ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 10/03/1998

טקס מיוחד לציון יום האישה הבינלאומי ופתיחת אירועי מעמד האישה בחגיגות היובל למדינה של הוועדה לקידום מעמד האישה בשיתוף העמותה לאירועי היובל למדינת ישראל

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 116

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה

שהתקיימה ביום ג'. י"ב באדר התשנ"ח. 10.3.1998. בשעה 13:45
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר יעל דיין

מרינה סולודקין

סופה לנדבר

מוזמנים; רעיית נשיא המדינה, ראומה וייצמן

יושב ראש הכנסת, דן תיכון

שרת התקשורת, לימור לבנת

חברת הכנסת נעמי בלומנטל, יושבת ראש ועדת

ההיגוי לאירועי חגיגות היובל למדינה ולכנסת

ויושבת ראש ועדת העלייה והקליטה

חברת הכנסת נעמי חזן, יושבת ראש ועדת משנה

לדיני אישות וסגנית יושב ראש הכנסת

חברת הכנסת דליה איציק, יושבת ראש ועדת המדע

והטכנולוגיה

חברת הכנסת תמר גוז'נסקי, יושבת ראש ועדת משנה

לקידום מעמד האישה הערבייה

חברת הכנסת ענת מאור, יושבת ראש ועדת המשנה

לקידום נשים בעבודה ובכלכלה

צביה כהן, יושבת ראש מועצת ארגוני נשים

דורון שמואלי, מנכ"ל העמותה לאירועי שנת

החמישים למדינת ישראל

שושנה דמארי, זמרת

חנה מרון, שחקנית

יונה אליאן, שחקנית

מרגלית צנעני, זמרת

חיה סמיר, זמרת

זהרירה חריפאי, שחקנית

יפה ירקוני, זמרת

מנהלת הוועדה; דנה גורדון

נרשם על-ידי; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

טקס מיוחד לציון יום האשה הבינלאומי ופתיחת אירועי מעמד האישה

בחגיגות היובל למדינה של הוועדה לקידום מעמד האישה בשיתוף

העמותה לאירועי היובל למדינת ישראל



טקס מייחד לציון יום האישה הבינלאומי ופתיחת אירועי מעמד האישה

בחגיגות היובל למדינה של הוועדה לקידום מעמד האישה בשיתוף

העמותה לאירועי היובל למדינת ישראל

היו"ר יעל דייו; אני מבקשת מהמוזמנים לתפוס את מקומותיהם ולשבת.

רעיית נשיא המדינה, גברת ראומה ויצמן, יושב

ראש הכנסת, דן תיכון, ורעייתו לודמילה תיכון, ברוכים הבאים.

חג שמח לנשים ביום האישה הבינלאומי, וחג שמח לפורים, לאלה מאיתנו

שחוגגות את פורים. אני מתכבדת לפתוח את אירועי יום האישה הבינלאומי

וציון מעמד האישה בישראל בחגיגות יובל החמישים למדינה. תודותיי לעמותת

חגיגות היובל, לכנסת, למשרד ראש הממשלה, לעיריית רעננה, אגף החינוך

ולסגנית ראש העיר, רינה ברטל, שנמצאת איתנו, לאוצרת אורנה פיכמן

שהשאילו את התערוכה היפה המוצגת כאן. לאמניות המופיעות איתנו כאן

בהתנדבות ולמועצת הפרחים על השי הפורח שהעניק לנו היום. לחברות וחברי

הכנסת, ולצוות הוועדה - דנה גורדון ותמי ברוך - תודות. רעיית נשיא

המדינה, הגברת ראומה וייצמן; ואם יורשה לי, ברכות להיבחרו את עזר

וייצמן לכהונה שנייה.

אנחנו הנשים יודעות שבית הנשיא זה ביתה של ראומה, רעיית הנשיא, הוא בית

לנו. הוא בית לנו למצוקות, הוא בית לנו להצעת פתרונות, הוא גם בית לנו

להתכנסויות בנושאים שלפעמים הם חירום, מתוך דאגה ומתוך הבנה ומתוך רצון

לקדם את הדברים.

כבוד יושב ראש הכנסת ורעייתו, שרת התקשורת לימור לבנת, יושבת ראש מועצת

ארגוני נשים, צביה כהן, מר דורון שמואלי, יושב ראש עמותת חגיגות היובל,

חברות הכנסת היושבות איתנו כאן, מבקרת המדינה, פרקליטת המדינה, שופטות,

הגברת מרים אשכול, יושב ראש האופוזיציה חבר כנסת אהוד ברק ורעייתו

נאוה, חברי כנסת, מנכ"ליות משרדי ממשלה, לראשונה שלוש נשים מכהנות

כמנכ"ליות, כלות פרס ישראל; בשנים 90', 92' 94' ו-97' לא הייתה אף אישה

אחת בין מקבלי הפרס, והשנה זכו בו שבע נשים, שאת שמותיהם נמנה אחר כך.

חברות כנסת ושרות לשעבר, שגרירות, ונזכור שבשעתו לפני הרבה שנים,

בתחילה לא הייתה אף שגרירה. אחר כך, משך מספר גדול של שנים, רק אסתר

הרליץ כיהנה כשגרירה, ואחר כך נוספה משך הרבה שנים קולט אביטל, ונוספו

שגרירות. חיום יש לנו שש שגרירות וראשי משלחות.

יושבות ויושבי ראש ארגונים, גם ארגוני נשים וכל הארגונים נמצאים כאן,

וגם ארגונים שעובדים איתנו למרות שהם אינם רק ארגוני נשים, משום

שהבעיות של נשים, המצוקות של נשים, הצרכים של נשים, הקידום של נשים,

איננו עניין רק לנשים. לכן אני מברכת בינינו את האגודה לזכויות האזרח,

את האגודה לזכויות האדם, את העמותה לזכויות הפרט, כל הארגונים האלה

מחווים את הכוח ואת החזית האחידה שיש לנו גם במאבקים וגם בהישגים.

ישנן איתנו כאן תעשייניות, מנהלות במשק, נשות תקשורת מובילות, קצינות

חן לדורותיהן ראשיות, מפקדת בה"ד 12, קצינות גבוהות במשטרה גם כן תופעה

יחסית חדשה. מכאן שלוחה ברכה, אם אנחנו פונים דרך קצינת חן לצוערות

הראשונות שעומדות אני מקווה בפני סיום קורס טיס, ללוחמות מג''ב, פעם

ראשונה שיש יחידה של לוחמות במג"ב, לחיילות צח"ל, למתנדבות השירות

הלאומי. ישנן איתנו נציגות מהאי.טי.אס, מההגנה, מהפלמ"ח, מהאצ"ל

ומהלח"י. ישנן איתנו קפטניות של נבחרות ישראל בכדועף, בכדורסל ועכשיו

גם, משהוקמה קבוצה, בכדורגל, כי יש לנו ליגה לכדורגל נשים. ברכות הצלחה

לכן.



אנחנו יחד נרים את הכוס שאינה מלאה עדיין, היא כוס הגאווה, יחד איתכן,

על ההישגים, הישגיכן. לפני שנרים את כוס התקווה, שאף היא לא מלאה

לפנינו, בין הגאווה ובין התקווה, יש לנו הנשים כוס שעולה על גדותיה,

כוס הגבורה וכוס הדמעות. בכי התמרורים של רחל אמנו, גבורתה של שרה

גיבורת ניל"י, גבורתן של חנה סנש וחביבה רייק, של עדה טירני וחייקה

גרוסמן, גבורתן, דמעותיהן, תפילותיהן, של מיליוני הנשים והאמהות בגטאות

באירופה ובצפון אפריקה, בדרכי השלג, אל ובין המחנות, דמעות בושתן

העירומה. חייה ומותה של אנה פרנק. שערה השחור של שולמית, של פולצלן.

חיי הצל והתקומה של הניצולות. מסע גבורתן, ימים וחודשים של נשים ואמהות

אתיופיות, מגונדאר לסודן, אלה שהגיעו ואלה שכרעו בדרך ואלה שקברו את

ילדיהן בחולות המדבר. גבורתן של אסתר שחמורוב וחנה מרון, גבורתה ואומץ

לבה של אידה נודל ומאבקה הנחוש של אביטל שרנסקי. הגבורה והכאב הבלתי

נתפסים, הבלתי נתפסים, של סמדר הרן. הדמעות של מרים לפיד, כאבה של

נורית אלחנני-פלד, אמה של סמדר שנספתה בפיגוע, שאינן שוכחות ואינן

סולחות ואינן מפסיקות לקוות לשלום. גבורת אמו את גרישה פסחוביץ שנהרג

בפיגוע, ולא נמצאה לו מנוחה נכונה. וקלאודיה, אמו של ניקואלי רפפורט,

שקברה את בנה הלוחם בקרסנודר. גבורת שיקומה של חני חימי מקריית-שמונה,

גבורת אלמנות צה"ל ואמהות הבנים שנפלו, רבקה גובר, דמעותיה, אם הבנים.

שבע הנערות מבית-שמש שנרצחו בנהריים. אחיותינו, בכאבכן ובאומץ לבכן

בימיכן ובלילותיכן, במקום שמילים אינן מנחמות, אנחנו אוהבות אתכן, ואתן

לא לבד.

גבורתן ודמעותיהן של הנשים המוכות, קרבנות האלימות, ההתעללות, האונס

והרצח, יהודיות וערביות, עולות חדשות וותיקות, 26 נשים נרצחו ב-97'.

ב-98' עד כה נרצחו ארבע נשים. דמעותיה של כרמלה בוחבוט שלא יכלה לשאת

יותר.

אנחנו שותפים למאבקכם. אנחנו חשים סולידריות עם הנשים באפגניסטן

הכלואות כחיות, שלא מותרת להן היציאה לעבודה או ללימודים או לשירותי

בריאות, והן נרדפות. אנחנו מראות סולידריות עם הנשים האלבניות, נרצחות

קוסובו, ועם הנשים הנאנסות לפני שראשן מותז באלגייר. אנחנו שותפים

למאבקכן.

חולות הסרטן וסרטן השד, אחת מתשע, עצב חשוכות הילדים וגבורת הפונדקאית.

אנחנו מבטיחים להקל עליכן ולעזור לכן להילחם ולנצח. אתן לא לבד. וכוס

התקווה שעדיין לא מלאה.

יחד בתקווה עם בתיה ותמי ויובל ארד, תקווה נמשכת מזה 4,163 ימים

ולילות. תקוות אמהות הנעדרים, החיים והמתים. תקוותה של נדיה כהן. אלה

שלא חזרו הביתה עדיין, ואלה שלא הובאו אל קבר. תקוותיכן ומאבקיכן,

הנשים בשחור, בת שלום, הנשים בירוק, שלום עכשיו, נשים בישובי הגולן,

בחבל קטיף וביהודה ושומרון, נשים בונות שלום, אמהות למען שלום וארבע

אמהות. יחד בתקווה לשלום צודק.

אני מזמינה לשאת דברי ברכה את הגברת ראומה וייצמן, רעיית נשיא המדינה.

דודתי.

רעיית נשיא המדינה
ראומה וייצמן
אחרי ברכתה של יעל דיין, שאני במקרה דודה שלה,

קשה קצת להוסיף. יעל גם ביקשה ממני לקצר מאוד,

כי התכנית ארוכה. חשבתי על איזה חידוש לגבי היום מהמפגש האחרון שלנו,

אכן יש חידוש. יש היענות הרבה יותר יפה, ואני מאוד מודח לגברים שבאו.

אני זוכרת שבפעם האחרונה היה מאוד דליל, והיום מעט יותר, ואני מעריכה

את זה, ואני חושבת שזה מראה שאנחנו צוברות כוח, אולי תתחילו אפילו

להיזהר, גם זה יגיע. במפגש היום, ובכלל אני חושבת בשנת היובל, אנחנו



רוצים לשים את הדגש על ההישגים. אז, לשמחתי, ההישגים כאן יושבים

מולנו.

מבקרת המדינה, אתחיל לפי סדר הגיל, היופי, הגיל, המקצוע, שאני מעריכה

אותה. לפעמים נדמה לי המבקרת, שאת מעדיפה שלא תיחשבי כאישה אלא כבעלת

מקצוע, אבל לי יש פינה מאוד מאוד חמה לך, כאישה שהגיעה להישגים. כלות

הפרס, אני לא רואה את יפה כאן, אבל שושנה שאנחנו אוהבים, שעזר ואני

אוהבים, אני חושבת ששושנה שרה לנו כשבועיים לפני החתונה ב-1950, בבסיס

רמת דוד בנשף של הטייסים, ואז היא לא ידעה, אנחנו בדיוק לא ידענו מי

היא, והיא בדיוק לא ידעה מה, והלכנו דרך ארוכה, כל הכבוד לך שושנה.

מרים אשכול, מותר לציין אותך, אני עונדת טבעת, קיבלתי ממרים שבוע לפני

הבחירות מעטפה קטנטונת, בפנים טבעת עם שתי חמסיקות, וזה עזר. היא אמרה

לי לא להוריד את זה. מרים גם אמרה לי שהיא כבר איזה שבוע עם אצבעות

ככה, ולא אוכלת ולא שותה. אמרתי לעזר, בוא נזכור ביום חמישי לטלפן לה,

כי היא לא תפתח את האצבעות, שהיא תדע שהכול עבר בשלום. גם זו הזדמנות

באמת להודות לכל עם ישראל למעשה. הרי בחירות זה דבר דמוקרטי, מי שתמך,

מי שהרים אצבע, מי שלא, זה לא משנה.

אנחנו שמחים להיות בקדנציה השנייה, ואני אעביר את הברכות שלכם לעזר.

במקרה הוא גם מאוד צרוד; יכול להיות שככה הייתי אומרת לו - תהיה כאן

בין הגברים פעם, גם כן תמלא את השורות -. באמת, כל ההישגים שאני רואה

כאן לפניי, אני לא אמנה אחת אחת, ולעמיתתי, לודמילה, יש לנו משהו

משותף, אנחנו פשוט נשים של, כנראה שבחברה שלנו גם צריך כאלה. לודמילה

נרתמה לתרום לאגודת ניצן, וכפי שאני מכירה אותה, כל מה שהיא תעשה זה

יהיה ממש נפלא. אני גם כן בדרכי עוזרת לעמותות. היום בתפקידי אני עוזרת

כמעט לכל עמותה שפונה אליי.

אז כל הכבוד לכולם, לפרקליטה שאני גם כן שמחה. ניסינו להפגש מספר פעמים

ובגלל לוח הזמנים לא ניתן. וזה באמת ההישגים לפנינו, כל הכבוד, חג

שמח. תודה

יו"ר הפנטת דן תיכוו; רעיית נשיא המדינה, גברת ראומה וייצמן, שרת

התקשורת הגברת לימור לבנת, יושבת ראש הוועדה

לקידום מעמד האישה, חברת הכנסת יעל דיין, מבקרת המדינה הגברת מרים

בן-פורת, שופטות, שגרירות, חברות הכנסת, מרינה סולודקין, נעמי בלומנטל,

נעמי חזן, דליה איציק, תמר גוז'נסקי, ענת מאור, הגברת נאוה ברק ובעלה,

חברי הכנסת שלא אקרא בשמותיהם, חברות הכנסת לשעבר, פרקליטת המדינה

הגברת עדנה ארבל, רעיית ראש הממשלה לשעבר, הגברת מרים אשכול, דווקא

במקרה דנו בך היום באחת הוועדות, יושבת ראש מועצת ארגוני הנשים הגברת

צביה כהן, מנכ'יל העמותה לאירועי שנת החמישים, מר דורון שמואלי,

מנכ"ליות של משרדי ממשלה, קצינות חן ראשיות, כלות פרס ישראל, זמרות

ושחקניות שעשו כאן כמה טעויות. שושנה דמארי, מרגלית צנעני, יפה ירקוני,

חיה סמיר, יונה אליאן, זהרירה חריפאי וכמובן חנה מרון. נשים ראשי

רשויות וסגניות ראשי ערים, נשיאות מועצת ארגוני הנשים, יועצות למעמד

האישה וממונות על מעמד האישה, נציגות ממגזרי המיעוטים, מארגוני עולים,

מהשלטון המקומי, מהאקדמיה, מהחטיבות ללימודי האישה וההבדלים בין

המינים, מהתקשורת, מארגוני הנשים, נשים ממפלגות וראשי ארגונים, אורחות

נכבדות. אם שמטתי מישהי, יעל, אני מתנצל.

לנו הפוליטיקאים, שרים וחברי כנסת, חוב אישי גדול לנשותינו. לא תמיד

נוח לנו להודות בכך שאנחנו בעלי חוב. במקורות שלנו נאמר - אשתי זה ביתי

-, וזה נכון. אנחנו יודעים כי לולא האישה שאיתנו, זו אשת חיל הפרטית

שלנו, התומכת, מוכנה להיות שעות ארוכות וימים לבד, נושאת בעול גידול

הילדים ומניחה לנו לשקוע במאבקים האינסופיים שלנו, אולי לא היינו



מגיעים לכאן. לפעמים אני חושב איך אנחנו הגברים היינו מגיבים לו האישה

הייתה רצה לפוליטיקה, אגב, זה רעיון טוב במשפחתי, ומשאירה לנו את ניהול

הבית. האם היינו נותנים לה את מלוא הגיבוי! לו הייתי צריך להעמיד שאלה

זו להכרעה, הייתי ממליץ על הצבעה חשאית, גברתי אשת הנשיא.

בעשור החמישי לקיום המדינה, בזכות הנשים שומרת החברה הישראלית על סגנון

חיים שהמשפחה במרכזו. בזכות תסמונת הקן הצפוף שלנו נשמרת מרכזיות התא

המשפחתי, גם כשהילדים בתקופת ההתבגרות, בשירות, בצבא, ובלימודים אחריו;

הגרעין המשפחתי אותו מטפחת האישה-האם נשמר. חתך רוחב של החברה הישראלית

מצביע על חלקן ההולך וגדל של הנשים על אף ניסיונות פה ושם לדחוק אותן

לעמדות משניות. הנשים הן כבר מזמן רוב במוסדות להשכלה גבוהה. הן מהוות

כארבעים אחוזים מכוח העבודה, ובלעדיהן לא ינועו גלגלי המשק. המגזר

הממשלתי - שישים אחוזים מן העובדים בו הן נשים. מערכת החינוך שלנו כבר

מזמן הייתה לממלכה שכולה כמעט נשים.

אולם עדיין יש בעיות של אלימות כלפי נשים. הסיפור הטרגי של נשים נרצחות

על ידי בעליהן מלווה אותנו כצל. על כולנו להירתם למאמץ ליצירת שינוי

נורמטיבי וחברתי בתחום ההגנה על האישה. אסור שאישה תפחד שמא תהיה הבאה

בתור.

לקראת האלף הבא אני בטוח כי הנשים יכבשו גם את המעוז הגברי האחרון,

הפוליטיקה, שבו הייצוג שלהן דל. גם מחסום זה כקודמיו יישבר. ייתכן

שהאביב כבר הגיע. לפני שאסיים בכמה מילים של דודו אלהרר, אני רוצה

להזכיר את המאבקים שקולן של הנשים לא נשמע בהם, לצערי. אני ואשתי

חלוקים בנושא סימון המחירים. אנחנו שומעים את הגברים מתדיינים בכנסת,

אבל קולן של הנשים הצרכניות לא נשמע.

אסיים בפתגם מורכב, אך כולנו יכולים להבינו.- "חזקה על המין המוחזק כחלש

לחלוש על המין שחזק הוא ממש, כי מהמין החזק כל החוזק נחלש מחולשה חזקה

אל המין החלש." תודה רבה.

שדת התקשורת

לימור לבנת.- שלום רב רעיית נשיא המדינה, הגברת ראומה

וייצמן, יושב ראש הכנסת חבר הכנסת דן תיכון,

רעייתו לודמילה, יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, יעל דיין, אמרתי

קודם לחברת הכנסת נעמי חזן שיושבת לידי, שבדרך כלל באירועים יש הרבה

קהל ועשרה מכובדים, אז מזכירים את כל השמות. אמנם האולם קטן קצת, אני

מקווה שבשנה הבאה נצטרך לעשות את זה באולם הרבה יותר גדול, אבל,

לשמחתנו, המצב הוא הפוך. כל הנשים בעלות התפקידים וגם אלה שאינן בעלות

תפקידים אבל מצליחות כל אחת בתחום שלה יושבות כאן בציבור, וזה תענוג

אדיר באמת לראות כל כך הרבה נשים, שכל אחת מהן עשתה את זה. כל אחת בחלק

שלה, כל אחת בתחום שלה. לכל הנשים המצליחות הללו ולחבר הכנסת רובי

ריבלין ולחבר הכנסת אהוד ברק שזה הקהל, חבר הכנסת שאקי שזה הקהל, אני

באמת רוצה להגיד שלום. אני באה עכשיו לכאן מישיבת הממשלה, ושם אני לבד,

חוץ מהקצרנית כמובן. לפעמים כשהיועץ המשפטי לממשלה נעדר מהארץ, אז

פרקליטת המדינה, הגברת עדנה ארבל, ממלאת את מקומו. אבל בדרך כלל אני שם

לבד, וכשאני אישה לבד, בתפקיד הזה, וכשאני באה לכאן אני מרגישה כאן

מאוד מאוד ביחד; כי כאן, באמת, הפגישות האלה, המפגשים האלה, האירועים

האלה, המלחמות האלה, המגויסות והמחויבות של כולנו בעצם נותנים הרבה כוח

להמשיך.

שאלת, יושב ראש הכנסת, מה היה קורה אם נשים היו רוצות לרוץ לפוליטיקה,

והאם הגברים היו נותנים להן גיבוי. קודם כול, אפשר לשאול את בעלי,

והתשובה היא כמו שנראה כן. אבל אני רוצה להגיד משהו מעבר לזה, שלא תהיה

שום טעות, כל אישה, גם מי שאיננה בחיים הפוליטיים, גם מי שלא רצה לכנסת



או לרשות המקומית, אבל כל אישר! שיש לח קריירה, שהיא מעבר להליכה בבוקר

נניה לארבע שעות עבודה, וזה נכון שההוראה מלאה בנשים, וזה לא מקרה,

השכר כמובן, התנאים וכולי, אבל כל אישה שמפתחת קריירה עצמאית משלה, לא

משנה אם היא שחקנית או זמרת או עורכת דין, אם היא עובדת בפרקליטות או

בפרקטיקה פרטית או שהיא שופטת, ואני רואה כאן באמת כל כך הרבה נשים, או

שהיא תעשיינית, כל אשה כזאת צריכה באמת שתהיה מאחוריה תמיכה של המשפחה,

של בן זוג, של ילדים. אף אחת לא יכולה לעשות את זה אחרת. זה מצב שלא

דומה אולי באמת בין נשים לגברים. מפני שגברים הרבה פעמים הולכים, כי הם

מחליטים, הם רצים, הם הולכים הלאה, זהו זה. הנשים, יותר קשה להן. לכן

הן צריכות תמיד להיות טובות יותר, להוכיח כישורי יתר. פה יושבות נשים

טובות יותר, טובות יותר, שהוכיחו שהן יותר טובות מכל האחרים, רק כך הן

יכלו להגיע למה שהן הגיעו אליו.

אני לא אאריך, מפני שבאמת חזקה עליי מצוותה של יעל דיין לקצר בדברים.

אני חושבת שהשנה כשאנחנו חוגגים חמישים שנה למדינה, וגם כמובן כל שנה

בשנים האחרונות את יום האישה הבינלאומי כאן בכנסת, והשנה משתלבים שני

הדברים האלה אחד עם השני, יחד, אני אינני יכולה שלא לומר שאנחנו פרצנו

דרך. אנחנו שינינו. לפני עשר שנים כינוס כזה עם אמירות כאלה לא יכול

היה להתקיים כמו שהוא כרגע. פרצנו דרך, אבל פרצנו רק אולי את המחסום של

תפיסות העולם קצת. פרצנו את המחסום של הבושה, שלא נעים להגיד "כן, אני

פמיניסטית", אני חושבת שנשים שוות אותו דבר, ועדיין לא עשינו את הפריצה

הגדולה שבה אנחנו באמת נוכל, בכל התפקידים, בכל המקומות (אנחנו לקראת

בחירות לרשויות המקומיות, אמרו את זה כאן קודם) לתפוס את מקומנו. לא רק

אנחנו מפסידות. החברה מפסידה. המשק מפסיד. ישנו פוטנציאל חצי מהציבור

לא מנוצל, לא רק במלואו, אלא בעצם רק בחלקו הקטן. לכן אני יודעת, הכנסת

כאן היא המקום שבו מחוקקים חוקים. היום יש שני חוקים מאוד חשובים שבאים

לכאן. אחד מהם אתמול קיבל משנה חיזוק על ידי הפסיקה בבית המשפט העליון

בנושא הטרדה מינית, והחוק יובא היום למליאת הכנסת. אי אפשר היה למצוא

טיימינג יותר טוב. זה באמת מה שמופלא. החוק השני של הקמת רשות למעמד

האישה, שזה דבר שכולנו פה מדברים עליו הרבה שנים, והנה הוא קורם עור

וגידים; מתחילים את התהליכים האלה, זה יקרה בזמן הקרוב ביותר. יש עוד

הצעות חוק רבות, אבל בסך הכל אולי שתי אלה הן מאוד מאוד משמעותיות

ומאוד חשובות, מעבר לתיקונים כאלה ואחרים שצריכים תמיד להיעשות.

אני בטוחה שיחד עם כל הכוח הגדול הזה של כל הנשים שכאן והנשים שלא

הגיעו לכאן והנשים שמאחורינו, ואנשים שמאחורינו, והגברים שגם הם" היום

מחויבים לעניין בחלקם, לא כולם עדיין, אני חושבת שיחד נצליח. זה תהליך

שהולך נורא לאט, לפעמים יותר מדי לאט, אבל אין לו בררה, הוא מוכרח

להצליח, ואנחנו כולנו נמשיך להילחם, כולנו נמשיך להיאבק, כולנו נמשיך

לנסות ולהשיג את ההישגים האלה, נשיג אותם. תודה רבה.

צביה כהי; גברת ראומה וייצמן, נכבדיי, ואני לא אחזור על

כל הרשימה, נצרף את הרשימה של דן תיכון ויעל

דיין, ואני רוצה לברך את כולנו כאן.

לפי אחד מחוקי מרפי לניהול, המקום שבו אנחנו יושבים קובע את המקום שבו

אנחנו עומדים. או יותר נכון, המקום שבו אנחנו עומדים נקבע לפי המקום

שבו אנחנו יושבים. על כן מאוד חשוב שהנשים תשבנה במקומות הקדמיים

ובמקומות החשובים, שבהם נקבעות ההחלטות, ובהם נעשים המעשים לקידום

מעמדה של האישה. אבל מי שקובע את מעמד החברה, מעמד האישה בחברה ומעמד

החברה בכלל, לפי מאמרו של אחד העם, כהן ונביא, הם הכהנים והנביאים.

הנביאים הם אנשי הרוח, הם אנשי החזון, הם אנשי האידיאל, שלהם לא חשובה

בדיוק המציאות. אחריהם באים הכהנים שהם אנשי המעשה, והם קובעים את אשר



חס קובעים, לפי ובהתחשב בחוקי המציאות. רק השילוב של הנביאים והכהנים

פלוס אנשי החוק והממשל שיושבים איתנו כאן, הוא זה שקובעים את דמות

החברה.

הודות לחבר הכנסת דן תיכון, יושב ראש הכנסת, לחברת הכנסת יעל דיין,

יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, מר דורון שמואלי, יושבת ראש עמותת

החמישים, התאפשרה ההתכנסות של כולנו כאן, כי בכל הארגונים שלנו יש גם

נביאים וגם כהנים. רק כלים שלובים של כל הגורמים האלה יחד הם אלה

שיכולים לקדם את החברה.

בשם מועצת ארגוני נשים אני מאחלת לכולנו שגם הכהנים וגם הנביאים, אנשי

הממשל וכולנו יחד נקבע את המקום שבו אנחנו יושבים כדי שייקבע המקום שבו

עומד מעמד האישה. תודה.

דורון שמואלי; גברתי רעיית נשיא המדינה ראומה וייצמן, אדוני

יושב ראש הכנסת, מכובדות, ועוד פעם שוב לא

נקריא את הכול. לפני חודש נכנסתי לתפקיד כמנכ"ל העמותה לאירועי היובל.

המכתב הראשון שהיה מונח על שולחני היה מכתבה של חברת הכנסת יעל דיין,

שבו היא פנתה בנושא העזרה של העמותה באירועי היובל. בלי לבדוק וכחניך

ותלמיד של סגן ראש הממשלה ושר החקלאות ואיכות הסביבה רפאל איתן, שהיה

הראשון אני חושב שכרמטכ"ל שילב בנות בצבא בתפקידי שדה ופיקוד, מיד

נעניתי למכתב, וכתבתי לחברת הכנסת יעל דיין - אני נענה לאתגר מיד, כל

דבר שאתן צריכות, תפנו, תגישו תכנית, ואנחנו ניענה בחיוב -, ואכן אנחנו

משתפים פעולה עם הוועדה ועם ארגוני הנשים בתערוכת הישגי היובל שתהיה

בגני התערוכה באוגוסט; וגם לאירוע הזה בשמחה רבה תרמנו את חלקנו. שתדעו

שהעמותה עושה גם דברים יפים, חוץ ממה שזורקים עליה בתקשורת.

אני חושב שהנשים הגיעו להישגים אדירים, בייחוד בשנים האחרונות. אני

לפחות יודע ששלוש המנכ"ליות של משרדי הממשלה, לפחות אחת אני מכיר

ומוקיר, גם התחרינו על התפקיד והיא זכתה בו, בזכות ולא בחסד, מגיע לה

יישר כוח. עכשיו אני רואה כמה צדק רפול שמינה אותה. אני חושב שהמאבק

שלכן הוא צודק. אנחנו פשוט יכולים להגיד שאנחנו גאים בכן, גאים בהישגים

שלכן. אני גם ברמה האישית אומר את זה. אנחנו אוהבים אתכן, אנחנו צריכים

אתכן כמשענת, אנחנו צריכים אתכן בעצות טובות וכמנהלות טובות, אנחנו

צריכים אתכן לידינו שתעזרו לנו בעצות חכמות, כי אנחנו לבד לא יכולים

להסתדר. אתן תובילו, אנחנו נלך אחריכן. אמרתי.

אני חושב שיחד בגאווה ויחד בתקווה אנחנו נחגוג איתכן את יום האישה

הבינלאומי ואת אירועי היובל של מדינת ישראל. תודה לכן ובהצלחה.

נעמי בלומנטל; בסופו של דבר, צעד, צעד, אבל אנחנו נצליח. כבוד

יושב ראש הכנסת מר דן תיכון, רעייתו לודמילה,

רעיית נשיא המדינה הגברת ראומה וייצמן, שרת התקשורת לימור לבנת, יושבת

ראש הוועדה למעמד האישה חברת הכנסת יעל דיין, ובכל זאת אני רוצה לומר

עוד כמה מהמכובדות שנמצאות כאן, פשוט בשם ההישג. משום שלא בכל שנה

כשנעמוד כאן, ועל אף האופטימיות ששורה כאן, נמצא את עצמנו אומרות כבוד

מבקרת המדינה מרים בן-פורת. הייתי רוצה לקוות שבתפקידים בכירים גם להבא

נוכל לומר עוד ועוד שמות של נשים, אבל המאבק עדיין בעיצומו כאמור.

פרקליטת המדינה הגברת עדנה ארבל, המנכ'ילית למשרד לאיכות הסביבה, גברת

נחמה רונן, יושבת ראש מועצת ארגוני הנשים, צביה כהן, שזה תישאר אישה

אני מקווה, וכמובן חברותיי חברות הכנסת, ואני בכל זאת מונה את שמותיהן,

משום שאני מקווה שבכנסת הבאה לא יהיה לנו הזמן למנות את כל השמות. לכן

משום שהרשימה קצרה, אני בכל זאת רוצה לומר אותן: חברת הכנסת דליה

איציק, חברת הכנסת תמר גוז'נסקי, חברת הכנסת מרינה סולודקין, חברת



הכנסת נעמי חזן, חברת הכנסת ענת מאור וחברת הכנסת סופה לנדבר, זהו זה.

זה אנחנו.

אתמול קבע בית המשפט העליון, טוב עשה בית המשפט העליון שהוא שם אתמול

סימנים וסטנדרטים באשר להטרדה מינית, כי אין ספק שבזה יש לנו תקדים כאן

במדינת ישראל, שאנחנו באים ואומרים - עד כאן -. והכללים יהיו די

ברורים. זו תחילה של דרך, ואנחנו יודעים מן הניסיון האמריקני שחקיקה

והלכה משפטית בלבד לא יביאו לצמצום או למניעת הבעיה, אבל בכל זאת אנחנו

באים ואומרים, הנושא על סדר היום, ההטרדה, לא תהיה שוב בעתיד כפי שהיא

הייתה עד היום, משום שהנשים ידעו, והגברים בדרך כלל ידעו היכן הסייגים,

היכן הגבולות. והגבולות האלה הם הגבולות של כבודה של האישה בישראל. את

הגבולות האלה הכתיב עכשיו בית המשפט. אני מקווה שגם המשפטים שיהיו,

הכבוד שלנו יהיה הכבוד הראוי שמגיע לנו, ולא עוד נמצא, כפי שהיה בעבר

וכפי שמתקיים היום אלימות כלפי נשים, השפלות, אי כיבוד. לכן, כפי שאמר

בית המשפט בקביעתו, פגיעה ממשית במי שהוטרדה, בדרך כלל האישה, פגיעה

בכבודה, השפלתה או הפחדתה, הטרדת מינית בוודאי תהיה כזאת שהקרבן בדרך

כלל היא מי שפשוט אמר - לא -, ואם לא אמר לא הוא רמז לא, ולא יהיו יותר

דברים שלא יהיו ברורים בעניין הזה.

ראוי לפיכך, גם בדרך זו, ברוח זו, בערכים אלה, לפעול לשינוי הדימוי של

הנשים מתחילת הדרך, למעשה מינקותנו, מתוך ערכים של כבוד הדדי ושותפות

הדרך, מתוך ערכי מוסר שיכתיבו את ההתנהגות שתהא שוויונית ומכבדת, מתוך

הכרה הדדית ומוקירה של הגוף והנפש. אני רוצה רק לומר בכלל, לעניין זה;

להערכתי, הבעיה הגדולה שלנו, של הנשים בישראל, ונמצאות כאן מנהיגות

הנשים בישראל, מנהיגות ארגוני הנשים, וגם הנשים כמובן בפוליטיקה, מה

שאנחנו לא השכלנו לעשות במשך השנים זה להפנים את הקשר בין חוסר הכוח

הפוליטי שלנו, כי אין לנו מספיק כוח פוליטי, לבין האפליה שמתקיימת כלפי

נשים. לכן זהו המאבק שלנו. צריך להבין שאם אין מעונות יום, אן אם שכר

העבודה מבייש, זה נובע מכך שפשוט אין לנו מספיק כוח פוליטי.

מאידך, הגענו למצב שהנושא כנושא הפך לנושא לגיטימי, נושא שמותר ורצוי

וראוי לדבר בו, נושא שאסור, ולו ליום אחד, שירד מסדר היום הציבורי. רק

לסיום, יש חבר שאומר לי, ראי נעמי, אתן נאבקות, אתן נאבקות מאבק צודק.

אבל יש לי רק הערה אחת לעניין זה, אתן חיות יותר מאיתנו. תנו לי כמה

שנים, תנו גם לנו. אז מי שאומר לי אתן מופלות, לכן לנו בממוצע יש ארבע

שנים יותר, 79 וחצי שנות חיים בממוצע לנשים בישראל. אכלו אותה, אבל אין

דבר. אני מבטיחה שהשנים האלה יהיו השנים הנכונות ביותר למען כולנו,

למען קידום ושלום, למען החברה כולה. תודה.

רעיית נשיא המדינה
ראומה ויצמן
תודה לנעמי, אני מציעה שנעביר כאן החלטה

שלנעמי אסור יותר לקפוץ מן האוויר, כי לי היא

כמעט נתנה התקף לב, ואנחנו צריכים אותך נעמי, את באמת לוחמת.

היו"ר יעל דייו; אני מודה לנעמי בלומנטל, אני מזמינה את חברת

הכנסת פרופסור נעמי חזן. נעמי היא יושבת ראש

ועדת משנה לדיני אישות וסגנית יושב ראש הכנסת.

אני רוצה לומר מילה ביחס לחוק, לפסיקה שהזכירה חברת הכנסת

בלומנטל. נמצאת כאן הפרקליטה. קרה משהו מוזר מאוד אתמול. אתמול בית

המשפט בפסיקה שלו, בית המשפט העליון בהרכב ברק, זמיר, שטרסברג, כהן,

ציין בפסיקה בסעיף 14 את החוק שעוד לא נגמר, ושהיום אנחנו נסיים את

חקיקתו. הוא הביא במלואו את דברי ההסבר, את המבוא לחוק ואת הסעיפים

בחוק לאיסור הטרדה מינית. היום ואני אוסיף "אם ירצה השם", "אם ירצה



יושב הראש", אחר הצהריים, אנחנו משלימים את החוק, ובית המשפט כבר

השתמש בו כאילו נחקק. יש בזה משוס תקדים, ואני מאוד גאה להיזכר בפסיקה

כמי שחוקקה, וכל זה לפני שהעברנו ממש את החוק.

בבקשה, חברת הכנסת חזן.

נעמי חזן; צהריים טובים לכולם, קודמיי הסתבכו קצת, כי

יושבות פה כשלוש מאות נשים, שכל אחת יכולה

לזקוף לזכותה הישגים מרשימים בהיסטוריה של מדינת ישראל והישגים מרשימים

בכל תחומי החיים. אנחנו מצדיעות לכן. זה כבוד גדול באמת אמיתי ללכת

בעקבותיכן, ואם מותר לי לומר, זה די קשה. אז אם תרשו לי, מאלה שמכהנות

היום ומחר ישבו בקהל, אנחנו רוצות להודות לכן מקרב לב, באמת תודה רבה.

מותר גם למחוא כפיים לכולנו. כל אחת מאיתנו, הנשים במדינת ישראל, שרה

לפי המנגינה שלה ועם היכולות שלה. אני למדתי עוד בטרם כניסתי לכנסת

ישראל, מפי, אני חושבת אחת הנשים המובילות בתחום, בהיסטוריה של המדינה,

שולמית אלוני, שזכויות האדם הן זכויות האישה, וזכויות האישה הן זכויות

אדם, ומעמד האישה בחברה הוא ראי לאופיה ולנאורותה של אותה חברה. אנחנו

שותפות ושותפים להביא לשוויון אמיתי בין נשים לבין גברים במדינת ישראל,

כי זה אומר משהו על החברה הישראלית. אנחנו חייבות להביא למימוש זכות

הבחירה של האישה במדינת ישראל, כי זכות הבחירה היא ראי ועדות לדמוקרטיה

של המשטר שלנו. ואנחנו חייבות כנשים לכבד את האחר, כי אנחנו דורשות

כבוד לעצמנו.

נפל בחלקי לעסוק בשני התחומים הקשים ביותר למעמד האישה במדינת ישראל,

שני התחומים הייחודיים למעמד האישה בישראל בהשוואה למדינות דמוקרטיות

אחרות, התחום של נשים בצה"ל והתחום שקשור לדיני אישות. הגענו להישגים

מסוימים בתחום האישה בצבא, עוד נגיע להישגים נוספים, ואני מקווה לראות

נשים תורמות גם לתהליך השלום, כפי שהן תרמו בעבר ובהווה לביטחון

המדינה.

אני עוסקת גם בדיני אישות, ואם מותר לי לומר, שוויון חייב להיות שוויון

בין גברים לנשים בתחום המעמד האישי. זכות הבחירה של אישה ושל גבר חייבת

להיות גם בתחום המעמד האישי. כבוד האחר חייב להיות גם בתחום המעמד

האישי. אם נצליח לקדם את הנושאים הללו, נוכיח שזכויות האישה הן זכויות

אדם ושהחברה הישראלית אכן חברה נאורה. חג שמח ותודה רבה לכולנו.
חנה מרון
ערב טוב לכולם. אני כמובן לא אמנה את כל השמות,

אבל זה מרשים ומרגש להיות כאן הערב. למרות זאת,

אני בחרתי שיר קצת עצוב, מפני שעם כל הגאווה שיש לנו, יש כל כך הרבה

נשים עדיין אצלנו בעולם, וגם בחלק הזה של העולם, שעדיין בוכות ועדיין

התקווה היא מאוד רחוקה מהן.
אסתר ראב
בקרבי בוכה אישה זרה

היו לה בנים ושיכלה אותם

אחד בחרב, אחד בקדחת, ואחד נדד ואבד.

מי האישה הבוכה בקרבי

לא אני

לי זרות דמעות

אך האישה האחרת היא בכיינית, מישהו הרג אותה

זה כבר הרג אותה

היא מתה אך היא בוכה בלילות על בניה, על עצמה ועל אישה שעזבה

ובלב מעט אורה והרבה כאב



חטוטרות דוויות, ספק יופי, ספק עולם רחוק

לא התיישב עם החרב חמתחפכת

נובטות החטוטרות ונובלות

פעם ברוח אביב, פעם בקור קוטבי

עד בוא עת.
היו"ר יעל דיין
אני רוצה להזמין את הגברת יונה אליאן שתקריא

שיר של דליה רביקוביץ'.

דליה רביקוביץ', שנבצר ממנה להיות איתנו היום, זכתה השבוע בפרס ישראל.

יונת אליאו; אישה קטנה עשתה לה לערש את כדור הארץ, הכדור

הגדול.

ולא נעלם מכדור הארץ כי אישה קטנה נחה על גבו

והוא צימח עשבים אל חיקה, וחרך את גופה בגבעולים

והוא נשא אותה כשאתו הרים ובקעות, ארצות וימים

וזו האישה הייתה מלחשת - כדור הארץ, ערש שלי

כדור הארץ פלגים ונחלים, וימים גועשים

ואף גם אני.

הנה אני שטה כבת ספנים, וכדור הארץ היה לי סירה

נחיל כוכבים כנחיל דבורים הומים סביב לכדור הארץ.

כדור הארץ דבק על בטני,

ידיי צומחות כפרחים מן הארץ

ועל פני כדור הארץ העצום הזה, באה חדווה בכל אבריי. -

אשה קטנה עשתה לה לערש את כדור הארץ, הכדור הגדול.

ולא נעלם מכדור הארץ כי אישה קטנה נחה על גבו.
היו"ר יעל דיין
תודה ליונה אליאן ותודה לדליה רביקוביץ'. אני
מוכרחה להגיד מילה
דליה ואני אחיות. אנחנו

חיות כאחיות, ובאמת היא אהובת לבי, ואני מאוד שמחה שהיא קיבלה את פרס

ישראל השנה. אני מאוד מצרה על שהיא איננה איתנו היום.

אני מזמינה את חברת הכנסת דליה איציק, יושבת ראש ועדת המדע

והטכנולוגיה. בבקשה דליה.

דליה איציק; חברותיי לשולחן הנשיאות, גברתי מבקרת המדינה,

גברתי פרקליטת המדינה, לודמילה, נאוה ברק, אני

רואה כאן הרבה מאוד נשים, שולמית אלוני שהיא האם הרוחנית של הנשים

במדינת ישראל. באמת היא זו שעשתה את פריצת הדרך, אישה אחת קמה, מקימה

מפלגה, בתוך עולם גברי, אני מעזה לומר כמעט אלים, ומנצחת, והיו לה הרבה

מאוד הישגים. שולה, אנחנו מודים לך על מה שהטווית ועל מה שהצבת לנו.

צדקה נעמי, קשה מאוד, אני מסתכלת כאן על הפרצופים, קשה מאוד להזכיר את

כולם. כל אחת בחדר הזה - יש הרבה מאוד חכמה והרבה מאוד יצירה והרבה

מאוד כוח, וקשה מאוד להזכיר את כולן, אבל ראו כאילו הזכרתי כל אחת מכן

באופן אישי.

דן תיכון, אני נורא מקווה שבשנה הבאה שנתכנס יהיה יום הגבר. יהיו פה

המון המון גברים, שאנחנו נגיד עליהם הרבה מלים טובות, אבל כל השנה,

לנו, לנשים יהיה טוב. נעשה חלוקה. בתמורה ניתן לכם את יום הגבר.

חברותיי, אני רוצה רגע לשתף אתכן במשהו. נורא קשה להיות אישה

פוליטיקאית בעולם גברי מאוד, בעולם שהוא באמת רובו ככולו גברי, אבל אני

תמיד אומרת שהרבה יותר קשה להיות בעל של אישה פוליטיקאית. וזה לא רק

בעל של אישה פוליטיקאית, אלא בעל של אשה שהיא מצליחה במקום אחר, לצורך



העניין אני פוליטיקאית. למה? כי אתה צריך כל כך הרבה ביטחון עצמי כדי

להישרד רק מהערות שדורשי טובתך מעירים לך. ובכל פעם, זה לא מצרויק, כי

זה הרבה יותר עמוק ממה שזה נראה, כי בכל פעם שאתה מקשיב להערות, אגב,

גס של נשים, אתה רואה עד כמה אנחנו קרבן של חשיבה לא שוויונית, גם

אנחנו הנשים, וזאת תשובתי לגברים האומרים - איך אתן מסבירות את העובדה

שנשים לא מצביעות בשביל נשים? -, כי גם אנחנו קרבן של חברה שלימדה

אותנו לחשוב באופן לא שוויוני גם על עצמנו. זאת האמת.

לכן שר החינוך איננו נמצא כאן, אני מאמינה גדולה בחינוך מהגיל הרך. אני

מאמינה גדולה שבחינוך זה עוד לבנה ועוד לבנה ועוד צעד ותהליך ארוך

ומייגע, אבל אני מאמינה שזה אפשרי. במדינת ישראל יש מערכת מכובדת מאוד

של חוקים, מן המתקדמים בעולם; ובכל זאת, אם כל כך טוב, אז למה עדיין

רע? נדמה לי שהמחקרים בחינוך מוכיחים פעם אחר פעם שבן ובת נולדים באותה

רמת אינטלגנציה, וכשאתה מגיע כבר למבחני המשוב בכיתה גי, אתה רואה את

ההבדל. על אחת כמה וכמה אתה רואה אותו בחטיבת הבינים, ואתה שואל - מה

קרה? ואיך קרה שהפער גדל? -, ואתה מבין שזה ציפייה שהגשימה את עצמה, כי

כך היו המסרים שאנחנו המחנכים והחברה מסרנו לאותם נערים ונערות. אם

תרצו, באורח פרדוקסלי אנחנו מוציאים ממערכת החינוך תוצר של תלמידים

ותלמידות, שחושבים באופן לא שוויוני על בני מינם.

לכן אני רוצה לנצל את הבמה הזאת, יעל, ולקרוא לשר החינוך, לא בפרויקט

ולא במבצע, לעשות תכנית חינוכית מתפתחת, צומחת, מובנית, בהתאם לגילאים

עד כיתה י"ב, שבסופו של דבר נוציא בכיתה י"ב תלמיד בן 18, שבאמת מסלק

סטריאוטיפים, ולא מקבע אותם על המין השני.

בנימה בכל זאת אופטימית, כשאני משווה את חיי לחיים של אמא שלי או

לתפיסות העולם שאנחנו גדלים עליהן, לתפיסות העולם שאמא שלי גדלה עליהן,

עשינו כברת דרך. אני מקווה שבתי הקטנה, כשתהיה בגילי, היא תאמר שכשהיא

משווה את תפיסת העולם של האמא שלה מול תפיסות העולם שאליו היא גדלה

וצומחת, תאמר גם היא שעשינו כברת דרך. תודה רבה לכן, חג שמח.
היו"ר יעל דיין
תודה רבה לחברת הכנסת דליה איציק. אני מזמינה

את חברת הכנסת תמר גוז'נסקי, יושבת ראש ועדת

המשנה לקידום מעמד האישה הערבייה בוועדה לקידום מעמד האישה.

אני לא רוצה לעשות אפליה, אבל אם שולה אלוני היא האמא של כולנו ואני לא

מתכוונת בגיל, שולה, אמא שלי כאן, יש אמא ויש אם, הייתי אומרת שתמר

גוז'נסקי היא המורה של כולנו, חברות הכנסת. תודה רבה לתמר.
תמי גוז'נסקי
גברתי רעיית הנשיא, מכובדים ומכובדות. אני

משתחווה אפיים בפני הנשים הנפלאות שיושבות פה,

ואני מאוד גאה שאחרי עשרות שנים שטענו במדינת ישראל שאין בעיה וגם לא

צריך את יום האישה, כי הבעיות נפתרו מזמן, יש יותר ויותר מודעות,

והעדות לכך היא ההשתתפות של הנשים הנפלאות והחשובות שיושבות פה,

שממלאות תפקידים כל כך מרכזיים בחברה הישראלית למישוריה השונים.

אני מבקשת להעיר בהזדמנות זאת שלוש הערות. האחת היא שעדיין באולם הזה,

ובכלל בתודעה שלנו, יש הרבה נשים נוכחות-נפקדות: נשים שלא הגיעו, לא

השיגו, שחוזרות הביתה עם אלפיים שקל, אם יש להן עבודה, שלא מקבלות

חופשה שנתית, שלא שמעו עוד על דמי הבראה, נשים שאין להן היכן להתגורר,

ועוד נשים שמחכות לגט עשר שנים, ועוד ועוד. הנשים הנוכחות-הנפקדות האלה

בחברה הישראלית, אנחנו חייבות כולנו להיות להן לפה.

נקודה שנייה, אני שואלת את עצמי, האם אישה, כשהיא מגיעה לתפקיד בכיר,

זוכרת שהיא צריכה באופן אישי לדאוג לקידום נשים? זאת שאלה מאוד מאוד

רצינית. אם כולנו, כל מי שממלא תפקיד ציבורי או תפקיד בחברה כלכלית או



תפקיד במערכת המשפט או תפקיד במערכת החינוך, בכל מקום שאנחנו נמצאות,

האם אנחנו זוכרות כמה היה לנו קשה, והאם אנחנו זוכרות כמה קשה לאחרות,

והאם אנחנו עוזרות לנשים להתקדם?

אני חושבת שאם כל אחת מאיתנו הייתה עושה את זה, המצב היה משתפר בקצב

מדהים. הזכירה פה חברת הכנסת דליה איציק את החינוך. הרי רוב המחנכות הן

נשים, אז למה הן לא מחנכות לשוויון?!

הנקודה האחרונה שאני רוצה לומר, אם כבר דיברתי קודם על נוכחות-נפקדות,

אני רוצה להזכיר את הנשים הערביות. אנחנו חיים בחברה שסועה, של כל מיני

חיתוכים; והנשים הערביות בתוקף הנסיבות הפוליטיות, החברתיות, נמצאות

ממש בתחתית הסולם. די אם אזכיר שבקרב הנשים היהודיות היום בגיל העבודה

מחצית מהנשים עובדות. לעומת זה בקרב הנשים הערביות רק 130/0. זה אומר שיש

פוטנציאל בהשוואה לנשים יהודיות של חמישים אלף נשים ערביות שלא עובדות

ושהיו עובדות אילו הייתה להן הזדמנות לעבוד. רק חשבו איך זה היה משפיע

על המשפחה, איך זה היה משפיע על מעמד האישה הערבייה בתוך המשפחה שלה,

בתוך הקהילה שלה. אני יכולה להביא עוד הרבה בעיות אחרות. לכן אני חושבת

שיש לנו תפקיד מיוחד בכנסת, שעדיין לא זכתה שתכהן בה אישה כחברת כנסת

ערבייה. אני חושבת שיש לנו תפקיד מיוחד כלפי הציבור הזה של הנשים. אני

מקווה שבהזדמנויות הבאות של ציון החג הזה, היום החשוב הזה בכנסת, נשמע

את הנשים הערביות, והן גם ימלאו תפקיד יותר ויותר פעיל בחברה הישראלית

ובכל המאבקים שלנו. תודה.

ענת מאור; נשים יקרות ונהדרות, גברת ראומה וייצמן, נשיאות

נכבדה, גברים שותפים, יש שיר יפה שאומר, - אמרו

את זה קודם לפניי -, ולמרות שאמרו זאת, זה לא משנת את העובדה שזה מעמד

מרגש, מבטיח ומצליח. יפה ירקוני, לא שנאמין שהיום יבוא, היום כבר בא.

יש פה עצמה נשית אדירה ליובל המדינה, ואני ממש שמחה לכל הנשים שהגיעו

ולא אמנה בשמות, ומתברכת להיות חלק מהשותפות הנשית הזו. ועכשיו נוכל

לשנות את השיר ולומר - אני ואת נשנה את העולם -.

אני התבקשתי בשתי דקות שעומדות לכל אחת מאיתנו, בתור יושבת ראש ועדת

משנה לנשים בעבודה ובכלכלה, להאיר את הזרקור על הפן הזה. אני רוצה לומר

שחצי הכוס מלאה, וחצי הכוס עוד לפנינו. המלא הוא העובדה ש-42% מהנשים

עובדות. זהו מהפך של שני העשורים האחרונים. העובדה שיש לנו נשים מנהלות

ומעורבות בכלכלה, בתעשייה, בכל שדרות היצוא, היא בהחלט שינוי של העשור

האחרון. העובדה היא שיש לנו חקיקה מתקדמת בזכות ארגוני הנשים והייעוץ

שלהן, בזכות כנסת נאבקת; ואנחנו בהחלט ברמה ממוצעת עולמית טובה בנושא

החקיקה.

מה שבפנינו זה שלושה יעדים. לא נוכל להסכים שהפערים בשכר, עם יובל

המדינה, יהיו 26% בשירות הציבורי ועוד יותר גדולים בשירות הפרטי. אנחנו

נשים שמביאות כישורים, מיומנות והשכלה לא פחות מן הגברים לעולם העבודה;

ושכר שווה לגבר ולאשה הוא יעד אמיתי לקראת המאה העשרים ואחת.

דבר שני, נושא האבטלה - לצערי הרב, האבטלה הולכת וגואה, ובתוך כך אחוז

הנשים המובטלות עלה בשנתיים האחרונות בשלושה אחוזים, ובתוך כך מה

שציינה תמר, נשים ערביות רק 160/0 מהן עובדות. לכן יצירת הזדמנות שווה

לכל אישה זה יעד שני לקראת האלף הבא.

לבסוף, דאגה לכל אישה; לכל אישה פנים, מאוויים, וצרכים; ומבחינה זו אני

רואה את הפסיפס שיושב פה מתחיל משולמית אלוני, שאני שמחה להיות בין

ממשיכות דרכה, ממשיך בנדיה חילו, לכן אני מציינת שבפסיפס המאוד מכובד

אני רוצה לציין את השרשרת בין שולמית אלוני, נדיה חילו ונקווה שתהיה

אישה ערביה ראשונה בכנסת כביטוי לכל ציבור הנשים הערביות. אני רואה

במרגלית צנעני ביטוי לנשים מזרחיות, עם הזמר הערבי ועם הצמיחה



וההשתלבות. אני רואה בחברותיי יהודית רוסיף ואלי אלוני מההתיישבות

ובשותופתינו סופה לנדבר ומרינה סולודקין הברות כנסת מהעולות. הפסיפס

הנשי הזה הוא המגוון.

הרשו לי לסיים ולומר שמעבר לקידום נשים בעבודה, אני הושבת שבהתכנסות

הזאת אנחנו מבטאות את תחילת ניפוץ תקרת הזכוכית, כי למדנו שבלי

סולידריות של נשים קשה להצליח , ולמדנו שיש לנו גאוות יחידה, ולמדנו

שעקרון הבטחת הייצוג וסיוע וקידום אחת את השנייה הוא המפתח להבנת הקוד

הגברי של העלית השלטת. כי אם תמיד נאמר שגבר יהודי אשכנזי זו העלית

ששלטה בישראל, לקראת האלף הבא, עם העצמה, שכאן אנחנו נוביל ליובלות

וניצחונות. תודה רבה.

היו"ר יעל דיין; אני מזמינה את זהרירה חריפאי לקרוא שיר של

שלונסקי. אני רוצה לומר לך, זהרירה, שאני לא

יודעת, מילדות, אני עוד מהזמן שבנהלל על חבילות קש היינו רבים, הלכנו

לתיאטרון והיינו רבים על אצל מי, לא איזה הצגה מראים, אלא באיזה בית

תלון חנה רובינא. זה היה העניין שלנו בתיאטרון. סבתי עליה השלום, דבורה

דיין זכתה, זכתה בחנה רובינא, וגדלתי על ברכי התיאטרון הזה עד "גשר" של

היום. ובשבילי, את זהרירה, היית המהפכה בתיאטרון, ביחס שלי לתיאטרון,

בצורת הצגת דברים, פריצת דרך, סטייה מהרגיל והמקובל. אז כל הכבוד לך,

ואני שמחה שאת איתנו היום.

זהרירה חריפאי; תודה רבה. אז בתור מהפכנית אני רוצה לקרוא שיר.

מעניין שכל השירים שקראו, יש בהם נימה של עצב.

ככה שאולי אני לא רוצה להגיד את זה כאן, אבל משהו באופי הנשי, בישות

הנשית, יש לו קרבה גדולה מאוד לכאב ועצב. הנה התמונה שמצייר אברהם
שלונסקי על שלוש נשים זקנות
בערב האפור, על על יד הבית הלבן,

יושבות שלוש זקנות וצופיות אל נכחן

והס סביב, כאילו במעופו קפא פתאום העיט.

שלוש זקנות יושבות על יד הבית.

ומישהו דומם סורג מעל ראשן פוזמק כחול בנוסח הישן

צניפת זהב באופק מתגוללת,

שלוש זקנות ראו לפתע ילד

שלוש זקנות התעוררו פתאום ונאנחו

מסכן, ודאי יתום, ואחר כך נגשו

ליטפוהו על הלחי

הילד התבונן והתפרץ בבכי.

ואחר כך בא ליל, כילד לא מובן

שלוש זקנות חמקו אל תוך הבית הלבן

והס סביב, רק איזה עילבון עוד יתחוגג כעיט

מעל לדף ספסל שנתרוקן על יד הבית.

היו"ר יעל דייו; תודה לזהרירה, ואני מתכבדת להזמין את הגברת

מרגלית צנעני. מרגלית תשיר שני שירים.

רעיית נשיא המדינה

ראומה ויצמן; אני לא יכולה לעקור לך את רגשי האשמה, אבל אם

תגורי בירושלים, אני מזמינה את אסף לאכול אצלי

כל יום, ואת רק תשירי, שרק תשירי.
היו"ר יעל דיין
אנחנו מתקרבים לסיום, פשוט משום שיש רק תשע

חברות כנסת. בפעם הבאה באמת נדחה את המליאה

ונשב יותר זמן. אני רוצה, לפני שאני מזמינה את חברת הכנסת סופה לנדבר

לדבר, אחרונת הדוברות מבין חברות הכנסת, אני רוצה להודות שוב לשושנה

דמאר., אני יודעת שהיא צריכה לעזוב. אנחנו דיברנו כאן על נסיכות ועל בת

מלך ועל האמא שלנו ועל החברה שלנו ועל המורה שלנו. שושנה דמארי שהיתה

כלת פרס ישראל לפני מספר שנים, את מלכת הזמר שלנו. תודה שושנה שבאת.

סופה לנדבר, בבקשה.

סופה לנדבר; טוב, זה כל כך לא פיר שעכשיו אחרי שיר אני

צריכה לדבר ולמשוך תשומת לב, אבל אני אנסה.

נשיאות נכבדה, אני בעצם לא אנסה להסתבך כמו שהסתבכו אחרים, ואני רוצה

לומר לכולם, אלה שיושבות פה ואלו שיושבות בנשיאות, לאלה שנמצאות בבית,

אנחנו חזקות ואנחנו יפות ואנחנו מאושרות וכששואלים אותי האם אני

פמיניסטית אני עונה, אני שווניסטית, מהמלה שווה. אני חושבת שכל אישה

שווה כמה גברים. ובגלל זה אני מאמינה מאוד שראש הממשלה אחרי אהוד ברק

צריכה להיות אישה. אני גם מאמינה שגם נשיא המדינה אחרי וייצמן צריכה

להיות אישה.

בעצם דליה איציק אמרה פה שקשה להיות גבר של אישה בקריירה. אני אומרת

שקשה להיות אישה של גבר בקריירה. אני חושבת שבכלל קשה להיות אדם שהוא

מצליח ורוצה להצליח, אבל בגלל שאנחנו כל כך מצליחות, אני מאחלת לכולנו

המון הצלחה. ובגלל שהיום אחרי שיר, כל כך קשה לדבר על סטטיסטיקה, על

אחוזים, אני רוצה להמשיך בצורה של שירה, ויכול להיות שאני רוצה לאחל,

כמו שאמא שלי לימדה אותי, אמא שלי תמיד אמרה, אישה צריכה להישאר אישה.

בגלל זה אני רוצה לתרגם שיר, שיר שקראתי אותו ולמדתי אותו ברוסית,

ועכשיו אני אנסה לתרגם לעברית.

הייתה אישה צעירה, מבריקה, יפה,

והיה לה גבר שמאוד אהב אותה.

פתאום עברו שנים והיא הפכה להיות אישה מבוגרת,

הפכה להיות זקנה, ושיער לבן וכמה קמטים מתחת לעיניים

אבל הוא, כמו שהיה לידה מאושר, ככה נשאר מאושר;

כמו שאהב אותה, ככה המשיך הלאה;

וכאשר היא הייתה הולכת, הוא היה אומר -

כמו שהיית יפהפיה שלי, ככה נשארת יפהפיה שלי.

כמו שאהבתי אותך, ככה היום אני אוהב אותך -.

ואני רוצה לומר, כמשל של דבר וכברכה שלי, אל תהיי הכי יפה.

תהיי גם הכי יפה והכי מאושרת.

וביום הזה שאנחנו כולנו חוגגים אני רוצה לומר, תהיו כולנו מאושרות.
היו"ר יעל דיין
תודה רבה לחברת הכנסת סופה לנדבר. לפני שאני

מזמינה את חיה סמיר לסיים את האירוע שלנו בשיר,

אני רוצה להודות, מלבד התודות של ההתחלה לצוות הנהדר של הכנסת, למשמר

הכנסת, לעובדי הכנסת, לסדרנים שטרחו, לאנשי המשק, נשות הכנסת, לקצינת

הכנסת, לקצינות הכנסת. אני חושבת שהם עשו את זה היום, לא שבפעמים אחרות

לא עושים את זה, אבל היום באמת עם כל הלב. אני מקווה שהנוכחים כאן מבין

עובדי הכנסת גם נהנו מהאירוע וחשו בחשיבותו, וגם הייתה להם סתם הנאה של

כיף להיות יחד.

אני רוצה להזמין לסיום את הגברת חיה סמיר. בבקשה. חיה תשיר בליווי של

תלמה אליגון והתקווה חוזרת ללב.
חיה טמיר
אני רוצה לציין שתלמח אליגון היא מלחינה וכותבת

את השירים שאני אבצע, הראשון שבהם יהיה

"ממעמקים".

היו"ר יעל דייו; אני מבקשת לסיים עם "יונה עם עלה של זית".

חית טמיר; ברשותך, את הפרה הזה אני רוצה להקדיש למורתי,

לגדולת הזמרות בארץ ובעולם, האמנית הגדולה

ביותר בעיניי, שושנה דמארי.

היו"ר יעל דייו; תודה לחיה, תודה שוב לשושנה, איזה כיף זה שמותר

להתרגש. אני מזמינה את הקהל הנכבד להצטרף אלינו

למליאה, ליציע המיוחד, שם יתקיים דיון שיפתח אותו ראש הממשלה וימשיך

אותו יושב ראש האופוזיציה אהוד ברק, בנושא מעמד האישה. אתן מוזמנות,

ותודה לכולן.

הישיבה ננעלת בשעת 16:00

קוד המקור של הנתונים