ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 26/01/1998

ציון מעמד האישה בחגיגות היובל למדינה

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 100

מישיבות הוועדה לקידום מעמד האישה

שהתקיימה ביום ב/ כ''ח בטבת התשנ"ח, 26.1.1998, בשעה 30;11

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר יעל דיין

מוזמנים; שבתאי שי, מנכ"ל (בפועל), משרד התיירות

צביה כהן, יו"ר מועצת ארגוני הנשים

נחמה בסוק, צוות היגוי לציון 50 שגה למדינה, "אמונה"

דליה גותן, צוות היגוי לציון 50 שנה למדינה, ויצ"ו

שרה הרמלין, מועצת ארגוני הנשים

מיכל כפרי, יועצת שרת התקשורת

מרי הדייר, משרד ראש-הממשלה

עטא הוכוולד, "אמונה"

אורית סוליציאנו, דוברת שדולת הנשים בישראל

דניאלה במברגר-אנוש, שדולת הנשים בישראל
מנהלת הוועדה
דנה גורדון

נרשם על-ידי; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

ציון מעמד האישה בחגיגות היובל למדינה



ציון מעמד האישה בחגיגות היובל למדינה
היו"ר יעל דיין
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הועודה לקידום

מעמד האישה.

אני שמחה לראות כאן את צוות ההיגוי שהוקם, בו מיוצגים הארגונים השונים.

הכוונה הייתה שצוות ההיגוי הזה יוביל את הנושא של נשים במדינת ישראל

במסגרת חגיגות היובל. אנחנו קצת התעייפנו מההתכתבויות הראשונות שהיו

בנושא. יושבי-הראש העמותה שהתפטרו, כל אחד בתורו, גילו יחס של פסילת

חמישים אחוז מהאוכלוסייה. הם בכלל לא מבינים למה נשים צריכות לציין

יובל 50, למד לחוד, למה לא להשתלב וכולי. אני אומרת ללא שמץ של התנצלות

ויש לנו גם הבנה ממשלתית, ככל שהבנתי מגעת. רמזתי שאנחנו מקבלים תשובה

שלילית מוחלטת, אפילו על בקשה לפגישה עם יושב-ראש העמותה, כל אחד

בתורו. השרה לימור לבנת בתור השרה היחידה בממשלה, מייצגת אותנו לצורך

זה, וגם רעיית הנשיא, שציינתי בפניה שיש לנו קשיים בכלל להשיג פגישה עם

כבוד יושב-ראש העמותה. לא רק שזה לא מקובל עלינו, אלא שגם כל ההתמקחות

הזו לא ראויה לא לנו ולא לנושא. יש כמה אנשים שחושבים שבאמת זאת לא העת

לחגיגות, אבל מאחר שיש תקציב שאושר סוף סוף ויש עמותה, שלא מעניין אותי

כל כך מי עומד בראשה, מבחינתי כוועדת כנסת יש לי שר שהוא אחראי והוא

מבחינת המערכת הזו של הכנסת לפחות הרפרנט שלי לצורך העניין. הבקשות

שלנו או הצגת הדרישות שלנו אף פעם לא טיפסו לאיזה שחקים בלתי אפשריים;

והאמת היא שבכלל הייתי מעדיפה למחוק את כל ההתייחסויות המאוד לא נאותות

שהיו לציבור הנשים בהקשר הזה עד כה ולא להיכנס לא לחכמה ולא לצורת

ההתבטאות שיש לי אותה גם בכתב וגם בעל-פה, והייתי מעדיפה להתעלם ממנה.

השלב האחרון, פשוט כדי לעדכן את מי שאיננו יודע, שהיה כבר עם מודעי,

היה שהם גילו מכרה זהב לצורך זה, מעין מנגנון השתקה, והסתבר דבר שידענו

כל הזמן, כי אני נפגשתי עם ראש עיריית חיפה וישבנו גם עם יושבת-ראש

נושא מעמד האישה בשלטון המקומי והיא סיפרה לנו על זה: עיריית חיפה עושה

כל שנה אירועים שנקראים "זמן נשים", ועושה זאת בהצלחה גדולה מאוד, והיא

נתנה לזה בשנים האחרונות דגש. הם עושים חודש כל שנה, והשנה בסימן

אירועי היובל הם הגבירו לעשות והם תגברו את החודש הזה מטעמם. זאת

אומרת, קיבלנו דיווח על תקציב של מיליון שקלים בכלל, לפני שהעניין הופל

עלינו, כאילו שניקח את חיפה ונתארגן שם. אנחנו שמענו על התכניות של

חיפה ובירכנו עליהן. מבחינת לוח הזמנים, מלבד לברך עליהן ולשמוח, אולי

להשתתף פה ושם, התכנית היא סגורה ותפורה לגמרי, היא מתוקצבת גבוה מאוד,

היא לא ניידת. זאת אומרת, אי-אפשר אפילו לנייד אותה כי היא מתרחשת

במוזיאונים, שם יש תערוכה אדירה, שהם שנה כבר עובדים עליה. היא מתקיימת

במוזיאונים השונים בחיפה - יצירות נשים. יש כמעט כל ערב במשך חודש וכל

סוף שבוע אירועים, סדנאות, נשים יוצרות, נשים מזמרות, נשים רוקדות,

נשים מדברות, נשים בפוליטיקה ונשים בכלכלה, ממש כמו שצריך היה להיות

משהו ארצי כל שנה, ומבחינתי גם כל השנה. זאת אומרת, זה נושא ששייך באמת

למחצית האוכלוסייה.

מלבד לברך על זה שחיפה השנה יותר מאשר בשנים אחרות באמת הקציבה לזה, לא

נשאר לנו לעשות הרבה בנושא חיפה, מה גם שהתאריכים של חיפה למעשה

מתחילים עכשיו בראשית פברואר והם מסתיימים, התאריך האחרון הוא יום

האישה הבינלאומי ב-8 במרס. זה סוף החודש החיפאי.



המכתב המגלה אוצרות של מודעי אמר לי שאנחנו מיועדות - פוזות או יותר

במילה הזו - הנושא של הנשים מיועד למסגרת חגיגות חיפה בנושא הזה; יכול

להיות שהוא, מודעי, הוא, העמותה, יוסיף לתקציב של חיפה, אם יהיו שם

איזה אירועים נוספים על אלה שנקבעו כבר כדי להפוך את זה למשהו ארצי.

התקציב מראש היה מיליון שקל. מצנע אולי שש ושמח וקיבל חלק מכספי

העמותה, אבל אני לא חושבת שזה בוצע, כי התשובה שלנו הייתה: תודה רבה,

אבל זה לא מתאים לנו. זאת אומרת אי-אפשר לקחת דבר קיים, תפור, סגור,

ממוקם בתקופה שהיא לא נוחה בכלל, כי אנחנו חושבים על אירועים, בכל אופן

בתקופה שיש חופש, שנשים ניידות, שאפשר לרכז את הפעילות וכן הלאה.

כרגע העניין הזה ירד. כרגע דיברתי עם אייל פרנקל מהעמותה, ואנחנו

הצענו, וההצעה נדונה בינינו, ובדקנו את האפשרות במסגרת תערוכת ההישגים

הכללית שתהיה במשך חודש שלם בגני התערוכה, אחרי שבדקנו אפשרות אחרת

לעשות במוזיאון ארץ-ישראל שבוע בלבד של אירועי נשים סביב תערוכה. פחות

או יותר תקצבנו את זה, אבל גם כן באותה תקופה, כלומר, לקראת הקיץ כאשר

יש ניידות יותר טובה, ונשים יכולות להגיע מכל הארץ. אמרנו שיש תערוכת

הישגים. אנחנו נעשה ביתן שבו נציג, סביבו נעשה את האירועים השונים

שקשורים בהישגי נשים בישראל בשנת ה-50. אז גם נקבל את הקהל הכללי שבא

לתערוכה, כדי לא להיבדל ולעשות איזה דבר שלנו בנפרד. זה יהיה חלק

מהעניין, וגם יהיה ריכוז של כל התחומים, כי מאחר שזה נמשך חודש, אנחנו

מדברים על יום האישה בצה"ל, יום האישה בהתיישבות, נשים עולות, האישה

הערבייה כמובן, נשים במיעוטים. סביב ביתן כזה - אני מפרטת מעט, כי נראה

לי שזה הדבר המתגבש והעומד על הפרק יותר מדברים אחרים - אנחנו בביתן

עצמו נעשה תערוכה של ציורים, ודנו בה; ואם אנחנו מדברים על הקיץ, יש

עדיין זמן להרים אותה. וסביבו נעשה את האירועים המתאימים בעזרת

הארגונים השונים, אבל כמובן שכאן מדובר על תקציב שיהיה צריך להחליט

עליו, ואנחנו ננהג לפי התקציב וננסה לקבל גם חסויות שונות וכן הלאה

לאירועים ספציפיים.

האינפורמציה שקיבלנו ביחס לתערוכה היא שעלות ביתן, שכוללת גם את התשתית

וגם את כל מה שקורה בתוכו, זאת אומרת הצגת אותו נושא שנבחר להציג באותו

ביתן, היא 350 אלף דולר. זה הממוצע. שני משרדים כבר לקחו ביתנים בעלות

הזאת. לי זה נראה פשוט דבר גם בלתי אפשרי מבחינת תקציב, אבל גם לא

הבנתי איך הגיעו לסכום כזה. עכשיו אומר לי אייל פרנקל שזה אמנם כולל

הכול, אבל אם אני רוצה את הביתן נטו עם התשתית - תאורה, חימום או מיזוג

וכל מה שצריך בדברים הטכניים - לפי דעתו זה ללא עלות. מישהו כאן מרוויח

הרבה מאוד כסף. אני לא יודעת, אולי יעשו שם לונה פארק שלם מטעם משרד

המסחר והתעשייה, אולי מביאים איזה פלאי פלאים.

שבתאי שי; אני עושה בבניית הביתן של משרד התיירות.

מארגני התערוכה, לפחות עד היום, התחייבו
לשני סוגים של השתתפויות
או שמשתתפים בביתן, שכל אחד לוקח בו שטח, ואז

זה ביתן שיש בו הרבה גופים שמציגים ביחד, ואז את בוחרת מה את רוצה, אם

זה שלושים מטר או חמישים מטר, תלוי כמה את לוקחת ולפי זה את משלמת; או

שאת בונה ביתן שהוא כולו ביתן. לדוגמה, משרד התיירות לקח ביתן עם משרד

התחבורה, ויש ביתן משותף של תחבורה ותיירות כי יש בזה אלמנטים משותפים.

אנחנו מקבלים את הביתן בחינם, אנחנו מקבלים את הקרקע ואת התשתיות, מים

וחשמל; ועדיין לא הבנתי, ושאלתי, אם נקבל גם את הצריכה אחר-כך, ויכול

להיות שלא. בחו"ל אם את קונה, את צריכה לשלם את הכול, את כל החיבורים.

את כל הדברים האלה מקבלים בחינם. את לא שוכרת שטח ומשלמת בשבילו, אלא



את מקבלת את השטח חינם. השאלה היא מה את בונה עליי; ומה שאת בונה עליו

זאת העלות. כשאמרו לך 350 אלף דולר, אני לא יודע למה התכוונו. הם בונים

לך של מאתיים מטר? כי זה גם פונקציה של מה את רוצח להציג בביתן הזה. אם

את רוצה לתלות פוסטרים על הקירות, זה דבר אחד, ואם את רוצה לבנות משהו,

זה דבר אחר.

היו"ר יעל דייו; לכן מאוד התפלאתי.

שבתאי שי; לנו זה עולה יותר. הביתן עולה לנו 600 אלף

דולר. אם אני רוצה להציג הישגים של משרד

התיירות, אני צריך לקחת לדוגמה את המודל של אילו:, כי אנחנו בנינו את

אילת, ואז צריכים לבנות מודל של אילת. היום, בתקופתנו, מכניסים לשם כל

מיני אלמנטים ויזואליים, שעולים הרבה מאוד כסף. לבנות מודל של משהו

שהוא בנוי כרגע, העלות של זה היא מאוד מאוד גבוהה, כי לא בונים את זה

מדיקטים, אלא בונים את זה מחומרים מאוד מתוחכמים; מכניסים פנימה עזרים

אודיו-ויזואליים, שהם מאוד מתוחכמים, והכול הולך עם מחשבים. הדברים

האלה עולים הון עתק. אי-אפשר להציג את ההישגים של משרד המסחר והתעשייה

במשהו פרימיטבי.

היו"ר יעל דייג; לכן חזרנו עכשיו לנקודת ההתחלה. הייתה לי

שיחת טלפון, ובאמת הייתה אי-הבנה. אייל

פרנקל היה אמור לבוא הנה והוא לא בא. מה שאנחנו נציג עכשיו, ואנחנו

נעביר את זה בכתב למר פרנקל, אנחנו נצטרך לקבל מהם את הגדלים המוצעים

שיש, כי אנחנו מדברים על ביתן, שסביר יהיה לערוך בתוכו תצוגת קירות

ומחשבים וחלוקת חומר. זאת אומרת, אנחנו לא עושים מודלים באמצע הביתן,

אלא אנחנו עושים מה שנקרא תצוגת קירות. זאת אומרת, אנחנו משתמשים בשטח

הקירות לתצוגת צילומים. אנחנו נציע תקציב לגבי העלות של כל זה, ואנחנו

כן נרצה להסריט וידאו מתמשך כל הזמן בנושאים שונים, סרטים שקיימים. לא

ניכנס להפקה של איזה שהוא סרט. יש קטעי יומנים וסרטים, ואפשר לקחת

אותם. שוב, זה לא יהיה ללא עלות, אבל אנחנו נצמצם.

שבתאי שי; יש שם סטנדרטים מינימליים.

היו"ר יעל דיין; ודאי, אבל אם אני מקבלת בהתנדבות משהו, אפשר

להתווכח על הסטנדרט, אבל אני יכולה לתת

וידאו; למשל לארגונים השונים יש סרטים. לנעמ"ת יש סרטים. לויצ"ו יש

סרטים. ל"אמונה" יש סרטים. אני לא מאמינה שיתווכחו איתם ויגידו שהם לא

באיכות המתאימה.

שבתאי שי; אני מדבר על צורת ההצגה שלהם, איך יקרינו

אותם.

היו"ר יעל דייו; יש אנשים שאפשר לקבל מהם ייעוץ. אני מניחה

שהם שייכים לתערוכה כולה, ואני לא מניחה

שמשלמים ליועץ כזה מאה אלף דולר.

שבתאי שי; לא משלמים. יש ייעוץ כללי שנכלל כחלק

מהשירות שאת מקבלת. אבל ברוב המקרים הגופים

שבונים את הביתנים שלהם לוקחים מעצבים שלהם.
קריאה
זה לא קצת מקדים את המאוחר למוקדם? הם

מוכנים לתת כסף לביתן?

היו"ר יעל דיין; הביתן לא עולה. אני מציינת מה לא עולה ומה

כן עולה. מה שעולה זה התצוגה עצמה, אבל אני

מסבירה מדוע אנחנו יכולים למחוק את הסכום הענק הזה שהוצג לנו ולהגיר על

מה אנחנו מדברים, ואנחנו נתקצב את הדברים עליהם אנחנו מדברים. אנחנו

מדברים על תצוגת צילומים, אנחנו מדברים על וידאו מתמשך, אנחנו מדברים

על מעין דוכנים של הארגונים השונים.

שבתאי שי; לתערוכה יש מנהל, יש שם רפרנטים לביתנים

השונים, ואני חושב שאתם פשוט צריכים לשבת

איתם.

היו"ר יעל דיין; סיכמתי עם מר פרנקל שאנחנו נקבל את ההכוונה

לאותם אנשים.

הבקשה שלנו לתקציב תהיה גם תוצאה גם מותנית, למעשה, אחרי ההתייעצויות

האלה. כי אם אני יודעת היום כמה תעלה לי תערוכת צילומים והגדלה של

הצילומים וכולי, זה המינימום, זה בבחינת תצוגה כלשהי בתערוכה של חודש.

אני לא יכולה לעשות פחות מזה. אני לא יכולה להשאיר קירות ריקים.

שבתאי שי; לא יתנו לך.

היו"ר יעל דיין; הצילומים והווידאו אלה הם דברים אלמנטריים,

וכן גם הדוכנים של הארגונים.

עלויות נוספות, שגם כן נתייעץ לגביהן, יהיו על אירועים שאנחנו רוצים

לקיים במסגרת הביתן הזה, כי אנחנו רוצים שהביתן הזה יהיה חי. אנחנו לא

רוצים שזו תהיה תצוגה שאנשים נכנסים, עושים סיבוב ויוצאים החוצה. סביב

זה, חלק מהדברים, חלק די ניכר מהדברים יהיה בהתנדבות; חלק יהיה בעלות,

כמובן שנתייעץ עם אנשי התערוכה לגבי מערכות קול; אם יש לי ערב שהוא

דיון, זה סוג אחר של מערכת קול, ואם יש לי שלוש זמרות מובילות, זה שוב

סוג אחר של תקצוב. חלק אני יכולה לקבל בהתנדבות, וחלק, כמו הנגנים וכן

הלאה, צריך יהיה להיות בתשלום.

אותנו מאוד מעניינת האקטיביזציה של אותו ביתן, כי יש לנו נושאים שונים,

והיינו רוצים לנפק לקבוצות שונות.

שבתאי שי; צריך לבחון איזה פעילויות נעשות בביתנים

המרכזיים.

היו"ר יעל דיין; נכון. לצורך זה אני עדיין חושבת שאנחנו לא

מדברים על סכומים שבשמים. אני לא יכולה

לנקוב בסכום. אני מעריכה שאם לחיפה יש 800 אלף, ומודעי ישלים את זה

בעוד 200 אלף ויגיע למיליון וידחוף את כולנו לחיפה.. אני לא מאמינה

שמצנע קיבל ממנו את הכסף. אפשר לבדוק את זה, אבל קשה לי להאמין, כי

התשובה שלי ושלנו הייתה מיידית שזה לא מקובל עליי. כך שאני לא מניחה

שהעמותה חילקה סתם וחשבה שבזה היא תצא ידי חובה.

החקיקה של הרשות למעמד האישה מתקרבת לסופה, ואת הקמת הרשות נחגוג באותו

ביתן, כי החקיקה תסתיים עד אז. לפי דעתי, אנחנו יכולים לבקש מהעמותה,



ואני מקווה גם לקבל, בסביבות הרבע מיליון שקלים. אני חושבת שממשרד

ראש-הממשלה נובל לקבל אולי 100 אלף, 150 אלף. אנחנו עדיין נשתדל

ונרוסוך ונהיה דוגמה וסמל לחיסכון ולצניעות, אבל לא נרד מהמפה. לפי דעתי

אלה הם סכומים די ריאליים, שאפשר יהיה לקבל אותם; ועליהם לא קיבלנו לאו

מוחלט.

מאחר שאין לנו משרד ממשלתי לנשים, אנחנו נהיה יחידת סמך כאשר תוקם

הרשות. יש לנו הוועדה בכנסת, ולשמחתנו הרבה, אנחנו ת"פ של ראש-הממשלה,

אבל שלא כמו משרדים אחרים, אין לנו תקציבים לפעולות שהן משרדיות. לכן

למעשה נחזור אליכם ולעמותה.

שבתאי שי; מה זה אלינו?

היו"ר יעל דיין; אליכם, אל השר קצב, כדי להציג את התכנית ואת

בקשת התקציב שלנו.

שוב פעם, אני ועדת כנסת, אני חלק מצוות היגוי שהוא ציבורי, ולכן מאוד

חשוב לי שהדברים נעשים במקביל. אני לא רוצה עסקים עם העמותה בלי

שראש-הממשלה והשר קצב יודעים על זה וזה נעשה בתיאום ובמקביל.

אני רוצה לציין שבנפרד ובנוסף אנחנו נפתח את חגיגות היובל של נשים ביום

האישה הבינלאומי, שהכנסת מציינת אותו כל שנה, ואנחנו נעשה משהו גדול

השנה, מאחר שזו שנת ה-50, ונעשה כאן אירוע בטרקלין שגאל ובמליאה; ואשת

הנשיא תפתח, ונעשה זאת בצורה מאוד מכובדת ויפה. אז גם נוכל לציין את זה

כפתיחת הנושא שלנו בחגיגות וגם לחלק אולי אינפורמציה שתהיה לנו עד אז

לגבי אותו חודש ביריד, מבלי לפרט, אבל לפחות שהתשובה לא תהיה משיכת

כתפיים; וכמו שאני אומרת היום, בינתיים אנחנו עוד לא על המפה בכלל.

על הנושא בכנסת אני אדבר אחרי שמר שבתאי שי ילך, כי זה דבר שהוא פחות

או יותר סגור.

שבתאי שי; מה שקרה הוא שהשר קצב חובש שני כובעים. הוא

שר התיירות, ולצורך העניין הזה הוא יושב-ראש

ועדת שרים לענייני טקסים וסמלים, שמתחתיה פועלת עמותת ה-50. בתוקף

תפקידו הוא גם יושב-ראש העמותה. מה שקרה עד עכשיו הוא שמנכ"ל משרד

התיירות היה נציג משרד התיירות בעמותה הזאת. היו נדמה לי חמישה אנשים

שהמנכ"ל היה אחד מהם. המנכ"ל של משרד התיירות בעצם התפטר מתפקידו

כמנכ"ל משרד התיירות לפני מספר ימים, וכתוצאה מזה הוא גם התפטר מחברותו

בעמותה. אם אני לא טועה, הוא מסיים את תפקידו בעוד כשבועיים. בשלב זה

אני קיבלתי מינוי של מנכ"ל המשרד, ואני אכנס לתפקידי ב-15 לחודש, כשהוא

עוזב. אני מניח שכתוצאה מזה אני אשאר בעמותה, כי אני אחליף אותו

בתפקידיו הקודמים ואני אשב בעמותה.

היו"ר יעל דיין; לעניין הצגת נושא התיירותי

שבתאי שי; בכלל. מה שצריך להביא בחשבון הוא שכבר היו

שני מנכ"לים שבעצם התחייבו על כספים. היו

סלוצקי ויוסי פלד, ועכשיו ההרכב החדש של מודעי. למעשה, כל גוף התחייב

על כספים.



היו"ר יעל דיין; דרך אגב, יוסי פלד היה לגמרי בעמדת תמיכה,

ואז דיברנו בערך על אותו סכום כסף.

שבתאי שי; חבל שלא עיגנתם את זה בכתב.

היו"ר יעל דיין; יוסי פלד אמר לי שאחת הסיבות לכך שהוא עוזב

היא הגישה של סלוצקי לנושא של הנשים. בסיבוב

השני היה לי אותו סיפור עם משה מזרחי. מאחר שלא היה אף אחד בין השניים,

משה מזרחי היה, והוא בפירוש אמר לי שלא בא בחשבון שלא תהיה התייחסות

לנושא הנשים. הסברתי לו למה חיפה לא עונה על הצרכים שלנו.

צביה כהן; חיפה לא הסכימה איתנו גם כן. זה לא רק

שאנחנו אמרנו לחיפה לא, אלא חיפה אמרה לנו

לא.

היו"ר יעל דיין; כי היא אמרה שאי-אפשר לעשות שינויים.

שבתאי שי; מה שקרה, קרה, ואי-אפשר להחזיר את זה. מה

שחשוב עכשיו הוא שתגבשו את הדרישות שלכם, את

הבקשות שלכם, כמה שיותר מהר.

היו"ר יעל דיין; נראה לך הנושא של הביתן בתערוכה?

שבתאי שי; יש עם זה בעיה קצת פרוצדורלית, משום שמצד

אחד באה עמותת ה-50 והיא נותנת את המקום

בחינם. ומה את באה ואומרת, שלא רק יתנו לך את המקום בחינם, אלא גם

יעזרו לך לממן את הבנייה של הביתן בפנים, שזה דבר שעד כמה שאני יודע

הוא לא כל כך מקובל.

היו"ר יעל דייו; כי אני לא משרד ממשלתי.

שבתאי שי; אני יודע. את נמצאת בסיטואציה שהיא כמעט

בלתי אפשרית.

היו"ר יעל דיין; אני לא משרד ממשלתי, אני נושא. אילו

לחילופין הרשות למעמד האישה הייתה קיימת...

שבתאי שי; אז היא הייתה מתוקצבת. אני מניח שהיה לה

תקציב.

היו"ר יעל דיין; היא הייתה גוף שאפשר להעביר דרכו. אילו היה

מיניסטריון לענייני נשים, כמו שיש בארצות

אחרות, אפשר היה להעביר זאת דרכו. כאן זה באמת רב-תחומי. מצד שני,

מדובר במחצית האוכלוסייה, עם דברים מאוד ספציפיים. אי-אפשר להגיד שבשם

השוויון נשים אינן ראויות להיות מיוצגות בצורה נפרדת.

שבתאי שי; זה בדיוק העניין. משרד מציג את הישגיו, שהם

כוללים גם נשים וגם גברים.



היו"ר יעל דיין; משרד התיירות זאת לא דוגמה טובה, כי באמת

איו שם ייחוד לנשים ולגברים. יש גם בעיות

וגם הישגים שהם שייכים לנשים.

שבתאי שי; יש לך נושא הפעילות שלך במסגרת הביתן וגם

הביתן עצמו והפעילות בו.

היו"ר יעל דיין; לפעילות בהחלט יש רציונאל מוחלט.
שבתאי שי
אני מסכים איתך. אני מניח שחלק ממנה תהיה

התנדבותית וחלקה בשכר או בהוצאות. מה שהי

חשוב זה שתבקשו את הבקשות שלכם כמה שיותר מהר, כדי שאתם תהיו בתור לקבל

את זה ממי שיקבל את המושכות, לפני שיגמרו לחלק את הכספים. אחרת אף אחד

לא יודע, יחלקו את הכספים ואז, עד כמה שזה לא יהיה צודק, לא יהיה כסף.

היו"ר יעל דיין; אתה צודק לגמרי.

שבתאי שי; אי-אפשר לדבר באופו כללי ולבקש 250 אלף שקל.

זה לא עובד כך. לכו חשוב שתיפגשו עם האנשים

בגני התערוכה ותגבשו איתם איך אתם רוצים להופיע שם. הם נותנים גם

עלויות, הם מבינים שאתם לא כמו משרד ממשלתי רגיל.
מרי חדייר
אתמול יצרתי קשר עם מרגלית נרקיס, שהיא

אחראית על התערוכה; והיא הציעה להיפגש איתנו

כדי להכיו את האומדן התקציבי.

שבתאי שי; בדיוק, ואז יש לך אומדו, ואת באה לשם ואומרת

שאת צריכה כך וכך, את יכולה לגייס מחסויות

את ה-20 אחוז ואת צריכה את ה-80 אחוז. רק אז תוכלו להתקבל ולקבל

התחייבויות. עד שתגבשו את זה, הכסף ייגמר.

היו"ר יעל דיין; כל פעם שזזנו שני צעדים, קיבלנו בעיטה שלושה

צעדים אחורה. קשה מאוד אפילו לשבת עם האנשים

ולקבל הצעה. ניסינו לסגור עם מוזיאוו ארץ-ישראל, והייתה נכונות מצדם

ואפשר היה לקחת שם ולעשות פעילויות גם בחוץ.

שבתאי שי? אתו צריכות להשתלב בחגיגות ה-50. כל המדינה

תהיה בפנים, כל האספקטים של המדינה.
היו"ר יעל דיין
העובדה שאנחנו לא משרד ממשלתי תחייב גם את

העמותה וגם את ההתייחסות בהתאם. אנחנו נבוא

יותר מהר מאשר ניתן לצפות ממישהו. זאת אומרו?, זה יעד מיידי. אנחנו נשב

עם אנשי התערוכה, ואנחנו נעשה את הסקיצה. כמובו שאני לא צריכה לפרט כל

אירוע.

שבתאי שי; לא, זה לא, אבל בהחלט צריך לדבר על כמה עולה

העיצוב של המקום. אני יכול להבטיח סיוע שלי,

כשאני אשב בעמותה, ואני מניח שזה יקרה בשבועיים הקרובים.



היו"ר יעל דיין; לפי דעתי, עד השבוע הראשון של פברואר ניפגש

עם האנשים ונקבל מהם אומדן כללי. אני מאוד

שמחה שבאת, משום שפשוט הייתה הרגשה כל כך לא טובה לעצם ההתייחסות,

הביטול והזלזול. כפי שאמרתי, הישיבה הזו באמת נועדה כדי לפתוח דף חדש

ולשפר את האווירה. אני גם מקווה בשביל העניין עצמו, הלאומי, שלא יהיו

כאן עוד רעידות אדמה. זה דבר שצריך להיות כולו חגיגה.
שבתאי שי
כשקיבלנו את הנושא, ראינו אותו בצורה לגמרי

שונה. כלומר, הטיפול בחגיגות היה צריך להיות

אחר לחלוטין. ברגע שקמה עמותה, הביאו את סלוצקי ואת יוסי פלד, איבדנו

שליטה, ואז בעצם אני יצאתי החוצה, משה מזרחי נשאר ברקע, ואז באמת

איבדנו שליטה.

היו"ר יעל דיין; כן, הוא אמר לי שחבל על הזמן, שהוא לא יודע

איפה הוא עומד. הוא כאן והוא תומך בזה, אבל

הוא מעין חוט מחבר בין לא כלום ללא כלום. זה היה מצב לא כל כך נעים

ונוח. אני אשחרר אותך לדרכך, ואני מודה לך.

אני מעלה את הנושא של היום בכנסת, ואחר'כך נעשה כמובן סבב של

תתייחסויות.

צביה כהן; הבעיה המרכזית ששמענו היא שמאחר שאנחנו לא

משרד ממשלתי, הם לא יתנו לנו כסף.

היו"ר יעל דיין; אני רוצה להגיד משהו ולהגיד אותו חד-משמעית.

אני לא אומרת שיהיה הרבה כסף, אבל זה אמר,

ההוא אמר, וזה אמר בארבע עיניים, וזה כתב וכולי. כשאני אומרת שאנחנו

פותחים דף חדש, זה על-בסיס זה שהרבע מיליון שקלים יהיו לנו ושהביתן

יהיה. ראשית, הוא יהיה; ושנית, הוא יהיה בעלות סמלית. ועכשיו הכדור

בידינו מבחינת המהירות של להיכנס ולעלות על המפה של תכנון, של מפגשים,

מבלי שזה מחייב אותנו לפרטי פרטים. זאת אומרת, אי-אפשר ללכת אחורנית

ולהגיד לנו שלא יהיה כסף. היום יש אמירה אחת מצד העמותה שהייתה קשורה

אמנם בחיפה, אבל שהייתה אינדיקציה ברורה לגבי סכום מסוים שהם יעמידו

לנושא, יש אמירה לגבי התערוכה, שהסיפור הזה של 350 אלף דולר הוא סיפור

שהוא כולל את הדבר על כל קרביו, תכניו ואירועיו, ולא על זה אנחנו

מדברים.

מרי חדייר; נרקיס אמרה שבאמת אפשר להגיע לאומדנים שונים

לחלוטין.

היו"ר יעל דיין; יש כאן מידה של דחיפות מאוד גדולה, להעביר

את הדברים מאיתנו לאנשי מקצוע ולקבל את

האומדנים ולהעביר אותם לעמותה ולממשלה, לשר קצב, כדי שנדע באמת... ברור

שיהיה עודף שיחול עלינו. אנחנו צריכים לחשוב על התייחסות כזאת.

הארגונים יצטרכו לקחת על עצמם חלק. אנחנו מדברים על סרטים: למשל, אז יש

הבדל בין להפיק סרט (משרד התיירות בטח משלם מאה אלף דולר רק על הפקת

סרטים) לבין שימוש בחומרים טובים קיימים, שנותנים להם את התנאים היפים

והטובים של הקרנה מכובדת ולא באיזה מסך של בית-ספר. זאת אומרת, את כל

הדברים האלה צריך לבדוק בהתאם. לגבי הקונספציה שלנו, אם היא מקובלת, זה



למעשה חזרה לעניין של מוזיאון ארץ-ישראל. דיברנו על תצוגה של צילומים,

ודיברנו על להתרכז באירועים מגוונים מסוגים שונים, שימשכו קהלים שונים.

ואת התקצוב של שני הדברים האלה צריך לעשות בנפרד. צריך לראות מה תצוגת

הקבע ומה העלויות האפשריות לגבי אירועים, ואז לראות מה הרווח שנשאר

לנו.

מרי הדייר; העמותה הוקמה לצורך קבלת תרומות. הם יכולים

לגבות את התרומות, ואני למשל מנועה מלגעת

בנושא של ספונסרים. אבל ארגוני נשים בוודאי יכולים. כדאי כבר להתחיל

בעניין, כי את הגבייה של הכסף הם יכולים לעשות בעמותה עצמה. דיברתי עם

צביה כהן, והבנתי שהיא לא כל כך רוצה את הנושא של הספונסר, וצריך לחשוב

גם על זה.
צביה כהן
אני קודם כול ריצה לדעת מה שנקרא 'סיד מני'.

אני אמרתי שבלי 'סיד מני', אין לנו מה לקחת

ספונסרים. עד שלא נדע שיש 'סיד מני' של העמותה, אין לנו מה ללכת

לספונסרים.

היו"ר יעל דיין; כדי שיהיה 'סיד מני', שזה יותר מ'סיד מני',

זה חלק גדול מהתקציב, אנחנו חייבים לתקצב.

זה לא יכול להיות ההפך. זה לא יכול להיות שנגיד שיתנו לנו כסף ואחר-כך

אנחנו נגיד מה אנחנו עושים. זה בדיוק הפוך. זה גם נתון לביקורת, ובצדק;

ואנחנו צריכים לשבת עם האנשים האחראים על התערוכה ולראות במה זה כרוך.

מלבד דברים שאולי יש לנו קודם, ואני לא יודעת באיזה שלב הייתם בנושא של

תערוכת הצילומים.

צביה כהן; כל הדברים האלה הם בגדר רעיונות שהיו לנו.

חשבנו לעשות תערוכה במוזיאון ארץ-ישראל.

חשבנו אז על תערוכת צילומים, מעין יום בחיי האישה בארץ. זאת אומרת,

תערוכה שתיתן איזה שהוא פרופיל של נשים היום בישראל. הנושא הוא האישה

בישראל, אבל היה ויכוח האם זו צריכה להיות תערוכה רק של נשים צלמות או

תערוכה מעורבת, זאת אומרת, גם גברים וגם נשים, וכיצד הם רואים את

האישה. זו הייתה נקודת מחלוקת יחידה. אבל הנושא היה שתערוכת הצילומים

צריכה לשקף את האישה בישראל היום, על כל המגזרים. היה לנו קשר עם

המחלקה לאמנויות בעיריית תל-אביב, עם שוש אביגל, שהייתה אז, לצורך

העניין ההוא, ואני צריכה לבדוק זאת שוב, הייתה מוכנה לתת לנו, אם אנחנו

מדברים על ספונסרים, את האוצרת של התערוכה.

מרי חדייר; את שירותי האוצרת.

צביה כתו; כן, את שירותי האוצרת לתערוכה ללא תשלום.

זאת אומרת, שהעירייה תישא בנטל של ההוצאות

של האוצרת. אבל מעבר לזה יש כמובן כל ההוצאות, גם לצילום, פיתוח והגדלה

וכל הדברים, ותלייה, מסגרות וכל הדברים שקשורים בהעמדת תערוכה. באותו

רגע שחדלנו מהמשך הטיפול בעניין, גם לא המשכנו לטפל בנושא.

היו"ר יעל דייו; מאיפה יש לי המספר של מאה אלף שקלים,

כהערכה מאוד גסה לגבי התערוכה?

מרי חדייר; זה היה מה שפרנקל אמר.



היו"ר יעל דיין; לא, זה עוד מזמן המוזיאון.

צביה כהן; אני חושבת שהסכום הזה הוא סכום שאמרה שוש

אביגיל שזה כמה שזה צריך לעלות.

היו"ר יעל דיין; אנחנו מדברים על לתת קצת היסטוריה, איך

נראינו אז והיום וכולי. אנחנו לא אוצרות את

התערוכה בצוות ההיגוי. יביאו לנו מספר הצעות, ואנחנו נסתכל עליהן

מנקודת מבט שלנו. לכן יש צוות היגוי, אבל צריך לשבת יחד עם האוצרת. היו

שני כיוונים, אבל לא נשב בישיבת ועדה בכנסת ונדון מה יותר מתאים, כי זה

כמעט עניין של טעם אישי, ובחלק מזה גם יש אילוץ כספי.

אני הייתי יותר רוצה לראות דבר מתמשך, בגלל שזה חמישים שנה. הייתי רוצה

לראות גם פעם והיום. זה גם נורא נחמד, זה גם חינוכי; והכוונה היא

בכל-זאת שיבואו לכל התערוכה הזו בני נוער וצעירים ותיירים. בעניין הזה

הפמניזם שלי הוא לא קיצוני, ואני בעד לקבל חסות מחברות קוסמטיקה. אין

לי שום התנגדות לזה, ובתי-אפנה. אני חושבת שאם הייתי מראה אפנה מאז ועד

היום, הייתי עושה את זה בזוגות, גם עם גבר-. בחור ובחורה, חייל וחיילת.

אני אומרת שזה עניין של קונספציה, כדי שלא יגידו שהנה אתם שוב פעם עם

הבגדים שלכן. לכן הייתי מרככת את זה, אבל בהחלט זה דבר שאחרים לא

יעשו.

מיכל כפרי; יש עוד אלמנט. אחר-כך זו יכולה להפוך

לתערוכה נודדת, או שאפשר להפיק צילומים על

זה. זו הזדמנות שצריך לנצל אותה.

צבית כהן; הרעיון היה הוצאת "עם עובד''. הם הסכימו ללכת

על קטלוג לתערוכת צילומים במידה שזה באמת

קטלוג למכירה, ואפילו להוסיף לזה קטעי ספרות או קטעי הגות שילוו את

הצילומים.

היו"ר יעל דיין; מאחר שאנחנו מדברים על אוגוסט, אז גם

"הרווחנו" זמן. אנחנו נסגור את הדברים

הבסיסיים. אני רוצה להגיד שצריך כל הזמן לקחת בחשבון שיש לנו את הצד

הנייח, זאת אומרת הצד הסטטי של המיצג, שנמצא שם מהתחלה ועד הסוף. דרך

אגב, כדאי גם לבדוק בחיפה כי הם מסיימים עד אז, כדאי לבדוק אם יש להם

בין התערוכות, אולי יש להם תערוכת צילומים.

מיכל כפרי; זה נושא שהם לא מכסים ואפשר פשוט לבקש את

העזרה שלהם או את ההשתתפות שלהם.

היו"ר יעל דיין; אולי יש להם תערוכת צילומים.

צביה כהן; זה לא צילומים, אלה הן תמונות, ומדובר כאן

בביטוח.

היו"ר יעל דיין; את קראת את כל הספר?

צביה כהן; ודאי.



היו"ר יעל דיין; את התמונות האמנותיות לא הייתי מחזיקה במרכז

הירידים בגלל הביטוח, אבל צילומים זה סיפור

אחר לגמרי. אני בטוחה שאיו ביתן שאיו בו צילומים מוגדלים. זאת אומרת,

התמחירים של כל הדברים האלה הם בסיטונות. זה לא שיעשו רק לנו חמישים

צילומים הגדלה.
צביה כה;
צריך תקציב לאחסו את זה. אם הם גומרים את

התערוכה במרס, ואנחנו נזדקק לצילומים

אחר-כך.

היו"ר יעל דיין; לא, אני מדברת על אנשי התערוכה של היובל,

תערוכת היובל. הדברים האלה שיהיו בכל ביתו,

גם התמחיר שלהם יהיה בהתאם. אם נותנים להגדיל 500 צילומים על בריסטולים

- ודרך אגב, זה לא עם מסגור ולא זכוכית, אלא זו הגדלה של הצילום עצמו

על נייר קשיח - זה הזול ביותר שיכול להיות מבחינת התערוכה. יש הקטע הזה

שאנחנו צריכים, גם מבחינת תקצוב וגם מבחינת קונספציה, ויש הקטע של

האירועים, שהוא יותר גמיש, אם כי מבחינת תקצוב אנחנו צריכים לקחת

בחשבוו חלק מהדברים בתשלום. אנחנו לא נקבל את הכול בהתנדבות, וחלק

מהדברים יפלו על גופים לפחות לצורך ארגוו. זאת אומרת, הח"ו יארגן את

יום הח"ו בביתו, ואז תהיה איזו שהיא עלות, וכולי. אם אנחנו עושים נשים

בתעשייה, אז יש התאחדות התעשיינים, ויש רונית סילוו, וזה פורום

מאורגו.

אנחנו צריכים לשבת ולחשוב על ההיבטים השונים ולהפריד מבחינת חישוב

העלויות ביו מה שסטטי וביו מה שמתבצע כאירועים, כי זה יכול להיות

מודולרי. אם יתנו לנו כסף לשני אירועים גדולים בשבוע, אז אנחנו לא

נעשה, נעשה אחד בהתחלה ואחד בסוף, ובאמצע שמישהו אחר יישא בהוצאות.
עטא היכוולד
האס זו ועדת ההיגוי להכנה או שעוד תקום ועדת

היגוי? מה שחשוב לי עוד זה התכנים. רציתי

לומר של"אמונה" יש בתי-ספר לאמנויות, ואנחנו יכולים לתרום אותם. מבחינה

מעשית, מאחר שאנחנו כבר ניגשים לענייו, ואפילו אולי איחרנו כבר, משום

שאמר מר שבתאי שי שאיו כסף. כמובו שזה מקבל דחיפות גדולה מאוד. אני

בכל-זאת רוצה לדעת, כדי שאני אוכל להעביר את זה הלאה, מי היא ועדת

ההיגוי, מי משתתף בה ואם זו בעיית תכנים.

היו"ר יעל דיין; לגבי התכנים, כמובו שזה רב-תחומי, ואפשר

לבוא עם הצעות, ושום דבר לא סגור. אנחנו

מנסים קודם כול לסגור תקציב לגבי הדברים שנהירים לנו.

ועדת ההיגוי היא ועדה שנקבעה, ואני לא הייתי מודעת לה עד שלא פניתי

לעמותה בשאלה לגבי נשים. נקבעה ועדת היגוי, שאני לא יודעת מי קבע

אותה.

דליה מתן; מועצת ארגוני הנשים פנתה ליועצת למעמד האישה

של ראש-הממשלה, והחלטנו על שיתוף פעולה,

ושמחנו מאוד שחברת הכנסת יעל דיין התעוררה לנושא, וחשבנו שמאוד מתאים

שנעבוד במשותף, והוספנו לזה את השלטון המקומי, את אילנה צ'רנוברודה.



קריאה; מה קורה עם הארגונים שאינם כלולים במועצת

ארגוני הנשים?

דליה גותן; זה נשאר פתוח.

היו"ר יעל דיין; דיברנו על כל הדברים האלה. אני רוצה להגיד

משהו בשביל רוח הדברים. ראשית, אנרונו לא

קמצנים במקומות. זאת אומרת, הגוף שעוסק, צוות ההיגוי, מאחר שזה לא גוף

נבחר, זה צריך להכיל באמת ייצוג נאות. מצד שני זה גוף שצריך לתפקד.

דיברנו על זה בשעתו, ואמרתי שהשדולה, בגלל איזה שהוא רקע היסטורי, לא

נכללת במועצת ארגוני הנשים, אבל לא נראה לי סביר שהשדולה לא תהיה

מיוצגת, אם מדברים אפילו על תפיסת עולם. אני הייתי פותחת יותר מאשר

סוגרת. אני חושבת שיהיה חבל להיכנס למקח וממכר בעניין של השאלה מדוע

אין אישה מזרחית בתוככם, מדוע אין ערבייה וכולי. בכל הארגונים יש ייצוג

לערביות. ארגונים של נשים ערביות, שהן לחוד מנעמ"ת ו-ויצ"ו, עוסקים

בנושאים ספציפיים, בדרך כלל בנושאים כואבים, כמו אלימות וכן הלאה. אני

סומכת על נעמ"ת ו-ויצ"ו, ששם יש נציגות ערביות, ואני לא חושבת שכל

ארגון וכל קבוצה צריכה להיות מיוצגת. לצורך זה מאוד נוחה לכן ועדת

הכנסת, שיש בה ועדת משנה למגזר הלא-יהודי, יש בה עולות ופעילות לגבי

נשים עולות, יש בה רב-מפלגתי, ויש ייצוג למגזר הדתי, למגזר החרדי.

מבחינה זו הייתי אומרת שלצורך זה, כאשר עושים באמת ישיבה שתסכם את

הכול, הרי העובדה שאני לבד כאן זה מקרי, כל חברי הכנסת, חברי הוועדה

מוזמנים; זה לא שעשיתי ישיבה בחדר של הוועדה, זו ישיבת ועדה פרופר,

והיא תופיע ככזו; וכל שאר חברי הכנסת, שהם חברי ועדה, הם מייצגים באמת

את כל הציבור, וזה פוטר אותנו במובן הזה מלכלול בוועדת ההיגוי המצומצמת

את ההחלטות הגדולות שנסכם סופית על מה הולכים וכן הלאה. אני מייצגת כאן

את כל חברי הוועדה ואת ועדת הכנסת, ולצורך זה הדבר חולש על המגזרים

השונים וכן הלאה. ודאי לא יבואו וישאלו איפה המזרחי ואיפה האשכנזי

וכולי.
אורית סוליציאנו
עדיין אני כן חושבת שזה משפיע בבחירת

התכנים. אני באה מעולם התוכן שלי וכל אחד

מאיתנו כך. אני לא קוראת לכך מקח וממכר, מכיוון שאנחנו הנשים דורשות

שיספרו גם אותנו בכל המקומות של הגברים. לכן אני חושבת שזה צורם שלא

תהיה ערבייה וכן אישה מזרחית.

היו"ר יעל דיין; איפה היא תהיה?

אורית סוליציאנו; אם באים לדון בתכנים, ואם סוכם שתערוכת

צילומים זה הדבר העיקרי שסביבו יהיו נושאים,

מי יצולם? איזה נשים במדינת ישראל?

היו"ר יעל יין; זה לא שייך לוועדת ההיגוי. תהיה אוצרת

לתערוכה, ומן הסתם היא תהיה יהודיה.

אורית סוליציאנו; האוצרת היא אשת מקצוע בתחום האמנות, והיא

מכירה צלמים, והיא תעשה את העבודה האמנותית,

אבל אני מדברת על תכנים.



היו"ר יעל דיין; אני סומכת על כך שאוצרת של תערוכת צילומים,

בעיקר אם זה היסטורי, מאז ועד היום, תיתן

ייצוג מלא. היא תקבל את ההנחיה הכללית מאיתנו; צריך להנחות אותה; אבל

אנחנו מדברים על נשים שכבר היו שם. כשאני יושבת עם שוש אביגל, תאמינו

לי שאני לא צריכה להנחות אותה בכלום, ואני לא צריכה להנחות את רוב

הנשים שהן עם מודעות גבוהה. אמרנו אוצרת, אני גם לא יכולה להגיד -

ובלבד שזה לא יהיה גבר -, אבל שוש אביגיל הציעה איזה שם או שניים באופן

ספציפי. אני חושבת שאם מישהו אחראי ולוקח את העניין על עצמו ויגיש לנו

הצעה, זה יהיה רב-תחומי ורב-ייצוגי ולא ישכחו אף אחת. אני לא אהיה זו

שאקבע אם יש לי מוסלמית, אז למה לא נוצרייה? נוצרייה לא מיוצגת על-ידי

המוסלמית, בלשון המעטה, והדרוזיות בחיים לא מיוצגות, גם לא צילומית,

אפילו ויזואלית, על-ידי המוסלמיות, והבדואיות לא רוצות, כשאומרים

מוסלמים או ערבים, הבדואיות מתעקשות שנגיד ערבים, צ'רקסים, דרוזים

ובדואים. בכל נוסח שהוועדה למשל מוציאה, אני צריכה לעשות כך, כי אחרת

יש מלחמת עולם. אז אני אומרת, זכותם. אבל מזה לאן את הולכתל מה עם

עולות מחבר העמים לעומת עולות מאתיופיה, לעומת עולות מצפון אפריקה,

לעומת דור שני - סליחה אני מערבבת כאן - של ניצולות שואה?

אורית סוליציאנו; אני לא מתכוונת ללכת להקצנה, אבל אני לא

חושבת שערביות זה הקצנה.

היו"ר יעל ידיין; בוועדה הזו הן ישנן. אני חושבת שכאשר נגיע

לניסוחים, למשל אם נחליט, יכול להיות

שיחליטו שזה לא טוב, כי זה נוגד שוויון לפי השקפת עולמך או מישהו אחר,

נחליט שכן עושים יום שמוקדש למגזר הלא יהודי או לנשים לא יהודיות

ולהישגים שלהם, אז אין מה לדבר שהן תנהלנה את זה, והן תחלטנה מה יהיו

התכנים שנכנסים למסגרת כזו. רק תקווי שלא תקום קבוצה של נשים ערביות

ותגיד שלא רוצים לא את התמונה שלהן בתערוכה - החגיגה היא לא שלנו,

תחגגו לכם בלעדינו. אז אני אומרת, תיזהרו לכם בהגנה על כאלה שאולי לא

רוצים את השותפות המוחלטת, וגם את זה צריך לקחת בחשבון.

השלטון המקומי בוודאי מייצג את כולם ואת כל הסוגים של יישובים ומועצות

והתיישבות וכן הלאה וכן הלאה. אני חושבת שאת לא מרגישה צורך שתשב

קיבוצניקית וגם מושבניקית איתנו בפורום המצומצם; אבל אם נעשה יום

התיישבות, כמובן שינהלו אותו ויתכננו אותו ויצקו בו תוכן נשים

מההתיישבות ולא נשים משינקין, כאלה שהיו פעם בהתיישבות.

דליה גותן; אני מציעה שמלבד תערוכת תצלומים יהיה סעיף

מיוחד בתקציב להראות בצורה גרפית את התקדמות

מעמד האישה בשטחים השונים ובצורת העמודות וכן הלאה, בכל השטחים ובכל

הדברים.

היו"ר יעל דיין; צריך יהיה לחשוב טוב טוב, כי מדובר בביתן

שלם. צריך יהיה לחשוב טוב טוב אם אנחנו

יכולים למצוא מישהו מתוחכם מאוד או לעשות תכנה על מחשבים, על צגים

שנמצאים במקום, שאפשר יהיה להקפיץ עליהם את הנתונים. קיר שלם לא יספיק

לך, אם את רוצה את התחומים השונים. אפשר לעשות משהו בהדפסה, כי יש

נתונים, ואז את יכולה להקרין שקופיות כדי שזה יתחלק.



ברגע שנחליט על גודל הביתן, כי יש גדלים שונים, אז יש המקום שעל הקירות

ויש מה שסמוך לקיר, ויש השטח שבכל-זאת אנחנו רוצים להשאיר, כולל תחשוב

של שכירת כיסאות וכל מה שקשור בזה, כי אנחנו רוצים בכל-זאת לחזור

למחשבה שלנו שיהיו גם שתיים-שלוש סדנאות רציניות, פאנלים רציניים

בנושאים האלה, שימשכו את הקהל שלהם, ויהיו דברים שיהיו יותר הפנינג.

צביה כתן; מאחר שהכנו כבר אין ספור תכניות, וזה התיק

שיעיד על זה, עם מפיקים ועם הכל ועם עלויות

ותקציבים מאוד מדויקים, שעליהם קיבלנו תשובות שליליות, השאלה היא אם

איו בכל-זאת דרך להגיד - זה הנושא, כמה כסף אתם מקציבים? - כדי שלא נשב

עוד פעם ונעשה תכנית שבסופו של עניין תיפול.

היו"ר יעל דיין; את שמעת, אין כמה כסף, כי אין גבול לזה. אני

רוצה וידאו, אז יגידו לי לא, אז אני אגיד

בסדר, אז חצי מיליון.

צביה כהן; אני לא רוצה לבנות תכנית על-בסיס של

חסויות. יש איזה שהוא גבול שאנחנו יכולים

להגיד בעמותה שאנחנו מצפים לאיקס, כך וכך.

היו"ר יעל דיין; אני אמרתי לך, אני חושבת שאני ריאלית. אני

חושבת שזה יהיה אידיוטי מצדי להיכנס לפרטים,

כי אנחנו יכולים תוך יום לקבל את הפרטים האלה של התקצוב, לקבל אותם

בריאליה שלהם ולא בדמיון שלי. מי שאחראי על תצוגות בתערוכה כבר עשה את

זה בטח אלף פעם, על איקס מטרים נכנסים כך וכך צילומים.
צגיה כהן
שבתאי שי כבר לוקח הרבה יותר. הוא כבר לוקח

900 אלף ולא 300 אלף.

היו"ר יעל דיין; כל העניין הזה נתון לביקורת ובקרה. כדי שאני

אוכל להיאבק על תקציב, אני צריכה לדעת. אני

לא אבוא יותר לאף אחד ואגיד שלנשים, מחצית האוכלוסייה, אתם נותנים כך

וכך. זה לא רציני, זה לא מקצועי. אני יכולה לבוא ולומר שיש כאן עלות של

תערוכת צילומים שמוערכת ב-150 אלף שקל, ואת זה אני רוצה, ולפי הערכתי

אני אקבל את זה. יש כאן עלות של אמצעים של וידאו, צגים וכן הלאה. זה

מוערך ב-50 אלף שקל, את זה אני רוצה. אני לא יכולה לבוא ולהגיד שהנשים

מספרן באוכלוסייה הוא כזה וכזה. מציעים לי מקום ותשתית ללא עלות, בתנאי

שאני אעמוד בקריטריונים ואקבל את אותו תקציב למלא את התוכן כראוי. לא

יתנו לי בחיים את השטח ויגידו - בסדר, זה לא עולה לך כלום, אז תעשי שם

ריקודי עם כל יום של בנות בלבד -. דווקא בגלל העבודה שהשקעתם ודווקא

בגלל כל השלבים הקודמים, עכשיו יותר קל לרכז את זה. אני לא אבוא ואבקש

בשביל הנושא, כי זה לא יעמוד בשום ביקורת, לא של ועדת כספים של הכנסת

ולא ביקורת ממשלתית על העמותה, כי אף אחד לא בא ככה ואומר - בשביל

הנושא -. אולי יש משרד ממשלתי שהוא מחליט מה התקציב שהוא רוצה, אבל לנו

אין משרד, ואז אני צריכה לבוא עם פרט פרט.
דליה גותן
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות ריאלים.

אנחנו נקבל מעט, וצריך להכין תכנית

מינימום, שתשקף את מה שאנחנו רוצים להציג ובאמצעים צנועים, כי אנחנו לא

יכולים לטפס גבוה.
היו"ר יעל דיין
צביה, את כל כך לא מרוצה, שאני מקווה שזה לא

מדבק. לא יתנו כסף לדבר אבסטרקטי. כן יתנו

כסף, לא כסף גדול. אני אמרתי לך, אני אומרת את זה לא על-סמך משאלת לב.

350 אלף שקל, 400 אלף שקל פלוס הביתן, שלא יעלה או שיעלה רק בהוצאות

הריאליות שלו. זה לא מעט כסף: זה כסף שאפשר להרים בו דבר יפה מאוד.
צביה כהן
אני לא אומרת שאני לא מרוצה. אני רק לא

אומרת שאני צריכה ללכת על תכנית מינימום

במינימום. אני רוצה ללכת על תכנית יפה ומכובדת.

היו"ר יעל דייו; דרך אגב, גם משרד שמכניס 600 אלף דולר,

תאמיני לי, הוא מוציא אחר-כך מעיריית אילת

ומהתאחדות המלונות ומרכבת ישראל ומ"אל-על" חסויות בגדול. זה שהוא אמר

שעולה להם 600 אלף, תאמיני לי שזה לא מהתקציב שלו. אבל בנושא התיירות

באמת קל מאוד לגייס חסויות. אני אומרת שאני לא מפחדת מעניין גיוס

החסויות, מאחר שיש לנו את הבסיס שלנו.

מיכל כפרי; השנה היו אי-אילו אירועים שהצליחו לגייס בהם

חסויות. זאת אומרת, זה לא המצב של פעם,

שהנושא שלנו היה נושא שאף אחד לא רצה להתקרב אליו מבחינת החברות

הגדולות במתן חסות. יש נשים בתחום, יש פורומים. זאת לא הפעם הראשונה,

ולכן זה יהיה הרבה יותר קל.

היו"ר יעל דיין; אם נראה לך שזה פחות מדי כ'סיד מני' לדבר על

רבע מיליון, 300 אלף, 350 אלף, אם זה נראה

לך שלא שווה להתחיל עם זה, אז אנחנו בצרות.

צביה כהן; את זה לא אמרתי. אמרתי שבלי 'סיד מני' אין

לאסוף חסויות.

היו"ר יעל דיין; זה נראה לי שזה 'סיד מני' טוב מאוד, וזה קצת

יותר מ'סיד מני'.

קריאה; צריך לנצל את הקונסטלציה שהוא נתן התחייבות,

שחנה גרטלר היא עכשיו ממלאת המקום.

היו"ר יעל דיין; כן, אנחנו צריכים להזדרז ולהיפגש.

קריאה; אני יכולה לתאם בקרוב את הפגישה?

היו"ר יעל דיין; כן, לרוץ עם זה. אם אנחנו נגיד שמונים

תמונות על כך וכך מטרים ונסגור את זה,

ואחר-כך יהיו לנו שבעים תמונות ושני צגים, זה לא משנה, כי זה מובילי

בתוך עצמו, אבל הבסיס אנחנו חייבים שיהיה לנו.

קריאה; יש דברים שלא עולים כסף, וזה הסדנאות

והפאנלים. את זה אפשר להגות, וזה אטרקטיבי.

היו"ר יעל דיין; בדברים האלה אנחנו צריכים פשוט לדאוג

למערכות קול ולמקומות ישיבה. גם זה לא חינם.



הפאנליסטיות אולי באות בהתנדבות, אבל אם את רוצה מנחה משובחת, אז לא

בטוח שכולן יעשו את זה בחינם. ואם אני רוצה את כוכבות התקשורת, אז לא

בטוח שהן תבואנה בחינם. אני אומרת את זה מניסיון. אם זה דבר שמתוקשר

היטב ועשוי יפה והופך להיות יוקרתי, יהיה קל גם ללימור לבנת וגם לי וגם

לכן לפנות ולקבל מתנדבים.

אפרופו, התנדבויות אני רוצה לומר שפניתי לזמרות ביחס לכנסת; קיבלתי

תשובה חיובית מיד. כמו שהוא הזכיר, יש ביריד, מלבד הביתנים, גם אולמות.

אנחנו נבקש את האולם הכי גדול לערב אחד, שהוא יהיה המופע שלנו, של

נשים, לצורך זה זמרות. אולי נקטע את זה בקטעי הקראת שירים על-ידי

משוררות, אבל זה יהיה ערב יוצרות בשירה ובזמר. אנחנו נבקש את האולם

הגדול. לא נעשה את זה כאירוע צדדי. את העלות נצטרך לכלול בבקשת התקציב

שלנו. אבל חשוב שיהיה ערב אחד של הפנינג של נשים; בזה אין בכלל שאלה.

לגבי היום בכנסת, בכנסת יש עד 500 מקומות. אנחנו קבענו את התאריך לפי

האפשרויות של הכנסת - יום שלישי ה-10 במרס. אנחנו עושים את הכנס

ב-13:45. אנחנו עושים את ההתכנסות בטרקלין שגאל, וזה המקום שמכיל הכי

הרבה מקומות. כלומר, אנחנו מבקשים מהאנשים להגיע קודם. זה יימשך עד

ישיבת המליאה, עד שעה 16:00. בשעה 16:00 המוזמנים שלנו יעלו לשני

היציעים - גם היציע המיוחד וגם היציע שמעבר לזכוכית, אם הם רוצים; ואז

יתקיים דיון במליאה בנושא יום האישה ויובל החמישים לנשים, את הדיון
נעשה כסיעתי
כל סיעה - יש לה זמן קצוב. נכין מספר חוקים לקריאות

אחרונות. אני מעדיפה את חוק הרשות - אני בטוחה שאסיים אותו לפני כן -

אבל אני רוצה להביא אותו לקריאה שנייה ושלישית. באותו יום נביא את חוק

הטרדה מינית, שהוא חוק גדול וחשוב מאוד, לקריאה שנייה ושלישית ונביא גם

חוקים יותר קטנים, בין אם זה לטרומית או לא. זאת אומרת, לא ניכנס

לקריאה ראשונה, שזה דיון מייגע בחוק אחד, אלא או לטרומית, כדי להעביר

בטרומית, או לקריאה שנייה ושלישית. זה יותר מרוכז וממש מסיים הליך

חקיקה.

יש עוד שני דברים שהם כמובן בהתייעצות, וזה עדיין פתוח, אם כי הזמן
הולך ואוזל
האחד - הרכב המוזמנים, והשני - התכנית. ביחס למוזמנים, אני

כאשר נפגשנו בפעם האחרונה, התחלנו לרשום ולגלגל את זה, הצעתי לקחת על

הבסיס של חמישים שנה את כל קצינות ח"ן ראשיות וכל יושבות-ראש הארגונים

וכולי. זה יושבות-ראש מועצות, יועצות במשרד ראש-הממשלה; פשוט לא לשכוח

אף אחת. אני אעיף מבט אחר-כך ברשימה.
צבית כה;
בינתיים הגענו ל-300.

מיכל כפרי; אני חושבת שהחקיקה היא אחד הדברים הכי

חשובים.
היו"ר יעל דיין
זה כבר במליאה.

מיכל כפרי; האימפוט הכי חשוב הוא חקיקה לנושא מעמד

האישה.

היו"ר יעל דיין; לגבי הרשימה, נשות חברי כנסת לשעבר - זה אין

סופי. קודם כול, בני-זוג, לא נשות, כי יש גם

בני-זוג. בני ובנות-זוג. ניסיתי את זה פעם אחת, וזה היה כישלון, כי הן



פשוט לא באו. פניתי לחברי וחברות הכנסת אישית, ואמרתי להם שיעלה נושא

האלימות; זה היה ביום האלימות הבינלאומי, ושאני מאוד רוצה לרתום את

נשותיהם או את בני-זוגם לפעילות בנושא הזה, פעילות התנדבותית במקומות

השונים בארץ; הנושא הזה הוא אקוטי, הוא נושא חברתי-כללי, הם מייצגים

ציבור. הוצאנו הזמנה לבני ובנות הזוג. אחת באה. אחת. כמובן שהייתה שרה

נתניהו ולודמילה תיכון וראומה וייצמן, כי הזמנתי אותן אישית לדבר. מחר

יש ישיבת אבל לזבולון המר. בעלי קיבל הזמנה לישיבת האבל. אני חושבת

שכאשר מזמינים חברי כנסת לשעבר, שהם יושבים בתוכו, אז גם מזמינים

בני-זוג.

יש לי בעיה, וכדאי להתייעץ. ראשית, האם להזמין את כל חברי הכנסת? הם לא

באים. אם יבואו שלושים, זה יהיה הרבה. אנחנו נשמור מקומות ולא יבואו.

לעומת זאת, אם מישהו ירצה להביא את בת-זוגתו, אין לו שום בעיה, הוא

פשוט יביא אותה. אם אני מזמינה את חברי הכנסת, ומן הראוי להזמין אותם,

נשאלת השאלה, וגם כן, לא כל בנות הזוג כולן יכולות לבוא, האם בגלל שזה

אירוע כזה, להזמין את עובדות הכנסת, ויש כאן מנהלות ועדות, יש 140

עובדות כנסת. מדובר על נשים ביום האישה. היושב-ראש ביום האישה שולח לכל

אישה, עובדת כנסת כחברת כנסת, פרח קטן או עציץ קטן או איזו שהיא

תזכורת. זאת אומרת, זה היום שלנו.
צביה כה;
אם נמלא את האולם בעובדות הכנסת, לא יישאר

מקום לאחרים.

קריאה; תאמיני לי שיישאר מקום.
צביה כה;
עובדות הכנסת בוודאי יכולות לבוא ולהיות.

היו"ר יעל דיין; לא. זה קשור ליושב-ראש, וצריך להזמין אותן

יפה.

אני מקווה שיש לנו העתק; ואם לא, נעשה עכשיו צילום של הרשימה הזאת.
צביה כה;
זה עדיין לא סופי.

היו"ר יעל דיין; כשאתם אומרים 25 ארגונים נוספים, עשרה או

כמה שיש שם, זה לא מכסה את הארגונים

הנוספים. בואו נקבע כבר מפתח. אין ארגון נשים יהודי, ערבי, מכל סוג

שהוא, שלא יקבל הזמנה. נעמ"ת, ויצ"ו ו"אמונה" והשדולה, יקבלו הזמנות

ברוחב לב.

קריאה; מה עם להביא תלמידות בתי-ספר?

היו"ר יעל דיין; אני לא יכולה. כי למה בית-ספר זה ולא אחר?
צביה כה;
אנחנו הצענו לתכנית, כשלא היה מדובר במרגלית

צנעני, שהתכנית האמנותית תהיה בנויה על

תלמידי בתי-ספר. אנחנו פנינו לבתי-ספר של ויצ"ו, נעמ"ת ו"אמונה",

ולכולם יש מקהלות או צמדים או מנגנים בכלי נגינה; וחשבנו שזה יהיה

יפה.



היו"ר יעל דיין; מה התשובה שקיבלת?

צגיה כהי; חיובית. גם מנעמ"ת, גס מ"אמונה" וגם

מויצ"ו.

היו"ר יעל דיין; אנחנו לא ניקח שלוש מקהלות.
צגיה כה;
עוד לא בנינו את התכנית. קיבלנו תשובה

עקרונית, שלנעמי'ת למשל יש מקהלה והם מוכנים

להביא אותה. לא סגרנו איתם תכנית, כי לא ידענו האם יהיו מקהלות.

היו"ר יעל דייו; זו מקהלה כללית או מקהלת בנות?
צביה כהן
זו מקהלת בנות. יש גם זה וגם זה. מ"אמונה"

קיבלנו תשובה שיש להם הרכב מוזיקלי, שתי

בנות מבית-ספר לאמנויות בירושלים, שמנגנות מוזיקה קלאסית. אנחנו פנינו

בינתיים רק כדי לבדוק האם זה בכלל אפשרי.

היו"ר יעל דיין; בואו נעזוב את המוזמנים לרגע. מבחינת הכנסת,

כל הקבוצות האלה שאני אקבל פירוט שלהן

ברשימה, הקבוצות של לשעבר - על זה אין לנו ויכוח, והלוואי שהיו יותר -

חברות כנסת לשעבר, קצינות חיץ לשעבר, מקבלות פרס ישראל וכן הלאה וכן

הלאה.

צביה כהן; אני חשבתי על נשים שקיבלו אות המתנדב מהנשיא

למשל.

היו"ר יעל דיין; השאלה היא כמה יש.

קריאה; לא כל כך הרבה.

היו"ר יעל דיין; זה אין סוף פרסים. אז מה עם פרס ביאליק ופרס

ברנר?

צגיה כהן; מדובר בנשים יוצרות.

היו"ר יעל דיין; בנשים יוצרות, יש מעט? לא. בפרסים שהם פרסי

יצירה וכן הלאה, אפשר להחליט. אבל אין

קריטריונים ברורים. אפשר להחליט להזמין את המשוררות, אבל לפי מה תחליטי

שאחת שפרסמה ספר אחד היא לא נכללת ודליה רביקוביץ כן? זאת אומרת, אין

גבול. מה שהייתי רוצה זה מבחינת הארגונים, אני כוועדת כנסת שעובדת מול

ארגוני הנשים, אני מזמינה את כולם, כולל ארגון אחד או שניים של גברים,

כולל האגודה לזכויות הפרט וכולל האגודה לזכויות האזרח, שהם התמיכה

המסיבית שיש לנו בשוטף שלנו, מלבד הארגונים הברורים מאליהם. זאת אומרת,

בעניין הזה של ארגונים, אני לא אדלג; ואני מוכנה ללכת לפי המפתח שלכם -

לא מבחינת שמות, מבחינת מספרים. אתם אומרים 25 מכל ארגון, זה מקובל

עליי, ותבחרו את האנשים שלכם.

צגיה כהן; יש הרבה ארגונים שלא ידועים לנו.



היו"ר יעל דיין; ידוע לי.

קריאה; לגבי המספר, אמרו לי ש-500 זה מדי מפוזר,

שלא ללכת על יותר מ-400.

היו"ר יעל דיין; בסדר. אנחנו נלך על הקטגוריות שהוזכרו כאן

פלוס הארגונים. אם אני לא יכולה להזמין 25

נציגים של ויצ"ו, בגלל שפירוש הדבר הוא שיהיו כמה ארגונים שאפילו אחד

מהם לא יבוא, אז יהיו 20 מוויצ"ו או 15 מוויצ"ו, ונכסה את כל הארגונים,

כדי שלפחות יושבי-הראש של הארגונים הקטנים כולם יוזמנו. כך שכאן לא

תהיה בעיה. לא קבענו כמה, אני לא נכנסת לזה-, ואני הולכת לפי הרשימה

שיש, ואני מכניסה את כל הארגונים שרשומים אצלנו פלוס ארגונים שאולי לא

רשומים אצלנו.
מרי הדייר
בעבר הפקנו כמה אירועים גדולים והסתייענו

בשירותים של מרכז ההסברה. אני פניתי אליהם

אתמול, ולדעתי רצוי להסתייע בידע הטכני שלהם, הבמות, הרמקולים. ייתכן

שהם יכולים אפילו להביא כמה כלים בהתנדבות. זו תהיה הפקה רצינית,

בכל-זאת אירוע בכנסת.

היו"ר יעל דיין; אם הם מוכנים, זה יפה מאוד. שיתקשרו איתי

ונראה.

מרי חדייר; הם רוצים את הפנייה מכאן.

היו"ר יעל דיי(; אני צריכה לבדוק מה הכנסת עושה במקרים כאלה.

הכנסת היא אוטונומית. הכנסת זה לא משרד

ראש-הממשלה.
מרי חדייר
הם מנוסים בהדפסת הזמנות, בהקמת במות וכולי,

ולכן חשבתי שכדאי לפנות אליהם.
היו"ר יעל דיין
השאלה היא לגבי הכנסת. הכנסת היא לא משרד

ממשלתי.

לגבי התכנית, לא תכניס אלא תכנית - רעיית הנשיא תפתח בהזדמנות זו גם את

החגיגות. זאת אומרת, אנחנו מתייחסים לאירוע הזה כאירוע חגיגי, לא אגיד

נטול נושא, אבל הנושא הוא הישגים וכולי, וציון פתיחת שנת היובל, הישגי

נשים או מעמד האישה בשנת היובל, או איך שניסחנו את זה.
קריאה
למה שלא תפתחנה נשים בזכות עצמן?
היו"ר יעל דייו
אני לא נכנסת עכשיו לוויכוח. אם יש לכם

הערות על זה, תעירו אחר-כך. אני כנסת לצורך

זה, אני ועדת כנסת לצורך זה, ואני אוטונומית לפחות מבחינת הפניות שלי.

אם משהו לא מוצא חן, אפשר להביא את זה לוועדה להצבעה. אני רוצה לומר

שזה לא ויכוח בינינו. אני אומרת כאן משהו שאני אומרת אותו סתם, כי אני

הרי נתקלת בנושא הזה כל יום. אני רוצה להודיע חד-משמעית שלא נשלול

זכותה של אשתו של, שהיא נהדרת ועושה דברים ראויים לציון ומשנה את

התדמית של אשתו של, ולוקחת על עצמה לא רק מה שבתחום תפקידה, לא נשלול

את זכותה משום שהיא אשתו של ואנחנו הולכים באיזה תלם של הגדרות שאומרים



שאנחנו רוצים נשים בזכות. ראומה וייצמן לא צריכה הסברים של אשתו של.

אני חושבת שבכלל הנשיאות שונה מתפקידים פוליטיים מבחינה זי; וזה נכון

היה גם לגבי נשות נשיאים אחרות, אבל זה לא דומה לאשת ראש-הממשלה או אשת

יושב-ראש הכנסת או אשת שר מסוים. אני מבדילה בין זה ובין רעיית הנשיא,

שהיא פותחת את אירועי היובל בנושא נשים, וזה נראה לי מכובד מאוד. אני

לא חושבת שבכלל ראוי להתווכח על זה.

קריאה; בשם מי יוצאת ההזמנה?

היו"ר יעל דיין; בשם הוועדה לקידום מעמד האישה. אם זה לא

בשמנו, זה לא אירוע של הוועדה, ואז אנחנו

צריכים לשתף את הגורמים האחרים בכנסת. אנחנו לא יכולים להחליט אפילו על

התכנית מבלי שזו תהיה ועדת הטקסים והאירועים של הכנסת ומה מוצא חן

בעיניהם ומה לא. יש אישור יושב-ראש הכנסת, כמובן, לאירוע. כדי שזה יהיה

אוטונומי לנו, הוועדה היא המזמינה. אפשר לראות אם אפשר להכין הזמנות

מיוחדות, כי ההזמנות שלנו הן על נייר כמו הזמנה לישיבת הוועדה. אין לנו

תקציב להזמנה מיוחדת. אפילו כיבוד לא אישרו לנו. אם למישהו יש תקציב

להדפיס את זה, אפשר להדפיס. יש נוסח שהכנסת מוציאה, והכנסת מוציאה גם

הזמנות מפוארות מאוד.

קריאה; אפשר לבדוק, אבל לדעתי זה בחסות יושב-ראש

הכנסת.

היו"ר יעל דיין; זה לא בחסות היושב-ראש. הזכרה לזבולון המר

זה בחסות היושב-ראש? חגיגות לציון כך וכך

שנים לספינה "אגוז" זה בחסות היושב-ראש?

צביה כהן; שאלה אינפורמטיבית. האם הוועדה יכולה להוציא

הזמנה בשיתוף עם לא חשוב מי?

היו"ר יעל דיין; לא לא חשוב מי.

מרי חדייר; בעבר היה מקובל, אבל האירוע לא נערך בכנסת

אלא בבית הנשיא.

היו"ר יעל דיין; אני לא יכולה לתת חסות של מישהו שהוא לא

כולל את כולם.

אורית סוליציאנו; היא לא כוללת את כולם, היא לא כוללת חלק

מהגופים החשובים ביותר, ולא ניכנס כאן

לוויכוח. לא מקובל. אני למשל אומרת לך שלא מקובל עליי, כי אז למה לא

הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת ביחד עם שדולת הנשים בישראל, שבעיניי

היא הלובי הפמניסטי מספר אחד במדינת ישראל?
היו"ר יעל דיין
לא ניכנס עכשיו לוויכוח, כי היינו שם כבר.

מאחר שמועצת ארגוני הנשים איננה כוללת את כל

הארגונים, לעומת זאת היא כן כוללת ארגונים שלא קיימים על המפה היום

יומית שלנו לחלוטין, ותסלחו לי שאני אומרת את זה, אבל כבודם של ארגונים

הפעילים במקומו מונח, ויש ארגונים שהם ממש בשוליים של השוליים של

השוליים, שאפילו נמצאים לא בקשר עם ועדת הכנסת, משום שהם לא מעוניינים.



זאת אומרת, אין להם שוס מעמד בנושא שאנחנו עוסקים בו. לכן זה לא יכול

להיות מועצת ארגוני הנשים וועדת הכנסת. זה יכול להיות ועדת הכנסת; ואם

ניתן איזה מושג כללי זה יהיה צוות היגוי לחגיגות היובל. אז בלי פירוט

ובלי כלום, ויבין המבין.

צביה כהן; צוות היגוי של הארגוני נשים לחגיגות היובל.

היו"ר יעל דיין; זה נשים, זה משרדים, זה עמותה וכולי.

קריאה; לפעמים כותבים מאחורי ההזמנה.

היו"ר יעל דיין; לא ביום האישה בכנסת. אני לא אקח חסויות.

אני הייתי מאוד שמחה להדפיס את זה על נייר

יותר מכובד ולעשות הזמנה יותר יפה.

קריאה; אולי אפשר לפנות בקריאה יוצאת דופן

ליושב-ראש הכנסת.

היו"ר יעל דיין; בינתיים יש לי ויכוח שנכשלתי בו. אני חושבת

שנשים שבאות או קהל שבא מכל הארץ ומכל

הגילים, ויהיו כמה די מבוגרות, אם אנחנו אומרים "לדורותיהם" וכן הלאה,

אז מגיע להם לפחות כוס מיץ, אם לא איזה עוגיית שמרים קטנה? אין לי

אישור לכיבוד מסוג כלשהו. בזה אני הולכת לפנות למשרד ראש-הממשלה באופן

רשמי, שילחצו על דן תיכון, ולמשרד של לימור לבנת בתור השרה היחידה, כדי

שיפעילו את מה שהם יכולים על יושב-ראש הכנסת, כי כוועדה אין לי בכלל

תקציב. במקרה הכי גרוע אני אצטרך לפנות לסיעות השונות, שכולן בגירעון

ולהגיד שהם יקבלו קרדיט. נשים שלט, שהשולחן הזה של קפה ועוגה נתרם

על-ידי הליכוד. זה כל כך מבייש העניין הזה. בגלל שזה הכנסת, אסור לי

להזמין מבחוץ. אחרת אני קונה בחוץ ומביאה לכאן, אבל אני צריכה לקנות רק

במזנון הכנסת. אסור להביא מבחוץ, וזה צריך להיות דרך המזנון, והם באמת

גובים מחירים מופקעים. בכל אופן, בנושא הזה אני עוד אמשיך ואברר, אבל

זה יהיה בשעת צהריים, וחלקם הגדול של האנשים באים מחוץ לעיר ונמצאים

כאן עד 5:00 בערב, מ-12:00 בצהרים, זה נראה לי ממש לא יפה. זאת אומרת,

הם חופשיים לגשת למזנון הכללי ולקנות משהו, אבל זה ממש מבייש שאין לנו

אישור לכיבוד.

קריאה; השולחנות המיועדים לכיבוד שרואים כאן,

הגופים החיצוניים מממנים אותם ולא הכנסת.

קריאה; זה יכול לעלות אלף שקלים.

היו"ר יעל דיין; בסדר, אבל זה לא סכום שאני יכולה אישית

להוציא. אם הגופים החיצוניים לצורך זה יוכלו

לממן את זה, זה יהיה יוצא מן הכלל.

מיכל כפרי; מאחר שהכותרת היא חמישים שנה, תבקשי מחנה

גרטלר שתשתתף ביחד בפתיחה הרשמית, ולדעתי

היא תיתן את האלף שקלים, כי זה אירוע לציון אירועי היובל.



צניה כהן; הכותרת של אותו יום, היא הפתיחה של חגיגות

היובל על-ידי ראומה וייצמן.

היו"ר יעל דיין; הס יחשבו שזה כל התקציב שאנחנו רוצים מהם.

אנחנו נפנה לעמותה.

אנחנו מדברים על חלק אמנותי, והשאלה היא לגבי החלק הלא-אומנותי. כרגע

יש לנו את מרגלית צנעני וקורין גם כן הסכימה. אנחנו מנסים להשיג את

עמאל מורקוס. כל אחת תשיר שנייים-שלושה שירים. עמאל וקורין באירוע

שערכתי לפני זמן מה שרו יחד את "אין לי ארץ אחרת", והן מתורגלות לשיר

את זה יחד. אם עמאל תבוא, אפשר גם יחד וגם כל אחת לחוד. מרגלית צנעני

אמרה שההוצאות של הנגנים יהיו 400 דולר, וקיבלנו את התקציב לכך מהכנסת.

יש מערכת של הגברה ויש במה. יש בטרקלין ובאודיטוריום גם פסנתר, אבל

אנחנו לא רוצים באודיטוריום, כי הוא פחות אינטימי. בכל אופן, אפשר

להוסיף לזה קטע נגינה בפתיחה, ואפשר, כמו שהזכרתם, להביא את הנגניות

מבית-הספר לאמנויות של "אמונה", ואפשר להוסיף לזה מקהלה שתסיים בסוף עם

"התקווה", אם צריך, אם אתם מרגישים צורך נפשי, אבל שיהיה הסיום. אני

אומרת "התקווה" עם סימן שאלה, כי זה לא סוג כזה של טקס. בטקסים בכנסת

כמעט אף פעם לא מנגנים את "התקווה", ויש כמעט כל יום טקסים. זה לא

התחלה וסוף, זה קטע ואחר-כך הולכים למליאה. אם אתם מכירים את המקהלה,

והיא יפה וטובה, וזה לא מסבך אף אחד, אז אפשר להביא אותה.

אני מנחה את האירוע כולו. השאלה היא מבחינת התוכן היותר מהותי. ראומה,

אני לא צריכה להגיד לה, היא תגיד מה שתגיד, ואין לי ספק שהיא תדבר גם

על הקשיים וגם על אלימות. השאלה היא מבחינת תכנים של נאומים. אני מניחה

שצריך לאפשר ליושב-ראש הכנסת להגיד ברכות, לברך את הנוכחים; זה נהוג

בכל מסגרת שהיא.
קריאה
הוא יכול גם לארח.

היו"ר יעל דייו; בבקשה, שיארח, אבל הוא לא מארח, הוועדה

מארחת.

אם נחליט על משוררות, ניקח דברי שירה, שיקריאו דברי שירה והמשוררות

יבחרו אותם . אני לא אבחר להן מה לקרוא, ולזה יש את סיאם דאוד שהיא

מספר אחת בין הערביות. אני לא צריכה ללכת דרך נלי קרקבי. עם כל הכבוד

לנלי קרקבי, היא לא הסמכות הספרותית העליונה. אני חושבת שסיאם היא פשוט

מספר אחת אוטומטית. אז צריך להחליט אם התכנית היא כולה אמנותית או אם

התכנית היא בכל-זאת עם דברים, מבלי שהם יהפכו להיות נאומים, ואז מי ומי

הדוברים. הכי טבעי ואולי הכי ייצוגי זה חברות הכנסת, כי אם אנחנו

הולכים לארגונים, אין לזה סוף. אפשר להסכים לפשרות בתחום חברות הכנסת,

ואין הרבה. פותחת השרה, ותוך כדי התכנית האמנותית כל אחת מחברות הכנסת

מדברת. יש לנו שתי עולות חדשות, יש לנו שתי נציגות עלייה, יש לנו

מהימין ויש לנו מהשמאל, ויש לנו מהשמאל שמאל, ומפלגה ערבית. אני חושבת

שזה מכסה מבחינה ייצוגית. זה שאין אישה ערבייה בכנסת, זאת ממש לא

אשמתנו. תמר גוז'נסקי תדבר על נשים ערביות. כל חברת כנסת תקבל שלוש

דקות גג. זה לא יהיה ברצף. אם חנה גרטלר תהיה יושבת-ראש במרס, ולא יהיה

מישהו מעליה שיתמנה, אז פשוט מתוך חישוב פוליטי נכון, הייתי נותנת לה

גם כן שלוש דקות. ועד מרס היא כבר תוכל להציג את תכניות העמותה. חנה

גרטלר במועצת הנשים של עיריית תל-אביב והיא מאוד פעילה, כמו רונית

סילון. דרך מועצת הנשים שלימור לבנת ואני יושבות-ראש שלה, אנחנו



מדווחות ועם חיישנים לכל התחומים, גם אמניות, גם שחקניות והכול בכול.

דרך אגב, ראיתי שבעניין שחקניות אין לנו. זאת אומרת, השאלה בכלל לגבי

אמניות יוצרות, אם לתת כאן ייצוג, ואז את מי. אני לא יכילה להביא את כל

שחקניות התיאטרון. אני לוקחת את מה שנקרא המובילות.
צביה כהן
בין כלות פרס ישראל יש לך שחקניות - חנה

מרון ואורנה פורת. כיוון שאחד הקריטריונים

שלקחנו כאן זה כלות פרט ישראל, אז בין כלות פרס ישראל יש שחקניות.
היו"ר יעל דיין
הוותיקות.

צביה כהן; עד כמה שאני זוכרת - מרים .;הר, ליה קניג.

קריאה; גם שושנה דמארי.

היו"ר יעל דיין; אנחנו חשבנו על זה, וחשבנו גם על יפה

ירקוני. זה אותו דור. שושנה דמארי מופיעה

באופן קבוע בבית הנשיא. אני פעמיים שמעתי אותה באירועי יום האישה שרה

את "כלניות" בבית הנשיא, וזה מאוד נגע ללב וההתרגשות הייתה גדולה.
עטא הוכוודל
צריך לקחת גם את מרגלית צנעני, שהיא כבר

מהדור שלנו, וגם מישהי שמייצגת את הדור

הקודם.

היו"ר יעל דיין; בסדר, אני אומרת שבין שושנה דמארי ויפה

ירקוני, אני העדפתי את יפה ירקוני. היא

בחו"ל. צריך לבדוק עלות. שווה לברר.

עטא הופוולד; אם לא, יש אולי איזה שהוא שם שהוא ידוע

מאותה תקופה. עם השירים של אותה התקופה.

היו"ר יעל דיין; את השירים של אותה תקופה כולם יכולים לשיר.

גם המקהלה של בנות בית-הספר יכולה לשיר

אותם. אנחנו צריכים לראות אם בדיבורים, אנחנו רוצים משהו נוסף. אם

תבואו עם איזו שהיא הצעה, אם יש משהו שהוא באמת רב השראה...

צגיה כהן; השאלה אם אנחנו רוצים לחפש מישהי שתיתן מעבר

לברכות.

היו"ר יעל דייו; כל אחד יש לו המנהיגה הרוחנית שלו. בשבילי

המנהיגה הרוחנית של מעמד האישה זו שולמית

אלוני, ואליס שלווי בהיבט אחר. אני לא חושבת, בהיבט של חמישים שנה,

שיכול מישהו לעמוד איפה שהשתיים האלה עומדות.

צביה כהן; אליס שלווי זה תוצר מודרני יחסית לשולמית

אלוני.

היו"ר יעל דיין; נכון, אבל שולמית אלוני עד לפני שנה ישבה

בבית הזה.



צביה כתן; אני בהחלט בעד.

עטא הוכוולד; כמו שמופיעה אשת הנשיא, אני חושבת שצריך

להכניס מישהי שהיא פחות או יותר מקובלת על

רובנו.

היו"ר יעל דייו; את אומרת את זה בהקשר לשולמית אלוני? היא

שנויה במחלוקת בנושא מעמד האישה?

עטא הוכוולד; אני לא יודעת איזה דברים עוד ייכנסו באמצע.

היו"ר^ יעל דיין; מדברים על יום האישה הבינלאומי. אם מישהו שם

את מעמד האישה על המפה, זאת שולמית אלוני.

צביה כהן; אם החלטת ללכת על חברות הכנסת, אז שיהיו

חברות הכנסת.

היו"ר יעל דייו; בסך הכול תקבלו שולמית אלוני כפול ארבע

לפחות, אם לא יותר.

דליה גותן; כי אחרת יתחילו - אז למה באמת לא מועצת

ארגוני הנשים, שעבדה מהתחלה על האירוע הזה

ויזמה אותו? - זאת אומרת, יתחילו ויכוחים. אם הולכים על חברות כנסת,

הולכים על חברות כנסת.
קריאה
יש גם נשות האקדמיה.

היו"ר יעל דיין; אז יש רות בו-ישראל, את פרנסיס רדאי, דפנה

יזרעאלי, דליה גולן. יש קבוצה. אלה נשים

שבדרך כלל משתתפות בישיבות הוועדה. זאת המעלה של הוועדה הזאת, שהיא

באמת מנצלת את כל הכוחות המצוינים שיש.

אני כמנחה אזכיר את הארגונים, ואני אזכיר את מועצת ארגוני הנשים. אם

שכחתי משהו, אפשר להעביר אליי פתק; אבל אני יכולה בהזדמנות זו להודות

למי שצריך ולא להודות למי שעדיין לא שמענו ממנו ולהכניס כמה מילים על

התכניות שלנו הלאה. זאת אומרת, בהנחיה אפשר לכסות הכול, ואני לא צריכה

אפילו את השלוש דקות שלי, כי אפשר להכניס די הרבה דברים על העבודה

השוטפת ועל הדברים השוטפים שישנם. אני גם אצטרך לומר ממה מורכב הקהל,

כי ברור שאנחנו לא נדרוש מקצינות ח"ן לבוא במדים, אבל נזכיר בשם כל אחת

מהן; גם לא נושיב אותן בקבוצות יחד, שהנה מימין יושבות כל חברות הכנסת

לשעבר.

קריאה; היה יפה אם אפשר היה לתת תגים לכל אחת.

היו"ר יעל דייו; אפשר לתת.

דנה גורדון; זה יהיה מאוד קשה, כי לא נדע מי מגיעים, כך

שאיך נדע למי להכין, ומי יעמוד בפועל לחלק?
דליה גותן
לכל ארגון בדרך כלל יש סיכה.

היו"ר יעל דיין; תודה רבה לכן.

הישיבה ננעלה כשעה 14:00

קוד המקור של הנתונים