ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 01/12/1997

חינוך טכנולוגי לבנות

פרוטוקול

 
/כנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מטי

מישיבת ועדה משותפת של ועדת החינוך והתרבות והוועדה לקידום מעמד האישה

בנושא חינון טכנולוגי לבנות

שהתקיימה ביום ב', ב' בכסלו התשנ"ח (1.12.1997) בשעה 00;11

נכחו;

חברי הוועדה; יו"ר ועדת החינוך והתרבות, עמנואל זיסמן

מ''מ יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, נעמי חזן

שמריהו בן-צור

אלכס לובוצקי

ענת מאור

ואליד חאג' יחיא צאדק

מוזמנים; אל"מ אורית אדאטו, קצינת חן ראשית

סא"ל רון שטרן, ראש ענף תכנון ומחקר, צה"ל

יפה ויגוצקי, מנהלת מינהל החינוך הטכנולוגי, משרד החינוך

והתרבות

אריאל כרמון, מכללת הגליל המערבי, התאגדות המכללות

האיזוריות

רחל שינפרבר, מכללת גליל המערבי

ד"ר אלי אייזנברג, טמנכ"ל למו"פ והכשרה, רשת "אורט"

אילנה צ'רנובורדה, מרכז שלטון מקומי

עפרה דונטקי, משנה למזכ"ל הטתדרות המורים

ד"ר דוד מיטלברג

ברכה אלרון, רשת "עמל"

רחל פריינדליך, רשת "עמל"

מרים זאבי, מפקחת בתי-טפר תיכוניים, "אמונה"

יואב קורן, נציג "אמונה" ירושלים וראש מגמת המחשבים

עפרה אבידור, מנח"י

רות גורנשטיין, מנכ"ל לרוש השקעות, התאחדות התעשיינים

רונית סילון, יו"ר פורום מנהלות בתעשייה, התאחדות

התעשיינים

ענת הופמן, חברת מועצת העיר ירושלים, אירגון נשות הכותל

פרופ' יעל רום, אוניברסיטת חיפה

דגנית שטינג, רכזת הטברה ברשות לעטקים קטנים, משרד

התעשייה והמטחר

צביה פרידמן, שדולת הנשים בישראל

ד"ר דוד מיטלברג, סמינר אורנים

מנהלת הוועדה; דנה גורדון

יהודית גידלי

נרשם על-ידי; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

חינוך טכנולוגי לבנות



חינוך טכנולוגי לבנות

היו"ר עמנואל זיסמן; אני מתכבד לפתוח את הישיבה. יש שיתוף פעולה

ביו הוועדה לקידום מעמד האישה וועדת החינוך

התרבות והספורט, וזה לא הדיוו הראשון שהוועדות מקיימות יחד, וזה גם לא

יהיה הדיון המשותף האחרון.

הנושא הוא חינוך טכנולוגי לבנות. תרשו לי לפתוח בכמה נקודות לדיון.

אין טפק שאין שום טיבה רציונלית שבנות לא תלמדנה מקצועות טכנולוגים

בשיעור דומה לזה של הבנים. הקצב האיטי של חדירת הבנות לתחום זה הוא

פרי מטורות ארוכות. בשנת החמישים למדינת ישראל יותר ויותר אנחנו

מתקדמים ומתאזנים בין בנות ובנים בתחומים רבים והשטח הזה הוא בפיגור

ואני חוזר על הטיבה שהיא מטורות הארוכות והעמוקות, אבל יש גם טיבות

נוטפות.

הגישה המקובלת שתוצאותיה מעטות ואיטיות, מבקשת לשנות את התפיטות של

הבנות עצמן, של הוריהן, של המחנכים ושל בתי-הטפר. אני רוצה להציע, ואני

מדבר בשמי, שיש לפנות לגישה חדשה, נכונה יותר גם מבחינת החינוך והמשק

לשנות את החינוך הטכנולוגי עצמו. בימינו אין עוד טעם לקיים בחינוך

העל-יטודי נתיב טכנולוגי נפרד מהנתיב העיוני, בוודאי לא מגמות

טכנולוגיות טפציפיות. חלוקה מיושנת זו גורמת לנתק של תלמידי הנתיב

העיוני מכל טכנולוגיה שהיא, היא מתעלמת מתהליכי איחוד או ידע אופייני

לזמננו ומהשינויים המהירים בטכנולוגיה.

כל אלה מחייבים, ברוח המלצות ועדת הררי, חינוך טכנולוגי כללי ובטיטי

לכל. את ההתמחות המקצועית יש להשאיר לחינוך העל-תיכוני ולחיי העבודה.

אני יודע שהנושא שאני מעלה אותו בוודאי יעורר מחלוקת, אבל ברגע שנגיע

לחינוך עיוני לכל עד טוף כיתה י"ב, שיכלול בתוכו ידע ותשתית טכנולוגית

חובה, יעלמו החלופות הפנימיות בין נתיבים ומגמות ובנות ובנים יקבלו

בסיטי ידע זהים שאינם מזוהים עם מין הלומדים. שבירת טטירואטיפים זו תקל

על בנות את הגישה למקצועות טכנולוגים בבגרותן.

אני חוזר. אני לא מתעלם מכך שלמדינת ישראל לא במקרה איו חוקה. בשנת

החמישים יש לנו חוקי יטוד, כי העם נמצא בהתרכזותו ובתהוותו, והחברה

הישראלית עדייו איננה מעוצבת ואנחנו גם קולטים עולים. אנחנו יודעים ורק

לפני כמה ימים קיימנו פה דיוו פורה מאוד בענייו המוזיקה והתרבות

המזרחית. מצד אחד הולך ונוצר משהו משותף, מלכד ומאחד, ומצד שני יש יותר

פנייה לשורשים ובתחום הזה של איך להפקיע את הדעות הקדומות, את המטורות

הנוקשות, זה קשה ואני לא מתעלם מזה. לפני כמה ימים שמעתי ממש בגאווה את

הבחורה החרדית שהיא בוגרת טמינר חרדי, שהיא מאמינה בדנה אינטרנשיונל,

והיא יצאה נגד המימטד החרדי שאומר שדנה אינטרנשיונל לא ראויה לייצג את

ישראל באירוויזיוו.

שמריהו בן-צור; באמת היא לא ראויה.

היו"ר עמנואל זיסמן; חשבתי שאתה דתי מתקדם.

שמריהו בן-צור; זאת תעודת עניות למדינת ישראל ששולחת אותה.



היו"ר עמנואל זיסמן; אמרתי שהדברים שלי יעוררו מחלוקת.

מעבר לדבר הזה, לא צריך רק לחפש את הכיוון

של הבנות למקצועות הטכנולוגיים, אלא צריך לחפש את זה גם בתחום של שינוי

החינוך הטכנולוגי עצמו, והבהרתי למה אני מתכוון. אני יודע שמשרד החינוך

והתרבות לא בכיוון עליו אני מדבר, אבל יש הרבה מאוד דברים שאם אנחנו

רוצים להשיג אותם, צריך להעלות אותם, להציג אותם ולהיאבק למענם. תמיד

יווצרו התנאים והנסיבות שהדברים האלה בסופו של דבר יושגו.

מ"מ היו"ר נעמי חזן; אני ממלאת את מקומה של ח"כ יעל דיין שהיא

יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. לצערי

הרב נבצר ממנה להגיע מטעמי בריאות והיא ביקשה ממני למלא את מקומה. בשעה

12:00 מתכנסת נשיאות הכנסת ואני מתנצלת על כך שאני צריכה לצאת.

אני רוצה לפתוח בכמה הערות מכוונות בנושא הזה, כי אני מודה שאני יזמתי

את הדיון הזה. יזמתי אותו מכמה טעמים שאני רוצה להסביר.

ידוע לנו עכשיו בצורה מאוד מפורשת שאחוז הרבה יותר גבוה של בנות

שניגשות לבגרות, עוברות את בגרות מאשר בנים. זאת אומרת ההישגים של בנות

בבגרות מבחינת שיעור מקבלות תעודת הבגרות, הוא בצורה משמעותית גבוה

יותר מאשר בנים.

היום 57 אחוזים מבוגרי האוניברסיטאות הן נשים ולמעלה מ-53 אחוז ממקבלי

תואר שני באוניברסיטאות הן נשים. אין הבדלים משמעותיים בתחומים של קבלת

התארים למעט בתחומים ההנדסיים והטכנולוגיים. זאת אומרת, בשני תחומים

מאוד מבוקשים - קרי, משפטים ורפואה - יש אפילו היום יתרון מסויים

לנשים על גברים.

מכאן שאין ספק שאנחנו עומדים למקד בעיה מאוד ברורה בתחומים הטכנולוגים

גם לגבי גמישות וגם הישגיות של נשים.

ברשותכם אני רוצה רק להמחיש את העניין הזה. בתחרות של מדענים צעירים,

מתמטיקאים צעירים שנערכה בקיץ האחרון במכון ויצמן בקרב תלמידי כיתות ז'

עד ט/ אין בת אחת שהצליחה להגיע למקום נכבד. אנחנו יודעים שכל החשיפה

לטכנולוגיה מתקדמת, בעיקר אלקטרונית, היא בעייתית גם בחינת בנות

בבתי-הספר ואני שמחה מאוד שקצינת חן ראשית נמצאת איתנו, כי מסתבר

שמגמה דומה קיימת גם בצה"ל. מכאן אנחנו יכולים לאתר בעיה שהיא קיימת

מבחינת שיוויון בין המינים בחינוך דווקא בתחומים הללו. נראה שבעבודה

מאומצת נוכל להתגבר, כפי שהתגברנו בעבר על בעיות מהסוג הזה בתחומים

האחרים - מדעי הטבע, רפואה, משפטים וכד' - גם בתחומים ההנדסיים

טכנולוגיים. אני חושבת שזה דורש תיאום בין גורמים שונים, החל בבתי-הספר

היסודיים כי הסטריאוטיפים נוצרים שם, אבל הבעיה מקישה על גילאים

מאוחרים יותר ועל שוק העבודה. אם אנחנו רוצים בהמשך ליצור שיוויון

הזדמנויות, אנחנו חייבים להעשיר את החשיפה של נשים לתחומים הללו בגיל

יחסית צעיר.

הערה אחרונה שהיא מאוד חשובה לי. תוך חמש שנים לנשים יהיה רוב מוחלט

באוכלוסייה המשכילה במדינת ישראל. במלים אחרות, ההון האנושי המשובח של

המדינה יהיה ברובו נשי. אי-אפשר לפתח מדינה מבחינה כלכלית ומבחינה

חברתית ללא ניצול מקסימלי של כל המשאבים האנושיים המשובחים. העדר



השיוויוניות דווקא בתחום הזה הוא פרובלמטי, ואם אנחנו חוזים אותו מראש,

אנחנו יכולים גם לתקן אותו.

ענת מאור; אני רוצה מאוד לברך את יושב-ראש הוועדה, ח''כ

עמנואל זיסמן, על הישיבה המאוד חשובה וגם על

שיתוף הפעולה יחד עם הוועדה לקידום מעמד האישה.

כיו"ר ועדת משנה לקידום נשים בעבודה וכלכלה, אני רואה קשר הדוק ביו מה

שקורה בחיכוך לבין מה שקורה אחר-כך בעבודה. לפי דעתי העובדות כבר

ידועות, אבל אנחנו במצב טוב שיש פרוייקטים שנשמח ללמוד עליהם, ואני

מציעה שנתמקד בעיקר בלימוד מה נעשה. אני יודעת שהתאחדות התעשיינים

עושה, "אורט" עושה פרוייקט חשוב מאוד, מרכז השלטון המקומי עושה.

יפה ויגוצקי; כדאי לשם שינוי להזכיר את משרד החינוך

והתרבות.

ענת מאור; סליחה, אני מתנצלת מכל הלב. משרד החינוך

והתרבות עושה. אני מציעה שנשמע מה נעשה ומה

הוועדה צריכה לתת כרשת ציבורית או תביעה תקציבית על-מנת לקדם את הבנות

והנשים בפועל.
היו"ר עמנואל זיסמן
הסעיף האחרון בהצעה שלי דיבר על כך שברגע

שנגיע לחינוך עיוני לכל, עד סוף כיתה י"ב,

שיכלול בתוכו ידע ותשתית טכנולוגית טובה, יעלמו החלוקות המיניות בין

נתיבים ומגמות, בנות ובנים יקבלו בסיסי ידע זהים שאינם מזוהים עם מינם

של הלומדים. שבירת סטריאוטיפים תקל על בנות את הגישה למקצועות

טכנולוגים. אני לא מתעלם מזה שצריך גם לחדור לתחום המסורות הארוכות

והעמוקות שקיימות, והמאבק שלנו הוא גם לחדור לזה. אמרתי שלמדינה שלנו

יש מסורות גם בגלל העלייה וגם מסיבות אחרות, אבל אמרתי אם משרד החינוך

והתרבות יקבל את גישתי, כי בינתיים זו רק גישתי.

שמריהו בן-צור; חינוך טכנולוגי הוא למטה?

היו"ר עמנואל זיסמן; כן, הוא למטה. יש שכבות במדינת ישראל שלא

רוצות שבנות ילמדו מקצועות ריאליים, ולכן הם

מונעים מבנות ללמוד מקצועות ריאליים. מצד שני, לפי דעתי, צריך לשנות את

החינוך כך שכולם ילמדו עם מתן דגש, כי לפי דעתי זה יקל על הבנות.

יפה ויגוצקי; אני אומר כאן כמה דברים שבוודאי לחלק

מהאנשים זה יהווה חידוש, לפחות לאור ההצעה

ובוודאי חלק מהאנשים יודעים או אפילו מעורים בחלקן של התוכניות.

ב-1991, מי שהיה שר החינוך והתרבות דאז, שהוא שר החינוך והתרבות היום,

מר זבולון המר, הקים ועדה שמטרתה היתה לטפל בחינוך המדעי טכנולוגי של

מדינת ישראל. בראש הוועדה עמד פרופ' חיים הררי ועל-שמו נקראת הוועדה

ועדת הררי. בסופו של דבר הוועדה הגישה ב-1993 דו"ח שנקרא "דו"ח מחר

1998" שמועלה לעתים קרובות, וכנראה גם היום הוא מועלה במליאת הכנסת

בגלל תוכנית המיחשוב. בעקרון, ממשלת ישראל אימצה את הדו"ח הזה

ב-1993.



בדו"ח יש הרבה מאוד המלצות. אחת ההמלצות המרכזיות של הדו"ח אומרת

שמערכת החינוך מחוייבת להעניק לכלל תלמידי מערכת החינוך, מגן הילדים

ועד החטיבה העליונה, חינוך מדעי טכנולוגי כחלק מהתוכנית המובנית של

תוכנית הלימודים. אני מניחה שמרבית האנשים יודעים כאן שמערכות חינוך

טוענות שיש להן מחוייבות להפנות לתלמידי המערכת שלוש שפות בסיסיות: שפת

המדינה, שפה זרה שנייה שבדרך כלל היא אנגלית, והשפה השלישית היא

מתמטיקה. הדו"ח בעצם אומר שמערכת החינוך של מדינת ישראל לקחה על עצמה

להעניק לכלל תלמידי המערכת, בלי הבדל מין, גזע ודת, חינוך מדעי

טכנולוגי בצורה מובנית, כחלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים.

נכון להיום יש תוכנית לימודים למדע וטכנולוגיה בגיל הרך, עם חומרי

למידה, עם תשתיות או יותר נכון פרוגרמות לתשתיות, יש תוכנית לימודים

מוגמרת לבית-הספר היסודי, תוכנית שנקראת "מבט", מדע בחברה טכנולוגי,

שנלמדת בהיקף של בין שלוש עד חמש שעות שבועיות ושפותחו לה חומרי למידה

ופותחו סביבות למידה חדשות. יש לנו היום תוכנית לימודים לחטיבת

הביניים, בניגוד לתוכנית הקודמת שדיברה על פיצול של מדע - ביולוגיה,

כימיה, פיזיקה בכל אחד מהשנים בכל אחד משכבות הגיל - וטכנולוגיה כחשיפה

בלבד וכזכות בלבד של תלמיד. יש תוכנית לימודים מחייבת לכלל תלמדיי

המערכת שנקראת "מדע וטכנולוגיה" בהיקף של שש שעות שבועיות, כאשר גם לה

מפותחים היום חומרי למידה, כבר שנה שלישית, יש השתלמות מסיבית מאוד של

מורים ופותחו גם פרוגרמות של סביבות כאלה.
השוני המהותי בהמלצה של הדו"ח הוא בעצם כפול
(1) לקחו שתי דיסיפלינות שנמצאות בתוך מערכת החינוך:

(א) המדעים, שנמצאת בדרך כלל בהיררכיה הגבוהה ביותר בתוכניות

הלימודים שלנו.

(ב) טכנולוגיה שהוזכרה כאן מספר פעמים, כדיסיפלינה בעייתית שיש לה

איזה שהוא תיוג מסויים ושכאילו היא דיסיפלינה שניתנת רק לבנים

ופחות לבנות. ההמלצה הזו משלבת בעצם את שתיהן והופכת אותן

למקצוע אחד ובמציאות אנחנו גם יודעים שאי-אפשר להפריד בין

השתיים.

(2) אנחנו לא מדברים יותר על מקצועות בחירה, כי גם מדעים וגם טכנולוגיה

היו מקצועות בחירה במערכת שניתנו לתלמידים רק בחטיבה העליונה, וכמו

שנאמר כאן מאוחר מדי, ועכשיו הם ניתנים לתלמידים מהגיל הרך כמקצוע

רצף שבונה את עצמו בהתאם ליכולות ולמיומנויות שאנחנו רוצים

להקנות.

בחטיבה העליונה לפי התוכנית, על-פי ההמלצות ועל-פי המתכונת החדשה של

אירגון הלימודים, לא יוכל תוכנית במערכת החינוך של מדינת ישראל לסיים

את לימודיו מבלי ללמוד או להיבחן באחד מהתחומים, מדע או טכנולוגיה.

התלמיד שלא ירצה להתמחות באחד מהתחומים, יצטרך להמשיך וללמוד את המקצוע

בו התחיל בגן הילדים, שנקרא מדע וטכנולוגיה.

במלים אחרות. מערכת החינוך לקחה על עצמה להקנות לכלל תלמידי המערכת

בסיס רחב מאוד בתחומי המדע והטכנולוגיה ולאפשר זאת לתלמידים באמצעות

הבסיס, הכלים ותוכניות הלימודים,



בגני הילדים התהליך הזה מבוצע כמעט במלואו. בבתי-הספר היסודיים, ב-95

אחוז מבתי-הספר היסודיים תוכנית "מבט" כבר מוטמעת. בחטיבת הביניים

יצאנו בקריאה השנה, הסילבוס פורסם בשנה שעברה, ואני מניחה שבחטיבת

הביניים זה סיפור של בין ארבע לחמש שנים עד שמערכת החינוך תוכל לבוא

ולהגיד שבכל חטיבות הביניים נלמד מקצוע חדש שנקרא מדע וטכנולוגיה בהיקף

של שש שעות שבועיות בסביבות למידה מתקדמות ומשביעות רצון.

כפי שאמרתי, ההתמקצעות, ההתמחות מגיעה בחטיבה העליונה, וזה חלק מהנושא

שגם הועלה כאן. כלומר, כל מה שנלמד עד החטיבה, הוא מבחינתנו בסיס ונותן

מענה למה שאתה ציינת, אוריינות טכנולוגית. לא יכול להיות שבעידן של

היום, לתלמיד במערכת, לא יהיה אוריין למציאות שהוא חי, שלא יהיו לו

כלים בסיסיים להתמודד עם המציאות שהוא חי בה, ושלא יהיה לו בסיס רחב

מספיק כדי לדעת מה הוא מעוניין לבחור במקצועות האלה בשלב מאוחר יותר.

החטיבה העליונה מאפשרת להם כבר את ההתמחות, אבל אנחנו החלטנו שמה שקשור

לנושא של חינוך טכנולוגי, ההתמחות תהיה על-בסיס רחב יותר ולא כפי

שהתחילה היום בהתמקצעות כבר בכיתה י', שיצרה איזו שהיא סטיגמה בתוך

המערכת.

קשה לי קצת לתת פרשנות למה שאתה אמרת שכל תלמיד במערכת החינוך חייב

בחינוך העיוני. יש דבר שנקרא מקצועות חובה במערכת החינוך. אם אתה מדבר

על החטיבה העליונה, בחינות בגרות. מקצועות החובה או מה שאתה קורא לו

החינוך העיוני, הם זהים לכל תלמידי המערכת. אבל המערכת מאפשרת לתלמיד

בחטיבה העליונה גם לבחור התמחות מסויימת. אנחנו, לפחות אני בכובעי שלי,

עושה את הכל כדי לעודד אותם להתמחות בתחום של מדע וטכנולוגיה, ובעיקר

מנסה להתבסס על הבסיסים החדשים ולהביא לכך שחמישים אחוז מההון האנושי

שלנו, קרי הנשים או הבנות במערכת החינוך, גם הן יפנו לאותם תחומים

שבעבר לא פנו כי נרתעו, כי זה נראה להן קשה, כי זה נראה להן מתאים למין

השני, כי חשבו שאין להן בסיס, כי לא ידעו במה לבחור. על-פי השקפתנו,

לאור השינויים שאנחנו מכניסים, בהחלט נוכל להביא גם את מחצית ההון

האנושי שעומד לרשותנו לנסות ולהתמחות ברמה כזאת או אחרת בתחומים שאנחנו

מדברים עליהם.

בנוסף לתוכנית המובנית, המערכתית, הקוריקולרית, מערכת החינוך יחד עם

התעשייה ויחד עם צה"ל מבצעת פרוייקטים רבים מאוד כדי לעודד בנים ובעיקר

בנות להשתלב בנושאים טכנולוגיים.
מ"מ היו"ר נעמי חזן
בעצם את מתארת את עיקרי הדברים של תוכנית

הררי שהם די ידועים לנו. אני שואלת אם יש

תוכנית מיוחדת.

יפה ויגוצקי; אני נתתי את הרקע הכללי. שמעתי את המילה

עיוני, שמעתי מילה צורך באוריינות

טכנולוגית, וחשבתי שמן הדין לתת לח"כ עמנואל זיסמן קצת סקירה על מה

שעושה מערכת החינוך. עכשיו אני מגיעה לפרוייקטים עצמם.

משרד החינוך, התעשייה וצה"ל החלו לפני שנתיים בבניית פרוייקט של עידוד

בנות לחדירה לתחומים מדעיים וטכנולוגים. אנחנו הגענו למסקנה שהחדירה

בחטיבה העליונה - קרי, י'-י"ב - היא חדירה מאוחרת מדי והיא צריכה

להיעשות בחטיבת הביניים, עוד לפני שהתלמידה בוחרת את המסלול שלה בחטיבה



העליונה, או יותר נכון את תחום ההתמחות שלה בחטיבה העליונת. פיתחנו יחד

עם שני הגופים פעולה של התערבות בחטיבת הביניים, שהיא בעצם התערבות

כללית, שהיא מדברת לכלל תלמידי המערכת בחטיבת הביניים, לאותם בתי-ספר

שנכנסים לפיילוט, כדי מלכתחילה לא ליצור סטיגמה שאנחנו מדברים רק על

הבנות. אבל בעצם כל הפעילות שאנחנו עשינו, היא פעילות שמכוונת כדי

לעודד את הבנות. זאת אומרת, המפגש שלהם עם התעשייה הוא בעיקר עם נשים

בתעשייה, המפגש שלהם עם אנשי אקדמיה הוא עם נשים, עם סטודנטיות מתוך

האקדמיה. אנחנו התחלנו בפיילוט של שבע חטיבות ביניים גדולות מאוד עם

שבעה מפעלים שהם צמודים. זה התחיל ב-1 לספטמבר השנה אחרי שעבדנו על זה

כמעט שנתיים.

ההתערבות בעצם הוא איגום של כל המערכות שמשרד החינוך פועל איתן כדי

לעשות את השינוי המהותי במה שנקרא בכלל חינוך טכנולוגי, כי בניגוד אולי

לנתיבים אחרים במערכת החינוך, החינוך הטכנולוגי בעיני הוא תלוי המערכות

האלה, הוא תלוי בהן, הוא קשור בהו, הוא חייב בשיתוף תפעולה איתן, כי

הוא בעצם מספק לחלקן את העתודה והוא נעזר גם במומחים שנמצאים במערכות

האלה, כמו התעשייה וכמו באקדמיה.

אני אתן יותר מאוחר לתעשייה ולצה"ל לתת יותר פרטים על הפרוייקט הזה,

אבל זה פרוייקט שמלווה בתוך המערכת שלנו על-ידי המדענית הראשית ועל-ידי

יחידת ההערכה שלנו. הוא מופעל בשבע חטיבות ביניים ואנחנו כמובן רוצים

להרחיב את זה להרבה יותר מוסדות חינוך, ואנחנו רוצים לבחון את התהליך

במשך השנה הקרובה.

יש לנו פרוייקטים נוספים כדי לעודד בנות וגם בנים להשתלב במה שנקרא

החינוך הטכנולוגי,וזאת באמצעות מוסדות להשכלה גבוהה, על-ידי כך שאנחנו

מחברים בתי-ספר אל מוסדות. אנחנו מאפשרים למוסדות להיות אחראים אקדמאים

לקורסים מסויימים בחינוך הטכנולוגי, כדי ליצור את הסיטואציה של

אקרדיטציה כבר במהלך הלימודים וליצור את הקשר של בין מה שנקרא

טכנולוגיה, תעשייה ואקדמיה, כאשר התלמיד נמצא בתוך מערכת החינוך. אנחנו

לא מבדילים כאן בין בנים ובין בנות, אבל אנחנו כמובן רוצים להשקיע מאוד

ב-50 אחוז הנוספים של ההון האנושי.

יש לנו גם פרוייקטים עם התעשייה ואני מניחה שהם ירחיבו. אנחנו מאפשרים

לתלמידים במקום בחינות בגרות לעשות פרוייקטים בתוך התעשייה והפרוייקט

נחשב להם כבחינת הבגרות שלהם, ואז יש להם ליווי אקדמי ומקצועי באמצעות

התעשייה.

נתבקשתי להביא לכם מספרים, כמה תלמידים בחינוך העל-יסודי לומדים בחינוך

הטכנולוגי בחלוקה של בין בנים לבנות.

קריאה; ברמה הגבוהה.

יפה ויגוצקי; היתה כאן הערת ביניים צודקת. אני רוצה להגיד

לכם שיש לי בעיה עם המושג שנקרא ברמה

הגבוהה. רק בשביל ההיסטוריה, אני כבר נתתי הרצאה על התפתחות החינוך

הטכנולוגי לסטודנטים באוניברסיטת חיפה, צריך לזכור שלחינוך הטכנולוגי

או הביטוי של פעם היה תפקיד חברתי ואני חושבת שמשרד החינוך חייב להמשיך

ולטפל בתפקיד החברתי הזה. החינוך הטכנולוגי, בהבדל מהחינוך העיוני

שהיה בעבר מאוד אליטיסטי, מטפל בכל האוכלוסייה, גם במה שנקרא הרמה



הגבוהה וגם מה שנקרא הרמה היותר מתקשה, אני לא רוצה להגיד נמוכה.

כלומר, תלמידים בעלי יכולות גבוהות ותלמידים בעלי יכולות נמוכות

יותר.

ברה-אירגון שלנו החלטנו שלא נפצל את התלמידים לרמות אלא לעיסוקים, וכמו

שבחינוך העיוני יש ריאלי והומני, גם אצלנו יהיו מקצועות שהם עתירי

טכנולוגיה ואולי להם קוראים רמה גבוהה, ומקצועות של מינהל, שירותים

ותעשייה. אני לא רוצה לעשות את ההבחנה ביו רמה גבוהה לנמוכה, אבל אם יש

לנו היום כמעט 127 אלף תלמידים בחינוך הטכנולוגי, הרי שמתוכם יש לנו 71

אלף בנים ו-56 אלף בנות.

היו"ר עמנואל זיסמן; זאת אומרת שכל מה שאת הצעת שנמצא עכשיו

ביישום ובביצוע, יש בו כדי לחולל את המפנה

ועל זה אנחנו דנים היום.
דוד אייזנברג
אני רוצה להודות על שהיזמנתם אותי. אני

סמנכ"ל "אורט" וראש המינהל למו"פ, לפיתוח

ולהכשרה.

לפני יותר משנה קיבלנו סמנכ"ל חדש לרשת שמו חיים בן-עמי, ואז הובחן

לבחון מה הם היעדים או מה הם הדרכים לגיבוש היעדים בחומש הבא, בחמש

השנים הקרובות. אני רוצה לקרוא את אחת הסוגיות שהועלו בנייר שקראנו לו

'"אורט" למאה ה-21', והסוגייה שהועלתה, שעבדו עליה למעלה מ-600 איש
ברשת ומחוץ לרשתות
"האם וכיצד על "אורט" לתכנן מדיניות פיזור וגיוון
העשייה החינוכית על-פי ההיבטים הבאים
שכבות סוציו-אקונומיות, פיזור

גיאוגרפי, עדות ודתות, בנות ובנים".
התשובה בקצרה לסוגייה הזאת אומרת
"רשת "אורט" תעודד פנייתן של בנות

ללימוד המקצועות הטכנולוגיים והמדעיים, תוך יצירת מערכת תגמולים

ואיתגורים בבתי-הספר שלה ותפעל עם משרד החינוך, צה"ל וגופים משקיים

ליצירת מסלולי קריירה כדאיים ואטרקטיביים עבורם".

אני רוצה להדגיש שני אספקטים בתוך האמירה הזאת: האחת, אנחנו צריכים

לתגמל את הבנות בבית-הספר כאשר הן לומדות, ושנית, גם ליצור עבורן,

להצביע עבורן, כפי שאמרה יפה, על מסלולי קריירה גם בצבא, גם בתעשייה

ובגופי משק אחרים.

הפרוייקט שלנו נקרא "פרוייקט נערות "אורט" למאה ה-21 בטכנולוגיות

מתקדמות ובמדעים".

בכנס שהיה לאחרונה, לפני כחודש, שבו השתתפו ראשי התעשייה, גופים

אקדמאים ורשתות טכנולוגיות, הוצבע בבירור שעד שנת 2000 יחסרו כ-10,000,

למרות התפוקות שהולכות וגדלות, מועסקים בתחומי ההנדסה, הטכנולוגיה

והמדעים. האוכלוסייה שהוגדרה כאוכלוסיית היעד הפוטנציאלית והמשמעותית

ביותר הם הנשים והנערות בבתי-הספר.

הבעיה שאני רוצה להצביע עליה היא שאנחנו לא רק רוצים לעשות שינוי

במודעות ובחשיפה, אלא אנחנו רוצים ברשת "אורט" ובוודאי במערכת החינוך

הכוללת, לעשות שינוי התנהגותי. לכן אני אצביע על מאפייני התוכנית

שאמורים להביא לשינוי בהתנהגות ולא רק במודעות שאינה תמיד תורמת לבחירה



ולהתמדה בלימודים ובתעסוקה בטכנולוגיות מתקדמות ובמדעים. כלומר, גם אם

התלמידה משתכנעת לבחור, היא לא תמיד מתמידה בזה, וזה בגלל שעדיין

השינוי ההתנהגותי איננה מוטמע בה.

מ"מ היו"ר נעמי חזן; מה אומר השינוי ההתנהגותי?

אלי אייזנברג; השינוי ההתנהגותי אומר שראשית היא תבחר

ללמוד במקצועות טכנולוגיים ומדעים. למשל,

היא תבחר במתמטיקה בחמש יחידות ותתמיד במקצוע זה עד כיתה י"ב, תיבחן פה

ותוציא את התוצאה הראויה כדי שהיא תוכל לבחור במקצוע היי-טק בתעשייה

וגם בלימודים אקדמאיים. זה נקרא שינוי התנהגותי, כדי שלאחר מכן היא

תנחיל את זה לבנות שלה, כי אחרת מה שאנחנו עושים זאת חפיפה, זו מודעות,

זו תקשורת שהיא חשובה כשלעצמה, אבל אני טוען שהיא משלימה את התוכנית

שאנחנו עושים ולא רק בילתה.

התוכנית נפתחה להיות רב-שנתית, התוכנית שלנו היא לארבע שנים, היא

רב-גילאית, היא תוקפת את האוכלוסייה מכיתה ז' עד כיתה י"ב. אנחנו

מטפלים במספר סוכני שינוי, גם במורים, גם ביועצים וביועצות, גם בהורים,

וגם התלמידים הבוגרים בבית-הספר או אלה שפרשו מבית-הספר חוזרים לטפל

בילדים של אותו בית-ספר שאותו הם בגרו.

בקרה ושליטה, כפי שאמרה יפה התוכנית מלווה על-ידי גוף אקדמי והתוכנית

הזו מקיפה השנה 5,000 תלמידים ב-11 חטיבות הביניים של "אורט". העלות,

פשוט לסבר את האוזן, היא כ-240 שקל לילד לשנה. הקידום שאנחנו עושים

אותו הוא קודם כל קוגנטיבי, אנחנו נותנים שעות ומחזקים את התלמידים

והתלמידות במתמטיקה, פיזיקה ובטכנולוגיה. אנחנו משלבים אותם במקצועות

הטכנולוגיים, כפי שיפה אמרה, במדע וטכנולוגיה בחטיבת הביניים ומכניסים

את הנושא של פתרון בעיות בסביבה טכנולוגית. כמובן השטח השלישי שהצבעתי

עליו, הוא השטח האפקטיבי, ביטחון עצמי והתמדה. אם נגיד לבת שהיא מסוגלת

ללמוד חמש יחידות וניתן לה מודעות והכל נכון, אבל היא לא תצליח במקצוע,

לא עשינו כלום. לכן אנחנו מחזקים אותה במקצועות של מתמטיקה, פיזיקה

וטכנולוגיה.

אני רוצה לומר שבמתמטיקה למשל יש פער עצום בין ארבע יחידות יחידות

לחמש. הפער בין שלוש יחידות לימוד לארבע, הוא לא כמו בין ארבע לחמש. את

זה לא מספרים לתלמידים מפני שהמורים בבית-הספר יגיעו להישגים יותר

גבוהים בממוצע, אבל הילדה, כשהוא עושה חמש יחידות ומצליחה, יש לה

סיכוי, הסיכוי הוא אולי החשוב ביותר, להשתלב במקצועות טכנולוגיים

ומדעיים.

אנחנו חיפשנו תוכנית קיימת כי אנחנו אף פעם לא מנסים להמציא את הגלגל

מחדש. מצאנו תוכנית שהובילה אותה יעל רום ואנחנו התאמנו אותו, שינינו

ושיפרנו את התוכנית כדי לקיים פתרון מערכתי לא נקודתי של בית-ספר אחד,

אלא פתרון מערכתי. רשת "אורט" מונה היום 137 מסגרות לימוד, למעלה מ-70

בתי-ספר מחצור ועד ירוחם, ואנחנו מקווים בעזרת משרד החינוך ובעזרת

התעשייה וצה''ל - הקמנו מועצה לפרוייקט הזה - לקדם ולטפח נערות ללימודים

ולתעסוקה בטכנולוגיות מתקדמות ומדעיות. מי שירצה לעיין, יש לי פה את

החוברת עם התוכנית. הפרוייקט הזה כבר הופעל ולדעתנו די בהצלחה.

הפרוייקט מופעל לארבע שנים. השנה הוא מופעל זו השנה הראשונה, אבל הוא

לא פרוייקט שצמח מכלום.



היו"ר עמנואל זיסמן; אתה יכול לתת לנו קצת מספרים? למשל, מה קורה

ב"אורט" ירושלים בנים ובנות?

אלי אייזנברג; בחטיבת הביניים יש לנו כ-45 אחוז בנות, כשזה

מגיע לתיכון זה יורד ל-20 עד 25 אחוז בנות.
היו"ר עמנואל זיסמן
אני שאלתי ספציפית לגבי ירושלים, כי פה יש

מסורות נוקשות.

אלי אייזנברג; לכן אני טוען שאת המסורות האלה - ושאלו אותי

מה זה שינוי התנהגות - ניתן לשבור או

לשנות. אין לי מספרים ספציפית לירושלים. אם תרצה, אני אוכל לשלוח אותם

אליך.

היו"ר עמנואל זיסמן; כן. אני רוצה לקבל נתונים על ירושלים.

יעל רום; ברשותכם, הבאתי דפים ובהמשך נחלק אותם.

לגבי התוכנית שאתם שואלים האם יש נסיון מוכח

והאם כבר הצלחנו משהו להראות. ראשית, התוכנית זו הזמנה של משרד החינוך,

ומי שמכיר את התוכנית, היא נקראה בזמנו "נעלה", יאשר אנחנו מדברים על

כוח-מוח, שזה בעצם הדבר. הנסיון המצטבר היה מוצלח מאוד, והגדלנו את

מספר הבנות.

הדבר המיוחד בתוכנית הוא שאנחנו מדברים כל הזמן על החשיבות של לימודי

המתמטיקה ברמה של חמש יחידות, לכן גם השם ב"אורט" הוא "טכנולוגיות

מתקדמות". טכנולוגיות לומדים כל הזמן, ולצערי מי שמכיר את מערכת

החינוך, יש לנו טכנולוגיות מתקדמות שהן עתירות מתמטיקה, יש לנו

טכנולוגיות שהן דלות מתמטיקה, ואם אנחנו רוצים לתת הזדמנות לנערות

להתקדם בחיים, אנחנו צריכים לדאוג לכך שתהיינה מסוגלות להתקבל ולהצליח

במסלולים של טכנולוגיות מתקדמות. מחוייב המציאות בתנאי קבלה, חמש

יחידות תמטיקה, חמש יחידות פיזיקה. לחילופין יכול להיות מחשבים, יכול

להיות אלקטרוניקה. המפתח לכל הדברים האלה הוא הנושא של חמש יחידות

מתמטיקה.

מה שאנחנו עושים בתוכנית, ב-11 חטיבות, ולמה זה חשוב. יש כאן משהו של

הטכניון וצריך להבין אותו. אלה הם תנאי הקבלה לטכניון. אם תשימו לב,

אפשר לקבל כל מיני בונוסים בקבלה, אבל הטכניון הגדיר שכל מקצוע מדעי או

טכנולוגי ברמה של חמש יחידות, הסה"כ שלו מוכפל במכפלה של חמש, אבל חמש

יחידות מתמטיקה, המכפלה היא עשר. לכן כל מועמד שיכול להציג בתעודה שלו,

מעבר לכל הדברים האחרים שהוא למד, איזה שהוא ציון מעל 6.5 או 7 ברמה של

עשר יחידות מתמטיקה, יוצר מיד פער בסיכויים שלו להתקבל. בסיכויים שלו

להצליח, חד-משמעית. מי שמגיע ללא הידע הזה, לא יכול להצליח.

כשאנחנו מסתכלים מה תוחלת ההצלחה של הבנות, אנחנו רואים בצורה מאוד

בולטת שהעמודה הגבוהה הזאת זה שיעור ההשתתפות של בנות בשלוש יחידות

מתמטיקה לעומת בנים, ובעמודה הקטנה הזאת שיעור ההשתתפות של בנות בחמש

יחידות שכפי שהגדרתי היא הפותחת את הפתח לכל היתר. יש לנו הרבה מאוד

מחקרים מארה"ב. יש לי כאן רשימה של פרסומים. יש הרבה מאוד קבוצות בעולם

שעוסקות בנושא. אני עצמי עוסקת בזה מאז 1984. התוכנית הראשונה עבור

משרד החינוך פותחה ב-1987 בחסות מכון ון-ליר, ויש לנו הרבה מאוד ספרות



והוכחות ותיעודים לכל מה שקשור בזה. בארה"ב אומרים שהמפתח, למה הבנות

לא הולכות ללימודי הנדסה וכוי, כי הן צריכות לגמור מתמטיקה ומדעים

מדוייקים ברמה על-יסודית ולהרגיש נינוחות והרגשה טובה במקצוע כדי שהם

יעיזו לעבור להנדסות.

היום במדינת ישראל בלימודי הנדסה, שיעור הבנות שמצטרפות ללימודי חשמל,

מכונות וכוי, הוא בסביבות 5-6 אחוזים בלבד. הטכניון נרתם גם כך

לפעולה.

צואר הבקבוק הוא במספר בוגרי התיכון שיכולים להציג מועמדות לקבלה סדירה

והצלחה בלימודי שנה ראשונה בפקולטות המבוקשות ביותר כדי לסתום את

הפער. על זה בנויה התוכנית שלנו. כדי לעשות את העבודה ומכיוון שאנחנו

לא מפתחים דבר חדש אלא אנחנו נהנים מכל הנסיון המצטבר, התוכנית שלנו

בנויה על שש נקודות.

(1) תוכנית השתלמות לצוות המורים של בית-הספר בשלושה נושאים מרכזיים.

אנחנו כבר עברנו את שלב הפיתוח ואנחנו נמצאים בשלב של הפריסה

לרוחב. אנחנו בודקים מה עוד אנחנו צריכים לעשות ברשת "אורט" כדי

שהתוכנית תיקלט. הקמנו תוכניות השתלמות לצוות מורים של בית-הספר,

להביא את סולם המקצועות, את הבעיה והשונות בין נשים וגברים, כדי

שנוכל להפעיל את הדברים שד"ר אייזנברג הציג. היום נפתחו שני קורסים

להכשרת מורים למתמטיקה והם מובילי התוכנית, כל אחד בבית-הספר שלו.

מכל חטיבה בחרנו שניים, האחד הוא מרכז המתמטיקה בבית-הספר, השני

הוא מורה שיפעיל את מערכת הסיוע בשעות אחה"צ, שניהם מונו על-ידי

מנהל בית-הספר והם נמצאים בתוכנית הכשרה של כמאה שעות, כאשר עיקר

החומר - ויש לי כאן את תוכנית הלימודים - הוא לסובב את הראש למורים

שיצאו מהתחום הצר של הוראת המתמטיקה שהיא מפחידה ויוצרת תגובות של

אני לא מתאים, אני לא אוכל, אני ארד מזה, למצב ידידותי, שהבנות

ירגישו את הנוחות והנינוחות בתוך המקצוע.

(2) אנחנו מאתרים תלמידים, כאשר אני מדברת על נושא שבארה"ב מוכר כמעגל

השני. בכל כיתה כמעט נמצאים עשרה תלמידים שיכולים ללכת לחמש יחידות

לימוד בכיתה, ויש 15 ילדים שמאיזו שהיא סיבה לא מגיעים להישגים

וזאת אוכלוסיית המטרה. לקדם אותם מבין שלוש לארבע לחמש מובהק, וכל

התוכנית מתרכזת בזה. אחר-כך צריך למצוא את התלמידי בהם אנחנו רוצים

להשקיע.

אנחנו יודעים מה המלכודות. המלכודות הן כיתות גדולות, עמוסות וקצב

לימודים שלא כל הילדים עומדים בו. לכן אנחנו מפרטים ונותנים שיעורי

תיגבור בחופשות, בקבוצות של 12 עד 15 תלמידים, שוב כשהמפתח הוא

עיבוד החומר והעמקה של החומר. התוכנית נקראת נערות, כל הצגת

הנושאים מבליטה מה נשים עושות, ובכל הבאת המודלים לחיקוי אנחנו

עושים מניפולציה ומביאים יותר נשים מגברים. שיעורי תיגבור בחופשות,

יומיים בחנוכה, שלושה ימים בפסח ו-10 ימים בסוף הקיץ.

(3) שיעורי חונכות באמצעות עמיתים. אנחנו מאתרים תלמידים מצטיינים בחמש

יחידות מתמטיקה שהם לומדים בכיתה י"א ו-י"ב, לפעמים בודדים

מצטיינים מכיתות המדעים של כיתה י'. הם עוברים קורס הכשרה ואחר-כך

הם מטפלים בתלמידי כיתות ח', ט' ו-י' ועושים זאת בשלישיות. יש כאן

אנשים שיודעים היטב מה קורה כשלומדים בחברותה, מה קורה כאשר שלושה



תלמידים יושבים עם תלמיד קצת יותר מבוגר. כל הרווחים החינוכיים של

דמות חיקוי והשפעה ויצירת מחוייבות יוצרים תהליך למידה מרתק.
היו"ר עמנואל זיסמן
אתם תעמדו בזה מבחינת המימון?

יעל רום; קודם כל, זאת לא אחריות שלי. אני אומרת כמה

צריך והנהלת "אורט" מממנת.

(4) אותו קטע שגב' ויגוצקי דיברה עליו, שהוא מתייחס לחשיפה. מעמידים

נערות מול דמויות חיקוי. מה שאנחנו עושים מעבר למפגש, יש לנו

סמינריון מיוחד. פעם חשבו שאם רוצים שבחורה תעסוק בטכנולוגיה, היא

צריכה לשייף, אבל אנחנו מדברים על הכרת תחום התעסוקה הטבעי, התפיסה

היא תפיסה שכל מי שעוסק ביעוץ חינוכי מכיר אותה, שלא מוכרחים להגיע

דרך ההתנסות אלא אפשר להגיע בדרך של המשגה. אם ניתן לבנות לעשות

עבודות ברפרטים שקשורים במה קורה בתעשייה בפועל, אנחנו מקרבים אותם

הרבה יותר, וגם על כך יש תיעוד.

(5) יעוץ חינוכי ותעסוקתי. מלווים את הבנות דרך הנושא הזה.

(6) תיעוד ומעקב רב-שנתי למדידה, מפני שצריכים לפתח חזאי הצלחה.

אני בקשר הדוק עם קבוצות דומות שעושות דברים דומים בעולם כולו ואני

מוכרחה לומר שהנושא הזה שאצלנו פותח ברמה בלתי רגילה במשך כל השלבים של

תוכנית "מעלה", הוא זה שנותן לנו תקווה והכי הרבה הצלחה. כאן מתואר

בגרף מה הם הרווחים החינוכיים כאשר עובדים בצורה כזאת.

התוכנית הזאת עבדה במימון של "מחר 98" בכמה מקומות בארץ. סיימתי עכשיו

שלוש שנות עבודה בחדרה ובקריית-חיים. כדי לראות את המודל, התוצאות

וההישגים, מנהל "עמל" חדרה ומנהל תיכון חדרה מוכנים לארח בכל עת שנתבקש

ולהראות את הדברים.

כשהתחלתי לעבוד בתיכון חדרה - בית-ספר טוב מאוד - בהוראת המדעים, היתה

שם כיתה את ריאלית, תשע בנות ושלושים בנים. היום באותו בית-ספר, מתוך

תשע כיתות, והם קולטים אוכלוסייה מאוד מגוונת, יש שלוש כיתות ריאליות,

חמש יחידות מתמטיקה וחמש יחידות פיזיקה, מספר שווה כמעט של בנות ובנים,

ועוד שתי כיתות חזקות של ארבע יחידות מתמטיקה וחמש יחידות ביולוגיה

וכימיה.

בחטיבת הביניים של "עמל" עבדנו בשיטה הזאת ובסוף כיתה ט' 46 אחוז

מהתלמידים התקבלו לארבע פלוס יחידות מתמטיקה בחטיבה העליונה. זה

בית-ספר שהיתה לו כחצי כיתה ריאלית עד י"ב וקיבל בבת אחת לכיתה י' ארבע

כיתות שלמות של 40 תלמידים והם מצליחים יפה מאוד. אנחנו מדברים על עיר

שמגוון האוכלוסייה שלה הוא כזה ש-35 אחוז הם משפרי דיור, ובתוך

האוכלוסייה הזאת הצלחנו.

היו"ר עמנואל זיסמן; העיר שינתה את פניה מאחר והיא קלטה עלייה

גדולה. זו לא חדרה של שנות ה-50 וה-60. זאת

לא חדרה שאנחנו הכרנו אלא זו חדרה אחרת. אני רוצה לקבל את המספרים

בירושלים שהיא עיר ללא עלייה.



יעל רום; לפני ארבע שנים פניתי למנח"י ירושלים והצעתי

את התוכנית דרך שלומית עמיחי, דרך אבנר

חנוך, ואז קיבלתי חתך של הציונים ושל המצבים. לפני שנתיים ענת הופמן

שאלה אותי מדוע כאשר מחלקים מילגות לסטודנטים בטכניון אין כמעט בחורות

ישראליות. היא אמרה שהם מצאו שבעים זכאי מילגות ירושלמים וכל הבחורות

שקיבלו מילגות הן עולות מרוסיה. אמרתי לה שבירושלים אין תפיסה שהתוחלת

התעסוקתית היא בתעשייה, למרות שיש הצהרת מדיניות של כניסה לתעשייה עם

אקולוגיה נקייה. רוב התלמידים שלומדים מדעים חושבים על מחקר בסיסי ולא

הולכים לכיוון תעשייה. יש הרבה מאוד מה לעשות בכיוון ירושלים אבל מנח"י

לא חשבו כך. היתה להם הזדמנות לקבל כסף, אבל הם היו צריכים להגיד שהם

רוצים את התוכנית. יש לי תיק שלם על ירושלים ואני מוכנה להציג לך

אותו.

אני רוצה להראות מהו הדבר האמיתי אם שואלים מה אנחנו עושים בחטיבת

הביניים. בכיתות ז' - אנחנו מתחילים כבר שם - יש בעיה וכל מי שעוסק

בחינוך יודע שהמעבר משש כיתות יסוד לכיתה ז' ראשונה יוצר משבר עמוק

ומיד מתחלקים הילדים לארבע רמות במתמטיקה, והם הולכים לאיבוד. לא

במקרה התקבלה החלטה לא לעשות הקבצות בכיתה ז'. אנחנו נותנים שעה נוספת

בכיתות ז' כדי לעזור לילדים לסגור פער, ליישר קו, ואנחנו מדריכים את

המורים איך לעבוד איתם. עושים זאת בקבוצות קטנות ובעבודה מאוד שיטתית

עם המורים של אותה כיתה. אנחנו נותנים את קורסי התגבור בחופשות.

בכיתות ח' אנחנו מכניסים לתמונה את החונכים ואנחנו מקבלים את התוצאה

הזאת.

בכיתות ט' אנחנו נכנסים להכרת עולם המקצועות כאשר עושים עבודה וניתן

לראות - אני יכולה להביא תמונות ואלבומים - מה היו העבודות ש-400

תלמידי חטיבת הביניים ב"עמל" חדרה עשו. יש מאה עבודות כתובות על למידה

בחברותה, מעורבת בנות ובנים, כאשר בנות רבות עסקו בנושאים טכנולוגיים

וכתוצאה מכך שהם היו צריכים לבחור כיוון לימודים בכיתה י/ הרבה מאוד

ביקשו ללמוד מדעים וטכנולוגיה ברמה מוגברת, והתלמידים האלה היום הם כבר

בכיתה י"א. מנהל בית-הספר מזמין את כל מי שרוצה לבוא ולראות את

הפרוייקט. הפרוייקט ממשיך שנה שלישית בלעדי, ואני מאוד גאה שהם עומדים

בזה ויש לי מזה רק נחת.

רונית סילון; אני רוצה קודם כל למסור נתונים לגבי

המועסקות בתעשיית ההיי-טק. בשנה שעברה ערכנו

לראשונה סקר על מעמד המנהלות והמועסקות בתעשיית ההיי-טק, על-מנת לגלות

קודם מה בסיס הפעילות שלנו וגילינו תמונה מאוד עגומה. 36 אחוז מסה"כ

המועסקים בתעשייה הן נשים, 14 אחוז מסך המנהלים הן נשים, שזה 900

מנהלות בתעשיית ההיי-טק. הבעייה היא עגומה, כיוון שמתוך אותן 900

מנהלות רק 34 אחוזים מהן הן בעלות ידע מקצועי. כלומר, אם היום תעשיית

ההיי-טק זקוקה רק לרמה אקדמאית, התעשייה הזו מעסיקה כ-80 אחוזים

מועסקים ברמה אקדמאית. אני לא מדברת על אפשרות של הסבה של נשים שעבדו

בתעשייה אחרת אלא אני מדברת על צורך התעשייה הזו ברמת מקצועות

טכנולוגיים, החל מהנדסת מחשבים להנדסת חומרים, להנדסת אלקטרוניקה

ולהנדסת מכונות. שיעור המנהלות בתעשייה הזו מגיע רק ל-34 אחוזים. זה

שיעור עלוב ומבוטל.

אם אנחנו מדברים על שיעורי צמיחה בתעשייה, בתעשיית ההיי-טק הכוללת את

תעשיית האלקטרוניקה והתוכנה, אני רואה שמתוך אלף חברות 'סטארט אפ'



במדינת ישראל בשנתיים האחרונות יש רק שתי נשים שמעורבות בזה. אין ספק

שתעשיית ההיי-טק היא תעשייה שתורמת הן לרמת חיים נאותה, רמת המשכורות

של אותן מנהלות שהגיעו לעסוק בתעשיית ההיי-טק היא לפחות ב-30 אחוז

בממוצע גבוה משכר מנהלות אחרות בתעשייה רלוונטית כמו מזון או כימיה

וטקסטיל. רמות השכר בתעשיית ההיי-טק הן מהגבוהות ביותר בתעשייה. אין

ספק שפעילות הרווחה בתעשייה הזו היא הגבוהה ביותר ויש לנו הרבה מפעלים

וחברות רב-לאומיות שגם אוריינטציית הרווחה לקידום נשים מועסקות בתעשייה

הזו נבנית על-פי מודל אמריקאי, מפעלים כמו "אינטל" ו"מוטורולה" מקדישים

הרבה מאוד על-מנת לקדם נשים ומנהלות בתעשייה.

בעקבות הסקר שלנו - ואני מוכנה להעביר לך את מימצאי הסקר שנעשה על-בסיס

סקר מקצועי שנתן לנו את כל הכלים - גילינו שאנחנו צריכים לפעול בשני
מישורים
(1) לפעול לקידום מנהלות בשיכבת ניהול הביניים במפעלים עצמם על-ידי

תוכנית פנים מפעלית, תוכנית שיוצאת לדרך עוד שבועיים. זה אמנם לא

קשור לנושא של חינוך, אבל זה בהחלט קשור למעורבות שלנו בתעשייה.

(2) לפני שנתיים התחלנו לבדוק למה בנות לא הולכים לכיוונים של למידה

עניינית במקצועות הטכנולוגים, כשאנחנו יודעים שיש מחסור בכוח-אדם

אנושי בתעשייה ובסה"כ אנחנו לא יכולים למלא את החלל של המחסור הזה

אם לא תהיה לנו נשים שתואמות את ההשכלה המתאימה והרלוונטית לתעשייה

הזו. אז החלטנו לשתף פעולה עם משרד החינוך, אגף מדע וטכנולוגיה, עם

יפה ויגוצקי ועם קצינת חיץ ראשית. בהתאחדות התעשייה קרוב לחמש שנים

יש לנו עמותה שנקראת "חשוב תעשייה" שמטפלת בשילוב בני נוער

בפרוייקט התעשייה, בראשה עומד דב לאוטמן, ופורום מנהלות בתעשייה

החליט לצאת בתוכנית מהפכנית על-מנת לקרב בני נוער מגיל חטיבת

ביניים ולהראות להם את סביבת התעסוקה ההולמת.

יצאנו בתוכנית פיילוט ואת התוכנית הזו מלווים שבעה מפעלים שגם
משתתפים בעלות. המפעלים הם
מפעל "טבע", מפעל "אינדיגו", מפעל

"אל-אופ", מפעל התעשייה הצבאית, תעשיות הברום, "מטע" ומפעל מנועי

חשמל. התוכנית יצאה לדרך לפני חודשיים, ואני מבקשת שרותי גורנשטיין

תתאר בקיצור את אותה תוכנית.

רותי גורנשטיין; התוכנית היא תוצר של ועדה שישבה על המדוכה

כשנה. בפני הוועדה הזו הופיעו נציגי האקדמיה

ומערכת החינוך, במיוחד חינוך מדע וטכנולוגיה, מהתעשייה ומהעמותה. הגענו

לגיבוש תוכנית פיילוט שבעצם התחלנו להריץ אותה. לתוכנית יש כמה עקרונות

כשהעקרון הבסיסי המנחה הוא לקרב את המודעות הן של ההורים, שהם בעינינו

הגורמים שיגרמו לשינוי, לקרב אותם לתחומי התעשייה, לאפשר להם להכיר את

העתיד הצפוי לילדים שלהם בבחירת כיוון קריירה שיוביל אותם בסוף היום או

בחלוף השנים אל התעשייה בכלל ואל תעשיית ההיי-טק בפרט. הדבר השני הוא

מול התלמידים, כאשר התוכנית בנתה דגם שהוא לא מקובע אלא הוא משמש כדבר

שמותאם על-פי המקרה, על-פי המפגש של בית-הספר לתעשייה.

נבחרו שבעה בתי-ספר וזה נעשה על-פי מבחני משרד החינוך. מדובר בחטיבות

הביניים. ההחלטה היתה אנחנו רוצים לתפוס את הבנים ואת הבנות באותו שלב

שבו הם צריכים לבחור בכיוון ההשכלה ולהתמחות בו בחטיבה העליונה, וליצור



אצלם מצד אחד את המודעות לחשיבות של ההחלטה שלהם לבחור וללמוד את

המקצועות המדעים והטכנולוגים כמקצועות מוגברים, או על-פי מסגרת התוכנית

כפי שמשרד החינוך מגדיר את זה. זאת כדי לא לסגור בפניהם אופציות, ועוד

יותר על-מנת להגביר את העניין שלהם באופציות שהם לא ידעו עליהם. הגענו

למסקנה שהדרך היחידה לעשות את זה, זה על-ידי קירובם לתעשייה עצמה. הם

יכולים לראות איך נראית סביבת העבודה, מה הם המקצועות הקיימים בתעשייה,

מה החתך של הנשים שפועלות במקצועות השונים, מה שלבי הקריירה שעברו אותן

נשים. היות ואין אחידות בין הרמות של בתי-הספר, בין האוכלוסייה שקיימת

שם, הן של התלמידים והן של ההורים, בין הסביבה הגיאוגרפית ובין המפעלים

שנמצאים בסביבה הגיאוגרפית הזאת למפעלים אחרים, בנינו את התוכנית בצורה

מודולרית, כך שאפשר יהיה לבנות את זה באופן פרטני עם כל מפגש כזה של

בית-ספר ומפעל.

בימים אלה למעשה יושבים ומסיימים את התוכניות הללו עם שבעת בתי-הספר.

התוכנית פועלת מול כל האוכלוסיות, גם השתלמויות של המורים, גם מפגשים

עם ההורים והתלמידים והם ההורים בלבד בינם לבין מרצים מן האקדמיה,

תעשייניות בפרט ותעשיינים בכלל.

היו"ר עמנואל זיסמן; מה התנאים שנדרשים מן המשתתפים עצמם?

רותי גורנשטיין; אין תנאים. המשתתפים הם תלמידים. בנים ובנות

יחד, בכיתות חטיבות הביניים כאשר בתוכנית

הפיילוט משתתפות כיתות ט', אבל התוכנית שאנחנו בנינו מדברת על פעילות

תלת-שנתית שתחילתה בכיתה ז'.

התוכנית בעצם אמורה להתחיל בכיתה ז', להמשיך בכיתה ח/ ובכיתה ט' המאמץ

העיקרי. הדגשים לבנות נעשים בדרך של הרצאות שמרצות בפניהן תעשייניות

ובפגישה בשטח בסביבת העבודה עם נשים שעוסקות במקצועות הללו. בתוך

התוכנית הזו הוצאנו עשרים ויותר אמצעים שאנחנו מאמינים שצריך להפעיל

אותם באורח סמוי ולא ישיר על-מנת לגרום לבנות לא להרגיש שונות מהבנים

מבחינה זו, אבל לגלות את העניין וגם לגרום מהצד השני לבנים לשנות את

העמדות שלהם. זה ברמה מאוד מאוד כללית, אבל התוכנית מפרטת רשימה שלמה

של המלצות בנושא הזה.

זה נעשה בשיתוף פעולה גם עם צה"ל, וזה נדבך מתוך התוכנית, ולמפגש באות

חיילות שעברו נתיב טכנולוגי ומרצות הן למורים, הן להורים והן לתלמידים,

לשלושת האוכלוסיות שאנחנו פועלים בקירבן. גם חיילות כאלו שהיו בעתודה

אקדמאית, בוגרות ערנודה אקדמאית, ואלה בנות בתחום ההנדסה באוניבסיטאות

ובטכניון. כך שקיימתי הדוגמא האישית היא תוך כדי המפגש עם התעשייה. מפעל

שהוא לא היי-טק כל כך, כאשר מנכ"ל המפעל היא אישה, אם לוקחים נושא כמו

המנוע כמניע ומריצים את הנושא הזה מול הבנים והבנות כאחד, התוכנית כפי

שהיא נבנתה הגיבה יפה מאוד, הם רואים בזה פוטנציאל אדיר מבחינתם וזה

כשלעצמו כבר הישג בתהליך שאנחנו עושים.

דוד מיטלברג; אני אנסה לספר לכם סיפור מחקרי שמקרין הרבה

מאוד אור על הדברים ששמענו קודם.

אני רוצה לברך על שני דברים. ראשית, שבאתי וזו הזדמנות עבורי לשמוע את

הוועדה לקידום מעמד האישה וועדת החינוך והתרבות ביחד בנושא שאני בהחלט

רואה אותו קריטי ודי מיואש מקידומו. ושנית, לשמוע איזה שהוא פתרון

ליאוש ששמעתי מהחברים פה.



עשינו פרה-מחקר בפריפריה הצפונית - לא בירושלים, אס כי יש כמה מאפיינים

דומים לה - בבתי-ספר מקיפים מחוץ לערים הגדולות. התמקדנו בדבר שכבר

אמרנו שזה השער שצריך לעבור בו, הוא שער המתמטיקה. צרם לי קצת הקטע

שאמרת על הכללת כל הרמות ביחד בנתונים ובדיווחים ואולי גם בחשיבה.

כלומר, הקטע ששמענו גם על מדיניות הטכניון הוא לא כמה מגיעים עם הבגרות

וכמה מסיימים מתמטיקה, אלא כמה מסיימים בהצלחה חמש נקודות מתמטיקה. כל

שאר הדיונים, ההצעות וההמלצות של החברים מהתעשייה, הו נופלות אם לא

פותרים את העניין הזה.

אני לא איש בשורות מבחינת המדיניות, אבל אני רוצה לספר בכמה דקות קצרות

על מימצאי מחקר שמלמדים אותנו כמה דברים שנותנים לנו אופטימיות בגלל

שאנחנו רואים שונות, בגלל שאנחנו רואים הבדל, בגלל ששמענו שיש סיכוי,

ולכן אני אופטימי, אבל זה מחייב צעדי מעשה.

הקטע הוא שאנחנו רוצים לראות לא רק שמצליחים לסיים את המתמטיקה אלא גם

יש להם נכונות, אחרי שסיימו את המתמטיקה, לעסוק במקצועות שיש להם בסיס

מתמטי בעתיד. אם לא השגנו את כל היעדים האלה, הגענו לסיום 12 שנות

לימוד בחמש יחידות מתמטיקה וגם נכונות אחרי כל זה להרשם וללכת למקצועות

עם בסיס מתמטי בעתיד, לא השגנו את היעד לשמו התכנסנו היום, כלומר

לימודים והשכלה גבוהה במקצועות טכנולוגים בעתיד.

במחקר הקטן שעשינו השווינו הישגים במתמטיקה בין בנים ובנות בבתי-ספר

יהודים וערבים. אני מלמד כיתות של יהודים וערבים ב''אורנים" והם פרחי

הוראה ומגיעים לבתי-הספר שלהם. אמרנו שבשני הסקטורים בחברה הישראלית יש

פער, שאמנם הולך ומצטמצם והמצב משתפר בין בנים ובנות, אבל הפער הוא

עדיין גדול, הוא גדול בשני הסקטורים. אנחנו יודעים גם שהמצב בסקטור

היהודי עדיין יותר טוב מאשר בסקטור הערבי, אבל בשניהם יש פער לטובת

הבנים. כחוקר ציפיתי למצוא, בתחום הדיונים והסטריאוטיפים, שבסקטור

הערבי המצב יהיה יותר קשה ובסקטור היהודי, היכן שהכיוון של שיוויון

המינים מאוד פתוח ומקובל מבחינה אידיאולוגית ונורמטיבית, יהיה פחות

קשה. מה שמצאנו הוא שהדימויים של התלמידות הערביות לגבי הצלחתן

במתמטיקה, לגבי הנכונות שלהן לעסוק במקצועות המתמטיקאים לאין שיעור

יותר גבוה מאשר התלמידות היהודיות, כאשר השוווינו תלמידות שכבר למדו

ארבע וחמש יחידות מתמטיקה. זה הדבר הבסיסי שהיינו צריכים להסביר אותו

ואנחנו לא יכולים להסביר אותו עד הסוף, אבל אנחנו מספרים את הסיפור הזה

שלא בגלל שלסקטור הערבי יש לו איזה שהם מחסומים שאנחנו יודעים עליהם

מבחינת משאבים, ומחסומים בגלל שהחברה הערבית כביכול יותר שמרנית מבחינת

הסטריאוטיפים המיניים, זה לא אומר שההישגים המתמטיקאים יותר נמוכים שם,

למרות שבסטטיסטיקה הארצית כך מצטייר העניין. כך הסתבר בקבוצת בתי-הספר

שאנחנו בדקנו, ואלה בתי-ספר גדולים.
היו"ר עמנואל זיסמן
זה סקר מקיף?

דוד מיטלברג; לא. מקדמי. זה סקר קטן שנעשה עוד לפני המחקר

הגדול שצריך לבוא.
היו"ר עמנואל זיסמן
עם כל הכבוד לעבודה שלכם, את המדגמים לגבי

הסקטור הערבי אני לא מקבל. אני מקבל רק מה

שנקרא סקר מקיף, כי יש הבדל גדול מאוד בין מקום למקום ובין ישוב

לישוב.
דוד מיטלברג
אין ספק שיש הבדל ביניהם.

היו"ר עמנואל זיסמן; אני אומר לך שבנושא הערבי, אני רק בעד סקר

מקיף שכולל את כולם.

דוד מיטלברג; אני מקווה שיהיה את המימון לעשות זאת. אני

יכול להגיד לך שמצאנו פה כרמז שאצל הבנות

היהודיות שלומדות כבר ארבע וחמש יחידות מתמטיקה, יש דימוי עצמי של פחות

הצלחה, גם מהבנים וגם מהבנות הערביות וגם בנכונותן להצליח במתמטיקה

בעתיד. הדבר הזה מהווה מחסום אמיתי להגיע ללימודי טכנולוגיה. אחד

ההבדלים הגדולים בין בתי-הספר הערבים והיהודים היא שבבתי-ספר ערבים

כידוע לך יש שני שליש מורים גברים בעלי השכלה גבוהה, שלדעתי הם מהווים

כוח חינוכי כזה שמעלה את הסטטוס של מקצועות המתמטיקה. אני מוצא

שהתלמידים שם מקבלים חיזוק רציני מאוד מהמורים שלהם, למרות שזה אולי לא

מתוכנן על-פי תוכנית טובה כזו או אחרת.

יעל רום; 15 חודשים עבדתי במגזר הערבי לפי הזמנת משרד

החינוך וההצלחה היא יוצאת מן הכלל.

דוד מיטלברג; אני משוכנע בזה. אנחנו צריכים להבין מזה

שהמערכת הבית-ספרית יכולה לעזור, היא צריכה

להתגייס לעשייה הזאת כדי להביא לכך ששיטות ההוראה יביאו לכך שגם

התלמידות שמגיעות לארבע וחמש יחידות מתמטיקה תהיה להן תחושה של בטחון

בעניין הזה ונכונות להמשיך ולעבוד במקצועות האלה גם בעתיד. אם לא נתקוף

את הבעיה הזאת, לא נגיע לחינוך הטכנולוגי.

ענת הופמן; בעניין של המילגות לתושבי ירושלים שלומדים

בטכניון, התברר שהבנות המעטות שהיו שם היו

כולן בנות מחבר העמים, מה שמסתדר יפה עם תוצאות האולימפיאדה למתמטיקה.

אני רק קוראת לכם את המקצועות הפרטיים של הזוכים: קלין, רומן, לייב,

ארקדי. שני שליש מהזוכים הם עולים מחבר העמים וכולם בנים, אין אף בת

אחת. המחשבה כמובן היא שצריך להכניס ילדה מחבר העמים שתנצח באולימפיאדה

למתמטיקה.

בכל אופן, מבחינה מוניציפאלית כשראיתי שבאמת הפוטנציאל נמצא אצל חבר

העמים, התעניינתי מי הן הבנות שהולכות לחינוך טכנולוגי בירושלים, פניתי

במרץ למנהל מנח"י הרגיל - יש לנו מנח"י חרדי ומנח"י רגיל - וביקשתי

ממנו לבדוק את ההתפלגות בין בנים ובנות במגמות טכנולוגיות, וזה לקח לו

חצי שנה לעשות את הטבלא הזאת. היחס הוא שני שליש בנים ושליש בנות,

ומעניין לאיזה תחומים הלכו הבנות, באיזה תחומים אין אף בת, ברובוטיקה

אין אף בת, בעיבוד עץ אין אף בת.

במיחשוב 2000, פרוייקט שראש העיר ירושלים הריץ השנה, ניקנו מאות מחשבים

למנח"י החרדי. כל המחשבים בלי יוצא מן הכלל ניתנו לבנות, לבית יעקב.

מסתבר שאצל בנים זה ביטול תורה ולבנות בשמחה המנח"י החרדי דורש עוד

ועוד מחשבים כי ללמד את הילדות מיחשוב זה רעיון מצויין. לכן עוד יותר

מצער, בעיר שהיא השנייה הענייה בארץ, שהמגזר החרדי הוא לא יצרני

ושהחרדים במועצת העיר לאחרונה הסכימו אתי על עצומה כללית, שיש להעביר

אותם להפוך להיות מגזר יצרני, שהם לא רוצים להישאר אנשים שמקבלים פטור



בארנונה בגלל שחם מכניסים כל כך מעט, הס רוצים להתחיל להרוויח כסף.

לחיות בעוני ובצימצום זה לא דבר שהוא נאה להם.

היו"ר עמנואל זיסמן; במיוחד מאחר וחלק מהנשים מפרנסות את הבעל

ואת המשפחה.

ענת הופמן; נכון. אם אנחנו מסתכלים על העיר הגדולה

הענייה ביותר בישראל, שיש בה נכונות למגזר

החרדי שהוא רוב במועצת העירייה לשנו, 16 מתוך 31 הם חרדים, ויש להם

עניין להיכנס למגזר היצרני והם מוכנים לדחוף את הבנות. עוד יותר חבל

שההצעה של יעל רום מלפני שנתיים מונחת כאבת שאין לה הופכין.

הייתי רוצה לבקש מיו"ר הוועדה ללחוץ על ראש עיריית ירושלים אהוד אולמרט

לעשות את מה שהחרדים שלו כבר רוצים, להסדיר חינוך טכנולוגי לבנות

החרדיות של ירושלים. זה יביא כסף לראש העיר וזה בדיוק מה שהחרדים

רוצים. אנחנו לא עולים פה על יבלות של אף אחד והתוכנית קיימת, רק צריך

להעביר אותה.

יעל רום; ישיבת רכסים וישיבת אור חדש רוצים את

התוכנית.

רונית סילון; אני רוצה להגיד שהיה נסיון של מפעל לפנות

לבוגרי ישיבות שיעשו הסבה והנסיון נכשל, כי

יש בעיה של סביבה חברתית. ברגע שאותם בחורי ישיבות נקלטו בתעשיית

העבודה של בחורים ובחורות חילוניים, התוכנית נכשלה כשלון חרוץ. הבעיה

היא יותר מובנית ושורשית ואני מדברת כאן מצד הצד של הסקטור היצרני

שמוכן לקלוט.

היו"ר עמנואל זיסמן; לאחרונה בנושא הזה יש אצלם שינוי בגישה.

יואב קורן; אני מבקש לייחד את הציבור המאוד מיוחד שאני

מייצג אותו, מכללת "אמונה" בירושלים. מדובר

בבנות דתיות ציוניות שהתקבלו אלינו ללימודים, לא לכולם יש חמש יחידות

לימוד במתמטיקה ובכל-זאת בשמחה אנחנו מקבלים אותן, ובמשך שנות הלימודים

מצמצמים את הפערים שהיו בגין זה שהן לא למדו חמש יחידות מתמטיקה. זה

הדבר הייחודי הראשון שאנחנו עושים.

כשהן יוצאות עם תעודת מקצוע ותעודת הוראה, ממילא גם כולן אחר-כך עובדות

הן בתעשייה, בתיכנות, והן כמורות.
אילנה צ'רנובורדה
כל התוכניות שהוצגו כאן הן מצויינות. אני

הייתי הרבה שנים היועצת החינוכית של בית-ספר

בשמת שהוא הגדול ביותר בנושא הטכנולוגי, וכפמניסטית הנושא הנשי היה

חשוב לי. הכשלון הוא במשרד החינוך. התוכניות כולן טובות ואני מכירה

אותן, אבל הבעיה היא המחסום והמתחים, היועצות, מנהלי בתי-הספר ששמים

לזה מחסום. הם עדיין שולחים למקצועות הטכנולוגיים רק מי שנכשל. בשום

פנים ואופן לא שלחים את הטובים. את הבנות, אם הן נכשלות, אפילו לא

לחינוך הטכנולוגי אלא לקוסמטיקה וכל מיני דברים מהסוג הזה.



לכן המאבק הוא מאבק פוליטי נשי. לכן כאן הוועדה למעמד האישה צריכה

להיות בעניין.

מה שקורה הוא שנשים נכנסות לחינוך הטכנולוגי רק כאשר יש מחסור בגברים.

זה קרה בבריה"מ, שם מלחמת העולם השנייה חיסלה את הגברים ואז הנשים

נכנסו לתחום הטכנולוגי ולא בגלל תפיסה פמניסטית. אותו הדבר קורה במגזר

הדתי החרדי. הגברים לא עובדים, כאשר בהוראה לא מרוויחים כסף ובפקידות

גם כן לא מרוויחים כסף. שם יש רצון שהבנות לא תצאנה מהבית, ומחשבים

מאפשר את הישיבה בבית. אני דיברתי עם בנות מהמגזר הזה, והן בהחלט לא

מאושרות מהמצב.

היום התעשייה נכנסה לחינוך הטכנולוגי כי אין לה כוח-אדם, אבל זה לא

מתוך תפיסה שיוויונית אמיתית עבור הבנות. לכן המאמץ הוא של משרד

החינוך, אני כבר הרמתי ידיים. זה לא משנה מי שר החינוך והתרבות - ואני

אגיד מילה קשה - אבל הוא מתחנף למנהלים והמנהלים לא מוכנים. למה

מורידים מארבע יחידות? בית-טפר עירוני ג' בחיפה עובר שינוי לארבע כיתות

תיכוניות, ואז כל האחרים יורדים להקבצה ב'. לאותו בית-ספר שרוצה שבע

כיתות, התלמידים שירדו מעירוני ג', יכולים להתקבל אליו. זאת אומרת, זו

פגיעה במזרחים, זה פגיעה בבנות, וכל מי שקצת על גבול הקושי במתמטיקה,

נזרק להקבצה ב'. זה מאבק שהמנהלים עושים אותו. כשיגאל אלון היה שר

חינוך עשה דבר יוצא מן הכלל ששכחו לו. בית-ספר לא נמדד בכמה הצליחו

בבחינות הבגרות אלא כמה תלמידים נשרו. מי שנשר אצלו מכיתה ט' ועד י"ב,

הפסיד. מי שלא היתה לו נשירה, ניצח. זה צריך להיות המדד הנכון ואז גם

הבנות תעמודנה בלימודים. זה לא קיים. כשאני מקבלת לעיריית חיפה את הספר

של משרד החינוך כתוב בדיוק שחיפה מקום שני, גבעתיים מקום ראשון.

קריאה; גם בנשירה וגם בבחינות בגרות?

אילנה צ'רנובורדה; כן. יש חוברת שאם אני מתעניינת, אני אוכל

למצוא את הנתונים. אבל מה שניתן לפרסום ומה

שהעתונים נותנים זה חיפה, גבעתיים, סביון, אלה המקומות שמצליחים

בבחינות בגרות.

אני פונה לוועדה. אתם צריכים להוביל יחד עם הוועדה לקידום מעמד האישה,

מאבק אחד. יש תוכניות, יעל יכולה לכסות את כל הארץ, ויש את התוכניות

המצויינות של רונית סילון, אבל אני חושבת שחובה שמשרד החינוך יחייב את

מנהלי בתי-הספר לעסוק בנושא הזה לעומק.

אורית אדאטו; המערכת הצבאית או השירות הצבאי הוא איזה

שהוא שלב ביניים, הוא חולייה מקשרת בין

מערכת החינוך לבין ההשתלמות לאחר מכן, וזאת נקודת המוצא בעצם למעורבות

של צה"ל בכל התחום והעיסוק, הן כצרכן שצריך אוכלוסיית חיילים וחיילות

בתחום טכני וטכנולוגי, והן כמי שבעצם מהווה חוליית ביניים.

אני אגע בשלושה מישורים עיקריים:

(1) הראשון מדבר על עידוד של תלמידות י"ב לעתודה טכנולוגית וללימודים.

במסגרת מה שנקרא מיצג חיילת ליום אחד או הכנה שעורכים למועמדים

לשירות ביטחון, נשים וגברים, אנחנו שמים דגש על התחום של עתודה

וטכנולוגיה, ביתן ששם יש קצינה מתחום העתודה הזאת שמסבירה וחיילת

במקצוע טכני או טכנולוגי באה ומציגה את היתרון של המסלול. במסגרת



זו מוקרן סרטון תדמית שהופק על-ידי פורום מנהלות בתעשייה, והוא

נקרא "הטכנולוגיה, נישה לנשים", על-מנת לקרב את הבנות. אלה שמגלות

התעניינות, מקבלות אחר-כך מסמך נוסף שמאפשר להן להשתלב ולהגיע ליום

ביקור בתעשייה, להכיר את הנושא יותר מקרוב, כדי שיהיה גורם מדרבן

לתחום הזה.

(2) התחום השני תוא התחום שכבר הוצג כאן ואני לא ארחיב עליו את הדיבור,

וזה הנושא של עידוד תלמידות בחטיבות הביניים. חשוב לציין שבעיסוק

הזה שולב גס השירות הפסיכולוגי הייעוצי על-מנת באמת ליצור איזה

שהוא מקדם נוסף על-ידי היועצות והשירות הזה, כדי שיהיה דירבון

והכוונה לתחום הזה ולא יהיו מעצורים.

(3) עידוד של חיילות משוחררות. אם היא לא הלכה לזה לפני שירותה הצבאי

ולא נגענו או עדיין איננו נוגעים אלא אלה שלומדות בכיתות ט' ומעלה

תגענה רק בעוד מספר שנים, הרי שעוסקים גם ביעוץ לחיילות משוחררות

לפנות לנתיב הטכנולוגי. זה נעשה יחד עם משרד העבודה והרווחה, יש

ימי עיון לחיילות שעומדות להשתחרר, על-מנת שהן תחשפנה לאפשרויות,

כולל תמריצים, הרצאות שדנות בהכוונה תעסוקתית, מפגש עם מנהל או

מנהלת בתעשיית.

ישנה נכונות בקרב מפעלים - ושוב, זה ביוזמת פורום מנהלות בתעשייה -

שמאמצים שוחרות בחיל החימוש ובחיל האוויר, מפעל "רב בריח" מאמץ שוחרות

בתחום חיל החימוש, כשהרווח הוא כאן הדדי. יש אימוץ וסיוע לתלמידות,

לשוחרות, בזמן הלימודים, וההערכה היא שהן תשתלבנה לאחר מכן במפעל

הרלוונטי.

יש עידוד לפנייה לעתודת המדעים וההנדסה ללא מיכסות לנשים, כאשר יש הכרה

למשל בלימודי בי-טק כעתודה אקדמית לכל דבר לנשים. אולי אפשר לקרוא לזה

בזהירות העדפה מתקנת, אבל זו פתיחה והכוונה לכיוון הזה.

בצבא כל המקצועות הטכניים פתוחים בפני נשים, למרות שאין זה אומר שכולן

מגיעות לשם, ואין בכלל מיכסה לעתודה אקדמית וטכנולוגית לנשים בתחום הזה

אלא המגמה היא לעודד, אפילו בתחום של עתודה טכנולוגית להוראה. יש

פרוייקט חדש שבו פתחו עתודה טכנולוגית להוראה. לצערי, בדקתי את המספרים

עם כניסתי לתפקיד,72 איש נרשמו, מתוכם היו שתי נשים וגם הן עזבו אחרי

השלב הראשוני של קבלת המידע.

יפה ויגוצקי; זה פרוייקט של משרד החינוך יחד עם צה"ל

שמעודד בוגרי מערכת החינוך הטכנולוגי להשתלב

בלימודים אקדמיים אחרי תעודת בגרות ולקבל תעודת הוראה.

אורית אדאטי; למחוייבים בשירות הקבע, במקום שירות קבע

במדים, שירות והוראה בבתי-הספר.

לצערנו כפי שזה בא לידי ביטוי באוכלוסייה האזרחית, גם הבחירה בתחום הזה

בקרב החיילות, מתוך התנדבות או מתוך רצון, איננה גבוהה. זו הסיבה שהיתה

פנייה לגיל היותר צעיר ועידוד גם בסוף השירות. אורך השירות מהווה איזה

שהוא שיקול בנושא של הכשרה למקצועות טכנים וטכנולוגיים, וכרגע בתכנון

לחמש עד עשר השנים הקרובות, כאשר הדגש הוא על נושא של מיצוי פוטנציאל

נשים, שוב, מאותה הכרה שזה פוטנציאל שאיננו ממוצה דיו גם במהלך השירות

הצבאי.



אני רוצה להתחבר למה שנאמר כאן קודם לכן. אין ספק שחלק מההתפתחות או

כניסה לתחומים היא בעקבות כיסוי פערים. הפער לכול להיות כמותי, או הפער

יכול להיות איכותי. מנקודת המבט שלי אני רואה בזה הזדמנות. כאשר יש פער

שהוא פער כמותי או איכותי והחיילת הראשונה הולכת לצד החייל השביעי, כי

הוא קודם כל מוצב לכל מקצועות הלחימה, ואנחנו איננו פותחים את הנושא

הזה כאן לדיון, הרי שהפוטנציאל שלה האיכותי לפרופיל של מה שהיום נקרא

הלוחם הטכנולוגי או מפעיל המערכות הטכנולוגיות, זאת הזדמנות שאנחנו

היום משקיעים בה את מירב מירצנו.

היו"ר עמנואל זיסמן; אני רוצה לסכם את הישיבה, ואם לח"כ ואליד

צאדק יהיו הערות, תוכל להתייחס.

(1) ועדת החינוך והתרבות מברכת את משרד החינוך והתרבות על אימוץ המלצות

דו"ח הררי "מחר 98".

הוועדה קוראת למשרד החינוך והתרבות לעמוד ביישום המלא של הדו"ח עד

1998. לא סתם אני אומר את הדברים האלה, כי אנחנו לא יודעים איזה

זעזועים עוד יפקדו את משרד החינוך והתרבות, גם תקציב המדינה עוד לא

אושר, וגם ההבנות בעל-פה שיש בין השר לבין שר האוצר, הן לא

מחייבות. זה מחייב שאתה מאשר תקציב תוך שימת דגש על שיוויון בין

הבנים והבנות בלימודיהם הטכנולוגיים, תוך כדי נתינת בסיס טכנולוגי

לכל התלמידים, ואז ממילא יעלמו ההבדלים.

(2) הוועדה קוראת למערכת החינוך לתגמל ולאתגר בנות תוך יצירת מסלולי

קריירה תוך יצירת מסלולי קריירה כדאייו עבורן כדי למשוך אותן

ללימודים במסלול הטכנולוגי.

(3) הוועדה מברכת על היוזמות לשיתוף פעולה בין בתי-הספר ובין מפעלי

תעשייה ואוניברסיטאות, בהקשר של שילוב לימודים ועשייה טכנולוגית

וקוראת להרחיב תוכניות אלה לכלל התלמידים עם דגש לעידוד

התלמידות.

(4) הוועדה מברכת את מפעלי התעשייה על תוכניותיהם לקירוב בני הנוער

לתעשייה ועל המאמץ שהם משקיעים בקרב ההורים בתוכניות אלה. מגמה זו

תביא לגישה חדשה של ההורים, דבר שישנה את גישת התלמידים, ובעיקר

התלמידות, לפנייה למקצועות ולעבודה טכנולוגית. הוועדה קוראת להרחיב

תוכניות אלה.

(5) הוועדה קוראת למוסדות להשכלה גבוהה לקבל בנות למקצועות טכנולוגיים,

גם אם אין להן חמש יחידות במתמטיקה. פער זה אפשר לצמצם תוך

הלימודים. יש ללמוד מהנסיון המוצלח שנעשה בנושא זה במכללת "אמונה"

בירושלים, שם הצליחו הבנות להדביק את הפער בהשתלבות והצלחה בעבודה

ובתעשייה הטכנולוגית.

(6) הוועדה מברכת את צה"ל על תוכניות לשילוב בנות בטכנולוגיה, עידוד

בוגרות כיתה י"ב להליכה לעתודה אקדמאית וטכנולוגית, פתיחת יותר

מקצועות טכנולוגיים צבאיים בפני חיילות, עידוד חיילות משוחררות

להליכה ללימודים טכנולוגיים כולל השתתפות בשכר-הלימוד.



בנושא ירושלים, אני לא יכול לקבל החלטה אבל זה יותר מהחלטה ויותר

מהבנה.

כל זה כולל תלמידות ערביות, גם מוסלמיות וגם נוצריות וגם אם יש כאלה,

דרוזיות.
ואליד חאג' יחיא צאדק
אני רוצה לומר שני משפטים. תוכנית הררי 98

היא בשנתיים האחרונות הופסקה במגזר הערבי.

במגזר הערבי קיימים רק 18 אחוז מהתלמידים והתלמידות כמובן שלומדים

בבתי-ספר טכנולוגיים, בזמן שאצל היהודים לומדים 33 אחוזים. אני לימדתי

בבית-ספר "עמל" בטייבה ואני מכיר את הנושא. אני מציע לבדוק את המקצועות

שלומדים שם. 12 אחוזים מכוח העבודה הנשי מנוצל במשק הישראלי, ואני חושב

ש-12 אחוזים מכוח העבודה הנשי שעובד במגזר הערבי הוא הפסד למשק הישראלי

וגם הפסד למשק הביתי והמשפחתי של הבנות. לכן אני חושב שיש צורך בדרישה

מיוחדת.

היו"ר עמנואל זיסמן; תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעת 20;12

קוד המקור של הנתונים