ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 16/07/1997

מפגש עם בוגרות קורס לסיפוח מנהיגות מקומית וקהילתית מבקה אל-גרבייה

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 71

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה

יום ויביעי. י"א בתמוז התשנ"ז (16 ביולי 1997). שעה 10:30
נכחו
חברי הוועדה; יעל דיין - היו"ר

מוזמנים; היפא אבו טועמה - עקרת בית

סוהיר אבו עקסה - דוקטורנטית במדע המדינה באוניברסיטה העברית

תמימה כתאנה - מורה לעברית בבית ספר

ערביה מנסור

טניה מסארוה - סטודנטית

כפאה מסארווה - מנהלת אגף חברה, תרבות ומעמד האישה בעיריית

בקה אל-גרבייה

סלמא עכו - מורה

תגיריד עתיאמנה - מורה

מנהלת הוועדה; דנה גורדון

קצרנית; תמר פוליבוי
סדר-היום
מפגש עם בוגרות קורס לטיפוח מנהיגות מקומית וקהילתית מבקה אל-

גרבי יה.



מפגש עם בוגרות קורס לסיפוח מנהיגות מקומית וקהילתית מבקה אל-גרבייה
היו"ר יעל דיין
אני פותחת את הישיבה. אני מברכת את האורחות שלנו. אני חברת הכנסת יעל

דיין, ואני יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, נציגה של מפלגת העבודה.

הוועדה הוקמה על ידינו לפני כחמש שנים, וזוהי ועדה שמטפלת בכל הנושאים ובחקיקה

שנוגעים למעמד האישה. אני מקווה שחבר הכנסת עבד-אלוהב דראושה שהוא הבר בוועדה,

יחזור, וחברת הכנסת תמר גוז'נסקי מחד"ש, שהיא יושבת ראש ועדת משנה, גם לא

נמצאת.

הוועדה מונה 15 חברי כנסת, וכמובן, שהוועדה לא יכולה להיות כולה ועדה של

נשים, פי אין 15 נשים בכנסת, לצערנו הרב, וגם אף פעם לא היה מצב בו היו 15

חברות כנסת. רוב חברות הכנסת הן חברות בוועדה, והשאר מושלם על ידי גברים.

אני מבינה שאתן נמצאות בסוף קורס.

כפאח מסארווה;

זה המפגש הרביעי שלנו.
היו"ר יעל דיין
לא ידעתי אם לברך אתכן שיחיה לכן קורס מוצלח, או על סיום מוצלח. אני רואה

חשיבות עצומה, לא רק במגזר הערבי, בייצוג נשים ובמעורבות של נשים בחיים

הציבוריים בכל הרמות, שהיא קטנה מאד, וזה לא משנה אם מדובר בערביות, בדרוזיות,

בעולות חדשות, או בילידות הארץ מעיירות פיתוח או מערים גדולות, מהאקדמיה או

חסרות השכלה. הבעיות שניצבות בפני נשים בקידומן הן חוצות קווים בכל המפלגות,

בכל המגזרים, בכל רמות ההכנסה ובכל סוגי היישובים.

כמובן, שכאשר החברה שמרנית יותר ונשלטת יותר על ידי גברים, פריצת הדרך

היא קשה יותר. זה מרתיע אנשים רבים לעשות זאת, כי זה נראה להם חסר סיכוי. לכן

אנו, ואני בכל אופן, מנסים מאד לעודד את הנשים, גם יהודיות וגם ערביות, באותם

מקומות שהחברה הגברית היא שלטת, והחברה השמרנית מתייחסת לנשים בכבוד לעתים,

ואפילו בכבוד רב, אך לא בפוליטיקה ולא בניהול ענייני ציבור. אני משתדלת לעודד

את הנשים, שככל שתהיינה יותר מועמדות ויותר נשים שתישאנה בתפקידים, גם הגברים

ילמדו לא רק להעריך אותנו, אלא גם לקבל את העובדה השיוויונית שאין דבר שגבר

יכול לעשות בתפקיד ציבורי שאישה לא יכולה לעשות.

יש מקומות שזה עניין של כוח פיסי, ואז לא הייתי אומרת שצריך לבדוק שיהיה

אותו מספר של נשים על טרקטורים, או על בולדוזרים, כמו גברים, או אפילו מצילים

בים, ואיני מדברת על הבריכה, כי בבריכה יש מצילות והן מספקות, אך בים, כאשר יש

צורך בכוח פיסי שבדרך כלל אין לנשים, לא הייתי מתעקשת על שיוויון. יש דברים

שנשים עושות טוב יותר, ויש דברים שגברים עושים טוב יותר מבחינה פיסית, אך אין

משרה ציבורית, מראש ממשלה ועד חבר מועצה בכל מקום שהוא, מפרופסור ועד מורה,

מרופא בכיר מנהל מחלקה ועד אחות, שאישה לא יכולה לעשות ברמת הצלחה שווה לגבר,

כמובן, תלוי בכישורים.

לקורס כדוגמת הקורס הזה יש חשיבות עצומה לתת לכן בטחון עצמי, הרגשה של

היכולת שלכן, לעודד אתכן מבחוץ וגם להראות לחברה שבה אתן היות, מראש המועצה

ועד אחרון הילדים שאמו משתתפת בקורס, שיש קבוצה של נשים מוכשרות שנכנסות

לתקופה של הכשרה, ובתום תקופה זו הן תהיינה מוכנות, יכולות ומוכשרות לצאת

לתפקידים ציבוריים שונים.



הוועדה עוסקת בכל המגוון של דברים, והייתי בבקה אל-גרבייה, הרציתי על

עבודת הוועדה הזו, והייתי אורחת של המועצה. הזמינו את מעין מועצת הנשים

בהתהוות של המועצה. נתתי אז סקירה על התחומים שוועדת הכנסת עוסקת בהם, ואחזור

על כך בקיצור רב, ואחר כך אשאיר זמן לשאלות שלכן.

אנו עוסקים בנושא שהזכרתי כבר, קידום נשים. יש מספר חוקים שעוסקים

בשיריון, או בהבטחת ייצוג. בארבע הדרגות הגבוהות של שירות המדינה יש חוק

שמחייב שיהיה ייצוג הולם של נשים. פירוש הדבר שבאשר יש מכרז בארבע הדרגות

העליונות, שהן הבעייתיות, ומשתתפים בו אישה וגבר, אם יש להם כישורים שווים

ודומים, חובה לתת לאישה זכות קדימה במקום שאין בו די נשים. אותו דבר

בדירקטוריונים ציבוריים, ממשלתיים, עירוניים ותאגידים. לא יכול להיות מצב היום

שבדירקטוריון ציבורי לא תהיה אישה. ברגע שמתפנה מקום ויש מכרז, וניגשים נשים

וגברים, חובה לתת לאישה קדימות, כמובן, זה תמיד על בסיס אותם כישורים.

כתוצאה משני חוקים אלה אנו רואים שינוי עצום. השינוי לגבי כנסת ועיריות

קשור במפלגות, וכחברת מפלגת העבודה זה לא משנה לי, אך כל אישה חייבת להתפקד

למפלגה, משום שחשוב מאד שיהיה לנו כוח פוליטי בתוך המפלגות, אפילו אם בשלב

ראשון זה צריך להיות שיריון, למועצות המקומיות ולרשימות לרשויות מקומיות.

במפלגת העבודה השגנו שכל מספר שלוש ברשימה זו אישה. בתל אביב, למשל, יש יותר

נשים מגברים מטעם מפלגת העבודה, ולא היה צריך הקפצות, כי היו הרבה מועמדות

טובות, והן נבחרו יותר מגברים. כך יצא מצב שלא כל שלישי, אלא למעשה, כל שנייה,

ואפילו יותר.

אי אפשר לומר שאנו מעוניינות להיכנס למערכות ציבוריות לא דרך מפלגות.

אפשר, אך זה הרבה יותר קשה, משום שבסך הכל השיטה היא שיטה מפלגתית, ואת

השיריון, את המיקום ואת הכוח הפוליטי כל אחת יכולה להציג בתוך המפלגה שלה, או

אם זו רשימה לא מפלגתית, לבחירות המוניציפליות, שאלה הבחירות הבאות שעומדות

להתקיים.

כך אפשר לנסות להיכנס ולהכניס מועמדות, כי אם הנשים בבקה אל-גרבייה

תיראנה שיש רשימה ללא נשים בכלל ורשימה שנייה שיש בה נשים, ונשים שהן מכירות

ושהן מוכשרות, אפשר יהיה לשכנע, כי הבחירות המקומיות אינן על בסיס של

אידיאולוגיה פוליטית, אלא יותר על בסיס אישי. אז אפשר יהיה לשכנע נשים במקום

לא לבחור ברשימה שאין בה נשים, וזה לא משנה איזה מפלגה עומדת מאחרי זה, כי

אפילו בתל אביב אין הבדלים גדולים בין המפלגות ברשימות לעיריית תל אביב, אלה

רוצים פארק ואלה רוצים את אותו פארק במקום אחר, אך בסך הכל זה אותו דבר.

כאשר אנו כבר מצליחות להיכנס למסגרות ציבוריות, יש לנו גם כוח כלכלי, לא

רק כוח פוליטי, וזה הדבר השני שמאד חשוב לנסות לפתח אותו. יש קרנות, יש אפשרות

לפתח את מעמד האישה בכלכלה ובעבודה, וזה דבר נוסף שהוועדה עושה. יש פערים

בשכר, ואנו יודעים על זה, זה ברמה ממשלתית וזה בכל העולם, שנשים וגברים אינם

מקבלים את אותו השכר, אך עצם הכניסה לעבודה חשובה מאד, יש הרבה מאד הכשרות,

אפשר לדרוש הכשרות מקצועיות.

כל קבוצה של נשים יכולה להתארגן ולדרוש הכשרה מקצועית באותו תחום שיש בו

סיכוי, אפשר לדרוש מקרנות ממשלתיות תקציבים וקרדיט בשביל לפתוח עסקים קטנים.

אני רואה זאת, למשל, בין העולות מחבר העמים שיותר ויותר נשים שלא יכולות לעבוד

מחוץ לבית, כי הן חד הוריות, או בדואיות שאסור להן, או חלק מהדרוזיות שלא

נוסעות למרחקים או באוטובוס.

לא מזמן נפגשתי עם קבוצה מנצרת של אלמנות וגרושות, הרוב מוסלמיות, שחייהן

נגמרו בגלל המסורת. אלמנה או גרושה מבוגרת, אם היא מעל לגיל חמישים, חייה

נגמרים, זה כמו שהלכה לקבר עם בעלה. התאגדו ביניהן 450 נשים באזור של נצרת,

הקימו מועדון לקבוצה שלהן, הן נפגשות והתחילו להקים עסקים.



אחד העסקים שהן הקימו ושמצליח מאד הוא קייטרינג. אלה נשים שיודעות טוב

מאד לבשל ועושות זאת יפה. הן התחילו במחירים נמוכים עם קבוצות שחוגגות חתונה

או שמחה אחרת, גם ליהודים, גם לנצרת עילית וגם לאזור היהודי. הן הקימו מטבח,

הן עובדות בו במשמרות ומרוויחות די כסף גם לתת משכורות וגם לממן את הארגון

שלהן. אני מציינת זאת בתור יוזמה מקומית לגמרי, במקרה שמעתי על זה והזמנתי

אותן.

במסגרת של יישוב וקהילה בוודאי שאפשר לעשות דברים אלה. אני רואה איזו

פריחה יש במשולש כשאני נוסעת בשבתות, למשל, כאשר הרחוב היהודי סגור. אני רואה

שכמה מקומות מנוהלים על ידי נשים. ביקרתי במפעלי סלטים שנשים מנהלות אותם

בפועל, גם את העניין הפיננסי. אז הן שולחות את הבת ללמוד הנהלת חשבונות, או

שהשכנה נרתמת לכך, ויש קבוצות של נשים שעובדות יחד ומצליחות מאד, שלא לדבר על

בוטיקים, על סלונים לכלות ועל מספרות.

אלה עסקים קטנים, וצריך לעזור לנשים לקבל עזרה עבור ההשקעה הראשונה. יש

לעודד זאת, כי אין סיבה שהגבר יהיה בעל המקום, ושהאישה כאילו תעבוד אצלו. על

האישה להיות בעלת המקום והיזמית, שהיא תפתח זאת ותתקשר עם שלושה מקומות שונים

ומכך תתפתה רשת שיכולה להוזיל את העבודה שלהן, כי הן יעשו את הייבוא של הבדים

יחד, את הפרסום יחד וכו'.

יש אצל מי לקבל עצות לכך, ויש רשויות, והכוח הכלכלי הוא לא פחות חשוב

מהצד הפוליטי, וזה קיים לגבי כל הגילאים, גם צעירות וגם מבוגרות יותר. כל אישה

בכל גיל יכולה להיכנס למסגרת הזו של מעמד מקצועי ושל מעמד כלכלי כלשהו. לא

כולנו פרופסורים ודוקטורים, ולא הכל קשור בהשכלה אקדמאית.

השכלה אקדמאית היא בעיה בפני עצמה, משום שיש בעיה של משכילות ערביות,

שאין להן עבודה במקצוע שלהן, בדיוק אותו דבר כמו משכילות מהעלייה מרוסייה.

האחוז שמוצא עבודה בתחום הכשרתו הוא קטן מאד. אנו רואים דברים מעציבים מאד

שרופאות בכירות עוסקות בנקיון בבתי חולים, או בתפקיד סיעודי נמוך ביותר, למרות

שיש להן הכשרה רפואית מלאה, כי היו עומס והצפה כאלה שלא מצאו מקומות עבודה. כל

הנושא הכלכלי והמקצועי הוא אחד הנושאים שאנו עוסקים בו בכל המגזרים.

נושא אחד שהוא עצוב מאד הוא נושא של אלימות, אלימות כלפי נשים, לא רק

אלימות במשפחה וחינוך נגד אלימות. השבוע השתתפו נציגות ערביות בכירות ממשרד

החינוך והתרבות, שאחראיות על חינוך נגד אלימות, על ייעוץ לחיי משפחה וגם על

ייעוץ מיני, ויש התקדמות עצומה בתחום הזה. אם קודם לא רצו לשמוע בבתי הספר על

כך וההורים גם אמרו שזה לא דבר שצריך לפתוח, היום יש ביקוש. פנינו למשרד

החינוך והתרבות לקבל תקנים נוספים לכך, כי יש ביקוש מצד ההורים. ההורים טוענים

שהילדים רואים טלוויזיה, שהם לא יודעים איך להעביר את הנושא בצורה מסודרת,

ושתפקיד בית ספר תיכון להעביר גם שיוויון בין המינים, שמתחיל כבר מגן הילדים,

ויש תכנית יפה בערבית.

כפאח מסארווה;

בכך אנו רוצים שתעזרו לנו, כי משרד החינוך והתרבות לא מתנדב היום לתת

תקציבים לנושא הזה.
היו"ר יעל דיין
אין לי תקציבים, ולא אוכל לעזור לך להשיג תקציבים. יש תכנית, ועליך

להתחבר לתכנית זו. לא יתנו לך תקציב לעשות תכנית עצמאית.



כפאח מסארווה;

לא, הכוונה לתכנית הקיימת, שמאד קשה להשיג אותה.
היו"ר יעל דיין
צריך לדאוג שהמועצה תאשר תקן, מספיק לאדם אחד, שייקח על עצמו את הנושא

הזה בכל בתי הספר- התיכוניים. את התכנית לגיל הרך, שעכשיו יש בערבית, צריך לקבל

מהמפקחים על החינוך במגזר הערבי ולדאוג שהכשרת המורים תכלול זאת. אלה לא דברים

של תקציבים.

יש ביקוש גדול לכך, וארגוני ההורים פעילים מאד בעניין. כאשר ההורים פונים

למנהל בית קפר, לא רק האם ולא רק הילד, ודורשים את התכנית המסויימת הזו כי זה

מגיע להם, יקבלו אותה. אם חסר תקן, הם מקבלים את התקן.

החינוך נגד אלימות הוא חשוב מאד, משום שזה עניין של הרגשת שיוויון והרגשת

כבוד, שמתחילה כבר בגיל צעיר, יציאה מהסטריאוטיפים, ולא לדאוג שתהיה פינה אחת

עם בובות בלבד רק לילדות, ופינה אחת רק של מכוניות לבנים, ולא לתת לבנים להיות

אלימים כלפי בנות בגיל ההתבגרות. עניין זה הוא לטיפול בידי בית ספר ובידי

החברה, אך הטיפול שלנו הוא, כמובן, באלימות הקשה שבמשפחה, בנשים מוכות, בנשים

שנרצחות על ידי בני זוגן, על כבוד המשפחה, או נשים שנרצחות מתוך קנאה, או מתוך

אלימות בתוך המשפחה שמגיעה עד רצח. זה קיים בחברה הערבית בדיוק כמו בחברה

הישראלית וכמו בחברת העולים, וכן הלאה.

בנושא הזה אנו מטפלים בדרכים שונות, אך החלק החשוב ביותר הוא עניין הגשת

תלונה. החלק החשוב ביותר הוא, וזהו תפקידכן, שאסור להשאיר זאת סגור. המשטרה

קיבלה הכשרה מיוחדת, ויש במשטרה גם תקנים לשוטרות ערביות, אם יימצאו. איננו

מוצאים נשים שתתנדבנה להיות שוטרות ערביות. יש תקנים, והמשטרה מעוניינת

בשוטרות ערביות. יש שוטרת ערבייה אחת בדרום עכשיו, אך זה לא מספיק.

מוכרחים לעודד נשים מוכות או שמתעללים בהן בכל צורה שהיא להגיש תלונה. אם

לא מגישים תלונה, אי אפשר לטפל בכך. אז, כמובן, לשכת הרווחה נכנסת לזה,

ארגונים שונים נכנסים לזה, וזה מטופל. הדבר הראשון הוא לעודד נשים לא להחזיק

זאת בפנים, כי לאף אחת לא מגיע שיכו אותה. זכות האישה להיות מוגנת לגמרי ולא

להיות מותקפת בשום צורה שהיא, גם לא מילולית, היא אבסולוטית, מוחלטת. זהו

תפקידכן לא להישאר בשקט, כאשר אתן יודעות על מקרה של אלימות, או של סיכון.

כמובן, שאין מה לדבר לגבי ילדים, כי ילדים בסיכון זה הדבר הנורא ביותר

שיש בחברה כלשהי, ועל כך יש חובת דיווח. אם גננת רואה שילד הוא ילד מוכה, היא

חייבת לדווח. אם היא לא תדווח, היא תיענש. אם אתן שומעות אצל השכנים שיש

אלימות ומרביצים מכות, אין בחוק חובה לדווח, אך מוכרחה להיות עלינו חובה

מוסרית לא לשתוק ולא לומר שזה לא עניינו, כי זה קורה אצל השכנים. בסופו של דבר

זה יכול להיגמר ברע מאד, ובמקרים רבים במוות.

יש קווי סיוע בערבית, יש מרכזים לנערה במצוקה בכמה מקומות, גם במגזר

הערבי. נשים בורחות ו נמלטות מאלימות, ולא מסתפקות בצו הרחקה של הגבר, וכן

הלאה, הן בדרך כלל מעדיפות לא להיות במקום שלהן, אלא להיות במקום מרוחק.



יש בעיה עם הרשויות, דיברתי עם ג'לאל אבו תומא, אך דיברתי גם עם ראשי

רשויות אחרים. יש רתיעה מהקמת מקלטים, או אפילו מרכזי סיוע, ברשויות מסויימות,

ולא רוצים זאת במקום, כי זה יטיל סטיגמה. זה כבוד לקהילה שיש בה מרכז כזה

שנותן סיוע, משום שזה לא מיועד רק למקום עצמו. זה לא אומר שבבקה אל-גרבייה יש

יותר מקרי אלימות, אלא בדיוק ההיפך, שהיא מספקת לכל האזור מקום מקלט ונותנת

מקום לנשים ולילדיהן לבוא אליו כמרכז סיוע, משום שבקהילה יש מודעות נגד

אלימות.

בשעתו, רפיק חאג'י לא רצה זאת בשום אופן, והשרה דאז אורה נמיר ניסתה

לשכנע אותו. הוא הבין זאת בדיוק הפוך, והוא לא הסכים. זה עניין של התייחסות

שלנו, כי במועצה בבקה אל-גרבייה דנו עם ראש המועצה, והיו גם נשים שהתנגדו לזה,

ומוכרחים להודות בזה, ואותו דבר בטייבה ובאים אל פחם. היו נשים שהתנגדו להקמת

מרכז סיוע או מקלט, כי הן אמרו שזה מטיל עליהן כתם.

עליכן לדרוש זאת, משום שזה שירות שנותנים לא רק לקהילה שלכם, אלא שירות

שאתם נותנים לחברה בכללה. למשל, המקלט הגדול בירושלים שקולט הרבה נשים ערביות

נמצא באזור מגורים, שבהתחלה אנשים שגרו מסביב התנגדו לזה, כי פחדו שיבואו

הבעלים האלימים ושתהיה אלימות. זהו בית יפהפה ומוגן, כמו בכפר יסיף. זהו בית

ככל הבתים עם אפשרות לאחסן 15 משפחות, 15 נשים עם ילדיהן, הוא מוקף גדר מסביב

ועם פעמון, לא כתוב על זה מקלט והטלפון שם חסוי.

הקהילה מקבלת זאת יפה מאד, והנשים שבאות לשם מתקבלות על ידי בתים, כי יש

להן ילדים, והילדים צריכים ללכת לגן או לבית הספר, והמשפחות מארחות. האישה היא

קורבן למכות ולאלימות, ולא צריך לעשות ממנה פעמיים קורבן, אם לא נעזור לה.

אני עוברת לנושאים של קווי חירום, של מרכזי סיוע, של נערות במצוקה,

ובעיקר במגזר הערבי, קצת במגזר האתיופי, של נשים שהן בסכנת חיים, כי הן

מוכרזות כמישהי שהולכת נגד כבוד המשפחה, בלי לבדוק לעתים. היא נרדפת ויש למצוא

לה פתרון דרך הלשכה הסוציאלית, לשכת הרווחה. עליכן לעזור לבחורות כאלה, אפילו

מי שמאיתנו לא רוצה לראות את אחותו פרוצה, אין מדובר על פרוצות, אלא על סטיגמה

של משהו, ראו מישהי מדברת עם מישהו, או במקרה הגרוע ביותר שהיא יצאה עם יהודי.

האם צריך להרוג אותה על זה?

אנו חיים היום בסוף המאה ולקראת שנת אלפיים, ואנו מוכרחות להיות החלק

המתקדם ביותר בחברה שלנו, ולא לתת לאף אחד לפרש מהו החוק, יש חוק מדינה. יש

מסורת ויש דת, ואני מכבדת את המסורת ואת הדת, אך זה לא בא במקום החוק. לא יכול

אדם להחליט שבגלל שהמסורת אומרת לו לעשות דבר מה, האישה תהיה השפחה שלו, היא

תשב בבית, לא תנהג, כי לפי המסורת זה אסור, ואחרת לא תלך לבית ספר, ואחרת

תתחתן בגיל 12 כי כך אומרת המסורת.

יש חוק מדינה, ואני מאד גאה בו. הוא גמיש, ואם יש בעיה של בחורה שרוצה

להתחתן בגיל 16, השופט יאשר לה זאת, ולא תהיה בעיה, בוודאי אם היא נכנסת

להריון, ולא הרגו אותה בגלל זה. החוקים קודמים לכל דבר אחר, והמסורת צריכה

להבין שיש שינויים בזמן. יש שינויים בלבוש שלנו, ולא כל בחורה שמתלבשת בצורה

שאנו מתלבשות, היא פרוצה. זה קיים אצלנו בחברה החרדית וזה קיים בחלקים

מסויימים בחברה שלכן.

אנו מוכרחים גם לשמור על המוסר, על טוהר המידות וגם על המסורת, כי לא

צריך לאבד את המסורת. אך בין זה לבין ללכת ולעשות דברים לא חוקיים, זה פער כל

כך גדול, שלפי דעתי, אם הנשים תהיינה מאוחדות בעניין זה, תהיה גם פחות אלימות.

אף אישה אינה קניין ואינה רכוש של הבעל שלה. היא יכולה להתחתן ולהיות מאושרת,

או לא, אך אין לו הזכות להכות אותה, או לאנוס אותה.
סלמא עכו
המקלט אינו הפתרון. זה תהליך של חינוך ושל תרבות, ולומר שהמקלט
היו"ר יעל דיין
לא אמרתי.
סלמא עכו
זה מה שהשתמע בפרסומת ובטלוויזיה, שהמקלט הוא הפתרון.
היו"ר יעל דיין
ראשית, דיברו על מרכזי סיוע יותר מאשר על מקלטים. מרכז סיוע הוא מקום

שמלווה אותך, אם רוצים לעבור הליך של גירושים, אם רוצים צו הרחקה, אם צריכים

משהו דחוף זמני, זה נותן את כל הסיוע שצריכים, אין תכנית למקלטים, שיאחסנו את

כל הנשים המוכות, חס וחלילה, את הבעל צריך להוציא מהבית במקרה הזה, ולא את

האישה. כדי שיהיה הייעוץ הנכון להוציא צו הרחקה, ואפילו לא להביאו לבית סוהר--
סלמא עכו
אך הן פשוט לא יודעות זאת, ולכן אני מדברת על החינוך ושצריך לעבור צעד

צעד, לפני שמגיעים למקלט.
היו"ר יעל דיין
צריך מקלטים בכמות מסויימת למקרים הקשים, שנשים נמצאות בסכנת חיים. אני

מקווה שאף אחת מכאן לא היתה במצב כזה, שהיא הולכת להוריה והם לא מקבלים אותה,

מכיוון שהם חושבים שהבעל צודק.
כפאח מסארווה
עובדה שיש נשים מטירה ומטייבה, שאפילו הגיעו למקלט בהרצליה. זאת אומרת

שנשים ערביות צריכות זאת.
היו"ר יעל דיין
איננו מדברים על מקלטים כעל פתרון, זוהי תערובת של מרכזי סיוע, ולעתים רק

טלפון.
סלמא עכו
בזמנו חשבתי שהגישה לא היתה כל כך נכונה, וזה מה שהשתמע.
היו"ר יעל דיין
איני יודעת ממי זה השתמע. אני מקיימת ועדה בנושא הזה בצורה דחופה מאד,

ומדובר על 12 מקלטים בכל הארץ ועל 200 אלף נשים מוכות. ודאי אין כוונה

שהמקלטים יהיו פתרון, אלא הם נועדו למקרי חירום, שחייבים לתת הגנה פיסית מלאה

על האישה ועל ילדיה. אנו מעודדים את כל הדברים האחרים, והתחלתי מהנושא של

חינוך ושל אווירה בקהילה, ושעל אישה לדעת מהן זכויותיה.



אם אישה לא יודעת שלבעל אין זכות לאנוס איתה, כלומר, לשכב איתה נגד

רצונה, גם אם הוא בעלה, על פי החוק זה אונס אם היא מסרבת. רוב הנשים לא יודעות

זאת, ויש מקרים של חיי מין מאד אלימים ומאד ברוטלים שמתבצעים באי רצון מוחלט

של האישה, גם כאשר אישה נשואה, המושג של אונס עדיין קיים. היא אישיות עצמאית

ושווה, היא מחליטה על גופה ועל חייה. ודאי שאנו רואים שאותן הזכויות תהיינה

לבעל, איני מציעה שלאישה תהיינה זכויות יתר, אך ודאי לא פחות.

לכן, כל נושא האלימות תלוי הרבה מאד בכן, משוס שאסור להרשות שזה יעבור

ללא תלונה, שאח של בחורה צעירה שהיא כבר עצמאית בחייה יחליט בשבילה, במקומות

מסויימים, ואיני מדברת על הקבוצה שלכן, או על האזור שלכן, יש הנשרה מבית הספר

של 50%-60% מהבנות כדי להשיא אותן, יש נישואים בארץ בגיל 12.

יש "ברית מילה" לבנות, והיתה כאן קבוצה של בדואים ושל רופאים בדואים,

שמבצעים זאת. זה נעשה היום בארץ במידה פחותה ופחות מזיקה, אך יש עדיין שבטים,

אפילו בארץ, שעושים זאת. למשל, השבוע במצרים זה בוצע בשתי בנות, ואחת מהן מתה

כתוצאה מזיהום קשה. הגברים לא כופים זאת, זה בין נשים, מי שעושה זאת היא אישה.

האם מביאה את ביתה, ולא בגיל צעיר, הבת מחכה לזה במקומות שזה מקובל, כך שזהו

דבר נשי בלבד, ולא שהחברה הגברית מצפה לזה, או כופה זאת.

בשבוע שעבר התקיים דיון עם גדולי המומחים, הערבים, המוסלמים, הבדואים,

האנתרופולוגים, הרופאים ונשים עובדות סוציאליות בדואיות. הסתכלנו על הצד הפיסי

של זה ועל הצד החוקי ושזוהי התעללות והשפלה. קמו נשים ואמרו שהן תעשינה זאת

לבת שלהן, כי היום הן עושות זאת בצורה סמלית של שריטה והקזת דם. הן רואות בזה

את הגאווה של אישה שהגיעה לבגרות וראויה להיחשב אישה בדואית מכובדת בין נשים.

אי אפשר להטיל החוצה את כל צרותינו, חלק גדול מהדברים בידינו. אם אינני

מתלוננת במשטרה, או אם איני משתפת את העובדת הסוציאלית בבעיותיי, איני צריכה

לבוא בטענות ולבכות שאני מופלית.
סלמא עכו
בדרך כלל האישה הערבייה היא אויב חזק יותר מהגבר אצלנו, היא תמיד תוקפת

יותר מהגבר.
היו"ר יעל דיין
בנוסף לנושאים האלה אנו מטפלים בצורה אינטנסיבית מאד בנושאים של בריאות

נשים, של ספורט נשים, של חינוך מקצועי, כפי שאמרתי, בנושאים של קידום לסוגיהם,

אנו מטפלים במשפחות חד הוריות. כל הדברים האלה נתמכים בחקיקה, במקום שאין

חקיקה, או אין אכיפה של חוקים. כמובן, שמכיוון שאנו ועדת כנסת, זה לא רק טיפול

על ידי ישיבות, אלא טיפול על ידי חקיקה מתאימה, בעיקר בתחום דיני עבודה, אך לא

רק, אלא גם בתחומי עיסוק, בריאות, סל הבריאות, וכן הלאה. אנו מפקחים אחר כך

ומנסים לראות, אם חקיקה זו באמת מתקיימת ובאיזו צורה.
כפאח מסארווה
ראשית, חברת הכנסת יעל דיין, אנו מודות לך על הפתיחה של הדיון. הבחורות

תיגענה בזה במפגשים המתוכננים להן בסדנה. בטח אמרו לך, אך אני רוצה להדגיש

כאן, שציבור הנשים שנמצא איתנו הן סטודנטיות, עובדות רשות מקומית, מורות

ואחיות. לא היה קל להביא קבוצה כזו, ובטח לא לנושא של טיפוח מנהיגות מקומית

וקהילתית, אך כנראה, יש רצון. לא כל אחת שניגשה התקבלה, היה מעין מיון, או

קריטריונים של קביעת סף של כניסה לסדנה, ואני שמחה שבמפגש הרביעי אנו נמצאות

בכנסת, ואנו נפגשות בוועדה למעמד האישה, ואיתך חברת הכנסת. אותי שמעת יותר

מפעם, ולכן אני רוצה לתת את רשות הדיבור לאחרות.
טניה מסארוה
הייתי חברה במועדון למנהיגות לצעירות, וכאשר הקורס הסתיים היינו צריכות

לקיים פעילות, והייתי צריכה לעשות זאת בבית הספר. דיברתי עם מנהל בית הספר,

והוא אמר לי, התחלת ללמוד בחיפה, סיימי שם, עשי כל מה שאת רוצה שם. הוא לא עזר

לי, למרות שיכול היה לעזור לי בתחום הזה. יש בעיה שגם החברה הערבית לא עוזרת

לנשים לעשות דברים אלה.
כפאח מסארווה
ולכן היום אנו נמצאות עם קורס, עם תכנית, עם מנחה ערבייה צמודה של

הקבוצה, עם מרצות יוצאות מן הכלל. בסוף הסדנה, שמתוכננת לשישים שעות, תהיה

אפשרות לבחור פרוייקט, ויהיה לזה שלב בי. בנושא הפרוייקט יהיה חונך לכל חניכה.

אם את קובעת שאת רוצה לטפח פרוייקט של מערכת החינוך, תפקידנו להמציא לך חונך,

שיהיה צמוד אליך, והוא ילווה אותך, ואת תטפלי בפרוייקט שתרצי לפתח. זה קורס

מובנה, ואני מקווה שלא תהיינה בעיות באמצע. הקורס הזה נתמך על ידי שדולת

הנשים.
היו"ר יעל דיין
ארגוני הנשים חייבים להבטיח שכל מי שהולכת למסגרת כלשהי של הדרכה, או של

הכוונה, זה לא משנה אם זוהי הכשרה מקצועית, או שזוהי הכשרה למנהיגות, שהדבר

הזה לא יהיה אבסטרקציה, כלומר, שזה לא יהיה עם התחלה וסוף וכיף ויוצא מן הכלל

ונגמר, אלא בסוף הכשרה מקצועית צריך למצוא מקום עבודה באותו התחום שהתקבלה

ההכשרה המקצועית. אותו דבר בתחומים האלה שאתן עוסקות בהן.

זה עניין לארגוני הנשים, וזה לא משנה לי, אם זוהי השדולה, נעמ"ת, או

ויצ"ו. מוכרחים להבין שעניין החינוך העצמי מחייב המשכיות של פרוייקטים, כולל

בהתנדבות, שכן אי אפשר למצוא לכל אחת תפקיד בשכר. צריך להיות לזה המשך שביישום

מה שאנו רוכשות, הבטחון שאנו רוכשות והדימוי העצמי שאנו רוכשות, אפשר יהיה

לקבל את אותו חלק מהעולם שאני חולכת להפוך, אחרת אני נשארת מתוסכלת מאד. אני

אומרת זאת לכן וגם לאנשים שאחראים לקבוצות אלה ולארגונן.
טניה מסארוה
במועדון שלנו הבטיחו לנו ועשו זאת, אך רצינו להכניס זאת לכפר שלנו, ושם

לא נתנו לנו, וזאת הבעיה.
היו"ר יעל דיין
לכן מוכרחים להמשיך וללוות. אם עבדת עם קבוצה בחיפה ואחר כך את באה למקום

אחר, ברור שיש כאן מחסום, ולכן צריך מההתחלה לדאוג שהכיוונים יהיו בהמשך עם

מלוא ההדרכה ומלוא הגיבוי. אתן קבוצה חזקה מאד, ואתן יכולות לתת גיבוי אחת

לשנייה, וגם כקבוצה אתן כבר קבוצת לחץ, במובן הטוב.

תמימה כתאנה;

דברים אלה מטרידים אותי מאד, ורשמתי כאן נקודות חשובות : חובה לתת קודם

את הזכות לאישה, יש שינוי עצום, נשים מוכשרות וגם מוכנות לתפקידים ציבוריים

ויש להכניס יותר נשים מועמדות, אך זח לא קיים בסקטור הערבי, לצערי.



חברת הכנסת יעל דיין, אמרת שלא לבחור רשימות שאין בהן נשים. האחראים

במקום שאני גרה לא מעודדים את ההכשרה המקצועית שלנו, יש גם סתירה רבה בדברים.

יש דברים רבים שמדאיגים אותי. כנשים הערביות התרגלנו לחיות בצילם של הגברים,

ולצערי, תנועת נעמ"ת התגלתה כתנועה של מקורבים ומקורבות מפלגת העבודה. במקום

לעסוק במעמד האישה הערבייה, תנועת נעמ"ת עסקה במעמד הברת המפלגה.

אנו מבקשות שיתייחסו אלינו בהתאם לכישורי נו, ולא בהתאם להשתייכותינו

הפוליטית, או המין. אישה שסיימה תואר ראשון, ושני גם, 19 שנים לא מוצאת עבודה

במשרד החינוך והתרבות. אישה שסיימה י"א, או שלא סיימה את התיכון, יכולה למצוא

עבודה בקלות רבה, והיא תהיה גם מנהיגה במקום בו אני גרה, הכל בהתאם לשייכות

פוליטית. לכן אני פונה לחברת הכנסת יעל דיין, ומבקשת ממנה לפעול למען תיקון

דברים אלה.
היו"ר יעל דיין
אני לא שייכת לנעמ"ת ואיני כאן חברת מפלגה. לפי דעתי, יש כתיבת, ועליך

להפנות את הכתובת למפלגת העבודה וליושב ראש שהוא גם המזכ"ל החדש שלה כרגע,

בתור יושבת ראש הוועדה אני חייבת להתייחס לכל המפלגות באותה צורה ולנושא עצמו,

ולא להתייחס לנעמ"ת, או לקבוצה כזו או לקבוצה אחרת.

נקודת ההתחלה זהה בדיוק למה שאמרתי. כאשר תארתי מה אנו מנסים לעשות,

איננו בסוף הדרך, אנו מנסים לספק כלים, שבעזרתם אפשר יהיה לקדם זאת. אם את

חושבת שמשכילות ערביות שונות ממשכילות רוסיות, או ממשכילות יהודיות, את טועה

מאד.

תמימה כתאנה;

סליחה, לא הבנת אותי.
היו"ר יעל דיין
הבנתי, שהיא לא יכולה למצוא עבודה, לא בגלל שהיא ערבייה.

תמימה כתאנה;

לא בגלל שאין לה הכשרה מקצועית, היא לא משכילה ונותנים לה, זה מה שקיים.

היו"ר יעל דיין;

אני מודיעה לך שזה לא דבר שאופייני רק לחברה ערבית.

תמימה כתאנה;

במקום שבו אני גרה זה עניין של פרוטקציה.
היו"ר יעל דיין
דיברתי על זה ואמרתי לכן, אתן בבקה אל-גרבייה מהוות 50% מהאוכלוסייה, יש

לכן כוח ויש לכן אפשרות לשים 50% מהפתקים בקלפי. אתן הולכות אוטומטית להצביע

למה שהבעלים שלכן אומרים לכן? לא תמיד, רובכן כן, אך יש חלק שלא. לפי הסקרים

שעשינו היום בכל האוכלוסייה כ-40% מהנשים מצביעות שונה מבעליהן. זה לא אומר

שזה שונה בצורה קיצונית או הפוך מהם, אך שונה מהבעלים. 40% זה לא הרבה, זאת

אומרת, זה ממוצע. יש מגזרים שהנשים מצביעות בצורה זהה לבעליהן ב-100%, למשל,

אצל החרדים זה 100%, אם הן מצביעות, הן מצביעות כמו בעליהן. אצל הערבים זה

משתנה עכשיו, ויש יותר ויותר נשים, שלא מצביעות בדיוק כמו הגברים.

כאשר אני אומרת שיש רשימה, אם יש רשימה לרשות המקומית שאין בה נשים, זה

שיקול שלכן אם להצביע לה או לא. הקלפי היא חשאית ופרטית, ואם אינכן לוקחות

זכות זו ומשתמשות בה לבחור כפי שאתן רוצות ולא לוקחות בחשבון אם יש או אין

נשים ברשימה, או לא מעודדות נשים שתגשנה מועמדות, אינכן יכולות להאשים את

העולם הגברי, כי זה בידכן.

אנו בפיגור, כל החברה הישראלית בפיגור, כולל החברה הערבית, אך השאלה היא

אם אנו יושבות ובוכות, או שאנו לוקחות את הגורל שלנו ואת הכוח הפוליטי והכלכלי

שלנו בידיים, ומקבלות את הכלים, כולל קורס זה, שהוא אחד הכלים, כולל מפגשים

בינינו, כולל קביעת דרכים לטקטיקה כזו או אחרת, שלא יכולים להיות כלליים, שכן

כל מקום שונה ממקום אחר. ערים מעורבות שונות מכפרים, שונות מערים גדולות

וממועצות שהן בסדר גודל בינוני.

יש לחשוב בכל מקום ולעשות טקטיקה מה מתאים, וצריך לעבוד יחד. ארגוני

הנשים צריכים לעבוד בצורה של שיתוף פעולה, בעיקר בנושאים שאינם נושאים

פוליטיים, בנושאים המוניציפליים מוכרחים לעשות שיתוף פעולה.
ערביה מנסור
גם זה פוליטי, אין נושא שאינו פוליטי.
היו"ר יעל דיין
למה יהודיות יכולות לעבוד יחד? בנושאים המקומיים אפשר לעבוד בשיתוף פעולה

של כל ארגוני הנשים. תיקראנה לזה פוליטי, הכל פוליטי, אך ארגוני הנשים שעובדים

ברחוב הערבי, קודם כל מבחינה פוליטית יש אחדות דעים, כלומר, אין פער עצום-

סליחה, גברת ערביה מנסור, האם את רוצה לעזור לי? אם את רוצה לדבר, דברי.

אם אינך מסכימה, תביעי זאת. אתן אורחות שלי.
ערביה מנסור
אני מקבלת את העובדה שאנו אורחות שלך, אך את קובעת עובדות, את יכולה לומר

"לפי דעתי".
היו"ר יעל דיין
לטעמי המוחלט ולטעמי הבדוק ומנסי וני ארוך השנים, תהליך השלום בראש

ובראשונה מאחד את כל ארגוני הנשים שעובדים ברחוב הערבי, אנו עובדים יחד, משום

שאנו עובדים על הבסיס של שיוויון של ערביי ישראל ורצון להגיע לשיוויון אמיתי,

מה שלא קיים היום, של ערבים ויהודים ושיוויון בין עמים. שיוויון בין עמים הוא

שיוויון בין העם הפלסתיני ובין העם הישראלי.



מי שמנסה ללכת לרחוב הערבי עם דברים הפוכים לזה, אין לו מה לעשות שם. אני

בטוחה שיש אצלכם מצביעי ש"ס, מצביעי מפד"ל, ואני רואה את תוצאות הבחירות, וזה

מדאיג אותי מאד. גם אני יכולה לבוא בשם המלחמה ולקנות קולות, אם יש לי די כסף,

אז איני מדברת על חוסר יושר פוליטי.

בסך הכל אנו קבוצות שמאמינות בשלום בין יהודים לפלסתינים, בין ישראל

לפלסתין העתידית, אנו מאמינות במעמד האישה מתוך זכויות אדם, כשם שאנו מאמינות

שאישה שווה לגבר. מי שמאמין שאישה שווה לגבר, חייב להאמין שיש שיוויון בין

יהודים לערבים בכל הזכויות, ומבחינתי, גם בכל החובות. מי שמאמין בשיוויון בין

יהודים לערבים, מאמין גם בשיוויון בין עמים ובזכות של עמים ובזכות להגדרה

עצמית והגדרה פוליטית.

לכן, כאשר אני אומרת שהדברים שאנו עוסקים בהם היום אינם פוליטיים, זה

משום שיש בינינו הסכמה כללית ורחבה על הדברים הפוליטיים. לכן אנו ניגשים לראות

איך לחזק את מעמדכן בתוך החברה הפטריאכלית שבה אתן חיות בתוך מדינת ישראל,

שמאד מקשה על נשים, שבה נשים עדיין נמצאות בפיגור גדול מאד.

יש דרגות שונות לפיגור, ויש סוג של נשים יהודיות שהן פחות מפגרות במעמד

שלהן, ויש אחריהן עוד סוג של יהודיות, ואחר כך יש עולות חדשות, ואחר כך יש

אתיופיות, ויחד עם האתיופיות יש ערביות. יש ערביות גם כן מכמה סוגים, ואחר כך

יש דרוזיות, ואחר כך יש בדואיות, ואיני יודעת מי יותר נמוך.

המאבק הוא של כולנו, משום שלנקודה האמיתית של השיוויון עוד לא הגענו, אף

אחד מאיתנו. תשע נשים בכנסת זה נקרא קיפוח נשים, תת ייצוג קיצוני של נשים. לכן

יש לנו דבר אחד משותף שהוא לא פוליטי, אלא הוא קשור במעמד האישה כלפי הגבר

באשר הוא ובשיפור מעמדנו ובהצגת הכוח שיש לנו. יש לנו כוח, ויש לנו כוח

פוליטי, אך עלינו לרכוש כוח כלכלי, וכוח זה עלינו להפעיל, כדי שיותר ויותר

נשים תיכנסנה לעמדות של קבלת החלטות וכדי שהכוח שלנו יתורגם. אין לנו עניין

בכוח לשם כוח, אלא שהוא יתורגם ליותר ויותר שיוויון.

לכן, איני מסכימה עם הדברים שאמרת, גברת תמימה כתאנה. אנו עוסקים בדברים

אלה כל יום, ואם את מוותרת מראש ואומרת שאת חיה בחברה שאין לך סיכוי בה, זה

חמור מאד. אני מקווה שבסוף הקורס תרגישי אחרת.

תגיריד עתיאמנה;

כל הזמן דיברת על החוק, אך פעמים רבות החוק רק מגביר את הבעיות. כמה נשים

ניגשות לחוק ומגישות תלונות? לכל אחת יש בנים ויש משפחה, והיא מוותרת על זה.

פעמים רבות החוק רק מגביר את הבעיות. את אומרת שיש חוק ושניגש לחוק, אך אי

אפשר. אנו קודם כל חברה מסורתית, ועלינו לעבור תהליך של פיתוח.

ערביה מנסור;

אני רוצה לשאול שאלה בהקשר לכך. מה שגברת תג'ריד עתימאנה אומרת זה שאם

אנו פונות לחוק, יש בעיה של מסורת, וזה כאילו שהאישה מתמרדת נגד החינוך שלה.

מסיבות רבות היא פוחדת, בעיקר בנושא של אלימות. השאלה היא אם הוועדה לקידום

מעמד האישה פועלת לגבי הנושא של מערכות חינוך כחינוך מניעה לנושא הזה בבית

הספר.
היו"ר יעל דיין
דיברתי על כך באריכות רבה, וחבל שאחזור לזה. מה שאמרת לא זהה לשאלה

שנשאלה, משום שדיברנו על החינוך, והיה ברור שהנושא הוא חינוכי. שום חינוך לא

יעזור לקאדים שאני פוגשת כאן, לנציגים של בתי הדין השרעים ולאחרים. כשהם

מסבירים לי שאמנם רצה הוא דבר איום ונורא, אך יש נקודות שהמסורת וחוק הדת

חזקים יותר מאשר חוק המדינה. כאשר מישהו אומר לי שחוק הדת חזק יותר מחוק

המדינה, ודאי אחרי רצח יצחק רבין ---
סלמא עכו
זה לא כל כך נכון שעדיין חוק הדת הוא חזק יותר, אני חיה בחברה הזו.
היו"ר יעל דיין
אני אומרת לך מה אומר לי הקאדי.
סלמא עכו
הוא יכול לומר זאת כאדם.
היו"ר יעל דיין
אין לי ויכוח איתך שזה לא נכון, אך עובדה שמקדמים את חוק הדת מעבר לחוק

המדינה. אין זה משנה אם יש עשר רציהות בשנה, או אחת, זה כה גרוע. האחת שנרצחה

בגלל שחוק הדת היה קודם לחוק המדינה היא כמו עשר שנרצחו, וזה כלל לא משנה לי.

סלמא עכו;

אבל זה דור שהולך ונכחד.

היו"ר יעל דיין;

אין בנושא הזה שום "אבל", ולא יכול להיות בו שום "אבל". אחרי שראינו את

התמונות בכיכר בדלית אל-כרמל של גברים ושל נשים, שמוחאים כפיים סביב הגוויה של

האישה שאחיה רצח אותה, ועושים ממנו גיבור, ומראים לכל החברה את השמחה הגדולה

שעושה ממנו גיבור. אי אפשר לומר לי שזה עשב שוטה, שזה מקרה אחד בודד, כי

שבועיים אחרי זה היה מקרה נוסף, ואחר כך היה מקרה נוסף בירכא.

נכון שזה הולך ונעלם, גם "ברית מלה" לילדות הולכת ונעלמת. האס נאמר שאם

זה הולך ונעלם לא נטפל בזה, כי אולי בעוד עשרים שנה זה לא יהיה בכלל? זה לא

עוזר לילדה שמתה, שהיא היתה במיעוט שהולך ונעלם. ההתנגשות בין מסורת ודת וחוק

המדינה הם דברים שקיימים לא רק אצל ערבים, אלא בכל החברה הישראלית, ובהברות

בכלל בעולם.

אפשר למצוא את הדרך בין מצד אחד החזקה באמונה, שמירת המסורת והייחוד

שבמסורת והמוסריות שקיימת פעמים רבות במערכות מסורתיות ודתיות, ומצד שני שמירת

השיוויון שמעניקים התנאים המודרניים ומעניקה המדינה והעצמאות של כל אחד ואחת

מאיתנו. לפי דעתי, נשים תשגנה את השילוב הזה הרבה לפני שנחכה שהגברים יתנו זאת

מעצמם, ועל כך צריך להיאבק. אף אחד לא הולך נגד הדת ולא נגד המסורת, ואין סיבה

שאישה שהיא שומרת מסורת לא תהיה שווה בעיני עצמה ובעיני החברה. מדוע זה צריך

להתנגש? זה מתנגש אצל היהודים באותה מידה.
תמימה כתאנה
אך פחות, הבעיה שהחברה משולבת, היא דתית ומסורתית ביחד.
היו"ר יעל דיין
זה לא פחות, אצל היהודים יש מונופול לאורתודוכסיה הקיצונית ביותר בנושאים

של דיני אישות ומעמד אישי של נשים. אני עומדת עכשיו להצביע על חוק, שאיני

יודעת אם יעבור, שהציע חבר הכנסת נואף מסאלחה. החוק עומד לנסות לתת את האפשרות

לפנות לבית דין מחוזי בדברים מלבד עצם הגירושים והנשואים, בכל דיני ממון, בכל

הדברים שקשורים לחלוקת רכוש ובמשמורת על הילדים במקום ללכת לבית הדין השרעי,

כפי שקיימת אפשרות כזו בקרב היהודים.

יהודים חייבים להתחתן ולהתגרש על פי בתי דין רבניים, כמו שזה קיים אצלכם,

אך אחרי מאבק ארוך יש אפשרות למסלול נפרד דרך בתי משפט למשפחה ללכת לכל

הסידורים שמסביב, וגם לכם צריכה להיות זכות זו. איני מדברת על האקט הדתי של
הגירושים, אלא לכל התביעות שמסביב
אצל מי יהיו הילדים, למי יש הזכות למחצית

הרכוש, איזו הכנסה תהיה ומה המזונות שיחיו.

אחרי מאבק גדול מאד בקרב היהודים, הדבר מתאפשר היום בבתי משפט, שאינם בתי

דין רבניים. אם רוצים פונים לבתי דין רבניים, אך לא מוכרחים, יש אלטרנטיבה.

אנו מנסים להעביר את אותו חוק, שתהיה אלטרנטיבה לנשים מוסלמיות, דרוזיות

ונוצריות. זה מדובר בעיקר לגבי נשים, לא ללכת בכל הנושאים לבתי הדין הדתיים,

אלא שבתי משפט אזרחיים יוכלו לפסוק בדברים שהם בטבעם אזרחיים, כמו: ממון,

רכוש, הכנסה, מזונות ומשמורת על ילדים.

תודה רבה, ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00

קוד המקור של הנתונים