ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 09/07/1997

אבטלת עולות בדרום ובפריפריה

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 67

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה

ועדת משנה לקידום נשים בעבודה ובכלכלה

שהתקיימה ביום די, די בתמוז התשנ"ז, 9.7.1997, בשעה 09:00

נכחו;
חברי הוועדה
היו"ר ענת מאור

סופה לנדבר

מרינה סולודקין
מוזמנים
ניצה בן-צבי, מנהלת המחלקה לתעסוקת עולים, שירות

התעסוקה, משרד העבודה

ד"ר דליה פיסמן, רכזת רשת קשרים עסקיים, המחלקה

לפיתוח והתיישבות, הסוכנות היהודית

אלי אלוני, יו"ר אגף כלכלה, תעסוקה והכשרה, נעמ"ת

ד"ר מיכל פלגי, מכון לחקר הקיבוץ, אוניברסיטת חיפה

אבלינה לויט, מטפלת בבית עבוד

ראיסה טויברמן, מורה למתמטיקה

נדיה ליבשיץ, איגוד משפחות חד-הוריות, מנהלת סניף

ירושלים

ליליה קוקט

ד"ר רינה גולדשטיין, חברת "קמ"ע מו"פ"

מינה פנטוך, יו"ר "אמונה", ירושלים

אלכסנדרה קמינסקי, מהנדסת וכלכלנית

גלינה בלבנוב, מהנדסת כימיה

סופיה ביילין, רופאה סניטרית
מנהלת הוועדה
דנה גורדון
נרשם על-ידי
חבר המתרגמים בע"מ
סדר היום
אבטלת עולות בדרום ובפריפריה



אבטלת עולות בדרום ובפריפריה
היו"ר ענת מאור
אני מתכבדת לפתוח את הישיבה של ועדת המשכה

לקידום נשים בעבודה ובכלכלה.

הדיון הוא ביזמתה של חברת הכנסת סופה לנדבר, שהעלתה בפנינו נושא מאוד

חשוב- הבעיות האופייניות לעולות בדרום הארץ. זו הייתה הפנייה המקורית.

כמובן סופת לנדבר תפתח, נשים אחרות תוכלנה להציג את הנושא, ולאחר מכן

תהיה התייחסות של משרדי הממשלה שלנו.

יאותה הזדמנות, ברשותך, סופה, רציתי להרחיב קצת את הנושא, כי אנחנו

יודעים שיש בעיות בדרוס וגם בצפון, במה שאנחנו קוראים פריפריה. זו

הרחבה מסוג אחד. הרחבה מסוג שני היא שיש בעיות גם במגזרים שונים, ולכן

יושבת פה גם אלי אלון מנעמ"ת, יושבת כאן ד"ר מיכל פלגי מהתנועה

הקיבוצית ויושבות כאן אחרות. זאת אומרת, ברשותך, באותה הזדמנות, אמנם

נתמקד בנושא העולות, אבל נשמע גם על המצב בפריפריה בכלל ובמגזרים

נוספים בפריפריה.

אתן ודאי מכירות את חברת הכנסת מרינה סולודקין מ"ישראל בעלייה", שגם לה

יש נגיעה לנושא העולות והפריפריה. היא גם תושבת אשקלון, סופה לנדבר היא

תושבת אשדוד, ואני מנגבה. זאת אומרת, יש פה גם באמת מעורבות אישית

בנושא הדרום ובנושא הפריפריה בכלל.

סופה לדנבר; כבוד יושבת הראש, מרינה, חברים, אני פניתי

לוועדה לקידום מעמד האישה בבעיה חריפה. אני

חושבת שיש בכלל בעיה באבטלה ובקרב נשים במיוחד. כאשר אנחנו מדברים על

אבטלה, אנחנו מדברים על עולים שהם הנפגעים הראשונים. בעצם התגובה שלי

הייתה עקב מכתב שנכתב לעיתון, ונושא המכתב היה אבטלה ואבטלה גדלה, ואני

חושבת שבעצם היום כולנו קראנו את המאמר ב"ידיעות אחרונות" של שר האוצר

לשעבר, דן מרידור, והוא אומר שכל הבעיה בקואליציה וכל המשבר

הקואליציוני יהיה שווה לקופת המדינה 5 מיליארד שקל, ובעצם זה החריף את

האבטלה, והמצב יהיה עוד יותר גרוע. בינתיים אנחנו רואים שמלאה שנה

לממשלה הזאת, ואנחנו עוד לא רואים את הדברים שהממשלה הייתה צריכה

לעשות, כמו להביא תכנית איך להילחם באבטלה. אני יודעת שהקדנציה הקודמת

תרמה הרבה להקטנת האבטלה, ובתחילת הקדנציה הזאת האבטלה הייתה נמוכה כפי

שלא הייתה שנים רבות.

כמו שאת פנית למשרדים מסוימים, גם אני פניתי ללשכת העבודה, וקיבלתי

נתונים קשים. במאי 97' נרשמו באזור הדרום 17,500 דורשי עבודה. 1,779

אקדמאים, 1,778 עולים חדשים, 1,448 חיילים משוחררים, 4,553 תבעו אבטחת

הכנסה. דורשי עבודה בכלל היו 7,224 גברים ו-10,354 נשים. שיעור האבטלה

באזור הוא 7.49.

אני תושבת אשדוד, חברת הנהלת העיר לשעבר, ואנחנו מדברים על כך שתוך זמן

קצר - שנה וחצי-שנתיים - נסגרו באשדוד כמה מפעלים, ובמפעלים האלה רוב

העובדים היו נשים. כמובן שזה לא מוסיף לשום דבר חוץ מאשר לאבטלה.

סוגרים מפעל אחד, בזמן, לדעתי, שהיו צריכים לפתוח שניים, ופותחים באזור

הדרום קניון אחרי קניון, וזה לא מספק עבודה. כאשר אנחנו מדברים על



עולות חדשות, אנחנו גס צריכים להגיד שרוב העולות החדשות הן בעצם אם

תואר שני ושלישי והלאה.

פה אני רוצה להזכיר ולומר שאשתו של ראש-הממשלה לפני כמה ימים אמרה לנו

- והיא אישה משכילה, והיא חושבת שהיא אישה משכילה, וכנראה היא אישה

משכילה, אף על פי שאני לא יודעת איך אישה משכילה מרשה לעצמה להגיד מה

שהיא אמרה - שהיום לעבוד בניקיון ובשטיפת כלים זאת בושה. אני רוצה

להגיד שאם זאת בושה, למה זה לא בושה לנשים אחרות שיש להן תואר שני, שהן

לא פחות משכילות מאשתו של ראש-הממשלה?! פה אני מרגישה פגיעה גם בעולות

חדשות וגם בכל אישה שיש לה תואר ויש לה ידע מקצועי - ואגב שטיפת כלים

היום זה דבר שבעצם שייך לא רק לאישה אלא גם לגבר - משום שרוב העולים

החדשים מברית המועצות לשעבר מגיעים עם תואר, עם השכלה, עם מקצוע,

ובמקרה הכי טוב הם מוצאים עבודה בעבודה שחורה.

אתמול התקיימה ישיבה של רוני מילוא עם שר הקליטה ועם נציגי משרד הקליטה

בתל-אביב, והוא אמר שבתל-אביב יש מקומות תעטוקה. אבל מובן לנו, אם אין

מקומות תעסוקה בדרום או בפריפריה של הצפון ובפריפריה בכלל, ובמרכז יש

יותר מקומות תעטוקה, צריכים להביא תכנית. זו יכולה להיות תכנית דומה

לתכנית 45 פלוט או פשוט טובטידיה לנטיעות. כל תעשיין לא רוצה לקחת על

עצמו את הנטל; וכאן כנראה הממשלה צריכה לבוא עם תכנית, קודם כול לפיתוח

האזור שלנו, לפתיחה של מפעלים. זו תכנית לא רק של משרד הקליטה - משרד

הקליטה יכול להביא מחקר, אבל מחקרים בעניין הזה לא עוזרים - אלא צריכים

להביא יזמים באזור, לתת להם תנאים מטוימים, פטורים ממטים כאלה ואחרים -

ואני חושבת שהממשלה חזקה בזה, גם הרשויות חזקות בזה - ולתת בעצם פתרון

כולל. מדובר בטבטוד לפתיחת מפעלים מטוימים, לקורטים. אני חושבת שקורטים

שנפתחים או הטבה מקצועית שנותנים לאנשים האלה צריכים להיעשות בצורה

כזאת, שקודם כול יערכו מחקר או בדיקה או טקר לגבי מה הם המקצועות

שאנחנו דורשים היום במדינת ישראל, ולפי זה יפתחו את הקורטים.

אני מעבירה היום חוק, ואני מבינה שאתם תתמכו בו, זה חוק על טניטריה

והגיינה, שזה חוק לרופאים טניטריים. במדינת ישראל אין דבר כזה. בעצם זה

נקרא תברואה. מדובר בבדיקה של מזון, ובברית המועצות זה חלק מעניין

התברואה. אני לקחתי דוגמה של פרויקט מטוים בארצות הברית, פרויקט שמטוגל

לפתור בעיה שבעצם קיימת אצלנו. הבדיקות שנעשות היום הן בדיקות טובות

ומקצועיות, אבל יש רק מאתיים תברואנים. לפני כמה ימים נדמה לי נפתח

קורט בנושא.

אני מצפה מהישיבה של היום שאנחנו נדרוש מהמשרדים - משרד התעשייה

והמטחר, משרד הקליטה, משרד האוצר - לתת לנו כמה דברים, שביחד יכולים

למנוע אבטלה.

מרינה סולודקין; אני מאוד שמחה לראות את האורחים כאן בוועדה

למעמד האישה. אני מאוד מברכת על היזמה של

טופה לנדבר, משום שאבטלת עולות חדשות בדרום היא עכשיו בעיה מרכזית. כל

האחוזים שאנחנו שומעים עליהם, ששיעור האבטלה הוא כמעט 8 אחוזים, זה לא

נכון לגבי נשים, ובמיוחד לגבי העולים החדשות. אני בדקתי את הנושא,

והטתבר לי שהשיעור הארצי של אבטלה בקרב העולות החדשות הוא יותר מ-15

אחוז, וזה פי שניים מאחוז האבטלה הרגילה. היו כנטים באוניברטיטת

תל-אביב שהוקדשו לתעטוקת עולים, וראיתי שהמצב אצל העולות החדשות חמור

מאוד.



אני מאוד מעריכה את שר האוצר לשעבר, דן מרידור, אבל אני חושבת שגם

בימיו וגם בשמאל לא מבינים את הקונספציה של מדינת ישראל בזמן גל העלייה

הגדול. כל הקונספציה של רק שוק חופשי היא לא נכונה, מפני ש-15 אחוז של

האוכלוסייה הם אוכלוסייה חדשה, אנשים שהגיעו לארץ בלי כול אלא מהווים

רק הון אנושי, וזה אומר שיש לכם השכלה, ניסיון מקצועי וגם רצון להשתלב

במשק. אני חושבת שאין הבדלים בין ימין ושמאל בנושא הזה. לא מבינים ולא

רוצים להשתמש בהון האנושי, ולא יודעים איך לעשות את זה. כל הבעיה של

עולות אקדמאיות, שאנחנו רואים אותה כאן, ושאני טיפלתי בה באופן אישי

יחד עם חמש חברות שנוכחות כאן, היא בעיה מאוד חמורה. אני חושבת שאנחנו

צריכים לחשוב על אפליה מתקנת, על פיתוח אזורים בדרום ועל סובסידיות

בנסיעות. זה רעיון של סופה לנדבר, ואני תומכת בו. אני חושבת שאנחנו

צריכים לצאת לקמפיין ולעבוד עם המשרדים השונים - משרד התחבורה, משרד

העבודה והרווחה - וגם לשמוע חוות דעת מקצועיות על מה אפשר לעשות בתחום

הזה.

היו"ר ענת מאור; ד"ר דליה פיסמן, האם יש לך להוסיף נתונים או

להציג את הדברים ל ד"ר פיסמן עובדת בסוכנות

היהודית באזור הדרום ועושה פעילות מאוד מאוד מבורכת.

דליה פיסמן; אני עובדת הסוכנות היהודית במחלקה לפיתוח

והתיישבות, מרחב הנגב, כבר במשך שש שנים,

ואני אחראית על כל הפעילות בקרב עולים חדשים בכל יזמות עסקית. יש לי

הרבה מפגשים וקורסים וסדנאות ומפגשים עם עולים חדשים, ואני צריכה לציין

שבקרב האנשים שמשתתפים בדרך כלל במפגשים האלה, כ-50 אחוז אלה הן נשים

עולות חדשות. אני עוסקת גם בפרויקט קידום יזמות עסקית של נשים,

מועדונים לנשות עסקים, וגם שם אני רואה שיש הרבה עולות חדשות שיש להן

לא רק פוטנציאל אלא כל היכולות שצריך על-מנת להצליח בתחום יזמות עסקית

בעסקים קטנים.

מה קורה עכשיו בדרום לגבי תעסוקה? באמת המצב מאוד מאוד קשה, במיוחד

בפריפריה, בדרום, ובמיוחד לנשים.

אני בדקתי כמה מחקרים שנערכו פה בארץ וגם בחו"ל לגבי תעסוקה של נשים,

ואני רואה שבאמת יש כמה סיבות למצב קשה מאוד בתעסוקה של נשים. בכל מה

שקשור לעולות חדשות מברית המועצות לשעבר, כולנו יודעים ששם, ברפובליקות

חבר העמים, נשים בדרך כלל עבדו מחוץ לבית, וזה לא היה רק על מנת לקבל

הכנסה, להוסיף להכנסה המשפחתית, אלא זה היה גם מאוד מאוד חשוב מבחינת

סטטוס ומעמד חברתי של האישה. עכשיו אנחנו רואים שיש בעיה גם באבטלה,

בשיעור האבטלה, גם ירידה חזקה מאוד בסטטוס של אישה אחרי שהיא עלתה

ארצה. אני חושבת שהמצב הזה הוא מאוד קשה, וצריך לעשות כל מה שאנחנו

יכולים על-מנת לשפר את המצב.

אני בדקתי גם במרחב שלנו, ומסתבר שבדרך כלל לעולות החדשות יש השכלה

גבוהה. לפי הנתונים שיש לי, בדרום, כ-50 אחוז מהעולות החדשות הן בעלות

השכלה על-תיכונית וכ-35 אחוז מהעולות החדשות הן בעלות תואר אקדמי, תואר

שני, לפעמים גם תואר שלישי, והן גם מומחות בתחום מדע.

היו"ר ענת מאור; האם פרויקטים למדענים צומצמו או הורחבו? האם

פרויקטים בהשכלה, בחינוך עדיין קיימים? מה

המצב מבחינת התעסוקה בפועל לעולים ולעולות?



דליה פיטמן; קודם כול, מה שסופה לנדבר אמרה, זה במאה

אחוז נכון. יש יחס בין מצב קשה מאוד בתעסוקה

בדרום למאפיינים של עולות חדשות שמגיעות לגור באזור הדרום. נשים שרוצות

לקבל מקום עבודה מתאים לכישוריהן המקצועיים, בראש וראשונה לקבל תעסוקה

הולמת, מעדיפות לגור במרכז הארץ, מפני ששם יש מגוון עיסוקים מתאימים

למקצוע. בשדרות, באופקים, בנתיבות, ביישובים קטנים בדרום, אין דבר כזה.

מגוון העוסקים יותר מצומצם. ולכן היום עולים פוטנציאליים מברית המועצות

לשעבר, יודעים מראש לבקש לגור במרכז. אם אנשים מעדיפים לקנות דירות

בזול, וזה מבחינתם הכי חשוב, ולא לקבל תעסוקה הולמת, אז הם מגיעים בדרך

כלל לדרום. אם אנחנו רוצים לשפר את המצב מבחינה כלכלית, אנחנו צריכים

גם למשוך אנשים ונשים עם השכלה גבוהה ועם כל הנתונים האחרים.

אני חושבת שגם צריך לעודד יזמות עסקית בקרב נשים, ואנחנו רואים שבאמת

יש פוטנציאל אדיר בקרב עולות חדשות בתחום יזמות עסקית ועסקים קטנים.

לכן צריך לתת עוד ועוד ועוד קורסים, לא רק קורסים רגילים ביזמות עסקית

וזהו, לא רק קורסים בניהול עסקים קטנים. עכשיו התחלנו לעשות באשקלון,

בקריית-גת ובבאר-שבע קורסים מיוחדים, למשל, קורס יזום להקמה ולניהול

פעוטונים, משפחתונים. זהו עסק קטן בבית. רק באשקלון קיבלנו כמאתיים

בקשות מנשים עולות חדשות על-מנת לקדם משהו שיהיה להן ביד.

קריאה; לא כל בית מתאים לזה.

דליה פיסמן; נכון. אני מתכוונת לכך שבערים שיש הרבה

עולים חדשים, שגם נקלטו שם הרבה עולים

חדשים, והביקושים שיש בקרב האוכלוסייה עצמה של העולים יכולים להיות

מנוף אדיר. לכן אנחנו צריכים לבדוק בכל מקום ומקום איזה ביקושים יש,

ולפי המצב לקיים קורסים.

הייתי רוצה לציין ששיעור הנשים העולות החדשות שפתחו ופותחות עסקים

קטנים במרחב הדרום הוא כ-40 אחוז מתוך כלל הנשים בדרום שפתחו עסקים

קטנים, ואני חושבת שזאת בהחלט התקדמות.

אלי אלוני; אני התמקדתי בנושא של עולות, כי כך הוצגה לי

הפגישה הזאת.

אני רוצה לדבר בקצרה על כמה נושאים שנעמ"ת עוסקת בהם, בעיקר בשניים:

קודם כול - הקורסים המתוקצבים של משרד העבודה להכשרה מקצועית. הנושא

השני יתחבר לנושא של יזמות עסקית.

בקורסים המתוקצבים במרחב הנגב, בכל הקורסים יש עולות, והייתי אומרת

שכ-25 אחוז מהמשתתפות בכל הקורסים שלנו הן עולות חדשות. אני מוכרחה

לציין שבסניף נעמ"ת קריית-גת מתקיים ניסוי ייחודי - בפעם הראשונה נעשה

שילוב בעבודה תוך כדי הלימודים. כלומר, הרבה פעמים ניתנים הקורסים,

הנשים מכשירות את עצמן ואחר-כך הן יוצאות לשוק ולא בדיוק מוצאות עבודה.

פה ניסינו כבר תוך כדי הקורס לשלב אותן במקומות עבודה; ואם זה קורס

לעיצוב שיער, אחת לשבוע הן יוצאות למספרות בעיר, וחלקן נקלטות בעבודה

תוך כדי הקורס. זה אמור גם פה ושם לגבי עולות מאתיופיה ולא רק מברית

המועצות. נכון שהמסה היא באמת על עולות מחבר העמים, אבל פה ושם יש גם

עולות מאתיופיה. היה לנו קורס של סיעוד, י והיו שם שלושה גברים אתיופים,

שאחר-כך נקלטו בבתי-אבות בסביבה ובמוסדות גריאטריים.



בהחלט אני חושבת שאחת הבעיות היא שהקורסים ניתנים במסות של תחום מסוים,

מבלי שבדקו האם התחום הזה מתאים, האם התחום הזה כבר מיצה את עצמו, כמה

סייעיות מאומנות צריך, כמה עיצוב שיער צריך, ובוודאי לאוכלוסייה של

עולות חדשות. אני חושבת שצריך הרבה יותר להכניס למשרדים קורסים בתחומים

של הייטק וטכנולוגיה ולפתח מודל של עבודה מרחוק. אתם פה דיברתם על

הבעיה של היוממות, נשים מאופקים לא תיסענה לבאר-שבע לחפש עבודה, ומנסים

להתאים את הקורסים לאותו מקום, ולכן יכול להיות שצריך לפתח שוב את

הנושא של מחשבים, של אפשרות שיהיה מפעל במקום מסוים, אבל שהאישה תשב

חמישים קילומטר משם ותוכל לבצע את העבודה בתוך ביתה.

המאפיין בקורסים שלנו לעולות החדשות הוא מוטיבציה מאוד גבוהה לרכישת

מקצוע. המשתתפות מרבות לנצל את הזכויות במסגרת מוקדי האבטלה. כלומר, הן

בודקות, הן יודעות, הן מאוד מודעות לנושא, ובדרך כלל הן מקבלות את מה

שמגיע להן, וגם הנוכחות שלהן היא סדירה, דבר שלא תמיד קיים במקומות

אחרים. כלומר, המוטיבציה היא באמת לרכוש מקצוע ולנסות להשתלב עד כמה

שאפשר גם במקום העבודה וגם בחברה.

לגבי הנושא של יזמות שדליה פיסמן דיברה עליו, אנחנו במרחב הנגב הרצנו

הרבה מאוד קורסים ויש לנו כתשעה מועדוני עסקים, חלקם הגדול בשיתוף עם

הסוכנות. כפי שדליה פיסמן אמרה, באמת לנשים יש צימאון אדיר להתחבר. אני

מוכרחה לחבר אתכם בקוריוז נחמד, שהוא רלוונטי לעולות חדשות: באחד

המועדונים באה אישה, עולה חדשה, והיא מוכרת מוצרים הומאופטיים; היא

בקושי יודעת עברית, ושאלנו אותה איך היא עוברת מדלת לדלת ואיך היא

מוכרת, אם אין לה השפה. היא אמרה משהו כמו כסף טוב. כלומר, המוצר מוכר

את עצמו, אני לאט לאט מכירה יותר ויותר, וכך זה ממשיך. בשבילה זה היה

השתלבות אמיתית במה שקורה.

אני חושבת שהנושא הזה הוא נושא מאוד רלוונטי, והזכרת את ההתיישבות. זה

נכון גם לגבי המגזר הערבי, לגבי ההתיישבות ובקרב עולות חדשות לכולם יש

מאפיינים מאוד דומים בכל התחומים האלה.

היו"ר ענת מאור; אם אנחנו מדברים על הדרום, אז בקרב הבדואיות

נעשית עבודה?

אלי אלוני; היו לנו קורסי יזמות ברהט, בקרב הבדואירת.

צריך גם לקיים מעקב אחר-כך כמה מתוך משתתפות

הקורס אכן עוסקות בכך. לא כולן הרי רצות ופותחות עסקים, וכמה אחר-כך

צריכות עוד חונכות עסקית, ופה זאת באמת פנייה למשרד התעשייה והמסחר לתת

שעות חונך מעבר לשעות של קורסים בכדי לחזק את אלה שיש להם את הפוטנציאל

לקדם את הנושא של עסקים קטנים.

דליה פיסמו; לגבי הנשים הבדואיות, למרות שהסוכנות לא

עובדת עם הסקטור הזה, המחלקה שלנו עזרה מאוד

להקים מועדון עסקי לנשים ברהט.

היו"ר ענת מאול; לא ידעתי על כך. אני שמחה מאוד לשמוע על

כך.



אלי אלוני; זה היה לפני כחודשיים.

לגבי שיתוף הפעולה, כיוון שנעמ"ת נמצאת

במצוקה כלכלית, אני רואה כורח אמיתי בהתחברות לכל מי שבשטח, שעוסק

בתחומים האלה, בכדי שלא נתחיל לפצל כוחות.

בספטמבר אנחנו מקיימים סמינר לנשים שנמצאות כבר בוועדים במקומות עבודה,

שיש בהן איזה שהוא פוטנציאל מנהיגותי, כדי שנשים אכן תתמודדנה. ככל

שתהיינה יותר נשים בתוך ועדים במקומות העבודה, הן תפעלנה, אם תקבלנה את

הכלים המתאימים, לא רק בתחומים נשיים, אלא בתחומים של איכות חיי

העבודה. חשוב מאוד ליצור פורום במסגרת של תמיכה והיכרות של נשים שכבר

נמצאות במקומות עבודה מאורגנים.

לסיכום, יש לנו הכשרת מקצועית, יש ענו יזמות עסקית לאלה שהן לא בתוך

מקומות העבודה, ויש ניסיון לחזק את אלה שכבר נמצאות בתוך מקומות

העבודה.

היו"ר ענת מאור; אני רוצה להוסיף מידע מבחינת ועדי עובדים.

בוועידת ההסתדרות ב-94' העברנו החלטה שבכל

ועד עובדים חייב להיות 30 אחוז ייצוג לכל מין. רק עכשיו ההסתדרות

התחילה לעבוד על כך, לקראת הבחירות הבאות, ואני באמת רוצה שכולם ידעו

את זה בשטח ושמאוד ניאבק על זה. זאת אומרת, בכל ועד ארצי, ועד מפעלי,

ועד מקומי, נשים חייבות להיות 30 אחוז מהייצוג, כמובן ביחס למספרן בקרב

העובדים.

מרינה סולודקין; הנשים שלנו שלא עובדות הן לא חברות הסתדרות.

אנחנו דנים עכשיו בנושא אבטלה.

היו"ר ענת מאור; אני הערתי את ההערה כתוספת, ולא במקום הדיון

על בעיית האבטלה.

מיכל פלגי; לפני שנתיים עשיתי מחקר מאוד גדול על עולים

חדשים, לאו דווקא עולות אלא על עולים

ועולות, כאלה שהיו בקיבוצים ומה קורה להם אחרי שהם עוזבים. ניסינו לאתר

אותם אחרי שהם עוזבים את הקיבוצים.

אנחנו מצאנו שדווקא הנושא של השפה הוא מאוד מאוד משמעותי להשתלבות

במקומות עבודה. אחד הדברים, ובגלל זה הם אמרו לנו שאחד הדברים הטובים

היה דווקא בנושא של בית ראשון בקיבוצים, שהם לא היו צריכים לדאוג

לפרנסה והם עסקו רק בלימוד העברית, וזה נתן להם עדיפות על-פני עולים

אחרים שבאו ולא היו באולפנים במשך חצי שנה. זה לא אומר שמי שישנו חצי

שנה באולפן יודע עברית אחרי זה, או אפילו עוד חצי שנה, אבל אני חושבת

שאנחנו מדברים פה כל הזמן על הכשרה מקצועית, בעוד שההכשרה המקצועית

לחלק גדול מהעולים קיימת. לא חשוב, אולי היא לא תמיד מתאימה וצריך

לעשות התאמות וכן הלאה, אבל ההכשרה של השפה המקצועית, איך לכתוב דוח

מקצועי, הדברים האלה לדעתי הם מאוד מאוד חסרים מבחינת ההשתלבות של

העולים בתוך המסגרות. אם אני מנסה לחשוב מה אני הייתי עושה לאור

הממצאים של המחקרים שלנו והתוצאות, אני הייתי מאוד עובדת על השפה, על

השפה המקצועית, על-מנת שהם יוכלו להשתלב בתוך המסגרות האלה.



אחד הדברים שכאן דובר עליהם הוא הנושא של החונכות. החונכות יכולה גם

להשתלב בקטע הזה, זאת אומרת, אם אנחנו יוצרים מצב של חונכות.

דבר נוסף שדובר עליו ולא דובר עליו בנושא של הוועדים: יכול להיות שאחת

הפעולות שהיה צריך אולי לחשוב עליהן, וגם את זה אנחנו רואים בקידום

גברים בעבודה לעומת נשים, זה שנשים לומדות הרבה. הן לומדות ולומדות עד

שהן מאוד מיומנות. הגברים, הם יודעים, אבל הם משתמשים אחר-כך הרבה מאוד

בקשרים החברתיים. אם דיברתם על הוועדים ועל זה שיש עולים בוועדים וכן

הלאה, כל עולה בעמדת כוח צריך איכשהו להביא למודעות שלהם את השליחות

שלהם כחלק מרשת חברתית שגורפת לתוך הארגון שלה עוד עולים חדשים. הנושא

של ללמוד ולדעת ולדעת ולדעת לא תמיד עוזר. מאוד צריך את הקשרים בתוך

הארגונים על-מנת שימשכו את האנשים פנימה.

לגבי הנושא של האבטלה, המעניין הוא שאנחנו תמיד מדברים על אבטלה, אבל

בקיבוצים אין אבטלה. למה אין אבטלה? מכיוון שיש ערבות הדדית מאוד

גדולה, אבל יש חלק גדול מהנשים שאינן מרוויחות כטף. הן הולכות בבוקר

לאיזה מקום עבודה, אבל לא מרוויחות כסף, מכיוון שמקומות העבודה הם

בעודף ועודף ועודף, כי באזורים שלנו קשה למצוא מקום עבודה. הן רוצות

למצוא, הן מחפשות, הן הולכות למקומות של כוח-אדם וכן הלאה. אני חושבת

בפירוש שהבעיה של העולות החדשות היא הרבה יותר חמורה כתוצאה מכל הדברים

האלה.

היו"ר ענת מאור; ניצה בן-צבי, אני מצפה לשמוע כל מה שקורה

אצלכם במשרד, מה המשרד עושה, מה הוא אמור

לעשות, האם המאבק בתוך המשרד הוא מספיק, האם יש לך מידע מה קורה

במשרדים אחרים כמו משרד האוצר וכולי.

ניצה בן-צבי; יש לי שלושה תפקידים במשרד: אני מנהלת

המחלקה לתעסוקת עולים, מנהלת מחלקת תעסוקה

לנשים בכלל, וכוח-אדם לבתי-מלון בשירות התעסוקה של משרד העבודה. אני

אתייחס לכל מה שאני יכולה לומר.

קודם כול, לגבי המונח "עולה חדש", ואני מוכרחה להתייחס לזה, כי תמיד

המספרים משתנים. אצלנו עולה חדש נחשב למי שנמצא עד שנתיים בארץ.

הנתונים שחברת הכנסת לנדבר קיבלה מאזור הדרום הם באמת נתונים של עד

שנתיים בארץ. אם יש נתונים מבאר-שבע לדוגמה, אז שם רשומות 546 עולות,

ובאזור דימונה וירוחם 71 עולות. ושוב, אני מתייחסת לעולות שנמצאות עד

שנתיים בארץ. באזור הדרום את דיברת על 10,354 נשים, מתוכן 1,146 עולות;

באזור באר-שבע, מתוך 3,410, 546 נשים הן עולות, ועולות בכלל, אני מדברת

על אתיופיות וכולי. לנו אין הפרדה.

מרינה סולודקין; במשרד הקליטה עולה הוא מי שנמצא עד חמש שנים

ואפילו שש שנים. תראי מה זה עושה

לסטטיסטיקה.

ניצת בן-צגי; זה נכון, אבל משרד הקליטה גם הגיע לעשר

שנים, ככה שיוצא שכל עם ישראל הם בעצם עולים

חדשים. אנחנו התחלנו את המדינה עם 460 אלף איש לפני הקמת המדינה, ובעצם



כל מדינת ישראל היא עלייה אחת גדולה. כך שצריך להגביל באיזה שהוא מקום

את התקופה.

היו"ר ענת מאיי; אי-אפשר להגיד שכולנו עולים כשמדברים על

העלייה הנוכחית. אני רוצה להגיד משהו שיהיה

מאוד ברור. זה ממש אבסורד בעולם מודרני להגיד שעולה נחשב למי שרק

שנתיים נמצא בארץ, ובוודאי שזה פשוט אבסורד בתחום התעסוקה. זו פעם

ראשונה שאני שומעת את הפער הזה. הייתי בוועדת הקליטה בקדנציה הקודמת

ולא שמעתי את זה. אנחנו קוראים עולים חדשים לאלה שבאו ב-89'. אחרי

שנתיים לא לקרוא להם עולים זה ממש לא לטפל בלב הבעיה. אני מציעה שלא

נאמר שכולנו עולים.

ניצה בו-צבי; את מבינה שאני לא יכולה לומר יותר. אני

עובדת מדינה, ולא פוליטיקאית, ויש דברים

שאסור לי לומר.

באופן כללי, יש לנו בעיה מאוד קשה בכל הארץ עם תעסוקת נשים, וזה דבר

גלוי. יש מחסור גדול במקומות עבודה, ונשים כמובן נפגעות ראשונות. אם

אנחנו מדברים על אקדמאיות, אז אם אקדמאית ישראלית באזור מרוחק לא יכולה

למצוא תעסוקה במקצוע שלה, היא מתפשרת, והיא הולכת נניח לפקידות, כי היא

יודעת עברית היטב, ואז היא מתקבלת כמזכירה באיזה שהוא מקום, וזו גם

פשרה. לגבי העולה המצב קשה מאוד, מפני שהעברית אינה שגורה בפיה, ולכן

היא לא יכולה להיות מזכירה, ואז מה שקורה הוא שהן הולכות לעבודות

פשוטות. אני רוצה לומר לכם שלדעתי זה דבר נורא ואיום לראות אותן, הן

מאוד רוצות לעבוד, משתלבות בכל עבודה, יותר מאשר הישראליות, אבל רואים

אותן בכל התפקידים ברמות הכי נמוכות, ואחת הסיבות לכך הוא באמת השפה.

אני מסכימה איתך, ואת זה בדקנו בלשכות: אלה שהיו בבית ראשון במולדת

ושהשפה שגורה בפיהן, הן גם קיבלו שם קצת אווירה של ישראליות, זה לא רק

העניין הזה של השפה העברית, השתלבו בעבודה יותר טוב מאשר האחרות.

בעניין של הקורסים, אין לנו קורסים ספציפיים לנשים ברמה גבוהה. לאישה

כדאי להגיע לכל קורס שקיים. הקורסים שבכל-זאת ישנם לנשים זה ספרות,

תפירה וכולי. שוב, זה ברמה נמוכה, ונשים עולות משתלבות גם בנושא הזה,

אבל לא לזה אנחנו בעצם ציפינו.

יש לנו בעיה קשה מאוד בכלל של נשים - מעל גיל ארבעים יש קושי למצוא

עבודה. אישה בגיל ארבעים נחשבת כמעט כבר לזקנה. אני חושבת שבוועדה הזו

כבר דובר הרבה על הנושא הזה, וזה דבר ידוע, וזה קשה יותר לעולה, שיש לה

עוד את הדבר הנוסף של השפה העברית.

יש אקדמאים או אקדמאיות, למשל כלכלניות ועוד כל מיני תחומים, שבעצם קשה

להן למצוא פה עבודה והן צריכות לעשות הסבה. בהסבה, שוב אותו סיפור. אם

היא נמצאת לדוגמה בנגב, ובנגב יש בכלל קשיים גדולים מאוד בתעסוקה, לא

רק לעולים, לכולם, אז גם ההכשרה היא בהתאם, ולכן קשה לה מאוד להשתלב.

מאוד היה חשוב אילו יכולנו להגיע לעבודה מהבית, וזה אמור לגבי מאוד

נשים, בעיקר בדימונה ובכל הפריפריה. לפני מספר שנים עם הייטק, עם עמירם

שור, ניסינו ללכת לאוצר ולבדוק אפשרות של סיוע וסובסידיה, כדי שנוכל

לסייע, ולא קיבלנו שום עזרה. אני חושבת שזה דבר שצריך לעבוד עליו.



ביזמות עסקית אנחנו מנסים לעודד, והיום בכל קורס של משרד העבודה יש

שבוע תוספת הכשרה ליזמות עסקית. בעוד כשלושה שבועות יתקיים יום עיון

לפקידות ההשמה שלנו, ושם אנחנו עובדים על פרק חשוב מאוד לפקידות השמה,

שהן תוכלנה להשפיע על דורשות עבודה בכלל ללכת לנושא הזה של יזמות

עסקית. יש לי סיפור של עולה בירושלים, בת 55, ללא מקצוע, שהגיעה לפקידת

השמה שלנו. העולה כיבדה את פקידת ההשמה באיזה ביסקוויט שהיא אפתה בבית.

פקידת ההשמה ביקשה ממנה לבוא בשבוע הבא למשרד ולהביא כמות קצת יותר

גדולה של אותו ביסקוויט, כדי שיוכלו למכור את זה בלשכה. כך היא התחילה

למכור בלשכה, וכך היא המשיכה, והן כבר עובדות עכשיו שתיים, והן מסודרות

יוצא מן הכלל. אני חושבת שזה דבר שאנחנו כולנו צריכים לעודד אותו, וזה

מה שאני מנסה לעשות גם בקרב העובדים שלי, להשפיע בכיוון הזה.

את דיברת על הקורס לתברואנים, אנחנו פתחנו ארבעה קורסים לתברואנים,

שרוב המשתתפים בהם הן נשים. מדובר ברופאים שלא יכלו לקבל רישיון בארץ.

הקורס הראשון מצא את מקומו בתעסוקה; הקורס השני - מחציתו, וכל השאר לא

מצאו תעסוקה, כי במועצות ובעיריות עובדים כל מיני פרוטקציונרים - ואני

מצטערת לומר זאת, ולא אכפת לי שיצטטו אותי - לא תמיד עובדים אנשי

מקצוע, ולא הצלחתי בשום פנים ואופן להשפיע ולהניע שיקבלו את העולים

האלו לעבודה; ואני יודעת שלפחות שישים מתוכם אינם עובדים. יכול להיות

שאם לחוק יהיו יותר שיניים, ניתן יהיה לפתור זאת. לא תמיד אנחנו יכולים

לפתור את הבעיה, כי זה גם עניין של מעסיקים ושל חוק.

בשירות התעסוקה היום אין זיקת חובה: בעבר החוק אמר שכל מקום עבודה חייב

לקבל את העובדים באמצעות שירות התעסוקה, ואז יכולנו לחייב את המעסיק

לקבל כל עובד, ולא לקפח בגין גיל או מין או כל דבר אחר. היום זה שוק

חופשי ולכן גם אין לנו כל כך השפעה. היום אין זיקת חובה, ולכן אנחנו לא

יכולים לחייב את המעסיק לקבל עובד. יש לשכות פרטיות, ומקומות העבודה

השונים בהחלט רשאים להעסיק את מי שהם רוצים. הם לא אומרים שהם לא

מקבלים את האיש או האישה בגלל שהם מבוגרים, אלא הם מוצאים תרוץ. הם

יודעים שזה בניגוד לחוק, אז הם אומרים שהאיש לא מתאים להם. היום הכול

חופשי, כך שאנחנו לא יכולים לחייב את המעסיק לכלום. המעסיקים זה חלק

גדול מהעניין, ולנו יש פחות ופחות השפעה בנושא הזה, עם כל הרצון שלנו

לעזור. בזמנו קיבלנו 35 עובדות מחבר העמים בשירות התעסוקה, כדי שתהיה

שפה משותפת עם הפונים העולים. עשינו כל מאמץ לקלוט, אבל אנחנו גם

קשורים למעסיקים, ולנו אין הרבה אפשרויות לעשות מעבר למה שאנחנו עושים

היום.

צר לי לגבי דימונה, אזור שמוכה אבטלה בכלל. הנשים נוסעות לים המלח במשך

שעה, כדי לעבוד במלונות שם. זה דבר מאוד קשה כשלעצמו. לא תמיד אפילו

האוטובוס הזה ממוזג. הן עובדות שם שמונה שעות פלוס השעה הנוספת של

האוכל; זה תשע שעות, ואחר-כך הן צריכות לנסוע עוד שעה בערב חזרה. הן

עובדות שם כחדרניות, מלצריות - עבודה לא ברמה הכי גבוהה, אבל הן שמחות

שיש להן בכלל תעסוקה. חלק גדול מתוך הנשים האלה הן באמת עולות חדשות.

כך שזה גם פונקציה של מה יש להציע, וזה מה שיש לנו להציע באזור הדרום.

מינה פנטין; אני מייצגת את "אמונה", תנועת האישה הדתית

לאומית. אני קודם כול רוצה לומר בחום, אני

מסתכלת מסביב לשולחן, כמי שעשרים שנה בנושא של מאבק לעלייה, ואני מכירה

הרבה מאוד נפשות, הפועלות בכל מיני מגזרים. לראות חברות עולות והן



תופסות מעמד מנהיגותי מוביל בתחומים לקידום נושאים במדינה - זה מרומם לי

את הלב, ואני מוכררזה לומר לכם שזה נפלא.

אני רואה כאן כמה בעיות, ואני אגע בנושא העולות, בנושא "אמונה" ומה היא

עושה בנושאים בעייתיים ואבטלה כללית של נשים מגיל 45 ומעלה ונשים

דתיות.

קודם כול, רציתי לומר, יושוב מאוד שתצא קריאה מובהקת, וייתכן שיצטרכו

להעמיד איזה שהוא מחקר לנושא הזה, לא להעמיד קורסים כדי להאדיר גוף זה

או אחר, אם זה משרד העבודה והרווחה שהוא גוף ממשלתי או גוף ארגוני אחר

או גוף פרטי שרוצה להרוויח כסף פלוס כספים שמוזרמים מהמדינה, כדי לתת

קורסים ועוד קורסים ועוד קורסים. שמענו, לקורס ראשון בתברואה הייתה

תעסוקה, ואחר-כך זה ירד וירד וירד. כלומר, זה דבר שניתן היה לצפות

אותו. הקורס השני, ברגע שראו שנקלטו רק 50 אחוז, יכלו לא להמשיך ולעשות

אותו. זה דבר שחייבים לתת את הדעת עליו.

הנושאים, אני הייתי ממליצה בנושאים הפרה-רפואיים - ואני לא ארחיב כעת -

בנושא של הומאופטיה ועוד כמה נושאים פרה-רפואיים שיש בין העולות נשים

שלמדו, נשים שמגיעות עם חומרים - אגב, נשים הגיעו מחבר העמים עם חומרים

לפה, עם תכשירים למיניהם, ובהתייעצות אפילו איתנו, אפילו איתי ישבו קצת

ועשיתי להן עלון קטן, והן הריצו את זה. זה נושא שני שאני ממליצה עליו.

הנושא של חונכות עסקית, כמי שמעורב בירושלים בנושא של מט"י, אנחנו

יוצאות עם הנושא הזה למגזרים הבעייתיים, קרי, עולות, נשים דתיות,

חרדיות, ערביות. יש לנו תכנית לנושאים האלה. הדבר החשוב זה הליווי. לא

עשינו ולא בנינו תכנית. זה הקצאת משאבים, לצרף אל הקורס איזו שהיא

יחידה, אפילו כלכלית, שהיא ניתנת להשלמה בחונכות. מה שאתה לא לומד

בקורס, אתה יכול ללמוד בדרך החונכות, תוך העשייה המעשית. אני מדגישה את

נושא החונכות כדבר מאוד חשוב.

נושא השפה לגבי האישה הוא אקוטי. אם ניקח משפחה שמגיעה לארץ, האישה היא

הנפגעת אם תלך לאולפן או לא תלך לאולפן, כי הבעל הוא הראשון שילך,

והאבא או הדוד או האח, מי שנמצא ביחידה המשפחתית שהגיעה, הם הראשונים

שילכו. מי שתישאר בבית עם הילד הקטן או עם הסבתא החולה או בכל סיטואציה

מקשה אחרת, זו האישה. לה נשאר להשלים אחר-כך, כשהבעל יצא לעבודה, היא

שוב במעגל הסגור של שמירה על. זו נקודה מאוד חשובה, ולכן היא נופלת

בנושא השפה, ואנחנו צריכים לתת את הדעת על זה.

לגבי "אמונה", מצבנו בוודאי לא שפיר יותר מאשר נעמ"ת, והוא אפילו קשה

יותר. בכל-זאת יצאנו בכמה קורסים.

אני רוצה לדבר על העתיד. אני מעדיפה לדבר על העתיד ולא על העבר, כי זה

מה שעומד לפנינו. אנחנו עומדות לפתוח בירושלים כדגם קורס מנהיגות

לעולות, וזה כדי להעלות את הביטחון העצמי, את האמונה בכוחן העצמי של

הנשים, ולא משנה כרגע באיזה תחום. הזכירו את אופקים ואת נתיבות. אני

אישית קרובה לנושא הזה, אני במגע עם אנשים שם. אני רק רוצה לומר

שהתחשובה שלי היא שאחוז האקדמאיות - למרות האחוזים שאתם נתתם, 35

אחוזים - הוא לא נכון. אני לא בדקתי, אבל נדמה לי שהרמה האקדמאית שם

הרבה יותר נמוכה. העשרות או המאות שנמצאות שם באמת סובלות. בכל אופן,



אנחנו את הדגם הזה נעביר, ואנחנו בודקות לגבי אופקים ונתיבות, כי יש

לנו שם עוגן חזק מבחינה תנועתית.

היו"ר ענת מאור; נמצאת כאן דליה פיסמן והיא מבאר-שבע, זאת

אומרת הדרום זה לא רק ירושלים, אופקים

ונתיבות. יש שם עוד מקומות. לכן כדאי ליצור את הקשר בין כולם.

מינה פנטו(; אני מודה לך. זו הייתה הנקודה האחרונה

מבחינת התיאום. זה באמת חיסכון בעמל שאנחנו

יכולות לחסוך. יש הרבה דברים שאנחנו יכולים אפילו לשתף בהם פעולה. אגב,

יכולה לבוא כותרת של שלושה גופים, ואני מעולם לא הייתי נגד זה.

בירושלים נוח לנו, כי יש לנו כאן הכלים, ואנחנו מיד מעבירות את זה

למקומות אחרים. ל"אמונה" יש מחלקה למשפחה. הנושאים האלה עוברים דרך

המחלקה הזאת. כלומר, אנחנו מאתרות בעיות במשפחות, האישה כחלק מהמשפחה

ברגע שהאישה מתחזקת וקורה משהו, כל היחידה המשפחתית מתברכת בנושא הזה,

ואצלנו זה עיקרון.

רעיון נוסף, כרגע פתחנו שני קורסים ניסיוניים עם מט"י, משרד המסחר

והתעשייה. אגב, אני לא מבינה מה ההבדל בין יזמות עסקית של עבודה ורווחה

ושל משרד המסחר והתעשייה, וזה נושא שהייתי שמחה ללמוד אותו, למה בכלל

יש כל מיני גופים ממשלתיים שעוסקים בזה.
ניצה בן-צבי
אנחנו נותנים קורסים קיימים שלנו כדי שאנשים

אולי יוכלו אחר-כך להפוך את זה לעיסוק

עצמאי.

מינה פנטוז; אנחנו המלצנו לאורי שרף, וזה תהליך שכבר

הגיע לסיומו, על יזמות קהילתית. יש שירותים

קהילתיים, יש מנחת הורים, יש יועצת חינוכית, יש פסיכולוג, יש אנשים שהם

נותנים שירותים קהילתיים, ויחד עם משרד המסחר והתעשייה, מט"י, ישבנו

ונתנו להם את הרעיון. אתה יכול ליצור קומפלקס של נותני שירותים במתנ"ס

או ביחידה קהילתית, ולמעשה עשית שני דברים גדולים. נתת את השירות הזה

לקהילה ויצרת יחידה עסקית עם רעיון חדש.

אני עוברת לחלק האחרון, וזה נשים מעל גיל 45. מתוך היכרות די רחבה,

נשים שהתחילו לעבוד אחרי צבא ושירות לאומי או אפילו אחרי האוניברסיטה,

בגיל 23-20, בגיל 4-7-45 הגיעו לרוויה.

היו"ר ענת מאור; בנושא הזה יש ועדת משנה בראשות חברת הכנסת

תמר גוז'נסקי. זו פשוט סוגיה אחרת לגמרי,

מאוד מאוד חשובה, אבל אנחנו לא נוכל להרחיב בה.

מינה פנטוו; במגזר הדתי, במיוחד כאשר האישה היא המפרנסת

היחידה, הנושא הזה הוא אקוטי, ואכן אנחנו

יצאנו בפריסה ארצית, בשילוב עם משרד המסחר והתעשייה, ובכל פעם יש לנו

כמה עולות.

גלינה בלבנוב; אני עליתי בנובמבר 90'. אני מהנדסת כימית,

ובירושלים סיימתי קורסים באוניברסיטה בשנת



91' ועבדתי ארבע שנים במקצוע. עכשיו שמעתי הרבה סיבות למה אנחנו לא

עובדים, ואני רוצה להוסיף עוד סיבה אחת, שלדעתי היא הגרועה ביותר: לא

מקבלים עולים לעבודה. לא רוצים לקבל עולים לעבודה. אני עבדתי, ואני

מכירה את המצב במפעלים, אני מכירה את כל העבודות במעבדות שיש פה בארץ,

ויש לי ניסיון של יותר מעשרים שנה עם ידע גדול מאוד, כי אני למדתי

במכון טכנולוגי בלנינגרד. לפני יותר מחצי שנה התחלתי לחפש עבודה. נתתי

את כל המסמכים שלי וקורות החיים שלי לכל משרדי כוח-אדם באשקלון, בערך

עשרה משרדים כאלו. במסמכים היו התעודות, מכתבי המלצה ממקומות העבודה

בהם עבדתי. הזמינו אותי פעם אחת לריאיון במפעל בשדרות. הייתי שם

בריאיון ודיברתי רק עם מחלקת כוח-אדם, עם פקידה צעירה שלא מבינה בתחום

שלי. אני ביקשתי אותה ואמרתי שאני רוצה לדבר עם מנהלת המעבדה, עם

מומחה, שיגיד לי אם אני יכולה לעבוד או לא יכולה לעבוד. הם לא נתנו לי

לדבר עם מנהלת המעבדה. כמה פעמים שפניתי למפעל לעבוד, מארבעה משרדי

כוח-אם הייתה לי הפניה למפעל הזה, אבל התשובה הייתה שאני לא הרבה זמן

בארץ - שבע שנים זה לא מספיק; התשובה השנייה הייתה שעכשיו זה לא

אקטואלי.

את הצלצול האחרון קיבלתי אתמול ממשרד כוח-אדם, ושאלו אותי אם אני מוכנה

לעבוד כלבורנטלת, לא כמהנדסת. אמרתי שכן, אני מוכנה. באיזה מפעל? אמרו

לי שלא יכולים להגיד לי איזה מפעל, אבל זה בשדרות, יש שם תנאים טובים,

יש הסעה. אמרתי, כן, בסדר. תשלחי את קורות החיים שלי כי אני מעוניינת.
התשובה הייתה
הוא לא רוצה, שם יש טכנולוג במפעל, הוא לא רוצה לקבל

עולה חדשה, כי הם מחפשים רק ישראלים. אני אומרת שהם לא ימצאו ישראלים

בנסיון הזה, כי אין דבר כזה בישראל. אני ראיתי הרבה אנשים, ואני מוכרחה

להגיד שאין להם הידע שיש לי, אין להם הניסיון שיש לי, אבל זו הייתה

התשובה האחרונה שקיבלתי. בסוף דיברתי עם מנהלת המעבדה בשדרות, ואני לא

רוצה להגיד איך קוראים לה, כי היא ביקשה שלא אומר שדיברתי איתה, אבל

היא אמרה לי שהמנהל לא רוצה לקבל עולה חדשה.

ראיסה טויברמו; קורסים בלי עבודה, זה לא נותן שום דבר. אני

סיימתי כמה קורסים, ואם אני אספר איזה

קורסים, זה ייקח הרבה זמן. אבל אני רוצה להגיד שהקורסים לא נותנים כלום

בלי שילוב בעבודה, כי בכל עבודה דורשים ניסיון בעבודה.

מה שקורה בבתי-ספר, שבכל כיתה ישנם ארבעים תלמידים ויותר. אם יעשו

כיתות כמו שצריך, כך שתהיה אפשרות ללמד את התלמידים, אז יהיו מקומות גם

למורות. אותו הדבר קורה אצל רופאים. פעם הייתי צריכה לעשות בדיקות אצל

רופא מקצועי, וחיכיתי חודש עד שהגעתי אליו. אני חושבת שצריך לפתור את

השאלה הזאת באופן יותר בסיסי.

אבלינה לויט; עליתי ארצה בשנת 92/ ואני בארץ ארבע וחצי

שנים. בחיים הקודמים שלי הייתי רופאת

שיניים. סיימתי קורס בן חצי שנה של רופאי שיניים בחיפה, אבל כפי שנאמר,

הקורס לא נותן שום דבר. הקורס מתקיים בשפה העברית, אף על פי שאין לי

בעיה עם השפה, ואני דוברת עברית ואנגלית.

היו"ר ענת מאור; יש לך כבר רישיון?
אבלינה לויט
כמובן. הכול יש לי. שמענו הרצאות בעברית,

אבל כתבנו ברוסית. אחרי סיום הקורס, אין



התחייבות לעבודה, כך שזה לא נותן כלום, וזה לא קשור במקצוע שלי, אלא

בכל המקצועות, ולא רק לגבי נשים אלא גם לגבי גברים.

המדינה לא דורשת אדם אינטלקטואלי. לדוגמה, אני שטפתי כלים, אני עבדתי

גם בפרדס, אבל כמה אפשר? גם בעל הבית אצלו עבדתי שאל למה אנחנו לא

עובדים במקצוע. יש פה שאלה של קביעות, אפילו אם אדם לא מתפקד כפי

שדורשים התנאים; אם יש לו תנאים, הוא נשאר בעבודה. שש פעמים עברתי

מבחנים, בעוד שבזמן הזה אפשר לסיים אוניברסיטה. אני לא יודעת מה ללמוד

עוד. כשאני עושה את המבחן, אני לא יכולה לראות אותו לאחר מכן, זה סוד

גדול, לא נותנים לראות את המבחן שלי.

אני רוצה לתת כמה דוגמאות מהחיים: ביטוח לאומי ולשכת העבודה. לשכת

העבודה בדרום כבר שנים לא נותנת קורסים לנשים, ולא רק לנשים, אלא בכלל

לא נותנת קורסים. אם אישה צעירה, שהיא עדיין לא בת 25, דורשת איזה שהוא

קורס, תנו לה איזה שהוא קורס שהיא יכולה להתקדם באמצעותו. לאותה צעירה

לא היה זמן לסיים לימודים בברית המועצות והיא רוצה פה להתקדם, אבל לא

נותנים לה אפשרות. אישה שקשורה עם ביטוח לאומי מקבלת עזרה, אם היא לא

עובדת, היא מקבלת הבטחת הכנסה. אם נתנו לה קורס מלשכת העבודה בנושא

מחשבים, ולשכת העבודה משלמת, זה היה נורא בביטוח לאומי שהיא מצאה קורס,

כי איד זה אפשר שהיא מצאה קורס שלא שייך לביטוח לאומי, היא צריכה

להראות את כל המסמכים שהיא לא מקבלת כסף. האישה מצאה לבד את הקורס, אז

מהל היא צריכה כל החיים להישאר בעבודה בפרדסי!

אישה יוצאת לפנסיה בגיל 60 והגבר בגיל 65, ואני חושבת שזה לא נורמלי.

זאת בעיה לחפש עבודה לאנשים בגיל 42, כי המעסיקים מסתכלים על הגיל. מי

יקבל אישה לעבודה בגיל 50, בגיל 55?

לפני חודש פניתי, בעזרת חברת הכנסת מרינה סולודקין, בקשר לבעיה שלי

למשרד הבריאות. שאלנו איך אני יכולה לקבל תשובה, איזה זכות יש להם לא

לענות, דבר שהוא מקובל בכל מקום. יושבת פקידה במשרד הבריאות ואומרת שאם

לא נעזוב את החדר, היא תזמין משטרה. משרד הבריאות חי טוב מאוד מהמבחנים

שלנו, כי כל מבחן עולה כסף.
ניצת בן-צבי
דיברת על קורס שלא שייך למשרד העבודה. משרד

העבודה לא מממן הכשרה של קורסים שלא שייכים

למשרד עצמו. התעודה שלנו מחייבת את המקצועיות. אם זה לא קורסים שלנו,

אנחנו לא מממנים אותו.

רינה גולדשטיין; יש לנו גם יתרון גדול שאנחנו גרים בדרום.

אני גרה ביער יתיר, 30 קילומטר מצפון

לבאר-שבע, מקום שחיפשנו הרבה זמן. אני באתי לדבר כאן על נשים שיש להן

השכלה גבוהה, תואר שני ומעלה, ואולי זה טעות, אבל המעמד שלנו, המעמד

הפסיכולוגי, דורש מאיתנו עבודה הולמת את ההשכלה שלנו לפחות. יש לנו

ניסיון במקום שלנו, שם הוקם מרכז. דליה פיסמן הייתה אצלנו לפני ארבע

שנים, ומרינה סולודקין ביקרה אצלנו לא מזמן. היה סיוע של הסוכנות ושל

משרד הקליטה, כשהיה גל העלייה הגדול, כשהסיוע היה להקמת מכון למדענים.

זה לא בדיוק חממה טכנולוגית, אלא מעבדות תחת קורת גג, שקיבלו סיוע

מהסוכנות וממשרד הקליטה. אנחנו עבדנו במקום כמו חלוצים בשנים הראשונות

של המדינה והקמנו מעבדות. כשהסיוע הסתיים, באה חברה וזרקה אותנו. עכשיו

יושבות במקום ארבע חברות קטנות. פה דיברו הרבה על יזמה פרטית, על יזמה



נשית, ואני רוצה לומר שלא צריך רק יזמה נשית, אלא יזמה פרטית. החברה

שלנו עוסקת באקולוגיה, טיהור מים, שאלה הס מקצועות של נשים. אנחנו

יודעים שיש צורך גדול בארץ למפעל שימושי שמיועד לתכניות לטווח קצר

מאוד, מפעל שלא יתחרה עם האוניברסיטאות שעובדות עם פרויקטים גדולים

ולתקופה ממושכת.

באתי להציע 3או פתרוו חלקי לנשים עם השכלה גבוהה בתחום מדעי ההנדסה

על-בסיס חברות פרטיות בתמיכה ממשלתית, כי בלי תמיכה ממשלתית - גם

אידיאולוגית, גם סיוע - אנחנו לא יכולים להתקיים. יש לנו עכשיו התקשרות

די גדולה עם צרכנים בארץ, למשל עם הקיבוצים. בראש ובראשונה הם דורשים

מוניטין, דבר שעכשיו כבר רכשנו, כי אנחנו כבר מבצעים פרויקט עם מפעלי

ים המלח ועוד כמה פרויקטים, אבל כסף אין. לו הייתה לנו תמיכה ממשלתית,

גם אידיאולוגית וגם סיוע ממשי, אפשר היה להקים על-בסיס החברות שלנו

מרכז הנדסאי מדעי, שהמטרות שלו יהיו מחקר שימושי בהתאם לדרישות הצרכנים

בארץ. אנחנו לא יכולים לשכוח שישראל עכשיו, עם העלייה שלנו, יכולה פשוט

לייצא הרבה ידע וטכנולוגיה. אנחנו למשל שלחנו דוגמאות לאנגליה וזה

התקבל בברכה.

מרינה סולודקין; אני פניתי בשמם למשרד המדע, למדען הראשי,

אבל יש כללים של משחק, שאם הם לא חממה אלא

מפעל פרטי וקטן, לא יכולים לתת להם סיוע. אני לא יכולה לעזור בזה, ואני

אומרת שחבל מאוד לשמוע את מה שאנחנו שומעים.

לילית קוקט; כבר לפני שנה אמרתי שיש אבטלה, והאבטלה הכי

גרועה שישנה היא אצל נשים בדרום. נשים

שנמצאות כאן שנים רבות לא יכולות למצוא עבודה. ראש העיר, שבתאי צור,

אמר-. "כן, אני יודע שיש אבטלה, אז מה?". זאת הייתה תשובתו לבעיה.

מזמן אמרתי שיש מקומות עבודה במרכז, וזה ידוע. מספר המובטלים בירושלים

הוא 2 אחוזים, ואני יודעת, אני בטוחה ואני מזמינה אתכם לבקר בלשכת

התעסוקה באשקלון, שם תוכלו לראות כמה נשים מובטלות שם. בכלל אין תעסוקה

לנשים, וזה קטסטרופה. אלה לא סתם דיבורים שאנחנו מדברים כאן וזהו, אלא

צריך להיות פתרון. הפתרון הכי פשוט הוא לממן את נסיעות הנשים לעבודה

במרכז. 60-50 קילומטר זה לא מרחק גדול.
ניצה בן-צבי
הנשים לא רוצות לנסוע כל כך רחוק.

ליליה קוקט; זה לא נכון.

אני פניתי לעשרים ואולי יותר משרדי כוח אדם

במרכז, אבל כשאמרתי שאני רוצה עבודה באשקלון, אף אחד לא רצה לדבר איתי.

מחיר הנסיעה באוטובוס הוא גבוה מאוד. כרטיס נסיעה מאשקלון לירושלים

עולה 18 שקלים.

לגבי הקורסים, הקורסים של משרד העבודה זה קורס בשביל לשלם משכורות

למורות. אחרי הקורס הזה, לאדם שעבר את הקורס אין אפשרות למצוא עבודה

בשוק. זה סתם קורס.

סופיה ביילין; אני כרגע ראש עמותת בריאות, ואני רוצה להגיד

כמה מילים בשם הרוסים. יש לי קבוצה גדולה של



רופאים סניטריים, שאין להם סיכוי לקבל עבודה במקצוע שלהם. אומרים

שלתברואנים בארץ אין עבודה, אבל קורס פרטי כן מתקיים. לרופאים סניטריים

בארץ קוראים תברואנים. לרופאים האלה יש פוטנציאל גדול, ואנחנו צריכים

לעזור להם. אחרי שנת -94' לא נפתחו קורסים, ואין סיכוי לקבל עבודה

במקצוע הזה.
נדיה ליבשיץ
אני עובדת באיחוד משפחות חד-הוריות, ואני

רוצה להעלות את בעיית המשפחות החד-הוריות,

ששם המצב יותר גרוע מאשר אצל אישה שיש לה משפחה. לרוב הנשים אין אפשרות

להתפרנס, והן עובדות בעבודות הכי פשוטות, בדרך כלל עם שכר מינימום, עם

קבלת השלמת הכנסה. אם למשל פיטרו אישה כזאת, היא צריכה לבחור בין השלמת

הכנסה או בין הבטחת הכנסה, כי פעמיים הביטוח הלאומי לא משלם. היא נשארת

עם שכר מאוד נמוך, ואין לה אפשרות ללכת לקורסים, כי אם היא הולכת

לקורסים היא לא מקבלת השלמה. באה אליי אישה אחת ואמרה שהיא מקבלת הבטחת

הכנסה 1,100 שקלים, והיא רוצה ללמוד בקורס כי פיטרו אותה והיא מצאה

איזה קורס, אבל עם הסכום הזה היא לא יכולה לחיות. זה מעגל ללא פתרון.

היא רוצה ללמוד, והיא לא יכולה, כי הביטוח הלאומי לא משלם השלמת הכנסה,

אבל גם כשהיא עבדה היא קיבלה סכום נמוך מאוד שאי-אפשר לחיות איתו.

ליליה קוקט; לא נותנים אפשרות להתקדם.

נדיה ליבשיא; אף על פי שמגיע לה קורס, היא עבדה כחדרנית

כמה שנים ופוטרה, ואין לה אפשרות ללכת

לקורס.

ליליה קוקט; צריך שיהיה גם פתרון לגבי אישה בת חמישים.

צריך לעודד אנשים לקבל לעבודה נשים בגיל

כזה. לנשים כאלה שלא מקבלים לעבודה גם אין פנסיה.

היו"ר ענת מאלי; הנושא הנדון הוא נושא מעניין ועצוב. אני

מאוד מסכימה שמצד אחד מאוד מבורך שיש לנו

שתי חברות כנסת מהעלייה הרוסית מהדרום. מטבע הדברים שומעים את המצוקות

ולא את ההישגים, למרות שאני יודעת שנקלטו הרבה מאוד נשים. הייתי בקורס

עסקים בבאר-שבע, וראיתי הרבה מאוד נשים עם הרבה מאוד הצלחה והרבה

חיוכים. ובכל-זאת מה שאנחנו רואים יכול להדיר שינה מעינינו ומחייב

אותנו לחשוב על זה.

אני מקפידה מאוד שהוועדה תהיה ועדה לא פוליטית אלא מקצועית, אבל אני

מוכרחה להגיד שתי מילים כלליות, שהן בהחלט פוליטיות, דווקא כי אני

מסכימה עם מה שאמרו, שהכי חשוב זה התפיסה והשוק החופשי.

הנתונים שקיבלנו מראים שאין לנו בררה אלא להיאבק ולהיאבק, כי המגמה

הולכת בכיוון הפוך, והיא מקשה ומכה את הנשים. אני רוצה להיות מאוד

ברורה. המדיניות שראש-הממשלה מצהיר עליה - זה לא שאני אומרת, זה

העובדות מוכיחות - על ההפרטה, ושהאבטלה היא פחות חשובה משער החליפין

וכולי, והאבטלה גדלה, תמיד השוק המשני, שהוא בעיקר נשים ובעיקר עולים

ובעיקר פריפריה, יהיה הראשון להיפגע. אני מקווה שאני מובנת. זאת אומרת,

זאת המדיניות, ואם אנחנו לא ניאבק נגד המדיניות כל הזמן, בתקשורת

וכולי, זה יימשך. זאת המדיניות, זאת המדיניות של ראש-הממשלה והמדיניות

שהממשלה הזאת החליטה עליה. אני באופוזיציה, וזה קל לי להגיד, אבל אני



אומרת את זה באמת מנקודת ראות של נשים, של נשימ בפריפריה, בכאב ובזעקה

הכי גדולה. ישיבה כזו, לצערי, לא תגיע לתקשורת. לא שאני חושבת שבעבר

היה הכול בסדר, גם אז נאבקתי, אבל אין ספק שעכשיו הכיוון הוא הפוך

לגמרי.

לכן צריך לדעת שאין לנו בררה. החשיבות בישיבה כזו היא לחזק אחת את

השנייה, כי הממשלה לא לוקחת עוד רעיונות. בטח שאפשר לקחת עוד דברים,

אבל אם הממשלה מחליטה שהיא לא תתערב, אז היא מורידה אחריות.
באותו עניין אני רוצה לתבוע כמה דברים
- ראשית, חוק עידוד השקעות הון - הרי לא תהיה תעסוקה לנשים אם לא יהיו

מפעלים בדרום.

- אם הממשלה צמצמה את חלקה בהשקעות בפריפריה, אז מפעלים נסגרים ולא

נפתחים חדשים. הייתי השבוע באשקלון, ויש שם מוקדי אבטלה, כולל מוקדי

אבטלה של עולים. איך אפשר לוותר על פרויקט כזה? אני אומרת, צריך

לדרוש שחוק עידוד השקעות הון לפריפריה יחזור ויהיה חוק כמו שצריך. אם

מבטלים את הפרויקטים, מה הפלא שיש מובטלים?!

- אני רוצה לשמוע יותר מידע גם לגבי הפרויקטים של משרד הקליטה, על

פרויקטים של חממות, פרויקטים למורים, פרויקטים לרופאים, איפה זה

עומד.

אני מבינה שקיים נושא התחבורה, סובסידיה לתחבורה, תשתית תחבורתית,

רכבת. יש לי כבר פנייה לגבי זה, וזה יבוא לדיון במושב הבא, כי אנחנו

יוצאים באוגוסט לפגרה, אז נדון על כל נושא התחבורה מהפריפריה למרכז

והשפעתה גם על תעסוקת נשים. אבל עוד פעם, אם הממשלה תגיד שהכול שוק

חופשי, זה לא יהיה. לכן התביעה הזאת היא מאוד חשובה, ואנחנו צריכים

להיאבק עליה.

לגבי יזמות עסקית, החוק הזה נפל בתיקו, חוק העדפה מתקנת לנשים בעסקים.

אני לא מאמינה שנתקדם בלי החוק. אני פונה למרינה סולוצקין, נחשוב יחד.

אני גם רוצה להחתים יותר נשים, ואנחנו מוכרחים לשכנע את השר בנושא הזה.

אגב, בעניין הזה גם הממשלה שלי הייתה לא בסדר, כי גם שר האוצר דאז,

אברהם שוחט, התנגד לזה. אני אומרת שזה צריך להיות חלק מהסיכום. אנחנו

לא נרפה במאבק, למרות שעוד לא הצלחנו בו במשך חמש שנים, שיהיה חוק

העדפה מתקנת לנשים בעסקים קטנים, כי בדירקטוריונים זה מאוד קידם.

אנחנו נתבע ממט"י, שמעבר לקורסים, העניין של שעות חונכות לעסקי נשים

חשוב במיוחד וזה הודגש כאן. החונכות והליווי, כדי שהעסק אכן יצליח.

לגבי הכשרה מקצועית, אני רוצה לומר לכם שמה שפה הציעו רבים מכם, הדגשתם

שההכשרה המקצועית זה בזבוז זמן, אני אומרת לכם שבואו לא נעשה כדור

ברגליים; זה היה הוויכוח שלי עם אורה נמיר, כשהיא אמרה שאם אין עבודה

היא לא תיתן את הקורס, ואז קורסים לנשים היו אלה שנסגרו ראשונים. אני

רוצה להיות מובנת. אם יש מקומות עבודה ועושים את הקורס בכיוון הפוך, זו

טעות, אבל אני חושבת שעדיף קורס, גם אם אחר-כך יש בעיות למצוא עבודה,

מאשר בלי קורס בכלל. אולי אני טועה, ואולי כדאי להתייעץ. אבל שלא נמהר

להגיד שקורס זה בזבוז זמן ולא צריך לתת אותו כי אין אחר-כך עבודה.



בוודאי שעדיף שתהיה עבודה ויהיה קורס לקראת העבודה, אבל אני לא מציעה

שנסכים לבטל קורסים עד שאין רעיון לקורס אחר. לא מעבירים קורס ליצירת

מקומות עבודה, כי מתנגדים לזה. אנחנו חיים במדינה של קפיטליזם, במדינה

של שוק חופשי. אני מאוד מתווכחת על זה. בסוף יצא שגם לא יזרימו למקומות

עבודה וגם הקורסים יבוטלו. לכן אני אומרת, שקודם כול, לא לפגוע

בקורסים. נכון, צריך להיאבק בעניין מקומות העבודה בכל הכוח הפוליטי שיש

לנו. אני יודעת שגם במגזר הערבי ובקיבוצים עושים קורסים. אני אומרת -

בינתיים לא לבטל. זו ההצעה שלי לסיכום בעניין הזה.

טיפת לנדבר; את הקורסים האלה, שאחר-כך אין מהם הפניה

למקום תעסוקה ואין בהם בעצם פתרון במקום

לתעסוקה, צריך אולי להחליף בקורסים ללימוד שפה. זה יתרום הרבה יותר.

אנחנו אומרים שקורס צריך להתאים לשוק העבודה.

היו"ר ענת מאיר; היום אנחנו במצב של 15 אחוז מובטלות. השאלה

היא אם לבטל את הקורסים, ולדעתי, צריך לבטל

רק אם זה גורם ליותר תסכול מאשר תועלת, אבל אני אומרת להשאיר. זה עוד

מיומנות, זה עוד יכולת, זה ההשתלבות בחברה.

ניצה בן-צבי; אם מבטלים, זה גם לא יהיה קיים.

היו"ר ענת מאור; צריך להיאבק על מקומות עבודה, והדבר השני

הוא פנייה למשרד העבודה והרווחה, שחלק

מהקורסים לעולות יהיו על הכשרה בשפה, שפה מקצועית, מיומנות וכולי.

סופו; לנדבר; בסיכום תתייחסי גם להארכת תקופת העלייה עד

לחמש שנים.

היו"ר ענת מאור; הסעיף הבא שהייתה עליו הסכמה הוא שאנחנו

תובעים ממשרד העבודה והרווחה שקליטה בעבודה

תעסוקתית תימשך חמש שנים מיום העלייה, ובשום אופן לא שנתיים.

לילית קוקט; גס חמש שנים בדרום לא מספיק.

היו"ר ענת מאיר; נכון, תוך ציון שאפילו חמש שנים זה לא

מספיק, אבל אי-אפשר להיאבק על יותר, כי זה

ללא סיכוי.

ד"ר גלינה בלבנוך העלתה את הבעיה של קליטה בלתי פורמלית, ואני רוצה גם

את זה להדגיש. אני מסכימה, זה לא עניין של משרד ממשלתי.

גלינה בלבניב; הרבה פעמים אני שמעתי שמפעלים לא רוצים לקבל

רוסים. כך הם אומרים.

היו"ר ענת מאיר; אני הבנתי, ולכן אני מכניסה את זה לסיכום.

אני אומרת שמעבר למשרדים, יש גם אווירה

חברתית, שחשוב מאוד לעודד ולתבוע וליזום את הרעיונות איך לקלוט עולים.

בהקשר זה אני רוצה להזכיר את בעיית העובדים הזרים. זה לא בדיוק אחד על

השני, אבל אנחנו יודעים שהעובדה הזו שאנחנו בעצם ממלאים את הארץ בכמות



כזו של עובדים זרים, זה גם בעיה חברתית וגם בעיה תעסוקתית. גם את זה

נוסיף לסיכום.

בנושא הזה של המעגל הסגור, שהעלתה נציגת איגוד החד-הוריות. ניצה, אנחנו

פונים בפעם המאה. זאת אומרת, יש פה באמת ביצה ותרנגולת לא מובנת. מי

שהולכת לקורס לא מקבלת דמי אבטלה?
מצה בן-צבי
לא, הן מקבלות הבטחת הכנסה. אם היא עבדה 180

או 150 יום, אז יש לה דמי אבטלה.

היו"ר ענת מאור; אנחנו מבקשים לבדוק את הנושא הזה.

ניצה בן-צבי; הבטחת הכנסה הן מקבלות. איו פה בעיה עם זה.

אבל הסכום הוא לא כל כך גבוה. חד-הוריות

זכאיות. כאלה שהן במושבים ובקיבוצים ושאינן רשומות בלשכות התעסוקה לא

מקבלות את הקורסים. אם הן יירשמו, אין בעיה עם זה.

היו"ר ענת מאור; את צריכה לעדכן אותי. אני לא זוכרת איך זה

הולך כרגע ומה המחסומים. תכתבי למשרד העבודה

והרווחה עם העתק אליי, ואז נוכל בהחלט נטפל בזה, כי זה דבר מאוד מאוד

חשוב.

לגבי הפנסיה, אני רוצה לומר שאנחנו לא הסכמנו שפנסיה תעבור לגיל 65. יש

לנו החלטה מאוד ברורה בוועדה. לפי ידיעתי, לנעמ"ת יש עמדה אחרת. בוועדה

ההחלטה שלנו היא מאוד ברורה. אנחנו עומדים על זכות האישה לבחור בין גיל

60 ל-65, ומתנגדים להצהרות ממשלתיות, שאומרות לחייב את הנשים לעבור

לגיל 65. אנחנו אומרים שכשאחוז המובטלות יהיה כמו של הגברים ושהשכר

יהיה כמו של הגברים, אז נתחיל לדבר. זו עמדת הוועדה, וכל פעם כשהממשלה

מעלה את זה - ולצערי גם ההסתדרות מעלה את זה - צריך להיאבק בזה. זו

עמדתנו.

עלה פה רעיון מאוד יפה, לסבסד את מי שקולט מבוגרים יותר, מי שקולט נשים

מבוגרות. אני יודעת שבזמנו סבסדו מפעלים שקלטו בכלל עובדים נוספים או

שקלטו עולים. בהחלט נשקול את זה. לצערי, כאשר הגישה היא גישה בדיוק

הפוכה, הסיכויים להכניס רעיונות כאלה הם פחותים.
מרינה סולודקין
יש לי השקפה פוליטית שגם אין שמאל סוציאל

דמוקרטי, במדינה שלנו, שכל מה שעשו בקדנציה

הקודמת הוא העלאת השכר של המעמד הבינוני והבינוני-גבוה. לכן מצאנו את

עצמנו בגירעונות בהם אנחנו נמצאים, ועל זה אנשים אחרים משלמים עכשיו

באבטלה ובצמצום תכניות. אני מסכימה איתך שמדינה קולטת לא יכולה להיות

רק שוק חופשי. אנחנו דורשים מדיניות של יצירת מקומות תעסוקה, אבל מה

שאנחנו אומרים הוא שיתנו תכניות מיוחדות, והיעד הוא אוכלוסיית העולים,

שיש להם בעיות כלכליות מאוד מובנות, בגלל שאנשים מגיעים ללא הון. מה

שראינו כאן היום הוא מה שאת סיפרת בנושא משרד העבודה והרווחה ועל

הקורסים לספריות, תופרות ואופות, איבוד הון אנושי. את יודעת, לנו זה

אפילו עצוב מאוד לשמוע, משום שאנשים מאבדים את הרמה שלהם, את הרמה

המקצועית שלהם. הממשלה הקודמת ניצלה למטרות אחרות 7 מיליארדים מערבויות

אמריקאיות. לצערי הרב, גם הממשלה הנוכחית עושה זאת עם 1.7 מיליארד. אבל



אני חושבת שלא צריך לדבר על זה. וסופה, אזכור אשת ראש-הממשלה זה לא

הנושא.
סופת לנדבר
אני מאוד מצטערת. זו הדעה שלי, ואני חושבת

שהעניין הזה נפגע, אם אשתו של ראש-הממשלה

קמה ואומרת שעבודה שחורה זה בעצם פגיעה באינטליגנציה. אני מסכימה שאם

לאדם יש תואר שני ושלישי הוא צריך למצוא את מקום הפרנסה שלו דווקא

במקצוע ודווקא לפי התואר שהוא קיבל, אבל אני חושבת שיש פה פגיעה בעלייה

שלמה, אם מדברים על אנשים שהגיעו עם תואר שני, שלישי ורביעי ונמצאים

היום, את יודעת איפה; ובשנה הזאת של הממשלה היא לא תרמה להתקדמות, אלא

ההפך. אני אומרת שצריכים להיזהר בהכרזות, וכאשר אשתו של ראש-הממשלה

מדברת בטלוויזיה היא צריכה להיזהר בדברים שהיא אומרת, משום שאחר-כך יש

פרשנות לא נעימה וגם לא מתאימה לאינטליגנציה של האדם.
היו"ר ענת מאיר
אני רוצה לציין שכולנו עובדות ברמה המקצועית

והעניינית, ואמירות פוליטיות זה חלק קטן

מהתרבות, ולא צריך להתנצל. לכן אני מאפשרת גם את האמירות הללו. כולנו

יודעות שטובת העניין וטובת העולות זה מה שעומד לנגד עינינו.

רינת גולדשטיין? לגבי נשים עם השכלה גבוהה, לא שמעתי שהוספנו

פה נקודה לגבי הקמת מרכזים. כנראה לא שכנעתי

אתכם לגבי הקמת מרכזים מדעיים-טכניים.

היו"ר ענת מאור; את שכנעת. אני אמרתי שצריכים לבדוק שלושה

דברים מהעבר ולהמשיך. אמרתי את נושא חוק

עידוד השקעות הן, אמרתי מוקדי אבטלה, ואמרתי פרויקטים של משרד הקליטה.

רינת גולדשטיין; זה לא פרויקט של משרד הקליטה.

היו"ר ענת מאור; אז נוסיף לסיכום פרויקטים של משרד התעשחחה

והמסחר.

מרינה סולודקין; אני מברכת מאוד על היזמה של סופה לנדבר, אבל

אני חושבת שזה שלב ראשון, ורק התחלנו בו.

אני מאוד רוצה גם לראות את השרים בדיון שלנו. אני מאוד מכבדת את שר

העבודה והרווחה, וראיתי שהוא איש מבריק, אבל הוא צריך לבוא לכאן

לדיונים, וכנ"ל גם שר התחבורה, מאחר שהוא קשור לעניין הנסיעות.

קריאת; שר התחבורה ישמח מאוד לבוא לדיון כאן ולפעול

בזה.

היו"ר ענת מאור; אנחנו כבר רשמנו את זה כסיכום נוסף. לישיבה

הראשונה במושב הבא יוזמן שר התחבורה.

מרינת סולודקין; גם שר התעשייה והמסחר צריך לבוא לכאן.

היו"ר ענת מאור; יש בעיה קריטית של הגעה או אי-הגעת שרים

לישיבות. שר המסחר והתעשייה, כל השנה

האחרונה יושבת ראש הוועדה לא הצליחה לגרום לו לבוא לישיבה. אני רואה את

זה מאוד בחומרה, וגם יושבת ראש הוועדה רואה את זה בחומרה, והיא העבירה



את התביעה. כשר מוזמן, הוא מוזמן כמובן למליאת הוועדה, אבל אני מוכנה

לוותר על הכבוד של יושבת ראש ועדת המשנה ולדון בנושא במליאת הוועדה

בראשות יעל דיין. תדעו, השר חייב לשלוח אנשים, אבל הוא לא חייב לבוא

בעצמו לכל ישיבה, והתוצאה היא שבינתיים זה חלק מזילות או מפיחות הערך.

שר המסחר והתעשייה עדיין לא היה בוועדה אף פעם אחת.

מרינה סולודקין; אני יכולה לומר שאם ההזמנה תהיה עניינית

בקשר לתעסוקה נשית, אני חושבת שזה נושא מאוד

מכובד. ראינו שרים בוועדת העלייה והקליטה, גם את השר שרנסקי וגם את השר

אדלשטיין וגם שר העבודה והרווחה. אני חושבת שאנחנו צריכים להעלות את

רמת העבודה בוועדה שלנו. זה לא תביעה, אלא זה מה שאני חושבת, ונראה לי

שאנחנו מאוד בשלים לזה.

היו"ר ענת מאור; צריך לדון במפורש בנושא התחבורה הציבורית,

הרכבות והסובסידיה.

מרינה סולודקין; אנחנו נעשה כל מה שאפשר, אבל אני מציעה גם

מאבק ציבורי, וזה אומר גם מכתבים לעיתונות

ומאמרים. אני חושבת שאם לא יהיו תזוזות בשנה הבאה, צריך להיאבק על זה.

קריאה; אני חושבת שכתבה רק בעיתונות הרוסית לא

מספיקה. צריך לכתוב בעיתונות הכללית.
מרינה סולודקין
אני יכולה לתת לכם מתורגמנים על-מנת

שיפורסמו מאמרים בעיתונות הכללית.

מינה פנטיו; יש לי המלצה ליועצת ראש הממשלה למעמד האישה.

אני לא יודעת מה עדיף, וזה לשיקול דעתכן,

חברות הכנסת, האם להגיש סיכום או ליזום פורום יותר מצומצם שנפגש איתה

ומגיש לה את מלוא חומרת הנושא.

היו"ר ענת מאור; היא מוזמנת באופן קבוע לכאן, והיא בחרה שלא

להיות.

סופה לנדבר; אני רוצה להודות לוועדה לקידום מעמד האישה

על הדיון. אני רוצה להודות ליושבת הראש,

למרינה סולוצקין ולחברות שבאו, ואני מקווה שתהיה פעילות בנושא.

היו"ר ענת מאור; תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15;11

קוד המקור של הנתונים