ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 23/06/1997

פערים בקידום ובשכר בין גברים ונשים בתקשורת

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 58

מישיבת ועדת המשנה לקידום הנשים בעבודה ובכלכלה

יום שני. י"ח בסיון התשנ"ז (23 ביוני 1997). שעה 00;11
נכחו; חברי הוועדה
ענת מאור - היו"ר

יעל דיין

אבנר-חי שאקי
מוזמנים
דניאל מימרן - סמנכ"ל כספים ומינהל, הרשות השנייה לשידורי טלויזיה

סיגלית צור-ניזרי - חשבת כה אדם ושכר, הרשות השנייה לשידורי טלויזיה

יאיר שטרן - מנהל הטלויזיה, רשות השידור

דליה גוטמן - מנהלת חטיבת התוכניות, רשות השידור

ישכה בירנשטוק - המועצה למעמד האישה, עיריית ירושלים

גבי בר זכאי - מ"מ ראש העיר ויו"ר מועצת הנשים, מעלה אדומים

תאיר זבולון - עיתונאית

פרופ' תמר ליבס - חטיבת התקשורת, האוניברסיטה העברית

יחיאל לימור - עיתונאי

שרה פרידמן - עיתונאית, מעריב

שרי שילון - עיתונאית

עו"ד מלכה ורוצלבסקי - יועצת משפטית ומרכזת מקצועית, אגודת העיתונאים.

עו"ד רבקה מלר-אולשיצקי - לשכת עורכי הדין

נדיה חילו - יועצת מעמד האישה הערבייה במרכז השלטון המקומי

שירלי שביט - נעמ"ת

עו"ד דפנה הקר - שדולת הנשים בישראל

מיכל כפרי
מנהלת הוועדה
דנה גורדון
קצרנית
ימימה פרלס

סדר-היום; פערים בקידום ובשכר בין גברים ונשים בתקשורת



פערים בקידום ובשכר בין גברים ונשים בתקשורת
היו"ר ענת מאור
אני פותחת את הישיבה.
יעל דיין
אני רוצה להעלות הצעה לסדר לגבי משהו שהועלה הבוקר בתקשורת. הדרך מתל

אביב לירושלים רצופה שלטים מבית יוצר מאורגן ומתוקצב היטב. יש שני סוגי שלטים

זה בצד זה. שלט אחד אומר: "נתניהו זו הדרך" ועל ידו: "לבנת חבלה". אני מחיתי

ופניתי לרדיו וליועץ המשפטי. אני רוצה לציין שאסור לנו להכנס מחדש לצורת

ההתבטאות המסיתה הזו. זה נושא ליועץ המשפטי ולחקירה, ובוודאי להורדה מיידית.

לא ייתכן שהשלטים יוצגו שם. אני מקווה שמי ששם את השלטים גס יסיר אותם. מיותר

לומר שהכוונה ב"לבנת חבלה", היא לשרה לימור לבנת שעשתה את ה"בל ייעשה" והתפטרה

מתפקידה כמתאמת בין הממשלה והכנסת. אינני רוצה להכנס לצד הפוליטי ולברך אותה

על מעשיה, אבל ודאי שהיא לא ראויה לשלטים כאלה.
היו"ר ענת מאור
אנחנו דנים היום על מצב הנשים בתקשורת, הן בהיבט של קידום, והן בהיבט של

פערי שכר. אני רוצה לשבח את רשות השידור ואת הערוץ השני שמכבדים אותנו

בהשתתפותם ושדאגו להביא לנו מראש את הנתונים שהם חומר מאוד חשוב לדיון. אני

רוצה לפתוח את הישיבה במחאה מאוד חריפה לתקשורת הכתובה שלא מצאה לנכון לעשות

כן, לא בכתב ולא בייצוג. כוונתי לעיתונים מסויימים - מעריב, ידיעות אהרונות

והארץ. לא יתכן שעיתונות שמדברת על חופש הביטוי וחופש הביקורת ועל חשיבותה של

הביקורת, לא תהיה מיוצגת פה.

אני רוצה לציין שהנושא של פערי שכר בין נשים וגברים, הוא נתון שהתמיהה

היחידה לגביו, היא מדוע תמהים עליו כל פעם מחדש. הפערים של 30%-25% בשירות

הציבורי, וכ-50%-40% בשוק הפרטי, ידועים. אני רוצה להדגיש שדווקא בשלוש-ארבע

השנים האחרונות היו הישגים אדירים בצימצומם בחלק מן הסקטורים. ארבעה סקטורים

שזכו לתוספות שכר משמעותיות ביותר הם המורים, העובדים הסוציאליים, האחיות

והפיזיותראפיסטים. הדבר הביא לתוספת משמעותית של שכר למאות אלפי נשים, וזה לא

טוב שאנחנו לא עושים שימוש בנתון הזה. זה לא צימצם מספיק את פערי השכר, אם כי

זה הוריד אותם, כי הפער הוא של 32%, ונשארו פערים בשוק הפרטי.

התקשורת היא אחד מן הסקטורים שאנחנו לא מקפחים במאבק על שיוויון השכר.

אני רוצה לברך את יוזמות הדיון, שהן כמה נשים מתוך התקשורת שהציגו לפנינו את

הנושאים, וגם פנו בתוך התקשורת לנשים, כדי שיתארגנו ויתאגדו. למדנו שכל איגוד

מקצועי שהגיע להישגים, זה בזכות יזמות שהיתה בשטח, ואנחנו היינו רק הגיבוי

הציבורי. המורות והמורים לא היו מצליחים במאבק, ללא ההובלה של מר בן שבת והגב'

שושנה אורן. האחיות לא היו מצליחות במאבק, ללא ההובלה של הגב' אילנה כהן.

לפנינו נתונים ממשרד האוצר שאנחנו מקבלים כל שלושה חודשים. הנתונים הללו

לא פורסמו. אני מסבה את תשומת ליבכם לשני הקטעים התחתונים, לגבי עיתונאים

ועיתונאיות ברשות השידור, בסעיף של אחוז ברוטו נשים. לפי הנתונים במשרד האוצר,

נשים עיתונאיות באותה דרגה של גברים, מרוויחות בדרגה נמוכה 85% משכר הגברים,

בדרגה בינונית 87%, ובדרגה הגבוהה 84% .עיתונאיות רשות השידור בדרגה נמוכה

מרוויחות 92% משכר הגברים, בדרגה בינונית 84%, ודרגה גבוהה 86%. הדוגמה

שאנחנו נותנים כמודל היא דוגמת הפרקליטים, שם הפער הוא הרבה יותר נמוך. היעד

הוא שלא יהיו פערי שכר בין נשים וגברים באותו מקצוע. אלה הנתונים הרשמיים

שמצויים בידינו לאורך תקופה רצופה. פערים של 15% באותה דרגה מחייבים התייחסות

ותשובה מהנציגים.



לגבי קידום, מהנתונים שקיבלתי, חשובה ההבחנה בין מדור, מחלקה וחטיבה

ברשות השידור. אנחנו רואים שהפירמידה המוכרת, שככל שרמת הניהול גבוהה יותר,

אחוז הנשים בה נמוך יותר, אכן מתקיימת גם כאן. זו נקודה שאנחנו רוצים לשמוע

עליה התייחסות ותגובות. לגבי הערוץ השני, לא קיימת לטענתם הבחנה בין הנשים

בתפקידי ניהול בדרגות הבכירות, לבין הנשים בתפקידי ניהול בדרגות הבינוניות,

וזו טענה שאנחנו לא יכולות לקבל בשום אופן. ברור שיש הבדל מאוד גדול בשכר,

בסטאטוס ובסמכויות בדרגות הניהול השונות, ולפיכך, ההבחנה הזו לא רק שהיא לא

קטנונית, אלא שהיא מהווה חלק גדול מן הפער בין נשים וגברים, ונושא חשוב בדיון

שלנו. אני רואה את הישיבה היום כישיבה ראשונה בנושא, שבה רק נלמד את העובדות.
יעל דיין
בוועדת המשנה יושבים על דברים השובים מאוד, וגם על חשובים פחות. אנחנו לא

עושים קו של הבחנה בטיפול בדברים קטסטרופאלי ים בלבד. לא צריך שפער השכר יהיה

של 60% כדי שאנחנו נעסוק בנושא. הנתונים שניתנים כאן הם סבירים יחסית לשאר

המשק, אבל מבחינת תפיסת עולמנו והתפיסה החברתית שלנו, אנחנו שואפים ל-100%

שיוויון. אני חושבת שזה רע מאוד שקיים פער, במיוחד בנושא התקשורת, משום שנכנס

כאן אלמנט יצירתי, ולכן המדינה לא יכולה לחייב לקחת 50% נשים ולתת להן אותו

שכר. יכול להיות מצב של 60% נשים ויכול להיות מצב של פחות מ-50% נשים. אנחנו

עוסקים כאן בעניין שהוא לא מדיד לגמרי, ולכן מאוד חשוב לנו לשבת עם התקשורת,

ולבדוק האם העניין הלא מדיד הזה, כלומר, הכישרון, מקבל התייחסות שווה. הייתי

מאוד מתקשה לפנות לעיתון ולדרוש שתהיינה לו 50% עיתונאיות בכל תחום ותחום.

יחיאל לימור;

בחלק מהעיתונים יש כבר הרבה יותר מ-50% נשים.
יעל דיין
אני מדברת בתיאוריה, מבחינת התפיסה. בנושא התקשורת יש גורם בלתי מדיד,

ולכן הייתי רוצה לראות את הישיבה הזאת כנפרדת מתחומים אחרים. כמעט בכל התחומים

האחרים אנחנו יכולים להעלות במכרז דרישות מדוייקות של תואר ושנות ניסיון.

בתקשורת הכתובה, המשודרת והמצולמת, צריכים לסמוך על החברה שהיא לא עושה הטעייה

כשהיא באה לבחון מועמדת, ולא פוסלת אותה מראש למרות הכישרון שלה. אם הכישרון

נלקח בחשבון בנוסף לכישורים, לא הייתי מדקדקת באחוזים, בתנאי שאין פסילה מראש

למרות כישרון.
הי ו"ר ענת מאור
צריך לשים לב שהפערים מאוד גדולים בניהול בדרגים הבכירים. בתקשורת יש

היבטים נוספים, כמו זמן מסך של קרייניות, באילו סוגי תוכניות, הצגת נושאים

נשיים ודמויות נשיות. אני מציעה שלא נרחיב בכך כעת.
אבנר-חי שאקי
האם יש לוועדה מספרים מדוייקים כמה אנשים מכשירים עצמם לעיתונאות בבתי

הספר לתקשורת, ומהם האחוזים שם? אין טעם לומר ש-12% זה מעט או הרבה, אם אין

יותר מועמדות שהן בוגרות בתי ספר לתקשורת.
היו"ר ענת מאור
נשמע את התשובה לכך בהמשך. הגב' שרה פרידמן, בבקשה.
שרה פרידמן
המצב הוא שיש הרבה יותר נשים בתקשורת, ואנחנו לא יודעים מה בא קודם,

הביצה או התרנגולת, אבל השכר ירד במשך השנים. ככל שמספר הנשים בתקשורת עולה,

השכר יורד.
אבנר-חי שאקי
מה השכר הממוצע בתקשורת?
שרה פרידמן
אין שכר ממוצע. לא לחינם לא הגיעו הנתונים מהעיתונים, כי המצב בעיתונים

שונה מהמצב ברשות השידור שהיא גוף ממלכתי, או מהערוץ השני שהוא יותר פתוח.

השכר בעיתונים שונה מאוד אצל נשים לעומת גברים. יש להבדיל בין שני סוגי השכר

של ההסכם הקיבוצי וההסכם האישי. בשכר הקיבוצי, השכר והדרגה זהים אצל כולם, אבל

כשאישה צריכה להיות מתוגמלת, היא לא מתוגמלת כמו הגבר בכל מיני תוספות שהגבר

מקבל, כדי לקבל שכר יותר גבוה. מדובר בתוספת מאמץ, תוספת אישית, תוספת תפקיד

ותוספת רכב. הגבר מקבל יותר קילומטראז' ויותר פיצוי עבור הקילומטרים מאשר

האישה, ובסוף החודש ניתן בפירוש לראות שהאישה מקבלת פחות מאשר הגבר.

יש כמובן גם את נושא הקידום בתפקיד. גבר מקבל קידום הרבה יותר מהיר מאשר

אישה בתפקידים ובדרגה. כאן יש לי טענה אל הנשים, כי הן דורשות פחות, ופוחדות

להכנס אל הבוס ולדרוש שכר שווה לאותה עבודה. אני יושבת ראש ועד העובדים בתוך

העיתון שלי, ואני עדיין נתקלת בזה היום. גם כשמאיימים בפיטורים, גבר יודע להגן

על עצמו לפני שהוא מגיע לוועד, הרבה יותר טוב מאשר אישה.

לגבי החוזים האישיים, המצב הרבה יותר קשה, כי המשא ומתן הוא אישי בין

העובד למעביד. מלבד מקומות מעטים, כמו למשל אצלנו, כי אנחנו מוכנים לייצג גם

חוזים אישיים, במשא ומתן הזה אני רואה חוזים אישיים של נשים בתוך העיתון שלי,

וראיתי גם חוזים בעיתונים אחרים של נשים שבאות להתייעץ איתי, שהם פשוט בושה

וחרפה. אישה מוכנה לעבוד בשכר ברוטו של 2,500 שקל בתפקיד של עורכת. שמעתי לא
פעם בהקשר הזה את הטענה
"הבעל שלך עשיר". כשניסיתי לקדם אישה בשכר, אמרו לי

שלבעלה יש אמצעים.

יש גם אפליה במתן עבודה מסוגים מסויימים לנשים. אין כמעט עורכות עיתונים.

רוב הנשים מקבלות עריכת עיתוני נשים, או מקבלות לכסות תפקידים מסורתיים של

הדרכה, בריאות וחינוך. כשאישה מבקשת תפקיד בכיר של כתב מדיני למשל, אומרים לה

שזה תפקיד שדורש המון נסיעות, ושהבעל שלה צריך אותה בבית. הבוס דואג גם לבעל,

שהוא יקבל את האישה בבית. יש פריצה כיום, עם איילה חסון, כרמלה מנשה, ואחרות

שמייצגות אותנו בכבוד, אבל עדיין אין כתבת מדינית, בתוך העיתונים במיוחד. יש

מעט שעומדות על שלהן, והן זוכות, אבל הרוב לא.

יש הרבה יותר נשים שמוכנות לעבוד כפרי-לאנס. הפרי-לאנס זאת מכת מדינה. יש

הרבה יותר נשים מאשר גברים, שהן לא פרי-לאנס במלוא מובן המילה, כי פרי-לאנס

יכול לעבוד היכן שהוא רוצה, ואילו הן פרי-לאנס קבועות שעובדות עם כל החובות,

אבל בלא זכויות. אישה תמיד מוכנה לחכות לקידום, כי לא נעים לה. מצב התקשורת

היום הוא כזה שיש פגיעה בכל העובדים, ולא רק בנשים. כשיש פגיעה בשכר

העיתונאים, מעמד העיתונאיות נפגע עוד יותר.
היו"ר ענת מאור
תודה. מר יחיאל לימור, בבקשה.
יחיאל לימור
בשנים האחרונות, מאז שעברו לחוזים אישיים, יש לנו יותר ויותר סימנים, אם

כי עדיין אין לנו נתונים עובדתיים כמותיים, שיש מספר גדל והולך של אנשים

שמועסקים בתקשורת הפרטית והציבורית בשכר המינימום במשק, ואף מתחת לשכר

המינימום. מדובר בגברים ובנשים. זה תואם להגדרה של חוקר בריטי שאומר שאמצעי

התקשורת דומים במידה רבה ל"קסטות" בהודו. במעמד העליון נמצאים בעלי העיתונים,

המפיקים והכוכבים הגדולים במידרג יורד, כשבסוף נמצאים הפרי-לאנסרים שמנסים

להכנס פנימה. אלה שמבמעמדות התחתונים מוכנים לעשות כמעט כל דבר, בכל מהיר,

ולפעמים בלי מחיר, רק כדי להכנס למעגל הפנימי ולעלות בסולם ההירארכי, כדי

להגיע למעלה.

משנות ה-80 יש בארץ תהליך מואץ מאוד של כניסת נשים לתקשורת. מהטבלאות

שלפנינו שמשקפות נתונים של 40 שנה במקרה אחד, ושל 30 שנה במקרה אחר, אנחנו

רואים שמשנת 1955 עד 1996, יש גידול בחלקן של הנשים בארבעת היומונים הגדולים

בישראל מכ-3% ל-42%. לא פירקתי את זה לשנות משנה, כי אנחנו חוזרים על הבדיקה

כל הזמן. הקפיצות הן ממש דרמאטיות בעשור וחצי האחרון. אם המגמה שנראית כאן

תימשך, פירוש הדבר שבתוך כמה שנים הנשים תהיינה רוב באמצעי התקשורת הגדולים,

כי המגמה היא חד כיוונית ומאוד ברורה. יש בדיקות שנעשו בשנת 1991, בשנת 1994,

ובשנת 1996 שמראות שמגמה נמשכת לחלוטין.

בטבלה השנייה של אגודת העיתונאים, חלקן של הנשים עלה מ-7% בתחילת שנות ה-

60, ל-35% בשנת 1996. זה נתון מטעה, כי מספר חברי אגודת העיתונאים כולל גם

פנסיונרים, ויש הרבה מאוד פנסיונרים. אם נתייחס רק לחברים פעילים, נגלה שאחוז

הנשים מתקרב כמעט ל-40% ולא ל-35% באגודות העיתונאים הממוסדות. אם נצרף לזה את

העיתונות הלא ממוסדת, קרי, רוב המקומונים וכתבי העת, נגלה ששם שיעור הנשים כבר

עכשיו גדול מ-50%.
יעל דיין
בעיתונות הרוסית אני בטוחה שמספר הנשים עולה על מספר הגברים.
יחיאל לימור
אני נזהר מהכללות בנושא הזה. כרגע, מבחינה סוציולוגית זה מקצוע לא מובחן.

אין רוב משמעותי לגברים או לנשים, אלא יש בערך שיוויון. אם המגמה שאנחנו רואים

בטבלאות תימשך באופן עיקבי בשנים הבאות, זה יהפוך להיות מקצוע נשי. אני חושש

שההשלכות לכך עלולות להיות חד מימדיות, משום שיכול לקרות כאן מה שקרה לגבי

משפטניות ומורות. יש פה מעגל קסמים, ששכר משפיע סטאטוס, סטאטוס משפיע על שכר,

וכו', וכו'. באופן כללי, שכר התקשורת נשחק בעשורים האחרונים. לפני שניים או

שלושה עשורים שכר העיתונאים היה בצמרת של המועסקים בסקטור הציבורי, והוא נשחק

מאוד.

הי ו"ר ענת מאור;

בכמה?
יחיאל לימור
קשה לדעת באחוזים, אבל השחיקה מאוד משמעותית. לדוגמה, בשנות ה-60-70 שכר

העיתונאים היה צמוד לשכר המהנדסים. ההצמדה הזאת נגמרה, והיום שכר המהנדסים

הרבה יותר גבוה. השחיקה קיימת גם בעולם, כי יש משהו זוהר בתקשורת, ולכן הרצון

להכנס פנימה למקצועות האלה הוא כל כך גדול, שאנשים מוכנים לוותר על שכר, כדי

להיות בשורת המקהלה, להיות נערת מקהלה, ואולי יום אחד להחליף את הבלרינה

שתשבור את הרגל.



בנושא השכר, אין שום ספק שהמעבר לחוזים אישייים שינה במידה רבה את

התמונה, כשאני בודק את הנתונים שמשרד האוצר העביר לגבי שכר של גברים ונשים

ברשות השידור, למעשה אין פער. צריך לקהת בחשבון שלגברים יש בדרך כלל יותר ותק

שמתרגם בעניין. אם ניקה את נתוני משרד האוצר, הקידום של הנשים יותר מהיר מזה

של הגברים. יש גם מרכיב של שעות נוספות, ובהלק גדול מהמקרים גברים באמת עובדים

יותר שעות בפועל. בעיתונות הפרטית הסיפור שונה לחלוטין. בחלק גדול מהעיתונות

הפרטית כבר אין יותר בכלל הסכמים קיבוציים ואין שכר אחיד. גם בשלושת העיתונים

הגדולים שבהם יש שרידים לעניין של הסכמים קיבוציים, הפערים כיום גדולים. אני

מקווה שנצליח לפענח את העניין.

אני לא בטוח שהבעיה היא שנשים לא מקבלות תפקידים ניהוליים, כי בשנתיים

האחרונות ראיתי דווקא ריכוז של תפקידים עריכתיים וניהוליים בידי נשים. הבעיה

היא בעיקר של שכר. יש פה בעיה של הגדרה של מה יותר חשוב ומה יותר בכיר. האם

לערוך את המוסף של יום שישי של ידיעות אחרונות יותר בכיר מלהיות כתבת מדינית,

או לא? יש לנו בעיה של סולמות סטאטוס, וחלק מהמחקר שאנחנו עושים בקיץ, הוא

ניסיון לזהות את סולמות הסטאטוס בעיני המקצוע בפנים ובחוץ. עצם העובדה שכיום

רוב הכתבים לעניינים פליליים בתל אביב הן נשים, מראה משהו.
שרה פרידמן
שתיים עובדות בפרי-לאנס ובשכר רעב.

יחיאל לימור;

אני חושב שהבעיה היא ששכר התקשורת בכלל נשחק מאוד, ומי שמצליח, בין אם

הוא גבר ובין אם היא אישה, אולי יקבל יותר. אין שום ספק, שבתחרות בין השניים,

נשים תקבלנה פחות. הבעיה הבסיסית היא לא בין גברים ונשים, אלא שחיקת השכר

בתקשורת והירידה אל מתחת לקו המינימום.

יעל דיין;

הייתי רוצה לדעת אם אתה יכול לתת את השערתך כמומחה, לסיבה לקפיצה הכל כך

גבוהה תוך עשר שנים. מדוע התקשורת שוחקת שכר?

יחיאל לימור;

במוסדות להשכלה גבוהה לומדים כיום לתואר בתקשורת כאלפיים איש. מדובר

באוניברסיטאות בירושלים, תל אביב, חיפה והמכללה למינהל. בנוסף לכך ישנם כאלף

איש שלומדים במכללות ובמסגרות אחרות ללימודי תעודה. מתוך הלומדים לתואר, 60%-

70% הן נשים. התמונה הזאת דומה לזו שבבתי הספר לעיתונאות ובחוגים לתקשורת

באוניברסיטאות בארצות הברית. הסיבות לרוב הנשי קשורות בחלקן בתקשורת עצמה,

ובחלקן מחוצה לה. הסיבות החיצוניות הן יציאת נשים לשוק העבודה, ה"אפיל" של

מקצועות התקשורת, וכניסה גוברת של נשים למקצועות שירותי ים שאחד מהם הוא

תקשורת. אם ניקח את הנתונים של שירות התעסוקה, חלקן של הנשים בקרב השכירות

בענפי השירותים גדול מזה של הגברים. מבחינה זו, תקשורת תואמת את מה שקורה

במקצועות אחרים בארץ ובעולם.

הסיבות הפנימיות בתוך אמצעי התקשורת, הן תהליכים פנימיים שמעודדים כניסה

מוגברת של נשים. ישנם שינויים טכנולוגיים שמאפשרים כיום לבצע חלק גדול מהעבודה

בבית באמצעות מחשב, מודם ופקס. אפשר למלא בקלות רבה את כל התפקידים הקלאסיים

של אמא, עקרת בית ועובדת, אם האישה עובדת מהבית, מבלי שיש התנגשות אינטרסים.

סיבה נוספת היא שגידול העיתונים בעשור האחרון היה משמעותי מאוד מבחינת מספר

העיתונים והיקפם. אמנם ישנם עיתונים שנסגרו, אבל נוצר גידול רב במקומונים. היה

צריך לגייס בבת אחת כמות גדולה מאוד של עובדים חדשים, וכתוצאה מזה השתנו דפוסי

הגיוס, והשערים נפתחו בפני מועמדים שקודם לא היו מתקבלים.
היו"ר ענת מאור
באיזו מסגרת עבודתך נעשית, והאס היא נעשית בשיתוף עם אגודת העיתונאים או

עם העיתונות עצמה?
יחיאל לימור
נכנסנו למחקר הזה עם מר דן כספי. הכנו ספר על אמצעי התקשורת בישראל.

הנתונים הראשונים פורסמו. ואז המשכנו וחקרנו את הנושא. הנתונים שאתם מקבלים

כאן הם מתוך מהדורה של ספר שעומד לצאת בארצות הברית ינואר 1998, כך שהנתונים

מעודכנים מלפני חודשים אחדים. חלק מגיוס הנתונים למחקר שלנו נעשה באמצעות

אגודת העיתונאים. אחד הדברים שאפילו אגודת העיתונאים לא מסוגלת לתת, הוא מה

היתה שחיקת השכר של העיתונאים ביחס למגזרים אחרים במשק בעשורים האחרונים.
היו"ר ענת מאור
תודה. הגב' שרי שילון, בבקשה.
שרי שילון
לא בגאווה רבה אני יכולה לומר שמר לימור התחיל עם כל העניין מתוך שיחה

אקראית איתי. כשמר לימור שמע כמה אני משתכרת, הוא פשוט נדהם ולא האמין, ואז

החל המחקר שחשף שאכן יש שיכבה של עבדים בתקשורת. עכשיו פנינו אליו שוב לבדוק

האם באמת מרביתה של השיכבה הזאת היא נשים. היוזמה לוועדה לקידום מעמד האישה

בעיתונות היתה מצידן של נשות רשות השידור, כשהן פנו אליי. הגברת אפרת בן חורין

לא הגיעה, ולכן אין בידיי נתונים בנושא. לטענתן של הנשים ברשות השידור, יש אי

שיוויון רב ברשות השידור בין שכרן של הנשים לגברים, בעיקר ברמה של הכוכבות.

לפני כמה זמן התפרסם מאמר של כרמית גיא בנושא. אני רוצה להוסיף שהקמנו את זה

בירושלים, אבל זה צריך להיות בכל הארץ. בתל אביב מתרכזים רוב עובדי העיתונות

הכתובה, והבעיה היא בעיקרה בעיתונות הכתובה.
היו"ר ענת מאור
תודה. מר יאיר שטרן, בבקשה.
יאיר שטרן
לגבי רשות השידור, הנתונים לפניכם, ואני רוצה להוסיף כמה הערות קצרות.

ראשית, הנתונים שעלו כאן הם לגבי עובדים תקניים. לרשות השידור כמוסד ממלכתי יש

כמה אפשרויות העסקה, והנתונים שלנו מתייחסים לעובדים קבועים, כאשר למעשה מספר

העובדים והעובדות בפועל הוא גדול הרבה יותר. יש לנו מעט מאוד חוזים אישיים,

והם רק לכמה כוכבים. בכל רשות השידור יש אולי 15 חוזים אישיים, ובוודאי פהות

מעשרים.
היו"ר ענת מאור
יש חוזה אישי לכוכבים, ויש מה שנקרא פרי-לאנס. אני שואלת אם יש לכם סוג

העסקה של פרי-לאנס בדרגות נמוכות.
יאיר שטרן
יש לנו הרבה פרי-לאנסרים. מכיוון שאנחנו נמצאים כל הזמן במצוקה תקציבית,

ונדרשים על ידי הממשלה לקצץ, לפטר והתייעל, אז אם אנחנו רוצים להעסיק עובדים

אחרים, אנחנו עוקפים את הקיצוץ על ידי העסקה בפרי-לאנס. מבחינת מספר המועסקים,



הפרי-לאנס לא בא לירי ביטוי בטבלאות האלה, והשכר נע בין שכר הוגן לבין שכר

עבדים, כפי שאמר מר לימור,
אבנר-חי שאקי
מה זה "עבד"?
יאיר שטרן
עבד במשרה מלאה מרוויח 3,200 שקל ברוטו. יש גם עובדים בפחות, אבל אז

ההעסקה היא חלקית.
יעל דיין
חוקי השכר ההוגנים אינם מתוקצבים על ידי מי שמתקצב אותם, כדי שהמעסיק

יוכל לתת למועסק את מה שמגיע לו לפי החוק. אי אפשר לאכוף את חוקי השכר באמצעות

המשטרה, כי הוא מקבל תקציב, ומי שמתקצב לא לוקח בחשבון את הצורך בקיום החוק.
יאיר שטרן
עובד או עובדת שעובדים בשכר הזה, לא מחויבים רק לנו. מותר להם לעבוד גם

בעבודות אחרות ולהשתכר במקומות אחרים. אין עיתונאים ברמות השכר האלה, אלא

מדובר בעיקר בתחקירנים ותחקירניות.

רציתי להתייחס יותר למספר המועסקים מאשר לרמות השכר. במקצועות תקניים או

אצל עובדים בדרגים גבוהים, רמת השכר שווה בין גברים ונשים. כולם עובדים לפי

דירוג עיתונאי ודרגה עיתונאית, והדירוג והדרגה שווים ברשות השידור לגבי גברים

ונשים. יכול להיות לפעמים הבדל של יותר שעות נוספות או ותק. כמו כן, כולם

מקבלים אותה השתתפות באחזקת רכב לפי הנסיעות.

המספר היותר גדול של גברים שמועסקים ברשות השידור נובע בעיקר מכך

שבמקצועות כמו טכנאים או הנדסאים הרוב הוא גברי. בשנים האחרונות יש חדירה של

נשים למקצועות האלה. יש לנו היום 6-7 טכנאיות, וכמה צלמות.

הקידום נעשה אצלנו באמצעות מכרזים, בעיקר לתפקידי ניהול. התוצאה של

מנהלות בתפקידים שונים תלויה בנשים עצמן, אם הן ניגשות למכרזים ואם הן בכלל

מעוניינות לגשת. בהרבה מקרים נשים נרתעות מלגשת למכרזים למשרות ניהול.

אינני חושב שאנחנו צריכים לעשות העדפה מתקנת, כי אצלנו ההעדפה המתקנת

קיימת מטבע הדברים. בשנים האחרונות יש מהפך אדיר שלא מתבטא רק בטבלאות

שלפניכם, אלא גם במקצועות של מפיקות, במאיות, עורכות, כתבות ומגישות, בהם יש

פריחה אדירה.

היו"ר ענת מאור;

לגבי הגידול המספרי של נשים, אני מבינה שהמצב הוא של כמעט שיוויון. לגבי

ההנהלה, קל לומר שלא צריך העדפה מתקנת, כי חוק המינויים בשירות הציבורי שחוקק

בשנת 1995, אומר שצריכים להיות מכרזים והטובים ביותר מתקבלים. לגבי המושג של

"הטובים ביותר" יש כבר שני חוקים, שאחד מהם הוא בעניין הדירקטוריונים שהגיע עד

בג"ץ. בג"ץ נתן גיבוי מוחלט לעיקרון של ייצוג הולם לשני המינים, בשל פערים

שהיו בעבר. חלק מן הדברים מסתדרים באופן טבעי, ואנחנו מברכים על כך. הבעיה היא

איך לעשות את זה בהדרגה כדי שהדברים באמת ישתנו. האם נערכים ברשות השידור

למילוי אחר חוק ייצוג הולם לשני המינים? האם יש קורסים להכשרה לתפקידים

השונים? האם נבדק מדוע מעט נשים מגישות את מועמדותן למכרזים? האם יש דרכים



לשנות את זה? אני רוצה להסב את תשומת הלב שברדיו יש רק מנהלת חטיבה אחת מתוך

שמונה משרות, כלומר, זה לא אחוז שיש להתכבד בו, בטלויזיה יש מנחלת אחת מתוך

חמישה מנהלים.
רבקה מלר-אולשיצקי
השאלה היא אם נשים לא נרתעות מלהגיש את המועמדות שלהן למכרזים, בשל

אווירה ששוררת, או ידיעה מוקדמת שהסיכוי שלהן להתקבל ולזכות במכרז הוא מאוד

קלוש. אני לא מעלה על דעתי מדוע נשים מוכשרות ובעלות יכולת לא תגשנה את

מועמדותן, אם אכן הן יודעות שהסיכוי להתקבל במכרז כזה הוא סיכוי סביר

ומציאותי.
יעל דיין
אני רוצה קצת להכות, במקום לחדד את השאלות. אנחנו רואים לפנינו דגם משובח

מאוד. כפי שציינתי בהתחלה, זה לא אומר שאי אפשר להשביח אותו יותר, אבל בואו

נשמור על פרופורציות, משום שאם אנחנו מדברים על נשים באופן כללי בחברה ובמשק,

הנושא הספציפי הזה של תקשורת, ובתוכו רשות השידור והטלויזיה, שהם לא פרטיים,

מציג נתונים שמניחים את הדעת. הם אמנם לא משמחים אותי במיוחד, אבל הם בכל זאת

סבירים. אני רוצה להביא לתשומת ליבכם שחוק ייצוג הולם עסק ב-0%, כלומר, במקום

שאין בכלל ייצוג לנשים, ולא ב-12.5%, וכך החוק הזה הופעל בבג"ץ. כיום, כשעלינו

במקומות מסויימים מ,0%- ובממוצע הארצי בדירקטוריונים מ-6% ל-24% על בסיס חוק

ייצוג הולם, אנחנו מתייחסים לנתון של 24% כאל הריצפח. הריצפה האמיתית של החוק

הזה היא במקום שאין נשים. בלי בית משפט אי אפשר למנות דירקטור בהקשר הזה,

ובמשרות הבכירות אי אפשר למנות, אלא צריך לתת עדיפות לנשים, כאשר יש כמובן

כישורים. חוק ייצוג הולם איננו מתאים כאן. אי אפשר ללכת לבג"ץ על 12.5% או 30%

נשים בניהול. בואו לא נשפוך את התינוק עם המים, משום שהתינוק כאן מכובד מאוד.

אין לי ספק שניצפה כאן בקו עלייה טבעי לחברה. ההבדלים בין 39% ל-50% שזה

מה שאנחנו רוצים, הם אפסיים לעומת עשורים שבהם כדי להגיע ל-50% נשים היה צריך

לעבור 40% . בואו ננהג בפרופורציה, וניתן גם את השבחים. השאלה היא האם יש בכלל

התייחסות של קהל לעניין. האם יש לכם הרגשה שיש איזשהו הבדל ברייטינג לגבי

הופעות, הנחיה או הגשה, מחדשות ועד פרשנויות, של נשים לעומת גברים? האם הקהל

מקבל את ההתקדמות שלכם?
שרה פרידמן
העובדה שיש יותר ויותר נשים, לא מעידה על מצב טוב. נשאל כאן קודם מדוע

התקשורת הופכת למקצוע נשי. זה מאוד ברור, כי התקשורת הופכת ליותר ויותר

מסחרית, מוכנים לשלם כמה שפחות, ונשים, יותר מגברים, מוכנות לעבוד כפרי-לאנס.

מספר הפרי-לאנסרים גדל בהתאם ליכולת של הבוס לשלם, ונשים מוכנות יותר לעבוד

בהצעות כאלה. המצב הטוב הוא כאשר יש יותר נשים ויותר משכורת.
רבקה מלר-אולשיצקי
יש יותר נשים כי המצב לא טוב.
אבנר-חי שאקי
עו"ד מלר-אולשיצקי אמרה דבר מאוד הגיוני קודם, שמשום שנשים רבות סוברות

שאין סיכוי סביר שתצלחנה במכרז, הן לא מגישות את מועמדותן. השאלה היא תאם זה

נחקר?
יחיאל לימור
מכיוון שאנחנו מדברים על מספרים קטנים, ומכיוון שכדי לרוץ לתפקידי ניהול

זה מחייב תכונות אופי מסויימות, הרבה מאוד אנשים לא מוכנים לעבוד בתפקידי

ניהול, כי פירוש הדבר לוותר על דברים חשובים. לא פעם מנסים לשכנע גברים ונשים

להתמודד על תפקידי ניהול, והם מסרבים.
יאיר שטרן
אין לנו מחקר מדעי על התופעה הזאת, אבל אני מכיר את המצב בשטח. העבודה

בטלויזיה מאוד שוחקת. השעות שלה לא שיגרתיות. עיקר המעמסה היא בשעות הערב, כי

השידורים הם עד שעת לילה מאוחרת, ואנחנו משדרים גם בערבי שבתות וחגים, וגם

בשבתות. זה לא קל, ואני מניח שנשים שרואות חשיבות בהקדשת זמן למשפחה ולבית,

נרתעות מלגשת, כי הן יודעות שהתפקיד יתבע מהן מאמץ אדיר בשעות לא שיגרתיות.

נוסף לכך, רשות השידור היא מוסד למוד סבל. העבודה ברשות השידור מאוד מתישה, כי

אנחנו נמצאים בהתמודדות יומיומית מול מימסד עויין, ביורוקרטיה מעצבנת, הסכמי

עבודה נוראיים, ומול ועדי עובדים. לא כיף להיות מנהל ברשות השידור, כי זאת

עבודה מעצבנת.
דליה גוטמן
מר שטרן אמר לי לחשוב על המשרה הזאת. אלמלא דיבר על ליבי, לא הייתי

ניגשת. לא חשבתי שאני ראויה, אלא פשוט ידעתי שרשות השידור היא מקום נורא נורא

קשה. כשיש עובד ראוי, ורואים שהוא נרתע, אפשר להפעיל עליו השפעה, אבל האמת היא

שמר שטרן צודק שזה מקום קשה מאוד. נשים לא יכולות להתמודד עם תפקיד כזה, לא כי

הן נשים מול גברים, אלא כי כי אין להן חשק לבזבז את כיברת החיים שניתנה להן,

על קרבות מתישים ומרים כאלה.
מיכל כפרי
כשאני כצופה, פותחת את המכשיר בערוץ הראשון, כמעט תמיד הגברים הם המנחים

את החדשות החמות, את האקטואליה. אני לא מדברת על הרדיו. מה שקורה בטלויזיה הוא

פשוט מתסכל. ה"קרם דה-לה קרם" בתוכניות שייך לגברים.
דליה גוטמן
זה לא נכון. לגבי פופוליטיקה, הרבה אנשים מסרבים להשתתף בתוכנית הזאת.
יעל דיין
אני שאלתי האם יש לכם מדד שהקהל מקבל באותה מידה את הסמכותיות של גברים

ונשים. בכל זאת מתעוררת השאלה איך זה שאין אף "טוק-שואו" שמונחה על ידי אישה.

האם זו דרישת קהל? האם זה מענה לקהל שרוצה יותר סמכותיות, ומרגיש יותר בטוח

בידי מנחה גבר?
דליה גוטמן
לגבי גאולה אבן, היא אישה שיושבת בתוכנית המובילה של חטיבת החדשות עם

חיים יבין, ומתפקדת כמוהו, ובשעת הצורך היא מחליפה אותו ביד רמה.
תמר ליבס
מבחינת הקהל, אי אפשר ללכת בצורה הזאת, כי אנשים מתרגלים למה שהם מכירים.

אי אפשר לפתוח רק את הטווח של התוכניות שהן הכי פופולריות והכי בטוחות, ולא



להראות שיש עוד אפשרויות. אם מראים לאנשים עוד אפשרויות, פתאום מתגלה שיש

עבורן קהל, אם לא היו עושים את קסטנר, לא היו יודעים שיש קהל לקסטנר.

הפריווילגיה של השידור הציבורי, היא להרחיב את טווח ומיגוון האופציות מבחינת

איכות ומשאר הבחינות, סולל מבחינת התמודדות של נשים עם תפקידים סמכותיים.

נראה לי שיותר קל להתקדם בניהול מאחורי הקלעים, ולהיות מפיקה עם הרבה

עוצמה, ומנהלת חטיבה, מאשר להיות הסמכות על המסך, ולכן האחוזים של נשים לעומת

גברים מבחינת המנחים והמופיעים על המסך, הם הכי נמוכים באופן יחסי. ההנחיה היא

לאו דווקא עמדת עוצמה, אבל זה מה שמשתקף מהדימוי שלה. מבחינת הדימוי של נשים

בציבור, יש לזה חשיבות יותר רבה מאשר למישהי מאחורי הקלעים כמו הגב' דליה

גוטמן. מבחינת מודלים לחיקוי, אני חושבת שמאוד חשוב שתהיינה נשים על המסך. אין

ספק שכבר ישנן יעל דן בטלויזיה, ושלי יחימוביץ' ברדיו, אבל צריך לשנות את

התפיסה.

היו"ר ענת מאור;

קודם כל אני רוצה להודות בהערכה על הדברים שהתקדמו ושקיימים, ולהודות על
האינפורמציה שניתנה. אני רוצה להעלות ארבע נקודות
א. לא השתכנעתי שהמצב מספק בעניין הקידום למשרות בכירות. לדעתי, לא

מיציתם את כל מה שאפשר לעשות בעניין, למשל לתת יותר עידוד, הכשרה והצעה. אנחנו

יודעים שבפירמידה של מקבל ההחלטות, זה הדבר הכי חשוב.

ב. לגבי השכר, אני בכל זאת מבקשת את בדיקתכם לעניין התוספות הנלוות

והשעות הנוספות, כי השאלה היא אם השעות הנוספות ניתנות לנשים באותה מידה, או

שיש קיפוח. צריך לבדוק האם ישנן נשים שרוצות לעשות שעות נוספות ולא נותנים

להן.

ג. קיים המחקר של דליה לירן, והשאלה של כמה מנחות יש לכם ובאילו סוגי

תוכניות, וכמה נשים מוזמנות כמומחיות, לא צריכה להדיר שינה מעינינו, אבל אין

ספק שאם זה הועלה, צריך לתת על זה את הדעת.

ד. אני רוצה להעלות את הנושא של פרסום פוגע, וזה נושא שצריך לתת עליו

תמיד את הדעת.

הערה נוספת היא שאנחנו תומכים בכם במאבקכם, ואנחנו נגד כל המלעיזים

והמשמיצים.
יאיר שטרן
אנחנו במגמת עלייה בנושא השיוויון, ואנחנו משתדלים לשפר אותו כל הזמן.

נדיה חילו;

אני רוצה לבקש לתת מסך לנשים בכל הסוגיות, וגם לנשים ערביות. זה יכול

לתרום למעמד האישה הערבייה. צריך ליזום נתינת מסך גם מעבר ליוזמת האישית של

האישה עצמה.
דניאל מימרן
לגבי שאלתה של חברת הכנסת דיין על הרייטינג של תוכניות שבהן מופיעות

נשים, בערוץ השני ספינת הדגל של טלעד שנמצאת במרכז הפריים-טיים, היא תוכניתה

של אילנה דיין, כי היא תוכנית בעלת אחוזי צפייה מאוד גבוהים באופן יחסי, והיא

בדרך כלל מדורגת מידי חודש בין עשר התוכניות הנצפות ביותר בשידור. בחדשות



אצלנו תמיד יש הגשה כפולה, אבל כרגע הגברת מיקי חיימוביץ' ירדה לארבעה ימי

הגשה בשבוע בגלל שיש לה תינוק. ברגע שהחלו שידורי הבוקר, היה ברור לכל זכיין

שתהיה הגשה כפולה כמו במהדורת הערב.

אני רוצה להתמקד בנתונים של התעשייה של הרדיו והטלויזיה המסחריים. צריך

לזכור שאמנם הגשנו מסמך מאוד מפורט, אבל הרשות השנייה היא בעצם גוף קטנטן של

46 עובדים בסך הכל. זה הגוף שמעניק את הזיכיונות לשידור ומפקח עליהם. הרשות

השנייה החליטה לאסוף נתונים מכלל התעשייה שלנו, למרות שאין לנו שליטה על מה

שקורה מבחינת הניהול בכל פירמה, כי כל פירמה היא גוף עיסקי בפני עצמו שיש לו

דירקטוריון ובעלויות משלו, פרט לחברת החדשות שבה אנחנו מהווים 40% בזכויות

ההצבעה בדירקטוריון, והזכיינים מהווים בה 60%. בגלל חשיבות הנושא פנינו לכל

המנכ"לים, כדי לגבש את הנתונים של התעשייה, ומדובר בכעשרים חברות. ביקשנו

להתייחס רק לעובדים הקבועים. קיבלנו נתונים על כ-800 עובדים בעשרים אירגונים

קטנים. אחוז הנשים באירגונים האלה הוא 50.1%.

יחיאל לימור;

זה כולל נשים בתפקידים מינהליים וטכניים?
דניאל מימרן
צריך לזכור שאצלנו אין כמעט תפקידים טכניים, כי פרט לחברת טלעד, לזכיינים

אין אולפנים משלהם, והם לא מעסיקים עובדים טכניים אלא שוכרים אותם. הצוות

הטכני ברדיו כולל בדרך כלל אדם אחד בכל תחנה.
יחיאל לימור
אנחנו מקבלים פח טבלה שהיא לא בת השוואה לטבלאות שקיבלנו מרשות השידור.
דניאל מימרן
נכון. אם נתמקד בשאלה ששאלת, כמות העובדים המינהליים באירגונים האלה היא

קטנה מאוד. עיקר העבודה היא בתחום ההפקה והשיווק. שלוש משרות של עובדות

מזכירותיות ומינהליות זה כבר הרבה בתחנות האלה. בתחום שלנו השיווק הוא חלק

בלתי נפרד, כי התעשייה חיה בעצם מהשיווק.
שרה פרידמן
כמה עיתונאים יש מתוך הנתונים, וכמה מהעיתונאים העובדים הם במשרה מלאה?
דניאל מימרן
לא ביררתי.
היו"ר ענת מאור
אנחנו מבקשים לקבל מכם גם את הפילוח הזה, וגם לגבי דרגות הניהול.
דניאל מימרן
השליטה של הרשות השנייה בנושא כח אדם אצל הקבוצות הזכייניות היא בעצם

אפס. בתנאי הזיכיון אנחנו יכולים לקבוע לגבי מנהל תחנת רדיו או מנכ"ל של קבוצת

זכיינים, ומנהל תוכניות או מנהל טכני. צריך לזכור שזאת פירמה שמנהלת את עצמה,

ואנחנו יכולים רק לאשר או לא לאשר. הרשות השנייה מפקחת רק על העמידה בתנאי

הזיכיון.
היו"ר ענת מאור
בתנאי הזיכיון אין שום דבר על זכויות העובדים?
דניאל מימרן
לא.
מלכה ורוצלבסקי
לא מזמן היו פרסומים ברדיו על כך שעובדים ברדיו המקומי עובדים בחינם.

פנינו לא רק למשרד העבודה, לשר העבודה ולוועדת העבודה והרווחה בכנסת, אלא גם

לרשות השנייה כדי שיפעלו בעניין. הרשות השנייה הודיעה שהיא לא יכולה לפעול

בעניין, הם הוציאו החלטה שהם ממליצים לכולם להעסיק עובדים לפי החוק. העובדים

ברדיו המקומי הם לא עובדים, אלא נחשבים כפרי-לאנסרים. כל צוות העובדים ברדיו

המקומי מבוסס בעיקר על חלטוריסטים שעובדים תמורת פרוטות, ורובם עובדים גם

בחינם, רק כדי להיות ברדיו. זה בניגוד לחוק, כי אי אפשר לעבוד בחינם. הם לא

נחשבים עובדים, אלא מתנדבים, שזה גם לא חוקי. שר העבודה הודיע לנו שהוא ישמח

לפעול אם ניתן לו שמות, אבל אף אחד לא רוצה להתנדב ולהיות זה שייתן את שמו, כי

כולם רוצים להמשיך לעבוד.

דניאל מימרן;

אתייחס לנתונים שאנחנו אחראים עליהם, שהם הנתונים של הרשות השנייה. הרשות

השנייה נוסדה ב-1991, והתחילה להיות פעילה בשנת 1993, עם התחלת שידורי ערוץ 2.

מתוך 15 בעלי התפקידים הבכירים באירגון, יש לנו חמישה סמנכ"לים, מתוכם שתיים

הן נשים. מתוך 11 בעלי תפקידים הכפופים לסמנכ"לים, ארבע הן נשים. בסך הכל ישנן

כ-40% נשים בתפקידים הבכירים.

אנחנו מחוייבים במכרזים פומביים לכל התפקידים. כל התפקידים שמתפנים

מאויישים באמצעות מכרזים פומביים, ולמשל, הסמנכ"ל לענייני רדיו והיועצת

המשפטית, מונו במכרז פומבי. כל תנאי השכר ברשות השנייה נקבעים בצורה אחידה.

שכר הבכירים נגזר כאחוז משכר מנכ"ל, וכולם באחוז זהה. לגבי הקבוצה שכפופה

לסמנכ"לים, גם שם מבנה השכר אחיד. החזר ההוצאות נעשה לפי הקביעה של הממונה על

השכר באוצר, וזאת למרות שכל העובדים ברשות השנייה מועסקים בחוזים אישיים, ואין

אצלנו הסכם קיבוצי.

יחיאל לימור;

איפה חברת החדשות ממוקמת?
דניאל מימרן
בין הזכיינים.
יחיאל לימור
האם לגבי חברת החדשות יש לכם פילוח בין נשים וגברים?
דניאל מימרן
הגוף היחיד שאוכל לתת לגביו נתונים על פילוח מגזרי, הוא חברת החדשות, כי

זה גוף שיש לנו שליטה בו.
שרה פרידמן
אני רוצה לציין שכאשר קמה הרשות השנייה, אנחנו פנינו כאיגוד ארצי לכל

החברות הזכ"ניות וגם למחוקקים ולכל מי שיכולנו, כדי שישוחח איתנו על זכויות

עובדים ועיתונאים, ונענינו שזה גוף פרטי שאין בו עניין, ושאסור להקים בגוף כזה

ועד עובדים. האנשים שעובדים שם פונים אלינו ופוחדים לומר את שמם, כי הם עובדים

בחוזה אישי. רוב העיתונאים עובדים כפרי-לאנסרים ללא זכויות.
מלכה ורוצלבסק'
אני רוצה להוסיף שניסינו לכנס בחברת החדשות את העובדים, ולדבר איתם על

הזכויות שלהם, ואני לא מדברת על הכוכבים, אלא על העובדים שעושים את העבודה

השחורה היומיומית, והאנשים פשוט פוחדים להפגש איתנו, כדי שחס והלילה לא יוודע

שהם נפגשו איתנו וניסו להתארגן. אני יודעת שזה לא קשור לנושא של נשים, אלא

לנושא של עובדים בכלל, אבל זה משפיע גם על מצבן של הנשים.

אני לא נכנסת לנושא של קידום נשים, למרות שזה מאוד חשוב, אבל מאחר שאני

עוסקת בעיקר נושא של שכר העיתונאים, אני יכולה להעיד ממקור ראשון שהמצב הכללי

בעיתונות קשה, אבל אין ספק שהנשים הן חלק גדול מה"מעמד הנמוך". הפרי-לאנסריות

הן בעיקר נשים, וכך גם הש"ת (שובר תשלום) שברדיו, שהן עובדות רשות השידור לפי

שובר תשלום, כלומר, פרי-לאנסריות ללא זכויות סוציאליות.
רבקה מלר-אולשיצקי
מבחינה משפטית זה מזעזע.

מלכה ורוצלבסקי;

אני אישית דאגתי שיוגשו תביעות, ועזרתי לאנשים להגיש תביעות בבתי הדין

דרך עורכי דין חיצוניים. בדרך כלל זה מגיע בבתי הדין לפשרה. יש אפילו פסיקה

מאוד מהפכנית של בג"ץ שניתנה לפני כחצי שנה בנושא פרי-לאנסרים בתקשורת, שקובעת

שכל פרי-לאנסר שעובד על בסיס קבוע, יוכר כעובד, אבל בשטח זה לא משפיע. מכיוון

שאנשים ונשים כל כך רוצים להיות עיתונאים בכל דרך, הם לא מעיזים ללכת לבית

המשפט, כי אז הם "שרופים" בהמשך.
היו"ר ענת מאור
מה בכל זאת אפשר לעשות בעניין?

מלכה ורוצלבסק';

אני חושבת שצריך לקדם חקיקה בנושא פרי-לאנס, לגבי זכויותיהם, וזה קיים

בעולם, למשל בצרפת.

הי ו"ר ענת מאור;

מישהו מכם מכין את זה?

פנינו בנושא הזה לוועדת העבודה והרווחה, וביקשנו מהם לדון בו, והנושא לא

קודם. אנחנו מוכנים לשבת על הנושא. בקשר לדברי מר לימור, על כך שמספר כלי

התקשורת גדל, צריך לומר שיש בעיה קשה מאוד של אבטלה. ייתכן שמספר כלי התקשורת

גדל, אבל העיתונים שבהם ישנה מערכת רצינית של עובדים, הצטמקו מאוד. יש הרבה



מאוד מקומונים, אבל בכל מקומון יש אולי עובד אחד, והשאר הם פרי-לאנסרים

שעובדים על שכר רעב. הש"ת ברדיו מקבלים בממוצע 1,500 שקל. אני מקבלת אותם

לאגודה, ואני יודעת כמה הם מרוויחים. הרדיו הוא כלי ציבורי, אבל הבעיה קיימת

לא רק ברדיו, אלא בכל השוק. אני חושבת שכאן צריך לקדם חקיקה בנושא הפרי-

לאנסרים, כי מכאן שורש הבעיה. השיכבה התחתונה מושכת כלפי מטה, כך שהרוב

המאסיבי עובד בתנאים גרועים.
שרה פרידמן
צריכים לציין עבירות על החוק של אמצעי תקשורת, שלא שילמו ביטוח לאומי,

חופשה שנתית, וכל אותם דברים שמגיעים לעובד על פי חוק. הבעיה היא בעיקר

בעיתונות הכתובה, ומה שקורה שם זה פשוט שוק עבדים. כשפנינו לכנסת והופענו

בוועדת העבודה והרווחה, נאמר לנו שאם האנשים לא באים, אי אפשר לעשות שום דבר.

ביקשנו ממשרד העבודה שישלחו משם את חוליות האכיפה, ושרת העבודה דאז, הגברת
אורה נמיר, אמרה לנו
"אתם רוצים שלפני הפריימריז אני אצא נגד עופר נמרודי

ונעמי מוזס?".
היו"ר ענת מאור
אני רוצה לפתוח בתמונה הכללית. בכל נושא שאנחנו מעלים, אנחנו מבקשים לא

לערב פוליטיקה, ואני רוצה לומר לכם שהכל זה פוליטיקה. מי שפתח לשכות עבודה

פרטיות בניגוד להסכמים קיבוציים, היה יו"ר שירות התעסוקה, מר דוד מנע. מאז

הפילוסופיה הזאת, ישראל נהפכה למדינת העולם השלישי. אני אומרת לכם את זה

באחריות, כחברת ועדת העבודה והרווחה. מי שמתפעל מהפרטה, והיא הדגל היחידי, שלא

יתפלא שזאת התוצאה. אם במאבק הזה לא נשמיע את הקול הכי חזק, המצב רק ילך

ויחמיר. לצערי הרב, הפילוסופיה הזאת במדינת ישראל התחילה בשנת 1987, ומאז יחסי

העבודה הם במצב קטסטרופאלי.

לגבי העיתונות הכתובה, אנחנו צריכים למנוע עבירות על החוק וניצול של כח

אדם בכלל ושל נשים בפרט, ועורכי העיתונות לא הגיעו הנה.

לגבי החקיקה, השיטה היא לקדם הצעות חוק, והיוזמה לכך צריכה לבוא

מהאירגונים ולא מוועדת העבודה והרווחה. אנחנו צריכים הצעת חוק מלאה, אני

מתחייבת להוביל אותה ולחתום עליה, וחשוב שתפנו גם לחברי כנסת נוספים שיחתמו

עליה. אתם צריכים פשוט להכין לנו את הצעת ההוק, כדי שנוכל לקדם אותה. בכל זאת

הצלחנו לעשות משהו לגבי חברות כח אדם, עם התיקון המפורסם מלפני שנה, שאחרי

שעוברות שלוש שנים הן צריכות לתת לעובד את כל התנאים.

בלי שלנשים יהיה אומץ להתלונן, שום דבר לא יעזור.
רבקה מלר-אולשיצקי
רציתי לומר שצריכה לצאת מכאן קריאה לשר העבודה. אם אני שומעת דברים כל כך

מזעזעים, שלא משלמים ביטוח לאומי עבור עובדים, וכדי, אנחנו מדברים על תחילת

חדרך, על הדברים הבסיסיים ביותר. אני חושבת שאנחנו צריכים לצאת בקריאה לשר

העבודה לשלוח מפקחים לכל מערכות העיתונים, ולחקור את הנושא.
היו"ר ענת מאור
אני מקבלת את ההערה הזאת. אנחנו נכתוב מכתב לשר העבודה והרווחה, ואני

מבקשת שגם לשכת עורכי הדין תצא עם מכתב לשר העבודה והרווחה עם אותה פנייה. אני

גם אגיש על זה שאילתה בהמשך.

קיבלנו היום בוועדת העבודה והרווחה את התפלגות הפקחים. יש להם כשבעים

פקחים. רק פקח אחד מוקדש לחוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה לגבי נשים.



צריך לחשוב איך לעזור לנשים להגיש תלונות ולהתארגן. אני פונה כאן גם

לאירגוני הנשים לפעול בעניין. הנשים לא חייבות להגיש לבד את התלונה, אלא

אירגון זכויות נשים יכול להגיש בשמן, תוך עילום שם.

דפנה הקר;

אני חושבת שאי אפשר להגיש תביעה בעילום שם.
שירלי שביט
אפשר להגיש תביעה ייצוגית, ונעמ"ת עשתה את זה לגבי תנאי הפרישה המקפחים

של עובדות בנק לאומי, לעומת העובדים הגברים שלהם.

היו"ר ענת מאור;

הבנתי שאי אפשר להגיש את התביעה בלי ידיעתו של העובד, ועורך הדין צריך

לדעת מי הוא העובד, אבל הוא לא צריך לחשוף את העובד, והוא יכול להפוך את זה

לתביעה ייצוגית של קבוצת תובעים ללא שמותיהם.

לגבי הערוץ השני, אני מבינה שהבעיה היא במינהלה ולא בפערי שכר בתקשורת

עצמה, ואני מבקשת שתביאו לנו את מירב הנתונים לגבי עיתונאיות ועיתונאים. אני

רוצה לציין שגם אם החוק לא חייב אתכם, אני עומדת על כך שלא יהיה מקום העסקה לא

נאור במדינה. מדיניות בת היענה היא בלתי אפשרית, וחשוב שייעשה ככל האפשר

מצידכם, כך שאף אחד לא יועסק בתנאי ניצול. לגבי הפרסום הפוגע, תמיד צריך

להקדיש לנושא תשומת לב ולהמנע מפרסום פוגע. בערוץ השני זורמים הרבה מיליונים,

ואנחנו יודעים שבעלי המאה, הם גם בעלי הדיעה.

שרה פרידמן;

לגבי הפרסום הפוגע, צריך לתת את הדעת גם על דרך הצגת הנשים בתקשורת, ולא

רק בפרסומת. נערך מחקר בשאלה מתי התקשורת עוסקת בנשים, והתגלה שזה נעשה

כשמדובר במקרי אונס. צריך לשדר גם הצלחות של נשים, ולא רק את הצד שלילי.

היו"ר ענת מאור;

אני מאוד מקבלת את זה. לדיון מעקב שיהיה בעוד כחצי שנה, צריך לצרף גם את

כל נושא הכבלים.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 00;13

קוד המקור של הנתונים