ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 20/05/1997

רצח על רקע כבוד המשפחה ויחס המשטרה ובתי המשפט לתופעה זו

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שבי



בוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 51

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האשה

יום שלישי, י"ג באייר התשנ"ז (20 במאי 1997), שעה 12:00
נפחו
הפרי הוועדה: יעל דיין - היו"ר

תמר גוזינסקי

עבד-אלוהב דראושה

ענת מאור
מוזמנים
חה"כ עזמי בשארה

חה"כ האשם מחאמיד

חה"כ סאלח סלים

עו"ד ליאורה עופרי - משרד הדתות

רפ"ק אלברט בן סעיד- יועץ לענייני ערבים בנגב, המשרד לבטחון פנים

רפ"ק מלכה סופר - קצינת מניעה במדור עבריינות נוער, המשרד לבטחון פנים

אומיימה דכוור - חוקרת עבירות אלימות נגד נשים במגזר הערבי במרחב הנגב,

המשרד לבטחון פנים

עו"ד תמר חריף - לשכת היועץ המשפטי, המשרד לבטחון פנים

מאשה לובלסקי - יועצת השר לבטחון פנים לאלימות

עדה פליאל-טרוסמן - ממונה על הטיפול בנשים, משרד העבודה והרווחה

חיותה שנבל - מנהלת השרות לנערה במצוקה, משרד העבודה והרווחה

נואל אבו חטום - מפקחת ארצית לנשים ונערות במגזר הערבי והדרוזי, משרד העבודה

נאילה עואד - אל-בדיל - קואליציית ארגונים נגד אלימות

הודה רוהנה - אל-בדיל - קואליציית ארגונים נגד אלימות

שהירה שלבי - (חיפה) אל-בדיל - קואליציית ארגונים נגד אלימות

כפאח דע'ש-בכר - אל-סואר, תנועה פמיניסטית ערבית לתמיכה בנפגעות אלימות מינית

עדנה זריצקי - אשה לאשה

עו"ד סימה גורן - יו"ר המחלקה למעמד האשה בישראל, ויצ"ו

חיה לאונוב - אחראית על האלימות בכל הארץ, ויצ"ו

עו"ד אירית רוזנבלום - מנהלת המחלקה למעמד האשה, ויצ"ו

אילנה צירנברודה - מרכז השלטון המקומי

יעל שאלתיאלי - ראש מועצה אזרוית בקעת בית-שאן, מרכז השלטון המקומי

נדין אברהמי - סגנית ראש מועצה אזורית יואב, מרכז השלטון המקומי

סוהאד אסעד - מנהלת המרכז האזורי למניעה וטיפול באלימות במשפחה, נצרת

שייח אלי מועדי - איש דת דרוזי

דניאלה במברגר-אנוש- שדולת הנשים בישראל
מנהלת הוועדה
דנה גורדון

רשמה: אירית שלהבת
סדר היום
1. רצח על רקע כבוד המשפחה ויחס המשטרה ובתי המשפט לתופעה זו (הצעה לסדר של חה"כ סלאח

סלים).



רצח על רקע כבוד המשפחה ויחס המשטרה ובתי המשפט לתופעה זו
היו"ר יעל דיין
אני רוצה לציין שהישיבה כעת איננה ישיבת ועדה רגילה אלא זו ישיבה שדנה בהצעה לסדר שעברה אלינו

מהמליאה. הוועדה צריכה להציג בפני מליאת הכנסת את המסקנות שלה אחרי שהיא תדון בהצעה לסדר. הנושא

שהועלה במליאה על-ידי הבר הכנסת סלאה סלים, והוא יציג את זה כאן מייד, הוא נושא שעלה בוועדה לפני כשנתיים

כנושא נפרד, לא כהצעה לסדר. לי לפחות היתה הרגשה, מאחר וגם אז הייתי יושבת-ראש, שיש לנו בעיה אמיתית

בנושא של רצח נשים על רקע "חילול כבוד המשפחה", שיש לנו כאן דבר בסיסי, איזה חייץ שמוכרחים לעבור אותו.

גם בדיון הקודם קמו חברי כנסת ערבים ודרוזים (נאמר לגבי הדרוזים שזה נעשה באיחור מה) וגינו את הרציחות

שעליהן דיברנו. היו אז שתי רציחות סמוכות זו לזו. אבל בסך הכל נשמעה אז מחלק מהדוברים נימה שכביכול זה לא

ענייננו. זאת אומרת אומנם רצח הוא רצח אבל הנאשם רוצח בגלל סיבות כאלה או אחרות. אז נאמרו דברים קשים

מאוד בישיבת הוועדה, והם ישנם בפרוטוקול - אני מקווה שבכל זאת עשינו כברת דרך מאז - שאל לנו, בעיקר אל לנו

היהודים, ולכנסת ככנסת, להתערב בדברים שהם עניינה של מסורת של אחרים. נאמר שבאמת יש מסורת שגורמת לזה

ואם האדם משלם על הרצח בעונש כזה או אחר ויושב בכלא אז זה לא ענייננו.אף אחד לא חרג והצדיק את הרצח אבל

גם לא נטו להצדיק את עצם ההתערבות שלנו.

אנחנו אז פנינו למערכת החינוך הערבית והדרוזית וביקשנו לדעת מה נעשה במערכת החינוך, מה נעשה

בבתי-ספר, איך מתייחסים לרציחות האלה בבתי-ספר באותו מקום שבהן זה קרה באותה תקופה. התשובות שקיבלנו

היו בלשון המעטה מחפירות. במקרה הטוב לא רצו לגעת בזה ובמקרה הרע יותר אמרו מה לנו שזה דבר שבמסורת

וכמובן שהרוצח יבוא על עונשו ובזה סגרו את העניין.

אני רוצה לציין כאן את החוויה האישית הקשה מאוד שאני עברתי בהקשר הזה. אני נסעתי לדלית-אל-כרמל. שם

קם ארגון מקומי של צעירים, ארגון בשם "סובלנות", והם הזמינו אותי משום שהם החליטו להפגין נגד הרצח שהיה

בדליה. כשרצחו את האשה בדליה, זה היה אח שרצח את אחותו, אנחנו ראינו דברים זוועתיים בטלוויזיה משום שסביב

הגופה שלה ששכבה בכיכר ראינו קהל גדול של בני הכפר, כולל נשים, מוחאים כפיים ושמחים וקוראים "גיבור" לאח

שרצה אותה. אני כבר לא מדברת על הסיבה מדוע היא נרצחה אבל קשה לזהות את זה עם "כבוד משפחה". לפני

שנסעתי לדליה קיבלתי הביתה אזהרות שאני לא אצא משם חיה, שאני אצא על אלונקה ושאני אגמור כמו אבתיאג', לכן

החלטנו לא לעשות הפגנה בחוץ אלא לעשות התכנסות במקום סגור, במועדון, ופשוט לדון בדבר עם הצעירים שהזמינו

אותי. באתי והיה צריך משטרה כדי לחלץ אותי משם. זרקו עלי חפצים חדים והראש שלי, למרות הגנת המשטרה, היה

מלא עם ביצים שזרקו עלי. על מכסה המנוע של המכונית שלי צבעו בצבע שהיה קשה מאוד להוריד אותו את צלב

הקרס. הבושה שלי להגיד שבכפר דרוזי, שהוא כפר בית בשבילי, שאני יוצאת מדליית-אל-כרמל עם מכונית שעליה

מרוסס צבע ששבוע או 10 ימים לא יכולתי להוריד עם צלב קרס על מכסה המנוע שלי, זה בכלל כבר נראה לי פרוע

בצורה היסטרית, וכל זה בגלל שבאתי להזדהות עם תושבים מקומיים שמתנגדים שתהיה איזשהי הצדקה לרצח.

אנחו דנים עוד פעם על אותו נושא, מה שרק מראה שמאז לא הרבה השתנה. יש לנו כאן רשימה של המספרים.

אנחנו מדברים בשנת 1990 על 27 נשים שנרצחו, מתוכן 6 נשים ערביות נרצחו על רקע "חילול כבוד המשפחה".

בשנת 1991 נרצחו 27 נשים, מתוכן 4 נשים ערביות על רקע "חילול כבוד המשפחה". יש כאן את השמות שלהן.

בשנת 1992 נרצחו 19 נשים ומתוכן 3 נשים ערביות. בשנת 1993 נרצחו 21, מתוכן 3 נשים ערביות. בשנת 1994

נרצחו 20, מתוכן 4 נשים ערביות. בשנת 1995 נרצחו 19 נשים, מתוכן 5 נשים ערביות על רקע "חילול כבוד

המשפחה".

רציחות נשים בארץ בכלל הן מועטות מאוד, אם בכלל, על רקע כללי של אלימות. יש לנו דבר שהוא שונה

מארצות אחרות. נשים בארץ נרצחות או נתונות לאלימות קשה על-ידי או בני-זוג או בני-זוג-לשעבר או בעלים או

מישהו שהן מכירות (לא מה שנקרא "אלימות רחוב" של רצח). כשאנחנו מדברים על רצח של נשים ערביות זה לא

נעשה על-ידי בני-זוג בדרך כלל, וכאן ההפרדה. זאת אומרת זה יכול להיות אח, זה יכול להיות דוד, זה יכול להיות

מישהו מהמשפחה על הרקע הספציפי הזה.
האשם מחאמיד
זה יכול להיות גם עלי-ידי בן-זוג.
היו"ר יעל דיין
יכול להיות גם בן-זוג אבל זה די נדיר, דרך אגב.

ב-1995 נרצחו 19 נשים, מתוכן 5 נשים ערביות על רקע "חילול כבוד המשפחה". זה אחוז מאוד גבוה, זה 25%.

ב-1996 נרצחו 18 נשים, מתוכן 4 נשים ערביות, שוב פעם זה אחוז מאוד גבוה. מי שמעוניין בפירוט יכול לקבל אותו.
עבד-אלוהב דראושה
אני רוצה לתקן פה את המספרים. השם אניסה אל הייב והשם אניסה שדאפני מתייחס אל אותה אשה ומשום מה

הוא מופיע פעמיים, פעם ב-1990 ופעם ב-1991. השם שדאפני הוא שם נעוריה ואל-הייב הוא שם נישואיה.
היו"ר יעל דיין
אז זו טעות של הדיווח כאן. בכל אופן אנחנו מדברים על אחוז פחות או יותר קבוע, על תופעה שהיא קבועה.

אנחנו לא רואים כאן ירידה. בישיבה האחרונה שהוקדשה לנושא קיבלתי הבטחה חד-משמעית מהמערכת של אנשי דת

דרוזים ומוסלמים שהיתה נוכחת בוועדה. היום הנוכחות של אנשי הדת בוועדה היא מצומצמת מאוד. הזמנו כרגיל את

כל הפורומים שהיו אמורים להיות ושהיו כאן בפעם שעברה.
סאלח סלים
זה לחוץ בזמן.
היו"ר יעל דיין
אל תגיד לי שזה לחוץ בזמן, כשמודיעים לי יום לפני. אני מדברת על אלה שלא נמצאים כאן ושלא הודיעו לי עד

הרגע האחרון ושאמרו שיבואו. זו לא ישיבה נוחה, זה הכל, מוכרחים להודות בזה. זה נושא שהוא מאוד לא נוח. בוודאי

לא נוח כאשר יש פרשנות של כאילו התערבות מבחוץ בנושא שהוא פנימי.

אני רוצה להגיד חד-משמעית ואני אומרת את זה בשם הוועדה. לא רק שרצח זה רצח זה רצח. לא יהיה דבר כזה

במדינת ישראל, שהיא מרובת עדות ודתות וגוונים וקבוצות מעליות שונות וקבוצות עם מוסר שונה. יש כבוד רב לבל

הקבוצות, בל אחת בתחומה, אבל לא יכולה להיות באיזשהי צורה הצדקה, לא לרצח ולא לאלימות אחרת שהיא נוגדת

חוק. זאת אומרת, מעל לכל חילוקי דיעות, מעל כל הגוונים, מעל כל הדברים עומד החוק, בוודאי ברמה הזו של רצח.
האשם מחאמיד
אפשר לדעת מי אלה שהוזמנו ולא באו? בי לגבי זה כמו הבעת עמדה. אני חושב שכדאי לדעת וצריך לפרסם

ולדעת מי לא בא. אי אפשר להיות דו-פרצופי, מספיק.
היו"ר יעל דיין
אני מסכימה איתך ואתה תקבל את זה מהוועדה אחר-כך. אני מביעה מחאה מאוד חריפה, וזה עבר לאן שזה צריך

לעבור, לגבי אותם גורמים שעליהם מוטלת המטלה של החינוך באותם מקומות שבהם הרציחות האלה התבצעו. עליהם

מוטלת האחריות המוסרית, הם המדריבים של הקהילה, הם המחנבים של הקהילה. העובדה שהם, גם בפעם הקודמת

כשהם היו לא בדיוק שמחו לשתף פעולה באיזשהי צורה וגם הפעם הזו שהם לא מופיעים, אני רואה את זה לגנאי.

אני אבקש מחבר הכנסת סלים להציג את הנושא.
סאליה סלים
אני רוצה להודות לכם על כך שאנחנו נפגשים היום.

אני העליתי את הנושא ואני יודע שזהוא גם עלה לפני שנתיים בוועדה אבל לצערי בשנתיים האלה העניין לא רק

שלא פהת אלא הוא עלה ונמשך. הרציהות הן בכל המקומות, גם אצל היהודים, ששם זה לא רצח על רקע חילול כבוד

המשפחה אבל מוצאים סיבה, וגם אצל הערבים, שלפעמים רוצחים ונותנים את הסיבה הזאת כביכול. לפי דעתי רצח זה

רצח. אין שום סיבה להגדיר שזה בגלל דבר כזה או אחר ולתת לזה נימוקים ותירוצים. רצח זה רצח, בכל עדה, בכל

דת, בכל לאום. בן אדם הוא בן אדם, אשה היא אשה. הבעיה היא שבסקטורים מסויימים יש אנשים שממנים את עצמם

לקבוע הלכות. אני איש לא דתי אבל מה שלמדתי מהדת שאפילו אלוהים והדתות לא מרשים לאף בן אדם להתמנות

להיות הפוסק על החיים של האחרים.

העניין הזה הולך ומתגבר ואני חושב שיש לכך מספר סיבות. אני מאשים פה את כל הגורמים שאני אזכיר. קודם

כל אני מתחיל במשטרה. אצלי בבית קרה פעם שהיו 5 בחורות. אבי לא מעון לנשים מוכות אבל היו שם 5 בחורות, 2

מהן באו ב-3 בלילה כי האלטרנטיבה היתה שייהרגו אותן. שתי בחורות שהו בביתי במשך חודש ימים, 3 בחורות

אחרות שהו בביתי במשך שבוע עד שסידרנו את העניין ופתרנו את הבעיה. אני מאשים את המשטרה קודם כל. אני

רואה שהיא לא מחמירה, במיוחד בדברים האלה. בנוסף על כך בסקטור הערבי יש מוכתרים ויש שייחים ויש אלה

הקרובים ויש אלה המוסריים ויש אלה שבתוך המימסד ויש את המכובדים. כדי שאותו אדם יחזור לחברה שלו ויהיה

בעל השפעה אז עושים בשבילו מה שצריך לעשות ואחרי כמה ימים או שהיא מקבלת מכות או שהיא נהרגת. למה? כדי

להעלות את כבוד ה"מכובד" הזה, שהוא איש שיש לו יחסים וקשרים עם המשטרה, כדי לחזק את מעמדו בחברה. אני

מדבר לא מהתיאוריה, לא מהספרים, אני מדבר מהשטח. בנוסף להיותי חבר כנסת אני ראש מועצה במשך 11 שנה, אני

חי את הדברים האלה.

חברי, חבר הכנסת האשם מחאמיד, לפני כמה דקות אמר שיש דו-פרצופיות בחברה שלנו. אני טוען שהיא קיימת

בכל מקום. יש אנשים אחראים בחברה הערבית, יש מנהיגים חברתיים, מנהיגים מעמדיים, מנהיגים דתיים, מנהיגים

חינוכיים, לפי דעתי להם יש חלק בכך. לא רק שחלק מהם לא מגנה אלא הם יושבים בהתכנסויות גדולות של 100 או

50 או 200 איש והם אומרים שבחורה שעושה כך וכך צריך להרוג אותה. ככה הם מדברים. אני נוכחתי ושמעתי

אנשים כאלה. לאנשים כאלה יש חלק באחריות לרציחות. זה יכול להיות ראש עיר, ראש מועצה, כומר או שייח והם

מדברים ככה בגלוי. זו הסתה לרצח. בוודאי שלא כך נוהגת כל ההנהגה באוכלוסיה הערבית אבל יש כאלה.

יש חלק שהם שותקים ובכלל לא מתנגדים ולפי דעתי יש להם אחריות ישירה. כשדיברתי במליאה אמרתי שכל

אחראי בסקטור הערבי, אם זה שייח, אם זה ראש מועצה, אם זה ראש עיריה, אם זה כומר וכדומה, מי ששותק על רצח

היום הוא שותף לרצח הבא כי הוא לא עשה שום דבר למרות שיש לו מעמד ויש לו מילה והוא יכול להשפיע. אני חושב

שיש אחריות גדולה על האנשים האלה, על ההנהגה הזאת בסקטור הערבי.

בעניין החינוך והתרבות לא נעשה שום דבר. כל זמן שהמימסד מתנהג ומתעסק אותנו בתור חמולות ובתור עדות,

עד היום אנחנו מתווכחים שייפסיקו לשאול אותנו מי נוצרי ומי מוסלמי. אנחנו בני אדם, אנחנו אנשים. כל זמן שהם

ימשיכו להתנהג איתנו ככה הם עוד יחזקו את המעמדים האלה. בבתי-הספר לא עושים שום דבר, אפילו לא אומרים

מילת גנאי על הדברים האלה.
מילה בעניין בתי-המשפט
אנשים שמרביצים לנשים, אנשים שמתנהגים באלימות כלפי נשים, כניראה החוקים

הקיימים היום חלשים מידי. אני לפעמים מתווכח עם קציני משטרה והם אומרים לי שגם כאשר הדבר מגיע

לבית-המשפט זה תלוי בידיים של השופט, אז מקבלים עונשים סימליים וקטנים. לא מקבלים עונש חמור כדי שאחרים

ילמדו ויירתעו.

אני חושב שאנחנו כמחוקקים צריכים לבדוק את העניין הזה, במיוחד את האלימות נגד נשים, כי זו היום תופעה

רווחת. אני חושב שחשוב מאוד שנחזור לדון על העניין הזה במליאת הבנסת ולהחמיר את העונשים בחוק בנושא הזה.

גם נציגי המשטרה צריכים לקחת את זה בחשבון, שזה דבר שעלול לחזור שוב ושוב ויש תפקיד מיוחד למשטרה כי זה

ירתיע המון אנשים. תודה.



היו"ר יעל דיין;

אבי רוצה לציין לגבי הנקודה האחרונה שהעלית, שהחוק שלי בנושא עונש מינימום לעבירות מין ולעבירות

אלימות כלפי נשים מתגלגל ומתגלגל. הוא קיבל תמיכה מוחלטת של ראש הממשלה ושל שר המשפטים. אחר-כך הם

חזרו בהם. יש עכשיו עיכוב והקימו ועדה שדנה בזה. אני הסכמתי, זה ניכפה עלי על-ידי יושב-ראש ועדת חוקה חוק

ומשפט, לא היה לי שיקול דעת. החוק הזה עבר קריאה ראשונה ברוב עצום מקיר לקיר והוא עוכב לקראת קריאה שניה

ושלישית משום שזה לא מוצא חן בעיני השופטים שנוטלים מהם את שיקול הדעת. עכשיו הוקמה ועדה ועלי ניכפה

לחכות עם השלמת החקיקה עד ספטמבר. זאת אומרת, בתחילת המושב הבא זה יעלה. לא מעניין אותי מה הוועדה

תחליט ומה יאמרו בוועדת חוקה חוק ומשפט, אני אדרוש את השלמת החקיקה. לפחות הצד הזה מטופל.
אילנה צירנברודה
צריך לעודד את מה שעשתה האשה בפרדיס.
היו"ר יעל דיין
אני מבקשת לסדר הדיון לחרוג מהרגיל. בדרך כלל אני נותנת קדימות לחברי כנסת לדבר. הייתי רוצה לשמוע את

חלק מהמוזמנים וכן את נציגי ארגוני נשים - אני כבר לא יודעת אם להגיד לא-יהודיות כי היו לנו ויכוחים בוועדה אם

להגיד מיגזר ערבי.
הערה
אפשר להגיד ערביות.
היו"ר יעל דיין
אבל יש ערביות ויש דרוזיות שלא רוצות להיקרא ערביות.
עבד-אלוהב דראושה
כולן יסכימו להיקרא ערביות. אני רק שמעתי יהודים שטוענים את הטיעון הזה. לא שמעתי עד כה דרוזי שטוען

שהוא לא ערבי.
היו"ר יעל דיין
תתפלא, נתקלנו בזה בכל הווריאציות. נעסוק בזה בפעם אחרת. לי יש את זה בכתב, נשים וגברים מהקטגוריות

השונות שמבקשים לא להיקרא ערבים.
עבד-אלוהב דראושה
מהדרוזים הציונים.
היו"ר יעל דיין
תסכים איתי שזה ממש לא הנושא שלנו. אני אבקש מנציגי משרדים ונציגי ארגונים לדבר בקיצור. גברת מאשה

לובלסקי תציג את עמדת השר לבטחון פנים. כאן הושמעו דברים חריפים על המשטרה.
מאשה לובלסקי
אני קראתי את ההצעה לסדר היום, את ההתייחסות של חבר הכנסת סלים למשטרה ואת תשובת השר שהשיב לך

לנושא הזה ומאוד בירך על ההצעה שלך. יחד עם זה השר מאוד ביקש שאולי תוכל לתת יותר קונקרטיזציה מאשר מה

שנקרא "האווירה" באופן כוללני. קשה מאוד ללכת ולהתמודד עם אווירה, גם אם ישנה תחושה כזאת. אף אחד לא יכול

לבוא ולהגיד שהתחושה שלך כן נכונה או לא נכונה. מבחינת המשרד לבטחון פנים אין כל בעיה ואולי יש צורך - ופה



צריכה להיות גם עמדה של יושבת-ראש הוועדה (השר ויושבת-ראש הוועדה עובדים בשיתוף פעולה מלא בבל הנושא

של מניעת אלימות נגד נשים) - שיהיה מיפגש עם הדרג הבביר ביותר במשטרה, בייחוד באיזורים במו הגליל והנגב,

במקומות המשמעותיים היכן שישנו ריכוז של המיגזר הערבי, של תושבים ערביים. רצוי שבמיפגש בזה הדברים יהיו

הרבה יותר קונקרטיים כדי שאנשים יובלו אחר-בך גם להמשיך ולהעביר מסרים.

יש בעצם כמה רמות של עבודה של המשטרה. קודם כל כשיש רצח בוודאי שהמשטרה מייד מתערבת ובוודאי

שהמשטרה מייד נוקטת בצעדים ובוודאי שהיא עושה את כל ההכנות לקראת המהלך של מערכת המשפט, בזה אין ספק

ובעניין הזה אין שום דבר לקולא. אבל יש מצבים שהם הרבה יותר סמויים ואולי אפשר היה למנוע אותם וכן יש

התבטאויות לאחר מעשה. אנחנו אומרים שלפעמים התבטאות לאחר מעשה - וגם אתה אמרת את זה - בעצם מזמינה

כבר אולי את הרצח הבא או את האלימות הבאה. זה נכון שאנשי המשטרה בדרגים הבכירים הם קשורים לראשי

רשויות ערביים, זה טיבעי כי זו דרכה של העבודה. הם לפעמים גם מתבקשים לבוא במצבים מסויימים, ואולי לא

במיקרה של רצח אבל במיקרים יותר קלים, ולנסות לפשר ולגשר. היתה מסורת כזאת ואי אפשר להתעלם ממנה

שהמשטרה עזרה לפתור סכסוכים ולעזור שהדברים יגמרו ברוח יותר טובה (לא חס והלילה על רקע של רצח).

לי אין פיתרון אחר אלא לשבת עם האנשים שקובעים את המדיניות, להתדיין איתם ומכאן אולי להמשיך לעבר בל

המערכות כולן, שתיתנה טון אחר מבחינת המשקל המוסרי והערכי לנושא הזה מאשר הטון שניתן היום.
היו"ר יעל דיין
אני רוצה לציין, ואנחנו ניפנה לשר לבטחון פנים, שאנחנו רואים טעם רב לפגישה, שאין לי ספק שאנשי הדת בן

יופיעו אליה (מאחר שלפה הם לא הגיעו). אנחנו הזמנו לכאן נציגים שונים ואז קיבלנו השהייה במשך זמן רב ובסוף

תשובה שלילית מרוב המוזמנים. אותו דבר לגבי אנשי חינוך. הבעיה שלנו בוועדת כנסת, אנחנו פונים לקאדים דרך

משרד הדתות. לצערי אני לא יבולה לצלצל אל שייח עלי מועדי למשל ולהזמין אותו לישיבת ועדה. אני פונה לסגן שר

הדתות, שממש "משתגע" לכל פניה שלי, ודרכו אני פונה. אני הזמנתי את כולם. אין טעם להעניש את אלה שבן באו

אבל אני אומרת שאי ההופעה כאן היא מאוד משמעות. אני אבקש מהשר לבטחון פנים לזמן את אנשי הדת ולזמן את

האחראי למערכת החינוך הערבי במשרד החינוך. ושוב פעם, יש כאן כמה דרגות, יש חינוך עממי ויש חינוך תיכון,

שהוא מאוד חשוב בנושא הזה. הם גם הבטיחו הבטחות ואמרו לי שחומר נמצא בדרך ושחומר עובר עכשיו תירגום.

אני רוצה לציין שהשר הקודם לבטחון פנים - ויש לנו בעיה עם זה, ואני פונה לערביות שנמצאות כאן - הבטיח

לפנות תקנים לשוטרות ערביות שתעסוקנה בנושא הזה של אלימות במשפחה ואלימות כלפי נשים. אולם מאוד קשה

לגייס שוטרות ערביות. אני מדברת על השר הקודם שהל, והשר קהלני אישר את זה. הבעיה היתה שלא הצלחנו,

וניסינו דרך הארגונים השונים, לא הצלחנו לגייס שוטרות. נדמה לי שגוייסה אחת.
מלכה סופר
הבה היא נמצאת כאן.
היו"ר יעל דיין
אני מברכת אותך. יש בעיה ואנחנו מבקשים את עזרתכם. אנחנו ניסינו לעשות את זה דרך הארגונים. השר הקודם

והשר הנוכחי והמשטרה הגישו הצעות שונות: אם מדים מפריע אז שלא תלבשנה מדים; שתהיינה מגוייסות רק לתפקיד

הזה של פניות בנושא אלימות. אני מציגה את הנושא הזה מאחר שזה נושא חשוב. פונו תקנים, אנחנו זקוקים בנושא

הזה לכוח-אדם מהמיגזר הערבי, מבין הנשים הערביות. יש קושי רב לגייס בוח-אדם בזה משום שזה עדיין לא בחשב

מכובד בחברה ואנחנו מבקשים מכל מי שיכול לעזור בגיוס, אין ספק שבתובת בזו תסייע ואז לא יבואו אליך 5 נשים

הביתה בבקשה לקבל מקלט. ראשית, יש מקלטים, ושנית, גם לתחנת המשטרה הרגילה אפשר לפנות ולהפנות אנשים

והם יידעו לאן להפנות אותן. אבל בוודאי אם תהיה בחורה ערביה שיהיה להם שפה משותפת איתה והיא תהיה חלק

מהמערך המשטרתי אז לא יצטרכו לבוא ולגור אצלך בבית בתור המוצא היחיד להגנה.

האם נציגת המשטרה רוצה להוסיף משהו?
מלכה סופר
אני חושבת שהעמדה הוצגה על-ידי המשרד לבטחון פנים. סך הכל נעשו דברים וצריך להמשיך לעשות אותם.
אומיימה דכוור
אני מאוד מתפלאת שאת אומרת שאין בחורות שרוצות להתגייס למשטרה.
סאלח סלים
האם זו התשובה של המשרד שאין בחורות שרוצות להתגייס?
מאשה לובלסקי
כן.
אומיימה דכוור
יש מועמדות שאומרות שזה החלום שלהן להתגייס למשטרה. כל הזמן אני שומעת את זה.
מאשה לובלסקי
אז איכה הן? היתה לנו בחורה מאום אל פאחם כבר בתהליך גיוס, היא עברה כבר את כל מה שנדרש מגיוס. ברגע

האחרון לשמחתה הרבה היא נכנסה להריון ואמרה לא.
שהירה שלבי
יש נשים שאני מכירה אותן באופן אישי שרצו להתקבל ולא התקבלו. אמרו להן שאין תקנים. אחת היא

פסיכולוגית וגם עובדת סוציאלית.
מאשה לובלסקי
אז תיפני אלי, תפני אותן אלי.
היו"ר יעל דיין
אני מבקשת, מאחר ויושב פה פורום מאוד רחב ורב-זרועות, להפנות ישירות לגברת מאשה לובלסקי בלשכת השר

לבטחון פנים. זה קיצור דרך. זה נושא שאני מעלה כל פעם מחדש ועדיין אין לנו הענות.
אומיימה דכוור
אני רוצה להוסיף רק שאני הרגשתי ב-10 החודשים שבהם אני במשטרה שבנושא הזה של אלימות במשפחה מאוד

עזרתי לנשים. אשה נכנסת אלי מתוחה וכשהיא שומעת שאני מדברת את השפה שלה היא נרגעת. אני יושבת במטה

מרחב הגליל בעכו. אני חושבת שמאוד נחוץ שיהיו עוד שוטרות שמדברות את השפה.
היו"ר יעל דיין
מלבד זה האם יש לכם איזשהי מערכת שיכולה לתת התרעות? הרי אנחנו יודעים על מיקרים שמגיעים לפעמים

למקלטים, זה לא דבר שהוא פתאום קורה. בדרך כלל יש איזה רקע, יודעים בכפר, השכנים יודעים, הקרובים יודעים,

המשפחה יודעת. האשה עצמה נרדפת ויודעת והרבה פעמים היא באה לבקש מחסה כי היא יודעת שהיא אובייקט, שהיא

בדרך להירצח. בכל השלבים המוקדמים האלה על מי זה צריך ליפול אם זה ידוע מראש?
אומיימה דכוור
מהניסיון המצומצם שלי, בדרך כלל לשכות הרווחה הן הכתובת. אחרי שקורה איזשהו אירוע אז בלישכה אומרים

לי: ידענו, שמענו אבל לא חשבנו שהמצב כל-כך חמור ומסוכן. לשכת הרווחה ומשרד העבודה והרווחה מאוד מאוד



חשובים בנושא הזה כי הם נמצאים בתוך הכפר, הם שומעים הכל, את כל הבעיות, לא המשטרה. מאוד חשוב שהם

יעברו איזשהי הכשרה בנושא הזה.
אילנה צירנברודה
בכפרים הערביים יש 15 מועצות נשים שהדבר הראשון שנאמר להן לעשות זה להקים קווי חירום. אבל ראשי

המועצות לא נותנים לזה כתף, לא נותנים סיוע.
היו"ר יעל דיין
אני לא רוצה לגלוש כאן כי יש כאלה ויש אחרים. בסך הכל לא הייתי אומרת שזה התפקיד של מועצת נשים.

למשרד העבודה והרווחה יש תקציבים גדולים מאוד, עם לשכות בכל מקום. נאמר כאן שהכתובת הרישמית לידיעה

מראש ולניסיון למניעה היא הכתובת הממשלתית. אני חושבת שבמקומות מסויימים שיש בהם חמולות ויש בהם שיכבת

נכבדים ויש בהם שייחים יש גם להם תפקיד ואני חושבת שהם לא עושים את חלקם. אני חושבת שזה לא עניין של פקיד

ממשלתי שלא עושה את שלו. יש מקומות שהמירקם החברתי בהם הוא עדיין מהסוג הזה שיש מישהו אחר שמכתיב.

אנחנו רואים את זה גם סתם בפשע, לא רק ברציחות, שיש מקומות שיש בהם עליה בפשע ומי שמארגן את זה - גם

אצל היהודים אבל גם אצל הערבים - זה קבוצה שמנהלת את העניין וקשה ללכת נגדה. זה קיים בכל קבוצה.
מלכה סופר
יש לי נתונים מאוד חלקיים על הנושא, לא של רצה ברשויות הערביות אלא של תקיפות. אנחנו יכולים לראות

שהטיפול בדרך כלל בתקיפה של אשה ערביה מטופל יותר בחומרה, כלומר נפתחים יותר תיקים ויש יותר העמדה לדין.

יכול להיות שזה נובע מתוך זה שהתלונות הן על תקיפות יותר חמורות אבל הטיפול באמת יותר מחמיר. יש גם עליה,

מאוד קטנה אומנם, באחוז הנשים הערביות שמתלוננות במשטרה. ב-1995 זה היה 7.5% מכלל הנשים היהודיות

שהתלוננו, ב-1996 מדובר על 9% מכלל הנשים היהודיות שהתלוננו.
האשם מחאמיד
ועל מה זה מעיד? על כך שהן מקבלות יותר מכות?
היו"ר יעל דיין
לא. זה מעיד על מודעות יותר גבוהה לזכות שלהן להתלונן.
מלכה סופר
אני אעדיף להגיד שזה מעיד על כך שהן נתקלות ביחס יותר טוב ולכן הן רוצות להתלונן אבל חיים ומוות ביד

הלשון. העליה היא גם במספרים נומינליים, מ-1,198 תלונות של נשים ב-1995 ל-1,474 תלונות של בשים ב-1996.

אין לי את נתוני 1997. זה מאוד ראשוני וזה עדיין לא אומר לנו המון אבל זה מצביע על איזשהו כיוון.
היו"ר יעל דיין
כדאי לזכור, אחוז הפניות למשטרה משתנה בהתאם לסוג העבירה וסוג האלימות אבל הוא בדרך כלל חלק די קטן

מאחוז הפניות הכללי שמופנה אל ארגונים וולונטריים, קווי חירום, מרכזי סיוע וכן הלאה. זאת אומרת יש קו עליה

במספר הפניות למשטרה לא משום שיש יותר פשע אלא משום שיש יותר מודעות וקליטה טובה יותר מצד המשטרה.

הפניות לארגונים, גם היהודים וגם הערבים והמשותפים, הן בגלל כל מיני סיבות במספר הרבה יותר גבוה מהפניות

למשל ללשכות הרווחה, ששם המספר הוא מינימלי, וגם כן לא ניכנס לזה עכשיו. כשאנחנו מדברים על מספרים אנחנו

צריכים לקחת לא רק את הנתונים של המשטרה אלא גם את הנתונים של הפניות שלא מגיעות למשטרה.

רשות הדיבור לארגוני נשים ערביות.
שהירה שלבי
אני מייצג את ארגון אל-בדיל, שזה ארגון למלחמה בפשע כבוד המשפחה. מה שאני רואה כבעיה זה דברים שאולי

נראים קצת טכניים, דרכי פעולה. ישנה הבעיה כאשר קורה משהו באמת, איך הולכים עם זה ואיך יודעים מה קרה שם.

הצד השני הוא הבעיה כתופעה. אנחנו מתייחסים לפשע כבוד המשפחה לא רק כרצח נשים. רצח זה משהו שאנחנו

רואים בטלוויזיה והרבה אנשים מגנים אותו. אבל פשעי כבוד המשפחה קורים יום יום בתוך הבתים. המון נשים נכלאות

בבית, המון נשים נרצחות רצח נפשי בתוך הבתים שלהן, ועל הפשע הזה לא כל-כך מדברים. מה עוד שיש לכך המון

לגיטימציה בתוך החברה. אומרים שזה חלק מהתרבות שלנו, שזה חלק מהמנטליות שלנו. כל המדינה הזאת מתייחסת

לעם הזה, בעיקר למוסלמים ולדרוזים, כאילו שזה חלק מהמנטליות שלהם, שייפתרו את הבעיות שלהם בעצמם.

כשנרצחה אשה בדליה באו ואמרו הדרוזים - אנחנו עדה מיוחדת, יש לנו חוקים משלנו. תמיד כשמדובר בנשים פתאום

נזכרים ש"יש לנו חוקים משלנו".

אני רואה את זה כתופעה כללית של מעמד האשה ולא של רצח נשים על רקע "כבוד המשפחה". רצח הוא הפעולה

החמורה ביותר אבל לפני זה יש הרבה פעולות שמגיעים איתן ללשכת הרווחה, לארגוני נשים ולמשטרה ושהרבה

פעמים רואים זלזול שם. למשל אני רוצה לתת דוגמא, שבאחד המיקרים שהאשה היתה מאויימת ברצח הנושא הגיע

למשרד העבודה והרווחה ואחד האנשים אמר שכל שני וחמישי הוא שומע על איום נגד נערה. "מה, אני אקום ואפעל

אחרי כל איום שאני שומע?". אותו דבר במשטרה. זה יחס שאני פוגשת כל פעם גם באופן אישי. אומרים לי: תביאי

הוכחות. אני באופן אישי לא יכולה לחקור כל מקרה. מה שאני מבקשת ומצפה, שאולי תהיה ועדה שתחקור את כל

מקרי הרצח, איך פעלה המשטרה, איך פעלה לשכת הרווחה וכדומה.
הין"ר יעל דיין
היתה ועדה וחקרנו. זה לאחר מעשה.
שהירה שלבי
אני מדברת עכשיו על חקירה לאחר מעשה. אתן לך דוגמא ספציפית על האשה מוסארה מועדי שנרצחה בירכא.

אנחנו באל-בדיל ניסינו, היתה ועדת חקירה שהוציאה את כולם חפים מפשע. אז מי אשם שם? אשה נרצחה לאור היום,

כשכולם ידעו שהיא הולכת להרצח ואף אחד לא עשה שום דבר. הוועדה מצאה שלא היו מחדלים שם, שלא היו מחדלים

בלשכת הרווחה ושגם במשטרה לא היו מחדלים. אז איפה היו מחדלים? רק בזה שהאשה נרצחה? כולם ידעו שהאשה

הזאת הולכת להרצח. יש הרבה מיקרים כאלה ואני מבקש לחקור אותם כי זה מלמד אותנו להבא.

הרמה השניה שאני מדברת עליה היא הרמה של המניעה. אני כארגון נשים יכולה לעשות חלק מסויים. ארגוני

נשים הם אלה שעשו את העבודה במיגזר הערבי ולא המימסד. ארגוני נשים מגיעים מכפר לכפר, מבית לבית, אנחנו

עושות חוגי בית ו"חורשות את השטח" על מנת להעלות את המודעות של הנשים לגבי תופעות של אלימות בכלל נגד

נשים וגם לגבי התופעה הזאת של רצח נשים. אל-בדיל הוא ארגון שקיים כבר משנת 1994 והוא חי מגרושים ואף אחד
לא מוכן להסתכן ולהגיד
תבואו ותיכנסו לבתי-ספר, תבואו תעשו סדנאות, כי זה הכי חשוב.

השוטרים צריכים לעבור סדנאות. אני העברתי סדנאות לשוטרים וזה מאוד עוזר. קודם כל זה מקרב בין ארגוני

נשים לבין המשטרה, הם יכולים להתייעץ איתנו ואנחנו יכולים להתייעץ איתם, אבל זה לא מספיק. כל שוטר צריך

לעבור סדנה בנושא הזה בתוך התחנה שלו כי הם לא יודעים לפעמים מה לעשות.

האם אתם חושבים שעובדים סוציאליים מודעים לבעיה? פעם אחת אמר לי עובד סוציאלי: אז מה אם אשה מקבלת

סטירה פה, סטירה שם? אני חושבת שגם להם צריך להעלות את המודעות. גם לתלמידים, גם לילדים. צריך להגיע

לכולם. אלה דברים שצריכים תקציב. אנחנו לא יכולים לעשות פירסום פעם בכמה זמן. זה צריך פירסום וצריך לעבוד

בסדנאות, צריך להכשיר אנשים וצריך צוות מיוחד שיחקור את הבעיה הזאת ויטפל בה. באשה ערביה שעובדת בתחום

הזה כבר 12 שנים אני רוצה טיפול, אני לא רוצה רק הצהרות.
היו"ר יעל דיין
אנחנו שומעים מהצד ההוא כמובן שזה לא צריך ליפול עלייך. יש כל-כך הרבה ארגונים שאמורים לעסוק בזה.

ארגונים וולונטריים צריכים להיות המשלימים של העניין. לא צריך להיות שעליהם תוטל כל האחריות. מעניין אותי

מאוד שאמרת בקטע הראשון של דברייך שיש אנשים בתוך הקהילה שמצדיקים את זה. איך נוכל להגיע אליהם?
שהירה שלבי
אפשר להגיע אליהם דרך סדנאות, חוגי בית.
היו"ר יעל דיין
סדנאות לאנשי דת? סדנאות למורים?
האשם מחאמיד
הם לא יבואו.
שהירה שלבי
אני מאמינה שכל אמא אוהבת את הבת שלה, אבל כשיש עליה לחץ חברתי כזה חזק, שצריך לרצוח את הבת, אז

היא מסכימה עם זה. אם אני מעלה מודעות אצל חבר אחד בתוך המשפחה שיכול להגיד: "לא, אני לא מסכים" והוא

יכול לגייס עוד הבר אחד ועוד חבר אחד, זו שרשרת. זו מנטליות של המון שנים שצריך להגיע אליה ממש משורשי

הבעיה ולהתחיל, לשים טיפה אחר טיפה עד שנגיע לכולם. כך אנחנו נצליח לעבוד. אם מנענו במשך שנה רצח אחד,

בשבילי זה המון. ואם הצלחנו להוציא אשה אחת מהבית, זה גם המון. זו הצלחה בשבילי.
היו"ר יעל דיין
יש שני חברי כנסת שצריכים ללכת. השאלה אם אתם רוצים לשמוע את כבוד השייח קודם. בבקשה.
עלי מועדי
אני מצטער שחלק מהדברים אני אומר בערבית מכיוון שאני רוצה להביע את דעתי יותר טוב.

קודם כל אני באתי להביע עמדה מבחינה דתית בקשר לעדה הדרוזית. אני מכפר ירכא. יש לנו 3 דברים קדושים:

הדת, האשה והאדמה. כמו שאני רואה כאן, עושים הרבה "רעש" ממה שמתרחש בעדה אבל אם אני בודק את זה

באחוזים מדובר על 4 נשים דרוזיות מתוך 151 נשים שנרצחו, זה אחוז נורמלי מאוד.
היו"ר יעל דיין
אתה מפריד את הדרוזיות מהשאר? מה זה 4?
עלי מועדי
4 נשים דרוזיות מתוך 151 נשים. בדליית-אל-כרמל התקשורת עשתה המון רעש, בירכא עשו המון רעש, אבל

במיקרים האחרים לא עשו רעש מבחינה דתית.

הרצח אסור בכל הדתות, אצל יהודים, נוצרים, מוסלמים ודרוזים. הרצח הוא דבר נורא מאוד. אבל צריך להבחין

בין שני דברים. האשה והגבר צריכים לשמור על חיים נורמליים. בכל דת יש כללי התנהגות לגבר ולאשה. עד כה

במשך כל הדיון דיברו על כך שאסור לגעת באשה. אספקט אחר שלא נגעו בו הוא איך אפשר לחנך את האשה כך

שהיא לא תסטה מהדרך? אני לא רואה דרך. בקוראן אומרים: ....(נאמר בערבית)
האשם מחאמיד
הוא קרא פה פסוק מהקוראן. על-פי ההלכה המוסלמית נאמר שאם אשה עשתה עוול או פשע או חטא, כפי שזה

מובן בספרי הקודש, אז על מנת להוכיח זאת אתה צריך 4 עדים שראו את הדבר בפועל. עכשיו אני מוסיף בסוגריים,

שעל-פי ההלכה המוסלמית לפחות אין אפשרות להוכיח דבר כזה. צריך 4 עדים שייראו אותו ואותה עושים דבר מסויים

כדי להוכיח את זה. לכן השייח אומר שההלכה המוסלמית אומרת שבמקרה הזה גם אם הדבר יוכח אז יש להשאיר את

הנשים בבית, לאסור אותן בבית עד סוף חייהן, אבל לא לרצוח.
היו"ר יעל דיין
אני רוצה לשאול את כבוד השייח, לפני שאתה ממשיך. אנחנו מדברים על חטא, על בושה, על כל מיני עילות

שאסורות, כפי שאתה אומר, ושצריך באמת לדאוג שהאשה בכלל לא תעשה אותם, זאת אומרת לחנך אותה.
עלי מועדי
מדובר רק על החטא שהיא נואפת עם גבר אחר.
היו"ר יעל דיין
אנחנו נמצאים לא בקוראן אלא במדינת ישראל ב-1997. הסיבות לרציחות שאנחנו מגדירים כרציחות על רקע

"חילול כבוד המשפחה" הן במיעוטן עניין של בגידה. יש לנו כאן רצח שיש לו לא רק 4 עדים אלא 500 עדים, כי אשה

מתלבשת בצורה מסויימת, מכיוון שהיא הלכה עם יהודי. לא שהיא בגדה נ::בעלה, לא שהאשה היא נואפת, אלא שהיא

עזבה את השבט, היא עזבה את המקום והתלבשה בצורה שהיא לא מקובלת מבחינה מסורתית.
עלי מועדי
החוק הישראלי, וחוקים שקיימים גם במדינות אחרות, נותן את כל החופש לאשה ווה בכמה דברים בניגוד לדת. זה

מה שמעלה את מספר המיקרים וזה מה שמשפיע על אביה או אחיה לקחת את החוק לידיהם. אם ההלכה הדתית לא

מתממש אז הוא לוקח את החוק בידיו. מה החוק שהוא לוקח לידיו? שהוא צריך "לחסל" אותה. אני לא מצדיק את זה.
היו"ר יעל דיין
אבל אתה מסביר את זה.
עלי מועדי
אני מראה התנהגות. בכל עדה יש מנהגים שאי אפשר לעקור אותם מהשכל, אי אפשר לעקור אותם מהנפש. אני

אומר את זה בגלוי. גם אמרתי את זה בטלוויזיה לפני שנתיים לגבי אותו נושא. יש מנהגים שאי אפשר לעקור, וזה קייס

גם אצל היהודים, גם אצל הנוצרים ואצל כל הדתות. אני מדבר על הדברים שגורמים לרצח. יש דבר שנקרא "אל-ער",

כלומר הבושה שלא נמחקת לדורי דורות אצל ההורים, אצל המשפחה, אצל הקרובים. את זה אי אפשר לחסל ביום או

ביומיים. אני אומר ככה בגלוי שזה קיים בכל הדתות.

אבל לגבי הדרוזים צריך לדעת דבר אחד, שבנוגע לדיני אישות החוק הדרוזי נותן לאשה הדרוזית מעמד יותר טוב

מכל החוקים הדתיים בכל הדתות האחרות. אסור לקחת יותר מאשה אחת, וזה גם לפי הדת ולפי הקוראן ולפי הכל.

כאשר האשה נמצאת בבית שלו הם צריכים להיות שווים בכל דבר. היא יכולה להתגרש ממנו, אם יש לה סיבה וגם אם

אין סיבה (אבל אם אין סיבה היא צריכה לשלם משהו). אם הוא גירש אותה בלי שום חטא היא לוקחת חצי ממה שביילו

מהדירה והכל. את זה אין בשום חוק, לא דתי ולא חילוני.
הודה רוחנה
אבל היא משלמת על כך מחיר חברתי גבוה.
היו"ר יעל דיין
זה דווקא כן קיים בחוקים. אני רוצה לבקש ממך. אנחנו לפעמים מתכנסים לדון על דיני אישות בדתות השונות. זה

באמת לא הנושא היום. הנושא היום הוא מאוד ספציפי, הוא רצח של נשים ערביות - דרוזיות, נוצריות ומוסלמיות,

ערביות מכל סוג שהוא.
עלי מועדי
וגם יהודיות. אין רצח של יהודיות?
היו"ר יעל דייל
הטענה הזאת נשמעת כאילו שכאשר יש רצח על רקע "חילול כבוד המשפחה" פתאום אנחנו מתעוררים לזה,

ושואלים אותנו "ומה עם כל היהודים?". אנחנו ישבנו שנתיים בוועדת חקירה לרציחת נשים על-ידי בני-זוגן, שלא

כללה את המיקרים האלה משום ש"כבוד המשפחה" הוצאנו מכלל זה. אנחנו ישבנו שעות על שעות וימים על ימים

והוצאנו את המחקר הראשון בנושא רציחות נשים. הוועדה הזו עוסקת ברציחת נשים יהודיות על סדר יומה, לצערי

הרב, בצורה שוטפת, במליאה, בוועדה, בוועדות אחרות, בלי סוף, במערכת החינוך, במערכת הדתית, עם בתי-הדין

הרבניים, עם המשטרה יום ולילה, עם חלוקה לעדות, ועם כל ארגוני הנשים. אין בכלל מה לדבר שאין כאן איזשהי

התמקדות בעדה אחת או בקבוצה אחת ואי אפשר להגיד שאנחנו לא עוסקים בנשים יהודיות. זה בכלל לא שייך.

גם הפרופורציה המספרית לא חשובה. זה בכלל לא משנה אם זה 4 מתוך 150 או שזה 8. אתה הוצאת את

הדרוזים, מישהו יגיד שהמוסלמיות הן פחות. נתנו את זה כדי להראות שהמספר איבנו יורד. הסיבות שנמצאות כאן

בחלוקה הן לפעמים עניין של ניאוף או בגידה של אשה נשואה שנרצחה, וכפי שאתה אומר יש לה כבוד רב אבל היא

צריכה להיות בתוך הבית ונאמנה. זה לא שייך לדת בכלל, זה עניין מוסרי. יש כאן סיבות שאינן שייכות לחוק מדינה.

זה לא שהחרק הישראלי הוא כזה שהוא נוגד את החוק הדתי. החוק הישראלי מאפשר לאשה להתלבש איך שהיא רוצה.
עלי מועדי
זה מנוגד לחוקי הדת. זה מנוגד לחוקי כל הדתות.
כפאח דע'ש-בכר
החוק בותן לה את החופש איך להתלבש. זו זכותה על גופה, זכות לשלוט על החיים שלה.
היו"ר יעל דיין
בוודאי זכותה על חייה, הרי אנחנו מדברים כאן על לבוש לעומת חיים.
עלי מועדי
לפי החוק זו זכותה אבל לפי הדת, בכל הדתות, זו לא זכותה. אם אני בא לכנסת או לאיזשהו מקום אני צריך

להתלבש בנימוס, בין אם אני גבר ובין אם אני אשה.
היו"ר יעל דיין
הוועדה תדון במה שהיא רוצה לדון. הוועדה דנה לגבי הרקע של הרציחות. אנחנו לא זרוע מבצעת. מה זה לא

לדון בליעות הקדומות? אם לדיעות הקדומות האלה אין קונטרה במערכת החינוך ואין להן קונטרה במערכת של

המנהיגות הערבית אז אנחנו לא נצא לעולם מזה. לכן אני רוצה שכבוד השייח יגיד לי איך הוא רואה את הפיתרון. האם

הפיתרון הוא להשאיר את הנשים בבית ולכפות עליהן או לחנך אותן לזה שלא יעברו על חוקי הדת וזה יהיה התנאי

שהן לא ירצחו? או אולי יש לו פיתרון אחר?
עלי מועדי
הפיתררן היחיד הוא החינוך הטוב אצל כולם, ואני לא מפריד בין אשה לבין גבר, גם גבר צריך לא לחרוג. אם

האדם ילך לכי הדת שלו לא יהיה רצח ולא יהיה עונש.
דניאלה במברגר-אנוש
ואם לא?
עלי מועדי
אמרתי בהתחלה שהרצח אסור בכל הדתות אבל צריך לנהוג לפי החוק הדתי.



דניאלה במברגר-אנוש;

האם אתה מחנך שלא ירצחו גם אם האשה עשתה לדעתך איזה חטא נורא?
עלי מועדי
אני לא משפיע ואני לא יכול למנוע ממי שרוצה לרצוח את אחותו, אני לא הרשות המבצעת. אני אומר שהרצח

הוא אסור, אבל צריך ללכת לפי החוק הדתי.
נואל אבו-חתום
החוק הדתי אומר שהאשה תישאר בבית וזה עונש שהוא כמו עונש מוות.
עלי מועדי
אז האשה צריכה לעשות מה שהיא רוצה?
היו"ר יעל דיין
כבוד השייח, האם האשה יכולה לנהוג?
עלי מועדי
אצלנו לא.
היו"ר יעל דיין
זאת אומרת יש כאן משהו שהוא מאוד בסיסי. איפה עובר הקו? אנחנו לא מדברים על בגידה. אנחנו לא מדברים

אפילו על נטישת החברה. אנחנו מדברים על לבוש, על נהיגה, על לימודים מחוץ לכפר.
עלי מועדי
מי רוצח על דברים כאלה, על לבוש ועל נהיגה ועל לימודים?
היו"ר יעל דיין
היה כבר רצח בגלל לבוש של אשה. יש בעיה של אי-התאמה ועל זה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על מדינה

לקראת שנת 2,000 שיש בה אומנם תרבויות שונות ודתות שונות וכיוונים שונים אבל זו מדינה שהיא דמוקרטית

ולפיכך יש בה שוויון בין נשים וגברים על-פי החוק.
סוהאד אסעד
אבל אין בה שוויון בין ערבים ויהודים, אין השקעה של משאבים, אין הכשרת אנשים, אין השוואה של תקציבים.
היו"ר יעל דיין
את דיברת שלא ברשות דיבור. אמרת משהו שהוא מאוד חמור שעושה את זה מאוד קל. כאילו שאם יהיה שוויון

בין יהודים וערבים, דבר שלפחות חלק מחברי הכנסת שיושבים כאן נלחמים עליו יום ולילה, אם יהיה שוויון בין

יהודים וערבים אז תיפתר הבעיה הפנים ערבית. זו אשליה.

אני מבקשת לומר שהדיון הזה הוא כן עמוק משום שאנחנו מדברים על חברה שתמשיך ותתקדם, היא לא תלך

אחורנית. ולפיכך לפי דבריך אנחנו נעמוד יותר ויותר בפני פערים בין מה שנשים בדרך הטבע עושות, לא בשביל



להרגיז מישהו, לא בשביל להפר איזה דבר, לבין מה שהדתות, כל הדתות מבחינה זו, אומרות. החברה היהודית ברובה

היא חילונית ולפיכך הבעיה הזו קיימת במקומות מאוד מצומצמים שבהם שומרים מרצון על החוקים הדתיים.
עבד-אלוהב דראושה
גם החברה הערבית רובה חילונית.
היו"ר יעל דיין
אני מקווה לחשוב שגם החברה הערבית מסתכלת על שנת 2,000 במושגים לגמרי שונים מאשר להחזיק אשה

בבית.
עלי מועדי
אני מתפלא, מה זה "לקראת שנת 2,000"? האם אני צריך לעשות חוק שהוא נוגד לדת? אני מדבר כאיש דתי.

לדת יש עליונות על החוקים האחרים.
היו"ר יעל דיין
עכשיו נעשה סבב תגובות. אני מבקשת לרשום בפניכם את ההערה האחרונה של כבוד השייח, שאמר שלדת יש

עליונות על חוקי המדינה.
עבד-אלוהב דראושה
גם אם תשאלי רב יהודי או שייח מוסלמי או כומר נוצרי הוא יגיד לך אותו דבר, שחוקי הדת הם מעל לחוקי

המדינה. אנחנו לא מסכימים איתם אבל הם יגידו את זה.
היו"ר יעל דיין
הם מיעוט שבמיעוט והם לא יכתיבו לרוב במדינת ישראל ואילו לשייח עלי עמדי יש השפעה על החברה שלו.
האשם מחאמיד
אני רוצה, גבירתי היושבת-ראש, להודות לך על שזימנת את הישיבה הזאת. אני חושב שאין זה משנה אם בתוך

האוכלוסיה הערבית נרצחה אשה אחת או 10 נשים, לגבי אחת היא עולם ומלואו. כל המספרים האלה לא מעניינים אותי

בכלל. אני מודה גם לחבר הכנסת סלים, שהביא את ההצעה לכנסת. אני מתנצל מראש שאני אאלץ לעזוב משום שמחכה

לי קבוצה פרלמנטרית מחוץ-לארץ בשעה 1 אבל היות והנושא חשוב לי אני מעוניין להשתתף בדיון.

דבר ראשון, אני רוצה להסכים עם גברת שהירה שלבי, שאמרה שזה מתחיל עם מעמד האשה. רצח הוא תוצר

סופי, אם אפשר לקרוא לו תוצר, תוצר ביאושים כזה, תוצאה סופית של התנכלויות, של רצף של התקפות על נשים.

רצח הוא לא נקודת התחלה, זה סוף.
דבר שני, מעמד האשה
אני רוצה לראות את אותם אנשים שאומרים שהם נגד רצח באופן כללי אבל כאשר

הנושא מובא בפנינו בעניין של רצח ספציפי אז הם מתחילים להתגמד, לגמגם ולהתקפל. אני רוצה להביא דוגמא. אני

שמעתי את כבוד השייח, שמייצג הרבה אנשי דת, אולי את כל אנשי הדת, ואני חושב שיש דבר אחד שהשייחים

מסכימים עליו, שהם נגד רצח. אני רוצה לראות פאתווה, פסק הלכה ברור בעיתונות ובכל מקום שאומר שרצח אשה

בכל תנאי ובכל נסיבות איננו מותר, הוא אסור בהחלט. צריכים לדרוש את זה מכל אנשי הדת - נוצרים, מוסלמים

ודרוזים.

אתם יודעים שבשבוע שעבר הוצאה פאתווה נגדי ונגד אחרים שאמרה שאני כופר? היא יצאה על-פי מספר אנשים

שאין להם שום קשר לדת האיסלאמית. למה אמרו שאני כופר? כי ביקשנו לתקן עוול כלפי נשים באמצעות חקיקה.

אנחנו דיברנו על בתי-הדין השרעיים שבהם שום דבר לא מתפקד. בהשוואה לדרוזים וליהודים הנשים המוסלמיות

והנוצריות הן מקופחות כי הן לא יכולות ללכת לבית-דין אזרחי. אנחנו באנו ואמרנו: בואו ניתן לה, כמו ליהודים



ולדרוזים, מעמד שווה, שהיא תוכל ללכת לבית-דין אזרחי, מלבד בנושאים של נישואים וגירושין שאותם השארנו

לבית-דין שרעי. יצא פסק הלכה שאמר אנהנו כופרים, זאת אומרת שדמנו מותר. אני בא ואומר, אסור לנו לפחד מכאלה

דברים כי אני אני אתהיל לפחד אז בסוף גם אני ארצח את אשתי, כי זה מתחיל מפה וזה יביא אותי גם כן לרגע שבו אני

אגיד שגם אני כמו כולם ואני ארצח. אני אולי במיוחד מגזים כדי להמחיש את הדבר.

אני אומר, רבותי, כל הכבוד למסורת אבל יש חוק. מסורת ומנהגים - כל הכבוד, אבל יש צדק טיבעי מעל

החוקים. אני רוצה לסכם את דברי ולומר שיש אחריות. אני לא יכול להשליך אחריות על המשטרה למשל, אני לא יכול

להרים ידיים ולהגיד שזה המשטרה שצריכה לטפל בבעיות שלי. אני יכול לזרוק גם כלפי בתי-המשפט דברים מסויימים.

זכור לי אותו סיפור של אדם שגנב ארגז לימון באיזור עכו ושל אשה שהוכתה על-ידי בעלה, שניהם נידונו בבית-משפט

בעכו ל-4 חודשי מאסר.
היו"ר יעל דיין
הסיפור שלי לגבי מה שקרה בדלית-אל-כרמל עוד לא הגיע לבית-משפט על אף שחלפו שנתיים.
האשם מחאמיד
יש מקום לשיפור בנושא הזה בבתי-המשפט ובמשטרה. אני לא מסכים עם רפ"ק מלכה סופר בדבר אחד שהיא

אמרה, שאתם מחמירים יותר כלפי תיקים שנפתחים בהקשר של ערבים. אני לא מסכים איתך כי אני יודע שיש סולחות

מאחורי הגב, שאולי גם את וגם אני לא יודעים עליהן, שעושים מפקדים גדולים כדי לרצות את המנהיגות המקומית

המסורתית.
מלכה סופר
זה נכון, אני חושבת שזאת אחת הבעיות שצריך להתמודד איתן.
עבד-אלוהב דראושה
לפעמים זה לטובת האשה להשלים עם הבעל ולהחזיר אותו לילדים. אל תגיד שכל פעם שמשלימים זה לא טוב.
מאשה לובלסקי
השאלה אם לשכת הרווחה במקום, אם עובדים סוציאליים, אם גורמים מוסמכים הם שקובעים את זה או שזה

נעשה מתוך הלחץ של המנהיגות המקומית.
האשם מחאמיד
דיברתי על המשטרה ועל בתי-המשפט. גם המנהיגות דתית והמנהיגות פוליטית, כולם צריכים להתאחד סביב

הנושא הזה ולא להגיד ברוך השם שהשנה נרצחה אשה אחת פחות משנה שעברה אז המצב השתפר. אפילו שיש אחת

זה מספיק לי. אולי צריך לעשות משהו בחקיקה, בואו נחשוב על זה. אני לא יודע איך עושים את זה. אולי ניפנה

לעיתונות להפסיק להשתמש במילה "כבוד המשפחה" או במילה "רצח רומנטי". זה רצח. כל עוד שזה מכונה "כבוד

המשפחה" זה משאיר איזשהו מישקע, כביכול יש לזה הצדקה כי זה כבוד. אולי אפשר לעשות משהו גם כנגד אותם

אנשים שמסיתים וצוהלים וקוראים לרצח נשים. כמו שעשו לאחר רצח רבין, הרי הלכו וחקרו אנשים למה הם אמרו

שהם תומכים ברצח. אני סבור שאותם אנשים שקראו לרצח או צהלו לאחר הרצחשגם צריכים לקבל את עונשם.
היו"ר יעל דיין
היתה פניה ליועץ המשפטי לממשלה אז אך לא נעשה שום דבר.
נואל אבו-חטום
אני מפקחת בשירות לטיפול בנשים ונערות במשרד העבודה והרווחה. אני מטפלת בנשים מוכות ובנערות במצוקה

זה הרבה שנים. אני רוצה להסב את תשומת הלב לעובדה שהחברה הערבית הולכת ומתפתחת. יותר ויותר נערות



ממשיכות ללמוד, הנשים יותר ויותר מתפתחות בחברה. מצד שני ההורים והמנטליות והמסורת מחזירים קצת אחורה.

הפער בין האשה המתקדמת היום לבין הדיעות המסורתית הדתיות הוא גדול מאוד. אני רואה את זה דווקא בחברה

הדרוזית. מצד אחד אנחנו מדברים על רצח שתי נשים אבל מצד שני אנחנו מדברים על התפתחות של האשה הדרוזית

בחברה הדרוזית. זה לא מה שהיה פעם. גם הדת וגם המנטליות וגם המסורת לקראת שנת אלפיים אני חושבת שאנחנו

צריכים קצת להתקדם וקצת להשתנות לפי מה שקיים בחברה. היום אי אפשר לכפות על הילדה לא ללכת לבית-הספר

ולא לשבת ליד בן למשל, או שייגדלו יחד או שיאהבו אחד את השני. אי אפשר, אתה עוצר את גלגל החיים. בחברה

הדרוזית יש התפתחות ואני מאוד מברכת על זה. אי אפשר היום להחזיר את הגלגל אחורה ואי אפשר להתייחס למסורת

ולדיעות שהיו לפני אלפיים שנה. אנחנו נמצאים בעידן אחר, עידן שבו האשה בן צריכה לצאת וללמוד ולהיות עצמאית

בכל דבר. אני רואה את זה גם אצל הצעירות הדרוזיות שהולכות בגיינסים והולכות עם כל סימני המודרניזציה. אי

אפשר לעצור את התהליך הזה. אני מציגה מצב ולאו דווקא מפנה את הדברים אליך.
עלי מועדי
אבל את מציגה מצב רק לגבי הדרוזים.
היו"ר יעל דיין
בתחילת הישיבה נאמר כאן שאין הבדל.
נואל אבו-חטום
אני מדברת על הדרוזים מכיוון שבתקופה האחרונה יש התפתחות בחברה הדרוזית. בחברה המוסלמית ההתפתחות

התחילה לפני 10 או 15 שנים. גם החברה המוסלמית וגם הנוצרית זה אותו דבר. מכיוון שאנחנו חיים בעידן כזה אני

חושבת שהמנטליות צריכה להשתנות בעקבות ההתפתחות הטיבעית החברתית. אנחנו נמנעים מלהציג את האשה במקום

מאוד נחשל ושולי בעוד הגבר הולך לצבא ומתקדם וחי את החיים שלו בשיא המודרניזציה.

אני רוצה לציין כמה מהבעיות שמתחילות להתעורר עכשיו. יש לנו בעיות, שאומנם היו הרבה שנים גם בחברה

המוסלמית וגם בנוצרית, אבל דווקא בחברה הדרוזית לאחרונה התעוררו הרבה בעיות של נערות ונשים דרוזיות

שרוצות לחיות כפי שצריך. מכיוון שהן חיו בבתים שהיתה בהם התייחסות מאוד קשה, עם מכות ואפילו עם גילוי

עריות, אז הן ברחו. מכיוון שהן ברחו אז יש להן בעיה מאוד גדולה. אנחנו מכבדים את הדת, את כל הדתות. אנחנו

נוהגים לפי המנהגים בחברה. אנחנו לא כל-כך סוטים ולא אומרים שהיא צריכה לעמוד בצד אחר לגמרי.
עלי מועדי
צריך לדעת שאם יש דברים באלה, תביאי משפחה דתית שהבת יצאה ממנה. בכל העדות יש חילונים ויש דתיים.

כאילו שהדת היא הסיבה להתנהגות הזאת.
נואל אבו-חטום
אני לא מאשימה דתיים או חילוניים. אני מציגה את הבעיות בחברה הדרוזית. אני אמרתי שזאת התפתחות טיבעית.

אי אפשר לחזור אחורנית. לכן מה שאני מבקשת ואני מצפה מכל המנהיגות הדתית של 3 העדות ומהמנהיגות החברתית

והפוליטית וראשי המועצות להתקדם גם כן. כשקם פעם אתת ראש מועצה ואמר שהרצח זה מסורת אז זה החזיר את

החברה ממש 10 שנים אחורה. אמירות כאלה בכלל לא צריך להגיד, צריך לעקור אותן. על גבר, לא משנה מה הוא

עושה, לא מטילים חרם דתי למשל ולא אומרים לו לא להיכנס לחילווה ולא להיכנס למיסגד. לא שמעתי שעשו את זה

לגבר. גם לאשה לא צריך לעשות את זה.
עלי מועדי
אצלנו כן. גבר שעושה חטא בחיים שלו נימנע ממנו לממש את חלק מהדברים הדתיים.
נואל אבו-חטום
יכול להיות. אבל הגבר בכל זאת יכול להסתדר בחיים. זאת לא הבעיה של הנערה וזאת לא הבעיה של האשה.

בכל זאת צריך להתייחס בכובד ראש לבעיות של הנשים ולבעיות של הנערות גם בחברה הדרוזית. אני פונה אליכם

מכיוון שאתם מנהיגות דתית ואתם יכולים לפסוק כל מיני החלטות שייעזרו לנו. אם אתה רוצח אני אביא לך מיקרים

ואתה אולי תפסוק מה לעשות כי אנחנו נמצאים חיום במצב מאוד בעייתי מבחינת הנערות והנשים הדרוזיות.

אני רוצה להוסיף לגבי כל החברה בכללותה. נכון שלמשטרה יש חלק ונכון שלכל חגורמים בחברה יש חלק אבל

הנושא החשוב מאוד, אנחנו כל חזמן מדברים, גם בוועדות פה וגם בכל מקום, על ההסברה ועל תהליך למידח

מבתי-הספר, מהגנים. זה צריך להיות מושרש. ערכים אי אפשר לשנות בגיל 18 או בגיל 25. אם נתחיל את זה מתקופת

הגן או בית-הספר היסודי עם המסר "די לאלימות" כך אולי אבחנו נוכל להיות בחברה הרבה יותר פתוחה וסלחנית כלפי

האשה.

לגבי המשטרה, רק עוד מילה אחת. עד היום לא כל השוטרים נוהגים כשורה לצערי הרב, למרות כל שיתוף

הפעולה בינינו לבין המשטרה, וזה מאוד תלוי במי שנמצא בתוך התחנה, בגישות שלו ואיך הוא מתייחס לדברים. אני

רואה אפילו רגרסיה, שהמטפלים בנערה או באשה אומרים שזאת אחריות הרווחה ואין להם מה להגיד ומה לעשות. גם

את האקט הזה הלא-רישמי, שהיו לפעמים מרתיעים את הבחור, מרתיעים את האבא, מחתימים אותו על כל מיני

מסמכים שלא לרצוח ולא להתעלל בה, עכשיו אומרים במשטרה שזה לא העסק שלהם, שהם לא מתענינים בעסק הזה,

זה רק הרווחה. אני לא מדברת בהכללה. יש לי קשר עם רוב תחנות המשטרה בצפון לפחות. יש ממש רגרסיה.
מלכה סופר
אני מקווה שאת הטיפול המשטרתי לפחות הם כן עושים. אבל אם את מדברת על מיקרים ספציפיים אשמח לשמוע

כדי שנוכל להגיב ולבדוק. אם יש תחנה שנוהגת שלא כשורה נוכל להגיב ולהתערב.
נואל אבו-חטום
אני אכתוב לך על כל הבעיות ואת תתייחסי. יש כאלה שאומרים שזה לא חוקי, שזה לא התפקיד שלהם. יש כאלה

שהולכים לפי הספר.
מלכה סופר
אם שלב המעבר יצר תופעות חדשות, כדאי לבדוק את הדברים.
היו"ר יעל דיין
יש כתובת. הדבר הכי גרוע זה כאשר לא מתלוננים. אל השולחן הזה מגיעות ערימות של תלונות שהיו צריכות

להיות מופנות, והן היו מטופלות טוב מאוד אילו היו מופנות באותו זמן. יושבת כאן גברת מאשה לובלסקי, יועצת

למעמד האשה לשר לבטחון פנים, יושבות כאן נציגות המשטרה. אני שמחה להעביר את זה, כשזה בא לוועדה בפעם

הראשונה אני מעבירה את זה הלאה. אבל אני אומרת, חבל שנזקקים למועד שוועדת כנסת מתכנסת כדי לגלות דברים

שאפשר היה לפתור אותם הרבה יותר מוקדם, כאשר הם קורים, כי אפשר לפנות ויש למי לפנות (לא בכל המשרדים

אבל ברוב המשרדים יש למי לפנות), או לפנות אלינו ואנחנו נעביר. אין לי ספק שאת תקבלי תשובה על הדברים

שהעלית לגבי המשטרה.
תמר גוזינסקי
אני מתנצלת בפני כל המשתתפים שהייתי בשתי ישיבות שנגעו לסכסוכי עבודה קשים ולכן לא הגעתי להתחלת

הישיבה ולא שמעתי את כל מה שנאמר.

אני רוצה להצטרף לברכות לחבר הכנסת סאלח סלים שהעלה את הנושא ולחברת הכנסת יעל דיין שהביאה את

הנושא לדיון.



אני מאוד מצטערת שלא באו יותר אנשים, גם ראשי רשויות מקומיות וגם כל מיני גורמים שישנם בקהילה.

איכשהו יוצא שאנחנו כל הזמן מדברים אל השייח מועדי, כאילו שהוא מייצג את כל הגורמים, ויש הרבה גורמים. אני

רוצה להציע שנעשה המשך לישיבה ונשתדל שייבואו כל הגורמים, גם גורמי הדת וגם נבהרי ציבור ואחרים.
היו"ר יעל דיין
יש סיבה למה הם לא באים.
תמר גוזינסקי
אני רוצה לברך את השייח שבן נמצא איתנו ומגן על עמדותיו.

אנחנו לא באים באן לתקן דתות ואנחנו לא באים להתווכח עם דתות. אבל אני חושבת שגם אדוני יסכים איתי שבל

הדתות בל הזמן מתאימות את עצמן בתוקף הנסיבות לחיים. כתוב בדת היהודית שלגנב צריך לחתוך יד אבל אנחנו

יודעים שלא חותכים יד לגנב. זאת אומרת יש מערכת שלמה שמתאימה את עצמה.

על מה בעצם אנחנו דנים כה? אנחנו רוצים למצוא דרך להביא לכך שכאשר יש רצח שמכונה "כבוד המשפחה",

הדגש - כמו שאתה גם רמזת - יהיה על המילה "רצח" ולא על העניין של "כבוד המשפחה". זאת אומרת שכאשר

אומרים שמישהו נקט צעד קיצוני עד רצח אשה על כבוד המשפחה, לא יגידו לו: עשית דבר טוב כי הגנת על כבוד
המשפחה, אלא יגידו לו
עשית מעשה רצח ולכן לא הגנת על כבוד המשפחה. מה הבעיה שלנו? אתה אמרת שבדת שלך,

וגם בדתות אחרות, בתוב "לא תירצח" וכולי. אבל בפועל בחיים גבר, אח או בעל או דוד שמבצע רצח יוצא החוצה

ומודיע לבני הישוב שלו "עשיתי דבר ניפלא, רצחתי את אחותי/אשתי".

הבעיה שלנו בקטע הזה היא איך להביא, בשיתוף פעולה של הגורמים הדתיים והאזרחיים, של נבחרי הציבור,

שכאשר הוא יעשה דבר כזה החברה תגיד לו: אתה רצחת. זאת הבעיה שלנו. לא שאנחנו הולכים לשנות את הדת ולא

שאנחנו הולכים לעשות משהו. לזה שותפים אנשי הדת שנושאים דרשות; לזה שותפים המורים בבתי-ספר שצריכים

לחנך; לזה שותפים כל ראשי הציבור הנבחרים, שכאשר קורה דבר כזה הם צריכים לצאת ולהגיד: זה רצח! ולא לקבל

שום דבר אחר. הבקשה שלנו היא מכל מי שיכול לעזור, וגם הוועדה המכובדת הזאת יכולה לעזור. זאת הבקשה.

אנחנו לא באים להגיד איך אשה דרוזית צריכה להתלבש, אנחנו לא עוסקים בנושא הזה היום. אני גם לא יודעת

אם הסטטיסטיקה מוכיחה שבין הרוצחים יש יותר דתיים או יותר חילוניים. אנחנו בכלל לא סופרים את הדבר הזה, לכן

לא זאת הבעיה. במקרה המיוחד הזה אם היינו מצליחים להביא את המסר הזה - שרצח על כבוד המשפחה זה רצח

ושאסור לקחת חיי אדם - אנחנו לפחות נשנה אווירה ציבורית. זה נראה לי דבר חשוב מאוד. הייתי מאוד רוצה שכל מי

מאנשי הדת שיכול לשתף פעולה בשינוי האווירה הציבורית הזאת יעשה זאת, זה נראה לי דבר חשוב.

הדבר השני בקשר למשטרה. הבעיה שלי בעניין המשטרה היא שאני שומעת ומתרשמת לפעמים שהגישה הזאת

שעכשיו דיברתי עליה איכשהו מתקבלת על-ידי אי אלה אנשים במשטרה - ואני לא באה לעשות הבללות - "מה אנחנו

יכולים לעשות? אלה המנהגים שלהם". המשטרה אומרת ככה: יש חוק כללי אבל בעדה הזאת או בקבוצה הזאת, מה

אנחנו יכולים לעשות, אלה המנהגים שלהם. מה אנחנו צריכים בלבול מוח? למה אנחנו צריכים להתערב? אם הם

מוצאים נערה בבאר ואומרים שהיא התאבדה אז השאלה עד כמה חוקרים אם היא באמת התאבדה או שמישהו איבד

אותה וזרק אותה לבאר? הבעיה שלי במשטרה היא בקטע הזה. אני רואה את זה בערים מעורבות למשל, כאשר

המשטרה מטפלת בכמה אוכלוסיות. היא אומרת: את אלה אנחנו לא נחקור. לפעמים אומרים את זה בנימה גסה: "הם

חשוכים", ולפעמים אומרים את זה בנימה של "יש לי בעיות אחרות" וכולי. אני חושבת שיש פה בעיה. המשטרה

שינתה כל מיני דפוסים אבל בקטע הזה, שאין אוכלוסיות אלא כולם אוכלוסיה אחת, לדעתי עדיין לא נעשה מספיק.

המשטרה חייבת לקחת בחשבון, נדמה לי, כשהיא מציבה שוטרים בתחנות שיש בעיה. אם שוטר מוצב בתחנה

והוא אישית לא שינה את עמדותיו ואת השקפת עולמו כפי שהוא התחנך, ובעניין רצח על כבוד המשפחה הוא לא רואה

את זה כרצח אלא הוא רואה את זה קודם כל כ"כבוד המשפחה", אז איפה שוטר כזה צריך לשרת? אני לא אומרת

שאסור לשוטר כזה לשרת בכלל במשטרה אבל השאלה היא איפה הוא משרת. אם הוא משרת במקום שזאת בעיה

שיכולה לצוץ מייד אז הוא לא יכול בעצם למלא את התפקיד עד שאולי הוא ישנה את דעותיו. אלה המיקרים שאת

סיפרת או המיקרה שאתם זוכרים שהיתה איזה הפגנה בכפר ראמה ובאו שוטרים והתנהגו כפי שתהנהגו. המשטרה

צריכה לדעת שיש פה מערך מאוד מסובך ושצריך להביא בחשבון את הדבר הזה כששוקלים הצבת כוח-אדם.



הדבר השלישי שרציתי לומר בנושא הזה זה מידת הזמינות של הסיוע לנשים שנקלעות למצוקה. אם לא תהיה

זמינות גבוהה מאוד ונכונות, שכל אשה שנקלעת למצוקה תוכל לפנות, אנהנו בבעיה. אני חושבת שהרבה פעמים יש

איומים מוקדמים (לפעמים לא), לפעמים נשמע באוויר כבר איזשהו איום קודם. השאלה היא אם האשה מוצאת מישהו,

במיוחד באיום הזה של רצח. אנחנו שמענו את זה במיקרים שהם לאו דווקא על רקע כבוד המשפחה, שכבר מראש

אמרו לה כך וכך ומראש איימו עליה כך וכך עד שמגיע איזשהו רגע כזה. הזמינות של העזרה היא דבר חשוב מאוד.
היו"ר יעל דיין
אני רוצה להעיר בעניין הזה של הזמינות. יש ארגונים ערביים, יש גם כמובן הארגונים הרגילים שיש להם סניפים

בהרבה מהמקומות במיגזר, מלבד הלשכות שאני לא מדברת עליהן עכשיו, אני מדברת על ארגונים וולונטריים. למעשה

הן נמצאות במצוקה משום שהן מבפנים. מצד אחד הן יכולות להציע את הקשיבות הכי גבוהה, כי יפנו אליהן לפני

שייפנו אל מישהו חיצוני. מצד שני הן נמצאות באותה חברה ששמה את האיסורים האלה. הן באמת גיבורות בהרבה

מובנים. היו תקופות והיו ארגונים שממש עבדו במחתרת משום שהם הגנו על דברים שבהתייחסות הכללית של

המנהיגות, או של הלק מהמנהיגות, היו דברים שלאשה בכלל אסור היה לגעת בהם. הן היו נחשבות בה גרועות, כמעט

כמו אלה שהן הגנו עליהן. על זה כל הכבוד לכן. צריך לספק להן את הכלים המתאימים, אל מי הן יכולות לפנות.

אני רוצה, לפני שחבר הכנסת דראושה מדבר, לשאול את השייח כי כאן עלתה שאלה אמיתית. יש אנשים עם

שמות, אנחנו לא מדברים סתם באוויר באופן מופשט. למשל יש בחורה שיש לה שם ויש לה בית והתעללו בה והיא

ברחה מהבית. אני לא מדברת על המיקרה הקיצוני אבל יש מיקרים של גילוי עריות בתוך המשפחה, זאת אומרת כבר

אפשר לשכוח מכבוד המשפחה, במשפחה הזאת בבר לא יהיה כבוד.
נאול אבו-חטום
גם במקרה של גילוי עריות באים בטענות אל הבחורה למה היא עזבה את הבית וביישה את אביה.
היו"ר יעל דיין
אבא שלה או אח שלה או דוד שלה אנסו אותה והיא ברחה מהבית. יש מיקרים כאלה ולמיקרים האלה יש שמות,

יש להם צורה. היא בורחת מהבית ואז מטילים עליה חוזה רצח בגלל שהיא ברחה מהבית. לא משנה מה הסיבה שהיא

ברחה מהבית. בגלל שהיא ברחה מהבית מסיבה כזו שמטילה עוד יותר בושה כאילו על המשפחה, למרות שהיא ברחה

כדי להגן על עצמה, אז היא כבר אשמה כפול, היא גם ברחה וגם אם חס והלילה היא תספר לעובדת הסוציאלית או

ללישכה או לבחורות הטובות מאל-בדיל או מאל-פנאר למה היא ברחה אז בוודאי ש"היא עושה דבר איום ונורא". זו

המצוקה הכי קיצונית שאני יכולה להעלות על הדעת. אני שואלת מה הפיתרון שלך, כמנהיג בקהילה שלך? נגיד

שהבחורה הזאת היא בת של השכנים שלך (לא משנה אם הם דתיים או לא דתיים)? נגיד דתי לצורך העניין, כי אין

בכלל ספק שיש ביניהן גם דתיות. אני שואלת אותך מה לעשות במיקרה הספציפי הזה, והוא לא מיקרה בודד?
עלי מועדי
האבא שלה או אח שלה הוא לא בן אדם. הוא צריך לקבל את מלוא העונש שלו. מבחינתנו אנחנו מחרימים אותו.

אבל אין חוק שיכול לאפשר לי להעניש אותו. המדינה צריכה להעניש אותו.
היו"ר יעל דיין
בשביל זה הבחורה צריכה לתבוע אותו.
עלי מועדי
שתתבע. זו הזכות הלגיטימית שלה.
תמר גוזינסקי
ומי יגן עליה?
עלי מועדי
מי יגן עליה? החברה והחוק. אנחנו מחרימים אותו, לא מדברים איתו.
היו"ר יעל דיין
יש חוק. היא תלך לבית-משפט ותתבע את אבא שלה, יושיבו אותו בבית-הסוהר. האם היא תוכל לחזור לכפר?
עלי מועדי
אני כאיש דת, מה אתם מבקשים ממני לעשות יותר מלהחרים אותו? אני לא אדבר איתו.
היו"ר יעל דיין
להגן עליה. היא הקורבן כאן.
הערה
תציין בפני כולם שהיא חייבת לחזור הביתה ושכולם ישמרו עליה.
עלי מועדי
אני אשמור עליה בבית שלי. בבית שלה אני אשמור עליה? החוק שיישמור עליה. השלטון שיישמור עליה.
היו"ר יעל דיין
אבא שלה הלך לבית-סוהר. מה קורה איתה? החוק מגן עליה מפני אבא שלה ומושיב אותו בבית-הסוהר. בכפר

אומרים לא רק שהיא ברחה מהבית ושהיא רוצה לחזור אלא היא הלשינה על אבא שלה. ואבא שלה שיכול להיות בן

אדם מכובד ודתי
עלי מועדי
איך מכובד אם הוא עושה דברים כאלה?
היו"ר יעל דיין
הוא יושב בבית-סוהר. השאלה היא מה לעשות איתה?
כפאח דעיש-בכר
מוסארה מועדי היא אשה שנרצחה בגלל שהיא סיפרה, בגלל שהיא הוציאה את הדברים החוצה.
עלי מועדי
אבא שלה הוא נרקומן.
היו"ר יעל דיין
היא יכלה לחזור לכפר?
עלי מועדי
אבי לא מדבר על המיקרה הזה. אבא של מוסארה מועדי הוא נרקומן. אני קרוב משפחה שלו. 10 שנים אני לא

מדבר איתו ולא הולך לבית שלו. אני לא הייתי נובח בהלוויה. לא צריך להביא מיקרים ספציפיים. צריך לשאול מבחינה

כללית.
עבד-אלוהב דראושה
אי אפשר כבה ללחוץ את השייח. השייח משקף עמדה מסויימת. הוא לא יכול לדבר על כל מקרה ספציפי.
היו"ר יעל דיין
אני לא העליתי את השם. לא שאלתי ספציפית. הבאתי שאלה שנשאלה כאן מהשטח. אתה היחיד שיושב באן

שיכול לענות לי, אני מצטערת. אני שואלת איך מגינים על האשה הזו, שהיא קורבן, שאנחנו רוצים אותה חזרה מוגנת

במשפחה שלה?
עבד-אלוהב דראושה
הוא לא יכול לתת לה הגנה.
עלי מועדי
אני יכול לתת לה הגבה בבית שלי אבל אני לא יכול לתת הגנה בבית שלה. מה, אני אעמוד שם במו שוטר?
עבד-אלוהב דראושה
היא מתכוונת מבחינה מוסרית, מבחינה דתית.
היו"ר יעל דיין
אתה יכול להגיד שלאשה הזאת לא מגיע שום דבר רע.
עלי מועדי
מבחינה מוסרית ומבחינה דתית אם הדבר הזה יהיה אמיתי והיא תתנהג טוב, אם אנחנו נדע שאבא שלה הוא אשם

אז אנשי הדת יתנו פסק להחרים אותו. זה מה שאנחנו יכולים לעשות. אבל אנחנו לא יכולים לשים אותו בבית-סוהר או

לגרש אותו מהכפר.
היו"ר יעל דיין
את זה המדינה עושה.
עלי מועדי
אנחנו יכולים להחרים אותו, לא לדבר איתו. לא משתפים אותו, לא קונים ממנו, לא מוכרים לו. מה יותר מזה?
היו"ר יעל דיין
אני שואלת האם היא יכולה לחזור לכפר?
עליי מועדי
איפה היא תשב? היא תשב אצלי? אצל כל הכפר היא יכולה לשבת אבל לגבי המשפחה שלה השאלה היא מה

ההתנהגות של המשפהה שלה, של האחים שלה. אם הם טובים הם יקבלו אותה והם יחרימו את האבא או את האח. אבל

אם הבית כולו הרוס אז אין פיתרון.
גאול אבו-חטום
ברגע שאתם אומרים על מצב כזה שהגבר מוחרם הוא לא צריך להיכנס לחילווה ולא לאף מקום דתי ואת הבת

הזאת אתם הייבים להחזיר הביתה מכיוון שהיא לא עשתה טעות והיא קורבן. אם אתה אומר את הדברים אז הדברים

מתחילים לאט לאט להשתנות. אתה כן צריך לפסוק, או שתחזירו את הילדה הביתה אצל ההורים שלה ושאסור שאף

אחד יגע בה, זה המסר שאתם צריכים להעביר.
סאלח סלים
אתם לא רוצים שהשייח ישתף פעולה איתנו? אני חושב שחשוב מאוד שהשייח הגיע לכאן. תפקידנו צריך להיות

להצליח לגרום לכך שהשייח בפעם הבאה יבוא עם עוד כמה שייחים. אבל אני כבר מפחד שהוא לא יחזור אם לוחצים

אותו כל-כך חזק. גם בין השייחים יש יותר קיצונים ויותר מתונים.
היו"ר יעל דיין
השייח לא זקוק להגנה כאן והוא יחזור וייבוא. למה אתה מאיים שהוא לא יבוא? יש בינינו הבנה. הוא מייצג

משהו. לי יש סימני שאלה. זאת ועדת כנסת, נשאלות כאן שאלות. הוא עונה על זה בכבוד ובייצוג מלא ואף אחד לא

צריך לבוא בינינו ולהגיד אם הוא כן יבוא או לא יבוא.
סאלח סלים
אם היו באים עוד אנשי דת אז זה היה מתחלק ביניהם אבל הכל נפל עליו.
שהירה שלבי
הוא מייצג עמדה שהיא לא רק עמדה שלו. היא עמדה של יותר ממחצית החברה. כולם חושבים ככה, ש"אסור

לרצוח, אבל ...", וזאת עמדה שאנחנו יודעות שהיא קיימת. בתוך העמדה הזאת אנחנו צריכות לפעול. אני יודעת שיש

המון אנשים שחושבים בדיוק כמוהו, אנשים שיכולים להיות הקרובים ביותר אלי, חברים שלי, הורים שלי לפעמים,
שאומרים
"או.קיי, אבל אי אפשר להגן על נערה שעוסקת בזנות", זה במיקרה החריף ביותר. זו עמדה שמייצגת

כ-80% מהחברה ולמרות העמדה הזאת אנחנו צריכים לפעול.
עלי מועדי
אני רוצה לשאול אותך, אם יש בחורה שעוסקת בזנות מה צריך לעשות איתה? צריך להשלים עם זה? צריך

להעניש אותה.
עבד-אלוהב דראושה
צריך לשקם אותה.
היו"ר יעל דייו
איך להעניש אותה? בוודאי שאני מתפלאת על התשובה משום שאם קביעת העונש נעשית על-פי מסורת אז למה

לא ללכת לתנ"ך שעל הרבה דברים אומר "מות יומת"? או לסקול באבנים עד מוות? אם יש חוק נגד זנות אז אפשר

להעניש אותה. בישראל אין חוק נגד זנות.
עלי מועדי
אין חוק נגד זנות. אבל מי עשה את החוקים? אנחנו. אנחנו יותר טובים מהנביאים? הנביאים עשו את החוקים

שלהם.
היו"ר יעל דיין
לא זה הוויכוח. אני רק מקווה שכאשר כבוד השייח אומר "נעניש אותה", זאת אומרת לא החוק יעניש אותה, לא

ניתבע אותה, אנחנו נעניש אותה.
עלי מועדי
אנחנו, לפי הדת. המשטרה זה לא אנחנו?
היו"ר יעל דיין
המשטרה כ-ועלת רק על-פי החוק, לא לפי שום דת. אני לא רוצה להעלות על הדעת, אני לא רוצה לשאול איך

בדיוק תענישו על זנות, אני לא רוצה לדעת.
עבד-אלוהב דראושה
המאבק בתוך החברה הערבית קיים ויימשך. זה מאבק בין שתי תפיסות עולם. אני מאמין שהרוב הוא חילוני

ורוצה למנוע רצח נשים ורוצה בהתקדמות החברה הערבית אבל יש מיעוט שבגלל סיבות דתיות ומסורתיות רוצה

להשאיר את החברה הערבית כפי שהיא או להחזיר אותה אחורה לימי הנביאים. שמענו את דבריו של השייח, שאני לא

מסכים איתו אבל אני מתייחס אליו במלוא הכבוד. אני רוצה לגרום לכך שהשייח ישתנה וששייחים אחרים ישתנו. אני

אפעל בכיוון הזה. אני לא אסתיר את העמדות שלי. אבל אני חושב שהחברה הערבית בשנים האחרונות התקדמה, גם

בזכות הפעילות המבורכת של נשים וצעירות אמיצות-לב וארגונים וולונטריים, וגם בזכות הוועדה הזאת, שאנחנו

מעיזים להשמיע את הקול שלנו. אני חושב שבעניין הזה של "כבוד המשפחה", בעבר רבים ראו בגבר הרוצח כאילו

גיבור ואילו היום יש פחות אנשים שרואים בו גיבור ויש יותר ויותר אנשים שרואים בו רוצח שפל. אני רואה בו רוצח

שפל. הוא לא מגן על כבוד המשפחה אלא להיפך, הוא מחלל את כבוד המשפחה כאשר הוא רוצח את אשתו או את

אחותו או את קרובת המשפחה שלו. אבל צריך לומר שיש יותר מודעות לעניין הזה בחברה הערבית. יש היום פחות

הבנה לרצח ויותר הבנה לזבות של האשה לחיות כאדם.

אני רוצה להעיר לגבי הסטטיסטיקות והמספרים והדוגמאות שהבאתם לבאן. צריך להיות יותר זהירים. כאשר יש

מקרה של רצח של איזה מתנחל שקיים יחסי מין עם בחורה בכפר זבידאת בשטחים ואחר-כך רצח אותה בכדי להסתיר

את הזנות שלו ואת המעשים השפלים שהוא עשה, לא צריך להביא את הדוגמא הזאת באילו המתנחל השפל הזה,

הרוצח הזה, רצח על רקע של חילול כבוד המשפחה. אני מביר את הסיפור. זה סיפור של מתנחל שפל שעשה את כל

מעשי השפלות והזנות איתה ואחר-כך בכדי להסתיר את מעשי הזנות שלו מאשתו וממשפחתו הוא "חיסל" את הבחורה

הזאת, בגלל שהיא ערביה מהשטחים. אז לבוא ולטעון כאילו זה מקרה שנכלל בתוך המיקרים של חילול כבוד

המשפחה, אני חושב שכאן עושים עוול לחברה הערבית. אנחנו בוועדה צריכים להיות זהירים בהבאת דוגמאות כאלה.

סך הכל אני מאמין שהחברה הערבית מתקדמת אבל יש צורך להעמיק את החינוך בכיוון הזה. זה לא במיקרה

שלא הופיע כאן מנהל המחלקה הערבית במשרד החינוך והתרבות, בי אין לו מה לומר. פעם אחת הוא הבטיח שיש

תוכניות, שהוא יביא אותן, אני זוכר. הוא לא בא היום כי אין לו מה להביא. הוא לא עסוק בנושא הזה. אני חושב

שמשרד החינוך והתרבות צריך לחייב את המחנכים הערביים ולהביא להם גם תוכניות לימודים בתוך המקראות ובתוך

חומר הלימוד הכתוב שייחנכו את הילדים ליותר בבוד לאשה, יותר בבוד לבת, ולמנוע מאנשים שהם מטיפים - זה יבול

להיות אנשי דת או אנשים אחרים - שכאילו מעשים כאלה הם בתוך המושג הזה של "חילול כבוד המשפחה".

אנחנו צריכים לפנות לנשיא המדינה ולבקש ממנו בצורה ברורה שלא יתן אף חנינה לרוצחים על רקע כזה. באו

אלי מידי פעם אנשים שרצחו על הרקע הזה וביקשו שאני אחתום להם על בקשת חנינה. באף מיקרה אני לא חתמתי

ואני לא אחתום. אני יכול לחתום על בקשת חניבה לאדם שעשה פשע אחר אבל למישהו שרצח אשה כאילו בגין "חילול

בבוד המשפחה" אני לא חתמתי, למרות שיש אנשי ציבור ערביים ואנשי דת ערביים רבים שחתמו על עצומות כאלה.
היו"ר יעלי דיין
זה רעיו מצויין. האם אתה מוכן לנסח פניה כזאת בשם הוועדה?
עבד-אלוהב דראושה
פניה בשם הוועדה שהנשיא לא יחון אף רוצח כזה. אם הוא יחון אחד זה יעודד אחרים לרצוח, יידעו שיש סיכוי

לקבל חנינה.

אני לא בא בטענות למשטרה כי אני רואה שיפור בעבודת המשטרה בנושא הזה. אכן היום המשטרה מגוייסת

בצורה יותר טובה ונשים שהולכות ומתלוננות מקבלות סיוע יותר טוב. אני מכיר מיקרים כאלה של נשים שאני הפניתי

אותן למשטרה והמשטרה לא התייחסה בסלחנות לפשע, היא לקחה את הבחור שאיים או שפגע בנשים והכניסה אותו

לבית-כלא. היום יש יותר מוכנות במשטרה להגן על הנשים.

בעניין הרווחה, העוסקות והעוסקים ברווחה פועלים בצורה יותר טובה, אני חושב שגם בזכות הפעילות של

הוועדה הזאת ושל הארגונים הוולונטריים ושל הנשים הגיבורות - אני קורא להן גיבורות - כמו גברת שהייה שלבי

ואחרות, שעושות עבודה אמיצה. היום הן מקבלות גיבוי יותר טוב בחברה הערבית. בעבר אולי הסתכלו עליהן איך הן

מעיזות לעשות דבר כזה, חצופות כאלה. היום הן מקבלות מעמד של נשים אמיצות שעושות למען החברה. אנחנו

צריכים לחזק את הנשים הללו ולתת להן את הגיבוי המלא בכדי שיימשיכו בעבודה הזאת.

אני רואה שיש שיפור אבל מצד שני הבעיה עדיין קיימת. זה מחייב אותנו להמשיך ולעקוב אחריה. אבל קודם כל

צריך לדרוש ממשרד החינוך והתרבות שמערכת החינוך תעסוק בנושאים האלה. לצערי הרב מערכת החינוך הערבית

בכלל לא עוסקת בנושא הזה. אין שום תוכנית שמכינה את הצעיר הערבי, את התלמיד הערבי, לכבוד לאשה, לשוויון

לאשה. אנחנו חייבים בנושא הזה לפנות למשרד החינוך והתרבות שוב, לשר החינוך והתרבות, בכדי שהוא ידרוש

מהאגף לערבים בתוך משרד החינוך והתרבות להכין תוכניות שייכינו את הילדים לנושא הזה.
היו"ר יעל דיין
אני מאוד מודה לך. חברת הכנסת מאור הגיעה ממש בסוף הדיון.
ענת מאור
באתי בשל חשיבות הנושא.
היו"ר יעל דיין
אני אשמח אם תקראי את הסיכום כי יש בזה חשיבות עליונה.

אני רוצה לבקש, מאחר ויש פה שני חברי כנסת ערבים ונציגות ארגונים, כולל נציגות ארגונים ערביים, וזה בלי

שייכות לנושא שהועלה כאן היום. הובאו אל שולחן הוועדה בקשות לדון במה שנקרא ברית מילה לבנות במיגזר

הבדואי.
סאלח סלים
יש כאלה דברים?
היו"ר יעל דיין
כן. הפניה אלי הגיעה מארגונים של נשים ערביות. יש עדויות לזה. זה נגד החוק חד וחלק, אין בכלל שאלה על זה.

מדינה כמו מצרים, ששם זו היתה בעיה חמורה, מטפלת בזה בצורה מוחלטת. ברגע שהחליטו שלמרות הבושה בעצם

הקיום של העניין, כי מצרים היא מדינה מפותחת, הבעיה שלהם היתה להודות שזה קיים כי זה מאוד לא נעים להודות.

ואז הגיעו למסקנה והנשיא מובארכ ואשתו הזיזו את העניין ופשוט אמרו: אם לא נודה שזה קיים אז זה גם לא יטופל ואז



זה יהיה רק ברמת הכפרים וברמה הכי מלוכלכת גם מבחינה היגיינית. לקחו את זה כפרוייקט ופשוט הדבר הזה כמעט

חוסל. אותו דבר במדינות מוסלמיות אחרות במזרח הרחוק.

אני מנצלת את העובדה שאתם נמצאים כאן. אני רוצה הסכמה שלכם להעלות את הנושא הזה על שולחן הוועדה.

אני הזכרתי את זה בשעתו לחבר הכנסת טלב אלסאנע. הוא "פתח עלי פה" ממש בצורה הכי גרועה שיכולה להיות

ואמר "שלא תעיזי". הוא אמר שזה עניין פנימי ושזה לא קיים וש"זה לא בבית ספרנו" ושזה אולי היה ושבכלל לא

רוצים שניגע בזה. אני אומרת, צריך אומץ להעלות את הנושאים האלה. אני יודעת שזה קשה לכם, שזה קשה לכבוד

השייח, שזה קשה לקאדים, שזה קשה לנשים הערביות שבחברה שלהן זה קורה, כשם שקשים לנו אותם דברים איומים

ונוראים שקורים בחברה שלנו.
עבד-אלוהב דראושה
אין בעיה, אבל צריך להכין את הנושא הזה בצורה מעמיקה בהכנה טובה. עקרונית אני בעד העלאת הנושא. כמה

שזה כואב, צריך להעלות אותו.
שהירה שלבי
יש שני רופאים ערביים שעשו מחקר בנגב על הנושא הזה.
היו"ר יעל דיין
אנחנו נביא חוות דעת מקצועיות. הרי אין סטטיסטיקה כי לא מודים בקיום הדבר הזה.
עבד-אלוהב דראושה
אין שום פגיעה בבדואים אם אנחנו מעלים את זה ואין שום פגיעה בערבים אם אנחנו מעלים את זה. אם יש בעיות

כאלה כואבות אסור להתעלם מהן. אבל צריך להכין את הדיון בצורה טובה.
היו"ר יעל דייו
אני מקבלת את התלונות מנשים בדואיות. תאר לך מה חושבות האמהות כשעושים את זה לבנות הקטנות שלהן

ואין להן למי לפנות.

לגבי הנושא שעליו התקיים הדיון היום, אנחנו נחזור אליו בעתיד. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10;14

קוד המקור של הנתונים