ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 20/05/1997

הראורגניזציה של משרד העבודה והרווחה ושינויים מבניים בנושאי אלימות כלפי נשים ונערות במצוקה

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שבי



טסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 50

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האשה

יום שלישי, יג' באייר התשנ"ז (20 במאי 1997), שעה 00;09
3כחו
הברי הוועדה; יעל דיין - היו"ר

תמר גוזינסקי

מריבה סולודקין
מוזמנים
יגאל בן-שלום - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

אורלי אינם - עוזרת מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

מאיר חובב - מנהל אגף, משרד העבודה והרווחה

שלמה מדינה - מנהל המחלקה לאווחת הפרט, משרד העבודה והרווחה

עדה פליאל-טרוסמן - ממונה על הטיפול בנשים, משרד העבודה והרווחה

יקותיאל צבע - ראש מטה תבנון וארגון בלשכת מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

חיותה שנבל - מנהלת השרות לנערה במצוקה, משרד העבודה והרווחה

חיים פוזנר - מנהל האגף לשרותים חברתיים ואישיים, משרד העבודה והרווחה

דליה איש-שלום - משרד המשפטים

מאשה לובלסקי - יועצת השר לבטחון פנים לנושא אלימות

רפ"ק מלכה סופר - קצינת מניעה במדור עבריינות נוער, המשרד לבטחון פנים

אמונה אלון - יועצת ראש הממשלה למעמד האשה, משרד ראש הממשלה

מרי חדייב - עוזרת בכירה ליועצת ראש הממשלה למעמד האשה

יהודית שילת - אמונה

אביטל אבירם - מרכזת איגוד מרכזי לסיוע לנפגעות תקיפה מינית

נגה שילוח - מרכז תל-אביב, איגוד מרכזי לסיוע לנפגעות תקיפה מינית

עו"ד סימה גורן - יו"ר המחלקה למעמד האשה בישראל, ויצ"ו ישראל

חיה לאונוב - אחראית על האלימות בכל הארץ, ויצ"ו ישראל

עו"ד אירית רוזנבלום- מנהלת המחלקה למעמד האשה, ויצ"ו ישראל

אירית אומנית - מנהלת מקלט חירום לנשם מוכות בחיפח

יעל סמואל - סגנית מנהל אגף הרווחה, עירית חיפה מרכז השלטון המקומי

אילנה צירנברודה - מרכז השלטון המקומי

בת-שבע שטראובלר - עיריית תל-אביב, מרכז השלטון המקומי

גליה אלבין

מיכל מור - מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, חיפה

רותי בבחנוב - נעמ"ת

דניאלה במברגר-אנוש- שדולת הנשים בישראל

עו"ד אסתר סיוון - שדולת הנשים בישראל
מנהלת הוועדה
דנה גורדון

רשמה: אירית שלהבת
סדר היום
1. הראורגניזציה של משרד העבודה והרווחה ושינויים מבניים בנושאי אלימות כלפי נשים ונערות במצוקה.



הראורגניזציה של משרד העבודה והרווחה ושינויים מבניים בנושאי אלימות כלפי נשים ונערות במצוקה
היו"ר יעלי דייו
בוקר טוב. אני החלטתי שכיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה אני לא אבקש, כמו לשאר הוועדות, פטיש

משום שהנחתי, למרות שיש דיעה רווחת שנשים נטלו הרבה קבין של שיחה, אני מאמינה שאין צורך בהלמות פטישים

כדי לרכז. אבל אני מבקשת להתחשב בהיעדר הפטיש ולהתרכז.

אני רוצה לברך את כולנו על פתיחת מושב הקייץ. אנחנו ישבנו גם בפגרה. מושב החורף היה מאוד ארוך משום

הכפלת חודש אדר ועכשיו נשארו לנו כחודשיים ושבוע לעבודה השוטפת לפני שהכנסת יוצאת לפגרת הקייץ. מיותר

לומר לכם שהנושאים שבהם אנחנו עוסקים אינם עוצרים בפגרה.

אולי כדאי לפתוח בהבעת צער רב על ההתאבדות של הגברת יצחק בבת-ים, האשה האתיופית שחנקה את ילדתה

שהיתה זקוקה לטיפול. אני מניחה שייחקרו בעניין. אני לא קונה אוטומטית את האשמתו של חבר הכנסת מאסלה

שאומר שזה היה כתוב על הקיר ושהטיפול הכושל של הרווחה גרם לזה ושיידעו שעלול לקרות דבר כזה. אני לא אכנס

כאן לפרטים, אני לא תחליף לא לחקירת משטרה ולא לחקירה שצריכה להיעשות בעניין, אבל זה מאוד מצער לראות

בנוסף למקרי האלימות ובנוסף לרציחות ובנוסף לכל אותן הטרגדיות, כולל לא מעט טרגדיות בקרב אוכלוסיות חלשות

או אוכלוסיות שעדיין נמצאות בתהליך קליטה בארץ ומשום כך החולשה שלהן, אז בנוסף לדברים שהם בגדר אלימות

לראות גם דבר כזה שאולי באמת ניתן היה למנוע אותו. אנחנו נחזור לנושא הזה כאשר בסוף השנה אנחנו נעשה

סיכומים של דברים שהם לא מטבע האלימות במשפחה, שאנחנו רגילים לה, או אלימות כלפי נשים אלא דברים שיותר

נופלים לתחום הרווחה ונוגעים לנשים, ויש סידרה שלמה של נושאים כאלה.

אנחנו התכנסנו היום - ואני מודה למנכ"ל על בואו - בעמל רב. אני חייבת לציין את זה משום שבוועדת כנסת

בסמכותנו להעלות נושאים שהם בתחום טיפולנו וגם להזמין שרים או את הדרג הגבוה ביותר שמייצג את אותו נושא.

אני רוצה לחלוק עם חברי וחברותי, בעיקר עם חברות הכנסת, את העובדה שמאוד התקשינו לכנס את הישיבה הזאת.

אנו יודעים מזה זמן רב, יש אלינו הרבה מאוד פניות, גם מתוך המשרד וגם מארגוני נשים וארגונים אחרים, על

השינויים המוצעים (אולי הם כבר בוצעו) במשרד העבודה והרווחה בכל הנוגע להתייחסות לנשים הנתונות לאלימות

כזו או אחרת. הנושא שינה שם מספר פעמים. היה לנו ויכוח עם חבר הכנסת בני אלון, שלא נמצא כאן כרגע. הוא היה

בהרגשה שבגלל שזה שר חדש וחרדי אז אני מפתחת אנטגוניזם אליו. אני רוצה להגיד שעם השרה אורה נמיר, שעשתה

את השינוי הראשון בכיוון הזה, היו לי ויכוחים לא פחות סוערים. היא גם היתה אשה וגם היתה ממפלגתי ובוודאי אי

אפשר היה להאשים אותי אז שמכיוון שאני רואה משהו חרדי או דתי אז אני ישר מפתחת אנטי. זה עניין של תפיסת

עולם, שאנחנו היינו רוצים לדון בה ולשמוע עליה לפני שהיא מתבצעת. אני חושבת שיש לנו מה לומר. הוועדה הזו

מרכזת בתחום הטיפול באלימות כוחות מקצועיים רבים מאוד. אנחנו קשובים מזה שנים לאנשי משרד העבודה

והרווחה. אנחנו עוסקים גם בחקיקה הרלוונטית אבל גם בקונספציות שמלוות את הטיפול בבגע החברתי הזה.

יש דבר שאני רוצה להקדים לפני שנשמע על השינויים, יש דבר שהוא מעבר לשם. אפשר לקרוא לאלימות כלפי

נשים בשמה "אלימות כלפי נשים", אפשר לקרוא לזה "אלימות במשפחה", שזה מוהל את העניין. בדברים האלה לפי

דעתי אני מייצגת את מליאת הוועדה והרבה מאוד מארגוני הנשים. אפשר למהול את זה ולקרוא לזה "אלימות

במשפחה" ועל-ידי זה עוברים לגמרי לדיסציפלינה אחרת, הן מבחינה מקצועית של סוג הטיפול שניתן, של סוג עובדים

סוציאלים שמטפלים, סוג הכשרה שצריך, אפילו סוג המקום שאליו האשה פונה, סוג החיסיון שצריך להינתן, סוג

הטיפול באותו אדם שעושה את האלימות. אלימות במשפחה זה דבר שהוא לטעמנו שונה כמעט מכל בחינה שהיא.

אפשר להתייחס לאשה כחלק מהמשפחה ולפיכך להוציא בכלל את המילה "אלימות". קודם זה היה "נערות במצוקה"

ו"אלימות כלפי נשים", אחר-כך זה הפך להיות למין דבר כללי - "אלימות במשפחה" - ועכשיו אפשר להוציא את

המושג "אלימות" ולהתייחס לזה בכלל כאל איזה מצוקות כלליות במשפחה ובקהילה.

אני רוצה לציין שהוועדה הזו, לכל הפחות על דעת רוב חבריה וחברותיה, מתייהסת לאשה כפרט, בין אם האשה

נשואה או שהיא חד-הורית או שהיא איננה הורה. האשה היא איננה חלק ממשהו אחר. האשה עומדת בפני עצמה

בהישגיה ובמצוקותיה, בצורך בקידומה ובצורך בטיפול בה. כאשר היא סובלת היא לא סובלת בגלל התא שבו היא

נמצאת, היא סובלת בגלל שהיא בן אדם שזכויותיו שוות לכל בן אדם אחר. היינו רוצים לראות גם את בל המוסדות

במדינה מטפלים, הן אם זה בקידום או במניעת אלימות או בכל דבר אחר ששייך לנשים, באשה כפרט ולא באשה כרחם



ולא באשה כפיריון. אני מדברת כאן על נושאים שעסקנו בהם עם משרד הבריאות ומביאה את זה כדוגמא. בשנים

שהאשה פוריה ויולדת ילדים אז אין גבול לטיפול המתקדם שהיא זוכה לו. ברגע שהיא כבר מעבר למחזור הזה הירידה

בסל הבריאות שמוקדש לה היא פשוט מדהימה. היא עשתה את תפקידה החברתי והיא יכולה ללכת ולנוח באיזשהו

מקום.

אנחנו נשמע היום על השינויים. כפי שאמרתי, אינני יודעת אם זה כבר נכנס להפעלה. מאחר והקדימו את

הביקורת ומאוד התקשיתי לקיים את הישיבה הזו. השר בפירוש אמר לי שהוא מסרב לבוא לישיבה הזו והוא הציע את

המנכ"ל. המנכ"ל הסכים, הייתי אומרת, כמי שקפאו שד ואני חושבת שזה מאוד לא תקין. את זה אני אומרת כחברת

כנסת. הציעו לי שאני אפגש עם גברת אליס שלווי ועם השר לבד, שניפתור את העניין, ונאמר שאם זה לא יסתדר עם

השר אז שאפגש עם המנכ"ל. הציעו לי פגישה מצומצמת. השר סירב לבוא לישיבה הספציפית הזו. בשיחה עם מנכ"ל

המשרד הוצאו לי כל מיני הלופות כדי לא לבוא לישיבה. אני בכל זאת התעקשתי. אני מאוד מודה למנכ"ל שהוא בא

ואני, יחד עם הברי וחברותי, אשמח לשמוע במה מדובר וגם להשמיע.
יגאל בן-שלום
תודה ליושבת-ראש הוועדה.

ראשית הייתי רוצה להסיר מספר אי-הבנות. שר העבודה והרווחה רואה את הנושאים של אלימות במשפחה,

אלימות נגד נשים וילדים בסיכון כחלק מהנושאים המרכזיים שבהם הוא מטפל מתחילת תפקידו.

דבר שני, כל ההצעות לפגישות הן לא הצעות חלופיות. אלה היו הצעות פשוט להבהיר שיש פה איזה אי-הבנה.

כשהציגו לנו את הנושא של הישיבה אני הוטעיתי. אילו היו מזמינים אותי לישיבת הוועדה בנושא אלימות במשפחה,

אלימות נגד נשים, הייתי בא בלי שום בעיה, ברצון רב ובאהבה הייתי בא, כי זה נושא שאנחנו מטפלים בו. הזמינו אותי

לישיבה על נושא ערטילאי שהוא לא מובן, גם לא ליושבת-ראש הוועדה, לגבי רה-ארגון במשרד העבודה והרווחה,

שזה לא ממין העניין כרגע. אני אסביר למה. לכן ביקשתי מחברת הכנסת יעל דיין לקיים פגישה מקדימה, להבהיר מה

המשמעות של העניין ולבקש לבוא לדיון כולל ומרכזי בנושא של אלימות במשפחה, אלימות נגד נשים, מהי תפיסת

המשרד בנושא הזה. כחלק מתפיסה כוללת של המשרד הייתי מוכן גם להגיד מה המשמעות מבחינה ארגונית אבל

הנושא הארגוני הוא קטע קטן ושולי בנושא הזה. כלומר, לא שלא רציתי לבוא, מאוד רציתי לבוא, לנושא של אלימות

במשפחה ואלימות נגד נשים. הנושא של רה-ארגון במשרד הוא נושא שאיננו בשל כרגע לדיון בוועדה. זו גם עמדתו

של השר. זה לא שהוא לא רצה לבוא לוועדה כי הוא לא רצה לבוא לוועדה אבל הוא לא רצה לבוא לוועדה תחת

הכותרת של רה-ארגון.

אני אתחיל בסיפור קטן. היום מתקים "יום הנערה במצוקה". בדרכי לכאן שמעתי ברדיו נערה שסיפרה שהיא

בהוסטל שלנו ושהסביבה והחברה מתייחסת אליה כמו אל עבריינית והיא לא משתלבת בחברה וכיוצא בזה. למרות

שאמרתי שהרה-ארגון הוא בעצם לא הנושא המרכזי אני שמח על דבר אחד, שאחד הדברים המרכזיים שאנחנו הולכים

לעשות זה לקחת את כל השירות של נערה במצוקה ולהעביר אותו מאגף שנקרא 'אגף תקו"ן', שהוא אגף שמוכר כאגף

לכאורה לעבריינים, לקציני מבחן וחסות הנוער, ואנחנו מעבירים את זה לאגף למשפחה וקהילה. אנחנו טוענים שנערה

במצוקה היא לא נערה עבריינית, היא נערה שצריכה להיות מטופלת. אני שמעתי את זה ברדיו ואני אומר - הנה אחד

הדברים שאנחנו הולכים לעשות במסגרת תפיסה כוללת של המשרד.
היו"ר יעל דיין
הייתי רוצה לדעת האם השרות שהיה קיים עד עכשיו לטיפול בנערה במצוקה ישאר כפי שהוא?
יגאל בן-שלום
הוא נשאר כמו שהוא ואפילו גדל, מתרחב ומתעצם. אמרנו שבמקום שהוא יהיה בתוך אגף תקו"ן, שזה אגף

שמזוהה עם עבריינות, הוא יהיה בתוך משהו שמזוהה עם משפחה, עם קהילה, באותו מעמד, אולי במעמד גבוה יותר

אפילו, עם חיזוק של הצוו ועם חיזוק של העבודה שלהם. זו התפיסה שלנו. לכן אמרתי שהייתי רוצה פגישה מקדימה

כדי להבהיר את הדברים הללו.

עכשיו לגופו של נושא. אני הגעתי למשרד בנובמבר. הגעתי מהשוק הפרטי אחרי 10 שנים ואחרי שהייתי משנה

למנכ"ל הביטוח הלאומי במשך מספר שנים. הגעתי עם מיטען מסויים. אני מבין מה זה עבודה ורווחה ואני מבין מה זה



אירגון בכלל. ראיתי שבמשרד העבודה והרווחה נעשתה עבודה יוצאת מן הכלל במשך 40-30 שנה. יושבים פה אנשים

יוצאים מן הכלל מבחינה מקצועית. אלא מה, מאז שלכאורה אוחד המשרד בשנת 1977 בין עבודה וסעד, איחוד אמיתי

ושילוב פונקציות ותפיסת יעדים מוגדרת לא היתה במשרד. אמרתי שזה יהיה אחד הנושאים הראשונים שאני רוצה

לטפל בהם, להגדיר מחדש יעדים למשרד, להגדיר מטרות, ולאור זה לנתב את המדיניות של המשרד. באתי, בדקתי

ועשינו עבודה מקצועית מאוד ויסודית. אמרנו שאנחנו הולכים לשנות את המבנה של המשרד ואת התפיסה, את גישת

העבודה ואת המדיניות.

לדוגמא, באתי וראיתי בשטח שיש לנו שתי זרועות שונות לטיפול בנושא של מפגרים ונכים. לפעמים הטיפול הוא

פשוט מדהים. יש לי דירה מסויימת בירושלים שיכול לגור שם גם צעיר מפגר וגם צעיר נכה, הם מתפקדים בדיוק אותו

דבר, אך אותם ילדים מקבלים תעריפים שונים, הם מקבלים טיפול שונה, פונקציות שונות וכולי. אמרנו שאת זה אנחנו

נשים תחת מסגרת אחת כדי שאף אחד לא יפגע ולכן מאחדים את הפונקציות. זו דוגמא אחת.

זה לא משנה כרגע אם זה יקרא אגף או מינהלה. פונקציה אחת, מדיניות אחת תטפל בנושא ותכוון את זה. אמרנו

שאנחנו הולכים להטביע קודם כל את המדיניות, את תפיסת העולם, ואחר-כך נתאים את עבודת המסה לנושא הזה.

עבודת המטה היא פונקציה של המדיניות, היא לא באה לפני.

ראינו שיש מיגזרים שונים שצריכים טיפול מיוחד מקצועי ספציפי ומלטף, למשל נשים. זו בהחלט אוכלוסיה שיש

לה את כל הזכות לקבל יחס מיוחד, לקבל העדפה מתקנת. יש להן את עמל יומן, את הטיפול בילדים, כל הפונקציות

שאין לגברים, ובהחלט מוצדק לבדוק מה המשרד יכול לטפל בהן בצורה מקצועית שתאפשר להן להיות אזרחיות שוות.

אם באמצעות חקיקה מתקנת, אם באמצעות אי-אפליה. אני חושב שזח נכון וחשוב. זאת תפיסת המדיניות שלי וגם של

השר.

באנו ובדקנו מה המשרד עושה לטובת העניין הזה. מצאתי לשמחתי, כמו בהרבה מיקרים, בשוק הפרטי לפחות,

שהמערכת הציבורית, ובמקרה שלנו ארגוני הנשים, באו והקדימו את המשרד וכל הכבוד להם. נפגשתי עם ארגוני נשים

והלכתי למרכזים ונפגשתי עם נציגות של נפגעות אונס וראיתי שבעצם זה בבר היה מין עמוד הענן שלפני המחנה. באו

למשרד ואמרו שהם מטפלים בנושא הזה בהיבטים של ארגוני הנשים, בהיבטים של הקמת מקלטי חירום והקמת מרכזים

בגד אלימות. ביקרתי בחיפה והתרשמתי יוצא מן הבלל. אני אמרתי שצריך להצטרף לזה ובגדול. נכון שהמשרד היה

צריך להיערך לזה מראש בעבודת מטה נכונה, אבל השטח ראה, העלה את הבעיה, הציף אותה ואנחנו לא רק

שמצטרפים אלא מחזקים בגדול. אנחנו אומרים כמדיניות שהנושא הזה הולך לקבל תנופה, הן בתקציבים והן בטיפול,

והרחבה משמעותית.

הנושא המרכזי של המשרד שהצגנו בפני ראש הממשלה לפני כשבועיים לא היה מפגרים או נכים או קשישים, על

אף שגם הם במצוקה, אלא נושא אלימות במשפחה וילדים בסיכון כנושא לאומי ממדרגה ראשונה. תבענו תקציב לא

קטן, לא איזשהי נדבה אלא תקציב רציני לטיפול יסודי בנושא. התחלנו לטפל בזה על-ידי הקמת מרכזי אלימות נוספים,

הקמת מקלטי חירום נוספים, הרחבת שירותים ויותר מזה - העלאת תעריפים. התעריף עלה מאפס לשאיפה ל-75%

השתתפות, בהגדרה במדיניות של המשרד. השר הכריז על זה, אני מכריז על זה ואנחנו דואגים לתקציב בנושא הזה.
היו"ר יעל דיין
למה מאפס? היה להם 50%.
יגאל בן-שלום
כשהארגון היה לבד והקים מרכז לא היה לו שום תקציב, רק התקציב שלו. האנשים הוותיקים במשרד נתנו לי את

הנתונים הללו אבל אני מוכן לחזור בי אם זה לא נכון. ביום ההקמה ההשתתפות של המשרד היתה אפס והארגון היה

לבד. על זה אני מדבר.
היו"ר יעל דיין
אני מדברת על 5 השנים האחרונות. זה אף פעם לא היה אפס השתתפות. מאחר ועסקנו בזה קודם, הבקשה שלנו

היתה לעלות מ-50% ל-75% והשר נענה לזה. הבקשה שלנו לגבי מרכזי סיוע היתה לעלות מ-10% ל-50% . זה אף

פעם לא מאפס, לשמחתי. זה ויכוח סמנטי.
אביטל אבירם
ב-13 שנים האחרונות זה לא היה אפס. כשזה הוקם זה היה על אפס.
יגאל בן-שלום
אני מדבר על מקלטים בשנת 1977. בשנת 1977 התקציב היה 100% אירגון ו- 0% משרד העבודה והרווחה.
היו"ר יעל דיין
יש כאן ענין של קרדיט. עליה מאפס ל-75% נשמעת פשוט שיא השיאים. העליה האמיתית היא מ-50% ל-75%.

את זה אנחנו ביקשנו. בשניראה את זה בעיניים וכשזה יבוצע אנחנו נהיה אסירי תודה. דרך אגב, לא ביקשנו השתתפות

של 100% בגלל סיבות עקרוניות של רצון להישאר עם עצמאות של ניהול ושל קונספציה.
יגאל בן-שלום
הוקמו בשנה האחרונה 4 מרכזים למניעת אלימות במשפחה, כשתוכנית החומש שלנו מדברת על 4 בשנה. הוקמו

3 מקלטים לנשים מוכות. הוקם גם מקלט לגברים מכים, גם זה בא לטובת הנשים.
תמר גוזינסקי
זה לא "מקלט לגברים מכים", הם לא בורחים משום דבר. אל תיקרא לזה "מיקלט".
יגאל בן-שלום
אנחנו מבודים אותם מהנשים, במקום שהנשים תלכנה מהבית שהגברים ילכו מהבית.

דירות מעבר, קווי חירום לנשים מוכות (בוודאי תדברו על הקו בחיפה). אגב, היתה לי פגישה אתמול עם מנכ"ל

עירית חיפה ואנחנו הבטחנו שאנחנו נגבה אותו בתקציב על מנת להמשיך את קו החירום.
היו"ר יעל דיין
הסלים מלאים בהתכתבויות שלנו בנושא הזה.
יגאל בן-שלום
אנחנו אמרנו שנגבה אותו בתקציב. אגב אני רוצה שחברות הכנסת תדענה, בעיות של רווחה נובעות בין היתר

מטיפול מרכזי לא נכון בנושא משום שמזרימים תקציב לשלטון המקומי, מה שנקרא "מענקי איזון", בסך 3 מיליארד

שקל. עכשיו התפשרו על עוד איזה 300-200 מיליון. בתוך זה, האוצר אומר, אתם תטפלו גם ברווחה. כשמשרד הפנים

מקצה את זה לשלטון המקומי זה נבלע במסגרת ההקצאה של הגיזברים אבל זה לא מיועד בהברח ספציפית לרווחה.

אנחנו מציעים לאוצר לתת למשרד העבודה והרווחה את החלק היחסי של תקציבי הרווחה במענקים הללו. אנחנו

יודעים להקצות את זה הרבה יותר טוב ויותר נכון. זו פשוט בעיה של הקצאה לאומית של הכספים וזה לא יפתר

בהקצאה הקרובה כי אין נכונות כרגע לעשות את ההפרדה הזאת.
אילנה צירנברודה
אתה אומר כאן שקו החירום בחיפה ימשיך לפעול כפי שהוא?
יגאל בו-שלום
לא אמרתי את זה. אמרתי שנפגשתי עם מנכ"ל עירית חיפה ועם מנהל אגף שירותי הרווחה בעיריה וסיכמתי איתם

על הקצאה תקציבית למצוקות של חיפה, בין היתר לקו החירום. אני לא שולט מה הם יעשו בתקציב הזה בחיפה. יהיה

להם תקציב נוסף ותטופל שורה של נושאים, בין היתר קו החירום. אני לא מגדיר להם מה לעשות בכסף.



נפגשנו עם מרכזי סיוע לתקיפה מינית ועוד השנה, למרות שזה לא תוקצב, בהנחיה של שר העבודה והרווחה,

הגדלנו את התקציב. נכון שאין הקומץ משביע את הארי אבל הגדלנו את התקציב השנה בצורה די משמעותית. מתקציב

השנה, לא מתקציב השנה הבאה. זה עדיין לא 50% ולא 60%, יש לנו שאיפה להגיע בשנה הבאה לאחוז בזה של

השתתפות. היום הם 10% והכרנו בעובדה שצריכים להגיע ל-50%. אמרנו: לוקחים מתקציב השנה בסף שאגמנו

ממקורות אחרים של המשרד ונותנים את זה פה כי אנחנו מכירים בצרכים.

הכשרה והדרכה, קורסים שעשינו באוניברסיטה.

רציתי לומר שמדיניות המשרד היא הקצאת משאבים ומקצועיות בנושא הזה של אלימות במשפחה. כיצד פועל

המשרד? אנחנו בעד מדיניות של אסטרטגיה ל-5 השנים הקרובות. ניסחנו מסמך מדיניות שהובא לכל הפורומים בתוך

המשרד, לכל מנהלי המחלקות לשירותים חברתיים וכן בפני 12 פרופסורים מהמובילים במדינה בתחום של עבודה

סוציאלית. הצגנו את זה כמדיניות והאסטרטגיה של המשרד ל-5 השנים הקרובות בבל הטשאים, כולל במדיניות לגבי

נשים וכולי קיבלנו חיזוקים, קיבלנו הערות, קיבלנו תגובות. רק אחרי שניסחנו מדיניות שאלט איך גוזרים מהמדיניות

הזאת מבנה של עבודה, פונקציות מטה, כדי שאפשר יהיה גם בכלים האלה לבצע את העבודה. סימנו עוד דבר, שנושא

של אלימות במשפחה הוא נושא מרכזי במדיניות משרד. לא להיבהל, להישאר לשבת על הכיסאות. אנחנו תובעים

מממשלת ישראל 500 מיליון שקל החל מתקציב שנה הבאה לנושא של טיפול בילדים בסיכון ואלימות במשפחה. זה

המספר שהגענו למסקנה שיאפשר לנו אולי למנוע תופעות שאנחנו שומעים עליהן ברדיו וקוראים עליהן בעיתון.

אנחנו מטפלים בילדים, המוסד לביטוח לאומי נותן קיצבאות ילדים, אבל זה לא פותר בעיות ממשיות של ילדים,

זה פותר בעיות של הורים בתקציב המשפחה. לכן הגישה שלנו היא העמקת השירותים לטובת ילדים בסיבון. גיבשנו

תוכנית מאוד מפורטת בנושא הזה, איך אנחנו מגיעים לקהילה, כולל בשינוי בתפיסה. השלב הראשון הוא איתור

הבעיה. היום לא מאתרים את הבעיות. היום אחרי שזה קורה בודקים מה קרה. לאחר האיתור - מניעת הבעיה וטיפול

פונקציונלי ספציפי ומקצועי בכל בני המשפחה, באבא (כשיש אבא), באמא ובילדים. הגענו למסקנה הזאת מתוך מה

שלמדנו מעובדים מקצועיים בשטח, מתוך לימוד הנושא. אני ראיינתי שתי בנות לצורך המצגת בפני ראש הממשלה,

אחת שנפגעה מינית על-ידי אבא שלה ואחת שנפגעה מינית גם על-ידי אבא שלה וגם על-ידי הסביבה. בל הטיפול של

שירותי הרווחה שלנו - ואני ישבתי איתם שעות על גבי שעות בדי ללמוד את הנושא מקרוב - לא היה בשורה. היא

טופלה על-ידי עובדת סוציאלית ואף אחד לא פנה לאמא ולא טיפל בה. אף אחד לא דיבר עם האבא. המגע היחיד עם

האבא היה כאשר עצרו אותו והוא נכנס לבית סוהר. לקחו את הילדה, שמו אותה במוסד כזה, היא עברה 14 פנימיות,

נסעה לכל מיני מוסדות וחזרה, אבל איש לא דיבר עם האמא.
אילנה צירנברודה
הוציאו אותה מהבית מבלי שדיברו עם האמא?
יגאל בן-שלום
אני ראיינתי את הילדה הזאת ואלה עובדות. הגענו למסקנה שאין דבר בזה לטפל רק בילדה בלי לדבר עם האמא,

וכשיש אבא גם לדבר איתו. למה אני נותן את הדוגמא הזאת? כדי להגיד שאנחנו נכנסנו בנושא הזה לעומק עד רמה של

הפרט, לא איזה סיסמאות ולא פרפרזות. אמרנו שבמסגרת התוכנית הלאומית שלנו אנחנו רוצים לטפל בנושא במסגרת

הקהילה עם תפיסה חדשנית. הצגנו את זה לראש הממשלה. גברת אמונה אלון היתה שם. כבר בפגישה הראשונה ראש

הממשלה אישר לנו ללכת על פיילוט בבמה ישובים בארץ בנושא הזה. אנחנו ב-6.7 עומדים להציג לו תוכנית מפורטת

של הפיילוט, זאת אומרת התפיסה והקצאה תקציבית.
ההשלכה של עבודת המטה
עד עבשיו היה מה שנקרא "אגף לשירותים חברתיים". למשל נושא של סמים אצלנו

היה באגף אחד ונושא של אלכוהול היה באגף שני ואני תמהתי על בך. לא שאני המצאתי את זה. את כל הדברים הללו

אני ליקטתי מהשטח, מהאנשים, מעובדים סוציאלים, מסיורים שלי. שום דבר לא המצאתי, פשוט שמעתי את השטח.

באה אלי עובדת סוציאלית ואמרה שהיא מטפלת באלכוהול ואחרת מטפלת בסמים. אמרתי שאני אאחד את שני הדברים

תחת שירות אחד ואחזק את השירות הזה שנקרא "התמכרויות". יטפלו מבחינת גישה, שיטה, תפיסה במסגרת כוללת

בנושא הזה. כולם מברכים על זה. אני באתי למשרד כדי לעשות את זה ואנחנו עושים את זה, זה בתהליך של ביצוע.

אותו דבר, באנו וראינו בנושא של שירות לנערה במצוקה. בדקנו, שקלנו, ראינו, אמרנו שהמקום שלה זה לא

בסטיגמה של העבריינים, המקום שלה זה בסטיגמה שיש נפילה קלה והיא צריבה לחזור לחיי קהילה ומשפחה. אנחנו

נעזור לה בעניין הזה במסגרת המשפחה.



ואז באנו וחשבנו אם כך אז מהו הקו המוביל? שירותים חברתיים. התמחות וטיפול פרטני בקשיש - זה ברור לגמרי;

טיפול פרטני במפגר - זה ברור לגמרי; טיפול בנבה ושיקום - אין ספק בנושא הזה; התמחות בילדים בסיכון - בוודאי;

התמחות באלימות במשפחה - על אחת כמה וכמה. בהתמחויות האלה אנחנו נעמיק. אני הולך לחזק את בית-הספר

המרכזי שלנו, לתת שם מנהל חזק כדי להעמיק וכדי לשפר את ההדרכות בנושא הזה והתמחויות.

עכשיו זה עניין של עבודת מטה. איך עושים את זה? האם מקימים לכל נושא איזשהו מנגנון עם מזכיר ויועץ

משפטי ושירותים נלווים? לא. התפיסה שלי אומרת שההתמחות הולכת מהמשרד והחוצה כלפי הקהילה והשירותים,

כולל שירותי מחקר, לבנות מינהל מחקר חזק מאוד - אין היום מחקר, אין נתונים בכלל - שירותי מיחשוב (ואגב, באתי

מהעולם הזה), שירותים של יעוץ משפטי שיינתנו בצורה מסודרת. אני רוצה שלבל נושא יוצמד יועץ משפטי שמתמחה

בנושא הזה. היום הקצאה של יועץ משפטי הולכת לפי מי שפנוי באותו רגע, כלומר המגמה היא שירותים מתמחים.

לקהילה אנחנו מתכוונים לעשות את הדבר הבא. התפיסה היא טיפול ספציפי פרטני התמחותי ברמה של הקהילה,

ברמה של המחלקה, וטיפול מטה כוללני ברמת המשרד. טיפול המטה אומר שאנחנו הולכים להקים מינהל לטיפול

במשפחה ובקהילה. בתוך המינהל הזה יש את הנושא של הקהילה. רבותי לא היה אף אחד, מדייר רפאל כץ ומר יונה

רוזנפלד, כל אלה שהתייעצנו איתם בירכו אותנו על הצעד הזה. הם אמרו, סוף סוף יש איזשהי תפיסה שאנחנו חושבים

שהיא נכונה לגבי המשרד.

כשהגעתי למשרד אמרתי שאני לא מכיר שום שירות שנקרא "שירות אלימות במשפחה". אני לא מכיר שום

שירות או פונקציית מטה שנקראת "נשים מוכות", אין דבר כזה היום במשרד. יש תפיסה, יש טיפול בנושא אבל אין

שירות כזה, אין פונקציה כזאת בכלל. על זה רציתי לדבר בשיחה מקדימה. מה שאני מכיר, יש שירות לנערה

במצוקה.אני רוצה לחזק את העניין. אני אומר שבמסגרת של מינהל גדול למשפחה וקהילה אני רוצה שכל פרט ופרט

ימצא את מקומו הראוי.
תמר גוזינסקי
איך תידאג שהנושא לא יבלע על-ידי נושאים אחרים? כשזה אגף עצמאי אז אתה יודע לפחות מה יש, אולי מעט

אבל יש. ב"נערה במצוקה" יש.
יגאל בן-שלום
"נערה במצוקה" זה שירות מרכזי והוא נמצא בתוך אגף המשפחה. אני אומר שכל השינויים שאני רוצה להסיף לא

יצרו שום שינוי במצב הקיים, חד-משמעית. אני בתהליך של חשיבה. אני מוכן לשתף אתכם בחשיבה, רבותי, והכל

פתוח. אני אומר את זה בצורה הכי גלויה, הכל פתוח על השולחן. אני בתהליך של חשיבה כרגע יחד עם העובדים שלי,

יחד עם מומחים. אני אומר ש"נערה במצוקה" זה שירות שנכנס לתוך אגף ומינהל נפרד של "משפחה וקהילה". הוא

נשאר שירות נפרד ואני הולך לחזק אותו. העברתי אותו מאגף תקו"ן של עבריינים לאגף של משפחה. זה צעד ראשון

שכולם מברכים עליו.

יש לי את העניין של המשפחה, איך אני מטפל במשפחה, איך אני מפרק אותה. מבחינתי הכל פתוח. עדיין לא

קבעתי. אין לנו כרגע שום שירות של אלימות במשפחה. בתוך השירות של מוני(?) יש את הנושא של אלימות

במשפחה. אני זה שבא ואומר שאני רוצה לדון מה עושים עם זה. האם משאירים את זה כמו היום? האם מחזקים אה

זה? האם מקימים שירות נפרד? אני כרגע בדילמה הזאת, אני באמצע החשיבה. ואז חברת הכנסת יעל דיין צלצלה אלי

וביקשה שאשתף אתכם. אני אומר, אני עדיין באמצע החשיבה ועדיין לא עשיתי שום צעד בנושא הזה. אני במהלך

חשיבה ואני מוכן לשתף אתכם בחשיבה הזאת. כרגע זה "בתוך המשפחה", אני עדיין לא החלטתי. אני יודע רק דבר

אחד, שהכל פתוח. אם אני אגיע למסקנה, אחרי התייעצות, שראוי להקים שירות לנושא של אלימות במשפחה, שכרגע

זה רק מושג, זה לא שירות וזה לא מטה וזה לא פונקציה, אז אני אקים שירות לאלימות במשפחה. אין לי בעיה בנושא

הזה. אם ראוי שבתוך אלימות במשפחה יהיה שירות קטן של אלימות נגד נשים, אני אקים שירות כזה.

אני לא חושב שזה עניין של הכנסת להגדיר קטן, בינוני, גדול, זה לא לעניין. זה עניין של נציבות שירות המדינה.

אני ער לדברים שאמרה חברת הכנסת יעל דיין ואני רוצה לומר על כך כמה מילים של ביקורת. אמרת בהתחלה

שיש תגובות מתוך המשרד. אם התגובות מתוך המשרד מתייחסות לקונספציה, אין לי בעיה. אם התגובות מתוך המשרד

מתייחסות לדרגה ולתקן, יש לי עם זה בעיה. זו לא בעיה של הכנסת.



היו"ר יעלי דיין-.

לא אמרתי דרגה ותקן.
יגאל בן-שלום
אני יודע שלא אמרת. אני אומר. אם הנושא הוא תפיסה, אין לי עם זה בעיה. אם הנושא הוא שירות קטן או שירות

גדול, זה לא בעיה של הכנסת. זו בעיה ביני לבין נציבות שירות המדינה. אני רוצה להבהיר את הנקודה הזאת.

עכשיו אנחנו בשלב של חשיבה. מה שאני מציג בפני הוועדה הנכבדה הזאת, שאכן אנחנו בשלבים של בדיקת

הנושא. אני עושה את הדברים מהר, אני מודה בכך. לא מזמן הכרזתי ואני נמצא היום עם מסמך רציני, יסודי, שמתאר

את ההליך לביצוע כזה או אחר. כרגע ההליך לביצוע מדבר על זה שאני הולך לפרסם מיכרזים לראשי מינהלים ברמה

הבכירה. אני לא נוגע כרגע לא באגפים, לא בשירותים. אני רוצה לבנות את הבסיס הנכון ואיתם לבנות יחד את

השירותים.
לסיכום
אין שום שינוי מהמצב הקיים. יש כוונה לחזק את הנושא הזה של הטיפול בנושא האלימות בדרך הנכונה

והטובה ביותר. אוזני כרויה לשמוע עיצות. תודה רבה.
היו"ר יעל דייל
קודם כל רק שאלות נקודתיות למנכ"ל בנושאים שהוא הזכיר. אני אפתח בשאלה ואחרי חברת הכנסת גוזינסקי.

פשוט כדי להבין, מאחר ואמרת לי שאני לא הבנתי במה מדובר בכלל אז אולי עכשיו אבי מבינה אבל אני לא בטוחה

שאני מבינה לגמרי. אנחנו מדברים על מינהל לטיפול בקהילה ובמשפחה. תחת המינהל הזה - ועכשיו אתה מדבר על

כמה מינהלים - זה מרחבי? זה איזורי?
יגאל בן-שלום
מדובר על מינהל ארצי.
היו"ר יעל דיין
בואו נרד לרמת שטח. הגענו לנתיבות או לתל-אביב, לצורך זה, או לנצרת או לכל מקום אחר. אותה אשה שהיום

בכל זאת הולכת ללישכה, לא חשוב איך תקראו לזה ומה ההיררכיה של זה, כדי לקבל סעד (בדרך כלל היא הולכת

לארגונים אבל לא חשוב), נגיד שהיא הולכת ללשכה לקבל סעד מחמת אלימות שמופנית כלפיה. האם היא תלך לאותה

לישכה אלא שהלישכה תהיה עכשיו מדורגת, שמעליה יהיה גוף מסויים ומעליו בסופו של דבר יהיה מינהל? או שאת

הלישכה יחליף משהו אחר? אני שואלת מה החיבור בין המינהל בגדול ובין רמת השטח? מה יהיה בשטח? לאן אני אלך

אחרי התלונה למשטרה, במקום התלונה למשטרה, במצוקה שאיננה דורשת תלונה, למי אני אלך?
אילנה צירנברודה
זו לא השאלה.
היו"ר יעל דיין
תודה רבה. תכתבי בפרוטוקול שגברת צירנברודה העירה לדברי שזו לא השאלה.
יגאל בן-שלום
טופלו במסגרות האלה שדיברתם 2,840 נשים בשנה שעברה. האשה ה-2,841 תלך בדיוק לאותה לישבה, בדיוק

לאותה עובדת ותקבל בדיוק אותו טיפול. אין שום שינוי לגבי המינהל. מה שיקרה זה שהמינהל אולי יחליט לארגן

קורסים יותר אינטנסיביים, לשלוח את אותה עובדת סוציאלית להתמחות בלימודי משפחה בבתי-הספר שלנו, כלומר

פונקציות מטה בלבד, על מנת להעמיק את הטיפול בנושא. אבל בלישכה לא יהיה שום שינוי. אותה עובדת סוציאלית

שהיתה עד עכשיו תטפל, לא יהיה שום שינוי ברמת הלישכה.
תמר גוזינסקי
אני קודם כל מתנצלת שאני אצא מוקדם.

אני רוצה להזכיר אגף אחר שישנו במשרד ולהראות מזה את הבעייתיות. ישנו במשרד האגף למעמד האשה

ולתעסוקת נשים.
יגאל בן-שלום
אתמול שאלתי, אני מתנצל על הבורות שלי, אני לא מכיר אגף כזה במשרד. אין אגף כזה במשרד.
תמר גוזינסקי
תן לי לסיים את הדברים. אני רוצה לומר שבדו"חות שמשרד העבודה מפרסם בל שנה בהקשר של התקציב מופיע

התקציב של האגף הזה. אני מובנה להביא את ספר התקציב ולהוכיח לך. אני מתייחסת לספר התקציב, לא יודעת מה

קורה בפנים. אני מביאה את הסיפור של האגף הזה כי אני חושבת שהוא יעזור להבהיר את השאלה שאני רוצה

להבהיר.

בשם של האגף הזה גלום בעצם רעיון מאוד חשוב. הרעיון אומר: אנחנו רוצים לקדם נשים. אנחנו מכירים בכך

שנשים סובלות מאפליה ואנחנו רוצים לקדם אותם - לכן יש את המילה "קידום" - ויש גם בעיה ספציפית של תעסוקה,

שלצערי מיתרגמת בעיקר לנושא של מעונות יום.
מאשה לובלסקי
שהמעון הוא גם אפשרות לקידום.
תמר גוזינסקי
אמרתי שכרגע בפועל זה הצטמצם לנושא המעונות.

זה לא קרה עכשיו. אני לא מאשימה דווקא את השר הזה או את המינהל הנוכחי. זה קרה קודם. מה שקרה הוא

שתפיסה כוללנית לגבי אשה הצטמצמה לשאלה שיושבות נשים נחמדות, מקבלות טפסים, בודקות אם הטפסים עונים

לקריטריונים, רושמות אישורים, עבודה מינהלית חשובה מאוד אבל היא מינהלית. אין בין זה לבין קידום נשים שום

דבר.

אני באה לעניין הנשים בהקשר של האלימות. אם לא לוקחים בתוך המשרד את נושא האשה בנושא נפרד ואומרים

שיש בעיה בסיסית בחברה הישראלית של אפליית נשים - ואלימות אלפי נשים זה אחד ההיבטים הקשים והנוראים של

מעמד האשה - אלא רואים בזה רק אחת הבעית של אלימות שישנה בין גברים, בין נערים, בין כל מיני בעיות אז יש גם

בעיית אלימות, ולא קושרים את זה עם מעמד האשה, אני חושבת שהז יהיה הנזק.

לכן אני אומרת, אם אתם חושבים על רה-ארגון למה שלא תיקחו ותעשו אגף או מינהל או לא חשוב כרגע השם

שמדבר על מעמד האשה. תכניסו בתוך זה את הבעייתיות של מעמד האשה בחברה, כל מה שקשור למשרד העבודה

והרווחה, תחשבו על קידום נשים בעבודה וכל מיני דברים, על כל מיני בעיות של נשים, ואז בתוך זה גם תטופל גם

אפליית הנשים שבאה לידי ביטוי כל-כך בוטה ברמת האלימות, שאין דומה לה ביחס לקבוצות אחרות באובלוסיה, כלפי

נשים.

השאלה שלי האם במסגרת הראיה הזאת שאתם ראיתם האם הנושא של הנשים לא החליק, זאת אומרת הפך

להיות נושא שהוא נספח ל-1, 2, 3, 4. כאן הבעיה העיקרית שלנו כוועדה לקידום מעמד האשה. הוועדה הזאת מונחית

על-ידי המחשבה שאי אפשר לנתק בעיית אלימות מבעיית אפליה בעבודה, מבעיה של הטרדה מינית, מבעיה של רצח

"על רקע כבוד המשפחה", וכל הנושאים האלה הם כולם מתחברים לבעיה ששמה האשה. אם במשרד לא יהיה דבר

כזה, אגב, מינהל, אני לא יודעת, משהו שרואה את המרכז לשנות את הדפוסים של ההתייחסות לנשים ושל אפליית

נשים, לא נוכל להיאבק ברצינות באלימות כלפי נשים. זו לא בעיה של גבר פרטני מול אשה מסויימת. הרי יש לנו בעיה



חברתית שלצערי הרב זה עדיין בחשב כנורמה סבירה, מקובלת. גם נשים מפנימות את הנורמה הזאת. זה לא רק בעיה

לשנות עמדות של גברים, יש גם בעיה לשנות עמדות של נשים. זה מה שמציק לי בהצגה שלך.
היו"ר יעל דיין
זה פחות או יותר תואם את מה שאמרתי בהתחלה, אולי בלשון פחות יפה. אנחנו מדברים על האשה כפרט ועל

מכלול הבעיות שמבטאות לפעמים באלימות. לכן אנחנו מוטרדים גם כוועדה. אל תדאג, כבוד המנכ"ל, אנחנו לא

נכנסים כאן לתקנים ולא מתערבים בעניינים שלא לנו. אבל התפיסה הבסיסית, שחזרה והביעה אותה חברת הכנסת

גוזינסקי, היא בדיוק מה שכן מטריד אותנו. כשאתה אומר 2,800 נשים שפנו ושהפונה ה-2,872 תיפנה באותה דרך,

אתה יודע כמה נשים שסובלות מאלימות בארץ יש? 2,800 זה בערך אחוז. רוב הנשים שנתונות לאלימות לא מגיעות

ללשכות. מה זה 2,800? יש מדברים על 200,000 נשים מוכות ומוטרדות וכן הלאה. אפילו אם נדבר על חצי מזה,

100,000, עדיין ה-2,800 שפונות זה אפס קצהו. אנחנו אמונות ואמורות לחשוב יחד איתכם איך המדינה פותרת -

וכפי שאמרת, שמים את זה בראש סדרי העדיפויות - את 90% הנשים שלא מגיעות אליכם בכלל ולא באות לבקש

עזרה. השאלה היא אם המיבנה הזה הוא שיימשוך או יפתור או יציע פיתרון או סעד ל-90% שבכלל לא מגיעות אל סף

הפתרונות שלכם.
אילנה צירנברודה
אני רוצה לדבר מנקודת ראות של שני התפקידים שבהם אני עוסקת, כיועצת לשלטון המקומי וכיועצת של מר

מצנע. כששאלתי על קו חירום שאלת בחזרה על מה מתנהל הדיון פה היום. פירוש הדבר, אבי אראה לך בדיוק איך אני

עובדת. אני צריכה לבוא לראש העיר, למצבע לדוגמא, ולשאול אותו מה עם קו חירום או מה עם טיפול בנשים מוכות.
הוא יאמר לי
תשמעי, קיבלתי לילד החוסה, קיבלתי תקציבים לכל מיבי דברים. כלומר אבי חלק קטן מהתקציב, זה כבר

לא סיפור. כשיש נושא "נשים" אז הוא לא יכול לגעת ולהעביר את זה לילד החוסה. ומה קורה בעבייבי רווחה? כשאני

רבה איתו על תרבות אז הוא אומר, טוב במקום אורטוריום אליהו אני אתן לנשים. אבל האם אני יכולה להגיד שבמקום

ילדים מפגרים שייתן לנשים? כל סעיף שעליו מדברים באגף הרווחה, אני כאדם מוסרי לא יכולה לפגוע בו.

אתן לך דוגמא פשוטה. השגתי כספים ספציפיים כדי להעביר במערכת החינוך בחיפה את הבושא של אלימות כבגד

בשים. בראש האגף עומדת דווקא אשה והיא אמרה: אלימות זה אלימות. אותה מעניין יותר שבבית-ספר הילדים לא

ידקרו אחד את השבי, וכל ההסבר מתחיל לעבור לאט לאט לבושא של אלימות בבית-הספר. אלימות בגד בשים כבר לא

נכללת בעניין.

ביטאה את דעתי יפה מאוד חברת הכנסת תמר גוזינסקי. הנושא הוא נושא כללי של הנשים, שאי אפשר לכניס

אותו, לא לרווחת הפרט ולא למשפחה. לא שאני מנגדת לאגף למשפחה אבל כשחבר מכה חברה אז זה לא עניין

משפחתי. הכאת בשים זה חלק או מתפיסת עולם או מדברים שבאו לגברים שאיבם קשורים לאלימות הרגילה. בבון

שילדים אז בפגעים ואז הטיפול צריך להיות משפחתי אבל לבו חשוב שתהייבה עובדות דווחה שעוסקות ומתמחות בנושא

בשים. בציביות הייתי שואלת אותך, בין הפרופסורים שאיתם התייעצת, כמה פרופסוריות היו? לפי דעתי עם אף אשה א

התייעצת. כל פרופסורים לרווחה הם גברים והנושא של הבשים הוא סעיף קטן אצלם בראש, זה הכל. אבי לא

מהפמיניסטיות שחושבות שכל הגבירם יושבים וחולמים איך ללכת בגדנו אבל אנחנו פשוט לא בסדר עדיפות.

יש לנו בעיה של נשים חד-הוריות שהיא אומנם משפחה אבל היא בעיה ספציפית של בשים, אין מה לעשות. יש

לבו בעיה, אבי עוסקת כעת בהרבה מאוד מועצות של נשים ערביות. יש בעיה של תעסוקת בשים. אז אומר לי האחראי

במשרד, אדם מאוד נחמד ש-2/3 אם לא יותר מקורסי ההכשרה הם קורסים לגברים. אם בשאר כסף אז יתבו גם לבשים.

אם זה בכפרים הערביים אז יש עוד פחות כסף.
יגאל בן-שלום
זו לא המדיניות של המשרד.
אילנה צירנברודה
בוודאי שלא. זו גם לא מדיניות של אותו אדם. כשאני אמונה על נושא בשים אבי דורשת רק בנושאי בשים ולא

מתעסקת בילד החולה. אתה יודע שמרבית הגימלאים זה נשים קשישות? זו בעיה ספציפית של בשים. לכן אבחט רוצות



שיהיה גוף אהד, ואני לא קובעת אם זה אגף או זה מינהל או שירות, אבל שירות שכולו יהיה התמחות בכל נושאי מעמד

האשה.
מאשה לובלסקי
הייתי מבקשת התייחס לנושא הזה מזווית קצת שונה. המנכ"ל דיבר כאן על היסטוריה ועל בערך 20 שנה

אחורנית. אם היינו רוצים לראות מה הדבר הכי חשוב היום ב-1997 בנושא של מניעת אלימות, ואני אומר מניעת

אלימות נגד נשים. למעשה אנחנו באים ומצביעים, וכל אחד מאיתנו צריך לבחון את עצמו, אנחנו באים ואומרים שבלי

אינטגרציה של שירותים בקהילה אנחנו לא נפתור את הבעיה. זה בעצם מה שקורה היום. זאת אומרת אנחנו מרגישים

היום בכל הקשרים שנוצרים בין בל הגורמים בקהילה, ואני מתבוונת ברמת הקהילה היום, שזה המשטרה והשירותים

החברתיים ויש בבר מודלים וכל מי שחובר ביחד. אנחנו באים ואומרים - רק בשיתוף פעולה ובאינטגרציה של כל

הגורמים יש סיכוי להתגבר. בצורה פרטנית, חלקים חלקים, כן עשינו וכן נעשו דברים. היום אנחנו הרבה יותר מחדדים

וממקדים על הקהילה.

כאן עולה בעצם השאלה מנגד מה יהיה בתוך הקהילךה, והתחילה בזה יושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת יעל

דיין, למול מה שנקרא מינהלים שקמים. אני מרשה לעצמי לומר, כי אדם שמדבר כאן מדבר מניסיון של קטע מסויים.

אני עמדתי בראש ארגון נשים והייתי סגן במשרד שעבר רה'ארגון וחוויתי את כל החוויות של רה-ארגון בקדנציה

הקודמת במשרד מבחינת הקמת המינהלים. יש סכנה שנושאים מסויימים נמחקים ונשחקים ברמה המרכזית ומאבדים את

הייחוד שלהם. אם היום - ואני מדברת ברמה המרכזית ולא ברמת הקהילה - יש שירות לנערה במצוקה ויש כתובת

שמטפלת במקלטים לנשים מוכות, וזה היום בבחינת שירות שהולך ביחד, וזה שירות ברמה של המרכז ושל המשרד

הראשי שמגיע אחר-כך גם לרמת השטח. יש איזשהי תחושה מבחינת כולנו, עם ההזדהות שלנו, שפה משהו יכול ללכת

לאיבוד מבחינת היחודיות של השירות הזה. היהודיות של השירות הזה עדיין מאוד מאפיינת את הנושא של הנשים.

בוודאי, כמו חברתי גברת אילנה צ'רנברודה, אני הייתי יכולה גס לדבר על כך, ואני חוויתי את הקמת האגף

למעונות יום עוד לפני שהוא היה אגף, עברתי את כל התהליכים האלה יחד עם חרותי בארגוני הנשים. אבל אם נבוא

ונגיד במהפיכה גדולה, שהנה משרד העבודה והרווחה ילך וייקים אגף למעמד האשה, שיכלול את המעונות ואת מניעת

האלימות והכשרה מקצועית לנשים ועבודה, זה משרד ממשלתי בפני עצמו, זה מיניסטריון בפני עצמו. אני לא רואה את

זה היום, למרות שזה מצלצל יוצא מן הכללל, אני לא רואה את זה מעשי מבחינת הביצוע. וגם אז יצטרך המיניסטריון

הזה להגיע לכל מיני גורמים אחרים במשרד על מנת לעבוד איתם ביחד, גם ברמת המרכז וגם ברמת השטח.

נדמה לי שבשיקול הדעת שקיים היום, ואתה באת ואמרת שאתה פתוח גם להקשיב ושעוד לא הגעת להכרעות,

נדמה לי שכן צריך לשמור על יהודיות, אפילו אם הביטוי הוא עצמאות מסויימת של אותו שירות שקיים היום, אותו

שירות שמתאפיין היום, אולי עם תוספות, בכל דרך שאתה תימצא לנכון. לאחר מכן אפשר ייה לבחון. הרי הרה-ארגון

של המשרד הוא לא רק בנושאים האלה, הוא בוודאי גם בנושאים האחרים, ואתה תחוש כאן מבחינת כולנו את

ההזדהות עם הנושא של הדגש על האשה המוכה, על האשה שנגדה התקיימה האלימות. התחושה שלנו היא

שברה-ארגון משהו יכול להתפספס מבחינת היחודיות של השירות. נדמה לי שאת זה צריך לחדד ולזה צריך למצוא את

הפיתרון.
היו"ר יעל דיין
אני אבקש, כרגיל בשלב הזה אנחנו נעשה סבב דוברים. כדי שהמנכ"ל יובל לענות, והוא צריך לעזוב אותנו בשעה

10:45 לכל המאוחר, אני מאוד מבקשת לא לחזור על דברים שנאמרו כבר אלא לומר רק דברים שהם בגדר תוספת

ודברים מאוד ממוקדים. בקשה.
אירית אומנית
אני מנהלת של מקלט החירום לנשים מוכות בחיפה בחלק מקואליציית הנשים בחיפה, מרכז סיוע וקו חירום.

אני אתחיל דווקא מהחלק המלא של הכוס. החצי המלא של הכוס זה שבאמת נעשה שינוי ענק ב-6 השנים

האחרונות ואני מוכרחה לברך על זה. אי אפשר רק לבוא בטענות. נעשתה מהפיכה ב-6 השנים האחרונות ואנחנו רואות

את זה בשטח והיא נעשתה עם המשרד.



המנכ"ל דיבר על מה שהיה לפני 20 שנה. לפני 20 שנה באמת עשו את זה רק ארגוני נשים, ואחר-כך המשרד

לקח על עצמו לטפל בנערות במצוקה. הוא לקח אותן תחת חסותו, זה לא נקרא טיול בנשים אבל הוא לקח תחת חסותו

את הטיפול בנשים. לעובדות השטח יש מול מי לעבוד במשרד, שההרגשה היא שמבינים את הנושא הספציפי של נשים

נפגעות אלימות. כשעובדים בשטח מול לשכות שיש בהן עובדת סוציאלית שאליה מפנים את האשה שבאה להתלונן על

אלימות, מול עובדת או עובד סוציאלי כללי. יש הבדל ענק במקלטים בין עבודה מול לשכות שיש בהן עובדת בנושא

אלימות ובין עבודה מול לשכות שאין בהן עובד או עובדת לנושא אלימות. חבל לי נורא להתווכח עם ההצלחה הזאת

ושהיא תתפספס בשטח. אז אני ממשיכה את מה שאמרו חברותי קודם.

זה לקח שנים לבנות את זה. אני בעד ההפרדה של טיפול בנערות מול טיפול בנשים אבל אני רוצה שההצלחה

הזאת תימשך ושתהיה במשרד עבודה מול אלה שבנו את העבודה הזאת בשטח. אנחנו מדברות עם אנשי המשרד (ויש

שם בהחלט יותר נשים מאשר גברים) ובנו את כל ההתקדמות הזאת, של הקמת עוד מקלטים. זה לא נבנה סתם. זה

ניבנה כי העובדות בשטח של נערות לקחו על עצמם את הטיפול בנשים נפגעות אלימות.

הייתי מבקשת שבחשיבה של מה שעוד לא קרה והולך לקרות, הפגישה הזאת נניח ונכון שהיא נקראה מתוך

הבהלה שלנו בשטח אז התוצאה שלה זה שיש דיבור בינינו עכשיו כאן. הייתי רוצה שאנחנו אלה שבנינו את כל

הדברים האלה, המקלט הראשון שניבנה לבד על-ידי נשים בשטח הוא של אותו ארגון שבנה את מקלט החירום, אז יש

איזשהי המשכיות של ה-20 שנה האלה. הייתי רוצה שנהיה מוזמנות לחשיבה הזאת ונבהיר את מה שקרה בשטח

שחשוב לנו שיימשך. הייתי רוצה שזה לא יעשה רק במרכזים, עם המון כבוד לעובדי האקדמיה ולעובדי המשרד

שיושבים בעיקר בירושלים, הייתי רוצה שתזמינו אותנו ותשמעו מה החששות שלנו, מה אנחנו פוחדות שיילך לאיבוד,

מה אנחנו רוצות שיימשיך. אם אני כותבת מכתב ואני מבקשת להיות מוזמנת לחשיבה מחדש הזאת מתוך השטח, מתוך

הניסיון שיש לנו של 20 השנה האחרונות, ואני מקבלת תשובה שאומרת לי פחות או יותר "אל תדאגי, הרה-ארגון לא

ישכח אתכם", זה לא מספק אותי כי אני כן דואגת.

אני מברכת ואני רואה בשטח את ה ,75%-בטח במקלט החירום. אני רוצה לבוא ולהגיד תודה ולהגיד תדאגו

שדברים מסויימים לא ילכו לאיבוד. צריך לתת למומחיות ולניסיון הזה מקום.
יעל סמואל
אני סגנית מנהל אגף הרווחה בעירית חיפה. הבעיות עם קו החירום בחיפה אולי עוררו חלק מהסערה.

יש לנו היסטוריה בחיפה שנאחנו גאים בה על שיתוף פעולה ולאחרונה אני שמעתי שבחיפה יש כפילויות ולכן

עושים אולי רה-ארגון.

אני מברכת על רה-ארגון שבה לגרום ליעילות, התייעלות, חיסכון, תיאום בין שירותים. אני חושבת שהטיפול

בשטח הוא טוב יותר כאשר יש תיאום בין שירותים. מה שמאוד צריך להיזהר בדרך זה באמת לא לאבד פונקציות. אני

לא אחזור על מה שאמרו פה אנשים. אסור לאבד פונקציות. השינויים צריכים להיות מתואמים בצורה כזאת שאנחנו לא

נעשה לעצמנו נזקים.

אני אתן דוגמא אחת. אם אחת התוכניות היא לצאת למסע של פירסום - אני דיברתי על זה עם גברת אמונה אלון -

ואני מברכת על תוכנית כזאת, זה הרי חשוב, אנחנו רוצים את זה. אבל אם מאחורי תוכנית של פירסום של השירותים,

של פירסום הנושא והגברת המודעות, אם אין לנו באותו זמן ברווח זמן סביר גם מי שיקלוט את הפניות ומי שיעזור ומי

שיהיה בשטח, בסיכומו של דבר זה בומרנג לעצמנו, גם למשרד וגם לרשויות. אלה דברים שאנחנו מאוד מאוד צריכים

להיזהר מהם.

אני חושבת שאפשר למצוא את הדרך בין המשותף ובין הנפרד. לא לאבד פונקציות שקשורות בטיפול בנשים וכן

לעשות את הדברים שניתן ביחד, למצוא את הדברים שאפשר לחבר ביניהם, וזה אפשרי.
מיכל מור
אני מרכזת קו חירום לנפגעות אלימות בחיפה.
היו"ר יעל דיין
זה הפך להיות הנושא המרכזי בחיינו מזה 3 חודשים. לפי כמות חילופי המכתבים שבהם אנחנו מעורבים אפשר

היה לחשוב שמעורבים פה אותם 500 מיליון שאתה חושב שייפילו אותנו מהכיסא.
מיכל מור
אני עוסקת בנושא של אלימות למעלה מ-6 שנים. אני חושבת שאחת הבעיות העיקריות היא באמת הנושא של

שינוי חברתי. קו החירום הוא רק פונקציה, הוא לא רק הקשבה. אני חושבת שזה צריך להיות המסר. באמת ללכת על

הכיוון של שינוי חברתי ולא רק הקשבה לנשים אלא זה גם הליווי של נשים לכל מיני שירותים, שינוי עמדות, מיומנות

בנושא של טיפול בנשים, יעוץ משפטי שהוא מיוחד. אני רואה את ההבדל, אני רואה איך נשים יוצאות מאלימות

כשהדברים האלה קיימים ואיך שירותים מתחילים, או אוכלוסיה מתחילה, לשנות את הגישה כאשר באמת יש דגש על

הנושא הזה. אני חושבת שזה צריך להיות המוטו, לתת לזה המון מקום במסגרת טיפול במשפחה או במסגרת נפרדת.

אני מאוד מצטרפת לדבריה של חברת הכנסת גוז'נסקי, שזה צריך להיות חלק מדבר כללי.
דניאלה במברגר-אנוש
גברת אירית אומנית דיברה על 6 השנים האחרונות ואני רוצה גם להגיד, המנכ"ל הקדים ואמר שהשר בהחלט

בעד הנושאים הללו. אני גם רוצה להגיד מילה טובה, שבכל המיפגשים עם השר הנוכחי, גם עם הוועדה, הוא כבר היה

בוועדה, וגם פגישות עם השדולה הוא בהחלט ברמה ההצהרתית אולי אפילו יותר משרים קודמים שיתף פעולה והביע

נכונות מוחלטת לכל הנושאים שנוגעים בנשים. אני מקווה שההבטחות התקציביות ימולאו אכן כמו שהן הובטחו, כי עד

עכשיו במרכזים התקבל רק חלק, אבל באמת זה לא הנושא. אני רוצה להגיד שברור לנו שלא שהולכים נגד הנושא.

הנושא שדיברת עליו, האם זה סמנטיקה, להגיד מי ה"גג" של מי: "אלימות נגד נשים" או "אלימות במשפחה". זה

משמעותי, זה לא סמנטי. כיוון שיש לך "גג" של כל מיני נושאים. אלימות במשפחה ונשים מוכות הוא חלק מזה, הוא

חלק חשוב, חלק שראוי לטיפול ולהתייחסות. אבל ברגע שאתה מכניס את זה תחת גג של משפחה וילדים בסיכון, מה

קורה עם נשים שהן לא נשואות, שהן אפילו לא חד-הוריות, הן "סתם" בפגעות אלימות מינית. איפה הגג שלהן? עדיין

לא הגיעו לשלב שחברת הכנסת גוז'נסקי דיברה עליו, שגם אני רואה בזה את האידיאל, של התייחסות לכל אפליה נגד

נשים תחת קורת-גג אחת, אבל אפילו אם נתייחס כרגע רק לכל נושא האלימות נגד נשים תחת קורת-גג אחת, משרד

העבודה והרווחה פחות או יותר התקרב לזה והוא היה מראשוני משרדי הממשלה שעברו כבר את השלב הזה והבינו

שיש מקום להתייחסות אחת ולא להחליט שאלימות במשפחה זה משהו נפרד מאלימות מינית. אנחנו בהחלט, לפחות

חלקנו, רוציא להעביר מהלך שגם במשטרה יבינו שכל נוש האלימות נגד נשים צריך להיות תחת קורת-גג אחת.

מבחינתנו זה לא רק עניין מינהלי. אין לי ספק שראורגניזציה, ואולי יש לך רקע יותר מאשר לרבות מאיתנו בנושא איך

לעשות מבנה ארגון יעיל. אבל פה בעניין הזה זה באמת הרבה יותר מאשר רק מיבני ניהולי כי יש פה עניין תוכני, זה

דבר שכבר הלכו קדימה. לא נותר לי באמת אלא, אני לא רוצה לחזור על זה שוב אבל הדברים של חברת הכנסת תמר

גוזינסקי הביעו בצורה נכונה ביותר גם את העמדה שלנו.
היו"ר יעל דיין
אני רוצה לציין שפורסם אתמול, אני הייתי בחיפה כאשר זה הוצג, באוניברסיטת חיפה פורסם סקר, אחת הסקרים

הבודדים המעודכנים. אנחנו קיימנו כנס מיוחד להצגת הסקר הזה על הטרדה מינית. מסתבר שכל סטודנטית שניה - זה

לא אם וזה לא משפחה וזה לא קהילה, זה כמעט כבר לא נערה כי זה בדרך כלל בחורות אחרי צבא - כל סטודנטית

שניה מוטרדת. יש כמה דרגות וברמה של תקיפה מינית, זאת אומרו: לא רק הטרדה מילולית כזו או אחרת או סתם

צביטה, ברמה של תקיפה מינית אנחנו מדברים על 10%, כאשר התקיפה נעשית לא על-ידי סטדנטים, שזה גם כן

תקיפה, אלא על-ידי מרצים ומתרגלים. 10% זה אחוז גבוה מאוד, אני מדברת על תקיפה. בסקר היתה סקאלה של 5

דרגות, מהטרדה מילולית ועד תקיפה בפועל. זה גבוה מאוד. אני נותנת את זה בתור דוגמא להשלמה לדברים שנאמרו

כאן של התייחסות שעלולה לגמרי לעוף בין הכיסאות. יש אוכלוסיות שלמות של נשים שאינן נכנסות לקטגוריה, אפילו

לא של ה-2,800 שכבר באות, בוודאי לא של כל האוכלוסיה.
סימה גורן
אני יושבת-ראש המחלקה למעמד האשה בויצ"ו. אנחנו עובדים עם משרד העבודה והרווחה בשיתוף פעולה יוצא

מן הכלל, משקיעים משאבים רבים בנושאים אשר אנחנו חושבים שיש לנו קשר ושאנחנו מתחברים אליהם. אתה אומר



שגיבשתם תפיסה. לפי דבריך התפיסה היא פרטנית ספציפית. בעצם אתה אומר שאתה מפריד, את כל הנושא הנשי

באופן כללי אתה מפזר בתוך המשרד. אם אתה היום יוצא החוצה ואתה אומר שעשית רה-ארגון ואת נושא הנשים אתה

הורדת לגמרי מהפרק, מה עם הצהרות הכוונות? איך ארגון נשים, שאגהנו בעצמנו מטפלות במשפחה כולה, הארגון

מטפל במשפחה אבל הוא נקרא ארגון נשים כיוון שאנחנו מצהירים את הכוונה שלנו בשם הארגון. אנחנו רוצים

שלמשרד העבודה והרווחה תהיה הצהרת כוונות שאומרת ש"אנחנו עוד רואים את הטיפול באשר כטיפול ספציפי.

אנחנו חייבים לטפל באלימות נגד נשים, זה עוד לא ירד מסדר היום", ואז לנו כארגון נשים הרבה יותר קל להתחבר

לטיפול באשה והרבה יותר קל להשקיע כספים. אבל אם זה יהיה תחת קורת גג אחת בשם "אלימות במשפחה" או, הכל

כזה "משפחה", עגול כזה, אנחנו לא נוכל להיות ספציפיים, ויש לנו עניין להיות ספציפיים. אולי עוד 5 שנים לא יצטרכו

את זה, אבל היום אנחנו צריכים את זה.
היו"ר יעל דיין
ברמה הגבוהה ביותר של המינהל המילה אשה לא נזברת. זה נקרא "משפחה וקהילה".
אילנה צירנברודה
ואנחנו מהוות 51% מהאוכלוסיה.
נגה שילוח
אני נציגת מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. אני רוצה להדגיש שרק 20% מהפניות אלינו הן פניות בתוך

המשפחה. אנחנו מאוד חוששות מה יקרה למרכזים שלנו תחת ההגדרה של "משפחה", איך אנחנו מתחברות. 80%

מהנשים שפונות אלינו נפגעו מאלימות שלא במסגרת המשפחה. אנחנו מתחברות הרבה יותר לנושא של אלימות נגד

נשים ופחות מתחברות לנושא של משפחה.
מלכה סופר
אני חושבת שמעבר לשאלה הארגונית, שהיא בהחלט לא עניין של התערבות שלנו, יש כאן התמחויות ויש פה

תפיסות. יש פה תפיסה של מה שקורה בתוך המשפחה, ושם יש ילדים, יש חסרי ישע אחרים ויש קשישים; ויש מעגל

אחר, שהוא אלימות נגד נשים, שהוא חופף בחלקו לאלימות בתוך המשפחה ויש לו חלקים אחרים שהם לא חופפים. אני

לא נכנסת לשאלה הארגונית. אני רק חושבת שמבחינה מהותית הנושא הזה צריך לבוא לידי ביטוי, שתהיה התייחסות

ספציפית. אם זה כפוף לגוף כזה או אחר, זה ממש לא עניין שלנו, אבל חשוב שהתפיסה היחודית של השורשים של

אלימות נגד נשים והפתרונות לאלימות נגד נשים יבואו לידי ביטוי.
היו"ר יעל דיין
דרך אגב, המשטרה עשתה אותו דבר שאנחנו למעשה מבקשים ממכם. זה נעשה אחרי הידברות מאוד אינטנסיבית

עם כל הגורמים ומזה כמה שנים יש שינוי. החל ממיחשוב - ודרך אגב אני מברכת על מה שהזכרת במאמר מוסגר, על

העניין המחקרי. פשוט אפשר לצאת מהדעת מהעובדה שבמדינת ישראל אחרי 50 שנה אין נתונים מסודרים סטטיסטיים

בנושאים שהם פגעים חברתיים ממדרגה ראשונה. המשטרה רק בשנת 1995 החלה למחשב את הפניות בנושא הזה של

אלימות ועבשיו יש לנו אפשרות לבדוק. או בתי משפט - אני בריב, ממש במלחמת עולם, עם שר המשפטים. אני לא

יכולה לקבל, אני הפעלתי תחקירנים פרטיים, קיבלתי דרך מילגות, כדי להגיע לנתונים מה היו העבירות שנשפטו,

באיזה ערכאה, מתי היה הערעור ומה היו התוצאות (זה כדי להוכיח את הצורך בעונש מינימום). הגעט ל-3 בתי-משפט,

מחוזי וערעורים בעליון. הייתי צריכה ידנית לבדוק את החומר כאדם פרטי פחות או יותר. אם אצלכם עכשיו תהיה

השלמה, משרד המשפטים הבטיח שאכן הוא יכנס עכשיו למיחשוב. אותו דבר במשרד העבודה והרווחה. פשוט אנחנו

לא יכולים להגיע לאיזשהן מסקנות מדעיות, ואפשר להגיע. לא לגבי הנגע, לא לגבי ההיקף האמיתי שלו, לא לסיבות

שלו, לא לפיצול הסיבות, לא לסוגי האוכלוסיות שנפגעות ממנו.
דניאלה במברגר-אנוש
גם במשרד הבריאות עכשיו נכנסו לזה.
היו"ר יעלי דיין
אחד הדברים שהוועדה הזאת עושה באמת בצורה עיקבית, כי כבה עובדים בכל העולם, זה בבל התחומים שאנחנו

עוסקים בהם המבשיר האקדמי העיקרי שיכול לעזור לנו זה העניין של מחקר וניתוח שלו וסטטיסטיקה וניתוח נכון

שלה. אתם באיחור מה אבל אני שמחה שנכנסים לזה. אבל המשרד לבטחון פנים הקצה ממש טיפול נפרד, כולל את

גברת מאשה לובלסקי.
אילנה צירנברודה
אולי תכניסו מיחשוב גם לחינוך. אנחנו נודה לכם.
היו"ר יעל דיין
מזה 9 הודשים אני מחבה לתשובה משר החינוך והתרבות שיואיל להופיע בפני ועדת הכנסת, שזאת חובתו. נשלח

אליו מכתב והזמנה לייעדה אך לא נענינו.

המשטרה נערכה לטיפול ספציפי. זה לא אומר שהם לא חוקרים, שהם לא מייחדים מיומנויות לכל נושאי האלימות

האחרים. אנהנו כבר רואים את התוצאה במספר הפניות, כי כשאשה יודעת שהיא פונה והתשובה שמתקבלת היא שונה

מאשר היתה פעם משום שיש התמחות בקבלת הפניה. וכאן שמעת או: סוג הדאגה שלנו, שתהיה מהילה של הנושא,

שעוד תקטין את המספר הקטן להפליא גם ככה של הפניות למשרד שצריך לקלוט את מירב הפניות.
דליה איש-שלום
האם יש כוונה לערב תחומים בין אלימות כלפי ילדים ואלימות כלפי נשים? אני מבינה מתוך עיסוק בחקיקה בשני

התחומים האלה שהם תחומים נפרדים שדורשים התמקצעות שונה מאוד.
גליה אלבין
אני באה מארגונים וולונטריים. לפני חצי שנה לקחתי על עצמי את תנועת "לא", זה נקרא "לא לאלימות נגד

נשים". התחלנו ועשינו עבודה מאסיבית מאוד וגם גייסנו כספים בקהילה העיסקית. אז ראיתי שההפרדה גורמת לבזבוז

משאבים. אם יש אפשרות שבברכת משרד העבודה והרווחה יצליחו לחבר בין כל הארגונים הוולונטריים בהגדרה של

"אלימות נגד נשים". הנה כמה תנועה יוצאת מן הכלל של כמה עיתונאיות שעשו עבודה יוצאת מן הכלל על הנושא של

תקיפה מינית ואז באמת העבירו את המסר. אמרתי, אני בוודאי אמחל על כבודי, אני מוכנה להיות חייל, ובלבד שלקדם

את העניין, לארגן את הארגונים הוולונטריים. אם משרד העבודה והרווחה היה בא ואומר: אם תתאחדו יחד, ואז הסכום

כמובן שאתם תגייסו יהיה גדול יותר, כמו ארגון-גג של הארגונים הוולונטריים לענייני אלימות במשפחה, משרד

העבודה והרווחה אולי יגדיל באיזה פרמיה את אותו מאצ'ינג שהוא נותן, בך יקל עליהם בדי להגיע לארגון-גג של כל

הארגונים הוולונטריים.
היו"ר יעל דיין
אני רוצה לומר מילה. מאחר וגברת אמונה אלון נמצאת כאן, יועצת ראש הממשלה למעמד האשה, שאחד

הדברים, נאמר לי שזה לא יקרה השנה בניראה, אבל אני מקווה שבבל זאת בשנת הכנסת הזאת נסיים או נתחיל להניח

את החקיקה של הרשות הממלכתית/ממשלתית למעמד האשה.
אמונה אלון
למה לא השנה? אני מקווה שזה יהיה השנה.
היו"ר יעל דיין
אני מקווה. אני קוראת בקפדנות כל עותק שאני מקבלת. אני מבינה שזה עבר כבר תסקיר או חלק ממנו. אני

אומרת את זה כדי לזרז אותך, להגיד שאני מקווה ואני לא בטוחה, כדי שתגידי לי: לא, לא, זה יהיה כבר השנה. אני

רוצה לומר, וגם לתשומת ליבו של המנכ"ל, שבתוך הארגון הזה, שיהיה ארגון-העל למעמד האשה, הוא לא יתן לנו מה



שהיינו רוצים במשרדים, מה שחברת הכנסת תמר גוזינסקי הזכירה וגברת מאשה לובלסקי הזכירה, הוא לא יתן לנו -

במסגרת משרד העבודה והרווחה היינו רוצים לראות, כמו בכמה משרדים אחרים, ששם תהיה רשות שתרכז את כל

העניינים של מעמד האשה, בגלל האמונה שלנו שיש תלות ביניהם. אבל בתוך הארגון הזה זה יהיה גוף-הגג, הרשות

הממלכתית, ושם תהיה קבוצה או אגף, לא חשוב איך יקראו לזה, שאמון על ענייני אלימות כלפי נשים. ולפיכך זה יהיה

הפיתרון, הוא ירכז באמת את הפעילות שיש לה, בואו נודה בזה, יש קונספציות שונות לגמרי בין ארגוני הנשים, וטוב

שיש, כי הם גם מטפלים בסוג שונה של אוכלוסיות. אי אפשר לגשת לאוכלוסיה למשל של ארגון עולות מחבר העמים

שעוסקות באלימות בקהילה שלהם או ארגון של נשים ערביות. הן לא רוצות והן לא יכולות והגישה היא שונה. לא

הייתי מנסה לגשר כי כולם יחד פותרים ונותנים תשובה רב-זרועית. אבל העניין הזה של הרשות, לכשתקום, כמובן יתן

"גג" ואז גם, לפי דעתי את צודקת בעניין הכספי, אז אולי אפשר יהיה לקבל מאציינג יותר גבוה.
יגאל בו-שלום
אני מבטיח להתייחס לכל הנקודות.

אני מאוד שמח שהגעתי לדיון הזה. חלק מהדברים ילובנו במסגרת המשרד. חלק מהדברים אני חושב שמחייבים

העמקה.

אני רוצה להבהיר חד-משמעית, שהנושא של ההתמחות הוא נושא מרכזי במשרד. זאת אומרת ההתמחות ברמה

של הטיפול בפרטני היא מרכזית, התמחות בטיפול בנשים מוכות, התמחות בילדים. הנושא הוא מסובך קצת יותר כי

למקלט מגיעה אשה עם ילדיה. למרכזים כאלה מגיעים גם הילדים, לא רק האשה לבד, כלומר אי אפשר להפריד ברמת

המקרו ובצורת הטיפול. ברמת הטיפול הפרטני אני אומר חד-משמעית אנחנו שואפים להתמחות.

אני רוצה לציין שהמספרים שאמרתי, 2,800 זה נשים שפנו ללשכות אבל אנחנו טיפלנו בשנה שעברה בלמעלה

מ-12,000 נשים מוכות, כאשר המספר המוערך לדעת השמרנים זה כ-150,000 או 200,000 נשים מוכות במדינה.

הגענו לייעד הלאומי שלנו לטיפול בנשים מוכות מתוך ראיה שאנחנו מטפלים בסך הכל ב-10% ולכן ביקשתי תוספת

תקציבים לנושאים האלה.
לגבי נושא של מעמד האשה
יש פה אנשים שמכירים את ההיסטוריה של המשרד טוב יותר ממני אבל למדתי קצת

את ההיסטוריה. אני יודע שהיה ניסיון בנושא הזה. אני מכיר בצורך לטפל בנושא הזה בצורה אסטרטגית אבל אני לא

באתי מוכן לדיון הזה ואני עדיין לא יכול לנתח אותו. זאת אומרת, אני מכיר בצורך לשלב בין הנושא של רווחה,

הכשרה, הכשרה מקצועית, טיפול בילדים בנושא של נשים, אני מכיר בצורך לטפל. אני לדיון הזה לא מוכן, אמרתי את

זה גם בדיון פנימי שהיה אתמול אצלי שאני לא מוכן לדיון בנושא הזה. לא למדתי אותו, אני לא בקי בו. אני מוכן ללמוד

אותו, מוכן להתמודד איתו. אני יודע שזה נושא שניסו לטפל בו לפני שנים. אני יודע שניסו, עם כל המאבק שהיה בין

השרה אורה נמיר לבין גברת איווט סעדון להעביר את היחידה דווקא להכשרה מקצועית. הן הפכו להיות לפקידות

ולבלריות. זה לא מטופל ברמה המקצועית. זה מטופל ברמה לבלרית. נכון, אלה העובדות. אני לדיון כזה לא מוכן.

אשמח מאוד להתכונן, ללמוד אותו, להיות מוכן לדיון כזה בעתיד, כי הוא יותר מידי חשוב מכדי שאני אשלוף את

הנושא הזה מן המותן.

אני מתייעץ עם הרבה אנשים. אני ביקשתי מאנשים שלי חומר, מגברת חיותה שנבל ומגברת עדה פליאל-טרוסמן,

וקיבלתי. זה קיבל גם חיזוק מגברת ריטה, שבעצם השירות לנערה במצוקה עשה יזמויות ברוכות והרחיב את הפעילות

שלו גם לנשים. גם גברת חיותה שנבל הבהירה לי את זה ואמרה שצריך לתת כתף לחיזוק המאמץ הזה. זה בסדר, אלה

יוזמות ברוכות ולא איזשהי הגדרה שמישהו נתן. קיבלתי מסמך גם מגברת עדה פליאל-טרוסמן שאני אתייחס אליו

בדיון פנימי במשרד. אני לא מסתיר את העובדה שבאמת יש דיונים פנימיים ברמות האלה במשרד שבוחנות איך

להתמודד עם הנושא הזה. האם לקשור את הנושא של נשים כמו שהתחילו יוזמות בשטח או להיות במסגרת של

המשפחה. הדיונים האלה ימשכו והחלטות יתקבלו. אני קשוב לכל הקולות. אני בהחלט אזמן אתכם לדיון אצלי כדי

לשמוע מה קורה בשטח לפני שאני מקבל החלטות בנושא הזה, אין שום ספק בעניין הזה. זה רק יתרום למהות הדיון.

אני מברך על יוזמות. אני רק אומר ששינוי מדיניות עושים לא לשנה. אני אומר שהשינוי הזה הוא ל-20 שנה או

ל-10 שנים. לא כל יום עושים מין שינויים כאלה. עובדה שכבר 10 שנה לא נעשתה עבודה של שינוי תפיסה כזאת

במשרד. עושים את זה היום. צריכים לחשוב על כל ההיבטים. כמו שאמרו פה, אולי בעוד 5 שנים כבר לא נצטרך את

זה, אני לא יודע. אבל השינוי צריך להיות באמת נכון ומתאים ויסודי אסטרטגית במבנה המשרד. אנחנו נעשה את זה

השנה מתוך מגמה שזה באמת יוביל את המשרד בשנים הקרובות (אני לא רוצה להתחייב ליותר).



כלומר, הדגש הוא על האשה המוכה. הטיפול יהיה באשה המוכה. הכותרת ברמת מטה, מי יכוון את הפעילות,

יהיה תחת משפחה וקהילה.
היו"ר יעל דיין
אשה מוכה או סוגי אלימות אחרים. יש גם התעללויות מילוליות ואחרות, שהן לא פחות חמורות.
יגאל בן-שלום
תשימו לב ל"מנגינה". זה שיש שמות של מינרלים זה לא מתווה את הטיפול הפרטני בשטח. כלומר ההחלטה היא

שהטיפול הפרטני בשטח יהיה על-פי התמחות בלבד.

איך נקשרת ההנחיה ברמת מטה לטיפול בשטח, זאת הדילמה שאני עכשיו מתמודד איתה. זאת אומרת לא לפגוע

ברמת הטיפול בשטח על-ידי הקמת פונקציית מטה שלא תגיע לתת הנחיות נכונות לרמת המטפל בשטח. זאת בעצם

הדילמה המרכזית. נניח מנכ"ל אומר פה בישיבה שיש טיפול ברמת ההתמחות. איך מהמילה הזאת זה יתורגם דרך כל

המינהלים והאגפים והשירותים עד העובד הסוציאלי, איך לגרום לכך שזה לא ישחק בדרך? זאת השאלה המרכזית.

אני חושב שיש אנשים טובים במשרד העבודה והרווחה שעשו עבודה נפלאה. אני מאוד שמח על זה כי אני רוצה

גם, אגב ברוב השינויים המנהליים שאני עושה רוב האנשים מבפנים יקודמו, אלה שעשו עבודה ואלה שעוד יעשו ואלה

שנקטו יוזמות, כדי לתת להם אופציות להמשיך ולקדם את הנושאים. אני מברך על יוזמות שנעשו בנושא הזה. אבל

יוזמה לחוד וחשיבה אסטרטגית, שמתרגמת את זה למבנה, לחוד. אנחנו כרגע בתוך התהליך הזה. אני אקח את זה

בחשבון, אני אזמן דיון וניראה לאן אנחנו מגיעים. דבר אחד אני מבטיח, לא יפגע הנושא. לא משנה כרגע מה נעשה,

הנושא לא יפגע.
לגבי נושא של קווי החירום
אני רוצה לציין שאנחנו החלטנו יחד בעידודה וביוזמתה של גברת אמונה אלון להקים

קו חירום ארצי. קו החירום הארצי קצת יקל מעל קווי החירום המקומיים, הוא לא יבוא במקומם אבל הוא קצת יקל.

אנחנו מקימים קו חירום ארצי, כדי שתהיה כתובת לכל אשה מוכה.
היו"ר יעל דייל
מי יאייש אותו?
מיכל מור
איך זה יהיה? אתה מוכן להתייחס?
יגאל בן-שלום
אמרתי שלפי בקשתה של גברת אמונה אלון הסכמנו להקים קו חירום ארצי. לגבי הטיפול בנושא הזה, מר חיים

פוזנר ומר שלמה מדינה יקבעו איך, מה, מי, כמה ולמה. זה טרי מאתמול. הם יבחנו את הנושא וייציעו לי הצעה איך

ליישם את זה ונעשה את זה. הנה דוגמא.
מיכל מור
אפשר לבקש גם להיות שותפים בדיונים לפני קבלת ההחלטה על זה?
יגאל בן-שלום
זה לא במסגרת הוועדה. בשביל זה יש ל את הכתובת הרגילה של עובדי המשרד.
היו"ר יעלי דייו
אני כתובת לגברת מיבל מור ולאחרות, בדיוק אותו דבר. בנושא של קווי חירום, אנחנו גם דיברנו על זה עם גברת

אמונה אלון. הרי השאלה היא לא לתת מספר של 4 ספרות. זה הרי מגיע אל שולחננו לפעמים על אלונקה, לצערי.

אנחנו לא ועדת כנסת שלא עובדת עם כל נציגי השטח, ובזה אולי אנחנו שונים מוועדות אחרות. זה מגיע אל שולחננו

דרך חדרי מיון, דרך בתי קברות, דרך בתי-הסוהר. אנחנו חיים את הדברים האלה בצד הקשה ביותר שלהם. זה מגיע

אל שולחננו כאשר אין קו חירום ברוסית ובאמהרית ובערבית, באשר לא עושים את ההפרדה בין אוכלוסיה ערבית

ויהודית, כאשר אין מיומנות בצד השני, כאשר זה לא מאוייש 24 שעות. לכן זה לא מין דבר שהוא חיצוני לנו.
יגאל בן-שלום
מה שהתכוונתי להגיד, אתמול הובא אל שולחני בקשה לתת תקציב מיידי של כ150-100 אלף שקל לקו חירום

ארצי. אני נתתי הוראה לתת תקציב. לא אמרתי שזה במקום. מה שאמרתי שהנה באים ועושים מעשה מתוך מגמה, אני

לתומי כמנכ"ל חשבת- שאני עושה מעשה טוב, עבשיו מתברר שאולי לא, עוד לא שחררתי את התקציב בעצם, אולי אני

לא אשחרר אותו. יש לי כה לעשות דברים אחרים. תבינו איך שאני עובד. בחיפה יש 4 עובדות סוציאליות שמאיישות

קו חירום. הן עושות עבודה כזאת או אחרת, אני לא נכנס לזה. התקציב לקו חירום כולל 4 עובדות סוציאליות.
מיכל מור
אבל הן לא מאיישות את הקו.
יגאל בן-שלום
זה לא לרמה שלי ושל הוועדה כרגע לדון בפרטים. מה שאני אומר, יש לי אנשים, כולם מומחים. הם קיבלו ממני

איזשהו "אור ירוק" מבחינה תקציבית. עכשיו הם יבחנו וייגיעו למסקנה, האם לא צריך או כן צריך, אולי הם יגידו

שאני צריך לקחת את התקציב חזרה, או שייגידו לי לתת את התקציב. זה כל מה שנעשה כרגע ברמת הנהלת המשרד.

אני מבקש להמשיך לדבר.
אילנה צירנברודה
בכל חשיבה במשרד, לא חשוב איזה, אני מבקשת שתשב גם אשה. בכל אופן לנשים יש "ראש" אחר בנושא הזה.

זאת הבקשה היחידה.
אמונה אלון
גברת אורלי אינס שיושבת מאחור היא עוזרת המנכ"ל והיא תשתתף.
היו"ר יעל דיין
תיראו, זה לא יעזור, עד שלא יפתר העניין של קו החירום בחיפה אז לא חשוב על מה אנחנו יושבים, בכל ישיבת

ועדה בבל נושא עם בל נציג ממשלתי הנושא הזה חוזר ועולה.
יגאל בן-שלום
אנחנו בהחלט מתייחסים לנושא התוכני ולא הטכני. הנושא של השינויים הם תוכניים, זאת אומרת בלי שיהיה לי

תוכן למה שהולכים להקים אין טעם בנושא הטבני. ולכן יש לנו מסמכים שאומרים איך ייראה כל דבר ואיך נעשה כל

דבר ברמה התוכנית.

אני רוצה לציין עוד דבר. אין לי שום ספק שהמספרים שאנחנו מדברים עליהם הם המספרים הגלויים, אני מסכים

עם חברת הכנסת יעל דיין. כלומר, אין סטטיסטיקות, אין מחקרים. אני הולך לחזק בצורה חד-משמעית את נושא מינהל

המחקר שלנו ומינהל המיחשוב ובטכנולוגיות המתקדמות ביותר על מנת שיהיה בסיס נתונים, על מנת שנוכל לכוון

מדיניות לפי נתונים מספריים. אגב, המספרים הגלויים לא משקפים את המספרים הסמויים. אותה נערה שראיינתי

סיפרה לי שסוף סוף היא קיבלה אומץ ובטירונות - בעקבות טיפול שלנו היא הלכה גם לצבא - בטירונות במסגרת



גיבוש פלוגתי כל אחת היתה צריכה לספר סיפור כלשהו והיא לא התביישה וסיפרה את הסיפור שלה פעם ראשונה

בחייה לכל הפלוגה של הבנות שם. כשהיא גמרה לספר את סיפור ההתעללויות קמו עוד 3 בנות ואמרו: פעם ראשונה

קיבלנו אומץ, אף אחד לא יודע מזה, לבו קרה אותו דבר. כלומר ברור שהמספרים הסמויים הם גדולים יותר מהמספרים

הגלויים. אנחנו רוצים להגיע אליהם.
לגבי ארגון-הגג
יש לי ניסיון עם ארגון-גג של נכים, להבדיל אלף אלפי הבדלות. היה אצלי מר וירשובסקי

שמייצג אותם. יש בעיה בנושא הזה. אני חושב שלנו כמשרד נכון יותר לעבוד מול ארגון-גג ואני חושב שנגיע להישגים

גבוהים יותר. דא עקא, יש בעיה. זה לא הופך את הארגונים האחרים לבלתי נגישים למשרד. זאת אומרת בעצם לקבוצת

ארגון-הגג של הנכים אין שום מעמד שנותן להם איזשהי סמכות כלפי המשרד לקבל החלטות. הם בסדר, הם באים,

נחמדים, רוצים עוד זה ועוד זה, אבל הם לא מבטלים או לא באים במקום ארגוני הנכים. כלומר אם זה ארגון-גג רציני

שמאגד בתוכו את כל הארגונים ורק הוא מדבר כלפי המערכות ומיישב את העניינים, זה בסדר גמור, זה נהדר. אם זו

רק כותרת, אני אומרת שחבל על הזמן של כולנו. אני אומר את זה מהנייון שלי עם ארגוני הנכים. אני יושב עם ארגון

הנכים פעמיים בשנה, אני מכבד את מר וירשובסקי ואני מכבד את מי שבא. אז הם מבקשים דבר כזה או אחר וסוגרים

עניין. אבל מבחינה מהותית אנחנו עובדים מול ארגוני הנכים, גם המוסד לביטוח לאומי וגם אנחנו.

לכן עצתי לשקול את הנושא היטב איך מקימים את זה. אני מאוד אשמח כי זה יקל עלינו, זה חוסך שעות עבודה.

אבל רק במתכונת של ארגון באמת מייצג שמולו אנחנו נעבוד. לנו זה רק יביא ברכה.

אני חוזר, זה שבכותרות לא שמתי את המילה "אשה" זה לא אומר שהיא לא בכותרות. היא בכותרות, בתפיסה,

בקונספציה היא בכותרת. המשפחה היא משפחה. המעמד של האשה במשפחה הוא חזק מאוד. מבחינתי אשה ללא

משפחה היא עדיין אשה והיא תקבל טיפול, חד-הורית וכיוצא בזה, אין בעיה. אני שמח לומר שלא ניסחנו בפרוטרוט

ולחלוטין את הרמה הספציפית של ההתייחסות, בתוך אלימות במשפחה או מחוץ לאלימות במשפחה, לפרטים בתוך

המשפחה, לא ניסחנו את זה עדיין בצורה ספציפית ולא קבענו את השינויים הארגוניים. יש בעצם כמה אופציות שהן

כרגע בדיונים בתוך המשרד. אנחנו שומעים את כל האנשים ואני שוב אומר, שכל פיתרון שלא יהיה הוא בעצם פיתרון

- יש פה אנשים שבקיאים בנושא ויש גם ניסיון בעולם בנושא הזה. יש התמודדות אמיתית עם הנושא הזה, ערכית גם.

הדגשתי שאשה לא באה לבד, היא באה עם הילדים וכשאשה באה לבד אז היא מטופלת ברמה לבד.

דבר נוסף שאני רוצה לציין לברכה. היתה לי שיחה עם השר לבטחון פנים בשבוע שעבר ובאמת אני רואה,

המגמה שלי היא שיתוף פעולה בין-משרדי. אני רואה שיש יועצת למעמד האשה במשרד לבטחון פנים, יש במשרד ראש

הממשלה, אני בעד לתאם. אני בעד זה שאנחנו נתאם את המדיניות, את התקציבים ואת הפעילות בשטח כדי שלא נעשה

דברים חופפים. אני מברך על זה.
היו"ר יעל דיין
הן לא יועצות לענייני משפחה וקהילה. הן יועצות למעמד האשה.
אילנה צירנברודה
אצלך אין אשה בראש המשפחה, זו הבעיה. אנחנו רוצים אשה בראש.
יגאל בן-שלום
פתחתי ואמרתי בתחילת דברי שהיה דיון פנימי אצלנו ורצו להעלות את הנושא הזה דרך אגב. אמרתי שאני לא

מוכן לדיון, אני לא מכיר את הנושא, אני רוצה ללמוד אותו לעומק ואני לא אתייחס. אבל אני כן מכיר ברמה שאומרת

שיש קשר בהחלט בין אלימות נגד נשים לבין מעמד האשה, יש קשר, בהחלט כן. אני מוכן להתמודד עם זה, לבחון את

הנושא, ללמוד אותו היטב, לראות מה המשרד יכול לעשות למען הנושא הזה. יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות אני

מקווה ב-3.5 השנים שנותרו לי להיות במערכת על מנת לנסות ולעשות.
היו"ר יעל דיין
אני מודה לך. אני יודעת שאתה ממהר. אני רוצה להתנצל שלא נוכחים, בדרך כלל בפורומים האלה יש לפחות שני

ארגונים של גברים נגד אלימות כלפי נשים. הם מאוד פעילים ויש להם מה לומר. זו אולי דוגמא לגברים שכן מבינים

את ההבדל בין אשה לבין אשה במשפחה. אולי בהזדמנות תיפגש איתם.
יגאל בן-שלום
נפגשתי עם אחד הארגונים האלה.
היו"ר יעל דיין
נושא נוסף שלא עלה, שהוא כן נכלל בדרך כלל בדיונים שלנו על אלימות, זה הנושא של בתי-הדין הרבניים. יש

לנו אומנם שיתוף פעולה אדיר מצד הרב בן-דהן, שהוא באמת עוזר לנו מאוד בפיתרון של הרבה מאוד בעיות פרטניות.

אבל הבעיה כולה והתיאום בין מקרי אלימות לבין איך שזה מגיע ומה הפתרונות שמציעים בבתי-הדין הרבניים, אנחנו

במצב די גרוע בנושא הזה. חלק גדול מהאלימות המתגברת היא תוצאה מזה שבשלב הראשון לא עשו את ההפרדה אלא

מתחיל העניין של "שלום בית", שנגמר לא בשלום ולא בבית. זה עוד אלמנט שחסר היום סביב השולחן אבל הוא גם כן

נכלל בהתייחסות שלנו.

אני רוצה לומר שכאשר נכנסנו הנה זה היה כמי שקפאם שד ואנחנו יוצאים בהרגשה יותר טובה, אם כי בהרגשה

הפרטית שלי עדיין את המסר הפמיניסטי אולי או הנשי, שמשותף סביב השולחן הזה לרוב האנשים, אולי לא צלח

בידינו להעביר או אולי זה לוקח יותר מישיבה אחת להעביר. המסר הוא ההתייחסות לאשה כאשה, בין אם היא מועמדת

לקידום או שהיא מותקפת או שהיא נתונה לאלימות או לשיקום. מה שאנחנו לוקחות אולי כמובן מאליו, אותן נשים

שעוסקות בנושאים הפמיניסטיים והנשיים, בין אם זה בארגונים או בכנסת, אני לא יודעת אם הצלחנו להעביר את זה
יגאל בן-שלום
הצלחתם. כל מה שאמרתי הוא רק שאני רוצה ללמוד את הנושא.
היו"ר יעל דיין
אולי תוקדש לזה מחשבה במשרד, לראות את האשה כאשה, לא רק כחלק ממשפחה וכחלק מילדים וכחלק

מקהילה אלא האשה כבן אדם. תודה רבה לך.

הישיבה ננעלה פשעה 11:00

קוד המקור של הנתונים