ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 15/04/1997

רצח נשים בידי בני זוגו - הרצח של גיורג'ט סיטבון ושני נסיונות רצח נוספים

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שבי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 49

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האשה

יום שלישי, הי בניסן התשנ"ז (15 באפריל 1997), שעה 12:00
נפחו
הברי הוועדה: יעל דיין-היו"ר

בני אלון

נעמי חזן
מוזמנים
רפ"ק מלכה סופר - קצינת מניעה במדור עבריינות נוער, המשרד לביטחון פנים

אמונה אלון - יועצת ראש הממשלה לענייני מעמד האשה

עדה פליאל טרוסמן - ממונה על הטיפול בנשים, משרד העבודה והרווחה

חיותה שנבל - מנהלת השרות לנערה במצוקה, משרד העבודה והרווחה

מיכל כפרי - יועצת למעמד האשה לשרת התקשורת, המדע והטכנולוגיה

מיכל מור - קו חירום לנפגעות אלימות בחיפה ובצפון

אירית אומנית - מנהלת מיקלט חירום לנשים מוכות בחיפה

עו"ד סימה גורן - יו"ר המחלקה למעמד האשה בישראל, ויצ"ו ישראל

חיה לאונוב - אחראית על האלימות בכל הארץ, ויצ"ו ישראל

אפרת ישראלי - מנהלת האגף לאשה בחברה, נעמ"ת

עו"ד דניאלה במברגר-אנוש- שדולת הנשים בישראל
מ"מ מנהלת הוועדה
תמי ברוך

רשמה: אירית שלהבת
סדר היום
1.רצח נשים בידי בני זוגן - הרצח של גיורגיט סיטבון ושני נסיונות רצח נוספים.



רצח נשים בידי בני זוגו - הרצח של גיורג'ט סיטבון ושני נסיונות רצח נוספים
היו"ר יעלי דיין
אני מבקשת לפתוח את ישיבת הוועדה. זו אומנם עת פגרה אך מצאתי לנחוץ לזמן את הוועדה. יש נושאים שיכולים

לחכות אך לצערי הרב הנושא שלפנינו הוא דחוף. היו אירועים, שתפסו עמודים שלמים בעיתונים, של רצח ונסיונות

לרצח. באותו שבוע חיה רצח אחד שלצערנו צלח ושני נסיונות לרצח, בירוחם ובנתיבות. אתמול ראיתי בעיתון עוד

סיפור שעדיין אין עליו דיווח מלא שמספר על עוד מיקרח של רצח על-ידי בן-זוג, רצח שידוע והבעיה היתה המשך

הפיענוח שלו, וכניראה שיימצאו את הגופה. בלי להרגיש בכלל אנחנו פתאום מוצאים עצמנו שוב פעם מול גל של

אלימות. בפורום הזה היום אין פסיכולוגים שיוכלו להסביר לנו האם זה מדבק, אולי זה דבר שמכניס את הרעיון בראש

של אחרים, אבל העובדה היא שאנחנו הגענו למצב כזה. אנחנו שעוסקים בזה כל השנה, כל הימים, כל החודשים,

עוסקים בזה בדאגה רבה ובניסיון למצוא פתרונות. אין לי תלונה על העובדה שכאשר יש רצח מייד זה נמצא בכותרות.

אני לא יכולה לבוא ולהגיד להם "מדוע אתם לא מטפלים בזה כל יום" אבל אני כן יכולה וחייבת לנצל את העובדה שיש

כותרת ויש עניין ויש התייחסות תקשורתית כדי לחזור ולהעלות את הנושא ואת כל מה שמסביב לו על סדר היום. זה

הנושא הקשה שבעטיו התכנסנו.

אני מאוד כועסת על היעדרות נציגי משרד המשפטים כי אצלם זו לא פגרה. הם הודיעו לי שהם נורא מצטערים אך

הם לא יכולים לשלוח מישהו לישיבת ועדה. לא היה כדבר הזה. נציגות של משרד המשפטים חייבת להיות נוכחת

בישיבות הוועדה שיש להן איזשהי רלוונטיות למשרד המשפטים. יש כאן נושאים של חקיקה, יש כאן נושאים של

הפרת חוק, יש כאן תמיד נושאים שקשורים אליהם ומשרד המשפטים מוזמן אל כל ישיבות הוועדה. הם ידעו מהו נושא

הדיון ולמרות זה הודיעו לי שהם נורא מצטערים אבל הם לא יכולים הפעם לשלוח נציג, כאילו הייתי איזה אירגון

מתנדבים (ואין לי כוונה לפגוע כאן באף אחד) שאפשר להגיד לו "מצטערים, לא הפעם". אני חברת כנסת, אנחנו ועדת

כנסת, ואני רוצה את זה גם לפרוטוקול וגם כמובן ייצא מכתב מתאים בהתייחסות לזה. אני הזמנתי לכאן את האירגונים

בהזדמנות זו משום שהסיכומים של ישיבות כאלה, כמובן מלבד להביע זעזוע וכן הלאה, אנחנו תמיד, כפי שאמרתי

בביטוי לא נעים כל-כך, אנחנו "לוקחים טרמפ" על אירועים קשים כדי להדגיש מצב אמיתי שהוא קשה מאוד ו"לנצל"

מצב קשה כדי לנסות להביא את דברנו בפני מי שצריך להחליט. אם כי זה לא נוגע ישירות ברציחות, אנחנו עומדים

בפני קריסה, למרות הבטחות, ונמצאת כאן יועצת ראש הממשלה, גברת אמונה אלון, והתכתבנו בנושא. היו שתי

הבטחות שנגעו למרכזי סיוע ולמיקלטים. מאז קום הממשלה הזו אנו ישבנו עם השר על הבטחות להגדלת המימון

הממשלתי אך לאחר ההבטחות בא אלינו איזה מכתב סתמי שאמר "כמובן זה תלוי בהרשאת האוצר". אני לא מתדיינת

על מיקלטים לנשים מוכות עם שר האוצר, אני מתדיינת על מיקלטים או על מרכזי סיוע או על אחוז התקציב הממשלתי

בדברים שמסייעים לנו להילחם נגד האלימות עם השר האחראי, והשר האחראי הוא שר העבודה והרווחה.
דניאלה במברגר-אנוש
אנחנו לפני חודש דיברנו איתו והוא שוב עמד מאחורינו.
היו"ר יעל דייו
הוא עומד מאחורי זה. כולם הולכים אליו והוא נורא נחמד והוא מקבל בלשכתו וכל האירגונים היו אצלו וכולם

הצטלמו. הוא קיבל מזה הרבה מאוד קרדיט ואמרו "הנה תיראו, היתה שרה, גברת אורה נמיר, ולא השגנו כלום ועכשיו

יש שר, ולא רק שר אלא רחמנא לצלן גם גבר דתי, גם חרדי, גם ש"ס, ובכל זאת למרות הכל הנה תיראו, ניפתח עידן

חדש". היתה לי ביקורת גם אם זו היתה אשה ליברלית מהשמאל וכל מה שאתם רוצים, עם תפיסת עולם שלנו, בלי כל

קשר, כי כאשר לא מקבלים אז לא מקבלים.
סימה גורן
בדו"ח שנתנו כתבו %75.
היו"ר יעל דיין
אנחנו לא קיבלנו מההבטחות האלה. קיבלו הבטחה כפולה לסיוע למרכזי סיוע, גם הבטחה של גברת נתניהו.
אמונה אלון
ועדת התמיכות אישרה למרכזי הסיוע חצי מיליון שקל. יש לי פה מכתב תודה מהם על זה.

היו"ר יעל דיין;

אם הם קיבלו בפועל את הכסף אני שמחה כי נכון לשבוע שעבר זה לא היה.
אמונה אלון
הכסף עדיין לא ניתן. זה יהיה עוד שבוע, שבועיים. אבל ועדת התמיכות פנתה אליהם במכתב רישמי שזה אושר.
אירית אומנית
אבל בשנה הבאה זה שוב יבוא לוועדת התמיכות, לא זו הדרך.
היו"ר יעל דיין
אנחנו לא דנים כרגע במה שייקרה בשנה הבאה. יש כאן מצב של קריסה של דברים מכיוון שלא קיבלו תקציב גם

של שנה שעברה. מי שמקבל חצי מיליון אבי לא דואגת מאיפה הוא יקבל בשנה הבאה. אני דואגת לאלה שמקבלים

10,000 ולא קיבלו את התקציב של שנה שעברה, וזה המצב לגבי הרבה גופים וקווי חירום וכן הלאה.

אני שמחה לשמוע שאת זה קיבלו. לעומת זאת כל ההבטחות שקיבלנו משר העבודה והרווחה בייחס להגדלת המימון

הממשלתי של מיקלטים, להגיע ל-7%, ושל מרכזי סיוע, להגיע עד %50 מ-10% ולהשלים את החוב של ה-10

שעדיין לא התקבל לגבי שנה שעברה, שום דבר מזה לא נעשה, מלבד התכתבות, וכפי שנאמר כאן, קבלות פנים מאוד

סימפטיות אצלו בלישכה. זה לא יילך ככה.

דבר נוסף שלא יילך, ובגלל שזו ישיבת פגרה זו ההזדמנות להזכיר את זה (הישיבה הראשונה אחרי הפגרה תהיה

בנושא הזה) הם השינויים שמתהווים במשרד העבודה והרווחה בנושא האלימות ללא ידיעתנו, נגד דעתנו בצורה

מוחלטת. כשאני אומרת כאן "דעתנו" זה לא רק חברות הכנסת הנוכחות אלא זו דעת הוועדה שיושבת על הנושאים

האלה כבר שנים, נגד דיעת כל האירגונים שאבחנו עובדים איתם, שהם מודעים מאוד לפרטי הפרטים של סוג העבודה

שצריכה להיעשות. כאן יש עניין של תפיסת עולם. אני לא רוצה שוב פעם להגיד שהגברים והדתיים והחרדים הם ככה

או אחרת אבל יש תפיסת עולם שאומרת שאלימות כלפי נשים היא אלימות כלפי נשים והיא צריכה להיות מטופלת

ככזו. נכנסנו לזה בפרטי פרטים כשדיברנו על חוק עונשי מינימום בעבירות מין ואז ראש הממשלה ושר המשפטים וכל

מי שאנחנו עובדים איתו הבינו את זה, שאין עבירות מין שוות לתאונות דרבים, שזה גם כן נושא אלים, כמו כל נושא

אלימות אחרת, כולל אלימות מה שנקרא "כללית" במשפחה. דרשנו להפריד ותמיד זה היה מופרד. זו התמחות אחרת

ומיומנות אחרת וזו הכשרה של עובדים סוציאלים שונה לגמרי מאשר מה שנקרא DOMESTIC VIOLENCE

במובן הכללי. טיפול באלימות כלפי נשים זו התמחות ומיומנות ואנחנו פשוט מסרבים שזה ייכנס כאן לאיזה סל כללי,

בגלל עניין של תפיסת עולם, כבייכול אצלבו לא ממש מכים בשים. לפי תפיסה זו לענות על אלימות בלפי נשים זה כמו

לטפל בשלום בית. זו תשובה שאני מקבלת מנשים שהן על סף להיות נרצחות, אומרים להן "שלום בית".
חיה לאונוב
אב בית-דין רבני בתל-אביב שאל בשבוע שעבר אשה שהגיעה למיקלט למה היא ברחה עם הילדים, למה היא לא

השאירה את הילדים אצל בעלה. זה קורה היום, בשנת 1997.
היו"ר יעל דיין
אני מנסה לראות בנושא הזה של אלימות כלפי נשים - ואני אומרת את זה דווקא משום שנמצאת פח גברת אמונה

אלון - נושא קונצנזואלי, אבל אי אפשר בשם הקונצנזוס להעביר את זה לפאזה אחרת, זה לא יילך. אני מציינת

לפרוטוקול שהישיבה הראשונה על סדר היום עם השר - והשר חייב לבוא ואנחנו נתאים את עצמנו באותו שבוע לזמן

שלו - תהיה בנושא שינויים במשרד העבודה והרווחה לגבי הטיפול באלימות כלפי נשים. הם יודעים טוב מאוד על מה

אני מדברת.
מיכל מור
אני מבקשת להכניס גם את העניין שלנו. אנחנו קו חירום לנפגעות אלימות בחיפה ובצפון.
נעמי חזן
מה שעושים שם זה נורא. אני קיבלתי תשובה מהשר אתמול בנושא הזה.
מיכל מור
עכשיו אני רואה את התשובה והיא בכלל לא קשורה לעניין. אנחנו מטפלות בלמעלה מ-1,200 נשים בשנה .
היו"ר יעל דיין
אנחנו נעשה תיכף סבב של דוברים. הנושא היום הוא הרציחות ונסיונות הרצח אבל אנחנו בהזדמנות זו, מאחר וזו

פגרה, אנחנו קובעים את סדר היום לגבי הישיבות בנושאים האלה מייד עם תום הפגרה. עבשיו אני אבקש מהמשטרה

למסור לנו דיווח.
מלכה סופר
מנתונים שאנחנו אספנו מתחילת חודש ינואר לגבי אירועים אנחנו מדברים על 5 מיקרי רצח של נשים על-ידי בני

זוגן.
אפרת ישראלי
כלומר יהיה אותו מספר כמו בשנה שעברה.
מלכה סופר
אני מקווה שמשהו יעצור בכל זאת את העגלה הצפוייה אולי אבל זה הנתון כרגע. אנחנו מדברים על 5 מקרי רצח

ועוד שני נסיונות רצח שפורסמו בתקשורת. אחד הדברים המאפיינים, שבחלק גדול מהמיקרים לא היו תלונות קודמות

למשטרה. ברצח שאירע בינואר בעיר רמלה נרצחה אשה שבעלה היה ידוע על עבירות קודמות אבל לא היו תלונות

במשטרה על אלימות במשפחה. מקרה אחר היה בפברואר. פה מדובר על חבר לחיים, לא על בעל (אני לא יודעת אם זה

כל-כך משנה) ולא היו תלונות קודמות. מקרה נוסף אירע ברמלה בראשית חודש מרץ. שם היו תלונות קודמות

והתייחסו אליהן די בחומרה, לרבות הגשת כתבי אישום אך עדיין לא היה דיון משפטי. ניסו לתת מענה משולב של

שירותי הרווחה ושל הגשת כתב אישום, תפיסת הנשק וכולי אך הרצח אירע לפני שהיה איזשהו מענה. במיקרה נוסף

שהיה בחודש מרץ ביפו - היו תלונות קודמות לא רק בגין אלימות במשפחה אלא גם בגין עבירות אחרות. מרביתן

נסגרו בטענה של אי שפיות. במקרה האחרון שהיה בחודש אפריל לא היו תלונות קודמות במשטרה. בשני מקרי
הנסיונות לרצח שפורסמו באותו יום
במקרה אחד בנתיבות לא היו תלונות קודמות למשטרה, במקרה אחר היו תלונות

קודמות, האיש כבר נשפט על עבירות תקיפה במשפחה ונדון למאסר על תנאי. הוא היום נמצא במעצר, הוגש כתב

אישום וההליך המשפטי במקרה הזה יהיה דחוף. אני מוכרחה לומר שהמיקרה הראשון הוא של אנשים שהגיעו לארץ

רק ב-1996 כך שיכול להיות שבארץ מוצאם היו אירועים קודמים. העובדה שאין לבו תלונות קודמות לא מעידה על

כך. אלה המיקרים שהיו בשנה האחרונה. בסך הכל ב-4 מיקרים מתוך ה-7 לא היו בכלל תלונות קודמות. מיקרה אחד

נשפט בעבר על עבירות קודמות וקיבל מאסר על תנאי; מיקרה אחד לא הועמד לדין מכיוון שהוא הוגדר כחולה נפש;

ובמיקרה אחר היו באמת בהליכים שלא הגיעו לידי מימוש.
היו"ר יעל דיין
האם יש לנו חתך מוצא? הדברים האלה ישארו סגורים, אם כי עברנו כבר את העסק הזה של "לא לשים סטיגמות".

חלק מהטיפול של הגופים השונים זה הזיהוי של הרקע התרבותי, חברתי, מוצאי של המיקרים שבהם היתה אלימות.
מלכה סופר
אנחנו לא עושים ניתוח לפי מוצא. לפי דת גזע ומין - כן, אבל כל היתר לא. לפי השמות אני יכולה לראות שיש פה

שני שמות ערביים, 3 שמות שנשמעים כשמות של עולות חדשות, וישראליות ותיקות יותר, כלומר חתך רחב. אנחנו

בדקנו את התלונות שהוגשו ב-1996 ואחוז המיקרים בהם לא היו תלונות במשטרה הוא יחסית גבוה. מתוך 17 מקרי

רצח הוגשו תלונות רק ב-4 מיקרים. אני חושבת שמאוד חשוב לעשות מחקר על השאלה מדוע לא הוגשו תלונות אך

אני לא בטוחה שזה תפקיד המשטרה. אני יכולה להגיד שהמשרד לביטחון פנים מממן יחד עם המועצה לשלום הילד

מחקר מאוד מקיף שבין היתר השאלה הזאת תעלה בו. בהשוואה כללית עם נתוני אלימות בין בבי זוג, ובעיקר כלפי

נשים, אנחנו לא רואים עליה בתלונות, יש אפילו מידה מסויימת של ירידה בתלונות. אני לא חושבת שהירידה היא מאוד

משמעותית מבחינה סטטיסטית, מדובר על 1.5%- 1% אבל אנחנו לא יכולים להגיד שיש יותר תלונות למשטרה

ב-1996 לעומת 1995.
היו"ר יעל דיין
נאמר שלא היו תלונות למשטרה. האם אנחנו יודעים האם המשפחה היתה באיזשהו טיפול של משרד העבודה

והרווחה?
מלכה סופר
בחלק מהמיקרים כן היה קשר עם גורמי רווחה. לפעמים הקשר היה בנושאים אחרים, שלא קשורים לאלימות.
היו"ר יעל דיין
זה לא משנה, העיקר שיש מישהו מהרשויות שנמצא באיזשהו מגע עם המשפחה, מצידי שזה יהיה משרד החינוך

והתרבות. אני שואלת לא בשביל להסיק מסקנות מראש.
חיה לאונוב
זה כמו שמישהו הולך לרופא. אם הוא לא מדבר על הכאב או על החולי שיש לו אז הרופא לא יכול לזהות.
היו"ר יעל דיין
אם זו משפחה מובטלת עם אב נרקומן וכדומה, בחייך, הרי יש לנו ניסיון של משפחות במצוקה. זה לא אומר

שהמצוקה צריכה להיות מזוהה מראש באלימות אבל יכול להיות שלאחר מעשה אנחנו יודעים שהמצוקה היתה אחת

הסיבות לאלימות. את יכולה להגיד שיש נרקומנים שאף פעם לא נגעו לרעה בנשותיהם אבל אנחנו יודעים בדיעבד

לצערי שאיקס מהרוצחים היו מובטלים או נרקומנים או שיכורים. אלה נתוני רווחה שאינם מזוהים ישירות בהקדמה

לרצח אבל לאחר מעשה אנחנו יכולים בכל זאת להסיק מסקנות מאיפה זה בא. כמו שאי שפיות, שהיא לא מזוהה דווקא

עם אלימות, יכול להיות שהוא לא היכה אותה אף פעם אבל, כמו ברצח בעתלית, הוא מאושפז, הוא מטופל על-ידי

רופאים שבאיזשהו מקום מזהים בטיפול בו את הסיכון ואת האלימות שקיימים בו. עוד דבר שאבי רוצה לדעת לגבי בל

הרציחות הוא אצל מי היה רישיון להחזקת בלי ירי. אני רוצה לדעת שאבי עושה כל שביכולתי בבדי לשלול את הרישיון

הזה מראש.
מלכה סופר
במיקרים האלה לא היה שימוש בנשק חם.
אפרת ישראלי
השאלה היא אם מה שחברת הכנסת אמרה, עם כל הבתובים האלה, אם מישהו עושה איתם משהו לפני. זאת אומרת

לאסוף נתונים בדיעבד זה משהו אחר.
היו"ר יעל דיין
כל המחקר לאחר מעשה הוא כדי לנסות ולזהות איזשהם אלמנטים שייאפשרו לתפוס משהו, אחד מעשרים לתפוס

לפני שקורה אסון, וכדי לשכלל את כלי האבחנה ואת התיאום בין הגורמים.
נעמי חזן
גברת מלכה סופר, האם יש לך תשובות לחלק מהשאלות האלה? ב-4 מיקרים מתוך 17 בשנה האחרונה הוגשו

תלונות למשטרה על אלימות במשפחה. האם בדקתם את עצמכם ואתם שקטים שעשיתם הכל כדי למנוע את הרצח?
מלכה סופר
התשובה היא יותר מסובכת מהשאלה. אני לא יכולה להגיד לך שעשינו הכל וגם אישית אני לא יכולה להגיד

שעשיתי הכל. אני יכולה להגיד שעשינו הרבה ושיש באמת שינוי. אני חושבת שהעשייה צריכה להיות משני נידבכים:

1) להגיב נכון על מיקרים שפונים - ואנחנו מנסים לקדם את התגובה הנכונה למיקרים שפונים; 2) לעבוד ברשת

שתעודד פניות למשטרה. אני חושבת שבשום אופן לא ניתן לומר שנשים לא פונות למשטרה רק מתוך זה שהמשטרה

לא פועלת נכון. אני חושבת שיש מיגוון רחב של סיבות מדוע יש נשים שלא פונות למשטרה וגם לא פונות לרווחה או

לגורמים אחרים. הסיבות לכך שהן לא מוציאות את הדברים החוצה בוודאי ידועות לקהל שיושב פה. יש מיקרים שכלל

לא ידעו עליהם ובאמת הקורבנות עשו הרבה מאוד מאמצים כדי שאף אחד לא יידע.
נעמי חזן
יש שתי בעיות במה שאמרת. בעיה ראשונה זה שב 80%-70%-ממיקרי הרצח בכלל לא מגיעות תלונות למשטרה.

סביר להניח שזה עומד פחות או יותר בפרופורציה לאחוז התלונות ביחס למיקרים האמיתיים שקורים בשטח. שאלה

אחת היא מה קורה עם 70% או 80% המיקרים שלא מגיעות תלונות בכלל. מתוך ה-80% האלה סביר להניח שגורמי

הרווחה או חלק מהמיקלטים או קווי החירום כן מקבלים תלונות אבל אין מערכת תקשורת ביניהם לבין המשטרה. אני

יודעת שיש פה דילמה אמיתית כי אשה פונה למרכז סיוע או שהעובדת הסוציאלית יודעת שקורה משהו אבל זה לא

מועבר למשטרה, אין תיאום. לא יעזור כלום, אני אומרת חד וחלק, אין תיאום ולכן חלק מהאחריות רובצת על כל

הגורמים שמקבלים את התלונות אבל הם לא בתקשורת מלאה עם המשטרה. אני חושבת שזה כמעט פשע לא ליידע

גורמים על אלימות במשפחה. עד שאנחנו לא נבין שזה פשע ואם יהיה צורך אז ננקוט באקט הצהרתי כדי להפוך את אי

היידוע לעבירה פלילית אז אנחנו נתכנס תמיד במצבי חירום. זה חלק מהבעיה. חלק אחר מהבעיה הוא לגבי המיקרים

המועטים שבהם כן יש דיווח ויש תלונות קודמות. חלק מהביקורת העצמית במובן הקונסטרוקטיבי זה לראות האם בכל

אחד מהמיקרים שכן היה דיווח עשינו את כל מה שיכולנו, האם היינו יכולים למנוע את זה.
היו"ר יעל דיין
אני רוצה להפחית אולי מהחדות שיש בהערה שלך. ארבעת המיקרים שכן היו בטיפול לא עמדו בפני עצמם. הם היו

חלק מנגיד 10,000 מיקרים שדווחו וטופלו. מתוך מספר המיקרים הגדול מאוד שדווחו וטופלו ב-4 מיקרים היה רצח.

לא אותם צריך לבדוק. יש משהו לטובה ומשהו לסימן שאלה. אנחנו אומרים שהיו נניח 10,000 תלונות על אלימות

שכולן טופלו בדרכים כאלה או אחרות. מתוך המטופלים היו 4 מיקרים שגם טופלו אבל רק לאחר מעשה ידענו לשאול

את עצמנו על ארבעת המיקרים הספציפיים הכיצד זה שהם נגמרו ברצח. אנחנו יודעים את זה לאחר מעשה. זה לא

אומר שכולם לא טופלו.
נעמי חזן
אני חידדתי את הדברים בכוונה כי כולנו מוטרדות.
מלכה סופר
אני אתחיל דווקא מהנושא של חובת הדיווח, שבעצם על זה את מדברת, אבל אני רוצה לדבר על שיכלול כלי

הדיווח. אלה שתי שאלות נפרדות. חובת הדיווח מן הסתם יעלה פה כסוגיה בפני עצמה עם היבטים כאלה ואחרים.
היו"ר יעל דיין
משרד המשפטים, כפי שציינתי בהתחלה, סירב לשלוה מישהו לדיון. רק לידיעת הנוכחות - וזה שוב פעם דבר

שמידי פעם תופסים עליו טרמפ בתקשורת - כל 6 חודשים מונח חוק על שולחן הכנסת, מזה לפחות מספר השנים שאני

נמצאת כאן, בעניין חובת דיווח והחוק הזה נופל כי אף משרד ממשלתי לא מוכן לקחת את זה עליו.
סימה גורן
זה סמוך לחוק הגנה על חסרי ישע?
היו"ר יעל דיין
"חסרי ישע" מכוסים בחוק. זה חוק בפני עצמו בעניין חובת דיווח. אישית אני מתנגדת לזה. משרד המשפטים מאז

ומעולם התנגד לזה, בכל הממשלות. זה נפל בוועדת שרים פעם אחר פעם. כל פעם שיש רצח למחרת ברדיו עוד פעם

כ-יתאום "מגלים" שיש דבר כזה "חובת דיווח" ואז שני חברי כנסת נועזים ונחרצים משני צידי הקשת הפוליטית מגישים

את הצעת החוק ויש הסכמה ומראיינים אותם והשמחה גדולה. הם יודעים יפה מאוד שהצעת החוק הזו לא תעבור.

הסיבות שאנחנו קיבלנו בשעתו הן מאוד משכנעות, ולא ניכנס לזה היום, אבל אני אומרת - תישכחו מזה. צריך לחשוב

על דרכים אחרות נורמטיביות חינוכיות להגיע למצב שיהיה דיווח מבלי שתהיה אחריות פלילית על מי שלא מדווח.
מלכה סופר
אם אנחנו מדברים על שיכלול הכלים ולאו דווקא הכנסת כלי נוסף אז אני יכולה להגיד שנעשים דברים. זה לא נכון

שלא נעשים דברים. למשל אנחנו יושבים יחד עם הגורמים המשפטיים וגורמים נוספים במשרד הבריאות כדי לנסח

ולהסביר מהן חובות הדיווח של בתי חולים בהתאם למצב החוקי הקיים, איך לשכלל את הדרכים ולמסד אותן, כדי

למסד את דרך הדיווח של בתי החולים למשטרה. גם משרד העבודה והרווחה מפתח מודלים שמשפרים את הקשר בין

תחנות המשטרה השונות לבין גורמים שונים במחלקות לשירותים חברתיים של משרד העבודה והרווחה ובין מרכזים

למניעת אלימות במשפחה, כלים של דיווח הדדי, של דיווח מצד המשטרה למרכז או לגורם המקצועי וקבלת דיווח מהם.

לא תמיד דיווח שנעשה בהיעדר הסכמה הוא יעיל, כלומר אם אין הבנה אצל הקורבן איך היא יכולה להיעזר בהליך

הפלילי אני לא בטוחה שדיווח בלי הסכמתה או בניגוד להסכמתה הוא בהכרח כל-כך יעיל ותורם. אני יודעת שיש היום

הרבה יותר קשר ותיאום בין הגופים שנובע בחלקו גם עקב דיווח ואימון שנוצר ועבודה משותפת בהרבה מאוד תחנות

משטרה. אם אני בודקת מה עשו במיקרים שהסתיימו באופן טראגי או כמעט טראגי אני יכולה לראות עליה בחומרת

הטיפול המשטרתי, שימוש רחב יותר במעצר או בהרחקה מהבית, שימוש רחב יותר בנושא של תפיסת הנשק ופעולות

לשלילת הרישיון. הדברים האלה לא קורים מאליהם. זה בקשר לשאלה שלך האם ננקטו כל הצעדים במובן של החמרת

הטיפול. אני יודעת שאנחנו משקיעים עכשיו ניסיון בפיתוח איזשהי יכולת להעריך מסוכנות ולנבא מסוכנות, כלומר מתי

יותר מסוכן ומתי פחות מסוכן, מתי להשתמש בכלים מחמירים יותר ומתי לא, לנסות למצוא איזון לטובת מניעת

הסיכונים. המגמה שלנו היא לראות בביטחון את הדבר החשוב ביותר קודם כל.
אירית אומנית
יש שני דברים מתסכלים. אחד זה כשמדברים איתך ואת "מכוחותינו". במשרד הרווחה יש את גברת חיותה שנבל

ואת גברת עדה פליאל-טרוסמן ומהמשטרה יש אותך ואיתכם אין לנו הרבה מה להגיד. אלה שיש לנו מה להגיד להם לא

נמצאים פה. אני מנהלת מיקלט חירום לנשים מוכות ויש מיקרים שעד שאני לא כותבת למפקד המחוז האיש לא נעצר.

אני עכשיו מטפלת בשני מיקרים שהאשה לא היתה אצלנו אילו המשטרה היתה עוצרת את הבעל אבל "מחפשים אותו".

בשני המיקרים זה פוטנציאל לרצח, זה מה שאני דיווחתי. אני רוצה להגיד כאן שאני ערה לשיפור שחל. יש תחנות

שניפלא לעבוד איתן וחל שיפור ענק. אנחנו באנו פה לייצג את המיקרים שבהם יש בעיות.
מלכה סופר
השר לבטחון פנים עשה כנס גדול לפני כחודש עם כל מפקדי התחנות במשטרה, עם כל ראשי המשרדים, עם

המפכ"ל, עם ראש אגף החקירות. אני לא מייצגת פה את עצמי, אני מייצגת פה את המשטרה. כשאני מדברת על מדיניות

המשטרה, על השתלמויות שאנחנו עושים, על דברים שאנחנו עושים, זה מתקציב המשטרה, זה לא מיוזמה פרטית של

אדם זה או אחר בתוך המשטרה. נכון שצריך להעמיק ולהרחיב. לא כל מפקד תחנה מדבר בקול אחד, וזה נכון גם לגבי

מקצועות אחרים. אני חושבת שאתם מאוד מסייעים לשינוי.
היו"ר יעל דיין
אני ביקשתי בעניין הזה שתהיה לנו כתובת אחת. בזמן השר לבטחון פנים הקודם היה סידור כזה. עכשיו הכתובת

הזו היא אל גברת מאשה לובלסקי והיא לא עונה על הצרכים שלי. אני אמרתי את זה לשר. לא בגלל שזו גברת מאשה

לובלסקי, אני מאוד שמחה שיש מישהי שאחראית, אבל אני צריכה שהכתובת תהיה איש משטרה, אני צריכה מישהו

כמו שהיה לי קודם. היה לי קשר עם מר ישראל סדן וכשהוא קיבל את הפיקוד על משמר הגבול החליפו אותו במישהו

אחר. אני רוצה אדם שאוכל לצלצל לביפר שלו בכל שעה, בדרך כלל זה קורה ב-2 בלילה ביום שישי, ולומר לו

שהושבו פני ריקם בתחנת משטרה בחולון למשל, שצלצלתי וביקשתי שיישלחו ניידת דחוף ושאלו אותי מה לי ולגברת

המתלוננת, למה היא לא מצלצלת לבד (אחרי שהיא הצליחה איכשהו לצעוק למישהו שייצלצל אלי). בעבר היתה לי

כתובת. עכשיו יש לי כתובת של לילי, ראש לשכת המפכ"ל. מאוד לא נוח לי בשבת בלילה או בצהרים או בחג או בזמן

לא מקובל לצלצל לראש לשכת המפכ"ל. המפכ"ל הוא לא כתובת בשבילי.
מלכה סופר
את מדברת על המשרד לבטחון פנים ומאוד הייתי שמחה אם הפניות שלך היו מועברות לשר לבטחון פנים.
היו"ר יעל דיין
אני ביקשתי בשעתו מהשר לשעבר שחל ובאמת הגענו להסכמה. אני צריכה לדבר עם איש משטרה, אני לא צריכה

שרים, אני לא צריכה אנשים פוליטיים. אני צריכה איש משטרה שיוכל לצלצל אישית למנהל תחנה ולהגיד לו "אצלך

יש בעיה כזאת וכזאת".
מלכה סופר
בתוך המשטרה אני מטפלת בזה. לא שאני ששה לקבל טלפונים ביום שישי ב-2 בלילה. יש פניות גם אלינו. גברת

מאשה לובלסקי פועלת מטעם השר והמשרד לבטחון פנים, אלה פונקציות שונות.
היו"ר יעל דיין
בואו נחליט ונעשה את זה באופן מסודר, בכתב, למסור לכל האירגונים שעוסקים בזה ואלינו, באנשים שפונים

אליהם, לאן אפשר לפנות כאשר יש בעיה. אני לא מדברת על מכתב למר בלשניקוב שייעבור לזה וייעבור להוא עם

עותק לגברת אמונה אלון ולאחרים אלא לכיבוי שריפות ולמקרי חירום כדי להגיע למצב שלא נשמע שהיו פניות לתחנה

כזו או אחרת שלא נענו כשורה. יש כמה תחנות שהן מועדות. יש תחנות שאני מצלצלת אליהן והכל בסדר, שם אני לא

צריכה שום תיווך, ויש תחנות שפשוט אי אפשר לעבוד איתן.
מיכל כפרי
למה אין לכם קו חירום מיוחד לצורך הזה? יש כאן איזה כשל. אני מכירה את זה מעיסוקי זה הרבה שנים, שנשים

לא נוטות לפנות כי הן יודעות שאו שאם אין פרוטקציה הן לא יכולות להגיע לחברת כנסת או
מלכה סופר
אני מוחה נמרצות על ההערה הזאת. זה בכלל לא נכון.
מיכל כפרי
יצא לי להכיר בחיי הלא קצרים כמה מיקרים. עלתה כאן שאלה למה נשים לא דיווחו קודם על אלימות והתשובה

לכך מורכבת מדי הרבה תשובות. חלק מהתשובה, לא כולה כמובן, אני מייחסת לבך שלוקח זמן עד שמגיעים ועד

שמטפלים, ולא בגלל שלא רוצים אלא בגלל המון בעיות. המפכ"ל עשה כנס אחד ואני בטוחה שהוא מנסה להפנים את

המושגים הללו. המשטרה עושה עבשיו תשדירי שירות על האכיפה בדרכים בקשר למהירות הנהיגה. למה היא לא

יוצאת החוצה עם מסר לציבור גם בנושא הזה של אלימות במשפחה?
נעמי חזן
זו היתה המטרה של מבצע הפירםומת של יועצת ראש הממשלה.
היו"ר יעל דיין
אני מבקשת לסדר, אנחנו נסיים את הקטע של המשטרה, רק שאלות ותשובות. אחר-בך אנחנו נעבור להתייחסות

של יועצת ראש הממשלה לענייני מעמד האשה, אחר-כך משרד העבודה והרווחה, ואחר-כך נעשה סבב של הנוכחים.
אפרת ישראלי
אנחנו שמענו מהשר על איזשהי היערבות מאוד קהילתית של המשטרה. יש ציפיה מההיערבות הזאת שתתייחס לזה.
מיבל מור
אני מרגישה איזשהו פער בסיסי בין ציפיות של נשים לבין עבודת המשטרה. כשנשים פונות למשטרה בנושא

אלימות הן מצפות שמשהו ייראה, שהן תצאנה מחוזקות מהפניה למשטרה, אך הן יוצאות מוחלשות. אפילו אם עושים

את העבודה נכון ומזמינים את הגבר לחקירה, אחרי זמן מה הוא חוזר הביתה ושום דבר לא משתנה עבור האשה. אני

חושבת שעל התפר הזאת צריכה להיות איזשהי תשובה לנשים, לתת להן איזשהו ביטחון שלפחות מתייחסים אליהן

בשיא הרצינות. הן צריכות לקבל לפחות מידע על מה שקרה במיפגש עם הגבר. הן צריכות לצאת עם תחושה שיש

משטרה מאחוריהן. הן לא יוצאות עם תחושה כזו ולכן הן לא פונות. לדעתי הפער הוא בסיסי.
מלכה סופר
אני חושבת שמותר להתקיף את המשטרה אבל אני חושבת שבדיון על הנושא של רצח נשים, או בכלל על אלימות

נגד נשים במשפחה, להתמקד דווקא בעבודת המשטרה זה למעשה נסיגה אחורנית. אני חושבת שיש מקום לביקורת, אני

בהחלט פתוחה לביקורת, אני והמשטרה, לצורך העניין אני בפירוש מייצגת את המשטרה. הרבה יחידות קונקרטיות

ספציפיות בודקות ומטפלות בעניין, מושקעים הרבה מאמצים. אני לא אלאה אתכם בפרטים שהם ידועים ומוכרים ולא

נפרט אותם. נכון שיש נשים שיוצאות מוחלשות אך יש גם נשים שיוצאות בתחושה שונה. אחוז הנשים שיוצא בתחושה

שונה לדעתי הולך וגדל ויש שינוי בדבר הזה. לדעתי גם זה צריך להיאמר. לגבי הפער הבסיסי שאליו את התייחסת אני

רוצה לחזור ולומר שיש באמת פער בסיסי בין ציפיות האשה ובין יכולת המשטרה אופרטיבית לתת לה מענה. האשה

פונה בתקווה שיותר לא תהיה בעיה. התפקיד שלנו הוא גם לתת תמיכה והרגשה טובה אבל זה לא התפקיד המרכזי. אם
מדובר על מעצר
אני יכולה לעצור בהתאם לסמכויות. גם אם האשה רוצה שאני אעצור את הבעל, בלי צו מעצר אני

לא יכולה לעצור מישהו. כנ"ל לגבי פתיחת תיק, כנ"ל לגבי איסוף ראיות. מאוד חשוב להבין את זה. נ2אוד חשוב

שייבינו את זה אותם גופים שעובדים עם אנשים משום שעובד סוציאלי יכול לחזק את תחושת הקיפוח של האשה או

להעמיד אותה על קרקע מציאותית שתדע למה באמת היא יכולה לצפות ולמה היא לא יבולה לצפות. אנתנו פועלים

בהתאם לסמכויות וליכולת שלנו, כאשר המסר שלנו לשוטרים הוא להרבות בשימוש בסמכויות, אבל עדיין אנחנו

פועלים בהתאם לחוק ולסמכויות. הרבה פעמים האשה, גם במיקרים שההליך מוצה, תרגיש שהיא לא קיבלה את מה

שהיא ציפתה כי חלק גדול מאוד מהנשים פונות אלינו בנוסח "תזהירו את הבעל, אל תעצרו אותו, תעשו שלא תהיה

יותר אלימות". אין לנו כפתור פלא שאנחנו יכולים ללחוץ עליו ויותר לא תהיה אלימות. אולי כפתור הפלא הוא שיתוף

הפעולה של כולם. לכן אנחנו נעודד את האשה לפנות לקבל רווחה, תמיכה וכל הדברים שקיימים.
היו"ר יעל דיין
זה מחזיר אותנו ללחצנים של ויצ"ו. קיבלנו הבטחה עוד מהשרה לשעבר אורה נמיר שהיא תשתתף באופן פעיל

במימון לחצני מצוקה. זה מצוי בכתב.
מלכה סופר
יש עשייה גם בנושא הזה.

אני רוצה לענות לגברת אפרת ישראלי על הנושא של הגישה הקהילתית. חלק מהדברים שעליהם דיברתי נוגעים

לגישה קהילתית. התמיכה באשה היא רק בשילוב בין כל הגופים יחד, היא רק בהבנה שאנחנו יכולים לעשות את זה



ביחד ולא כל גוף בנפרד ובמנותק, גם כשהמשטרה עושה את מלוא תפקידה כמו שהיא צריכה - בהגנה, בחקירה,

בתביעה, בהעמדה לדין ובתגובה לצווי הגנה.
לגבי קו מיוחד
אני לא בטוחה שזה הפיתרון הנכון. אין ניידות מיוחדות לאלימות במשפחה. ניידות חירום צריכות

לצאת מאותו מוקד שמפעיל אותן ולא ממוקד מיוחד. הנושא של תגובה לקריאת חירום של אשה הוא על-פי ההנחיות

בעדיפות גבוהה. אם יש תקלות במערכת צריך לאתר אותן ולהבין למה הן קרו. אולי בתחנות בעייתיות במיוחד צריך

להשקיע מאמץ הדרכתי או מישמעתי מיוחד. אני לא בטוחה שקו טלפון מיוחד לדברים האלה הוא בהכרח טוב. זה רעיון

ששווה לבדוק אותו אבל הפיתרון הוא לא בשליפה מהשרוול וצריך להבין יותר טוב מה המשמעות של הדבר הזה.
היו"ר יעל דיין
אני מבקשת להוסיף לזה דבר אחד. אני לא מאלה שנרתעות מהעובדה שנשים אינן פונות למשטרה כל עוד אני

יודעת לאן הן כן פונות. אני מאוד מוטרדת כאשר נשים אינן פונות בכלל כי אז הבעיה היא של האשה ולא של

המערכת. מדוע היא איננה פונה? זה לא שאין לה כתובת אלא יש לה עכבות שמונעות בעדה מלפנות. לפני כ-4 שנים

נתנו לנו נתונים שממש הבהילו אותנו. נאמר לנו שרק 30% מהנשים המוכות פונות למשטרה ו-70% מאלה שפונות

פונות לקווי חירום ולמרכזי סיוע. אמרתי שזה יוצא מן הכלל. השאלה היא מה קורה לנשים שלא פונות בכלל ומה קורה

למרכז סיוע או לקו חירום שפונים אליו והוא צריך לפנות למשטרה, שם אני רוצה את קו החיבור. אני שמחה שפונים

אלי, אני לא אומרת לפונה דבר ראשון "למה לא פנית למשטרה" כי קודם כל היא פנתה למי שבאותו רגע ענה על

המצוקה. אני צריכה לקחת את הפניה שלה, גברת אירית אומנית צריכה לקחת את הפניות שלהן, המיקלטים ומרכזי

הסיוע צריכים לקחת וללכת איתם למשטרה. הכתובת שאני רוצה זה לא קו חירום אלא, כמו שיש לי קווי חירום עבור

בעלי בעניין המחלה שלו, אני רוצה שיהיה כתוב לי שלמספר זה וזה אני יכולה לצלצל יום ולילה כאשר מישהי

משתמשת בשירותי, ואותו דבר לגבי האירגונים האחרים. זה שפונים זה כבר 3/4 הדרך, לא משנה לנו לאן, כולנו

עובדים יהד ועובדים מול המשטרה. הבעיה היא איך להגיע לאלה שאינן פונות עד שזה מאוחר מידי.
אפרת ישראלי
ואיך לגרום לכך שיותר נשים תפנינה.
מיכל כפרי
ואז את גם מקרינה את תחושת השיתוף.
מלכה סופר
אני לא בטוחה שאתן מדברות על אותו דבר. אני חושבת שחברת הכנסת יעל דיין התכוונה לקו, שכאשר פונים

אליה שתהיה כתובת אחידה במשטרה שזה יתנקז אליה. אני מציעה לפנות למפכ"ל ולבקש אותו שתהיה כתובת אחידה

לפניות חירום מהסוג שעליו מדובר.
נעמי חזן
ושיידווחו לכל מרכזי הסיוע על המספר הזה.
מלכה סופר
המשטרה היא גוף שנותן שירותי חירום לכל התחומים, על-ידי קו 100 שהוא קו שנועד לתת פיתרון חירום. על-פי

ההנחיות כאשר מתקבלת הודעה על אירוע חירום הוא אמור להיות מטופל בדחיפות. כלומר הטלפון שעליו את מדברת

הוא לאותם מיקרים שלא טופלו על-ידי המשטרה המקומית.
היו"ר יעל דיין
מצלצלות אלי נשים במצוקה ואומרות לי "אני מחזיקה את הטלפון כבר רבע שעה ומצלצלת ל-100 ולא עונים, לכן

אני מצלצלת אלייך". הטלפון שלי הוא לא חסוי ואני מקבלת "טלפונים עוקפי 100". אני אישית לצערי נזקקת ל-100

בערך כל ערב כי יש לנו חניית נכה ותופסים אותה. כל הרכזים ב-100 מכירים אותי: "אה, חברת הכנסת דיין, שוב



פעם תפסו לך חניית נכה?" ואני אומרת "כן". לוקח לי מינימום 10 דקות לקבל מענה ואחרי שכבר השגתי את ה-100

אפשר לשכוח מהשירות, שייפנו את חניית הנכה, כי הם באמת עמוסים. אולי הגרר יגיע מחרתיים. אבל זה נושא אחר.

אני מקווה שכאשר כן מגיעים ל-100 ומדובר באלימות תוך כדי התהוותה שהמשטרה מגיבה במהירות.
מלכה סופר
כשמגיעים ל-100 העדיפות היא מאוד גבוהה לגבי מקרי אלימות.
היו"ר יעל דיין
נגיד שחניית נכה זה בעדיפות נמוכה מבחינתי אבל אנשים פונים אלי כי הם לא מצליחים להגיע ל-100 וזאת בעיה.

הבעיה שלכם היא תקציבית ללא ספק. אני לא יודעת ממה זה נובע.
סימה גורן
זה יכול להיות בכל קו, שאת לא תצליחי להגיע אם כולם יופנו לקו הזה.
היו"ר יעל דיין
100 זה לא קו אחד. 100 זה לכל דבר. אני אומרת שחלק גדול מהפניות שמגיעות אלי הן משום שהם לא השיגו את

100, זה דבר ידוע, או שזה לקח הרבה מאוד זמן. מישהו שנמצא במצוקה באותו רגע חייב תשובה מיידית. לחצני

מצוקה זה הפיתרון. אנחנו מנסים למצוא דרכים עוקפות.
אפרת ישראלי
ומה יקרה אם יהיה לחצן שייגיע למתנדבת?
עדה פליאל-טרוסמן
זה בלי נוסף שיכול לעזור.
היו"ר יעל דיין
אנחנו, כל היושבות כאן שמייצגות אירגונים שונים, אנחנו גם כן זמינות. אני לא אומרת שצריך לפרסם את זה

בציבור אבל צריך שיהיה לנו עוד נתיב למשטרה. אני לא אגיד לאשה שמצלצלת אלי להתקשר לאותו מספר. אני אקח

את הפרטים שלה. אני רוצה שיהיה לי לאן לפנות מלבד 100, שיהיה לנו נתיב עוקף 100, כי יש בעיות עם זה בינתיים.

עוד היום אני אפנה את הבקשה שלי למפכ"ל ואני בטוחה שאני איענה, כפי שהיה בעבר.
אמונה אלון
לגבי לחצני המצוקה: אני שאלתי את רפ"ק מלכה סופר בפגישה אישית את השאלה הזאת ואני אמשיך ואשאל

אותה. כאשר אשה מגיעה למצב שהיא זכאית ללחצן מצוקה בגלל שבעלה או בן זוגה מהווה סכנה לגביה אני חושבת

שהאיש הזה צריך להיעצר. במקום לתת לה לחצן מצוקה צריך לעצור אותו. אני לא מבינה מדוע אדם, שבאופן ברור

מהווה סכנה מוחשית ומיידית לאדם אחר, מדוע הוא מסתובב חופשי? מעצר בוודאי קודם ללחצן.
מלכה סופר
היתה פגישה לגבי הנושא הזה. הרעיון הוא לתת לחצן מצוקה רק בתנאים מסויימים, בקריטריונים מסויימים, אולי

דווקא כשהבעל הורחק מהבית ומנסה להיכנס אליו.
היה לאונוב
זה לא במקום הרחקה או במקום מעצר אלא זה כלי נוסף. אנחנו רוצים להרחיב את האפשרויות.
אמונה אלון
מסע הפירסום, שמאוד קיווינו ותכננו שהוא ייצא לפועל בחורף והוא התמהמה עד עכשיו, עומד לצאת סוף סוף מייד

אהרי יום העצמאות. העיכוב היה בגלל שהתברר לי בדרך הקשה שגם כאשר ראש הממשלה מבטיח בסף ומחליט שהוא

נותן אותו, הדרך מההבטחה ועד שהבסף מגיע ארובה מאוד. לא תמיד הכסף בסוף אפילו מגיע. במקום 3 מיליון יש לנו

בסוף רק 1.5 מיליון שהאוצר אישר, וגם זה בחירוק שיניים נוראי. אני עדיין לא הבנתי באמת איך זה קרה וצריך עוד

להמשיך להיאבק על זה.
היו"ר יעל דיין
מצבך יותר טוב מאשר המצב עם חוק עונשי מינימום לעבירות מין, ששם היתה הבטחה, וזה לא עניין בספי, וחלפו

הרבה יותר מ-3 חודשים. זה לא מפתיע אותי אבל זה "מפוצץ" אותי.
אמונה אלון
מסע הפירסום הזה יצטרך להתמקד במסר אחד. לא נובל להביא את כל מגוון המסרים שהתכוונו מלכתחילה להביא,

כולל סימני התראה ואיבחון של אלימות ופניה אל הגברים וכולי. מה שהחלטנו לעשות בסופו של דבר, בגלל שהיינו

צריכים להצטמצם, זה לצאת במסר אחד, שייתבטא כניראה בסיסמא - "מוציאים את האלימות מתוך הבית". פירוש מסע
הפירסום הזה יהיה
תוציאו את זה החוצה, אל תישמרו את זה בין ארבעת הקירות של ביתכם, זה עניין לאומי, למדינה

איכפת, יש בלים, יש משרדים, יש שירותים, יש אירגונים, תוציאו את זה החוצה ונעזור לכם. אני כמובן לא מתכוונת

שזה יוקרן על המסכים או יופיע בעיתונים לפני שאני אשאל בל גוף וגוף שמופיע שם כגוף שמספק שירותים האם אבן

הוא מוכן לעמוד מאחורי זה. רק עם האישור ועם ההסכמה של כל אחד מהגופים האלה אנחנו נצא בפירסום. מה

שייראה שם יהיה מיגוון האפשרויות, מחדרי מיון שבהם רופאים אמורים לעזור לאשה שמגיעה לשם, במובן תחנות

משטרה, שירותי רווחה ומרבזי סיוע, הבל ייראה על המסך בצורה מוחשית. כלומר יראו בפועל אשה יושבת מול שוטר

וייאמר שלפי תקנות המשטרה בן הזוג אינו נוכח בחקירה, שהאשה נחקרת לבדה. ייאמרו כל מיני דברים מרגיעים,

כולל המסר שהעניין הזה הוא נושא לאומי ולא בעיה פרטית שלבם, תוציאו את זה החוצה.

היתה לי אישית רתיעה מלפרסם בבל התשדירים ובבל המודעות מספר טלפון, למרות שמשרד העבודה והרווחה

החליט ועומד לבצע תוך מספר שבועות פתיחה של קו חירום ארצי (קו של 4 ספרות) לטיפול באלימות במשפחה

שייפעל 24 שעות ביממה.
חיה לאונוב
מי יישב מאחורי הקו הזה?
אמונה אלון
מאחורי הקו יישבו עובדי רווחה שיובשרו לבך. המטרה היא בעיקר להפנות את הפונים אל הבתובת הנבונה, מי

למשטרה, מי לעובד רווחה, מי לקו חירום ומי ללבת הביתה ו"לישון על זה". זה בעיקר קו מפנה. למשל יגידו האם יש

פה נושא משפטי שאפשר להגיש עליו תביעה משפטית. מספר הטלפון הזה בן 4 הספרות לא יופיע אצלנו כמרכז של
מסע הפירסום. אנחנו לא נאמר
אם יש לך בעיה - תצלצלי, במו שהרבה מסעות פירסום אמרו בזמן האחרון, ואולי

בצדק מבחינתם. אני לא רציתי שזה יהיה כלול במסר, ש"אם יש לך בעיה, תרים טלפון והכל יהיה בסדר". מספרי

הטלפון לא יופיעו בטלוויזיה וכן יופיעו בעיתונים.
היו"ר יעל דיין
את צודקת מאה אחוז. אי אפשר שמספר הטלפון יהיה ההתחלה והסוף. מוכרחים כאן לתת משהו הרבה יותר עמוק

והרבה יותר רחב.
אמונה אלון
עכשיו אני מגיעה לנושא הנוסף שגם אמור לבוא לידי ביטוי במסע הפירסום הזה אבל הוא לא יבוא לידי ביטוי

מושלם אלא בשתקום הרשות, שאנחנו קוראים לה בשלב הזה, שם לא סופי, "הרשות לקידום השוויון בין המינים", כדי

לא לרמוז חס ושלום שזה משהו נגד גברים.
היו"ר יעלי דיין
זה יחייב אותנו לשנות את השם של הוועדה הזו.
בעמי חזן
במר"צ שינינו את השם מ"פורום הנשים" ל"פורום לשוויון בין המינים" (שבייה).
היו"ר יעל דיין
גם ככה בקושי מתייחסים אלינו. אם זה לא יהיה משהו שיכול להיות בעל כוח אלקטורלי ספציפי, אם יעשו את זה

כמשהו כללי, אז זה לא יעזור.
אמונה אלון
בוועידת האו"ם שהייתי בה למדנו שכל המדינות האחרות שיש להן מנגנונים כלשהם לקידום מעמד הנשים קוראות

לזה ."Gender equality"

המטרה העיקרית של הרשות, בוודאי בשלב הראשון שלה, יהיה בכך שאומנם לא תהיה חובת דיווח, כי כמו שנאמר

פה זה לא רלוונטי, אבל שתהיה חובת שיתוף פעולה בין גופים שונים ובין רשויות שונות לבין משרדי ממשלה שונים.

לא יהיה לנו תקציב בשלב הראשון אבל לפי החוק לראשונה תהיה חובת תיאום בין משרדי ממשלה שונים, בין גופים

שונים, בין רשויות שונות. כל אירגון מתנדבים, אפילו אם רק %10 מתקציבו מגיע ממשרד ממשלתי, יהיה חייב גם הוא

להיות מתואם. אני חושבת שזה יתן לנו אפשרות לחולל מהפיכה גם בתחום הזה של טיפול באלימות במשפחה. עד היום

שיתוף הפעולה היה כולו עניין של רצון טוב. זה שמשרד המשפטים לא בא היום לישיבה הזאת, בעקבות הקמת הרשות

הוא יהיה חייב לבוא.
היו"ר יעל דיין
הוא גם חייב היום לבוא הנה על פי חוק.
אמונה אלון
נכון, סליחה, אבל הוא יהיה חייב לא רק לבוא לדיונים של הרשות אלא גם לפעול לפי מה שהרשות החליטה.
אירית אומנית
את אומרת שבשלב הראשון לא יהיה תקציב?
היו"ר יעל דיין
בואו לא ניכנס לזה. זה איננו נושא חדש, הוא כבר זקן מיושן, אבל אני מקווה שעד סוף המושב הבא אנחנו נוכל

להעביר אותו לפחות קריאה ראשונה, משום שזו אחת ההבטחות שנמצאות על השולחן מהתחלה ואין שום סיבה

שנסיים את שנת העבודה הזו בלי לקדם את הנושא הזה. אני רוצה לציין שמלכתחילה, עוד בקדנציה הקודמת, אנחנו

אמרנו שכדי לא לעכב אנחנו מוכנים לעבוד בתקציב שלד ובלבד להקים את הרשות כדי לעגן את הצד המיבני שלה.

ברגע שתוקם הרשות הממלכתית אנחנו נדע מראש שבשנה הראשונה היא מתוקצבת על בסיס שלד של אותו תקציב

שיש ליועצת. עדיף לחכות לתקציבים שיש להם יותר שיניים מאשר לא להקים את הרשות בכלל, כמו שהיה בקדנציה

הקודמת, כי שר האוצר שוחט אמר שאין לו תקציב, "אנחנו בעד רשות אבל הבעיה היא תקציב. כשיהיה לי תקציב".
אמונה אלון
גם שר האוצר הנוכחי מרידור אמר שאין לו תקציב ולכן ראש הממשלה מתנה את הסכמתו לתמיכה בהקמת הרשות

בזה שלא נדבר על תקציב. מצאנו דרך לעקוף את זה מפני שקודם כל זאת תהיה יחידת-סמך של משרד ראש הממשלה,

כך שהיא מתפרנסת כולה ממשרד ראש הממשלה, על כל המשתמע מכך. למשל המשכורת של נציבת התלוטת תבוא



מתקציב משרד ראש הממשלה, זו התוספת התקציבית העיקרית בשלב ראשון. מלבד זה מה שניראה לי מאוד חשוב

בשלב הראשון אלה השיניים הביצועיות. אבל הרשות תופעל על-ידי מינהלה שיהיו בה נציגים בבירים של משרדי

ממשלה + נציגים של אירגובי הנשים ההתנדבותיים החוץ-ממשלתיים. למעשה מה שצריך להגיע אליו לפי חוק זה

שהחלטה של המינהלה הזאת תחייב את המשרדים מבחינה תקציבית. כלומר אם הרשות תחליט בנוכחות הנציג, שהוא

עובד בכיר למשל של משרד העבודה והרווחה, ליישם מדיניות מסויימת אז ההחלטה הזאת לא תיפול סתם מהשמים.

היא כמובן תצטרך לבוא בתיאום מראש עם השר ועם המשרד וכולי אבל כאשר הרשות תחליט המשרד יהיה מחוייב גם

לספק את התקציב ליישום ההחלטה הזאת וגם להגיש דין וחשבון.
חיותה שנבל
זה "קטש" בלתי רגיל.
היו"ר יעל דיין
אני מאוד מבקשת לא להיכנס לדיאלוג, זה לא הפורום לדיון על הנושא הזה.
אמונה אלון
לאורך כל הדרך ניראה לי שמה שאנחנו רואים שוב ושוב זה שהבעיה היא שעם כל הרצון הטוב ועם כל החוקים

וכל התקנות שכבר קיימים היישום והתיאום בין המשרדים הוא הבעיה. יש מקום לקוות שהקמת הרשות תקדם אותנו

מבחינת הפתרונות.
היו"ר יעל דיין
אני מקווה שלא תשכחו את משרד החינוך כאשר אתם כל-כך מתאמים ושלא תישכחו את בתי-הדין הרבניים ואת מי

שאחראי עליהם, משום שאלה שני דברים שכאילו הם בכלל באיזה ספירה אחרת אבל זה כל כך רלוונטי. גם משרד

החינוך ותוכניות החינוך ותוכניות לשוויון בין המינים ותוכניות מגן ילדים לגבי אלימות. כבר ישבנו ודנו ארוכות בנושא

של אלימות בין ילדים ואלימות בין בנים ובנות שמופנית כלפי בנות בגיל התיכון, והיו מיקרים לצערנו גם של רצח וגם

נסיונות לרצח ואלימות קשה מאוד בגיל תיכון בין חבר וחברה. אנחנו תמיד מדברים על משטרה ורווחה. בבקשה

להוסיף את משרד החינוך אוטומטית. ואותו דבר לגבי בתי-הדין הרבניים. חצי מהדברים שבהם אני מטפלת בנושא

האלימות הם תוך כדי גירושין. יש השהייה ויוצרים לחץ על האשה: "אם את רוצה שאני אפסיק להכות אותך אז ועי לי

גט ותסתלקי מכאן בלי תצי דירה או בלי מה שמגיע לך. תוותרי לי על המזונית אז איי אפסיק להכות אותך". אני פשוט

נרעדת כשאני קוראת את המכתבים האלה. אני חושבת שגט זה גט, היא חייבת לקבל את זה, ולא יכול להיות שאחת

הדרכים להלחיץ אשה מוכה יהיה עניין הגירושין. "בסדר, את רוצה להיפטר ממני? אז תלכי בלא כלום".
מיכל כפרי
אחר-כך לא תוכלי להגיע לדיור כי הפסדת את חלקך בדירה ואין לך ממה להתחיל לגבי הדירה הבאה.
אמונה אלון
גברת פנינה ביבם שבעלה שפך מים רותחים על פניה זעזעה אותי קשות. לפני 3 חודשים נפגשנו לראשונה, מאז

אנחנו בקשר מתמיד, ואז היא אמרה לי שמאז שהיא ראתה איך הפקירו אותה אחרי שקרה כל מה שקרה היא ממליצה

לכל החברות שלה שהבעל שלהן מכה אותן לא להתלונן, שלא יעשו כלום, שיישארו איתו, שלא יתגרשו ממנו, זה יותר

טוב ממה שעובר עליה. ואז נודע לי מה שעובר עליה והצלחתי לעזור לה. לשמוע את זה ממנה, אחרי כל מה שעבר

עליה, זה ממש מזעזע.
נעמי חזן
כל עוד יש את השוט של גירושין על-ידי בתי-הדין הרבניים, שהם מסמיכים הסכמי גירושין לייחסי ממון, זה ימשך.
היו"ר יעל דיין
הם מדברים על "שלום בית" ועל כך שהאשה היא "מורדת" כי מרוב מכות היא לא רוצה לשכב איתו.
נעמי חזן
על פי ההוק הישראלי או שהיא קונה את החופש שלה מהבעל המכה הזה או שהיא נשארת בסיוט מתמיד, ואני כבר

לא יודעת מה הסיוט היותר גדול, כי בצורה הזאת היא מפקירה את היכולת לפרנס את הילדים. העניין הזה גורם לפגיעה

כל-כך יסודית בזכויות באדם, בזכויות האשה, שזה שאנחנו יושבים ועושים מעגלים סביב העניין הזה זה פשוט לא בא

בחשבון. הבוקר נתקלתי ב-3 מיקרים של בעיות של גירושין עם אלימות בתוך המשפחה ובתי-הדין הרבניים עוד

משתמשים בזה כשוט נגד האשה. אז מוהר לי לפעמים להתרעם. אם אין ערוצים אחרים לגירושין ואם החוק האזרחי לא

מגן על האשה אנחנו בצרות צרורות. סליחה שאני התפרצתי ככה אבל אפשר לבכות יום יום מהמיקרים שמגיעים אליט

בנושאים האלה והם כמעט תמיד כרוכים בכך שהאשה לא יכולה להתגרש. אומרים לאשה - או שתסבלי והוא יכה אותך

או שתצאי בלא כלום. אי אפשר לתת לבני אדם אופציות מהסוג הזה, פשוט אי אפשר. אני חושבת שיום אחד אנחנו

נשבית את המדינה על הדבר הזה. כל אשה מסכנה חושבת שהיא לבד בעולם, אין לה לאן לפנות ואין ישועה.
עדה פליאל-טרוסמן
האשה שנדקרה בירוחם היא עולה מברית-המועצות לשעבר והיא רוצה להתגרש מבעלה. היא לא יודעת עיברית.

אמרו לה שהיא צריכה לשלם 5,000 שקל ואין לה מאיפה. ואז מזל שהיא נדקרה כי שלחתי אליה עובד של המחלקה

לשירותים חברתיים והוא אמר לה שהיא לא תשלם כסף, היא תבוא אלינו ואנחנו נעזור לה. אמרו לה שהיא תצטרך

לשלם 5,000 שקל עבור גירושין. אני לא יודעת מי אמר לה, לא הגעתי לכל הפרטים.
היו"ר יעל דיין
יכול להיות שאפילו נעמ"ת אמרו לה כך. אם אשה צריכה עורך-דין אז נעמ"ת שולחת לעורכי-דין. אני אתחיל

להפנות אלייך את אלה שאין להן כסף לשלם עבור יצוג ולכן לא מייצגים אותן.
מיכל מור
אם יש לי קבוצת נשים וצריך לבחור במי לתמוך. השאלה היא האם לביטוח הלאומי בנוסף אין פה מה לעשות.

אפשר לחשוב להוסיף עזרה על-ידי קיצבאות או איזשהו דבר.
היו"ר יעל דיין
אני מבקשת להמשיך. רק נציין שהנושא האחרון עלה בהקשר לכך שגברת אמונה אלון אמרה שייאספו את כולם

ואני הוספתי ואמרתי לא לשכוח את משרד החינוך או את בתי-הדין הרבניים משום שאלה שני גורמים שמוכרחים

לשלב אותם במאבק באלימות.
מיכל מור
צריך לכלול גם את משרד השיכון ואולי גם את הביטוח הלאומי, שאולי יוכל לעשות משהו על-ידי הקיצבאות.
נעמי חזן
יש לי שתי שאלות ענייניות לגבי מסע הפירסום. איזה מישרד עושה את קמפיין הפירסום?
אמונה אלון
לשכת הפירסום הממשלתית. היינו חייבים לעבוד דרכם כי עכשיו גם הם שייכים למשרד ראש הממשלה ואני מקווה

שזה יפעל כשורה.
נעמי חזן
שאלה שניה, אני מבינה שזה קמפיין שהולך גם בעיתונות הכתובה, גם בטלוויזיה וגם ברדיו?
אמונה אלון
יהיו גם עלונים שיילוו את מסע הפירסום, בעיקר ברוסית ובערבית. באמהרית אמרו לנו שאין טעם בי לצערנו הן

לא קוראות. יהיו גם פוסטרים בקופות-חולים, בטיפות חלב, באוטובוסים ובתחנות שונות.
אפרת ישראלי
כמה זמן ייערך מסע הפירסום הזה?
אמונה אלון
החלק המרוכז ימשך חודש שלם. אחר-כך יהיה טפטוף מתמשך. זה יתחיל אחרי יום העצמאות.
סימה גורן
זה יהיה חודש שלם בטלוויזיה? מניסיון אני רוצה להעיר. עשו בהתנדבות את הפירסום על הנשים המוכות בימי

ראשון ורביעי במשך חודש. אנחנו עשינו בדיקות בקווי החירום ומצאנו שבחודש הזה קפץ מספר הפניות לקווי החירום

ב50%-ומעלה. עם תום החודש שאלתי מה הם מתכוונים לעשות הלאה ואז היתה ישיבה בערוץ השני והחליטו שכל

אימת שיש דקה זמן בימי ראשון ורביעי הם ימשיכו בקמפיין. אנחנו הגבנו ונתנו מספרים שהיו אמיתיים ולכן הם כן

ימשיכו. אני חושבת שחודש מרוכז זה דבר נהדר אבל אני חושבת שחייבים להמשיך, אפילו לא ב"פריים סיים" אלא

לתת את זה למשל בשעות הבוקר, כשהרבה נשים רואות את התוכניות האלה, ואפילו בשעות כמו 11 בלילה, כשהן

כבר השכיבו את הילדים. צריך להמשיך לתת את זה, לא ב"פריים טיים" אבל די צפוף כי אחרת הן שוכחות את זה. את

זה אני אומרת מהניסיון.
היו"ר יעל דיין
ודבר נוסף, לפי מה שצויין כאן, לעשות מעקב תוך כדי המיבצע, זה פשוט חיוני, לראות מה זה עושה בזמן אמיתי

בשטח, מה קו העליה של הפניות, מאחר וזה כרוך במספרי טלפון.
מלכה סופר
אני הייתי מציעה גם להודיע ממש לקראת הביצוע לכל הגופים שיושבים כאן כדי שיוכלו לתת הוראות פנימיות.

צריך מינימום של היערכות להצפה של פניות.
נעמי חזו
אני רוצה להרחיב את הנקודה הזאת. אני חושבת שלפני התחלת המיבצע צריך לכנס את כל הגורמים שיושבים כאן,

כולל משרד המשפטים, ולעשות תיאום לגבי המעקב אחר נתונים ודיווח וכן לגבי הכשרה בשטח והיערכות. אם זה לא

ייעשה בתיאום עם הגופים האלה אז יהיה מסע פירסום אבל זה לא יגביר את מידת התיאום, שכרגע נראית לי

כבעייתית. אני חושבת שתיגבור התיאום הפנימי יכול להועיל. כשכולנו עובדים יחד זה משפיע לחיוב על התוצאות.
סימה גורן
תיכננו איתנו את העניין בעניין מסע הפירסום של "מנבר"(?) ואנחנו אספנו את כל הנתונים. 30 מתנדבות ישבו 24

שעות ביממה, וזה קשה מאוד אבל הן עושות את זה נהדר. חלק ישבו 12 שעות ואי אפשר היה לנתק מבחינה טכנית את

הקו אז הן ישבו עוד פעם 24 שעות ביממה, עד הבוקר. זה מאוד קשה ומסובך. צריך שיהיו מספיק מתנדבות כדי שלא

ייצא שכל אחת תשב בתורנות כל-כך ארוכה.
אפרת ישראלי
זה מסר רלוונטי לכל הגורמים שאפשר אולי להיעזר בהם. יש לנו בעיה עם זה שמספרי טלפון לא ינתנו במהלך

מסע הפירסום הזה במדיה האלקטרונית (הם ינתנו רק בעיתונים). בעניין הזה אני חושבת שאולי אבחנו צריכות לתבוע

שבהמשך יפורסמו המספרים על חשבון הממשלה בשעה מסויימת בכל יום, לא במשך חודש ימים אלא נניח במשך שנה

שלמה, שמספרי טלפון ינתנו כדי שאשה תדע שיש לה 6-4 מספרי טלפון שאליהם היא יכולה לפנות. אם היא לא קלטה

את התשדיר ביום אחד אז יום אחרי זה היא או השכנים או כל מי שהוא רלוונטי יוכל לפנות. צריך שיהיה משהו קבוע,

שייכנס לתודעה הלאומית ויהיה חלק מתהליך הסברתי במין טיפטוף שיימשיך את מסע הפירסום הזה.
היו"ר יעל דיין
אני מניחה שמשרד ראש הממשלה עושה את כל הבדיקות כיצד להשיג את המירב מההשקעה שלהם בעניין הזה.

אלה דברים שהיו צריכים להיאמר לכם ואני מניחה שנאמרו או שייאמרו לכם, משום שההשקעה יכולה להעניק קרדיט

נהדר לראש הממשלה (ואני לא מדברת כאן בציניות), לגברת אמונה אלון, למשרד ראש הממשלה, ואפשר יהיה להגיד

שיש פה בהחלט מאמץ ויש מודעות. אבל כדי שזה יעבור מהרמה הזו של הקרדיט לתוצאות בשטח מוכרחים לקבל את

הייעוץ של מי שכבר התנסה בזה ושל המעקב הנכון וההכנה הנכונה. זה לא שייפנו אל גברת אמונה אלון או אפילו אל

חברת הכנסת יעל דיין כתוצאה מזה, כי מי שפונה אלי או מי שפונה אלייך פונה אלינו בין כה. יפנו אל כל הגופים

שיושבים כאן. אני מקווה שאתם תכנסו ישיבת עבודה עם כולנו לפני שאתם "יוצאים לאקרנים", כי מסיבת עיתונאים

במילא תעשו ויהיה יפה מאוד וראש הממשלה יופיע, אני לא מדברת על מסיבת העיתונאים הזאת שיהיה לה את הכיסוי

שלה. אני מדברת על ישיבת עבודה שבה יהיו כל האירגונים שאליהם יגיעו הפניות מייד לאחר התשדיר הראשון, זאת

אומרת המשטרה, אירגוני המתנדבים. גם בלי מספרי הטלפון.
סימה גורן
אז שייתנו לפחות את שמות האירגונים שמטפלים, שיידעו למי לפנות.
אמונה אלון
המסר הוא: הגופים האלה כבר קיימים והם מחכים לפניות אז למה אתן לא באות, למה אתם לא פונים?
היו"ר יעל דיין
זה מוכרח להיות בו-זמנית, מהיום הראשון, בכל טיפת חלב ובכל קופת-חולים, בכל סניף של לשכת עבודה, בכל

לשכת סיוע. בכל המקומות האלה מספרי הטלפון של כולם צריכים להיות זמינים.
מיכל כפרי
גם ברדיו צריך לטפטף את המסר, לפני החדשות.
היו"ר יעל דיין
שרת העבודה והרווחה לשעבר אורה נמיר הודיעה בשעתו שהיא תיתן מספרי טלפונים על המסך אבל הם יהיו רק

של לשכות הרווחה, בכל הארץ אומנם, שאליהם אפשר לפנות. היא סירבה לכלול מספרי טלפון של מרכזי סיוע או של

אירגונים אחרים.
סימה גורן
על פי הניסיון לאשה מוכה טוב לפנות לאירגון נשים. יש איזה משהו פסיכולוגי שמקל עליה לדבר דווקא עם בשים.
היו"ר יעל דיין
אתן לא צריכות לשכנע אותי, חבל על הזמן. אין בכלל שאלה. לכן אני מבקשת, אנחנו מאוד זמינות ומאוד ניידות,

בחול המועד ובין החג ליום העצמאות יש עדיין זמן לכנס את כולנו, גם את ועדת הכנסת וגם את כל מי שאחראי על



טיפול בנושא האלימות באירגונים השונים (זה אנשים מוגדרים, את יכולה לקבל את הרשימה במלואה), ולשבת כדי

להיערך למשהו טוב וכדי שיהיו לזה תוצאות מקסימליות.
אמונה אלון
גם תוך כדי העבודה העבודה הם מזמנים אליהם כמעט כל יום מישהי לפי רשימה שהכנתי להם ועל סמך היידע שניתן

להם הם מכינים את הכל.
היו"ר יעל דיין
זה בשביל יעוץ וכדומה. השאלה הגדולה היא הקו בעל 4 הספרות, אם הוא יהיה קו חירום. אבל אם זה משהו שהוא

בכלל בתיכנון לזמנים אחרים אז
סימה גורן
A.C.Cיצא בתשדיר במשך 3 חודשים. הם נתנו את הקו שלנו ואמרו שלצערם הם לא יתנו את השם ויצ"ו כיוון שהם

רוצים שזה יהיה משהו של 4 ספרות, אבל זה היה הקו שלנו. אני זוכרת שאז אמרתי לגברת חיה לאונוב שחייב להיות

רשום על-יד המספר מי עומד מאחורי הקו. אנשים לא יתקשרו סתם. שלשום אמרה לי גברת תרצה גרנות שהיא מכה

על חטא, שהיא מודה שהיא טעתה. גם אם יתנו מספר טלפון של 4 ספרות, שזה דבר נהדר גם בעניין של נפגעות אונס,

צריך לומר מי עומד מאחורי הקו. אשה לא תתקשר אם היא לא תדע מי עומד מאחורי זה. אם מחליטים נניח שבהתחלה

יש הפנייה לאירגוני הנשים ואחר-כך זה עובר לרווחה, בסדר, אבל צריך שיידעו מי עומד מאחורי זה.
אמונה אלון
בין כל הקטעים שממחישים את מה שעומד מאחוריהם אנחנו מראים אשה מתקשרת ומהעבר השני כבייכול אשה

נחמדה מרימה את הטלפון.
היו"ר יעל דיין
זה נותן מענה לבעיה שהעלית. כדי לסכם את הנושא הזה, שהוא שייך לנושא שלנו היום והוא הרחבה שלו, אני

מאוד מקווה שלפני מסיבת העיתונאים תהיה הזדמנות להתייחס להיערכות של הגופים השונים בשטח, זה רק יוסיף לכם

(זה באמת לא ביזנס פרטי של ראש הממשלה ושל משרד ראש הממשלה). לצערי זה לא צלח בעניין עונשי מינימום,

שעשינו את כל מסיבות העיתונאים והכל ובסוף החוק "על הפנים", אז אני מקווה שכאן התיאום יהיה כזה שלפני שיהיה

קמפיין אז תהיה גם ההיערכות המתאימה כדי שלקמפיין תהיה אחיזה בשטח.

באיחור מה, רשות הדיבור לנציגות משרד העבודה והרווחה. אני חוזרת לנושא הדיון שהוא גל הרציחות ונסיונות

הרצח.
חיותה שנבל
ראשית, אנחנו מתנצלות על האיחור שלנו. אני מציעה שגברת עדה פליאל-טרוסמן תתחיל ותספר על המיקרים

שהיו השנה הזאת והניתוח שלנו לגבי המיקרים ואז נדבר אופן כללי על עוד כמה דברים.
עדה פליאל-טרוסמן
מהבדיקה של 3 הנשים שנרצחו השנה על-ידי בעליהן
היו"ר יעל דיין
דיברנו על 5 רציהות ו-2 נסיונות לרצח.
עד- פליאל-טרוסמן
לגבי 3 המיקרים שעליהם אני יודעת ושבבדקו על-ידי המחלקות לשירותים חברתיים הסתבר ש-3 המשפחות האלה

לא היו מוכרות ללשכות הרווחה כמשפחות בסכנה. הן היו מוכרות ללשכות הרווחה אבל לא על רקע של אלימות כלפי

האשה. גם במקרה האחרון המזעזע של גברת סיטבון הבעל פנה על רקע מחלת הסרטן בראשו ועל הרקע הזה התחילו

להיכנס לתמונה ולנסות לעזור. לא היתה פניה על רקע של אלימות במשפחה. מבין שלושת המיקרים האלה אז אחד

הבעלים חולה נפש. כאן אני רוצה להתייחס גם למה שגברת מלכה סופר אמרה על הקשר שצריך להיות ועל שיכלול

הדיווח של בתי-חולים לחולי נפש למחלקות לשירותים חברתיים ובכלל לכל מי שמגיע. בעלה של האשה מיפו היה

חולה נפש שאושפז לעיתים קרובות וכל אישפוז היה על רקע של התפרצויות של אלימות. המחלקה לשירותים

חברתיים ידעה שהוא בטיפול של בריאות הנפש אבל לא ידעו שהאישפוז היה סביב התפרצויות של אלימות. המרפאה

לבריאות הנפש לאחר הרצח מסרה כי לא היתה אינדיקציה להתפרצות הנוכחית וכי במשך השנה האחרונה הוא היה

בריא. זה מאוד מזכיר גם את המקרה שהיה בעתלית. יש פה בעיה של דיווח. יש כאן בעיה של הסודיות הרפואית וכל

מיני דברים שצריך פעם אחת ולתמיד לפתוח אותם במיקרים שבאמת יש אלימות.
היו"ר יעל דיין
זה שוב פעם מחזיר אותנו לדבר אחר. עסקנו בזה לעומק בוועדת החקירה, אפרופו עתלית, עם הקב"נים של כל

העולם וזה לא השתנה משום שקיבלנו חד-משמעית שאין דרך להסיר את החיסיון. יש דרך לעשות צירופים בין

-משרדיים אך אין דרך להסיר את החיסיון הרפואי באופן גלובלי. אז דובר על קשר ישיר בין רשויות לבריאות הנפש

ומשרד הרווחה במיקרים כאלה, כאשר למשרד העבודה והרווחה גם כן יש אפשרות לשמור על החיסיון ואפילו להביא

מטעמם אנשי מקצוע באותה מסגרת חסויה, זאת אומרת רופאים פסיכיאטרים שיובלו לקבל את האינפורמציה

ולהשתמש בה. כאן מדובר על חיסון ולא יעבירו את המידע הזה, בוודאי לא לעיתונות אבל גם לא לגורמים שהם אינם

מוסמכים מבחינה מקצועית.
בני אלול
באיזה כלי נשק זה נעשה?
חיה לאונוב
בכל המיקרים לא היה שימוש בנשק חם אלא הרצח נעשה על-ידי סכין.
עדה פליאל-טרוסמו
ב-3 המיקרים האלה הוזכרה קינאה כבייכול. במיקרה הראשון האשה מיפו הציגה אותו כגבר מסכן שנורא מקנא לה

והוא הטריד אותה עקב הקינאה הזאת. האשה מרמלה נרצחה גם על רקע של קינאה וחשד לייחסים מחוץ לנישואין,

ובכלל זה גם קטע עברייני. ואצל גברת סיטבון זה ברור לחלוטין שהיתה כאן קינאה שנמשכה שנים, שהוא קינא לכל

דבר שהיא עשתה.

לגבי 2 נסיונות הרצח שהיו בדרום, בנתיבות ובירוחם, שתי הנשים הן עולות חדשות מברית-המועצות לשעבר,

אחת בת 56 והשניה בת 51. לגבי האשה מנתיבות זה בכלל לא היה הבעל שלה, מדובר על גבר שהיא היתה עימו

בקשר, הוא הגיע אליה הביתה ולן שם. למחרת היא ביקשה ממנו לעזוב והוא לא רצה. הוא רדף אחריה ולאחר מכן

ניסה להתאבד. היא שוחררה כבר מבית החולים והוא עדיין מאושפז. לגבי המיקרה בירוחם מדובר על אשה בת 51

שבעלה חתך אותה בצוואר, אין להם ילדים. זו משפחה שמתקיימת מדמי אבטלה. הבעל שותה לשוכרה.
הערה
את המיקרה של הוכברג לא סופרים במניין הרציחות כי לא מצאו את הגופה.
עדה פליאל-טרוסמן
יש גם עוד מיקרה שהיה בשנה שעברה לגבי גברת גלינה יעקובוב מגבעת אולגה, שם היה ספק אם היא נדחפה

מהחלון או קפצה. בעקבות המיקרה הזה, זה היה הקו האדום של משטרת חדרה. מאז הם קיבלו סדנאות והם מטפלים



עכשיו בכל אזעקה ובכל תלונה קלה בצורה המקסימליסטית והיעילה ביותר. הם הגישו גם את המיקרה הזה לפרקליטות

והפרקליטות תובעת במקרה של גברת גלינה יעקובוב כמקרה שבגלל ההתעללות הנפשית במשך השנים הוא גרם

למותה. זה לא רצח אלא זו הריגה. אנחנו צריכים לתמוך בפרקליטות, אני לא יודעת עדיין כיצד, כדי שהיא תצליח

לעשות עם זה משהו.
חיותה שנבל
אני מבינה שאתם מתכוונים לזמן כאן דיון עם שר העבודה והרווחה.
היו"ר יעל דיין
אחד המפגשים הראשונים של הוועדה לאחר הפגרה יהיה מיפגש שמבחינתי הוא פגישת מחאה, אני גלויה איתכם,

כולל מחאה פוליטית. אני רואה בזה שינוי מדיניות ושינוי תפיסה, בהפיכת מה שהיה טיפול באלימות כלפי נשים,

במיסמוס ובמהילה של זה באיזה מושגים כלליים שלא יענו על הבעיות של אלימות עולה כלפי נשים. אין לי דרך אחרת

להגדיר את זה. במקום שיהיה טיפול מיומן, מקצועי ואחראי, עם כתובת חד-משמעית, לנשים שמופעלת כלפיהן אלימות

יהיה איזה דבר כללי שמוגדר בתור אלימות במשפחה. מאלימות במשפחה זה הופך להיות אלימות בחברה, זה הופך

להיות למצבי מצוקה בחברה ובקהילה ובמשפחה. אני לא מוכנה למהילה הזו. ולפיכך אנחנו נדרוש מהשר וממנכ"לו

ומכל מי שעוסק בזה וכל מי שהוא ה"אבא" וה"אמא" של התוכנית הזו, בכעס רב, וזה יבוטא כבר היום במכתב אליו,

שלא מיידעים אותנו קודם, שבמקרה הטוב אנחנו נגיע קרוב לוודאי כבר לאחר מעשה אבל אני מקווה שעדיין אפשר

יהיה לשנות. המכתב שאוציא כיושבת-ראש הוועדה הוא גם מחאה על זה שאנחנו לא בתמונה, שאני צריכה להיות

ניזונה מאינפורמציה, גם מהמשרד עצמו אבל גם מגורמים חיצוניים, כאשר זה נושא שבהחלט צריך להיות על שולחננו,

לא חובת דיווח עליו אבל חובת דיון בו. אני מביעה אי הסכמה מוחלטת לגבי השינוי הזה שאמור להתחולל.
חיותה שנבל
ראשית אני רוצה לברך אותך על כך, אני מאוד שמחה. התקיימה בינינו שיחה קצרה על הנושא הזה בשעתו. אנחנו

עדיין עובדות משרד העבודה והרווחה אבל הדברים ידועים, אירגוני הנשים יודעים על כך.
סימה גורן
אני רוצה להוסיף לזה שלאירגוני הנשים הרבה יותר קל לתת תרומות או להשתתף בפרוייקטים מבחינה תקציבית

וכספית כאשר יש ספציפיקציה בנושא נשים. ברגע שזה נכנס לתוך טיפולים כלליים אז אנשים לא תורמים.
היו"ר יעל דיין
תיפנו בבקשה בהמוניכם לשר כל יום ותיידעו אותו על כך. תשלחו מכתבים עם העתקים אלי. תבקשו מינימום

אישור קבלה. אין דרך אחרת.
סימה גורן
תדעי שאני מנסה לפנות ודוחים אותי בלך ושוב לעוד חודש.
חיותה שנבל
אנחנו חלק מהמשרד. אני, כמנהלת השרות לנערה במצוקה, הוזמנתי לדיון על הנושא הזה אך אנחנו לא היינו

שותפים לזה. הטיוטות של רה-אירגון המשרד נכתבו והוצגו בפני הצוות הבכיר. אחר-כך הוזמנו אנשים לשיחות. אנחט

בהחלט הצגנו והבהרנו והדגשנו את הצורך ואת המבנה שאנחנו היינו רוצים לראות לקראת הרה-אירגון הזה. צריך

להיות בתוך המשרד אגף לטיפול בנשים ונערות שבתוכו יהיו שירות לטיפול בנערות במצוקה כפי שהוא קיים, שירות

לטיפול בנשים, שלא קיים היום בהגדרה שלו, כל המערכות החוץ-ביתיות לטיפול, כגון המיקלטים לנשים מוכות, דירות

מעבר, מיקלטים לנערות במצוקה, כל התחומים האלה, כל מה שקשור למושג של ,GENDERשכולל גם נערות וגם

נשים. במהלך התהליך הזה של כל השינויים זה באמת הזמן לעשות חיבור של כל המהלך הזה. בפועל מה שהמשרד

רואה - בגלל תוכניות שלו, חשיבה שלו, אני כרגע לא נכנסת לזה - הוא שבמסגרת הרה-אירגון השירות של נערה



במצוקה ישאר כשירות אבל בתוך אגף שנקרא "מתבגרים", שיש בו שירות לנוער וצעירים, והתחום של טיפול בנשים

בכלל יכנס יבלע וייטמע בתוך הנושא של טיפול במשפחה וילדים.
אמונה אלון
האם זה יכול להביא לביטול האגף שלכם?
חיותה שנבל
אני מנהלת שירות לנשים ולנערות, זה איננו אגף. בתוך השירות זה קיים שירות של נערה במצוקה, שהוא מעוגן

וקיים גם בנציבות, והנושא של נשים, שהוא אולי שירות אבל הוא לא מעוגן בנציבות. מה שקיים זה מיקלטים לנשים

מוכות, שקיבל דחיפה וקידום (יש לנו היום 11 מיקלטים לנשים מוכות), התחום של טיפול בנשים בקהילה, שמתחבר

בעצם לאותם המיקרים שגברת עדה פליאל-גרוסמן ניתחה אותם. זאת אומרת היום יש תחילת טיפול של נשים בקהילה

אבל אנחנו עושים את זה באמצעות דרכים עקיפות ולא ישר על השולחן, כלומר אין עובדות סוציאליות עם הגדרה של

עובדת עם התמחות בטיפול בנשים כמו שיש בתחומים אחרים.

אותם שלושת מיקרי הרצח שאנחנו ניתחנו היו ידועים במחלקות לשירותים חברתיים אבל היות ואין את אותה

עובדת עם ידע ועם הבנה ועם מודעות לטיפול בנשים, להבנה של מצוקות של נשים, לא עלה הנושא הזה: "גברת, האם

הבעל שלך באמת מכה אותך? האם קורה אי או בי?". היום בנושא של גילוי עריות למשל, הרי לא פיתאום המספרים

האלה עלו, זה היה כל השנים, אבל היום יודעים מה לשאול. כשלא שואלים את השאלות המתאימות הדברים לא עולים.

לצערי כמעט כל נערה שמגיעה היום למיקלט לנערות במצוקה עברה גילוי עריות.
היו"ר יעל דיין
אבל בשביל זה יש בתי-ספר. בתי-הספר האלה הם אינם בתי-הספר שהשר ישי וחלק מעובדי משרדו למדו בהם. זה

עניין של תפיסת עולם, אני הקדמתי ואמרתי את זה. זה שונה ממה שחשבתי בהתחלה. אני בירכתי ואמרתי - יהיה גבר,

יהיה דתי, יהיה חרד, זה לא מעניין אותי. אבל יש כאן תפיסת עולם משפחתית שלא תופסת את האשה בפני עצמה וזה

שונה. אנחנו חיים בחברה שהתפיסה כלפי אשה היא איננה רק של האשה במשפחה, האשה כאם, האשה כאשה חסודה

נשואה שנמצאת בתא המשפחתי. זה ברור, אבל יש גם האשה הגרושה ויש האשה הבודדת ויש האשה החד-הורית ויש

האשה המוכה ויש האשה שהיא החברה של הבעל ויש אלף קטגוריות, אשה בפני עצמה. ולכן, ואני אומרת את זה,

וחברת הכנסת נעמי חזן אמרה את זה באותה מידה של סערה. יש מיומנות ויש מקצועיות ויש התמחות ולומדים את זה

בבתי-ספר ובבתי-ספר לרפואה ובבתי-ספר לעובדים סוציאליים ובאוניברסיטאות ולומדים את הנושא הזה בצורה

הרצינית ביותר כדי שיוכלו לשאול את השאלות הנכונות. השאלות הנכונות זה לא השאלות ששואלים בבתי-דין.

השאלות הנכונות הן מאוד אינטימיות והן דורשות מיומנות של עצם הצגת השאלה כי אחרת לא יקבלו תשובה עליהן.

דרך השאלות האלה והתשובות הגענו לדברים שהם איומים ונוראים אבל לפחות הם נפתחו. כל הנושא של גילוי עריות,

כל הנושא של אונס במשפחה, כולל גבר שאונס את אשתו, שזו עבירה פלילית, הנושא הזה היה טאבו. "היא אשתי, מה

אתם בכלל מתערבים", "הוא בעלי, זו זכותו". הנושאים האלה קמו ועלו מתוך התייחסות לאשה כאינדיבידואל, כאדם

בפני עצמו, ולא כחלק מהמשפחה. לכן אנו מתרעמים כאשר זו התפיסה של משרד העבודה והרווחה, שעליו יהבנו, אין

לנו משרד אחר. יש לנו אירגונים ברוכים, אבל אין לנו משרד אחר. מבחינת תפיסת העולם החברתית במדינת ישראל זו

התפיסה שמתגבשת במשרד העבודה והרווחה. לא יכול להיות שהתפיסה הזו תעבור קפיצות בהתאם למישנת הבית של

השר או השרה שעומדים בראש המשרד, לא יכול להיות.
אמונה אלון
השר הציג לי את זה כתוכנית שעוצבה על-ידי עובדי משרד העבודה והרווחה שהם לאו דווקא אנשי ש"ס או אנשים

דתיים אלא הם אנשי מקצוע.
חיותה שנבל
יש את הסיפורים המיתולוגיים האלה. תלוי איך קוראים את המכתב ותלוי איך מפרשים אותו. זה לא שייך לא

למושגים מקצועיים ולא למושגי העבודה הסוציאלית. ישבו גם איתי ושמעו מה שהיה לי להגיד ואמרו לי: להיפך, תביאי

עוד תימוכים מהאקדמיה, מוכנים להיפגש עם נשים שונות בתחום הזה. אבל התפיסה בתוך המשרד היא לצערנו כזו, יש



כל מיני סיבות לכך. אני עובדת משרד העבודה והרווחה, אני מכבדת את המקום שבו אני עובדת. יש לי השגות כאלה

ואחרות אבל זה מקום העבודה שלי.
בני אלון
כמה שנים את עובדת משרד העבודה והרווחה?
חיותה שנבל
כ-20 שנה.
בני אלון
ואת רואה שינוי לאחרונה? את יכולה להצביע על איזשהו קו פרשת מים ב-20 שנה האלה, שהשתנתה המדיניות?
חיותה שנבל
בהחלט. בתחום של טיפול במצבים האקוטיים, במצבים המשבריים, התפתחה רשת בהחלט יפה של כלים, קודם כל

בהיבט של טיפול, כמובן בשיתוף עם המיקלטים. המשרד משתתף היום גם כספית, הוא עלה עד %60, נקווה שהוא

יגיע עד % 75,וזו שותפות עם אירגוני הנשים השונים בארץ. יש היום 11 מיקלטים לנשים מוכות. אבל יש הבדל ברצף

של הטיפול בין איתור הבעיה קודם כל אצל האשה, אחרי כן הטיפול במשפחה שבה יש את האלימות, אחרי כן במצבים

השונים האחרים. במשרד, מעבר לקצה הקיצוני של המיקלטים לנשים מוכות, התפתח כלי נוסף וזה המרכזים לאלימות

במשפחה. במרכזים לאלימות במשפחה התפיסה היא תופעת האלימות שתוקפת את המשפחה עצמה, זה יכול להיות את

הילדים, את הנשים וכמובן הבעלים שמתקיפים את הנשים. בשלב הראשון רוב האוכלוסיה שמגיעה לטיפולים בתחנות

לאלימות במשפחה, וכיום יש 18 תחנות כאלה
בני אלון
האם עד כה במושג של אלימות במשפחה היתה קונספציה מקצועית שמבדילה בין שוביניזם מול האשה לבין אלימות

בכלל גם כלפי הילדים וכדומה? על מה התרכזו מבחינת הקונספציה?
חיותה שנבל
מרכזים של אלימות במשפחה זה למעשה אחד הפרוייקטים החדשניים יחסית שהתחילו להתפתח במשרד לפני כ-3

שנים. בתוך המרכזים לאלימות במשפחה התפתחו איזה מודלים לעבודה קצת שונים ממקום למקום, כאשר תלוי מי

עומד בראש המרכז, מי הם אנשי המקצוע וכולי.
היו"ר יעל דיין
גם עם השרה לשעבר אורה נמיר היה לנו ויכוח על זה. השרה אורה נמיר הכניסה את זה ואנחנו בהרבה מקומות -

דרך העיריות, דרך אגב, וגם חלק מאירגוני הנשים היו שותפים לזה - דאגנו לשנות את הדברים.
סימה גורן
אני מוכנה להיכנס לזה ולסייע.
היו"ר יעל דיין
גם עם השרה אורה נמיר שהקימה את המרכזים האלה חשבנו שיש כאן משהו שהרבה נשים ייצאו נפגעות ממנו

משום שהן לא תיפולנה למסגרת של אלימות במשפחה והן לא תבואנה לכתובת הזו, ואז דאגנו לספק להן כתובות

אחרות. אבל לפחות זה היה משהו שהושלם על-ידי אירגוני נשים והושלם על-ידי מרכזים. היתה מיומנות ומקצועיות

מוחלטת במרכזים האלה.
חיותה שנבל
אנחנו רוצים להתפתח ולהתחבר למה שקורה בסוף המאה ה-20 באוניברסיטאות בעולם הנאור וגם אותם הניצוצות

שהתחילו אצלנו. בשנה האחרונה היו כבר בתוך הלשכות לשירותים חברתיים שלנו 41 עובדות סוציאליות שעברו את

הקורסים האלה והתמחו בטיפול בנשים. יש בארץ למעלה מ-250 מחלקות לשירותים חברתיים. באמצעות העובדות

האלה טופלו כ-3,000 נשים, זאת אומרת התחילו הניצוצות אבל הם לא קיבלו את הלגיטימציה הרישמית של המשרד,

של עובדת מוכרת במחלקות לשירותים חברתיים. זאת הכתובת הראשונה, צריכה להיות עובדת שמתמחה בתחום הזה.

מוכרחה להיות איזשהי רשת כזאת. מחלקה לשירותים חברתיים קיימת לפי חוק בכל ישוב וישוב, מהישוב הקטן ביותר

ועד הישוב הגדול ביותר, זו הכתובת הראשונה. אם יש ישוב קטן מידי יכולה להיות עובדת סוציאלית מתמחה שתטפל

באגד של ישובים.

משם יש את השלב השני שזה המרכזים לאלימות במשפחה. יש היום 18 מרכזים כאלה, יש בתיכנון ל-3 השנים

הקרובות עוד קבוצה של מרכזים. זה לא באחריות של השירות שלי אבל אני מודעת לזה.

בהמשך לזה רוצים לפתוח דירות קלט, שזה גם איזשהו פיתרון מיידי לנשים. כאשר זה הוצע בתקופתה של השרה

אורה נמיר עדיין לא היו 11 מיקלטים לנשים מוכות. היום יש 11 מיקלטים לנשים מובות. אינני בטוחה שדירות הקלט

נחוצות אבל אני לא אחראית על כך לכן אני כרגע לא מדברת על זה. שירות אחר אחראי על כך והוא הציג את זה

כצורך, זה לגיטימי, אם יקבלו את התקציב. כרגע עובדים על תוכנית ל-3 שנים שרוצים להציג לראש הממשלה, נקווה

שנקבל את כל התקציבים ואז אפשר יהיה לעשות את זה.

השלב הבא בקשת הזאת זה כמובן המיקלטים לנשים מוכות, שזה כבר הקצה הקיצוני, שלשם יכולות להגיע אותן

נשים שחייבות הגנה.

בתוך הקהילה יש כמובן כלים נוספים לטיפול כמו צו הרחקה, אפשר לפנות לבית המשפט. פה יש הפרדה, מבחינת

התפיסה בעבודה סוציאלית, שמי שיכול לפנות לבית המשפט זה אותו עובד סוציאלי שיש לו מינוי של שר המשפטים,

דהיינו פקיד סעד לסדרי דין לפי החוק. גם בעבודה סוציאלית יש התמחויות שונות, יש דיפרנציאציות בתפקידים של

העובדים הסוציאליים, אבל עדיין לפקיד הסעד לסדרי דין יש הרבה מאוד תפקידים אחרים. בחלק גדול מהמיקרים הוא

צריך לקבל החלטות גם כשיש בעיות של מפגשים של הורה-ילד והוא לא יכול להתפנות לטפל באשה עצמה. אסור לנו

לשכוח את כל אותן נשים. למשל לגבי גברת סיטבון יכול להיות שהמצב היה שונה אם מישהו היה משוחח איתה יותר

ונותן לה את הכוח, אולי גם בבית-החולים ששם בעלה עבר מספר ניתוחים או בשירות הסוציאלי. אם כל זה ייעשה אז

באמת אפשר יהיה לחבר את הכל. זה באמת קשור לרה-אירגון ולכל הדברים האלה.

קו הטלפון בעל 4 הספרות זאת היתה הצעה של השירות לפרט ולמשפחה. אני יודעת שעובדים על זה אך כרגע עוד

אין לזה תקציב סגור. למיטב ידיעתי זה כלול בתוך התוכנית הזאת שהוצגה אבל לא ידוע לי כרגע שזה עומד להיפתח.
היו"ר יעל דיין
אפשר לדעת מי יושב בצד השני של זה?
חיותה שנבל
מנהל השירות המקביל אלי הוא מר שלמה מדינה.
היו"ר יעל דיין
מי יענה בצד השני?
חיותה שנבל
אני לא יודעת.
נעמי חזן
היתה בעיה של קיצוץ התקציבים לקו החירום בצפון. הרבה פנו לגבי זה, גם אני פניתי. התשובה שהתקבלה אתמול

היא תשובה שאומרת הד-משמעית שהקיצוץ נעשה בגלל הקו שלא הוקם, שעליו אין לנו גם פרטים. אני חושבת

שהוועדה צריבה להוציא מכתב בעניין של קו החירום הזה. מדובר ב-3 עובדות סוציאליות מיומנות. העובדה שעכשיו

מקצצים תקציב לקו שקיים, שמטפל בלמעלה מ-1,000 נשים כל שנה, על סמך איזה רעיון של קו שלא ניפתח ושלא

יודעים מי עומד מאחוריו, זה דבר בלתי נסבל. זה שם למעלה מ-1,000 נשים ואוכלוסיה שלמה בצפון בסבנה אמיתית.

אנחנו דנים היום בנושא של רצח נשים. זה דבר שניראה קטן אך לפי דעתי הוא גדול מאוד, הדבר הזה לא יתכן וצריכה

לצאת מפה דרישה חד-משמעית להמשך התיקצוב של קו החירום בצפון. אני גם ראיתי את זה ואני כבר 24 שעות

רותחת על העניין אבל שתקתי עד שנגיע לכאן. אני מתעקשת על העניין של הקו.
חיותה שנבל
תיארתי לעצמי שיש איזשהי ירידה אבל אני לא ראיתי את המכתב הזה.
היו"ר יעל דיין
הוועדה תוציא היום מיכתב בחתימתי ובחתימת חברת הכנסת הזן שמוחה ודורש מיידית להחזיר את התקציב

להפעלת קו החירום בצפון.
סימה גורן
יש 6 קווי חירום שצריכים מימון.
היו"ר יעל דיין
אבל אנחנו לא מטפלים ב-6 קווי חירום היום. אנחנו מטפלים בנשים שנרצחו. הוועדה הזו הרי יושבת כל שבוע

כבר כ שנים ברצף, כולל בפגרה. הנושאים האלה מכוסים ופניות אלינו נענות. כרגע אני לא עוסקת ב-6 קווי חירום.
מיכל מור
גם אם יוקם קו טלפון כזה, מה שאנחנו עושות זה לא רק לענות לאנשים בטלפון אלא אנחנו הולכות עם אנשים

למשטרה ולמקומות אחרים. זה אחד הדברים שהנשים הכי זקוקות לו.
אמונה אלון
הבעיה היא שמבחינת השר יש כאילו כפילות, כי 8 המרכזים של גברת מירב מיכאלי יש להם גם סניף בחיפה

שמתוקצב. אני מסכימה עם גברת מיכל מור אבל השר חושב שיש כפילות.
דניאלה במברגר-אנוש
בישיבה שהתקיימה בוועדה לקידום מעמד האשה, כשהיו גם נציגות מרכזי הסיוע והוא לא הבין, פתאום אמרתי לו על

מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית שזה דבר אחר אז הוא אמר: "מה, באמת?"
מיכל מור
אז שיילמד את הנושא.
היו"ר יעל דייל
אני רוצה לסכם. הנושא האחרון שהועלה כאן דורש התייחסות נפרדת. השר אלי ישי הוזמן. בהתחלה הוא בא

לוועדה בריצה ובשמחה גדולה, אחר-כך נעשה יותר ויותר קשה להשיג אותו. אחר-כך איכשהו זכינו לנוכחות מנכ"ל



המשרד והיום גם את המנכ"ל אי אפשר להשיג יותר לישיבות ועדה. זה השר במשרד הממשלתי שמולו אבחנו עובדים,

לצערי, משום שהנשים מקופחות גם בקטע של העבודה וגם בקטע של הרווחה. כשם שוועדת בספים עובדת מול משרד

האוצר, אנחנו עובדים אומנם מול בל המשרדים אבל לצערי בולט לרעה משרד העבודה והרווחה. אני אומרת את זה

ואני אגיד את זה באופן גלוי ואני אומרת את זה בבתב לכולם. לא יכול להיות ששר העבודה והרווחה והבכירים

במשרדו לא יופיעו בוועדה הזו באופן קבוע ולהתייחס לדברים שנוגעים אליהם. תמיד אנחנו באים לבבות שריפות

לאחר מעשה. באשר יש קיצוץ אז כולם פונים אלינו ואז אנחנו פונים לשר. כשאנחנו עושים תוכנית עבודה הוא לא

מבין. מה זה כפילויות? זה כמו להגיד שנעמ"ת זה כפילות של ויצ"ו. יש אנשים שפונים לנעמ"ת ויש אנשים שפונים

לויצ"ו, יש מרכזי סיוע שעוסקים בתקיפה מינית ויש קווי חירום ויש נערות במצוקה, יש נשים שהן פמיניסטיות ערביות

מזרחיות, אז זה כפילות לפמיניסטיות לסביות אשבנזיות נוצריות?
אמונה אלון
הוא יודע שיש בחיפה באותו עניין 2 מרכזים. הוא עדיין בקטע של השר שבא לגאול ולעשות יעול ושיפור ולהזיז

תקציבים. זו נראית אי-הבנה.
אירית אומנית
נשים לא פונות לגבי אותו דבר. בינתיים לאט לאט ובשקט מבטלים את השירות לטיפול בנשים ומבליעים אותו בתוך

הטיפול בפרט ובמשפחה. זה פוליטי ואידיאולוגי בתוך המישרד, זה לא פוליטי בין מיפלגות. זה הולך לחסל את תפיסת

העולם שבנינו במשך 10 שנים. צריך לעצור את זה לפני שזה יגמר כי זה הולך להיגמר.
חיותה שנבל
במקום המילה בפילויות תשתמשי במילה התמחויות שונות.
היו"ר יעל דיין
אפשר להסביר לו ואני לא פוסלת אותו מראש. זה נכון שהוא הקציב תקציבים, גם אם הם עדיין לא הגיעו לייעדם.

נכון שאני פונה אליו והוא מפנה אותי לאוצר, מה שלא מקובל עלי. אני מקורזל שכל התקציבים שהוא הקציב אכן יגיעו.

אבל בינתיים כשאני רואה קיצוצים אני לא יכולה לקבל את זה. אני לא יכולה לקבל את הטענה שיש כפילויות ממי

שאיננו מומחה בזה. נכון, יש כפילויות, משום שאני לא אשלח נערה שהיא קורבן לגילוי עריות לאותו מיקלט אליו

אשלח אשה שבעלה מכה אותה ושאולי היתה קורבן כשהיא היתה ילדה. אני לא אשלח לקו טלפון אפילו אשה מחבר

העמים שלא יודעת עיברית לאותו קו כמו אשה ערביה שלא יודעת גם כן עיברית. הקבוצות המוסלמיות והנוצריות

בחיפה נפרדו, זה היה חלק ממרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית ושתי קבוצות הודיעו שהן מעדיפות לעבוד לבד משום

שיש להן התמחות שונה. יש קו חרדי שבגלל סיבות מוצדקות נפרד מהקו הכללי. הרי זה מכוון לעזור לאנשים ואנשים

צריכים לרצות להיעזר. זה לא מספיק שאנחנו נותנים להם קו של 4 ספרות או של 7 ספרות. אנשים צריכים שמשהו

יפנה אותם מטעם עצמם, משהו שהובטח להם בשפה שלהם, בקבוצת ההשתייכות שלהם.
מיכל מור
אני רוצה להגיד שבלישכה שאליה הגיעה גברת סיטבון אין עובדת מומחית ובאמת לא נשאלו השאלות הנבונות.

אבל בלשכות שבהן יש עובדת מומחית, זה 3 לשכות בחיפה, התחילה פתאום להיות הצפה של מיקרי נשים שמוכרת.

אצלנו בלישכה כל אשה שניה או שלישית שפונה היא אשה מוכה, מה שלא היה קודם. בדברים האלה מוכרחים

התמחויות ולא יכול להיות תואר כללי.
עדה פליאל-טרוסמן
יש משהו בטיפול בנשים שהוא מעבר. אני לא מדברת על אשה מובה, אני לא מדברת על אשה שאת בקשר איתה.

יש פה דבר שצריך לטפל בנשים ולקדם ולהעצים נשים. אם לא למדת את זה ואם אין לך שירות מאחררייך שמגבה

אותך ועושה תוכניות מיוחדות להשלמת השכלתך ולהכשרה מקצועית ספציפית, למצוא איזה מקצוע בדיוק יתאים לך.

יש קבוצות שלמות של אוכלוסיה בסיכון שאנחנו לא נגיע אליהן. ההשפעה של זה היא על כלל המשפחה כי אם האשה

ממשיכה להיות מדוכאת ומושפלת ומוכה כל המשפחה שלה היא כזאת. אם אנחנו הולכים בשיטה של העצמת נשים

וקידום נשים בכך אנחנו מקדמים את כל המשפחות האלה, את הבעלים שלהן, את הילדים שלהן ואת הכל.
אמונה אלון
בדיוק לכן ראשי המשרדים חושבים שעדיף שייטפל בנשים האלה משרד הרווחה יותר מאשר אירגון נשים.
היו"ר יעל דיין
אבל הן לא באות לשם. יש לנו ניסיון של עשרות שנים. יש ניסיון בארץ ויש ניסיון בעולם. הניסיון המצטבר אומר

שלא מספיק שהפרה תירצה להניק, אפילו אם זו פרה שיש לה חלב נהדר. אתה צריך לגרום לקליינט שלך לרצות

להיעזר. מדובר על אדם שנמצא במצוקה, זה לא סטודנט שבא לבחור בין ייל לאוקספורד בירושלים. זו אשה או נערה

שנמצאות במצוקה, מראש הם לא קליינטים של אף אחד, מראש צריך למצוא את התנאים הטובים ביותר שיימשכו אותן

להיפתח, שיימשכו אותן להגיע, שהעזרה תגיע אליהם כי הם לא יבואו לחפש אותה גם אם יתנו להם בכל פינת רחוב

מספרי טלפון. לכן לקרוא לזה כפילויות מעיד פשוט על בורות. אם אפשר היינו עושים את זה גם לנערות בנות 16-14

בניפרד מחיילות בוודאי ובניפרד מנשים דתיות ובוגרות יותר. זה כמו שטיפלנו כאן בנושא של אנורקסיה, זה אותו

דבר. בגלל המצוקה כורכים את כל הטיפול יחד ובגלל המצוקה הכספית שולחים את כולן למחלקות פסיכיאטריות, שזה

פשוט דבר איום ונורא. זו מחלה שפוגעת בנשים ובנערות בגילאים מסויימים. הטיפול שונה לגמרי בכל קבוצת גיל,

הטיפול שונה בכל קבוצה סוציו-אקונומית, זה לגמרי סיפור אחר מקבוצה לקבוצה. מכיוון שיש מצוקה אז שמים הכל

בסל אחד. חס וחלילה שניקרא "כפילויות" למצב כדי לחסוך כסף. יהיה לנו רק אבוס אחד, נאכיל פרה אחת, היא תהיה

שמנה והעטינים שלה יהיו מלאים, לכולם יהיה מסלול אחד ויילכו בו. אם הם לא יילכו אז הם לא יילכו. צריך להסביר

את זה לשר ולכל מי שעוסק בזה במשרד, זה כן עניין של תפיסת עולם, זה לא עניין תקציבי. כשאני אומרת "תפיסת

עולם" אני מתכוונת למובן פוליטי, כי מה זה תפיסת עולם? או שאתה כאן או שאתה שם מבחינת התפיסה שלך. זה דבר

שהוא מדעי, זאת אומרת כבר נכתבו מחקרים, לא צריך בשביל זה ישיבות ועדה עם אירגונים, יש על זה ספרות עניפה,

יש פקולטות שעוסקות רק בנושא הזה.
סימה גורן
בואו נשאל למה בכלל קמה רשות? למה יש ספציפיקציה? מפני שהיה צורך מהשטח, מהשדה. אם לא יהיה לנו מול מי

לעבוד במשרד העבודה והרווחה ואם לא תהיה ספציפיקציה לנשים זה יצור בעיה מאוד רצינית. אנחנו עוד לא יכולים

להרשות לעצמנו להסתכל על זה בראיה כזאת של משפחה. הלוואי והיינו במקום הזה, כולנו היינו מאושרים מכך. יש

בכנסת ועדה לקידום מעמד האשה. יכול להיות שהיציאה בפירסום של הרשות הממשלתית היא כן לשוויון בין המינים,

כדי שזה יהיה אטרקטיבי לכולם, אבל כאשר נעבוד בשטח אני רוצה לדעת שבמשרד העבודה והרווחה יש אגף מיוחד

לנשים ואני רוצה שתהיה לי רשות לקידום מעמד האשה, שיהיה לי עם מי לדבר ושיהיה לנשים עם מי לדבר. אחרת

אנחנו נהרוס את כל מה שבנינו. אני דווקא לא רואה את זה כל-כך כמו חברת הכנסת יעל דיין, כאילו זה קשור לעניין

פוליטי. אני רואה את זה כמאבקי כוח בתוך המשרד. אני מדברת כאירגון חוץ-ממשלתי ואני חושבת שזה מאבקי כוח

בתוך המשרדים שבסוף יפגעו בנשים. אנחנו נמצאים כדי לעזור לנשים. אני עובדת בהתנדבות 15 שנה, שעות על גבי

שעות, כדי לעזור לאותן נשים ואני לא מוכנה שבגלל איזה עניין כזה הכל ייהרס.
אמונה אלון
אנחנו צריכות להיערך כדי להגיע למעשים.
היו"ר יעל דיין
תודה רבה לכם. חג שמח לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:10

קוד המקור של הנתונים