ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 11/04/1997

בריאות של חיילות בצה"ל, אמצעי מניעה והפסקות הריון - פרופיל

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שנ י



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 46

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה

יום שלישי. כ"ג באדר בי התשנ"ז (1 באפריל 1997). שעה 12:45

נכחו: חברי הוועדה: יעל דיין - היו"ר

נעמי הזן - מ"מ היו"ר

ענת מאור

מוזמנ ים;

תא"ל יהודית בן נתן - קצינת היין ראשית לשעבר, צהייל

תא"ל ישראלה אורון - קצינת היין ראשית, צה"ל

סא"ל, דייר צביה בראון - מפקדת המכון לבדיקות תקופתיות לאנשי קבע, מיפקדת קצין

רפואה ראשי, צה"ל

סא"ל חוה ינאי-מלאך - מפקדת מכון ייעוץ לאנשי קבע ומשפחות - מיקו"ם, נציגת

בריאות הנפש, צה"ל

רס"ן אסתי פרידר-גת - עובדת סוציאלית, ה"ן, צה"ל

הדס הרשמש - מנהלת האגף למעמד האישה, נעמ"ת

פרופ' גליה גולן - מדעי המדינה, האוניברסיטה העברית, שדולת הנשים בישראל

דניאלה במברגר-אנוש - שדולת הנשים בישראל

הנה קורצמן - שדולת הנשים בישראל
מנהלת הו ועדה
דנה גורדון
קצרנית
ימימה פרלס
סדר-היום
בריאות של חיילות בצה"ל, אמצעי מניעה והפסקות הריון - פרופיל.



בריאות של חיילות בצה"ל, אמצעי מניעה והפסקות הריון - פרופיל.

היו"ר יעל דיין;

אני פותחת את הישיבה.

הישיבה הזאת מהווה ישיבת השלמה לישיבה כללית שדנו בה בנושא הפסקות הריון

ואמצעי מניעה לגבי ציבור הנשים בכלל, וכמובן שתפקידה של הוועדה הוא לא לדלג על

קבוצת גיל שהיא מאוד משמעותית בהקשר הזה, גם בהקשר של אמצעי מניעה וגם בהקשר

של הפסקות הריון. לגבי הפסקות הריון קיבלנו את כל הנתונים ממשרד הבריאות,

מגניקולוגים שעוסקים בעניין, מראשי קופות החולים, וכן הלאה. המספרים פחות או

יותר קבועים במשך השנים. המספר של מקרים שמגיעים לוועדות ומקבלים אישור להפסקת

הריון באוכלוסיה הכללית נע בין 15 ל-18 אלף. יש מספר קצת יותר קטן מהמספר הזה

של הפלות לא חוקיות. בשעתו חיה מספר זהה של 15 אלף הפלות דרך ועדות ו-15 אלף

הפלות לא חוקיות, ועכשיו אנחנו מדברים על כ-18 אלף הפלות דרך ועדות, וקצת פחות

מ-15 אלף עד 13 אלף מקרים של הפלות לא חוקיות, כלומר, לא דרך ועדות.

אני רוצה לציין לריענון הידע, שמבהינת חוק העונשין שעוסק בהפלות, אין

היום אישה שניגשת לוועדה והיא מסורבת, כלומר, 97% מהפונות לוועדות נענות

בחיוב, כי הקריטריונים הם מאוד רחבים, ובמידה שהם לא מתאימים לאישה שרוצה

לעשות הפלה, אז היא יודעת מה לומר כדי לקבל את אישור הוועדה. הקריטריונים

רחבים מבחינה גילית ומבחינת זח שמספיק שהאיש לא יהיה בעלה או שזה יהיה מחוץ

לנישואין, שלא לדבר על מקרים של אונס, וכן הלאה. גם אם האישה נטלה כדורים

שמסכנים את בריאותה והיא כבר בהריון, היא זכאית להפלה, וכך גם במקרה שהיא במצב

נפשי לא טוב, למשל על סף התאבדות,

לגבי קבוצת הגיל של הצבא, חלק מהנוכחים כאן מקופות החולים ומבתי החולים

שבהם קיימת ועדה, אמרו שהם מקבלים גם הפניה של מקרים מהצבא, ולא רק לביצוע

הפלה, אלא לעצם ההתייחסות להריון לא רצוי. במספר בתי חולים ציינו בפנינו

שבעיקר רופאות מהוות שם אוזן שומעת ודלת פתוחה לגמרי, בתיאום עם צה"ל.

היום אנחנו רוצות לשמוע על שלושה נושאים. הנושא הראשון הוא נושא הפסקות

הריון בצבא, וזח לא חייב להיות במספרים, אלא לגבי מידת ההענות לכך, מידת

הבעייתיות שבכך, ומידת התיאום ביניכם לבין המוסדות האזרחיים, זאת אומרת, מי

בפועל עושה את זה. זה נושא פחות או יותר עובדתי. לגבי חיילת שנכנסת להריון,

מהם השלבים שהיא עוברת, מהו הייעוץ שהיא מקבלת, מהי התמיכה או העידוד שהיא

מקבלת, ומה קורה להריון שלה כשהיא רוצה להפסיק אותו, ולחילופין, כשהיא איננה

רוצה להפסיק אותו.

הדבר השני שמאוד מעניין אותי, הוא הנושא של אמצעי מניעה. מה נעשה בצה"ל,

שזו קבוצת הנשים הגדולה ביותר שעוברת באיזשהו מקום שיש נגישות אליו, אחרי בית

הספר. אנחנו יודעים מה נעשה בבתי ספר, וזה לא כולל זרמים שלמים, אבל אני רוצה

לדעת מה נעשה ביחס להסברים שחיילת מקבלת ולאמצעי מניעה, ומה ביחס למה שאנחנו

רוצים עכשיו להכניס בחוק, לגבי מימון של אמצעי מניעה. האם יש איזושהי דרך לממן

לבנות, לפחות בתקופה שהן בצבא, אמצעי מניעה כאלה או אחרים, בהתאם לייעוץ של

רופא או רופאה. אם היינו יכולים להגיע לזה, בחקיקה או בתקנה, או בכל צורה

אחרת, לפי דעתי היינו חוסכים בהרבה את כל הנושא של הפסקות הריון. המטרה שלנו

היא לא לשמוח שאפשר לעשות הפלה, אלא איך לא להכנס להריון לא רצוי.

הנושא השלישי שחשבתי שמאחר שאנחנו נפגשות כאן כדאי להעלות אותו, הוא נושא

בריאות החיילות בכלל. אנחנו יודעים שיש מחלות שאופייניות לגיל הזה. עסקנו כאן

בנושא האנורקסיה או הפרעות אכילה שמתמקדות בקבוצת הגיל הזאת. אני רוצה לדעת אם

בכלל הבנות האלה מגיעות לגיוס, או האם הן פטורות מגיוס בגלל זה. אם הן מזוהות

ככאלה, מה הטיפול שצה"ל נותן להן, והאם יש מחלות אחרות מלבד המחלות השגרתיות

שהן אופייניות לנשים בגיל הזה, וכיצד הצבא מטפל בהן.



אני מעבירה את ניהול ופירוט הישיבה לחברת הכנסת חזן.
היו"ר נעמי חזן
אני רוצה לחזק נקודה שהעלתה חברת הכנסת דיין, ולהוסיף נקודה אחת. באותה

ישיבה של הוועדה שעסקה בהפסקות הריון באופן כללי, הופיע פרופ' משיח וטען

שהתרשמותו היא שמגיעות חיילות רבות לוועדות להפסקות הריון. הוא הזכיר שהוא

אישית רואה לפחות חמש חיילות בשבוע. אני רוצה להוסיף את הנתון הזה מדבריו,

לנקודה הראשונה שהועלתה, לגבי השאלה כמה חיילות מופנות ואיך זה נעשה. כמובן

שאם תוכלו למסור נתונים לפרוטוקול, זה רק יעודד את העניין.

יש לי רושם שיש הנחה בצה"ל שהרבה מהחיילות שמגיעות לצבא כבר קיבלו חינוך

לפני הגיוס, ולמעשה הדבר לא קורה. הן לא חשופות לחינוך לאמצעי מניעה לפני

הגיוס, במיוחד בשכבות מסו י ימות. החינוך המיני היום בבתי הספר הוא לוקה בחסר,

אם להשתמש בלשון המעטה. ממה שהצלחתי לברר, אני לא משוכנעת שמקבלים את החינוך

הזה בצורה מסודרת מיד עם הגיוס, ולכן נכנסות להריון לא משום שהן רוצות, אלא

משום שהן לא יודעות אחרת. אולי אומרים להן שהן יכולות לקבל אמצעי מניעה, אבל

חסר כאן עצם החינוך המיני שהן הגיעו לצבא בלעדיו. השאלה שלי היא האם הן מקבלות

חינוך בצורה ממש מסודרת במקום? עניין החינוך הוא מאוד מרכזי, ואני לא הייתי

יוצאת מתוך נקודת הנחה שהן יודעות משהו כשהן מגיעות לצה"ל.
יעל דיין
אני רוצה להוסיף קוריוז בעניין. היה סיפור שלם סביב הבנות בצה"ל והקונגרס

האמריקאי. הופיעה ידיעה שאחר כך גדלה וקיבלה נפח, שחברי כנסת מש"ס פנו דרך

סנטורים רפובליקנים ימניים חברי קונגרס יהודים שהוזכרו שמותיהם, לוועדת הסיוע

של הקונגרס בתביעה שמאחר שמקיימים הפלות בצה"ל ומאחר שהם נגד הפלות בהיותם

יהודים כשרים, הם מבקשים להקטין את כספי הסיוע הניתן לצה"ל על פי מספר ההפלות,

או להתנות את זה בהפסקת קיום ההפלות.
יהודית בן נתן
צריך להודות שהם מקוריים...
יעל דיין
היו בידיי מכתבים של חברי הקונגרס שמאשרים את זה שאכן הם פנו לוועדת

הסיוע. אני הפניתי מכתב בעניין למשרד החוץ שלנו ולשגריר אינדיק. משרד החוץ לא

טרח לענות לי, והשגריר אינדיק ענה לי בצורה מאוד ממצה, שלא רק שלא יתנו בשום

צורה שהיא לערב את ארצות הברית ואת כספי הסיוע שלה באיזשהו דבר שהוא עניין

ערכי של אותה מדינה, אלא שהוא גם בדק ומצא שעל פי החוק ההפלות מותרות כאן

במסגרת המותרת, ולכן הוא לא רואה שום סיבה שבכלל הנושא הזה יעלה.
היו"ר נעמי חזן
הדבר השני, שחברת הכנסת דיין לא העלתה אותו כלל, הוא נושא מדיניות

השיחרורים וההתנדבות. לגבי חיילת שעוברת הפלה, זה כבר לא ברור אם הפלה אחת או

שתי הפלות, כי על זה יש איתותים שונים מבחינת החיילות עצמן שהנושא לא ברור

להן. המצב הידוע הוא שאם מישהי מקבלת הפלה על חשבון צה"ל, אז היא משוחררת

ומוכנים לקבל אותה חזרה בהתנדבות. השאלה היא האם זה נכון או לא נכון ובכמה

הפלות מדובר. דרך אגב, אם החיילת עברה שתי הפלות, אז יש בעיה עם החינוך המיני

בצה"ל. אני חושבת שזה חשוב לברר מה המדיניות לגבי שיחרורים וגיוס מחדש

כמתנדבות.



חברת הכנסת דיין דיברה גם על הפרעות אכילה למיניהן שנוגעות הרבה מאוד

לבחורות בגיל הזה, ואני רוצה להוסיף את עניין ההתאבדויות, כי זה נושא שעקבתי

אחריו ארבע שנים בוועדת חוץ וביטחון. עד לתקופה האחרונה כמעט ולא היו

התאבדויות של חיילות, אלא של חיילים. אני חושבת שהיו שנתיים או שלוש שנים שלא

היו בכלל התאבדויות בקרב חיילות.
ישראלה אורון
יש לנו כאן נתונים לגבי הנושא של התאבדויות, והנתונים הם דווקא הפוכים.
היו"ר נעמי חזן
אני מבקשת שתציגו שאלות נוספות לנציגות צה"ל. פרופ' גליה גולן, בבקשה.
גליה גולן
הייתי רוצה לשמוע על הנושא של הטרדה מינית על ידי רופאים צבאיים גברים.
היו"ר נעמי חזן
מעדות אישית, אם מותר לי להוסיף, מסתבר שכיום החיילות מקבלות הנחיות מאוד

ברורות. אף רופא לא יגע בה בלי נוכחות של מישהו אחר, וזה גם לגבי הפניות

למומחים, עד כדי כך שלפעמים הוא לא יכול לבדוק עד שהוא ימצא מישהו נוסף.

הדס הרשמש;

אני חושבת שצריך להיות קונצנזוס שלא נשתמש פה בוועדה לקידום מעמד האישה

במינוח של הפלות, אלא במינוח של הפסקות הריון. מבחינה רפואית הפעולה היא קודם

כל הפסקת הריון.
היו"ר נעמי חזן
אם אני מתרגמת מילה, אז המונה בלע"ז הוא הפלה, לפי התרגום המילולי של

ABORTIONבאנגלית, או של המונח בצרפתית.
דניאלה במברגר-אנוש
אבל אין בעברית את המונח .MISCARRIAGE
הדס הרשמש
הפלה נעשית באופן טבעי והיא בשלב אחר.
י שראלה אורון
אני אתן בדבריי מסגרת כוללת, ואחר כך תהיינה התייחסויות ספציפיות.
היו"ר נעמי חזן
אני מבקשת שבמידה ויש הבדלים בנתונים בין חיילות בשירות סדיר לחיילות

בקבע, תתייחסי לכך.
ישראלה אורון
בנושא של הפסקות הריון אין לי נתון המבחין בין סדיר לקבע. הטיפול זהה לבל

החיילות. יש פקודת מטכ"ל בצבא שמספרה 310109 שמסדירה את כל הנושא של הטיפול

השל ישותי בחיילת עקב הריון או נישואין. רס"ן אסתי פרידר-גת תפרט את כל הנוהל

של הפניית חיילת בהריון. יש לנו פקודה ואנחנו כפופים לחוק במדינת ישראל. כל

התהליך הוא בהתאם לחוק במדינת ישראל. תהליך שיחרור החיילת אינו כפי שנדמה

שחיילת משתחררת ואחר כך היא מתנדבת. חוק שירות ביטחון לא חל על חיילת תרה או

חיילת שהיא אם לילד. לצורך העניין, על מנת לאפשר לחיילות להמשיך ולשרת גם אם

הן עברו הפסקת הריון בצבא, הן עוברות באופן שלישותי, לא פיזית, תהליך של

התנדבות, על ידי כך שהחיילת ממלאת טופס שבו היא אומרת שיש ברצונה להשאר

בשירות.
הדס הרשמש
גם אם היא בקבע?
י שראלה אורון
לא. הסעיף הזה בחוק שירות ביטחון לא חל על חיילת בשירות קבע, אלא הוא חל

רק על חיילת בשירות חובה. חיילת בשירות חובה איננה צריכה להתגייס או לשרת אם

היא אם לילד או אם היא בהריון. בגלל החוק הזח שהוא חוק שירות ביטחון, חיילת

שרוצה להמשיך לשרת צריכה לעשות אקט של חתימה על טופס. מכל מקום, לא מתכוונים

שהיא הולכת לבקו"ם, משתחררת, ואחר כך מתנדבת. ההליך הזה פרוצדורלי בלבד, כדי

שלא יחשבו שמישהו מכריח אותה לשרת, כי אפשר היה לשאול למה היא צריכה לעבור את

ההליך הזה. מלבד זאת, אם היא נשארת לשרת ולא מתנדבת, זה בניגוד לחוק שירות

ביטחון. אנחנו לא רוצים ולא מתכוונים לעבור על החוק.
היו"ר נעמי חזן
אבל אנחנו יכולים לשנות אותו.

ישראלה אורון;

הפריווילגיות שיש בידי חיל נשים שונות מאשר אלה שבידי הזרוע המבצעת.
היו"ר נעמי חזן
אנחנו נמצא פתרון חקיקתי.
ישראלה אורון
מכל מקום, ההליך הזה חוקי. רס"ן אסתי פרידר-גת תיתן חסבר ספציפי לגבי

ההליך. הייתי רוצה לדבר על נושא ההסברה. אנחנו לא יוצאים מנקודת הנחה שלחיילת

שמתגייסת לצה"ל יש את כל המידע הרלבנטי לנושא של מניעת הריון. ההיפך הוא

הנכון, ולכן כל טירונית שמתגייסת לצבא מקבלת הרצאת רופאה או רופא, בדרך כלל

רופאה, בבסיס הטירונות במחנה 80 או בבה"ד 12 בנושא של רפואת ח"ן ואמצעי מניעה,

ההרצאה הזאת מלווה בכל מיני דברים.
היו"ר נעמי חזן
אבל עשיתי בדיקה ומצאתי אינפורמציה סותרת בנושא, ואני לא אומרת

לפרוטוקול דברים שלא בדקתי אותם.
חוה ינאי-מלאך
אני כטירונית קיבלתי את ההרצאה הזאת בשנת 1970.
הדס הרשמש
אני כטיהונית לא קיבלתי אותה בשנת 1972.
י שייאלה אורון
מבחינת תוכנית האימונים של כל טירונית בצה"ל, בתוך תיק יסוד טירונית, יש

שיעור של הסברה על אמצעי מניעה. אפשר גם להזמין אתכן להרצאה מסוג זה. יכול

להיות שטירונית כזאת או אחרת, אם היא היתה בתורנות מטבח או במקום אחר, לא

השתתפה בהרצאה. זה חלק מתוכנית האימונים. אי אפשר להגיד שההרצאה הזאת היא הכי

טובה שאפשר לתת, מפני שהפורום גדול מאוד וזה נעשה במסגרת פלוגתית. אומר עכשיו

דברים שלא הצלחנו לבצע, ויכול להיות שהוועדה הזאת תהיה לנו לעזר. ניסינו במשך

השנים להזמין רופאות בהתנדבות, כדי לתת את ההסברים האלה. היות שמדובר על אלפי

טירוניות בחודש שצריכות לקבל את ההרצאה, למעלה מאלפיים בכל חודש, אם אנחנו

רוצים לעשות הרצאה רצינית, אז מדובר על קבוצות של 15 חיילות. אם תעשו חשבון,

תבינו שמבחינה פרוצדורלית העניין הזה בעייתי. אנחנו מנסים לעשות את מה שאפשר

בתנאים הנוכחיים. אני רוצה שתזכרו גם את אורך הטירונות ואת האפשרויות שלנו,

ויחד עם זה, נושא ההרצאה של אמצעי מניעה הוא פק"ל לטירוניות.
היו"ר נעמי חזן
ההרצאה הזאת היא רק לאמצעי מניעה או גם לדברים נוספים?

צביה בראון;

לא משלבים בזה נושא של פגיעות קור או פגיעות חום. זה יעודי לנושא של

אמצעי מניעה.

י שראלה אורון;

ההרצאה היא על אמצעי מניעה והפסקות הריון ועל כל הנושא של תודעה לנושאים

הללו. בסוף הטירונות כל חיילת מקבלת נוהל רפואת ח"ן ונוהל פנייה לעובדת

הסוציאלית של הח"ן, שזאת רס"ן פרידר-גת. החיילת מקבלת רשימה מהו נוהל רפואת

ח"ן, מה קורה לה אם היא חושבת שהיא בהריון, למי היא צריכה לפנות, כל מספרי

הטלפון, הזכויות שלה לבדיקה על ידי רופאה אישה, הזכויות שלה לפנות לרופאת ח"ן,

והזכויות שלה לפנות לרופאה גניקולוגית מחוץ לצבא, שהיא רופאה אזרחית, עם

הכתובת ומספר הטלפון של כל הרופאות. זה טופס סטנדרטי שהחיילת מקבלת. בנוסף

לזה, במהלך השירות בקליטת כל חיילת ביחידה, היא מקבלת שוב את הטופס של נוהל

רפואת ח"ן, במקרה שהיא איבדה אותו. נוסף לכך, הנוהל מפורסם בשירותים של כל

מגורים של חיילת ביחידה. רופאות הח"ן הפיקודיות משתדלות, גם אם לא תמיד

מצליחות בכל היחידות, לעשות הסברה בנושא רפואת ח"ן ביחידות. חלק מתפקידן הוא

לעשות את כל ההסברות האלה. אינני יכולה לומר בוודאות שכל חיילת מקבלת הרצאה

כזאת במהלך השירות שלה, אבל אני יכולה לומר שחלק ניכר מהחיילות מקבלות זאת על

ידי רופאת ח"ן פיקודית או על ידי רופא היחידה.

העובדת הסוציאלית של הח"ן, רס"ן אסתי פרידר-גת, מרצה בקורסי מפקדות בצבא,

וכן מרצה לנציגי הח"ן הפיקודיים הרצאות קצת יותר מעמיקות. היא מרצה גם לרופאים

בצבא במהלך הקורס שלהם בבה"ד 10, כי הרופאים צריכים לדעת לעזור לחיילת שפונה

אליהם אם היא שכחה את נוהל רפואת ח"ן. זה מה שעושים כרגע בצבא, ואני הייתי

מאוד שמחה אילו אפשר היה במהלך השירות שכל החיילות היו מקבלות הסבר מגורמים



יותר מקצועיים שהם לפחות בדרג של רופאות או רופאים. לצערי הרב זה לא מתרחש

בגלל המספרים הגדולים של החיילות שמדובר בהן.

לא ראיתי סרטים שיהיו רלבנטיים לנושא, ללא הסבר של איש מקצוע. אנשי

המקצוע לא מתלהבים מסרט שמוקרן ללא הסבר של איש מקצוע, ונאמר לי שאי אפשר

לעשות זאת ללא הסבר כזה, ולכן יש בעיה עם זח. הייתי מאוד שמחה אם היה אפשר

לשפר זאת, אם כי גם עכשיו כל חיילת שעוברת בצבא אמורה לקבל את מה שפירטתי.

הדבר השלישי שנשאל הוא נושא של בעיות רפואיות יהודיות לנשים. סא"ל, דייר

בראון וסא"ל ינאי-מלאך יתייחסו לנושא הפרעות אכילה והתאבדויות. אני רוצה רק

להתייחס לשאלה של פרופ' גליה גולן בנושא של הטרדה מינית על ידי רופאים גברים.

אין לי כאן הנתונים בעניין, אבל יש הנחיה בנושא של בדיקה של כל סגל רפואי גברי

שהטיפולים ייעשו בנוכחות אישה, כולל בדיקות מסויימות לא גניקולוגיות. יש הנחיה

מפורשת של קרפ"ר (קצין רפואה ראשי) מהשנה האחרונה לגבי אתיקה בבדיקה רפואית.

אני זוכרת שנדרשנו לסוגייה ספציפית ונתנו עליה מענה, והקרפ"ר הינהה מפורשות

שגם הצדק ייראה. יש סוג של טיפולים רפואיים שלעיתים מתפרשים על ידי חיילים

וחיילות בצורה מסויימת, ולמען חסר כל ספק צריך ללכת לחומרה בכל הנושא הזה, וגם

להסביר לחיילים ולחיילות את התהליכים המתבצעים, על מנת להסיר ספק. יחד עם זאת,

יש מקרים שבהם יש תלונות כנגד רופאים גברים בנושאים האלה, והתלונות האלה

מטופלות כמו כל תלונה אחרת על ידי קצינת מצ"ח וכו', ואנחנו מאוד ערים לעניין

הזה, ואינני צריכה להסביר מדוע.

אני רוצה לומר שני דברים עקרוניים, ותת אלוף בן נתן תתקן אותי אם אני

טועה. לפני כארבע שנים בוטל תקן של רופאת היין ראשית כתוצאה מקיצוצים בתקציב

הצבא.
יהודית בן נתן
התקן בוטל לפני חמש שנים.
ישראלה אורון
התקן של רופאת ח"ן ראשית בוטל לפני המש שנים, והדבר בהחלט הפריע לטיפול

המערכתי בנושא של החיילות. אי לכך ובהתאם לזאת, כתוצאה מהאירגון החדש של מערך

הח"ן, החזרנו עטרה ליושנה, והחל מה-1 ביולי 1997 חוזר התקן של רופאת ח"ן

ראשית, ואפילו ישנה מועמדת ספציפית לנושא. התקן הוא של רב סרן, של רופאה במשרה

מלאה במיפקדת קצינת ח"ן ראשית בכפיפות מקצועית לקרפ"ר, היא תעשה את מה שצריך

לעשות כדי לרכז את כל הטיפול בנושא של רפואה של נשים וחיילות בצבא. מצאנו

שהעדרה של הפונקציה הזאת הוא קריטי.

דבר נוסף שאנחנו עוסקים בו כרגע בדיונים די אינטנסיביים, הוא נושא המרכז

לבריאות האישה בצריפין. המרכז הזה יטפל בכל הדברים שנוגעים ספציפית לבעיות

רפואיות נשיות, שהן ספציפיות לנושא של בריאות החיילות.
דניאלה במברגר-אנוש
רציתי להגיב בשני מישורים לגבי נושא החדרכה. קודם כל לגבי אותם האנשים

שמתאימים להדריך בנושא, יצאת מתוך ההנחה שהם צריכים להיות רופאים או רופאות.

אין שום סיבה שאנשים מתחומים שונים שמתקשרים לנושא לא יעסקו בכך, כמו למשל

עובדים סוציאליים או אחיות בריאות הציבור. בשיל"ה - שירות יעוץ לאמצעי מניעת

הריון - בירושלים, עובדים אנשים שעוברים הכשרה ספציפית בנושא, ואלה אנשים

שמתאימים להדריך. אני חושבת שאפשר להכשיר אנשים לנושא, ואם חסרים רופאים או

רופאות שיעשו את זה ורוצים להעביר הכשרה יותר רחבה מאשר הרצאה לאלפיים בנות

ביחד, אז הכשרה של אנשים כאלה בתוך הצבא היא אופציה לקבלת יותר אנשים להדריך.



לגבי הדרכים עצמן, נושא אמצעי המניעה היא לא נושא של חיילות בלבד, ולכן

אני חושבת שיש מקום להדריך גם בקורסים מעורבים, ולהגיע גם לאוכלוסיה יותר

מצומצמת שאפשר לדבר איתם באופן יותר אישי ולא כמו בטירונות במסה ענקית. אני

חושבת שבכלל בקורסים של צה"ל זאת הזדמנות להכנס עם הנושא הזה, גם להדרכת

גברים.
גליה גולן
גס אני חושבת שהחינוך המיני והחינוך למניעת הריון צריך להיות גם להיילים

ולא רק לחיילות, בכל מיני שלבים ואינסטנציות. רציתי גם לשאול שתי שאלות. האם

המרכז לבריאות האישה הוא מעבר לגניקולוגיה?
ישראלה אורון
כן, למשל לגבי הפרעות אכילה.
גליה גולן
השאלה השנייה היא האם הבנתי נכון שיש רק עובדת סוציאלית אחת בח"ן?
ישראלה אורון
כן. כל העובדות הסוציאליות של הח"ן נמצאות פה עכשיו...
גליה גולן
זה פשוט מזעזע.
ישראלה אורון
זה לא מדוייק, יש גם עובדות סוציאליות שהן קב"ניות שנמצאות במחנה 80

ובבה"ד 12. לעובדת הסוציאלית של הח"ן יש תפקיד יהודי. היא עוסקת בשני תחומים

עיקריים, בתחום הטרדות מיניות ובתחום הפסקות הריון. כל חיילת עוברת דרכה, והיא

תסביר את זה מיד.
גליה גולן
לכן שאלתי אם יש רק אחת.
ישראלה אורון
לנושאים האלה יש רק עובדת סוציאלית אחת.
גליה גולן
מתברר שכן, וזה נראה לי נורא.
הדס הרשמש
אני רוצה לומר שני דברים. ראשית, אני מצטרפת לנושא של ההכשרה של כוחות

נוספים מעבר לרופאים. האם נשקלה אפשרות שרופאים או עובדים סוציאליים או כל מי

שמוכשר לנושא יעבירו ימי מילואים בהסברה ביחידות צה"ל? זה לאו דווקא חייב

להיות בטירונות. ברור לי שאת לא מגייסת אותם למילואים, אבל הייתי רוצה לדעת

איפה זה נפל אם זה הועלה בכלל, כדי שמי שיושב בצד הזה יוכל לעזור.



נושא נוסף שמאוד מטריד אותי, הוא האס נעשית הסברה בנושא של מניעת איידס?

זאת קבוצת הגיל הכי רלבנטית, כי הילדים בתיכון עדיין קטנים מדי לקלוט את המסר,

וגם תדירות קיום יחסי המין מתחילה לעלות בהרבה בגיל הצבא. לצערי, היה לי

ניסיון רע ומר בנושא עם רופאת ח"ן לשעבר. בתור נציגת נעמ"ת הייתי מוכנה לתת את

זה בחינם, עם הכור1ות הכי טובים שהיו קיימים, ונתקלתי במחסום מאוד בוטה שטוען

לא מדברים על זה בצהי'ל, כי בכך אני כאילו מעודדת לקיום יחסי מין. מאז הפסקתי

לנסות לפעול בעניין, כי גם לא היתה הפונקציה שתטפל בזה.
צב י ה בראון
יש ערכת הדרכה בנושא.
הדס הרשמש
צריך לחזור לזה, ולא רק לגבי חיילות, אלא בקורסים המשותפים. שאלה נוספת

היא מה קורה אם מישהי עושה הפסקת הריון באופן פרטי בלי שאתן מיודעות על כך?

האם בית החולים חייב לידע אתכן?
אסתי פרידר-גת
ברוב המקרים אנחנו לא יודעות.
צביה בראון
אם היא עושה את זה באופן פרטי, היא גם משלמת מכספה הפרטי והיא לא תגיד

שה י א חיילת.
הדס הרשמש
אם היא מגיעה לבית החולים ולא מצהירה בוועדה שהיא חיילת, אז לא יודעים?
אסתי פרידר-גת
נכון.
הדס הרשמש
ובזה נפתרה לה בעצם בעיית ההתנדבות?
צביה בראון
כן.
ישראלה אורון
אם החיילת בוחרת לא להגיד, אז היא עושה הפלה באופן פרטי ואנחנו לא יודעים

על כך. אם היא הולכת לבית חולים מסודר ולוועדה מסודרת, ועושה את זה בצורה

החוקית הרגילה, ההסתברות שאנחנו לא נדע היא מאוד נמוכה.
הדס הרשמש
בית החולים אמור לידע אתכם?
ישראלה אורון
אין להם הוהאות כאלה, אבל מי שנמצאת בגילאים מסויימים נשאלת על ידי

הוועדה מה תיא עושה, והיא אומו-ת להם שהיא חיילת. אם היא מגיעה לבית חולים, אז

ר"מ 2 יודע עליה וכך גם אנהנו יודעים.
הדס הוישמש
אומר לכם מדוע אני שואלת את זה. אני נתקלת בטלפונים שמגיעים אליי לנעמ"ת

עם הסיפורים של חיילות שרוצות לעשות הפסקת הריון, והן לא רוצות שידעו את זה

בצבא, ואז הן שואלות איך לעשות את זה. אני אומרת להן שהן חייבות לעשות את זה

בדרך החוקית, כי חובה עליי לומר להן זאת, ולא אעז לומר למישהי לעבור על החוק.

צריך שתדענה שישנן חיילות שלא רוצות שידעו עליהן בצבא, כדי לא לעבור את נושא

ההתנדבות, וזאת בעיה.
הי ו"ר נעמי חזן
אני רוצה להוסיף לדברים. שמענו על הרצאה מאוד מסודרת בנושא אמצעי מניעה

בטירונות. עשיתי סקר שאולי לא היה עובר שנה אי בשיטות מחקר, אבל בדקתי

בשבועיים האחרונים קבוצה לא מבוטלת של חיילות בשירות סדיר. שאלתי אותן מה הן

קיבלו, וזד; לא עולה בקנה אחד עם מה שנמסר כאן.

קיבלתי את ההרגשה מדבריכן שהייתן רוצות יותר, ושאין מספיק הסברה. דבר

נוסף שרציתי לומר, שאם מספר Xשל חיילות בסדיר שמשרתות עשרים חודש במקרה הטוב,

עוברות הפלה כל שנה, וזה מספר לא מבוטל, אז מסתבר בהיקש לוגי, שאם קיים חינוך

מיני, כנראה שהוא לא אפקטיבי ולא משיג את היעד.
הדס הרשמש
השאלה היא אם זה אותו אחוז כמו באוכלוסיה הכללית, או יותר.

ישראלה אורון;

אני מבקשת להתייחס לדברי חברת הכנסת חזן. אני חושבת שהדברים שהיא אמרה הם

מאוד חמורים, משום שהסטטיסטיקות בנושא של הפסקות הריון במיגזר האזרחי מצויות

בידי הוועדה, וברור לגמרי לכל מי שיש לו הנתונים, שמדובר על שיעור נמוך מאוד

באופן משמעותי מהשיעור בשנתונים באוכלוסיה המקבילה. אם לוקחים את גיל 17 ואת

גיל 21, מדובר על שיעור נמוך יותר בגיל 21, כך שאי אפשר לומר שבגיל הצבא יש

שיעור גבוה יותר של הפסקות הריון, כי זה פשוט נתון לא נכון.
היו"ר נעמי חזן
לא אמרתי שיש שיעור גבוה, אלא אמרתי שיש מספר לא מבוטל, ואם את מתייחסת

לדבריי, אז אני מבקשת שזה יהיה בדיוק, ואחר כך את יכולה לומר שהדברים חמורים.

ישראלה אורון;

אני רוצה לומר דבר חמור יותר, ששיעור הפסקות ההריון בקרב האוכלוסיה

האזרחית במדינת ישראל של נשים שאינן משרתות בצבא, הוא גם כן סימן ואות לכישלון

מערכת ההסברה ואמצעי המניעה במדינת ישראל.
היו"ר נעמי חזן
נכון.
ישראלה אורון
אני מסרבת שצה"ל יהיה האחראי הבלעדי לנושא של הסברה להפסקות הריון. עס כל

הכבוד, רוב החיילות משרתות בצה"ל 21 חודש, כפי שאמרה חברת הכנסת חזן. אנחנו לא

מתנערים מאחריותנו למתן ההסברה הנחוצה, מפני שזה חלק מהתפקיד שלנו, אבל אנחנו

בהחלט לא לוקחים בעלות ואחריות על כל הנושא של הסברת הנושא הזה. אני לא מקבלת

עליי את האחריות להצגת הנתונים על כך שקיימות הפסקות הריון במהלך שירותן של

חיילות, כעדות לכישלון ההסברה של צה"ל בתחום הזה. תמיד אפשר לעשות ולהסביר

יותר, אני גם חושבת שזח מאוד חשוב, ואנחנו ננסה להסביר איך אנחנו עושים את זה.
היו"ר נעמי חזן
הגברת חנה קורצמן, בבקשה.
חנה קורצמן
אני רוצה לחזק את מה שאמרת, תא"ל אורון. קודם כל אנחנו יודעים שבין ידע

ומתנהגות יש דרך ארוכח שאנחנו לא יודעים איך לגשר עליה. אני חושבת שהרצאה שהיא

אפילו בפני מאה איש זו כמעט ברכה לבטלה, כי אי אפשר לקלוט ולספוג כך הרבה

דברים, וצריכה להיות גם הזדמנות לשאלות, להסבו-ים ולפחדים, ולנסות לעמוד על

המחסומים שעומדים בפני הבנות האלה ושמו נעים מהן לחשמר. ודאי שאי אפשר להאשים

במספר ההפלות את העדר ההזדמנות הזאת. בנוסף לכך הייתי רוצה לדעת אילו אמצעי

מניעה בכלל נמצאים בצבא.
יהודית בן נתן
לגבי הפסקת הריון, תא"ל אורון ציינה שתי סיבות לנושא של ההתנדבות. אני

חושבת שיש סיבה נוספת שצריך לשים אותה על השולחן. צה"ל לא רוצה להתמודד עם

תביעות כספיות של חיילות בגלל כל מיני בעיות כתוצאה מהפסקת הריון, ולכן עדיף

שהיא תהיה משוחררת, וזו סיבה שלישית לעניין, שהיא לא פחות חשובה מהסיבות

האחרות.
אסתי פרידר-גת
היא לא משוחררת.
יהודית בן נתן
אבל אדמיניסטרטיבית היא מתנדבת להמשך שירות.

אסתי פרידר-גת;

היא יכולה לתבוע את משרד הביטחון אם יש בעיה.
יהודית בן נתן
אבל כשהיא תתבע את משרד הביטחון יאמרו לה שהיא התנדבה להמשך שירות.
צביה בראון
היא תזכה בכל מה שמגיע לה.
היו"ר נעמי חזן
ידוע לך על מקרה ספציפי כזה?
אסתי פרידר-גת
לא, אבל היא בשירות והיא יכולה לתבוע את משרד הביטחון.
יהודית בן נתן
יכול להיות, זה נושא שאינני בטוחה בו במאת האחוזים. אני חושבת שהח"ן

לאורך כל השנים לא ניסה להתמודד בצורה שונה עם כל הנושא של חינוך לאמצעי

מניעה. בזמנו עשינו ערכה של ארבע שעות ללימוד עצמי, והכשרנו את המ"פיות

והמ"מיות כשהן עברו קורס קצינות, שתוכלנה להעביר את הערכה ללימוד עצמי של ארבע

שעות, ושתוכלנה לאחר מכן לשוחח עם הבנות, ולבסוף תהיה הרצאת רופאה. צריך לזכור

כמה דברים. הדבר הזה עלה והתמוסס במשך השנים, מכיוון שהטירונות קוצרה לאורך כל

השנים, והיום הטירונות מאוד קצרה, וצריך לקחת את זה בחשבון. הטירונות כיום

נמשכת עשרה ימים, ומה כבר אפשר לדחוס לתוך תקופה כל כך קצרה? אני חושבת

שלמערכת הצבאית, לחיין ולרופאות הח"ן יש הרבה מה לתת, אבל כיום קשה מאוד לתת.

הדבר הנוסף שהתמוסס הוא שפעם היתה רופאת ח"ן פיקודית, ותא"ל אורון דיברה

על כך. האם היום היא במשרה מלאה?
ישראלה אורון
מה-1 ביולי היא תהיה במשרה מלאה, ומדובר על עוד פחות משלושה חודשים.
יהודית בן נתן
היא עוזרת קצין רפואה פעילה, ובתפקיד זה יש לה עבודה מעל ומעבר, מכדי

שהיא תוכל בכלל להספיק להגיע ליחידות ולדבר עם בנות שהן אחרי טירונות. צריך גם

לקחת בחשבון שאין לה שום אמצעי תחבורה, כי אין לה רכב, כי הדרגה שלה היא משהו

בסביבות הסר"ן, אז היא בכלל לא יכולה להגיע. הפיקוד או המקום שהיא נמצאת בו

מרתק אותה אליו 12-14 שעות ביום. כשאני הייתי סגנית בפיקוד דרום, ואני מדברת

על תקופה שלפני עשרים שנה, היתה לי רופאת ח"ן פיקודית, וכשאני הגעתי לביקור,

היא הגיעה לביקור ודיברה על אמצעי מניעה לכל הבנות שהיו ביחידה. היום עם כל

הרצון לתת את ההסברה הכי טובה, זה קשה, כי הבנות עייפות בטירונות והן לא

קולטות את כל מה שמדברים. אם יש מישהי בתורנות אז היא מקבלת אחר כך את ההרצאה,

כי nrניתן למחלקה שלמה, כך שלא בכך הבעיה, אבל בהחלט ישנה בעיה רצינית בכלל

לקבל את ההסבר. אני חושבת שאפשר לתבוע מהצבא עוד ארבעה חמישה תקנים של רופאות,

ואני אומרת את זה לך, חברת הכנסת חזן. אני חושבת שצריך תקנים לרופאות שתהיינה

אך ורק רופאות ח"ן ולא בשום תפקיד אחר. הפיצוי למיעוט התקנים בחובה ובקבע יכול

להיות דרך הסברה וחינוך יותר טובים לנערות שהן האמהות של מחר.

רציתי להתייחס לעוד דבר אחד ולשאול שאלה. יש היום טירונות מעורבת לבנים

ובנות של רובאי 2. השאלה שלי היא האם יש שם הסברה לבנות ולבנים בנושא אמצעי

מניעה.
ישראלה אורון
יש הסברה, והיא מעורבת לבנים ולבנות.
יהודית בן נתן
השאלה היא אם הבנים בצבא מקבלים הסברה.
צביה בראון
בנים בכלל לא מקבלים הסברה.
יהודית בן נתן
אני מניחה שגם כיום יש מנדט להסברה לנשים ואין מנדט להסברה לגברים. אותן

שאלות יכולות לתשאל לגבי אמצעי מניעה, מניעת אלימות והטרדות מיניות. בכל

הניסיונות חרבים שנעשו בנושא עם קצין חינגך ראשי וכוי, גולת הכותרת היתה

שבצבא חושבים על נושא הטרדות מיניות. אני חושבת שעם האמצעים וכח האדם שיש,

הח"ן עושה הרבה במסגרת האפשרויות המאוד מצומצמות. אני בהחלט רואה את הוועדה

הזאת כגורם שיכול לטפל בהרחבת האפשרויות, כי הצבא מסוגל לתת את מה שצריך.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר, הוא הערה לאירגון נעמ"ת. בזמנו נעמ"ת עבדה

בצורה מצויינת עם הח"ן. אינני יודעת איך זה עובד היום, אבל אני שומעת יותר מדי

שבנות מתלוננות על חטרדות מיניות ועל מקרים של הפסקות הריון וכו'. מקרים של

הפסקות הריון צריך להפנות חד משמעית חזרה לצבא, מסיבה פשוטה, שבצבא היא עושה

את זה במקום בטוח עם רופא מוסמך ולא בקליניקה שפוחת אל.
הדס הרשמש
זאת האשמה חמורה, ואני הודעתי את זה פה לפרוטוקול שאני לא עושה שום דבר,

אלא אני מיד מפנה אותן ומי ידעת אותן שאסור להן לעבור על החוק.
יהודית בן נתן
באמת אי אפשר בכלל לחשוב שגוף של שדולה נשית יעשה משהו אחר בעניין הזה.

לגבי הנושא של הטרדות מיניות נפתח קו במקביל גם בצה"ל, ובמידה שיש נתונים,

חשוב מאוד שהצבא ידע עליהם.
היו"ר נעמי חזן
לגבי העניין של הטרדות מיניות - ופה אני לא באה לנגח אלא להגן - לפני

ארבע חמש שנים כשהנושא הזה עלה על סדר היום הציבורי, היתה תקופה של שנה שהיינו

צריכים להוכיח שיש פה בעיה אמיתית שצריך לטפל בה, ומאז ההתרשמות שלנו היא שיש

התקדמות. העניין של קו חרום בוצע?
ישראלה אורון
יש לי כבר הצעה, אבל אני צריכה לדבר בקשר לזה עם חברת הכנסת יעל דיין, כי

היא הבטיחה לעזור תקציבית.
היו"ר נעמי חזן
יש תופעה שלא קשורה בכלל למה שקורה בצה"ל או למספרים, והיא שיש מודעות

ציבורית הרבה יותר גבוהה לנושא, ולכן כל מקרה יקבל פרסום. בדקתי את הנתונים,

תקנו אותי אם אני טועה, ולדעתי המספר לא עולי!, אלא הוא פחות או יותר יציב,

כאשר המחזורים קצת יותר גדולים, זאת אומרת שריאלית המספר קטן.
יהודית בן נתן
היתה ירידה משמעותית לפני העלייה הרוסית, ולפחות בזמני ראינו שהעלייה

הרוסית העלתה את המספר של הפסקות ההריון בצה"ל.
הי ו"ר נעמי חזן
אני דיברתי על הטרדות מיניות ולא על הפסקות הריון.
ישראלה אורון
אני חושבת שזה נתון חמור מאוד שהייתי מבקשת למחוק אותו מהפרוטוקול. הנתון

הזה לא ידוע לי, אני מכירה את כל המחקרים בנושא, ואינני חושבת שאפשר לשייך את

הנושא של הפסקות הריון לעדה כזאת או אחרת.
יהודית בן נתן
אני דיברתי על תקופה אחרת לגמרי.
'שראלה אורון
אני חושבת שזה דבר חמור מאוד להשמיע נתונים שהם לא בדוקים ולא מבוססים.
יהודית בן נתן
בדקנו את הנתונים בזמנו, וגם בבדיקות פרטניות הסתבר לנו שאחת השיטות

לאמצעי מניעה היא הפסקת הריון. לגבי הבנות שנכנסו לצה"ל וקיבלו את החינוך

והשתלבו בצה"ל, אני חושבת שהמצב היום הוא שונה.
היו"ר נעמי חזן
בלי שום קשר לצה"ל, עם התחלת העלייה מברית המועצות לשעבר, נעשו מחקרים על

ידי גורמים אזרחיים, בעיקר על ידי נעמ"ת, והמחקרים אוששו גם על ידי שדולת

הנשים, שאמצעי המניעה השכיח ביותר בקרב העולות הוא הפסקת הריון.
הדס הרשמש
בסטטיסטיקות של המס, הנתון הזה היה קיים, וגם עלה באופן יחסי שיעור

ההפלות הלא חוקיות.
הי ו"ר נעמי חזן
פעם הפלה היתה הדרך היחידה למניעת הריון, וזה חייב סוף סוף את אירגוני

הנשים להוציא חומר ברוסית בנושא, אבל זה סתם ליידוע כללי. סא"ל, ד"ר צביה

בראון, בבקשה.
צביה בראון
לגבי אמצעי מניעה, הגלולות למניעת הריון לא נכנסו לחוק ביטוח בריאות

ממלכתי, כלומר, זה לא נמצא בסל התרופות שניתנות. למרות שבהרבה תחומים צה"ל

נותן אפילו מעבר לחוק, בתחום יזזה הוא לא הרחיב. יש התוויה אחת ויחידה למתן

גלולות על ידי הצבא, במקרה שיש סיבה רפואית. זה ניתן במקרה שיש סיבה רפואית

להסדרת המחזור או במקרה של כאבים מסויימים שאפשר להשתלט עליהם רק על ידי

גלולות, או במקרה של מצב עורי מסויים של אקנה, וגם אז, רק גלולה מסויימת



שנקראת דיאנה והיא נמצאת בצבא. יש לנו צעדים מנהלתיים להבטיח שרק רופא נשים

מומחה ייתן את זה, או אנדוקרינולוג שהוא מומחה בבעיות של בלוטות, ולא רופא

יחידה או מישחו אחר. ברור- שאם יהיה רצון לתת את הגלולה כאמצעי מניעה, זה יצטרך

לבוא עם סל תקציבי מסויים, יהיה צורך לעשות בדיקת היתכנות מי ירצה, ואני מניחה

שרבות ירצו, ואז יצטרכו לחשוב מאיפה יבוא התקציב. אני מניחה שקרפ"ר ירצח

להגדיל את התקציב שלו אם הוא יצטרך לשאת בזה.
היו"ר נעמי חזן
זה מאבק כללי של כל האוכלוסיה.
הדס הרשמש
לא, יש הבדל כלכלי שכבר דיברנו עליו בעבר בוועדה, שהמשכורת של החיילות

מאוד נמוכה לעומת נשים באזרחות מעל גיל 21 שמשתכרית הרבה יותר.
צביה בראון
אני מפקדת על כמה חיילות, והן מוציאות כל כך הרבה על על "מנה חמה" למשל,

שלא נראה לי שזה בלתי אפשרי לגביהן לממן את עלות הגלולה.
דניאלה במברגר-אנוש
תלוי באיזו אוכלוסיה.
צביה בראון
בכל אופן, אחד הדברים הנגישים בצבא הוא רופאות הנשים. ניתן להגיע די

בקלות לרופאה שהיא רופאת נשים אזרחית בקליניקה שלה ולא בבית חולים. הנגישות די

גדולה, והמון בנות בוחרות בדרך הזאת. אם אותה בת תרצה אמצעי מניעה, היא תקבל

הסבר נוסף מאותה רופאה שתרשום לה מרשמים מתאימים, כדי שהיא תוכל לקנות את

האמצעים.

לגבי ההסבר, אני זוכרת מהעבר הרחוק שלי כשהייתי רופאה בבה"ד 12, את

ההסברה מול האולם הגדול, תמיד עם פתח לשאלות. אני השתדלתי בזמנו לעשות את זה

בדרך הטובה ביותר והלא מאיימת, והיו אחר כך פניות למרפאה. אני מניחה שיש גם

נתונים על כמה מבין הבנות שעברו הפסקות הריון אכן קיבלו את ההדרכה, וגם מבין

אלה שעברו ועדות באזרחות, אפשר לראות שיש נשים שמופיעות פעם שנייה, למרות הידע

שיש להן.
גליה גולן
גלולה היא הדרך היחידה למניעה?
צביה בראון
מה שרלבנטי לגיל הזה היא הגלולה או הדרכה לשימוש בקונדום לגבר. אין בעצם

אף אמצעי אחר מומלץ.
גליה גולן
חיום יש אמצעים נוספים. כבר הותרו לשימוש בישראל האמצעים ההורמונליים

שמזריקים אותם והם טובים לשלושה או חמישה חודשים.
צביה בראון
מניסיוני, הרתיעה מהגלולה היא רתיעה מהורמונים, ואני לא יודעת אם יהיה קל

יותר להעביר את הזריקה, שהיא בוודאי יותר יקרה.

לגבי הנושא של פוטנציאל נוסף להדרכה, יש לנו בעיה של כמות רופאים. זה

שירות שאפשר לקנות אותו. אם תקום הברה שתציע שירותים, יפול להיות שיהיה אפשר

לקנות את השירותים האלה.

לגבי איידס, יש לנו פקודות הדרכה. יש פקודות שמחייבות רופא בירוידה לתת

הסבר בתחילת הקיץ על פגיעות חום ובתחילת החורף על פגיעות קור, ויש גם חובת

הדרכה על איידס. הביצוע של זה הוא עניין של אכיפה. אני לא בטוחה, אבל אני

מניחה שזה נעשה. התחלואה באיידס בצה"ל היא לא מאוד גדולי!.
חוה ינאי-מלאך
הנתונים על הפרעות אכילה מתייחסים לשאר הבעיות שבגללן נשים מגיעות

לבריאות הנפש בצבא. מקרי הפרעות האכילה הם בערך 0.3% מכלל החיילות המגיעות

לבריאות הנפש.
היו"ר נעמי חזן
כמה חיילות פונות לבריאות הנפש?
דניאלה במברגר-אנוש
זאת הנקודה. כמה בולמיות ילכו לבריאות הנפש בצבא?
חוה ינאי-מלאך
הייתי שמחה אם היו מגיעות יותר, אבל אני יכולה להתייחס לנתונים שקיימים

אצלנו ולומר שמתוך הפניות אלינו, %0.3 מאובחנות ככאלה שסובלות מהפרעות אכילה,

שזה כולל אנורקסיות ובולמיות. שאר הבעיות שבגללן מגיעות בחורות לבריאות הנפש,

הן הפרעות אישיות למיניהן, והנתון המעניין הוא שמתוך סך כל החיילות שפנו, יש

אחוזים גבוהים שלגביהם אין אבחנה, או שהאבחנה היא משהו אחר, או שזאת הפרעת

הסתגלות תגובתית. יש נטייה לעשות כמה שפחות סטיגמטיזציה לפנייה של בנות

לבריאות הנפש בצבא, בשונה מלגבי בחורים, כי לגביהם ההכרעה הרבה יותר משמעותית

בעניין הפרופיל. לגבי חייל, לפרופיל יש משמעות רבה, ואילו לגבי חיילת, לפרופיל

יש הרבה פחות משמעות, ולכן יש איבחון יותר מקל לבעיות של נשים. חיילות מגיעות

באופן כללי עם בעיות של גיל ההתבגרות שדומות למה שאנחנו מכירים מהספרות

המקצועית על בעיות שקיימות בגיל ההתבגרות בכלל בעולם, של הפרעות אכילה, דימוי

עצמי, גיבוש הזהות בכלל וגיבוש הזהות המינית. לגבי האוכלוסיה שמגיעה בגלל

הפרעות הסתגלות, אני חושבת שזה בגלל מעבר ממצב למצב, מהאזרחות לצבא, מה

שמאפיין כל מיני סוגים של מעברים בחיים, ואני לא רואה שום דבר ייחודי לגבי

הצבא.

אני חושבת שבעניין של האנורקסיה, הצבא מאוד פרמסיבי ולוקח על עצמו לטפל

בעניין הזה במודל משולב של מעקב של קצינת ח"ן ורופא ביחידה שעושה את המעקב על

המשקל. אנחנו, כמערך בריאות הנפש, נותנים את הטיפול הנפשי ואת הטיפול הפסיכו-

תראפויטי לסוגיו השונים, כשיש כאלה שמאמינים באוריינטציה היותר פסיכו-דינאמית,

ויש כאלה שמאמינים יותר באוריינטציה היותר התנהגותית. אנחנו משתדלים לערב את

המשפחה כשזה ניתן, כדי שגם המשפחה תהיה בתמונה, כי הפיקוח מאוד חשוב בנושא של

אנורקסיה. הצבא לוקח על עצמו לטפל עד לגבול של סכנת חיים, כי אם יש סכנת חיים,

אז מאשפזים, וכעבור כמה זמן משחררים אם אין החלמה והטבה. אם מישהי מוגדרת



כאנורקסית ולא מוכנה לבוא לטיפול, הצבא לא יוכל לקרות על עצמו לטפל בה, ויצטרך

לשחרר אותה על סעיף 21.

לגבי התאבדויות, היתה רק שנה אחת שלא היו בכלל התאבדויות של נשים בצבא,

וזה היה בשנת 1982. בעיקרון כל השנים היו התאבדויות של נשים בצבא, כשהמגמה היא

של ירידה במספר ההתאבדויות. אפשר לראות את הנתונים בגרף על השקף. באופן כללי

רואים שאצל גברים יש עלייה ואצל נשים יש ירידה. הספרות לא מצליחה להסביר את

הגלים של שיעורי ההתאבדויות ואת הסיבות להתאבדויות, למה יש בשנה אחת יותר

ובשנה אחרת פחות. אני מצטטת את זה שאין הסבר ממשי לסיבתיות של גלי ההתאבדויות

השונים בכל שנה, מהרמ"ח הקודם שההתמחות שלו היתה בהתאבדות ובסקירת כל הספרות

העולמית בנושא. כשמדברים על שיעור התאבדוות מתכוונים לכאלה שהתאבדו ולא לכאלה

שניסו ולא הצליחו. ידוע מהספרות בעולם שנשים מנסות יותר ומצליחות פחות, וגברים

מנסים פחות ומצליחים יותר.
הדס הרשמש
נשים שמאותרות כאנורקסיות לא מגוייסות בכלל?
אסתי פרידר-גת
הרבה פעמים יש בעיית משקל, ובכלל לא יודעים שזאת בעיה נפשית.
צביה בראו ן
אצל המלש"ביות, כלומר, אצל הבנות טרם גיוס, שקיבלו פרופיל זמני של 2k

בגלל תת-משקל, נותנים להן תקופה שמאפשרת להן לעלות במשקל. תת-משקל זה %0.6

מפוטנציאל הגיוס.
דניאלה במברגר-אנוש
מה זאת אומרת לא יודעים? ברגע שרואים תת-משקל זה לא הולך ישר לבדיקה?
צביה בראון
יש לנו טבלאות משקל מסודרות לפי הגובה, וכל אחד עובר גם פרופיל

פסיכולוגי. אין פרופיל על אנורקסיה.
היו"ר נעמי חזן
מתוך ההתאבדויות זוהו בעיות קודמות?
חוה י נאי-מלאך
הנתון על כלל הצבא הוא שליש, שליש ושליש. שליש בגלל בעיות של פסיכו-

פתולוגיה, שליש בגלל בעיות שקשורות במשפחה ושליש בגלל בעיות שקשורות בשירות

הצבאי. אין בחינה ספציפית לגבי נשים. המספרים של נשים הם כל כך מעטים שמאוד

קשה לעשות סטטיסטיקה על שתיים שלוש חיילות בשנה.
היו"ר נעמי חזן
לפי הערכה גסה שלך, כמה מתוך אלה שצריכות אותך מגיעות אלייך?
חוה ינאי-מלאך
קשה לי להעריך, אבל במכון הקבע כרגע הפנייה היא די לפה. קשה להשוות את זה

למיגזר האזרחי לעומת השירותים הציבוריים, כי אני חושבת שלשירותים הציבוריים

מגיעים אנשים שהם הרבה יותר חולים.
ישראלה אורון
אבל לנשים אין יותר נטייה לפנות?
חוה ינאי-מלאך
לנשים באופן כללי יש יותר נטייה לפנות מאשר לגברים.
היו"ר נעמי חזן
איך ישפיע עלייך המרכז החדש לבריאות האישה?

ישראלה אורון;

סא"ל אסתי פרידר-גת תסביר את זה, כי היא הסבתא והאבא והאמא של זה.
היו"ר נעמי חזן
אבל אני שואלת אם את, סא"ל ינאי-מלאך, מסתנפת למרכז הזה, או לא?
ישראלה אורון
אם רמ"ח בריאות הנפש היה פה, הוא היה מסביר את ההקשר. סא"ל ינאי-מלאך

עוסקת בנושא שירות בקבע ואילו כאן מדובר על מרכז לבריאות האישה בדגש על חיילות

בשירות חובה.
היו"ר נעמי חזן
הנתונים שהצגת היו לגבי שירות קבע או גם לגבי שירות חובה?
חוה ינאי-מלאך
לגבי אנורקסיה דיברתי על חיילות בכלל ולא על נשים בקבע בפרט, וכך גם לגבי

התאבדויות. יש לי עוד נתונים מעניינים לגבי פנייה למכון לטיפול באנשי קבע.
דניאלה במברגר-אנוש
רציתי לשאול לגבי הפרעות אכילה. אני פחות מוטרדת מאנורקסיה, כי זה בדרך

כלל דבר שהוא יותר בולט לעין, וקשה לפספס בו את המקרים החמורים. אותי יותר

מטרידות הפרעות אכילה אחרות, ולכן אני רוצה לשאול מה נעשה בכלל ברמה של מניעה,

כולל בהרצאות גדולות בטירונות, כיוון שאני נתקלתי בצבא בהרבה מאוד מקרים של

בולמיה שאף אחד מהם לא היה בשום טיפול. בולמיה יכולה להתחיל מהפרעת אכילה

קלילה שנגרמת כתוצאה מתיסכולים ומהשק"ם הקרוב, ולהמשיך בעלייה של עשרה ק"ג

במשקל בתקופת הצבא, כשהגיל הוא עדיין גיל ההתבגרות לפי ההגדרה שהוא עד גיל 21.

אני חושבת שבכל הנושא של התייחסות לאכילה, לדימוי גוף, וכוי, זאת עדיין קבוצת

הגיל שראויה להתייחסות, ואני לא יודעת מה נעשה והאם נעשה בעניין זה.
צביה בראון
יש פה נתון על המשקל הממוצע של החיילת המשתחררת. בשנת 1989 המשקל הממוצע

של חיילת משתחררת היה 59.4 ק"ג, ואילו בשנת 1995 הוא היה 60.1 ק"ג.
ישראלה אורון
יש לי הנתון של 800 גרם בממוצע עלייה במשקל של חיילת מתחילת השירות שלה

ועד סופו, אך לא נמסר כמה זמן ארך השירות.
דניאלה במברגר-אנוש
בכל אופן זה לא ענה לשאלתי לגבי התייחסות לבעיה.
ישראלה אורון
כל הנושא של טיפול בבולמיה לא טופל גם במיגזר האזרחי במשך כל השנים. אני

מודה ומתוודה שהעניין הזה הוצף לאחרונה, וכתוצאה מכך כל סגל הח"ן צפה בהצגה של

הבחורה הבולמית, וכעת אנחנו מנסים להביא את ההצגה הזאת לכל מיני מקומות. ההצגה

הזאת מאוד חזקה, מאוד משמעותית, ומעבירה מסר מצויין לגבי האיתור של הבעיה

החמורה הזאת. אנחנו יודעים שזה קיים, אנחנו מנסים להביא את ההצגה, ואני לא

יודעת עד כמה זה יעורר את המודעות.
דניאלה במברגר-אנוש
אפשר לקיים דיון אחרי ההצגה.
הדס הרשמש
אם אפשר להעיר על כך מניסיוני, בנעמ"ת עשינו את זה בימי כיף לחיילות

שנעמ"ת היתה עושה, והיו הרבה פעמים הרצאות לחיילות, גס על בולמיה וגם על

אנורקסיה, עם עובדות סוציאליות שהוכשרו במיוחד לתוכנית הזאת. המרצות אחר כך

אמר ו שהחיילות ידעו שיש כתובת ולכן פנו אליהן.
ישראלה אורו ן
יש כאן בעיה מסויימת בכל הנושא של ההסברה. אני רוצה לומר מה הבעיה שלנו,

ואנחנו נשמח להסתייע בכל מיני גורמים. המקום היחיד שבו יש ריכוז של חיילות,

זאת אומרת שיש בו דיפרנציאציה על רקע מיני, הוא בעיקר בשלב הטירונות. הטירונות

נמשכת שלושה שבועות, ואין מספיק זמן להכניס לתוכה את כל התכנים. אם אני לוקחת

יחידה אורגנית ומפרידה מתוכה את החיילות כדי לשלוח אותן להרצאה על בולמיה, אני

גורמת ליצירת סטיגמה על החיילות. צריך לשקול את משמעות העניין, ואינני יודעת

באיזו מידה אני מעוניינת בכך. מאוד אשמח אם ההתייחסות לבולמיה תיעשה בשלבים

מוקדמים יותר, ואם לא, אז הייתי שמחה שתהיה נגישות לחיילות לחומר הסברה, ולא

באופן מרוכז וסטיגמטי, אלא שיקבלו על כך חומר. לא הייתי רוצה הפרדה בנושאים

פתולוגיים, אלא הייתי רוצה שחיילות תדענה מה זה, תהיינה מודעות לזה, ותהיה להן

אפשרות לקבל טיפול בנושא.

אני שוב אומרת שצריך לעשות את ההסברה בצורה חכמה, ולא הייתי רוצה שגורם

בלתי מקצועי ידבר על נושא של בולמיה או אנורקסיה, וגם לא על נושא של אמצעי

מניעה, כי זה דבר מאוד מסוכן. כשהייתי חיילת בשירות חובה קיבלתי הרצאה בנושא

אמצעי מניעה מהמפקדת שלי בחיל האוויר, ואני מודה ומתוודה שלא ידעתי מה לעשות

עם האינפורמציה שקיבלתי, כי זאת לא היתה אינפורמציה טובה ומדוייקת, ולא הייתי

רוצה שזה יחזור שוב כיום.
חוה ינאי-מלאך
אני חושבת שהשוני בין אנורקסיה לעומת בולמיה, הוא שאצל האנורקסיות

המאותרות יש סיכון לחייהן, יש הפרעה בווסת. אני מוכרחה להודות למערך הח"ן שהוא

מאוד רגיש בעניין הזה, וכן למש"קיות הח"ן, שלגבי חיילות בולמיות שמקיאות, תמיד

מישהי רואה אותן ביחידה, וזה מובא לידיעתנו בצורה מאוד דיסקרטית.

יש לי פה נתון השוואתי של פניות של גברים מול נשים למכון לטיפול באנשי

קבע. אני מדברת על נגדים ונגדיות, קצינים וקצינות בקבע. הנתון שמצביע על גורם

מפנה לפי מין מראה ששיעור הפניות של נשים בפנייה עצמית הוא 70% לעומת גברים

שהוא %47.3, זאת אומרת שנשים מודעות יותר לבעיות שלהן ולכן פונות יותר למכון

לבריאות הנפש, לעומת גברים שמופנים על ידי גורם צבאי או רופא צבאי.

נושא נוסף מעניין הוא התפלגות לפי אבחנות של אנשי קבע, שגברים פונים

בעיקר בגלל בעיות משפחתיות של זוגיות, ואילו נשים יותר לוקחות על עצמן את

האחריות והן מאובחנות בעיקר כהפרעות אישיות או הפרעות הסתגלות. מאוד מעניין

שהגבר פונה רק כשמשהו חורק בתא המשפחתי, ואילו האישה פונה עם הבעיות שלה. אני

חושבת שבשנה וחצי שאני מפקדת על המכון, לא שמעתי שום גבר שמתלונן על הקונפליקט

של הורות מול קריירה, ולעומת זאת אני בהחלט שומעת את זה מנשים בדרגות בכירות

שפונות כי הן מתקשות מאוד בשילוב של קריירה והורות. זה חלק מהנושא שמטופל

בפסיכו-תראפיה.
דניאלה במברגר-אנוש
יש לי שאלה שהיא לא לגבי חיילות בקבע, אלא לגבי חיילות בסדיר. האם יש

הבדל בין גברים לנשים בהשפעת הצבא כטריגר להתפרצות מחלות נפשיות שלא היו

ידועות כקיימות והן באות לביטוי בצבא?
חוה ינאי-מלאך
אין לי נתון על כך.
היו"ר נעמי חזן
אני רוצה לברך אתכן בשם הוועדה לקידום מעמד האישה על שמירת שמות משפחה

קודמים. זה מבורך וזאת מגמה מאוד חיובית בחברה הישראלית מבחינת זהות. רס"ן

אסתי פרידר-גת, בבקשה.
אסתי פרידר-גת
אדבר על התהליך של הריונות בצבא. בעיקרון כל חיילות החובה שמוצאות את

עצמן במצב של הריון, אמורות לעבור במשרד שלי. אתייחס לכל הטיפול ולא רק

להפסקות הריון. בעיקרון התהליך הוא סודי. אם צריך הפניה ואישור כדי להגיע

לרופא, כל חיילת שרוצה יכולה לבוא למשרד שלי, גם אם היא רוצה מידע וגם אם היא

רוצה לבדוק אם היא בהריון. היא תישלח לבדיקה שאת התוצאות שלה היא תקבל פנים אל

פנים, בדרך כלל אצלי במשרד, או אם היא תבחר אז דרך רופא היחידה או קצינת הח"ן.

כרגע, כשהמערך הפרוש לא יהיה בשטח, כל קצינה שתבקש ללוות את התהליך, תצטרך לתת

לה את התשובה פנים אל פנים. חשוב לנו לתת תשובה פנים אל פנים, גם כשהתשובה

חיובית וגם כשהתשובה שלילית, מתוך הנחה שגם לחיילת שמקבלת תשובה שלילית מגיע

מידע שיעזור לה בעניין, וגם כדי לעקוב ולהפנות אותה לגורם רפואי כדי לבדוק למה

יש אחור במחזור. כל החיילות שמגיעות למשרד שלי מקבלות את כל האינפורמציה

שעומדת לרשותן.
הדס הרשמש
את יושבת בקרייה?
אסתי פרידר-גת
אני יושבת בתוך מרפאת נשים מרכזית של הצבא בתוך המרכז לבריאות האישה

בצריפין. זה לא סטיגמטי, משום שכשהיילת יוצאת מהמשרד שלי היא מקבלת אישור שהיא

היתה במרפאה הגניקולוגית, וזה חסוי לצורך העניין. רויילות יכולות להגיע אליי

בדרך כלל בדרך ליהידה או בדרך מהיחידה, ולבן ימי ראשון וחמישי עמוסים יותר.

חיילות מוצאות את הדרך להגיע אליי, למשל הן לוקחות הפניה לבדיקה של רופא

עיניים ועוברות לעשות בדיקה אצלי, ואף אחד לא צריך לדעת על העניין. ברגע

שרויילת מקבלת את התשובה, אנחנו נאמר לה מה האפשרויות שעומדות בפניה. מה שהיא

יכולה לעשות היום זה להשתחרר עקב הריונה, כי זה מה שרוחוק מאפשר, או אם היא

רוצה לבחור באפשרות האחרת, זה לעבור הפסקת הריון ולהשאר בשירות. כמו שאמרה

קודם תא"ל אורון, החוק אומר שצריך לשחרר אותה.

הייתי רוצה להציג את העניין של החתימה על טופס ההתנדבות מהיבט אחר. מאחר

שהחוק אומר שהחיילת תשוחרר כשהתקיימה בה סיבת הפטור, זאת אומרת אך ורק כשהיא

בפועל בהריון, אני מציגה את החתימה על טופס ההתנדבות כאיזושהי תבנה של החיילת

שהיא יכולה להשתחרר ובוחרת להשאר, וזה כדי שלא תבוא אחר כך ותאמר שהיתה בהריון

ושאני עדה שהיא היתה בהריון והיא רוצה להשתחרר, כי אז לא אוכל לעזור לה בדיעבד

כשהיא כבר לא בהריון, כי חיילת שאינה בהריון לא יכולה להשתחרר. התהליך מאוד

ענייני-פרוצדוראלי, משום שהמשמעות היא שתנאי השירות שלה לא משתנים, היא לא

מוגבלת בשום צורה, והיא יכולה לחתום קבע או לצאת לקורס קצינות. אין אינדיקציה

על זה בשום מקום. קחנ"ר היא הסמכות לאשר את ההתנדבות שלה, והאינפורמציה עוברת

בלי שם היחידה, כך שאף אחד גם לא יכול לזהות אותה בתהליך. אני משערת שבסוף

הדרך זה ננכנס לאיזשהו תיק, אבל בענייני אף אחד לא יכול לדעת שהיא מתנדבת, כי

זה לא מופיע בשום מקום.
הדס הרשמש
יש לך נתונים כמה מנצלות את זה כדי להשתחרר?
אסתי פרידר-גת
אני משערת ששליש מהבנות שפונות אליי מבקשות להשתחרר עקב הריונן, אבל אני

משערת שמכיוון שמי שהרקק את החיק הינכוון שהן תמשכנה את הריונן, החוק לא אומר

מה לעשות עם העניין הזה. אם חיילת תגיע אליי ותבקש להשתחרר עקב הריונה, מאחר

שהתפקיד שלי הוא טיפולי ולא רק פרוצדוראלי, ובמהות אני שייכת למחלקת בריאות

הנפש בצבא, היא תקבל את כל הטיפול האפשרי ונברר איתה כמה כוחות יש לה להתמודד

ומה היא מתכוונת לעשות עם הדברים. גם אם היא בוחרת להשתחרר, היא תקבל ליווי

שלנו או תיגבור לגורמים בקהילה שיוכלו לעזור לה להתמודד עם ההריון הרצוי או

הלא רצוי, כולל עזרה במציאת מקורות מימון להפסקת הריון דרך שירותי רווחה

וקופות חולים. בסך הכל, ברגע שחיילת מקבלת תשובה חיובית, אנחנו נעמיד בפניה את

כל האפשרויות, נבדוק איתה אילו מקורות תמיכה קיימים, את מי היא רוצה או לא

רוצה לשתף, ונעודד אותה ליצור סביבה תומכת למצב שלה, ואם היא תתעקש שלא לעשות

כן, אז אנחנו נהיה גורמי התמיכה כשאין גורמי תמיכה אחרים. בנוסף לכך, הרבה

פעמים נראה אותה עם בן הזוג שלה, עם ההורים שלה, ועם המפקדים שלה, שזאת הסביבה

הרלבנטית לסיטואציה שבה היא נמצאת.
דניאלה במברגר-אנוש
אם היא מחליטה להמשיך בהריון, יש לה אופציה להשאר בצבא?
אסתי פרידר--גת
אם היא מחליטה להמשיך בהריון, החוק אומר לשחרר אותה, אבל היא תקבל את כל

המידע על מה שהיא צריכה לעשות ברגע ששוחררה כז-י להתנדב חזרה לשירות. אף חיילת

לא ניסתה עד היום לחזור לשירות בסיטואציה הזאת, אבל את המידע היא תקבל מאיתנו.

ברגע שהיא קיבלה את התשובה ואת כל המידע, אם היא החליטה להשתחרר, היא תשתחרר

בצורה דיסקרטית לחלוטין. תוך 24 עד 48 שעות היא יכולה למצוא את עצמה כאזרחית.

היא תקבל את הליווי שלנו ואת כל הבדיקות שהיא עשתה אצלנו, כדי להמשיך מעקב

הריון בחוץ או כדי ללכת להפסקת הריון ולחסוך לה אולטרה-סאונד ובדיקות דם.

התהליך הוא שאני שולחת אותה לבק"ום, ושם היא מקבלת פקודת שיחרור ליחידה.

מהבק"ום נותנים ליחידה אישור שהיא משוחררת בגלל מצב רפואי. היא חוזרת לבק"ום

כדי להשתחרר. ביחידה לא יודעים מה המצב הרפואי שלה, ובתעודת השיחרור שלה יהיה

כתוב שהיא שוחררה על פי חוק, משום שהחוק אומר לשחרר, זאת אומרת שפקודת השיחרור

תהיה על פי חוק. אם זה קורה בשלושת החודשים הראשונים לשירות, כאילו לא שירתה

ויש לה רק את האישור. משלושה חודשים עד שנה לשירות היא זכאית לתעודת הערכה של

המפקדים שלה. משנה ואילך היא זכאית לכל הזכויות של חיילת משוחררת לפי אורך

השירות היחסי. בעיקרון זה נשאר סודי ולא סטיגמטי לאורך כל הדרך.

אם היא מחליטה שהיא רוצה להשאר בשירות, היא תוחתם על טופס התנדבות. אנחנו

גם נסביר לה שאם זה יקרה שוב בשירות, יש אפשרות שלא נאשר, כי אנחנו נותנים לה

את כל המידע, אבל אנחנו גם אומרים לה באותה הזדמנות, שאם חס וחלילה זה קורה

שוב, אז אנחנו הכתובת, וכל מקרה יבדק לגופו. אנחנו משערים שברגע שאנחנו נותנים

לה את כל המידע, זה לא יקרה שוב, אבל אם זה קרה שוב, אנחנו רוצים לדעת מזה, כי

אנחנו מניחים שזה משהו שמצריך התייחסות מיוחדת. במקרה של הריונות שניים, כל

מקרה נבדק לגופו. קחנ"ר מאשרת בעצמה כל אחד מהמקרים. אני מעבירה את

האינפורמציה לקחנ"ר, הרבה פעמים בראשי תיבות של שם החיילת, כי המקרה הוא שמשנה

ולא השם שלה, כך שאנחנו משתדלים לשמור על דיסקרטיות גם בעניין הזה.

הקריטריונים להפסקת הריון שנייה בשירות, באופן כללי לפחות מבחינתנו, הם

אם ההריון נגרם בגלל יחסי מין שבכפיית, ואז בהחלט יאשרו את זה, או במקרים שבהם

יש בעיה רפואית שבגללה אי אפשר היה להשתמש באמצעי מניעה, או שהיא השתמשה וזה

לא עזר. האפשרות השלישית, שלצערי היא הנפוצה יותר, הם הנתונים הסוציאליים

הקשים, וגם אז העניין מאושר בהתאם למקרה.

חיילת שמחליטה לעבור הפסקת הריון, בוחרת בכוחות עצמה מתוך מבחר רב מאוד

של בתי חולים שאיתם אנו עובדים, איפה היא רוצה לעבור את הפסקת ההריון. היא

יכולה לבחור בבתי חולים החל מיוספטל, דרך רמב"ם, וכלה בנהריה, פוריה, העמק,

וכל השאר.
הדס הרשמש
מדובר רק בבתי חולים ציבוריים?
אסתי פרידר-גת
כן. בדרך כלל חיילות שיש להן תמיכה תבחרנה לעשות את זה קרוב לבית. יש

כאלה שרוצות קרוב ליחידה. יש כאלה שרוצות רחוק מהבית ורחוק מהיחידה, ואז אנחנו

מתגייסים כדי לסדר להן מקום לינה ולהתערב בדברים אחרים, כדי ללוות ולסייע.

מעבר לתמיכה ולסיוע שבהן אנחנו מלווים את החיילת, בגלל השמירה על הסודיות,

אנחנו גם דואגים להן למעקב אחרי הפסקת ההריון, כשבשלב המעקב, מאחר שאנחנו לא

רוצים שיהיה שוס חומר בתיק הרפואי של החיילת, אנחנו נותנים את ההפניה לרופא

נשים אחרי הפסקת ההריון, ואנחנו תמיד דואגים להתאמת אמצעי מניעה בשלב הזה. אני



מוכרחה לציין שאנחנו גם בודקים אם החיילת יכולה לעמוד בתשלום לאמצעי המניעה.

יש חיילות שלא מעוניינות באמצעים של גלולות, והן תקבלנה את כל ההסבה על אמצעי

מניעה אחרים, כמו קוטלי זרע ודיאפרגמה, שקשה יותר לטפל בהם, בגלל שהפרש במשקל

מצריך לשנות את המידה, וזה בעייתי אצל חיילות שעולות ויורדות במשקל. הן תקבלנה

מידע על קונדומים ועל כל הדברים שישנם בנושא.

אם תגיע חיילת שהקשר שלה חדש והרבה פעמים היא לא מכירה היטב את בן הזוג

שבגללו קרה ההריון, אנחנו נבדוק איתה אם היא מעוניינת בבדיקת איידס, והיא

תישלח על ידי לבדיקה כזאת ותקבל את התשובה ממני. עד היום, לשמחתי, לא היתה אף

אחת עם תשובה חיובית. באותה הזדמנות, אם לא מדובר בקשר ארוך, היא תקבל מידע גם

על הגנה מפני מחלות מין, כולל איידס.

בתהליך יש עוד כמה מקומות שבהם עולות שאלות מהשטח. אנחנו מחוייבות

לסודיות ברמה כזאת, שאם חיילת חזרה ליחידה ונשפטה בגלל שלא האמינו לה שהיא

היתה אצלנו, בגלל שאנחנו מתקן רפואי, אנחנו נפעיל את המרפאה הגניקולוגית כדי

לחלץ אותה, ואני לא אהיה זאת שאחלץ אותה, כי אז יבינו במה מדובר. מפקד המרפאה

הגניקולוגית והאחראית על המרפאה, הם אלה שיסדירו את העניין דרכנו. עניין

הסודיות הוא מלא, בלי כל בעייתיות.
היו"ר נעמי חזן
לש לי שתי שאלות. ראשית, כמה ג למיילים מקבלת חיילת להפסקת הריון?
אסתי פרידר-גת
אגלה לך את כל האמת ואז תביני למה לדייר משלח יש הרבה חיילות. בתל השומר

הן מקבלות ארבעה גלמ"ללם, ובשאר בתי החולים שלושה גימ"לים.
הדס הרשמש
זה יותר מאשר בשוק האזרחי, כי החוק של הפסקות הריון בתעסוקת נשים אומר 48

שעות, אלא אם כן רופא מצא סיבה להאריך את זה.
אסתי פרידר-גת
בסך הכל ליום הביצוע ולעוד יומיים אחרי.

מבחינת התהליך, יש לי קשר עם הוועדות להפסקת הריון. התהליך הוא שהחיילת

בוחרת לאל זה בית חולים הלא רוצה ללכת, ואז אנחנו בודקלם אלתה אם לש לה את

האמצעלם להגיע לשם, כדי שהיא לא תיטלטל לרמת הגולן או לסורוקה באוטובוסים או

בטרמפים. אנחנו מציידים את החיילת ביד בכל הבדיקות הנדרשות כדל לעבור הפסקת

הריון. אנחנו מדברים אלתה על כל ההשלכות של הדברלם, והלא עוברת שיחה נוספת אצל

העובדת הסוצלאללת בוועדה. בסך הכל אין בעלה עם העניין, וזה פחות או יותר

התהליך.
היו"ר נעמל חזן
השאלה השנייה הלא האם בשלב של שלחרור-התנדבות מנצללם את ההזדמנות

להשתחרר, או שזה פק"ל?
אסתי פרידר-גת
אני קב"נית מנוסה, עשיתי הרבה מארד תפקידים בצבא, ואני חושבת שהקונפליקט

בין טובת המערכת לטובת החייל קיימת בעבודה שלנו כאנשי טיפול בצבא לאורך כל

הדרך. אני מוכרחה לומר חד משמעית, שבתפקיד הנוכחי שלי אין לי את הבעיה הזאת,

משום שקחנ"ר הודיעה לי חד משמעית, שהפציינטית שלי זאת החיילת, והחיילת בלבד.

אי לכך ובהתאם לזאת, למרות שאני יושבת כיועצת בוועדות פרט, חיילת שהיא בעייתית

מאוד במערכת, ויש סיכוי שהיא תיפלט בגלל אי התאמה למערכת, אני אומר לה שיש

אפשרות כזאת ואפשרות אחרת. אם היא זקוקה לעזרתנו, גם אם המשמעות היא שחצי עולם

יתקשר כדי שאני אפטר מהעונש הזה, היא לא תשוחרר מהצבא בגלל הנושא של ההריון,

ותטופל לאורך כל הדרך, וגם אם היא תגיע לוועדת פרט ויחליטו לשחרר אותה מהצבא

בגלל בעיות אחרות לגמרי, עד שלא יסתיים חתהליך, היא לא תשוחרר. אני אומרת את

זה חד משמעית, כי באמת אין שום התלבטות לגבי המקרים האלה, והן מקבלות את מלוא

העזרה לאורך כל הדרך.

יש אפשרות להתחרט עד לשלב של הפסקת הריון, זאת אומרת שאס חיילת מבקשת

ללכת להפסקת הריון, ואז היא משנה את דעתה, אנחנו לא נשאר תקיפים, ונאפשר לה

לשנות את ההחלטה, וכן לה י פך, במקרה שהיא מחליטה לעשות הפסקת הריון אחרי

שהחליטה לא לעשותה. הרבה חיילות משנות את דעתן גם אחרי שראינו אותן חמש פעמים.
היו"ר נעמי הזן
תודה. אציג שתי שאלות, ואז אסכם. ראשית, אילו נתונים הבאתם שלא הראתם

לנו?
צביה בראון
לי יש מעט נתונים על תחלואה. הנתונים על תחלואה נגזרים מתוך הפרופיל

הרפואי, לא מתוך ריכוז כל הדיווחים ממרפאות, ולא בהפרדת הנתונים בין זכר

לנקבה.
ישראלה אורון
ביומן מרפאה לא כתוב "חיילת" או "חייל".
צביה בראון
כתוב ייזכר" או "נקבה".
ישראלה אורון
הנתונים האלה לא מוזרמים למקרפ"ר.
היו"ר נעמי חזן
למה לא?
ישראלה אורון
אפשר יהיה לבקש את זח.
היו"ר נעמי חזן
צריך לעשות את זה.
צביה בראון
מתוך השינויים שחלים בפרופיל, אפשר להעיד באילו מחלות מדובר. השיעור

הגבוה ביותר שעולה ממשך השירות של חיילת מצביע על אסטמה בשיעור של 0.2%. יש

0.2% של הפרעת הסתגלות בינונית, ובהמשך מיגרנה, חבלות בברך וכאבי גב. זאת

התחלואה שלא הביאה לשינוי בשירות של החיילת.

סיבות שהביאו לשיחרור זמני, זאת אומרת, למתן פרופיל 24, כשצריך לדעת שגם

לחיילת שמקבלת פרופיל 24%יש זכות להתנדב, הן 0.1% של הפרעות הסתגלות בדרגה

חמורה, %0.05 של בעיות לב, אסטמה קשה או אפילפסיה קשה, ו-%0.04 של תת-משקל.

סיבות שהביאו לשיחרור קבוע, זאת אומרת, למתן פרופיל 21, הן 0.05% של

הפרעת אישיות בדרגה קשה, %0.03 של מחלת מעיים דלקתית, 0.03%של הפרעות אכילה

עם קשי' תפקוד חמורים, וכל מיני דברים שהם אנקדוטליים ברמה הזאת. הגיעו למסקנה

שלמרות כל הניסיונות, מגיע להן פרופיל 21. בהמשך זה לרוב בעיות נפשיות.

יש לנו נתונים על מחלות ממאירות של נשים בצבא. משנת 1980-1996 לקו בסרטן

שד שלוש בנות בחובה ועשרים נשים בקבע. זה מה שיש לנו ברישומים שלנו, ויכול

להיות שזה יותר. מבחינת גידולים גניקולוגיים אחרים, ידוע לנו על 20 מקרים,

ואין לנו את ההתפלגות בין חובה לקבע במקרה הזה.
היו"ר נעמי חזן
מדובר בסך הכל על תקופה של 16 שנה.
צביה בראון
כן, ו זה בכלל לא הרבה.
היו"ר נעמי חזן
השאלה השנייה מופנית בעיקר לקחנ"ר, אבל לא רק אליה. עם יד על הלב, מה

הייתן רוצות לראות שאתן חושבות שלא קיים היום, בכל מכלול הנושאים שטיפלנו בהם

היום?
ישראלה אורון
מאוד קל לי לענות על השאלה הזאת. הייתי רוצה לבדוק שכל חיילת שמתגייסת

לצבא יודעת בוודאות מה היא צריכה לעשות, אם וכאשר היא מקיימת יחסי מין, שכל

ההסברים יהיו בידי החיילת, ושהיא תדע את האינפורמציה. הייתי רוצה להיות שקטה

בקשר למידת ההסבר שניתנת לחיילת, דהיינו, בקבוצות יותר קטנות, עם אמצעי המחשה,

עם ספרות מתאימה, וכדי. הייתי מעדיפה שזה יקרה בטרם גיוסה, והיה אם לא, אנחנו

נשמש, כמו לגבי דברים אחרים, כרשת ביטחון לנושא הזה. הייתי רוצה להיות בטוחה

שכל חיילת מקבלת הסבר, ולא הסבר כללי והמוני, כפי שניתן עד היום.

נושא שני הוא המרכז לטיפול ברפואת האישה. אני חושבת שלחיילות ולנשים בצבא

כמו באזרחות, יש בעיות יחודיות. אני חושבת שנכון וראוי להקים את המרכז הזה

שאנחנו מתכננים אותו ב , 542-ושהמרכז הזה 'תן מענה להיבטים הכלליים הנוגעים

בנושא של בריאות האישה, בין אם הם היבטים פיזיולוגיים, יבין אם הם היבטים

נפשיים או אחרים. כמובן שצריך שיהיה מעקב ובקרה על הנושא של תחלואת נשים,

במובן שתהיה הפרדה והבחנה בחיל הרפואה בנושא של תחלואת נשים וגברים, ואם יסתבר

שלנשים יש בעיות שונות משל גברים, ינתן לזה מענה מלא באופן מערכתי.
הדס הרשמש
יש במרכז יועצת תזונה?
ישראלה אורון
כן.
הדס הרשמש
מי שמסביר על אמצעי מניעה במרכז הם רופאים?
אסתי פרידר-גת
לא בהכרח רופאים, אבל אנשים מיומנים.
היו"ר נעמי חזן
אנסה לסכם לפי נושאים. אני רוצה להתרויל בנושא של הפסקות הריון. קודם כל,

אני רוצה לומר שהתרשמתי שהטיפול בנושא הזה הוא בהחלט מקצועי, ענייני ורגיש.

באותו הקשר, לפחות לגבי כמה נושאים, יש מקום לשיפור שמצריך שיתוף פעולה. הדבר

הראשון הוא לגבי החקיקה. יתכן מאוד שצריך לבחון מחדש את חוק שירות ביטחון חובה

לגבי לגבי השיחרור וההתנדבות, כדי להשאיר פתח ולא לעשות את התרגיל הביורוקרטי

שהצגתם פה. אני חושבת שזה לטובת החיילת שנכנסת להריון, שיש עליה כל הזמן את

הליווי שתואר כאן, גם לגבי אלה שמעדיפות את האופציה של השיחרור ונפלטות החוצה,

כשלגביהן אינני בטוחה מהי מידת הפיקוח אחר כך.

הנושא של אספקת אמצעי מניעה והתשלום עבורם לחיילות נראה לי הרבה יותר

חמור ממה שיצא מן הדיון, מהסיבה שלפי הנתונים שהובאו לפנינו, ההריונות החוזרים

של חיילות הם בעיקר בקבוצה שמבחינת סוציו-אקונומית יש לה בעיות של נגישות או

אולי אפילו של תשלום עבור אמצעי המניעה. השאלה אם אי אפשר לפחות בשלב ראשון,

בדרכים לא חקיקתיות, ולא על ידי שינוי הסל, כי זה לא ילך, ומטעמים אחרים

לגמרי, לפנות לקרפ"ר או לשר הביטחון ולבקש לבדוק את האפשרות של אספקת אמצעי

מניעה במסגרת הצה"לית, ואני מתכוונת לפנות בעניין. חיילת מקבלת 250 שקל לחודש

בשירות סדיר, ואם היא צריכה לקנות עם הכסף הזה אמצעי מניעה, ואין לה מקור אחר,

היא עלולה להכנס לבעיה. אפשר לחשב את עלות ההפלה לעומת עלות אספקת אמצעי

המניעה, כדי להוכיח שאולי אפילו מבחינה כלכלית זה כדאי. אני מתארת לעצמי שלא

תהיה התנגדות מטעם הנציגות של הצבא ליוזמה מהסוג הזה.
אסתי פרידר-גת
כשיש בחירה נוצרת בעיה, כי הרבה פעמים גם כשלחיילות יש מרשם לטיפול

רפואי והן יכולות להשיג את הכדורים, הן לא עושות את זה, ולא מסיבה כלכלית. גם

כשהצבא מממן, יש בעיה במילוי אחרי הוראות המרשם.
היו"ר נעמי חזן
אבל אפילו אם אמצעי התשלום מהווה חלק מהסיבה לחוסר השימוש בגלולה, אז אני

חושבת שצריך לעשות מאמץ להשיג מימון.

הנושא השלישי המרכזי בנושא הפסקת ההריון, שהוא גם גולש לנושאים אחרים

שדיברנו עליהם, זה כל הנושא של ההסברה. לדעתי זה הנושא החשוב ביותר שעלה כאן

היום. יתכן מאוד שבשני ים שלושה שלבים אין מספיק הסברה, ראשית, בשלב הטרום

גיוס, ושנית, בשלב הטירונות, שבו זה נעשה במימדים כאלה שיתכן מאוד שבגללם זה



לא נקלט. בהמשך, בגלל פיזור החיילות בתוך יחידות אחרות, היכולת לאסוף אותן יחד

ולתת להן את החינוך, היא בעייתית. צריך לחשוב על מערך הסברה שהוא יותר יעיל

למטרות. נראה לי שלאירגוני הנשים יש תפקיד מרכזי, ויש פה מקום לשיתוף פעולה

הדוק וממוסד בין פיקוד הח"ן לבין אירגוני הנשים בהכנת חומה הסברה, לפחות לגבי

שני השלבים הראשונים, ויתכן שגם לגבי השלב השלישי. אני רוצה להציע לשדולת

הנשים ולנעמ"ת, לראות אם אפשר להכין חומר הסברה בנושאים הללו שיכלול גם את

הנושאים של הפרעות אכילה.
חנה קורצמן
יש את האגודה לתיכנון המשפחה שעושה את זה כל הזמן.
היו"ר נעמי חזן
אני רוצה להיות יותר חריפה. תעשו בדיקת שטה. אני מדברת על פמפלטים

לחיילות. צריך לשקול את זה, ואני מבינה גם את ההיסוסים. לגבי הטירונות, לא

קיים חומר נוסף כתוב לטירונות.
צביה בראון
צריך שיהיה אולם שמיועד לזה במרכזי ההדרכה.
היו"ר נעמי חזן
יתכן, אבל לא רוצים לעשות את זה יותר מדי גדול, וצריך לעשות את זה בצורה

חכמה.
ישראלה אורון
הן מקבלות ערכות.
היו"ר נעמי חזן
שלא יהיו אי הבנות, למיטב ידיעתי הן לא מקבלות ערכות בנושא הזה.
ישראלה אורון
הן לא מקבלות את הערכה ביד, אלא את מספרי הטלפון ואל מי לפנות.
היו"ר נעמי חזן
אני מבקשת שבחודשיים הקרובים אירגוני הנשים יעשו סקר על המצב בשטח,

ויבואו בדברים עם מיפקדת קחנ"ר, כדי לראות היכן יש מקום לשיתוף פעולה, וזה רק

לטובה.
דניאלה במברגר-אנוש
רציתי לחלוק בעניין של נייר כתוב, בעיקר בנושא של הפרעות אכילה.
היו"ר נעמי חזן
אני מדברת בעיקר על נושא הפסקות הריון ואמצעי מניעה, ואמרתי שזה אולי

גולש לתחום של הפר-עות אכילת, ומיד אתייחס לכך בצורה נפרדת. אי אפשר להטיל את

כל העול בנושאים הללו על הצבא, ושמענו מה מצב התקנים בצבא לנושאים הללו. בעזרה

המקצועית ובהכנת החומר, יש מקום לשיתוף פעולה, והוא רק מועיל.



לגבי בריאות האישה באופן כללי, הייתי רוצה לברך על שתי היוזמות של המרכז

לטיפול ברפואת האישה, ושל התקן לרופאת ח"ן ראשית. אני חושבת שהצירוף הזה הוא

מצויין, אני מתארת לעצמי שחלק מהבעיות שאנחנו דנות בהן כאן, תטופלנה בצורה

מאוד מסודרת ברגע שתהיה כתובת אחראית, שבין היתר תפקידיה יוגדרו גם כהתוויית

מדיניות, וכדומה. באותו הקשר, הייתי רוצה לבקש שהפניות למרפאות ייעשו בחלוקה

על בסיס של מין, כי אי אפשר לגבש מדיניות ללא נתונים בסיסיים. צריך שהנתונים

האלה יועברו באופן סודי ביותר לרופאת ח"ן ראשית, כך שכל החומר ירוכז במקום

אחד. העובדה שהדבר לא נעשה עד כה, תמוהה בעיניי, אבל בעידן המחשבים זאת לא

בעיה, והחומר צריך להיות ממוחשב.

בנושא הפרעות האכילה נושא ההסברה נראה לי מאוד מאוד חשוב. אני רוצה לכלול

כסעיף שני בעניין של בריאות החיילת באופן כללי את הנושא של הסברר;. יתכן שיש

מקום לחשוב איך עושים את זה בצורה מסודרת. בצבא יש את האוכלוסיה הכי בקיאה

בנושאים הללו, וגם הכי מרוכזת, זאת אומרת, זאת גם הזדמנות שלא קיימת בשום הקשר

אחר, כך שחייבים לנצל אותה.

הנושא השלישי הוא עניין התקנים. אם יש משהו שאנחנו יכולים לסייע בעניין

זה, אנחנו נשמח לעשות זאת.

הדבר הרביעי שהייתי מבקשת, שלא עלה בצורה מפורשת בדיון, ולדעתי הוא

חיוני, הוא לתת חינוך גם לקראת בעיות שתעלינה בהמשך לגבי בריאות האישה, למשל

לגבי איבחון מוקדם של סרטן צוואר הרחם, וכו', משום שזאת הזדמנות פז לכך. אם

יעשו זאת, הבעיות האלה לא תהיינה דבר שפתאום מתעוררים אליו, כי תהיה מודעות

אליהן כבר בגיל עשרים. אני חושבת שיש מקום לעסוק בעניין בכל האירגונים שדואגים

לבריאות האישה.
ישראלה אורון
עשינו שני כנסים עם האגודה למלחמה בסרטן, שבאחד מהם היתה הברת הכנסת תמר

גוז'נסקי, ודיברנו בדיוק על הנושא הזה שהוא מאוד חשוב, ואנחנו נשמח לכל סיוע

בע נ י י ן .
היו"ר נעמי חזן
זה חייב להיות לגבי נשות קבע.
ישראלה אורו ן
זה קיים לגביהן.
היו"ר נעמי חזן
נקודה נוספת היא שאפשר להדק את שיתוף הפעולה בין אירגוני הנשים לבין

צה"ל. אנחנו מדברים על זה הרבה כבר כמה שנים, ואפשר להדק זאת. הצעתי פה כמה

דרכים מאוד מוחשיות איך לעשות זאת, ואני חושבת שזה חשוב מאוד. אני חושבת שזאת

דרך לא רעה להתגבר גם על בעיות כלכליות שקיימות אצל אירגוני הנשים. עצם שיתוף

הפעולה הוא קלף רציני מאוד לגיוס כספים מתורמים. יש לי רעיונות איך לעשות את

זה, ואשמח לשתף אתכן בעניין.

דבר נוטף הוא שלפעמים יש חילוקי דעות, וחלק מתפקידנו בוועדה הוא להיות

גוף מפקח פרלמנטרי על הרשות המבצעת. כשאנחנו באים בביקורת, זאת ביקורת בונה,

ואני חושבת שבסופו של דבר כתוצאה מהביקורת הזאת התוצאה הרבה יותר טובה. אנא,

תנו לנו לעשות את התפקיד המפקח והביקורתי שלנו, כי אם לא נעשה אותו, נפר את

אמון הציבור בנו. במצב של בחירה ישירה לראשות הממשלה, התפקיד הפרלמנטרי הזה

הופך להיות יותר ויותר מרכזי.
ישראלה אורון
אני רוצה להודות לוועדה לקידום מעמד האישה שעוזרת לנו הרבה מאוד לעזור

לחי ילות בצה"ל.
היו"ר נעמי חזן
אני מודה לכן, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:05

קוד המקור של הנתונים