ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 04/12/1996

פרסומות סקסיסטיות ואנטי-נשיות

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 22

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האשה

יום רביעי. כ"ג בכסלו התשנ"ז (4 בדצמבר 1996), שעה 09:30
נכחו
חברי הוועדה: יעל דיין - היו"ר

ענת מאור

מרי נה סולודקין
מוזמנים
אמונה אילון - יועצת ראש הממשלה למעמד האשה

מיכל כפרי - יועצת שרת התקשורת למעמד האשה

עו"ד כרמית כהן-קראנה- הלשכה המשפטית, משרד התקשורת

מיכל רפאלי-כדורי - יו"ר המועצה לשידורי כבלים

צבי לידר - דובר רשות השידור

כרמית פנטון - יועצת משפטית, הרשות השניה לשידורי רדיו

וטלו וי זיה

איילת מצגר - מנהלת הפיקוח על הפרסומות, הרשות השניה

אסתר הרצוג - רדיו אזורי אמצע הדרך, תכנית אישית נשית

עדנה קלפר - רדי ו כל חי

יאיר גלר - חבר הנהלת איגוד הפרסומאים

דייר טובית שלומי - מנהלת משרד פרסום, איגוד הפרסומאים

ענת הופמן - חברת מועצת העיר ירושלים, ארגון נשות

הכותל

שירה פריימן

אבי לנס - יו"ר פורום פירסום חוצות ומנכ"ל גלגלי

זהב

רחל סלבצקי - יו"ר אמונה

יהודית שילת - אמונה

חמי מונין - הרשות להגנת הצרכן, ההסתדרות הכללית

מרים אורן - מנהלת האגף למעמד האשה, נעמ"ת

דניאלה במברגר-אנוש - שדולת הנשים בישראל

אורית סוליציאני - דוברת שדולת הנשים בישראל

יעל גוטליב - בי"ס תיכון חדש ע"ש יצחק רבין, ת"א

סתיו שרים - בי"ס תיכון חדש ע"ש יצחק רבין, ת"א

רעות פרל - בי"ס תיכון חדש ע"ש יצחק רבין, ת"א

ענבר צייג - בי"ס תיכון חדש ע"ש יצחק רבין, ת"א

אתי ורד - בי"ס תיכון חדש ע"ש יצחק רבין, ת"א
מנהלת הוועדה
דנה גורדון

רשמה: אירית שלהבת
סדר היום
1. פרסומות סקסיסטיות ואנטי נשיות.



פרסומות סקסיסטיות ואנטי-נשיות
היו"ר יעל דיין
אני שמחה לראות הרבה פנים חדשות. בדרך כלל אנחנו עוסקים בנושאים שבהם

המוזמנים לוועדה הם פחות או יותר קבועים. אמרתי שאני מייחלת ליום שלא נצטרך

לעסוק, כשעוסקים במעמד האישה, באישה כפגועה ובאישה כקורבן. אנחנו עוברים

מדיון על נשים מוכות לדיון על נשים נרצחות, למיקלטים, לתקציבי רווחה,

לחד-הוריות במצוקה, וגם הנושא של היום למעשה עוסק בפגיעה בנשים. אני מייחלת

ליום שבו נוכל לעסוק בנושאים של קידום נשים כמקופחות בשטחים אחרים, לאו

דווקא כאלה שמתבטאים באלימות כלפי נשים, אנחנו עוסקים בנושא הייצוג, בנושא

השכר, בנושאים של יזמות, של עסקים קטנים, של תקציבים, של העדפה מתקנת

בנושאים חיוביים, כלומר שנשים תוכלנה להגיע באמת לנקודת הזדמנות שווה ולא

רק להגיע למיקלט נאות או למרכז סיוע או לנושאים אלה, כאשר הנשים הן פגועות.

אני רוצה להקדים ולומר, קיבלתי כמה מכתבים מגברת דינה בלכמן שהעירה לנו

לגבי מטבע לשון שאנחנו נוהגים להשתמש בה - "פירסום פוגע". אני רוצה לציין

שאין כאן איזה עומק פילוסופי שגורם לנו להשתמש כמונח "פירסום פוגע". אני

מוצפת במכתבים שחוזרים ומזהירים אותי לא להשתמש במונח ווזה, ואני לא אפרט

כאן את הסיבות, אלא להשתמש במונח "פירסום אנטי נשי". אני מוכנה לקבל את זה.

דרך אגב, ברשימת המוזמנים שלנו היום אנחנו עדיין משתמשים במושג של "פירסום

פוגע". אם זה עקרוני לכמה מהאנשים אני מוכנה לקבל את ההערה ומהיום והלאה

אנחנו בישיבות הוועדה בנושא הזה נדבר על פירסום אנטי-נשי.
מיכל רפאלי-כדורי
המילה "אנטי" היא לא עברית.
היו"ר יעל דיין
הרי כולנו יודעים ויודעות מה המהות של הנושא שבו אנחנו עוסקים.
יאיר גלר
זו הגדרה פחות טובה. "אנטי נשי" זו אמירה מאוד מאוד קיצונית.
צבי לידר
"אנטי" מתפרש כאילו במכוון מייעדים ומתכננים את הפירסום לפגוע בנשים

והרי לא זה מה שאתן טוענות. זה קורה, תוצאת לוואי של אותו פירסום היא פגיעה

בנשים. אני חושב שצריך להשתמש במינוח "פגיעה".
היו"ר יעל דיין
אני לא רוצה להתעכב על זה. מאחר ונמצאת כאן יועצת ראש הממשלה למעמד

האשה, גברת אמונה אילון, אני רוצה לומר שבעניין של פירסום פוגע נוצרה ברית

לא כל-כך קדושה בין קבוצות דתיות וחרדיות לבין קבוצות פמיניסטיות וארגוני

נשים. פיתאום מצאנו את עצמנו באותה סירה, כאשר המוטיבציה היא שונה לגמרי

והקווים נמצאים במקום אחר. היה מצב מאוד לא נוח, ואני מזכירה את זה כי זה

אחד הנושאים שחוזרים ועולים גם במיפגשים שלנו. בשעתו ישבתי יחד עם חברת

הכנסת לימור לבנת - שהיא היום שרת התקשורת - ארוכות עם גדולי המפרסמים בארץ
לנסות להסביר להם את ההבדל
למכור מכונית כאשר על מיכסה המנוע שלה שוכבת

אשה קשורה בחבלים, כי היא כל-כך קשורה למכונית שלה, זה פוגע בכולם; למכור

תחתונים וחזייה על גוף של דוגמנית, שמופיעה בשלטי חוצות או בעיתונות או בכל

מקום אחר בתחתונים וחזיה, שזה המוצר שאותו רוצים למכור לנשים, זה לא פירסום

פוגע בי, אבל זה כן פירסום פוגע בהיבט הדתי-חרדי. אז אמרנו, אל תראו את זה



בשלטי חוצות כמקומות שהיישוב החרדי מתנגד לכך, שעבורם זו תועבה, אבל לא

הייתי מגדירה את זה כפירסום פוגע במובן הנשי. כלומר, הנושא שלנו עוסק

בשימוש בגוף האשה כאובייקט כדי לקדם מוצר, לשווק ולמכור. אני רוצה לומר

שחלה התקדמות די רצינית בתחום הזה, גם באמצעי התקשורת וגם על-ידי המפרסמים.

לפעמים יש נפילות שנעשות בתום לב או מחוסר חינוך עצמי וכמעט שלא היו הערות

שלנו או של הציבור שלא נענו בסופו של דבר. אני לא אחזור על זה, כבר יש לזה

היסטוריה מה"להפשיט תפוז" ו"אשכוליות או לא להיות" והיתה פרסומת של בגד ים

שבו אשה כרעה על ארבע בתנוחה מסויימת וכן הלאה, כל הדברים האלה הוסרו. נכון

שהם הוסרו אחרי פניה שלנו.
מיכל רפאלי-כדורי
"אשכוליות או לא להיות" הוסר בזמנו לאחר שגברת מאשה לובלסקי מנעמ"ת פנתה

להתאחדות התעשיינים, שבראשה עמד אז מר בומה שביט, והוא אמר "הדודה הזאת

מנעמ"ת רוצה שנוריד את זה".
היו"ר יעל דיין
עניין ה"דודה" זה כמו "מותק" בנושא הטרדה מינית.
מיכל כפרי
אומנם חל שיפור בפירסום בעיתון אבל אני חושבת שהצרה שנפלה עלינו כתוצאה

מקיום הפרסומות בערוץ השני "מאזנת" את השיפור שחל בעיתונות. בעבר נתקלנו

בפירסום חוצות של אישה כורעת עם בגד ים והיום בערוץ השני אנחנו רואים שכדי

למכור גלידה מסוג זה או אחר שמים אישה שכורעת ברך בתוך כלוב.
אמונה אילון
מה עם בירה אמסטל? זה גם הורד כתוצאה מלחץ ציבורי?
אורית סוליציאני
הפרסומת לבירה אמסטל לא הורדה כתוצאה מלחץ ציבורי. אנחנו פנינו אליהם

וכן פנינו למנכ"ל של היינקין, הנימוקים שלתם חיו ש"זה סרט שזכה בפרסים".
היו"ר יעל דיין
אנחנו תיכף נעשה סבב וכולם ידברו ונגיע למסקנות שנגיע. אני רוצה לומר

שהישיבה הזאת מתנהלת ברוח טובה בסך הכל, כי עברנו בכל זאת דרך ארוכה ויש

הקשבה ויש שיח. הרבה דברים הם שגויים בעינינו אבל הם נעשים לא מתוך זדון.

התהליך לפי דעתי הוא תהליך חינוכי ותהליך של "כלב שמירה", אבל לא במובן של

רוטוויילר. אנחנו שומרים, יש חינוך, יש הבהרות. כמובן שככל שמתקדם מעמד

האישה בכל התחומים אז גם הנושא הזה נכנס למודעות. אני תמיד שמחה לראות איך

עולה גל התגובות בכל מקרה שיש חריגה, מה שפעם היה נגמר בהרמת גבה היום

מתבטא בכך שהוועדה, ואני מניחה שכך גם הארגונים האחרים, מוצפת בגל של

תגובות סוערות, גם של גברים, וזה כבר מראה שיש כאן התקדמות.

קיבלתי מכתב מהמועצה הלאומית לשלום הילד, ונראה לי שזה פורום מתאים

להעלות את הנושא, שהתקבלו אצלם תלונות לגבי בובות המופצות בחנויות צעצועים

ובחנויות מזכרות ברחבי הארץ בדמויות של ילדים במצבים שונים. חלק מהבובות

בעלות קונוטציה מינית מובהקת, כולל אברי מין בולטים ומוגדלים, וחלקן בעלות

קונוטציה של אלימות קשה, ילדים פצועים וחבולים. הבובות מתוצרת joy-myמספרד

מופצות בארץ והם מבקשים את עזרתנו, אני אפנה אליהם ישירות, זה לא נופל

ישירות לתחום שלנו, אבל אני רוצה לומר שכאשר אנחנו מדברים על פירסום, הן

בתקשורת או בעיתונות או בשילטי חוצות או במלל או בתמונה, אז כדאי לקחת

בחשבון שיש גם מוצרים שבהם יכולה להיות קונוטציה של פגיעה- הדוגמא הזו של

יש לי סידרת תמונות לא מחמיאה, לא ליבואן ולא ליצואן, בנושא הזה של הבובות,



שכנראה מיועדות לילדים. אני רוצה להזכיר את זה גם לפרוטוקול וגם לתשומת

הלב, שדעתנו צריכה להיות נתונה גם למוצרים ולא רק לחומר כתוב או מצולם.

הנושא שעומד על סדר יומנו הוא רור, אנחנו מדברים על שימוש באישה בתור

אובייקט שלא לשמו, בתור אמצעי לשיווק, בצורה פוגעת. אנחנו מדברים על חומר

מילולי, כתוב, מצולם ומפורסם בכל צורה שהיא.

כפי שאמרתי, אנחנו נעשה כאן סבב של תגובות. אנחנו ניפתח בצפיה בשקופיות,

כדי שמי שלא יודע/ת על מה מדובר יוכל לראות את זה חזותית. אין כאן אולי

הסכמה. אולי לא כל דבר שנתפס על-ידי קבוצה אחת כפוגע יתפס כך על-ידי כולם.

יכולות להיות גם נשים שרואות את זה כאינוסנטי והוויכוח הוא לגיטימי. הקווים

הם לא ברורים. אין בדעתי להגדיר כאן איזשהו קו אלא באמת זה עניין גם של טעם

וגם של מה זה עושה לצופה. הלוואי והיתה לנו איזשהי ועדה ציבורית רצינית

שמורכבת מחלק מהאנשים שיושבים כאן שהיתה מקיימת מעקכ כי הוועדה למעמד האישה

עוסקת בכל-כך הרבה נושאים שאנחנו מגיעים לנושא חזה בערך פעם במושב או

פעמיים בשנה וללא ספק זה לא מספיק. אנחנו ניראה קודם כל את השקופיות

ואחר-כך לכולם תינתן הזדמנות להגיב.

נמצאות איתנו כאן תלמידות מתיכון חדש על שם יצחק רבין בתל-אביב, אני

מברכת אותן.
הערה
הן נמצאות במסגרת היחידה לחינוך לדמוקרטיה בפרוייקט שנקרא "המחוקק

הצעיר". אנחנו מנסים לשלב תלמידים ותלמידות בדיוני ועדות הכנסת.
ענת הופמן
אני רוצה להודות לוועדה על כך שהיא דאגה להשיג כסף. באופן נדיר בוועדות

כנסת, הכנסת נענתה לבקשת חברת הכנסת יעל דיין ואני קיבלתי תקציב כדי לעבוד

על הפירסומות שייצאו ביום אחד, ביום רביעי בשבוע שעבר, ה-27.11. אני הלכתי

לחנות העיתונים השכונתית, קניתי את כל העיתונים שייצאו לנוער לנשים ולגברים

והקלטתי את כל הפרסומות שייצאו באותו יום בערוץ השני. יש לזה מישקל מבחינת

חקירה אקדמית, חקירת עומק של יום אחד. מה שאני אראה לכם אלה דברים גם

מהעיתונות הכתובה וגם מהפרסומות בטלביזיה.
החוק קובע
"לא ישדר זכיין תשדיר פרסומת הכולל יחסים מיניים ורמיזות

מיניות. לא ישדר הזכיין תשדיר פרסומת שיש כו שימוש לרעה בגוף תאדם. לא ישדר

בעל זכיון תשדיר פרסומת שיש בו הסתה לגזענות, לאפליה או לפגיעה. לא ישדר

בעל זכיון פרסומת שיש בה פגיעה בטעם הטוב, בכבודו של אדם או ברגשות

הציבור". אלה הדברים שהינחו אותנו, אלה התקנות, ובואו ניראה אם באמת שומרים

על החוק.

אנחנו מסתכלים עכשיו על פרסומת ב"מעריב לנוער". רז הדוגמן לובש מכנסים

מספר 710 של leeואתם רואים שהמיפשעה היא דבר מרכזי בפרסומת הזאת. הפנים

שלו הן לא פנים של אדם מאושר אלא הן מראות אולי תוקפנות. הוא קורע כמעט את

החולצה שלו ויש לחץ על המיפשעה. בדיוק באותו יום הופיעה גם פרסומת בטלביזיה

שבה רואים את הדוגמן אומר "יש אנשים שמוכנים ללבוש את הג'ינס של הסבתא

שלהם" וזה עובר מאוד מהר. אתם יודעים שיש 20 תמונות בכל שניה, יש בסך הכל 3

תמונות כאלה שמראות את הסבתא. בזמן שהוא אומר את המילה "סבתא", בסופרמרקט

על עגלת קניות סמוכה לסבתא עומד ילד, שמחזיק רוגטקה מגומי ביד ויורה לסבתא

במצח, לכן היא מרימה את הידיים ככה. התמונה עוברת מהר מאוד, ההכרה בעצם לא

קולטת את זה, אבל קבוצות מיקוד שנשאלו על הפרסומת הזאת עם הסבתא שיורים בה

לעומת הסבתא שלא יורים בה יגידו שבפרסומת הזאת יש יותר אקשן, גם אם הם לא

יגידו שהם ראו שקורה משהו בסופרמרקט. לכאורה זה נראה שהסבתא מרימה את

הידיים ומורידה אותן ואת ההתרחשות האמיתית רואים רק כשעוברים על כל תמונה

בנפרד. על זה הלך הכסף, טכנאי שאנחנו העסקנו עשה בדיוק הפוך ממה שהטכנאי

שהמציא את הפרסומת עשה, הוא פירק אותה לגורמים והסתכלנו תמונה, תמונה.
היו"ר יעל דיין
זה מה שעשינו גס בתביעה נגד האדם ששפך עלי תה, פירקנו את הסרט שבו צולם

האירוע ועקבנו תמונה אחר תמונה, כדי להציג לבית משפט. אני יודעת את העלות

של זה.
ענת הופמן
בתוך הפרסומת הזאת יש אלימות מוסווית ומוצנעת. בסוף הפרסומת נכתב

"מצטער, אבל leeיש ראש אחר". בתוך הפרסומת, שהאורך שלה הוא כמה עשרות

שניות, רז מדבר הרבה אבל מה שמככב במרכז התמונה רוב הזמן זאת המיפשעה שלו,

שהוא מתעסק איתה בכל מיני דרכים, וזאת אחת הדרכים, שהוא ממשש את הכפתור ועם

שאר אצבעות היד ניראה כאילו שהוא עומד לפתוח את הרוכסן.
היו"ר יעל דיין
לא ניראה לך שזה פוגע בגברים? כשאומרים "הראש שלי במקום אחר", כלומר

המסר הוא שהראש שלו נימצא במיפשעה וזה פוגע בגברים.
כרמית פנטון
לכן אני חושבת שבהגדרת הדיון יותר נכון יהיה לא להתמקד בנשי אלא בבעיה

בפגיעה המינית. זה לא רק נשים.
ענת הופמן
בחוק כתוב: "לא ישדר זכיין רמיזות מיניות", לא כתוב נשים או גברים. יש

פה רמיזה מינית. אם היה לי יותר כסף הייתי יכולה להראות לכם עוד דברים מתוך

הפרסומת של .leeזאת פרסומת שמשופעת בהרבה מאוד רמיזות מיניות, שלא מחמיאה

לא לגברים ולא לנשים.

בתמונת השער של עיתון "ראש אחד" נכתב "מי חטף את יעל בר-זוהר"? אנחנו

רואים את הדוגמנית הפופולרית, שמוכרת היטב לילדים, הפה שלה חסום בסמרטוט,

היידיים שלה קשורות בחבל, סביבה מיתמר עשן, אולי יש שריפה, הפנים שלה מראים

אולי על איזשהו פחד, אבל זה הכל פוזה, כולם יודעים שזה בעצם לא אלימות.

באמצע "ראש אחד" יש עמוד כפול שבו שוב רואים את אותה תמונה. ומה שמצחיק,

בין עמוד השער, שבו ראינו אותה קשורה, ובין העמוד הזה יש קמפיין בעיתון של

"תוציא את האלימות מן הראש".

זאת פרסומת הופיעה בשעה 15:00, כשהערוץ השני התחיל לשדר באותו יום, זה

נקרא .k-nest powerהילד אומר "זה צעצוע גאון, מתאים לכל אחד מחוץ מלאמא

שלי". זה מין לגו קטן עם מנוע שאפשר לעשות ממנו חרק שזוחל. האמא מדברת

בשאננות בטלפון וכשהיא רואה את החרק זאת התגובה שלה. אני מזכירה לכם שאסור

לפגוע בפגיעה בטעם הטוב, בכבודו של אדם. ההתנהגות ההיסטרית, המבואסת הזאת,

של האמא מפני צעצוע שמישקלו אולי 20 גרם ושהוא זוחל על הריצפה, זאת התנהגות

היסטרית, זאת התנהגות לא נורמלית. חוץ מזה הילד גם קולט שזה כייף להכניס את

אמא לכזאת היסטריה.

זו פרסומת של ,Lunchשמראה על יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. אני עוקבת

אחרי הפרסומת הישראלית כבר 10 שנים בהתמדה וסטירה שאישה סוטרת לגבר זה דבר

נדיר ביותר, לדעתי זו פעם ראשונה שרואים את זה בפרסומת. הגבר הזה ניתפס

כדמות מאוד לא גברית, הוא גוץ, הוא כרסתני, הוא ממושקף, הוא כל הדברים הלא

גבריים, ובסוף, שמראה את שיא חוסר הגבריות שלו, הוא חוטף סטירה מהאישה כאשר

הוא אומר לה בשפה רפה שהוא אוהב אותה. כשהוא אומר לה: "אני אוהב אותך",

טראח, הוא חוטף סטירה. יש פה ב-30 שניות כאילו טיפול משפחתי שמשה איבגי

עושה לזוג המסכן הזה. הוא מראה שמה שחסר לזוג הזה זו אהבה עם רוטב, וככה

מוכרים לנו "לאנץ' עם רוטב". איבגי, היועץ המשפחתי, מגלה מייד שלאיש הזה

אין רוטב, הוא מגלה את זה כשאשתו מחטיפה לו סטירה. אני רק אומרת שהיוצא מן



הכלל מעיד על הכלל משום שאם האיש הזה היה גברי, לא ממושקף, גבוה, חתיך, אז

הסטירה לא היתה עפה מהכיוון של האישה אליו אלא מן הסתם ממנו אל האישה, זאת

אומרת זה חלק מהמאפיינים הלא גבריים שלו, שהוא חוטף סטירה מאשתו. ובאמת

בהמשך איבגי לוקח את האישה הזאת, שהיא באמת פותה באופן יוצא מן הכל, האהבלה

הזאת נופלת אל זרועותיו של איבגי, היא נראית זמינה מאוד, זקוקה מאוד לסקס,

ובעלה הלא גברי יושב ובוהה. אני מוכרחה להגיד לכם שבן הזוג שלי הרבה יותר

דומה לאיש הזה מאשר לכל האנשים האחרים בטלביזיה. אני אומרת שכאשר מראים לנו

את הלא גברי בעצם גם מתווים לנו את המאפיינים של הכן גברי.

הפרסומת הזאת הופיעה בעיתון "את" של יום רביעי שעבר. רואים פה שתי

פרסומות, אחת לחנות "אניגמה" ברחוב הירקון והשניה לרשת חנויות דורין

פרנקפורט. סמדר קלצ'ינסקי נראית פה צלובה על צלב ודורין פרנקפורט מצולמת עם

ידיים טבולות בדם. זה משום שהבגדים השחורים בעצמם לא מספיק מושכים את העין.
טובית שלומי
זאת כתבת מערכת ולא פרסומת.
ענת הופמן
מדור האופנה, שבו מופיעה הכתובת המדוייקת של החנות והדגם שמפורסם שם,

מנקודת ראות מחקרית, חוא פרסומת לכל דבר. פשוט השחור לא מספיק עסיסי ולכן

היה צריך להראות את הצליבה ואת הדם כדי להוסיף קצת רוטב לפרסומת הזאת.
טובית שלומי
לעיתונים "את" ו"עולם האישה" יש מדור אופנה. מחליטה על זה עורכת האופנה

של העיתון עם צלם העיתון. זה ממומן בחלקו על-ידי הייצרנים. הייצרנים לא

יודעים אפילו איך הולכים לצלם את המוצרים שלהם, זה באחריות עורכי העיתון.
ענת מאור
זה דווקא מחריף את הנושא.
הי ו"ר יעל דיין
גם כתבה בעיתון שהיא בתשלום, חלקי או מלא, היא כתבת פירסום. אין לנו

טענה לדורין פרנקפורט אלא לעיתון שייזם את ההעמדה הזאת.
ענת הופמן
כשאנחנו רואים בתוך מדור אופנה את האלימות כלפי הנשים, המשמעות של זח

שליבנו הופך להיות גס בעניין הזה, "אז צולבים, אז יש דם, זח הרי הכל סתם".

בפרסומת ל"גיבור סברינה" שהופיע בשבועון "לאישה", רואים תופעה חדשה

בפרסומת הישראלית, זאת פרסומת שעושה שימוש בזירגון או בעגה הפמיניסטית.

"לכל אישה יש קווים אדומים". כרגע אנחנו מדברים על אלימות נגד נשים, על כך

שעם הסטירה הראשונה תעזבי את הבית ותעשי עניין, על כך שיש קווים אדומים

בסקס ויש קווים אדומים באלימות, ואילו בפרסומת המסר הוא שיש קווים אדומים

והם החזיה והתחתונים, זאת אומרת יש פה השאלה של העגה הפמיניסטית. דוגמא

דומה היא הפרסומת של "רבלון" - "את יודעת יפה מה את רוצה". אנחנו מצד אחד

עושים קבוצות לנשים, אנחנו אומרים - תימצאי מה את רוצה ותלכי על זה, אבל את

יודעת יפה מה את רוצה, את רוצה לצבוע את השיער בצבע אדום משונה ואת רוצה

בושם מסויים. משאילים פה מונחים מהזרגוי הפמיניסטי-
היו"ר יעל דיין
אין כאן אחדות דעים, אנחנו לא יוצאים לאיזה מסע נגד כל מה שמראים או כל



מה שיש. אנחנו מראים סוגים שונים. לא בכל דבר אנחנו מטפסים על בריקדה

ואומרים "את זר, להוריד ויהי מה ובזה נילחם". אנחנו מראים זרמים ואופנות

שקיימים, שיש בהם או חידוש או שוני או באמת פגיעה מהסוג שאנחנו רגילים.
ענת הופמן
רציתי להגיד שזה אולי כאילו שהיו לוקחים את "על הניטים ועל הנפלאות"

ומוכרים עם זה תחתונים, או שהיו אומרים "נפש יהודי הומיה" ומוכרים עם זה

אזעקה לרכב. כאישה שהזירגון הפמיניסטי הוא קרוב וייקר מאוד לליבה, חשוב לי

שנשים יידעו יפה מה הן רוצות לבחור וחשוב לי שנשים יידעו שיש להן קווים

אדומים. לצערי פה יש טריוויליזציה של דבר שהוא מאוד יקר וחשוב לנו.

"על קרן לייזר אל האושר", זאת פרסומת ב"מעריב לנוער" של יום רביעי שעבר.

כתוב פה שהשיער הוא דבר נהדר אבל ישנם מקומות שהוא פשוט מיטרד אסתטי והדריך

אל האושר היא להוציא אותו לצמיתות באמצעות לייזר. אתם רואים שיש מיבצע

מיוחד לקוראות של מעריב לנוער, שהן יכולות להביא את המודעה.

זו פרסומת ל"רוזמרי" שמופיעה בערוץ השני. רואים פה את תואמת נעמי קמפבל,

דוגמנית שחורה. פה אנחנו מתחברים למגמות כלפי דוגמניות שחורות בחוץ-לארץ.

הדוגמנית השחורה נתפסת כמי שקרובה יותר לחייתיות המינית שלה, היא מופיעה

הרבה פעמים על פרוות נמר, במקרה שלנו על פרוות זברה, בתוך כלוב, גם אצלנו

היא בתוך כוך מסורג שהוא כמו כלוב, והיא בתנוחות חייתיות ובהמתיות, כאילו

כנועה ונכונה לבעילה. אגב, הסוג הזה של הכריעה על ארבע מתואר בספר "מוצא

המינים" של דארווין כ"כריעה שמראה על כניעה ונכונות לבעילה". בהמשך היא

אומרת את האותיות של המילה "רוזמרי": "ריש" זה רוקנרול, והיא אומרת את זה

מהר, "וו" זה ולנטינו, והיא אומרת את זה מהר, אבל כשהיא מגיעה ל"זין" יש פה

את ההפסקה הארוכה ביותר בפרסומת, עם ישראל עוצר את נשימתו האם האישה היפה

והחיננית הזאת יודעת מה זה זין, "זין זח כמו זיגזג". בהמשך היא מוצאת פירור

קטן של שוקולד על העטיפה והיא מכניסה אותו לתוך הפה. שקופית הסטילס לא מראה

מה קורה כאן, היא מחדירה את האצבע הזאת עמוק לפה ומוציאה אותה, מה שנתפס

בתוך פרסומת כל כך קצרה כזמן מאוד ארוך. זאת פוזה קלאסית של סרטים וירחונים

פורנוגרפיים ויש פה השאלה, אפקט האדווה. הפורנוגרפיה עושה את זה באופן

בוטה, מזוקק, חזק מאוד, והפרסומת מלווה את זה, עושה את זה מהוגן יותר, אבל

זה עדיין זה, זה אותו מסר של האישה המינית מאוד, החייתית מאוד, והשחורה

הזאת, שהצבע שלה הוא כמו שוקולד, היא זמינה, היא כמו צעצוע מיני, ואני

מזכירה לכם על רמיזות מיניות, מה מותר ומה אסור, שקראנו בחוק.

זאת פרסומת מאמריקה, שמוכרת מוצר לניקוי כביסה. לא רואים פה נשים, לא

רואים פה את האישה עם חומר ניקוי. מה שרואים פה זה חולצה מלאה קטשופ

ואיטריות. זאת פרסומת שזכתה בפרס. אצלנו מוכרים ככה: עם הבעת הפנים הנדהמת

האינפנטילית, העיניים מוגדלות, הפה פתוח: "איזה יופי של מוצר ניקיון". זה

כבר לא הולך באמריקה.

זאת גבינת "סקי" של שטראוס. ליד הדוגמנית עינת ארליך עומד גבר שיש לו

יתרון גובה, הוא מחזיק את הגבינה והוא לא מאפשר לה להגיע אליה, והיא מתחילה

בסידרה של מניפולציות מאוד אינפנטיליות איך להשיג ממנו את הגבינה. היא

קופצת אבל זה לא הולך לה ובסוף היא כורעת על ארבע, הכפית בין השיניים, הבעת

הפנים ילדותית מאוד, ואז היא עוברת לתחנונים, היא מתחננת "תן לי את

הגבינה". הדמות שעולה מתוך זה היא מאוד ילדותית, תינוקית ואינפנטילית.
דיברת על החרדים
יש פה 2 פרסומות, אחת שהופיעה בעיתונות החילונית ואותה

פרסומת כפי שהופיעה בעיתונות החרדית. לא רק שהחרדים לא רוצים לראות חזיה

ותחתונים, פני האישה נמחקו, השרוולים התארכו, השיער התקצר.
טובית שלומי
זה עושה נזק יותר מתועלת, שמוחקים את הפנים שלה. זה בסדר לפרסם ב"יתד

נאמן" אבל זה פוגע באישה, שמוחקים את הפרצוף שלה.
ענת הופמן
פרסומת של "צים" שמראה את ג'וזיאן רוזבאום, שהיא שונה מהדוגמניות שאנחנו

רואות בפרסומת בדרך כלל בזה שהיא לא בגיל של 21-16, היא אדם סביר, היא אדם

מקצועי, בתחתית העמוד מופיעה החתימה שלה, היא אשת מקצוע. או גלי ורדי

המקסימה מ"ידע מחשבים ותובנה" שהיא אישה בוגרת ונבונה, אישה שכדאי לגשת

אליה ולשאול אותה על החומר הזה. זאת אומרת אפשר להראות דמויות נשים סבירות,

נורמליות, נשים מן היישוב שדומות לאנשים שיושבים בחדר הזה יותר מאשר

הדוגמניות שראינו לפני כן.
הי ו"ר יעל דיין
השאלה היא מה מפרסמים. בכל זאת אם היא היתה מחזיקה ביד חפיסת שוקולד

רוזמרי או גבינת סקי אז אולי זה לא היה מגדיל את המכירות.
ענת הופמן
בפרסומת "להפשיט תפוז" יכלו לקחת ולהראות את אחת מהפרדסניות בישראל.
היו"ר יעל דיין
אנחנו לא מחליפים כאן חברות פירסום. התפקיד שלנו הוא לא להציע מה כן אלא

לבדוק מה לא ניראה לנו.
ענת הופמן
הפרסומת הזאת זכתה בהרבה פרסים השנה באירופה "Success is knowing which"

- "appointments to keep""ההצלחה היא לדעת עם מי באמת כדאי להיפגש". היא

לא לטעמו של ד"ר יצחק קדמן, שיוצא נגדה מטעמים שלו וטוען שיש עכשיו בפרסום

הרבה עירום גברי מול תינוק. רואים פה גבר בחליפת עסקים, שיוצא עם הילד שלו

לרובע העסקים. זאת סידרה שלמה של פרסומות שמראות גברים ברובע העסקים עם

ילדים בגיל הרך. זה פורסם בכל אירופה.
ענת מאור
האם זו פרסומת אופיינית שם?
ענת הופמן
זה הופיע, זה הצליח, זה גם מוכר. זה פותח לגברים את האפשרות ואת

הלגיטימיות ליהנות מהגיל הרך, שזה אחד הפיספוסים הגדולים שלהם.

אני מאוד מודה לוועדה שאיפשרה לי לעשות את העבודה הזאת. אני רק רוצה

להגיד שזה עולה אלפי שקלים. מאחר והערוץ השני פוסל מידי שנה ב 2%-

מהפרסומות, ואני חושבת שאפשר היה לפסול יותר, הבקשה שלי לוועדה, אם היה

אפשר שאותו פירסומאי שהלך על פרסומת שהיא בפירוש נוגדת את התקנות, היה נחמד

אם היו קונסים אותו ושחלק מהכסף היה עובר אלינו, אל שדולת הנשים, כדי לאפשר

לנו לעשות את החקירה הזאת.
הי ו"ר יעל דיין
ועדת כנסת בקושי יכולה להטיל סנקציות על חברי כנסת. אני אבקש עכשיו

לשמוע את הנוכחים. אני מבקשת שתדברו מאוד בקיצור ותתייחסו למיכלול הנושא.
כרמית פנטון
רציתי להיות הדוברת הראשונה כדי להציג את הבסיס החוקי שיש לנו היום

שיישמש כמצע לדיון כולו. אני אספר על הבעיות שאנחנו נתקלים בהן עם המצע



החוקי ועם הפרשנות שאנחנו יכולים לתת לאור המצב החברתי והציבורי הקיים

היום. אני חושבת שאלה הכיוונים שהוועדה יכולה לעזור לנו, בגיבוש העמדות

שלנו לאור הכללים הקיימים.

כמו שגברת ענת הופמן אמרה קודם, ישנם כללים שהם בעצם הבסיס לעבודה שלנו.

הסמכויות שהמחוקק נתן בעניין הפרסומות מטרתן להגן על הציבור. המחוקק נתן

לנו סמכויות רחבות גס לבחינה מוקדמת של פרסומות וישנו הליך של אישור מוקדם

של פרסומות ברשות השניה. ישנה אפשרות חוקית רחבה, גם בחקיקה הראשית, לפסול

פרסומות גם אחרי שהן עלו לשידור, כתוצאה מפניות של הציבור. המחוקק נתן לנו

סמכויות מאוד רחבות בנוגע לפרסומות מתוך רצון להגן על הציבור דווקא מפני

חופש הביטוי המסחרי, שהוא כיידוע שונה מחופש הביטוי הרגיל.
הכללים הרלוונטיים הם
"לא ישדר בעל זיכיון תשדיר פרסומת שיש בו משום

פגיעה בטעם הטוב, בכבודו של אדם או ברגשות הציבור". "לא ישדר בעל זיכיון

תשדיר פרסומת הכולל הצגה של יחסים מיניים, רמיזות מיניות, שיש בהן פגיעה

ברגשות הציבור, אדם כקורבן של אלימות מינית או כיוזם אלימות מינית, אלא אם

כן קיים עניין ציבורי מובהק לכך". אני רוצה להזכיר שיש גם תקנות להגנת

הצרכן בעניין פרסומות לקטינים, שגם שם ישנם כמה היבטים של הסוגיה הזאת.

אני חושבת שכבר כשקוראים את הכללים רואים איפה הבעיה. מצד אחד יש לנו פה

ביטויים מאוד מאוד אמורפיים ורחבים, מדובר על רמיזות מיניות, זאת אומרת לא

צריך שתהיה דווקא פגיעה מאוד בוטה, מדובר על משהו הרבה יותר כללי, כמו

"רמיזות מיניות שיש בהן פגיעה ברגשות הציבור". השאלה היא מה זה "רמיזות

מיניות שיש בהן פגיעה ברגשות הציבור"?
היו"ר יעל דיין
אז איך מפרסמים קונדום, למשל, בלי רמיזה מינית?
אי י לת מצגר
פירסום קונדום הוא עניין ציבורי מובהק.
כרמית פנטון
הוצגו לנו הרבה שקופיות. כנראה שיום רביעי היה דווקא יום מוצלח כי יכלנו

להביא דוגמאות הרבה יותר טובות לדיון, גם אצלנו וגם בחוץ-לארץ. אגב, לעניין

הכסף, אני דיברתי עם גברת איילת מצגר, מנהלת הפיקוח על הפרסומות בערוץ

השני, היה אפשר לחסוך את הכסף הזה כי כמובן בערוץ שתיים יש לנו את כל

המנגנונים המקצועיים והמכשירים הדרושים לצורך הסטילס. אנחנו גם לא נתנגד אם

הוועדה תירצה לקיים דיון אצלנו, כי יש לנו גם טלביזיה ומסכים ואפשר לראות

פרסומות לא רק בשקופיות.
ענת מאור
האם אתם עושים מעקב ובדיקה, כמו ששדולת הנשים עושה לאורך שנים?
כרמית פנטון
כן, בוודאי.

אני חושבת שפחות חשוב להתמקד בטקסטים או באיבר ההוא או באיבר הזה. אני

חושבת שהבעיה היא שהיום רוב הפרסומות משתמשות בכל הנושא המיני - ואני

מסכימה עם מה שגברת מיכל רפאלי אמרה קודם, שלא כדאי שהדיון יתמקד רק

באלימות אנטי-נשית - כלומר מדובר על רמזים מיניים ושימוש בגברים ולנשים

לצרכים האלה. גם כשמפרסמים לבנים של אשה יש כמה דרכים לעשות את זה ואפשר

לעשות כל מיני תקריבים שייכולים להיכנס להגדרה של פרסומת פוגעת. הבעיה

האמיתית היא שאם ניקח את הסעיף ונתחיל ליישם אותו על שוק הפרסומת במדינה



נמצא שאפשר לפסול כמעט את כל הפרסומות שמגיעות היום אלינו. כדי שאנחנו

ניפסול פרסומת שיש בה רמיזות מיניות הפוגעות ברגשות הציבור אנחנו צריכים

לבסס איזשהי תשתית של פגיעה ברגשות הציבור. ברגע שהמצב הציבורי חברתי הוא

שבכל כלי התקשורת, כולל העיתונות, כולל פרסומות בקולנוע, יש איזשהן מוסכמות

חברתיות מקובלות, אז כדי שמשפטית אנחנו נוכל לפסול פרסומת - וצריך להבין

שפסילת פרסומת היא פגיעה בחופש הביטוי המסחרי - נצטרך להוכיח שיש אכן פגיעה

ברגשות הציבור. וכשיש מצב שמשתמשים כל הזמן גם בנושא המיני וגם באישה

כאובייקט לדברים שהם לאו דווקא קשורים אליהם, כמו מכונית או גבינה, זאת

בעצם הבעיה האמיתית. נוצרה איזשהי מוסכמה חברתית, שהוועדה יכולה לקרוא נגדה

ולצאת למלחמה. ברגע שי ישתנו המוסכמות החברתיות וייתבססו על מכנה משותף אחר

אז גם לנו יהיה את הבסיס לומר שזו פגיעה ברגשות הציבור.
הי ו"ר יעל דיין
אני מבקשת שתפרטי מהי דעתך על החוק הקיים. האם יש לשנות משהו, להוסיף

משהו, אולי לגרוע משהו בחוק? האם ההגדרה כאן מקובלת עליכם?
כרמית פנטון
ההגדרה הקיימת היא מאוד רחבה. בוודאי שהמחוקק לא חזה את כל המיקרים מראש

ולכן הוא נתן הגדרה מאוד רחבה. אני חושבת שכרגע ההגדרה מספיקה ויש לנו

מספיק כלים למקרה שיש הפרה של הכללים , למשל אם אנחנו פוסלים תשדיר והוא

עולה לשידור או או ישנו תשדיר שביקשנו לתקן ולא תוקנו קטעים. לפי הכללים

שלנו יש גם מנגנון של נטילת זמני פירסום וזמני שידור, שזה מאוד מאוד כואב

לאנשים.
ענת מאור
האם אפשר לקבל מידע כמה פסלתם? בגין אילו סיבות? האם הפסילה עבדה?
כרמית פנטון
פסילת הפרסומות היא על קשת מאוד מאוד רחבה. חלק מהפרסומות באמת נפסלו על

רקע של רמיזות מיניות. זה מאוד נדיר, לאור הסעיף שמחייב אותנו להגיע למצב

של פסילה על רקע של "פגיעה ברגשות הציבור" וזה דבר שקשה מאוד להוכיח בכיוון

של רמיזות מיניות, מכיוון שהרגילו את החברה בארץ לסוג מסויים של פירסום, לא

רק דרך הערוץ השני. לכן אני חושבת שזה באמת התפקיד של נציגי הציבור ולגופים

כאן יש יכולת לשנות את זה.
הי ו"ר יעל דיין
אז מראים את הפרסומת ואם זה מפריע לציבור, מורידים אותה.
כרמית פנטון
למעיל אם יש פרסומת סקסיסטית שמפריעה לאנשים וייגיעו אלף תלונות לרשות,

אז יהיה בסיס להוריד את הפרסומת. כשמגיעים לבג"ץ על בסיס של פגיעה ברגשות

הציבור, למשל אם הרקע הוא פגיעה על-ידי רמיזות מיניות, וכבר עלה דבר כזה

לבג"ץ, אם אתם זוכרים את הפרסומת שדיברה על "היום הזוגי והיום הלא זוגי".

טענו שבכוונה השתמשו בעגה דרום אמריקאית כדי להגיע לאיזשהו מסר שלא בדיוק

התכוונו אליו אך בג"ץ אישר את הפרסומת. הבסיס היה שכדי להוכיח פגיעה ברגשות

הציבור זה לא מספיק להוכיח שיש איזשהו מיעוט בציבור שנפגע. אתה צריך לבסס

איזשהי תשתית רחבה, להראות שהיא מספיקה כדי להצדיק פגיעה בחופש הביטוי

המסחרי. הסיפור של "יום זוגי" אני חושבת שהוא הרבה יותר חריף מהרבה דוגמאות

שהיו לנו כאן בשקופיות ולמרות זה בג"ץ אמר שאולי זה לא לטעמו אבל כדי לפסול

משהו שקשור לחופש הביטוי צריך להוכיח ודאות קרובה ופגיעה ממשית ברגשות

הציבור. בתור היועצת המשפטית של הרשות אני מנסה לתרגם מה זאת "פגיעה ממשית

ברגשות הציבור". אם אתם זוכרים, בג"ץ בזמנו אישר להעלות את ההצגה "אפרים



חוזר לצבא" אף שהוא התבטא בלשון מאוד מאוד חריכה ואמר ש"זה בליל מאוס של

סחי וגועל נפש", ביטויים מאוד חריפים של השופטים, אך לא פסלו את המחזה.

נכון שטלווויזיה זה משהו אחר כי להצגה אתה קונה את הכרטיס ואתה בוחר ללכת

ואילו בטלביזיה כשאתה רואה את החדשות אתה "צופה שבוי". אבל צריך להבין שכדי

שאנחנו נוכל לפסול על בסיס של רמיזות מיניות צריך שתהיה לנו את התשתית

המספיקה להראות שזו פגיעה ברגשות הציבור. מה זה פגיעה ברגשות הציבור? אם

יהיה מצב שאנחנו נקבל אלפי תלונות על פרסומת, אז יהיה לי את הבסיס, למשל.
היו"ר יעל דיין
אפשר להתווכח האם צריך לחכות שי יגיעו אלפי פניות. אני חושבת שעדיף היה

שהמנגנון שלכם, שצופה בפרסומות קודם לשידורן, היה מזהה פרסומות בעייתיות.

יש לכם בעיה יותר קשה עם דברים שנאמרים בשידור חי. אני כבר לא מדברת עד כמה

גיל קופטש פוגע ברגשות אנשים אחרים, או על מה שהיה עם דודו טופז, שבעקבות

האמירה שלו אני הוצפתי כל הלילה בטלפונים, מצאתי בסוף מישהו ברשות ורק שבוע

אחרי זה היתה התנצלות. זה היה בשידור חי, כשהוא פנה מהאוויר לחברי קיבוץ של

יוצאי ברזיל ואמר להם "מוצ'אציוס א פוטאנס". זה היה מיותר לגמרי ואני

הוצפתי בטלפונים היסטריים הביתה וברשות היה קשה מאוד לקבל התנצלות על

המקום. אני אומרת, שלא כמו בשידור חי, כאן יש לכם אפשרות לבחון היטב את

החומר מראש ולאשר אותו או לא לאשר אותו וזה ההבדל הגדול.
חמי מונין
אם היו מעבירים אתכם בדרך יסורים על כל פרסומת שניה אז הייתם חושבים

פעמי ים.
כרמית פנטון
אם זה נכון שדודו טופז פוגע בציבור היינו צריכים לראות את זה ברייטינג

ולמרות זה התוכנית של דודו טופז מובילה ברייטינג. אז מה עושים? זאת הבעיה

האמיתית.
היו"ר יעל דיין
זו לא הבעיה האמיתית. יכולה תוכנית לשמור על הרייטינג שלה ולהיות פוגעת

ולהיות סקסיסטית והחברה הישראלית כולה שומרת על רייטינג למרות ההתייחסות

האיומה לפעמים לנושא נשים. זה לא מכתיב לנו, אנחנו לא אומרים שצריך לנהוג

לפי המצב הקיים. אנחנו רוצים לשנות את הקיים ולהגיע למצב טוב יותר. במקומות

שיש בהם פיקוח ויש בהם תבונה ויש בהם שיתוף פעולה אז אפשר להגיע לזה, וזה

מה שאנחנו מנסים לעשות. יש לכם מכשיר של ביקורת ובקרה מוקדמת מראש. העניין

הוא לא לחכות שתהיינה אלף תלונות או 800 תלונות ורק אז להחליט שיש בזה

פגיעה בציבור.
יאיר גלר
אני מציע שתאפשרו לגברת איילת מצגר להציג את המכשיר שקיים ופועל, ושהיא

אחראית עליו.
הי ו"ר יעל דיין
אני לא מבקרת אתכם. אני אומרת, שזה נותן לכם עדיפות לעומת שידור חי,

שיכולות להיות בו מעידות ואז נדרשת התנצלות.
אי ילת מצגר
המצב הנורמטיבי הוא כזה שהרשות השניה בעצם מטפלת רק בחריגים. ברור שאין

כאן הסכמה. גם אם הפורום הזה יישב ויידון בתשדירים אני בטוחה שיהיה מאוד

קשה להגיע לאיזשהי הסכמה, שכולנו נסכים שתשדיר מסויים הוא פוגע או לא פוגע.



ברשות אנחנו מקיימים פורום, שנקרא ועדת הפרסומות, שיושב 3 פעמים בשבוע ודן

בכל התשדירים. אנחנו מאוד מאוד מתלבטים בכל המיקרים הבעייתיים. גברת ענת

הופמן צדקה כשהיא אמרה שבערך 2% מהפרסומות בערוץ השני נפסלו מאז הקמת

הרשות. יש אולי מגמה של עליה במספר הזה. יש מגמה של ירידה באחוז הפרסומות

שנפסלות על רקע מין בפרסומת. הירידה הזו יכולה לנבוע מכך שיש איזשהו תהליך

של הבנה של המסרים שהרשות מנסה להעביר או מכיוון שהפירסומאים עצמם משנים את

השיטות שלהם או שאנחנו נעשינו פתוחים יותר, אני לא יודעת, זה בעצם הנושא

שצריך לדון בו. אני רוצה להדגיש שזה לא מועיל לנו לדבר כל הזמן רק על

החריגים. התשדיר של הכלוב הוא באמת תשדיר פוגע ואיום ונורא ואולי זו היתה

טעות לאשר אותו והוא גם לא שודר במהלך הרבה זמן, אבל הוא לא מייצג, הוא

חריג. אני חושבת שרוב הפרסומות לא נופלות תחת אותה קטגוריה. הרשות מאוד

משתדלת לבוא באותם מקומות שיש איזשהי חריגה מאוד בוטה ולעצור את הדברים

ולקבוע את הקו האדום. שוב אנחנו מגיעים לאותו ויכוח, לאותו דיון, שמה שפוגע

בי לא בהכרח פוגע בך או במישהו אחר. אנחנו לא יכולים לפעול רק על פי הנחה

שאסור שהפרסומת תיפגע בקבוצה מסויימת בציבור. יש ציבור רחב וברגע שאנחנו

מגדירים פגיעה הפגיעה הזאת צריכה להיות באמת לאורך כל הקו. אני מדברת על

דברים שהם גבוליים. ניקח למשל את התשדיר הזה של הגבינה, של סקי, שבאופן

אישי אני פשוט סולדת ממנו, אבל אני כמעט משוכנעת שאין בו מספיק כדי שאנחנו

נבוא וניפסול תשדיר כזה.
ענת הופמן
והתשדיר של ,leeשרואים את הסבתא חוטפת בראש?
אי ילת מצגר
קודם כל, לא רואים את הסכתא חוטפת בראש. אני גם רוצה להתייחס לתשדיר של

"רוזמרי". את מציגה כאן את הדברים בצורה שהצופה לא רואה אותם. את מבודדת

פריים מסויים. את בודדת את הפריים שהיא אוכלת את השוקולד ורואים את המחשוף

שלה מלמעלה אבל הצופה בבית רואה את התשדיר הזה מבלי להבחין במחשוף.
ענת הופמן
אם לא רואים את זה, למה שמו אותו? זה מסר סמוי.
אי ילת מצגר
יכול להיות שיש כאן מסר תת-סיפי או בלתי-מודע, שעד היום אף אחד לא הוכיח

שהוא משפיע. אנחנו עסקנו בסוגיה הזאת וחקרנו אותה כי היא הטרידה אותנו.

הבאנו חוות דעת מפרופסורים שאמרו שזה כן משפיע וחוות דעת שאמרו שזה לא

משפיע. עד היום אנחנו לא יודעים אם הדבר הזה משפיע או לא. היה מיקרה שאנחנו

הוצאנו מסר כזה, כשהוא היה בוטה במיוחד ובאמת לדעתנו במיוחד הושתל בתוך

התשדיר, על מיקי מאוס, אבל אנחנו לא נעבור על כל תשדיר ונחפש בו מסר סמוי.
כרמית פנטון
אני חושבת שכדאי שהדיון יתמקד לאו דווקא בחריגים כי אני חושבת שהבעיה

האמיתית היא השימוש בגוף האישה לפרסומות שהן לא קשורות לעניין. יש גלידה אז

רואים בחורה הולכת עם בגד ים מינימלי ועם תקריבים על חוף הים, זו הבעיה

האמיתית. לרשות השניה אין סמכות להגיד שאסור להראות בחורה שהולכת בבגד ים

על החוף וגם אני לא יכולה להגיד את זה. אני יכולה לחשוב מה דעתי האישית

לגבי זה. זאת הבעיה האמיתית בעצם בפירסום.

היום בארצות-הברית זה מאוד נדיר לראות אישה חשופה בפרסומות. היה שם לחץ

ציבורי מאוד מאוד כבד, שלא הגיע ביוזמת המפרסמים וגם לא ביוזמת הטלוויזיות

השונות שמשדרות שם, והיום יש כמעט קונצנזוס מלא שם שלא מראים חלקים חשופים

של האישה, ולא מטעמים דתיים. לא מדובר דווקא על שימוש באישה לאובייקט

פירסום. תעשו סטטיסטיקה כמה גברים מפרסמים מוצרים לעומת נשים ואני חושבת



שהתשובה ברורה. הרשות לא יכולה להתחיל לכפות את העניין, כי בעצם מי מינה

אותה לכך? הרי בג"ץ יזרוק אותנו מכל המדרגות, והוא כבר זרק. אני יכולה

לחשוב אם זה יפגע ברגשות הציבור, ולכן גם יש לנו מנגנון ציבורי שעושה את

האישור המוקדם, אבל אתם צריכים להבין שהתשתית לפסילה של פרסומות צריכה לבוא

בעצם מהציבור. אני חושבת שזה המקום שבו הוועדה יכולה לעזור לנו, כדי שנוכל

לפסול מוקדם. כדי שאנחנו נוכל לפסול מוקדם ככל האפשר אני צריכה שתהיה לי

תשתית משפטית מספיקה להגיד שזה יפגע ברגשות הציבור.
היו"ר יעל דיין
לוועדה אין מנגנון לראות את זה ראייה מוקדמת. לכן שאלתי האם החוק מספק

אותך והאם צריך איזשהי מגבלה או תיקון בחוק שהיה עוזר לך.
כרמית פנטון
זו בעיה, כי יש סכנה לפגוע בחופש הביטוי.
יאיר גלר
מדובר על תחושות של ציבור ואי אפשר לכמת את זה.
מרים אורן
אני מייצגת את ארגון נעמ"ת. נעמ"ת בהחלט יוצאת נגד פירסום אנטי-נשי.

אנחנו עובדות עם גברת דינה בלכמן. מה שאנחנו עושות זה להעיר את תשומת לב כל

מזכירות נעמ"ת ברחבי הארץ שתשמנה לב לכל פירסום. אנחנו לא תוקפות כל

פירסום, אלא אם כן הוא יוצא מן הכלל, כמו ה"מגנום", והגרבונים של סכרינה -

שיושבת-ראש נעמת יצאה נגד זה והצליחה מאוד, אם עם הפירסום של האישה שמודבקת

ככה אחורנית עם בקבוק הכושם, ואז באמת העיפו את זה מהסופר-פארם. אנחנו

מתעסקות רק בפירסום אנטי-נשי ממש, בשימוש בגוף האישה, בחשפנות.
חמי מונין
ברשות להגנת הצרכן עד היום לא התעסקנו בנושא הזה ספציפית. אני אשמח

לערוך סקרים ומחקרים. כמובן שהאינטרס שלנו פה הוא להגן על הצרכן, אם זה

אישה ואם זה גבר. אני אישית מאמינה שפגיעה בנשים היא פגיעה בחברה כולה. אני

יכולה להגיד לציבור המפרסמים שאני למשל לא קונה תוצרת של "ראש אינדיאני"

וגם חברות שלי לא קונות וזה בהחלט יכול להשפיע עליכם. אני מאמינה שהמגמה

הזאת רק תלן ותיגדל.
מיכל כפרי
גברת איילת מצגר ואני נוכחנו ב-30.10 ביום עיון בנושא מין בפירסום.

לקראת יום העיון הזה פנו לד"ר מינה צמח והיא עשתח סקר יוצא מן הכלל, שכדאי

לוועדה לבקש את התוצאות שלו, שמאוד יעניינו אתכם ולדעתי מאוד יעניינו את

הפירסומאים. הסקר הראה שבכלל לא בטוח שסקס זו דרך כל כך טובה למכור מוצר.

היא חילקה את זה לעמדות של גברים ונשים. אלה נתונים מאוד מעניינים וגברת

צמח גם אמרה לי שהיא תהיה מוכנה לתת את זה.

אני חושבת שעקב אכילס בכל הסיפור הזה הם הפירסומאים. באותו יום עיון עשו

גם השוואה לפרסומות מחוץ-לארץ והראו איך שם הפרסומות יותר מתוחכמות. החלק

הכי קל והכי פחות מתוחכם זה למכור מוצר דרך גוף של אישה או על-ידי ילדים

קטנים, וזה גם מה שאמרו לנו הפירסומאים. אני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו,

בעיקר ציבור הנשים, נסב את תשומת לב הפירסומאים, בדרך זו או אחרת, לכך

שאנחנו היינו רוצים קצת יותר תיחכום. למכור מוצר על-ידי מין זו דרך מאוד

קלה. למכור אישה עם הבעת פנים לא אינטליגנטית או בסיטואציות לא חכמות, גם

לזה לא דרושה חוכמה גדולה. בין הפירסומאים, וחלילה אני לא חושבת שזו בעיה

של גברים, אני התרשמתי שאחת הבעיות הכי גדולות בעולם הפירסום זה



הפירסומאיות, נשים כמו גברת נירית ירון, למשל, שאחראית על הפרסומות שאת

הזכרת כאן, של "מגנום". היא בפירוש מכנה את עצמה פמיניסטית (אני חושבת

שהתואר הזה היה צריך להישלל ממנה על הסף). אני חושבת שזו אחת הבעיות הכי

גדולות שלנו. אותו דיון, שחברת הכנסת יעל דיין לקחה בו חלק כמדומני, התקיים

בשנת 1993 והיו שם דברים מזעזעים שהופיעו בחוץ לארץ אבל גם במעריב לנוער,

כמו "המזרונית של החבריה", כל מיני דברים כאלה. אני חושבת שצריך לתת את

הדעת על הדור הבא. אנחנו חושפים את הדור הצעיר לפרסומות עם מסר מאוד גרוע.
היו"ר יעל דיין
מאחר והמליאה מתחילה בעוד 20 דקות וחברות הכנסת צריכות להיות שם, לפיכך

אני אקצץ את זמן הדיבור.
דניאלה במברגר-אנוש
רציתי להעיר שאני מבינה את בעייתכם המישפטית אך ניראה לי שיש פער בין

הפסילה המאוד מועטה שנעשית על דברים שהם מובהקים לבין העובדה שאתם מחכים

לפניות הציבור כאשר הדברים הם גבוליים. על דברים שניראים שהם באמת מובהקים

אני מצפה ממי שאחראי, שעושה את הביקורת הזאת, לטפל בכך. יש תחושה שאין בכלל

ביקורת על הפרסומות ולכן יש ביקורת ציבורית על הערוץ השני. אני מצפה שייעשו

יותר ביקורת, ואולי אף יקבלו החלטות שתעמודנה מול מבחן בית המשפט העליון.
כרמית פנטון
את זה נעשה אולי כשתהיינה יותר נשים בבית המשפט העליון.
דניאלה במברגר-אנוש
אי אפשר לצפות שהוועדה היא שתעביר את רגשות הציבור. היה דיון בוועדה

לפני שנתיים, היה דיון דומה גם בוועדת החינוך והתרבות לפני שנה, והדברים

נאמרו. אל תאשימו את העיתונות ואל תאמר "עד שלא תישתנה כל האווירה אני לא

אשנה את הדברים בעצמי", זה לא נכון. קודם כל תידאגו לעצמכם, בעיקר שהבעיה

הקשח ביותר נמצאת בערוץ השני. קודם אתם תיפתרו, אולי אתם תהיו הראשונים

שי יפלסו את הדרך גם לשאר התקשורת.
צבי לידר
אצלנו הבעיה היא הרבה פחות אקוטית, אף שיש לנו הרבה מאוד פרסומות ברדיו

וגם שם יש מקום לדברים כאלה, שלא רואים אותם אבל שומעים. יש לנו נוהל מאוד

מסודר ותקנות מאוד ברורות לעניין הזה. הנוהל שלנו תקף הן לגבי תשדירי שירות

בטלביזיה והן לגבי הפרסומות ברדיו והוא קובע בין השאר ש"אין לעשות שימוש

בסטריאוטיפים המציגים אנשים משני המינים ... או הפוגעים בשיוויון שני

המינים. אין לקדם מוצרים, שירותים ורעיונות באמצעות הצגת נשים וגברים

כחפצים, הצגת נשים וגברים כאובייקט מיני, הצגת חלקי גוף ברמיזה מינית ...".
ברדיו יש כלל מרכזי
"פרסומת אסורה לשידור אם היא פוגעת בדת, בלאום, בעדה

או במין".
היו"ר יעל דיין
בבקשה תוסיפו גם "נטיה מינית", זה מקובל בכל המערכות ובחוק שוויון

הזדמנויות.
צבי לידר
אני אעלה את זה. היועץ המשפטי שלנו אמר לי שבשלוש השנים האחרונות לא

הגיעה אליו שום פניה ושום תלונה בנושא של פרסומת סקסיסטית ברדיו.
אורית סוליציאני
אני הדוברת של שדולת הנשים ומתוקף תפקידי אני אמורה לכתוב מכתבים לכל

הפירסומאים. משהו מאוד צרם לי בצורת ההצגה של הערוץ השני. יש כאן מעין

היתממות כזו. ארגונים לשינוי חברתי, כמו שדולת הנשים או כמו ארגונים

שפועלים למטרות אחרות, כמו איכות הסביבה, אמורים להיות המומחים לנושא

ולהעלות נושא למודעות של הציבור. הרבה פעמים ציבור, בייחוד בישראל, הוא

מאוד פסיבי, מספיק בעיות פוליטיות יש כאן ולאנשים אין כוח לכתוב מכתבים

לערוץ השני או לכל מיני גורמים אחרים. כשאת אומרת שיש צורך בתשתית ציבורית

נרחבת כדי שתהיה לך מחאה ואז את תוכלי להגן על החלטת הפסילה בפני בית

המשפט, לדעתי זה מעיד על כך שאת לוקחת על עצמך אחריות מאוד מינימלית. לערוץ

השני יש גם תפקיד חינוכי מסויים, הוא יכול לא לתרום לחיזוק סטריאוטיפים.

הרי מה שקורה עם פרסומות הוא דבר כזה: פרסומות מציגות נשים בצורה

סטריאוטיפית, הן פוגעות בנשים, לפעמים הן גורמות גם לעידוד לאלימות כלפי

נשים, ויש על זה ויכוח לא קטן עד כמה הטלביזיה מעודדת אלימות או לא מעודדת

אלימות. אפילו אם יש ספק בדבר, האם אלמנט מסויים שנכנס לסרט יכול להיות

מסוכן, אז עדיף להוריד את זה.

אנחנו כאירגון יכולים לכתוב מכתב מחאה, בשביל זח אנחנו קיימים, ואנחנו

עושים את זה הרבה פעמים דווקא לא כלפי הערוץ השני אלא ישירות לפירסומאים.

אני אתן דוגמא של בירה "אמסטל". המאבק הזה מאוד מייאש כי התשובות שאנחנו

מקבלים מאכזבות. אני אקריא לכם משפט אחד מהתשובה. בעקבות הסירטון של בירה

"אמסטל" קיבלנו תשובה מהמנכ"ל שכותב ש"סירטון אמסטל הוא סירטון הפרסומת

הטוב ביותר שנוצר בישראל. הסיטואציה האנושית בסירטון של אמסטל מדוייקת

במיוחד ונגיעתה במה שרוב שותי הבירה מחפשים - חום אנושי והרגשה של 'ביחד'

... הסרט הזה זכה בפרסים בינלאומיים ולכן אין מה להוריד אותו". הם התייחסו

לפניה שלנו כמעין פניה של "נשים קיצוניות שלא מייצגות אף אחד, צרחניות".

אותת תשובה גם קיבלנו מהמנכ"ל של "הייניקן" שאחראי בחוץ-לארץ על יצור

התשדיר הזה והוא מעורב בפירסום הזה. אולי היינו צריכים לפנות ישירות אליכם,

אני לא יודעת אם זה היה עוזר, אבל אני אומרת שהרוב לא טורחים לענות לנו. יש

לי הרבה מכתבים בלי תשובות בכלל. יש לי דוגמא חיובית דווקא מ"מעריב", שעשו

פירסום לקידום מכירות לעיתון ושמו שם שתי דמויות, אחת לאישה ואחת לגבר,

לגבר זה היה מוסף "עסקים", לאישה זה מוסף "סגנון", סטריאוטיפים כאילו האישה

לא מתעניינת בחדשות אלא רק בבית. העיתון התנצל בפנינו על כך, אבל זה דבר

יחסית מאוד נדיר שמתנצלים. אני חושבת שזה לא נכון לבקש תשתית ציבורית מאוד

רחבה. אתם צריכים להסתפק דווקא בארגונים כמונו, שאנחנו המומחים לנושא.

אנשים שעובדים אצלנו הם מומחים, כמו שגברת ענת הופמן היא מומחית, היא עוקבת

אחרי זה כבר שנים. היא מודעת להרבה יותר דברים ולנימים יותר עדינים מאשר

דעת הקהל הרחב.

דיברתי לפני כן עם אנשי "בזק". בטח אתם מכירים את הקמפיין שלהם על התא

הקולי, שי יחליף את המזכירה האלקטרונית. כמה מכתבים שלחנו לשם, אמרנו: נתחכם

ולא נכתוב מטעם שדולת הנשים , כי אנחנו פמיניסטיות, אלא נבקש מכל מיני

חברות באירגון שייכתבו. הן גם כתבו אך הפרסומת הזאת על התא הקולי לא ירדה

ונשארה "המזכירה האלקטרונית".
מיכל רפאלי-כדורי
חיו שתי שרות תקשורת ממונות על "בזק". איך לא פניתם אליהן?
טובית שלומי
אני רוצה להבין מה היה לא בסדר בפרסומת של המזכירה האלקטרונית.
מיכל כפרי
משתמשים במונח "מזכירה אלקטרונית" ולא במונח "משיבון".
אורית סוליציאני
היתה פרסומת ברדיו לטלרד של רזי ברקאי, שפנתה רק לגברים. אמרו שאם אתה

מהנדס וכוי אתה יכול ללכת לטלרד ולקבל כל מיני דברים.
יאיר גלר
זה בניגוד לחוק. יש חוק הזדמנות שווה, שייגישו תביעה. חבל על הזמן. זה

לא מחנך אנשים להתנהג אחרת בחברה שלנו.
כרמית כהן-קראנה
משרד התקשורת ככלל לא עוסק בתכנים, למעט המועצה הציבורית לשידורי כבלים.

אנחנו נזקקנו לשאלה של פירסום פוגע בתקופה שבה קווי ה"מידע" 056 עלו לתודעה

הציבורית והעיתונות היתה מרוחה בהרבה מאוד פירסום כזה, בכתובות ובצילומים,

פרסומת שנועדה באופן מפורש לגרות את הייצרים של המתבונן על מנת שאנשים

י יתקשרו אל קווי השיחות האירוטיות וכדי שהחברות האלה ירוויחו. הם פעלו מכוח

רישיון של משרד התקשורת. ישבה ועדה ציבורית שמונתה לנושא הזה של 056 ומשרד

התקשורת נתן לה יעוץ משפטי לגבי פליליות הפרסומות האלה. די מהר בראשית

הדברים נתקלנו בקושי המשפטי האמיתי. החוק מלא בביטויים כמו "פירסום תועבה",

"פרוץ", "פירסום מגונה", אבל קשה מאוד לשים את האצבע ולזהות את הפרסומת

הפוגעת ואחר-כך להיעזר בכלים משפטיים. הוועדה הציבורית הגיעה למסקנה שאין

פליליות בפירסומים. בתי המשפט שנזקקו לשאלות דומות בזיהוי פירסום תועבה

נעזרו גם במיבחן של .I know it when I see itאיך אתה מגדיר את מה שאתה

רואה, בפורנוגרפיה או כפירסום תועבה? קשה מאוד לדעת. תוצאת לוואי של ישיבת

הוועדה הציבורית בנושא הזה היתה שכמות הפרסומות ירדה באופן דראסטי בעיתונות

היומית. השימוש בצילומים ובגוף האישה פחת בהרבה אבל טקסטים מילוליים כאלה

עדיין יש הרבה בעיתונות.
ענת מאור
תודה רבה על העבודה המאוד חשובה שאתם עושים. אני מצטרפת להערה שהתשובות

שקיבלנו מהערוץ השני לא יכולות לספק את דעתנו. אני רוצה לפנות לחברת הכנסת

יעל דיין, אם הבעיה היא חקיקה, שאחר-כך הם לא יכולים לעמוד בפני בג"ץ, אז

נא להציע לנו הצעות מה נידרש לשנות בחקיקה. למשל אם דרושה "ראייה ממשית"

וזה רחב מידי אולי צריך לשנות את הנוסח ל"ראייה סבירה" או "מספקת", כלומר

לניסוח משפטי אחר, ובלבד שכן תוכלו לטפל בעניין ברמה המישפטית.

ההערה שניה, אני מאוד התרשמתי מהדוגמא האחרונה. מאחר ואנחנו מחקים בהרבה

דברים שליליים את ארצות-הברית ואת אירופה הבה נתחכמה להם ודווקא נחקה אותם

בדברים החיוביים. הפרסומת הזו של גברים חמים ורכים נראית לי מאוד טובה.

לצערי אני לא אוכל להיות בהמשך הישיבה. אני מבינה שפירסום זה שיווק וזה

כספים אבל אני מבקשת, אם יש לכם אפשרות, אולי על-ידי תחרות, על-ידי עידוד,

כל דבר, אולי תארגנו תחרות בין ארגוני הנשים על הפרסומת הטובה ביותר, זה

נראה לי שצריך ללכת בכיוון החיובי ולא רק לתקוף מה לא.
טובית שלומי
לפני שאת הולכת אני רוצה לומר משפט אחד, שאלה פילוסופית לכל הדיון פה.

השאלה הגדולה היא האם הפרסומת משקפת את המציאות הקיימת בארץ ובעולם או

שהפרסומת מקדימה את המציאות. אם אנחנו נסתכל על התכנים של היומיום, שאנחנו

חיים בהם, נסתכל על "רמת אביב גימל" ונסתכל על תוכניות אחרות, תיראו

שהפרסומות מחקות אותם.
מיכל רפאלי-כדורי
בערוץ השני הפרסומות, דווקא לא המיובאות אלא הפרסומות שנעשות פה, הן



איזשהי תמונת ראי של חברה. כרגע בכבלים אין פרסומת וכשתהיה פרסומת אני

מניחה שתהיה אותה בעיה. בעיקרון במקומות שאנחנו עמדנו להתיר פרסומת אימצנו

את הכללים של הרשות השניה בשינויים המתחייבים. כשאני מסתכלת על המסך של

הערוץ השני וגם של הכבלים - פשוט מדובר בערוץ השני ביותר הפקות מקוריות -

מה שמפריע לי זה התוכניות והדמויות של הנשים בתוכניות. אם סדרות הדגל הן

"רמת אביב גי" ודמויות הנשים הן יעל בר-זוהר, זה לא טוב.
אמונה אילון
מה עם התוכנית של דן שילון? הוא יותר טוב? דן שילון הוא סקסיסטי יותר

מכל הפרסומות האלה.
מיכל רפאלי-כדורי
יעל בר-זוהר, שהוצגה פה קשורה, היא הדבר הקטן. הבעיה היא הדמויות

הריקניות השטוחות הנמוכות של נערות צעירות, גם ב"רמת אביב ג'" וגם ב"כסף

קטלני", השילוב של יופי, טימטום, כסף, אמא מטומטמת, אבא מטומטם, עשירים,

יפים. גם "בברלי הילס" הוא כזה, אני לא אומרת שלא, אבל החברה האמריקאית

מצאה את הדרכים לתקן את זה ואילו החברה שלנו עוד לא ממש הגיעה לזה.
היו"ר יעל דיין
אני רוצה לציין שהדיון היום נסב על נושא פרסומות משום שכפי שאמרנו על זה

יש בקרה. אנחנו יכולים להקדיש דיון נפרד, תיאורטי לגמרי, כי אין שום דרך

אחרת, לנושא של סדרות ושידורים ולראות ממה מורכבת התקשורת במובן החינוכי.
מיכל רפאלי-כדורי
יש קשר בין הדמויות בפרסומות לבין הדמויות בתוכניות. השחקניות והמנחות

הן דוגמניות. היום יש המון נשים יפות שהן עורכות דין ועברו הימים שנשים

יפות היו בהכרח נשים מטומטמות. יש היום הרבה מאוד נשים יפות מאוד, מטופחות

מאוד, שהן רופאות ועורכות דין, נשים שמגיעות רחוק.

אני רוצה להעיר לערוץ הראשון. אכן בדרך כלל בערוץ הראשון אין בעיה עם

זה. אבל בערוץ 33 לפי דעתי לא דורכת רגל אישה אם היא לא דוגמנית או מלכת

יופי לשעבר לפחות. יש 5-4 מנחות בערוץ 33, כולן אקס מלכות יופי ולא

מעורכות-הדין, מהמשפטניות, מהרופאות וכדומה. הן יפות מאוד אבל זה התנאי

היחיד כנראה להנחות תוכנית בערוץ 33. אלה מסרים שעוברים בתקשורת.

במועצת הכבלים אנחנו לא נתקלנו בבעיות של פרסומת, כאמור, כי אין אצלנו

פרסומת אבל אני מניחה שתהיה לנו בדיוק אותה בעיה כאשר תותר הקרנת פרסומת

בכבלים.

אבל אני רוצה להזכיר דבר אחר שכן נתקלנו בו שמתקשר לטענה שהפרסומות הן

ראי של החברה, לטוב ולרע. הפרסומת שכן נפסלה על-ידי הרשות השניה היתה

הפרסומת של התינוקות עם הטיטולים. אם היו מראים את הפרסומת הזאת במדינת

ישראל לפני 10 שנים כולם היו חושבים שהיא קוקטית ומתוקה, ילדים חמודים.

בעולם שבו יש פדופיליה, חטיפת ילדים באירופה, רצח של ילדים, התעללות

בילדים, אי אפשר לקחת ילדים ולשים אותם כמענטזים כי הם כבר לא ניראים כמו

"קוצי מוצי" אלא הם ניראים כמו אובייקטים מיניים. לכן התפקידים של הגופים

הציבוריים האלה להיות עם היד על הדופק. זה לא עניין של המחוקק, זה עניין של

תחושות של החברה. מה שלפני 10 שנים היה מותר היום יתקבל בקונוטציה אחרת

לגמרי על המסך. עבורי חופש הביטוי הוא ערך עליון, שאני מוכנה להעמיד אותו

למבחן מול מעט מאוד דברים, אחד מהם זה הגנה על ילדים וקטינים, על מי שלא

יכולים להגן על עצמם. אנחנו לא מזמן עמדנו במיבחן כזה ולא היינו צריכים מאה

תלונות ולא אלף תלונות, החוכמה היא לדעת להחליט כשאתה מקבל תלונה אחת.

אנחנו קיבלנו תלונה אחת על זה שעומד להיות משודר בכבלים סרט שנקרא "צייד

האפרוחים", סרט שמעודד פדופיליה. ועדת התוכניות שלנו בדקה, לא הסתפקתי בזה,



הלכתי לכל המשפטניות הבכירות במשרד המשפטים, שצפו בסרט הזה. בסרט לא היתה

שום אלימות, לא חטיפה, לא עירום, לא קיום יחסים, שום דבר קשה, וזה היה הדבר

המפחיד בסרט. הראו שם גברים עדינים ושקטים מדברים על ילדים יפהפיים בני 8,

שבעצם החברה מונעת מהם לקיים מגע עם המבוגר והמנוסה, כאילו אנחנו עוצרים את

הדבר הטיבעי ובכך אנחנו פוגעים באקולוגיה, זאת אומרת הדבר ה"טיבעי" זה

לקיים יחסים עם ילדים יפהפיים שרוצים את זה והילד הפך להיות בכלל אובייקט

שמגרה את הגבר. היה מאוד קשה לפסול את הסרט הזה למי שבאמת מאוד ניזהר

בנגיעה בחופש הביטוי. אנחנו יצאנו מתוך הנחה שעם הפסילה הזאת יכול להיות

שגם נגיע לבית המשפט העליון ואני חשבתי שאני אהיה מאוד גאה אפילו לעוף מבית

המשפט העליון על הפסילה הזאת. זה לא קרה. אני מודה שהשיקול שלנו היה שבשנה

האחרונה יש איזה מגמה שמסכנת ילדים, כל מגמת הפדופיליה והמקבילה של זה,

החשש מאיידס והנטייה לילדים כגלל שחם עדיין לא נגועים באיידס. במבט של היום

צריך סרט כזה לפסול ואילו במבט של לפני 10 שנים יכול להיות שלא ולכן צריכה

להיות עין בוחנת. אולי זה לא צריך להופיע בחקיקה הראשית, שקשה מאוד לשנות

אותה, אבל הגופים הציבוריים, שלהם יש את הכלים היותר גמישים היומיומיים, הם

אלה שצריכים להתאים אותם לאירועים האלה. ולא צריך מאה או אלף תלונות.
כרמית פנטון
התגובה לפדופיליה התרחשה בגלל שינוי במצב חברתי, כמו שאת אמרת, בדיוק

מלפני 10 שנים וזה היה הבסיס המשפטי שאיפשר לכם לפסול.
מיכל רפאלי-כדורי
לא היה שום בסיס משפטי. יש ספק חוקי לגבי הפסילה הזאת ולמרות זאת החלטנו

לפסול. הפסילה הזאת לא מסתמכת על החוק.
כרמית פנטון
ברור שיש הבדל גדול היום, למשל עם הדוגמא שאת הבאת, אבל לעומת זה הבעיה

של רמיזות מיניות היא בעיה הרבה יותר חמורה. ברגע שהחברה שלנו תהיה יותר

מוכנה לקבל את מה שהיום ארצות-הברית יכולה לקבל אז בעצם יש מקום לגופים

הציבוריים להתריע. אל תישכחו שחערוץ השני, להבדיל מהערוץ הראשון, הוא ערוץ

מיסחרי. אני לא מעצבת דעת קהל ואני לא מחנכת. אתם צריכים להבין את הגבול.

אני לא הרשת הממלכתית. מה שכן, אני צריכה להגן על הציבור. לכן ברגע שיש מצב

חברתי שתומך בפסילה, למשל כל הנושא של פדופיליה, אז הרבה יותר קל לי להגן

ועל זה בפני בית המשפט, ובין אם הוא יזרוק אותי ובין אם לא, הבסיס הציבורי

שלי הרבה יותר איתן לפסול על אותם סעיפים כלליים ואמורפיים.
רחל סלבצקי
אני חושבת שהיתה לנו בעיה של הגדרה בהתחלה, שלאט לאט התמקדה, בזה שאם

אנחנו רוצות להיאבק צריך להיאבק במהות הברורה יותר לנו - אף שהיא לא ברורה

כל כך לחוק - לגבי תשדירים שמראים את חאישה כטיפשה. אגב זה היה יום יום

בארצות-הברית כשהייתי צעירה יותר וזה נעלם, האישה שעמדה שם על הריצפה

המבריקה כאילו זה כל מה שמעניין אותה נעלם שם ופה זה גם צריך להיעלם. זה

תהליך, אנחנו צריכים להיאבק. הדבר השני זה האישה שמשמשת מקדמת מכירות מינית

בלי קשר למוצר, אם המוצר הוא תחתונים או גלידה. אנחנו צריכות להיאבק בנושא

הזח כי זח פשוט יותר ברור ויותר קל לנו מאשר דברים סמויים. למרות שאני

נהניתי לראות את השקופיות, בכל זאת זה לא מספיק ברור לציבור. הרבה פירסומים

לא מדברים על המהות של המוצר ומנסים להסיח את דעתנו בכל מיני דברים שוליים.

אפילו אם פירסום על רקע מיני לא מקדם את המכירות, והסטטיסטיקה מראה שזה לא

מקדם את המכירות, זה לא משנה, הטלביזיה תישאר פתוחה. משהו נעשה שם בכל מקרה

ואנחנו צריכים להיאבק נגד זה.

אני חושבת שיש בעיה בחוק בגלל שהוא מבוסס על דברים סובייקטיביים. עלינו

להמשיך לעודד את השינוי החברתי. כל חוק בכל נושא שמבוסס על דבר סובייקטיבי

הוא בעייתי והוא יתקל בקשיים גם בבג"ץ כי שופטים הם בני אדם.



כ"אמונה" היינו מאוד רוצים לראות שהוועדה הזאת, ובכלל כל גופי הנשים,

ייפנו לנשים שנותנות לעצמן להיות אובייקט מיני בפירסום, וגם למפיקות, שהן

נשים שהתקדמו בקהילה שלהן ובסוף בוגדות בתדמית של האישה כשהן מפיקות את

הפירסומים האלה. מאוד הייתי רוצה להגיע לשורש הבעיה, שלדעתי זה לא רק

הפירסומאי אלא גם האישה שמקבלת כסף עבור הפרסומת הזאת. היינו רוצים לעודד

אותה להגיד "לא, עד כאן".

הדבר השני הוא שיש עזרה ראשונה, שאנחנו עשינו אותה בהצלחה רבה בשנה

שעברה. גברת יהודית שילת שיושבת לידי היתה מרימת הדגל נגד "ויטמן". אני,

ברשותך, אתן לה דקה להסביר את זה יותר טוב ממני.
יהודית שילת
זה המודל הבי חשוב שנעשה, מעבר לכל הדיבורים פה, איך אנחנו יכולות

להוריד תשדיר פוגע בלי קשר לחקיקה. אנחנו עסוקות בחקיקה אבל יש לנו הרבה

יותר כוח מהכוח שיש לחוק בזה שאנחנו יכולות להחרים מוצר, אבל צריך לדעת איך

לעשות את זה. מרגע שהתחלנו להחרים מוצר, ואני אתאר לכם את זה בקצרה, תוך

שבועיים הפרסומת של "מגנום" ירדה מהשידור. הציבור לא יודע שהתשדיר ירד בגלל

המלחמה אבל הפקסימיליה שלי יודעת כי אני קיבלתי את התגובות של מנהל המכירות

של "ויטמן" על מה שעשינו להם בפקסימיליה שלהם. מרגע שהחלטנו שהתשדיר הזה לא

ראוי להיות משודר בטלביזיה מבחינת כבודנו כנשים הקמנו כמה מטות בכל מיני

מקומות בארץ, היה לנו טופס קבוע שבו היה כתוב "ויטמן לא אצלי עד שיישונה

תשדיר הפירסום". החתמנו אלפי נשים, תלמידות בבתי-ספר תיכון, תלמידות

בסמינרים, במקומות שבהם הנשים מקובצות בקבוצות, זה היה קל, העברנו להם

בפקסימיליה כל יום אלפי חתימות של נשים.
הי ו"ר י על דיין
עשיתם את זה יחד עם "נעמת". זה ממש לא חכם לחפש את הקרדיט במקומות

מובהקים שבהם כל ציבור הנשים משתף פעולה.
יהודית שילת
אנחנו פנינו ל"נעמת" והם הצטרפו. "נעמת" ו"אמונה" יצרו תסיסה אקטיבית

ותוך שבועיים התשדיר ירד. אנחנו יכולות לעשות את זה פעם בעונה, להיטפל

לתשדיר מסויים - אין לנו עניין לעשות עוול לאף אחד ואנחנו מדברות רק על

טובת הנשים - ולגרום לכך שהפירסומאים יחשבו פעמיים לפני שהם מתחילים עם זה

כי הם לא יידעו אם הם יהיו המוקד של הפעילות של הנשים. החקיקה לא תיפתור

לנו את הבעיה אם נשים לא תהיינה יותר אקטיביות בפיתרון הבעיה הזאת.
חי ו"ר יעל דיין
הנושא של החרמת המוצר בגלל הפירסום, אני רוצה לציין שעשו את זה בנושאים

כבדים, לא בגלל פירסום. המחאה הטובה ביותר היא המחאה הצרכנית כי הפרסומות

האלה משווקות מוצר בכוונה למכור אותו. אין ספק שאם כתוצאה מצורת הפירסום

המוצר עצמו יוצא ניפגע, אנשים יקחו את זה לתשומת ליבם. אנחנו לא אומרים

ש"מגנום" הוא לא מוצר טעים, להיפך, זה מוצר טעים מאוד, אלא אנחנו אומרים

"בבקשה תימכרו לנו אותו אחרת כי בצורה שהוא נמכר כעת אנחנו לא נגיע בכלל

לבדוק האם הוא טעים או לא ואתם פוגעים במוצר שלכם". אני בעד מחאה צרכנית

בכל צורה שהיא.

אני רוצה הערה אחת לפני שאנחנו ממשיכים לגבי הרעיון שהנשים עצמן לא

תיתנה את עצמן לפרסומות. אנחנו נכנסים כאן לתחום של חופש הבחירה. יכול

להיות שבכלל את חושבת שאסור לדוגמניות להופיע בפרסומות. היה לנו ויכוח כזה

גם על הזנות. לוועדה הנכבדה הזאת באו זונות וניסינו לשכנע אותן שהן צריכות

להיות אלה שתעמודנה על זכותן לא להיות זונות. וקמו חלק מהזונות ואמרו -

תסלחו לנו מאוד, יש חוק חופש העיסוק.
רחל סלבצקי
זה עדיין לא אומר שלא היית צריכה לנסות לשכנע אותן.
היו"ר יעל דיין
באותה ישיבה עסקנו בניסיון להשפיע על הזונות להתמסד במובן של פיקוח

רפואי ומקומות היגייניים, ושלא תהיינה נתונות ללחץ הנורא של סרסורים. זה לא

עסק במקצוע עצמו, שייכולים להיות חילוקי דיעות לגביו. אבל צריך להשאיר

לזונה את זכות העיסוק ואת זכות ההחלטה. אותו דבר כאן, אם בחורה רוצה לדגמן,

אם בחורה רוצה להיות מלכת יופי, זו זכותה.
רחל סלבצקי
לא מדובר על מלכת יופי.
היו"ר יעל דיין
גם על הנושא של מלכות יופי אפשר לדבר, על מידת הכבוד שאישה מקבלת בתחרות

מסוג כזה.
רחל סלבצקי
אני עדיין חושבת שזאת צריכה להיות המטרה, שצריך לדבר עם אותן נשים

שמדגמנות לפרסומות הללו.
אבי לנט
בפירסום חוצות, בשונה מכל מדיה אחרת, לא דרושה פעולה אקטיבית כדי

להיחשף, לא נדרש לפתוח עיתון, לא נדרש להפעיל טלביזיה או רדיו. זו בעצם

הסיבה שהמיגזר החרדי מפעיל לחץ על החברות לפירסום חוצות להימנע מפירסום של

נשים חשופות. המדדים שמקובלים על החרדים הם מחמירים יותר מאשר המדדים

שמקובלים בפורום הזה, כולל הנשים הדתיות שיושבות בוועדה הזו. לפיכך אני

חושב שבפירסום חוצות היום, בשונה אולי מהעבר, לא קיימת הבעיה המועלית כאן.
היו"ר יעל דיין
האם יש הבדל בין פירסום חוצות שאתם מראים בבני-ברק ופירסום חוצות שאתם

מראים בצפון תל-אביב?
אבי לנט
יש הבדל קטן מאוד אבל גם שלטים בפירסום חוצות שאנחנו מראים בצפון

תל-אביב המדדים עדיין חמורים יותר מאשר אני חושב שיהיו מקובלים כאן. אנחנו

לא מראים אישה שהמרפקים שלה חשופים, גם לא בצפון תל-אביב.
אי ילת מצגר
אבל סוסים מזדווגים אתם כן מראים.
יהודית שילת
למה קיבלתם את מרות הרבנים החרדים בעניין הזה? כי האלימות עוזרת?
היו"ר יעל דיין
כאשר חברת הכנסת לימור לבנת ואני ישבנו עם פורום מאוד נכבד של המפרסמים



הם הודו שהם לא עומדים בלחץ הכלכלי של חרדים ודתיים מסוג מסויים על הלקוחות

שלהם, שהם לוחצים לא על מה יהיה בבני-ברק אלא על מה יהיה בדיזנגוף סנטר.
אבי לנט
החרדים לוחצים בטענה שהם לא רוצים להיות סגורים בגטו. יש חולשה מסויימת

לטיעון של החרדים מכיוון שאדם חרדי שמגיע לרחוב דיזנגוף רואה שם נשים במצכ

הרבה פחות נוח עבורו מאשר שלט שבו המרפקים של האישה על גבי השלט חשופים.
היו"ר יעל דיין
בתל-אביב בקייץ כל בחורה שניה חושפת טבור. אז מראש הרחוב הזה הוא לא

נוח, בלשונך, לאדם החרדי.
אבי לנט
ועדיין הם מבקשים מאיתנו שפירסום כזה לא יהיה ברחוב. יש להם את האפשרות

להשפיע על המפרסמים אבל אין להם את האפשרות להשפיע על כך שכל אישה שתלך

ברחוב דיזנגוף לא תחשוף את טבורה. זאת עובדה ואכן אנחנו עושים את זה על-פי

הקריטריונים שמקובלים במיגזר החרדי.
היו"ר יעל דיין
הם מבקשים ואתם נענים. זה מראש מגביל אתכם לפירסום מוצרים רק מסוג

מסויים. אתה לא יכול למכור בשילוט חוצות בגדי ים, בגדי קייץ, הלבשה תחתונה,

אפילו לא גופיות, שזה הלבוש הנפוץ ביותר והמתאים לאקלים הארץ. גם סנדלים

אתה יכול להראות רק ללא רגל.
אבי לנט
אפשר להראות גופיות של גברים ורגליים אפשר להראות אם החצאית או המכנסיים

עוברים את קו הברך.
כרמית פנטון
מהדיון כאן יוצא שזה מה שרוצים שייקרה גם מעל מסך הטלביזיה ולכן התשובה

של חברת הכבלים היתה היתממות. מבחינת חשיפת חלקי אישה מדובר על אותו עניין.
היו"ר יעל דיין
כשמוכרים סנדלים של אישה, אין לנו ויכוח. יש לנו ויכוח עם החרדים אבל

אין לנו ויכוח איתכם.
כרמית פנטון
עם הכבלים זו ההיתממות. בערוצי הכבלים גם בשידורים יש הגבלות, יש סעיפי

חוק מקבילים לעניין הפרסומות ולעניין שידורים. זה נכון שאין שם פרסומות אבל

כל אחד שפותח היום את ערוצי הכבלים יכול להשוות בין מה שקורה בכבלים לבין

מה שקורה בערוץ השני. לצערי הם כבר הלכו, יש פה עדיין את נציגי משרד

התקשורת. אני חושבת שזו היתממות לתלות את כל המצב החברתי שנוצר במה שרואים

בערוץ השני כי אני חושבת שהבעיה האמיתית זה בעצם כל הכבלים והבעיה הזאת

שאתה מקבל את החבילה כולה ולא יכול לבחור, וכולנו יודעים מה יש לנו בכבלים.

המציאות החברתית היא זו שמשתקפת בפרסומות ואנחנו לא באים לחנך. תתארו לכם

שאנחנו ניקח על עצמנו את שרביט חינוך הציבור.
טובית שלומי
אני מנהלת משרד פירסום, כלומר חלק גדול מהחיצים מופנה אלי, גם בתור אשה,



גם בתור יוצרת פרסומות וגם בתור אשת אקדמיה. אני רוצה לנתק לגמרי את כל

המצגת שעשתה לנו גברת ענת הופמן לעומת מה שקיים במציאות. ניתוח הסרטים

שנעשה באופן שנעשה לא עומד במבחן המציאות. הפירסומאים כמעט לפני כל מסע

פירסום רציני עושים קבוצות מיקוד. אנחנו אוספים את עם ישראל בבתים, מראים

לו את הפרסומת ושואלים אותו מה דעתו. אם יש דברים מאוד מאוד חריגים,

פירסומאים ומפרסמים רציניים משנים; אם לא נמצאו דברים שמפריעים, הפרסומת

זורמת הלאה, זורמת לערוץ השני, וברוב הגדול של המיקרים, ב-98%, הדברים

עוברים, כי הם משקפים את הלך המציאות הישראלי. הלך המציאות הישראלי כיום

הוא יותר חופשי ויותר פתוח, הוא מראה פופיק, הוא מראה נשים בביקיני או

חוטיני וזו הנורמה החברתית. אני בהחלט לא מדברת על החוגים החרדיים וגם אני

באתי מהצד החרדי ואני יודעת בדיוק מה מותר ומה אסור. אני רוצה להגיד

שהפירסומאים והמפרסמים הם אנשים שיש להם אתיקה מקצועית ויש קודים מקצועיים.

נבון שאחת לאלף פרסומות יש פרסומת חריגה, כמו "מגנום", וצריך להוריד אותה

אבל שאר 99% עומדים בדרך כלל במבחני המציאות ואנחנו בודקים את זה, עם נשים

מדימונה ובאר-שבע ורמת השרון וכפר סבא, והדברים עוברים.
הערה
גם מגנום עבר.
טובית שלומי
יכול להיות, לפעמים נופלות טעויות. אבל לבוא ולנתח את הפירסום ולראות כל

תמונה בניפרד, לא נכון לעשות את זה, זו שגיאה, שהיא לא נכונה לאקדמיה ובטח

לא נכונה למציאות. אותו דבר גם לגבי מודעות. אנחנו מראים לאנשים מודעות

ושואלים אותם מה הם מבינים מהן. המסרים המינים הנסתרים לא עוברים. זה עובר

כשיושבים ומנתחים. כמו שאני תמיד צחקתי בשיעורי ספרות כשאמרתי שאורי צבי

גרינברג או משוררים אחרים לא ידעו כיצד ניתחו את שיריהם.
ענת הופמן
למה המסרים האלה שם אם הם לא עוברים?
היו"ר יעל דיין
אני שוב פעם רוצה לציין, הוועדה הזו היא לא קבוצה מכפר-סבא או מאילת

שעליה עושים איזשהו ניסיון לראות בחטף מה קלטנו. אם ישבנו כאן עם ניתוח זה

משום שאנחנו מנסים בכל זאת להיכנס קצת יותר עמוק ולבדוק מתחת לפני השטח.

מחובתי לפרק לפריימים ולראות שלב אחד מתחת לפני השטח, אני לא בקבוצת מחקר.
דניאלה במברגר-אנוש
אם זה היה יותר בוטה אז כבר הייתם מורידים את זה ולא היתה לנו בעיה.
היו"ר יעל דיין
אני לא אומרת את זה בהתנצלות. אנחנו לא בית-דין וכולנו נלך הביתה ונתפזר

ואין לנו שום סמכות, שום דבר, בקושי בחקיקה. כוועדת כנסת חופש הביטוי, כמו

חופש העיסוק שהוזכר כאן קודם, הוא כמעט ערך קדוש, אם אפשר לציין את זה ככה.

אבל נמצאות כאן נציגות של ארגונים שתפקידן לא להיות רק קבוצת ביקורת סתמית

ולראות מה עובר בחטף אלא לרדת לעומק הדברים ולבחון גם רבדים נוספים. אני

חושבת שזה לגיטימי שוועדת כנסת תזמין אתכם. זו לא ועדה שיפוטית וזה בוודאי

לא בית-דין. כפי שהזכרתי בהתחלה, הכוונה היא חינוכית הדדית. אנחנו נמצאים

למדים, אתם נמצאים אולי ערים לדברים מסויימים שמטרידים אותנו, בנושא כזה או

בנושא אחר. אני מנסה בכל אופן לנהל את הנושא הזה כמו נושאים אחרים.
טובית שלומי
זה מצויין, רק אל תוציאו את זה מההקשר.
יאיר גלר
אני חושב שיש לפירסום גם תפקיד מחנך בחברה. הוועדה הזאת עוסקת באיזשהו

קטע חינוכי, וחינוך משמעו עתיד. אנחנו בפירסום, שהוא מיסחרי ועסקי, עוסקים

בהווה, בנתון של היום. אנחנו עושים פירסום שמתאים לבבואת החברה של היום,

שמובן על-ידי הצרכנים שלנו היום. אנחנו נמצאים בדו-שיח שוטף כל הזמן עם

הצרכנים של הפירסום, שהם הצרכנים של המוצרים שאותם אנחנו מפרסמים. אם הם

היו חושבים אחרת, לא מבינים, מתנגדים למסרים, אנחנו לא היינו עושים במזיד

את הטעויות שעולות כאן כי זרו היה פוגע בנו מיסחרית, כי זה עצם קיומנו.

המיבחן הגדול ביותר שלנו הוא מיבחן עיסקי. אנחנו נזהרים בכל מה שאנחנו

עושים בפירסום ובוחנים את עצמנו, האם מה שאנחנו עושים הוא רלוונטי או לא

רלוונטי ואם יש בתוכו גם מיבחנים של מיניות. האם להשתמש בדמות נשית רלוונטי

במיקרה הזה, האם להשתמש בדמות גברית רלוונטי במיקרה הזה, או שזה מין היפכא

מסתברא, שגם עלולה לפגוע, כי יש מיקרים שבהם ישתמשו בדמות של גבר מאוד נעים

ונחמד לפרסם אבקת כביסה. אני כבר שמעתי מישהי שאמרה, זה מין הפוך על הפוך,

עכשיו עוקצים את הנשים מאחור. אני חושב שהציבור, וקודם כל הוועדה הזאת,

צריכים להבין שהפירסום המיסחרי עוסק בעכשיו, המסרים שלנו מתאימים לקהל של

היום ולאווירה של הרחוב הישראלי של היום. לא תהיה לפירסומאים שום התנגדות

להירתם יחד איתכם לאיזשהו חינוך עתידי, נהפוך הוא. אני חושב שלנו כפרסומאים

יש גם חלק וייכולת לעזור ולהשפיע בחינוך של החברה הישראלית כי בסופו של דבר

אנחנו עומדים מאחורי הרבה מאוד מסרים, מאחורי השימוש בשפה העיברית, מאחורי

החינוך לאסתטיקה, מאחורי השימוש באמצעים ויזואליים שמחזקים ומחלישים

סטריאוטיפים. אבל תבינו שאנחנו עוסקים בעכשווי ובבואת הפירסום היא בבואת

החברה, ושאף אחד לא יסתיר את עיניו. לחשוב שהציבור הישראלי פיתאום יקרא

למזכירה אלקטרונית משיבון זו אוטופיה.
מיכל כפרי
זו לא אוטופיה. חלק גדול מהחברה קורא למכשיר הזה "משיבון" ולא "מזכירה".
יאיר גלר
בואו נחנך את הציבור לעניין הזה, נגיע לשם, אין ספק בזה. אני מאמין שעם

העוצמה והכוח של הפירסום והמדיה בישראל אפשר לרתום את הפירסום גם לצעדים

העתידיים. אבל את הכסף שמוציאים על הפירסום של היום מוציאים במקום הלא

נכון. הפירסום המסחרי נישען על סטריאוטיפים ואווירה תרבותית של היום, זו

החברה הישראלית והיא מקבלת את הפירסום כפי שהוא בא לידי ביטוי היום. לא

לחינם הפירסום של "תפוזינה", לאורך כל גלגוליו, שאין לי ספק שיש לכל אחת מה

להגיד נגדו כאן, לאורך שנה שלמה נחשב בסקרים לפירסום האהוב ביותר על הציבור

הישראלי, וזה הציבור הישראלי כולו ש-50% ממנו הוא נשים.
אסתר הרצוג
יש לי תוכנית פמיניסטית ברדיו האיזורי "אמצע הדרך". אני שמחה שהרדיו

האיזורי טרח לתת מקום, אומנם מאוד מאוד מצומצם, חצי שעה שבועית, בנושאים

פמיניסטיים. אני קצת המומה מעוצמת ההיתממות שיש פה ומהתחושה הזאת שכאילו

הפרסומות משקפות באופן מאוד תמים את מה שקורה בציבור. זה באמת משקף את מה

שקורה אבל במוכן הזה שזה משקף את הכוח, את בעלי הכוח ובעלי הכסף ומי שמכתיב

לנו מה כן טוב ומה לא טוב, איך צריך להיות, מה אנחנו אוהבים ומה אנחנו לא

אוהבים. האם מישהו מעלה בדעתו שאם לארגונים שפה יושבים היה כסף האם גם הם

היו ככה משקפים את הפרסומות? האם היו פרסומות מסוג כזה? העוכדה שהחרדים

מצליחים להוריד פרסומות זה בדיוק כתוצאה מהכוח שלהם ולא משום סיבה אחרת, זה

לא משקף שום דבר אחר מלבד הכוח. הפרסומות והסטריאוטיפים הם על הציבורים

החלשים - ציבור הנשים, ילדים ותינוקות, ועולים חדשים. יש כאן ניצול של



החולשה של ציבור שלא יכול למחות. הפרסומת בנוייה על חאפריות, על משהו לטווח

קצר ועל "עולם גולם", שאנשים לא יוכלו להגיב כי הם לא יכולים להתארגן.
יאיר גלר
זו השמצה גורפת.
רעות פרל
אולי אני לא מבינה הרבה בתחום הזה אבל כנערה שמייצגת חלק די גדול מחתך

האוכלוסיה של בני גילנו אני רוצה להגיד שמה שמופיע בפרסומות שהוצגו פה אכן

פוגע בנשים, למשל הפרסומת של lee.אם "מעריב לנוער", ש 80%-מאוכלוסיית

הנוער מנוי עליו, ייציגו גיינס שסבתא שלהם לובשת מול גיינס שבחור חתיך לובש

אז ברור מה הנוער יבחר. אני רוצה להגיד שזה מצריך לגשת לפירסומים כמו שאמרה

גברת דניאלה במברגר-אנוש.
היו"ר יעל דיין
האם את שמת לב שהסבתא מותקפת בסופרמרקט?
רעות פרל
אני חושבת שהציבור לא רואה את מה שהוצג לנו היום בפריימים הבודדים. אני

הייתי המומה מהניתוח של הדברים.
ענבר צייג
הפירסומת "להפשיט תפוז" היא פרסומת שאמא שלי עשתה. זו פרסומת מאוד

משפילה לדעתי. אבל לגבי הפרסומות הגבוליות, שדיברתם עליהן פד;, אני רוצה

להגיד שאני מאוד נהנית מהפרסומת של "רוזמרי", היא עושה לי חשק לקנות

שוקולד, או מהפרסומת לגלידה "מונקו".
מיכל כפרי
בפרסומת ל"מונקו" הגלידה נזלה לה.
ענבר צייג
יש גבול דק בין פרסומות פוגעות לבין כאלה שהן סבירות וצריך למצוא אותו.
הי ו"ר יעל דיין
אני רוצה לסכם. חלק מאיתנו ייחזרו למשרד לעסוק בזה וחלק מאיתנו יחזור

לעבודה כדי לצפות ולהגיב כאשר ינתן לנו. אנחנו שומעים רק לגבי פירסום

חוצות, בנושא של דתיים/חילוניים, לגבי לחץ או כפייה על פירסומאים להימנע או

לעשות כך או אחרת. יש בדרך כלל תגובה משותפת לארגוני הנשים ולפניות שמגיעות

לוועדה הזאת כאשר הנושא הוא בוטה. אתם אומרים ש-2% מהפרסומות בערוץ השני

נפסלו, בואו נוסיף לזה עוד 2% שיש עליהן תגובות חריפות, זה עדיין משאיר את

כולם עם אחוז ענק של פרסומות, שהן גם משקפות את המציאות וגם בסך הכל לא

פוגעות בצורה שהיא מעבר לסביר או לממוצע המתבקש. כל דבר יבול לפגוע בחלק

מהאנשים אבל לגבי פגיעה ממשית אני חושבת שעשינו דרך ארוכה מאוד. לפני 10

שנים או 5 שנים והיו דברים איומים ונוראים, בעיקר סביב האישה בכלוב והאישה

הקשורה באזיקים, זה נתן לגיטימציה לאלימות פיזית. אנחנו כבר עברנו משם

הלאה, היום אני לא מאמינה שיש פרסומות כאלה שי יעברו את הוועדה של הערוץ

השני, גם בגלל שיש מודעות בחברה לאלימות כלפי נשים. היום החברה הישראלית

מודעת למשמעות של אלימות מילולית ולמעבר הקל מידי מאלימות מילולית לאלימות

פיסית. אני חושבת שזה מתבטא גם בסוג הפרסומות שהיום לא ניראה אותן בכלל. אם

באמת המדובר הוא ב , 5%-2%-בדברים שברובם ניתפסים באיבם - ואנחנו נדבר לחוד



על שידור ישיר ועל סדרות וסרטים - אבל בפרסומות אם אפשר להישאר ב-5%,

שמתוכם כ 2%-ניתפסים טרם מעשה ועוד 3%, להערכתי, פרסומות שזוכות לתגובה

ציבורית חריפה שמורידה אותם, בלי בג"צים, עיזבו את החקיקה, פשוט תגובת

הציבור, אני חושבת שאנחנו נמצאים במצב יוצא מן הכלל אם זו אכן התמונה.
כרמית פנטון
אני חושבת שהרעיון להקים ועדה ציבורית הוא רעיון טוב.
היו"ר יעל דיין
האם יש לכם נציגי ציבור בוועדה לבדיקת פרסומות בערוץ השני? אני שואלת

לגבי הקבוצה שרואה את הפרסומות טרם שידורן ומאשרת אותן. האם כולם שם אנשי

מקצוע או שיש שם גם אנשי ציבור?
כרמית פנטון
במועצה שלנו יש נציגי ציבור אבל היא לא עוסקת בעבודה היומיומית של אישור

פרסומות. המועצה עוסקת בזה רק כשלבים של העררים. המנגנון של הרשות השניה

הוא שיש את הפיקוח של המועצה הציבורית ואז אחרי השלב של האישור יש את

העררים. אני התכוונתי לזה שהיה לך רעיון לטפל בנושא הזה דרך הוועדה לקידום

מעמד האישה, דרך ועדה ציבורית שאתם תקימו. זה גם רעיון טוב, לטפל טיפול

י ותר אי נטנסיבי.
היו"ר יעל דיין
אני חושבת שהטיפול של הוועדה יכול להיות על-ידי הגברה של מספר הישיבות

מהסוג הזה, בעיקר כאשר יש הצטברות של חומרים. אני מבטיחה שהוועדה הזאת -

שכפי שאמרתי היא לא עובדת מול משרד אחד ולכן היא מאוד מאוד עמוסה בכל

הנושאים שנוגעים במעמד האישה, פגיעות באישה, קידום האישה וכן הלאה - תמשיך

לעסוק בזה.
אמונה אילון
אנחנו מכינים עכשיו דרך לשכת פירסום ממשלתית מסע פירסום נגד אלימות כלפי

נשים. אני חושבת שאולי הוא יכול להיות מעין תשלילי של כל הדברים הרעים

שנאמרו כאן היום. הצעות ורעיונות יתקבלו בברכה מכל מי שנמצא כאן ומבין

בפירסום ומבין מה רע בפרסומות שדיברנו עליהן היום שמביא לאלימות. אני אשמח

לקבל הצעות מה לדעתכם יכול להוות אולי גורם מאזן וכיצד לצאת במסרים

החיוביים, כל עוד אי אפשר לגמרי למגר את המסרים השליליים.
היו"ר יעל דיין
אני רוצה לציין בעניין חקיקה, בארצות-הברית היתה בעיה גדולה עם חוק

שנקרא "חוק הפורנוגרפיה" שהיו לו מגבלות מאוד רציניות. זה חוק שהתמשך

והתמשך והתמשך ובסופו של דבר הוא עבר בכמה מדינות ולא עבר באחרות.

בארצות-הברית היה מדובר גם על סיפרות אבל בעיקר על בסרטים מכל הסוגים.

העיקר בחוק היה, שכאשר מגיעים לבית משפט לצורך פסילה של משהו היה צריך

להראות קשר ישיר בין האלימות לבין הצפייה. גם במקומות שהחוק הזה התקבל אתה

יכול לבוא רק לאחר מעשה ולהוכיח שמישהו רצח את אשתו כתוצאה מצפייה בסרט

מסויים או בסידרה של סרטים מסויימים ובלי זה, לחוק אין שיניים. יש קבוצה

בישראל שתירגמה את החוק וחשבה שאולי יש מקום בספר החוקים שלנו לחוק

פורנוגרפיה. בסוף פסלנו את זה ואמרנו שהחקיקה הקיימת והתחושה הבריאה בסך

הכל של הציבור היא מספיקה לנו, בלי להזדקק לסיבה ולתוצאה בצורה ישירה.
הערה
עכשיו הבעיה הזאת קיימת באינטרנט ומחפשים דרך להגביל שם את המסרים



האלימים והפורנוגרפיים.
היו"ר יעל דיין
הבעיה קיימת בכל מקום, לא לכל ערוצי המידע יכולה לחיות נגישות ציבורית,

זאת אומרת יש דברים שאתה מנוי עליהם, זה כמו השיחות האירוטיות, יש לנו בעיה

אמיתית עם זה. אני מתנגדת לפירסום שלהן בצורה שהוא נעשה בעיתונות כי

עיתונות זה דבר זמין לכולם, כולל לילדים, אבל החיוג עצמו של מישהו שרוצה

שיחה אירוטית אני מתקשה מאוד לבוא ולהגביל את זה. אס בן אדם נהנה דווקא

משיחה אירוטית וזה בינו לבין המספר והוא משלם בשביל זה, בתור מה אני אבוא

כסמכות מוסרית, ערכית, ממלכתית, ואאסור עליו לחייג למספר הזה? אני יכולה

להגיד שיש לי עניין רב למנוע נגישות של זה לילדים, אני יכולה לומר שיש לי

עניין רב במסגרת החוק למנוע מילדים לעבוד בשיחות כאלה בצד השני (אף שמאוד

קשת לבצע גם דבר כזה). לכן כשאנחנו מדברים על מציאות אז צריך להיות גם

מציאותיים. אני חושבת שהביקורת שהושמעה כאן איננה חורגת מאיזה גבולות

מוסרניים או מטיפים אלא היא דאגה אמיתית לדברים מסויימים, שבפירוש אנחנו

מרגישות, כנשים, נפגעות מהם. אני לא בטוחה שהם תמיד מקדמים את אותו מוצר

שרוצים לשווק אותו. כל מה שאני מבקשת זה שיתוף פעולה ולשים אצבע על הדופק,

במובן הזה שאתם תהיו קשובים לנו ואנחנו נהיה חוליית ביקורת ולא כלב שמירה

ואפשר יהיה להגיע גם למכירות ולשיווק טוב וגם לדברים יותר אסתטיים ויותר,

כמו שנאמר כאן, מתוחכמים.

תודה רבה. הישיבה ננעלה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:45

קוד המקור של הנתונים