ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 17/10/1996

ביקור בנעמ"ת שיתוף פעולה בין נעמ"ת לבין הוועדה והכנסת

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מט' 12

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה

שהתקיימה ביום ה' ד' בחשוון התשנ"ז, 17.10.1996, בשעה 00;13

נכחו;
חברי הוועדה
היו''ר יעל דייך

עבד-אלוהב דראושה

נעמי חזן

ענת מאור
מוזמנים
עפרה פרידמן, יו"ר נעמ"ת

חברות נעמ"ת
מנהלת הוועדה
דנה גורדון
סדר היום
ביקור בנעמ"ת

שיתוף פעולה בין נעמ"ת לביו הוועדה והכנסת



ביקור בנעמ"ת

שיתוף פעולה בין נעמ"ת לבין הוועדה והכנסת

עפרה פרידמן; אני רוצה לקדם בברכה את חברי הוועדה לקידום

מעמד האישה בכנסת בישיבת מזכירות נעמ"ת יחד

עם כל יו"ריות נעמ"ת. בגדול הייתי מגדירה את הנושא כשיתוף הפעולה בין

נעמ''ת לבין הוועדה, לבין הכנסת, ואני באמת רוצה לקדם בברכה את חברת

הכנסת יעל דיין, שהיא יושבת ראש הוועדה, את חבר הוועדה, חבר הכנסת

דראושה, את חברת הוועדה, חברת הכנסת נעמי חזן, את חברת הוועדה, חברת

הכנסת ענת מאור, ואת החברות הנוכחות כאן, ואני מקווה שיצטרפו אלינו

חברות נוספות.

היו"ר יעל דיין; מאחר שהחברותה הזאת היא על תקן של סיור

ועדה, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה

שמתקיימת בהזמנת נעמ"ת. נדון היום בכמה מההצעות הספציפיות של נעמ"ת.

אני רוצה לציין שהעניין של שיתוף פעולה זה לא גלגל חדש שהמצאנו. נשות

נעמ"ת, נציגות נעמ"ת מוזמנות בדרך קבע, ובדרך כלל גם נוכחות בוועדה

לקידום מעמד האישה בכנסת, שנפגשת לפחות פעם בשבוע. אין נושא שהוועדה

מטפלת בו, שנעמ"ת איננה מוזמנת במסגרת כזו או אחרת אליו. כך שאנחנו לא

מקיימים כאן איזו ישיבה חגיגית לציון פתיחת אפיק חדש, אלא פשוט ישיבת

עבודה, הייתי אומרת אפילו שגרתית, משום שאחרי ארבע שנים של עבודה

משותפת, ברור שאין צורך לעשות יום כדי לציין את תחילת שיתוף הפעולה.

תודה, כמובן, על ההזמנה, שהיא לא שגרתית. בדרך כלל אנחנו מזמינים

ארגונים אלינו לכנסת, ואולי בגלל החברות האישית שלי הסכמתי להוריד את

הוועדה לשפלה. זה בוודאי מתבטא במספר החברים הנוכחים. סיורים הם בדרך

כלל לא פגישות עם אנשים, אלא סיור בדברים שדורשים מראה עיניים. אנחנו

נמשיך, גם אחרי המפגש הזה, להתייעץ, לקבל חומרים מנעמ"ת, לבקר במתקנים

של נעמ"ת, להיות בקשר עם המקומות השונים ועם האגפים השונים. בלי להוריד

משמחתנו ומתודתי, עפרה, אנחנו פשוט רואים בישיבה הזו ישיבה נוספת,

שאולי צר המקום מלהכיל בה את כולכן בכנסת, ולכן אנחנו מקיימים אותה

כאן.
עפרה פרידמן
זה באמת היה חלק מהרעיון. הרעיון היה לתת

הזדמנות. אנחנו בוודאי מוזמנות כאורח קבע

על-פי הנושאים לוועדה בכנסת, אבל אני בטוחה שחלק גדול מהחברות שלנו

שיושבות כאן ועושות את עבודת השטח החשובה של נעמ"ת - וזה היו"ריות

שנמצאות אתנו כאן, ואני מקווה שעוד תצטרפנה - עבורן זו בהחלט יכולה

להיות הזדמנות להתבטא. לא כולן חברות מזכירות נעמ"ת, כך שעבור היו"ריות

שלנו זו הזדמנות להשתתף בישיבת מזכירות נעמ"ת.

אני רוצה רק להדגיש, מזכירות נעמ"ת זה הגוף הקואליציוני בנעמ"ת,

ששותפות בו שתי הסיעות הגדולות, סיעת העבודה וסיעת רם בקדנציה הזאת. זה

גוף שמונה 31 חברות. בגדול, הוא הדירקטוריון של נעמ"ת, שמקבל את

ההחלטות הביצועיות. חשבנו שזו יכולה להיות הזדמנות טובה להיפגש עם

כולן.



אני רוצה לומר שזה נכון שאנחנו מכנסות את הוועדה לא ליצירת איזה שיתוף

פעולה ראשוני, שיתוף הפעולה הזה קיים הרבה שנים. גם בתפקידים הקודמים

שלי הייתי מוזמנת לוועדות השונות בכנסת, אף על פי שאז עוד לא היתה

הוועדה למעמד האישה. הרעיון היה באמת לנסות ולאחד היום את הישיבה למה

שאולי לא ניתן לעשות בישיבות מן המניין, וזה באמת לדרך שבה אנחנו

כנעמ"ת יכולות לתרום מצד אחד, ובוודאי גם להיתרם באמצעות עבודת הוועדה.

וצריך לברך, הוועדה היא ועדה חדשה, גם אם זו קדנציה שנייה, ולראשונה

זוהי גם ועדה סטטוטורית מבחינתה של הכנסת, מה שלא היה בקדנציה הקודמת.

אנחנו בעצם משלבות בנע''מת הרבה מאוד מגע עם נשים בכל רחבי הארץ,

ובעקבות כך הרבה מאוד ניסיון בתחום שנוגע לנושא מעמד האישה. אנחנו

מנסות כל הזמן באמת להתקדם ולעשות עבודה הכי מקצועית בתחום.

אנחנו עוסקות בעצם היום בנושאים של מעמד האישה בכל תחומי החיים, מהתחום

של המשפחה, שזה התא המשפחתי הקטן, שבו הגיע הזמן שנעשה את השוויון,

שבתוכו נכלל הטיפול בנושא של מעמד אישי והבעייתיות שבו, הנושא של מניעת

אלימות במשפחה בתחום שקשור במשפחה, הנושא של משפחות חד-הוריות ונושא

חדש - עמותת האימוץ. נעמ"ת הוא בעצם הגוף הראשון שנערך היום לאור החוק

החדש לאימוץ ילדים, שייכנס לתוקפו ב-1 במרץ 97', לאימוץ ילדים בחו''ל.

ואנחנו ערוכות לנושא הזה, וגם היינו מאוד פעילות כדי לקדם אותו.

התחום הנוסף הוא התחום שקשור לתעסוקה, כלכלה והכשרה מקצועית; והוא עוסק

בנשים בעולם העבודה ובנשים שכירות. כחלק מההסתדרות הכללית, מתוך שיתופי

הפעולה גם עם האיגודים המקצועיים, יש לנו הרבה מאוד זיקה לתחום שנוגע

לנשים בעבודה, ואנחנו מייחדות גם לנושאים האלה טיפול מיוחד - ייעוץ

משפטי, סיוע וכל מה שקשור בכך. בתחום של תעסוקה אנחנו מטפלות גם

בנושאים שנוגעים למועדוני עסקים שפעילים בכל רחבי הארץ.

תחום האישה בחברה, מטבע הדברים, הוא התחום של כל מה שנשאר אחרי שמדברים

על משפחה ותעסוקה, וזה אומר נשים בחיים הפוליטיים, נשים בכל המערכות,

נשים בצה"ל, נשים יוצרות, נשים בספורט, נשים בונות, ובוודאי עוד תחומים

שעולים גם מעת לעת.

המוטו שלי, היה תמיד, גם כשעמדתי בראש המחלקה המשפטית ואחר-כך בראש

האגף למעמד האישה, שילוב בין המקרו, של היותנו תנועה, ותנועה פוליטית,

(וזה בעצם המקום היחיד בארץ שעובד במתכונת הזאת) לבין עבודת המיקרו:

בין עבודה של הטיפול בבעיות הפרט, שדרכו אנחנו מגיעות גם לחקיקה,

למאבקים ציבוריים שעומדים על הפרק. במסגרת הזאת מונח היום כאן לפניכם,

בין היתר, קובץ של הצעות חקיקה שאנחנו מגישות היום מחברי וחברות הוועדה

למעמד האישה בתחום של נושא נשים בתעסוקה, נשים בעבודה, שהוכנו במחלקה

המשפטית שלנו. עורכת הדין אתי פלפל תציג אולי חלק מהן.

בנוסף לכך רצינו להביא לידיעת חברות וחברי הוועדה שאנחנו כנעמ"ת, לרגל

מלאת שנה לוועידת בייג'ין, אמרנו שהיום צריך להתחיל להפוך את המילים

היפות גם למעשים. במסגרת הזאת הכינה נעמ"ת חוזה עם נשות מדינת ישראל,

בין הממשלה, בין כל הגורמים שיש להם מה להשפיע בנושא מעמד האישה לבין

נשות מדינת ישראל. החוזה הוצג גם במועצת ארגוני נשים, ואני שמחה לומר

שכל יושב ראש ארגוני הנשים הביעו את הסכמתן להיות שותפות לנושא החוזה,

שאני אסביר אולי מה משמעותו.



אנחנו יודעים ואנחנו מכירים, ואתם ודאי, חברות וחברי הכנסת, יודעים

היטב מה קורה באירועים של יום האישה הבינלאומי, כשמתקיים בכנסת דיון

חגיגי בנושא מעמד האישה, וכולם, מי שבקי יותר ומי שבקי פחות, חושב שזה

נכון לטפל בנושא מעל הבמה. מדבר בשבחן של הנשים ובשבחם של הנושאים,

ובדרך כלל, לאחר מכך, חלק גדול מהאנשים עוברים לסדר היום. חשבנו שזו

צריכה להיות היום באמת מחויבות כוללת, גם של חברי הכנסת וגם של הממשלה.

ותרשו לי בהזדמנות הזו לשלוח מכאן ברכה גם ליועצת של ראש-הממשלה למעמד

האישה, גברת אמונה אלון, וגם לראש-הממשלה, בנימין נתניהו, שמצאו לנכון,

אולי לראשונה, באמת, להעלות על סדר היום הציבורי את הנושא של הצורך

במשאבים. וזה מרכיב מאוד חשוב בעבודה שלנו להעלאת המודעות למניעת

האלימות במשפחה.

נעמ"ת זו תנועה שעוסקת בנושאים האלה הרבה שנים. אמרנו תמיד שצריך

להתחיל להוציא את הבעיה של האלימות מגדר טיפולם של ארגוני הנשים בלבד

לסוגיה חברתית, שתקיף את כל מקבלי ההחלטות במשק. ואולי כך אכן יבוא פעם

איזה שהוא מזור גם לנושא הזה.

לכן אני באמת רוצה בהזדמנות הזאת לשלוח מכאן ברכה. ואני חושבת שזה היה

צעד נכון.

כמו שאמרתי, נעשית בנושאים האלה עבודה. אנחנו חושבים שצריך לעשות

מבחינת המחויבות של הממשלה. הביטוי התקציבי לחלק מהתביעות שלנו יהיה

כבר בתקציב 97'. החוזה הזה מונח כאן. אנחנו הגדרנו לעצמנו שאנחנו

מעוניינים להקים ועדת מעקב ליישומו של החוזה. הגברת שולמית אלוני,

שבוודאי לא צריך לספר כאן מה הן זכויותיה בתחום שנוגע למעמד האישה,

קיבלה על עצמה לעמוד בראש צוות המעקב. כמובן, גם חברות וחברי הכנסת

יהיו שותפים, כדי שאכן יינתן אחת לחצי שנה, ובוודאי בתוך כל שנה, דוח

על מה נעשה ברמת המחויבות בנושאים האלה. אני מקווה שאולי אז באמת יהיה

ביטוי.

עניין נשים מוכות הוא חלק חשוב בעבודה של מניעת האלימות. יש מרכז, שהוא

גם מרכז פתוח לייעוץ וגם מקלט סגור. זהו המקלט הראשון בתל-אביב, העשירי

במדינת ישראל. חלק מהמחקר שעשינו לקראת החוזה עם נשות מדינת ישראל הראה

שכדי לעמוד על התקינה הנמוכה ביותר היום מבחינת מקלטים לנשים מוכות

באופן יחסי לאוכלוסיית מדינת ישראל (זו התקינה שקיימת היום למשל

באנגליה) צריך מיידית להכפיל את מספר המקלטים מעשרה לעשרים.

בעת הפתיחה, כשהיה נוכח גם שר העבודה והרווחה והעלינו בפניו את

הנתונים, אמרנו שכדי שארגוני הנשים וארגוני מתנדבים אחרים יקחו על עצמם

את המטלה המאוד כבדה של הקמת מקלטים - והמקלט הזה הוקם בסיוע גדול מאוד

של חברות נעמ"ת בקנדה ושל קרן תל-אביב לפיתוח - צריך להיות תקצוב גדול

יותר של המדינה בנושא אחזקת הנשים במקלטים, באחזקת המקלטים. אנחנו

מדברים על מקלט, שאולי לראשונה הוא באמת מה שנקרא חמישה כוכבים.

אני שמחה לומר ששר העבודה והרווחה, מר אלי ישי, כבר באותה הזדמנות של

הפתיחה דיבר על כך שהמקלט הזה יתוקצב על-ידי המדינה. בסדר גודל של 75

אחוזים מהעלות שלו. מה שאני חושבת הוא - וזה לא מופיע כרגע פה בהצעות

החוק - שצריך לשריין בחקיקה את הנושא של תקצוב המדינה את המקלטים לנשים

מוכות. עד היום זה נתון לרצון טוב כזה או אחר, שר בא, שר מתחלף, מודעות

עולה, מודעות יורדת; ואני חושבת שמחויבות הממשלה לנושא הזה צריכה להיות



קבועה גם במסגרת של חקיקה, כדי שהארגונים שלוקחים על עצמם את המטלה

הזאת יוכלו לעמוד בה.

בנושאים שנוגעים לחקיקה, כמו שאמרתי, אנחנו מטפלים בכל התחומים,

והנושאים שעומדים כרגע על הפרק נוגעים לתחום דיני עבודה. אתו אחר-כך גם

את רשות הדיבור לחברות מזכירות נוטפות ולאורחות שלנו כדי להוסיף

בנושאים אלו.

היו"ר יעל דיין; לא הספקתי לעבור מראש על החוזה הזה, ולכן לא

אתייחס אליו. זו פעם ראשונה שאני רואה אותו,

ואני מניחה שהוא נכלל בתחום עבודת הוועדה שעוסקת ביישום אמנת בייג'ין.

אני מניחה שרוב הדברים חופפים.

אני מרגישה כאן מאוד בבית. אני חושבת שאין כאן פנים שאינן מוכרות לי או

שממש לא מוכרות לי, ועם חלק גדול מכן, כך או אחרת, היינו בקשר. אני

פותחת שנה חמישית עכשיו בעניין של מעמד האישה על כל תחומיו; ולא שנמאס

לי, אבל מעייף לומר ומתסכל להמציא כל כמה חודשים את הגלגל מחדש. אנחנו

עובדות יחד. אני אומרת גם לעפרה פרידמן, גם לחברי הכנסת הנוכחים כאן,

שלמעט חברי הכנסת החדשים שנכנסו לכנסת עכשיו והשרים החדשים מולם אנחנו

עובדים - כולנו הגענו לשובע, לא במובן של הישגים, שאנחנו מרגישים שזה

סוף הדרך, אלא אי-אפשר כל פעם מחדש, כולל מה שהיה אתמול עם ראש-הממשלה,

פתאום לגלות, לגלות את האלימות, לגלות שצריך לתקצב יותר גבוה, לגלות

שמרכזי הסיוע לנפגעי אונס נסגרים, כי אין להם תקציב, לא 50 אחוזים ולא

75 אחוזים. כל שנה פונים לתקציב, וכל שנה אנחנו פונים להעלות את התקציב

למימון מקלטים מ-70 עד 100 אחוזים במקום 50 אחוזים. זה הוגדר במשך שנה,

ובוועדת חקירה שלימור לבנת ואנוכי עמדנו בראישה, לחקירת רצח נשים

על-ידי בעליהן, הגדרנו את כל הדברים האלה, משרד אחרי משרד אחרי משרד.

אני שמחה שהשר ישי הקציב לכן מה שהקציב. הוא שמע את זה מאתנו שבועיים

קודם. ישבנו אתו בוועדה, הוא היה אורח הוועדה בנושאים האלה. זה היה

נושא כמעט יחיד על סדר היום. הוא אמר שהוא ילמד את הנושא - הכל נתקל

אחר-כך ברמה אחרת לגמרי. כל שנה אנחנו מגיעים לוועדת כספים עם אותן

דרישות, וזאת השנה החמישית עכשיו, באותם אחוזים, לאותם יעדים, עם אותו

מספר מקלטים.

חוק ההפלות באמת איננו חידוש. במפלגה שלנו לא הסכימו בוועדת מצע אחרונה

- ועפרה פרידמן ואני ישבנו שם - לכלול את הסעיף הזה. הוא לא מעניין את

אף אחד, אבל סתם, מתוך רוטינה, אנחנו כוללים אותו, מעבירים אותו ממצע

למצע. במצע האחרון הוא נפל. אני שמחה שהוא עולה כאן, כי את התיקון

לסעיף 5, החזרת סעיף 5, כבר הנחנו ברגע שנכנסנו לכנסת. זה לא משנה

אופוזיציה או קואליציה, זה לא עובר ולא יעבור. זה עניין של מס שפתיים.

לחוק הזה לא הייתי מתייחסת, מלבד תודה רבה. אנחנו לא מצליחים להעביר את

זה. אנחנו כן מצליחים - ובינתיים גם לא במפלגתנו - לגרום לשיפורים בשטח

ולהגיע למצב שאין היום אישה שרוצה הפלה דרך ועדה, במימון ממשלתי,

שאיננה מקבלת אותה בסופו של דבר. אצל אלה שלא מקבלות ופונות אל אחת

מחברות הכנסת - ואני מניחה שאל כולנו היו פניות כאלה - העניין מסתדר.

כל שאר החוקים הם בתחום טיפולה של חברת הכנסת ענת מאור. ואני מניחה שאם

היא תעבור על החומר בעיון, מאחר שיש לה גם מומחיות בכך, היא תוכל לאמץ

חוקים שעדיין לא עסקנו בהם, אם לא עסקנו בהם. אבל לי נראה שאנחנו

מסתובבים כל הזמו באותם מעגלים ולא חושבים על איזו שהיא פריצת דרד.



אתמול ישבתי בכנס שזימנה אמונה אלון. הם המציאו את חוק עונש מינימום,

והיום ברדיו מרואיין ראש-הממשלה, שאומר שיבחן את זה. חברות יקרות, החוק

הזה עבר טרומית, עבר ראשונה, עבר את ההפגנות של כולנו, עבר את ההסכמה -

בהתחלה נגד רצונו של שר המשפטים הקודם, עבר את נשיא בית-המשפט העליון

ברק, שבהתחלה התנגד, והיתה לי שיחה איתו - ואני מודה לו על זה, כי הוא

אמר לי "בלי הגבלה של זמן", וניצלתי ארבע שעות עד שאני לא יכולתי

להמשיך יותר, כי גלשנו כבר לדברים אחרים. הוא הביע את הסכמתו. יושב ראש

ועדת חוקה, חבר הכנסת שאול יהלום, הודיע לי - מאחר שאני האישה היחידה

החברה בוועדת חוקה, (המפלגה שלי גם לא הסכימה למנות אותי כחברה קבועה,

אז אני ממלאת מקום) אז לא מגרשים אותי - הוא דוחה את הדיון לקריאה

שנייה ושלישית בחודשיים-שלושה. אני מציעה שבדברים האלה נרכז את

הכוחות.

עפרה פרידמן; גם אני כבר לא חדשה בתוך העניין. ואני יודעת

בדיוק מה קורה שם. כשאני דיברתי קודם על

הנושא של שיתוף פעולה, זה לא כדי לבוא ולשבת בוועדה למעמד האישה.

ניסיתי להסביר שבדיוק לנו יש לפעמים הכוח לעשות את מה שקשה לעשות כשאת

יושבת בוועדת חוקה, וזה לעשות באמת את הפעולה החוץ-פרלמנטרית, שהיא

לפעמים לא פחות חשובה, לעניין של הפעלת לחץ ציבורי. הכוונה היא שתייעדו

אותנו. אם נושאים כאלה קורים, יש לנו אפשרות למצוא מספיק גורמים מזמנים

כדי לעשות כמו שעשינו במקרה של עונש המינימום. בנושא עונש המינימום,

כשהיתה הכרזה של שר המשפטים היוצא, דוד ליבאי - והוא שינה את דעתו -

וזה היה אחרי שגם הוא עבר איזה שהוא מהפך בראש בעניין הזה, התקיימה

הפגנה אחרי אותו גזר-דין של האונס בטבעון, ואנחנו קיימנו אז הפגנה בכל

סניפי נעמ"ת בכל רחבי הארץ מול בתי-המשפט, ונפל לידינו המקרה שהשר

ליבאי הגיע לביקור בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, וראה אותנו שם, ובלחץ

של התקשורת אמר את מה שהוא אמר. וזאת היתה בהחלט אמירה מחייבת מבחינתו,

שלאחריה התחיל איזה שהוא מומנטום. עד אז היתה התנגדות של ועדת שרים

לענייני חקיקה, כי הוא התנגד.
היו"ר יעל דיין
אין כאן מצב של קרע בינינו לביניכן. מה שאני

מנסה לומר הוא שאנחנו עוסקים בכל הנושאים

האלה, ועוסקים באותו מישור שאנחנו יכולים להשפיע בו, שזה גם מישור

החקיקה. גם עכשיו, כשאנחנו לא ממשלה, יש השפעה של חברי הקואליציה

שיושבים בוועדה על השרים שלהם, ויש מפגשים עם הממשלה בנושאים

הספציפיים. ושוב, חזרה לעניין תקציבים, אין שום דבר שנעמ"ת לא מיודעת

בו, אין איזה שהוא דבר שאין בו קשר גומלין. אם השר ישי הבטיח לכן 75

אחוזים, אני צריכה לדעת את זה. זאת אומרת, אני לא הוזמנתי לפתיחת

המקלט, אני מצטערת, גם הוועדה לא הוזמנה, אבל אני מברכת על פתיחת

המקלט. מאוד חיכינו לזה ועזרנו להתגבר על כל מיני מכשולים שבדרך. אבל

לעצם העניין, השר ישי הודיע - אני רוצה לראות את זה בכתב. כי אני היא

זו שאוכל לנתב אותו כדי לעמוד בהבטחה, כי אנחנו יושבים עכשיו על

תקציב.

שיתוף הפעולה זה לא ספר חוקים, מלבד אם יש חוקים שעוד לא הגשנו. זה לא

באינטלקט. זה עם אנשים בשטח, כמו שאת אומרת, כאן זה הפגנה, כאן זה לחץ,

זה אפילו לא עניין של מה מתוקשר ומה לא. תודה לאל, כולנו מסתדרים

ומסוגלים לתקשר את עצמנו. אלא שבאמת יש לשמוע מה המצוקות בשטח, מה מהן

אפשר לפתור בחקיקה, ואני לא בטוחה שאפשר לפתור בחקיקה למשל את העניין

הזה של אחוז ההשתתפות הממשלתית. אני לא בטוחה. אפשר לנסות. אני חושבת



שאלה תקנות ולא חקיקה. אבל בואו ננסה לראות מה באמת אפשר להזיז בדברים

מוסכמים ואיך לעשות את זה בעזרה של הגוף הגדול ביותר, המכובד ביותר,

בעל הניסיון הגדול ביותר. הבעיה היא לא לנתב את זה לשני אנשים שיגישו

הצעת חוק, אלא אם יש משהו שהוא חריג ובאמת גלגל חדש. אני אשמח לכל יזמה

להפעלת שטח בשיתוף אתנו.

ענת מאיר; אני מאוד מברכת על המפגש. אני מאוד מסכימה

אתך שחשוב לשמוע גם דברים מהשטח. אני

בכל-זאת רוצה קצת לעדכן את הפורום המאוד מכובד הזה במה שקורה. אני

מציעה שכל אחד מחברי הכנסת ימסור על תחוס פעולתו, כדי שיושבת-הראש תדע.

נעמי'ת תורמת הרבה מאוד לעבודת ועדת המשנה.

בנושא של צמצום האבטלה, לצערי הרב, תהיה לנו הרבה עבודה בקדנציה הזאת.

משימה ראשונה היא קידום נשים בעבודה. חוק עבודה עבר בכנסת הקודמת, וזה

מהפך. על סדר הדין עומדת עכשיו האכיפה של החוק המהפכני שעבר.

בנושא קידום נשים בעסקים קטנים, גם נעמ"ת מודעת לזה, השר הקודם, מיכה

חריש, טיפל, וגם השר הנוכחי מטפל. יש לנו פה העדפה מתקנת, וזה תחום

מאוד רחב, ובו עובדים. חוק העדפה מתקנת עבר בשירות הממשלתי. ואם ראינו

בחברות הממשלתיות עלייה מארבעה אחוזים ל-25 אחוזים, זה היה בארבע השנים

האחרונות.

נעמי חזו; אתמול עברה הצעת חוק של חיים אורון בעניין

חברות ציבוריות.

ענת מאור; נושא נוסף הוא נקודות זיכוי על מעונות יום.

בעניין הזה אני לא מאמינה שנצליח, אבל המאבק

הכרחי. ללא ספק, זה קשור למערכת החינוך, יום חינוך ארוך יותר וכוי.

נקודה נוספת שאני חושבת שלנעמ"ת יש בה תפקיד היא קידום נשים באיגודים

המקצועיים ובמועצות הפועלים. חשוב שכל גוף מקצועי יישם את החלטת ועידת

ההסתדרות הכללית מלפני שנה וחצי, ולא יעקוף אותה. לכן אני רוצה שזה

יהיה הדדי, הלחץ של כולנו. זה יהיה מהפך שנשים תהווינה שלושים אחוזים

בכל איגוד מקצועי ובכל מועצת פועלים.

בעניין של החקיקה, אני חושבת ששיתוף הפעולה עם נעמ"ת וארגונים אחרים

הוא פורה מאוד.

דבר אחרון בו התחלנו השבוע, איך לעשות שינוי בתפיסה של הגבר על-מנת

שהוא לא יבלום את הקריירה של האישה. בפני הוועדה הופיעו רבקה וחן נרדי.

זה נושא שאנחנו רוצים להמשיך ולקדם.

זאת תקופה שבגלל תהליכים פוליטיים, שלא חשוב מה דעת כל אחת מאתנו

עליהם, לא תיטיב עם נשים; ולא נצליח לפעול בלי אולי יותר מאבק אקטיבי

לקדם יותר דברים. ואני רואה חשיבות בשיתוף הפעולה משני הכיוונים - גם

במאבק הפרלמנטרי וגם בנוכחות שלנו בשטח - אני בטוחה שבשם כולנו, ובשמי,

אנחנו עומדים לרשותכן ומוכנים לבקר ביישובים ולהיפגש עם נשים רבות. אני

חושבת שזה חשוב שנעמ"ת באמת פרוסה על-פני כל הארץ ומבטאת ארגון בו

חברות 300 אלף נשים, שזה כוח אדיר.



ורדה אטיאס; יו"ר נעמ"ת ביתי שאן

אני למעשה מביאה את כאבה וזעקתה של העיירה

בית-שאן, שלמעשה תהום נפערה בה, והם נאחזים בציפורניים כדי לא להידרדר.

שמענו כאן את חברת הכנסת שדיברה על הנושאים הבעייתיים. בבית-שאן

כשמונים אחוזים מהמפרנסים עובדים בתעשייה, כ-65 אחוזים מהם עובדים

בענפי המזון והטקסטיל.

"כיתן" זה סיפור שרב בו הנסתר על הנגלה. הם הכניסו לשם בשנתיים

האחרונות מכונות הייטק חדשות. בשבוע האחרון, לפני שהם מסרו מכתבי

פיטורים, הם גם ביקשו מרשות התעסוקה עובדות למתפרות. לפני החגים נחתם

אתם הסכם שכר לשנתיים, וביום בהיר אחד מביאים להם את מכתבי הפיטורים,

וזאת ללא הודעה מוקדמת. נעשו מאמצים גדולים מצד גורמים רבים במדינה

לבקש לפחות את ההשהיה של גזר-הדין. זה היה לאו אחד מוחלט: אנחנו לא

רוצים את הסיוע שלכם, אנחנו לא זקוקים לכספים שלכם, אנחנו סוגרים את

"כיתן".

ב"כיתן", בגדולתה, עבדו 1,150 עובדים. הם צמצמו והידקו חגורות, ועברו

דיאטות, והגיעו לכ-180 עובדים. וגם פה הנהלת כיתן מאוד מתחכמת: "אנחנו

לא סוגרים מפעל". הם מפטרים 110 עובדים, מבקשים להעביר 25 עובדים עם

המכונות המשוכללות לדימונה, ומשאירים איזו שהיא מחלקה של שלושים איש,

ועוד אומרים שאין להם ערובה כמה זמן ימשיכו ויעסיקו את העובדים האלה.

מצב התעסוקה בבית-שאן הוא מאוד קשה, ותעסוקת הנשים קשה פי כמה וכמה.

בבית-שאן היום, ללא מפוטרי "כיתן", יש כ-520 מובטלים רשומים, מתוכם

כ-350 נשים רשומות. יש הרבה נשים שכבר עייפו לבוא ולעמוד בתורים

המשתרכים של לשכת התעסוקה כדי להירשם כדורשות עבודה, מכיוון שאין

אלטרנטיבות לתעסוקת נשים בבית-שאן. במפעלים, מפעלי המזון שעוד יכולים

לקלוט ידיים עובדות, מתחילים לעבוד מאוד מוקדם - מדובר על 6:00-5:30

בבוקר. לנשים צעירות, שיש להן ילדים קטנים, אין פתרונות לשעות האלה. הן

לא יכולות למצוא סידור לילדים על-מנת שתוכלנה לצאת לעבודה. המצב קשה

מכיוון שיש בבית-שאן גם עבודות יזומות. יש לנו אתר העתיקות, שמדי פרק

זמן נחתם חוזה להמשך הפעלתו. החוזה האחרון אמור לפוג בדצמבר, ואם לא

יינתנו כספים להמשך עבודות האתר, ייפלטו עוד כ-150 עובדים. יש מפעל

"מילקמן", שנרכש על-ידי תנובה לפני כשלוש שנים. יש כבר החלטה לסגור

אותו. שם עובדים כ-57 עובדים. יש החלטה לסגור אותו, אלא שפוחדים לספר,

כי הרעש גדול בבית-שאן.

עפרה פרידמן היתה אתנו בבית-שאן, ודיברנו עם הנשים. המצוקות הן איומות.

תבינו, בבית-שאן לא נלחמים על תוספות שכר. עובדי כיתן שעובדים שלושים

ו-35 שנים משתכרים בסך הכל 12 שקלים לשעה. הם נאבקים על פרנסת המשפחה

בכבוד. הם לא רוצים דמי אבטלה, הם לא רוצים קורסים. אחרי שהקורס נגמר

ממילא אין תעסוקה. הם מתחננים לתעסוקה על-מנת להיראות בכבוד מול

משפחותיהם ועל-מנת לדעת לכלכל את צעדיהם. יש בתוכם חד-הוריות עם

חיילים, יש לנו שם בכיתן חמישה זוגות עובדים, שיש להם מחויבות לילדים

שלומדים באוניברסיטאות, למשכנתאות. היום סגירת העיר טוטאלית - ואני

מדברת על טוטאלית - מפעלים נסגרו, כל החינוך נסגר, כולל מעונות יום, כל

המסחר, אפילו רשתות השיווק הגדולות, כי הם יודעים היטב שכשיש מפוטרים,

אין קונים. היה צריך לראות את הזעקה הכואבת ואת הזעקה המתוסכלת כך

שהנה, אנחנו זועקים שבוע, לא היה מי שלא הגיע ושמע, אבל פתרון אמיתי

ותשובה משמעותית, לצערי, עד היום לא קיבלנו.



עפרה פרידמן; ורדה אטיאס נמצאת שם כל היום, ואני ביקשתי

ממנה להגיע לכאן. אני רק רוצה לומר שאיו ספק

שהבעיה של בית-שאן, אחד הדברים שמאוד בולטים שם, זה העניין של איז-ת

חוסר תקווה. בית-שאן היא איזה שהוא סמל, גם בין ערי הפיתוח. ברגע זה

מדובר גם על דימונה. בדימונה יש בעיה קשה מאוד, ונמצאת בדרך גם

קריית-גת, אף על פי שאולי מנסים לפתור את הבעיה באמצעות "אינטל", אבל

"בגיר" עומד להיסגר. נושא הטקסטיל, אין ספק שהוא מאוד בעייתי בהרבה

מאוד מהיישובים הערבים בצפון הארץ. זה ענף התעסוקה העיקרי שם, וגם הוא

נסגר. אני יכולה לומר שבמהלך השבוע שעבר שלחתי מכתב לשר הביטחון בעניין

שלא יכול להיות, גם אם ישנם הסכמים עם ממשלת ארצות הברית לגבי הנושא של

סיוע באמצעות למשל בדים למדי צה"ל, שאותם עד היום ייצרו בארץ במפעלי

הטקסטיל האלה, וכאילו במסגרת ההסכמים האלה מעבירים היום את הייצור

לארצות הברית. יש, אני חושבת, גם כאן צורך לקבוע בחקיקה איזה שהוא סף

מינימום, שמתחתיו אי-אפשר לרדת. במקומות בהם ההתבססות היחידה היא על

תחומים של טקסטיל, וזה בעיקר בתחומי הפריפריה, שעד שיבנו שם איזו שהיא

תעסוקה חלופית לא תהיה שם תעסוקה אחרת, חייבים כמובן להבטיח את זה. אני

חושבת שייצור מדים לצה"ל זה ענף תעסוקה מאוד גדול. ולכן לא יכול להיות

שאת זה יעבירו לארצות הברית. ברוח הזאת נכתב גם מכתב לשר הביטחון.

אין ספק אבל שצריך, עם כל הכאב, לנצל את המשבר - וחלק ממה שתושבי

בית-שאן מתכוונים לעשות כרגע זה אכן ביום ראשון בבוקר לסגור את העיר

ולהתנחל בירושלים. ואני חושבת שזה מה שצריך לעשות זה להגיד, שעד שלא

פותרים לנו את הבעיה, זה מקום היישוב שלנו. במשבר הזה צריך ליצור איזה

שהיא תפנית.

הצעתי לעובדות, ואני מציעה זאת גם כאן, לעשות איזה שהוא צעד שהוא אולי

לא היה מקובל במקומותינו עד היום, אבל אולי הגיע הזמן שנעשה אותו. מפעל

"כיתן", כל "כיתן" וכל קונצרן "כלל", וזה חלק מהקונצרן הגדול, שברוך

השם הוא לא גוף פושט רגל, אלא גוף מצליח, גוף שעושה את החישובים

הכלכליים שלו ומקבל גם הרבה מאוד תמיכות ממשלה, יתחיל לגלות איזו שהיא

מעורבות. צר לי, שמשום מה העובדות מבית-שאן לא תגענה להתכנסות הזאת.

יכול להיות שצריך למצוא יום במהלך השבוע להיפגש אתן, אבל אני חושבת שזה

איזה שהוא אקט, שצריך אולי להראות שאפשר לפגוע גם בכיס של "כיתן" וגם

בכיס של "כלל", ולכולם לא לעולם חוסן. כשאני הייתי בבית-שאן, ונפגשנו

גם עם מנכ"ל שירות התעסוקה, נאמר שהממשלה היתה מוכנה לתת גם ל''כיתן"

הרבה מאוד הטבות, כדי שימשיכו להפעיל את המפעל הזה. והם, בעזות מצח,

בציניות מאוד גדולה, בתחושה גדולה מאוד של שובע, אמרו: "לא". לכן אני

לא חושבת שצריך להשאיר אותם נקיים. אנחנו כולנו קונים תוצרת "כיתן",

והגיע הזמן שגם אנחנו נגיד להם משהו.
קריאה
בשנתיים האחרונות הם הכניסו מכשור בעלות של

כ-100 מיליון דולרים. 38 אחוזים מהם זה כספי

סיוע ממשלתי. הם לא מדברים על להפסיק ייצור, אלא הם מדברים על להעביר

את אותן מכונות - שהן ממש הייטק בתעשיית הטקסטיל - לדימונה, ולהעביר את

25 העובדים, שהם העובדים הטובים ביותר, גם כן לדימונה.

נעמי חזן; קשה מאוד לעבור מהנושא הזה - גם ישבתי ראש

אתמול במליאת הכנסת כאשר דנו בנושא של

בית-שאן - אבל אני מוכרחה להודות שלא שבעתי נחת מתשובת שר התעשייה



והמסחר. בנוסף לכך, יש כמה דברים שצריך לשים עליהם עין, והם קשורים

למשל לזה, וצריך לדאוג לכך, ש"כיתן" לא ימכרו את הקרקע, כי הקרקע

מיועדת אך ורק למטרה מסוימת. ויתכן מאוד שינסו גם את זה לעשות. הנושא

הזה מאוד כואב.

אני רוצה לדווח לכם מה העיסוקים המרכזיים שלי בתחום מעמד האישה. כפי

שיעל דייו אמרה, אנחנו למעשה עוסקות בהכל. אבל יש חלוקת עבודה מסוימת

בתוכנו. למעשה, אני אחראית על שני תחומים מרכזיים.

(1) אני יושבת ראש ועדת משנה לדיני אישות. כפי שאתן יודעות, ההתפתחות

בנושא הזה היתה מרחיקת לכת. ואני מדברת בציניות מרבית, ומבקשת

שבפרוטוקול יירשם שאני מדברת בטון ציני. המצב לדעתי ודאי וודאי לא

השתפר. אנחנו בתהליך בלימה רציני מאוד בכל מה שקשור לדיני אישות.

אני רוצה להצביע על שלוש בעיות מרכזיות וכן גם לבקש עזרה בנושאים

האלה.

(א) במעמדן של נשים במועצות דתיות, אני חוששת מאוד, שתהיה בלימה.

יעל דיין הזמינה את שר הפנים לוועדה בעוד שבועיים לדיון בנושא

הזה.

(ב) נקודה שנייה שאני רואה אותה כבעייתית במיוחד, ואני מאותתת כי

קשה לפעמים לשים לב, זה כוונת הממשלה להעביר את חוק ההמרה,

שייאסור גיור לא אורתודוכסי בישראל. זה משפיע בראש ובראשונה על

נשים, ובתוך הנשים על עולות חדשות. אני חושבת שאם לא נירתם

למשימה הזאת, נהיה בצרות גדולות.

(ג) חייבים לעבוד ולהמשיך לעבוד על הנושא של עגונות, מסורבות גט,

מעוכבות גט, ולפתור את הבעיות של אותה קבוצת נשים שלא יכולה

להינשא היום משום שהרבנות מסרבת לתת גט. אגב, זו עבודה בה יש

שיתוף פעולה גדול במיוחד בין הוועדה לבין נעמ"ת, אבל אני

מאותתת פה, וגם באופן כללי אומרת, שמדובר בתהליך של בלימה,

ואני לא חוזה שתהיה התפתחות בגלל ההרכב הנוכחי של הכנסת. עובדה

היא גם שאורך החצאיות עלה, בכוונה. לי אישית העירו שהחצאית

קצרה מדי. הלכתי הביתה, הרמתי את המכפלת בעוד סנטימטר.

כל הנושא של האישות הוא בלאו הכי נושא רגיש, כי הוא חולש לתוך

התחום של יחסי דת ומדינה, והוא יהיה רגיש עוד יותר בשנים

הקרובות. זה מאבק על הדמוקרטיה בישראל. והמאבק על דמוקרטיה

בישראל הוא מאבק של נשים.

(2) אני אחראית לכל מה שקשור לנשים בצה"ל. בקדנציה הקודמת הגענו

להישגים באמת נאים בעניין טייסות בחיל האוויר והעלאת המודעות בנושא

הטרדות מיניות בצה''ל. בגלל מחזורי גיוס מאוד מאוד גדולים והמתקפה

על גיוס נשים באופן כללי, נצטרך להירתם גם בנושאים הללו. כל מה

שקשור פרטנית או כללית בנושאי נשים בצה"ל, אני מבקשת להפנות אלי.

יש שיתוף פעולה גדול בינינו בנושא הזה, למרות העובדה שאנחנו

באופוזיציה. גם יעל דיין וגם אני לא חברות בוועדת חוץ וביטחון.

מערכת הקשרים שאנחנו פיתחנו בנושא הזה היא מסועפת, ואנחנו נמשיך

להתמודד ולהצליח בזה במידה רבה.



אני עוסקת גס בנשים בעבודה, גם בהפלות, גם באלימות כלפי נשים, אבל

כולנו עוסקות בזה, ואני לא רוצה להכביר במילים.

אני רוצה לשאול אתכן שתי שאלות:

(א) כפי שיעל דיין אמרה נכון, קיבלנו כאן הצעות, שחלקן או רובן מוכרות

לנו. אבל אני הייתי רוצה לשמוע מכן אם יש לכן דברים שמפריעים לכן,

שאתן חושבות שחייבים טיפול ברמת המקרו, ואתן צריכות בהם העזרה.

הייתי רוצה לנצל קצת את הישיבה הזאת כדי לשמוע רעיונות מכן.

(2) שאלה שנייה, והיא קצת עדינה, אבל ההסתדרות עכשיו במצב של צמצומים

ופיטורים, ואני רוצה לדעת מה נעמ"ת עושה כדי לשמר את מעמדה של

האישה העובדת בהסתדרות, ומה אנחנו יכולות לעשות כדי לעזור לכן

בנקודה הזאת.

עבד אלוהב דראושה; אני מצטער על כך שחייבתי אתכן לומר "חברים".

בכל אופן, אני מברך על הפגישה הזאת. אני חבר

זו קדנציה שנייה בוועדה לקידום מעמד האישה. אני בין מייסדי הוועדה הזאת

וגם ממשיך כיושב ראש ועדת המשנה לקידום מעמד האישה הערבייה. יש רזרבה מה

לעשות בנושא הזה. פעם אמרתי שהאישה הערביה מקופחת כאישה וכערביה בתוך

החברה הערבית. כאישה "במכלול הנשים בישראל, וגם כערבייה", כחלק מסקטור

שסובל מאפליה. וגם בתוך החברה הערבית יש קיפוח של החברה הערבית כלפי

האישה הערבייה.

אנחנו ממשיכים לעסוק בענייני תעסוקה לנשים. קיימנו ישיבות עם שרים,

במיוחד בקדנציה הקודמת, והיה שיתוף פעולה בנושא הזה עם שרים שונים.

בענייני דיני אישות, עניינים שקשורים באלימות, יותר בתוך המשפחה

הערבית, נוצר הרושם לפעמים כאילו בתוך המשפחה הערבית, משום שבדרך כלל

הנשים מסיבות מסורתיות ודתיות לא הולכות להתלונן ולפתוח תיקים במשטרה,

אחוז האלימות יותר נמוך. לאחרונה היה סקר, שנערך על-ידי ד"ר מוחמד

חג'-יחיא מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, תושב טייבה,

שגילה שיש הרבה יותר אלימות במשפחה הערבית כלפי נשים מאשר בחברה

היהודית. אמנם פחות נשים מתלוננות, אבל האלימות היא הרבה יותר גדולה

בחברה הערבית מאשר בחברה היהודית.

קיבלתי את תפקיד היושב ראש של ועדת המשנה לקידום מעמד האישה הערבייה

כחבר הכנסת הערבי היחיד בוועדה הזאת, זאת בהעדר נשים ערביות בכנסת.

קיוויתי שנדיה חילו תיבחר, והייתי ברצון מוסר לה את ראשות הוועדה,

ואולי היא גם היתה מצטרפת אלינו כחברה בוועדה, למרות שאני לא הייתי

מוותר על חברותי בוועדה הזאת. אני הייתי יושב ראש סיעה בכנסת המונה

ארבעה חברים, ויכולתי לבחור כמעט כל ועדה בכנסת. אבל עמדתי על כך שאני

אמשיך בוועדה לקידום מעמד האישה, כי אני מאמין שיש חשיבות לקידום מעמד

האישה בכלל במדינה, ובסקטור הערבי בפרט.

אני שמח במיוחד לראות כאן נציגות של הנשים הערביות. אני רוצה להזמין

אתכן כמוזמנות קבועות בוועדה לקידום מעמד האישה הערבייה. תקבלו באופן

קבוע הזמנות, ותוכלו להשתתף, לתרום, לשתף פעולה. אני פתוח לנושא הזה,

ואני בטוח שכל הוועדה בראשות יעל דיין מוכנה לשיתוף פעולה עם הנשים

הערביות. אני מבקש מעפרה פרידמן למסור לנו את שמות הנציגות הערביות,

חברות הנהלה, חברות מזכירות, כדי שנוכל להזמינן לכל הישיבות של הוועדה



לקידום מעמד האישה, ישיבות שעוסקות בנושא הנשים הערביות, ולכל ישיבות

ועדת המשנה לקידום מעמד האישה הערבייה.

לבי עם השכנים שלי מבית-שאן. אני רוצה לומר - ולא כדי להרגיז מישהי כאן

- היום, לצערי הרב, יש מצב פוליטי, שלמתנחלים בחברון יש יותר השפעה

מאשר לכל עיירות הפיתוח, לכל הישובים הערביים, שגם שם סובלים מבעיות

שונות. במציאות הקיימת, לחופן של מתנחלים בחברון יש הרבה יותר השפעה

מאשר לכל עיירות הפיתוח, לכל היישובים הערביים וממחנה השלום במדינת

ישראל כולה, יהודי וערבי. אני שוב רוצה לומר מה שאמרתי אתמול

בטלוויזיה, אני חושב שהסברה לא יכולה להיות תחליף למדיניות. הממשלה

הזאת עוסקת בהסברה "כמה היא רוצה להיטיב עם שכבות העוני, כמה היא רוצה

להיטיב עם העניים, כמה היא רוצה לקדם את כלכלת המדינה, כמה היא רוצה

לעשות שלום", אבל בפועל היא עושה דברים אחרים. אני מסכים עם הדברים

שנאמרו כאן בקשר למדיניות. נכון, הבעיה היא המדיניות, ולא רק ההסברה.

הממשלה הזאת עוסקת בהסברה. ראש-הממשלה כל הזמן מסביר כמה הוא רוצה

לעשות שלום, כמה שהוא רוצה לעשות יותר טוב עם העמלים במדינת ישראל, עם

העניים; ובעצם העוני גובר. הסקר האחרון הראה - ואני מציין זאת לגבי

הסקטור הערבי - 61 אחוזים מהילדים הערביים הם מתחת לקו העוני הרשמי

במדינת ישראל, ו-55 אחוזים מהמשפחות הערביות הן מתחת לקו העוני. יש

מצוקה היום בעניין של הטקסטיל, בסקטור הערבי. במיוחד הנשים הן שעובדות

בענף הזה. אחרי מה שקורה היום - גם בתהליך השלום - מעדיפים מעסיקים

ובעלי מתפרות לפתוח מתפרות בירדן או במצרים, כי שם יש ידיים זולות,

וסובלות מכך הנשים שעובדות בענף הזה.

אני שוב רוצה לברך על הפגישה הזאת. אני שמח להיות כאן, ואני מקווה

שתהיינה עוד הזדמנויות למפגשים כאלה.

היו"ר יעל דייו; אני יכולה להוסיף לשאלות של נעמי חזן, אבל

נסתפק בתחומים שהיא הזכירה. אני רוצה לומר

שהכנסת היא גוף פוליטי, ובוועדה יש חלוקה פוליטית. אני מצטערת שלא

הגיעו היום גם נציגים מהימין. לכן מאוד חשובה לי ההשתתפות שלכן והפניות

שלכן לוועדה, כאשר היא יושבת בכנסת, במקומה הקבוע. אז אפשר גם לקבל

תגובות, לפעמים גם הזדהות. זה לא תמיד מאבק. בדרך כלל זה חוצה קווים.

אין לנו רוב בוועדה. לנו, לאופוזיציה, אין רוב בוועדה, אין לנו רוב באף

ועדת כנסת, זה הסידור. היה לנו רוב במשך ארבע שנים. היום גם לנשים אין

רוב בוועדה. כל הנשים מופיעות, הגברים מהקואליציה מופיעים יותר

מאי-פעם, ושתי נשים ממפלגת העבודה, אחת מסרבת להירשם לוועדה, להיות

חברה בוועדה, ואני ביקשתי את עפרה פרידמן וגם את אורלי ביבי להשפיע

עליהן. הגברת סופה לנדבר לא מעוניינת להיות חברה בוועדה. זו פעם ראשונה

שאישה חברת כנסת, שאיננה מזוהה, כי היא לא חברת ממשלה, מסרבת להיות

חברת הוועדה לקידום מעמד האישה. אני לא נכנסת כאן לעניין אישי, אבל יש

היום תשע נשים בכנסת - קודם היו 12. יש אישה אחת בממשלה, במקום שהיו

שתי נשים חברות ממשלה ואישה אחת סגנית שר. כל העניין מצטמצם, ואנחנו

חייבות למצוא לא רק בני-שיח, אלא שותפים פעילים בקרב הגברים משני

הצדדים ולגייס אותם לעניין, כי אחרת לא נוכל להעביר שום דבר, לא בממשלה

ולא במסגרת הוועדה. הוועדה הזו היתה עתירת נשים, במובן שכל חברת כנסת

ראתה בה לעצמה גם כר פעולה וגם כר קידום, בלי לדבר על הפן האלקטורלי.

ובוודאי ההפך הוא גם כן נכון - וחבל שאישה אומרת שזה לא מעניין אותה או

שכאן היא לא רוצה להשתתף. במפלגת העבודה אנחנו רק שלוש נשים במקום

ארבע. ואני מקווה - לא בגלל שחס וחלילה מישהו ימות - שנדיה חילו תגיע



לכנסת בקדנציה הזו גם כן, ואז נחזור לתקן המינימלי, שהוא של ארבע

נשים.

אני רוצה להגיד לכם, שאכן חשובה ביותר העבודה החוץ-פרלמנטרית בגלל

מיעוט הנשים, בגלל המיעוט שלנו בוועדה. והיום אני מאושרת שהבאתי לכך

שהוועדה תהפוך לוועדת קבע, אחרת היו אומרים שתדאג לזה הממשלה אד-הוק.

לכן החשיבות של מאבק חוץ-פרלמנטרי.

יש עוד דבר שאני רוצה להזכיר, וזה העניין של נעמ"ת בסניפים. זאת אומרת,

הפריסה של נעמ"ת על כל הארץ. לא נעמי חזן ולא אני ולא חברי כנסת אחרים

יכולים להתמודד עם פניות אישיות במקומות שונים בארץ על הבסיס של טיפול

אישי, של מפגש אישי, של יחס אישי, של לימוד הבעיה ושל פנייה חזרה

אלינו, כשצריך או אפשר. רונית מכירה ספציפית את הנושא הזה, והיא יודעת

עד כמה אני גאה ואני אסירת תודה להפנות אליה פניות אלי, משום שלא מספיק

לכתוב מכתב למשרד ממשלתי לגבי הפונה, אלא מוכרחים להפנות, בעיקר נשים,

ביו אם זה בתחום האלימות או בתחום דיני אישות או בתחום העבודה, חייבים

להפנות אותן. הכתובת הטובה ביותר והיעילה ביותר שעדיין יש לי זה נעמ"ת

במקום. אני מבקשת, ואני תמיד מציינת, שהפונה תציין שהיא פונה על-פי

הפנייה שלי. אני מבקשת לחזור אלי, כי זה בכל-זאת לחץ על משרד ממשלתי או

על איזו שהיא רשות, שלא עונה על מכתבי הפנייה. אני מבקשת לחזור אלי, כי

יש אלפי, לא מאות, אלפי פניות. אני לא יכולה, ואין לנו הנתונים

והאפשרויות לטפל יותר מאשר על ידי פנייה לכאן או לשם או באמצעות הוצאת

מכתב או שניים. וזה אחד הדברים, עפרה, שאני באמת אסירת תודה עליו. בכל

פנייה שפונה אלי מישהי באיזה שהוא נושא, אני שואלת אותה מהיכן היא,

תמיד אני מפנה אותה לנעמ"ת באזור מגוריה. לפעמים היא חוזרת אלי, אומרת

שפנתה, לא התרשמו, אי-אפשר לעזור, וכן הלאה.

מילה אחת פוליטית, אם יותר לי. דראושה הזכיר כאן את עניין חברון

והמתנחלים. אני רוצה לומר שהוועדה למעמד האישה למעשה הודיעה, כפי שנהוג

בוועדות כנסת, על קיום סיור בחברון בשבוע הבא. נקבע תאריך, ונעשו כל

התיאומים הביטחוניים. ביקשנו להיפגש בחברון עם נציגות - זה עדיין שטח

תחת הכיבוש או משהו אחר - וקיבלנו תשובה מהנשים הפלשתיניות. יש שם הרבה

ארגונים. הודענו להן חד-משמעית, שזה לא ביקור פוליטי. חברון היא עיר

מאוד סבוכה היום, והיא תמשיך להיות ככה גם אחרי שתיערך, אני מקווה,

הפריסה מחדש. הקבוצות של הנשים הפלשתיניות התארגנו, נקבע מקום מפגש,

ונציגות שלהן - יש ייעוץ משפטי, יש אישה אחראית לחינוך בגיל הרך וכן

הלאה, כמו שנהוג אצלנו - ייפגשו אתנו.

הקבוצה היהודית בחברון - שגם שם יש הרבה מאוד ארגונים שפועלים בתוך

המאתיים נשים או כמה שיש שם - ביקשה לדעת מי מגיע, מה שממש לא שייך, כי

אנחנו מופיעים כוועדת כנסת. הם שמעו את שמי, וקשה להגיד שהן התלהבו.

אתמול בערב קיבלתי תשובה, שהנשים היהודיות בחברון מסרבות להיפגש עם

ועדת הכנסת למעמד האישה. ביקשתי שיודיעו לי בכתב מה הנימוקים,

והנימוקים היו שכאשר אנחנו וילדינו בסכנת חיים בגלל הסכם ערפאת-פרס

לפריסה, אנחנו מרכזות את המאבק שלנו בהתנגדות לפריסה מחדש, ואין לנו

זמן, ואנחנו לא חושבות שזה בסדר העדיפויות להיענות לבקשת ועדת הכנסת

לסייר בחברון. מאחר שעל הוועדה שלי נמנים גם בני אלון ממולדת, והוא היה

אמור להשתתף בסיור, גם אמונה אלון, שבתוקף היותה יועצת לראש-הממשלה

הביעה בקשה להשתתף בסיור במתכונתו הקודמת, העברתי את הכדור אליהם, וזה

לא עזר לי.



אני שומעת הרבה מאוד טענות על כך שאנחנו לא עושים די כדי להידבר,

ושאנחנו מטפלים רק במחצית העם, ושאנחנו עושים פוליטיזציה של הנושאים

האלה, ושאנחנו צריכים יותר לחשוב על הידברות ופיוס, ולמה אני מדברת עם

הפלשתינים - אני או נעמי חזן - למה אנחנו מדברים עם נשים פלשתיניות ולא

שועות למצוקות של נשים יהודיות וכו' וכוי. כשהן ענו לי, הן גם דאגו

להעביר לעיתונות את סיבות הסירוב שלהן. לכן רציתי שהחברות כאן תדענה על

כך ותראינה, שלפעמים אנחנו שוגות קצת באשליות וקצת בתמימות או תום לב

ביחס לאפשרות של הדה-פוליטיזציה של הנושא, כי בסופו של דבר הכוחות

הפוליטיים הם יותר חזקים מאתנו, וזה מתבטא גם בכנסת. עפרה, את יודעת

למשל שהיד שלי לא תורם בעד חוק ההמרה, אבל הסיעה של שתינו תצביע בעד

ז., הסיעה של שתינו לא תצביע בעד התיקון לחוק ההפלות, הסיעה של שתינו

ושל רבות אחרות כאן, אני לא יודעת מה האחוזים, אבל באחוז גבוה. כך

שכשאנחנו מדברים על לחץ ציבורי, כמו שאומרים ששלום מתחיל מבית, גס לחץ

ציבורי מתחיל מבית. אנחנו מחצית מהמתפקדות מכל המפלגות, ולא יכול להיות

שאנחנו נבלע את העובדה שלמעט אפילו לא שלוש חברות כנסת, חברת כנסת אחת

בדרך כלל בנושאים האלה, המפלגה של עצמנו עומדת בכבוד רב בלחץ שלנו.

הייתי רוצה שבכל תכנית שכוללת יציאה החוצה נסתכל גם בדיוק את מי אנחנו

מייצגות, ואיך אנחנו יכולים ללחוץ גם בפנים.

הביקור בחברון יתקיים במתכונתו, כפי שנקבע. זו פעם ראשונה שמישהו מסרב

לפגישה עם ועדת כנסת.

ליאורה ונגר; על שאלתה הראשונה של חברת הכנסת חזן תענה

עפרה פרידמן, אבל הייתי רוצה להוסיף ולהגיד

שאתן כנציגות נשים, כנציגות ציבור, ובמיוחד ככאלו שמכירות את עבודת

נעמ"ת, הייתי רוצה שבאמת תגידו שזה לא יעבור בשקט בציבור ההפקרה

התקציבית של נעמ"ת, או לפחות זה שזה בתוך סדר העדיפויות של ההסתדרות.

אצלכן, כאלו שמביעות את דעת הציבור, כנבחרות ציבור, אני חושבת שזוהי

נקודה מאוד חשובה. כלומר, אנחנו את שלנו נעשה, אבל אני מדברת על זה

מהבחינה הציבורית-פוליטית.

יש משהו שאת הזכרת בעניין של המכפלת, אבל אותך אף אחד לא יפטר. אנחנו

קוראים כל הזמן בעיתון על ההתנקמויות מאז שעלה השלטון החדש, על האחוז

הגבוה יותר של הדתיים. מכל מקום, יש התנקמויות, וזה גם מתחבר לאלימות,

נושא עליו דיברנו. וזה מתחבר לכל אותם נושאים שאנחנו גם מעלים בהצעות

החקיקה. אבל זה לא רק בהצעות חקיקה. אלה לא דברים שאפשר יהיה למנוע רק

בהצעת חקיקה, כי זה כל העוינות הזאת לנשים: באים ודורשים מהן עכשיו

במקומות עבודה לבוא ולהתלבש בצורה אחרת. זה בעצם איום ישיר על מקום

העבודה. לחילופין, נשים יוצאות מהמכונית באיזה שהוא מקום שמתקרב - ואני

מדגישה את המילה מתקרב - לסביבה דתית, באים ומחבלים במכונית. וזה כבר

קשור לאלימות, וזה לאו דווקא אלימות במשפחה כאשר אנחנו מדברים על

אלימות נגד נשים. אנחנו יודעים שזו אלימות, שקיימת אמנם גם בארצות

אחרות. אבל אילו דברים שאני חושבת שמתחייבים זה לא רק נושא של חקיקה,

אלא שאתן צריכות להיכנס אליהם חזק מאוד. למשל, אחד מחברי הכנסת הוא גם

ראש עיריית ירושלים, והוא צריך לשמוע מכן השכם והערב, אבל יש גם אחרים.

אם כל הזמן האנשים האלה ישמעו, ואני סומכת עליכן שתדעו איך להעביר את

הדברים, אולי נצליח.

אסתר פלפל; רציתי להסביר לך שכל הנוכחות כאן שותפות

מלאות לעריכת המסמך. כל תלונה על קיפוח



ואפליה שמגיעה לאחת מחברות נעמ"ת בכל מקום בארץ מטופלת בצינורות

הפנימיים. לצורך הטיפול באלפי תיקים עולה הניסיון המצטבר וכך הוא משמש

מנוע להצעות חוק. כך שאנחנו לא יושבים באקדמיה וחושבים מה אפשר לתקן,

אלא כל דבר יש לו סיפור מאחוריו. כל הצעת חוק, אני יכולה לספר לך איך

היא נולדה ולמה היה בה צורך. הדבר היחיד האקדמי כאו הוא באמת חוק שכר

שווה, שמבחינה של האקדמיה, המחוקק נתן כלים למעסיק המתוחכם איך להפלות

נשים ברשות החוק, וזה הדבר היחיד שהוא כאן אקדמי ולא מהשטח.

לדוגמה, אפשרות לעבוד בחופשת לידה - פנו אלינו עשרות נשים מרצות

באוניברסיטה שרוצות לבדוק עבודות של תלמידים. הפורמליזם של המחוקק אומר

שאישה לא יכולה לעבוד בחופשת הלידה. הגיע הזמן שאישה תחליט בעצמה מתוך

אחריות לבריאותה ולמצבה אם היא מסוגלת לעבוד או לא, ומתי.

הנושא של זכויות הטבות שוות. התחלנו בנושא הזה כבר לפני עשר שנים,

ואנחנו מושכים אותו הלאה. אם פונה אלי זוג ואומר שהאישה היא העצמאית,

היא עובדת מבוקר עד לילה, הוא השכיר, הוא רוצה לטפל בילד, למה לאל הרי

זה הרעיון שבני הזוג יחליטו ביניהם מי מהם מקבל את ההטבות, ובלבד שלא

יקחו שניהם את ההטבות. בכל הצעת חוק יש בהחלט סיפור. אשמח מאוד לתת לכם

פירוט נוסף, אם תדרשו, בכל נושא ונושא.

הבטחת הכנסה עשר שנים אנחנו כבר אומרים שיש נשים חד-הוריות, מגדלות

תאומים, והמקרים האלה זועקים לשמים. האישה לא מקבלת הבטחת הכנסה, או

שסטודנטית מקבלת מלגה, אבל היא לא מקבלת, אבל אם היא לא תלמד ספרות,

היא לא תקבל הבטחת הכנסה.

אנחנו עומדים לרשותכם, אם תרצו הבהרות והרחבות נוספות.

ציפי; אני חושבת שאנחנו בעצם לא שוות. אני הייתי
רוצה לשאול
אם תקום מפלגת נשים בישראל

שתאחד את הנשים מקיר אל קיר, אולי אז נגיע לאיזה שהם הישגים?

היו"ר יעל דיין; אני ידועה כמי שמתנגדת למפלגת נשים, כי אני

תופסת את כל העניין של מבנה מפלגתי כמבנה

רב-תחומי, ולא הייתי רוצה לראות גם לא מפלגת עולים לצורך זה.

ציפי; יש סקר שכבר ב-89' ניבא את עליית הדתיים.

זאת אומרת שאידיאולוגיה לחוד ומציאות לחוד.

היו"ר יעל דיין; הנושא הזה של ייצוג נשים בכלל, בין אם זה

במפלגת נשים ובין אם לאו, נבדק, ונכתבו

ספרים ונעשו מחקרים. ברצון רב אקיים על זה דיון נפרד עם כולכן ועם נשים

מהאקדמיה ועם אותם כותבי ספרים ואותם אלה שניסו ונכשלו. אני מציעה

להפריד את זה מהנושאים של היום, פשוט מחוסר זמן.
נעמי חזן
ראשית, זה נכשל פעמיים ואסור לנו לחזור על

כישלונות. שנית, המאבק הוא בתוך המפלגות.

ומי שלא מגיעה במפלגה שלה לפחות לארבעים אחוזים לכל מין בהבטחת ייצוג,

לא תצליח להגדיל. במר"ץ אנחנו עושים את זה עכשיו בשלבי איחוד, במאבק

קשה, ואנחנו נצליח. עם כל הכבוד לאברהם דיסקין והנבואות שלו, הוא לא

הפמיניסט הכי גדול שאני יכולה לחשוב עליו.



מרינט; יו"ר נעמ"ת, סניף דימונה

דימונה מונה היום 33 אלף תושבים. עד לפני

שלושה חודשים היו חמישה אחוזי אבטלה. היום האבטלה מגיעה ל-8,4 אחוזים,

והיד עוד נטויה. אני לא אמנה את כל המפעלים בדימונה, שבמרביתם עובדות

נשים, אבל מפעל טקסטיל בדימונה, כבר מזה כשלושה חודשים נסגור. לפני

שבוע מונה כונס נכסים. יש לנו 240 עובדים, מתוכם כעשרים זוגות, בעל

ואישה. יש המון בעיות. שום חבר כנסת לא הגיע לדימונה, לצערי הרב. גם אף

לא אחד מהממשלה. ישראל מתחילה מחדרה ומגיעה לגדרה. ביום שלישי התקבצו

כל העובדים במפעל, אף על פי שהיו שומרים של כונס הנכסים. לא ראינו שום

אישיות שמגיעה לשמוע מה כואב לאנשים האלה. אני יום יום נמצאת במפעל,

אנחנו עורכים שם שישי-שבת, ומי שתרצה מכל החברות היושבות כאן - מוזמנות

לבוא. יהיה ראש העיר, יהיה מזכ"ל ההסתדרות, מזכיר מועצת הפועלים, אנוכי

וחברות מועצת נעמ"ת.

אני יודעת שכל הנושא הזה של טקסטיל כרגע הולך ומידרדר. יש לנו מפעל

"כיתן-דימוכה", שבעקבות המחיר הזול בשוק בארצות אירופה, עומדים גם בו

לפטר כארבעים נשים. יש לנו מפעל דיספומטים, שכרגע עמד לפני סגירה, אבל

משום מה הגיע איזה יזם חדש. יש לנו מפעל שיש בו 2,020 עובדים, מתוכם

1,400 נשים, שבחלקם הגדול מועברים כרגע לבאר-שבע. יש לנו "גרבי

דימונה", עם ארבעים נשים. המפעל נסגר לפני שבועיים. ארבעים נשים בחוץ.

יש לנו "דלתה", - ארבעים נשים בחוץ. השאלה הנשאלת היא מה קורה, ולאן כל

זה מובילי מדוע הממשלה לא מגיעה, לא נותנת מענה?
היו"ר יעל דייו
אנחנו עדייו הסיעה הגדולה ביותר בכנסת, לכן

אני מרשה לעצמי לומר דברים כחברת סיעת

העבודה. בישיבת סיעה אחרונה הקדשנו את כל ישיבת הסיעה לנציגים מדימונה

ומבית-שאן ומענף הטקסטיל. כמובן שעמיר פרץ הציג את הנושא. אי-אפשר

להגיד אנחנו לא מודעים למצוקות ולא שומעים את האנשים. היה ייצוג גדול

מאוד, היה ויכוח סוער מאוד, אבל לצערנו, גדולה ככל שתהיה הסיעה, סוף

הוויכוח היה שאנחנו פונים לממשלה. זה נורא מצער אותי, ואני יכולה לבכות

על זה, אבל אנחנו לא ממשלה. אנחנו מיעוט במוסד שמקבל החלטות. אנחנו לא

קיימים במוסד המבצע. אני לא פוסלת לרגע, אני אומרת שצריך לשמוע ולהשמיע

כל הזמן.
מרינט
אני חושבת שמאוד חשוב שמהסיעה שלנו יגיעו

לדימונה.
היו"ר יעל דיין
מאחר שנקבע סיור לדרום לעוד שבועיים, ולא

רצינו לחכות, לכן הזמנו את נציגי המפעלים

והתעשיות הבעייתיות לסיעה. אני אומרת זאת משום שאי-אפשר להגיד שיש נתק

או שאנחנו לא מודעים. יש אוזן קשובה. אבל כולנו יחד חייבים לפנות לאיזה

שהוא דרג ממשלתי. אני שמחה שהועלה כאן הנושא הזה היום. אבל כמו שנעמ"ת

מזמינה את הוועדה לקידום מעמד האישה, אני מציעה לכן להזמין את ועדת

העבודה והרווחה. 90 אחוזים מהבעיות שהעליתן הן בעיות שנוגעות לתחומה.

זאת אחת הוועדות שיש לה השפעה ישירה על הממשלה. מקסים לוי מבין את

בעיות עיירות הפיתוח.
מרינט
הוא הגיע לבית-שאן, אבל אלינו, לדימונה, אף

אחד לא הגיע.



היו"ר יעל דיין; יש דברים שחייבים ללחוץ בהם על ועדת העבודה

והרווחה בנוכחות יום-יומית.

מרים; אני חברת ועד ב"טקסטיל דימונה". לא אוסיף על

דברי מרינט, כי זאת המציאות. כרגע אנחנו

מתבצרים במפעל, אנחנו עוברים שבת במפעל. לא אתאר לכם איך זה להיות שם

עם ילדים ובעלים, והמצב אצל זוגות שעובדים ביחד במפעל הולך ומתקשה מיום

ליום. מרינט עדה לזה, וכל מי שיכול להתעניין ולהיות אתנו, כל הכבוד

לו.
עפרת פרידמן
בנעמ"ת הקמנו פורום של יו''ריות נעמ"ת בערי

הפיתוח. הפורום הזה כבר התכנס מספר פעמים.

מבלי להתכונן למצב של דימונה, תוכננה ישיבה של כל הפורום, גם מהצפון,

ב-4 בנובמבר בדימונה. יכול להיות שצריך לאור האירועים להקדים את המועד,

ואכן להיות שם. אני אומרת שהנושא הזה הוא נושא שמחייב חשיבה הרבה הרבה

יותר יצירתית ובסיסית. גם אם יתנו הארכה למפעל בעוד חודש, בעוד

חודשיים, אנחנו יודעים שהעתיד לא צופן טובות. לדעתי, מוכרחים לעשות

היום חשיבה אחרת, וזה נכון שזה תפקיד של כולנו, משום שהבעיה הכי קשה

היא בעייתן של הנשים העובדות. אנחנו זוכרים ש"באומן-אופקים" אמרו להם
לנסוע לקריית-גת
מבקשים עובדות לנסוע עבור שכר מינימום מרחק נסיעה

גדול, לצאת מוקדם בבוקר. זאת דרישה שלא ריאלית. וכמו שאמרה מרינט, חלק

ממה שמציעים היום לעבודים המפוטרים ב"כיתן-בית-שאן", זה לעבור עכשיו

ל"כיתן-דימונה". זה מה שנקרא, להוסיף מצוקה על מצוקה על מצוקה. מזה

כמובן חייבים כולם להשתחרר, וצריך לחשוב ביחד. אנחנו כמובן ניערך למה

שביכולתנו לעשות, אבל זה לא רק יכולתנו, אלא כמובן שצריך להפעיל את כל

המערכות.

אני מבקשת להתייחס גם לדברים שהועלו כאן. דיברו כאן הרבה מאוד על הנושא

של מניעת אלימות. אני מציעה שנזמין את הוועדה למעמד האישה לסיור במקלט,

גם אם הוא טרם נפתח ממשית. הוא בהחלט מאוד מיוחד גם בקונספציה שלו וגם

במבנה שלו.

הנושא הוא גם ייעוץ לנשים מוכות. אין ספק שהמפתח לפעילות ולפתרון חלק

גדול מאוד מבעייתן של נשים הוא התלות הכלכלי. ברגע שמעמדן הכלכלי של

נשים יהיה יותר גבוה, הן גם תדענה לעזור לעצמן במקרה שהן, מה שנקרא,

נופלות בפח במשפחה אלימה. הן תוכלנה גם ביתר קלות לפתור את בעיותיהן,

דבר שהיום חלק גדול מהנשים לא יכולות לעשותו, כי התלות הכלכלית חזקה

יותר מהכל. ואז הן עוברות לסדר היום, ממשיכות הלאה, ובעצם האלימות הזאת

הולכת ומתמשכת. אני חושבת שאחד הנושאים החשובים ביותר הוא הנושא של

מצבן הכלכלי של נשים. זה עדיין נושא שמחייב באמת פעילות רב-מערכתית, של
כל המערכות
מצד אחד מודעות, מצד אחד אכיפת חקיקה, מצד אחד לעשות הרבה

מאוד. מדובר פה גם על חקיקה בתחום העבודה.

אחד הדברים המאוד בולטים זה מה שקרה במהלך העשרים שנים האחרונות במדינת

ישראל. זה באמת מהפכה מאוד גדולה בנושא של הצטרפות נשים למעגל העבודה.

אם במקור זה נעשה כך שארגוני הנשים היו צריכים לדבר עם נשים על החשיבות

להן ביציאה לעבודה, כמה זה יעשה להן טוב למען הבית, המשפחה, בתוך החברה

וכוי, היום נוצר הצורך הכלכלי. זה לא כל כך שיקולים של כן או לא, אלא

זה קודם כל באמת הכרח. לכן 45 אחוזים מכח העבודה אלו נשים. לצערנו, אף



מערכת שצריכה לבדוק את הנושא של העבודה לא נתנה תשובה לנושא של הצטרפות

נשים למעגל העבודה. למשל, לא נתנו את זה דרך הוצאות שנגרמות למשפחה

עובדת במעונות יום. אני וחושבת שזה צריך להיות היום אחד הנושאים הכי

משמעותיים.

בתשובה לדברים שנאמרו כאן אני רוצה לומר, לדעתי, אולי בעקבות האירועים

של המנהרה והאירועים שבעקבותיה, שיחות מחסום ארז, שיחות טאבה וכוי,

אולי במידה מסוימת צריכה להיות כאן איזו שהיא טקטיקה. לפי דעתי, שכחנו

שבימים המאוד קרובים תונח על שולחן הכנסת הצעת תקציב המדינה לשנת 97'

עם התכנית הכלכלית, עם התכנית עליה החליטה הממשלה בשבוע הראשון

לבחירתה, כשעוד כולם היו תחת איזה הלם. ועולים על הפרק הרבה מאוד

נושאים, ששוב, יש להם השפעה מאוד גדולה על הרבה מאוד אזרחים במדינת

ישראל. ואני חושבת שגם תהיה השפה חזקה מאוד על נושא נשים בעניין קצבאות

הילדים, שלפי דעתי אסור לנו בשום פנים ואופן לתת להן לעבור. אני יכולה

לומר לכם שאת הלקחים בנושא קצבאות הילדים למדנו כבר. זה היה שיעור מאוד

מאוד עגום. ואני אומרת שאת אחד הדברים הראשוניים שהממשלה עשתה מייד עם

בחירתה, לצערנו, הציבור שכח.

היו"ר יעל דיין; הם לא העבירו אותה.

עפרה פרידמן; גם בנושא הזה אנחנו נעמוד איפה שצריך לעמוד.

אסור לפגוע בנושא קצבאות הילדים. אם נצטרך,

נעשה מה שצריך, כי אני חושבת שזה אחד הדברים הכי בסיסיים.

בוודאי יש נושאים נוספים כמו אגרת הבריאות, שהיא מאוד משמעותית. הכנו

מסמך בנושא זה, ושלחנו אותו גם לשר הבריאות. ביקשנו להיפגש אתו כדי

להעלות את הדברים. כל הנושא הזה כאילו נדחה לדיון מחודש, אבל, לצערנו,

לא היתה שום היענות עם כל הבעייתיות שישנה בנושא הבריאות.

בכל הנושאים האלה שיעמדו על הפרק - אם יעמדו, איך שיעמדו - אנחנו נהיה

היכן שצריך כדי לנסות מבחוץ ולהפעיל את הציבור.

לגבי הנושאים של מעמד אישי. אנחנו עוסקים בנושאים האלה הרבה מאוד שנים

ומנסים לפתור עד כמה שניתן בעיות פרטניות. ברור לנו שלאור הקואליציה,

מול מספר מצומצם של חברות כנסת נמצאת קואליציה הרבה יותר גדולה של

מפלגות דתיות וחרדיות. זה נושא שבנעמ"ת נצבר בו הרבה מאוד ידע. ואני

חושבת שאנחנו יכולים לעשות הרבה מאוד.

נושא חוק ההמרה תלוי ועומד לפני בג''ץ, שהגישה נעמ"ת יחד עם התנועה

הקונסרבטיבית על הנושא של גיור ילדים מאומצים. זהו בהחלט מה שנקרא שימת

איזה כדור באקדח של כל ממשלה, מכיוון שברור שברגע שזה יגיע לבג"ץ,

במיוחד לאור הבג"ץ הקודם, יהיו חייבים לאשר את הדיון הזה, וכמובן שצריך

לעשות הכל כדי לסכל את חוק ההמרה.

יש נושאים קרדינליים, והתייחסו כאן לחלק מהם. אבל יש נושאים שהם חובקים

עולם ומלואו. לי אין ספק שהנושא של השלום הוא המפתח לכל. הוא המפתח

לפתרון בעיות כלכליות, הוא המפתח לפתרון של הרבה מאוד בעיות בתוכנו.

הוא המפתח לכך שגם אלימות אחרת הולכת וצומחת. נעמ"ת תמיד עמדה בעניין

הזה היכן שצריך כדי לתמוך בתהליך השלום, ואנחנו נמשיך לעשות את זה היכן

שצריך. היינו גם בעצרת, וזה זכה לביקורת מאוד גדולה, למה נעמ"ת מתייצבת



שם, לאור כל השינויים שהיו בהסתדרות. ואמרנו שנעמ''ת תהיה בכל מקום שבו

אומרים "כן לשלום ולא לאלימות", ושם אנחנו נמשיך להיות. אנחנו חושבות

שיש מקום לגייס נשים, אמהות, מכל הקשת הפוליטית, כולל מגעים שיש לנו

היום גם עם נשים פלשתינאיות, באמת לעשות כל צעד שנדרש מאתנו כדי להציל

את השלום.

אני רוצה באמת לברך את כל חברי הוועדה וחברותינו מנעמ"ת שהגיעו לכאן.

אני באמת מאמינה שיש הרבה מאוד דרכים לשתף פעולה, גם לצורך מחאות

מבחוץ.

רציתי להשיב לשאלתה של נעמי חזן. לגבי הנושא של מה שקורה במערכת

ההסתדרותית. המצב בוודאי מקרין גם על נעמ"ת בעובדה שחלק מהמשאבים

שמגיעים לנו, שעליהם אנחנו בנינו את התקציב שלנו, אינם מועברים. זה חלק

גדול מאוד מהמשאבים. אנחנו נערכות לעשות מהמעט שיש לנו. זה בגלל שיש פה

הרבה מאוד חברות שרואות בעבודה שלהן בנעמ"ת שליחות אמיתית, ובאמת עושות

כמעט את הבלתי אפשרי במעט כסף שישנו, ועושות את מה שאנחנו עושות.

בתוך המערכת ההסתדרותית היתה החלטה בנושא של הקמת מרחבים. זו החלטה

שמחייבת מבחינת המפה הארגונית גם את נעמ"ת, כי אנחנו תמיד עבדנו

בהסתדרות. זה אומר שגם סניפי נעמ"ת יצטרכו להפוך להיות סניפים כאלה.

אנחנו רואים בזה בעיה מאוד גדולה לגבי השירות שלנו לציבור נשים, ואנחנו

יודעות שכדי לעמוד בנטל, צריכה להיות לנושאים האלה נגישות הרבה יותר

גדולה. אישה, אם היא אישה מוכה או אישה שיש לה איזו שהיא בעיה או איזו

שהיא מצוקה - אני לא מניחה שהיא תאסוף את כוחותיה הדלים ותיסע למרחקים

כדי לקבל תשובות לבעיות שלה. יכול להיות שחלק מהנושאים הללו לא יבואו

לידי פתרוו בכלל, והיא תישאר במצוקתה. כמו שאמרנו, אנחנו עושות את כל

המאמצים כדי לקבל את מה שמגיע לנו. עליו לא נוותר. ניאלץ אולי לראשונה

ללכת להליך משפטי עם ההסתדרות, אבל בתוכנו נעשה כדי לתת את מקסימום

השירות והתשובות לציבור הנשים.

בוודאי שבין המפוטרים בהסתדרות ישנן הרבה נשים. ואני יכולה לומר שלפחות

מבחינת ההסכמים שנחתמו בעבר לגבי פרישה, דאגנו שנשים תקבלנה את מלוא

הזכויות שלהן מבחינת שוויון, ואנחנו מודעות לבעייתיות. לעומת זאת, למשל

הלשכה המשפטית שלנו מטפלת היום בתביעה ייצוגית של עובדות קופת-חולים,

שלגביהן נעשה עוול בתנאי הפרישה שלהן. וזו תביעה שעלולה לעלות

לקופת-חולים הרבה והרבה מיליוני שקלים, אם התביעה תסתיים, מה שיש

להניח, בזכייתן במשפט הזה.

אני רוצה לומר שעל הפרק נמצאים היום עוד כמה נושאים, שלפי דעתי יצברו
תאוצה
קרנות הפנסיה וזכויות סוציאליות. אנחנו ערוכות עכשיו להגשת בג''ץ

על הנושא של קרנות הפנסיה. הנושא הזה הוא נושא שחייב התייחסות בגלל

המודעות. נשים היו עד היום פחות מודעות לתנאים הסוציאליים שלהן, ואני

בטוחה שבאמת בשיתוף פעולה ולאור חשיבות הנושא, מתוך רצון לקדם אותו,

נוכל ביחד לעשות הרבה.

ושוב, תודה לחברי הוועדה.

הישיבה ננעלת בשעה 15;15

קוד המקור של הנתונים