ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 19/04/1999

החלטת הממשלה להעניק ליחידים מעולי אתיופיה המתגוררים בהוסטלים ובאתרי קראוונים למעלה מחמש שנים, משכנתה מוגדלת לרכישת דירה; מדיניות המשרד לקליטת העלייה, משרד הבינוי והשיכון ועיריית ירושלים, בנושא מעבר העולים מאתיופיה מגבעת המטוס לדיור קבע בירושלים; פינויים של צעירים עולים מאתיופיה המשתכנים בהוסטלים

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 215

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני, גי באייר התשנ"ט (19 באפריל 1999), שעה 00;09

נכחו;
חברי הוועדה
נעמי בלומנטל - היו'יר

מרינה סולודקין

מוזמנים; ישראל שוורץ - סמנכ"ל בכיר לאכלוס, משרד הבינוי והשיכון

יגאל אסף - סגן מנהל אגף נכסים ודיור, " "

חביב קצב - המשרד לקליטת עלייה

שי יפתח - רפרנט שיכון, משרד האוצר

יוסף אקלה - יועץ ראה"מ לנושא האתיופים, מי ראש הממשלה

ניסו כוכי - אגף תיאום, מעקב ובקרה

אברהם הומינר - סגן מנהלת אגף הרווחה, עיריית ירושלים

דני דורני - מנהל אתר גבעת המטוס, עיריית ירושלים

שי סמואל - סגן מנהל אתר גבעת המטוס, " "

אורי זניר - משנה למנכ"ל הברת "עמיגור"

אברהם סימן-טוב - מנכ"ל חברת "פרזות"

יואב הס - מנכ"ל אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

אברהם נגוסה - ארגון "מכנף דרום לציון"

יהודית אברמסון - רכזת תוכנית "אמץ סטודנט" - ארגון

צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

עו"ד ענת שקולניקוב - המרכז לזכויות האזרח

יונה רדא - נציג עולים, בת-ים

שפרה שידלוביצקי - הסוכנות היהודית

מזכירת הוועדה; וילמה מאור

קצרנית; עפרה הירשפלד

סדר-היום; 1. פינויים של צעירים עולים מאתיופיה המשתכנים בהוסטלים.

2. החלטת הממשלה להעניק ליחידים מעולי אתיופיה המתגוררים בהוסטלים

ובאתרי קראוונים למעלה מחמש שנים, משכנתה מוגדלת לרכישת דירה.

3. מדיניות המשרד לקליטת העלייה, משרד הבינוי והשיכון ועיריית

ירושלים, בנושא מעבר העולים מאתיופיה מגבעת המטוס לדיור קבע

בירושלים.



1. פינויים של צעירים עולים מאתיופיה המשתכנים בהוסטלים.

2. החלטת הממשלה להעניק ליחידים מעולי אתיופיה המתגוררים בהוסטלים ובאתרי

קראוונים למעלה מחמש שנים, משכנתה מוגדלת לרכישת דירה.

3. מדיניות המשרד לקליטת העלייה, משרד הבינוי והשיכון ועיריית ירושלים,

בנושא מעבר העולים מאתיופיה מגבעת המטוס לדיור קבע בירושלים.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני פותחת את הישיבה. על סדר-יומנו שלושה נושאים שברצוני לדון בהם, בעקבות

פניות שהיו אלי בזמן האחרון, ואני מבינה שגם הממשלה נענתה לחלק מהפניות שלנו

אליה, וזו בשורה טובה מאד.

על שני נושאים נדון במשולב. אחד מהם הוא פינוי צעירים-עולים מאתיופיה, גם

אלה שמשתכנים בהוסטלים ויחידים המתגוררים באתרי הקראוונים. נושא שני שאני רוצה

להעלות, ואני מקווה שנוכל להתקדם בו מעט, הוא אתר הקראוונים גבעת המטוס. ירושלים

נענתה, לאחר שלא עשתה זאת בעבד, לפניות לקלוט בירושלים עולים מאתיופיה. היינו

בתחילת הקליטה, זה היה מרגש מאד. אני יודעת שיש הרבה בעיות, אבל עם זה אני מקווה

שאפשר יהיה להתגבר עליהן.

אחת הפניות אלי היתה, שלאור מהירי הדיור הגבוהים בירושלים, למעשה אין לדיירי

ההוסטלים בירושלים אפשרות לרכוש דירות בעיר. זה אמור בוודאי לא רק לגבי עולי

אתיופיה אלא גם לגבי עולים אחרים, ולכן רציתי להעלות את זה על סדר-היום. אני לא

מאמינה שכבר היום נוכל למצוא לזה פתרון.

יש עוד נושא שבוודאי נידרש אליו בעתיד הלא-רחוק, והוא הדור השני. אנחנו

נותנים די הרבה זכויות לאלה שעלו לארץ כיחידים וקיבלו הכרה בתור שכאלה. אנחנו

נדרשים כעת, להערכתי, לשאלה מיז קורה לגבי הדור השני של דיירי הקראוונים מבין עולי

אתיופיה, ואחרים, משום שגם הם כורעים תחת הנטל ואנחנו יודעים שלהורים אין אפשרות

לעזור להם. אנחנו בעצם פוגשים את האוכלוסיה של עולי שנות החמישים, שגם להם היה

קשה מאד לסייע אחר-כך לילדיהם, בגלל התנאים הכל-כך קשים.

אני חושבת שאנחנו לא צריכים לחזור על השגיאות שנעשו בעבר ולמצוא כל דרך כדי

למנוע את המצב העגום של דור שני, שלישי, ורביעי למצוקה. הנושא הזה יעמוד על

סדר-יומנו בקדנציה הבאה ואני רוצה שזה יירשם בפרוטוקול. אני לא בטוחה שאני אמשיך

בתפקידי כיושבת-ראש ועדת העלייה והקליטה, אבל אני בוודאי אתן דעתי על הנושאים

האלה ואמשיך לעקוב אחריהם.

נתחיל בענין היחידים המתגוררים באתרי הקראוונים, והייתי רוצה לשמוע את ישראל

שוורץ, חביב קצב ואת נציג משרד ראש הממשלה. יושבים כאן שני נציגים נכבדים ממשרד

ראש הממשלה. אני רוצה גם לקדם בברכה את יוסף אקלה, יועץ ראש הממשלה לענייני

העולים מאתיופיה. אני ממשיכה לברך את ראש הממשלה על הצעד של מינוי יועץ מיוחד

לנושא הזה, נושא שצריך לטפל בו בחרבה מאד תשומת-לב, הן לגבי העלייה מאתיופיה והן

לגבי הקליטה בארץ. אני רוצה לאחל לך, יוסי אקלה, הרבה מאד הצלחה. אני מכירה

אותך כבחור מוכשר מאד ואני מקווה שגם תהיה מרוצה בתפקידך ושיהיו לך הישגים רבים.

אני כבר רואה התחלה של הישגים, ואני בטוחה שתרמת לכך. הנציג השני ממשרד ראש

הממשלה הוא ניסן כוכי, מאגף תיאום, מעקב ובקרה במשרד ראש הממשלה, שמכהן בתפקיד

כשבעה חודשים. אני מברכת גם אותך, ואני מבינה שגם אתה תמשיך לעקוב אחרי הקליטה

והטיפול בעולי אתיופיה, ואני משערת שגם לגבי עולים אחרים.
ניסן כוכי
אני עוסק בעיקר עם ועדת המנכ"לים.
היו"ר נעמי בלומנטל
רשות הדיבור למר שוורץ, בבקשו;.
ישראל שוורץ
גברתי היושבת-ראש, הבנתי מדברייך שיש בעיה של פינוי יחידים מאתרי קראוונים,

ולא כך הוא. כל מי שרוצה יכול לגור שם בלי מגבלה. אין שום בעיה של התמודדות

הממסד עם היחידים באתרים. מעבר לכך, כדי לקצר את השהות באתרים, השבוע היתה ישיבה

עם משרד האוצר ומשרד הקליטה והגענו לסיכום על עידכון- הסיוע ליחידים שמתגוררים

באתרים, והסיוע היום עומד בגבול הנורמטיבי העליון ולא התחתון. הסיוע אכסטרה בגין

הפינוי עומד היום על 160 אלף שקל, מזה 15 אלף שקל בהלוואה וכל השאר מענק, וזה בא

בנוסף לזכאות האישית של הדייר, שהוא גם סדר-גודל של ששים וכמה אלף שקל. צריך

להבחין בין הזכאות האישית עקב היותו עולה יחיד, שהיא אחידה לכולם, לבין התוספת

המיוחדת בגין פינוי הקראוונים, ובסך-הכל זה מביא לסיוע של 225 אלף שקל, כשהרוב

הגדול הוא מענק, ואנחנו מקווים שבשנה הבאה נראה פחות יחידים בקראוונים מאשר היום.

היו"ר נעמי בלומנטל;

כמה יחידים יש עדיין בקראוונים?

ישראל שוורץ;

בקראוונים יש 420 יחידים מהעלייה הקודמת. אלה שמגיעים היום לשם אינם

רלבנטי ים.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אנחנו קיימנו סיור עם ראש הממשלה בבארותיים ואני שומעת על מצוקות קשות גם בבת

חצור וגם בחפץ חיים, וגם בבארותיים. למעשה רצינו לחסל את התופעה הזאת. יש כאן

מישהו שמטפל בנושא הזה באופן צמוד? משום שתמיד אפשר לומר שכל מה שאנחנו נותנים

כמענק לא מספיק כדי לרכוש דירה באחד המקומות בארץ. הנושא הזה חוזר על עצמו, משום

שאנחנו תמיד מנסים לחשוב אולי שניים יכולים לגור יחד, וזה לא יוצא אל הפועל. אתם

כמשרד הקליטה, כמה הצלחתם בשנה האחרונה לגרום לכך שהם יעברו לדיור קבע?

חביב קצב;

אם את מתיחסת לבארותיים בלבד, בשנה האחרונה היו בסך-הכל 44 פינויים של יחידות

משפחתיות, הרוב המכריע היו יחידים. כרגע נשארו בבארותיים 100 יחידים. יש עוד

ארבעה קשישים שסירבו לכל ההצעות שקיבלו, ויש עוד שמונה משפהות, שברובן היו

צעירים, נישאו והפכו למשפחות. זה באשר לבארותיים.

כאשר תוך שבועיים ההנחיות יגיעו לבנקים ולשטח, אנחנו מתכוונים להקים צוותי

פעולה, כפי שעשינו כל הזמן, שילוו את העולים באתרים, לקשר אותם עם חברת תיווך,

להקל עליהם, להפעיל מערכת הסברה מאד אגרסיבית על-מנת להסביר להם את ההזדמנות, כפי

שאמר מר שוורץ, שזה הגבול העליון של הסיוע, ונעשה הכל כדי שהם יממשו הפעם את

הזכאות. כי אם הם לא יממשו אותה, והסיוע הזה הוא טוב לשנה אחת בלבד, אני חושב

שהם צריכים תוך שנה לעשות את המקסימום לממש אותה ולעזוב את האתר.

היו"ר נעמי בלומנטל;

מתוך ההיכרות של הוועדה את הנושא, צריך להיות ליווי צמוד כדי לא להחמיץ את

ההזדמנות. כי בפועל קורה שאותם צעירים אומרים; אם כל פעם מעלים לנו את המענק,

נחכה עוד שנה ונקבל סיוע יותר גדול. הרי אז מאד נזהרנו לא להבטיח שיהיה סיוע

גבוה יותר, כדי שהם לא יישארו באתרי הקראוונים. לפי דעתי מאד חשוב כאן הליווי



האישי הצמוד, ואני חושבת שגם מבחינת חסכון, אם אנחנו יכולים לסייע בזה, מאד חשוב

שיהיה ליווי אישי כדי לשכנע את היחידים האלה לעזוב עכשיו, כי קרוב לוודאי שלא

יהיה מענק גבוה יותר. שוק הנדל"ן נמצא עכשיו בשפל מסוים וכדאי לרכוש דיור בהקדם

האפשרי.
חביב קצב
אני מסכים אתך לחלוטין, וזה מה שאנחנו רוצים לעשות.

צריך להסביר עוד נקודה. 225 אלף שקל - חלק גדול מהסכום הזה ניתן כמענק, פחות

10,000 שקל מהזכאות שיש לזוג אתיופי. לכן, יש גבול למה שיחיד יכול לקבל.

לדעתי הוא בשום פנים ואופן לא יכול לקבל יותר.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו יודעים את זה, ועם זאת תמיד מצפים ליותר. לכן נראה לי שהשכנוע הזה הוא

מאד חשוב עכשיו. חשוב להבהיר להם שייתכן מאד שמחירי הדירות יעלו, והמענקים לא

בהכרח יעלו.
חביב קצב
אנחנו נעשה את זה ולשם כך נשתמש בראדיו רק"ע. העובדים שלנו בשטח ייפגשו

ספציפית ברמות הבכירות עם העולים. אנחנו נקשר ביניהם לבין המתווכים ונעשה הכל

כדי שזה יצליח. אבל אני מקווה שגם הם יתרמו, ואני בטוח שגם התאחדות עולי אתיופיה

תשתף פעולה ותעזור לנו בהעברת המסר, שאכן זה הזמן שכדאי להם לממש את הזכאות.
היו"ר נעמי בלומנטל
אם תרצו את העזרה שלי, אשמח לסייע, בלי קשר לבחירות. תודה רבה.
ישראל שוורץ
אנחנו גם היום נקיים דיון במשרד ראש הממשלה, ובין השאר בנושא שלדעתנו הוא אחד

מהנושאים שמעכבים את הפינוי, של מה שקרוי הקפאת זכויות. כי אנחנו מאמינים שאם

נבוא לאנשים שגרים שם ונאמר להם שהזכויות שלהם יישמרו לתקופת-מה, גם אם הם יעזבו

את האתר, זה יכול לגרום לחלק מהאנשים לומר: בסדר, בוא נגור ככל האדם.
וילמה מאור
יש לנו כבר התחייבות כזאת שלכם.
ישראל שוורץ
ממש לא. אין התחייבות כזאת.

אנחנו נעלה את הנושא של הקפאת זכויות. האוצר מתנגד לכך, אבל הנושא הזה יעלה

ואני מניח שנתקדם בו.
וילמה מאור
לגבי ההוסטלים יש כבר שיריון של הזכויות שלהם.
שי יפתח
אני לא -מבין מהמכתב שיש שימור זכויות. עד כמה שאני יודע, היום אין סיוע

מיוחד לדיירי ההוסטלים. מעבר לזה, הנושא של שימור זכויות הוא נושא בעייתי מאד



שאנחנו מתנגדים לו בצורה נחרצת, ויש לכך לא מעט נימוקים, אבל הנימוק הבסיסי חוא

שזכאות נקבעת לפי המצב הסוציו-אקונומי ביום קבלת מימוש הזכאות, ולאלפי מצב

סוציו-אקונומי בעבר. ניתן להדגים את זה על עשרות מקרים שלאנשים יש אינסנטיב לממש

זכאות על-פי מצבם בעבר, מצבם השתנה לטובה, ולא רק עולי אתיופיה. לכן זכאות נקבעת

לפי המצב הסוציו-אקונומי ביום מימוש הזכאות.
היו"ר נעמי בלומנטל
אפשר לבדוק אוכלוסיות שונות. יש לכם תפיסה בסיסית, שאולי בבסיס היא נכונה

ויש בה היגיון-. אבל כשאנחנו במצב לא רגיל, כי לגור בקראוון זה מצב לא רגיל, וזה

גם לא מצב שהחברה הישראלית רוצה להסכים אתו, לכן אנחנו רוצים למצוא כל דרך אפשרית

כדי לעודד את אלה שעדיין גרים בקראוונים, לעזוב. אי-אפשר להכריח בן-אדם, ולכן

אנחנו מחפשים דרכים.
שי יפתח
השאלה היא מה אנחנו יכולים להגיד, אחרי שיצרנו תקדים כזה, לאנשים שהתגוררו

פעם בדיור ציבורי, ואולי בעתיד הם יבקשו לרכוש דירה על-פי חוק הדיור הציבורי.

לכן אנחנו יוצרים פה תקדים מאד בעייתי.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני בטוחה שגם למשרד השיכון ולנציגי ו, בוודאי לאנשי משרד הקליטה, יש הרבה מאד

נסיון, והם מדברים על-סמך הדברים שהם חווים בשטח. אתם מדברים מתוך קונספט שהוא

נכון בבסיס, אבל יהיו יוצאים מן הכלל. נאמר כאן על-ידי נציג משרד ראש הממשלה

שבסופו של דבר הדברים ייסגרו.

אני רוצה לומר בענין זה, שיש להתחשב באוכלוסיות מסוימות, יש להתחשב בתנאים

מסוימים, ואפשר לעשות יוצאים מן הכלל, ולא בהכרח היוצאים מן הכלל הם אלה שימשכו

אחר-כך לצאת מהקונספט הבסיסי ומהעקרונות הבסיסיים. לא צריך לראות את זה תמיד כך

ולהיתפס לנוקשות.
שי יפתח
זה לא ענין של נוקשות. השאלה אם הזכאות שלהם לשימור זכויות לא תגרור אחריה

גם בקשות של אנשים אחרים שיבקשו לממש זכאות, ואם נוכל אז לעמוד בפרץ ולהגיד לא.

העולה שגר בהוסטל לא קונה דירה מסיבות השמורות עמו.
היו"ר נעמי בלומנטל
אתה בוודאי תשמע כאן חלק מן הסיבות. אנחנו יכולים לסייע רק בלחץ העמדות

שלנו, או בחקיקה. בשלב זה לא מצאנו לנכון להיכנס לחקיקה בנושא הזה, אבל אם לא

תהיה ברירה נעשה את זה.

אין היום מצב רגיל של דיירי קראוונים. זה מצב בלתי רגיל שאנחנו לא רוצים

להסכים אתו. לכן הצפי שלנו הוא נכון לגבי ההחלטה לשמור על הזכויות.

אני תומכת בעמדה של משרד השיכון ושל משרד הקליטה בענין שמירת הזכויות גם

לדיירי ההוסטלים וגם לדיירי הקראוונים, ותאמין לי שאנחנו חיים את הנושא הזה

בוועדת העלייה והקליטה מאד-מאד. אני אומרת זאת מתוך היכרות טובה את הנושא.

רשות הדיבור לאברהם הומינר, סגן מנהלת אגף הרווחה בעיריית ירושלים, בבקשה.



אברהם הומינר;

אני אחראי מטעם העיריה על פינוי אתו- גבעת המטוס. קודם-כל אני רוצה לברך על

הגדלת המשכנתה ליחידים, אבל אני רוצה להזכיר לכולם שהברכות לא מקיפות הכל, כי 225

אלף שקל זה בערך 50 - 55 אלף דולר, ובירושלים דירת שני חדרים עולה היום 80 - 90

אלף דולר. יוצא שעדיין הסרים 40 אלף דולר, ומתוך ההיכרות שלנו עם משפהות שם, חלק

לא עובדים, חלק נשים עם ילדים, הד-הוריות,והם לא יוכלו להגיע לדירה.

חביב קצב;

אנחנו מדברים על יחידים בלבד.
אברהם הומינר
למרות שאני לא בקי במלוא המשכנתאות, עדיין יש פערים אצל חלק מהאנשים כדי

להגיע ליכולת לרכוש דירות, לפחות בירושלים. עיריית ירושלים מעוניינת לקלוט אנשים

בירושלים, ודאי זוגות צעירים ויחידים. ב. כל משפחה וכל יחיד הם שיחליטו לאן הם

יילכו לגור.

אנחנו מופקדים על פינוי האתר עד סוף 1999 ואנחנו רוצים לעשות את כל המאמצים -

לפי דעתי לא תחיה ברירה אלא להעזר בממשלה, בוועדה זו ובוועדות אחרות גם כן - כדי

לקדם את הענין. לגבי המקרים הבעייתיים, בסך-הכל יש לנו קשר מצוין עם משרד הקליטה

ועם משרד השיכון, יש לנו נסיון משותף לפינוי מאהל של גבעת ההפגנות וכו'. זאת

אומרת, בסך-הכל יש הידברות טובה. כרגע אני לא רוצה לבקש הטבות, כי יש לנו את

הרוסים, את הישראלים, כולם ירצו ליישר קו, ויש השלכות כמו שאמר נציג האוצר, בכל

רחבי הארץ.

אבל הבקשה שתופנה לוועדה זו תהיה המשכית לגבי סיוע, ואין ספק שהוא יידרש.

הסיוע שאנחנו צריכים עכשיו, כמו שנאמר פה, הוא לקדם את הענין באופן מאסיבי,

להסביר לאנשים ולשכנע אותם לנצל עכשיו את המומנטום. יש הגדלה של משכנתאות, מחירי

הדירות בירידה. איננו יודעים מה יהיו המחירים אחרי הבחירות, וייתכן שהם יעלו.

לכן הבקשה שהופנתה אל משרד הקליטה היא לתת תקציבים כדי להעסיק עוד כמה עובדים

שילוו את המשפחות, ותקציבים לכל מיני הוצאות שיש למשפחות. אנחנו פנינו

לתורמים, חלק מזה נעשה מכספי משרד הרווחה בעיריית ירושלים. זו בקשתנו לוועדה.
יואב הס
שאלה אינפורמטיבית. ראיתי בעתון שמדובר על אנשים שגרים בהוסטלים ובאתרי

קראוונים חמש שנים. ייתכן שבעתון היה כתוב משהו לא נכון. אבל אם זה נכון, אני

לא מבין מה ההיגיון הפנימי בזה. בן-אדם צריך להירקב באתר קראוונים כשבחורף הוא

קר מאד ובקיץ הוא הופך לתנור אפייה והוא צריך להירקב שם חמש שנים בשביל לקבל את

הזכות הזאת? יש צעירים שגרים שם שלוש שנים או שנתיים. '"לא מספיק הסבל הנורא שהם

עוברים וצריך לקבוע את התקופה לחמש שנים? אני ממש לא מבין את זה.

ישראל שוורץ;

ההגדלה האחרונה של 35 אלף שקל מיועדת למי שגר שם חמש שנים. אלה שגרים פחות

מחמש שנים, ייתכן ו"יסתפקו" בסיוע שהיה לפני-כן, כלומר תוספת של 125 אלף שקל,

שרובו מענק, שזה יותר מאשר הסיוע שניתן לזוג צעיר ישראלי החלש ביותר.

היו"ר נעמי בלומנטל;

מר קצב אומר שיש היום כ-420 יחידים מבין הוותיקים יותר. כמה מהם עומדים

בקריטריונים שלכם?
חביב קצב
כל 420 היחידים עומדים בקריטריונים. כפי שאמר מר שוורץ, הם גרים שם למעלה

מחמש שנים. יש לנו עולים שמגיעים בשנים האחרונות, שזה קשור בכל ההתארגנות שלנו,

בקליטה של הפלאשמורח, ואנחנו מעדיפים כרגע לפתור את הבעיה של אלה שעלו ב"מבצע

שלמה" ולפני-כן ולהתמודד עם זה. כשנגיע לגשר, נעבור גם אותו.

יואב הס;

השאלה השנייה היא לגבי עידכון המשכנתאות. המשכנתאות הן בשקלים, וכמו שאנחנו

יודעים, שוק הדירות עולה ויורד תמיד בדולרים. אינני יודע אם אחרי הבחירות הוא

יעלה או לא, אבל אני מציע שיהיה עידכון פעם בחודש - חודשיים, לפי עליית הדולר, כי

אחרת אין לזה משמעות.

אני רוצה להתיחס לסכום שמר הומינר דיבר עליו קודם, ואני חושב שהוא מאד קלע

למטרה, אבל הוא דיבר רק על ירושלים. הרי מגבילים אותם לרכוש דירות אך ורק באזור

המרכז, לא רוצים שהם ייצאו לפריפריות, למקומות חלשים. איפה הם יכולים לרכוש דירת

שני חדרים ב-50 - 55 אלף דולר באזור המרכז? יש לזה תשובה חד-משמעית: רק בשכונות

מצוקה, בבתים הכי פחות מבוקשים, שבהם יש ריכוז הכי גדול של מסוממים ושל אנשים

מהסוג הזה. האם לשם אנחנו רוצים לכוון את הצעירים האלה, ולחזור על אותן טעויות

שהתחלנו לעשות מתחילת תוכנית המשכנתאות ואנחנו צועקים על זה כל הזמן, וכל הזמן זה

חוזר על עצמו, וכשאנחנו רואים איפה האתיופים קונים דירות, אנחנו רואים שהם קנו

במרכז הארץ בשכונות מצוקה. למה לא לתקן סוף-סוף את הטעות הגדולה הזאת? האם אנחנו

רוצים להפוך אותם לעבריינים? אנחנו רוצים להפוך אותם לאנשים שישתלבו טוב בישראל

בעולם הפשע? מה הרעיון שעומד מאחורי הענין הזה? אני פשוט לא מבין את זה.

מ"מ היו"ר מרינה סולודקין;

למה שהם לא יגורו באשקלון?

י ואב הס;

רוב האנשים שקונים דירות באשקלון, הם קונים בשכונת שמשון ובשכונות שהן

בעייתיות גם שם. כי במקומות הטובים המחירים יותר גבוהים והם לא מסוגלים להתגבר

על הפער. גם אם זה פער של 20 אלף דולר, אין להם את הסכום הזה. הם נדחקים

לשכונות בעייתיות, וזה קורה בכל מקום, לא רק באשקלון. זה חוזר על עצמו בנתניה,

בחדרה, באשדוד ובכל מקום. כשמישהו קונה דירה בראשון-לציון, הוא קונה באזור שכונת

אליהו. מה הרווחנו בזה? אנחנו מכניסים אותם לתוך אזור שהשולטים בו הם כל מיני

"פושרים".

ליווי אישי. קיבלנו הבטחות ממשרד הקליטה על תוכניות לליווי אישי כבר לפני

ארבע שנים ויותר, כאשר התחילו את תוכנית המשכנתאות. עד היום לא היה ליווי אישי

ונותנים לאנשים ליפול לידיהם של כל מיני מתווכים שמרמים אותם וגונבים חלק מהכסף

לכיסם. אנחנו יודעים היטב כמה מתווכים התעשרו מתוכניות המשכנתאות. הכוונה

בתוכנית המשכנתאות היתה מצוינת אבל התוצאות עגומות ביותר. הדבר הזה חוזר על עצמו

כל הזמן. כל מי שיושב פה מחייך ויודע שאני צודק, ולא פותרים את הבעיה.

לפני למעלה מארבע שנים הצענו וביקשנו ממשרד הקליטה, כאגודה ישראלית למען

יהודי אתיופיה, שנכשיר לענין הזה אנשים ותיקים מתוך הקהילה, שסיימו אוניברסיטה,

ושיהיה ליווי אישי. דבר לא קרה עם זה. לא טרחו אפילו להגיד לנו שדוחים את

התוכנית הזאת, כשכל עלותה היתה 1.5 מיליון שקל, ואילו הכסף שנגנב מהאנשים האלה

מסתכם במיליונים רבים, ואלה כספי מדינה, כספים של כולנו.

אנחנו חוזרים שוב ושוב על אותן טעויות ואנחנו מפקירים את העתיד של הילדים ושל

המשפחות האלה-שהולכות לגור בשכונות שאותן הזכרתי. לא ראיתי מקום אחד בארץ שאנשים

נקלטו בשכונה טובה. יש כאלה בודדים, אבל בגדול - אין אנשים שהצליחו לצאת מזה,

ואנחנו פשוט ממשכנים את העתיד של הילדים שלהם.



מ"מ היו"יר מרינה סולודקין;

אולי כל הרעיון של קליטה בערים הגדולות איננו נכון. כי כפי שאתה אומר,

הגדילו את המשכנתה וזה לא טוב. אולי עדיף שהקהילה הזאת תגור במושבים וקיבוצים,

או לתת להם דיור ציבורי.

יואב הס;

ייתכן שאת צודקת. אני לא מדבר עכשיו על פתרונות. אני אומר שהמצב היום בשטח

הוא מאד-מאד עגום וחייבים לתקן אותו, או לכאן או לכאן. אי-אפשר לחייב אותם לקנות

דירה רק במרכז הארץ. היה בג"ץ על זה והוא אישר את זה. לדעתי זו טעות, וקורה

ששופטים טועים, אבל אפשר לתקן את זה. היום אנחנו יודעים שהתוצאות של הדבר הזה הן

עגומות מאד. אנחנו נשלם עליהן אחר-כך ביוקר, בתי הכלא יהיו מלאים באתיופים, בגלל

הטעויות האלה. וכשהם מגיעים לשכונות מצוקה, הם מגיעים לבתי-ספר שהרמה שלהם

מתאימה לשכונות מצוקה. לכן, גם בכיוון החינוך הם לא יכולים להתרומם. אנחנו

יודעים לפי מחקר של הג'וינט שהתפרסם לאחרונה, שמצב הילדים הוא "על הפנים" וילדים

בכתה הי לא יודעים קרוא וכתוב בגלל שהם מגיעים לבתי-ספר לא טובים, שלא יודעים לתת

תשובות לבעיות שלהם.

הדברים האלה הם כלל-ארציים. אתמול אירגנו עצרת מחאה וביקשנו פגישה עם ראש

הממשלה בנושאים של חינוך ודיור, והוא אפילו לא טורח לענות לנו. אני מנצל את

נוכחותו של יוסף אקלה כאן, ומבקש ממך להביא את הדברים האלה לתשומת-לבו של ראש

הממשלה. צריך לפתור את הבעיה הזאת ברמה של ראש ממשלה, כי עם כל הכבוד, גם משרד

הקליטה וגם משרד השיכון שיש להם הרבה רצון טוב, הם מוגבלים בגלל הדברים שמר שוורץ

אמר כאן. יש לכך השלכות על כל מיני ציבורים אחרים, הדברים קשים, אבל אי-אפשר,

בגלל ההשלכות האלה, לא לדאוג שהעתיד של קהילה שלמה לא יהיה עתיד של פשע, ואי-אפשר

לעבור על זה לסדר היום.

אני רוצה לסיים בספור קצר של בחורה יוצאת אתיופיה שברחה מ"נוה כרמל", כי היו

איומים על חייה. היא פלשה לקראוון בגבעת המטוס, בגלל הסיבה הזאת, ואדם שכבר

הרביץ לה מכות רצח בנוה-כרמל גרם לכך שהיא תיאלץ לברוח משם. היא הסתובבה למעלה

משנה בכל מיני מקומות ובסופו של דבר היא פלשה לקראוון בגבעת המטוס.

מר רולנד להב, שעובד עם חביב קצב, אישר שהבחורה הזאת תקבל אישור להישאר

בקראוון. עכשיו יש לנו בעיה עם "עמידר", כי שם אומרים שהם לא מוכנים לתת לה

להישאר בקראוון, למרות האישור של רולנד ושל חביב. יש גם אישור של עובדת סוציאלית

מעיריית ירושלים שטוענת שיש סכנה לחייה. הבחורה הזאת התבצרה בקראוון עם מיכל גאז
ואמרה
אם יבואו לפנות אותי מהמשטרה, אני אפוצץ את עצמי עם בלון הגאז הזה.

כאמור, יש אישור של רולנד והבחורה נמצאת בימים אלה בחרדה גדולה, כי אנשי

"עמידר" עומדים לפנות אותה משם. אני לא מבין את הדברים האלה. או שמשרד הקליטה

הוא זה שנותן את ההוראות ו"עמידר" מבצעת, אז שיבצעו. אני לא מבין למה צריך

להקשות בדברים האלה ולמשוך את זה עוד יום ועוד יום. אנחנו צריכים כותרת של בחורה

שהתאבדה בגלל הלחץ של הדברים האלה?
ניסן כוכי
זה לא נושא הדיון של הישיבה הזאת.
יואב הס
זה בדיוק הנושא של הישיבה, כי מדובר בקראו ונים.



מ"מ היו"ר מרינה סולודקיו;

יש טיפול אישי. למה אנחנו מדברים על זח כאן? תן לי את המסמכים ואני אכתוב

?למנכ"ל "עמידר" אם יש "פקק" בנושא הזה, אבל אין צורך לספר כאן על כל המקרים.
חביב קצב
אני רוצה להגיד כמה דברים ברוה טובה. יש אנשים שמסוגלים לקהת כל דבר טוב.

לפהות לא הכי שחור קיים עלי אדמות. אלה דבריו של יואב הס. לפי דבריו כל

האתיופים עבריינים. חצי מדינת ישראל נגועה בעבריינות.

י ואב הס;

לא אמרתי שכולם עבריינים. אל תכניס מלים לפי.

חביב קצב;

אמרת שכל רובע גי היא שכונה עבריינית, חצי אשקלון היא עבריינית. כל בן-אדם

שקונה דירה בשכונה הזאת הופך להיות עבריין. כל השכונות האלה, לפי דבריך, מנוהלות

על-ידי "פושרים".

כל המשפחות האתיופיות קנו דירות ואף לא אחת קיבלה ליווי. למעלה מ-5,000

משפחות אתיופיות פינו בחמש השנים האחרונות קראוונים לבד, קנו לבד. כל הליווי

האישי שנעשה אתם, ובהצלחה יתרה, והנתונים מדברים בעד עצמם, כאילו כל זה לא קיים.

אבל אין מה לעשות, חלק מהאנשים מסוגלים להפוך כל דבר טוב לדבר השחור ביותר עלי

אדמות.

אני מצהיר בפני הוועדה שמשרד הקליטה עשה, עושה ויעשה כל מה שביכולתו בליווי.

אנחנו לא זקוקים לאנשים חיצוניים שיעזרו לנו. יש למעלה מ-700 עובדים במשרד

הקליטה, מקרית-שמונה עד אילת, פרוסים בכל הרמות שבהן כל אחד יכול לתרום את תרומתו

בנושא הליווי. אנחנו לא זקוקים לתוספת עובדים ולא לאנשים מבחוץ בתשלום כדי שיעשו

את העבודה. יש עובדים שזה תפקידם והם ממלאים אותו בנאמנות.

גובה המשכנתה. אנחנו אומרים שכל עולה יחיד מאתיופיה, לא משנה מה גילו, מה

מצבו ומה הכנסתו, מקבל את המשכנתה המוגדלת ביותר בתנאים הטובים ביותר, שאף אחד לא

חלם עליהם. אנחנו אומרים שהמטרה שלנו מאד ברורה: לסייע להם.

יכול להיות שהנושא של שמירת זכויות כבר לא רלבנטי מול המשכנתה הגדולה שעומדת

היום לרשותם. היום אומרים להם; תנצלו עכשיו את ההזדמנות ותממשו את המשכנתה הטובה

ביותר במהירות המקסימלית. בכל מקרה, אמרנו שהיום יתקיים דיון אצל מנכ"ל משרד ראש

הממשלה בנושא שמירת זכויות.

גבעת המטוס. 76 משפחות, שהן למעלה משליש המשפחות ב"גבעת המטוס, רכשו דירות.

בסופו של דבר הנתונים מדברים בעד עצמם. אם התחלנו את מבצע המשכנתאות בפועל בסוף

נובמבר, ועד עכשיו 76 משפחות בגבעת המטוס רכשו דירות, זה נתון שמדבר בעד עצמו.

הרי אנחנו לא באים אל העולה עם חתימת החוזה ואנחנו לא חותמים על החוזה בשמו. יש

אדם בוגר שצריך לקבל את ההחלטה. אנחנו צריכים להביא בפניו את כל המידע, אנחנו

צריכים לספק לו את כל הנתונים, להדריך אותו ולהסביר לו שלא ייכשל ולא ירומה, אבל

אנחנו לא חותמים במקומו על חוזה, לא קונים דירה במקומו. זה ההבדל הדק בין ליווי

לבין החלטה עצמאית שהעולה הבוגר צריך לקבל. זאת הנקודה המעשית שאנחנו צריכים

להבין.

אנחנו כל הזמן לומדים משגיאות העבר. שימו לב, על עשרה אנשים באתר מסוים

יושבת ועדה בת שלושה-ארבעה אנשים ברמה המקומית הבכירה ביותר בראשות מנהל/ת לשכה

שמלווה את הנושא הזה.



אני רוצה לעבור- עכשיו לנושא של צעירים-יחידים שדיברת עליהם. אנחנו מדברים

כרגע על יחידים מאתיופיה שמתגוררים באתרים, שהם הרוב המכריע. כלומר, אין יחידים

אחרים שגרים באתרים. כי מטבע הדברים, חלק מהעולים היחידים מאתיופיה נקלטו

באתרים, חלקם במבנים קשיחים בתוך האתרים, וכיוצא באלה. אבל יש החלטה מאתמול של

השר, להקים ועדה שתבדוק את כל הסוגייה של פתרונות דיור ליחידים. זאת אומרת, כרגע

אנחנו מטפלים בנישה ספציפית של עולי אתיופיה. תשב ועדה, כמו שאנחנו רגילים לעבוד

בתיאום ובשיתוף ובהבנה מלאה עם שני המשרדים הבכירים השותפים לנו - משרד האוצר

ומשרד השיכון - בדרך אנחנו מגיעים יחד להסכמות ומקדמים הרבה מאד נושאים.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו פונים אליכם להקים ועדה שתבחן את כל הנושא של עולים יחידים. אנחנו

מדברים עכשיו בעיקר על ברית-המועצות לשעבר, אבל יש גם עולים מארצות שונות שלא

נחשבים לעולים מארץ מצוקה. היום נוספו הרבה ארצות כאלה, ואני יודעת שזה קשה מאד

לאוצר. אני חושבת שבמסגרת הנסיון הכן שלנו להגברת העלייה יש לקחת בחשבון כמה

ארצות בדרום-אמריקה שבהן יש משבר רציני והיינו רוצים להגביר את העלייה מהן. כנ"ל

צרפת. אני מקבלת הרבה מאד פניות מצרפת שממנה עולים אנשים רבים קשי-יום. אני

מבקשת להעלות גם את זה על סדר-היום. לכן אני שמחה על ההצהרה שתוקם לאלתר ועדה

שתטפל בעולים יחידים בכלל.
שי סמואל
יש לנו יחידים מבוגרים וצעירים בפינוי.

חשבתם פעם על בית אבות.
חביב קצב
אנחנו נתייעץ אתך בענין הזה.
היו"ר נעמי בלומנטל
רשות הדיבור לדני דורני, מנהל אתר גבעת המטוס מטעם עיריית ירושלים. בבקשה.
דני דורני
אני מנהל את אתר גבעת המטוס מטעם עיריית ירושלים, בעבודה משותפת עם משרד

הקליטה, כאשר מבחינה מקצועית אנחנו מקבלים את ההדרכה דרך משרד הקליטה, וזה נעשה

על הצד הטוב ביותר.

ברצוני לדבר על תהליך קצת יותר מוקדם, התהליך של קליטת עולי אתיופיה. אני לא

בא לבקר אף אחד. אני אומר את דעתי, אך ורק באופן מקצועי, נייטרלי אפילו.

תהליך הקליטה של עולי אתיופיה צריך להתחיל באתיופיה בצורה הרבה יותר מקצועית

מכפי שהוא מתבצע היום. לכן משרד השיכון, משרד הפנים ומשרד הקליטה צריכים לתת על

זה את הדעת, מכיוון שאנחנו מתחילים את הבעיות שלנו באתיופיה ולא פה. התהליך שהם

מתחילים באתיופיה גורם לנו פה בעיות שאנחנו מעמיסים על מערכת המשפט ועל עצמנו,

בעיות שניתן לפתור אותן שם, כולל בריאות.
היו"ר נעמי בלומנטל
תן לנו דוגמה מלבד בריאות.
דני דורני
דוגמה קטנה - נושא של גילאים. מגיע אדם מאתיופיה, נרשם, ובתיק שלו כתוב שהוא

בן 55. הוא מגיע לאיש משרד הפנים בנמל התעופה, וזה רושם: 46. בלחץ שקיים בנמל

התעופה, או באתיופיה, נקבע גילו של האיש 46. הוא מגיע לארץ ופתאום הוא מגלה

שהזכויות שלו שונות בגלל שהוא לא עבר את גיל 55. אבל אם הוא היה רשום בגילו

האמיתי, היו לו תנאים אחרים וזכויות אחרות.

הקליטה של העולים מאתיופיה היא קליטה לא רגילה. אני מכין כרגע, יחד עם משרד

העבודה והרווחה, חוברת כיצד לקלוט את העולים, חוברת שמעולם לא הוכנה. מאתיופיה

במיוחד, לא מחבר העמים ולא מעיראק או מרוקו, כי אתיופיה שונה. ברגע שתהיה החוברת

הזאת, האמינו לי שלעולים יהיה הרבה יותר קל להשתלב בארץ, ולנו כקולטים יהיה הרבה

יותר קל לקלוט אותם. הקליטה תהיה יותר רכה ויותר נעימה, ללא הפגנות וללא צורך

ללמד אותם את הדברים השליליים שקיימים במדינת ישראל.

אני רוצה להתריע. יש מגמה של צעירים אתיופים מכל הארץ, שעומדים לפלוש לאתר

גבעת המטוס. כרגע יש פלישה של שניים-שלושה בחורים צעירים, שהודיעו לי על פך.

אני הוצאתי מכתב למשרד הקליטה. לפי המידע שיש בידי עומדים לפלוש עוד עשרות בגבעת

אתר המטוס.

אני רוצה להתיחס עכשיו לענין המשכנתה, עד לפני שש שנים הייתי מחוסר דיור, עם

שני ילדים, וכשבאו העולים מחבר העמים כאב לי מאד שהם מקבלים יותר ממני. היום אני

מבין כמה טעיתי אז.

נכון, לעולים מאתיופיה צריך לתת הרבה יותר, כי הבסיס שלהם הרבה יותר נמוך משל

כל נער ישראלי. כואב לי להגיד את זה, שהישראלי לא יקבל אותו דבר. אבל אם אנחנו

רוצים שהעולים מאתיופיה ייכנסו ללא סטיגמות וללא ריכוזי אוכלוסיה באזורים

מסוימים, אנחנו צריכים להגדיל הרבה יותר את המשכנתה.

אני כמשרד הקליטה מפנה את אתר גבעת המטוס רק לעולים החדשים. קיבלתי כ-220

משפחות. בעזרת כספים וכוח-אדם של משרד הקליטה, נכון להיום פינינו 76 משפחות,

כאשר כל השבוע מגיעים עוד חוזים. כל הזמן יש יציאה של עולים חדשים, כי הם מבינים

את המצב שדיברת עליו, גברתי היושבת-ראש, של השפל במחירי הדירות, והם גם יודעים

שאחרי הבחירות הם ימצאו את עצמם בבעיה.

בירושלים, רק ארבע מתוך 76 משפחות קנו דירות בעיר.
שי סמואל
ההסכם היה להשאיר אותם בירושלים.

דני דורני;

כשאהוד אולמרט קלט את העולים האלה, סוכם שהוא רוצה שהם יישארו בירושלים.

אולמרט עשה הכל למען הקליטה שלהם בתוך ירושלים. כל המערכות עומדות לרשותי כמנהל

האתר, וכל מה שאני מבקש למען העולים אני מקבל ממנהלי האגפים למען העולים. והנה,

רק ארבע משפחות קנו דירות בירושלים. אין לי מה לבקש. המשכנתה לא מספיקה, אם

רוצים אותם בירושלים.

אני מסכים עם הדברים שאמר יואב הס שאנחנו יוצרים ריכוזי עולים בשכונות

מסוימות. אני מצטער לומר, אנחנו עושים ריכוזים בשכונות מסוימות, אם זה ביבנה, אם

זה באשדוד, או בגדרה, שאת המחיר שלהם נשלם וילדי האתיופים ישלמו.
היו"ר נעמי בלומנטל
יש כאן בעיה קשה מאד. כל הספור סבוך מאד, כי כשאתה צריך להסיע ילד, לאט-לאט

אתה רואה שהעדה עצמה מעוניינת לגור יחד. הם ואנחנו מתמודדים עם השאלה מה יותר

טוב.

יואב הס;

זה יכול להיות ברמת-גן או בגבעתיים, לא חייב להיות דווקא בשכונת מצוקה.
שייפתח
הדברים שנאמרו פה, בלשון המעטה הם לא מדויקים. קודם-כל, אם נבחן את מצבי של

צעיר עולה אתיופיה, הוא זכאי היום למשכנתה בגובה 225 אלף ש"ח. כשאנחנו מדברים על

דירה, לא בירושלים, אפשר לקנות דירת שני חדרים באחת מערי הלוויין של ירושלים, עם

החזר של עשרות בודדות שקלים בחודש. אי-אפשר לצפות שצעיר יקנה דירה בירושלים. גם

משפחה מקבלת משכנתה נדיבה של 465 אלף ש"ח. זה סכום גבוה מאד. מר זניר מחברת

"עמיגור" יגיד לכם שערכה הממוצע של דירה ציבורית הוא 55 אלף דולר, ואילו אנחנו

מדברים על פי 2. צריך להכניס את הדברים לפרופורציות. אנחנו מדברים על 465 אלף

ש"ח, ואם אני לא טועה, מחיר ממוצע של דירת שלושה חדרים, לזכאים בישראל, הוא כ-500

אלף שקלים. לכן, אנחנו לא מדברים על החזרים אדירים, ואני חושב שהמשכנתה שניתנת

לעולי אתיופיה עונה על הצרכים מעל ומעבר אפילו.
היו"ר נעמי בלומנטל
בכוונה העלינו את הנושא של ירושלים וזימנו לכאן את נציגי העיר. נכון שדירות

בירושלים, גם בתל-אביב וברעננה הן יקרות מאד. אני שואלת אם אתם, או הממשלה או

עיריית ירושלים כעירייה, יכולים לעשות משהו כדי לעודד הישארותם של העולים

בירושלים. מתחילת הישיבה לא חשבתי שנוכל למצוא לשאלה זו איזה שהוא פתרון, אבל

לשם כך אנחנו יושבים יחד. העולים כמהים להגיע לירושלים ויש חוקים על שולחן הכנסת

שמדברים על העדפה לגבי ירושלים. למיטב ידיעתי החוקים האלה לא נתקבלו. אבל זה

אומר שיש כל הזמן מסר שרוצים לחזק את אחיזתנו בירושלים, וחלק מהמסר הוא שאותם

עולים יישארו בירושלים. אני מדברת על עולים בכלל, לא רק מאתיופיה, כדי לחזק את

האוכלוסיה בירושלים. השאלה אם יש למישהו כאן איזה שהוא רעיון. אני מבינה שמדובר

גם בתקציב.

ישראל שוורץ;

התשובה היא בתחום המקרו, לא בתחום התשובה ל-150 משפחות. התשובה האמיתית היא

לבנות יותר בירושלים. אם יבנו יותר בירושלים, מחירי הדירות יהיו יותר סבירים וגם

בני יוכל לקנות דירה בירושלים.

יואב הס;

לא חייבים לקנות דירה. יש אנשים שלא רוצים לקנות דירה כי הם פוחדים להיכנס

להתחייבות, הם פוחדים שהם לא יוכלו לשלם את המשכנתה. הם מעדיפים לקבל דירה בדיור

ציבורי בתשלום חודשי קבוע, ואני לא רואה סיבה למה לא לבנות דירות להשכרה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

זה לא נראה לי. אולי זה פתרון טוב לעולים קשישים מברית-חמועצות ומארצות

אחרות, אבל לא לצעירים יחידים.
אברהם נגוסה
אני רוצה להתיחס לדברים שאמר יואב הס. אם נעשה שינוי קטן בתוכנית המשכנתה,

למשל שמשרד הקליטה סוגר ערים בפריפריה ועולים יכולים לעמוד במשכנתה וגם לקנות

דירה במצב טוב ולא לשלוה אותם לשכונות מצוקה בערים הגדולות; אם נמשיך כך, הילדים

ייהפכו לעבריינים.

אני רוצה לשאול את נציגי משרד הקליטה, מה הבעיה לפתוח את הערים שאתם סגרתם

ואתם לא מאפשרים לעולים להיכנס אליהן?
היו"ר נעמי בלומנטל
זה לא נכון. הביב קצב יענה לך.
אברהם נגוסה
אני יודע מה הוא יענה לי. הוא יגיד שהערים לא סגורות, אבל הורידו את

המשכנתה. אני מתכוון לזה שעשו את כולן רמה ב' ג'. תעשו את כולן רמה אי, אז כולם

י וכלו לקנות דירה.

דבר- שני. באשר להכנת הקליטה באתיופיה, אתמול הייתי בנוה צוף ופגשתי בהורה בת

22, ביכה, מפני שהיא היתה נשואה באתיופיה ובעלה נפטר בגונדר. לא היו להם ילדים.

משרד תפנים ומשרד הקליטה רשמו אותה בתעודת העולה של האמא. עכשיו היא צריכה לגור

עם האמא ועם האחים.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני מציעה שתפנה אלינו בענין הזה, בנפרד. היתה טעות.
הביב קצב
כל הישובים פתוהים בפני כל עם ישראל, כולל העולים מאתיופיה, כאשר ההבחנה היא
מאד פשוטה
לכל ישוב יש רמת הזכאות שלו. בישובי המרכז, שבהם אין תוספת הלוואת

מקום, תוספת עדיפות אי ו-ב', אמרנו שעולים מאתיופיה שאנחנו רוצים שירכשו דירות

במקומות. אלה, מאחר שמחירי הדירות גבוהים, הם יקבלו משכנתה יותר גדולה. אם עולה

מאתיופיה רוצה לרכוש דירה בבית-שאן או בקרית-שמונה - בבקשה, הוא יכול לקבל שם

אזור עדיפות, תוספת משכנתה, מה שהוא רוצה.

למשל, אם דירה בבית-שאן עולה 50 אלף דולר, העולה לא צריך לקבל 80 אלף דולר

משכנתה.
שי סמואל
לדוגמה, אנשים שגרים בעפולה שואלים אם הם יכולים לקנות דירה באזור המרכז.
חביב קצב
אם הם חסרי דירה - כן. אם הם לא חסרי דירה - לא. לפי הזכאות.

ישראל שוורץ;

הוא יקבל פתרון מהמדינה, בין שזה בבעלות ובין שזה בשיכון ציבורי, ומאותו רגע

הוא ככל דיירי השיכון הציבורי. הזכאות שיש לכולם יש גם לו. אין זכאות מיוחדת

ליוצא אתיופיה שגר בשיכון הציבורי.



יואב הס;

התשובה היא פשוטה, יש ערים, כמו באר-שבע, שבכלל לא נותנות לאנשים את

הזכאויות האלה. זה לא דבר חדש.
היו"ר נעמי בלומנטל
למה לומר כאן דברים לא נכונים? בסך-הכל אנחנו שומעים כאן שיש מגמה חיובית.

לא צריך להפוך כל דבר לשלילי. אני הבנתי מדברי מר קצב שכאשר עולה מאתיופיה רוצה

לגור בבית-שאן, בעפולה, בקרית-שמונה או בדימונה, יש לו זכאות כמו לכל זכאי שיכול

לרכוש דירה, עם כל התוספות של אזורי עדיפות, שהמשכנתה יכולה לתת מענה כמו לכל

זכאי עם ישראל שיכולים לרכוש דירה באותו מקום.

זאת אומרת שהבסיס הוא אותו בסיס. יחיד יקבל 225 אלף שקל.
חביב קצב
ליחיד אין מגבלה מבחינת ישוב. המשכנתה מתיחסת לכל הישובים. אלא מה? שזה

צריך להיות עד 95% ממחיר הדירה. כי אם מחיר הדירה הוא 50 אלף דולר, הוא לא יקבל

משכנתה בגובה 80 אלף דולר.
היו"ר נעמי בלומנטל
פגשתי כרגע את ראש העיר קרית-שמונה והוא מוסר לכם דרישת-שלום חמה, ושהוא מאד

ישמח אם יגיעו עולים מאתיופיה לקרית-שמונה. אני מבינה שיש שם דירות במחירים

סבירים.

יואב הס;

הם לא מגיעים לשם, כי עם כל הלוואות המקום הם לא יכולים לרכוש את הדירה, כי

הסיוע שהם מקבלים אז, אם הם בוחרים בעיר שהיא לא מועדפת לפי הרשימה של משרד

הקליטה ומשרד השיכון, הם לא יכולים לקנות שם דירה. זאת הבעיה.

שי יפתח;

אני חושב שאנשים פה מדברים לא מתוך נסיון ולא מתוך ידיעת המצב. לדוגמה, מחיר

דירת שלושה חדרים בקרית-שמונה הוא 200 אלף שקלים. אפילו יחיד עם המשכנתה הנוכחית

יכול לקנות שם דירה, בלי סיוע, בלי שום תוספות, וכבר הזכרנו פה שלמשפחות ניתן

סיוע יותר גדול.

אני לא מומחה לקליטה, אני לא יודע להצביע היכן הבעיה, אבל הבעיה של העולים

היא לא המשכנתה.

דני דורני;

אתם כל הזמן מדברים על ירושלים. ראש עיריית ירושלים מאד רוצה את העולים

בעירו. גם אני גר בפריפריה כי לא יכולתי לרכוש דירה בירושלים. אבל יש בעיות מאד

קשות בנושא חינוך אם המשפחה מאתיופיה תלך לישוב כלשהו בפריפריה של ירושלים.

היו"ר נעמי בלומנטל;

עוד לא דיברנו על הוסטלים. יונה רדא, שבישיבה הקודמת היה מאד דינאמי, רצה

למסור מספר -נקודות בשמם של דיירי ההוסטלים. אני מבינה שקודם-כל צריך לעשות את

העידכון של המשכנתאות והמענקים לדיירי ההוסטלים היחידים, כפי שזה נעשה לגבי אתרי

הקראוונים, ואני מבינה שזה ייעשה בימים הקרובים.
חביב קצב
כן. זו היתה החלטת ממשלה, ונצטרך לשבת השבוע בענין זה עם משרד השיכון ועם

משרד האוצר.
היו"ר נעמי בלומנטל
יונה רדא רשם את הנקודות הבאות: 1. נרדפים על-ידי בתי המשפט. 2. הוצאות

לפועל ועיקולים. 3. תשלום עד אלף ש"ח לחודש לחדר בגודל 22 ממ"ר. 4. פינוי

ההוסטלים משמע גם סילוק ממקום העבודה.

הבקשה היא - א. לאשר זמן סביר בין שלוש לחמש שנים פינוי בחדרגתיות. ב.

להוריד את התשלום הלא-מוצדק של שכר הדירה. ג. לעצור מיד את כל תהליכי המשפט

וההוצאות לפועל. ד. לאפשר לדיירי ההוסטלים, אלה שחולים וסובלים מבעיות

בריאותיות אחרות ושאינם עובדים, להמשיך להתגורר בהם.

כמה דיירים בעייתיים נשארו בהוסטלים? כי אני זוכרת שאחת הבעיות העיקריות היתה

שאנשים התערו במקום מגוריהם ומצאו עבודה. זה היה לא הגיוני, וגם אותנו קומם,

שמוציאים אותם ממקום העבודה שלהם, מסלקים אותם מההוסטלים והם צריכים פתאום לחפש

עבודה ומי יודע אם הם יצליחו בכך ואם הם ישתקמו בכלל.

אורי זניר;

אני רוצה לתת תמונת מצב בקצרה, כי אני מבין שהזמן קצר. אנחנו מדברים על 22

אתרים שהוסבו לקשישים, לפי החלטת ממשלה, שמטפלים בהם שנתיים וחצי. אנחנו מדברים

על 2,400 יחידות מגורים בנות חדר, שני חדרים. לרוב חדר.

כיום מתגוררים 1,800 קשישים מאושרים, תרתי משמע, שקיבלו הפניות של משרדי

הממשלה - לרוב זה משרד הקליטה. אנחנו סופגים כ-100 טרום-קשישים, כלומר אנשים בני

50 עד 55 שבהסדרים שונים של שכר-דירה מותאם אנחנו סופגים את הפרש שכר הדירה, בכדי

לא להוציא החוצה אדם בן 52. אנחנו מחכים עד שהוא יגיע לגיל 55, שאז תהיה לנו

אותה הכנסה שסוכמה עם המדינה, של כ-650 שקל ליחידה לחודש, שמאפשרת לנו לתת

שירותים.
היו"ר נעמי בלומנטל
זו פעולה יפה מאד.
אורי זניר
אנחנו לא תמיד עושים חשבון כספי, אם כי גם לזה יש גבולות של יכולת. צריך

להבין שאנחנו נותנים פה שירותים שהם לא שירותי מגורים בלבד. אנחנו נותנים שירותי

רווחה, שאין דוגמתם בתנאים אלה, לא בארץ ולא בחוץ-לארץ. אנחנו נותנים שירותי

תחזוקה מלאים ושירותי נקיון.

אנחנו לא הולכים פה על רווחים, אבל ההכנסה של 650 שקל ליחידת דיור נחוצה לנו,

כי בלעדיה בעלי הנכסים שהיא הסוכנות היהודית, לא יאפשרו לנו יותר להשתתף במשחק

הזה.

נותרו עוד 400 לא זכאים. אני רוצה לציין שמאז שאנחנו מטפלים בזה, כשנתיים

וחצי, אלף משקי-בית התחלפו. אלף צעירים עזבו בעזרתנו, בייעוצנו, חלקם לפתרונות

ציבוריים באזורי פיתוח, חלקם לפתרונות פרטיים וכו', ובמקומם הוכנסו אלף קשישים,

שלמדינה, במקום 400 - 500 שקל שהיא משתתפת בהחזקתם, היה עולה לה באתרים אחרים פי

5 או 6 לפחות.-



דיברנו קודם על הכנסה ממסים. גם אני משלם מסים, ואני די גא בכך שאנחנו

חוסכים למדינה סכומים גדולים מאד.

כאמור-, נותרו 400 לא-זכאים, שמתחלקים בערך כך: 300 בעלי כושר השתכרות. משמע

צעירים, בריאים, שאם הם עובדים במקום, אין מניעה שהם ישלמו 600 שקל כפי שהם

מתבקשים. מה שכתוב בנייר שקיבלת זה פשוט לא נכון. אין שכר-דירה של אלף שקל.

יונה רדא;

יש עובדות.

אורי זניר;

אלה שטויות, זאת לא אמת.

נותרו 400 לא-זכאים, מתוכם 300 בעלי כושר השתכרות. יש שתי אפשרויות: 1.

שהם באמת יתערו במקום, והם עובדים, ואזי אין מניעה שהם ישלמו סכום של 150 דולר

המתבקש מהם. בנתניה, שם הגישו צו על תנאי, שכר הדירה ביחידת הדר ליחיד הוא 564

שקלים.

אנחנו מתיחסים אל 300 הצעירים בעלי כושר השתכרות בהרבה סבלנות וסובלנות.

מחציתם בערך יוצאי אתיופיה והשאר הם יוצאי ארצות אחרות ואנחנו מתיחסים אל כולם

באורח שווה.

אם הוא לא מצא עבודה, אין סיבה שהוא יחזיק את היחידה הזאת. הוא יכול לעבור

לאזור אחר, שאולי דווקא שם הוא כן ימצא עבודה. למשל, מגדל העמק, נצרת עלית,

עפולה.

לגבי 100 האחרים, שאנחנו קוראים להם אוכלוסיה חלשה, גם חם מתחלקים לשני

סוגים. את מחציתם אי-אפשר להשאיר, משום שנוכחותם מפריעה לאורח החיים התקין של

בית קשישים. למשל, אם יש לנו בבת-ים ובחולון כ-15 יחידים שמקבלים טיפול

פסיכיאטרי - הם באמת קרובים לבית-חולים אברבאנל וזה נוח להם - אבל אי-אפשר להחזיק

אותם. זה לא ענין של כסף. לאלה אנחנו מציעים דירות באשקלון, שם יש בית-חולים

ממשלתי עם מחלקה פסיכיאטרית. אני אישית מדבר גם עם הרופא שלהם ואני אומר שצריך

להעביר את התיק בצורה מסודרת. נכון שלא תמיד זה טוב, אבל אין ברירה. מחזיקים להם

דירות, ובמקום חדר הוא נמצא בשני חדרים, ובמקום לשלם 700 או 600 שקל, הוא משלם

100 שקל. אבל זה לא ענין של כסף.

יש משפחות חד-הוריות, ואי-אפשר שילדים קטנים יסתובבו במקום שבו נעשות פעולות

חברתיות לקשישים.

לכ-50 - 60 מהם זאת בעיה כלכלית, כי הם חלשים מבחינה כלכלית והם אינם יכולים

לשלם 600 שקל כפי שנדרש מהם. פה יש לנו בעיה וגם להם אנחנו מציעים דירות. דרך

אגב, את המאה האלה אנחנו לא מגבילים לאזורי פיתוח, כי הם המסכנים, ואנחנו מציעים

להם פתרונות דיור בכל מקום שיש לנו דירות חלופיות. אלה שאינם מפריעים, ואם

הממשלה מוכנה - ואני מבין שהיא מוכנה להגיע אתנו להסדר כספי לגביהם - גם לגביהם

נוכל להיות יותר סובלנים. היום אנחנו מפנים באמצעות בתי המשפט את אלה שאינם

משלמים שכר-דירה באופן סדיר וצוברים חובות, ושום בג"ץ לא יעזור, כי יש חוק יסוד,

יש גם זכויות קנין.
יונה רדא
למה אתה משקר? אני משלם שכר-דירה כמו שצריך, ואתמול בערב קיבלתי צו פינוי.



אורי זניר;

קיבלת פסק-דין לפינוי. לא קיבלת הוצאה לפועל. איפה אתה גר?
יונה רדא
אני גר בבת-ים ומשלם מינואר 1998 כמעט אלף שקל בחודש בעד חדר אחד. בינואר

שנה זו תעלו את שכר הדירה, בלי בקורת, מ-400 שקל לאלף שקל. מי עושה בקורת על זה?

- אף אחד. לכן, כדי להישאר שם אנחנו משלמים. מי שלא משלם שכר-דירה, מגישים נגדו

תביעה משפטית.

אורי זניר;

צריך להיות לך ברור שאתה לא אמור להישאר לגור בבית קשישים. זאת החלטת ממשלה,

זה חוזה שלנו עם הממשלה ואנחנו חייבים לפנות אותך. הסכמנו לתת זמן של חצי שנה,

ואנחנו מכבדים את זה. בתי המשפט הוציאו פסקי-דין. אנחנו לא מבצעים את פסקי

הדין, ונתנו עוד חצי שנה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

יונה רדא, אתה עובד?
יונה רדא
כן, אני עובד.
היו"ר נעמי בלומנטל
ואם תקבל עכשיו משכנתה מועדפת, אתה תמצא לך פתרון אחר?
יונה רדא
אם אני מוצא פתרון, זה לא אומר שהפתרון הזה יכול להתאים לכולם.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו רוצים לעשות את המקסימום. הפכו את אותם 22 אתרים לבתי אבות. נשארו

כ-100 חלשים.
אורי זניר
חלק מהמאה הם מחוייבי פינוי מטעמים אישיים. חלקם - מסיבה כלכלית.
היו"ר נעמי בלומנטל
יש לשער שאותם 400 יצטרכו לעזוב. נראה לי שההמלצה שלנו תהיה לנצל עכשיו את

המשכנתה המועדפת, שרובה מענק, ולנסות למצוא פתרון קבע. אני אומרת את זה עכשיו לא

כיושבת-ראש ועדה ולא כחברת כנסת אלא בצורה חברית. אם בתקופה הקרובה תמצא מקום

אחר שתוכל לגור בו, אני חושבת שבסופו של דבר, כשתקים משפחח אתה תהיה מאד מרוצה

שעשית את הצעד הזה.

אני לא אומרת שאין לך כל הזכויות גם כך, אבל במובן האישי, אני ממליצה למי

שאני יכולה להמליץ.
יונה רדא
אני שואל אם אני יכול לקנות עכשיו דירה באזור בת-ים שבו אני בו עכשיו. שנית,

למה העלו כך את שכר-הדירה?
אורי זניר
שכר הדירה בחברות ציבוריות בכל הארץ נקבע על-ידי הממשלה בראשות משרד השיכון.

יונה רדא;

אני מדבר לא רק על הבעיה שלי. יש כאלה שבית המשפט קבע שהם צריכים לעזוב את

ההוסטל. לאן הם י ילכו? אם הם יעזבו את מקום המגורים שלהם, הם יצטרכו לעזוב גם

את העבודה שלהם. אף אחד לא מתחשב בנו.

היו"ר נעמי בלומנטל;

בישיבה הקודמת כשהצגת את הקבוצה ניסינו לפחות לעזור למצוקה המיידית. לאורך

ימים כולם יודעים - ומר להב מדבר על כ-400 אנשים - 300 מהם עובדים ומשתכרים. אלה

שאינם עובדים בוודאי יכולים לעבור למקום אחר, כי הם בלאו-הכי לא קשורים למקום

עבודה.

יונה רדא;

אנשים שנמצאים בטיפול פסיכיאטרי יש להם משפחה שעוזרת להם ותומכת בהם. צריך

לקחת גם את זה בחשבון.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אני אשמח אם נוכל למצוא לזה פתרון, אבל זה הופך למאד-מאד פרטני. בגדול,

ההחלטה היא לגבי אותם 22 אתרים שהפכו לבתי אבות. זה המצב היום. כפי שמר זניר

אמר, לחלק מהם הממשלה תתן יותר. גם היום הממשלה עוד צריכה לקבל החלטה לגבי אותם

מענקים ומשכנתה מוגדלת שיש לדיירי הקראוונים. אתה חושב שזה לא יפתור שום בעיה?

יונה רדא;

זה אולי יפתור בעיה לחלק קטן מאד. אבל בגדול - לא.

היו"ר נעמי בלומנטל;

יושבים כאן נציגי הממשלה והם יחליטו. אם אתה אומר שאותה הגדלה לא תעזור

לאותם 400 אנשים, הממשלה תשמח מאד להחליט שלהוסטלים לא מקבלים. לעת עתה החליטו

לגבי הקראוונים ובימים הקרובים צריך לסכם מה קורה לגבי ההוסטלים. והאוצר מתנגד,

דרך אגב. אם אתה מראש אומר שזה לא יסייע, לא יחליטו לגבי ההוסטלים שום דבר.

יונה רדא;

לחלק קטן מהם זה כן יסייע אבל בגדול - לא.

יואב הס;

יש שתי אוכלוסיות. לאוכלוסיה אחת אפשר לסייע על-ידי הגדלת הסיוע. לאוכלוסיה

השנייה שהיא במצב נפשי כזה, באופן אישי הם לא יכולים לקחת אחריות.



היו"ר נעמי בלומנטל;

על כמה אנשים במצב נפשי קשה מדובר?
אורי זניר
מדובר על עשרות בודדות, ואותם לא מוציאים עד אשר מוצאים להם פתרון סביר.

יכול להיות שמה שנראה לנו פתרון סביר לא נראה בעיניהם כפתרון סביר. מי שנמצא

בבת-ים וחושב שאנחנו נמצא לו דירת שני חדרים באשקלון, במרחק הליכה מבית-הולים

"ברזילי", זה לא סביר לו. מה אני יכול לעשות? אין לי ברירה ואני מפעיל את

ההוצאה לפועל.

היו"ר נעמי בלומנטל;

לגבי אנשים שסובלים מבעיות נפשיות זה לא הוגן בכלל להפעיל את ההוצאה לפועל.
אורי זניר
אבל זה גם לא הוגן להשאיר אותם עם הקשישים.

היו"ר נעמי בלומנטל;

זו החלטה שלהם בסופו של דבר. נדרשת פה מידה רבה של אנושיות. אנחנו יודעים

שלאנשים עם פגיעה נפשית קשה להחליף רופא ובית-חולים וצריך להתחשב בהם.

אורי זניר;

יש כל מיני רמות של פגיעות נפשיות. אנחנו מתחשבים בכל אחד ומתייעצים עם

הרופא המטפל.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני מציעה שתצא מכאן פנייה לאוצר, לממשלה, לתת גם לדיירי ההוסטלים את אותה

משכתנה מוגדלת עם המענק המוגדל, כפי שהיא ניתנת לאתרי הקראוונים, מתוך תקווה

שלפחות לגבי 300 מתוך ה-400 יימצא פתרון.

אורי זניר;

השאלה היא אם האנשים ירצו. לנצל את האפשרות הזאת.

עו"ד ענת שקולניקוב;

אני חושבת שיש כאן בעיה עם אנשים שאולי אין להם זכות חוזית, אבל מעצם המגורים

שלהם במקום לאורך התקופה זה בהחלט בעייתי להגיד להם; עכשיו הם יעברו למקום אחר,

או ניתן להם פסק-דין. רק הלחץ מפסק הדין כבר הכניס אותם לעמדה של מגננה. אני

רואה את זה כבעיה עקרונית, לא בעיה של מקרה פרטני כזה או אחר.

כדאי היה כן להגיע אולי לפתרון שאומר שלא מפנים אנשים עד שניתן להם פתרון,

אבל עם קריטריונים מסוימים, כמו באותו אזור מגורים. כלומר, לבוא עם סדרה של

קריטריונים ולהביא אותה גם בפני הוועדה ולא להנחית על אנשים פסקי-דין.

היו"ר נעמי בלומנטל;

לכולנו מפריע הענין של פסקי-דין ונראה במה אנחנו יכולים לעזור. לגבי ההחלטה

שכבר יצאח מטעם הממשלה, ואני מקווה שהיא תיושם בימים הקרובים, אין ספק שאנחנו

רוצים לתת בזה מענה מירבי. אם אתם רוצים לסייע להם, אדרבה, נשמח מאד.



אני חייבת לסיים את הישיבה. אני אשמח מאד אם אתם תסייעו להם כדי שהם ימצו את

הזכויות שלהם.

יונה רדא;

יש אנשים שלמרות שהם משלמים שכר-דירה כנדרש מהם, בית המשפט קבע שהם צריכים

להתפנות. יש אנשים שנמצאים עדיין בתהליך משפטי. עד שיימצא פתרון, מה עושים

בינתי ים?
היו"ר נעמי בלומנטל
פתרון כולל אין לי. תפנה אלינו בענין הזה ונראה מה אנחנו יכולים לסייע באופן

פרטני. לא אוכל לצאת מפה בההלטה גורפת.

יואב הס;

בגדול אולי אפשר לפנות אליהם שיפסיקו את הלחץ של בתי המשפט וההוצאה לפועל.

אורי זניר;

זה לא יעזור לך, כי נמשיך בלחץ.

היו"ר נעמי בלומנטל;

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 10:55

קוד המקור של הנתונים