ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 28/12/1998

דרכי ההתמודדות עם בעיות הסמים בקרב העולים החדשים

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 208

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני. טי בטבת תתשנ"ט (28 בדצמבר 1998). שעה 00;10

נכחו;

חברי הוועדה; נעמי בלומנטל - היו"ר

נעמי חזן - מ"מ היו"ר

סופח לנדבר

יורי שטרן - מ"מ היו"ר

מוזמנים; שרח כחן - מנחלת חמח' לשרותי רווחח, המשרד לקליטת עליה

שלמח מולח - ממונח על הקליטה, חמרד לקליטת עליח

רוני ארד - משרד חאוצר

רות אל-רועי - ראש תחום חינוך וחסברח, חרשות למלחמח בסמים

משח בלטח - חרשות למלחמח בסמים

שלמח גל - מנכ"ל חרשות למלחמח בסמים

אורן מזרחי - מאמן קבוצת נוער אתיופי, חרשות למלחמח בסמים

דייר חיים מל - ראש תחום טיפול ושיקום, חרשות למלחמח בסמים

דני כץ - מפקח מחוז ירושלים, משרד חעבודח וחרווחח

דפנה מושיוב - מפקחת שרות לעבודה קהילתית, " "

עמירם קלאוס - סגן מנחל חשרות לנוער וצעירים, עבודח ורו ורוח

אורית היימן - אגף מודיעין, חמשרד לבטחון פנים

ד"ר לאטוטח דרעי-בלנקח - מפקחת המח' לסמים והתמכרויות,

משרד הבריאות

תמר ברון - חמוסד לביטוח לאומי

אלכס גולדפרב - מרכז השלטון המקומי

יואב חס - מנכ"ל חאגודח הישראלית למען יהודי אתיופיה

איתן סלע - מנחל כפר אילנות ו"בית אביבח"

אילנח מלמדובסקי-רכזת פניות הציבור של חח"כ יורי שטרן

מזכירת הוועדה; וילמה מאור

קצרנית; עפרח הירשפלד

סדר-היום; דרכי חחתמודדות עם בעיות חסמים בקרב חעולים חחדשים -

חצעח לסדר-חיום של חבר-חכנסת יורי שטרן,



דרכי ההתמודדות עם בעיות הסמים בקרב העולים החדשים

היו"ר נעמי חזן;

בוקר טוב. אני פותחת את הישיבה בכמה התנצלויות. 1. יושבת-ראש ועדת העליה

והקליטה הגיעה באיחור קטן בגלל הפקקים והיא פה. 2. אני מתנצלת בשמה. אתם

יודעים שאנחנו נכנסנו למצב שראשם של חברי-הכנסת הוא בבחירות כרגע, ולא רק של

חברי-הכנסת, ולכן היא צריכה להגיב בראדיו. 3. אני בתור יושבת-ראש הוועדה למאבק

בנגע הסמים לא ידעתי על הישיבה הזאת עד יום רביעי ואני צריכה לנהל ישיבה אחרת

בוועדה לקידום מעמד האשה עם מפקד חיל אויר, בנושא שנקבע מזמן, ואצטרך לצאת

ב-10:30.

מאחר שהנושא הוא כל-כך חשוב ויהיה עיכוב בכניסתה של יושבת-ראש הוועדה, אני

אפתח את הישיבה, ברשותכם. הנושא הוא: בעיות הסמים בקרב העולים החדשים, בעקבות

יוזמה של חבר-הכנסת יורי שטרן.

אני מתנצלת שב-10:30 אצטרך לצאת, ואם יושבת-ראש הוועדה לא תגיע עד אז, ימלא

את מקומי/מקומה חבר-הכנסת שטרן. בבקשה.

יורי שטרן;

ההצעה לסדר-היום נולדה בעקבות סדרת מאמרים בעתון בשפה הרוסית "וסטי", שטיפלה

בבעיותיהם של העולים המכורים וציירה תמונה מאד-מאד מפחידה של התופעה הזאת. בעקבות

כך התעניינתי במה שקורה וגם העליתי את הנושא בדיון בוועדת העבודה והרווחה וביקרתי

באחד המוסדות באזור בית-שמש.

אחוז המטופלים מבין העולים במוסדות הגמילה הוא גבוה מאחוזם באוכלוסיה,

ובוודאי גבוה מאחוזם באוכלוסיה הצעירה, וזה מצביע על תופעה מפחידה, כי מדובר

באנשים שהרקע המשפחתי שלהם הוא טוב. רובם באו ממשפחות משכילות. אלא מה? מצבם

אחרי עלייתם הוא שונה לגמרי. ההורים של חלק מהם נשארו בחו"ל, חלק מהם נפרדו,

מצבם הכלכלי של אלה שנשארים כזוגות הוא מאד ירוד, וזה הרקע לתופעה, כאשר ברוב

המקרים שאני ראיתי הם היו מכורים לסמים כבר בחו"ל, ופה הם נפלו לקהילה קולטת,

חמה, של נרקומנים ישראלים. הקליטה החברתית הנכונה היתה אפס לעומת הקליטה בקהילת

הנרקומנים הוותיקה שאיתרה את החדשים וקלטה אותם.

הפיגור מתמשך והולך ויוצר מבוא סתום. למשל, במוסד גמילה שהייתי בו, חלק ניכר

של העולים שנמצאים כבר שש - שבע שנים בארץ, מדברים עברית טובה יחסית, אבל הם לא

יודעים קרוא וכתוב והם לא מכירים את הארץ. במוסדות הגמילה לא מטפלים בהם בצורה

ייחודית. אין שם אולפן ואין קורסים להכשרה מקצועית. כל מה שהם לא הביאו אתם כבר

לא יהיה להם. לכן, מה יקרה אחרי שהם ייצאו מהמוסדות האלה?

הישראלי הוותיק יותר שעובר גמילה, יש מערכת שמטפלת בו אחר-כך: משפחה או

חבריו מקהילת המכורים, ובמקרים רבים יש לו מקצוע שהוא רכש לפני-כן. פה מדובר

באנשים שכשהם יוצאים מהמוסדות האלה, גם אחרי גמילה מוצלחת, והטיפול בארץ מבחינת

התוצאות הוא טוב ויעיל, אבל כשהם יוצאים החוצה מצבם כל-כך גרוע שלדעתי אין כמעט

שום סיכוי שהם יהיו אזרחים נורמלים.

אני הכרתי את המצב הזה אצל עולים מברית-המועצות לשעבר. אני חושב שאצל העולים

מאתיופיה המצב לא יותר טוב. אני מניח שהבעיות פחות או יותר דומות, או שהן עוד

יותר חמורות בקטעים מסוימים.
יואב הס
בהבדל אחד גדול, שאף לא אהד מהם בא מאתיופיה מכור לסמים.



יורי שטרן;

זה עוד יותר גרוע. יש כאלה שגם מברית-המועצות לא באו מכורים.

לכן רציתי שנדון פה בכמה בעיות. 1. במניעת התופעה הזאת, והמניעה כוללת גם

טיפול באלה שהגיעו ויש להם כבר איזו שהיא זיקה בנושא שמאד קשה לגלות אותה, כי הם

בדרך-כלל לא אומרים בקונסוליה הישראלית שהם מכורים לסמים. יש גם מקרים שההורים

שלחו את הילד ארצה בתקוה שפה הוא ייצא מזה.

2. טיפול ייחודי במוסדות. מה נותנים מעבר למה שניתן לנגמל או למטופל הוותיק,

בהתחשב במצבם הספציפי, והמערכת שתטפל בהם בהמשך הדרך אחרי שהם יוצאים מהמוסדות

ושוב תדע מה לעשות אתם.

גב' שרה כהן, חשבתי שבמוסדות האלה צריכים לבדוק את מידת היידע של המטופלים

בעברית, הכשרה מקצועית וכל הדברים שהם היו מקבלים אם הם היו עולים נורמלים, ולתת

את זה יהד עם המוסדות, לאלה שנמצאים במסגרת. כי כל עוד הם נמצאים במסגרת נוקשה,

זה הזמן לתת להם שעורים בעברית, הכשרה וכיוצא באלה, כי אחר-כך זה בלתי-אפשרי.

אלה הדברים שהביאו אותי להעלות את הנושא הזה על סדר-היום.

אני רוצה להוסיף שאילנה מלמדובסקי, הרכזת של פניות הציבור שלי, שהיא בוגרת

עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, עסקה באופן ספציפי ופעיל בנושא הגמילה מסמים

והודות לה נכנסתי לנושא הזה עמוק יותר.

אילנה מלמדובסקי;

אני רק רוצה להגיד שענין הנתונים הוא מאד בעייתי, כי אחוז האנשים שמוכנים

להצהיר על עצמם שהם כבר בתהליך של גמילה, באים למוסדות גמילה או לפחות פונים

לעזרה הוא די קטן.
היו"ר נעמי חזן
אבל אז תופסים את זה מהחלק האחרון, ואני בכל-זאת רציתי לשמוע נתונים.

גבירותי ורבותי, לפני שנעסוק בשאלות שהעלה חבר-הכנסת יורי שטרן, אני מציעה

שנקבל מספר נתונים על מימדי התופעה בקרב העולים, במידה והנתונים האלה קיימים.

שלמה גל, מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים, בבקשה.

שלמה גל;

נתונים מדוייקים יש לנו רק בני-נוער שבאים לקבל טיפול אמבולטורי. בני-נוער

אחרים שנמצאים במסגרות לימוד, בכפרי נוער או בכל מיני מוסדות פתוחים לקהילה,

איש, למיטב ידיעתי, לא מרכז נתונים עליהם; להוציא גופים ספציפיים כמו שרות המבחן

לנוער, שאני לא חושב שיש לו ריכוז כי לא ראיתי ריכוז של מצבים, אבל בתיקים יש

אינפורמציה ספציפית.

תיכף אגיע לשאלת ההתמכרויות שדיבר עליה חבר-הכנסת שטרן. ממ,ה שאנחנו יודעים

לפחות על יוצאי אתיופיה ועל יוצאי חבר העמים, אם אנחנו יודעים, למשל, מהלשכה

המרכזית לסטטיסטיקה שחלקם של בני העדה האתיופית במדינת ישראל הוא קצת למעלה

מאחוז, בערך 60 ומשהו אלף מתוך קרוב לששה מיליון של האוכלוסיה במדינת ישראל

עכשיו, אנחנו מוצאים שמקרב מקבלי הטיפול האמבולטורי, למעלה מ-8% הם

קטינים יוצאי העדה האתיופית.

באשר לחבר העמים, מנתוני הלשכה אנחנו יודעים שחלקם בארץ הוא בערך 8%. אני

מדבר על קטינים, לא על כלל יוצאי רוסיה.



קרוב ל-21% הם אלו שבאו לקבל את הטיפול הזה, לא משנה ביוזמת מי. כשאתה מסתכל,

למשל, על אותן שבע קהילות טיפוליות שהרשות למלחמה בסמים הקימה בשעתה, -זה ספור של

כמה מאות נרקומנים בסך-הכל בנקודת זמן אחת, לא יותר מ-400 איש שנמצאים מסגרת

טיפול ברגע נתון, אז אתה מוצא ששיעור יוצאי הבר העמים מתוכם הוא בין 20% ל-25%,

תלוי בקהילה. כלומר, שיעורי ההתמכרות והם גבוהים מאד. הם אולי לא גבוהים מאד

בהשוואה למה שקורה באוכלוסיה הערבית ותבדואית במדינת ישראל, גם שם שיעורי

ההתמכרות הם גבוהים באופן פרופורציונלי הרבה יותר מאשר באוכלוסיה היהודית, אבל זו

התמונה מבהינת נתונים שיש לנו.
היו"ר נעמי הזן
אני מפסיקה אותך בשלב הזה. האם למישהו יש להוסיף משהו מבחינת נתונים? גב'

תמר ברון מהמוסד לביטוה לאומי, בבקשה.

תמר ברון;

אנחנו נותנים גמלת הבטהת הכנסה למכורים לסמים, והתנאי היחיד שהם יהיו מכורים

לסמים.

היו"ר נעמי חזן;

אל תפיצי את זה ברבים. את יודעת מה משתמע מזה.
תמר ברון
זו אהת ההאשמות ההמורות, שאומרים: אתם מממנים להם את הסמים.

לצורך אישור הם עוברים שלוש בדיקות שתן במרכז אבחון של המוסד, שהוקם יחד עם

משרד הבריאות ומשרד העבודה והרווחה. נוסף לשלוש בדיקות שתן, כיוון שהם כבר שם

ויוצרים אתם קשר, הם עוברים ראיון מאד מקיף ויסודי.

הנתון האחרון שפירסמנו ב-1997 היה שמתוך למעלה מ-6,000 אנשים שעברו ראיון

ונמצאו מכורים, 5% היו ילידי מזרה אירופה, וזה די נמוך יחסית.

אנחנו עוד מוצאים, שאנשים מגיעים אלינו אחרי עשר שנות שמוש בממוצע. זאת

אומרת, כאן ההצהרה אפילו לא לצורך גמילה אלא רק להודות שהם מכורים זה לוקח להם

כמה שנים.
דייר לאטוטה דרעי-בלנקה
הנתונים שיש במחלקה לסמים והתמכרויות במשרד הבריאות הם לא מדוייקים. בשבוע

זה נעשה סקר ארצי, אבל בכל-זאת יש לנו כמה נתונים והם מדאיגים מאד, בעיקר בקרב

המתבגרים. אנחנו מדברים על ילדים בני 14 עד 18. בקהילה הטיפולית יש היום בטיפול

48% מחבר העמים, 10% יוצאי אתיופיה ו-42% ישראלים.
דייר חי ים מל
צריך לזכור שמדובר על 30 מטות.
דייר לאטוטה דרעי-בלנקה
בשאר המוסדות שהם באחריות משרד הבריאות יש בין 12% ל-25% עולים חדשים.



היו"ר נעמי חזן;

עוד שני דוברים בענייני נתונים ואני אצטרך לבקש סליחה ולצאת.

שרה כהן;

כמשרד הקליטה אנחנו לא גוף או משרד שאמור לטפל בפיעל בנושא, אבל אנחנו שותפים

בצורות שונות שאחר-כך אפרט.

בענין הנתונים רציתי להדגיש שאנחנו חברנו ליחידה לטיפול בנפגעי סמים במשרד

העבודה והרווחה לגבי אריאלה שגב. התחושה של גורמים רבים היתה שיש איזו שהיא בעיה

שהיקפיה לא ברורים, אבל שבהיערכות הקיימת היום של היחידות השונות בשטח, גם אם

מגיעים אנשים ליחידות השונות של משרד העבודה והרווחה, הם לא מקבלים מענה.

דייר חי ים מל;

אני רוצה להוסיף רק שתי עובדות. 1. בנתונים של הבוגרים צריך לדעת שלא

נתקלנו עד היום באתיופים מבוגרים מכורים לסמים. רק ילדים, וכולם התחילו את השמוש

פה בארץ.

2. דבר נוסף שהדגשתי בנושא של הקהילה הטיפולית וגם בנתונים האחרים, שאנחנו

מדברים לא על מספרים גדולים. את הקהילה הטיפולית הזאת אני הקמתי, אז אני יודע

שבהתחלה היו תקופות שהיו 10%, 40% ,20%. הנתון הכללי שאתה לוקח הוא בערך 20% -

25% מהנזקקים לטיפול.

היו"ר נעמי חזן;

עדיין הרבה יותר גבוה.

דייר הי ים מל;

הרבה מעבר.

עמירם קלאוס;

אני לא אנקוב בנתון, כי דיברו על זה. אני רק יכול להגיד שאלה הנתונים

הידועים. אנחנו עוסקים בקהילה, ואם אלה הנתונים הידועים והמאובחנים, אני יכול

להגיד בצער, כי צריך להתמודד עם זה, אז בפועל מתוך נסיון של הרבה שנים, הנתונים,

המספרים, כי חלקם הם לטנטי ים, חלקם לא באים לידי ביטוי בסקרים, חלקם לא מגיעים

למשטרה - בפועל, בשטח אצל אוכלוסיות בעיקר הקשות יותר, הנתונים הם הרבה יותר

גדולים.

יואב הס;

נתון לדעתי קשה, שאנחנו יודעים על מקרים של נערים שמתו משמוש-יתר. זאת

אומרת, אנחנו כבר לא מדברים על בעיה שמדברים עליה באופן תיאורטי בלבד, אלא גם על

התוצאות שהן מאד-מאד קשות. כמובן שזה לא נופל בחלל ריק, והדברים שאני אומר הם רק

חיזוק למה שנאמר קודם לגבי הבעייתיות של קבלת נתונים על הבעיה. זה ברור לכל מי

שקצת מכיר את הנושא הזה, שיש לכך סיבה מאד פשוטה. גם הנהנה וגם המשתמש, קרי, גם

זה שקונה את הסם וגם זה שמוכר לו את הסם, שניהם לא מעוני ינים שמישהו אחר יידע את

זה.

היו"ר נעמי חזן;

ההתרשמות מכל הנתונים שנמסרו כאן היא ששיעור העולים, במיוחד בקרב בני הנוער

המכורים - אני מדגישה; המכורים - ומשתמשים, הוא גבוה הרבה יותר מאשר שיעורם

באוכלוסיה הכללית. דרך אגב, זו מגמה מאד-מאד מדאיגה.



יורי שטרן;

ולשתי האוכלוסיות האלה, יוצאי חבר העמים ויוצאי אתיופיה, בגדול אין רקע בזה.

היו"ר נעמי חזן;

לגבי עולי אתיופיה אין רקע בכלל, וזה מיידע. לגבי העולים מחבר העמים, גם כפי

שאתה מסרת, יש אולי קצת יותר, אבל הבעיה מחריפה בארץ.

הנקודה השניה, וזו בקשה שמופנית ישירות לרשות למלחמה בסמים. אני מבקשת מאד

שתעשו סקר בענין, תביאו לנו נתונים הרבה יותר מדוייקים, כדי שנוכל, עם בסיס

נתונים איתן להתחיל לתקוף את הבעיה בצורה הרבה יותר מסודרת.

תודה. אני מתנצלת שעלי לעזוב.

היו"ר יורי שטרן;

היות שהבהרנו את הקטע של הנתונים, נשמע עכשיו התיחסות לעצם התופעה. השאלה

היא מה הן לדעתכם הסיבות לאחוזים הגבוהים האלה. מה גורם לכך? ואז גם הצעות

לדרכים שהן ייחודיות לטיפול בעולים, במניעה או טיפול בעולים, אותן אני מבקש לציין

במיוחד. מר גל, בבקשה.
שלמה גל
אנחנו זיהינו בערך לפני שנתיים את בעיית המעורבות של עולים באוכלוסיית

המשתמשים המכורים כבעיה מרכזית שצריך לתת לה תשובות ייחודיות, ואנחנו נערכים

לפעולה שתיכף תתואר פה בקצרה. גם ברמה המוציניפאלית הרשות פרושה בערך ב-75 ערים

מרכזיות במדינת ישראל ומועצות אזוריות ומקומיות, וגם ברמה הלאומית, מבחינת

תוכניות הכשרה למשל, שעליהן נדבר בסוף, אם יהיה פנאי.

בכוונה הבאתי לכאן שלושה מהנציגים שלנו, את גב' רות אל-רועי, מרכזת תחום

המניעה, חינוך והסברה ברשות, והיא תתאר בקצרה את עיקר הפעולות בתחום הזה. ד"ר

חיים מל, פסיכיאטר במקצועו, שעוסק בכל סוגיית הטיפול והשיקום. הוא גם הקים את

קהילת מלכישוע בעבר וראה את העניינים בשדה. ואת החבר משה בר שיושב לידי, שהוא

אחראי על העבודה בגופים המוניציפאליים. הוא יתן כמה דוגמאות רק לצורך המחשה

ואילוסטרציה לדברים שייאמרו על-ידי אנשים אחרים.

ברשותך, האנשים יתארו את עיקר הדברים,
רות אל-רועי
התחום שאני מופקדת עליו הוא תחום שבעקרון אמור לעסוק באוכלוסיה שעוד לא

משתמשת. אני אומרת בעקרון, כי יש לנו היום תחום ביניים של כאלה שהתחילו אבל הם

עדיין לא מוגדרים כמשתמשים אלא כמשתמשים מזדמנים, אבל אני אומרת את זה כהנחת

עבודה שמדובר באוכלוסיית יעד של ילדים ובני-נוער, וכל האוכלוסיות המתווכות

שקשורות לאותם ילדים ובני-נוער, שהם הורים, אנשי מקצוע שעובדים אתם, מתנדבים

בקהילה וכל מי שבעצם בא אתם במגע.

חשוב לדעת שבחלק מהמסגרות העולים נמצאים כחלק אינטגרלי של מסגרת מעורבת. אין

פה נציג של משרד החינוך ולכן לא אדבר בשם מערכת החינוך הפורמלי. זאת אומרת, יש

שם תוכניות למניעת סמים. אני יכולה רק לכסות את זה כאן במשפט אחד ולהגיד שלא

מבודדים בבתי-ספר רגילים את אותה קבוצה שהיא כזו או אחרת, אלא עושים תוכנית מניעה

כתתית בהתאם לצרכים של אותה כתה.



מה שאני כן יכולה להגיד שהרשות עשתה, וזה פרוייקט שהיא התחילה השנה, ואנחנו

ערים לבעייתיות שיש בכפרי נוער, ששם כן יש ריכוז יותר גבוה של יוצאי חבר העמים

ואתיופיה, ואנחנו נכנסנו עם המינהל לחינוך התישבותי לפרוייקט שאנחנו מממנים אותו,

אם כפרי הנוער ימשיכו כמובן לשרוד, כי כולנו יודעים את הבעייתיות שקיימת היום.

השנה התחלנו פרוייקט בהדסים, נעורים ובפרדס-חנה, מתוך נסיון להתאים את התוכנית

לצרכים. עשינו קבוצות מיפוי בכפרים כדי להבין יותר טוב מה הם הצרכים.

היו"ר יורי שטרן;

ועדיין אין תוצאות.

רות אל-רועי;

לא. יש לנו תוצאה אחת של קבוצות מיפוי, שהן מעורבות, אבל יש שם אחוז גבוה של

עולים.

דבר שני שעשינו, ואנחנו עושים את זה גם במשרד החינוך, עם קידום נוער של משרד

החינוך. לגבי אוכלוסיית קידום נוער ההתיחסות שלנו היא קצת אחרת, ושם יש כן נסיון

לעשות התאמה של תוכניות לצרכים המיוחדים ולעולמות התוכן של קבוצות עולים כאלה

וארורות. מה שעשינו עם קידום נוער - יש תוכנית מניעה שהרשות עזרה בפיתוחה

ובמימונה לאורך השנים, שנקראת חל"ס, חיים ללא סמים, של קידום נוער של משרד

החינוך. אבל כן ראינו שכשאנחנו רוצים ליישם את התוכנית הזאת בקרב אוכלוסיית חבר

העמים, היה בכל-זאת צורך שהתוכנית תותאם ותתורגם לרוסית. לא רק תתורגם אלא גם

תותאם בתכנים. הרשות סייעה בכל התהליך של התאמת התוכנית הזאת, והיום אנחנו גם

עוסקים בהקמת מודל עבודה בקידום נוער. הרי כרשות אנחנו עובדים עם המשרדים, כי

אנחנו גוף מתאם, לפתח מודל עבודה לאוכלוסיה האתיופית, כי התוכנית הזאת לא כל-כך

מתאימה להם מבחינת התהליך הקבוצתי שעוברים שם.

פרוייקט מאד-מאד מפותח שמשה בר ידגים אותו אחר-כך ברמת ישוב, והוא מקיף הרבה

מאד ישובים בארץ, הוא כל נושא הספורט. יש פרוייקט שנקרא "כן לספורט - לא לסמים",

ומצאנו שזה נושא שמאד-מאד מדבר אל שתי האוכלוסיות, כל אחת עם סוג הספורט וענף

הספורט שמתאים לה. אורן מזרחי יוכל אחר-כך להדגים מה הוא עושה ברמלה עם

האוכלוסיה האתיופית, אבל אני יכולה לתת דוגמה אחרת שבשכונה נוח דוד בחיפה אפילו

הלכו על ענף השח-מט ולקחו קבוצה שנשרה מבית-הספר וסביב העיסוק בספורט יש לנו ערכת

מניעה שאנחנו גם מפעילים אותה.

נושא נוסף שאנחנו עוסקים בו ונכנסנו בו חזק - יש לנו ברשות פרוייקט שנקרא

פרוייקט צה"ל. אנחנו עובדים בצה"ל, אבל התחלנו לעבוד עם רמ"ד עליה במפקדת קצין

חינוך ראשי, עם ריקה אל-עמי, במחוה אלון ובעכו, במקום שבו מרוכזים העולים החדשים

במצב של טרום-טירונות ואנחנו מכניסים לשם תוכניות מניעה.

אנחנו פועלים בצורה די אינטנסיבית עם הורים. בישובים מסוימים יש לנו מודלים

מאד מוצלחים, ואם מישהו מכם ירצה, אנחנו מוכנים לעשות שם ביקור עבורכם. כל דבר

שאני אומרת עושים אותו בכלל. אני מדברת על מקומות שיש התאמה. יש לנו בתי-ספר

להורים שמפוזרים בכמה מקומות בארץ שבהם נעשית עבודה עם הורים ונכתבו תוכניות

מיוחדות להורים מחבר העמים, שחלקן לעתים אפילו בשפה הרוסית, ואם לא, אז מתוך

התירוסות לעולמות התוכן. כנ"ל לגבי האוכלוסיה האתיופית, ומשה יפרט את רמת הישוב.
היו"ר יורי שטרן
בין המוסדות שאתם משתפים אתם פעולה יש גם משרד הקליטה?

רות אל-רועי;

שרה כהן היא חברה בוועדת תוכניות מניעה לנוער של הרשות. אנחנו עובדים ברמה

המוניציפאלית, שמשה יפרט, אבל אנחנו עובדים מול פרוייקטים ייחודיים, כי זה צריך

להיות מול אוכלוסיית יעד. משרד הקליטה עוסק בכל הנושא.



היו"ר יורי שטרן;

אני רוצה לשאול את שרה כהן: יש למשרד הקליטה כמה פרוייקטים שהוא תומך בהם

שקשורים בנוער עולה. למשל, מועדונים לנוער, שהפורום הציוני פתרו ומפעיל. האם

הנושא הזה משולב בפעילות שלכם בקרב הנוער?
שרה כהן
אנחנו הכנסנו את הנושא, לאו-דווקא בקטע של בני נוער, אלא בכלל בקטע של עולים

מכורים לסמים.

בשנה שעברה כבר העברנו למשרד העבודה והרווחה סכום כסף שהספיק לפתורו תוכנית

בארבעה ישובים - - -

היו"ר יורי שטרן;

על זה נדבר אחר-כך. רציתי לדעת אם התוכניות מתואמות אתכם.

שרה כהן;

אני לא יודעת כרגע להגיד לך בכל מקום, אבל בעקרון המגמה היא לעבוד בשותפות עם

כל המערכות. אני רוצה לציין שאנחנו הפעלנו יותר את המעורבות שלנו ברמה של

תוכניות טיפוליות ופהות ברמה של תוכניות מניעה. זה מה שאני יכולה לומר, ואהר-כך

אפרט יותר.

דייר הי ים מל;

אני מחלק את האוכלוסיות בנושא הטיפול לשתי תת-חלוקות. האחת - חלוקה לבוגרים

ונוער, וכל תת-חלוקה כזאת לחבר העמים ולאתיופים מבין העולים החדשים. אם אני מדבר

על מבוגרים, כבר אמרתי שאנחנו לא רואים אתיופים שהגיעו לארץ מכורים, ועל-כן בשלב

זה של חיינו אנחנו לא רואים מבוגרים אתיופים בתוכניות הטיפול.

לגבי יוצאי חבר העמים, הם נקלטים בתוכניות הקיימות. היתה תקופה שהיו דברים

ייחודיים כמו בגשר הזיו, בכפר שיקומי שנמצא שם היה עובד סוציאלי דובר רוסית שעבד

עם קבוצה מסוימת. אבל כבר עברנו כמה שנים את גל העליה הגדול ורוב האנשים יודעים

עברית, ואלה שלא, משתלבים בכפרים האלה שהם ארוכי-טווח ובסך-הכל הם משתלבים

בתוכניות הרגילות.

חסר מאד הנושא של לימוד השפה בצורה מסודרת, והעשרה. לכל המקומות האלה לא היו

תקציבים לנושא הזה, ופה צריך לחשוב על איזה שהן תשומות לנושא הספציפי הזה.

לגבי הנוער הבעיה היא הרבה יותר קשה מבחינתי. אנחנו עסוקים מזה שנתיים -

שלוש שנים בבניית מערך טיפולי לנוער. אנחנו רואים אחוזים גדלים והולכים של שתי

האוכלוסיות האלה. כמו שאמרתי, יוצאי אתיופיה לא השתמשו בסמים באתיופיה, וכולם זה

על רקע של משבר קליטה, הלם תרבות וכיוצא בזה, לא אכנס לכל הפראזות, אבל עובדה היא

שאחוזים גבוהים מהם יחסית מגיעים אלינו לטיפול, ומזה אני מניח, שאחוזים גבוהים

יותר משתמשים בסמים.

נכון שהאוכלוסיה שמגיעה לטיפול הרבה פעמים היא פשוט יותר נגישה, כיוון שהם

נמצאים בפנימיות ולכן הם יגיעו יותר מהר מאשר מהבית, אבל עדיין המספרים מאד

גדולים.

את הנוער יוצאי חבר העמים הייתי מחלק לשלוש קבוצות: 1. והיא די גדולה,

שהגיעה לאחר שמוש בחבר העמים. השמוש שלהם בדרך-כלל הרבה יותר קשה. דרך אגב, הם

לפעמים בונים קבוצות לעצמם, הם קוראים לזה גטו של עצמם, שרק הם עם חבריהם מאותו



מוצא, והשמוש שלהם הוא הרבה יותר קטלני. הרבה יותר מהר הם מתחילים עם הזרקות,

הרבה פעמים הם מגיעים עם השמוש הכבד מאד מברית-המועצות. בנוסף, יש להם צורות

שמוש שונות מהחברה הישראלית. הם מסנתזים הרבה פעמים חומרים שניתנים לקנייה בשוק

החופשי.

היו"ר יורי שטרן;

זאת אומרת, הם מפעילים את הרקע ההשכלתי שלהם.

דייר חיים מל;

כן. יש להם חבורה ויש אחד שהוא כנראה בעל היידע היותר גדול והוא בעל הכלים

והמעבדה הקטנה, כלי אמאיל וכיוצא בזה. עובדה היא שהשמוש הרבה יותר מאסיבי,

הרבה יותר מסוכן, פעמים רבות הם לא מתערבבים עם החברה הישראלית כי הם רואים אותם

פשוטים יותר. אני מדבר על הנוער, לא על המבוגרים. וכמו שאמרתי, חלק מהם הגיעו

עם שמוש מחבר העמים, חלק מהם הגיעו בגיל 8, 10 לארץ, השתמשו לפעמים בסיגריות או

באלכוהול אבל לא בסמים, ואת השמוש בסמים הם למדו פה.

הקבוצה השלישית הם כאלה שהתחילו להשתמש פה בארץ. ביחד הם יוצרים קבוצה מאד

גדולה.

היו"ר יורי שטרן;

מה ההבדל בין שתי הקבוצות האחרונות?

דייר חי ים מל;

יש כאלה שהשתמשו שם בסיגריות ואלכוהול בגיל מאד צעיר, ויכול להיות שאם הם היו

מגיעים לגיל 15 שם, הם היו עוברים לסמים שם; ויש כאלה שהתחילו את השמוש פה.

כל הדבר הזה נראה לי ממש כפצצה. כי אם אנחנו מסתכלים על המכורים המבוגרים

שממלאים את מקומות הטיפול בארץ, רובם בני עדות המזרח, וחלק גדול מהם יוצאי מרוקו.

זה בהחלט גל העליה הגדול הקודם שהיה לנו בשנות הששים והיום אנחנו רואים אחוזים

גבוהים בין המשתמשים והמכורים מאותו גל, והיום אנחנו עומדים בפני גל חדש, ולדעתי

אנחנו נכנסים בדיוק לאותה דינמיקה. זאת אומרת, נוצרת שכבה שלמה של אנשים שחיים

בשוליים עם צורת החיים החוץ-חברתית וזה יוצר תופעה ודינמיקה שמושכת עוד ועוד

נערים. כמובן שזה תמיד בשוליים, כמובן שלא צריך לעשות הכללות ולהגיד: כל

האוכלוסיה הזאת נגועה, אבל האחוזים הם גבוהים מאד. אנחנו מתגמשים ועושים תוכנית

מיוחדת. יש קבוצה של נערים דוברי רוסית בלבד, שהם יחסית חדשים בארץ, אז השגנו

מנחה קבוצה טיפולית שהוא דובר רוסית, אבל זה בפינות. בדרך-כלל הם נכנסים לתוך זרם

הטיפול הכללי.

משה בר;

כדי להשלים את התמונה, הרשות מפעילה היום באמצעות 55 מתאמי מאבק בסמים, שהם

בעלי תפקידים שלנו ושל אותן רשויות מקומיות, פרוייקטים ברחבי הארץ.

היו"ר יורי שטרן;

55 מתאמים ב-55 ישובים?

משה בר;

לא. 55 מתאמים שעובדים בלמעלה מ-70 ישובים. אנחנו מיוצגים במרבית הערים

הגדולות, אבל גם במועצות אזוריות, ישובים קטנים יותר, ובמגזר הערבי בוודאי.



מבחינת קטגוריות, אם אתה רוצה לשאול את עצמך איפה עובדים מול אוכלוסיות של

עולים חדשים, הייתי אומר שאותם מתאמים מפעילים פעילויות מול אוכלוסיה של כתות

נעל"ה, עובדים הרבה מאד באולפנים הן לבני-נוער והן ולבוגרים. יש סדנאות,

באיפיונים שונים לבני-נוער, עם חלופות ובלי חלופות, ויש כמובן סדנאות וחוגים

להורים.

אני רוצה לציין בהמשך לשאלתך לשרה כהן, שבכל הישובים שבהם פעילים מתאמים

קיים איזה שהוא גורם שעוסק בקליטה, בין אם זה רכז קליטה ישובי או רשות קליטה

עירונית. המתאמים מחוברים בקשרים הדוקים מאד בעבודה עם רשויות הקליטה העירוניות.

בהקשר הזה אני רוצה לציין במיוחד, מבלי לפגוע בכבודו של אף אחד, עבודה מאד יפה

ומרושתת שנעשית במיוחד באשדוד בנושא הזה, ירושלים - ודאי, ויש גם ישובים אחרים.
היו"ר יורי שטרן
ואלה תוכניות ייחודיות לעולים.

משה בר;

בהחלט. כל מה שאני אומר מתיחס אך ורק לעבודה מול אוכלוסיות נטו של עולים

חדשים.

אתן לכם רק 3 - 4 דוגמאות קצרות. בערד יש דוגמה יפהפיה של קבוצת נוער יוצאי

חבר העמים שנשרה ממסגרות החינוך הפורמלי. הקבוצה הזאת אותרה, ניתנה לה פעילות

שהיא תראפיה באמנות ובמוסיקה. אנחנו התחברנו לפעילות של הקבוצה הזאת, ואת

פרוייקט הסיכום של הקבוצה, מעבר לסדנה שהיא קיבלה, היא עשתה על נושא המאבק בסמים.

לאחר מכן הקבוצה הזאת למעשה קרובה היום לתהליך שלאור התראפיה, לאור התכנים ולאור

הכל, חוזרת ללימודים במערכת החינוך הפורמלי.

במועצה אזורית מטה אשר, אם נסתכל על האוכלוסיה של יוצאי אתיופיה, מתאם שלנו

בשיתוף-פעולה הדוק עם משרד הקליטה באותו אזור הכשירו קבוצת מנהיגות מבני העדה

האתיופית שגרים בחצרות-יסף, מנחים להתמודדות עם בעיות אלכוהול מאד קשות שקיימות

בחצרות-יסף. הפעילות הזאת עומדת להתרחב בעוד חודש-חודשיים גם בהתמודדות עם נושא

סמים.

פעילות יפהפיה אחרת, שמיוצגת כאן, ואני בהחלט ממליץ לחבר-הכנסת שטרן לתת זכות

דיבור קצרה לאורן מזרחי והבחור שבא יחד אתו מרמלה. זו קבוצה שהם קוראים לה "נערי

חלומות" - קבוצת נוער אתיופי שאותרה ברמלה, ואנחנו "התלבשנו" עליה, במובן החיובי

של המלה. נתנו לה מדריך, אורן, שמעסיק אותם מאד בשעות הפנאי כקבוצת כדורגל וגם

מקבלת תכני אנטי-סמים במהלך כל התקופה. זו קבוצה שאומצה רשמית על-ידי מועדון

"הפועל" תל-אביב ובמסגרת האימוץ הזה היא מקבלת העשרה של שעורי-בית, אמוני כדורגל,

וכמובן כרטיסי כניסה למשחקי "הפועל" תל-אביב.

דוגמה אחרונה, רק לגבי הקטע הבית-ספרי. הרשות העירונית שלנו בראשון-לציון

זיהתה ואיתרה 5, 7 בתי-ספר שבהם אחוז הנערים יוצאי חבר העמים הוא גבוה מאד, מעבר

לתוכניות המניעה הרגילות שנתקלנו באותו בית-ספר. התלמידים יוצאי חבר העמים

מכונסים לאחר שעות הלימודים ומקבלים העשרה נוספת של שש שעות נוספות, על-ידי מנחים

דוברי רוסית.
היו"ר יורי שטרן
מה קורה עם הקומונה בליפתא בירושלים ועם הזרוקים שם?



שלמה גל;

הם ממשיכים לגור שם. אין לנו קשר לגוף הזה.

אני רוצה לומר עוד שני משפטים ולסיים את הלקה של הרשות. אנחנו מפעילים עשרות

תוכניות הכשרה בכל האקדמיות בארץ, בכל האוניברסיטאות והמכללות - הכשרות לרופאים,

לאחיות, לעובדים סוציאלים, למורים, קציני משטרה, אנשי מכס - כל סוגי הפרופסיות

שיש להם נגיעה ישירה או עקיפה לעולם הסמים.

בכל ההכשרות של העובדים הסוציאלים נושא גורמי הסיכון ועולמות התוכן של העולים

נכנסים באופן מופגן ובאופן ספציפי. יש לנו עכשיו הכשרה מאד מעניינת של מגשרים

אתיופים. יש קבוצה של 30 מגשרים אתיופים שעוברת קורס של קרוב לשנתיים ב"בית

ברל", שמשרד החינוך עומד מאחוריו, ואנחנו מכניסים להם את כל פינת האוריינטציה של

נושא הסמים. אלה אנשים שמגשרים בין המורים לבין התלמידים, בין הממסד לבין

האוכלוסיה הספציפית. זה קורס מאד יפה, מאד ייחודי, מאד מעניין, ועולם התוכן של

הסמים ניתן להם כ"בונוס" כדי להעשיר את האופציה שלהם להתמודד וגם להכווין אנשים

למסגרות טיפוליות בהמשך.

היו"ר יורי שטרן;

אנחנו נגיע לאוכלוסיות. אני רוצה לשמוע קודם את נציגי המוסדות: משרד

העבודה, משרד הקליטה והמשטרה, ואחר-כך נעבור לדוגמאות. אני גם רוצה לשמוע מנציגי

השטח וגם מאנשים שעברו את המסגרת, עד כמה לדעתכם המערכת פועלת נכון בקטע הזה,

ואני מצביע על שני כיוונים שנראים לי השובים ואולי לא מטופלים מספיק. האחד, מה

ששרה כהן אמרה, שנושא המניעה לא נמצא כעת כל-כך במרכז העשייה של משרד הקליטה. הוא

מופיע אצל הרשות, והשאלה היא אם המאמץ שמושקע בקטע של המניעה הוא מספיק. השני,

הערה שלך, דייר מל, שרוב התוכניות הן כלליות והעולים משולבים בתוכניות הקיימות,

ולזה אני אבקש אחר-כך התיחסות של איתן ואורן, ושל שני הבחורים שהבאתם, אם זו אכן

הדרך האופטימלית.
דני כץ
אני רוצה להמשיך את מה ששרה כהן התחילה לומר, בקשר לפרוייקט טיפול במכורים

עולים שנעשה בשיתוף-פעולה של מחי הרווחה במשרד הקליטה ושלנו, היחידה לטיפול

בנפגעי סמים. הפרוייקט הזה קיים משנת 1998 בארבע רשויות מקומיות.

היו"ר יורי שטרן;

אני רוצה לעבור עכשיו לרוני ארד, נציג האוצר, כי הוא צריך ללכת לוועדה אחרת.

מי שיש לו דרישות תקציביות אני מציע שיאמר אותן מיד ואז נשחרר אותו. שלמה מולה,

בבקשה.
שלמה מולה
לגבי האוכלוסיה מאתיופיה אני חושב שזו פצצה מתקתקת. צריך להודות שאף לא אחד

נתן את הדעת לכך. אם לא יהיה תקציב שבו נוכל להגיד: רבותי, זה הסכום שיש, זה מה

שדרוש; אני לא שמעתי מקום, נכון לעכשיו, שיש תקציב לנושא הספציפי הזה. המגמות

ברורות, אנחנו יודעים שהמערכת, לפהות התא המשפחתי מתפרק לגמרי, וגם האוכלוסיה

מאתיופיה. כמו שאנחנו מטפלים באופן מיוחד בנושאים מסוימים שבהם יש הצלהה - אם זה

השכלה גבוהה, דיור, או נושא אחר, אנחנו יודעים את התוצאות - אני חושב שצריכה

להיות הקצבה מיוחדת לנושא המלחמה בסמים בקרב האוכלוסיה יוצאת אתיופיה.

ברור שהמאפיינים הם מאד מיוחדים, הדרישות מאד מיוחדות, ולכן אני חושב שחייבת

להיות הקצבה מיוחדת לנושא הזה. אני חושב שאף לא אחד התמודד עם הבעיה הזאת ברמה

הלאומית, למרות שאמרנו וחזרנו ואמרנו.
אלכס גולדפרב
זו הזדמנות לברך את כל הגופים שעוסקים בעבודת הקודש הזאת. כולנו תלויים

בתקציבים. הם משתמשים בשירותים שהרשויות נותנות להם ברצון, ואנחנו מאד מוכנים

לתת להם את כל העזרה.

הרשויות המקומיות קורסות מבהינה תקציבית. הדברים הראשונים כתוצאה מקריסת

הרשויות אלה הנושאים החברתיים. זה נושא לא כל-כך פופולרי, והראיה לכך היא

העדרותם של חברי הכנסת שמצביעה על התופעה.

אתה שאלת מה צריך לעשות. אהד הדברים שצריך לעשות דווקא עכשיו, כשמדברים על

אישור התקציב, הוא לתת לזה סדר-עדיפות גבוה, ולא לשמור על התקציב מול המדד אלא

להעלות אותו פי כמה, כי ככל שהמצב הכלכלי הולך ורע התופעה הזאת גדלה והולכת.

היו"ר יורי שטרן;

יש באמת עליה בצריכה בסמים?

אלכס גולדפרב;

אנחנו מבקשים ממך, כיוזם הדיון הזה, ומחברי הכנסת, להגדיל את התקציב, כי זה

העיתוי המתאים.

היו"ר יורי שטרן;

רוני ארד, בבקשה.

רוני ארד;

אני מתעסק יותר עם משרד הקליטה. לגבי רשויות מקומיות אין לי תשובה ספציפית.

לגבי משרד הקליטה, ואני מתאר לעצמי שגם לגבי משרד העבודה - המשרדים עצמם

מתוקצבים. סדרי העדיפויות הם בתוך המשרד. זה לא כל-כך תלוי במשרד האוצר, כי

משרד האוצר מתקצב את המשרדים ובמסגרת התקציב הקיים צריך לתת גם פתרון, אבל זה

במסגרת תקציב משרד הקליטה או תקציב משרד העבודה והרווחה. אנחנו לא רואים שום

סיבה להעביר עוד כסף למשרד הקליטה או למשרד העבודה והרווחה.

היו"ר יורי שטרן;

כשאתם בודקים את תקציבי המשרדים ואתם הרי ממליצים איפה לקצץ ואיפה להרחיב,

איך אתם רואים את תופעת הסמים?

דפנה מושיוב;

אני רוצה לתקן. לגבי משרד העבודה והרווחה אין הדבר נכון, להבדיל מטיפול

באלכוהוליזם. זאת אומרת, אין סעיף תקציבי מיוחד לקליטת עולים בנושא של סמים, כי

התופעה לא היתה מוכרת כשבנו את סעיפי התקציב בשנות התשעים,והיא רק התגלתה מאוחר

יותר.

רוני ארד;

לגבי משרד העבודה והרווחה אני לא יכול לתת תשובה כי אני לא אחראי על המשרד

הזה. לגבי משרד הקליטה - אני צריך לבדוק את הנושא, אבל לדעתי יש תקציב מסוים,

והפתרון צריך לבוא משם.



שרה כהן;

מתוך ההערכה שלנו לצרכים, אנחנו השגנו חלק מהתקציבים של האגף לקליטה בקהילה

בדיוק לצורך הזה, כשהדגש הוא לא בקטע של הקהילה עצמה אלא כמו בענין של המעבר

הבין-תרבותי והכיוון לשיקום של עולים. אלה הדגשים שהמשרד חושב עליהם, כי עניינו

של המשרד בקליטה טובה יותר של העולים. הוא לא בא על-מנת לתת תקנים לגמילה או

תקנים טיפוליים ארוכי-טווח. זה לא המנדט שלנו.
היו"ר יורי שטרן
אני הבנתי שמבחינת האוצר לפחות אין ייחודיות לנושא זה.

רוני ארד;

כרגע אני לא יודע אם יש משהו ספציפי, אבל כמו שאני אומר, משרד הקליטה יכול

להעביר ממקורות אחרים שלו על-סמך סדרי-עדיפויות לנושא הסמים או לכל נושא אחר.

שרה כהן;

זה מסוג התשובות שחוזרות כריטואל קבוע.

יואב הס;

אני רוצה לומר לרוני ארד, נציג האוצר. לחזור על הענין הזה, כמו שאומרת גב'

כהן ממשרד הקליטה, כריטואל קבוע, שבמסגרת כל המשרדים השונים שאמורים לטפל בבעיה

צריך למצוא את סדר העדיפויות הרצוי ואז להקציב את התקציבים המתאימים - אני אגיד

לך שני דברים. 1. זו לא חוכמה גדולה להטיל על משרדים שממילא התקציבים שלהם

קטנים מדי לדברים שהם צריכים לעשות, ולהגיד להם: תקחו מהדברים שאתם עושים

ותעבירו מזה לדברים אחרים. הפתרון הוא לא נכון, כי הם לא יעשו בדברים האלה שום

דבר.

הדבר השני היותר חשוב הוא הענין שעליו אני שם את הדגש. כל האנשים שיושבים

בחדר הזה דיברו על פעילות כדי לטפל באנשים שכבר נפלו לרשת הסמים. רבותי, אני

אומר לכם בצורה חד-משמעית שצריך להגדיל את הסכומים שנותנים למשרד החינוך כדי

לפתור את הבעיה הזאת לפני שהיא מתקיימת. ילד מגיע לסמים משום שבמשרד החינוך

טיפלו בו לא נכון.
היו"ר יורי שטרן
משרד החינוך צריך להגדיל את זה ולהגיש לאוצר, וזה לא יכול לבוא מהאוצר.

רוני ארד, אנחנו משחררים אותך. תודה רבה.
דני כץ
אני התחלתי לתאר את הפרוייקט שאנחנו עושים לגבי אוכלוסיה של עולים חדשים

מכורים שמגיעים ללשכות או ליחידות לטיפול בנפגעי סמים. הפרוייקט הזה הוא פרוייקט

משותף והוא קיים בארבע ערים, נכון לשנת 1998, וכמו ששרה כהן אמרה, מבחינת

הטיפול עצמו ברוב המקרים אנחנו מדברים על עולים מחבר העמים ולאו-דווקא עולים

מאתיופיה, כי אנחנו לא רואים עולים מבוגרים מאתיופיה שהם מכורים - הטיפול שם, או

אותו עובד ששמנו שם ביחידות לטיפול בעולים, אמור לתת משהו שהוא קצת יותר מאשר רק

תוכנית הגמילה הרגילה. הוא אמור קודם-כל לבנות איזה שהוא פרוייקט שאמור לקרב את

אותו עולה מחבר העמים לתרבות הטיפולית שקיימת ברשות המקומית או ביחידה לטיפול

בנפגעי סמים.



היו"ר יורי שטרן;

זאת אומרת שהוא משווק את מערכות הגמילה.

דני כץ;

נכון, הוא משווק את מערכות הגמילה והוא אמור לתת הסברה וייעוץ בשפת שאותה

מכירים בדרך-כלל אנשים צעירים מחבר העמים. זה הפרוייקט שהתחלנו בו. הוא קיים

היום בעפולה, בראשון-לציון, בטירת הכרמל ובאשדוד.

לשנת 1999 אנחנו מתכננים להרחיב את הפרוייקט הזה לעוד ארבע רשויות נוספות:

נתניה, באר-שבע, נצרת עלית ואור-יהודה.

אני ספציפית מפקח על אחת מהיחידות באשדוד, ששם באמת נעשה פרוייקט מאד מוצלח,

ברמה הזאת שהעובדת שאותרה לענין הזה עושה קבוצות-מכינות לגמילה וקבוצות-מכינות

לטיפול. היא עובדת סוציאלית דוברת רוסית.
הי ו"ר יורי שטרן
ברשותך, אני אשאל שאלות. למה האוכלוסיה האתיופית לא נמצאת בקטע הזה?
דני כץ
אנחנו לא יודעים בדיוק, אבל הם לא מגיעים אלינו. אלה יחידות למבוגרים.

אנחנו עכשיו בכניסה לתהליך של טיפול בנוער.
היו"ר יורי שטרן
ויש מדדי הצלחה כלשהם? האם בעקבות זה אותרו פי 2 נזקקים?
דני כץ
בהחלט. באותם מקומות שבהם יש עובדת ספציפית לנושא של עולים אנחנו מאתרים

יותר. אנחנו מפיצים יותר את השרות שלנו, ואנחנו גם לומדים תוך כדי את המאפיינים

הייחודיים לעולים מחבר העמים. כמו שד"ר מל אמר, יש מאפיינים ייחודיים במיוחד

לגבי אלה שמביאים את השמוש בסמים משם, שמוש בחומרים שאנחנו לא תמיד מכירים.
היו"ר יורי שטרן
מאפיינים מקצועיים, אפשר להגיד. כמה זמן התוכנית הזאת קיימת?'
דני כץ
היא קיימת משנת 1998. בסוף השנה אנחנו עושים את מיון התיקים בלשכות ואז נדע

נתונים יותר ברורים, אבל אני יכול להגיד באופן ברור שבאשדוד, ואני יודע שגם

ברשויות האחרות שהפרוייקט קיים, יש עליה מאד משמעותית במספר הפונים יוצאי חבר

העמים. יש בכלל עליה במספר הפונים מחבר העמים, ובמקומות האלה ספציפית יש יותר

פנייה ויותר מוכנות לטיפול, יש עבודה עם המשפחות.
שרה כהן
אני רוצה לחדד את ההתיחסות שלי לגבי התוכנית שדני כץ פירט. אנחנו כמשרד

הקליטה באנו בעצם בהצעה שלנו למשרד העבודה והרווחה באותם ארבעה מקומות ואמרנו:

קחו כסף ובואו נרים את הפרוייקט הזה, מתוך הדגש לצרכים הייחודיים של אוכלוסיית

עולים שנמצאת במשבר הגירה, שבעצם לא הפנימה ולא הצליחה לעבור את הלם התרבות כי

היא היתה עסוקה בסמים, ולבנות דפוס או מערך טיפולי שיכול לתת מענה לצרכים של



העולים, כשהדגש שלנו ומבחינתנו הוא בהחלט גם בכיוון של לעבור נכון יותר את כל

תהליך ההסתגלות וההשתלבות בהברה ודגש לכיוון תעסוקה. הדגש הוא שיקום תעסוקתי

והכשרה מקצועית.

בתוך כל התוכניות הללו אנחנו נותנים כהתיחסות נוספת את כל הענין של האולפנים.

זאת אומרת, בכל מקום אנחנו בוחנים אם עולה צורך, אפילו לא כחלק מהתקציבים הרגילים

שהעברנו, עולה הצורך של מספר עולים שלא עברו אולפן. לדוגמה, בנתניה זה בולט, שלא

נתנו להם את הכסף בשנה שעברה, אבל היתה כבר התארגנות כדי לתת את המענה הייחודי

לנושא של האולפן.
היו"ר יורי שטרן
באמצעות הלשכות האלה?

שרה כהן;

באמצעות היחידות לטיפול בנפגעי סמים והעולים שנמצאים בקהילה.

היו"ר יורי שטרן;

אז למה אתם לא מגיעים כך למוסדות לגמילה?

שרה כהן;

בכל מקום שמגיעה אלינו איזו שהיא פנייה אנחנו בוחנים את ההיקפים. זה לא

אולפן רגיל, צריך לבחון גם כל מקרה לגופו ולעשות הרבה פעמים גם הערכת זכאות על

בסיס יחידני כדי לאפשר איזו שהיא בנייה של תוכנית אולפן.

ב-1999 הכנסנו עוד ארבעה ישובים כחלק מהפרוייקטים של השלטון המקומי,

ומבחינתנו זה בדגש מאד גדול, עם מימון מירבי שלנו של התוכנית בארבעה הישובים

הנוספים.

אני מעלה את זה כאן כנקודה שהיא בעייתית. זאת אומרת, יש כאן מערכות ייעודיות

שלא מוצאות, מתוך התקציבים שלהן, לבנות איזו שהיא משבצת התיחסות שמתאימה

לאוכלוסיות של עולים שהם תושבי המדינה. יש כאן בהחלט בעיה אמיתית. יש פנייה
אלינו מהרבה מאד תחומים שאומרים
משרד הקליטה, תבואו ותקצו לנו תקן ייעודי לטפל

באוכלוסיות שונות. זה לא הפטנט. מתוך איזו שהיא העברה תקציבית שנעשתה בצורה

כזאת, נבנתה איזו שהיא תוכנית שלא הוטמעה בתוך המערך השגרתי-טיפולי.
היו"ר יורי שטרן
אני הבנתי שמשרד העבודה הוא זה שמממן את היחידה הזאת, כולל הקצינה הספציפית.
שרה כהן
אנחנו העברנו ב-1998 כספים שבדיוק היו לצורך קליטת העובדים הספציפיים.

בארבעה מקומות זה היה במימון מלא של משרד הקליטה.
היו"ר יורי שטרן
או של משרד העבודה.
שרה כהן
לא, של משרד הקליטה, וב-1999 זה נכנס כחלק מהתוכניות של הישובים, כמו שאתה

יודע את המפתח של 75% מימון של משרד הקליטה מול הישובים ו-15% של הישוב.



אני רוצה שהדברים יובהרו, שבעצם ראינו איזה שהוא זרז, או מתוך זח שגם הצפנו

את הבעיה גם אצלנו, נוצר איזה שהוא מענה, אבל לדעתי הוא מענה שגוי ברמה

המיניסטריאלית. זאת אומרת, המערכת שאמונה על הנושא צריכה לקהת את האחריות

ולהמשיך לטפל בנושא באופן שוטף, כמו שהיא נותנת מענים למגוון גדול של אוכלוסיות

יעד בתוכה.

וכאן אני גם פונה לרשות למלחמה בסמים, כי גם העליתי את זה בישיבה הקודמת של

המועצה. אני חושבת שמתוך התקציבים של הרשות, ומעבר למה שרות אל-רועי תיארה בנושא

המניעה, לא מספיק מודגשים התקציבים שהרשות מייעדת לצורך של הטיפול בעולים מכורים

לסמים, בקטע של הטיפול עצמו. אני חושבת שלא היינו צריכים לעשות כזאת קומבינה עם

משרד העבודה והרווחה אם היו תקציבים במקומות אחרים של מערכות שזה בעצם התפקיד

שלהן.

היו"ר יורי שטרן;

אני חושב ששרה כהן צודקת. היות ואוכלוסיית המטופלים-משתמשים מהווה אחוז

גבוה, מן הראוי היה שהמערכת תתיחס לכך כאשר משרד הקליטה ייכנס רק בקטעים ייחודיים

לו. זאת אומרת, שעורי אולפן או סדנאות לפערי תרבות, דברים כאלה שהם במעטפת של

הספור ולא בלבו. וזה מתיחס גם למשרד העבודה. כי יוצא כאילו שהעולים הם מן

אוכלוסיה לגמרי נפרדת ואם אין תקציב של משרד ייעודי לצורך הענין, אתם גם משאירים

אותם בחוץ.

דייר חי ים מל;

הנתונים מראים שבתוך המערכת הטיפולית, ובגדול. אנחנו אומרים שתם נמצאים

באחוזים יותר גבוהים עקב היותם עולים, עקב משבר העליה, ופה צריך עוד "אמפוט".

היו"ר יורי שטרן;

ה"אימפוט" הזה, לדעתי לפחות, צריך לבוא קודם-כל מתוך המערכת שמטפלת בבעיית

הסמים בארץ, ויש תוספות שמשרד הקליטה חייב לתת, כמו שאמרתי - בשפה, אולי בהכשרה

מקצועית, אולי טיפול בעולים, בטיפול בילדים ללא הורים, ילדי נעל"ה למשל. זאת

אומרת, יש דברים מאד ספציפיים שלא קשורים לטיפול בהתמכרות עצמה. אבל איפה שזה

מחייב שיווק ברוסית, זה ענין של המערכת והיא פשוט פונה לאוכלוסיה נוספת, או חדשה,

והיא צריכה להתאים את עצמה מתקציביה לצורך הענין.

גבי כהן, אני מבקש שתתיחסי לענין המניעה, כי לא הבנתי איפה הוא עומד, אחר-כך

נשמע את נציגי האוכלוסיות, או את נציגי השטח. זו תופעה שמתפתחת מתוך מצוקת

הקליטה, בקרב יוצאי אתיופיה ובקרב יוצאי ברית-המועצות, שגם שם נתוני הפתיחה

יכולים להיות טובים לטיפול, וזה מתפספס איפה שהוא במערך הקליטה הראשוני, ואולי

בהמשך הדרך.

אני הושב שההשתתפות של משרד הקליטה, אולי פחות בחיבור עם מערכות גמילה שאלה

מערכות מקצועיות, אבל הרבה יותר בקטע של מניעת התופעות, טיפול במשפחות שהן על סף

קריסה וכניסתם של הילדים למעגל סגור. מה אתם עושים בנדון?

שרה כהן;

אני באופן אישי במסגרת הפעילות שלי לא נכנסתי בצורה אינטנסיבית לנושא המניעה.

ההתרשמות שלי היתה, גם מתוך הקשרים עם מערכות אחרות, שדגש מאד גדול מתוך התקציבים

של הרשות למלחמה בסמים הולך לנושאי מניעה, ושלפחות מתוך אנשי מקצוע במערכות אחרות

הדברים כמו שהובאו לידיעתנו, החלל או החסר הם בעיקר בנושא של הטיפול עצמו והשיקום

של העולים.

לזה בעצם נכנסנו באותם ארבעה ישובים בשנה שעברה ובשמונה ישובים שאופיינו

כיותר בעייתיים מבחינת עולים שמגיעים ויודעים שהם רוצים לקבל את הטיפול ובעצם

במערכת אין לזה שום מענה, שהוא רגיש תרבותית לתת את הסיוע לאותם עולים.



אני בהחלט מוכנה ושמחה להיות כרגע בקשר יותר אינטנסיבי עם רות אל-רועי לגבי

הפעילות שלנו עם כל הרשויות לבחון איזה שהוא דפוס שאולי אפשר גם להכניס אותו לתוך

המערכת.

היו"ר יורי שטרן;

פעולות המניעה של הרשות הן קודם-כל הסברה, נכון?

רות אל-רועי;

לא. יש דברים שהם תהליכים יותר ויש דברים שהם אירועים חד-פעמיים.
היו"ר יורי שטרן
איפה אתם מחוברים למערכת קליטה כקליטה במצב החברתי או הכלכלי של המשפחה?
שלמה גל
לשאלתך הקונקרטית, אני זיהיתי את זה כנקודת חולשה. אין חיבור יסודי ורציני

עם משרד הקליטה, נכון לזה הרגע. ברשויות המקומיות יש בכל מיני תוכניות שפירטנו

קודם לכן, התחברות לאנשי משרד הקליטה. אבל באופן עקרוני ההתחברות לא מסודרת

וצריך להעמיק אותה, ללא שום ספק.

אבל אני רוצה להעיר הערה קטנה. אני על תקן של אדם שצריך לייצר יוזמות חדשות,

לפתח פעילויות חדשות, להקים אותן, לדחוף אחרים שיקדמו את הפעילויות, אבל האחריות

העיקרית על סוגיית המניעה של ילדים ובני-נוער במדינת ישראל, הן במערכת החינוך

הפורמלי והן במערכת הבלתי-פורמלי היא על משרד החינוך. שלא נטעה בענין הזה,

וההקצאה של משרד החינוך לתוכניות מניעה בכלל ולנוער אתיופי ורוסי בפרט היא פשוט

אפסית.
רות אל-רועי
הדוגמה היא שנתתי קודם, שאנחנו צריכים לממן בפנימיות.
שלמה גל
אנחנו נכנסים, כי אין פעילות אחרת.
שלמה מולה
אנחנו יודעים שככל שהגיל עולה יותר לכיוון 18 - 16, הצעירים יותר הם שמשתמשים

יותר. כלומר, אנחנו יודעים בבירור שהיום יש קשר מובהק בין התלמידים שנושרים

מבתי-הספר, מה שאנחנו קוראים כתות מעבר, לבין אחוזים גבוהים של בתי-הספר שבהם יש

אחוז נשירה גבוה מאד ומסגרות עליית-הנוער או בית-ספריות. אנחנו גם יודעים להצביע

על מגמה שככל שהורי הילדים הם ותיקים יותר כך מספר המשתמשים גבוה יותר.
היו"ר יורי שטרן
זה לא בא כתוצאה ממשבר של קליטה ראשונית דווקא.
שלמה מולה
בדיוק. זה מה שאני רוצה להצביע, כי אלה לא פעילויות בחצרות-יסף. אין

משתמשים מקרב הנוער שהגיעו לשם בשנתיים האחרונות. אפשר אולי להצביע על

אלכוהוליזם, אבל לא על סמים.



רות אל-רועי;

אבל אנחנו מדברים על מניעה.

היו"ר יורי שטרן;

אני מקדם בברכה את יושבת-ראש הוועדה חברת-הכנסת נעמי בלומנטל.

שלמה מולה;

אני מפלח עכשיו את האוכלוסיה של המשתמשים. הדברים מאד מורכבים. ככל שאתה

מזהה עולים יוצאי אתיופיה בשנים 1985-1984, אחוז הנוער המנותק גבוה יותר, אחוז

הפשיעה גבוה יותר, ולכן ברור לגמרי שמערכת החינוך לא נתנה מענה.

משרד הקליטה כמעט לא מטפל בילדים שהגיעו ארצה בשנות השמונים, כי הם לא במסגרת

משרד הקליטה. משרד הקליטה נותן מענה, למשל, בנושא השכלה גבוהה, רטרואקטיבית

אפילו לילד שנולד בארץ.

לכן ברור לגמרי שדרושה לכך התיחסות מיוחדת, הקצבה מיוחדת. אי-אפשר היום
להגיד
אל תתנו סל קליטה, או תתנו אותו לנושא הזה, תטפלו גם בילדים שהגיעו בשנות

השמונים. נציג האוצר לא יתיחס אלינו בכלל. לכן חשוב מאד להגיד שזאת לא הגישה של

משרד הקליטה בלבד, כי משרד הקליטה יכול לעשות הסבה תקציבית בסעיפי התקציב

הקי ימים.

היו"ר נעמי בלומנטל;

נראה לי שאין היום גוף שמטפל בבני-נוער שנהשפו לסמים בצורה מסוימת של התמכרות

והם למעשה נופלים בין הכסאות. אף אחד לא מטפל בהם. המערכות שקיימות מטפלות בכל

בני הנוער, יותר טוב או פחות טוב, אבל אין שום התיחסות לקטע של עולים. אני יודעת

שגם אנחנו ב"אל-סם" עושים מדי פעם פרוייקטים לעולים, אבל אין שום מערכת שבצורה

סיסתמטית נותנת תשומת-לב או בוחנת מה קורה עם העולים החדשים. אני חושבת שזה המצב.

זאת אומרת, אין מי שאחראי במשרד הקליטה על נושא הסמים. הנושא כאילו לא מוכר לכם.

שרה כהן;

לא שהוא לא מוכר לנו, אבל אין גורם שממונה על הטיפול בעולים נפגעי סמים

כעובד שזה תפקידו.

י ואב הס;

אין לזה תקציב מיוחד.

שרה כהן;

זה לא משהו שהוא באיזה שהוא מנדט טיפולי. משרד הקליטה לא אמור לפתוח

מיומנויות של טיפול בעולים נפגעי סמים.

יואב הס;

זה לא ענין של משרד הקליטה. לא במשרד הקליטה, לא במשרד העבודה והרווחה,

ובמיוחד לא במשרד החינוך יש תקציבים מיוחדים לפתור את הבעיה הזאת. הבעיה הזאת לא

תיפתר לבד.



דפנה מושיוב;

אמרתי קודם שלנושא הסמים לא היתה מודעות, להבדיל מנושא האלכוהוליזם. זאת

אומרת, בסעיפים התקציביים במשרד העבודה והרווהה יש התיחסות לעולים לפי נתוני

משרד הפנים כמה עולים מגיעים. כלומר, לנושא של ילדים בסיכון, משפחות במצוקה,

לנושא האלכוהוליזם, ודווקא בשיטה גם הטיפולית, דרך אגב, שהיא ייחודית לטיפול

בעולים מהבר העמים, נוצר שם דגם מאד יפה שהוא גם מתוקצב פר מספר מטופלים. התקציב

לא גדול, יש תמיד מקום להגדיל אותו, אבל אני חושבת שבגלל שלא היתה מודעות לנושא

הסמים, כשבנו את סעיפי התקציב לפחות במשרד העבודה והרווהה אין סעיף תקציבי

לטיפול בעולים.

היו"ר נעמי בלומנטל;

ובנושא האלכוהוליזם יש?

דפנה מושיוב;

כן, ושם זה עובד יפה.
היו"ר נעמי בלומנטל
זאת אומרת כשמגיעים עולים חדשים אתם יודעים מיהו נוער בסיכון?

דפנה מושיוב;

בעיקר לגבי המבוגרים, כל מבוגר שמגיע לאותם מרכזים הוא מטופל באמצעות אנשים

שהוכשרו גם בארץ וגם בהוץ-לארץ, בעיקר בהבר העמים, בשיטות התערבות שהן

אפקטיביות.

היו"ר נעמי בלומנטל;

על כמה אנשים אתם מדברים? כי נדמה לי שאתם מגיעים למספרים מאד נמוכים. היום

אנחנו מדברים לא רק על בני-נוער מקרב העולים החדשים, ולפי דעתי אתם מגיעים

למספרים מאד נמוכים.

דפנה מושיוב;

אני חושבת שאנחנו מגיעים להרבה מאד. אנשי מקצוע מעולים משוועים לתקציבים

נוספים, אבל אין התיחסות. אנחנו באמת נוגעים בקצה הקרחון. אבל השיטה היא שיטה

טובה. המודל הוא מודל טוב.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אדרבה.

מר עמירם קלאוס, בבקשה.

עמירם קלאוס;

רציתי לענות משהו על אוכלוסיה שונה במקצת. השירות לנוער וצעירי חבורות רחוב

עושה כבר הרבה שנים נסיונות לענות על בעיות של אוכלוסיות בסיכון גבוה. אנחנו לא

מדברים על נרקומנים קשים, אבל אנחנו מדברים בהחלט על אוכלוסיות שיש בהן שמוש די

גבוה, מזדמנים, כולל מזדמנים ברמה מתקדמת והולכת.



ברור שהקבוצות האלה צריכות לקבל תפיסה לאומית חברתית כוללת, בלי להפריד בין

עולים לבין ישראלים ותיקים עם בעיות קשות וכו'. ניסינו לעשות קבוצות מעורבות,

לראות אותן כקבוצות עם בעיות חברתיות, בעיות הסתגלות, בלי להפריד בין יוצאי מרוקו

ועולים חדשים, ואני מוכרח להגיד שלפחות בשלב הראשון של קליטת העולים היה די קשה.

אפילו הרוסים והאתיופים, ניסינו בשניים-שלושה ישובים לעשות קבוצות מעורבות כחלק

מתהליך השתלבותם בחברה הישראלית, ובחלק מהמקרים היינו צריכים לחזור לתפיסה של

עבודה עם העולים לפחות בשלב ראשון בנפרד, כי נוצרו בעיות קשות אפילו של אלימות

וכוי. אם כי בחלק מהדברים, בשמוש בסמים הם התחברו טוב מאד יחד.

לדוגמה, קבוצות מעורבות של חכנה לצה"ל, קבוצות שעובדות בתיאטרון קהילתי,

קבוצות שעובדות על פרוייקטים נוספים, קבוצות מעורבות כחלק מהשתלבותם בחברה

הישראלית.

אני מוכן להצטרף להגדרה שאין תקציבים ייעודיים לעולים. יושבים פה שלמה גל

מהרשות לסמים ורות אל-רועי. השנה ניסינו לעשות פרוייקט של ספורט למניעת עבריינות

ושמוש בסמים בתהליך מאד שיטתי, ולצערנו בפעולה שנחשבת כטובה ומוצלחת, הגענו לתשעה

ישובים עם בעיות. אנחנו חושבים שזה כלי טוב להתחיל בספורט ולהמשיך לדברים אחרים,

אבל לצערנו הגענו רק לתשעה ישובים על-פי צרכים מקומיים, ואם היו לנו משאבים

ייחודיים בתחום הסמים בנושא עולים, היינו מתפרצים ומרחיבים את הפעולה לישובים

רבים נוספים. במקרה זה אנחנו עושים את זה עם הרשות למלחמה בסמים תחת הכותרת

"ספורט, מניעת עבריינות ושמוש בסמים".

אין לנו תקציבים ייעודיים. אנחנו "מגרדים" מפה ומשם לצורך הענין הזה על-מנת

לתגבר פרוייקטים שהם טובים ויש שם אנשי מקצוע טובים שאפשר להפעיל אותם.

ד"ר חיים מל;

יש כאן נציגים של תוכנית ייעודית לנוער עולה בסיכון, גם המדריך אורן וגם

חניך. פה מדברים על מה שאין, אבל אולי הם יכולים לדבר על מה שיש.
היו"ר נעמי בלומנטל
ברצון, בבקשה.

אורן מזרחי;

אני רוצה לספר בקצרה על הקבוצה שלנו שהוקמה לפני שנתיים ברמלה. התחלנו עם

שמונה חניכים בני העדה האתיופית וכיום הקבוצה מונה 60 חניכים. טווח הגילאים הוא

10 עד 18. המטרה בגדול היא תוכנית אימונים במשחקי ליגה, ואני מעביר להם גם

תוכנית של מניעה בסמים. קיבלתי מארז מהרשות למלחמה בסמים ודרך המארז הזה אני

מעביר את תוכנית המניעה.

הילדים עצמם מקבלים את תוכנית המניעה, אבל הם אלו שבעצם משמשים שגרירים שלי,

שלכם ושל כולם לאתר את הבעיות בתוך השטח. כי לי יותר קשה להגיע לבעיות הספציפיות

בשטח עצמו מאשר להם, הם יותר קרובים לנושא ולחברים שלהם ולא תהיה להם בעיה לדווח,

ולא להלשין כמו שהם יודעים, על בעיות כלשהן.

היו"ר נעמי בלומנטל;

כעת, לאחר שאתה מכיר את הישוב, כמה בני-נוער היית מאתר שנזקקים לתוכנית כזאת?

אורן מזרחי;

אני מאמין שאני גם יכול להגיע ל-150 ילדים. זה הכל ענין של תקציבים וכל מה

שכרוך בזה.
היו"ר נעמי בלומנטל
בקבוצה יש רק בני-נוער מהעדה האתיופית, או גם מחבר העמים?

אורן מזרחי;

היום יש לנו כבר שני חניכים לא אתיופים, ישראלים שביקשו להצטרף לתוכנית "נערי

החלומות". התוכנית הזאת מאד ידועה ברמלה. מאד נוח לעבוד עם החניכים, הם

ספורטאים מעולים. בני העדה האתיופית יש להם זיקה גדולה לספורט, בכל החתומים,

ובפרט כדורגל.

הענין הוא שאם לא היינו מקימים את הקבוצה הזאת, הקשר שלהם לספורט לא היה ברמה

של לשחק בשכונה, אבל ברגע שאת מקימה קבוצה ואת מאגדת אותם תחת קבוצה אחת, יותר קל

להם להתקדם. וכבר נאמר כאן קודם שהיום מאמצת אותנו "הפועל" תל-אביב. יצרתי קשר

עם מוטי אורנשטיין, הבעלים של "הפועל" תל-אביב, והוא ידוע כאוהד מאד את האוכלוסיה

האתיופית ובאמצעותו הגעתי לכך שהיום שחקנים שלנו משחקים ב"הפועל" תל-אביב.

היו"ר נעמי בלומנטל;

משה בלטה, תתאר לנו סדר-יום שלך. בן כמה אתה?

משה בלטה;

בן שמונה-עשרה וחצי. אני לומד בכתה י"ב בתיכון רמלה-לוד. אם יש שעורים, אני

עושה אותם. אני גם מתאמן אצל אורן פעמיים בשבוע.

אורן מזרחי;

האימון מורכב מאימון עצמו, ותוכנית מניעה. אין לנו מתנ"ס משלנו. אנחנו

עושים את הפעילות במתנ"ס שהסכים לארח אותנו. בהתחלה בכלל עבדנו במגרשים בשכונות.

יואב הס;

לאיזה אחוז מתוך האנשים האלה היתה התנסות בסמים?

אורן מזרחי;

לאף אחד מהם לא היתה התנסות בסמים. זו תוכנית מניעה. אנחנו גם תופסים אותם

בגיל מאד צעיר. יש בקבוצה גם ילדים בני 10 שבאים לפעילות. הפעילות נמשכת ארבע

שעות בערך, או מארבע עד שמונה או מחמש עד תשע, תלוי בשעות שאני יכול להגיע.

שלמה מולה;

אתה מכיר חברים שלא לומדים ומשתמשים בסמים?

משה בלטה;

אני מכיר חברים שכן היו אתי והלכו לפנימיה, שהם היום מעשנים, עוברים לידך ולא

אומרים לך שלום, כאילו לא מכירים אותך. הם לומדים בפנימיה, ושם הם מרגישים יותר

חופשים. עכשיו אני כבר לא קרוב אליהם.

שלמה מולה;

אתה מכיר מבין החברים שלך מישהו שהסתבך עם המשטרה?



משה בלטה;

הם לא חברים שלי, אבל אני מכיר.

אורן מזרחי;

בקשר לילדים שעוברים לפנימיה, רובם עוברים במעבר מכתה ח' לטי, ושם מתחיל ההרס

פהות או יותר.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אנחנו מתלבטים בזה כל הזמן בוועדה. מצד אחד אנחנו מנסים להשיג, עם משרד

החינוך כמובן, שיהיו תקציבים לפנימיות, ומצד שני אנחנו יודעים שבפנימיות הם

נחשפים לדברים האלה. צריך לעשות שם עבודה יותר רצינית.
יואב הס
הבעיה היא גם הפוכה. כשמוציאים ילדים מהפנימיות, לא לוקחים את התקציבים

המתאימים לתת להם, למשל, תוכניות מהסוג הזה, או אחרות, ואז הילדים מסתובבים ברחוב

ומגיעים עוד יותר מהר לפשיעה, ואז באים בטענה של הפוך על הפוך, שיותר טוב שהם

יהיו בפנימיות.

היו"ר נעמי בלומנטל;

נכון. חברת-הכנסת לנדבר, בבקשה.

סופה לנדבר;

הבוקר בדרכי מאשדוד לירושלים התקשר אלי בטלפון מנהל מחוז הקליטה בבאר-שבע

ואמר שנפטרה צעירה בת 19 ממדינות חבר העמים וצריך לקבור אותה באשדוד, והוא ביקש

את התערבותי מפני שהמועצה הדתית לא נוהגת לקבור את האנשים שלא גרו באותו ישוב.

הבעיה היא שהורי הצעירה נמצאים ברוסיה והיום הם מגיעים לקבור אותה, והסבתא והסבא

צריכים לעלות לארץ בעוד כמה שבועות ויהיו תושבי אשדוד.

הצעירה הגיעה בפרוגרמה של הסוכנות היהודית. קרה מה שקרה, ובין היתר כנראה

לקחה סמים במנה יותר מדי גדולה וזאת התוצאה. זה ספור עצוב מאד של צעירה בת 19

שההורים כנראה שמחו שהיא באה לכאן הם מצילים אותח משם.

אני זוכרת שלפני כמה שנים לא דיברו על סמים בקרב בני-נוער. גברתי

היושבת-ראש, לפני שבועיים ישבנו בוועדה בראשות חבר-הכנסת רפי אלול והיינו צריכים

לא לתת יד לקיצוץ בפנימיות. באותה ישיבה היו כמה ילדים יוצאי אתיופיה

וברית-המועצות לשעבר ואמרו שבעצם הם מצאו שם בית. היה שם בחור יוצא אתיופיה

שבמשפחתו יש 11 ילדים והוא אמר: אם אני אהיה בבית, יהיה לי קשה להיכנס לחברה. זה

המקום היחידי שבו אני יכול למצוא פתרון לעתיד שלי, וכשאגדל אני אתגייס ליחידה

קרבית בצבא. הוא אמר שפה החברה כל-כך טובה, שהוא כל הזמן פעיל ונמצא בין חברים.

הפנימיה גם נתנה פתרון לילדים רבים ומנעה מהם להתגלגל לסמים או לפשע.

אני חושבת שמחובתנו חיום, בקיצוצים שיהיו, ואני מבינה שיהיו קיצוצים, למצוא

מסגרת לבני הנוער. אם זה ספורט, אם זה תיאטרון, חוגים או פנימיות. על אחת כמה

וכמה לילדי עולים, כאשר ההורים מגיעים למדינה ורמתם כאן יורדת, והילד מרגיש

מושפל, קשה לו, ואז הוא מחפש את הפתרון בחוץ. וכאשר הוא מתחיל לחפש פתרון בחוץ,

מתחילה הבעיה.

אני זוכרת שפעילי חבורות רחוב היו מאתרים את בני הנוער במצוקה. זה לא משנה

אם הם מאתיופיה או מברית-המועצות לשעבר או מארץ אחרת. בני עולים ובני ותיקים

נמצאים יחד ברחוב, ופה מתחילה להיות סכנה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שתהיה



סכנה ברחוב. אנחנו חייבים לעשות הכל כדי למצוא בתקציב של מדינת ישראל פתרון שיתן

מסגרת לילדים שיש להם קשיים בבית, קשיים במשפחה ובלימודים, כדי שהם לא ימצאו את

הפתרון בסמים. אני מבינה שכאשר בעיה מתחילה עם תקציב צריכים מיד לסיים אותה,

בגלל שאני רואה, ואני חושבת שכל חברי הכנסת רואים, כאשר אנחנו מאשרים תקציבים,

תאמינו שיש רזרבות ובסוף השנה יש כסף שלא נוצל והוא מוחזר לאוצר.

אם לא היה דבר כזה, הייתי אומרת שאין כסף. אבל למדינת ישראל יש כסף וסדר

העדיפויות צריך להיות כזה שקודם-כל נתחיל עם הנוער, כי הנוער הוא הבסיס לדוברה

בריאה.
היו"ר יורי שטרן
תודה. אני רוצה שאיתן סלע, מכפר גמילה ליד בן-שמן יגיד כמה מלים מתוך החוויה

שלך, ואני הבנתי שהבאת אתך את אחד התלמידים. אני מבקש שתאמר לנו מה חסר, מתוך

הראייה שלכם. לא כל דבר הוא תקציבי, יש גם דברים שבתוך התקציב הקיים או בתוך

הפעולה הקיימת אפשר בכל-זאת לעשות יעיל יותר על-ידי תיאום נכון יותר ודגשים

נכונים. בבקשה.

איתן סלע;

אני מנהל "כפר אילנות" ו"בית אביבה", שני כפרים שמטפלים במכורים בוגרים מגיל

18 ומעלה, נשים וגברים. ב"בית אביבה" יש 76 מקומות, מתוכם רק 40 מטות מתוקצבות.

בכפר אילנות יש 90 מטות, 75 מתוקצבות.

לגבי הקשר עם עולים מכורים, לפני שנתיים התחלנו להתמודד עם הבעיה. עד אז לא

היתה פנייה של עולים, לא מחבר העמים ולא מאתיופיה. היום יש 20% מכלל האנשים

בקהילה מקרב המכורים שנמצאים בתוכנית הגמילה, תוכנית שנמשכת שנה. יש לנו היום

בשני הכפרים קרוב ל-120 איש.

לגבי עולי אתיופיה, היו נסיונות עם שלושה דיירים אצלנו. לצערי, הנסיון אתם

לא הצליח. הם נשארו תקופות קצרות, לא השתלבו מבחינה חברתית, היו מאד-מאד בפינה,

גם בגלל בעיה תרבותית, וכנראה שגם על רקע אישיותי. קשה לדעת, כי המידגם כל-כך

קטן שאי-אפשר להסיק מסקנות. מכל מקום, הנסיון שלנו עם עולי אתיופיה היה לא טוב.

היו"ר יורי שטרן;

זה נכון לגבי כל הכפרים?
דייר חי ים מל
גם בקהילה הטיפולית הספציפית לנוער, יוצאי אתיופיה מתקשים להיקלט.
היו"ר יורי שטרן
זאת אומרת שבמסגרות טיפול סגורות הם לא נקלטים.
ד"ר חי ים מל
הם מתקשים להיקלט.
איתן סלע
לא שבמסגרות הפתוחות כן, אבל במסגרות הסגורות בהחלט יש בעיה.

אמרתי, 20% מקרב המכורים שנמצאים בטיפול זו מסגרת פנימייתית ששוהים בה שנה.

20% היום הם עולים מחבר העמים.



קצת לגבי פרופיל של האנשים. ממוצע הגיל הוא נמוך מהגיל של המכור הישראלי

יליד הארץ שמגיע לטיפול. המכור הישראלי מגיע בגיל יותר מאוהר לטיפול, כנראה גם

מפני שיש לו יותר מקורות פרנסה לצריכת הסמים שלו. ברוב המקרים יש גם משפחה בעלת

אמצעים, שלפעמים מאפשרת עוד שנה ועוד שנה של שמוש בסמים.

הגיל הממוצע בקרב העולים מברית-המועצות לשעבר הוא 25. אתמול קיבלתי את

ההזמנה וביקשתי עד אמצע הלילה להכין קצת סטטיסטיקה. לכן יש בידי מעט נתונים.

מהם החלו להשתמש בחוץ-לארץ, בגיל מאד-מאד צעיר. זאת אומרת, ממוצע תחילת גיל

השמוש הוא 15, אבל יש כאלה שהתחילו בגיל 11 להשתמש, וגם בגיל 10.

70% מתוכם רווקים והשאר גרושים או אלמנים. יש מתוכם שני אלמנים. כנראה

שהאשה היתה מכורה לסמים ונפטרה כתוצאה מכך.

שנת העליה של רובם היא סביב 1994. זו עליה די מאוחרת, אבל יש ביניהם גם

שניים שעלו בסוף שנות השבעים.

היו"ר יורי שטרן;

אלה שעלו בשנות השבעים, מבחינת ההתנהגות שלהם והבעיות שלהם נכנסים לקטגוריה

של עולים?
איתן סלע
כן, כי העברית שלהם מאד דלה. יש כאלה שאפילו מדברים יותר גרוע מאלה שהגיעו

לאחרונה. אלה מקרים ספציפיים ואני לא חושב שהם מעידים על הכלל.

איפיוני שמוש, אני חושב שזה תואר כבר קודם, אבל חשוב להדגיש את זה. רובם

מזריקים, כאשר זה לא אופייני לנרקומן הישראלי, שהוא בדרך-כלל מעשן את הסם. צורת

השמוש נלמדת על-ידי מי שמעביר לך את התורה, ורובם מגיעים לארץ והם מזריקים.

השמוש הוא תוקפנים מאד, אלים מאד, אובססיבי מאד. הם גם לא מחליפים מזרקים. יושב

כאן ואדים שיוכל לתאר את זה. הוא בוגר חמש שנות לימודי רפואה והוא גם אח מוסמך,

אז הוא יוכל לתאר גם מהבחינה הזאת מה קורה.

בגלל צורת השמוש הזאת אנחנו עדים כמעט ל-90% מחלות זיהומיות בקרב המטופלים

מחבר העמים. אתמול קלטנו חולה שחפת - אמנם המחלה לא פעילה כרגע והוא לא מדבק -

אבל יש תופעות של מחלות זיהומיות קשות.

היו"ר יורי שטרן;

יש גם מקרים של איידס?

איתן סלע;

אני לא נתקלתי בזה.
היו"ר יורי שטרן
אני רוצה שתאמר לנו מנסיונך מה חסר במערכת, מה צריך לעשות.

איתן סלע;

קודם-כל, מעולם לא נעשה דיון בנושא של טיפול והצרכים של עולים בפורומים

שאנחנו עובדים מולם. זה הרשות, משרד העבודה והרווחה, משרד הבריאות, ועדת טיפול

ושיקום. לא נעשה דיון מקיף לגבי הצרכים, וזה ודאי וודאי לא תורגם למשאבים. למשל,

יש אנשים שלא יודעים קרוא וכתוב. ועד היום לא ניתן תיגבור.
היו"ר יורי שטרן
כשאתה אומר דיון, אתה מדבר על דיון בנושא של טיפול? כי פה שמענו על כמה

תוכניות.

איתן סלע;

הגדרת הצרכים, ותרגום של אותם צרכים לכוה-אדם או לתקציבים.

דבר נוסף הוא צפי לעתיד. בגלל האיפיונים הספציפיים של האוכלוסיה הזאת,

הסגירות שלה, גרים בחצרות-יסף. אבל לא רק זה. גם אם גרים בעיר, אתה יכול לראות

שהם גרים בשכונות מסוימות. יש קשרים חברתיים של הסביבה הזאת והאינטגרציה שלה עם

האוכלוסיה הישראלית היא מאד-מאד מינורית. הסגירות החברתית והמצוקה החברתית

בצירוף ההימצאות של מכורים פעילים בתוך אותה אוכלוסיה יכולים לגרום להתלקחות

אדירה של התופעה, כי אלה התנאים הבסיסיים להפצת האפידמיה של ההתמכרות.

חשוב לשמוע את ואדים כדי להבין איך הוא הגיע לפה, מבחינת המידע על שירותי

הטיפול. המידע הגיע דרך אחותו שנמצאת בצרפת, ששמעה על אשפוזית ומהאשפוזית הוא

הגיע לקהילה. כלומר, צריך גם לחשוב אם לא כדאי לפרסם בעתונים ברוסית או באמהרית

מידע על טיפול כזה. באופן רוטיני, שיידעו לאן לפנות, ואם לא כדאי במשרד הקליטה,

למשל, אולי לא לתקצב אנשים אבל לתקצב עובד שמדבר באמהרית, שיכול גם לאתר וגם לטפל

במסגרות פנימייתיות.
אילנה מלמדוביץ
או לפחות לעשות השמה.

איתן סלע;

כן. או ברוסית.

היו"ר יורי שטרן;

תודה. אני מציע שנשמע עכשיו את ואדים. בסיכום שלנו נראה איך אנחנו מחברים

את המערכות, כי משהו פה כנראה לא מתפקד כראוי ואנחנו עומדים מול הדבר הזה כאילו

מתוך שגרה, והוא לא שגרתי. ואדים, בבקשה.

ואדים;

אני מטופל ב"בית אביבה" קרוב לשנה. אני שייך לקבוצה של עולים חדשים מחבר

העמים שהביאו את ההתמכרות לארץ. אני הגעתי לארץ לבד לפני שנתיים וכשהגעתי לא

ידעתי לאן לפנות. אני נשוי. הסיבה העיקרית שבגללה עליתי לארץ היתה למצוא את

הדרך להיגמל בכלל. זה היה כאילו שההורים שלי זרקו אותי לפה ועל-ידי כך לתת לי

הזדמנות להתמודד לבד.

אני למדתי באולפן-קיבוץ ליד נתניה. אני לא יכול להגיד שלמדתי באולפן, כי אז

השתמשתי בסמים. תוך חודשיים מצאתי את כל הסמים, וזה היה שהרוסים מביאים את הסמים

לשם. פתאום נפגשתי עם סמים.
היו"ר יורי שטרן
מקומיים, או בין העולים האחרים?
ואדים
בין העולים האחרים, בתוך האולפן.

סופה לנדבר;

מאיזה גיל אתה משתמש בסמים?
ואדים
מגיל 18. היום אני בן 25.

היו"ר יורי שטרן;

באולפן דיברו אתכם על בעיית הסמים? היתה איזו שהיא התיחסות לזה?

ואדים;

שום דבר. זה לא גלוי שם בכלל. החוקים היו שאסור להכניס סמים בקיבוץ.

אני סיימתי את הלימודים באולפן ואחר-כך יצאתי לחיים העצמאיים ונפלתי יותר

לסמים, גרתי בפתח-תקוה, אבל לא הרבה זמן, כי המצב היה גרוע ולא ידעתי בכלל מה

אני יכול לעשות. שמעתי כמה מלים - אשפוזית, קהילה, גמילה, אבל לא ידעתי לאן

לפנות. יש לי מזל שאחותי בצרפת הכירה מישהו מתל-אביב שהוא נתן לה מספר טלפון של

חברה שמטפלת במכורים לסמים. היא נתנה לי את מספר הטלפון, פניתי לשם, הם נתנו לי

את מספר הטלפון של אשפוזית, וכך התחלתי את הדרך.

היו"ר יורי שטרן;

אתה עבדת?

ואדים;

כן, אבל לא תקופות ארוכות.

היו"ר יורי שטרן;

ואתה אח במקצוע. לא ניסית לגשת למבחנים?

ואדים;

אני עבדתי אבל לא במקצוע כאח.

היו"ר יורי שטרן;

מה היית מגדיר כדברים שכדאי היה לעשות בכפר שאתה נמצא בו כעת בכדי לשפר ולקדם

את הגמילה גם בהמשך הדרך?

ואדים;

אני הייתי שורד שם מבחינת השפה, כי אחרי האולפן לא דיברתי חופשי, היה לי מאד

קשה. אבל רק בכוח הרצון שלי למדתי את השפה ולמדתי לכתוב, כי לא היתה לי ברירה.

לא היה לי נסיון אחר בארץ, הייתי רק במסגרת טיפולית. עכשיו אני נמצא לקראת סוף

תהליך הגמילה.



היו"ר יורי שטרן;

מה תעשה כשתסיים את תוכנית הגמילה?

ואדים;

כשאצא מהקהילה יש תוכנית. זה לא סוף הדרך. התוכנית היא שאני אעבור להוסטל.

אני חושב להמשיך במקצוע שלי, אבל אני צריך לסיים את התוכנית ולהרגיש שאני עומד על

הרגלי ים.

היו"ר יורי שטרן;

היום אתה נמצא במסגרת טיפולית ואין לך דאגות מהיה.

ואדים;

אבל זה לא כל מה שאני מקבל שם. -זו לא מסגרת שאני לא משתמש שם בסמים. זי

עבודח פנימית מאד קשה. מה שפיספסתי מגיל 18 עד 24 אני מקבל פה במשך שנה אחת.

אני מתבגר.

סופה לנדבר;

מה אתה עושה לאהר שאתה קם בבוקר?

ואדים;

יש לי סדר-יום מסודר, ואהד התנאים הוא עמידה בזמנים.

היו"ר יורי שטרן;

השאלה היא לאיתן סלע, לאנשי הרשות למלחמה בסמים או לאנשי משרד העבודה. ואדים

יוצא מהמסגרת ומגיע להוסטל. מי מטפל בו, מי עוזר לו בהשמה מקצועית, בסידורים

היום-יומיים?

סופה לנדבר;

אני שאלתי מה סדר היום שלו, כי רציתי לדעת מה עזר לו באותה מסגרת להתגבר על

הבעיה. מה היה קורה אם הוא היה בחוץ במשך שנה?

היו"ר יורי שטרן;

הוא לא היה יכול להסתדר. שם התנאים מאד נוקשים ואין להם סיכוי לברוח מזה.

אבל כשהוא חופשי, פה מתחילה הבעיה.

איתן סלע;

אין מסגרות ספציפיות שאני מכיר לעולים חדשים. אבל לאחך שאדם מסיים את

התוכנית ומגיע להוסטל, אם הוא רוצה ללמוד או לעבור הכשרה מקצועית, אנחנו מנסים

לדאוג לאיזה שהוא קשר בינו לבין מסגרות של קורסים של משרד העבודה והרווחה. יש

קורסים שנפתחים, לא תמיד בעיתוי שאדם יוצא מהקהילה, כי קורס נפתח פעם או פעמיים

בשניו. אבל אדם יכול לעבור איבחון מקצועי, ויועץ מקצוע ממליץ בפניו על מספר

קורסים.

רוב האנשים מעדיפים לעבוד, כי הם מאד זקוקים לכסף. רובם נקלטים בעבודה, ואין

בעצם בוגר שלא עובד. בדרך-כלל מדובר בעבודות כפיים; בנייה, נקיון, מסעדה.



היו"ר יורי שטרן;

אבל לואדים יש מקצוע טוב.

איתן סלע;

עוד שנה הוא יסיים את לימודי הרפואה.

ד"ר חיים מל;

אבל לא בטוח שזה המקצוע המתאים לו.

איתן סלע;

זו תהיה החלטה שלו, לא שלנו.
היו"ר יורי שטרן
לפי ההסבר שלך הוא צריך לשכוח את המטען המקצועי וההשכלתי שהיה לו.

איתן סלע;

זו שאלה תיאורטית, זו לא שאלה ספציפית לגביו.

עוד הערה לגבי השילוב, ונשאלה פה שאלה אם כדאי לטפח תוכניות מיוחדות. אני

חושב שהקהילה הטיפולית לפחות לסימולציה ולאינטגרציה חברתית היא בעצם אחד מהאמצעים

שגם משתלמת מבחינה חברתית. אני לא הייתי עושה תוכנית ספציפית לרוסים או

לאתיופים. הייתי שם דגש עם כוח-אדם מסוים שיתן להם את התיגבור הרצוי, בתוך

המערכת חקי ימת.

ואדים;

אני חושב שלא צריך להפריד בין האתיופים לבין הרוסים.
היו"ר יורי שטרן
אבל באופי שלכם אתם מאד שונים מהמטופלים הישראלים, גם בגיל וגם בהשכלה. אני

לא יודע איך החיבור הזה בכלל יעבוד, גם כשלא נעשה מחיצות.

דפנה מושיוב;

יש גישות טיפוליות. צריך להכניס את המרכיב התרבותי ולהכשיר אנשי מקצוע כשהם

באים מרקע תרבותי דומה. אני חושבת שזאת נקודה חשובה, ולהכניס אותם למסגרות

קיימות. לא צריך להקים מסגרות חדשות. לכן הזכרתי את המרכיב של טיפול

באלוכוהוליזם, כי אני חושבת שזו דוגמה הכי יפה של רופאים ופסיכולוגים שבאו מחבר

העמים ועשו את האדפטציה לתוכניות קיימות כאן, והם יעילים, אין מה לעשות.

היו"ר יורי שטרן;

יש כאלה גם מיוצאי אתיופיה שעברו את ההשמה הזאת?

דפנה מושיוב;

מעט מאד.
שלמה מילה
השאלה המרכזית היא, ואולי גם אנשי המקצוע צריכים לשאול את עצמם אם באמת

יודעים לקלוט את האוכלוסיה האתיופית. הדברים האחרים, מי יתן את הפן המקצועי

הנוסף או את הפן הסביבתי - המעטפת, כמו שאמרת. אני פשוט לא יכול לקבל את ההגדרה

הזאת שאתה אומר לי ששלושה נכשלו, יצאו. זה לא יכול להיות.

צריך לשאול את אנשי המקצוע אם באמת נעשו הסבות. כי אנחנו עברנו איזה שהוא

תהליך בקליטה. יכול להיות שזה לאו-דווקא בתחום הסמים. עברנו את זה בתחום הקליטה

הראשונית של העולים, בשלבים שונים ובתהליכים שונים. היום אפשר להתגאות בעובדים

סוציאלים מקרב בני העדה.

היו"ר יורי שטרן;

יש עובדים סוציאלים שהוכשרו לעבודה בנושא הסמים? כי דוברי רוסית כן הוכשרו.

דפנה מושיוב;

בשנה הקרובה יש קורס הסבה באוניברסיטה העברית בירושלים ואפשר להציע שזה יהיה

אחד הדגשים.
אילנה מלמדוביץ
אני רוצה לספר על דוגמה יפה של חיבור בין הרשות לבין השלטון המקומי בירושלים

שעובד בתחום המניעה, וכאן באמת יש מגמה לדיפרנציאציה. זאת אומרת, יש פרוייקט

מיוחד לאוכלוסיית עולים, ולדעתי זה די מוצלח, מכיוון שמדובר במניעה, ובמניעה הדגש

הוא מאד שונה מעבודה של הגמילה עצמה.

האיגוד הירושלמי למאבק בסמים פיתח מודל די מוצלח של עבודה במרכזים קהילתיים,

שהאיגוד הוא גוף שמכשיר מנחים. הם עשו קורס הנחיה.

היו"ר יורי שטרן;

בנסיון הירושלמי יש משהו ייחודי או שזה כך בכל מקום?

שלמה גל;

בירושלים משקיעים יותר.

רות אל-רועי;

זו עבודה מערכתית בכל המגזרים. במניעה מול עולים, הכשרת אנשי מקצוע, עבודה

עם הורים. תיאטרון שראינו לא מזמן של בני-נוער יוצאי הבר העמים.

יורי שטרן;

למה זה חזק בירושלים, מפני שהרשות המקומית חזקה?

שלמה גל;

יש שלוש סיבות עיקריות; 1. שזיהו פה בעיה. 2. יש גיבוי כספי של פרנסי העיר.

3. יש פה אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה. הכל ביחד חבר כאן, במקרה.



יורי שטרן;

כבוד היושבת-ראש, ראינו שיש צורך בישיבה משותפת של הגורמים המעורבים: משרד

הקליטה, הרשויות המקומיות, הרשות למלחמה בסמים משרד העבודה והרווחה, משרד החינוך

והתרבות, אולי גם המשטרה, לליבון הבעיה הזאת. למשל, שמענו שילדים בני הקהילה

האתיופית הם 1% בשכבת הגיל הספציפי והם 8% מהפונים למערכת. ילדי עולים מהבר

העמים - 8% מול 21% בין המטופלים. יש פה דבר מפחיד, מסוכן, שיכול להרוס קליטה גם

של המשפחות הטובות יותר.

לכן, צריכה להיות התכנסות של הגורמים לדיון ספציפי בבעיה הזאת, דיון שיתיחס

לעבודה השיטתית של מניעה. אם בירושלים נעשית עבודה טובה במיוחד, אפשר לקחת את

הדגם של ירושלים ועוד כמה דגמים ולראות החל מפנייה ומהסברה, לשיווק ופרסום של

המערכות, שגם את זה זיהינו כבעיה שיש לה פתרון חלקי בלבד ברשויות המקומיות, אבל

כנראה שזה צריך להיות הרבה-הרבה יותר מאסיבי בקרב האוכלוסיות המסוימות האלה. כי

האוכלוסיה הוותיקה מודעת הרבה יותר למערכות ולמוסדות ואוכלוסיית יוצאי

ברית-המועצות לשעבר ואתיופיה כנראה שלא, ולכן הפרסום הוא לא ענין מקומי בלבד, הוא

ענין ארצי וצריכים לתת לו עדיפות תקציבית מסוימת בתוך התקציבים הקיימים. ואז

המסגרות, כולל המסגרות הסגורות, את התיגבורים שהם צריכים מבחינת לימוד השפה,

אבחון והשמה מקצועית לאלה שיוצאים משם, שיהיו יותר כשירים לחיים החדשים.

אלה הדברים שחייבים להיות נדונים במערכת שלכם.

נציג משרד החינוך לא היה כאן ולכן אין תגובה של המשרד, אבל נאמר על-ידי

הגורמים המוסמכים האחרים שבמערכת החינוך אין שום דגש מיוחד ושום התיחסות מיוחדת

לבעיית הסמים בקרב העולים, למרות שיש מחלקה ויש תקציבים גדולים מאד לקליטת

תלמידים במערכת החינוך, אבל הבעיה הספציפית הזאת לא אותרה כדבר שמבקש מענה מיוחד,

תקציבים מיוחדים, טיפול מיוחד. זאת המסקנה השניה, שצריך לדון עליה גם בפורום

המשותף וגם ספציפית עם משרד החינוך.

דבר שלישי. אני הבנתי שהתופעה אצל יוצאי אתיופיה היא חמורה במיוחד, מכמה

סיבות. 1. בגלל שמדובר באנשים שלא הביאו את זה מחו"ל אלא התמכרו לסמים בארץ.

זאת אומרת, אנחנו כחברה גרמנו לזה. 2. בעקבות מה שאמר שלמה גל, לא מדובר דווקא

במשבר ראשוני של הקליטה אלא במשפחות שנמצאות בארץ מספר שנים, שהגיעו בשנות

השמונים, וזה אומר שיש פה בעיות ניכור שעוברות מדור לדור.

יואב הס;

מחמירות מדור לדור.
יורי שטרן
הסמים הם ביטוי חריף ובולט במיוחד לקשיים האלה, אבל צריך לטפל בבעיית הסמים,

כי זה דבר שאין ממנו חזרה אם לא תופסים אותו בזמן. זה חמור במיוחד גם מהסיבה

שאיתן ועוד כמה אנשים ציינו אותה, שהמסגרת הטיפולית הקיימת לא לגמרי יודעת איך

לקלוט את יוצאי אתיופיה, ולכן יש פה משהו שמבקש דיון ופתרון מאד מקצועי. אני לא

יודע מהו, אבל צריך לשבת עם נציגי הקהילה, ואני מבקש מהרשות לקיים דיון מיוחד

שיכלול את נציגי הארגונים של יוצאי אתיופיה, את האנשים האותנטיים שמהשטח יסבירו

איך הם רואים את הענין מתוך הקהילה ומה הם ההסברים שלהם.

אני גם מבקש מגבי שרה כהן לבדוק עם איתן סלע ועם עוד כמה מנהלים של כפרי

גמילה מה קורה שם, מה אתם כמשרד הקליטה צריכים להוסיף, כמו שאתם מוסיפים במסגרת

העירונית הפתוהה מבחינת לימוד עברית ואולי מבחינה מקצועית.

אני גייסתי בהתנדבות סוכנות נסיעות שהיתה אמורה לתת להם טיולים חינם בארץ,

אבל פה עלתה בעיה מאד מסובכת, כי אם הם לוקחים את דיירי הכפר לתוך האוטובוס עם

מטיילים אחרים, עם כל הבעייתיות שיש בכך, או שהם מקציבים למטרה זו אוטובוס נפרד -



זאת אומרת, יש פה דברים מאד ספציפיים. אבל העובדה היא שמדובר באנשים שלא ראו את

הארץ. הם מכירים את הכבר שבה הם קיבלו סמים.

אני יושב שצריך לעשות גם את זה במסגרת הקליטה החברתית. אין פה שום בעיה

תקציבית אלא רק תשומת-לב ועשייה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני רוצה להוסיף עוד כמה דברים, גם מתוך ההיכרות שלי את הנושא - הייתי חברה

פעילה מאד בוועדת הסמים וסגנית של רפאל איתן כשהוא היה יושב-ראש הוועדה, ואני גם

יושבת-ראש אגודת "אל-סם", כך שאני באמת מכירה את הנושא טוב מאד.

נראה לי שיש לאקונה בכל מה שקורה לאיתור. זאת אומרת, אין לנו מידע לגבי כל

היקף הבעיה. אין לנו ראייה כוללת את בעיית הנוער, בעיקר אלה מקרב העולים החדשים,

ואין מישהו שלקח את המנדט על עצמו.

נראה לי שהייתם צריכים לשבת יחד, משרד הקליטה והרשות למלחמה בסמים ולאתר את

היקף הבעיה ואת הסיבות. הרי אנחנו יודעים שמגיעים לארץ אנשים מכורים, לסמים או

לאלכוהול, והשאלה היא באיזה שלב לאתר אותם, ואולי כדאי לאתר אותם קודם לכן.

גם אלה שבארץ מתחילים להחשף יותר ויותר לסמים. אין ספק שעליה כל-כך מדאיגה

בשמוש בסמים מקרב בני-נוער מאתיופיה ומחבר העמים היא תופעה מדאיגה ונוראה.

אנחנו יודעים עד כמה המדינה לא מתמודדת עם בעיית הסמים, אבל אני אומרת, אולי

פה יש לנו צ'אנס שאנחנו לא מדברים על מיליון. אנחנו מדברים על קבוצה מסוימת,

אולי עליה נוכל לשים את הדגש יותר ולנסות להציל מה שאפשר. בתחום הכלל-ארצי אני

די מיואשת, כי לא נעשה מספיק, אין מספיק תקציבים. יחסית למה שהיה צריך להיות אין

כלום, למרות שיש גופים טובים שעוסקים בזה.

זה בעצם מנדט של הרשות למלחמה בסמים ושל משרד הקליטה. השאלה אם כשאתם יושבים

ביניכם לבד - כי אנחנו צריכים את משרד החינוך, את משרד האוצר, את משרד העבודה

והרווחה - אפשר יהיה להפעיל עליהם אהר-כך לחץ ולומר: תעשו את זה, או מראש לשבת

יחד.

שלמה גל;

אנחנו נעשה שני דברים בעקבות הישיבה הזאת. בהעדרך ביקשה חברת-הכנסת נעמי חזן

שאנחנו ניקח על עצמנו להכין סקר ארצי באשר להיקף התופעה בדיוק, ברוח הדברים

שאמרנו בהתחלה. אנחנו נעשה את זה בתוכנית העבודה של שנת העבודה הקרובה.

דבר שני, אנחנו סימנו לעצמנו את הלאקונה של התקשורת הלא-מספקת עם משרד הקליטה

ואת זה נעשה. אני מבקש ומציע לוועדה לפנות בפנייה ספציפית מיוחדת למשרד החינוך,

במטרה אחת קונקרטית, להקצות סכום כסף - אני אפילו לא אומר מה הוא, כי ברור לי מה

תהיה תשובת האוצר - אך ורק לפעולות של נוער בסיכון יוצאי אתיופיה ויוצאי

ברית-המועצות לשעבר. זה הכל.

יורי שטרן;

עוד שתי תוספות. אסור לראות במשרד הקליטה פרה חולבת לנושא הזיו. זאת אומרת,

משרד הקליטה צריך לבוא עם ה"צ'ופרים" ועם הדברים הנוספים ולא עם עצם הפעולה. הוא

לא צריך לתקצב מתאם מקומי.

אני בטוח שכשאתם מטפלים באוכלוסיה הערבית אתם לא מבקשים משום משרד ממשלתי

נוסף לתת לזה כסף. כך גם משרד הקליטה, הוא לא קיים בשביל זה. הוא קיים בשביל

אלמנטים נוספים שלא מופיעים באג'נדה הרגילה של הרשות למלחמה בסמים או של משרד

העבודה.



אולי זה נעשה, אבל אני הבנתי, ואיתן סלע הדגיש את זה יותר, שהעולים יוצאי

אתיופיה והעולים יוצאי חבר העמים גרים בהברות ובריכוזים. אם לא בפנימיה או באתר

קראוונים אז בשכונות זולות יותר בערים. לכן איתור וניטרול של אותם הפעילים שדרכם

הדבר הזה מקבל תאוצה נעשה פה בעיה מאד-מאד מרכזית, שזה יהיה בתיאום עם המשטרה ועם

הרשות. זה חשוב ביותר, כי אחרת קשה אחר-כך להיכנס לגיטאות האלה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

זה היה צריך להיות חלק מאיתור הבעיה ואיך להתמודד אתה.

רציתי להוסיף דבר אחד, שיהיה בכל-זאת קשור גם אליכם, וכוונתי למטפלים. בין

שאר הדברים, משרד הקליטה, הכשרה מקצועית, ועל-ידי זה נוכל להתגבר גם על בעיית

האבטלה שקיימת בקרב העולים, במיוחד אקדמאים. למשל, שיכשירו עובדים סוציאלים.

יורי שטרן;

מי יזם באוניברסיטה העברית את הקורסים הקיימים להטבת עובדים סוציאלים דוברי

רוסית בנושא סמים?

שלמה גל;

הרשות.

יורי שטרן;

אם כך, אתם יכולים לפתוח קורס שיכלול יוצאי אתיופיה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אני לא יודעת מי מביניכם, או הרשות או משרד הקליטה, אבל על זה אתם צריכים

להידבר כי לגבי הכשרה מקצועית זה חשוב מאד.

שלמה מולה;

יש מה שנקרא הסבה מקצועית. ניקח לדוגמה את התהליך שקורה עכשיו עם ביטוח

לאומי. הגענו להסכמה עם המוסד לביטוח לאומי שהם צריכים להעסיק 15 עובדים אקדמאים

מאתיופיה. אין מקצוע לעובדי ביטוח לאומי. מה שקורה, לוקחים את החבריה שלמדו

מדעי החברה וביטוח לאומי עושה להם הכשרה של פקיד סעד או פקיד אחר. משרד הקליטה

נותן קידום העסקה, בתוספת לתקופת ההכשרה.
הרשות תגיד
יש לנו שבעה או שמונה אנשים כאלה, אלה הדרישות שלנו ואחר-כך

אנחנו נעסיק אותם. זה בעצם התנאי. בהמשך להעסקה שלהם משרד הקליטה בהחלט יהיה

שותף.

גברתי היושבת-ראש, את הובלת את התהליך שנקרא מלחמה במחלות מדבקות, והצלחנו

להשיג תקציבים. אנחנו ממצים את התהליך הזה כשאנחנו יודעים למה. אני חושב שגם

בנושא הזה צריך לפעול באותו כיוון. גם בהשגת התקציבים, גם מבחינת הפן הציבורי,

גם מבחינה מקצועית משרד הבריאות הכשיר אנשים, וזה צריך להיות גם כאן.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אני פונה אליך, שלמה גל. מעבר לסקר שאנחנו שמחים שתעשו, אולי תיזו דיון עם

משרדי הממשלה השונים כדי להגיע למצב אופטימלי במידת האפשר, שיכלול גם העסקת

עובדים. שתבדקו באלו זרועות להתמודד עם הבעיה, כולל סקר, כולל הכשרת עובדים

מקצועיים, כולל מגעים עם משרד החינוך שאתם תוכלו לומר: הנה יש עובדים מקרב

העולים החדשים שיוכלו להיכנס לתוך מערכת החינוך. תיקחו את זה על עצמכם, ואם



תיתקלו בבעיה ותצטרכו את הסיוע שלנו, גם ועדת העליה והקליטה וגם הוועדה למאבק

בנגע הסמים - במקרה הישיבה הזאת לא משותפת - ובפעם הבאה אם יהיה צורך נקיים ישיבה

משותפת של שתי הוועדות. אם תיתקלו בבעיה, תודיעו לנו ושוב נקרא לכולם לסדר.

איתן סלע;

הצעה אופרטיבית קצרה. יש כאן בוגרים בקהילות שלנו ובקהילות אהרות, בוגרי חבר

העמים ואולי יהיו גם בוגרי אתיופיה. הדבר הראשון האופרטיבי שמשרד הקליטה יכול

לעשות הוא לתת קורס קצר שיכשיר אותם כמדריכים לנושא של איתור וזיהוי בגיטאות

התרבותיות האלה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

לכם יש יותר נסיון, למשרד הקליטה אין נסיון בזה. זה רעיון נכון. אלה שיצאו

מזה, שהם יהיו כמו שיש לנו בקהלים הוותיקים שאנהנו מכירים נרקומנים שנגמלו והם

משמשים כסוכני החברה. תעשו את זה יחד.

אני נעדרתי מהישיבה, בין השאר כי הייתי בוועדת הכנסת, שם שינינו את שם הוועדה

מוועדת העליה והקליטה לוועדת עליה, קליטה ותפוצות. השאיפה להרחיב את שם הוועדה

נובעת מפניות אלי גם בארץ וגם בתפוצות להרחיב את השם כדי להגביר את הקשר ושכנסת
ישראל תבשר ותאמר
יש לנו ענין בהגברת הקשר בינינו לבין התפוצות, את הדו-שיח, את

סדר היום הציבורי שלנו. בממשלה יש ועדת שרים לענייני עליה וקליטה ותפוצות. זאת

בשורה קטנה לתום הישיבה.

אני גם רוצה להודות למיכל אברה, עוזרת מחקר לוועדה מטעם המכון הישראלי

לדמוקרטיה שעשתה את כל פעולת התחקיר של ועדת העליה והקליטה בנושא בעיית הסמים

בקרב העולים החדשים.

תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 12:30

קוד המקור של הנתונים