ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 09/12/1998

ישיבה משותפת של הוועדה עם ועדת העלייה והקליטה בנושא מפגש עם חניכות קורס מנהיגות נשים אתיופיות

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 201

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה

שהתקיימה ביום ד'. כ' בכסלו התשנ"ט, 9.12.1998, בשעה 10:00
סדר היום
ישיבה משותפת של הוועדה עם ועדת העליה

והקליטה בנושא מפגש עם חניכות קורס

מנהיגות נשים אתיופיות

נכחו;

חברי הוועדה; - היו"ר מרינה סולודקין

- נעמי בלומנטל

- נעמי חזן

- יעל דיין

מוזמנים;

יואב הס - האגודה לקידום הקליטה בחינוך (ייעוץ

- משפטי) וייצוג ללא תשלום

צגה מלקו - חברת הנהלה, איחוד ארגונים של יהודי

אתיופיה

עמליה וקסמן - רכזת המרכז, שדולת הנשים בישראל

אילנית שבו - שדולת הנשים בישראל

נרשם על ידי; פרוטוקול בע"מ



היו"ר מרינה סולודקין; שלום לכם, אנו מאוד שמחים לראות את כל

המנהיגות מקרב יהודי אתיופיה כאן בכנסת,

בוועדה לקידום מעמד האישה. אנו מקיימים היום כנס וישיבה משותפת

עם ועדת העליה והקליטה. יו"ר הוועדה נעמי בלומנטל תגיע בהמשך

הישיבה.

כולנו מכירים בחשיבות נושא מנהיגות הנשים. בקרב יוצאי ברית

המועצות מנהיגות נשים הינה דבר חשוב ביותר. בבחירות

המוניציפליות האחרונות שהתקיימו יצאו הנשים ברשימות עצמאיות

ובתשע עשרה רשימות מתוך ששים, נשים אף עמדו בראש הרשימות. כמעט

שליש מהמועמדים יוצאי ברית המועצות ברשויות המוניציפליות הן

נשים. אנו מקיימים שיתוף פעולה עם אירגונים ציבוריים של יהודי

אתי ופלה.

בישיבה היום נדון בשאלה כיצד אתן רואות את עתידכן מבחינה

פוליטית, ציבורית ומקצועית, ובמה אנחנו יכולים לעזור לכם,

בוועדה לקידום מעמד האישה ובוועדה לעליה וקליטה.

יעל דיין; אני שמחה לראות אתכן כאן. זוהי הפעם השניה

בה הוועדה נפגשת עם קבוצה של נשים יוצאות

אתיופיה אשר עוברות קורס למנהיגות. עצם ההשתתפות בקורס זה הינה

שלב חשוב ביותר. ישנם כמה שלבים בדרך של גיבוש מנהיגות נשים.

השלב הראשון הוא כאשר כל אחת אומרת לעצמה, לפעמים בסיוע של

גורמים בקהילה, כי הינה ראויה למנהיגות בקהילה שלה, בחברה שלה,

במדינה ובכל מישור שהוא, ורוצה לקבל את ההכשרה המתאימה לכך. כדי

לקיים קורס מסוג זה יש צורך בראשונה בהרגשה הפנימית של כל אחת

מכן, האומרת, אני ראוייה, אני מתאימה, יש לי את האמביציה לכך

ואני אכשיר את עצמי ואתן לעצמי את הכלים כדי להיות בשכבה

המנהיגה, בין אם ברמת הקהילה, ברמת המשפחה או ברמת הארגון

המקומי. המילה אסרטיביות הינה מעט שחוקה, אך משמעותה הכרה

עצמית, בערבה העצמי של כל אחת מאיתנו, הכרה בכך שאנו ראויות, -

מתאימות ושוות, ורוצות לתת מתכונותינו אלה לקהילה שלנו, ואנו

באות כדי לקבל את הכלים. לכן עצם קיומו של הקורס, עצם ההרשמות

וההשתתפות בחוויה ובהדרכה הזו הינם בעלי חשיבות עליונה. השלב

הבא הינו שלב איסוף הכלים והחומרים ובנוסף לחיזוק הדימוי העצמי

- חיזוק הכישורים העצמיים של כל אחת.

יש לקוות כי בסיום הקורס יתקיים מעקב אחר המסיימות. בשעתו הצעתי

את עזרתה המלאה שק הוועדה כדי ללוות אתכן אחרי הקורס, אפילו

במשך חצי שנה לאחר מכן, לקיים פגישות נוספות ולראות כיצד כל אחת

מבוגרות הקורס השתמשה בכלים שניתנו לה. שלב זה נראה לי כשלב

חשוב ביותר בתהליך, משום שהרבה פעמים אנחנו מכשירים את עצמנו

בתחום מסויים אך לא תמיד נדע האם אכן אנו משתמשים נכון בכלים

שרכשנו. אני מציעה לקבוע מפגש מעקב לקבוצה הקודמת שעברה את

הקורס, ובעתיד לקיים מפגשי מעקב לכל קבוצה אשר עוברת את ההכשרה

למנהיגות, בכדי שנוכל לבחון האם חסרים כלים וכיצד משתלבות

בוגרות הקורס באותו מסלול שאנו מקוים שישתלבו בו.

מצבכן כיום אינו שונה ממצבן של נשים אחרות בארץ. עם זאת ישנם

נושאים האופייניים לקהילה יוצאת אתיופיה ומאבקים שהם יחודיים

בקהילה זו. יש לקיים הכשרות ומסלולים המיועדים לנשים ובאופן

נפרד לפי ארצות מוצא. זאת משום שהשלב הראשון של מנהיגות בקהילה

מחייב היכרות עם הבעיות הספציפיות לכל קבוצה. לכן אינני רואה

בהכשרה כזו אפליה או הפרדה מכוונת אלא שלב ראשון כדי להגיע



בהמשך לשלב של מנהיגות בקהילה בולה. בשלב הראשון יש להתמקד

ברצון, באפשרויות ובבלים לפתרון הבעיות הספציפיות שלכן בנשים

ממוצא אתיופי. אשמח לראות בל אחת מבן מתקדמת אל מעבר לקהילה

ולקבוצת המוצא שלה ועוברת להנהגה בקבוצות גדולות יותר ובמובן

בקבוצות מעורבות של נשים וגברים.

אבקש ממנהלת הוועדה לרשום בפניה לקבוע ישיבה למעקב אחר בוגרות

הקורס.

עלי לחזור בעת לישיבת ועדת חוקה. אני מתנצלת על בך שלא אוכל

להיות נובחת בהמשך ישיבה זו.

נעמי חזן; ברוכות הבאות. אחד הדברים הנעימים יותר

המתקיימים בבנסת הינו המפגש השנתי עם קורס

המנהיגות הזה.

שאלה מאוד מעניינת הינה מה מביא אדם, ובמיוחד אישה, לרצות להיות

מנהיגה. להבדיל מחברת הכנסת דיין, דעתי היא שאין זה מצב בו יום

אחד אישה קמה בבוקר ורוצה להיות מנהיגה. זוהי הסיבה הגרועה

ביותר לרצות להיות מנהיגה. הסיבה הבסיסית, העקרונית, לרצון זה,

הינה שמשהו מאוד מפריע, משהו לא בסדר. יש הרגשה שצריך לשנות.

משהו מרגיז עד כדי כך שכל אחת מרגישה כי אינה יכולה לחיות עוד

עם מצב זה. כאשר קיים הרצון להביא לשינוי וקיימת האמונה שאפשר

לעשות זאת, אני סבורה בי זהו המניע הבסיסי לרצון להיות מנהיגה.

זוהי גם דרך לבדוק זאת. ביום בו לא קמים עוד בבוקר עם הרגשה

שרוצים לשנות משהו, שמשהו מרגיז, שמשהו מכעיס, אי אפשר גם להיות

מנהיגים טובים. באשר זהו ענין של הישרדות בלבד, אין בבך טעם,

ולא עושים דבר. אני סבורה בי אתן נמצאות פה כי אתן יודעות זאת,

אולי אף טוב ממני, ועל זאת ברצוני לברך אתבן קודם לכל. על הרצון

לשנות, על הרצון לשפר, על הרצון לעשות משהו, ועל האמונה שאפשר

לעשות זאת. בשביל לעשות זאת יש צורך בכלים מקצועיים. אם לא .

לומדים בכל יום דבר חדש על איך לעשות את הדברים טוב יותר, הרי

שלא עשינו דבר. זהו הדבר השני החשוב ונחוץ, הפתיחות לרצות ללמוד

עוד כדי לעשות את הדברים אותם התחייבנו לעשות בצורה טובה יותר

ממה שעשינו אותם עד כה.

אני סבורה בי קיים הבדל בין מנהיגות נשים ומנהיגות גברים. ההבדל

חייב להתבטא גם בסגנון אך גם בדבר חשוב אף יותר. כיום אנו

נמצאות במיעוט קטסטרופלי. חמישים ושניים אחוזים מהאוכלוסיה הן

נשים. נשים הן המגזר המשכיל ביותר במדינת ישראל, אך אינן נמצאות

במוקדי כח. זוהי חובתה האישית של כל אישה המחשיבה את עצמה

מנהיגה לדאוג להביא איתה עוד קבוצה של נשים, לעודד נשים נוספות

להיכנס למעורבות. אם אתן מעסיקות עובדים, חישבו קודם כל להעסיק

אישה. אם אתן רואות חברות במצוקה, עיזרו. הדבר עוזר גם לכן ולכל

המאבק שאתן רוצות לקדם.

הצגתי בדברי עמדה שונה מעט מהמקובל. אני סבורה כי אלו נושאים

חשובים ביותר. ישנה חשיבות לאותן בדיקות אישיות, האם עדיין אכפת

לנו, האם אנו עדיין יכולות לעשות זאת באופן הטוב ביותר ולמי עוד

אנו עוזרות בדרך. אם נעשה את המבדקים האלה לעצמנו, אני מאמינה

בי נוכל להפוך את מדינת ישראל למדינה טובה יותר ואת החברה בה

אנו חיים לחברה הרבה יותר צודקת.
צגה מלקו
אני מברכת על היוזמה לכנס זה. מאוד משמח

אותי לראות בחדר הזה נציגות. רבות מבנות

העדה. בדרך כלל כאשר אני מגיעה לכאן אני באה לבד, טרם ראיתי פה



נציגים מבני העדה. משמח אותי לראות כי בעוד זמן מה יבואו נציגות

נוספות ואני לא אהיה עוד נציגה בודדה.

בוועדות עליה וקליטה ובוועדות שונות בהן אני משתתפת, אני ניתקלת

בנציגים מאירגונים שונים. הדבר גורם לי לחשוב כמה קשה לנו כנשים

בנות העדה האתיופית. אני מזכירת ארגון הגג של העדה ונראית

בקבוצה של גברים. בני העדה מסתכלים עלי ואומרים לי כל הכבוד,

יפה את עושה, אך איש מבני העדה לא יסכים שאישתו תעשה זאת.

במסגרת פעילותי אני כותבת לעיתון, מתנדבת, ומסייעת בהתארגנות

בקהילה. במקרים של בעיות שונות של בני הקהילה פונים אלי ומבקשים

שאבוא לתרגם ולעזור. אין זה דבר פשוט. לכן אני שמחה לראות כי

מהיום אני לא לבד. לכולכן יש אחריות.

בקרב העדה קיימת התפתחות. נשים הופכות להיות יותר משכילות.

כאשר הייתי סטודנטית לתואר ראשון, מספר הסטודנטיות הנשים היה

נמוך. כיום אני סטודנטית לתואר שני. מתוך חמישים ושניים

סטודנטים ישנם בקושי עשרה גברים והיתר נשים.

בעדה האתיופית רואים שינוי דרסטי לטובה במעמד האישה. במסגרת

עבודתי ברדיו, אותה אני עושה יום יום במשך שתים עשרה שנה, אני

מגישה תכנית פעמיים בשבוע, בימים שני ורביעי, בה אני מקריאה

מכתבי מאזינים. כל. המכתבים המתקבלים מגברים מכילים טענות נגד

הנשים. הגבר בחברה האתיופית הוא זה שאיבד את כוחו. לפעמים

מתקשרות נשים ושואלות כיצד אני, כאישה, יכולה להקריא את המכתבים

הללו, אך כאשר אני מבקשת מהן לכתוב תגובה כדי שאשדר את תגובתן,

אף אחת אינה מוכנה לכתוב.

אני רואה את דרך השינוי, ההתפתחות והקידום. ברצוני להדגיש

לחברות הכנסת כי בכדי לעזור לנשים, ובמיוחד לנשים האתיופיות, יש

צורך בראש ובראשונה בהשכלה. הדבר השני החשוב הינו יציאה לעבודה.

רוב הנשים אינן יוצאות לעבוד, כי אין להן כסף לשלם למעון. במידה

ויסייעו לנשים בקבלת הכשרה מקצועית ויציאה לעבוד יושגו בכך שתי
מטרות
אחת שהילד ימצא מגיל רך במסגרת חינוך פורמלית והשניה

שהאישה תשיג את מטרותיה. המשיכו בדרך זו ויישר כוחכן.

היו"ר מרינה סולודקין; ברצוני לשמוע ממורות הקורס מה היתה מטרת

הקורס, במה הצליחו ובמה לא.
נעמי ארבל
ישנן נשים מהקורס אשר הכינו שאלות שהיו

רוצות לשאול אתכן, חברות הכנסת.

אני עובדת בעמותה לקידום המשפחה האתיופית בבאר שבע. החלטנו

לקיים קורס זה בדיוק מאותן הסיבות שצויינו כאן. הנשים בקהילה

האתיופית אינן מורגשות. אני סבורה, לאחר שנים רבות של עבודה

בקהילה, כי המנהיגות האמיתית טמונה בנשים אלה. זוהי אמונתנו.

לכן החלטנו לעזור להן, לתת להן כלים בכדי שיוכלו להתמודד.

זהו מחזור שני של הקורס. המחזור הראשון סיים בשנה שעברה. יעל

דיין אמרה שברצונה לפגוש את בוגרות המחזור הראשון כדי לבדוק במה

ניתן לסייע להן להתקדם, ואנו מתכוונים לעשות זאת בקרוב.

הנשים המשתתפות בקורס מגיעות מכל קצות הארץ. אין אלו נשים בעלות

השכלה אקדמאית, אלא נשים העובדות בשטח ומגיעות למנהיגות מתוך

הכאב והבעיות הקיימות בשטח. הן מקדמות את הקהילה שלהן כסוכנות

של שינוי. זהו השוני בינן לבין מנהיגים אחרים של הקהילה אשר

הינם כבר מעורבים בפוליטיקה וניתן לראותם בוועדות השונות של

הכנסת. הבאנו לוועדה את החוברות המציגות את הפרוייקטים של הקורס

הראשון שקיימנו.



נעמי בלומנטל; ברצוני לברך אתכן בבואכן היום לכנסת.

האם הקורס מתקיים בבאר שבע?
נעמי ארבל
הקורס הינו ארצי ומתקיים בתל אביב. הוא

נערך בשיתוף משרד העבודה והרווחה, ג'ויינט

ישראל, שדולת הנשים והעמותה. תדירות המפגשים הינה אחת לשלושה

שבועות.

נעמי בלומנטל; ברצוני לבקשכן להמשיך בפעילותכן ולא

לוותר. פעמים רבות אני פוגשת, גם במסגרת

ועדת העליה והקליטה, נציגים רבים מבני העדה האתיופית. גם חברות

הכנסת מרינה סולודקין ונעמי הזן הינן חברות פעילות מאוד בוועדת

העליה והקליטה. אנחנו מקיימים דיונים רבים הנוגעים לעדה

האתיופית, ואף רואים תוצאות לפעילותנו. אנו דנים בבעיות הנוגעות

לעדה לפחות אחת לשבועיים, ללא כל פרופורציה לגודלה, ומנסים עד

כמה שביכולתנו לקדם נושאים ולסייע בהתמודדות עם בעיות.

אחד הדברים אשר הפריעו לי תמיד, גם במסגרת פעילותי הפוליטית,

הינו העובדה שמעט מאוד נשים מבנות העדה מגיעות לכנסת. לוועדת

העליה והקליטה מגיעות שתי נציגות, אך לרוב מגיעים גברים בלבד.

אפשר היה לטעון כי יש לקבל את המצב מאחר ומדובר בחברה מסורתית.

אצל החרדים למשל, כאשר אנחנו מדברים על ייצוג של נשים, תשובתם

היא שאצלם נשים אינן הולכות לחזית הפעילות הציבורת, יש להן

תפקידים אחרים והן מרוצות בדרך זו. על כך יש לי איתן חילוקי

דעות. אני אינני מקבלת גישה זו.

ברצוני לבקש מכן לא להסס ולפנות אלינו במידה ואתן זקוקות לעזרה

או לייעוץ. אל תוותרו, כי זוהי מלחמה. אין זה מאבק ייחודי לעדה

שלכן. כולנו נמצאות באותו מאבק. אנו נאבקות לכך שיהיה ייצוג

הולם לנשים והבטחת ייצוג.

יש צורך להרגיש אתכן, כל אחת בעדה שלה ובקהילה שלה, יותר ויותר.

כאשר אנו בוחנות את המצב במפלגות השונות, במפלגת ישראל בעליה יש

שבעה חברי כנסת ומהם חברת כנסת אחת, וזה מצב טוב אף יותר מאשר

אצלנו בליכוד, במרץ יש הבטחת יצוג לנשים ומתוך תשעה חברי כנסת

ארבעים אחוז הן נשים. אנחנו בליכוד עדיין נאבקות לכך שיהיו

עשרים אחוזי ייצוג לנשים, ואינני בטוחה שנצליח בכך. משמעות הדבר

הינה שאכן מדובר במאבק.

בעבר נהגנו לחשוב שנוכל לספר לגברים, המנהיגים, חברי הכנסת או

ראשי הקהילה, הנמצאים בעמדות ההכרעה, על הבעיות שלנו, והם יעשו

את העבודה הדרושה. בכל הנוגע לבעיות של משפחתונים, בעיות של

הגיל הרך, בעיות של אלימות במשפחה, אותן בעיות המזוהות יותר עם

נשים, אין להשוות את האופן בו מטפלים הגברים בבעיות אלה למצב בו

הנשים מיוצגות ועוסקות בכך. לנשים ישנה הזכות הבסיסית להיות

מיוצגות, זהו חלק מהשיוויון.

בכנסת הקודמת היינו אחת עשרה ובסופה שתים עשרה נשים. בכנסת

הנוכחית אנחנו תשע נשים מתוך מאה ועשרים חברי כנסת. זוהי בושה

גדולה. כל הנשים היושבות בכנסת מחוייבות לקידום נשים ומעמד

האישה. אנו מעורבות בכל החקיקה, במידת האפשר, וכאשר אנחנו

יכולות אנחנו פועלות ביחד לקידום נשים, וכמובן גם במפלגות שלנו.

חשוב להבין שבכל אותן בעיות הנוגעות לנשים אנו ואתן כנשים נוכל

לייצג את האינטרסים שלנו ולטפל בהן באופן הטוב ביותר, ולא כדאי

לנו לסמוך על הגברים שיעשו זאת עבורנו.

7
אילנית שבו
מטרת הקורס הלנה לספק כלים למשתתפות על

מנת שתוכלנה להצליח, כל אחת בדרכה האישית

ועל פי בחירתה. לחברות הכנסת יש תפקיד בעזרה הזאת. כל אחת

מהנשים, בקורס זה ובקורס הקודם, מייצגת סיפור משלה והצלחה משלה,

ואת הלמידה שלה. במידה וישנן וועדות הרלוונטיות לנושא של נשים

או לנשים אתיופיות או לפרוייקטים חברתיים בקהילה, הן ברמת

המיקרו והן ברמת המקרו, אשמח לתת לוועדה שמות של נשים אשר

יכולות להשתתף ולתרום לדיון בכנסת על מנת שקולן ישמע מעבר

לקהילתן הקטנה.
נעמי חזן
תוכלי להעביר את הרשימה למנהלת הוועדה

אשר תדאג לכך שהנשים יוזמנו לוועדות

ולו ועדות המשנה.
מוזמנת אתיופית
כיצד נדע על קיומה של ועדה? צריך לכתוב

לנו ולהודיע על כך שיש ועדה כדי שנבוא.

אנו מוכנות להשתתף אך עד כה אף אחד לא פונה אלינו.

היו"ר מרינה סולודקין; אנו מקיימים את המפגשים הללו כדי להכיר

את המנהיגות ולקבל רשימות כאלה.- ישנם הרבה

דיונים בהם אנחנו רוצים וצריכים שיתוף פעולה שלכן.

אני מאמינה שיש צורך בייצוג ממשי של העדה בכל הרמות, כולל

בהסתדרות, ברשויות מוניציפליות ובכנסת. יוצאי ברית המועצות

נמצאים באותו מצב. בבחירות שהתקיימו בשנת 92' הצביעו העולים

למען מפלגת העבודה, אך לא מצאו שם את הכתובת לפתרון בעיותיהם.

בבחירות 96' היינו נבונים מספיק שלא להצביע בעד הליכוד, עשינו

התארגנות משלנו וכיום יש לנו מנהיגים. אני סבורה כי עלינו ללכת

בכוחות גדולים.

צי ונח; שמי ציונה ישעיהו, עליתי ארצה לפני שבע

עשרה שנה. אני מאוד שמחה להיות פה, לא רק

לראות אתכן על המסך אלא גם לשמוע אתכן במציאות. אני אם לשני

ילדים, מתגוררת בלוד ועובדת כפקידה בבנק.

שאלתי היא כיצד ניתן להסביר את העובדה שלמרות שישנן הרבה נשים

משכילות, גם מהעדה האתיופית וגם בכלל בארץ, ישנן רק תשע נשים

חברות כנסת. כיצד הדבר יתכן?
היו"ר מרינה סולודקין
זוהי שאלה מאוד נכונה.

ציונה; אני חושבת שאחד הדברים שהביאו אותי

לכאן, להשתתף ולא לשבת בבית, זה שלא טוב

לי ואני רוצה לשנות דברים. אין בכוונתי לרוץ לכנסת בשלב זה,

ברצוני לפעול לפחות באיזור מגורי, בהתאם ליכולתי, בבית הספר או

בנושאים אחרים הקרובים אלי, בעיריה, דברים קטנים שאנחנו יכולות

להשקיע בהם אחרי העבודה. איני רוצה לעסוק בפעילות ציבורית מאחר

ואישה אינה יכולה גם להתפרנס וגם להיות פעילה באופן בו אתן

פעילות.

היו"ר מרינה סולודקין; האם את יודעת מי היא סגן ראש העיר לוד?
ציונה
כן, במקרה אני מכירה אותה באופן אישי.

נעמי חזו; כיום ישנן באמת תשע חברות כנסת מתוך מאה

ועשרים, שהן שבעה פסיק ארבעה אחוזים. אנו

נמצאים במקום השישים ושניים בעולם מבחינת ייצוג נשים בפרלמנטים.

במקום הראשון נמצאת היום שוודיה, בה יש למעלה מארבעים אחוז נשים

בפרלמנט ולמעלה מחמישים אחוז נשים בממשלת.

בישראל קיימים, בנוסף למחסומים הרגילים העומדים בפני נשים

הרוצות להתקדם, עוד שני מחסומים נוספים. המחסום הראשון הוא

שמסלול הכניסה הבדוק ביותר לפוליטיקה בישראל הינו הצבא. זהו

מחסום לנשים אשר לרוב אינן מגיעות לדרגות הגבוהות. ערוץ בדוק

שני לכניסה לפוליטיקה הישראלית הינה הרבנות, וגם מסלול זה חסום

בפני נשים על פי הגדרתו. בחישוב פשוט ניתן לראות שארבעים חברי

כנסת הינם רבנים או גנרלים, וזהו שליש ממספר חברי הכנסת. כך

שאצלנו הבעיה חמורה הרבה יותר. אין לכך לדעתי פתרון אחר מלבד

הבטחות ייצוג בתוך המפלגות. במרץ נאבקו הנשים מאבק אשר הפך

להיות כמעט אלים. היתה זו הפעם הראשונה בה לקחו ממני מקרופון

במועצה וממש התנפלו עלי, ולא אציין אלו גברים שיוויוניים

ונאורים עשו זאת. הצלחנו במפלגת מרץ להגיע לנוסחה אשר לפי דעתי

הינה נוסחה גואלת לנשים בפוליטיקה, והיא הבטחת ייצויג למינימום

ארבעים אחוז נשים בכל מוסדות המפלגה ובכל רשימותיה. כעת אנו

נמצאים בעיצומו של ויכוח כיצד יש לעשות זאת במפלגה קטנה כמו מרץ

ברשימה לכנסת, אך גם בזה נצליח. אחרי שעושים הבטחת ייצוג מספר

פעמים, כבר לא יהיה צורך בכך. זהו מכשיר ארעי ולא טוטאלי.

עלינו לזכור כי איש לא יתן לנו כלום. אין זה נכון לשבת ולחכות

להזמנה או לטלפון. יש לקחת את הדברים בידיים ולעשות זאת בחוכמה.

על היוזמה לבוא מאיתנו. ברצוני להזהירכן, זוהי דרך קשה ומלוכלכת

מאוד. אפשר להרכיב משקפי שמש ולא לראות זאת, אך זהו המצב. עלינו

לשאוף להתקדם ולפעול אך לא בשיטות האלה, אלא לנסות למצוא שיטות

אחרות.

אף על פי שיש בינינו, חברות הכנסת, מחלוקות פוליטיות אדירות, יש

גם שיתוף פעולה רב דווקא בנושא זה, בולע ייעוץ במידת הצורך.

נעמי בלומנטל הינה חברת הליכוד, ואילו אני רוצה שהליכוד ירד

מהשלטון מהר ככל האפשר, אך ללא קשר לכך היא עשויה לטלפן לביתי

בלילה ונדבר על דרכים להוסיף עוד שתי נשים מהרשימה שלה. אני

מעדיפה להתמודד איתה מאשר עם כמה מהגברים במפלגה שלה.

נעמי בלומנטל; גם בוועדת העליה והקליטה, שם כולנו חברות,

אנו עובדות בשיתוף פעולה. ישנם נושאים

רבים בכנסת בהם אנחנו עובדות יחד בדרך זו.

היו"ר מרינה סולודקין; ברצוני להדגיש את חשיבות אופן הצבעתכן

בבחירות. אסור לנו להצביע בעד מפלגות

ורשימות בהן אין נשים. זוהי מתכונת להצלחה.

בנוסף לכך אני סבורה כי אסור לכן לחיות צנועות מידי. יש לכן

דעות ועליכן לבטאן בחפשיות, לארגן קבוצות ולהוות כח. צודקת

נעמי חזן באומרה ששלטון אין מבקשים אלא דורשים ולוקחים.

אני הגעתי לפוליטיקה בישראל משלטון אחר לגמרי, שהיה בחציו

טוטאליטרי ובחציו סוציאליסטי. בחלק הסוציאליסטי נשים היו יותר

שוות. במפלגה שלי אין צורך בשיריון או הבטחת ייצוג.

7



מאחר שהגענו מאותה חברה, מקומן של נשים הינו מקובל וטבעי יותר.

באופן זה בבחירות המוניציפליות היו לרשימות העולים מרוסיה

שלושים אחוז מועמדות נשים, והן הצליחו. יש לנו חברות מועצה

וסגניות ראש המועצה בערים גדולות, ולא היה זה בגלל שאמרנו

להנהגת המפלגה שהן צריכות להיות שם בגלל שהן נשים, אלא מפני שהן

טובות יותר מהגברים, ואני בטוחה שכך גם אתן.

טלי; שמי טלי, אני מתגוררת בפתח תקווה, אם

לשלושה ילדים. אני שמחה ונרגשת להיות

בפורום זה.

אני סבורה כי עליהן, חברות הכנסת, להרתם ולפעול יותר בנושא

אלימות במשפחה. כדי להיות מנהיגה יש להתחיל מהבית. כאשר לאישה

לא טוב עם הבעל ועם הילדים הכל מתפרק, האישה מאבדת את תקוותה

ובטחונה ואז ודאי שלא תרצה להיות מנהיגה. נשים רבות נמצאות

במעגל סגור שכזה. במידה ותפעלו יותר למען הפחתת האלימות במשפחה

יוכלו להיות מנהיגות. יש להרתם לנושא באופן מיוחד. בעיני זהו

הנושא הראשון בחשיבותו.

ליאת: שמי ליאת, אני גרה ברמלה ועובדת שם עם

נשים. אני מטפלת בשני ילדי, בבעלי

ובביתנו, ויוצאת' לעבודה מחוץ לבית, וזה קשה מאוד. מעניין אותי

לדעת כיצד אתן, חברות הכנסת, מצליחות לעמוד בכל המשימות, כיצד

אתן מתמודדות עם הלחצים הרבים מכל הכיוונים. אני יודעת עד כמה

הדבר קשה.

-; אני גרה במזכרת בתיה, אם לשלושה ילדים,

עליתי ארצה בשנת 91'. שאלתי היא מה אתן

חושבות על מצב העדה מבחינת רכישת השכלה והכשרה מקצועית.
נעמי וזזו
ברצוני לענות על השאלה כיצד מסתדרים גם עם

ילדים, גם עם עבודה וגם עם פעילות

ציבורית. אין ספק שאין זה דבר קל. לפעמים זה כה קשה עד שהדבר

הבולט ביותר מבחינה אישית בעבודה זאת זו העייפות. כולנו

מתלוננות על עייפות כל הזמן. אין תשובות ופתרונות לכך, אך יש

לבחון את האלטרנטיבה, שהינה לשבת בבית ולעשות דברים שהינם הרבה

פחות חשובים ומשמעותיים, לחברה ולנו עצמנו.

זהו מצב מעייף וקשה מאוד, אך מצד שני מקבלים הרבה מאוד. זוהי

דרך מרתקת ומלאת ענין, הנותנת תחושה של סיפוק בסוף היום. לכן,

אם מאזנים בין הקושי לסיפוק, מוצאים את הדרך להסתדר. אני,

לדוגמא, קניתי מיקרוגל לפני עשר שנים, כאשר הייתי פרופ'

באוניברסיטה ואם לשני ילדים קטנים, והייתי פעילה בתנועות שלום

ובתנועות נשים שונות. כך יוצא שבבישול איני עושה דבר והילדים

יודעים היטב ללחוץ על הכפתורים המתאימים.
נעמי בלומנטל
אם אני הגעתי להיות חברת כנסת הרי שכל

אישה יכולה לעשות זאת. זהו דבר אפשרי.

יחד עם זאת זה לעיתים נראה בלתי אפשרי. זה קשה ביותר. אתן לכן

דוגמא ביחס לגברים, קחו למשל אלוף בצה"ל, אם הוא רב אלוף יש לו

מקפצה לתוך הכנסת. אם הוא ראש רשות יש לו מקפצה לתוך הכנסת.

אנחנו הנשים מגיעות בדרך כלל מלמטה, אין לנו מקפצות כאלה.



ברצוני לנסות לתת לכן את הכלים כיצד באמת לעשות משהו, אלא שיש

להתחיל בעבודה קשה, כי לנו אין דרך אחרת, ולשם כך צריך למצוא את

הזמן.

דרך אחת להתחיל הינה להביא אליכן הביתה כמה נשים, מבנות העדה,

וכך לאט לאט לבנות את כוחכן. לתת להן לדבר, לשאול שאלות, לשמוע

דברים. זוהי ההתחלה. בו זמנית יש לחשוב על איזו שהיא מפלגה

להשתלב בה, מאחר ובשלב זה הייצוג בכנסת ובמועצות הערים הינו דרך

המפלגות. ניתן לנסות להקים רשימה עצמאית או לפעול דרך אחת

המפלגות הקיימות, יש להחליט על כך.

בשלב הראשון יש להתחיל לבנות איזה שהוא כח. להגיע לאירועים

שונים, כגון התכנסויות מקומיות של בני העדות השונות. לאט לאט

תתחילו להיות מוכרות, פתאום יכתבו עליהן בעיתון המקומי. אי אפשר

להסביר על רגל אחת את כל מה שיש לעשות, אך באופן כללי זוהי

הדרך לפעול בה.

אין ספק כי ההתמודדות גם עם משפחה וגם עם עבודה איננה קלה. אני

הכנסתי לפוליטיקה נשים רבות, וחלק מהבעלים שלהן מאוד התנגדו

בתחילת פעילותן, אך רובן אמרו כי לאחר שנכנסו לפעילות פוליטית

וחלקן אף הפכו לחברות מועצת עיר או במסגרות אחרות, הנישואים

נעשו מאושרים יותר. דבר זה מתייחס גם לנושא אלימות במשפחה. אחת

הסיבות לאלימות במשפחה הינה שהגברים מזהים חולשות- אצל הנשים.

קיימת חולשה כלכלית, שהינה מאוד משמעותית, מאחר והאישה אינה

יכולה לקום ולעזוב כי אין לה כסף לעשות זאת. זוהי בעיה. לכן אנו

נלחמות לכך שנשים יצאו לעבודה. כאשר אישה מרוויחה ויש לה כסף,

היא יכולה לקום יום אחד ולהגיד לבעלה: אם אתה מכה אותי אני

הולכת. אם אין לה ממה לחיות ויש לה את הילדים על הראש, האישה

אינה יכולה לעשות דבר מלבד לפנות למקלט לנשים מוכות, ואין זה

תענוג גדול להיות שם.

כל אחת ואחת צריכה לבנות את עצמה. אישה בונה את עצמה ומתחזקת .,

בעזרת חברותיה, בעזרת הסדנאות בהן נשים נמצאות יחד, וגם דרך

ביקורים כאלה בכנסת. כאשר אתן אומרות בבית שמחר אתן נוסעות

לכנסת, הדבר מעלה את ערככן. אך זוהי ללא ספק עבודה קשה מאוד

והיא קשה יותר לנשים מאשר לגברים, כי עלינו נמצא כל העול

הראשוני. כאשר הילדים חוזרים בצהריים מבית הספר מצפים שהאישה

תהיה זו המקבלת אותם. כאשר אני הולכת למורה, והדבר קורה לי עד

היום, המורה מזמינה אותי ליום הורים ואני אומרת לה שאני עובדת

נורא קשה ולכן בעלי יגיע, אז היא אומרת לי שבעלי אינו מבין טוב

מספיק את הענין. גם המורים משתפים פעולה וגורמים לי למצפון לא

נקי. המסר הוא שעל האישה לבוא ואם לא תבוא, היא לא בסדר. המורה

אומרת לילדים להגיד לאמא.

אין באפשרותנו להעביר לכן את כל נסיוננו בפגישה אחת, תוכלו

להתקשר אלינו שוב במידת הצורך.

ברצוני לתאר לכן את דרכי שלי בפוליטיקה, שהינה כמעט הדרך היחידה

הפתוחה בפני נשים אך היא נראית בלתי אפשרית. מדובר בעשרים שנה

של פעילות, זה לא נבנה ביום ולא ביומיים. רוב הנשים הפעילות

אינן מגיעות לכנסת. יש להתקדם לאט לאט ובמסגרת הקהילה. המלצתי

למי מכן שרוצה לפעול היא להתחיל לאסוף נשים, לשבת ביחד, לחזק

אחת את השניה וליצור איזו שהיא קבוצה, קבוצת פעילות. אחר כך

תוכלו לפעול בתוך מפלגה או לנסות להגיע למועצת עיר, זהו שלב

מאוחר יותר. בנוסף לכך, כאשר אתן שומעות על התכנסויות שונות,

מפלגתיות או קהילתיות, עליכן להגיע ולהיות שם, ולא לוותר. להיות

7



נוכחות לראות מה קורה שם. אתן תראו שכולם פחות חכמים מכם, כולם

מדברים שטויות, אבק חשוב להישאר שם, להיות במקום, להיות קודם כל

נוכחות בשטח. במסגרת פעילותי בליכוד, בכל פעם שבאים הפעילים

מבני העדה האתיופית למצודת זאב או לכל התכנסות או כאן לכנסת,

אני שואלת איפה הנשים. למרות זאת, בפעם הבאה, הם ממשיכים להגיע

בלי נשים.

משתתפת; שמי לניאל שבח, גרה בפתח תקווה, נשואה

ואם לשני ילדים. עליתי ארצה ב-1984, למדתי

והתחנכתי בפנימיה. כמו כן עבדתי והתנדבתי בקהילה. כיום יש לי

קבוצה פעילה לקידום נשים. בחודש הקרוב יפתח עבורנו קורס לקידום

נשים.

העדה האתיופית עברה מעבר קשה. אני עליתי לארץ דרך סודן ונאלצתי

להתמודד עם שודדים, עם איתני הטבע, עם הדרך הקשה, החושך, קור

וגשם ותלאות ההסתתרות במדינה זרה ועויינת. היום עלינו ללמוד

כיצד להתמודד עם העבר ולהתחבר לעתיד. הדבר שמפריע לכל העדה,

והינו קודם לכל שאר הדברים.

היו"ר מרינה סולודקין; אני מאוד מבינה זאת, בעיה דומה קיימת גם

בקרב עולי רוסיה, כיצד יש להתמודד עם העבר

ואיך להסתכל לעתיד. תשובה חלקית לכך הינה חיזוק השורשים. אנו

מעודדים יחס של כבוד לעבר וכבוד לעדה כולה. הדבר מחזק תחושה של

עצמאות, וגם מוסיף לגווניה הרבים של מדינת ישראל באופן הייחודי

לכלי עדה.

אביבה רחמים; שמי אביבה רחמים, עליתי בשנת 1981 דרך

סודן. אני נשואה ואם לשלושה ילדים, עובדת

במפעל בלוד. ברצוני לפנות לחברות הכנסת מוועדת העליה והקליטה.

מערכת החינוך במדינת ישראל נכשלה. נערים ונערות נמצאים ברחוב

ללא מסגרת חינוכית. ההורים, הקהילה והמדינה נמצאים בבעיה. הפשע

גובר מאוד. מה עשיתם בנושא הזה ומה בכוונתכם לעשות?

נעמי בלומנטל; במידה ותרצו תוכלו לקבל את כל הפרוטוקולים

של דיוני הוועדה ממנהלת ועדת העליה

והקליטה, ותוכלו לראות כמה עשינו אלא שחבל על זמנכן היקר. אני

סבורה כי עליכן להתרכז דווקא בנשים ודווקא בקידומכן שלכן. אנחנו

מכירים את הבעיות ומטפלים בבני נוער שנשרו מבתי הספר, זו בעיה

קשה ומושקעים בה תקציבי ענק.

אביבה רחמים; כפי שאמרת, ברגע שמזמינים לבית הספר, תמיד

מזמינים את אמא. אם אין לילדים מסגרת

חינוכית הדבר גורם לבעיות. הנשים נכנסות לדיכאון.

נעמי בלומנטל; לא נצליח היום לפתור את כל בעיות מערכת

החינוך. ישנן בעיות רבות, אני יכולה לפרט

את כולן מאחר ואני בקיאה בכך, אך טענתי היא כי יש לנצל את הזמן

בו אתן כאן בכדי שתלמדו שלא לוותר על עצמכן. כאשר תלכו לעיריה

שלכן לדבר עם ראש העיר, תוכלו לדבר על מערכת החינוך, לדוגמא.

כאן עליכן ללמוד כיצד להפוך מספיק חזקות בכדי שתוכלו לפעול

ולסייע למערכת החינוך, לשם כך צריך שיהיה לכן כח פוליטי, כי



אחרת איש לא יקשיב לכן. יהיה לכן כח פוליטי אם תהיה לכן קבוצה.

קבוצה יכולה לעשות הרבה ביחד.

היו"ר מרינה סולודקין; לנשירה מבתי הספר ישנה גם אחריות

משפחתית. דובר כאן על חשיבות ההשכלה

כמתכונת להצלחה, ומסיבה זו עליכן להילחם ולעשות כל שביכולתכן

כדי שהילדים יהיו בבית הספר. גם בקרב עולי רוסיה קיימת בעיה קשה

של נשירה מבתי הספר, פשע וסמים. יש לפעול יחד עם וועדות הכנסת,

ויחד עם הרשויות המקומיות אשר אינן יכולות להתעלם מבעיות אלה.

נעמי בלומנטל; כאשר כל אחת מכן תהיה יותר חזקה, שלמה עם

עצמה ונחרצת בדרכה, תהיה לכן פחות בעיה

בבית גם עם הילדים. הדבר הראשון והחשוב ביותר הינו שתדאגו

לעצמכן. זהו דבר חדש שעלינו ללמוד מאחר ותמיד חינכו אותנו כי

תפקידנו הוא לדאוג לאחרים. זהו מצבן של הנשים.

אביבה; שמי אביבה, אני מתגוררת באשקלון.

לדעתי עלינו למצוא דרך להתחבר לגברים

שלנו. יש למצוא וליצור גשר חזק מאוד, חיבור חזק, לעשות אהבה

אמיתית עם גבר. -י

יהודית; אני אם לילדה אחת. עליתי לארץ בשנת 91'

במבצע שלמה. הייתי במלון שלום. ראשית

ברצוני להודות לחברה הישראלית אשר הביאה אותנו לארץ, למורים,

לעובדים הסוציאליים ולכל מי שסייע.

בחברה שלנו הנשים תמיד היו למטה. כיצד נוכל היום לשנות את המצב.

ברצוני לבקש מחברות הכנסת לסייע לנו ללמוד מה ניתן לעשות.

היו"ר מרינה סולודקין; אתן יודעות היטב כי נשים מסתדרות בצורה

טובה יותר מגברים במדינה חדשה, עם שפה

חדשה עם הרבה דברים נוספים. אני רואה תכונות אופי של נשים

אתיופיות, הן עצמאיות מאוד. זה דבר חשוב. אין אפשרות להכניס בכח

בנשים את תחושת העצמאות, ואילו אצל הנשים בנות העדה האתיופית,

אני רואה את התכונות הנדרשות בכדי להיות מנהיגות. יש לזכור כי

אנו חיים בחברה דמוקרטית, הנותנת הזדמנויות.

דפנה; אני עובדת סוציאלית ועובדת במשרד העבודה

והרווחה. המשרד מממן את הקורסים הללו.

בנוסף לקורס זה בכוונתנו להקים קורס לנשים קווקזיות.

יתכן ויש לחוקק חוק כפי שקיים בסקנדינביה, בנורווגיה, אשר יקבע

כי בכל מקום עבודה אליו מגיעים אישה וגבר תהיה העדפה מתקנת.

נעמי בלומנטל; בדירקטוריונים אכן קיימת היום מעין העדפה

מתקנת.

היו"ר מרינה סולודקין; אני מעבירה לנעמי בלומנטל את המשך ניהול

הישיבה. ברצוני להודות לכן שהגעתן לכנסת,

היה זה מעניין ומאוד מועיל לשמוע את שאלותיכן והתלבטו יותיכן.

בכוונתי להמשיך לפעול בנושא בגלל חשיבותו הרבה עבורכן ועבור

החברה ישראלית ומדינת ישראל.



נעמי בלומנטל; כדאי שתדענה כי מצבן של הנשים מהעדה

האתיופית אינו גרוע הרבה יותר ממצבן של

כלל הנשים. אין ספק שלכן, בחברה מסורתית כמו החברה האתיופית,

קשה אף יותר. בחברה החילונית המצב טוב יותר מאשר בחברה הדתית.

יש להבין כי מדובר על כמה רמות של פעילות. חברות בכנסת הינה יעד

רחוק. חברות במועצת עיר הינה יעד מעט יותר קרוב. יש להתחיל

בפעילות מלמטה ולראות איך אנחנו בונות את עצמנו. להתחיל מלשלוח

ילד לבית הספר או לדאוג שלא תהיה נשירה, זה להתחיל מאי.

ביחס לשאלות שנשאלו לגבי העדה באופן כללי, אינני אוהבת לדבר

בהכללה על העדה. כל אדם ראינו שונה, כל אישה הינה שונה ולה

האישיות שלה, האופי שלה, ההשכלה שלה. יתכן שישנם מאפיינים

יחודיים לעדה, ואולי מהם הינו שמעמד האישה בעדה זו נחות יותר

מאשר בעדות אחרות, אך מעבר לכך כולנו אותו הדבר והמאבק הוא אותו

מאבק.

ברצוני להתייחס לדבריה של אביבה. אינני מטיפה לגירושין או

למריבות עם הבעל. את הנשים חינכו תמיד לתת ולתת, מיום היוולדן.

כאשר אישה מתחתנת דורשים ממנה לתת לילדים ולתת לבעל ולדאוג לכך

שתהיה אוירה טובה בבית וכל הזמן לדאוג לכך שהכל יהיה בסדר. אבל

מה מקבלת האישה? אינני אומרת שצריך לעזוב את הבית ולהתגרש, אך

עלינו למצוא לעצמנו את הבטחון העצמי, להכיר בכך שגם לנו יש

זכויות וכמו שאנו נדרשות לתת, אנו רוצות גם לקבל משהו. לכן חשוב

כל כך שאישה תצא לעבודה, לא רק בגלל הבטחון הכלכלי שיהיה לה

והתחושה שהיא מרוויחה כסף שהוא שלה, דבר המעלה את הסטטוס שלה

ומשמעותי מאוד מבחינה כלכלית, אלא גם מבחינה נפשית הדבר מחזק

אותה. היא עומדת יותר על הרגליים שלה. אך אינני אומרת שיש לנצל

זאת חלילה כדי לעזוב את הבית. מנסיוני אני אומרת לכן שניתן

להתקדם מבלי לפגוע בחיי המשפחה. אם יש לאישה יותר בטחון עצמי

והיא עצמאית ועומדת יותר על הרגליים, הדבר אינו פוגע במשפחה אלא

להיפך, האישה מקבלת בהדרגה יותר כבוד. לכן אני סבורה כי שווה

לריב עם הבעל פעם או פעמיים בערב כדי לצאת ולהיות פעילה ולהיפגש

עם נשים נוספות.

לגבי השאלה הכללית על התמודדות של העדה עם קשייה, זהו נושא

לשיחה אחרת. בעדה קיימת בעיה של חוסר השכלה של ההורים, וזוהי

בעיה שלא ניתן להתעלם ממנה. אדם שאינו מצליח ללמוד את השפה

והינו חסר השכלה ומקצוע, לא יוכל להתקדם הרבה. רק הדור הצעיר

יוכל להתקדם, מכל הבחינות. לכך אנו מנסים לסייע כל הזמן. אנו

פועלים לקידום נושא החינוך. כיום יש אלף וחמש מאות סטודנטים

מבני העדה, וזהו הישג גדול מאוד. יש להמשיך ולתת העדפה מתקנת,

ולהקצות לכך עוד ועוד משאבים.

תחיה; אני עובדת בלשכת רווחה ומתגוררת בקרית

מוצקין. אני אם לארבעה ילדים. השתתפתי

בקורסים למנהיגות. הסתובבתי בבתי הספר כדי לראות מה קורה בהם.

ישנם עשרה בתי ספר שהילדים שלנו השתלבו בהם. ראיתי בעיות רבות.

פניתי למנהלת ולעיריה, אך הבעיות לא נפתרו. לאחר שילדתי, חזרתי

לקורס הבא כדי לסיים אותו. אני מרגישה חסרת אונים מול הבעיות

בבתי הספר. ברצוני לפעול בענין. ההורים פונים אלי בתלונות, אני

פונה לבית הספר, ומעבר לכך אינני יודעת מה לעשות. נאמר לי כי

עלי לפנות למשרד החינוך.



נעמי בלומנטל; יש לבדוק את הנושא באופן ספציפי. הוא נוגע

יותר לתרוום עיסוקה של וועדת החינוך.

אביבה; הייתי רוצה להקים קבוצה של נשים כפי שהוצע

כאן. אני מתגוררת במזכרת בתיה. אני יכולה

להזמין נשים לביתי, בכך אין לי בעיה, אך טרם מצאתי מי שיעזור

לי. התחלתי לגבש קבוצה אך לא ידעתי לאן ללכת ולמי לפנות.
נעמי בלומנטל
אלו נושאים עליהם עליכן לעבוד במסגרת

הקורס.

טלי: האם חשבתן פעם, חברות הכנסת, שפיצול הנשים

בין מפלגות שונות עלול לגרום לבעיה של

עיכוב התקדמות נשים? אולי עדיף להפסיק להיות במפלגות שונות

ולהקים מפלגת נשים.

נעמי בלומנטל; נעשו נסיונות בעבר, גם בארץ, לרוץ עם

מפלגת נשים, אך היו שם פיצולים גדולים

מאוד והדבר לא הצליח. אני בכל זאת סבורה כי הדרך הטובה יותר

הינה דרך מפלגות או רשויות מקומיות. אם תהיה לכן קבוצה מספיק

חזקה, תוכלו אחר כך לרוץ למועצת עיר. ראיתן למשל כיצד הצליחה

יעל גרמן נציגת מרץ בהרצליה. זהו הישג גדול מאוד. אך זהו שלב

הרבה יותר מאוחר. יצירת הקבוצה הינה השלב הראשון. בסדנאות יוכלו

להדריך אתכן מה אפשר לעשות בקבוצה כזו. אפשר פעם להזמין רופא

נשים, לדוגמא. אפשר פעם להזמין מישהי מחברות הכנסת, אנחנו נשמח

לבוא לדבר בקבוצה כזאת. ניתן לעשות תכנית של פעם בכמה שבועות,

לשבת כל פעם בבית אחר, ולאט לאט יבואו יותר ויותר נשים. אני

יודעת זאת מנסיוני. נשים רוצות מאוד לצאת ולהשתתף. אני מקווה

שבסדנאות ידריכו אתכן בנושא זה. במשך הזמן הקבוצה תגדל ואז היא

תוכל כבר להיות קבוצה איזורית.

דובר כאן קודם על נושא ההזמנות לישיבות בכנסת. נמצאות פה וילמה

מאור, מנהלת ועדת עליה וקליטה ודנה גורדון מנהלת הוועדה של מעמד

האישה. בוועדה למעמד האישה קל יותר להזמין משתתפות כי ישנם

אירגוני נשים. באופן דומה אפשר להקים אירגון נשים של בנות העדה

האתיופית. אמנם יש אירגונים לבני העדה, כמו אירגון הגג, אך

בראשם עומדים גברים. כאשר אנחנו מתקשרים להזמין את האירגונים

לוועדות הכנסת מגיעים רק גברים. יש צורך בכך שנשים יעמדו בראש

אירגון.

תודה רבה לכולכן.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00

קוד המקור של הנתונים