ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 01/12/1998

הצעת חוק להנצחת הנספים בדרך מאתיופיה לישראל. התשנ"ח-1998

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 198

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שלישי. י"ב בכסלו התשנ"ט (1 בדצמבר 1998). שעה 10:25

נכחו;
חברי הוועדה
נעמי בלומנטל - היו"ר

אדיסו מאסלה

מומנים; עו"ד טובה פינקלשטיין-יועצת משפטית, המשרד לקליטת העליה

עו"ד אפרים יפהר -סגן יועץ בכיר ליועץ המשפטי של

משרד החינוך

אלדר דוכן - משרד האוצרר

נטאשה מיכאלוב - משרד האוצר

צחי ליטוין - ראש היחידה למינהל ותקציבים ומרכז מועצת

אתרי הנצחה, משרד הבטחון

אביתר פריזל - גנז המדינה, משרד ראש הממשלה

ראובן יאסו - יועץ שר החינוך לענייני אתיופים

יגאל מוסינגר - מרכז המשק, קיבוץ רמת רחל

נתן סאס - מנהל אגף הנצחות, קרן קימת לישראל

חיים ציסלר - יו"ר ועדת ע"ק של חבר הנאמנים, הסוה"י

יגאל ויינר - מנהל מחוז מרכז, הרשות לשמירת הטבע

והגנים הלאומיים

אילנה אולך - עוזרת לעמי ברגמן, נציג הגיוינט באתיופיה

אורי רדה - איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

שושנה בן-דור - יו"ר ארגון צפון אמריקה למען יחודי אתיופיה

דניאל פיקדו - משרד ראש הממשלה

יועצת משפטית לוועדה; מרים פרנקל-שור

מזכירת הוועדה; וילמה מאור

קצרנית; עפרה הירשפלד
סדר-היום
הצעת חוק להנצחת הנספים בדרך מאתיופיה לישראל, התשנ"ח-1998,

של חבר-הכנסת אדיסו מאסלה.



הצעת חוק להנצחת הנספים בדרך מאתיופיה לישראל. התשנ"ח-1998

היו"ר נעמי בלומנטל;

אני פותחת את הישיבה. אנחנו מעלים היום הצעת חוק של חבר-הכנסת אדיסו מאסלה

להנצחת הנספים בדרך מאתיופיה לישראל ואבקש את חבר-הכנסת מאסלה לומר לנו במה דברים

אמורים ומה אנחנו מתעתדים לעשות. בבקשה.

אדיסו מאסלה;

אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש, ולגורמים נוספים שראו בנושא -זה חשיבות רבה

וטרחו להגיע לכאן.

כפי שאת יודעת, היחסים הדיפלומטיים בקשר לעליית יהודי אתיופיה לא היו גלויים

עד 1998. הם היו סודיים, ובאנו בדרך-לא-דרך בתנאים-לא-תנאים, בעיקר דרך סודאן,

ובמחנות בסודאן מתו אלפים מבני העדה, מרעב ובעיקר ממגפות שונות. עד עכשיו אין

לנו מספר מדוייק כמה אנשים ניספו, לא מבחינת העדה וגם לא מבחינת הגורמים שטיפלו

בעליית יהודי אתיופיה. יש לנו רק הערכה, בין 3,000 ל-4,000 נפש.

לפני מספר חודשים היתה כתבה מאד מקיפה במוסף "הארץ" על הנושא הטראגי הזה. אני
נסערתי מהתגובה של המוסד, שאמר
לא ידוע לנו. משהו כזה. המוסד היה הגוף הרשמי

שטיפל בצורה חשאית בהעלאת יהודי אתיופיה בזמנו בסודאן. זה לא ענין פוליטי, זה

ענין מוסרי אנושי ממדרגה ראשונה, ולכן אין לבני העדה לעסוק בנושא שלא קיים. לא

תמצאי מבני העדה האתיופית משפחה שלא שילמה מחיר מסוים של מוות בסודאן. כל אהד

איבד שם קרוב משפחה. יושב כאן אורי רדה, שאמו נפטרה שם והיום הוא עוסק בצורה מאד

אישית בחשיפת שמות הנספים. הוא פנה לגורמים שונים. עד עכשיו לא מצאנו אוזן קשבת

לסייע, או לפחות לאסוף את שמות האנשים שמתו בסודאן.

הצעת החוק שהגשתי עברה בקריאה טרומית ועברה לוועדה, ואני חושב שזו ההזדמנות

וגם המקום לברך אותך על שכל-כך מהר העלית את הנושא לדיון. אני בטוח שהנושא הזה

קרוב ללבך, את מאד קשורה לבני העדה, ואני מאד מקווה שהחוק הזה יעבור במתכונת כפי

שהצעתי. את המתכונת קבע, כמעט, היועץ המשפטי של הכנסת. לקחו את הצעת החוק שעסקה

בהנצחתו של מנחם בגין זכרונו לברכה, העתיקו אותה והתאימו אותה.

מאז שבני העדה עלינו למדינת ישראל בכוחות עצמנו, בסיוע של הסוכנות היהודית

וארגונים שונים - וזו הזדמנות לברך את הסוכנות היהודית, את קרן קימת לישראל, את

קיבוץ רמת רחל ואת משרד הקליטה - הקמנו אתר הנצחה, ואת עצמך השתתפת כמה פעמים

בטכס שאנחנו מקיימים ב"יום ירושלים". בכוונה עשינו את הטכס ביום ירושלים, למרות

שזה גורם לנו בעיות רבות, ובעיות לאנשים שבאים לברך אותנו, כי יום ירושלים הוא

יום בפני עצמו. אבל היתה לכך כוונה, כי האנשים האלו נפלו בדרך כדי להגיע

לירושלים שעליה חלמנו כל-כך הרבה, ורצינו לקשר את היום הזה גם עם שחרור ירושלים,

בליבנו השמחה, וגם לזכור את הנספים שנשארו בסודאן.

אני חושב שזה יהיה כבוד ראוי למדינת ישראל ולממשלות ישראל לחכיר ולהנציח את

זכר הנספים בצורה ממלכתית. הצעת החוק היא מאד מפורטת וכל אחד יכול לעיין בה.

אני לא רוצה להרבות בדיבור. הכוונה פה היא אנושית הסטורית, וזה הכבוד האחרון

שאנחנו, גם בני העדה וגם מדינת ישראל, יכולים לתת לאנשים שחלמו כל--כך הרבה להגיע

למדינת ישראל ולא זכו, והם נשארו בדרך. אנחנו בני העדה לא יכולים להישאר אדישים

ולא לזכור אותם.

אני לא מכיר תפוצה אחרת ששילמה מחיר כל-כך כבד בדרך לעלייתה למדינת ישראל,

בלי לפגוע בעליה זו או אחרת. טוב שקרה כך שיהודים הגיעו לארץ ללא אבידות. אני

חושב שמי שייצא נשכר מהחוק הזה זו מדינת ישראל והחברה הישראלית כולה.



היו"ר נעמי בלומנטל;

תודה רבה. מר צ'סלר, בבקשה.

חיים צ'סלר;

אין לי הרבה להוסיף על הדברים שאמר חבר-הכנסת מאסלה. גם אני השתתפתי באירוע

האחרון ב"יום ירושלים" בקיבוץ רמת-רחל.

אני חושב שעם ישראל ומדינת ישראל חייבים את זה קודם-כל לעצמנו. כאזרח מדינת

ישראל וכחבר הנהלת הסוכנות היהודית, ראש מח' העליה, אני חושב שזה לא רק דבר ראוי,

זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות למען העדה ולהסביר שהם הלכו לציון ברגל, פשוטו

כמשמעו. טוב עשתה יושבת-ראש הוועדה שמיד העלתה את הנושא לדיון בוועדה. אני חושב

שהבית כולו יכול להתאחד סביב הצעת החוק הזאת ואני מקווה שהוא יעבור מהר ככל

האפשר.
אדיסו מאסלה
אני רוצה להוסיף שיש מכון מורשת יהדות אתיופיה. אין לי כוונה שיקום פורום

בנוסף למכון מורשת יהדות אתיופיה. אין לי התנגדות שהנושא הזה ישולב במכון, או

שהמכון ישולב בנושא הזה, כי אני חושב שצריך לתת גם ביטוי למכון מורשת יהדות

אתיופיה, לבהלצ'ין,

היו"ר נעמי בלומנטל;

גם אני הגשתי הצעת חוק שמדברת על הקמת מכון מורשת. רציתי לשאול אותך, אם

כדאי שהמקומות האלה ישולבו?
אדיסו מאסלה
אני בעד שילוב. אסור לעשות הפרדה, בשום פנים ואופן.
היו"ר נעמי בלומנטל
לפי דעתי כדאי גם להתייעץ עם אדריכלים ועם אנשי מקצוע אחרים.
אדיסו מאסלה
כן. צריך לאחד את כל הנושא הזה. בהלצ'ין מוכר בצורה חוקית, ממלכתית, ולפי

דעתי אסור לעשות הפרדה.
שושנה בו-דור
הדברים האחרונים שאמר חבר-הכנסת מאסלה, שאני מכירה היטב מבחינה אישית את הדרך

הקשה שהוא עבר, ואני מעריכה את זה מאד - עכשיו הוא הרגיע אותי במידה מסוימת. אני

חברה בוועד המנהל של בהלצ'ין. אני גם החוקרת המדעית היחידה כרגע, ואני חושבת שיש

להרחיב דווקא עכשיו, ואני רואה כאן הצעות מאד טובות לעשות את זה. כי אני מכירה את

האנשים של בהלציין ואני מודעת היטב לבעיות שהיו במשך השנים האחרונות. אני חושבת

שבשנה האחרונה סוף-סוף עם ניהול דרך הקהילה אנחנו מתחילים לצאת מהבעיות האלה,

ולדעתי צריך לחזק את המוסד הקיים. בצד זה אין ספק שדרוש רישום של כל הנספים

בדרך, במידת האפשר, ולכלול אותם ברשימה. צריך גם לחזק את הצד המחקרי, כי ברור

שעל אף החשיבות של ההקרבה העצומה של יהודי אתיופיה, צריכים לדעת שההקרבה הזאת

יצאה ממניעים כלשהם ומשורשים ציוניים ויהודיים מאד-מאד עמוקים, וזה לא מספיק מוכר

בציבור הרחב.



לכן אני בהחלט רואה מקום בשילוב שני הגורמים יחד לחיזוקו של בהלצ'ין ולהפצת

כל הפעילויות בקרב הציבור.

היו"ר נעמי בלומנטל;

תודה רבה. מר שלמה אקלה, מנכ"ל "בהלצ'ין", בבקשה.

שלמה אקלה;

דבריו האחרונים של חבר-הכנסת מאסלה למעשה מסבירים כל מה שרציתי לומר בפורום

הזה. בנושא האנדרטה שהוקמה ב-1985 היו מעורבים גופים ממשלתיים. את הטכס הראשון

עשינו ב--1985, ומאז כל שנה אנהנו בירושלים לזכר הנופלים.

בד בבד, אחרי הפגנה גדולה מול הרבנות הראשית בשל הבעיות הדתיות שהיו, דרשנו

להקים את מכון מורשת יהדות אתיופיה, וזה לקה עשר שנים עד שהוא הוקם. הוא הוקם

ומתפקד, אני מקווה בדרך הנכונה.

כפי שאמר חבר-הכנסת מאסלה, אני הושב שבקרב העדה אין שום מחלוקת בנושא הזה.

הנושאים האלה הם נושאים הסטוריים רגשיים שכל אחד יכול לתת את הדעת ואת שיתוף

הפעולה, והשילוב הזה של מורשת יהודי אתיופיה יהד עם אנדרטה, אם משלבים אותו נכון

וטוב, זה יהיה יעיל, לכבוד העדה ולכבוד מדינת ישראל.

היו"ר נעמי בלומנטל;

תודה רבה. אורי רדה, בבקשה.

אורי רדה;

אני מאד שמה ברגע זה שאיש משלנו, הבר-הכנסת אדיסו מאסלה, מעלה באמצעות ועדת

העליה והקליטה של הכנסת את הנושא על סדר-יומה של הוועדה, נושא כואב ונורא שמלווה

את העדה האתיופית במשך 15 שנים. בארבע השנים האחרונות כתבתי מכתב, גם אלייך

גברתי היושבת-ראש, וגם לראש הממשלה, בפברואר 1997, שעדיין לא קיבלתי ממנו שום

התיחסות, וזה כל-כך מרגיז. הפעולה שלי היא לא אישית. אני יכול להגיד שזו תחושה

שליוותה לאורך כל הדרך את כלל האוכלוסיה האתיופית. 4,000 יהודי אתיופית הם לא רק

אמא שלי. אני חושב שזה נוגע לכל אהד מהיושבים כאן.

אף פעם לא מאורור והענין רק התהיל. אני רק יכול לברך את כל האנשים שרוצים

לקדם את הענין הזה, עם זאת, אני רוצה שהנושא הזה ייכנס כהומר לימודי במערכת

ההינוך. בזמני פניתי לשר זבולון המר, זכרו לברכה, והוא ענה לי בצורה מאד מרגשת.

לצערי, הוא נפטר. הוא היפנה את הענין למזכירות הפדגוגית של משרד ההינוך, למנהל

תוכנית הלימודים של משרד החינוך, ושם זה תקוע.

אני רק יכול לפנות אישית לכל אהד ואהד, ואני עושה זאת כבר שלוש-ארבע שנים.

הענין הזה גם זוכה להתיחסות גם של "קול ישראל" בשפה האמהרית, והוא עלה כמה פעמים

לכותרות.

היו"ר נעמי בלומנטל;

תודה רבה. אתמול קיימנו ישיבה בבאר-שבע, וגם חבר-הכנסת מאסלה השתתף בה, לאור

ההקצנה שיש בישראל בכלל והקרע שנוצר בין עולים חדשים לוותיקים. אני דיברתי עכשיו

גם עם נשיא המדינה על כך.

כשנבחרתי ליושבת-ראש הוועדה לא חשבתי שהבעיה כל-כך עמוקה. זה מאד מעניין.

רוב הוותיקים לא חושבים שיש בעיה כל-כך קשה, ובוודאי לא מתוך תחושת התנשאות, כי

לא חשבנו שיש בעיה כזאת. אנהנו עושים מאמצים גדולים כדי שיהיה טוב יותר. חינכו

אותנו לקלוט עליה ישזה הדבר ההשוב ביותר למדינת ישראל, ולכן לא חשבתי שהבעיה

כל-כך עמוקה.



לצערי, אני מוכרחה לומר שכל הוותיקים שאני מדברת אתם אומרים לי אותו דבר:

נעמי, את מגזימה, אין כל-כך בעיה, ככל שנדבר על הבעיה יותר כך אנהנו מעמיקים

אותה. אבל לי נראה שזו טעות. אני חושבת שצריך לתת כבוד ויקר לכל העליות שהגיעו.

ואם דיברת על מערכת החינוך, אנחנו בוודאי נפעל בכיוון זה, ולא רק לגבי העדה

האתיופית אלא לגבי עולים מרוסיה, מצרפת, ועוד, שרובם מרגישים אותו דבר. אין ספק

שהבעיה עם אתיופיה היא עוד יותר קשה, אבל אני חושבת שגם העולים מרוסיה סובלים לא

מעט.

אומרת לי כעת מנהלת הוועדה שאתמול בטלוויזיה, בערוץ 2, הערוץ המסחרי, הסכימו

להביא משהו על בעיות חברתיות שיש בארץ. שמחתי לשמוע שנותנים גם לזה מקום. כל

הזמן אנחנו חושבים שזה לא קיים, אבל מסתבר שזה מאד קיים.

בבחירות המוניציפאליות האחרונות, לצערי, מאד החריפו את זה, כי ברגע שיש מפלגת

עולים, יש השמצות, וההשמצות הן בוודאי על רקע עדתי. בעיניי זו בעיה מאד-מאד קשה,

ואחת הדרכים למתן אותה היא, בין השאר, הקמת בית מורשת ואתר הנצחה, שיבואו תלמידים

מכל רחבי הארץ כדי ללמוד, וכשהם יראו את ההקרבה העצומה שהיתה והסבל הנורא שהם

עברו בדרך, זה יקרב לבבות.

אני בוודאי אעשה הכל כדי לקדם את החוק במחירות האפשרית.
אדיסו מאסלה
כשהגשתי את הצעת החוק לא הכנסתי את הסוכנות היהודית. פנה אלי אברהם בורג

ושאל איך לא מצאתי לנכון להכניס אותה. אני רוצה לומר שלא היתה לי שום כוונה בכך.
היו"ר נעמי בלומנטל
יקח עוד מעט זמן עד שנגבש בדיוק את הפרטים. ההערה הזאת נרשמת בפרוטוקול

ואנחנו נתיחס אליה.

רשות הדיבור ליגאל מוסינגר, מרכז המשק, קיבוץ רמת רהל.

יגאל מוסינגר;

קיבלנו את ההזמנה רק שלשום. בלי להיכנס למהות המכובדת של הצעת החוק, אני

רוצה להעיר שני דברים. בתחילת שנות השמונים פנה אלינו מר נתן סאס וביקש מאתנו

לאפשר להקים אתר הנצחה זמני ליהדות אתיופיה. הקיבוץ הסכים, במסגרת קשריו הטובים

עם הקרן הקימת, להעמיד אתר הנצחה, ועד כמה שאני יודע והקיבוץ יודע, אתר ההנצחה

הזה הוא זמני בלבד. איפשרנו לקיים שם מדי שנה טכס, ועזרנו ככל שיכולנו שיגיעו

אלפי אתיופים דרך הקיבוץ, ולא היתה לנו עם זה שום בעיה.

אף אחד לא תיאם אתנו את הצעת החוק הזאת, וגם לא חייבים, ופה אני קורא שהולכים

להפוך את אתר ההנצחה הזח למשהו במסגרת חוק, וזה אתר שנמצא בשטח הקיבוץ. אני רוצה

להזכיר לכולם שאתר ההנצחה נמצא בשטח הקיבוץ. חברי הקיבוץ לא יודעים על כך ולא

ידעו שזה הולך להיות במסגרת חוק.

חבר-הכנסת אדיסו מאסלה היה אצלי כבר לפני חמש ושש שנים, עם בחורה בשם ג'קסון

והם ניסו לבדוק את הקמת המרכז. אמרתי להם שהקיבוץ לא יאפשר הקמת מרכז, מפני שאין

לנו שטחים להקצות לזה, ואם המדינה רואה לנכון להקים הרבה מוסדות ציבור ואחרים,

היא צריכה להקצות את האדמות המתאימות.

לעומת זה הסכמנו שהאתר הזה ימשיך לשמש כאתר זמני עד שיימצא אתר סופי וחלופי.



דבר שני, מדובר פה על הקמת ארכיון, ואני מסב פה את תשומת-לבכם, שכתוב פה

"בקיבוץ רמת רחל", אמר לי החבר הנכבד שזה לא בדיוק בקיבוץ, אז אני מעיר פה את

תשומת הלב, שלא יכול להיות כתוב בהצעת הוק שזה בקיבוץ רמת רחל כשזה לא בקיבוץ.

אני לא מנהל המינהל ואתם צריכים לדעתי לתאם אתו, או לפחות ליידע אותו. טוען החבר

הנכבד שיש להם הקצאת קרקע מהמינהל, אז זה לא בקיבוץ.

לגבי אתר ההנצחה אני מסב פה את תשומת הלב פעם נוספת שמבחינתנו זה אתר הנצחה

זמני, ואני לא בטוח מה עמדת הקיבוץ לגבי הפיכת האתר הזה בחוק.

היו"ר נעמי בלומנטל;

זו הערה חשובה מאד. רשות הדיבור לנתן סאס מקרן קימת לישראל. בבקשה.

נתן סאס;

אנחנו לא הקמנו אתר זמני, ועם אבות הקיבוץ הגענו לסיכום שאתר ההנצחה הוא אתר

קבוע. בשום מקום לא נאמר, לא בכתובים ולא בעל-פה, אלא ההיפך הוא הנכון. האתר

מוקם בתוך קטע שבו היה סיכום בינינו לבין אבות הקיבוץ שהשטח הזה ישמש בדרך לקיבוץ

רמת רחל. הבחירה של המקום נבעה מהספור של רחל אמנו, לכן נבחר שם המקום הזה.

השטח הזה הוא בחלקו שטח עתיקות והוא לא זמני.

אני לא מדבר על החלק של המבנה והמורשת, כי זו תוכנית אחרת לחלוטין. יש כאן

עבודה לאדריכלות ולתכנון.

באופן נחרץ וברור, קרן קימת לישראל יחד עם הסוכנות היהודית ויחד עם משרד

העליה והקליטה הקימו את האתר הזה במקום שנחשב קבוע, בתוך קטע יער שנקרא "יער לזכר

יהדות אתיופיה". לקיבוץ רמת רחל יש היום השגות, והן ברורות וידועות לי, שנובעות

מיחסי מינהל מקרקעי ישראל והקיבוץ בנושא נדל"ן, בתים ובנייה. כבשת הרש, 4.5

דונם, זה הכל, שנמצאים שם בתוך השטח.
יגאל מוסינגר
אני זוכר שנתן סאס פנה למזכיר הקודם. זה היה על בסיס הבנה, זה לא אושר מעולם

בשום מוסד של הקיבוץ, ואין מוסד כזה שנקרא "אבות הקיבוץ". זה לא משהו פרטי. כל

הצעה בכנסת צריכה לעבור גם את מליאת הכנסת, וכל הצעה של מישהו בקיבוץ, אם זה דבר

זמני, גם כן לא בטוח שזו זכותו - באסיפת הקיבוץ. אין שום פרוטוקול שמייעד את

האתר הזה כאתר קבע. לא היה ולא נברא ואין לזה שום קשר לנדל"ן. אני לא מאמין

שאדם אחר מכל החברים היושבים פה יסכים, ללא שיידעו אותו, שבביתו יוקם אתר הנצחה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

תלוי של מי הקרקע.

יגאל מוסינגר;

הקרקע היא שלנו, וזה הוויכוח הגדול. כרגע היא מוחכרת לנו. אם המינהל לא

יחכיר לנו את הקרקע ויתן לנו קרקע חלופית, יכול להיות שיש על מה לדבר. כרגע

הקרקע מוחכרת לנו בחוזה ל-49 שנה.

אדיסו מאסלה;

כשישבתי אתך היו לך רעיונות מאד טובים איך לפתח את המקום ואיך להנציח,

רעיונות שאני הסכמתי להם. אתה באמת לא דילגת על זה. גם אז לא אמרת שזה זמני.

האם הקיבוץ חשב אז שמדובר בשנהת מסוימת ולזרוק אותו החוצה?



יגאל מוסינגר;

לא לזרוק, להעביר.

אדיסו מאסלה;

אני מציע שנעסוק בחוק עצמו ואחר-כך נתלבט איפה לעשות את זה.

יגאל מוסינגר;

אני לא בעד זה. לכל צד יש יועצים משפטיים. אנחנו נבדוק עם היועצים המשפטיים

שלנו מה המשמעות של הצעת ההוק הזאת.

היו"ר נעמי בלומנטל;

בסדר גמור. המדינה גם יכולה להפקיע את הקרקע.

יגאל מוסינגר;

ודאי. אם היא תפקיע, אין בעיה.

שלמה אקלה;

בשנה הראשונה הטכס היה על הגבעה של הקיבוץ, ואחר-כך הורדנו אותו למטה בתיאום

עם מר נתן סאס, שר הקליטה לשעבר יעקב צור, ואחרים. ייתכן שבהתחלה הטכס היה על

שטח של הקיבוץ.

אדיסו מאסלה;

לא נתווכח על השטח.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אם זה יהיה בחוק, המדינה תצטרך להתמודד עם זה. אין מה לדבר.

רחמים אלעזר;

בדיון שהוזכר שבו השותפה גב' ג'קסון, ישבנו אתך, יגאל מוסינגר, ודנו על

הפיתוח של האתר הזה. כל מה שנעשה על הסלע שם נעשה בעקבות הסיכום אתם. להגיד

עכשיו; לא ידענו?

היו"ר נעמי בלומנטל;

היועצת המשפטית של הוועדה מציעה לפנות למינהל מקרקעי ישראל ולקרן קימת כדי

לבדוק של מי הקרקע הזאת ומה האפשרויות לגביה.

נתן סאס;

קטע היער הזה הוא יער במשבצת רמת רחל. במשבצת רמת רחל יש עוד כמה דונמים

יער, לא רק הקטע הזה של היער, וקרן קימת לישראל מפתחת את היערות האלה כיערות

ציבוריים, והקטע הזה היה מיועד לנושא הזה.

מרים פרנקל-שור;

איפה הוא יועד?



נתן סאס;

זה יער שהוגדר בתוך המשבצת של רמת רחל. על-פי ההוק הקודם שעוסק ביערות, יער

הוא לשמוש חקלאי, הוא שייך להיבטים החקלאיים של שמושי השטה ולכן גם לא נזקקו

לעשות עבורו שינויי יעוד. זה המצב.
היו"ר נעמי בלומנטל
בוא נהיה רגע פראקטיים. אם נעביר בהקיקה שמקימים שם מרכז ואתר הנצהה, האם

אפשר יהיה לקבל אישורי בניה?

נתן סאס;

זה מצריך שינוי יעוד מקרקע חקלאית לקרקע לצרכי ציבור.

יגאל מוסינגר;

הקרקע היא שלנו.

נתן סאס;

נכון, לא צריך להישמע שאמרתי דבר אהר. הקרקע היא בחכירה בתוך משבצת של רמת

רחל. זה ברור לחלוטין. היא לא עברה לרשות קרן קימת לישראל ולא לשום גוף אחר.

היא נמצאת בתוך שטח משבצת רמת רחל, ומה שהוצג זה נכון לגמרי, למעט הענין של

הזמניות. אנחנו בנינו את האתר הזה בהסכמה ובהרשאה.

מרים פרנקל-שור;

ולא סוכם שום דבר בכתובים, הכל בעל-פה.

נתן סאס;

ודאי שיש כתובים.

מרים פרנקל-שור;

ומה נאמר בכתובים?

נתן סאס;

בכתובים נאמר שאנחנו מקימים בתוך השטח הזה, בהסכמה מלאה, את הנושא הזה.

יגאל מוסינגר;

יש גם בכתובים שהיער הוא זמני. לכאורה יער אחר של 20 דונם הקיבוץ גדע אותו

בהסכמת המינהל ונטענו שם מטעים. בכדי ששטהים לא ייתפסו על-ידי גורמים לא ראויים,

הסכמנו לטעת שם יערות עד שהקיבוץ יחליט לפתח את השטח. לפני שנה גדענו יער בן 20

דונם, בהסכמת קק"ל והמינהל, ואותו דין לגבי היער הזה.

מרים פרנקל-שור;

אני רוצה להבין. אנדרטה זה לא דבר שמעבירים ממקום למקום.



יגאל מוסינגר;

אני מסביר עוד פעם. באו בבהלה לתת ליהדות אתיופיה אתר שיוכלו לקיים בו יום

זכרון. פנה אלינו נתן סאס, והקיבוץ מהיכרותו את הבעיה הסכים להעמיד את השטח,

ואני אומר לך שההברים יודעים שזה אתר זמני, ואין- שום הסכם שזה אתר קבוע. נכון

שמאז עברו כבר 14 או 15 שנה, ובכל שנה הקיבוץ מאפשר ב"יום ירושלים" כניסה דרך

שבילי הקיבוץ.

שלמה אקלה;

לא, עכשיו המעבר הוא דרך כביש חברון.

יגאל מוסינגר;

לדעתי זה לא יעבוד. אבל עד היום עברו כ-3,500 אתיופים דרך הקיבוץ והיום הם

עוברים דרך כביש חברון. זה דבר אחר לגמרי, אבל זה לא משנה את העובדה שהקיבוץ

יודע שזה אתר זמני. על אחת כמה וכמה ארכיון, שהחבר הנכבד אומר שזה בכלל לא במקום

הזה אלא במקום אחר.

שלמה אקלה;

זה נושא אחר.

יגאל מוסינגר;

לכן אני חושב שצריך לאחד את שני המקומות ולא לעשות שני אתרים.

אדיסו מאסלה;

אתר ההנצחה והאנדרטה יכולים להיות שם והארכיון יכול להיות במקום אחר.

יגאל מוסינגר;

אבל כתוב שגם הארכיון יהיה בקיבוץ רמת רחל.

אדיסו מאסלה;

לכן אנחנו יושבים כאן ודנים. החוק לא התקבל סופית. יהיו דיונים ויוכנסו

שינויים.

יגאל מוסינגר;

תבדקו את זה עם היועצים המשפטיים שלכם ואנחנו נבדוק את הענין עם היועצים

המשפטיים שלנו.

נתן סאס;

האנדרטה איננה מוקמת על קרקע חקלאית ואין שם מה לעקור. האנדרטה מוקמת בתוך

שריד של קבר עתיק, מחצבה, שלא ניתן לגדל בה שום דבר. העצים מסביב יכולים להיות

עצי מטע ועצי יער. זה לא נוגע לאנדרטה. לכן היא הוקמה שם.

אין זמניות באנדרטה, היא קבועה. יש זמניות לעץ. דרך אגב, יש גם זמניות

לאדם. צריך רק לזכור שהקמנו דבר מאד מכובד במקום שצריך להיות קבוע וצריך להישאר

קבוע, כי כולם ידעו שהוא קבוע. לא היינו נכנסים שם לעבודה, שלפני עשר שנים

הושקעו שם 50 אלף דולר. אף אחד לא היה מעלה בדעתו לעשות את הדבר הזה אם היתה

תחושה של זמניות.



דניאל פיקדו;

זה נושא מאד חשוב, שחייב להיות במשרד החינוך כדי למנוע קונפליקטים בין ותיקים

לבין עולים חדשים. אם הילדים מכתות זי שלומדים את כל ההסטוריה של מדינת ישראל,

את השואה, ילמדו במקביל את הנושא הזה במערכת החינוך, זה יתן לחברה הישראלית איזה

שהוא יעד, שכולנו עברנו אותו משבר.

דבר שני, להקים את הארכיון בצד אחד ואת מכון מורשת בצד אחד, ובמקביל לעשות את

האנדרטה זה דבר מאד חשוב, שכל שנה אנחנו באים לשם ובוכים. זה הכבוד האחרון שצריך

לתת למתים.

היו"ר נעמי בלומנטל;

ואתה גם מקבל שמכון המורשת והאנדרטה יהיו בסמיכות?

דניאל פיקדו;

כן. מבחינתנו, מבחינה תקציבית, צריך לעשות את שני הדברים במקום אהד ולא

בנפרד.

היו"ר נעמי בלומנטל;

מר צחי ליטוין, מרכז מועצת אתרי הנצחה. תאמר לנו מהו הנוהג בבקשה.

צחי ליטוין;

הנוהג הוא שבדרך-כלל אתרי ההנצחה שאנחנו מטפלים בהם - אני פועל גם במקרים

פרטיים אבל בעיקר מול עמותות ההנצחה, ויש רשימת נושאים שחייבים לעמוד בהם, הן

לגבי הקרקע, ואני מבין שפה יש בעיה. דרך אגב, לא אחת ולא שתיים העתקנו אנדרטאות

ממקומן. היום אני מטפל בהעתקה של אנדרטה בצומת קולי בגלל כביש חוצה ישראל.

חוק הגנים הלאומיים מחייב עמידה בהנהיות ובהוראות שהמועצה התקינה הן לגבי

הקרקע, ההסכמה של בעל הקרקע, החזקתו של האתר בשלב המאוחר יותר. אם מישהו מהעמותה

ירצה עזרה, אני מוכן לסייע. אין שום בעיה בענין הזה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אתם עוסקים באנדרטאות רק של חללי צה"ל?

צהי ליטויו;

של חללי מערכות ישראל.

היו"ר נעמי בלומנטל;

יש עוד גופים שמטפלים בזה?

צחי ליטוין;

משרד הפנים.

נטאשה מיכאלוב;

משרד החינוך עושה- משהו, וגם הרשות המקומית איך שהוא נכנסת לתמונה.



צחי ליטוין;

הרשויות המקומיות במסגרת חוק הגנים הלאומיים גם כן, ברגע שיש חקיקה של שמות

הנופלים, זה חייב לקבל אישור של המועצה לאתרי הנצחה. אז החומר מועבר אלי ואני

מציג אותו למועצה. כמובן שאם יש מפות, שרטוטי שטח וכל מה שנדרש במסגרת הוועדה

המקומית שחייבת לאשר, ואחר-כך הוועדה המחוזית חייבת לאשר את זה.

אם זה אתר הנצחה רגיל, שר הפנים מכריז עליו כאתר הנצחה. אם זה אתר הנצחה

שהוכרז כממלכתי, ויש חמישה כאלה היום, זח הולך לאישור שר הבטחון.
היו"ר נעמי בלומנטל
אתם עוסקים גם באתרי הנצחה שלא קשורים לחללי מערכות ישראל?

צחי ליטויו;

לא.

היו"ר נעמי בלומנטל;

תודה. רשות הדיבור לאביתר פריזל, גנז המדינה. בבקשה.

אביתר פריזל;

אני ביקשתי לייצג פה גם את היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה, כי ארכיון מדינת

ישראל שייך למשרד ראש הממשלה.

בנושא ההנצהה עצמו יש רק לברך על כך ולהצטער שהדבר לא בא קודם לסן. עם זאת,

יש לנו הרהורים מאד קשים על הדרך שננקטת פה, כשהחשש המרכזי שלנו הוא שבגלוי הדבר

יזיק, כי צריך לראות את היוזמה הברוכה מאד הזאת במסגרת כללית.

קיימת מועצה להנצחה במשרד ראש הממשלה, לא במשרד הבטחון. היא פעלה כמה שנים

ועכשיו היא נמצאת במצב של רה-אורגניזציה, מינוי אנשים אחרים, ויש עשרות עמותות.

הרי מדינת ישראל היא מדינה של עליות וברור שהדברים צריכים למצוא ביטוי מאוזן

בהיענות לפניות של כל עדה ועדה, עם הכבוד ועם הזכויות שלה ועם החובות של המערכת

הציבורית.

לגבי עצם רעיון ההנצחה ברור שצריך לתמוך בו בכל הדרכים האפשריות. איפה

הבעיה? קודם-כל נעשה פה העתק מחוק שמיועד לאדם, בגין, ולפניו רבין - לציבור. פה

יש פריצה שצריך לתת עליה את הדעת. כי כל עוד דובר באדם, אנחנו יודעים איפה אנחנו

עומדים. ברגע שמדובר בציבור, אף אחד, כולל החברים האתיופים לא יגידו שכל ציבור

אחר במדינת ישראל לא רשאי, לא ראוי ולא יבוא לדרוש, ובצדק, תנאים דומים.
נטאשה מיכאלוב
השאלה אם יש חוקים שמתיחסים להנצחה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

כן, יש חידושים.

אביתר פריזל;

הוועדה הנכבדה הזאת הולכת לנקוט צעד משמעותי מאך שצריך לשקול את משמעותו

הכוללת.



היו"ר נעמי בלומנטל;

לכן זה עולה בכנסת.

אביתר פריזל;

כן, אבל יש כאן הצעת הוק שכולה תפורה על אדם ומתאימים אותה על ציבור.

היו"ר נעמי בלומנטל;

את זה אנחנו יכולים לשנות. השאלה היא אם יש עוד ציבורים שהקימו אתרי הנצחה.

אביתר פריזל;

בוודאי. יהדות בבל, יהדות תימן, יהדות רוסיה הענקית. יתרה מזו, תל-אביב

מלאה עם עמותות לזכר קהילות אלו או אהרות באירופה שניספו. יהדות מרוקו,

כורדיסטאן, יש עמותות-עמותות, והוועדה הזאת צריכה לתת את הדעת שאם היא הולכת בדרך

הזאת, הרי יבואו הוקים אחרים, והשאלה היא אם ריבוי חוקים לא ירוקן אותם כולם

מתוכן.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אתה מעלה שאלה שאין לזלזל בה. בעיקר לכאן, ועדת העליה והקליטה, יבואו עליות

מעליות שונות, כל אחת עם הספור שלה ותרצה להנציח אותה. אני שואלת אם לא כדאי

לברך על כך. אני שיניתי את עמדתי. יכול להיות שכך היינו אומרים: בעצם היינו

רוצים לראות ש"בית התפוצות" מקיים בתוכו הכל, שבו יבואו לידי ביטוי כל העליות

שעלו ארצה, עם הספור שלהן וכו'.

אני לא אומרת שזה סופי, כי אנהנו בהחלט יכולים לפתוח את זה לדיון. אבל נראה

לי שיש הרבה אוכלוסיות במדינת ישראל שמרגישות שהן מופלות לרעה ושהן לא מגיעות

לידי ביטוי במקום כמו "בית התפוצות" למשל. כי עד שיגיע תורן, כל אירוע כזה לוקח

חצי שנה - שנה.

מעבר לעובדה שגם אני הגשתי הצעת חוק בקשר לבית מורשת, ואני לא בקלות מגישה

הצעות חוק שאני לא שלמה אתן, נראה לי, דווקא לאור מה שאני לומדת על עליות שונות,

שאולי זה דווקא כן נכון לתת לעליה כמו יהדות אתיופיה את המקום שלה, את הבית שלה.

באשר לעמותת בהלצ'ין, האם יש חקיקה בענין הזה?
שלמה אקלה
זה בבג"צ.
אדיסו מאסלה
המדינה הסכימה בזמנה להקים מכון מורשת יהדות אתיופיה. אחר-כך רצו להפר את

זה. הלכנו לבג"צ ובג"צ קבע חד-משמעית שהמדינה חייבת להקים את המכון.
היו"ר נעמי בלומנטל
בג"צ קבע שיש התהייבות של המדינה.
עו"ד טובה פינקלשטיין
אבל אין חקיקה.



היו"ר נעמי בלומנטל;

עכשיו זה יעוגן בחקיקה, ואני חושבת שיש לברך על כך. אנחנו נשמח להשכיל מה הם

ההרהורים והתהיות, ובוודאי היינו רוצים שהחקיקה הזאת תעבור בהסכמת הממשלה.

אביתר פריזל;

כיוון שאנחנו כבר שנה-שנתיים עם הנושא הזה, אני לחלוטין מסכים עם החברים

מהעדה ועם גברתי, ואולי פה הרקע שלי כהסטוריון גם מביא אותי לכיוון הזה, שהדבר

הטבעי והנכון הוא לעשות את זה על בסיס של קבוצה בין הקבוצות שעלו לישראל ולא

לערבב את זה בתוך סל אחד, כי בתוך סל אחד שום עדה לא מגיעה לביטוייה המלא.

היו"ר נעמי בלומנטל;

זאת אומרת שאתה מקבל את העמדה שהבעתי כאן.

אביתר פריזל;

כן, בהחלט. ההסתייגות היא החוכמה שיש לקחת חוק שכולו תפור לאיש ולהתאים אותו

לציבור. זאת בעיה אחת.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אני אשמח אם תהיה שותף לחקיקה עם היעוץ המשפטי שלנו.
אביתר פריזל
בעיה שניה - כיוון שמדינת ישראל היא מדינה של עליות זה תשעים שנה, והחיים

עצמם כבר יצרו איזה שהוא דפוס שהוא הדפוס שזכה מן הגיבוי של המציאות, וזאת

העמותה, שהעמותה כמובן צריכה לזכות לתמיכה ממלכתית, ציבורית, מקומית, ובעיקר

ובראש ובראשונה תמיכה של העדה עצמה, שאני רואה שהיא קיימת פה בצורה מאד משמעותית.

אדיסו מאסלה;

אין מחלוקת בנושא זה.

אביתר פריזל;

אנחנו מאד חוששים לעשות מזה חוקים. יש לנו דוגמה אחרת לחוקים שאנחנו

מתמודדים אתם כרגע. אני מאד חושש שזה ירוקן את הדבר מתוכן. זה יהפוך לדבר

ממלכתי, זה כבר לא יהיה ספונטאני, זה כבר לא יהיה אותם ארגונים יוצאי ארצות אלה

ואחרות שיש ביניהם חזקים יותר וחלשים יותר, ואז החיים עצמם קובעים איזו עדה רוצה

להנציח את עצמה יותר חזק או פחות חזק.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אתה דווקא מחזק את עמדתנו שכדאי שתהיה חקיקה. משום שאם אנחנו מדברים על

גופים חזקים יותר וחלשים יותר, אין ספק שעדה כמו יהודי אתיופיה תהיה בין החלשות.

נניח למשל שמחר יעלו יהודי אמריקה, שלצערי הרב מכתיבים לנו יותר מדי בגלל הכוה

הכלכלי שלהם. לכן להיפך, עדה כזאת זקוקה לחקיקה. היום יש להם יותר תמיכה, אבל

בבסיס, האנשים ששייכים לעדה, יקח עוד הרבה שנים עד שאחוז גבוה מהם יהיו מעשירי

הארץ הזאת.. הלוואי ואתבדה, אבל יש לשער שזה מה שיקרה.

לכן, דווקא פה רצוי שתהיה חקיקה, ועובדה שבג"צ הגן על החלטה שהיתה בהקשר הזה.

אני מבינה שאתה מבין המומחים בנושאים אלה ואשמח אם תהיה שותף לעבודת החקיקה

שלנו.



אביתר פריזל;

קודם-כל, אם תרשי לי, אני לא יכול להסכים להערכתך על חולשתה של העדה

האתיופית. אני חושב שזאת עדה מאד חזקה והיא יודעת להביע את עצמה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

פנימית היא חזקה, אבל לא תקציבית.

אביתר פריזל;

בכל אופן, במשרד ראש הממשלה יוזמים חקיקה לגבי נושא מקביל אבל מאד דומה.

אחרי שהוקם אתר ההנצחה לבג ין ולרבין צצו שלוש-ארבע יוזמות נוספות לגבי ראשי

ממשלה ונשיאים, ואחרי שיקול-דעת עם הגורמים השונים שקשורים לזה הגענו לכלל מסקנה

שבמסגרת המבנה הטבעי של ארכיון המדינה, יש כוונה להקים אתר קבע לארכיון המדינה,

תהיה תצוגה לראשי ממשלה. גם זה בעייתי, אבל זה הרבה יותר ממוקד מאשר עדה, כי ראש

ממשלה או נשיא אפשר לקשור להתפתחות ההסטורית של המדינה, ועדה לא, עדה צריכה את

הצביון שלה. פה למשל יש דוגמה שכאן אולי אפשר לחבר את הדברים יחד.

לנו נראה, ואני שוב מדבר גם בשם היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה, שדרך עמותה

היא דרך שתביא הרבה יותר מהר לפירות מאשר דרך החוק.

אדיסו מאסלה;

ניסינו. אני רוצה להגיב על דברי מר פריזל. זו הרגשה שלי, אני לא מכיר את כל

ההסטוריה של העם היהודי. השואה היתה הטראגדיה האנושית לעם היהודי כולו ואחריה כל

קהילה, איפה שהוא, סבלה בצורה זו או אהרת ושילמה גם מחיר מסוים. אבל הדרך שלנו

לא דומה כלל. המחיר שאנחנו שילמנו איננו דומה למחיר ששילמה קהילה כלשהי. תראה

לי קהילה שיצאה כמונו בדרך-לא-דרך. גופות נזרקו ולא זכו לקבר יהודי. זרקנו את

הגופות לחול רק כדי שלא יראו אותנו, שאנחנו יהודים. ומדובר באלפים, לא בעשרות.

אני חושב שיש פה ענין רגשי, יהודי, אנושי, שאי-אפשר להשוות אותו לשום אירוע.

אני עשיתי הבדלה ברורה מאד של השואה, ואני בשום פנים ואופן לא מתכוון להגיד

שאנחנו עברנו שואה. אבל אם אגיד שעברנו שואה קטנה בעקבות העליה שלנו דרך סודאן,

אני חושב שאני לא טועה.

לכן, זה הכבוד האחרון שאנחנו יכולים לתת לאותם יהודים שרצו להגשים חלום של

אלפי שנים ולהגיע לארץ-ישראל, לירושלים. מר מוסינגר אמר שהמקום הזה לא קדוש

לאתיופים. ירושלים היא מקום קדוש לאתיופים וגם ליהודים שבאו מארצות שונות. תאמין
לי, לא אמרנו
אנחנו עולים לישראל. אמרנו: אנחנו עולים לירושלים. רצינו לבטא

את החלום ההסטורי שלנו ושל אבות-אבותינו. בדרך נפלו אנשים, ולשמחתנו אנחנו זכינו

לעלות וזה הכבוד האחרון שאנחנו רוצים לתת למתים שלנו.

'4

אני יודע שהממשלה פוחדת מכל תקדים. כל חוק שעולה בוועדות הכנסת, ההתנגדות של

הממשלה היא קודם-כל שייווצר תקדים. אם זה ענין תקציבי, זה תקדים. אם זה ענין

הסטורי-אנושי-יהודי, זה תקדים. ואם יש קהילה מסוימת שעברה מה שאנחנו עברנו

והתקדים שלנו יצדיק לתת לה אתר הנצחה או מכון מורשת, למה לא?
אביתר פריזל
ודאי שכן.



אדיסו מאסלה;

אני יודע שוועדת השרים התנגדה להצעת ההוק שלי, ובמליאה היא עברה ללא התנגדות.

יש פה ענין ייחודי לחלוטין, ולכן אני הושב שאסור להשוש מתקדימים. אני מרגיש

שיש כאן מנגנון הגנה. לקהילת בבל יש אנשים עשירים משלה. את המכון הזה מחזיקה לא

ממשלת ישראל אלא אותה קהילה.

אביתר פריזל;

אני מסכים אתך במאה אחוז, רק תגיד לי, אני גנז המדינה, מחר יישב פה יהודי

תימני. מה אני אגיד לו?

אדיסו מאסלה;

אמרתי, אם יצרנו תקדים והחוק הזה יעבור, אני הושב שהדרישה שלנו צודקת, ואם

לתימנים יש הוויה הסטורית דומה, שהתקדים שיצרתי בהצעת ההוק שלי יצדיק אותו, למה

לא?

אביתר פריזל;

כן, אבל למה הוק?

אדיסו מאסלה;

משנת 1985 העמותות של עולי אתיופיה ההזיקו את האירוע הזה. משנה לשנה קשה לנו

יותר להרים את האירוע הזה, והדבר הזה הולך ליפול.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אני מסכימה עם עמדתו של הבר-הכנסת מסאלה. דרך אגב, אם נהשוב על זה במובן

העקרוני, ההוק של בית מורשת רבין עבר בעקבות הרצח ובעקבות יסורי המצפון של כולנו,

והבושה האיומה שכיסתה את כולנו, כולנו הצבענו בעד והיה לובי הזק מאד. ואז אמרו,
בוודאי בגין. עכשיו אומרים
מה עם כל ראשי הממשלות האחרים? - נכון, זו בעיה

שצריך למצוא לה איזה שהוא פתרון.

אותו דבר יקרה כנראה לגבי יהודי אתיופיה. תהיה עליה שיהיה לה בית מורשת,

ותהיה עליה אהרת שגם תפעל. אני לא רואה בזה דבר נורא. ייתכן שזה יהיה דווקא

הדבר שיביא להרגשה טובה יותר של העליות השונות, כך שאני חושבת שמן הראוי שנחשוב

על זה ונראה את זה בראייה רחבה גם כן. אבל נראה לי שהמסקנה שלנו תהיה שכן ראוי

ורצוי שיוקם בית מורשת ואתר הנצחה ליהודי אתיופיה.

נטאשה מיכאלוב;

על זה אין ויכוח.

עו"ד אפרים יפהר;

הצעת החוק הזאת היא בהחלט ייחודית, ולמרות זאת יש לה תקדים. תקדים לא מבחינת

המקרה או הנושא, אלא מבחינת המטרות הראויות של החוק. אני מדבר על חוק זכרון

השואה - "יד ושם". המטרה של הקמת המוסד "יד ושם" היתה ללקט מי האנשים שנשארו אחר

השואה, את כל מה שקרה בזמן השואה, את כל שמות האנשים שנספו בשואה וכדומה, ולשמור

על כל הדברים האלה במקום שמיועד לכך מהבחינה של שחזור מה שקרה. כל הספורים

שקשורים בעליה האתיופית ושמות האנשים הנוגעים בדבר, זה דומה לענין של "יד ושם".



אבל הצעת החוק שלפנינו היא הצעה מאד-מאד כללית. היא לא מדברת על מטרות. אם

ניקח את חוק זכרון השואה - "יד ושם", כתובות בו שש - שבע מטרות ספציפיות. אם

ניקח את הוק הקמת יד יצחק בן-צבי, גם שם יש מטרות ספציפיות שקשורות לפעילות של

הנשיא המנוה.

גם כאן, לדעתי, המטרות צריכות להיות מוגדרות יותר. פה הן כלליות מאד, ויכול

להיות שהמטרות שכתובות בשני ההוקים ההם רלבנטיות בשינויים מסוימים להצעת ההוק

הזאת.

נקודה שניה היא שפה בהיסה הדעת אולי רוצים, במסגרת הקמתה של רשות, לקבוע גם

יום זכרון ממלכתי. אמנם יש לכך תקדים בהוק דוד בן-גוריון, אבל לדעתי יש מקום או

להפריד בין שני הדברים האלה, כמו שהפרידו בנושא של יום הזכרון לרבין לבין הנושא

של מכון רבין, או אם קובעים את זה במסגרת ההוק הזה, יום הזכרון הזה צריך להיות

ממלכתי, על כל מה שמשתמע מכך, ולא ייתכן שהרשות היא זאת שתארגן את יום הזכרון.

זה צריך להיות משהו של הממשלה, או משרד ממשלתי זה או אהר שחייב לקבוע את הנהלים

ואת הסדרים לגבי אירוע ממלכתי מהסוג הזה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אנחנו עוד ניכנס לפרטי החקיקה. ההערות שלך מאד חשובות ואנחנו נזמין אותך

לישיבות כשנדון בהצעת ההוק.

עו"ד אפרים יפהר;

נקודה אחרונה. אמר מר פריזל שמקורו של החוק הזה הם חוקים שנחקקו לזכרם של

אישים, ההל מחוק דוד בן-גוריון ועד החוק לזכרו של מנחם בגין. מן הראוי באמת

להתמקד במטרות של החקיקה, ואחת השאלות הרלבנטיות היא אם רק הרשות היא תאגיד, האם

יחידות פנימיות גם הן תאגידים, כן או לא? בהצעת החוק כרגע מדובר על תאגיד שהוא

הרשות. בחוק דוד בן-גוריון, למשל, נקבעו גם תאגידי משנה. זה ענין לדיון בשלבים

היותר מאוחרים.

היו"ר נעמי בלומנטל;

תודה רבה. מר יאסו, ובזה נסיים את הישיבה.

ראובן יאסו;

קודם-כל אני מברך על הרעיון שהעלה חבר-הכנסת אדיסו מאסלה. טוב שיש מישהו

שסוף-סוף מתיחס לזה ברצינות. חן-חן על ההצעה הזאת.

לדבריו של גנז המדינה. כמו שאמר חבר-הכנסת מאסלה, ובתוספת קטנה שלי, חוץ

מחללי השואה וחללי צה"ל בדורות האחרונים, אין עוד מקרה של אסון שכמעט אין משפחה

שאין בה מישהו שנקבר בחול או בכנסיה, שאין בה מישהו ששילם מחיר כלשהו כמו העדה

הזאת. כאמור, להוציא את השואה ואת חללי מערכות ישראל. כך שבדיון הציבורי בכלל

ליצור תקדים כזה, אני חושב שזה דווקא כן יכול להועיל להצעה הזאת.

גם מבחינת ההשפעות הדברים האלה יכולים לתרום לחברה, מפני שיש בעיה אחת גדולה

בחברה הקולטת. יש משפט שכולנו מכירים אותו, שרוצים את העליה אבל לא רוצים את

העולים. מביאים את העולים, אבל כשצריך להתערב בחברה, להכיר זה את זה במכולת, או

להיכנס לבית השכן ולבקש סוכר או מלח, אם חסר, בזה יש נתק גמור, אם זה מחבר העמים

ואם זה מאתיופיה או כל קבוצת עולים.

אני גם מכיר עולים רבים מארצות-הברית בארץ, עם רף כלכלי גבוה, שגם הם חיים

בתוך הגיטאות שלהם. לכן מהבחינה הזאת עצם הקמת הדבר הזה, להכניס אותו לתוך מערכת

החינוך, זה יתרום לחברה הישראלית עצמה. אמנם זה נשמע שההשקעה הכספית בזה תהיה

גדולה, אבל היא תהיה כאין וכאפס לעומת התרומה הגדולה שתהיה בכך לחברה.



היו"ר נעמי בלומנטל;

זאת אומרת שאתה תומך בהצעה.
ראובן יאסו
כן, בהחלט.

היו"ר נעמי בלומנטל;

תודה רבה. אני מקווה שאנחנו נקיים בהקדם את הדיון הבא וניכנס כבר לחקיקה.

תודה רבה לכולכם. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 11:30

קוד המקור של הנתונים