ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 19/11/1998

רצח ואלימות כלפי עולים חדשים -ישיבה מיוחדת עם משפחת החייל העולה הנרצח יאן שפשוביץ ז"ל

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 192

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום תמישי, א' בכסלו התשנ"ט (19 בנובמבר, 1998), שעה 12:00
הנוכחים
חברי הוועדה: נעמי בלומנטל - היו"ר

צבי ויינברג

מרינה סולודקין
המוזמנים
חה"כ עמנואל זיסמן
המשרד לביטחון פנים
אבי אוליאל - קצין חקירות, אגף חקירות במטה הארצי

בנימין גוגשוילי

שלומית כנען - מנכ"ל המשרד לקליטת עליה

שבתאי צור - מ''מ ראש עירית אשקלון

בוריס בורוכוב - סגן ראש עירית קרית מלאכי
רשות השידור
שמואל בן-צבי - מנהל השידורים לחו"ל

ורה ידידיה

אסתר סופר

חיים צ'סלר - יו"ר ועדת עליה וקליטה של חבר הנאמנים,

הסוכנות היהודית

נאום שפשוביץ

מניא שפשוביץ

אדוארד שפשוביץ

אולג מיטלמן 4042
מועצה ציבורית למען יהודי ברה"מ לשעבר
רות בר-און - מנכ"ל המועצה

נטליה קורץ - עובדת סוציאלית

עו"ד איל גלובוס - מרכז לסיוע משפטי לעולים
מנהלת הוועדה
וילמה מאור
קצרנית
לאה קיקיון
סדר היום
רצח ואלימות כלפי עולים חדשים - ישיבה מיוחדת עם משפחת החייל

העולה הנרצח יאן שפשוביץ ז"ל



רצח ואלימות כלפי עולים חדשים -

ישיבה מיוחדת עם משפחת החייל העולה הנרצח יאו שפשוביץ ז"ל
היו"ר נעמי בלומנטל
שלום לכולם, אני פותחת את ישיכת הוועדה.

אני רוצה להודות לכל הגורמים שהגיעו, וגם לחבריי, ווברי הכנסת. היום זה לא

יום של ישיבות, אך בגלל ההזדתות הכל כך עמוקה שהם מרגישים עם הכאב הם הגיעו.

אני חייבת לומר שבכל הארץ, כולם מזועזעים מן הרצח הזה. המדינה כולה מזועזעת,

והפעם אלה לא פרפרזות. מעולם לא חשבנו שיכול לקרות דבר כזה, על רקע כזה, כפי

שהיה. קורים, אמנם, מקרי רצת, אבל כאן אנו בפירוש מאתרים מקרה של רצח על רקע

עדתי. אני רוצה לומר למשפחה, ולכולם כאן. דעו לכם שמכל חלב אנו מרגישים בשבר

אמיתי בחברה הישראלי לאור תמקרה. אני שומעת את זה לא רק כאן בכנסת אלא גם

מאנשים ברחוב, בין אם זה באשקלון ובין אם זה בקרית שמונה. אנשים אומרים שאי אפשר

להמשיך בצורה כזו. אנו חייבים לתת לעצמנו דין וחשבון איך הגענו למצב הזה.

אני יודעת שאף מילה לא תוכל לנחם אתכם. עולים חדשים ובני עולים נהרגים גם

במלחמות. רק עכשיו נהרג עולח חדש בגוש קטיף. ההרגשה שלנו היא כבדה תמיד. אנו

אמרנו שזו הארץ שלנו, ושכאן העתיד שלנו ושל ילדינו. זה המסר העיקרי אותו אנו

מעבירים לעולים החדשים. כאן, במקרה כזה, אין לנו מילים.

אנו נשמע כאן דברים מפי- הגורמים השונים, וגם נתעדכן במהלך החקירה שמנהלת

המשטרה. באו לכאן היום אנשינו מן הצמרת של המדינה, גם כדי להביע את ההשתתפות

העמוקה בצער שלכם, וגם כי הם רואים בכך נקודת שבר. אנו שואלים את עצמנו איך אנו

יכולים לבנות יחד חברה טובה יותר, שבה לא יקרו יותר מקרים כאלה.

לפני כחודש הייתי מוזמנת לאירוע ברמת-גן. בדרך, עברנו על פני מכונית שנתקלה

במכונית אחרת. במכונית הראשונה היה זוג צעיר, שלפי המבטא שלהם הבנתי שהם עולים

חדשים, מרוסיה. נתקל בהם רכב אחר, בו היו שני גברים צעירים ועוד אישה. אני לא יודעת

מה בדיוק קרה, אך ברגע שהגעתי לשם אחד נלחם בשני. אני לא יכולה לומר שזה היה על

רקע עדתי אך המראה היה מזעזע. צעקתי לאנשים להפריד בין הנצים. אף אחד לא העז

להתקרב אליהם. לא היתה משטרה בסביבה, לצערי. אנשים פתדו לגשת. התוקף נסע מן

המקום. רשמנו את מספר הרכב ומסרנו לזוג המותקף. הגעתי הביתה והתקשרתי לנזשטרה,

מתוך כוונה להעיד במקרה. התברר שלא הוגשה שום תלונה. העניין דורש חקירה מאד

מקיפה. העניין אינו בידכם, וגם לא בידיי, אך העובדה שהאנשים פחדו להתלונן במשטרה

היא קשה מאד.

יושב כאן יושב ראש ושדת החינוך, ואני חושבת שבמערכות החינוך שלנו צריך

להתייחס לכך. צריכה להיעשות כאן עבודה מאד רצינית. שמעתי גם שבבחירות

המוניציפליות היו העלבות הדדיות על רקע זה שהוקמו מפלגות עולים. המשפחה שיושבת

כאן אתנו שילמה בחיי הבן על ההקצנה הזו, אבל אנחנו נהיה האחראים אם יהיה המשך

לקטל כזה אצלנו.

אני רוצה לשאול את אתיו של הנרצח, אדוארד, מה הוא מרגיש. הוא נמצא כאן

בארץ שלוש שנים, והייתי רוצה לשאול אם עד למקרה המזעזע הוא הרגיש אי פעם תחושות

דומות- במוסדות החינוך בהם תוא היה, בצבא. הייתי רוצה שהוא יספר לנו על פרטי

האירוע.
אדוארד שפשוביץ
נסענו לאשקלון לעשות "על האש", כפי שאנו תמיד עושים. הגענו לשם בשעה אחת

בצוהריים, בערו, והעניין נמשך עד השעה שש בערב. שני חברה' מאתנו הלכו למסעדה

שהיתה בקרבת מקום, כדי לשתות בירה. אחרי כמה זמן אמרתי לאחי שילך לקרוא להם, כי

היה כבר מאוחר. הוא הלך לקרוא להם וישב אתם בקבוצה, בשולחן אחד. אחרי כן

הצטרפתי גם אני. ישבנו יחד, דיברנו והתווכחנו. היה אתנו אדוארד, חבר שלנו. יש לו

בעיה בשמיעה ולכן הוא מדבר בקול רם, בצעקה ממש. זה מה שהרגיז אחד מהיושבים

במסעדה, שהיה עם קבוצת אנשים מבוגרים. אחד מהם התעצבן. על מה? על כך שדיברנו

רוסית.
היו"ר נעמי בלומנטל
האם הוא אמר את זה?
אדוארד שפשוביץ
כן. הוא אמר למלצרית: תגידי להם שיפסיקו לדבר רוסית. למה? - כי זה מעצבן

אותי. אותו בחור שהיה אתנו אמר לו: תירגע, הבחור שנמצא אתנו לא מדבר עברית ויש לו

בעיה בשמיעה. הוא צועק כאשר הוא מדבר.

הוא הלך לשבת חזרה במקומו. אחרי כ- 10 דקות, או רבע שעה, פתאום קם האדם

שהיה קרוב אליי, ונתן לי מכה חזקה מאד באף, בכל כוחו. לא התעלפתי, אך הייתי בהלם,

למשר כמה שניות. אותו בחור, שהיה קרוב אלי, תפס אותו, ובאותו זמן מישהו אחר משר

אותו הצידה, והתחיל לתת לו מכות. כל העניין לקח שניות. אפילו לא עברה דקה מהרגע

שכל זה התחיל. כאשר השתחררתי מהבחור שהחזיק אותי ונתן לי מכות, ראיתי את אחי

שוכב על הרצפה, עם הרבה דם עליו. ניסיתי להנשים אותו. אני לא מקצועי, אר עשיתי כפי

שלימדו אותי בצבא. זה באמת עזר, ואני חושב שהוא התחיל לנשום, ונשם עד שהגיע

האמבולנס.

אני יבול לומר שהאמבולנס לא עשה ממש כלום. אני לא זוכר כמה אנשים הגיעו,

ואני לא יודע למה, אר הם לא ניסו להנשים אותו. אחת אמרה לשנייה מה לעשות, ושאלה

אותה אם היא עברה קורס, או לא עברה קורס. הייתי בהלם באותו הרגע. צעקתי: תעשו

משהו, תצילו אותו. לקחו אותו, והביאו אותו לבית החולים. זה מה שעשו. באותו זמן

ראיתי גם את אדוארד קירשנר שוכב עם סכין בתוכו. הוא הוציא את הסכין מגופו בעצמו.

הוא קם, הלר כמה מטרים ונפל. כנראה שהוא איבד דם. הוא שכב על הרצפה עד שטיפלו

בו. לחבר השלישי, כפי שאתם ודאי יודעים, חתכו חלק מן האוזן. לי יש שבר באף, ודקירות

בגב מהסכין.
היו"ר נעמי בלומנטל
האם אחרי המקרה היו עליך איומים שלא לספר את הדברים?
אדוארד שפשוביץ
יש דברים שאני עדיין לא יכול לדבר עליהם. הדברים נמצאים בחקירה.
מרינה סולודקין
היו איומים על עדים שהיו נוכחים בתקרית. הם אמרו שמופעל עליהם לחץ.
רות בר-אח
האם זה נכון שבעל המסעדה לא נתן ללריסה, המלצרית, לטלפן מהמקום, ואמר לה

ללכת לטלפון ציבורי כדי לקרוא למשטרה, או שזו שמועה?
אדוארד שפשוביץ
גם אני שמעתי על זה. מה שאני יכול להגיד זה ששתיהן משקרות - המלצרית

ובעלת המסעדה. זה מובן. הן משקרות יחד. הן ראו הכל והן לא רוצות לספר.
רות בר-און
מהיכן הגיע הטלפון למשטרה? האם מטלפון ציבורי או מתוך המסעדה?
אדוארד שפשוביץ
אני לא יכול לענות לך על השאלה הזו.
עמנואל זיסמן
קיימנו דיון גם אצלנו בוועדה. חבר הכנסת צבי ויינברג פתח אותו. באתי לכאן

קודם כל כדי להשתתף בצער המשפחה, להזדהות ולהביע את תנחומיי. המשפט שמתנהל

עכשיו הוא לא משפט רגיל, ולכן אנחנו עוקבים אחריו בדריכות. אני מקווה שהמשפט לא

רק יביא לידי הרשעתם של המנוולים האלה, אלא שיביא גם לידי עונשים שיחמירו עם

עבריינים. אנחנו מאמינים במוסד השיפוטי בישראל, אנחנו עומדים לצדו כנגד כל ההסתות

וכנגד כל הרוצים לפגוע בו. אנחנו סומכים על המוסד השיפוטי ומאמינים בו, אך הייתי

מבקש מהשופטים לתת את הדעת על הדברים. אלימות תמיד היתה. במשך 50 שנה היתה

אלימות, אך מקרה כזה, דווקא בשנתה החמישים של המדינה הוא לא רק מזעזע, אלא גם

יכול להביא להשלכות הרבה יותר חמורות. האלימות בארץ, בכלל, נמצאת בקו עליה. גם

האלימות המילולית וגם האלימות הפיזית. לכן, הפעם השופטים חייבים לנהוג בחומרה,

למצות את הדין ולהעניש במלוא החומרה.

דיברתי עם שר החינוך והתרבות. שנת הלימודים השנה עומדת תחת הסיסמא:

החובה לכבוד, והזכות לכבד. צריך, על רקע מקרה זה ומקרים אחרים, להעמיק את הצד

הערכי, החינוכי, במערכת החינוך. מקרים כאלה, קצת פחות חמורים, קורים בבתי ספר. יש

מוקדים של פורענות בארץ. תיאודור הרצל אמר שהוא רוצה שהעם היהודי יהיה עם

נורמלי, ככל העמים. הקמנו מדינה "נורמלית", ובעם נורמלי יש גם סוטים, עבריינים,

פושעים. כאן יש תופעה שחורגת מן המקובל. היא מחזירה אותנו לאחור, ולכן צריך לאחוז

בכל האמצעים, ולא רק המשפטים, אלא גם החינוכיים, החברתיים והציבוריים. צריך

להתלכד סביב העניין.

אני חייב להביע את הערכתי למשפחה, במלוא הכנות, בעיקר לאח, שמדבר את

השפה. מה לעשות? הוריי, אחרי 21 שנה שהיו בארץ עדיין לא דיברו עברית. הם נפטרו

מבלי שלמדו את השפה. אבי דיבר יידיש, ואימי לדינו. אנחנו הקמנו את המדינה הזו כדי

לדבר את השפה העברית, אבל-בראש ובראשונה כדי לחיות בה חיים טובים, חיי שלום. רק

אתמול קיימנו דיון, בו קראנו ליהודים ברוסיה שלא יחכו להחמרת המצב, נוכח אנשים כמו

ז'רינובסקי וכן הלאה. קראנו להם לבוא לכאן. כדי שהם יבואו לכאן צריך לשפר פה את

התנאים הכלכליים והחברתיים. צריך להביא ליותר אחדות וקירוב לבבות. אני מקווה

שהישיבה הזאת, והפעולות שתעשנה במשותף בנושא הזה של הקונצנזוס, יביאו לשיפור

המצב.



אולי זה ינחם את המשפחה לדעת שהיא הופכת למשפחה של סמל. אחיו של הנרצח

נושא את דבריו כאן, ואין בהם שמץ של שיסוי והסתה. אני מאד מכבד את הצורה שבה הוא

מדבר ומסביר את הדברים. אני מחזק אתכם. בזמן אבל יש הרבה אנשים שמנחמים ומחזקים.

לדעתי ועדת העליה והקליטה, שאני מלווה אותה בכל מיני נושאים, צריכה ללוות את

המשפחה לאורר כל הדרר. הליווי חשוב לא רק בגלל מה שחברת הכנסת מרינה סולודקין

אמרה, כדי שיעמדו בלחצים. המשפחה הזו בהתנהגותה, ובצורה הערכית בה היא מגדירה

את האבל ואת הצער, יכולה לסייע לנו במאבק הזה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני רוצה להצטרף לדבריה ובעיקר להערכה חמאד עמוקה למשפחה. הם מגלים

ממש גדלות נפש. עצם בואם לכאן, וגם הצורה הכל-כך אצילית שבה הם מוכנים לדבר

ולשתף אותנו באבל שלהם ראויים לכל הערכה.

הייתי רוצה להודות גם לגברת רות בר-און, ולמועצה הציבורית למען ילדי ברית

המועצות. אתם עושים, באמת , עבודה מצוינת, אצל משפחות של עולים חדשים, שבהם

קורים המקרים הקשים האלה.
צבי ויינברג
בתחילת דבריי, אומר כמה דברים ברוסית למשפחה. (נושא דברים בשפה הרוסית).
עמנואל זיסמן
הוא אמר שהטרגדיה שלהם היא לא רק הטרגדיה האישית שלהם, אלא טרגדיה של

כל האומה שלנו.
צבי ויינברג
אתמול הכנסת דנה במשך שלוש שעות על נושא האנטישמיות ברוסיה, במיוחד עקב

המקרה של חבר הפרלמנט הרוסי שקרא לרצח העם היהודי, והגבלת יהודים במגזר

הציבורי. כ- 15 חברי כנסת נאמו על הנושא. נישאו כל מיני דברים בנוגע לאנטישמיות, על

הכיעור והגזענות שבתופעה. בעיניי, מה שקרה לא היה רק רצח של אדם. הרוצח הנפשע,

במקרה הזה, רצח לא רק את הגוף. הוא רצח גם את הנשמה של המדינה הזו, ושל העם הזה.

אני אומר את זה במלוא מובן המילה. הרוצח הזה הוא נפשע יותר ממחבל פלשתינאי

שלוקת סכין והורג יהודי ברחוב. אותו פלשתינאי רוצח רק את הגוף, וכאן רצחו את

הנשמה.

בדיון קודם שהיה על נושא האנטישמיות ברוסיה, בשבוע שעבר, אמרתי שיש כאן

משהו מאד עמוק. אנחנו עומדים בכנסת ומגנים אנטישמיות. אני יכול להבין מה עובר

במוחו של יהודי רוסי היום, שעומד תחת איומים ומצב כלכלי וחברתי נוראי ברוסיה. הוא

מתלבט אם לעלות ארצה או לא. רבים מהם נמצאים עכשיו על סף קבלת החלטות, מצד

אחד הנו שומעים את הגנרל מקשוב, ונאומיו האנטישמיים. הם אומרים לעצמם שברוסיה

הדברים הם עדיין בגדר דיבורים. עדיין לא היה ממש רצח. על רקע מה שקרה בארץ, ואני

יכול לתגיד לכולכם שכל מה -שקורה בארץ מועבר באותו היום בכל שלושת רשתות. הם

יודעים הכל עוד באותו יום. באותו היום בו הרגו בארץ יהודי עקב כר שהוא דיבר רוסית,

הדבר גרם לפגיעה נוראית בכל מפעל הציונות. זו טרגדיה לכולנו.

אני רוצה להביע את השתתפותי בצער העמוק של המשפחה. אולי הם יוכלו למצוא

נחמה בכר שבכל מקום בארץ בו אני מבקר מביעים שאט נפש ממעשהו הנתעב של הרוצח.

לא כולם חושבים שצריך לפגוע, וכולם מבינים את התרומה האדירה שהעליה מחבר



העמים כבר נתנה למדינה. אני משוכנע שהסכמי וואי, והעובדה שהפלשתינאים הגיעו

אלינו לשולחו להסכמי אוסלו הם תוצאה מכד שהם נוכחו לדעת שהגיעו לכאן עוד מיליון

יהודים שמחזקים אותנו. החוזק הדמוגדפי, החוזק המדעי, וכל החיזוקים שהעליה הזו

הביאה, הוא דבד שישראלים, מכל מוצא שהוא, מבינים היטב. לדיון בכנסת על הרצח הגיע

ארז ביטון, שהוא משורר ממוצא מרוקאי. הטרגדיה שלכם היא הטרגדיה של כולנו.
מרינה סולודקין
אני משתתפת בצער שלכם. הייתי גם ב "שבעה". לפני שבועיים, בשבת, קיבלתי

טלפון מראש הסניף שלנו, בנימין אלטשולר. הוא אמר: קרא לנו אסון. היתה תקרית

באשקלון וחייל יהודי ממוצא רוסי נרצח. אני יכולה לומר לכם שאני לא מופתעת מהמקרה.

במשר שנתיים אני עוקבת אחרי המצב הנפשי של האומה שלנו, וגם אחרי המקרים

הספציפיים של אלימות על רקע עדתי. אני רוצה להזכיר שלפני שנה נרצח תלמיד, ויקטור

פינקלשטיין, בנסיבות מאד דומות. אתמול קראנו את גזר הדין של הרוצח, שהוא חמש שנות

מאסר, וששה חודשים לאחיו, שסייע לו.

יש הרבה מקרים. באשקלוו, ברחובות, בחדרה, ובמקומות אחרים. אני יכולה למנות

מקרה אחרי מקרה. נכון שהרבה ישראלים, והרבה אנשים טובים באים לנחם, גם את

המשפחה וגם את העם הישראלי. אני לא יכולה לקבל את זה שהמשטרה שלנו מקרינה

סלחנות כלפי עבריינים, במיוחד במקרים של אלימות על רקע עדתי. בתי הדין שלנו

מקרינים חולשה. הדבר הזה חמור, ואסור שיקרה במדינה שלנו. פניתי לשר לביטחון הפנים.

אנחנו לא מתערבים בחקירה ובהליכים משפטיים, אר בכל מדינת ישראל אנחנו צריכים

להבין שבלי עבודה תקינה של המערכת המשפטית והמשטרתית יקרו מקרים כאלה.
היו"ר נעמי בלומנטל
האם את יודעת על מקרים של איומים שלא להעיד?
מרינה סולודקין
תחום ההתמחות שלי בכנסת הוא ענייני משטרה. קיבלתי טלפונים שדיווחו על

לחצים שמופעלים על המלצרית. אמרו שהיא אישה טובה, אר חלשה מאד, ובגלל הלחצים

המופעלים עליה היא פוחדת לדווח על מה שהיא ראתה. יש לנו מפקד תחנה חדש במשטרת

אשקלון. אני מאד מקווה שיהיה שיתוף פעולה אתו. אני מאמינה שהצדק יצא לאור.
היו"ר נעמי בלומנטל
נשמע דברים מהממונה על החקירה שמתנהלת. אנחנו שומעים על איומים שיש על

העדים השונים שהיו בתקרית. האם מגנים על העדים? מה המשטרה עושה בענייו הזה? מה

קורה בחקירה?
בנימיו גוגשולי
אני נציג של משטרת נוחוז הדרום. המקרה המצער הזה נחקר על ידי צוות חקירה

מיוחד שהוקם במרחב לכיש, והוא מונה את בכירי החוקרים במרחב. מבוצעת חקירה מאד

אינטנסיבית, וכלל לא קלה, כדי לאסוף ראיות ולהביא להגשת כתב אישום. המלאכת לא

קלה. מידי יום אנחנו מרגישים בהתקדמות, ומקווים מאד שתור תקופה קצרה ביותר יוגש

כתב אישום, לאחר שכל הראיות יוצגו.
היו"ר נעמי בלומנטל
למה החקירה לא קלה? הרי היו אנשים שהיו עזים לרצח הזה, וראו את הכל.

הדברים היו אמורים להיות פשוטים. האם אתם מגנים על העזים?
בנימיו גוגשולי
אני אענה לך בשלב זה על השאלה הראשונה - מזוע החקירה קשה. אנחנו מזברים

על אנשים שמואשמים ברצח, שהוא מעשה אלימות מאז קשה. אין ספק שאנחנו לא זובים

לשיתוף פעולה. מעבר לבר אני לא יבול להרחיב. אנחנו נאלצים להשתמש בבל האמצעים

שעמוזים לרשותנו, ובשיטות מאז מתוחבמות של חקירה, בזי להביא את התיק לבית

המשפט, לא רק למטרת הגשת בתב אישום. אותם אנשים שנגזם הוגש בתב אישום יורשעו

ויתנו את הזין על מעשיהם.

שמעתי את הזברים של האנשים המבובזים פה, וגם את זברי החייל. רשמתי לפני

את חלקם, ואעביר את הזברים לבזיקה. יזוע לי זבר אחז בבירור - בל פירור של מיזע

נחקר בצורה מאז יסוזית. אם יש תלונות, מצז אזם בלשהו, על איומים, אין ספק

שהמשטרה לא תשקוט ותחקור את העניין הזה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני רוצה לזעת- מי מגן על המאוימים? נניח שמתקבלים איומים לא לזווח על מה

שקרה.
בנימיו גוגשוילי
מי המאוים?
היו"ר נעמי בלומנטל
אני מבינה שאנשים שהיו נובחים במקום מאוימים. הנולצרית בווזאי מאוימת. ייתבן

שגם בעלי המקום, ועזים אחרים שראו את המקרה. המקרה הוא ברור. ברור שרצחו מול

עיניי היושבים שם - האם יש הגנה לעזים?
בנימיו גוגשוילי
צריו, במובן, לבזוק בל מקרה לגופו של עניין. אני לא י וזע אם יש איומים, ואם יש

עזות על בך שמישהו מהעזים מאוים. אם קיימים איומים על עזים, המשטרה תיתן להם

הגנה, אם צריה
היו"ר נעמי בלומנטל
אני רוצה לשאול את הגברת רות בר-און - האם יזוע לך על איומים שיש על העזים

שהיו למקרה הרצח?
רות בר-און
לא מעבר לדברים שאמרתי קודם לגבי המלצרית. גם זח בגדר שמועה, כך שאיו לי

כל אחיזה בכל עובדה אחרת.
היו"ר נעמי בלומנטל
מה בקשר למשפחה?
נאום שפשוביץ
אני מבקש סליחה על כך שאני לא מדבר עברית כל כר טוב. אדבר ברוסית.
(מתורגם על ידי נטליה קורץ)
הוא אומר שישראל היא מדינה דמוקרטית, אבל הוא רוצה להדגיש שהמשפחה של

הרוצחים הזמינה את אחד מעורכי הדין הטובים ביותר בישראל. בשביל לדעת ולחקור .

בדיוק איר אירע הרצח, ומה התרחש, הוא מבקש אישור מחברי הכנסת אישור להשתמש-

בחקירה זו במכונת אמת. חשוב לו שהמשפט לא יתנהל בדלתיים סגורות.
עמנואל זיסמו
לא קיים בישראל משפט סגור. המשפט הוא פומבי.

הייתי מבקש לדעת מי עצור. באיזה שלב של חקירה נמצאים הדברים.
בנימיו גוגשוילי
הדברים מפורסמים גם באמצעי התקשורת, והענייו אינו סוד. עצורים אצלנו ארבעה
אנשים
משפתת לוי, האב והבו, ושני חשודים נוספים. בסר הכל ארבעה אנשים עצורים. הם

כבר נמצאים בשלב שאחרי הארכת מעצר בבית המשפט. הם נחקרים בצורה מאד

אינטנסיבית. לא באו המקום, כמובו, לפרט איר ובאיזה אופו. המטרה שלנו היא להגיש כתב

אישום נגד המעורבים, נגד מי שהוכחה אשמתו, וזאת - תור תקופת המעצר.
אבי אוליאל
אני קציו חקירות. אני יכול לומר שהוא בהחלט לא יכול לפרט מעבר לכך. גם אם

יש איומים, למשטרה יש את הכלים לעלות על מקרים כאלה, ולהשתמש בהם כדי לעלות

על הראיות. הוא בהחלט לא יכול להרחיב על זה.
מרינה סולודקין
הם חושבים שלכל הארבעה היה חלק פעיל ברצח, ולכו הם לא רוצים שאיש אחד

יואשם.
היו"ר נעמי בלומנטל
הם מבקשים לא לטייח כאן חבר, שהאמת תצא לאור, ושכל המעורבים, השותפים

והרוצת יואשמו בדיו.
בנימין גוגשוילי
אין לנו שום סיבה לטייח. אנחנו מעונינים להוציא את האמת לאור לא פחות,

ולהביא לכך שאפילו כאלה שהיה להם חלק קטן ביותר בביצוע העבירה, יתנו את הדין.
מרינה סולודקיו
יש לי שאלה: האם העובדה שאחד מהמעורבים ברצח הוא שוטר בגמלאות לא

מפריעה לכם?
בנימין גוגשוילי
אני לא יודע איך להתייחס לשאלה הזו. זה לא אמור להפריע לנו. הוא חשוד בדיוק

כמו כל חשוד אחר.
מרינה סולודקין
את זה רציתי לשמוע.
מניא שפשוביץ
(מדברת ברוסית)
מתורגם על ידי נטליה קורץ)
היא אומרת שקשה לה ביותר לדבר על המקרה הזה. בעצם חתכו לה את הלב. רצחו

את אחד מילדיה, ונותר לה רק השני.

היא מראה לכם ציור שהיא קיבלה מילדי בית ספר, ומדגים את מצבה. כאשר היא

קיבלה את המכתב ובו הציור של הלב שנחצה לשניים, היא הרגישה שזה מאד מתאים למה

שהיא מרגישה. היה לה מאד כואב לקרוא את הדברים. היא רוצה שכולם יהיו מודעים

ויבינו שחייבים לעצור את המצב הזה.

היא חינכה את ילדיה באופן כזה שאף פעם הם לא היו חשופים לשנאה. לא היתה

אפילו כוונה לשנאה במשפחה, או דגש על הבדל בין לאומיות או עדתי. כאשר תיא שלחה

את ילדיה לישראל, ליבה היה מלא שמחה. היא שמחה על כר שהיא שולחת את ילדיה

למקום שבו הם יקבלו רק הבנה, אהבה ואכפתיות. היא ידעה שיהודים לא יקבלו פה בארץ

סכין בלב, כי במולדבה, היכן שהם התגוררו, כבר היו מקרים כאלה.

המדינה קיבלה אותם יפה, וחקליטה שלהם היתה מוצלחת. היא מודה מאד על

התמיכה והעזרה. היא ידעה שהילדים שלה ישרתו בצבא. היא נתנה לצבא את שני ילדיה

עם לב פתוח. הם התגייסו ברצון ורצו לשרת בנאמנות. הם שרתו למופת, ולא היתה ביקורת

על התנהגותם. הכי כואב לה על כך שבנה נפל בגלל סכין שננעץ בלבו. הוא נפל לא בגלל

ערבי, אלא דווקא בגלל יהודי. המשפחה שלהם מעולם לא היתה מעורבת בפוליטיקה. הם



לא אוהבים את הדברים האלה, והיא לא רוצה שכל הנושא יהיה על בסיס פוליטי. היא

מקבלת את מדינת ישראל באהבה כמולדת שלה, אבל היא חושבת שפה, בכנסת, איפה

שניתן לחוקק חוקים, צריך לחשוב על חוק שיעצור כל סוג של אלימות, מילולית או פיזית.

צריך להיות עונש על אלימות פיזית ומילולית על רקע עדתי. היא אומרת שזה היה צריך

להיות דבר יום יומי, שמחנכים אליו מקטנות. כל ילד צריך לדעת שיש חוקים ששומרים על

הביטחון שלנו, לא רק בישראל, אלא בכל חעולם. אם יהיו חוקים כאלה נוכל להיאבק לא

רק מחוץ לישראל, על ביטחונם של בני האדם. הכי חשוב לנו שיהיה ביטחון לבני האדם

בתוך המדינה.

ילדים שולחים למשפחה הרבה ציורים ומכתבים. ברור לה שהם מתחילים להבין

שהם רוצים לחיות במדינה בה יש שלום, ואיש אל רעהו נוהג בכבוד. היא מקווה מאד

שהצדק יצא לאור בבית המשפט. היא מודח לכל מי שנמצא פה ולמי שנותן להם תמיכה.

היא אומרת שכולנו צריכים להתאחד סביב הנושא כי לכולנו יש ילדים, ועליהם אנו

צריכים להגן.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני רוצה לשאול את המשפחה- קיבלתם הרבה תמיכה. האם קיבלתם גם תגובות

שליליות?
מניא שפשוביץ
(מדברת ברוסית)
(מתורגם על ידי נטליה קורץ)
היא אומרת שהמון אנשים ביקרו אותה. בין האנשים היתה לאה רבין. היא אמרה

ללאה רבין שבעלה נרצח בלב, וגם בנה, ולכן הן צריכות להיות יחד.

בזמן ה "שבעה" היא קיבלה קבלה ובה דרישה לתשלום, ממגן דוד אדום. זה היה

לה קשה מאד להיווכח שיש אנשים שלא מתייחסים לצער.
עמנואל זיסמן
עליה להבין שמגן דוד אדום לא שייך---
נטליה קורץ
אמרתי לה.
עמנואל זיסמו
אבל צריך לעזור לה עם זה.
נטליה קורץ
אנחנו, כארגון, נטפל בדברים האלה. הם אומרים שהם מוכנים לשלם פי עשרה

יותר, רק שדרישה כזו לתשלום לא תגיע בימים האלה. אין כאן עניין של כסף.
היו"ר נעמי בלומנטל
תוזה רבה. אני רוצה לקרוא מה שהבנות כתבו כאן למשפחתו של יאן, זכרונו
לברכה
"למשפחתו של יאן. אנחנו רק שלוש ילדות, מכל העולם הגדול. איננו מסוגלות

לעכל זאת שחבורת פרחחים מארצנו הקטנה הרגה את אהובכם, יאן. אנחנו משתתפות

בצערכם, ומקוות שהוא ינוח על משכבו בשלום". את המכתב כתבו שמרית, הילה וסברינה

מכיתה ו'. אנחנו כולנו משתתפים בכמיהה שתהיה לכם נחמה.

נשמע דברים מחיים צ'סלר, יושב ראש ועדת הקליטה בסוכנות היהודית.
חיים צ'סלר
לפני שלושה שבועות ייצגתי את הסוכנות היהודית בלוויה של חייל, עולה חדש,

מחיפה. הוא נרצח על ידי טרוריסטים ברצועת עזה, בהגנו על מדינת ישראל. אנחנו יושבים

פה בישיבה היום, ויושב לידי עוד חייל, שאחיו נהרג, לא על ידי מחבלים, לא על ידי

טרוריסטים, אלא על ידי אחד מתוכנו, אחד משלנו, תושב מדינת ישראל. זו לא רק כתובת

על הקיר. זו רעידת אדמה.

אני רוצה להזהיר את החברה בישראל דרך הוועדה הזו. כל מה שנעשה כאן בארץ

מגיע לידיעת היהודים ברוסיה באותו הרגע, כפי שאמר גם חבר הכנסת צבי ויינברג. רק

לפני כשבועיים וחצי יצא לי להיות עם יושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת נעמי בלומנטל,

ועם חבר הכנסת אופיר פינס, שהוא גם חבר בוועדה, באולפן במוסקבה. העולים
הפוטנציאלים באולפן שאלו אותנו
למה לא אוהבים אותנו בישראל? אני חושב שזה דבר

חמור מאד. זה לא רק עניין פנימי של מדינת ישראל. כל דבר שקורה פה מגיע מייד

לידיעתם של אלה ברוסיה, באוקראינה, במולדבה. זו רעידת אדמה. האם אנחנו רוצים

לפגוע בעליה מברית המועצות לשעבר? אנחנו לא מבינים מה שנעשה פה?

אני קורא לא רק לרשויות השיפוט במדינת ישראל, אלא בראש ובראשונה ליושבים

כאן. חסר לי מאד שיושב ראש הכנסת לא נמצא פה, כדי לתת את הסטטוס הראוי לעניין.
היו"ר נעמי בלומנטל
הוא לא יכול היה להגיע.
חיים ציסלר
יכול להיות, כך אני מעריך. אבל היה רצוי שיושב ראש הכנסת ישתתף בישיבה פה,

ושתצא קריאה מפה לראש הממשלה, קריאה חד משמעית למדינת ישראל לקבל באהבה את

העולים, שהם חלק מאתנו. אני קורא לנשיא מדינת ישראל להיות בראש המאבק למען

קליטת העליה בארץ. אם זה לא יבוא מלמעלה, הדבר יכול לפגוע בעליה, חס וחלילה.
היו"ר נעמי בלומנטל
תודה רבה.

שבתאי צור, סגן ראש עירית אשקלון. גם אתה היית עולה חדש, ואתה אישיות

פוליטית - סגן ראש עיר. מה יש לך לומר על העניין?
שבתאי צור
ראשית, אני משתתף בצער המשפחה. במיוחד באשקלון נקלטו בשנים האחרונות

עולים רבים. כמעט 28 אלף. המקרה הזה הוא באמת מקרה חריג מאז. יש הבנה ושיתוף

פעולה בין העולים לוותיקים אצלנו. אנחנו כולנו מזועזעים מהמקרה החריג הזה, בו חייל

מקרית מלאכי נרצח אצלנו. כפי שחברת הכנסת מרינה סולודקין ציינה בדבריה, אנחנו

משקיעים מאמצים רבים, יחד עם מפקד תחנת המשטרה. יש שיתוף פעולה של הרשות

המקומית עם המשטרה. אני רוצה לומר שזה היה מקרה חריג וחד פעמי אצלנו.
היו"ר נעמי בלומנטל
לא היית ער בשנים האחרונות לתגרות שמתקיימות בין עולים חדשים לבין ותיקים?

לא היית ער להסתות ודברים מן הנווג הזה?
שבתאי צור
תמיד כאשר יש עליה גדולה יש בעיות. היום, לדעתי יותר מתמיד, רצוי מאד

להשקיע משאבים בתחום החינוך החל מן הגיל הרך ועד בית הספר. באים עולים, ומביאים

את המסורת והתרבות שלהם. קשה מאד להיקלט בבת אחת במדינה בה יש כל כר הרבה

מנהגים ועדות. לדעתי רצוי מאד להשקיע בתחום ההסברה והחינוך, כדי שמקרים כאלה

לא יקרו. כפי שנציג הסוכנות אמר, אנחנו משקיעים הרבה, במשך שנים, ומקרה חריג אתד

יכול להרוס מה שבנינו במשך חמישים שנה במדינה. חבל.
היו"ר נעמי בלומנטל
נמצא אתנו בוריס בורוכוב, סגן ראש העיר של קרית מלאכי. אני מבינה שמשפחת

שפשוביץ היא תושבת העיר.
בוריס בורוכוב
כן. אני מלווה את המשפחה זמן רב. אני מכיר אותם היטב. מדובר במשפחה טובה

מאד, ממש משפחה למופת. הילדים הם ילדים טובים, ומאד התפלאתי לשמוע על מקרה

הרצח הזה. לא האמנתי שהילדים האלה יכולים להיות מעורבים בעניין כזה. מדובר בילדים

שלא מסוגלים לפגוע בזבוב. ממש ילדים טובים ממשפחה מצוינת, שכולם בקרית מלאכי

מכבדים אותה.

כ- 40 אחוז מתושבי קרית מלאכי הם עולים חדשים. היחס בין ותיקים לעולים

חדשים הוא ממש מצוין. אנחנו עושים את העבודה הטובה ביותר. לא שמעתי על אף מקרה

בקרית מלאכי בו יש ויכוח או שימוש באלימות. ההפך הוא הנכון - אחד עוזר לשני.

הזדעזעתי לשמוע על המקרה. כואב לי העניין מאד, כי אני מלווה את המשפחה הזו מאז

שאני מכיר אותם. הם היו שכנים שלי. אני לא מבין איך אפשך להרוג חייל בצה"ל שמשרת

אותנו. זה פשע בלתי נתפס בעיניי. אני כל הזמן אתם.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני מוכרחה לומר שנציגי ציבור ברשויות השונות, כמונו בכנסת, צריכים לעשות

עבודה רבה במתנ"סים ובכל נויני פורומים מלבד מערכת החינוך. צריך, אולי' ליצור

מפגשים יזומים, כדי שהזרות והשונות לא תגרום לפירוד.
שבתאי צור
בלי שום קשר למקרה, אנחנו עושים את זה במהלך כל השנה.
שלומית כנען
אני רוצה לומר שלשבת פה, ולשמוע את המשפחה הנפלאה הזו, זה דבר שגורם

לחילופי רגשות. מצד אחד מרגישים צער נוראי, ובושה נוראית. יותר מכל דבר אחר אני

רוצה להגיד להם תודה על הצורה המכובדת והערכית שבה הם מגיבים לרצח הנורא הזה.

זה פשוט לא ייאמן.

אני מזדהה לחלוטין עם דבריה של חברת הכנסת מרינה סולודקין. אני יודעת שאולי

זה לא אחראי להאשים את המשטרה ואת מערכת המשפט, אך יש תחושה כבדה שמקרה

הרצח אינו אירוע חריג. זה סיפור של פגיעה אחרי פגיעה, ולא לגמרי ברור לי שהתגובה

בה הדברים מתקבלים במשטרה היא תגובה נכונה. לא ברור לי גם מה קורה בפסקי הדין.

בדיוק בימים אלה יצא דו"ח בין-לאומי, מחקר על נוער בשלושים ארצות בעולם.

במדינת ישראל, האלימות שילדים נחשפים אליה במערכת התיכונית, מכיתה ו' עד כיתה

יא' היא מהגבוהים בכל המדינות. אנו נמצאים בשליש העליון של החשיפה לאלימות. כ- 50

אחוז מבני הנוער מדווחים שבקטע כזה או אחר הם נחשפו לאלימות מצד החברים שלהם.

אני לא מיחסת את הדברים לעולים או לוותיקים, דווקא. אסור שהמצב יימשך. אני פונה

כאן לשיתוף פעולה עם משרד החינוך. קחו את הנושא הזה כנושא מרכזי. לא ייתכן שילד

יצא לבית הספר, או יצא לבלות בערב, ולא יהיה בטוח שיחזור בשלום.

במלאת שלושים לרצח נתכנס כולנו בקרית מלאכי. יהיו שם אנשי משרד החינוך,

אנשי משרד הקליטה, ילדי נעל"ה וילדי בתי הספר התיכוניים, ילדים עולים וילדים

ותיקים, כדי לנסות לבטא יחד עד כמה הדבר הזה נורא מבחינתנו. מה שאני רוצה לומר שוב

למשפחה הוא סליחה ותודה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני רוצה להודות לכל מי שהגיע לכאן היום. ודאי שגם למשפחה. תודה לכס,

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:25

קוד המקור של הנתונים