ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 28/07/1998

החלטת משרד השיכון להוציא למכת הוסטלים שכבר פועלים בשטח יחד עם הוסטלים וחדשים

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקו



פרוטוקול מס' 178

מישיבת וועדת העלית ותקליטה

יום שלישי, ה' אב התשנ"ח (28 ביולי 1998), שעת 09:00
נובתים
חברי הוועדה: נעמי בלומנטל, יו"ר

יוסי שריד

מרינה סולודקין

סופה לנדבר

יורי שטרן
מוזמנים
יוסף מנדלביץ'- נציג הפורום הציוני

לליב ברעם - אלקיים- משרד האוצר

אריה בנדרלי - מנהל חברת נוף הגלילי, יזמות עסקית

מנחם טאוב - יזם

רולנד להב- המשרד לקליטת העליה

אורה חריש - מרכזת ניהול הרכוש המינהלי, משרד הבינוי והשיכון

מרים בר - גיורא - מנהלת השרות לזקן, משרד העבודה והרווחה

איילה שפירא - מפקחת ארצית לשרות לזקן, משרד העבודה והרווחה

אלכס גולדפרב - מרכז השילטון המקומי

טובה לב - מנהלת המחלקה לדיור מוגן, חברת עמידר

תמר רז - עוזרת המנכ"לית לתפקידים מיוחדים, חברת עמידר

יפתח נאור, מנהל אגף כלכלה, חברת עמידר

אברהם סימן - טוב - מנכ"ל חברת פרזות

דלית אופיר- מנהלת היחידה לשרות סוציאלי, חברת שיקמונה

נורית רז- עובדת סוציאלית, חברת שיקמונה

זויה לזרוב - רמת חברת שיקמונה

ולנטין ברנובסקי - דייר, חברת שיקמונה

שלמה לדרר - דייר, חברת שיקמונה
נציגי עולים
דורינה שלומונוביץ' - הוסטל ראשון לציון

סבטלנה מלנבוים- הוסטל ראשון לציון

נדה צ'וז'ף - אם בית, הוסטל פרדס חנה

יולי צ'וז'וי - איש אחזקה, הוסטל פרדס חנה

דוד צ'רניו - ראש וועד דיירים, הוסטל פרדס חנה
מנהלת הוועדה
וילמה מאור
קצרנית
דרורה רשף
סדר היום
החלטת משרד השיכון להוציא למכת הוסטלים שכבר פועלים בשטח יחד

עם הוסטלים חדשים



החלטת משרד השיכון להוציא למכת הוסטלים שכבר פועלים בשטח יחד עם הוסטלים

חדשים
היו"ר נעמי בלומנטל
בוקר טוב. הישיבה לא תהיה ארוכה במיוחד ואני מקווה שנצליח להגיע להחלטות

ומסקנות. אנחנו מדברים על התלטת משרד השיכון להוציא למכרז תפעול של הוסטלים

שכבר פועלים ביחד עם הוסטלים חדשים.

הייתי רוצה לבקש מאורה חריש ממשרד השיכון להשמיע לנו.- על מנת שנהיה על

קרקע מוצקה - מה קורה לגבי חובת המכרזים. בישיבה הקודמת, כשהעלינו את הנושא על

קצה המזלג, נאמר לנו שאין מנוס וצריך לצאת כל פעם עם מכרזים מחודשים. השאלה היא

איך אנו עומדים מבחינת חוק חובת המכרזים. האם הוא מחייב אותנו או לא? האם הוא

מחייב לקחת את ההצעה הזולה ביותר? איזה מרכיבים אחרים נלקחים בחשבון?
יוסי שריד
אולי באותה הזדמנות, ברשות היושבת ראש, את יכולה לומר לנו האם רכישת

הדירות באשדוד היתה גם היא על פי מכרז.
היו"ר נעמי בלומנטל
סליחה חה"כ שריד, מדובר במקבצים שדברנו עליהם בעבר. האם היתה רכישה? זו

היתה השכרה.
יוסי שריד
השכרה. את צודקת. האם גם השכרת הדירות באשדוד היתה על פי מכרז. השכרה

בסכום של $900.
סופה לנדבר
לא. היא לא היתה על פי מכרז.
אורה חריש
זו היתה השכרה של משרד הקליטה.
יוסי שריד
משרד הקליטה? ולמשרד השיכון לא היה מה לומר בעניין הזה?
אורה חריש
סליחה. אני לא יודעת. אני עוסקת בנושא ההוסטלים והוצאת ההוסטלים למכת.

מה שקרה עם שמונת ההוסטלים האלה. שהוחזקו על ידי החברות המאכלסות, זה שאנחנו

קיבלנו פטור למשך שנה, על מנת שהחברות האלה ינהלו את המבנים עד להוצאתם למכרז,

והתחייבנו להוציא את המבנים האלה למכרז בתום הפטור. לאחר שנה ביקשנו מועדת

הפטור הארכה לעוד שנה. הסברנו לועדה את המורכבות של הוצאת המבנים בשלב הראשון

למכרז וניתנה לנו ארכה לעוד שנה בלבד.
סופה לנדבר
ומה היו הנימוקים?
אורה חריש
הנימוקים היו שעדיין לא גמרנו להתארגן עם הוצאת המכרז ושישנם מקומות בהם

החברה קיבלה רק עתה את המבנה ולא בכל מקום הסתיימה בו קליטת האנשים. ניתן לנו

פטור לעוד שנה. לאחר מכן באנו ובפירוש אמרו לנו: אין מה לתת פטור נוסף, חייבים

לצאת במכרז. למרות כל המאמצים והגיסיונות לא עזר שום דבר. קיבלנו את הפטור עד סוף

החודש הבא ועל פי חוק חובת המכרזים היינו חייבים לצאת במכרז עוד בתחילת השנה.

הנושא הזה התעכב בגלל כל מיני נושאים שהצגנו בועדות, כל נושא בועדה אחרת וזה

עיכב אותנו מלמסור את המבנים. עכשיו, ממש בשבוע האחרון, קיבלנו את הפטור שהוא לא

יאוחר מ 30.8.98.
יוסי שריד
ומי עומד לזכות במכרז?
אורה חריש
כבר היה מכרז, היו חברות שזכו, רובן מנהלות את המבנים היום. יש רק ארבעה

מבנים מתוך שמונה שעוברים מחברת עמידר לחברות מאכלסות אחרות.
יוסי שריד
זה 50%.
אורה חריש
זה 50%. אבל המבנים נשארים בידי החברות המאכלסות. הם לא יצאו לידיים

פרטיות, מה שחששו כולם. אמנם השתתפו במכת גם גורמים פרטיים, אבל מי שבסוף נשאר

זה החברות המאכלסות.
יוסי שריד
לא הבנתי. 50% את אומרת נשארו 50% עברו. לא?
אורה חריש
50% נשארו בידי אותה חברת ו 50% עברו לחברות אחרות, שגם הן חברות

ציבוריות. חברת שיקמונה וחברת פרזות. הם לא עברו לגורמים פרטיים, בועדה לפניות

הציבור שהיתה פה עם כל האנשים הנכבדים, הם חששו שזה יצא לגורמים פרטיים והם לא

ינהלו את זה כמו שמבוקש. אבל בסוף הכל נשאר בידי החברות המאכלסות.
סופה לנדבר
תגידי בבקשה, כאשר שיקמונה ניהלה את הפרוייקט בחיפה, כמה זה עלה מבחינה

כלכלית?
אורה חריש
כשקיבלנו את הפטור מהמכת, הצמדנו במקביל רואת חשבון שיבדוק את כל

העלויות שיש לכל החברות במבנים האלה. לכן, כאשר קבענו את הסכומים שקבענו, עמד

לנגד עינינו בדיוק הסכום שעולה לחברה לנהל מבנה. ידענו מה המחיר.
סופה לנדבר
שאלתי כמה זה עלה קודם ובכמה הם זכו במכת עכשיו.

ו
אורה חריש
זה עלה בסביבות ה 26 אלף בחודש והיום זה נשאר אותו דבר.
סופה לנדבר
25 אלף? הם קיבלו ממשרד השיכון 25 אלף? איך הם ניהלו את זה? אני יודעת שהם

זכו במכרז בסכום של 10,000 ש"ח, לעומת עמידר שניהלה את זה ב 40 אלף ש"ח.
אורה חריש
סליחה. אבל את לא לוקחת בחשבון שישנם 15 אלף ש"ח שנכנסים מדיירים.
סופה לנדבר
את זה אל תגידי לי. אני יודעת לעשות חשבון. תגידי לי בבקשה בכמה הם ניהלו

קודם ובכמה הם זכו במכרז עכשיו.
אורה חריש
זה לא שייך. מכיוון שלמבנה הזה יש מס' מקורות שמהם נכנס הכסף. המקורות הם

משרד השיכון, הדיירים ומשרד העבודה והרווחה. הסך הכל הכללי נשאר אותו סכום.

בסכום שהחברה ניהלה קודם את המבנה היא מנהלת אותו גם היום. אם אנחנו עושים

חשבון, לחברת שיקמונה היו עודפים שמשרד השיכון לוקח אותם עכשיו, בגמר ההתקשרות.
סופה לנדבר
כמה השתתפות הם קיבלו אז ממשרד השיכון?
אורה חריש
הם קיבלו אז את ההשתתפות לפי יחידת דיור. 270 ממשרד השיכון ועוד 140

ממשרד העבודה והרווחה. אבל, יש להם עודפים.
סופה לנדבר
וכמה הם מקבלים ממשרד השיכון עכשיו?
אורה חריש
היום הם יקבלו בערך חצי. אבל העודפים האלה נשארו והם לא השתמשו בהם. הם

לא בוזבזו. הם נשארו במבנה. זה לא שהניהול עלה להם 50 אלף ואנחנו מקצצים ל 25 אלף.

הסכום נשאר אותו סכום.
סופה לנדבר
כמה עובדים עבדו בשיקמונה?
אורה חריש
מה שכתוב בחוזה. זה מה שעבדו וזה מה שיעבדו. משרד השיכון לא מתנער מניהול

המבנה לאחר המכרז. מוצמד רואה חשבון, מוצמדת ביקורת כל הזמן ומוצמד מהנדס שיבדוק

את צורת הניהול שלחם. אנחנו ערכנו מעקב לפני כן ועורכים גם עכשיו בקשר לכל מה

שקורה בניהול המבנה.
היו"ר נעמי בלומנטל
מה המרכיבים שגורמים לכם לבחור? מה הקריטריונים? האם זה רק מחיר או שיש

קריטריונים נוספים?
אורה חריש
זה מחיר וזאת חברה. אנחנו בודקים אם החברה מנהלת טוב ויש לה את הניסיון

הנדרש. בגלל העלויות שהוגשו במכת בדקנו שוב ושוב והדבר שלקח לנו הכי הרבה זמן

לבדוק זה האם, באמת, בתחשיבים שתם הגישו במכת הם יוכלו לנהל את המבנה. מה

שאנחנו לא דורשים בדרך כלל, דרשנו במקרה הזה. חברת שיקמונה יכולה להעיד פה,

שקראנו להם מספר פעמים לבדיקה. כל פעם בדקנו מחדש אם העלויות האלה באמת יספיקו

לניהול המבנה. חברת שיקמונה מנהלת את המבנה גם באור עקיבא וגם בחיפה ויש לה עוד

מבנה בחיפה ולא מצאנו לנכון לא לבחור בה. אם המחיר בסדר והחברה בסדר אין שום

סיבה שלא לבחור בה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו לא בעד חברה מו או אחרת. אנחנו רוצים את הטוב ביותר למען אלה

שמשתכנים בהוסטלים.
אורה חריש
מי שהיה מההתחלה נגד כל הנושא הזה, הפגין ולא נתן לנו להיכנס למבנה אלה הם

הדיירים של ההוסטל בחיפה שמנוהל ע"י חברת שיקמונה. הם אלה שחששו שהחברה תעזוב

אותם. מה שקרה בסופו של דבר הוא, שהחברה נשארה במקום.
סופה לנדבר
ומה תעשו בפרדס חנה כאשר הם לא יתנו להיכנס לחברה חדשה?
אורה חריש
יש חוק חובת מכתים במדינה. אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר נגד זה. החוק

קובע ואנחנו חייבים לעמוד בו.
סופה לנדבר
ראינו. כאשר משרד הקליטה רצה לתת פטור, הוא לא עשה מכרז.
היו"ר, נעמי בלומנטל
אנחנו נשמע את משרד הקליטה בעניין זה. אני לא בטוחה שהחוק הוא הטוב ביותר,

אף על פי שרוצים שתהיה תחרות. אני מציעה, גברת חריש, שלא תגידי להבא, שחששנו

מגורמים פרטיים. הלא אחת המטרות בחוק חובת המכתים היא שתהיה תחרות חופשית

ושיקבלו שרות טוב יותר.
אורה חריש
כן. אבל על מנת להרגיע את הדיירים נאמר שמי שזכה למעשה, ב 50% מהמקרים,

אלה החברות המנהלות.
היו"ר, נעמי בלומנטל
בשמונת ההוסטלים מדובר באנשים מבוגרים. נכון? אלה הוסטלים לקשישים או

שלא בהכרח? זאת אומרת שהניהול השוטף כולל אחזקת מבנה? טיפול? מה עוד?
אורה חריש
הוא כולל את אחזקת המבנה על כל מרכיביו כולל הצד החברתי, הפיסי והטיפול

האישי בכל אדם. יש פה אם בית שיכולה להגיד לך בדיוק איזו פעילות הם עושים. פעילות

יפה מאד. אבל זה לא קשור לעובדה שיש חוק, שאנחנו חייבים לעמוד בו.
היו"ר נעמי בלומנטל
לגבי שמונת ההוסטלים, ארבעה מהם נשארו אחרי המכרזים באחזקת אותן חברות?
אורה חריש
אנחנו מדברים למעשה על שמונה הוסטלים, אבל רק לשבעה נקבע זוכה. השמיני

יצא למכרז והזוכה יקבע בימים הקרובים. לגבי השבעה האלה. שלשה נשארו בידי אותן

החברות שניהלו אותם וארבעה אחרים עברו לחברות אחרות.
היו"ר נעמי בלומנטל
והם אמורים לעבור למעשה בתחילת ספטמבר?
אורה חריש
בתחילת ספטמבר לכל המאוחר, כי אפילו אם נרצה בהארכה כבר לא נקבל אותה.

פנינו כל כך הרבה לוועדת הפטור והתחננו כל כך. בכל ישיבה אנחנו באים ומעלים את

הנושא הזה ולא מצליחים. החוק קיים ואנו חייבים לעמוד בו.
היו"ר, נעמי בלומנטל
אנו עדים להרבה מאד סערות וחששות מצד האנשים שמתגוררים בהוסטלים וגם

מצד העובדים, מכך שהתנאים שלהם יורעו. יש עוד דבר שמתקשר לאוכלוסייה וותיקה יותר

חו ההתקשרות האישית. אתה רגיל למישהו שמטפל בך ונמצא אתך. אולי זה דומה לילדים

שהגננת שלהם מתחלפת, גם המורים מתחלפים כל שנה ואנחנו לא עושים הרבה בכיוון

הזה. כשאנחנו מדברים על אוכלוסייה וותיקה, שמתרגלת לאנשים שונים, לחברה ולציבור

שמקיף אותם קשה יותר, נראה לי, להתרגל כל פעם מחדש לדמויות חדשות. יכול להיות

אולי שאנחנו צריכים ללמוד שה משהו לגבי אוכלוסייה וותיקה. זה מתקשר לחובת

המכרזים, איפה אנחנו יכולים להיות גמישים יותר בחובת המכרזים כאשר לנגד עינינו, כפי

שאמרתי קודם לכן, עומד המצב הנפשי והפיזי של האנשים שצריכים להינות משרותים

שונים.

אנחנו רוצים שתהיה תחרות בשוק כדי שיקבלו את השרות הטוב ביותר בעלות

הסבירה ביותר. מצד שני יש להתחשב גם במצבם של אנשים מבוגרים יותר, שקשה עליהם

התחלופה. אם נניח שהמכתים מתקיימים כל שנה, אז בכל פעם יבואו אנשים חדשים.

המגמה שמסתמנת פה כרגע היא נגד תחלופה גבוהה. יחד עם זה אני גם רוצה לציין,

שיכולים להיות מקרים הפוכים. יכולים להיות הוסטלים, שבהם יבואו אנשים ויגידו:

"אתם מלבישים עלי חברה. אני לא מרגיש טוב עם המטפלים שלי ואני תקוע עם זה. אתם

לא משלמים, אני חי במצוקה איומה, אני לא מרגיש עם זה טוב. תחליפו לי את האנשים.

למעשה, משרד הקליטה או משרד השיכון, בתוקף חקיקה או לא, עומדים במצב

שהם חסרי אונים. יכול להיות מצב שאי אפשר לפטר עובדים. יכול להיות מטפל גרוע
שאתח תקוע אתו. אתה אומר
"הייתי רוצה לשנות את המצב ואני לא יכול". אז בואו ננסה

להפיק את המירב מן המצבים האלה. אולי אתה, מר להב, תוכל לסייע לנו בתוקף תפקידך?

אתה וודאי מתמצא.
אורה חריש
סליחה, לפני שמר להב מדבר, המכרז הוא לשש שנים.
דלית אופיר
המכרז הוא לשלוש שנים.
נדה צ'וז'וי
אצלנו המכרז הוא לשנה וחצי.
אורה חריש
נכון. כי אצלכם היה סיפור של פטור ממכרז. אבל בדרך כלל המכרז יוצא לשלוש

שנים עם אופציה לעוד שלוש שנים.
דורינה שלומונוביץ
וכל פעם יחליפו לנו חברה.
אורה חריש
אם החברה בסדר היא יכולה להיות שש שנים במבנה בסך הכל.
סופה לנדבר
אז למה עמידר לא נשארה שש שנים?
אורה חריש
מכיוון שזה היה פטור ממכרז.
היו"ר, נעמי בלומנטל
הם ניסו להשאיר את המצב הקיים. מר להב, אולי תוכל להגיד לנו איך קרה,

למשל, שבעבר היתה לנו ישיבה לגבי מקבצי דיור ושם לא היתה חובת מכתים. איפה אנחנו

עומדים עם החוק. בסך הכל, מי שחוקק אותו זה אנחנו. יכול להיות שעשינו טעויות פה

ושם ואנחנו צריכים לתקן את החוק. יש פה מחוקק וותיק כמו חבר הכנסת שריד, שאולי

יאיר את עינינו בעניין הזה. יש לך הרבה מאד נסיון. אולי הלכו רחוק מדי. אולי צריך

לקבוע יוצאי דופן.
יוסי שריד
חוק חובת מכרזים זה חוק חשוב. סליחה, מר להב, אני פשוט לא יודע מהו תפקידך.
רולנד להב
אני העוזר של מר חביב קצב. אני עובד אתו בשנה האחרונה. בחמש השנים

הקודמות ניהלתי את נחל בקע, מבועים, מחלקת הבינוי במחוז הדרום ובניתי לא מעט

הוסטלים.
יוסי שריד
אז אולי אתה בתוקף תפקידך, יודע לספר לנו על העניין הזה של ההשכרה באשדוד,

מכיוון שאמרו שזה של משרד הקליטה?
רולנד להב
קודם כל אני אשלים את מה שאמרה גברת אורה חריש ואכנס לתחום החברתי

והטיפולי. אותנו, משרד הקליטה, מעניינת רווחת העולה. איך העולה מקבל את מירב



התנאים. אנחנו פחות נכנסים לתחום הנזחיר. בנושא של חוק המכתים אנחנו לא חושבים

שאנחנו צריכים ללכת נגד החוק. אם כבר נגעת בסוגייה של המקבצים, אני יודע שניתן

אישור החשב הכללי שלא לצאת למכת. העובדה היא, שבימים אלה יוצאים למכת לגבי

המשך הדרך. יותר שה אני לא יכול להרחיב כי אני לא בקיא בתחום הזה.
יוסי שריד
היה או לא היה מכרז?
רולנד להב
עד עכשיו לא היה ועכשיו צריך לצאת.
היו"ר נעמי בלומנטל
מה שאמר לנו מר חביב קצב זה שעד עכשיו לא היה מכרו, אבל יוצאים למכח.
סופה לנדבר
הוא הסביר שזה היה מייקר את העלות.
יוסי שריד
אבל בינתיים יש הסכם עם החברה.
רולנד להב
לגבי אלה שנחתמו חחים יש הסכמים.

עכשיו" אגי אכנס לסוגייה של העולים ומה שמעניין אותי זה רווחת העולים ותנאי

השרות.
יוסי שריד
אתה בקיא במחירים?
רולנד להב
אני לא בקיא בתחום הכלכלי.
היו"ר, נעמי בלומנטל
זה משרד השיכון.
יוסי שריד
זה היה משרד העליה והקליטה.
היו"ר נעמי בלומנטל
בהקשר ההוא. של מקבצי הדיור.
רולנד לחב
אני לא בתחום הזה אלא מתחום התפעול והאיכלוס. אני אומר מה שאמרתי בועדה

לפניות הציבור וגם בועדה הקודמת. אופן הניהול והיכולת של החברות לנהל את

ההוסטלים כפי שנעשה עד היום מבחינה חברתית, הוא חשוב. כמי שאיכלס, כמי שהוביל



קשישים ביד לדיור מוגן, כמי שקבע להם את החדר ולאיזו זווית הוא פונה. האם השכן שלו

זה אחד שהוא גר אתו קודם. האם הקרוב שלו, שבא מאותה עיר, נמצא באותו מקום והאם

אפשר לדאוג שהם יגורו אחד בסמיכות לשני? האם תהיה אינטגרציה חברתית ביו וותיקים

לחדשים? כל הסוגייה הזו של איך מאכלסים הוסטל, היא סוגייה מאד לא פשוטה, שאנחנו

מאד מעורבים בה. זה לא שאנחנו יושבים בירושלים. בכל סניף ומחת יש לנו לשכה ורמים

טיפוליים. יש לנו אנשים שתפקידם לבוא להוסטל ולוודא שהעולה מקבל את מה שמגיע לו

ואנחנו עושים את זה יום יום.

אין זה חשוב כמה עובדים יש בהוסטל. יש הוסטלים שיש להם תקנים, על פי החוק

שמשרד השיכון מפרסם בחוברת. הם יודעים שהם צריכים להוציא איקס תקנים לאב בית,

לאם בית, לעובד סוציאלי במשרה מאת או אחרת, לאיש אחזקה וזה מה שהם צריכים לתת.

תפקידנו, במילים פשוטות, הוא כלב השמירה של העולה. עלינו לוודא שהעולה מקבל את

המירב. אנחנו גם מתאמים, למשל, בין אשל, שזו חברה שנותנת שירותים חברתיים בשיתוף

פעולה עם הרשויות, עם משרד השיכון ועם החברה המשכנת ובין העולים. אנחנו אלה שכל

הזמן מניעים את הגלגלים על מנת לדאוג שלעולה באותו הוסטל תהיה רווחה ושהוא הגיע

אל המנוחה ואל הנחלה. הרי עד שהוא הגיע אל ההוסטל הזה עברו חמש, שש, שבע שנים

וכל שנה מהן הוא עבר דירה. קיים אצלו הפחד הזה של מה יקרה אם פתאום יצטרך לעבור

שוב. אנחנו מאד מודעים ורגישים בתחום הזה ומאד איכפתיים. הייתי אומר, שאולי אפילו

מגזימים ואולי יש לנו קצת פרנויה בעניין הזה.

אני יכול להגיד בבטחה ובשקט גמור, שעד היום לא נתקלנו באיזה שהוא משוא

פנים מצד כל חברה שהיא ואם צריך חוק מכתים ואין לנו ברירה אז יהיה חוק מכתים.

אנחנו נמשיך את תפקידנו ונדאג לכך, שהעולים יקבלו את כל מה שצריך. בנושא החברתי

בוודאי ובוודאי שאנחנו עושים מעל ומעבר למסגרת של מה שמשרד העבודה והרווחה

מגדיר כסל ומעבר למה שאנחנו אמורים לתת במסגרת הרשות. אנחנו גם מפעילים את

וועדות ההיגוי ברשויות בנושאי קליטה ורווחה, ואנחנו בעצם תורמים להנעת הגלגלים

החברתיים בתוך אותו הוסטל על מנת שניתן יהיה לראות בו מין מבנה חברתי.

יש הוסטלים יותר טובים ויש פחות טובים. האוכלוסייה, השכונה, הרחוב, העיר, כל

אחד שונה מהשני. יש כאלה שעושים מעין אינטגרציה סביבתית וההוסטל מהווה מוקד

משיכה לכל הקשישים שבאותה שכונה, כמו באילת. מר סימן-טוב יודע כמה איכלסנו ומה

עשינו שם על מנת שכל השכונה תבוא למועדון של ההוסטל ותהיה איזו שהיא הפרייה

הדדית חברתית, ואנשים יידעו שהם סוף סוף חיים בארץ ישראל. בעניין הזה אנחנו עושים

המון ונמשיך לעשות גם בתנאים החדשים. אנחנו נדאג שהעולה ימשיך לקבל את השרות

שלו כמו שצריך.

אני לא יכול להגיד, שאם פתות זכתה במקום חברת עמידר ועמידר זכתה במקום

שיקמונה, העובדים יהיו פחות טובים. אני לא חושב שהעובדים הם פחות טובים, אלא שכל

העובדים טובים. אני חושב שברגע שאנחנו מעורבים בעניין הזה לא תהיה שום סיבה

שהעולה יחשוש, להיפך. אנחנו נעקוב מקרוב ונראה שהוא ימשיך לקבל את אותם הדברים

שהוא צריך לקבל.
היו"ר, נעמי בלומנטל
רציתי לשאול, החברות פועלות באותם תחומים כמו פתות, שיקמונה ועמידר. האם

יש גם חילופי עובדים, למשל? האם פרקטית זה יכול לקרות?
אורה חריש
זה תלוי בהם. זה יכול מאד לקרות.
סימו -טוב אברהם
אני מוכן להתייחס לזה. חוק חובת המכתים, מעבר לחשיבות שלו לוודא שהקצאת

המשאבים או הפרוייקטים שהמדינה מוציאה תהיה מסודרת ותקינה וכיוצא בזה דברים

חשובים, יצר תחרות בצדק על דרישות החברות למימון עלות הניהול והתפעול של



ההוסטלים. פה אנחנו שומעים שחברה באה ואומרת: אני יכולה לנחל הוסטל ב 10,000 שקל

לחודש. זו בעיה של משרד השיכון, של משרד העבודה והרווחה ואחר כך בעקיפין או

במישרין של משרד הקליטה. אבל אני אומר את זה בוודאות: אף אחד לא יוכיח - ואנוזנו

מנהלים הוסטל כבר 18 שנה - שניתן לממן עלויות של אם בית, איש אחזקה, רמת, עובד

סוציאלי ועובדי נקיון ב 10,000 ש"ח לחודש. משהו יקרה פה. אם השיקול הכספי בלבד הוא

מה שיקבע איזו חברה זכתה בהוסטל, אז לטעמי, והערתי על זה בכו1ב למשרד השיכון, יש

בזה טעם לפגם. אנחנו מוציאים מכרזים וגם עלינו חלה חובת מכתים כחברה ממשלתית.

לא תמיד אני חייב לקבל את ההצעה הזולה ביותר. מותר לי גם לבדוק את אותה חברה

שאמרה שהיא תנהל הוסטל ב 10,000 שקל.

אני עונה לשאלה שלו. יש לי אם בית פנטסטית, לצורך העניין, באותו הוסטל

שקיבלתי מעמידר. לא קרה פה כלונו. יש פה איזה שהיא בעיה פסיכולוגית. אני מוכן

להופיע בפני כל הדיירים בראשון לציון - שם אני זכיתי ועד אתמול היתה עמידר - להגיד

להם שאני לא אוכל אדם, שיש לנו ניסיון בניהול הוסטלים ולהביא להם את הקשישים שלי

מכל הארץ כדי שיגידו כמה הם מרוצים ממני. יש פטיציות של הערכה והערצה לחברת

פתות, אבל זה נושא אחר.

כדאי גם לציין, שהחברות הפרטיות יצאו מהמשחק. לחברות הפרטיות, שרוצות

לעשות כסף, אין את השיקול של civil cervent כמו שכל עובדי החברות הממשלתיות צריכים

לנהוג. הם נתנו מחירים של, אני לא רוצה לנחש, גברת חריש יודעת יותר טוב ממני, פי

ארבע ופי שלוש בוודאי, מהעלויות שהחברות הממשלתיות דרשו. איו תתן חברה שזכתה

בהוסטל ב 10,000 ש"ח לחודש לאותה אם בית נהדרת שהיא קיבלה בעלות של 5000 ש"ח

למעביד את אותו השכר, כשהיא צריכה עוד רמת מועדון ועובדי נקיון ועובד סוציאלי? היא

תצטרו להוריד את זה. היא תקרא לאם הבית ותגיד: "גבירתי, את מקסימה, את נהדרת, אני

לא יכולה לתת לך יותר מ 3000 שקל. גם בדה אני מגזים. ב 10,000 שקל, הם יגמרו מהר

מאד, אלא אם כן היא תסכים. אני, כמנכ"ל חברה, על פי סעיף 4 לחוק החברות

הממשלתיות, אסור לי להפסיד. אני חברה עסקית. ואם אני חוטא לתפקידי גם יזרקו אותי

מהעבודה וגם לא יהיה לי הוסטל. זו בעיח אחרת.
יוסי שריד
אז איו באמת הסבירו במכתים את ה 10,000 האלה?
אורה חריש
אני הסברתי לפני כן ואמרתי ש 10,000 ש"ח זה מה שהם מקבלים במכתים. בנוסף

לכו הם מקבלים מהדיירים עוד כ 15 אלף ויש מקומות שגם יותר.
יוסף מנדלביץ'
אבל לא יוצא מזה 40 אלף.
נדה צ'וזו'י
לא. זה לא יוצא 40 אלף. יוצא 25 אלף שקל.
היו"ר נעמי בלומנטל
אם הם לא היו רוצים להחיל את המחירים- הם לא היו הולכים למכת.
יוסף מנדלביץ'
זו בדיוק השאלה. איו אפשר להחיל מהנוינימום.
אורה חריש
בבקשה. אני רוצה שיגיד לי אדון סימן-טוב, כמה עודפים יש לו שם?
אברהם סימן-טוב
אני ארוויח בראשון לציוו 20 שקל לזירה.
אורה חריש
זה לא מעניין אותנו. אל תרוויח בכלל. אתה רצית לננבוז בלי רווח.
אברהם סימו-טוב
ונתתי 17,000 ש"ח חוץ ממה שאקבל מהדיירים.
אורה חריש
אל תרוויח. אתה באת והצעת את המחיר שלה אף אחז לא אמר לך להרוויח אפילו

שקל. זה רצונך. אנחנו רק בודקים שתוכל לעמוד במה שהגשת.
אברהם סימו-טוב
אני חושב, שהמחוקק שרצה בצזק לעשות סזר והוציא את חוק חובת המכחים,

צריך לתת אח הזעת על הסוגייה הזאת.
אורה חריש
העניין הוא כמה רווח יהיה לחברה. זה העניין. אם לחברה לפני כן היה 100 שקל

לזירה, אז עכשיו יהיה לה 20 שקל. זה מה שמשחק בסופו של זבר.
סופה לנזבר
אם הם יעבזו לפי הקריטריונים של הפרוייקט לא יהיה להם רווח, הם צריכים

לזאוג.
אורה חריש
שלא יהיה להם רווח. זו בעיה שלהם.
דורינה שלומונוביץ'
הם יקחו מהדיירים.
אורה חריש
אני רוצה להגיד לך, שבחחה כתוב במפורש שאסור להם לבקש אגורה אחת

מהזיירים מעל למה שאנחנו מאשרים. אתם יכולים לעמוז על הזכויות שלכם ולבקש

מהחברה לראות את החוזה.
דורינה שלומונוביץ'
בווזאי שנעשה את זה.
אורה חריש
אתם יכולים לקחת את החחה, לראות מה הם תנאי משרז השיכון ולעמוז על

הזכויות שלכם.
נדה צ'וז'וי
למה באור עקיבא, בהוסטל שחברת שיקמונה מנהלת, לוקחים כספים עבור נקיוו?

משלמים שם לנקיון 20 שקל בחודש.
אורה חריש
אולי בתור הדירה? המבנה מיועד לדיירים עצמאיים שמנהלים משק עצמאי

לחלוטין. הדירה שייכת להם וכל מה שיש בדירה שייר להם. אם הם רוצים לנקות את

הדירה שלהם זה בסדר גמור. זה לא בית מלון.
נדה צ'וז'וי
אני לא מדברת על הדירה אלא על שטחים ציבוריים.
דלית אופיר
סליחה, זה כבר מוגזם. אני מנהלת את ההוסטל באור עקיבא תו חוצפה להגיד את

זה. אלה דברים לא מבוססים. על סמר מה?
נדה ציחיוי
אני דיברתי עם דיירים.
דלית אופיר
את דיברת? זה מאד מעניין מה שאת אומרת.
היו"ר נעמי בלומנטל
רק שניה. אני תכף אתן לר את רשות הדיבור גבירתי. מה שמר? מאיפה את?
דורינה שלומתוביץ'
שמי דורינה שלומונוביץ' ואני גרה בהוסטל ברמת אליהו שבראשון לציון. אני

מבקשת ללכת שנתיים אחורה רק בכמה מילים. זה המבנה שלנו (מראה תמונה). בנייתו

נגמרה בשנת 1996. ה פתיחה נחגגה לפני שנכנסנו. היה ממש לחץ ונכנסנו במרץ אפריל.

ההוסטל היה מלא. עולים חדשים וותיקים כמוני, מכל העדות. הבטיחו לנו שהבית הזה

נבנה לקשישים ועמידר, שהיא חברה טובה, תנהל אותו. וכך היה.

היינו מאושרים שנתיים, למרות שחצי השנה הראשונה היתה מאד קשה מפני שהיו

המון בעיות במבנה. פה מילה ושם פיצוץ. עמידר עבדה על תיקתים חצי שנה. זאת חובה

לבוא ולראות איך הבית הזה נראה היום, ואיר הוא אולי ייראה. וכמובן, ישנם האנשים. אם

הבית, למשל. היא עכשיו בחו"ל ונמצאת פה איתי הסגנית שלה. יש לנו איש אחזקה. יש

לנו מרפאה בעיסוק. יש לנו מקהלה. בחחה שלנו עם עמידר אנחנו משלמים 8% מהפנסיה

תמורת זה. זה הכל. אפילו אגורה אחת לא יותר, חוץ ממה שאנחנו משתמשים בתור החדר

שלנו - מיסים, חשמל מים והכל.

אנחנו יכולים לחגוג כל חג שאנחנו רוצים. אנחנו עושים פעמיים בשנה הרמת כוסית

כמו בכל המדינה. ממשרד השיכון באו להרמת הכוסית שלנו, מעמידר, ממשרד הרווחה
וראש העיר. גברת אחת אמרה
''מי שרוצה לראות שמחת חיים בגיל הזה שיבוא לבית הזה."

יש לנו שמחת חיים. יש לנו אם בית וצוות שאנחנו פשוט נושמים דרכם. יש אנשים מגיל 70

עד גיל 87. יש אנשים שאין להם ילדים ואין להם משפחה והם מצאו משפחה במקום הזה.

המשרד הוא מול המעליות. אם הבית רואה את המימיקה של האדם והיא מיד יודעת הכל,

אם זה נושא משפחתי ואם זה בריאות. יש אנשים שחולים בסכרת, לב, רגליים, ריאות ועוד.

אנשים חולים. אבל הצוות הזה והחברה הזאת שקוראים לה עמידר נותנים לנו כח. למה

לעשות את המכתים האלה? למה להקשות עלינו? קשה לקחת אותם מאיתנו. זה כמו



משפחה. אם הבית עבדה איתנו. אנחנו ינקנו מעמיזר. אם בגיל שלנו אנחנו צריכים להלחם

על חיינו, זה באנזת קשה מאד.

מזה כמה חודשים, מאז ששמענו שחוברת פתרת זכתה, שלחנו לחברת פרזות מכתב

ואז לא ידענו עדיין על התקציב. כתבנו שאנחנו מאד מבקשים שהצוות שלנו ישאר, כי לא

נסכים אחרת. אפילו לא מצאו לנכון לענות לנו: "קיבלנו את מכתבכם, כשנתארגן ניצור

קשר". זה כואב לנו ואנשים שואלים כל יום: "מה יהיה איתנו". שלא יקחו לנו את הצוות.

אנחנו מבקשים שישאירו לנו את החברה כי טוב לנו איתה. אני כבר הייתי פה פעם עם אם

הבית. הזמינו אותנו לכאן. חברי הכנסת סופה לנדבר ררפי אלול מאד התרגזו כי הגברת
אורה חריש אמרה
"אולי יהיה להם יותר טוב?" אנחנו לא רוצים יותר טוב. טוב לנו ככה.

למה לעשות לנו את זה? אנחנו הזקנים של היום. אתם הזקנים של מחר.
היו"ר, נעמי בלומנטל
אל תאשימי אותם. יש להם חוק. אם יש לך טענות, רק לחברי הכנסת. בסדר? מי

שחוקק אח החוק זה חברי הכנסת.
דורינה שלומונוביץ'
בני אדם עשו את החוק, בני אדם יכולים לשנות את החוק. החלטנו לפני זה,

שאנחנו לא נסכים. אנחנו מאד מבקשים שתעזרו לנו, כי לא נסכים. אם אנחנו צריכים

להלחם, אז נלחם עד הסוף. אין לנו ברירה.
היו"ר, נעמי בלומנטל
רציתי לשאול אותך, מר סימן-טוב. מכיוון שאתם זכיתם, אני מבינה, בראשון לציון

ואני בטוחה שאתם חברה טובה ומוצלחת, האם לא חשבתם על איזו שהיא אפשרות

להיענות לפניות או משהו מה?
אברהם סימן-טוב
אני קודם כל מקבל את המחמאה שלך, שנתקבלה גם מגורם אובייקטיבי ואמרנו את

זה פה לגברת. מכון ברוקדייל בהזמנת משרדי הבריאות והשיכון, הזמין סקר שביעות רצון

דיירים מההוסטלים בכל הארץ, של כל החברות הממשלתיות. לשמחתי, ואני אומר את זה

בכל הצניעות, פתות זכתה במקום הראשון.
טובה לב
סליחה, אי/ קשר. זה היה לגבי הוסטלים ישנים. לכם היו תקציבים ולאחרים לא היו

תקציבים; זה לא נושא הדיון בכלל.
יוסי שריד
אבל טוב שהם זכו. הוסטלים ישנים, ישנים. גם בישנים אפשר להיות גרועים. הם

היו טובים, נהדר.
טובה לב
כי הם קיבלו תקציבים ואחרים לא.
אברהם סימו-טוב
אני מבקש לציין פה, כי חברת פחות החזירה תקציבים למשרד הבינוי והשיכון

מניהול ההוסטלים שעליהם זכינו במקום הראשון. חוץ מזה, אני מדבר פה על עמידר. אתם

עושים עוול לדיירים. אתם קוממתם דיירים בכל המקומות שהפסדתם את ההוסטלים ואני
מודיע לכם, ואומר כקול לפרוטוקול
אתם קוממתם את הדיירים, לא הסכמתם להגיש

הצעות, לא זכיתם, הפסדתם את ההוסטלים ועשיתם צעד לא הוגן כלפי הדיירים. כתוצאה



מהערעורים שהובילה חברת עמידר, אני צריו לקבל את האור הירוק ממשרד השיכון,

מהועדה לפניות הציבור ומהועדה לעליה וקליטה ובסוף זה יגיע אולי למליאת הבנסת.

אנחנו נתבקשנו על ידי משרד השיכון להמתין ואני חושב שכר צריך לנהוג ולתת לועדות

הכנסת לדוו.
יוסי שריד
שואלת היושבת ראש שאלה מאד חשובה במקרה הזה. האנשים מרוצים. מה לעשות?

זה באמת יוצא דופן אגב, שאנשים מרוצים. שואלת היו"ר: מכיוון שהם מרוצים ומכיוון

שאתם זכיתם במכרז, האם אתם יכולים להתחשב בבקשה של הדיירים- ולהחזיק שם את

אותו צוות?
אברהם סימן-טוב
אני מתחייב כאן, שהשאיפה שלנו היא להשאיר כל אדם, בוודאי אחרי שאנחנו

שומעים ורואים שכולם שבעי רצוו. אנחנו לא נלר ונגיד בואו נפזר את ההפגנה תיקח

חדשים. יש לזה יתרוו עצום. אחרי שאני שומע אותה ח טפשות מצידי ללכת לחפש אם בית

אחרת.
יוסי שריד
בדיוק. מה אתם רוצים. בינתיים הוא מגלה רצון טוב. מה קרה? גם כן לא טוב?
אברהם סימן-טוב
אני כתבתי את זה לראש העיר. אני אומת השאיפה שלנו והרצון שלנו זה שהצוות

ישאר.
היו"ר, נעמי בלומנטל
אני הייתי באמת פונה אליכם וגם מודה לחבר הכנסת שריד. תיצרו קשר עם

הדיירים.
אברהם סימן-טוב
בינתיים הם מקוממים את הדיירים.
דורינה שלומונוביץ'
סליחה, אדוני, זה לא נכוו. אנחנו לא ילדים קטנים שיבואו להגיד לנו תעשו כר יכה

אנחנו מרגישים איר אנחנו חיים.
יוסי שריד
מר סימו-טוב, אנחנו נותנים לר אור ירוק, שתיקת את אנשי הצוות. אז גם תהיה

רגיעה במקום והכל יהיה בסדר.
היו"ר, נעמי בלומנטל
הם כתבו מכתב, תתייחסו אליהם. תבואו, תדברו אתם.
דורינה שלומונוביץ'
שנתיים וחצי לא ראינו אפילו טלפון אחד. אז ככה ההתייחסות?
אברהם סימן-טוב
ברגע שקיבלנו את המכתב פנינו למשרד השיכון ונתבקשנו בשלב זה לא להכנס

לעניין.
יוסי שריד
אני רואה שזה עומד להסתדר.
היו"ר, נעמי בלומנטל
מר שריד, תודה רבה. אני רוצה לשאול את הגברת איילה שפירא ממשרד העבודה

והרווחה. תני לנו קצת מההתרשמויות שלכם. אתם הלא באמת מומחים בנושא של טיפול

בקשישים או אזרחים וותיקים. מה היית אומרת על חוק חובת המכתים במקרים האלה, גם

למשרד השיכון וגם למשרד הקליטה. מה היית יכולה להוסיף לדיון?
איילה שפירא
חוק המכתים כשלעצמו, אני חושבת שהוא חוק טוב. אבל כמו כל חוק, צריך

לאפשר בו גמישות מסויימת ויתכן שהנושא הזה היה צריך ליפול לחלק הגמיש של החוק

ולא לחלק הקשיח. לעצם העניין, אנחנו מאד ערים לכך שכל מעבר וכל שינוי מעורר חרדה.

אין לנו ספק, גם בלי שמישהו ילבה את זה, שאדם מתרגל. אני חושבת שבאמת, אחד

ההישגים היפים של המדינה זה הנושא של דיור מוגן. סך הכל אלפי קשישים נמצאים היום

במסגרת. הצרוף הזה, של משרד הבינוי והשיכון שדואג לקורת גג ושל משרד העבודה

והרווחה שדואג לרווחתו האישית של הזקן, יצר את הבית שבאמת מהווה - כמו ששמענו

כאן מהגברת שלומונוביץ' ומאנשים אחרים - מקום טוב בהחלט לאנשים.

בחוזה שבנינו, ובנינו אותו לאורך זמן ומתוך מחשבה מעמיקה, חייבנו את החברה

שמנהלת, לא משנה אם בעקבות מכת או בעקבות פטור, במספר גורמים חשובים מאד

שיבטיחו את רווחת הקשיש. זה הנושאים של אם בית, עובד סוציאלי, פעילות חברתית

ואחזקה ונקיון. זאת אומרת, לאפשר לבית לעמוד על רמה מבחינת תחזוקה וגם לאפשר את

הטיפול האישי בזקן. דרך אגב, לנושא של עובד שלא מרוצים ממנו יש סעיף בחוזה,

שמאפשר לנו כמפקחים לדרוש מהחברה - והיא חייבת לעמוד בזה - לפטר את העובד אם

אנו מוצאים שהוא לא היה בסדר. אנו שולחים פיקוח מקצועי, כך שיש פתרון גם לנושא

הזה. בעיקרון, החרדה קיימת. אנחנו בהחלט חושבים, שהיות ואולצנו על ידי חוק המכתים,

החברה הזוכה תמשיך להיות מפוקחת על ידינו ותחוייב באותם התנאים. לא משנה מה

המחיר שהיא תשלם לעובדים, היא תחוייב לעמוד באותם תקנים של כח אדם ואנחנו נמשיך

ונפקח עליה עם עין קצת יותר פקוחה, על מנת שתקיים את כל התנאים.
היו"ר, נעמי בלומנטל
עכשיו תאמרי לי, גברת שפירא. אנחנו שומעים ופוגשים פה ופגשנו גם בעבר,

דיירים בדיור מוגן שמאד מרוצים מהצוות או לפחות מרובו. זאת הרי העבודה שלכם

לבדוק, לפקח, לדבר אתם, לראות את האמת. לראות שאנשים לא מוסתים ושהכח שיש

למטפל על מטופל לא מנוצל לרעה. לאור ההתרשמות שלכם, האם הייתם יכולים לתווך,

כך שאותן חברות שזכו באותם מקומות יוכלו להמשיך להעסיק צוות גם אם הוא עובד

בחברה אחרת?
איילה שפירא
אני חושבת שאפילו בלי הדיווח שלנו, אבל בוודאי אתנו, החברות מאד מודעות לזה

שיציבות היא מילת המפתח וכל חברה שתוכל לא תבצע זעזועים. זה ברור לנו. השאלה

היחידה שעומדת, היא כמובן המחיר, התשלום, שיקבע אם להמשיך להעסיק את אותו כח

אדם או לא. קודם כל, שמענו שבחלק מן המקומות זכתה אותה חברה, אז שם וודאי לא יהיו

זעזועים. אבל לגבי החברות שהחליפו, אנחנו בהחלט נדרוש ונעמוד על כך שימנעו זעזועים.

במידת האפשר, כמובן, כי אי אפשר לחייב חברה לשלם את מה ששילמה החברה הקודמת..
היו"ר, נעמי בלומנטל
אולי היא מוכנה לשלם יותר. אולי היא חסכה במקום אחר. אנחנו לטובת הקשישים.
איילה שפירא
זה משק סגור. כל הוסטל זה משק סגור.
יורי שטרו
היא מוכנה אבל אין לה. גם כאשר זכתה אותה תברה, היא זכתה במכת במחירים

אחרים מאשר היו לה לפני כן ולאוו דווקא יוצא מכך שהיא תשאיר את אותו צוות ואותו

הרכב כח אדם. זו אותה חברה בגירסה אחרת. היא הלכה למכת, ואם קודם, נניח, התקציב

שלה היה 30 אלף שקל, היא זכתה במכרז ב 10,000 שקל.
היו"ר, נעמי בלומנטל
את מייצגת, גבירתי, את שיקמונה. מה שמך?
דלית אופיר
אני מייצגת את שיקמונה. שמי דלית אופיר. אני מנהלת היחידה לדיור מוגן ושרות

סוציאלי בשיקמונה. נמצאים פה גם שני דיירים מהבית שיצא למכת בחיפה. אנחנו מנהלים

את חיפה, אור עקיבא וקריית חיים, שהוא במתכונת הוותיקה. יש פה גם דיירים שלנו,

שיכולים להביע את דעתם ולספר על רמת החברה שלנו. אני פשוט המומה ממה שאני

שומעת פה. כי להתנגד למכת או לבדוק אפשרות להאריך פטור גם אנחנו ניסינו, כמו

שאומר מנכ"ל פתות. ניסינו עוד לפני המכת, ברגע שפורסם, לפני שנה. אנחנו מודעים לא

פחות מכולם לכאב של הדיירים ולקושי שלהם ושל הצוות. עברנו בדיוק את אותם שלבים

וכולנו מרגישים מבחינה רגשית אותו דבר.
היו"ר נעמי בלומנטל
סליחה, באופן מעשי, אתם הייתם אחראים על שלשה בתים ועכשיו זכיתם בעוד?
דלית אופיר
היינו אחראים על שלשה בתים. אחד מהם, באור עקיבא, כבר היה במכת. פשוט

בית חדש. הבית בחיפה ניגש עכשיו למכת חכינו בו מחדש ובעוד שלשה בתים של עמידר

בישובים אחרים. אני חושבת שלא כל האינפורמציה נמצאת כאן על השולחן. נכון שגם

גברת חריש וגם גברת שפירא הדגישו בשם משרדי הממשלה, אבל אני חושבת שחלק
מהאנשים פה התעלמו
הדברים נבדקו, כולל התחשיבים, ההצעות, הספרים וכל הניהול.

הפערים שנמצאו בהצעות נובעים ברובם מן הרווח של החברות ואני גם מבינה מה שאמר

מנכ"ל פתות. הוא חייב להרוויח, גם אנחנו חייבים להרוויח. השאלה היא כמה. אנחנו

בפרוש הולכים על הגבול הדק הזה. התחייבנו, גם כלפי המשרדים וגם כלפי הדיירים, שלא

ייפגעו כהוא זה לא הצוותים ולא הדיירים. לפחות בבתים שלנו. בבתים החדשים בוודאי

שאנחנו לא מכירים את הצוותים. אבל גם לנו אין שום כוונה ושום רצון לזעזע או להחליף.

זה גם נוח לנו שצוות שכבר עובד ומוכר ימשיך. הרי אין שום הגיון בלהחליף. למה לי

לחפש עובדים כשזאת השקעה מאד גדולה גם להכשיר וגם לחפש.

עמידר הביאה פה בתים מסויימים. יש לנו בתים אחרים שבהם זכינו, בנצרת

ובעפולה ונציגי וועד הבית שלנו בחיפה שנמצאים פה יכולים לספר איך הם מגיבים

לשימוש שעשתה חברת עמידר בהם ואיך הם מחכים שאנחנו נבוא. מנצרת ועפולה באו

וועדי הבתים לבקר בבית שלנו, כי הם חששו אחרי שזכינו. באו, ביקרו. שאלו את הדיירים,

דיברו איתם, ראו פעילות בבית, הבינו איך אנחנו עובדים. אנחנו לא חברה פרטית ולא

חברה שנולדה היום. את ההוסטל בקריית חיים אנחנו מנהלים כמעט עשרים שנה. לבוא

ולהגיד שאנחנו לא חברות מקצועיות או לא חברות עם שיקול למען האזרח ולמען טובתו,

זה לא נכון.
היו"ר נעמי בלומנטל
לא. לא אמרו דבר מה. דובר על כך שאנשים משלמים עוד תוספות על נקיון.
דלית אופיר
זח שקר. אני לא יודעת על סמך מה מישהו מעז להגיד במקום בזה, בהיכל כזה,

דברים כאלה. אבל יש חובה בחוזה, החוזה הוא חוזה חוקי. כתוב בו מה מותר לקחת ומה

אסור לקחת. בואו לא נדבר על מה שעמידר לקחה במקומות אחרים. אלה דברים ידועים.

נמצאים פה הפקידים שעשו את הביקורת ואני לא רוצה להגיד, הם -יודעים. גם לנו יש

תמונות. אפשר אולי לשמוע מהדיירים.
היו"ר. נעמי בלומנטל
אדוני, מר לדרר? מאיפה?
שלמה לדרר
אני מחיפה. מרחוב רד"ק. אני יכול להעיד על עצם ניהול ההוסטל הזה, ששיקמונה

מנהלת את זה בצורה הכי טובה והכי יעילה שהיא יכולה לתת. איו זה מרנבטא. אני וותיק

ואני רואה את העולים החדשים שבאו מרוסיה ואין בכלל נושא חגים אצלם, לדוגמא. כמעט

אין להם מושג בזה. שיקמונה נתנה להם את הצביון ואת העזרה, בכל המובנים, על מנת

לתת להם את התחושה ואת המשמעות של החגים. זאת אומרת שיש פה לא רק עבודה,

אלא נותנים לאנשים לחוש את השייכות שלהם למקום הזה ולישראל. אותו דבר לגבי

טיולים, למשל. זה לא שרק נותנים טיולים, אלא נותנים גם הסברים. נותנים להם תחושה

של שייכות לארץ מכל הבחינות. זה נכון גם לגבי כל השרותים. כל הפעילויות החברתיות

שהם עושים הן ברמה גבוהה ביותר.

אנחנו, בזמנו, כשהתחיל המכת הזה, מאד התנגדנו לו, מפני שלא הבנו מה פתאום

יוצא מכת על דבר שהוא קיים וטוב ומנוהל בצורה הכי יעילה.
היו"ר, נעמי בלומנטל
אתם מרוצים. כולם או רק אתה?
שלמה לדרר
מרוצים במאה אחח. כולם. אני מדבר בשם כולם.
דלית אופיר
יש פה עוד נציג של וועד הבית.
זויה לזרוב
אני יכולה למסור לך את התמונות כדי שתראי איר כולם מרוצים.
יורי שטרן
אנחנו מומחים לעשיית אלבומים.
שלמה לדרר
אני מבקש להוסיף. אני אדם ניטרלי. אין לי שום אינטרס, לא שיקמונה ולא מישהו

אחר. אני מבין את התחושה שלנו. אני מבין את מה שמרגישים. זהו.
רולנד להב
אני חייב להודות שבהרבה הוסטלים, העולים מנהלים את הצוותים והם קובעים את

ההווי ואת האופי. זה אני חייב להודות. בהרבה מאד מקומות, ברובם, העולים בעצם

מנהלים את הבית.
יורי שטרן
יש משהו סטטוטורי? נגיד, מועצת הדיירים או תעד הבית של הדיירים?
רולנד להב
יש וועד. העולים בעצמם בוחרים אותם. אני סומך עליהם.
אורה חריש
אנחנו בחחה מחייבים הקמת וועד.
היו"ר נעמי בלומנטל
גברת לב, את מחברת עמידר. גם עליכם אנחנו שומעים עליכם דברים טובים. אני

מוכרחה לומר, אנחנו שומעים דברים טובים על כל החברות. אני רק מחכה כבר להגיע

להוסטל מה. כל כך נשמע טוב. אני אף פעם לא אהבתי את החיים כמו שאתם אוהבים את

החיים. תעשו לי פרוטקציה.
טובה לב
גברת בלומנטל, אנחנו באמת מזמינים אותה
וולנטיו ברנובסקי
תרשי לי לדבר רוסית. אני חושב שיש פה מישהו שיכול לתרגם.
סופה לנדבר
הוא כתב לי מכתב לפני שהבאתי את זה לוועדת פניות הציבור. אני אומרת לו

שיספר למה הוא לא רצה להחליף את החברה.
וולנטין ברנובסקי (מתרגם יורי שטרן)
הוא אומר שהם מתנגדים לעריכת המכחים כפי שהם בצורתם הנוכחית, משתי
סיבות
גם מבחינת חילופי אדמיניסטרציה שכבר צוינה פה, שאנשים מבוגרים מתרגלים

לאלה שמטפליס בהם, וגם בגלל שזרימת הכספים והזרמת הכספים לטיפול ולאחזקת

ההוסטלים יורדות כתוצאה מהמכרזים.

נוסף לטיפול פיזי במרכיבים הפיזיים של המקום יש גם עבודה סוציאלית, עבודה

קהילתית תרבותית וטיפול בבריאות. הוא אומר שהמרכיבים האלה אינם מופיעים בתנאי

המכת או בחתימ. אין שום חיוב ואין שום קריטריונים שמדברים, למשל, על כר וכר שעות

לימוד עברית, או כך וכך טיולים כחלק מהמכרז.
היו"ר נעמי בלומנטל
נראה לי שהמכרזים מאד מפורטים.
סופה לנדבר
לא. זה מוגדר. זה מוגדר בסל רווחה.
היו"ר נעמי בלומנטל
הלא יש את המומחים והחוזים מאד מפורטים.
אורה חריש
יותר מוח, אני שוב אומרת לדיירים שהם יכולים לפתוח את החוזה ולעמוד על

הזכויות שלהם כלפי החברה.
וולנטיו ברנובסקי (מתרגם יורי ש טרו)
הוא עומד על כך שאיו חתה או מסמך כתוב שמבטיח להם את ההטבות או השרותים

האלה בחלק הקהילתי התרבותי. הובטח להם על ידי החברה ששום דבר לא ישתנה לרעה.

יש להם קשר שוטף וחילופי מידע עם שני הוסטלים בנצרת ובעפולה.
סופה לנדבר
הוא מדבר על הלחץ שיש על האנשים שגרים במסגרת ההוסטל של עמידר.
וולנטיו ברנובסקי ומתרגם יורי שטרו)
אני אתרגם את מה שהוא אמר. אנשים מנצרת ומעפולה אחרי שראו את סל

השרותים שלהם ואת החנאים שלהם, חזרו הביתה עם דרישות נוספות. ביו היתר כי אם

הבית בעפולה לא יודעת רוסית, כאשר כל הדיירים הם דוברי רוסית.
נדה צ'וז'וי
היא יודעת אידיש.
טובה לב
היא דוברת רומנית ואידיש.
יורי שטרו
רומנית ואידיש. סבתא שלי כבר לא דברה אידיש. מי אמר לכם שאידיש זו שפת אם

של יהודי רוסיה, באמת.
סופה לנדבר
הנה יושבת אשה שלא מדברת מילה ברוסית והיא חיה בהוסטל.
נדה צ'וז'וי
הם מסתדרים מצוייו.
וולנטיו ברנובסקי (מתרגם יורי שטרו)
הדבר השני שהוא אמר, זה שעמידר הכניס את תושבי ההוסטלים האלה למתח.

מספר חודשים הטרידו רשויות עמידר את דיירי ההוסטלים האלה עם כל מיני רעיונות

יצירתיים כמו תשלום נוסף על חשמל, תשלום על עוד משהו והם היו נורא במתח.
נדה צ'וז'וי
אני רוצה להגיד כמה דברים. קודם כל, אני מצטערח שתברת שיקמונה חשבה שיש

לי משהו נגדה. אני לא מאשימה את החברות. לדעו1י מה שקורה עם חוק המכחים זה גועל



נפש. ברור שכל הדיירים שגרים עם החברות שלהם מרוצים מהוזברה. הם התרגלו והם

מרוצים כמו בהוסטל בחיפה, בראשון לציון, פרדס חנה וכולי.

דרך אגב, אני רוצה להגיד שעניין המכרזים לא קשור רק להוסטלים שאנחנו מדברים

עליהם. זה קשור לכל ההוסטלים החדשים ואני מקבלת צלצולים מכל ההוסטלים, אלה

שבמכרז ואלה שאמורים לצאת למכת, מדיירים שדואגים מאד. הם מתארגנים ואומרים:

"אנחנו תומכים בכם ונמשיך את המאבק. אנחנו לא ניתן לקיים את החוק הזה, כי מה

שהחוק עושה זה להוריד כל שלוש שנים את המהיר ואת העלויות של ההוסטלים. זאת

עובדה.

אני הכנתי וחילקתי ושלחתי לכל חברי הכנסת תחשיב של הוסטל. אני עשיתי

חשבון כמה עולה הוסטל לעמידר ולחברה אחרת. כמה עולה צוות עובדים, כמה עולות כל

המערכות, כמה עולות פעילויות חברתיות. עשיתי חשבון מה וקיבלתי סכום של 40 אלף

שקל פחות או יותר. גברת חריש אמרה ששיקמונה מקבלת עכשיו תקציב של 10,000 ש"ח +

15 אלף מהדיירים, שזה 25 אלף. יש הבדל של 15 אלף שקל. אז סליחה, איך אתם יכולים

לעמוד בתקציב הזה? לכן, אני לא מאמינה שחברה חדשה יכולה להחזיק את כל הצוות.

אני רוצה לומר לגברת שפירא שמלמדת בקורס שאני לומדת, של אמהות בית.

בראיון אחד שהייתי בו ודברתי עם אחת המדריכות היא אמרה שעמידר היא החברה היחידה

שמחזיקה צוות עובדים מה. כי בהוסטל שלנו עובדים עשרה איש, רבותי. בהוסטל של

שיקמונה, בחיפה, אם הבית לא מתגוררת. בהוסטל באור עקיבא עובדים רק זוג. באיזה

משכורת אני גם יודעת. זוג צעירים, שהוא עובד גם כאב בית וגם כאיש אחזקה ואשתו

עובדת בחצי משרה.
דלית אופיר
ואת לא עובדת עם בעלך?
נדה צ'וז'וי
אני עובדת. אבל אני מקבלת שתי משרות מלאות.
דלית אופיר
גם הם מקבלים משרות. זה לא תפקידך לבדוק אותם.
נדה צ'וז'וי
לא. זה לא נכון. אני לא רוצה להתווכח. יש אפשרות לבדוק כל התנאים האלה.

אבל, חברת עמידר מחזיקה עשרה אנשים ועם תקציב של 25 אלף שקל אתם לא תוכלו

להחזיק את הצוות הזה. זו עובדה ואין מה להתווכח.

אבל, שוב אני אומרת, שאין לי שום דבר נגד שיקנזונה. אולי זו חברה טובה, לא

פחות טובה מעמידר. אין לי ויכוח עם זה. פה מדובר על חתקציב. אני לא מבינה. על יד

ההוסטל שלנו יש בית אבות ומועדון יום לקשישים ואני שאלתי אותם אם יש להם מכת. אם

מורידים להם את התקציב כל שלוש שנים. הם אמרו: "למה, מה פתאום? התקציב שלנו

צמוד למדד וכל שנה אנחנו מקבלים תוספת''. אז אני לא מבינה למה המדינה שלנו מתחילה

לחסוך כסף מזקנים ומעולים חדשים שרובם מרוסיה. למה לחסוך כסף מהפרוייקט הזה? זה

מה שאני לא מבינה. ואם רוצים לדעת את הדעה שלי על הצוות ועל עפולה, אני מכירה

אותם. זה לא נכון מה שאתם אומרים. הם מאד פוחדים. הם מתקשרים אלי כל יום והם לא

רוצים שעמידר תצא. למרות ששמואלה בעפולה לא מדברת עברית, אנשים התרגלו אליה

ורוצים שהיא תשאר. הם לא כל כך מצפים שאתם תבואו. סליחה. זה לא נכון.
סופה לנדבר
זו לא הסיבה שיחליפו אותה. היא לא מדברת עברית. לא יחליפו רק אותה. יחליפו

עוד כמה אנשים. אבל זה לא משנה. גברת בלומנטל, יש פה עוד דבר מסויים. שיקמונה זאת



חברה עירונית של חיפה. אולי יש פה איזה שהוא פגם. אני לא מכירה את החברה, אבל

וזברה עירונית צריבה לצאת ממסגרת העיר וצריבה להתחיל לטפל בהוסטלים?
אורה חריש
זה על פי תקנון החברה.
סופה לנדבר
עמידר החברה הכי טובה שמטפלת בהוסטלים.
היו"ר, נעמי בלומנטל
בואו נשמע עבשיו את הגברת טובה לב מחברת עמידר ולמה אתם כל כך עצובים.

אני רואה שאתם הכי עצובים.
טובה לב
אני רוצה לשבח את משרד השיכון, משרד הרווחה ומשרד הקליטה על המודל המאד

מוצלח של ההוסטלים. אני באמת רוצה לשבח אותם. המודל מעולה. אנחנו שומעים את זה

ורואים את התוצאות של המודל בעיני כל הקשישים של כל החברות. אבל על איזה נושא

מדברים? מדברים על המודל הבסיסי, שכאשר בנינו אותו עזרנו - בגלל הנסיון העשיר שלנו

בנושא ההוסטלים - במהלך. ישבנו שעות על גבי שעות לגבי המודל הפיסי והחברתי,

ולבסוף הקמנו מודל משותף שהיווה דגל לפעילות הזאת. לכן כל הקשישים האלה בדיורים
המוגנים החדשים מאושרים. אני אומרת
הנה פעם מדינת ישראל עשתה דבר נפלא, פשוט

פנטסטי, באמת ובתמים, שאין אף אחד שבא בטענות לגביו ואומר שמשהו לא בסדר. אז מה

קרה? יצא חוק חובת מכתים. אני לא מאשימה את משרד השיכון כי חייבים לבצע אותו.

אבל תראו למה הוא גרם. הרי הבסיס של חוק חובת מכתים זה התלת עלויות למדינה, לא

בזבח כספי ציבור.
היו"ר, נעמי בלומנטל
לא. זה לא רק זה. הלא כשאתה פותח את השוק הכוונה שלך היא, שבמקום שיהיו

הוצאות בירוקרטיה ועלויות מעל ומעבר, ותעסיק אנשים ומצבת כח אדם, יש תחרות. מנסים

להשיג באותה עלות יותר. הלא אלה כספי ציבור בסופו של דבר.
טובה לב
נכון. אז תראי מה שיצא מתוך ארבעת המכתים האלה שעמידר מוציאה מידיה.

הוסטל אחד בראשון יוצא לפתות. שמעתם איך ראשון מנוהלת, אני לא צריכה להגיד. זאת

לא שטיפת מוח ולא כלום. את מתמנת ויכולה לבוא בכל עת. גם גברת שפירא ממשרד

הרווחה וגברת חריש היו שם. הן יודעות איך זה נראה. יוצא, שהמכת הזה יוצא מידי עמידר

עם כל עוגמת הנפש של הדיירים ובזבח כספי הציבור של שעות על גבי שעות של עבודה,

על מה? על 500 שקל לחודש. רבותי, 500 שקל לחודש מצדיק את כל הבלגן הזה במשק

בנושא הזה? אני לא חושבת כך. אם מישהו חושב שיוכיח לי.

לגבי שלושת ההוסטלים האתרים, של הצפון. אמרו נכון, ששיקמונה מנהלת הוסטלים יפים

בחיפה. אבל באיזה סכומים ניהלה אותם? היום היא מציעה 10,500 שקל, + עוד 10,000 או

12 אלף של דיירים, זה 22 אלף שקל. בו בזמן שוועדת המכתים של משרד השיכון אמרה

שבפחות מ 18 אלף שקל זה לא ניתן לביצוע. מבקרת המדינה בדו"ח שלה כתבה שרואי

חשבון של משרד השיכון קבעו מחירים של 30 אלף ש"ח להוסטל. רבותי, יכולים לבוא

ולספר סיפורים. זה לא זה. הוסטל לא ינוהל ב 10,500 שקל. המחירים שעמידר הגישה

במכת בהוסטלים שהיא ניהלה, הם עלויות אמיתיות של כוח האדם ששמעתם מה הרמה

שלו, של הוצאות מים, חשמל, מערכות. אז אני רוצה לדעת, במה הולכות החברות שזכו

לקצץ? במים, בחשמל, בגנרטור? במעלית? בגלאי אש? בעובדת סוציאלית? במה? זה פשוט

לא ניתן. תודה.
יפתח נאור
אני רוצה רק להשלים את הדברים של גברת לב. אני מנהל אגף הכלכלה בעמידר.

הנושא של המכרזים עשה טוב מההיבט של המדינה ברמות מסויימות. הוא הוריד את

המחירים והשיג את מטרתו. אבל אנחנו רואים לאורך זמן, במהלך השנתיים וחצי האחרונות,

בהן יצאו אולי עשרים מבתים, שהמתירים נעים בין 20 אלף ל 25 אלף שקל. זו לא רק

חברה אחת שמציעה את המחירים הללו, אלו גם ארבע חמש חברות משכנות אחרות

שזוכות. כלומר, זה לא רק שאני, בעמידר, שוקד על לנסות ליעל ולהוריד את המחירים. גם

הקולגות שלי בחברות האחרות, מגיעים כנראה כולם למסקנה, שיש רמה מסויימת של מחיר

לחתה של משרד השיכון. כנראה שאפשר לנהל את זה ברמות רווח מאד נמוכות בסידרי

הגודל האלה. כאשר נוצר מצב שפתאום המחירים יורדים בחצי, כלומר 10,000 שקל, משהו

קרה כאן. משהו לא הגיתי. אנחנו רואים לאורך זמן מה את המחירים ופתאום המחירים

ירדו. יש כאן משהו שצריך אולי לחשוב עליו.
היו"ר נעמי בלומנטל
תשמע, אפשר ללכת לוועדה לביקורת המדינה. אני לא יודעת. אני רק אומרת דבר

אחד. יתכן, שיש באחת החברות יותר עבודה התנדבותית, לדוגמא. אז יכול להיות שאפשר

באותה עלות להשיג יותר מתנדבים.
סופה לנדבר
חכי, אני עוד לא דיברתי. לי אין עניין, לא עם עמידר ולא עם עמיגור ולא עם

שיקמונה. אני הייתי בהוסטלים האלה. בהוסטל בפרדס חנה אני טיפלתי כאשר הם היו

עדיין בחורבות של חדרה. שם היה מצב של קטסטרופה. אני טיפלתי בהם חודשים והייתי

בהוסטל הזה עד שהעבירו אותו לפרדס חנה ובגלל זה נורא כואב לי לראות מה קורה. אף

על פי שחיפה פנתה אלי, לא לקחתי בחשבון מי גר שם, אנשי ישראל בעליה או אנשים

ממפלגה אחרת. הזמנתי אותם לוועדה לפניות הציבור ואני תושבת שאת צודקת. זה עניין

של הוועדה לביקורת המדינה. למה? בגלל שאני חושבת שגם את, עכשיו,עם הרצון הכי טוב

וגם רפי אלול, קודם, לא הייתם מסוגלים לעשות כלום. יש פה עיקרון. לא משנה אתו חברה

זו. העיקרון הוא שיש עלות ומולה קיימים שרות ואנשים. אלה שלשת הגורמים שעומדים

מולנו. זה לא שמישהו רוצה להרוויח על חשבון הקשישים או מישהו רוצה להוריד את רמת

החיים שלהם. אבל, באופן טבעי, כאשר העלות היא קצת יותר או הרבה יותר ממה שהציגה

החברה יש פה פגם. כנראה שאנחנו צריכים לפנות לוועדה לביקורת המדינה ולהעביר את

זה אליה. אגב, רפי אלול אמר כבר אז למשרד השיכון לעצור את המכח הזה. אנחנו ראינו,

במשרד הקליטה, שכאשר יש משהו שצריכים לפטור אותו ממכת, פוטרים ממכת.

העיקרון שלנו, זה השרות שאנחנו צריכים לתת לאותם עולים. כולנו מדברים

בסיסמאות. זה לא משנה חיפה או עמידר או עמיגור. היינו בהוסטלים האלה וראינו איך הם

חיים. אדם מבוגר הוא לפעמים כמו תינוק. הוא צריך אותו טיפול וקצת יותר. בפרדס חנה

יש עוד דבר אחד. כאשר את תבקרי שם את תראי שההוסטל מצויין, אבל הוא לא נמצא

בתוך העיר, אלא מחוץ לה. זאת אומרת, אם בחיפה יכולים לקבל שרות במתנ''ס, בסביבה

או באיזה שהוא מקום, לקחת אותם לתיאטרון, או יכול להגיע ילד ולקחת אותם לאיזה

שהוא ארוע חברתי, פה הם צריכים לקבל את כל זה בתוך ההוסטל תה משמעותו עלויות.

יושב ראש הפורום ואני, כיושבת ראש התאחדות יוצאי ברית המועצות וכל יוצאי ברית

המועצות יכולים להגיד שבן אדם מבוגר צריך, פשוט, את חיי החברה. מפני שבלי זה הוא

ימות. 500 שקל הפרש? אפילו כמה אלפים. חסכון של כמה אלפים ולהרוס את האנשים

האלה, אני חושבת שזה לא בסדר.
היו"ר, נעמי בלומנטל
אני רוצה לסכם את הדיון. יש חוק במדינת ישראל, שאינו קשור למשרד השיכון או

למפלגה. אף פעם לא נשאל מה הזהות המפלגתית, לא את עובדי המדינה, שכל אחד מהם

יצביע מה שהוא רוצה להצביע, ולא את הקשישים. אנחנו ברוך השם דמוקרטיה. כל אחד

מתרשם ממה שהוא רואה באמצעי התקשורת, ומהשכנים ומתמכרים. כולם אנשים חכמים

ולכל אחד מהם צריך לתת את כל הקרדיט שאפשר והם יצביעו לפי ראות עיניהם. זה לא

צריך להיות שיקול. באח המדינה, למעשה הכנסת, ויצאת עם חוק חובת מכתים. אני לא



חושבת שבידינו הסמכות לשנות את החוק. נגיד שאנחנו באים ואומרים: בטל ומבוטל

המכרז. יצאו בג"צים. משום שהיה מכת כדת וכדין, עבדו גם אנשי עמידר עם כל הנסיון

שלהם וגם אנשי משרד העבודה והרווחה שאני שומעת חרבה טובות על המומחיות שלהם

בטיפול בקשיש, כולם ניסו לצאת עם המכת הכי מפורט שאפשר והגיעו למה שהגיעו.

מבחינת הטוב תיכף נראה. מבחינת הרע, האפשרות היחידה שיכולה להיות היא, שנגיד

ובעוד שנה לא תהיה ברירה, באים ומגישים תלונות. החברה הזאת זכתה לשלוש שנים, לא

עמדה במכת ואנחנו מבקשים לבטל את זה.
יוסף מנדלביץ'
זה קודם להכנס לבוץ, אחר כך להשתדל לצאת ממנו.
היו"ר, נענזי בלומנטל
לא, לא. תסלח לי. מר מנדלביץ, לא בטוח שזה בוץ כי אף אחד לא ניסה. אני

שומעת, שלא מעט מהאנשים שמעידים כאן, אמרו בפעם שעברה מילים לטובת עמידר והיום

הם מדברים לטובת חברה אחרת. אני לא חושבת שזה נכון לנצל את הרגשות שלהם ולדבר

בלשון של בוץ או לא בוץ. הרצון של כולם הוא הטוב ביותר.
יוסף מנדלביץ'
אבל, מי יגיש את התלונות. הזקנים האלה? הלא אין להם כח.
היו"ר, נעמי בלומנטל
אני רואה שיש להם. לא. תסלח לי מאד. יש תוק במדינת ישראל. אני לא חושבת

שאנחנו חברי הכנסת, שדאגנו שיהיה חוק, נהיה הראשונים להפר אותו. לפיכך, אני לא

רואה כרגע אפשרות לעשות משהו. בבקשה, אנחנו יכולים להמליץ עד מחרתיים לשנות את

החוק. יכול להיות שזה יהיה טיעון בבג"ץ שהוועדה המליצה. אני יכולה לפנות לחברת

הכנסת לנדבר, לחברי הכנסת האחרים, ולהמליץ שאנחנו נשנה את החוק דווקא לגבי הנושא

הזה, שהוא כל כך רגיש.
לדוגמא
יכול להיות, שזה יידון בוועדת חוקה ויהיו שם חברי כנסת אחרים שיחשבו

דברים אחרים. גם אם נפתח את זה לדיון פה יהיו חילוקי דעות. עובדי משרד הקליטה,

עובדים שעובדים היום, שחלקם דואגים לפרנסתם והקשישים הדואגים לטיפול שהיה להם,

את כולם אפשר להבין. אבל החוק קיים. אמרה בצדק חברת הכנסת סופה לנדבר בדיון קודם
באשר לאותם מקבצי דיור
"למה לא הלכו למכרזים?" משרד הקליטה מיד נסוג בו ואמר:

"אנחנו מיד יוצאים למכת. ניתן לנו פטור ע"י החשב וזה חוקי''. אולי החשב מתחרט שהוא

נתן להם את הפטור. נתנו להם את הפטור בגלל שהיתה מצוקה ורצו לפתור אותה מהר.

אולי היתה טעות. בזה נגמר הפטור ויוצאים למכת. אתה חושב שאין לי תסכולים מהדברים

האלה? גם לי יש תסכולים. אתה רוצה להכניס אנשים טובים, יש וועדת מכתים והיא

קובעת.

המדינה מנסה, אני לא יודעת אם היא מצליחה, להיות אובייקטיבית. מנסה להיות

טובה יותר. זח אני אומרת לכיוון הרע. אני גם נתקלתי בזה. אני יו"ר אגודת "אל-סם",

שהיא אגודה התנדבותית. אני חשבתי שנתנו שרותים מאד טובים. חברות אחרות שהן פחות

טובות מאיתנו זכו בכמה מקומות. אני זוכרת אז שמאד התרגזתי. בדקו, אמרו: "אין מה

לעשות, היו מכתים, אגודות אחרות זכו". הם, בדיעבד, לאחר שנה שעשו ניסיון, חזרו ברוב

המקומות לאגודה שחשבו שהיא הטובה יותר. הם ניסו ונכשלו. לכן, אני כרגע לא רואה

אפשרות לעשות משהו. זה, אגב, שלא כמו בנושא המרמים שיעלה מחר על סדר היום, שבו

לא היה מכת אלא החלטת משרד. כשזו החלטת משרד אני הצלחתי לעכב את זה. אני

מודיעה לך. למה? כי התרשמתי מאד טוב מהמכרזים ומהפעילות שלהם, אבל זה לא היה

על פי חוק.
סופה לנדבר
אז יכול להיות שאנחנו צריכים לבקש ממשרד השיכון לתת לשיקמונה את ההוסטל

שלא יצא למכרז ובהוסטל הזה להשאיר את עמידר. יש דברים יוצאים מן הכלל. או לקוזת

כלכלן שיתן לנו דין וחשבון כמה העלות האמיתית ואז אנחנו נדע. יכול להיות שאני

הראשונה אקום ואגיד, שזה לא צוודק שעמידר תישאר שם.
היו"ר, נעמי בלומנטל
אני לא לטובת חברה זו או אחרת. להיפך. יש לי קשרים מאד הדוקים עם הרבה מאד

מהחברות האלה. הרי על מה כולנו אמונים - חברי הכנסת ואני בטוחה שגם עובדי המדינה

ובוודאי אלה שמטפלים - על כך שלקשישים יהיה הטוב ביותר. אם אנחנו חושבים שזאת לא

דרך טובה, בואו נשב עם משרד העבודה והרווחה שמאד מכירים את הנושא, משרד השיכון,

משרד הקליטה תעשה שינוי בחוק. נגיד שאם מדובר על קשישים שהמכתים לא יהיו לשלוש

שנים, שיהיו לחמש שנים. שיהיו לעשר שנים. אם נראה אחר כר שטעינו, נראה.

האם לא יכול להיות שמקום יצא למכת ומשרד השיכון, שהוציא את המכרז יבוא

וינסה לנהל משא ומתן, נגיד לדוגמא שפרדס חנה ישאר בידי עמידר וההוסטל החדש ישאר

בידי שיקמונה?
סופה לנדבר
אנחנו בועדה יכולים לבקש לקחת כלכלן חיצוני שיתן לנו תור שבוע ימים דין

וחשבון, מהי העלות האמיתית של האחזקה לפי דרישות משרד הרווחה ודרישות משרד

השיכון. יכול להיות שאנחנו נשתכנע.
טובה לב
הם בדקו את זה כבר והם יודעים שאי אפשר בעלויות האלה לעבוד.
סופה לנדבר
אם העלות שהם הציעו במכת יותר נמוכה מהעלות האמיתית, אנחנו מראש מכינים

את זה לכישלון. אז אני אומרת, במשך שבוע ימים לא יקרה שום דבר. צריו לבקש לקחת

כלכלן ממשרד האוצר או אני לא יודעת ממי - את יותר בקיאה בזה - ולבקש תור שבוע ימים

לתת לנו דין וחשבון. יכול להיות שזה צודק ביותר ויכול להיות שיקחו אותם.
היו"ר, נעמי בלומנטל
בואו נגיד שיבוא כלכלן, ולפי התחשיבים שלו יצא שזו עלות שהיא ביניים. אנחנו

גם שומעים שההפרשים הם נמוכים מאד, כ 500 שקל. זה לא הפרשי ענק. יכול להיות

שמישהו מקבל שכר יותר גבוה. אם את רק לוקחת את הוותק של מישהו יותר וותיק כבר

הגעת ל 500 שקל. כך שאת לא תמצאי הבדלים מהותיים. בואו נשאל את משרד השיכון:

האם יש היום דרך לסגת ממכתים שכבר יצאו מבלי שאתם תהיו נתונים לפעולה של בג"ץ?

לא נראה לי.

אני רציתי להציע משהו אחר, במידה ואי אפשר לסגת מהמכרזים. הייתי מבקשת

מהחברות שזכו, להכנס למו''מ עם העובדים שנמצאים באותם הוסטלים שהדיירים מרוצים

בהם, כדי לנסות ולהגיע למצב שהם יוכלו להעסיק את אותם עובדים באותם תנאים שהיו

קודם לכן.
דלית אופיר
גם מר סימן-טוב, מנכ''ל פחות, דיבר על זה וגם אני דיברתי על זה. אותם תנאים,

לא אותם תנאים, אני לא יודעת מה התנאים שלהם. אני גם לא יודעת מי האנשים. כמו

שאמר המנכ"ל, לא קיבלנו מנדט לגשת לא לקשישים ולא לעובדים. גם האינטרס שלנו,

הוא יציבות ואיכפת לנו מהקשישים לא פחות ולא יותר מכל הברה אחרת. כולנו אנשי



ציבור. אנחנו בוודאי נהיה מעוניינים להכיר את העובדים, לראות אם הם עומדים בתנאי

הדרישות של הוזתה. אני שומעת שיש אמהות בית שלא יודעות רוסית. זה בתנאי החתה

היום. זה לא היה פעם. אם זה תנאי בוודאי לא נובל להמשיך להעסיק מישהו אם הוא דובר

רק ספרדית.
אורה חריש
בתוב רצוי.
דלית אופיר
רצוי? בסדר. נבדוק. איו לנו שום אינטרס בלהמציא. אני לא יודעת מה תנאי

העבודה. גם המנכ"ל של פתות הצהיר את זה וגם אני הצהרתי בבר קודם.
טובה לב
אבל איך ב 10,500 ש"ח תעסיקו שלשה צוותים. זה מה שאני לא יודעת.
היו"ר נעמי בלומנטל
גברת לב, יבול להיות שיש להם אפשרויות ממקור תקציבי אחר.
טובה לב
אבל אסור להם מבחינת החוק לא להרוויח.
היו"ר נעמי בלומנטל
בואו נשמע עכשיו מה האפשרויות של משרד השיכון, בבקשה. האם יש אפשרות

שעמידר תשאר בפרדס חנה וששיקמונה במקום זה תקבל - אני לא חושבת שזה אפשרי

חוקית, אבל בבקשה. גברת חריש, רצית לומר משהו. עוד שניה אחת לפני שאני נותנת לר

את רשות הדיבור, כי אני רוצה שתסכמי. מר מנדלביץ', אתה רצית לומר משהו.
יוסף מנדלביץ'
כן. קודם כל, מר שוורץ, שלא נוכח היום, הבטיח לנו להביא או לשלוח את החוזה

ואת הקריטריונים ולערוך דיון על זה ולא שלח. לצערי, הכל מתחיל מחדש. במקום לדבר

על משהו ספציפי ולבדוק נושאים ספציפיים, אנחנו שוב מדברים סתם ובעל פה. חבל שהוא

לא בא. אני מבקש לרשום את זה בפרוטוקול שהוא לא עמד בהבטחות שלו.

דבר שני. הפורום הציוני יבדוק אפשרות להגיש בג"ץ אם יתחילו להפעיל את

העברת ההוסטלים, כי נראה לי שזאת שערוריה. אני חושב שמשרד השיכון לא הפעיל

שיקול דעת נכון ואמיתי לצורך זה ולא היה מספיק לגשת לוועדת פטורים, לא עשו מספיק.

זה תמוה. כבר אמרו כאן חברי הכנסת מספיק דברים בנושא. מכל מקום אני מבקש תה גם כן

הובטח, שדיירי ההוסטלים או וועד ההוסטלים יקבלו את החתים ויובטח להם שלא תהיה

גבייה נוספת. אחד הדברים שהאנשים חוששים מהם הוא, שהחסכון יהיה על בשרם ועל

דמם. צריך להיות ברור שלא תהיה גבייה נוספת ובמיוחד - ואני חושב שזה נמצא במשרד

הקליטה - הם חייבים לפרסם את תנאי השרות החברתי והקהילתי שעליו משרד הקליטה

מתחייב לשמור. אנשים צריכים לדעת מה נותנים להם. פה לא מדובר על מבח על מבנים.

מבת על בני אדם, כך צריך לקרוא לזה. הם חיים באפלה, לא יודעים מה יקרה להם. אז

לפחות תעשו בחוכמה אם תאירו קצת את עיניהם. אם הם ידעו שלא השתנה שום דבר,

שיהיה בסדר, כבר תרוויחו מזה. תודה רבה.
אורה חריש
לגבי חוק חובת המכרזים, אני חושבת שהכנסת עשתה את הדבר הבי טוב שיבול

להיות. אני מציעה לכל חברי הכנסת ולדיירים, מי שמעוניין ללכת לפרדס חנה, שילך לפני



כן ללוד או לנצרת עלית, להוסטלים שנבנו לפני עשרים שנה והועברו לחברת עמידר או

לחברות אחרות ללא מכרז. לראות איך ההוסטל ההוא מנוהל ואיך ההוסטל הזה שהיתה לנו

חובה להוציא אותו בחוק חובת המכרים מנוהל. מילת המפתח בניהול ההוסטלים בפרדס

חנה ובבל ההוסטלים החדשים זה חוק חובת המפתים. אלמלא החוק הזה, הבניינים האלה

היו מועברים לחברת עמידר ללא תקציבים והיו מנוהלים כמו שמנוהלים ההוסטלים

שנמסרו לפני עשרים שנה. אז לגבי החוק, אני חושבת שהוא נכון מאד ושלא צריכות להיות

לגביו שום טענות. גברת לב פה והיא יכולה להעיד איו מנוהלים בניינים שעברו ללא חובת

מכתים.
טובה לב
לא, סליחה. הם הועברו בלי כסף. החוק לא שייך. הכסף. הועברו הוסטלים בלי

כסף והועברו הוסטלים עם כסף. הכסף הוא הנקודה לא החוק ולא החובה.
אורה חריש
החוק חייב אותנו לתת כסף. על מה תעשי מכת אם לא על כסף? זה הולך יחד עם

חוק.
טובה לב
לפתות העברתם הוסטלים עם כסף בלי חוק. לנו העברתם הוסטלים בלי חוק ובלי

כסף. זאת מילת המפתח.
אורה חריש
אתם צריכים להביו את זה שחוק חובת המכתים עשה רק טוב להוסטלים האלה. כי

אילמלא כך, הבניין היה עובר לחברת עמידר בלי שום תנאים. לא היתה מחוייבות לתנאים

אם לא היה חוק. התנאים האלה הם בגלל החוק. ואני חושבת שצריך לברך על החוק הזה

במדינה. הוא עשה רק טוב לקשישים.
דורינה שלומונוביץ'
אז זה היה טוב, זאת אומרת זה טוב. עמידר, הכל טוב.
היו"ר נעמי בלומנטל
סליחה, גברת שלומונוביץ', את רוצה להתווכח? אז איתנו. לא עם עובדי מדינה.

היא עובדת נדרינה, היא מבצעת את החוק. לא צריך לבוא אליה בטענות.
טובה לב
חחה צריך, זה בסדר גמור. זה לא שייך לחוק. זה שייך לחחה.
אורה חריש
אם לא היה חוק לא היה חחה. ככה זה היה כל השנים, ככה זה היה נמשך גם

עכשיו.
היו"ר נעמי בלומנטל
גם גברת חריש וגם גברת שפירא חושבות שהתחרות שנוצרה על ידי החוק לגבי

הטיפול הטוב ביותר והאחזקה הטובה ביותר, היא צעד מבורך. אני לא עסקתי חרבה בחוק

חובת המכתים, הוא מרגיז אותי במקום אחר. אבל בהקשר חזה אתם רואים שיש בו יותר

נקודות אור מאשר חושך. מאידך, יכול להיות שבנושא הקשישים, שיש בו רגישות מיוחדת,

כדאי היה שהחוק יהיה לתקופה ארוכה יותר. אנחנו יכולים לשבת על הנושא הזה, חברי

הכנסת. אני אשמח לכך. ואז יהיו עוד כמה מרכיבים בחוק שיתחשבו במצב, שהוא שונה



מאשר להגיש חוק חובת מכרזים על מקבץ זיוה למשל. שם עדיין אין את הרגישות. יש

רגישות רבה מאד מצד אותם אנשים שגרים במקומות האלה בשל הגיל והחששות הכבדים

שמלווים בל תחלופה שתחיה. למשל גברת צ'וז'וי, שהיא בוודאי עובדת מצויינת וחם נקשרו

אליה ומחר הם חושבים שהיא לא תעבוד יותר.

אנחנו בוודאי לא ניתן את ידינו למעול בחוק שאנחנו בעצמנו חוקקנו. בואו ננסה,

בליווי של עובדי משרד העבודה והרווחה שאמונים על העניין, לבדוק את בל התנאים

בצורה הטובה והרגישה ביותר. אני ממליצה שבאותם מקומות שאתם רואים שיש קשר חיובי

בין העובדים לדיירים, אנחנו, וועדת חעליה והקליטה, נעזור בבר שאותם עובדים ישארו

בתנאים שהם היו קודם לכן, והמצב, שהוא לא טוב כרגע, לא ינוצל לרעה ועל ידי זה נפיק

ממנו את המירב.

אם יש מי, אם זה הפורום הישראלי, אם זה התאחדות עולי ברית המועצות, שירצו

לצאת בבג"ץ נגד החוק _ _ _
יוסף מנדלביץ'
לא נגד החוק. נגד שיקול הדעת.
היו"ר, נעמי בלומנטל
בבקשה. זה בוודאי בידיכם. אבל גברת חריש, את לא נתת לי תשובה סופית. לי

נראה שאין מה לעשות.
אורה חריש
עם כל הבלגן שהיה, מההתחלה, גם בועדת פניות הציבור, הלכנו שוב לאוצר

לועדות הפטור ובקשנו שוב שינסו באיזו שהיא צורה לפטור אותנו. היה מכתב של עורכת

דין ליו"ר הוועדה לפניות הציבור, בו היא הסבירה לו שלא ניתן לפטור ובכל זאת ניסינו

שוב. רק אתמול קיבלנו בדואר את החלטת הוועדה שזו הארכה אחרונה עד ח 30.8.98 והם

לא מוכנים יותר לדבר איתנו. במשר חצי שנה אנחנו רק מנסים. לא הצלחנו.
נדה צ'וז'וי
אז בראשון לאוגוסט אנחנו כולנו נקבל מבוע: פיטורין.
אורה חריש
לא בהכרח. לפי ההצעה של היושבת ראש לא בהכרח.
דורינה שלומונוביץ'
אם יפטרו את הצוות שלנו, אנחנו לא נסבים בשום אופן.
היו"ר, נעמי בלומנטל
את, גבירתי רוצה עוד לדבר? אני אתן לך. את באת מאין, מחיפה?
זויה לזרוב
כן. מחיפה. אני רכזת חברה בהוסטל של שיקמונה בחיפה. מה שרציתי להוסיף, זה

בקשר לנקודה שאת נגעת בה, של התנדבות. אני לא מבינה למה חברת הכנסת סופה לנדבר

כל כר צחקה שה. אנחנו באמת מקבלים הרבה מאנשים חח כל היופי של מדינת ישראל,

שאנשים תורמים הרבה. אני כן משתמשת באנשים האלה, בכוחות וברצון שלהם. יכול

להיות שמפה החיסכון. אנחנו מקבלים שני מורים בעברית שמלמדים בחינם, בהתנדבות.

אנחנו גם מקבלים מגברת אחת שהיא פנסיונרית של משרד החינוך ורוצה לעזור לעולים



חדשים, הרצאות והדרכה בטיולים בהתנדבות. יכול להיות צוות של עשרה איש. אנחנו

עובדים ארבעה, אבל עובדים במלוא הכוח.
נדה צ'וז'וי
הנה ההוכחה.
טובה לב
אנחנו לוקחים את הצוות + מתנדבים. כל החברות האחרות מפעילות מתנדבים. זה

מקובל על המשרדים. אם מחר קורה משהו, אפשר לפקח על מתנדב? הנה התשובה.
סופה לנדבר
ואם מחר בטיול מישהו מת? וקרה דבר מה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני בוודאי לא אתנגד לעבודה התנדבותית.
סופה לנדבר
אנחנו מדברים על דברים שלא קשורים לוועדת העליה והקליטה. אני לא צחקתי,

עם כל הכבוד לגברת. אני לא צחקתי, בגלל שאני יושבת ראש הונאחדות יוצאי ברית

המועצות כמו שאת מכירה, ובאירגון שלי, שזה אלפי אנשים, 72 אלף איש, כולם עובדים

בהתנדבות. אבל במקרה הזה זה פרוייקט של משרד השיכון ומשרד הרווחה, זה לא פרוייקט

של התנדבות עם כל הכבוד לך. ואם את לא מבינה שבטיול כזה מישהו מהקשישים יכול

למות אז כל הכבוד לאלה שמחזיקים אותך.

דבר נוסף, אנחנו מדברים פה על דברים קצת יותר רציניים. אנחנו מדברים על סל

דרישות וסל הטבות שחברה חייבת לתת. אני לא רוצה לפגוע באף אחד אבל אני לא מדברת

על התנדבות. אני רוצה שאנחנו נקבל החלטה. את חברת כנסת, אני חברת כנסת, וכל חברי

הכנסת בעד החוקים. אנחנו מחוקקים אותם, אנחנו בעד שמירת החוק ובעד מילוי דרישות

החוק שיש במדינת ישראל. אבל אני מדברת עכשיו על דבר אחר. אני רואה פה פגם ואני

חושבת שגם את רואה אותו. אנחנו צריכים לחפש את הדרך לא סתם הכריז מר מנדלביץ',

יו"ר הפורום, על בג"ץ. אנחנו לא מתים לרוץ לבג"ץ ואני לא חושבת שאחרי הוועדה הזאת

צריכים לרוץ לבג"ץ. אבל אם לא תהיה ברירה, נצטרך לשקול, יושבי ראש האירגונים, מה

אנחנו עושים עם הדבר הזה. אני אומרת, גבירתי היושבת ראש, שיש פה פגם. יש פה

דרישות. אני לא רוצה לשים את המכת הזה בסימן שאלה, אני רוצה לבדוק האם קויימו בו

כל הדרישות במחיר שניתן.
היו"ר, נעמי בלומנטל
חברת הכנסת לנדבר, אנחנו מבינים את הרעיון המרמי. אנחנו בוודאי לא נגד

עבודה התנדבותית.
דלית אופיר
מה שהגברת אמרה זאת לא היתה הכוונה. היא התכוונה שיש דברים נוספים

לדרישות. אני רוצה להוסיף עוד משהו. אנחנו החברה היחידה, למיטב ידיעתי, בה עובדי

ההוסטלים הם עובדים קבועים ונהנים מכל התנאים של עובדי חברה, שזה וודאי יותר טוב

מעובדי כוח אדם. דברים פה יוצאים מהפרופורציות. לזרוק משפטים זה הכי קל.
סופה לנדבר
אני יכולה להגיד שמחר ומחרתיים כל העובדים יהיו של החברה.
היו"ר נעמי בלומנטל
חברת הכנסת לנדבר, מחר יכולה חברה אחרת לזכות. השוק הוא פתוח. יכול להיות

שגם חברות פרטיות יזכו. מה שעומד לנגד עינינו זה טובתם של הקשישים, שיהיו להם את

תנאי הטיפול הטוב ביותר. לשם כך יש לנו פיקוח צמוד של משרד העבודה והרווחה. אני

חחרת להצעה הקודמת שלי ואני רוצה בזה לסכם את הדיון. יש חוק במדינת ישראל.

במשרד השיכון לא התכוונו לרעה ושוב ניסו, גם בעיקבות מה שעלה בישיבה הקודמת,

למשוך עוד מעט את ההסכמים ואת החתים והודיעו להם ממשרד האוצר שאי אפשר.

יש עם זה בעייתיות. אני מודעת לכל המצב. לי נראה, שבשלב הנוכחי, אם בג"ץ

לא יעצור את זה, לא יהיה מה לעשות. מה שיכול להיות, תה יכול להיות רע מאד, שאחרי

שנה, אם לא יעמדו החברות בדרישות והדבר יבדק אובייקטיבית לפי כמה וכמה קריטריונים

על ידי מפקחים לנושא הזה, יתכן שיוציאו אותם ויכניסו חזרה חברה אחרת שתזכה.

אני אומר עוד כמה דברים בעניין זה ובזה אני מסכמת. אני אמליץ לחברי הכנסת,

בקשר לחוק חובת המכתים שמתייחס להוסטלים לעולים ולקשישים ולאוכלוסיות אחרות

חלשות, לנסות לעשות שינויים בחוק. יתכן שזה יהיה מבורך. גברת חריש הצביעה על כמה

נקודות שהן טובות בחוק. זה בכל זאת הביא לתחרותיות, חברה אחת רצתה להיות טובה

יותר, להציע יותר לקשישים. אם היה להם למשל טיול אחד אולי הציעו להם שלשה

טיולים. אני בכל זאת רוצה לבקש - ואני מאמינה שזה יהיה בשם כל חברי הועדה - ממשרדי

העבודה והרווחה, הקליטה והשיכון ללוות את המעבר שהוא כנראה בלתי נמנע. ללוות

אותו לכשיתבצע במלוא תשומת הלב. יש כאן עובדים מסורים ממדרגה ראשונה,

שהקשישים קשורים אליהם נפשית בכל הנימים. אני מאד מבקשת לעשות מאמץ שהחברות

שזכו יכנסו למשא ומתן עם העובדים שנמצאים במקום על מנת שהם ישארו במקומות

העבודה שלהם. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:50.

קוד המקור של הנתונים