ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 15/06/1998

הצעות לסדר-היום; פינויים של צעירים עולים מאתיופיה המשתכנים בהוסטלים

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 158

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני, כ"א בסיון התשנ"ח (15 ביוני 1998 ) שעה 00;10



נכחו;

חברי הוועדה; נעמי בלומנטל - היו"ר

סופה לנדבר

אופיר פינס-פז

יוסי שריד

מוזמנים; ישראל שוורץ - סמנכ"ל בכיר לאכלוס, משרד הבינוי והשיכון

יגאל אסף - סגן מנהל אגף נכסים ודיור,

רולנד להב - עוזר מנהל אגף בכיר לדיור, חמ' לק"ע

יובל אדר - רפרנט שיכון, משרד האוצר

שמואל פרידמן - סגן מנהל אגף שירותים אישיים וחברתיים,

משרד העבודה והרווחה

אבי מזרחי - מנהל אגף צעירים ורווחה, הסוכנות היהודית

יואב הס - מנכ"ל אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

אורי זניר - משנה למנכ"ל חברת "עמיגוריי

תמר מיארה-הר-טוב- מנכ"ל חברת "עמידר"

חנן בר-טל - מנהל אגף משתכנים, חברת "עמידר"
נציגי עולים
--.. י ונה רדא - בת-י ם

אללי אדמסו - ראשו ן-לצי ו ן

דרס ביאדגלין - כפר-סבא

אביב זרו - קרית-גת

מיקי חזקיאן - כפר סבא

ברוך י ה ודה

שי מניווב - קרית ביאליק

דניאל מששה - נתניה

גי ימי קסיה - בת-ים

יעקב תירצה - בת-ים

מ-זכירת הוועדה; וילמה מאור

קצרנית; עפרה הירשפלד
סדר-היום
1. הצעות לסדר-היום.

2. פינויים של צעירים עולים מאתיופיה חמשתכנים בהוסטלים.



הצעות לסדר-היום
היו"ר נעמי בלומנטל
אני פותחת את הישיבה.

חבר-הכנסת יוסי שריד, בבקשה.

יוסי שריד;

יש לי מכתב שאני אפקיד אותו מיד בידייך, בעני ן החלטת משרד הקליטה על סגירת

המרכזים להכוונה תעסוקתית.

וילמה מאור;

העברנו שאילתה לשר בעני ן זה.

יוסי שריד;

אני אקרא 3-2 פסקאות ממכתבי אלייך, גברתי היושבת-ראש; "המדובר בהחלטת

הנהלת המשרד (משרד הקליטה) לסגור את חמשת המרכזים להכוונה תעסוקתית של עולים

אקדמאים בירושלים, תל-אביב, חיפה, רעענח ובאר-שבע.

לאהר בדיקת הנושא הגעתי למסקנה, כי החלטה זו עלולה להתגלות כהחלטה שגוייה

שנזקה מרובה. במקום לנצל את הידע הרב והנסיון העצום שנצבר במרכזים אלה ולשפר,

כמובן, את הטעון שיפור, ולייעל, כמובן, את הטעון יעול, העדיפו ראשיד המשרד לזרוק

לרהוב עשרות עובדים עתירי-ידע ו נסי ו ן ולהתחיל התחלה חדשה, מ"בראשית ברא".

כפי שנמסר לי, נערך לפני שנה או שנתיים, על-ידי מכון ברוקדייל, מחקר מיוחד על

פעולתם של המרכזים הללו. אני מבקש להניח את המחקר הזה על שולחננו לקראת הדיון.

מכיוון שהמרכזים נועדו לסגירה ב-15 ביולי 1998, אני מפציר בך לתבוע מהשר

אדלשטיין לעכב את הליכי הסגירה עד לדיון בוועדה".

מכיוון שמועד הסגירה קרוב, ומכיוון שהעובדים כבר קיבלו הודעות פיטורין,

ומכיוון שמדובר בעשרות עובדים טובים שעשו מלאכה נאמנה, לפי מיטב ידיעתי, אם אפשר

עוד השבוע לקיים על כך דיון. זה לא רק ענין לשאלה ותשובה, אלא זה ענין לדיון, כי

יש לי חומר, חוות-דעת מכון ברוקדייל על המרכזים האלה וכו'. זה דבר אחד.

הנושא השני, גברתי היושבת-ראש, הוועדה הזו לפי דעתי, ואולי הכנסת כולה לא

מקבלת את הכבוד שמגיע לה. אני הושב שהוועדה היתה מאוחדת בדעתה, אם זכרוני לא

מטעה אותי, בעני ן התחשבות מיוחדת במעמדם של קרובים מדרגה ראשונה של חיילים-עולים

בצה"ל. אבל הוועדה הזו לא עושה שום רושם על משרד הפנים, כפי שכנראה אף אחד לא

עושה עליו רושם והוא פועל על-פי המדיניות שהוא החליט לקבוע, והדעות הקדומות

שמנחות את המדיניות הזאת.

לדוגמה, אתמול קיבלתי תשובה בעני ן אשה בשם אנה שיין, שנשואה ליהודי בנישואים

אזרחיים. כל המסמכים כדת וכדין. הוא יהודי לכל דבר. חם נישאו בינואר 1997, אבל

הם הכירו בשנת 1989, כאשר למדו יחד.

הבעיה העיקרית היא, ואני קורא מהמכתב; "... יודגש כי מצבם הנפשי והכלכלי של

מרשי י הי נ ו קשה ביותר. מרשי משרת בשירות סדיר בצה"ל" - אותו הספור. נאחל לו

בריאות, כי אם חס וחלילה לא, כמובן נגיד; איזו בושה, וכוי. - "וסיום שירותו הוא

בתאריך 19.8.99. כמובן שמרשי אינו יכול לפרנס את אשתו בכספים אותם הוא מקבל מדי

חודש - 270 שקל בחודש. אי-רישום מעמדו של מרשי כנשוי בתעודת זהותו גורם לכך

שמרשי אינו מקבל את הזכויות השונות אשר הוא זכאי לקבל כחייל נשוי. בין השאר,

זכות לקבלת תמיכה כספית בסך 3,000 שקל בחודש, כולל סיוע בשכר-דירה וכוי.



מרשיי מכירים זה את זו עוד משנת 1989 כשהם למדו באותו בית-ספר ברוסיה. בתיק

מרשי במשרד הפנים קיימות ראיות שונות אשר יש בחן כדי להוכיח את רצינות נישואיהם.

דהיינו, התכתבות במשך מספר שנים, תמונות משותפות, לרבות תמונות מטכס נישואיהם

ובחתונתם, וכו'".

כל זה בעצם לא רלבנטי, כי אני הושב שהוועדה היתה מאוהדת בהשקפתה שאם מדובר

בחייל בצה"ל, ופה מדובר כמובן בקרוב מדרגה ראשונה, אשתו, אז רצינו לראות במקרים

כאלה מקרים יוצאי-דופן, או לומר מראש שלא מגייסים את האיש, -
היו"ר נעמי בלומנטל
נכון. אבל יש הצעת הוק שלך.

יוסי שריד;

נכון, אבל היא עדיין בהכנה לקריאה ראשונה.

נדמה לי שגם משרד הפנים העמיד פנים שהוא מגיב בחיוב, שגם כאשר ההוק עדיין לא

נכנס לתוקפו, משום שעדיין לא עבר את כל הליכי החקיקה, הוא יעשה מאמץ לכלכל את

ענייניו וצעדיו בהתאם לרוח ההוק.

זו דוגמה אחת. יש לי עוד הרבה דוגמאות שעניינן חיילים. אדם משרת שירות סדיר

בצה"ל והוא מקבל 270 שקל בחודש. אם חושבים שהוא זייפן, שהנישואים לא נישואים

והכל עני ן של העמדת פנים, שלא יגייסו אותו לצה"ל. אם מדובר באדם שמשרת בצה"ל

ולוקח על עצמו מה שחוא לוקח, ומסתכן במה שהוא מסתכן, אנחנו רוצים שהוא יקבל את

המעמד שמגיע לו ולא אפשרות שהייה ועבודה וכן קבלת ביטוח רפואי, מה שנקרא א5.

אני לא רואה שום אפשרות אחרת חוץ מאשר לחזור ולקרוא לכאן את שר הפנים. אני

אביא את כל הדוגמאות שיש לי, ואם יש לחברי כנסת אחרים יביאו דוגמאות שנמצאות

אצלם, ומוכרחים לעשות לזה סוף. הרי לא ייתכן שאנחנו נשב כאן, נביע את דעתנו,

נסכים למה שנסכים וכאילו זרי נו את מלותינו לרוח.

היו"ר נעמי בלומנטל;

בישיבה שקיימנו השתתף רפי כהן והוא נתן לנו אי-אלו תשובות.

יוסי שריד;

הוא חתום על הסירוב. שום דבר לא עוזר. עם כל הכבוד לנו, שם יושב שר שמנהל

מדיניות שהייתי מגדיר אותה גזענית, ודבר לא עוזר. אני חושב שאנחנו לא צריכים

להרים ידיים.

היו"ר נעמי בלומנטל;

בהחלט לא. קיבלתי את פנייתך ואני אדבר עם השר. אני לא יודעת אם זה גזעני.

יש בעיה שפוחדים שייכנסו לכאן אנשים רבים שמגיעים לא בדרך הישר, לא לפי חוק השבות

או בדרכים מדרכים שונות. הם בהחלט מבהירים את עמדתם.

חבר-הכנסת שריד, אתה מתרשם שיש מדיניות של יד קשה מדי ויש עני ן של איפה

ואיפה. אני רוצה לשאול ממה אתה מתרשם כך?

יוסי שריד;

אני מתרשם מזה משום שלנו יש לשכה מיוחדונ שמטפלת בזה ואנחנו מעבירים מדי

יום מקרים שמשוועים לשמים. על כל המקרים האלה אנחנו מקבלים תשובות שליליות.
היו"ר נעמי בלומנטל
אתה לא מתרשם שבוחנים כל מקרה לגופו?

יוסי שריד;

ממש לא. ברגע שהמחוקק הביע דעתו שכל קרוב ממעלה ראשונה של אדם שמשרת בצה"ל

יזכה ביחס מיוחד ויזכה במעמד של עולה, והדבר הזה לא מתבצע, אני מבין לפחות דבר

אחד, שמצפצפים עלינו. הרי אמרנו את דברנו, לא?

היו"ר נעמי בלומנטל;

אבל הרווק עוד לא עבר.

יוסי שריד;

קודם-כל החוק עבר בקריאה טרומית ובוועדה זו היתה תמימות-דעים מלאה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

מי שצריך לתת את הדין, יתן את הדין. אני לא רוצה להקל ראש בזה. אבל אני

חושבת שמה שעדיין מנחה אותם הוא החשש שמדובר בזיופים, בנישואים פיקטיביים.

יוסי שריד;

לא זה מה שמנחה אותם. מה שמנחה אותם זה הבדיקה בציציות של אנשים שמבחינתם יש

רק יהודים על-פי מודל אחד. זו לא מדיניות ממלכתית, זו מדיניות ש"סית, וברגע שזו

לא מדיניות ממלכתית אלא מדיניות ש"סית, אני רואה בזה הרבה יותר מאשר טעם לפגם.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אנחנו בהחלט נבדוק את זה. אני לא בטוחה שזה אמנם כך.

יוסי שריד;

אני בטוח במאה אחוזים.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אני מניחה שהם בודקים כל מקרה לגופו.

יוסי שריד;

הם לא בודקים לגופו של עני ן. אין פה מה לבדוק. זה חייל בצה"ל? אם חס

וחלילה יקרה לו משהו, אנחנו נשב פה ונגיד שאנחנו לא יודעים לאן נוליך את הבושה כי

הוא קיבל 270 שקל בחודש? למה אני צריך תמיד לחכות שזה יקרה? לו הייתי מביא את

המקרה הקודם, שהיה אסון, והייתי אומר; הוא גר במקום שהוא גר, וכוי, אז היו

אומרים; בודקים לגופו של ענין. מה בודקים לגופו של ענין? ואחר-כך כולנו נתקפנו

בושה וחרטה.

צריך לראות את הדברים מראש ולא בדיעבד. אמרנו; חייל בצה"ל שיש לו אשה, האשה

צריכה להיות במעמד של עולה. הוא יהודי לפי חוק השבות ולפי כל דבר. אם לא, אנחנו

יודעים מה המדיניות. מה יש פה בכלל לברר? אין פה מה לברר, אלא אם כן העובדות לא

נכונות. או שהאיש לא קיים, או שהשם הוא לא שמו, או שהוא לא משרת בצה"ל, או שצה"ל

זה לא צה"ל, או שזה לגיון הזרים. העובדות הן עובדות.



היו"ר נעמי בלומנטל;

חבר-הכנסת שריד, אני לא אומרת שאני לא מצדיקה מה שאתה אומר. יכול להיות

שהבחורה מעוניינת להגיע לכאן בשל התנאים שיש בארץ ואז הם נישאים.
יוסי שריד
אני לא מבין את זה. אז למה העניקו לה א5 המעניק אפשרות שהייה ועבודה וכן

קבלת ביטוח רפואי? מה זאת אומרת שהבחורה מעוניינת? אבל היא נשואה. אפשר לומר,

אולי אשתי התחתנה אתי בגלל חשבון, אולי בגלל הכסף שלי. אני לא יודע. אין לדברים

האלה סוף. מה, אנחנו בוחני כליות ולב? אחרת היו משיבים: להווה ידוע לך

שהנישואים הללו הם נישואים פיקטיביים, לא היו ולא נבראו, העמדת-פנים, היא זונה

והוא סרסור וכו'. לא אומרים את זה. אומרים שהיא קיבלה א5, וכשתסתיים תקופה זו

תיבחן הבקשה שנית.

היו"ר נעמי בלומנטל;

צודק חבר-חכנסת פינס-פז שאומר שזה לא עיקר הדיון ואנחנו לא ניכנס לזה עכשיו.

אבל אני גם זוכרת את התשובות שהם נתנו. הם אמרו שהם נותנים את השהות, כי משרד

הפנים רוצה לבדוק אם לא מדובר בזיוף.

יוסי שריד;

למה לך לדבר בשם משרד הפנים?

היו"ר נעמי בלומנטל;

אני מנסה להשיג את שר הפנים ולדבר אתו.

אופיר פינס-פז;

אני לא יודע מי מכם ראה את הכתבה במוצאי-שבת ב"רואים עולם" על יהודי קוארה

באתיופיה. יש עולים מאתיופיה, אלה שבאים מאדיס-אבבה ומגונדר שהם בסדר, ויש כאלה

שלא בסדר, אלה שנמצאים בקוארה ואותם לא מעלים. פשוט מתעלמים כאילו שאין שם

עולים.

היתה כתבה, שלי לפחות הכאיבה מאד, משום שעוד לא הצלחתי להבין מה חגורם לזה

שמתעלמים מהם ומתכחשים להם, גם משרד הפנים וגם משרד הקליטה. אני חושב שהוועדה

צריכה להיכנס לעובי הקורה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אנחנו קיימנו דיון בנושא הזה. יש יהודים שבוודאות נעשה להם עוול. למעשה

הגיעו לפעמים דווקא לאדיס-אבבה לא בהכרח אותם אנשים שזכאים, ולעומת זאת אנשים

שזכאים נשארו תקועים במקום זה או אחר, ומסיבות אובייקטיביות הם לא הצליחו להגיע.

אופיר פינס-פז;

ומה הממשלה עושה?

היו"ר נעמי בלומנטל;

הממשלה לעת-עתה לא עושה דבר משום שאחת הבעיות היא שיש נטייה לא לראות אותם

כקבוצה אלא כיחידים. זאת אומרת שמעכשיו מי שירצה לעלות לארץ, בתוקף חוק השבות או

בתוקף כל חוק אחר שקיים, יגיע לכאן, אבל הוא יצטרך להגיש בקשה. אין היום עליה

מאסיבית של יהודים מאתיופיה.



בעבר דובר בוועדה על כך שכל חברי הוועדה מאד לחצנו שבני הפלאשמורה יגיעו

לארץ, גםמסיבות הומאמניטריות. הם ישבו באדיס-אבבה וסבלו ממחלות ומהידבקויות, מצב

כלכלי ירוד, ועוד. אז נאמר לנו שזו הפעם האחרונה שיעלו כקבוצה. מעכשיו מי שירצח

לעלות מאתיופיה, כמו גם מארצות אחרות, יצטרך לעלות על בסיס אישי.

כאן זה לעת-עתה עומד. אבל קיימנו דיון ראשוני בנושא, ואנחנו נמשיך לדון בכך.
וילמה מאור
אני רוצה להוסיף שאחרי הפנייה שלנו בענין קוארה, הוחלט שמשרד הפנים ישאיר שם

את הקונסול שלו עוד חצי שנה, מאחר שרצו להחזיר אותו.
אופיר פינס-פז
אם אפשר, אשמח לקבל דיווח בכתב מהגורם המסמך - משרד החוץ, משרד הפנים או

הסוכנות היהודית.

יש עוד דבר שדנו בו ולפי דעתי התפוצץ כבלון, והוא כל מה שקשור למבצע החזרת

יורדים.
היו"ר נעמי בלומנטל
זה בטיפול, עובדים על זה כל הזמן. ההטבות גדלו לאין שיעור. יש היום מצב

שלחוזרים יש הטבות שלא דווחו לנו עדיין, ועומדת להתקיים בוועדה ישיבה בנושא הזה.

הם אמרו שהם יעשו מסיבת עתונאים. אמרתי לתם שלפני-כן יבואו לוועדה וידווחו

לנו מה חדש בנושא הזה.

כנראה שיש עוד כמה הטבות. אני משערת שבשבוע הבא נקיים על כך ישיבה. אבל

העני ן בהחלט לא התפוצץ. יש התקדמות. אני רואה שלפני שנת אלפיים לא נבוא עם משהו

רציני. ההטבות שיינתנו עכשיו קשורות לגיוס לצה"ל ולהשכלה. אין עדיין בשורה

אמיתית לאלה שרוצים לחזור לארץ.
יוסי שריד
בענין מרכזי הכוונה אנחנו נקיים דיון?
היו"ר נעמי בלומנטל
כן, אנחנו חייבים. אני רק אתעדכן מה הן בדיוק התוכניות של משרד הקליטה.

הוצגה בפנינו תוכנית של משרד העבודה, להכשרה מקצועית, ויכול להיות שעליה מדברים.



פיצויים של צעירים עולים מאתיופיה המשתכנים בהוסטלים

היו"ר נעמי בלומנטל;
אנחנו עוברים לנושא שעל סדר-היום
פינויים של צעירים עולים מאתי ופית

המשתכנים בהוסטלים. הנושא די ברור ואני רוצה שנגיע במהירות להחלטות, שאני מקווה

שהן תיושמנה בהקדם.

אנחנו נשמע את נציגי "עמיגור", משרד הקליטה ומשרד השיכון, ואת יונה רדא בשם

דיירי ההוסטלים.

לפני-כן אני רוצה לברך את גבי תמר מיארה הר-טוב, שאני מכירה שנים רבות את

כישוריה ואת יכולתה, והיא היום מנכ"ל "עמידר". אני חושבת שגם מבחינת היותה אשה

יש לנו בזה התקדמות גדולה, שלאט-לאט תפקידי מפתח סוף-סוף נפתחים גם לא בצורה שק!

העדפה מתקנת, שגם בה אני מצדדת, אלא מתקיים מצב שבאופן טבעי נשים תופסות עמדות

מפתח, ותמר מיארה היא בוודאי דוגמה מצויינת לכך. זה רק מראה שכל אחד יכול להתחיל-

ברמות הבסיסיות של עבודה במשרד - במקרה זה "עמידר" - ולטפס במעלה ההנהלה ולהגיע

לתפקיד רם ונישא של מנכ"ל "עמידר". אני רוצח לאהל לך הרבה מאד הצלחה, ולאור

היכרותי אותך אני בטוחה שתצליחי.

מר אורי זניר, משנה למנכ"ל חברת "עמי גור", תציג לנו את הנושא בבקשה.
אורי ז ניר
לפני כשנתיים החליטה ממשלת ישראל, באמצעות הוועדה הבין-משרדית של משרדי

הקליטה והרווחה, לאור מצוקת הדיור של עולים קשישים מברית-המועצות לשעבר ומארצות

אחרות, להסב הוסטלים שבהם גרו ותיקים או עולים, לרוב 6 - 7 - 10 שנים בארץ,

ולפעמים גם יותר, שראו בהם כפתרונות זמניים כאשר הם הגיעו כעולים יחידים, להסב

אותם למגורי קשישים.

לפני כשנה וחצי הסוכנות היהודית העבירה לנו גם שמונה מרכזי קליטה לניהול

שלנו, לאותו צורך. אנחנו חברה-בת של הסוכנות היהודית. המדינה השקיעה בהם השקעה

קפיטלית להתאמתם לקשישים, ונקבעו גם כללים לגבי פינויים של אלה שאינם עונים על

אותם קריטריונים. גם הרף של קשיש, כהגדרתו, הורד לצורך זה מגיל 65 ל-55. אני

מוסיף שחברת "עמיגור" ביוזמתה לא מפנה ולא מבקשת לפנות אנשים מגיל 55 ומעלה.

אנחנו סופגים כמה שנים את הפרשי שכר הדירה על-מנת לאפשר להם להישאר ולהגיע לגיל

55, לאותו מעמד של שכר-דירה נמוך בתמיכה ממשלתית.

ב-21 המבנים יש 2,250 יחידות דיור, לרוב בנות חדר עד שני חדרים. כ-500

יחידות היו תפוסות על-ידי אנשים בגיל 55 ומעלה והם הורשו להישאר אפילו בתנאים

טובים יותר משהיו קודם לכן. כ-100 משקי-בית בני 50 עד 55 אנחנו משאירים,

ביוזמתנו, כי קשה לבקש מאנשים יותר מבוגרים להחליף מגורים.

כ-1,050 משקי-בית לא זכאים פונו או התפנו. נכון לעכשיו, למרות פסקי-דין, לא

השתמשנו באמצעי של הזמנת משטרה, אם כי זה לא מן הנמנע, אבל הצלחנו עד עכשיו לעשות:

זאת לרוב בהסכמה, ובדירות הקטנות האלה נותרו 600 משקי-בית של לא-זכאים, ומתוכם

265 י וצאי אתיופיה ו-335 י וצאי ארצות אחרות.

גם על-פי הסיכומים הממשלתיים וגם על-פי נהלי הזכאות הצרופים, אין לרוב

המתגוררים כיום, שהם למטה מגיל 55, זכויות מגורים מוקנות צמיתות בשיכון ציבורי.

אנחנו החלטנו, בתיאום עם משרדי הממשלה, לאפשר לכולם, ובלבד שהם משלמים את שכר

הדירה הזעום שמבקשים מהם וכוי, מגורים חליפיים. ברור שהמגורים החליפיים האלה

ניתנים על-פי הבחנים המקובלים על ממשלת ישראל. זאת אומרת, צעירים נדרשים לקבל

מגורים באזורי פיתוח. חלק גדול מהם נענה וחלק עדיין לא נענה, ואנחנו עדיין

עובדים על זה.



מתוך 265 משקי-בית אתיופים יש לנו פתרונות מוסכמים ל-31 מהם, ונותרות 234

בעיות - לצורך הענין.

איפה העני ן לא פשוט? כאשר אנחנו מציעים למישהו שגר במוסד מוסב באשדוד דיור

בשדרות, הוא יודע שעליו לנסוע חצי שעה לעבודה. אבל אין לנו דירות חליפיות, לא

לאלה שזכאים לכך, בוודאי לא לאלה שאינם זכאים לכך, בגוש דן. חלק מהבעיה נמצא

בבת-ים ובחולון בלבד, שם יש 64 משקי-בית י וצאי אתיופיה שברור שלא נוכל להציע להם

מגורים, אלא מאשקלון דרומה או מקריות חיפה צפונה, כאשר מדובר בזכאים, או באזורים

כמו מגדל העמק, שדרות וכו'.

אנחנו גם לא יכולים להציע ליחיד בן 25, או אפילו בן 35, דירה בגפו באזור

עירוני מבוקש כמו הקריות חיפה, אשדוד וכו'. אבל הצענו, והצעות אלו אף פעם לא

נתקבלו על-ידם, שאם שני צעירים יתגוררו בדירת שני חדרים, אנחנו מוכנים גם לגלוש

מעבר לזכאות גם לאזורים עירוניים, אבל בדרך-כלל אנחנו נתקלים בסירוב. זה המצב.

לנו יש מחוייבות לממשלה לבצע את הפינוי עד תומו, של אלה שאינם זכאים. אנחנו

מרגישים מהוייבות מוסרית להציע להם פתרונות חליפיים. אנחנו יכולים - ותסלחו לי

על ההשוואה, בלי שום הקשר - להביא את הסוס לשוקת אבל איננו יכולים לאלץ אותו

לשתות.

עם זאת, אני די אופטימי, משום שאנחנו בכל-זאת מצליחים מדי חודש לפנות בין 30

ל-40 משקי-בית לא זכאים מהיחידות האלה, והתהליך הוא חיובי.

אני חייב לציין גם שיש לנו נזק כלכלי מסוים, משום שלגבי קשישים יש השתתפות

בשכר-דירה שלהם, כמו-כן לגבי צעירים, ועל-כן נמנענו עד עכשיו מלחייב אותם

בשכר-דירה שמשתווה פחות או יותר לשכר-דירה של קשיש, אבל אנחנו סופגים את זה

ומוכנים גם תקופה סבירה לספוג את זה ובלבד שהתהליך יימשך ושהפתרונות יהיו סבירים.

היו"ר נעמי בלומנטל;

מר להב, מהי הזכאות של יחידים שעוזבים את מרכזי הקליטה לעומת אלה שעוזבים את

אתרי הקראוונים, או מתפנים?
רולנד להב
הזכאות זהה, למעט פרוייקטים זמניים שאנחנו עושים מדי פעם על-מנת לפנות את

האתרים, כמו שעכשיו אנחנו מחדשים את המשכנתה המיוחדת ליחידים מדי 3 חודשים, כדי

לנסות להוציא עוד כמה יחידים למשכנתה מאד מיוחדת על-מנת שיוכלו להשתקע בארץ - ללא

הצלחה, דרך אגב. בפרוייקט הקודם שהתחיל ביולי 1997 והסתיים בסוף פברואר 1998

הצטרכנו להוציא במשכנתאות מיוחדות של עד 205 אלף שקל, מתוך זרז כ-145 אלף שקל

מענק. רק כ-45 יחידים צעירים באתרים רכשו דירות, מתוך כ-900 יחידים באתרים.

כלומר, ללא הצלחה. אבל היות וחשבנו שיש עדיין בצנור כאלה שהחליטו כן לגשת ואולי

כן ירצו לקהת, החלטנו ביחד עם משרד השיכון ומשרד האוצר לחדש את זוז עוד פעם לשלושה

חודשים. כלומר, יש לנו באתרים עוד 448 יחידים מ"מבצע שלמה" ועוד כ-550 ממבצע

הפלאשמורה מ-1993 עד 1996 בנוה-כרמל וחצרות-יסף, ויש לנו עוד כ-1,160 בתי-אב

משפחות בערים. כ-60 משפחות מ"מבצע שלמה", רובם בני פלאשמורה החדשים.

היו"ר נעמי בלומנטל;

בדרך-כלל במשפחות יש יותר הצלחה.

רולנד להב;

במשפחות יש הצלחה. אנחנו מקווים, לאור התהליך שקורה גם באתרים וגם במרכזי

קליטה ובכלל בישובים, שאנחנו מבינים אותו כתהליך טבעי שמתחתנים, והם בדרך-כלל

מקבלים משכנתה מיוחדת באזורי הביקוש של מרכזים, משכנתאות מועדפות שמגיעות עד

ל-107 אלף דולר, ש-% 99 מהסכום הוא מענק, וזה לשביעות-רצון כולם. זה תהליך קשה.



מצד שני אני חייב לומר שבראייה הכוללת של המשרד, הדיור הציבורי בפרט הוא בעיה

קשה ואקוטית. אנחנו עדיין עומדים עם 19 אלף קשישים זכאי דיור ציבורי שטרם קיבלו

פתרונות. אנחנו עומדים עם עוד 12 אלף משפחות זכאיות לדיור ציבורי, מהעבר ועד

היום, שהן הד-הוריות או עם נכות קשה או עם מחלה קשה. ואני לא מדבר על כלל עם

ישראל, שזה לא מענייני.

לכן, בראייה הכוללת הזאת, אם נוסיף את האתרים, שאנחנו מחוייבים להם ברמה

הלאומית, אני מניח שיש לנו בעיה תקציבית לא קלה להתמודד אתת.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו עדיין נשארים עם בעיה קשה במיוחד עם עולי אתיופיה היחידים באתרי

הקראו ו נ ים.

רולנד להב;

באתרים יש לנו 985 יחידים, בלי לדבר על ההגעות הצפויות, שאתן נגיע ל-1,500

יחידים. אני מניח שיש עוד הרבה יחידים בארץ, שלא גרים בהוסטלים, אבל זה ספור

אחר.

היו"ר נעמי בלומנטל;

יונה רדא, אתה תדבר בעיקר על ההוסטלים. בבקשה.

יונה רדא;

אני גר בהוסטל בבת-ים. מנכ"ל "עמיגור" אמר שהוא קיבל החלטה מהממשלה לפנות

אותנו בכוח. כלומר, אנשים שלומדים ועובדים, מבוססים במקום, להוציא אותם בכוח

ולזרוק אותם למקומות רחוקים. את זה עושה הממשלה שבחרנו בה.

אני יודע שאת מבקרת במקומות שאתיופים גרים בהם, ומצטלמת שם. זה טוב שאפשר

להצטלם, אבל צריך לעשות משהו בשטח. מחר אני איזרק למקום אחר ואת תמשיכי להיות

בשלטון. אנחנו עבדנו כדי שנתניהו יהיה בשלטון ועכשיו הוא התחיל להתעלל בנו. כל

זקני העדה תומכים בליכוד, אבל מי שמשפיל אותנו זה שלטון הליכוד. הלוואי שבבחירות

הקודמות הייתי עוזר ל"ישראל בעליה" וליוסי שריד. יוסי שריד למשל דיבר אתך על אדם

אחד. אנחנו מדברים על אלפים שאין להם בית, ושום דבר לא מזיז לכם. אתם יושבים שם

ומחליטים איך שאתם רוצים ולא מתייעצים עם הנציגים של האתיופים, כי אין להם אנשים
משכילים. אתם אומרים
אנחנו נחליט, אנחנו נקבע בשבילכם, ובסופו של דבר הכל

פאשלה.

יש גם אנשים בשטח שרוצים להביא לידי התנגשות בין העולים הרוסים לבין

האתיופים. אנחנו חברים טובים, אין לנו נגד העולים הרוסים שום דבר. מי שרוצה

לעשות מזה הון פוליטי זאת בעיה שלו. כדי לעורר תסיסה אתם לוקחים מאתנו

ונותנים להם.

מה אנחנו צריכים לעשות? הממשלה החליטה. אם לא יהיה דיון בכנסת ולא תשנו את

ההחלטה הזאת ותתנו לנו תשובות ברורות, שנשב במקומות שלנו במקום לעבור לאופקים,

אני מוכן להקריב את עצמי ולהשאיר את גופתי בבת-ים. חד וחלק.

שי מניווב;

אני גר בהוסטל בקרית ביאליק. אני סטודנט שהפסיק ללמוד וב-2 ביולי אני צריך

לעזוב את ההוסטל. חשבתי שהבעיה היא של תשלומים. אבל כששילמתי 10,000 שקל, אמרו

לי; זה לא זה, אתה צריך לפנות את ההוסטל.



אנחנו סובלים מאד. אדם בא בצהריים והביתה ומוצא פתק: אם לא תגיע למשרד, אוי

ואבוי לך.
היו"ר נעמי בלומנטל
בכל התקופה; הזאת אף אחד לא דיבר- אתכם על החלטת הממשלה? כשנכנסת להוסטל

כיחיד, לא אמרו לך משהו?
שי מניווב
לא אמרו לנו. חתמנו על החוזה, אבל עכשיו במשפט אומרים שאחרי שנה ישבתי סתם.

אם ישבתי סתם, למה לא אמרו לי לצאת. אחרי שנה? ודווקא עכשיו כשאני מסיים את

הלימודים? זה חדר אחד, אף אחד לא יגור שם. אנחנו גרים בהוסטל כדי לצאת לחברה

הישראלית ולחשתלב בה. במקרים הטובים בי ותר היתה לנו תקווה להציל את אלה שיוצאים

מהפנימיות ומסתובבים ברחובות. אם אותי מחזירים אחורה, איך אני אוכל לעזור להם?
היו"ר נעמי בלומנטל
איך אתה אישית הגעת להוסטל?
שי מניווב
הייתי במעון סטודנטים והעבירו אותי להוסטל.
היו"ר נעמי בלומנטל
איפה ההורים שלך?
שי מניווב
הוריי נפטרו ונשארתי לבד. כשהוריי נפטרו ביקשתי לגור בהוסטל, אמרו לי:

לא, זה לא מעניין.

הפתרון הטוב ביותר לנו הוא לא לפנות ל"עמיגור". אם את לא הולכת למשרד, את

בסדר. כשאת שואלת אותם מה קרה? לא אומרים לך. אם את חזקה והולכת אתם עד הסוף,

נותנים לך גם אם תרצי לגור בהרצליה. זה קורה אחד לאלף.

מטרטרים אותנו בצורה לא נורמלית. 'יש לנו עכשיו דילמה. משרד הקליטה נתן לנו

את המשכנתאות הטובות בתקופה של יאיר צבן. עכשיו אני אישית בכוח הולך להתחתן.

פניתי למשרד הקליטה ויש שם אנשים טובים שמנסים לעזור. אמרו לי: בסדר, יש לך

אפשרות. אבל הם לא חשבו מה עושה "עמיגור-". אנחנו משרד הקליטה, אותנו לא מעניין,

אתה תצא ב-2 ביולי. עכשיו יש לי משפט. לקחתי מאחותי, שהיא אמא ל-10 ילדים,

2,000 שקל כדי לשלם לעורך-דין שיטפל בעיכוב ההליכים. אם לא, ב-2 ביולי יוציאו

אותי מההוסטל.
היו"ר נעמי בלומנטל
מה מציעים לך?
שי מניווב
הציעו לי בית. אמרו לי: בשביל זה אתה צריך להתחתן. חיפשתי חברה ובעזרת

השם מצאתי. חתמתי על הדירה. אמרו: זה בסדר, תחתום. חברים שלי חתמו והם בוכים

היום. אני סירבתי. כי כשהלכתי לבנק טפחות אמרו לי שאני מטומטם. ברגע שיצאת

מההוסטל, אין יותר מה לעשות.
יונה רדא
למה הממשלה החליטה כך? י"עמיגור" צריכה לבצע את ההלטת הממשלה. למה את צריכה

לשאול אותו? הממשלה החליטה. הוא מסביר לך מה שאתם החלטתם.

הי ו"ר נעמי בלומנטל;

עם כל הצער והכאב שלך, אני מבקשת ממך לתת לי לנהל את הישיבה כמו שאני חושבת.

אני שמעתי אותך ואני אענה לך. רשות הדיבור עכשיו לחבר שלך ואני חושבת שיש לו

זכות לדבר. ואני אתן גם לשאר החברים לדבר.

יונה רדא;

אבל את יודעת בדיוק מר; הנקודה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אתה רוצה לא להישאר בישיבה? אתה יכול לצאת. נתתי לך את רשות הדיבור ואני

חושבת שגם חברים שלך זכאים לדבר.

שי מניווב;

הכאב שהוא מדבר עליו הוא של כולנו, לא רק שלו.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני יודעת. הכאב שלכם ברור ולכן מתקיימת ישיבה. אבל אם תמשיך בקו שלך, אני

לא אמשיך את הישיבה. משום שמתקיימות כאן ישיבות כמעט כל שבוע רק על העדה

האתיופית. אני מבקשת ממך לנהוג קצת בכבוד. אם יש לך משהו נגד הממשלה, אין לי

התנגדות לזה. כל שבוע אנחנו מקיימים כאן ישיבות בקשר לעדה האתיופית. ההטבות

שהצלחנו להשיג כאן והעלאת בני הפלאשמורה הם דברים שלא חשבו עליהם קודם לכן, ואני

חושבת שגס עליהם מגיעה מלת תודה. אם אתה חושב שהוועדה לא מסוגלת לעשות משהו, חבל

שבאת. באנו לכאן כדי לנסות לפתור את הבעיות ולא כדי להעמיק אותן.
שי מניווב
הפתרון, לדעתנו, הוא שיעזבו אותנו בשקט. כי אני לא צריך להיות בחדר הזה.

החדר הזה הוא גשר כדי להשתלב בחברה הישראלית.

היו"ר נעמי בלומנטל;

שי, התמונה די ברורה ולכן אנחנו יושבים כאן, וכבר קודם לכן קיבלתי פניות

שמתחילים לפנות אתכם. אני לא בטוחה שיש בזה מן הצדק. אני לא מקבלת את זה. נכון

שיש בעיה קשה של הקשישים ונכון שההוסטל היה פתרון זמני, אבל קודם-כל צריך היה

להודיע לכם מראש לקראת מה אתם הולכים, על מה אתם חותמים. זה מאד לא צודק מה

שקרה.

עכשיו בואו נראה מה המירב שאנחנו יכולים להפיק מהמצב הזה. אני מבינה שכבר

הבטיחו לקשישים רבים. יש פה שוב אפליה, שהיתה קיימת גם בעבר. מצד אחד עולי

אתיופיה מקבלים הטבות מעבר להטבות שמקבלים העולים מברית-המועצות לשעבר. למשל,

רוב המשכנתה ניתנת כמענק, ואפילו יש בעני ן זה פנייה לבג"צ. מצד שני אני חושבת

שזאת החלטה לא נכונה להוציא אתכם לרחוב או למקומות מרוחקים ולמעשה לקטוע את העתיד

שלכם. אני לא הייתי מעבירה החלטה כזאת בממשלה, משום שקודם-כל צריך לפתור את

הבעיה שלכם. אבל תבינו שמצד שני מדובר באלפי קשישים שאין להם פתרון. שתי הבעיות

האלה עומדות זו מול זו.



הראייה הרחבה של הממשלה היתה, כנראה, שאתם צעירים שהעתיד עוד לפניכם, ואילו

הקשישים המסכנים בני 80 ו-85, כל שנה עוברים דירה, וגם קשיז להם להתרגל למקום חדש.
לכן אמרו
ננסה לפתור קודם את בעיית הקשישים, ואין ספק שזה בא על-חשבונכם.

אומרים ה"ה ז ניר ולהב שמבחינה מסוימת יש איזו שהיא התקדמות, לא מספקת. עלי

לא מקובל שאתם צריכים לעזוב לעיר פיתוח כשהתחלתם לבנות את העתיד שלכם במקום

מסוים, ולכן בואו נראה את המקרים הספציפיים וננסה לפתור את הבעיה.
אללי אדמסו
בעיית הדיור של עולי אתיופיה היא מאד קשה. א. יש למעלה מ-2,500 יחידים

שזרוקים היום ברחובות ואין להם שום פתרון, והם למעשה צריכים להיות חשישניקים

וזונות, וזה מה שמחכה להם בהברה. יש צעירים בני עולים שמתחתנים, נולדים להם

ילדים והם גרים 3-2 משפחות ב-2 - 3 חדרים. אני מקווה שבוועדה זו נעלה על זה

ונדבר.

אני שמה שנושא ההוסטלים עלה היום, כי אנשי "עמיגור" ו"עמידר" מטאטאים את

העובדות האמיתיות מתחת לשטיח. מדינת ישראל צריכה לתת לעולים פתרונות דיור, אבל

לא על גבנו. אני חושב שהמדיניות היא חד-משמעית גזענית.

ישראל שוורץ;

תסלח לי, מפנים גם עולים אחרים. אתה לא יכול להגיד דבר כזה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו מדברים על 600 משקי בית לפינוי, 265 מהם של י וצאי העדה האתיופית, ואני

מבינה שלגבי 30 מהם יש כבר פתרונות. נשארו כ-230 בהוסטלים.
אלל י אדמסו
המדיניות שלכם היא לדעתי לא מכוונת אבל היא קיימת. מה שאתם עושים על-השבוננו

צריך להיפסק ולחפש פתרון יותר טוב. למה להוציא את האנשים ממקומות העבודה שלהם?

זה פתרון לצעירים ששירתו בצבא?
ברוד יהודה
אני מברך את העבודה שהוועדה הזאת עושה, גם בנושא הפלאשמורה וגם במשא-ומתן שאת

מנהלת. אבל מה שאמר יונה רדא, זה כאב גדול של כולנו. הצעירים שפינו אותם רצו

להפגין בפני כל מיני גורמים, ולא עזר שום דבר.

אנחנו מבקשים שהממשלה תדון שוב בעני ן הצעירים בהוסטלים, שמפזרים אותם בכל

מיני מקומות, שתבנה להם בנינים, כמו שבנו לקשישים מעולי ברית-המועצות לשעבר.

למשל, החייל שיושב כאן כתב לך מכתב.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני מציעה שהוא ידבר במה שנוגע אליו.
ברוך יהודה
שמו אביב זרו. ההורים נ יספו בסודאן. הוא הגיע בן 8 לארץ, ולמד בפנימיה.

אחר-כך התגייס לצבא, כמו כולם. הצבא נתן לו מגורים זמניים בהוסטל בקרית-גת. בעוד

שבועיים הוא יסיים את השרות הצבאי, יפנו אותו מההוסטל ואין לו לאן ללכת. יש לו

תעודת עולה, יש לו זכאות. ויש עוד מקרים כאלה.



אני מבקש בשמם שהממשלה תדון בנושא הצעירים, שתהיה להם כתובת. זאת אומרת,

שהממשלה תיקח לתשומת-לבה את הנושא, כפי שהיא עשתה לפני שלוש שנים, שנתנה להם

מגורים בהוסטלים, והם למדו ועבדו בכבוד.

שי מניווב;

האנשים שנמצאים עכשיו בהוסטל אלה אנשים שלמדו ויש להם פרספקטיבה להשתלב בחברה

הישראלית. ממילא לא נשאר להם יותר משנתיים. לכן, למה להטריד אותם?
גי ימי קסיה
אני גר בבת-ים ועובד בישראכרט. יש עכשיו תהליך משפטי. כל יום שני וחמישי

אני מקבל מכתב. מטרידים אותנו.
היו"ר נעמי בלומנטל
אתה יודע שההוסטל הוא לתקופה מסוימת.
גי ימי קסיה
כאן זה מתחיל. כשנכנסתי להוסטל אף אחד לא אמר לי שזה זמני. יש חוזה בן 7 -

8 דפים ואמרו שזה בשביל לקבל דירה. למשפחות נתנו דיור קבע ואת הצעירים שלחו

להוסטלים. באנו להוסטל, אבל באופן טבעי האנשים מתחתנים והדירה מתחילה להיות

קטנה, והם מתפנים. אם לפחות היו מיידעים אותנו לפני שנתיים - אבל לא, לא יידעו
אותנו. אמרו לנו
תוך 45 יום אתה צריך לעזוב את הדירה. אם לא, יהיה תהליך

משפטי. באתי לבית המשפט ואמרתי שאני לא אעזוב, כי אין לי לאן ללכת. לאופקים אני

בטח לא אלך, כי אין שם עבודה.
דניאל מששה
אני גר בנתניה.
אורי זניר
איפה בנתניה?
דניאל מששה
בעין התכלת.
אורי זניר
בן כמה אתה, אם מותר לשאול?
דניאל מששה
זה לא עני ן שלך.
היו"ר נעמי בלומנטל
זה הלק מהעני ן, כי אדם בן 50 משאירים בהוסטל.
דניאל מששה
אני יודע שבארץ הכל נעשה מתחת לשולחן והכל בהסכמה. אני לא בא בטענות אל אף

אחד. נאמר כאן בהתחלה שלאתיופים דווקא יש מסורת וכולם יחד מצביעים בעד הליכוד.

הקולות של האתיופים שווים שלושה מנדטים.



מהתחלה נותנים לנו את ההרגשה שכל הזמן נישאר הלשים. אם מהתחלה היו נותנים

לנו להתמודד לבד עם הבעיות, יכול להיות שהיינו מגיעים לנקודה אחרת. כי באנו

מחברה חלשה ואנחנו צריכים לעבור תקופה של קליטה, של חברה אחרת ותרבות אחרת, וזה

מכביד עלינו להתמודד ולהשתלב בחברה.

אם בהתחלה היו מסבירים לנו שזה לתקופה מסוימת ולאחר-מכן תפונו או תקנו דירה,

בשתיים או שלוש אפשרויות, כולנו היינו מוכנים לזה מראש שאנחנו נשארים שם שנתיים

ואחר-כך יוצאים. אף אחד לא הפריע לנו ואמר לנו לעזוב את המקום, ולכן חיפשנו

ומצאנו עבודה.

נקודה נוספת היא שאנחנו יוצאים מההוסטל בלי לממש את הזכויות שלנו. מחתימים

אותנו שאם נצא, ילחצו ויתנו לנו לגור בנתניה, אבל ברגע שאני עוזב אני מוותר על כל

הזכויות שלי ואין לי דרך אחרת לקנות דירה, אם ארצה בעוד שנתיים לקנות דירה. זה

אומר שאני צריך להישאר כל הזמן בשכירות ולחלום על דירה ללא כל אמצעים. את זה אני

לא רוצה לעשות.

אם ה0 באמת רוצים את המקום הזה לטובת אנשים יותר מבוגרים, אני לא מתנגד שהם

ייכנסו במקומי, אבל שיתנו לי פתרון זמני וגם לממש את הזכויות שלי, כמו שכולם

מימשו את הזכויות שלהם.
היו"ר נעמי בלומנטל
מר שוורץ הדגיש בפניי שלא מדובר רק ביחידים מהעדה האתיופית, אלא גם ביחידים

שהגיעו מחבר העמים.
דניאל מששה
איפה את רואה אנשים מחבר העמים?

היו"ר נעמי בלומנטל;

כפי שאמרתי קודם, אני נותנת תשומת-לב מאד מיוחדת לעדה האתיופית. הוועדה

הזאת מקדמת עניינם של האתיופים, ויש אוכלוסיות אהרות שמוזנחות כתוצאה מכך, כי גם

הזמן שלנו מוגבל.

הבעיה ברורה, שמחפשים פתרונות דיור הן לקשישים והן לצעירים. אני משערת שהחלטת
הממשלה אמרה
אי-אפשר להתמודד עם הסבל העצום. גם אם היו באים לכאן 15 חברי

הוועדה ממפלגות שונות, וכשאתה מעמיד בעיה של אלפי קשישים מצד אחד, שגם להם קשה

לגור בנתיבות או בשדרות והם עוברים כל שנה דירה, ומצד שני אנשים צעירים ובריאים

שיכולים להתמודד יותר - השאלה מי יכול להתמודד יותר ואיפה הצדק. אני חושבת שהצדק

הוא לא אבסולוטי. גם לקשיש מגיע וגם לך מגיע.

במצב הזה, מצד אחד אפשר לפנות לממשלה לעצור את ההחלטה הזאת, ואלה שנמצאים

נמצאים. אבל תגיד לי אתה, יונה רדא, מה נראה לך צודק לעשות היום במקרה הזה?
שי מניווב
הצדק קיים. בעוד שנתיים כולנו נתחתן. זה הפתרון.
יונה רדא
המבוגרים שחיים שם לא עובדים. אז למה לא להשאיר אותם? אנחנו אנשים צעירים

שרוצים להתקדם, לבנות את המדינה, שנמצאים במרכז הארץ, לנו אומרים: תצאו החוצה

ותהיו מובטלים. איפה הצדק עכשיו?



עכשיו לשאלה שלך. יש הרבה צעירים זכאים, וגם להם אין פתרון, ועליהם רוצים

להוסיף אהרים. אני לא מוכן לגור בהוסטל, תאמיני לי. אני רוצה להתחתן ולצאת, כמו

שאמר שי מניווב. זה הדר אחד שהכל יש בו. לכן אני לא רוצה לחיות בחדר כזה.

אלה שכבר נמצאים בהוסטלים, צריכים להישאר שם ולא להזיז אותם, עד שתמצאו להם

פתרונות. הם יעבדו, יתחתנו וייצאו משם.
היו"ר נעמי בלומנטל
אם אנחנו מדברים על כמה מאות וייכנסו אתכם למשא-ומתן, מהי הנכונות שלכם?

איזו משכנתה מציעים לכם?
שי מניווב
עד 1998 יש לי אפשרות לקנות דירה, אבל אני צריך להתחתן. קבעתי תאריך לחתונה.

אבל ל"עמיגור" זה לא משנה, הוא צודק, הם צריכים לפנות אותי ב-2 ביולי.

הלכתי לבנק "טפחות" ושם אמרו לי: אל תעזוב את ההוסטל, כי אם אתה עוזב

אותו, נגמר הספור. מתקשרים ל"עמיגור", ומהחברה אומרים להם: משרד הקליטה נתן להם

זכות לקנות דירה. הם יתנו את האפשרות או להישאר בהוסטל או לא. מי אשם בסופו של

דבר מכל הבלבול הזה? - משרד הקליטה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אתה נמצא היום בהוסטל. אם אתה חייב לעזוב, מה "עמיגור" נותנת לך כיחיד?
אורי זניר
אנחנו מטפלים בזה מאל"ף עד ת"ו.
היו"ר נעמי בלומנטל
אבל מה שאתם יכולים להציע להם זה רק מה שיש ל"עמיגור". אתה לא יכול להציע לו

משהו אחר. המדינה היא מעבר ל"עמיגור".
אורי זניר
נכון. אני אסביר גם את זה עד לשולי האחריות של מישהו אהר, או שלנו. קודם-כל

אני שוב חייב להדגיש, שיש שוני בטענה שהועלתה פה בין אלה שגרו בהוסטלים. ההוסטלים

הועברו אלינו על דייריהם בשנת 1986 על-ידי הסוכנות היהודית. מרכזי הקליטה הועברו

ב-1997. העולים מכל הארצות שוהים במרכזי הקליטה בהסכם רשות לחצי שנה, עם ארכה

אפשרית לחצי שנה. משמע, תוך שנה הם אמורים היו להתפנות, והם לא יכולים לטעון שלא

ידעו זאת.

לגבי דיירי ההוסטלים, נכון שהחוזה הוא בן 4 דפים, שקובע שהחברה יכולה להודיע

תוך 45 יום, או 90 י ו ם, זה לא משנה. אבל לא נאמר להם בזמנו שזה זמני, משום שהם

אוכלסו בחלקם גם לפני 12 ו-14 שנה. לכן לטענה הזאת יש איזה שהוא בסיס בעיניי.

אני חייב לציין בסוגריים שיש מאחוריי ב -40 שנות עבודה בנושא עליה וקליטה

במגוון תפקידים.

הועלה פה עניינו של שי מניווב מקרית ביאליק. בקרית ביאליק יש שני יחידים

י וצאי אתיופיה, וגם שתי משפחות. למשפחות אנחנו מציעים דיור חלופי בקרית ביאליק.

לשני היחידים, אם הם רוצים לקבל יחד דירה במקום 27 מטר כל אחד, דירה בת שני

חדרים, שיכולה להיות 50 עד 60 מטר, בקרית ביאליק, אנחנו יכולים לעשות את זה מחר

בבוקר. אם הם רוצים לגור בכל-זאת בנפרד, אנחנו מציעים להם דירה בנהריה, 10 דקות

צפונה יותר.



לחייל בקרית-גת. קודם-כל בעקרון, אני לא נותן לפנות חייל בשירות, ויהי מה,

על ארזת כמה וכמה יוצא אתיופיה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

בעוד שבועיים הוא יסיים את השירות הצבאי וזה החשש שלו.

אני רוצה לשאול את שי. אתרן אחד משני היחידים שגרים-בקרית ביאליק. מה לא

נראה לך? איזו הצעה נראית לך סבירה מבחינתך?

שי מניווב;

כבר בהתחלה אמרתי שהחתימו אותי אפילו לקבל בית. למה חתמתי? כי אמרו לי: יש

לך שנה, הכל בסדר. אחרי שסבלתי והפסדתי 10,000 שקל, לא היתה לי ברירה ואמרתי:
בסדר. אמרו לי
תתחתן ותקנה דירה. עכשיו אומרים לי: לא, אתה עוד מעט מקבל בית.
ישראל שוורץ
הסיוע המיוחד לאתיופים נועד למי שלא פתר את בעיית הדיור שלו. מי שמקבל דירה

בשיכון הציבורי פתר את בעיית הדיור שלו. אם הוא לא היה לוקח דירה בנהריה אלא

שוכר דירה בשוק, אז הוא נחשב כמי שלא פתר את הבעיה ואז הוא יהיה זכאי למשכנתה של

אתיופים כשהוא יתחתן.
שי מניווב
מי שגר בקראוונים ובהוסטל מקבל מענק מיוחד בגובה 270 אלף שקל. במקרה כזה

אני רוצה שיתנו לי זמן. איך אני אתחתן?
אורי זניר
לבחור מקרית-גת, למשל, אנחנו מציעים במקום 24 מטר בבית קשישים, דירה בגודל 50

מטר בשדרות.
ישראל שוורץ
אפשר להציע לו דירה גם בקרית-גת.
יואב הס
אורי זניר, אתה מוכן לעבור לשדרות?

החייל אביב זרו, מכיוון שהוריו לא חיים, הם לא יכולים לרכוש דירה. אם ממשלת

ישראל כל-כך נדיבה ומוכנה לתת למשפחות אתיופיות לקנות דירה, כשמדובר ביחידים

שהוריהם לא מסוגלים לקנות כי הם לא חיים יותר, למה לא מעבירים את הזכות הזו

לילדים שלהם? זה לא מובן לי.
אורי זניר
אני מכיר את הבעיה. הבעיה היא רציפות זכויות. מדוע אני צריך להוציא עכשיו

בחורים צעירים מהוסטל באשקלון? הם מסרבים לגור שניים בדירה באשקלון, והס מסרבים

לגור כל אחד לחוד בשדרות, משום שהם רוצים, כאשר הם יתחתנו, לממש את הזכויות כאילו

הם היו משפחה במעמד של הוסטל, של יחידת מעבר.



לדעתי יש פה בעיה אמיתית. אני אמנם נוהג להיות סולידר לחבריי שמייצגים את

משרדי הממשלה, אבל אני יותר חופשי בהבעת דעה. אם אנחנו הולכים לפרוייקט כזה

ומדובר ב-200 יחידים, שמה שמעכב את התפנותם מרצון זו בעיית רציפות הזכויות, אני

חושב שמשרדי הממשלה צריכים לדון בנושא מהר וברצינות, ומותר לתקן החלטות.
היו"ר נעמי בלומנטל
נכון.

אורי זניר;

ידונו בכך, יהיה הפתרון הזמני שהם יקבלו אשר יהיה, בין בדיור ציבורי באזור

פיתוח או איפה שיוצע להם, זכאותם לתנאים המיוחדים של יוצאי הוסטל תישמר להם תקופה

מסוימת, מה עשו עם כלל העולים? פעם הזכויות היו לחמש שנים, מתחו את הזכאות לשש

ולשבע שנים.

אללי אדמסו;

זו הצעה נכונה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אני מבינה את החששות שלכם, שייפגעו הזכויות שיש לעולי אתיופיה, בייחוד של בני

זוג נשואים. לפיכך אנחנו רוצים להעביר פה החלטה, שאני חושבת שתהיה מקובלת עליכם

כדי לקדם את הנושא, שהזכויות לא "פגעו. כלומר, בין שעוזבים הוסטלים ובין

שעוזבים את אתרי הקראוונים, אם תגורו בדיור ציבורי, או בשכר-דירה מסובסד, או בכל

דרך אחרת, הזכויות שלכם למשכנתאות לא "פגעו. זאת ההחלטה שאנחנו רוצים לקבל פה.
יונה רדא
אבל איך אנחנו יכולים להיות בטוחים? כי גם כשנכנסנו להוסטל אמרו לנו שאין

בעיה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אתם לא תעזבו עד שתתקבל החלטה.
אורי זניר
אלה שאמורים לבוא במקום שי מניווב בהפניית משרד הקליטה, הם זוג קשישים עולים

שכבר חמש שנים בארץ ומדי שנה הם עוברים דירה. הם פליטים לא פחות מכם, לדעתי. אלה

אנשים מבוגרים שהבית הזח מיועד להם, יש בו כל הדברים שנחוצים להם: מועדון, עובדת

סוציאלית, אם בית - הכל נעשה בכספי מדינה, לרוב, גם בתרומתנו הצנועה, על-מנת שזה

יתאים להם. זה לא ענין של חילופי אוכלוסיה.
שמואל פרידמן
מר זניר, שי אומר דבר פשוט, שתוך שנה-שנתיים הוא עומד לעזוב. האם כדאי שהוא

"יעוף" עכשיו, או בעוד שנתיים, על-סמך חוזה שתעשה אתו, ואז אתה מביא במקומו זוג

קשישים.
אללי אדמסו
אם באמת חושבים לפנות אותנו מההוסטלים ולתת לנו דיור ציבורי בסביבה שלנו,

ייתכן שעם שמירת הזכויות של קניית הדירה, אנחנו בהחלט מוכנים לשקול את זה בחיוב.

הוא יכול לגור בקרית ביאליק והזכויות "שמרו לו עד קניית הדירה.



אורי זניר;

בגוש דן אין דירות בדיור ציבורי.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו ננסה להגיע להסכמה שהזכויות של המשכנתה של דיירי ההוסטלים או אתרי

קראוונים לא "פגעו בגין עזיבה. זאת החלטה חשובה שאני רוצה לנסות להעביר בימים

הקרובים.

דבר נוסף. יש מקומות שיש בהם דיור ציבורי, לא במרכז הארץ. יש לנו בעיה

בעיקר בחולון ובת-ים. השאלה מהו הסיוע בשכר-דירה שהם יכולים לקבל.
ישראל שוורץ
כל מי שעדיין יש לו זכאות כעולה יכול לקבל 500 שקל בהודש.
יונה רדא
יש עוד נקודה השובה שלא הת"הסת אליה. אם אני יוצא מהמקום הזה והולך למקום

אחר, עם סיוע בשכר-דירה, לאן אני אלך? אני אצטרך לעזוב את מקום העבודה שלי.

היו"ר נעמי בלומנטל;

לא, להיפך. אם אתה שוכר דירה בבת-ים עם עוד הבר, עד שתתחתן, אתה מקבל סיוע

בשכר-דירה. ההוסטלים עומדים ליהפך לבתי-אבות, וזה לא מצב אידיאלי לגור עם

קשישים. אני לא אמליץ לך בשום פנים ואופן לעזוב לפני שיש לנו הסכמה ברורה וכתובה

שהזכויות לקבלת משכנתה נשמרות לכם.

ישראל שוורץ;

על המקום אי-אפשר לקבל המלצה כזאת.
היו"ר נעמי בלומנטל
זה מה שאני אומרת. זה יקה כמה ימים. אנחנו נהיה אתכם בקשר. זה תנאי

ראשוני, כדי שלא תפסידו את הזכאות למשכנתה. אני רוצה שנגיע להסכמה. מי צריך

לממן את שכר הדירה, משרד השיכון, נכון?
ישראל שוורץ
נכון להיום, יחיד אתיופי שמוגדר כעולה הדש, יכול לקבל 500 שקל לחודש

שכר-דירה.
היו"ר נעמי בלומנטל
זאת אומרת, אנחנו צריכים גם להגדיל את מספר השנים שבהן הוא נחשב עולה חדש.
רולנד להב
יש פה כמה דברים. קודם-כל, אני לא יודע מתי כל אחד מהם הגיע לארץ.

אני חייב לומר משהו ברמה ממלכתית, להציג בצורה ברורה ושלא 'שתמע לשתי פנים.

כל יום שני ורביעי יש לנו ועדת ערעורים ארצית להארכת זכאות לדיור לערלי אתיופיה

יחידים. אנחנו גם עושים ועדות אחת בשבוע על-מנת לתת תעודת עולה לאנשים כמו חייל

שהתייתם, האיש לא יכול לחיות עם משפחתו, למרות שמשפחתו קנתה דירה, הוא קיבל דיור

ציבורי. בקטע הזה אנחנו מקלים מאד וזה מה שנקרא ה"ל - חייב לעבור.



זאת אומרת, כשמגיע עולה אתיופיה לוועדת ערעורים, ואני עד לכך וגם שותף לדחיפה

הזאת בצורה גורפת ואפילו עיוורת, בגלל העובדה שהם אוכלוסיה חלשה מסיבות שונות,

אנחנו בקטע הזה נותנים הפרדות תעודת עולה מההורים, כנדרש לפי בקשתם ובצורה

מסודרת. אנחנו גם נותנים הארכות זכאות לדיור מאותן סיבות, כשהוא אומר: אני כבר

12 שנה בארץ, או 14 שנה בארץ ואני עדיין בהוסטל או במרכז קליטה, ואני עכשיו עומד

להתחתן ואני רוצה משכנתה. אין לו זכאות כעולה, ואז אנחנו נותנים גם הארכת זכאות.

זה דבר מאד מורכב ומסובך, ואי-אפשר בנשימה אחת להחליט: בסדר, אני אחכה

למישהו עוד 5 שנים. אבל אתה לא יודע מתי הוא הגיע לארץ בכלל. זי בעיה אישית, לא

קבוצתית. אי-אפשר לקבל החלטה שלגבי כל העולים אנחנו מחליטים היום. צריך להחליט

בצורה אישית.
היו"ר נעמי בלומנטל
אבל לגבי המשכנתה כן אפשר להחליט.
רולנד להב
אני לא מוסמך להחליט היום בענין הזה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו מתחשבים מאד בעולי אתיופיה, מתוך חשש חס וחלילה להידרדרות לפשע,

ורוצים לתת כמה שיותר חיזוקים. לאור זאת ההחלטה לגבי יחידים שלא יאבדו את זכאותם

למשכנתה גם אם הם עוזבים את ההוסטלים ואת אתרי הקראוונים זאת חלטה נכונה, כי אחרת

הם לא יעזבו.
ישראל שוורץ
לא מדובר על הארכת זכאות. מדובר על כך שהם לא יאבדו את הזכויות שיש להם

היום.
יואב הס
מעבר לענין המהותי שאני חושב שכולם הסבירו אותו יפה, הבעיה היא בעיה אמיתית,

והיא נובעת קודם-כל מזה שכל ממשלות ישראל שדיברו על שינוי סדר עדיפויות, בסופו של

דבר לחלשים ביותר - ואני מדבר דווקא על הקשישים, לא על הצעירים, כי הצעירים

שיושבים פה הם לדעתי הרבה יותר חזקים מאותן משפהות קשישים שמגיעים לגיל 65 או 70

ובאמת אין להם יכולת להתמודד עם הדברים. לאותם קשישים לא בונים שום דבר חדש, לא

יוצרים מאגר נוסף של דירות שיפתור את הבעיות שלהם, ואז אומרים: בסדר, הבעיות שלהם

יותר קשות מהבעיות של הצעירים שיושבים פה, אז נוציא את אלה מהדירות שלהם ונכניס

את הקשישים לדירות אחרות. זה לא נכון לעבוד בצורה כזו.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני מסכימה אתך. הבעיה שהממשלה טוענת שאם היא תתחיל לבנות היום לקשישים -

ומר ישרראל שוורץ יסביר את זה טוב יותר - זה ענין של מיליארדים. אנחנו גם מנסים

ללחוץ שתהיה בנייה ציבורית.
יואב הס
כולנו יודעים כמה בהסכמים קואליציוניים נותנים לכל מיני מפלגות כשרוצים

לבנות. כשרוצים מוצאים את הכסף. זה ענין של ההלטה פוליטית, שלצערי יוצרת מצב

ש"עמיגור", עם כל הרצון הטוב שיש להם, ואני מאמין שיש להם רצון טוב, הם לא יכולים

לפתור את הבעיה.



היו"ר נעמי בלומנטל;

אנחנו נמצאים כאן כדי לפתור את הבעירו. אתה צודק ש"עמיגור" לא יכולה לפתור את

הבעיה, ונכון שיש קשישים, ונכון שלא בונים.
יואב הס
הבעיה קיימת לא רק לגבי צעירים. הבעיה שמטרידה אותי היא בעיקר הדרך, איך

עושים את זה. אנשים סיפרו כאן שהם חותמים על חוזה, והם לא יודעים שהחוזה הזה הוא

לשנה. לא אומרים להם את זה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אנחנו דיברנו על זה ולכן אנחנו יושבים כאן, כדי לנסות למצוא את שורש הרע וכדי

לדבר אתם.
אופיר פינס-פז
מר שיואב הס מנסה לומר הוא להראות איך הגענו עד הלום. יש פה דבר שהביא

לתופעה שהיא פועל יוצא של כל מיני כשלים שנובעים מהחלטות פוליטיות וסדרי-עדיפויות

ומסגנון לא נכון של קבלת החלטות, וסגנון התנהגות של הממסד כלפי ציבור עולים. אני

חושב שחשוב שהדברים האלה יישמעו. אולי זה לא יפתור את הבעיה שלהם, אבל זח אולי

ימנע ממקרים כאלה להישנות.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני מסכימה אתך, חבר-הכנסת פינס, שהיו כאן כשלים. אחד הדברים שלא נאמו- להם,

שהם לא ידעו שהם חותמים על חוזה שלמעשה אפשר לפנית אותם פחות או יותר מתי שרוצים,
ועכשיו מנסים לומר להם
אנחנו בכל-זאת באים לקראתכם, אתם לא תעזבו תוך חודש אלא

תוך חודשיים. זו מדיניות חדשה לגביהם.

גם אם אתה היית יושב היום בממשלה, ויושבים לפתחך עשרות אלפי קשישים שאין להם

היכן לגור, ומצד שני יש הוסטל שעל פניו נראה מתאים לבית אבות - אתה כזוג צעיר או

בחור צעיר היית רוצה לגור כל חייך בהוסטל?
אללי אדמסו
50 שנה ההוסטל לא היה מיועד לזקנים, ופתאום היום הוא כן מיועד לזקנים?
היו"ר נעמי בלומנטל
כי היום יש קליטה ישירה, ורק ליהודי אתיופיה אין קליטה ישירה, ואתם יודעים

למה. המסקנות אומרות שההוסטל לא הצליח ולכן אמרו נלך לקליטה ישירה. עכשיו יש

עדיין ספיחים של ההוסטלים. אם אתה מסתכל בהיגיון, אתה אומר: נכון, זה מבנה

שמתאים לבית אבות, לא מתאים לצעירים בני 27, 29, כי בגילאים אלה מתחתנים

בדרך-כלל.
יואב הס
יש לי הצעה קונקרטית. קודם-כל אני מאד בעד הגישה שלך שאומרת שצריך לשמר את

הזכויות גם אם מישהו הולך לגור בפתרון דיור אחר, אם זה דיור סוציאלי או סיוע

לדיור. אני חושב שבסיוע לדיור, ופה נקודה מאד-מאד חשובה, צריך לעשות איזו שהיא

דיפרנציאציה בין אנשים שונים. יש אנשים שעובדים. עם כל הכבוד, אני הושב שבן-אדם

יוצא אתיופיה שעובד צריך לשלם עבור הדיור שהוא גר בו. אם הוא לא מקבל מספיק כסף

ממקום עבודתו, הוא זכאי לסיוע על-פי מפתח מסוים שצריך ליצור אותו.



יש מקומות במרכז הארץ שאין בהם דיור ציבורי ואנחנו רוצים לשמור על האנשים

האלה שימשכיו לעבוד באותו מקום שהם כבר עובדים. אז שיתנו להם סיוע בשכר-דירה

בהתאם למצב הכלכלי שלהם, עם דיפרנציאציה מתאימה. לא להכניס את כולם לסל אחד

ולהגיד שכולם יקבלו 500 שקל. זה לא פותר את הבעיה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו בדעה אחת, אבל לא עד הסוף. אנחנו אומרים שבעקבות הישיבה הזאת הוועדה

צריכה לקבל ההלטה, ונקווה שמשרדי הממשלה הנוגעים בדבר יאמצו אותה, שהזכויות של

המשכנתה לא ייפגעו בגין עזיבת הוסטל או אתר קראו ונים.

לגבי סיוע בשכר-דירה, נכון שיש לנו בעיה, כשאחד משתכר 5,000 שקל בחודש, והשני

לא עובד בכלל ומקבל רק הבטחת הכנסה, ושניהם יקבלו אותו סיוע ממשרד השיכון. מצד

שני, עד שהגענו למצב שעובדים ומוצאים מסגרת, אסור לנו לפגוע בזה. לזה אני לא

מוצאת כרגע את הנוסחה איך להמליץ על עזרה בשכר-דירה, כי הם נמצאים היום במצב שיש

להם הטבות רציניות. הם נמצאים בהוסטל, יחסית הם משלמים מעט מאד, ופתאום אתה זורק

אותם לרחוב כי במקומם אתה מביא קשישים ואתה לא נותן להם שום דבר. גם זה

בלתי-אפשרי, בלי לחשוב אם יש לו או אין לו. יש לו זכות מוקנית מעצם העובדה שהוא

גר שם כמה שנים. כשאדם גר במקום מסוים הוא קונה לעצמו איזו שהיא חזקה במקום.

לכן צריך במשהו לבוא לקראתם ולמצוא את הנוסחה המתאימה.

יואב הס;

הערה טכנית. אם את אומרת שבודקים את הענין הזה מבחינת הוועדה, צריך לדעתי
להקפיא מצב ולהגיד
עד שתתקבל החלטה של הוועדה הזו, האנשים שגרים בהוסטלים ימשיכו

לגור שם. לא יכול להיות שהחרב המתהפכת כל הזמן תסתובב מעל ראשם, הם מקבלים

מכתבים לגשת למשרד - אנשים לא יכולים לעבוד ולחיות בצורה כזאת.
היו"ר נעמי בלומנטל
אתה צודק. נציג משרד האוצר, בבקשה.
יובל אדר
רציתי לומר שמשרד הקליטה ומשרד השיכון לומדים עכשיו את הנושא הזה ואנחנו

מחכים כמו כולם להמלצות שלהם. אני מציע שלא ניקח החלטות שיהיו בסתירה להמלצות

שצריכות להגיע.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו למדנו היום משהו, וההמלצה שלנו תהיה - - -
יובל אדר
ההמלצה שלכם נקודתית. אני מדבר על המלצות הרבה יותר רחבות.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני יודעת, אתם מדברים על משכנתאות בכלל והגדלת משכנתאות. אבל נקודתית, כי

יש לנו בעיה ספציפית לגבי זכויות של יחידים שהיום עוזבים את אתרי הקראוונים. יש

בעיה עם יחידים יוצאי אתיופיה, שגם אני לא הבנתי בהתחלה. אין מה לעשות, הם

משום-מה לא גרים יחד. אמרו לי: תרדי מהענין הזה, לא יעזור שום דבר. הם לא

רוצים לגור יחד.

אבל אנחנו רוצים לקבל פה החלטה ואנחנו נפנה לאוצר או למשרד השיכון.



ישראל שוורץ;

משרד האוצר, השיכון והקליטה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו נמליץ שתתקבל החלטה לגבי עולים יחידים יוצאי אתיופיה שנמצאים בהוסטלים

ובאתרי קראוונים, שתימשך יזהעדפה חמתקנת גם בעניינם, שחם לא ייפגעו בגין עזיבת

ההוסטל או אתר הקראוונים. זאת החלטה אחת שנצטרך לתת לכם כנציגי היחידים, את

התשובות.

החלטה שנייה שנראית לי בעייתית יותר, היא בנושא שכר-דירה או דיור ציבורי.

אולי אפשר לקבל החלטה שלפחות במקומות שיש דיור ציבורי, שיוצע להם פתרון בדיור

הציבורי,

אורי זניר;

אנחנו מציעים כל הזמן.
היו"ר נעמי בלומנטל
לגבי המקומות שאין בהם דיור ציבורי אנחנו נצטרך לקבל סיוע בשכר-דירה.

יואב הס;

אבל גם לגבי הדיור הציבורי צריך לתת התחייבות כתובה שזה לא לוקח מהם את הזכות

הבסיסית.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אני שואלת אם אפשר להקפיא את ההליכים המשפטיים למשך חודשיים כדי לפתור הן את

ההחלטה, שאני מאמינה שהיא תחיה יותר מהירה, והן את ההחלטה לגבי שכר-דירה, ובכלל

למצוא להם סיוע בשכר-דירה.
אורי זניר
אני מבין שאת מציעה להקפיא למשך חודשיים את החליכים המשפטיים. אני רוצה

להסביר שיש הבדל בין הליכים משפטיים ובין הוצאה לפועל. הליכים משפטיים לא

מפסיקים. כידוע, התיק מגיע לשופט לא כל-כך מהר. את זה אנחנו לא יכולים להקפיא.

אני מוכן לחקפיא לחודשיים את ההוצאח לפועל. אי-אפשר להוציא לפועל בלי חתימה שלי.

רק לגבי יוצאי אתיופיה אני מוכן להקפיא את ביצוע ההוצאה לפועל למשך 60 יום, אם

זאת הבקשה של הוועדה, שאני מאד מכבד אותה.

לא כן לגבי אלה שמתעלמים מחובתם לשלם את שכר הדירה שהם מחוייבים לשלם. משום

שיש גם פינויים בגין חובות שכר-דירה, ואת זה אני לא מוסמך להפסיק. אבל אם הם

ישלמו את החוב, הם ייכנסו למסגרת של 60 יום. אני מקווה שזה הוגן.

יעקב תירצה;

אם אתה כבר בסדר, תבוא לקראתנו ותן לנו שנה - שנתיים ונגמור את הענין.

אורי זניר;

אני לא יכול לעשות את זה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו נשב אתכם אחד-אחד ונראה מה אנחנו יכולים לעשות. זאת החלטה אחת, ואני

רוצה לבקש מכם נוסחה לגבי מקומות שבהם אין דיור ציבורי, מה אנחנו עושים בנוגע

לסי וע בשכר-דירה.

רולנד להב;

יש פה אוכלוסיה מאד חזקה. אני עצמי חייתי מנהל אתר נחל- בקע.
היו"ר נעמי בלומנטל
עשית שם עבודה מצויינת.

רולנד להב;

בראייה כוללת, תושב ותיק בארץ שקיבל בזמנו הזדמנות זמנית להיות בהוסטל ועובד,

אי-אפשר שלא לדרו ש ממנו לצאת מחהוסטל ולגור בשוק החופשי עם עוד 3-2 חברים כמו

כל הצעירים ולהסתדר בחיים.

הדבר היחידי שלא ברור לי היום, הוא אם החלטת הממשלה של תחילת ינואר 1996 או

מארס 1997, לא נאמרה לצעירים בהוסטל, או הסוכנות היהודית לא אמרה לחם שזה רק

לשנה. הרי מישהר החתים אותם. זה הדבר חיחידי שמוטל בספק ולכן גם צריך להקל עם

האוכלוסיה חזאת, כי זה לא דבר ברור. כל החלטה שתתקבל פח, חוץ מאשר להשהות את

הענין - אני לא יכול להחליט שום דבר, זה ענין של המשרד, זה ענין תקציבי של האוצר,

זה ענין של משרד השיכון - ומעבר לזה שאנחנו עלולים להביא איזו שהיא המלצה, ההמלצה

תיבדק גם אישית לגרפו של ענין, כי לא כל אחד יוכל לקבל.
היו"ר נעמי בלומנטל
ההמלצות של הוועדה בנושא אחד הן חד-משמעיות ואני מקווה שנצליח להעביר אותן,

כי אחרת יהיו לנו בעיות, והן שהזכויות לקבלת משכנתה לא ייפגעו בגין עזיבת ההוסטל

או אתר הקראוונים. יש גם היגיון שזה יחיה כך. אם המדינה יכולה לתת היום למי

שעוזב אתר קראוונים, היא יכולה גם בעוד שנתיים לתת למישהו שעזב לפני שנתיים.

רולנד להב;

כן, אבל גם המלצה מהסוג הזה חייתי תוחם אותה, כי אין לזה סוף. אי-אפשר להגיד

למישהו; אתה מתחתן- בשנה חבאה, כי זה נגמר.

היו"ר נעמי בלומנטל;

נכון. אפשר שנתיים, ואם הוא לא יתחתן נאריך עוד. לאט-לאט יישארו פחות, כי

בסופו של דבר כולם מתחתנים.
אורי זניר
לגבי סיוע בשכר-דירה אני מבין שדיברנו על יחידים.

היו"ר נעמי בלומנטל;

כן, ודאי.



הולנד להב;

בענין שכר-דירה אנחנו מדברים על כלל אוכלוסיית העולים, וישראל שוורץ יתקן

אותי. משרד השיכון משלם לזכאים לסיוע לכלל אוכלוסיית ישראל למעלה ממיליארד שקל

כל שנה. לכן, הראייה הכוללת בסיוע בשכר-דירה חייבת להיות מאד חכמה ומאד מתקנת.

היו"ר נעמי בלומנטל;

מי מחליט על הנוסחה?
ישראל שוורץ
משרד האוצר ומשרד השיכון.
היו"ר נעמי בלומנטל
תביאו בפנינו איזו שהיא הצעה, תוך התחשבות בהעדפה מתקנת. כי אחת הבעיות

שנתקלים בה ועובדים עליה קשה מאד כאן בוועדה, זו נשירת תלמידים אתיופים מבתי הספר

ומהפנימיות. חבל לנו להעביר אנשים שכבר מצאו מקום עבודה. לכן נמשיך בכיוון של

העדפה מתקנת, ואנחנו מדברים על עוד תקופה מסוימת, והמספרים בשלב זה הם לא גבוהים

והם גם ייגמרו בסופו של דבר.

תודה רבה לכם. תודה רבה לאורי זניר, משנה למנכ"ל "עמיגור" שבא לקראתנו,

ומקפיאים את ההוצאה לפועל למשך חודשיים.
אורי זניר
ליחידים שאין להם חובות.
היו"ר נעמי בלומנטל
הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 12:10

קוד המקור של הנתונים