ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 09/06/1998

פעילות בתי-הספר לתלמידי חו"ל באוניברסיטאות בארץ

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקו



פרוטוקול מסי 184/155

מישיבת משותפת של ועדת העליה והקליטה וועדת החינוך והתרבות

יום שלישי. ט"ו בסיון התשנ"ח (9 ביוני 1998), שעה 09:00
נכחו
חברי הוועדה: נעמי בלומנטל - יו"ר

עמנואל זיסמן - יו"ר

צבי ויינברג

נעמי חזן

ראובן ריבלין
מתמנים
יעקב עדני - יועץ השר להשכלה גבוהה, משרד החינור
הסוכנות היהודית
עמוס חרמון - יו"ר הוועדה לחינור ואחראי על השליחים

ליאונרדו אופן - נציג מחי עליה
המשרד לקליטת העליה
מיכל דה-יונג - מינהל הסטודנטים

אורית מור-סלע
המועצה להשכלה גבוהה
דוד אסולין

ורדה בן-שאול

שלמה גרוסמן - סגן יו"ר ות"ת
ור"ה
מרק גלבר - מנהל תוכנית לתלמידי חו"ל, אוני בן-גוריון

שחר לושינסקי - בי"ס לתלמידי חו"ל, האונ' העברית

שמעון ליפסקי - מנהל תוכניות ללימודי תואר ראשון בבית ספר

לתלמידי חו"ל, האונ' העברית

שמואל שמש - חשב האונ' העברית

אריה אחי - ראש מינהל דיקן סטודנטים, אוני בר-אילן

זהבה גלנץ - עתרת הדיקן, אוני בר-אילו

דוד ברנדון - טכניון

אליוט סיימון - אונ' חיפה

רחל בר-אל - ראש בי"ס לתלמידי חו"ל, אונ' תל-אביב

אריה שמואלביץ- ראש החטיבה לתוכניות מיוחדות, אוני ת"א
מועצת ארגוני עולים
גיוסי ארבל - התאחדות עולי אמריקה וקנדה

לאה רונן - התאחדות עולי אמריקה וקנדה

פרנק שטיין - מנהל החברה לעולים מבריטניה
ארגון הווג'ס
אילנית ששון-מלכיאור- יו"ר התאח' הסטודנטים היהודית

דפנה כהן - דוברת

חנה טולדנו - נציגת הווגיס

אילן אזרחי - מנהל תוכנית "מפגשים"

דניאל כהן - סטודנט

סטייסי בלומנטל- סטודנט

דבורה ביטר - סטודנטית

נעמה קלמן - אחראית על לימודי חו"ל בהיברו-יוניון קולג'
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
קצרנית
וזנה כהן

סדר היום-. פעילות בתי-הספר לתלמידי חו''ל באוניברסיטאות בארץ.



פעילות בתי-הספר לתלמידי חו"ל באוניברסיטאות בארץ
היו"ר עמנואל זיסמן
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה המשותפת לוועדת החינוך ולוועדת העליה

והקליטה בראשותה של חברת הכנסת נעמי בלומנטל, בנושא פעילות בתי הספר לתלמידי

חו"ל באוניברסיטאות בארץ. מאחר שיש היום דיון על חוק ההמרה, חברת הכנסת נעמי

בלומנטל תעזוב את הישיבה בשעה עשר.

מדינת ישראל מעוניינת מאוד בעליה מכל הארצות שיש בהן יהודימ. מדינת ישראל

נותנת סל קליטה ועזרה כלכלית בלתי רגילה. זאת בניגוד למה שהיה בעבר הרחוק,

בתקופה שאני עליתי ארצה בעליה ההמונית של 1949. עדייו יש ויכוח אם צריך לתת סל

קליטה גנז לזוגות צעירים, לסטודנטים, לצעירים או מעוטי יכולת מארצות המערב. כבר

שנים שאני בעד זה שצריך לתת ולהרחיב את סל הקליטה גס לעולים ממדינות הרווחה, כמו

שזה ניתן ליהודי ברית המועצות לשעבר, מזרח אירופה ודרום אמריקה.

אנחנו מעוניינים שהתוכניות ללימודים של סטודנטים יהודים בארץ יורחבו. דבר זה
ישרת שתי מטרות
ראשית, ייתכן שחלק מהסטודנטים היהודים שיגיעו ללמוד בארץ

יישארו. כלתי הגיעה לפני שנים רבות ממניסוטה כסטודנטית ונשארה בארץ. דבר שני,

כולם שמים את הדגש על חינוך יהודי, אך זה אחרת אם הם גם לומדים בארץ, כי אז הם

חתרים לארצותיהם פטריוטים וציונים יותר ממה שהיו לפני שהגיעו.

לאור המטרות האלה, אני מברך את חברת הכנסת נעמי בלומנטל ואת ארגון ווג'ס על

היוזמה לקיום ישיבה זו.

הסוכנות היהודית למעשה פושטת את הרגל. היא פושטת את הרגל כבר תקופה ארוכה,

כי לאט-לאט היא מצמצמת את הפעילויות שלה בתחום החברתי, החינוכי והתרבותי. פעם

התקציב לסטודנטים מחו"ל היה 2 מיליון שקלים ואילו היום הוא עומד על חצי מיליון ויש

חשש שגם זה לא יהיה. אין ספק שלסוכנות היהודית יש שליחות היסטורית גם בעתיד, אבל

הנושא הזה לא יכול יותר להישען על הסוכנות. אני מודע לכך שאני אומר דברים קשים, אך

זו האמת, כי לא רק שהסוכנות היהודית לא היתה צריכה לצמצם את הפעילות שלה, אלא

היתה צריכה אפילו להגדילה.

ברוח זו אנחנו מקיימים היום אח הדיון, כשהמטרה היא להגדיל את התקציבים לנושא

ולהרחיב את השורות. יותר מתמיד אנחנו זקוקים שצעירים יגיעו לכאן ללמוד כדי שאולי

חלקם גם יישאר כאן. גם אם הם לא יישארו, הם לפחות יחזרו לשם עם זיקה וקשר יותר

חזקים לישראל.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו מקיימים היום ישיבה משותפת לשתי הוועדות, כי יש לנו אינטרס משותף של

חינוך שהולך יחד עם קליטת עליה. חינוך שהולך יחד עם החוויה הישראלית של היות

סטודנט כאן בארץ.

נדמה לי שכולנו תמימי דעים שזאת תוכנית טובה מארד ואנחנו לא יכולים לחשוב על

רעיון טוב יותר מאשר הרעיון שהלימודים הגבוהים במדינת ישראל יקרבו את הצעירים

למדינה. כשאנחנו רואים סטטיסטיקות לגבי אחת העוברים בבחינות הבגרות, הרי בתוכנית

זו אנחנו מדברים על קבוצות גיל שגמרו את בחינות הבגרות ויש להם את העוצמה הנפשית

והבשלות, הם מוכנים לאתגרים ויכולים לעמוד בצורה טובה יותר בקשיי קליטה ולימודים.



אנחנו אומנם לא מדברים על הסטודנטים האלה כאל עולים בכוח, אלא כאל עולים

בפוטנציה. אני בטוחה שאין אף אחד שיכול לערער על כך שאין רעיון טוב מזה, בעיקר אם

אנחנו מדברים על ארצות הרווחה ואולי אפילו נדגיש את ארצות הברית. לא מזמן דיברתי

עם יצחק שמיה לשעבר ראש הממשלה, על כך שהעתיד שלנו הוא עליה ועל כך שלא נעשה

מספיק למען זה. אמרתי לו שיהיה קשה לגרום ליהודים מארצות הברית לעלות ארצה, אבל

הוא השיב לי, שלי, ביושבת ראש ועדת העליה והקליטה, אסור להגיד דבר מה. הוא צודק,

אר אני ערה לקשיים האובייקטיביים בלהביא עולים חדשים מארצות הברית.

התוכנית הזו היא בוודאי תוכנית מצויינת וכולנו צריכים לתת את ידינו לא רק לשמור

על קיומה, אלא לבחון דרכים לעשות אותה טוכה יותר ולהרחיב אותה. עומדים בפנינו
שלושה אתגרים
להגדיל את מספר הסטודנטים בתוכנית - מדובר בכ- 400 אלף סטודנטים

יהודים בארצות הרווחה ורק 5%, שהם כ- 3,000, לוקחים חלק בתוכניות של

האוניברסיטאות בארץ. אם זהו מספר הסטודנטים שלומדים בארץ עדיין לא נגענו

במינימום הפוטנציאל שקיים. אנו חייבים לעשות מאמצים הרבה יותר גדולים, כדי להביא

לכאן הרבה יותר סטודנטים. המאמץ צריר להיות משותף לאוניברסיטאות, הסוכנות

היהודית ומדינת ישראל. אומנם מצבה הכלכלי של הסוכנות רעוע, אר אם הורים לסטודנט

שהיה בארץ מרוצים מהתוכנית והם בעלי יכולת, ייתכן שהם יתרמו יותר ואז יהיה גם

יותר כסף לסוכנות.

נודע לי שלסטודנטים ששוהים בארץ אין כמעט קשר עם האוכלוסיה הוותיקה, הם באים

לכאן וחיים במין אי בודד. זו הפתעה גדולה עבורי, משום שחשבתי שאנחנו ארץ מאוד

חברותית ופתוחה.

צריך להגדיל את מספרם של הסטודנטים שמגיעים לכאן ולגרום לאלה שמגיעים

לאינטראקציה עם החברה הוותיקה. כמו כן יש לדאוג שיהיה יותר שיתוף פעולה של

האוניברסיטאות בארץ עם האוניברסיטאות בחו"ל, על מנת שמשך הלימודים ותכני

הלימודים ייחשבו בקרדיטים בארצות השונות ובכך להביא לעידוד סטודנטים יהודים

ללמוד בארץ.
אילנית ששון-מלכיאור
אני מודה לחברי הכנסת בלומנטל חיסמן על היחמה לדיון חשוב זה. אני רוצה להצביע

על שתי בעיות עיקריות ולאפשר לסטודנטים שעברו את החוויה הזו לתאר את תמונת

המצב האמיתית.

כמות הסטודנטים שמגיעים לארץ לתוכנית חד שנתית קטנה מאוד למרות שבאופן

סטטיסטי הכמות הזו עלתה בשנים האחרונות. אם מספר הסטודנטים היהודים בארצות

הברית מגיע ל- 400 אלף ובאירופה יש עוד 150 אלף, בדרום אפריקה 8,000 סטודנטים

ואותו מספר באוסטרליה, אז שלושת אלפי הסטודנטים שנמצאים בארץ מהווים אחת מזערי

ביותר. אנחנו חייבים להסתכל על הנתון הזה ולהגיב עליו במלוא החומרה. צריך גם

לחשוב מדוע רוב הסטודנטים מגיעים מצפון אמריקה, אך כמעט לא מאירופה ושאר העולם.

זה נובע גם מבעיה של שיווק שאולי ניתן לפתור אותה, אך צריך להתריע מפניה.

הבעיה השניה שאנחנו רואים, שגם אם יגיעו לכאן בכל שנה אלפי סטודנטים, המסגרת

שבה הם לומדים מבודדת, זו מסגרת שאנחנו קוראים לה "להיות או לא להיות'', או איזשהו

"גטו". זה ממש בידוד מוחלט של הסטודנטים שלומדים בארץ בחממה אמריקאית. אני

שואלת את עצמי אם סטודנט בחר ללמוד בכל זאת בישראל, אך הוא בחממה אמריקאית,

בשביל מה הוא הגיע לכאן. כלומר, הוא יכול ללמוד בג'מייקה או בקובה ולא היה צריך

לעשות את כל הדרך הזו, לשלם את כל מה שהוא משלם, כדי ללמוד תוכנית בישראל. זו

הבעיה המהותית של הענין.

יש את תוכנית "מפגשים" שעוסקת בתחום המפגשים עם בני נוער מחו"ל. ווג'ס הקימה

תוכנית מו לסטודנטים שנקראת ''אקדמית". זה טיפה בים, זה לא מספיק ואנחנו חושבים

שמהוועדה הזו צריך לקום פורום יותר רציני שיבדוק לעומק מה אפשר לעשות בתחומים

אלה.
דניאל כהן
(תרגום מאנגלית)

באתי לכאן לשנה. זו השנה השלישית של לימודיי. למדתי בעיר וושינגטון ורציתי להגיע

לכאן ולוווות את החוויה התרבותית הישראלית, ללמוד על התרבות וההיסטוריה, לפגוש

ישראלים ותוך כדי התהליך גם לבלות. באתי לכאן ולמדתי עברית, למדתי על החברה

ומחוץ לכותלי הכיתה גם טיילתי. הרגשתי שאני לא נפגש עם סטודנטים ישראלים, כי הם

חיו במעיו "בועה" או עסוקים בלימודים.

בארצות הברית למדתי באוניברסיטת ג'ורג' גיייסון. בארץ אני לומד בהר הצופים

בתוכנית של שנה אחת. אני נמצא עם כל הסטודנטים האמריקאיים וגם המגורים שלי הם

עם סטודנטים אמריקאיים, כך שאין לי אפשרות לפגוש סטודנטים ישראלים. באף אתת

מכיתות הלימוד שלי אין ישראלים. "אקדמית" היתה דרך מעולה לפגוש סטודנטים

ישראלים.
נעמי חזו
מה זו התוכנית "אקדמית"?
דניאל כהו
זו תוכנית שמאפשרת לנו לקיים דיאלוג עם הסטודנטים הישראלים, להעביר זמן משותף

ולהכיר אותם בזמננו החופשי. אנחנו מטיילים יחד ומכירים איש את רעהו. אני עדיין לא

בטוח שזה מספיק ואני חושב שצריכות להיות גם דרכים אחרות, אך אין הרבה מקומות

כאלה. קיים מועדון גלישה בו סטודנטים ישראלים ואמריקאים יכולים להיפגש. "אקדמית"

היא התוכנית היתידה שבה אמריקאים שרק התחילו ללמוד עברית יכולים להכיר

סטודנטים ישראלים ולקיים איתם דיאלוג.
דבורה ביטר
הגעתי מצרפת לתוכנית חד-שנתית לא מתוך כוונה להישאך בארץ. גדלתי אומנם בבית

עם אווירה ציונית, אבל קיבלתי את ההחלטה להישאר 73/ רק לאחר שסיימתי את התוכנית

בארץ.

מאוד נהניתי מלימודיי בתוכנית החד שנתית, אך זו תוכנית סגורה רק לסטודנטים

מתו"ל. במעונות גרים רק אמריקאים חה נראה כמו "אמריקה קטנה". כל הקורסים

מתקיימים רק באנגלית ולא בבנין שנמצא באוניברסיטה עצמה, כך שאין דרך לפגוש

ישראלים.

בתוכנית "אקדמית" נתנו לנו אפשרות להכיר סטודנטים מישראל ולעמוד על היחסים בין

היהודים בארץ לאלה שגרים בחו"ל. אנחנו לא יכולים לדעת מה הישראלים חושבים עלינו

או על אנשים שגרים בחו"ל. זה חשוב לשני הצדדים ובגלל הקונפליקט שקיים בין הדת

למדינה זה חשוב עוד יותר.
סטייסי בלומנטל
(תרגום מאנגלית)

הגעתי לכאן מארצות הברית שם למדתי באוניברסיטת וושינגטון. באתי לכאן להכיר

אנשים ורציתי להתמחות בלימודים כלליים. היתה לי כאן שנה נהדרת, אך אני מתחרטת על

כמה דברים. התנסתי בתוכנית "אקדמית", אך גם בתוכנית הזו השיחות הפורמליות הן

הרבה פעמים בעברית ולכן היה לי קשה. מחוץ לכיתות הלימוד אני מדברת רק אנגלית.

אני חושבת ש"אקדמית" היא תוכנית מצויינת ליצירת קשרים בין אישיים ואני מקווה

שיהיו עוד תוכניות כאלה.
עמוס חרמון
אני מברך על היתמה של חברי הכנסת להעלות על סדר היום הציבורי, נושא כל כר

אקוטי לגבי עליית הדור הצעיר, בעיקר מארצות המערב. אין זה סוד שהסוכנות היהודית

נמצאת במשבר מאוד גדול, אר אני מבקש שלא נתעל את עצמנו לבעיה הקלה. הבעיה אינה

אך ורק כספית, כי אם אנחנו רואים את הגרפים בנושא, אזי בתקופות שהסוכנות היהודית

העבירה הרבה מאוד מיליוני דולרים לתוכנית הזאת, לא ראינו שזה הביא לעליה במספר

הסטודנטים שהגיעו ארצה. זאת אומרת שאין קשר ישיר בין התרומה הכספית, בעיקר של

האוניברסיטאות ושל הסוכנות היהודית, למגמה של הבאת סטודנטים נוספים ארצה.
נעמי חזן
לא הבנתי למה כוונתך.
היו"ר עמנואל זיסמן
הוא מתכוון שגם בימים הטובים של הסוכנות היהודית כאשר הם היו הגוף העיקרי

שהשקיע בנושא, מספר הסטודנטים לא עלה.
עמוס חרמון
בעשר השנים האחרונות אנחנו לא רואים קפיצה משמעותית. היתה ניידות מאוד גדולה

בכספים שהושקעו בתוכניות האלה, אר איו שינוי משמעותי בכמויות הסטודנטים שמגיעים

ארצה.

הבעיה המרכזית שלנו היא המוטיבציה של הסטודנטים היהודים, בעיקר בארצות

המערב, שסדרי העדיפויות שלהם בשנים האחרונות שונים מסדרי העדיפויות של

הסטודנטים לפני 20 שנה. ההגשמה העצמית, המהירות לגמור את התואר ולהיכנס מיד

לעסקים או להתקדם במסלול האקדמי, הם עיקר הדברים שמנחים את הסטודנטים היהודים

בארצות המערב.

לבעיה הנ"ל ניתן להוסיף בעיה טכנית, ובזה אני פונה לראשי האוניברסיטאות, מלבד

תוכנית אחת בצרפת, תוכנית מינורית, אין לנו קרדיטיזציה לסטודנטים האירופים, בגלל

סיבות שונות שאני מניח שאנשי האוניברסיטאות יודעים בדיוק מה הסיבות ומדוע אין אנו

מצליחים ליצור את קשרי הגומלין שישנם בין האוניברסיטאות בארץ לביו האוניברסיטאות

בצפון אמריקה, כי המבחן לאותו סטודנט יהיה חייב להיות גם ברמת ההגשמה העצמית

שלו. הוא יהיה חייב לקבל את הקרדיט, על מנת שהשהות שלו בארץ לא תפגע בצבירת

הנקודות שלו לקראת תארים אקדמיים.

אנחנו יודעים שהאוניברסיטאות עושות עבודה מצויינת.

נעמי חזן-.

מה הסוכנות עושה?
עמוס חרמון
מחלקת החינור בסוכנות עושה היום את המכסימום ומקצה כ- 450 אלף דולר לתוכנית

שנה ראשונה באוניברסיטאות בארץ.
נעמי חזן
כמה הקצתם לפני שלוש שנים?
עמוס חרמון
בשנה שעבדה לדוגמה התקציב לכך עמד על 750 אלף דולר. זה התוזיל עם תקציב של 2

מיליון דולר שירד בהדרגה.

לעומת המגמה שקיימת בסוכנות היהודית, ירידה שהולכת וגוברת במגביות,

האוניברסיטאות באמצעות השומרים וחברי הנאמנים שלהם מגדילים את ההשתתפות

שלהם. על כר אני רק יכול לברך
נעמי חזן
אם כר הנושא הזה לא נמצא בראש סדר העדיפויות של הסוכנות.
עמוס חרמון
לפני כחודש נערר דיון בועדת העליה והקליטה של הכנסת בנושא תנועות הנוער. בדיון

זה חברת הכנסת חזן דיברה על חשיבות תנועות הנוער האחרות, ואנו החלטנו לעשות

מאמץ עילאי לא לפגוע בתנועות הנוער. אמרתי אז שמכיוון שהתקציבים שלנו מוגבלים

ולצערנו יורדים כל הזמן, בנושאים שנרצה לשמור על רמת התקציב של השנים הקודמות,

אנחנו גם נצטרר לדעת באיזה מקומות אנחנו לא נוכל להעלות תקציבים או לשמור על כל

התקציבים האחרים. ישנם סדרי עדיפויות ואנחנו מאוד משתדלים לשמור על תוכניות

מסויימות.

אם ממשלת ישראל והחברה הישראלית, באמצעות ועדת החינוך וכנסת ישראל, לא יבינו

שהם חייבים להיות שותפים בתקציבים מסויימים באמצעות המשרדים הייעודיים

והמוסדות להשכלה גבוהה, לנושא של הסטודנטים היהודים כפוטנציאל לעליה מהערב

תחשוב ביותר שקיים היום לעם היהודי, אי אפשר יהיה יותר להסתמר על תקציבי הסוכנות

היהודית שהולכים ומצטמצמים. לכן אני פונה לחברי הוועדה להקים צוות מקצועי שיראה

כיצד אנחנו מפתחים את התוכניות לתלמידי חו"ל, כי בשבילנו החבר'ה שמסיימים הם

שגרירי העליה הטובים ביותר שקיימים.
ראובן ריבליו
הם יכולים להיות הטובים ביותר או הרעים ביותר. אם באים לכאן 2,500 סטודנטים

ואומרים שהם היו במקום באוניברסיטה של וושינגטון, באוניברסיטה של וושינגטון בהר

הצופים, זה לא בדיוק יעזור לשכנע אחרים לבוא לכאן.
היו"ר נעמי בלומנטל
מר חרמון, אתה אחראי בין השאר על השליחים של הסוכנות בגולה. האם במסגרת

הפעילות של השליחים הם מעניינים את היהודים שם בתוכניות של האוניברסיטאות?
עמוס חרמוו
כל השליחים שלנו שיוצאים לגולה עוברים השתלמות על כל התוכניות שקיימות היום

בכלל בחוויה הישראלית הקצרה לבני 1וער וכל הקורסים והאפשרויות שעומדים בפני

הסטודנטים היהודים ללימודים בארץ. בקורסים הקרובים לשליחים אנחנו מתכוונים להביא

את ראשי האוניברסיטאות אשר ירצו וימחישו בפני השליחים, על מנת שיחזקו ויעשירו

אותם בכל החומרים והאפשרויות שניתנים לסטודנטים מחו"ל.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני מכבדת את מה שאתה אומר, אך אני מושבת שהתוכניות לא מספיק שקופות וברורות

לקהל היעד. הבנתי שהמידע על כך עובר מפה לאוזן. צריך להגביה באמצעות השליחים,

את האטרקטיביות של התוכניות בארץ.
שחר לושינסקי
אני מייצגת בדרך כלל את הסטודנטית מחו"ל שבאים לכאן ונשארים. מהנסיון שלי

מהאוניברסיטה בארצות הברית אני יודעת שהיו שליחים בכל הקמפוסים בארצות הברית.

שם חילקו חומר ואנחנו כתלמידים ישבנו עם תלמידים אחרים והצענו להם את האופציות

שמתאימות להם. זה לא היה בבחינת שליחים שמשכנעים, אלא כהצעות של תלמיד אל

תלמיד. התוכנית הזו כבר לא קיימת ולדעתי היא היתה הכי יעילה.
היו"ר עמנואל זיסמו
אני זוכר שבשנת 1993 כל הנושאים שטיפלה בהם הסוכנות היהודית בארץ, הועברו

לידי המשרד לקליטת העליה. זה היה בתקופה בה התחלתי את הקדנציה שלי כיושב ראש

ועדת העליה והקליטה. זה המשיך בתוכנית "נעל"ה" שעברה לידי משרד החינוך והתרבות.

התנהל ויכוח נוקב וסוער בארץ אם העניינים של קליטת העליה צריכים לעבור לממשלת

ישראל, אך זה כבר שייך להיסטוריה. עכשיו ברור שהסוכנות היהודית מתפרקת ומשתחררת

מאותם התחומים שהיו צריכים להיות בלעדיים שלה.

המשרד לקליטת עליה עוסק בהשרת יורדים, אנחנו כבר לא מדברים עליהם כ"נפולת

של נמושות" ואף יצחק רבין ז"ל חזר בו מהביטוי הזה. אנחנו עתרים ליורדים שחוזרים

ומספרם ב- 97' גדול יחסית. האם יש למשרד לקליטת העליה תוכניות לקליטת ילדי יורדים

בתוכניות בארץ ? זאת כדי לטפח בהם את התחושה שהם צריכים לחזור ארצה.
אילו אזרחי
מבחינת הגדרתם הם לא עולים ולכן המשרד לקליטת העליה אינו מטפל בהם.
אורית מור-סלע
אין לי מנדט לדבר בשם משרד הקליטה, אבל המשרד מטפל באנשים שעשו את אקט

העליה והם בעלי סטטוס של עולה. זה המנדט של משרד הקליטה ואם הוא יורחב יוכלו

לטפל אולי בזה.

מינהל הסטודנטים במשרד העליה והקליטה הוא בראש וראשונה גוף שמטפל

בסטודנטים עולים. מינהל הסטודנטים עומד בפני שוקת תקציבית מאוד מצומצמת עם

השותפות המתפרקת עם הסוכנות היהודית, כי הוחלט אומנם שהממשלה תטפל בעולים, אך

היו כמה תחומים שהיו משותפים ומינהל הסטודנטים היה גוף משותף לממשלה ולסוכנות

ועומד בפני דילמה מאוד קשה איך מתקדמים הלאה כאשר הסוכנות עומדת לצאת

מהשותפות. השאלה אם אנחנו נענים לאתגר להביא תיירים כאשר אנחנו בכלל לא יודעים

אם אנחנו פותחים את תשנ"ט. זו שאלה שכואבת לנו אבל אין לנו פתרונות עליה.
היו"ר עמנואל זיסמו
אני לא חושב שזה הייעוד של המשרד לקליטת העליה. המשרד צריך לטפל לא רק

בעולה כשהוא פה, אלא צריך לטפל בעולים בפוטנציה.
ראובן ריבלין
בגלל זה גם משרד לעליה וגם לקליטה.
פרופ' שלמה גרוסמן
אני משמש כסגן יושב ראש ות"ת ויושב ראש הרועדה לתלמידי חו"ל. כידוע לכם

בישיבה של המועצה הגבוהה יתד עם הסוכנות הוקמה ב- 1983 הוועדה לגיוס תלמידי חו"ל

שהיא משותפת לות"ת ולסוכנות. התפקיד המרכזי של הוועדה הזו היה לגייס את

התלמידים הנ"ל. המשאבים הגיעו מהסוכנות, תקציב מאוד מסיבי של 2 מיליון דולר

שלצערנו נשחק והגיע השנה עד כדי 450 אלף דולר.

אני חולק על דבריו של מר חרמון, כי התנודה היא ברורה. כל הזמן היתה עליה בקליטת

הסטודנטים הללו, כלומר, למרות שהצפי היה יותר, אבל התנודה היתה חד משמעית כלפי

מעלה. אין ספק שבמקום מסויים גם היינו מגיעים לפריצת דרך שהיתה מביאה לעליה

ניכרת של מאות אחתים במספר הסטודנטים המגיעים. אלא מה, תמיד ישנם גורמי סביבה

שונים שמעכבים. אני חושב שהקיצוץ עצמו גרם לבך שפעילויות שאותה ועדה עשתה

נחסמו למעשה.

הוועדה יחד עם הסוכנות איתרה את הסטודנטים, נתנה להם מילגות ואיפשרה להם

קיום. אנחנו יודעים שעלות השהיה בארץ לסטודנט תיא כ- 15 אלף דולר בשנה. זה יקר

מאוד והמלגות סייעו בידי הסטודנטים מארצות הברית וקנדה וגם לאלה שבאו מאירופה

ואמריקה הלטינית.

הוועדה לחצה על האוניברסיטאות לפתוח תוכניות לימודים מתאימות כדי למשוך את

הסטודנטים. אכן נפתחו תוכניות ויש היום מגוון רהב של תוכניות שבהחלט מושכים את

הסטודנט. בשנים האחרונות נעשה דו"ח מאוד מעניין לגבי הפידבק מהסטודנטים שחזרו

לארצותיהם. מסתבר שהם השגרירים הכי טובים שיש למדינת ישראל בגיוס סטודנטים

חדשים והן מבחינת הגברת הזיקה היהודית באותם המקומות שאליהם הם חתרים.

אנחנו למעשה נמצאים במצוקה אדירה, כאשר הסוכנות קיצצה את יכולת הוועדה

לתפקד. התפקיד המרמי של הנוכחים בישיבה זו הוא לראות מהן האופציות האחרות,

כלומר, כיצד ניתן להמשיך את עבודת הוועדה ולאפשר את התוכנית כפי שהיא קיימת. נכון

ששמענו כמה דברים שחייבים בהחלט לגרום לחשיבה נוספת, כיצד ייתכן שישנו נתק מה

כפי שתיארו הסטודנטים מהחברה הישראלית. לכן אנחנו צריכים להקפיד על פעילויות

חברתיות וסימנריונים ולתת את אותו מגע שהוא חסר. אין ספק ש"אם אין קמח אין תורה"

ולמעשה אנחנו שתיים במצב מאוד קשה, כאשר ת וועדה לתכנון ותיקצוב אינה יכולה

לקחת מהמשאבים שלה שמיועדים להשכלה גבוהת בישראל פרופר, לעומת זאת צריך

למצוא מקורות אחרים שיוכלו לאפשר את קיום התוכ2ית.
היו"ר נעמי בלומנטל
מה התקציב שעומד לרשותכם, האם הסטודנטים מכסים את ההוצאות של התוכניות?
פרופ' שלמה גרוסמן
האוניברסיטאות עושות את העיקר. אנחנו רק נותנים מלגה שמסייעת. השנה עיקר הכסף

שעומד לרשותנו הולך למלגות.
נעמי חזן
מה העלות של התוכניות לתלמידי חו"ל לאוניברסיטאות?
פרופ' שלמה גרוסמן
אני חושב שהיחס הוא אחד לארבע, כלומר, האוניברסיטה נותנת הרבה יותר נזמה

שאנחנו נותנים. אנחנו נותנים רק את התמריץ.
היו"ר נעמי בלומנטל
ייתכן שהאוניברסיטאות מרוויחות.
דוד אסוליו
בהחלט לא, זה משק סגור.
שמעון ליפסקי
זה תלוי במספר הסטודנטים. ככל שיש יותר סטודנטים, אנו יכולים להתמודד עם זה.

היה זמן שהתוכניות לתלמידי חו"ל הוחיקו את עצמם, משום שהם משלמים פי שלוש

מישראלי ממוצע. היום המספרים ירדו ואם אנחנו רוצים לשמור על מגוון רחב של קורסים,

אנחנו לא מצליחים להתמודד עם המשימה הזאת.
היו"ר נעמי בלומנטל
מדבריך עולה שאילו היו יותר סטודנטים היה סיכוי סביר שהאוניברסיטאות היו

מרוויחות.
נעמי חזו
מה הגרעון של בית הספר לתלמידי חו"ל?
שמעוו ליפסקי
הגרעון של בית הספר הוא 6 מיליון שקלים בטנה, אר חלק גדול ממנו נובע בגלל שיש

לנו את תוכנית המכינה לסטודנטים מחו"ל שהם בפוטנציאל עליה והם לא מקבלים את

התמיכה.
אריה שמואלביץ
בתל-אביב אין גרעון.
מרק גלבר
הגרעון באוניברסיטת בן-גוריון הוא כעשרת אלפים שקלים.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני מצטערת לעזוב עתה את הישיבה, אך אני מציעה שתקום ועדה משותפת לנציגי

האוניברסיטאות, חברי הכנסת מוועדת החינוך וועדת העליה, נציגי הסוכנות ומשרד

החינוך, כדי שנוכל לגבש יחד הצעות לשכלול התוכניות ולהבאת יותר סטודנטים מחו"ל.
היו"ר עמנואל זיסמן
כמו שהעברנו את תוכנית "נעל"ה" למשרד החינוך והתרבות, נראה לי שגם את התוכנית

לסטודנטים מווו"ל צריו להעביר למשרד החינוך, אלא אם כן משרד הקליטה יטפל בזה

בצורה מתאימה. אחת המסקנות של הוועדה המשותפת צריכה להיות לגבי המסגרת שתטפל

בנושא.

נעמי חזו-.

יש שלושה מרכיבים בנושא זה ויש לי רושם שעל אף הנסיונות הרבים לתאם אותם, ישנן

בעיות בכל אחת משלוש החוליות. החוליה הראשונה היא גיוס סטודנטים בחו"ל - היתה

תקופה שכמעט בכל קמפוס בארצות הברית וגם באירופה היו דוכנים ואפשר היה לקבל

מידע מקיף וכולל לגבי התוכניות. לצערי הרב הדברים האלה לא נעשים בתקופה

האחרונה. אין ספק שזה משבש חלק מהתהליר של גיוס הסטודנטים.

החוליה השניה קשורה למימון, בעיקר ממשלתי, לתלמידי חו"ל. המצב הוא בושה

וחרפה וצריר להגיד את הדברים באופן מאוד ברור: אין תמיכה ממשלתית כלשהי לעניין

הזה, אף על פי שהסמכויות והאחריות הועברו מהסוכנות למשרדי הממשלה. לכן מינהל

הסטודנטים עוסק רק בקליטת סטודנטים עולים וכל הסטודנטים בתוכניות חד שנתיות

נופלים בין הכסאות ולא זוכים לתמיכה ממשלתית. או שמדינת ישראל רואה חשיבות

במשיכת סטודנטים לתקופות קצרות עם אפשרות שיהפכו לעולים או יהיו שגרירי רצון טוב

בחו"ל, או שלא. זו החלטת ממשלה שצריכה לקבל ביטוי גם כספי.

החוליה השלישית היא האוניברסיטאות, בטיב ואיכות התוכניות שבתוך האוניברסיטה.

אני קצת משוחדת כי במשך תקופה לא קצרה לימדתי בבית ספר לתלמידי חו''ל ונהנתי מכל

רגע. חלק מהבעיות ששמענו היום מהסטודנטים היו קיימות לפני 20 שנה או אפילו 10. יש

מקום שהאוניברסיטאות ינסו לפתח תוכניות יותר יצירתיות ומשולבות עם סטודנטים בארץ, .

כדי לענות על החוליה השלישית.

זה אולי בסדר להקים עוד ועדה, אך לפי דעתי הכלים נמצאים בות"ת. אפשר לתגבר את

ות"ת על ידי שיתוף פעולה יותר גדול עם הסוכנות ועל ידי תוכניות ממשלתיות יוהנר

מרובות. כמובן שלאוניברסיטאות יש רצון לשפר את התוכניות שלהם גם בגלל התחרות

הבין-אוניברסיטאית ומשיכת תלמידים מחו"ל. אפשר לעבוד על כה אבל מישהו צריך

לרצות לעשות את זה.
שמעון ליפסקי
מספר הסטודנטים שמגיע מחו"ל הוא בסימן ירידה ולא במצב של שמירה על הקיים או

עליה. אנחנו נמצאים במצב משברי די רציני בכל האוניברסיטאות.
ראובן ריבלין
מה הסיבה לירידה?
שמעוו ליפסקי
הסיבה היא בעיקר פוליטית ביטחונית. ישראל היום אינה אטרקטיבית לצעיר יהודי

ממוצע שחושב על לימודים מחוץ לארצות-הברית.



דוד ברנדוף.

הבעיה חרבה פוזות מודגשת באירופה. בארצות הברית הבעיה מאוד מרמית ואפילו

בקנדה זה לא מודגש.
שמעון ליפסקי
באוניברסיטה העברית, מבחינה מסויימת, נמצאים במצב טוב, כי יש לנו תוכנית

שמגיעה לכ- 2,000 סטודנטים שעוברים דרך בית הספר לתלמידי חו"ל- ואולי זו הסיבה

לתחושה של הבועה שסטודנטים מתו"ל מרגישים, משום שזו מסה מאוד כבדה בתוך

האוניברסיטה. קשה להתמודד עם מסות של דוברי אנגלית שגם נוטים לחיות בתור הבועה

שלהם ולא תמיד עושים את המאמץ הרצוי כדי לפרוץ החוצה ולנסות להתערות בחברה

הישראלית. זאת למרות שנותנים להם מיגוון שלם של פעילויות ואפשרויות לעשות את זה.

בארניברסיטה העברית יש תוכניות כמו "אקדמית" ויש בית מדרש שבו לומדים אחד מול

השני ימול ישראלים. יש תוכניות של טיולים וסמינרים משותפים. כמו כן, לכל סטודנט

שגמר רמה ג' בעברית יש אפשרות להיכנס לקורסים בחוגים הרגילים. הדברים האלה הם

חלק נומגוון אפשרויות ולא תמיד הם מנצלים את זה. מאוד קל לאמץ את הגישה שלא עשו

מספיק בשביל הסטודנטים מחו"ל ולכן הם לא מעורים בחברה הישראלית. מצד שני צריר

גם לחשוב מה עושים הישראלים כדי לקדם ולקרב את הסטודנטים מחו"ל. אני לא חושב

שנעשית מספיק עבודה וישנה אדישות מסויימת של הסטודנט הישראלי שמוכן להקדיש זמן

כדי לקלוט עולה או להתחבר עם סטודנטים מחו"ל. חוץ מהבנים שמחפשים בנות ולהיפך,

אני לא מוצא שישנו מאמץ רציני מבחינת האוניברסיטאות ואגודות הסטודנטים כדי לקרב

את הסטודנטים מחו"ל.

ההשפעה של השליחים של הסוכנות בחו"ל היא מזערית. כל הסקרים מורים שאולי 5%

מתור הסטודנטים שמגיעים אלינו מושפעים בגלל העבודה שנעשית על ידי השליחים.

האנשים שמגיעים אלינו באים לכאן בעיקר בגלל שקרובי משפחה או חברים היו בתוכניות

בארץ. את הענין הזה צריר לשנות בצורה כלשהי, משום שהשליחים נשלחים לחו"ל כדי

לקדם תוכניות בארץ והעבודה שהם עושים אינה מספקת מבחינת הצרכים של

האוניברסיטה העברית.

אנוזנו לא יכולים לדאוג לכר שרק שוחרי האוניברסיטה ימלאו את הפערים שנוצרים על

ידי זה שמוסדות ישראלים מקצצים בתקציבים שאנחנו מקבלים. גם לשומרים ישנן בעיות

וגם לתם קשה לגייס כספים ובדרר כלל מי שרוצה לתת כסף רוצה לקבל בנין או משהו מעין

זה, אך למלגות לסטודנטים קשה מאוד לקבל כסף. אנחנו נמצאים במצב שקרוב ל- 50%

מהסטודנטים שמגיעים אלינו מקבלים מלגה כלשהי שהולכת וקטנה. אם חיינו יכולים פעם

לתת אלף דולר היום אנחנו יכולים לתת 500 דולר. עלות השהייה בארץ עם הלימודים

מגיעה ל- 15,000 דולר, זה כבר לא מתחרה עם מה שהוא יכול לקבל בארצות הברית והם

שואלים את עצמם למה לבוא לארץ. ההיבט הכלכלי הוא היבט מאוד מאוד רציני להורים

אמריקאיים טיפוסיים ששולחים את ילדיהם לחו"ל. הם שואלים מדוע הם צריכים לשלם

יותר כאשר הוא יכול לקבל חינור ברמה טובה ומקבילה למה שהוא מקבל בארץ, בארצות

הברית עצמה. זו בעיה מאוד קרדינלית.
ראובו ריבלין
האם רוב הבאים לא באים לכאן כדי להכיר את ישראל או לתרום שנה מהחיים לישראל?
שמעון ליפסקי
לא, היום האנשים הרבה יותר תכליתיים והם מגיעים בשביל הקרדיט ורוצים להיות

בטוחים שהם יקבלו את הטרנספר לאוניברסיטאות בחו"ל. אין את התחושה הזו שלקחת

שנה מהחיים לחפש את השורשים.
ראובן ריבלין
אני מכיר רבים שהוריהם רוצים שילדם יכיר את הארץ, משלמים את אותו מס ציוני

ורואים בזה צורך.
שלמה גרוסמו
בדו"ח של אריק כהן הוא כותב על הרצון האקדמי לעומת אידיאולוגיה. על פי הדו"ח

52% אמרו שמאוד וזשוב הצד האידיאולוגי ורק 37% אמרו שהצד האקדמי חשוב.
ראובן ריבליו
האם ישנם סטודנטים שבאים לכאן בגלל שלא התקבלו לאוניברסיטאות בחו"ל?
שמעון ליפסקי
רוב התוכניות שלנו הן תוכניות לסטודנטים טובים שמגיעים מאוניברסיטאות טובות ועם

ציונים טובים.

ישנו גם פוטנציאל ההכנסה. אם אנחנו מדברים על אלפי סטודנטים שמגיעים לארץ,

הרי הם לא משלמים רק שכר לימוד. המ גם חיים בארץ, הם מוציאים כסף ובהשערה מאוד

כוללנית אני יכול לומר שעל סמך הקהילה שנמצאת היום במסגרת האוניברסיטאות ניתן

לומר שזו הכנסה של 30 מיליון דולר בשנה. יתרה מזאת, הם גורמים לכך שהורים וחברים

שלהם באים לבקר אותם במשך השנה תה פוטנציאל עצום.
אילן אזרחי
אני מנהל את תוכנית ''מפגשים/ עמותה שנועדה ליצור יתמות לחיבור צעירים יהודים

מהתפוצות עם ישראלים, בעיקר בעת השהות שלהם בארץ. אנחנו פעילים בעיקר בתחום

הנוער, שהוא קל יחסית לקבל בו אוכלוסיות.

היתה לי הזכות ללוות את התוכנית "אקדמית", אך זו טיפה בים. הבעיה שלנו היא בעיה

מבנית בכל מה שקשור באיכות של השהיה של הסטודנט מחו"ל בארץ. הבעיה נובעת בראש

ובראשונה מהעובדה שיש הפרדה אקדמית בין התוכניות מחו"ל לבין התוכניות

הישראליות. כלומר, זה מעין קמפוס בתוך קמפוס. שמענו את הביטויים של ''גטו",

"מובלעת'' ו"בועה", אבל זה נוצר בראש וראשונה מהפרדה אקדמית וכנראה שבגלל בעיית

השפה לא ניתן להתגבר עליה לגמרי. סטודנט מחו"ל לא יכול ללמוד בשפה העברית ולכן

בונים עבורם תוכניות אקדמיות שידועות כתוכניות מצויינות ומקבלות ציונים גבוהים

מהמשתתפים, כך שאין להם בעיה לחזור הביתה ולהעביר את הקרדיט. הבעיה אינה בצד

האקדמי, אלא בצד החברתי תרבותי. כדי לפתור את הבעיה הזו צריך לפעול בתחום החוץ

אקדמי. לכן ''אקדמית" מצליחה כי היא עושה את המפגש הזה מחוץ לגבולות הקמפוס או

מחוץ לכיתת הלימוד האקדמית.

כדי לעשות את הדבר הזה צריכים שיהיו כמה תנאים שכרגע אין לנו ולכן זו טיפה בים.

בראש ובראשונה צריכים כסף, כי זה מחוץ לתוכנית הלימודים. צריך להוציא את

הסטודנטים ולאפשר להם לטייל יחד ולתת להם כל מיני משאבים שהקמפוס עצמו לא מציע

אותם כחלק מהחבילה. כדי לגייס את הישראלים לכך צריך שתהיה להם את המוטיבציה

הבסיסית וליצור את האווירה המתאימה בתוך הקמפוס. צריך לקבל את התמיכה הכוללת

מהאוניברסיטה הראשית ולא מתוכנית תלמידי חול שהיא ספיח באוניברסיטה. ווג'ס שהוא

ארגון חשוב, אך מאוד קטן וחלש והוא לא יכול לפתור את הבעיה. את הבעיה הזו צריכים

לפתור ברמה של של האוניברסיטאות מול בתי ספר לתלמידי תו"ל כשווג'ס יכול לעזור

בקישור ברמת הסטודנטים מול האגודות.



צריך למצוא פתרון מבני כדי לחבר את הסטודנטים מחו"ל לסטודנטים הישראלים.

הפתרון הזה עדיין לא נמצא וצריך לשבור את הראש, משום שזו לא בעיה אקדמית

שהאוניברסיטות יודעות טוב מאוד להתמודד עם זה, אלא זו בעיה חברתית תרבותית.

באוניברסיטאות היום אין את הידע המספיק בדי להתמודד עם העניין. קיים ידע מה

בהרבה מקומות בעולם שמוצאים דרך לשלב אובלוסיות ששוהות לתקופה קצרה.
פרנק שטיין
הבעיה שאני רואה היא גם בעיה שיווקית. פעם מחלקת העליה של הסוכנות יחד עם

מינהל הסטודנטים היו שולחים שליחי עליה מיוחדים לסטודנטים וכן נציגים של כל

האוניברסיטאות וכל התוכניות. היום אם סטודנט מעוניין בתוכנית, שליח העליה אולי

יודע על תוכנית מסויימת ואולי לא. אך אם אין נציגות של אוניברסיטה מסויימת במקום,

בחו"ל לא יודעים שקיימת תוכנית מסויימת. אנחנו בכלל לא משווקים תוכניות כמו שצריך

ואולי צריך לחשוב על הקמת מערכת שיווקית שתוכל לשווק את כל התוכניות בבת אחת

ולהפיץ את המידע לגביהן בכל העולם.
לאה רונן
אני בוגרת תוכנית חד שנתית של האוניברסיטה העברית משנת 1971. בתור בוגרת אני

רוצה לשאול את גבי אילנית ששון-מלביאור אם הסטודנטים שדיברו בישיבה זו באמת

משקפים את החוויה האמיתית של כל הסטודנטים. לפי מה שהבנתי מהם אף אחד לא פוגש

אף ישראלי כל השנה. אני גם רוצה לשאול אם היה סטודנט אחד שמיחמתו יצא לחנות

ודיבר עברית. אני למדתי לדבר עברית רק מתוך הטעויות שלי. זה מאוד מפתיע אותי

שהסטודנטים של היום לא באים עם היחמה לצאת לרחוב, לפגוש אנשים מיחמתם ומחכים

רק שהישראלי יבוא אליהם.

אנחנו מתייחסים אל הסטודנטים מחו"ל כאל אנשים בשלבים של עליה בשלבים. אני

חוצאה של עליה בשלבים. לכן אנחנו מספקים את כל שתתי הייעוץ לסטודנטים, אך קצת

קשה לנו להגיע אליהם אם הם לא מגיעים אלינו. אני מודה לארגון "הלל" באוניברסיטה

חעברית שהזמינו אותנו ויש המשך למפגשים האלה. חבל שאנחנו לא מקבלים הזמנה מו

גם מאוניברסיטאות אחרות.
אליוט סיימון
אנחנו מדברים עכשיו על עליה, אך צריך לחשוב אם עליה זו ציונות בארץ או ציונות

בחו"ל. אם מדברים על אוניברסיטאות יש הבדל גדול בין לימודי חו"ל באוניברסיטה

העברית שם ההיקף גדול לעומת אוניברסיטת חיפה. צריך להבין שיש הבדל תשוב ורציני

לסטודנט מחו"ל אם הוא רוצה ללמוד סמסטר אחד או שנת לימודים מלאה.

רוב האוניברסיטאות בארץ בנו תוכנית לימודים לפי התוכנית בארצות הברית ובצפון

אמריקה, אך יש לנו בעיה רצינית עם הסטודנטים מאירופה. הם במצב אקדמי אחר לגמרי

לפי הקרדיטיזציה והקורסים. באירופה אין חוגים, אלא רק בתי ספר כלליים. ברוב

התוכניות בלימודי חו"ל אנחנו בונים תוכנית עבור הסטודנטים מאירופה, אך זו בעיה עם

הקרדיט ועם שכך הלימוד, שכן הלימודים באירופה הם חינם לגמרי ואצלנו זה יקר מאוד.

אם אנחנו רוצים לפתור את הבעיות צריך להתייחס לוה קודם כל כאל עליה בשלבים.

סטודנטים באים מחו"ל ללימודים של סמסטר או של שנה ויודעים שהם חוזרים לחו"ל כדי

לקבל התואר. אנחנו כמו "דלת מסתובבת", אבל חשוב מאוד לדעת שכל סטודנט שבא לארץ

ללמוד חתר לחו"ל והם עדיין פרו-ישראליים וציונים בלב.
אריה שמואלביץ
הנושא של האינטגרציה תחר כל הזמן בישיבה זו. אני יכול לומר שבתל-אביב

הסטודנטים מחו''ל אינם ב"גטו". באוניברסיטת תל-אביב הם מפוזרים בין הסטודנטים

הישראלים ואפילו אפשר לומר שאנחנו מכריחים אותם להתפזר ביו הסטודנטים הישראלים,

כדי שהם יתערו בחברה ויוכלו לתיות ביחד. יש לזה השפעה, מה שאין כך באוניברסיטה

העברית בירושלים.

אנחנו התחלנו בנושא של לימודי תואר ולא רק לתוכניות לסמסטר אחד או לשנה אחת,

אלא באים ללמוד תואר. יש כאלה שבאים לתואר שני ואפילו שלישי. על ידי כך אנחנו

מנסים למשוך אותם ארצה. חלק גדול מהם נשאר בסיכומו של דבר בארץ חה דבר בהחלט

חשוב.
דוד ברנדוו
אני מרגיש כאן כמו גוף זר, כי התוכנית שלנו היא תוכנית לחילופי סטודנטים ולא

תוכנית מיוחדת לסטודנטים מחו"ל. אני גם מרגיש זר, כי שני שליש של הסטודנטים הזרים

בטכניון אינם יהודים, הם באים מקוריאה, ממרוקו ועוד מקומות. הטכניון הוא בית ספר

להשכלה גבוהה שחייב לשמור על הקשר עם חו"ל והמטרה העיקרית של התוכנית שלנו

היא לחזק את הקשרים האלה שהם דו-כיווניים. יש לנו סטודנטים מהטכניון שנוסעים

לחו"ל ללמוד ומשתתפים בתוכניות השתלמות בעמק הסיליקון וכדי.

אני קצת מופתע מהתחושות של הסטודנטים מחו''ל. אם ניקח לדוגמה את הסטודנטים

הסינים בטכניון, הם הקימו קבוצת כדורגל ופעולות ספורט אחרות, דבר שהצליח יפה מאוד

כדי לגבש את היחסים שלהם עם סטודנטים ישראלים. ברור שלא היה אף סיני יהודי ויש די

הרבה סטודנטים זרים שמשתתפים בתוכניות של אגודת הסטודנטים בריקודים ובכל מיני

מסיבות. האינטגרציה של הסטודנטים נעשית על ידי כך שהם משתתפים בתוכניות של

הטכניון. יש לנו מעט מאוד קורסים שנותנים אותם באנגלית ואנחנו דורשים מהסטודנטים

ללמוד עברית לפני שהם באים ללמוד בארץ.

התוכניות שלנו מוכרות בכל האוניברסיטאות שיש לנו איתן הסכמים לכך. שני שליש

מהאוניברסיטאות אינן באמריקה, אלא בעיקר באירופה. יש לי בעיה בגלל שהסטודנטים מן

המניו בטכניון אינם רוצים ללמוד במקומות שאינם דוברי אנגלית ואני מנסה לשכנע אותם

ללמוד שפה שלישית מלבד עברית ואנגלית.

למרות שמטרת התוכנית שלנו איו לה שום קשר עם בעיות עליה לארץ, אני חייב לצייו

שיש לנו מספיק מועמדים שהגיעו לטכניוו ולמדו סמסטר אחד או שנה, ביקשו לעבור

לתוכניות של הטכניוו ונשארו בארץ.
פרופ' מרק גלבר
גם אני בוגר ווג'ס ובוגר התוכנית באוניברסיטת תל-אביב. אני חושב שאנחנו צריכים

לראות בזה עליה בשלבים ולתמוך בכל שלב ושלב.

יהדות ארצות הברית במשבר עמוק ואל לנו לחשוב שזה קל מאוד להביא לארץ את

היהודי הטיפוסי האמריקאי שרוצה להתבולל.

אני רוצה להדגיש את ההבדל ביו התוכניות בארץ. התוכנית של אוניברסיטת בו-גוריון

מבוססת על אינטגרציה מלאה. סטודנטים שלנו גרים ביחד עם סטודנטים ישראלים

במעונות והם יחד גם בחיים התרבותיים והחברתיים. כל סטודנט מחו''ל חבר באגודת

הסטודנטים, משתתף בכל הפעילויות במרכז הספורט ובכל מה שהאוניברסיטה מציעה.



אני לא יודע אם כל זה עוזר לתהליך העליה, אך מה שחשוב הוא שתהיה להם חוויה

חיובית. לפי הנתונים שלנו החוויה שלהם היא חוויה חיובית וצריו לבנות על כך.

אם סטודנט מאמריקה חושב לללמוד בארץ הוא לא חושב לבוא לבאר שבע, אלא

לירושלים או לתל-אביב, כי הוא אפילו לא שמע על אוניברסיטת בו-גוריון. זה אתגר עצום

בשבילנו ובגלל זה אנחנו בונים על איכות אקדמית. יש לאוניברסיטאות בארץ מה למכור

לסטודנט האמריקאי מבחינה איכותית חה מה שאנחנו מנסים לעשות באוניברסיטת בן-

גוריוו. אני חושב שאחרי חוויה אקדמית וגם חברתית זה נותו להם את הבסיס לחזור לארץ

לתוכניות כמו ווג'ס.

בהתחלה חשבתי שהעלית היא לא עסק של האוניברסיטאות. בכל זאת יש לי עכשיו חוג

עליה בקרב הסטודנטים ואנחנו מזמינים עולים ונציגים של הסוכנות וגורמים- שונים. יש לנו

עכשיו קבוצה רצינית שחושבת על עליה ואני חושב שאולי בדאי לחשרב על דבר זה

כמרכיב אינטגרלי של התוכנית.
דוד אסוליו
סטודנט שבא לישראל אינו אותו סטודנט כשהוא חתר. הוא אחר לגמרי, הוא מחוייב

יותר גם לקהילה וגם לאוניברסיטה.

המטרה של הוועדה היא לפתח תוכנית בי. איי. משולבת באנגלית ועברית. זו תוכנית

שרצה כבר כמה שנים ונעשו מחקרים שאם היינו עושים תוכניות שסטודנט יכול לבוא

וללמוד בי.איי. באנגלית משולב בעברית הוא יכול להביא עוד סטודנטים. לא ניסינו את

התוכנית הזו, כי צריר הרבה מאוד תקציבים לכר. לא ניתו להטיל על האוניברסיטאות

לפתח תוכנית כזו יקרה, כי הם לא יוכלו לעמוד בזה.
היו"ר עמנואל זיסמן
האם אתה מודע לזה שיש שלוחות זרות בארץ שהו במו פטריות אחרי הגשם?
דוד אסוליו
הן לא מביאות סטודנטים מחו"ל.
היו"ר עמנואל זיסמו
הו התחילו להביא. יש כמה שלוחות חדשות שמבוססות על כר שרוב הסטודנטים יהיו

זרים.
דוד אסולין
אני מודע לתוכנית של טורו-קולג'.
היו"ר עמנואל זיסמן
הם יתחרו באוניברסיטה העברית שהיא מאוד יקרה מכל הבחינות והופכת לאליטיסטית

וסלקטיבית ביותר, כי לא כולם ברמה מו שהם יכולים ללמוד באוניברסיטה העברית. לכו

הם יחפשו את השלוחות הזרות. אתה תתפלא לראות כמה שלוחות זרות יש יחד עם

התלמידים שלהם. מדובר בסטודנטים גויים ולאו דווקא יהודים.

החוק כבר נחקק וכל מי שיש לו רשיוו קבע או זמני יצטרר לעבור תתליר של רישוי

מחדש. אנחנו סומכים על ות"ת ומחזקים את ידיו.
אריה ארזי
אני מנהל את משרד דיקן הסטודנטים באוניברסיטת בר-אילו שאוזראי גם על תוכנית

תלמידי חו"ל. לתוכנית שלנו יש יותר אינטגרציה עם הסטודנטים הישראלים.

התוכנית שלנו קטנה. יש בה כמאה סטודנטים במסגרת התוכנית הוזד שנתית לתלמידי

חו"ל. אולי בגלל שהיא קטנה היא פחות או יותר מאתנת מבחינה כלכלית. אנחנו עומדים

על מחזור כספי של מיליון דולר בשנה והתוכנית מחזיקה פחות או יותר את עצמה. מתוך

תקציב זה, ההשתתפות הכספית של ות"ת, בעיקר למילגות, היא כ- 15 אלף דולה כלומר,

זה פחות מ- 2% מסך כל ההיקף של התוכנית. זה כמובן מעט מאוד. .

אנחנו פחות זקוקים לכספים שיתרמו ישירות לתוכנית כמו לכספים שיינתנו כמלגות

לתלמידים שנשארים בחו"ל, כי להם ולמשפחות שלהם אין מספיק כסף לשלוח את ילדיהם

לתוכנית. אני בטוח שזו לא בעיה רק של בר-אילו, אלא מכנה משותף לכולם.

לפני למעלה משנה פירסם שר הקליטה, יולי אדלשטיין, תוכנית להחזרת יורדים.

בעקבות הפרסום ברדיו פנינו אליו והצענו שיתנו מלגות לבני יורדים שיבואו לתוכניות

החד שנתיות ולאו דווקא של בר-אילן. בדרך כלל העברית של בני היורדים יותר טובה

מאחרים, יש להם משפחה בארץ והסיכויים שהם יישארו בארץ הם סיכויים טובים מאוד.

השר העביר את המכו1ב למינהל הסטודנטים, המינהל מתעסק עם סטודנטים עולים, אבל

לא עם בני יורדים ובסופו של דבר, הדבר לא הביא לשום תוצאות. אני חושב שהרעיון נכון

והיה כדאי לדחוף את זה לפחות בכיוון הזה.

דובר כאן רבות על אינטגרציה בין הסטודנטים האמריקאיים לבין הסטודנטים

הישראלים מחד גיסא, או החברה הישראלית בהיבט היותר רחב. בבר אילן עשינו סקר בו

פנינו לחברי הסגל האקדמי שלנו וביקשנו לדעת אם הם יהיו מוכנים ל"אמץ" סטודנטים

מחו"ל. כמובן שהיתה היענות גדולה מאוד, אך מצד הסטודנטים לא היתה כל כך היענות.

שמעתי בישיבה זו נימה של ביקורת מצד הסטודנטים על כך שהם לא נקלטו מספיק, אך

מצד שני לסטודנטים האלה מאוד נוח להיות אחד בחברת השני ולא הצלחנו להביא

סטודנט אמריקאי אחד להתארח בבית של משפחה של חבר סגל אקדמי באוניברסיטה. הם

לא רוצים את זה ולא היה להם בזה שום ענין.
ראובן ריבליו
אם מזמינים אותם מהלב, הם באים מהלב. אם מזמינים אותם רק מבחינה פורמלית, הם

לא רוצים.
אריה אחי
כולנו מכירים את התוכנית המאוד חיובית שנקראת "פר"ח", שסטודנט עושה שרות

לאומי ומקבל מלגה. אני מציע שתקום גם תוכנית מו שבה הסטודנט הישראלי יאמץ

סטודנט שבא לתוכנית החד שנתית, יקבל מלגה וכך ניצור את האינטגרציה וגם נעזור

לסטודנטים הישראלים לממן את שכר הלימוד.
ראובן ריבלין
הפרח הזה לא יריח כל כך טוב. אדם לא יוצר קשרים מתוך כסף שהוא מקבל.
אריה ארזי
יש בעיה של מעונות לסטודנטים. כל סטודנט שמגיע מחו"ל תופס מקום שאתרת חיה

מאוכלס על ידי סטודנט ישראלי שעשה שרות צבאי או לאומי. ות"ת וגם גופים אוזרים,

למעט האוניברסיטאות עצמן, לא משתתפות כהוא זה בתקציבי המעונות ואם לא תהיה

חשיבה יותר יצירתית אנתנו נשאר עם צוואר בקבוק שאני לא רואה איך הוא ייפתח במהלך

השנים הקרובות.
שמעון ליפסקי
נאמר שהאוניברסיטאות שונות מבחינת המהות, התוכניות, הגדלים וכדי. צריך גם

לחשוב מבחינת התוכניות שאנחנו הולכים לעשות, משום שהאוכלוסיה שיש לה הפוטנציאל

הכי גדול היא האוכלוסיה של אלה שנכנסים לאוניברסיטאות. אנחנו יכולים לעשות את

מלאכת השיווק באוכלוסיה שנמצאת בצורה מרוכזת בבתי ספר תיכוניים ולהגיע אליהם

בצורה מאוד יעילה. דה יהיה הרבה יותר יעיל מאשר להתפזר ב- 400 קמפוסים בארצות

הברית ולנסות לחפש סטודנטים שיגיעו אלינו. הוועדה צריכה לשים לב לעובדה שישנן

אוכלוסיות סטודנטורליות שונות שלכל אחת מהן צריך לפנות בצורה שונה.
ראובן ריבלין
יש למחלקת שיתוף פעולה בין-לאומי במשרד החוץ תוכנית של השתלמות בארץ.

השגרירים הכי טובים שיש למדינת ישראל, בעיקר במדינות המתפתחות בעולם השלישי,

הם האנשים שהגיעו לארץ ולמדו בחריקת שיניים ובזיעת אפם ובקשיים בלתי רגילים

מבחינת השפה. הם הגיעו מג'מייקה או מאפריקה או אסיה התיכונה. נחתתי אתמול

בטשקנט והיו שם אנשים שלמדו בישראל והם יותר מודעים לצורך של קיומה של מדינת

ישראל מאשר כל שגריר שלנו בחו"ל. אלה אנשים שבאו לקנות השכלה כמטרה והם מודים

למדינת ישראל על שאיפשרה להם לפתוח את עיניהם ולהועיל לארצם.

קיבלתי מכתב של סטודנטית בו היא מתארת את חוויותיה מהאוניברסיטה בישראל

ומירושלים בעיקר. החוויה שנשארת על הכתב היא החוויה הישראלית כמובן. חוויה של

ילד יהודי שכל חייו חלם לבוא ולנשום את אווירה של ירושלים. יש תלמידים שמגיעים

לארץ בשביל החוויה הישראלית, כלומר הם צריכים להגיע כדי לראות את השקיעה ביפו,

לנשום את אווירה הצלול של ירושלים, לראות את הגולן, הגליל והנגב, זאת החוויה

הישראלית והחוויה הציונית שהם מחוייבים בה. הם יכולים לעשות את זה לפני הקולג',

בזמן הקולג' או לאחר מכן.

האוניברסיטה העברית למדה את הפטנט, כי ירושלים היא הדבר המאוד מושך בעליה

לציון. לאוניברסיטה העברית יש פקולטה לאנשים שהרצון שלהם הוא לנשום את אווירה

של ירושלים בדרך לשיעור עברית ולראות את השקיעה ביפו ולא ללמוד. זאת נישה אחת.
רחל בר-אל
הם לא היו מגיעים לכאן אם הם לא היו יכולים ללמוד.
ראובן ריבלין
אם מדברים על הטכניון שבו יש 100 סטודנטים מחו"ל, הם באים ללמוד. הרצון שלהם

הוא ללמוד ולכן האינטגרציה שלהם היא הכרחית לצורך הלמידה. זה מובן מאליו, כלומר

אם אדם רוצה ללמוד הוא חייב ללמוד עברית. כאשר אנחנו מטפחים את הסטודנטים מחו"ל

וכל הזמן עושים להם רק טוב, אז הם היו אמריקאים באמריקה ועכשיו הם אמריקאים

בירושלים. הם יחזרו להיות אמריקאים באמריקה כאשר הם יידעו איך השקיעה ביפו.



הרמה השלישית היא הרצון שלנו לקלוט עליה, כלומר יצירת היכולת לעליה לארץ

שמתבשלת גם בזמן הלמידה.

אני חושב שהסוכנות לא צריכה לתת 2 מיליון שקלים לות"ת ולא צריכים לתת גם 450

אלף ואולי אפילו שום דבר. אני חשוב שהם צריכים להשקיע את כל הכסף בארצות הברית,

כדי שהסטודנטים יידעו כמה טוב להם לבוא, לעשות את האינטגרציה, לבחון ולהקפיד,

כדי להכין את בואם לארץ.

אני מברר את ממשלת ישראל שכותנת לנו, באמצעות משרד החוץ, כל כך הרבה

שגרירים נפלאים בכל העולם. שיתוף הפעולה הבין-לאומי מועיל לישראל הרבה מאוד. אין

כמראה עיניים וכמראה צדקתה של ישראל בחוויה הישראלית. לפי דעתי הסוכנות צריכה

לאתר את הסטודנטים בארצות הברית ולברר איתם מי רוצה לבוא לחוויה הישראלית ומי

באמת רוצה לקבל את התואר. זה בדיוק תפקידה של הסוכנות היהודית.

ניתן לסדר את הנושא של תלמידי חו"ל במסגרת הות"ת ולפזר את הסטודנטים. יכול

להיות שצריר לעשות קולג'ים לסטודנטים מחו"ל שיוכלו לחבר את החוויה הישראלית יחד

עם היכולת שלהם לא לבזבז שנה מחייהם.

אני חושב שהרעיון של הווג'ס הוא רעיון מצויין וצריך לנסות לבחון איך אנתנו

משתלבים בתוכו כדי שהעסק יוכל לרקום עור וגידים.
היו"ר עמנואל זיסמן
הנושא שהועלה בקשר לסטודנטים זרים אינו שייך לנושא שדנו בו היום, אך אני מצטרף

לדברים שאמר תבר הכנסת ריבלין, שמדינת ישראל הקצתה בשנים מסויימות משאבים

ועשתה הרבה למען סטודנטים זרים ומשתלמים. מסיבות תקציביות מדינת ישראל עברה

מקיצוניות אחת לשניה. הייתי לפני מספר חודשים באחת הארצות הדוברות צרפתית

באפריקה שבה יש מועדוני שלום. מאות אנשים שם קיבלו אותי ביחס נהדר פרו-ישראלי

והם גאים שהיו פה. זה דבר בלתי רגיל ואני חושב שצריך לחזק את הנושא הזה.

היינו ונשארנו מדינה שהיעד העיקרי שלה זה עליה. אין לנו זכות קיום כמדינה יהודית

דמוקרטית אם לא תהיה עליה. מארצות הרווחה אין עליה בגלל שתי סיבות-. עולים רק

כשיש אינטרס אידיאולוגי, רעיוני או ציוני וכד'. אין שם את המצוקה שקיימת עדיין אפילו

ברוסיה המתחדשת תחת שלטונו של ילצין. רב העליה הרי מגיעה מאוקריינה וברית

המועצות לשעבר ומאתיופיה ואני מקווה שיצליחו להוציא את היהודים האחרונים

מאריתריאה.

הסיבה השניה לאי עליה מארצות המערב היא תנאים כלכליים, חברתיים ורוחניים

בארץ. אם יש דרך כדי להגדיל את העליה מארצות הרווחה זה להעניק סל קליטה.

הממשלה צריכה לשנות את מדיניותה מוקדם ככל האפשר, כמו שהיא החליטה שכל

העולים מדרום אמריקה צריכים לקבל סל קליטה, כך גם צריך להיות לגבי העולים מצפון

אמריקה. מעוטי יכולת הם צעירים, סטודנטים וצעירים שצריך לתת להם סל קליטה. כל

עוד שאין סל קליטה אחת הדרכים לסייע לסטודנטים מחו"ל זה כמו ארגון הווג'ס.



אין לי ספק שצריך לעשות בדיקה סטטיסטית כמה הגיעו ללמוד בארץ במשר השנים

וכמה מהם נשארו בסופו של דבר בארץ. אם לא הם לא נשארים לגור פה הם הופכים להיות

שגרירים בארצותיהם והם פעילים שם למען ישראל. אי אפשר לחייב אותם לעלות ארצה,

אר גם אם הם מצליחים לעזור בהעמקת החינור היהודי בגולה ולחזק את הקשר והזיקה

לארץ, זו השליחות הציונית המודרנית. אם הסוכנות היהודית לא יכולה לשאת בזה, צריך

להעביר את זה ממנה. היא נשאה בנטל העיקרי עד עכשיו, אר היא לא יכולה להמשיר בזה.

אם חיא לא מסוגלת להמשיר לא צריר להוציא אותה מהשותפות הזו, אר צריר להעביר את

הנטל לממשלת ישראל. כר גם נעשה עם תוכנית "נעל"ה", כי אחרת התוכנית הזו לא היתה

יוחר. בתוכנית הזו מעלים נערים ונערות לארץ בלי הוריהם ורבים בסופו של דבר נשארים

בארץ והוריהם עולים בעקבותיהם. אם הם לא נשארים בארץ הם פועלים שם כדי להעמיק

אח חקשר עם הארץ. אי אפשר לסמור רק על משרד החוץ ועל נתי"ב שיעשו את העבודה,

גם אנשים אלה שלומדים בארץ הם השגרירים הכי טובים.

זח נושא מרכזי ואני לא יכול לקבל שזח לא מטופל כראוי. ייתכן שהנושא הזה צריר

לעבור לות"ת שהוא גוף מאוד חשוב שמקבל את ההזנה התקציבית שלו מהמדינה. יכולים

לחיות ויכוחים לגבי שכר הלימוד באוניברסיטאות שהוא נמור ולא ריאלי, אבל זה קיים 50

שנה ואני לא חושב שאפשר יהיה לבטל אוחו עתה. ניתן להמשיר להקפיא את שכר הלימוד

כדי להקל את הנטל על הסטודנטים אר אף אחד לא יוכל לקבל החלטה לבטל את שכר

הלימוד.

חנושא של הסטודנטים מחו"ל ראוי לחיזוק ולקידום ואכן זו היתה מטרת הישיבה. צריך

לחסב את תשומת לב ראש הממשלה ושר האוצר ולבדוק אם אנחנו יכולים להעביר את

הנושא הזה לות"ת עם כל המשתמע מזה. ות"ת יכול לקחת את זה על עצמו ולפי דעתי חוא

גם נערר עכשיו ארגונית ומינהלית עם כל מה שקורה עם השלוחות הזרות. להחליט

שמעבירים את הנושא של תלמידי חו"ל לוח"ת זו החלטה מאוד קלח ואולי גם פופוליסטית

וצריר לבדוק אם משרד החינור והתרבות יכול לקחת את הנושא על עצמו. אם ועדת

החינוך תחליט עכשיו שיש להעביר את הנושא לות"ת זו לא תהיה החלטה רצינית.

חישיבה הזו לא תהיה חד פעמית ואנו נמשיר לדוו בנושא. עבורי זו היתה ישיבה מאוד

מעניינת וחשובה. לאחר שנתייעץ עם שר החינור והתרבות, ראש הממשלה, שר האוצר

ווח"ת צריר למצוא את הדרר לייעל את הנושא הזה. עוד לפני שהכנסת תצא לפגרה בסוף

יולי אנחנו חייבים למצוא פתרון שיהפור לחלק מהחלטת הוועדה היום.

יש כמה דברים שאינם שייכים לתחומה של ועדת החינור והתרבות אלא לוועדת העליה

והקליטה. כל הנושאים של הקליטה החברתית, המעונות והמפגש הבלתי אמצעי השיטתי

והרצוף עם האוכלוסיה הישראלית שייכים לועדת העליה ומחייבים קשר עם

האוניברסיטאות שכן לכל אחת מהן יש סגנון ושיטות אחרות. כל הדברים האלה צריכים

להיעשות אחרי שנמצא את הפתרוו היסודי של הגדלת מספר הסטודנטים ואיר מנצלים את

השחרת שלהם כאן על מנת שמכסימום מהם יישאר בארץ ואלה שיחזרו יהיו שגרירים של

רצון טוב בארצותיהם. זה מחייב שורה של החלטות בתחום הקליטה החברתית, כדי להביא

לחיאום ולשיתוף פעולה ביו גורמים שונים יחד עם האוניברסיטאות.

אני מודה לכל המשתתפים, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00

קוד המקור של הנתונים