ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 10/03/1998

קליטת מוסיקאים עולים בישראל דיון במימצאי מחקר שנעשו על ידי מכון ירושלים לחקר ישראל

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשית

מושב



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 134

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

שהתקיימה ביום ג' י"ב באדר התשנ"ח. 10.3.1998. בשעה 10:00
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר כעמי בלומנטל

סופה לנדבר

מרינה סולודקין

יורי שטרן
מוזמנים
צילה ויצמן, מנהלת אגף התעסוקה המשרד לקליטת

עלייה

אינה פיינברג, מנהלת אגף לקליטת אמנים, המשרד

לקליטת עלייה

הריאט גימפל, מנהלת הוועדה לקליטת אמנים עולים,

משרד החינוך והתרבות

רעיה זימרן, מנהלת המחלקה למוסיקה משרד החינוך

והתרבות

דן רונן, מנהל האגף לתרבות ולאמנות, משרד

החינוך והתרבות

שוקי שי, משרד האוצר

ארתור וולוך, אנסמבל כינורות ישראל

דוקטור מיכאל פרחומובסקי, מנהל אמנותי, אנסמבל

כינורות ישראל

ארקדי אפטקר, אנסמבל כינורות ישראל

ריטה בוברוביץ, אנסמבל כינורות ישראל

אתל גור, אנסמבל כינורות ישראל

טניה דמיאננקו, אנסמבל כינורות ישראל

אניה דשבסקיה, אנסמבל כינורות ישראל

אלה זק, אנסמבל כינורות ישראל

ילנה טושמלוב, אנסמבל כינורות ישראל

פבל טושמלוב, אנסמבל כינורות ישראל

שמעון ברבש

מרק קומורסקי

משה פישר

אורית פוגל, מנהלת התזמורת הסימפונית, רעננה

אלכס גולדפרב

פליכס לגר, אנסמבל כינורות ישראל

נצחיה לפידות, מנהלת עמותת מכל הלב למען אמנים

עולים בע"מ

לאוניד ספיבק

לודמילה פולישוק

סופיה פיקובסקי, אנסמבל כינורות ישראל

ריטה פרחמובסקי

בלה פרטנובה

מיכאל קליינרמן



זינה רודיגין

יולייה ריסניק

יוסי הראל, מנהל אגף חברה ותרבות, אולפנים

ומורשת ישראל, הסוכנות היהודית

קלרה אלברט, הפורום הציוני

ולדימיר מק, הפורום הציוני

אנה ימפולסקי, הפורום הציוני

אלבז שוורץ, הפורום הציוני

דניאל אורסתיו, קול המוסיקה - רשות השידור,

מכון ירושלים לחקר ישראל

בלה ברובר-לובובס, עוזרת מחקר, מכון ירושלים

לחקר ישראל, האוניברסיטה העברית

יהואש הירשברג, כותב הספר, מכון ירושלים לחקר

ישראל, האוניברסיטה העברית

מיכל זמורה-כהן, המועצה לתרבות ולאמנות, מכון

ירושלים לחקר ישראל, יו"ר "עיר מנגנת" ויו"ר

מדור המוסיקה של המועצה לתרבות

פרופסור אברהם רמי פרידמן, ראש מכון ירושלים

לחקר ישראל

רבקה שמיר, קול המוסיקה - רשות השידור, מכון

ירושלים לחקר ישראל

שמואל פרידמן, סגן מנהל אגף שירותים אישיים

וחברתיים, משרד העבודה והרווחה

חנה בן-ישראל, מחלקת תרבות, עיריית חדרה

איליה דובוסרסקי, מנהלת אמנותית תזמורת חדרה

מירב זית-לוי, פרויקט עיר מנגנת, עיריית

ירושלים

אסיה פולסקי

נסים סלומון, עיריית ירושלים

אבנר רוטנברג, סגן מנהל אגף התרבות, עיריית

ירושלים

אלי מורנו, גזברות סימפוניית ראשון לציון

יוסי שניר, אחראי פרויקטים, עיריית ראשון

לציון, יו"ר ועדת כספים סימפוניית ראשון לציון

זיוה גבאי, מנהל הרשות לקליטת עלייה, עיריית

תל-אביב

אבי שטיינמיץ, סמנכ"ל, עיריית תל-אביב

מנהלת הועדה; וילמה מאור

נרשם על"ידי; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

קליטת מוסיקאים עולים בישראל

דיוו בממצאי מחקר שנעשה על ידי מפץ ירושלים לחקר ישראל





קליטת מוסיקאים עולים בישראל

דיון במימצאי מחקר שנעשו? על ידי מכון ירושלים לחקר ישראל

היו"ר נעמי בלומנטל; שלום רב, יש לי הרבה מה לומר, ואני שמחה על כל

הנוכחים והמשתתפים. אנחנו מקיימים את הישיבה

מהרבה מאוד טעמים, אבל בין השאר משום שהייתה פנייה של חבר הכנסת יורי

שטרן. אני תכף אתן לך את רשות הדיבור. היו גם פניות חוזרות ונשנות מטעם

תזמורות שקיימות ברשויות שונות ברחבי הארץ. היום אנחנו נמצאים בתחילת

שנת 98' והתזמורות מוצאות את עצמן במצב מאוד לא נוח, בלשון המעטה,

בעיקר כמובן מבחינה תקציבית; כי, כפי שנשמע תכף, מבחינה אמנותית אין

לנו בעיה. זה האוצר שלנו. הבעיה שלנו היא מבחינה תקציבית.

אנחנו טיפלנו, אני רוצה לציין, בעבר, כאן בוועדת העלייה והקליטה,

בתזמורת של ראשון לציון, שאני מבינה שהמצב שם מאוד השתפר; ואגב, גם

הישיבה שהתקיימה כאן בוועדה תרמה לכך, וכן בתזמורת של רמת השרון,

שלצערנו אז נסגרה. אנחנו דווקא אז התרשמנו, רצינו לעשות מאמץ, התקיים

גם ערב אז של התרמה. היתה מצנטית, לילי אדלשטיין, שבאמת פשוט תרמה

מעצמה, מכספיה, ממשאביה, כדי שהתזמורת הזאת תחזיק מעמד, אבל לא

הצלחנו.

אני, עכשיו מבינה, בחדרה, בתזמורת הקאמרית של חדרה, חלק מהנגניות

נקלטו. הנה חנה בן-ישראל מחדרה היא תוכל לתת לנו דיווח. אני מדברת על

התזמורת של רמת השרון, שאני מבינה שחלק מהנגניות שלה נקלטו אצלכם. בכל

אופן, סיבה מסוימת למעקב שאנחנו מנהלים בישיבה הזאת. זה גם משום שבמשך

תקופה ארוכה לא היה מנהל למועצה לתרבות ולאמנות; ראש המינהל דוד

אלכסנדר התפטר. נמצא איתנו דן רונן שסייע הרבה מאוד. הוא מכיר בוודאי

את הנושא, מטפל בו, אבל גם הייתה ציפייה לראות לאיזה כיוון הולכים

במינהל התרבות; ואני מקווה שנוכל גם לשמוע ממך.

היום אנחנו מקיימים ישיבה לגבי ההצלה של התזמורות. רוב הנגנים הם עולים

חדשים, ואנחנו מתייחסים גם למחקר של מכון ירושים לחקר ישראל סביב מקצוע

המוסיקאי ותנאי הקליטה שלו. כך שלמעשה אנחנו מקיימים היום ישיבה שתצפון

בקרבה גם מצד אחד מידע, שננסה לעבד אותו במידה הראויה, ומן הצד השני

כמובן נשמע את המוסיקאים, את מינהל התרבות, שיאמר את דברו לגבי העתיד;

וכמובן נעשה כל מאמץ, בוודאי במסגרת הזאת כאן, כדי שהתזמורות לא

ייסגרו, ונמצא פתרונות קונסטרוקטיביים תראה מה האפשרויות שלנו. בכל

אופן, אני בשלב זה רוצה לתת לך את רשות הדיבור ואחר כך לחזור מעט למחקר

שנעשה.
יורי שטרן
תודה רבה ליושבת ראש, אנחנו דיברנו על זה מזמן,

בעצם הישיבה הזאת היא במידת מה המשך של אותה

ישיבה מלפני שנה בנושא תזמורת ראשון, שבאה ביזמת הנגנים של התזמורת.

יושב פה שמעון ברבש, שהוא בעצם דחף אותנו לקיום הישיבה. המפגש שלנו עם

אנשי מנהל התרבות והדיון שהיה אז עזר לתזמורת, אמנם לא מספיק, אבל

עובדה שקיבלנו אז תגובה חיובית ובונה ממינהל התרבות.

בעיית המוסיקאים היא אולי הביטוי, אם לא הכי בולט לעין, אז בוודאי הכי

בולט לאוזן של מה שנקרא קליטת העלייה. מדינת ישראל קיבלה הרבה מאוד ממה

שנקרא "ההון האנושי", חלק גדול מזה באמנות. המדינה נתברכה במוזיקאים

טובים מאוד, והייתה פריחת יזמות תרבותיות בתחילת העלייה. ערים שלא ידעו

מעולם תזמורת משלהם, מוסד תרבותי משלהם, פתאום הפכו להיות ערי צליינות,

עלייה

לרגל





מבחינה תרבותית, והתקדמו מאוד; וזה הפך להיות חלק מהנוף התרבותי של

מדינת ישראל. אלא מה, המעשים האלה היו הלק ממעשה טוב של מדינת ישראל

כלפי העולים, זאת אומרת קליטת עלייה. הגענו למצב שמבהינת צפיפות הנגנים

בארץ, אנחנו כמו בריטניה, הכנר על הגג זה לא סתם סמל יהודי, זו המציאות

של מדינת ישראל, אמנם לא על הגגות, אלא על כיכרות יש לנו המון מוסיקאים

והמון כנרים. למעשה קליטת עלייה הפכה להיות חלק אינטגרלי מחיי התרבות

של מדינת ישראל. משרד הקליטה כבר הפסיק או צמצם מאוד את תמיכתו

באותן תזמורות, כי לפי כל ההגדרות, המוסיקאים רובם כבר לא עולים חדשים,

והמערכת הממוסדת של תמיכה במוסדות התרבות בארץ עוד לא אימצה באופן מלא

לפחות את המוסדות האלה. חלק כן אומץ. יושב

פה יוסי שניר, שבלעדיו אני לא יודע איך תזמורת ראשון הייתה מתפקדת. הוא

יושב ראש ועדת הכספים הוולנטרי של התזמורת, והוא ומר מורנו נתנו טבלה

השוואתית כמה תזמורות מקבלות. ב-96' זה קצת תוקן, אבל בכל זאת,

אותה תזמורת ראשון, שהיא הייתה הגדולה מבחינת

מספר ההופעות, קיבלה פר נגן 12,500 שקל, ולעומת זאת נגיד הקמראטה

ירושלים 50 אלף שקל. הקאמרית קיבוצים 45 אלף שקל. זה לא בפרופורציה

למספר ההופעות, זה לא בפרופורציה לפעילות, לא לשום דבר. בקטע של ראשון

לציון אנחנו ככנסת, כוועדת העלייה והקליטה, קצת תיקנו את המצב. אז

ראשון לציון היום הגיעה לגובה של רעננה, שגם זה פי שניים פחות מהממוצע

בתזמורות הותיקות יותר. לכן אנחנו פה עומדים באמת, מה שנקרא, בדקה

התשעים. חלק מהתזמורות כבר נעלמו. יש יזמות חדשות, כמו זאת בחדרה.

חשבו, ממתי חדרה הייתה בירת התרבות במדינת ישראל?! אז פה פתאום יש לנו

תזמורת, ותזמורת מאוד יפה, אבל כמה זמן העירייה תוכל להחזיק אותה!! הנה

הייתה אופרה באשדוד, אתם שמעתם שבאשדוד יש אופרה. בשום עיר כזאת

באירופה אין. אז לנו הייתה, במקום לבוא ולסייע ולתמוך, מה קרהו הפסיקה.

כי זאת הייתה יזמה עירונית מבורכת לקראת הבחירות, כמה זה יכול להימשך?

אילו זה היה לקראת הבחירות, זה היה נמשך. פשוט הדבר הזה לא יכול להתבסס

על התקציבים הדלים של העיריות. הוא לא יכול להיות רק מעשה נדבנות של

אנשי עסקים בקהילה העסקית בארץ. שלא כמו קודם, היא כבר לא תורמת רק

לפילהרמוניה. יש אנשי עסקים בחדרה שעשו ערב התרמה מאוד יפה, בראשון

לציון בוודאי, ברעננה; התזמורת הייתה שנים מוחזקת על ידי הנדבנים

המקומיים ומתנדבים מהקהילה. אבל צריך לגבש את המדיניות הממלכתית על מנת

לא רק לשמור על הקיים, אלא לפתח את האוצר האמיתי הזה. הפעם אנחנו דנים

בחיל המוסיקה, הייתי אומר, שהתפתח במדינת ישראל הודות לעלייה החדשה. זה

הנושא, ואני מקווה שכמו שהצלחנו חלקית אמנם במקרה של תזמורת אחת,

אנחנו נוכל גם לקדם את הנושא בכללותו.

סופה לנדבר; בוקר טוב, כדי לא לחזור על מה שחבר הכנסת יורי

שטרן אמר, אני רוצה להוסיף כמה משפטים. עליית

שנות התשעים הביאה יחד איתה פן אחר של עלייה - רופאים, מהנדסים, אנשי

אמנות ואנשי מוסיקה. אני סבורה שבעצם מדינת ישראל, לצערי, לא ניצלה את

הפוטנציאל וההון האנושי שהמוסיקנטים האלה ואנשי התרבות הביאו יחד איתם.

אני לא רוצה עכשיו להיכנס לעומק של צורת הלימוד ורמת המוזיקנטים האלה,

אני פשוט חושבת, שצר לי, כמו שצר לכולנו, שלא יכולנו ובינתיים אנחנו לא

מנצלים את הפוטנציאל האנושי-מקצועי הזה. יחד עם המוזיקנטים האלה הגיעו

אנשים ברמה מאוד מאוד גבוהה, שחלק כבר הצליחו לתרום וחלק לא מסוגלים

לתרום, כי הם לא נמצאים במסגרת. עובדה שאנחנו בעצם הגענו לתזמורת

בראשון; אנחנו בעצם דיברנו על התנאים להעסקת המוזיקנטים האלה; ואני

חושבת שלא מדובר רק בראשון, זה בכל מקום ומקום. יורי שטרן אמר בעצם

שעשינו משהו במסגרת התרבות, אבל זה בעצם לא במסגרת פוליטית. אני חושבת





שכמעט אין ראש עיר היום שלא רוצה לתרום לרמת התרבות בעיר שלו, אבל

התקציבים של העיר מוגבלים, ויש עוד ועוד המון בעיות, שבעצם צריכים

לפתור אותן. אז כאשר עומדים מול תרבות או בפתרון של בעיות, אז מרגישים

שכנראה צריכים לחלק את הכספים ואת התקציב בצורה קצת אהרת מאשר אנחנו

רוצים.

אני גם רוצה לומר, שבעצם היום הלימודים באקדמיה של מדינת ישראל הם די

יקרים, אלף שקל לחודש. ובגלל זה חלק מהצעירים מעדיפים לנסוע לצרפת,

לאנגליה, ולמדינות אחרות. שם יותר זול; ולא תמיד אנחנו יכולים אחר כך

לקבל אותם בחזרה. הם נשארים בגולה; ואני חושבת שיש פה עוד דבר שעליו

צריכים לדון ולדבר - עדיף שילמדו בבית מאשר ילמדו שם. יש היום מורים

למוסיקה שהם מעולים וטובים מאוד.

אני כבר אמרתי שבעצם תנאי ההעסקה של המוזיקנטים האלה צריכים לעלות. יש

פוטנציאל עצום לשיפור, וצריכים לשפר את התנאים האלה.

אני רוצה להגיד גם שבהתאחדות יוצאי ברית המועצות אנחנו התחלנו לגבי

התאחדות למוזיקנטים. בראש ההתאחדות הזאת עומדת יוליה פרזיננט, שיש לה

תואר. היא מקצועית, ואנחנו רוצים לתרום ולשנות משהו, אבל התנאים

והתקציב שלנו מאוד מאוד נמוכים, והרשות לא עוזרת לנו. היא יכולה לעזור

ברצון, אבל לעזור בתכל'ס היא לא יכולה. בגלל זה אני אומרת שאנחנו כנראה

צריכים לדון מאיפה לקחת תקציבים, איך לשפר את התנאים, מפני שהישיבה

הזאת צריכה להתקיים עם משהו תכל'ס.
מרינה סולודקין
גם אני רציתי לומר כמה משפטים בנושא של עבודה

מקצועית של מוזיקאים ושל תזמורות של עולים

בישראל. יורי, אני הבנתי למי היתה השאלה. אנחנו בוועדה הזאת וגם במפלגה

שלנו מצליחים להציל את האנשים - גם את המוסיקאים, גם את הורפאים, גם את

המדענים אם רוצים לסגור את המשרות שלהם. אבל אין תכניות ארוכות טווח.

יש קליטה, אבל אין השתלבות מקצועות בתנאים שוויוניים, ועל מה אנחנו

מדברים היום במצב שהתקציב של משרד החינוך, התרבות והספורט...
יורי שטת
יש פה מנהל התרבות, מנהל התרבות יסביר לנו מה

הקריטריונים ואיך תזמורת חדשה כזאת נכנסת

למסגרת המימון, הרי בשביל זה כל הישיבה.
מרינה סולודקין
מה שאנחנו שומעים כל הזמן הוא שאין להם יכולת

כספית. חשבתי שאנחנו צריכים לפני ועדת הכספים

לדבר על זה, וגם על גיוס כספים בחוץ לארץ. הייתי יחד עם סופה לנדבר

בחוץ לארץ לפני חודש, וראינו רצון לעזור למדינת ישראל, אבל לא לתכנית

ולא לגופים אחרים. הם רוצים מאוד לתרום. היינו גם במיאמי, היינו גם

בפאלם ביץ'. אולי בשילוב של גורמים ממשלתיים כמו משרד חינוך ותרבות וגם

כספים מחוץ לארץ אנחנו יכולים להשיג משהו.

היו"ר נעמי בלומנטל! תודה רבה. אנחנו רוצים, הבנתי שהנגנים הבינו

שהם ינגנו בתחילה, שנוכל לשמוע אותם קצת בתחילת

הישיבה, אבל הייתי רוצה קודם לשמוע את הגברת מיכל זמורה-כהן, כי היא

בבחינת קול קורא לגבי איזו חברה ישראלית אנחנו רוצים לקיים כאן. משום

שבוועדה הזאת עולות בעיקר כל המצוקות הקשות שיש לעולים, שיש לקשישים,

שיש לנכים; ובכלל, המטרה שלנו היא ליצור לפחות מינימום של איכות חיים

במדינת ישראל, וכמובן שזה דורש תקציבי ענק. זה קשור בקצבאות, זה קשור

באמת בדברים המאוד בסיסיים של החיים שלנו; אבל יחד עם זה תמיד אנחנו

בארץ, מאז קום המדינה, ואני חושבת שעוד לפניה, היינו ערים מאוד לחשיבות





של איכות חיים שתיצור בקרבח ויהיה בה גס הרבה תרבות, משהו בשביל הנפש.

לכן הייתי רוצה לשמוע אותך מיכל, הגברת זמורה-כהן שבאמת היה את המדינה

הזאת באמת כל השנים האלה והמחויבות, המעורבות הרבה שאת מגלה, איך את

היית רואה, ואם את רואה מה יש לך לומר בעניין.
מיכל זמורה - כהן
תודה רבה לך, גברתי היושבת ראש. אני רוצה לפתוח

ולומר שאני חוששת שאנחנו לא מודעים לעושר

התרבותי והאיכותי שבא לנו עם העלייה מברית המועצות לשעבר.

אני מדברת על שני הגלים, הגל של 1970 והגל של 1991 ו-92'. אני הייתי

רוצה לשים את הדגש ולומר שיותר משהעולים צריכים להיקלט, אנחנו הישראלים

שוחרי התרבות צריכים לרצות לקלוט אותם, מפני שיותר משהם ייעשרו אנחנו

מועשרים. אני תושבת שאחת הבעיות היא שאנחנו לא מודעים לדבר הזה.

אני יושבת פה, אני חושבת הן כיושבת ראש מדור המוסיקה של המועצה לתרבות

ואמנות והן כיושבת ראש פרויקט "עיר מנגנת", שהוא ייחודי לירושלים. אבל

אני רוצה להגיד משהו בתוקף תפקידי בעבר כמנהלת חטיבת המוסיקה ברשות

השידור וכאחראית על תזמורת רשות השידור. כשבא גל העלייה בשנות השבעים,

אנחנו הכפלנו את מספר הנגנים של התזמורת. על ידי זה הפכנו את התזמורת

באמת לבעלת משמעות בירושלים.

הבעיה היא שמשרד הקליטה באמת עוזר בתשלום משכורת של נגנים עד גבול

מסוים, למשך שלוש שנים, אני חושבת. יש השתתפות, אבל ברגע שאומרים

שגומרים לאחר שלוש שנים, העניין נופל, אין מי שתומך. בשנות השבעים משרד

הקליטה, שהייתה לו אז מחלקה מיוחדת, אני חושבת שיש כזו גם היום, לא נתן

לקלוט מוסיקאים עולים עד שהגוף הקולט לא הבטיח שהוא כעבור איקס שנים,

פעם זו הייתה שנה, אחר כך זה היה שנתיים, יוכל לקלוט את הנגן הזה. יושב

פה יושב ראש מכון ירושלים לחקר ישראל, שהיה אז נציג. אני זוכרת שאני

הלכתי אליו יחד עם נציבות המדינה ומשרד האוצר, והם אישרו לרשות השידור

להגדיל את תקציבה תוך שלוש או ארבע שנים, כך שהיא תוכל אחר כך לקלוט את

הנגנים. לא הייתה הבעיה. אני רוצה להגיד לכם שבגל 92', ופרופסור יהואש

הירשברג שהכין את המחקר אולי ירחיב על זה את הדיבור, הוקמו למעלה

מארבעים תזמורות. יש היום בקושי, אני לא יודעת כמה, 11 או 12. הכול

נפל, מפני שלא הוכנה מראש תשתית; ואני חושבת שצריך עוד שנה של עבודה

משותפת של משרד החינוך, משרד הקליטה ומשרד האוצר, מפני שמשרד החינוך

אין לו מאיפה לקחת, כדי שהדבר הזה לא ייפול בשלב מסוים. אני אסתפק

בזה.

היו"ר נעמי בלומנטל; אני מבינה, מר הירשברג, שאתה ערכת את המחקר.
יהואש הירשברג
אני מאוד שמח, מברך על הפגישה הזאת, וצריך

להדגיש, המחקר שכל פרטיו התפרסמו בספר לפני

שלושה שבועות, אני חושב, הוא חדש. הוא לא יהיה רק עניין אקדמי, אלא אני

מקווה שיביא גם לאיזשהו שיפור.

אני רק אגיד את השורה התחתונה והמסקנות, כי כל הרקע ישנו שם. קודם כול,

אני רק מזכיר שעיקר עבודת השדה או בעצם כל עבודת השדה נעשתה על ידי

גברת בלה ברופר שיושבת לידי, והיא גם לאחר צאתי תמסור יותר פרטים, כי

היא באה במגע כאן עם למעלה מ-1,200 מוסיקאים עולים, שזה היה ה"'קרם" של

קבוצת המוסיקאים הגדולה שהגיעה. עקבנו אחריהם משנת 91', כשבא הגל הגדול

באמת שמשך אותי לחקור את התהליך הזה, ועד 94'-95', סוף 94' כשהייתה

מעין נפילה וירידה במספר העולים. הדבר המדהים בכך, שאני חושב שהוא כבר

הוזכר, הוא קודם כול המספר מבחינה אבסולוטית. מספר המוסיקאים העולים

שהגיע לארץ היה גדול יותר מפי שניים ממספר המוסיקאים המקומיים שהיו





פעילים בשנת 89י בארץ. זה בדוק עם מרשם האוכלוסין, ואז לא היה מצב

שקהילה גדולה קולטת עוד עשרה אחוזים של עולים. מדינת ישראל קלטה עשרה

אחוזים מאוכלוסייתה של עלייה מהבר העמים, אבל לגבי קהיליית המוסיקאים

זה היה % 200 כך שמדובר על בליעה אדירה.

בניגוד למצב של רופאים, שדרשו מהם לעבור בחינות קשות וקורסי השתלמות,

והיו הרבה מכשולים, מוסיקאי - אין לו המכשולים האלה. הוא מגיע לאודיציה

לתזמורת, ואם הוא טוב מאוד הוא מתקבל. התזמורת לא דורשת ממנו אפילו

לימוד עברית, כך שמוסיקאים יכלו מהרבה בחינות להיקלט, ואני גם שמה

להגיד שהקהילייה המקומית גילתה הרבה מאוד רצון טוב וברכה לקבל אותם.

לא היו כמעט גילויים שביטאו כאילו הם מתחרים בנו ודוהקים אותנו; אבל

הבעיה היא פשוט אדירה מבחינה מספרית.

אני לא אדבר על כל ההיסטוריה; עברנו שלב של שלוש-ארבע שנים, שכפי

שנאמר, משרד הקליטה נתן בו עזרה ראשונה, קליטה לטווח קצר, כמו המון

המון תזמורות שאחדות מהן התקיימו חודש ונעלמו. סידרו משרות הוראה להרבה

מוסיקאים, לא תמיד בדיוק בתחום התמהותם, אבל היו להם משרות הוראה.

עכשיו אנו מגיעים לשלב המסוכן ביותר, שכאילו נגמרה ההתלהבות הגדולה שכל

מיני גופים וולונטריים ומצנטים פרטיים, כמו לילי אדלשטיין, שעזרו

וארגנו קונצרטים. הם כבר כאילו לא עולים חדשים, הם ותיקים, הם באו בשנת

90/ 91' היום אנו ב-98י. בעצם הם ממשיכים להיות עולים, כלומר הקליטה

רק בשלביה הראשונים.

עכשיו מה שעוד ראינו הוא שכל הגופים הממוסדים והחזקים קלטו עולים,

התזמורת הפלהרמונית, תזמורת ירושלים, הקליטה הייתה מצוינת. הם קלטו

אותם מעט מאוד, ומוסיקאים טובים מאוד, אבל אלה שנקלטו שם נשארו, כפי

שאני גם אראה בטבלה בספר. לפעמים הייתה מאה אחוז קליטה מוצלחת. לעומת

זאת, היו מספרים קטנים מאוד. המספרים הגדולים נקלטו בתזמורות שכבר

הוזכרו, שחלקן היו תזמורות קיקיוניות ומקריות, חלקן הוקמו על ידי

מנצהים צעירים, שראו בכך הזדמנות לנהל תזמורת פרטית, חלקן הוקמו על ידי

כל מיני מצנטים, חלקן הצליחו להתקיים שנתיים-שלוש, כל עוד הכסף זרם;

וברגע שנגמר הכסף, הן פתאום התפוגגו ונעלמו.

מה שמצאנו הוא שתרומת התזמורות הזו הייתה בעייתית מאוד. התעסוקה הייתה

חלקית מאוד. מספר הפעולות שלהן היה קטן, המשכורות היו נמוכות עד

מגוחכות ממש. חלק מהתזמורות היו תזמורות על הנייר, כי אותם מנגנים

התרוצצו בין שלוש תזמורות, היו בלחץ של נסיעות מעיר לעיר, מחזרה לחזרה;

ומכל שלוש התזמורות יחד לא הגיעו אפילו למשכורת שנתנה להם קיום, כולל

אפילו אנשים שנסעו בין אשדוד לחדרה לנגן בשתי תזמורות, אותו אדם בדיוק.

כמובן שלתזמורות כאלה לא היה מקום, והן התפוררו מהר מאוד.

אותו דבר היה לגבי משרות הוראה. אנשים נקלטו באיזה שהן משרות, וברגע

שנגמר הכסף, נזרקו ההוצה; כך שמה שעשינו היה שהושקעו משאבים גדולים

מאוד של מאות אלפים, ולגבי הרבה מהעולים זה היה לריק; כי ברגע שהם סוף

סוף מוכנים לרכוש דירה, להתמקד, להראות קביעות בחיים, נוטלים מהם את

זה.

מה שראינו על המוסיקאים שהלקם, גם הופעתי עם כמה מהם ואני מכיר אותם,

הוא שזה לא עניין של משכורות גבוהות שהם מחפשים, אלא עניין של קביעות.

זה הדבר החשוב ביותר. הסטודנטים הצליהו יותר מכולם. אדם עובר טראומה

בעקירה כזאת, הרבה פעמים זה קורה בגיל מבוגר, אבל אלה שבאים בגילאי

שלושים וארבעים צריכים למצוא אחרי חמש-שש שניים קביעות ועבודה. לכן אני

חושב שעכשיו אנחנו מגיעים באמת לרגע האמת. הפסדנו הרבה מהם.

מי שהגיע בגיל שישים, שבזמנו התייחסו אליו ממילא כאל פנסיונר ועובר בטל

ולא טיפלו בו יותר, שלחו אותו לבית-אבות.





אני צריך להזכיר עוד דבר, עניין ההסבה המקצועית שדובר עליו בזמן המחקר

שלנו. יש תחומים שבהם אדם מוכן לעבור הסבה מקצועית. ידוע שככל שהגיל

צעיר יותר זה יותר קל. מוסיקאי זה אדם שמגיל שש-שבע לפעמים השקיע שעות

רבות, לפעמים ויתר על ילדות אפילו כדי לבנות קריירה של מוסיקאי, עם

שעות של אימונים, הוא עומד במתח של בחינות, הופעות על במה, תחרות

מתמדת. זה לא שפעם בחיים הוא עובר בחינה. ולהגיד לאדם כזה בגיל 40-35,

על יותר מאוחר בכלל אין מה לדבר, - תעבור הסבה מקצועית -, זה גזר דין

מוות. קודם כול, הסתבר שההסבות היו בדיחה. הם לא קיבלו עבודה טובה. הם

קיבלו משהו מאוד מאוד עלוב שלא נתן להם סיפוק. כי עבודות טובות היו

עולים אחרים שתפסו להם, שידעו יותר. זה אומר שהם לא יכלו להתחרות בהם,

כך שההסבה הייתה שוב בזבוז משאבים אדיר למשרד העבודה. מה שאני מראה

במחקר, בדיאגרמות הוא שגם אלה שמבחינה כלכלית מצבם שופר, מבחינה מורלית

ומבחינת סטטוס חברתי מצבם היה גרוע בהרבה; ואלה שעברו הסבה מקוצעית ולא

עבדו במוסיקה, מצבם ממש בשפל המדרגה. אלה אנשים שנמצאים בדפרסיה,

בהרגשת כישלון מוחלט. כפי שאמרה לי כנרת שאני מנגן איתה, לפעמים יש לי

חשק לקחת קופסה של גלולות ולגמור. אני נמצאת כאן שש שנים, אף אחד לא

מביט עליי, אין לי עבודה, אני רצה עם שישה תלמידים על כל ירושלים. זה

נורא עצוב.

כך שאני חושב שאנחנו צריכים להחליט ככה: קודם כול, הארץ יכולה לקלוט

מוסיקאים. כפי שכבר נאמר, יש כאן ערים שבהן הפעילות המוסיקלית שואפת

לאפס, אין שם כמעט קונצרט, אולי שני קונצרטים בשנה. יש דוח של המועצה

הציבורית לתרבות ואמנות על הפעילות, לא הכול זה ירושלים ותל-אביב.

בערים האלה יש אפשרות להקים תזמורות, אבל לא יכולים להקים חמש תזמורות

באותו אזור כשאותם המנגנים ילכו בעיגולים. צריכים להקים תזמורת אזורית,

שתהיה לה תעסוקה מלאה, ארבע-חמש-שש פעולות בשבוע, שתהיה בה משכורת

נורמלית, צנועה אבל נורמלית. יכולה תזמורת אשדוד למשל, תזמורת חדרה,

להיות תזמורת שתכסה אזור שלם, על כל המושבים והקיבוצים שנמצאים בו.

ותזמורות במקום מסוים לא חייבות לעשות כל הזמן סיורים בארץ ולהופיע.

אפשר להשאיר את זה לתזמורת אזורית אחרת. אותו דבר לגבי מקומות הוראה,

קונסבטוריונים. אי אפשר לקיים מוסיקאי על ארבעה-חמישה תלמידים. צריך

לתת לו משרה וכיתה.

דבר אחרון שאני רוצה להגיד לפני שלצערי אצטרך לעזוב, אני באמת מצטער,

העולים עצמם, 700 אלף עולים, הם פוטנציאל עצום של קליטת המוסיקאים. הם

ישלחו את הילדים שלהם ללמוד, הם יבואו לקונצרטים. אבל היום הם עוד לא

במצב שהם יכולים להוציא שמונים או מאה שקל לכרטיס לקונצרט או לשלם

500-400 שקל לחודש על הילד שילמד כינור. אנו צריכים לתת לעולים להיקלט

על מנת שהם יקלטו את המוסיקאים. כך שהדבר העיקרי הוא לקבוע שהמוסיקאים

הם עדיין עולים ויהיו עולים אני לא יודע עוד כמה שנים, אבל עוד

שנתיים-שלוש בוודאי. שלוש השנים שמשרד הקליטה קבע זו קביעה בכלל

שרירותית שתלושה מהמציאות. צריכים להגיד, כפי שמיכל זמורה-כהן זכירה

נכון, הם יתרמו לארץ אולי יותר ממה שאנחנו נתרום להם בזמן הזה; וההשקעה

הכספית היא הרבה יותר קטנה ממה שנראה, אם נחשוב על תקציבים כאלה.

אני מאוד מתנצל שאצטרך לצאת. אבקש מיושבת ראש הוועדה אולי לתת לגברת

בלה ברובר, שבאמת חוותה על בשרה את הפגישה עם כולם, לספר יותר על המגע

האישי עם האנשים האלה.

יורי שטרן; אני, ברשות יושבת הראש, רוצה להזמין את מרק

קומורסקי והכנרים מהתזמורת שלו. זאת תזמורת שלא

מקבלת שום תמיכה ממשרד החינוך, והיא תזמורת כנרים מהטובות בעולם, אבל

בוודאי ברמה בינלאומית מאוד גבוהה.
יוסי תבור
שמי יוסי תבור, ואני עובד בקול ישראל 26 שנח,

אני באמת שייך לאותה קבוצה של תלמידיה של מיכל

זמורה-כהן, מורתי. אני מצאצאיה הרוחניים, ואני בוגר האקדמיה על שם

רוביו בירושלים. ואני רוצה לדבר על קליטה תרבותית ואמנותית. את התזמורת

הזאת אני הכרתי ממש מצעדיה הראשונים, ועם מרק קומוברסקי אני הייתי ראש

מינהל התרבות של יוסי פרוסט, ואני רוצה להגיד שהתזמורת הזאת, וזה מחזק

את המחקר הזה, חבריה נאלצים לנסוע ממקום למקום ואיכשהו להתפרנס, אבל

להתפרנס בכבוד. חלק מחבריה גרים, חיים, בשטחים. ביהודה ושומרון. זה לא

ענייו של סמנטיקה, הם גרים ביהודה ושומרון, ואני דיברתי עם מנהל

המתנ"ס, שאולי הם יכולים לארגן בשבילם מקום קבוע להופעות. בכל זאת, הם

תושבי המקום; שיסעו, כמו פעם בקיבוצים, ליישובים ביהודה ושומרון. בכל

מקום שאני פניתי אליו אמרו - אין לנו תקציבים לתזמורת -. אני אומר -

ראו, זה לא תקציב גדול; כמה אתם יכולים לשלם? -, הם זורקים - אלף שקל,

800 שקל לתזמורת של 12-11 איש -, זה באמת חבל, כי תזמורת כזאת הייתה

יכולה לתרום לתחושת ביטחון, לתחושה נוחה של תושבי יהודה ושומרון הרבה

הרבה מאוד. במיוחד מאחר שהם מהמקום. היום יש מתנ"ס שמתקיים מאירועים,

ויושבת שם בחורה שמנסה משהו לעשות, ומביאה כל פעם מוסיקאי זה או אחר,

היא משלמת, ויותר מכך, אם היא מזמינה למשל את מר שנדרוביץ, פסנתרן, עם

זמרת מיוצאי רוסיה, היא מלינה אותם אצלה בבית, כי אין לה תקציב למשהו

אחר. לשלוח אותם בלילה בלי ליווי היא לא יכולה. כסף לאבטחה ולליווי אין

לה. אז את מבינה שזה יוצר המון בעיות מאוד מסובכות, מאוד סבוכות; אבל

בכל מקרה משהו היא נותנת. בוודאי להזמין תזמורת ולהלין אצלה בבית היא

לא יכולה באופן פיסי. זה בדיוק המקרה שהיו יכולים לתרום בו המון, ולא

מנצלים זאת.

היו"ר נעמי בלומנטל; אני אדבר עם ראש העיר של אריאל לראות מה ניתן

לעשות, יחד איתכם כמובן, משרד הקליטה, עם דן

רונן, נראה מה לעשות.
ארתור וולוך
בוקר טוב, אני פה מייצג את אנסמבל הכנרים,

"מיתרי זהב של ישראל". לצערי הרב, הם היום לא

בהרכב מלא. הם בדרך כלל 14 אמנים; היום יש בקושי חמישה. העניין הוא

שאנסמבל כנרים שיכול באופן עקרוני להחליף תזמורת סמפונית שלמה בתנאי

שיש בסיס פסנתר, היום אי אפשר היה להביא איתנו פסנתר, אז בגלל זה הם

יציגו כמה תיבות ממש משקונה של באך, מריקוד הונגרי של ברהמס, ואם יהיה

צורך עוד אז אני אגיד מה. המנהל המוסיקלי של האנסמבל הזה הוא מאסטרו

מיכאל פפמובסקי. האנסמבל הזה כבר ייצג את מדינת ישראל בעולם, ואני חושב

שאחרי המילים האלה אפשר לשמוע מוסיקה.

יוסי תבור; . אני רק רציתי להוסיף שהם הוציאו סי.די עם אותן

יצירות על חשבונם, כדי להציג אותן בעולם. יצא

קומפקט דיסק, והוא זכה להצלחה מרבית, כמה עותקים אתם יכולים לקבל פה.

בבקשה. באך.
ארתור וולוד
אקספוזיציה תחילה של ריקוד צועני של ברהמס

וסיומת. שמענו את להקת הכנרים.
היו"ר נעמי בלומנטל
בכל אופן, אני באמת רוצח להודות לכם, אנחנו אחר

כך נתחיל להריץ יותר בקצב את הישיבה, כדי שנוכל

להגיע למסקנות ראויות.





אני רוצה להודות להם. תמסור להם את התודות שלנו. מה נאמר, אנחנו בשום

אופן לא רוצים שיהיה עוני מוסיקלי. יש להם כזה עושר, ואני מבינה שלכל

המוסיקאים, לכל האמנים. גם אני פעם הייתי אמנית, וראיתי כמה קשה לחיות

מזה. זה כמעט בלתי אפשרי, אז התחתנתי מיד עם רופא כמובן. אבל בכל אופן

אנחנו יודעים כמה זה קשה, בוודאי גם למוסיקאים הישראלים הוותיקים יותר.

הכול בסוף יסתדר, אבל אין ספק שיזה קשה.

ארתור וולוך; אני ק וידם כל רוצה לדייק; זה לא תזמורת, זה

אנסממבל כנרים, 14 נגנים שיכולים להופיע

בתזמורת. זאת הייחודיות שלהם, שבעיבודים מיוחדים שהם מנגנים הם מנגנים

יצירות מעובדות במיוחד להרכב הזה. הייחודיות שלהם היא בכך שהם מנגנים

ללא מנצח, הם מנגנים המון בעל-פה, והם יכולים לעמוד על כל במה, ויש להם

פסנתר חשמלי שהם נושאים איתם, אז הם יכולים להופיע במקומות הכי
מרוחקים, איפה שכל תזמורת לא
יכולה לנגן. הם מייצגים בכבוד את מדינת

ישראל, גם בחוץ לארץ וגם באירועים כמו בחלוקת פרסי ישראל בבית הנשיא

וכל מיני דברים כאלה. הם כבר היו על כל בימות הכבוד בארץ.

אני בתור עולה חדש מ-72' ומנהל של הקונסרבטוריון בארץ, רוצה להודות גם

פה לפרופסור הירשברג על כל הדברים שהוא אמר, וכמה שאפשר לעזור

למוסיקאים שהין עולים ושעולים היום ועוד אלה שיגיעו, שמרימים את הרמה

המוסיקלית בארץ, שאני אוהב אותה, וזה הדבר שאנחנו חולמים עליו ומבקשים

- עד כמה שאפשר לעזור לנו.

היו"ר נעמי בלומנטל; הייתי רוצה לשמוע אותך, דן רונן, שבאמת סייעת

בעבר. בם יש לכם מנכ"ל חדש, ראש מינהל, ותמיד,

ואני שואלת את עצמי, מיכה ינון, אני שואלת את עצמי מה הגישה שלו, ואני

מבינה שאנחנו בטח נצטרך לעבוד עליו מבחינת העולים החדשים. אני לא יודעת

אם אתם בחנתם כבר את הגישה לגבי נגנים, מוסיקאים ואמנים עולים אצלכם,

או שעוד לא פתחתם בדיון מאז שהוא נכנס לתמונה, לתפקיד: והייתי רוצה

לשמוע ממך מה לגבי השנה הנוכחית, 98' והצפי לגבי 99'; ואחר כך נשמע גם

את משרד הקליטה ואת הסוכנות.

דן רונן; טוב, אזי ראשית אנחנו לא פותחים בדיון כל שנה,

כי למעשה הבעיות שישנן כאן קיימות - באופן קבוע,

ואנחנו עוסקים בהן באופן שוטף. הדבר השני, אין ויכוח בכלל, ראשית כול,

לגבי התרומה הגדולה של העלייה מחבר העמים לתרבות בישראל, גם בתחומים

אחרים, גם בכלכלה ובתחומים אחרים רבים, למדע ולהתפתחויות רבות אחרות.

על זה אין ויכוח, וכולם, לפי דעתי, לאט לאט יכירו בזה יותר ויותר. אין

גם ויכוח על העובדה שמדינת ישראל צריכה לעשות הכול כדי לקלוט את העולים

במקצועותיהם. זו בעצם צריכה להיות המטרה; ואם לא, אז לא במקצועותיהם,

אז במקצועות קרובים, שגם זן אפשרות, אבל היא אפשרות פחות טובה. לאור

שתי המטרות האלה, שהן בעצם מטרות שהוצגו גם על ידי מדינת ישראל ועל ידי

הממשלה הקודמת והממשלה הזו, אנחנו ניסינו לפעול בנושא הזה.

אולי אני גם אגיד בסוף מה צריכה להיות התוצאה של הדיון פה, אבל הלוואי

שמדינת ישראל הייתה מחוקקת רווק שמחייב אותה לתמוך בקליטת עולים

במקצועות שלהם בצורה זו או אוזרת. זה אגב נכון במידה מסוימת גם לגבי

מדענים ונכון לגבי תחומים אחרים, כי הנושא הזה של עזרה ראשונית בקליטת

עלייה, בעיקר למקצועות שהם מקצועות מורכבים ומקצועות שדורשים הרבה

הכשרה, ואחר כך השארת הגופים ותעולים לעצמם ולמשרדים הרגילים ולתקציבים

הרגילים, הוא הבעיה. זאת אומרת, ישנה כאן בעיה שהיא בעיה יותר קשה ממה





שנראית על פני השטח, מפני שבעצם אין תשובה למדינה, מה קורה כשנגמרת

התמיכה הראשונית.

יש תשובות, אבל לא מספקות. לאור הניתוח הזה, עד כאן, ואני מדבר על חצי

הכוס המלאה קצת ואחר כך על חצי הכוס הריקה, שהיא החשובה היום. לפני

שלוש שנים, כשעוד יאיר צבן היה שר הקליטה, אנחנו העלינו וראינו את

העתיד, ראינו שאנחנו יוצרים תזמורות, יוצרים מקומות עבודה, ונוצרו כאלף

מקומות עבודה, אלף ומאה מקומות עבודה על ידי עזרה של המשרדים הנוגעים

בדבר, שאני מיד אסביר איך היא נעשתה. יזמנו יחד עם משרד הקליטה החלטת

ממשלה, שקבעה שמאריכים את תקופת הזכאות של המוסדות, לא של כל עולה בפני

עצמו, אבל של תזמורת או של גוף מוסיקלי אחר, לחמש שנים, והחלטת הממשלה

דיברה על זכאות של הגוף לקבל עזרה. יחד עם משרד הקליטה ההחלטה הייתה

להאריך את זה בחמש שנים. לא רק זה, אלא שנאמר בהחלטה שהממשלה צריכה

למצוא תקציב. לא נאמר "הממשלה" אלא שצריכים למצוא תקציב כדי לסייע

לתזמורות כמו שמסייעים לתזמורות הרגילות האחרות. זו החלטה סתמית,

כוללת, והיא לא תורגמה לכספים כפי שציפינו. ידענו שהיא לא תתורגם כל כך

מהר, כי אנחנו כבר מכירים את המערכות פה בארץ; אבל בכל אופן, ההחלטה

הזו ישנה, אפשר גם להשתמש בה.

מה שכאן קרה, אני רוצה לומר כאן, פה נעשתה פעולת קליטה שאולי אין לה

עוד אח ורע בהרבה תחומים אחרים של קליטת בעלי מקצועות שונים בחברה

הישראלית. עם גלי העלייה, ביזמה שלנו ושל משרד הקליטה ושל הסוכנות,

הוקם מרכז לקליטת אמנים עולים, שהוא קם באופן וולונטרי גם כדי לתאם

פעולה בין שלושת הגופים שטיפלו אז בקליטת העלייה. הזה, יושבת פה המנהלת

העכשווית שלו, הרייט גימפל; וכתוצאה מהקליטה, מהקמת המרכז הזה, אמרתי

קודם, נוצרו בעצם קמו מפעלים גדולים של העולים. אני אזכיר פה את "גשר"

ואת תזמורת רעננה ואת תזמורת ראשון לציון שקיבלה עזרה גדולה ותזמורת

רמת השרון, שנפלה לא בגללנו, כי אנחנו אישרנו את הכסף. הכל היה

מבחינתנו בסדר, ותזמורת ידחריב ותזמורת ערבית שקלטה מחצית מן הנגנים

שלה, עולים רוסיים, ותזמורת אנדלוסית שקלטה עולים רוסיים, ותזמורת

אשדוד. כ-12 תזמורות קמו כתוצאה מהפעולה של המרכז לקליטת אמנים עולים,

ו-800 נגנים נקלטו בבתי-הספר למנגנים, שזו גם הייתה תוצאה של קליטת

העלייה, לימוד של מוסיקה לכול.
מינל זמורה-כהן
זה לא מוסיקה, זה נגינה.
דן רונן
גם אני בדעה של מיכל זמורה-כהן שפה מנגנים אולי

נגינה, לא מלמדים מוסיקה, אבל על זה. להפך, אני

חשבתי שאת מתלוננת שמלמדים רק לנגן ולא מלמדים מוסיקה. אבל זה יותר

טוב.

בכל אופן, התהליך היה שכתוצאה מהקמת המרכז הזה והפעולות שנעשו וגם

כתוצאה מפעולה שנעשתה בירושלים של "עיר מנגנת", קמה בארץ כמעט בכל מקום

מערכת של בית-ספר מנגן, שמצליחה מאוד עד עכשיו. קנינו כלים בשישה

מיליון שקל, זה המרכז לקליטת אמנים עולים, ולא רק זה, אלא ב-14 כפרים

ערביים קם מרכז מוסיקה, ומלמדים ילדים ערבים גם את מוצרט ובטהובן וגם

לנגן בעוד. מורים רוסיים מלמדים ילדים ערבים.

אני רוצה לומר שבכל הכנסים הבינלאומיים אנחנו מציגים את מה שמדינת

ישראל עשתה בשביל לקלוט עולים במוסיקה. יש פה המון רעיונות; כסף זה דבר

שני. זה מה שנעשה עד עכשיו. אני רוצה לומר שהמרכז לקליטת אמנים עולים,

נוסף לכספים שקנינו בהם כלים, עם שישה מיליון שקל לקליטת אמנים עולים,

ששני מיליון משרד החינוך, שני מיליון משרד הקליטה, שני מיליון הסוכנות.

אחרי שלוש שנים הסוכנות יצאה בגלל חוסר מזומנים, ואנחנו המשכנו. היא





קלטה כל מיני דברים אחרים, ואנחנו עם משרד הקליטה נשארנו, ועד היום

המרכז הזה פועל. היום הוא כבר פועל על פי מכרז, וליגת נשים לישראל

מפעילה את המרכז לקליטת אמנים עולים. התקציב שלו הוא ארבעה מיליוו שקל.

היום אנחנו כבר מחפשים אפילו רעיונות חדשים לקליטת אמנים עולים בכל

התחומים, גם בתחום של אמנים חזותיים, יחד עם קרן קרב וקישוטים ופסלים

ופעולות שונות דקורטיביות ואחרות במערכות החינוך. יש הרבה פעולות

בתחומים של ספרות, תרגומים של סופרים. יש פעולות בתחום הקולנוע, יש

החממה לקולנוע. קחו כל תחום, נעשתה פעולה יפה מאוד.

עכשיו מה הבעיה? הבעיה היא שצריך היה לקבל כסף להמשך הקליטה באופן

סביר, להמשך הפעולה, לא רק לקליטה. גוף שעבר את התהליך והמדור למוסיקה

קבע שהוא ברמה מתאימה, צריך לקבל כסף כמו כל גוף אחר, על זה אין ויכוח.

עכשיו פה ישנה בעיה לא פשוטה. משרד החינוך, נוסף לכספים שאמרתי לכם

קודם, הקציב בשנה שעברה והשנה שני מיליון שקל, שזה מעט, אבל זה בכל זאת

סכום כסף, לתזמורות שעברו, שהגיעו לפרקן ועברו לחלק האזרחי. עכשיו,

בזכות התקציב הזה יכולנו לעמוד בתזמורת ראשון לציון. תזמורת ראשון

לציון יושבת כאן, היה ויכוח, אני לא חוזר ממה שאמרתי אז בוויכוח,

הבטחנו שנעזור. העלינו ממיליון מאתיים העלינו לשני מיליון מאה בזמנו,

מכספים שקיבלנו מתזמורות שקלטו, כי הם קלטו גם את נגני תזמורת סמפונית

תל-אביב שהתפרקה.

יש גם טענות, אבל, אני לא נכנס לוויכוח עם תזמורת ראשון-לציון, יש לנו

ויכוח גם בנושא הזה, אני לא אכנס לזה, הבעיה שלנו היא, יש לנו שני

קריטריונים מרכזיים, ששניהם עדיין לא נסתרו בבג" ץ, אף על פי שכל אחד

מנסה לערער עליהם. האחד - שמתייחסים להקצבה כהקצבה ציבורית, זאת אומרת

אם עיריית ראשון-לציון נותנת כסף, אנחנו עובדים פחות יחסית לתזמורות

אחרות, אז תזמורת באר-שבע תקבל יותר מתזמורת ראשון-לציון. היא מקבלת

כמעט כמו הפילהרמונית, אבל זה נובע מזה שאין לנו עירייה שהיא פרטנרית

בבאר-שבע, ואנחנו חייבים למצוא, או שאין תזמורת או שאנחנו עוזרים.

יורי, אני כבר רואה שאתה מדבר על תזמורת ראשון-לציון ואני אומר לך שוב,

יש לנו בעיה, אנחנו צריכים בכסף שיש לנו להחזיק מערכת שלמה. אם אנחנו

נלך בכך שאנחנו רוצים רק לפי ההקצבה שלנו, שהיא צריכה להיות שוויונית,

לפי הקריטריונים השוויוניים, יש לנו בעיה קשה, מפני שאין אפשרות לעזור

לכל התזמורות. התשובה תהיה לסגור כמה תזמורות. זאת אומרת, שלא נעזור

לכמה תזמורות. הדרך היא שאנחנו מתייחסים להקצבה ציבורית. הפילהרמונית

כועסת עלינו מאוד, מפני שהיא מקבלת פחות כסף, מפני שאמרנו שיש לה הכנסה

עצמית, אז לא, זה לא צודק גם כן.

כל הדברים האלה צריך להכיר בהם ולהבין את המערכת של ההקצבות. אבל דבר

שני, בהקצבה ציבורית יש פה בעיה, ואף אחד עוד לא הוכיח לי שלא צריך

להתייחס למה שהעירייה נותנת, כולל העובדה שתזמורת ראשון-לציון מנגנת

באופרה ומקבלת תקציב שהוא גם תקציב של משרד החינוך ועיריית

ראשון-לציון. אני לא נכנס לויכוח, תזמורת ראשון-לציון מקבלת ארבעה,

שלושה וחצי קיבלה בשנה שעברה מהאופרה. מה שכן, הם עובדים, אז זה הכסף,

אתה יכול לראות את זה בכל צורה. אני מכיר.

קריאת; זה כמו "גשר" שהם עובדים פי שניים מאחרים.

דן רונן; "גשר" מקבלים יחסית סכום באמת, וזו אחת ההצלחות

הגדולות בקליטת עלייה.

הקריטריון השני הוא בעייתי לא פחות. יש לנו בעיה עם גופים חדשים. זו

בעיה שהייתה בבג"ץ, בג"ץ לא פסק סופית, הוא רק השאיר אותנו עם התינוק

הזה ביד. הייתה פסיקה של בג"ץ. היה תיאטרון שטען שהוא קופח לעומת





אחרים. אמרנו - לנו יש קריטריונים - בזמנו, אני חושב הם הגנו עלינו עד

היום, במידה מסוימת הם בעייתיים מאוד, אבל נכונים בחלקם.

אנחנו קודם כול אחראים על מה שקיים, כל זמן שהוא טוב. אם יגידו לנו

שהתזמורת לא טובה ושנסגור, נראה שהמדור יגיד פעם דבר כזה, אז יכול

להיות... אבל אני לא חושב שזה יגיע. כי תזמורת זה לא ענייך של טובה או

רעה. מנצח טוב אז היא פתאום בשיאים, אין מנצח טוב אז היא לא. כך שזה לא

פשוט כל כך.

אם יש לנו מוסד חדש, וחדש יכול להיות שהוא קיים כבר שבע שנים או

שמונה, אם מוסד חדש, הוא לא יכול לקבל הקצבה, אלא אם אנחנו מקבלים כסף

נוסף. הטענה שלנו היא שאם נלך ונוותר, וכל פעם נוריד מהמוסדות הקיימים,

הכול ייהרס; תוך עשרים שנה לא יהיה פה שום דבר, כי לא נותנים לנו כסף

נוסף, נותנים מעט מאוד, ואם נותנים, הוא מיועד. אבל אין לנו פתרון

לבעיה של מוסדות חדשים. זה נכון בכל התחומים. יש עלינו לחץ

אדיר. התרבות צומחת. אני לא אומר לכם שפסטיבלים צומחים כל יום, כל ראש

עיר מוכן לבנות אני לא יודע מה, איך זה אני לא מקבל. אמרנו לו - מה אתה

רוצה, שנוריד מפסטיבלים קיימים? -, כן. אז נכון, מבחינתו הוא צודק.

מבחינתנו, יש לנו בעיה.

בעזרת כל המניפולציות האלה תזמורת קמרטה רחובות, שקלט ה הרבה עולים,

הפכה לתזמורת ירושלים; והיא מחזיקה מעמד, והצלחנו לשקם אותה. תזמורת

סימפונית ירושלים קיבלה עזרה וקלטה הרבה מאוד עולים, והיא היום עומדת

על הרגליים ועברה מרשות השידור; ומשרד החינוך והעירייה קלטו אותה. גם

לתזמורת רעננה מגיע עוד כסף; לפי קריטריונים אובייקטיבים נאמר, ואין

לנו עדיין; אבל בכל זאת יש סכום שאנחנו נותנים. אני רוצה רק לומר

שהתזמורת רעננה מקבלת. בשנה שעברה היא קיבלה 915 אלף שקל. אבל צריך

יותר. אין לנו פתרון לבעיה של גופים חדשים.

גם תזמורת רמת השרון קיבלה את ההקצבה שלה. היא לא נסגרה בגללנו. מה

שהבטחנו, בו עמדנו. הבטחנו פעמיים שניתן להם 285 אלף שקל, עמדנו בזה.

הוא ביקש ממני בכתב, נתתי לו בכתב אף על פי שאסור לי, מפני שאסור

להתחייב כל זמן שוועדת הקצבות לא מחליטה, וקיבלה; והם בכל זאת נפלו לא

בגללנו, בגלל בעיות אחרות שהיו במקום עצמו.

אני רוצה עוד לומר מה שאנחנו הולכים לעשות, אנחנו דורשים כמובן יותר

כסף ומבקשים יותר כסף. אנחנו עושים מאמץ עם שני המיליון הנוספים

שקיבלנו נוספים, לחלק אותו לתזמורות העולים, אבל זה לא מספיק לצרכים

שלנו. עכשיו מה שיש, שני המיליון הנוספים שיעזרו לנו לעזור לתזמורות,

אל תשכחו שהתזמורת האנדלוסית למשל קיבלה בשנה שעבר החצי מיליון שקל.

השנה היא תגיע לסכום די גבוה, מפני שאין לנו. היא צריכה לעמוד על

הרגליים, והיא תזמורת יחידה במינה בארץ.
קריאה
זה יעודד את האשכנזיות של תזמורות אחרות.

דן רונן; עכשיו מה שאני מציע לוועדה, אני מציע שהוועדה

תסתמך גם על החלטת הממשלה, שאני אעביר אותה

אליכם, כי זה כן חשוב, ושהוועדה תדרוש שהממשלה ;תבצע את חלקה ותמסד את

העניין של תמיכה בתזמורות עולים. אי אפשר להשאיר את זה, לומר שמשרד

החינוך יכסה. זה בדיוק מה שקורה אחר כך, לא קורה כלום, מפני שאנחנו,

משרד החינוך, באים למשרד האוצר, והוא אומר - אתם תמצאו כיסוי בתקציב

שלכם -. אני לא שר החינוך ולא קובע. יכול להיות שצריך לפנות גם למשרד

החינוך, לשר החינוך, ולהגיד לו שזה נושא חשוב מאוד. אני חושב שהוא

יעזור, כמה שהוא יוכל; אבל גם הוא, יש לו מגבלות. צריך עוד כסף.

אם יהיה מיסוד של זה שהוועדה תדרוש זאת, ואם ייקבע שחובה על מדינת

ישראל למצוא פתרון לזה, אפשר אפילו לציין שימצאו את זה כל המשרדים





יחד, אבל מישהו צריך לחייב את המשרדים לשבת יחד ולחפש את הכסף.

מבחינתנו, הכסף שאנחנו הצלחנו להשיג כולו ממקורות של משרד החינוך

וממקורות של מינהל התרבות, ובאמת על חשבון דברים אחרים. אני חושב

שברמה שאנחנו מצויים בה היום, שיש לנו ארבעה מיליון שקל למרכז לקליטת

אמנים עולים, שעושה עבודה נהדרת אגב, וכל רעיון חדש הם מצליחים לבצע

ולהעביר אותו הלאה ולהגיע

לכספים, ואנחנו שהצלחנו להשיג סכום כסף קטן, ואני באמת מודה למשרד

החינוך שעזר לנו ונתן לנו תוספת, אני חושב שזה חשוב מאוד. המדיניות לא

נשתנתה. המדיניות היא לקדם את הנושא של קליטת אמנים עולים בכל התחומים,

לעזור להם להיקלט; ואני הושב שצריך להגיד על דברים שנעשו תודה רבה לאלה

שעשו, והיו רבים שעשו בנושא הזה, אבל צריך ללחוץ. צריך מאבק בנושא הזה

כדי להשיג כסף נוסף שיהיה, של כל הגופים יחד, של המדור למוסיקה, יחד עם

הוועדה, יחד עם אנשי מוסיקה בארץ. כולם יפעילו את הלחץ על המערכת

על-מנת שתחפש עוד כספים, כי אנחנו נעמוד בפני התמוטטות. עם תזמורת ביג

בנד יהוד יש לנו בעיות קשות; עם תזמורת יד חריש יש לנו בעיות קשות? עם

תזמורת אשדוד יש לנו בעיות קשות, שלא לדבר על תזמורות חלקיות. אני לא

יודע, החלטנו בסוף לא להחזיק אותן, לא לעזור להן. אם לא תהיה לנו עזרה,

אני רואה תזמורות שייסגרו וייסגרו ברעש גדול. גם תזמורת באר-שבע בבעיות

קשות, גם הפילהרמונית בבעיות. גם לפילהרמונית חסר כסף. אבל שוב, עכשיו

באופן כללי, רצינו בתחילה לקלוט בגופים ישראליים, כי זה היה הדבר הטבעי

ביותר, אבל לא היו מספיק אפשרויות קליטה. באמת, כמו שיהואש הירשברג

אמר, אלה שנקלטו בגופים ישראליים - זו הייתה הצלחה גדולה, לא בגופים

חדשים שהוקמו. אבל אני חושב שהתופעה שקמו גופים, אם באמת וריאציות

מסוימות במבנה, שלא היו בארץ, אנסמבל כמו "מיתרי הזהב", שאגב, גם כן

מקבל מהמרכז לקליטה, הוא לא היה קיים לולא המרכז לקליטת אמנים עולים לא

היה עוזר. בשנה שעברה הוא קיבל 380 אלף שקל. השנה הוא גם יקבל הקצבה.

בנינו תכניות כמעט לכל תזמורת לצאת בהדרגה, עם כלכלנים שקבעו שבהדרגה.

במשך שבע שנים אנחנו נצא מזה, ואתם תצטרכו לעמוד על רגליכם, יחד עם

העירייה ויחד עם ההכנסות העצמיות. מסתבר שזה יפה על הנייר; בחיים זה לא

כל כך עובד. אבל כל השיטות טובות, גם השיטה הכלכלית, באמת, אנחנו,

עכשיו, המרכז לקליטת אמנים עולים, (באמת יש יחס נהדר ממשרד הקליטה

בנושא הזה) להשקיע כספים בשיווק ובחשיפה יותר. יש לנו נוסף לזה קרן לא

כל כך גדולה, אבל קרן די רצינית של 300 אלף שקל או משהו כזה, שאנחנו

עוזרים בה לחשיפה של אמנים בודדים. אמן בודד שרוצה תערוכה או שרוצה

קונצרט או שרוצה לקנות כלי, הוא יכול לקבל מקרן זו עזרה. אני חושב שבזה

גם כן עזרנו לאמנים רבים. עם כל זה, מה שנעשה זה יופי, במה שצריך

לעשות, אנחנו מקווים שהוועדה תעזור לנו.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני רק רוצה לשאול, דן, תכף אתן לשלטון המקומי

ותכף אתם, רק שנייה אחת, אני הייתי רוצה לדעת,

עד 98' אם התזמורות הקיימות, בוא נאמר שמרו על הקיים, מה סדר הגודל, מה

הייתם צריכים אתם במינהל התרבות, הלא פונים אליכם, אני חושבת שאתם

הנמענים העיקריים.
דן רונן
תזמורת ביג בנד יהוד לבד רוצה שלושה-ארבעה

מיליון שקל. כולם רוצים לקבל כמו התזמורת

שמקבלת הכי הרבה. התזמורת שמקבלת יחסית הכי הרבה זו תזמורת באר-שבע,

והיא מקבלת כארבעה מיליון שקל. זה סכום גבוה. אבל אם תהיה תוספת של

ארבעה עד חמישה מיליון שקל זה יעזור הרבה מאוד.





תדרשו שישה-שבעה מיליון שקל, יתנו לנו ארבעה, זה חשוב מאוד.

היו"ר נעמי בלומנטל; זה עם משרד האוצר.

דן רונו; ברור שזה עס משרד האוצר. משרד האוצר יגיד שמשרד

החינוך יספוג את זה.
היו"ר נעמי בלומנטל
את זה אני כבר מכירה, אז אני רוצה ללכת לשר

האוצר עם איזה סל קניות מהוועדה. תוכל להעביר

לי איזשהו נייר איפה אתם נמצאים היום?

דן רונן; רעיה זמרן היא מנהלת המחלקה למוסיקה, והיא

מטפלת באופן שוטף בתזמורות.
יורי שטת
לפני שעוברים לגורמים אחרים, קודם כול, למיטב

ידיעתי והבנתי, כשאתה מדבר על הממשלה וגופים

והכול, זה בראש ובראשונה אתם. אתם ממונים על נושא התרבות בארץ, לכן כל

מה שצריכים לגייס זה בסך הכול סביבכם; והמאבק - אתם צריכים לעמוד

בראשו, כי כל הכסף ילך לתזמורות.

א. ברור הוא שתזמורת שהיא יותר חלשה, אתם נקראים לסייע לה יותר, אבל
יוצא פה מצב פרדוקסלי
באמת יש ענישה עבור אותן עיריות, אותם גורמים

שמוכנים להתנדב ולסייע יותר; הם מקבלים פחות ממינהל התרבות. וקשה

לשנות, יש התחייבויות עבור המוסדות הקיימים, אבל המערכת לדעתי צריכה

להיבנות בצורה קצת שונה. יש לך איזו הקצבה לפי קריטריונים ברורים, נגיד

פר נגן או משהו, והתוספת שהיא דווקא בהתאם למצ'ינג. זאת אומרת, מי

שמביא יותר כסף, מקבל ממך יותר, מעבר לאיזשהו קו שוויוני, כי אחרת אתה

מעודד באמת את העיריות לסגת מזה. אז אם עיריית ראשון תחליט מחר לצמצם,

היא תבוא בדרישה ותגיד - הנה אנחנו מצמצמים, תנו יותר -. אתם צריכים

לתת יותר למי שבעצמו נותן. יש פה לפחות, הייתי אומר, שתי תזמורות, אחת

אנסמבל ואחת תזמורת, שלא מתוקצבות על ידיכם. הנה, חדרה, לפחות אולי יש

עוד ואת האנסמבל היפה והמפואר ששמענו אותו. נכון שבמסגרת קליטה, אבל

שוב אנחנו צריכים לראות את זה כתופעה שהיא חשובה לתרבות הישראלית, ורק

אחר כך קליטת עלייה, כי אחרת כל סדרי גודל הם מראש משובשים וכל הדקויות

וכל הסיפורים האלה. אתם האבא, ומשרד הקליטה והמשרד לקליטת אמנים אלה

הגופים המסייעים; אחרת ההיררכיה היא לא נכונה.
דן רונן
רק תשובה קצרה לך, לפי הפסיקה של זמיר ופסק

בבג'יץ שהיה, אנחנו נדרשנו לבדוק את הקריטריונים

שלנו. הוא לא אמר - תשנו -, הוא אמר לבדוק. לפי הקריטריון, אנחנו עכשיו

מפעילים בתחום המוסיקה ועדה שגם מיכל זמורה-כהן יושבת בה ומר קופיטמן

ומיקי בבלי - אנשים רציניים מאוד. יחד- עם רואה חשבון, אנחנו מנסים

לבנות מערכת קריטרניונים שיש בה מרכיבים כמותיים, שהיא בעייתית מאוד

באמנות. המרכיב האיכותי ישנו לנו לפי דעתנו, אבל המרכיב הכמותי לא היה.

הוא היה מוגבל מאוד, והתוצאה של זה תהיה גם תשובה לשאלה איך אנחנו

מתייחסים להקצבה ציבורית, והאם...

היו"ר נעמי בלומנטל; בין הפרמטרים האלה אתם לוקחים גם בחשבון את

עניין העולים החדשים?



דן רינן; לוקחים יצירה ישראלית; זה לא פשוט-, לוקחים את

מספר הנגנים, מספר הצופים, גודל האולם, מספר

ההופעות. אבל הצרה תהיה ברגע שנפעיל. עשינו כמה סימולציות. יהיה מעבר

הדרגתי. אבל הוועדה, לא היתה איתנו במאבק על הקריטריונים. היא תגיד לכם

כמה זה מסובך.

היו"ר נעמי בלומנטל; ברור שזה מאוד מאוד מסובך.
דן רונן
קהל גדול יכול להיוו3 גם סימן לכך שצריך לתת

פחות כסף.

היו"ר נעמי בלומנטל; זאת אומרת, בוא נגיד, בשלב הזה, אני גם מאוד

תומכת בכך שאתם שאנחנו בהחלט רוצים, מבקשים מכם

לזרז את הפעילות שלכם. שבו הרבה, בואו אלינו עם...
מיכל זמורה-כהן
המנהלים מפחדים מזה.
היו"ר נעמי בלומנטל
ודאי, אני סומכת עליך שזו תהיה ועדה שלא יקברו

את מסקנותיה, כי צריך באמת למצוא קריטריונים.

דיבר על כך גם חבר הכנסת יורי שטרן, כי היום באמת נוצר מצב שאלה שכאילו

בסדר יותר מקבלים פחות, ואלה שבוכים יותר מקבלים יותר, דברים מסוג זה.

בכל אופן, לכל אחד היינו רוצים להקציב יותר, ובאמת הפעולה הזאת מאוד

חשובה. אני רוצה לשמוע את חדרה, ואחר כך אותך.חנה בן-ישראל היא חברת

מועצת העיר בחדרה.
חנה בן-ישראל
וממונה על תיק התרבות. קודם כול, אני חייבת

להודות ליושבת ראש, לחברת הכנסת נעמי בלומנטל,

ולחבר הכנסת יורי שטרן על שניתנה לנו האפשרות בכלל להביע את עצמנו,

מאחר שלצערי ולדאבוני הרב במהלך השנים האחרונות היינו כקול קורא במדבר

בתחום הזה, ועד היום לא קיבלנו ולו שקל אחד בודד- לתמיכה בתזמורת שלנו.

אני ברשותכם, במספר מילים, אציין את המכלול של הבעיה שקיימת אצלנו.

העיר חדרה היום היא בת 107 שנים. היא סובלת מחסך תרבותי מזה שנים

רבות, בעיקר מהיעדר הופעות תרבות. יחד עם זאת, היא סובלת מהיעדר יכולת

להחזיק תכנים תרבותיים בגלל הסיבה הזאת. במהלך השנים האחרונות העיר

חדרה, שמונה היום כ-80 אלף נפש, למעשה היא עיר מחוז, קלטה בשנים

האחרונות מעל 25 אלף עולים. אנחנו ידענו, לשמחתי הרבה, לנצל את

הפוטנציאל האדיר שטמון בקליטת העלייה הזאת, והקמנו בכוחות עצמיים

לחלוטין, במסגרת עירונית ובמסגרת תמיכה עירונית שאנחנו מחזיקים אותם,

בהקצנה, אבל ממש בציפרניים, כי אני מניחה שרובכם יודעים שיש קושי עצום

במסגרת העירונית בכלל, וכאשר אני נדרשת להגיש תקציב, לתזמורת הזאת לא

רבים מבינים מה עומד מאחורי העניין, וגורסים - איך אנחנו יכולים לנגן

כאשר יש בעיות תקציביות שכאלה.

לדעתי, הם פה פוגעים במטרה, וחוסר תמיכה בגופים נוספים ואחרים פוגם

במטרה שלנו. אני חייבת לציין, התזמורת הזאת פועלת שלוש שנים, אך ורק

כאמור בתמיכה עירונית. ההרמוניה, המקצועיות שיש בתזמורת הזאת, ולא על

פי דעתי, אלא על פי אנשי מקצוע רבים שמגיעים לשם ובוחנים אותה, ללא צל

של ספק דורשת ותדרוש סיוע נוסף, על מנה לסייע ולהחזיק אותה ממש

בציפורניים. יש לנו תמיכה בלתי רגילה מהתושבים. יש לנו תמיכה גם מכל

מיני גורמים מקצועיים נוספים ואחרים, ועובדה שאנחנו מצליחים לעשות כל



מיני ערבי התרמה ומצליחים לגייס מעט כספים, אבל דומני שז הלעג לרש, מה

שאנחנו נותנים היום לנגנים.

הם, הנגנים, אני שמחה לומר כאו, באמת מעריכים את היכולת העירונית

להחזיק אותם; אבל, לצערי, זה לא יקח הרבה זמן, משום שיש גם גבולות. לא

ניתן לטפח, להעשיר ולהרחיב את התזמורת, כי אם אני נמצאת שלוש שנים

באותה מסגרת, בעצם קיימת רגרסיה. ואלה דברים שצריך לקחת בחשבון. בשנה

הראשונה אנחנו התחלנו בסדרת מינויים אחת; הייתה אהדה בלתי רגילה. בשנה

השנייה כנ"ל. השנה אנחנו מקיימים שתי סדרות מינויים. יש לנו עשר עד 14

פעולות בחודש. הנגן לפעולה כזאת מקבל עד 120 שקל, ולא יותר, וזה פשוט

לעג לרש.

אני חושבת שיש מקום, וחבל, התזמורת הזאת נותנת מענה תרבותי, והיא באמת

גולת הכותרת העירונית אצלנו. היא נותנת מענה תרבותי לא רק לחדרה. היא

נותנת מענה תרבותי לכל האזור, וחבל מאוד שאנחנו לא הגענו לאוזן קשבת עד

היום ולא קיבלנו ולו תמיכה בודדה לדבר הזה.
היו"ר נעמי בלומנטל
פניתם למינהל התרבות ולמשרד הקליטה?
חנה בן-ישראל
פנינו מדי שנה בשלוש השנים אחרונות, ונאמר לנו

שלא תומכים בתזמורות חדשות. זה היה למעשה המוטו

שעומד מאחורי העניין. העיר חדרה מאוד תומכת בגוף הזה, אנחנו מחזיקים

ונחזיק את זה בציפורניים, אבל קשה לי לומר שזה יהיה לאורך זמן.
יורי שטרן
לתשומת לבם של אנשי, של המנצחים, זה עדיין נחשב

למוסד חדש.

הריאט גימפל; זה בדיוק ממחיש את הבעיה, כמו עם האנסמבל,

שהמרכז לקליטת אמנים עולים - המטרה שלו זה

לעזור, לעזור להקמת גופים חדשים, אבל ברגע שאנחנו גם קובעים שעוזרים,

משלוש עד מקסימום חמש שנים, ומגיעים לחמש שנים ואין לאגף התרבות אפשרות

לתמוך בדברים האלה, הם יפלו, אז אנחנו מנסים מכאן ומשם לגייס עוד

תירוצים, בפירוש תירוצים על-מנת להמשיך לעזור להם באמצעות המרכז.

היו"ר נעמי בלומנטל; ואתם עוזרים להם עכשיוז
הריאט גימפל
להם לא, זה כי תעסוקה חלקית.
חנה בן-ישראל
זאת הבעיה, אנחנו יכולנו להרחיב את הפעילות

שלנו בהרבה הרבה יותר; יש לנו הפוטנציאל, ויש

לנו הצורך. אנחנו עושים קונצרטים מוסברים בבתי-הספר. היות שאין לנו

המימון לעשות יותר פעולות, אז אנחנו...

היו"ר נעמי בלומנטל! דן והרייט, אני רוצה לשאול, אם חנה בן-ישראל

תוכל לשבת איתכם, אז יכול להיות שעוד בשנה הזאת

אפשר דרך המימון שלכם, כי עד חמש שנים, ואז לעבור להיות ממומנים על ידי

מינהל התרבות! אני בינתיים אדבר עם שר האוצר. שוב אני מבטיחה.
דן רונן
היא שיש פה מדיניות של המרכז, שאנחנו לא

תומכים בתעסוקה חלקית. זו גם עמדה של משרד

הקליטה, שאנחנו יוצרים מקומות עבודה לעולים. אנחנו לא עוזרים לכל מיני



פעולות מוסיקליות חשובות מאוד שיש בארץ. זו בעיה. עכשיו יורי שטרן

צודק, שזח מעגל קסמים. מצד שני זו המדיניות.
יורי שטרן
לדעתי זה כמו בדיקת התכנית העיסקית: אתם רואים

את התזמורת, אתם מעריכים את הפוטנציאל שלה,

ואתם מבינים שהיא חלקית משום שאתם לא תומכים בה, ואז אתם תומכים. אם זה

טיב ההתארגנות הזאת אז אתם לא...
דן רונן
יושבים פה נציגי משרד הקליטה, שגם יקבעו את

העמדה של משרד הקליטה. אני מוכן להביא לוועדה

הצעה ליצור עוד קטגוריה של תזמורות בתעסוקה חלקית, אבל עם פוטנציאל

לתעסוקה מלאה.
היו"ר נעמי בלומנטל
הם גם עונים על הקריטריון של האזור, משום שאין

באזור תזמורת אחרת.

7; תכן; לא כל כך בדיוק, כי תזמורת רעננה היא לא רחוקה

משם, ויש בעיה. זה לא פשוט. יש לנו בעיה של

תכנון תזמורות באופן כללי על המפה של ארץ ישראל, ויש גם בעיה של רוויה

בתזמורות. לא ניכנס כאן לוויכוח בדיון הזה, אבל זה נושא מאוד מורכב.

אבל ננסה.

יורי שטרן; אולי אני אקדים לדקה אחת. יוסי שניר הוא לשעבר

מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר. עכשיו אני חושב

שעצם העובדה שאדם ברמה כזאת הופך לפעול בצורה התנדבותית, כיו"ר ועדת

הכספים, במקרה זה, של התזמורת, זו תופעה מאוד מבורכת. ושוב, אני חוזר

למינהל התרבות, היות שהוא לוקח את היזמה והוא מסדר כספים טובים יותר,

אז אתם יכולים, אז פשוט תראו את...

היו"ר נעמי בלומנטל; אז על זה מדברים, ולכן קמה הוועדה. אני יודעת,

יש גופים מתנדבים, אז יוצא תמיד שכאילו דורשים

מאיתנו, הגופים המתנדבים, לגייס אחוז מסוים מן הכספים. אני בטוחה

שבקריטריונים אתם תקחו בחשבון שלא יצא שמי. שלא מתוגמל, זה אלה שדואגים

יותר.

מיכל זמורה-כהו; הבעיה היא שבמינהל התרבות יש סכום כסף בשביל

תזמורות. עכשיו באות ארבע תזמורות חדשות, מה

אנחנו צריכים לעשות? גם אם הן תזמורות טובות, צריך להגיד לפילהרמונית

שחסר לה כסף, שאנחנו מורידים ממנהל הרי זה לא יכול להיות. זה לא קרן

שפע, יש איקס כסף, פעם היו חמש תזמורות, אחר כך היו שמונה תזמורות,

עכשיו יש עשרים תזמורות, אז איך אנחנו יכולים לקבוע קריטריונים באותו

כסף?! אין די לובי בכנסת לעניין המוסיקה באמנות. צריך להקים קבוצת

תמיכה.

יוסי שניר; אנחנו מתנצלים, כי אנחנו צריכים לעזוב עוד מעט.

לכל התזמורות מגיע באמת. אנחנו עשינו הכול כפי

שעשינו בהתנדבות על מנת לקלוט, והיינו בין הראשונים שקלטו את האמנים,

והקמנו תזמורת. אבל גם פה, כפי שגברת זמורה-כהן אומרת, גם בקרן סגורה,

צריכים להיות קריטריונים ברורים. אי אפשר להגיד לעיריית ראשון לציון -

את תתרמי פי ארבעה -, ואני אומר פי ארבעה מאשר למשל הסימפונייטה



בבאר-שבע, למה פי ארבעה?, כי מחצית הנגנים מקבלים כפול. אלה קריטריונים

ששום חבר מועצת עיר אצלי לא יכול להצביע בעדם, והיום יש לי בעיה. היום

יש בעיה לראש העיר שעומד מול חברי המועצה בשביל לקיים תזמורת של 84

נגנים, ויש לו היום בעיה על מנת לארגן ארבעה ומשהו מיליון שקל שאנחנו

צריכים תרום. אז אי אפשר להגיד, היות שעיריית ראשון היא עירייה טובה,

חזקה ורוצה לדחוף תרבות, לכן אנחנו נעניש אותה וניתן פי ארבעה פחות,

ואני אומר פי ארבעה פחות, ותסתכלו בקריטריונים.

עיריית ראשון לציון גם בונה היכל תרבות בעלות של עשרות מיליוני שקלים,

וזה במפורש מוגדר כבית של התזמורת הסימפונית של ראשון לציון, ולא של

תיאטרון. אי אפשר היום לבוא ולהגיד, ואני אומר, אני מייצג פה את ראש

העיר, אי אפשר היום לבוא ולהגיד לראש עיר, ואני נותן דוגמה

לקריטריונים, לא כמקרה פרטי, - אדוני, היות שאתה עירייה טובה ואתה תומך

בנגנים, והקמת, ואתת בסדר, ואתה בונה היכל מיוחד שינגנו ותהיה תרבות

בעיר, אז לפי הקריטריונים שלנו, אתה תקבל הרבה פחות -. אני חושב שזה

מצב בלתי אפשרי. אנחנו לא נוכל להחזיק מעמד. אני רוצה להגיד, עם כל

הכבוד, אנחנו נגיע לאיזשהו מצב שאנחנו נגיד תודה רבה, ואנחנו סוגרים.

אני אומר את זה במפורש. אבל כמו שיורי שטרן אמר, אני עושה את זה

בהתנדבות, ואנחנו הרבה אנשים שעושים זאת בהתנדבות. אני יכול להראות לך

ערימה שלמה של מתנדבים ברמות תפקיד בכירות. אם לא היו מתנדבים בעם הזה,

לאן היינו מגיעים ?! אנשים עובדים בהתנדבות בתזמורת הזאת ורוצים להגיע

להישגים. לדעתי, חייבים לשנות קריטריונים ולעשות קריטריונים הוגנים,

כמה שיותר מהר. ציבורית, אנחנו לא יכולים לעמוד בפני אנשים. יש לנו

עשרים וחמישה חברי מועצה וכולם דורשים תשובות. אני לא יכול לבוא עם

תשובות כמו - אין קריטריונים ולכן אתם משלמים יותר -. אי אפשר להגיד

זאת.
אלי מורני
אני רוצה להוסיף כמה מילים בקשר לכל העסק הזה.

כיום יש בתזמורת ראשון כ-85 נגנים, 62 מהם

עולים חדשים מהעלייה האחרונה, ועוד חמישה נגנים מהעלייה הקודמת; בסך

הכול כ-80 אחוז מהנגנים היום בעירייה בתזמורת הם עולים חדשים. אנחנו

נותנים פרנסה לכל החבריה האלה. אני חושב שצריך לקחת את זה בחשבון

כשמחלקים את הקריטיריונים.

מעבר לזה, גם מספר ההופעות שהתזמורת מבצעת הוא הכי גדול. אם יסתכלו על

החלוקה של הכספים, בבאר-שבע מקבלים ארבעה וחצי מיליון שקל בשנת 96'

לעומת מיליון 284 שקיבלה התזמורת בשנת 96' בעוד בבאר-שבע יש 41 נגנים

בלבד. בקאמרית הם קיבלו שלושה מיליון 600 ב-96' ויש להם 39 נגנים. אני

לא מדבר על מספר ההופעות, זה גם סטטיסטיקה בפני עצמה. זה כמו בדיחה

שאומרים - בואו נרביל את הסוס לאכול פחות ופחות כדי לדעת כמה הוא יחיה

-. צריך לקחת את מקריטריונים האלה בחשבון ולעשות הכול, כי התזמורת הזאת

מנגנת ברחבי הארץ; היא לא מנגנת רק בראשון ובתל-אביב. צריך לדאוג לכל

זה, כדי שאנחנו נופל להמשיך ולטפח את התזמורת הזאת כמו שצריך, בשביל

הפרנסה המכובדת של הנגנים האלה.

משה פישר; אני משה פישר; אני מלווה של התזמורת הקאמרית של

אשדוד. יש פה באמת מספר מישורים להתייחסות.

ההתייחסות היא לא להיבט המוסיקלי, שאין בכלל מה לדבר עליו, אלה

הקריטריונים. אני לא מתייחס לדברים מהיבט מקצועי. יש תזמורת קאמרית

באשדוד, שקיימת כבד שש שנים. אני מאוד מזדהה עם תזמורת חדרה. מנסים כל

הזמן להתפתח. יש לנו עירייה חזקה, יש לנו אוכלוסייה חזקה, יש למעלה

מ-160 אלף תושבים רק בעיר. כל הפריפריה, כל הקיבוצים, זה אזור פורה.



למרות זאת קשה לנו להיכנס לתקציב חזה, ואני חושבשכולם פח באמת בראייה

שלהם צודקים, ואין לי מה להוסיף על כל מה שנאמר כאן, אלא להתייחס יותר

עניינית לעוגה הזאת. אם מדובר כאן על תקציב מוגבל, לא יכול להיות

שגופים יסיימו שנה תקציבית בגירעון, כי בסופו של דבר, מי ישלם את הכסף

חזה? אנחנו בתזמורת שש שנים סיימנו ללא גירעון, יכול להיות שאנחנו

טפשים. היינו צריכים לסיים בגירעון, אבל ככה לא עובדים. כשעובדים,

עובדים לפי תקציב.
היו"ר נעמי בלומנטל
מי מתקצב אתכם?
משה פישר
אנחנו גוף שמתוקצב על ידי העירייה. יש לנו

הכנסות עצמיות גבוהות, ויש לנו תמיכה, שאני לא

מתבייש להגיד אותה כאן, של יותר מ-230 אלף שקלים במסגרת המשרד לקליטת

אמנים עולים, עכשיו זה משרד החינוך, אבל זה סכום שהוא מגוחך. אבל הגענו

למצב שאחרי שש שנים התזמורת לא יכולה להמשיך, התזמורת צריכה לגדול. גוף

צריך לגדול קצת. אנחנו עכשיו על בסיס תקציב 92'. זה הופך להיות ממש

פארסה. הנגנים כבר מרגישים חנוקים מבחינה תקציבית. המשכורות שהם מקבלים

הן לא יותר נמוכות מאלה של תזמורות אחרות שמקבלות מיליונים משום מה. לא

מעניין כמה פעילות עושים, כי תזמורת ראשון יש לה הסכם עם האופרה, ויש

לה הסכם עם 84 נגנים, ולכן הם לא יכולים להרשות לעצמם לרדת ל-40 נגנים,

כי סמפונייטה יכולה להתנהל גם בצורה כזאת.

לכן אני אומר שצריך לבדוק כל דבר ודבר. צריך להסתכל גם על אשדוד עם פלח

השוק שלה. לאשדוד לא מגיעים, אלא אם כן יש לך משהו לחפש שם. זו לא עיר

שמכירים אותה, אז צריך להכיר את המקום. יש שם הרבה מה לעשות לצורכי

התרבות. לכן הצדק נמצא בכל מקום. צריך להתייחס לתזמורת עצמה, להקים

איזו ועדה, לבדוק את הפעילות שלה. אני לא יודע אם כל תזמורת עושה מאה

פעולות בשנה, סדרות, קונצרטים. אנחנו הגענו , למצב שאנחנו יכולים רק

לרדת. אם השנה עשינו מאה קונצרטים, השנה נעשתה קצת פחות, שמונים, אנחנו

רואים כאן את הירידה, כי אנחנו צריכים להתקדם עם הרפרטואר, אנחנו

צריכים להתקדם במשכורות. הנגנים עוזבים. יש לי נגנים שהולכים להיות

מלטשי יהלומים. אני אומר שצריך באמת להתייחס לתזמורת עצמה, לפעילות

שלה, לפעילות שיווק, ובשום פנים ואופן לא לתת לגירעונות של גופים אחרים

לקחת את הכסף שיכול היה להכניס אותנו פנימה.

אורית פוגל; שמי אורית פוגל ואני המנהלת של תזמורת סימפונית

רעננה, ואני רוצה לדבר לאו דווקא ספציפית על

התזמורת שאני עומדת בראשה. אני מרגישה שאנחנו מייצגים בפירוש את

התזמורות החדשות שקמו.

פניתי בזמנו למשרד. הייתה זו יזמה התנדבותית של. ראש העיר רעננה, הפורום

הישראלי. גם כשפנינו קיבלנו תשובה שאמרה - בואו קודם נחזק את התזמורות

הקיימות -, שהיא תשובה לגיטימית. אז אמרנו - יש כאן איזושהי תופעה

חדשה. יש הרבה מאוד כוח מקצועי ובואו נראה עם הכוח המקצועי הזה מה

אנחנו עושים, כדי להרחיב את מפת התרבות בארץ. לא רק להיות במרכזי הערים

ולתת קונצרטים לקהל שיש לו היכולות לשלם, אלא באמת נלך ונראה מה אנחנו

יכולים לעשות למען הפצת התרבות בארץ -.

תזמורת סימפונית רעננה, לשם דוגמה, נותנת 150 קונצרטים בשנה. 60 אחוז

מהם הם מחוץ לרעננה ומחוץ לערים הגדולות. המטרה היא באמת להגיע עם

מוסיקת לכל מקום, מה שלא היה קורה לולא תזמורת כזאת, משום שהיא תזמורת

מתניידת, קטנה בגודלה, פלקסאבילית, עושה עבודה שאולי תזמורות אחרות לא

עושות; ושוב, כאן אני חוזרת לאיזשהו אבסורד. תזמורות זהות לנו בגודלן,



לצורך העניין הזה, והן ותיקות - או עולים ותיקים או ישראלים ותיקים

ואחרים, שמתוקצבות פי ארבעה וחמישה מאיתנו, כמו הקאמרית הישראלית,

נגנים מרוויחים בה פי שניים מהנגנים שלנו. זה יוצר מרמור לא נורמלי;

ונוצר מצב שהעולים החדשים שיוצאים בשש בבוקר לתת קונצרטים ברחבי הארץ

מקבלים חצי ממה שמקבלים ותיקים, ואז אנחנו חוזרים שוב לוועדה ואני מאוד

מאוד - אני יכולה להגיד עוד חצי שעה - מאוד מעריכה את העבודה שלהם. אז

אנחנו חוזרים לעניין של הקריטריונים המוסיקליים, ואומרים - רגע, אבל

בואו נעשה קריטריונים טובים יותר; וזה לא רק עניין של מנצח. זה עניין

של שכר, זה עניין של שחיקה -. אם אנשים נותנים 150 קונצרטים בשנה כדי

להגיע ל-60 אחוז הכנסות עצמיות, רמתם המוסיקלית לא יכולה להיות כמו של

נגני הפילהרמונית מלכתחילה. אז אני לא משווה לפילהרמונית; סליחה, טעות

הפילהרמונית כבודה במקומה, אלא לנגנים של גוף אחר, שמשתכרים פי שניים

ועובדים חצי. זה חד וחלק, הן מבחינת סוג הנגנים שמגיעים והן מבחינת

היכולת שלהם להגיע לרמה. זה אל"ף.

בי"ת, כאן אני כן מדברת ספיציפית. ברעננה אני רק רוצה לתקן טעות

אינפורמטיבית, ולא כדי לפנות לוועדה ולא שום דבר, יחסיי עם אנשי המדור

למוסיקה הם מצוינים. תזמורת רעננה קיבלה ב-96' קרוב למיליון מאתיים

שקל, ובשנה אחרי זה הורדו ממנה 300 אלף שקל, שזה אבסורד, משום

שהתחייבות לשכר היא התחייבות חוקית, את לא יכולה להוריד שכר לאנשים, כך

שאם מקצצים ממנה 300 אלף שקל את עומדת בבעיה. ויש נקודה נוספת שאני

חושבת שהיא נורא חשובה וצריך לשים לב אליה: באו לראשי הערים, כמו ראש

העיר רעננה, ואני לא יודעת לגבי ערים אחרות, אני מניחה שבראשון זה אותו

דבר, וכל היתר. אנחנו כשהגענו לראש העיר רעננה, שהוא אדם מקסים, הגענו

אליו עם נציגים של משרד הקליטה, הסוכנות היהודית, משרד החינוך. כולנו

יחד באנו כחבורה לשכנע את ביילסקי - בוא תקים תזמורת בעיר שלך, כי זאת

עיר מבוססת. זאת עיר של 60 אלף תושבים -. התקציב שהוא נותן הוא גבוה

מאוד. אמרנו - בוא נקים תזמורת, אנחנו נעמוד שקל מול שקל -. צריכים

לעמוד בהתחייבויות, זאת אומרת, זה לא יכול להיות שמבקשים מהעירייה כל

שנה להעלות, כי צריך להעלות את המשכורות על פי חוק, לא יותר מזה. ו-78%

מהתקציב שלנו זה משכורות. זה אותו דבר, יש אותו דבר במקום אחר, אני לא

מדברת בשם רעננה בלבד. ואחרי הכול ללכת ולהגיד - רגע, הישארו אתם לבד

בשטח -. ובסופו של דבר ההכפשה הציבורית לא נופלת על משרד החינוך, היא

נופלת על ראש העיר. אם התזמורת לא מקבלת כסף. יפגינו לפני משרדו של ראש

- העיר, לא יפגינו לפני משרד החינוך.

נצחיה לפחיות; שמי נצחיה לפידות, אני מנהלת אנסמבל כינורות

ישראל "מיתרי הזהב". ראיתם כאן נציגים שלנו

ללא פסנתר, וחבל מאוד. בכל אופן, לא סתם קראנו להם "אנסמבל כינורות

ישראל" מלכתחילה, משום שליצור את הכנרים באנסמבל כזה זה לא פשוט. יש

לנו נגנים מאורות בצד אחד, מירושלים, מצופים, מבת-ים. מאוד קשה עם הרכב

כזה לעבוד בכל חזרה, לבוא, למצוא את נקודת המפגש, להחזיר בלילה

לירושלים ביום שישי כשאין תחבורה; זה לא קל. ההרכב הזה הוא מאוד

ייחודי. הרכב כזה שייצג את מוסקבה בעולם. זה בעצם היה הרעיון הבסיסי,

שהוא ייצג את מדינת ישראל בעולם. אני מבינה שבמדינת ישראל אנחנו הדור

שגדל כאן לא גדל על מוסיקה קלאסית. לכן הבנתי שאין מספיק קהל למוסיקה

קלאסית, אבל יש המון קהל בארץ שצמא ורוצה לראות דברים שהוא לא מכיר

אותם. החלטנו דווקא לחבר אותם עכשיו, לקראת , חגיגות החמישים, ולקלוט

אותם על ידי שלישייה שמנגנת בישראל 35 שנה, זו שלישיית אדלר, וליצור

תכנית משותפת. אין הרכב משותף כזה של מפוחיות וכינורות בכל העולם. בשום

מדינה בעולם אין הרכב כזה. אנחנו באמצע בניית התכנית. המטרה שלי בשילוב



הזה, זה שכאשר קהל שלא יגיע לתכנית קלאסית יראה אותם יחד עם שלישית

אדלר, הוא יבוא לראות אותם אחר כך לבד. יש לי הוכחה לכך. הופענו

בהרצליה, הזמינו אותנו אחר כך לקונצרט לבד, בלי השלישייה. הופענו בבית

אבות "אחוזת ראשונים", הזמינו אותה לארבעה קונצרטים קדימה לבד, ללא

משלישיית. זה עוזר לנו בשיווק. באופן רגיל, הברושור ששלחנו והדיסק

שהפקנו לתם בשנה האחרונה - אין די בהם כדי לשווק אותם. אם רואים אותם

פשוט מתאהבים בהם. אנחנו מקווים שמדינת ישראל יום אחד תיקח את האנסמבל

הזה, שיהיה האנסמבל של מדינת ישראל.

היו"ר נעמי בלומנטל; בכל אופן, תודה רבה, ואני מאחלת לכם הרבה

הצלחה, ואם יש לכם בקשות...
נצחיה לפידות
ההצלחה שלנו היא רק הודות למרכז לקליטת אמנים

עולים, שבעצם היום הוא הוותיק מכולם. נמצא פה

דן רונן, שמכיר אותם עוד לפני לפני ולפני שהגיעו אל המרכז הזה. המון

תודה למרכז, להריאט.
היו"ר נעמי בלומנטל
נקווה שהכול בכל זאת יצליח. אני באמת קצת

מיואשת; החברה הצעירים לא כל כך שומעים מוסיקה

קלאסית, אבל לעומת זאת קהל העולים החדשים, אני מאמינה, זה כבר קשה

להגיד עולים, אלה שהגיעו בשנות התשעים, וכל הגל הזה אנחנו בכל זאת

מדברים...

יוסי תבור; הנוער חוזר לשמוע, ואני מעיד מכיוון שכולם

יודעים שאני לפחות שישה ימים בשבוע בקונצרטים,

בהצגות ובמופעי מחול. יש נוער, נוער נפלא, שהולך, שמצטרף, ובא, רק צריך

לעודד את יזה. צריך לבנות תכניות.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני אגיד לך את האמת, הבנים שלי אני כבר מנסה

אני חושבת עשר שנים הם הולכים רק לכדורסל, אני

לא יודעת מה לעשות. חשבתי שהילדים לא כמו שלי, של העולים, יותר

מגיעים.
יוסי תבור
דווקא יש יותר ישראלים היום, ויש מודעות

מסוימת, והם הישראלים הצעירים.
ארתור וולוך
אני גם יכול להעיד על זה, כי בין התלמידים

בקונסבטוריונים היום יש היום כבר מספר ישראלים

יותר גדול ממספר העולים.

היו"ר נעמי בלומנטל; זה לא אותם אנשים שהולכים ממקום למקום.
שמעץ ברבש
אני מאוד שמח, אני מתזמורת ראשון, חבר ועד של

תזמורת ונציג היום של הצוות. אני רוצה לעבור

לרוסית, לא מפני שאני לא יכול להתבטא בעברית, אבל נשאר מעט מאוד זמן,

וצריך לדבר על כמה דברים מאוד חשובים, ואני פונה ליורי שטרן, עם בקשה

לתרגום, לעזור בתרגום.
יורי שטרן
לפני שנה וחצי הוא פנה אליי ודרכי לוועדת

העלייה והקליטה, אהרי פיטורים של כעשרים נגנים

בתזמורת, שהוא ראה בזה לא רק טרגדיה אישית של עשרים איש, אלא התחלת

הסוף של התזמורת, אחרי שעוד ארבע תזמורות באותה תקופה נסגרו. זה

הועיל.

הוא גם צייד אותנו בנתונים של מינהל התרבות, שבעצם נתנו לנו אפשרות קצת

להסתכל במצב והפכו להיות בסיס להתדיינות.

יצא שהתזמורת מופלית לרעה מבחינת הקצבה פר נגן או פר הופעה. אז באמת

הוסיפו. אנחנו מתחילה הגדרנו את הבעיה הזאת לא כבעיה של תזמורת אחת

שלנו, אלא כבעיה הרבה יותר עמוקה של היחס לתרבות במדינת ישראל. היום

דיברו על זה רבים. יש בעיות חיצוניות שעליהן דיברנו לפני כן, ובעיות

פנימיות של היחסים בין הנגנים, בין העובדים, אפשר להגיד, של אותה

עירייה שממנה מקבלים תמיכות.

הוא מדגיש פה באמת נקודה מאוד חשובה: הוא אומר בתור אחד שלימד מוסיקה

במשך 25 שנים והיה חבר במועצה ללימודי מוסיקה והכול, שהבעיה מתחילה

מהגיל הצעיר. חוסר הביקושים למוסיקה מקורו בהיעדר חינוך מגיל רך

לנושאים אלה.
שמעון ברבש
מצב החינוך המוסיקלי מגיל קטן, מגן ילדים,

מבית-ספר, לא מתאים לפוטנציאל התרבותי שלנו.

אנחנו באנו לארץ לא לקחת, אנחנו באנו לתת לארץ ישראל, ויש לנו ניסיון

גדול. צריך לנצל אותו.

יורי שטרן; אני חושב שיש פה בעצם נקודה מאוד מרכזית. דן

רונן הזכיר את זה ככה בעקיפין כמעט. אם הינו

הולכים לתכנית הרבה יותר מקיפה, וגברת זמורה-כהן, הרבה יותר מקיפה של

לימודי אמנות ולימודי מוסיקה מהגיל הצעיר, היכולת שלנו בתחום הזה היום

היא כל כך גדולה, לעומת מה שאנחנו באמת מנצלים, וזה חבל, כי אני לא

יודע מתי אי פעם ייווצר לנו שוב המצב הזה של המון יכולות והמון צרכים

בתחום שאפשר תוך זמן קצר.

שמעון ברבש; חסרה מיומנות שיווק ברוב התזמורות. אנחנו אפילו

לא עושים חילופי ניסיון בשיווק בין תזמורות

בארץ ישראל ולא לומדים מהניסיון הבינלאומי.
ולדימיר מק
שמי ולדימיר מק. אני מנחה של מועדון מוסיקלי

שאנחנו ייסדנו על ידי הפורום הציוני לפני כמעט

שבע שנים, ואחר כך אנחנו פעלנו עם עזרה של קהילות והמשרד לקליטת עלייה

בירושלים. ואני גם אני רציתי להגיד, אני לא אדבר מילה על תזמורות.

רציתי לדבר קצת על סולנים ועל בעיות כלליות. אנחנו מאזינים לקונצרטים

במועדון שלנו, לא לתזמורות. אנחנו מזמינים סולנים אל מערכות קאמריות -

דואט, שלישיות, מקסימום רביעיות. למה? כי אין לנו מספיק כסף, ואנחנו

כמעט חיים במאזן כספי שלילי.
היו"ר נעמי בלומנטל
ולדימיר, לי יש הצעה אחרת, מכיוון שעכשיו אנחנו

חייבים לסיים את הישיבה, אנחנו נקיים אולי

פגישה נוספת. זה נושא קצת שונה, זה נושא שאולי נבנה אותו אחרת. תן לי

לחשוב. הישאר פה אחרי הישיבה, ונחשוב איך לבנות את זה כך שנוכל מצד אחד



לקדם משחו בעניין הזה, כי זה נושא קצת שונה ממה שאנחנו מטפלים בו כרגע

בישיבה.

ולדימיר מק; משפט אחד, אני חושב שמאוד חשוב לעזור לכל

המתנ"סים מבחינת כסף.

היו"ר נעמי בלומנטל; בסדר ולדימיר, זה רעיון טוב. גס עם המתנ"סים

אנחנו נקיים דיון נפרד בנושא הזה, ונדבר איתך

קודם.

אסיה פולסקי; שמי אסיה פולסקי. אני מלמדת בקונסבטוריון על

יד האקדמיה למוסיקה. אני מלמדת פסנתר. עכשיו

כולם מדברים על קליטה של עולים מוסיקאים בוגרים, ואני רוצה לומר כמה

מילים על קליטה של ילדים מוכשרים למוסיקה, ילדים עולים.

היו"ר נעמי בלומנטל; אסיה, אני רוצה לבקש, גם בושא הזה אנחנו נדון

בפעם אחרת. אנחנו נשלב את זה יחד עם הנושא

שקשור למתנ"סים. זה קשור לחינוך, וזה קשור לעידוד אמנים צעירים. יום

הנושא שלנו היה תזמורות, ההרכבים הקטנים יותר. אני מבטיחה לך, הישארי

פה גם, אם את יכולה, עד סוף הישיבה.
אינה פיינברג
אני רוצה להוסיף ממש שתי מילים. שני הדברים

שאני רציתי להגיד הם שאנחנו שותפים במרכז

לקליטת אמנים, שזה למעשה אנחנו במשרד החינוך המממנים. כל אחד שם פה שני

מיליון שקל. פשוט בגלל שאני קוראת לזה "קבלן משנה" לענייני טיפול

בגופים, בתזמורות בייחוד, במה שאנחנו מדברים היום. אז זה מתחיל אלינו

כל מהלך מסורבל של משרדי הממשלה לתמוך, אבל זה בהחלט גם חלק, 50 אחוז

מארבעה מיליון. שני מיליון זה משרד הקליטה.

מה שאני רוצה להוסיף הוא שתקופת הזכאות של עולים אמנים, לא רק לפי דן

רונן, היא חמש שנים. מעבר לזה, יש בכלל מדיניות של משרד הקליטה. אנחנו

מתייחסים לעולים בכל התחומים, ואני ממונה על קליטת אמנים וספורטאים

במשרד הקליטה. גם עם כל גל העלייה הגדול, משנת התשעים, גם כשעולה כבר

שש ושבע שנים בארץ, ובמידה שהוא לא קיבל סיוע ממשרד הקליטה, אנחנו

מעבירים לו בוועדת חריגים הארכת זכאות, וכן תומכים בו. יש לנו לא מעט

מקרים כאלה. אבל שוכר זה חמש שנים ולא שלוש שנים. המחלקה שלי נמצאת

בתוך אגף תעסוקה מבחינת בנייה במשרד הקליטה, ואני כמחלקה ספציפית

שממונה על בעיות קליטת אמנים מתוקצבת בסכומים, אפשר להגדיר אותם אפילו

כסמליים. ולכן, כמו שכבר אמרו פה לא מעט אנשים, יש המון רצון ומודעות

לחשיבות ולבעיות של העניין, אבל הכול נסגר לאותה נקודה - בעיה תקציבית.

אם איכשהו גם בתור משרד הקליטה, המחלקה שלי תקבל יותר תקצובים, התוצאות

יהיו יותר טובות.
היו"ר נעמי בלומנטל
עוד מילה, אלכס גולדפרב מהשלטון המקומי, פשוט

חשוב שתחשוף את הנושא הזה, אולי תקיימו ישיבה.

אם אתה רוצה אני אפנה לעדי אלדר, יושב ראש השלטון המקומי, עם העתק אליך

או אליך, עם העתק אליו. אני אבקש שהם יקיימו ישיבה סביב הנושא הזה של

כל התזמורות והאנסמבלים למיניהם ברשויות המקומיות.
אלכס גולדפרב
זה לא רק לגבי התזמורות ולא האמנים. באופן כללי

בארץ התקציבים מפוזרים בין כל מיני גופים



שמקבלים כסף לאותו נושא. אני אומר שלגוף מרכזי כמו השלטון המקומי, יש

הברות בת עתירות הון ועתיר אנשים. כל אחת יש לה מטרה משלה, אבל אם לא

משתפים אותם, ואם אתם הולכים ישירות מול הרשויות ולא דרך השלטון

המקומי, אני הושב שאתם מאבדים משהו. השלטון המקומי הייב להיות שותף. אם

אתם רוצים שהשלטון מקומי יתרום את הלקו...
היו"ר נעמי בלומנטל
אז אני מציעה, אני אפנה למר עדי אלדר עם העתק

אליך על סמך הישיבה.
אלכס גולדפרב
חייבים לתת את הדעת, על מנת להתחזק וללכת

הלאה, חבר הכנסת יורי שטרן, חייבים להתחזק.

האמנות מחזקת את הנפש.
היו"ר נעמי בלומנטל
אז אני אציין את הישיבה שהייתה, ואני אפנה למר

עדי אלדר. אני אציין את הדברים שלן עם העתק

אליך.
יורי שטרן
אני פשוט חייב לצאת. שני משפטים: א. אם יושבת

ראש הוועדה תסכים, אז אני חושב שמעבר לזה

שאנחנו נמשיך בדיונים בכל הסוגיה הזאת, אנחנו רוצים לשמוע ממינהל

התרבות גם לגבי שינוי הקריטריונים ושינוי שיטת ההקצבות. אתם יכולים

להחליט כשאתם מקבלים תוספת התייקרות, מהאוצר, אז שאתם מקפיאים כמה

מוסדות, ואת התוספת הזאת נותנים למוסדות החדשים. זה אהד הפתרונות.

אבל, בכל מקרה, הייתי מבקש, לפני כל הדברים הכלליים והשינויים הכלליים,

לשמוע מה ספציפית אתם עושים עבור לפחות שתי התארגנויות, אנסמבל ותזמורת

ששמענו עליהם פה; כי אלה דברים היים, שיכולים גם למות מהר מאוד. אנחנו

רוצים לדעת איך אתם מתמודדים עם זה.

דבר שני, מה שאמר אלכס גולדפרב, באמת הוזכר פה עניין אזורי. לא יכולה

להיות פעולה אזורית, אם היא לא מתוכננת עם הגוף או מרכז השלטון המקומי,

כי אחרת, מה זה אזור? לאזור בדרך כלל אין כסף. מועצה אזורית זה לא כמו

העירייה, אז בשביל שהעיריות תשתלבנה במערך רחב יותר, מחוזי או אזורי,

כדאי שתהיה תכנית משותפת עם המרכז לשלטון מקומי, מה גם שנאמר שיש שם

כספים לא מנוצלים.
אלפס גולדפרב
אני לא אמרתי.

אינה פיינברג; רק עוד מילה אחת לגבי אנסמבל כנרים. בדיוק

אתמול הייתה לנו ישיבה במרכז, ולמרות שהם

מבהינת קריטריונים של המרכז כבר גמרו את כל הקופה והזכאויות שלהם, גם

כגוף גם כבודדים בתוך האנסמבל, אנחנו עם נסיגה חלקית, אישרנו להם סיוע

גם לשנה הבאה. אני מהגרופיס המאוד גדולים של נצחיה לפידות.
היו"ר נעמי בלומנטל
טוב, אז תודה רבה. אז אנחנו רוצים לסכם. מיכל

והמינהל והמרכז, אתם בוועדה שלכם תזרזו את

הפעילות. נפנה לשלטון המקומי, ואני אדבר עם האוצר, רק תעביר לו איזשהו

מסמך. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30

קוד המקור של הנתונים