ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 23/02/1998

יורדים - הצעת שר התיירות. ח"כ משה קצב. להעניק הטבות חריגות לתושבים חוזרים בשנת ה- 50 דיון יזום על ידי ח"כ אופיר פינס

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשוה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 130

מישיבת ועדת העלייה והקליטה



שהתקיימה ביום ב', כ"ז בשבט התשנ"ח. 23.2.1998. בשעה 30;10
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר נעמי בלומנטל

מיכה גולדמן

צבי ויינברג

נעמי חזן

דוד טל

סופה לנדבר

מרינה סולודקין

אופיר פינס-פז

מוזמנים; שר התיירות, ח"כ משה קצב

אהובה גנור, מנהלת אגף שירותי תיירות, משרד

התיירות

שלומית כנען, מנכ"ל המשרד לקליטת עלייה

נדיה פריגת, מנהלת המחלקה לתושבים חוזרים,

המשרד לקליטת עלייה

מתי הכהן, ראש החטיבות הקונסולריות, משרד החוץ

זאב גייזל, יועץ ראש הממשלה לנושא קליטה, משרד

ראש הממשלה

רחלה שיפר, מנהלת המחלקה לקליטת תלמידים עולים,

משרד החינוך והתרבות

ישעיהו בן-יונתן, סגן בכיר למנהל המכס ומע"מ

מאיר שאשא, ממונה על זכויות עולים, המכס

לאה גולן, מנהלת חטיבת העלייה, המחלקה

לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית

אילנה מיכאלי, ועד הפועל של ההסתדרות

שמואל צועל, סמנכ"ל בכיר, משרד התיירות

משה גורל, משרד התיירות

כהן יהודה גליק, משרד התיירות

שוקי שי, משרד האוצר

ישראל שורץ, סמנכ"ל בכיר לאכלוס, משרד הבינוי

והשיכון

נצחיה סגל, מנהלת מרכז קליטה בשבתון, הסוכנות

היהודית

יעקב בלום, התאחדות עולי אמריקה הלטינית,

מועצת ארגוני העולים

מנהלת הוועדה; וילמה מאור

נרשם על-ידי; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

יורדים - הצעת שר התיירות. ח"כ משה קצב. להעניק הטבות חריגות לתושבים

חוזרים בשנת ה-50

דיון יזום על ידי ח"כ אופיר פינס



יורדים - הצעת שר התיירות. ח"כ משה קצב. להעניק הטבות חריגות לתושבים

חוזרים בשנת ה-50

דיון יזום על ידי ח"כ אופיר פינס
היו"ר נעמי בלומנטל
בוקר טוב, אנחנו מתחילים, אנחנו מארחים היום

כאן בוועדה את בית הספר אנקורי, מראשון לציון,

היו ברוכים. ביקשתי משר התיירות, חבר הכנסת משה קצב, לבוא ולספר לנו

מעט על הנושא של קליטת תושבים חוזרים, ישראלים חוזרים. זה דבר שגורם

לנו תמיד לתסכול רב ביותר. משה קצב תכף יאמר את מה שיש לו לומר. הוא

כבר לא מטפל בנושא, והנושא עבר למעשה לוועדת מנכ"לים בראשותה של מנכ"ל

משרד הקליטה, הגברת שלומית כנען, ואנחנו נשמע במה הם התקדמו בזמן

האחרון, אבל בסך הכול אנחנו יכולים לדבר על כ-500 אלף ישראלים שחיים

היום מחוץ לגבולות המדינה. אנחנו מדברים על למעלה מ-150 אלף ילדים,

שנולדו לאזרחים ישראלים בחוץ לארץ. הריכוז הגדול ביותר של ישראלים נמצא

בצפון אמריקה, כ-300 מאות אלף נפש, ובעשר השנים בין 86' ל-96'

חזרו ארצה כ-100 אלף ישראלים. אנחנו קיבלנו את הנתונים

ממשרד הקליטה. אבקש תכף את התייחסות המנכ"ל. טופלו דרך משרד הקליטה

כ-60 אלף, כך שפחות או יותר אלה הנתונים. עכשיו אנחנו ביובל החמישים

לכינונה של המדינה הנהדרת שלנו, והגיע הזמן שגם אלה שנמצאים, הישראלים

מבינינו שנמצאים בחוץ לארץ, בעיקר בארצות הברית, ישמעו כמה טוב כאן.

אני מקווה שהקטע של הפניקה נגמר. אני חושבת שהוא היה מוגזם, ואני חושבת

שזה לא מוסיף לנו הרבה מבחינת הקריאה לשיבתם של הישראלים, אם הם

מתחילים לבוא עם יריעות ניילון משם. זה לא הרעיון המרכזי. אני חושבת

שאנחנו מדינה שמוקפת במדינות שיש להן הרבה מאוד נשק, ואם עכשיו נשמע כל

הזמן את הרשימות של הנשק הביולוגי והכימי שיש. אצל סוריה ואולי גם לוב,

ויתחילו להסביר לנו איך הטילים מלוב יכולים לנחות כאן, ומה המצב בדיוק

של השלום עם מצרים, ועוד כהנה וכהנה, אז אנחנו לא נוכל יום אחד לישון

כאן בשקט, וזאת לא כוונתה של הציונות, וזאת לא כוונתה של המטרה שלנו

להביא לכאן ישראלים ועולים חדשים, ובוודאי את הישראלים היורדים. גם בלי

ההסכם הייתי קוראת לכך שמספיק עם הפניקה הזאת. אני לא יודעת, אנחנו

בלאו הכי הרבה לא יכולים לשנות במצב, ולהפך. היינו יכולים לשנות את

המצב אילו חיינו מגלים כאן במדינה שלנו נחישות, עמידה איתנה, אילנו

אמרנו - אנחנו כאן, אנחנו נעמוד במכשולים. עמדנו במכשולים קשים מאוד

במשך שנות קיומנו, שלא לדבר על העם היהודי במה שהוא עמד, ואנחנו נכונים

לאתגרים, ואם לא תהיה בררה, אנחנו גם נעמוד בהם. מה שאנחנו משדרים זה

לא בשידור הנכון, בוודאי לא לגבי הישראלים שנמצאים בארצות הברית

ובארצות אחרות, ושרוצים, או שאנחנו היינו רוצים שהם יחזרו ארצה כי זה

הבית שלהם. זה הבית הטוב ביותר והנכון ביותר.

לסיכום הישיבה אולי אומר עוד משהו, אבל בכל זאת הייתי רוצה לומר, נראה

לי, עם כל הרצון הטוב להנביא את הישראלים חזרה ארצה, משום שזה מקומם,

שההיערכות היום, ואנחנו נשמע על ההיערכות שקיימת היום, אינה מספיק

אטרקטיבית בשלב הנוכחי. נראה לי שחקו שלנו לא יצליח להיות שנת החמישים

למדינת ישראל, אלא שנת אלפיים. אני לא מאמינה; עם כל המאמצים שנעשה,

שנוכל להביא בתקופה הזאת הרבה מאוד מן הישראלים החוזרים. אולי זה נשמע

מעט פסימי, אבל זאת ההערכה שלי. אני מקווה, ואנחנו נראה היום איפה

אנחנו עומדים מבחינת הקריאה שלנו, מה אנחנו עושים בשלב הנוכחי מבחינת

מדינת ישראל, בקריאה שלנו; אבל להערכתי, ההיערכות האמיתית שלנו, וועדת

העלייה והקליטה תיתן את ידה לזה, ונעשה כל מאמץ, ויש לנו כוחות אדירים

כמובן, כדי שההיערכות האמיתית תבוא לידי ביטוי, הפירות של ההיערכות



האמיתית יבואו לידי ביטוי בשנת אלפיים. כאמור, אני לא מאמינה שבתקופה

הקרובה, אנחנו סביב שנות החמישים למדינה, נצליח לעשות מהפך מבחינתם של

הישראלים ששוהים היום בארצות הברית. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור

לשר התיירות, שיש לו היסטוריה ארוכה מבחינת הישראלים שנמצאים בחוץ

לארץ. היינו רוצים לשמוע את העמדות שלך כסגן ראש הממשלה, כשר בכיר במשך

כמה וכמה שנים באמת טובות. מה הגישה שלך? האם נראה לך שמה שעשוי למשוך

את הישראלים היורדים היא הטבות כלכליות או דברים אחרים שיכולים לעמוד

על הפרק כאן בארץ? בבקשה, שר התיירות.

שר התיירות משה קצב; תודה גברתי היושבת ראש, חברי הכנסת. אני יזמתי

את הדיון בממשלה בתקופה שהייתי ממונה

על אירועי היובל. חשבתי שיהיה נכון בשנת היובל ליזום תכנית מיוחדת

במאמץ מיוחד כדי להחזיר ישראלים הביתה. אני לא חושב שזו פעולה שצריכה

להתמקד במבצעים חד-פעמיים. זו צריכה להיות פעולה מתמשכת, החלטית של

ממשלת ישראל, של מדינת ישראל, שמאיצה בישראלים לחזור הביתה. ככלות הכול

ביו 400 ל-500 אלף ישראלים שעזבו את הארץ משך חמישים שנות

קיום המדינה, זה מספר משמעותי מאוד. אנחנו לא יכולים להיות אדישים לכך.

שנת היובל יכולה לעורר התרגשות בקרב הישראלים היורדים; וחשבתי

שיהיה נכון לעשות את זה. הממשלה הקימה ועדת מנכ"לים והטילה על מנכ"ל

משרד הקליטה לעמוד בראש ועדת המנכ"לים לצורך הזה, והיא בוודאי תדווח.

עסקתי קצת בנושא הזה כשכיהנתי כשר העבודה והרווחה בשנים 1984-1988. אז

האחריות להחזרת ישראלים יורדים הייתה בידי משרד העבודה והרווחה, והייתה

לנו קונסוליה מיוחדת באירופה ובאמריקה. עיקר הפעילות היתה בארצות

הברית. אני חושב שאנחנו צריכים להיות מודאגים ככל שחולף הזמן, כי

בינתיים גדל וצומח דור שני, שהזיקה שלו למדינת ישראל היא יותר רופפת

מאשר ההורים שירדו מן הארץ. אני לא מאמין שבפיתויים כלכליים אפשר למשוך

ישראלים לחזור הביתה. כי אם אנחנו נתחיל להתחרות בפיתויים כלכליים,

תמיד אירופה ואמריקה קוסמות יותר. מדינת ישראל בתנאים שהיא מצויה בהם,

גם בשנת היובל וגם בשנים הבאות, לעולם לא תוכל להתחרות בפיתויים

הכלכליים שאירופה ואמריקה מרעיפות. אנחנו צריכים לחפש משהו שיהיה הרבה

יותר ייחודי, שיהיה הרבה יותר מרגש, שיהיה הרבה יותר אטרקטיבי מאשר

תחרות על פיתויים כלכליים.

עזרה כלכלית - אני לא מבטל אותה; סיוע בדיור, בחינוך, בתעסוקה - אלה

תנאים שבהחלט נחוצים; אני לא מבטל אותם, אבל ככל שנציע פיתוי כלכלי,

עזרה כלכלית ברכישת דירה פה, עדיין יעדיף הישראלי ששוהה בארצות הברית

את האטרקציות המיוחדות שיש בארצות הברית ושאין לנו בישראל, לדעתו.

הפעולה בעיקרה היא פעולה ערכית, רגשית, חינוכית; ואני חושב שאירוע כזה

כמו שנת היובל למדינת ישראל נותן מקפצה טובה לממשלה ולמדינה להתמודד עם

התפקיד הזה. יש בדרך כלל נטייה להשמיע ביקורת על הישראלים היורדים. אני

לא חושב שזה נכון ושצריך לעשות את זה. כל אחד ישפוט אותם, את הישראלים

היורדים, על פי אמות המידה שלו, על פי הסטנדרטים שלו; ואנחנו כאנשי

ציבור, אני לא חושב שזה יהיה נכון שאנחנו נעסוק בביקורת כלפי ישראלים

יורדים. נשאיר את זה לשיחות סלון בליל שבת. כמנהיגי ציבור, כאנשי

ציבור, אנחנו צריכים להימנע מהביקורת הזאת. זה לא חשוב כרגע מה הניע

אותם לעזוב. בעיקר צריך לראות מה יכול להניע אותם לחזור הביתה. ככל

שנצליח לפעול, אנחנו יודעים שהמושבות הישראליות באירופה וגם באמריקה,

במיוחד בארצות הברית, המושבות הישראליות שם מאוד פעילות ושומרות על קשר

ביניהן האנשים שומרים על החגים היהודים, שומרים על החגים הלאומיים, על

האירועים הממלכתיים. אבל אני חושש מאוד שככל שחולף הזמן, הזיקה הזאת,



הקשר הזח, מתרופף והולך; לכן אנחנו נדרשים ליזום מחר ככל שאפשר תכנית

פעולה שתעודד אותם ותמריץ אותם לחזור הביתה.

היו"ר נעמי בלומנטל; תודח רבה. יוזם הדיון הזה הוא חבר הכנסת אופיר

פינס, ולכן לפני שאני אעביר את רשות הדיבור

ליושבת ראש ועדת המנכ"לים לענייני יורדים, מנכ"ל משרד הקליטה, הגברת

שלומית כנען, אז חבר הכנסת אופיר פינס, בבקשה.
אופיר פינס-פז
תודה, נעמי. אני סבור מהרגע הראשון שנכון עשה

שר התיירות שהציב את הנושא על סדר היום, במיוחד

בנושא שנת החמישים או בהקשר של שנת החמישים. אני חושב שההצעה הזו לטפל

או להשתמש בשנת החמישים כמאיץ, כמנוף לאיזשהו שידוד מערכות בנושא הזה

של החזרת ישראלים מחוץ לארץ, זו מחשבה מאוד מבורכת, הרבה יותר טובה מכל

שאלות החנינה הכללית, הפטורים וכל מיני הצעות אחרות שעלו במסגרת אותם

דיונים. אני חושב שזו הצעה שצריך לעשות כל מאמץ כדי שהיא תקרום עור

וגידים ותהפוך למציאות.

אני בכלל בדעה שמאותה תקופה שרבין ז"ל כינה את היורדים "נפולת של

נמושות" זרמו הרבה מים בירדן. בסופו של דבר, האסטרטגיה שהייתה אולי

מאוד נכונה בזמנה בעצם פשטה את הרגל, משום שהיום האסטרטגיה שבה מכנים

ישראלים בחוץ לארץ "נפולת של נמושות" לא מרתיעה ישראלים מלעזוב את

הארץ ולא מקרבת ישראלים אל הארץ. אז מה העניין? אם אנחנו נמשיך לדבוק

בתחושות כאלה ונטיל סטיגמות מסוימות ביורדים מתוך איזה כוונה, בסופו של

דבר, אני לא מאמין שהגישה הזאת יכולה לעצור את העזיבה מהארץ, ואני עוד

יותר משוכנע שהיא לא יכולה לקרב ישראלים ששוהים בחוץ לארץ למדינת

ישראל.

לכן אני בדעה שצריך לשנות את האסטרטגיה ולשנות את המדיניות. אני בכלל

מתנגד לשימוש במושג "יורדים". אני חושב שזה מושג לא נכון. לא שמצאתי

אלטרנטיבה קליטה וראויה, אבל נדמה לי שהגיע הזמן להוציא את המילה הזאת

מהלקסיקון שאנחנו משתמשים בו, משום שזה לא מוסיף שום דבר. החרם הזה,

הניכור הזה, לא תורם שום דבר. הוא לא עוצר את הירידה, הוא לא מביא לנו

חזרה של תושבים ישראלים ששוהים בחוץ לארץ. אז זו הערת פתיחה.

אני חושב שהיזמה הזו של ממשלת ישראל, אם היא תיבנה נכון, ואני מסכים עם

מה שחברת הכנסת בלומנטל אמרה, אנחנו קצת בפיגור בלוח הזמנים באשר לשנת

החמישים, אבל אם היא תיבנה נכון, יש סיכוי שסביבה יוצרו סיטואציות

חדשות.
שר התיירות משת קצב
לא מפריע להמשיך ב-99'.
אופיר פינס-פז
נכון, אבל העניין הסימבולי יש לו משמעות, כי

תכף אני אגיע להצעה שאני מציע, שהיא קשורה

להצעות' שמציעה הוועדה בראשותה של הגברת כנען. אתה לא יכול לעשות את זה

לאורך כל ימות השנה. אתה צריך, לפי דעתי; סביב שנת החמישים או סביב שנת

האלפיים או באמת בין שנת החמישים שנת האלפיים, לקחת פרק זמן שאליו אתה

מכוון מאמץ אינטנסיבי לתקופה מוגבלת.

שר תתיירות משת קצב; מה נאמר לישראלים, לכבוד זה שנולד ישו כאן לפני

אלפיים שנה תחזרו הביתה?

אופיר פינס-פז; לכן אני אומר שזה בעייתי. לכן אני מאוד הייתי

בעד שנת החמישים, תתפלאו; ואני מסכים עם השר



קצב במה שהוא אמר, שפיתויים כלכליים לא יפתרו את הבעיה. אי אפשר להתעלם

מכך שיש קורלציה ויש זיקה, וגם הנתונים מוכיהים שיש קורלציה בין מצב

כלכלי לביו נכונות לבוא. למשל, הנתונים מוכיחים שבשנים 92'-96' הוכפל

מספר התושבים הישראלים שחורו הביתה. אני חושב, אתה יודע, גם אם אני לא

אייחס את זה למי היה בשלטון באותה תקופה, למרות שהדמיון זועק לשמים,

אני רק רוצה להתייחס לפרמטרים הכלליים. מדינת ישראל בשנים האלה הייתה

בצמיחה ובתנופה כלכלית בלתי רגילה. נעזוב את הפוליטיקה, נדבר על

הכלכלה. הייתה צמיחה, היו מקומות עבודה, היה לישראלים לאן לחזור. היה

משק פורח.
נעמי חזן
הייתה גם תקווה לשלום. זה חשוב מאוד.

אופיר פינס-פז; אני מסכים איתך שזה חשוב, אבל אני רוצה רגע

לנטרל את הוויכוח הפוליטי; אני רוצה להגיד, -

בואו נראה את הפרמטרים הכלכליים - לאנשים שחזרו היו סיכוי ותקווה שהם

חוזרים למקום מסודר, יכולים למצוא פרנסה, תעסוקה, דיור, להתפתח; אי

אפשר להתעלם מזה.

אני מכיר לא מעט ישראלים חוזרים, שתתפלאו, קשה להם מאוד; וחלק מרכזי

מהשיקול שלהם לחזור קשור ליכולת שלהם להסתדר בארץ בתקופה הראשונה. מי

שקורא את הניירות, וגברת כנען בוודאי תעמוד עלייהם, נוכח בכך שהזיקה

והרצון לחזור קשורים מאוד לאמוציות ולתחושות כלפי ישראל ולתחושות זרות

בחוץ לארץ וכן הלאה. אבל אם אתה לא מלווה את אותן תחושות חזקות, שיש

לאותם אלה שרוצים לחזור, בסיוע כלכלי, אתה מחטיא את המטרת, כי עצם

ההחלטה על חזרה יש בה סיכונים לא מבוטלים לישראלים, בין אם חם רווקים,

ועל אחת כמה וכמה אם הם בעלי משפחות.

לכן אני בדעה כבר שנים רבות, שהתנאים שאנחנו נותנים לתושבים חוזרים הם

תנאים מינימליסטיים. ונדמה לי שאני לא רוצה להגיד שתושבים חוזרים

צריכים לקבל כמו עולים חדשים. הם לא צריכים לקבל כמו עולים חדשים. אני

אומר את זה באופן ברור, שלא ישתמע לשתי פנים. הייתי שמח שיפורטו פה גם

התנאים. הם לא צריכים לשמש פיתוי, אבל הם לא מסייעים מספיק לאדם שחוזר

אחרי חמש שנים, שבע שנים, שמונה שנים.

לכן אני רוצה לסיים במשפט, ולומר: קראתי פה את ההצעות, וחלק מאוד נראות

לי. אני חושב שלתקופה של השנה הזאת, וזו הצעה קונקרטית שלי, אני מציע

שבשנת החמישים, כל ישראלי שמתגורר בחו"ל, שרוצה לחזור למדינת ישראל כדי

להשתקע בה, יקבל, רק בשנת הזאת, תנאים מועדפים כפי שוועדת המנכ"לים

תקבע, אבל שידעו שבשנת החמישים, ישראלים שמחליטים לחזור לארץ יקבלו

סיוע גדול יותר מאשר בשנים רגילות, כדי באמת ליצור את אותו חלון

הזדמנויות שדרכו אני מקווה מאוד, שעשרות אלפי ישראלים, לא מאות אלפים,

לא מיליונים, אבל עשרות אלפי ישראלים שהם על הגדר כרגע, שהם עוד לא

החליטו, שהם רוצים אבל פוחדים, יקבלו את אותה הזדמנות, את אותו עידוד,

כדי שוהם יממשו את הרצון שלתם לחזור דווקא בשנת החמישים.
היו"ר נעמי בלומנטל
תודה רבה לחבר הכנסת אופיר פינס-פז. אעביר את

רשות הדיבור למנכ"ל משרד הקליטה, גברת שלומית

כנען. בואי פרטי לנו מה יש היום על הפרק, על מה אתם יושבים על המדוכה,

מה התכניות שלכם.
שלומית כנען
גם אנחנו במשרד הקליטה מאוד שמחנו ליזמה לעשות

משחו כדי להביא את החבריה הביתה. אצלנו זה נכנס

בתוך קונטקסט שלם של דיון על משמעות שנת החמישים למיליון עולים שנמצאים



פח בארץ, עס כל מה שכרוך במשמעות השייכות למדינה הזאת וההתקשרות

להיסטוריה של המדינה הזאת. לכן אנחנו היינו למעשה בתהליך שבו יזמנו,

ואנחנו מבצעים את זה אחד לאחד, 24 אירועים בתחום חגיגות היובל,

שמבליטים של משמעות החברה הישראלית, קליטת העלייה. בעיניי, אגב, זה היה

צריך להיות הנושא המרכזי, שכל חגיגות היובל היו צריכות להיות סביבו -

מה החברה שהצלחנו להקים כאן.

אנחנו מקיימים אירועים כאלה בכל עיירות הפיתוח לאורך כל השנה, כל חודש

שני אירועים, ואחד הנושאים שהיינו בו בדיון ובהקמת תכנית היה שאנשים

יחזרו הביתה, שהישראלים שלנו יחזרו הביתה.

אני רוצה להתייחס לשני מרכיבים שאותם הוועדה שאני מרכזת כרגע שמה על

הדוכן כנושאים שיסייעו להביא את הישראלים שלנו חזרה. אחד שנאמר פה גם

על ידי השר קצב וגם על ידי חבר הכנסת אופיר פינס-פז, נוגע למשמעות

השייכות. חגיגות היובל זה טקס שמקשר אותנו חזרה למה המדינה, איפה אנחנו

עומדים היום. עשינו כל מאמץ ומחשבה, לבדוק ואחר כך חברים שלי יפרטו את

זה, במשרד החוץ, במשרד התיירות, בסוכנות, למשרדים אחרים, וכמובן עשתה

זאת גם נדיה פריגת, שמנהלת את המחלקה לתושבים חוזרים במשרד, איך

יוצרים, איך מגבשים את תחושת השייכות של הישראלים שנמצאים שם, כדי

שירצו לבוא. מדובר על דברים בסגנון של "ירושלמים - בואו הביתה",

"חיפאים - מחכים לכם". ניסינו לבדוק איך הקשר הזה אמור להתבצע כדי לתת

כאן את התחושה שישראל ממשיכה לצפות להם שיחזרו.

המרכיב השני, יש בו היבטים כלכליים, אבל הוא לא רק כלכלי. הוא נוגע

יותר לכל שאלת ההתארגנות. כשאנחנו מדברים על התושבים שחוזרים, הרבה

פעמים תהליך החזרה שלהם מסורבל, נתקל באדישות ובהתנהגות של ימים

רגילים. אני רוצה להדגים את זה: מגיעה משפחה ישראלית שחזרה לארץ,

ובשבועיים הראשונים כשהחבר'ה עוד לא מצאו את מקומם, והילדים עוד לא

משובצים טוב בבית ספר, ובטח ובטח ההורים עוד י לא השתבצו בעבודה, הם

נקראים לשירות הצבאי. יש כאן בעיה של התארגנות במובן של לתת להם כר נוח

יותר, שהכניסה לארץ, שהחזרה אלינו תהיה הרבה יותר רכה. סביב הנושאים

האלה העלינו מגוון של הצעות, קודם כול מנקודת הראות של המשרד שלנו, של

משרד הקליטה, וגם מנקודת ראות של משרדים אחרים, כי בוועדה עלו הצעות

וכיוונים.

אני רוצה לסייג את הדברים במילה אחת. התחלנו בעבודה בכל התחום של

התושבים החוזרים לא מהיום הזה. המחלקה שעוסקת בתושבים חוזרים עובדת

שנים רבות. היא הקימה בתים ישראליים בעיקר בארצות הברית, שסביבם אנחנו

מגבשים את קבוצת השייכות והתמיכה שאליה אנחנו פונים. לאורך הזמן אנחנו

מקיימים קשרים מאוד הדוקים עם הישראלים שחוזרים הנה ומשתדלים להקל

עלייהם; כך שכשעלה הנושא על רקע חגיגות היובל, ראינו בזה פעילות המשכית

לעשייה, לטעמי - המוצלחת, שמתבצעת על הזמן. אמרתי קודם שהיינו רוצים

להקל עלייהם את שלבי ההתארגנות. כולנו יודעים, אנחנו נמצאים היום

במציאות כלכלית לא קלה. מדינת ישראל נעה בין מיתון לבין משברי אבטלה,

שאני מקווה שילכו וייפתרו. השנה הזאת זו שנה לא קלה מבחינת האנשים

שחיים כאן להתמודדות בשאלות תעסוקה. דווקא לכן התחלנו לחשוב מה הם

הדברים שבאמצעות ירידי היי-טק, שגם אותם אנחנו מקיימים כבר זמן ממושך,

אפשר להגדיל. מדובר באותן נישות מקצועיות שהישראלים החוזרים יוכלו

להשתלב בהן. זה כמובן בנוסף למחשבה על מתן שנת לימודים חינם

באוניברסיטה לכל סטודנט ישראלי שבוחר לחזור ולהתחיל את לימודיו כאן.
נעמי חזן
ניתן שנת לימודים חינם לכל הסטודנטים.
שלומית כנען
נעמי, כולי איתך, ואני מוכרחה להגיד שהדיון הבא

שאני אשמח אם יתקיים בוועדת הקליטה בראשותה של

נעמי, יהיה על שאלת כל מינהל הסטודנטים והמענים שהמדינה שלנו שמה

לסטודנטים העולים, שגם היום נמצא עם סימני שאלה רבים מאוד, על רקע

הקומוניקציה עם חברינו בסוכנות והקשיים שהם מתמודדים איתם. אני בהחלט

ארצה דיון בנושא.

אבל אם אני חוזרת לנושא של הצעירים שלנו, לצעירים הישראליים, אין ספק

ששנה כזאת שהייתה מאפשרת להם ללמוד כאן, הייתה מסייעת מאוד לתהליך

חזרה. זה בנוסף לדברים נוספים שהיינו רוצים לחזור ולאפשר לתת להם.

אני לא רוצה להמשיך ולהאריך. יושבת לידי נדיה פריגת. הייתי מבקשת ממנה,

אם את מוכנה, שתמקד פשוט את הנקודות המרכזיות של המשרד שלנו והמחשבות

עם משרדים אחרים; אבל הייתי שמחה שהמשרדים יציגו את הכיוונים.
היו"ר נעמי בלומנטל
אולי רק שאלה לפני שהגברת פריגת תאמר את דבריה.

כוועדת מנכ"לים, כמה פעמים אתם מתכנסים? מה

האינטנסיביות של ההתכנסות שלכם? מה כל אחד מביא יחד איתו? מה המשרדים

השונים? האם את מגלה נכונות במשרדים האחרים? יש לנו בעיה קשה של דיור,

אנחנו יודעים אותה, של תעסוקה, יש תזוזה בעניין הזה?
שלומית כנען
נעמי, אני מוכרחה להגיד ככה. אנחנו התכנסנו

לישיבה אחת, שבה נכחו חלק מהמשרדים. יש משרדים

שלא נכחו. במהלך אותה ישיבה היה באמת רצון מאוד מאוד טוב של כל אלה

שהגיעו לאותה ישיבה - התיירות, משרד החוץ, הסוכנות היהודית, כלומר

משרדים נוספים שהיו. במסגרת הישיבה הזאת העלינו כל מיני הצעות, וכל אחד

מהגופים לקח על עצמו תכנית שהוא אמור להביא לישיבה הבאה, שאמורה

להתקיים בשבוע הבא. אבל במשך התקופה הזאת פנינו גם ישירות לאותם משרדים

שלא היו וגם למשרדים אחרים, שחשבנו שהיה כדאי שיהיו. הקלות במכס למשל

היו יכולות לעזור. המכס לא היה נוכח באותה ישיבה, ואנחנו פנינו אליהם,

ואנחנו עומדים איתם בקשר. הצבא לא נכח בישיבה, אבל אין לי ספק שהקלות

וראייה אחרת בתחום הגיוס המיידי שנעשה בדרך כלל למילואים, שנעשה

לישראלים, היו בהחלט יכולות להקל. לכן פנינו למגוון של גופים שאנחנו

חושבים שבאמת יכולים לסייע; כדוגמה, מה שאמרתי קודם, היינו רוצים

שייווצר מצב שראשי ערים, ראשי יישובים, יקראו לצעירים שלהם לבוא הביתה:

מחכים להם בדרום, מחכים להם בחיפה, מחכים להם בתל-אביב. אנחנו עומדים

בקשר.

אנחנו בהחלט בסיטואציה של קשיי מיתון, ואני כידוע עוסקת בתחומים של

תעסוקה לגבי העולים, אבל אני מוכרחה להגיד שלישראלים, יש כישורים

מסוימים שיחסית יכלו להקל עליהם. יש פה התחום של ההיי-טק, יש פה ידיעת

השפה העברית, יש פה ידיעת האנגלית שלפעמים מסייעת. במילים אחרות, אלה

מרכיבים טיפה שונים, שצריך גם עלייהם לעמוד ולחפש את הדרך לשלב אותם.

אז לשאלתה של נעמי בלומנטל, אנחנו בתהליך עבודה, אנחנו עומדים בקשר עם

כל הגופים, אנחנו אמורים להתכנס כדי להעלות את כל ההצעות האלה. במשרד

שלנו עצמו, במשרד הקליטה, פחות או יותר סיכמנו על מה עומדים להמליץ;

ואת זה אני מציעה שנדיה פריגת תפרט.

נכון לכרגע, לא עלה נושא התקציב בכלל. לא עלה. כוונתי לגבש את הצעת

הפורום ולהביא את זה, כיוון שזו הייתה הצעה ממשלתית, החלטת ממשלה, כדי

שבאמת ילכו על כל ההקלות האלה. נצטרך הרבה עזרה והרבה תמיכה שלכם

בלדחוף את הכיוון הזה.
קריאה
את מודעת לכך שאנחנו כבר במהלך שנת החמישים.
שולמית כנען
בטח, אני כבר אחרי ארבע חגיגות. בטח שאני

מודעת.

היו"ר נעמי בלומנטל; גברת נדיה פריגת, בואי תאמרי לנו איפה אתם

נמצאים, קצת היסטוריה, מה עשיתם עד היום, האם

את מרגישה זעזוע, התרוממות רוח לקראת שנת החמישים, איזושהי טלטלה, או

שהכול עולם כמנהגו, מדינה כמנהגה.

נדיה פריגת; כפי ששלומית כנען אמרה, אנחנו לא מתחילים את

הרעיון של עידוד החזרה של ישראלים היום. אני

מודה לחבר הכנסת פינס על ההערה שלו בנושא היורדים. אני חושבת שכפי

שגמרנו את

"נפולת הנמושות" אפשר גס את זה להוציא מהלקסיקון שלנו, ולא לתת להם את

התחושה שאנחנו לא מכבדים אותם, כי אז לא יכבדו אותנו.

אנחנו פועלים כבר הרבה שנים, התחלנו בשנת 89/ סוף 89' תחילת 90',

ביצירת תשתית להקמת קשר רצוף וקבוע עם הישראלים בכל רחבי העולם. התחלנו

את זה בלונדון, והתחלנו בקשר .ממוסד עם כמה עשרות ישראלים שהתנדבו והיו

מעוניינים להשתתף בפרויקט של הבית הישראלי, שהיה יזמתה של גברת אופירה

נבון ז''ל.

היום יש לנו עשרות אלפי משפחות במשך שבע שנים, שנמצאות ברשימת התפוצה

של הבתים הישראליים ברחבי העולם. לדוגמה, רק בסן-פרנציסקו יש לנו 3,000

מהנדסי היי-טק שהם ברשימות שלנו. בבוסטון - אלפיים, בוושינגטון -

1,500. מדובר על בתי אב, לא על אנשים.

היו"ר נעמי בלומנטל; כשאת אומרת "אנחנו", מי נמצא איתם בקשר?

נדיה פריגת; אנחנו עובדים עם משרד החוץ באמצעות הקונסוליות,

אנחנו מנחים ומממנים אנשים שעוסקים בטיפול

בישראלים. אין היום קונסוליה בעולם שאין לה שירות ייחודי לישראלים. לא

דרך אשנב, אלא בסבר פנים יפות, ברמה מאוד אישית, עם העברת בקשות לסיוע

למחלקה שנותנת מענה לכל פנייה אישית, בכל מקום בעולם. כך שאנחנו לא

נמצאים עוד בחלל ריק. אנחנו בנינו תשתית, ועל התשתית הזאת באמת שנת

החמישים מעוררת גם אצלם הרבה ציפיות, כפי שהיה בשנת השלושים והארבעים

למדינה. יש ציפיות להתייחסות ייחודית.

התכנית שאנחנו הצענו, מעבר לבתים הישראליים מאוד חשוב לומר, והוזכר פה

עניין הנוער - הישראלים, מה שמאפיין אותם הוא שהם לא מאבדים את הזהות

הישראלית; ולכן הם נעלבים כשאומרים להם "יורדים". רק חמישה אחוזים

מצהירים על כך שהם יורדים מסיבות אידיאולוגיות. אחרים חיים שם תקופות

כאלה ואחרות.

דיברתי עם בחור עובד היי-טק. הוא היה- ביריד 97', במאי, וחזר בפברואר

לעבודה. הוא היה שם 13 שנה. שאלתי אותו מה באמת קרה אחרי 13 שנה

שדווקא היום החלטת. הוא אמר - כל סיליקון ולי, אף אחד לא חושב שהוא

יישאר שם. כולם חושבים לחזור - זה שהם יושבים שם עשר, 15 שנה, זה עדיין

לא נותן להם את התחושה הזאת.

סופה לנדבר; כמה מחצי מיליון שירדו חזרו הביתה? הרי יש

סטטיסטיקה; אתם עובדים על זה, אתם אמרתם או

נאמר פה, שחצי מיליון ירדו מהארץ.



נדיה פריגת; חצי מיליון מ-48' עד עכשיו. כל שנה חוזרים,

תלוי בשנים. בשנים האחרונות חוזרים כ-12 אלף,

13 אלף ישראלים לפי הערכות שלנו. ב-97' הייתה ירידה מסוימת בחזרה.
נעמי חזן
בדיוק אותם לבטים לא כלכליים השתנו בצורה

חריגה.

היו"ר נעמי בלומנטל; גם המצב הכלכלי שם משנה.

נדיה פריגת; הגורם הדומיננטי שמביא אותם לממש את הרצון שלהם

לחזרה, כי רובם רוצים לחזור בשלב כזה או אחר,

הוא כוחות המשיכה של הארץ, מה קורה בארץ. כמובן שאנשים שמתבססים במקום

מסוים עושים שיקול גם לפי המצב כאן, לפי העתיד הכלכלי והחברתי

והחינוכי של הילדים, כולל הכול; כל אחד לפי השקפת עולמו, מתי הוא מממש

את הצעד הזה.
אופיר פינס-פז
זאת אומרת, שאם אנחנו רוצים שיהיו יותר יורדים

שיחזרו או יותר ישראלים שיחזרו, אנחנו צריכים

פה שלטון של ראש ממשלה מטעם העבודה.

היו"ר נעמי בלומנטל; לא, אני רוצה להגיד לכם שאתם תופתעו. החליטו

לעורר את הוויכוח כאן. אתה תהיה מופתע, אבל אני

אמרתי מראש - בשנת אלפיים - לא עכשיו; עכשיו זה עוד מוקדם מדי. בטח עם

כל הפלסטיקים שאתם מחלקים כל הזמן.

חברת הכנסת נעמי חזן, החלומות שלך על שלום יתממשו; אבל מי שיביא את

השלום זה בנימין נתניהו. אני מאוד שמחה. סלחי לי מאוד, תקוות השלום לא

נמוגה. מדינת ישראל היא פחות או יותר כמו עמק הסיליקון. אין עוד מדינה

שבה יש כאלה התחלות. אז בבקשה, אל תציגו כאן תמונה כל כך שחורה, חוץ

ממה שהיה בתקופה עם סאדאם חוסיין. אני באמת אשמח אם תמשיכו לדבר ואנחנו

נעשה.

נדיה פריגת תציג איזה זעזוע אנחנו מרגישים בשנת החמישים. אני רוצה

לשמוע, יש כבר חדש או שאנחנו מחכים?
נדיה פריגת
קודם כול, יש לנו הצעה. אני חושבת שכיוון

המחשבה שלנו היה קצת סדר במערכת - לבנות סל

שירותים משופר, לא הטבות כלכליות מופלגות, ודברים שיש להם משמעות לטווח

הארוך יותר, לא רק לשנה הזאת, שנולדה בשנה מאוד מורכבת וקשה לצערנו.

כפי שאמרה המנכ"ל, אנחנו עדיין לא קיבלנו אישורים תקציביים או עשינו

חישובים מלאים תקציביים, כך שלא אתייחס לעניין התקציב. חלק מהפעולות

שאנחנו עושים זה בנושא התעסוקה, כי אחד המרכיבים החשובים ביותר למימוש

החזרה ' זה מציאת עבודה מתאימה, לפחות לבן-זוג אחד בארץ. הגורם השני זה

הילדים, או אולי הסיבה זה הילדים, אבל המימוש זה התעסוקה. אלה שני

גורמים חשובים ביותר.

אנחנו באמת נכנסנו לנישה שהיא הכי נדרשת בארץ, גם מבחינת דרישה לתעסוקה

וגם מבחינת הצמיחה של התעשייה הישראלית, וזה תעשיות ההיי-טק. וכאן

אנחנו עושים פרויקטים מאוד גדולים ומוצלחים. השנה אנחנו מוציאים במרץ

18 חברות היי-טק לראייון מאות ישראלים להצעת עבודה. יש גם חזרה של

ישראלים שאנחנו רואים את זה משנים קודמות. מה שחשוב זה להרחיב את שירות

מתן המידע התעסוקתי על שוק התעסוקה בארץ, שכאן אנחנו צריכים את שיתוף

הפעולה של משרד העבודה וגורמים אחרים, כי הנושא הוא מאוד רחב, וחייבים



להתעדכן. עכשיו אנחנו נכנסים לעידן האינטרנט. זח חייב להיות משהו שוטף

שאנשים יוכלו להתעדכן בו באופן שוטף ולדעת בלי להיות תלויים.
היו"ר נעמי בלומנטל
יש לכם הכלים? נאמר שמתחילה תכנית שצריך להעביר

בה באינטרנט במיוחד לארצות הברית נתונים והטבות

שונות ובשורות, יש לכם האפשרות?
נדיה פריגת
אנחנו נערכים להקמת אתר; ואנחנו יכולים להתקשר

עם אתרים שכבר הוקמו והם יעילים ולשפר אותם.

אנחנו רוצים להרחיב את הסיוע.

היו"ר נעמי בלומנטל; אתם תוכלו לישיבה הבאה להציג לנו באינטרנט את

האתר שלכם, עם כל ההטבות?
נדיה פריגת
ברגע שאנחנו נגיע לסיכום הראשוני, אנחנו רוצים

לעזור לאנשים שהם יזמים טכנולוגיים להיכנס

למערך החממות ליזמות טכנולוגית. ויש לנו דוגמאות מאוד מוצלחות לנושא

הזה. אנחנו רוצים להרחיב את זה. אנחנו רוצים לעזור להרבה ישראלים שהם

לא מתחום היי-טק, אבל הם יזמים עסקיים כאלה או אחרים, קטנים ובינוניים,

להרחיב את מערך הסיוע לאנשים אלה, שבעצם מייצרים את התעסוקה שלהם

בעצמם.

אנחנו רוצים לעודד יותר מאשר עד היום, ואנחנו כבר תומכים הרבה מאוד

שנים בתנועת "צבר", שמונה היום קרוב ל-1,500 ילדים בצפון אמריקה, ילדים

ישראלים. זוהי תנועה דוברת עברית. המטרה היא להרחיב את הפעילות שלה, גם

באמצעים שיש לנו וגם בעזרת המשרדים הרלוונטיים האחרים.
מיפת גולדמן
משרד החינוך הוריד את התקציב של "צבר" לאפס.
נדיה פריגת
נכון, וזאת אחת הפעולות החשובות ביותר לשמירה

על הזהות הישראלית של הנוער הישראלי והיהודי

שם.

היו"ר נעמי בל1מנטל; רגע, אז מה באמת עם התכנית הזאת? היא עדיין

קיימת?

מינה גולדמן; במקום להרחיב אותה ולפתוח נקודות נוספות של

פעילות של "צבר", שהיא תנועה מבורכת, אז משרד

החינוך ירד מתקציב של 120 אלף שקל לשנה לאפס.
נדיה פריגת
אנחנו ממשיכים, ואנחנו גם מרחיבים את הפעילות.

' אנחנו רוצים להכפיל את מספר הילדים שיבקרו בארץ

במסגרת "חץ וקשת". כמובן שמשרד הקליטה י לבדו לא יכול לעמוד בזה תקציבית.

אנחנו רוצים להעלות יותר גרעינים של "צבר", שאלה חבר'ה שבעצם רובם

מתנדבים לשירות במסגרת הכנה בקיבוץ לשלושה חודשים, מתגייסים ליחידות

מובחרות, רובם חיילים מצטיינים, ורובם נשארים כאן והמשפחות שלהם חוזרות

אחריהם.

אנחנו רוצים לאפשר, כפי שאנחנו מאפשרים לעולים, לקטינים חוזרים ואזרחים

עולים, שהם בעצם ילדי ישראלים בעלי אזרחות ישראלית, וגם לתושבים חוזרים

שהם אזרחים בלי להיות קטין חוזר, שנת לימודים באוניברסיטה חינם, לפחות

שנה אחת, שזאת שנת זכאות לתושב חוזר, לעומת חמש שנים לעולה. בכל אופן,



אנחנו שומרים על פרופורציות. אבל, לדעתי, זה יכול לתת דחיפה מאוד גדולה

לחזרה של נוער.

אנחנו רוצים למצוא דרך לעודד יותר מדענים ישראלים שחוזרים. אני הצעתי,

הסכמנו במשרד שלתושבים חוזרים יינתן בשנת היובל מענק לפי קריטריונים

כלכליים, לא לכולם באופן גורף, אלא לאלה שבאמת. נמצא אותם זקוקים לזה.

זה יהיה מענק של 10,000 שקל לשנה, התארגנות, כי יש הרבה משפחות שאין

להן פה דיור, ואין להן תעסוקה, והן צריכות לפחות לשכר דירה איזשהו בסיס

ראשוני. אנחנו החלטנו שניתן את זה לאנשים שהיו לפחות חמש שנים, ולא

שנתיים, בחו"ל. זה לגבי משרד הקליטה.

לגבי הצעות שלנו ממשרדים אחרים.

לא מפריע להמשיך ב-99'.
נעמי חזן
אינפורמטיבי - איזה תקציב ביקשתם בכדי להגדיל

את הפעילות לשנת החמישים בעניין הזה?
שלומית כנען
נעמי, סליחה, כמו שאמרתי, אנחנו בשבוע הבא

יושבים עם כלל הוועדה. נציג את התכניות

הכוללות, נגדיר את ההשלכות התקציביות, ונבוא עם דרישה לנושא, גם

במשרד.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו נלווה אתכם, עכשיו בשלב זה רק הרצון

הטוב. אבל אנחנו נמצאים כאן כדי לעזור למנכ'יל

לקדם את העניין, אבל כפי שאמרתי קודם, להערכתי.
אופיר פינס-פז
בכסף הזה אפשר להקים ועדות.
שלומית כנען
נעמי, אני רק רוצה לציין שההחלטה להקים את

פורום המנכ"לים קמה באחד בינואר. אנחנו נמצאים

כרגע במחצית פברואר; במלים אחרות, בחודש וחצי, לדעתי, עשינו התארגנות

לא רעה. אני מסכימה עם כולכם. גם אני מזדהה עם זה שהיינו צריכים שנה

קודם כולנו להיערך לשנת החמישים. זה הרי לא נחת עלינו כרעם ביום בהיר,

אבל נכון לכרגע, זו הסיטואציה.

היו"ר נעמי בלומנטל; לכן היעד יהיה שנת אלפיים. אני אומרת,

מבחינתנו, מבחינת ועדת העלייה והקליטה, אני

לוחצת לכיוון של שנת אלפיים, משום שלא נראה לי ריאלי, לא נוכל להגיע

למצב שאנחנו נוכל לעשות מהפכה בחצי השנה הקרובה או בחודשיים-שלושה

הקרובים, לכן אני רוצה להיות יותר ריאלית, ואז אנחנו נעשה זעזוע רציני

והתוצאות ייראו.

בבקשה, אדוני מהמכס, מר ישעיהו בן יהונתן. אמור לנו, האם המכס, קיבל את

הבשורה/ האם הוא שמע על ועדת המנכ"לים ל האם הוא יודע שאנחנו בשנת

החמישים? האם המכס יודע שיש תכניות מיוחדות, או שהמכס מתנהל כמדי יום

ביומו.

ישעיהו בן יהונתן; קודם כול. המכס יודע שאנחנו בשנת החמישים. את

זה לא היה צריך להגיד לנו. מובן שאנחנו יודעים

על הפעילות בתחום של הסיוע לתושבים חוזרים, שנובעת בעצם משנת החמישים,

על עידוד של התושבים לחזור לארץ. קיבלנו פנייה כזאת, וחשבנו על זה.

מה שאני יכול לומר בקטע הזה הוא שגם היום יש לתושבים חוזרים הנחות

גדולות במיסוי, שהן כוללות בעצם על מרבית המוצרים שכל תושב, חוזר יכול



להביא לארץ. במספר הפטורים שיש לתושב חוזר לעומת עולה חדש, ההבדל הוא

לא גדול. ההבדל בא לידי ביטוי במכונית, שעולה חדש יכול להביא, ותושב

חוזר לא נהנה מפטור לגביה ואולי בעוד מספר מוצרים בודדים. אבל ישנה

רשימה גדולה מאוד של מוצרים, שכל אדם נורמלי שבא מחוץ לארץ היה מביא את

זה איתו.

תושבים חוזרים, ובסדר גודל של בין 100 ל-150 מיליון שקל לשנה. זה

המצב הנוכחי. אם יהיה עידוד של תושבים חוזרים, ודאי זה יעלה לפי המצב

היום. כשאני בא לחשוב אם אני בא לתרום היום...
מינה גולדמן
כשאתה מדבר על התושבים החוזרים, אתה כולל בתוך

זה גם את השליחים שיוצאים לשלוש-ארבע שנים?

צריך לעשות הפרדה ברורה.

אופיר פינס-פז; הם יוצאים בשליחות מדינת ישראל, בשליחות

דיפלומטית. שגריר בטימבוקטו צריך לחזור על

חשבון עם ישראל. למה כל העניין הזה נמשך שנים?

ישעיהו בן יהונתן; סוכנות, אל-על, עובדי מדינה - הטיעון שמסתתר

מאחורי זה הוא שאותו אחד שנוסע לחוץ לארץ מוכר

כמעט את כל נכסיו. הוא נוסע לתקופה ארוכה, והוא צריך לחזור; ועכשיו

לבוא ולרכוש את כל המוצרים מחדש, זה בעצם נטל נוסף, מעבר למה שאדם רגיל

עושה.

סופה לנדבר; לא יזיק למדינת ישראל אם אדם במסגרת שליחות,

שבה הוא נמצא איפה שהוא נמצא, יחזור עם רכוש;

מה יש. אין לנו בעיה, אנחנו במפלגת העבודה.

ישעיהו כ; יהונתן; כפי שאמרתי, בסך הכול, תושב חוזר מקבל את כל

מוצריו בפטור ממסים. יש הבדל במספר המוצרים

בהשוואה לעולה חדש. כבר נאמר כאן, אין מקום להשוות אותו לגמרי לעולה

חדש, אז בעצם כמעט לא נשאר כלום, וגם אם נבוא ונוציא מספר מוצרים, אני

הייתי מקבל את ההצעה שהוצעה כאן קודם; מן הראוי הוא לסייע לתושב החוזר

בהקצבה ולא בפטורים; משום שברגע שאתה נותן לאדם פטור,גם אם הוא לא צריך

את המוצר, הוא ירצה לנצל אותו, כדי להינות מן הפטור. זה מביא אותנו
לתופעה הפוכה
הוא יבזבז את כספיו על דברים שהוא לא צריך; ובסך הכול

יסבך את מצבו בארץ. לכן אני חושב על הקצבה נוספת, שהיא תהיה בעצם

אופטימום כלפי אותו חוזר. הוא ינצל את זה לצרכיו האמיתיים. זאת ההצעה

שאני רוצה להציע בתחום הזה של המכס.

היו"ר נעמי בלומנטל; הרשה לי, אני רוצה לקרוא לכם, קיבלתי כרגע

מכתב שהגיע מהקונסוליה באחת מארצות אמריקה,
והיא פונה בעצם למכס ואומרת כך
"רשימת המכס לתושב חוזר הינה רשימה ישנה, הכוללת פריטים שרבים כבר אינם

משתמשים בהם, כמו מכונת סריגה, מכונת הקרנה לשיקופיות, מסרטה שאינה

לוידיאו וכיוצא באלה, לעומת מכשירים שבשימוש יומיומי, כמו טלפון,

מזכירה אלקטרונית שאינם ברשימה, ולכן חייבים במכס. לכן קודם כול מוצע

לעדכן את הרשימה ולהוסיף בה טלפון, מזכירה אלקטרונית, תנור מיקרוגל,

מדיח כלים, מכונה לייבוש כביסה, מצלמת טלוויזיה, מזגן, שטיחים, מחשב,

וידיאו ועוד. בואו נפשט את שיטת המיסוי. כל מוצרי הבית ישאו את אותו

אחוז של מיסוי, אפשרות נוספת. היא לאפשר רכישת כלי הבית בישראל, כולל



מוצרים שאינם תוצרת הארץ; בכך תפחת עלות המוצר לקונה. יתאפשר גם קשר

ישיר בין יבואן ועוד כהנה וכהנה."

מה שנאמר כאן שהשגרירויות והקונסוליות מהוות את סוכני המכירות של המכס

בחוץ לארץ; וחייבים, והם גם מבקשים, להוסיף אותם לרשימת התפוצה של

המידע שמגיע במשרד החוץ לשגרירויות לקונסוליות השונות. נושא נוסף

שבוודאי יעלה זה יבוא של כלי רכב. ממה שאני מבינה כאן, המידע הוא מאוד

לא ברור. אולי אתה תוכל לפרט לנו לגבי יבוא תושבים חוזרים, מה קורה עם

רכב?
ישעיהו בן יהונתן
תושב חוזר רשאי להביא איתו רכב, אבל הוא לא

ייהנה מפטור, לעומת עולה חדש שמביא רכב ונהנה

מפטור. בעצם מה שהזכרת כאן, את הרשימה של אותם מוצרים, נכון שבתוך

הרשימה הזאת ישנם מוצרים שהיום לא כל כך משתמשים בהם, כמו מכונת סריגה.

לעומת זאת, מטבע הדברים, דברים משתנים, והרשימה נשארה רשימה. היא לא

מזיקה. מה שאולי כן חשוב, הזכרת רשימה נוספת, למה לא להכניס מוצרים

נוספים.

היו"ר נעמי בלונמטל; יש מישהו אצלכם שיושב על זה?

ישעיהו בן יהונתן; בוודאי.

היו"ר נעמי בלומנטל; אז איך אנחנו במצב שמכונת סריגה שעוד נמצאת שם,

או מקרנת שיקופיות, שאף אחד לא משתמש בה, אז מי

יושב? נראה לי שאתם לא כל כך יושבים.

ישעיהו בן יהונתן; לא. זה לא כל כך הפריע לנו. ידענו שזה לא

שימושי. זה לא הפריע לאף אחד.

היו"ר נעמי בלומנטל; כי יכולה להיות טעות אופטית; אתה אומר, נעשה

רשימה של כמה פריטים.

ישיעהו בן יהונתן; לא, אם אני אקריא לך את הרשימה, אז תראי שיש

פרטים בודדים כאלה, אבל הרשימה היא גדולה מאוד.

גם שאלת כאן מדוע לא נותנים אופציה לרכוש בארץ. אני לא יודע למה. אולי

באמת הם לא יודעים טוב שם בחוץ לארץ, שיש אופציה של תושב חוזר לרכוש

מוצרים פה בארץ - מקררים, תנורים, וכולי. אולי הם לא יודעים. אז הוא לא

יודע. שוב אני אומר, בעצם מה שאת מבקשת כאן או מה שהוא מבקש הוא בואו

ניתן את כל המוצרים, בואו נשווה אותם לעולה חדש; והשאלה היא, האם זה מה

שאנחנו רוצים.

אז אני חושב שגם אם נרצה לתת לו, ואולי לשנת החמישים מן הראוי לעשות

מבצע מיוחד, קטליזטור לשנת החמישים, כדאי לעשות זאת לא באמצעות הרחבת

המוצרים הפטורים, אלא באמצעות מענק, שהוא הרבה יותר יעיל; וכל כלכלן

יודע שאם אתה נותן לאדם סכום קצוב, הוא ינצל את זה באופטימום שלו לפי

סדרי העדיפויות שלו, ולא דווקא ייאלץ לקנות מכשיר צילום וידיאו שלא

בדיוק הוא צריך אותו.

סך הכול המוצרים הבסיסיים ניתנים בפטור. אם רוצים להוסיף, אולי יש מקום

להוסיף באמצעות הקצבה. זו הדרך הטובה ביותר.

היו"ר נעמי בלומנטל; יש איזו הרגשה שצריך לעשות כלכלה רצינית.
נעמי חזן
עוד שאלה אחת, עשיתם משהו מיוחד לשנת החמישים?

ישעיהו בן יהונתן; לא.

נעמי חזן; אתה צודק לחלוטין, אבל תפקידי לשאול כל אחד

במיוחד, לוודא.

היו"ר נעמי בלומנטל; משרד החוץ, אדוני?
מתי הכה;
אני ראש החטיבה הקונסולרית במשרד החוץ.

היו"ר נעמי בלומנטל; ומה הקונסולים מספרים לך, הם יודעים ששנת

החמישים?
מתי הכה;
אף אחד עוד לא יודע, כי בסך הכול, כמו שאמרה

המנכ"ל, התכוונתי לומר שלא קיבלו הנחיות לשנת

החמישים על טלטלה מסוימת כמו שמדברים כאן. הם יודעים טוב מאוד שזו שנת

החמישים. יש תכניות רבות לשנת החמישים, גם בנציגויות; והתחילו בזה

כבר. אתם לבטח ראיתם את הדלקת הנרות במקומות רבים בעולם, נרות חנוכה

כמובן, זה היה לחגיגות שנת החמישים.

היו"ר נעמי בלומנטל; מה מתכננים לפסח, יהיו איזה אירועים?

מתי הנהן; אני מניח שיהיו לילות סדר מרכזיים.

אני רציתי קודם כול לומר בקשר לנושא שדיברתם

עליו, שאנחנו באמת הורדנו מהלקסיקון את המונח הזה שנקרא "יורדים".

אנחנו מגדירים את זה - ישראלים המתגוררים בחוץ לארץ - או - השוהים בחוץ

לארץ -. ואת המונח יורדים, משרד החוץ הוריד מזמן. בעיקר בבתים

הישראליים.

היו"ר נעמי בלומנטל; גם ביניכם כשאתה מדברים ביניכם, תגיד מה עם

היורדים?

מתי הכהן; ואני רוצה לומר לכם שאנחנו בהחלט מקרבים את

השוהים בחו"ל, את המתגוררים בחו"ל. אנחנו בהחלט

מקרבים אותם.

היו"ר נעמי בלומנטל; זה מזכיר לי, הייתי פעם בוושינגטון, ובאמת כל

אלה שנקראו "יורדים" היו די מנודים. לא הזמינו

אותם לחגיגות יום העצמאות.

מתי הכהן; זה היה כך, קחו בחשבון שרבין ז"ל היה שגריר

בארצות הברית. הוא אמר אז מה שהוא אמר, ובאמת

זמן מה הי נידוי מסוים.

היו"ר נעמי בלומנטל; היום באמת יש פתיחות. מזמינים ליום העצמאות את

כולם.

מתי הכהן; שונה לגמרי.
קריאה
יש טקס מיוחד לישראלים בבית הישראלי, טקס מיוחד

לישראלים ביום העצמאות.
מתי הכה;
בערב יוס הזיכרון, ביום העצמאות, כל שנה. נדיה

פריגת הזכירה את הבתים הישראליים, שזה אחד

המנופים שלנו לקדם את כל הנושא. אני מתוך הניסיון שלי האישי, בתור אחד

שהיה בין הראשונים המקימים את הבית הישראלי בלונדון, אני רוצה לומר לכם

שאני לא

כל כך מרוצה מפעילות הבית הישראלי, שחשבנו שהוא ימשוך יותר ישראלים

לכיוון ישראל. אותם ישראלים תמיד חושבים על הנקודה הכלכלית בעיקר,

ואני חושב שצריך לעבוד לא רק על הנקודה הכלכלית, שזה גורם חשוב, אלא גם

על הנקודה שעל זה עבדנו, ולקראת סיום שליחותי, בעיקר חשבתי שצריך

להמשיך, ולא כפי שאמרו כאן, שלא ממשיכים או שלא נותנים תקציב. לדעתי

הגורם החשוב ביותר להחזרת ישראלים זה לעבוד על הדור הראשון והשני שם.

כעת, הדור הראשון של הנוער זה עוד דור מתנדב. חזרתי מלונדון לפני

שנתיים. שם ניסו כבר להתחיל את "צבר", אני לא יודע באיזה מצב זה עומד.

אני חושב שאנחנו חייבים לעבוד קשה על הנושא של משיכת הדור הצעיר, דור

ראשון, דור שני. את הדור הראשון הרבה יותר קל להחזיר, מאשר את הדור

השני, מפני שדור ראשון הוא עוד מתנדנד. הוא לא בטוח אם הוא יהודי או

ישראלי, הוא לא יודע בדיוק איפה הוא נמצא. אותו צריך לקרב על מנת

להחזיר אותו. ברגע שהוא חוזר, הסיכויים הגדולים הם שהוא יחזיר גם את

בני משפחתו; ואת זה ראינו במו עינינו. לדעתי, צריך לעבוד על זה, לא רק

על הנקודה הכלכלית, שלכל הדעות היא טובה, ולא רק לראות את העניין של

דיור או מענקים או כל זה. זה סוב לאלה שיצאו את הארץ, כל כך טוב לדור

הצעיר. בדור הצעיר צריך להשקיע בציונות, בחינוך לאהבת ישראל, לדאוג

שכמו שאנחנו מקימים בתים ישראליים שם, שיהיה להם בית ישראלי כאן. זה על

ידי הרחבת תכניות "צבר", הרחבת תכניות "חץ וקשת", לא רק לארצות הברית,

אלא לכל אירופה.

המשרד, למעשה, מה שאתם אולי לא יודעים, משמש סניף מרכזי של המחלקה

לתושבים חוזרים של משרד הקליטה. הרי הם לא יכולים לפעול בלעדינו.
נעמי חזן
אולי אתה תספר משהו על הירידים האחרונים שהיו

בארצות הברית; כמה אנשים הגיעו?

מתי הכה;/ את זה הם צריכים לספר, זה לא אני. אנחנו

מארגנים יחד איתם, אבל אנחנו לא הפועלים, ולא

מביאים את הירידים לשטח. את זה הם עושים את זה, משרד הקליטה. אנחנו

מסייעים להם בארגון של הכנת כל התשתית וכל מה שצריך.

נעמי חזן; ולכם, מר הכהן, יש מידע שאתם יכולים לחלוק

י איתנו בנושאים הללו? היו מספר ירידים בארצות

הברית, הם אורגנו על ידי הקונסוליות?
מתי הכה;
הם אורגנו על ידי משרד הקליטה בסיוע

הקונסוליות. אנחנו מתאמים איתם. אנחנו עוזרים

להם להקים את התשתית, את הארגון. אנחנו עוזרים להם בכל העניינים

המנהליים והארגוניים.

נדיה פריגת; קודם כול, אני רוצה להזכיר שאחריות המטה על

נושא החזרת ישראלים גם היא של משרד הקליטה.



כאשר אנחנו יוזמים כל מיני פרויקטים, היזמות באות גם משם וגם מכאן, אבל

עיקר היזמות הגדולות באות מהארץ. אני חושבת שזה נכון, מפני שמשרד קליטה

הוא משרד חברתי שמתמחה במהגרים, וגם הישראלים הם סוג מסוים של מהגרים,

וגם מערך הסיוע שניתן למהגרים כאלה ואחרים נמצא במשרד הקליטה.
מרינה סולודקין
אבל איזה עומס יש לך, מיליון איש הגיעו במשך

עשר שנים, איך לחשוב על ישראלים בודדים. אני

חושבת שמוקד צריך להיות דווקא.

נדיה פריגת; קודם כול, אני חושבת שמשרד הקליטה, מה שהשר קצב

דיבר על זה, זאת הייתה יחידה של משרד העבודה

משותפת עם משרד הקליטה, שטיפלה בתעסוקת אקדמאים בארצות הברית וריכזה את

הנושא. מאחר שנתקבלה החלטת ממשלה ב-91' לסגור את היחידה הזאת, מסיבות

שונות, בעיקר כנראה תקציביות, המחלקה נכנסה לנושא הזה. כל היזמה של

ירידי ההיי-טק, של הערכת מידע תעסוקתי שוטף, של הוצאת כל מיני גופים

למפגשים עם ישראלים שם, נמצאת היום בידי המחלקה.

אני רק רוצה לומר בסוגריים, שאם אנחנו דיברנו על תקציב, אז אין לנו

הערכת תקציב של שנת היובל, שזה תקציב ייחודי, אבל המחלקה הזאת פועלת

מתקציב מזערי, שהבסיס שלו, בסיס התקציב, הוא מיליון וחמש מאות אלף שקל,

והוא מגיע לשני מיליון, ובכל התקציב הזה נעשית עבודה עצומה, בפרופורציה

להשקעה; וכל אדם שחוזר, כל אדם בודד שחוזר, אני לא יכולה לענות עכשיו

לנציג של המכס, התרומה שלו למדינה היא הרבה יותר גדולה מה-150 מיליון

שקל שהמדינה לא מקבלת, לא נותנת. כל איש היי-טק כזה מביא את ה-150 שקל

תוך כמה שנים רווח לחברה.

היו"ר נעמי בלומנטל; מאה אחוז, זה גם העולים החדשים.
נעמי חזן
אני חושבת שכולנו יושבים כאן במצוקה אמיתית, כי

אין חילוקי דעות על בסיס פוליטי. אני חייבת

לומר את זה בפה מלא, לגבי החשיבות של החזרת ישראלים הביתה בשנות

החמישים. זה אלף-בית. אגב, ההישג הגדול של מדינת ישראל זה שמיישוב של

600 אלף הגענו לכמעט שישה מיליון. זה פי עשרה. זה הישג אדיר. היום

ישראל היא הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם. אני חושבת שאנחנו צריכים

באמת להגיד את זה בגאווה רבה. לכן, שלא יהיו אי הבנות, אין כאן חילוקי

דעות בין אופוזיציה לבין קואליציה, בנושא של החשיבות של החזרת ישראלים

השוהים בחוץ לארץ לארץ, דווקא בשנת החמישים, אבל כל הזמן.

זה מצד אחד. מצד שני אנחנו יושבים פה שעה וחצי, עם כל הכבוד, ושומעים

מלל הצהרתי, שחסרים בו שני מרכיבים מרכזיים-. מרכיב ראשון - אין כאן פן

תקציבי. לא ייתכן שייעשה מבצע רציני להחזרת ישראלים ארצה, בלי שזה מקבל

ביטוי תקציבי, לא בסוף פברואר של שנת החמישים. עם כל הכבוד, היו צריכים

לחשוב על זה קודם. גם השר קצב, שאני מסכימה איתו במאת האחוזים לגבי

הכוונות הנכונות, בלי סעיף תקציבי לדברים האלה, אנחנו יודעים היטב שזה

לא קורה.

המרכיב השני שחסר, ובאמת יש לי הערכה אדירה למשרד הקליטה ולעבודה של

המשרד בתיאום מאוד מורכב, אבל אין פה תיאום. כל אחד ישב פה ואמר בשקט,

- טוב, שהשני יעשה את זה -. אבל בינתיים...

היו"ר נעמי בלומנטל; הם עכשיו מתחילים.
נעמי חזן
הם מתחילים, כן כמו כל ההתחלות. לכן יש פה

הצהרות ללא גיבוי וללא גב. כי הגב צריך להיות

גם תיאום ארגוני וגם הקצבות, אחרת אין לזה כלל משמעות. זה באופן

כללי.

אני רוצה לומר רק עוד שני דברים, שאולי נשמעים שוליים או פחות שוליים -

לחזור לנושא של מניעים. המניע של ישראלי לחזור הביתה הוא גם מניע

תעסוקתי והוא גם מניע כלכלי והוא גם הרגשה של זהות והוא גם שקט נפשי.

יש צרור של מניעים. אני מבקשת לא לבטל את המניעים הלא כמותיים. הם

משחקים תפקיד מרכזי בשיקולים הללו. ואני חושבת שכולנו יודעים את זה. אז

עם כל הוויכוח שהתנהל כאן, אנא החזירו גם את המניעים הלא כמותיים,

וכמובן גם את המניעים הכמותיים.

דבר אחרון, מה שחסר לי בדיון הזה הבוקר, הוא יש לי רושם שאין לנו

פרופיל של השכלה ופרופיל דמוגרפי של אלה ששוהים בחוץ לארץ. ישנם כמה

מחקרים. אני ערה לחלק מהמחקרים. הם לא מספיק מקיפים. אם רוצים להחזיר

אנשים הביתה, צריך להבין למה הם עזבו. כי במידה רבה עצם החזרה זה לתת

מענה לסיבות לעזיבה. הם חבר'ה שעזבו. הייתי רוצה בתוך המכלול של האצת

החזרה הביתה גם להכניס את המרכיב המחקרי, אחרת אנחנו לא רציניים. נעמי,

אם אנחנו רוצים לצאת מהישיבה הזאת עם משהו קונקרטי, אני אומרת, צריך

להפסיק לפטפט עם כוונות טובות ולהתחיל לעשות; וזה תיאום, וזה כסף, וזה

עבודה משותפת לאורך זמן. צריך לתת את מלוא הגיבויים כאן, אבל אני כבר

לא אשב פה עוד ישיבה בה כולם אומרים דברים נורא יפים, והתוצאה היא

בינתיים, לצערי הרב, שב-1998 ירידה של 220/0 לעומת 1996. זה מספר

הישראלים שחזרו הביתה.

נדיה פריגת; כמובן שהתנודות במספר החוזרים לא תלויות רק

בעבודת משרד כזה או אחר. זה המשק הישראלי.

נעמי, אני רוצה לומר לך, אנחנו בתשובה למה שהעלית, אני לוקחת על עצמי

את הסיכון להתחייב שרוב הדברים שהצענו יתבצעו. אני מקווה לשיתוף פעולה

ולגיבוי שלכם. כפי שביצענו את מה שביצענו באמצעים מינימליים עד היום,

זו בהחלט ההזדמנות היום לעשות את זה.
היו"ר נעמי בלומנטל
נדיה, זה לא על ראשך; וחברת הכנסת חזן בהחלט

צודקת, וצריך ללכת כאן עם מצע תקציבי ראוי. אין

שום תקציב כרגע לנושא הזה. אתם עושים כמיטב יכולתכם, אבל נראה לנו שזה

רחוק רחוק ממה שצריך היה להיות. זה מאוחר מדי, זה פחות מדי, זה למעשה

לא נותן עוד שום דבר. אנחנו שומעים כאן משרדי ממשלה. נודע להם מפי

מקורות, שהגענו לשנת החמישים, וחשבו שאולי כדאי להעלות חזרה את

הישראלים ששוהים. הכול די באוויר. אז אנחנו מעריכים את העבודה שלכם, לא

אליכם יש לנו טענות. הטענות מופנות למקומות אחרים; וחבר הכנסת מיכה

גולדמן בבקשה.
מיכה גולדמן
אני רוצה להתייחס פה לכמה דברים. אני חושב שאם

מדברים על אירוע כמו שנת החמישים, אז גם כדי

להקל על כל משרדי הממשלה, בוודאי שמשרד הקליטה, שהוא המשרד המרכז את כל

הפעולה להחזרת הישראלים השוהים מחוץ לגבולות המדינה, ודאי שבלי שתהיה

החלטת ממשלה שתיצור את ההנחיה הברורה, שבה שותפים משרדי הממשלה, ובעיקר

משרד האוצר, (אני מתאר לעצמי שיש פה רפרנט של האוצר), בסופו של דבר

אפשר לצאת כאן עם הרבה מאוד הצהרות, עם הרבה כוונות טובות, ועם יכולות

שקיימות במשרדים, אבל הבעיה היא, קודם כול, שמשרדי ממשלה יקבלו הנחיה



ברורח שיש לשנה הזאת תקציב מיוחד. יש החלטת ממשלח, ורואים בסדר חעדיפות

בפעילות שקשורה להחזרת הישראלים השוחים, עדיפות גבוהה מאוד. זה קודם

כול כהחלטה צריכה להיות.

דבר שני שהייתי רוצה לומר, אי אפשר להתעלם מכך שהשפעות כלכליות משפיעות

לשני הכיוונים. חלק מן הרצון לחזור הביתה הוא השפעה כלכלית שהייתה

בארצות הברית עד לפני כשנתיים. עד לפני כשנתיים היה מצב כלכלי מאוד קשה

בארצות הברית. זה מיד השפיע על הפריחה שגם התקיימה במקביל בארץ. במקביל

בארץ הייתה פריחה כלכלית. אז אנחנו יכולים מיד לראות נתונים שמצביעים

על כך שלפני שלוש-ארבע שנים הייתה חזרה הביתה של מספרים גדולים יותר,

כתוצאה ממצב כלכלי רע בארץ ומצב כלכלי משתפר בארצות הברית. מצב כלכלי

טוב מאוד בארצות הברית, כולל בחוף המערבי הוא תמיד באיחור לאחר מה

שקורה בחוף המזרחי. אז ודאי שיש גם ירידה מן הארץ לכיוון ארצות הברית.

אני חזרתי מקליפורניה בשבוע שעבר; ואני אומר לכם שיש היום פריחה כלכלית

בקליפורניה. אתה רואה ישראלים עוזבים את הארץ ומצטרפים לבני משפחה,

לחברים, משום שהם בארץ לא רוצים להעלות את האחוז של המובטלים. הם

אומרים - אנחנו רוצים להקל על מדינת ישראל -. כשאנחנו שומעים על תשעה

ועשרה אחוזים ו-12 אחוז של מובטלים, אנחנו נסייע לממשלה בתיקון נתונים

סטטיסטים, על ידי כך שאותם סטודנטים שיצאו ללמוד לפני ארבע שנים וחמש

שנים, אם תכננו לחזור הביתה בתום הלימודים, הם נשארים בארצות הברית. זה

קורה גם לגבי מצטרפי משפחות שאומרים, - רבותיי, אנחנו לא יכולים להישאר

כאן. המצב הכלכלי קשה מאוד -.

רבותיי, ממשלה שרוצה להחזיר משפחות הביתה ורוצה לסייע למשפחות - הדרך

הנכונה והטובה לכך ביותר זה לפעול באמצעות הצעירים. דיברו כאן לא מעט

על תכניות "צבר". לצערי הרב, תכניות "צבר", שזו פעולה מבורכת של תנועת

הצופים בארצות המערב, בעיקר בארצות הברית וקנדה, אפשר היה לשלש אותן לו

היו

מעמידים תקציבים גדולים יותר. אפשר היה להרחיב אותן באירופה.

התכנית הייתה לפני שנתיים. הייתה פעילות כזאת של שנתיים-שלוש, והיא

נתנה יכולת להחזיר הביתה תלמידים שמסיימים תיכון ומצטרפים פה לצבא,

בעקבות הילדים, ההורים הגיעו הביתה. את אותה פעולה שנעשית בחבר המדינות

עם תכניות "נעלה", צריך לעשות עם אותם בני ישראלים, שחלקם הגדול כבר

נולד שם, שהעברית אפילו קשה להם, אבל באמצעות "צבר". והפעילות שנעשית

בעברית, ופעולה שנעשתה, אני לא יודע אם זה קורה גם היום, העמדנו שעות

במשרד החינוך לאותם ילדים שהיו מעל שבע שנים מחוץ לגבולות מדינת ישראל,

והתייחסנו אליהם בשעות כאילו הם תלמידים עולים, כדי לקלוט אותם במערכת

החינוך. מה החשש של משפחות עם אותם ילדים? הם פוחדים, משום שהילדים זאת

שפה חדשה להם. הם לא למדו עברית, לא היו כולם בבתי ספר יהודיים, מרביתם

לא היו בבתי ספר יהודיים, משום ששם העלויות הן גבוהות מאוד. לכן יש

צורך לעשות פעולות משולבות, אבל באמצעות הילדים. פה אני שוב רוצה לחזור

על נתון שאמרתי אותו לא פעם אחת: כולנו מדברים רק על אותם 500 או 600

אלף יורדים. יש לנו 300 אלף כאלה שיצאו מחבר המדינות, מברית המועצות

לשעבר ונמצאים בארצות הברית וקנדה, ואף- אחד לא מטפל בהם. אלה יהודים

נעלמים. אלה יהודים שלא מתבוללים. אלה יהודים שפשוט לא נעשית שם שום

פעולה לגביהם, לא באמצעות הסוכנות. ולא באמצעות הממשלה. אף אחד לא טורח

לעשות שם משהו. יושבת פה כתבת "קול ישראל", שעסקה בזה בעבר. אני אומר

לכם, יש לנו 300-250 אלף יוצאי חבר המדינות, נוסיף לזה את ה-500 אלף

ישראלים שעזבו את הארץ, אני אומר יש לנו היום פוטנציאל שאפשר לגרות

אותו באמצעות הילדים והנוער ולימוד השפה העברית שם. ככל שנרחיב יותר את

לימוד השפה העברית, הסיכוי להעלות אותם בעתיד הקרוב או הרחוק לארץ

ולשמור על הזיקה למדינת ישראל, גדול הרבה יותר.



אני אומר כאן - לממשלת ישראל יש תפקיד מרכזי וחשוב. הסוכנות היהודית

הולכת ונעלמת, אבל הממשלה תישאר לעד. לפחות ממשלה זה דבר שהוא לנצח.

אני אומר לכס, באמצעות הוועדה צריך להפעיל לחץ שהממשלה תיקח את זה כיעד

מרכזי, כמשימה לאומית, את הכלים שיש. משרד הקליטה מסוגל להתמודד עם זה,

אבל תנו לו את היכולות לעשות זאת. נסו לעשות שם פעילויות כאלה, שאפשר

יהיה לחדש את הקשר עם היהודים ועם בני היורדים. אפשר לעשות זאת באמצעות

ילדים, באמצעות נוער, וליצור אווירה אחרת במדינת ישראל. נחזיר את

התהליך המדיני, תהיה אווירה שירצו לחזור לבית. תקפיאו את זה יברחו

מהארץ הזאת.

היו"ר נעמי בלומנטל; זאת משפחה של ישראלים שנמצאים בארצות הברית,

ועכשיו מתכוננים לחזור לארץ. חבל האיש של המכס

בדיוק הלך.

סופת לנדבר; נעמי, את בפתיחה שלך דיברת על חגיגת בושה

שאנחנו היינו עדים לה במשך כמעט חודש ימים, על

חגיגה של מסכות ופניקה, ודבר שהוא לדעתי מגעיל ומאוד מאוד לא תורם

לחגיגות שלנו, וחבל שממשלה לא קמה עם הסברה, וחבל שראש הממשלה שניצל את

ההזדמנות פשוט לצמצם את הפער בין ביבי נתניהו לבין ברק, ניצל את זה כמו

שניצל כנראה קלינטון. אבל מה שאני רוצה להגיד הוא שחבל שבעצם לא קמתם

עם הסברה, ולא עשיתם את זה דווקא בזמן של פניקה, דווקא בזמן שאנשים

עמדו בלילות בתור, דווקא בזמן שהחליפו מסכות, דווקא כאשר רכשו את

הניילון. אני חושבת שזה היה חסר לנו.

אבל יש לי המלצה, זה בנושא שבעצם היום אופיר פינס-פז מעלה. יש ספר של

ביבי נתניהו, ספר נקרא "מקום תחת השמש", שהוא מבטיח שם מקום אצלנו

במדינה, וזה כנראה, בגלל שבמשרד הקליטה, במחלקה שהיא כל כך חשובה,

בגלל התקציב שהוא כל כך נמוך שאפשר איתו לעשות משהו רציני, אני חושבת

שבמסגרת המחלקה הזאת צריך להיות תקציב הרבה יותר רציני, בגלל שמה שאפשר

לעשות עם התקציב המצחיק הזה זה רק לרכוש את הססמה של שם של ספר, "מקום

מתחת השמש", ולשלוח לכל אלה שרוצים לחזור.

לגופו של עניין, אני אומרת שיש מקום מתחת לשמש במדינת ישראל, כאשר ביבי

נתניהו לא יהיה ראש הממשלה, בגלל שבעצם אנחנו רואים חוסר התקדמות

בעניין השלום.זאת לא פוליטיקה. זו מציאות. אנשים לא רוצים להגיע למדינה

שאין לה עתיד, ואנחנו ראינו את זה במשך חודש ימים. ראינו שבעצם מה

שיכול למשוך, נעמי, ואנחנו שמענו פה לא אצל דובר אחד, אצל כולם בלי

יוצא מן הכלל, שלא צריכים המון כסף, צריכים כנראה יותר רצון. ככה

הבנתי, שלא צריכים כסף, אבל כנראה צריכה להיות יציבות במדינת ישראל כדי

שאנשים ירצו לחזור. אנחנו עכשיו היינו במסגרת משלחת של ח"כים באמריקה.

אני רוצה להגיד שכל שני ושלישי רצו לחזור הביתה. אני לא ראיתי ששם

צריכים להשקיע חמון. מה שצריכים להשקיע פה הוא לפתח מקומות תעסוקה,

מפני שקורסים להיי-טק זה טוב, זה מצוין,. אבל זה לא הכול. אני לא חושבת

שכל היהודים שרוצים לחזור מאמריקה או מקנדה או ממדינה אחרת, שבעצם

נמצאים איפה שחם נמצאים, הם רוצים קודם כול מקום פרנסה וגג מעל לראש.

אלה דברים אלמנטריים, שאנחנו לא יכולים לספק להם, ואנחנו צריכים לצאת

לא בהסברה - חזרו הביתה - לא בסיסמאות - בואו חזרה -, אנחנו צריכים

לחשוב איך אנחנו בעצם יכולים לספק את היהודים האלה שנמצאים שם וכן

רוצים לחזור הביתה. ואתם יודעים מה אני חושבת, שאני פעם ראשונה הייתי

כל כך הרבה בבתי כנסת, וראיתי שלפעמים הם יותר יהודים מאשר אנחנו. הם

רוצים לשמור על שורשים, הם רוצים ללמוד שפה, הם רוצים להיות יחד, הם

רוצים ללמוד על האחדות. הם בעצם עושים את זה יום יום, מה שלא תמיד יש



לנו זמן לעשות פה במדינת ישראל. ואני ראיתי שיש לחם רצון, רק לרצון חזה

אנחנו צריכים לתרום, ולא במסגרת חגיגות של יובל חמישים. אנחנו צריכים

לתרום לחם רצון לחזור, זח בית ועבודח.
היו"ר נעמי בלומנטל
תודה רבה חברת הכנסת לנדבר, אבל בכל זאת הייתי

רוצה, את אמרת משהו לגבי ראש הממשלה שלנו, מאז

קום המדינה, חמישים שנה, ברוך השם לא היו אף פעם חילוקי דעות, לא חשוב

מי היה בשלטון, על כך שעולים וישראלים שחיים בחוץ לארץ, שזה מקומם,

ואנחנו עושים כל מאמץ, לא חשוב מי היה ראש ממשלה, להביא אותם ארצה.

סופה לנדבר; פה יש לנו מדינה, ואנחנו רוצים שיחזרו הביתה.

אין לנו חילוקי דעות. פה לא מפריע.

מרינה סולודקין; דיברנו היום על נושא מאוד חשוב, החזרת היורדים,

אבל יש תופעה מסוכנת מאוד, יורדים עולים. אני

מדברת על תופעה די מסוכנת מפני שאני רואה אותה בשטח. אנחנו עובדים הרבה

במפלגה שלי בשטח. יש תחושות וגם כוונות של ירידה של עולים, שבאו לארץ

לפני שש, שבע, שמונה שנים. לצערי הרב, זה לא חלשים. אלה אנשים שהצליחו,

ויש להם, אני לא יכולה לומר הכול, אבל יש איזו רמה איכותית של חיים:

ולפי דעתי, נעמי, אנחנו צריכים להזמין מחקר, ולהבין מה קורה בשטח, בגלל

שיורדים לקנדה, לאוסטרליה, לניו-זילנד, פחות . לארצות הברית, חוזרים

לרוסיה ולחבר העמים. צריכים להבין גם את זה והגורם הכלכלי הוא לא

יחיד. אנחנו עכשיו מדברים על בעיות השתלבות ובעיות חברתיות שיש כאן.

דוד טל; אני רוצה לענות לחברת הכנסת סופה לנדבר. אני

אומר את דבריי כדי שגם התלמידים מבית הספר

אנקורי מראשון לציון ישמעו. אני פשוט ישבתי עם בתו של סגן יושב ראש

העיר מראשון לציון, מר שלמה לוי, ועברתי איתה קצת על אזרחות בנושא

הכנסת, וישבתי גם עם אחותה, כנראה שאחותה מטביב והיא מאנקורי.

אני רוצה לומר שלהגיד שזו מדינה בלי עתיד רק בגלל שביבי נתניהו נמצא

בשלטון, קודם כול, לא מקובל עליי. כולם יודעים שזה לא נכון. יש לי

תחושה שכל הדברים שחברת הכנסת סופה לנדבר אמרה בנושא הזה מאוד לא

רלוונטיים. אני לא ביגמיסט, ואני לא ליכודניק, אני יותר קרוב לזה שיושב

ליד יושב ראש ועדת העלייה והקליטה בדעות שלי. אבל מי שהביא את השלום,

אני רוצה להזכיר לכולם, זה היה ב-77' זה היה בגין. הוא היה במקרה

מהליכוד. ומי שעתיד להעמיד את השלום הפעם זה ביבי נתניהו, והוא גם

במקרה מהליכוד. נכון שזו דרך עם מוקשים רבים, אבל זה לא רלוונטי לנושא

אבל חשבתי שלא יהיה נכון שחברת הכנסת סופה לנדבר הציגה את הדברים כמו

שהציגה צריך לראות וצריך לצאת בקריאה לכל הישראלים שנמצאים בחוץ לארץ,

שאנחנו רוצים בהם, אנחנו אוהבים אותם, אנחנו נעשה כל מאמץ כדי לאמץ

אותם, וזה לא יהיה רק בססמאות, כפי שאמרה חברת הכנסת סופה לנדבר, משום

שאני מאמין שאם תצא קריאה כזאת בשנת החמישים, שכל משפחה תאמץ משפחה...

הם הרי לא צריכים אימוץ כלכלי כזה או אחר, אבל צריך כתף, מילה מעודדת,

צריך תמיכה כזאת או אחרת. אני חושב שאם ציבור האזרחים במדינת ישראל

יאמץ את זה אל לבו כדי לקבל כל משפחה כזאת שתחזור בידיים גדולות, אני

חושב שזה יתרום לכך שיורדים ישובו הביתה וירגישו שהם שבים באמת הביתה.

זה לא משנה אם ביבי בשלטון או פרס בשלטון או אם ברק בשלטון.
לאה גולן
לאה גולן מן הסוכנות. הבשורה שלנו, קודם כול,
מהקיים
כבר היום רשת השליחים שלנו בארצות



המערב, בפרט בצפון אמריקה, מטפלת באוכלוסייה די ניכרת של ישראלים,

בעיקר באוכלוסייה רגישה ביותר, זה הקטינים החוזרים והאזרחים העולים.

זו בעצם אוכלוסייה צעירה, שכולם כאן ביקשו למקד את המאמצים בה.

האוכלוסייה הזאת, שזכאית לסיוע של גורמים שונים, למעשה היום נמצאת במצב

של בלבול, מאוזר שכל רשות מקיימת שורה של הסדרים משלה. לכן המאמצים

שאנהנו חותרים אליהם - רשויות המכס, רשויות המדינה, נעשים על מנת לפשט

את התהליך, לנסות לגבש מדיניות אחידה יותר, באמת בכדי להקל על חייהם של

אותם קטינים חוזרים או אזרחים עולים שרוצים להגיע ארצה.

בנוסף, חשוב מאוד למקד מאמצים באמת בתכניות חינוכיות. לא רק שם, עם כל

הכבוד ל"צבר", אני חושבת שזה דבר נהדר, אבל זה צריך לקבל ביטוי בתכניות

משלימות בארץ, כגון "מרווה", "חץ וקשת", אולפנים ייחודיים. החברה האלה

בדרך כלל דוברי עברית, אבל הם במצב חמור מאוד בכל הקשור לקריאה וכתיבה.

צריך ליצור עבורם, לעצב תכניות מיוחדות, באמת מתוך תפיסה של צרכים

ייחודיים.

הדבר האחרון זה הנושא של איגום משאבים. רשת השליחים שלנו, המחלקה בארץ,

מחלקת העלייה וקליטה, עושה הרבה מאוד מאמצים בירידי "עלייה-אלפיים"

להביא עולים חדשים ארצה, לכוון אותם לתעסוקות ולדיור. במסגרת המאמצים

האלה מתקיימים כל ירידי ההיי-טק, שהגברת פריגת התייחסה אליהם. בימים

אלה, נדמה לי, שנציג מטעמך נמצא באפריקה, יש עכשיו יריד גדול מאוד

בחודש אפריל בוומבלי בלונדון, לכן אני חושבת שהמפתח בנושא הזה הוא

איגום משאבים. לנו יש התשתית האנושית, השליחים.

יצא לי לעבוד בתקופת שליחותי שלי בלונדון עם הקונסוליה; ואנחנו לא

הפסקנו לשתף פעולה בניסיון שיש לשליחי העלייה יחד עם הקונסוליה ויחד עם

משרדים אחרים. מילת המפתח בעניין הזה היא באמת איגום משאבים.

אם בסוגיית השם עסקנו, בסוגיית העיתוי, נקרא לזה "חמישים ואילך", ואז

אין לנו בעיה של שנת אלפיים, לא אלפיים.

היו"ר נעמי בלומנטל; תודה רבה. אני רוצה לשמוע אתכם, משפחת לוי. אתה

מר לוי האבא, וברוך השם יש לך עשרה ילדים, ואתה

אומר - אשתי ואני נחזור לארץ. בעקבותיי יבואו או יחד איתי כל הילדים -.

הייתי רוצה לשמוע מכם. נמצאים כאן כמה ממשרדי הממשלה וחברי כנסת,

ורוצים לשמוע למה אתם מצפים, מה נראה לכם שיכול להחזיר אתכם לארץ.
דוד לוי
אם יעזרו להורים שלי, שהם בני שבעים פלוס,

בדיור של דירת חדר, אז כבר היו פותרים את כל

הבעיות, כי אבא שלי מושך אחריו שלושים נכדים. אני תושב חוזר. חזרתי,

ועכשיו אני גר בנתניה.

היו"ר נעמי בלומנטל; דוד, עכשיו אתם מחפשים אפשרויות להיקלט, לחזור,

אז מה נראה לך, מה מביא אתכם חזרה, בעזרת השם,

ומה יכול לעזור עם ההחלטה הזאת?

דוד לוי; קודם כול, שלכולם תהיה דירה. אז כולם יהיו פה

אוטומטית. זאת הבעיה שלנו.

היו"ר נעמי בלומנטל; אתם באים רק בגלל שההורים החליטו, או שאתם

החלטתם, הילדים?

דוד לוי; רוצים להיות במדינה. כבר שלושים שנה אני לא

בארץ. נולדתי בארץ.
היו"ר נעמי בלומנטל
את אחותו, אני ממנה מתוך עזרה שניים עלו. דוד

בדרך.

קריאת; הוא לא כל כך מתייאש, האבא מתייאש. אנרונו לא

רוצים לחזור בשום אופן.
היו"ר נעמי בלומנטל
חס וחלילה, וגם האבא לא התייאש, אנחנו נמצא דרך

להקל על הבירוקטיה שקיימת ונמצא דרך. דוד טל

כבר מאמץ אתכם.

אופיו פינס-פז; רציתי להגיד מילה לנדיה פריגת וגם לשלומית

כנען, בעיקר לנדיה פריגת. את בהצעות שלך, הייתי

אומר על זה את המשפט "תפסת מרובה לא תפסת". כי כל העניין הוא לנסות

ולהפוך את שנת החמישים למאיץ, טריגר, מנוף או וו שאפשר להיתלות עליו,

אבל לפי ההצעות שהשמעת לנו, את מנסה דרך שנת החמישים לבנות את שנת

השישים. זאת אומרת להכניס פנימה דברים ארוכי טווח שחורגים מעניין שנת

החמישים ושיש להם השלכות מעבר לשנת החמישים. מה שחשוב, לפי דעתי, גם

לישראלים שנמצאים בחוץ לארץ, זו התחושה שמדינת ישראל אכפת לה ממך. אם

מדינת ישראל תבוא, אפילו עם סיוע לא היסטרי, לא גדול, אבל סיוע יותר

גדול מתמיד, והיא תבוא בקריאה - בואו הביתה , אז זה ידבר אל חלק

מהאנשים שמדינת ישראל יקרה להם, זה לא מעט. אם נלך להצעה מאוד מרחיקת

לכת שאת הצעת, אני חושש שהממשלה פשוט לא ערוכה ליישם אותה, ואז אנחנו

עלולים לפספס את שנת החמישים וגם לא להגיע לתוצאה ארוכת טווח, אז לא

נרויח כלום.

היו"ר נעמי בלונמטל; תודה רבה לאופיר פינס-פז, עכשיו לרחלה שיפר,

משרד החינוך. מה איתכם? קודם כול-ברכות. יש לכם

שר חדש, ולפי היכרותי איתו הוא יהיה שר מעולה. אתם כבר יודעים על שנת

החמישים, מבחינת היורדים. הילד שלי בבית הספר, אז הוא שמע על זה, אני

יודעת, אבל השאלה היא האם יש התארגנות מבחינת ישראלים שרוצים לחזור,

ועכשיו משפחת לוי, מה משרד החינוך אומר למשפחת לוי!

רחלה שיפר; אין כרגע משהו מיוחד לקראת שנת החמישים.

מנובמבר 96' הגיעו כ-450 ילדים במעמד של תושבים

חוזרים למשרד החינוך. נדיה, המספר מקומם, אבל הוא אמיתי. הקביעה של

המעמד של תלמיד קטין כתושב חוזר נעשתה ב-91'-92'. נקבע שמי ששהה שש

שנים רצופות ותמימות בחו"ל זכאי לסיוע מיוחד בכיתות א'-ט', שהוא שעה

שבועית אחת. זה ברמת מטה או תכנון תקציבי. בבתי הספר המנהלים מקבלים,

למעשה, מטפלים, מתייחסים לילדים, לתלמידים, לתושבים החוזרים, בדיוק כפי

שזה נעשה לגבי העולים. הם מצטרפים לכיתות שלהם, והם בפירוש לא מעניקים

להם את השעה הבודדת שאותה הם מקבלים מהמשרד. רוב השעות הן השעות של

העולים. יש להניח שהתושבים החוזרים נהנים מהשעות שבית הספר מקבל בגין

העולים. לפי הפרופורציות, אנחנו מדברים על 140 אלף תלמידים עולים,

לעומת 450 ילדים שהם במעמד של תושבים חוזרים, זאת פחות או יותר

ההתייחסות הפרופוציונלית-מספרית. מאוד שמחים גם לשעה הזאת, משום שהיא

הבעה של רצון טוב, של סימן טוב של המערכת בקבלה. זה נותן תחושה מאוד

טובה לאנשים, לבתי הספר וגם למשפחות. אני חושבת שאסור בשום אופן לוותר

על זה, ורצוי מאוד לתגבר את זה.
אהובה גנור
אהובה גנור, משרד התיירות.

יו"ר נעמי בלומנטל; אני מבינה שהשר שלך ביטא את עמדותייך, פחות או

יותר.

אהובה גנזי; רציתי אולי להגיב במילה לדבריו של אופיר

פינס-פז בנושא של המנוף. משרד התיירות פועל כל

השנה לקידום פלחי תיירות שונים מחוץ לארץ, ודווקא השנה אנחנו באמת

החלטנו גם להשקיע בנושא של ישראלים; כי ישראלים אם הם יבואו פעם

כתיירים, אולי ייהנו ויבואו פעם שנייה חזרה הביתה, כי בדרך כלל, כשהם

באים, הם באים לשבוע-שבועיים עם המשפחה. הם לא מטיילים בארץ, לא

מסיירים, לא רואים את כל אתרי התיירות ואת כל מה שיש לארץ שלנו להציע.

ביחד עם עמותות התיירות ואתרי התיירות במסגרת פסטיבלים ואירועים

מיוחדים, יש לנו כמה רעיונות איך כן למשוך אותם בשנת החמישים בתור

תיירים, לטייל בארץ, להינות ממנה, ואולי לקראת שנת האלפיים הם יחזרו

הביתה, כי ייהנו כאן. לא פירטתי, אבל יש לנו תכנית.

היו"ר נעמי בלומנטל; ברור, אז אני מבינה שאתם עושים את זה ואולי גם

מסעי פרסום בארצות שבהן יש יותר ישראלים.

אני יודעת שיש ארצות שיש בהן מעט מאוד ישראלים, אז שם אין צורך.

מאה אחוז. אני רוצה להודות לכולכם על הדיון. זו התחלה. אני מבחינתי רק

רוצה לומר, אני חוזרת על מה שאמרתי בתחילת הישיבה. אני חושבת שהשנה

תהיה שנה, אולי בעיניך זה פחות ימצא חן, אבל זו תהיה שנה פחות

משמעותית; ויותר משמעותית תהיה שנת אלפיים. לא הייתי מתמקדת בכלל עכשיו

בתכנית של ישראלים חוזרים לשנת החמישים, כי זה לא ריאלי. אני פוחדת שזה

יתמסמס, זה פה משהו, שם משהו. תתחיל לשבת ועדת מנכ"לים, להערכתי כבר

בתקציבים של שנה הבאה. זה צריך יהיה לבוא לידי ביטוי בצורה הרבה יותר

משמעותית. אני מצטרפת לעמדתו של אופיר פינס-פז, שכדאי היה ללכת על אחד,

שניים, שלושה תמריצים משמעותיים, רציניים, חד-פעמיים, אבל אני בכל זאת

חוזרת למה שאמרתי בתחילה; מבחינתי, אני בכל אופן אוביל את הוועדה לקראת

שנת האלפיים, כי אני רואה ששנת החמישים לא תוכל להיות פריצת דרך לפי מה

שמתרחש עד היום. אז תודה רבה לכולכם, גם לתלמידים, וכל טוב, הצליחו

בלימודים, ואל תעזבו את הארץ.

הישיבה ננעלו? נשעה 00;13

קוד המקור של הנתונים