ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 21/01/1998

מחוסרי דיור - עולים חדשים המוצאים את מותם ברחובות ישיבה דחופה בהשתתפות מנכ"לית המשרד לקליטת העלייה. גב' שלומית כנען

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 121

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום ד', כ"ג בטבת התשנ"ח. 21.1.1998. בשעה 00;09

נכחו;
חברי הוועדה
היו"ר נעמי בלומנטל

נעמי חזן

סופה לנדבר

מרינה סולודקין

אופיר פינס-פז

יורי שטרן

מוזמנים; שלומית כנען, מנכ"לית משרד לקליטת העליה

מאיר ניצן, ראש עיריית ראשון לציון

אסנת כהן, עובדת סוציאלית, עיריית תל-אביב-יפו

אלי מור, עובד סוציאלי, עיריית תל-אביב-יפו

אלה פישר, עובדת סוציאלית, עיריית תל-אביב-יפו

ציונה קמלמן, מנהלת יחידת דרי רחוב, עיריית תל-אביב-יפו

רות בר-און, יו"ר המועצה הציבורית למען יהודי

ברית-המועצות

ד"ר ברוך אייל, המועצה הציבורית למען יהודי

ברית-המועצות

. יהודית איסטפלד, עירית אילת, מרכז שלטון מקומי

ויקטור בוביס, מנהל רשות הקליטה, עיריית ירושלים

לב ברדני, מנהל מחלקת הקליטה, עיריית אשקלון

אלכס גולדפרב, מרכז שלטון מקומי

נאוה יונגר, סגנית מנהל רשות הקליטה, עיריית ירושלים

צפורה לפלר, מנהלת מדור שיקום, אגף הרווחה, עיריית

ירושלים

ויולטה קליינמן, רכזת מרכז מידע ואחראית דיור, מרכז

שלטון מקומי

שי זינר, אגף התקציבים, משרד האוצר

אהוד כליף, ממונה פניות ציבור ודרי רחוב, משרד הבינוי

והשיכון

שרון חריש

אלינה בנימינוב, מחלקת רווחה, אשדוד, משרד העבודה

והרווחה

יהודית בראון, סגנית מנהלת השירות לפרט ולמשפחה, משרד

העבודה והרווחה

שמואל פרידמן, סגן מנהל אגף שירותים אישיים וחברתיים,

משרד העבודה והרווחה

בתיה קאופמן, עובדת סוציאלית, מחלקת רווחה ירושלים, משרד

העבודה והרווחה



שרון פרץ, עמותת "יגון"

סרגיי גלטניק, דר רחוב

איסר ולדמן, דר רחוב

סרגיי קוליק, דר רחוב

אולגה קלמנקו, דרת רחוב

אלכסנדר קלמנקו, דר רחוב

אלכסנדר קרליוגה, דר רחוב

יורי בוכריו, דר רחוב

בוריס אברמוביץ, דר רחוב

פאבל קרפין, דר רחוב לשעבר

מנתלת הוועדה; וילמה מאור
נרשם על-ידי
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

מחוסרי דיור - עולים חדשים המוצאים את מותם ברחובות

ישיבה דחופה בהשתתפות מנכ"לית המשרד לקליטת העליה. גב' שלומית כנען



מחוסרי דיור - עולים חדשים המוצאים את מותם ברחובות

ישיבה דחופה בהשתתפות מנכ"לית המשרד לקליטת העליה. גב' שלומית כנען

היו"ר נעמי בלומנטל; אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העליה

והקליטה.

התעכבנו מעט מאחר והוזמנו לכאן דרי רחוב ואנחנו ממתינים להם. בטרם

אנחנו מתחילים את הישיבה, לחבר הכנטת אופיר פינט יש הצעה לטדר יום

ונדמה לי שהיתה הצעה גם לחברת הכנסת סולודקין.
סופה לנדבר
אנחנו הגענו להבנה עם משרד הקליטה ולכן נחכה

יום-יומיים.
אופיר פינס-פז
לפני שאנחנו מגיעים לנושא עצמו, אני שמח על

ההזדמנות להציג פה בראשי פרקים נושא שלפי

דעתי מחייב דיון בפני עצמו בוועדת, וזה הטקר של תעטוקת עולים בתעשייה

שבעצם קבע שני דברים מאוד חשובים שלפי דעתי הציבור לא יודע אותם ואנחנו

לא עטקנו בהם מטפיק. האחד, כנראה מקור התעטוקה החשוב ביותר היום לעולים

חדשים הוא התעשייה על כל שלוחותיה, ומדובר על משהו כמו 73 אלף עולים

מועטקים בתעשייה, שזה מטפר פנטטטי. אני חושב שזה חשוב למדינת ישראל וגם

המשכורות בתעשייה הן לא מהנמוכות בטקטור במשק הישראלי. נכון, תלוי איזה

תעשייה. פה מדובר יותר בתעשייה כבדה מאשר בתעשייה מתוחכמת, אבל עדיין

זה נושא שלפי דעתי מאוד מאוד חשוב ללמוד אותו במטגרת דיוני הוועדה

ובאמת ללמוד את אפיקי התעשייה ומה המשמעות, איזה עולים, מאיזה שנים הם,

ומה הם מטלולי ההתקדמות, הכניטה והיציאה והמשכורת הממוצעת, ועוד אלף

ואחד פרמטרים שמאוד חשוב ללמוד אותם.

מטתבר שבהשוואה בין 1997 לשנת 1996 יש ירידה של 5,000 עולים בעבודה.

זאת אומרת, 5,000 איש פוטרו. כנראה פוטרו יותר, כי ודאי גם כמה נכנטו.

זאת אומרת, הפער הוא פער כללי של 5,000 איש ואני מניח שזה דבר שיוצר

בעיות קשות מאוד לציבור העולים ובוודאי מורגש בערים מטויימות ובאיזורים

מטויימים. אני חושב שהוועדה הזו, כועדה שעוטקת בנושא העליה והקליטה,

חייבת לדון בהקדם ולהביא לכאן את התאחדות התעשיינים, להביא את אירגוני

העולים, את אנשי משרד הקליטה, את כל הגורמים הרלוונטים, כדי לאבחן מה

קרה כאן, מה ההשלכות של מה שקרה ומה עושים כדי לתקן במשהו את תמונת

המצב.
היו"ר נעמי בלומנטל
נביא לכאן גם את נגיד בנק ישראל, את פרנקל.
אופיר פינס-פז
אני מסכים איתך שגם הוא קשור בעניין. ההקטנה

בשוק העבודה בתעשייה היא בהיקף של אחוז

ובקרב העולים היא ששה אחוז.
היו"ר נעמי בלומנטל
ובקרב נשים עולים בוודאי עוד יותר.
אופיר פינס-פז
זה פרמטר שיכול להיות שהוא קיים. ככל

שהאוכלוטייה היא יותר חלשה, היא נפגעת יותר

היכן שיש מקרים של פגיעה.



זו רק הערה לסדר ואני מציע שנקיים על זה דיון עם כל האנשים שעוסקים בזה

כי אני חושב שזה חשוב.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני בהחלט מקבלת את ההצעה שלך לסדר ואנחנו

נדון בזה בהקדם. אני רוצה לומר לכם שבעבר

היתה לנו כאן ישיבה עם התאחדות התעשיינים וגופים אחרים. דנו בזה בזמנו

כאשר היה כאן אותו נוער מנותק, זה לא מחוסרי הדיור שיגיעו היום, אבל גם

זה היה בעקבות הסיור שלנו בתחנה המרכזית. הוזמנו כמה גופים כמו התאחדות

התעשיינים, התאחדות בתי המלון, שהיו נכונים להציע להם מקומות עבודה

ופשוט לשתף איתנו פעולה, עם ועדת העליה והקליטה, מבחינת מציאת מקומות

והכשרה מקצועית וכולי. זו אולי בשורה. אני לא יודעת אם זה ישפיע על

אלפים, אבל אני מוכרחה לומר שהתאחדות התעשיינים נהגה בצורה יוצאת מן

הכלל. יש היום גברת מיוחדת שהתאחדות התעשיינים מממנת והיא זאת שממש

עובדת רק על הנושא הזה של מציאת פתרונות עבודה והכשרה מקצועית בתעשייה

לאותו נוער מנותק.
וילמה מאור
לאו דווקא רק נוער מנותק. מדובר גם בנערים

חסרי עבודה שנשרו מבתי-הספר וגם במבוגרים.

היו"ר נעמי בלומנטל; בדיוק אתמול ראיתי את המכתב וכבר ברכתי אותם

על כך שממש הם מממנים בן-אדם שמטפל רק בנושא

הזה, למצוא להם מקומות תעסוקה.

אני מבינה, חברת הכנסת סופה לנדבר, שהעניין שלך מטופל.

סופה לנדבר; יש בעיה עצומה עם 2,000-1,500 קשישים שהם

בגיל לפני פנסיה או כאלה שרק עכשיו נכנסו

לגיל של פנסיה, הם לקחו משכנתא בשנת 1992-1991 והאנשים האלה בעצם

משלמים את המשכנתא אבל משלמים משכנתא עד חמישים אחוז מהסכום שהם מקבלים

מביטוח לאומי. זאת אומרת, מתוך 2,108 שקלים שמקבל זוג קשישים, הם

משלמים חמישים אחוז כהחזר משכנתא. אני חושבות שזה דבר קשה ועצוב, ואני

חושבת שפה מישהו צריך לתת דין וחשבון ואנחנו צריכים להחליט באיזו דרך

אנחנו יכולים לעזור להם להחזיר את המשכנתא, או יכול להיות שהמדינה,

בגלל שהם לקחו משכנתא רק מכספי המדינה וקנו דירות בפריפריה - ממרכז

המדינה עברו לפריפריה של המדינה ורכשו דירות. בשנים 1990 עד 1992 לא

היו שום פתרונות ובכלל אמרו להם שהם לא יקבלו אף פעם בחיים דירה במרכז,

וכנראה בגלל הלחץ של שכירות, בגלל העברה ממקום למקום, בגלל הדברים

הקשים שהיו באותה תקופה, הם היו חייבים לרכוש את הדירות. מדובר באנשים

שאין להם תעודות זכאות אלא במשפחות שהיום נושאות בסבל וחיות מתחת לקו

העוני. היתה לי פגישה עם נציגי הקבוצה הזאת ואנחנו ניסינו לבדוק האם יש

איזה שהוא סקר או אנחנו יכולים להשיג רשימה של האנשים האלה, אבל בבנקים

אין סקר כזה, והבנקים יכולים לתת לנו נתונים רק כאשר האנשים לא מחזירים

משכנתא, בעוד שלאנשים האלה יש משמעת החזר משכנתא כל כך גבוהה שיותר טוב

להם שהם ירעבו אבל יחזירו את המשכנתא. מדובר באנשים קשישים ומבוגרים

שחיים בעוני.

התחלנו לטפל בנושא הזה, אבל אני חושבת שהתערבות ועדת העליה והקליטה זה

דבר מאוד מאוד חיובי.
יורי שטרן
אני ביקשתי להעלות שני נושאים ואני מבקש
לזרז אותם
האחד, גורל התזמורות, ועכשיו יש

לנו סוף סוף ראש מינהל תרבות חדש במשרד החינוך ולכן אפשר לדון בזה.

שנית, הנושא הזה של יבוא כוח עבודה מקצועי.
וילמה מאור
בעניין הזה אני עשיתי מחקר קטן. מסתבר שאמנם

היו פרסומים ויש דרישה של התעשיינים, אבל

משרד העבודה והרווחה, גם משרד הפנים, מתנגדים והם לא מביאים אותם.
יורי שטרן
אבל עצם הפניה הזאת מבטאת צורך אמיתי שיש

לתעשייה וכנגד זה יש המון אנשים שהם בעלי

השכלה והם עם הכשרה מתאימה.

דבר נוסף הוא העניין של סגירת אולפני המשך על-ידי הסוכנות, שזאת פשוט

פגיעה קשה. אתמול הודיעו שנסגרים בירושלים. אולפני המשך זה לאנשים

מבוגרים או לאנשים שבתקופת הזכאות הראשונית שלהם לא הספיקו ללמוד שפה

ועכשיו הם תקועים בגלל זה. זאת היתה פעולה מאוד מאוד חשובה הסוכנות

שהיתה מיועדת לציבור היותר מבוגר. הסוכנות עומדת לצאת מזה והודיעו כבר

לכמה גופים שמפסיקים לעבוד בזה. אני חושב שהנושא הזה, מבחינת הדחיפות

שבו, אלא אם ייאמר על-ידי מנכ"לית משרד הקליטה שכבר נמצא פתרון.
שלומית כנען
לא. אנחנו עושים כל מיני דברים כדי באמת

להחזיק את החומה הזאת שלא תיפול לנו.

יורי שטרן; דיברתי עם משרד החינוך, אבל צריכים פשוט

לחבר פה קצוות ולהציל את הדבר החשוב והמתפקד

הזה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו נעלה לדיון את הנושא הזה.

יש עוד נושא אחד שנדמה לי שמנכ"לית משרד

הקליטה רצתה להציג בפנינו. אנחנו העלינו פה שני נושאים שלאחד מהם

התייחסת כבר ואולי תחזרי על זה. זה היה בקשר למלגות, נושא שהעלו חברי

הוועדה, שיש מלגות למדענים, לא תוכנית קמע, אלא המלגות האחרות שעודכנו

והיום השכר הוא לא אותו שכר מביש.
יורי שטרן
בפולקלור העולים זה נקרא סטיפנדיית שפירא.

היו"ר נעמי בלומנטל; נכון. היתה הרבה התקדמות בזכות משרד הקליטה

ונרצה לשמוע על כך.

דבר נוסף שעלה כאן זה בקשר לעמותת "מופת", שגם כאן יש לנו כמה דברים

חיוביים לבשר וזאת בעקבות הישיבה ובעקבות טיפול נאות.
שלומית כנען
אני שמחה להתחיל מהדברים הטובים כי אחר-כך

אנחנו עוברים לטעמי לדון בנושא שאני חושבת

שהוא מעיק ועצוב לכולנו. אני רוצה לומר שועדת הקליטה בשני הנושאים שאני

עומדת לדבר עליהם פשוט קידמה את הנושא.

אני מתחילה מהנושא של המדענים. העובדה שהיה פה דיון שבו הסברנו גם

לנציגי האוצר וגם למשתתפים האחרים, גם ביוזמה של מדענים, גם ותיקים וגם



עולים, על המשכורות של שכר מינימום שקיבלו מדענים במה שקרוי מלגות

שפירא. כלומר, לא בתוכנית של קמע, שזו תוכנית ל-500 מהאחוז הגבוה

ביותר, אלא למדענים שמשתבצים במערכת ומשכורתם עמדה על כ-3,000 שקלים

לחודש. מדובר במדענים ברמה מקצועית טובה שתורמים למערכת ומשכורתם היתה

פשוט נמוכה.

בעקבות הדיון שהתקיים כאן ועל רקע התגובה המאוד חד-משמעית של הוועדה

לקדם את הנושא, הלך אגף התקציבים באוצר אתנו על תוכנית שבה כמעט

והגדלנו בששים אחוז את המשכורת של האנשים. זה תלוי אם זה שנה ראשונה,

שנה שנייה, שנה שלישית. אם תרצו, אני גם אפיץ ביניכם, אני אביא את

הנתונים המדוייקים מה נכון לכרגע המשכורת של כל אחד מהמדענים האלו, אבל

חד-משמעית משכורתם עלתה כמעט בכפול, אם אני מדברת על הקבוצות הגבוהות.

הקבוצות שמתחילות, זו עליה בארבעים אחוז. אנחנו עומדים שם סביב ששים

אחוז עליה במשכורת.

קודם כל אני באמת רוצה להודות לוועדה, כי זו היתה היוזמה שלכם. זה היה

נושא שבמשך שנה אנחנו מנסים לקדם אותו, מנסים ללחוץ ומדברים עם כל מי

שניתן והלחץ כאן הוא זה שנתן את הדחיפה הזאת.

נעמי חזן; יש רק סעיף אחד למדענים עולים, ואני מבקשת

כבר שבוע שני לראות בדיוק את הסעיף

התקציבי.

שלומית כנען; אני אישית אעביר לך את ספר התקציב ובו מופיע

גם מה שאנחנו קוראים תוכנית קמע, תוכנית

לקליטת מדענים, עם השם קמע, וגם הנושא הזה שזה תיקצוב.

היו"ר נעמי בלומנטל; אני פונה למשרד הקליטה, אנא תעבירו אלינו,

לכל חברי ועדת העליה והקליטה, את החומר

בנושא הזה.

תאמרי לנו גם בקשר לעמותת "מופת", שזאת אותה עמותה שדואגת ללימודים של

ילדי העולים.

שלומית כנען; אירגון "מופת" זה אירגון של מורים עולים

באיכות וברמה מאוד גבוהה, בעשייה פשוט יוצאת

מגדר הרגיל. הם עברו שנה מאוד קשה, ואני לא רוצה להיכנס איך ולמה עם כל

הסיפורים של התמיכות. אנחנו מלווים אותם עכשיו צמוד. שוב הנושא עלה

לדיון בוועדת הקליטה, נוצר באמת קונצנזוס כדי לקדם את העניין ונכון

לכרגע אנחנו עסוקים לא רק בעבודה משותפת עם המורים העולים של "מופת"

שמתפקדים בבתי-הספר בארבעה ישובים, אלא בכוונתנו יחד איתם להרחיב את זה

לעשרה ישובים נוספים, גם בשעות אחר-הצהרים, גם בשעות הבוקר. התחושה

שלנו היא שהאירגון נעמד על הרגליים ואני בהחלט צופה שבשנה הבאה אירגון

"מופת" יוכל להעסיק מאות של מורים נוספים ולשמר את היכולת האדירה שיש

למורים האלה לתרום למערכת.

היו"ר נעמי בלומנטל; התרשמנו אז שזה גם היה פתרון למורים עולים

ועל אחת כמה וכמה לתלמידים ותיקים ועולים.
אלכסנדר קרליוגה
ממולדובה. נמצא בארץ שנה וכמה חודשים.
היו"ר נעמי בלומנטל
בעיר מוצאו גם כן לא היה לו איפה לגור?
סופה לנדבר
היתה לו דירה בת שלושה חדרים. אחרי זה הוא

התגרש והיתה לו דירה אחרת.

קריאה; אני בן 20, עליוני לארץ לפני שנה. לא הייתי

בצבא.

קריאה; שנה בארץ, נכה ולא עובד.
יורי שטרן
מלווה אותו אישה שהיא האפוטרופסית שלו עוד

משם. גם היא נמצאת כאן. גם היא דרת רחוב.

סופה לנדבר; לא היה להם מספיק כסף לשלם לבעל הדירה ולכן

הוציאו אותם לרחוב. ברוסיה היה לה בית

משלה.
אלכסנדר קלמנקו
שמונה חודשים בארץ. יחד עם אמא שלי.

אולגה קלמנקו; נגמר לנו הכסף ואז הוצאנו לרחוב על-ידי בעל

הדירה. שנינו נכים.

ציונה קמלמן; לכל מי שנגמר הכסף, כולם מגיעים לתל-אביב.

אותם מצאנו באלנבי ועכשיו סידרנו אותם

במלון.
יורי שטרן
אני חושב שכאשר מדובר בכסף, הם לא ממש

יודעים איך להשתמש בכסף בצורה נאותה. הם

יכולים להוציא ביומיים 3,000 שקלים. כאן מדובר גם על שימוש נכון

בכספים.

סופה לנדנר; הם אנשים נכים ויכול להיות שיש כאן כנראה

פיגור מסויים, כי בדרך כלל הם יודעים ובדרך

כלל אין להם כל כך הרבה כסף כדי להוציא אותו.
יורי בוכרין
נולדתי ב-1956. אני נמצא בארץ חמש שנים. היה

לי בית ברוסיה, אבל לא בישראל. חמש שנים

גרתי אצל אח שלי.

אלי מור; הוא בין הוותיקים אצלנו וקשה לו להשתקם. הוא

נמצא אצלנו מינואר 1996. לסירוגין הוא יצא

ונכנס, כי הוא לא מסתדר.

סופה לנדבר; הוא לא הסתדר עם אשת האח. גיסתו הוציאה

אותו.

בוריס אברמוביץ; שנונים וחצי בארץ. היתה לי דירה, אבל אחרי

שנגמר הכסף, זרקו אותו מהדירה.
ציונה קמלמן
אני רוצה לייצג את המטופלים שלנו שחלק מהם

הוצג כאן. אני רוצה להציג גם את פרץ שרון

מעמותת "גגון" שאנחנו עובדים יד ביד. הצוות לי שכאן: אלי מור, דובר

רוסית, הוא עלה מרוסיה, היה מתמטיקאי ועשה הסבה לעבודה סוציאלית. הוא

עוגן שעוזר לנו להבין את הבעיות ועזר עד היום עם מאתיים איש מחבר העמים

להפך לבני בית. אלה פישר, אותו הדבר. היא עברה הסבה לעבודה סוציאלית.

אני מציינת את זה כי בסך הכל אנחנו מאמינים בתקווה של האנשים, אבל

מקבלים אותם ישר מהרחוב.
אופיר פינס-פז
מישהו בחדר הזה יכול לתת לנו נתון כמה דיירי

רחוב ישנם בכל הארץ?
היו"ר נעמי בלומנטל
משרד העבודה והרווחה ימסרו לנו. התחלנו עם

תל-אביב ולכן אנחנו מקבלים את הנתונים לגבי

תל-אביב.
ציונה קמלמן
בתל-אביב התחלתי את הנושא הזה בשנת 1991

ובשנת 1992 נפתח הגגון. בסך הכל מאז ועד

היום טיפלנו ב-1,500 איש ובשנה זו בלבד ב-500 איש. מתוך ה-500 שטיפלנו

השנה, בשנת 1997, 300 איש טופלו בטיפול אינטנסיבי. טיפול אינטנסיבי, זה

אומר טיפול שמשלב המון גורמי עזרה. כל משרדי הממשלה שעוד מימי השרה

נמיר נענו ונרתמו לנושא, משרד השיכון, משרד הרווחה, ביטוח לאומי והמון

מתנדבים. לכל אדם אנחנו מקשרים את כל מקורות העזרה. אנחנו מתחילים בזה

אנחנו עושים סיורי לילה בעונה הזו פעם בשבוע ויותר, ואנחנו מקושרים לכל

רשת המידע של העיר. אנחנו מוצאים את האנשים. עד שנת 1993 הרוב היו

ישראלים. בשנים האחרונות חל שינוי דרמטי. השנה, 70 אחוז מהמטופלים שלנו

הם עולי חבר העמים וכיוון שזו לא ועדה לחבר העמים אלא זו ועדת הקליטה,

אני חייבת לציין שיש לנו גם אנשים מאוד חריגים מארצות-הברית, מאתיופיה,

השנה מאתיופיה היו לנו שבעה. כשאני אומרת היו, זה לא אנשים שבאים

ומבקשים את עזרתנו אלא זה אנחנו מוצאים אותם בגן הכובשים, אנחנו מוצאים

אותם בבניינים נטושים. בלילה יחד עם אסנת כהן עם כל הצוות אנחנו

הולכים עם פנסים ורואים מי ישן בלילה. אני לא מדברת כרגע על אנשים

עניים, אני לא מדברת כרגע על קבצנים, אני מדברת על מי ישן בחוץ. לכן

מתוך 1,500 איש שטיפלנו בהם במשרד השיכון, הפנינו רק 540 בתנאים

מועדפים ומזורזים מכיוון שאנחנו מאוד מבדילים בין מי דר רחוב ומי עני

ובקשיים.

הגיל השכיח. עד לפני שלוש שנים, כאשר הרוב היו ישראלים, היו בני 40

ומעלה, היום רוב האנשים - ויש לי כאן מחקר אוניברסיטאי שעקב אחרי

העבודה שלנו - הינם צעירים. היה כאן מישהו שאמר שהוא בן 20, האנשים

לרוב נראים יותר מבוגרים מהגיל שלהם. היום רובם מתקבצים עד גיל 40.

השנה, מהסתיו ועד עכשיו, הבעיה הגדולה היתה אלכהול והעדר שירותים

מספיקים. נפתח בעזרת משרד הרווחה ומשרד הקליטה מקום לגמילת

אלכהוליסטים, יש בו תשע מקומות וזה לא מספיק. הבעיה שלא כולם מתאימים

לזה, יש סף כניסה מסויים, ולכן אנשים ממשיכים לשתות ברחוב.

היום, מאז הקיץ, הבעיה הגדולה שלנו היא הסמים והשבוע נפטרו לצערי הרב

ברצח, בהתאבדות, בצורות שונות, בתל-אביב שלושה איש, כתוצאה ממינון יתר

של סמים. מישהי מעתון "הארץ" ליוותה עולה חדש מהבניין החדש אלינו

ועשינו את הכל בשבילו, הוא היה שקוע בחובות, שקוע בסמים ואתמול הוא



התאבד. מדובר באדם צעיר. זו דוגמה טובה ותקראו ב"הארץ" של שבת, מכיוון

שזה אדם שכבר התחיל לעבוד והתפרנס יפה ועבד למחייתו, אבל הסתנוור מכל

החיים שיש להציע כאן. כך הוא נכנס לסמים, עזב את אשתו, נטש את ביתו

והגיע לאן שהגיע.

אני לא אספר כרגע סיפורים אישיים, כי תוכלו לשאול את האנשים עצמם, אלא

אשאר במכלול. בשבוע עבר עשינו סיור לילה. מתוך 73 איש שמצאנו ישנים

בשבוע עבר במעברים תת-קרקעיים, בכניסה לחנויות, בתחנות האוטובוסים,

ובחורף קר מאוד, 53 היו מכורים בצורה זו או אחרת.

היו"ר נעמי בלומנטל; את אומרת שהיום הבעיה העיקרית היא סמים.

אותם אנשים שאתם מוצאים הם היו עם סמים גם

בארצות מוצאם?
ציונה קמלמן
לא. האלכהוליסטים כן היו שותים הרבה בחו"ל.

מקרב עולי ברית-המועצות ספציפית היה נוהל

שתיה די מקובל שם ואם בן-אדם שתה ולא היה בא לעבודה כמה ימים, זה היה

מקובל. כאן בארץ מיד מסלקים אותו מהעבודה. בו זמנית יש לו עוד כל מיני

תופעות מביאות אותו לשתיה, וזה הפער בין מה שהוא רוצה להיות כאיש

מקצוע, יש להם כמה מקצועות די מפוארים, ובין מה שנותנים לו או מאפשרים

לו לעבוד בשוק ובעבודות מזדמנות. זה יוצר לחץ נפשי עצום.

להערכתי גם מדובר בחלק ניכר מהאנשים עם חריגות רבה מאוד. יש מחלות נפש

לפעמים, יש נטיה טבעית להתמכרות והיום מדברים על זה ומדברים על גנטיקה.

בכל אופן, השיפוט של האנשים לקוי, קשה להם מאוד להתמודד עם מה שקורה פה

ועכשיו, האישה עוזבת אותם, מה שהיא קיבלה בחו"ל כאשר הוא היה שותה, פה

זה לא מקובל עליה ומתחילה אלימות, והמשפחות מתפרקות והם מגיעים אלינו

לרחוב לתל-אביב. יש חריגות אישיות, אבל בקרב האוכלוסייה הרגילה גם יש

הרבה אנשים חריגים. גם לי יש חריגויות שלי, אבל כאן הן הרבה פעמים יותר

קשות. זאת אומרת, קשה להם להבחין בין שחור ולבן ולסבול את המתח של עד

שנגיע לאיזה שהוא דבר. קל יותר להתחבר לחברת האנשים ששותים, למצוא שם

ידידות, להתפרק מהכאב היום יומי, מהדאגה, לצחוק קצת, אפילו לא להכיר את

ההיסטוריה של מישהו שישב לידך ולשבת ולשתות אתו בפארק. הצרה היא שאנחנו

מגיעים עם האלכהול למצבים שהמוח לא מתפקד. מגיעים לליקוי מוחי. מקרב

האורחים שלנו היום יש כמה כאלה שהליקוי הוא כבר כל כך עמוק, ההבנה היא

כל כך בלתי אפשרית, פשוט הם לא יכולים להבין יותר. זה ביולוגית הוכח.

העצבים לא פועלים. אז אין לנו מערכות תמיכה לאנשים האלה, אין לנו הצעות

לדיור מוגן.

בוריס אברמוביץ, אני יכולה לדבר רגע עליך? בוריס שותה הרבה הרבה שנים.

הוא מבין קצת עברית, למרות שהוא כבר שכח את העברית כי גם הלמידה שנעשתה

לאהרונה כתוצאה משתיה ארוכה היא כבר לא פועלת. בוריס, תקשיב לי, ואם

אתה רוצה שאני אעצור, תגיד לי. את בוריס אנחנו מכירים הרבה שנים. הוא

שתה הרבה מאוד, הוא היה בחבורה של השתיינים וגם סודר ביטוח לאומי וסודר

מקום לישון, אבל בשביל עוד וודקה הוא דפק על המכוניות בצמתים. שוב הוא

הגיע אלינו, שוב בחדר של השתיינים, וסידור לבית חם שזה מקום לגמילה

זמנית, והחוצה, ואז ראינו שהוא לא מתפקד. משרד הרווחה איפשר לנו להכניס

אותו למוסד לתקופה זמנית להשמנה והבראה לשלושה חודשים, וסידרנו לו

בשכר-דירה עם משרד השיכון מגורים בשכר-דירה, ובאו כל השיכורים ובעל

הבית סילק אותו כי הוא לא מוכן שזה מה שיקרה לנכס שלו. ובוריס שוב



ברחוב עם הבנה לקויה. היכולת להשכיר דירה ממה שמשרד השיכון היום מציע

באמת בנדיבות בלתי רגילה, בתנאים מועדפים ביותר אני לא אפרט, כולל

עולים חדשים שנמצאים בארץ שלושה חודשים ומשרד השיכון בא לקראתם, אבל

הוא לא יוכל להסתדר, הוא ועוד רבים כמוהו. להערכתי מתוך ה-300 של השנה,

כ-30 עד 50 צריכים דיור מוגן, חדר ליחיד. כשהייתי ילדה קטנה בשנות

ה-50, זה מה שהיו נותנים לאנשים. נתנו להם דירות "עמידר", מה שנקרא

היום דיור סוציאלי ציבורי, ואנשים ישבו שם. ואם הם היו חולי נפש כמו

יורי, בתי-החולים "אברבנאל" ו"גהה" לא מוכנלם לקבל אותם ויש להם

מדיניות נכונה במידה מסויימת, כי האנשים צריכים דיור מושגח ומוגן. יורי

אצלנו כבר שנים ומה שנראה מחלת נפש, זה לא בושה. לאחד יש סכרת ולאחד יש

מחלת נפש והחולה צריך כל הזמן תרופות והשגחה והוא לא יכול להתמודד לבד.

אין דיור מוגן.

לכן אני מנסה לקצר ולומר. זה מה שהייתי רוצה שמשרד הקליטה, הוועדה

בשילוב כל הגורמים שכאן, יחליטו על פרוייקט. העליה המסיבית נגמרה,

אנחנו היום מקבלים אנשים חריגים וכל הזמן יוצאים עוד ועוד. הבוקר

ב"ידיעות אחרונות" קראתי על נתניה, קודם קראוני על ראשון, ולנו בתל-אביב

מתו השנה דרי רחוב, וקשה לנו. אחד שמת שלוש שנים החזקנו אותו על-חשבון

עיריית תל-אביב במלון. נפתלי שבאיוב ז"ל, לא יכל להפסיק לשתות ואין כאן

מה לעשות. אין סיבה שנשלם בעיריית תל-אביב 2,500 שקל למלון שלו, כי לא

רצינו לראות אותו יותר ברחוב, והוא נפטר. היום יש דיור מוגן רק לקשישים

ויש הגמשה במשרד השיכון והם יורדים לגיל 59. אנחנו צריכים לפתח תוכנית

חדשה שיורה לטווח ארוך.

לדעתי יש כאן שני צדדים.- ראשית, לברר את אפשרות היישום של הנושא,

ושנית, שאלה של חקיקה שעלתה לפני שלוש שנים ושאלת החקיקה היתה האם בשעה

שאנשים שותים עד אובדן החושים, האם צריך לעשות איזה שהוא משהו למען

החוק והסדר ולמניעת המטרד מהציבור, כי זה מטריד את בעלי העסקים, את

התיירות, זה מטריד מאוד. אולי אפשר לעשות משהו כמו בברית-המועצות וכמו

בארצות-הברית וכמו בכל הארצות. איך זה עובד, אני לא יודעת, אתם

המחוקקים. תבוא המשטרה, תיקח את השיכור ששוכב ליד השעון ביפו בשדרות

ירושלים, תכניס אותו למשהו שצריך להיפתח, תחזיק אותו ל-48 שעות למעצר.

כאן גם התושבים רועמים ואנחנו בחזית, וגם האנשים סובלים, והתוצאה בסוף

זו השחיקה המוחית שדיברתי עליה.

סליחה אם לקחתי את זמנכם, אבל אנחנו מתמודדים מאוד מאוד קשה עם זה.

אנחנו מודים לכם שהזמנתם אותנו יחד עם האנשים שלחלק מהם הנושא שדיברתי

נוגע. נמצא כאן צייר ומהנדס מחשבים, ומתחת ל"הבימה" שוכב עוד מהנדס

שכאן נתנו לו לעבוד באיזה מפעל והוא נשבר ונכנס לדכאון והוא לא רוצה

אפילו את הבושה של העזרה הסוציאלית כרגע. מתנדבים ועמותת "גגון" וכולנו

שולחים לו אוכל ובגדים וכל מיני הצעות לילה לילה, אבל זה מאוד קשה וזה

כואב שבאו לארץ אחרת ותראו מה שקרה להם.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו מאוד מעריכים את הפעולה שאתם עושים

ואנחנו מקווים שנוכל לקדם במשהו. אני רוצה

לציין שאמרת גם שמות פרטיים, זה הכל בהסכמתם של האנשים שדיברתי אתם

קודם לכן, כדי לא להשפיל אותם, שלא יאבדו את כבודם. כך שהכל היה בהסכמה

והם היו מעוניינים שזה יוצג היום כאן בוועדת הכנסת כדי שאפשר יהיה אולי

למצוא איזה שהוא פתרון למרות שזה נשמע קשה מאוד. היתה הצעת חוק של חבר

הכנסת לשעבר דוד מנע, אבל הצעת החוק לא התקדמה.
יורי שטרן
ברוסיה מה שהוצע כאן לא התפתח. זה הפך

לבית-סוהר מסוג אחר ואני לא חושב שזה איכשהו

תרם לשיקומם של אותם האנשים.
ציונה קמלמן
אני מסכימה שאי-אפשר למנוע בלי שיהיו

שירותים מעמיקים, אבל היום לדעתי כל מה

שמדובר זה על פיתוח משהו, להגביר את השירותים המעמיקים. בתל-אביב זה

שכיח ששוכבים ליד בית-הכנסת הגדול ברחוב אלנבי, שוכבים ברחבי העיר, והם

שתויים עד לבלי הכר ואי-אפשר לדבר אתם, אי-אפשר לשאול אותם מה הם רוצים

כי הם רק רוצים את המנה הבאה. שלא לדבר על דיזינגוף סנטר, שם שוכבים

עשרות עשרות ומקבצים נדבות. בושה. בושה לי כילידת הארץ, אני לא רוצה

להגיד לכם כחברי כנסת.
היו"ר נעמי בלומנטל
הייתי רוצה לשמוע ממשרד העבודה והרווחה מה

הנתונים שלכם, מה אתם עושים.
יהודית בראון
לפני שאני מוסרת את הנתונים, אני רוצה להעיר

שכאשר שומעים את הדברים של ציונה עלולים

למצוא סטיגמה אחרת מאשר סטיגמה אישית, והיא שכל העולים הם דרי רחוב וכל

דרי העולם הם אלכהוליסטים.
קריאה
לא.
יהודית בראון
אני שמחה שכולם הבינו שזה לא כך. חשוב לי

שהנתונים שציונה נתנה הם נתונים על כלל דרי

הרחוב בתל-אביב והאפיונים הם אפיונים של כלל דרי הרחוב.

בארץ היום, נכון לשנת 1997, יש לנו דיווחים אישיים עם תעודות זהות

ושמות על אלף איש שטופלו בשירותי הרווחה השונים. יש לנו בארץ שבעה

מרכזים לדרי רחוב ומרכזים אלה כוללים כוח אדם מקצועי מיומן שמטפל בהם

ברמות שונות. יחד עם הדיווחים האלה שמטופלים במרכזים, יש מספר מקומות

בארץ, כמו ראשון לציון למשל, שאין שם מרכז, אבל המחלקה לשירותים

חברתיים מטפלת בנושא של דרי רחוב, כאשר הוא עולה. אחד הדברים שאני

משערת זה שיש לנו לפחות 25 אחוז מעל המספר שאני נתתי של אנשים שהם

מטופלים ואינם מגיעים לידיעתנו, וכבר עכשיו אני רואה דיווח על 22

בראשון לציון, כאשר הם מקבלים מימון ממשלתי על שלושה. זה מה שהיה בשנת

1997. זה אומר שעיריית ראשון לציון מטפלת באנשים האלה בלי כל השירותים

המיוחדים לדרי רחוב, במסגרת השירותים הקיימים בתוך המערכת, ואני עיינתי

רק עכשיו בחומר, ואנשים מופנים לשירותים קיימים כמו משרד השיכון,

מלווים על-ידי עובדות סוציאליות. זאת אומרת, הם מטופלים כמו כל הפונים

לשירותי הרווחה. כך שהנתונים שבידי הם כנראה הרבה יותר מצומצמים מגודל .

התופעה. ושוב, זאת השערה, יכולים להתווכח אתי אם זה שניים או חמישה

אחוזים יותר או פחות.

לדעתי יש עוד כ-25 אחוז מהאנשים שאנחנו מגיעים אליהם, מאתרים אותם, אבל

הם מסרבים לקבל עזרה. בנושא של אלה שמסרבים לקבל עזרה, אני מאוד מתחברת

למה שציונה אמרה, שלפעמים הם מסרבים לקבל עזרה לא בגלל שהם החליטו כך,

בגלל שזה רצונם, ועל זה נפלה הצעת החוק, אלא בגלל שאנחנו פשוט לא

מצליחים להגיע לאיש עצמו כי הוא אפוף באלכהול, הוא אפוף בכאב, הוא אפוף



באיזו הרגשת חדלון אחרי שבעה-שמונה-תשעה חודשים ברחוב. אנחנו פשוט לא

מצליחים לגעת ברזם.

אחד הדברים שאנחנו עשינו כדי להגיע אל האנשים זה פשוט נתנו הוראה גורפת

לכל המחלקות לשירותים חברתיים שאם מאתרים דר רחוב, ויש כמה דרכים לאתר

אותם, והוא מסרב לקבל עזרה, פשוט - אני אומרת את המילה הכי עממית שיש -

לנדנד לו, לבוא פעם נוטפת, לבוא עוד לילה, לבוא בפעם אחרת, להציע לו

אוכל, להציע לו מלון, לא להרפות עד שהוא יאות לקבל את העזרה, כי לפעמים

אחרי שהוא באמת מתייבש בלשון הפשוטה, שקצת אדי האלכהול עוברים ממנו,

הוא באמת יכול לקבל החלטה אם הוא רוצה לקבל עזרה או לא רוצה לקבל

עזרה.
היו"ר נעמי בלומנטל
הנתונים שאת מטרת נראים לי רחוקים מאוד

מהמציאות, גם מבחינת אותם אלף איש וגם

מבחינת 25 אחוז שלא רוצים לקבל טיפול. מה שמטתמן לנו כאן בישיבה קודם

כל שמדובר במטפרים הרבה הרבה יותר גדולים, וגם שהאחוזים שמטרבים לקבל

טיפול או שנמצאים באיזה עולם משלהם הוא גדול הרבה יותר, ואנחנו נצטרך

להתייחט גם לזה.
אלינה בנימינוב
באשדוד היום נמצאים 47 אלף עולים. התופעה של

דרי רחוב התחילה לפני שלוש שנים כאשר העיר

התחילה להתפתח, והיום יש לנו 22 דרי רחוב שמהם 19 עולים חדשים ומהם 14

אלכהוליטטים.
נעמי חזן
הרוב המכריע גברים?
אלינה בנימינוב
כולם גברים.
יהודית בראון
אבל יש עליה בשיעור הנשים.

היו"ר נעמי בלומנטל; שלומית כנען אומרת שמדובר על כ-14 נשים בתוך

המכלול עליו אנחנו מדברים.
אלינה בנימינוב
בינתיים אצלנו יש רק גברים. עד לפני שנה

וחצי כל דרי הרחוב היו מטופלים בלשכות

האיזוריות, אבל לפני שנה וחצי קיבלנו תקן של עובדת סוציאלית והנושא הזה

הופך להיות יותר מרוכז.

היום אנחנו עומדים לפתוח בית לדרי הרחוב באשדוד.

היו"ר נעמי בלומנטל; אפשר יהיה גם לגור בו?

אלינה בנימינוב; הוא ייועד לשתי מטרות: חלק ממנו יהיה מעין

מקלט, שלטר, שאנחנו יכולים להכניס לשם אנשים

רק ללינה, וחלק מהבית יהיה מרכז לאיבחון וטיפול, שם נוכל לאבחן וגם לתת

כיוון לבן-אדם בהתחשבות בבעיה העיקרית שיש לו. בינתיים הבית בשלב

הצטיידות ובזמן הקרוב הוא ייפתח.

היו"ר נעמי בלומנטל; מתי הוא יתחיל לפעול?
אלינה בנימינוב
אני מקווה שבעוד כשבועיים.
צפורה לפלר
אני רוצה לומר כמה מלים כלליות ואז בתיה

שאחראית על הנושא תדבר יותר בפרוט על מה

אנחנו עושים בירושלים.

אני חושבת שאחד הדברים המרכזיים - ויש לי הרגשה שאנחנו עושים כאן קצת

בלבול - באבחנה בין דרי רחובות וחסרי דיור. אלה הן אוכלוסיות שונות. יש

אנשים שהבעיה המרכזית שלהם היא שאין להם קורת גג, אין להם בית, אבל אם

מחר משדד השיכון יקצה מאות דירות, פתרנו את הבעיה שלהם, הם יסתדרו

בחיים. יש קבוצה של אנשים שגם אם מחר ניתן להם מפתח לדירת הפאר,

מחרתיים יום ייפלטו ברחוב, הם לא יהיו מסוגלים לחיות בדירה הזאת. אני

חושבת שההבחנה הזאת היא מאוד מאוד חשובה כי סוג ההתערבות וסוג הטיפול

הם שונים לחלוטין.

נעמי חזן; איך היית עושה את הפרופורציה בירושלים בין

שתי הקבוצות? ההבחנה היא מאוד מאוד חשובה.
צפורה לפלר
בירושלים יש קבוצה של חסרי דיור ואנחנו

רואים אותם פה במאהל ומסתובבים ברחובות.

אנחנו מתכוונים להיכנס לאיזו שהיא פעולת מניעה היום בירושלים והיא

איתור של אוכלוסיות כאשר הצפי שהם יגיעו לדור ברחוב אולי בעוד איקס

חודשים הוא גדול. אנחנו מנסים לעשות איזה שהן פעולות מניעה. האוכלוסייה

שאנחנו מדברים עליה והשירותים שאנחנו נותנים הם לדרי רחוב פרופר, ועל

זה אני אבקש מבתיה שתרחיב את הדיבור.

בתיה קאופמן; בירושלים, חסרי דיור כהגדרתם במשרד השיכון,

יש בערך בשנה 3,000 איש פעילים שיש להם

מצוקת דיור זו או אחרת. מתוכם 150-130 איש בשנה מגיעים ליחידה לדרי

רחוב על כל מגוון השירותים, ואנחנו בעצם עושים רצף של שירותים החל

מהרחוב, החל מהפעילות ברחוב, האיתור, הנדנוד האינטנסיבי, דרך טיפול

פרטני, דרך מקלט לדרי רחוב, שירות בסיסי לאדם שברגע שקיבלנו אותו הוא

יכול להיות אלכהוליסט, יכול נרקומן, יכול להיות חולה נפש, ועד לשירותי

שיקום מתקדמים.

מתוך ה-130 שעוברים אצלנו בשנה, 30 אחוז הם עולים חדשים.
אופיר פינס-פז
את כוללת את הצעירים?
בתיה קאופמן
לא. אני באה מאגף הרווחה שמטפל בבוגרים.
צפורה לפלר
אני לא חושבת שאפשר להגדיר בחור בן 18 כדר

רחוב.

אופיר פינס-פז; למה? אם הוא לא גר שנה בבית והוא גר ברחוב?
צפורה לפלר
הוא לא דר רחוב. לדר רחוב יש את התכונות ואת

התרבות. יש לו בעיות אולי בבית, אבל הוא לא

דר רחוב.



אופיר פינס-פז; הוא רק מטייל.
בתיה קאופמן
זה שהוא לא דר רחוב, זה לא אומר שהוא לא

במצוקה.
צפורת לפלר
דרות רחוב זאת אישיות, זו תת-תרבות. הוא לא

דר רחוב. יש לו בעיות וצריך לטפל בו, אבל לא

כדר רחוב.

היו"ר נעמי בלומנטל; אנחנו מדברים על בערך 150 בוגרים בשנה, ומהם

כ-30 אחוז עולים חדשים. מאין העולים?
בתיה קאופמן
רוב העולים הם מברית-המועצות, למרות שגם

אצלנו יש פה ושם עולים מאתיופיה ויש קבוצה

של עולים מארצות-הברית. בשונה מציונה, אנחנו מוצאים שאנשים שמגיעים

אלינו יש להם רקע של בעיות עוד מארץ המוצא, שזה בעיקר ברית-המועצות.

מגיעים אלינו הרבה מאוד אנשים עם רקע פסיכיאטרי ואפילו אנשים שטופלו

במסגרות פסיכיאטריות בברית-המועצות.
אופיר פינס-פז
בעיות שהיה אפשר לאתר באופן ברור, או בעיות

שאי-אפשר לאתר כשאתה עובר את תהליכי העליה

לישראל?
בתיה קאופמן
אני לא יודעת אם צריך לסנן, אבל אני אומרת

מי האנשים שהגיעו אלינו. תיכף אני אדבר על

השלב של הקליטה הישירה. מגיעים אלינו אנשים שהיו במצוקה ואנחנו לא

חושבים שההגירה גרמה לדרות הרחוב אלא זירזה אותה, כי אנשים נקלעו לאיזה

שהוא משבר שאין להם כוחות מספיקים.

היו"ר נעמי בלומנטל; זאת תמונה קצת שונה. ציונה העלתה אחוז הרבה

יותר גבוה מביניהם, כ-70 אחוז שהם עולים

חדשים וכתוצאה ממשבר הם הפכו לדרי רחוב. אנחנו שומעים כאן על מהנדסים,

ציירים, אנשים שהיו להם חיים מסודרים. ציונה אמרה שאם מישהו לא בא

לעבודה במשך יום-יומיים בגלל ששתה בסוף שבוע, אז לא פיטרו אותו מהעבודה

ופה הוא מוצא את עצמו במצב שונה כאשר מפטרים אותו.
מרינה סולודקין
זה לא מדוייק וזה גם תלוי איזה סוג של

עבודה. אלה הם סיפורים.
היו"ר נעמי בלומנטל
בכל-זאת ציונה נתנה איזה שהוא מאפיין שבתיה

לא נותנת אותו.. בתיה אומרת שרובם באו כבר עם

בעיות.
מרינה סולודקין
לזה אני מסכימה.
אופיר פינס-פז
אני בטוח שגם בתיה צודקת וגם ציונה צודקת.
סופה לנדבר
יש אנשים שמגיעים והם כבר חולים, אבל יש

אנשים שמגיעים והם מידרדרים ואז נופלים

ויוצאים לרחוב.
מרינה סולידקין
אנחנו צריכים מזה להסיק מסקנה ולפנות

לסוכנות, ללשכת הקשר, לגורמים שנותנים היתר

עליה, כי גם הם צריכים להסתכל על המצב הזה,

יורי שטרן; הייתי רוצה לשאול את הנציגים. לפי מה שאנחנו

שומעים, התופעה הזו הולכת וגדלה. השאלה היא

מה הסיבות לגידול, האם זה רק עליה או שיש משהו במערכת. האם נפלטים היום

לרחוב אנשים שבשנים הראשונות של קליטתם הסתדרו איכשהו עם הכסף שקיבלו

ועם העבודה שהיתה להם, ואילו היום הם מגיעים לאפיסת כוחות מבחינה

חברתית וכלכלית. איך קרה שהדבר הזה נפל עלינו? מדינת ישראל התפארה בכך

שלא היו לה הומלסים עד תחילת שנות ה-90 ופתאום זה ישנו. זה השתנה רק

באוכלוסייה או שיש גם כשל מערכות שלא היה קודם? דבר אחד הזכרתם וזה

העדר דיור ציבורי או דיור מוגן. יכול להיות שיש עוד דברים. חשוב לנו

להביו איפה המערכות יכולות להתערב או החברה כולה מבחינת מניעת

ההידרדרות, ואיפה כל הפעולה היא רק מבחינת איסוף האנשים האלה והכנסתם

למסגרת המתאימה יותר, אם זה חולים אלה או אחרים או אלכהוליסטים. זאת

אומרת, זה כבר סוג אחר של טיפול.

בנוגע לסימון בעת העליה. אמנם זה הגיוני וזה לפי החוק, אבל זה דבר

מאוד מאוד בעייתי, מאוד קשה ואני חושב שאנחנו כחברה עוד לא יודעים

איזה מחיר אנחנו משלמים. ההשלכות של מניעת העליה יכולות להיות .

גדולות.

בתיה קאופמן; אני חושבת באמת שהגורמים לדרות רחוב הם

משותפים לא רק לעולים אלא לכל האוכלוסייה.

אם דיברתי על הפרעות אישיות, על מחלות נפש, על אלכהוליזם, זה כמובן

הסיבות שמביאות לדרות רחוב גם את הישראלים הוותיקים.
יורי שטרן
מה היה עד לאחרונה? למה התופעה הזאת לא היתה

קיימת?

בתיו? קאופמן; התופעה לא היתה מפורסמת, אבל היתה מטופלת

לאורך השנים.

אני רוצה להגיד שיש בעיה נוספת שלא ציינו אותה והיא המגבלות הפיזיות

וזה דבר כמעט אופייני של חלק גדול מהאוכלוסייה שלנו, כאשר יש פגיעות

פיזיות קשות, של פגיעות ראש לפעמים, אנשים שמגיעים עם מוגבלות פיזית

שלא מאפשרת להם להשתלב בשום מסגרת, הם מפסידים את האולפן, מפסידים את

שלב הקליטה הראשוני, הם לא מסתדרים עם סל הקליטה והם נפלטים לרחוב.
יורי שטרן
תופסים אותם בנקודה זאת? מישהו עוקב אחרי

האנשים האלה!.
בתיה קאופמן
לא. יש שני כיוונים שבהם אפשר לתפוס את

האנשים. יש את השלב של הקליטה. אדם מגיע

לשדה התעופה והוא מקבל סל קליטה. יש אדם שעם סל הקליטה יכול ללכת לשכור

דירה, ויש אדם שעם אותו סל קליטה הולך למכולת פעמיים וגומר את הכסף

והוא נשאר בחוץ, ואז אני מוצאת אותו כשהוא בלילה בחוץ, כשהוא כבר

במצוקה והוא בסוף השתיה והוא בסוף בזבוז הכסף, כאשר הוא נכנס לתוך

הספירלה של דרות הרחוב שהיא ספירלה קשה של הידרדרות שגם אם הוא היה



מהנדס והיו לו כוחות מראש, היכולת שלו לצאת דורשת כוח שגם לנו אין

אותו.

דרך שנייה, וזו דרך שאנחנו בעצם מטפלים באנשים שלא מנענו את הכניסה

שלחם, אנחנו כן נכנסים בתור עירייה כרגע לפעולות של מניעה של דרות רחוב

בקרב קבוצות סיכון, שחלק ממנה היא העולים, חלק נוסף הם האלכהוליסטים,

חלק נוסף זה מתגרשים. בתוך האנשים כאן ראיתם שבאמת התופעות האלה

מאופיינות.

עוד נקודה אחת שאני רוצה לומר בנושא המלונות בירושלים מלונות שמופעלים

בידי משרד הקליטה. המלונות האלה פועלים כיום. המאפיינים של האנשים

שגרים בהם דומים למאפיינים של האנשים שנמצאים אצלנו ביחידה לדרי רחוב.

האנשים האלה יצאו לרחוב כאשר המלונות ייסגרו, ועומדים לסגור אותם.

אופיה פינס-פז? על איזה מלון את מדברת?

בתיה קאופמן; על מלון "רם", על מלון "דיפלומט".
צפורה לפלר
מלון "רם" עומד להיסגר ממש עכשיו.
יהודית אוסטפלך
אני רוצה לחלק את דברי לשלושה נושאים.

ראשית, לברך את ועדת הקליטה של הכנסת

בראשותה של חברת הכנסת בלומנטל שיזמה את הנושא הזה לדיון ציבורי,

להוציא את העניינים ולדון עליהם. הנגע הנורא הזה פגע מסתבר בכל ישוב,

וגם באילת.

אני חושבת שכאשר ועדת העליה והקליטה דנה בנושא של דרי רחוב, היא נותנת

כביכול סטיגמה שהנושא נוגע אך ורק לעולים חדשים ואני לא רוצה לומר

מאיזה ארצות, כאשר זה בהחלט לא כך, אם כי ברור שהגלים של העליה מארצות

במצוקה וגלים גדולים מאוד מוסיפים לנושא. לכן אני הייתי מאוד מברכת עם

משרד העבודה והרווחה יחד עם משרד העליה והקליטה היו חוברים יחד לתקוף

את הבעיה הזאת.

אני אחבר את הפרק הראשון שלי לפרק השלישי ואחר-כך אדבר על אילת ואגיד

את הדברים כישראלית, שכזאת שבורכתי להיות ישראלית ורואה מה שנעשה

בעולם. אנחנו מדינה קטנה, אמנם חוזי המדינה שלנו ומקימי המדינה אמרו

שעד שלא יהיה לנו זה וזה וזה, לא נהיה עם. אז אנחנו עם. יש לנו תודה

לאל את הכל אבל אני מאלה שהייתי מאוד מאוד רוצה שועדת הכנסת תפעל וכן

גם האנשים כאן שנראים שמאוד מאוד איכפת להם, כי כמו שאמר חבר הכנסת

יורי שטרן שצריך לזעזע את העם. את העם הזה כבר שום דבר לא מזעזע, אבל

צריך לעשות. מי שאמון על כך צריך לעשות.. החזון שלי הוא שבמדינת ישראל

שלנו ובערים שהן לא כל כך גדולות לא נראה אנשים זרוקים ברחובות כמו

חיות נגועות ונעבור לידם ולא נגיד ברוך השם שזה לא פגע בי אלא לא

נתייחס בכלל למה שקורה, ונתרגל לעובדה שבימים קרים האנשים האלה גם

מתים ומתפגרים במלים פשוטות וזה כבר לא מזעזע אף אחד מאיתנו, גם לא

אותי.

באילת יש לנו כרגע בטיפול ומצאנו פתרונות מאולצים שאין לנו ברירה אחרת.

אילת היא עיר קטנה מאוד, חלק גדול מהתושבים הם ותיקים מאוד, חלקם

צעירים מאוד, ואנחנו מתפרנסים מתיירות. זאת עיר שבהחלט לא יפה לה -



ואני לא מאלה שמייצגת את הלא יפה - לראות אנשים דרים וזרוקים ברחובות,

כי הם בדרך כלל לא במצב כל כך טוב באופן אישי ונעים וסימפטי כלפי

חוץ.

אני רוצה לגעת בנקודה היותר אנושית. האנשים, חלקם אילתים, חלקם מגיעים

ממקומות אחרים ואולי גם הם באים כתיירים לאילת. אילת עיר נופש, ברוכת

שמש, אור ומרחבים פתוחים. עיריית אילת בראשותו של גבי קדוש החליטה,

כאשר הוא נכנס לתפקיד לפני ארבע שנים, שלמרות שהמספר אז היה אז קטן,

והוא גדל פי ארבע בערך, לפעול בעניין. היום מטופלים עשרים, מטופלים

מצויין, ולהערכתי האישית יש כארבעים דרי רחוב.
יהודית בראון
באילת יש 32 דרי רחוב.
יהודית אוסטפלד
לי יש מספרים של דצמבר ואצלך המספרים יותר

גדולים, אז כנראה שאיתרו את היתר.

כבר לפני ארבע שנים ראש העיר שכר מתקציב העירייה אכסניה בשם "בית אשל"

והשתדלו לאסוף את האנשים האלה. הם מגיעים בעצמם למחלקת הרווחה או

מאותרים ברחוב, גם אני איתרתי אחד והוא טוען שהצלתי את חייו ואני מקווה

שהוא יתמיד בדרך זאת, הוא כבר מתמיד שנתיים ואני חשבתי שאני רואה איש

מת, וקראתי לחברים ואספנו אותו ל"בית אשל" והוא טופל על-ידי משרדי

הרווחה שהתחילו ללמוד את הנושא. לפני כחודש ומשהו חנכנו את "בית

התקוה". זאת אומרת, עיריית אילת שכרה אכסניה הרבה יותר מכובדת ואנשים

נאספו שם וכיום ישלנו 20 אנשים שגרים בתנאי בית-מלון שלושה כוכבים כי

אנחנו חושבים שככל שניתן להם תנאי דיור נורמטיביים ויפים, זה יותר

יעודד אותם והם ידעו שהם חשובים לקהילה.
היו"ר נעמי בלומנטל
כשהם נמצאים באותה אכסניה, למעשה היום לא

גרים ברחוב?

יהודית איסטפלד; נאמר לי עכשיו ש-32 אותרו. אני יודעת שגרים

במקום 20, ולדעתי- יש עוד כ-10 עד 15. שם

מתחיל הטיפול הפרטני בכל אחד, כדי לאבחן את הסיבות מדוע ולמה והטיפולים

שהוא צריך.
מאיר ניצן
אנחנו דנים פה בנושא מאוד כבד וקשה. אני

רוצה לומר לכם שבראשון לציון אנחנו בהחלט

מבחינים בין מחוסרי דיור ודרי רחוב, ולמרות שזאת עיר ותיקה יש בה דר

רחוב ותיק מאוד שלא חיכה לגל העליה. משה גודין, מי שמכיר את הדמות

הזאת. זה סיפור אישי שהוא גם שותה ויש לו הרבה כסף, אין לו בעיה של

כסף, זכה פעמיים בפרסים גדולים בפיס והוא לא רוצה לגור בבית. יש לו

בעיה. יש לו בעיה מנטלית, הוא לא מסוגל. אנחנו חוזרים ומטפלים בו, אבל

הוא לא רוצה לגור בבית.

נושא של דרי רחוב הוא לא חדש לגמרי. ההיקף היה שונה, אבל הבעיה קיימת

והיא למעשה מתחלקת בין כמה רבדים. אני אנסה להתייחס בעיקר למאפיין של

דרי הרחוב ובאיזה שלב, אם תופסים נכון ואם יהיו חוקים שיתאימו לזה,

אפשר למנוע ולצמצם את התופעה באופן משמעותי.

בשנת 1997 טופלו בראשון לציון 22 דרי רחוב, מהם חמישה מתגוררים בשכר

דירה וחיים חיים נורמלים בסיוע של משרד השיכון ומשרד העבודה והרווחה.



שניים עדיין בתהליך. ברגע שיש נכונות של האיש ויכולת של האיש, לא

ממתינים לגלגלי הבירוקרטיה אלא מנסים לקצר את התהליך על-מנת להכניס את

האדם למעגל החיים. חמישה מהם מסודרים במוסדות או גמילה או בריאות הנפש.

שניים לצערי הרב נפטרו. האחרון שנפטר נפטר לאחר שברח מבית-חולים שם הוא

אושפז ועזב את בית-החולים ללא שקיבל רשות, לא יצר איתנו קשר ונמצא מת

בבגדי בית-החולים לצערי הרב. הוא היה בטיפול רפואי. שלושה עדיין ברחוב

ואנחנו מנהלים איתם שיחות. אחד בכלא וששה ניתקו קשר לחלוטין. יש לי פה

דוח ללא שמות של דרי הרחוב הללו.

מרביתם מגיעים לרחוב בעקבות גירושין או סכסוך בבית. מרביתם הם גרושים

או מסוכסכים עם הוריהם והם קיבלו בזמנו את זכויותיהם כעולים או כזוגות

צעירים ולא חשוב אם זה ישראלים ותיקים או ישראלים חדשים. הם קיבלו את

הסיוע ואינם רשאים לקבל שוב ואין להם פתרון, וזו נקודת המשבר הראשונה

שאותה צריך לתפוס נכון. המשבר והדכאון הזה של זריקה מהבית מביא אותו

לאלכהוליזם. אני לא יכול להצביע על תופעה של סמים קשים בראשון לציון או

סמים, אבל אני כן יכול להצביע על תופעת אלכהוליזם. רובם אלכהוליסטים.

הטיפול בהם חייב להיעשות בשתי צורות. קודם כל חייבים למצוא פתרון דיור

לאנשים כאלה מהשלב הראשון שלא ייזרקו לרחוב, כדי שיהיה להם את שלב

המעבר מהבית החם שממנו נזרקו או פרשו מסיבות שלהם, ועד שהם מסתדרים.

בדרך כלל האדם בשלב הזה עוד יש לו עבודה או שהוא מחוסר עבודה וכתוצאה

מכך הסכסוך בבית, כאשר האישה עובדת והוא לא עובד. זה נכון שהרוב הם

גברים. היה מקרה אחד או שניים של נשים.
היו"ר נעמי בלומנטל
כמה עולים דרי רחוב יש לכם?

מאיר ניצן; אצלנו 21 מתוך ה-22 היו עולים חדשים. כשאני

אומר עולים חדשים זה גם אנשים משנת 1991

ומשנת 1992. אני מסביר לכם ותראו את הדוח, אני מוכן להעביר לכם את הדוח

האישי של כל אחד ומה הטיפול שעשינו בכל אחד ואחד מהם.

הבעיה הקשה הזאת למעשה מתבטאת בעיקר כאשר המשפחה מתרסקת ומי שסובל הכי

הרבה מהקטע הזה הם הילדים ולזה אני אומר פתרון חדש ולא מוכר על-ידי אף

אחד שעשינו בראשון לציון, והוא עובד, וזאת עובדה שהוא עובד.

אני מספר על מקרה אמיתי. האבא בבית-סוהר, הוא עסק בכל מיני רמאויות. לא

עולה חדש, דווקא ותיק. לקחו להם את הדירה, הם מכרו את הדירה כי ניסו

לסלק את החובות וכדומה, נשארו ללא דיור, האם עם שלושה ילדים, איתרנו

אותם ברחוב עם שקיות. המעניין הוא שהאם עובדת כמטפלת בית. לילדים

הפתרון שנותנת המדינה במקרים האלה הוא פנימיות, אבל אני לא חושב שזה

פתרון נכון אם לא רוצים לשבור משפחה. הקמנו מסגרת שנקראת "קרן אור"

והילדים נמצאים אצלנו בהסכמת האם והאם באה לבקר אותם פעמיים ביום.
היו"ר נעמי בלומנטל
זה בראשון לציון??

מאיי ניצן; כן. זה משהו חדש. הילדים אצלנו והם הולכים

לאותו בית-ספר, אנחנו מסיעים אותם לאותו

בית-ספר, הם נשארים באותה חברה והם בקשר עם האמא לפחות יום יום, או

פעמיים ביום או פעם ביום לפחות, כאשר היא מגיעה ומבקרת. בסוף השבוע הם

גם מטיילים קצת ביחד בתוך העיר ומנסים לתת להם את הזמן.



רבותי, יש פה בעיה של אנשים שצריכים טיפול מוסדי ולזה צריך להיות פחות

דמוקרטי, וסליחה שאני אומר את זה, כי אלה אנשים חסרי ישע ולחסרי ישע

אתה חייב להושיט עזרה ולעזור להם גם אם הוא לא כל כך רוצה, כי הוא לא

מביו שהוא חסר ישע. זאת אכזריות להתנהג בדמוקרטיה כלפי האדם שלא מבין

מה אתה מדבר אליו ואתה רוצה לעזור לו. לכן פה צריך להיות סופר דמוקרט

ולתת סמכויות לרשויות הממשלתיות, העירוניות והמשטרה לעשות מה שצריך

לעשות, לא באמצעות בית-סוהר חס וחלילה, אני לא מתכוון לזה בשום פנים

ואופן כי אז נחטיא את המטרה. אני מתכוון להכניס למוסדות לטיפול לגמילה,

לסידור, לריפוי. יש פשוט בעיה רפואית.
אופיר פינס-פז
במקרה או שלא במקרה אנחנו דנים היום יום

לאחר שנרצח דר רחוב בנתניה, אחרי קטטה בין

שני עולים והדבר היה מצמרר שהם היכו אחד את השני, וכאשר הפרידו ביניהם

אחד נמצא מוטל ללא רוח חיים. אני אומר לכם שאם זה לא היה נתניה, אז גם

זה לא היה בעיתון, משום שכפי שאתם אמרתם כאן, גם ציונה וגם אחרים,

לצערנו דרי רחוב מתים כמעט כמעשה שיגרה. בגלל שנתניה היא עיר מוכית

עבריינות וכן הלאה, העניין הזה נקשר לזה, וכך זה עלה לכותרות העיתונים,

אבל העניין הוא הרבה הרבה יותר חריף.

אני חושב שמדובר בשתי תופעות שצריך להתמודד איתן בעת ובעונה אחת. יש

כאן משבר קליטה נורא שעובר על ציבור העולים החדשים. לפעמים באמת הם

סוחבים איזה שהן בעיות לא גדולות מהבית שהופכות להיות בעיות נוראיות

כאן, ודיברו כבר על גירושין ועל דכאון ועל המשבר בתחום העבודה. אדם בא,

מהנדס או צייר או בעל מקצוע חופשי, באמת מחבר העמים שבזה יש לנו עוד

הרבה מה ללמוד מבחינת המקצועות האלה והיחס והכבוד, ופתאום הוא מגיע

לכאן לשפל המדרגה מכל בחינה, לא רק בתעסוקה, לא רק מבחינת כן לגור או

לא לגור. האדם, כבודו נרמס ויש אנשים, לשמחתי מעטים, שלא מצליחים

להתמודד עם העניין הזה בכוחות עצמם ואנחנו חייבים להושיט להם עזרה

מהרגע הראשון.

יש קבוצה שנייה של אנשים שהם כבר בחבר העמים אנשים עם בעיות ואני אומר

כאן לסוכנות היהודית וללשכת הקשר שיש בעיות שחייבים לאתר אותם בזמן כבר

שם.

היו"ר נעמי בלומנטל; החוק מתיר, אבל עד היום לא השתמשנו בזה.

אופיר פינס-פז; חוק השבות מתיר למדינת ישראל לא לקבל יהודים

שחולים במחלות שיש בהן כדי גם לסכן את

סביבתם וגם לסכן את עצמם. אני אומר שרוב הדברים האלה לא נופלים

לקטיגוריה הזאת. אני חושב שמי שהיום עומד בתהליכי המיון והקליטה בחבר

העמים, בעניין הזה חייב להיות הרבה יותר ערני, הרבה יותר קפדן. גם אם

הוא מאפשר עליה, הוא צריך להודיע בארץ - ולא מודיעים - שיש כאן מקרה

שמגיע במטוס זה וזה, האיש אלכהוליסט, האיש מסומם, האיש עם בעיות אחרות,

אנחנו מבקשים בשדה התעופה לא לתת לו סתם צ'ק ולשלוח אותו לדרכו, אלא

לקחת אותו ולטפל בו, לקלוט אותו למסגרת טיפולית.

התופעה הזו של דרי רחוב מאיימת על הלכידות החברתית של מדינת ישראל.

נכון שהיא לא מסכנת את מדינת ישראל במובן הקיומי, אבל היא מאיימת על

הלכידות החברתית. אני חושב שאנחנו לא יכולים לאפשר לתופעה הזו להימשך.

אני חושב שמגיע ציון לשבח לחלק גדול מהרשויות שעוסקות בנושא, אני חושב



שהן עושות מלאכת קודש ונמצאת כאן שרון אלחריש שאני חושב שהיא עושה

עבודה מדהימה, ובניגוד לרובנו גם בהתנדבות.

אני רוצה לומר לאנשי הממשלה. הרשויות המקומיות לבד לא צריכות לשאת את

העול הזה על עצמן אלא צריך להמשיך ללוות אותן וצריך ליצור אינטגרציה

בטיפול - משרד העבודה, משרד השיכון, משרד הקליטה, הסוכנות, משרד הפנים

- ולהתמודד עם התופעה כדי לצמצם אותה.

היו"ר נעמי בלומנטל; במשך הישיבה עלו כמה וכמה בעיות. אחת הבעיות

שעלתה לגבי איתור אותם אנשים עם בעיות

נפשיות, עם בעיות פסיכולוגיות, בעיות אישיות שקיימות כבר בארצות המוצא

של האנשים, ואותן לאתר שם ולהביא לכאן כבר עם הידע המוקדם, כך שלא נמצא

אותם כעבור שבוע דרי רחוב.
יהודית בראון
אני רוצה להתייחס לנושא תפיסת דרי הרחוב.

הבעיה של דרות הרחוב היא לא בעיה של העולים

החדשים וצריך לשים את המוקד בטיפול בדרי רחוב ולא בטיפול בעולים חדשים.

ציינו כאן כמה וכמה אנשים. יש בעיה, כנראה משהו באישיות של אדם שמגיע

לדרות רחוב וזה לא קשור להיותו זה או אחר.

היו"ר נעמי בלומנטל; אני לא מסכימה עם זה. יש משברים קשים מאוד

שנובעים כתוצאה מהעליה, כתוצאה משינוי באורח

החיים, כתוצאה מהתפרקות הקן המשפחתי.
יהודית בראון
יש עוד חצי מהאנשים שהם לא עולים חדשים.
קריאה
לא, לא חצי. הרוב הם עולים חדשים.

יהודיות בראון; כל דרי הרחוב ממומנים ומתוקצבים על-ידי משרד

העבודה והרווחה, הרבה כספים מגוייסים דרך

האפוטרופוס הכללי כדי לסייע בבניה של כל המרכזים האלה באילת, באשדוד,

בירושלים, בתל-אביב ובכל המקומות האלה, שם יש תקציבי מדינה שנכנסים גם

בתשתיות וגם בפעולה היום-יומית.

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן שאי-אפשר לעבוד לבד. אנחנו כמשרד

העבודה והרווחה יכולים לעשות את הטיפול בדרי הרחוב, אבל אנחנו צריכים

את המימון. אין לנו מימון לעשות את זה, ולכן הטיפולים שאנחנו עושים הם

כל כך קצרים ואנחנו לא יכולים להמשיך ולעקוב אחרי האנשים, ואפילו

האנשים שמטופלים אצלנו הם אחרי כן מגיעים איכשהו בחזרה לרחוב כי הם לא

מסוגלים להחזיק את הנושא של הטיפול.

בשנתיים האחרונות משרד הקליטה השתתף בחצי מיליון שקל במימון של

הפעילויות, השנה יצאה השמועה - לכן היה לי כל כך חשוב שהמנכ"לית תשמע -

שזה לא יהיה הסכום הזה. משרד הבריאות פשוט לא קיים בנושא חזה, לא

בעבודה השוטפת שנעשית, לא באפשרות לקלוט את האנשים בגמילה מאלכהול,

ואין שום השתתפות מצידם.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו נפנה למשרד הבריאות בעניין הזה.
נעמי חזן
אני אקצר ואני אגיד דברים בשקט ואולי טיפה

בחריפות. לפני שאני אעשה את זה אני רוצה

להגיד שקשה לא להתרשם מהעבודה המקצועית והאנושית המעולה שעושים האנשים

שדיווחו לנו היום. לא שמענו את כולם, אבל יש פה צירוף גם של מקצוענות

וגם של רגישות אנושית ואני חושבת שחייבים לפעמים גם לומר ולשבח בקול

רם, ואני אומרת את זה מכל הלב.

איו לי ספק שיש פה בעיה חברתית כללית מאוד מוגדרת ולכן כיוון הטיפול של

דרי רחוב כקבוצה הוא כיוון טיפול נכון. הייתי אומרת שיש חפיפה של 80

אחוז במאפיינים של דרי רחוב ותיקים לבין רחוב שהם עולים חדשים ולכן

הגישה הזאת בעקרון היא גישה נכונה. השאלה היא מה לגבי אותם ה-20 אחוז

מאפיינים שהם שונים, האם טיפול מיוחד דיפרנציאלי היה מסייע בכל התהליך.

זו השאלה המרכזית ולדעתי כן, אבל בשלבים שונים. אגב, אני רוצה לומר

בצורה מאוד ברורה שאני דוחה כל נסיון לסגור את שערי מדינת ישראל על-ידי

סינונים מוקדמים. לצערי הרב ההיסטוריה של היהודים רוויה בנסיונות

סינון. אני השתמשתי במילה שאני רציתי להשתמש בה, ואני דוחה את זה מכל

מקום. אני חושבת שאסור לנו לעשות את זה. מה שמוכרחים לעשות זה לאתר,

לסמן מראש כאשר מגיעה קבוצה או משפחה מאוד מאוד בעייתית, ולעטוף אותה

בטיפול מרגע הגעתה לארץ במשותף עם אנשים ותיקים שהם סובלים מבעיות

דומות.

אני מוכרחה להודות שאני שעה וחצי במבוכה אדירה. אני במבוכה אדירה כי זה

נושא כאוב, נושא אנושי, ויושבת פה קבוצה שהובאה, יש לי רושם, כמיצג.

אני לא רוצה לתת יד לעניין הזה. אני חושבת שעוסקים בנושאים מקצועיים.

כבוד האדם הוא הדבר החשוב ביותר ואני מבקשת לא לחשפיל אנשים במצוקה

אמיתית על-ידי הבאתם לכנסת ישראל, אלא אם הם לא רק באים מרצונם אבל גם

מביעים את דעתם על הנושאים שאנחנו מדברים עליהם.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו הבאנו לא אחת.

נעמי חזן; אני כחברת כנסת לא מוכנה להביך אנשים.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנשים אלה הגיעו לכאן מרצונם, בשיתוף פעולה

מלא עם הרשויות המקומיות. אם את מדברת, אני

לא יכולה לתת להם אפשרות להתבטא. ברשותך, אני נתתי גם לחברי הכנסת, גם

לאחרים. אם תחסכי בדבריך, גם הם בוודאי יוכלו להתבטא, וזה היה בכוונתי

לעשות, אבל אני נותנת גם כבוד לחברי הכנסת.
נעמי חזן
הם הראשונים שהיו צריכים לדבר.

היו"ר נעמי בלומנטל; תסלחי לי, אני חושבת שאת גורמת עוול לכל

המטפלים בנושא שרוצים לפתור את הבעיה.
נעמי חזן
מי שאיכפת לו צלם אנוש, שיכבד את השני.

היו"ר נעמי בלומנטל; מי שאיכפת לו צלם אנוש, זה הרבה מאוד

מהאנשים שמטפלים ויום יום מאתרים אותם

ומאכילים אותם ומשקים אותם. אני חושבת שמותר גם להם להביע את עמדתם,

ואני חושבת שזו הערה שאיננה במקומה. האנשים האלה רצו לבוא לכאן כדי



שאנחנו כועדת העליה והקליטה של הכנסת נמצא פתרון לבעיה ואת המשאבים

המתאימים.

עלו כאן כמה וכמה אפשרויות לפתרונות. נמצאים כאן האנשים שמטפלים

והאנשים שהם דרי רחוב. הייתי רוצה לשמוע אותך, הצייר.
ולדימיר
אני שש שנים בארץ. הגעתי ממוסקבה.
היו"ר נעמי בלומנטל
במוסקבה היה לך דיור?
ולדימיר
כן.

היו"ר נעמי בלומנטל; היית מסודר.
ולדימיר
כן. היתה לי דירה ועבודה. אני צייר.
היו"ר נעמי בלומנטל
כשבאת לארץ, היתה לך דירה?
ולדימיר
שנה וחצי הייתי בקיבוץ. לאחר מכן ארבע שנים

בצפת. לאחר מכן עברתי לתל-אביב והתחלתי

לשתות. התחילו מריבות בבית. נפרדתי מאשתי וכך נשארתי ברחוב.

סופת לנדבר; מה יכול לעזור לו לחזור לחיים רגילים? הוא

אומר שמה שהוא צריך בעצם זה גג, מפני שבלי

תנאים נורמליים הוא לא יכול לחזור למקצוע ולהתקיים.

היו"ר נעמי בלומנטל; איפה אתה גר עכשיו, איפה אתה ישן בלילה?

ולדימיר; באכסניה.

היו"ר נעמי בלומנטל; איפה מצאו אותך?

ולדימיר; ברחוב. גרתי ברחוב ואני פניתי ביוזמתי

לעירייה. דרי רחוב אחרים שנעזרו בעירייה,

המליצו לי לפנות.

היו"ר נעמי בלומנטל; עכשיו אתה לא עובד.

ולדימיר; לא.

היו"ר נעמי בלומנטל; אני חושבת אולי שנפנה לאגודת הציירים,

ברשותך, אם אתה רוצה, ואנחנו ננסה למצוא דרך

שהם גם יעזרו לקלוט אותך ביניהם כדי שמלבד זה שיהיה לך מקום לישון, שגם

תוכל לצייר. אם זה מתאים לך, אנחנו נפנה לאגודת הציירים שיאפשרו לך

לצייר, יסדרו לך מקום לצייר.

סופה לנדבר; קודם כל כנראה הוא צריך דירה ואחר-כך את

האגודה.



קריאת; היתה לו תערוכה בתל-אביב לפני שהוא יצא

לריווב.

היו"ר נעמי בלומנטל; אנחנו נהיה אתך בקשר ונראה מה אנחנו יכולים

לעשות כדי לקשר בינך לבין אגודת הציירים.

סופה לנדנר; יכול להיות שאני אתן כמה פתרונות.
שלומית כנען
אני רוצה לומר שכידוע אנחנו יזמנו את הדיון.

כלומר, משרד הקליטה ביקש, ואני גם מאוד מודה

ליושבת-ראש שמאוד בדחיפות, בלחץ גדול של נושאים אחרים, שמה את הנושא

הזה על הדוכן. יזמנו את הדיון הזה מכיוון שנכון, האוכלוסייה של העולים

שהגיעה כוללת גם אוכלוסייה חזקה ואנחנו עושים כל מאמץ לתת גם

לאוכלוסייה החזקה, לאותם מהנדסים ומורים ומדענים, פתרונות, אבל אין לנו

שום כוונה להתעלם מהבעיה של האוכלוסיות החלשות. אנחנו ממשיכים באותו

הנוסח שטיפלנו. ההיפך, אנחנו מחפשים גם דרכים נכונות, וזה אני אומרת רק

להרגיע.

אני בכל-זאת רוצה לומר כמה מלים ואני רוצה לחלק את הבעיה לשתיים: קיימת

הבעיה של המנע, וחלק מהדוברים גם התייחסו אליה. אני חושבת שאותם עשרים

אחוז שהתייחסה אליהם היושבת-ראש, שהם באמת ההבדלים שיוצרים מצב שעל אף

זה שיש לנו רק כעשרה אחוז עולים במדינת ישראל, עדיין אנחנו נמצאים במצב

שחמישים אחוז מדרי הרחוב הם עולים. יש פה חוסר פרופורציה, וחוסר

הפרופורציה הזה נגרם בגלל העשרים אחוז האלה שהם מתייחסים בעיני לשני

אלמנטים, עליהם אני רוצה להתייחס.

יסוד אחד. התחלנו כולנו לפני שנים בתהליך של קליטה ישירה. קליטה ישירה

הוא פתרון יפה מאוד לאנשים חזקים. קליטה ישירה הוא פתרון רע וקשה

לאנשים החלשים. אני חושבת שבאמת האנשים שהם מעט יותר חלשים, שמשבר מעבר

קשה להם, לא מתמודדים בתהליך של קליטה ישירה. לזה בואו נצרף דברים שח"כ

אופיר פינס התחיל לרמוז עליהם קודם בתחום תעסוקה. אני רוצה להגיד

שהאנשים שנמצאים כאן היו אנשים שבחו"ל קיימו את עצמם בכבוד ומדינת

ישראל, על רקע משברי תעסוקה ועל רקע קשיי תעסוקה, מעמידה סיטואציה

שקיימת אבטלה והאנשים מתקשים למצוא את עצמם, בטח ובטח אנשים שגם קשה

להם עצם המעבר.

לזה בואו נוסיף את שאלת הדיור. קיימת בעיה. אנחנו חוזרים ואומרים אותה,

כולנו מודעים לה, כולנו באמת צריכים לחפש את הדרך. מ-1992 כידוע לכולכם

לא עודכנו משכנתאות, חלק גדול - ואני קראתי חלק מהדוחות של העובדות

הסוציאליות שמטפלות באמת במסירות אדירה באנשים שגרים ברחוב - הגיעו

על-רקע חוסר יכולתם לשלם שכר-דירה, חוסר יכולת של המשפחות להחזיק אותם

בגלל צפיפות דיור. מדינת ישראל חייבת בנושא הזה להעמיד את הפתרונות.

נכון שעדיין גם במציאות של קשיי שכר-דירה וקשיי דיור ובטח ובטח לא דיור

מוגן כמו ששתינו זוכרות מילדותנו, שלא נותנים היום, אז חלק מצליחים

לשרוד והם החזקים, אבל היותר חלשים, אין ספק שבסיטואציה כזאת נגררים

לאן שהם נגררים.

נקודה נוספת זה מערך התמיכה החברתית. אין ספק ששלב ההגירה, שלב המעבר

לארץ חדשה, יש אנשים שנזקקים שתהיה להם מסגרת תומכת, וכאן אני ממש רוצה



לפנות, אני ממרה כאן חלק מהאנשים שאירגונים אחריהם, ואני ממש פונה

אישית. האנשים האלה היו צריכים כאירגון, שהאירגונים יקחו את הנושא חזה

לטיפול.
סופה לנדבר
אבל אירגונים בלי כסף בלי אמצעים לא יכולים

לטפל בבעיות. אני חושבת שפה צריך לחיות סל

הטבות שמיועד דווקא לאנשים חלשים בקליטה הישירה.
שלומית כנען
כידוע לכולכם אני באמצע ועדת תמיכות ובאמצע

ועדת עזבונות ומאות אירגוני עולים עושים

עבודת קודש, עבודה אדירה, כדי באמת להחזיק את מערך הקליטה. אני באמת

פונה כאן גם לאירגונים וגם לאנשים שמכירים לסייע גם בזה. משרד הקליטה

מצידו יהיה שותף לעשייה כזאת, גם בתמיכה וגם בקניית שירותים ובכל דרך

לחזק את זה.

הבעיה היא בעיה של מספר משרדים. חבל שמשרד הבריאות לא הגדיל את התקנים

שלו לאותם אנשים ואני בהחלט מנצלת את ההזדמנות הזאת שמכאן ואילך, כמו

שנוהגת לעשות יושב-ראש הוועדה, יהיה מעקב לאן הוועדה קידמה את הנושא

בעבודה בין-משרדית.
סופת לנדנר
אני רוצה להגיד לראשי הערים ולעובדות

הסוציאליות שהם עושים עבודה חשובה ואנחנו לא

תמיד בעצם יכולים להיות שותפים לעניין, אבל בתחום מסויים ובחלק מסויים

אנחנו כן שותפים ואתם רואים שזה חשוב לנו, ובעצם אנחנו מלווים גם את

המקרים האלו וגם מקרים אחרים. מאיר ניצן הוא אחת הדוגמאות שבעצם ראש

העיר שקלט עליה וקלט עליה מסיבית, הוא גם קלט את הבעיות של אותם אנשים

שמגיעים לעיר זו או אחרת. יושבת כאן נציגת אשדוד, ואני גרה באשדוד,

ואני זוכרת שלפני כמה שנים - ואני חוזרת להיסטוריה, ואני כן מתכוונת

לחזור להיסטוריה, והפעם אני לא מבקרת את השר שלך - דווקא באשדוד אנחנו

קלטנו כמה משפחות שהגיעו למקום, ואז בעצם היה תהליך חדש של קליטה

ישירה. אני כיושבת-ראש ההתאחדות באשדוד מאוד התנגדתי לדבר. אמרתי

שקליטה ישירה טובה לחזקים וקליטה ישירה גרועה לחלשים וכאן צריך

להבדיל.

אנחנו דיברנו פה על סלקציה במובן מסויים ואני נגד הדבר הזה. יש אנשים

מקצועיים כמו עובדים סוציאלים שראינו אותם כאן, ובחלק מהעימות היום יש

שיתוף והם התאחדו תחת גג אחד, ואני חושבת שזה דבר חשוב בגלל שלא כולם

חזקים. אנחנו עשינו הפגנה באשדוד ואני ראיתי שראש העיר בעצם לא מסוגל,

לא בגלל שהוא לא רוצה אלא לא היו לו פתרונות, ואז הגענו לשר הקליטה

דאז, פרץ, והרב פרץ הגיע למשרד ואחרי כן נתנו לנו להיכנס למשרד. הוא

אמר שקליטה ישירה טובה. ביקשתי שיסביר למה הוא אמר שבדרך כלל כאשר

בן-אדם עומד מול הדרך, יש שם עוד איזו' שהיא פינה או כיוון לדרך נוספת.

הוא אמר שיש דרכים שמתחילות באבנים וקוצים ונגמרות בוורדים, ויש דרכים

שמתחילות בוורדים ופרחים ומסתיימות בקוצים. אמרתי לו שאני חושבת

שבקליטת העליה הדרך צריכה להיות כזאת עם קבלת פנים ומסתיימת עם אנשים

שבעצם הפכו להיות חברה אחת וזה מאוד מאוד חשוב.

לכן אני חושבת שבקליטה הישירה אנחנו צריכים לעשות שינוי ואני רואה שיש

לנו שותפה. מנכ"לית משרד הקליטה מבינה, בגלל הוועדה הקשה שלה, שלא כולם

מתאימים לקליטה.



אנחנו כאן דיברנו על אנשים שהידרדרו. נדמה לי ששמו פה סטיגמה שנדבקת

לקליטת העליה ולעולים מברית-המועצות אבל הפעם הזו זה לא מפחיד אותי.

אנחנו רואים שיש דרי רחוב ישראלים ותיקים ועולים חדשים, אנשים שבעצם לא

נקלטו בחברה ואנשים שצריכים תמיכה ושנלווה אותם בדרכם. כאן אני אומרת

שאנחנו צריכים למצוא איזה שהוא פתרון ועזרה לאותם ראשי ערים ועובדים

סוציאלים שאין להם משאבים. עם כל הרצון להקים מלון טוב, נתקלתי ולא פעם

אחת כאשר מגיעים אנשים לאירגון שלי, שזה התאחדות יוצאי ברית-המועצות,

ואני עומדת ורואה את העוני ואני לא יכולה לעזור להם. כאן צריך להיות טל

הטבות ושיהיה דווקא מיועד לעיריות, כדי שנוכל לעזור לראשי הערים

ולעובדים הסוציאלים ולעובדי משרד הקליטה, וזה לא צריך להיות סל קליטה

רק מקליטת העליה, אלא אני חושבת שכאן משרדים שונים צריכים לתת שיתוף

וגם שיתוף כספי.

לפני כשנה היתה כאן קבוצה של 11 רופאים מברית-המועצות שעברו התמחות

במלחמה בסמים ואלכהול. האנשים האלו, עד כמה שאני מלווה אותם, לא מצאו

פתרון. היום, כאשר אנחנו רואים שיש אחוזים די גבוהים, אנחנו צריכים

למצוא את אותם מומחים ולתת להם תעסוקה, ודווקא תעסוקה מבחינה אנושית.

צריך למצוא משאבים כספיים כדי למנוע ולעשות הכל במלחמה באלכהול

ובסמים.

אני רוצה לומר לחברת הכנסת נעמי חזן. כולנו עסוקים, אבל כולנו נשארנו

פה למרות שיש לנו עוד ועדות מסויימות, אבל לא עזבנו בגלל שרצינו לשמוע

את האנשים. יכול להיות שבגלל שהיום יש לנו רק שעתיים לא הספקנו, אבל

אפשר להמשיך את הנושא, לשמוע את האנשים ויכול להיות שנוכל לעזור להם

בגלל שהם הגיעו ברצון וכנראה הרצון היה מבוסס על זה שהם רוצים לקבל

איזו שהיא עזרה.
יורי שטרן
ברכות כבר נאמרו כאן ואני כמובן מצטרף

אליהן. על המאבקים מסביב לקליטה הישירה אפשר

לספר הרבה. היום יש דברים טכניים שצריך לעשות. אני נגד סלקציה בקליטה -

ואני לא אשתמש במילה סינון, כי אני רוצה להדגיש את הקונוטציה הזאת -

אבל אנשי מקצוע צריכים להיות מוצבים בקונסוליה ובנציגויות הסוכנות.

אחרת, כל אבחנה, גם מבחינת ההתרעה מראש לרשויות פה, היא לא תהיה

מקצועית והיא תהיה מוטעית ומטעה. לכן זו צריכה להיות המלצה ספציפית. זה

אמנם אומר תקציב, אבל אפשר באותה מצבת כוח אדם לעשות מעט שינויים.
שלומית כנען
בהמשך לדבריך. לפני שבוע סיכמנו עם משרד

הבריאות שתהיה לנו תוספת של שני תקנים לחודש

שהם יעמידו לרשות אנשים שהגיעו במצב לא טוב.
יורי שטרן
בסדר גמור, אבל האבחנה צריכה להיות שם, עם

משלוח תעודות" וכל ההתרעות.

הגענו כאן לנושא מאוד כואב ומאוד טרגי וזה העדר מסגרות לטיפול

בנרקומנים ובאחרים. אמנם נגענו בקצה של הבעיה ולא כל המשתמשים מסתובבים

ברחובות, אבל הבעיה היא גדולה מאוד. צריך לדון בכל העניין של גמילה וכל

העניין של מעונות ומסגרות אחרות, סגורות או לא סגורות.

דבר נוסף והוא הדבר הבסיסי. אנחנו פה עוד טרם התחילו הבעיות האמיתיות,

כי המצב בדיור הוא כל כך אבסורדי שנפלטים לנו אנשים נוספים לרחוב, כי

אנשים מגיעים לסף היכולת שלהם לשלם שכר-דירה. הדיור הציבורי, הדיור



המוגן, בלי זה מדינת ישראל, כמו כל מדינה אחרת, לא יכולה לתפקד. אנחנו

צריכים כאן להקים קול קורא, ולא במדבר אני מקווה, לצורך העניין הזה.

אני אתן עכשיו דוגמה אקוטית שאנחנו חייבים לדון בה בדחיפות: הסוכנות

מכרה את מרכז קליטה מבשרת ציון, הדיירים קיבלו צווי פינוי, הם צריכים

לפנות את המקום תוך חודש, יש שם משפחה אחת עם חולה סרטן בגיל 29, פחות

משנה בארץ, הוא כבר נזרק לרחוב. אנחנו כאן דנים בעניין של דרי הרחובות

ופה, באותה העת, הסוכנות מוציאה עוד כמה משפחות לרחוב.
היו"ר נעמי בלומנטל
אגב, בנושא של מבשרת ציון, אני חושבת

שהסוכנות נהגה כאן בצביעות וציניות שאי-אפשר

לדמיין. הם כתבו לוועדה שוב ושוב מכתבים על הפולשים שנכנסו ושיש עולים

מצרפת שצריכים לבוא ומעכבים את עלייתם. בסוף הסתבר שהם מכרו את זה. זה

פשוט לא יאומן.
יורי שטרן
הסוכנות מכרה ואת הכסף שהיא הרוויחה היא

חייבת להשקיע לפחות באותן המשפחות.
היו"ר נעמי בלומנטל
השקר שמאחורי הדברים, זה פשוט לא יאומן. גוף

כמו הסוכנות בא ומשקר במצח נחושה. אנחנו

נעלה את זה כאן לדיון בוועדה, כי זאת פשוט שערוריה.
יורי שטרן
הדבר האחרון הוא טכני אבל הוא חשוב. אני לא

רוצה להתייחס לטונים בהם נאמרה התפרצותה של

חברת הכנסת נעמי חזן, אבל אנחנו מביאים לישיבות מספר מסויים של עולים

שאינם דוברי עברית, אז צריך שיהיה להם תרגום כדי שיבינו מה אומרים

כאן.
היו"ר נעמי בלומנטל
יש כאן מתרגמים. חבר הכנסת שטרן, אני מצפה

ממך לא להיכנס לפופוליזם מהסוג הזה. היו כאן

אנשים, גם דרי רחוב בעבר מהתחנה המרכזית, הם מטופלים אחד אחד. אני

הבטחתי לתם את זה, אנחנו בקשר איתם. האנשים שהגיעו לכאן עם עובדים

סוציאלים תם רצו לבוא, הם בפירוש רצו לבוא.

יורי שטרן; דיברתי רק על התרגום.

היו"ר נעמי בלומנטל; יש תרגום, יש את העובדים הסוציאלים, הם רצו

לבוא לכאן, הם מוזמנים עכשיו לארוחת-צהרים,

הם מטופלים מכל הכיוונים. כך שאני מבקשת, יש לנו את סופר האנושיות. אני

לא חושבת שיש הרבה שחברי כנסת נותנים מעצמם כל כך הרבה ובסוף אומרים

שהם לא עשו.

מאשת; כרגע אנחנו מתגוררים במלון "שלוה", זה מלון

שמושכר על-ידי העירייה. שלושה חודשים

התגוררנו ברחוב. ששה חודשים, באמצעות מתווך, שכרנו דירה בחולון. נגמר

לנו הכסף ובעל הבית זרק אותנו החוצה. אנחנו בארץ שנה.

קריאת; הנושא הזה שלא כולם לומדים באולפן, זה כבר

צעד אחד ענקי לאי-קליטה בחברה הישראלית.



קריאת; לא כולם מסוגלים ללמוד באולפן.
יורי שטרן
יש סיבות מאוד רציניות לכך שחם לא מגיעים

לאולפן.

לב בידני; אנחנו קלטנו באשקלון במשך שלוש שנים 27 אלף

עולים. רק השנה קלטנו כ-1,800 עולים. אני

אישית היום עובד כמנהל מחלקה לקליטה בהתנדבות בעיריית אשקלון והייתי

שלוש שנים בשליחות בברית-המועצות. אני מכיר את המטריה. אחת הבעיות כאן

היא הכניסה של אותו עולה לארץ שמתחילה ברגל שמאל. קודם כל, התדמית.

אנחנו בעד העליה אבל לא בעד העולים. שנית, אותן הבעיות בתוך מערכת של

קליטה. כוונתי, סל הקליטה. הוא הולך למתווך, משקרים לו, מרמים אותו,

לוקחים לו כסף, החוזים זה לא חוזים. חוץ מזה, אצלנו באשקלון יש גם את

העניין של הזקנים, אנשים שבאים בגיל העמידה, מגיל 60 והם נתקלים בבעיות

קשות. סל הקליטה בוודאי אמור לספק להם את הצרכים המינימליים. אני חושב

שצריך להיות יותר נקודתיים בטיפול. אני חושב שנגב זה לא תל-אביב.

היו"ר נעמי בלומנטל; כמה דרי רחוב יש באשקלון?

לב ברדני; בשנת 1996 היו לנו ארבעה. יש לנו שם בית

ודרך רשות הרווחה מטפלים בהם והם בינתיים

גרים שם. אנחנו הקמנו גם פרוייקטים שמיועדים לחד-הוריות, יוצאי קווקז

והם מטופלים שם.
אלכס גולדפרב
היות והבעיה הזאת של דיירי רחוב היא בעיה

חדשה בארץ והדוגמה המצויינת של ראשון לציון

של טיפול, היא דוגמה שלא מתאימה לכל הרשויות. עירייה חזקה שמטפלת יפה

מתקציביה. יש אנשי מקצוע מעולים ויש אנשים עם רצון עז והתרשמנו פה

מהרצון הנכון והטוב של אנשים לפעול, אבל הבעיה היא במשרדי הממשלה. היות

וזו בעיה חדשה, לא היה דיון בממשלה של השרים הספציפיים שמטפלים בעניין

הזה כדי לפתור את הבעיה. אני הייתי מבקש ממך שתזמני את השרים

הרלוונטיים שיחליטו החלטות לגבי העניין הזה ושיקצו תקציבים. הבעיה

האמיתית היא תקציבית.

היו"ר נעמי בלומנטל; זה רעיון טוב.

שרון חריש; אני אולי היחידה שלא שייכת כאן למימסד ואני

מדברת בשם דיירי "גגון" ואני אהיה להם לפה

בשלוש קצרות מאוד, ואני אנצל את הבמה הזו שאנחנו נמצאים במקום

המתאים.

נקודה אחת, נקודה של דיור מוגן. היא מתייחסת לרובד הנמוך ביותר מבין

דרי הרחוב שלא יכולים לעלות אפילו מתחתית הבור שבה הם נמצאים, אם חשבנו

שיש תפקיד לבור הזה, כנראה שגם לזה אין. הפתרון הוא לא פתרון של כסף,

כי הם לא מסוגלים לדאוג לעצמם והכסף שניתן להם הולך לשתיה, ואנחנו

מוצאים אותם שוב ושוב באים לישון אצלנו. לכן הפתרון הוא באמת פתרון

שיינתן להם דיור מוגן, מעין בניין כזה שגם ינוהל על-ידי הרשויות ושם הם

יוכלו לגור ולא יינתן להם בכלל תקציב.



בעיה שנייה שרציתי להעלות, בעיה של אישפוז בכפיה. נכון שהצעת החוק

נפלה, ובצדק לדעתי. יש פתרון אחר שאפשר למצוא לבעיה הזו במסגרת חוק

האפוטרופסות, למנות לאנשים האלה אפוטרופוס, או אפוטרופוס לדין או

אפוטרופוס לענייני כספים, או אפוטרופוס לענייני רכוש, או אפוטרופוס

לענייני גוף, או אפוטרופוס אד-הוק, מתוך מסגרות של מתנדבים והשגחה של

האפוטרופוס הכללי. לדעתי זה יפתור את הבעיה של אישפוז בכפיה. כמובן

שנשארים אנשים שרוצים להיות דרי רחוב כי זה אופי חייהם ולהם אין

פתרון.

בעיה שלישית שרציתי להעלות, והעלה את זה עכשיו אלכס גולדפרב, זה הבעיה

שהטיפול לפי דעתי לא צריך להיות מוניציפאלי. אני בא מתל-אביב, תל-אביב

היא מטרופול וכל קבצני ארץ-ישראל איכשהו בסוף זורמים אליה. נכון

שלאנשים האלה אין תעודות תושב של תל-אביב ולכן הם עלולים ליפול בין

הכסאות מפני שעיריית תל-אביב לא יכולה לטפל בהם או לא רוצה לטפל בהם או

לא חייבת לטפל בהם, ולמעשה תל-אביב היא אבן שואבת לכל האנשים האלה. לא

פלא שבערים שקלטו הרבה מאוד עולים חדשים אנחנו שומעים רק על ארבעה דרי

רחוב ובתל-אביב אנחנו שומעים על דרי רחוב, מפני שכולם בסוף מתקבצים לשם

והופכים להיות קבצנים שם.

לכן הפתרון לא צריך לבוא מתקציב מוניציפאלי אלא צריך להיות לזה תקציב

ממשלתי ואחריות כל משרדי הממשלה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני רוצה להודות לכולכם, לכל אלה שהגיעו

לכאן, וגם לכל העובדים הסוציאלים ועובדי

הרווחה עשיתם מאמץ בלתי רגיל. גם לאלכס גולדפרב מהשלטון המקומי, מאיר

ניצן, כל אלה שאחראים על שירותי הרווחה, מתנדבים שאתם עושים עבודה בלתי

רגילה כרגיל ותמיד. באמת, כל הכבוד על הרבה הרבה עבודה ורצון טוב שאתם

עושים.

אנחנו לא אוהבים לצאת מישיבות הוועדה מבלי שיהיו לנו גם הצעות

אופרטיביות. אנחנו לא יכולים להבטיח, אנחנו. לא רשות מבצעת ואין לי

תקציבים כדי לומר שהיום אני מקצה תקציב כזה או אחר, אבל אין ספק שהלחץ

הציבורי שיוצא מכאן, לחץ של חברי כנסת, שדולות שקמות בעניין הזה,

בוודאי מקדמים את הנושא.

אני מוכרחה לומר שבתחילת הישיבה חשבתי שלא נצא מכאן עם פתרון וכי זה

פשוט בלתי פתיר, בכל-זאת עלו כאן כמה דברים. קודם כל, אני אבקש מהשר

שרנסקי, ואנחנו נפנה מהוועדה, בשלב הראשון להעלות את זה בוועדת שרים

לענייני קליטה, לבוא ולטפל בכל הנושא של דרי רחוב. אני לא מדברת על

מחוסרי הדיור שיש להם תקווה, שיש להם פתרון ואני מקווה שגם על זה אנחנו

עמלים 'כאן קשה, ועוד מעט יהיה עדכון משכנתאות ונוכל לקדם את הנושא. אני

מדברת על אותם אנשים שהם עם המרכיבים שיש לנו ביניהם הרבה מאוד

אלכהוליסטים, אנשים שמכורים לסמים, אנשים עם מופרעויות קשות מאוד,

שלגביהם אנחנו צריכים טיפול פרטני, אנחנו צריכים לגביהם דיור מוגן.

למעשה אין לנו היום פתרון עבורם. יש רק מקום אחד לגמילה מאלכהול, שהוא

מלא עד אפס מקום, שאין בו יותר מקומות. דבר אחד הוא דיור מוגן.

אני רוצה לפנות לאגודות למיניהן גם לקחת חלק. אגודת הציירים, אגודת

המהנדסים, העיריות השונות. פנו אלינו לכאן, תנו לנו את המקצועות. אם יש



מקצועות רלוונטיים, שגם הם ישאו על כפן והם יכולים לעשות את זה, לקחת

אל חיקם ולטפל.

משרד הבריאות שלא היה כאן היום, אנחנו נבדוק גם את הצרכים וגם מה עלה

כאן, נושא שחברת הכנסת לנדבר העלתה בנושא הרופאים שמתמחים בהתמכרויות.

יכול להיות שזה יהיה חלק מהפתרון של ועדת שרים לענייני קליטה שתשב.

חלק מהרופאים האלה מצאו תעסוקה בשירות בתי-הסוהר, אני גם בקשר אתם, אבל

לחלק מהם לא נמצאה תעסוקה.

האיבחון המוקדם של המשפחות ושל אנשים בעייתיים עוד בארצות מוצאם. זאת

אומרת, יש כאן שינוי של קונספט. הם באים לכאן לארץ. אמנם ארץ המוצא

שלהם יכולה להיות מולדביה, יכולה להיות טשקנט או מקום אחר, אבל מאבחנים

אותם כבר שם. הם מגיעים לכאן ומקבלים מיד טיפול פרטני, משום שמה שקורה

היום הם מקבלים את סל הקליטה, מקבלים פתרונות דיור, הכל חולף ותוך

שבועיים ימים אין להם אגורה אחת, אין להם ממה לחיות והם גרים ברחוב.

זאת אומרת, צריך לאבחן אותם עוד בזמן.

נושא של האישפוז בכפייה. שרון חריש העלתה את הרעיון שבמקום החוק שהיה,

אישפוז בכפיה, נוביל לכיוון של חקיקה שתהיה במסגרת חוק האפוטרופסות.

אנחנו נבחן את זה, אנחנו נגיש הצעת חוק בכיוון הזה. זה בהחלט רעיון

והוא נכון, משום שאנחנו מוצאים את עצמנו ממש בסד שאנחנו רוצים לשמור על

חרויות הפרט, אבל מצד שני יש התנגדות פנימית עמוקה. אני זוכרת שמאוד

התנגדתי לחוק הזה, אבל כשרואים את האנשים האלה, שרוצים למצוא להם

פתרון, בואו ננסה בכל-זאת למצוא להם פתרון גם במסגרת חקיקה.

אני מוכרחה לומר שהאחוז הגבוה מאוד, פשוט אחוז אדיר של עולים חדשים

בקרב דרי הרחוב מעורר פשוט שאט נפש, זה מעורר בנו חרדה וחלחלה ואנחנו

חייבים לסייע ולעזור בעניין הזה. אנחנו מביאים אותם לארץ, מדרדרים אותם

למצבים בלתי אפשריים של שיכרות, של סמים, של התמכרויות למיניהן. הם ממש

מגיעים למופרעות שנובעת מעצם עלייתם לארץ. זה לא החזון הציוני. אנחנו

נאבק בזה בכל מחיר ואני מקווה שבעזרת הישיבה הזאת, בעזרת משרדי הממשלה

והרשויות המקומיות, וכמובן אתם העובדים הסוציאלים והמתנדבים, כולכם,

נביא למצב שבקרוב לא יהיו יותר דרי רחוב במדינת ישראל.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00

קוד המקור של הנתונים