ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 23/12/1997

עתידם של היהודים בדרום-אפריקה ומצב העלייה משם - ישיבה עם 30 מנהיגים יהודים מדרום אפריקה לדיון על הצעדים לעידוד העליה משם - יהדות דרום אפריקה, הדור הצעיר לאן?

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 111

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום ג'. כ"ד בכסלו התשנ"ח. 23.12.1997. בשעה 12:00



נכחו;
חברי הוועדה
היו"ר נעמי בלומנטל

נעמי חזן

אדיסו מסאלח

סופה לנדבר

מרינה סולודקין

יורי שטרן
מוזמנים
שמשון שושני, מנכ"ל הסוכנות היהודית

יוחנן סימון, משנה למנכ"ל הסוכנות היהודית

מייק רוזנברג, הסוכנות היהודית

הרצל כץ, יו"ר הפדרציה של עולי דרום אפריקה

מרק קדם, סמנכ"ל הפדרציה של עולי דרום אפריקה

סידני שפירא, מנכ"ל הפדרציה של עולי דרום אפריקה

אהרן הורביץ

אילן הכמי

נביל-פול רוזנברג

יהושע שי, משרד האוצר

ישראל שוורץ, סמנכ"ל בכיר לאיכלוס, משרד הבינוי והשיכון

יגאל אסף, סגן מנהל אגף נכסים ודיור, משרד הבינוי

והשיכון

ראובן מרון, מחלקת תפוצות, משרד החוץ

חנוך צמיר, סמנכ"ל משרד לקליטת העליה

אורית מור-סלע, מנהלת המחלקה ללימודים אקדמאיים, המשרד

לקליטת העליה

נעמי שמואל, המשרד לקליטת העליה

אילנית ששון-מלכיאור, יו"ר התאחדות הסטודנטים היהודית

העולמית

אברון קרוויץ, יו"ר התאחדות עולמית של הסטודנטים

היהודיים בדרום-אפריקה

דפנה כהן, דוברת הווג'ס

שון בורוסקי, ווג'ס

דוד ברנבאום, ווג'ס

שלי גוטליב, ווג'ס

קליפורד גורדון, ווג'ס

שון גישן, ווג'ס

גרשין הורביץ, ווג'ס

ישאי יבין, ווג'ס

דנה יוסט, ווג'ס

מרים כופלמן, ווג'ס

מרטין כלמק, ווג'ס

תרין כמיונסקי, ווג'ס



חדלי לוויס, ווג'ס

כריג מרקוס, ווג'ס

מרים נימן, ווג'ס

אדם נתנסון, ווג'ס

יונתן סביץ, ווג'ס

אדם סיולאוס, ווג'ס

תרייו סיסל, ווג'ס

ריען סליגמן, ווג'ס

קנריס סמית, ווג'ס

ג'ודי סנדלר, ווג'ס

ארול ספניר-מרסון, ווג'ס

מיכאל קרוגר, ווג'ס

גוויו קרמר, ווג'ס

מרק רינהרת, ווג'ס

שמעון שפר, ווג'ס

אלי שרבני, ווג'ס

בריין תאיץ, ווג'ס

מנהלת הוועדה; וילמה מאור

נרשם על-ידי; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

עתידם של היהודים בדרום-אפריקה ומצב העליה משם

ישיבה עם 30 מנהיגים יהודים מדרום-אפריקה לדיון על הצעדים לעידוד העליה

משם, יהדות דרום-אפריקה, הדור הצעיר לאן?



עתידם של היהודים בדרום-אפריקה ומצב העליה משם

ישיבה עם 30 מנהיגים מדרום-אפריקה לדיון על הצעדים לעידוד העליה משם,

יהדות דרום-אפריקה, הדור הצעיר לאן?
היו"ר נעמי בלומנטל
אני פותחת את ישיבת ועדת העלית ותקליטה.

אני רוצה לקדם בברכה את האורחים שלנו

מדרום-אפריקה, גם את ראשי ההתאחדות בארץ וגם את האורחים, ביניהם ראשי

התאחדויות הסטודנטים היהודים בדרום-אפריקה, ולומר לכם בשנה הבאה

בירושלים. כשאני אומרת בשנה הבאה בירושלים, אני באמת מתכוונת לזה.

אנחנו מעלים לאחרונה שוב ושוב את השאלה של הציונות, מאה שנה לציונות,

חמישים שנים לקיומה של מדינת ישראל, ואתה שואל את עצמך לאן פנינו

מועדות, ויחד עם זאת, לאן פניה של הציונות. אני רוצה לומר לכם

שמבחינתנו, מבחינת הוותיקים, אני ילידת הארץ, הורי הגיעו לכאן בשנת

?1934, ואני זוכרת שכאשר אני הייתי צעירה, חשבתי באופן חד-משמעי שכל

היהודים צריכים לעלות למדינת ישראל. אין בכלל שאלה, איו פקפוק, אין

הרהור. חד-משמעית, מי שלא עולה, הוא לא ציוני. כך היה גם, אני מאמינה,

שזה המסר שיצא גם מתקופותו של בן-גוריון, אחר-כך גם מראש-הממשלה שמיר.

אני זוכרת שאפילו פעם אמרתי שאולי יהודי אתיופיה שנמצאים כאן היום,

אולי הם קצת מתגעגעים קצת לוואדיות ולהרים ששם, ושמיר אמר חד-משמעית

שלא, איו געגועים. מי שנמצא בארץ, זאת ארץ היעד, כאן אנחנו צריכים

להיות.

אני מוכרחה לומר שחל שינוי מסויים שאולי אנחנו יכולים לקרוא לו ציונות

אחרת, אולי אנחנו יכולים לקרוא לו פוסט ציונות אבל הייתי אומרת שבאופן

מדורג היום הדעה הזאת מעט השתנתה ויש אווירה כללית שאנחנו יותר מבינים,

אנחנו שנמצאים כאן בארץ מבינים יותר את היהודים שחיים בחו"ל, והמגמה

היא יותר לשמור על העם היהודי כעם מתוך יחסי אינטראקציה בין יהודי

הגלות, בין יהודי הגולה, בין יהודי התפוצות לבין היהדות שלנו כאן בארץ,

לבין הישראלים. מצד אחד אנחנו מצפים מכם למחוייבות. אני לא יודעת אם יש

לנו זכות לזה או לא, אבל יש מין הרגשה שיש איזו מחוייבות, והיינו מצפים

שתהיה מחוייבות למדינת ישראל. יכול להיות שאנחנו אומרים את זה או

חושבים את זה מתוך כך שמדינת היהודים היא באמת מדינה אומרת לכל יהודי

ברחבי תבל, באמת לכל אחד ואחד, יש לך לאן ללכת. אני לא חושבת שיש הרבה

אזרחים ברחבי תבל שיש להם את האופציה הזאת. יש אנשים שרוצים לעזוב את

יוון לארצות-הברית למשל, ויקה להם שנים על גבי שנים אם בכלל לקבל

אזרחות של ארצות-הברית. יש אנשים שחיים בתורכיה, שאולי היו רוצים

להיות בארץ אחרת ואין להם שום סיכוי להיות אזרחים של אותה מדינה

אחרת.

באה מדינת ישראל, וזה המסר העיקרי, וזו ההצדקה העמוקה ביותר לקיומנו.

אנחנו באים ואומרים לכל יהודי ויהודי ברחבי תבל, אם טוב לך או אם רע

לך, אם אתה יותר ציוני או פחות ציוני, כאן יש לך בית זאת אופציה טובה,

זאת אופציה ערכית, זאת אופציה אידיאליסטית. היום אנחנו גם יכולים לבוא

ולומר שזאת אופציה של איכות חיים טובה. יש לנו עשרות אלפי אנשים, לא

יהודים, מכל רחבי תבל, בעיקר מן העולם השלישי, שבאים היום ואומרים אני

יהודי. למה הם אומרים את זה? כי כאן היום לחיות בארץ, יחסית להרבה מאוד

מדינות ברחבי תבל, יחסית, ואני מדברת גם מבחינה כלכלית ובעיקר מבחינת

איכות חיים, זו מדינה שטוב לחיות בה.



אני מאז ומתמיד מאוד ציונית, מאוד קשורה למדינה הזאת, אני תמיד חושבת

ותמיד חשבתי שאתם חייבים לבוא לכאן. כאן טוב, זאת ארץ נהדרת, זאת ארץ

נהדרת לגדל ילדים, זאת ארץ עם אידיאולוגיה, זאת ארץ מיוחדת במינה. אבל

אני ערה לזה, וכולנו היום ערים לזה, שקשה לאנשים לצאת ממקום מושבם,

מהחיים הנוחים או הפחות נוחים שלש להם. זה סביבה, זה שכנים, זה בית, זה

זכרונות, זה בית-ספר, זה אהבה, זה שנאה, זה המון דברים, זה מכלול אדיר

שיש בכל אחד ואחד מאיתנו באישיות שלו שאני לא מרגישה היום שיש לי את

הזכות לבוא ולומר תעקרו ממקום מושבכם, תעזבו את הבית שלכם, תעזבו את

השכנים שלכם, תעזבו את חדר הילדים, תעזבו את בית-הספר, תעזבו את הגן

שאתם גדלתם בו שאתם עוברים בבוקר ורואים איפה גדלתם. מגיע לבן-אדם

לראות איפה הוא גדל, ולי אין זכות לבוא ולהגיד לך שתקום בבוקר ותהיה

בארץ אחרת, בארץ זרה ששם לא גדלת. אני בזמנו הייתי שחקנית, והיתה אתי

שחקנית שיחד הקמנו את תיאטרון באר-שבע, מרגלית סטנדרט, והיא באה

מרוסיה, היא הגיעה לארץ בגיל 16. היינו נוסעים בלילות עם המיניבוס

להציג הצגות של תיאטרון באר-שבע, בירוחם, בצפת, בטבריה, בתל-אביב, וכל

מקום שהיינו עוברים הייתי אומרת לה שהנה, פה היה בית-הספר שלי, פה

גדלתי, פה למדתי בבית-ספר כשגדלתי יותר. ויום אחד היא אמרה לי: נעמי,

את לא מתארת לעצמך עד כמה אני מקנאת בך שאת עוברת ליד מקומות שכל

הזכרונות שלך הם שם, כל הילדות שלך שם. את זה אנחנו צריכים להבין.

אנחנו, ועדת העליה והקליטה של הכנסת, יושבת על נושא עליית יהודי

דרום-אפריקה, ואני בפירוש אומרת הפעם עליית דרום-אפריקה, ואנחנו

מייחסים לכם, לצורך שתבואו לארץ, חשיבות מאוד מיוחדת, ואני אסביר את

עצמי.

יש יהודים ברחבי תבל, היתה יהדות מצוקה, יש כאן נציגות מאוד מכבדת של

היהודים שלנו, האחים והאחיות שלנו שחיו ברוסיה ובחבר העמים, ואסור היה

להם לעלות לארץ, אלא הם רק יכלו לחלום. היו מבצעים של שלח את עמי, היו

גילויים של אומץ לב בלתי רגיל, אנשים נאסרו, אנשים שילמו בחייהם,

בבריאות שלהם, כדי לבוא ולהיות כאן, להגיע לירושלים, לחיות במדינת

ישראל. עשינו מאמצים אדירים, הם עשו, אני בטוחה שהם יספרו לכם. אבל

אתם, יהדות דרום-אפריקה, אתם לא יהדות מצוקה, אבל אתם כן שונים מהרבה

תפוצות אחרות בכך שרוב יהדות דרום-אפריקה, ואתם יכולים לתקן אותי אם

אני טועה, לפחות הייתי אומרת מספרים גדולים, רוצים לעזוב.

הבקשה שלנו והפנייה שלנו שאנחנו בעצם באים ואומרים לכם כאן מכנסת

ישראל, אם אתם כבר בלאו הכי עוזבים את הבית שלכם, אתם עוזבים את

הזכרונות שדיברתי עליהם קודם, אתם עוזבים ארץ שהיא ארץ הלידה, שהיא ארץ

מולדת מבחינתכם, בואו לארץ. לא כדאי, אסור לנו שיקרה שבמקום לבוא לארץ

אתם תסעו לארצות אחרות. עשיתם את הצעד הזה, אתם עושים את הצעד של

העזיבה שהוא צעד קשה מאוד, הוא צעד אולי בלתי אפשרי, הוא קריעה, הוא

יכול לגרום למשבר עצום, אבל פה הארץ שלכם, פה אנחנו רוצים לקבל אתכם

בזרועות פתוחות. לא תמיד הכל ורוד, אתם צעירים, אנחנו יודעים שהחיים

הם עליות ומורדות, הם כמו גלי הים, יש גאות ויש שפל, הגל עולה והגל

יורד, אבל יש תמיד תקווה, כי כל גל שיורד, הוא אותו גל שגם יעלה.

לכן, חשובה לנו הישיבה הזאת. הודעתי שאנחנו מקימים ועדת משנה שתשב כל

שבוע-שבועיים רק לנושא איך להביא לכך שאתם במקום ליסוע לארצות אחרות,

תבואו לארץ, תבואו לירושלים, תבואו אלינו.



אני רוצה לומר שיש לי גם הפתעה. חברי הכנסת, שאנחנו גם אנשים מאוד

עסוקים ויש הרבה מאוד עבודה בכנסת, כולם רוצים להיות בוועדה שקשורה

לעליית יהודי דרום-אפריקה. זה מראה לכם את המחוייבות העמוקה שלנו,

ויעידו כאן ראשי ההתאחדות שלכם שיושבים כאן, זה מראה את הרצון האמיתי

שלנו ואת ההבנה שאנחנו נמצאים בשעה שזה מבחינתכם שעה של החלטה.

לאוסטרליה או לירושלים, לניו-זילנד או לבאר-שבע, לניו-יורק או לחיפה,

ואנחנו אומרים בואו לכאן.

אנחנו יושבים כאן ואנחנו רוצים לשמוע אתכם, מה אנחנו צריכים לעשות, מה

אנחנו צריכים ליצור, איזו קרקע, אילו דברים, אילו דברים מטריאליסטיים,

אולי דברים רוחניים. מה אנחנו צריכים ליצור עבורכם כאן, איך לקבל את

פניכם בצורה הטובה ביותר, כדי שההחלטה שלכם תהיה ישראל, ישראל ורק

ישראל.

תרשו לי בשלב הזה להעביר את רשות הדיבור לשאר עמיתי, חברי הכנסת,

שכולם, כפי שאמרתי לכם, רוצים להיות גם בוועדת המשנה, כי הם רוצים

לחשוב שוב ושוב איך להביא למצב שתבואו לכאן, ומה אנחנו צריכים לעשות

לשם כך. בוודאי אני אתן גם לכם להשמיע את קולכם, גם לראשי ההתאחדות

שלכם כאן בארץ. תאמרו לנו, תחשבו יחד איתנו. תודה רבה.

נעמי חזן; אני רוצה לברך את הנציגים של הסטודנטים

מדרום-אפריקה. אף על פי שיש לי הרבה מה

לומר, אם תרשי לי לשמור את רשות הדיבור לאחר-כך ולשמוע קודם כל את

הנציגים של הסטודנטים. הייתי מציעה גם לעמיתי חברי הכנסת שקודם נשמע את

הנציגים.
אדיסו מסאלה
אני מברך על הדיון החשוב הזה. הקהילה

היהודית דרום-אפריקה זו קהילה מאוד חמה

שתרמה רבות למגבית היהודית, ליהודים שהיו בארצות מצוקה, לתמוך ולהעלות

אותם למדינת ישראל. אני יכול להיות עד, כבן העדה האתיופית היום חבר

כנסת, ובאמת הקהילה היהודית בתפוצות, ובמיוחד הקהילה הזאת

מדרום-אפריקה, שתרמו רבות גם באמצעים כלכליים, גם הפעילו לחץ על גורמים

שונים להעלות ולשחרר את יהודי אתיופיה למדינת ישראל.

היום מתקיים דיון על אותה קהילה ועל גורלה, כדי לעשות מאמץ ולהעלות

אותה למדינת ישראל. מאז סוף תקופת האפרטהייד - ואני אומר זאת כאדם,

קודם כל יהודי-ישראלי, וגם כאדם כהה עור, שחור - שבאמת הנפילה של

האפרטהייד זו נפילה מאוד חשובה, וקודם כל ליהודים שסבלו שנים רבות בכל

תולדות ההיסטוריה של היהודים והיהדות הזאת בקהילה היהודית

בדרום-אפריקה. אני יודע שמאז סוף האפרטהייד התחוללו שם שינויים מבחינה

חברתית, כלכלית, וכנראה מעמדה של הקהילה הזאת השתנה בכל תחומי החיים.

לדעתי זה הזמן. אולי מדינת ישראל פיספסה בגדול משהו שהשינויים האלו של

האפרטהייד בשנת 1994, או אולי לפני כן כשהיו סימנים שהאפרטהייד עומד

להסתיים, מדינת ישראל היתה צריכה להיות ערוכה לכך, ובאמת מבחינה זו

אסור לנו לשחרר את מדינת ישראל ולא לבקר אותה, אבל גם היום, למרות שזה

מאוחר, טוב שמתחילים לטפל בנושא הזה.

אני יושב ורואה כאן את אנשי הסוכנות היהודית שממלאים תפקיד מאוד חשוב.

אני עשיתי הרבה שליחויות מטעם הסוכנות היהודית, בעיקר בגיוס כספים

למגבית, ואני יודע כמה השליחים של הסוכנות היהודית עושים עבודה חשובה,



ציונית, ישראלית-יהודית, ולפי דעתי בלי הסיוע של ממשלת ישראל, בראשה

ראש-הממשלה, אנחנו עלולים, אנחנו, מדינת ישראל והחברה הישראלית, לאבד

קהילה מאוד חשובה, קהילה מאוד מבוססת מכל הבחינות. מכאן צריכה לצאת

הקריאה לממשלת ישראל שתתערב חזק, וצריך גם להפנות את הקריאה לקהילה

היהודית שם ולמנהיגות שלה, ובעיקר לצעירים. הצעירים שנמצאים כאן הם

נציגי הווג'ס, אירגון יהודי בינלאומי, ואני בעבר גם כן הייתי שותף לו,

כאשר הווג'ס עשה המון למען עליית יהודי אתיופיה וגם בכמה מדינות אירופה

כדי לגייס דעת קהל. ווג'ס השתמש בי הרבה במדינות אירופה ויצאתי הרבה

במסע הסברה כדי ללחוץ על מדינות אירופה להפעיל לחץ על ממשלת אתיופיה

לשחרר את היהודים שם. אני מכיר את הפעילות של הווג'ס, וזו ההזדמנות

לברך אותם. הפעילות הזו צריכה להיעשות גם לגבי אותה קהילה יהודית

בדרום-אפריקה על-מנת להעלות אותה למדינת ישראל.

יחד עם זאת, אני חושב שהיום היהודים שבאים, בעיקר ממדינות מסויימות, שם

מבחינה חברתית, כלכלית, גם פוליטית, המצב טוב. כל עוד שמדינת ישראל היא

לא אטרקטיבית מבחינה חברתית, חינוכית, דיור ותעסוקה, כנראה מחפשים

אופציה או אפשרות נוספת. לפי דעתי זו הסיבה העיקרית, למרות שאני בטוח

שאולי יש סיבות נוספות, שהיהודים מדרום-אפריקה כנראה לא רוצים לרדת

אולי ברמת החיים, מה שיקרה אם יעשו עליה למדינת ישראל.

רבותי, כל עליה שהגיעה לכאן, הקליטה הראשונית היתה קשה, למרות שזה

ענייו יחסי ותלוי מאיפה אתה בא. אני אדם שהלכתי 32 יום ברגל במדבר יחף,

ובמאמצים רבים, ובגלל הגורמים הקולטים כאן בישראל, וגם החברה הישראלית,

הגעתי לאן שהגעתי. יושבים כאן שלושה חברי כנסת שהם עולים חדשים,

והתהליך הוא תהליך אמיתי. אנחנו יכולים לשקף במידה מסויימת - אני לא

יכול להגיד בכל המובנים - את הקליטה האמיתית, את האתגר של קליטת

העליה.

לכן ממשלת ישראל בראש ובראשונה, הסוכנות היהודית, וכאן כנסת ישראל

ובראשם יושב-ראש נעמי בלומנטל, אנחנו צריכים לקחת את הנושא הזה בצורה

רצינית לפני שאנחנו מחמיצים את הקהילה החשובה הזאת. צריך לעשות את כל

המאמצים להביא אותה לכאן וליצור איזו שהיא תשתית גם לעליה שלהם וגם

לקליטה שלהם מכל הבחינות.
אברון קרוויץ
בראש ובראשונה אני רוצה להודות לכם שאתם

מארחים אותנו כאן. לכולנו זה ממש כבוד. לא

קל לי להביע את דעותי בנושא כל כך חשוב בפרק זמן כה קצר, אבל חשוב מאוד

לכולנו בדרום-אפריקה שתהיו מודעים לבעיות העומדות היום נוכח הסטודנטים

היהודיים שם, למעשה נוכח כל הקהילה היהודית.

אני רוצה לציין ש-90 אחוז מהסטודנטים הבאים במגע זה או אחר, חושבים שהם

בעצם רוצים לעזוב את דרום אפריקה ולחיות במקום אחר, אם כי לא כולם

יעזבו בסופו של דבר, אבל העובדות קיימות. רבים מאיתנו אפילו לא שוקלים

לבוא לישראל. בסופו של דבר כולנו אשמים בכך מאחר וכולנו היינו יכולים

לעשות קצת יותר להגביר עליה בעבר, אבל צריך להעריך נכונה את המצב, נכון

להיום, והמצב של עליה מדרום-אפריקה אנחנו כולנו חייבים לעודד זאת. מעבר

לעובדה ששיווק ישראל הוא אופציה מסויימת ליהודי דרום-אפריקה, אם כי

פחות או יותר הדבר הפך לקלישאה, ולמעשה הגורם השיווקי הזה כמעט שלילי.

רוב יהודי דרום-אפריקה רוצים את סוג החיים, את אורח החיים הקל שהם



רגילים לו בדרום-אפריקה וישראל למרבה הצער לא נראית כמדינה שיכולה לתת

להם את אותה תחושה של אווירה מוכרת.

איננו קהילת מצוקה, זה נכון, אבל אנחנו כולנו קהילה שמצד שני יש לה

סטרס נוראי. אין יציבות בקהילה, אין יציבות במדינה, כל שבוע שומעים

על משפחה אחרת שעוזבת את הקהילה. מעבר למצב הפשע, הסיפורים הנוראים

שנשמעים מדי שבוע, אבל מה שאנחנו רואים לגבי ישראל בתקשורת, בעיתונים

וכולי, לא נותן לנו למעשה את אותו אמון לו אנו מייחלים, ולכן תלוי בכם

לשכנע אותנו להתחיל בשיווק ולהמשיך במגבית שאכן ישראל היא מקום טוב

ויפה, אליו שייך כל יהודי. חשוב שאנחנו נדע שאנחנו שייכים לכאן. אנחנו

יודעים שאנחנו שייכים לכאן, אבל האידיאולוגיה שלנו אולי זקוקה לחיזוק

או לזריקת דחף, ואני חושב שלחברה הישראלית בהיבט הזה יש תפקיד חשוב

מאוד.

אלפי יהודים עוזבים את דרום-אפריקה מדי שנה וזה קורה כבר מדי מספר

שנים. אני לא חושב שכולנו מודעים למהות או חשיבות 10,000 עולים

מדרום-אפריקה לישראל, בעיקר לחברה בישראל. אנחנו קהילה בעלת השכלה ברמה

מקצועית גבוהה, ואני חושב שאתם פיספסתם אולי את ההזדמנות הנפלאה להביא

לשינוי. אני מנסה תמיד לשנות את ההגדרה לגבי הציונות השליחות הציונות

ואני שמעתי הרבה מאוד דברים בשנים האחרונות. מה שלא ברור לנו על כל

פנים, ולדעתי זוהי הטרגדיה של המצב כולו בדרום-אפריקה, שהשליחות

הציונית שלנו בסופו של דבר תפחה אולי ברוח שלילית בדרום-אפריקה. אם אתם

רוצים לדעת מדוע יהודי דרום-אפריקה לא עולים לארץ, אולי הדרך הטובה

ביותר או המקום הטוב ביותר להתחיל הוא לגלות מדוע דרום-אפריקאים שעלו

לארץ עשו זאת מלכתחילה.

אנו צריכים לדעת למשל מדוע לא מתקיים יותר מחקר בתחום הזה. תחום הדיור,

זה תחום חיוני וחשוב מאוד למצוא פתרון לבעיה כזאת. אבל יש לי גם חדשות

טובות עבורכם. עדיין לא מאוחר מדי והחלום הציוני עדיין לא הסתיים. אני

יודע על המאמצים של משרד הקליטה והסוכנות היהודית למצוא את הסיבות מדוע

יש סטגנציה כזאת בשיעורי עליה מדרום-אפריקה, ואני מוצא עידוד

מפרוייקטים כמו למשל יריד י העליה שיגיע לדרום-אפריקה במרץ בשנה הבאה.

התהליך הזה צריך לעבוד יותר. יש צורך בפתרונות החלטיים עכשיו.

אנחנו קהילה מאוד ציונית ואני לא חושב שיש צורך לספר לכם על כך.

כלכלית, אין לנו מה להוכיח יותר, אנו ממשיכים לגייס כספים לפרוייקטים

שונים בישראל, כדי לשמור על הקשר ולתת הוכחה לעם ולמדינה. אבל אני חושב

שהפעולה החיובית ביותר, וזו התרומה היחידה שאנחנו יכולים לתת לכם

כציונים, היא בסופו של דבר עליה. זה לא סוד שישראל זקוקה יותר לנו מאשר

לכספנו, אבל אנחנו חייבים לדעת שאתם רוצים אותנו ואנחנו צריכים לשמוע

את זה יותר ויותר. תודה רבה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו בהחלט שומעים ומקשיבים טוב טוב ונפיק

מה שצריך להפיק מהישיבה הזאת.

אילנית ששון-מלכיאור; אני רוצה להודות לחברת הכנסת בלומנטל שלקחת

את הזמן בימים טרופים של דיונים על תקציב

המדינה ובכל-זאת כינסת את הוועדה הזאת, וגם לכם חברי הכנסת שהצטרפת

אלינו,

למרות שאני יודעת שגם אתם עסוקים בדיונים הללו.



ווג'ס, התאחדות הסטודנטים היהודית העולמית, הוא אירגון גג שמייצג

אירגוני סטודנטים יהודים בכל רחבי העולם, ובכלל זה גם את הסטודנטים

היהודים מדרום-אפריקה. רצינו ליזום את הדיון הזה בהשתתפות 30 חברים

מדרום-אפריקה ובעצם למקד את הנושא של הדיון בקהילה שבדרך כלל לא כל כך

נוטים לשים אליה לב, וזה בעצם ציבור הסטודנטים.

ציבור הסטודנטים הוא ציבור מאוד ייחודי בעיני, זה ציבור של אנשים

שנמצא על פרשת דרכים, ששואל את עצמו בגיל 18, מה הלאה, מה אני הולך

לעשות בחיי. זה ציבור של אנשים שבעצם מחפשים אלטרנטיבות. כאן לפי דעתי

יש מכלול של מספר דברים שחוברים לאיזה שהוא דבר אחד, שאם אנחנו נדע

איך לטפל בו, אנחנו נוכל כולם, כל הגורמים הנוגעים בדבר, להרוויח

ממנו.

יש קבוצה של סטודנטים בדרום-אפריקה שאבי עומד בראשה, שבעצם מחפשים

אלטרנטיבות של לימוד או אלטרנטיבות מחייה במדינות אחרות. לפי דעתי

ישראל צריכה להיות בעצם הבית, האופציה הטבעית ביותר בשבילם לבוא ולעשות

עליה. בדקנו את העניין ומצאנו שבכל מיני תחומים קשה לסטודנטים האלה

לחשוב בכלל על האלטרנטיבה והאופציה הזאת. אני יודעת שנעשו נסיונות גם

מצד הסוכנות היהודית בכל הנוגע לבחינות הפסיכומטריות. קשה מאוד

לסטודנטים מדרום-אפריקה בכלל להבין את המושג מה זה בחינה פסיכומטרית,

והם לא רגילים לעניין הזה. צריכים לעשות איזה שהן הכנות בנושא הבחינות.

דיברנו עם הסטודנטים אתמול בערב ומצאנו שיש איזו שהיא בעיה מאוד בסיסית

של שיווק, הסברה והעברת מידע על מדינת ישראל. אני הבאתי, וברשותך אני

אחלק כאן, נייר שהתפרסם בקהילה היהודית בדרום-אפריקה, שמציע לאנשים

לבוא ולהתיישב באוסטרליה. בנייר הזה נראה דבר פשוט מאוד. כל אורחות

החיים שאנשים רגילים אליהם, זה אומר בתי-הספר, זה אומר בתי-הכנסת, זה

אומר הרבנים, זה אומר כל הדברים האלה, פשוט האלטרנטיבות של החיים,

אורחות חיים, שהם פשוט רוצים לראות בדיוק את אותו דבר, והם רואים את זה

באוסטרליה. היום מדינת ישראל בשל אלף ואחת סיבות לא מצטיירת בעיניהם

כאלטרנטיבה בטוחה שיכולה להבטיח להם את אותן אורחות חיים שיש להם

בקהילה היהודית.

אני חושבת שמדינה שיכלה לעשות מבצעים כל כך נפלאים וכל כך יפים,

שהביאה אנשים מאתיופיה, הביאה אנשים מרוסיה בכל הדרכים והלא-דרכים,

בדברים כל כך פשוטים, כל כך בסיסיים, כל כך רלוונטים, לא יכולה לבוא

ולעשות את השיווק ואת הפרסום הזה. כדאי שבעצם נסתכל על הדבר הזה בעיון

רב.

דיברנו עם סטודנטים שפשוט מספרים לנו, ואתם תיכף תשמעו מעוד סטודנטית

אחת, איך ישראל מצטיירת היום בעיני הקהילה היהודית בדרום-אפריקה. 30

סטודנטים ביטלו היום את הנסיעה שלהם ערב הגעתם לישראל, כי ההורים שלהם

חשבו שזה לא מספיק בטוח לבוא למדינת ישראל. זאת אומרת, יש כאן דברים

מאוד בסיסיים ברמת ההסברה, שאני חושבת שאפשר לעשות אותם, זה לא דורש

משאבים גדולים מדי, וכולנו ביחד יכולים להירתם לזה.

אני חושבת שלגבי פברואר-מרץ, יריד התעסוקה, הייתי רוצה לראות שחברת

הכנסת נעמי בלומנטל תוכל להצטרף יחד עם משלחת של סטודנטים ישראלים גם

כן, שאלה אנשים שיכולים להיות החברים שלהם, הם החברה הקולטת. הם צריכים

להכיר את החברה הקולטת בישראל.



היו"ר נעמי בלומנטל; תודה רבה לאילנית שמגיעה באופן קבוע לישיבות

ועדת העליה והקליטה ועושה עבודה נפלאה,

ואנחנו נראה גם את התוצאות.

תריין סיסל; אני נולדתי בדרום-אפריקה, גם גדלתי וחונכתי

שם. אבל אני יודעת שבעתיד הקרוב אצטרך לשקול

ברצינות את האופציות שלי כדי למצוא מדינה חדשה. טורונטו ומקומות דומים

הופכים להיות לבתים ליותר ויותר יהודים דרום-אפריקאים, ועם זאת

ארץ-ישראל, המולדת היהודית, היא לא בחירה פופולרית לעליה.

מדובר כאן בעובדה מקובלת במישור בינלאומי שהקהילה היהודית בדרום-אפריקה

היא בעלת השפעה רבה מאוד, וקהילה גם בעלת השכלה גבוהה. יהדות

דרום-אפריקה הם יכולים לתרום לכל עיר בעולם, כספית ואינטלקטואלית.

אנחנו מאמינים שיהדות דרום-אפריקה יכולה להיות נכס חשוב מאוד למדינת

ישראל. לכן ברור שישראל צריכה להיות מוצגת ומשווקת בדרך כזאת שהיא תהיה

באמת אופציה ששוקלים אותה במלוא הרצינות. הקהילה האוסטרלית, כפי שתראו

מן הניירות שחילקנו לכם כאן, הבינה את הפוטנציאל הזה לגבי הקהילה

היהודית בדרום-אפריקה והיא למעשה מתחילה בקמפיין חשוב מאוד כדי לקדם את

הגירתם לשם. הקהילה האוסטרלית שלחה משלחת השנה כדי לבקר בדרום-אפריקה

ולהציג בפני הקהילה מידע לגבי החיים באוסטרליה, תוך התמקדות מיוחדת

במערכת החינוך.

אנחנו חושבים שיש לייצג את ישראל בדיוק באותם הקווים, ולכן אנחנו פונים

בקריאה לצעירים וסטודנטים המחפשים הזדמנויות, סטודנטים כמוני חייבים

לדעת מה יכולה לעשות עבורם ישראל, בעיקר כמדינה יהודית. עליה חייבת

להיות דבר נגיש, אופציה קלה ונוחה, לדעתי הדאגה העיקרית שהסטודנטים

שלנו ששוקלים עליה זה החינוך והזדמנות לתעסוקה, או העדרם, וגם העניין

של השפה. הפחדים האלה אולי נגרמים מאי-הבנה וחוסר הבנה או חוסר מידע

ביחס לתוכניות כמו למשל מכינה באוניברסיטה. דרוש שיווק נכון וישראל

אולי תוכל ליהנות מן התועלת, דהיינו שיהיה לה קהילה טובה כמו זו של

דרום-אפריקה כאזרחי מדינת ישראל.
נעמי חזן
אני אדבר חצי בעברית וחצי באנגלית. כשארצה

להשיב לדברים ששמעתי, תרשו לי לעבור

לאנגלית.

גם אני, כמו נעמי בלומנטל, צברית, אבל אני רוצה לומר לכם שהורי שהגיעו

ארצה באמצע שנות ה-30, עשו פסק זמן מ-1938 עד 1940 ואבי המנוח היה

השליח הראשון של "הבונים" בדרום-אפריקה. כתוצאה מכך יש לי קירבה מיוחדת

ליהדות דרום-אפריקה, מה גם שמבחינה מקצועית אני שנים רבות הייתי ראש

החוג ללימודי אפריקה באוניברסיטה העברית, והייתי מראשי המאבק הישראלי

נגד האפרטהייד בדרום-אפריקה.

אני מוכרחה להודות שפעם ראשונה שהייתי בדרום-אפריקה היתה בשנת 1993,

בעקבות הזמנה של הANC- ואני גאה בכך, והייתי גם חברה במשלחת של האו"מ

בפיקוח על הבחירות בדרום-אפריקה ב-1994. זאת אומרת, יש עניין רב

בישראל, גם לגבי יהדות דרום-אפריקה וגם לגבי מה שקורה בדרום-אפריקה.

אבי, אם מותר לי לומר הערה, דווקא על הקהילה היהודית בדרום-אפריקה ועל

העליה מדרום-אפריקה, יש ספריות שלמות ואני אשמח לספק לך חומר מחקרי רב

בנושא הזה, כי המניעים לעליה של יהדות דרום-אפריקה באמת נחקרו בצורה



מאוד מאוד ברורה. יש קהילה יהודית יוצאי דרום-אפריקה מפוארת במדינת

ישראל, שהקימה גם הרבה מוסדות ישראלים, בין היתר אם מותר לי לומר,

תרומת משרד החוץ הישראלי, כמעט כל כולה תרומה של יהדות דרום-אפריקה,

עליה של יהודים מדרום-אפריקה. לכן יש מסורת ארוכת ימים שאני רואה אתכם

כממשיכיה.

בתקופה האחרונה אנחנו יודעים שרק בין 5 עד 10 אחוז מיהדות דרום-אפריקה

שיוצאת את דרום-אפריקה מגיעה למדינת ישראל. אני חושבת שזה אות קלון

למדינת ישראל שלא הצלחנו להביא יותר מהגרים מדרום-אפריקה למצב שהם יעלו

למדינת ישראל. אנחנו מכירים היטב את מדינות היעד, אני הייתי לא מזמן

באוסטרליה, ותאמינו לי, חצי המבטאים שנתקלתי בהם באנגלית באוסטרליה, זה

מבטא דרום-אפריקאי. לצערי הרב אני אומרת את זה.

קהילת יהודי דרום-אפריקה זו קהילה מאוד מאורגנת, ואני חושבת שליהדות

דרום-אפריקה לא צריך להטיף ציונות.

אני רוצה להגיד את זה בפה מלא. ליהדות דרום-אפריקה לא צריך להטיף

ציונות כי זו אחת הקהילות המאורגנות ביותר עם האחוז הגבוה ביותר של

אנשים שמקבלים חינוך יהודי והם דוברי עברית, ואתם סתם משתמשים באוזניות

כרגע כי אתם כולכם מבינים את העברית בלי האוזניות, ואתם כולכם הייתם

חברים או עדיין חברים בתנועות נוער ציוניות, והלוואי שבכל קהילה בחו"ל

היתה התארגנות של הקהילה בצורה שהיא קיימת בדרום-אפריקה.

אני מבקשת לעבור לאנגלית, כי אני רוצה להתייחס לעיקר הדברים שנאמרו,

ואני רוצה לדבר אליכם לא בגלל שאתם לא מבינים אותי בעברית, אבל אולי

בשלב הזה יהיה קצת יותר קל להבין אותי באנגלית.

עלינו לשכנע אתכם לבוא לישראל, אבל אני חושבת שאתם צריכים לשכנע את

עצמכם לבוא לישראל ואני חושב שחשוב לומר את זה במלים האלה. הדבר הראשון

שהייתי אומרת שאתם צריכים לבוא בגינו לישראל, היא לומר שאנחנו באמת לא

חברת לוקסוס, לא חברת מותרות, אף כי אנחנו חברה מפותחת ומדינה מפותחת,

אבל אין מקום אחר בעולם שאתם יכולים להגיע אליו מאשר ישראל, אשר אתם

יודעים כבר מראש שאתם תהיו יכולים לעצב את עתידה של החברה. אתם יכולים

לחיות יפה באוסטרליה, יכולים לחיות יפה בקנדה, אתם יכולים לחיות יפה

בארצות-הברית, אבל המקום היחידי בעולם שאתם יכולים לגרום להבדל, הוא פה

בישראל, וזאת הסיבה הטובה ביותר לבוא לכאן.

אנחנו לא מציעים לאף אחד גן של שושנים, אנחנו חברה עם מצוקות, אנחנו

חברה עם קשיים רבים, אבל אם אתם באמת מאמינים, ואני חושבת שאתם אכן

מאמינים, שאתם רוצים לחיות חיים יהודיים ולגרום להבדל, לשנות, זה המקום

היחידי שניתן להיות בו, והוא ישראל.

אני אומרת את זה בצורה הברורה. יש לנו אולי חובה לנסות ולמשוך אתכם טוב

יותר, אבל אני אתן לכם הבטחות שלא נוכל לעמוד בהן. ההבטחה היחידה אנחנו

יכולים להבטיח לכם היא תהליך ברור, כפי שאנשים שבאים לכאן עוזרים לעצב

את החברה ועוזרים לעצב את עתידם שלהם. איש לא יכול להבטיח לכם את

ההבטחה הזאת ואנחנו נותנים לכם אותה.

אז אנא מכם, אל תבואו ותאמרו אתם זקוקים לתשומת לב מיוחדת. יש לכם אולי

דרישות מיוחדות, יש לכם צרכים מיוחדים, אבל אינני סבורה שמישהו. שמייצג



את הישראלים והעולים ממקומות אחרים יוכל לומר שאנחנו צריכים לתת לכם

תמלוגים מיוחדים. אנחנו צריכים לתת לכם מענה לשאלות שלכם, אבל לא כל

זכויות יתר אחרות. אם אתם רוצים לבלות את חייכם בחיים טובים, תוכלו

לעשות את זה בישראל ותוכלו לעשות זאת גם במקומות אחרים. אבל אם אתם

רוצים לחיות ולגרום להבדלים ושינויים, בואו לכאן. אולי זה לא יהיה כל

כך קל, אבל אני יכולה לערוב לכך שיהיה פי מאה יותר מעניין. הנימוק

היחידי שארשה לעצמי לומר, מכיוון שאני למדתי את ההיסטוריה של חמישים

שנה של עליה מדרום-אפריקה, אני רוצה שאתם תדעו שלא פגשתי אחד

מדרום-אפריקה שלא גרם כאן לשינוי בחברה.

ובכן, בואו לכאן כי אתם יכולים לחולל את השינוי הזה.
היו"ר נעמי בלומנטל
תודה רבה. אין ספק שאת צודקת בדבריך. משעמם

לא יהיה לכם פה.
מרינה סולודקין
אני באתי מברית-המועצות בשנת 1991 ומאז 1996

אני בכנסת ומייצגת מפלגת עולים מכל המדינות

ולא רק מברית-המועצות. אתם דיברתם על אופציות, ואני רוצה לומר לכם שיש

לכם אופציות לחיות ולייצג את הקהילה שלכם בתוך המפלגה שלנו. יש לנו

אנשים מארצות שונות.

נעמי חזן; אתם יכולים גם לפעול במפלגה אחרת, מפלגת

מרצ.

מיינה סולודקין; חלק מדברי אני רוצה לומר באנגלית, כיוון

ששמעתי כאן כמה משפטים שאני יכולה להתייחס

אליהם רק באנגלית.

אני חושבת כמו חברי הכנסת שאתם בעצמכם צריכים להחליט. אני יכולה לומר

לכם שבברית-המועצות היו לנו את אותן האופציות, או להגיע לאוסטרליה,

לניו-זילנד, או לארצות-הברית. אני ומשפחתי החלטנו להגיע לישראל, כאשר

חלק ממשפחת אמי נסע לארצות-הברית. כאן אנחנו אזרחים עם כל הזכויות, ולא

רק אזרחים. עכשיו אני יושבת בפרלמנט הישראלי, בבית המחוקקים. ראו, יש

לנו שבעה חברי כנסת, שבעה עולים חדשים שיושבים היום בכנסת הישראלית

ושניים מאיתנו הם שרים בממשלת ישראל. אם אתם רוצים לשווק לעצמכם או

למישהו, תנו להם את הדוגמה הזאת וזאת דוגמה קטנה.

אני באתי ממוסקבה, עיר שבה אוכלוסייה של 10 מיליון נפש. אתם באים

מיוהנסבורג, עיר עם אוכלוסייה של מיליון איש. מדוע לעבור לעיר קטנה

ופריפריתו כאן אנחנו בלב העולם, במרכז העולם. כל האירועים שמתרחשים

בעולם קורים פה.

ידידים, חברים, כדאי שאתם תבחרו באופציה הנכונה.

היו"ר נעמי בלומנטל; אולי אם יבואו עולים מכל רחבי העולם, במיוחד

מדרום-אפריקה, נגדיל את מספר חברי הכנסת.

יורי שטרן; אני חושב שרוב הדברים כבר נאמרו כאן. יושבים

איתכם מספר. אנשים שבחיים שלהם היו צריכים

לקבל את ההחלטה כמו שאתם מקבלים בחודשים או בשנים אלה, כלומר, לעזוב את



המקום בו נולדנו ולבחור בארץ אחרת. מולנו וזיו כמה ברירות ובחרנו במדינת

ישראל. אמרו לכם שזה לא יהיה משעמם, ושזו תהיה השתתפות אמיתית

בהיסטוריה היהודית. כולנו לומדים היסטוריה יהודית, מעוניינים בה, אבל

זה המקום היחידי שבו עושים את ההיסטוריה היהודית ואחר-כך כותבים על כך

ספרים ואחר-כך באה מערכת החינוך היהודי המפוארת של דרום-אפריקה, שהיא

מהטובות בעולם, ולומדים בה את ההיסטוריה בשעה שאנחנו כאן עושים אותה.

זאת הזדמנות ואתם תחליטו.

ברמה הפרקטית אני רוצה לחלוק על דברי חברת הכנסת נעמי חזך. אני לא

יודעת אם מדובר פה על אקסטרה או טיפול מיוחד או משהו מעין זה. מדובר על

אוכלוסייה בעלת פוטנציאל מיוחד והמטרה שלנו כמדינה זה להכיר בפוטנציאל

הזה ולבנות תוכניות שמאפשרות לאוכלוסייה הזו לממש את עצמה במדינת

ישראל.
נעמי חזן
כנראה שהאנגלית שלי לא היתה ברורה ולכן גם

מהות דברי.
יורי שטרן
דיברת על צרכים. אני רוצה לציין את ההיבט של

האפשרויות שכל עליה כזאת פותחת בפני

ארץ-ישראל ובפני מדינת ישראל. לגלות את האפשרויות האלה ולהתאים את

עצמנו לניצולן. יש לנו ריכוזי אוכלוסייה דרום-אפריקאית, עולים

מדרום-אפריקה כמו ברעננה, שזה אחד המקומות, ואפשר לבנות הרבה עם

התאחדות עולי דרום-אפריקה ועם הפדרציה הציונית של דרום-אפריקה. אני

מציע שהתוכניות שגובשו בווג'ס, ואני מניח שיש גם תוכניות מיוחדות גם

בסוכנות, אנחנו כועדת העליה והקליטה וככנסת נראה איפה נוכל לפעול כדי

לקדם אותן, כדי לגבות את הגורמים הפעילים בשטח, ואולי יש דברים חדשים

שלא עושים ולכן צריכים לשמוע גם את הסטודנטים עצמם, את נציגי הקהילה מה

עוד כדאי לעשות ופשוט לסייע ולהפעיל דברים ייחודיים כי בשיגרה זה לא

ילד-

אני הושב שהישיבה הזאת יכולה להביא לתוצאות.
סופה לנדבר
חברי חברי הכנסת אמרו לפני שבעצם בימים

הקשים האלו, כאשר אנחנו משתתפים בדיונים של

תקציב, כולנו עסוקים. בגלל שאנחנו רוצים שאתם תבואו למדינת ישראל ותהיו

במדינת ישראל, מצאנו לנכון להגיע לישיבה הזאת.

אני לא נולדתי במדינת ישראל ולכן קל לי יותר לומר שמדינה לא משווקים.

בגלל שאתם בעצם נמצאים בדרך, וכל דרך עוד לפניכם, אני רוצה לומר כמה

מלים.

אני בהיסטוריה נולדתי במשפחה שהיתה משפחה של מסורבי עליה. בשנת 1979

עזבתי את ברית-המועצות ונולדתי בלנינגרד, וכמו שאתם מבינים בהיסטוריה

של ברית-המועצות לשעבר מרכז המדינה, המרכז האינטלקטואלי, מרכז בכל

המובנים, עיר יפהפיה עם תרבות, עם עושר נכון להיום, עם היסטוריה עשירה,

ולפני גם עמדו כמה אופציות. אבל האופציה היחידה שבחרתי - אגב, אז, בשנת

1979 יכולתי לנסוע לאמריקה, לגרמניה, ורצו לקלוט אותנו - היתה מדינת

ישראל ולא עמדה אופציה אחרת. כאשר עזבתי את ברית-המועצות לשעבר, אחרי

שנה וחצי נסגרו השערים, וחבר הכנסת יורי. שטרן ועוד כמה חברים כמוהו עשו

הכל כדי להילחם עבור העליה מברית-המועצות. הם נשארו אחרי מסך הברזל,



ואנחנו עשינו הכל כדי שהעליה הזו שוב תתחיל. אגב, כאשר אמרתי שאני

נולדתי במשפחה של מסורבי עליה, כאשר עזבתי את ברית-המועצות אבא שלי היה

בתפקיד בכיר בצבא ברית-המועצות ואמא נפטרה, ויומיים לפני שהיא נפטרה,

אחרי כל המלחמה, היא קיבלה אישור יציאה מברית-המועצות. כך שאנחנו בדיוק

יודעים מה זו מלחמה עבור עליה, הרגשנו את זה, עברנו את זה.

מרינה כבר בעצם אמרה. יכול להיות שבמדינה אחרת תרגישו משהו אחר, אבל מה

שתרגישו במדינת ישראל, לא תרגישו במדינה אחרת. כאשר התחילה העליה

מברית-המועצות, היו אלפי אנשים שהחליטו מברית-המועצות להגיע

לארצות-הברית, לאוסטרליה ולמדינות אחרות, ואנחנו כמתנדבי עליה פנינו

לסוכנות היהודית, ואני הייתי שם, ופניתי לאורי גורדון וביקשתי שיתן לנו

לינסוע ולהסביר מה יותר חשוב, אמריקה גדולה ויפה ועשירה או מדינת

ישראל, כאשר בן-אדם עומד מול הבחירה. כאשר הגענו לשם והתחלנו להיפגש עם
אנשים אמרנו להם
מה שתמצאו באמריקה, לא תמצאו בישראל, אבל מה שתוכלו

למצוא במדינת ישראל, לא תמצאו באף מדינה בעולם.

מישהו פעם אמר שכאשר משווקים בקבוקי מים או צינצנת ריבה, אפשר לעטוף את

זה בצורה יפה ולהגיש ולהגיד שזה יותר טוב וזה יותר יפה, אבל כאשר אתם

צריכים לעשות עליה, אל תשמעו אף אחד, אלא מה שאתם תרגישו במדינת ישראל

לא תרגישו במדינה אחרת. אתם תרגישו שאתם שותפים מלאים, אתם תרגישו שיש

בית, אתם תרגישו שיש אתגר ואם האתגר הזה אפשר לעשות וניתן לעשות.

חברי הכנסת שיושבים כאן ואלה שלא היו מסוגלים להגיע יכולים להגיד

שנהיה שותפים אם תחליטו לעשות עליה למדינת ישראל. אם תחליטו להגיע

למדינת ישראל, אתם לא תעמדו מול הקיר אלא תרגישו שיש פה אנשים שרצו

שתעלו ארצה, שרוצים שתהיו פה. אנחנו רוצים שתבחרו את הבית במדינת

ישראל.

אני חושבת שבגלל שהם משכילים, בגלל שהם צעירים וחכמים, הם מבינים שהם

לא מגיעים לגן-עדן אם הם יבחרו במדינת ישראל, אבל הם גם מבינים שלפניהם

יש דרך ארוכה ויש להם עתיד במדינת ישראל, ואנחנו רוצים את העתיד של

מדינת ישראל לבנות דווקא עם משכילים, דווקא עם חכמים, דווקא עם הכי

טובים, ואני חושבת שזה בעצם שיתוף אמיתי.
היו"ר נעמי בלומנטל
נכון, גם קצת אידיאולוגיה ואהבת הארץ צריכים

להתחיל להיות חלק מסדר יומנו וזה בהחלט

אפשרי. כפי שאמרת קודם לכן, בטח אם תבוא עליה מבורכת כזאת, זה בהחלט

יוסיף גם לאיכות החיים שלנו ולעליית רמת האידיאליזם.

הרצל פץ; אני נולדתי בדרום-אפריקה ואני תמיד אומר את

זה בתחילת דברי. עליתי ארצה לני כ-30 שנה,

ויש לי הכבוד לייצג כאן את העולים הדרום-אפריקאים שכבר עלו ארצה,

בתפקיד יושב-ראש הפדרציה הציונית בארץ.

אני רוצה לומר שנכון מאוד מה שאמרה גברת נעמי בלומנטל. אנחנו פנינו בשם

הקהילה הדרום-אפריקאית לוועדה ולחברי הכנסת שיושבים כאן וכל פעם

התקבלנו באהדה ורצון לעזור לנו. אנחנו מודים עוד פעם על ההזדמנות הזאת

לקבל את הסטודנטים מווג'ס ולשוחח איתם.



חברים, אני לא רוצה לקיים כאן דיון סביב שולחן זה, האם הקהילה ראויה

לאקטסרות, כפי שאמרה חברת הכנסת חזן, והניואנסים לגבי האקסטרות האלה.

אני רוצה לומר לכם, ואמרה זאת חברת הכנסת בלומנטל בפרהסיה וגם אחרים,

אנו עומדים עכשיו נוכח קהילה ניידת, קהילה שזזה ונדה. אנחנו מייצגים 50

אלף דרום-אפריקאים שעלו לארץ, ומדובר בקהילה בה אנו מאוד גאים, קהילה

שהביאה לתרומה מאוד רצינית למדינה, כפי שנאמר מפעם לפעם. כאן אתם

יכולים להביא לידי שינוי, כאן אתם יכולים לתרום, ואנחנו גאים בקהילה

הזאת ורוצים להביא עוד מידידינו, עמיתינו ומשפחתנו מדרום-אפריקה

לישראל, כדי לתת להם כל אפשרות וסיוע שניתן. אם זה דורש צעדים מיוחדים,

כן, אז נכון, אנחנו נדרוש אותם. יש כאן צורך בפעולה מיידית ואנחנו

רוצים בפעולה מיידית. אנחנו לא רוצים להיות מעין קבוצה מפולגת או

מפלגה. אם יש קהילה כלשהו הזקוקה לתשומת לב מיוהדת להביאה הביתה, אנחנו

נעשה זאת, נעשה כל שביכולתנו.

חשוב לדעת שאודות לשיתוף הפעולה מצד הסוכנות בעיקר, ובמידה מסויימת

משרד הקליטה, רוצים עכשיו למעשה להתחיל במשהו שהתייחסו אליו חברי

הווג'ס, מעין יריד ישראל ביוהנסבורג ובקייפטאון ואנחנו מקווים שזה יענה

על כל השאלות והבעיות שלכם, ולפחות תקבלו מידע יסודי ובסיסי לגבי

חינוך, מה זמין, שיכון, הזדמנויות לעבודה, תעסוקה, תרבות בישראל. לא מס

שפתיים לתפיסה הזאת אלא ממש דברים תכליתיים. אנחנו לא רוצים לשלוח

אנשים שיאמרו שיש תעסוקה, אם לא יאמרו מה הן המשרות. לא רוצים להגיד

שיש דירות מבלי שתדעו היכן הן נמצאות ומה הם תנאי הרכישה.

חברים, אנו זקוקים למשהו מיוחד, אנו זקוקים לתשומת לב מיוחדת כדי

להתחיל להניע את הדברים האלה וכדי לחולל את השינויים הרצויים האלה, כי

אנחנו חושבים שזה יהיה טוב לא רע לעולי דרום-אפריקה אלא זה נחוץ וטוב

לעולים בכלל.

לאחרונה היה לנו שגריר מדרום-אפריקה שהיה כאן קודם לכן והוא הוצג כאשר

דיבר אל קבוצה של נשות ויצ"ו מדרום-אפריקה. אני חושב שהוא אדם שאוהב את

ישראל, הוא לא יהודי אבל אוהב את ישראל. הוא אמר לנשים: גבירותי, המסר

שלי אליכם, המנהיגות, נשים מנהיגות מדרום-אפריקה, תישארו בבית או תלכו

הביתה. אנחנו אומרים לכם חברים, פשוט, בואו הביתה.

היו"ר נעמי בלומנטל; המטרה שלנו, כאנחנו יושבים בוועדת המשנה,

שכאמור כל חברי הכנסת רוצים לשבת בה, זה

לבחון מה יכול להביא אתכם לכאן לארץ. אם נדרשים משאבים מיוחדים, תנאים

מיוחדים, אולי סביבה אחרת, הבחינה שלנו רוצה להיות ייחודית. זאת אומרת,

לא בהכרח זה יעלה יותר תקציבית מאשר לקלוט עולה מבריה'ימ לשעבר. לכן

אנחנו בעצם יושבים. חברי כנסת בדרך כלל מדברים הרבה, אבל אנחנו גם

עושים. אנחנו רוצים לצאת יחד עם הסוכנות, עם משרד הקליטה, עם משרדים

אחרים. אני כבר ישבתי עם השר אריק שרון וסיפרתי לו שאנחנו רוצים, והוא

אמר שכל סיוע שאנחנו צריכים ממשרד התשתיות, שנבוא עם תוכנית, נבוא עם

רעיונות כי הוא בהחלט פתוח לכך.
נעמי חזן
התפתח פה התחלה של ויכוח שהוא לא במקום

בעניין תנאים מיוחדים ופנייה ייחודית ולכן

אני רוצה להבהיר, ואם יהיה צורך אני גם אתרגם את עצמי.



אנחנו פונים לכל קהילה יהודית מחו"ל ומבקשים ממנה ספציפית לבוא לישראל.

אני פונה אליכם כיהודי דרום-אפריקה, אנחנו צריכים אתכם. אני חושבת

שאפשר להגיד את זה במלים מאוד פשוטות.

הוויכוח היה על תנאים מיוחדים מול פנייה ייחודית. אני מאמינה בפנייה

ייחודית אליכם, 'יוניק', כי יש לכם צרכים שאין ליהודים שעולים

מאוקראינה או ליהודים שעולים מצרפת. לכן אני מחפשת ואני מבקשת שתתנו

לנו גם את התשובות, מה הצרכים הייחודיים שלכם.

מעבר לזה, אני רוצה להגיד, כדי שלא יהיו אי-הבנות. בקשות ייחודיות אינם

תנאים מיוחדים, ובעניין הזה אני גורסת בעקרון האוניברסליות. לכל עולה

מכל מדינה מגיע אותו הדבר בעקרון, אבל אפשר לתפור את הסל לתנאים

הייחודיים, כי אם אנחנו מאבדים את עקרון האוניברסליות, איבדנו עקרון

יסוד של הציונות. אם איבדנו את ההקשבה הדיפרנציאלית הייחודית, הסיכויים

שלנו לעלות הם לא טובים. חשוב לי שתדעו את זה בצורה מאוד בהירה

ומפורשת.

נעמי בלומנטל; נמצאים כאן נציגי הסוכנות שמלווים את הוועדה

גם בדיונים שלה לגבי העליה של דרום-אפריקה,

אבל אני מוכרחה לומר לכם, ואני מקווה שאתם, אפילו שאתם צעירים, שבשל

החשיבות שאנחנו רואים בפניה אליהם וברצון להגיע אליכם, ללב שלכם

ולמחשבה שלכם ולרצונות שלכם ולכמיהות שלכם, לתוכניות שלכם, הגיע לכאן

גם במיוחד מנכ"ל הסוכנות, מר שמשון שושני. אני רוצה לברך אותך מר שושני

על שמצאת לנכון לבוא לכאן ולהשתתף בדיון הזה, משום שאני רואה שגם חברי

הכנסת רוצים להשתתף בדיון.

אני מוכרחה לומר לכם, בדרך כלל חברי כנסת במיוחד בתקופה של תקציב, רצים

ורצים, נכנסים לחמש דקות ויוצאים. חברי הכנסת מרגישים רצון עצום לבוא

ולהביע בפניכם את החשיבות שלנו לפנות אליכם להיות איתנו כאן.

שמשון שושני; חברת הכנסת בלומנטל, יושבת-ראש הוועדה,

וחברי הכנסת. בבניין די קרוב מתקיים עכשיו

הקונגרס הציוני. אני חשבתי שאולי תהיה כאן ציונות יותר מעשית, והציונות

של יושבת-הראש וחברי הכנסת, אני חושב שזו הציונות האמיתית. אני חושב

שיותר מדברי הציונות ששמענו כאן, אי-אפשר להשמיע בשום מקום אחר. זו אחת

הסיבות שחשבתי שזה גם חשוב להימצא כאן, אבל סיבה שנייה היא הכשלון של

כולנו, גם של אנשי הקהילה היהודית בדרום-אפריקה, גם של אנשי הסוכנות

היהודית שאני המנכ"ל שלה, וגם כל מי שעוסק בעניין הזה מכל הבחינות. לא

הצלחנו להעלות יותר עולים בשנה הזו, ב-1997, ומדרום-אפריקה הגיעו כ-300

עולים. יש ויכוחים על המספרים, ולכן אני אקח את הממוצע שהוא כ-300

עולים, ואנחנו חושבים שזה כשלון של כולנו.

דיברתי עם יוחנן סימון שהפוטנציאל של עליה של 300 עולים בשנה, אנחנו

חושבים שהפוטנציאל הוא לעליה כפול, ואנחנו הצבנו לעצמנו יעד לתפור

תוכניות, כמו שאמרה חברת הכנסת נעמי חזן וחברי כנסת אחרים, להתאים

תוכניות יחד עם ההתאחדויות ועם כולם, וזאת כדי למשוך את העולים

מדרום-אפריקה. לא תנאים מיוחדים אלא באמת עניין אוניברסלי, אבל להתאים

ולתפור תוכניות. אני חושב שזה כשלון של כולנו. כולם יודעים, כמו שנאמר

כאן, שהחינוך היהודי הציוני בדרום-אפריקה היה אחד הטובים בעולם. אני לא

מכיר הרבה מדינות, אולי בארגנטינה, אבל . החינוך היהודי הציוני



בדרום-אפריקה היה הטוב בעולם, והנה כאשר עומדת שעת ההכרעה לפני כולנו,

זה התוצר והתוצאה שאנחנו מקבלים. זו הציונות לא במיטבה, כי טובות ההנאה

האישיות וההחלטה האישית של כל אחד, כמו במבחנים אחרים בהיסטוריה

היהודית, כשמגיעה שעת ההכרעה, יש אנשים שמעדיפים טובות הנאה אישיות על

האידיאולוגיה שלאורה התחנכו במשך תקופה ארוכה.

המבחן של כולנו הוא לנסות לשכנע ובאמת לשווק - במונחים של היום, ואין

ברירה, זה המונח שאנחנו משתמשים בו - את מדינת ישראל בצורה יותר

אטרקטיבית, ואת זה כנראה לא עשינו מספיק טוב. אנחנו טוענים, לפחות

אנחנו הסוכנות היהודית, נכשלנו עד רגע זה. אנחנו לוקחים על עצמנו יחד

עם כל השותפים לתרום את חלקנו ובשנת 1998 להעמיד יעד מספרי של לפחות

600 עולים שצריכים להגיע מדרום-אפריקה ב-1998. לפחות להכפיל את המספר

שהגיע השנה. אנחנו גם מתכנסים עם ההתאחדות ועם גורמים אחרים וננסה

לעשות משהו. לכן אני חושב שזהו אחד המקומות שכולנו לא הצלחנו וכולנו

מצווים לעשות משהו.

תודה רבה לך.

היו"ר נעמי בלומנטל; כולנו באמת שותפים לבוא עם תוכניות משותפות,

והייתי רוצה שנגיע למספרים עוד יותר גבוהים.

מה שקצת משונה, ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו. אנחנו בארץ כל פעם

אומרים שחינוך וחינוך ציוני הוא הדבר החשוב ביותר. כל הזמן אנחנו

אומרים שבבריה"מ לשעבר, חבר העמים, הם לא ציונים.

סופה לנדבר; מה זאת ציונות? זו הרגשה של בית, שבן-אדם

מרגיש שיש לו בשביל מה לקום בבוקר ולאן ללכת

לעבוד, ואז הוא מרגיש שהוא שותף.
מרינה סולודקין
אולי חינוך להתמודד זה יותר חשוב מהחינוך

הציוני.

היו"ר נעמי בלומנטל; יכול להיות. אנחנו כל פעם שומעים חינוך

ממדרגה ראשונה, קהילה ציונית, קהילה ציונית

שאיו דוגמתה בכל העולם, הקהילה של יהודי דרום-אפריקה. ומי דווקא הגיע?

דווקא יהודי חבר העמים שעליהם תמיד אמרו שהם לא ציוניים. אנחנו צריכים

לשאול מה זו ציונות. על כל פנים, זה בהחלט נושא שעולה על הפרק. בשבוע

שעבר קיימנו בוועדה דיון מאוד מעניין עם אנשי רוח לגבי השאלה איפה

אנחנו עומדים עם הציונות, אבל לפי הישיבה היום יש ציונות.

מיכאל קרוגר; אני די חדש במדינה שהיא הופכת להיות פחות

נעימה לחיות בה בגלל הלחצים שבה. אני שוקל

להיות בחו"ל. לפני שנתיים, לפני שהפכתי להיות מעורב ב-ווג'ס, לא הייתי

חושב בכלל על נושא העליה, אף כי הייתי קודם לכן בארץ-ישראל. בראיה

לאחור אני מרגיש את אי-השקילה של העליה בהעדר מידע. כיום אני מסוגל

להגיע להחלטה לגבי אופציה שישראל תקלוט אותי. הייתי בסמינרים ציוניים

אשר היו נגישים לי כחבר ועדה והסמינרים האלה הגדילו את מודעותי לעליה.

עסקתי בפדרציה הציונית והייתי גם ציר בקונגרס הציוני. חיילים יחד עם

פעילויות נתנו לי את הבסיס לעליה שלי, אשר אתם עדיין צריכים לבנות

עליה.



אין לנצל את האופציה של העליה מכיוון שאיננו יודעים שוס דבר. מידע הוא

הכוח המניע מאחורי כל החלטה ויש צורך להציג אותו בצורה טובה וידידותית.

עולים פוטנציאלים צריכים לדעת מה הם הזכויות שלהם וזכויות היתר,

הזדמנויות הקריירה שלהם, חינוך, כמו גם הפרטים שקשורים בשירות הצבאי.

אתם צריכים לתת את זה. המעורבות שלי בשנה וחצי האחרונה לימדה אותי

בקשר לעליה, וראיתי שהנושא הזה הגיע בצורה מאוד מוגבלת לסטודנטים

המועמדים בחו"ל. הדבר הזה הוא אתגר לכם. יש לפרסם את הנושא הזה בין

כולם. אני הייתי מעורב בנושא של שליחי עליה, ואתם צריכים לטפל בנושא

הזה כמו שעושים את זה האוסטרלים. לנוער היהודי בדרום-אפריקה יש רעיונות

מראש שאתם צריכים להילחם בהם, אותן דעות קדומות, כדי לעודד את העליה

שלהם.

יוחנן סימון; אני רק יכול לחזור על מה שהצגנו בשם הסוכנות

היהודית והתאחדות עולי דרום-אפריקה שאנחנו

עובדים ביחד לקראת אירוע מרכזי. אל נשכח שהחברים נמצאים פה כי זו תקופת

החופש הגדול ולכן הפעולה המרכזית שממנה אנחנו מנסים לצאת החוצה, לשבור

את הפריפריה המצומצמת של הפעילים הציונים ולהגיע לקהל היהודי היותר

רחב, הפעילות הזו תתקיים בסוף פברואר. מדובר בשני ירידים שבהם נציג

ביוהנסבורג ובקייפטאון במשך שלושה ימים בכל מקום את אפשרויות התעסוקה

המתאימות לאוכלוסיות שאנחנו רוצים ללכת אליהן, אפשרויות ההשכלה הגבוהה,

כולל מכללות, וכמובן גם נושא של אפשרויות של נדל"ן, שגם צירפנו לכל

העניין הזה.

המסגרת הזו צריכה להיות ההזדמנות לאלפי אנשים לבוא, לשמוע, להתרשם

ולהתראיין אצל האנשים הרלוונטים. מכאן אנחנו מאמינים שנתחיל קבוצות

עליה שהן מול אופציות מקצועיות.

אני רוצה לומר איזה שהוא דבר על המיוחדות. אני רוצה לתת דוגמה של מקצוע

מסויים כמו רואה חשבון. אם אני לא טועה, רשומים 800 רואי חשבון יהודים.

ניסינו לעשות דבר מיוחד, שזה לא דבר שהוא חריג, ניסינו לעשות הכנה

למבחנים של לשכת רואי החשבון בארץ, והמבחנים האלה יכולים להתקיים

בדרום-אפריקה. ניסינו לעשות קורס הכנה בדרום-אפריקה ולשלוח מרצים

שיכינו את האנשים למבחן. פירסמנו בעיתונות הלא-יהודית. אני רוצה לציין

שזו פעם ראשונה שיצאנו לעיתונות הלא-יהודית, אבל לצערנו מספר המועמדים

לא איפשר לנו לקיים את הקורס. לא ויתרנו ונחזור על הדברים האלה, כי

אנחנו יודעים אלה הם הכיוונים הנכונים. צריך שיתוף פעולה עם יהודי

דרום-אפריקה ואני חושב שמצאנו אנשים שהם השותפים שלנו, כי אני לא בטוח

לגבי המימסד.

ישאי יבין; בוקר טוב ותודה על ההזדמנות שניתנה לנו. אני

סבור שאחת הסיבות העיקריות שישראל לא נשקלת

כאופציה לעליה ליהודי דרום-אפריקה זה למעשה בגלל התפיסות הלא נכונות

שאבד עליהן הכלח. שנות מגבית עם פנים של אתיופים מחייכים ורוסים

מחייכים בירידתם מן המטוס, אנשים מושפעים מזה. אנשים יושבים ונותנים

כסף לאחרים כדי אלה יעלו. האנשים האלה רואים את ישראל כארץ מיושנת

שאליה מגיעים פליטים יהודים מאיזורי מצוקה, והם יכולים להישאר בחדרים

קטנים ומטים לנפול. המציאות של מדינת ישראל מודרנית מוחמצת לחלוטין.

אנשים נדהמים לדעת שבישראל יש גורדי שחקים, מעבדות מחקר לחברות כמו

מיקרו-סופט, אי.בי.אמ. מוטורולה וכיוצא בזה. העובדה שישראל מדינה

משגשגת, מוצלחת, מודרנית עם נוכחות כלכלית ועם עתיד כלכלי, זה דבר שלא



ידוע בקרב רוב יהודי דרום-אפריקה. להביא את ישראל כארץ עליה

בדרוס-אפריקה, יכולה להיעשות אך ורק אם באמת גנפץ את התפיסות השגויות

שיש בקרב הקהילה, וזה יכול להיות נכון לסטודנטים כמוני במתו אינפורמציה

בדרכים שונות על-ידי מספר דברים כמו למשל מערך בתי-הספר היומיים וכל

המרכזים, הקמפוסים שישנם ברהבי המדינה. תוכניות מישראל הייבות להיות

זמינות כדי להראות שישראל זה מקום שבו ניתן לחיות. זה יותר מאשר אתר

תיירותי, אלא יש הזדמנויות לאורחות חיים מעבר לאולפן ומרכז הקליטה. את

אלה יש להראות וכדאי לעשות זאת.

למשל, הקהילה בכפר-סבא וברעננה, זה דבר שיכול למצוא חן מאוד בעיני

הקהילה בדרום-אפריקה ויש להראות להם. אני שמח לשמוע על התוכניות

מדרום-אפריקה וצריך להמשיך בעוד תוכניות כאלה, כדי להבין באמת את

הקשיים שכרוכים בכל עליה, בכל מעבר שהם שפה, תרבות, מידע, שירות צבאי,

תנאי עבודה, תנאי מגורים, אפשרויות לשיכון.
אהרן הורוביץ
חזרתי ממש לאחרונה מדרום-אפריקה לאחר שליחות

בת שנתיים כשליח בני-עקיבא וגם נציג הנוער

והחלוץ שם.

אני רוצה לספר על נסיון קצת פלאי שניסיתי שם ללא תקווה להצלחה כלשהי,

משום שהקונספציה הזאת שדרום-אפריקה זו המדינה הציונית, היא לא נכונה.

היא היתה ציונית, היא תומכת בישראל, הפנים לישראל, אבל הדור הצעיר לא

מעורב בכלל. אין עברית. דיברתי עם אנשים אחדים כאן, הם לא מבינים

עברית. בסך הכל הזהות היא קהילתית יהודית. זאת הזהות העיקרית של אלה

שמשתייכים, והיא חזקה, וגם יפה. היא לא ישראלית, היא לא ציונית.

ניסיתי שם נסיון שלמרבה הפלא הוא קצת הצליח, לא לחלוטין, אבל הוא

הוכיח איזו אינדיקציה מאוד מסויימת שאני חושב שכדאי שנשים אליה לב.

ניסיתי להקים שם גרעין עליה. אמרו לי שאין סיכוי, אין התעניינות,

מגיעים לסידני, מגיעים לטורונטו. דרך אגב, חשוב לציין שהיהודים האלה

שאנחנו מאבדים אותם זה לא רק למדינת ישראל ולציונות, כי בהגיעם

לאיזורים כמו סידני, אין את עמוד השדרה להמשיך את המסורת המפוארת של

הקהילות שהוקמו בדרום-אפריקה, הליטאיות הזאת לא מלווה אותם, הם

מתבוללים.

נעמי חזו; הקהילה היהודית באוסטרליה, היא הקהילה

המאורגנת ביותר.
אהרון הורוביץ
במלבורן, לא בסידני.
נעמי חזן
אפשר ללמוד פרקי אירגון מיהדות אוסטרליה.
שמשין שושני
אני מקבל את דעתה של פרופסור חזן. היא קצת

מתמצאת בעניינים האלו.
אהרון הורוביץ
הייתי גם שליח באוסטרליה, ואני מכיר את שתי

הקהילות. רמת ההתבוללות הפוטנציאלית הרבה

יותר גבוהה. אני מציין את זה כי האובדן הוא לא רק למדינת ישראל אלא

ליהדות כולה. השורשים של הזהות . היהודית רופפים דיים כדי להתערות

בסביבה.



מכל מקום אני מספר על נסיון, על הקמת גרעין עליה. כשהתחלנו לפרסם את

זה, הלכתי בצינורות שלהם. במקום לבוא כישראלי ולהנחית דבר מגבוה, דבר

שמקובל אצלנו בדרך כלל, שכולם עומדים בתור ואנחנו נותנים להם, פניתי

לצינורות המקובלים במסורות הקהילתיות שלהם, מקימים ועדה, מקימים

יושב-ראש, עושים בתוך המסגרות שלהם. וראו זה פלא, עשינו אסיפה כללית

בבית-כנסת קטן והוא התמלא מפה לפה והיתה התלהבות עצומה. היו מעורבים

בזה גם הסוכנות היהודית וגם הפדרציה הציונית, סידני שפירא בא בעצמו יחד

עם קבלנים מבית-שמש ששם ייעדנו את המקום של הגרעין הזה. היתה התלהבות

עצומה.

אני רוצה לנתח ולהסביר שאחת הנקודות החשובות של העניין הזה הוא להכיר

בצורך של הקהילה הזאת ובהמשך פעילותה כקהילה. אני יודע שיש בארץ-ישראל

כל מיני רעיונות, אבל אם נרצה להיות רגישים לחשדנות, לצרכים הייחודיים,

לפחדים הסובייקטיביים של הקהילה המפוארת הזאת, צריך לדעת שהם צריכים

להיות שותפים מלאים בבניה של העתיד שלהם יחד איתם, וצריכים להכיר שהם

רוצים להמשיך את המורשת שלהם שהיא מספיק חזקה ויפה שזה גם זכותם. זה

כולל את המוסדות הקהילתיים שלהם, את הרב שלהם, את בית-הכנסת שלהם, את

המוסדות הציבוריים שלהם. ההתלהבות שלי מהישיבה הזאת היא שמדינת ישראל

היום בעצם בישיבה הזאת באה לקראתם.

ידידי החברים בווג'ס, אני רוצה לפנות אליכם ולומר לכם שזו הזדמנות

נפלאה. אני לא יודע כמה אתם מודעים להתלהבות וכמה זה מרגש כאן, כי יש

כאן למעשה מפגש מוחות, מפגש שעד כה לא התקיים. יש כאן פגישה של ממש בין

אלה שרוצים לעשות זאת בדרכם הם, לבין אלה שיכולים לתת להם את האפשרות

ליצור באמת את עתידם שלהם. המפגש הזה, פירושו שאין יותר תכתיב אלא

דו-שיח והדברים פתוחים עכשיו בין מדינת ישראל, ממשלת ישראל, לבין

הקהילה היהודית בדרום-אפריקה הזקוקה למולדת. לדעתי זה אחד הרגעים

המרגשים ביותר בתולדות הדו-שיח שבין שתי היישויות האלה.
אילנית ששון-מלכיאור
ברוח העשייה והתושיה שכולם מגלים כאן, רציתי

להעיר ולהאיר את תשומת הלב לתוכנית שנקראת

ריכוז מאמץ. אוכלוסיית היעד שאתם מגדירים פונה או לבני נוער ואחר-כך

למשפחות צעירות. ווג'ס יהיה מוכן בהתלהבות רבה להרתם איתכם ביחד

לפעולות מעשיות. אני חושבת שמאוד חשוב לעשות את ההבחנה בין נוער לבין

סטודנטים. עם כל הכבוד, חבריה בגילאים של 15-16, כל החוויה הישראלית,

כל כמה שנביא אותם לישראל, הם לא יכולים להחליט בעצמם אם הם רוצים לבוא

או רוצים להישאר. סטודנטים זה סיפור אחר לגמרי, כי הם יכולים להחליט על

זה. אני יודעת שאתם רוצים לקיים את יריד ההשכלה וזה פן אחד כאשר יכולות

להיות עוד תוכניות אחרות. אנחנו בווג'ס נשמח לשבת איתכם ולעבור על

הדברים האלה.
אברון קרוויץ
אני רוצה לחזור על מה שאמרה אילנית. לאירגון

ווג'ס יש הרבה מאוד משאבים שניתנים לניצול

וכדאי, אתם חייבים להשתמש בהם. אפשר יהיה לגייס הרבה מאוד סטודנטים שהם

פוטנציאל לעליה ואפשר להשתמש בנו בדבר הזה.

היו"ר נעמי בלומנטל; אנחנו נסכם ונסיים את הישיבה הזאת.

ניסיתי לחשוב כמה אנחנו יכולים לשכנע אתכם.

אתם צעירים, אנחנו כאן חברי הכנסת, מנכ"ל הסוכנות היהודית, ונראה לי

שבאמת ניסינו. . ?



זה מזכיר לי שלפני השירות הצבאי שלי הגיעו קבוצות של חיילות לכל מיני

מקומות והן הגיעו לכיתות י"ב בתי-הספר התיכוניים כדי לנסות למשוך אותנו

לשרת ביחידות שלהן, כמו למשל שירות בנח"ל או אולי בשריון, או אולי בחיל

האוויר, בצנחנים ובגולני. חשבתי אם זה בכלל השפיעה עלינו או לא. היו

שולחים אלינו חיילים או חיילות שהיו מספרים לנו איזה עתיד מחכה לנו

ביחידה שלהם. עלי לומר שאחת מהקבוצות האלה שהגיעה היתה קבוצה מהנח"ל,

מהקיבוצים, שזה מעין שירות צבאי שמשולב בחיי הקיבוצים, ולאחר מכן מדובר

גם באימונים צבאיים. אני שירתתי שם. אני מוכרחה לומר שאני השתכנעתי. הם

באו ובעקבות זה אני החלטתי שאני הולכת לנח"ל. הייתי בגבול הצפוני, זה

היה אז רמת הגולן שהיתה בידיים סוריות, והיה שירות מאוד מרתק ולעולם לא

הצטערתי ולא התחרטתי על כך שהשתכנעתי באמצעות אותה יחידה שבאה

לבית-הספר שלי כדי לשכנע אותי.

הבה ונסיים את הישיבה הזאת ונבקש מכם, אנא, כיתבו לנו, דברו איתנו, אנו

נמצאים כאן ואנחנו רוצים בכם פה. חברי הפרלמנט וגם האנשים האחרים אשר

השתתפו בישיבה הזאת אומרים לכם שאנחנו רוצים לחלוק עמכם את מחשבותיכם,

ההתלבטויות שלכם, מישאלותיכם, אנו רוצים לשמוע מכם ולעבוד יחד אתכם

לקראת עלייתכם לכאן ולקראת הפיכתכם את ישראל לביתכם.

ובכן, בשנה הבאה בירושלים. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 30;13

קוד המקור של הנתונים