ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 04/11/1997

עליית הזרמים הדתיים בארצות-הברית

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 90

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שלישי. ד' בחשון התשנ"ח (4 בנובמבר 1997). שעה 30;09

נכחו;

חברי הוועדה; נעמי בלומטל - היו"ר

יצחק וקנין

אליעזר זנדברג

סופה לנדבר

מרינה סולודקין

אופיר פינס-פז

אבנר חי שאקי

יוסי שריד

צבי ויינברג - משקיף

נעמי חזן - משקיפה

מיכאל קליינר - משקיף

יורי שטרן - משקיף

מוזמנים; הסוכנות היהודית;

אברהם בורג - יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית

פאולה אדלשטיין

אלדד אדר - דובר הסוכנות

גלעד אמיר

אהוד בנדל

טל בר-לב

שרון גפן

אריה הנדלר

יוסף ורניק

משה טל - מנהל אגף העליה וארצות המצוקה

קלייב לסן - מזכיר ההנהלה הציונית

סולי סאקס

קורט רוטשילד

ג'ו רומנלי - מנהל דסק צפון אמריקה

אילנית ששון - יו"ר ארגון הווגיס

הרב משה וייס - יועץ השר לנושא מעמד אישי,

המשרד לקליטת העליה

מנחם ינובסקי - יועץ משפטי, הרבנות הראשית

אלי ליפשיץ - משרד הדתות

גיוסי ארבל - התאחדות עולי אמריקה וקנדה

דוד הירש - התאחדות עולי אמריקה וקנדה

חנה גנור - היחידה לחינוך לדמוקרטיה בכנסת

זוהר מנרביץ - מורה להסטוריה

נדב זיסלבלאט - תלמיד, ישיבה תיכונית תורה ומדע

אשר שפריר - תלמיד, ישיבה תיכונית תורה ומדע



טליה לדור-פרשר - עוזרת למנהל מחי תפוצות, משרד החוץ

גדעון מאיר - מנהל מח' תפוצות, משרד החוץ

מזכיר/ת הוועדה; וילמה מאור
קצרנית
וחנה כהן

סדר-היום; עליית הזרמים הדתיים בארצות-הברית



היו"ר נעמי בלומנטל;

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העליה והקליטה. היום הרביעי

בנובמבר, בדיוק ביום זה לפני שנתיים נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. דווקא זכרון

הרצח וההסתה שקדמה לו מקשים לנוכח האווירה הקשה של מחלוקת והסתה איומה שלא זכורה

מלבד התקופה שלפני רצח רבין. על כך נוספה לנו עוד צרה שמבעבעת בעם היהודי כבר

תקופה לא קצרה , אך גם היא עקב הלחצים סביב חוק ההמרה קיבלה תאוצה בתקופה

האחרונה. כולנו מנסים להוריד קצת מן התבערה, למרות שהעשן טרם הגיע בגלל שהאש כל

כך חזקה שבקושי רואים את העשן.

לנוכח מה שקורה ביהדות ארצות הברית ויחסה למה שקורה בישראל, וכן גם ביהדות

מערב אירופה, אנו שואלים את עצמנו מה אנחנו כנבחרי ציבור יכולים לעשות כדי להוריד

את המתח, כדי לומר שאנו אחים, לומר שאנו עם ישראל שערבים זה לזה, במיוחד היום,

ביום הזכרון השני להירצחו של ראש הממשלה, רצח שאנו כיהודים לא האמנו שיקרה. מעבר

לתחושת האובדן הנוראה שהיתה לנו, התחושה הראשונה שהיתה לנו היא בושה איומה על כך

שזה קרה לנו. רבים מאיתנו לא האמינו שרצח פוליטי מסוג כזה יכול להתרחש בישראל.

כאשר אנו נוכחים שלמעשה ההסתה לא נפסקת, כאשר אחד מנסה להיות מסית יותר

מהשני, המשימה שלנו לזכור לומר אהד לשני שאנו עם אחד ושיש לנו מטרות וערכים

משותפים. ברוח זו צריך להמשיך להנהיג, להיות יחד ולהסתכל קדימה אל העתיד. במצב

הנוכחי קשה מאוד להמשיך.

היוזמה לישיבה זו ובלי שתכננו מראש את הישיבה הזו לרביעי בנובמבר,

באה מכמה חברי כנסת, שהיו במשלחת לארצות הברית ונדהמו לגלות את המציאות הקיימת

היום בארצות-הברית. אני סבורה שמהיבט זה יש נתק גדול בין מה שקורה בישראל לבין מה

שקורה בארצות-הברית. אם נערוך מחקר כלשהו לגבי מה שיודעים בישראל על חוק ההמרה,

על מה שקורה ביהדות ארצות הברית ועל מה הנתק, רוב הציבור לא ידע מהו חוק ההמרה.

מבינים רק שיש סכנה לקרע בעם. לפי התרשמותי גם ביהדות ארצות-הברית יש הרבה שלא

יודעים במה מדובר, הם רק לא רוצים להיות יהודים ממדרגה שניה. הם למעשה אינם

יודעים מה אומר חוק ההמרה ובאיזה מידה הוא ציר מרכזי במה שמתרחש.

יש הרבה מאוד דיס-אינפורמציה שאיני בטוחה אם אלה שמנחים ומובילים אותה

כוונותיהם טובות וטהורות. לצערי הרב שמענו גם מיושב ראש הסוכנות דברים שיכולים

להוות את חיריה הראשונה בקרב בעם היהודי, במלחמת האחים. איני סבורה שאלה מילים

שראויות להיאמר כאשר אנו רוצים לשקוד על אחדות העם ועל המכנה המשותף האדיר שמאחד

אותנו.

המגמה בישיבה זו היא ללמוד את הבעיות ולבדוק באווירה משותפת ורוח טובה מה אנו

ככנסת ישראל יכולים לעשות כדי להוריד את המתחים ולהוביל את העם קדימה בדרך ראויה.

ישיבה זו נועדה על מנת לקבל תמונה על מה שמתרחש ביהדות ארצות-הברית, להבין את

המחלוקות הקיימות ואיך לגשר על פניהן ולהרגיע את האווירה.

איננו דנים היום בחוק ההמרה, למרות שהנושא יעל. אך מאחר שחברי כנסת רבים

שהיו בארצות הברית רצו להעלות את הנושא לסדר היום, כדי לבדוק מה אנו ככנסת יכולים

לעשות כדי למנוע אווירה של הסתה ופירוד.
יוסי שריד
אם לא יהיה החוק לא תהיה הסתה.
יצחק וקנין
אם לא יהיה בג"ץ בנושא גם החוק לא ירויה. צריך לבדוק מה היה קודם התרנגולת או

הביצה. אנו לא צריכים את החוק הזה, ואם הבג"ץ יוסר לא יחקקו את חוק ההמרה.

אברהם בורג;

אני מודה ליושבת ראש הוועדה על ההזמנה לישיבה. אני חש שיש אי הבנה מסויימת

שכדאי שנבהיר אותה לפני שנתחיל. ההזמנה שלשמה הוזמנו היתה לדון בנושא המשמעות

של תוצאות הבחירות לתנועה הציונית בארצות-הברית שהתקיימו לפני שלושה חודשים.

היו"ר נעמי בלומנטל;

הנושא שעל סדר היום הוא תוצאות הבחירות שמשקפות במידה מסויימת את עלייתם של

זרמים דתיים מסויימים בארצות-הברית, ומה אנו כחברי הכנסת יכולים לסייע על מנת

שאווירת הפירוד והדיס-אינפורמציה שקיימים היום יקבלו את המימד הנכון.

אברהם בורג;

אני מבקש להקדיש את מירב דברי לבחירות ומשמעותם, כי זה היה מעל ומעבר לאקט

פורמלי של מספר אנשים מסויים שמצביעים לדבר פלוני.

בשנה האחרונה קיימה התנועה הציונית, לפי חוקת התנועה, תהליך של בחירות בארצות

הברית. התפקדו לתנועה הציונית כ- 150 אלף מתפקדים, מתוכם נמנו כ- 107 אלף קולות

כשרים. בחירות אלה הן בחירות מעשיות ראשונות מאז 1987. בשנה זו היה המפקד האחרון

וב-1992 היו הסכמות לאור תוצאות המפקד. בחירות אלה הן הבחירות הראשונות בעשור זה.

התוצאות הן תוצאות מאוד מעניינות ואני מבקש להאיר את עיניכם במספר דברים; הגוש

של מרצ ותנועת העבודה הציונית, ששינה בתוכו את הפרופורציות, ירד מ-10% ל-7%.

התנועה הרפורמית שמופיעה כ"ארצה" עלתה מ-20% ל-47%. ה"מזרחי" ירדו מ-12% ל-10%,

וזה בבחינת הישג כביר. התנועה הקונסרבטיבית עלתה מ-12% ל-25%. הליכוד על כל

אגפיו ירד מ-13% ל-4%.

אלה נתונים שאין עמם ויכוח, למרות שיש כאלה שטוענים ש-100 אלף אנשים מתוך 2

מיליון אינם מייצגים. אנו בישראל, בחברה שסדר הגודל שלה הוא בערך כמו של

ארצות-הברית, כך שמפקד של 150 אלף איש שמתוכם כ-110 אלף קולות כשרים, זה לא דבר

מבוטל כאקט פוליטי ציבורי. אם נניח ש-100 אלף קולות מייצגים כ-70 אלף משפחות ובכל

משפחה יש 3 או 4 אנשים, מגיעים למניפה הרבה יותר גדולה מבחינת הנוכחות והרצון של

האדם לשלם כסף, לקבל את חומר המפקד, להתפקד ולהצביע, מי שעושה את המהלך הזה יש לו

כנראה חיבור יסודי לציונות וישראל.

תוצאות הבהירות, שאני מניח שכל מי שהוא "חכם בחירות" יודע לנתח אותן,

מדברות בעד עצמן.

אני סבור שחנושאים ששיחקו במהלך זה הם; תיסכול, מחאה, נוכחות אנטנסיבית ביותר

של כלי התקשרות בתוך הקהילות שלא היו קיימים לפני למעלה מ-15 שנה. מי מאיתנו שהיה

מעורב במשברי "מיהו יהודי" של שנות השמונים יודע שתהליכי הגיוס של הקהילות היו

הרבה יותר איטיים. העובדה שיש רשתות קשר באמצעות טלפון, מחשב, לוויין או מערכות

תקשוב שפועלות כל הזמן עם כיסוי מתמיד של התקשורת היהודית והלא יהודית, גורמות

לתהודה מיידית. לכן כל מה שקורה בארץ, המצב הכלכלי, חוק ההמרה ותהליך השלום הם

ללא ספק חלק מהאנסטינקט של המצביע וחלק מתהליך הבחירות והמסרים שכל המפלגות

העבירו.



בבחירות בארצות הברית היו שני מסרים: מסר של שלום ופלורליזם של מפלגות

שנמצאות בגוש פרוגרסיבי מבחינה מסויימת כמו: מרצ, העבודה, הרפורמים,

הקונסרבטיביים ותנועה מסויימת באיזור בולטימור שלקחה לה מסרים דומים מסוג זה.

המסר השני, שמיקד אותו בעיקר חבר הבנסת אהוד אולמרט, היה סביב נושאים לאומיים

בזירה הישראלית ובזירה היהודית-עולמית.

על פי התוצאות מצטיירת תמונה מאוד מאוד ברורה. בחירות אלה היו מבחן יחודי מאוד

בעשור האחרון ליהדות ארצות הברית, שכן יהדות ארצות המוכוונת ציונות, אינה פועלת

עתה לפי האפיקים המסורתיים של יהדות ארצות הברית. זו אינה יהדות הבונדס, אינה

יהדות הפדרציות או המגביות, אלא, יהדות בתי הבנסת.

באחת השיחות שלנו אמרתי איך אני כישראלי רואה את המגמות הקורות ביהדות:

יהדות ארצות הברית חחרת אל הזהות ואל המוקדים הקהילתיים שבהם מתקיימת הזהות.

בין אם זה ה"שול", ה- synagogueאו ה- . templarמי שרוצה לקיים דיאלוגים ורוצה

להגיע אל הדופק הפועם של יהדות אמריקה צריך להתחבר בין השאר אל המקומות האלה

שבהם מתרחשת בימים אלה הוויה וחוויה קיומית. אני מניח שבעוד מספר שנים, כאשר

נוסיף עת- רבדים מצטברים לדיון הזה נצטרך להוסיף את תנועת בתי הספר היומיים שקמה

היום בכל רחבי ארצות הברית. השילוב של בתי ספר יומיים יהודיים, שהוא חידוש מדהים

באמריקה של הפלורליזם הדתי, כהפרדת הדת מהמדינה, בתי ספר יהודיים מזוהים, זרמיים,

בתוך הקהילות יחד עם בתי הכנסת, מהווים עוצמה אחרת מכל מה שהכרנו עד כה.

הבחירות הללו הן סנונית ראשונה של הבשורות האלה.

נכון לעכשיו, בארצות הברית, ואיני יכול לומר זאת בהכרח גם על הקהילות במערב

אירופה או באמריקה הלטינית, התנועות הציוניות הקלסיות גמרו את תפקידן. יכול להיות

שתהליך זה יתחדש, יכול להיות שנוכחותה של "העבודה" כסיעה גדולה או של "הליכוד"

תתחדש בגדול. הפולטיקה הישראלית של ימין ושמאל פחות מעניינת עתה את היהדות

האמריקאית. אם ב- 100 השנים האחרונות קראנו לפריפריה היהודית להיות ממוקדת

במרכז הישראלי, היום סוגיות כמו חוק ההמרה הפכו להיות סוגיות פנימיות בסדר היום

היהודי-אמריקאי. כלומר, מה ישראל עושה לסדר היום של הפרט. ההצבעה היא בעצם על

"ישראל שלי" ולא על "ישראל שלנו". זה אומר איזה ישראל אני היהודי האמריקאי רוצה

לראות ולא איזה ישראל פוליטית המפלגות הישראליות מציעות לו. שורש המילה מפלגה

הוא פ.ל.ג. והוא ללא ספק ההיפך מהקריאה של יושבת ראש הוועדה לאיחוד. כניסת

הפלגנות של הפולטיקה הישראלית לתוך החיים היהודים האמריקאיים נדחתה ובא רצון

למשהו מסוג אחר שצריך לפענח אותו בדרכנו.

יחד עם תוצאות הבחירות הללו אני מזהה דברים נוספים. חוקים דתיים והתפתחויות

חברתיות ופוליטיות בישראל יחד עם ההתארגנות של יהדות ארצות הברית יוצרת דבר חדש

שלצורך העניין אקרא לה הציונות החדשה. אם הציונות הקלאסית היתה ציונות של הצלת

הגוף של היהודים מאזורי מצוקה, של יהררי ישראל והעולם המערבי לטובת יהדות

המצוקה, המודלים של הציונות החדשה שבאה לידי ביטוי בתוצאות הבחירות תלך לפי

מודל המעורבות של האורתדוכסיה האמריקאית לתוך החיים הישראלים. מעורבות

האורתודוכסיה האמריקאית בחיים הישראליים היתה על ידי שליחת הילדים לארץ לשנת

לימודים, הקמת מוסדות בישראל שהם בבחינת "אמריקה הקטנה" שיותר מאוחר הבוגרים

הולכים מכאן עם "ישראל הקטנה" חזרה לאמריקה. הם יודעים עברית, מכירים מעט את

ההוויה הישראלית, ולוקחים מכאן את החוויות העמוקות וחרה הביתה.



התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית שמעורבות הרבה שנים בארץ אך לא

בהיקפים גדולים, יאמצו מודלים וודשים של מעורבות בישראל. זאת בדי להשתדל שהשותף

הישראלי לא יהפוך לשותף שלא יהיה בר-שיח, וכן כדי לשמר כלי זהות שכל כך חשובים

במרמיותה של ישראל ולא תמיד קיימים בסדר היום האופרטיבי של הקהילות. משמעות
המעורבות היא
תמיכה בבתי ספר סובלניים ותמיכה בתנועות נוער לפי מודלים שכבר
קיימום, כמו
תל"י, תנועת הנוער נוע"ם ופעולות נוספות בתחום זה במרכזים קהילתיים

ובגני ילדים. אני מעריך שהאנטנסיביות של המעורבות שלהם בארץ תהיה בסדרי גודל שלא

ידענו אותם עד היום.

אם ישראל לא תדע להיענות לדברים שציינתי, ולא חשוב מה תהיה דרך ההיענות, הרי

חקיקה בכנסת היא סוג מסויים של דיאלוג - או דיאלוג מנכר או דיאלוג מקרב. אם הרמה

המקומית המוניציפלית לא תדע לשלב את המגמות החדשות האלה בתוך החיים שלנו, אנו

נמצא את עצמנו בטווח זמן של בין 5 שנים לדור, במצב, שלראשונה בתולדות ההיסטוריה

של הגולה, תהיה לנו בבל ללא ירושלים. זו תהיה יהדות ללא היזקקות רוחנית, תרבותית,

פוליטית, אנושית ומשפחתית למרכז הישראלי. חשוב לציין את המשמעויות לכך, כדי

לדעת באיזה צמתית של הכרעה אנו נמצאים מבחינת ההיסטוריה היהודית.

אם לרדת מאיגרא רמא אל המציאות העמוקה שלנו, לפחות בסוכנות היהודית יש

מוטיבציה, שאני מניח שתבוא גם לידי ביטוי בהחלטות, לבטא באופן אופרטיבי את

הדברים שעליהם דיברתי עתה.

הופעתי בפני ועדת נאמן ולמרות אי ההסכמות העקרתיות-אידיאולגיות העמוקות שיש

לי עם נאמן בנושא יחסי דת ומדינה, דומני שאין היום ערוץ אחר להידברות שיביא למצב

של מניעת שבר. התוצאות של השבוע הזה הוכיחו שפחות מעוניינים במשבר. לראשונה

בתולדות הדיאלוג בין הזרמים בארץ שלחה הרבנות הראשית נציג לוועדת נאמן. במקרה זה

שלוחו של רב ראשי כמותו ומהווה פריצת דרך.

פריצת הדרך השנייה היא ניצנים לקריאה שאנו שומעים מהרבנים להידברות, לפחות עם

הקונסרבטיביים. אולי יש בזה תחילה של הבנה בצורך בהכרה, שהוא יותר ווזק מנושא

הדחיה. בוועדת נאמן אמרתי שאם ישראל, המשתקפת באספקלריה של הפוליטיקה שלה,

אינה מסוגלת להיענות מבחינה תקציבית, ציבורית ופוליטית לדרישות והבקשות של

הזרמים השונים בישראל ובחו"ל, הסוכנות היהודית צריכה להיות הגוף המבחין לטובה

ולהפוך להיות הזרוע, בהסכמה של ממשלת ישראל, שתעוור ותסייע לעם היהודי שמאורגן

בזרמים הלא אורתודוכסיים והלא חרדיים לפעול בישראל, אם אכן יביעו לנכון את

נכונותם לפעול בדרך הזו. שמחתי לשמוע שחלק מההמלצות שלי אומצו על ידי הוועדה

כמודלים לחלק מהפתרונות המוצעים.

אני מקווה שבסוף השבוע הזה, בישיבה של חבר הנאמנים, תאושר החלטה שאושרה

אתמול בוועדה לאחדות העם היהודי של המוסדות הלאומיים. ההחלטה מכניסה אותנו

למעשה לתהליך של חיפוש אסטרטגי ותרגום טקטי של התוכניות שאנו רוצים להפעיל

בתחום הזה לטובת בניית או שיפוץ הגשר שעליו יהלכו בני ישראל ובני התפוצות. אם

לחברי הכנסת יש רעיונות או תוכניות בתחום הזה אנו כמובן נשמח לשמוע ולכלול בתוך

הדברים.
מנחם ינובסקי
אני יועץ הרבנים הראשיים נוכח ולא משתתף, כדי שמר בורג לא יראה את נציג הרבנות

כ"שלוחו בכמותו".

ביוון שמר בורג דיבר על נציג הרבנות הראשית שהופיע בפני ועדת נאמן, אני מבקש
להעמיד דברים על דיוקם
אותו נציג לא יצג את הרבנות הראשית אלא הופיע באופן פרטי.
גדעון מאיר
מדובר בפגישה שהיתה אצל נשיא המדינה.
מנחם ינובסקי
בפגישה אצל הנשיא הוא בהחלט לא יצג את הרבנות הראשית, כי הוא לא היה מוסמך

ליצגה.
גדעון מאיר
אני נכחתי בפגישה אצל נשיא המדינה וזה לא מה שהוא אמר.
היו"ר נעמי בלומנטל
למרות שעו"ד ינובסקי ציין שהוא נוכח ולא משתתף הוא הוכיח שהוא מאוד פעיל. אנו

מאוד מעוניינים שתהיה גם נוכח וגם משתתף כי דבריר משובים לעצם הדיון, משום שאנו

כבר מוצאים את עצמנו במחלוקת שלא היינו רוצים להגיע אליה.
פאולה אדלשטיין
איני מסכימה עם דבריה של יושבת ראש הוועדה לגבי דיס-האינפומציה בארצות הברית.

אני סבורה שהאינפורמציה היתה מדוייקת ותוצאות הבחירות בארצות הברית אולי אינם

הנקודה התשובה ביותר. כפי שנאמר הצביעו כ- 100 אלף איש אר רבים אחרים לא הצביעו

כי הם כועסים על ישראל ועל כל מה שקורה בה. כשממשלת ישראל מזלזלת ביהודי

התפוצות, יהודי התפוצות מתחילים לזלזל במדינת ישראל. זה אינו עניין פוליטי ומפלגתי,

אלא התרחקות מישראל בכלל.

לפי דעתי ישראל היא המדינה היחידה שבה יהודים לא אורתודוכסיים אינם יכולים

לחיות לפי רוחם כיהודים, ולקבל את כל שירותי הדת שהם צריכים. הכוונה אינה

שבבתיהם הפרטיים הם אינם יבולים להיות מה שהם רוצים, אלא הם בעצם אזרחים מסוג

ב/ ישנו כעס על כך, אך לא ניתן לומר שיש דיס-אינפורמציה.

עליתי ארצה לפני 25 שנים, הייתי שם פעילה בתנועה הרפורמית כמו שאני פעילה כאן

בארץ. אני יודעת מה היו הזכויות שלי שם ומהן הזכויות שלי כאן והן בהחלט אינן שוות.

זה קורה לא רק עם יהודי ארצות הברית אלא גם עם תפוצות אחרות שהיהודים בהן

מרגישים שישראל מזלזלת בהם. יש על כך הרבה כעס והתרחקות.



יושבת ראש הוועדה ציינה את ה- 4 בנובמבר לפני שנתיים. בתאריך זה בדיוק הייתי

באוסטרליה ומלבד הצער הרב והרצון לשמוע כל מילה ממי שבא מישראל, וושתי

שהיהודים מאוד מעוניינים לדעת מה קורה בישראל ושאיבפת להם מישראל. היום אני

מדברת עם נציגים באוסטרליה ומתברר שמאוד קשה להביא אנשים לתוכניות על ישראל או

לדבר על תוכניות לעידוד עליה שאני מנסה לעשות. היהודים האוסטרלים מרגישים

שישראל לא מתחשבת בהם. לא מדובר רק ביהודים רפורמים, או במיוחד הם, שהם לא

נחשבים כיהודים בישראל והם חשים שאין להם צרך להתאמץ ולעבוד למען ישראל או

לעלות אליה.

כדי לשפר את האטמוספירה חייבים להביא לכך שהמלצות ועדת נאמן יתקבלו, אחרת

תהיה קטסטרופה והתרחקות שקשה לתאר את מימדיה. יהיה כעס שלא אנו בישראל ולא

הרפורמים בארצות הברית רוצים שיהיה.
היו"ר נעמי בלומנטל
בבחירות בארצות הברית היו תוצאות מסויימות ונוצרה אווירה מסויימת סביב חוק

ההמרה. אני מרגישה שכאן בארץ לא יודעים בדיוק במה מדובר, שומעים כאן פתאום

שיהודי ארצות הברית כועסים ולא יודעים על מה ולמה. לעומת זאת ביהדות ארצות

הברית יש דיס-אנפורמציה לגבי מה שקורה כאן בארץ, לגבי החקיקה ולגבי נושאים

אמרים.

שמענו מגבי אדלשטיין שיהודי ארצות הברית כועסים על הזלזול בהם. אלו דברים

שמעולם לא שמענו עליהם. אנו בכנסת רוצים למצוא דרר לסייע כדי שלא זו תהיה

האווירה ביננו לבין יהודי ארצות הברית ולא בין יהודים בכלל ברחבי העולם.
אריה הנדלר
אני סבור שאנו לא יכולים לדון בישיבה זו על דברים שוועדת נאמן דנה בהם. בוועדת

העליה והקליטה צריכים לדבר על הפער ההולך וגדל בין יהדות הגולה ובין ישראל. גבי

אדלשטיין סבורה שאחת הסיבות לפער הגדול היא מוק ההמרה ואילו אני סבור שהבעיות

הן אחרות לגמרי.

חברי כנסת רבים יוצאים לחו"ל הרבה פעמים בשנה ואני מניח שהם שומעים ויודעים

על הבעיות הקיימות. במשך שנים לא רק פעלתי, אלא גם הצלחתי, לגשר, בכינוסים של

העצרת של הסוכנות והתנועה הציונית, בין הרפורמים, הקונסרבטיביים והאורתודוכסיים.

עד שוועדת נאמן התחילה לדון והכנסת החלה להיכנס לסוגיות הללו הצלחנו להגיע

להבנה ביננו. ידענו שלכל זרם יש דעות משלו, אך מכל עצרת של הסוכנות יצאנו

מאוחדים.
היו"ר נעמי בלומנטל
נראה לנו היום שיש קרע והאווירה היא הרבה יותר קשה מאשר היתה אי-פעם.
אריה הנדלר
היות שיש לי חברים טובים בתנועה הרפורמית ואני עובד איתם יום-יום באנגליה לא

נעים לי לומר כמה דברים בקשר לכך. אנו האנשים הפשוטים בחוץ-לארץ התאמצנו כל

הזמן למצוא דרך לעבוד יחד מתוך ידיעה שלא נוכל לשנות את דעתו של השני, אך מאז

שהכנסת התחילה לטפל בכך אנו כבר לא יכולים להמשיך לדבר. זה הפך להיות עניין

ממשלתי, פוליטי ומפלגתי.



אני מבקש לומר לחבריי הרפורמים: אתם אנשימ כנים ובגלל הוזום הפוליטי שנוצר, אל

לכם לומר דברים שאתם יודעים בעצמכם שאינם נכונים. רוב משפחתי חילונית ונמצאת

באמריקה. אחד מהם חבר טוב של יצחק רבין ז"ל, איש חילוני לגמרי, למתת שהוא נותן כל

שנה מיליון דולר ל"ישיבה יוניברסיטי" או ל"איינשטיין קולג'". אך אתם הרפורמים לא

יכולים לומר שאתם מייצגים אותו ולא ניתן לומר שבגלל חוק ההמרה שהוא לא מכיר ולא

רוצה לדעת עליו הוא לא עולה ארצה.
יצחק וקנין
הם תפסו טרמפ על חוק ההמרה.
אריה הנדלר
השתתפי בכל קונגרס ציוני מאז קום המדינה, ילדיי ונכדיי נמצאים בישראל בצבא,

בישיבה ובכולל. אני מבין שהרב הרפורמי רוצה הכרה, אך לא ניתן לומר ש- 130 אלף

יהודים מתוך 6 מיליון שהולכים לבחירות הם כוח. האם ניתן לקרוא לוה כוח? האם ניתן

לומר שזו התעניינות? אני מבין שאנו מוכרחים למצוא דרר ואנו יכולים למצוא אותה, אר

בתנאי שלא כל אחד מאיתנו יעשה מזה מלחמה.

אני מבקש לומר לרבנים ולקולגים שלי: כאשר הייתי לפני 40 שנה בשליחות באמריקה

והקמנו את הליגה, העחרים הראשונים שלנו היו רבנים קונסרבטיביים ורפורמים. אז כולנו

ידענו שדת וישראל הם אחד. עתה כולנו צריכים לשמוח על כך שאומרים שהדת היא הדבר

היחיד שמאחד את כל היהודים. עד לפני שנתיים, בכל הוועידות הציוניות נטען שיש דברים

אחרים לגמרי נורת ובית כנסת שמאחדים את העם היהודי. אני שמח שפתאום כולם

מסכימים שהדת ובית הכנסת הם המרכז של היהדות. אנו צריכים ללכת יחד לאט לאט ולא

לעשות מזה מלחמת קודש. לו 500 אלף היהודים הרפורמים באמריקה היו עולים ארצה

לא היו צריכים לדאוג ולדבר על כך.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני מודה למר הנדלר על דבריו החשובים. ציינת שבעבר מצאו דרכים לשיתוף פעולה

ולהבנה בין התנועות השונות, אר היום מגיעים להקצנה. כבר ציינתי שיש הרבה דיס-

אנפורמציה ואווירה של הקצנה, במקום ללכת לאחדות ולמציאת פתרון.
אבנר חי שאקי
אני מבין שאין מנוס ממפגש לא פורמלי בין האורתודוכסים לרפורמים. עסקתי בנושא זה

הרבה ואף כתבתי על כך. נושא זה היה יכול להיות סמל המאחד, אך משום מה הוא הופך

להיות סמל המפלג. כל השנים היה ידוע שיש סמכות אחת שמגיירת במדינת ישראל. הגיור

הוא אקט שיפוטי ולא מינהלי והוא בבית דין לכל דבר ועניין. עד היום אף אחד לא ערר על

כך ששלושה הדיוטות בבית הדין הם שעושים את הגיור, ואילו זה היה נמשך כך לא היתה

בעיה. מסתבך שלפני כשנה וחצי רב רפורמי מסויים עשה גיור וביקש לדעת אם בית

המשפט העליון יכיר בגיור. בית המשפט העליון בדק ומצא שיש פקודה מנדטורית משנת

1927 הידועה תחת השם: "פקודת העדות החרדיות (המרה - 1927}", שקובעת שמי שרוצה

לעבור מדת לא יהודית לדת היהודית צריך אישור של ראש הגברה הדתית היהודית. כל

השנים לא היה מוטל בספק מי הוא ראש העדה הדתית היהח-ית. בכל החוקים, הפקודות,

התקנות והפסיקה בנושא מוצאים את "הרבנות הראשית לישראל".



הרבנים הרפורמים רוצים שיכירו גם בהם בראשי עדה דתית, ולכן בית המשפט העליון

אמר שהוא צריך אור ירוק מהכנסת, שתחוקק בצורה ברורה שראש העדה הדתית היהודית
בישראל הוא
הרבנות הראשית - זה מה שנקרא: חוק ההמרה.

אני מעריו את דבריה הכנים של גב' אדלשטיין ואני בטוח שהיא מאמינה בכל מילה. אך

עליה לדעת שהרפורמים מנסים לבטל את הסמכות הבלעדית לגיור. יש כלל גדול במשפט

הבינלאומי הפרטי שאומרLex Loci Celebraitionis כלומר, החוק הקובע אם טכס

תפס או לא הוא מקום עריכת הטכס. נישואים לפי מקום עריכת הנישואים, גירושים לפי

מקום עריכת הגירושין וגיור לפי מקום עריכת הגיור. זה אומר שהגיור בישראל נקבע על

ידי דין המקום. הרפורמים וחלק מהקונסרבטיביים שהם הרבה יותר קרובים להלכה,

מבקשים שיהיה עוד גורם מגייר. הם מבקשים שאנשים שיושבים בניו-יורק יאמרו למחוקק

הישראלי לבטל את החקיקה הקיימת ולהכתיב לו דבר חדש. דבר מה אנו לא מקבלים, אך

אפשר למצוא פתרונות לשאלות מבלי לעשות מהפיכה שתבטל את הסמכות הייחודית של

הרבנות. אני מאמין שסמכות כזו היא אוטומטית וקיימת בכל מדינה. אין מדינה שלא מכירה

בעקרון שהחוק הקובע הוא מקום עריכת הטכס. לא ניתן שיהיה אחרת כי לא יתכן שיהיו

כמה סוגי גיורים וכמה סוגי רבנים. יש בית דין רבני אחד וגיור אחד, כי ההלכה שקובעת
את הגיור היא אחת וקובעת
מילה, טבילה וקבלת עול מצוות.

כאשר כרטיס הכניסה ליהדות יהיה אחד, לא יהיה ריב, כי כל אחד ינהל את חייו

ו"צדיק באמונתו יחיה". הכניסה ליהדות ופקיעת יהדותו של אדם קבועה ב"יורה דעה"

ואיש לא יכול לשנות את זה.
אופיר פינס-פז
אני לא בטוח שהפוליטיקה הישראלית מודעת לתוצאות הבחירות בארצות הברית ואני

סבור שזו בושה גדולה מאוד למפלגת "העבודה", ל"ליכוד" ולשליחינו במוסדות אלה. זו

תוצאה חמורה מאוד שמבטאת הרבה מאוד חוליים וחוסר רלוונטיות שנגרמה במשר הרבה

שנים ובאה לידי ביטוי בבחירות האלה. איני בטוח שאלה צריכות להיות ו1וצאות הבחירות

ואיני סבור שהן צריכות לבטא רק עניין של זהות דתית ושום עניין בפוליטיקה הישראלית.

המפגשים שלי באמריקה לא מוכיחים זאת.

נכון שיהדות ארצות הברית מזהה את עצמה בזיהוי דתי על פי תפיסת עולם וכד', אך

הניתוק הכמעט מוחלט מהמסגרות הפוליטיות מבטא התרחקות, כעס ואי-הזדהות. זהו "נון"

גדול מאוד שלנו, כי הוא מבטא נתק, קרע, חוסר הבנה בסיסי ואי-אכפתיות. אלה תוצאות

חמורות ביותר.
יצחק וקנין
אל תעשה מזה סנסציה. אתה מתאר זאת כאילו העולם חרב עלינו.
אופיר פינס-פז
אם תנועת ש"ס היתה פועלת בחוץ-לארץ היית מרגיש מה שאני מרגיש עתה. אך מה

שמעניין את ש"ס זה רק מה שקורה פה ואיך היא מקבלת את ליטרת הבשר שלה.
יצחק וקנין
וזוק ההמרה התחיל עוד בממשלתו של רבין ז"ל יחד עם מרצ, לא אנו התחלנו עם זה.

לכו אל לו להטיף לנו מוסר. עוד מעט יכתיבו לנו בחו"ל גם אם לצאת מדרום לבנון או

לא. מי שהוליד את חוק ההמרה לא היו הדתיים, אנו לא צריבים אותו ולא זקוקים לו. מי

שדורש את שלום עם ישראל ואת אחדותו לא צריו אותו. אם הרפורמים ימשכו את הבג"ץ

העסק יגמר. האם אתם רוצים שבעוד 50 שנה אנו נכתיב את הדברים שיהיו בארצות

הברית?!
סופה לנדבר
אתם הכנסתם פוליטיקה לתוו הדת.
יצחק וקניו
אני בטוח שאם מפלגת "העבודה" היתה בשלטון חוק ההמרה היה עובר מזמן. מטיפים

כאן למוסר כפול, כי הכל הולו כאן לפי המפות הפוליטיות. להזכירכם, חוק הבשר נחקק

בממשלתו של רבין ז"ל יחד עם מרצ.
נעמי חזו
מרצ התנגדה ואתה יכול לבדוק זאת בכל ההצבעות.
יצחק וקניו
אין אף חוק דתי שחוקקו הדתיים בתשע השנים האחרונות. לדתיים יש 23 מנדטים והם

אינם מנסים לחוקק שום חוק, גם לא את חוק ההמרה שאף אחד לא צריו אותו.

סופה לנדבת

החוקים הדתיים צריכים להיות בתוו התורה ולא בתוו הכנסת.
יצחק וקניו
זה נכון מאור, אף אחד לא צריו את זה, או אם בג"ץ מכתיב לנו מיהו יהודי אין מנוס

מלחוקק חוק בכנסת.
אופיר פינס-פז
במפלגת העבודה לא התקיימו דיונים על תוצאות הבחירות בארצות הברית ואני מניח

שבו גם בליכוד. עובדה זו מבטאת שלמעשה התוצאות אינן מעניינות את המפלגות

הישראליות.

אני מניח שאם ההרכב הזה, שיושב בישיבה זו, היה צריו לדון ולפתור את בעיית חוק

ההמרה, אני מאמין שהיינו מוצאים פתרון. נדמה לי שגם הפתרון שהתגבש בוועדת נאמן

היה פתרון שאפשר היה לחיות איתו, או היו שחיבלו בו. השר נאמן עצמו ציין שהיו חברים

מתוו הוועדה שהדליפו את העניין מבעה- מועד ובכו פוצצו את העניין. ועדת נאמן קיבלה

ארכה נוספת, ולפי דעתי אחרונה, לעבודה של 3 חודשים. אני מאוד מקווה שהיא תצליח

למצוא פתרון.



הופעתי בפני הוועדה ואמרתי שאני מקווה שנצליח למצוא פתרון מהותי נוסח הפתרון

שהוצע. אך אם לא, אני תחר ומציע, דבר שבשלבים הראשונים שלו אף התנגדתי לו,

לחשוב גם על פתרון טכני. אם האלטרנטיבה היא בלי פתרון בכלל או פתרון טכני שאפשר

לחיות איתו, הוא עדיף על כלום. הכלום יהיה רע מאוד לכולם. זהו עניין של כל העם

היהודי ולא שייר רק לזרם אחד.

בחודש שעבר ביקרתי בקהילות בארצות הברית והייתי עד למציאות קשה מאוד. אנו

עם אחד שמתפורר, אך בגלל שאין לנו את הפרספקטיבה ההסטררית אנו לא חשים בכך.

התהליכים הם קשים, עמוקים ומהירים מאוד ולכן הבנה בעניין חשובה לי יותר מכל.

אני מסכים עם דברי הטעם הרבים של מר הנדלה בעיקר בקשר לפוליטיקה. ברגע

שהפוליטיקה נכנסה לתמונה לאנשי השטח כבר קשה לגשר, וחבל. הצטערתי לשמוע את

האיומים על כך שיעשו סוכנות חלופית.
אברהם בורג
להיפה אני לא הצטערתי. עד לפני שנתיים אמרו: מי צריך את הסוכנות היהודית, ואילו

היום כבר רוצים להקים 3.
אופיר פינס-פז
אני סבור שלסוכנות היהודית יש תפקידים גדולים וחשובים בעיקר בתחום העליה

והקליטה והקשר בין ישראל והגולה. אני חושב שטוב שהיו בחירות, כי ארגונים ציבוריים

מהסוג הזה שלא מקיימים מערכת בחירות, אלא עושים כל הזמן הסדרים ודילים סופם

לגווע. אני מקווה מאוד שהסוכנות תמשיך למלא תפקיד חשוב ביחסי ישראל והתפוצות.
מרינה סולודקיו
בישראל יש קהילה של מיליון עולים מחבר העמים שגם להם יש אותו כעס חעם על

החברה הישראלית. החברה הישראלית במשבר עמוק: בין ימין ושמאל, אשכנזים וספרדים,

דתיים וחילוניים, עולים ווותיקים. לא נכון לומר שיש רק בעיה בתפוצות. אנו חייבים

להיכנס למו"מ ולעשות פשרות בהרבה דברים. לכל פשרה יש שני צדדים. קהילת העולים

יוצאי רוסיה לא רק שאינה דתית, אלא שלצערי היא אנטי-דתית. למרות זאת אנו מבינים

שצריך ללמד אנשים את השורשים היהודיים שלהם. לקהילה שלנו יש הרבה קשיים

להתחתן, לקבור את המתימ ועוד. לשם כך נכנסנו למו"מ עם הרבנות הראשית ואיני יודעת

באיזה אור הם רואים את המו"מ הזה איתנו. ללא ספק, אין מנוס מליברליזציה של

האורתודוכסיה שלנו, אך מצד שני צריך לחשוב אם זה מועיל להכניס נשים רפורמיות

למועצות הדתיות. למרות שאיני דתיה, אני סבורה שלא חוכמה לעשות דברים כאלה, כי

הם סוג של פרובוקציה שיחמירו את המצב בארץ.

דובר כאן על אסון שיכול להיות אם חוק ההמרה יתקבל. לסיעה שלי אין מנדט מהציבור

שלה להצביע בקריאה שניה בעד חוק ההמרה. צריכים למצוא פתרונות בדרך של מו"מ

מתמיד, בתרבות של שיח ולחשוב גם על יהדות התפוצות.
נעמי חזו
אני רוצה לציין שלמעט "חוק הבשר" שמרצ הצביעה נגדו לא היתה חקיקה דתית ב- 6

השנים האחרונות, ואני רואה את זה כהישג. לפיכך מה שקורה בימים האחרונים מדאיג,

משום שהוא משנה בעצם דפוס מאוד ברור שנוצר בעבר שיש דברים ש3נדיף אולי לא לחוקק

כדי להשאיר עמימות שתאפשר חיים ביחד.
היו"ר נעמי בלומנטל
למעשה בג"ץ שלח אותנו לחקיקה זו.
יצחק וקנין
גם "תוק הבשר" נחקק בגלל בג"ץ, כי אם לא היה בג"ץ, לא היה חוק זה.
נעמי חזן
חוק הבשר נחקק בגלל ההפרטה וכל מה שקשור ליבוא בשר.
מנחם ינובסקי
תוק ההסמכה היה בסיס לכל חוקי העזר.
נעמי חזו
תוצאות הבחירות בארצות הברית מוכיחות שיש שינוי מהפכני לא רק בהרכב התנועה

הציונית, אלא בנושאים שחשובים לעולם היהודי לקראת המאה ה- 21. אנו חייבים

להתייחס לתוצאות הבחירות ולמשמעויות שלהן, כי האחריות שלנו בבית הנבחרים של

מדינת ישראל היא לחשוב מה זה אומר מבחינתנו ומה המהרייבות שלנו כלפי העם היהודי.

יש צורך בחשיבה, ואני מציעה ליושבת ראש הוועדה לקיים סידרה של דיונים מהותיים

בנושא זה. לא ניתן על רגל אחת להתייחס למשמעויות המהותיות של תוצאות הבחירות,

שבעיני הן מהפכניות מבחינת הקשר בין ישראל לבין יהדות העולם.

אין ספק שעל פי התוצאות רואים שינוי מתמיכה בנופלגות האידיאולוגיות לתמיכה

בזרמים דתיים. יתכן מאוד שלא צריו להבליט רק את המימד הזה.

מטבע הדברים, תוצאות אלה עולות על רקע חוק ההמרה וחוק המועצות הדתיות, שהם

שני שינויי חקיקה שעלולים לשנות את הסטטוס-קוו. עמדתנו בעניין ברורה, אך אני חושבת

שתלק ממה שנעשה בארצות הברית הוא לגבי אופי המשטר במדינת ישראל ולא רק כמאבק

דתי. בעצם אי-אפשר להתייחס לשני החוקים מבלי להתייחס לסוגייה של הפרדת דת

ומדינה, אם נושא הדת הוא בתחום הפרט או בתחום הצ:יבורי ואיפה שמים את הקווים

בדברים הללו.

לא סח- הוא שאני נחשבת לחברת הכנסת המסורתית ביותר במרצ. אר אני גם החריפה

ביותר במאבק להפרדת דת ומדינה, משום שבעיני, מעשיי ואמונותיי הם בתחום הפרט והם

אינם עניינו של הציבור או המדינה. ברמה העקרונית ביותר לא צריו את חוק ההמרה ולא

חוק המועצות הדתיות, או למען אחדות העם הצורו להפריד בין דת ומדינה הולו וגובר.

אני נפגשת הרבה מאוד עם משלחות מממקומות שונים בעולם כולל ארצות הברית

והחשיבות העקרונית של הגדרת צביונה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית עם רוב

יהודי, תחייב אותנו להתמודד בשנים הקרובות עם השאלה של הפרדת דת ומדינה. זאת גם

מתוו הגנת האינטרסים של האורתודוכסיה במדינת ישראל.



בשבועות האחרונים שמעתי אמירות, שאני מוקיעה מכל וכל, לגבי הצרו להקים סוכנות

יהודית אלטרנטיבית. אנו הולכים על חבל דק מאוד בכל הנושא של אחדות העם היהודי,

ולמי שמציע שצריך גם את המעט שיש לנו לפלג ולפצל זו בושה וחרפה. צריך להגיד זאת

בפה מלא, ולא איכפת לי אם זה פוליטקאי ישראלי מהימין או מהשמאל, חילוני או דתי.

ההצעה עצמה ראויה לגינוי, כי אנו נמצאים במצב בו אנו צריכים לעשות חשבון נפש

משותף ואל לנו לפצל את עצמנו עם הצעות סרק שאינן ראויות.
יוסף ורניק
חשוב לי מאוד להדגיש שמי שהצביעו בבחירות הצביעו משום שאין להם דרך ייצוג

אחרת במדינת ישראל. הם לא מרגישים שהכנסת דואגת להם, אלא רק את דאגתה של

התנועה הציונית, במיוחד הם מקבלים את הרעיונות של יושב ראש התנועה הציונית. הם

מרגישים שרק בסוכנות יש מי שיכול לייצגם בארץ. אלה שהצביעו בארצות הברית

הצביעו באופן דמוקרטי לאלה שיכולים לבוא לכאן ולייצג את מה שהם רוצים, כי אין להם

כתובת אחרת.

אני מברך על הישיבה אתמול בה הציג מר אברהם בורג רעיון חדש לאחדות העם.

דיברנו לא רק על בעיות, אלא בעיקר על איך ניתן לאחד את העם, איך ניתן לבוא אחד

לקראת השני ולבנות משהו לעתיד.

יש הרבה שלא עולים לארץ, אך יש רבים שעוד עולים. לכנסים הקונסרבטיביים בארץ

באים רבים כי הם מעוניינים בארץ למרות שכואב להם היחס אליהם. כולנו, כשעלינו

לארץ, לא עלינו רק כדי לחיות בה, אלא כדי לבנות ולעשות דברים. עם הרבה מאוד קשיים

הקמנו 48 קהילות, למרות כל המאבקים במשרד החינוך הקמנו את בית ספר תל"י הראשון,

כי האמנו בצורך לעשות ולשנות. אנו לא נמצאים כאן כדי לשלול, אלא כדי לבנות, לתרום

ולדאוג לייעוד של העם. תשוב לי מאוד להדגיש שבנינו כאן מוסדות כדי שנוכל לקלוט עוד

עולים, הרעיון הוא להביא לכאן סטררנטים כדי שיקימו כאן את ביתם, ואף הקמנו ישיבה

למענם.

אני מאמין מאח- במושג שנקרא: "כלל ישראל". אנו לא טוענים שלא צריך להיות גיור

כהלכה, אך אם אנו מקבלים את ההלכה צריך גם שיקבלו את הרבנים שלנו. כלומר, העיקר

שצריך לדעת לקבל ולהבין אחד את השני. יתכן, כמו שאמר הרב לאו, שהתנועה שלי,

התנועה הקונסרבטיבית, יותר הלכתית, אך איני דואג רק לתנועה שלי אלא שלכל אזרח

תהיה הזכות להביע את עצמו. יש לנו הרבה אתגרים ואני מאמין שנוכל להשיג אותם, אך

צריך לשבת יחד, לשמוע ולהבין שלכל אחד יש זכות.
סופה לנדבר
רעידת האדמה סביב חוק ההמרה אינה דבר מקרי. אם לא היה חוק זה, הרעידה היתה

מתרחשת סביב חוק אחר. יש פילוג בעם גם בארץ וגם בעולם ח-בריה של חברת הכנסת

מרינה סולודקין אינם מתייחסים רק לעולי ברית המועצות לשעבר, אלא לכל היהודים

בעולם. יתכן שבהקשר לחוק זה אנו צריכים לקחת בחשבון שהעליה מברית המועצות אינה

רק חילונית, אלא ש גדלנו במדינה שיש בה הפרוה מוחלטת בין דת למדינה. לי כיהודיה

שעלתה מברית המועצות לשעבר היה ברור שאני יהודיה ובלי קשר לכך שאיני מאמינה

במה שאחרים מאמינים. אני מאמינה בכך שאני יהרריה, הדם שלי הוא דם יהודי ואף לא

היה לי ספק לגבי היהדות של אנשים בגלל שהם מאמינים או לא. כל אחד הולך בדרכו וזה

הדבר שצריך לאחד את העם, כל אחד יחיה באמונתו.

אני חושבת שבמדינת ישראל קורה משהו מחר. אנו בפתח המאה ה- 21 ולא יתכן שרב

בתחפושת דתית יהיה מנהיג פוליטי ביותר וימשוך בחוטים של למעלה מ- 20 חברי כנסת.
יצחק וקנין
אני מבקש שתתבטאי בכבוד כלפי רבנים. אני מבקש שתחזרי בך מדברים אלו. אם לא

תכבדי אותנו אף אנו לא נכבד אותר.
סופה לנדבר
כאשר פוליטיקה נכנסת לדת זה דבר גרוע ביותר. אני מכבדת את האורתודוכסים,

הקונסרבטיביים והרפורמים ואת כל האנשים ביו אם הם דתיים ומאמינים ובין אם הם

חילוניים. כדי לאחד את העם אנו צריכים להיות מאוחדים בדעה שיש לכבד כל אדם יהודי.

אם לא תהיה הפרדה ביו דת ומדינה הזעזועים בעם יקרו שוב ושוב סביב כל חקיקה

דתית שתהיה, כמו שזה קורה עתה סביב חוק ההמרה.

כשהייתי באמריקה גם אני חשתי את כאבם של היהודים שם. יש אנשים שסבורים שאנו

חברי הכנסת לא מייצגים אותם, אך כאבו של כל יהודי הוא גם כאבנו ואנו מייצגים את

האידיאולוגיה של אנשים שרוצים באחדות העם לא רק במילים אלא גם בתוכו. אר כאשר

הדת נכנסת לפוליטיקה לא ניתן להביא לאיחוד העם.
יצחק וקנין
ניתן להשתמש בהרבה מילים יפות על הרצון באחדות עם ישראל, אך מדוע רק בנושא

הדת צריר לעשות רפורמות ולשנות דברים. באותה מידה ניתו לקחת את כל החקיקה

במדינת ישראל ולשנותה לשם דבר שנקרא שלמות עם ישראל, ואם לא, יהיה איום לחורבן

בית שלישי. במדינת ישראל קיים כבר 50 שנה חוק שאומר שהגיור הוא אורתודוכסי, ואילו

עתה רוצים לשנותו. המפלגות הדתיות לא יזמו את חוק ההמרה אילולי היתה עתירה

לבג"ץ, שחייב את הכנסת להחליט החלטות או שיפסוק שגיור רפורמי יתקבל במדינת

ישראל. כך גם היה בחוק הבשר, בחוק המועצות הדתיות ובעוד חוקים אחרים שבג"ץ הוא

הקובע. לו הבג"ץ לא היה מכתיב את כניסתה של האישה למועצה הדתית בנתניה לא היתה

כל הצעקה.

במדינת ישראל קיים כבר 50 שנה חוק לגבי גיור. מדוע יש אצל חוגים מסויימים רצון

לשנות את החוק הזה באמצעות בג"ץ ? לנו הדתיים אין שום טענה כלפי אף אחד, ואני

מכבד כל יהודי רפורמי או אחר, וכל אחד יכול לעשות כרצונו, אר לא ניתן לשנות דברים

שכבר קיימים למעלה מ- 50 שנה.
סופה לנדבר
אם מישהו חוקק את החוק הזה לפני 50 שנה, מדוע לא יכולים עתה, אחרי 50 שנה,

לשנות את זה?
יצחק וקנין
אם את רוצה לשנות, לנו יש את הכח הפוליטי לא לאפשר לך לשנות את החוק. גם

בממשלתו של יצחק רבין ז"ל, כאשר הועלה חוק הבשר, החוק ננבר.
סופה לנדבר
בדת יש פולטיקה, ודת ופוליטיקה לא הולכים יחד.
יצחק וקנין
כשזה נוח זו פוליטיקה וכשלא נוח יש לשנות דברים שהם כבר דורי דורות. היום יש לנו

את היכולת לא לאפשר את שינוי החוק. אני נגד כל חקיקה דתית ונגד כל שינוי בסטטוס-

קוו, לחרות שיש לנו כח פוליטי רב. אך לא יתכן לשנות דברים רק כשזה נוח לזרמים

מסויימים ולהכתיב את הדברים דרך בג"ץ.

150 אלף בוחרים בארצות הברית עדיין לא מהווים 1% מכלל היהודים שם. לפיכך מדוע

ההתפארות בתוצאות הבחירות. האם כל ששת מיליוני היהודים האחרים בארצות הברית

נמחקו בן רגע והם לא שווים דבר ? האם רק אותם 130 אלף שבחרו בבחירות הם היחידים

שעושים למען עם ישראל ? אני לא מזלזל בהם אך לא צריך לעשות שום סנסציה. כמו שאנו

לא מכתיבים את הדברים בארצות הברית, אל להם ליהודי ארצות הברית להכתיב לנו. אוי

לנו אם מדינת ישראל תיכנס לפוליטיקה בארצות הברית.
נדב זיסלבלאט
אני חושב שהרפורמים הם יהודים כמו כל יהודי אחה אך איני מבין מדוע צריך לגייר

לפי הגיור הרפורמי. לרפורמים אין בעיה עם הגיור האורתודוכסי כי הוא גיור, אך

האורתודוכסיים טוענים שהגיור הרפורמי בבלל אינו גיור, לפיכך כדאי להחמיר קצת עם

הגיור ובלבד שזה יהיה מקובל על כולם.
אהוד בנדל
יתכן שהבחירות בארצות הברית אינן מייצגות את כלל יהח-י ארצות הברית, אך זוהי

התנועה הציתית האמריקאית ואלה היהודים שמזדהים כיהודים ציוניים ושאיכפת להם

מנח-ינת ישראל. רוב רובה של היהדות הציונית האמריקאית משתייכת לזרם הרפורמי

והקונסרבטיבי. משום כך כואב לאותם אנשים שמדינת ישראל יקרה להם לחוש כיהודים

סוג ב' במדינת ישראל.

דובר הרבה על הנושא של דיס-אנפורמציה. אני מבקש להזים דיס-אינפורמציה כלפי

הזרמים הלא אורתודוכסיים, כמו לדוגמה, שהזרם הרפורמי איים בהפסקת תרומות לנזדינת

ישראל או חלילה לובי אנטי ישראלי בחוגי המימשל האמריקאי. אין שחר לדברים הללו,

להיפך.
אליעזר זנדברג
אני שמעתי במו אתניי דברים כמו-. "אנו לא נלך בשבילכם לגבעה".
אהה- בנדל
בתוך הקהילות יש ללא ספק זעם, אך אצל המנהיגות יש דמיה של הנושא הזה, אדרבא,

הם קוראים לכל האנשים לחזק דווקא עכשיו את התמיכה בישראל. הדברים האלה לא

נאנורו כאיום או כסחטנות אלא כנסיון להסביר את הקושי ואת הזעם. דברים אלו קיימים

ברמת של חברי הקהילות אך אצל המנהיגות יש קריאה בדיוק הפוכה, דווקא לנוכח המצב

הזה הם קוראים לחזק את התמיכה בארץ, את הנוכחות בארץ ולחיזוק כל הכוחות בחברה

הישראלית שתומכים בפלורליזם וחופש דת.
מיכאל קליינר
יש רק דרך אחת לחזק את כל הדברים הללו: לעלות ארצה.
אהוד בנדל
אנו פועלים כל הזמן למען העלייה, אך קשה מאוד לשכנע את אותם עולים בפוטנציה
לעלות, כשהם שואלים
"למה אני אעלה ?"

אני מייצג את התנועה הקונסרבטיבית, ואנו הקונסרבטיביים מחוייבים לעשות כל מאמץ

שעד 31 בינואר נגיע לפתרון חיובי ומוסכם. מקובלת עלינו העמדה שביהדות צריכים

להיות סטנדרטיים עד כמה שאפשר אתידים, על פי ההלכה. אנו נעשה את כל המאמצים,

אר אנו זקוקים להדדיות.

שמחנו שהרב ישראל רוזן, ראש מינהל הגיור ברבנות הראשית, הודיע אצל נשיא המדינה

שהוא נמצא שם על דעתו ובידיעתו של הראשון לציון, הרב בקשי דורון, שמופקד על נושא

הגיור. זו היתה הפעם הראשונה שקיבלנו איתות כלשהו מהרבנות הראשית שיש על מה

לדבר. זה דבר מאוד חשוב לנו, אך לצערי שוב קראתי על התקפות מצד הרבנות הראשית

שלא נותנות יותר מדי סיכוי.

אנו מצידנו מחוייבים ונעשה כל מאמץ להגיע להסכמה, כדי שהנושא לא יגיע לא

לחקיקת הכנסת ולא לבג"ץ. יש לנו את המטריה של חברי הכנסת מכל סיעות הבית, כי

הנושא לחלוטין לא פוליטי, אלא לאומי ויהודי. כאשר בפעם הראשונה סירבנו לבקשה

לדחייה ההליכים המשפטיים, ממשרד ראש הממשלה האשימו חוגים פוליטיים שכל מטרתם

היא הפלת הממשלה. אין לכך שום שחר משום שהנושא הוא לאומי-יהודי ואנו שמחים שיש

לנו מטרייה של חברי הכנסת מכל סיעות הבית, שהתחייבו שאם נעשה מאמץ נבר ה- 31

בינואר וחלילה ועדת נאמן לא תגיע לפשרה מוסכמת, הם לא יתמכו תמיכה חד משמעית

בחוק ההמרה.

השר נאמן הוא אדם יוצא מן הכלל, ואני מלא הערכה לאומץ ליבו, למקוריות המחשבה

ולמאמצים העילאיים שהוא משקיע למרות היותו עסוק במיוחד בימים אלה. למרות זאת

הוא לוקח משימה זו כמשימת קודש והוא לוקח את הוועדה בכיוון הנועז של הפתרון

המהותי, היינו, להגיע להסכמה פה אחד של כל זרמי היהדות, ולו לפרק זמן, בשאלת

המהות והתוכן של מהו גיור. אני חושב שמשימה זו יותר מדי נועזת, משום שאני לא רואה

אפשרות שאני אאלץ את עו"ד ינובסקי יועצם של הרבנים הראשיים להכיר בי כרב. אינני

מחפש את הכרתה של הרבנות הראשית אלא את הכרתה של מדינת ישראל ומשרד הפנים.

אם אנו, לפי הכיוון שמטווה השר נאמן, מחייבים את הרבנים הראשיים לשבת עימנו

כרבנים, זו בעיה רצינית בשבילם, ואולי אפילו כפיה דתית עבורם. הם אינם מוכנים להכיר

בנו כרבנים, זו זכותם. אנו נעשה את כל המאמץ ללכת לכיוון של פתרון מהותי, אך אם לא,

יש להגיע לפתרון אדמיניסטרטיבי, טכני, שאולי יעקוף את הבעיה. הועלו כל מיני רעיונות

כמו: מתיקת סעיף הלאום בתעודת הזהות, רישום כפול, היינו, בתעודת הזהות ירשם יהודי

וברישום פנימי של משרד הפנים שיועבר לרבנות הראשית יצויין באיזה גיור התגיייר אותו

אחד, כדי שחס וחלילה לא תצא תקלה מתחת ידה של הרבנות הראשית והיא תכיר בגר

רפורמי כיהודי.

לחברי וגברת העליה של הכנסת ולכלל חברי הכנסת יש מידה רבה של השפעה, ולפי

דעתי גם בתוך הרבנות הראשית ניתן להגיע להסכמה בכיוון זה. נכון שזה לא הכיוון

שוועדת נאמן הולכת אליו, אר מכיוון ששעון החול הולך ואתל ואנו חרדים מפיצוץ ב- 31

בינואר, יש לעשות הכל כדי להגיע להסכמה, ולו אף לפתרון טכני אם לא מצליחים להגיע

לפתרון מהותי.
היו"ר נעמי בלומנטל
הדברים שאמר מר אהוד בנדל מאוד חשובים ויכולים לתרום לאווירה הכללית שקיימת.

אני מקווה שוועדת נאמן תוכל למצוא את הפתרונות שיהיו מקובלים על כל הזרמים

ביהדות. הדבר נראה אפשרי, אנו חברי הוועדה וחברי הכנסת בכלל שיזמו את הדיון הזה

עושים זאת מתוך רצון אמיתי להגיע להבנות. אחת המטרות של ישיבה זו שתהיה הבנה

אצל רבים מיהודי ארצות הברית שאינם יודעים בדיוק במה מדובר, וכך גם בארץ. אנו

מוכנים להסביר ולפעול בתוך יהדות ארצות הברית, כדי למנוע את השבר האדיר שיכול

להיות, כי אם נלך להקצנה הדבר בא יבוא.
מיכאל קליינר
לדיון זה באתי בטעות, משום שראיתי שהנושא שעל סדר היום הוא: עליית הזרמים הלא

אורתודוכסיים. באתי כי חשבתי שהדיון הוא על עלייה לארץ של רפורמים וקונסרבטיביים.

אני מציע להזמין את כל הזרמים לדיון על פעולות למען עידוד העלייה מארצות הברית

ומארצות הרווחה.
אילנית ששוו
ארגון הווגיס היה בחודשים האחרונים פעיל מאה- בכל מה שהתרחש כאן בנושא. לאור

הדיון הזה וכל ההתרחשויות האחרות מתעוררת אצלי שאלה מה בעצם המסר שאני צריכה

להביא לציבור הסטודנטים היהודיים ברחבי העולם. מדובר ב- 700 אלף סטודנטים יהודיים

שמתוכם 120 אלף סטונדנטים ישראלים. הסטודנטים הישראלים לא יודעים מהו חוק ההמרה

ויתכן אף שזה לא מעניין אותם, אך יחד עם זאת איני בטוחה אם זה משנה אם הם יודעים

מה אומר חוק ההמרה. חשוב מה חשים בקהילות היהודיות וגם בציבור הישראלי. כאשר

הסטודנטים הישראלים מגיעים לכנסים שלנו ונחשפים לכל הנושא של הקונסרבטיביים

והרפורמים קל להם להדרהות יותר עם הציבור הזה מאשר עם הציבור האורתודוכסי,

משום שהוא נתפס אצלם ככפייתי שדוחק אותם להאמין במשהו מסויים.

יש בעיה ברמת ההבנה של הציבור הישראלי וצריך לזכור שכל מה שקורה בישראל

משפיע באופן ישיר על מה שקורה בקהילות היהודיות בעולם. כאשר סטודנטים יהודים

ברחבי העולם אומרים לי שהם לא מרגישים שהם חלק ממדינת ישראל, ושהנושאים שהם

צריכים להיאבק עליהם קשורים לאנטישמיות, זה בגלל שבתוך העם היהודי יש בל בך

הרבה מחלוקות והמסר שהמבוגרים מעבירים להם הוא לא אחדות, אלא, פירוק, קרע

ושינאה. אלה דברים שאני לא מובנה לקחת כמנהיגה של ציבור שיהיה בעתיד המנהיג

הבא. האחריות שמוטלת על הממשלה, הכנסת, הסוכנות היהודית ואחרים היא לגבי המסר

שאותם הצעירים יקחו איתם. המסר היום הוא: קרע ושינאת אחים. אי אפשר להעביר מסר

מה וצריך לשנות אותו.
סולי סאקס
שמחתי לשמוע שכולם רוצים להגיע לפשרה ושכולם מאוחדים אחר ועדת נאמן. המסר

בבחירות בארצות הברית לא היה מסר לעידח- הציתות, אלא מלחמת דת. אני מסכים עם

חבר הכנסת אופיר פינס-פז, שהתנועות הציוניות הקלאסיות נכשלו, אך רב העולים לארץ

אינם דווקא מהקונסרבטייבים או הרפורמיים. מעל 80% מהיהודים בארצות הברית לא

ביקרו אף פעם בישראל, אז איך ניתן לדבר איתם על עלייה או על התנועה הציונית.
אברהם בורג
למרות שאתה צודק במספר, צריו לשים את הדברים בהקשר דמוגרפי כלל אמריקאי

שאומר ש-85% מכלל האמריקאיים מעולם לא עזבו את גבולות אמריקה.
סולי סאקס
אנו מדברים על תוצאות הבחירות בארצות הברית לקונגרס הציוני לאחר 100 שנות

ציונות. מעל 80% לא ביקרו מעולם בישראל והלוואי שרב חברי הקהילה יעלו לישראל. יש

קרע וצריו להביא לאחדות.

נקודה שלא נלקחה בחשבון ומופיעה בספרו של אלן דשוביץ - "השואה השקטה", על

התבוללות ונישואי תערובת. בדברים חמורים אלה אנו צריכים לטפל, כדי שבעוד שני

דורות לא נפסיד את כל הקהילה היהודית בארצות הברית. אני לא רוצה להפסיד את כל

הקהילה הזו אלא רוצה שיעלו ארצה וישארו יהודים.
נעמי חזו
לפני חודשיים הייתי האורחת של הפדרציה הציניות באוסטרליה ובכל קהילה יהודית

שביקרתי מצאתי שאין הבנה לגבי תויות חוק ההמרה.
מנחם ינובסקי
אני מבקש להתייחס לנושא דיס-האנפורמציה. אנו חייבים לזכור שחוק ההמרה לא בא

לשנות במאומה את הלכת ש"ס. כלומר, אנו לא מתערבים, למגינת ליבי, במה שקורה

בתפוצות. חוק ההמרה כפי שהוא עוסק במדינת ישראל בלבד ואינו פוגע באף אחד. יהדות

התפוצות אינה בתחום הזה, אלא גייסו אותה לשמש "איל ברזל" כדי לנגח את היהדות

האורתודוכסית בארץ על ידי מיעוט של קונסרבטיביים ורפורמים. הנושא כולו אינו קשור

ליהדות ארצות הברית ואינו נכנס לתחום הגיור בחוץ-לארץ.

במשך 80 שנה קיימת מציאות במדינת ישראל. בית המשפט העליון לא שינה מציאות זו,

אלא אמר שההסתמכות על חוק מסויים אינה נכונה כי הוא עוסק רק בתחום מסויים. בית

המשפט פנה לכנסת לתקן את החוק כדי להתאימו למציאות. באותה תקופה "העבודה"

ומרצ היו בשלטון והם שהקימו את הוועדה כדי לתקן את חוק ההמרה. מאתר שהם איבדו

את השלטון הם גם שינו את דעתם. היה צריו לעשות דבר פשוט - חוק סטטוס קוו, היינו,

לא מדברים על המרה ולא על מועצות דתיות, אלא, יוצרים חוק כדי לשמר את המצב

הקיים. האם במצב כזה היו טוענים שזה לא בסדר ?! עתה הופכים את זה כאילו היהדות

האורתודוכסית היא הנלחמת ומציגים את זה בצורה מעווותת. מי שבא לקרקע וצועק:

"קרע", הם אלה שבאו מחוץ-לארץ לשנות מצב קיים.

דיס-אינפורמציה הזו שמציגה אותנו כמי שמזעועים את המצב, העא שקר גס, הטעיית

הציבור והונאת העם. חברת הכנסת סולודקין ציינה שאנו מדברים על אחוות העם וציינה

שהם מקיימים מגעים לגבי יוצאי חבר העמים שנמצאים בארץ - יהודים וגויים שעלו משם

ומבקשים להיקלט בתוך מדינת ישראל. אנו מקיימים מו"מ עם הרבנות ומחפשים את הדרו

בצורה מכובדת ואילו בסערה שחוגים מסויימים מקיימים סביב חוק ההמרה הם פוגעים

באלה שעלו מרוסיה, כי לולי הם ניתן היה למצוא פתרון. חוגים אלה מזעזעים את עם

ישראל ומדינת ישראל וגורמים לקרע בין היהדות בארץ ליהדות בחו"ל ולאלה שנמצאים

בישראל והמבקשים להיטמע בתוך עם ישראל. בגלל צרכים של מיעוט קטן בארץ שרוכב

על גבה של יהדות ארצות הברית יוצרים פרובוקציות באמצעות בג"צים ומזעזעים את

החיים במדינה.
היו"ר נעמי בלומנטל
למרות הדברים הקשים שהושמעו עתה צריר לחשוב מה אנו אומרים בוועדה זו. ישנה

מציאות מסויימת שגורמת למעשה לקרע בעם.
מנתם ינובסקי
הפוליטיקאים צריכים לצאת מנושא זה משום שהוא אינו התחום שלהם.
היו"ר נעמי בלומנטל
אמירה זו אינה יבולה להיות חד צדדית. אם יצאו הפוליטיקאים מזה גם הרבנות צריבה

לצאת מהפוליטיקה.
אהוד בנדל
אם יצאו הפוליטיקאים מהנושא, רבנים אורתודוכסיים, רפורמים וקונסרבטיביים צריבים

לשבת יחד ולהגיע להסבמה.
מנחם ינובסקי
לא הרפורמים ולא הקונסרבטיביים הגישו את הבג"ץ, אלא נעמ"ת ומרצ וגורמים

פוליטיים אחרים.
דה- הירש
אנו מטפלים בעליה ובשלוש השנים האחרונות 48% מהעולים מארצות הברית וקנדה

הגדירו את עצמם אורתודוכסיים, אחח העולים היום המשתייכים לזרם זה עומד על 59%.

עובדה זו מצביעה על בך שהיתה ירידה גדולה בעלייתם של יהודים רפורמים
וקונסרבטיביים. בעבר המצב היה הפוך
אחוזים מאוד נמוכים מקרב האורתודוכסים עלו

לארץ ואילו מקרב הזרמים האחרים העלייה היתה הרבה יותר גדולה. אי אפשר לצפות

שהעולים ימשיכו להגיע אם הם מרגישים שהדלת סגורה בפניהם. זאת אני אומר למרות

שאני אורתודוכסי מאוסטרליה.
מנחם ינובסקי
תכין רשימה של עולים שמוכנים לבוא, אולי תיווכחו שהם לא מעוניינים לעלות בבלל.
נעמי חזו
אני מבקשת למחות על דבריו של עו"ד ינובסקי הטועים, המפלגים והמפצלים.
אלי ליפשיץ
אני מבקש לדבר באדם פרטי ולא כעובד משהו הדתות. הייתי בשליחות באנגליה ואני

מכיר את יהדות אירופה טוב. ניתן לקחת את אותו יהח-י ולשים אותו בקהילה

אורתודוכסית, רפורמית, קונסרבטיבית ואפילו ליברלית והוא יהיה אותו אדם. כלומר,

במצב הזה שכחנו את הפרט שלא תמיד כל כך מבין. אנו צריכים להיזכר ביהח-י הזה כל

הזמן ולחשוב איר אנו מוצאים את הדרר אליו.
אליעזר זנדברג
יש שירן בוועדת נאמן ללכת בכיוון מסויים והוא למצוא פשרה מהותית. אני מבקש

להציע כאן לוועדה לייחד כמה דיונים בזמן הקרוב בנושא הפשרות הטכניות. אני מרגיש

שזה יהיה טוב ונבון שאמ הפשרה המהותית לא תגיע לכלל פתרון שיהיה פורום כלשהו

שבו מעורבים כל מיני גורמים חרמים, כדי שלפוזות הרעיונות יגובשו לכלל דבר מעשי

מסויים.

אני מציע שכמסקנה לדיון הזה, יושבת ראש הוועדה תיקבע המשך לדיון זה במונח-

הנכון, כדי לפתור בעיות טכניות. מאוד יועיל אם יתבצע מהלו מה גם אם אין עליו

הסכמה פורמלית של כל מיני זרמים.

לגבי יציאת הפוליטיקאיים מנושא זה, כפי שהציע עו"ד ינובסקי, אני יכול לתת לו

שמות של 23 תברי כנסת שהייתי מציע להתחיל איתם את הרעיון של יציאת הפוליטיקאיים

מהנושא. אני בשמחה מוכן להיות חבר הכנסת ה- 24.
אברהם בורג
לגבי מספר המשתתפים בבחירות שהועלה כאן מספר פעמים, יש לזכור שמדובר בתרבות

פוליטית זרה לתרבות הוולונטרית היהודית אמריקאית, שאינה תרבות של בחירות. למעלה

מ- 100 אלף שמהווים עם משפחותיהם מספר הרבה יותר גדול, זה לא דבר של מה בכך.

עו"ד ינובסקי טען שהרב רחן לא דיבר אצל נשיא המדינה מטעם הרבנות הראשית.

מבחינתי, עד שהרב לא יכחיש זאת במפורש הוא נציג הרבנות הראשית ודיבר מטעמו.
מנחם ינובסקי
הרב רחן הכחיש זאת ברדיו.
אברהם בורג
יש פוליטיקה אדירה סביב חוק ההמרה, כי הוא מהווה תשתית ליחסים של המוני בית

ישראל. אחד הדברים המעניינים שהתהוו בעקבות האבן שנזרקה למים ויצרה את האדוות,

היא תמיכה טקטית, אך תמיכה מאוד מעניינת, של הציבור החרדי ברבנות הראשית. כדאי

לשים לב מה אומרת דינמיקה מהסוג הזה.

כדאי לדעת שסדרי היום בהם אנו עוסקים: הפרדת הדת מהמדינה והוצאת הדת

מהפוליטיקה ולהיפו, הם סדר היום של פוסט-מצוקה. יכול להיות שהם סדר היום של

פוסט-מלחמות למרות שאנו עדיין לא רואים את השלום בעין. בלומר, זהו סדר יום אזרחי

ממדרגה ראשונה שהחברה הישראלית מתעסקת בו. זה בריא לעסוק בכך כולל הכאבים

שנובעים מתהליך הריפוי הפנימי.

אני לא סבור שניתן עוד הרבה זמן לקדש את העבר הקדוש, משום שיש תהליך של טיפול

בעבר שהיה קדוש ואיננו מקודש יותר. וכן, מארג שלם של יחסים בין דת ומדינה בישראל

מבוסס על הסטטוס-קוו. מכיוון שהסטטוס-קוו מת אז גם ההסכמות מתו. לא יכולה להיות

מציאות דינמית שניתן להקפיא אותה בסטטוס-קוו מלאכותי. היא דינמית בדמוגרפיה,

בתרבות, בפולטיקה, בהשפעות הרבנים, בדפוסים הפוליטיים ובהתנגדויות לתהליכים

אלה. לכן חלק מהדברים שיצטרכו להיבדק באותו סדר יום אזרחי של מדינת ישראל הם

לגבי מה יהיה ההסדר החדש לאחר מות הסטטוס-קוו הישן.



ההלכה בהקשר הזה היתה פעם מההיבט הדינמי ביותר של החיים היהודיים. הלבה

שורשה מהמילה ה.ל.ך. - הלבה יש אתת אר רבנים שמפרשים אותה יש רבים, ואז הוויבות

הוא ביו הרבנים מהזרמים השונים שטוענים שגם זו ההלבה שלהם. גם האדם החילוני שהוא

זרם תודעתי בעם היהודי יבול לומר שגם לו יש פרשנות בתוך היהדות. לבן ההידבקות

למילים הדווקאניות של ההלבה לא תעזורנה. גם השימוש הבמעט חבוט בביטוי "אחדות"

בלי להבין מה מסתתר מאחוריו הוא משלה, משום שהרבה פעמים אנשים שאומרים אחדות
מתבוונים
תהיה גמיש, אבל בדרבי.

באשר מדברים על אחדות מתבלבלים בין אחדות לאחידות. אחד האתגרים הגדולים

ביותר בחיים החברתיים שלנו הוא להגיע למצב של אחדות השונה ולא לאחדות השווה. בי

שוויון לא יבול להגיע בזמן קצר, פחות מדור לאחר קיבוץ הגלויות, שהגיעו לבאן מ- 70

מקורות שונים.

נבון שהמוטיבציה של רבים מיהודי ארצות הברית ורבים בעולם היא מוטיבציה

פרסונלית, היינו, מה עלי, מה על משפחתי, על ילדיי ובו/ יש מוטיבציה שילובית ארובה

הרבה יותר. יהודי ארצות הברית רואים את עצמם בחלק גדול ואחראי בהרמת מסך הברזל.

לדבריהם יש 100 אלף יהודים עם מצבים מאח- מסובבים ברמה הפרסונלית, ברמת הסטטוס

האישי, וש- 1,700 גיורים בשנה לא יפתרו את הבעיות בעוד 50 שנה. אותם יהודים שהביאו

לעלייתם לא סבורים שהאחריות שלהם נפסקה ביום הגעתם לישראל. לא בבדי מתקיים

הדיאלוג בין יהדות ארצות הברית לבין חלק מנציגי העולים בצורה שבה הוא מתנהל.

אם ובאשר יתקיים הדיון על עלייתם של הזרמים הדתיים בקיום של יהדות התפוצות, יש

לבדוק נתונים של הישארות ילדים בזרם הוריהם. זהו אחד המבחנים המרתקים ביותר

שקיימים ומי שיבדוק את הנתונים הללו ימצא נתונים מדהימים שההישארות הנמובה ביותר

של ילדים בזרם הוריהם היא בזרם האורתודוכסי וההישארות הגבוהה ביותר של ילדים

בזרם הוריהם היא בזרם הרפורמי. זהו חלק מהיבט מסויים של דיון שאי אפשר להתעלם

ממנו בי זה מביא אותנו לשאלה מה יקרה בעוד מספר דורות.

לגבי הדיבורים על הקמת סוכנות חדשה: לסוכנות היהודית יש את מלוא הכוונות לעמוד

בבל צומת קשה או קלה, משבר או פתרון, ובתחום שנראה לנו כתחום הגיוני לפעולתנו

והוא: יחסי ישראל - תפוצות. אם יחסי ישראל והתפוצות יהיו בניחותא, אזי תהיה מעורבות

בניחוו1א. אך אם הצומת תהיה גועשת וסוערת אנו נהיה חלק מהסערה. בסופו של דבר,

הסוכנות הזו או סוכנות חדשה שלא תהיה רלוונטית לדיאלוג תביא בסופו של דבר לחיסולו

של גוף שבלעדיו לא יהיה גוף אחר שיעסוק בזה. בל חברי הוועדה צריכים להוריד את

הכובע ולהריע לנציגי הציונות הדתית שעמדו בפני הרבנות הראשית והבהירו לרבנים

הראשיים שהשייכות לסוכנות היהודית, למרות כל הקשיים, היא לא שייכות על תנאי ולא

על מנת לקבל פרס, אלא העיקרון שחייב להיות שולחן אחד משותף בעם היהודי. נכון

לעכשיו, לצערי, השולחן המשותף היחיד שקיים היום הוא שולחן המוסדות הלאומיים.
היו"ר נעמי בלומנטל
בדיון זה עלו הרבה שאלות, אך דווקא סביב ההמרה נוצרה תופעה מאוד מיוחדת,

שמבליטה את הקרע העצומ שקיים. פתאום אנו ערים למציאות שאולי לא היינו מתעוררים

אליה אלמלא תוק זה. אנו במדינת ישראל חיים את החיים שלנו, כך גם יהדות ארצות

הברית שחיה את חייה. במשך שנים לא רבות נוצר קרע שהוא במעט בלתי ניתן לגישור

ואנו לא שמנו לב אליו. אנו לא שמנו לב, שאולי ביהירות מסויימת לקחנו את יהדות ארצות

הברית כמובן מאליו. מובן מאליו שהיא עתרת לנו בגבעת הקפיטול, תורמת כספים ולא

מתערבת במה שנעשה במדינת ישראל. ציפינו שיהדות זו תעלה לארץ או לפחות תבקר בה,

אר לא שמנו לב שבעצם יהדות זו התרחקה מאיתנו לאט לאט. אני חושבת שהדור הצעיר

הגדל כאן ובתפוצות הוא דור שמתרחק אחד מהשני ושואל את עצמו מדוע בכלל צריכה

להיות לו מחוייבות הדדית. חוק ההמרה והמשבר סביבו גילה את העובדה שקיים קרע.

משיש קרע אנו נדרשים לנסות ולמצוא פתרונות כדי לאחות את הקרע.

סברתי לתומי שהלוואי ולא נגיע לפשרה ב- 31 בינואר ושהדיון ימשך. הפשרה מבורכת,

אר התהליך של מציאת הדרך בינינו לבין יהדות התפוצות, גישור הפערים ומציאת הדרכים

איש אל לב אחיו ידרוש זמן ואת הזמן הזה אנו צריכים לנצל בצורה חכמה ונבונה שתביא

לאחדות.

מתוך מצוקה אמיתית, לא הייתי רוצה למצוא את עצמנו כאן בכנסת מאיימים בעצם

הצבעתנו על קרע. לכן תבורך הפשרה ואני מברכת את כל אלה שהביעו כאן נכונות לפשרה

הזו. יש ללמוד את המצב לאשורו ולהסיק את המסקנות הנכונות כדי ששוב תהיה השותפות

שהיתה קרום לכן בין יהדות התפוצות לבין מדינת ישראל. זה לא חד-סטרי - אם מרגישים

זלזול מצד אחד זה ישליך גם על הצד השני. חלילה לנו מלהגיע למצב כזה והלוואי שמילים

כאלה לא היו באות אל העולם. אנו צריכים למצוא את הדרכים הנאותות כדי שלאף אחד

לא תהיה הרגשה בזו.

אני אבדוק אפשרויות, מבלי להגביר מחלוקת, איך אנו בוועדה נוכל לסייע במציאת

פתרונות.

אני מודה לכל המשתתפים. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30

קוד המקור של הנתונים