ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 07/07/1997

תכנית סיוע של התאחדות התעשיינים בנושא: תעסוקה והכשרת מקצועית לעולים מאתיופיה

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 75

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני. ב' בתמוז התשנ"ז (7 ביולי 1997). שעה 11:00
נכחו
חברי הוועדה; נעמי בלומנטל - היו"ר

מרינה סולודקין

יוסי שריד

מוזמנים; דוד יאסו - המשרד לקליטת העלייה

רולנד אלוני - מבקר הקרן לקליטת חיילים משוחררים.

משרד הבטחון

גרשון כהן - מנהל גף טכנולוגיה. משרד החינוך והתרבות

דוד מהרט - יו"ר מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה.

משרד ההינוך והתרבות

ניצה בן-צבי - שרות התעסוקה

אזמסו הללי - אגף להכשרה מקצועית. מ' העבודה והרווחה

בנימין לבינסון - סגן מנהל " " " " "

גלעד ארדן - משרד ראש הממשלה

דניאל פיקדו - משרד ראש הממשלה

אברהם ירדאי - ארגן הגג של עולי אתיופיה

יורם בן-מאיר - איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

שושנה בן-דור - יו"ר ארגון צפון אמריקה למען יהודי

אתיופיה

שאולי דריטר - ראש התחום ליזמות ופיתוח עסקים קטנים,

ג'וינט

טל אליאס - )

סלומון אסקיאס - )

יואב הס - )

אורי טמיאט - }האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

שולה מולא - }

רועי מספין - )

עו"ד יוסף גטניו- ראש אגף עבודה ומשאבי אנוש,

התאחדות התעשיינים

ישראל חזקיה - התאחדות התעשיינים

מייק נפתלי - יו"ר על'ים

אפרת בן-חורין - על"ם

שמחה גתהון - על"ם

רויטל בקשי

שלומי אשכנזי

מזכירת הוועדה; וילמה מאור

קצרנית; עפרה הירשפלד

סדר-היום; תוכנית סיוע של התאחדות התעשיינים בנושא; תעסוקה והכשרה

מקצועית לעולים מאתיופיה.

-------
תוכנית סיוע של התאחדות התעשיינים בנושא
תעסוקה והכשרת מקצועית לעולים מאתיופיה

היו"ר נעמי בלומנטל;

אני פותחת את הישיבה.

אנחנו עוסקים בנושא שהתחלנו לדון בו בסיור שלנו. גם ישבנו במשרד ראש הממשלה

עם ראש הממשלה ועם התאחדות התעשיינים ואנחנו רוצים עכשיו לקדם את תוכנית האימוץ,

בעיקר במה שקשור לתעסוקה והכשרה מקצועית של עולים מאתיופיה. נמצא אתנו עו"ד יוסי

גטניו, ראש אגף עבודה ומשאבי אנוש בהתאחדות התעשיינים. כפי שאתם יודעים, התאהדות

התעשיינים התנדבה לקחת על עצמה אימוץ של בני העדה האתי ופית. אנחנו כמובן מברכים

על כך ורוצים בישיבה זו לקדם את הנושא.

אנחנו נחלק את הישיבה לשניים. 1. מסקנות שלנו והפקת לקחים ועשייה בעקבות

הסיור שקיימנו ביום חמישי באזור התחנה המרכזית. 2. איך התאחדות התעשיינים

מיישמת, יחד עם משרדי הממשלה השונים, וכמובן עם בני העדה האתיופית, את התוכנית

שלהם לסייע בתעסוקה ובהכשרה מקצועית.

נתחיל בסיור שקיימנו בתחנה המרכזית. תיכף יגיעו לכאן כמה מן הנערים שהיו שם.

נתקלנו בבעיה ששמענו עליה הרבה. זה היה קצה הקרחון, אני מוכרחה לומר, כי כל פעם
אומרים לנו
מה שראיתם הוא כאין וכאפס לעומת מה שקורה בתחנה המרכזית הישנה.

ראינו גם כתבות שמדברות על בני עולים שמוכרים את גופם כדי להתפרנס.

ההתנתקות של בני-נוער, והיום נתרכז יותר בעדה האתיופית, הוא מצב שלא היה קיים

באתיופיה. שם היחסים עם ההורים ועם שאר בני המשפחה היו שונים. אני אבקש מדניאל

פיקדו לדווח לנו על האחוזים ועל הנתונים שיש לך לגבי בני-נוער מהעדה האתיופית

שאינם לומדים והם נחשפים לפשיעה, כפי שכתבת במכתבך לשר החינוך. אולי תתן לנו את

הנתונים העדכניים ותאמר לנו מה אתם עושים בענין.
דניאל פיקדו
אני ציינתי במכתבי את כל הנתונים שחלק מהם קיבלתי מעל"ם, חלק מאגודת ישראל,

וחלק אני אספתי בשעות הקטנות כשהסתובבתי וראיתי דברים מזעזעים. בנות בנות 14-13

עומדות בכביש ועוסקות בזנות, וילדים קטנים בתחנה המרכזית שעוסקים בפשע, סמים

וכוי.

בינתיים מספר הנערים האלה גדל, לא קטן. ארגונים כמו על"ם ואחרים עוסקים

בכיבוי שריפות, לאחר שהילדים נשברו והם חסרי אונים. אף אחד לא בודק לעומק מי

מביא אותם לידי כך שהם יעזבו את ספסל הלימודים ו יסתובבו בתחנה המרכזית. פשוט אין

פתרון. אני רואה שעדה שלמה הולכת לאיבוד. 15% מתוך כ-8,000 תלמידים הם חסרי

מסגרת, כפי שציינתי במכתב ששלחתי בחודש אפריל לשר החינוך ועדיין לא קיבלתי עליו

תשובח. אלח פחות או יותר הנתונים.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו רוצים לשמוע עוד דיווח אחד או שניים, אבל גם נתקדם כדי לראות מה ניתן

לסייע ולעשות ומי יכול לקחת על עצמו את המשימה הזאת.. נדמה לי שזה לא רק משרד

החינוך אלא בעיקר משרד העבודה והרווחה, השירותים הסוציאליים והרשויות המקומיות.

משום שאני מתרשמת שכל אחד צריך למעשה ליווי צמוד, וזה אומר הרבה יותר כוח-אדם.

נאמר לנו, למשל, שאחד הנערים לא יוכל להגיע לישיבה. מתברר שהוא לא ישן הלילה

במקום השינה שראינו, ב"סלון" המפואר בתחנה המרכזית, אלא ישן במקום אחר. אבל גם

מתברר שלמעשה יש לו דירה ובמקום המגורים שלו הוא לא מסתדר. יש לו חובות.

מצד שני ראינו בתחנה המרכזית דמויות שליליות, דווקא ישראלים ותיקים שמנסים

להשפיע, אם זה בכיוון של שמוש בסמים, או בכיוון של פשע.



אני התרשמתי שאם היינו לוקחים כל אחד בנפרד, עדיין אפשר חיה להציל אותם. הם

לא במצב של עזובה טוטאלית והתנכרות טוטאלית. הם מחפשים תשומת-לב, מחפשים מישהו

שיקח אותם ביד וי נווט אותם בתוך כל המהמורות הביורוקרטיות.

אנחנו ננסה לקדם את עניינם בישיבה זו, אם כי אני בטוחה שזה כרוך בהרבה מאד

כוה-אדם, שאינני יודעת מאלו משרדים נוכל לקבל אותו, או לתגבר את העמותות הקיימות

כדי שהן תוכלנה לסייע יותר.

ניצה בן-צבי;

אני רוצה לדבר על עולי אתיופיה בשרות התעסוקה. מבדיקה שערכתי בלשכות שלנו

עולה שבחדרה יש בסך-הכל 70 איש מקבלי הבטחת הכנסה, שחלקם חולים, חלקם מכל מיני

סיבות נמצאים בהבטחת הכנסה בקבוצת תעסוקה באזור. אבל בכל שאר האזורים כולם

עובדים.

יש לנו בעיה עם נשים, שלא כל-כך מגיעות לשרות התעסוקה, ויש בכלל בעיה של

תעסוקת נשים.

העולים מאתיופיה מבוקשים מאד על-ידי מעסיקים, כך שעולה שרוצה לעבוד אין לו

בעיה.

לפני מספר ימים היה לנו יריד תעסוקה בתל-אביב. פירסמתי בראדיו רק"ע בשפה

האמהרית שיש לנו יריד תעסוקה. הגיעו לשם מאות צעירים לחפש עבודה אבל בסך-הכל

הגיעו שלושה או חמישה צעירים מעולי אתיופיה.

בזמנו היה לנו מבצע מיוחד לנוער בכלל, וגם לנוער עולה, מוקדי אבטלה לעולים.

יכול להיות שצריך לחזור ולהקדיש תשומת-לב מיוחדת בנושא זה, למצוא אותם וגם למצוא

להם פתרונות.
היו"ר נעמי בלומנטל
שרות התעסוקה מטפל גם בתעסוקה לנוער?
ניצה בן-צבי
כן, בהחלט. אבל זה שוב ענין של תקציבים כדי לטפל נכון בענין.
שושנה בן-דור
אני רוצה להתייחס במספר רמות למה ששמענו. קודם-כל, לא היתה לי אפשרות שלא

להגיב על מה שאמרת. התוכנית הגדולה ביותר שלנו היא יום לימודים ארוך בערים רמלה

ולוד, ויש לנו קשר עם כ-550 תלמידים.

כשאנחנו יושבים ומדברים עם הילדים פנים אל פנים, רוב ההורים לא עובדים. יש
כל מיני תירוצים
ענין של גיל, וכך הלאה. צריכים להגיע אל אותם הורים. לא מספיק

לקיים רק יריד תעסוקה במקום מרכזי. כפי שאמרה היושבת-ראש, צריכים אנשים שייצאו

אל העולים אחד-אחד, דבר ראשון להסביר להם את החשיבות של התעסוקה מבחינת הדימוי

העצמי שלהם. דבר שני, לנסות למצוא להם תעסוקה הולמת. אני אומרת שלגבי 50%

מהתלמידים לפחות שני ההורים לא עובדים, ואלה שעובדים - רק הורה אחד. ההורים עצמם

באים אלינו ואומרים את זה.

אנחנו כבר רואים את ההידרדרות של הנערים הרבה לפני גיל 12. ניכור. אני

חושבת שצריך לתקוף את הבעיה הזאת ממספר כיוונים. בעיה ראשונה היא המרחק הגדל

והולך בין הילדים לבין הוריהם. יש אצלנו הורים רבים שאומרים: אין לנו יכולת

לשלוט בילדים שלנו. הילדים לומדים מהרחוב ומהסביבה.

בתוכנית שלנו יש ילדים רבים שטוב להם והם ממש מצליחים בלימודים.



היו"ר נעמי בלומנטל;

בכמה ילדים אתם מטפלים?

שושנה בן-דור;

המספר האחרון היה 558 ילדים בתוכנית אחר-הצהריים שלנו. בשני ישובים, שהם

אמנם במרכז אבל ידועים כישובים לא חזקים במיוחד, עם אוכלוסיה מעורבת ביותר, רוב

הילדים גרים בשכונות ספציפיות בתוך הערים האלה, ולא ניכנס לסיבות מדוע יש ריכוזים

של משפחות אתיופיות בשכונות, כי לכל תופעה שאנחנו רואים יש הרבה גורמים. תמיד יש

ספור מסובך.

צריכים למצוא בראש ובראשונה דרך להגיע אל ההורים של הילדים האלה. יש תפקיד

כפול. מצד אחד לעזור להורים להשתלב במציאות בישראל, ומצד שני לחזק אותם כהורים

ולהגיד שהתפקיד שלהם לא נעלם כשהם מגיעים ארצה. פעמים רבות משדרים להם שאין להם

יכולת למלא תפקיד של הורים, ואז הילדים מסתובבים ברחובות ומחפשים דמויות אחרות

מכיוון שאין להם אמון בהורים, או הם יכולים "לעבוד" בקלות על ההורים.

אנחנו מפעילים עכשיו קייטנה. הנציגה שלנו הסתובבה אתמול ברחובות לאתר ילדים

שלא הגיעו ואמרה שהיא ראתה ילדים בגיל כתה גי ודי יושבים ברחובות ומעשנים. זה

מתחיל מהגילאים הצעירים ביותר.

כשאנחנו מדברים על נוער מנותק, ובהחלט צריך לדבר על נוער מנותק כי זח דור

העתיד כבר, אנחנו צריכים לחיות מודעים לכך שהניתוק הזה בדרך-כלל התחיל משלב הרבה

יותר מוקדם וצריך לתקוף את הנושא מכמה זוויות. קודם-כל מהזווית של המשפחה.

צריכים מישהו שיילך אל המשפחות ויישב עם כל אחת מהן.

דבר שני, קשר עם בתי-הספר והרבה עידוד של ההורים מבחינת קשר עם בתי-חספר.

לאחר מכן צריך להגיע אל הנוער הזה כי רובו רוצה להשתלב במסגרת, כפי שאמרת, אבל כל

אחד הוא כבר ספור בפני עצמו מדוע הוא נפלט ממוסד. האם זה מפני שהוא קיבל חינוך

חלש? האם הוא הגיע ארצה בגיל שכבר היה קשה להעביר אותו מסלול לימודים מלא? כל אחד

מהם הוא ספור בפני עצמו, אבל כל אחד הוא גם עולם בפני עצמו.

היו"ר נעמי בלומנטל;

כולכם בארגון פועלים בהתנדבות?

שושנה בן-דור;

כן.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אתם מקבלים תמיכות? התקציבים שלכם הם רק מתרומות?

שושנה בן-דור;

אנחנו עובדים מתקציבי תרומות. בשנים עברו היתה תמיכה ממשלתית. השנה, כל פעם

שפנינו לגורם ממשלתי נענינו בשלילה, או כמעט בשלילה, לצערי הרב. גם ההסכמים שהיו

לנו עם עיריות מכובדים, אבל באיחור רב ולאחר מאמץ עצום מצדנו, שהייתי מעדיפה

להקדיש את אותו מאמץ לילדים ולא לביורוקרטיות.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אתם ממשיכים באותה עוצמה עם הילדים, או שכתוצאה מחוסר תקציבים אתם למעשה

מזניחים חלק מהפעילות ההתנדבותית? אתם מעסיקים פסיכולוגים ועובדים סוציאליים?
שושנה בן-דור
בדרך-כלל אנחנו צריכים שירותים אחרים ואנחנו נעזרים בקרן קרב. יש לנו 80

מורים ומסייעים.
אברחם ירדאי
אנחנו צריכים לדעת שהמשפחה האתיופית נחלשה פה בארץ. באתיופיה היא היתה חזקה

מאד, שלטה בילדים שלה, חינכה אותם וכוי. בארץ אנחנו עדים להיחלשותה הטוטאלית של

המשפחה ולאי-כיוונם של בניה.

אני רוצה לקשור את ניתוק הילדים מההורים, או מהחינוך, או מהמוסדות שאמורים

לטפל בהם בהיחלשות של המשפחה האתיופית. היום יש לנו במדינת ישראל כ-2,500 יוצאי

אתיופיה שאין להם קורת-גג, אין להם יכולת להגיע לדירה, שהמוסדות האמורים לטפל בהם

- משרד השיכון ומשרד הקליטה - לא עושים הרבה כדי שתהיה להם דירה. 2,500 האנשים

האלה הם בנים של אותן משפחות שהילדים שלהם מסתובבים בתחנה המרכזית. זה גורם נוסף

שמחליש את המשפחה.

ארגון הגג של עולי אתיופיה חילק אתמול בערב מילגה סמלית, כמו בכל שנה, ל-200

סטודנטים י וצאי אתיופיה בבית סוקולוב בתל-אביב. במעמד הזה בנוכחות שר הקליטה

ואנשים חשובים אחרים יצאתי בקריאה לסטודנטים, שכל סטודנט יציל שני ילדים מנותקים.

השאלה כמה יש ביכולתם של הסטודנטים האלה לעשות בענין זה, מאחר שהם עצמם דואגים

לקיום שלהם ועושים את לימודיהם בקושי רב.

לכן אני חושב שכל משרד צריך לפתור את בעיות הדיור של 1,500 צעירים שלומדים

באוניברסיטאות כדי שהם יוכלו לעזור להוריהם ולאחיהם.

יוסי שריד;

כמה סטודנטים לומדים במוסדות להשכלה גבוהה?
אברהם ירדאי
1,300.

לפני שבוע היתה הפגנה מול משרד ראש הממשלה, הפגנה שקראה לפתור את בעיות הדיור

של הצעירים. עלינו לזכור שעולי אתיופיה שהגיעו לארץ באלפיהם הן ב"מבצע משה" והן

ב"מבצע שלמה", הגיעו בידיים ריקות, ללא רכוש, ללא כסף, שום דבר. בכל-זאת היו

באתיופיה למעלה מאלפיים שנה והיה להם רכוש, אדמות, פרות, רכוש רב, ולא התאפשר להם

להביא באוניות או במטוסים את הדברים האלה. הם הגיעו רק עם מה שעל גופם. לכן

אנחנו מדברים על משפחות חסרות אמצעים בישובים כמו יבנה, רחובות, אשדוד, בכל מקום.

אני מציע שכל משרד ממשלתי בתחום שלו ינסה לעזור לבני העדה האתיופית.
יוסי שריד
מה שאתה מציע זו מהפכה, שכל אחד יעסוק בתחום שלו.
אברחם ירדאי
אני משתתף הרבה בישיבות הוועדה הזאת בתור נציג ציבור של הקהילה. מה שנאמר פה

צריך להיות מיושם. צריך להגיע אל אותם משרדים. אם המשרדים הנוגעים בדבר יטפלו

כל אחד בתחום שלו, יתחברו עם הגופים ההתנדבותיים, אני חושב שנפתור את הבעיה הזאת.
היו"ר נעמי בלומנטל
מצד אחד התקדמו כמה נושאים וגם מוזרמים תקציבים בשטחים שונים שקשורים לקהילה

האתיופית, ומצד שני יש בעיות שמתגברות במשך הזמן, כמו למשל הבעיה של נוער מנותק,

שאנחנו רואים מספרים גדלים והולכים כתוצאה מהתאזרחות מסוימת, מכניסה לחיי

היום-יום, והבעייתיות שקיימת עם זה.

אתה בהחלט צודק, אנחנו צריכים להמשיך ללחוץ ולקבל עוד תקציבים ועוד כוח-אדם.

רשות הדיבור לדוד מהרט, יושב-ראש מרכז היגוי של עולי אתיופיה. התפקיד שאתה

ממלא כיו"ר מרכז ההיגוי חשוב לנו מאד, כי אני מבינה שבמרכז ההיגוי אתם אמורים

ללוות ילד-ילד. תספר לנו בבקשה מה אתם עושים.
דוד מהרט
לפני-כן אני רוצה לומר שחסרים פה גופים רלבנטיים. אברהם ירדאי אמר שכל גוף

צריך לטפל בתחומו, וזה נשמע כדבר מובן מאליו לחלק מהאנשים, ולאחרים זה נשמע

מצחיק. במדינת ישראל יש חלוקה. לגילאים מסוימים קיים אגף שחר שאחראי על קציני

ביקור סדיר בתחום חינוך חובה. אגף קידום נוער במשרד החינוך מטפל בנערים בגיל

חינוך חובה ומעלה. הוא גם מעסיק היום כ-12 בני העדה כרכזי קידום נוער במרכזי נוער

ברשויות שקולטות עלייה. זאת אומרת, יש גופים רלבנטיים שמחובתם ומתפקידם לטפל

בנוער.

כשאני הולך למקומות שבהם מתגוררים יוצאי אתיופיה, אני מרגיש לפעמים שהם

אזרחים מסוג אחר. יש רשויות ויש גופים רלבנטיים שמחובתם לטפל ביוצאי אתיופיה כמו

בכל אזרח. כל הגופים, אם זה מרכז ההיגוי ואם זה העמותות המתנדבות, הם לא תחליף

לגופים הקיימים.

מעבר לזה, אני רוצה לומר לשושנה בן-דור, שמרכז ההיגוי אמנם מפעיל לימודי

אחרי-הצהריים לכ-3,400 ילדים, שזה דבר מניעתי, לא כולל את כולם וזה גם לא מניעתי

הרמטית.
היו"ר נעמי בלומנטל
תן לנו תמונה יותר כללית של מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה. אני מבינה שאתם

מקבלים את רוב התקציבים ממשרד החינוך. מה המשימה שלכם, מה הספקתם עד עכשיו ומה

הצפי?
דוד מהרט
אנחנו מתבקשים להגיש תוכניות. בדרך-כלל אנחנו מגישים תוכניות שעולות בערך 55

- 57 מיליון שקל, ואנחנו לא מקבלים כמובן את כל הסכום הזה.

בישיבה הקודמת שאל אותי חבר-הכנסת שריד אם הצענו תוכניות לגני ילדים חובה

וטרום-חובה ואמרתי "לא". אבל הסתכלתי בתוכניות שלנו וראיתי שהצענו תוכניות,

עם סבסוד, לגני ילדים חובה וטרום-חובה ועד להשכלה גבוהח. אנחנו שותפים גם

מתקציב שמעביר משרד החינוך לרשותנו במכינות קדם-אקדמיות.

שושנה בן-דור דיברה על ההורים. אני רוצה להוסיף פן אחר שאנחנו מנסים לעשות

ולהגיד למורים שההורים יוצאי אתיופיה, למרות מגבלות השפה ולמרות השוני התרבותי הם

עדיין הורים שלהם ואתם צריכים לראות בהם כהורים שלהם וצריכים גם לתת לזה ביטוי.

יש ועדות כתה וועדות בית-ספר, ודברים אחרים שההורים צריכים להיות חלק מהם, ואת זה

צריך להעביר גם לילדים, שההורים שלהם רלבנטיים לחינוך שלהם. ברגע שהמערכת משדרת

משהו לא רלוונטי, זו בעיה שהילדים קולטים ומיישמים אותה.



מעבר לזה, אני חושב שיש קצת קושי להתנתק גם מהמצב הכלכלי של המשפחה. אנהנו

נתנו מחשבים, כ"פיילוט", ל-15 משפחות בכרמיאל ובאשקלון-. לפני שבועיים ביקרתי שם
וההורים אמרו לי
הילדים שלנו, שכל היום שוטטו ברחובות, היום הם לא יוצאים

מהבית, יושבים מול המחשב, יש להם משהו מעניין שיכול לעזור להם להעביר את הזמן.

אהד הגופים הרלבנטיים ביותר שחסר לנו פה הוא עליית-הנוער. אנחנו יודעים שרוב

הילדים הגדולים נמצאים במוסדות. כוונתי לאגף לחינוך התיישבותי במשרד החינוך.

אנחנו ניסינו לפחות לפתור בעיה קטנה. פעם, אם ילד רצה ללמוד באולפנה או בישיבה,

שבדרך-כלל נמצאים בערים, הוא היה מוכרה לצאת לפנימיה. כי אם אתה גר בעיר ורוצה

ללמוד בפנימיה שנמצאת בעיר שלך, לא היה לך מימון מעליית-הנוער. דרך האגודה

לקידום החינוך, משרד ההינוך פותר את הבעיה הזאת, שאם ילד גר בבאר-שבע ורוצה ללמוד

בפנימיה תיכונית שבישוב, הוא יוכל ללמוד ולא יהיה חייב ללכת לפנימיה, כדאי שמישהו

ישלם לו את שכר הלימוד הגבוה שנדרש ממנו.
שושנה בן-דור
גם אנחנו עושים את זה.

דוד מהרט;

זה ענין רחב ומורכב.
היו"ר נעמי בלומנטל
דוד, מה המשימה שלכם? האם לקחתם על עצמכם לטפל בכל הילדים בני העדה האתיופית

מקטנותם, או לפי מה אתם בוחרים אותם? האם לפי ישובים? מה אתם עושים?

דוד מהרט;

הדבר הראשון הגדול שהתרכזנו בו באמצעות התקציב שעמד לרשותנו הוא הלימודים

בשעות אחר-הצהריים. אנחנו עושים את זה דרך שני גופים מרכזיים: האגודה לקידום

החינוך בפרוייקט שנקרא פנימיות יום, והחברה למתנ"סים, שמפעילה מרכזי פל"א -

פעילות לימודים אחרת - במתנ"ס או בבתי-הספר בשעות אחר-הצהריים.
היו"ר נעמי בלומנטל
עד עכשיו הגעתם ל-כ-3,400 ילדים.
דוד מהרט
כן. הפוטנציאל הוא יותר גדול. השאיפה שלנו היא להגיע ל-11 - 12 אלף בני

נוער במסגרות כאלה. הילד חוזר הביתה בשעה 5 או 6 אחר-הצהריים.
היו"ר נעמי בלומנטל
אתם מנסים להתגבר על בעיית השעות הפנויות שבין תום הלימודים עד שעות

אחר-הצהריים המאוחרות ואתם מנסים להגיע לרוב הילדים. באיזה גילאים מדובר?
דוד מהרט
בתי-ספר יסודיים וחטיבות ביניים.

עשינו כ"פיילוט" פרוייקטים מניעתי ים. חברת "עמידר" נתנה משרד בשכונת דב יוסף

בבאר-שבע ואנחנו נתנו לימודי אחר-הצהריים. הטיפול צריך להיות מניעתי ולהחזיר את

הילדים שנמצאים מחוץ למסגרת, נוער בסיכון ומנותקים.
היו"ר נעמי בלומנטל
אתם מטפלים גם בנוער שנמצא בסיכון, או שאתם מטפלים רק בילדים הקטנים יותר?
דוד מהרט
התחלנו לטפל בנוער שנמצא במסגרת, אבל יש אינדיקטורים שמצביעים על כך שהוא

הופך להיות ילד מנותק - אני אומר בקטן, לא פעלנו בגדול. אנחנו כבר מגישים בקשות

למשרד החינוך שיוקצה לזה תקציב מוגדל, ואם נקבל אותו, אנחנו רוצים ללכת בגדול

בתחום המניעה של אלה שנמצאים במסגרת ואלה שנקראים נושרים סמויים שעדיין לא יצאו.

יש כאלה שיצאו.

היו"ר נעמי בלומנטל;

תודה רבה. רשות הדיבור למייק נפתלי, מנכ"ל על"ם.
מייק נפתלי
אני אנסה בצורה מאד שיטתית לתת תמונת-מצב קצת יותר מחודדת, גם בנושא הנתונים,

גם על מה שקיים וגם פתרונות אפשריים.

אתחיל בנתונים, אבל ארשה לעצמי לומר כמה משפטים מקדימים. חלק מהעמיתים שלי

בחדר ישבו פה בדיון לפני שלוש שנים וחצי כשהתרענו שיש 500 בני נוער מנותקים.

בסופו של דבר לא שמעו, לא הקשיבו ולא עשו. אני מאד מקווה שהדיון היום יתחיל

להזיז את המערכת, כשבזהירות רבה אני מדבר היום על 1,400 בני-נוער מנותקים, בני

העדה האתיופית, ואני מוכן להציג את הנתונים אחד לאחד.

במדינת ישראל יש היום כ-8,000 בני-נוער יוצאי העדה האתיופית בחמישה שנתונים,

ואני לגמרי מסכים עם שושנה בן-דור שמדובר גם על גילאים יותר רכים, 11 -12 במונחים

של נוער מנותק. אבל אפילו במספר הקשה של 8,000, מתוכם 4,500 בני-נוער נמצאים

במערכת של עליית-הנוער, שגם אנשי עליית-הנוער מודים ש-10% - 15% מתוך הקבוצה הזאת

הם בני-נוער שנמצאים במצב של נשירה סמויה. זאת אומרת, מתוך 4,500 נהיה מאד

צנועים ונגיד עוד 500 נמצאים בנשירה סמויה. נשארנו בקהילות המקומיות בסדר-גודל

של 3,500 בני-נוער. עכשיו, איפה הקבוצה של 1,400 המנותקים?

500 בני-נוער מוכרים שמית נמצאים היום בטיפול של היחידות לקידום נוער באמצעות

15 עובדים של קידום נוער.
היו"ר נעמי בלומנטל
15 עובדים של קידום נוער במשרד החינוך מטפלים בכ-500 בני-נוער בכל רחבי הארץ?
מייק נפתלי
ב-12 ישובים שונים בארץ, כאשר כל מי שעוסק בענין הזה מסכים שראוי לפרוס

עובדים כאלה בעוד 10 ישובים.

למי שלא יודע, מערכת שירותי הנוער מפולגת היום בין משרד הרווחה ומשרד החינוך,

על-פי בסיס גיאוגרפי ועל בסיס אוכלוסייתי. הנערות מטופלות בנפרד.

לגבי הנערות - לשרות של הנערה מוכרות היום כ-385 נערות, שמית, מתוכן 120

נערות מטופלות על-ידי עובדות סוציאליות של על"ם בשלושה ישובים שבהם יש עובדים

סוציאליים יוצאי אתיופיה יהודים - בבאר-שבע, ביבנה ובאשדוד. בשאר הישובים זה

נעעשה באופן ספורדי על-ידי עובדות ותיקות, ובישובים רבים בכלל אין טיפול בנערות.

אבל בכל מקרה, אם תסכמו את שני המספרים האלה אנחנו כבר מדברים על 900 בני-נוער,

כשאנחנו יודעים בוודאות שכל הארץ עוד לא מכוסה אלא באופן ספורדי לגבי נערות.

לגבי נערים, כשני-שלישים או קצת יותר מהארץ מכוסה.



הנתונים המדאיגים מאד הם דווקא בשוליים הקשים. ברשות חסות הנוער, שזו המערכת

הממשלתית שמטפלת בגרעין הקשה של נוער עבריין, נמצאים בשכיחות קבועה בשנים

האחרונות בין 6% ל-7% בני-נוער יוצאי אתיופיה, אם אלה נערות במצבי עזובה קשים ואם

אלה נערים, עוברי חוק בעיקרם, ופה מדובר על שכיהות של פי 3 מהשכיחות שלה

באוכלוסיה הרגילה. גם בפנימיה בשם "מנוף", שזה קצה הרצף הטיפולי בנוער, עדיין לא

בגבול העבריינות, שליש מהאוכלוסיה בה, 30 נערים ונערות הם יוצאי אתיופיה. זאת

אומרת, אנחנו רואים שבקצה הרצף ההצטברות היא גבוהה. לגבי יוצאי אתיופיה השכיחות

שלהם בעבריינות מגיעה ל-3%, שזה 50% יותר מהשכיחות הרגילה. למזלנו, עדיין רוב

העבריינות היא לא עבריינות כלפי אדם אלא בעיקר כלפי רכוש, וזה אומר משהו עדיין על

דפוסי הניתוק. אבל השכיחות היא כבר גבוהה ב-50% מהנורמה הרגילה. זה לגבי

הנתונים.

בשטח יש לנו היום 15 עובדים. נצטרך עוד 3 עובדי נוער יוצאי אתיופיה. לצערי

אני חייב להגיד את זה, ואני אומר את זה בזהירות. בשל המורכבות של השרותים הם לא

הפכו לעובדים מקצועיים מובילים בתוך השרות המקומי שלהם. חלילה, אני לא רוצה

להגיד שכולם חוטבי עצים ושואבי מים, אבל הם לא מצליהים בפועל ליישם את המיומנות

המקצועית הנדרשת בכדי להצליח בעבודה שלהם. אני יודע שאת אורי זה לפעמים מאד

מתסכל, והוא אמר את זה בדרך שלו במרכז המידע, שלפעמים, אפילו אם יש מישהו בשטח

הוא לא תמיד הפרטנר המתאים. זה קשור לתחושות של המערכת במתן הגיבוי המקצועי

וכדומה. נאבקים על תקציבים להדרכה, נאבקים על תקציבים להכשרות, על ימי הכשרה

וכדומה. יש כל מיני בעיות קטנות ופראקטיות אבל שמרמזות בסופו של דבר על קושי

המערכת.

מה הם הפתרונות הנדרשים. דרך אגב, אחת הטעויות שאנחנו עושים כל הזמן, ואני

מרשה לעצמי לומר את זה היום באופן יותר חד, ואולי אפילו לחכות על חטא, שבסופו של

דבר אנחנו כנראה בתפיסה קצת יותר מדי סגרגטיבית. אני אישית, כאשר נלחמתי בזמני

לפרוס עובדים למען יוצאי אתיופיה מאד האמנתי שזה צריך להיות שילוב של ישראלים

ותיקים עם עובדים יוצאי אתיופיה. בסופו של דבר אימצנו את התפיסה שאנחנו עובדים

אתם, ואך ורק עובדי שטח יוצאי אתיופיה. ואני אומר לכולנו, בואו נבנה את זה הרבה

יותר ביחד, עם תפיסות הרבה יותר אינטגרטיביות.

אני חושב שהיום הבעיות של נוער אתיופי מנותק אינן שונות מבעיות של נוער

ישראלי מנותק, וכמובן שצריך לקהת בחשבון את הפרמטרים של הרקע.

שלוש סיבות מובילות לבעייתיות, בגדול. בראש ובראשונה עליית-הנוער. עם כל

ההערכה הרבה שיש לארגון הזה, מרגע שהממשלה קיבלה בשנת 1993 את ההחלטה שלא כל בני

הנוער האתיופים נקלטים בפנימיות, זה יצר את המצב שלפנימיות ניתנה ההזדמנות לעשות

סלקציה. מטבעה, פנימיה בוחרת את האוכלוסיות ההזקות יותר, ומי שנשאר בסופו של דבר

בקהילה אלה המשפחות נתמכות סעד, והנוער שנשאר בקהילה הוא הנוער החלש יותר. זה לא

אומר שאין נוער מצוין בקהילה.

דוד מהרט;

דווקא המשפחות שנחשבות יותר חזקות מודעות לכך ומעדיפות להשאיר את הילדים

בקהילה.
מי יק נפתלי
יכול להיות שיש פה התפלגות קטנה. אבל אין ספק שעליית-הנוער לא קולטת את

הנוער ההלש.

דוד יאסו;

אל תשכח שבשנת 1980 ועד לפני כשלוש שנים עליית-הנוער קלטה אותם.
מייק נפתלי
בכל-זאת נוצר תהליך בשנים האחרונות, לא מתוכנן, אבל צריך לראות את התוצאות,

של מונשרים מהאוכלוסיות החדשות, או שמלכתחילה הם לא נקלטים. אלה עובדות, החלשים

לא נקלטים. כשמנהל פנימיה צריך לבחור בין שני נערים, אחד חזק יותר ואחד חזק
פחות, ולא עומדים עם מכבש על ראשו ואומרים לו
שמע, קלוט את החלש, החזק ישרוד

בקהילה, אז הוא קולט את החזק. ובתהליך הדרגתי זה עולה.
היו"ר נעמי בלומנטל
גם בפנימיות עצמן יש עדיין בעיות רבות.

מי יק נפתלי;

מה זה לטפל באוכלוסיה חלשה יותר, לימודית או חברתית? זה להשלים יותר שעות

בהדרכה, זה לשים אותם בקבוצות יותר קטנות, זה לתת להם יותר שעורי עזר, וכו'.

יוסי שריד;

הנושא הזה מאד מעניין אותנו. אני יושב ומקשיב לדברים ואני מניח שכל אחד

משתדל לעשות כמיטב יכולתו. אבל אני שואל את עצמי מה בעצם צריך? א. כשאומרים

תקציבים - זה בטוח. מתי לא? ב. למה ולמי תקציבים? האם יש אפשרות לאנשים שעוסקים

בזה, והם מבינים בזה יותר מאתנו, לומר לנו באופן יותר מדויק ויותר ספציפי מה צריך

לעשות, כמה כסף צריך, למה הוא צריך להיות מיועד, מה אנחנו רוצים? הרי אין לדבר

הזה גבול.

גב' בן-דור ספרה לנו על נסיון ברמלה, שצריך לטפל גם במשפחה. בוודאי, צריך

לעסוק בכל. אבל מה צריך לעשות?

הוועדה הזו שמעה יותר מפעם אחת מה המצב. כולם עושים מאמצים שבוודאי ראויים

לכבוד, להוקרה ולהערכה. התוצאה היא רעה. תמיד אפשר לומר שהתוצאה יכולה להיות

עוד יותר רעה. 1,500 בני-נוער מנותקים זו תוצאה רעה.

אם אומרים לנו שילדים בני העדה האתיופית נכנסים לבית-ספר או לגן חובה כאשר הם

סוחבים אתם כבר איזה שהוא פיגור כתוצאה מכך שהם לא היו במסגרות חינוך טרום-חובה,

אז הרבה דברים שאנחנו רוצים לעשות זה כבר מאוחר. לכן שאלתי אז אם אחת המסקנות או

אחת ההחלטות שלנו תהיה, שילדים בני העדה האתיופית, לגילאיהם השונים, ילמדו חינם

בכל מערכות החינוך, מגן טרום-חובה וכולל האוניברסיטה.

לדעתי זה אחד הדברים המתחייבים, הרי אחר-כך נשלם על זה הרבה יותר ביוקר.

משום שאם כל מיני תופעות יתפתחו ויתרחבו, בעוד 10 - 20 שנה נכה על חטא ונגיד איך

לא עשינו ואיך לא ראינו, וכבר היה לנו נסיין וחזרנו ועשינו את כל השגיאות, ואולי

הוספנו שגיאות.

אני שואל אם אפשר לקבל תמונה של כל הגורמים העוסקים בדבר, שיאמרו לנו; אנחנו

מציעים את התוכנית הזאת. התוכנית הזאת פירושו של דבר אלה המסגרות, אלה האמצעים,

אלה הכלים, אנחנו זקוקים לכך וכך אנשים נוספים, זה עולה כך וכך. אנחנו יודעים

כבר מה המצב. מה צריך לעשות?
מייק נפתלי
אני אתן לך את הנתונים שאתה שואל עליהם. הסכום הדרוש הוא 6 מיליון שקל,

ואסביר למה. אני מדבר על נוער מנותק.
יוסי שריד
אני מדבר על הנוער שיהיה מחר מנותק.

אברהם ירדאי;

עכשיו שמענו שיש 1,500 בני-נוער מנותקים, שרובם מסתובבים בתחנה המרכזית.

מייק נפתלי;

לא נכון.
אברהם ירדאי
יש מוקדים. אחד המוקדים הגדולים הוא בתל-אביב. אם יש לנו המספרים וחם

מדוייקים, למה שכל הכוחות לא יעשו תוכנית, יתחברו וישתפו פעולה כדי לחסל את הבעיה

הזאת? כי הצעירים האלה עוד גוררים אחריהם ילדים אחרים. אנחנו מפקירים אותם.

אנחנו יודעים איפה הם נמצאים, אנחנו יודעים שיש להם הרבה בעיות ויש להם צרכים.

אנחנו צריכים לבוא אליהם עם פתרון לבעיות שלהם ולדרישות שלהם.

בוועדה זו אנחנו מופיעים כל פעם ומציגים את הבעיות. כפי שכבר נאמר פה, גם

מבחינה כלכלית, גם מבחינת המשאבים של מדינת ישראל, היום הרבה יותר טוב לטפל בבעיה

מאשר בעוד שנה-שנתיים-שלוש שנים. הדבר הזה זועק.

מייק נפתלי;

חבר-הכנסת שריד שאל מה הם הפתרונות. יש תוכנית משותפת. אני חושב שזה התחום

היחידי שכל מי שעוסק בו - משרד הרווחה, משרד החינוך, מרכז ההיגוי, הארגונים

הוולונטריים, הג'וינט - כולם בונים תוכנית עבודה שנתית משותפת, שמתוקצבת במשותף.

התוכנית השנה היא להוציא את התקציב של המרכז בתחנה המרכזית. התקציב המשותף היה

2.2 מיליון שקל, כולל כל עובדי קידום נוער ועובדי הנוער של על"ם. זה היה התקציב

המשותף של המגזר הממשלתי והוולונטרי לטיפול בבעיה של נוער מנותק.

בואו נשים מחיצות בין נוער מנותק לבין תוכניות מניעה, אחרת לא נצא מהבלאגן

הזה. דרך אגב, עלות פר-קפיטה, בשביל לעשות מינימום של עבודה זה 4,000 שקל לשנה.

אם יש 1,500 בני-נוער, זה 6 מיליון שקל.

יש צוות תכנון אסטראטגי משותף של על"ם והג'וינט, שיש לנו ענין להרחיב אותו

בחודשים הקרובים, שמנסה לחזות 3 שנים קדימה מה יהיה עיסוקנו בתחום של נוער אתיופי

מנותק. אנחנו יכולים לזרז את העבודה וייתכן שתוך חודשיים נוכל להוציא סכימה

ראשונית.

הסכום של 6 מיליון שקל הוא אומדן בסיסי בשביל לפרוץ מבחינה מקצועית, יחד עם

כל הגופים, כי העבודה נעשית היום בשיתוף משרד החינוך ומשרד הרווחה. לצערי, כל

ההקצאה של משרד הקליטה השנה בנושא נוער מנותק, מניעה, היה 20 אלף שקל. תעשו

חשבון לכמה ילדים מתוך 1,500 זה יעזור.

בכל אופן, לדעתי ניתן לפתור את הבעיה, ועוד הרבה מאד בעיות של נוער, אם יוקצו

משאבים ממשלתיים לטובת הענין.

לשמחתי, בתחום של נוער אתיופי יש שיתוף-פעולה יוצא מגדר הרגיל בין הגופים

השונים, ואפשר לדחוף את זה קדימה. דוד יודע כמה זמן לקח עד שנתקבלה החלטה ל-25

אלף שקל לממן תגבור מקצועי קל שבקלים לעובדים שכבר קיימים בשטח. אני לא מדבר על

כך שאיכות חתפוקה שלהם לא טובה. אמרתי שיש 470 נערים שמטופלים על-ידי 15 עובדים.

זה סדר-גודל של בערך 28 נערים לעובד. זה לא בשמים. אפשר היה להוציא יותר ואולי

לעשות עבודה מקצועית יותר טובה, אבל המערכת הזאת דורשת גיבוי משמעותי של משאבים.

אם אלה יינתנו, מה טוב, אם לא, אני מניח שבעוד שנה נקיים דיון דומה.
מרינה סולודקין
בברית-המועצות לשעבר היה נסיון רב, טוב ורע, בנושא קידום של אוכלוסיות שונות.

שם היתה בעיה עם הערים של הצפון הרחוק. מנסיון שם יודעים שכל מיני פנימיות

גורמות לסגרגציה וזה לא טוב. הקידום הוא מאד אפשרי בתוך האוכלוסיות בערים

ובעי ירות.

אני חושבת שהבעיה היא יום לימודים ארוך לגיל הרך, ואנחנו צריכים לחשוב על

תקציבים לזה. וגם המצב המוסרי של החברה. אני גרתי במוסקבה, שם היו יותר מ-100

עמים, וזה היה דבר שבשגרה שאתה רואה אנשים מסוג אחר, וכל הזמן אתח גם לומד

מהאוכלוסיות האלה.

אני חושבת שגם בארץ, מאחר שיש לנו מזרחים ואשכנזים, אפשר ללמוד זח מזה.
דוד יאסו
אני מכיר את מייק נפתלי הרבה שנים. אני רוצה לומר לו שמשרד הקליטה לא הקציב

רק 20 אלף שקל. אולי אליך ישירות הגיע הסכום הזה, אבל אל תשכח שאתה שותף גם עם

אורי טמיאט.

מייק נפתלי;

אלי ישירות לא הגיע כלום, הכסף הגיע לגיוינט.
אורי טמיאט
דוד יאסו, זה לא באחריותך. לממשלה הזאת לא איכפת כלל מהנוער האתיופי

ומהקהילה האתיופית. סליחה שאני מתבטא כך. העובדה שאתה עובד במשרד הקליטה לא

אומרת שהממשלה ניתנת תקציבים.
דוד יאסו
אני לא בא להגן על הממשלה ולא על משרד הקליטה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני נפגשתי עם ראש הממשלה לא אחת ולא שתיים במשך חודש רק בענין הקהילה

האתיופית. אם תחשוב על גודל האוכלוסיה לעומת תשומת-הלב, וגם על המשאבים - אנחנו

שומעים גם ממרכז ההיגוי במשרד ההינוך, גם עכשיו בוועדת ההסברה כי זה נושא כאוב

ושונה לחלוטין - אתה לא יכול לומר את זה. זה ממש לא נכון.
אורי טמיאט
ועדת ההסברה אולי כן, אבל ועדת ההסברח לא תורמת לקהילה עצמה. זת ילד, זה

בן-אדם.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני אומרת לך באחריות, ואני יכולה להראות לך שמושקעים עכשיו תקציבים גדולים.

היום אנחנו מעלים את זה בוועדה, וזה עדיין לא מספיק.

אנחנו מדברים על התחלה, על הגיל הרך וכוי. נתרכז היום ב-1,500 בני-נוער

מנותקים וסמי מנותקים ונראה איך אפשר לסייע לו, כי יש הרבה מאד גופים שמטפלים בהם
- 60 במספר. ולא רק זה, גם משרדי הממשלה מטפלים בהם
משרד העבודה והרווחה, משרד

החינוך ומשרד הקליטה. או שיש כפילויות או שיש אוזלת-יד. אני ממש מחפשת דרך

שכולם ישתפו פעולה ושהמשאבים יוקצו לצרכים הנכונים.
דוד יאסו
אני רוצה להתיחס לדבריו של חבר-הכנסת יוסי שריד איפה להתחיל. אני חושב

שצריכה לצאת מהוועדה הזאת קריאה להתהיל עוד מגיל שנה ולהמשיך לטפל בענין זה לקבלת

החלטה כוללנית בממשלה שאומרת שבגיל שנה, ברגע שאתה מתחיל - א. אתה היטבת עם הילד;

ב. אתה גרמת לכך שהאמא והאבא יכולים לצאת לעבודה. מפה צריך להתחיל.

יש לי הרבה הערות לגבי כל הטיפול בנוער מנותק. מנותק או לא מנותק, היום בני

העדה לבד. גם בתחנה המרכזית וגם בסיור שעשיתם, אין דבר כזה שנוער נמצא לבד. בני

הנוער האלה הם לא לבד, אלא הם נמצאים עם בני-נוער ותיקים, ואז הטיפול של הגופים

המקצועיים צריך להיות מותאם אליהם. שקידום נוער לא יגיד שהוא מטפל רק באתיופים.
דוד מהרט
יש תוכנית שלנו מגיל אפס ועד האוניברסיטה, כולל השכלה גבוהה, והיא עולה 57

מיליון שקל. אנחנו קיבלנו 16 מיליון שקל.

דוד יאסו;

לגבי בני העדה שלא מגיעים לשרות התעסוקה. הללי יודע. אנחנו יושבים הרבה

באתרים. בבת חצור בלבד, 40 מתוך 100 צעירים שיש שם הם מובטלים. שאלנו אותם למה

הם לא מגיעים? הם אמרו שהם לא רוצים להירשם, כי דורשים מהם פעם להירשם 3 חודשים

בלי תשלום, אז הם מעדיפים לעבוד שבוע כן ושבוע לא, ואז יש ניתוק.

זה קיים לא רק באתרי קראוונים. יש הרבה בני העדה שלא מגיעים ללשכות תעסוקה,

שעובדים בעבודות מזדמנות. אנחנו עלינו על הבעיה הזאת. יש תוכנית פל"א, שגם

אנחנו שותפים לה, יחד עם משרד העבודה, משרד החינוך ומשרד הקליטה, כדי לתת פתרון

בשני תחומים. אלה שנמצאים באתרי קראוונים, קודם להוביל אותם להשכלה או להשמה

בתעסוקה. אלה שנמצאים כבר בישוב קבע, עם הפרוייקט החדש שעליו נשמע, גם הוא משתלב

ואני מקווה שהוא יצליח.. אבל יש אחוז מאד גדול של צעירים מובטלים, לא רק

מבוגרים.

יואב הס;

דוד מהרט ממשרד החינוך דיבר על זה שיש תוכניות ואנחנו יודעים שבזמנו, כשאמנון

רובינשטיין היה שר החינוך, קיבלו משימה והכינו תוכנית יפה שמדברת על טיפול בילדים

מגיל אפס כמעט ועד האוניברסיטה. אני חושב שהתוכנית הזו, לו היתה מאומצת עוד

בזמנו על-ידי רובינשטיין והיו מוזרמים הכספים המתאימים, אפשר היה להתחיל לדבר על

משהו שמשתנה. אז דובר על 50 מיליון שקל בשנה. מתוך זה אושרה הקצבה של 15 מיליון

שקל, ובפועל הועברו 5 מיליון שקל, שגם הם נתקעו בדרך ולא כל הסכום הגיע.

לא צריך להיות גאון כדי להבין שהמפתח לבעיה הזו הוא כפול. מפתח אחד לטיפול

בילדים מגיל אפס ומפתח שני, טיפול בהורים. כי ברגע שההורים מקבלים תחושה שאין

להם שום לגיטימציה לטפל בילדים שלהם, הם לא עושים דבר והילדים הולכים לאיבוד. אם

בגלל כל מיני סיבות תקציביות הילדים האלה לא מתחילים להיות בגנים מסודרים מגיל

שנה או אפילו מגיל חצי שנה - הרי אשה ישראלית, מהוותיקים, חוזרת לעבודה ברגע

שלילד מלאו 3 חודשים - פה נוצר מצב שהאמא נשארת בבית עד שהילד בן 5, מפני

שבדרך-כלל יש לה יותר מילד אחד בגילאים אלה, ואז היא מטפלת בו. היא לא יכולה

לצאת לעבודה והיא גם לא מקבלת את ההנחות שמקבלות נשים עובדות בכל מיני מסגרות כמו

ויצו או נעמת ואז היא נשארת בבית. ההכנסה של המשפחה קטנה, אי-אפשר לקנות לילדים

מחשב שדוד דיבר עליו, שאני מאד שמח שקונים עכשיו לילדים, ואז זה מעגל קסמים.



כדי לפצח את המעגל הזה צריך לדעתי לעבוד בשני מישורים במקביל. מי יק נפתלי

מדבר על כך שצריך להגדיל את הסכום ל-6 מיליון שקל כדי לטפל בנערים עצמם. לדעתי

צריך לראות את הדברים בצורה יותר כוללת. בסכום של 6 מיליון צריך לטפל בילדים

האלה, וב-50 מיליון שמדובר עליהם בתוכנית של משרד ההינוך, צריך לטפל בילדים מגיל

אפס ועד סיום הלימודים באוניברסיטה.

אחד הדברים שמאד מזניחים אותו, ואני כל הזמן חוזר ואומר את זה אבל לא מקשיבים

לי, הוא שצריך לחזק את ההורים. ההורים חייבים לדעת לקרוא ולכתוב בכדי שהם יוכלו

לעזור לילדים שלהם.

יוסי שריד;

מכיוון שלצערי אני צריך לעזוב, אני מציע שבשלב הזה נאמץ שתי הצעות: 1. מייק

נפתלי דיבר על 6 מיליון שקל. אני מבין שעכשיו יש שני מיליון שקל.

מייק נפתלי;

היום חסרים 4 מיליון שקל.

יוסי שריד;

הצעה שנייה, שהיא לא פחות חשובה בעיניי, זו התוכנית שיש לי אותה כאן ואני לא

יכול להתיימר ולומר שקראתי את כולה, אבל אנחנו יודעים שהמושגים הכלליים הם בשיעור

של 50 מיליון שקל, אם באמת רוצים להנהיג חינוך חובה חינם מגיל שנה.

אני מציע שאת שתי ההצעות האלה נאמץ, ושבהזדמנות הקרובה ביותר נזמין לכאן את

השרים הנוגעים בדבר ונאמר להם את דעתנו ונשתדל לעשות כמיטב יכולתנו כדי

שהחלטותינו תיושמנה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אתה הצעת, בין השאר, יותר שיתוף של ההורים במערכות הקיימות.

יוסי שריד;

לזה אני בוודאי מסכים.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אני חושבת שגם בדבר כזה אנחנו יכולים, גם בתוך הרשויות המקומיות, לשתף יותר

את ההורים בתהליך של קבלת החלטות.

תודה לחבר-הכנסת שריד, גם על השתתפותך בסיור בתחנה המרכזית.

אנחנו נעבור עכשיו לחלק השני של הישיבה ונשתף את עו"ד יוסף גטניו מהתאחדות

התעשיינים. אני חושבת שזה לא מזיק לך לשמוע את כל הבעייתיות, ואודה לך גם אם

תעביר את המסר להתאהדות התעשיינים. אנחנו מוכנים גם לבוא אליכם עם נציגות מתוך

העדה כדי שתשמעו מה הן הבעיות, ואולי עוד אנשים מכם ישמעו ויחשבו איפה אפשר

להתחבר; אם זה בנוער מנותק, אם זה בכל מערכות החינוך, יחד עם שרות התעסוקה וכוי.

אני רוצה להודות לאורחים שהגעתם לכאן. אני יודעת שאתם באים מתנאים מאד לא

קלים. אנחנו בכל-זאת, מתוך המערכת, רצינו גם שתראו איך עובדת ועדת כנסת. אנחנו

יכולים לעורר דעת קהל, יכולים ללחוץ על משרדי הממשלה, אבל לנו ככנסת אין

תקציבים. מייק נפתלי דיבר על עוד 4 מיליון שקלים ולנו ככנסת אין כסף. אנחנו רק

יכולים ללחוץ על הממשלה והלחץ הזה בכל-זאת מסייע.



סלומון אסקיאס, אתה שמעת כמה מהדברים. מתוך השתלשלות הדברים, איפה שגדלת,

מתוך מערכת היחסים עם ההורים, אתה בכל-זאת נמצא היום במצב שכולנו היינו רוצים שלא

תהיה בו. תאמר לנו מה הביא אותך למצב הזה, ולאור הדברים ששמעת כאן במה נראה לך

שאנחנו יכולים לעזור.

סלומון אסקיאס;

כל אהד מהארגונים אומר שהוא עושה כך וכך והוא צריך כסף. אם הם היו עושים את

העבודה שלהם אני לא הייתי במצב הזה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

מאיפה אתה התחלת?
סלומון אסקיאס
הם מבקשים עוד כסף. בשביל מה? לאן הולך הכסף?

אני לא גדלתי כמו כל אהד בבית ישראלי. הייתי בבית-ספר, הייתי בפנימיה, אבל

כל הארגונים האלה אפילו לא הסתכלו עלי אז.

היו"ר נעמי בלומנטל;

למדת בבית-ספר. באיזה שלב עברת לפנימיה?
סלומון אסקיאס
בכתה זי. אמא שלי שלחה אותי לפנימיה.
היו"ר נעמי בלומנטל
זאת אומרת שבגלל התנאים בבית האמא העדיפה שתלמד בפנימיה.
סלומון אסקיאס
כן. גם בגלל התנאים וגם בגלל שאני הבן שלה. בשבתות לא נסעתי הביתה, הייתי

הולך לדודים. נשארתי בפנימיה. לא למדתי כי הסתבכתי.
היו"ר נעמי בלומנטל
לא היו פסיכולוגים או עובדים סוציאליים שדיברו אתך, שניסו להגיע אליך?
סלומון אסקיאס
לא דיברו אתי.
היו"ר נעמי בלומנטל
ואז התגייסת לצבא?
סלומון אסקיאס
לא גייסו אותי. אני בן 20.



היו"ר נעמי בלומנטל;

אתה רוצה לשרת בצבא?
סלומון אסקיאס
כן, בטח, אבל אני צריך להיות מסודר כמו כל חייל שהולך לצבא. אבל אין לי בית,

אין לי איפה לישון, אין מי שיתן לי כסף, אין מי שיטפל בי. אני אשאר תקוע בבסיס?

אני עובד עכשיו ומשלם שכר-דירה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אילו היה לך היום איפה לגור, אתה חושב שזה היה פותר לך חלק מהבעיות?
סלומון אסקיאס
כן, זה היה פותר לי חלק מהבעיות.

היו"ר נעמי בלומנטל;

ואז היית מתגייס לצבא, מקבל סיוע כדי שתוכל איך שהוא להתקיים ולבוא בסופי

שבוע למקום שיהיה הבית שלך? בזה אתה רואה פתרון?

סלומון אסקיאס;

זה חלק מהפתרון. כן, זה יעזור לי.

היו"ר נעמי בלומנטל;

הבנתי. בסדר, אנחנו ננסה לעזור.

סלומון אסקיאס;

אבל אני רוצה לשמוע מהארגונים האלה מה הם עושים.

טל אליאס;

דוד ירדאי, איפה אדיסו מאסלה, יושב-ראש הארגון שלכם לשעבר?

דוד ירדאי;

אני חושב שהוא נסע הבוקר לחוץ-לארץ.
טל אליאס
אתה יודע למה? מפני ששאולי דריטר נמצא פה. אדיסו שונא ארגונים שעוזרים.
היו"ר נעמי בלומנטל
טל, חבר-הכנסת אדיסו מאסלה איננו כאן, אז אל תדבר עליו כשהוא איננו.

רועי, ספר לנו על עצמך.
רועי מספין
אני בן 20. התגייסתי לצבא ושם התחילו כל הבעיות. לא טיפלו בי. יש לי הורים

שלא עובדים. כל מה שביקשתי לא נתנו לי.
היו"ר נעמי בלומנטל
ואז שחררו אותך מהצבא?
רועי מספין
שהררו אותי, כי אני שהררתי את עצמי. בצבא גם השתמשתי בסמים קשים. ישבתי

הרבה פעמים בכלא 6 על שמוש בסמים.
היו"ר נעמי בלומנטל
היום אתה עוד משתמש בסמים?
רועי מספין
כן. אין בעיה להשיג סמים. יש בעיה להשיג כסף.
היו"ר נעמי בלומנטל
מה היית רוצה לעשות היום, קודם להיגמל מהסמים או להסתדר?
רועי מספין
קודם הייתי רוצה להיגמל. צריך לסדר את הדברים.
היו"ר נעמי בלומנטל
איפה ההורים שלך?
רועי מספין
בנתניה.
טל אליאס
אני ראיתי את האנשים שיושבים פה אולי פעמיים-שלוש. חוץ מגב' רויטל בקשי

שאותה אני מכיר אישית, אני לא מכיר אף אחד וכולכם שקרנים אחד-אחד. אני אומר את

האמת. אני אומר מה אני מרגיש ומה אני חושב.
היו"ר נעמי בלומנטל
טל, איפה גדלת?
טל אליאס
אני גדלתי ברחובות. בגלל הדוד הזה, ירדאי, שטוען שהוא דאג לי. בדיוק 12 מטר

מהמשרד שלך שם הייתי חי, ובחיים שלך אפילו לא באת. אתה תראה אדם זרוק מת ולא
תיגש אליו ותשאל
איך אתה מרגיש? אני לא אומר את זה לך אישית אלא לכל הארגון

שלך.



היו"ר נעמי בלומנטל;

טל, אתה מהוותיקים, נכון? ההורים שלך לא עולים הדשים.

טל אליאס;

ההורים שלי לא כל-כך.

היו"ר נעמי בלומנטל;

איפה אתם גרים?
טל אליאס
אני לא יודע איפה הם גרים.
היו"ר נעמי בלומנטל
אתה לא מבקר אותם?
טל אליאס
לא הולך ולא הלכתי.
היו"ר נעמי בלומנטל
אבל אתה לומד עכשיו.
טל אליאס
יש הופש עכשיו. בינתיים הפסקתי ללמוד.
היו"ר נעמי בלומנטל
למה?
טל אליאס
איך אני יכול ללמוד?

אנשים שולחים את הילדים לפנימיות, לכתות. ילד בן 14 צריך להיות בכתה טי.

מעלים אותו שתי כתות או מורידים אותו שתי כתות. אף פעם זה לא יכול להיות יציב.

תמיד הייתי בכתה או מעל כולם בגיל או מתחת לכולם. אף פעם לא היה דבר יציב.

בפנימיות עושים צחוק מכולם, אהד-אחד.

היו"ר נעמי בלומנטל;

באיזו פנימיה היית?
טל אליאס
הייתי באין-ספור פנימיות. העבירו אותי מפנימיה אחת לשניה. בפנימיה אהת

הייתי בכתה טי, בפנימיה אחרת הייתי בכתה די, אחר-כך חזרתי בפנימיה אחרת לכתה גי.

כך משחקים אתי עד שנשבר לי מבלבולי המוח שלכם.



שושנה בן-דור;

מה היה יותר טוב לך כתלמיד - - -
טל אליאס
אבל לא למדתי. הייתי בפנימיה אבל לא למדתי כלום, ואף אחד גם לא דאג שאלמד.

שושנה בן-דור;

איך אתה חושב שהיית לומד יותר טוב, אם היו שמים אותך תמיד בכתה עם בני גילך

או עם ילדים ברמת ההשכלה שלך, גם אם הם לא בני גילך?
טל אליאס
את שואלת וגם עונה. כן, ברמה שלי שאני נמצא בה, ובגיל שלי, לא בני שנתיים

יותר או שנתיים פהות.
שושנה בן-דור
אם רמת הידיעה שלך איננה כרמה של ילד - - -

טל אליאס;

כמעט בכל מקום יש כתות עזר, אם אני לא טועה, או שאת לא יודעת את זה.

שושנה בן-דור;

יש כתות עזר, אבל הן לא תמיד עוזרות לסגור את כל הפער, אם יש פער גדול.
טל אליאס
אבל זה עוזר.
מי יק נפתלי
חשוב מאד להדגיש, לאור השאלה שלך בענין ילדים חדשים וותיקים יותר. לפחות לגבי

חשודים בעבירות פליליות, שני-שלישים או יותר הם כבר מהוותיקים.
אורי טמיאט
אלה שנולדו בארץ.
אזמסו הללי
בכתבה בטלוויזיה ראיתי, וגם עכשיו, שאתה בחור מבריק, שיש לך ראש, יש לך דעות

טובות ואתה מביא את הדברים האמיתיים. למה אתה צריך להיות בתחנה המרכזית? למה

אתה לא יכול להוציא את עצמך משם?
טל אליאס
שם רק עזרו לי. אם לא הייתי מגיע לשם, היית מכיר אותי? לא היית מכיר אותי.

אם לא הייתי ישן ברחובות, היית מכיר אותי? באת לעזור לי? לדאוג לי? לא אתה וגם לא

הדוד ההוא. אתה הסתובבת פעם ברחוב וראית איפה הילדים ישנים? אתה ראית איפה הבחור

הזה ישן?



אורי טמיאט;

אני יושב בדיון הזה ומקשיב לאנשים. השטח צועק. אנחנו שומעים את הנערים. אני

רואה שתי בעיות מרכזיות בסיסיות ביותר, שלדעתי השטח דווקא כן מוכן, אולי פחות

בדבר מסוים ובדבר אחד כן מוכן לה. למה אני מתכוון? בעיה ראשונה היא הנחות

בסיסיות ובעיות של תפיסה וסטריאוטיפ. אני לא רוצה להתעלם מהדבר הזה. תגידו לי

שזה לא קיים, אבל זה קיים, אפילו בתת-מודע.

דבר שני, בעיות תקציביות. אני חושב שיש פה אנשים מתוך הקהילה, כמו דוד מהרט

ודוד יאסו, ויועץ ראש הממשלה, וכולם מנסים לדחוף. אנחנו לא דיברנו על מכתב שנשלח

לשר החינוך ב-4 באפריל על נוער מנותק ועוד לא נתקבלה תשובה עליו. זה אומר

שמצפצפים על הקהילה. זה אומר ששלושה חברי כנסת מגיעים לדיון מאד חשוב.

לדעתי, הבעיות המרכזיות מתחילות קודם-כל בתקציב. מבקשים 56 מיליון שקל

ומקבלים 30% מהסכום הזה. זה כלום. מה אתה יכול לעשות עם זה? לעומת זה אתה יכול

לשמוע על דרום תל-אביב, שכל גני הילדים מכוסים על-ידי מעונות של ש"ס. מאין בא

הכסף הזה? מהמסים שלנו.

זה ענין של פוליטיקה, ענין של יחס ושל גישה.

לדעתי הבעיה היא קודם-כל בממשלה. ראש הממשלה צריך לקחת יוזמה, אם הנושא הזה

ובעיות חברתיות במדינת ישראל, לא רק עכשיו, אלא בעוד 10 - 20 שנה מעניינות אותו,

לשבת ולפתור את הבעיה הזאת.

דבר שני, הנחות יסוד. הנחות יסוד בסיסיות אומרות לנו - וכך אני מתרשם כל

הזמן במסגרת העבודה שלי - שיש ציפיות מאד נמוכות מילדים אתיופים, למרות שהם רוצים

להצליח ולהיות חלק מהחברה הזאת, הציפיות הנמוכות האלה גורמות להם תסכול. היחס של

עובדים בדרגים שונים בתוך המערכת - לא כולם, יש גם אנשים טובים - הוא: בסדר,

אתיופים, שחורים, יצליחו - יצליחו, לא יצליחו - לא יצליחו, תתן להם משהו קטן.

רבותי, הדבר הזה יגרום נזק מתמשך. אנחנו נרגיש פה גזענות, אפליה, ואני לא רוצה

לדבר על גזענות. אני חושב שבמדינה הזאת יש הרבה מאד פרוטקציה, יש הרבה אפליה

ודברים אחרים, אבל תתעלו מעל השיקולים האלה, אם זה ברמה מקצועית ואם זה ברמה

אישית.

אני רואה איך אנשי מקצוע מתייחסים אלי. פרופסור או מישהו שיושב באוניברסיטה
העברית אומר
לא יכול להיות מנהיג אתיופי בתוך הקהילה האתיופית.
היו"ר נעמי בלומנטל
למה?
אורי טמיאט
כי אלה הנחות יסוד בסיסיות. אני מציין עובדה. לא ייתכן שאנשי מקצוע יתבטאו

כך, ולא ייתכן שהממשלה לא תתן מספיק תקציבים כדי למנוע בעיות יסודיות כאלה.
אברהם ירדאי
טל אליאס מאשים את הארגונים. אני אומר לכם שכל הארגונים ההתנדבותיים למען

עולי אתיופיה צריכים להתאחד ואז נהיה כוח גדול.
טל אליאס
איפה היית עד היום?
אברהם ירדאי
תסלח לי, אתה דיברת על ש"ס ועל פוליטיקה. כל הארגונים למען יהודיד אתיופיה

צריכים להתארגן ולשתף פעולה ואז נשיג כל מה שאנרונו רוצים למען יהודי אתיופיה. כי

התסכול הזה פוגע בקהילה.

טל אליאס;

תעמוד מאחורי המלים שלך. אבל עד היום לא עשית כלום.
מרינה סולודקין
שמעתי כאן הרבה דברים ואני מבינה את כל הבעיות והכאב, אבל לא שמעתי על אחריות

אישית. אני באתי לא מהמערב, ברית-המועצות היתה מזרח וגם החיים שם חיו קשים. אתם

צריכים לרצות לשרוד.
טל אליאס
שרדנו עד היום בלעדך ובלעדי כל אחד מכם. את לא נתת לי שקל אחד.
מרינה סולודקין
מה שאני רוצה לומר, יש לכם קהילה, יש לכם ארגון, יש לכם ערכים. גם השכלה היא

ערך, גם עבודה היא ערך, גם משמעת היא ערך.

ב"ישראל בעלייה" יש לנו מחלקה אתיופית, ואני מזמינה את מנהיגי הקהילה אלינו.
טל אליאס
אני גאה בכם, "ישראל בעלייה" על שאתם מאוחדים, לא כמו אצלנו שהאחד שונא את

השני. אברהם ירדאי, אתה יודע למה אדיסו מאסלה לא בא אתם לסיור?
אברהם ירדאי
אני לא מייצג את הבר-הכנסת מאסלה. אני לא יודע למה הוא לא הופיע. יושבת פה

העוזרת הפרלמנטרית שלו, אולי היא יודעת.
היו"ר נעמי בלומנטל
רשות הדיבור לשלומי אשכנזי. בבקשה.
שלומי אשכנזי
באופן כללי, במרכז ההיגוי במשרד החינוך הגדלנו את התקציבים שקשורים לבני חעדה

האתיופית. נכון שלא הגענו לנוער המנותק, אבל עובדתית, אם בשנה שעברה היו ביחידה

לקידום נוער מספר אנשים מבני הקהילה, השנה גדל מספרם והגיע כמעט פי 2, מ-8 ל-15.

יש נכונות מצד משרד החינוך להגדיל תקציבים, ועובדתית בדברים מסוימים גדלו

התקציבים. נכון שבמה שקשור לנוער מנותק ונשירה לא נעשה מספיק.
רועי מספין
לא נעשה בכלל.



שלומי אשכנזי;

נעשה, אבל לא מספיק. בפגישות בשבועות הקרובים שיהיו לדוד ולי במשרד החינוך

נדרוש לחדד ולחזק את הטיפול בנוער מנותק.

מייק נפתלי;

לזכור שזה רק שליש מהאוכלוסיה ושני-שלישים מטופלים על-ידי משרד הרווחה.

דניאל פיקדו;

אני רוצה להוסיף שני דברים. דבר ראשון, בפנימיות יש בעיות מאד רציניות.

הפנימיות הפכו אותנו לבעיה כלכלית. כל הפנימיות החלשות, החברה הישראלית לא מגיעה

אליהן, ולכן קולטים את בני העדה האתיופית בהמוניהם. הפנימיות מקבלות תקציבים

ענקיים, הילדים בורחים מהמסגרת, ולא מדווחים על כך, והפנימיות ממשיכות לקבל

תקציבים. זו נקודה מאד חשובה שאף אחד לא דיבר עליה.

לגבי כלל הבעיות, אני חושב שזו לא בעיה של העדה האתיופית אלא של החברה

הישראלית. בעתיד, אם לא נעצור את הבעיות האלה, המספרים שמדברים בעד עצמם, גם

במשטרה וגם באזורי מגורים, הפשע הולך וגדל. עדיין העבירות הן עבירות רכוש אבל יש

חשש שהפשע יעלה מדרגה ויהיה רצח שיזעזע אותנו וידביק בנו סטיגמה.

בעבר היו בכנסת לפחות שלושה דיונים בנושא הזה. לדעתי, לא הכנסת ולא האחרים

שעשו את כל העבודה, שזה מעשה שיש לברך עליו, לא יפתרו את הבעיות. הבעיה מאד

חמורה. אני חושב שצריך להזמין את השרים הנוגעים בדבר. ממשלת ישראל היא האחראית.

צריך להקים גוף שיבדוק מה הן הבעיות שמביאות למצב כזה. זה לא ענין של כיבוי

שריפות. אף אחד לא בודק לעומק למה הצעירים האלה מגיעים למצב כזה, שהוא כניסה

לעולם הפשע.

דוד מהרט;

בגדול אנחנו משתדלים לעשות גם באמצעות העמותה, כי בסופו של דבר, גם כאזרחי

המדינה, גם כיוצאי אתיופיה וגם כאחים שלהם אנחנו משתדלים לעשות כל מה שביכולתנו

מתוך הזדהות עמוקה.

אני רוצה לחזק את מה שנאמר, שכשנותנים למשרד מסוים והמשרד המסוים אומר; תקצה

משהו, יש משהו שהוא יכול לעשות, עד גבול מסוים, ויש דברים שהם מעבר לגבול מסוים.

אני מבקש שתזמינו את הגופים הנוגעים בדבר, ובמיוחד את שר האוצר ולבקש ממנו

הקצבה ייחודית לענין הזה. שלא ישתמע שאני מגן על משרד החינוך. כשבמשרד החינוך

אומרים שיש קיצוץ בכל המשרדים, אז יש קיצוץ פרופורציונלי בשאר הדברים. במקרה

הטוב ביותר לא יקצצו מה שהיה. אבל יש קושי לבקש הגדלה כשבמקביל יש הרבה קיצוצים.

דבר אחרון, אני מבקש לשתף את עליית-הנוער, קידום נוער, האחראים על קציני

ביקור סדיר, לדאוג לכך שהפנימיות ידווחו מיד לאחראים ברשויות המקומיות כשילד עוזב

את הפנימיה, ושהרשות המקומית תדאג לו.

יואב הס;

על-פי החוק מנהל הפנימיה חייב לדווח, אבל הוא לא עושה זאת.

דוד מהרט;

יש הרבה דברים שצריך לעשות על-פי החוק. אני רוצה שיהיה לפחות שיתוף-פעולה

בענין. הזה.



אזמסו הללי;

הבעיות שעליהן דובר עד עכשיו הן רציניות מאד, והן נובעות מהמצב בבית, במשפחה.

אם להורים אין עבודה, אין דירה, זה משליך על הילדים.

יש ההלטה של הממשלה, בעקבות ההפגנה שהיתה, שבתסכול שהתפרץ בגלל כל הבעיות של

האתיופים - נושא התעסוקה, חינוך, הדת - הכל התפרץ יום אחד ובעקבות זה ננקטה

מדיניות של העדפה מתקנת בכל התחומים.
יואב הס
זה נשאר רק על הני יר.
היו"ר נעמי בלומנטל
במשרות ממשלתיות זה מתחיל להיות ממוסד.
אזמסו הללי
אותן החלטות מאד טובות והן יכולות לענות על הצרכים הבסיסיים של העדה.
יואב הס
הללי אמר שזו בעיה של המשפחה. אם זה היה כך, אז כל הבעיות האלה של נוער

במצוקה היו קיימות גם באתיופיה. עובדה שבאתיופיה לא היו בעיות כאלה. הכל נובע

מזה שהשינוי במערכת הוא שגרם לכל הבעיות האלה.
שמחה גתהון
כיום יש לנו שלושה עובדים אתיופים שעובדים בשלושה ישובים.

מספר הנערות במצוקה גדל והולך. אנחנו מדברים על בני נוער בכלל. יש 15

עובדים עם בני-נוער והם עדיין לא מכסים את כל הבעיות, כי חלקם עובדים בחצי משרה

וחלקם עובדים בשלושת-רבעי משרה.

עם נערות במצוקה יש בסך-הכל שלוש עובדות סוציאליות. במשרד העבודה והרווחה יש

100 תקנים וכל עובדת סוציאלית מטפלת ב-70 - 80 נערות במצוקה. אני לא יודעת אם

לטפל בנערות או בעובדות הסוציאליות. יש צורך בכוח-אדם. אם לא יהיה לנו כוח-אדם

אנחנו לא נצא מזה.

מי יק נפתלי;

יושבים פה טל, סלומון ורועי, והם בבוץ עד הצוואר. אם מדינת ישראל וכולנו לא

נעזור להם, הם יזיקו עוד הרבה יותר לעצמם.
טל אליאס
אתה טועה. אני אזיק לאנשים כמוכם, אחד-אחד.
מי יק נפתלי
ואתה תזיק לכל החברה ולחברה זה יעלה הרבה מאד כסף, מיליוני שקלים. אם הם כבר

חגיעו עד הנה, זו האחריות שלנו לטפל בהם. זה לא בלתי-אפשרי לטפל בהם. זה עולה

הרבה כסף לטפל בהם היום. זה לא רויטל בקשי שמגיעה עם הניידת פעם בשבוע, וזה לא

אורי שמדי פעם קופצים לשתות אתו כוס קפה. לשקם חבריה כאלה עולה הרבה מאד כסף.

אם לא נשקם אותם היום, וצר לי שאני משתמש בביטוי הזה, הם יזיקו מאד לעצמם, כפי

שטל אומר, והם יזיקו מאד לחברה של כולנו.



טל אליאס;

אני כבר הזקתי מספיק לעצמי. נשאיר לאחרים שאני אזיק להם. הגוף שלי סבל

מספיק.
מייק נפתלי
אני לא אכנס לוויכוח אתך בקטע הזה. אני חושב שאם תזיק לעצמך אתה תזיק

לכולנו, וחבל. אני חושב שזו צריכה להיות אחריות שלנו, לא לקיים פה רק דיון אקדמי

ולשמוע תיאוריות, אלא באופן פראקטי לחשוב בצוות קטן. יש פה בחור יוצא מגדר הרגיל

- פיצ'י (שאולי דריטר} שיודע לעבוד עם צעירים כאלה. אני לא יודע אם הוא אישית

מוכן להתפנות, או לא. לא מתפנים לעבוד אתם, ואין כרגע נכונות לעבוד אתם, ואין גם

משאבים לעבוד אתם.
טל אליאס
דווקא הארגון שלהם עבד אתנו הכי הרבה עד עכשיו.
עו"ד יוסף גטניו
אנחנו גוף וולונטרי, לא משרד ממשלתי. בדרך-כלל שומעים עלינו בעתונות בנושא

ריבית, מדיניות כלכלית ושער הדולר. זה לא שאנחנו מנסים להתחיל ללמוד את הענין

ולהשתלב במערכת, ואני רואה שהענין מאד-מאד מורכב, בכישורים המאד מוגבלים שלי

בתחום הסוציאלי-חברתי.

אני מקווה שאנחנו יודעים לעשות טוב בשני נושאים שהם המומחיות שלנו: תעסוקה,

ובמידה מסוימת סיוע בנושא הכשרה מקצועית. הפעילות שלנו היא יותר לעומק בעיקר

בנושא הכשרה פנים-מפעלית, גם בהקשר להכוונה, התאמה של אוכלוסיות למקצועות נדרשים

בתחומים נדרשים בתעשיה. אנחנו מדברים על התעשיה כגורם מוביל, אבל בהחלט קיימת

אפשרות שאם וכאשר נצליח בשלבים מוקדמים בנושא השמה וקליטה והכשרה מקצועית וסיוע

בתחום הזה, בהחלט יש מאחורינו עוד ארגונים כלכליים, ארגוני מעסיקים, אם זה

במלונאות, אם זה קבלני בנין, בתחומים שונים במשק הישראלי בתחום הפרטי, שאנחנו

בהחלט יכולים לכוון ולעודד אותם בהנחה שהיוזמה ההתחלתית הזאת תצליח.

לומר שאנחנו פה נפתור את כל הבעיות, זו יומרה שלא יהיה לה כיסוי וחבל שאנחנו

נתאכזב והציפיות תהיינה הרבה יותר גבוהות מאשר אנחנו מסוגלים לפעול ולבצע.

לנו יש נסיון יפה מאד בעבודה עם הג'וינט ועם שרות התעסוקה בתחומים של השמה

וקליטה בעבודה. יש לנו דלת פתוחה לכאלף מפעלי תעשיה בסדרי-גודל גדולים. אנחנו

יכולים לקלוט מהם את הצרכים ואת הדרישות התעסוקתיות שלהם ולהציע אותם לבני העדה

האתיופית. עסקנו בזה כמה שנים טובות עם העלייה מחבר העמים לשעבר. עד היום אנחנו

עוסקים בנושא של מדענים עולים, ויש לנו פרוייקט משותף עם משרד הקליטה. אנחנו גם

עוסקים בנושא של נכים בתעסוקה. אלה פרוייקטים שאנחנו עוסקים בהם בשנים האחרונות,

בסיוע הגיוינט.

אנחנו בהחלט רוצים ללמוד את הנושא. אנחנו רוצים להסתייע בידע של גופים

נוספים, כמו משרד העבודה והרווחה וגופים אחרים, כדי לנסות להתגבר על בעיות. אני

מבין שיש פה בעיה קשה מאד שאנחנו לא מורגלים אליה - אני חייב לומר, מפה אני למד,

ואני מקווה שאפשר קצת להגשים בענין - אבל אנחנו לחלוטין עדיין לא מגובשים בנושא

של הנגישות, בנושא הקשר של ועם בני העדה, ואני מבין שיש מאגר רציני כזה שלא

ניגשים, שיש להם בעיות שלהם, ואולי את הגישה השונה מכל מיני מחסומים - איך אנחנו

מתגברים על הענין הזה ומגיעים אליהם. זו בעיה לא פשוטה.



הרעיון שלנו בגדול הוא בשני מישורים. רעיון אחד הוא התאחדות התעשיינים כמוקד

מידע וקשר ונסיון לקשור, גם לעזור בנושא של הכשרה פנים-מפעלית - ופה יש לנו בעיה

עם משרד העבודה והרווחה שהפסיק את התקצוב של הכשרה פנים-מפעלית. השאלה אם אפשר

לפתוח פה פתח מחודש בהכשרה פנים-מפעלית בנושא התקצוב של המפעלים.

יש לנו רעיון נוסף שבמרכזו עומד המפעל עצמו. לא התאחדות התעשיינים רק כגורם

אחד, זה מישור אחד, והמישור השני הוא המפעל עצמו. דהיינו, פנייה למפעלים בנסיון

לאמץ חיילים משתחררים, ספורטאים מצטיינים, מלגות לסטודנטים. להציע למפעלים שלנו

החברים בהתאהדות התעשיינים, לפנות אליהם ולבקש לעשות פעולות ספציפיות מסוימות אם

?זה בקהילה המיידית, אם זה תוך אימוץ של יצירת קשר, קירבה אל ספורטאים מצטיינים,

כפי שאמרתי, או אל גורמים אחרים.

יש רעיון נוסף שמתגלגל אצלנו והוא הרעיון של חיילים משתחררים. בזמנו עסקנו

במכינות לתעשייה של חיילים משתחררים, לתת דגש עם תכנים תעשייתיים לנושא הזה של

הכנה לקראת חיי עבודה בשלבי השחרור מהצבא.
שאולי דריטר
כמה חודשים לפני השחרור.
עו"ד יוסף גטניו
כן. להכין מסגרת תכנים של מכינות תעשייתיות, מיועד-מכוון בהקשר הזה

למשתחררים מהצבא.

נושא נוסף שייך לגיל אחר של בני-נוער. לנו יש כמה מרכזים יפים מאד, אני

מחמיא קצת לעצמנו, בנושא תעשיידע. אלה מרכזים שמציגים את הנושא התעשייתי וקירוב

הנושא התעשייתי לבני הנוער. פשוט ליצור מפגשים הרבה יותר מחודדים בין תלמידים

בשעות אחר-הצהריים או בשעות אחרות שייקבעו, באופן יותר מיוחד ופרטני להביא

תלמידים למרכזי התעשיידע כדי לראות על מה מדובר. זו רק ראייה לטווח הבינוני

והארוך של קירוב בני הנוער באופן כללי, עם דגש על על העדה האתיופית.

כמו שאמרתי, אנחנו לא מתיימרים ללכת לתחומים שאנחנו לא מצויים בהם. התחום

המרכזי שאנחנו מצויים בו, ואני מאמין גם בשיתוף אינטרסים, כי יש תועלות הדדיות

מכל הכיוונים - שיתוף אינטרסים הוא נושא חשוב. לכן נדמה לי שאנחנו יודעים לפעול

יותר בתחום הזה, ולכן הנושא של קליטת עובדים בתעשייה, קירוב בני-נוער לנושא

התעשייתי, חיילים משוחררים בראייה יותר תעשייתית, סיורים במפעלים וכיוצא באלה,

אני מקווה שיכולים לתת זריקת עידוד לנושא, לפחות מהזווית המוגדרת יותר שלנו.

אני לא מתיימר בכלל שאנחנו ניצור יש מאין וניצור משהו שהוא מעבר ליכולתנו.

התוכנית היא רק בשלבי גיבוש, כך שאין לנו מסמך מוגדר שמציג את היקפה באופן

מלא ומקיף. אנחנו גם דיברנו על הקמת צוות הידברות, נציגים מתוך העדה האתיופית

אתנו, כדי לנסות להגיע לפתרונות הרבה יותר ישימים והרבה יותר מחודדים בנושאים

שעליהם דיברתי מאד בתמצית.
אברהם ירדאי
ידוע שעולי אתיופיה הם מוכשרים ביותר בעבודה. נעשו מחקרים ויש נתונים על כך.

למרות זאת אנחנו עדים לעובדה שעולים מאתיופיה עובדים 15 - 16 שנה במפעלי ים המלח,

בבתי הזיקוק בחיפה, בכל מיני מפעלים גדולים, אצל הקבלנים ומשתכרים 2,000 - 2,200

שקל לחודש, סכום שהוא שליש מהסכום שמקבלים האנשים שעובדים בחברה הגדולה.



ניצה בן-צבי;

זה נכון לא רק לגבי העולים מאתיופיה.
אברהם ירדאי
אני מייצג עכשיו את עולי אתיופיה.

היוזמה של התעשיינים ברוכה. אתם דיברתם על נציגים של עולי אתיופיה. ברגע

שיצאתם בקריאה לאמץ את עולי אתיופיה אנחנו כתבנו מכתב, כארגון הגג של עולי

אתיופיה, שקיים כבר 7 שנים, שהיושב-ראש שלו הוא חבר-הכנסת אדיסו מאסלה.

אני יודע שבשבוע שעבר היתה פגישה ביניכם לבין ראש הממשלה ועם היועצים שלו.

אנחנו ארגון הגג של עולי אתיופיה הוצאנו משם 20 אלף אנשים, ולא ייתכן להתעלם

מאתנו. שבעה מכתבים כתבנו לראש הממשלה וביקשנו להיפגש אתו. ראש הממשלה הוא בעל

הבית של האתיופים?

דוד מהרט;

כדאי לקדם את הרעיון המבורך שלהם. אני מציע - א. שמינהל הסטודנטים יהיה בקשר

עם הרכזים שלו ועם הסטודנטים. ב. בצבא יש קצינה בשם ורדית שמטפלת ביוצאי

אתיופיה, בתהליך השחרור של החיילים יוצאי אתיופיה. ג. אם יש להם פרוייקט

"היי-טק"

היו"ר נעמי בלומנטל;

לא נוכל עכשיו להתחיל לקיים דיון מה בדיוק התאחדות התעשיינים תעשה. הם הציגו

תוכנית כללית מה נראה להם שאפשר לעשות. אנחנו רצינו לפרוס בפניך חלק מהענין,

ואינני יודעת מתי ניפגש שוב. אבל אני יודעת שדוד יאסו ממשרד הקליטה ואנשים אחרים

ממשרדים אחרים יהיו אתכם בקשר, וגם מהארגונים השונים, ויחד תפעל ועדה שתקבע מהי

הדרך הטובה ביותר לפעול בענין הזה. העלינו כמה נושאים: תעסוקה של נשים וגברים,

של בני-נוער, נערים ונערות, נוער מנותק שעלה היום בצורה מאד חדה בישיבה, וחיילים

משוחררים, מלגות לסטודנטים, ואימוץ ספורטאים בני העדה האתיופית.

אתם תצטרכו לשבת יחד. אנחנו מוכנים שהכנסת תשמש לכם אכסניה ונראה איך לעבוד

על זה נכון. אנחנו פתחנו לכם צוהר דרכך להתאחדות התעשיינים, לקבוצה מסוימת

והיא הנוער המנותק שהיא בוודאי הקבוצה הקשה ביותר לטיפול, כי קשה מאד לקחת מישהו

שסבל כל-כך הרבה ולנסות לשקם אותו. זה יכול להיעשות רק בשיתוף-פעולה עם עובדת

סוציאלית שתלווה אותו כל הזמן, מסיום העבודה או ההתמחות במפעל מסוים ולאחר מכן.

אני מוכנה שחדר הוועדה ישמש אכסניה לפגישות שלכם וליציאה לדרך. אנחנו נדבר

בינינו על כך ונשתף את הארגונים השונים שמייצגים את בני העדה, ואז תראו מהו הדבר

הראשון שתטפלו בו, אהד-אחד.

אני רוצה להגיד לכם משהו, וגם לטל ולסלומון. גדי היה באשדוד והוא לא יכול

היה לבוא. אני מודה לכם מאד שהגעתם לכאן. אני יודעת שזה לא קל והדרך מתל-אביב

לא קלה - - -
טל אליאס
אני אגיע לאילת, כי גם כך אין לי מה לעשות. זו לא טרחה גדולה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני מודה לכם על שחשפתם משהו מעצמכם. גם לי קשה לדבר על הילדות שלי ועל מה

שעברתי, וגם לך קשה לדבר על זה. לכן זה חשוב שבאתם וחשוב ששומעים אתכם.

אני לא רוצה שתצאו מפה עם הרגשה לא טובה.



טל אליאס;

למה? את יודעת לאן אנחנו הולכים?

היו"ר נעמי בלומנטל;

אנחנו היינו איפה שהייתם.

טל אליאס;

אנחנו מסתובבים שם בקושי כמה שעות.
היו"ר נעמי בלומנטל
גם דוד יאסו היה בקשר עם גבי.

טל אליאס;

גם אתי אתה בקשר. 10 שנים אנחנו בקשר, לא? 10 שנים אנחנו מדברים.
היו"ר נעמי בלומנטל
לכל אחד יש בעיה מסוג אחר. לגבי יש איפה לגור ואנחנו נהיה אתו כדי שבקרית-גת

ילוו אותו ונקווה שנמצא לו פתרון, יחד עם התאחדות התעשיינים.

אבל אל תאבדו תקווה. אנחנו בכל-זאת נהיה כתובת ותוכלו תמיד להגיע גם לכאן

לוועדה. אנחנו לא נפתור את בעייתם של 1,500 בני הנוער המנותקים, אבל ננסה

אחד-אחד, והלוואי שנצליח.

טל אליאס, עכשיו אני רוצה לתת לך הזדמנות לסיים את הישיבה.
טל אליאס
יש לי רק שאלה לאתיופים. דוד מהרט, יש לך אבא ואמא בארץ?
דוד מהרט
כן.
טל אליאס
אזמסו הללי, יש לך אבא ואמא בארץ?
אזמסו הללי
כן.
טל אליאס
דניאל פיקדו, יש לך אבא ואמא בארץ?
דניאל פיקדו
כן, יש לי.



טל אליאס;

אברהם ירדאי, יש לך אבא ואמא בארץ?

אברהם ירדאי;

ההורים שלי לא זכו להיות פה.

טל אליאס;

מצטער. שמחה גתהון, יש לך אבא ואמא בארץ?
שמחה גתהון
כן.

טל אליאס;

נעמי, לכל אלה יש אבא ואמא. לי ולו אין אמא פה בארץ. אתם יודעים למה? למה

כולכם קרובים לצלחת. לכם יש כסף להביא אותם ולנו לא תדאגו להביא את ההורים.

במקום לבלבל לנו את המוח תדאגו להביא את ההורים שלנו.
אברהם ירדאי
אבא שלך בעפולה, נכון?
טל אליאס
אמא שלי. אמא שלי גם בעפולה? היא באתיופיה.

דוד יאסו;

טל, אני רוצח לעזור לך. למה אתה לא פונה למשרד הפנים?

טל אליאס;

לדבר עם הקיר זה יותר טוב.

היו"ר נעמי בלומנטל;

טל, בוא נראה מה הבעיה עכשיו ואולי אנחנו יכולים לעזור.
טל אליאס
רוב בני הנוער שחיים ברחובות, הבעיה העיקרית שלהם היא שחסרים להם או אבא או

אמא בארץ. האנשים מקטרים ומקטרים ורק לנקודה הזאת לא הגעתם. למה? אני לא יודע.

חיכית שאני אעלה את הנקודה הזאת?

דוד יאסו;

כן.

טל אליאס;

למה? לא ידעת את זה? לשלושתנו אין הורים בארץ, ואם גבי היה פה היינו ארבעה.
אברהם ירדאי
טל, זו ועדת העלייה והקליטה. אם אתה מתכוון לענין הפלאשמורה - - -

טל אליאס;

זה חלק מהבעיה של הנוער, ותפסיקו להגיד נוער אתיופי עבריין. הם צריכים

לגנוב כדי לאכול. אם הוא יושב ברהוב, אתה תביא לו לאכול? אם תראה אותו מת, לא

תתן לו, וגם לא את ולא אף אהד מכם. אל תיפגעו, זה לא משהו אישי.

אברהם ירדאי;

טל, אני נתתי. זה לא מהכיס שלי.
טל אליאס
אתה מקבל כסף מכל הארגונים. אתם עושים התרמות. תתביישו לכם, מקבצי נדבות.

תאמינו לי, אתם צריכים ללמוד ממנו, משאולי דריטר.
היו"ר נעמי בלומנטל
טל, אל תעליב.

טל אליאס;

אני לא מעליב, אני אומר לו מה אני הושב עליו.

אברהם ירדאי;

פעם בהיים פנית אליי?

טל אליאס;

אני לא מכיר אותך. פעם ראשונה שאני רואה אותך. מה אתה רוצה ממני?

סלומון אסקיאס;

עכשיו שכל הארגונים מכירים אותי, במה אתם יכולים לעזור לי? אני צריך עזרה

בדיור. אין לי לאן ללכת.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אהרי הישיבה נשב עוד כמה דקות ונראה מי יכול לעזור לך.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:15

קוד המקור של הנתונים