ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 23/12/1996

סקירת שר התעשייה והמסחר על פעולות משרדו -תקציב המשרד בכל הנוגע לתעסוקה של עולים

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 37

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני. י"ג בטבת התשנ"ז (23.12.96). שעה 00 :11
נכחו
חברי הוועדה: נעמי בלומנטל - היו"ר

רומן ברונפמן - משקיף

צבי ויינברג - משקיף

מרינה סולודקין

יוסי שריד
מוזמנים
שר התעשיה והמסחר - נתן שרנסקי

לואיזה וליצקי - עוזרת פרלמנטרית

וולודיה ורונל - יועץ עור התעשייה והמסחר

יוחנן לוי - מנכ"ל, משרד התעשיה

והמסחר

חנוך צמיר - סמנכ"ל משרד העליה

והקליטה

עמרי אינגבר - מנהל המרכז לקליטה במדע,

משרד העליה והקליטה

צילה ויצמן - מנהלת אגף תעסוקה, משרד

העליה והקליטה

אורי הורוביץ - יזמות וקליטה, משרד העליה

והקליטה

רינה פרידור - אחראית על חממות

טכנולוגיות משרד התעשיה

והמסחר

יעל פסטרנק - סגן ראש תחום קליטת

מדענים עולים משרד המדע

והטכנולוגיה

יוסף מנדלביץ' - מנכ"ל מרכז עירוני

לתעסוקת עולים

ודים מניקר - רכז תעסוקה, מרכז עירוני

לתעסוקת עולים

ויקטור לוין - עמותה למחקר ופיתוח

טכנולוגיות לריתוך

אנה סטפנוב - עמותה למחקר ופיתוח

טכנולוגיות לריתוך

יוחנן סימון - הסוכנות היהודית

פרנק שטיין - מנהל החברה לעולים

מבריטניה, מועצת אירגוני

עולים

איראידה גרנדה - מרכזת מדענים עולים, מכון

למחקרים מתקדמים בערד



אלכסנדר גדוביץ' - מרכז מחלקת רופאים עולים,

מכון למחקרים מתקרמים

בערד

ניצה בן-צבי - שרות התעסוקה, משרד

העבודה והרווחה

מוסיה גרייס - הפורום הציוני

שאול דריטר - ראש התחום ליזמות ופיתוח

עסקים קטנים, ג'וינט

ישראל

סימה כהן - משרד האוצר

מיכאל וקסלר - יו"ר לשכת מהנדסים

וארריכלים, עמותת מדענים

עולים

אנטולי קומיסר - חבר ועד, עמותת מדענים

עולים
מנהלת הוועדה
וילמה מאור
קצרנית
רויטל יפרח
סדד-היום
סקירת שר התעשיה והמסחר על פעולות משרדו -

תקציב המשרד בכל הנוגע לתעסוקה של עולים



סקירת שר התעשיה והמסחר על פעולות משרדו -

תקציב המשרד בכל הנוגע לתעסוקה של עולים
היו"ר נעמי בלומנטל
הוועדה מארחת היום את שר התעשייה והמסחר נתן שרנסקי. נרצה לשמוע

על קליטת עלייה במשרדך, ונשמח אם תואיל להשיב לשאלות נוספות הקשורות

לעלייה בכלל.

משהוצגו המשתתפים, נרצה לשמוע איך מחולקת העבודה בין כולם. אני

מבינה שנושאי יזמות ומדענים מחולקים בין שלושה משרדים: משרד המדע,

משרד התעשייה והמסחר ומשרד העליה והקליטה. אנו מקווים שמתקיימת

אינטראקציה בין המשרדים השונים.

אני מברכת אותך, השד נתן שרנסקי, על פעילותך. אני מבינה שכל

הפרוייקטים הקשורים לעולים חדשים, נפגעו בצורה קלה ביותר מן התקציב.

הוזמו לכאן בעבר השר לקליטת עלייה יולי אדלשטיין, אשר לא רצה לדבר על

פרוייקטים אלה בקול רם, כדי שלא יקוצצו התקציבים. יש קיצוצים מועטים,

יחסית, בכל הקשור לקליטת עלייה. אני רואה בזה הישג.

היינו רוצים לשמוע, במסגרת משרד התעשייה והמסחר, מה נעשה למען

העולים החדשים וכיצד מתבצעת החלוקה בין המשרדים השונים. אני מבינה

שמדובר על יזמות לעסקים קטנים, חממות טכנולוגיות, תוכניות "בשן"

ותוכניות אחרות הקשורות למדענים. עולים חדשים נקלטים בתחומים השונים

של התעשייה והמסחר, כגון במפעלים שונים. רצינו לעמוד על מידת הקליטה

ומידת האכזבה לגבי מדענים או בעלי מיומנויות מקצועיות רחבות, שאינם

עוסקים במקצועם. הייתי רוצה אדוני השר, לשמוע סקירה בעניינים אלה.

תודה רבה השר נתו שרנסקי.
שר התעשייה והמסחר נתן שרנסקי
אני רוצה לומר כי מאוד מעניין להיות בוועדה זו. אנחנו קשורים לחדר

זה יותר מאחרים. להיות פה מבוקר ולא מבקר זהו נסיון חדש בשבילי. צריך

להיות ברור שמשרד התעשייה והמסחר אינו משרד הקליטה. משרד הקליטה הינו

החשוב ביותר בכל מערכת קיבוץ הגלויות. למשרד התעשייה והמסחר אין מטרה

רישמית ליצור פרוייקטים של קליטת עולים. קיים קשר מאוד הדוק בין נושא

הצמיחה והכלכלה לבין נושא קליטת העלייה. לאחר העלייה האחרונה מברית

המועצות לשעבר, החלו קשרים אלה לבלוט.

כולנו מבינים שהעלייה משפיעה לטובה על פיתוח מדינת ישראל ועל

ההתקדמות. ישראל מדינה מודרנית למדל , אך לא כולם מבינים כי תוך מספר

שנים הפכה מדינת ישראל למעצמת-על מבחינה טכנולוגית. בישראל יש כאלף

עסקים המתמקדים בהייטק. מלבד ארצות-הברית, איו מדינה בעולם, המשתווה

במספרים אבסולוטיים, לישראל. אין זה מיקרי שחברות טכנולוגיות מפורסמות

בעולם כמו "אינטל" "מייקרוסופט" "סיליקון גרפיקס" ואחרות, מקימות

בישראל מרכזי מחקר ופיתוח. רק בישראל יש כוח אדם יצירתי, שחברות אלו

מעוניינות להיעזר בו. תופעה זו יש לייחס לעלייה האחרונה, שהנפילה את

מספר האקדמאים, המדענים, הרופאים והמהנדסים במדינת ישראל.



על אף התקדמות זאת, ניצול האנשים מאוד נמוך. הנתונים שפורסמו

לאהרונה על ידי איגוד התעשיינים, הם מדאיגים ביותר וגרועים מאותם

נתונים בהם השתמשנו במערכת הבהירות. לפי נתוני יוני 1996, עובדים,

במקרה הטוב, 14% של אקדמאים מקרב העולים, במקצועות שלהם. אם מנצלים

פוטנציאל של 14% מהאקדמאים, ומושגת תרומה כה רבה, אפשר להבין את

החשיבות בהרחבת ניצול הפוטנציאל.

מובן שעקב המפגש בין הצורך בצמיחה וכלכלה ובין עלייה גדולה,

הופיעו גם פרוייקטים שמטרתם לאו דווקא קליטת עולים, אך הם בהחלט

משרתים טובים לקליטת עולים.

עלי להזכיר את החממות. במשך ארבע השנים בהן קיימות החממות,

הסתיימו כ-280 פרוייקטים. 162 פרוייקטים ממשיכים. 114 פרוייקטים,

המהווים כ-40% מסך הפרוייקטים, ממשיכים להתקיים עם השקעה של שותף

אסטרטגי או חברה פרטית. כ-17% ממשיכים בכוחות עצמם. 60% מן הפרוייקטים

מצליחים. בסטנדרטים הבין לאומיים זו הצלחה בלתי רגילה. הספר המכיל

רשימה, באנגלית, של כל הפרוייקטים, מבוקש ביותר על ידי הנספחים שלנו

בשו;רירויות ישראל בעולם, מאחר וכל המנהלים של קרנות הון סיכון בעולם

משתמשים בספר זה. הספר מופץ חינם וכלולה בו רשימת הפרוייקטים המועמדים

להשקעה.

מצד אחך, הדבר מוכיח הצלחה גדולה. מצד שני, אנחנו - בתור פעילי

עלייה - שומעים כל הזמן ביקורת מאוד קשה ממדענים עולים ואירגוני

עולים. אני רוצה להדגיש שאני נמצא במצב מעניין וחשוב. מצד אחד, משך

שנים ייצגתי אינטרסים של עולים. לא דיברתי כפופוליסט אלא כאיש המחפש

פיתדונות עם אחריות. מצד שני, כיום כשר חדש, המסתובב בעולם ושומע

תגובות, לא רק חיוביות, עם הרבה הערצה לפרוייקט, אני חייב לקחת זאת

בחשבון ולבדוק מדוע קיים פער כזה.

אני חושב שהפער קיים בגלל שאנו מסתכלים לעיתים קרובות על החממות

ככלי לקליטת עוליס מדענים, וזה לא נכון. החממות הן פרוייקט מוגבל

ביותר ויחסית קטן לנישה מאוד מסויימת של ניצול ועזרה בפיתוח יוזמה

חדשנית בתחום הטכנולוגי. עם כל זה יש בעייה אובייקטיבית של מעבר לאחר

שנתיים מסיום פרוייקט בחממה ליציאה לשוק חופשי. יש צורך בשיווק

ובקשרים בין לאומיים כדי למצוא משקיע או פרטנר אסטרטגי. לפעמים דרושה

תקופה נוספת על מנת לסיים פיתוח של הפרוייקט.

כאן יש מקום לבדיקה של עוד תקנים לא מנוצלים. אני יכול לתת דוגמא

של אדם שקשור למשרד התעשייה והמסחר והוא יושב ראש חדש. חשבו כי מינויו

פוליטי. כל הבנקאים מופתעים עד כמה האדם מקצועי. הוא בא עם מספר

רעיונות לשימוש בבנק לפיתוח ותעשייה לשם כניסה לאותה נישה עם סיום

פרוייקטים בחממות ולפיתרון של חברה עיסקית.

בימים אלה אנו מקימים ועדה המורכבת מישראלים ותיקים, בעלי נסיון

בחממות וגם נציגים של עולים חדשים, שיש להם נסיון מוצלח בחממות, או

שהם מייצגים אירגוני עולים המעורבים בעניין. הוועדה צריכה לבדוק

מבחינת נסיון של ארבע שנים מה הכלים שבהם אפשר להשתמש. האם יש מקום

לשינויים בכל הפרוייקט הזה.



התחום של מפגש בין צורכי העולים לבין הכלים שיש במשרד הוא תחום של

עסקים קטנים. קרה דבר מאוד מעניין. אני לא הייתי מעורב בכל התחום של

עסקים קטנים. זה התחיל ביוזמות פרטיות של משקיעים או פילנטרופים כמו

ציארלס ברונפמן ואנשים אחרים. זה לא היה רעיון לקליטת עולים. זאת

בהחלט הייתה תגובה ללחץ גדול של יוזמות או צורך של עולים חדשים להיכנס

לתחום של עסקים קטנים.

כתוצאה מזה נבנתה מערכת שכעבור שנים אחדות הפכה לרשות לעסקים

קטנים שקשורה באופן חלקי למשרד התעשייה והמסחר. מערכת זו יצרה 69

מוקדי סיוע לעסקים קטנים. יש קרן לעסקים קטנים שלרשותה עומד סך של

כ-600 מיליון שקל, קרן שלוקחת על עצמה 80% של סכום ההשקעה בעסק קטן.

יש תוכנית חונכות בתוך המשרך, שבאופן חלקי מעורבת בה גם חונכות לעסקים

קטנים. זה לא מספיק. בו זמנית קיימת סטטיסטיקה מדאיגה,לפיה אושרו 2800

הלוואות לעסקים קטנים, מתוכם רק 7% לעסקים של עולים חדשים. מערכת

העידוד לעסקיס קטנים סייעה מאוד לעידוד עסקיס קטנים במדינה.

לפני שש-שבע שנים שמעתי מאנשי מקצוע שישראל היא המדינה היחידה

בה אין מערכת של תמיכה בעסקים קטנים. עכשיו כבר אי אפשר לומר כך.

העולים החדשים השתמשו בתמיכה זו בצורה אינטנסיבית. אחוז העולים החדשים

שמשתמשים בתמיכה ירד. זה די מכאיב. יש הסברים אובייקטיביים

וסובייקטיביים לכך. הבנק מהסס מאוד במתן הלוואה לעולה חדש וחסר

ביטחונות. יש בעיות של פערים מנטליים וניסיון שונה. אין ספק שצריך

לעשות מאמץ מרוכז ונקודתי לשנות את המציאות.

אנחנו בודקים כלים שיש למשרד שלנו למערכת של חונכות. עד היום היתה

הגבלה לכל התוכנית של חונכות. היתה בכך בעייה, כי רוב העסקים הקטנים

של העולים החדשים מכיל פחות מחמישה אנשים. יש בהחלט מקום להכנס לנושא

של עידוד עסקים. התברר שברשות לעסקים קטנים אין מנכ"ל. יושב הראש עסוק

בדבריס אחרים. אנחנו מחפשים מנכ"ל מתאים, רצוי עם רקע וניסיון בעבודה

עם העולים ואולי אף נציג של העולים החדשים.

אשר לפרוייקטים אחרים הקשורים לקליטת מדענים, יש לנו פרוייקט

"בשן". למעשה זה פרוייקט שרק התקציב שלו עובר דרך המשרד שלנו. הוא

מופעל על ידי קבוצה ממשרד עליה וההקליטה. הפרוייקט מאוד חשוב. היינו

צריכים להתאמץ ולהבטיח שגם בשנה הבאה יהיה לו תקציב, ועכשיו זה מובטח.

פרוייקטים כמו "בשן", "קמיע" ופרוייקט החממות, הם נקודתיים. אין

זה חלק מתוכנית כוללת של קליטת מדענים או אקדמאים עולים בארץ. עד היום

אין תוכנית כוללת ועד לפני כמה חדשים לא נעשה מאמץ לבנות תוכנית כזו.

בשיתוף עם משרד הקליטה ועם נציגים של אירגוני העולים, אנו בודקים

אפשרות לבנות תוכנית או גישה כוללת. כל פרוייקט במקומו הוא בסדר. יש

מקום לשיפור לביקורת ולשינויים, אבל כל זמן שאין לפרוייקט קשר לתמונה

הכוללת של קליטת מדענים עולים, אי אפשר לדעת עד כמה יעיל ניצול הכסף.

אחד האתגרים החשובים ביותר שאנחנו נכנסים אליו, יחד עם משרד

הקליטה ומשרד המדע ואנשים עם ניסיון רב בקליטת עולים, הוא לנסות

ולבדוק אפשרויות.



דבר נוסף ואולי- החשוב מכל, ואני בטוח וישפיע מאוד על כל המערכת של

קליטת אקדמאים והתעשייה הישראלית. אתמול עבר בוועדת הכספים חוק לעידוד

השקעות הון. למעשה, שם נעשה שינוי מיבני משמעותי בכלכלה הישראלית.

הממשלה תשקיע פחות כסף בצורה ישירה כמענקים למפעלים. כסף זה ילך

לרזרבה במשרד התעשייה והמסחר, לפי התוכנית של הגברת רחל גבאי, לפי

המלצות שאני ושר האוצר (גיבשנו ולפי הוראות שנתנו לוועדת הכספים.

הושם דגש על ניצול ופיתוח נכון של כוח אדם בעיירות פיתוח. פיתוח

של הכלכלה הישראלית והייטק בישראל, הוא במידה רבה בגלל הניצול

הפוטנציאלי החלקי של העלייה האחרונה. פוטנציאל שטרם נוצל הוא דווקא

אצל העולים החדשים שלא עובדים במקצוע שלהם. לפי הסטטיסטיקה, עיירות

הפיתוח מלאות עולים ורוב העולים לא עובד במקצועו. כמו כן, משקיעים

נרתעים מעיירות הפיתוח כי אין כוח אדם מתאים.

לראשונה, לאחר שאישרו אתמול בוועדת הכספים ואני מקווה שיאשרו גם

בכנסת, יהיו הכלים להכשרת כוח אדם מקצועי במקום. חלק מ-100,000,000

שקל ישמש עידוד לתעשיינים יזמים, שבאים לעיירות פיתוח. חלק מהחבילה

שהם מקבלים היא הכשרת כוח אדם 1מקום, לפי צרכי המפעל עצמו.

לא פחות חשוב הוא הנושא של הגדלה משמעותית של קרן השיווק. דיברנו

על חממות, על עסקים קטנים ועתה על שיווק וקשר בין הקרן לשיווק

לבין העסקים האלה. זה אחד הדברים שחסרים היום. אנו מדברים על גידול פי

ארבעה של קרן השיווק, מ-60,000,000 ל-200,000,000 שקלים. ניתנת לנו

אפשרות לעזור לגבש תוכנית שיווק כמעט לכל פרוייקט ולכל עסק קטן.
היו"ר נעמי- בלומנטל
התקציב לקרן השיווק ניתן רק לעיירות הפיתוח?
שר התעשייה והמסחר נתן שרנסקי
עדיפות גדולה ניתנת לעיירות הפיתוח. אנו מדברים עכשיו על קיצוין

מהחוק לעידוד השקעות הון. זה תלוי בהגדלת הקיצוץ מארבעה לחמישה מליון

שקלים.

דבר נוסף שלא היה הוא טיפול נקודתי. לדווגמא: בבית שאן היה המשבר

הידוע עם "כיתן". מתלוננים שם מדוע מזה עשרות שנים לא הובא לבית שאן

מפעל הייטק? אני מוכן לקחת היום אחריות לגבי חצי השנה האחרונה. אד

בעשרים השנים האחרונות לא הייתה בית שאן אזור פיתוח אי. כל זמן שיש

במגדל העמק אזור פיתוח א', מדוע יבואו יזמים לבית שאן? דברים דומים

אפשר לשמוע במצפה רמון, ערד ובאר שבע. לכן הטיפול הנקודתי חשוב.

אפשר לתת לאזור בעייתי, הנמצא במשבר, טיפול כאזור אי ויותר.

השילוב בחוק עידוד להשקעות הון ייתן לנו רזרבות. הדבר תלוי בגודל

הקיצוץ. מתוכנן 100,000,000 לשנה, שנותן לנו אפשרות לשפר תנאים

באזורים אלה. אחד משלושה קריטריונים מרכזיים הוא אם מדובר בעיר קולטת

עלייה. ברגע שיש הרבה עולים, יש פוטנציאל לא מנוצל מבחינת כוח עבודה

ומבחינת מספר האקדמאים שלא עובדים במקצועם. מבחינת התעשייה ופיתוח



טכנולוגי בישראל, האינטרס העליון במתן טיפול הולם.
היו"ר נעמי בלומנטל
דווקא בעניין זה היו הרבה תהיות. אם מפתחים את הכיוון הנקודתי, יש

לשים לב לאן מופנים האנשים עם עלייתם לארץ.
יוסי שריד
הנוהג של טיפול נקודתי קיים מזה ארבע שנים. הטיפול הנקודתי אינו

דבר חדש.
שר התעשייה והמסחר נתן שרנסקי
מאז שהגעתי למשרד, אין כל תקציב לבית שאן ולדימונה. כל הזמן

מו/ישים שאילתות בכנסת כדי לבדוק מה לעשות עס הערבדיס.. אין למשרד

התעשייה והמסחר תקציב שמאפשר מתן עדיפות במקרי משבר למקום זה או אחר

ולעודד מפעלים ללכת לבית שאן ולא למגדל העמק. ברגע שמדובר באזור אי,

אפשר לעשות דבר רק על פי רצונו של ראש הממשלה.

ברגע שיש תקציב לטיפול נקודתי, אנו עושים מיפוי היכן יש אבטלה

גדולה ביותר, איפה יש סכנות ל"דימונה טקסטיל" במקומות אחרים. היכן לא

מנוצל פוטנציאל של כוח אדם. העריס שקולטות עלייה נמצאות בראש הרשימה.

אם יש לנו כסף להכשרת כוח אדם מקצועי, לדוגמא: יצאנו לאחד המקומות

הבעייתייס ובדקנו בין המשקיעים מי מוכן ללכת לעיר שזקוקה לו. אחד

המשקיעים הסכיס, אד נתקל בבעיות של חוסר כוח ארס מתאיס. הוא חזר לעיר

בה רצה להור. אני מקווה שאתרי 1 בינואר נוכל לתת תוכנית כוח אדם

למפעל.

אסיים את הסקירה שלי. יש כאן נציגים נוספים ממשרד התעשייה והמסחר,

שכדאי שיאמרו מספר מיליס בנושא שלהם.
היו"ר נעמי בלומנטל
הסקירה מאוד מעניינת ומקיפה.
יוחנן לוי
אתייחס לשתי נקודות. נכון שבשעתו, נמצאו הכלים כדי לפתור בעיות

תעסוקה. כשהסתבר שנושא העסקים הקטנים הוא כלי מצויין בנושא תעסוקה,

רוב הכלים שפותחו באו להתגבר על בעיית האבטלה שעמדה על כ-11%-12% וזו

הייתה המשימה העיקרית. לא התיחסנו לבעיות הספציפיות של אוכלוסיית

העולים. היום, כשמדברים על האבטלה במספרים סבירים ונורמאליים, אנו

מטפלים בהתאמת הכלים לאותם מיו/זרים. העולים הוא אחד מהם, נשים הוא

מיגזר נוסף.



אם דיברנו על נושא החונכות, צריך להתאים את הכלי ללקוח ולהשיג

תוצאות הרבה יותר טובות. לכן, ההתייחסות כרגע היא בהתאמת הכלים שכבר

קיימים לנושאים הספציפיים של האוכלוסיה.

נושא נוסף ששר התעשייה והמסחר נגע בו, הוא המצב של העולים בארץ

ותרומתם בתחומים השונים. ישנה נקודה שהייתי רוצה להדגיש והיא תרומת

העולים לעיירות הפיתוח. היום מדברים על הוק לעידוד השקעות הון מבחינת

ההשקעות שיעשו בו. המציאות כיום, ואני אתיחס דווקא לנגב, היא שלפי

ההערכה הכוללת, מספר העולים בעיירות הפיתוח בנגב הוא בין 30% לבין

דיברתי לאחרונה עם ראשי העיריות בשדרות, אופקים ובבאר שבע.

בשדרות, למשל, מתוך 20,000 תושבים, 9,000 הם עולים חדשים. אמר לי ראש

העיר כי בעבר ניסו להקים כיתות מדעיות ולא הצליחו. עם בוא העלייה,

הדבר הפך להיות שגרתי.
באופקים
נפתרה בעיית אי.סי.איי. מדברים על כך שאי.סי.איי בא בגלל

מענקים. לולא אי.סי.איי מצא עובדים מקצועיים הוא לא היה מגיע למצב

כזה. מתוך 180 עובדים 120 עובדים הם עולים חדשים. נוצרה שם תשתית של

אנשים עם הכשרה טכנולוגית שיכלו לתת מענה ליזם. בלי כל מענק מפעל

אי.סי.איי לא היה מגיע לאופקים.

דימונה. 1800 איש עובדים במפעל "וישי ישראל". נאמר לנו בשעתו שלא

היו משקיעים שם. גם טקסטילאים ישמחו לעבוד ב" וישי ישראל" כי

הפסיכולוגיה שונה שם, ההתיחסות שונה והפרסטיזיה שונה.
יוסי שריד
למה "וישי ישראל" "ברח" מאופקים? אני יודע הוא דיבר איתי.
יוחנן לוי
הוא לא ברח. לא אישרו לו.
שר התעשייה והמסחר
למרות שהוא דיבר איתך, ודיבר פעמיים איתי ועם ראש הממשלה, הוא לא

העמיד עצמו בתור של מרכז ההשקעות. לפני שיכנס לתור הוא רצה לוודא

שיתנו לו תנאים מועדפים. הוא ביקש שנבטיח לו שיקבל תנאים טובים יותר.

הוא הוכיח כי ראש הממשלה שמעון פרס כן נתן תנאים שלא ניתנו למפעלים

אחרים. אני לא בטוח שעכשיו במסגרת המדיניות החדשה אנו יכולים לתת

ל"וישי ישראל" תנאים מועדפים. בעבר הוא קיבל מענק ופטור ממס.

היה עליו להיכנס לתור, ובבוא הזמן היינו עושים את הכל. בינתיים המפעל

קיבל הצעות אחרות להיכנס בלי תור במדינה אחרת והעדיף לעבור לשם. אני

מאוד מעריך את מר זלמן. אך במפעלים שלו משלמים ברמה של שכר מינימום.

זהו מפעל טקסטיל של הייטק, ואנו צריכים לתת תנאים שלא נותנים במפעלי

הייטק. מצאנו שני מפעלי הייטק אחרים שיכנסו במקומו.
יוחנן לוי
גידול האוכלרסיה מגדיל את הביקושים. כתוצאה מכך קיימים דברים שלא

היו בעבר. כמות הצרכניות והסופרמרקטים נוצרה עקב כמות הקהל שגדלה

ויצרה את הביקושים הגדולים כך שכדאי היה ליזם לבוא ולבצע אותם. דברים

אלה השפיעו על הכלכלה.
רינה פרידור
השר סקר את עניין החממות הטכנולוגיות. אני רוצה להדגיש ולהוסיף

מספר דברים. פעילות החממות אמנם לא נועדה לקליטת עלייה, אבל 50%

מהיזמים הם עולים חדשים ו-50% הם ישראלים ותיקים. חלוקה זו מאוד טובה

מבחינת שיתוף הפעולה בחממות.

היקף הפעילות בחממות כיום הוא כזה, ש-200 פרוייקטים פועלים עדיין

בשלבים של מחקר ופיתוח. בעצם זה מעגל שיהיה קיים גם בעתיד. כלומר,

שנתיים תקופת החממה, כשמונה עד עשרה פרוייקטים לחממה. כארבעה חמישה

פרוייקטים נכנסים מידי שנה לכל חממה ויוצאים כל שנה ומתפנים מקומות

לפרוייקטים חדשים. זה הכלי שיצרנו. כלי שמפנה מקום, קולט ומוציא

בוגרים.

200 פרוייקטים נמצאים עתה בשלבי פעילות. 280, נכון לסוף או1;וסט,

סיימו את תקופת החממה שלהם, שנמשכת בין שנתיים וחצי לשלוש שנים. 162

מתוך 280 פרוייקטים - היינו כ-58% - הצליחו להמשיך בכוחות עצמם. זה

אומר שנכשלו 42%.

ה-58% מחולקים לשני סוגים. מתוך 162 שממשיכים בכוחות עצמם, 114

הצליחו לגייס השקעות עסקיות מסחריות בסכומים הנעים בין 100,000

ל-5,000,000 דולר לפרוייקט. אלה בוודאי מסוגלים להמשיך בכוחות עצמם

לטווח הנראה לעין, שלוש, ארבע או חמש השנים הבאות. זה מה שרצינו

להשיג. 48 עדיין בשלבים שונים של משא ומתן וממשיכים להסתמך על מחירות

לעת עתה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אין לכם בעיות קשות לאחר השנתיים שלוש הראשונות? התפר הזה נראה לי

בעייתי מאור.
רינה פרידור
התפר הוא בוודאי בעייתי מפני שהמשימה מאוד קשה. לקחת רעיון שבקושי

מסוגלים להסביר את מטרתו, ולהביאו תוד שנתיים למצב שכסף מסחרי יתעניין

בו וגם יוכל להשקיע, זאת מטרה מאוד קשה. 114 פרוייקטים, שהם כ-41%,

הוא מספר עצום לעומת המקובל בעולם המערבי. שם מדברים על הישרדות עול

פרוייקטים בהייטק שלוש שנים, מהיום שקמו על הישרדות של 10%. לא על

הצלחה. אנו מדברים על הישרדות של 58%. הכישלון של 42% היא בעצם הצלחה

מאוד גדולה. זה הסיכון שהמדינה לקחח כיוון שכסף מסחרי לא לוקח סיכון

בסדר גודל הזה.
היו"ר נעמי בלומנטל
האם המדינה משתתפת לאחר מכן? השלב שבין קבלת כספים מהמדינה לבין

הצורך לצאת לעצמאות, הוא מאוד בעייתי.
יוסי שריך
זהו אחוז אדיר של הצלחה. על פי סטטיסטיקות מקובלות, לדוגמא

בפרוייקטים של גרעין במערכת הביטחון, האחוז הרבה יותר נמוך מזה, כד

שזו הצלחה אדירה.
רינה פרידור
אני רוצה לדייק. אנו מדברים על הישרדות טובה. לא מדברים עדיין על

הצלחה בהקמת מפעלים וכולי. זה יתרחש בעוד מספר שנים. יש כבר ניצנים

לכך. יש דוגמאות יפות של עולים חדשים המקימים מפעלים.
היו"ר נעמי בלומנטל
האם בתוך החממות יש פרוייקטים רק לעולים לעומת פרוייקטים מעורבים?
רינה פרידור
החממות פתוחות לכולם. לאחר ספירה, ניתן לומר כי 50% של יוזמות

באו מעולים חדשים ו-50% יוזמות באו מישראלים ותיקים. בהעסקה בצוותות

של הפרוייקטים כ-70% עוד היום עולים חדשים. כולם אקדמאים, בעיקר עם

תואר שני ושלישי.

פרוייקט המצליח להישרד לוקח איתר את האנשים. גם אם פרוייקט ניכשל,

רוב האנשים ניקלטים בלי שום בעייה בתעשייה או בעולם המסחרי. בעיית

התעסוקה היא מוצר לוואי טוב של החממה שהכשירה את האנשים הכשרה טובה

במשך התקופה של שנתיים שלוש שעברו בה. עם ההכשרה שהם קיבלו העולם

המסחרי תעשייתי מוכן לקלוט אותם. יש אפילו בעייה שהם "נחטפים" שנה

אחרי תחילת הפרוייקט.
שר התעשייה והמסחר נתן שרנסקי
האם פרוייקט יוצא בכל זמן שהוא?
רינה פרידרר
לא. אסור לפרוייקט לצאת בכל זמן. יש הצדקה ליציאתו, אם יש משקיע

והפרוייקט יכול לעמוד בזכות עצמו. אנחנו משתכנעים שכך ושמחים שייצא.

אם נראה לפרוייקט שהוא יכול לצאת ולהשתמש בכספי המדינה אנו מפעילים

שיקול דעת בהפעלת החממה, ונותנים לו לצאת או מסרבים לכך.
רינה פרידור
השיווק אצלנו הוא סעיף לגיטימי בתקציב המחקר והפיתוח וגם מעודד

החממה עושה פעילויות יפות מאוד לקידום כל פרוייקט מהרגע הראשון שהוא

נכנס, וזה הרבה יותר מוצלח בשנים האחרונות. אנו מנסים לדחוף פרוייקטים

מרכזיים לקידום השיווק של פרוייקטים בחממות.

זה עתה חזרתי מארצות הברית מקליפורניה ומאטלנטה. קבוצה של עשרה

פרוייקטים בתחום התוכנה הוצגה בשיתוף פעולה עם מכון העיצוב ועם

הנספחים המסחריים לקהל יעד של משקיעים ושותפים אסטרטגים במקומות האלה

זה היה מאוד מוצלח והיתה התעניינות דבה.

קרנות הון סיכון שקמו בשנים האחרונות בצורה מסיבית כתוצאה מהקמת

קרן יוזמה ביוזמת משרד התעשייה, עד לפני שלוש שנים לא היו מוכנים

לשמוע מהבעייה. נכון להיום, כל קרנות הון סיכון שעוסקות בהייטק,

מושקעות עמוק בפרוייקטים של החממות הטכנולוגיות, ועוברות כל הזמן

וסוקרות את הספר על מנת לחפש הזדמנויות להשקיע וזה הסימן הטוב ביותר

של השיווק. תמיד יש לעשות דברים נוספים. התמיכה של המדינה לא נפסקת

בסוף הפרוייקט. היא ממשיכה בערוצים הרגילים. כלומר, מסלול רגיל של

המדען הראשי, קרן שיווק וכל שאר הכלים שהחוק לעידוד הטקעות הון

וחוק מרכז ההשקעות מעמידים לרשות כולם.
מרינה סולודקין
הבנתי שהמדינה מממנת את הפרוייקטים של החממות לתקופה של שנתיים.

למה רק לשנתיים ולא יותר? על מה זה מבוסס?
רינה פרידור
המדינה החליטה לעודד את היזמות הטכנולוגית בשלב הראשון שלה.

המסקנה הייתה שהשלב הזה לא מטופל כראוי ורעיונות טובים עלולים ליפול,

אם לא יקבלו תמיכה מיוחדת. כסף מסחרי לא מוכן לקחת סיכון בשלב הזה. מה
שאמרנו דרך התוכנית הוא
המדינה לא תממן את הרעיון עד שיהפוך למפעל

משגשג כמו סאיטקס או אלביט. המדינה החליטה לתת דחף ודחף נותנים לתקופה

מו1;בלת, אהדת זה לא יהיה הוגן לגבי שאר האוכלוסיה במשק הכלכלי בישראל.

תקופת הדחף, לאחר בדיקה, הוגדרה כשנתיים הנמשכות שנתיים וחצי ולעיתים

אף יותר ועד שלוש שנים. בתום התקופה, אם פרוייקט לא הצליח להגיע למצב

ברור, המוצר מוגדר יש צוות והוא מעניין השקעה מסחרית - המדינה לא

תוסיף לתמוך בו במסגרת התוכנית. אם הפרוייקט יכול להמשיך בכוחות עצמו

- איש לא יעמוד בדרכו. המדינה עשתה את שלה בתקופה זו, מעל ומעבר, כדי

לתת את הדחף לעומת אחרים במשק.
היו"ר נעמי בלומנטל
האם יש כאן אנשים נפגעי חממות? מישהו שנפגע או מייצג נפגעים?
מרינה סולודקין
אנחנו מקבלים מכתבים מאנשים כאלה כל הזמן.
היו"ר נעמי בלומנטל
האם יש מישהו מההתאחדויות שמרגיש פגוע וחושב שיש מה לתקן?
עמרי אינגבר
הוזכרה כאן תוכנית כוללת לקליטת מדענים ואני חייב להזכיר את

הדברים. המרכז לקליטה ומדע הוקם ב-1973 במשרד ראש הממשלה. זהו הגוף

שצריד לטפל במדען. מובן שאנחנו לא עושים את כל הטיפול. הטיפול מחולק

בין המשרדים. האינפורמציה והתוכנית הכוללת מתנקזת אצלנו, במרכז לקליטה

ומדע.
היו"ר נעמי בלומנטל
האם אתם תמיד הייתם במשרד הקליטה?
עמרי אלינגבר
משרד הקליטה לא היה קיים בשנת 1973.
יעל פסטרנק
הייתה קודם המועצה הלאומית למחקר ופיתוח שהפכה אחר כד למשרד המדע.
עמרי אינגבר
צריד להזכיר שתי החלטות משמעותיות לגבי מה שקורה היום. האחת -

בסוף שנת 1991. ממשלת שמיר החליטה על קליטה ישירה. להערכתי זו גם היתה

הצלה של העלייה הגרולה שהייתה כבר אז בעיצומה. צריד להבין שזו החלטה

של קונספציה שאומרת כי לא קובעים למישהו שמאבחנים אותו לעיירה זו והוא

הולך להיות מורה או מהנדס במפעל זה או אחר. לא. מדובר אדם מבוגר

שמחליט לאן הוא הולך ומה הוא רוצה לעשות ואין מקום אחד שבו בודקים

ויודעים ומחליטים על כל אחד בו זמנית בכל הארץ.

במקביל, הייתה "ועדת דורון " שגיבשה כללים לתוכנית כוללת.

החלטותיה, הוגשו לממשלה קודמת, והממשלה שהחליפה אותה קיבלה את הכללים

המוצעים על פי החלטה 411, עד כמה שזכור לי בסוף 1992 או תחילת 1993.

החלטת הממשלה מדברת על חלוקת העבודה בין המשרדים ואומרת כך: משרד

הקליטה, קרי המרכז לקליטה במדע עוסק בראייה האישית. כלומר אנתנו אמנם

מסבסדים למעסיקים אבל בודקים את האדם ומחליטים האם הוא מדען. אם הוא



מדען - אנחנו לא מסייעים לאיש בצורה ישירה. הסיוע שלנו הוא סיוע עקיף,

סיוע למעסיק. אנחנו נותנים לאיש כלי יותר טוב וחזק ומגבירים את יכולת

ההתמודדות שלו במאבק למצוא עבודה מדעית. כלומר, מדובר בבחינה דו
צדדית
מצד אחד - שהאיש הוא מדען, ומצד שני - והתעסוקה המיועדת היא

מדעית, קרי מחקר ו/או פיתוח.
היו"ר נעמי בלומנטל
האם נכון לומר שאצלכם יש ריכוז של כל המדענים בנמצאים ופרטיהם?
עמרי אינגבר
נכון. יש לנו מאגר ממוחשב שבו יש מעל 11,000 מדענים רשומים.

הנתונים האישיים לקוחים מתוך רישומי האוכלוסין של משרד הקליטה ועליהם
נוספים הרישומים שלנו
תוארים קיימים ואיפיון ששערכנו, המכיל את תמצית

הפרופיל המדעי של האיש.

הכניסה לקטגוריה של מדען היא רחבה, כדי שלא יהיה פקיד ממשלה

שיחרוץ גורלות וכתוצאה מכך האדם לא יוכל להתפתח.

אנחנו מסייעים למעסיק בגיל העסקה במחקר ופיתוח. כלומר, מעסיק

המעסיק אדם בתעסוקה מדעית מקבל סיבסוד של הממשלה למשך כשלוש שנים

לערך. מאחר ומדען עוסק בדרך כלל במחקר בסיסי, האוניברסיטאות אינן

קנדידט רציני לקליטת מדענים. מתחילת התוכנית היה ברור שהמיגזר הציבורי

לא יכול לקלוט את אותו היקף כוח אדם וכל השנים היה לנו יעד עיקרי
ומרכזי
הסבה לתעשייה. חלק מחברות ענק כמו אינטל וכן הלאה ובעיקר .

חברות קטנות, בהחלט קלטו.

במקביל, ישנה תוכנית בתחום ההייטק, של המדען הראשי. היא לא הוזכרה

כאן, אבל היא הייתה קולטת עלייה רצינית ביותר. הסיוע של המדען הראשי

לסטארטב הוא בוחן את צד הפרוייקט ולא את צד האדם. אם הפרוייקט מעסיק,

בסופו של דבר, מדענים או מהנדסים בכירים בפרוייקט מבחינתנו הוא קלט

עלייה.

הבעייה במסלול של המדען הראשי היא שנדרשת התאמה של 50%. מדובר

בפרוייקטים הדורשים ממון רב וכמובן שיכולים להביא את ההתאמה הזו

לחברות ענק. מוטורולה ואיי. בי. אם. נכנסו לשם. חברות הענק מנצלות את

המסלול הזה והאנשים שנכנסו לשם לא עברו דרכינו ולא קיבלו סיוע שלנו.

עיקר הסיוע שלנו בא לידי ביטוי דווקא בחברות הקטנות. יש דוגמא של

חברה שהייתה פעם מוסך והפכה בסופו של דבר לחברה שמייצרת ומייצאת.

חברות הענק צריכות לבחון, בחטיבות המחקר שלהן, מה ייעשה עם כוח האדם

שלהן. לעומת זאת, חברה פרטית שהוקמה על ידי מהנדס, הקולטת עוד מהנדס

אחד בדיוק כמוהו, הכפילה את עצמה ב-100%. זה לא נכנס לערוץ של עסקים

קטנים. כי כשדובר כאן על עסקים קטנים זה לא עסקים בתחום ההיטק. פתיחת

מאפיות, מכולות, מכבסות.



בינגו לבין משרד המדע, לדאבוננו משרד המדע כמעט ואינו עוסק בזה

בכלל. הוא עוסק בתיקצוב הצעות המהקר. אס אותה אוניברסיטה או אותו מכון

מחקרי, בהם מועסק המדען נותנים מצ'ינג ומשתתפים בעלות העסקתו הוא מגיש

הצעת מחקר למטרד המדע. הוא היה הכתובת לפנייה. התוכנית הזו היום עומדת

להיסגר באופן מוחלט.

עד סוף 1995 עברו ונירשמו במרכז הקליטה במדע 11,000 מדענים. בשוק

העבודה זהו מספר קטן ונמוך. צריך לזכור שעלו לארץ 60,000 מהנדסים

בתקופה המקבילה. מהם התחילו 6,750 איש לעבוד בסיוע שלנו. להערכתינו עד

כ-1,500 התחילו לעבוד במסלולים האחרים, כמו המדען הראשי או בחממות או

עשו הסבות להוראה במיכללות. כלומר, 75% מהמדענים מועסקים במיקצועם.

נכון לסוף 1995, ישנם עוד 1,200 איש שלא ניצלו את הזכאות. יש תקווה

למצוא להם עבודה. אנחנו רואים בערך 75%-80% מהמדענים שהיגיעו למדינת

ישראל עובדים במיקצועם. בשנת 1992 ערכנו סקר לגבי האוכלוסיה שלנו.

חזרנו עליו בשנת 1995. 75% מאלה שהופנו לתעשייה, ניקלטו באותו מקום

בו התחילו. כ-8% נוספים, עברו למקום תעשייתי אחר וניקלטו בו. כלומר

מעל 80% מאותם אנשים שהתחילו את מסלולי הסיוע שלנו ניקלטו בתעשייה

וממשיכים לעבוד בעבודה מדעית בתעשייה. אני וזושב שזו הצלחה שאיו לה אח

ורע.

11,000 נירשמו. מתוכם 3,200 התחילו לעבוד בתעשייה. כמובן שהמצב

אחר לגמרי במיגזר הציבורי.
יוסף מנדלביץ
במרכז תעסוקה לעולים אנחנו ניפגשים עם ניפגעי תוכנית החממות. אני

לא מתכחש לכך שהתוכנית עשתה הרבה חסד והייתה כתובת ראשונה להרבה

אנשים. קשה לי מאוד להתווכח עם המיספרים כי לא בדקתי זאת. מכל מקום,

רבים מבוגרי "קרן שפירא" מגיעים עם סיפור דומה.

אנשים שבילו את השנים האלה במקום שקלט אותם, וחלק משמעותי

מהמעסיקים לקח אותם בגלל ההשתתפות של המדינה, כאשר מראש היה ברור גם

למעסיק וגם למועסק שהוא ניפלט כעבור שלוש שנים. אין לי טענה לשני

הצדדים; כי סך הכל נעשה חסד, אבל הייתה חסרה מחשבה לעתיד. מה יהיה אחר

כך, מה יעשה האדם. אני שואל בדרך כלל את האיש: "מה חשבת במשך שלוש שנים

כשאכלת את הכסף של המדינה? אולי היית צריך לעשות קורם הכשרה נוסף או

לחפש מקום תעסוקה ממשיך?" כל זה חסר במודעות של האנשים האלה. אני לא

מדבר על 100%. אותו סגל שמגיע אלי וכעבור שלוש שנים לא היה מעורב

בכיוון שמקדם אותו למקום עבודה חדש, אני מרגיש שיש פה "פיספוס".

נושא נוסף הוא הדיפת ההתחייבות של המעסיק. אנו עדים לפעמים למעסיק

שלוקח אדם ויודע מראש כי יפטר אותו לאחר תקופה מסויימת מתוך ידיעה

שאיו לו לאותו אדם כלים להמשיך ולאכוף את החלטת המעסיק. משרך המשפטים

ומשרד הקליטה צריכים להיכנס לתמונה.
עמרי אינגבר
אנחנו לא מחייבים בחוזים שלנו. צריך לזכור כי הסיוע של הממשלה

הוא בגין תעסוקת מחקר ו/או פיתוח. אנחנו לא חושבים ובכולם רמאים. יכול

להיות שהכוונות היו טובות.
היו"ר נעמי בלומנטל
באיזה אחוז מדובר?
עמרי אינגבר
כשמביאים את הנתונים צריך להבין שאנחנו בדקנו את עצמנו לגבי

תעשייה ואני אומר שההצלחות שלנו בתעשיות הן מעבר לכל הציפיות שלנו,

אנו יודעים שישנה בעייה במיגזר הציבורי. המיגזר הציבורי לא קלט וכנראה

גם אין לו סיכוי לקלוט כי בהחלטת הממשלה אין תקנים ולא ייפתחו תקנים.
היו"ר נעמי בלומנטל
משתמע מדבריך שהממשלה משקרת.
יוסי שריד
לפעמים יש ברגע מסויים ברירה. או שהאיש הזה יהיה מחוסר עבודה

באופן מוחלט. יושב לפניך בו אדם מובטל. לפחות לשלוש שנים הוא יהיה

מסודר.
עמרי אינגבר
אנחנו ידענו והלכנו עם עיניים פקוחות. אם אדם לא עוסק במדע במשך

שלוש ארבע שנים, הוא לא יחזור להיות מדען. השיקול היה להכניס אותם

לאוניברסיטאות, מתוך כוונה שייווצרו קשרים ביו הפקולטה להנדסה בטכניון

לבין מפעלים שעובדים עם הטכניון ובסופו של דבר יעברו לעבוד שם. אך

תוכנית גלעדי, שקיבלנו בשנת 1995, הייתה הרע במיעוטו. הרע שבה מתבטא

בכך שאנשים החליט להיאחז באוניברסיטאות ולא לעזוב, כי הממשלה תיתו

פיתרון. לכן התהליך שהיה קיים נעצר. תהליך המעבר מהאוניברסיטאות

לתעשייה הופסק ברגע שהופעלה תוכנית גלעדי באופו מוחלט כמעט.
רומן ברונפמן
זה חיובי או שלילי?
עמרי אינגבר
שלילי. באותה נקודת זמן לא הייתה לנו אלטרנטיבה אחרת.
רומן ברונפמן
פה קבור הכלב.
עמרי אינגבר
ככל שהמדען מבוגר יותר ומצטיין יותר הסיכוי שלו להיקלט בתעשייה

נמוך יותר. וזאת כיוון שהוא לא מתאים לתעשייה. הוא יותר מתאים למחקר

בסיסי. ולא נצליח להסב אותו לתעשייה. לא יעזרו כל תוכניות הסבה. השוק

בישראל כשמרובר על הייטק מרבר על מהנדסי תוכנה, תוכניתנים. אלה

הצרכים. העלייה לא בהכרח עונה על הצרכים.

הכותרת "מדען" רחבה מאוד. השוק - ולא פקיד בממשלה - יגיד מי

מצטיין ומי לא. השוק הוא האוניברסיטאות, המכונים והמפעלים. בסופו של

דבר תוכנית גלעדי סיננה משהו בסביבות 50%.
רומו ברונפמו
שמענו את הסקירה של שר התעשייה והמסחר נתן שרנסקי. אני לא מייצו/

עולים נפגעים אבל בהחלט אני חושב שעלינו על נקודת ויכוח מאוד חשובה.

אני עובד עם מר עמרי אינגבר מזה כמה שנים. הוצגה פה נקודת ראייה שגויה

בתחילתה ובעיקרה.

בסופו של דבר, החל מ-1990 המדינה הבינה שגל, יחסית גדול, של

מדענים שוטף אותה ואין לה כלים להתמודד איתו. היו תוכניות שונות

ומגוונות לקליטת עלייה במדע. אבל כל התוכניות האלה הן בעצם טלאים, לפי

התפתחות העלייה והקליטה. ב-1990-1989 הורחב המרכז למדע וקליטה, הוקמו

החממות והורחב פרוייקט "בשן", ב-1994 הורחב פרוייקט "גלעדי" וב-1996

פרוייקט "קמיע". זהו הנושא עליו דיבר עליו שר התעשייה והמסחר נתן

שרנסקי. לא קיימת היום ראייה כוללת ואחידה ממלכתית מעל לאינטרסים

הצרים של משרד זה או אחר, כולל האינטרסים של מטרד התעשייה והמסחר

ומשרד המדע. משרד המדע - וכן משרד הקליטה, הג'ויינט והסוכנות היהודית

וכל מי שמטפל בנושא זה - להערכתי כלל לא נותנים, נכון להיום, מענה

ממלכתי בנושא המדע והקליטה.

אני חושב שתפקידו של שר התעשייה והמסחר נתן שרנסקי הוא לאחד,

לכלול ולייצג את התוכנית הממלכתית. ברור שלא ניתן מענה לכל דורש, אבל

אותה תוכנית תוכל להתעלות על האינטרסים השונים של פרוייקט זה או אחר

ולתת מענה רחב ככל האפשר.

להערה הספציפית של מר עמרי אינגבר: לא כל מדען מיועד לתעשייה.

דיברת על תוכנית "גלעדי". התוכנית הזו נתנה מענה חלקי ולא מוצלח

לקבוצה בפוטנציה, לקבוצת מדענים פונדומנטליים, דהיינו לאוניברסיטה.
עמרי אינגבר
אמרתי מה תוצאת הלוואי. אני לא חוזר בי מאותה החלטה שהייתה נכונה

לאותה נקודת זמן כי לא הייתה אלטרנטיבה אחרת. תוצאת לוואי של מדענים



שהיו יכולים להיכנס לתעשייה ולא ניקלטו.
יוסי שריד
יש לנו כלפי שר התעשייה והמסחר נתן שרנסקי חולשה מיוחדת ואנו

מאחלים לו הצלחת. לגבי דבריו של עמיתי, חבר הכנסת רומן ברונפמן,

בעניין התוכנית הכוללת, מי יכול להתנגד לתוכנית כוללת? כאשר שימשתי

שר זוטר בממשלה הקודמת במשרד לאיכות הסביבה, כל פעס מישהו הציע תוכנית

-אב. הייתי מקבל את זה אבל אמרתי לו שלפני כניסה לתוכנית כזו יש לעשות

משהו. תוכנית-אב היא מירשם לאי עשייה באופן מוחלט. יש אילוצים

וקיצוצים ויש בעיות. השאלה היא אם תוכנית זו מולידה משהו. בינתיים היו

כמה מסגרות חשובות שהביאו תועלת עצומה וודאי שהיו להן גם הרבה

מיגרעות.

מכיוון שלא הייתי נוכח בתחילת הישיבה לא שמעתי מספרים לגבי החממות

הטכנולוגיות, האם הן בעלייה או ירידה. הדבר העיקרי שמעניין אותי, כאשר

לוקחים את כל תקציבי העלייה והקליטה - וזה הנושא שהוועדה עוסקת בו -

הינו אם בשנת 1997 נימצא במצב של שיפור תקציבי או של ירידה בתקציב.

לפי מיטב ידיעתי תקציבי הקליטה בירידה, אולי אף בירידה ניכרת.

קורים דברים משונים. נותנים תקציבים רק משום שהעיין הציבורית

התמקדה בנושא המסויים. אבל כאשר נותנים במקום אחד, גורעים ממקום אחר.

יכול להיות שהגריעה במקום האחר וגדולה באופן משמעותי ממה שנתנו. אד

מכיוון שהיו פוקוס ציבורי והתעניינות, היה צורד להעמיד פנים של הישגים

כאלה ואחרים, ולכן נלקחו כספים חשובים ממקומות אחרים.
לדוגמא
נותנים כספים לפרוייקט "קמיע". תקציב משרד המדע ירד מ-8-7

מיליון שקלים בשנה למיליון שקלים. המספר ההתחלתי היה 20 מיליון שקלים

וירד ל-14 מיליון שקלים וירד ל-7 מיליון שקלים ועכשיו לאפס. מה הטעם

לקבל בסעיף תקציבי אחד כאשר בסעיף השני קוצץ סכום גבוה יותר. אם אין

מימון בפועל למחקר, מה תועלת בהוספה בסעיף מסויים אחר בתקציב?

אנו צריכים לדעת מהי התמונה הכוללת. האם התקציב ירד או עלה. אס

אני חושב וזו הערכתי שהתקציב ירד כמעט בכל הסעיפים אני אומר לשר

התעשייה והמסחר, אי אפשר לעשות יש מאין ואין הבור מתמלא מחולייתו.

צריך שיהיה משהו בבור כדי שיתמלא, אם יש בסד הכל ירידה בתקציבי הקליטה

מן הראוי שנדע זאת ונדע מה התמונה הכוללת בכל המשרדים.
בעניין "קמיע"
לא ניתן להגיע בארץ להסכמה בין כל הגורמים הנוגעים

בדבר. זה מבצע בלתי אפשרי. אני לא הצלחתי כמעט אף פעם. בעניין "קמיע"

כולם הסכימו. המדענים מברית המועצות לשעבר השבו שזו התוכנית הטובה

ביותר שיכולה להיווצר בתנאים הקיימים.

המתנגדים היחידים לתוכנית הזו, ולא מטעמים עניניים, היו אנשי משרד

האוצר. לא הייתה להם ברירה בסופו של דבר אלא לבטל את דעתם, וזו הייתה

התוכנית. עכשיו ממנים ועדה שלא יכולה להועיל, כי כל הנוגעים בדבר

אומרים "זו התוכנית" אלא אם כן מישהו חושב שהאוצר רוצה להקים את

הוועדה כדי לשפר את התוכנית. אם יש מישהו בחדר זה, שחושב שהאוצר רוצה



להקים את הוועדה כדי לשפר, אני עפר לרגליו. הרי זה ברור לגמרי שהאוצר

רוצה "להרוג" את התוכנית הזו. ברור שהוועדה לא נולדה כדי להיטיב את

התוכנית אלא כדי לקלקל אותה. ולמה לקלקל? נכון שמדובר ב"500-400

אנשים, אבל מה שנתנו עכשיו זו לא תוכנית.

התוכנית, אם יש משמעות לתוכנית-אב, היא תוכנית לארבע חמש שנים.

יודעים למי רוצים לתת, עבור מה רוצים לתת. אם נותנים רק לשנה הרי לא

עשינו שום דבר.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני רוצה לעדכן אותך, חבר הכנסת יוסי שריד. רצינו לקיים מחר בבוקר

ישיבה בעניין ובגלל התקציב אנו לא קיבלנו אישור. הישיבה תתקיים עם כל

הגורמים ביום שני ואני מסכימה שזו פצצת זמן.
יוסי שריד
מודיעים באופן ברור לגמרי כי לאלף אנשים אין מענה בתקציב והם

מועדים לפיטורין מה-1 בינואר ועד שלושה ארבעה חודשים מאוחר יותר. אלף

אנשים ימצאו עצמם בחוץ. אני שואל אם יש בתקציב שיאושר בעוד שבוע מענה

לאנשים אלה? אני רואה היום שרופאים שעברו הסבה - פוטרו. לכן, עד

שמגיעים לתוכנית-אב יש צורך במשהו אלמנטרי- מתמחה ברפואה, שיש לו מקום

התמחות, יוכל לפחות לסיים את ההתמחות שלו לעמוד על רגליו ולהיות רופא

המוסמך לעסוק ברפואה.

בעניין העזרה הנקודתית אני תומך ומקווה שזה יצליח. אך בכל זאת הרי

בדימונה טקסטיל היו הבטחות אלמנטריות. המפעל הזה הוא הרי מפעל מת ואין

טעם להחיות אותו. הבטיחו דברים בסיסיים כמו פיצויים וכולי. שרים

נכבדים בממשלה היו שם. אי אפשר לעמוד ולסיים את העניין על פי כל נורמה

אנושית ועל פי חוק?

בעניין מפעל "וישי ישראל". אני במקרה מכיר את הנפשות הפועלות במשך

הרבה מאוד שנים. יש הבדל בין משקיע שבא להשקיע ואנו רוצים לקבל את

פניו בסבר פנים יפות, כי אנחנו רוצים שישקיע פה, לבין אדם שיש לו כאן
כבר מספר מפעלים
מפעל אחד במיגדל העמק, שעומד להעסיק למעלה מאלף איש

וכבר עכשיו מעסיק כמה מאות, שני מפעלים בבאר שבע, שני מפעלים בדימונה

ומפעל אחד באזור. זה המעסיק הפרטי הגדול במדינת ישראל. הוא מעסיק

כ-7,000-6,000 עובדים. יש הבדל בין אדם שהוכיח את המחוייבות שלו למקום

הזה לבין אדם אחר. אם לאנשים היו אלטרנטיבות במקומות אחרים הם היו

הולכים לשם והמעסיק היה מוצא לנכון להעלות את השכר שלהם. אך נראה שאין

להם לאן ללכת. נכון שבמובן מסויים זהו טקסטיל-הייטק. לא הייתה חלופה

אחרת. יש הבדל בין אדם שהשקיע את עצמו ומעסיק מזה כמה עשרות שנים.

מדובר ב-99% יצוא ובפטנט. אף אחד לא יכול לייצר את הדברים פרט לו.

במקרה הזה אני לא בטוח שהיו צריכים להביא אותו למצב שיחזור בו מהקמת

המפעל באופקים. אני חושב שאופקים הייתה יכולה להרשות לעצמה את "וישי

ישראל".
שר התעשייה והמסחר נתן שרנסקי
אשמח לענות לשאלת חבר הכנסת יוסי שריד. אתחיל מפרוייקט "קמיע".

אמרת שכולם חושבים שזה הפרוייקט הטוב ביותר. חשבנו שזה הרע במיעוטו,

מחמת הבעייה עם כמה מאות אנשיס שמסיימיס את פרוייקט "גלעדי". היינו

חייבים להפעיל תוכנית שפותחה על ידי כמה עולים ותיקים ומרעניס

מאוניברסיטת תל אביב.

הבעייה לא רק עם משרד האוצר. בממשלה הקודמת נפגשנו לא פעם ולא

פעמיים. ראש הממשלה הקודם הסכים להיפגש עם אנשים ולדבר על פרוייקט

"קמיע" רק שבועיים לפני הבחירות. לפני זה לא הייתה שום אפשרות כי

האוצר סירב. כמה ימים לאחר תוצאות הבחירות אישרה הממשלה הקודמת את

תוכנית "קמיע". ההחלטה בניגוד לדעת פקידי משרד האוצר קלה יותר אחרי

הבחירות, בממשלה שעומדת לסיים את תפקידה. פקידי משרד האוצר לא מוחלפים

ולכן הם באו לישיבות הראשונות של הממשלה ההדשה עם אותם הסברים מלפני

כמה חודשים שהממשלה הקודמת שלא הסכימה איתם.

היציעו לבטל את פרוייקט "קמיע" כי הוא לא פרקטי. כל כך הרבה כסף

לכל כך מעט מדענים עולים. היו שרים שלא הסכימו וטענו כי זה הרע

במיעוטו וזו התוכנית הטובה ביותר בשלב זה. אמרנו שאין לנו תוכנית אחרת

ודרשנו להפעיל אותה. הוחלט להפעיל את "קמיע" ובינתיים ישבו מומחים

במשרדים ואם ימצאו תוכנית מוצלחת יותר וכוללת יותר - יממשו אותה. אם

לא יביאו תוכנית יותר טובה, אז בצורה אוטומטית תוכנית "קמיע" תימשך

ארבע שנים.

מכאן נעבור לבעייה שבתוכנית הכוללת אפשר להכניס כל איש ואיש

למשבצת המתאימה לו. אם יש רק שוק חופשי ללא מחשבה אסטרטגית וצריכים

לטפל בשריפות, נולדות תוכנית "שפירא" ותוכנית "גלעדי" ותוכנית "קמיע"

ותוכנית "בשן". זו לא ביקורת על התוכניות. אין זמן ומקום למחשבה

אסטרטגית בין- משרדית. אנחנו צריכים להתפייס עם הרע במיעוטו ולהילחם

עם כל התוכניות.

נושא מעניין שהועלה הוא התקציב לקליטת עולים. אני לא יודע מה

התשובה, אך קשה להעריך מהו התקציב. דיברתי על השינוי בחוק לעידוד

השקעות הון. מן ההתחלה הייתי תומך נלהב ולמעשה הצעתי את הסדר ועדת

גבאי. במשך הזמן נהיה יותר ויותר ברור שאהת הסיבות לתמיכתי הנלהבת היא

שלמעשה רוב הכסף מהרזרבה של חוק לעידוד השקעות הון נועד, בצורה זו או

אחרת להכשרת כוח אדם בעיירות פיתוח, לטיפול נקודתי - תעשייתי ולשיווק.

זאת אומרת קודם כל האינטרסים של העולים. זו הבעייה הכואבת של העולים

היום. איך למצוא עבודה במקצוע ובמקום המגורים. אני לא יודע מה הסיבות

שלא נתנו לך תשובות אבל זה באמת לא פשוט. יש לעשות במשק שינוי מיבני

לאינטרס של ניצול יותר טוב של הפוטנציאל הישראלי. מובן שהעולים זוכים

גם הם.

לגבי "דימונה טקסטיל" אני מסכים עם כל הקומפלימנטים למר זלמן. אתה

באמת מציע לנו לחזור לזמנים של פנחס ספיר.
יוסי שריד
לא הצעתי לחזור לאותם זמנים. אמרתי שלו היית שר בטעתו, כאשר אנשים

רעבו ללחם, היית פותר את הבעייה באופן הזה.
שד התעשייה והמסחר נתן שרנסקי
אז הייתה מדינה במצב אחר ואני לא רוצה להגיד בולשביקית

סוציאליסטית ריכוזית. אולי לא הייתה דרך אחרת.
יוסי שריד
לא בולשביקית ולא סוציאליסטית ולא ריכוזית. כשיש עיירה שכולה

מובטלים ויש מצב על סף רעב ומדובר על לפני ארבעים שנים, טקסטיל הוא

דבר חדש ואחר. הדבר הראשון ששר התעשייה והמסחר עושה הוא לקחת את חבריו

העשירים, ולכל שר יש חברים עשירים, ולומר להם תקים כאן עכשיו מפעל

טקסטיל! כדי שיהיה לאנשים מה לאכול. זה היה לפני ארבעים חמישים שנה.
שר התעשייה והמסחר נתן שרנסקי
אולי לא הייתה דרך אחרת. אותה דימונה טקסטיל במצב של היום ההצדקה

היחידה לקיומה היא המענקים שקיבלו מהממשלה. הממשלה הכניסה דרך חוק

לעידוד השקעות הון 35,000,000 שקל ל"דימונה טקסטיל" ועכשיו צריכים

להחליט אם אנחנו רוצים שמפעלים מסוג זה ימשיכו להתקיים בצורה כזו. על

"דימונה טקסטיל" אני יכול להגיד שהאנשים האלה סובלים מסגירת המפעל

ומגיעים להם פיצויים חוקיים ואין שום ויכוח שיקבלו אותם.

הויכוח הוא לגבי פיצויים של 150% או 200%. ל-150% הממשלה כבר

הסכימה ויש ויכוחים לגבי ה-200%. אני אחד השרים שלוחין שיתנו את הסכום

המקסימלי. השאלה היא אם אנחנו צריכים להקציב את 2,000,000 השקלים

מתקציב המדינה למתן פיצויים לחמישים אנשים שאין להם שום אפשרות אחרת.

מבחינה הומנית אני מסכים. מבחינת נקודת ראייה של האינטרסים של המדינה

אני לא מסכים. יהיו עוד הרבה מפעלי טקסטיל עם ערך מוסף נמוך שייסגרו.

אם אנחנו כמדינה נתחיל לתת לכולם פיצויים של 200%, כל התקציבים שלנו

יילכו לפיצוי מובטלים. זה לא אומר שבמקרה של "דימונה טקסטיל" לא צריך

לתת להם את הארבעה מליון שקל. זה לא בגלל שהממשלה הזו לא דואגת

לפועלים. יש לנו נטל קשה מאותן השנים שהיקמנו מפעלים בצורה של אז אולי

לא הייתה דרך אחרת. עכשיו נכנסנו לתקופה של תחרות וחשיפה וכל מפעל שלא

מנצל את היתרון שיש במדינת ישראל, מוח ה"אידישקופ", ייפול.

אנחנו צריכים להחליט איזה פיצויים אנחנו נותנים במקרה של "כיתן"

בבית שאן זה היה יותר פשוט. זהו מפעל בידיים פרטיות והם נתנו פיצויים

של 200%. במקרה שהבעלים פשטו רגל המדינה צריכה לתת פיצויים של

200%-150%. זה לא רק במקרה של "דימונה טקסטיל". זה לא כל כך קל להחליט

ואני מאוד מקווה שאנחנו נסיים את המשבר המביש הזה, אך זהו לקח לכולנו

איך אנחנו רוצים לבנות מפעלים.



לכן, עם כל הכבוד לבעלים של "וישי ישראל", אני לא חושב שבגלל

היחסים הטובים שלו וההישגים שלו בעבר, הוא צריך לקבל תנאים שאף מפעל

בארץ לא מקבל. וודאי שהוא צריד קודם כל להיכנס לתור. יש לנו 700 יזמים

שעומדים בתור. על בסיס של החלטה מקצועית בלבד לא פוליטית, אנשי מקצוע

ומשרד התעשייה והמסחר הגיעו למסקנה שהתנאים האלה לא כדאיים למדינת

ישראל.
היו"ר נעמי בלומנטל
יש שאלות נוספות שנשאלתי קודם לכן הקשורות למדענים. מה קורה עם

מדעני אטום וחלל שעלו לארץ והאם עדיין קיימת תופעה של מדענים שמטאטאים

רחובות. ומה לגבי בריחת מוחות לחוץ לארץ.
עמרי אינגבר
לגבי מדעני חלל יש פרוייקט גדול מאוד שנקרא "טכסט" הטיל של

הטכניון שהיה לו שיגור אחד לא מוצלח במרץ שנה שעברה ויהיה שיגור בעוד

פחות משנה. הוא מעסיק בסביבות 23 מדענים עולים. להערכתי האנשים

שעובדים שם ייחטפו מייד על ידי חברות ההייטק הישראליות. להערכתי

בראיית קליטה זה שנשארים שם ולא עוברים כבר היום זה רק בגלל שיש להם

עניין אישי בפרוייקט הספציפי הזה. השוק פתוח בפניהם. זו אחת הדוגמאות

שהשמה לאו דווקא לאוניברסיטאות יכולה לפתוח פתח להשתלבות במשק.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני שאלתי שאלות ספציפיות. אתה רוצה לבוא ולומר שרוב אלה שעסקו

בברית המועצות לשעבר בנושא האטום...
עמרי אינגבר
אני לא אמרתי הרוב. אני אומר שאנחנו נתנו לחם כלים להיכנס. חלק

מהפרוייקטים הובילו את האנשים לידי כך שהם בשלים היום ללכת בצורה

חפשית. חלק מהפרוייקטים עדיין יצטרך להיות ממומן או שייסגר.
היו"ר נעמי בלומנטל
מה לגבי מדעני אטום?
מרינה סולודקין
יש לי מכתבים ממדענים בתחום של בנייה מאשקלון.
עמרי אינגבר
השאלה אם בנייה זה מדע. יש לנו שאלה שאנחנו בהחלט מתלבטים איתה מה

ההבדל בין תכנון ובין פיתוח. בהנדסת בניין הגבול הזה מאוד דק. זה לא

בעלי תואר ד"ר נוק. אי אפטר להתעלם מזה שהם לא עובדים במקצועם.
יוסי שריד
זו בעיקר פונקציה של גיל. אדם בגיל מתקדם לא רוצים לקלוט אותו.
היו"ר נעמי בלומנטל
האם יש נתונים לגבי אנשים שלא עובדים במקצוע שלהם?
עמרי אינגבר
מתוך ה-11,000 בסביבות 1,500-1,000 אנשים לא עובדים במקצועם, לפי

ידיעתנו. אנחנו יכולנו להקטין את "החורים במסננת". אם תשאל את המדענים

הגדולים בעלייה הזו כמה מדענים עלו, הם יגידו לך מספרים כמו 700 איש.

זאת אומרת השאלה מה גודל החורים במסננת.
וולודיה ורונל
אחד מהדברים שכנראה יש להם הצטברות, הם הנושאים הספציפיים שבהם יש

יציאה לתעשייה. מומחיות באופטיקה ומיקרו-אלקטרוניקה למשל. האנשים האלה

בריכוזיות וקצת קדימה מהעולם. אם לדבר על הצטברות של ידע אז כדאי

לעסוק לא בדברים כאלה שבאמת קשה למצוא מה לעשות אחר כך עם האנשים אלא

באותם נושאים ששם אפשר למצוא שותף תעשייתי שיוכל להגדיר את המשימות.

אנחנו בודקים כמה הצטברויות כאלה קיימות כאשר יש גורמים שמעוניינים

להיכנס כשותפים לקידום של פרוייקטים כאלה.
ויקטור לוין
אני מבקש לדבר באנגלית. עליתי לישראל לפני כחמש שנים. ראיתי את

גורלם של מדענים רבים שעלו ארצה אותה עת. התמיכה שניתנת על-ידי מדור

המדענים במשרד העלייה והקליטה היא "עזרה ראשונה", הניתנת למדענים

רבים. זו עזרה למוכשרים ולבעלי האמצעים. הם נבנים מעזרה זו. נבנתה

שיטה המיושמת לעסקים הפותחים את השוק שאינה נותנת אפשרויות לעסוק

בהייטק. המדור אינו מבין דבר בנושא זה. כישורי האנשים אינם מאפשרים

פיתוח עסקים רציניים. באחת הפגישות שמעתי כי נערך מחקר לגבי 700 איש

ואילו העזרה ניתנה ל-3 מהם. זו תוצאת התהליך. האחוז נמוך מאוד. החממות

נותנות סיוע מועט. השיטת עובדת, אך היא מסורבלת.

מדענים העולים לישראל, תלויים במזל. בתחומי מדע שונים יש אנשים

המתמחים שנים רבות בנושאים מסויימים. אין זה אפשרי לייטם בישראל את

הנסיון שצברו מדענים אכה לפני העלייה. בתחומים רבים רמת הטכנולוגיה

בישראל נמוכה. את שנותיהם הראשונות בישראל מקדישים המדענים לקליטה

ולפרנסה. זה אינו נכון ואינו ראוי. מדען שאינו עובד מספר שנים בתחומו

המקצועי, שוב אינו יכול לתרום רעיונות ולפתח פרוייקטים ברמה גבוהה.
היו"ר נעמי בלומנטל
ברצוני לסכם את הישיבה ולומר תודה רבה לשר על הסקירה המאלפת. אני

רוצה להעלות עוד שני עניינים בקשר לעסקים קטנים.
אורי הורוביץ
רציתי לתקן שני דברים. ישנם כלים מיוחדים שנבנו כדי לתת מענו?

לעולים חדשים. מדובר על אלפי עסקים שהוקמו בתקופה של העלייה האחרונה

ובהחלט מדובר על תפיסה אחרת ביתרון היחסי טל אותם אנשים עליהם מדובר.

אני מציע לעשות דיון נפרד ולראות את התמונה הזו ביזמות של עולים. אני

חושב שמאוד חשוב להתמקד במטרות ולא בכלים בלבד, כי על הכלים קל לדבר.

אלה דברים קונקרטים שכבר קיימים.

הבעייה העיקרית היא שבערך שליש מהעולים בגיל העבודה, רואים את

עצמם כמועמדים לעסוק בתחום העיסקי, כעוסקים עצמאים בשלב זה או אחר.

כלומר הם מבינים שכדאי להם להשקיע בלימוד הנושא. בתחום זה של ראיית

התמונה של אוכלוסיה שלמה, שרוצה ללכת לכיוון זה והמענה של המערכת אני

מציע לעסוק בפעם הבאה כשנדון בזה.
היו"ר נעמי בלומנטל
מר אינגבר אתה רצית לתת נתונים לגבי בריחת מוחות?
עמדי אינגבר
קשה לנו לדעת מה מטרת נסיעתו של אדם. מה שאנחנו יודעים לפי נתוני

היציאה של מדענים השוהים יותר משנה בארץ הוא פחות מאחוז היורדים

המוכר. כמות המדענים היורדים הוא פחות מ-3%.

לגבי תוכנית "גלעדי", אם ניקח את האוכלוסיה הזו שעליה אני יכול

להתמקד יותר. מתוך 420 שנבחרו לתוכנית עד היום כשלושה עזבו לחו? לארץ.
צילה ויצמו
אני רציתי להעיר כמה הערות בנושא נקיון הרחובות שלנו והמדענים.

אני חושבת שבשנים 1996-1989 הייתה למדינת ישראל הזדמנות לקבל בבת אחת

קבוצה גדולה מאוד של מוחות, שלא הכשרנו ולא השקענו כדי לקבל אותם. אני

חושבת שההזדמנות הייתה חד-פעמית ולא תחזור שוב. כבר היום מספר המדענים

העולים מארצות חבר העמים הצטמצם ומספר זה יילך ויקטן. יותר.

בשנים האחרונות שמענו הרבה מאוד על נוסחה שנקראת ניצול הפוטנציאל

המדעי. אני עובדת במשרד הקליטה ואני מופקדת גם על הנושא של קליטת

מדענים. לי מאוד קשה להתייחס לניצול פוטנציאל, יותר קל לי להתייחס

לגורלות של מדענים. חובתי לקלוט אותם כבני אדם.

דיברנו על תוכנית כוללת. זו מילה די מפחידה. הייתי רוצה לדבר על

תוכנית רציפה, שמתייחסת לאדם בכבוד ומאפשרת לו מעבר מתחנה לתחנה בצורה

רציפה בלי נפילות באמצע כמו שמירה ועבודה בנקיון רחובות. אני חושבת

שהתהליך הזה לא נעשה. בהחלט ישנם תקציבים, כספים, תוכניות ואוטופיות

ויהיו עוד תוכניות. אנשים אלה, במקום לעסוק במדע, יעסקו בשני דברים.

הם יעסקו במציאת פיתרונות לפרנסת משפחתם ולפעילות ציבורית למען

האינטרסים שלהם.



אילו הייתה תוכנית ושלוקחת בחשבון את האלמנט האנושי, לא היינו

צריכים להיות עדים לשלושים אירגוני עולים. היינו יכולים לראות מדענים

שעובדים במקצועם. המגמה שלנו במשרד הקליטה תהיה לנסות ולבנות את הרצף

הזה.
היו"ר נעמי בלומנטל
הזכרתי זאת בנושא החממות. יש בעייה בתפר שבין כל התוכניות. אם יש

מישהו שהיה בתוכנית מסויימת ונקלט בתעשייה או במפעל או באוניברסיטאות

- לא מדובר עליו. מדובר על אנשים שהתחילו בתוכנית ולא הצליחו להמשיך

הלאה.
רינה פרידור
אני חושבת שתוכנית החממות היא היחידה שיש בה המשכיות של 55%

מהאנשים שפועלים בה. אין לזה אח ורע.
אנטולי קומיסר
רציתי להגיד כמה מילים על מערכת ההסבה שקיימת במשרד התעסוקה.

אנחנו מקבלים הרבה תלונות מאיר1;וני עולים מדענים ועולים מהנדסים. אם

עולה חדש רוצה לעשות קריירה שנייה הוא צריך לעבור קורסים פרטיים ולא

קורסים שנותנת המדינה. יש לדעת שמכל המדענים והמהנדסים שבאים לכאן

בערך 40%-50% מהנדסי מכונות ורק 5%-6% הם מהנדסי תקשורת אלקטרוניקה או

תוכנה שיש להם דרישה בשוק. אולי צריך לתת לאנשים באולפן ראשון להחליט

שעליהם לעשות קריירה שנייה. לבנות בשביל זה מערכת קורסים רצינית. בין

מהנדסי המכונות יש די הרבה רציניים שמוכנים לעבור לקריירה אחרת. מה

אנחנו רואים שכל אחד חושב שהקריירה הטובה ביותר היא במקצוע שלו. אחר

כך הוא רואה שמהנדס מכונות בארץ זה "סוג ב' ". הוא מקבל קורסים ועובד

במקצוע אחר.

אנשים מבוגרים יותר בגיל +40 שיכולים לעבוד כמהנדסי מכונות קשה

להם. לכן גם בשביל האנשים עצמם וגם בשביל המדינה טוב יותר שיקבלו

קורסים ואפשרות למצוא מקצוע אחר. הקורסים ממשרד התעסוקה שקיימים

הם ברמה די נמוכה.
היו"ר נעמי בלומנטל
חסר לנו שלב בקליטה שהוא קדם אולפני. אנחנו רוצים לדבר על כך כאן

בוועדה. שלב שנותן לעולה החדש תמונה יותר רחבה ולא דוחפים אותו לאולפן

והוא נכנס לסד שהפריצה ממנו קשה כאשר גם הסד קשה לכשעצמו. נראה איך

ניתן למצוא דרך שהדברים יבואו לידי ביטוי.

אני רוצה להודות גם לך מר ויקטור לוין. העלת נקודה שקשה להאמין

שנמצא לה פיתרונות. דיברת על מדע ברמה גבוהה יותר שלא תמיד זוכה

למענה. כל האפשרויות שנפרשו כאן עדיין לא מספיקות למציאות שהייתם

רוצים לחיות בה. יש ביניכם הרבה משא ומתן.
עמרי אינגבר
מר ויקטור לוין דיבר על אנשים בוגרי התוכנית שלנו, שעברו שלוש

שנים ולא ניקלטו.
צילה ויצמן
אני חושבת שהדבר היחיד הוא ניצול נכון של התקציבים והאפשרויות

הקיימות.
היו"ר נעמי בלומנטל
אם אומרים שיש מדענים בתחום מסויים ברמה מאוד גבוהה ואין לך את

התחום הזה - המדענים נכנסים להסבה. נדמה לי שאת אמורה לפתור את זה

בחדשיים האחרונים.

אני מוכרחה לומר שהתרשמתי מסקירת שר התעשייה והמסחר נתן שרנסקי.

אנו צריכים לבדוק את הלקונות שקיימות. התמונה שמתקבלת היא שלגבי אחוז

לא קטן של מדענים נשארת בעייה בתוכניות. התוכניות נראות טובות מאוד

וצריך למצוא את המימד האנושי בהן כפי שאמרה גברת צילה ויצמן. אני מודה

לכם ונקווה שנתקדם עם הנושאים שהעלנו כאן היום.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:20).

קוד המקור של הנתונים