ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 16/12/1996

תכנית נעל"ה

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 35

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני, ו' בטבת התשנ"ז (16 בדצמבר 1996). שעה 11:00
נכחו
חברי הוועדה: נעמי בלומנטל - היו"ר

צבי ויינברג - משקיף

אליעזר זנדברג - משקיף

מרינה סולודקין

אופיר פינס-פז
מוזמנים
ד"ר שמשון שושני - מנכ"ל הסוכנות היהודית

פיני נחמני - מנכ"ל מח' העליה, הסוכנות היהודית

אלה לוי - מנכ"ל יחידת חבר מדינות עצמאיות, הסוה"י

ציון אלון - יועץ שר הקליטה לענייני צעירים וסטודנטים

יוחנן בן-יעקב - ראש הרשות לקליטת עליה, משרד החינוך

יחיאל לקט - ראש מוסדות עה"נ בסוכנות היהודית

יחיאל שילה - סגן מנהל המינהל לחינוך התיישבותי, עה"נ

דוד טוקר - אחראי נעל"ה 16

ד"ר עמנואל גרופר- המינהל לחינוך התיישבותי, עליית הנוער

לנה ספקטור - תלמידת נעל"ה - "נוה שרה הרצוג"

יהודית שבו - מלווה - חוות הנוער הציוני

נטע פלג - מלווה - חוות הנוער הציוני

איון מסלי ניקוב - תלמידת נעל"ה - חוות הנוער הציוני

לריסה גרצמן - תלמידת נעל"ה

גורון דמטרי - תלמידת נעל"ה

מיכאל קארט - תלמיד נעל"ה

מרינה קרוגליה - תלמידת נעל"ה

לודמילה נוביקוב - תלמידה

משה באטה - רכז ארצי, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

אברהם ירדאי - סגן יו"ר ארגון הגג של עולי אתיופיה

צאגה מלקו - חברת הנהלה, " " " " "

זאב גייזל - יועץ ראש הממשלה לקליטה

פנחס לויתן - מרכז קליטת נעל"ה, התנועה הקיבוצית

יונה פריטל - מנהלת מח' חינוך בתק"מ

נטאשה קורץ - מועצה ציבורית למען יהודי בריה"מ לשעבר

יגאל לוין - יו"ר מועצת ארגוני עולים

אורית יעקב - חוקרת, מכון הנרייטה סאלד

יוסי גליק - מנהל "נוה שרה הרצוג"

יעל - משרד האוצר

מנהלת הוועדה; וילמה מאור

קצרנית; עפרה הירשפלד

סדר-היום; תוכנית נעל"ה.



תוכנית נעל"ה

היו"ר נעמי בלומנטל;

אני פותחת את הישיבה.

נושא הדיון אולי יעורר בעיות, אבל בשלב הנוכחי שמעתי עליו הרבה דברים טובים.

אנחנו נדבר היום בעיקר על תוכנית נעל"ה. רצינו לדבר גם על תקציב משרד החינוך

באשר לקליטת עליה, ונמצא אתנו האחראי לנושא, מר יוחנן בן-יעקב. אנחנו ניגע בזה,

אבל דומני שרק לקראת סוף הישיבה, ובשוליים, משום ששר החינוך לא יכול היה להגיע

לישיבה, והוא התנצל על כך.

צבי ויינברג;

גברתי היושבת-ראש, הגיע אליי לכנסת לפני שבוע-ימים מאופקים בן-אדם האחראי על

תוכנית לקליטת תלמידים עולים שנושרים, ויש לו תוכנית הצלה למקרים סוציאליים. יש

27 תלמידים כאלה, והוא אמר לי שהוא בקושי יכול לקיים את התוכנית, מפני שאין

תקציבים והוא ביקש לעזור לו להציל את התוכנית.

מדובר בנשירת תלמידים בעיירת פיתוח. זו בעיה של כל הילדים, לא רק עולים

חדשים, ומדובר גם על עולים ממשפחות עם בעיות סוציאליות. זאת אומרת, כמה שכבות של

מצוקה.

האחראי על התוכנית הוא ישראלי, ולדבריו הוא מקבל תקציב קטן ממשרד החינוך,

שבקושי מספיק. רציתי לדעת אם ידוע למישהו במשרד החינוך על הבעיה הזאת. אני מניח

שהוא כתב גם לכם על כך.

הי ו"ר נעמי בלומנטל;

אנחנו נשמע תשובות בהמשך הישיבה.

כפי שאנחנו יודעים, תוכנית נעל"ה היתה בזמנה באחריות הסוכנות היהודית ועברה

למשרד החינוך. התוכנית בכללותה מאד הצליחה. השאלה נגה קורה היום במעבר למשרד

החינוך, מה הם הקריטריונים, לאן מעבירים את בני הנוער והאם חלו שינויים, האם יש

היום הערכה מחדש?

רשות הדיבור ליוחנן בן-יעקב, האחראי על נושא נעל"ה. האם יש עדיין ויכוחים עם

הסוכנות היהודית או שאין ביניכם כבר שום קשר, לומדים ממה שהיה, וכו'. תאמר לנו

איפה אנחנו עומדים כרגע עם תוכנית נעל"ה במשרד החינוך. בבקשה.
יוחנן בן-יעקב
אתחיל בכמה מלים למען הרקע ההסטורי. הרעיון להפעיל את תוכנית נעל"ה עלה בשנת

1989 על-ידי לשכת הקשר שפנתה במשך שנתיים - שלוש, ומסיבות שונות, גם תקציביות, לא

ניתן היה לקדם אותה. זה לא סוד שגורמים ציבוריים אחרים קידמו תוכנית כזאת כמו את

פרוייקט ילדי צ'רנוביל, כמו פרוייקט נסיוני ביוהנה ז'בוטינסקי, ואחר.

ב-1991. סביב ביקור נוסף שלי בברית-המועצות, וסביב ביקור של עוד כמה אנשים

בברית-המועצות, נתקבלה במשרד החינוך החלטה לפנות פעם נוספת, ולצערי אז חבר

הנאמנים של הסוכנות היהודית דחה את האפשרות לקבל את התוכנית הזאת במסגרת

עליית-הנוער. שר החינוך החליט שבנסיבות ההן ב-1991 משרד החינוך, בהתייעצות עם

ראש הממשלה ובתיאום עם ועדת-על מאד גדולה, יקיים פרוייקט נסיוני ראשון על-פי הצעה

שאז הצעתי לו, להביא 500 ילדים-עולים.

הפרוייקט הזה עבד שנה ראשונה ושנה שניה, למיטב ידיעתי בהצלחה, ויש דיווחים

ומחקרים רבים.



התפיסה היסודית שעמדה מאחוריו היתה אחת: הילדים האלה באים מתרבות שונה

לחלוטין, מעולם שונה של מושגים חינוכיים, מתנתקים מהוריהם ובאים מעולם שכל-כולו

בתהליך של קריסה ובלבול והרס פנימי מאד-מאד עמוק.

על רקע זה היה ברור שצריכים לתת להם פה בית חם, אבא ואמא שיטפלו בהם באופן

האישי ביותר שאפשר. התנאי שלנו להקמת הפרוייקט היה שהם יעבדו ויהיו אבא ואמא

שיהיו מסומנים אך ורק לילדים האלה, וכל עולמם יהיו הילדים האלה.

במסגרת האגודה לקידום החינוך הופעל הפרוייקט הזה במשך שנתיים, כשהתנאי שלנו

היה - מינהלת נפרדת, יחידה נפרדת, מערכת נפרדת שכל-כולה תטפל רק בהם ובצרכיהם,

מהתחלה ועד הסוף, כולל האחריות למה שקורה שם ומה שקורה כאן.

ב-1993 קיבל ראש הממשלה יציק רבין זכרונו לברכה החלטה - אני כבר לא הייתי

במשרד החינוך באותה שנה, לצערי הרב - להעביר את הפרוייקט הזה לסוכנות היהודית,

והוא נוהל מ-1993 עד שנת הלימודים הנוכחית באחריות הסוכנות.

בשנה שעברה, כשאני הייתי בשליחות של הסוכנות היהודית שם, נתקבלה החלטה להחזיר

את עליית-הנוער ואת נעל"ה לאחריות הממשלה. כשאני קיבלתי מחדש את התפקיד הזה

בספטמבר 1966. אחרי ארבע שנים של גלות, היה ברור שאנחנו רוצים להחזיר את התוכנית

למודל ולמתכונת שבה היא עבדה בעבר, באותה תפיסה חינוכית וארגונית, שהצליחה אז.

נוסף לזה היה סיכום והוא שריר וקיים, שכל הילדים שנמצאים היום במסגרת הזאת

באמצע שנת לימודים, איש לא יפגע בהם, לא יערוך שום שינוי ושום תזוזה בטיפול בהם.

לשון אחר, עד סוף שנת הלימודים הנוכחית, 1 בספטמבר 1997, כל הילדים שנמצאים היום

במסגרת הזאת יישארו במסגרת שבה הם נמצאים, בתוך מינהל חינוך התישבותי -

עליית-הנוער.

לגבי הילדים שאמורים לבוא במהלך השנה הזאת על-מנת ללמוד בשנת הלימודים הבאה,

אנחנו מתכוונים להפעיל את זה במתכונת העקרונית שבה המסלול הזה עבד בשנים הראשונות

לקיומו, להחזיר את נעל"ה למתכונת שלו.

אני רוצה שיהיה לגמרי ברור. לפי הבנתי, עד היום נעשתה בענין הזה עבודה חשובה

ומוצלחת וההישגים בסך-הכל הם מצויינים. היו בעיות פה ושם. אין שום ספק שכשאינה

מביא פרוייקט כזה בהיקפים כאלה יהיו בעיות. גם בעתיד יהיו בעיות. אני לא חושב

שמישהו משלח את עצמו שנוכל להביא אלפי ילדים ללא הורים מברית-המועצות לשעבר ולא

תהיה שום תקלה בדרך.

עם זה, היו כמה הנחיות ברורות מרמת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ומרמות נוספות

שבדקו את הענין. 1. שהחובה שלנו היא לתת להם טיפול ייחודי. 2. שאנחנו חייבים

לטפל בילדים האלה עד סוף השירות הצבאי שלהם - שירות לאומי לבנות שלא מתגייסות

לצבא, על-מנת למנוע את המצב שהם נופלים ברגע מסוים ומוצאים עצמם ללא ליווי וללא

טיפול. 3 .שכמדינה אנחנו חייבים למצוא תשובה לאותם ילדים שלא עמדו בקריטריונים

הגבוהים של רמה לימודית מאד גבוהה. ובסך-הכל בחרו ילדים ברמה לימודית גבוהה,

יחסית לכל מה שקיים בארץ ויחסית למה שקורה בברית-המועצות לשעבר. המבחנים היו ברמה

גבוהה, ומהפיילוט הראשון, מתוך הנחה שאתה עומד על כך שילד ברמה גבוהה וביכולת

פסיכולוגית-סוציאלית מתאימה להתמודד עם המעבר הקשה ועם הניתוק מבית ההורים, אתה

צריך ילד שהוא ברמה לימודית גבוהה, ואמנם ההישגים שלהם בכל התחומים לאורך כל

השנים היו מאד טובים.

היו"ר נעמי בלומנטל;

מהו התקציב של המשרד לפרוייקט הזה לשנה הקרובה?



יוחנן בן-יעקב;

אנשי מינהל החינוך ההתישבותי יתנו את הדיווח המדוייק לגבי השנה הבאה, כי לגבי

אלה שיגיעו בתשנ"ה אנחנו עכשיו במשא-ומתן עם האוצר בגיבוש התקציב, והסיבה לכך מאד
פשוטה
להקים מינהלת נפרדת וללוות את הילדים האלה עד אחרי השירות הצבאי - לכל

הדברים האלה יש משמעויות תקציביות מאד גבוהות ואנחנו מתנגדים בכל תוקף שזה יהיה

על-חשבון הורדת מספר הילדים. זאת אומרת, זה פרוייקט יקר, אבל ההישגים שלו

בסך-הכל גבוהים מאד, וכשאתה בודק אותו מול עלות של משפחה עולה רגילה, אתה מגלה

שבסופו של דבר הוא יותר זול מאשר עלויות קליטה רגילות אחרות, ואיו ספק שהוא אחד

הפרוייקטים המוצלחים ביותר.
היו"ר נעמי בלומנטל
האם יש סכנה שכתוצאה מהמעבר מהסוכנות היהודית אל משרד החינוך תהיה הפחתה

בתקציב או שיביאו פחות בני-נוער?
יוחנן בן-יעקב
בשנים המועטות שעבדתי במשרד החינוך הקפדתי שבסוף שנת תקציב הוא ינוצל כולו.

אני גם אומר היום, אנחנו נעשה כל מאמץ להביא את המיכסה כולה. אושרו 1,500

ילדים לשנת הלימודים תשנ"ז. לפי מיטב ידיעתי הגיעו מתוכם 1,320 המתאימים. אני

חושב שאסור להביא ילד שאתה יודע שהוא ייכשל, כי התוצאות השליליות הו מאד קשות.

אני חושב שאנחנו צריכים לעשות מאמץ למצוא את בתי הספר המתאימים ביותר במדינת

ישראל שיקלטו אותם. ופה צריך להביו טוב את הסיטואציה. אנחנו לוקחים את הנבחרת

של העילית היהודית של מעצמת העל הסובייטית מפטרבורג, ממוסקבה וממקומות אחרים,

וכשאתה מביא אותם לארץ אתה צריך לתת להם את העילית של מערכת החינוך הישראלית

האפשרית. זה בין הדברים שמאד הקפדנו עליהם אז וגם היום מאד נקפיד עליהם, כי אני

חושב ששיבוץ הילדים בבתי הספר שמסוגלים לתת להם את החברה הישראלית המקבילה להם זה

אחד המבחנים שלנו כחברה קולטת, כחברה חינוכית בישראל, ואיו לי שום ספק שנעשה את

זה.

אין שום כוונה לצמצם את מספר הילדים, אלא להגדיל אותו.
צבי ויינברג
שאלה קטנה. לפני כשנה היתה התנגדות מטעם ממשלת אוקראינה לתוכנית הזאת, ואני
זוכר ששר אחד אמר
ישראל גונבת מהמדינה שלנו, אוקראינה, את המוחות הטובים ביותר.

אני טילפנתי לשגריר אוקראינה בישראל, שהכרתי אותו, ואמרתי לו: זה עלבון. לו

הייתי אוקראיני הייתי מאד נעלב. מה זאת אומרת, רק ליהודים יש מוחות באוקראינה?

מה קרה עם העניו הזה בסופו של דבר?
יוחנו בו-יעקב
אני יודע שלפני שבועיים היה עניין מאד קשה כזה בביילרוס, שם היתה דרישה שהם

ימיינו לנו את הילדים, הם יקבעו מי הילדים שיבואר, ובסופו של דבר ממשלת ישראל

הבהירה שהילדים שימויינו ויבואו הם הילדים שמערכת ישראלית-יהודית תמיין, והעם

היהודי יחליט אלו ילדים הוא ממיין ובוחר. זה נתקבל. יש רפובליקות מסוימות שעל

רקע זה באמת לא העבירו מהו ילדים. אני יודע על לפחות רפובליקה אחת שהקשיים האלה

הביאו למצב שאנחנו לא מביאים משם ילדים.

נכוו להיום באוקראינה הספור הוא שהילדים היהודים שאנחנו רוצים, מתקבלים.

צריך לומר שחלק מהלחצים האלה באו מארגונים יהודים שם. חלק מהדברים האלה באו

לפחות מגורם יהודי אחד, מקומי, שאמר: אנחנו רוצים להבטיח את הקהילה היהודית ואת

עתידה של הקהילה היהודית בקייב. אם תקחו לנו את כל הילדים הטובים, יתערער לנו

הבסיס הזה.



את זה שמעתי שם דרך אגב, לא במסגרת התפקיד שלי היום.
היו"ר נעמי בלומנטל
תודה רבה. אנחנו רוצים לשמוע קצת על ההסטוריה. מר לקט, בבקשה.

יחיאל לקט;

רציתי לדבר דווקא על העתיד, אבל אני רוצה להתייחס לשאלתו של חבר-הכנסת

ויינברג, כיוון שטיפלתי בנושא כשהייתי יושב-ראש בפועל של הסוכנות היהודית.

יש מכנה משותף, גם עכשיו שאנחנו שומעים מה היה בביילרוס וגם ממה שהיה

באוקראינה. המכנה המשותף הוא שבערב בחירות גורמים מקומיים, בדרך-כלל לאומיים,

משתמשים בנושא היהודי למטרות הבחירות שלהם, ואז הם מעלים בצורה קיצונית את שאלת

העליה בכלל. באוקראינה זה התמקד בנושא של נעל"ה, כי היינו בדיוק עם 500 ילדים

שהיו אמורים לעלות למטוס והשלטונות לא נתנו להם דרכונים.

אני יכול להגיד דבר שלא פורסם, ואני חושב שלא צריך לפרסם אותו. אנחנו נעזרנו

בשגריר הקודם, שהפך להיות שגרירם בארצות-הברית. כאשר קוצ'מה נבחר ונסע

לארצות-הברית, יזמנו פגישה של חמישה מהמנהיגים המרכזיים של יהדות אמריקה אתו, אני

השתתפתי אתם בפגישה. הוא כבר בא מוכן ובפגישה זו טענו המנהיגים היהודים באמריקה:

אנחנו שולחים את הילדים שלנו להתחנך בישראל, אז אתה תמנע מילדים יהודים מאוקראינה

להתחנך בישראל? ושר החוץ שלו, שגם הוא היה בפגישה, קרא הודעה מהכתב, שהכל יהיה

בסדר. מאז אני חושב שהעניינים באוקראינה הסתדרו, לפחות עד הבחירות הבאות.

אותו דבר היה עכשיו בביילרוס בבחירות. ברוסיה עלה הנושא הזה ערב הבחירות.
צבי ויינברג
זו תופעה מעניינת של אנטישמיות.
יחיאל לקט
זה שמוש ביהודים על-ידי אנטישמים.

נושא נעל"ה. אין בינינו חילוקי-דעות על הצלחת התוכנית, כמובן. אני חושב שזו

אחת התוכניות המוצלחות. מי שיזם והגה את הרעיון הזה מגיעות לו כל הברכות. היה

פרוייקט נסיוני במסגרת משרד החינוך שכלל כ-350 תלמידים, והעקרונות שעליהם דיבר

יוחנן בן-יעקב הינחו גם את עליית-הנוער כאשר היא קיבלה את האחריות לנושא.

אתה יכול לתת תשומת-לב אישית ל-350 תלמידים, פחות משאתה יכול לתת ל-5,000

תלמידים שפזורים על פני כל הארץ, אבל העניין של תשומת-לב אישית לא עלה כנושא

פרובלמטי במשך שלוש שנות קיומו של הפרוייקט במסגרת עליית-הנוער, אלא להיפך,

הטיפול האישי היה המוטו המרכזי של הפרוייקט. דרך אגב, זה גם המוטו המרכזי של

עליית-הנוער בטיפול שלה בכלל הילדים במוסדותיה.

זה היה, עקרונית, הבדל בין משרד ממשלתי לבין ארגון וולונטרי, שמשרד ממשלתי

חייב לקבוע באופן כללי מדיניות, לתת אמצעים להגשמת המדיניות, לקבוע את הכללים

ולפקח על כך שהמדיניות אכן מוגשמת. טיפול אינדיבידואלי במשרד כמו משרד החינוך,

על-ידי המשרד, אינני חושב שזה אפילו דבר נדרש, ולכן במעבר של עליית-הנוער למשרד

החינוך היו לנו חששות כבדים מאד איך משרד החינוך יאמץ את המערכות שנותנות את

הסיוע לטיפול האישי. היתה מערכת אחת של מיון וקליטה, שלא היווה קיימת במערכת

החינוך. היתה מערכת שנייה, שהיא מערכת לפיקוח על טיפול בפנימיות - כל מה שמעבר



לשעות בית-הספר הפורמלי, שלא היה קיים במשרד החינוך, והיתה מערכת שלישית של

עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, מערכת פסיכו-סוציאלית, שגם היא לא היתה קיימת

ועליית-הנוער הקימה אותה בדיוק למטרה זו, לתת טיפול אינדיבידואלי לילדים. זה היה

החשש הגדול.

כאשר הסוכנות היהודית נקלעה למצוקה כספית היא הציעה לממשלה לקחת את האחריות

על הנוער הישראלי ילידי הארץ. לא על כל עליית-הנוער. נעל"ה הוא בעצם תפקידה

המרכזי של הסוכנות היהודית.
ראש הממשלה אמר
אם אתם רוצים להעביר את ילדי עליית-הנוער, אז תעבירו את כל

עליית-הנוער, מעבר לתקציב. מדוע? מכיוון שהפרוייקט של עליית-הנוער כלל כ-70

מיליון עבור חינוך ילדי האתיופים וחינוך ילידי הארץ, ו-30 מיליון לנעל"ה 16.

הממשלה לקחה את כל הפרוייקט של 100 מיליון, בתנאי שהסוכנות היהודית תיקח חזרה

מהממשלה דברים אחרים ב-40 מיליון. זה היה ההסכם. זאת אומרת שהתנאי היה להעברת

הנושא בשלמותו, ואף-על-פי שזה היה באחריותי, חשבתי שזה נכון וצודק, וגם אמרתי
שאני מרגיש כמו במשפט שלמה
כולם ילדיי, ולחתוך אותם לחצי זה פשוט דבר אבסורדי

לחלוטין, מכל הבחינות, ובמיוחד מבחינת הטיפול בילדים.

על-כן חתמנו הסכם בין הסוכנות היהודית ובין הממשלה, כאשר הממשלה הודיעה, לא

רק שהכל עובר בשלמותו למשרד החינוך, אלא שזה יתנהל במסגרת האגף לחינוך התיישבותי.

הנושא השני שעליו נאבקנו הוא שיקבלו את כל 100 העובדים המקצועיים לעבודה

במסגרת המחודשת הזאת. קרי - מפקחים, אנשי חינוך, האחראים על המערכת הטיפולית,

הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים. ואכן כ-100 עובדים של הסוכנות היהודית עברו

לעבוד באגף לחינוך התיישבותי, שהפך להיות המינהל לחינוך התיישבותי ועליית-הנוער

במשרד החינוך.

אני ראיתי בהחלטה להעביר את זה למשרד החינוך חולשת-דעת רגעית של ראשי

הסוכנות, שעשו טעות הסטורית, אבל זה ויכוח אחר. בהבטחת השלמות של עליית-הנוער, על

כל מרכיביה, כולל המרכיבים הטיפוליים, ראיתי את אבן היסוד להמשך הטיפול

האינדיבידואלי בתלמידים האלה, או לאי-המשך.

אני שמה להגיד שמשרד ההינוך היה מאד פתוח. כל ענין ההעברה היה מסובך, אבל

האגף לחינוך התיישבותי ואנשיו עשו מאמץ גדול ביותר לקלוט בצורה מהירה גם את

המערכת וגם את התלמידים. זה היה קצת יותר קל, כי בכל אופן הם חיים בכפרים וכל

המערכת הסובבת אותם קיימת, בין אם זה תרות כותרת "הסוכנות" או תחת כותרת "הממשלה",

זה לא דבר מהותי, אבל השיטה שבה האגף קלט אותם היתה טובה מאד. אם כל השתלות

האיברים בנושאים אחרים היו נעשות כפי שנעשתה ההשתלה הזאת, אני חושב שהיינו חיים

בעולם הרבה יותר טוב.

להפתעתי ובניגוד לציפיותי, כי לא חשבתי שזה מה שיקרה, אני יכול להגיד שזה עבר

יוצא מן הכלל. כל האנשים שיתפו פעולה ואני חושב שהיום, בתוך המערכת שקלטה אותם,

יש תחושה שעובדים ביחד. כמי שמאד כאב לו והיה יורד לענין, אני יכול להביע

שביעות-רצון מלאה מדרך המעבר וקליטת הנושא הזה במשרד החינוך והתרבות.

לצערי הרב, כבר לפני כחודשיים שמעתי שקיימים לחצים להפריד בעתיד את ילדי

נעל"ה מילדי עליית-הנוער, קרי - בני העדה האתיופית וילידי הארץ, ועד היום לא

הצלחתי להבין מדוע. דיברתי עם שר החינוך והתרבות והשתמשתי גם בנימוק הפורמלי שזה

מנוגד לחלוטין להסכם שהממשלה חתומה עליו. שר החינוך והתרבות השיב לי שהוא לא

חושב על הפרדה בין נעל"ה לבין עליית-הנוער, הוא חושב להעביר את עליית-הנוער

בשלמותה למקום אחר. גם זה, לדעתי, לא הדבר הנכון והנבון לעשותו, אבל לפחות זה

לא משיב על הטענה הפורמלית, זה לא מפר הסכם. משרד החינוך רשאי לשים את

עליית-הנוער בשלמותה איפה שהוא רוצה.



אני חייב לומר שאני לא מבין את זה מכמה טעמים מאד מקצועיים. התלמידים נמצאים

בכפרים משותפים גם לבני-נוער ישראלים וגם לבני-נוער אתיופים.

יש מפקחים של משרד החינוך על המוסדות האלה שמפקחים על כולם. לבוא עכשיו

ולהוסיף מערכת מינהלית חדשה, נפרדת, שלאותו כפר, לאותו מנהל, לאותם מורים -הרי

אנחנו שואפים גם לאינטגרציה בכתות. בשנה הראשונה הם לומדים יחד עברית בכתה,

והשאיפה היא שעד סוף שנת הלימודים הם יתפזרו לכתות לפי כישוריהם ויכולתם, והם גם

תורמים הרבה מאד לכפרים. לעשות מערכת נפרדת שתקבע כללים אחרים, ואני כבר לא מדבר

על תוספת כוח-אדם, שיהיו שתי מערכות של פסיכולוגים באותו כפר, שתי מערכות של

מטפלים וכו'? אני רוצה לשבח את האגף שהצליח בשידוך הזה לאחד, בין היתר, גם את

הפיקוח. איו מפקח של מי שהיה בעליית-הנוער ומי שהיה במשרד החינוך. או אחד שהיה

במשרד החינוך או אחד שהיה בעליית-הנוער הוא מפקח על כלל המערכת של הכפר, של

המוסד, שזה בהחלט הישג גדול מאד של משרד החינוך ואחת הדוגמאות להתאקלמות הזאת.

להגיד שעושים את זה בגלל צורת התארגנות חדשה, שלפי דעתי גם תפריע לאינטגרציה

המלאה בתוך המערכת הכללית, אני לא מבין את המניעים לזה, אני לא מבין למה צריך

לעשות את זה, אני לא מבין במה זה יועיל ויתרום לילד. אני מבין אילו היו אומרים:

המערכת נכשלה, כל הילדים סובלים, ההישגים שלהם בלימודים לא טובים, הקליטה שלהם

בארץ ירודה, צריך לעשות מאמץ מיוחד על-מנת לשנות את המצב. הקליטה שלהם בארץ היא

90%, ההורים מצטרפים ברמה של 60%. תשאלו את אנשי צה"ל איך הם מתפקדים בצבא -

לעילא ולעילא.

אני לא אומר שאין בעיות. כי מטבע הדברים כשמביאים נערה או נער בני 16 ללא

הורים, זה עולם מלא בעיות. אבל השיטה האינטגרטיבית, עם כל המערכת הטיפולית

הצליחו כל-כך טוב, כי הנוער שבא הוא נוער שמצטיין בלימודים ונפגש עם נוער שיש לו

גם קשיים בלימודים - זאת אומרת, האינטגרציה בין ישראלים ובין עולים חדשים היא קשה

בכל רבדי החברה. יש המון בעיות, וגם יהיו בעיות, ואני מסכים עם יוחנן בן-יעקב

בעניו הזה, חוץ מדבר אחד. אני לא מבין מדוע, כשעוד לא עברה חצי שנה מהניתוח הזה,

הולכים לעשות שוב ניתוח אחר.

היתה דוגמה איות שהיא בעיניי הפרובלמטית ביותר. היה לנו כפר שנקרא חופים.

הכפר הזה היה מאד מוצלח מבחינת החינוך שלו. הוא היה כפר יקר. הסוכנות החזיקה

אותו במלואו, בלי שותפות עם בעלות אחרת, ובמעבר למשרד החינוך הכפר הזה נסגר, משרד

החינוך לא מצא אפשרות להכניס אותו במסגרת שלו, הסוכנות לא רצתה להמשיך להחזיק

אותו, גם כו מטעמי תקציב, והוא נסגר ונמצא סידור אחר לילדים, שלא במסגרת הכפר.

זה היה מעבר קשה לילדים וגם למחנכים. זה המקרה היחידי שלא ברור לי עד היום אם

התגברו על כל הקשיים.

זה היה מעבר לא טבעי כמו של כולם. אני מזהיר אזהרה חמורה מניתוח נוסף כזה.

לחשוב שמשהו יוטב לפרוייקט ולתוכנית מפני שהנסיון עם 150 הראשונים היה בדוגמה

הזאת, זאת אשלייה, זאת שגיאה חמורה, ואני מציע לוועדה להמליץ לא לעשות את הטעות

הזאת.

היו"ר נעמי בלומנטל;

מי אחראי במשרד החינוך על המינהל ההתיישבותי? מר טוקר, בבקשה.

דוד טוקר;

אני רק יכול להצטרף לחלק גדול של ההערכות של מר לקט. הבאת עליית-הנוער

בשלמותה היה מבצע מסובך מאד לנו ואני לא יודע עדיין אם הוא הצליח, אבל כל הסימנים

מראים שזה הולך להצלחה. ההשתלבות של האנשים שנושאים את עליית-הנוער במסגרת שלנו

היא טובה. יש שיתוף-פעולה טוב מאד ואני מקווה שזה יהיה לטוב.

ההפרדה הזאת נראתה לי בכל השלבים.
היו"ר נעמי בלומנטל
היא על הפרק?

דוד טוקר;

לא נראה לי שההפרדה הזאת נובעת מצורך מקצועי, אבל יש הוראת מנכ"ל בכתב,

שב-1.1.97 כל נעל"ה תעבור מאתנו, ולמעשה מראשית שנת התקציב - שלא כמו שיוחנן

בן-יעקב ניסה לומר - יש לנו הוראה שנעל"ה עובר לאגודה לקידום החינוך תחת הנהגתו

של יוחנן בן-יעקב, ומכיוון שאנחנו במסגרת המשרד, אנחנו נמלא אחרי ההוראות האלה.

אני חוזר ואומר, זו החלטה שאנחנו חייבים לקיים אותה.
צבי ויינברג
מה לפי דעתך עומד מאחורי ההחלטה הזו?

דוד טוקר;

אני לא עוסק בהערכות.

היו"ר נעמי בלומנטל;

מר שושני, האם ההסכמים בין הסוכנות היהודית לבין הממשלה עומדים? מה עובד?

מה לא עובד? האם יש השגות או מחשבה מחדש?
ד"ר שמשון שושני
נחזור רגע לתוכנית נעל"ה. כל ההערכות הן באמת הערכות רציניות. בהסכם שבין

הממשלה לבין הסוכנות היהודית נקבע שהסוכנות היהודית תמשיך לעסוק באיתור התלמידים

לתוכנית נעל"ה 16. איתור התלמידים. המיון של התלמידים לתוכנית ייעשה על-ידי

משרד החינוך והתרבות, כפי שהוא נעשה בראשיתו על-ידי המשרד ואחר-כך על-ידי

עליית-הנוער.

כדי שנדע על מה אנחנו מדברים, על-פי נתונים שיש בידי ל-1996 - קיבלתי "פידבק"

על התוכנית, כי חזרנו כעת מכנס שליחים בברית-המועצות לשעבר ושמענו מהשליחים יותר

פרטים על התוכנית, לא מצד מקבלי השירות אלא מצד השליחים - לשנת הלימודים תשנ"ו,

שנה זו, אותרו 4,810 תלמידים. כשאתה מאתר תלמיד זה עוד לא אומר שהוא מגיע

להירשם. בפועל הגיעו להרשמה 3.794 תלמידים. עליהם לעמוד בבחינות המיון, שהן

בחינות סלקטיביות די קשות, ועל כך יש בקורת מאד גדולה, כי באמצעות הבחינה אתה

נותן תשובה שלילית לחלק מן התלמידים. כמו שהאגודה לקידום החינוך בארץ עושה

בחינות לתלמידים המתקבלים לאגודה והתוכניות של האגודה לקידום החינוך הן

סלקטיביות, המתקבלים עברו בחינות מיון. כך שמויינו ועברו בהצלחה את הבחינות

והתקבלו - 1,475 תלמידים. מהם הוטסו לארץ 1.327 תלמידים.

מנתונים שמסר לי יחיאל שילה, שמטפל היום בעליית-הנוער במסגרת האגף לחינוך

התיישבותי, נמצאים ולומדים בארץ בתשנ"ו - 1.307 תלמידים. כלומר, 18 תלמידים נשרו

מן הטיסה ואחרי התקופה הראשונה, כך שבפועל לומדים היום בארץ 1,289 תלמידים חדשים.

מראשיתה של התוכנית ועד היום, על-פי נתוני מר יחיאל שילה, הגיעו ולמדו במסגרת

התוכנית 6,444 תלמידים. על-פי נתוניו נשרו 811 תלמידים. בפועל סיימו עד היום,

המשיכו בשירות צבאי וחלק חזרו לברית-המועצות - 2.399 תלמידים, ובפועל ממשיכים

ללמוד במסגרת התוכנית - 3,234 תלמידים. המספר 3,234 תלמידים כולל את החדשים.



אני מכיר את התוכנית מ-1993. הייתי גם יושב-ראש האגודה לקידום החינוך בשעה

שראש הממשלה קיבל את ההחלטה להעביר אותה לסוכנות היהודית. התוכנית היתה תוכנית

נסיונית והקיפה בשנתה השנייה שש מאות ומשהו תלמידים. יש גם עבודת מחקר של מכון

סולד, כי עמדנו בתוקף שתתבצע הערכה לתוכנית, וההערכה היא מאד-מאד חיוביות. גם

השנים שהיא טופלה בסוכנות היהודית, על-פי אותם קריטריונים פחות או יותר, היו שנים

מוצלחות לתוכנית.

יש בקורת קשה גם בקרב השליחים של הסוכנות היהודית, שליחי העליה ושליחי הנוער,

שכל אחד מהם מאתר תלמידים בפועל. התוכנית היא יוקרתית מאד בברית-המועצות לשעבר,

כי היא תוכנית מיונית. אם היא היינה פתוחה לכל, ייתכן שלא היוזה לה יוקרה.

יש בתי-ספר שלא הצליחו בקליטה. התגובות מגיעות לריכוזים, ואני חושב שהם

מטופלים. לפני כמה דקות שמעתי על מוסד חינוכי מסוים שזו כבר שנה שלישית שיש

תלונות עליו. אם לא יהיה טיפול, צריך להוציא ממנו את התלמידים. אבל בסך-הכל יש

שביעות-רצון די גדולה.

בהקשר הזה אני רוצה לומר שהתוכנית מיועדת לתלמידים בכתות י'-י"א וזו בדרך-כלל

תוכנית של 3 שנים. הסוכנות היהודית פתחה תוכנית מיונית נוספת, סל"ע, שהיא תוכנית

חד-שנתית לבוגרי תיכון בברית-המועצות לשעבר, שגם היא מיועדת לתלמידים בעלי

פוטנציאל להשכלה אקדמית. הם באים לבחינה בארץ וממשיכים במוסדות להשכלה גבוהה

אחרי תקופת לימוד עברית והסתגלות וכו'. יחד עם משרד הקליטה. תוכנית סל"ע מופעלת

על-חשבון מח' העליה של הסוכנות היהודית, שתהפוך לתוכנית יוקרתית, כמו תוכנית

נעל"ה 16. כאן מדובר על בוגרי תיכון שלא הצטרפו לתוכנית נעל"ה, אבל המיונים

והקריטריונים דומים, פחות או יותר, כי הם פוטנציאל להשכלה גבוהה.

במקביל פתחה הסוכנות היהודית תוכנית אחרת, שזוכה עכשיו לפופולריות גדולה,

והיא תוכנית "חלון" לתלמידים שאין להם פוטנציאל להשכלה פורמלית אקדמית תיאורטית,

אלא לנתיבים ומסלולים טכנולוגיים מקצועיים. גם התוכנית הזאת מיועדת לתלמידים

בוגרי תיכון, ומנתונים שקיבלנו עכשיו בביקור שלנו עם השליחים ברחבי חבר המדינות,

התוכנית הזאת זוכה לפופולריות מאד בנאד גדולה.
היו"ר נעמי בלומנטל
מי מאתר היום את התלמידים?

ד"ר שמשון שושני;

כל שליחי הסוכנות היהודית. שליחי העלייה בראש ובראשונה, כי זה תפקידם, וכל

האחרים, אם אלה שליחי נוער וחלוץ, מורים באולפנים. כל אדם שהוא שליח שמייצג

מישהו במדינת ישראל, מאתר את אותם התלמידים.

אני חושב שמספר התלמידים המאותרים הוא די טוב עד לרגע זה.
היו"ר נעמי בלומנטל
לשכת הקשר גם כן מעורבת באיתור התלמידים?
ד"ר שמשון שושני
אני חושב שכן, ואני מקווה שכן. מתוך ידיעותיי כמנכ"ל משרד החינוך והתרבות עד

לפני ששה חודשים - כן. זה לא תפקידה הרשמי של לשכת הקשר, אבל היא תורמת לעניין.

היא מפעילה מרכזים ישראלים במקומות שונים ברחבי ברית-המועצות לשעבר ויש שם

פעילויות של בני-נוער. המשרד יחד עם לשכת הקשר אחראים להפעלתם של בתי-ספר מעבר,

כלומר בתי-ספר שבאמצעותם מגיעים תלמידים. כך שלשכת הקשר מעורבת, וכל גוף שפועל

הוא בעצם מעורב, ותפקידו להיות מעורב, להפנות תלמידים. אין בלעדיות על עלייה



ואין בלעדיות על איתור. אולי יש מאבקים סמויים במקומות מסוימים, אבל לאף אחד אין

מונופול על שום דבר. אני לפחות לא הבחנתי בנעל"ה ובאיתור התלמידים מאבקי כוח

שפוגעים בפעולה, והפעולה עד לרגע זה היא די בסדר.

היו"ר נעמי בלומנטל;

יש לך נתונים כמה בני-נוער יש בתוכנית סל"ע ובתוכנית "חלון"?
ד"ר שמשון שושני
יש לנו נתונים מדוייקים.
פיני נחמני
לגבי סל"ע הבאנו השנה 409 תלמידים, כאשר יש לנו עכשיו גיוס, כי יצאנו מאד

מאוחר. יש לנו עכשיו גיוס משלים ל-200 תלמידים שיגיעו במארס.

לגבי תוכנית "חלון" - התחלנו עכשיו בתהליך מאד קצר ונכון לעכשיו נרשמו למעלה

מאלף אנשים. בסוף אוקטובר התארגנו במהירות, הכל תוך תנועה, במגמה להתחיל בתוכנית

ב-15 במארס.

מדובר בגילאים של בוגרי תיכון, אבל בברית-המועצות לשעבר בוגרי תיכון הם החל

מגיל 16.5. לכן אנחנו מביאים לארץ בני-נוער מגיל 17.
משה באטה
כמה בני-נוער מתוכנית נעל"ה נשארים בארץ וכמה מהם חוזרים לברית-המועצות?
היו"ר נעמי בלומנטל
כל התוכנית הזאת מתייחסת לבני-נוער עולים מברית-המועצות לשעבר. האם בסוכנות

היהודית או במשרד החינוך יש מחשבות לגבי צעירים גם מארצות אחרות? אולי היו

שיקולים בתקופה מסוימת, והיום יכולים להיות שיקולים חדשים, בהתאם למציאות המשתנה.
ד"ר שמשון שושני
נבדקת רק ארץ אחת כיום לגבי נעל"ה, והיא ארגנטינה. יש ציבור גדול שאינו מגיע

ישירות לארץ אלא לגרמניה. נבדקת האפשרות להפעיל את התוכנית הזאת בשני המקומות

האלה. אינני יודע אם התוכנית תצא לפועל.

תוכניות של הבאת נוער היו קיימות מאז ומעולם, גם מארצות-הברית וגם מארצות

רווחה אחרות במסגרת עליית-הנוער, והן קיימות עד היום, על רקע שונה. כך שזה לא

דבר חדש.
היו"ר נעמי בלומנטל
מר שילה, אולי אתה יכול להרחיב ולומר לנו איזה אוכלוסיות נמצאות בעליית-הנוער

ומה הן הכוונות שלכם.
יחיאל שילה
בחינוך ההתיישבותי של עליית-הנוער מתחנכים היום כ-13,500 תלמידים, שמתוכם

כ-3,200 הם ילדי נעל"ה. היתר הם בני-נוער מאתיופיה, סדר-גודל של כ-4,000 תלמידים,

ו-2,000 בני-נוער עולים מברית-המועצות לשעבר שעלו עם משפחותיהם ארצה. יש עוד

כ-350 תלמידים עולים-יחידים שעליהם דיבר כעת ד"ר שושני, מארגנטינה עלו יחידים,



מצרפת, מאמריקה, מדרום אפריקה, מתימן ומכל מיני מקומות בעולם - חלקם הגיעו עם

משפחותיהם, והיתר הם בני-נוער ישראלים, שאנחנו קוראים להם נוער מצוקה. זה בגדול

מבחינת עליית-הנוער.

באשר להסטוריה, יש אי-דיוקים לגבי הפרוייקט ומי התחיל בו. בין יוחנן בן-יעקב

וביני יש ויכוחים בעניין הזה, אבל לא נפתור אותם כעת סביב והשולחן הזה.

עליית-הנוער נכנסה במקביל למשרד החינוך. ב-1993 פעלו שתי תוכניות: אחת של

עליית-הנוער באמצעות הסוכנות היהודית, והשנייה במסגרת האגודה לקידום החינוך.

באותה שנה הובאו ארצה על-ידי משרד החינוך כ-640 תלמידים ועל-ידינו הובאו כ-992

תלמידים. ב-1992 הובאי על-ידי משרד החינוך כ-330 תלמידים, כ"פיילוט".

ב-1993 נתקבלה החלטה על-ידי ראש הממשלה שהסוכנות היהודית, באמצעות מח'

עליית-הנוער. היא אשר תוביל את הפרוייקט הזה. ד"ר שושני כבר מסר את הנתונים

והמספרים מדברים בעד עצמם. כ-6,500 תלמידים כבר חיים במדינת ישראל.
היו"ר נעמי בלומנטל
עליית-הנוער היתה כל השנים בסוכנות היהודית. פרוייקט נעל"ה היה אתכם, ומה

קרה אחר-כך?
ד"ר שמשון שושני
משרד החינוך והתרבות הפעיל את פרוייקט נעל"ה.
יוחנן בן-יעקב
אחרי שהוא פנה לסוכנות היהודית וטיפל בזה במשך שלוש שנים. אני מציע לשים את

זה על השולחן, אם מדברים על דיוקים.
ד"ר שמשון שושני
אחרי שיוחנן בן-יעקב פנה לסוכנות היהודית. אבל מדינת ישראל הפעילה את

פרוייקט נעל"ה. הסוכנות היהודית הפעילה פרוייקט אחר שהביא כל ילד ללא פגיון.

ב-1993 החליט ראש הממשלה רבין זכרונו לברכה, שזה מנדט שכדאי שהסוכנות היהודית

תטפל בו, מאלף סיבות שהיו לפני ממשלת ישראל. אני כמנכ"ל משרד החינוך והתרבות

התנגדתי להחלטה. גם שר החינוך והתרבות דאז התנגד להחלטה להעביר את פרוייקט נעל"ה

לסוכנות היהודית, כי הוא היה פרוייקט מאד מוצלח במשרד החינוך. אבל ראש הממשלה

והממשלה החליטו אחרת והעבירו את הפרוייקט לסוכנות היהודית.

בסוכנות היהודית אוחדו-מוזגו שני פרוייקטים, אבל אומצו הקריטריונים של

פרוייקט נעל"ה ועיקרם כתוכנית מיונית, לא פתוחה לכל אחד. הסביר את זה גם

הפסיכולוג הראשי של עליית-הנוער, שאיננו כאן, למה התוכנית חייבת להמשיך להיות

מיונית, וכל אנשי המקצוע אימצו את העמדה הזאת.

אחד הדברים שהשפיעו מאד על ראש הממשלה הוא שהסוכנות היהודית אמרה שהיא תביא

5,000 בני-נוער בשנה. 5,000 בני-נוער בשנה לפי הקריטריונים של התוכנית, לא

נמצאו. כמו שאנחנו רואים, מ-500 בני-נוער לשנה, שהיתה התוכנית המקורית של משרד

החינוך והתרבות, גדלה התוכנית עד 1,500, וכשהיא עברה לסוכנות היהודית גדלה

התוכנית עד 1,500 בני-נוער שהובאו בכל שנת לימודים, וזאת כנראה המסגרת שתישאר.

אלה פחות או יותר הנתונים.
יחיאל שילה
הפרוייקט היה מוצלח מאד במשרד החינוך, הוא היה גם מוצלח מאד בעליית-הנוער,

והוא מוצלח גם היום במינהל לחינוך התיישבותי בעליית-הנוער.



על-פי מה מודדים הצלחתו של פרוייקט והצלחתה של תוכנית? אני חושב שהנתונים

שאותם אומר כרגע קצת יחכימו אותנו, והם מעידים על הצלחת הפרוייקט. כשהבאנו את

הילדים האלה אמרנו להם בתחילת הדרך, וזה גם נאמר בהסכמים עם הממשלות במדינות חבר

העמים, שהם באים לכאן במעמד של תיירים בלבד. נכון שבשיחות עם ההורים אמרנו

שקיימת אפשרות שהם גם יישארו הלאה. ישנו סטטוס, יילכו לצבא או לשירות לאומי,

וימשיכו ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה.

לשמחתנו, למרות החששות הרבים כשלא ידענו כיצד יתפתח העניין הזה, כ-90%

מהתלמידים שמגיעים ארצה מסיימים את התוכנית, משנים סטטוס מתייר לעולה ונשארים

בארץ, מתגייסים לצבא, ממשיכים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה או הולכים לעבוד

במקצועות אחרים.
היו"ר נעמי בלומנטל
באיזו מסגרת אתה עובד עכשיו?

יחיאל שילה;

מקום העבודה שלי כרגע הוא משרד החינוך והתרבות, האגף לחינוך התיישבותי, ואת

המשכורת אני מקבל מהסוכנות היהודית.

ההסכם בין הסוכנות היהודית לבין הממשלה היה שהסוכנות ממשיכה לשלם את משכורות

כל העובדים שעוברים, לשלוש השנים הבאות, והממשלה מחזירה את כל העלות של המשכורות

האלה בצורה מרוכזת לסוכנות. וזאת מכיוון שהמשכורות של הסוכנות היהודית אינן

תואמות את אמות המידה של מדד השכר בממשלה.

אחת המטרות של הפרוייקט, פרט להבאת בני-נוער יפים ונהדרים, כפי שאתם רואים

אותם כאן ותיכף הם יקבלו את רשות הדיבור, היתה גם לעודד את עליית ההורים. ב-1991

היתה ירידה ברמת העלייה של ההורים ממדינות חבר העמים, ואכן אנחנו רואים שהמטרה

הזו פחות או יותר עונה על הציפיות שלנו, ובין 40% ל-45% מכלל הורי החניכים

שמתחנכים בפרוייקט עלו ארצה במרוצת השנים שהילדים התחנכו כאן.

אני יודע, למשל, שבתנועה הקיבוצית מתחנכים כאלף תלמידים. הם מדווחים על

כ-60% עד 70%. אתמול הייתי בכפר הנוער בנחלת יהודה, וגם הם מדווחים על 70%. אבל

המקלים אומרים שכמחצית מהורי התלמידים מגיעים ארצה, וזה הישג די נכבד.

היו"ר נעמי בלומנטל;

מי מממן את. הביקורים של ההורים?

יחיאל שילה;

הסוכנות היהודית. אחר-כך הם באים כעולים חדשים לכל דבר.

נתון נוסף נוגע להצלחת התלמידים בבחינות הבגרות, וזה נתון מדהים. כ-85% מכלל

התלמידים המסיימים זוכים במכה ראשונה לקבל תעודת בגרות ישראלית. 5% נוספים

מקבלים תוכנית הזדמנות שנייה. זאת אומרת שכ-90% מקבלים תעודת בגרות.

נכון שבראשית הפרוייקט הראשון וגם אחר-כך הבאנו ילדים טובים, וגם היום יש

ילדים טובים. בשנה האחרונה, כדי לענות גם על הצרכים של השליחים ושל האוכלוסיה,

הבאנו פרוייקט נסיוני במסגרת תוכנית נעל"ה, שלא ענו על הקריטריונים הלימודיים של

פרוייקט נעל"ה. הבאנו בין 150 ל-200 תלמידים ברמות בינוניות ומטה. חלקם משולבים

בתוך כפרי הנוער, חלקם נמצאים בכפר נוער שכולו תוכנית נעל"ה, שנתון לפיקוח ובקרה

שלנו, ואם הוא יצליח יש לנו כוונות להגדיל את הפרוייקט הזה בשנים הבאות לכמה מאות

תלמידים.



בסך-הכל הפרוייקט הזה זכה להצלהה בלתי-רגילה. אינני נכנס כרגע לעניין

ההעברה. העניין הזה לא נוסה סתם, אלא מופעלת כאן מחשבה חינוכית פדגוגית רבה מאד.
נמצאים כאן תלמידים משני מוסדות
1. הוות הנוער הציוני בירושלים. 2. "נוה

שרה הרצוג" בבני-ברק, שהמנהל שלו יוסי גליק יושב אתנו. יושבת כאן גם נטע פלג,

מרכזת תוכנית נעל"ה, שהיא עצמה ילידת ברית-המועצות לשעבר.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אני מציעה שתציגו את עצמכם ואחר-כך נראה מי מכם רוצה לספר לנו קצת על עצמו,

איפה הייתם, איפה גרתם ואיפה אתם גרים היום. בבקשה.

איון מסלי ניקוב;

השנה עברתי להוות הנוער הציוני, אחרי שנתיים שהייתי בכפר הרא"ה. השנה אני

אסיים.
היו"ר נעמי בלומנטל
למה עברת, כי רצית?
איון מסליניקוב
כן.
היו"ר נעמי בלומנטל
זה היה לארע- התייעצות? עזרו לך בזה? לא עשו לך קשיים כשרצית לעבור? אמרת

שאיזה רוצה לעבור למקום ארור?
איון מסליניקוב
כן.
היו"ר נעמי בלומנטל
ולא היתה בעיה?
איון מסליניקוב
לא היוגה בעיה. עברתי כי דרשו מאתנו שכולנו נהיה דתיים.
היו"ר נעמי בלומנטל
ואתה מרוצה כאן? כמה אתם בהדר? - שלושה.
סופה לנדבר
מי דרש מכם שתהיו דתיים?
איון מסליניקוב
המנהל. הם דרשו שניכנס למסגרת הישיבה, ככל הישראלים.
יוחנן בן-יעקב
איך הגעת דווקא לכפר הראייה, אתה בחרת או ההורים בחרו? או שמישהו ברור עבורך?
איון מסליניקוב
אני בחרתי בבית-ספר דתי מפני שהיה לי מעניין ללמוד על הדת ועל התרבות

היהודית.
אופיר פינס-פז
וכך באמת חשבת שזה?
איון מסליניקוב
כן. בעצם נסעתי ללמוד.
היו"ר נעמי בלומנטל
וההורים היו כאן בביקור, או שאתה נסעת לבקר אותם?
איון מסלי ניקוב
ההורים עלו לארץ לפני שלושה חודשים והם גרים ליד רחובות. יש לי עוד אח ואחות

מבוגרים ממני בברית-המועצות.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני מבינה שתעשה בגרות בסוף השנה ואחר-כך תתגייס.
איון מסלי ניקוב
או שאמשיך ללמוד באוניברסיטה.
דימה - -
אני באתי מאוקראינה לפני שנה וחצי. עכשיו אני לומד בישראל ואני שמח.
היו"ר נעמי בלומנטל
יש לך חברים?
דימה -
כן. ישראלים, אתיופים, וגם מברית-המועצות.
היו"ר נעמי בלומנטל
אתה באת לארץ עם חבר או לבד?
דימה - -
לא, באתי לבד.
סופה לנדבר
מה גרם לך להיות אחד מבני הנוער שרצו להשתתף בפרוייקט הזה, להגיע ארצה לבד

וללמוד?
דימה - -
המטרה שלי היא לקבל חינוך. אני חושב שבברית-המועצות אני לא יכול לקבל חינוך

כמו פה בארץ.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אתה חשבת על זה או ההורים?
דימה -
אני חשבתי.

היו"ר נעמי בלומנטל;

יש לך אחים ואחיות?
דימה -
יש לי אח קטן בברית-המועצות. אמא שלי ביקרה בארץ.
היו"ר נעמי בלומנטל
הם חושבים לעלות?
דימה - -
אולי. בעוד חצי שנה אסיים את בחינות הבגרות ואחר-כך אני רוצה לשרת בצבא.
היו"ר נעמי בלומנטל
בסדר. רק צריך לדאוג שתראה את אחיך מדי פעם. אתה בטח מתגעגע אליו. ננסה

לדאוג שהם יבואו. תזמין אותם לכנסת ואולי נצליח עוד יותר. תודה רבה.

מיכאל קארט;

אני עליתי מרוסיה. אני לומד בחוות הנוער הציוני כבר שנה וחצי. הכל טוב שם.

טיילתי בארץ וראיתי הרבה מקומות.

היו"ר נעמי בלומנטל;

מה אתם עושים בחופשים?

מיכאל קארט;

מטיילים.
היו"ר נעמי בלומנטל
אינם נמצאים גם אצל משפחות ישראליות, מארחות?
מיכאל קארט
כן. לפני שבועיים הייתי בשבת אצל משפחה. אנשים נחמדים.
היו"ר נעמי בלומנטל
אולי גם אנחנו חברי הוועדה נארח אתכם. יש כאן חברי ועדה ואנחנו נארח אתכם.

בכל אופן, מי שרוצה לבוא אלי, אתם מוזמנים.
אופיר פינס-פז
אפשר גם להזמין אותם לסיור שלנו.
היו"ר נעמי בלומנטל
החג הקרוב הוא פסח. תודיעו למנהלים שלכם בפנימיות השונות ותיצרו אתנו קשר.

אנחנו נפנה לחברי הכנסת של הוועדה. אני בשמרוה אארח ואני בטוחה שגם חברותיי

וחבריי יעשו זאת.
נטע פלג
אני מתכוונת לקחת את ההצעה ברצינות. יש לנו מצוקה קשה בתחום הזה.
היו"ר נעמי בלומנטל
בסדר גמור. נעשה זאת בשמחה וברצון, וגם נארח בני-נוער מעליות אחרות, אם יש

לכם.
לנה ספקטור
הגעתי ארצה מסיביר לפני שנתיים וחצי. עכשיו אני לומדת בכתה י"ב. כשהגעתי

ההורים רצו לעלות לארץ כי הם מזמן תיכננו לעלות ארצה. אחי, שהוא בן 24, הגיע

לפניי. אני הגעתי אחריו, והוריי עלו חצי שנה איורי י. הם גרים בחולון.

כשעשיתי שם את המבחנים לתוכנית הזאת כבר ידעתי שאני רוצה להיכנס לבית-ספר

דתי, כי כבר שם היתה לי דעה שהחינוך הדתי הוא החינוך הטוב ביותר. אנחנו לומדים

יותר מאשר בבית-ספר רגיל. אני לא רוצה לעורר פה ויכוחים. אני מאד מרוצה מזה

שהגעתי לבית-ספר דתי "נוה שרה הרצוג" בבני-ברק. זו פנימיה לבנות.
יוסי גליק
אני מנהל בית-הספר. אולי נזמין את יושבת-ראש הוועדה לביקור ואני אעשה לה

סיור מקיף.
היו"ר נעמי בלומנטל
תציע לנו, אנחנו נגיע.
אופיר פינס-פז
מאחר שאני שומע שיש פה הרבה חברים שלומדים במוסדות דתיים, אני רוצה לדעת כנוה

מהלומדים בפרוייקט נעל"ה לומדים במוסדות דתיים וכמה במוסדות ממלכתיים,

ממלכתיים-דתיים, ואולי גם בחינוך העצמאי.
יחיאל שילה
550 תלמידים מכלל 3,200 לומדים במוסדות דתיים.

אופיר פינס-פז;

זאת אומרת שהפרופורציה פה היא מקרית.

יחיאל שילה;

כו.
יוחנן בן-יעקב
אני אסביר מה היה העקרון שקבע זבולון אורלב שהיה המנכ"ל כשהתוכנית התחילה

לפעול. למרות שהחוק לא מחייב שההורים יבחרו בחתימת ידם אם הם מעוניינים בבית-ספר

ממלכתי או ממלכתי-דתי, או חינוך שנקרא מוכר שאינו רשמי במדינת ישראל, היו גם

ילדים שבחרו במערכת חינוך כזאת. זאת אומרת, ההורים בחרו על-פי פעולת הסברה שעשה

בזמנו משרד החינוך.
יחיאל לקט
כמדיניות, תלמידים שהיו צריכים לעבור תהליך גיור, עודדנו אותם ללכת למוסדות

חינוך דתיים. אני לא יכול להגיד שכולם נענו לבקשתנו. חופש הבחירה הוא העקרון

היסודי. אבל היה נסיון של הכוונה גם כזה, על-מנת להקל על תהליך הגיור שלהם.

דבר שני, יש סוגים שונים של מוסדות דתיים בהתייחסות שלהם לקליטת ילדי נעל"ה.

הרי הם לא באים מבתים דתיים. יש מוסדות שאומרים, אחרי וזקופה מסוימת, שהתלמידים

חייבים להשתלב בבית-הספר ולאמץ אורח-חיים דתי. שמענו פה דוגמא אחת, ואם הילד לא

רוצה, יש לו זכות לעבור למוסד אחר. לכן גם לא היו לו בעיות, כי גם הם לא רוצים

להחזיק מישהו בכפייה, אבל בעצם יש דרישה כזאת.

יש מוסדות יותר ליברליים והם מאפשרים לתלמידים להשאר במוסד דתי, גם אם הם לא

מופיעים כל בוקר לתפילה. לכן יש גם קבוצה מסוימת של אוכלוסיה שנשארת בחינוך

הדתי, למרות שהיא לא מקיימת או מתכוונת לקיים אורח-חיים דתי.

לגבי המספר 550 הייתי אומר שעשינו מאמצים מיוחדים על-מנת להגדיל את המספר

הזה. המאמצים המיוחדים היו בשתי צורות: א. בפעולת הסברה מאסיבית ברחבי

ברית-המועצות על האופציה של החינוך הדתי. שלחנו באופן מיוחד מנהלים חכמים של

מוסדות.
אופיר פינס-פז
למה עשיתם את זה?
יחיאל לקט
עשינו את זה מכיוון שכשאתה מדבר על חופש בחירה אמיתי, הידיעה של האופציה היא

חלק מחופש הבחירה. אתה לא יכול להגיד: אני אציג רק אופציה אחת ויש לכם חופש

בחירה.
אופיר פינס-פז
לא זה מה ששאלתי. אמרת שעשיתם פעולה מיוחדת, יוצאת-דופן. הרי אני יודע מהי

מפת השליחים וההסברה בברית-המועצות. זו לא בדיוק התשובה שציפיתי לשמוע. מה זאת

אומרת, אנשים לא יודעים איזה אופציות עומדות לרשותם? אתה רוצה לראות כמה אנשים יש



בבתי הספר בחינוך היהודי בברית-המועצות שהם בעלי גישה דתית, או אנשים דתיים,

אפילו מהזרם העצמאי, שעוסקים בחינוך, ביהדות ובהסברה? הם קשורים למדינה בצורה כזו

או אחרת.

יחיאל לקט;

ההתרשמות שלי היא שבשלבים הראשונים של התוכנית לא היה להורים בברית-המועצות

מושג על שום דבר. אני הושב שעשינו נכון וגם צודק לגבי ההורים והתלמידים כשעשינו

פעולות הסברה במערכת החינוך וכשהחלטנו להציג להם את שתי האופציות.

דבר שני, כאשר יש מנהלים "חכמים" שמנסים לשכנע את התלמידים לבוא למוסד שלהם

מכיוון ששם ניתנים לימודים מעמיקים יותר בתחומי היהדות וההסטוריה, ומאחר שלרוב

התלמידים יש רצון כזה והם כבר החליטו לעשות את הצעד הזה, יש להם מוטיבציה לדעת על

ההסטוריה ועל השורשים וכו'. אם הם נשארים חכמים עד הסוף, התלמידים לא נושרים

מהמוסדות שלהם. המנהלים שרוצים לכפות אורח-חיים דתי, יש נשירה מהמוסדות שלהם.

זאת התמונה בקשר למוסדות דתיים ולא-דתיים.

פיני לויתן;

אם כבר מדברים פה על מיון, מספרים ועל קבוצות, אני רוצה להגיד משהו שקשור

לתנועה הקיבוצית, שמצטרף כמובן לכל התשבחות לפרוייקט, 3-2 נתונים שהם אופייניים

וקורים אצלנו. חיילים בודדים שנשארים אחרי הפרוייקט. את פרוייקט תשנ"ו סיימו

308 חניכים, מתוכם נשארו 110 חניכים כחיילים בודדים בקיבוצים בהם הם התחנכו.

תמונה אופיינית נוספת היא שבקיבוצים החדשים שמצטרפים בתשנ"ז לקליטה, וגם

בתשנ"ח יש כוונות כאלה, קיבוצים ממשיכים לאחר שהתלמידים סיימו כתה י"ב. למעלה

ממחצית הקבוצות החדשות שמתקבלות הן במקומות שכבר סיימו עכשיו י"ב וקלטו עכשיו את

תלמידי י' החדשים. כל זה מעיד על שביעות-רצון מאד גדולה מהתוכנית במשך 4 שנים

שאנחנו מחוברים אליה, ולמעשה יש ביקוש מאד גדול להמשך קליטה בקיבוצים.
היו"ר נעמי בלומנטל
יש לי בענין זה שאלה. אני יודעת שיש אצלכם נוער מצוקה, כמו מעליית-הנוער.

פיני לויתן;

כ-500 חניכים ישראלים.
היו"ר נעמי בלומנטל
כשהם נשארים בקיבוצי האם שלהם, אני יודעת שיש נטייה לא לאפשר להם להישאר שנים

ארוכות יותר, אם הם רוצים בכך. נניח שהם מסיימים את השירות הצבאי ואז יש נטייה

להוציא אותם מהקיבוצים. האם אותה נטייה קיימת גם לגבי עולים חדשים?

פיני לויתן;

הנטייה התהפכה. בשנה הראשונה לקליטה שלהם בחלק מהמקומות אמרו; תחתום כאן

שאין לנו שום התחייבות אחרי י"ב. היום, כל מקום שאמר את זה, חזר בו ולא רק שהם

רוצים אלא הם מקווים מאד שחלק מהם יישארו חברי קיבוץ.

לגבי נוער ישראלי וגם נוער שקשור לנעל"ה יש ועדה שממיינת אותם לפי הצרכים של

הקיבוץ. בסך-הכל יש הישארות של בני נוער.
היו"ר נעמי בלומנטל
אנחנו מסיימים את הקטע הזה בקשר לנעל"ה.

רשות הדיבור ליוחנן בן-יעקב שישיב על שאלות שעלו כאן, וגם לגבי התקציב. אני

מבינה שאתה הבאת את התקציב של משרד החינוך בענין הקליטה לשנה הבאה, כי השר לא

יכול היה להגיע.

אני בכל-זאת שואלת אם אנחנו יכולים לצאת מכאן רגועים. אנחנו שומעים דברים

טובים על תוכנית נעל"ה. השאלה אם אנחנו יכולים לצאת מכאן רגועים שהתוכנית תימשך,

או שיש חילוקי-דעות בין הממשלה, קרי משרד החינוך, לבין הסוכנות היהודית. האם יש

מחשבות חדשות, האם יש סכנה שהפרוייקט הזה יקטן, האם יש מיושבות להחזיר אותו מחדש

לסוכנות? כי אני מבינה שבהסכם בין הסוכנות לבין הממשלה בנושא עליית-הנוער וגם

בפרוייקט נעל"ה התפרים לא סגורים עד הסוף. האם נכון יהיה לומר את זה?
ד"ר שמשון שושני
אני חושב שלא.
יחיאל לקט
אם יפרידו את נעל"ה מעליית-הנוער יש וחשש גדול לעתיד האינטגרציה שלו.
היו"ר נעמי בלומנטל
זו הערכה שלך. דייר שושני, בבקשה.
ד"ר שמשון שושני
יש הסכם ועד לרגע זה הוא מבוצע על כל פרטיו. גם האוצר מעורב בענין הזה, כי

הסוכנות היהודית אחראית לאיתור הילדים, היא מממנת את הטסת התלמידים ארצה וגם את

הטסת ההורים שלהם ארצה. המשרד אחראי על הביצוע בארץ. כמו שאמר מר לקט, האחריות

בהסכם הועברה לאגף לחינוך התיישבותי.

אינני רוצה להתערב בשיקולים של משרד החינוך והתרבות ומה מנחה אותו או את

הממשלה. הממשלה אחראית על ביצוע התוכנית. איך היא תבצע אותה - אינני יודע. היא

לקחה על עצמה את האחריות. אמנם לפי ההסכם המקורי הענין עבר לאגף לחינוך

התיישבותי, אבל מכאן ואילך המדינה אחראית לכל הפרוייקט הזה.

אני בדרך-כלל סומך על מדינת ישראל ועל כל מי שמבצע את הדברים. אינני יודע מה

הן ההחלטות שנתקבלו. בכל אופן, לי לא ידוע על החלטות אחרות שנתקבלו.

היו"ר נעמי בלומנטל;

החלטות שמעלות בך ימוש.
ד"ר שמשון שושני
כשהענין מופקד במשרד שפעם הייתי מנכ"ל שלו, אין לי חששות עד לרגע זה, מתוך

ידיעת העבר. אם יתברר שיש חשש לפגיעה, או שיש חשש לתקלה, נתריע על זה בכל

הצנורות האפשריים. אבל אם אני לא יכול לבטוח במשרד שהייתי מנכ"לו לשעבר, אינני

יודע במי אני כן יכול לבטוח.

הממשלה קיבלה אחריות, ואם היא לא תעמוד באחריותה, היא נכשלה, כמו שיש הרבה

נושאים שהממשלה לא מבצעת אותם טוב. עד לרגע זה, לפחות עד הבוקר אין סיבה שאני

יכול להצביע עליה.
היו"ר נעמי בלומנטל
תודה רבה.

נשארו כאן עוד כמה תלמידים. יש לכם מה להוסיף לפני שאתן את רשות הדיבור

לנציג משרד החינוך? לודמילה נוביקוב, בבקשה.

לודמילה נוביקוב;

אני עליתי מקזחטאן, עם ההורים. גם אחותי היתה בתוכנית נעל"ה. היא עלתה

לארץ לבד, ואפשר להגיד שהיא הכניסה אותי לתוכנית נעל"ה. עשיתי פה בחינות

ונתקבלתי לתוכנית. אבל כשראיתי מהצד איך הרעיון הזה מתפתה, שההורים עולים

לארץ בעקבות הילדים, ראיתי בזה חשיבות גדולה.

לריסה גרצמן;

אני לומדת ב"נוה שרה הרצוג". לפני שנה עליתי מאוקראינה. הגעתי לבית-ספר

דתי כי כך רציתי.

היו"ר נעמי בלומנטל;

איד הגעת לתוכנית נעל"ה? למדת בבית-ספר רגיל?

לריסה גרצמן;

למדתי בבית-ספר רגיל. הגעתי למשרדים ועשיתי את כל הבחינות. ההורים שלי שם.

אין לי אחים.
היו"ר נעמי בלומנטל
הם באו לביקור?

לריסה גרצמן;

הם יעלו לארץ.

תלמידה בחוות הנוער הציוני;

אני לומדת בכתה י י.

היו"ר נעמי בלומנטל;

את מרוצה? יש לך טענות? זה המקום להגיד.

תלמידה בחוות הנוער הציוני;

הכל בסדר.

יאנה איזנשטיין;

שמי יאנה ואני מרוסיה. הכל פחות או יותר בסדר.
היו"ר נעמי בלומנטל
תודה רבה. רשות הדיבור ליונה פריטל, מנהלת מח' החינוך בתנועות הקיבוציות.

בבקשה.
יונה פריטל
כמי שעוקב אחרי התוכנית הזאת כבר 5 שנים ושותף פעיל בנושא, אני רוצחה להגיד

שהתוכנית הזאת היא אחת התוכניות המרגשות ביותר, לא היוקרתיות, וזה לא פלא שכל-כך

הרבה גופים רצו כל הזמן להיות קשורים אליה. זה מראה עד כמה הנושא הזה מרגש גם את

המחנכים בשטח וגם את כל מי שפעיל מקרוב ומרחוק.

לנו בהחלט יש חשש שכתוצאה מהעברת התוכנית לעתים תכופות הגורם שמרכז ומפקח

עלול בהחלט לגרום נזק, בלי לזלזל במקצועיות של גורם כלשהו. אני אומרת זאת עם

הערכה רבה לכל הגורמים ששותפים. בקטע הזה התחושה האישית שלי היא שזה אולי קצת

מוקדם מדי, אחרי הנסיון והמעבר של עליית-הנוער והשילוב עם המינהל לחינוך

התיישבותי. יש בזה איזו שהיא סכנה.
ציון אלון
קיבלתי את התפקיד של יועץ שר הקליטה לעני י ני צעירים וסטודנטים לפני ימים

ספורים ולכן לא היה לי זמן להתכונן לפגישה הזאת, לצערי הרב, והעדפתי לשבת בצד

ולהקשיב היטב.

אני רוצה לספר לכם שלפני כחודש-ימים היתה כתבה בעתון "וסטי", שהוא העתון

המוביל בעתונות הרוסית, שהתייחסה לתוכנית נעל"ה והציגה שם דעות של כמה אנשים שלא

מבינים למה בני הנוער האלו מקבלים פחות מסל הקליטה שמקבל עולה יחיד.

בעקבות הכתבה הזאת צצו עוד מספר כתבות ב"וסטי" והעתונות התחילה לעסוק בזה.

לאחר-מכן התחלתי לקבל דואר בלשכת יושר, ומכיוון שקיבלתי 5 מכתבים ועוד 5 מכתבים,

רציתי להיפגש עם בני הנוער.

נפגשתי עם 7 - 8 סטודנטים במעון הסטודנטים בחיפה, כולם מברית-המועצות לשעבר.

הם היו מתוכנית חד-שנתית. אני עוד צריך ללמוד את הנושא ולכן אני לא רוצה להיכנס

אליו. רק רציתי להעיר נקודה נוספת, שייתכן שצריך להקפיד יותר בנושא הסברה לילדים

למה הם מקבלים פחות. כי הטענה של 8 הסטודנטים שאתם נפגשתי היתה מוצדקת בעיניי.
הם אומרים
אנחנו פשוט לא מבינים. זאת הבעייה.

אנחנו יושבים כאן ורואים בחורות ובחורים נהדרים ואני שמח לראות אותם כאן.

אבל יש גם כאלה שלא מבינים.
היו"ר נעמי בלומנטל
תודה רבה. קודם-כל ברכות על התפקיד החדש. יש לך הרבה מאד עבודה. היום היה

לך פתיח קל דווקא, כי היו לנו הרבה דברים מאד קשים.
ד"ר שמשון שושני
הפתיח הוא טוב מאד, כי אנחנו חושבים שהוא צודק. סל הקליטה באמת נמוך ומשרד

הקליטה צריך להגדיל אותו, לא הוועדה.

יחיאל שילה;

אנחנו מקיימים בימים אלה 10 - 12 כנסי הסברה לתלמידי י"ב שמסיימים השנה, לפני

תהליך שינוי הסטטוס. בכנסים משתתפים אנשי משרד הקליטה, אנשי צה"ל, מי נהל

הסטודנטים, משרד הפנים, לשכת הקשר ואחרים, ובאותו מעמד אמורים גם להסביר לצעירים

מה הן זכויותיהם.

שנית, בזמנו היה רעיון שילד שמגיע במסגרת תוכנית נעל"ה לא כל-כך מגיע לו סל

קליטה על-פי חוק ותקנה. לכן נותנים לו סכום מוקטן ב-4,000 שקל. אנחנו נשמח אם

שר הקליטה יתן להם סל קליטה מלא.



היו"ר נעמי בלומנטל;

נדמה לי שכשהם משנים את הסטטוס מאשרה לאשרת עולה, הם כן מקבלים סל קליטה.

יחיאל שילה;

בסיום לימודיהם הם מקבלים מענק התארגנות. זה סל קליטה מופחת.

יחיאל לקט;

פה הסידור הוא מאד ייחודי. אני רוצה שנדע מה הבעייה. הם באים בסטטוס של

תיירים. בדרך-כלל מי שבא בגיל כזה ומקבל מהמדינה את כל ההוצאות, מתחילים לספור

לו את זכויותיו מזמן הגעתו, לפני גיל 18. על-כן הממשלה אומרת; אנחנו לא יכולים

לשלם פעמיים. פעם אחת הוא מקבל זכויות כך ופעם אחת הוא יקבל זכויות כמו כולם.

אנחנו כבר השקענו בו מעבר לכל השקעה אחרת. על זה היו ויכוחים רבים, ובסוף הגענו

לנוסחה שהם מקבלים סל קליטה 14,000 או 15,000 שקל במקום 18,000 או 19,000 ואז
אמרנו
גם נותנים להם מענק התארגנות, כדי להפריד מסל קליטה, וגם זה מופרות באופן

סמלי.

מהיום הראשון חשבנו שעושים להם עוול. אם קבעו שסל הקליטה הוא בגובה מסוים,

שיקראו לזה מענק התארגנות ויתנו להם מענק התארגנות במקום סל קליטה. זה נשאר עדיין

פתוח. אבל הרקע הוא שראו בזה תשלום כפול.
ציון אלון
לא שאלתי למה זה פחות מסל קליטה רגיל, אבל מאחר שגורמים אחרים ולא משרד

הקליטה מטפל בתוכנית, אמרתי שיתנו יותר זמן להסברה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אבל הפנייה שלנו אליכם היא שיהיה לא רק יותר זמן להסברה אלא שבאמת יתנו את סל

הקליטה. למה שהם יופלו לרעה?
ציון אלון
אבל הם מקבלים 3 שנות חינוך.
יוחנן בן-יעקב
מדינת ישראל משקיעה בילדים האלה הרבה מאד מאד כסף.

היו"ר נעמי בלומנטל;

מר בן-יעקב, אתם משרד החינוך ולנו יש עניין עם משרד הקליטה. מר שילה,

בבקשה.

יחיאל שילה;

גברתי היושבת-ראש, לא כל תלמיד נעל"ה זכאי על-פי הכללים שמשרד הקליטה קבע,

לקבל מענק התארגנות, למרות שהוא בתוכנית נעל"ה. למשל, אם הורה של תלמיד הגיע

ועדייו הוא בן 16, הוא לא זכאי לסל קליטה ולמענק התארגנות. אם הוא בן 17 והוריו

הגיעו רק אחרי גיל 17. הוא זכאי גם לסל קליטה. יש כללים מוגדרים ומסודרים.
ציון אלון
לצערי הרב לא נמצא כאן סמנכ"ל משרד הקליטה, חנוך צמיר, שאני סומך עליו

בעניינים אלה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

מר אלון, אנחנו סומכים עליך. אתה העלית את הבעיה, אתה גם ונמצא את הפתרון.

נטע פלג;

רציתי להוסיף בענין הזה למה הם בעצם לא מקופחים. אני מלווה אותם לאורך כל

הדרך. הם בסטטוס מיוחד. בשונה מהעולה. הם ממשיכים ומתגייסים לצה"ל, או לשירות

לאומי והם בסטטוס של חייל בודד, וסטטוס חייל בודד הוא עולם ומלואו מבחינת תמיכה,

תקציב, הטבות. משכורת ועזרה בשכר-דירה. כך שאין להם אמנם סל קליטה מלא, אבל יש

להם המון דברים נוספים.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני חושבת שההצעה של ציון אלון ושל יחיאל שילה שתהיה יותר הסברה, היא הצעה

טובה. אין סיבה שיתחילו להתעורר רגשות קיפוח. מצד שני, אם משרד הקליטה יתן להם

יותר, אני בטוחה שהם ישמחו לקבל.
יוחנן בן-יעקב
אני רוצה להרגיע את היושבת-ראש בענין האחריות על הפרוייקט. הצטרף אלינו מר

זאב גייזל, יועץ ראש הממשלה לעליה וקליטה, שהוא שותף ומסייע בהנחייה אישית של

מנכ"ל משרד ראש הממשלה ושל ראש הממשלה עצמו להבטיח שהפרוייקט הזה יתנהל לפחות

במסלול שד"ר שושני תיאר פה.

תרשו לי להעיר הערה אישית. שר החינוך, שהיה אמור להציג פה את הענין, לא נמצא

אתנו. פרוייקט נעל"ה במתכונת שבה הוא פועל היום נולד בפברואר 1991 בביקור שלי

בסמינר במוסקבה מול משפחה מגומל, שהייתי אורח אצלה שנה קודם לכן ביום השואה והיתה

בעיה עם הילדים שלהם. כשחזרתי לארץ באתי לשר החינוך ואמרתי לו: אפשר להביא

ילדים ואפשר להצליח בזה. הצעתי לו את השם נעל"ה - נוער עולה ללא הורים.
לאחר-מכן השר צלצל אלי ואמר
בסדר, תתחיל את הפרוייקט.

אני מוכרח להודות שמאד חששתי להביא ילדים מעולם כזה לעולם כזה. אמרתי לו

שאני מאד חושש, אבל אני חושב שזו הזדמנות חד-פעמית ומדינת ישראל צריכה לעשות את

זה.

אם אחרי 5 - 6 שנים אתה שומע שכולם מברכים את הפרוייקט, שהוא כל-כך מוצלח

וכולם רוצים להיות האבות שלו, כנראה משהו היה נכון.

אני רוצה להוסיף עוד הערה. כשבאתי עם הפרוייקט הזה כולם היו נגדו, בדיוק כמו

שהיום כולם מתנגדים להחזיר אותו למתכונת שד"ר שושני מציין שהיא היתה מצויינת והוא
כמנכ"ל משרד החינוך אמר
אני רוצה אותו במתכונת הזאת, כי הוא היה מצויין. יושב

פה מנכ"ל הסוכנות היהודית, שהיה גם מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, ונדמה לי שהוא
הגון לחלוטין באמירתו
הפרוייקט התנהל מצויין במשרד החינוך, ואני כמנכ"ל משרד

החינוך לא רציתי להעביר אותו לסוכנות היהודית.
משרד החינוך אומר
בדיוק למסלול הזה אנחנו מבקשים להחזיר אותו. הוא עבד טוב

אז. אותם גורמים שאמרו לי אז: אתה הולך בדרך לא טובה, גם היום אומרים לי כך,

ואני מוכרח לומר שהיום אני יותר בטוח בעצמי מאשר הייתי עד לפני 6 שנים. אני מודה

שכשהפרוייקט התחיל היו לי יותר חששות, כי לא ידעתי מה המשמעות של הבאת למעלה



מחמשת אלפים ילדים בשנה. זה צמה מ"פיילוט" של 500 ילדים, כדי להביא בשנה אחרת

5,000. והיו החלטות. היו לי חששות גדולים מאד מה יקרה עם הילדים, מה יקרה פה

בארץ, אם נעמוד בזה, או לא. הכרתי קצת את ברית-המועצות, לא הרבה, וידעתי מה

יכולות להיות המשמעויות, ואמרתי שצריך ללכת על זה.

אני אומר באותה מידה - אז הססנות, היום של ודאות - שאנחנו מחזירים אותו

למסלול שבו הוא עבד.
יחיאל לקט
הוא לא עובד טוב עכשיו?

יוחנן בן-יעקב;

לא אמרתי שהוא עבד אז מצויין. מנכ"ל הסוכנות היהודית ציין פה שהוא עבד אז

מצויין, לא אני.
יחיאל לקט
אבל היום יש בעיות עם זה? זה היבט אישי, מפני שהתחלת בזה אתה צריך להפיל את

זה? לפי החליפה שלך? זה הנימוק העיקרי שאתה נותן לוועדת העליה והקליטה של הכנסת?
היו"ר נעמי בלומנטל
אני הושבת שלמשרד החינוך יש הכלים לההליט בעצמו.
יוחנן בן-יעקב
לא רציתי לעשות את זה, אבל אני אתן את הנימוקים.
יחיאל לקט
אתה עושה את זה כל הזמן.
יוחנן בן-יעקב
1. יחיאל לקט אמר פה, ואני באמת מצטער, שלמשרד החינוך לא היו אז מערכות

תומכות. זה מאד מוזר שיושב פה ד"ר שושני ואומר: היה פרוייקט מצויין. אני הייתי

אחראי עליו. כיושב-ראש האגודה לקידום החינוך היו לנו כל המערכות ומישהו אומר שלא

היו לנו מערכות תומכות.

היתה עוד בעיה. היה צוות שעסק בענין הזה שנתיים, ומשום-מה אמרו להם: לכו

הביתה. אז לא היה חשוב מה קרה עם הצוות הקודם.
יחיאל לקט
זה פשוט לא נכון. אני אישית הצעתי להם להיקלט במסגרת עליית-הנוער. לאחד מהם

בשם מוזס הצעתי להיות במסגרת הפסיכולוגית, כולל אפשרות להתקדם בעליית-הנוער. הם

היתנו תנאי שפרוייקט נעל"ה יהיה במי נהל נפרד והם ינהלו אותו. זה לא היה מקובל

בעליית-הנוער. להגיד שלא הציעו להם שום דבר?
יוחנן בן-יעקב
הם היתנו בדיוק את התנאי שבזכותו - - -
יחיאל לקט
אתם רוצים להחזיר את זה אחורה מפני שנפגעתם, לא מפני שהפרוייקט לא בסדר או

השידור לא-נכון, או החינוך לא בסדר, או התוצאות לא טובות. אני מזהיר אתכם שאתם

עסקתם ב-500 בני-נוער ולא ב-5,000, ואם תעשו את זה, לא שאז לא הזהרתי אתכם ולא

חשבתי שזה לא טוב, חשבתי שזה טוב מאד, ולחמתי בסוכנות שאכן הסוכנות תקבל את

האחריות. אבל אחרי 4 שנים להגיד: להחזיר את הגלגל אחורנית, כי אני חשבתי על

הפרוייקט, ואני ואני? זה נימוק רציני של ממשלה?
היו"ר נעמי בלומנטל
אני בטוחה שזה לא הנימוק של הממשלה. למשרד החינוך יש הנימוקים המקצועיים

שלו.
יחיאל לקט
לא שמענו אותם.
סופה לנדבר
המטרה של הפרוייקט היא להעלות אותם בסופו של דבר ארצה. אני חושבת שזה דבר של

הסוכנות נטו, וטוב שהסוכנות היהודית מטפלת בדברים האלה.
היו"ר נעמי בלומנטל
את לא היית כאן בתחילת הדיון. שמענו שזה עבר ממשרד החינוך לסוכנות, ובעקבות

הסכם חדש, ובעיקר בגלל קשיים תקציביים של הסוכנות היהודית, זה עבר חזרה למשרד

החינוך. עכשיו בתוך משרד החינוך עושים איזה שהוא מהלך לאחר כמה חודשים.
יחיאל לקט
להפריד אותם מהישראלים.
היו"ר נעמי בלומנטל
משרד החינוך רוצה שהפרוייקט ימשיך לפעול בצורה הטובה ביותר. אני מבינה

שהפרוייקט מצליח, וכפי שאמרה יונה פריטל, כשיש ילד טוב כולם רוצים להיות ההורים

שלו.
יוחנן בן-יעקב
אני חושב שצודק בהחלט מנכ"ל הסוכנות היהודית שאומר: אני סומך על שיקולי

ממשלת ישראל, משרד החינוך והתרבות, והוא מכיר את המשרד הזה לא פחות טוב ממני,

יותר טוב מכל היושבים פה. שהסוכנות לא תגיד לו איך לנהל את עצמו בתוכו. זה נראה

לי לא כל-כך סביר.

צריך לקרוא טוב את ההסכם. בהסכם הודיעה מדינת ישראל מה שהודיעה. קרה משהו,

יש שיקולים ויש בדיקה.

אציין רק תופעה אחת, רבותיי, ותרשו לי לציין אותה בזהירות, ואני מקווה מאד

שהיא לא תצא החוצה מהחדר הזה. בפרוייקט נעל"ה הגיעו ילדים לארץ והילדים האלה

סיימו את לימודיהם בחודשים יולי-אוגוסט. אלה שהיו בקיבוצים, הקיבוץ שמר אותם

כבית עד הסוף. אני כחבר קיבוץ יכול לומר שזה נכון, והקיבוץ בנוי לזה בקלות רבה.

אלה שלא היו בקיבוצים אלא בפנימיות חיצוניות, מצאו עצמם במצב שלפנימיות האלה היה

צריך להכניס ילדים אחרים, והילדים האלה מצאו עצמם בחוץ.



אני חזרתי משנת שליחות בברית-המועצות, נכנסתי למשרד החינוך ובלילה הראשון

קיבלתי את הטלפון הבא מאמא מחיפה שאמרה לי: אצלי בבית יש ילדה מאומצת נהדרת

ממוסד זה וזה במסגרת נעל"ה. עד הגיוס יש לה ארבעה חודשים, אז לקחתי אותה אליי

הביתה אני נהנית ואני רוצה להגיד לכם תודה רבה על הילדה הנהדרת הזאת שאצלי בבית.

אבל כל יום היא מביאה עוד ילד, כי אין לילדים האלה בית והגיוס שלהם במארס. אני

כבר עם 5 ילדים בבית.

יחיאל שילה;

קריאת ביניים. המוסדות אמורים היו להחזיק את כל הילדים. עד היום יש ילדים

שמתחנכים במוסדות ואנחנו משלמים עבורם דמי החזקה.

לגבי ההורים. גם אם תקים 10 מינהלות, ותשאל את הנערות והנערים שיושבים כאן,

אחרי שהם יסיימו את לימודיהם והם בני 18 - 19, הם לא רוצים "בעל בית". הם קיבלו

סל קליטה. הם רוצים לעבוד, ללמוד. המדינה תבנה להם עכשיו דירות? היא תתן להם

שכר-דירה יותר גבוה? אני לא מבין את כל הרעיון הזה.

מי שנמצא בצבא, הצבא מטפל בו בצורה והטובה ביותר. מי שהולך ללמוד, מינהל

הסטודנטים אמור לטפל בו. יש צעירים בשוליים, שתמיד יהיו בכל מקרה. גם אם יהיו 10

מינהלות זה לא ימנע את הבעיה הזאת. לא בגלל זה אנחנו עושים את ההעברה.
יוחנו בן-יעקב
אני חוזר ואומר מה שאמרתי קודם ומתייחס לעוד סעיף שעלה פה. אנחנו בוחרים את

העלית של מעצמת העל הסובייטית. זאת עלית של האוכלוסיה היהודית שהיא העלית של

העלית בברית-המועצות לשעבר, ואת חלקה הבאנו למוסדות הטובים ביותר בארץ, שעשו

עבודה מעולה. אני מוכרח לומר, וגם ד"ר שושני ציין את זה פה, ושוב כמנכ"ל הסוכנות

היהודית וכמנכ"ל משרד החינוך והתרבות בעבר, שהיו מוסדות שאיש מאתנו לא שולח את

ילדיו לשם. הלא את הילדים הטובים ביותר מפטרבורג, שהם העלית של העלית, בחרו

לשלוח לשם, וההדים של זה אינם חיוביים.

שוב, אני נתלה רק בדברים שאמר פה ד"ר שושני, לא באף אחד אחר, ואני חושב שאת

הדברים האלה אפשר וצריך היה למנוע, והמדינה ונמנע אותם, כי יש הצדקה מלאה לתת

לילדים האלה את הרמה הטובה ביותר שמגיעה להם, ומדינת ישראל יכולה לתת להם את הרמה

הטובה ביותר. ואני אומר באחריות שהיא גם תתן.

משה באטה;

ברגע שתהיה הפרדה, האס הנערים האלה ילמדו בנפרד?
יוחנו בן-יעקב
לא. לא מדובר על הפרדה ואני לא מעלה על דעתי בשום פנים ואופו להוציא את

הילדים האלה מהתנועה הקיבוצית - גם כחבר קיבוץ וגם כאדם שמכיר את מערכות החינוך

האלה - ולא מהמערכות של האגף לחינוך התיישבותי. אשתי עובדת כמורה באגף לחינוך

התיישבותי, ותאמין לי שבית-הספר שהיא עובדת בו הוא בית-ספר מעולה, ואני מכיר

עשרות כאלה. לא עולה על דעתו של אף אחד להוציא אותם מהמערכת הזאת. בשום פנים

ואופן לא. אם מישהו היה מציע דבר כזה הייתי אומר שהוא מתנכל לילדים.
משה באטה
כדאי שזה יהיה כתוב.
יוחנן בן-יעקב
אני רוצה להעיר על דבריו של דוד טוקר. אני מציע לקרוא את מסמכי המנכ"ל בצורה

מדוייקת. הוא מנסח את דבריו נכון ומדוייק. יש הבדל בין מה שהיה תוכנית נעל"ה 16

בסוכנות היהודית לבין תוכנית נעל"ה במשרד החינוך. לא במקרה הסוכנות הלבישה על

הפרוייקט הזה תוכנית נעל"ה 16. ההפרדה הזאת היתה קיימת כל השנים, והמנכ"ל דייק

מאד בניסוח שלו. לא עולת על דעתו של אף ארח- להזיז ילד שנמצא היום במערכת החינוך

באמצע שנת לימודים, או להזיז תקציבים באמצע שנת לימודים ממקום למקום. חס וחלילה.

דוד טוקר;

ביקשתי ממך שהמנכ"ל יבהיר לי את זה בכתב. לא קיבלתי את זה עד עצם היום הזיז.

יוחנן בן-יעקב;

לא כאן המקום לעסוק בזה.

אני רוצה להעיר הערה בענין הגיור, שזה דבר מאד רגיש. כששולמית אלוני הימה

שרת החינוך והתרבות, גם על-פי המלצה שלי, קיבלה את עמדת הרבנות הראשית האומרת:

ילד שראוי שיתגייר צריך להימצא במסגרת חינוך ממלכתי-דתי. לא מפני אני רוצה את

זה, או לא מפני שזה חשוב לי או לא חשוב לי, אלא מסיבה אחת ויחידה, כי במדינת

ישראל, נכון להיום, הרבנות הראשית לישראל היא הגוף המוסמך לגייר, על-פי חוק, והיא

קובעת. זה לא בסמכות משרד החינוך ולא בסמכות הסוכנות היהודית ולא בסמכות משרד

ראש הממשלה. היא קובעת שעל-מנת לגייר ילד, הוא צריך להימצא במסגרת דתית. זאת

עמדתה.

סופה לנדבר;

אבל זאת מסגרת לא טבעית לילד הזה.
יוחנן בן-יעקב
זכותה של הרבנות הראשית להחליט באילו תנאים היא מוכנה לגייר. על-כן קיבלה

שולמית אלוני, על-פי המלצתה - - -
סופה לנדבר
היא יכולה לקבל את זרז, אבל אנחנו כוועדת העליה והקליטה יכולים לא לקבל את זה

מפני שזה דבר לא טבעי. זה שובר את נפשו של הילד ואף אחד לא יכול להוכיח לי היום

שזה דבר בריא שמביאים ילד ללא הורים. זה דבר לא טבעי, זה דבר לא בריא ולא כל ילד

שגדל באווירה אחרת יכול להיכנס לאווירה דתית, שם שומרים עליו בצורה כזאת ששוברים

אותו.
דוד טוקר
מר בן-יעקב, אתה צריך להבהיר, כשילד הולך למוסד דתי, האם באמת מובטח לו שהוא

יתגייר? זה חלק מהבעיה.
יוחנן בן-יעקב
מאחר שנושא הגיור רגיש וכידוע לכם הוא נדון בעוד כמה חדרים בכנסת בימים אלה,

ביוזמה שלנו קמה ועדת מנכ"לים שכוללת את מנכ"ל משרד החינוך, מזכ"ל משרד הדתות,

מנכ"ל משרד הקליטה, עם נציגות מוסמכת של הרבנות הראשית לישראל על-מנת לתת תשובה

מסודרת גם לנושא גיור כלל העולים המעוניינים והרוצים בכך, עם התקציבים הכרוכים

בכך, וגם לגיור תלמידים. הוועדה הזאת תדון יחד עם הרבנות והיא תמצא את הדרכים

הנאותות ביותר והקלות ביותר.



אני אישית מתנגד בכל תוקף, ובגלוי, שילד שלא מעוניין ללמוד במערכת דתית ילמד
שם. יש כלל הלכתי
אדם ראוי ללמוד איפה שלבו יופץ.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לנושא, בשל רגישותו, אבל אני מבינה שגם שרת

החינוך קיבלה את זה מתוך שרוצים להקל. נאמר שהסיכוי למי שצריך לעבור גיור יהיה

טוב יותר לעבור את הגיור אם הוא אמנם יילך למסגרת החינוך הדתי.

יוחנן בן-יעקב;

זה בלתי-אפשר במערכת האחרת.

יחיאל שילה;

זו עמדת הרבנות מאז ועד היום.
יוחנן בן-יעקב
נכון. מכיוון שהנושא עלה כאן, אני רוצה לומר שהעלאת בני-נוער משאר קצוות תבל

במסגרת נעל"ה הוא שבעקרון חיוני, וקשוב, נכון וטוב. אנחנו פנינו לקרן ציבורית

מסוימת, בסמכות שר החינוך, כדי לסייע לנו בהבאת קבוצה ראשונה במסגרת נעל"ה של

יהודים נושרי ברית-המועצות שיושבים בגרמניה. דרך אגב, בגרמניה זה קל מאד, כי לשם

נכנסים רק יהודים על-פי ההלכה. לפי החוק של ממשלת גרמניה זה המקום היחיד בעולם

שמי שרוצה להגר מרוסיה לגרמניה על בסיס פליט יהודי, חייב תעודה של הרב שהיא אישור

הלכתי שהוא יהודי. זאת הדרישה של לקהילה היהודית בגרמניה, זאת דרישה של ממשלת

גרמניה.

בכל אופן, קיבלנו הסכמה של קרן להיות שותפה בהבאת 100 ילדים כאלה במסגרת

נעל"ה, הפרוייקט הציוני מגרמניה. אני מקווה שהוא יורחב ויימשך.

אני מאמין שהפרוייקט הזה יצליח. אני רוצה לומר מעבר לכל מה שנשמע פה כמתחים.

בסך-הכל אני חושב שבשיתוף הפעולה בין כל הגורמים בשדה - בגלל שהילדים הם ילדים

וכולם יודעים שהם תרומה אדירה למדינת ישראל וגם לעצמם - אבל בשורה התחתונה שיתוף

הפעולה הוא עצום. אני לא נתקלתי בשום דבר שבו פעלנו באופן אמיתי שלא היה

שיתוף-פעולה של כל הגורמים שפועלים, ואין לי כל ספק שהוא יימשך כך.

יש ויכוח באיזה אגף הפרוייקט נמצא, אבל בעקרון, מה לעשות, אוהבים את הילדים

האלה. יש לכם מזל כזה שאוהבים אתכם. זה הרווח הגדול שלכם.

זאב גייזל;

את רוב הדברים שרציתי לומר אמר יוחנן בן-יעקב. אני רק יכול להוסיף כמה

נקודות על עבודת ועדת המנכ"לים לענייני נעל"ה בראשותו של אביגדור ליברמן, מנכ"ל

משרד ראש הממשלה.

נקודה אחת נוגעת לבקורת שהיתה על נעל"ה. א. קיים דו"ח של מכון סאלד, ועד כמה

שידוע לי הדו"ח איננו סודי, כך שכל מי שרוצה יכול לעיין בו.

דוד טוקר;

דרך אגב, הדו"ח הזה הוא על השנתיים הראשונות של נעל"ה והוא מדבר על ילדים

שהיו בלשכת הקשר.



זאב גייזל;

הם לא היו בלשכת הקשר. לשכת הקשר היתה שותפה באיתור, אבל אין מוסדות

אופייניים של לשכת הקשר בארץ.

לא הכל ורוד, והבעיה של הילדים שסיימו את החלק הלימודי בנעל"ה ועד גיוסם

לצבא, היו שם בעיות רבות ולא הכל היה ורוד. זה כלל אפילו את המכתבים של הילדים,

וזה לא מקרה שדווקא מהעיר שאותה הזכרת, סו-פטרסבורג, היתה לנו בעיה של עזיבה

גדולה, כי הילדים שהזרו מסן-פטרסבורג אמרו: אל תרשמו לתוכנית הזאת. היו דברים

כאלה.

בגדול זו תוכנית טובה. היא היתה טובה בשנתיים הראשונות וגם שנתיים אחר-כך.

אף אחד לא חושב שלמישהו היו כוונות זדוניות נגד נעל"ה או שמישהו לא היה מספיק

ציוני.

אני צריך לציין שבדיוני הוועדה בנושא נעל"ה בראשותו של יציק רבין זכרונו

לברכה לפעמים נשמעו הערות ביניים הרבה יותר קשות מאלה ששמעתי היום, לפי הפרוטוקול

שקראתי. הוץ מההיגיון שהיה בגלל בעיות תקציביות של הסוכנות היהודית, אני חייב

לומר שיש היגיוו נוסף, והוא בהעברה לאחריותה המלאה של הממשלה. התוכנית הזו היא

תוכנית הינוכית, לימודית, שאמורה לקחת את הילדים ולעשות אותם ישראלים. טבעי

שתוכנית כזו של ישראליזציה תעשה אותה מדינת ישראל.

יהיאל שילה;

מר גייזל, תסלה לי שאני מתפרץ לדבריך. עליית-הנוער טיפלה במשך 63 שנים בהבאת

בני-נוער מכל העולם ועשתה אותם ישראלים.

זאב גייזל;

אני מוכן, אם זה ימצא חן בעיניך, לעמוד דקה דום ולהצדיע לכל אלה שעסקו בזה. .

יחיאל שילה;

לא צריך להצדיע, אבל אי-אפשר לפסול מערכת שטיפלה בעלייה במשך 63 שנים.

זאב גייזל;

בלי לפגוע, חלילה, באף אחד ובלי לגרוע מהישגיו של גוף זה או אחר, יש פה

היגיון מסוים. אפשר להתכחש, אפשר להתווכח אתו, אבל ההיגיון הזה קיים. אני לא

עד כדי כך מבסוט מכל מה שיוחנן בן-יעקב אמר.

יחיאל שילה;

גם אני לא מבסוט.

זאב גייזל;

אבל בגדול יש פה דרך שלפחות מנקודת הראות של משרד ראש הממשלה נראית כנכונה,

שהמדינה היא זו שצריכה להיות אחראית על התוכנית הזו.

יוחנו בו-יעקב;

על כך איו ויכוח. לסוכנות היהודית איו יכולת לעשות את זה.



דוד טוקר;

מר גייזל, צריך לזכור שהמינהל לחינוך התיישבותי הוא במשרד החינוך וזו זרוע של

מדינת ישראל. כי מדבריך השתמע כאילו זה לא כך.

זאב גייזל;

הערה אחרונה בעניו הגיור. בן-אדם שנכנס למוסד לימודי, כשם שהוא יכול לקבל את

הדיפלומה של מהנדס, אם הוא לומד טוב, ודאי שהוא יכול לקבל תעודה שהוא יהודי. יש

חוק במדינת ישראל שעל-פיו הרבנות הראשית היא זו שמחליטה. יש היום פעילות שאותה

הזכיר יוחנן בן-יעקב, ואני מקווה שהפעילות הזאת תביא לגיור. אבל לומר: אם הוא

נכנס למה הוא לא התגייר? - סליחה, זה לא רציני.
היו"ר נעמי בלומנטל
תודה רבה לכל המשתתפים. לא נדון היום בתקציב משרד החינוך בנושא הקליטה, משום

שישיבות הוועדה לא אורכות למעלה משעתיים.

אני רוצה להוסיף שני משפטים. האחד, אני אפנה למשרד הקליטה בבקשה להשוות

בכל-זאת את התנאים של סל הקליטה, וציון אלון יצטרך לטפל בזה כמובן, גם לגבי בוגרי

נעל"ה, כך שייתכן שבמשך הזמן יהיו לנו בכל-זאת בשורות. כי למרות מה שנותנים להם,

הם כבר אנשים מבוגרים ויש על מה לדבר.

משה באטה;

יש עולים מאתיופיה שקיבלו סל קליטה מינימלי. הם היו במשך שנתיים בבתי מלון,

אחר-כך עברו לאתר קראוונים, והיום לא נותנים להם אפילו לקנות ציוד בסביבות 4,000

שקל .

היו"ר נעמי בלומנטל;

תכתוב לי על כך ונטפל בזה.

דבר נוסף, אני חוזרת על ההזמנה שלי ואני אפנה גם לשאר חברי הוועדה ואשאל מי

מוכן לארח בתקופת החופש את התלמידים במשפחתו. העיקר שתצליחו.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10

קוד המקור של הנתונים