ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 09/12/1996

קליטת העולים מתימן

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 32

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני, כ"ח בכסלו התשנ"ז (9 בדצמבר 1996). שעה 11:00
נכחו
חברי הוועדה: נעמי בלומנטל - היו"ר

איתן כבל - משקיף

סופה לנדבר

אדיסו מאסלה

מרינה סולודקין

יוסי שריד
מוזמנים
סגן שר לענייני דתות אריה גמליאל

י ורואי מלמד - עוזר השר

פנינה אילתי - סגנת אגף הבטיות הכנסה, המוסד לביטוה לאומי

חנוך צמיר - סמנכ"ל משרד הקליטה

ציפי פינקוס - מח' העליה, הסוכנות היהודית

מירב שביב - משרד האוצר

בת-שבע גדעון - לשכת בריאות רהובות, משרד הבריאות

ניצה לבידור - לשכת בריאות רחובות, משרד הבריאות

רבקה פישמן - לשכת בריאות רחובות, משרד הבריאות

אווה צ'אליק - מנהלת היחידה לקליטת עליה, משרד הקליטה

אמיר פז - משרד השיכון

ישראל שוורץ - ראש אגף אכלוס, משרד הבינוי והשיכון

ציונה צנעני - עובדת שכונתית - חונכת, עיריית רחובות

אופירה רובינשטיין-סגנית מנהלת האגף לשרותים חברתיים,

עיריית רחובות

ניצה בן-צבי - שרות התעסוקה

עו"ד רמי צוברי - נציג העולים

מנהלת הוועדה; וילמה מאור
קצרנית
עפרה הירשפלד
סדר-היום
קליטת העולים מתימן.



קליטת העולים מתימן
היו"ר נעמי בלומנטל
אני פותחת את הישיבה. הנושא הוא קליטת העולים מתימן. אנחנו נשמע מסגן שר

הדתות חבר-הכנסת גמליאל נתונים על העליה. רצינו שיבואו כמה מהעולים, ואני רואה,

לצערי, שהם לא באו.
אופירה רובינשטיין
תיאמנו אתם הבוקר ועוד עשיתי סיור כתובות. אבל יש להם חנוכת בית היום, והם

התחרטו.
היו"ר נעמי בלומנטל
הרב גמליאל, נפגשנו בעבר ואמרת שהיית רוצה להעלות את בעיות הקליטה של עולי

תימן. אנחנו גם רוצים לשמוע על העליה בכלל איפה אנחנו עומדים היום וכמה משפחות

עוד נמצאות בתימן. גם לגבי העולים שהגיעו לכאן, האם היו אתם בעיות מיוחדות? מה

המצב היום?

האם חברי הוועדה רוצים לשאול תחילה את סגן השר, או אחרי שנשמע את סקירתו?

יוסי שריד;

קודם-כל נשמע אותו.
היו"ר נעמי בלומנטל
בסדר גמור. בבקשה.

סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל;

קודם-כל אני רוצה לציין שהשאילתה הראשונה שלי כחבר הכנסת היתה בענין העליה

מתימן. אז זה היה נושא סודי וכולם אמרו לי שאסור להעלות אותו, למרות שקיבלנו

הרבה מאד מכתבים מתימן בדרך-לא-דרך על רצונם של האנשים לעלות לארץ-ישראל. באותה

תקופה התחילו השערים בתימן להיפתח קצת.

אני מוכרח לציין פה יהודי יקר מאד, שלמה גל, שנפטר לא מזמן. הוא עשה רבות

למען העליה מתימן. הוא היה איש המוסד שטיפל בעליה מתימן, שעשה עבודת קודש, טיפל

בנושא במסירות. הוא הבין את המנטאליות של האנשים ואת רגשותיהם. כולנו בלי יוצא

מן הכלל אהבנו אותו.

במשך הרבה מאד שנים לא היה לנו קשר עם היהודים בתימן. הקשר היה מאד מעורפל,

בדרך-לא-דרך. גם המכתבים לא הגיעו בצירה סדירה. אבל לאחר-מכן התחילה להיפתח

הדרך לתימן. אנשים תושבי חוץ הגיעו לתימן, וגם אנשים שלנו ביקרו את הקהילה

היהודית בתימן ועוררו אותם לעלות לארץ.

הבעית המרכזית שעמדה בפני האנשים שלנו שדאגו לעליה מתימן היתה חסידי סאטמר.

חסידי סאטמר היו הראשונים שהגיעו לתימן, עוד לפני שאנשינו הגיעו לשם, והם התחילו

שם בפעילות רוחנית, כמובן. הם תיקצבו את המורים שלימדו את הילדים, ניסו לבנות

מקוואות, וגם הביאו לשם הרבה חומר תעמולה נגד העליה לארץ. הם הסבירו להם שאם הם

יעלו לארץ הם ישתמדו, יחללו שבת, וכו'.

אבל למרות הכל, ליהודי תימן יש באופן טבעי אהבה לארץ-ישראל, כמיהה לציון,

התעמולה של סאטמר לא השפיעה עליהם, ורוב אנשי הקהילה עלו לארץ. מתוך 800 נפש

כמעט 500 נפש עלו לארץ ועדיין נשארו שם 300 נפש. על 300 הנפשות שעדיין נשארו

בתימן יש השפעה חזקה מאד של חסידי סאטמר ולכן מאד קשה להשפיע עליהם לעלות לארץ.



יש גם סיבות אחרות שבגללן הם לא עולים לארץ, ואחת מהן היא הלכתית.
איתן כבל
באיזה אזורים בתימן הם מרוכזים?

סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל;

הם נמצאים בצפון תימן, באזור סעדה, ובכפרים מסביב. אבל רוב היהודים מרוכזים

כיום בסעדה.

יוסי שריד;

מה הן הבעיות ההלכתיות?

סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל;

אינני מעוניין לפרט אותן בפורום הרחב הזה. יש כבנה בעיות הלכתיות של גטין,

ועוד. בית-הדין ברחובות נכנס חזק לענין הזה והוא מנסה לפתור את הבעיות. גם הרב

בקשי-דורון נכנס לבעיה במלוא הרצינות וברגע שתיפתר הבעיה נראה לי שההשפעה של

סאטמר לא תהיה חזקה עליהם, וגם הם יעלו לארץ.

חסידי סאטמר השפיעו גם על הנוער. חם לקחו קבוצות של נוער מתימן לניו-יורק,

נתנו להם כמה קורסים ביהדות ובספרות. הם גם ניסו לשכנע כמה משפחות לגור במונרו,

בכפר של חסידי סאטמר, אבל גם בזה הם לא הצליחו. רק משפחה אחת, משפחת נהרי

השתכנעה והיא עדיין נמצאת במונרו. עד כמה שאני יודע הם מחכים לרגע לעזוב את

המקום ולבוא לארץ-ישראל.

אחת הבעיות שבגללן יהודי תימן לא מוכנים להישאר אצל אנשי סאטמר היא שחסידי

סאטמר, כידוע, נוהגים לגלח את ראש האשה. אשה נשואה מגלחת את ראשה ושמה מטפחת או

פאה. אצל התימנים לא מקובלת כלל פאה, וקרחת בשביל האשה זו פגיעה כל-כך חמורה שהם

לא מוכנים לזה בשום פנים ואופן. למרות שהם נותנים להם הרבה כסף ומנסים ליגת להם

תנאים טובים וכו', אבל זו אחת הבעיות, לפי דעתי, שמפריעה להם להתאקלם ולהשתלב

בקהילה שלהם.

נוסף לכך, המבטא והסגנון של התפילה, והמנהגים שונים לגמרי והם לא מוצאים את

מקומם בתוך הקהילה הסאטמרית.
וילמה מאור
כמה מבני הנוער נמצאים בארצות-הברית?

סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל;

אני מדבר על משפחה איות שגרה במונרו. בקשר לנוער, הם לקחו קבוצה של 10 נערים,

אבל הנערים לא השתלבו בחברה שם והם חזרו למשפחותיהם בתימן.

יש עוד קבוצה קטנה יותר שנמצאת בלונדון, גם כן אצל חסידי סאטמר, אבל גם שם

כפי שאני יודע הם לא משתלבים בקהילה.

היתה לי שיחה עם אדם נשוי שנמצא בלונדון, שרוצה מאד לעלות לארץ, אם הבעיות

שלו ייפתרו. יש לו כמה תנאים לעליה, אבל בעקרון הוא רוצה מאד לבוא לארץ. אני לא

רואה שהתעמולה שלהם הצליחה להשפיע עליו.



להשפעה של חסידי סאטמר יש השלכה על המצב היום. 300 המשפחות שעדיין נותרו

בתימן נתונות תחת השפעתם החזקה של חסידי סאטמר ולכן הם לא עולים לארץ. אנשים

שלנו נוסעים לשם מדי פעם ומנסים לשכנע אותם לעלות, וזה הרבה יותר קשה. מדי פעם

עולות כמה משפהות לארץ, אבל זה הרבה יותר קשה. הרוב הגדול של היהודים כבר עלה

לארץ.

זה הרקע הכללי באשר לשארית הפליטה בתימן.
היו"ר נעמי בלומנטל
מה מצבם הכלכלי?

סגן וקשר לענייני דתות אריה גמליאל;

המצב הכלכלי של כלל האוכלוסיה בתימן מאד ירוד, אבל מצבם של היהודים בהשוואה

לאוכלוסיה הכללית הוא די טוב, כי היהודים הם בעלי מקצוע: חייטים, צורפים,

סנדלרים, וגם עוסקים בסחר מכוניות וקמעות. זו איות הפרנסות הטובות ביותר בתימן,

יוסי שריד;

גם פה.

סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל;

את הקמעות קונים בעיקר לא-יהודים.

יוסי שריד;

אני מבין שאין בעיה לצאת מתימן. מי שרוצה לצאת יכול לצאת?
סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל
מי שרוצה לצאת יכול לצאת. אין בעיה. אמנם לא ישירות לארץ-ישראל, אבל הוא

יוצא למדינה אחרת וממנה מגיע לארץ. המשטרה בתימן יודעת את זה וגם נותנת יד לזה.

יוסי שריד;

אפשר להיכנס עכשיו לתימן?

סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל;

מי שיש לו דרכון זר יכול להיכנס לתימן. בעל דרכון ישראלי לא יכול להיכנס

לתימן, אלא אם כן יש לו אישור מי ורוד.
היו"ר נעמי בלומנטל
אתה יכול לנסוע לתימן?

סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל;

אני לא יכול, כי נולדתי בארץ ויש לי דרכון ישראלי. אין לי דרכון זר. אבל עם

פרוטקציה זה אפשרי.
מרינה סולודקין
מה קרה לפני שנה ליהודים בתימן כשהיתה שם מלהמת אזרחים?

סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל;

הם שמרו על שתיקה, לא היתה להם בעיה מיוחדת. במיוחד ליהודים שנמצאים בצפון

הרחוק, בגבול סעודיה, והמלחמה היתה בדרום תימן, בין הדרום לצנעא. צנעא נמצאת

במרכז.

לעומת זה במלחמת המפרץ היתה ליהודים בעיה. כל פעם שהיו נופלים סקאדים בישראל

הגויים היו שמחים והיהודים היו עצובים. כשהיו מפגיזים את עיראק היהודים היו

שמחים וכל אחד היה עושה v לשני.
היו"ר נעמי בלומנטל
זאת אומרת שהיחסים בסך-הכל טובים. חוץ מסאטמר.
סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל
כן. בסך-הכל הם מסתדרים די יפה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

בחמש השנים האחרונות עלו 546 עולים מתימן. ב-1992 עלי 57; ב-1993 - 349;

ב-1994 - 81; ב-1995 - 37; ב-1996 - 22. האם הסוכנות עסקה בזה?
ציפי פינקוס
הסוכנות היהודית עסקה בעלייתם לארץ. טיפלנו בהם עד מאי 1996 ואז העברנו את

הטיפול לרשויות הקליטה.

היו"ר נעמי בלומנטל;

סגן השר גמליאל, מה קורה אתם בארץ והאם יש בעיות שאנחנו אמורים לפתור? אני

מבינה שהיו בעיות עם חינוך הילדים, מי מחליט, פנימיות, איזה גיל, ומה חלקם של

ההורים בקבלת ההחלטות. אחר-כך נשמע את הנציגות מרחובות.

סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל;

אני אדבר קודם-כל על ההשתלבות שלהם בחיי המדינה ועל הקליטה שלהם. המדינה

עשתה דבר גדול ברגע שהסכימה להשוות את תנאי המשכנתאות שלהם לתנאים של האתיופים.

זה פתר להם את כל הבעיות וכולם הסתדרו מאד-מאד יפה. הם קנו בתים יפים ונקלטו

טוב. מבחינה זאת היום הם כמעט לא מורגשים, כי הם התערו באוכלוסיה הכללית ואנחנו

לא שומעים על בעיות מיוחדות, הפגנות או התפרצויות. ברגע שהעולה קנה בית והוא חי

את חייו, הוא מצא את בית הכנסת הקרוב, יש לו מסגרת.

גם בעבודה הם הסתדרו יפה. בדרך-כלל הם אנשים חרוצים והם נקלטו בעבודה מכל

הבא ליד. הם לא בררו לעצמם עבודה מוגדרת. יש כאלה שעובדים בבנין, יש כאלה

שעובדים בכשרות, בהשגחה, בעיריה. מבחינה זו אני חושב שהמדינה קלטה אותם מאד יפה.

ברור שיש בעיות, יש חריגים - חולים ונכים, כמו בכל אוכלוסיה - יש אנשים שלא

הצליחו להשתלב, אבל באופן כללי ההשתלבות שלהם היא יוצאת מן הכלל. זה באשר לדיור

ותעסוקה.



בנושא החינוך, כידוע לכולם הם אנשים דתיים מאד. לא הייתי מכנה אותם חרדים,

מפני שיש להם כיווני חשיבה שלהם. למשל, חם חושבים שאדם לא צריך לשבת וללמוד כל

היום אלא גם לעבוד. חשוב ללמוד, אבל תורה עם מלאכה. יש להם אהבה מיוחדת

לארץ-ישראל ולצבא. זה סגנון אחר.

הנשים מאד דתיות, הולכות עם שני כיסויי ראש, לא רק אי/ד. הו לבושות בצניעות

גדולה. יש כאלה שהגיעו מתימן אפילו עם רעלה על הפנים, דבר שלא היו נהוג בדורות

הקודמים. אבל בדורות האחרונים, בעקבות עליית הדתיים הקיצוניים בתימן, השיעים,

הכריחו את כל האוכלוסיה, כולל היהודים, לכסות את הפנים.

על כל פנים, הם ביסודם אנשים דתיים שמדקדקים בהלכות, וכמובן שחילול שבת

בשבילם הוא דבר חמור ביותר, או אם הילד יחתוך את הפאות, או שהבת תלך עם מכנסיים,

או תתגייס לצבא.

לכן הכיוון שלהם היה שהילדים שלהם ילמדו בחינוך החרדי, כי זאת המסגרת שהתאימה

להם ביותר, וכמובן שזה נעשה בהסכמת ההורים.
איתן כבל
לאיזה מסגרות הם הלכו?
סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל
לרשת החינוך התורני שלנו. כמעט רוב הילדים הקטנים לומדים בבית-ספר ברחובות,

במעיין החינוך התורני. לי יש קשר אתם, וגם השפעה, כמובן. אני טיפלתי בהם והם

מעריכים את זה.

בקשר לנוער, היתה לנו מלחמה גדולה עם ארגונים שונים בבני-ברק ובירושלים, שרצו

לטפל בעולים וחשבו 'לא נחזור על הפאשלה של שנות החמישים' כשלקחו את בני הנוער

התימנים לקיבוצים, חתכו להם את הפאות, וכו'. ארגונים רבים, במיוחד בבני-ברק

ובירושלים מאד רצו לתקן את העוול של שנות החמשים, כשלא עשו אז למען העליה, ורצו

לקחת את הילדים אליהם.

היתה לי מלחמה קשה בענין הזה והוריתי לשלוח את כל הילדים למגדל העמק, לרב

גרוסמן. הוא איש חשוב, נכבד, מסור מאד לילדים ומטפל בהם עם כל הלב. אני חושב

שלא הייתי מוצא אדם אחר שהיה מוכן לעשות למענם כל-כך הרבה. הוא דאג לפרטים

הקטנים ביותר. ילד שלא היו לו נעליים, הוא קנה לו נעליים. ילד שלא היתה לו

חולצה מגוהצת, הוא דאג שתהיה לו.

ההורים ביקרו במוסדות חרדים רבים, בירושלים ובבני-ברק, והשתכנעו מטיב החינוך

ומטיב הטיפול. הם ראו מהו המקום המתאים להם ביותר, ועד כמה שאני יודע ההורים מאד

מרוצים מהחינוך במגדל העמק, למרות שהגיעה אלי בקורת קשה מאד נגד הרב גרוסמן.

אולי בציבור החילוני הוא מאד מקובל, אבל בציבור החרדי לא כל-כך. יש לו בעיה

במיוחד בקרב הציבור הליטאי, כי הוא מהזרם החסידי יותר. על-כל-פנים, למרות שהיתה

התנגדות חריפה הלכתי בקו הזה, כי האמנתי שהטיפול שהילדים יקבלו במגדל העמק הוא

הטוב ביותר. שם כל ילד מקבל טיפול פרטני, דואגים לו לכל צרכיו ואני מאד מרוצה

מהקו הזה. אני חושב שהוא הוכיח את עצמו ולרב גרוסמן מגיע יישר כוח.
היו"ר נעמי בלומנטל
כל הילדים צריכים ללכת לפנימיות?

סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל;

אני מדבר על בני הנוער שבדרך כלל הולכים לפנימיות.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני רוצה לשמוע קצת את האנשים מהשטח, משום שנראה לי שילדים רבים, או גם

הורים, לא כל-כך מעוניינים להוציא את הילדים שלהם לפנימיות, בוודאי לא בגיל רך.

הייתי במגדל העמק וראיתי שם ילדים מרחובות. ובכל זאת, למרות הטיפול הטוב אתה

חושב מדוע ילד צריך לעזוב את הבית בגיל צעיר כל-כך. הייתי רוצה לשמוע קצת יותר

פרטים על זה.

סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל;

אתן לך דוגמה. ליחיא צברי יש 8 ילדים. אשתו נפטרה בתימן והוא נישא בשנית

לאשה צעירה שהיום יש להם 4 ילדים. אני מכיר היטב את המשפחה. לאשה הצעירה אין

הרבה סבלנות, מספיק לה העול של המשפחה והבית שלה, וקשה לה להחזיק את הילדים

מנישואיו הראשונים. הילדים לא יכלו להשאר בבית.

נכון שלילדים הקטנים היה קשה ללכת לפנימיה, אבל כאשר אנחנו שוקלים מה עדיף,

שיישארו אצל האמא החורגת או יהיו בפנימיה, ודאי שעדיף להיות בפנימיה. לכן העדפנו

שאפילו הילדים הקטנים יילכו לפנימיה, והם עצמם גם רצו בזה. אני מסכים שילד זה

ילד והוא בכל זאת רוצה להגיע ]92הה, אבל במצב הנוכחי זה היה הפתרון הטוב ביותר.

דוגמה שניה. אהרן ג'מיל רצה שכל הילדים יהיו יחד במקום אחד בפנימיה, וגם

הילד יוקטן.

אדיסו מאסלה;

אני יודע שבשנות החמשים, כשהילדים נקלטו בפנימיות, היתה בקורת קשה מאד, עד

עצם היום הזה. לעשות את זה שוב עם העולים שמגיעים היום מתימן, לשלוח את הילדים

שלהם לפנימיות, כאשר היתה בקורת מאד קיצונית על הקליטה של שנות החמשים, זה נשמע

אבסורד. שמעתי אפילו שילדים שנשלחו לפנימיות לא היה להם נוח והם רצו לחזור

הביתה.

אני מכיר במקרה את הנושא של התימנים שנקלטו באושיות, ברחובות.

סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל;

אני רוצה שתבין דבר אחד. בשנות החמשים הכל נעשה בכפייה.
רבקה פישמן
גם היום זה נעשה בכפייה.
אופירה רובינשטיין
למעשה, בדרך זו או אחרת הייתי החוליה הראשונה שהצטרפה לסוכנות עם עובדת מאד

מיוחדת שלהם שהיתה בשטח. כפי שהרב גמליאל אמר, אמנם עד שנת 1994 זה היה כל-כך

סודי שאי-אפשר היה לטפל בהם בצורה נורמלית אלא היינו צריכים לעבוד בלי אמצעים

ובלי כלים, רק בתמיכה המיוחדת של הסוכנות היהודית, שפעלה בצורה מאד מיוחדת, ללא

תקציבים וללא כוח-אדם וכו', ואז באמת נכנסתי לענין והעבודה התחילה.

אני מוכרחה להצטרף לרב גמליאל בדבר אחד, שכאשר מדובר על עולי תימן הם אנשים

עם דעה משלהם, הם יודעים מה הם רוצים. אולי כלפי חוץ הם מתנהגים כאילו אנחנו

משפיעים עליהם, אבל הם פרסונות בפני עצמם והם שותפים לתהליכים שקורים. זה בניגוד

לעולים אחרים, לטוב ולרע. היו קטעים שהיה קשה מאד אתם, ואני חושבת שבסיכומו של

דבר זה היה לטובה, כי ההתערות החברתית שלהם היא מהירה יותר משל עולים מארצות

אחרות.
היו"ר נעמי בלומנטל
יש להם משפחות בארץ?
אופירה רובינשטיין
יש להם משפחות בקהילה מסביב. לא היתה להם בעיה גם מבחינת השפה. העברית

שונה, אבל לא היתה בעיה של תקשורת לשונית. כלומר, אפשר היה במינימום התחברות

להתחיל אתם בדיאלוג, ואני חושבת שזה גם כן קיצר הרבה מאד תהליכים.

רוב העולים מתימן יושבים היום ברחובות. לאט-לאט הם עברו מקרית-גת ומאשקלון

לרחובות, רובם לשכונת אושיות. זה היה רצונם, למרות שהיינו די בחרדה, כי זו היתה

מאסה על ישוב מאד קטן וחלש שנמצא בשיקום שכונות היום, וזה גם מעיד על התשתית

שהיתה פעם. יש שם כ-600 נפש, עם הרבה מאד ילודה.

באושיות היה מרכז קליטה שב-1.5.96 הוא בוטל, אבל המשפחות שנשארו במרכז הקליטה

גרות בתנאים קשים מאד. מרכז הקליטה לא קיים. הם תושבי "עמיגור" היום, והם נמצאים

באותו מקום ירה- עם משפחות אתיופיות. יש מעט מאד משפחות יוגוסלביות שנכנסו.
רבקה פישמן
ברחובות יש בסך-כל כ-95 משפחות, כאשר כ-35 מתוכן במרכז קליטה, שזה "עמיגור"

היום וכ-60 משפחות בדיור קבע.

ציפי פינקוס;

מרכז הקליטה בתור שכזה נסגר והוא עבר לניהול של "עמיגור" שזה דיור ציבורי לכל

דבר וענין. המשפחות שגרות בנגה שהיה מרכז קליטה יש זכאות לרכישת דירה, שטרם מימשו

אווזה. תושבי השכונה הם ברמה סוציו-אקונומית מאד נמוכה, אבל המשכנתאות המאד

מופלגות הקפיצו שם את מחירי הדירות והמשפחות האלה, שרגילות לגור באושיות ואינן

מוכנות לעזוב את האזור, לא מסוגלות עם המשכנתאות האלה לרכוש דירות באושיות. לכן

הן נשארות לגור באותה דירה בת 3 חדרים המנוהלת כדיור ציבורי. מה שלא היה בתקופת

הניהול של הסוכנות, שהסוכנות גם תיחזקה את הדירות. כשאנחנו מדברים על דיור

ציבורי, האחריות על החזקת הדירה היא שלהם. "עמיגור" דואגת רק לאחזקת הרכוש

המשותף, ולכן הקושי הגדול, כי להחזיק דירה כשהם לא כל-כך מתפרנסים, כמו שזה נשמע

מהדיווח של הרב גמליאל, קשה מאד גם לתחזק דירה במבנה שהוא לא חדש, עם כל הבעיות

של התשתיות הקיימות.
אופירה רובינשטיין
אני מצטרפת למה שציפי פינקוס אומרת. התמונה היא באמת כזאת.

עד עכשיו הסכמתי עם כל מלה שהרב גמליאל אמר, אבל לגבי התעסוקה אני קצת חולקת

עליו. אחוז גבוה מאד של הגברים מתקשים לצאת לעולם העבודה, ולעומת זה יש תזוזה

דווקא אצל הנשים שיותר ויותר יוצאות לעבודה. הג'וינט יחד עם משרד הקליטה ערך

הכנה ליציאת נשים לעבודה, וכיום באמצעות תקציבים של משרד הרווחה ושיקום שכונות

אנחנו מתחילים דרך מרכז שיקום מקצועי ברחובות לנסות לעזור לנשי לצאת לעבודה, תוךם

כדי הכשרה מקצועית. לא רק לצאת לעבודות מזדמנות וכו', אלא להעביר אותן איבחון

מקצועי, לעשות העשרה מבחינת היכולת שלהן בעברית ובמקצועות אחרים ולשלב אותן

בהכשרה מקצועית בתקפקידים מסוימים, כי אחרת הן עובדות, מנצלים אותן ומפטרים אותן

וכו'. בתחום של הנשים יש תזוזה אמיתית. בתחום של הגברים יש בעיות לא פשוטות,

ורוב המשפחות חיות עדיין, לצערנו, מקצבאות הביטוח הלאומי. רוב הגברים עדיין לא

עובדים.
רבקה פישמן
מתוך 95 המשפחות ברחובות, הבדיקה האחרונה שלנו מראה שכ-35% מהנשים יצאו

לעבודה וכ-15% מהגברים.
היו"ר נעמי בלומנטל
איפה גרות יתר המשפחות מעולי תימן?

סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל;

באשקלון.
היו"ר נעמי בלומנטל
מה בקשר לחינוך של הילדים?
אופירה רובינשטיין
הרבה מאד ילדים למטה מגיל 12, שזח לא בדיוק נוער, וזה גם בניגוד לתקנות של

משרד הרווחה, יצאו לפנימיות, ללא ועדות החלטה. יכול להיות שלהורים זה יותר נוח,

או שיש להם בעיות ספציפיות שדורשות את היציאה של הילדים מהבית, אבל זאת לא היתה

החלטה מקצועית של גורם כלשהו.

בזמנו היה נסיון שלנו להתערב. נכון שהיתה קבוצה בבני-ברק - חבר-הכנסת קהלני

ניסה בזמנו להתערב בנושא - אבל לא יכולנו לעשות הרבה. בין השאר, מפני שלמשפחות

יש הרצון שלהן ותן שיתפו פעולה בנושא הזה עם היציאה החוצה, ואני לא יכולה להגיד

אם זה טוב.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני רוצה לשאול את הרב גמליאל. אם יש ילד בן 10-9 שההורים חושבים שאולי

יהיה לו יותר טוב בפנימיה, ואני יודעת שהפנימיה במגדל העמק היא טובה והילדים

מקבלים שם הרבה תשומת-לב, אבל נניח שאחרי חצי שנה הילד מתגעגע הביתה. זו למעשה

הרגשה איומה, שהוא נמצא בפנימיה והוא לא יכול לחזור הביתה. אין לך הרגשה שהוא

מקבל את מה שהוא היה רוצה.

יוסי שריד;

כמה מהילדים בגילאים השונים נמצאים בפנימיות וכמה ילדים נמצאים בבית?
אופירה רובינשטיין
אני לא יכולה לתת לך מספר מדויק כי אין לי אותו כרגע, אבל רוב בני הנוער

נמצאים בפנימיות. יש מספר קטן מאד שלא נמצאים בפנימיות.

יוסי שריד;

זה ברור לגמרי שהיתה פה החלטה לא של המשפחות אלא שעמדו מאחוריה ממסדים

אינטרסנטיים שרצו לקבל הרולטה שבחלקה באה ממניעים זרים, לקחת את הילדים ולהעביר

אותם לפנימיות. הרי התמונה לגמרי ברורה ולא צריך להיתמם. זו לא החלטה

אינדיבידואלית. שלא לדבר על כך שזה לא היה מלווה בייעוץ מקצועי. זה היה ממסד

חרדי, שאני יכול בקלות לאתר אותו, שרצה לשים יד על הילדים ולקרות אותם מהמשפחות

כדי להבטיח את העתודות של הריבו נו של עולם. זה המצב וצריך להכיר בו כפי שהוא. אם

זה טוב או רע, זו כבר שאלה אחרת, אבל זה המצב.
היו"ר נעמי בלומנטל
יש כאן נציגים של משרד החינוך?
אופירה רובינשטיין
אגף החינוך ברחובות לא מעורב בנושא. זה שייך לחינוך העצמאי, ואני מדגישה את

זה.

אני רוצה לציין שאנחנו מצפים ליותר אפשרויות למידה. חלקם זזים היום לכיוון

של רשת "נועם", שזו רמה גבוהה יותר, ואגיד גם איך. כשילדה מרשת "נועם" מגיעה

הביתה והיא יודעת לקרוא טוב יותר מאשר ילד שלומד במערכת החינוך הרגילה, ההורים

לבד מתחילים להוציא את הילדים מהמסגרות האלה. אני חושבת שבמסגרות האלה חייב

להיות חיזוק. אנחנו באנו עם חיזוק מאד משמעותי מבחוץ, אבל הוא לא מספיק

במתמטיקה, באנגלית ובמקצועות חופשיים. הדאגה שלי היא שבמועד מסוים כשהילד יצטרך

לעשות את הבחירה המקצועית שלו - ואני מסכימה עם הרב גמליאל, אלה אנשים שביסודם חם

אנשי מלאכה ותורה, אבל בנושא מלאכה אני חוששת מאד שהאופציות שאנחנו פותחים בפניהם

הן לא מספיק מגוונות כדי שתהיה להם אפשרות להשתלב בחברה. והם עם פוטנציאל.

כלומר, הם משתלבים מהר מאד. כל נתינה היא נתינה שמשפיעה מאד על היכולות הבסיסיות

שלהם וחבל לא להשקיע בהם.

יוסי שריד;

ידוע לכם על צדיק אחד או שניים שהלכו למערכת החינוך הכללי?
אופירה רובינשטיין
זה מתחיל, אבל מעט מאד.
רבקה פישמן
בענין הפנימיות אני רוצה להוסיף שהילד הצעיר ביותר שהוצא מהבית היה בן ארבע

וחצי. זה היה קשה.

חנוך צמיר;

מצאתי לנכון להרחיב במקצת את המספרים, לפלח את האוכלוסיה כדי שנראה את זה גם

ברמות היותר מפורטות ונבין על מה אנחנו מדברים.

החל מ-1989 הגיעו ארצה 548 איש והאוכלוסיה הזו מתחלקת בהתאם לפרמטרים הבאים.

דרך אגב, היא מהווה בסך-הכל 141 יחידות משפחתיות, והיחידות המשפחתיות מחולקות

בהתאם לנתונים הבאים; בודדים - 30; זוגות - 29; יחידות משפחתיות של 3 נפשות - 9;

4 נפשות - 21 יחידות; 5 נפשות - 8 יחידות; 6 נפשות - 10 יחידות; 7 נפשות - 13

יחידות; 8 נפשות - 10 יחידות; 9 נפשות ויותר - 11 יחידות. זה הפילוח ברמה של

יחידות משפחתיות.

אני מניח שמעניין אתכם גם הפילוח הגילאי שלהם. גילאים 71-2-0 נפש; 5-3

- 67 נפש; 6 - 9 - 87 נפש; 10 - 14 - 69 נפש; 15 - 18 - 29 נפש; 19 - 24 - 40

נפש; 25 - 34 - 53 נפש; 35 - 44 - 49 נפש. אחרי הגילאים האלה הגרף יורד והולך.

גילאים 45 - 49 - 17 נפש; 50 - 59 - 24 נפש; 60 - 64 - 17 נפש; 65 - 74 - 23 נפש;

74 ואילך - 2 נפשות.

זה הפילוח גם על-פי יחידות משפחתיות וגם על-פי גילאים. אני בטוה שזה מתקשר

בנושא החינוך, איך הופנו וכוי.
אופירה רובינשטיין
מאיזו שנה זה?

חנוך צמיר;

אני מעריך שזה נכון לפני 4 עד 5 חודשים.

141 יחידות משפחתיות מפוזרות ברמת המחוזות. בתל-אביב - 83. תל-אביב זה

רחובות. ירושלים, שזה אשקלון בעיקר - 56 משפחות. ומחוז המרכז - שתי משפחות. עד

כאן הפילוח שאני מעריך שמעניין אתכם.

אולי עוד שתי נקודות לגבי תהליך הקליטה שלהם. אכן עוצבו מסגרות מיוחדות של

משכנתאות מיוחדות לציבור העולים מתימן. עד היום בוצעו כ-90 משכנתאות מהסוג הזה.

הן גבוהות בהרבה מהמשכנתאות הרגילות, ואני חושב שמעבר לאמצעים הכספיים, שכמובן

העלו את היכולת לבחור, האנשים ביורו איפה הם רוצים לגור ומטבע הדברים עברו אל

מסלול איחוד המשפחות. ולכן נמצא קורלציה מתאימה בין המגורים למרכזי הקליטה לבין

רכישות הקבע, ושוב נמצא גם בתחומי רכישות תקבע את הרוב ברחובות, קצת בקרית עקרון,

קצת באשקלון. יש לנו דיווחים על ראש העין, אבל לא במספרים גדולים, ועל עוד

ישובים נוספים שבהם יש מטבע הדברים גרעין של העליה הקודמת מתימן.

לגבי מרכז הקליטה לשעבר שהוזכר כאן, המקום הפך להיות דיור ציבורי לכל דבר,

כמו דירות "עמידר", אבל במקרה זה אלה דירות "עמיגור", וניתנה אופציה לאותן

משפחות, אם הן רוצות להישאר, הן יכולות להישאר במרכז הקליטה. האופציה למשכנתה

תמיד עומדת, אבל הוסבר כאן למה היא כרגע לא מנוצלת, וזה נכון.

לגבי התעסוקה, הדיווחים שיש בידינו נוטים יותר לדיווחים שנאמרו פה על-ידי

אנשי רחובות ופחות על-ידי חבר-הכנסת גמליאל. אנחנו בכל-זאת יודעים לציין קשיים

בתעסוקה, וזה לא כל-כך ברמה של ללא בעיות כפי שזה הוצג כאן. המספרים אצלנו הם

טיפה שונים. אנחנו יודעים על כל-70% בין הגברים, למשל, שנהנים עדיין ממענקים של

הביטוח הלאומי. זה טיפה פחות מאשר הוזכר כאן, אבל זה סממן מאפיין בכל-זאת של

קושי מסוים. אנחנו גם יודעים לומר על התהליך השונה אצל הנשים, של יציאה למעגל

העבודה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני רוצה לשאול את אנשי רחובות מה קורה בסדר היום. הרי יכול להיווצר הרבה

מתח בתוך משפחות אם האשה יוצאת לעבודה והבעל לא.

לפי התמונה שאנחנו מקבלים, ברוב המשפחות הילדים לא נמצאים עם ההורים. מה

קורה בפועל?
אופירה רובינשטיין
קודם-כל, יש ילודה והיום יש כ-600 נפש לעומת מספרים קטנים יותר שדיברנו עליהם

בהתחלה.

מתחיל להיווצר מתח מאד מאסיבי בתוך המשפחות. יש לנו כבר אשה אחת שנמצאת

במקלט לנשים מוכות. הנשים קלטו מהר מאד את המערכת הישראלית. יש דיווחים במשטרה

וניצול החוקים הקיימים. המתח קיים בתוך המערכת המשפחתית, גם בגלל הזכויות שהנשים

מקבלות כאן, השותפות שלהן בחשבון בנק, משכנתאות וכל השאר. ומצד שני משק הבית

מחייב אותן להביא הכנסה גדולה יותר והן יוצאות מהר יותר לשוק העבודה, ועל רקע זה

יש עימותים לא קטנים בתוך המערכת המשפחתית, שאנחנו נמצאים בה, עד כמה שניתן.

ציונה צנעני היא תושבת השכונה ואני חושבת שכדאי לשמוע אותה. היא נמצאת שם גם

ביום וגם בלילה, אם צריך. זה באמת החלק הבעייתי של הנושא.



לגבי הילדים, רוב הנוער לא נמצא בבית. יש שם תינוקות, כמובן. השנה סידרנו

דרך משרד הרווחה כ-36 ילדים במסגרות בתוך הקהילה, אם -זה מעון יום של נעמ"ת ואם זה

משפחתונים שפיתחנו בתוך הישוב. בגן הילדים יש לנו מאסה גדולה מאד של ילדים, ששם

אנחנו מנסים דרך קרנות ותציבים שונים לעשות הכנה לכתה אי, כשהמגמה שלנו היא לתת

את כל הכלים החסרים ולעשות שלמות, שתהיה להם אפשרות להיכנס בקו ישר יותר יחד עם

ילדים, כי פוטנציאל יש ושפה יש. כלומר, היכולת שלנו לעזור להם לעבור את הסף היא

קלה יותר משל אוכלוסיות אחרות שהדבר הזה חסר להן. בנינו את הדברים האלה בעזרת

תקציבים של שיקום שכונות, תגבור בשעות אחה"צ, והשלמות, אבל הדברים האלה לא

מספיקים.

יש לנו תוכנית מאד מיוחדת, בתמיגה של הסוכנות היהודית ואחר-כך של משרד

הרוויה, ואני חושבת שהתוכנית הזאת יצרה את השינוי ההתחלתי. אני מקווה שבהמשך

ייכנסו קרנות לענין. זו תוכנית אינדיבידואלית של הכנסת מדריכה ביתית להכשרת

ההורים לעזור לילדים, באמצעות משחקים ואמצעי גרייה לרכוש את הכלים הראשונים, כי

אנחנו רוצים שגם להורה, ירוד עם הילד החדש שנולד, יהיו הכלים הראשונים. הם מקבלים

את זה בסבר פנים יפות, אין התנגדות לנושא, כך שקל לנו יותר להיכנס עם הידע

המקצועי שלנו לתוך המערכות. יש לנו קבוצה של נשים, עובדת סוציאלית ואחות מנחה,

יועצים במה שצריך, והם ניזונים ומשתמשים בכל מה שיש. זה ייאמר לזכותם.
מרינה סולודקין
יש לי שאלה. איך אתם מסבירים שנשים משתלבות טוב יותר בכלכלה ובמשק?
אופירה רובינשטיין
אני חושבת שזה נוגע גם לנשים מעדות אחרות וגם מארצות אחרות. להערכתי, האשה

חייבת להתמודד בחיי היום-יום עם מה שיש, וחלק מהתפקידים הנשיים לא נלקחים ממנה

בשום צורה. בחו"ל היא טיפלה בילדים ובמשק הבית, היא צריכה לטפל בהם גם כאן.

חלק מהתפקידים הנשיים שלה והסטטוס שלה בתוך המשפחה לא נלקח ממנה, כי הם שלה מעצם

המבנה המשפחתי. וחוץ מזה היא צריכה להתמודד עם הפריג'ידר, ומכיוון שהיא צריכה

להתמודד עם הפריג'ידר היא עושה את זה.

יוסי שריד;

זה נכון מה שאת אומרת בעיקר בענין הגרייה, אבל לנשים גם אין אופציה של ישיבה.

בחור תמיד יכול ללכת לישיבה ולא לעשות דבר, והאשה לא יכולה.

איתן כבל;

האמת היא שנקלעתי לדיון הזה די במקרה. אני לא בקי בענין של התימנים באושיות

או בכלל ברחבי הארץ, אלה שהגיעו בעליה האחרונה, ובוודאי לא כמו הרב גמליאל. אני

מכיר את הענין מצד הדיור. לבגרות שהרב גמליאל אמר שבסך-הכל העניינים נפתרים,

כשאני שומע ש-35 משפחות ברוכות ילדים נמצאות באושיות, במקום לוחץ, ללא עבודה, אני

חושש שעלול להיווצר שם מצב שחייבים לתת לו פתרון, ואני לא יודע איך.

בספר התקציב אני רואה שאחד הדברים הראשונים שעומדים להיפגע הוא עידכון

המשכנתאות. זאת אומרת, אני לא רואה פתרון דיור ל-35 המשפחות האלה. מה גם

שלהוציא אותו משם ולהעביר אותן לדיור ציבורי אחר באזור, מר שוורץ יגיד לכם שיהיה

קושי רב.

ציפי פינקוס;

הפתרון הוא לטפל, לא לגלגל אותם ממקום למקום.



איתן כבל;

קודם-כל שמתי אצבע על הבעיה. אני לא ממשלה שאני יכול להגיד: אני יודע מה

אני עשיתי כשהייתי שם במקרה בתפקיד שהיה אמור לקדם את העניו הזה.

יש כמה נקודות בדיווח ששמענו, שלי לפחות מאד מפריעות. הרב גמליאל אולי לא

יאהב את זה. זה ענין של זמן שהם יתערו וישתלבו במסגרת כזאת או אחרת, הם יתבגרו

וכל אחד יילך לדרכו, ואף כוח שבעולם לא יוכל לעצור את זה.

אנחנו התימנים, אף פעם לא היינו עדה קיצונית.
סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל
אני מסכים אתך.

איתן כבל;

הם אוכלוסיה מעורה. חלק מהאוכלוסיה בשנות החמשים, שהגיעו למוסדות ליטאיים,

הם אלה ששינו את המהות, כי התימנים בדת שלהם, בתפיסת העולם שלהם, הם העדה הכי

פתוחה. רק בארץ כשהתחילו לתת לנו הוראות מגבוה, פתאום היית צריך לבקש רשות לנשום

אפילו. אבל כשאני למדתי בחדר, אצל הרבנים, ובבית הכנסת, אלה שני עולמות שונים

לחלוטין.

לגופו של ענין אני חושב שזה עניו של זמו. בתוך עמך אתה יושב, וכדאי שגם

תיכנס לענין הזה מסגרת מקצועית. אם מה שנאמר כאו הוא נכון, גיל 4.5 בכל קנה-מידה

סגו יושר לענייני דתות אריה גמליאל;

אני לא מתנגד לזה. אני בעד זה שהענין ייבחן מבחינה מקצועית.

איתן כבל;

מו הראוי שהענין הזה ילווה בפיקוח מקצועי. כי לפחות בשלב הזה ייתכן שהם ירצו

ללמוד במסגרות דתיות. לאט-לאט הם יתערו בחברה וכל ארח- יחליט באיזו דרך לבחור.

אבל לפחות מתוך היכרות עם חלק מהם, הם ירצו ללכת למסגרות דתיות בבוא העת, אבל

חייבת להיות מסגרת מקצועית, בוודאי לגבי הילדים.

נושא נוסף הוא בתוך המשפחה. יש לי חשש כבד שהאלימות בתוך המשפחה עלולה להיות

חומר נפץ באוכלוסיה הזאת. כי יש כאו הלם תרבות. בתימו, האבא, ראש המשפחה, הוא

הגורם הדומיננטי, המכריע. הוא אפילו לא צריך לדבר, הוא מדבר בעיניים.

בארץ הנשים הן הגורם הדומיננטי, ואנחנו רואים את זה גם במשרד הבינוי והשיכון,

שרוב העומדות בתור הן הנשים, הן המדברות. לנשים יותר קל להתערות בארץ במקצועות

של משק בית וכו', והגבר פתאום רואה שהילדים כבר לא בדיוק נשמעים לו, האשה אצל

השכנה שלה, והשכנה סיפרה לה כך וכך.
סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל
השכנה סיפרה לה שהיא יכולה להוציא את הבעל מהבית.

איתן כבל;

נכון, זה חלק מההתערות. אני מאד מבקש מאלה שעוסקים בענין הזה לשים דגש על

הנקודה הזאת, להיות עם עין הרבה-הרבה יותר פקוחה.
אופירה רובינשטיין
אנחנו מאד מקבלים את מה שאתה אומר. בשנה שעברה ניסינו להפש את הנישות שדרכן

אפשר להתחבר עם הגברים. עשינו קורס בדק-בית, שהם יתקנו לבד את החשמל, כמו כל

ישראלי אחר. ההיענות היתה מעטה מאד. ניסינו להביא סטודנטים פעילי ציבור על-מנת

שידברו אתם על דמוקרטיה, ועוד.
סגן וקשר לענייני דתות אריה גמליאל
השאלה אם נשים באו להדריך אותם, כי אז הם בוודאי לא יסכימו.
אופירה רובינשטיין
לא, אלה היו סטודנטים גברים, פעילי ציבור מאוניברסיטת תל-אביב, שילמדו אותם

לקרוא קצת עתון, לבקר בכנסת, וכו'. מעט מאד נענו.

איתן כבל;

לדעתי, ההתערות בחברה הוא ענין של -זמן, וזה יקרה, כי כשצריך, מתמודדים עם

הבעיה.

באושיות זו בעיה, ולא רק אצל התימנים אלא בכל הדיור הציבורי. כשאתה צריך

לתקן משהו או להחליף משהו, עד שהאחראי בא, הוא לא נוגע בשום דבר, כי אולי הוא

צריך להוציא כסף מכיסו. זה נכון גם לגבי האוכלוסיה הוותיקה בארץ, דור שני ואולי

דור שלישי שגר בדיור הציבורי.

לגבי הגברים במשפחות התימניות צריך לדעת איך ליגוע בהם, איך לחדור לתוכם. כדי

שלא נחזור על אווזה טעות צריך לדעת שהאנשים האלה באו, מבחינת התחושה הפנימית שלהם,

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ואני אומר את זה לא במובן השלילי או כדי לפגוע חס

וחלילה במישהו. אני נפגשתי עם כמה מהם.
אופירה רובינשטיין
אתה צודק.
איתן כבל
גם בתחום המקצועי, הרי הם היו שם בעלי מקצוע שחלק מהמקצועות האלה היום בארץ

הם לא נדרשים. גם לא מדובר במאסות של מאות אנשים שצריך לסדר להם עבודה. זה ענין

של מסגרות, במסגרת העיריה או במסגרות חברתיות ארורות, ולא להישבר. כי ברגע

שתצליחו לרתום את ה-2 - 4-3 הראשונים שכן יצליחו להשתלב במעגל העבודה, זה יכניס

את כולם לתוך המערכת.

דרך אגב, נשים ותיקות בנות ראש העין שעלו לארץ והיום הן בנות 60 ו-70 לא ידעו

קרוא וכתוב. אז לא היתה להן ההזדמנות הזאת, לא היה גם מי שיעביר להן את המסר

בצורה נכונה. היום אתה בא לכתה בראש העין ורואה נשים בנות 70 מאושרות, לומדות,

יודעות לקרוא עתון ולקרוא את הכתוב בתחנת אוטובוס. אבל צריך לדעת לדבר אתם.

זה לא סוד מה שאמר חבר-הכנסת יוסי שריד. מבחינתכם ש"ס נכנסה. אני מעדיף, אם

כבר, שזו תהיה ש"ס ולא קבוצה חרדית אחרת. אבל אני שוב אומר, שלא יהיו מצב

חס-וחלילה, שהדברים נעשים בכפייה, כי בסופו של דבר הנושא הזה יפגע - -
סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל
עליהם לא תוכל לכפות. הם עצמאים מאד, הם באו לארץ עם דעות מוצקות וברורות

משלהם והם יודעים מה הולך בארץ. במיוחד אחרי ההסתה של אנשי סאטמר, כשהם עולים

לארץ אנחנו נחשבים הכי פחות דתיים והכי מתונים.
רבקה פישמן
כאחות שמלווה אותם כמעט מן המטוס ואני יושבת ב"טיפת חלב" באושיות ברחובות

מטעם לשכת הבריאות, אני מודעת ויודעת ונמצאת בתהליך של קליטתם בארץ, אני רוצה

להתחבר למה שאתה אמרת, חבר-הכנסת כבל, והאבות כן שותפים לילדים הרכים.

אני רוצה לדבר על התהליך שהם עברו ואיפה הם נמצאים היום מבחינת הילדים, כדי

לראות איפה עוד אפשר לתמוך ולעזור להם. בסך-הכל הגיעו משפחות מאד צעירות עם הרבה

מאד ילדים, ושמעתם את הסחירה המספרית. הילדים היו במצב היגייני מאד ירוד, עם

תת-תזונה, והיום הם השלימו את החסר. מבחינת ההיגיינה לא ניתן היום להבדיל.

הילדים חשופים למסגרות חינוך והם נחשפים לתזונה נבונה יותר, והם צועדים ירוד אתנו.

בעקבות הפערים התרבותיים היו דברים קטנטנים שעיכבו את ההתפתחות, למשל בנטילת

תרופות, שהיינו צריכים פיסית לעזור להם לעשות את זה, והיום הדברים האלה מופנמים,

והם משתפים פעולה ונעזרים ויודעים לאיזה מוסדות בריאות לפנות ואיך להשתמש בהם,

ואני חושבת שזה בהחלט הישג. אני מאד מאמינה באוכלוסיה הזו.

יש לנו קושי גדול, ואני כן חושבת שצריך להדגיש את זה, בנושא הבטחון ובטיחות

של אותם ילדים. עדיין הרבה מאד ילדים נפגעים על-ידי מכוניות בתוך השכונה.

השוטטות של הילדים ברחובות עדיין קיימת.

מעלייתם ארצה ועד היום היו 90 לידות.
יוסי שריד
בשבילי זה היה מעניין. באתי לכאן כדי לשמוע מה שלומם של העולים החדשים מקרב

יהודי תימן. יש לי חולשה מיוחדת לרחובות, כידוע, הם שכנים שלי לשעבר.

מכל השיחה המעניינת הזו ומהנתונים המעניינים שנמסרו לא השתכנעתי שבחלק גדול

מן המקרים טובת הילד עמדה לנגד עיני מי שהחליט. זה ברור לגמרי שלא טובת הילד

עמדה לנגד העיניים, וכל מה שלא קשור בטובת הילד מעורר בי, בנו, התקוממות עצומה.

בשבילנו טובת הילד היא הערך העליון, וכל דבר שבא לפגוע בו צריך להיות דבר תחתון.

מה שמספרים על שנות החמישים, במידה רבה נכון, במידה רבה מוגזם. כמעט כולנו לא

היינו בשנים ההן, אז יש כל מיני מיתוסים והמיתוסים הם חלק מהמציאות. אין שום ספק

שאם יש משהו במיתוסים של שנות החמישים, גם כאן היה מחטף של ילדים. אבל פעם ממסד

זה עושה את המחטף ופעם ממסד אחר עושה את המחטף. ברור לגמרי שהיה פה מחטף של

ילדים -
סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל
זה קשקוש.

יוסי שריד;

-- כאשר אני חוזר ואומר שלא טובת הילד עמדה לנגד העיניים. בוודאי שזה היה

מחטף של ילדים. לא רק שלא טובת הילד עמדה לנגד העיניים, אני גם לא בטוח באיזו

מידה זה נעשה מתוך התחשבות ברצונם האמיתי של ההורים, ואני מוכן אפילו לבדוק את

זה.

סגן יושר לענייני דתות אריה גמליאל;

תבדוק. הכל פתוח.
יוסי שריד
אני מוכן לבדוק את זה, אם האמהות נתנו לזה יד מרצונו החופשי.
קריאה
למה שלא תבדוק את המחטף של שנות החמישים?
יוסי שריד
זח תלוי באופי. אני בדרך-כלל מנסה לעסוק בשאלות השעה ובמה שעומד לקרות. אני

עוסק פחות במה שהיה לפני חמישים שנה. זה מעניין, אבל זה לא מועיל. אני לא יודע

מה אפשר עוד לעשות, אבל אם אפשר לתקן את זה במידה מסוימת, אני חושב שנעשה - - -
היו"ר נעמי בלומנטל
גם לי יש תחושה מאד-מאד לא טובה כשאנחנו מדברים על ילדים קטנים. אני חושבת

שכולנו מאד רגישים לזה, שהם נלקחים לאיזה שהוא מקום, הם לא יודעים לאן ואחר-כך הם

מתגעגעים הביתה.

האם אפשר היה אחרי שנה, בתוך החינוך שלכם במגדל העמק או במקום אחר, להקים

ועדה שתעשה הערכה מהדש?
סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל
קודם-כל מדובר על מספר קטן מאד של ילדים. רוב הילדים לומדים בבית-ספר יסודי

ברחובות ברשת החינוך התורני שלנו. חלקם לומדים ב"נועם", ששייך למפד"ל, כפי

שהזכירו כאן. רוב הילדים הקטנים לומדים בגנים ברחובות ובבית-ספר יסודי ברחובות.

לעומת זה, רוב הנוער לומד במגדל העמק. חלק קטן מאד, אפסי הייתי אומר, לומד במגדל

העמק. בקשר לילדים האלה אין בעיה, אני מוכן לקבל חוות-דעת מקצועית.

דרך אגב, הם לא הולכים לפנימיה ונשארים שם 20 שנה. בתקופה הראשונה הם יוצאים

כל שבוע הביתה ואחרי-כן כל שבועיים וכל שלושה שבועות. המדריך לוקח מדי פעם את

הילדים לבקר את ההורים. זה לא בדיוק כמו שזה מתואר כאן.
רבקה פישמן
הרב גמליאל, בשכונה קיים גן ילדים של ש"ס ואני מכבדת את רצון ההורים בבחירת

הגן. אני מבקשת אותך לעזור לנו. אנחנו בודקים את הילדים על-פי הקריטריונים שאתם

אנחנו עובדים עם כלל האוכלוסיה, והם מאד רהוקים מלעמוד בקו הזה שעליו דיברנו כאן.

תעזור לנו לשתף פעולה, כי נמצאים שם 60 ילדים ללא פיקוח שלנו, בלי יכולת שלנו

לעזור ולתמוך. זאת הבקשה שלי ממך, לעבוד ביחד.

סגן יושר לענייני דתות אריה גמליאל;

בבקשה, בשמיוה רבה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני רוצה לסכם שני דברים. הרב גמליאל אמר, ואנחנו מקווים שזה יבוצע בשטח.

אין התנגדות שתבוא ועדה מקצועית, כי נשמעו בה דברים שילדים נשלחו לחינוך כזה או

אחר ללא ועדה מקצועית.
סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל
בהסכמת ההורים. בלחץ של ההורים שרצו לשלוח את הילדים.

היו"ר נעמי בלומנטל;

אנחנו גם ראינו כאן שהם מאד עצמאים. אלה אנשים מאד מפוכחים ויודעים היטב מה

הם רוצים.

הדבר הנוסף שהייתי רוצה להעלות וכבר הזכרתי קודם הוא שוועדה מקצועית

תעריך מחדש את שהייתם של הילדים בפנימיות.
רבקה פישמן
גם על הגן בתוך השכונה. אלה שני גני-ילדים של ש"ס, אחד בשכונת נג'ארה ואחד

באושיות. בשני הגנים יש בסך-הכל 160 ילדים.

יוסי שריד;

לצערי הרב המדינה יוצרת חללים ריקים וכשנוצרים חללים ריקים יש מי שנכנס

אליהם. לפעמים נשאלת השאלה אפילו בחוגים שלנו, איך קורה הפלא הזה ואיך עושים את

מעשה הנסים הזה. בין השאר, זה בא כמובן על-חשבון הרמה. משום שנניח, להורה או

לגננת/גנן ברשת הזו משלמים בערך שליש ממה שמשלמים למורה. אדם שמכבד את עצמו

ומכבד את מקצועו כמובן לא יכול לעבוד בשליש המשכורת. אבל יש גם חיזוק למשכורת

הזאת ממקורות אחרים - אולי כן ואולי לא.

זה בא כמובן על-חשבון הציוד. הרי גן ילדים של ש"ס לא דומה משום בחינה לגן

ילדים איור.
סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל
נכון, זה קראוון.
יוסי שריד
כן. מאמללים את הילדים.

מכל מקום, כדי לחזק את מה שאמרתי, אני חושב שבחלק מסוים מן המקרים יש ילדים

שלא היו רוצים לחזור לפנימיה והיו רוצים להישאר בבית, והם נאלצים לחזור לפנימיה.

אני חושב שיש גם מקרים שההורים שילחו את הילדים לפנימיה כתוצאה מזה ששילמו להם.
סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל
לא. אין דבר כזה.
יוסי שריד
אין דבר כזה? תבדוק את זה.
סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל
אין דבר כזה.
ציונה צנעני
דרושה יותר תשומת -לב לגני הילדים. הם מוזנחים. חוץ מזה יש ילדים שנמצאים

בבית, לא במסגרת של ילדים, מפני שהמשפחתון והמעון מלאים.

יש בעיות גם בדיור הציבורי.

היו"ר נעמי בלומנטל;

יש עדיין ילדים רבים בגילאים הצעירים ללא מסגרת. אמרת שחסרים משפחתונים

ומעונות יום.
ציונה צנעני
חסר תקציב למשפחה לממן את זה, להכניס את הילד למשפחון או למעון יום.

היו"ר נעמי בלומנטל;

תפנו אלינו בענין הזה.
אופירה רובינשטיין
ההשתתפות העצמית של המשפחה היא מאד גבוהה וחם לא עומדים גם במינימום ההכרחי.

אני חושבת שהם חייבים לשלם משהו, אבל סכום שהם יוכלו לעמוד בו.
היו"ר נעמי בלומנטל
תכתבו לנו על כך ואנחנו נטפל בזה יחד עם הרב גמליאל. ננסה לקדם את הנושא,

אולי למצוא דרכים לסבסד את זה.
אופירה רובינשטיין
יש לי בקשה נוספת. אנחנו מקבלים תקציבים דרך שיקום שכונות, לכל העליות. הם

בחינוך העצמאי, ומכיוון שאגף החינוך שלנו בעצם לא אחראי ישירות לחינוך העצמאי,

הילדים התימנים שלומדים ברשת העצמאית לא נהנים מהתקציבים האלה בגני הילדים וכו'.

נכוו שעם הכניסה של תקציב שיקום שכונות הם יצטרכו לקבל איזה שהוא פיקוח

והתערבות שלנו, אבל אני חושבת ששני הדברים האלה יכולים להיות מבורכים: 1. שגם

בדרך של שיקום שכונות תהיה אפשרות לתגבר פרוייקטים, אם צריך. למשל, הנושא של

הפעלת כתה א', שאנחנו רוצים לעשות את זה בתוך המערכות, ולהעשיר, שאפשר יהיה לתקצב

את זה דרך התקציב של שיקום שכונות. 2. העניו של פיקוח מקצועי, פסיכולוגית למשל.
היו"ר נעמי בלומנטל
בחינוך העצמאי?
אופירה רובינשטיין
כו, שהשירות ייפתח לאנשי מקצוע. אני לא מדברת על התכנים של הלמידה, אבל

שפסיכולוגית תוכל להיכנס לשם, שתוכניות העשרה יוכלו להיכנס לשם, על-מנת להעמיד

אותם בקו ישר.

סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל;

רשת החינוך העצמאית השמח מאד אם יינתן לה תקציב.
אופירה רובינשטיין
התקציב הוא לשכונה ולא לרשת. זה תקציב ממשלתי.
ציונה צנעני
יש בעיה של שתי משפחות שהבעלים יצאו לתימן והשאירו את המשפחות ללא תמיכה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני אפנה את השאלה לישראל שוורץ ממשרד השיכון. יש שתי משפחות שראש המשפחה

שלהן חזר לתימן. אנחנו מכירים את הבעיה הזאת. המשפחות גרות בדירות "עמיגור",

אבל אחת הבעיות היא שבינתיים המחירים עולים. מה קורה עם המשכנתאות?

ישראל שוורץ;

נכון להיום הסיוע של התימנים צמוד לסיוע שמקבלים האתיופים.

ציפי פינקוס;

אבל הוא לא מעודכן כמו של האתיופים. יש פער.
ישראל שוורץ
הוא צמוד לסיוע שמקבלים האתיופים. יש הבדל של כמה עשרות שקלים בהחזר החודשי,

שהוא לדעתי סמלי. בעקרון זה בדיוק אותו נפח.

96 משפחות כבר קנו דירות, רובן הגדול ברחובות. האוכלוסיה התימנית היא היחידה

שיש לה הזכות המלאה לבחור בין להמשיך לגור בדיור ציבורי לבין לקנות דירה. זו

פריבילגיה שאף אוכלוסיה אחרת - לא האתיופים, לא העולים מברית-המועצות לשעבר,

ואפילו לא ישראלים - זכתה לה.

לכן, כשאדם גר בדיור ציבורי והוא משלם 40 - 50 שקל לחודש, המוטיבציה שלו לצאת

החוצה היא באופן טבעי קטנת מאד.
סגן השר לענייני דתות ארית גמליאל
אני לא חושב כך. כשהם הגיעו לארץ המשכנתה היתה בגובה 128,000 דולר. היום

גובה המשכנתה מגיע ל-80,000 דולר. כשהעולה עלה לארץ הוא יכול היה לקנות דירה

הכי גדולה באושיות, וכמובן שמחיר הדירות עלה מאז באושיות. היום עם 80,000 דולר

הוא לא יכול לקנות דירה.
ציפי פינקוס
והיום הוא משלם 300 ו-400 שקל שכר-דירה ולא 50 - 60 שקל.
אופירה רובינשטיין
והם לא עומדים בזה.
ישראל שוורץ
ולכן זה 50 שקל.
אופירה רובינשטיין
הם יישרו את זה לפי הקו הציבורי.
ישראל שוורץ
הסיוע היום למשפחה שיש לה עד 3 ילדים הוא 300,000 שקל, כאשר 80% מהסכום הזה

הוא מענק. ההחזר הוא מאד נמוך.

אני שוב אומר, כשאותה משפחה גרה בדיור ציבורי, לא יעזור כלום, המוטיבציות

שונות.

נכון שהסיוע נשחק. כשנדע מה יהיה תקציב המדינה לשנת 1997. ואני לא מאמין

שיגעו בזה לרעה, אז נדע אם יש אפשרות לתגבר את זה או לא.

נכון אמר חבר-הכנסת כבל שהימצאות של מצבור כזה גדול של משפחות חלשות באותו

בנין הוא לא טוב לאף אחד, לא לבנין, לא לאנשים ולא לשכונה.
סגן השר לענייני דתות אריה גמליאל
אולי אפשר לעשות מבצע מיוחד.
ישראל שוורץ
בשביל זה צריך כסף. אם בתקציב 1997 יאפשרו לנו את זה, נשמח מאד. אבל אם

יהיו קיצוצים, לא נוכל לעשות את זה.
ניצה בן-צבי
רציתי לתת נתונים לגבי התעסוקה. ברחובות יש לנו כ-30 עולות ועולים שלא

הסתגלו לעבודה ואנחנו עומדים להכניס אותם למסגרת של מרכז שיקום. לעומת זה

באשקלון כמעט כולם עובדים. יש בודדים, נכים ואחרים שהם בטיפול כרגע. מבחינה

תעסוקתית באשקלון אין לנו גם נשים וגם גברים. הנשים ניסו לבוא לחפש עבודה, אבל

ברגע שהסתבר שהן צריכות לעבוד יום שלם ואין להן סידור לילדים, הן ויתרו על אפשרות

של תעסוקה. לעומת זה ברחובות ובעקרון יש לנו כ-30 אנשים ואנחנו נכניס אותם

למסגרות של שיקום ונעזור להם להסתגל לעבודה. יש מסגרת של מרכז שיקום שבה הם

מקבלים את הכלים להסתגל לעבודה, שיפור הדימוי העצמי וכוי. אנחנו נכניס אותן

למסגרות האלה, כי הם לא מצליחים להסתגל לעבודת ויש קשיים אתם.
עו"ד רמי צוברי
אני הגעתי במקרה לדיון הזה. אני מייצג את הוועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן

הנעדרים בראשות הרב גמליאל, ראש עיריית ראש העין ואחרים. מכאן ההיכרות שלי את

בני העדה וכך הוזמנתי.

אני מאזין לדיון ואי-אפשר להתעלם מתחושה מסוימת של פטרנליזם, וכידוע,

בפטרנליזם יש משום השלילה. יש תחושה שכביכול אנחנו יודעים תמיד יותר טוב מה טוב

לאחרים. אבל יש לזכור דבר בסיסי וראשוני והוא הרקע לכל הספור. הדבר הבסיסי הוא

מה הרקע שממנו יצאה אותה אוכלוסיה שעליה אנחנו מדברים עכשיו. אותה אוכלוסיה באה

מתוך חממה דתית בתימן, מקבילה פחות או יותר לבתי-ספר בפנימיות. שם לא שלחו אנשים

לפנימיות,
אופירה רובינשטיין
הילד יכול היה לפגוש את סבתו, את דודתו ואת אמו בכל נקודת זמן. אז בואו לא

נשווה.
עו"ד רמי צוברי
מבחינה דתית הוא יכול היה לפגוש, וגם היום הוא פוגש.

אבל השאלה היא מה הייחוד שבענין הזה. וכי השליחה לישיבות קיימת רק בעדה

הזאת? היא הרי קיימת גם אצל האשכנזים. יש ישיבות מפורסמות של בני פולין ואחרים.

לא ניכנס לנקודה הזאת. אני רק מתריע ומזהיר בכיוון מסוים, ואני אומר זאת

בצניעות, בכיוון של פטרנליזם, וכדאי שנזכור תמיד שמדובר באוכלוסיה שגדלה במוטיב

מסוים ואי-אפשר להצעיד אותה 100 שנה קדימה בשנה-שנתיים. יש לעשות את זה בדחילו

ורחימו.

מה שמתווה למעשה את העדה הזאת זו הפתיהות והגישה הכללית שלה גם לענין התפיסה

הדתית, כפי שהרב גמליאל ציין קודם, שהעדה למעשה מאד מתונה. הרעיון של המתינות לא

נולד היום, כבר 200 שנה אחורה ידוע בהלכות שחיטה, לדוגמה, שרבי יוסף קרו טוען

שקודם-כל הגברים שוחטים, וגם נשים יכולות לשחוט. לעומת זה הרמ"א, שהאשכנזים

פוסקים לפיו, טוען שהנשים לא יכולות לשחוט, ואחר טוען שמלכתחילה נשים יכולות

לשחוט, וזוהי למעשה תפיסת העולם הדתית-תימנית. הגישה היא מאד ליברלית, פתורה,

והיא יכולה להשתלב בקלות באורחות החיים בישראל.

כפי שראיתי כאן, מנסים להלך אימה שמדובר במצב קשה, ולא היא. במקרה ביקרתי

במגדל העמק ולא ראיתי אף ילד במצוקה. כולם חייכו ושרו.

בענין השיכון, לדעתי המדינה טעתה ובגדול, מאז עליית היהודים מברית-המועצות

לשעבר. אמרתי אז שמה שעשה אריק שרון הוא טעות וזו וזהיה בכייה לדורות. כל הרעיון

של קראוונים הוא לדעתי טעות חמורה. הצלחתי להוכיח שמבחינת העלות הרבה יותר זול

לשכן אותם בדירות קבע. הפתרון הוא מאד פשוט. ניתן להפשיר קרקעות חקלאיות

במקומות שונים, ובמקום שיזמים ירוויחו מההליך הזה, שהמדינה תיזום את כל התהליך.
היו"ר נעמי בלומנטל
תודה לך עו"ד צוברי.
מרינה סולודקין
יש לי שאלה. מה הם היחסים בין האוכלוסיה התימנית הוותיקה לבין העולים

החדשים? אצלנו, הרוסים, היה ויכוח וגם משבר בין העולים שהגיעו בשנות השבעים

לבין אלה שהגיעו בשנות התשעים.
אופירה רובינשטיין
אני מדברת על זה ברמה של תצפית. בהתחלה היתה התלהבות יוצאת מן הכלל. אני

חושבת שציונה צנעני תוכל להסביר את זה טוב יותר.
ציונה צנעני
קודם-כל אין בכלל בעיה. בהתחלה היו יחסים טובים, חוץ מהסתות פה ושם.
אופירה רובינשטיין
בהתחלה היתה התלהבות רבה, קבלה יוצאת מן הכלל. אחר-כך היה כעס עצום של

הקהילה הישראלית. היום הם חוזרים עם המון בקורת למצב של קבלה.
היו"ר נעמי בלומנטל
אני מציעה שנפנה לרב בקשי-דורון בבקשה לשלוח נציגות שלו לתימן, או מטעמכם,

כדי להקהות את ההשפעה של הסאטמרים ולנסות בכל-זאת לפעול שם כדי שאותם עולים עוד

יעלו לארץ.

ב. הדברים שסיכמנו קודם באשר לחינוך. ג. עידכון המשכנתאות, אנחנו נפנה לסגן

שר השיכון בענין.

תודה רבה לסגן שר הדתות חבר-הכנסת גמליאל ותודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50

קוד המקור של הנתונים