ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 29/10/1996

שיפור תדמית העולים באמצעות אמצעי התקשורת האלקטרוניים והכתובים

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 18

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שלישי. ט"ז בחשון תשנ"ז, 29.10.96. שעה 09:00



נכחו: חברי הוועדה: נעמי בלומנטל - היו"ר

שמואל הלפרט

צבי ויינברג

נעמי חזן

סופה לנדבר

יורי שטרן

יוסי שריד
מוזמנים
גדעון שמיר - מנכ"ל משרד הקליטה

חנוך צימר - סמנכ"ל משרד הקליטה

ירח גרטל - מנהל אגף בכיר להסברה ולקליטה

אריה קורת - מ"מ ראש אגף בניה וקליטה בקהילה

גדי אמיר - מנכ"ל חברת "אופקים חדשים"

אודי לבל - מרצה בכיר בחברת "אופקים חדשים"

אמנון נדב - מנהל הרדיו, רשות השידור

כוכבה שלום - רשות השידור

חדוה שפיגל - חברת ועד המנהל, רשות השידור

פרופ' רינה שפירא - יו"ר רשות השידור

מיכל ארבל - הטלויזיה החינוכית

אהובה פיינמסר - מנכ"ל הטלויזיה החינוכית

משה שלונסקי - מנהל גלי צה"ל

אנטוני קורנשטיין - דובר הג'וינט

מאשה פרוייבסקי - הסוכנות היהודית

ענת גלילי - המרכז לפלורליזם יהודי

טניה ויינטראוב - הפורום הציוני

פרופ' ניצה שפירא-ליבאי - מועצת העיתונות

גד ליאור - ידיעות אחרונות

עו"ד כרמית פנטון - ערוץ 2

דוד מיכאלי - הליגה נגד השמצה

פיליס גרבלי - הליגה נגד השמצה

אלי רודיאק - תלמיד בבי"ס תיכון חדש, ת"א

ירון נהרי - תלמיד בבי"ס תיכון חדש, ת"א

אפרים יונה - מוזמן של חה"כ בלומנטל

אמיר רדה - מוזמן של חה"כ בלומנטל
מנהלת הוועדה
וילמה מאור
קצרנית
הילה לוי
סדר-היום
שיפור תדמית העולים באמצעות אמצעי התקשורת האלקטרוניים והכתובים.



שיפור תדמית העולים באמצעות אמצעי התקשורת האלקטרוניים והכתובים.

היו"ר נ' בלומנטל;

בוקר ט11 לכולם, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העליה והקליטה. לשם

הדגמה לנושא בו אנו דנים היום, רוביאו לי כותרות מעיתונים שפורסמו ב-21.10.96
ובכותרת גדולה נכתב
"צעירה מחבר רועמים, החשודה שעבדה בזנות, תגותגורש מהארץ."

לעומת זאת נכתב באותיות יותר קטנות: "לודמילה צ'פנסקייה אלופת הנשים בשח."

כשעולה חדשה היא אלופת הנשים בשח, לא כותבים שהיא מחבר ר1עמים אבל כשאשה עוסקת

בזנות, מציינים את מקורה. זאת בדיוק הדוגמה לדיון שאנחנו מקיימים היום. אני

תושבת שכולנו, בתום הישיבה, נהיה ערים למה שאנחנו מצליחים לעשות בכוחות

משותפים, מבחינת הגברת הסטיגמטיזציה, שכולנו אומרים שהיה צריך לשלול אותה.

מאז שאני מכהנת כיושבת ראש הוועדה היו אליי פניות רבות, בעיקר מעולים

חדשים, על כך שכל הזמן יש סביבם מונחים שליליים. אומרים: "כל הרוסים מרגלים",

ואם מישהו איננו מרגל, הוא יוצא דופן, "רורוסיות רועולות הן זונות", ומדברים על

העליה הזאת כעל עליה משכילה אבל אלימה. פעמים רבות אומרים עלירגו שהם לא

יהודים, וגם שר לשעבר אמר ש-30% מהם אינם יהודים. יש תלונות של שכבות המצוקה

כאילו העולים באו על חשבונם. לאור הפניות רורבות שהיו אליי ביקשתי לבצע ניתוח

כדי לקבל תמונת מצב לגבי השאלה: רואם אמצעי התקשורת תורמים להגברת הדימוי

השלילי או שאנחנו חוטאים בכך שאנחנו מאשימים אותם בזה.

את הניתוח שנעשה יציגו בעלי חברת "אופקים חדשים", מר גדי אמיר, מנכ"ל

החברה, פסיכולוג אירגוני-תעשייתי, אל"מ (מיל), לשעבר ראש מחלקת מדעי ההתנהגות

בצה"ל ויסייע לו אודי לבל, חוקר ומרצה לתקשורת ארגונית ופוליטית ויועץ בכיר

לתקשורת ארגונית בחברת "אופקים חדשים".

על סמך מימצאים בודדים שיש לנו אנחנו יודעים שהתקשורת בוודאי מסייעת

ליצירת אותן סטיגמות, ובדרך שבה היא מסקרת את הארועים הקשורים לעולים היא

מביאה לכך שאמנם תתקיים זהות בין קבוצת עולים לבין פשיעה, עבריינות, ריגול,

מאפיה, זנות וכיו"ב. התמקדות הסקירה במקרים מסויימים תורמת לדימוי שלומיאלי של

העולים, והדוגמות לכך רבות. אם מישהו מתחשמל או גורם לשריפה מציינים את ארץ

מוצאו ויוצרים בכך דימוי של שלומיאליות. ההתייחסויות האלה באות לענות על

הצרכים שלנו. אנחנו, כחברה ותיקה, זקוקים לשעיר לעזאזל ור1עליה רוחדשה היא תמיד

השעיר לעזאזל של רועליה הקודמת. אנחנו מחפשים הצדקה לכך שהעליה רח-זדשה לא תיקח

לנו את המקומות שכבר כבשנו ולא תכהן בתפקידים בכירים. הדימויים האלה עוזרים

לנו להצדיק את המיקום שלנו ואת הרגשתנו הטובה.

אני מבקשת מאודי לבל להציג את הניתוח שהוכן.
אי לבל
הניתוח שערכנו נקרא ניתוח תוכן. זהו ניתוח איכותי ולא ניתוח כמותי.

ניתוח זה מנסה לתהות על השקפת העולם או על המסר שעובר או חבוי מאחורי ידיעה

עיתונאית או מאחורי טקסט כלשהו של המדיה. זאת שיטת ניתוח סוציולוגית, ובלשון

מקצועית אנחנו קוראים לה "פריימינג". אנחנו מנסים לעמוד על הנחות היסוד, על

המסרים הסמויים והמפוי-שים המועברים בכתבות ובידיעות, ולכן לא ניתן לעשות ניתוח

כמותי אלא דווקא ניתוח איכותי.



במשך 4 חודשים בדקנו מידגס אקראי של טקסטים תקשורתיים, חלקם

מהעיתונות המשודרת וחלקם מהעיתונות הכתובה. ניסינו לזהות באותם טקסטים את
המסרים שחיפשנו. בדקנו משתנים כגון
כמות הידיעות בנושא מסוים, גודל הידיעה,

רובלטת נושאים מסוימים, האם יש שימוש מופרז במילים מסוימות, האם מדביקים את
המילים
"רוסי" או "אתיופי" לשמות תואר או במקרים בהם ניתן לוותר על ארץ

המוצא, כינויים נפוצים וחזרות. אנחנו יודעים שטקטיקה מאד שכיחה ביחסי ציבור

היא חזרה. מסר חוזר הוא מסר נקלט, גם אם הדיוק המדעי שלו לוקה בחסר.

אנחנו נציג את המסקנות ואת ההמלצות של המחקר, אבל לא ניכנס לניתוח כל

הידיעות, למרות שרבנו סט שיקופיות ומטעמים טכניים לא נוכל לצפות בו, המדגים את

המאפיינים של הכותרות שחוזרות על עצמן. במחקר זה ניסינו לאתר את השיקולים של

כותב הכתבה, ללמוד מצורת והסיפור, מאופיו ומתמונת המצב המתקבלת לקורא, ולהקיש

מהם על צורת ההתארגנות והעבודה מול מדיה של קבוצות העולים.
גי אמיר
מסקנות הניתוח שעשינו קובעות שדימוי העולים מחבר העמים, כפי שמשתקף

בתקשורת, הוא נמוך. קיימת נטיה להתייחס לעולים כמשתייכים לקבוצה חברתית מובדלת

מחברת הרוב הוותיקה ולא כאינדיבדואלים. נוצרת זהות קונסיסטנטית בין קבוצת

העולים לבין מרכיבים של סטיה חברתית כמו: עבריינות, שיכרות, מאפיה וזנות.

אנחנו לא מנתחים את התקשורת, האם הסיקור שלה אובייקטיבי או לא, האם

הוא נעשה על פי אמות מידה מיקצועיות או לא אבל הטענה המרכזית היא שכל סיקור

עיתונאי נוטה לענות על הצרכים, האינטרסים ורוערכים הדומיננטיים של קבוצת הרוב.

הצורך שלנו, כקבוצת הרוב, הוא לראות את קבוצת המיעוט כקבוצה השונה מאיתנו

לשלילה וע"י כך לשלול את הליגיטימיות של קבוצת המיעוט כבעלת זכות ליהשתייך

לקבוצת הרוב ולקבל זכויות כמותה. שלילת הלגיטימיות מתבטאת בתאור קבוצת העולים

כקבוצה הפועלת בניגוד לערכים ולאינטרסים של החברה, מחבלת במטרותיה ובאיכות

חייה, וזו ההצדקה שלנו, כקבוצת הרוב, לא לתת לה את היחס המגיע לה. מכאן ניתן

להסביר את החד-צדדיות בתאור קבוצת העולים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתקשורת.
ישנה התמקדות במקרים כגון
שריפה, טביעה והתחשמלות, המצביעים על שלומיאליות

וחוסר קומפוטנטיות, תוך התעלמות מהישגים "לא רלבנטיים" כמו ארועי תרבות,

הישגים מדעיים ועסקיים ועוד.

מכאן ניתן להסביר את המניעים של התקשורת ליזום ולהציג מחקרים ונתונים

המצביעים על אבטלה, פשע, עוני, נשירה מעבודה וכו' של קבוצות העולים, כאשר

הדברים אינם מוצגים באופן השוואתי לקבוצות נוספות בחברה הישראלית.
יי שריד
באיזה עולים מדובר?
גי אמיר
התמקדנו בעולים מרוסיה.
יי שריד
מצבם של העולים מאתיופיה כל כך טוב?
ג' אמיר
ההנחה היתה שמצבם של עולי אתיופיה פחות טוב ולכן כל מה שאנחנו אומרים

על עולי רוסיה, תקף, על אחת כמה וכמה, על עולי אתיופיה.



קיימת איזושהי חוקיות, שצריך לשים לב אליה, בהקשר של יחסי קבוצות

מיעוט לקבוצת הרוב. חוקיות שבה קבוצת המיעוט נדחקת יותר ויותר למצב של סגירות,

תסכול וחוסר אונים, עד כדי התפוצצות והתפרצות. לאחר ההתפוצצות וההתפרצות, שהן

בדרך כלל אלימות, התקשורת מגלה את הפנים החיוביות יותר של קבוצת המיעוט. בשלב

זה אנחנו רואיס כתבות אוהדות ומפרגנות לקבוצת המיעוט. את החוקיות הזאת ניתן

לראות בארכיונים אחרי ארועי וארי סאליב, אחרי ארועי הפנתרים השחורים ואחרי

ההתפרצות האלימה של עולי אתיופיה. אני מצביע על החוקיות כדי להסב את תשומת

לבכם לכך שאפשר לזהות אותה ולהקדים תרופה למכה. ניתן לדבר על העולים החדשים

במונחים חיוביים יותר לפני שחלה התפרצות אלימה, שמתחייבת, כנראה, מתחושת

התסכול וחוסר האונים.

היו"ר נ' בלומנטל;

אני רוצה להדגיש את הדברים שנאמרו כאן. מכיוון שהתקשורת שותפה להנצחת

הדימויים השליליים, נדחקות קבוצות המיעוט לשוליים ולא מקבלות חיזוקים. התוצאה

הבלתי נמנעת, בסופו של דבר, היא התפרצות, כפי שהדבר קרה לאורך ההסטוריה.

התקשורת שותפה לאותה התססה של הציבור ואין מנוס מהתפרצויות אלימות. לאחר

ההתפרצות, התקשורת נותנת תמונה יותר רחבה של המצב. לפתע מופיעות תמונות אוהדות

והפן החיובי מוצג לפנינו בעיתונות ובתקשורת האלקטרונית. ההצדקה לדיון שנערך

היום היא כדי שנוכל יחד, כחברה, לשנות את ההתייחסות שלנו לעולים.

אי לבל;

אין כוונתנו לומר שהסיקור רועיתונאי לוקה בחוסר אמינות. אנחנו יוצאים

מנקודת הנחה שכל ידיעה בתקשורת היא אובייקטיבית, אמיתית ובעלת אמיתות עיתונאית

ודושיבות ציבורית. למרות כל זאת, כאשר מסתכלים על מכלול הדברים, נוצרה תמונת

מצב החורגת מהאמת, או שהיא מגדילה את המימדים של פן מסוים בהתייחסות לעולים.

גי אמיר;

אחד הכתבים שאל אותי בהתרסה; איך אתה אומר שהתקשורת מעצבת את הדימוי

השלילי כלפי העולים, כאשר אנחנו יודעים שלתקשורת יש השפעה מעטה, בתחום

הפוליטיקה, לדוגמה. עניתי לו שההשפעה גדולה כאשר קיימת זהות אינטרסים וזהות

עמדות. כאשר שני אלה לא קיימים, ההשפעה יכולה להיות שלילית.

המלצותנו בעקבות הניתוח הן; הגישה של קבוצת העולים לתקשורת, כמו לכל

קבוצת מיעוט היא קטנה מאד וחלשה מאד. המודעות לצורך להתחבר לתקשורת וכללי

המשחק של יחסי הגומלין עם התקשורת לא נהירים לה, וצריך לפתח מנגנונים שיסייעו

לה לתקשר יותר טוב עם אמצעי התקשורת. אנחנו לא ממליצים לאמצעי התקשורת כיצד

לכתוב, אבל כאשר כותבים על קבוצת מיעוט, אם לא כותבים על ההקשר הרחב, התמונה

מתעוותת.ההקשר הרחב הוא המצוקה בה נמצא היחיד מקבוצת המיעוט, חוסר היכולת שלו

להבין את כללי המשחק ואת הערכים, הצורך שלו להסתגל והכעס והמירמור שמלווים

אותו. כל אלה גורמים לו להתנהג בצורה חריגה, לא מקובלת ולא מתקבלת. את

ההתנהגות החריגה הזאת צריך לראות בקונטקסט השלם, ואמצעי התקשורת צריכים לרובהיר

לקוראים את המצב בו פועלים העולים.

אנחנו ממליצים על אפליה מתקנת. במדינה דמוקרטית מוסכם שזהו ערך משותף

לכולם והכוונה היא גם לאמצעי התקשורת. אנחנו ממליצים על הידברות ודיאלוג

מתמידים ושוטפים בין התקשורת לבין העולים, צריך למסד את הדיאלוג ולברר שהוא

אכן מתקיים. המלצה אחרונה שלנו היא לקיים מחקר מקיף בנושא זה כדי לדעת מה קורה

וכדי להזכיר לנו מדי פעם שאנחנו אמנם "נשמות טובות", אבל יש לנו גם מיגבלות

מסוימות.
היו"ר ו' בלומנטל
תודה דבר,. חגר הכנסת ויינברג עוסק ר1ות בנושא זה ואנחנו נשמע אותו

עכשיו. בבקשה.
צ' ויינברג
אני עולה חדש ונבחרתי למפלגת ישראל 1עליה. עליתי מצפון אמריקה ואני

מכיר את העיתונות הצפון אמריקנית והאירופאית. אני מתעניין ביהדות רוסיה שנים

רבות וכשהגעתי ארצה ראיתי כאן תופעה חריגה שלא קיימת בעיתונות הגדולה בארצות

הברית, בקנדה ובצרפת. לא יעלה על דעתו של עורך עיתון גדול לכתוב כותרת כגון:

"מהגר מסין או מבנגלדש נאשם בעבירה כלשהי." ארץ המוצא של אותו אדם לא תצויין

גס במאמר עצמו. ערכתי מחקר השוואתי בקנדה, בארצות הברית, בצרפת, בשווייץ

ובשבדיה על חוקים נגד השמצה ויש בנושא חוקים מאד חמורים. המצב בארץ מאד חריג

בהשוואה לעיתונות הגדולה בעולם.

הציבור בארץ לא יודע איזה עולים הגיעו מרוסיה. לפחות ל-60% מהם יש

השכלה גבוהה. הגיעו לכאן האינטלקטואלים מהשמנה וסלתה של לנינגרד, מוסקבה
לקייב. נעשה מחקר בשאלה
"איך התקבלה האינטליגנציה הרוסית בארץ?" והמסקנה היתה

שקיימת התעלמות מוחלטת וניכור. בין העולים יש לפחות 150 אלפי איש שהגיעו עם

השכלה, תרבות והישגים בארץ המוצא שלהם. מבחינה כלכלית מאד קשה לעבור הסבה

מקצועית בגיל זה ומאד קשה ללמוד שפה חדשה. דם נמצאים במצוקה עמוקה ובקושי

מתקיימים מעבודות מזדמנות. למצוקה הזאת נוסף נטל ההשפלה היום יומית וזה מאד

מכביד. במשך השנה שבה והסתובבתי בקרב עולי רוסיה חזרה על עצמה השאלה: מתי ייעשה

משהו לשינוי חוק לשון הרע? הדבר בלתי נסבל. אני מכיר היטב את חוק לשון הרע

ודיברתי בנושא עם היועץ המשפטי לממשלה, עם נשיא בית המשפט העליון ועם עיתונאים

גדולים ומפורסמים שאמרו לי שאסור לחוקק חוק כזה אלא הציבור הישראלי צריך

להתבגר.

לסיכום, קיימת כאן בעיה ו-ומורה וחריגה בהשוואה למדינות דמוקרטיות

אחרות בעולם ובכך אין לי ספק. נעשית עורלה גדולה כי העליה הזאת היא מבורכת

ובמדינה שלנו עוד לא מבינים את חשיבות הדבר. בקנדה אדם מקבל ויזה רק אם הוא

בוגר תואר ראשון, שני או שלישי. לכאן הגיעו עשרות אלפי אנשים בוגרי

אוניברסיטאות, אמניס, אנשי תאטרון וקולנוע. אני פונה לוועדה ולאנשים היושבים

כאן בבקשה לעשות משהו בנושא זה כי הגיעו מים עד נפש.
גי ליאור
אני רוצה להתייחס לניתוח שהוצג כאן ולדברים שנאמרו. אני חושב שההתקפה

על העיתונות בנושא זה לא משוללת כל יסוד אבל אין לה הרבה שחר. אין ברירה וצריך

לכתוב מה שקורה. אני אציג נתונים לביסוס דבריי: 82% מהעצורות בשנה האחרונה

בנושא זנות בישראל היו עולות מחבר העמים. לא נעצרה אפילו פרוצה אתיופית אלות.

העיתונות לא יכולה להתעלם מהתופעה הזאת. השיכרות בארץ הגיעה למימדים גדולים

שחייבו את מר בן-משה, ראש המינהל לבטיחות בדרכים, לומר לאחרונה שצריך ליזום

מבצע מיוחד בנושא השיכרות בנהיגה כדי למנוע תאונות עקב עליה מארצות חבר העמים.

אני אומר את הדברים בכוונה תחילה בצורה מחמירה כדי להדגיש מדוע העיתונות כותבת

על כך. אין ספק ש-60% מהציבור שעלה מחבר העמים הוא ציבור אינטיליגנטי, בעל

השכלה גבוהה, 15% ממנו הם מדענים, %O1 ממנו הם רופאים וחלקם עובדים כאחים

ובאחיות כתוצאה ממגבלות שונות ואת זה רוב הציבור יודע מהעיתונות.המאפיה

הרוסית איננה המצאה ישראלית. מתוך 15 קבוצות פשע שנעצרו בשנתיים והאחרונות

בישראל, 14 קבוצות פשע חמורות היו של עולים מארצות חבר העמים. רק קבוצה אחת

היתה קבוצה ישראלית טהורה. העיתונות לא יכולה להתעלם מהדברים האלה והיא חייבת

לכתוב על כך . אנחנו לא יכולים לכתוב: נעצרו אנשים.



לא נכון הדcר שאין התייחסות לעולים מארצות אחרות או לאנשים ממוצא

אחר. כאשר עולה מאוסטרליה מצית את הר הבית כתוב שהוא מאוסטרליה.

צ' ויינברג;

זה פסול.

גי לילאור;

כאשר עולה מאנגליה נעצר בחשד שהתחזה לנהג מירוץ מכוניות כוננו את ארץ

מוצאו. אין כאן התייחסות לרעה. האם רועיתונות צריכה להתעלם מכך שחלק מעולי

אתיופיה לוקיס במחלת האיידס, או שהיא צריכה לכתוב ולטפל בבעיה. יש בעיות בנושא

. העולים וצריך לסקר אותן.

כראש מחלקת "ידיעות אחרונות" בירושלים אני נתקל כל פעם מחדש בבעיה

שעלתה כאן. בכל פעם שאנחנו מנסים ליצור קשר עם חלק מהעולים תץדשים בנושאים

שונים אנחנו נתקלים בהסתגרות של העולים החדשים בקרב עצמם. הם אינם יוצרים קשר,

רובם קוראים את העיתונות המתפרסמת ברוסית או באמהרית, ואילו אנחנו עושים מאמץ

רב לשלב אותם. ב"ידיעות אחרונות" מועסקים עולים מברית המועצות ו-3 עיתונאים

יוצאי אתיופיה.

אנחנו מנסים להביא אל הציבור הרחב את התופעות החיוביות. בעת האחרונה

סיקרנו כמעט בכל יום תופעה חיובית ואני אתן לכך דוגמות. אלוף השחמט הוא עולה

מחבר העמים וכתבנו עליו כתבה גדולה. בתחרות נגינה זכה עולה מחבר העמים וגם

עליו כתבנו כתבה גדולה מאד. יש בעיה כי העולים מסתגרים בתוך עצמם, הם לא כל כך

מודעים ליחסי הגומלין עם התקשורת ולכן, אולי, יש דברים הנוגעים לפועלם החיובי

של העולים ואנחנו לא יודעים עליהם. בנושא זה התקשורת צריכה להשתפר אבל אני

שולל את הטענה האומרת שהעיתונות משרתת אינטרס להכפשת שמס של רועולים.

י' שריד;

אני מזדרך. עם דבריו של חבר הכנסת ויינברג והוא בהחלט נתן ביטוי גם

להשקפת עולמי. אני חושב שאני מבין גם את הבעיות של העיתונות אבל אם אני צריך

לבחור בין הבעיות של העיתונות לבין הבעיות של העליה, כמובן שיש לי ידם של

העדפה מתקנת לבעיות העולים.

הדיון הזה חשוב ובעקבותיו צריך לחשוב על צעדים מעשיים שצריך לנקוט,

אבל במובן העיקרי אין בדיון הזה חידוש. בחברה הישראלית יש יותר משמינית של

גזענות. זאת חברה שמדיפה ריח מאד כבד בנושא הגזענות. הדוברה הישראלית היא חברה

מאד בלתי סובלנית, מלאת דעות קדומות והקורבן התורן הוא רועליה מרוסיה

ומאתיופיה. במשך שנים רבות חבריי ואני אומרים לעיתונים ולציבור שזה תמיד מתחיל

בערבים וממשיך הלאה. במדינה כמו שלנו, בה חיים יהודים וערבים, לא ייתכן שכל

ידיעה תהיה מלווה בציון המילה ערבי.

אי פיינמסר;

או חרדי.
יי שריד
זה פסול באותה מידה. זה לא נאה שבעיתונות שלנו מוזכרת ארץ רהמוצא או

העדה של האדם. גם העיתונות האמריקנית לא יכולה להימלט מהמושג "המאפיה

האיטלקית". זו תופעה וזה ארגון. כאן אנחנו מדברים על המקרים בהם יש ברירה,

הדבר אינו נחוץ והוא איננו תורם אלא לסטיגמה. לדעתי, העיתונות צריכה לקבוע

לעצמה כלל ואם היא יכולה לקבוע מתוך עצמה, טוב שתעשה כך.



אני לא רוצה לעשות עכשיו ניתוח בסוגיית הגזענות בחברה הישראלית, אבל

ברור לחלוטין שלמימסד הדתי והחרדי יש ודאי חלק ניכר בעניין הזה. זו המדינה

היחידה שבה מישהו, שחושב שיש לו מונופול, נותן חותמת כשרות האומרת מי הוא

יהודי, מי הוא לא יהודי, מי הוא יהודי למחצה וכו'. ברור לחלוטין שזה שורש

הפורה גזענות. מכיוון שיש חוגים רחבים בארץ החושבים שזה רלוונטי וחשוב, זה

נופל על אוזן קשובה ומכשיר את הקרקע ואת הלבבות למידה לא קטנה של גזענות.

נעשה כאן ניתוח ואני חושב שצריך להיערך מחקר יותר מעמיק, אבל הייתי

רוצה שייעשה גם מחקר על העיתונות הרוסית כי גם בעיתונות זו יש מידה לא קטנה של

גזענות, וצריך לומר את הדברים בגלוי. הגזענות בעיתונות הרוסית מופנית כלפי

האוכלוסיה הוותיקה. יש בה רגשי התנשאות, התבדלות והתבטאויות מאד בלתי מחמיאות.

בעיתונות הרוסית נכתבות כתבות על תופעות מסוימות ועל אנשים מסוימים באופן

בוטה, גם ועם הרבה דיעה קדומה.
י' שטרן
אני רוצה לברך את יושבת ראש הוועדה על היוזמה בקיום הדיון הנוכחי.

אני רוצה לומר לגד ליאור שנכון שאי אפשר להסתיר את האמת אבל השאלה היא איך

כותבים, מה עומק הדברים והכותרות שנותנים. תופעת הזנות היתה קיימת עוד לפני

שהגיעה העליה מחבר העמים והזונות הרוסיות משמשות "בשר" לצרכי העסקים הישראלים

הטהורים. התקשורת עושה עוול לאוכלוסיה שלמה והיא לא מוכנה להודות בכך. לדעתי,

תיקון לחוק לשון הרע. הוא תיקון הכרחי והוא יעלה אותנו לרמה של יתר החברות

הנאורות בעולם שבהן התקשורת נקראת להיות זהירה בביטויים שלה.

הופתעתי לשמוע. מחבר הכנסת שריד על כך שהחברה החרדית היא זו שאשמה

בתופעות הגזענות, כאשר היא עצמה אחד וקורבנות המרכזיים ליחס הלא הוגן בתקשורת.

בנושא יחסי הציבור של קבוצות המיעוט עשינו התקפת נגד ושינינו במידת מה את

תדמית ומעמד העליה מחבר העמים.
ג' ליאור
והעיתונות שיתפה איתכם פעולה.
י' שטרן
נכון, זה היה קל יותר כי דיברנו על המאבק לעליה. כאשר החלה העליה,

ההידברות עם התקשורת נעשתה קשה יותר. ההצעה שלי למשרד הקליטה היא לתמוך

בפרוייקטים ובתכניות השונות של העולים, כולל תמיכה בהמשך המחקרים. עורכי

העיתונים קובעים את ההקשר הכולל שבו מופיעות כתבות ולכן ההידברות איתם מאד

חשובה. כל תושב חמישי במדינת ישראל הוא עולה חדש ולכן ראוי שלחמישית

מהאוכלוסיה יהיה יצוג גם במערכות העיתונים. אנחנו צריכים לדאוג לכך שלפחות

באמצעי התקשורת הממלכתיים הנושא יבוא לידי תיקון.
היו"ר נ' בלומנטל
עלו כאן מספר שאלות: האם צריך ללכת בכיוון של חקיקה או לא, ויש ויכוח

בין חברי הכנסת מהעליה החדשה לבין משרד הקליטה בשאלה: האם התקשורת נותנת יד

להגברת הדימוי השלילי של העולים כדי ליצור קבוצה שאפשר לזלזל בה ולהשפיל אותה,

כדי שאנחנו נהיה חזקים יותר ויהיה מוצדק לתת לנו את התפקידים. אחת ההמלצות

שתצא מהדיון היום היא לקיים מחקר מקיף שיאמר לנו עד כמה אנחנו משתפים פעולה עם

התוויית דימוי שלילי או שאנחנו, כולל התקשורת, היא בבואה של מה שאנחנו חושבים.

התקשורת לא חיה בחלל ריק אבל היא מגבירה את הדימויים השליליים ולא נותנת משקל

נגד לתופעות החיוביות. אני נגד חקיקה בעניין זה כי לדעתי היא לא תועיל.

הידברות הרבה יותר חשובה ויותר נכונה, וכאשר יוצגו נתונים אחרי מחקר מעמיק, גם

העורכים יבינו את החובה שלהם כשומר הסף של הדמוקרטיה.
גי ליאור
הדימוי בעיתונות הוא לא כל כך שלילי. העליה מאתיופיה מסוקרת באהדה

רבה, מאד בעיתונות וגס בקרב הציבור הישראלי זוכה העליה מאתיופיה לאהדה. לא

שמעתי ביטויים רעיס, לא בציבור ולא בעיתונות.
היו"ר נ' בלומנטל
זה השתנה בעקבות המהומות.

י' שטרן;

פעמים רבות כתבתם כתבות שאחר כך התבדו, ולא הרגשתם חובה לבדוק את

הדברים בדיקה יסודית לפני שהם נכתבו.

מ' שלונסקי;

אני שמח על קיום הדיון היום. אני חש שבעיתונות יש אהדה גדולה לתופעות

חיוביות כמו מאמרים רבים שנכתבו על תאטרון "גשר". אני מסכים עם הדברים שנאמרו

לגבי הבעיה הבסיסית שיש לדוברה הישראלית בקליטת קבוצה חדשה, גדולה ושונה.
חי שפיגל
מה שאתה חושב עליהם לא בא לידי ביטוי בגלי צה"ל.
מי סולודקין
מר גד ליאור, אני לא מסכימה איתך כלל. אם אתה אומר שעיתונות חופשית

צריכה לגלות ולספר, היא צריכה לדעת לאיזה תופעות היא מתכוונת. בעניין הזנות,

לא מדובר בזונות מקרב ר1עולות החדשות אלא ביבוא של זונות מברית המועצות.

גי ליאור;

נכתב בעיתונות על כך שאותן זונות מגורשות מישראל והציבור הישראלי

יודע שמי שמגורשת מישראל איננה עולה חדשה.
מ' סולודקין
הציבור לא יודע את זה. העיתונות נותנת יד להשמצה אבל מדובר בתופעה
אחרת לחלוטין
יש משבר אידיאולוגי במדינה, יש הדרדרות של ערכי הציונות ויש

אליטות שרוצות להפסיק את העליה מחבר העמים ומאתיופיה. אתם מייצגים בעיתונים את

האליטות האלה. זאת חברה מסובכת ויש בה ביקוש למידע שלילי על העליה. זאת תגובת

נגד להעפלה שעברו בני עדות המזרח בשנות החמישים ועכשיו הם רוצים לשמוע על

תופעות שליליות של העליה האשכנזית מברית המועצות. לדעתי צריך לעשות תיקונים

בחוק לשון הרע ולגרום להידברות בין הצדדים.

אי רודיאק;

אני בן 15 ועליתי מרוסיה לפני שש שנים. לדעתי, נהגי המוניות שרואים

עולה מרוסיה וחושבים שהיא זונה, לא חושבים כך מראש אלא קוראים את העיתון

ורואים ידיעה האומרת "רוסיה היא זונה" או "רוסים הם במאפיה". זה פוגע באנשים

שאין לרגו קשר למאפיה או לזנות. אמא שלי היא מורה ואבא שלי מהנדס. יש להם קשר

למאפיה או לזנות? אני לא חושב כך. כשנהג מונית צופר לאמא שלי, זה מעצבן אותה.



ג' ליאור;

צופרים גם לישראליות,
י' גלטר
תופעות שתופסות כותרות ראשיות בעיתונות הרוסית, לא מצליחות לחדור

לעיתונות הישראלית, אלא אס יש להן קשר לסכסוך בין שרים לפוליטיקאים כמו

הוויכוח שהיה בין שר הקליטה לגין סגן שר השיכון בנושא הדיור הציבורי. בעיתונות

הרוסית הוא הפך לכותרת חשובה ומרכזית ובעיתונות הישראלית היה מאבק בין רשתות

הטלוויזיה, מי מהן תצליח לראיין את השר המאיים בהתפטרות. ברגע שהוויכוח

הסתיים, הנושא כשלעצמו הפסיק לעניין.

בקיץ האחרון היו כמה מקרים של טביעת עולים בחופי הרחצה. פנו אליי

בבקשה להוציא מודעות לעולים הקוראות להם להימנע מרחצה בחופי רחצה ללא מציל.

קמה התנגדות פנימית בקרב עולים חדשים שטענו שיש חשש שהדימוי מהמודעות בעיתונות

יתפרש כאילו הם שיכורים ולכן הם טובעים בים והמודעות לא פורסמו. הבעיה שנוצרה

כאן היא שיקול של תדמית מול סכנת נפשות.

עולים רבים הם אינטיליגנטים ומשכילים ומסתכלים עלינו, הוותיקים, כעל

פרימיטיבים. יש לרבים מהם תחושה של התנשאות ולדעתי צריך לחקור גם את התופעה

הזאת. בעיה נוספת שקיימת היא שעולים שאינם דוברי עברית מנותקים מהאקטואליה

הישראלית. זאת בעיה שאנחנו מנסים לתקן בטלוויזיה החינוכית והיא מצריכה דיון

נפרד. גם לגוף גדול כמו המינהל לבטיחות בדרכים אין תשדירי שירות בשפה הרוסית

או האמהרית,
היו"ר נ' בלומנטל
דרך אגב, גלי צה"ל לא משדרים כלל בשפה אחרת.
נ' חזן
אנחנו אחת המדינות רובודדות ששמה תוית על כל קבוצה. מדינת ישראל היא

המדינה היחידה בה התוית "שחורים" מיוחסת ללבנים. בהיעדר אלטרנטיבה, כשמגיעים

עולים מאתיופיה ומחפשים לה מילת גנאי, חוזרים למושג מאד פסול בעיניי, ומכנים

אותם "כושים", כדי להבדיל את ה"כושי" מה"שחור" הלבן.
ג' ליאור
ראית בעיתונות את הביטוי "כושי"?
נ' חזן
לא בעיתונות. אחד הסממנים הבולטים ביותר לסטיגמטיזציה הוא היעדר

שימוש בשמות. ברגע ששמים על מישהו תוית, נעלם שמו. עדיין לא ראיתי כותרת
האומרת
"צבר נעצר", משום שלצבר יש שם.
ג' ליאור
אבל ראית את הכותרות: "חבורת אלפרון" או "המאפיה הטבריינית".



נ' חזן;

נכון, אבל ברגע שאתה מציין את שמו של האדם, זה מוריד את רמת

הסטיגמטיזציה בצורה ניכרת. צעירות בלונדיניות מחבר העמים מתקשות לקבל אשרת

תייר למדינת ישראל כי הן מתאימות בדיוק לדימוי השלילי. בשאילתות ששאלתי בעניין

זה נאמר לי שלפקידי הקונכסוליה יש שיקול דעת בעניין זה. הבעיה היחידה שלהן היא

שהן מתאימות לסטיגמה.
גי ליאור
את התוית הזאת הדביק משרד הפנים ולא העיתונות.
נ' חזן
ייתכן מאד, אני מנסה להבין איך אפשר, הלכה למעשה, לשנות את התופעה.

גברתי היושבת ראש, הנטיה בדיון הזה להדגיש תופעות חיוביות לא משקפת את תפקיד

התקשורת. התקשורת משקפת תופעות שליליות ויוזמה לכתבה חיובית לא תפתור את בעיית

הסטיגמטיזציה. אחת המסקנות בניתוח שהרצג לפנינו היתה שברגע שהיתה התפרצות

אלימה, החלה תזוזה בכיוון חיובי אבל צריך למנוע את ההתפרצות האלימה.

הטיפול הטוב ביותר הוא ע"י ריסון עצמי של העיתונות. ככל שהעיתונות

ערה יותר לבעייתיות, ושמעתי מגד ליאור רגישות גדולה מאד, הכותרת משתנה.
גי ליאור
אס עולה מאתיופיה יזכה בחידון התנ"ך, אנחנו נכתוב על זה בצורה הרבה

יותר רחבה מאשר אס ישראלי יזכה.
נ' חזן
.

אני רוצה לשאול את מועצת העיתונות איזה הנחיות יש לריסון עצמי. אס

העיתונות תשיס לעצמה מיגבלות, תהיה לכך אפקטיביות גדולה יותר. באיזו מידה

קיבלו לעיתונאים קורסיס או הדרכה כדי שיסתכלו על עצמס? היום מדובר על עוליס

מחבר העמיס או מאתיופיה ואם מחר יבואו עולים מסין, התופעות האלה תחזורנה על

עצמן, אני מוצאת לנכון לעשות תיקוניס בחקיקה, אבל לא נצטרך להפעיל חקיקה בנושא

זה אס שני הצעדים הראשונים יפעלו בצורה נכונה. לסיכום, הרצעות שלי הן: ריסון

עצמי ותידרוך, אס שני הצעדים האלה לא יועילו, טוב שתהיה חקיקה.
גי שמיר
בהקשר לדבריה של חברת הכנסת חזן אני רוצה לומר שקיבלנו הנחיה משר

הקליטה לעגן את הדבריס בחוק והדבר נובע גם מההסכם הקואליציוני שיש למפלגת

"ישראל בעליה". במשרד הקליטה בנינו מחדש אגף לפרסום ולמידע ואנחנו מעמיקים אח

הקשר עם התקשורת במגמה לתת תהודה חיובית. אני חייב לציין ש"גלי צה"ל" נרתמו

לקמפיין מאד חיובי בנושא העליה וכדאי לחדש אותו.

אנחנו עדים לכך שישנם אנשים בארץ שלא יודעים שבכל חודש מגיעים לארץ

5,500 עולים. נושא העליה והקליטה לא נמצא במודעות מספקת בציבור הישראלי ואנחנו

מקווים לשפר את זה בשנים הקרובות.
אי פיי נמסר
הטלוויזיה החינוכית, כגורם תקשורת ממלכתי, משדרת מדי יום ביומו שעה

של שידורים מי ודודים לעולים החדשים. התכניות מיועדות גם לעולים תדשים וגם

לוותיקים כי התכניות ברוסית מתורגמות לעברית ולהיפך. בכל מהדורה של התכנית

"ערב חדש" יש תרגום לרוסית ובתכניות בשפה הרוסית יש פינות קבועות לתרבות

הרוסית, לאמנים, לקונצרטים וכוי. 47% מקרב עולי תבר רועמים והצהירו על כך שרם

צופים בתכניות האלה, הם מרוצים מהן ומוצאים אותן מאוזנות. העולים לא מרבים

לקרוא את העיתונות הישראלית אבל במחקר שנערך רם אמרו שרם קוראים את העיתונות

הרוסית וצופים בתכניות שאנחנו משדרים בשפה הדוסית. התכניות האלה עומדות לרדת

מהמסך בסוף השנה כי משרד הקליטה והגורמים האחרים לא תיקצבנו אותן לשנה הבאה.

במערכת התכניות ברוסית עובדים כ-15 עולים חדשים שנקלטו בטלוויזיה

הלימודית, חלק מרם משולב בתכניות רגילות ורם עושים את צעדיהם הראשונים אצלנו.

אני קוראת לכל הגופים הממלכתיים, גם למשרד הקליטה וגם למשרד האוצר, לתת כתף.
פרופ' ני שפירא-ליבאי
אני רוצה להזכיר לכל הנוכחים שיש חוק פלילי נגד הסתה לגזענות המתייחס

לכל הסעיפים. מעבר לכך, יש תקנון אתיקה המחייב את כל העיתונאים. הנקודה

המרכזית של העיתונאות היא להגיש לציבור שירות מקצועי, הוגן ואחראי של ידיעות

ודיעות. יש גם התייחסות ספציפית לנושא שעליו נסוב הדיון היום: "לא יציינו

עיתון ועיתונאי איפיונים אלה אלא אם רם נוגעים עניינית לנושא ר3רסום". והאיסור
הכללי בתקנון והאתיקה אומר
"לא יפרסמו עיתון או עיתונאי דבר שיש בהם משום והסתה

או עידוד לגזענות, או לאפליה פסולה, על בסיס גזע, מוצא, צבע עור, עדה,

לאומיות, דת, מין, עיסוק, מחלה או נכות גופנית או נפשית, אמונה או והשקפה

פוליטית ומעמד חברתי-כלכלי. לא יציינו איפיונירם". אלה כללי האתיקה המחייבים.

למועצת העיתונות יש בית דין לאתיקה ובו אנחנו דנים בתלונות המתייחסות

בדיוק לסעיפים אלה. קיבלנו החלטה מאד חריפה בנוגע לכתבתו של שניצר: "יבוא של

מוות", שעסקה בעליה מאתיופיה. בית הדין מצא את הכתבה, את העיתון ואת ר1עיתונאי

מפרים את כללי האתיקה בכך שלא דייקו במידע והיה בכך השמצה ולקתה לגזענות.

ההחלטות של מועצת העיתונות מתפרסמות בעיתון וזו אחת הדרכים להעלאת המודעות

משום שהעיתונאים חייבים לפרסם את ההחלטות שניתנות בהליך מהיר, יחסית. אחת

הוהחלטות שהתקבלו היא שקליטת עליה הוא ערך חשוב שראוי לחופש הביטוי לסגת מפניו

במקרים ראויים, וזו הגישה שמנחה אותנו בבית הדין לאתיקה. אין לי אלא לעודד את

המשא ומתן החברתי בפניות לבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות.
עו"ד כי פנטון
בערוץ 2 יש סידרה אחת ומיני סידרה המתורגמות לרוסית אבל בקרוב יתבצע

ניסוי, ואני מקווה שהוא יכה שורשים, והרשות השניה תתחיל לשדר שידורי בוקר. החל

מ-01.01.97 ייעשרו ניסיון במסגרת חברת החדשות לשדר מיח-ורת חדשות יומית של 5

דקות בבוקר בזמן אמת.
היו"ר ני בלומנטל
רואם הגיעו אליכם תלונות לגבי סיקור כזה או אחר?
עו"ד כ' פנטון
לא. יכול להיות שאין לאנשים מודעות לנושא ולכן הם לא מתלוננים אבל

לנציבות תלונות וציבור של הרשות לא הגיעו תלונות על סטיגמות או על סיקור

ארועים ספציפיים. יכול להיות שהגיעו תלונות לזכיינים באופן ישיר. אנחנו מנסים

להכין תכניות אקטואליה גם בתחנות הרדיו האזוריות.
היו"ר ו' בלומנטל
מאז שאני יושבת ראש ועדת העליה והקליטה אני שומעת עשרות תלונות על

סטיגמות הקשורות לעולים אבל מאידך לא הגיעו תלונות לטלוויזיה.
ג' ליאור
גם לגלי צה"ל וגם אלינו לא הגיעו תלונות.
מי סולודקין
כל תלונות הגיעו לעיתונות הרוסית.
היו"ר ני בלומנטל
כנראה שאין מודעות. העולים סופגים בתוכם את העלבון ואת ההשפלה ולא

יודעים שהם צריכים לעשות משהו כנגד זה.
עו"ד ר' פנטון
יש גם פחד מהגשת תלונות.
טי ויינטראוב
הפורום הציוני הוא הראשון שהתחיל לעשות. לפני כשנתיים קיימנו ימי

עיון בגלי צה"ל ובמערכות אחרות ומצאנו לנכון לעבוד עם העיתונאים העתידיים של

מדינת ישראל, עם אלה שיעצבו מחר את דעת הקהל בישראל. עם חלק מהם וצלחנו ועם

חלק לא. אני רוצה לתת דוגמה מעיתון "הארץ". בראש הגליון מופיעה תמונה של

"גייימס בונד", הוא מחזיק בידו דרכון וברור שהוא עולה חדש, והכותרות הגדולה
אומרת
"מרגלים שעלו מהכפור". בכותרת משנה נאמר: "החדרנו לישראל מאות סוכנים".

זה ציד מכשפות.

לא מזמן נערך משחק כדורגל בין נבחרות ישראל ורוסיה. עולים חדשים

מרוסיה צעקו "בוז" ברוסית לנבחרת הרוסית. אחרי המשחק היתה קטטה בין האוהדים

העולים לבין האוהדים הצברים שצעקו "כולכם מרגלים", למרות שאותם אוהדים צעקו

בוז לנבחרת הרוסית.
כ' שלום
בהקשר לשאלתה של חברת הכנסת נעמי חזן רציתי להזכיר את "מסמך נקדי".

זה התנ"ך של רשות השידור. במסמך זה נאמר במפורש: "אין לציין ארץ מוצא, גזע, דת

ושייכות מפלגתית או נתינות של אדם בהקשר שלילי, אלא בשעה שהידיעה צריכה לכך

לגופה. בכל מקרה של ספק יש להימנע מכך." בנוסף לכך גם אני סבורה שאין מקום

לחקיקה נוספת כי גם בחוק איסור לשון הרע נאמר במפווש שניתן להגיש תביעה אם אדם

מבוזה בשל מוצאו או בשל דתו. לא מזמן אישרה ועדת החינוך של הכנסת את כללי

האומבודסמן של רשות השידור ואנחנו עומדים לפרסם אותם בכל כלי התקשורת. אם אדם

ירגיש שיש סטיה ממסמך נקדי, יש אל מי לפנות.
א' יונה
דיווחי האקטואליה המתורגמים לאמהרית אינם ממקור ראשון אלא משידורי

הרריו ומהעיתונות. הדבר יוצר נתק בין המציאות לבין מה שהעולים קולטים. בשבוע

שעבר היתה פגישה עם ראש הממשלה והוא דיבר על העליה הצפויה. הדברים שלו לא

הגיעו לבני העדה וגם הדיון שהתקיים בשבוע שעבר בוועדה זו לא הגיע לידיעת בני

העדה. את הנתק שנוצר התקשורת יכלה לפתור. צריך הסברה, ומכיוון שאי אפשר ללכת

מדלת לדלת צריך לנצל את אמצעי התקשורת שיכולים להגיע לכל בית.

י' והרי;

המדיה תורמת לבעיה אבל היא, במידה רבה, השתקפות של ודוברה. אם מטפלים

במדיה, מטפלים בסימפטום וטיפול בסימפטום עוזר אבל לא פותר את רהבעיה. כדי לפתור

את הבעיה צריך ללכת למקור והוא החברה. והחברה הישראלית היא גזענית.
ג' שמיר
אני לא מדבר כמנכ"ל המשרד אלא כאזרח מדינת ישראל. אני חושב שלא יכול

להיות שציבור של אנשים מבוגרים ישמע את דברי ירון והדברים יישארו ללא מענה.

החברה הישראלית איננה גזענית. גם דובר הכנסת שריד התבטא באלף אלפי נימים של

זהירות בדבריו. החברה הישראלית היא הברה בגיל ההתבגרות, היא חברה מורכבת עם

תסביכים של גיל ההתבגרות. לדעתי, אין לקבל את הקביעה שנאמרה כאן והיא חייבת

לעורר תגובה. לגבי הדברים שנאמרו על הכתבה שהתפרסמה בעיתון "הארץ", אני חושב

שיש כאן רגישות יתר ודווקא כתבה זאת לא משמשת ראיה ליחס התקשורת לעולים.
היו"ר נ' בלומנטל
הנושא הזה יהיה שזור לאורך פעילותה של הוועדה, מפאת החשיבות שלו, כך

שיהיה המשך לדיון בצורה זו או אחרת. ייתכן שנגיע לכך שיהיה לנו תקציב לעריכת

מחקר מעמיק יותר. מאד מעניין אותי לבדוק את התייחסות התקשורת לבני העדה

האתיופית לפני ההפגנה ואחריה כדי לדעת אם ההתייחסות השתנתה.

לסיכום, אנחנו מבקשים בשם הוועדה לשלב את העולים החדשים במערכות

השונות של התקשורת האלקטרונית, הכתובה, הממלכתית והפרטית ולנהוג באפליה מתקנת

כלפי העולים. כדאי שהתקשורת תתגייס למאמץ אקטיבי לשינוי דימוי רועולים ואני

מבינה שהיו כבר מגעים בנושא. אנחנו רוצים להמשיך את ההידברות הזאת ולקיים אמנה

נין ועדת העליה והקליטה לבין המערכות התקשורתיות כדי להגיע ליתר הידברות

ולשיפור המצב.

אני מודה לכס על הנוכחות ועל שיתוף רופעולה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10.

קוד המקור של הנתונים