ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 23/10/1996

נתוני חולי האיידס, נשאים. בקרב עולי אתיופיה

פרוטוקול

 
הכנסת ארבע עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 16

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

שהתקיימה ביום ד' י' בחשוון התשנ"ז. 23.10.1996. בשעה 00;09



נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר נעמי בלומנטל

יצחק וקנין

אליעזר זנדברג

סופה לנדבר

אדיסו מסאלה

וזנן פורת

אופיר פינס-פז
מוזמנים
ח"כ צבי ויינברג

יוסף טוב, משרד הפנים

מיכל יוספוב, משרד הפנים

ישראל אזר, מחלקה משפטית, משרד הפנים

שלמה מולה, מזכיר ארגון הגג, אחוד הארגונים של עולי

אתיופיה

מקרה דסלין, עולה שעלה בחודש האחרון, מתגורר בחצרות

יסף

אטפון מוכר, רכז קליטה בחצרות יסף

זאידי טודרוס, עולה חדש מלפני שבוע, מתגורר בחצרות

יסף

זיו שלמה, מנהל אתר חצרות יסף, המשרד לקליטת

העלייה

מרדכי הר-אבן, המשרד לקליטת העלייה

דוד יאסי, ממונה על קליטת עולי אתיופיה, המשרד

לקליטת העלייה

משה באטה, רכז ארצי, ארגון הגג של עולי אתיופיה

ד"ר יוסף שוורץ, האוניברסיטה העברית, ירושלים

הרב מנחם ולדמן, קליטת עולי אתיופיה, השבה ליהדות

שרה כהן, מנהלת המחלקה לשרותי רווחה, המשרד לקליטת

העלייה

ד"ר ניצה אברמסון, ע/ראש שירותי בריאות הציבור,

משרד הבריאות

עו"ד מלכה סן, ס/היועץ המשפטי, משרד הפנים

ד"ר אלכס לבנטל, ראש שרותי בריאות הציבור, משרד

הבריאות

ד"ר דניאל שם-טוב, מנהל מחלקת שחפת ואיידס, המחלקה

לאפידומיולוגיה, משרד הבריאות

ד"ר פאול סלייטר, מנהל המחלקה לאפדימיולוגיה, משרד

הבריאות

ד"ר צבי בן-ישי, יו"ר ועדת ההיגוי העליונה לנושא

האיידס, ס/מנהל המרכז הרפואי רמב"ם
המשך מוזמנים
ינון שוכר, יו"ר פרוייקט איידס, ירושלים

אלי רז, מנכ"ל מועצה מקומית חצרות יסף

בייד אשטייו, מכנף דרוס לציון

אברהם נגושה, מזכ"ל מכנף דרום לציון

מיכאל קורינלדי, יועץ משפטי של מכנף דרום לציון

אגרו חסה, מכנף דרום לציון

אלהין קרה, מכנף דרום לציון

יואב, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

מנהלת הוועדה; וילמה מאור

סדר היום;

נתוני חולי האיידס. נשאים. נקונ עולי אתיופיה



נתוני חולי האיידס, נשאים. בקרב עולי אתיופיה

היו"ר נעמי בלומנטל; אני פותחת את ישיבת ועדת העלייה והקליטה.

אנחנו ניכנס לדיון שהוא לא דיון קל. היינו

רוצים להפריד הפרדה מוחלטת בין מצב שקיים בעולם בכלל, של מגיפת האיידס,

לביו אוכלוסיה שכבר בארץ ועולים חדשים שמגיעים מאתיופיה. הדיון קשה,

משום שלא היינו רוצים לחבר בין שני הדברים.

מה שקרה, שגם בעקבות הסיפור של תרומות הדם, שהפצעים ממנו עדיין לא

הגלידו, וגם פרסומים שהיו לאחרונה על אחוז יותר גבוה ממה שקיים היום

בארץ, אחוז של נשאים וחולי איידס בקרב העולים החדשים שנקראים פלשמורה,

הם לא צריכים להיקרא ככה, הם העולים החדשים שנמצאים היום באדיס-אבבה,

ויש לזה גם גורמים אובייקטיביים. מבחינה אידיאולוגית הייתי מאוד רוצה

להפריד. יש לנו מצד אחד הבעיה בעולם, בארץ, בכל מקום, בעיה של מגיפה

קשה מאוד, מגיפת האיידס. נדבר גם איך אפשר לעצור את התתפשטות של המגיפה

הזאת. ומצד שני, היינו רוצים לדון על כל הנושא של עלייתם של בני

הפלשמורה, על מה שנעשה היום באדיס-אבבה במחנה המעבר, ועל הכמיהה שלנו

שהעולים יגיעו, ואולי יהיו גם דעות אחרות.

אני מקווה שלא ניכנס יותר מדי להתנצחויות ונהיה ענייניים. אין לי שום

חשש בעניין הזה. צריך לנסות להיזהר מדמגוגיה, מהצהרת הצהרות שהן לא

אחראיות.

עסקתי הרבה מאוד בנושא של מגיפת האיידס. בזמנו קיימתי את יום האיידס

הבינלאומי בכנסת, נמצא כאן גם פרופ' בן-ישי, שהוא ראש ועדת ההיגוי מטעם

הממשלה למאבק באיידס בארץ, נמצא גם ינון שנקר ועוד מומחים אחרים. אנחנו

שומעים אפוא איזו שהיא תמונת מצב של מגיפת האיידס, כפי שהיא נמצאת היום

כאן בארץ, השאלה היא מה קורה בעולם הרחב, אילו ארצזת הן יותר נגועות,

אילו ארצות פחות נגועות, היכן יש יותר או פחות בעיה.

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי לומר - ויאמרו את זה גם המומחים לנושא

האיידס - זאת אמנם מגיפה, זאת מחלה איומה ונוראה, אבל הפחד ממנה,

ההיסטריה שקיימת, היא מעבר להגיון. יש כאן איזו שהיא היסטריה שכאילו

אתה מתמודד עם הבלתי מודע. למעשה אפשר להתמודד עם המגיפה הזאת, ולראיה

אני מוכרחה לציין את אוכלוסיית ההומוסקסואלים שבזמנו זאת היתה כביכול

האוכלוסיה הנגועה מספר אחד בעולם. בזמנו הייתי אומרת ברוך השם, סוף סוף

משהו שלא נוגע בנשים. ובאמת היו אחוזים הרבה יותר גבוהים של מחלת

האיידס מבין ההומוסקסואלים, ויש לזה כל מיני סיבות שלא זה המקום לטפל

בהן. אבל באוכלוסיה של ההומוסקסואלים בזמנו החליטו להתמודד עם הבעיה,

ואפשר להתמודד. יש כמה דרכים שבהם נדבקים במחלת האיידס, ואפשר פשוט

להימנע, לעשות פעולות על-ידי הסברה, להימנע ועל-ידי זה אפשר לעצור את

התפשטות המחלה, בכל מקום בעולם. זה לא דבר שאי-אפשר לעצור אותו. דווקא

שחפת היא מחלה מאוד מדבקת, ואני לא יודעת אם יש דרכי מניעה, כי נדמה לי

שבמהירות רבה אפשר להידבק. לעומת זאת, באיידס לא כל כך קל להידבק.

אנחנו כולנו בהיסטריה, ואני שומעת על חולים שנמצאים בבתי-חולים בארץ

והאחיות פוחדות לתת להם את המגש של האוכל ומניחות לתם כלים חד-פעמיים.
או שאנשים אומרים
רגע, מישהו היה לפני בשירותים, ואני יודע שהוא נשא

איידס, אני פוחד להיכנס לשירותים. זה לא ככה. יש כמה דרכים, ואני תמיד



אוהבת לנצל את אמצעי התקשורת כדי להסביר שוב ושוב איך נדבקים, איך אפשר

להימנע מהידבקות.

זאת בעצם המגמה העיקרית שלנו בכל המערכה הזאת: להסביר איד להימנע

מלהידבק, ואפשר. נדבקים על-ידי מגע מיני, ואנחנו יודעים שיש הרבה

פירסום לכך, שצריך להשתמש באמצעי מניעה, בקונדומים. משתמשים בקונדום,

לא נדבקים.

יש כאלה שנדבקים מחלב אם. זאת אומרת, אם יש אם שהיא נשאית או חולה,

התינוק שלה, אם הוא יונק חלב, יכול להידבק. הסיכוי לתינוק שנולד להידבק

מאם נשאית, נדמה לי שאחרי שנה בערך מגלים שרק כ-30 אחוזים נשארים.
צני בן -ישי
היום, על-ידי טיפול להוריד את אחוז ההדבקה

של אם שמעבירה לפרי ביטנה, מורידים את

סיכויי ההדבקה ל-8 אחוזים על-ידי שימוש בתרופות. פעם זה היה 30-25

אחוזים.

היו"ר נעמי נלומנטל; תמיד חשבנו שאם נולד לנשאית איידס תינוק, זה

כמעט מאה אחוז שגם התינוק יהיה חולה איידס.

אחר-כך התחלנו לקבל נתונים שכעבור שנה למשל, לאחר הלידה, לא מדובר כבר

על מה שחשבנו שהוא 90 אחוזים, אלא מדברים על 30 אחוזים. אבל עכשיו

אנחנו שומעים שכאשר נולד תינוק לאם נשאית, והאם מטופלת, אם אנחנו

יודעים מי הנשאית, אפשר להגיע למצב לא של 8 אחוזים. זה הרבה, אבל לעומת

המציאות הקודמת זה מעט.

אני בכוונה מדגישה את זה כדי לומר שאם אנחנו מטפלים, אם אנחנו מונעים

את התפשטות המחלה, אפשר להתמודד איתה.

לצערנו הרב, סביב הנושא של העלייה של הפזורה, של השארית שעדיין נשארה
באתיופיה, עלו כותרות
נגועים באיידס. 10 אחוזים. אבל גם 10 אחוזים זה

לא מספר שאי-אפשר להתמודד איתו. אם אנחנו נטפל נכון, אם יהיה לנו המידע

הנכון, אם תהיה הסברה נכונה שלא תהיה התפשטות מאותם 10 אחוזים, אנחנו

יכולים לעצור את הכל. לא צריך להיבהל.

יחד עם זאת התחלתי לחשוב שיש גם במחשבה שלנו אפליה, והדברים הם כל כך

עמוקים שקשה אפילו להגדיר אותם. מה בעצם קורה? אולי כשאני חושבת על

עולים שצריכים להגיע מארצות אירופה או מאמריקה למשל, ומישהו אומר לי

שבין העולים שאמורים עכשיו להגיע ממזרח אירופה, לדוגמה, יש 10 אחוזים

חולי שחפת, אז התגובה הטבעית, עוד מבלי שביטאתי אותה כלפי חוץ, היא לא

נורא, עם שחפת נתמודד, יש בתי-חולים, יש רופאים, יש אנטיביוטיקה. לא

יגידו שלא צריך להעלות אותם לארץ.

זאת אומרת, להערכתי האפליה שלנו לא מתחילה בדיבור, האפליה מתחילה כבר

בקודים מחשבתיים, בקודים של סטיגמות שיש לנו במחשבה שלנו. אולי זה עוד

יותר עמוק מאשר במחשבה, ועל כך הישיבה הזאת, כדי שיהיה לנו האומץ

להתמודד עם הנתונים. יש כאן ויכוח גם בתוך העדה, האם תמשיך המגמה

להעלות את אותם בני העדה שנמצאים באתיופיה לאור הנתונים, ואולי הוויכוח

התחיל קודם לכן. יש ויכוח על יהודים או לא יהודים, הזכות לעלות לארץ.

אנחנו נעלה את הדברים, אבל לפי דעתי אם אנחנו נתמודד אתם בצורה אמיצה,



בצורה נחרצת, בצורה עניינית אפילו, נוכל להגיע למסקנות אופרטיביות

שוועדת העלייה והקליטה תתמודד איתם.

עולה דיון או לא עולה דיון, היו כתבות, היה הרבה בתקשורת, ובמיוחד נדמה

לי זה היה בשבוע שעבר היה איזה שהוא ויכוח טביב הנושא הזה. ח"כ אדיטו

מטאלה התראיין הרבה, שלמה מולה התראיין הרבה, הרגשתי מתחילה אי-נוחות

בכל הוויכוח הזה, משום שלהערכתי הקו של ועדת העלייה והקליטה שנמשך עוד

מקודמי, ח"כ עמנואל זיטמן, הוא שיש להעלות את בני הפלשמורה שנמצאים

באדיט-אבבה, לפחות את אותה קבוצה, אנחנו מדברים היום על כ-3,000 איש,

ואני חושבת שאחוז כזה לא צריך להפחיד אותנו.

לעניין הפרטומים שהיו. רק אתמול דיברתי עם אדם נאור, הוא שאל אותי למה

אני מתבטאת ואומרת שצריך להעלות את בני הפלשמורה, האם אני רוצה להביא

לכאן מגיפה? אין לנו מטפיק בעיות במדינה? ולכן אנחנו נתמודד עם זה,

ונתמודד עם הנתונים, משום שגם אם אנחנו מדברים על 10 אחוזים או 8

אחוזים, אנחנו מדברים על מטפר בתוך המדינה שלנו, מטפר של 200 איש. יש

כאן בארץ נשאים שלא עלו מאתיופיה, ולפי דעתי יש לנו הכוח, העוצמה

להתמודד עם הנתונים האלה.

הייתי רוצה לשמוע את ד"ר צבי בן-ישי לגבי מה באמת נאמר, איך יצאו

הדברים, ומה קורה באמת.
צגי בן-ישי
את מתכוונת למצב הנתונים של התחלואה או

ההדבקה?
היו"ר נעמי בלומנטל
נשמע מה המצב היום בארץ. נדמה לי שיש לנו

איזה שהוא נתון, כמה נשאים יש מבני העדה,

והיינו גם רוצים לשמוע - אולי לא מפיך - מה משרד הבריאות עושה בנדון.

צבי בן-ישי; כמובן לא לנו, אנשי הרפואה, להתבטא ולומר מה

התייחטותנו בקשר לנושא העלאה לארץ או

אי-העלאה. אני חושב שמעולם לא יצאה איזו שהיא הערה בנושא הזה מפי איש

רפואה. את צודקת, מגיעים מכל הפזורות עולים שחולים במחלות שונות,

תחלואה רבה מאיזור מזרח-אירופה, גם בתחום הטרטן, וגם השחפת שהזכרת,

אנשים מטכנים וחולים, בגלל הזנחת הרפואה בארצות מוצאם. מעולם לא עלה על

דל שפתותיו של איש רפואה להגביל את עלייתם או לגרום לכך שלא יגיעו

וכוי. הוא הדין גם בנושא הזה.

לגבי חולים מבין בני העדה, או נשאים מבין בני העדה, הרי על מדינת ישראל

לטפל בהם והם מטופלים. אנחנו עוקבים אחריהם ומטפלים בהם. הבעיה בנושא

האיידט היא לא הטיפול בחולים ובנשאים, אלא מניעת ההתפשטות לעבר אלה שהם

בריאים. מכיוון שציינת, בצדק, שעיקר התחלואה או עיקר ההדבקה, או למעלה

מ-85 אחוזים ממקרי ההדבקה הם באמצעות יחטי מין, ומכיוון שיחטי המין

בקרב העדה האתיופית הם בעיקר בשלב הנוכחי בינם לבין עצמם, קיימת טכנת

הדבקה לעשרות אלפי בני העדה האחרים שנמצאים אתנו. לכן הבעיה היא בעיה

של בני העדה ושל מדינת ישראל, לעשות הכל על-מנת למנוע את התפשטות

הנגיף. ציינת גם את הארוע המצער של ההפגנה שנערכה לפני כשנה, בעקבות

פרשת תרומות הדם, אבל בפגישה שהיתה לנו שלשום עם שר הבריאות ועם נציגי

העדה, ציינתי שזו היתה נקודת משבר שהביאה לידי שינוי.



השינוי החשוב הוא שגם מערכת הבריאות הבינה שלא כל המאמצים מוצו על-מנת

להתגבר על הבעיה הזו, על מניעת ההתפשטות בקרב העדה. את ציינת שהדבר

היחידי שיש לעשות אותו הוא הסברה, והסברה לעומק, פרטנית ממש, אחד לאחד,

למנוע את ההתפשטות, אבל גם בני העדה בפעם הראשונה יצאו בקול רם, בהכרה

מלאה - שיש בעיה בעדה וחייבים להתמודד אתה.

אני מוכרח לומר בסיפוק רב שעכשיו אנחנו באמת משלבים ידיים גם עם העדה

וגם עם מערכת הבריאות, ויש לנו תוכנית מאוד מאוד מפורטת שהתחלנו לדון

בה בנוכחות שר הבריאות, אנחנו בחודש הבא נעבד אותה, נגיש אותה עם הצעת

התקציב וכוי. אנחנו ניגש גם לפעולה בקרב הנשאים עצמם, עד האחרון שבהם,

באופן אינדבידואלי, הסברה אינדבידואלית, וגם לגבי העדה כולה. זה נעשה

בשיתוף פעולה עם בני העדה. זה באשר לרקע הכללי.

באשר לנתונים. הנתונים הם באמת חמורים. עד 1 באוקטובר 96/ מאז תחילת

העלייה של העדה האתיופית לישראל, חלו - אני אומר חלו, לא נשאים - 86

מבני העדה במחלת האיידס. יש להבחין בין נשאות לבין מחלה. הם הגיעו לשלב

החולי. מהם כבר נפטרו 61. נותרו בחיים כרגע 25 בני העדה האתיופית שהם

חולים.

ישנם היום בארץ למעלה מ-500 נשאים מבני העדה האתיופית, מתוך 1,448

נשאים רשומים מדווחים במדינת ישראל כולה, כאשר המספר האמיתי הוא בין

2,000 ל-2,500.

הנתון החמור הנוסף שיש להדגיש אותו הוא שכיחות הנשאות בקרב בני העדה

בשנה האחרונה. ב-1996, ב-9 החודשים הראשונים של השנה, מתוך 125 דיווחים

על נשאות במדינת ישראל, כ-90 ומעלה הם מבני העדה האתיופית. כלומר, כאשר

מגיע מדי חודש גל של 100 עד 120 בני עדה אתיופית לישראל, בשנת 96, בין

6 ל-10 מהם נמצאים נשאים.

אלה הם הנתונים הרפואיים, אלה הם הנתונים העובדתיים. מעבר לכך, הדיון

לא שייך לנו.
היו"ר נעמי בלומנטל
חשוב יחד עם זאת להדגיש שבעצם הקבוצה היחידה

בישראל שנבדקת או נבדקה, זו אותה הקבוצה של

בני העדה. זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על אוכלוסיה בארץ של 5.5 מיליון

תושבים, כולנו לא עברנו את הבדיקות. אולי אלה מאתנו שתורמים דם עוברים

את הבדיקה, אז מודיעים להם, אבל האמת היא שמה שקרה, בגלל הסכנות כנראה,

הם היחידים שאמנם יש לנו הנתונים היותר מדוייקים לגביהם.

צבי בן-ישי; אני רוצה להבהיר פעם נוספת את נקודת המחלוקת

הזאת, נקודה שאנחנו שומעים אותה השכם

והערב.

ראשית, לגבי מספר האנשים שנבדקים במדינת ישראל. ישנם 150 אלף איש

שנבדקים מדי שנה בגלל שהם רוצים להיבדק, הם נבדקים וולנטרית. בנוסף לכך

יש עוד 250 אלף אשר תורמים את הדם, כך שאפשר לבדוק אותם בתרומות הדם.

זאת אומרת, מספר הנבדקים מדי שנה מגיע ל-400 אלף איש, וזה חוזר מדי

שנה. הנתונים הם שישנם רשומים מעל 1991 - 1,448 נשאים. מתוך כל

הנבדקים, מאז 1981, מצאנו 1,500 איש שהם נשאים.



אבל מאיו אנחנו מדווחים על האומדן של 2,000 עד 2,500 נשאים? צריך להבין

איך זה קורה. עד לפני מספר שנים, אנשים שהם נשאים, לא כולם עצמם ידעו

זאת. יש כאלה שאינם יודעים שהם נשאים. משום שעד אשר הולים במחלת

האיידס, יכול לא להיות כל סימן שהוא ואדם מרגיש טוב ואיננו יודע אפילו

שהוא נשא. ובכל-זאת, כאשר מישהו חולה, יש לו סימנים קליניים כאלה

המחייבים אותו לבוא אל אחד ממוסדות הבריאות במדינת ישראל. מבין החולים

שהגיעו לאחד ממוסדות הבריאות במדינת ישראל לפני מספר שנים, מצאנו ש-50

אחוזים מהם היו מוכרים לנו קודם כנשאים. מכאן ידענו שעל-מנת לקבל את

מספר הנשאים הנכון, צריך היה להכפיל את מספר הנשאים הנמצאים בבדיקות

ולפיכך לשער מהו אומדן הנשאים במדינת ישראל.

היום, כאשר יש 1,500 נשאים שהם רשומים ומדווחים, ומגיעים חולים חדשים

אל מערכת הבריאות - כי מי שחולה מגיע, ואף אחד לא יכול להתחמק ממערכת

הבריאות - אנחנו מגלים ש-80 אחוזים מהם מוכרים לנו כנשאים קודמים. לכן

האומדן שקרוב לוודאי נכון הוא בין 2,000 ל-2,500 נשאים.

היו"ר נעמי נלומנטל; אתם מטפלים בסירובים להעלות אנשים ארצה

מסיבות כאלה או אחרות? נניח מסיבה שקשורה

בחוק השבות, בחוק השבות אנחנו מוצאים, כמובן, שכל יהודי זכאי לעלות

ארצה, אלא אם נוכח שר הפנים שהמבקש פועל נגד העם היהודי או עלול לסכן

את בריאות הציבור או את ביטחון המדינה. אתם אי-פעם משתמשים בטיעון של

בריאות הציבור כעילה לאי-העלאת יהודי ארצה?
מלכת סן
לפי מה שידוע לי, בשנים האחרונות, לא השתמשו

בנימוק הזה.
מיכאל קורינלדי
אני מבקש להציג למשרד הפנים מספר שאלות על

טיפולם בנושא.

כולנו יודעים שלפני מבצע שלמה הגיעו יהודי אתיופיה ללא הבחנה, וישנם

בארץ אלפים שעזבו את הכפרים והיו בלי קייסים. במבצע שלמה התחילה

הסוכנות היהודית ומשרד הפנים לעשות הבחנה בין אלה לאלה. לאחר מבצע שלמה

כ-4,000 איש הגישו בקשות עלייה. מה שידוע לכולם, שיש שני מסלולים בחוק

השבות - מסלול אחד הוא המסלול של יהודים, מסלול שני הוא בני משפחה של

יהודים. אני אומר במלוא האחריות שכל אלה שנמצאים באדיס-אבבה - הרב

ולדמן אומר שהם יהודים, אני מסכים אתו, אבל מי שלא מסכים עם זה, אלה הם

בני המשפחה של יהודים. דבר אחד לא יתכן, לפי החוק לתיקון סדרי מינהל,

חייבים להשיב לבקשה לפי תקנות הכניסה לישראל בתוך 45 ימים. הבג"ץ בעבר,

שבו התלוננו יהודי אתיופיה, היו אנשים מבני הפלשמורה שהתלוננו על משרד

הפנים. הבג"ץ נתן 90 ימים. אבל אנחנו נמצאים היום למעלה מ-900 יום אחרי

שהוגשו הבקשות. התרוץ שאין כוח אדם, כשעוסקים בדיני נפשות, הוא תירוץ

רע. כל אדם באדיס-אבבה שטוען שהוא יהודי או בן משפחה של יהודי, זכאי

לתשובה בתוך 45 ימים. לא יתכן שאתם תעכבו את התשובות 5 שנים.

לכן, אני הייתי מבקש ראשית תשובה על כך. ושנית, החלטה של ועדת העלייה

והקליטה שכל בקשה שמונחת - ומונחות אלפי בקשות בקונסוליה הישראלית

באדיס-אבבה - תקבל החלטה על זכות העלייה. לא יגידו שהולכת משלחת כזאת

והולכת משלחת אחרת, ופקיד כזה ופקיד אחר, אלף הבטחות כבר ניתנו במרוצת

העתירות לבג"ץ והדברים לא בוצעו. אז בואו נפתח דף חדש, נתחיל מהיום,

ניתן לכם 45 ימים כפי שהחוק אומר. תרצו אורכה עוד 45 ימים, בסדר, 90



ימים. אבל בתוך 90 ימים, אני מבקש שמשרד הפנים יחליט בכל בקשה שמונחת

לפניו, של כל בני העדה שנמצאים באדיס-אבבה.
היו"ר נעמי בלומנטל
האם הבעיה שאתה העלית כאן - ואנחנו גם כן

נתקלנו בה, שמשרד הפנים למעשה לא היקצה

מספיק כוח-אדם ותירוצים מתירוצים שונים על כך שהעלייה כל כך איטית, על

אף החלטות שהתקבלו בעבר - האם זאת הבעיה היחידה, או שיש בעיות נוספות

בעיכוב?
מיכאל קורינלדי
יש מחלוקת ברמה העקרונית. בראש העדה מטעם

הרבנות הראשית יושב הרב דוד חיים שליש

מנתניה, שהוא רושם הנישואים הארצי של יהודי אתיופיה על-פי החלטת

בית-המשפט הגבוה לצדק והרבנות הראשית לישראל. הוועדה הזאת, שבה יושבים

גם הרב ולדמן והרב ערוסי הרב של קריית-אונו, הוועדה הזאת החליטה שכל

אלה זכאים לעלייה לפי חוק השבות. ברמה העקרונית צריכים לפחות, אם לא

לקבל בצורה מחייבת את ההחלטה הזאת, להתייחס אליה כהחלטה מאוד מאוד

חשובה ומאוד מאוד משמעותית.

אני אומר דברים ברוח פסקי-הדין של בג"ץ. ההחלטה צריכה להיות

אינדבידואלית. ולכן החששות של הציבור ושל התקשורת, כאילו פה תתפרץ הדרך

בפני עלייה של המונים מאתיופיה, הם חסרי שחר. מדובר על בקשות

אינדבידואליות של אנשים שאומרים אנחנו יהודים, או בני משפחה של

יהודים.
סופה לנדבר
מה זאת אומרת הם אומרים שהם יהודים? כאשר

בן-אדם אומר, צריכים לבדוק לפי המסמכים.

מיכאל קירינלדי; באתיופיה לא בודקים.

סופת לנדבר; זה לא משנה מאיזה מדינה מגיע האדם לישראל.

הוא צריך להיות יהודי והוא לא צריך להחליט

שהוא יהודי. זה לא משנה אם הוא מגיע מאתיופיה או מבריה"מ. לא מקבלת את

זה.

מיגאל קורינלדי; אדם מגיש בקשה, הוא כותב בבקשה שהוא יהודי.

מה שקורה שפקידי הקונסוליה לא מכירים בכך

שהוא יהודי, כי אומרים לו שהוא פלשמורה, אבל הוא זכאי לקבל החלטה. הוא

אומר: זה לא נכון, אני אינני נוצרי, אני יהודי.

היו"ר נעמי בלומנטל; אנחנו נברר את זה במהלך הישיבה.
אדיסו מסאלה
בדיון כזה הייתי רוצה לראות את שר הפנים, כי

משרד הפנים הוא הגוף האחראי לבואם של בני

העדה מאתיופיה. זה כבר מראה את היחס המזלזל. לשלוח את נציגי הלשכה

המשפטית של משרד הפנים שכביכול מייצגת את משרד הפנים, זה מאוד מגוחך,

כי יש מחלקה שמטפלת ממש בבואם של אותם אנשים שנותרו באדיס-אבבה.

לעדה הזאת נגרם נזק בלתי הפיך. פעם אחר פעם יוצאים בכלי התקשורת עם

נתונים רפואיים, ואותם הנתונים הרפואיים הם נתונים עובדתיים שאני לא

מכחיש אותם ולא מנסה להתעלם מהם, כי אנשי מקצוע אומרים זאת, אבל בסה"כ



כשיוצאים עם פירסום על-ידי אותם הנתונים הרפואיים יש לזה השלכות

חברתיות מאוד קשות. מי שמתמודד ביום יום זה אנחנו. החברה הישראלית

הוותיקה לא מרגישה זאת. אנשים במקומות העבודה, סטודנטים, ילדים קטנים

אפילו בגני ילדים, טובלים יום יום. נוצרה בעיה חברתית בגלל אותן

הסטיגמות שהמימסד זורק אותן לכלי התקשורת פעם אחר פעם.

לצערי הרב לפני שבוע זה קרה דווקא בתוכנו ושוב הנושא הזה חזר מאז פרשת

הדם, והיום גם. יש מדיניות של ארגון הגג של עולי אתיופיה, שאני עומד

בראשו, לתמוך בבואם של אותם בני העדה שנותרו באתיופיה. הרבה פעמים

נסעתי לאתיופיה לבקר אותם ואנחנו עשינו מאמצים משותפים עם כל העדה,

ואנחנו אפילו מתכוננים, כארגון הגג, לצאת למאבק נוסף עם בני העדה כדי

לזרז את בואם של אלה שנותרו שם.

אני רוצה להבהיר. בני העדה נדבקו במחלה הקטלנית הזאת אך ורק

באדיס-אבבה, שלב המעבר. עובדה שלא היה אחד שהיה נגוע במחלה הזאת מקרב

אותם העולים שהגיעו במבצע משה. האנשים האלה למעלה מ-5 שנים שוהים

באדיס-אבבה, בתנאים לא תנאים - רעב, צמא - וסובלים מבחינה חברתית, גם

מהמחלה הזאת. אדיס-אבבה היא עיר בירה, יחסית היא עיר מודרנית, שיש בה

הרבה פיתויים. מתוך יאוש, תיסכול, חוסר תקווה, האנשים האלה נדבקים

מהמחלה הזאת. ואז דווקא אותם הגורמים שרוצים לעכב את בואם של בני העדה,

או לגרום לאיזו שהיא החלטה ממשלתית כדי לא להעלות אותם, אז באים אלינו

בהצהרות כאלה ואחרות ומטיפים לנו מוסר.

אם המימסד הישראלי היה מזדרז להביא אותם, גם אותם העולים שנדבקו במבצע

שלמה, גם אלו שמחכים להם היום, היו מגיעים בריאים למדינת ישראל. מי

שאשם באותה הדבקה של מחלת האיידס, זאת מדינת ישראל, בראש וראשונה ממשלת

ישראל, על כל ממשלותיה.

גבירתי היו"ר, מי שבהנהגת המדינה היום זה הליכוד, ואת חברת הליכוד, את

יו"ר ועדת העלייה והקליטה. כאן היום בוועדת העלייה והקליטה, אנחנו

צריכים לצאת בקריאה של חברי כנסת, של ועדת העלייה והקליטה, לדרוש

מראש-הממשלה לזרז את בואם של אותם 3,000 מבני העדה שממתינים למעלה מ-5

שנים בתנאים לא תנאים, ולהביא אותם מהר מאוד. אם השהות שלהם תתמשך,

אחוז הנשאים ילך ויגדל, ואז תגידו לנו גם אז שאחוז הנשאים הלך וגדל,

הנה, אנחנו צדקנו, אין צורך להביא אותם. זאת לא חכמה. ממשלת אתיופיה

היא לא הבעיה. אנחנו יודעים זאת, אנחנו באנו משם, אנחנו מכירים את

המנטליות האתיופית, אנחנו מכירים את המשטר האתיופי. גם לפני מבצע משה,

גם לפני מבצע שלמה, מדינת ישראל תמיד אמרה לנו את התירוץ הזה שממשלת

אתיופיה לא רוצה לשחרר את יהודי אתיופיה, ואנחנו ידענו שזה היה תירוץ.

כשמדינת ישראל פעלה ורצתה לפעול, ידענו שמדינת ישראל היתה מסוגלת לבוא

תוך 36 ולהוציא למעלה מ-14 אלף יהודים מאתיופיה. זה תלוי הרבה במדינת

ישראל, וכנראה הנושא הזה לא עומד בסדר היום של ממשלת ישראל וכולם נותרו

אדישים, ואנחנו בני העדה סובלים.

אנחנו סובלים פעמיים. פעם אחת, האנשים סובלים מגעגועים. לא יכול להיות

מצב שילדים נותרו פה ללא ההורים שלהם. אותם הילדים גם שירתו בצבא וחלקם

משרתים בצבא, אשה שנפרדה מבעלה, ואז לא רוצים להעלות אותה. הדבר הזה

הוא דבר בלתי נסבל. העדה הזאת לא יכולה להחריש יותר. אני לא אתפלא אם

בעוד 15-10 שנים תקום ועדה ממלכתית לבדוק את כל הנזק שנגרם בשנים האלה.

גם במבצע משה אנשים הלכו במדבר, בתנאים לא תנאים, והעדה הזאת שילמה



קורבן בנפשות. 4,000 נפשות ניספו בדרך. על כל זה תקום ועדת בדיקה

ממלכתית לבדוק למה הדבר הזה קרה. מישהו היה חושב לפני כמה שנים שתקום

ועדת חקירה בנושא ילדי תימן? אף אחד לא חשב. ולכן, הנזק יהיה נזק אדיר,

בראש וראשונה לנו, אבל גם לחברה הישראלית.

אני שוב מבקש את היו'יר, נצא מפה בקריאה ובפנייה לראש-הממשלה מר בנימין

נתניהו לזרז את בואם של אותם 3,000 אנשים הממתינים באדיס-אבבה. נסגור

את המקום ונעביר את הפקידות לגודנר, ואז אם יהיו מקרים כאלו שזכאים

לעלות למדינת ישראל במסגרת חוק השבות או במסגרת איחוד משפחות, אז

הטיפול יהיה טיפול אינדבידואלי.

היו"ר נעמי בלומנטל; אנחנו באמת לא רוצים שתהיינה ועדות חקירה,

ואני בהחלט מקבלת. גם בעבר, בוועדת העלייה

והקליטה בראשות ח"כ עמנואל זיסמן, התקבלו כבר החלטות. למעשה הממשלה לא

ביצעה את ההחלטות שהוועדה המליצה עליהן, וזה להעלות לפחות את כל המחנה

שנמצא באדיס-אבבה, שהיום הג'וינט מטפל באנשים שם.

אתה הרכז החברתי בחצרות יסף. האם אתה יכול לשאול את החבר האם במחנה

באדיס-אבבה בכלל מדברים על איידס, יודעים משהו, עושים משהו, יש מודעות

למחלה, למגיפה הזאת?

אדיסו מסאלה; הוא לא מהמחנה.

אלפון קסת; (תרגום מאמהרית) לאחרונה הוא נסע לבקר את

ההורים שלו במחנה. הוא ראה שהחינוך בעניין

האיידס ניתן על-ידי הג'וינט בצורה ברורה ביותר, עד כדי כך שהם גם

מחלקים קונדומים. הם מסבירים כמה מחלת האיידס היא סכנה, כמה היא

קטלנית. העדה מקבלת חינוך.

חנו פיית; אני הפעם מזדהה במאה אחוז עם הדברים שאמר

אדיסו מסאלה. ראינו או3 הדברים עין בעין. אני

בא בכאב לב נורא לדיון הזה, ובעיקר בעקבות סיפור האיידס.

לפני קרוב ל-6 שנים, בשעה שנערך מבצע שלמה, האנשים הללו שנמצאים היום

בקומפאונד השתטחו מתחת לגלגלי המטוס וביקשו לעלות ארצה. אני אז,

בעיצומו של יום שבת קודש, התקשרתי ליצחק שמיר ואמרתי לו: העלו אותם, הם

מבקשים לבוא ארצה. אני אומר לך, זה עניין של פיקוח נפש, לכן אני מתקשר

אליך ביום שבת. כביכול כבר אי-אפשר היה, זו היתה מדיניות של הסוכנות

לעשות את ההבחנה הזאת. הם נשארו.

היתה ציפייה של חלק מן האנשים שכיוון שנכזבה תוחלתם, הם יחזרו לכפרים,

יתפזרו וייטמעו. לא כך היה. הם נמצאים קרוב ל-6 שנים במחנה. בתקופה

הזאת, אולי באמת כך התגלגלו הדברים מאת ריבון העולמים, שבייסורים

גדולים ומתוך משברים גדולים, ומתוך סימני שאלה, אבל אי-אובדן תקווה, הם

התגבשו כעדה שיותר ויותר קיבלה על עצמה עול תורה ומצוות. נמצא אתנו פה

הרב ולדמן, שבתחילת הדרך היה מאוד מאוד מסופק בקשר לעניינם, והיו

ויכוחים קשים עמו, והוא - ייאמר לשיבחו - לא רק שינה את דעתו, אלא שינה

את המציאות שם במידה רבה, הוא והחברים עמו, ארגון "נחוש", עשה עבודה

במסירות נפש ובהוצאה של מיליוני שקלים, בעבודה חינוכית שם. היום במקום



ישנם בתי-ספר, ישנו במקום בית-תפילה, האנשים שם מתעטפים בטלית ומניחים

תפילין, האנשים שם שומרים כשרות, עד לפני תקופה קצרה הם לא אכלו בשר

בכלל בגלל העובדה שהם רוצים לשמור כשרות.

אני לא אומר שהעלייה לארץ צריכה להיות מותנית בזה שאדם ישמור תורה

ומצוות, אבל בוודאי התהליך הזה מלמד על רצונם להיות קרובים ליהדות. 6

שנים זה פרק נכבד ומרכזי בחיים. אנחנו נישא באחריות, כפי שאמר אדיסו

מסאלה.

מדינת אתיופיה היא מדינה שכיום נגועה באיידס, בעיקר אדיס-אבבה. באופן

יחסי הקומפאונד הזה, המצב בו הרבה יותר טוב, אבל אי-אפשר שלא יהיו

תהליכים. אני אומר להיזהר מאוד מלהטיל את הכתם עליהם, כי הכתם הזה ידבק

בכל העדה. קראתי את דבריך בעתון. אנחנו מודעים כולנו לכך שלצערנו

הגדול, ולא באשמתה של העדה אלא במציאות הזאת של האיזור ממנו היא באה,

האחוזים יותר גדולים, אז זה מחייב טיפול בעדה, זה מחייב טיפול בריאותי,

זה מחייב תשומת לב. כל הדברים האלה הם נכונים, והדברים האלה יכולים

להיות תקפים גם לגבי בני העדה הזאת. יכול להיות שפה יצטרכו לעשות עוד

גזרות יתר והם יקבלו את זה והם יבינו את זה - אם צריכים לעשות בדיקות,

אם צריכים לעשות בחינות וכל מה שקשור. אבל כל יום שעובר וכל שנה

שעוברת, והאנשים הללו נותרים שם, אנחנו במו ידינו אחראים לסיכון שלהם,

וזה לאו דווקא חייב להיות רק על-ידי מגע מיני במהלכים משפחתיים כאלה.

כמי שמכיר את הדברים האלה ועובד עם העניין הזה באופן אינטנסיבי אני

אומר שוועדת צבן טעתה טעות קריטית בשעה שהיא חשבה שאת הקומפאונד הזה

נשאיר רק לאיזה שהוא קשר תרבותי וחינוכי, בלי לתת את האפשרות לעלייתם

ארצה, אלא רק באמצעות של קירבת משפחה, לעתים מסועפות ומורכבות ומסובכות

שצריכות בדיקה.

יש מסלול הרבה יותר נכון והרבה יותר טבעי, והוא גם מוכר בחוק השבות,

והוא המסלול של השבה ליהדות. כל אותם אלה שהם בני הפלשמורה, שמבחינת

המוצא האתני הם כמו כל יהודי אתיופיה - הנוצרים גם בכפרים דחו אותם ולא

התחתנו איתם בכלל - אם הם היו אפילו בחלקם בהשפעה נוצרית והם שבים

ליהדות, והם אומרים שהם רוצים להיות יהודים ועוברים את התהליכים על-פי

הרבנות הראשית, הם נחשבים ליהודים לכל דבר, על-פי חוק השבות. אז אין

צורך לבדוק בציציות של כל אחד ואחד, ואין לך דוגמה יותר טובה מאשר

המחנה הזה. אני לא מדבר על האנשים בגונדר, ששם באמת צריך להיות טיפול

אינדבידואלי והוא יהיה מצומצם ככל האפשר.

סופה לנדבר; אנחנו דנו בוועדה על אנשים שמגיעים מבריה"מ

ומאיזו שהיא סיבה הם לא יהודים ואנחנו לא

נותנים להם לעלות.

חנן פורת; אני מדבר על אנשים שעוברים את הליכי השיבה

ליהדות, שזה כמו גיור, זה פחות מגיור. אין

שום קושי שכל האנשים הללו יקבלו את ההכרה. את פשוט לא מכירה את

הנתונים, את לא מבינה.

היו"ר נעמי בלומנטל; ח"כ סופה לנדבר שואלת למה עולים מרוסיה, שיש

פקפוק ביהדותם, מופלים לרעה.



חנן פורת; אני חושב שזה בדיוק הפוך. אילו היה מחנה

כגון זה ברוסיה, של אנשים שהיו ממוצא יהודי

והתנצרו, והם מחליטים שהם שבים ליהדות ומקבלים על עצמם עול יהדות -

בוודאי שהיה צריך להיות אותו דבר בדיוק. אם הוא אומר שהוא רוצה לשוב

ליהדות, ההלכה מאפשרת את זה. אז אנחנו נהיה יותר אפיפיור מאשר

האפיפיור? איפה נשמע כדבר הזה! אנשים רוצים לשוב ליהדות - מלים,

טובלים, מקבלים על עצמם עול תורה ומצוות, הם יותר גרועים מגרים?

במציאות הנוכחית היום עולים בפועל פחות מ-50 איש בחודש מהקומפאונד.

הנתונים הם שעולים למעלה מ-100, אבל זה לא כך.

היו"ר נעמי בלומנטל; חלק בא מהכפרים.

חנו פורת; הרוב בא מהכפרים. יוצא, אפוא שמחנה כזה

יצטרך עוד קרוב ל-8-7 שנים עד שיעלו

אחרוניו. אנחנו באמת מסוגלים ליטול על עצמנו את האחריות הזאת שכל הזמן

הפצע הזה נשאר פעור ושותת דם. גם לטעמם של אלה שרוצים לצמצם את מספר

העולים מאתיופיה, בעיקר אותם אלה שהם כאילו משפחות רחוקות וכד'. ככל

שנחיש יותר מהר לפתור את הבעיה הזאת, להעלות את המחנה הזה, כך גם

הטיפול בהמשך במקרים הבודדים באמת יוכל להיעשות בצורה מבוקרת, כמו שאמר

אדיסו מסאלה. אבל אם אנחנו נשתהה בעניין הזה ונסחב אותו, אנחנו נשאיר

פה פצע פתוח שאחר-כך נצטרך להקים ועדת חקירה.

לכן אני מציע, גבירתי היו"ר, שאנחנו נפנה לראש-הממשלה ולממונים

והאחראים לוועדת השרים לענייני קליטה, ונבקש שיעלו אותם במסלול ההשבה

ליהדות שהוא מוכר על-פי החוק, ניתן לרב ולדמן ולאנשים הנוגעים בדבר, עם

בקרה ממלכתית, את כל הכלים כדי שהם יוכלו לטפל בסידורים הנאותים שם,

והם יעלו ארצה, כדי שבסדר גודל של שנה הבעיה הזאת תיפתר. אני לא אומר

שצריך לעשות כאן עלייה כמו במבצע שלמה, גם זה יהיה לצנינים בעיני

הממשלה האתיופית, אבל אפשר בסדר גודל של שנה-שנה וחצי לפתור את העניין

הזה וישובו גם הבנים האובדים האלה לגבולם.

אופיר פינס- פז; זו סוגיה שבאמת מלווה אותנו כבר שנים

ארוכות, מאז מבצע שלמה. היתה תקופה שהיתה פה

מחאה קשה מאוד כנגד ממשלת ישראל על כל מה שקרה סביב שאלת הפלשמורה,

היתה ועדת צבן, ועדת שרים. אני חייב להזדהות עם הרוח הכללית כאן

בוועדה, גם בהקשר לעניין ההומני וגם היהודי של הפלשמורה. לא יעלה על

הדעת שבמשך כל כך הרבה שנים בסה"כ מטפלים בלא כל כך הרבה אנשים ולא

מצליחים להעלות אותם לארץ. זאת איזו שהיא צליעה מאוד קשה במכונת הקליטה

המאוד משומנת של מדינת ישראל. אנחנו היינו מומחים במבצעי עלייה הירואים

כשהעלינו עשרות אלפי אנשים בתקופות זמן יחסית קצרות, אז לא מסוגלים

להתמודד עם 3,000 איש במשך כל כך הרבה שנים? זה דבר שבעיני הוא חמור.

אם לח"כ חנן פורת אין בעיה עם כל שאלת החזרה ליהדות, אז מי אנחנו שבכלל

נערער ונדון?

אנחנו חייבים לגלות, ותמיד גילינו, גישה מאוד ליברלית לגבי העלייה. לא

בדקנו בציציות, ולכן גם חוק השבות נראה כפי שהוא נראה. יש פה איזה שהוא

קונצנזוס רחב מאוד בעם ישראל להעלות יהודים למרות כל הקשיים, ולא

להכביר קשיים. לצערי סביב העניין הזה מתרחשות טרגדיות יום-יומיות במשך

הרבה שנים, ולתופעה הזאת חייבים לשים קץ.



אני בהחלט מצטרף לקריאה של הוועדה. אני מציע שננסח אותה באופן חד--משמעי

כהחלטה משותפת.

אני מאוד מתפלא על כך שבדיון כמו הדיון הזה אין נציגות משמעותית 7!ממשלה

סביב השולחן הזה. זה דבר מדהים. איפה שר הקליטה? איפה מנכ"ל משרד

הקליטה? איפה סמנכ"ל משרד הקליטה? איפה שר הפנים? ראש מינהל אוכלוסין?

מנכ"ל משרד הפנים? מה קורה פה? איפה מנכ"ל משרד החוץ? פשוט לא יעלה על

הדעת. צריכים לשים את הנתונים, צריכים לשים את העובדות, הממשלה צריכה

להגיד את דברה בדיון מהסוג הזה, לא רק אנשים שהם לוביסטים או מעורבים

בעניין או חברי כנסת. בכל הכבוד, איפה הסוכנות היהודית? יש פת גופים

שעוסקים בעניין הזה שנים רבות, ואני לא שומע אותם בוועדה הזאת, בדיון

של היום. זה דבר חמור ביותר. אז יכול להיות שהכנסת גם צריכה לחוקק חוק

של חובת שימוע, כי כך אי-אפשר לנהל דיונים.

היו"ר נעמי בלומנטל; מה שקרה הוא שמפאת הזמן הקצר לזימון הוועדה,

שר הפנים הודיע שהוא לא יכול להשתתף.

אופיר פינס-פז; הערה אחרונה בנושא האקטואלי שאליו זומן

הדיון, כי הדיון בנושא הפלשמורה מתרחש כל

הזמן. הנושא האקטואלי הוא הסטטיסטיקה שהתפרסמה בעתון באשר לנתוני

האיידס, נשאים וכוי.

הסטטיסטיקה היא קשה ואני מצטרף לאמירה של חברי ח''כ אדיסו מסאלה שמטיח

האשמה בממשלת ישראל, כי אין ספק שיש קואורלציה בין זה שהם נמצאים שם כל

כך הרבה שנים לזה שהם גם נדבקו וגם הפכו נשאים וגם חולים. אמרנו את אשר

אמרנו בעניין הזה, אבל נשאלת שאלה שאסור להתחמק ממנה והמחוקק כתן עליה

את דעתו בחוק השבות, לא לגבי עולי אתיופיה אלא לגבי כלל העולים המגיעים

למדינת ישראל. יש סייגים לחוק השבות, לא במקרה, מסיבות רפואיות

ובריאותיות וסכנה לשלום הציבור. אני לא אשתף פעולה עם מגמה פופוליסטית
שאומרת
בואו נתעלם, עם ישראל גדול, מדינת ישראל תספוג הכל. מי שעוסק

בהכתבת מדיניות או בקביעת מדיניות, צריך לקחת את כל השיקולים בחשבון.

כשנכנסים לארץ עולים חדשים נשאים וחולי איידס, זה רשיון לרצח, וזה לא

עניין פרטי של אף אחד. שהמוסר כאן בחדר הזה לא יהיה חד-סטרי, כי אף אחד

פה אולי לא מייצג את 4.5 מיליון תושבי מדינת ישראל. ד"ר בן-ישי אמר

דברים לגבי המשמעויות של חיי הקהילה בקהילה האתיופית שאני לא אחראי

עליה ולא מייצג אותה. חברי אדיסו מסאלה מייצג אותה הרבה יותר טוב

ממני, ולא שמעתי מה הוא אומר על זה.

אני מציע להפסיק להתחמק, ואני אומר את זה לא בהקשר של עליית יהדות

אתיופיה, כי אני לא רוצה שאף אחד יעשה שימוש בדברי, כי יש רגישות

לעניין הזה, למניעים גזעניים או אחרים. כי אני את ידי לא אתן לעניין

הזה בשום אופן. אבל אם החוק קבע את אשר קבע, ואני מזדהה עם ריח החוק

לגבי איידס, שזו היום מחלה סופנית שאין לה תרופה לא כאן ולא במקים אחר,

ולגבי מחלות אחרות מהסוג הזה שאנחנו לא מסוגלים לרפא אותן.

היו"ר נעמי בלומנטל; אותו סעיף בחוק השבות שמדבר על בריאות, על

סיכון של בריאות הציבור עלה רק עכשיו ביתר

שאת, כאשר בעבר לא התייחסו. כאן ראיתי איזו שהיא אפליה, ולכן אם אנחנו

רוצים לבחון את זה מחדש, צריך להתייחס בכלל לשאלה המהותית.



שלמה מולה; אני רוצה לדחות בשאט נפש את הדברים של ח"כ

חנן פורת שהוא מייחס לי כביכול שאני אצטרך

להיזהר בדברים שלי. אני חושב שבמדינה דמוקרטית צריך להגיד את השקפת

עולמו כל אדם. אפילו ח"כ אדיסו מסאלה, חברי הטוב מאוד, שיש לנו דעות

משותפות בכל מיני נושאים, לא אמר למה אני אומר כך או אחרת.

אני חושב שהגיע הזמן שכולנו נתווכח באמת עניינית. אלה לא נושאים

שקשורים רק עם הרגש. בואו נדבר גם על השכל. אני רוצה להסביר את הדברים

האלה בצורה ברורה וחדה. אני לא רוצה להיכנס לעניין הזה של אם צריך

להעלות את הפלשמורה או לא. אני חושב שגם הרב ולדמן בעצמו יודע וגם

אנשים שעוסקים בעניין הזה של הפלשמורה, שזה ברור לחלוטין האם זה שאלה

יהודית או לא יהודית. אני רוצה לזרוק לבית הזה: אם מדינת ישראל מכירה

בהם כיהודים, אני הייתי רוצה לראות אותם על-פי חוק השבות. הם לא נכנסים

לארץ על-פי חוק כניסה לארץ.

אני רוצה לחזור לעניין הזה של מדיניות הארגון שלנו. אני המזכיר, ח"כ

אדיסו מסאלה היו"ר. גם בעבר תמכנו במדיניות של העלייה של הקבוצה הזאת

שנמצאת באדיס-אבבה בחיסול הקומפאונד. אין לזה שום עוררין ואף אחד לא

יכול להגיד לי אחרת. אנחנו דרשנו בכל המפגשים - גם בממשלה הקודמת, גם

עכשיו - לחסל את הקומפאונד. אני חושב שכאשר מדברים על 25 אחוזים נשאים

באדיס, בנושא בריאות הציבור, אתה מוסיף על זה את מה שקיים בארץ. מדינת

ישראל היא פושעת שפשעה במשך 4 שנים. אם לפני שנה היו 2 אחוזים או 3

אחוזים, היום אנחנו מדברים על 10 אחוזים נשאים, האחריות היא על מדינת

ישראל. אני חושב שבעניין הזה של נושא עליית הפלשמורה, בואו נחליט שזו

שאלה הומנית. במקום שמדינת ישראל תתמודד עם הבעיה הזאת להסברה פה, הס

וחלילה שואה שתקרה לנו בעדה, וזה יקשה על ההתערות החברתית שלנו, בואו

תתעלמו מהשאלה היהודית. תחסלו את הקומפאונד. כל עוד לא יחוסל

הקומפאונד, זה לא ייפסק. אני חולק על אברהם שאומר לי שלפני 5 שנים

דיברו אתנו על 4,000. עלו יותר מ-3,000. רק נוצרים עלו, לא הפלשמורה.

הנוצרים האלה מגיעים לארץ ואנחנו יודעים מה הם עושים.

לכן העניין הוא נושא מסובך. אנשים לא רוצים לדון בו, אבל צריך לדון בו
בראש צלול, ואני אומר
זה בלתי הפיך, אף אחד לא ימנע מהקבוצה הזאת

שנמצאת באדיס לעלות לארץ. שום דבר לא יעזור. לכן, מדינה אחראית צריכה

לקחת על עצמה ולהגיד. אני אמרתי בהקשר הזה בשבוע שעבר שבמקום שמדינת

ישראל תיתן לקבוצה הזאת להמשיך להיות באדיס, עכשיו הגיעו ל-10 אחוזים,

בעוד חודשיים נגיע ל-10.1 אחוזים, בעוד 3 חודשים יהיו 12 אחוזים, לכן

אמרתי שיותר טוב לעצור את העלייה. אני לא חוזר בי מזה גם עכשיו. אני

חושב שהאחריות היא על ממשלת ישראל.

בסה"כ לנו יש גם הזכות לבוא ולהגיד מה שאנחנו חושבים. אני מאוד מבקש גם

מאנשים אחרים שלא נטאטא ולא נטשטש את הדברים שגם חלק מבני העדה מביעים

ואומרים. אני חושב שזו מדינה דמוקרטית ואנשים צריכים לדבר ולהתבטא. ח"כ

חנן פורת אמר שזה לא אחראי, אבל יש לי גם השקפת עולם והדברים שאני אומר

אותם הם מתוך דאגה לאו דווקא רק לבני העדה. אנחנו שוחים בחברה

הישראלית. לח"כ אדיסו מסאלה לא איכפת מה שקורה? בוודאי שאיכפת לו. גם

ח"כ אדיסו מסאלה אומר שצריך לעשות טיפול אינדבידואלי לגבי אלה שבגונדר.

זה נכון, אם צריך לעשות.



אני מוכן להתפשר, בגלל השקפה של בריאות הציבור, להעלות את הקבוצה

שנמצאת באדיס, לסגור את הקומפאונד, להודיע להם שלא קיים יותר

הקומפאונד.

אני יודע שזה לא פשוט לחסל את הקומפאונד. יש בו ארגונים אמריקנים, כל

מיני אנשים אינטרסנטים, קשה מאוד להסל את הקומפאונד הזה. במקום שמדינת

ישראל תקבל כל חודש חבילה של מחלות, היא לא מקבלת החלטה להעלות אותם,

יותר טוב לא להביא אותם.

אגרתם נגוסה; אני חושב שהקו שידידי שלמה מולה אמר כרגע,

זה הקו שבו אנחנו תומכים ואנחנו גם דורשים

במשך 6-5 שנים, מאז מבצע שלמה. לפני מבצע שלמה, כשהיו כ-2,800 אנשים,

אמרנו לסוכנות היהודית- תעלו אותם. הרבנים הראשיים, הרב עובדיה יוסף,

הרב מרדכי אליהו, כתבו לראש-הממשלה דאז, יצחק שמיר, תעלו אותם. ולא

העלו אותם. הסוכנות התנגדה ועמדה נגד הקהילה. זאת היתה המדיניות של

הממשלה דאז.

היו"ר נעמי בלומנטל; לא היתה החלטה ממשלתית לא להעלות אותם,

להיפך. אם מישהו העלה את העדה הזאת, זה גם

יצחק שמיר וגם מנחם בגין. כאן לא היתה החלטה.

אנרהם נגוסה; מי אשם, ההיסטוריה תשפוט. אני מתאר את
המציאות שהיתה. מאז אנחנו אומרים
תעלו את

אלה שנמצאים באדיס-אבבה מהר ותסגרו את הקומפאונד. העלייה מגונדר תיעשה

בצורה פרטנית. זה הקו שלנו, ואת זה אנחנו דרשנו כל הזמן. עד עכשיו גם

החלטתו של יאיר צבן, בממשלה הקודמת, היתה החלטה מאוד מצומצמת, שגם לא

התבצעה. בהחלטת הממשלה הוחלט ב-7 בפברואר 93' לאחד הורים וילדים. מה

שמתבצע מעשית הוא רק לגבי ילדים רווקים או קטינים, לילדים נשואים אין

זכות. זה פשע במדינת ישראל להתחתן ולבנות משפחה? להם אין זכות בגלל שהם

נשואים, ואז אין להם זכות להביא את ההורים שלהם שסובלים שם, באדיס-אבבה

במשך 6 שנים. מפרידים את המשפחות.

האנשים האלה באים לכאן כאזרחים, כיהודים טובים, משרתים בצבא הגנה

לישראל, מגינים על מדינת ישראל. למה ההורים שלהם צריכים לסבול

באדיס-אבבה? הם מגיעים בזכות ולא בחסד. יש חוק במדינת ישראל, ואני חושב

שאם נפעל על-פי החוק, כל האנשים שנמצאים במחנה יהיו זכאים לעלות. אנחנו

לא רוצים חסד של אף אחד.

הקונסול שהוחלט שייצא לפני שנה, לא יצא. תשאלו את משרד הפנים למה הוא

לא יצא. לפני שנה קונסול מיוחד היה צריך להתחיל לעבוד שם, היתה החלטת

ממשלה שהמשלחת יוצאת מדי חצי שנה, אבל כבר שנה עברה והמשלחת לא יצאה

ואני שואל מדוע.

אני דורש מהוועדה, באופן עקרוני צריכים ראש-הממשלה והממשלה, לגלות

נכונות להעלות את כל אלה שנמצאים באדיס-אבבה. יש לצאת בקריאה. יש לי גם

ביקורת לגבי הנתונים - בין 6 ל-10 אחוזים, יש באמצע 4 אחוזים. 4 אחוזים

זה לא מספר קטן. האם זה לא בכוונה מוגזם כדי לפגוע בעלייה? יגידו או 7

אחוזים, או 8 אחוזים, או 10 אחוזים.



היו"ר נעמי בלומנטל; אולי הפירסומים פוגעים, אבל הנתונים הם

נתונים.
אברהם נגוסה
אם יהיה נניח 10 אחוזים, מה יהיה עם 90

האחוזים הנותרים? נשלח אותם לעזאזל? לכן אני

דורש להעלות את כל ה-100 אחוזים.

מנחם ולדמן; אמנם אני עוסק בענייני קליטה רוחניים,

דתיים, וענייני הלכה, אבל ענייני המחלה הזו

לא זרים לי. אני לא אסקור את מה שנעשה גם מצידי בנושא הזה במשך מספר
שנים באדיס-אבבה, רק זאת אומר
ראשית, כפי שאמר החבר העולה שהיה בקהילה

הזו מספר שנים, ישנם דברים שנעשים בתוך הקהילה כהסברה, וגם על-ידי

מרפאת הג'וינט.

אבל ישנו דבר נוסף שאני רוצה לומר אותו פה, ואולי יודעים אותו המומחים

העוסקים בנושא הזה. אני לא רופא, אבל כפי שאני נוכחתי לדעת, גם בעקבות

שיחה עם רופאים באדיס-אבבה, ישנה בעיה של אי-שימוש בתרופות על-ידי

העולים. יש מנטליות אצל עולי אתיופיה להעדיף מזרקים וזריקות, והדבר הזה

התגבר דווקא בתקופה האחרונה, כשחלק מהם, מסיבות מסויימות, לא רצו

להשתמש במרפאת הג'וינט, דבר שידוע לג'וינט, ומשתמשים רבים מאוד במזרקים

כאמצעי רפואי, ימזרקים באדיס-אבבה, זה מזרק אחד שעובר 200-100 נפש.

זוהי מציאות שאם רוצים לטפל בה, יש מה לעשות.

מדובר ב-2,900 נפש באדיס-אבבה שנמצאים בין שנתיים ל-6 שנים, כולם נבדקו

באופן פרטני בכמה הזדמנויות וגם על-ידי באופן אישי לגבי זהותם וייחוסם

היהודי. אני עוסק גם בזיהוי יהדות של עולי רוסיה. בזיהוי היהדות של

עולי אתיופיה האלה, הם נבדקים פי עשר ביהדותם, בשורשם היהודי, מאשר

עולי רוסיה. זאת תמציאות.

לגבי הקבוצה הזו של 2,900 נפש שנבדקו בדיקה אחרי בדיקה. אלה אנשים שהם

מזרע ישראל, הוכח שמאמא או מסבתא במוצא, הם מזרע יהודי אתיופיה. אותם

2,900 נמצאים בתקופה הזאת במצב קשה מאוד של יסורים, מחלות, 150 נפש מהם

קבורים בבית-הקברות היהודי באדיס-אבבה. הם נפטרו בתקופה שהיו שם, ואני

לא חושב שמהמחלה הזו אלא ממצבי תזונה ומזג אוויר ומחיה קשים ביותר שהם

נמצאים בהם. הקבוצה הזו חזרה לחיים יהודים מלאים, אם תרצו דתיים, עם

שמירת מצוות כהלכה. זו הקבוצה של 2,900. אינני מדבר על אף אחד אחר, לא

אם הוא נמצא בגונדר או אפילו נמצא באדיס-אבבה. אלה האנשים שהגיע הזמן

להביאם מבחינה הילכתית, מוסרית, אמר את זה ח"כ חנן פורת, ישראל אף על

פי שחטא, ישראל הוא. אם הוא הוכיח שהוא מזרע ישראל, שהוא מיהודי

אתיופיה, וחזר לחיים יהודים בכנות - הוא אחינו. הוא ודאי ישלים כל הליך

של תשובה שיידרש ממנו, ועובדה שאלה שעלו ונבדקו שוב בארץ מוצאם, עוד

פעם ועוד פעם ועוד פעם, והוכיחו שהם מאמא אחרי אמא מזרע יהודי אתיופיה,

עשו פה כל מה שהרבנות דרשה מהם, כולל כל הליך שאפילו מוכר כגיור וזאת

על-מנת להסיר כל ספק. הם עושים זאת אפילו בשמחה.

לכן ישנה, להערכתי, מחוייבות הילכתית ומוסרית כלפי הקבוצה הזו, ויפה

שעה אחת קודם, כפי שאני שמח לשמוע אולי מכל הדוברים כאן.



היו"ר נעמי בלומנטל; לעניין זה רציתי לשאול שאלה את בני העדה.

האס הוויכוח שעלה, לגבי עלייתה של אותה

קבוצה של בני הפלשמורה, היה קיים בעדה גם קודם לכן בלי קשר לאחוזים של

מחלת האיידס? כאן מתגבשת או מסתמנת דעה די אחידה שצריך להעלות את בני

הפלשמורה בלי להיכנס הרבה לעומקם של דברים, אבל האם זה יהיה נכון לומר,

כפי שבעבר כבר שמעתי מלא מעט מבני העדה שאומרים: אולי לא צריך להעלות

אותם? בלי הקשר לפירסומים שהיו על אחוז נשאי האיידס.

אפרים יונה; בני הפלשמורה, זו באמת בעיה כואבת, לא

מרצונם הם הלכו להתנצר. דווקא המורה של אבא

שלי, לפני יותר מ-70 שנה, אחד המורים הגדולים, הוא מבני הפלשמורה,

והקרובים שלו והמשפחה שלו נמצאים באתיופיה. פלשמורה זה לא המצאה של

היום, זה היה קיים. היום דנים עליהם כאילו שהם קבוצה אחרת, קבוצה אתנית

שונה, וזה לא נכון. אלה הן משפחות שלנו, זה דודים של האבא שלנו, וכאלה

יש לכל אחד מאתנו. עצם העובדה ששלמה מולה ואני היום מתווכחים אם צריך

להעלות אותם או לא להעלות אותם, זה גימיק. זה גימיק שאחד מתנגד לתת

תמיכה לשני. זה בדיוק כמו שמאשימים היום את שמיר שמנע את העלייה.

היתה קבוצה שאמרו שהם שחורים, שהם לא משלנו, למרות שהם היו יהודים

מדורי דורות, והשאירו אותם בסודן. בא אחי שטיפל בעלייה הזאת והתייעץ,

ואמר שצריך להעלות אותם, והם עלו והם נמצאים בארץ אתנו. דווקא בני

דודים שלו נמצאים 6 שנים בצל השגרירות באדיס-אבבה, והם מתענים. אנחנו

נילחם על בואם.

אני גאה לדבר על אבא שלי שהוא היה בן העדה שעלה לפני יותר מ-70 שנים

והוא למד בישיבה בארץ, אחר-כך למד באירופה בפרנקפורט בגרמניה, ובצרפת.

לאבא שלי יש היסטוריה מכובדת מאוד.

היו"ר נעמי בלומנטל; אנחנו מדברים עניינית לגבי עלייתם של בני

הפלשמורה. נשמעו דעות מדעות שונות. אני

יודעת שאביך היה בין המכובדים בעדה.
אפרים יונה
הוא פעל למען העלייה, והוא עשה את זה בלי

להבדיל בין עדה לוועדה בתוכנו. הוא עבד, יש

מסמכים בסוכנות שאפשר לראות.

סופו? לנדבר; אני חושבת שאנחנו בעצם צריכים להפנות את

הטענות שלנו למשרד הבריאות. שמענו דיווח על

המחלה הזאת, אבל אני חושבת ששמענו רק סיבה אחת ויש עוד כמה סיבות,

ואנחנו צריכים להגיד זאת בגלוי. אנחנו לוקחים כאן אחריות על אוכלוסיה

של מדינת ישראל. נשמעו טענות שאני לא מקבלת אותן. נאמר שהעם שלנו

גזעני, אני לא מקבלת ולא אקבל את הדבר הזה. אני חושבת שכל בן-אדם שהוא

יהודי חייב לעלות ארצה.

גם היהודים מבריה"מ יושבים במחנה ועוברים בדיקות. אם מותר לאמריקה לא

לקבל אנשים חולים, אז מותר גם למדינת ישראל. זאת הדעה שלי, ואני חושבת

שמותר לי להגיד אותה.



יצחק וקנין; אני חושב שאנחנו יורדים לרמה שהיא לא

מכובדת. בואו נעשה קצת סדר ולא נרד לרמה

כזאת, כדי לא לפגוע באנשים מכל הכיוונים, לא בעדה האתיופית ולא

מבריה"מ. כולם יהודים, כל מי שעולה לפה. אתם מתבטאים בהתבטאויות שלא

נותנות כבוד לאף אחד. אני יכול לקום מפה וללכת עכשיו, ולא לשבת בישיבה

הזאת. יש רמה של דיון שאפשר לספוג, אבל יש רמה שאי-אפשר לספוג אותה.

משה נאטת; צריך לחסל את הקומפאונד, על זה יש קונצנזוס

לאומי. נרצה או לא נרצה, חייבים לחסל אותו.

בשנה שעברה גם הייתי בוועדת העלייה והקליטה, ואז נאמר שנמצאים שם

כ-4,000 אנשים. אני רוצה לדעת מאנשי הקליטה, אלה שקולטים היום, כמה

נמצאים. האם 2,800 או 2,900, וזה אומר שהמספר גדל. אני רוצה לדעת מה

קורה.

היו"ר נעמי בלומנטל; ממשרד הפנים הייתי רוצה לדעת כמה בקשות

הגיעו אליהם לעלייה, מתוך הקומפאונד הזה

ומאתיופיה בכלל. מר טוב, אם יש לך מספרים, תכין לנו בינתיים את

האינפורמציה.
סופה לנדבר
אני חברת חבר הנאמנים. לפני שנה הייתי

בישיבה סגורה עם נציגים מאמריקה וכל

המדינות, חברים בחבר הנאמנים, והיו לכך סיבות שאני לא רוצה לפרט אותן

כאן. אני חושבת שאנחנו צריכים לקיים ישיבה עם אנשי הסוכנות וחבר

הנאמנים על הסיבות והדברים שקורים שם במדינה, למה הם קורים ולמה הם

ממשיכים לקרות. אז יכול להיות שהתמונה תהיה יותר ברורה ויותר נכונה.

אני חושבת שחילוקי הדעות ששמענו כאן לא מוסיפים כבוד לעדה האתיופית.

שעה וחצי אנחנו שומעים שאחד אומר דבר אחד ומישהו אחר אומר דבר שני,

ושניהם מאותה עדה.

אני חושבת שכאשר יש אורחים בוועדה הם צריכים לדעת שיש סדר, וכאשר חבר

כנסת מדבר, הוא צריך להגיד את הדברים. אם האורח מגיע ולא נותן לו לדבר,

הוא צריך לצאת מהוועדה הזאת ולא צריך להיות מוזמן שנית.

דוד יאסו; אני ממונה על קליטת יהודי אתיופיה במשרד

הקליטה והעלייה.

לגבי משרד הקליטה, בנושא של הגעת הפלשמורה - משרד הקליטה הוא לא הגוף

שמחליט את מי להעלות או את מי לא להעלות. למשרד הקליטה יש הגדרת תפקיד

ברורה. ברגע שעולה מכל מדינה כלשהי מגיע, נוחת, מקבלים אותו בשדה

התעופה, נותנים לו את כל השרות בצד הטוב ביותר עד שייקלט במדינת ישראל

שאליה ציפה במשך דורי דורות.

אני רוצה לתת לכם נתונים לגבי בני הפלשמורה, והם נכונים להיום, מאוגוסט

93. האנשים נקלטים כרגע בשני אתרים.



אתר אחד, שהוא גדול וקלט אותם, זה נווה כרמיאל ליד חיפה. ההתפלגות שם
היא כזאת
- סה"כ נפשות שהגיעו - 3,858.

- מהם משפחות - 773.

- יחידים, שזה בודדים - 277.

- על-פי חוק הכניסה הגיעו 1,355.

- על-פי חוק השבות הגיעו 2,503.

יזנו פורת; כמה מתוכם הם אנשי הפלשמורה?

דוד יאסי; אנחנו מתייחסים לכל אלה כבני הפלשמורה. אם

ישנה איזו שהיא חלוקה, אני לא אכנס לזה.

ברגע שהוא מגיע אנחנו מקבלים אותם, וזאת אחרי אישור משרד הפנים. את כל

תהליכים הוא עובר שם, אבל ברגע שהוא מגיע לכאן, זה הטיפול שאנחנו

גותנים.

פרגע פתחנו מרכז בחצרות יסף. מהיום, מה-14 לחודש, כל בני הפלשמורה

שמוגדרים כך באדיס-אבבה ייקלטו בחצרות יסף.

אני עוד פעם מבהיר, משרד הקליטה הוא לא הגוף שמחליט את מי להעלות ואת

מי להעלות. לזה יש את ממשלת ישראל שמחליטה בעבורנו. ברגע שממשלת ישראל

מחליטה ומטילה על משרד הקליטה, משרד הקליטה תפקידו ברור: לתת את השרות

היעיל ביותר והטוב ביותר.

היו"ר נעמי גלומנטל; לכן אנחנו פונים למשרד הפנים ורוצים לשמוע,

למשל, למה לפי הנתונים שלנו, על-פי חוק

מכניסה 1,335, על-פי חוק השבות 2,503, ואולי תסביר את ההבדלים. כן

מיינו רוצים לשמוע כמה בקשות מונחות בפניכם. האם הבקשות מאדיס-אבבה,

מהכפרים, מגיעות אליכם, וכמה בקשות עומדות על הפרק לעלות ארצה.
יוסף טוב
בקשר לכל תהליך העבודה אצלנו במשרד הפנים.

בתחילת השבוע שר הפנים נפגש עם משלחת גדולה

מאוד אתיופית אצלנו במשרד ודיברנו בנושא העלייה לארץ. חזרנו ואמרנו

לכולם שמשרד הפנים לא יכול לטפל בכל הבקשות הרבות שזורמות, מפני שכל

מהחלטות שהיו לגבי כוח-אדם, תקציב וביצוע שליחת המשלחת, לגבי הקונסול -

מכנו את הקונסול, הכשרנו אותו, הוא איש ותיק שלנו מבין יוצאי העדה הזו

דווקא ואי-אפשר לשלוח אותו משום שעדיין לא אושר התקציב לכך.

קריאה; אתה אומר דברים מנוגדים לדברים שנמסרו.

יוסף טוב; תרשה לי לומר את הכל ואז הדברים יהיו

ברורים.



אישרו תקציב לשלוח קונסול לתקופה של שנה אחת, כאשר היתה בעיה של תקציב

נוסף לגבי האשה שצריכה לעבוד אתו, וזה עדיין לא אושר, ולכן הקונסול

עדיין לא יכול לצאת. זה מצחיק, אבל זאת המציאות.
אליעזר זנדברג
זה לא מצחיק, זה כואב. אם זה היה במדינה

אחרת, אולי זה היה מצחיק. לפני שלושה

חודשים, כשעלינו על הבעיה, סידרנו לה עבודה, ואולי תרחיב גם ותגיד

שהתווכחתם על כמה עולה חדר של אותו נציג. היה ויכוח שמשרד הפנים עמד על

כך שגודל החדר של הקונסול לא יהיה יותר מ-40 מטר כדי שלא יצטרך לשלם

דמי שכירות למשרד החוץ. היה ויכוח על המגורים שלו, היה ויכוח על מקום

העבודה של אשתו, סידרנו לה עבודה מקומית אבל זה לא היה טוב, העברנו

הצעה למקום עבודה נדמה לי בג'וינט בעבור האישה. את כל זה זה אנחנו

סידרנו כאן. לא צריך להיות לא במשרד החוץ ולא במשרד הפנים, צריך רק

רצון טוב, וזה מה שחסר לכם.

קריאה; תתחילו לעבוד ברמה של פיקוח נפש ולא ברמה של

בירוקרטיה.

יוסף טיב; אני מצטער, אני לא רוצה לנהל כאן ויכוח. אני

יודע שעד עכשיו, עד רגע זה, אין שום אישור

תקציבי למה שאתה מדבר. את הנושא הזה אנחנו מעלים כל פעם.

אליעזר זנדברג; בפני מי אתה מעלה את הנושא?

היו"ר נעמי בלומנטל; שר האוצר.

יוסף ט1ב; שר הפנים הודיע שיש לו עכשיו דיון נוסף עם

שר האוצר וגם עם השר לקליטת העלייה, כדי

לסיים את העניין הזה. אנחנו לוחצים שהקונסול יצא, כי אנחנו רוצים לבצע

את העבודה שלנו. עדיין התקציב הזה לא אושר במלואו.

אני מקווה שעד יום ראשון-שני נקבל החלטה ברורה, נכין את כל מה שצריך

כדי שהמשלחת והקונסול יצאו. זה עדיין לא אושר. אין לנו אפילו כוח-אדם

לעבודה. לגבי מה שאמרת שהכנתם חדרים, לא התווכחנו על גודל החדרים,

אנחנו לא מתווכחים על גודל חדר, אם הוא יהיה 20 או 30 מטר.

היתה לנו עובדת ביחידה הזאת, התקציב נגמר לפני חודשיים-שלושה, אמרו

שאין תקציב להמשיך. אז אין תקציב גם לעובדת שעבדה בבקשות, גם זה נמנע

ואמרו שיש הקפאות.

היו"ר נעמי בלומנטל; זאת אומרת, אנחנו אומרים שגם אם יש החלטת

ממשלה, למעשה אתם לא יכולים לבצע.

?וסח טוב; אני רוצה שתשמעו את האמת.

אופיר פינס-פז; אתם מבינים שיום יום נמקים שם אנשים מאיידס?

אתם מבינים את העניין הזה? אולי תתחילו

לעבוד. אנחנו מדברים על הנושא הזה לא יום ולא יומיים. זה מוציא

מהדעת.



יוסף טוב; אני מבקש שוועדת העלייה והקליטה כאן תעשה כי

מה שהיא יכולה כדי שהדבר הזה יגיע לידי

מימוש. אני לא יכול לעשות שום פעולה על-סמך הבטחה. צריך תקציב, ולזה

עדייו איו. אם יהיו לי התקציבים, המשלחת תצא. הקונסול מוכו לצאת. אם

יתנו את כל כוח-האדם שדרשנו, העבודה תתבצע.
מיכל יוספוב
אני מרכזת את הנושא האתיופי במשרד הפנים.
למעשה אנחנו עובדים היום בשני מישורים
המישור הראשוו זה על-פי חוק השבות, והמישור השני הוא על-פי חוק הכניסה,

על-פי החלטת ממשלה שנקבעה על איחוד משפחות.

מתחילת ביצוע ההחלטה בשנת 93' ועד היום, אנחנו קיבלנו כ-320 בקשות

לאיחוד משפחה. בשנת 93 התחלנו לעבוד על-פי החלטת ממשלה לאיחוד משפחות

על-פי הקריטריונים שנקבעו בוועדת צבו.

לפני כשנתיים גם נערך, בשיתוף עם הסוכנות, מפקד של מי שנמצא

באדיס-אבבה. יש לנו כיום בסביבות 1,000 ראשי אב שלמעשה נמצאים שם. יש

כ-2,500 נפש שנמצאים בסיוע עצמו של הג'וינט, ויש עוד 2,000 נוספים שלא

נמצאים בסיוע של הג'וינט, שהם נמצאים שם כ-3 שנים וכאלה שהגיעו גם בשנה

האחרונה, מאיזורי הכפרים, מגונדר ומהצפוו.

למעשה כל חודש מגיעה קבוצה של 120 נפשות, לפי חוק השבות, ויש ביניהם

כאלה גם שמגיעים לפי חוק הכניסה, לאיחוד משפחות.

חנן פורת; כמה מתוכם מהקומפאונד בממוצע?
מינל יוספוב
אנחנו משתדלים להוציא כמה שיותר מתוך

הקומפאונד.

אליעזר זנדנרג; רוב העולים בטיסות מסויימות בחודשים

מסויימים בכלל לא מאדיס, מהטעם הפשוט שלא

טיפלתם בהם. אז מעלים אנשים אחרים.

מיכל יוספוב; כל העולים שמגיעים, מגיעים בהתאם לחוק

השבות. אנחנו לא יכולים להתעלם מכאלה שחוק

השבות חל עליהם והם נמצאים בגונדר, והזכאות שלהם נבדקה כבר לפני החלטת

הממשלה בשנת 93.

חנו פורת; והשיבה ליהדות שנעשית לגביהם, היא לא תקפה?

מיכל יוספוב; אנחנו עובדים על-פי שיבה ליהדות. כל אלה

שמגיעים היום וחוק השבות חל עליהם, הם כאלה

שהרב ולדמו עשה הסבה ליהדות לראשי המשפחה, והם זיכו את הילדים

והנכדים.

אליעזר זנדנרג; לפי חוק השבות נכדים ליהודים, אלה יהודי

אתיופיה שבכלל לא קשורים לפלשמורה והם קרובי

יהודים. להערכתי בחצי השנה האחרונה חל שינוי שמהקומפאונד מגיעים פחות

באופן יחסי.



יוסף טוב; תבדוק כמה הגיעו לחצרות יסף, והם

מהפלשמורה.

אליעזר זנדברג; עדיין לא בדקתי אותם אישית. אנחנו מדברים על

ממוצע של 50 אחוזים.

יוקף טיב; פחות מ-50 אחוזים.

אליעזר זנדברג; הייתי באדיס לפני שנה, בסוכות. ישבתי שם

בסוכה בקומפאונד וראיתי מה שקורה, ואולי אני

אתחיל מהעניינים הרגשיים, כי בסה"כ אני רואה את העניין של 3,000 האנשים

האלה שממתינים באדיס כנושא מוסרי בראש ובראשונה. כשהייתי שם היה מקרה

של פטירה של אדם שסוף סוף קיבל את האשרה לעלות לישראל, אבל עד

שהתהליכים זזו, וזה לקח מאוד הרבה זמן, הוא המתין שם 4 שנים, הוא נפטר

שם. אני ראיתי שם את התמונות של קרובי המשפחה שמשרתים בצה"ל, תמונות של

קרובי משפחה של אנשים שמתגוררים 8, 9 וגם 10 נפשות בלי חשמל, בלי מים,

בלי שירותים, במבנה שאני חושב שהרוחב שלו עולה על כפליים מהמרחק הזה.

משהו ממש מזעזע. האנשים האלה יושבים וממתינים, הרבה זמן.

אני חושב שגם אם לא היינו נכנסים לכל פרטי הפרטים של הבדיקות

והדקדוקים, מדינת ישראל יכולה לספוג את עלייתם של 3,000 איש שבמשך 5 או

6 שנים יושבים וממתינים, מכיוון שבאיזה שהוא שלב האחריות המוסרית לכך

שהם שם, והדאגה שלנו עד היום להחזיק אותם שם בצורה כזאת או אחרת, לפחות

חלקם, מחייבת אותנו. הם יגיעו בסוף לישראל, וכולנו יודעים שהם יגיעו

לישראל, אבל הם יגיעו חולים יותר, הם יגיעו סובלים יותר, הם יגיעו לכאן

ואנחנו נסתכל להם בעיניים ומה נגיד להם אחרי כל כך הרבה שנים?

השאלה למה הם לא עלו עד עכשיו. יש בעיות עם הממשלה האתיופית. ממשלת

אתיופיה לא מוכנה כרגע, לפחות לפי מיטב ידיעתי האישית, ואני לא מדבר פה

בשם משרד כלשהו, למבצע שכולם יעלו על מטוס. האמינו לי שאפשר היה, ויש

דרכים, לגרום לכך שיותר מ-120 או 140 יעלו מדי חודש, או להגיע להבנות

עם ממשלת אתיופיה.

כדאי שמשרד הפנים פעם אחת יגיד את האמת, כי העובדה היא שמחצית האנשים

שעולים במשך חודש, ולא חודש אחד, בכלל לא מגיעים מאדיס, וזה מלמד על כך

שאתם לא מטפלים, לפחות לא בקצב הרצוי, בבקשות מאדיס. זה נכון שזכותו של

כל אחד לעלות מכל מקום, אבל אני חושב שבמסגרת הזאת יש סדר עדיפויות. מי

שנמצא במסגרת שלו, במסגרת חייו בכפר או באיזה שהוא ישוב והוא לא עזב את

הבית, ולא עזב את הנחלה, ולא חי בתנאים מחפירים - כי גם אין לו מה

לאכול ומה לעשות שם - הוא לדעתי בקדימות ב' על מי שממתין 5 שנים בתנאים

קשים ביותר. לכן לדעתי אתם פה צריכים לעשות מעשה.

סיפור הקונסול חורה לי מאוד, ואני אסביר למה. כשהייתי שם, הייתי גם

בשגרירות. בזמנו היה איזה מצב שכל פעם כשהיתה התפתחות חיובית, מיד היו

יוצאות כל מיני כתבות על דו"חות של שגרירים מאתיופיה, כתבות שהמקור

שלהן הוא במשרד החוץ בישראל, שנועדו לאזן את הרושם החיובי המעט שנוצר.

גיליתי שיש משרד חוץ בארץ ומשרד חוץ בחו"ל. השגריר שם והפעילות של

האנשים שם היא פעילות ברוכה וחיובית. אפשר לבנות שם במקום שתי מחיצות

מגבס, ויש מקום לחדר לקונסול.



כשהייתי שם, זה היה באוקטובר 1995, אמרו לי שהקונסול יוצא בנובמבר

1995. קרה מה שקרה בישראל, הארוע הטראומתי ביותר של הפוליטיקה שלנו,

ודחו, ואמרו לי שהוא יוצא בינואר. כל פעם הלכתי לשר הפנים, והשרים

התחלפו, ולשר החוץ, ודיברתי עם כל מי שרק אפשר היה, מתוך הנחה שהמטרה

שלנו היא לא לעשות רעש, לא לעשות בלגן, אלא לנטות לפתור את העניין כי

זאת באמת בעיה אנושית. אז פעם ארזת אמרו לי שהוא יוצא בינואר, אחר-כך זה

נדחה.

התחלתי לברר מה קורה. אז פעם אחת תתברר שמשרד הפנים גיהל משא ומתן על

ההתחייבות של משרד החוץ שיהיה מזגן בחדר. פעם משרד הפנים דרש עבודה,

שתהיה עבודה לאשתו, וזה בעקבות דרישה של הקונטול. לא מצאו עבודה, אבל

אני דאגתי מפה ומצאו עבודה בג'וינט, שזאת עבודה מכובדת מספיק, בארגון

שמקורב לאלה שפעילים שם אפשר למצוא עבודה לגברת. אחר-כך דרש משרד הפנים

שגודל החדר לא יעלה על 40 מטר, כי אם זה מעל 40 מטר, משרד הפנים צריך

לממן איזה שהוא תשלוס נוסף, ואת זה גם נדמה לי סידרו. היתה בעיה של

מגורים, וזה נפתר.

אני לא יודע אם אתם מבינים בכלל במה אנחנו מתעסקים, אנחנו מתעסקים

בחיים של אנשים שמתים שם. אני מוכן שנפתח את הפרוטוקולים של כל

הדיונים, ונראה מה אומרים הנציגים.

יש עוד עניין אחד שנוגע להעלאה. אנחנו מדברים בחיים של האנשים. האנשים

שנמצאים שם נמצאים בתנאים קשים, ואני מתייחס כאן לעניין הזה של האיידס,

וגם אולי מחלות אחרות או בעיות אחרות. יש שם נשים שיוצאות לעבוד בתור

משרתות, כי חלקן מחוץ לתוכנית וצריכות להתקיים, ואונסים אותן, ויש

בעיות כאלה ויש בעיות של פיתוי, ויש בעיות של סביבה. האנשים האלה לא

הגיעו, לפחות למיטב ידיעתי, עם המחלות האלה מהכפרים. אם אנחנו מחזיקים

אותם שם בתנאים כאלה מוזרים, לפחות במידה מסויימת האחריות מוטלת

עלינו.

לא יעלה על הדעת שבגלל עניינים של תקציב העניין הזה נתקע. ישב פה שר

כמה פעמים במסגרת הדיונים בכנסת הקודמת ואמר שיש לו תקציב. השר צבן,

שנים גאוותו היתה על כך שהוא השיג תקציב לקונסול הזה. אז אני שואל מה

קורה. כל השנים שהיה תקציב, לא היה קונסול, עכשיו כשיש קונסול, אין

תקציב? בעיני זה לא נראה הגיוני. זה גם לא נראה הגיוני מכיוון שלא

מדובר כאן על סכומים גדולים. תשוו את העניין של חיי אדם לעניין של

הסכומים ותתחילו להבין במה מדובר.

יש פה הבנה והסכמה עם הקהילה ועם הנציגים השונים לגבי שיטה שבה מעלים

את האנשים שנמצאים באדיס ולאחר מכן מטפלים פרטנית באנשים שבגונדר כאילו

הם יהודים שוודים, אזרחים שוודים, או סתם אזרחים צ'כים שרוצים לעלות

לישראל. אני חושב שזה הישג שההבנה הזאת קיימת. אני חושב שצריך לשמור

אותה וצריכים לטפל בעניין מהר, כל עוד ההבנה הזאת קיימת. יש כאן מצב

אבסורדי שיוצא רב מישראל, שיש לו הסמכות של הרבנות, והוא אומר שהאנשים

האלה הושבו ליהדות, והמימסד היהודי אומר: לא, בעיני הם לא יהודים. תמיד

אנחנו נאבקים הפוך. המימסד הדתי אומר שמקבלים אותם, מכירים בהם

כיהודים. המימסד החילוני אומר שהוא לא מוכן לקבל אותם. בעיני זה לא

נתפס.



השורה האחרונה. אני חושב, ואני אומר את זה במלוא הצער, שאם הצבע שלהם

היה אחר, לא היו מקפידים כל כך. אם הצבע שלהם היה אחר, היו מזדרזים

יותר, ואני מבקש פה לקבל החלטה של שורה אחת: בואו נמחק את החרפה של

אדיס ונעלה את האנשים האלה לכאן ואפשר לעשות את זה מהר, אם לא במבצע

אחד, תוך שנה. צריך רצון טוב, ואולי מעט מאוד כסף. נשתה פחות מים ב-4

ישיבות, נוכל לממן את עלות מחיצת שני קירות גבס, ואני לא מדבר בצחוק,

אני רציני.

היו"ר נעמי בלומנטל; לא נוכל לשמוע את כל הנוכחים. אני חושבת

שרוח הדברים היתה כל הזמן באותו כיוון, כך

שזאת תהיה גם החלטת הסיכום שלנו.
יצחק וקנין
צריך שיהיה תכל'ס. תכל'ס בשבילי זה שיהיה

כאן שר הקליטה, שר הפנים, מנכ"לים, ואז נדע

מה קורה. אי-אפשר למשוך את העסק הזה בצורה הזאת. אם אנחנו רוצים תכל'ס,

צריכים לבוא לכאן אנשים שיתנו לנו תשובות חד-משמעיות. עם כל הכבוד, בא

לכאן פקיד, שהוא יכול לתת לנו הסברים, ובזה נגמר העניין, ואז נבוא לעוד

ישיבה בעוד שבוע ונמרח את העסק הזה. אני מציע לכל המאוחר לשבוע הבא

להביא לכאן את השרים, את שר הקליטה, את שר הפנים, לפחות את מנכ"לי

המשרדים האלה, כדי שיבואו ויתנו לנו תשובות חד-משמעיות.

שלמה אשכנזי; היתה בדיקה של משרד הדתות וגם של הגופים

האחרים. לדעתי, העוול הראשון שנעשה, היא

המילה פלשמורה שהיא מילת גנאי שהיהודים פחדו ממנה. בני העדה לא רוצים

שיקראו להם פלאשים, והדביקו לאנשים האלה את המילה פלשמורה. הרב ולדמן

אמר שהם יהודים, וצריך להפסיק להשתמש במילה פלשמורה. זה רק פוגע בהם.

יואב; אני מהאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה.

יש אמנה בינלאומית שמחייבת את מדינת ישראל

להעלות עולים לענייני הגירה בלי שום קשר לענייני מחלות, וכולם יודעים

את זה. אי-אפשר לבוא ולהיתלות באיזה שהוא סעיף של חוק השבות שנקבע לפני

הרבה מאוד שנים, ולהתעלם מהעובדה שמדינת ישראל חתמה על אמנה שמחייבת

אותה. זה לגבי העניין החוקי.

לגבי העניין המעשי. אני חושב שיש פה כל כך הרבה אוזלת יד של הגופים

המטפלים בנושא הזה, שאם הייתי חושד שזה עניין של בירוקרטיה, הייתי

מתבייש שאני חי במדינה שהבירוקרטיה בה קיימת כך. אבל אני רוצה לחשוב

שזה לא עניין כזה אלא עניין אחר.

יוסף שוורץ; הבעיות התקציביות שעליהן דובר, הן לא רק

הנושא של הקירות והקונסול, יש לנו נושא של

ועדות בדיקה ושל ועדות ערר שהוחלט פה בוועדת צבן על הקמתן, והן לא

הוקמו. יש לנו נושאים של כוח-אדם בתוך משרד הפנים. יש הרבה מאוד נושאים

וכולם ביחד, כאשר מדובר בעדה שמשנות ה-70 ועד היום, עם כל מבצעי העלייה

וגלי ההגירה וכל הילודה בארץ, הם מונים 60 אלף נפש, חלק קטן ממספר

היהודים שעלו בשנה אחת מארצות חבר העמים, הרי זה מגוחך מבחינת תקציבים,

במיוחד תקציבים שהסוכנות ומדינת ישראל שולחות לכל קהילה אמריקנית או

אירופאית, שבה יש עלייה של מספר נפשות בשנה.



דובר פה כמה פעמים על ועדת הקירה שתקום או לא תקום, והתחילו גם לחפש

אשמים. אני חושב שכאשר ועדת החקירה הזאת תקום, אם היא תחפש אחראים למי

שקיבל החלטה כזאת או אחרת, היא תעשה טעות. כתב האשמה יצטרך להיות מופנה

לחברה הישראלית והסעיף יהיה גזענות ולא שום סעיף אחר. אני, כמי שמלווה

את הדברים מקרוב, לפחות מאז מבצע שלמה, כבר ראיתי את משרד הקליטה

כבעייתי, ואז פתאום משרד הקליטה השתכנע, ואז זו היתה הסוכנות שחבר

הנאמנים קיבל החלטה לצאת משם, ואחר-כך זאת לא היתה הסוכנות, זה היה

משרד החוץ וממשלת אתיופיה, כשזה לא משרד החוץ זה פתאום משרד האוצר,

ופתאום אנחנו מגלים את משרד הפנים. השורה התחתונה היא תמיד אותה שורה,

לא מטפלים בנושא הזה, והסיבות ברורות.
אפרים יונה
שמעתי מהרב ולדמן שעושים את הבדיקות בדקדוק

רב. זה מפליא אותי שלמרות כל הדקדוק הזה

מגיעה קבוצה של נוצרים. למרות שהיהודים גרים בצפון אתיופיה, יש עולים

שמגיעים ממרכז אתיופיה, ממערב ומדרום אתיופיה, כאלה שלא שמעו בחייהם על

יהדות. זה קורה רק בגלל המצב שנוצר, הבריחה מהמצוקה שיש באתיופיה, ואז

הם תופסים טרמפ ובכל מיני דרכים מגיעים לארץ. שמענו גם כן על השוחד, לא

ויק מהאנשים אלא דיברו על זה גם בטלוויזיה.

אני חושב שלאלה שגוועים ברעב ויושבים במחנות, וכולם זוכרים אותם בגלל

המחלות האלה, באמת צריך לתת את הפתרון. אנחנו לא נוותר על הקרובים

שלנו, נביא אותם, נטפל בהם, ונעזור בכל מה שצריך.

היו"ר נעמי בלומנטל; האווירה הכללית שנוצרה כאן הוא, שיחסית, עם

כל הגזענות, יש לנו רצון טוב לפחות. העלינו

כמה מהבעיות, אולי פעם יהיה לנו האומץ להעלות את זה בצורה עוד יותר

בוטה וברורה.

קריאה; משפט אופטימי. לחצרות יסף הגיעו בשבוע שעבר

עולים מאתיופיה, ומי שקיבל אותם זה אנשי חבר

העמים שגרים באתר, קיבלו אותם יפה מאוד אפילו.

היו"ר נעמי בלומנטל; אני חושבת שכולנו מודים שיש בבסיס גזענות,

אין פה מה לדבר. עובדה, התחלתי בזה בתחילת

הישיבה. עלו כאן משפטים כמו אותם אנחנו בודקים פי עשרה, ואנחנו שומעים

שמרוסיה מגיעים אנשים שהם בקושי בודקים אותם. אחת הבעיות היתה כאן -

ועסקנו בוועדה בעבר - שהיו זיופים, לא נבדקו מספיק הדברים. על העדה

מסתכלים קצת בצורה אחרת, ואנחנו צריכים לחנך את עצמנו גם בדבר הזה.

אמרתי את זה גם בתחילת הישיבה, שאני חושבת שאפילו במחשבה שלנו אנחנו

איפה שהוא גזענים, משום שפתאום כל המדינה מדברת על בעיית האיידס בקרב

הפלשמורה. אנשים שלא יודעים מה זה פלשמורה, אנשים שלא יודעים מה זה

איידס. כשנעשה את החיבור בין שניהם, נראה שלא מדובר בקטסטרופות, לא

מדובר במספרים מדהימים.

היו כאן קצת חילוקי דעות או השגות לגבי אותו סעיף בחוק השבות שמדבר על

עלייה של אנשים עם מחלות מסויימות שיכולים להוות סכנה לבריאות הציבור.

בסעיף הזה לא השתמשו ואין כל סיבה להתחיל להשתמש בו להערכתי. אגב, לגבי

עובדים זרים בודקים טוב מאוד. יכול להיות שנעשה על זה פעם ישיבה, אם

צריך להתחיל להפעיל סעיף כזה או לא, ואני בטוחה שזה יהיה טעון מאוד.



לכן אני קוראת את הודעת הסיכום ואני מבינה שזו היתה הדעה הרווחת גם בין

חברי הכנסת.

חנו פיית; אני רוצה לראות אם פעם אחת הוועדה הזאת, כמו

שאמר ח"כ יצחק וקנין, תהיה אפקטיבית ולא

תסתפק בהודעת סיכום. אני רוצה שבשבוע הבא נקיים דיון לא על הנושא של

האיידס, אלא נקיים דיון על איך מעלים את הקומפאונד מיד ארצה. נזמין את

שר הקליטה ואת שר הפנים, ואת כל מי שצריך להיות מוזמן, ושיתנו לנו

תשובות כדי שהדבר הזה ייפתר. כדי שלא עוד שנה נשב כאן ונדון על המזגן

בחדר הקונסול.
משה באטה
מביאים היום נוצרים גמורים. אני אומר שצריך

להעלות את כל היושבים בקומפאונד.

היו"ר נעמי בלומנטל; תודה רבה לכל אלה שהגיעו לכאן. התגלעו כאן

בכל-זאת כמה חילוקי דעות, כמה השגות, כמה

בעיות עקרוניות גם עלו על סדר היום.

יחד עם זאת, אנחנו פונים למשרד הפנים, למשרד החוץ, למשרד הקליטה, למשרד

הבריאות לפעול להעלות מיידית, והחלטנו את זה עוד כשעמנואל זיסמן היה

היו"ר, והדברים לא נעשו ושמענו כאן עובדות.

אני קוראת את החלטת הסיכום:

- הוועדה דוחה בשאט נפש את התביעה למנוע עלייתם של זכאים לעלייה בשל

היותם חולים או נשאי איידס.

- הוועדה תובעת משר הקליטה ומשר הבריאות לנקוט בפעולות הסברה נרחבות

על-מנת למנוע התפשטות המחלה בקרב בני העדה בארץ, וכמובן לעשות מה

שהג'וינט עושה בקומפאונד באדיס-אבבה.

- הוועדה קובעת שהשהות הממושכת של בני הפלשמורה במחנה באדיס-אבבה הוא

הגורם המרכזי להתפשטות מחלת האיידס בקירבם.

- הוועדה קוראת לראש-הממשלה לזרז עלייתם של ה-3,000, פחות או יותר, בני

הפלשמורה - ואפשר להגיד של היהודים או של אותם עולי אתיופיה -

שנמצאים במחנה באדיס-אבבה, ולפעול לסגירתו המוחלטת של המחנה. ותיקן

אותי שלומי אשכנזי, נפסיק לומר הפלשמורה, יש מחנה באדיס-אבבה, נמצאים

שם יהודים בעלי זכות לעלות לארץ, נעלה אותם מיידית ארצה.

- הוועדה קובעת שלאחר סגירתו של המחנה באדיס, תאושר העלייה מאתיופיה

באופן פרטני, אינדבידואלי, על-סמך איחוד משפחות.

- נובע מההחלטה, שהוועדה קובעת שעל שר הפנים להגדיל באופן ניכר את מספר

העובדים מטעמו והעלינו את זה קודם בישיבה, וזה מתיישב עם ההחלטה

מתחילתה.

חנן פורת; אני מזדהה עם כל ההחלטות, אבל אני רוצה
להוסיף משפט אחד
הוועדה תובעת ממשרד הפנים,

ממשרד הקליטה ושאר הגורמים בדבר, לדווח לה תוך שבועיים כיצד בכוונתם



להביא לידי חיסולו של המחנה ועלייתם של היהודים שם תוך שנה. אם לא

תתקבלנה תשובות מניחות את הדעת, תקיים הוועדה דיון מיוחד עם כל הנוגעים

בדבר בנושא עלייתם ארצה.

היו"ר נעמי בלומנטל; מקובל. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 00; 11

קוד המקור של הנתונים