ד' - הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות- פרק ד1: נגישות- תיקון עקיף לחוק התכנון והבנייה
5
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
07.12.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 303
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, כ"ד בכסלו התשס"ה (07.12.2004), בשעה 13:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 11/07/1995
חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 15), התשנ"ה-1995
פרוטוקול
הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות- פרק ד1: נגישות- תיקון עקיף לחוק התכנון והבנייה 265 ד'.
אדי וייס -משרד הרווחה
רוני שכטר -משרד הרווחה
מרק שמס -משרד הרווחה
דוד פלזר -משרד הפנים
נירה בר אשר -משרד הפנים
עו"ד אבי פורטן -משרד הפנים
עו"ד דן אורנשטיין -משרד המשפטים
אודי כרתיאל -משרד החינוך
אילת כהן -משרד החינוך
רון לוינגר -משרד לביטחון פנים
עופר יצחק -משרד לביטחון פנים
ד"ר דינה פלדמן -נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות
עו"ד בלהה ברג -נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלות
שמואל חיימוביץ -נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלות
נטע דגן -"בזכות"
מרדכי וירשבסקי -ארגון הגג של הנכים
יהודה דורון -ארגון הגג של הנכים
פרחיה בן זקן -ארגון הגג של הנכים
שלמה שחף -עמותת נכים עכשיו
נתן חילו -התאחדות הקבלנים
נעמי מורבייה -מטה מאבק הנכים
מיטל בר-שלום
הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות- פרק ד1: נגישות- תיקון עקיף לחוק התכנון והבנייה 265 ד'.
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אנחנו ממשיכים לדון בפרק הנגישות בהצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אנחנו נמצאים בשלב בו אנחנו דנים בתיקון העקיף לחוק התכנון והבנייה. היועצת המשפטית שלנו תסביר על כך.
בדיונים הקודמים של הוועדה אושר תיקון לפרק הזה, 18ד1, וקבע שמקום ציבורי יהיה נגיש לאנשים עם מוגבלות בהתאם להוראות סימן זה או פרק זה. נקבע שם סעיף, לפיו שר המשפטים יקבע הוראות בתקנות לגבי הנגישות, הסידורים וההתאמות הנדרשים לגבי מקום ציבורי קיים. אנחנו מדברים על אותם מקומות ציבוריים שמופיעים בתוספת, בהם דנו בישיבה הקודמת, ומקומות המפורטים בתוספת, שבהם גוף ציבורי נותן שירות לציבור. יש סעיף מסמיך לגבי מקומות ציבוריים קיימים, מקומות שהוקמו לפני תחילתו של החוק. התיקון הזה הוא תיקון מקביל לחוק התכנון והבנייה, לגבי מקומות ציבוריים שעתידיים להיבנות בעתיד. כאן רוצים להכניס את הנושא של הנגישות כחלק מחוק התכנון והבנייה. הנוסח מותאם להחלטות הקודמות של הוועדה. ישנם פטורים כללים, בשל אופיו המיוחד של המבנה או בשל ערכי ארכיאולוגיה, כאשר ישנה אפשרות גם לפטורים פרטניים, שהנציב יכול לתת לפי סעיף 18ח', כאשר מדובר בנטל כבד מדי.
אם מדובר בניין קיים, אז אני יוכל להבין שיש קשיים ונדרשות התאמות מיוחדות, או שיש בעיות לעשות זאת במקום היסטורי קלאסי, למרות שראיתי שבעולם מתגברים על זה גם בבניינים מאוד היסטוריים.
כאשר אנחנו נגיע לנקודה הזו, אנחנו נדון בזה. בינתיים היועצת המשפטית נתנה רק סקירה.
באחד הדיונים הקודמים הועלתה השאלה, מה קורה לגבי דרכים, מדרכות פנימיות במקומות ציבוריים.
הדברים קרו במקביל. אנחנו התבקשנו בישיבות האחרונות להביא נוסח שלנו. אתמול קיבלנו את הנוסח של הוועדה.
אני לא חושב שיש הבדלים מהותיים. יש כמה דברים שכלולים בהצעה של הוועדה ואינם כלולים בהצעה של המשרד. בהצעה של הוועדה צריכה להתבצע הבחנה בין מצב בו יש בניין חדש לגמרי, כי אז הרבה יותר קל לתכנן מראש שהמבנה יהיה מונגש, לבין מצב שבו ישנו בניין קיים וישנה תוספת בנייה של קומה נוספת. לא תמיד אגב התוספת ניתן להנגיש את כל הבניין, ולעיתים אף לא את התוספת עצה. אם אנחנו מוסיפים קומה, לא בהכרח להתקין מעלית בבניין הקיים. זו הבחנה מהותית שצריכה לקבל ביטוי בנוסח הוועדה.
אנחנו יכולים לומר, כי על דעת כולם, כאשר מדובר בבניין חדש לגמרי אין שום טעם לתת לו פטור. אם מישהו רוצה לתכנן מבנה, הוא צריך לדאוג שהוא יהיה נגיש. אנחנו לא מוכנים לקבל מכאן ואילך בניינים ללא נגישות. האם יש מישהו שחולק על העיקרון הזה?
ניקח את הדוגמא של המכולת בקומה השנייה. מכולת היא שירות ציבורי קטן. האם נחייב אותה בהתקנת מעלית? אנחנו לא מדברים על מקומות ציבוריים מובהקים, ממשלתיים, אלא גם על עסקים או מקומות ציבוריים הפתוחים לציבור והם בבעלות פרטית לגמרי.
אם מדובר בבניין של כמה קומות ואין חובה על פי דין להנגיש אותו, תהיה בעיה. החקיקה באה לעשות איזון בין זכות הקניין לבין הזכות לשוויון.
נניח שנבנה בניין חדש ויש שלט של דירות השכרה. אני רופא ושוכר קומה על עמודים ללא מעלית. האם אסור לי כרופא לשכור את הדירה בבניין הזה?
אני אתן דוגמא של בניין בן שתי קומות, שבקומה הראשונה מתוכננים כל מיני שירותים שהם לא מיועדים לציבור, זה יכול להיות אפילו מגורים, ובקומה השנייה מתכננים מרפאת שיניים. למיטב ידיעתי, אין חובה על פי חוק אחר לבנות מעלית. אנחנו אומרים שבמקרה כזה, זה יכול להטיל נטל כבד מדי על בעל העסק. ניתן להתחשב ולהכין את התשתית למעלית.
האם אנשים יכולים לבנות בניין משרדים, בניין תעשייה או בניין שירותים אחר ללא נגישות?
זה תלוי מהי עלות הנגישות. צריך לעשות איזון בין הזכות לקניין לבין הזכות לשוויון. אם מדובר בדברים מינימליים, אז זה ברור שצריך להסיר את המחסומים. כאשר מדובר בדברים שהם לא מינימליים, אנחנו צריכים לדאוג לכך שהחקיקה תהיה מאוזנת.
יש חובה ויש פטורים. ברמת העיקרון הוא חייב, אבל השאלה היא אם מכילים לגביו פטורים פרטניים או לא. ברור שאנחנו רוצים שהמקומות יהיו מונגשים.
האם יש הבדל בין בית מלון למשרד של עורך דין? אני חושב שיש הבדל. בין מלון צריך לשרת מאות אנשים בשנה, ואילו לרופא יש הרבה אלטרנטיבות אחרות.
אני מבין שיש 3 דרגות. דרגה אחת, היא דרגה של מוסד ציבורי ממלכתי, כמו קופת חולים. אם מדובר במבנה חדש, אני לא נותן שום פטור. האם מותר לאדם לבנות בפינת פרישמן את מרכז הרופאים, שבו המעלית היא רק אחרי 10 מדרגות?
מהניסיון שלי כאדריכל ומתוקף היותי יועץ עיריית תל אביב, כאשר אתה בא ואומר מראש שהבניין צריך להיות נגיש, במיוחד במציאות של ימנו שבונים בניינים ורק אחרי זה משכנים אותם ומשכירים אותם, הוא יעשה את זה ללא עלויות אדירות.
אבל אי אפשר לקשור את זה דווקא לשימוש, כי אי אפשר לדעת מה יהיה השימוש. בשלב של היתר בנייה, אתה בא למהנדס הרישוי, ואתה לא יודע למה הבניין מיועד. בדיעבד לומר כי אותה פונקציה שהשתכנה היא לא נגישה, ועל כן היא צריכה לבנות מעלית, זה מאוחר מדי.
ההורים שלי גרים בקומה ראשונה במושב טירת יהודה. נניח שאני רופא שיניים, ואני מעוניין לבנות קומה נוספת לקליניקה. האם החוק יחייב אותי לבנות מעלית בין קומה ראשונה לקומה שנייה?
הוא אמר שזה בגלל שאין אפשרות, אבל אפשר לעשות שם מעלית. הוא אמר שהוא לא יודע שאם בתוספת למבנה ניתן לבנות מעלית ללא בעיות. נניח שאין בעיות וניתן לבנות מעלית לקומה השנייה, האם אני חייב לבנות מעלית?
לא. כאשר מדובר על הוספה של תוספת בנויה לבניין קיים, השיקול איננו רק טכני, אלא גם כלכלי. כאשר מדברים על בנייה של בניין חדש לגמרי, זה סיפור אחר.
נניח שאני בונה עכשיו קוטג' דו-קומתי, כאשר בקומה השנייה תהיה המרפאה שלי. האם אני חייב מעלית?
אני אומרת שאני לא יודעת. אני לא בטוחה. אני רוצה שניקח את המקרים הקלים יותר, של בניין משרדים.
אני אומר יותר מזה. אם אין אלטרנטיבות אחרות למקום מסוים, או אם מדובר בבית מלון שנותן שירות בלעדי, יש חובת נגישות. בוא ניקח דוגמא של עסק פרטי שיש לו אלטרנטיבות.
זה יותר מאפיין עיסוק של אדם בביתו. בדרך כלל לא באים לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ואומרים כי רוצים אישור לבניית קומה שנייה לצורך הקמת קליניקה.
לגבי בנייה חדשה, הדברים הם שונים. אני לא הייתי מחייב בנגישות מישהו שפותח קליניקה בביתו. אני לא יכול לחייב עו"ד שמשרדו שבביתו יהיה נגיש. אם הוא ישב בנין משרדים, אני רוצה שמראש בניין המשרדים יהיה כזה שתהיה בו ממילא נגישות, דרך חוק התכנון והבנייה.
אני לא יודע מה קורה במושבים קטנים, אבל אני יודע שבערים, כמו תל-אביב, חיפה וירושלים, ישנו היתר לבניין שיהיו בו משרדים, או שאין היתר כזה לאותו בניין ואסור שיהיו שם משרדים. בבניין חדש שבו יש היתר להקמת משרדים, חייב להיות סידור לנגישות מלאה. מה יהי אם מישהו יגיד שהוא רוצה לפתוח משרד עורכי דין, ואחר כך ישכירו את אותו מבנה למשרד ממשלתי או ציבורי?
אסור לו, אבל הוא ישכור אותו. אני רוצה לשים גדר אחת מאוד ברורה של מבנים חדשים, אלא אם כן הם פרטיים במהותם, טבעם ותכנונם המקורי. מאז שנת 1972, כל הזמן אמרו שמדובר בבתים ישנים, וכאשר ידובר על מבנה חדש, אנחנו נדאג שהכל יהיה מונגש. זה כבר פתח להרוס את התהליך הזה.
דן אורנשטיין דיבר כאן על איזון. אני אומר שבמדינת ישראל, שלא התביישה לקבוע בחוק שמותר לקחת 40% מהקרקע לצורכי ציבור ללא פיצויים, אנחנו לא חייבים לעשות איזון בנושא הזה. יש עניין בסיסי של נגישות, ועליו צריך לשמור מכל משמר ולאפשר את אותם מקרים שבהם יש חדירה לזכויות הפרט, כמו בניית עוד קומה. אם במבנה מסוים יש שלוש קומות והוא רוצה לבנות קומה נוספת, הוא צריך לבנות מעלית לפי החוק הקיים. אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות פה כל כך זהירים לגבי זכויות הפרט.
כאשר רשות מקומית נותנת היתר לבניית בניין חדש, היא מחייבת את אותו אדם בכל מיני דברים שעולים כסף, כולל סוג הציפוי של הבניין. איפה פה האיזונים? אני חושב שיש מקום לפרט דירוג מסוים, שממנו והלאה תהיה חובה לנגישות בתוספת בניה. בתל אביב, קבעו שבנייני משרדים מעל גודל מסוים, יהיו נגישים.
שם קבענו 200 מטר מרובע בקומה, או 400 מטר מצטבר. קבענו סף כזה, שעד אליו יש סיכוי לנטל כלכלי כבד. אם אתה בונה שירותי נכים במקום קטן מאוד, זה נראה נורא.
נציג הנציבות אומר, כי כל מבנה ציבורי חדש יהיה חייב בנגישות, כאשר יהיה פטור לבניינים קטנים שגודלם הוא עד 200 מטר מרובע.
אני רוצה לתת דוגמא של תחנת דלק. גודלם של החנות של תחנת הדלק ושל השירותים של תחנת הדלק הוא הרבה פחות מ-200 מטר, ושם חייבים לעשות נגישות. לכן, ההבחנה של הגודל, היא מאוד בעייתית.
לכן אי אפשר להצמיד את זה באופן גורף. אני אומר, שזה נכון לבניין משרדים או תעשייה, אבל אי אפשר להשליך את זה על כל דבר.
אני מבקש להפנות לתהליך שמתגבש במשרד הפנים, בוועדת משנה לוועדת משנה לתקנות תכנון ובנייה. בתקנות התכנון והבניה יש רשימה של בנייני ציבור לא מספקת. אני ביקשתי מהוועדה לדון בעדכון ההגדרות שם. התחיל תהליך כזה באמצעות ועדת משנה. השותפים לאותה ועדה, הם אותם אנשים שנמצאים כאן סביב השולחן. אני חושב שכדאי שהוועדה תתעדכן בהגדרות שתתקבלנה.
אני רוצה להסביר על מה מר חיימוביץ מדבר. יש לי טיוטה של התקנות, שבה הפטורים הם מאוד נקודתיים. עכשיו באה והוועדה ורוצה להרחיב אותם. מדובר על פטורים לאזורים המוגבהים לשם שמירה על בטיחות וביטחון, עמדות תצפית, עמדות שמירה, סוכות מציל וכו'. מדובר על אזורים שאינם משמשים לשהייה של אנשים בתוכם, אלא יש גישה של אנשי שירות בלבד. יש פה מעט מאוד דוגמאות. משרד הפנים קובע פטורים מאוד מצומצמים, ועכשיו אנחנו באים תחת הכותרת, "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות", ומוסיפים כל כך הרבה פטורים לבנייה חדשה. זה לא תואם את מה שמרד הפנים עושה, שהוא תהליך כל כך מבורך ונכון, ותואם את מה שקורה בעולם.
אני שואל את נציגי משרד הפנים, מה קורה לגבי משרד בו יש שתי קומות עבור 4 עורכי דין ורופאים? האם הם פטורים או חייבים לפי התקנות שלכם?
הקושי נובע מכך שהוועדה רוצה לקבוע את רשימת מבני הציבור בחקיקה ראשית. ברגע שאתה קובע רשימה מפורטת וגורפת בחקיקה ראשית, אתה נתקל בעניין של הפטורים. אם נסתכל היום על התקנות, נראה שיש פירוט וסייגים שמתייחסים לנושא הזה של שטחים, כמו בתי כנסת ששטחם עד 150 מטר, בית מלון שמכיל 20 מיטות ומעלה, או בית קפה עם מקומות ל-25 בסועדים וכו'. אנחנו יושבים עם הרשימה הזו על מנת לעדכן אותה. יש מודעות לכך שצריך לרדת לרזולוציה יותר מדוקדקת. הדוגמאות שאדוני נתן הן בהחלט נכונות. בעקבות המשבר בחקלאות, עשו תוכנית מיתאר ארציות ומחוזיות שאיפרו לעשות שימושים מסחריים נוספים בנחלות. אחד מקים באמצע הנחלה צימר, שלא בהכרח אפשר יהיה להנגיש את אותו צימר. לפעמים יש בעיות פיזיות, טופוגרפיות וכו'. לכן, אם רוצים לתת את זה, צריך גם לתת מנגנון של פטור.
בהצעה של הוועדה הדבר מופיע בסעיף 2א ו-ב. אני חושב שהוא מופיע בצורה ראויה. אני הייתי מוסיף גם את סעיף קטן (ג), בנושא של סוג העסק וגודלו.כמוש אמרתי בדוגמאות שפירטתי, יש בהחלט משמעות לסוג העסק ולגודלו, במיוחד אם נקודת המוצא היא הרשימה הגדולה.
ישנה בעיה עם תהליכי התכנון. באמת מוצאים פעמים רבות היתר בנייה לבניין משרדים או לבנין מסחרי, כאשר עדיין לא יודעים איזה חנויות או איזה משרדים יאכלסו את אותו מקום. יכול להיות שזה יהיה משרד שאינו עם קבלת קהל ואין צורך בהנגשה, ויכול להיות שזה יהיה משרד שמקבל קהל. קשה מאוד לדעת את זה בשלב של היתרי הבנייה. כיום, החובה להקמת מעלית היא מצומצמת, ואנחנו מרחיבים פה מאוד את החובה הזו. החובה היא נכונה, וצריך להגיד כי על בנייה חדשה תחול החובה, אבל צריך להשאיר סמכות לקבוע פטורים. כמובן שהפטורים האלה יהיו כפופים לתקנות של שר הפנים ואישורה של הוועדה.
אני מקבל את כל מה שאתם אומרים, אבל אני חושב שצריך גם לכוון את מתן הפטור הזה. צריכים להיות קריטריונים לפטורים. אנשים צריכים לדעת שיש דברים לגביהם אין פטור, יש דברים שמצריכים דיון ויש דברים שזה טריוויאלי. ברור שיש מקרים בהם לא צריך לתת פטור.
אני מרגישה מצחיק שאני מתווכחת עם משרד הפנים על טיוטה שמשרד הפנים מקדם. הטיוטה שמשרד הפנים מקדם היא הרבה יותר מתקדמת ממה שהוצע פה על ידי הוועדה. ברשימה של התקנות יש מבני תעשייה.
אם רוצים חוק שנותן שיקול דעת יותר רחב למשרד הפנים על מנת להגדיר מהו בניין, ולא קקובע בחקיקה ראשית מהו מקום ציבורי, אז אפשר ללכת עם נוסחה כזו. אם לא סומכים על הרשות המבצעת ורוצים לקבוע בחקיקה ראשית שהכל צריך להיות נגיש, צריך לתת פתחת קצת יותר רחב.
אני לא אומרת את זה בהקשר הזה. עו"ד פורטן אומר שצריך להוסיף יותר פטורים כי הרשימה בחוק היא יותר רחבה. אני אומרת שזה לא כך. הרשימה שמציע היום משרד הפנים היא הרבה יותר רחבה, והיא עם הרבה פחות פטורים.
זו רק טיוטה. היא עוד לא עלתה לדיון בוועדת משנה. עוד לא דנו בה בתת הוועדה מול שמואל חיימוביץ וגברת הולצינגר. זו רק טיוטה. אני דיברתי על זה בשבוע שעבר ואמרתי שאנחנו הולכים לעשות את זה.
גברת דגן, אני מסכים עם דבריו של דן אורנשטיין, את באה ומשווה תקנות לחוק. אלה שני מישורים אחרים לגמרי. אנחנו דנים פה עכשיו בוועדה, האם צריך או לא צריך ובאיזו מתכונת, סעיף פטור.
את צריכה להשוות בין שני דברים שווים. את צריכה להשוות את חקיקה ראשית זו מול חוק התכנו הבנייה.
בואו נשווה תפיסות לעומת תפיסות. התפיסות של משרד הפנים הן הקרבה יותר מתקדמות, ואנחנו עכשיו נותנים סעיפים מסמיכים שהם הרבה יותר רחבים. ברגע שיקרא את הסעיף הזה משרד הפנים, הוא יגיד, בואו נרחיב את הפטורים. הדברים המופיעים בנוסח של משרד הפנים הועתקו מהחוק האמריקני.
אבל אין לנו תקנות. אי אפשר לראות עכשיו את התוצאות, צריך להשוות את הסעיפים המסמיכים. בנוסח שהניחו פה, יש שני פטורים כבדים. פטור אחד של נטל כבד מדי, ופטור בגלל אופיו המיוחד של המקום הציבורי.
אני מסכים לפטור מקומות קטנים ציבוריים פרטיים. קופת חולים לא, אבל את הקליניקה הפרטית והקטנה של הרופא, כן.
אני רוצה להציע לשקול במקום פטור של נטל כבד מדי, שקיימת הטענה שזו הגדרה רחבה מדי לגבי בנייה חדשה, לשקול פטור כאשר מדובר בחלק של הבניין, כאשר אותו בניין אינו מיועד לציבור הרחב, אלא לצרכים פרטיים.
בין השאר גם לתת שירות לכל אדם ולא להפלות. איך אנחנו רוצים היום לפטור מראש את אותו אדם שבונה מקום חדש לגמרי, המיועד לתת שירות לציבור , מחובת הנגישות? אנחנו יוצרים מראש הפלייה כלפי חלק מן הציבור.
ודאי שהוא לא צריך להפלות, אבל הוא לא צריך למצוא להם דרך להגיע אליו.לגבי המקומות החדשים, הפטור יהיה מצומצם מאוד, רק למקומות קטנים מאוד ולמקומות שיש להם אלטרנטיבות סביבתיות.
בזמן הבנייה אנחנו לא יודעים איזה אלטרנטיבה יש. בניין שכולו יהיה מאוכלס על ידי משפטנים או רופאים, הוא יהיה חייב להיות נגיש. אם אני בונה בניין למגורים, ובקומה השנייה אני מקים מרפאת שיניים, ייתכן פטור במידה והעסק הוא קטן.
אני לא חושבת שיש מחלוקת מהותית בינינו. אני חושב שאפשר להתמקד בייעוד של הבניין בכללותו. כאשר הייעוד הוא פרטי, הוא לא הייעוד של הבניין בכללותו והוא לא לצורך הציבור או לחלק בלתי מסוים ממנו, ניתן להסמיך את השר לתת פטור מלא או חלקי.
אני מאוד חושש מהניסיון הזה להגיד שיהיה רק פרמטר אחד לפטור, פרמטר של שטח מצומצם. ברגע הנתון הזה בו אנחנו מחוקקים אך החוק, אי אפשר לצפות את כל הסיטואציות. להגיד שהמבחן היחיד יהיה מבחן של גודל השטח של אותו מקום, יגרום לצרות קשות בעתיד.
יכולות להיות הרבה סיטואציות, כמו מרכז מבקרים באמצע פרק לאומי, שאין אפשרות פיזית להנגיש אותו.
אדוני יודע שלא כל הגנים הלאומיים במדינה מונגשים. נניח שהגן קיים והבנייה נעשית בשלב מאוחר יותר.
אם ייבנה בניין באמצע הפארק הלאומי, זה כנראה יהיה אטרקטיבי מאוד, ודווקא לשם הנכה לא יוכל להגיע?
נניח שמישהו רוצה לבנות משהו ליד מלון המלך דוד, ומישהו אומר לו שהוא לא יכול לעשות את זה, כי זה המקום בו בגין שם פצצה. לכך יש איזושהי חשיבות. אם היום הייתי בונה את מצודת דוד, לא הייתי נותן לה הנחות. אם יש מקום ארכיאולוגי, אל תבנה שם. אם בנית מלון, תעשה אותו מונגש.
בייהוד, בגלל ערכי ארכיאולוגיה, אתה לא יכול לבנות מרתף, אלא מגובה מטר מעל הקרקע. לכן, יכול להיות שמגרש מסוים לא תוכל להנגיש.
זה נכון שביהוד אתה לא יכול לבנות על הקרקע, כדי לא לפגוע בארכיאולוגיה. אני אומר לך שאם אתה בונה שם בניין משרדים, אתה חייב לבנות שם רמפה. אני מבין, שיש גם מבנים חדשים ארכיאולוגים. עדיין, אנחנו לא פוטרים אותם מהנגשה. אני אומר לך שזה גן ארכיאולוגיה יפה, שצריך להפוך אותו לגן ציבורי למטיילים, ואתה אומר שתבנה על החפירות. אני מסכים לכך, אבל מחייב אותך בנגישות.
גם אני נוטה להסכים, שאי אפשר לחשוב על כל הדוגמאות כאן ועכשיו, ומצד שני לא רוצים לפתוח פתח יותר מדי רחב. לכן, הפתרון הוא לאפשר מתן פטורים פרטניים. כלומר, המקרה יידון לגופו.
אני צריך למצוא מצב בו תהיה הגדרה שונה לנטל כבד מדי לבניין חדש, מזו של בניין ישן. לא דומה הנטל הכבד של בניין ישן לנטל של בניין חדש. אם תכתוב סתם נטל כבד מדי, זה יהיה לא הוגן.
אבל בחוק אנחנו צריכים לתת את הקריטריונים לפטור ההדרגתי. יש דברים שבשום אופן לא יקבלו פטור, יש שדברים שיעמדו לשיקול דעת הנציבות, ויש דברים שנפטור אותם בגלל שהם אבסורד.
אז צריך לנסח את הצעת החוק, כך שאפשר יהיה לקבוע דברים ולהביא אותם לוועדה ולקבל את אישורה לכל מיני דברים נוספים שהם לא גורפים.
לגבי מוסד חדש הפטורים הם מצומצמים ביותר ויש להם קריטריונים. הקריטריונים הם גודלו הקטן של המבנה, היקף השירות, וייעוד הבניין בכללותו.
אנחנו כל הזמן נותנים את הדוגמא של מעלית. אולי צריך לכתוב במפורש שמדובר רק במעלית, כי אני לא מצליחה לדמיין נגישות אחרת שעולה כל כך הרבה כסף. מה עולה כסף חוץ ממעלית?
שירותי נכים יכולים להיות פונקציה של גודל. אם תיקחי 20 מטר מרובע ותעשי שם שירותי נכים, לא יישאר כלום.
האם החש של הוועדה, הוא ששר הפנים ייתן פטורים רחבים מדי? הרי כל מה ששר הפנים יכתוב בתקנות, יהיה כפוף לאישור הוועדה. הדברים האלה משתנים לאורך זמן. אתם מנסים לצפות כל מצב, והניסיון אינו ראוי ומגביל את הוועדה.
החובה צריכה להיות כמעט מוחלטת, ורק לגבי אבסורד יינתן פטור. במדינת ישראל בשנת 2004 כל מבנה חדש צריך להיות נגיש.
האם אתה מקבל את זה שגודל יכול להיות קריטריון לפטור? אני חוזר ואומר, כי מבנה חדש שנותן שירות ציבורי חייב בנגישות. על זה אין ויכוח. אנחנו יודעים שמוסד ממשלתי ומוסד ציבורי לא יקבלו בכלל פטור. עכשיו אנחנו דנים לגבי מוסד פרטי. יכול להיות שהוא יקבל פטור, וזה בשיקול הדעת של הנציבות. בכל זאת, אנחנו צריכים להדריך את הנציבות ולומר לה להתחשב במהות המקום, היקף השירות, עד כמה זה פוגע בפרטיות, הנטל הכבד וגודל המבנה. ברגע שאתה אומר שהיא תתחשב בגודל המבנה, את האומר שבמבנים גדולים היא לא תתחשב, כיוון שהם חייבים להיות נגישים.
אני תומכת ברעיון של נטע, שאנחנו נכוון את זה אך ורק למעלית, כי יתר הדברים הם אינם נטל כבד. אנחנו נאמר שפטור ממעלית יינתן אך ורק למבני ציבור פרטיים, בהתאם לגודל ולהיקף השירות המתוכנן.
כאשר מישהו ירצה להקים מבנה ציבורי, הוא יצטרך לקחת בחשבון שהשירותים לא יהיו 2,5 מטר, אלא 4.5 מטר.
אנחנו נאבקים כרגע על מפקחים ונאמנים. יש לנו רשימה של דברים שאנחנו צריכים לבצע בעקבות חוק השוויון. אני לא רואה אפשרות שבה כל אחד שיגיש תוכנית לבניין קטן יפנה לנציבות, והנציבות תהיה זו שתלך לשטח ותבדוק, האם היא יכולה או לא יכולה לתת לו פטור. אם אנחנו מצמצמים את הפטור אך ורק לנושא של מעליות ומסמיכים את משרד הפנים לקבוע בתקנות, איזה מבני ציבור יקבלו פטור, זה יהיה סביר. הוועדה תקבע פטור מעשי, לפיו ניתן לקבל פטור ממעלית בהתאם לגודל המבנה והיקף השירות המתוכנן.
אם כן, אתם מציעים שכל הפטורים יחולו רק על מעלית. יש להניח ששר הפנים לא יציע תקנות, לפיהן יינתן פטור מבנית רמפה במקום קטן.
מקום חדש לא יהי אף פעם פטור מבניית רמפה. הדבר היחידי שמקום חדש יכול להיות פטור ממנו, זו מעלית.
יכול להיות שיש פה השראה מהחוק האמריקני, שהתמקד בנושא הזה של מעלית. יש גם אפשרות נוספת, ואני לא מתחייב לזה, אפשר לקבוע מעלית ופריטים נוספים שהשר יקבע באישור הוועדה. יכול להיות שיש דברים שאנחנו לא חושבים עליהם עכשיו.
בעבר, כאשר כתבנו את התקן, צירפנו נספח ובו הגדרות למקומות, שלדעת ועדת המומחים, חייבים בנגישות. לגבי חנויות, אמרנו שיש גודל מסוים של חנויות שבו צריך לאפשר להגיע רק עד הדלפק, כי כיוון שהמקום הוא קטן, לא בטוח שניתן לספק את הנגישות בתוך החנות עצמה. מעל גודל מסוים, גם דרשנו שירותים לנכים.
לדעתי יש מקום לקבוע מנגנון שמאפשר להגדיר רמות סף, שעד אליהן תידרשנה דרישות מופחתות, כאשר הכל צריך להיות באישור ועדת העבודה והרווחה.
אנחנו יכולים לכתוב, מעלית ופרטים נוספים המטילים עלות משמעותית שיקבע השר באישור הוועדה.
אז מה כן? למה לי לתת לשר אפשרות לקבוע פטור לעוד פריטים, אם הדבר היחיד שאותו אני רוצה לפטור הוא מעלית?
יכול להיות. אז לא יפטרו את השירותים בקומת הקרקע, אלא רק בקומה השנייה. ממה את חוששת?
לפני 7 שנים ביקרתי באוניברסיטת בר אילן, וראיתי ששם התקינו מעלית למועדון הסטודנטים, אחרי 45 שנה. הם כל הזמן אמרו שאי אפשר לעשות זאת, ולבסוף עשו זאת. היתה אז חגיגה והרב לאו היה שם. אני חושב שהחוק צריך להעביר מסר ברור, שכל מבנה חדש חייב להיות מונגש.
זה לא מועדון הסטודנטים בבר אילן. שאלה נוספת היא, האם אנחנו יכולים להשאיר פטור פרטני לנציבות? אני חושב שכן. אני רוצה שיהיה לנון מפלט אם פתאום קורה משהו.
אני אסכם. מדובר על כך שסעיף 2א יישאר. מדובר על דרישות מופחתות בשל אופיו המיוחד של המקום, בשל ערכי ארכיאולוגיה, ארכיטקטורה וטבע.
השפה שהתגבשה בעולם לגבי תכנון נגישות למקומות ארכיאולוגיים או אתרי טבע, היא על ידי אלמנטים שבצורה ברורה חורגים ושונים מהעיצוב והסביבה, תוך שימת דגש שלא נוגעים בשיטוט ובקיים, ויוצרים מצב בו אם יפרקו את העבודה, המצב יחזור לקדמותו.
ברור שבמקרה כזה אין בכלל פטור. נניח ששחזרו בית כנסת עתיק. יכול להיות שהארכיאולוגיה שם מחייבת פטור.
אם בקוליסאום מצאו דרך להתקין מעלית, אז גם פה אפשר. אני חושב שצריך להיזהר ממצב בו יהיה משהו שיוכלו לפרש בצורה גורפת.
אתה ממונה לשמור על העניין. אמנם הגברת בלהה חושבת שאין לכם מספיק כוח אדם, אבל אנחנו נפתור את הבעיה אחר כך. תפקידך הוא לשמור על העניין הזה.
יש הרבה בנייה שמסדירה ביקורי קהל באתרי ארכיאולוגיה. אולי אתם לא תקראו לזה בניין, אבל החוק מחייב את הבנייה הזו בקבלת היתר. גם כאשר מספקים נגישות לאנשים עם מוגבלות, זה בדרך כלל נגישות חלקית. דוגמא לכך אלה מנהרות הכותל. אדם בכיסא גלגלים יכול להגיע לחלק מן המקומות במנהרות הכותל, אבל לא לכל המקומות. צריך פטורים גם לעניין הזה.
הוא נותן דוגמא את מנהרות הכותל לבנייה חדשה על ארכיאולוגיה קיימת. אני מסכים שצריך לתת אפשרות לפטור במקרה כזה.
ערכי ארכיאולוגיה, ארכיטקטורה או טבע, משמעם לא לקלקל את הנוף. את זה אני לא מקבל. אני מדבר על מכשולים פיזיים מהותיים. אם מחר תתגלה תיבת נוח על הררט, כאשר יתברר כי בכל דרך שיגיעו אליה, יש סיכוי להרוס אותה.
אנחנו אומרים, מהות המקום. אנחנו מורידים את החלק של "לרבות". יאמר כי, "הפטור או הדרישות המופחתות מתחייבים מאופיו המיוחד של המקום".
אנחנו לא יכולים לחוקק חוק מבלי לתת אפשרות לפטור כאשר מדובר בפגיעה באופיו המיוחד של המקום.
אפשר לומר, "הפטור או הדרישות המופחתות מתחייבים מייחודו של המקום בשל ערכי ארכיאולוגיה, ארכיטקטורה או טבע".
אני מאפשר לשר לתת פטורים גם על דברים אחרים, אבל הם צריכים לנבוע מכך שהמעלית עולה כסף.
אני שאני בונה מבנה של 5 קומות, ובגלל סיבה מסוימת אני לא יכול להתקין מעלית עד לקומה החמישית, ובגלל זה אני פוטר גם את השירותים.
יש לי הצעה אחרת. אם מישהו קיבל פטור כחוק מדרך נגישה למקום מסוים, אז ודאי שלא צריך לשים את האלמנטים של הנגישות באותו מקום.
אני חושבת שזה מצומצם מדי, כי יכולים להיות גם דברים אחרים, כמו מעלון, שגם לו יש עלויות גבוהות.
מדרגות נעות עולות הרבה כסף, אבל אנשים מתקינים את זה. לחוק הזה יש עלות. אנחנו לא עוצמים עיניים.
זה עוד יותר רחב. אני הייתי אומרת, מעלית ודברים נוספים שיקבע השר באישור הוועדה. אנחנו מדברים על נטל כבד מדי כתוצאה מכך שהמקום הוא קטן מדי, היקף השירות הוא קטן וייעוד הבניין הוא מצומצם.
עד כאן דיברנו על תקנות בסמכות הזר באישור הוועדה. מה לגבי הסמכות של הנציבות לתת פטור פרטני?
ממילא כל מה שקבענו עד עכשיו לא מסתדר עם זה. הפטור הפרטני אינו רלוונטי. אנחנו חוזרים לנטל הכבד מדי.
לא. יכול להיות שזה יופיע גם בתקנות השר. אני סומך על הנציב, ולא אכפת לי שהפטור הפרטני יהיה נתון לשיקול דעתו.
אז בואו נכפיף את זה לסעיף החדש ולא לסעיף 18ח'. כרגע קבענו שני פטורים חדשים, נטל כבד מדי בנסיבות מסוימות ופטור נקודתי בשל ערכי ארכיאולוגיה או טבע. אנחנו לא יכולים לחזור לסייגים הרחבים שקבענו בבנייה הקיימת.
בואו נחשוב 20 שנה קדימה. נניח שהחוק נכנס ומופעל ואדם בונה בניין חדש ומייעד אותו לעסק מאוד קטן, כמו בית תמחוי. את אומרת שבשום נסיבות פרטניות אחרות, לא יינתן פטור, אלא רק משלוש הסיבות שציינו.
מהן העילות שבגללן הנציבות תאשר פטור פרטני? עד עכשיו היתה רשימה אחת של פטורים לגבי מקומות קיימים, שהיתה מאוד רחבה ומאוד גדולה. אדוני קבע, כי לגבי מקומות חדשים צריכה להיות רשימה הרבה יותר מצומצמת. בואו נקבע את הפטורים הפרטניים לגבי הרשימה המצומצמת הזו ולא נחזור לרשימה הרחבה. אנחנו חוזרים לפטורים בשל לא ניתן לביצוע, שינוי יסודי במהותו של המקום, נטל כבד מדי עם רשימה של פרמטרים וכו'. כל זה אינו רלוונטי. אלה דברים שאדוני קבע לפני רגע כי הם לא רלוונטיים לתקנות, ולכן זה גם לא רלוונטי לפטור פרטני.
אנחנו מדברים גם על טיב העלות, ההתאמה או הסידור, היקף מחזור ההכנסות של מי שאחראי לביצוע הסידור וההתאמה וכו'.
גם אם יהיה ניתן לטעון נגד התקנות, זה יהיה בגלל אותן עילות. אנחנו לא יכולים לחזור לרשימה הרחבה של העילות, כי אחרת בשביל מה עשינו את התקנות האלה? קבענו כי התקנות יהיו בנסיבות מאוד מסוימות, לגבי מעלית ולגבי בניין מאוד קטן. עכשיו אנחנו אומרים כי ניתן יהי לטעון לפטור מאוד פרטני גם לגבי רמפה בבניין מאוד גדול.
הפטורים הכללים צריכים להיות מאוד מצומצמים, אבל כאשר אנחנו יורדים לעסק הפרטי, יכולים להיות פטורים אחרים.
התקנות קובעות את הקריטריונים למתן פטור. אם הוא ייכנס לאחד מהקריטריונים האלה, הוא יקבל את הפטור מוועדת התכנון והבנייה. למה הוא צריך לפנות לגוף כלשהו על מנת לקבל פטור?
זה לא נכון. את אומרת כאן כי מומחה נגישות קבע שההתאמה או סידור אינם ניתנים לביצוע.
זה לגבי הפטורים הכללים בתקנות. הנציב רשאי לתת פטור פרטני לפי שיקול דעתו לגבי כל אחד מהמרכיבים.
מה אכפת לך שהנציב יוכל לתת פטור פרטני? הנציב תמיד יהיה לטובת אנשים עם מוגבלות, אחרת אנחנו נסגור את המדינה.
אני לא מודאגת ממצב כוח האדם בנציבות, אלא מהמסר שהוועדה תעביר. הוועדה עכשיו קבעה כי ככל שמדובר במקום חדש, הסטנדרט צריך להיות הרבה יותר גבוה. התקנות של הפטורים צריכות להיות הרבה יותר מצומצמות. עכשיו הוועדה באה ואומרת, כי אדם פרטני יכול לבקש פטור, ללא כל קשר לתקנות.
לגבי מקומות קיימים, יש לנו אותה רשימה של קריטריונים שבגללם אפשר להתקין תקנות ולקבוע פטורים, ובגלל אותם קריטריונים, השר שכח להכניס משהו. נניח שהשר קבע סף של 200 מטר ואני בונה מבנה של 205 מטר. אני הולכת לפי אותה רשימה של קריטריונים, ואומרת בואו נגמיש אותם. אותו דבר בואו נעשה גם לגבי מבנה חדש. יש רשימה של קריטריונים שהיא הרבה יותר מצומצמת, ובדיוק לפי אותה רשימה נאפשר פטור. לא יכול להיות שנקבע תקנות מאוד מצומצמות ורשימת הפטורים המצומצמים תהיה מאוד ארוכה.
מה לגבי הקריטריון של אינו ניתן לביצוע? מתי זה אינו ניתן לביצוע. הוועדה קבעה קריטריונים, בואו נאמץ אותם גם לגבי פטורים פרטניים.
הנציבות רשאית לתת פטור בהתחשב בסעיף 18 ח'. אלה השיקולים שהנציבות צריכה לקחת בחשבון בעת מתן הפטור.
אנחנו צריכים את שיקול דעתו של הנציב רק במקרה של מבנה חדש. לגבי מבנה חדש, יכול להיות כל אחד מהקריטריונים האלה כעילה לפטור, ולא הנציב. לגבי מבנה חדש, אין את כל הקריטריונים האלה, ולכן הנציב יוכל להפעיל שיקול דעת לפי 5 קריטריונים.
אנחנו חוזרים פה לפטורים בשל ערכי ארכיטקטורה או טבע. גם פטור פרטני יינתן רק לגבי מעלית ולא לגבי רמפה.
אנחנו לא חוזים את העתיד, ולכן אנחנו אומרים שאולי יהיה כמה מקרים יוצאים מן הכלל, ולמרות שמדובר במבנה חדש נרצה שהנציב יוכל לתת לו פטור. יכול להיות שיבוא אדם ויראה לנציב שהוא לא ירוויח כלום אם יעשה את ההתאמה הנדרשת.
אבל החוק כן מסמיך את הנציב לתת פטור כזה. האדם יוכל לפנות לבית המשפט ולהגיד שפגעו לו בזכות הקניין, וכי לנציב יש שיקול דעת מאוד רחב והוא מפעיל אותו באופן לא סביר. אני סומכת על הנציבה הקיימת, אבל אני לא יודעת מי יהיה הנציב בעוד 10 שנים. אנחנו כן צריכים לקבוע מה יהיה שיקול הדעת של הנציב.
אם, לדוגמא, קבענו שגודל עסק הוא 200 מטר, ובאים ומוכיחים לנו שייקחו להם גם 20 מטר למדרכה, ולא לקחנו את זה בחשבון, הנציב יוכל לקבוע פטור.
השאלה היא, האם אני נותן לנציב אפשרות לחשוב גם על המחזור הכספי של עסק במבנה חדש קטן מאוד.
לאו דווקא. יכול להיות שבעסק מאוד קטן עם מחזור הכנסות אפסי, גם בנייה של משהו שהוא פחות ממעלית, יהיה נטל כבד.
אל תקשרי את זה לסעיף 18ח'. ההנחה אומרת שהנציב לא יעשה שום דבר בניגוד למקובל, אבל ישנם כמה מקרים חריגים. תחשבי איך להגדיר את המקרים המיוחדים האלה. אני רוצה שנדון עכשיו בבנייה מעורבת.
ישנן תוספות בנייה. ניתן לסגור קומה מפולשת, ניתן להוסיף דירת גג וכו'. אני חושב, שבמצבים הלאה שיקול הדעת של מתן הפטורים חייב להיות הרבה יותר רחב, כי המגבלות ההנדסיות הן הרבה יותר גדולות.
השאלה היא, האם לא נדרש אותו בניין בנגישות, לפי החוק הזה? אז זו תהיה הזדמנות להפוך את כל המבנה לנגיש.
היתר בנייה שאדם מקבל אינו מתייחס לבניין הקיים. אדם יכול לקבל היתר בנייה להוסיף עוד שני חדרים על הגג. אותו אדם לא יכול אגב שני החדרים האלה, לשנות את כל חדר המדרגות של הבניין הקיים.
אתה לא רוצה לחייב אותו בכל הפריבילגיות של בניין חדש, ואני לא רוצה לתת לו את כל הפטורים שניתן לתת לבניין ישן.
בשעתיים האחרונות ניסחנו את הפטור לגבי בנייה חדשה. צריך להוסיף עוד תת סעיף שיגיד, שבתקנות שיתקין שר הפנים, ניתן יהיה לקבוע פטור לגבי תוספות בנייה לבנייה קיימת. התקנות האלה ייקחו בחשבון את כל השיקולים.
צריך לקבוע את זה גם לגבי הבסיס של ההנחיות. אנחנו דיברנו על בניין קיים ועל בניין חדש, אבל אנחנו לא דיברנו על תוספות חדשות. אנחנו לא צריכים לקבוע רק את הפטורים, אלא גם את העיקרון.
כל מקום שצריך לקבל היתר לפי חוק התכנון והבנייה, כפוף לסעיף הזה. אם צריך לקבל היתר לתוספת, זה כפוף לסעיף הזה.
יש פה הצעה כללית שצריך לפרש אותה. אומרים שתהיה סמכות לשר הפנים לתת פטור לתוספת חדשה לבניין קיים. השאלה היא לגבי נטל כבד מדי.
ההגדרה של מקום ציבורי חדש אומרת, "אחד מאלה שההיתר להקמתו ניתן לאחר תחילתן של התקנות מכוח סעיף זה". הכוונה היא שכל הרשימה שבתוספת לחוק השוויון, ההיתר להקמה ניתן אחר כך. זאת אומרת, שאנחנו מדברים כאן על בניין ציבורי חדש לחלוטין.
למה לא לעשות התאמות בבניין הקיים? אם אתה מוסיף שליש יותר מהבניין הקיים, אולי צריך לעשות התאמות בכל המבנה.
משרד הפנים צריך להביא קריטריונים, לפיהם תהיה לשר סמכות לתת פטור לתוספת בנייה, או שנסתפק בסמכות כללית באישור הוועדה.
לגבי התוספת לסעיפים 18ג' ו-18 ד', בעקבות הדיון האחרון בסעיף קטן 11, איפה שמציינים את כל המבנים הקשורים למערכת הרווחה, צריך לתקן את המבנה שנקרא מרכז לחסרי דיור. אני בדקתי את העניין, ואין מבנה כזה.
בסדר. תודה רבה. נותר לנו רק לדון בעניין של בניין מעורב. או שנשאיר את זה כללי, או שיביאו לנו רעיונות לקריטריונים.