הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 282

מישיבת ועדת הכנסת

יום שלישי, טז' באייר תשנ"ה. 16.5.95. שעה 9:00

יושב-ראש הכנסת שבה וייס

חברי הוועדה; חי מירום - היו"ר

ש' בנזירי

ת' גוז'נסקי

מי גפני

אי דיין

ר' זאבי

ע' זיסמן

רו כהו

רענו כהן

י' לוי

די מנע

אי פורז

מ' פלד

מ' שטרית

ש' יעקובסון - מזכיר הכנסת

חה"כ א' גולדשמידט

הה"כ עי מאור

הה"כ די צוקר

ש' כרם

צ' ענבר

מזכירת הוועדה; א' בן-יוסף

ט' רם

1. ערעורים על החלטת יושב-ראש הכנסת והסגנים, שלא לאשר דחיפות

הצעות לסדר-היום.

2. העברת הצעת-חוק מוועדה לוועדה אחרת.

3. בקשה למיזוג הצעות-חוק.

4. קביעת ועדה לדיון בהצעות לסדר-היום.

5. הצעת-חוק חסינות חברי-הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון

מסי 13) והצעת-חוק יסוד; הכנסת (תיקון מסי 18)-

של חברי-הכנסת חגי מירום ודדי צוקר.

6. מספר הצעות לסדר-היום בכינוס מיוחד בפגרח.

7. הסרת הסתייגויות להצעת חוק על אתר - בשל העדרות חבר-הכנסת

מהמליאה בעת ההצבעה עליהן.



1. ערעורים על החלטת יושב-ראש הכנסת והסגנים. שלא לאשר

דחיפות הצעות לסדר-היום

אני מבקש לשאול שאלה בהקשר לעבודת הנשיאות ביחס לערעורים.

ראיתי בין הנושאים שאושרו מעבר של ילד דרוזי מירדן והחזרתו

לירדן, של סגן יושב-ראש הכנסת. ניסיתי לחשוב באובייקטיביות מדוע

אושר הנושא הזה ולא הצלחתי למצוא נימוק. כשחיים רמון רוצה לדבר

על תנאים מחפירים של הרומנים, זה הרבה יותר צודק.

היו אלה 60 שניות של מחאה על החלטות הנשיאות.

אני רוצה להגיב על כך.

אני מבקש אותך לא להשיב, ותאמיני לי שגם אם תנסי, לא יהיה

בכוחך לשכנע אותנו שצדקתם.

1. ראשון המערערים הוא חבר-הכנסת בא-גד, בנושא: "דו"ח מבקרת

המדינה".

מי להצעתו של חבר-הכנסת בא-גד? אחד, קולו של חבר-הכנסת זאבי.

מי נגד? רוב.

2. ערעורו של חבר-הכנסת עי אלוהב דראושה, בנושא: "השביתה באום-

אל פחם ואיום השביתה במערכת החינוך הערבית במדינה".

מי לערעור, ירים את ידו? שניים.

מי נגד? רוב.

ברוב, הערעור לא התקבל.

3. ערעודו של הבר-הכנסת משה גפני, בנושא: "עריכת מיפקד

האוכלוסין".

מי לערעור? אחד.

מי נגד? רוב.

הערעור לא התקבל.



4. ערעורו של חבר-הכנסת חיים רמון, בנושא: תנאי הניצול המחפירים

של העובדים הזרים בישראל".

מי לערעורו, ירים את ירו? רוב.

מי נגר? אחד.

אני קובע שהערעור התקבל.

5. ערעורו של חבר-הכנסת יצחק לוי, בנושא: "למנוע סגירת המוסד

לחינוך מיוחד במושב נחלים".

מדובר במוסד שקיים 30 שנה רבו חמישים ילדים מפגרים ברמות

שונות.

לא סוגרים את המוסד. הממשלה הודיעה שהענין ירד מן הפרק.

האם אני יכול לקבל זאת בכתב?

זה מה שהודיעו לנו. לא מרמים אותנו.

לא אמרתי שמרמים, אבל היו דברים מעולם.

אם חלילה רימו, תעלה זאת כדחוף ונאפשר לך.

אני מבקש לאשר את זה, ואם אכן זה כך, אני מתחייב שאני

מוריד את ההצעה.

השר בעצמו היה כאן.

אוטומטית נעביר את ההצעה לטבוע הבא, במידה שיתברר שהדברים

לא נכונים.

אני מקבל. אם יתברר שלא כך, בשבוע הבא זה עולה אוטומטית

בנשיאות.

אני מצטער אבל אני רוצה להיות יותר בוטה מחבר-הכנסת יצחק

לוי. אני מציע לאשר, בכפוף לענין. אני חושב שזה ענין חמור. הרי

אין חשד שיש לי איזה מגמות פוליטיות.

אני קובע שסיכמנו מה שסיכמנו. חבר-הכנסת לוי כבר קיבל את

הצעתו של יושב-ראש הכנסת.

6. ערעורו של חבר-הכנסת שלמה בניזרי, בנושא: "הרעיון לייעד את

אזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב למקום פריצות".

מי לערעורו? רוב.

מי נגד? שניים.

הערעור התקבל,

7. ערעורה של חברת-הכנסת תמר גוז'נסקי, בנושא: "מגיפת הדיזנטריה

בגני ילדים בחולון".

אני יודעת שאולי השימוש במילה מגיפה עורר התנגדות בקרב

המגיבים. הבעיה אינה המילה מגיפה, אלא הבעיה היא הפיקוח הרפואי

בגני ילדים והבעיה במקרה הקונקרטי הזה של חולון, שזה נמשך כבר

שבועות. העובדה היא שההורים לא מיודעים והעובדה היא שזה עובר

במשפחות.

אני חושבת שיש בעיה כללית של פיקוח בריאות בגני ילדים.

אני מבקשת שתאשר ו זאת ואנחנו נדון גם במקרה של חולון ובצורה

יותר רחבה.

כפי שאמרה חברת-הכנסת גוז'נסקי, הביטוי מגיפה לא היה

במקומו. קיבלנו אינפורמציה ולא זה תיאור המצב. צריך להיות

זהירים בשימוש במונחים. מחלות יש, יש טיפול ויש מעקב.

דיזנטריה זו לא סתם מחלת ילדים.

התשובה של משרד הבריאות בהחלט היתה בעינינו מספקת.

מי לערעור, ירים את ידו? שמונה.

מי נגד? אחד.

אני קובע שהערעור התקבל.



2. העברת הצעת-חוק מוועדה לוועדה אחרת

היו"ר ח' מירום;

מדובר בהצעת-חוק המים (תיקון מסי 10). הצעת-החוק הנ"ל,

אותה יזם חבר-הכנסת טמקין, נדונה בכנסת ב-15 בנובמבר והועברה

לוועדת כספים. ביום 3.4.95 נדונה בקריאה ראשונה והועברה שוב

לוועדת הכספים.

עניינה של הצעת-חוק זו הוא "מתן אפשרות להגשת קובלנה על

עבירות של זיהום מים גם לגופים ציבוריים ומקצועיים, ולא רק לאדם

שנפגע במישרין מעבירה כאמור".

זו תביעה שאפשר יהיה להגיש נגד מקורות?

אני חושב שכן כי זה גורם שמספק מים.

לא רק קובלנות פרטיות תהיינה, אלא גם של קבוצות.

'יבעת הדיון בקריאה הראשונה, הסביר חבר-הכנסת טמקין כי יש

להעביר את המשך הטיפול לוועדת הכספים, מפני שחוק המים נדון

בוועדת הכספים.

כותב גדעון פת - יושב-ראש ועדת הכלכלה: "אני מבקש להפנות

את תשומת-הלב, כל הוועדה המטפלת בחוק המים הינה, הן בהתאם לחוק

המים והן בהתאם לתקנון, ועדת הכלכלה, ואילו ועדת הכספלם מטפלת,

בהתאם לחוק האמור, רק בענייני זכאות לפיצויים באוצר המדינה

בנסיבות המנויות בחוק, בקביעת תעריפים לדמי מים, בהיטלי איזון

ובתשלומים מיוחדים (הנקבעים בתקנות באישור ועדה משותפת של ועדת

הכלכלה וועדת הכספים)."

הוא מציע להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה. הוא טוען שחלה טעות

בקביעת הוועדה.

בהערת אגב, מוסיפה מזכירת הוועדה שלנו, שיש הסכמה גם של

יושב-ראש ועדת הכספים - גדליה גל וגם של חבר-הכנסת בני טמקין.

זה לא נראה בעייתי, נכון?

אישרנו העברת הנושא לוועדת הכלכלה.

איך אפשר שזה נדון בוועדה אחת בקריאה ראשונה ומעבירים

לוועדה אחרת?

מביאים זאת למליאה לאישור.

נביא זאת למליאה לאישור עוד הערב.



3. בקשה למיזוג הצעות-חוק

(א) הצעת-חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות)(תיקון מסי 2)

התשנ"ה-1994;

(ב) הצעת-חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות)(תיקון מסי 4)

התשנ"ה-1995;

(ג) הצעת-חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות)(תיקון מסי 5)

התשנ"ה-1995;

הצעת-החוק שבנדון, המסומנת (א), של חברי-הכנסת דוד מגן,

אברהם הירשזון, שאול עמור ויעקב שפי, אושרה במליאה והיא פוצלה.

סעיף 1 שלה התקבל בקריאה שניה ושלישית, אבל סעיף 2 שלה הוא זה

שלגביו מתבקשת הבקשה.

יש עוד הצעת-חוק באותו נושא ועוד הצעת-חוק באותו נושא. מה

שמבקש חבר-הכנסת דוד מגן, כיושב-ראש הוועדה לענייני ביקורת

המדינה, לאפשר לו למזג את שלושת הצעות-החוק שנושאן זהה, לקריאה

אחת.

באיזו קריאה?

היו"ר ח' מירום;

לקראת קריאה שניה ושלישית. הן אושרו כולן כבר בקריאה

ראשונה. ההצעה הראשונה שהזכרתי את שמה - תיקון מסי 2, פוצלה.

חלק שלה, שהוא בדיוק כמו הצעות-החוק של חברת-הכנסת לימור לבנת

וחברת-הכנסת נעמי חזן, זהה והוא רוצה פשוט למזג אותן לקריאה

שניה ושלישית.

זה ברור. השאלה רק אם צריך את אישור ועדת הכנסת לכך.

כן. הוראה כזו בתקנון בסעיף 122, הקובע שהחלטה על מיזוג

חוקים נקבעת בוועדת הכנסת,

לקראת קריאה שניה ושלישית?

סעיף 122 קובע: "הוועדה רשאית בכל עת, על-פי יוזמתה

(1) למזג שתי הצעות-חוק או יותר

ולהביאן כהצעת-חוק אחת לקריאה שניה ושלישית בכנסת."

אישרנו את בקשת המיזוג.



4. קביעת ועדה לדיון בהצעות לסדר-היום

1. ברח-הכנסת אלי דיין הציע הצעה בעניין הבטחון הסוציאלי של

עצמאים לשכירים שכספיהם מופקדים בקופות גמל.

שר האוצר הציע להעביר הנושא לוועדת הכספים, כי מדובר בקופות

גמל.

המציע הציע להעביר הנושא לוועדת העבודה והרווחה, כי מדובר בענין

סוציאלי.

כל נושא הפנסיות נדון בוועדת העבודה והרווחה.

תבוא לוועדת הכספים. אתה חבר בה.

בסדר.

הוסכם שהנושא עובר לוועדת הכספים.

2. הסדר קרנות הפנסיה - שוחד בחירות - הצעה לסדר-היום של חבר-

הכנסת דן תיכון.

שר האוצר הציע להעביר הנושא לוועדת הכספים ואילו כנראה שנשמעו

הצעות אחרות.

ועדת החוקה, חוק ומשפט.

אני מציע שוועדת הכספים תעסוק בכך.

חבר-הכנסת יצחק לוי, מה דעתך? זו הרי לא טענה שבמהלך

בחירות שולם שוחד.

אני מבטל דעתי מפני דעתך.

תודה רבה. קבענו שהנושא עובר לוועדת הכספים.



5. הצעת-חוק חסינות חברי-הכנסת. זכויותיהם וחובותיהם

(תיקון מסי 13) והצעת-חוק יסוד: הכנסת (תיקון מסי 18) -

של חברי-הכנסת חגי מירום ודדי צוקר

אדוני היושב-ראש, אתה מעלה היום במליאת הכנסת את הצעת-

החוק לגבי עבירה שיש עימה קלון, בקריאה שניה ושלישית, אם אני לא

טועה, הוחלט על כך שתהיה הגבלה של חמש שנים כמו ברשויות

המקומיות. למה זה לא מופיע?

צריך לבדוק את הפרוטוקול. אני זוכר שמישהו העלה את זה.

בכל אופן, דעתי בדיון היתה שלא תהיה הגבלה של זמן.

כלומר שזה יהיה לתמיד.

כמו לגבי בצרי. מה שהוא עשה בגיל 17, לא איפשר לו להיות

דיין בגיל 70.

זוהי נקמנות?

לא. זה אותו הגיון של היועץ המשפטי לממשלה.

קודם כל, זו היתה עמדה לא נכונה, אבל יש הבדל בין דיין

לבין חבר-כנסת.

אני מציע לאפשר הסתייגות ולהצביע.

יש לנו בעיה נוספת עם הצעת-החוק הזו. בין כך ובין כך

הועלתה טענה שההצעה הזו לא נמנעת מרטרואקטיביות ושהענין הוא מאד

רגיש. זה נראה כמו הצעת-חוק שהיא נגד מישהו, גם במימד האישי,

ואני חושב שגם את זה צריך לתקן.

כל חבר שיש נגדו היום כתב אישום ועומד לדין, לדוגמא

ונונו, אריה דרעל, חברים אחרים, כאילו בנינו את זה בשביל שאם הם

יורשעו בעבירה שיש עימה קלון, הם לא יהיו כאן. והרי אדם צריך

לדעת למה הוא צפוי, אז אומר מי שאומר, ולפי דעתי בצדק אומר, כי

לא היה לי בראש חלילה לא את זה ולא את זה, שנקבע שהוראות חוק זה

יחולו מיום קבלתו ולא לגבי מקרים שכבר הוגש לגביהם כתב אישום.

על עבירה שבוצעה מיום קבלתו, או על הרשעה ביום קבלתו?

עבירה שבוצעה החל מיום קבלתו, או משהו מעין זה.

אתה נותן חסינות לעבירות שנעשו שלשום.

אנחנו חייבים לפתור את הבעיה הזו ואני אומר כמי שייזם את

זה, שלא ראיתי את הדברים.

הכוונה שלך שהמחוקק לא יתכוון אל מישהו אישית. מתי המחוקק

יכול להתכוון אל מישהו אישית? כאשר נגרו יש כתב אישום או

שיודעים שהוא הולך להיות נדון. לכן, אי-אפשר לחפות על העבירות.

חבר-הכנסת מירום, כאן יכולה להיות סתירה בין כוונתך הטובה

לבין הרעיון שהעלה כאן חבר-הכנסת גפני. אם אנחנו נקבע את יום

ביצוע העבירה לחמש שנים, יש משפטים שיארכו שש שנים, כלומר הוא

כבר שנה אחת יהיה משוחרר, גם אם הוא יורשע.

דיברנו בוועדה על מיום ההרשעה.

אני אחזיר את החוק.

נמשוך אותו חזרה ונקיים דיון נוסף.

לפי דעתי, הענין מחייב דיון נפרר. אני רוצה לבקש מהוועדה

לסייע בידי למשוך את החוק היום בחזרה. נקיים דיון גם בשאלת חמש

שנים וגם בשאלה שאני העליתי בענין מניעת הרטרואקטיביות.

אנחנו איתך ותומכים בך.

קיבלנו החלטה כזו. חבר-הכנסת דדי צוקר, אנחנו לא יכולים

להעלות זאת היום, כי אנחנו לא ערוכים לדיון מסודר. נחכה עם זה

ונחוקק חוק כמו שצריך.

בסדר גמור,

מדובר בהצעת-חוק משותפת של חבר-הכנסת דדי צוקר ושלי.

אני מודה לך, חבר-הכנסת גפני, על ההערה שלך.



6. מספר הצעות לסדר-היום בכינוס מיוחד בפגרה

יושב-ראש הכנסת ואני התלבטנו ביחד בבעיה שאני רוצה לשתף

את ועדת הכנסת בה ומבקש החלטה. הבעיה היא כאשר בפגרה אנחנו

נותנים את החתימות שלנו ואתם יודעים איך זה מתבצע ואיך ממלאים

את החתימות, כשיש כינוס פגרה דחוף. מכה אותן חתימות, מתחילה

ההשתוללות של מילוי סדר-יום בעשרות נושאים, שהכנסת לא נזקקה להם

בדחיפות, אלא בהזדמנות חגיגית זו מעלים אותם. קומץ חברי-כנסת

שמגיע לכאן, נמצא כאן במשך שעות ארוכות בגלל שכל אחד מעלה את

ההצעות שלו.

התקנון לא מדבר באופן ברור לגבי מגבלה או אי מגבלה, אבל

אנחנו - גם יושב-ראש הכנסת וגם אני, סבורים שצריך לשים איזושהי

מגבלה למספר הצעות דחופות שמכוחן אוספים את הכנסת בפגרה. אנחנו

מנצלים את העובדה שזה נגמר עכשיו, אין בעיה קונקרטית, אבל מדובר

לקראת הפגרות הבאות, על מנת לקבוע נוהלים.

יש כבר הגבלה בתקנון. בסעיף 37(א) נאמר: "שלושים חברי-

הכנסת הדורשים לכנס כנס מיוחד של הכנסת, רשאים לפרט בדרישתם

נושא אחד או שני נושאים לסדר-יומו של הכנס המיוחד."

על-פי סעיף 33 לחוק יסוד: הכנסת, "יכנס יושב-ראש הכנסת את

הכנסת על-פי דרישתם של שלושים חברי-כנסת".

מגישים לו את זה בעשרה העתקים.

כאשר נאמר "דרישתם של שלושים הברי-כנסת", קודם כל המהות

היא דרישה. הוא אומר ששלושים חברי-כנסת יכולים לדרוש, אותם

שלושים חברי-כנסת יכולים לדרוש דרישה אחת. משדרשו, הם יכולים

להציע נושא אחד או שניים. אותם שלושים חברי-כנסת לא יכולים

להגיש יותר מדרישה אחת.

ארבעה נושאים.

או שמונה נושאים.

כל שלושים חברי-כנסת שידרשו, יכולים לדרוש נושא אחד או

שניים, אבל צריכים להיות שלושים שונים לחלוטין.

אני מאד שמח לפרשנות של היועץ המשפטי, אבל בדיוק לזה

דרושה לנו הישיבה הזו, כדי שהוועדה תקבל החלטות ברורות בשאלה

הזו, כי היושב-ראש עומד בפני לחץ- נורא כל פעם. כאשר יושב ראש

הכנסת, והוא גם משפטן וגם מבין קצת בחיי הכנסת יותר מרוב החברים

כאן, אמר שהוא מבין את הדברים כמו שזה, הופנתה כלפיו תביעת כמעט

אלימה לא לפרש זאת כך.

אנחנו כבר מדברים על הנושא שנתיים עם יושב-ראש הוועדה חגי

מירום ויש סיבה לכך שרק עכשיו אני מביא זאת בפניכם, כי בדרך כלל

דברים שבבסים נוגעים לזכויות האופוזיציה, אני מאד זהיר בהם, כי

הרי הממשלה יכולה לאסוף את הכנסת בפגרה. אם יש בעיה לקואליציה,

היא לא צריכה את השלושים חברים. לכן אני, בפירוש המוסרי שלי את

הסעיף הזה, לוקח את האופוזיציה, כל אופוזיציה. היום אחד

באופוזיציה, אתמול מישהו אחר היה ועל מחר אני לא מתנבא.

לכן, הדברים התגלגלו כך. היתה התחלה של זילות התקנון אצל

קודמיי, אבל היא היתה הדרגתית. הפסיקו לשים לב לכך שחברי-כנסת

חותמים ומחליטים "כמו גיולות" ויש לנו תופעה בכנסת, שאם משהו

נכנס למהלך, גם אם הוא בניגוד לתקנון או על-יד התקנון או מתחת

לתקנון, נוצרות חזקות. אפשר לחיות עם כמה חזקות, למשל אין שום

חובה חוקתית שהסכם שלום, ראש-ממשלה יביא לאישור הכנסת. בגין

התחיל בכך, רבין ממשיך בכך ואנחנו נמשיך בכך הלאה.

מה שקרה כאן לאחרונה היה פנטסטי והיו דברים מגוחכים.

למשל, בכנס האחרון, נושא אחד היה של ליכוד וצומת ואותו נושא של

הליכוד, כדי שיהיו שני נואמים. זו פארסה בלתי רגילה וזה דבר

בלתי נסבל. אם זה לא מוגבל, יש דיספרופורציה בין דחיפות כנס

פגרה לבין הנושאים עצמם. כל אחד מרכיב נושא, בייחוד לסיעות שאין

הנהגה חד-משמעית ויש הטוענים להנהגות למיניהן, אז תמיד דואגים

שיהיו ארבעה חמישה נואמים בכל נושא, ואתם מבינים במה מדובר.

שיהיו בריאים כאשר מדובר במהלך הרגיל של החיים שלנו.

לדבר מגוחך, לא אלים אבל הייתי אומר סף כוחני, כשנאחזים בזילות.

אנחנו מבקשים מהוועדה והיו לנו בענין זה כל הזמן שיחות.

לא רצינו לפגוע באופוזיציה חלילה, אבל זה עובר כל גבול. אגב, גם

הקואליצלה, כי אם האופוזיציה עושה זאת, אומר חבר-הכנסת רענן כהן

בצדק: "אנחנו רוב, אנחנו לא נדבר?" ברור לגמרי, גם לקואליציה יש

זכויות, זה הבית של כולם. הם ידברו שמונה פעמים ואנחנו נשב מן

הצד ונסתפק בדקה? זה מצב בלתי נסבל.

אנחנו הולכים לקראת בחירות. אני מודיע לכם שנצנא לפגרת

קיץ, ישבו ארבעה חברי-כנסת ישלפו שלושים חתימות וגייסו כנס.

ברגע שהדרך השלישית יצאה לדרך, החלה מערכת הבחירות. אנחנו

במערכת בחירות.

יש כאן צורך לחזור לתקנון. אני יודע שלחבר-הכנסת רענן כהן

יש הצעה יותר גמישה ובמחשבה שניה אני חושש ששוב יהיו לנו עשרה

או שנים-עשר נושאים וזה מוגזם, משום שכנס פגרה צריך להתאפיין

בדרמטיות שלו, זה כל היופי שבו. קרה משהו חלילה, כי הוועדות

במילא עובדות. הכנסת לא משותקת בפגרה.



אני גם לא מפרק את הכנסת בפגרות. אנחנו צמצמנו אותו

למימדים כאלה שהיום אנחנו, ארצות-הברית ואנגליה עומדים במקום

הראשון בעולם הדמוקרטי במספר החודשים שיושבים. אנחנו יושבים

תשעה חודשים או תשעה חודשים ושבוע וזה המון, אם נבודד את החגים.

כל מה שאתה אומר לא מצדיק העלאת שכר,

צריך בהדרגה. אני ממליץ מאד שנקבל כאן החלטה של ועדה,

אולי באיזה שינוי שחבר-הכנסת רענן כהן יציע, שחוזרים לסיפור

הקבוע בתקנון. מסתבר שהתקנון היה חכם.

אני בעד הכוונה של יושב-ראש הכנסת ויושב-ראש הוועדה. אני

חושב שזה באמת מוגזם לעשות את זה כך. אני מוכן לקבל את הפרשנות

של היועץ המשפטי. אני רק אומר שלא יכול להיות שהפרשנות הזו

תתקבל כלשונה, משום שהמשמעות היא בעצם שמדובר רק בשתי הסיעות

הגדולות.

למה? יש לשתי סיעות גדולות שני נושאים ויהיו ג'נטלמנים

וייתנו נושא אחד נניח לצומת.

אין ג'נטלמניות, בוודאי באוירה שאתה דלברת עליה בצדק,

שהולכים למצב שבו כל אחד ינסה "לתלוש את השערות של רעהו".

אני מבקש שיקרה אחד מן השניים. אם מקבלים את הפרשנות של

מר צבי ענבר, שאני מוכן לקבל אותה, ועל כל שלושים חתימות יש רק

שני נושאים ובאותו רגע החתימות "נשרפו", והם לא יכולים להגיש

יותר שום דבר, צריך להוריד את המספר לעשרים חתימות. זו אפשרות

אחת.

אפשרות שניה היא להגביל את זה על-פי תוכן הנושאים.

את התוכן תעזבו. יושב-ראש הכנסת כפרשן תכנים.

זה בלתי אפשרי. יש אפשרות נוספת להחליט שבכל כנס כזה

בפגרה יש שישה נושאים ומי שמגיש - מגיש.

ואם מישהו שביעי ירוץ ויגיש, אני אאסוף כעבור שבוע שוב את

הכנסת?

אם כך, אני מציע את ההצעה שהצעתי.

הסתכלתי על שני הכינוסים האחרונים שהיו לא בחופשת הפגרה,

אלא בין כנס לכנס ותאמינו לי שלא הבנתי בכלל על מה דנו. עם כל

הכאב של הפיצוץ באוקלהומה בארצות-הברית, העיקר להכניס נושאים.

לא לזלזל בנושא הזה. יש לזה השלכות ולקחים מיידיים לנו.

כשעושים כינוס מיוחד, צריך להיות נושא כאשר קורה משהו

א. כינוס המושב יכול להיות על-ידי אחת משתי המפלגות הגדולות.

לא לכתוב מפלגות אלא מספר חברי-כנסת.

אני מדבר על שתי הסיעות הגדולות.

אף פעם לא קבעו שמפלגה מסויימת לא יכולה להיות בוועדת ח7ץ

ובטחון. תמיד קבעו שמי שיש לה ארבעה חמישה חברי-כנסת.

מפלגה שיש לה לפחות שלושים חברי-כנסת, יכולה לזמן את

המושב.

מה פתאום? זה אבסורד.

ב. סיעה גדולה יכולה להגיש שתי הצעות לסדר בלבד.

לא סיעה, אלא שלושים חברי-כנסת.

אני באופן מיוחד מדבר על סיעה גדולה. שלושים חברי-כנסת גם

סיעה קטנה יכולה לקבל. אני יכול ללכת לחד"ש או למפלגה אחרת ולתת

לה שלושים חתימות שלי, ואני לא מדבר על חתימות. אני מדבר על

סיעה גדולה והיא יכולה להגיש שתי הצעות לסדר.



כל ייתר הסיעות זה כמר שקורה כאשר אנו הולכים לדיון אישי.

"עשר דקות לסיעות הגדולות וחמש דקות לייתר

הסיעות".

זו החלטה תקנונית.

הצעה אחת לסיעות קטנות ועל-ידי כך אנחנו מגיעים מקסימום

לעשר הצעות, במידה שכל הסיעות יגישו. אני יוצא מנקודת הנחה שכל

הברי-הכנסת, כל הסיעות יגישו את ההצעות שלהם, לא יהיה לנו באותו

כינוס יותר מאשר 13 הצעות מקסימום.

זה גם יותר מדי.

אתה חייב לאפשר לכל הסיעות רשות דיבור.

למה אני חייב? זו פגרה. זה כינוס מיוחד.

חוק יסוד: הכנסת הוא שקובע. חוק יסוד: הכנסת, אין בו מעמד

לסיעה. יש בו מעמד לשלושים חברי-כנסת.

אנחנו רוצים לעשות פרשנות בתוך תקנון.

אתה לא יכול לעשות פרשנות שמונעת משלושים חברי-כנסת

משלושים סיעות שונות.

הבעיה היא שהם לא יחתמו פעמיים.

הרי חלק גדול מאלה שחותמים, אפילו לא נמצאים בארץ. מצלמים

את החתימות.

חבר-הכנסת רענן כהן. בואו נוריד את המספר משלושים חתימות

לעשרים וחמש או לעשרים חתימות ובכך אתה משיג אותה תוצאה.

לסיום, לא יהיה יותר מכינוס אחד ואני מדבר בין מושב ובין

חופשת כינוס. יש פגרה א' ויש פגרה ב'.

יושב-ראש הכנסת שי וייס;

לא כדאי לעשות שרירותי. אם חלילה אנחנו יוצאים לחודשיים

וחצי?

רענו כהו;

משאירים לשיקול-דעתו של יושב-ראש הכנסת.

יושב-ראש הכנסת שי וייס;

זה במילא בשיקול דעתו.

צ' ענבר;

לא. חוק יסוד; הכנסת מקנה את הזכות לשלושים חברי-כנסת.

יושב-ראש הכנסת שי וייס;

זה לא בשיקול דעתי כמה פעמים. בשיקול דעתי הזמנים,

המועדים.

מי פלד;

לי אין ספק שהכינוס בשבוע האחרון של הפגרה היה מוגזם מכל

כיוון שהוא. שמונה-עשר נושאים על סדר-היום זו הגזמה וזה מיותר

לחלוטין.

אני חושב שהתקנון הוא טוב. אני חושב שהפירוש של היועץ

המשפטי הוא הפירוש היחידי שאותו צריך לאשרר מחדש. בעצם לא צריך

לאשרר אותו מחדש. הוא קיים.

יושב-ראש הכנסת שי וייס;

לשנות להחלטת ועדה שהבר-כנסת לא הותם פעמיים.

יש לו זכות לפעמיים.

צ' ענבר;

לא, אין לו זכות. יש לו זכות בפעם אחת לבקש שתי הצעות.

מה שקרה הוא שיש תקנון, אבל נוצר נוהג ששינה את התקנון.



ש' כרם;

מנוגד לתקנון.

נוצר נוהג, אז צריך להחזיר. הבעיה היא כה העמידה של

היושב-ראש.

איו לי בעיה עם כח עמידה אם יש לי תקנון ברור.

אנחנו צריכים לעזור לו לעמוד בדיוק בתקנון שכתוב. אני

חושב שהתקנון הוא טוב. אני חושב שחבר-כנסת יכול לחתום מקסימום

על שני נושאים. אני בעד להשאיר את התקנון ולאשרר אותו מחדש.

אני רוצה לתקן אי דיוקים. חתימות לא נעשות על-ידי צילום,

אלא החתימות נעשות בסוף המושב לפני הפגרה ומכינים עשרה או עשרים

דפים מוכנים מראש.

אני בהחלט מבין את הענין, בעיקר לאור סדר-היום האחרון

שהיה בכינוס הפגרה, שבאמת היו נושאים מיותרים וחזרו על עצמם.

אני אתמוך בהגבלת מספר הנושאים שיבואו לדיון באותו כינוס

של הכנסת, על בסיס שאתה אומר שחבר-כנסת יכול לחתום לא יותר מאשר

על הצעה אחת, אבל לאותו יום, לא בפגרה.

ודאי. אתה יכול לבקש כל שבוע, אבל אני אחליט שאני עושח

פעם בשלושה שבועות.

חשבתי שאתם מתכוונים לפעם אחת בפגרה.

אני לא יודע מה אנחנו נבהלים מכינוס הכנסת בפגרה. אנחנו

נבחרנו על-ידי הציבור כדי להביא את הנושאים לדיון ציבורי. הפגרה

היא ארוכה ומתמשכת, לטעמם של אתרים לא אבל לטעמי כן, ופתאום יש

הפסקה ואנחנו מרגישים שלש נושאים שצריכים לחעלות על השולחן של

הדיון הציבורי ולא קורה אסון אם מזעיקים את הכנסת להתכנס ולדבר.

לא כולם רוצים לבוא - שלא יבואו. באו בערך רבע מחברי-הכנסת

למפגש האחרון, אז יבואו רבע. אלה שיבואו - לבואו, התקשורת תכסה

זאת כפי שהיא מכסה. זה תפקידנו כל הימים ואם הפגרה מתמשכת

להרגשתם ולטעמם של 30 מתוך ה-120, הם יבואו.

לכן, אני בעד לא להגביל, אלא למצוא את הטכניקה שתאפשר לנו

לא להשתגע מצד אחד, אבל גם לא לבלום מצד שני.

מה אתה מציע?

אני מציע שהסיעות הגדולות, כל עוד הן קיימות, ואני לא דן

בכנסת ה-14 שיהיו בה רסיסי מפלגות, אני מדבר על הכנסת הזו.

בכנסת הזו שתי הסיעות הגדולות יכולות להעלות שני נושאים בכל

התכנסות, ואילו כל סיעה קטנה נושא אחד בלבד. זה מה שצריך לעשות.

יושב-ראש הכנסת ש' וייס;

זה שינוי התקנון.

נשנה את התקנון.

זה שינוי חוק היסוד.

או שנשתמש בתקנון שהוא קיים ובחוק שקיים בצורה מושכלת.

אני קיבלתי שלושים חתימות מהליכוד, אבל אנחנו נוסיף לזה הגדרה

שהסיעות הקטנות לא יכולות להעלות יותר מנושא אחד ושיחליטו מהו

הנושא שהכי כואב להם, והסיעות הגדולות שני נושאים.

אני חושב שאנחנו צריכים להשאר כפי שהתקנון קובע ולהקפיד

על התקנון. תהיה אפשרות של משא ומתן בין הסיעות. אני לא יודע מה

יהיה הרכב הסיעות. טבעו של תקנון הוא, שהוא לא קובע מציאות

מסויימת. במצב של היום, אם למשל הליכוד פלוס צומת פלוס מולדת,

יחד אולי עם יהדות התורה נניח היו פחות או יותר כשישים חברי-

כנסת, ואפשר להעלות ארבעה נושאים, אפשר היה לחלק בין הליכוד

ובין שאר החברים. היינו יכולים להגיע להבנה שאם אלה במושב זה

מעלים, אז אלה במושב זה מעלים. זח היה מוסיף ליוקרת המושבים וזה

היה עושה אותם הרבה יותר מעניינים.

לכן, דעתי להשאר צמודים לתקנון ולקבל את הצעתו של היושב-

ראש.

עם הפרשנות כהחלטת ועדה.

כן.

זו נקודת התורפה, כי אחרת הייתי נוהג כך עד עכשיו.



היו"ר חי מירום;

חבר-הכנסת גפני, מה דעתך?

אני חושב כמו חבר-הכנסת יצחק לוי.

לא שמענו מהיושב-ראש מה משמעות הכינוס. האם זה כרוך

בהוצאה? האם זה כרוך בגיוס סדרנים ושוטרים? אם אנחנו קובעים שיש

פגרה ואנחנו מודיעים לעובדים, למזכירים, או לשוטרים שיש פגרה,

זה לא צריך להיות דבר כל-כך קל בעינינו לבוא ולכנס את הכנסת.

לכן, אני חושב שהמגבלה של שלושים היא מגבלה ראויה.

יש מגבלה מבחינת התקנון של שלושים חברי-כנסת שיכולים לכנס

כל יום את המושב בפגרה?

יושב-ראש הכנסת שי וייס;

אני לא אעשה זאת. אם יעשו את זה, אני אבוא לוועדה ואבקש

לכנס לכל היותר פעמיים בארבעה שבועות. כל ענין התקנון הוא

פונקציה גם של החיים עצמם.

ההוצאה היא כזו. נניח שהיינו צריכים לאסוף את הכנסת בחול

המועד פסח ועשה זאת פעם חבר-הכנסת דב שילנסקי, ובצדק, כי היה

מצב שאי-אפשר היה שלא לאסוף את הכנסת. זה היה שיאו של אחד

המשברים הקשים והמתעתעים בפרלמנט הישראלי. בוודאי שזה עלה יותר

כסף, אבל לדעתי שילנסקי נהג באחריות עצומה ולדעתי גם

באובייקטיביות, כי הוא יכול היה "לסחוב" כמה ימים בשל הפסח.

אם זה ביום בפגרה שאנחנו במילא מחזיקים את הכנסת פתוחה,

כי יש כאן עבודה מינהלית וכן הלאה, זה עולה קצת פחות. מדובר

תמיד בכמה עשרות אלפי שקלים או בחרבה עשרות אלפי שקלים. זה נע

בין 25 או 30 אלף שקל עד ל- 80 או 90 אלף שקל, אבל אני אומר

שפרלמנט צריך לעבוד. אפשר להתכנס פעמיים שלוש בפגרה הגדולה של

חודשיים, ובשביל מדינה דינאמית כמונו זה מאד סביר. גם הוועדות

מתכנסות כאן. אם יש בקשה כזו, אני מברר אם באותו יום יש במקרה

גם שתי ועדות, ואז אני "מדביקיי זאת יחד וזה אחד השיקולים שלי.

אנחנו, ביחד עם המזכיר, מנסים לפעול בתבונה הסכונית. אני בעד

שזה יהיה כתוב ואני רוצה החלטה.

החוק ברור והתקנון גם כן, אלא שמכוחו היה איזה נסיון לפרש

זאת. היועץ המשפטי לכנסת חיווה את דעתו על המשמעות של ההוראות

הכנסת והתקנון בענין זה.



מה שאני רציתל להציע הוא, שהוועדה תקבל את הפרשנות של

היועץ המשפטי לכנסת ותקבע בהחלטה שלה שזוהי הפרשנות שמכאן ואילך

יפורש התקנון.

יושב-ראש הכנסת שי וייס;

כלומר שאפשר לחתום רק פעם אחת בכל כינוס.

שאי-אפשר יהיה לעשות שימוש חוזר בחתימות לצורך העלאת

נושאים.

חבר-כנסת לא יכול לחתום על בקשה לכינוס על יותר מאשר שני

נושאים,

הסיעות הקטנות לא תבואנה לידי ביטוי. אני גם לא אבוא

לשמוע, כי אני לא בא להיות פאסיבי.

למה לא תבוא?

מפני שזו מחאה שלי. אם אני לא יכול לדבר, אני חבר-כנסת

סוג ב'.

ככה חיו 42 שנים והיו סיעות קטנות.

אתה מציע להשאיר שלושים חתימות? אני מתנגד.

זהו שינוי החוק. אם אתה רוצה - תגיש הצעה לשינוי חוק

יסוד: הכנסת.

יש לי הצעת תיקון. הכל נשאר אותו דבר, ורק במקום שלושים

חתימות יהיו עשרים.

רעיון יפה מאד ואני אתמוך בו.

אם ההחלטה תתקבל כפי שבעצם אנחנו רוצים שתתקבל, בסך הכל

יש כאן חיזוק של תקנון קיים והפסקת מצב של זילות. נכון שבמשך

שתי כנסות היה חוק הוראת שעה שהיו לו נסיבות דמוקרטיות מאד

לדעתי. נושא שאפשר לשקול, זה שינוי של חוק וזה במילא יבוא

שוב לוועדה. אני מציע לקבל את ההחלטה.

אני מבקש מהוועדה לאשר בשלב זה את פרשנותו של היועץ

המשפטי לכנסת ואחר-כך, אם יש חברים בוועדה שסבורים שצריך להקטין

משלושים חתימות לעשרים, יגישו הצעת-חוק ונדון בה.

בסדר.

מקובל.

סוכם.



7. הסרת הסתייגויות להצעת-חוק על אתר - בשל העדרות חבר-הכנסת

מהמליאה בעת ההצבעה עליהן

הבעיה היא גם כן בעיה תקנונית. חברי-כנסת מגישים

הסתייגויות להצעות-חוק ולא נוכחים במליאה. אין אפילו מי שיגיד,

כתוצאה מכך, וההסתייגות מוסרת או שהוא מבטל את הסתייגותו,

וכולנו מצביעים שם.

הצעתי היא, שחבר-כנסת שאינו נוכח במליאה ויש לו הסתייגות-

היא מבוטלת.

יושב-ראש הכנסת שי וייס;

לי בתור מנהל ה"מקהלה", שהרי מדובר בתקציב, יש בעיה

טכנית. הרעיון מוסרית מוצדק לחלוטין. היה לנו מקרה אחד של תקציב

לפני עשר שנים שבו היו 127 הסתייגויות של הצמד צבן ובראון.

שניהם טסו לארצות-הברית לפני ההצבעה ואני אז התעצבנתי ולא

ניהלתי ישיבה. הצבענו במשך שעה וחצי על הסתייגויות של שני חברי-

כנסת שהיו במטוס באותו רגע.

מכיון שמגישים בקבוצות, צריך לומר שמספיק שאחד מן הקבוצה

נוכח.

זה ברור.

אני רוצה להסתייג מההצעה. אני רוצה להבדיל בין נימוק לבין

הצבעה. לגבי נימוק, ברור מאד שאם אדם לא נמצא, אחד לא יכול לנמק

במקומו. אנחנו כרגע מדברים על דבר שהוא תקדימי לגבי כל ההצבעות

בכנסת, כולל הצעה דחופה לסדר שהוא לא נמצא בה.

כבר הוחלט לגבי זה.

לא הייתי דן בערעור אם המערער לא היה נוכח.

זה כולל ערעור, כולל הצעת-חוק בקריאה ראשונה, שנניח חבר-

כנסת הציג את ההצעה ואז צריך היה לצאת והוא לא נמצא בדיוק בזמן

ההצבעה, כולל הצעה של הממשלה שאם אף אחד מהממשלה לא נמצא, לא

נצטרך להצביע.

מדובר כאן בענין מאד עקרוני. באה ועדת הכנסת ורוצה לקבל

החלטה. בענין של הצעה לסדר, הנפקות של הצעה לסדר לא כל-כך

גדולה, כי חבר-כנסת יכול להעלות אותה בוועדה או בשבוע הבא.

בענין הצעת-חוק, הדבר הוא הרבה יותר קובע.



נניח שבאמת. חבר-כנסת לא היה נוכח ופעמים חבר-כנסת מגיש

הסתייגות שהיא הסתייגות מוסכמת נניח על-ידי הוועדה, או שבין

סיום הדיון בוועדה לבין הקריאה היתה איזו הסכמה עם הממשלה ואותו

חבר-כנסת איננו, ובגלל אי נוכחותו ההסתייגות הזו לא תעבור.

אני חושב שהדבר הזה לא נכון מבחינה תקנונית. ברגע שיש

הצעה רשומה וזו הצעה של הוועדה, הוועדה דנה בהסתייגות, הוועדה

החליטה להעמיד אותה להצבעה, נכון שמדובר כאן בעמדת מיעוט. אם

היתה עמדת רוב, אז היה חלק מהחוק, אבל כאן מוגשת חוברת של

הוועדה, הוועדה באה ומגישה את הדברים להצבעה. כלומר, לגבי הנמקה

אני מקבל, אבל לגבי הצבעה בשום פנים ואופן אני לא יכול לקבל

זאת. זה דבר לא נכון בחקיקה.

אני מוכרח להבדיל בין הצעות לסדר לבין חקיקה. בחקיקה הדבר

הזה לא מקובל, אלא אם כן גם על הממשלה יחול אותו דין. נניח

שהממשלה הגישה חוק בקריאה ראשונה ואחר-כך בזמן ההצבעה אין אף

שר, אז לא מצביעים על זה ומה המשמעות שזה יורד מסדר-היום. גם

אי-אפשר יהיה להבדיל בין חבר-כנסת לבין ממשלה. אי-אפשר לעשות

איפה ואיפה. קרה בכנסת הזו, ששר נקרא לראש-הממשלה לענין דחוף

אמיתי שכולנו ידענו עליו, וכוונתי לשר המשטרה שנקרא לראש-הממשלה

בעקבות חשד של תקיפה וכולנו קיבלנו בהבנה גדולה שהשר יצא כאשר

הוא היה תוך כדי דיון, והיה מצב שהכנסת עמדה להצביע על דבר,

כאשר אף אחד מהממשלה לא היה נוכח. אתה תפלה ותגיד: "חבר-כנסת

שאיננו - על הצעותיו לא מצביעים, אבל ממשלה שאיננה - על הצעותיה

מצביעים. ודאי שלא.

לכן, אני אומר שבחקיקה יש מאד להיזהר. לא ליטול זכותו של

חבר-כנסת להביא דברים בחקיקה להצבעה, גם אם הוא איננו, כאשר

לגבי הנמקה והצעות לסדר זה דבר אחר.

ההצעה כפי שאני מבין אותה, מכוונת אך ורק לשלב של הקריאה

השניה לפי סעיף 128לתקנון הכנסת, ובענין זה, גם אם הוועדה תקבל

החלטה, נראה לי שההחלטה היא לתיקון תקנון.

נכון.

שנית, ההצעה הזו נובעת, בין היתר, מכך שחלק גדול

מההסתייגויות במקרים מסויימים, ואני מבקש סליחה על הביטוי, הן

הסתייגויות סרק.

% 95 מההסתייגויות הן קשקוש.

אבל לא רק בתקציב. מאות הסתייגויות הן הסתייגויות סרק.

בהצעה החדשה שאנחנו מגישים לוועדה הזו בנושא התקנון,

ניסינו להתמודד עם הענין של ריבוי הסתייגויות ומצאנו כמה

פתרונות. לפני שנגיש את ההצעות, אני מבקש מהיועץ המשפטי להביא

את ההצעות שלנו בענין הזה.

אני רוצה להציג מה למדתי בסוגיה הזו של ההסתייגויות

מהביקור שלי בפרלמנט הקנדי. יושב ה- speaker ומקבץ הסתייגויות

לקבוצות. קודם כל הוא מחליט איזה הסתייגויות לקבל ואיזה לא. כל

הסתייגות שכבר הוזרת על הסתייגות שהיתה, הוא כלל לא מביא אותה

להצבעה. היה שם למשל הוק על שדלנים והיו 33 הסתייגויות. הוא ישב

עם היועץ לענייני חקיקה, חילקו אותן לארבע קבוצות הסתייגויות,

והיו ארבע הצבעות. כלומר, יש שליטה מפורשת על כך שלא תהיינה

הסתייגויות סרק.

אבל ה- speakerיכול גם להיות שרירותי.

העובדה היא שגם באנגליה וגם בקנדה מקובל שה- speakerהוא

אדם שהכל נותנים בו אמון. אני הרי לא בא להציע הצעה דומה, אלא

אני אומר ממה נובעת ההצעה שהועלתה לדיון, כשיש לך מאות

הסתייגויות סרק והמציעים עצמם בכלל לא מתייחסים ועוזבים את

האולם.

וכשהם כן מתייחסים - אז מה?

אז אין ברירה. ההצעה יוצאת מנקודת הנחה שבעיניי המציע

עצמו ההסתייגויות לא השובות עד כדי כך שהוא ישאר לדון בהן,

והאמן לי שראיתי כבר כמה דיונים כאלה, שבהם המציע לא נכה בגלל

העובדה שהוא ידע שאלו הסתייגויות סרק.

ואם הוא לא יכול להיות נוכה בגלל סיבה סבירה?

כמובן שצריך שכל המסתייגים לא יהיו. אם יש מסתייג אהד,

כבר חייבים להצביע. אני מציע שבמקרה שמסתייג לא יכול להיות,

שייקבע בתקנון שלבקשת יושב-ראש ועדה, כי לפעמים הוועדה היא זו

שיש לה ענין, יושב-ראש הוועדה הושב שהשוב להצביע על ההסתייגויות

או שהמסתייג ישכנע אותו שבאמת מדובר בהסתייגות ראויה להצבעה

והוא לא יכול להיות נוכה, לבקשת יושב-ראש ועדה, יוצבע גם בהעדר

המסתייג, ובאשר להסתייגויות של ממשלה, הרי כאן מדובר

בהסתייגויות שרים, אז כל עוד הממשלה מיוצגת, יש להצביע. אם

הממשלה לא מיוצגת - לא יוצבע גם על הסתייגויות ממשלה.

מה ההבדל בין הצבעה בקריאה שניה להצבעה בקריאה ראשונה?

נניח שחבר-כנסת הגיש חוק בקריאה ראשונה ולא נשאר עד תום הדיון.

מדוע שיצביעו?

חבר-הכנסת נקט בהליך של הגשת הצעת-חוק וקידם אותה, זה

הליך אחר.

זה ענין כמותי. זו הצבעה אחת.

אתה בפרלמנט בא וקובע את הזכות האלמנטרית של חבר-כנסת

להביא דברים להצבעה על-פי אם הוא נמצא או לא נמצא, אם הוא דיבר

או לא דיבר.

היו הסתייגויות חשובות ששינו חוק. מה ההבדל בין הסתייגות

לחוק? הסתייגות זה חוק.

השקלא וטריא עוד למשך. אנחנו נצביע עכשיו.

לפני שנצביע, אני מבקש להביא את ההצעות של ועדת המשנה

לנושא התקנון.

הן לא קשורות לענין.

הן קשורות. זה בדיוק אותו סעיף.

הצעות ועדת המשנה הן הצעות במגוון רחב של נושאים.

אבל בסעיף הזה יש לנו הצעות.

תגיד כאן מה ההצעות.

אני לא יכול להגיד בעל-פה, כי לא התכוננתי לזה.

בסעיף הספציפי הזה, איזה דרמות יש לכם להציע?

למשל הגבלה של מספר הסתייגויות לסעיף.

זה לא קשור. זה לא עומד בסתירה לענין הזה.

חבר-הכנסת יצחק לוי, אנחנו כולנו מתדרדרים תחת איזה

מכניזם.

לפי הצעה זו, אם יש יושב-ראש ועדה שמבקש, אפילו אם מדובר

"לנו זה חשוב", אז ההגינות היא שהוא יגיד

שאם זה סעיף בעל אופי עקרוני, נצביע אף שאין כאן חברים.

החובה שלנו לצמצם את הנושא הזה לשני מלמדים, לא כדי למנוע

ממישהו העלאת הסתייגויות, אלא כדי שיעלו הסתייגויות רבות ככל

האפשר, אבל לענין.

באיזו צורה מקצצים? גם בנושא של אי נוכחות, משום שזה

מצביע על זלזול. אנשים הגישו מאות הסתייגויות והלכו וכולנו

נשארנו מטורטרים, כלומר יש עונש למי שנשאר. חבר-הכנסת יצחק לוי

רוצה לגבות עכשיו את מי שהולך. אני לא מוכן לגבות את מי שהולך

ובגללו אני בעונש.

הענין השני הוא באמת לנסות ולשלוט על הענין של כמות

ההסתייגויות לסעיף או למסתייג. זה דיון אחר. הוא צריך לבוא לכאן

וצריך לשקול אותו ברצלנות, ואז נראה באיזה אופן נגביל.

אני בעד העקרון.

מי להצעה האומרת שחבר-כנסת שאינו נוכח - הסתייגותו לא מוצבעת,

עם התיקון של מר צבי ענבר? חמישה.

ברוב של חמישה חברים ובהתנגדות של חבר-חכנסת יצחק לוי, קבענו את

הכלל.

אני מבקש ממך, אדוני היועץ המשפטי, אנא נסח לנו נוסח

ונאשר אותו בפעם הבאה. זה עוד עולה למליאה, עוד יש אפשרות

להסתייג.

הישיבה ננעלה בשעה 10:15.