הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 56

מישיבת ועדת הכנסת

יום שלישי, י"א בשבט התשנ"ג (2 בפברואר 1993). שעה 00;09

נכחו; חברי הועדה;

חי מירום - יו"ר

ת' גוז'נסקי

ע י דראושה

ר' זאבי

מ י זנדברג

רן כהן

ר' מילוא

י י מצא

מוזמנים;

יו"ר הכנסת ש' וייס

מזכיר הכנסת שי יעקבסון

שי כרם - סגנית מזכיר הכנסת

די לב - סגן מזכיר הכנסת

שי גוברמן - משרד המשפטים

שי יצחקי - דוברת הכנסת

א' למברגר - חשב הכנסת

י י עמיקם - ראש אגף ההסברה של הכנסת

יועץ משפטי; צי ענבר

מזכירת הוועדה; אי בן-יוסף

קצרנית; אי אשמן

סדר-היום; א. ערעורים על החלטת יו"ר הכנסת והסגנים שלא לאשר דחיפות

הצעות לסדר-היום

ב. יום די העמוס במליאה - הגבלת זמן הדיבור ל-5 דקות לחבר כנסת

ג. הקמת ועדה ציבורית לדיון בעניני שכר, עידכוני שכר, גימלאות

וזכויות נלוות לחברי הכנסת

ד. שונות

ה. הצעת חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993



א. ערעורים על החלטת יו"ר הכנסת והסגנים שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר-היום

היו"ר חי מירום;

אני פותח את ישיבת ועדת הכנסת. כדרכנו ביום שלישי אנחנו פותחים בערעורים על

החלטת יו"ר הכנסת והסגנים שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר היום. חבר-הכנסת דב שילנסקי

איננו.

יו"ר הכנסת ש' וייס;

באתי למלא את מקומו.

היו"ר חי מירום;

לא פעמים רבות אנחנו רואים שיושב ראש הכנסת מחליף את סגנו. אין ספק שיושב ראש

הכנסת יוכל למלא את מקומו של ממלא מקומו.

חבר-הכנסת אברהם רביץ מערער על ההחלטה בעניו הצעתו בנושא "דברי כפירה פוגעים

של שרת החינוך". חבר-הכנסת רביץ נמנע היום מלבוא לכנסת בגלל הזמנת ההומוסכסואלים

לכנסת. הוא התקשר אלי הבוקר וביקשני להעלות את הערעור בהעדרו. הבטחתי לו שכך

ייעשה. אמרתי לו שההצעה מדברת בעד עצמה, אין צורך להוסיף הרבה דברים. יושב ראש

הכנסת ישיב ונצביע.

יו"ר הכנסת ש' וייס;

התשובה היא פשוטה מאד. הנושא שביקש חבר-הכנסת רביץ להעלות הוא חלק אינטגרלי

מהצעת האי-אמון לממשלה שנידונה אתמול. אנחנו לא דנים פעמיים בשבוע באותו נושא.

רוב חברי הכנסת התבטאו בענין זה כולל מגישי הצעת האי אמון. שמעתי נאומים של

חבר-הכנסת הלפרט ואחרים שכולם עסקו בענין שולמית אלוני. מכיוון שאנחנו דחוקים מאד

בזמן ביום רביעי, חשבנו שזה מיותר פעמיים באותו שבוע לדון באותו נושא.

היו"ר חי מירום;

תודה רבה. אני מעמיד להצבעה את הערעור של חבר-הכנסת רביץ.

הצבעה

בעד הערעור - 1

נגד - 3

הערעור של חבר-הכנסת אי רביץ לא התקבל

חבר-הכנסת חנן פורת מערער על ההחלטה בענין הצעתו בנושא "תוכנו המגמתי של

הדו"ח שהגיש מזכ"ל האו"ם בוטרוס ראלי." גם הערעור הזה מדבר בעד עצמו. ברור מה

הניע את חבר-הכנסת פורת להגיש את ההצעה לסדר היום. אדוני היושב ראש, בבקשה.

יו"ר הכנסת ש' וייס;

כל סט ההצעות בענין החמאס לגווניו, השלכותיו והקרנותיו וכו', נידון פעם אחת

ב-13 בינואר 1993. פעם שניה ב-/2 בינואר - בשבוע שעבר. יש לנו מנהג שלא מאשרים

הצעות דחופות שנושאים שנידונו תוך שלושת השבועות שקדמו להגשתן. כמובן שכאשר אנחנו

החלטנו מה שהחלטנו לא היתה לנגד עינינו ההחלטה שקיבלה הממשלה אתמול.

ר' זאבי;

ההצעה הזאת משנה את המצב.

נכון, אבל לא לגבי תוכן הדו"ח של בוטרוס ראלי.

היו"ר חי מירום;

אני מעמיד להצבעה את הערעור של חבר-הכנסת חנן פורת. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

הערעור של חבר-הכנסת ח' פורת לא התקבל

חבר-הכנסת זבולון המר ערער על ההחלטה בענין הצעתו בנושא: "פעילות החמאס

בארצות הברית". אותו נושא, ואני מבין שהתשובה היא אווזה תשובה. מי בעד הערעור? מי

נגד?

הצבעה

הערעור של חבר-הכנסת ז 'המר לא התקבל

חבר-הכנסת גונן שגב ערער על ההחלטה בענין הצעתו בנושא: "ביקורה של

חברת-הכנסת יעל דיין בתוניס." וגם חבר-הכנסת רחבעם זאבי ערער על החלטה בענין

"פגישת חברת-הכנסת דיין עם יאסר עראפת".

אני אסתפק בכך שיתקבל הערעור של חבר-הכנסת שגב.

זה ברור. מתחילת השבוע אנחנו אפופים בדיונים על חברת הכנסת יעל דיין. אתה

עוד חושב שזה ישרת את הענין אם תיתן לה עוד בכמה?

בוודאי.

יושב ראש הועדה באינסטינקט הבריא שלו ביטא את עמדת הנשיאות.

מי בעד הערעור? מי נגד?

הצבעה

הערעור של חבר-הכנסת ג' שגב לא התקבל

לאחר שנדחה הערעור של הבר-הכנסת שגב, אני מסיר את הערעור שלי.

חברת הכנסת תמר גוזנסקי הגישה ערעור על ההחלטה בעניו הצעתה לסדר היום בנושא:

"הצעדים שיש לנקוט כדי למנוע הטלת סנקציות על ישראל במועצת הבטחון." המצב השתנה.

אולי תגישי הצעה, כמו שעשו חברים איורים, בעניו החלטת הממשלה.

מזכיר הכנסת אומר לי שהיום הגשת הצעה בנושא זה.

אני מוותרת על הערעור הזה.

יו"ר הכנסת ש' וייס;

אם הנשיאות תאשר, בגלל חשיבות הנושא ודחיפותו נשתדל לקיים את הדיון כבר היום.



ב. יום די העמוס במליאה - הגבלת זמן הדיבור ל-5 דקות לחבר כנסת

היו"ר חי מירום;

אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר היום.

ר' זאבי;

הצעת חוק להסדר פעילותם של שתדלנים?

היו"ר חי מירום;

לא. מאחר ששאלת, אומר כמה דברים לסדר היום של הישיבה. בעניו חוק השתדלנים

התקשרו אלי נציגים של ההסתדרות, של התאחדות התעשיינים. הם לא יכולים להגיע

לירושלים, בגלל השלג הכביש סגור. לא נקיים היום את הדיון בנושא הזה. נעבור לדיון

בשני נושאים, שבהם חשובה השתתפותו של יושב ראש הכנסת.

אנחנו מדברים ביוזמה של יושב ראש הכנסת שקשורה שוב ושוב לדיוני הכנסת ביום

רביעי הקשה. אנחנו כבר קיימנו בועדה שורה של דיונים בענין וסיכמנו אותם בהחלטות,

למשל בדבר הגבלת זמן התשובה של שרים להצעות לסדר בעשר דקות ולא י ולנר. יושב ראש

הכנסת אומר שראוי להגביל את הזמן לכל הצעה לסדר, גם הצעות רגילות וגם הצעות

דחופות, בחמש דקות. לא להבחין בין הצעות מסוגים שונים. למעשה יושב ראש הכנסת

הציע להגביל לשלוש דקות, אני מניח שבענין זה הוא הולך בעקבות הפרלמנט הבריטי, אבל

הוא בוודאי יסביר את הדברים יותר טוב ממני.

יש שם 650 חברי פרלמנט. אצלנו יש 120 חברי כנסת, מהם עשרים באים לכנסת ומאה

מטיילים או בחוץ או במזנונים.

היו"ר חי מירום;

אבקש מיושב ראש הכנסת להציג את הנושא, ולאחר מכן נקיים דיון בנושא.

יו"ר הכנסת ש' וייס;

אני מפנה את תשומת הלב של יושב ראש הועדה לכך שלא הגבלתם את זמן הדיבור של

השרים בתשובה להצעות אי אמון. כמובן שצריך לתת אפשרות לממשלה להתבטא ולהשיב, אבל

אני מציע גם בתחום הזה לקבוע הגבלה מסוימת.

רבותי, הענין הוא די פשוט - אנחנו לא מסתדרים בשלושה ימים בשבוע. יש לנו

ישיבה ביום שני משעה ארבע אחר הצהרים, ביום שלישי משעה ארבע, ביום רביעי משעה

אחת-עשרה לפני הצהרים. זאת כנסת נמרצת מאד, ואני לא רואה שום סיבה בעולם, לא

סמכות מוסרית וגם לא זכות חוקתית או תקנונית לצמצם את מרצם של חברי הכנסת. אני

מניח שהתופעה הזאת עוד תיגבר בכנסות הבאות, ככל ששיטת הפריימריס תתפשט בארצנו וכל

חבר כנסת יצטרך להציג מהר ככל האפשר תוצאות של פעילותו. זאת היא המגמה.

נכון שבפרלמנט הבריטי יש 650 חברים, אבל לפי מחקרים שפורסמו לאחרונה, במשך

חמש שנים רק כ-130 חברי פרלמנט מגיעים לרשות דיבור, זאת אומרת שיותר מ-500 חברים

לא דיברו בפרלמנט אף פעם במשך חמש שנים. זו לא דוגמה בשבילנו.

ר' זאבי;

והבחירות שם הן ישירות.



יו"ר הכנסת שי וייס;

לא בחירות אישיות. כל אחד מצביע לפי המפלגה, הוא אפילו לא יודע את שם

המועמד. יש אגדות שהפיצו שתדלני שינוי שיטת הבהירות, שלא למדו אף פעם מדע המדינה.

אנהנו לא מסתדרים. מה התוצאות? אנהנו מעמיסים על יום רביעי 40 עד 50 פריטים

- אני קורא לזה פריטים - שאילתות בעל פה, הצעות לסדר היום, לעתים בנושא אהד יש 7

או 8 מציעים, אחר כך יש הנמקה מהמקום, וכל זה עוד בלי שאילתות רגילות, שתיכף אדבר

גם עליהן, כי הרי גם להן יש זכות קיום בבית הזה. אם על שאילתה רגילה עונה וקשר ללא

הגבלה, אני מבקש שגם בזה תעסוק הועדה. יש שרים שהופכים תשובה על שאילתה רגילה

לנאום פרוגרמטי, מכינים להם נאום בכתב. הושיטה של נאומים מן הכתב מטרידה אותי כל

הזמן. כמעט אין פרלמנט בעולם שמרשים לקרוא מן הכתב. את כנראה לא אוכל לשנות כאן.

ר' זאבי;

ארגה מתנגד לזה? זה מבטיה שמירה על מסגרת הזמן.

יו"ר הכנסת ש' וייס;

בפרלמנט צריך לדבר - פרלה.

יש תופעה טיפוסית ביום רביעי. בשעה שלוש והצי - ארבע אהר-הצהרים מתהיל מירוץ

של הברי כנסת ללשכתי, מבקשים לדהות את ההצעה שלהם לשבוע הבא. כועסים למה תורם

יגיע בשעה תשע. אהר מתהיל מירוץ של השרים, למה התשובה שלהם נקבעה לשעה שש.

מכיוון שהשידורים של הערוץ השני ביום רביעי נגמרים בשעה ארבע, המירוץ הוא הרבה

יותר תקיף. לעתים ממש מתנפלים על הפקידות שלנו.

עי דראושה;

למה לא יהיו שידורים עד שעה שש?

יו"ר הכנסת ש' וייס;

גם זה רעיון, אבל הוא לא פותר את הבעיה. בלשכת מזכיר הכנסת יושבת מזכירתו

גאולה והברי הכנסת ממש מתנפלים עליה, גם שרים, על כך כתבתי גם מכתב לשרים. הברי

כנסת לפעמים פונים אליה בגסות רוה, ביוהרה. ואהר כך מדברים בכנסת על כבוד האדם

ועל זכויות עובדים. אותם הברי כנסת שמדברים על זכויות עובדים, פוגעים פגיעה המורה

בעובדי הכנסת בגלל דהף בלתי נשלט לחדור לשעה מוקדמת יותר בסדר היום.

מהאנהנו יכולים לעשות מול התופעה הזאת? לשרים אני מסביר שאנהנו עובדים ביום

רביעי בשיטת הרוטציה - יש קדימות מסורתית לשר בטהון, שר הוץ, ראש ממשלה ושר אוצר.

הוצאנו את שר האוצר מההסדר המסורתי, והוא טען בצדק שגם הוא שר מרכזי. עד שעה שלוש

והצי או ארבע מופיעים השרים האלה. יתר השרים צריכים להסתדר בין השעות ארבע לעשר

או אהת-עשרה בלילה. רבים מהברי הכנסת נוהגים לקבוע להם ביום רביעי משעה שלוש או

ארבע פעולות ציבוריות ארורות, כמו שיש הברי כנסת שקובעים להם פעילויות ציבוריות גם

בימים שני ושלישי משעה שמונה או תשע בערב. בשעות אלה הברי הכנסת צריכים להיות

כאן, אבל אני לא יכול להתערב בסדר היום שלהם.

יש לי בעיה קשה גם עם הסגנים. בשלב מסוים עמדתי כבר לפנות לסיעות שיתנו לי

עוד ארבעה-המישה סגנים. טוב שישנם חברי הכנסת עובדיה עלי ודב שילנסקי ואנוכי

שנמצאים כאן כל הזמן, וזה ממלא מקומו של זה.

יש גם בעיות אמיתיות בענין הזה. נניח שחבר כנסת נואם ביום רביעי בשעה שבע

בערב. בשעה זו העתונות כבר איננה. הבר כנסת זכאי לצפות לכך שפעילותו תחשף לעיני

הציבור. זו זכות אלמנטרית. אני לא יכול לכפות על עתונאים להשאר בבית לאהר שהם כבר

עמוסי הוויות עד שעה שלוש, כי עד השעה הזאת קורים הדברים הגדולים, מופיעים שר

הבטחון, שר החוץ וכו'. החלטנו שהשידור הישיר בטלוויזיה ייפסק בשעה ארבע אחר



הצהרים, מסיבות תקציביות. אם ועדת הכנסת, שמשקלה בתהום הזה הב מאד, אם הועדה

תעזור לנו להגדיל את התקציב, נוכל אולי להאריך את השידור עד שעה שש. עדיין קיימת

בעיה כי נצטרך לקיים את סדר היום ביום רביעי עד אהת-עשרה או שתים-עשרה בלילה.

הנשיאות מאשרת המש הצעות דהופות לסדר היום, בועדת הכנסת מתקבלים ערעורים.

זכותכם לקבל ערעורים. בשבוע שעבר התקבלו ארבעה או המישה ערעורים. אני לא פוסל

את מוסד הערעור, הוא חשוב. יכול להיות שהנשיאות לפעמים טועה, יכול להיות שיש

שיקול זר, אם כי אני הושב שהנשיאות עובדת יפה ובהגינות רבה.

לנשיאות יש גם קושי נוסף. כל אחד אומר: זה נושא כל כך חשוב, איך זה שלא

אישרתם. אין כמעט הבר כנסת בבית הזה שמבהין ביו נושא חשוב לביו נושא דהוף. אני

יכול למנות על אצבעות שתי ידי את הברי הכנסת שבכלל מבהינים בזה. ואמנם ההבהנה

היא קשה. כל הענין של הצעות דהופות הוא המצאה מוזרה, לא נמצא אותה בשום פרלמנט.

הכל דהוף והכל לא דהוף, הכל על תפרים. במשך השנים היו כל מיני המצאות כאלה, שאני

לא עומד לבטל אותו.

יש לפנינו כמה אפשרויות. אפשרות איות היא לצמצם את מספר ההצעות הדהופות לסדר

היום, לאפשר לנשיאות לאשר שתי הצעות בשבוע ולהניה לועדת הכנסת לקבל ערעור אהד.

זה לא מתקבל על הדעת. זה צמצום דרמטי של זכות הביטוי של הבר הכנסת.

אפשרות שניה היא להוסיף יום לעבודת הכנסת. כמעט כל הפרלמנטים בעולם עובדים

ארבעה ימים בשבוע. זה לא מתקבל על הדעת. הברי הכנסת שלנו יש להם מנהג, לדעתי

מבורך, של עבודת שטה. זו מדינה קטנה והם מספיקים לעשות את העבודה בשטה, הם באים

למקומות השונים. זו כנסת שמייצגת את הציבור הרהב, לדעתי, באהת הצורות הישירות

ביותר בעולם אין כמעט דבר שמתרהש שאיננו משתקף מיד בבית הזה, ואני רואה בזה הלק

מהו ומהקסם של הכנסת הזאת, ואני אבטל להברי הכנסת את ימי הסיורים שלהם? צרייך

להביא בחשבון שהציבור הדתי לא יכול לעשות את הפעולה ביום ששי וגם לא ביום ראשון,

גם למוסלמים יש איזו שהיא הגבלה. אי אפשר להוסיף יום עבודה בשבוע. אפשר לעשות

זאת פעם או פעמיים בשנה בדיון על התקציב.

מה נשאר לי לבקש מכם? אני מבקש לקבוע הגבלה של חמש דקות להצעה רגילה ולהצעה

דהופה. אני רציתי שהזמו יהיה שלוש דקות. זו עדייו המנה הכי גדולה לעומת כל

הפרלמנטים בעולם. בעולם נותנים לדובר שתים עד שלוש דקות. בשלוש דקות אפשר לומר

המון. ג'ון מייג'ור בא לפרלמנט הבריטי ומשיב במשך דקה, דקה ורבע, עוד שאלה -

תשובה בהצי דקה. יש לי הרגשה שאם נתרגל לזה, הדיון יהיה גם יותר מענין. לנגד עיני

הדיון שהיה לפני הודש בהסרת חסינותו של הבר-הכנסת האשם מחאמיד. הדיון היה השוב,

נוקב, אידאולוגי. הקצבנו שלוש דקות לכל נואם. 47 הברי כנסת באו לידי ביטוי, כל

אהד במשך שתים והצי עד שלוש דקות. הברי הכנסת מיצו את עצמם והיה דיון מרתק. אני

הושב שתוצר לווי של הגבלת הזמו הוא שהדיון יהיה יותרמענין.

תארו לכם שבע הצעות לסדר היום, כל מציע מדבר במסגרת שבע דקות. יש ארבעה הברי

אוי, עוד משפט... אינם מכירים אותם. כל עוד-משפט שלהם הוא

שבעים משפטים. יש הברי כנסת שבאים עם טקסט כתוב, לא מסוגלים בכלל להתנתק מן

הכתוב. אני אומר שהזמו הלף, אבל הם לא מסוגלים בכלל להתנתק מהטקסט. יש כאלה

שבכלל לא מסוגלים לגמור את דבריהם בעשר דקות, גם אני אינני מו המקצרים, אבל

כשיהיו כללים, נקפיד על הכללים.

בקשתי היא שתעזרו לנו לייעל את עבודת הכנסת. אני רציתי שהמכסה תהיה שלוש

דקות, אני מוכו לעבור לניסיוו של הגבלה בהמש דקות. זה המוו זמן. ב. אני מציע

שתשובות השרים להצעת אי אמון יהיו במסגרת המש עשרה דקות. ג. אם זה לא יעבוד, אני

מציע שבשאילתות בעל פה נאפשר רק טרמפ רק שאילתה אחת ולא שתים, אם כי הייתי רוצה

מאד לשמור על המנגנון הזה שהוא מנגנון טוב. ד. אני מבקש להגביל את תשובות השרים

על שאילתות לדקה והצי - שתי דקות, לא שני עמודים, ולהגביל גם את הברי הכנסת. מה

קורה היום בשאילתות רגילות? הברי כנסת כותבים על הנייר שמונה-עשרה שאלות בתוך



שאילתה אחת. לשאילתות בעל-פה יש הגבלה של ארבעים מילים. אמנם בשבוע שעבר היתה

שאילתה איות שבה 126 מלים, אבל כבר נתתי הוראות להקפיד על ההגבלה. אבל בשאילתה

רגילה אין הגבלות כאלה, וחבר הכנסת כולל שלושה-עשרה שאילתות בשאילתה אחת .עזרו

לנו לקיים סדר יום סביר בבית הזה. תודה רבה.

ר' זאבי;

אני מודה שיום רביעי הוא יום פרובלמטי מאד. אני אומר את זה כמי שמקפיד לשבת

בכל הימים ובוודאי ביום רביעי עד הסוף או כמעט עד הסוף. הוא פרובלמטי בזה שהוא

עמוס, אבל הוא חדל להיות מעניו למציעים עצמם מרגע שהתקשורת נעלמת. לא רק התקשורת

האלקטרונית אלא גם התקשורת הכתובה. רואים שהיציע ריק, אין ביציע אפילו אורחים

מזדמנים, אין חברי כנסת ששומעים אותך, אתה מדבר אל יושב ראש תורן ואל קצרנית

תורנית. אולי פעם להיסטוריון או לסטודנט מענין יהיה לפתוח את "דברי הכנסת", אבל

זה לא משפיע לחלוטין על אף אחד. מי שטורח להכין נאום בנושא מסוים ולעלות לדוכן

ביום רביעי אחרי שעה מסוימת - הוא מדבר רק אל עצמו.

הפתרונות לבעיה הם שנים. פתרון אחד הוא להוסיף יום עבודה ביום הי בשבוע. אני

לא מעריך שהצעה כזאת תתקבל על ידי חברי הכנסת. אני תומך בפתרון הזה, אבל אני יודע

שזה יהיה דון-קישוטי להציע אותו. חברי הכנסת יטענו שיש להם פעילות בתנועות שלהם

וברחבי הארץ, ולא יאשרו את זה. אנחנו צריכים לחפש דרכים שישפרו את העבודה ביום

רביעי. אין לכך פטנט אחד, יש אקומולציה של דברים שצריך לעשותם.

אני מציע לנקוט במספר אמצעים. קודם כל שיושבי ראש יקפידו על זמן הדיבור

שנקבע לדובר. להערכתי, אם אתבקש אני מוכח להוכיח את זה באמצעות סטופר, שעה ביום

יוצאת על מה שאני קורה גלישות. פה מוותרים על דקה, שם על שתי דקות, מוותרים ברוחב

לב, וזה נחמד מאד. אני מעולם לא ביקשתי שיאריכו לי את הזמן, לכן אני בא לכאן

בידים נקיות. אני אומר שיושבי ראש של הישיבות לא יכולים להוסיף דקה או שתים או

שלוש דקות, הצבירה מגיעה עד שעה ביום. את השעה הזאת אפשר לחסוך. מובן שבתחילת

היום יושבי ראש הם יותר ליברלים, בערב הם כבר פחות ליברלים.

יו"ר הכנסת ש' וייס;

הענין נבדק. הצבירה מגיעה ל-10 - 12 דקות, בעיקר בהצעת אי אמון. לדובר

האופוזיציה יש עשר דקות, אבל יש מסורת שאת הדובר המרכזי של האופוזיציה לא מפסיקים

בדיוק אחרי עשר דקות. לדיונים על חוקים נרשמים תמיד 20 או 25 חברי כנסת, בפועל

משתתפים רק 10 - 12, לכן בסך הכל יש מינוס שאם לא כן היינו גומרים ביום שני וביום

שלישי בשעה עשר או אחת-עשרה בלילה. הניסיון מוכיח שהזמן מתקצר מאליו. אם דיברת על

בדיקה, בדיקה נעשתה.

הגלישה בהצעות אי אמון היא מובנת ואפילו מוצדקת. אני לא מתלונן עליה. אבל יש

גם גלישה כמעט אצל כל דובר. אני יכול לשבת עם סטופר ולהוכיה שהגלישה מצטברת. אני

מציע שיושבי ראש ירדו בנו. השעון מצפצף - אתה עף מהדוכן כמו טיל.

יו"ר הכנסת ש' וייס;

נסה פעם להוריד את חברי הכנסת מיקי איתן או עוזי לנדאו וארורים, אל תיתן להם

עוד דקה וחצי. הסכסוך סביב הענין הזה יימשך חמש דקות.

ר' זאבי;

פעם אחת. בפעם השניה כבר לא יהיה סכסוך.

הצעה שניה. אם יש יותר משני מציעים בהצעה דחופה לסדר-היום, המכסה הרד לחמש

דקות. עד שני מציעים נותנים את הזמן התקני, משלוש ומעלה - יורדים לחמש דקות.



בענין השלישי אין לי הצעה קונקרטית, אבל הרעיון מונח בראשי ומציק לי כל הזמן,

שיהיה קשר בין הנוכחות של חבר הכנסת בבנין, ובוודאי במליאה, ובין הזמן שהוא מקבל.

לא יכול להיות שאנשים יבואו לדבר ולאחר רגע כבר אינם, בוודאי לא במליאה ולפעמים

גם לא בבנין. אנשים באים, זורקים מה שיש להם להגיד, והולכים. הם לא שומעים, הם לא

משתתפים בדיון. אפילו אם הדיון הוא מגוון, יש הרבה השקפות, הם לא שמעו את קודמם,

הם לא ישמעו את הבא אחריהם, הם אומרים את שלהם והולכים. יכול להיות שזאת נורמה

פרלמנטרית בכל העולם, כטירון בבית הזה לי זה מפריע. מפריע לי שאדם נכנס, אומר את

האמירה החכמה שלו, עם או בלי מרכאות, ויוצא. הוא לא שומע מה אמר קודמו. אולי אמרו

כבר פעמיים בדיוק אותם דברים, למה להעלות גירה. ואולי כדאי להתייחס לדבריו של חבר

כנסת שקדם לך. אני לא יודע לתרגם את זה להצעה קונקרטית, אבל אולי אפשר לחשוב על

קשר כלשהו בין הנוכחות של האיש בדיון, אני לא מדבר על השתתפות בעבודת הכנסת בכלל,

אבל קשר בין הנוכחות באותו דיון ובין רשות הדיבור שלו. הבעיה הזאת מציקה לי, אבל

כבר אמרתי שאין לי הצעה קונקרטית לפתרון.

כדי להקל את העומס ביום רביעי, הייתי מציע להגביל את מספר הערעורים שמותר

לועדת הכנסת לאשר. אני מציע שהנשיאות תאשר ארבעה נושאים דחופים במקום חמישה,

וועדת הכנסת תוכל לקבל שני ערעורים. סך הכל ששה נושאים דחופים, דיינו. לא יותר

מזה. לפעמים יש לא רק מציע אחד אלא שרשרת של מציעים באותו נושא, שלושה, ארבעה,

ששה נואמים באותו נושא.

דבר נוסף, שהצענו אותו ליושב ראש הועדה ועדיין לא נידון כאן, שלא יהיו הצעות

דחופות של סגני יו"ר הכנסת, משתי סיבות עיקריות. סיבה אחת, אני אומר כאן דבר קשה

אבל אומר אותו בגלוי, לדעתי הם מנצלים את מעמדם. אני בודק את הנושאים שאושרו

לסגני היושב ראש, נושאים שאילו הציע אותם בן-תמותה רגיל לא היו מאשרים אותם. אבל

הם יושבים שם במצב של הדדיות, לא אגיד שמור לי ושמור לך, אבל יש הדדיות וסגני

היושב ראש מאשרים לעצמם הצעות שלא צריך היה לאשר אותן. אתה רוצה להיות סגן יושב

ראש, ארנה יושב על הבמה, אתה מקבל יותר משכורת, אדוני, אין לך פריבילגיה של הצעה

דחופה. אתה רוצה להגיש הצעות דחופות, רנהיה כמונו, כאחד העם היושבים על הספסלים

ותציע.

אינני תומך בהצעה של יו"ר הכנסת לצמצם את הזמן להצעות דחופות ולהצעות רגילות,

כי הרי העלאת הנושאים לדיון היא תכלית הבית הזה.

יו"ר הכנסת שי וייס;

השאלה היא אם דרושות עשר דקות או שאפשר להסתדר בחמש דקות.

אני תמיד מסתדר במסגרת של עשר דקות, לא חרגתי אף פעם אפילו בחצי דקה או

בעשרים שניות. להיפך, לפעמים אני מסיים דקה לפני שתם הזמן המוקצב, כי אני מכין את

הנייר ואני יודע בדיוק כמה זמן יש לי. בשנה הראשונה הייתי מודד, היום יש לי קנה

מידה של נייר ואני לא חורג. אני יודע שבעשר דקות אפשר להביע כל דבר. אני יודע

שלרבים מאד מאתנו קשה מאד להכנס לסד של עשר דקות. אני אומר זאת מתצפית על חברי.

אם יאמרו לי שהזמן העומד לרשותי הוא חמש דקות, אני יכול להסתפק גם בחמש דקות. אבל

הכללים צריכים להתאים למאה ועשרים חברי הכנסת, ואני רואה שיש אנשים שלא מצליחים

לומר את דבריהם בעשר דקות. אם נוריד את הזמן המוקצב לחמש דקות, יהיו כאן מאבקים

נצחיים.

לסיכום, את יום רביעי אפשר לשפר על ידי אקומולציה של כל מיני דברים קטנים.

אפשר להוריד את הזמן לתשובות השרים על הצעות אי אמון. אמנם הדיונים האלה נערכים

ביום שני, אבל זה מקרין גם על יום רביעי, כי דברים נדחים ועוברים. ועוד אני מציע

שסגני היושב ראש לא יגישו הצעות דחופות, הנשיאות תאשר לא יותר מארבעה נושאים,

והועדה תאשר לא יותר משני ערעורים. תודה.

אני חושב שההצעה של יושב ראש הכנסת טובה. בחמש דקות אפשר להעלות כל נושא.

חמש דקות זה זמן מספיק גם להצעה רגילה וגם להצעה דחופה. אני חושב שצריך להגביל גם

את דברי חברי הכנסת וגם את תשובות השרים, כי שרים מאריכים ולפעמים הם מדברים יותר

כדי לעשות לעצמם פרסומת אישית מאשר להשיב לנושאים שחברי הכנסת העלו. כך היה

גם בממשלה הקודמת, לא רק בממשלה הזאת, מדברים ומדברים בלי סוף. אני חושב שצריך

לקצר גם את זמנם של השרים.

אם עוברים על ההצעות הדחופות שמאשרת הנשיאות, נראה שהסגנים מקבלים עדיפות. הם

מחליטים. אם ונקרא בכל שבוע את רשימת ההצעות שאושרו, תמצא שיש בהן רוב לסגני יו"ר

הכנסת. אני לא רוצה להזכיר שמות. אני חושב שיש בזה פגם וצריך לתקן אותו.

ר' מילוא;

לא רק בכנסת הזאת, כך היה בכנסת הקודמת וגם בזו שלפניה. יכול להיות שמו שיושב

ראש הכנסת אינו יכול להגיש הצעות דחופות, צריך לקבוע שגם סגניו לא יוכלו לעשות

זאת. אני חושב שההצעה של חבר-הכנסת זאבי היא הצעה טובה.

ע' דראושה;

אני בעד ההצעה הזאת.

יו"ר הכנסת שי וייס;

מ-18 פריטים שאושרו אתמול, רק אחד היה של סגן יושב ראש הכנסת, וגם זה מקרי.

כל מה שאמרת על הנשיאות זה ממש מצחיק. חלק מהסגנים אינם יוזמים, אני אומר להם

ליזום. יש לי חמישה סגנים שלא יוזמים. האם אפשר לשתק את חבר-הכנסת עובדיה עלי

בגלל שהוא סגן היושב ראש, אי אפשר לתת לו לדבר פעם בשלושה שבועות? מ-18 פריטים

שאושרו אתמול, רק אחד - - -

היו"ר חי מירום;

אחד מחמישה נושאים, לא מ-18 פריטים. 20%,

ע' דראושה;

בסך הכל הסגנים מקבלים יותר מאשר חלקם הירוסי בכנסת.

יש נואמים שדרך קבע הם מאריכים. יש קבוצה של חברי כנסת שיש להם ותק מסוים, הם

מוכרים בכנסת, יש להם קול חזק, כנראה שיש להם עמדה חזקה באחת משתי המפלגות

הגדולות, הליכוד והעבודה - - -

היו"ר חי מירום;

גם חברים מסיעות אחרות.

עי דראושה;

בעיקר משתי המפלגות הגדולות. יש כמה חברי כנסת שזאת כבר נורמה שהם עוברים על

זמנם, יושב ראש הישיבה מעיר להם, והם ממשיכים וגולשים. אני לא רוצה להזכיר שמות,

אבל אם נעקוב אחרי הנאומים בחודשים האחרונים, נמצא שהם דיברו רבע שעה גם שהזמן

המוקצב היה 8 או 10 דקות. אני חושב שיושבי הראש בישיבות צריכים להקפיד גם עם חברי

הכנסת המי ורוסים האלה, שאולי יש להם עמדה חזקה במפלגות שלהם ובבית, אבל גם אתם

צריך לנהוג כפי שנוהגים בחברי כנסת אחרים.

ברשות היושב ראש, אני מבקש לשאול אם היה כבר דיון על ערעור בענין הצעה

לסדר היום בנושא המגורשים?

היו"ר ח' מירום;

לא, לאחר החלטת הממשלה הלילה יש הצעות חדשות ונשיאות הכנסת תדון בנושא

הזה היום בצהרים.

יש הצעות חדשות ויש הצעות ישנות.

היו"ר חי מירום;

ההצעות הישנות לא אושרו. היה ערעור והוא לא התקבל.

י י מצא;

למה?

לאחר שהיה הלילה ארוע חשוב והוא נשוא של בקשות מיוחדות, תדון בזה

הנשיאות.

הרי זו אותה בקשה.

אנחנו לא חוזרים לנושא הזה.

ע י דראושה;

לא היה שום ערעור בנושא הזה.

אפשר לומר שההצעה של חבר-הכנסת זבולון המר בנושא "פעילות החמאס בארצות-

הברית" היא באותו נושא. לחבר-הכנסת מצא לא היה ערעור.

אני יכול להגיש עכשיו ערעור לועדה?

כבר לא.



יו"ר הכנסת ש' וייס;

אתה יכול להגיש הצעה חדשה.

לא חדשה. אני הפכתי את ההצעה שהגשתי אתמול להצעה רגילה לסדר היום. אם כך

הכנסת רוצה לעבוד...

אני לא מבין על מה הטענה. חבר-הכנסת מצא, אנחנו באמצע דיון שעל סדר היום

שלנו.

י י מצא;

אני מתנצל.

יו"ר הכנסת ש' וייס;

חבר-הכנסת מצא לא הגיש ערעור, והוא עוד כועס ואומר: כך הכנסת עובדת...

חברים אחרים הגישו הצעות לפני חבר-הכנסת מצא. הראשון שהגיש הצעה בנושא זה

כבר אתמול היה חבר-הכנסת בני בגין.

אנחנו ממשיכים בדיון.

אני מבקשת הערה מקדימה לדיון בנושא קיצור זמני הדיון במליאה. אני לא

יודעת איך ניתן לעשות זאת מבחינה טכנית, אבל אני בכל זאת מתקשה להבין מדוע אי

אפשר לדעת מראש את סדר היום. הדבר מכניס את חבר הכנסת למצב קשת, אתה קובע

פגישות עם אנשים ואתה לא יכול לדעת מראש מה סדר היום ואיך יתנהלו הדברים

במליאה. אילו אפשר היה לשנות משהו בתהום הזה, או לפחות לעשות מה שעושים

לאחרונה כשקובעים שהתשובות לשאילתות יישמעו בשעה שש וחצי, ההצבעה בענין זה

תהיה בשעה זו וזו. כשלא יודעים מראש את סדר היום זה מכביד מאד על סידורי

העבודה של חבר הכנסת, לפחות עלי זה מכביד מאד.

כדי להוריד את העומס אפשר לקבל את הרעיון, לפחות לניסיון, לצמצם את זמן

הדיון, אבל לא במידה כל כך קיצונית שהציע היושב ראש,

אני הצעתי שלוש דקות. חמש דקות זה פי שנים מאשר באנגליה. אנחנו יורדים

מפי ארבעה מאשר במדינת תרבות כמו אנגליה לפי שנים.

אנחנו עם דברנים.

העברית קצרה בשליש מן האנגלית.

יו"ר הכנסת שי וייס;

עוד יותר. למשל המילה "הצעקתה" היא המש מלים: האם זה כמו המילה שלה.

ר' זאבי;

האם יש חבר כנסת שמשתמש במילה "הכצעקתה"?

ת' גוזינסקי;

אני הייתי מציעה בשלב זה לרדת לשבע דקות.

גם אני מציעה להאריך את זמן השידור מהכנסת. אני חושבת שהשידור הישיר

מהכנסת מביא הרבה מאד תועלת לכנסת.

2500 שקלים מחיר שעת שידור.

אני חושבת שמול הנסיונות, שכולנו עדים להם, להמעיט מחשיבותה וממשמעותה של

הכנסת ומעבודתם של חברי הכנסת, יש חשיבות לשידורים האלה, ובמיוחד לאותם חברי

כנסת שאינם זוכים לסיקור הולם בעתונות הכתובה. חברי כנסת שלא מספקים סקנדלים

לא זוכים בסיקור רחב.

אני מבקשת לעודד את יושבי הראש לאפשר את הדיאלוג בכנסת. אחד הדברים

היפים בכנסת הוא שמישהו מחברי הכנסת מבקש לשאול את הדובר שאלה והדובר עונה. אם

נעשה לא בצעקות ולא בהפרעה אלא בצורה מסודרת, זה אחד הדברים שהופכים את הדיון

להתגוששות בין דעות, ונאום שהוא די מונוטוני נעשה הרבה יותר מענין כי מישהו

שאל שאלה ויש תשובה. כמובן, לא כפרפס על הפרעה אלא בצורה מסודרת.

אני גם תומכת נלהבת בקיצור הזמן לתשובות השרים בכל הנושאים.

בענין השאילתות הרגילות יש בעיה. השאילתה מוגשת בכתב ואין מקריאים אותה

במליאה. הקהל שצופה בשידור בטלוויזיה לא יודע מדוע ענה השר לשאלה הראשונה

שבהתחשב בנתונים ובתנאים הקיימים - הבעיה תפתר בעוד שנה; ולעומת זה בתשובה

לשאלה השניה הוא אמר שהבעיה נפתרה שלשום.

ארליך המנוח היה עונה: כן, לא, כן, לא.

אם נקצר את התשובות, באמת יעברו לשיטה של כן, לא, כן, לא. ואז כבר עדיף

לקבל את התשובה בכתב, כי תשובה בכתב תהיה לפחות מפורטת. אני חוששת שמא במהלך

הזה נסרס לגמרי את המוסד הזה, שגם עכשיו הוא לא מענין במיוחד, כי הרבה פעמים

התשובות הן חמקניות והדרך היחידה היא לשאול שאלה נוספת.



אני לא מציעה לותר על השאילתה בעל-פה, שהיא אחד הדברים המענינים בכנסת.

אבל הדברים צריכים לזרום במהירות, השרים צריכים להשיב בקיצור. לפעמים קורה

ששתי שאילתות בעל פה נמשכות כמעט שעה, ואולי הרושם שלי מוטעה.

שאילתה בעל פה ממוצעת היא תשע דקות.

הציבור שצופה בטלוויזיה לא מבין על מה מדברים בשאילתות הרגילות. לנו יש

הניירות הירוקים, אנהנו עוקבים, אבל הציבור בבית לא מבין על מה מדברים. זו

בעיה שחייבים לתת עליה את הדעת.

אי זנדברג;

אני מציע לצורך הדיון שלנו להפריד בין הצעות דהופות להצעות רגילות לסדר

היום. אני מקבל את ההצעה של היושב ראש לגבי הצעות דהופות להגביל את הזמן לחמש

דקות. באחת הישיבות הקודמות הצעתי לאמץ מודל שקרוב לזה של השאילתות בעל-פה,

שמש הזמן קצר אפילו יותר. אם הנושא הוא באמת דחוף, היה ארוע שעליו רוצים להגיב

ואותו רוצים להעלות לסדר היום, וזו בדרך כלל הסיבה להצעה דחופה, אני חושב

שאפשר למקד את הדברים ובמשך חמש דקות להעלות את הבעיה. כמובן שגם התשובה של

השר צריך להיות קצרה. אני חושב שזו דרך נכונה, ואולי היא גם תשחרר את הנשיאות

מהמכשול שיש לפניה היום כשהיא יכולה לאשר רק חמש הצעות דחופות לסדר היום. אם

הזמן לכל הצעה יהיה קצר יותר, אולי אפשר יהיה לאשר יותר נושאים וזה ישרת יותר

טוב את המטרה.

אני הושב שאת ההצעות הרגילות צריך להשאיר במתכונת הנוכחית, לפחות בשלב

זה. יש הבדל בין הצעה דחופה להצעה רגילה. בהצעה דחופה אתה מבקש להעלות ענין

דחוף ואתה צריך למקד את הנושא, בהצעה רגילה אתה יכול להתייחס לנושא יותר מורכב

ומטבע הדברים הוא צריך יותר זמן.

כהצעת ביניים, אני מציע לעשות ניסיון לקצר את הזמן להצעות דחופות - חמש

דקות. אם נראה שהפטנט עובד טוב, נבדוק גם את ענין ההצעות הרגילות. אם הזמן

להצעות הדחופות לסדר היום יהיה קצר יותר, אולי אפשר יהיה להביא אותן גם ביום

שני וביום שלישי בשבוע.

יו"ר הכנסת ש' וייס;

הבעיה היא עם השרים.

אני יודע. כמובן שזה צריך להקבע בתאום עם השר.

בענין הצעות לסדר היום של סגני היושב ראש, יכול להיות שהסגנים מציעים

נושאים שמתאימים יותר לקריטריונים ולכן מאשרים יותר מההצעות שלהם מאשר של

אחרים, ואולי לא מאשרים יותר מההצעות שלהם. אינני יודע. בכל מקרה, עם כל

הכבוד הכרוך בתפקיד שלהם, אני לא חושב שאפשר לשתק את סגני היושב ראש מהפעילות

הפרלמנטרית הרגילה, והצעות דחופות לסדר היום זה אחד הנושאים המרכזיים בפעילות

הפרלמנטרית. אני חושב שאישור מספר גדול יותר של הצעות דחופות שיינתן להם זמן

קצר יותר יוכל לפתור את הבעיה ולסלק תחושה של דיספרופורציה שיש לחלק מחברי

הכנסת.



לסיכום, בשלב זה אני מציע לקצר את הזמן להצעות דחופות ולא לשנות את

המתכונת של הצעות רגילות לסדו- היום.

אני מבקש להעיר בעקבות הדברים של הבר-הכנסת רהבעם זאבי. בדיון אישי על

הצעות הוק, בעבר הרחוק מכסת הזמן היתה 20 דקות, היא ירדה ל-15 דקות, צומצמה

ל-10 דקות, ל-5 דקות, וכיום נותנים 3 דקות - וחברי כנסת עומדים בזמן ודנים

בחקיקה. זאת אומרת שזה ניתן להעשות,

בחקיקה זה יותר קל.

אינני יודע. רק ציינתי שירדו מ-20 ל-3 דקות וחברי הכנסת מסוגלים לעמוד

במגבלת הזמן.

הי ו"ר חי מירום;

חברי הכנסת התרגלו למקד את דבריהם בנושא אחד או שנים.

נדמה לי שאפשר לגשת לענין באופן סלקטיבי. קשה להשוות בין נושאים מורכבים

ובין נושאים יותר פשוטים. זה לא מוריד מחשיבות הנושא הפשוט ולא מעלה את חשיבות

הנושא המורכב, אבל יש הצעות שאפשר לנמק אותן בזמן יותר קצר ואחרות צריכות

הנמקה ארוכה יותר. החתך הוא לא בין נושאים מדיניים ובין נושאים חברתיים,

נושאים של חינוך או רווחה או בטחון.

אפשר להבחין בין נושא שיש בו מציע אחד ובין נושא שיש בו מספר מציעים. אם

אני בא לדבר בנושא שיש בו עוד שבעה מציעים, בדרך כלל שנים או שלושה מהם כבר

אמרו דברים שחשבתי לומר, האהרים כבר אמרו את הדברים ההפוכים מאלה שהתכוונתי

לומר, וגם בזה כבר תרמו תרומה לדיון. במקרה כזה הדיון הרבה יותר מלא ומגוון,

ממילא הוא נמשך הרבה יותר זמן. מכל מקום מהבחינה של הכנסת, לא מבחינת האגוטריפ

של כל חבר בכנסת, הכנסת מקדישה הרבה יותר לנושא. גם לשר יש זמן רב יותר

לתשובה. כשאדם אחד או שנים מעלים נושא, לפעמים מעמדות מנוגדות, כל אחד מהם

צריך יותר זמן להנמקה. הוא צריך גם להביא עובדות, גם להציג את עמדתו, להקשות

על הממשלה או לתמוך בה. (ר' זאבי: להתפלמס). זכות ההתפלמסות כאן היא חיונית.

כנסת לא יכולה להתקיים ללא פולמוס, בלי זה היא חוטאת לעצמה. אני חושב שאי

אפשר להטיל בשני המקרים גזירה שווה של חמש דקות.

אפשר לקבוע שאם יש עד שני מציעים - מכסת הזמן כך וכך, משנים עד ששה - זמן

קצר יותר לכל אהד, ומעל ששה - פחות זמן לכל אחד. אני חושב שחברי הכנסת המציעים

יכולים להשלים עם הסדר כזה והסתדר במסגרת הזמן, כמו בדיון אישי. כשאתה יודע

שיש רשימה גדולה של דוברים, אתה לא מוכרח להגיד כל מה שיש לך לומר. אתה יודע

שאם לא אתה, אחר יאמר את הדברים. נדמה לי שהסדר כזה יהיה מועיל מבלי לפגוע

בדיון של הכנסת.



חבר-הכנסת זנדברג, אני חושב שהבחנה בין הצעה דחופה להצעה רגילה היא לא

רלוונטית. גם בהצעה רגילה מצבך שונה אם רק אתה מעלה את הנושא או שיש כמה חברי

כנסת שמדברים באותו נושא. ההבדל צריך להיות לפי מספר החברים שמציגים אותו

נושא. אינני יודע באיזו מידה מוגבל הזמן לתשובות השרים.

לפני שבועיים החלטנו שבנושא שיש בו שני מציעים תשובת השר תוגבל ל-10

דקות, שלושה מציעים - 15 דקות, אם יש יותר משלושה מציעים - 20 דקות לתשובת

השר. בקונטקסט של הדיון היום נדמה לנו שלא די הגבלנו את השרים, אבל זה מה

שעשינו.

רן כהן;

בתקופה הקצרה שכהנתי כסגן שר הזדמן לי להשיב למספר רב של שאילות והצעות

לסדר היום, ואני חושב שאין נושא ששר לא יכול להשיב עליו ב-15 דקות באופן ממצה

בי ותר.

אפשר.

אם יש ארבעה מציעים, כל אחד מהם מכוון את הדברים שלו לנושא מסוים, לפי

השקפתו. אם יגבילו אותך בזמן, תצטרך לתאם עם המציעים האחרים או לותר על חלק

מהנימוקים?

אם יש ארבעה מציעים וכל אחד מקבל שבע דקות, אם אני ראשון המציעים - אני

יודע שאני חופשי בשבע דקות אלו להתמקד במה שאני רוצה; אם אני שני - אני יודע

שלפני דיבר חבר מסיעה מסוימת ואני יכול לתאר לעצמי מה יאמר; אם אני שלישי

אני יכול כבר להכין את הדברים ולאזן.

יש כאן שאלה של קונספציה. אני חושב שמבחינת הכנסת עדיף להתמקד בפחות

נושאים ולהקדיש להם יותר זמן, ןאולי הנושאים הפחות חשובים לא יעלו.כל חבר

כנסת שמגיש הצעה בטוח שההצעה שלו היא הכי חשובה, אבל אם נבדוק את מספר ההצעות

שהן באמת חשובות מבחינה ציבורית ושיש בהן ענין ציבורי, נמצא שהמספר לא כל כך

גדול. לכן אני חושב שעדיף להקטין את מספר ההצעות שמאשרים ולא לצמצם את הזמן.

אני לא רוצה להכנס עכשיו לשאלה אילו הצעות מאשרים ואילו לא מאשרים. בענין

זה אין לי אלא לסמוך על שיקול הדעת של הנשיאות. לא תמיד אני מאושר מהחלטות

הנשיאות, אבל זה שיקול דעתם. אני חושב שהנשיאות מטיב לעשות אם תאשר פחות

הצעות ולא נצמצם את זמן ההצעות המוגשות לכנסת. מוטב להתמקד בנושאים יותר

מרכזים ומענינים מבחינה ציבורית מאשר לקצר את הזמן ולהגדיל את מספר ההצעות,

שחלקן יהיו הצעות זניחות לחלוטין שאפילו את המציע עצמו הן לא תמיד מענינות.

לפעמים מישהו מבלבל את המוח לחבר הכנסת, הוא רוצה לצאת ידי חובה ומציע הצעה

לסדר היום, אם מאשרים לו את ההצעה הוא מסתבך והוא כבר צריך לעלות לדוכן.



אני מציע שלא נעשה צעד מרחיק לכת בקיצור הזמן להצעות לסדר היום. ההצעה של

הבר-הכנסת רן כהן לעשות דירוג סביר יכולה להתקבל על הדעת, כפי שדירגנו את הזמן

לתשובות השרים. אני לא חושב שזה יהיה הוגן לדרג את הזמן לשרים מבלי לקבוע

דירוג זמנים גם לחברי הכנסת. צריך להגיע לאיזון.

ראיתי שיושב ראש הכנסת היה קצת קצר-רוח כשהעלו את הנושא של אישור הצעות

סגני הי ושב ראש.

זה קרה הרבה בעבר. יש לי סטטיסטיקה.

אני חושב שגם בקדנציה הזאת נגיע למצב כזה, אלא שהסגנים עוד צריכים ללמוד

את העבודה. הסגנים החדשים עוד לא למדו את השיטה, אבל הם ילמדו אותה מהר. זאת

תופעה שהיתה תמיד. אם היא לא קיימת היום, אני שמח. אם תהיה, היושב ראש יצטרך

להקפיד שלא תחרוג מגבולות סבירים, אחרת אולי באמת נצטרך כאן להחליט שאדם יבחר

לעצמו, אם הוא רוצה להיות סגן יושב הראש הכנסת ולשבת על הבמה - הוא יצטרך

לוותר על הצעות דחופות, אם הוא רוצה להגיש הצעות דהופות - יצטרך לוותר על

מעמדו כסגן יושב ראש הכנסת. אם יחרגו מהפרופורציות, אי אפשר להחזיק בשני

הדברים.

בי נתי ים זה סולידי.

מבחינה סטטיסטית זה סולידי. אבל אם תבחן באופן אישי, תראה שהחדשים כמעט

אינם מגישים הצעות דחופות, הותיקים יותר, פרט לאחד, פועלים באופן אינטנסיבי

ביותר בהגשת הצעות ובאישור הצעות שלהם עצמם. זה לא חדש.

יש בסך הכל שני ותיקים, מסיעתך.

לכן אני מכיר את הנושא מקרוב.

אנחנו לא דנים היום לא בענין השאילתה בעל-פה ולא בענין סגני היושב ראש

ומנהגיהם. זה לא על סדר היום. יש תופעות שאולי נזקק להן בעתיד, אני לא חושב

שצריך לדון בהן היום בהקשר של פניית יושב ראש הכנסת. אני מבקש שנשאר במסגרת

הנושא הספציפי של הצעות לסדר היום וקיצור זמנן.

אני מוצא מידה של הגיון בדבריו של חבר-הכנסת זנדברג על הבחנה בין הצעה

רגילה לבין הצעה דחופה לסדר היום. בכנס של הכנסת, במשך כחצי שנה יכול חבר

הכנסת להעלות שני נושאים שהם חשובים מאד בעיניו, בהצעה לסדר היום או בהצעת

חוק.



אין לי התלבטות בענין קיצור הזמן להגשת הצעה דחופה לחמש דקות. אני חושב

שבענין זה חצעת היושב ראש בדין יסודה. אפשר למקד את הדברים. בדרך כלל הצעות

דחופות באות בצרורות. נכון שלפעמים מאשרים גם הצעה דחופה שיש בה מציע אחד, אבל

אלה מקרים מעטים, זאת זכיה. לא זכיה מן ההפקר אבל זכיה מיוחדת לאחר שהיית חרוץ

בעבודה הפרלמנטרית והעלית נושא שהוא חשוב ורלוונטי מאד לאותו שבוע בעיני

הנשיאות או בעיני ועדת הכנסת. על הדבר הזה אין לך תביעת בעלות, כי קיבלת אותו

כתוצאה מאקט פרלמנטרי, שעה שההצעה הרגילה מוקנית לך. יש שחברי כנסת מעלים

הצעות רגילות בנושאים מסוימים כי הם נציגים של סקטור מסוים, של אנשים שמבקשים

להעלות בכנסת נושא מסוים. יש חברי כשחבר כנסת מציע הצעת חוק בנושא שבוער

בעצמותיו וההצעה מבטאת את תפיסת עולמו.

אני רואה מקום, בדומה לחבר-הכנסת זנדברג, לחשוב על הבחנה בין הצעה רגילה

לסדר היום ובין הצעה דחופה. באשר להצעות דחופות אני תומך חד-משמעית בהצעת יושב

ראש הכנסת, דהיינו לקצר את הזמן לכל מציע להמש דקות. אני חושב שכל אחד יכול

בחמש דקות להגיד את הדברים החשובים לו. ההצעה הדחופה באה בחטף והיא גם הולכת

בחטף, שעה שההצעה הרגילה בדרך כלל באה לאט יותר, חבר הכנסת מתכוון ומתכונן לה,

ובדרך כלל יש ממנה גם תוצאות או בתחום העשייה שלו או בהכנת חוק וכו'. לכן אני

בעד ההבחנה, אם כי לא הייתי חושב שזה נורא אם ועדת הכנסת תחליט להחיל את

הצמצום על כל ההצעות לסדר היום.

אני רוצה להעיד על עצמי. אני מחברי הכנסת שמגישים לא מעט הצעות דחופות

לסדר היום והצעות רגילות, ובכל פעם שהגשתי הצעה דחופה ידעתי שיש להצעה הזאת

לוז ויש לה גם עטיפות. יש נטו, טרה וברוטו בכל הצעה שאני מגיש. אני יודע בדיוק

מתי אני מגיע למשפטים המרכזיים, ללב לבו של הענין, לדברים שרציתי להביע בעוצמה

הגדולה ביותר, ומתי אני עוסק בתיאור ובדברים שמסביב כדי למלא את מכסת הזמן.

לכן לא יקשה עלי, ואני חושב שעל רוב חברי הכנסת, למקד את עצמם ולהביא את

הדברים בחמש דקות. זח די הרבה זמן.

אני מתלבט רק בענין ההבחנה בין הצעה רגילה להצעה דחופה. זה גדר ההתלבטות

שלי. נשמע את תשובת יושב ראש הכנסת, ואחר כך נצביע ונקבל החלטה.

אם נבחין בין הצעה של מציע אחד ובין הצעה רבת מציעים, ממילא תעלה ההצעה

של חבר-הכנסת זנדברג כי בדרך כלל בהצעה רגילה יש מציע אחד, לכל היותר שנים.

אני מקבל את הנימוקים של חבר-הכנסת זנדברג ושל היושב ראש בענין זה. לחבר

הכנסת יש זכות להעלות שני נושאים בכנס של הכנסת, וצריך לתת לו אפשרות לעשות

זאת כראוי.

יו"ר הכנסת ש' וייס;

משהו בזכות הקיצור. לאחר שחבר-הכנסת זאבי אמר שהעברית קצרה בשליש מן

האנגלית, אני הבאתי לדוגמה את המילה "הכצעקתה". דוד לב נתן לי עוד דוגמה.

חוששני כי הדובר הנכבד שדיבר לפני לא דייק בדבריו. אצלנו פשוט

שקרן. כאן יש קיצור רב...

רבותי, אין בכנסת הצעות חשובות ופחות חשובות. בשביל חבר-הכנסת רביץ נושא

ההומוסכסואלים הוא חשוב ביותר, ואני מבין שכאות מחאה נגד הכנס של

ההומוסכסואלים הוא לא בא היום לכנסת, למרות שאני לא רואה עצמי מוסמך ולא רוצה

לנדות שום קבוצה של אנשים. ובשביל חבר-כנסת אחר פיתוח אנרגיה גרעינית באיראן

הוא ענין חיוני, למרות שהשפעת הדיון כנסת על הפיתוח היא אפסית. אתם רוצים

שבכנסת שנבחרת בבחירות יחסיות ויש בה עשר סיעות, אני אחליט מה חשוב? בעיני

חבר כנסת דתי משבר כספי במועצה הדתית בני-ברק חשוב בדיוק כמו שחשוב ענין אחר

לחבר כנסת לא דתי. אני מבקש מועדת הכנסת להוריד מסדר היום את ההבחנה בין חשוב



ובלתי חשוב. אין אמת מידה כזאת בפרלמנט הנבחר בבחירות יחסיות ומייצג את כל

הקשת הציבורית. אף יושב ראש לא יקח לעצמו זכות כזאת. דווקא סיעות קטנות צריכות

להלחם על כך שלא יהיה מבחן של חשוב ולא חשוב.

ענין שני, הצעות דחופות והצעות רגילות. בינינו, בתוך ביתנו אנחנו יושבים,

מה כל הסיפור של הצעות דחופות? זה קרב על הגדלת המנה של הרגילות. האם אתמול

נולדנו? כל כך קל לנייד בין דחופה לרגילה, ההבחנות כל כך דקות. יכולה להיות

הצעה רגילה בנושא "האינתיפאדה לא השתנתה", ויכולה להיות הצעה דחופה "עובדה

שהאינתיפאדה לא השתנתה, אתמול היו שלושה הרוגים". הנה ההבחנה... אנחנו לא

מכירים את הענין הזה? לכן היו אינסוף הצעות בכנסת לתת לחבר-הכנסת מנה של עשר

הצעות לשנה, שיסתדר עם זה וגמרנו, כדי לחסוך מהנשיאות ומועדת הכנסת את ההכרעות

בענינים אלה, שגם בשיקול הדעת הכי נקי ובתום לב מוחלט, הכל על התפר העדין בין

העדפה ואי-העדפה.

הזכירו כאן שמות. הצעות דחופות לסדר היום זה טריק להגדלת המנה. לפני

שבוע בא אלי חבר-הכנסת חנן פורת ואמר: ענין פולארד הוא הכי חשוב בעולם. אמרתי

לו: נכון, אם זה הענין הכי חשוב בעולם - תתרום הצעה רגילה מהמכסה שלך. לא. אם

זה הענין הכי חשוב בעולם, כך מארבע ההצעות שהוקצבו לך למושב ותן לענין הזה.

וביחוד לאחר ששמונים חברי כנסת חתמו. אמרתי: לשמונים חברי כנסת יש בשנה 320

הצעות, תעשו הגרלה, שנים או שלושה חברים יתנו מהמכסה שלהם. אבל אנחנו יודעים

את כל הסיפור של הצעה דחופה והצעה רגילה. בתוך ביתנו אנחנו יושבים.

למה לא קבעו עשר הצעות רגילות לשנה?

זה אף פעם לא הצליח. אני לא יכול עכשיו לשנות סדרי בראשית.

דיברו על הסגנים. בכנסת הקודמת היתה בעיה, היו חברי הכנסת מרדכי

וירשובסקי ושבח וייס, שלפני שהיו סגנים הצליחו בכל שבוע לקבל הצעה דחופה, כי

ידעו את הטריקים. לאחר שהיו לסגנים קיבלו הצעה דחופה אחת לשבועיים, ובאו אליהם

אם אתם רוצים שסגני יושב ראש הכנסת יהיו דווקא מקרב

אותם חברי כנסת שאין להם שום יוזמה ואולי אפילו לא הרבה נמצאים בבית הזה, אם

אתם לא רוצים שתכנס לשם האקטיבה של הכנסת, בבקשה, קחו מהם את ההצעות הדחופות.

ההחלטה היא שלכם, תחליטו איזה סגנים אתם רוצים.

היתה גם חברת-הכנסת שושנה ארבלי-אלמוזלינו.

אני יודע. היו שתי חברות חשובות מאד.

בתקופה שחבר-הכנסת דב שילנסקי היה יו"ר הכנסת, הנשיאות הגבילה את עצמה,

ואני אומר זאת לזכותו, לנו אסור היה לנמק ואסור להצביע בעד הצעות שלנו.

בחצי השנה הראשונה של הכנסת הזאת יש סגן אחד שהוא חבר כנסת ותיק שהוא

פעיל מאד, והוא פעיל גם בהיותו סגן אבל קצת פחות מאשר כשלא היה סגן. תבדקו גם

את זה. האחרים עדיין לא התעוררו. כשיתעוררו - נעלה את הבעיה לסדר היום. החברים

מאד הוגנים בנשיאות, הם לא נאבקים על הצעותיהם.



דיאלוג זה כיף. בבקשה, אם במסגרת שלוש דקות אפשר לענות על שאלות, זה

כיף. חברת-הכנסת גוז'נסקי, את יודעת מה זה שאלות. הרי בתוך ביתנו אנחנו חיים.

רוב השאלות הן שאלות של התגרות. עובדה היא שאם חבר כנסת מצביע ומבקש לשאול,

ואני שואל את הנואם אם הוא מסכים להשיב, רוב הנואמים אומרים: לא. אני לא יכול

בבקשה, לא על חשבון זמני. את החכמות האלה אנחנו

מכירים. אני בעד דיאלוג. ראש ממשלת בריטניה מצליח לעשות דיאלוג נפלא עם חבר

הפרלמנט שלו - במשך שלוש דקות. אין להם פתקים תחת ידם, שזה מיטרד פרלמנטרי

נורא. זה דיאלוג בעיניים, מדברים - פרלה, לא קוראים.

חבר-הכנסת רן כהן דיבר על נושאים פשוטים ונושאים מורכבים. מה זה? בשביל

פרופסור ליבוביץ כל נושא הוא פשוט, ואני לא אומר זאת לזכותו. איזה יושב ראש

יודע מה מורכב ומה פשוט? איזה חבר כנסת יודע מה מורכב ומה פשוט? בשביל חבר

כנסת אחד זה מסובך לגבש רעיון ואצל אחר הכל מהשרוול.

תציפר את החרוצים. נפלא. אבל איפה יש

טכניקה כזאת? הלוואי שיכולתי. באוסטריה ובעוד כמה מקומות חבר פרלמנט שבמשך

חודשיים לא בא בלי הסבר, מפסיק להיות חבר פרלמנט.

לאמץ את זה.

באיטליה יש שכר יסוד נמוך מאד, ויתר השכר לפי שעות נוכחות בפרלמנט.

גם את זה לאמץ.

אני יכול לתת לך רעיונות כמה שאתה רוצה.

יש לי בקשה פשוטה אליכם, חברים. אני מתחנן לפניכם, עשו משהו ממשי, אחיד,

פשוט, לא מסובך. לא לקבוע פעם שלוש דקות ופעם חמש. אל תסבכו את הדברים. שלוש

דקות לכל חצעה לסדר, דחופה או רגילה - זה פי אחד וחצי מאשר באנגליה. אם זה לא

הולך, תנו לנו חמש. נסתדר עם זה. הדיון יהיה מרתק ומענין. ואם אתם רוצים עוד

שעתיים שידור, תקצו לנו עוד 5000 שקלים ליום.

150 אלף שקלים לשנה.

בבקשה. אני בעד זה. זה שווה לכנסת.

חברי הכנסת, אנחנו צריכים להחליט אם לקצר את הזמן לכל ההצעות לסדר היום

או להבחין בין דחופות לרגילות. נדמה לי שכל הדוברים כאן הסכימו לקיצור.

אני לא התלהבתי, לא בשם עצמי אלא בשם חברי מכל המפלגות.

אם לצמצם, לא צמצום כל כך גדול שהציע היושב ראש. לא חמש דקות, נקבע שבע

דקות.

זה הזמן היום.

יושב ראש הכנסת הציע לנו בכתב שלוש דקות, וכאן אמר במפורש שהוא מוכן

שהזמן יהיר; חמש דקות. לי נראה שאנחנו צריכים להגיע להסכמה שהזמן יהיה חמש

דקות. אבל לי נראה שצריך להבחין בין הצעה רגילה להצעה דחופה. השאלה היא מה

ההשפעה על סדר היום.

אם נקצר רק את ההצעות הדחופות, הקטנת הזמן תקצר את סדר היום ב-25 דקות.

יותר ממחצית ההצעות ביום רביעי הן הצעות רגילות. בהצעות הדחופות ברובן יש

שלושה מציעים, ואלה כבר הוגבלו לשבע דקות. אם כל התוצאה תהיה חסכון בחצי שעה,

חבל להכניס את כל העסק לבוקה מבוקה ומבולקה.

אם קובעים חמש דקות גם להצעות הדחופות וגם לרגילות, ומגבילים גם את הזמן

לתשובות השרים, אנחנו חוסכים שעתיים. זה כבר שינוי משמעותי.

אם אנחנו מקבלים החלטה שבהצעות שבהן עד שני מציעים הזמן הוא שבע דקות,

מעל שלושה - חמש דקות - - -

איזה יושב ראש יוכל להסתדר עם זה? ההסדר צריך להיות פשוט. אי אפשר להגיד

שלהצעה כזאת יש שלוש דקות, לאחרת שלוש וחצי, לשלישית שלוש ושלושה רבעים, יעברו

שבע דקות עד שארגיע את חבר-הכנסת מיקי איתן או את חבר-הכנסת עוזי לנדאו שיש לו

שלוש ורבע דקות... אי אפשר לעבוד כך.

בפרלמנטים אחרים יש דקה להצעה דחופה.

אם אין הסכמה לקבוע זמן אחיד לכל סוגי ההצעות חמש דקות, אני מוותר על

ההצעה שלי.



היו"ר חי מירום;

גם אם יישב ראש הכנסת מושך בחזרה את הצעתו, זו הצעה שהועדה דנה בה.

אני יודע.

ר' מילוא;

האם הצעת היושב ראש מתיחסת גם לשרים?

אחרי שנקשוט את עצמנו, נעבור לשרים.

היו"ר חי מירום;

לא מקובל עלי שנדון כאן בקיצור הזמן לתשובות השרים בלי שנזמין נציג של

הממשלה. אנחנו לא יכולים לדון היום בענין הזה. אם אנחנו רוצים לקצר את הזמן

לתשובות השרים, נזמין את השר המתאם.

בואו נחליט קודם כל על עצמנו. אני מוכן להצטרף להצעה של יושב ראש הכנסת.

אפשר גם להחליט על תקופת ניסיון.

בסדר, עד הפגרה.

אנחנו עומדים להחליט בענין שנוגע לכל חברי הכנסת בהרכב זה של הועדה, ואין

חבר כנסת שלא מקבל את החלטתנו בלי שהביע בכלל את דעתו. אבל זה התפקיד של ועדת

הכנסת, היא קובעת סדרים בבית הזה. האחריות היא כבדה, אבל זו אחריות שמוטלת על

הועדה.

נראה לי שאנחנו מנסים לטפל בבעיה לא באמצעים הנכונים. הבעיה ביום רביעי

היא שלא רבים מחברי הכנסת נשארים עד שעה מאוחרת, והבעיה הזאת לא תפתר על ידי

קיצור הזמן להגשת ההצעות משבע לחמש דקות. צריך לחשוב ברצינות איך לפתור את

הבעיה, אם בכלל אפשר לפתור אותו. יכול להיות שצריך להוסיף עוד יום עבודה

בשבוע, ולא להשאר כאן עד שמונה בערב ביום רביעי. אינני חושב שהפתרון הוא

בקיצוץ הזמן משבע לחמש דקות. אני אפילו לא רוצה להביע דעה בעד או נגד הקיצוץ.

אני רואה שהדבר חשוב מאד ליושב ראש הכנסת, ובדרך כלל אני לא נוטה להתנגד

להצעות שהן חשובות מאד בעיני יושב ראש הכנסת ולא נראה לי שהן מקפחות במיוחד את

חברי הכנסת. אבל נדמה לי שאנחנו מנסים כאן לפתור בעיה באמצעים לא נכונים.

חבר-הכנסת זאבי דיבר על אמצעים אחרים, שיושב ראש הכנסת אמר שאפשר או אי אפשר

להפעיל אותם על פי הניסיון בארצות אחרות. בעבר עלו כבר רעיונות רבים, להוריד

מהמשכורת, להוסיף לפי נוכחות וכדומה. אני מתנגד להצעות האלה כי אני חושב שחבר

כנסת שמקבל משכורת תפקידו להיות כאן כל הזמן, הוא לא צריך לקבל בונוס על הזמן

שהוא נמצא בכנסת וקנסות כשאיננו נמצא.



יו"ר הכנסת שי וייס;

אני לא הצעתי זאת. אמרתי שיש רעיונות כאלה. אני לא מציע כאן שום שינוי,

רק לדבר קצת פחות.

ר' מילוא;

אני לא רואה שום סיבה שהכנסת לא תעבוד גם ביום חמישי בשבוע.

רי זאבי;

הצעה לסדר. יש כאן נציגים של המש סיעות - רק מחצית מסיעות הבעית. אפשר

להגיד; הם לא באו, זו בעיה שלהם. אבל זה יום שלג, אפשר להתחשב. הנושא חשוב.

אני מציע שלא נחליט היום, נחשוב עוד קצת ונשמע גם את נציגי חמש הסיעות שאינם

כאן. בנושא הזה הגישה היא לא סיעתית. ההחלטה תחייב את כל חברי הכנסת, כדאי

שכל הסיעות יהיו מיוצגות.

רן כהן;

כמו חבר-הכנסת רוני מילוא, אני אוהב מאד ללכת לקראת יושב ראש הכנסת, כי

אני יודע שכל מה שהוא עושה הוא עושה גם לכבוד הכנסת וגם כדי שחברי הכנסת יבואו

לידי ביטוי. ובכל זאת אני רוצה לנסות לשכנע אותו בדבר אחד. הקצבה אחידה של

המש דקות לבל תיצור עיוותים קשים מאד. כמעט בכל יום רביעי יש לפחות הצעה אחת

שבה מדברים כעשרה אנשים בנושא של אותו שבוע. בנושא כמו פגיעה בילדים נכים

במוסדות רפואיים בדרך כלל יש מציע אחד או שנים. לנמק הצעה כזאת בהמש דקות זו

קריעת ים סוף. אתה צריך לתאר את המצב במוסד, לעמוד על הבעיה של הביטוח

הלאומי, התמיכות, המעורבות של המשטרה. אם אתה מציע 'היד, קשה להקיף הכל בחמש

דקות. אם עשרה אנשים מדברים בנושא בטחוני או אחר, יש להם שבעים דקות. אם כאן

יש שבע ושם שבעים, או כאן חמש ושם חמישים, זהו עיוות.

אני מקבל את ההצעה של חבר-הכנסת זאבי לדהות את הסיכום לישיבה הבאה. אבל

אני מבקש שבינתיים נהשוב על ההצעה להבחין לפי מספר המציעים, וקודם כל להבחין

בין הצעות דחופות והצעות רגילות. לחבר הכנסת יש רק שתי הצעות רגילות לשנה,

צריך לתת לו אפשרות לומר דבר שלם.

יו"ר הכנסת שי וייס;

להצעה הרגילה יש יתרון. למשל, אס חבר-הכנסת מצא יגיש מחר הצעה רגילה

בנושא החמאס, הוא מהסל את כל ההצעות הדחופות.

היו"ר חי מירום;

הוא לא מחסל אף אחת, כי אי אפשר שהצעה שהוגשה טרם החלטת הממשלה להחזיר

חלק מהמגורשים תאיין הצעות שהוגשו לאחר ההחלטה. היום הוא כבר לא יכול להגיש

הצעה רגילה כי הבר-הכנסת בני בגין הקדים אותו והגיש הצעה לאחר החלטת הממשלה.

יו"ר הכנסת ש' וייס;

צריכה להיות החלטה של ועדת הכנסת, כי על פי התקנון יש למפלגות "נישותי'

ביום רביעי, ומי שמעמיד שם הצעה רגילה - מחסל את ההצעות הדחופות.



היו"ר חי מירום;

סיעה יכולה להחליט מי מחבריה מגיש הצעה רגילה.

י ו"ר הכנסת ש' וייס;

אני מעלה את הבעיה כדי שתפתרו אותה.

אני מבקש להבהיר. חבר הכנסת שהצעתו לא אושרה דחיפותה, זכאי ורשאי להגיש

אותה בו ביום כהצעה רגילה. עדיין עומדת השאלה אם הנושא שחגיש חבר-הכנסת מצא

הוא אותו נושא שהגישו חברים אחרים.

לא. זה לא יכול להיות אותו נושא, כי את ההצעה הרגילה הוא הגיש לפני החלטת

הממשלה.

אני רוצה להצטרף להצעה לדהות את ההחלטה, ולצרף להצעה גם את הקיצוץ בזמן

המוקצב לממשלה. ההצעה תתקבל הרבה יותר טוב על ידי חברי הכנסת אם הקיצוץ יהיה

משני הצדדים, גם בצד של המציע וגם בצד של המשיב.

תחליטו כפי שתחליטו, ועדת הכנסת היא ריבונית בנושא זה. אני אפעל בדיוק

לפי ההחלטות שלכם, זה מובן מאליו ואין צורך אפילו לומר את זה. אבל דעו לכם

שבינתיים יום רביעי הוא תהו ובהו, אי סדר, חוסר שביעות רצון, הרבה טריקים.

זה לא רציני.

אני רוצה לנסות לסכם את הדיון הזה. השאלה היא אם חברי הכנסת היושבים כאן

יכולים לקבל החלטה, או רוצים לקבל היום החלטה להוריד את הזמן להצעות הדחופות

להמש דקות. את ההחלטה הזאת אפשר לקבל היום. את ההצעות הרגילות אפשר עוד להשאיר

בצריך עיון ולחזור ולדון בהן.

אני מציע לדון בכל ההצעות ביחד. יש השפעה הדדית.

אני מבין שיש הסכמה להצעה הזאת. נדון על כל ההצעות ביחד בשבוע הבא.

נאפשר לסיעות להביא את הנושא לידיעת חבריהן, לדווח לחברים שיש הצעות כאלה לפני

ועדת הכנסת.

אני מציע שתזמין את השר המקשר ובעצה אהת עמו תכין הצעה שכוללת גם את

קיצור זמן התשובה של שרים. לא נורא אם ההחלטה תידחה עוד שבוע.

אם התוצאה תהיה יותר טובה, אני מוכן להמתין עוד שבועיים-שלושה. עד אז

נתמרן.

אני מציע שתוגש הצעה מפורטת בכתב בכל הנושאים, כולל תשובות השרים.

אולי אפשר לבטל סקירות השרים.

הי וייר חי מירום;

אולי ננסה מזכיר הכנסת, אנוכי והיועץ המשפטי של הועדה לגבש נייר קצת יותר

כולל, ונגיש אותו לחברי הועדה לקראת הישיבה הבאה בנושא זה.

אם נצליח לסיים את הישיבה ביום רביעי בשבוע בשעה שש, ונקבל גם תקציב

להארכת השידורים עד שש, פתרנו את הבעיה.

מר למברגר נמצא אתנו כאן, והוא בוודאי יוכל להגיד לנו כמה יש לנו ברזרבה.

כל הצעה הריגה נופלת על הרזרבה. את הרזרבה צריך לשמור לתקופה מאוחרת

יותר. אנחנו עוד לא יודעים מה יקרה במשך הזמן, הרזרבה מיועדת לתקופה ארוכה. יש

לנו תקציב ל-12 שעות שידור בשבוע. היום משדרים רק עשר שעות.

הבה נחליט להאריך את השידור בשעתיים.

רק אחרי שיוחלט לגמור את הישיבות ביום רביעי בשעה שש או שש וחצי.

נביא גם את זה להכרעה בישיבה הבאה.

יכול להיות ימים שישיבת הכנסת תנעל לפני שש. כבר היו דברים מעולם. אם

השידור יהיה עד שש, תתעורר בעיה.

ישאירו תוכנית גמישה ליום רביעי, בלי להודיע מועדי שידור.



ב. הקמת ועדה ציבורית לדיון בעניני שכר, עידכוני שכר, גימלאות

וזכויות נילוות לחברי הכנסת

היו"ר ח' מירום;

אנחנו עוברים לנושא הבא. אנחנו מוצפים בהצעות של חברי כנסת בנושאים

הקשורים לתנאי עבודה, זכויות אישיות, שיפור תנאים, עידכון וכיוצא באלה. זה בא

להגדיל את מספר המכתבים שיכול חבר-הכנסת לשלוח

ללא תשלום מ-15 אלף ל-60 אלף לשנה, להחליף את העתונים שמקבלים, להגדיל את

ההקצבה השנתית להוצאת דף-לבוחר ולתת אפשרות לעשות בה שימוש רב יותר, לאפשר

העברה של ההקצבה לטלפון להוצאת דף-לבוחר בשנה שלאחר מכן, תיקונים בגימלאות -

אישיים וקבוצתיים, מימוש זכויות של חברי כנסת לשעבר.

הרבה מאד ענינים מונחים על סדר יומה של הועדה. אני מודה ומתוודה

שבחודשים האחרונים השתדלתי להשהות ככל שניתן את הדיון בנושא הזה, כי הסתמנה

והלכה מחשבה בועדה, לא רק שלי, להקים מחדש ועדה ציבורית כמו ועדת קוברסקי

וועדת נבנצל, ולהעביר אליה את כל הבקשות והפניות בענין זכויות חברי הכנסת,

תנאי עבודתם וכו'.

ועדה אד-תוק או ועדת קבע?

ועדה שתעבוד במשך קדנציה.

אני חושב שנכון יהיה לעשות את הדבר הזה הן מהבחינה הציבורית והן מהבחינה

הענינית. ענינית - מפני שקשה מאד שאנחנו נהיה אוביקטיביים כשאנחנו שוקלים את

הדברים הקשורים בהטבות לחברי הכנסת. ציבורית - מפני שהציבור רגיש מאד, הוא

צופה אל הבית הזה ומגיב די קשה על כל מיני דברים, גם אם הם מוצדקים מאד

ונותנים מכשירים חשובים מאד לעבודת חבר הכנסת, תמיד אנחנו יוצאים מוכים

ציבורית. אם ועדה ציבורית מקבלת החלטה כזאת, הציבור מקבל אותה כהחלטה של גורם

חיצוני אוביקטיבי. אני לא בטוח שבועדה ציבורית לא נגיע להישגים גבוהים יותר,

מפני שאנחנו תמיד מרסנים את עצמנו שמא יאמרו שאנחנו מיטיבים עם עצמנו ללא

גבול.

אני מציע שנוציא את התחומים האלה - עוד מעט נגדיר אותם - מגדר החלטות

ועדת הכנסת ונעביר אותם לידי גורם חיצוני. נפנה אל יושב ראש הכנסת שיקים ועדה

ציבורית, ונביא לפניה את הסוגיות שנתבקשנו לדון בהן כדי שכאן כדי שתדון ותחליט

בהן היא. לאחר החלטתה יבואו הדברים לאישור בועדת הכנסת, כי זו הועדה שמבחינה

פורמלית ומשפטית צריכה לאשר כל דבר. אבל לאחר המלצה של גורם חיצוני יקל עלינו

הדבר.

אני מבקש קצת להרהר בהצעה הזאת. זה רעיון לא רע להתחמק מבקורת ולהתחלק

באחריות עם ועדת ציבורית. זו מחשבה נכונה. אבל אם אנחנו רוצים לקבל החלטות

לפי האחריות המוטלת עלינו, אפשר לקבל בנושא הזה החלטות חכמות ושלא תהיה עליהן

בקורת, בלי להקים ועדה ציבורית. אני לא יודע כמה אנשים ישושו להשתתף בועדה

כזאת. ואחרי שישתתפו בועדה כזאת, הם יעמדו תחת בקורת. אלא אם כן נקים את הועדה

בחכמה, אני מניח שאם בועדה הזאת ישבו מנכ"ל כלל, מנכ"ל דיסקונט, מנכ"ל החברה

לישראל ועוד שלושה עתונאים בכירים מהעתון הגדול במדינה, ונבקש מהם להמליץ

שחברי הכנסת יקבלו רבע מהמשכורת שהם מקבלים, הכל יהיה בסדר ולא תהיה שום



בעיה... אולי כדאי פשוט להצמיד את השכר שלנו לשכר שמקבלים כמה עתונאים

שמותחים עלינו בקורת בידיעות-אחרונות. (ר' כהן: אבל רק בידיעות אחרונות).

אנחנו הכנסת הגדולה במדינה והם העתון הגדול במדינה... לנו אין בכלל מתחרים,

להם יש גם תחרות. אף אחד לא יודע כמה מרוויחים העתונאים האלה. הם מטיפים לנו

מוסר בשעה שהם מרוויחים פי שלושה מאתנו. ראיתי תלושי שכר של עתונאים כאלה.

שי יעקבסון;

בועדות הקודמות הם לא רצו להציג תלוש משכורת.

יש עיוותים במערכת. אני יודע שחלק מחברי הכנסת עושים מאמצים לקבל תוספת

הכנסה, כי קשה להם לחיות מהמשכורת שהם מקבלים בכנסת. אני לא אומר את זה לגנאי,

אני בהחלט מבין את זה. לאחד יש פנסיה מהצבא, לשני יש פנסיה ממוסד אחר, לשלישי

יש הכנסה מאיזה שהוא מקור, הרביעי חבר במועצת מנהלים, כל אחד מנסה לקבל הכנסה

נוספת כדי שיוכל לגמור את החודש.

אין לי התנגדות להקמת ועדה ציבורית, אבל צריך לחשוב טוב מאד מי יהיו

החברים בועדה, כי את ההמלצות שלה אנחנו נצטרך לאכול.

אני בעד ההצעה להעביר את הנושא לועדה ציבורית, מכל הנימוקים שהשמיע היושב

ראש. לא נאה שאנחנו נקבע לעצמנו את תנאי השירות שלנו. בשום מוסד ציבורי לא

קובע אדם לעצמו את השכר ואת תנאי השירות, פרט לכנסת.

הערה יחידה בענין הרכב הועדה. את הועדה הזאת צריך לבחור בקפידה רבה, כדי

שלא תאכיל אותנו במסקנות לא טובות, כפי שאמר חבר-הכנסת רוני מילוא.

אני תומך בהצעה של היושב ראש ואני מבקש להציע לה תיקון, שלדעתי הוא חשוב

מאד. מבחינה עקרונית, אסור בשום פנים ואופן שבסופו של דבר איזה שהוא גורם יהיה

מעל הריבונות של ועדת הכנסת. צריך לשמור על הכלל היסודי.

היושב ראש אמר שאנחנו נאשר את המסקנות.

אני מבקש לחזק את חצעת היושב ראש. גם כשתקום ועדה ציבורית לענין זה, צריך

להיות ברור שועדת הכנסת היא שמקימה את הועדה הציבורית והיא שמאשרת או דוחה את

מסקנותיה.

החוק קובע זאת.

החוק קובע ואני מבקש נדגיש את זה.

יש לנו בעיה כי מיעוט קטן מחברי הכנסת מכפיש את כולנו. מי ששלח מאות אלפי

מכתבים תוך שימוש לא הוגן בזכות שניתנה לחברי הכנסת הוא אחד שהכפיש מאה

ועשרים. מי שמבקש בתאבון אדיר כל מיני דברים משום שהוא חושב שהוא מורם מעם ולא

משרת את העם, גורם לנו בעיה. לכן אני מציע שועדת הכנסת היא שתפנה את הנושאים

לועדה הציבורית. לא כל חבר כנסת יגש ישר לועדה הציבורית.

זה רעיון טוב.

רן כהן;

חברי הכנסת רצו והועדה הציבורית פסלה.

אני רוצה שתהיה לנו יכולת לסווג את הדברים מלכתחילה כדי לפסול דברים מסוימים

על הסף. הדברים האלה לא יעברו לדיון בועדה הציבורית, אנחנו נפסול אותם.

זה צריך להיות המנדט של הועדה, שלא תוכל על דעת עצמה להזמין כל מיני חברי

כנסת להביא לה בקשות ולהציע הצעות.

כן. נקבל כאן החלטות ברורות לחלוטין באילו ענינים תדון הועדה.

בעבר היו טענות של חברי כנסת שהועדות לא קיבלו את הצעותיהם.

ההצעה שלי עולה בקנה אחד עם הדברים של היושב ראש ושל חבר-הכנסת מילוא. יש

דברים שאנחנו לא מעזים לבקש אותם. היום אני יושב ראש סיעה ויש לי קצת יותר

אפשרויות פעולה, אבל בתור פרלמנטר אני חנוק. אני מכיר מקרוב מנהל בחברה קטנה

מאד, כל הכלים דרושים לעבודה יש בידיו. אני לא מספיק לפתוח מכתבים ולענות

עליהם, והיום גם לא אעז לבקש עזרה יותר מחצי משרה של סטודנט.

אני רוצה להוסיף עוד משפט אחד לדבריו של חבר-הכנסת זאבי בענין ההרכב. יש

חשיבות עליונה, גם מבחינת הכנסת וגם מבחינת הציבור, שבראש הועדה יעמוד אדם בעל

שעור קומה. זה יכול להיות שופט בדימוס או אדם אחר שאין עליו עוררין. זה יתן

משקל למסקנות הועדה.

חברי הכנסת, הבה ננסה לסכם את ההצעות שהועלו כאן ונראה אם אפשר להגיע

לכלל הסכמה.



הועדה הציבורית בעבר נקראה ועדה לדיון בענייני שכר, עידכוני שכר, גימלאות

וזכויות נילוות לחברי הכנסת. אני מבקש לשאול את מר למברגר, האם בגדר זכויות

נילוות לחברי הכנסת נכנסים ענינים כמו דף-לבוחר, מידע לבוחר וכדומה?

א' למברגר;

כן. הועדות הציבוריות דנו בכל.

היו"ר חי מירום;

אני מציע שהועדה הציבורית שנקים תיקרא אף היא באותו שם.

זה שם ארוך. אפשר לקרוא לה בשם בן שתי מלים: תנאי שירות.

חשוב שהשם יבהיר במה עוסקת הועדה.

אנחנו מחליטים שתוקם ועדה ציבורית לדיון בענייני שכר, עידכוני שכר,

גימלאות וזכויות נלוות לחברי הכנסת.

יש שאלה מי יקבע את הרכב הועדה. בעבר יושב ראש הכנסת קבע את חברי הועדה.

אפשר להציע שיושב ראש הכנסת יציע לועדת הכנסת, וועדת הכנסת תאשר את הרכב הועדה

הציבורית, ואפשר להשאיר את ההחלטה בידי יושב ראש הכנסת.

אני מציע שיושב ראש הכנסת ויושב ראש הועדה יחליטו, ואם לא תהיה הסכמה -

הענין יבוא לועדה. אי אפשר להרכיב ועדה כזאת בקהל גדול.

או שיושב ראש הכנסת יקים בעצמו את הועדה או שיביא הצעתו לאישור ועדת

הכנסת.

יושב ראש הכנסת יקים את הועדה באישור ועדת הכנסת.

בסדר. חבר בועדה יוכל לערער על דבר זה או אחר, שמא טעה יושב ראש הכנסת

במינוי זה או אחר.

רק יושב ראש הכנסת יכול להקים ועדה חיצונית, ועדה מייעצת. ועדות הכנסת

אינן נוהגות להקים ועדות מייעצות על ידן. הייתי מציע לומר שיושב ראש הכנסת

יקים את הועדה בידיעת ועדת הכנסת, לא באישורה. גם בעבר יושבי ראש הכנסת הקימו

ועדות כאלה והם דיווחו לועדת הכנסת.



יו כהן;

יושב ראש הכנסת בידיעת ועדת הכנסת. לפעמים הביטוי "בידיעה" יותר חזק

מאישור. אנהנו יודעים את זה מחוקים אחרים.

אני מציע שהנוסח יהיה: יושב ראש הכנסת בהתייעצות עם הועדה.

אני מסכים לנוסח שמציע חבר-הכנסת זאבי.

תיקון טוב.

הוחלט שהועדה הציבורית תוקם על ידי יושב-ראש הכנסת בהתייעצות עם ועדת

הכנסת.

אנחנו צריכים להחליט בענין נוסף. הצינור להעברת נושאים לטיפול הועדה

הציבורית תהיה ועדת הכנסת. ועדת הכנסת היא אשר תקבל את פניות חברי הכנסת, תדון

ותחליט אם יש להעבירן לועדה הציבורית אם לאו. המסננת תהיה בועדת הכנסת.

אני מציע ליושב ראש לשקול הקמת ועדת משנה לענין זה.

אינני חושב שיהיה בזה צורך. אני חושב שהועדה כולה תדון בענינים אלה.

אנחנו קובעים שהכלל הוא שאין פניה ישירה של חבר כנסת אל הועדה הציבורית.

הפניה היא אל ועדת הכנסת והיא שוקלת ומחליטה אילו ענינים להעביר לדיון בועדה

הציבורית.

בעבר בכתב המינוי של יושב ראש הכנסת לועדה נאמר: הנני ממנה אתכם להיות

ועדה לבדיקת עניני שכר, עידכוני שכר, גימלאות וזכויות נלוות לחברי הכנסת. מר

חיים קוברסקי יהיה יושב ראש הועדה, על הועדה לבחון הצעות שונות שהוגשו לידיי

ולידי ועדת הכנסת בדבר העדר עידכון לשכר חברי הכנסת, גימלאות והוצאות נלוות

לחברי הכנסת לשעבר.

אני מציע שלא נאמר "לידיי ולידי ועדת הכנסת" אלא לידי ועדת הכנסת בלבד.

אני לא רוצה שיווצרו כאן מסלולים מקבילים, חבר כנסת שירגיש שיותר נוח לו,

מבחינת יחסיו עם יושב ראש הכנסת, יעביר את הפניה שלו דרכו, ואם יותר נוח לו

בועדה - יעביר דרך הועדה. יהיה מסלול אחד - ועדת הכנסת.

אני מציע שלא נשתמש בביטוי "העדר עידכון". זה ביטוי בעייתי. הועדה תדון

בענינים הקשורים לשכר חברי הכנסת, גימלאות והוצאות נלוות.



רו כהן;

שהועברו אליה על ידי ועדת הכנסת.

נשב עם יושב ראש הכנסת על נוסח כתב המינוי, אבל החלטה שלנו היא שהפניות

י וגשו לועדת הכנסת.

הי ו"ר חי מירום;

המלצות הועדה הציבורית יוגשו ליושב ראש הכנסת

ויובאו לדיון והחלטה בועדת הכנסת.

אני מציע שהועדה תמונה לתקופה של שנה עם אפשרות; הארכה. אני רוצה שתהיה

לנו מידה של שיקול דעת.

זה לא פשוט לפנות לאנשים ולומר שממנים אותם שנה. אני הצעתי שהמינוי יהיה

לקדנציה של הכנסת השלוש-עשרה.

רן כהן;

בסדר, מה יהיה אם יתגלעו חילוקי דעות - - -

יהיו חילוקי דעות עם הועדה. זה חלק מהסיכון שאנחנו לוקחים על עצמנו

כשאנחנו מוציאים את הנושא הזה החוצה. אבל כבר אמרנו שבראש הועדה יעמוד שופט

בדימוס, איש בעל שעור קומה.



ג. הצעת חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993

הצעת החוק רציפות הדיון בהצעות חוק עברה אתמול בקריאה ראשונה בכנסת. אני

מציע להעביר את הצעת החוק באותו נוסח לקריאה שניה ולקריאה שלישית.

אין כאן נציג של משרד המשפטים.

הי ו"ר חי מירום;

לא היתה אף הערה מהותית. הועדה דנה בהצעה מספר ישיבות, ובהסכמת ר1ברי

הועדה הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת לקריאה ראשונה והתקבלה. הצעת החוק היא

לטובת הממשלה. הממשלה כבר הביעה דעתה בענין.

לא קראתי את הסטנו גרמה, אינני יודע אם היו במליאה הערות לגופו של ענין.

לא היו הערות לגופו של ענין. היתה תערה אחת של חבר-הכנסת אברהם בורג,

שלאחר שיתקבל החוק צריך יהיה להתאים את התקנון לחוק. לא היתה התנגדות לשום דבר

במהות. אני אחראי על הדברים שאני אומר לך.

אני מבקש מחברי הועדה לאשר אותו נוסח בדיוק לקריאה שניה ולקריאה שלישית.

מי שירצה להסתייג, יגיש הסתייגות.

אושר.

אושר - אני לא מאושר. מכיוון שהזמן קצר, אני צריך ללכת לועדה אחרת, לא

אבקש עכשיו לקרוא את הצעת החוק סעיף סעיף. אבל בכל זאת אני חושב שבהכנה לקריאה

שניה צריך לקרוא את הצעת החוק וצריך שיהיה נציג הממשלה.

אבל אתה יודע שמדובר בדיוק באותה הצעה, אין שום שינוי.

נעשה את זה מחר.

לא. נעשה את זה היום. מה לעשות שהיועץ המשפטי לא מאושר. דעת חברי הועדה

היתה - - -

משרד המשפטים אמר מה עמדתו?

היו"ר ח' מירום;

בוודאי. מר גוברמן היה כאן הבוקר ואמר למזכירת הועדה שהמשרד תומך בהצעת

החוק.

הוחלט להעביר את הצעת חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993,

כלשונה, לקריאה שניה ולקריאה שלישית

כרגע אין הסתייגויות.

צי ענבר;

אם יהיו הסתייגויות, הן תובאנה לועדה לדיון.

היו"ר חי מירום;

ברור. אבל אינני חושב שיהיו הסתייגויות.



ד. שונות

אני מציע להוציא סיכומים כתובים מדיוני הועדה ולהפיץ אותם לחברי הועדה.

חלק מהחברים לא באים לישיבות. גם אלה שבאים לא כולם רושמים את הדברים כדי

למסור אותם לחבריהם. חשוב מאד שיהיו סיכומים בכתב. זה יהיה לטובת הועדה, לטובת

ההחלטות שלה. נכון שההחלטות מעוגנות במה שכתוב בפרוטוקול, אבל חשוב שהסיכומים

יגיעו לסיעות.

חבר-הכנסת זאבי, אני מכיר ומוקיר את העבודה השיטתית שלך. ישבתי בשכנותך

בועדת החינוך וראיתי איך אתה מתכונן לנושאים, ראיתי איך אתה רושם דברים. אני

מעריך את דרך העבודה שלך, ואני מבין שההצעה שלך היא חלק מהתפיסה הכוללת שלך

ומעבודתך המסודרת,

מצד שני, הנוהל שאתה מציע לא קיים באף ועדה בכנסת והוא מטיל עומס לא קטן

על מזכירות הועדה. אם פעם אהת מחליטים על נוהל כזה, אחר כך אי אפשר לסטות

ממנו. הוא יוצר בעיות קשות מהצד הפורמלי, שמא יגיד חבר כנסת שמה שכתבו בהחלטה

זה לא בדיוק מה שהוחלט, הוא ימצא הבדלים בין הפרוטוקול, שאנחנו מקבלים רק

שלושה ימים לאהר הישיבה, ובין ההודעה לחברי הועדה, משהו שדומה להודעה

לעתונות.

ר' זאבי;

לא הצעתי להפיץ פרוטוקול. אבל דווקא הדוגמה שאתה הבאת, שחבר כנסת יגיד

שהתכוון לדבר אהר, היא הנותנת, היא המצדיקה הוצאה של דף כזה. זה לא צריך להיות

יותר מעמוד אחד. הטירחה בהכנתו היא לא יותר מעשר דקות או רבע שעה. מזכירת

הועדה בלאו הכי כותבת את הסיכומים. צריך להפיץ את הסיכום לעשר הסיעות בכנסת.

זה חשוב, כי מתקבלות כאן הרבה החלטות וחברי כנסת שהדברים נוגעים להם אינם

יודעים, כי הנציג שלהם בועד לא דיווח בישיבת סיעה.

שי יעקבסון;

חבר-הכנסת רחבעם זאבי שהוא היסטוריון נזכר בסעיף בתקנון שקבע כי הסיעות

יקבלו סיכום דו-שבועי של כל הועדות כולן. היה בכנסת עובד שערך את הסיכום. לא

היה שימוש בדבר הזה. הסיעות לא ביקשו ולא השתמשו בזה, ולכן זה פסק.

לעומת זה תוקן התקנון בענין עיון בפרוטוקולים. היום רשאי כל חבר כנסת

לעיין בפרוטוקולים של כל הועדות, ברשות יושב ראש הועדה. זה נטל נשמתו של

הסיכום.

ר' זאבי;

זה לא במקום. אני מדבר עם חברי כנסת והם לא יודעים אילו החלטות התקבלו.

יש שהנציג שלהם לא השתתף בישיבה, ויש שהשתתף אבל לא טרח לכתוב לעצמו את

הסיכום, לא טרח לדווח לחבריו. אני מקפיד לעשות את זה. בישיבת סיעה אצלנו בכל

יום ראשון אני מדווח מה נדון בועדות שאני חבר בהן, מה יידון בשבוע הבא, ואני

מבקש הערות. אבל זו שיטה שטובה לי, זה מקרה פרטי. אני חושב שיהיה זה לטובת

הכנסת אם כל חברי הכנסת מכל הסיעות יקבלו את הסיכום. אין צורך להפיץ 120

עותקים, אבל צריך להפיץ את הסיכום ל-15 חברי הועדה ולסיעות.



אני מדבר רק על ועדת הכנסת, לא על ועדות אחרות, כי ועדת הכנסת מקבלת

החלטות שנוגעות להברי הכנסת.

אינני חושב שהטירחה תהיה גדולה. זו עבודה לעשר דקות.

היו"ר הי מירום;

הפטנט הזה יתן להברי הכנסת עוד תמריץ לא לבוא לישיבות. הם יקבלו את

הסיכומים, ואם תהיה בעיה - בשבוע שלאחר מכן יערער על הסיכום.

ר' זאבי;

יש חמש סיעות שלא היו מיוצגות בדיון החשוב שהיה לנו היום עם יושב ראש

הכנסת. איך יידעו מה דובר כאן?

ראשית, זו אחריות שלהם לבוא לישיבות. שנית, זה יום שלג בירושלים ויכול

להיות שיש חברים שלא יכלו להגיע. נדאג לכך שהם יקבלו את ההודעה באמצעות

העתונים, כי זו החלטה חשובה.

מזכירת הועדה מציעה להכניס בסוף השבוע לתיקים רשימת הנושאים שנדונו

בועדה.

חבר-הכנסת זאבי, אני מבקש עוד לשקול את הצעתך.

ברשות היושב ראש, כמי שהיתה כמה שנים מזכירת ועדה אני מבקשת להעיר, אם

רוצים סיכום מחייב, אנחנו הוזרים לפרוטוקול. אני הושב ששום מזכיר ועדה לא יקבל

על עצמו לרשום סיכום מחייב ללא שיהיה לפניו הפרוטוקול.

רק החלטות.

יש ההלטות שכדי לנסח אותן יושבים יועצים משפטיים וקוראים את הנוסח המלא

של הדברים שנאמרו בדיון וצריכים לפרש אותם. זה לא פשוט.

לא בועדת הכנסת.

עוד נשקול את הדבר הזה.

אני לא הושב ששנינו, הבר-הכנסת זאבי ואנוכי, נדון בשאלת חלקם של השרים

במידע לבוחר. אני הייתי מציע לתת לשרים מחצית המכסה של חברי הכנסת, כדי שבכל

זאת תהיה להם אפשרות להוציא משהו לבוחרים שלהם. שוחחתי אתמול עם השר רמון.

אני צריך להקפיד על התקשיייר ולפעול כשר, אסור לי ולא אדפיס דרך



המשרד אפילו ו-בע דף לבוחריי, אם לא אוכל לעשות את זה כחבר כנסת אצטרך להוציא

ממשכורתי, זה לא הוגן, אני הבר כנסת כמו כל חבר כנסת שצריך לפנות לקהל בוחרים.

אני השתכנעתי שצריך לתת לשרים הלק מההקצבה לדף לבוחר.

אני שימשתי שנה שר בממשלה. שר איננו חסר כלים, להיפך, הוא משופע בכלים

מעבר לכל פרופורציה. יש מנגנון, יש דובר, יש פאקס, יש טלפונים ויש מי שיענה

עליהם, הרבה יותר מאשר יש לחבר כנסת. לפי דעתי, השרים צריכים להסתפק בזה שהם

שרים.

נדון בנושא בשבוע הבא ונזמין גם את השר המקשר.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:15}