הכנסת השלוש עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 487

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

שהתקיימה ביום רי. כ"ב באדר התשנ"ו, 13.3.1996. בשעה 00;13

חברי הוועדה; היו"ר ד' צוקר

ד' מרידור

מוזמנים; ר' גוטליב, סגן יועמ"ש, משרד המשטרה

תנ"צ י' גרוסמן, סגן ראש אגף החקירות, משרד

המשטרה

סנ"צ ר' פסובסקי, ראש מדור תביעות, משרד

המשטרה

ד' גורני, הממונה על האכיפה, רשות ניירות ערך

מ' ברק, סגן מנהל מחלקת חקירות, רשות ניירות

ערך

ר' גינות, יו"ר מחלקת בטיחות, משרד הבטחון

ח' כספי, עוזרת הפצ"ר ליעוץ וחקיקה, משרד

הבטחון

ח' שמואלביץ, יועמ"ש, שב"ס, משרד לבטחון פנים

א' אילן, משרד ראש הממשלה

א' רוטר, משרד ראש הממשלה

ר' סוכר, המשנה לפרקליטת המדינה, משרד המשפטים

לי משיח, משרד המשפטים

י' קרפ, משנה ליוע"ש, משרד המשפטים

מנהלת הוועדה; ד' ואג

יועץ משפטי; ש' שהם

חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק סדר הדיו הפלילי (סמבויות אכיפה - מעצר ושחרור). התשנ"ה-1995



הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצר ושחרור). התשנ"ה-1995

היו"ר ד' צוקר; אני פותח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. אנחנו

ממשיכים בדיון בחוק סדר הדין הפלילי, סמכויות

אכיפה, מעצר ושחרור.

הכנסת תכונס ככל הנראה, בעוד שבועיים. כדי להשלים חקיקה שנמצאת בשלב של

קריאה שנייה ושלישית. זה לא לוח הזמנים שלנו. עשינו מאמץ מאוד גדול כדי

שיתאפשר לנו לסיים את העבודה הזאת באופן סביר, ולהשלים אותה במליאה.

אני רוצה לגשת לסעיפים 34-33.

ר' גוטליב; הדבר שלא מקובל עלינו, זה האכיפה של סיכון

ממשי, סיכון חריף וכוי. לא נראה לי שיש לזה

מקום.

אני רוצה שנדון בעניין משך תקופת המעצר,

והסייגים לעניין זה.

סעיף 27. "מצא הקצין הממונה שיש צורך להשהות את

הבאת העצור בפני שופט כדי לבצע ללא דיחוי

פעולות חקירה, שבנסיבות העניין הנן דחופות, רשאי הוא להחזיק את העצור,

לתקופה הנדרשת לביצוע אותן פעולות, ובלבד שתקופת המעצר לא תעלה על 48

(1) צילום העצור, לקיחת טביעת אצבעותיו, בדיקת זירת העבירה וצילומה

והשוואת התוצאות עם תמונות וטביעות אצבעות אחרות,-

(2) עריכת מסדר זיהוי;

(3) בדיקה וחיפוש בבגדי העצור ובחפצים אחרים שלו;

(-4) חיפוש חיצוני בגוף העצור ובדיקות מעבדה מיידיות הקשורות בגוף העצור

או בחפציו;

(5) גביית עדות מקרבן העבירה ומעדי ראייה זמינים באותה עת

(6) גביית עדות מעדים זמינים אחרים העשויים לאשר או לסתור את גירסת

העצור;

(7) אימות פרטי הזיהוי שנמסרו על ידי העצור;

(8) רישום דברי העצור שגילה נכונות להשיב לשאלות החוקר או למסור גירסה

או הסבר מטעמו לאחר שהוזהר כדין וכן בדיקת אמיתותם-

(9) תפיסת חפצים שבהם בוצעה העבירה או איתור הרכוש הקשור בביצוע

העבירה, כאשר מקום הימצאם ידוע;

4



(10) פעולת חקירה אחת שלא ניתן לדחותה עד לאחר הבאת העצור לפני שופט,

ולא ניתן לבצעה אלא תוך כדי מעצרו של החשוד;

(11) פעולה לצרכי חקירה לגבי חשוד בעבירה כמפורט בסעיף 32(א)".

היו"ר ר' צוקר; לפני 27, יהיה סעיף נפרד שהיום מופיע בתור

25(ו) והוא קביעת העיקרון שמי שנעצר בידי קצין,

יובא תוך 24 שעות לפני שופט.

כלומר את קביעת העקרון של מעצר בתוך 24 שעות, אנחנו עושים לא כ-25(ו),

אלא כסעיף נפרד שעומד לעצמו.

עכשיו באות פעולות חקירה דחופות.

י' גרוסמן; זה למעשה זה למעשה אותו סעיף שמקצץ את הכנפיים

שלנו, כך שהוא יוצר מצב שיהיו פעולות שלא נוכל

לבצע אותן.

אנחנו חיים במציאות מסויימת שהיא איננה מציאות ברלינאית, אלא מציאות

ישראלית. לוח הזמנים בישראל הוא דבר נזיל מאוד. ולעניין זה, דינה של

ועדת כנסת, איננו שונה מדינה של משטרת ישראל. כשבאים לקצוב לנו את

השעות, אני מאוד ממליץ שיתייחסו ללוחות זמניים כאלה, אנחנו חיים במדינה

שבה קשה מאוד לתאם דברים, וקשה מאוד לעבוד בלוחות זמניים מאולצים

שכאלה.

ד' מרידור; אני מסכים לצערי לתיאור של החברה הישראלית,

להבדיל מהחברה הגרמנית שאותה אני לא מכיר כל

כך. אבל השאלה היא מה עומד מול מה.

לו היה בא הנה אדם, והיה ידוע לנו שכל רגע שאנחנו נאשים אותו הוא יושב

בינתיים במעצר, היו מתכנסים ולא מחכים אפילו רגע אחד.

אדם שיושב במעצר ולא עשה שום עבירה, ואנחנו רק חושדים בו, זה איזון אחר

לגמרי.

כשעומד העניין הזה מול מעצר של אדם, זה לא סתם להכריז על פגישה.

בפועל זה לא 24 שעות, אלא אם כן מערכת בתי

המשפט מחליטה על שינוי. כי ברגע שאתה עוצר אדם

למשל בעבירות בטחון או עבירות בלילה, ואתה מדבר על לילה, אז אין שופט

ב-12:00 בלילה.

אנחנו יוצאים מתוך הנחה שכל הכרעה כאן, השפעתה

על מערכת בתי המשפט היא מאוד משמעותית. וזאת

אחת הסיבות שאנחנו יודעים שבהנהלת בתי המשפט, וגם נשיא בית המשפט

העליון לא יאהב את הרעיון שבעצם יהיה שופט מעצרים, ואנחנו בידיעה זו

מחוקקים.

חסר פה דבר מהותי אחד, שיש אפשרות לא להביא

בפני שופט, כי הוא הרי ממילא יקצוב ימים. אבל



אם האדם בוודאות יודע שהחקירה מובנית והאיש הולך הביתה מזוכה. יכול

להיות שהוא נעצר, ואתה צריך להשלים פעולה מסויימת, שברור לך שזה בכיוון

זיכוי, והוא הולך הביתה. אבל יש לך החובה להעביר זמן קצוב לשופט. שופט

יקצוב שלושה ימים, ואז יש אולי שעתיים שאפשר לשחרר אותו.

היו"ר רי צוקי; (1) צילום העצור, לקיחת טביעת אצבעותיו, בדיקת

זירת העבירה וצילומה והשוואת התוצאות עם תמונות

וטביעות אצבעות אחרות;

ש' סף; אנחנו מדברים על דברים שצריך לעשות אותם כדי

שהאיש יהיה עצור. כדי לעשות השוואה עם טביעות

אצבעות שיש להם במאגר, הוא לא צריך להיות עצור.

האבסורד הוא, שכל הדברים שכתובים פה, הם הדברים שנעשים בשעתיים שלוש

הראשונות. שום דבר מן האמור פה לא יעשה אחר כך. ואם הוא יעשה אחר כך,

לא מפריע שהוא משוחרר.

היו"ר רי צוקי; אתם בעד ביטול הסעיף, אתם לא רואים כל עניין

בתוכו שמחייב מעצר מעבר ל-24 שעות.

ר' קיטאי; אני חושבת שאין בכלל בפירוט של כל הסעיפים

האלה. זה נכון ל-1 עד 11 לא כולל 10. הסיבה

שאין סעיף 12, היא באמת שאין שום פעולת חקירה אחרת, שלא מנויה ב-11

הסעיפים, שאפשר לחשוב שהמשטרה יכולה לעשות אותה.

הרעיון הוא שהמעצר הוא 24 שעות, אחרת הוא צריך להיות רק אחרי מה שקבוע

בסעיף 10. זה הכלל. פעולת חקירה שלא ניתן לדחות אותה עד לאחר הבאת

העצור לפני שופט, ולא ניתן לבצע במעצרו של החשוד. כל שאר הפירוט הוא

מיותר.

ר' גוטליב; העיקרון שקבוע כאן, ועל פיו אנחנו הולכים, זה

הבאה, זה הקדם האפשרי. ההנחה היא שבמהלך 24

השעות הראשונות נעשות פעולות חקירה לאלתר. ולאחר 24 שעות, הרשימה

שמנויה בסעיף 27, אלה פעולות חקירה שלא עלה בידינו לבצע במהלך 24 השעות

הראשונות מכל מיני טעמים, למרות שאנחנו מחוייבים בזה. ולא ניתן לבצע

אותן בלי העצור.

סעיף 10 הוא סעיף סטייל במובן הזה, שאולי שכחנו מבין רשימת הפעולות

שמנויות כאן, איזו שהיא פעולת חקירה אחרת שלא ניתן לבצעה אלא כשעשו את

החקירה.

ולכן אני חושבת שהסעיף הזה הוא לא מיותר, הוא עושה מהפכה מבחינת המשטרה

במובן הזה שהוא מחייב אותנו לבצע, לא להחזיק את העצור 48 שעות, ואחר כך

להתחיל בפעולות החקירה לאחר הסיבוב הרשמי שקיים. אלא הוא מחייב אותנו

במהלך 48 השעות הראשונות לבצע את פעולת החקירה שאפשריות לביצוע, רק

כאשר העצור בידי המשטרה.

מחיקתו של הסעיף, משמעותו שייתכן שביצוע פעולות החקירה האלה ישכנע את

החוקר, או יביא לידי שכנוע שאפשר לשחרר אותו גם לפני כן.



יכול להיות שזה מספיק. אני חושבת שלטובת העצור לא ראוי שהוא יהיה. אס

אתה משאיר תיק סל כללי כזה, אתה משאיר הרבה מאוד שיקול דעת בידי חוקר

המשטרה. הקצין יגיד כאן יש רשימה סגורה, על מנת להשתמש בסעיף הסל אתה

צריך מאוד לנמק למה. אבל יש לך רשימה סגורה של דברים.

ש' שהם; לגיטימי היה שמשטרת ישראל תאמר, אנחנו לא

עומדים בעניין של 24 שעות. ואם הדבר הזה היה

נאמר, זה היה לגיטמי, שהרי היה צריך להתייחס לגופו של עניין.

אבל בצורה שהחוק הזה נוסח, כרגע זה לא משנה מי בדיוק ניסח אותו, זה לא

טענה אישית למשטרה, זה בעצם לומר דבר והיפוכו. לומר אני שם לעצמי איזו

שהיא כותרת, שאני לא יכול לעמוד בה. ולכן, אני נותן לעצמי רשימה מוחלטת

כמעט, של הדברים שיאפשרו לי לא לעמוד בה.

ופה אני מגיע לסעיף 10. מדוע למשל אנחנו לא אומרים שסעיף 10 יחול גם

אחרי 48 שעות? אם אנחנו אומרים אז גם אחרי 48 שעות, אם יש פעולת חקירה

שלא ניתן לדחותה בפני שופט, ולא ניתן לבצע אותה תוך כדי מעצור של

החשוד, אז שיהיה אחרי 48 שעות גם כן.

כל העניין הוא פה עניין של זמן. אנחנו מציעים לצמצם.

היו"ר ד' צוקר; תאמר את זה בתום יממה, למה לחכות יומיים כדי

לומר שלא מספיקים?

פה רוצים לומר, אנחנו לוקחים את המרווח הזה בין

24 ל-48 שעות ובעצם משאירים את שיקולי המעצר

בידי קצין המשטרה ולא בידי שופט. נאמר למעשה, שקצין משטרה יוכל אחרי 24

שעות לומר אני משיקולים מסויימים, שהם שיקולי מעצר כאלה ואחרים, משאיר

את החשוד במעצר.

אני חושב שאם הוועדה הולכת לעניין של 24 שעות, שיהיה 24 שעות מוחלט.

אני חושב ש-10 הוא חריג מאוד, גם אם נלך רק ל-10 הוא חריג רחב מאוד.

ואני חושב שאם זה המסר, אז זה המסר. נשאיר איזה חריג יותר מצומצם

למקרים מאוד מאוד קיצוניים.

ח' כספי; סעיף 27 אומר, תנו לנו עוד כמה זמן כדי שנבוא

בפני השופט, עם מידע יותר טוב, או שכן או שלא.

אם אומרת המשטרה, יש לנו דברים שאנחנו לא נספיק להביא מסביב לשעון, וזה

עתה חוקקנו את חוק של שימוש בכוח, אנחנו נותנים הארכה, בפני השופט

שנביא אותו קצת יותר מאוחר, תהיה לנו איזו שהיא תשתית ראייתית.

אנחנו צריכים להחליט שאנחנו עובדים אחרי 24 שעות.

ההתנגדות שלי וההסתייגות שלי תהיה לסעיף 25. 24

שעות זה מוגזם מאוד. היה צריך לקבוע משהו דומה

לבריטים. צריך את החריג שבחריג, ולא הכלל. אבל אם הלכו כאן לפשרה, צריך

שהפשרה תהיה אמיתית. הפשרה פה היא לא אמיתית. 27 זה כברה כזו שההורים

בה לא משאירים רשת בכלל. ולמעשה לא נשתנה כמעט דבר.



אני חושב שאפשר לשנות, משוס שהיום במשטרה יש קושי בכוח אדם, והיא לא

יכולה לעשות מיד את כל הדברים האלה. והיום עוצרים 100 איש, מחר יעצרו

10 אנשים. יעצרו פחות מ-10%-20% ממה שעוצרים היום. ואז יש בעיות בכוח

אדם.

יהיו עצורים הרבה פחות, באופן משמעותי, ואז יהיה הרבה יותר כוח אדם

לטפל בו. רק במקרים שאין ברירה.

כשאני מסתכל על הדברים שכתובים פה, אני צריך להשוות את שני האינטרסים.

האחד הוא שמדובר על אדם חף מפשע שלא עשה שום עבירה, שמישהו חושד בו או

הלשיו עליו, אנחנו לא יודעים יותר שום דבר עליו, בינתיים.

לוקחים אדם כזה עם משפחתו ועוצרים אותו, בלי שיש בינתיים יותר מזה, כדי

לקחת ממנו טביעות אצבעות. איש אינו יכול לקחת טביעות אצבעות ב-24 שעות

ראשונות? אם אין למשטרה זמן לזה, אני מציע להחליף את המשטרה.

לדוגמה, צילום העצור. מי שלא סיים את הצילום ב-24 שעות, אני רוצה שלא

יצלם אותו. משטרה שלא מסוגלת לצלם עצור, יש לי בעיה עם זה. אני הייתי

אוסר לצלם אחרי שעתיים.

בדיקת זירת העבירה וצילומה, גם זה לא צריך להיות יותר מ-24 שעות, אלא

אם יש סיבות שכתובות בסעיף אחר, שכתבנו אותו קודם, מתי מותר להאריך

בשביל סיבות מיוחדות של חקירה. כי בדרך כלל לא עוצרים בשביל חקירה,

חוקרים בלי לעצור. המעצר הוא מקרה חריג, כאשר יש סיבות מיוחדות, כך

כתבנו, אמרנו את זה קודם בסיבות למעצר.

ר' גוטליב; חייבים לחקור תוך כדי מעצר.

ד' מרידור; לא חייבים לחקור תוך כדי מעצר. יש סיבות

מיוחדות לחקור במעצר. אבל זה לא המקרה עכשיו.

לכו, למשל, מסדר זיהוי. כשהעציר בידכם לא צריכים לקחת אותו לכמה שעות.

צריך למצוא 8 או 10 או 17 אנשים דומים לו. אדם במעצר, לא אשם בכלום.

למה הוא יושב במעצר בכלל? כדי לחפש אנשים, תחפשו ותמצאו.

בדיקה בחיפוש בבגדי העצור. כמה זמן לוקח לחפש בבגדים שלו? שעתיים, שלוש

שעות, אם יש כוח אדם. אם אין כוח אדם, שיהיה כוח אדם.

אני חושב שצריכים ללכת באחת משתי דרכים. הדרך הנכונה לפי הערכתי, שאני

חושב שאין לה סיכוי היום, היא לקבוע שאדם לא נעצר ליותר מארבע שעות. אם

יש סיבות מיוחדות, להאריך את זה ל-24 כמו שכתוב פה.

אני מסכים עם מה שאמרה המשטרה קודם, ואני חושב שזה נכון, צריך במקביל

לדאוג לך, שהנהלת בתי המשפט תדאג שיהיה שופט כל הזמן, כל שעות היממה,

שבכל עיר מרכזית ישחרר עצורים. בלי זה אני מקבל את מה שהמשטרה אומרת,

אחרת אנחנו עושים דבר בלתי אפשרי.

השאלה היחידה שנשאלת היום היא זאת, באופן ריאלי, האם להשאיר את סעיף 10

או לאי כי את כל שאר הסעיפים אפשר לעשות על החלטות ישנות. בסעיף 10



נכון שאפשר בשימוש מאוד רחב, וזאת הסכנה שלו. מצד שני, אם יפרשו אותו

נכון לאור הגישה החדשה, יצטרכו להוכיח את הכתוב בו.

אני הייתי מוכן להשאיר את סעיף 10 בתנאי אחד, שאנחנו נוסיף תיקון עקיף

אולי למה שכתוב בחוק סדר הדין הפלילי. אם יתברר על ידי שופט בבדיקה

שאדם ישב במעצר בלא שהיה צורך כזה, יקבל פיצויים בגובה שנקבע אותם

מראש. אני לא יודע איך זה כתוב. אם זה כתוב כמו שכתוב היום, זה לא טוב,

כי היום לא נותנים את זה אף פעם.

הייתי כותב את זה בצורה יותר ברורה וחדה, במנגנון יותר חד. היום

המנגנון לא עובד. היום לא נותנים פיצויים, אלא אם מראש היה ברור לנו.

אם יתברר בדיעבד שהאדם יוצא בלי כלום, למרות שאתם לא אשמים, אבל גם הוא

לא אשם. אתם עשיתם את שלכם, והוא ישב במעצר. ואנחנו משלמי המיסים

נענשים. שיהיה סכום גדול ליום, נניח 2,000 שקל, שיחשבו פעמיים אם זה

כדאי. כי זה יכול להיות מנגנון הגנה מסויים לפני שימוש בזה.

לנו כמובן אין העובדה, אנחנו לא הולכים להגיע

ל-24 או 48 שעות. אין ספק שכל אחד מבין שצריך

להתמודד עם המשמעות של קיצור 24 שעות.

די מרידוד; אם מישהו יחשוב שהמצב ישאר כמו שהיה, והשופטים

יוכלו לסגור את החנות ב-16:00, הוא טועה. לו

בידי הדבר, אני אומר שנניח בשמונה עשרה בתי משפט בארץ יהיה שופט תורן.

ד' רובין; הדגש שלי הוא שכולם צריכים להערך. ברור לי

שבמסגרת ההערכות שלנו צריכה להעשות הערכות מעבר

למה שאמרת לגבי שופטים תורניים, הכל לפי המציאות שנוצרה בשטח.

אני מקווה שאני גם אומר את זה בשם המשטרה.

אנחנו יושבים פה בתנאי מעבדה, ונזרקים פה תנאי

מידי פעם תנאים של אנגליה, ותנאים של שוויץ וארצות הברית וכל מיני

דברים כאלה, אנחנו לא שם.

ודבר שני, רוב החקירות המכריע במדינת ישראל מתבצע על ידי יחידות עילית.

יחידת עילית זה יחידה ש-24 שעות ביממה צריכה לבצע את כל המשימות שלה,

צילום, השוואה, מסדרי זיהוי.

היו"ר ד' צוקר; פה יש האלמנטים הטכניים של החקירה.

צילום או אפילו החיפוש בגוף, רובם עניינים

שמבחינת משך זמן הם קלי ערך.

זה לא שאנחנו קבענו רף ועכשיו אנחנו מנסים

ליצוק תוכן אחר. אלא מישהו ירה את החץ, ועכשיו

השאלה איך אנחנו עושים שיקולים כדי לצאת מהחץ שהוא ירה. לא אנחנו קבענו

24.

95% מהחקירות במדינת ישראל, מבוצעות על ידי יחידות שאין להן כלים

להחליט מי דובר אמת. ולכן, בתחנות בפריפריה, שם יש 90% מהחקירות, הם

מסתמכים רק על מטה ארצי ועל מחוז, ועל תור בתחנת הפוליגרף בזבולון או

בתל אביב.

אין שום פוליגרף.

א' אילן; הכוונה היא צילום והשוואה לאוסף וכל מיני

דברים, שלעבוד עם סטופר זה לא ישים, לא בגלל

שזה ישראל, זה לא ישים בכלל.

לא יתכן שבמקום להתחיל לחקור את האדם, נתחיל להתעסק בפרוצדורות של לאתר

את השופט, לעמוד בתור, לפעמים זה יותר מעבריין אחד בעבירה. אז ארבעה

שודדים יעמדו יחד ללא בידוד בתור לשופט. החקירה הלכה, הבידוד הלך, זה

לא תנאי מעבדה. זו המציאות הישראלית.

המציאות הישראלית לא ירדה עם לוחות הברית אל

הארץ. ובין השאר מחוקק מנסה לשיטתו או להשקפת

עולמו לשנות מציאות, להמיר אותה. נכון, הוא צריך להיזהר לא להכריע

בדברים שנדמה לו שהוא משנה מציאות, אבל ההכרעה היא כל כך רחוקה, שהוא

לא ישנה כלום. בזה צריך להיזהר.

אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בפני התנגשות בין זרועות החקירה למיניהם,

לביו הכנסת.

אבל יש לנו לפחות אילנות להיתלות בהם. לא אנגליה, לא שוויץ, לא שום

מקום אחר. למשל, שופט בית המשפט העליון לוין. הצעת החוק הזו הוכנה בין

השאר, או במידה רבה, על עבודה שנעשתה גם על ידי דב לוין ועל ידי הצוות

שעבד איתו.

הבעיה המעשית שח"כ די מרידור ואני עומדים בפניה כאשר אנחנו צריכים

להכריע, היא שכשאני מסתכל על רמי, אני רואה את סוגיית המעצר, אני רואה

אותה בהיבט הביצועי. גם על בסיס השקפתו והשקפתינו, אני מציע שהמעצר

יקבע קטגורית כמעצר ל-24 שעות.

מה עושים כדי לממש את זה? זאת שאלה לוגיסטית לא פשוטה. צריך לארגן את

כל המערכת לזה.

צה"ל טען הרבה מאוד שנים, שאי אפשר לרדת מ-24 ימים. והצבא לקח ברצינות

את כבוד האדם וחירותו. הצבא אמר, הם לא ירדו למה שאנחנו יורדים באזרחי,

אבל גם הצבא אמר את זה במשך שנים, אי אפשר לרדת מזה. אי אפשר לגעת

בזה.

אני רוצה לשבח את הצבא. יש לי ויכוח לגבי משך הזמן, אבל היתה ירידה

דרמטית במשך המעצר.

אני רואה את עצמי אחראי למאבק בכל סוגי הפשיעה בדיוק כמוך. אני מקווה

שכל האחריות שלנו הולמת את המטרות הללו. אנחנו לא מתעלמים מן המטרה

הזאת. אני מקווה שזה גם הולם את המטרות. האחריות היא לפחות כמו שרובצת

עליך. בעניין הזה שנינו מייצגים בדיוק את אותו אינטרס.

וכל השאלה להשקפתי היא שאלה לוגיסטית. אני יודע שיש התנגדות של בית

המשפט העליון, כי זה יחייב בעצם יצירת מוסד, גם אם לא באופן פורמלי, של

שופט מעצרים. זה אומר שבבית משפט, או במרבית בתי המשפט יהיה 24 שעות

שופט.



איזה סעיף מילוט אנחנו מכינים לנסיבות מיוחדות? בתוך נסיבות המיוחדות

אני גם מסתכל עליכם. שאלה נוספת, האם לשינוי הזה, שהוא שינוי משמעותי,

אנחנו נותנים זמן הערכות גם למערכת המשפטית, וגם למערכת מסביב?

י' גרוסמן; רשמתי לי דברים שלקוחים ישר משולחן העבודה,

ואני מזכיר שאני עוסק בזה יותר מעשרים שנה.

רשמתי חמש קבוצות של פעולות שבשום פנים ואופן, על סמך נסיוני המקצועי,

אי אפשר במציאות הישראלית לבצע אותן בתוך 24 שעות, אגב גם בתוך 48

שעות.

למשל, קבוצה ראשונה, פעולות שמוכתבות מאילוצים של לוח שנה ופער שעות,

בלא מעט חקירות. בשני הקצוות שאני מדבר עליהם יש מצד אחד עבריינות קשה

מאוד של סמים, ופשיעה בינלאומית קשה. ומצד שני צוארון לבן.

לוח זמנים במובן של בינינו לבין ארצות אחרות.

י' גרוסמן; קשר עם גורמים בחו"ל, מנסיוני אני.

היו"ר רי צוקי; למה לא מניתם את זה כאחת העילות להאריך?

י' גרוסמן; הרשימה פה ארוכה מאוד.

נניח שיש בינינו לבין יפן 12 שעות.

י' גרוסמן; כנראה בגלל השמש.

אפילו להקים באמצע הלילה את התובע המחוזי

בארצות הברית, זה הליך לא כל כך פשוט.

גם להשיג שופט בישראל אחרי השעה 20:00 בערב, זה קשה.

היו"ר רי צוקר; כי ההערכות היא של 48 שעות.

י' גרוסמן; כשהייתי צריך להשיג לרמת גן שופט שגר בתל אביב

אחרי 20:00 בערב, שקלתי כתיבת צוואה, זה לא

פשוט.

שבתות ומועדים, לא דווקא מועדי ישראל, כל הדתות. זה שיקול שנכנס לתמונה

כאשר צריך לבדוק בנקים, צריך לבדוק את השפות, צריך לבדוק מסמכים מחו"ל.

יש איזורים במדינת ישראל שאתה לא נע בהם במועדים שונים, לא דווקא מועדי

ישראל. כולם חושבים על בני ברק, זו טעות, יש איזורים נוספים.

קבוצה שנייה, שהיא חשובה לא פחות לטעמי, תחבולות החקירה למיניהם. חקירה

רצינית, ולא סכסוך שכנים, שנגמר בסטירה או במריטת שערות.

אני מדבר על עבריינות קשה, מדובבים, האזנות סתר שמשולבות בעיקוב. דווקא

סיטואציה שבה בכלל לא אכפת לי שחשוד ישתחרר, טוב לפעמים שהוא ישתחרר.

אבל צריך להכין את הבמה ואת התפאורה לשחרור הזה, ואני במתכוון לא רוצה

להרחיב. כל הסוגיה שנקראת אצלנו חדירה, שהוסדרה עכשיו בתיקון לחוק



האזנת סתר. כל הדברים האלה מצריכים הערכות שאי אפשר לעשות אותה לא ב-24

שעות, וגם לא ב-48 שעות.

הנושא של מערכות ממוחשבות. אני מניח שאנשים מרשות ניירות ערך מכירים את

זה טוב יותר מכולם. עברו הימים שאתה נכנס למשרדו של אדם, או לסניף בנק,

ואוסף ספרים והמזכירה עוזרת לך בתיוק ואתה הולך הביתה. היום אתה מתעסק

עם דיסקטים, שחלקם מחודדים עם אפשרות להשמדה עצמית. אתה צריך כאן אדם

שילמדו אותך מאיזה צד מתקרבים לזה, ואתה לא יודע אם הדיסקטים האלה לא

יובילו אותך לדיסקטים אחרים, שאם לא תתפוש אותם בזמו ראוי, לא תתפוש

אותם לעולם.

מז"פ. ישנן הרבה מאוד בדיקות מעבדה שעושים אותם היום ברמה הראשונית.

אבל גם מז"פ מצהיר על זה, יש היום הרבה מאוד ערכות שדה, שנותנות תוצאה

ראשונית ברמה שסביר להניח שהבדיקות האלה אינן תחליף לבדיקה רצינית

יותר, שלפעמים אפילו האנליזה הכימית מצריכה יותר מ-24 שעות. זה אגב

במיוחד בא לידי ביטוי בסמים, אם אתה תופש טון של אבקה לבנה אתה לא יודע

אם תפשת קוקאין, או הירואין, או סתם תפשת סוכר ענבים או קמח מקולקל.

קשה מאוד לדעת. הטעימה זה רק בסרטים.

ואחרון חביב, צווארון לבד, דווקא במישור הכי פשוט. אנשים שלא עובדים עם

דיסקטים. אני מדבר על המצבים שבהם תופשים לפעמים קיקיון שלם. זה לא סוד

שלא פעם הגענו למשרד ממשלתי עם שני טרנזיטים מלאים ארגזים. את זה אפשר

לבדוק ב-24 שעות. את זה אפשר לבדוק ב-48 שעות. הרי רק כדי להגיע לתיק

הרלוונטי נחוצות הרבה יותר שעות. ולפעמים הבדיקות האלה הן מהותיות

ביותר לגבי המעצר.

היו"ר ד' צוקר; כל התסריטים שמנית, אף אחד מהם לא מנוי מ-1 עד

9.

יכול להיות שיעקב צודק לחלוטין. אז קודם כל אפשר למחוק מ-1 עד 9. עכשיו

בואו נדון בעילות האלה. הוא בא להוכיח לנו שהוועדה מציעה הצעה מאוד

מסוכנת, וצריך לקבל את ההצעה הזו.

באתי להוסיף על מה שמנוי שם, ולהצביע על קשים

אמיתיים.

חקירות צ'יק צ'ק יתנו תוצאות צ'יק צ'ק. אנחנו מתעסקים עם דבר רציני

מאוד, ואי אפשר לעבוד במגבלות שכאלה.

היו"ר ד' צוקר; זה עוד לא החקירה.

יי גרוסמו; זה כן החקירה. מפני שאני מסכים בהחלט עם מה

שנאמר כאן על ידי ח"כ ד' מרידור, שאין זיקה בין

מעצר לחקירה.

יחד עם זה, הניסיון המצטבר המצער מלמד, וכנראה זה טבע האדם, שכשאנשים

מסויימים לא יהיו נתונים במעצר יתרחשו שלושה סוגי פעולות, יהיו ראיות

שיעלמו, יהיו ראיות שיונטרלו מערכן המפליל ויהפכו להיות תמימות

לחלוטין, ויהיה דבר שהוא לא פחות גרוע, יש יצור של ראיות.

4



ובשלושת המישורים האלה צריך להתמודד, כאשר השעון מתקתק 24 שעות.

מ' ברק; עצם היוודע דבר מעצרו של חשוד, וזה מה שקורה

כשהוא מובא בפני בית משפט, להבדיל מאשר כשהוא

נמצא בחקירה, גורמת לכך שכל מיני אנשים שאנחנו אפילו לא יודעים אולי על

הקשר שלהם לעבירה, ועל היותם חשודים פוטנציאלים, משבשים לפעמים

גירסאות, וזה דבר שקורה לנו חדשות לבקרים. בורחים לחו"ל, מעלימים

ראיות. הם הרי יודעים מה השביל שיוביל אותנו אליהם, הרבה לפנינו.

ד' מרידוד; יש סעיף שמחייב למסור הודעה על המעצר מיד.

מ' ברק; אבל אז לפחות אנחנו יודעים איפה למקד את

ההסתכלות שלנו על מי שעשוי להוציא את הודעת

השיבוש. כשאנחנו מודיעים לאשתו ויש לנו איזו שהיא דרך לדעת אם היא יצאה

מביתה, אם היא הרימה את הטלפון, אז אנחנו יודעים לפחות לחפש את שורש

הרע. הבעיה היא שברגע שאתה חושף את זה באופן פומבי, וזה בדיוק מה

שקורה, אין לך שליטה על מי מתעורר ומתחיל לשבש.

האישה שהוא מודיע לה, היא לא תמיד בדיוק בסוד העניינים, בתוך העבירה,

ולא בדיוק יודעת מה לעשות. בעוד ששותפיו האחרים לעבירה, שאנחנו לא

יודעים מי הם בכלל, מיד נכנסים לפעולה. יכול להיות שהדרך הנכונה היא

לתת אפשרות למנוע התפרסמות העניין בשלב ההבאה לשופט.

היו"ר רי צוקר; אם אני ממשיך עם הדברים שלך, אז 48 שעות זה גם

פרק זמן מאוד קצר, והיית רוצה יותר.

מ' ברק; לא אני הייתי רוצה יותר, הנחקרים שלנו היו

מעדיפים לשבת שלושה ארבעה ימים במעצר, לפני

הבאה בפני שופט ושישוחררו לאחר מכן, כי הספקנו לעשות את הפעולות

הרגישות, ובלבד שזה לא יוודע.

הם היו מעדיפים להישאר אצלנו בחקירה, בתנאים שהם נחקרים אצלנו, עם

ההתמודדות של מלחמת מוחות. זה לא קשיים פיסיים, זה הלחץ של חקירה.

כל הוויכוח שלנו על 48 או 24 שעות ואיזה נזק

יגרם הוא אם הגיע לשופט בתוך ה-24 שעות ולא

ב-48. כי 48 זה לא קיים כיום. כל הוויכוח אם 24 השעות ישנו כל כך את

החקירה.

אני אומר חד משמעית, אם זה יהיה מנומק ומבוסס כמו שצריך כל שופט יתן

לכם את זה.

כל הדברים שנאמרו הם דברים שאפשר להביא אותם בפני השופט, והשופט ישמע

ויאזין. אם יש דברים חסויים בית המשפט ידון בדלתיים סגורות, גם זה קיים

בחוק. והשופטים משתכנעים שהם צודקים, אחר כך הם מכים על חטא, אולי בעצם

לא היה צריך.

אבל בדרך כלל בית המשפט נזהר יותר מאשר נמהר לתת לפתוח ולקלקל את

החקירה.

4



חלק גדול מהדברים שאמר מר גרוסמן, שלא צריך לעשות אותם כשהוא עצור. אז

או שלא הכנתם עבודה כמו שצריך לפני שעצרתם. או עצרתם באקראי, ואז בדקתם

תוך כדי מעצר. כולנו יודעים, שאם תפשת אותו בזירת עבירה, כל שופט

ישתכנע, יש לך עילת מעצר, בסעיף 21.

אנחנו מדברים על סוג מסויים קטן מאוד, גם כמותית וגם מספרית וגם

איכותית של עבירות, שבהן העבירה לא נכנסת לעילת מעצר, שממילא על פי

סעיף 21 בעבירות רצח יש עילת מעצר, בכלל לא צריך להסביר למה. אם הוכחת

שיש לך ראיה ראשונית, לא צריך לומר בשביל מה אתה עוצר אותו.

מדובר על אותן עבירות, שפתאום יש לכם ביד משהו, שלדעתכם קצין המשטרה

מוסמך יותר, מבין יותר, חכם יותר מהשופט, זה מה שאתם טוענים.

אמרנו שחיסיון קיים גם בבית משפט. ואני חושב שפה נופלת טעות

בקונספציה.

די מרידוד; יש נוחיות, אנחנו לא באים לשפוט את זה לטוב או

לרע. יש סוג של חקירה פחות יעילה, יש מחיר ואני

מוכו לשלם אותו, ועל זה מדברים בעצם. זה הפסקת הבידוד, הוצאתו למרחב,

זה דיבור עם אנשים, את זה רוצים למנוע. אני לא מסכים להם, אבל אני מבין

את הטעמים. זה לא עניין של שופט או לא שופט, זה מישהו אחר, לא בתוך

המערכת, זה אמצעי חקירה מאוד יעיל לפעמים. את זה אנחנו מקצרים, ואת זה

הם לא רוצים, וזה מאוד מקשה עליהם.

החוק הגיע, כדי לעצור את המירוץ הזה של 48

שעות, זה ברור. אבל זה נוגד.

אבל אני מדבר על הטעמים שכרגע נאמרו. הם אומרים, הם צריכים לעשות דברים

אחרים נוספים.

את העורך דין הוא יכול לבקש גם בתקופה שהוא

עצור, וגם שהחקירות הן תכופות, ולא אחד עומד

בסתירה לשני.

אבל מה שאני צופה, שאם העילות מוכרחות, אני מדברת למשל על כך שאני

צריכה בדיקות מעבדה, אני מודה שחלק מהדברים אולי אפשר לצמצם אותם.

למשל, בדיקה בחיפוש בבגדי העצור אולי אפשר לעשות במהירות יתר, והיא לא

דורשת התערבות חיצונית.

היו"ר ד' צוקי; אימות פרטי הזיהוי?

ר' סוכר; זה תלוי. אם צריך למצוא אותו במאגר של שמות,

אני לא יודעת. מסמכים מזוייפים.

ניסיון החיים אומר, שאם המינימום ההכרחי כדי לוודא שזה האיש לא ינתן

למשטרה, הפועל היוצא יהיה שבמקום לקצר את התקופה, התקופה עוד תוארך עם

השופט. אבל הרי אני צריכה לבוא לשופט, עם איזה מינימום של תשתית

עובדתית.



אומר ח"כ ד' מרידוד, לעריכת מסדר זה ילכו ברחוב ויתפשו אנשים. אני

יכולה להעיד על עצמי, כמה מסדרי זיהוי נפסלו מפני שאנשים לא היו דומים,

וזה לא כל כך פשוט למצוא 10 או 12 אנשים שהם דומים, וזה לא נעשה כל כך

מהר.

אני לחצתי על המשטרה לא פעם ולא פעמיים, כשהייתי מעוניינת מאוד שיתפשו

אנשים דומים, וזה לא היה כל כך מהר. אני הייתי בעד לצמצם את הכל בתוך

24 שעות, לא משום שאני רוצה שאדם יהיה במעצר בלי סיבה.

הרי אנחנו צריכים כן לוודא קודם כל בחקירות המיוחדות האלה שזה האיש, לא

שיש עילת מעצר. עילת מעצר היא עילה על פי חוק, אבל אם עושים מסדר זיהוי

וטועים בזהות, וזה לא אותו אדם בו מדובר, אז שילך הביתה בכלל, בלי

עילה. ואם עושים בדיקות מעבדה ומתברר שהוא לא מתאים למה שנמצא בזירת

העבירה, אז יכול להיות שהוא צריך ללכת הביתה, ולא לבוא להיות מוארך

בפני שופט.

יכול להיות שהיו כאן סעיפים שאולי במחשבה שנייה הייתי מצמצמת אותם,

יותר מבחינת האפשרויות, אבל לא מבחינת הזמן.

היו"ר ד' צוקר; ברגע שמגישים סידרה כזו רחבה וארוכה ומסועפת של

סיבות, אין שום סיבה להתייחס ברצינות לעניין

הזה כולו. נניח שאת משכנעת אותי בעניין הזהות, כלומר לברר את הזהות,

אני מבין את הרצינות. אם היית אומרת לי ימים שאי אפשר לעבוד בהם, כמו

שבת, הבנתי. אבל למה שאני לא אראה את כל הסעיף הזה כעוקף סעיף קודם.

ר' סופר; מפני שכשאתה אומר זיהויו, אין משמעותו שאתה

מתסכל במראה ואומר זה האיש.

אם אני צריכה אגב זיהויו לבדוק מסמכים, לראות אם המסמכים אותנטיים או

לא, זה לא נעשה על הסף.

יי דיך; הייתי רוצה לפתור את הבעיה, או באמצעות האפשרות

לתת לחשוד להטיל וטו בקשר לפרסום שמו, מפני שאז

זה פותר את הבעיה שהעלתה מיכל. או האפשרות להישאר בתוך מעצר מתוך

התנדבות, שזאת אפשרות שאולי אפשר לשים אותה בחוק. החקירה ביקשה את זה,

לא אני.

בישראל הוגש כתב אישום נגד אדם עם שם הונגרי

שאני לא מסוגל לבטא. השם הזה היה 1 מ-12 שמות

שמופיעים בדף האינטרפול שלו, והאינטרפול מציין שאף אחד מהשמות לא נכון.

לכן הגישו כתב אישום עם צילומו של האיש מחובר לכתב האישום, הליך מוזר

קצת, וציינו בכתב האישום שהנאשם הוא האדם שצילומו מחובר לכתב אישום זה,

ומהווה חלק בלתי נפרד מכתב האישום למעשה עד סיום המשפט, נשאר ספק מאוד

רציני, אגב האיש טען שהוא יהודי.

חלק מהאנשים במדינה הזאת, ומספרם עולה כל הזמן, לא מסתובבים עם הזהות

האמיתית שלהם, ולחלקם יש יותר מחמש זהויות, ובירור הזהות הוא תהליך

מורכב.



ש' טף; אני לא מדבר על 24 שעות, אני רוצה לשמר את

המסגרת הקיימת, שגם היא דלה מאוד.

מ' אחרוני; דוגמה הפוכה לדוגמאות שהובאו כאן, היא מקרה

שהגיע אלינו של אישה שישבה 48 שעות במעצר, מצאו

אצלה בבית מצלמת וידאו שנחשדה כגנובה, הביאו

אותה להארכת מעצר אצל שופטת, וביקשו עוד חמישה ימי מעצר כדי לבדוק את

המספר של המצלמת וידאו במחשב המשטרתי, כדי לראות אם היא גנובה או לא.

די גורני; רשות חקירה שרוצה להתמקד בחקירה מתקשה מאוד

לעמוד עם הלוגיסטיקה שלהפסיק את החקירה וללכת

לבית משפט. בית משפט זה סיפור של שעות רבות, צריך לקחת את הדבר הזה או

שוטר שהוא תובע, או תובע מהתביעה הכללית, ללמד אותו את מה שיש כבר על

התיק. יש לבלות בבית המשפט לפעמים פרק זמן שקשה מאוד לצפות אותו, הוא

יכול להיות חצי יום. החוקר שמטפל צריך לבוא ולהעיד.

מה שקורה הוא שקרוב ליום שלם של עבודה, הולך בעצם על ההליך הזה בזמן

שיכול היה לקדם את החקירה. כך שלא בטוח שב-24 השעות האלה אנחנו בעצם

מועילים או גורמים לזה שיהיה צורך לפצות על זה בימי חקירה נוספים.

רוב הדוגמאות שניתנו כאן מראות שאי אפשר לסיים

את החקירה ב-24 שעות. אף אחד לא מצפה שהמשטרה

תשחרר בכל החקירות אחרי 24 שעות ולא אחרי 48 שעות. בגלל זה יש אפשרות

הארכת מעצר. במקרים רבים אי אפשר ב-24 ואי אפשר ב-48.

אלא ש-24 שעות זה נראה פרק זמן סביר כדי להצדיק לשופט תשתית ראייתית,

אני מקווה שלא עוצרים אדם בלי שיש איזו שהיא תשתית לפני המעצר. 24 שעות

זה פרק זמן מאפשר ברוב המקרים לבסס תשתית לפני השופט שלפחות יתן בסיס

להמשך המעצר, אם זה נחוץ.

לעניין החריג, אם משאירים את סעיף 10, זאת אומרת אם החריג יהיה סעיף

10, אני מציעה להוסיף, "פעולת חקירה שלא ניתן לבצעה אלא תוך כדי מעצר

החשוד, ולא ניתן לדחותה עד להבאת הארכת העצור לפני השופט", וכאן להוסיף

"עקב החשש שהוא מביא לשיבוש הליכי החקירה". זאת אומרת להוסיף איזו שהיא

עילה מדוע אי אפשר לדחות את פעולת החקירה, עד לאחר ההבאה.

היו"ר די צוקר; אני מציע להישאר בקביעה שמעצר לפני הבאה יהיה

של 24 שעות, לאפשר סעיף 1 אם הנסיבות מונעות

השלמה של הליכים חיוניים, פחות או יותר בנוסח של 10. רק בנסיבות האלה

ניתן יהיה להאריך את זה ל-48 שעות. והנקודה השלישית בתוך ההצעה שלי,

שמאחר שברור לי שהעניין הלוגיסטי פה הוא מאוד מסובך, לתת איזה פרק זמן

להארכות. זו היתה הצעתי.

לא הצלחתי להבין מההסתייגות שהיא גם מסעיף

11. סעיף 11 הוא סעיף ספציפי לבטחון.

לי ברור שבעבירות האלה של בטחון, להצטמצם ל-24 שעות שכבר נאמר. זה לא

24 שעות, 10 שעות.

4



אני מציע להשאיר את סעיף קטן 11 בתוקף.

ש' סף; במשרד המשפטים, שקיבלו את הסעיף שזה ל-24 שעות

ועם כל כך הרבה חריגים, הכוונה הברורה היתה

בעצם לשמר את המצב הקיים. הכוונה היתה להישאר עם 48 שעות, אלא שכדי

שמעבר ל-24 השעות הראשונות לא יאריכו בלי סיבה, אז יגדרו את זה גם

ב-11.

אם דעת הוועדה תהיה לצמצם ממשית ל-24 שעות, אז אני חושב שמשרד המשפטים

יצטרך לשקול מחדש, ולחזור להצעה המקורית להישאר על 48 שעות ולא להראות

אפילו מנוסחים יפה. הכוונה היתה להשאיר בידי רשויות החקירה 48 שעות, אך

היא פקעה אחרי 24 שעות. זאת היתה הכוונה.

יי קרפ; "מצא הקצין הממונה כי יש צורך לבצע פעולת חקירה

תקופה שלא ניתן לבצעה אלא תוך כדי מעצרו של

החשוד ולא ניתן להשלימה תוך 24 שעות, או שיש צורך לבצע פעולה דחופה

הנדרשת בקשר לחקירה בעבירה לפי סעיף 32 (ב), רשאי הוא להשהות את הבאת

העצור לפני שופט לצורך ביצוע אותה פעולה, לתקופה שלא תעלה על 48 שעות

מתחילת המעצר".

היו"ר ד' צוקר; כלומר אנחנו מדברים על המשך של אותה פעולה.

אנחנו מדברים על אי יכולת להשלים, אלה התוספות

ל-10 כפי שהוא נראה עכשיו. אבל אתם שילבתם את 32(ב} בתוך הסעיף.

ר' קיטאי; אני מעדיפה את הנוסח של סעיף 10, לא בנוגע

לעבירות בטחון, בנוגע לעבירות האחרות שיהיה

מדובר על שיקולי חקירה שלא ניתן לדחותה לאחר הבאת העצור בפני השופט. לא

כתוב על זה. כתוב על פעולת חקירה דחופה, שלא ניתן להשלים אותה תוך 24

שעות. זה אחרת.

ומה את אומרת?

ר' קיטאי; שלא ניתן לדחותה, לאחר הבאת העצור לפני שופט.

שיהיה ברור שעצם ההבאה בפני שופט תקטע משהו,

תפריע למהלך התקין של החקירה.

היו"ר רי צוקר; במקום שלא ניתן להשלים תוך 24 שעות?

ר' קיטאי; זה לא שולל את זה שלא ניתן לדחותה לאחר הבאת

העצור לפני השופט, כמו בנוסח המקומי של סעיף

10. ושיהיה ברור שלא מדובר רק על פעולות חקירה דחופות. אלא שעצם הבאתו

לפני שופט, קוטעת את הרצף של חקירה מסויים, קוטעת את מהלך החקירה,

משבשת את החקירה, וזו הסיבה להחזיק אדם 48 שעות, במקום 24. כי הבאה

בפני שופט, תיצור בעיה.

יי קרפ; מה שאת מציעה הוא פחות מגביל.

ר' קיטאי; הוא פחות מגביל. גם אם אין מספיק, אנחנו מבקשים

הארכת מעצר שנייה ושלישית, לא תמיד יש את כל

החומר.



היו"ר ד' צוקר; "מצא הקצין הממונה כי יש צורך לבצע פעולת חקירה

דחופה, שלא ניתן לבצעה אלא תוך כדי מעצרו של

החשוד ולא ניתן להשלימה תוך 24 שעות, או שיש צורך לבצע פעולה דחופה".

עצם הפעולה צריכה להתבצע תוך מעצר, והיא

דחופה.

י' קרפ; אס החקירה צריכה לקחת ארבעה ימים?

ש' סף; צריך שיהיה כתוב שהפסקת החקירה הדחופה הזאת כדי

להביא לשופט בתוך ה-48 היא פוגעת. זה האלמנט.

הפגיעה בהבאה לשופט ב-48 השעות הראשונות.

היו"ר ד' צוקר; לא ניתן להשלימה. כלומר, יש דברים שאנחנו לא

יודעים אם הם כן פוגעים או לא פוגעים. יש דברים

שמתחילים ולא מסתיימים. התחלנו לברר את הזהות שלו, ולא תפשנו את השופט

הזה באמריקה. לזו היתה הכוונה.

התחלנו פעולה מז"פית, וקרה משהו במעבדה, והיה שיבוש, כמו שנכנסה השבת

או שזו שעה מאוחרת ולא נעים להעיר את השופט באמצע הלילה. זאת הכוונה.

לא ניתן להשלים את אותה פעולה שכבר החלה בפרק הזמן של 24 שעות.

ש' סף; היא אומרת שאם עכשיו תפסיק את זה לצורך הבאה

לשופט, זה יפגע. זו ההצדקה שלא להפסיק את זה.

ש' שהם; אני אתן לך דוגמה פשוטה של חקירה שעולה על כל

הדברים האלה.

למשל, אדם רצח, יש חקירה דחופה שצריך לבצע אותה, החקירה הזו לוקחת

שבוע. לכאורה, זה עדיין נקרא חקירה דחופה, לא ניתן לבצע תוך כדי מעצת,

ולא ניתן להשלים אותה תוך 24 שעות. כל פעולה כזאת יכולה להיות ב-48

שעות. זה לא מה שאתה רוצה לתת.

פה יש אלמנט נוסף שצריך להחליט עליו, וזאת השאלה האם אנחנו צריכים

להוציא את האלמנט שאז השופט ישבש את החקירה, כי זו כבר שאלה אחרת.

היו"ר ד' צוקר; על פי הניסוח שפה מוצע, מדובר פה בעצם בשני

תנאים שמצטברים, לא ניתן להשלים אותה תוך 24

שעות, ולא ניתן לדחוף אותה עד לאחר ההבאה.

י' גרוסמן; לטעמינו, צריך להיות ''לא ניתן להשלים".

זה קיים.

א' יביאו בפני שופט. וב', נכניס כל כך הרבה

סעיפי משנה שנחזור שוב לתוצאה הסופית. אנחנו

הרי גם מדברים על סיטואציה שעצם הבאה בפני שופט מפריעה לנו.

*



י' קרפ; ככל שאנחנו חוזרים לנוסח הממשלתי, אין מקום

שנתווכח, מקובל עלינו.

אבל אני חושבת שבכל זאת "לא ניתן להשלימה תוך 24 שעות", זה מרמז

שפעולות שאפשר להשלים אותן בתוך 24 שעות צריך להשלים אותן, זה מבחינת

הביקורת של בית משפט.

היו"ר ד' צוקר; השאלה היחידה היא אם אנחנו צריכים להוסיף את

האלמנט או לא להוסיף, כי לא ניתן לדחותה עד

לאחר הוועדה, או לפני השופט.

צריך להוכיח לבית המשפט שאי אפשר חית להשלים את זה. ולכן, נראה לי עדיף

הנוסח שאתם סיכמתם פה. אני עדיין לא רואה את ההבדלים העצומים בין שני

הנוסחים.

יי דוד; מבחינת שיקול הדעת של גורם העוצר, זה יהיה יותר

קל להשלים. או שזה מצטבר, או שעדיף הנוסח

המקורי.

"מצא הקצין הממונה כי יש צורך לבצע פעולת חקירה

דחופה שלא ניתן לבצעה אלא תוך כדי מעצרו של

החשוד, ולא ניתן להשלימה תוך 24 שעות ולא ניתן לדחותה עד לאחר הבאת

העצור".

ר' גוטליב; יש נוסח ממשלתי, אי אפשר לדחות. אני חושבת

שבמהלך ההתדיינות היה מקובל שזה צריך לחול רק

על דברים שאי אפשר היה לעשות אותם תוך 24 שעות. אז גם אם זה מצטבר, זה

מה שזה אומר.

הניסוח הזה מארד מסוכן לנו.

ר' גוטליג; אם הסכמת לזה שאת הנוסח הממשלתי לא ניתן לדחות,

וגם מקובל עליך שזה צריך להיות מוגבל לדברים

שאי אפשר לעשות אותו תוך 24 שעות, אז למה האמירה של שני העקרונות האלה

מקשה עליך?

י' דוד; זה פירוש שיכול להיות בהחלט פירוש מצמצם.

ר' גוטליב; מה מעבר לשני העקרונות שמקובלים?

יי דוד; כל אחד יכול להיות בפני עצמו מקובל. הצירוף של

שניהם פה יוצר הדבר הזה שנקרא ארס אנרגטי, אחד

ועוד אחד יוצאים פה שלושה.

"מצא הקצין הממונה כי יש צורך לבצע פעולה דחופה

שלא ניתן לבצעה אלא תוך כדי מעצרו של החשוד, ולא ניתן לדחותה עד לאחר

הבאת העצור בפני שופט, או שיש צורך בפעולה דחופה הנדרשת בקשר לחקירה



בעבירה לפי סעי 32(ב), רשאי להשהות הוא את הבאת העצור בפני שופט לצורך

ביצוע אותה פעולה, לתקופה שלא תעלה על 48 שעות מתחילת המעצר".

סעיף 28. "(א) הסתיימו הפעולות לפי סעיף 27, יובא העצור לפני שופט

בהקדם האפשרי, אלא אם כן החליט הקצין הממונה לשחררו ללא ערובה או

בערובה ובתנאים כאמור בסעיף 40.

(ב) לא הובא העצור לפני שופט, בהקדם האפשרי, לפי סעיפים 25(ו} או 28(א)

לפי העניין - ישוחרר העצור".

אין לנו הערות, סעיף 28 אנחנו מאשרים כלשונו.

סעיף 29. ''החליט הקצין הממונה לעצור את החשוד, יבהיר לו מיד את סיבת

המעצר בלשון המובנת לו ככל האפשר".

לי משיח; פה זה נקבע להודעות למשפחה ולעורך דין.

היו"ר ד' צוקר; פה זה מיד. החליט הקצין לעצור את החשוד, איפה

הם נמצאים עכשיו? בתחנת המשטרה. הוא יבהיר לו

מיד את סיבת המעצר.

"וכן - (1) שזכותו שתימסר הודעה על מעצרו לאדם קרוב לו ולעורך-דין

ושזכותו להיפגש עם עורך-דין, הכל בכפוף להוראות סעיפים 31 עד 33, וכן

שזכותו להיות מיוצג על ידי סניגור כאמור בסעיף 15 (ד) לחוק סדר הדין

הפלילי".

העובדה הזאת לא נמסרה לו עוד לפני כן?

לי משיח; זו החלטה רשמית לעצור אותו.

היו"ר רי צוקר; ורק עכשיו אנחנו מוסרים לו את ההודעה, אתה

עצור, מותר לך לפנות לקרוב משפחה, מותר לך

לפנות לעורך דין.

בסעיף 31 ביקשתי שחשוד זכאי להיפגש, ואז אתה

צודק שהסעיף הזה הוא לא במקום.

היו"ר ד' צוקר; אבל לא קיבלנו את זה. לא ידענו להגדיר מה זה

חשוד. אז נשמעו הערות רק על החלק הזה, לא על

31.

אנחנו אומרים כך, אתם בתחנת המשטרה, הקצין החליט לעצור אותו, הוא אומר

לו, א', אתה עצור. בי, אומר לו את הסיבה. ג', אתה יכול להודיע למישהו.

די, אתה יכול לפנות, בנוסף לאותו אדם קרוב אליך, לעורך דין.

לפני הסבר סיבת המעצר, יסביר לו מיד את דבר

המעצר ואת סיבתו, משום שזה המקביל.



היו"ר ד' צוקר; למה אנחנו לא אומרים בשפה המובנת לול

לשון בהגדרה רחבה איננה רק שפה, אלא דרך, אופן,

צורה, ביטוי. אבל ככל האפשר נראה לי מיותר. אסור לו להישאר בשום ספק.

אנחנו מדברים על עילת מעצר, עכשיו זה לשון פורמלית מאוד, היא מנוסחת

היום בחוק, סיבה זה יכול להיות סיפור שלם. לכן, אני מקבל את עילת

המעצר, את העילה.

עשינו הבחנה בין עילות מעצר, וניסינו להפריד בינן לבין העבירות. מדובר

באלמנט שונה, אז אנחנו צריכים לומר לו את דבר המעצר, את העילה, ואת

החשד שבו אתה נחשד.

שיהיה ברור, וממצה, ושלא יטעו פה, גם לא השוטר. מודיעים לו את דבר

המעצר, את פרטי העבירה שבשלה הוא חשוד, ואת העילה, אלה שני דברים

שונים.

25, 26 הם אלה הסעיפים האופרטיביים, לא צריך את

זה.

כל הסוגיה של מה אנחנו אומרים לעצור ומתי בהקשר לזכויותיו, ובהקשר

לעילות ולסיבות שבגללן הוא הגיע למצב הלא משמח הזה, נמצאות בכמה

מקומות. ואני מדבר עכשיו על פרקי זמן קצרים שעשויים להיות סמוכים מאוד

זה לזה.

היה לנו פה ויכוח על המהות. יתכן שצריך לרכז פה את הסעיפים, יכול להיות

שצריך להיות בסעיף 1 את ההוראות, שאולי הן יפרטו, ואני מבקש להתאים את

מה שהסכמנו עליו. הסכמנו כך, החשוד הזה צריך לדעת, לעיתים הוא צריך

לדעת את זה ברגע ששמים עליו את היד, ולעיתים ברגע הזה שבו מודיעים לו

שהוא עצור, את העובדה שהוא נעצר, הוא צריך לדעת מדוע הוא נעצר, באיזה

חשד הוא נעצר, והוא צריך לדעת מדוע הוא מוחזק למשך פרק זמן כלשהוא,

כלומר מה עילת המעצר.

לטעמי זו עבודה של ניסוח. אני מבקש או שזה יהיה כרונולוגית, או שזה

יהיה לפי נושא. אין לי העדפה מיוחדת.

החלטה שהתקבלה כאן בוועדה, וכל ההחלטות

שהתקבלו, בעינינו היא עקרונית ולא נכונה. גם

אנחנו וגם ניירות ערך מבקשים להביא שוב את דברינו בוועדה.

היו"ר ד' צוקר; מה הדרך, הכי נוחה מבחינתכם, לסייע לעצור?

יעבירו אלינו רשימה.

היו"ר די צוקר; אנחנו פה נפעיל את הסנגוריה הציבורית לספק שמות

של עורכי דין, זה התפקיד שלה. היא תספק

למשטרה.

יש לך גוף אחר יותר טוב?

4



ר' גוטליב; עורכי הדין.

היור ד' צוקר; מה יקרה אם את המטלה הציבורית הזאת, שלא דורשת

עבודה, אחת לשנה ימסרו למשטרה, הסניגוריה תעשה

איזה עבודה.

סעיף ג' ישאר כלשונו.

אנחנו מאשרים את סעיף 30.

בסעיף א' לא במשטרה, אלא במשמורת. יש הגדרה

בחוק מה זה משמורת.

ר' גוטליב; זה צריך להיות שלב שבא אחרי הודעה למאסר.

היו"ר די צוקר; אנחנו משמיטים את אלמנט המיקום, ומדברים על

העצור. הוא עצור ואז מוסרים ללא דיחוי הודעה על

מעצרו.

מ' ברק; העצור מועבר מהרחוב לתחנת המשטרה, אחר כך הוא

מועבר למקום מעצר, השלב הזה של ההודעה נעשה

בתחנת המשטרה.

אבל הסעיף לא עוסק עכשיו בשאלה הזאת, אלא

במסירת ההודעה.

ר' גוטליב; זה צריך להיות סמוך להחלטה על המעצר, לא אם הוא

מוחזק או לא מוחזק. החליט הקצין על המעצר,

יודיע מיד.

הנושא השני והבעייתי הוא הנושא של אדם קרוב לו.

אני יודע את הרגישות להודיע לאדם אחר.

לאדם שהוא נקב בשמו.

אנחנו חיים עם סעיף מקביל מאז שנחקק חוק הסדר

הפלילי. זה בדיוק אותו דבר, על קרובו.

אם יש בעיה שאי אפשר למסור בכלל הודעה, יש פרוצדורה של פנייה לבית

משפט.

היו"ר ד' צוקר; אנחנו נשאיר את המצב הקיים.

אדם קרוב לו, זה לא קרוב משפחה.

היו"ר ד' צוקר; הפירוש של אדם קרוב לו, זה כל אחד. גם על פי

הנוסח הזה.

הבעיה היא שב-90% מהמקרים עורך דין לא יגיע על

פי טלפון מיד וייצג אותו, אלא אם כן הוא מכיר



אותו הרבה שנים. ולמעשה כשהעצור מתקשר לאדם, האדם הזה בעצם מתחייב בפני

עורך דין על התשלום. אחרת לא יגיע לשם עורך דין. זה מה שקורה בפועל.

מטרת ההודעה היא כפולה, להודיע לו ולהתחיל בהליך.

היו"ר ד' צוקר; הנוסח הזה קיים בנוסח הקיים.

יש תוספת למקומו של העצור, זה מקובל עלינו,

מודיעים על כך, המשטרה תודיע גם על כך.

לכתוב למי הודיע. זה לא כתוב.

י' גרוסמן; כדי למנוע מצב שיאמר שלא נתנו לו להודיע.

היו"ר די צוקר; אנחנו מאשרים את סעיף 30 כלשונו.

ש' סף; סעיף 30 זה הביצוע.

היו"ר רי צוקי; מסעיף 34 עולה במפורש, שיש חובת רישום של

ההודעות הללו,

סעיף 34. "הקצין הממונה, שהחליט בענייו מעצרו או שחרורו של חשוד, יערוך

(1) שם העצור ופרטיו האישיים;

(2) התאריך והשעה שבהם נעצר ושם השוטר שעצר אותו;

(3) נסיבות המעצר, פרטי העבירה אשר בשלה נעצר והעובדות ששימשו עילה

למעצרו;

(4) הפעולות שנעשו לגבי העצור לפי סעיף 23, בטרם הובא לתחנת המשטרה,

שמות השוטרים שהשתתפו בהן והשעות שבהן הן בוצעו;

(5) ההחלטות של הקצין הממונה, בעניין השחרור או המעצר, השחרור בערובה,

בתנאים או שלא בתנאים, או המעצר כדי לנקוט פעולות חקירה לפי סעיף 27,

על נימוקיהן;

(6) האם מולאו הדרישות של סעיף 29 ו-30 ועל ידי מי;

(7) פעולות החקירה שנעשו לפי סעיף 27, ושעות עשייתן;

(8) האם הוגשה בקשה לאפשר לעצור להיפגש עם עורך דין, מי הגיש ומתי

נערכה הפגישה, ואם נדחתה הפגישה לפי סעיף 32(ה) עד (ז), הנימוקים לכך;

(9) דברי העצור לפי סעיף 26".

יי דוד; הדבר היחיד שראוי להעיר עליו, הרבה פעמים נאמר

בחתימתו, לא מבינים מי חתם על המסמך הזה.



היו"ר ד' צוקר; הקצין הממונה יערוך דו"ח בכתב, בחתימתו.

"בשמו ובחתימתו". קיבלנו.

אנחנו מאשרים את 34 בשינוי אחד. אנחנו מוסיפים ב-6 את סעיף 30. הקצין

יהיה לא רק בחתימה, אלא גם בשם.

סעיף 35. "(א) נעצר אדם ושוחרר, בלא שהוגש נגדו כתב אישום, ומצא בית

המשפט שלא היה יסוד למעצר או שראה נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי האדם,

רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לו פיצוי על מעצרו והוצאות הגנתו,

בסכום שיקבע בית המשפט.

(ב) נעצר אדם ושוחרר ומצא בית המשפט שהמעצר היה עקב תלונת סרק שהוגשה

שלא בתום לב, רשאי בית המשפט לחייב את המתלונן, לאחר שנתן לו הזדמנות

סבירה לטעון טענותיו לעניין זה, לשלם, למי שנעצר, פיצוי על מעצרו

והוצאות הגנתו, בסכום שיקבע בית המשפט.

(ב) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי להתקין

תקנות - (1} לעניין ההליכים בבקשה לפיצוי לפי סעיף זה, בין לפני פנייה

לבית המשפט ובין בבית המשפט-

(2} לקבוע סכומים מרביים לפיצוי לפי סעיף קטן (א).

(ד) החלטת בית משפט לפי סעיף זה ניתנת לערעור כפסק דין בפלילים".

במה זה שונה מההוראה הקיימת חיום בחוק?

ר' גוטליב; הרבה פעמים מגישים תביעות לא מכוח זה, אלא מכוח

דיני הנזיקין, ששם הפיצויים יותר גדולים.

י' דוד; במקרה אדם נעצר ולכאורה אולי כן היה יסוד לעצור

מלכתחילה, אבל מתברר בדיעבד שאין לו נגיעה

לעבירה שבגינה הוא הוחשד, אבל הוא נעצר, הרי גם אז מן הראוי שהוא יפוצה

על ידי מעצרו. זה לא עולה מהסעיף הזה.

יש הסתייגות שהיתה פעם בבג"צ, אלא אם כן המדינה

הוכיחה שהיא עשתה מאמץ ממשי לבדוק את המידע.

היו"ר די צוקר; מצא בית המשפט שלא היה יסוד למעצר, זה ביקורת

כלפי בית המשפט עצמו. הוא זה שהיה צריך לראות

אס יש יסוד למעצר.

י' גרוסמן; קודם כל יש פה תמיד בדיעבד. אבל יכול להיות מצב

שהאיש בכלל לא הגיע לבית משפט.

גם מה שאני אמרתי לא לגמרי מוטעה.

על פי המצב הנוכחי, אין בכלל אפשרות לקבל פיצוי

על מעצר.



ר' קיטאי; על סמך הסעיף הזה המקביל בחוק העונשין. רחל, מה

שאת מתכוונת בתביעת נזיקין, אנשים תובעים בגין

רשלנות.

אז יכולה להיות סיטואציה שאין רשלנות, אבל בכל זאת בסופו של דבר לא

הוגש נגד אדם, בדיעבד התברר שהמשטרה לא היתה רשלנית, והמידע היה מוטעה,

והאדם נשאר במעצר. את הנסיבות האחרות בית המשפט מקבל בצמצום רב מאוד.

ניתן פסק דין של השופט באך, במקרה של אדם שהקביעה לא הגישה את כתב

האישום, עבירת התעבורה, ולא ידע שיש בעיה עם האישור של המצלמה, שהתביעה

צריכה לבדוק אם יש לו חומר שיכול להצדיק כתב אישום, ואם היא לא עשתה את

הדבר הזה.

היו"ר ד' צוקר; האם יש הצעות לתיקון?

ר' גוטליב; מצא בית משפט שקיימות מסיבות המצדיקות פיצוי

האדם, כל ההגבלות שלא היה יסוד.

ר' סוכר; הבעיה עם הסעיף הזה זה לא העילות. הבעיה עם

הסעיף הזה זה גובה הפיצוי שנקבע בתקנות, כי

הסכומים שקבועים בתקנות, הם מאוד נמוכים, ולכן התובעים מעדיפים לא

לתבוע לפי זה, לא בגלל שיש בעיה בעילות.

ר' קיטאי; את צריכה להוכיח רשלנות, לא תמיד יש רשלנות.

אני הייתי אומר שבמקום שלא היה יסוד, לא היה

צורך במעצר, לדעתי זה מכסה כמעט את כל הדברים

האפשריים. כי צורך אתה בודק בדיעבד. הפרשנות של החוק יסוד המעצר, זה

יסוד לשוטר העוצר, או לשופט העוצר, בית המעצר הראשוני. ככה בעצם אתה

פותר את כל הבעיות. לא היה צריך לעצור אותו.

לא הייתי מציעה את העניין של הצורך, הבעיה היא

שהעניין הזה יהיה מוגבל ל-24 השעות הראשונות.

הרי שופט חסין בכלל מאחריות שיפוטית בגין תביעת נזיקין. נכון שכאן זה

לא תביעת נזיקין, אבל בית משפט לא יתן פיצוי, בגלל ששופט אחר טעה ועצר.

אז יהיה מוגבל ל-24 השעות הראשונות.

את מציעה להוריד את העילות?

כן.

הסעיף הזה של הפיצויים, הוא באיזה שהוא מקום

איזון בין היכולת של המשטרה לפעול לאכיפת החוק,

לבין החובה של המדינה לפצות אדם שלא היה צריך לעצור אותו.

יש הרבה מקרים שבהם עוצרים אדם, והיה יסוד למעצר, אבל אחר כך משיקולים

שונים לא מגישים כתב אישום. על הדבר הזה באותן סיטואציות שבהן העוצר

היה צריך לדעת שאין לו יסוד למעצר, והוא פעל, למרות שבבדיקה אפשר היה

לדעת שלא צריך לעצור את האדם, אז זה מצדיק את המעצר.

4



זה לא רשלנות, ואנחנו לא מבקשים מהאדם שיוכיח רשלנות, והשוטר או

הרשויות צריכות להראות למה.

היו"ר ד' צוקר; מרגע שבית המשפט אישר מעצר, זאת אומרת שהיה

איזה שהוא יסוד. זה רק על ה-24 השעות הראשונות?

זה היה תקופה לפני הבאה בפני שופט?

זה יכול להיות גם אחרי.

היו"ר ד' צוקר; אז אי אפשר לומר שלא היה יסוד.

יי קרפ; אני מציעה להשאיר בנוסח הקיים, מכיוון שהוא

מאפשר גם אס לא היתה רשלנות, ואם לא היה חוסר

תום לב, אבל הסתבר בדיעבד שהמשטרה פעלה בתום לב, על בסיס אינפורמציה

שהסתבר רק בדיעבד שאסור היה לסמוך עליה, אבל בזמן שהיא ניתנה זה היה

סביר לסמוך עליה, ועדיין אנחנו מאפשרים לבית המשפט לתת פיצוי לאדם בגלל

שהסתבר בדיעבד שלא היה יסוד.

אני מציע לבדוק את המקרה הקלאסי, שכאשר המשטרה

פעלה היא פעלה בתום לב, היא צדקה. בדיעבד הסתבר

שכל העסק היה עורבא פרח, לא חשוב מי אשם. לא מעניין. כולם הגיעו

למסקנה, שהדבר הזה מתחילתו לא היה טוב.

האדם לא עבד, היו לו הצעות, אנחנו רוצים לפצות אותו, לא כדי להעניש

מישהו, אלא כדי להחזיר אותו למצבו הקודם.

זה לא טוב להכניס פה ביטוי שלא קיים בעילות

המעצר. לא נדרש צורך במעצר בזמן המעצר. לכן

העדרו לא צריך להיות עילה לפיצוי. הנכון הוא שצריכה להיות עילה, אבל

בדיעבד מתברר שלא היתה עילה, או לא היה יסוד מספיק, זה מתאים. אם אנחנו

מכניסים בפיצוי יסוד שלא קיים, אנחנו מפצים על דבר שלא היה מלכתחילה.

הבעיה העיקרית היא בגין רשלנות, שאתה לא יכול

לתבוע שופט ברשלנות. ואז כל פעם ששופט מאריך את

המעצר, כאן זו בעצם יכולה להיות דרך לאכוף את העניין, שאתה יכול לתת

פיצוי גם אם לא היתה רשלנות, ולא צריך לבחון את הרשלנות של השופט.

אנחנו רוצים להכניס את אוכפי החוק, שהם לא

יעצרו מחשש שמא יסתבר בדיעבד. עכשיו כל הנתונים

מראים שיש יסוד, וזה הגיוני. אבל הם לא יעצרו מחשש שמא בדיעבד הסתבר

משהו.

סעיף קטן (ד), המגמה היום שכל העניינים

הכספיים, אפילו אם הם חלק מהליך פלילי, והיו

נידונים כערעור אזרחי אם הם עומדים לעצמם. זה נכון גם לגבי החזרה, הרבה

פעמים אם מדובר בכספים, בסכסוך בין בעלי דין, בפיצויים כעונש, בהוצאות

משפט שמוטלות, מוכרח להיות בפסק דין לא בפלילי, אלא כפסק דין אזרחי.

קודם כל כי זאת המגמה גם בפסקי דין.



היו"ר ד' צוקר; מהותית זה נכון. לגופו, זה נכון?

בוודאי שזה נכון. מדובר בפיצוי, הפיצוי הוא על

נזק אזרחי שנגרם לאדם.

סעיף (ד) לא מתאים לסעיף (ב). סעיף (ב) הטיל על

המתלונן סרק, והוא לא שילם, מה אתה עושה כעצור?

איזו אלטרנטיבה יש לך? יש לי בעיה פה. חסרה לי פרוצדורה מה לעשות.

א' רוטר; זאת אומרת, אם אתה פונה בפני בית משפט ואומר

להם, בגללכם נעצרתי ל-48 שעות, שלא כדיו בלי

יסוד, רשאי שר המשפטים לקבוע.

היו"ר די צוקר; הסעיף הזה קיים גם היום, יש תקנות?

א' רוטר; כן.

ר' קיטאי; אני רוצה לגבי סעיף קטן (ד) להצטרף להערה של

ירון, אני גם חושבת שההחלטה צריכה להיות ניתנת

לערעור באזרחי ולא פלילי. מהות ההליך דומה להליך האזרחי.

אני חושבת על הסטיגמה בכל זאת שיש לי בערעור הפלילי. אגב כשסנגור ממונה

היום מערער על גובה ההוצאות שלו, בית המשפט קבע שזה ידון בערעור אזרחי

ולא בפלילי.

היו"ר די צוקר; מה יותר נגיש וקל?

ר' קיטאי; אין הבדל בין אזרחי לפלילי.

היו"ר ד' צוקר; סעיף 35, השינוי היחידי שיהיה ב-35 יחיה ב-(ב),

ואנחנו נבהיר על פי הצעת רמי, שהחיוב המתלונן

יוכל להינתן לאכיפה של פסק דין באזרחי בהוצאה לפועל.

אני מבקשת שאנחנו נבדוק את האפשרות לכלול את זה

בקנסות.

היו"ר די צוקר; אני משאיר את זה להכרעה בין שניכם, איזה אפשרות

עדיפה וישימה, זה לגבי 35. עד כאן סימן ג'.

אני מבקש שתכינו את החומר לקריאה שנייה ושלישית, תגמרו ניסוחים.

בישיבה הבאה נחליט על עושים שני דברים, מעצר שלא בידי שוטר, עיכוב,

ונעבור על אותן נקודות שעליהן אין עדיין הסכמה. וזאת הישיבה האחרונה.

הישיבה תהיה בירושלים.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 16:30