הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 476

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני, י"ג באדר התשנ"ו (4 במרץ 1996), שעה 10:30

דוד צוקר - יו"ר

גדעון שגיא

רון אלכסנדר - משרד המשפטים

חוה הלברייך - " " האגף לרישום והסדר מקרקעין, מנהלת

אילנה יעקב - " " " " "

שמעון אלון - האגודה לרזרבות הדיון, מנכ"ל

ארנה דויטש - הרשות להגנת הצרכן, ההסתדרות

משה וגנר - לשכת עורכי הדין

רבקה שפירא - הכנסת, הלשכה המשפטית

ענת לוי

אלה אשמן

הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 20) (התקנת מעלית ברכוש משותף),

התשנ"ו-1996 - של חה"כ ג' שגיא



הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 20) (התקנת מעלית ברכוש משותף). התשנ"ו-1996 -

של חה"כ ג' שגיא

היו"ר די צוקר;

חברים, בוקר טוב. אני פותח את ישיבת הועדה. על סדר היום: הצעת חוק

המקרקעין (תיקון מסי 20) (התקנת מעלית ברכוש משותף), של חבר-הכנסת גדעון שגיא.

אני מבקש שתציגו את הנוסח שמציע משרד המשפטים.

ר' אלכסנדר;

יש שתי אפשרויות לנהל את הדיון: ראשונה - על יסוד החוברת הכחולה; והשניה

- על פי נייר עבודה שהכינותי, שמפנים כמה הדברים שהועלו בדיון הקודם. אני

הייתי ממליץ לנהל את הדיון על יסוד הנייר הזה, אבל כמובן שאפשר גם אחרת.

היו"ר ד' צוקר;

ננהל את הדיון על יסוד הצעת החוק שבחוברת הכחולה, ותוכל להציע תיקונים

ותוספות במקום שתרצה.

ר' אלכסנדר;

סעיף 1 להצעת החוק - לסעיף 59ו(א) יש לי שני ואריאנטים אפשריים. האחד

מפנים את ההערה של חבר-הכנסת מרידור בענין האסיפה הכללית, שהיא תחליט וכו';

ואריאנט שני - להשאיר את ההצעה כפי שהיא, כלומר החלטה של בעלי הדירות. אני

מציע לקבל את הואריאנט השני, ואסביר מדוע.

לאורך כל חוק המקרקעין לגבי כל החלטה, בסעיפים בהקשרים שונים ובענינים

שונים, כתוב שבעלי הדירות יחליטו שלא. אם כתוב יהיה כאן שהאסיפה הכללית

תחליט בעוד שבמקומות אחרים נקבע שבעלי הדירות יחליטו, זה עלול לגרום בעיות

פרשנות.

היו"ר ד' צוקר;

מאחר שבישיבה קודמת היתה הסכמה או הבנה למגמה, אני מציע לקבוע שהאסיפה

הכללית של בעלי הדירות רשאית להחליט.

ר' אלכסנדר;

אקריא נוסח אופציונלי לסעיף זה, תוך הבעת ההסתייגות שלי. "האסיפה הכללית

של בעלי חדירות רשאית להחליט ברוב של שני שלישים של בעלי הדירות על התקנת

מעלית ברכוש המשותף, ובלבד שנתקיימו כל התנאים הבאים;"

ח' הלברייך;

אני מבקשת להציע נוסח קצת שונה; בעלי דירות שבבעלותם שני שלישים מהדירות

בבית משותף רשאים להחליט, באסיפה הכללית, על התקנת מעלית ברכוש המשותף.

ר' אלכסנדר;

אני מעדיף את הנוסח שהציעה גבי חוה הלברייך, שמתחיל במילים "בעלי דירות",

והוא קרוב יותר לנוסח בהצעת החוק.

כדי ליישם את ההערות שנאמרו בישיבה הקודמת, סעיף קטן (א) בסעיף 59ו

קובע את הכלל, וסעלף קטן(ב): התקנת המעלית על פי החלטה כאמור תותנה בכל אלה...

היו"ר ד' צוקר;

בהצעת החוק כתוב "ובלבד שנתקיימו כל אלה". למה לכתוב "תותנה"?

קודם יש החלטה, אחר כך יש התקנת מעלית.

ר' אלכסנדר;

מקובל במשרד המשפטים לא להשתמש בפאסיב אלא באקטיב. נציע נוסח אחר במקום

"תותנה".

היו"ר ד' צוקר;

בסעיף 59ו(א) ייאמר; בעלי דירות שבבעלותם שני שלישים מהדירות בבית משותף

רשאים להחליט, באסיפה הכללית, על התקנת מעלית ברכוש המשותף, ובלבד שנתקיימו

התנאים הבאים.

ר' אלכסנדר;

בהצעה שלי אני שומר בסך הכל על התנאים, למעט שינויי נוסח עקב הערות של

חבר-הכנסת מרידור. "(1) ניתן לקבל היתר להתקנת מעלית לפי תוכנית בת תוקף."

ש' אלון;

בניגוד לתיקון מסי 18, שם צריך להתייחס לתוכנית מיתאר, תיקון מסי 19 עוסק

רק באלמנט ההנדסי ואין לו שום קשר לתוכנית מיתאר, לתוכנית בת תוקף או שאינה בת

תוקף. לכן אני מקבל את הנוסח של גבי הלברייך בנושא זה.

ח' הלברייך;

אני מציעה לכתוב בפיסקה (1); ניתן היתר להתקנה לפי חוק התכנון והבניה,

התשכ"ה-1965.

ר' אלכסנדר;

אני מקבל את הדברים של מר שמעון אלון ואת הנוסח שמציעה גבי הלברייך, שהוא

הנוסח בחוברת הכחולה. את הביטוי "לפי תוכנית בת תוקף" כתבתי בעקבות הדברים

שנאמרו בועדה.

ש' אלון;

אני חושב שהם נבעו מאי הבנה, כי כאן מדובר בענין שונה לחלוטין מאשר

בתיקון מס' 18.

אנחנו מאשרים פיסקה (1) בנוסח שבחוברת הכחולה.

ר' אלכסנדר;

הנוסח שאני מציע לפיסקה (2): "ניתן להתקין את המעלית באופן שלא יהיה בו

כדי לגרום פגיעה מהותית בדירות האחרות או בחלקן, ברכוש המשותף או בחזות הבית."

בפיסקה הזאת עשיתי שני דברים. האחד הוא שינוי נוסח - בעקבות הערה של חבר-

הכנסת מרידור, את כל התנאים התחלתי בביטוי "ניתן", כדי שיהיו קונסיקוונטיים.

שנית, הכנסתי כאן את מרכיב חאיזון כדרישה מהותית.

היו"ר ד' צוקר;

הנוסח החדש נראה לי טוב יותר בגלל זכות הקנין והצורך להתחשב בה כזכות

חוקתית.

ר' אלכסנדר;

יש כאן הפנמה של הערת ניסוחית של חבר-הכנסת מרידור וגם קביעה מהותית,

ח' הלברייך;

אבל לא עשית כאן חלוקה להחלטה, התקנה והוצאות. בעקבות הערות שנשמעו

עשינו חלוקה, אמרנו שההחלטה צריכה רוב כזה וכזה באסיפה כללית, התקנת המעלית

תוכל להעשות - א. אם ניתן היתר; ב. אם תעשה באופן שלא יפגע - - -

רי אלכסנדר;

האם אפשר שהתנאים או הפגיעה המהותית שונים בהחלטה מאשר בהתקנה? האם יש

איזו שהיא פגיעה מהותית שלגבי החלטה דינה כך ולגבי התקנה אחרת? ההנחה שלי היא

שהתקנה כוללת גם את ההחלטה.

חי הלברייך;

ההחלטה היא החלטה. מתקבלת החלטה, עדיין לא בודקים אם יש או אין היתר, אם

זה פוגע או לא פוגע. יש החלטה של שני שלישים מבעלי הדירות להתקין מעלית. עכשיו

באים להתקין אותה. מה דרוש כדי שההתקנה תהיה כדין? א. היתר לפי לפי חוק התכנון

והבעיה; ב. צריך שההתקנה תיעשה באופן שאינו פוגע.

אני מציעה את פיסקה (2) המוצעת לפצל לנושאים; א. החלטה; ב. התקנה; ג.

הוצאות.

מי וגנר;

אני חושב שבענין ההתקנה צריך להוסיף סעיף שקיים בחוק עצמו, שנוסף להיתר

תהיה דרישה שמהנדס הועדה המקומית לתכנון ולבניה אישר בחתימו כי התקנת המעלית

אינה מונעת מבעלי הדירות האחרים להשתמש בחדר המדרגות שימוש סביר.

זה חלק מההיתר.

מי וגנר;

זה לא חלק מההיתר.

היו"ר ד' צוקר;

גב' הלברייך, איזה נוסח את מציעה?

אני מקבל את הנוסח שמציעה גב' הלברייך. הצעתי נוסה בעקבות הערות שהושמעו

בועדה.

אני לא מבין למה אתם באים לועדה בטני נוסחים. אני מניח שזה מאילוצי הזמן.

ר' אלכסנדר;

אני מקבל את ההערה. אילוצי הזמן גרמו.

בסעיף קטן (א) לפי נוסח גבי הלברייך, מדובר על החלטה. סעיף קטן (ב)

לשיטתה ידבר על התקנת המעלית, התנאים להתקנה. אם גבי חוה הלברייך סבורה

שההבחנה הזאת מבהירה, זה מקובל עלי. אני מציע בסעיף ההתקנה לקבל את הנוסח

שלי: "ניתן להתקין את ר-ומעלית..." ההחלטה עצמה לא מותנית בתנאים.

היו"ר ד' צוקר;

אני מוכרח להודות שלא הצלחתי להבין את ההבדל.

אי דויטש;

לפי ההצעה, ההחלטה מותנית בכמה תנאים. גבי הלברייך מציעה להפריד בין

ההחלטה ובין ההתקנה, לשים נקודה אחרי המלים "ברכוש המשותף" בסעיף קטן (א). אחר

כך לדבר על התנאים להתקנת המעלית.

גי שגיא;

אם יש החלטה שמותנית בתנאים מסוימים, אם התנאים האלה לא מתקיימים ממילא

אין התקנה. אם התנאים מתקיימים, ההחלטה תקפה וגם ההתקנה מותרת. הא בהא תליא

ואי אפשר להפריד את שנ י הדברים.

היו"ר ד' צוקר;

אני מציע לקבל את פיסקה (2) בנוסח שהציע מר אלכסנדר; ייניתן להתקין את

המעלית באופן שלא יהיה בו כדי לגרום לפגיעה מהותית בדירות האחרות או בחלקן,

ברכוש המשותף או בחזות הבית."

אושרה פיסקה (2). אם אתם רוצים לשנות משהו במבנה, מותר לכם לתקן בניסוח.



ר' אלכסנדר;

לפיסקה (3) אני מציע את הנוסח הבא: "ניתן יהיה לממן את מלוא עלות בניית

המעלית באמצעות תשלומים בהם ישאו בעלי הדירות החפצים בהתקנת המעלית באופן

האמור בסעיף קטן (ב)" - שהיה (ה) בחוברת הכחולה - "ובכפוף לאמור בסעיף קטן

(ג)" - שפוטר את קומות הקרקע.

הנוסח בחוברת הכחולה היה "בעלי הדירות המחליטים על התקנת המעלית, יישאו

בהוצאות התקנתה,"

ר' אלכסנדר;

התיקון המוצע לא חורג הרבה משינוי נוסח, בהתאם להערות של חבר-הכנסת

מרידור, שמתאים לנוסח של תנאים.

ח י הלברייך;

נראה לי שהנוסח של פיסקה (3) קצת מבלבל. אני מציעה להבהיר אותו. אני

מצטערת שאנחנו באים לועדה בשני נוסחים.

ר' אלכסנדר;

גם אני מתנצל.

אני רואה בעיה מהותית, שהעליתי אותה כבר פעמיים, אם אנחנו מדברים על

החלטה, שהיא אמנם לטובת איש אחד שקשה לו לעלות במדרגות, אבל כל הדיירים

יכולים להשתמש במעלית ומשתמשים בה, או על החלטה שמייחדת את השימוש במעלית לנכה

שגר בקומה העליונה.

היו"ר די צוקר;

אמרנו שלא נייחד את השימוש במעלית. יזו היתה העמדה מן ההתחלה. גם אם אחד

בונה את המעלית, יש לאחרים אפשרות להשתמש בה.

זאת אומרת שלא בונים מעלית לשימוש של אדם אחד בלבד?

היו"ר די צוקר;

נכון.

ש' אלון;

אנחנו צריכים לדעת על איזה סוגים של מעליות מדברים. אם מתקינים מעלית

לנכים, יכול להיות שהמעלית תוביל אך ורק לדירת הנכה.

החוק לא יצפה סיטואציות איזוטריות ולא יוכל להתייחס אליהן. העקרון הוא

שגם אם אדם אחד התקין את המעלית, זה לא מונע שימוש של אחרים אם ישתתפו בהוצאות

האחזקה והתיפעול.

ר' אלכסנדר;

הם יוכלו להשתמש ויהיו חייבים לשאת בהוצאות האחזקה והתיפעול.

ומי שלא משתמש?

מי שלא משתמש - לא משתתף באחזקה.

ח י הלבריך;

לא כך אומר הנוסח.

גי שגיא;

אנחנו אומרים שהוצאות האחזקה על כל בעלי הדירות, למעט קומת קרקע.

היו"ר ד' צוקר;

כן. זאת העמדה.

חי הלברייך;

אני מבקשת להבהיר. מי שמחליט הוא שמשלם עבור ההתקנה, אלא אם כן בינו לבין

עצמו חילק אחרת את ההוצאות. כל בעלי הדירות מחזיקים. בעל דירת הקרקע לא חייב

בהוצאות ההתקנה, אבל חייב באחזקה.

אי דויטש;

לא.

ר' אלכסנדר;

גם בעל דירה בקומת קרקע חייב בהוצאות אחזקה. הוא משלם גם הוצאות תחזוקה

של הגג.

חי הלברייך;

אני מציעה את הנוסח הבא לפיסקה (3): בעלי הדירות המחליטים על התקנת

המעלית ישאו בהוצאות התקנתה, אלא אם החליטו אחרת ובלבד שהחלטתם לא תיפגע בבעלי

הדירות האחרים.

מי הם האחרים?

חי הלברייך;

אלה שלא החליטו, אדם יכול להחליט אחרת בינו לבין עצמו, הוא לא יכול

להחליט אחרת שבעלי הדירות האחרים ישאו בהתקנה.

ר' אלכסנדר;

כיוון שיש הסכמה לתוכן, אני מבקש לאפשר לנו לקבוע את הניסוח לפיסקה (3)

בהתייעצות עם מר שלמה שחם.

מקובל. עקרונית אנחנו מקבלים את ההצעה של גבי הלברייך לפיסקה (3).

בתור מפקחת על רישום מקרקעין אני מופרחה להביא לפניכם בעיה רצינית של

אנשים שאינם יכולים לעמוד בהוצאות נוספות, אמתות חד-הוריות ואנשים אחרים שקשה

להם הוצאות אחזקה שוטפות בסדר גודל של 30 שקלים בחודש. העיריה ורשויות אחרות

פוטרים אותם מתשלומים שונים, מהוצאות הבית המשותף אין שום פטור. אני מתארת

לעצמי שאם יחוייבו לשלם הוצאות אחזקת מעלית, ביטוח, בדיקה שנתית וכל הכרוך

בזה, אפילו אם מדובר רק בהוצאות שוטפות ולא בהתקנה, הבעיה שלהם תוחמר.

מה הפרקטיקה בבתים כאלה?

למעשה יש הסכם שהם לא משתמשים ולא משתתפים באחזקה. אולי אפשר לתת אפשרות,

שמי שלא מעונין להשתתף באחזקה השוטפת ויתחייב לא להשתמש במעלית, ועד הבית חייב

יחיה לפטור אותו מההוצאות.

עוד אין הרבה פרקטיקה בנושא מעלית. פסקי דין של המפקחים עד היום פטרו

מתשלום מי שאמר שלא ישתמש במעלית.

ומה אם בעל דירה לא מסוגל להשתתף בהוצאות השוטפות של הבית? מה אתם

מחליטים במקרים כאלה?

אין שום מוצא. אני מנסה לדבר על ליבם שק! הדיירים, והרבה פעמים יש פשרה.

אנשים רואים את המצוקה ומקילים במידה מסוימת. התקנת מעלית היא שינוי מצב.

חבר-הכנסת שגיא, הדברים האלה מתאימים להצעה המקורית שלך, שמי שלא מעונין

- לא ישא בהוצאות.

היו"ר ד' צוקר;

עם כל הכבוד לחוק, לא תמיד רק הוא מכוון את החיים. איך נוהגים במקרים

כאלה, מגיעים להבנה בין שכנים?

כן. אין דרך אחרת. אי אפשר לחייב מישהו לסבסד.

החקיקה הזאת מונעת את זה?

החוק מונע החלטה אחרת של המפקח בנושא הזה,

אני מציעה לתת פטור למי שאומר: מוחל אני על הפגיעה בקניני, קחו את חלקי

ברכוש המשותף אבל תפטרו אותי מתשלומים.

אם כך, צריך לפטור גם מהרבה דברים אחרים - אחזקה שוטפת, תיקוני גג.

אי יעקב;

מעלית יקרה במיוחד.

חיפוי גג ביריעות ביטומניות יותר יקר מאחזקת מעלית.

יש להניח שאנשים יקחו את ההוצאות בחשבון בעת ההחלטה על התקנת מעלית, והם

יצטרפו למתנגדים.

אם בחוק תהיה אופציה שאדם יוכל להצהיר שלא ישתמש במעלית ואז ועד הבית

חייב יהיה לפטור אותו מהשתתפות בהוצאות, הם לא בהכרח יתנגדו. זה יעזור לאלה

שרוצים להתקין מעלית.



ש' אלון;

לפי הניסיון, הדינמיקה עושה את שלה. החיים בבית משותף הם כל כך מורכבים

שחוק לא יצפה את כל האפשרויות. צריך לתת לדינמיקה לעשות את שלה ולא לקבוע

דברים כאלה בחוק, כי זה עלול לגרור למרחקים הרבה יותר גדולים באחזקה השוטפת של

הבית.

צריך לזכור שאלה שקשה להם לשאת בהוצאות גרים בעיקר בדירות שכורות.

ההחלטה על התקנה היא החלטה של בעלי הדירות, לא של הדיירים השוכרים. אני

מעריך שמי שיכנס לגור בדירה ולא יוכל לשאת בהוצאות התקנת מעלית, יביא את הדבר

בכלל החישובים שלו.

הוא כבר גר בבית ויש שינוי מצב.

הוא גר בשכירות.

לאו דווקא. השליש שמהווה מיעוט יעמוד בפני בעיה. הוא לא יוכל בשום דרך

להמנע מן ההוצאה, ואף אחד לא יוכל לפטור אותו מההיוב לשאת בתשלומים.

נשאיר את הדבר לאסיפת הדיירים ולחיים היומיומיים, לקונפליקטים, לויכוח

ולהידברות. אני לא רואה שום דרך אחרת להחלץ מהענין הזה. ברור שלא הכל יסכימו

על הכל, אני פשוט לא רואה איך אפשר לצאת מזה בחקיקה.

מר אלון הצביע על השלכות אפשריות, שלא את כולן אפשר עכשיו לצפות. זה

מיקש, שאני מציע לברוח ממנו.

נאשר את פיסקה (3) בהנחה שהחיים יפתרו את הבעיות. אין ספק שיהיו

קונפליקטים.

(קורא סעיף קטן (ב))

"דירה בקומת קרקע - דירה שהפרש הגבהים שבין מפלסה לבין מפלס הכניסה לבית

אינו עולה על מטר אחד". זו חגדרה שקיימת היום בחוק?

לא. זה דבר חדש.

להגדרה הזאת יש איזה בסיס הנדסי?

ר' אלכסנדר;

לא. ענין הדירה בקומת קרקע, שהוסכם עליו ממש בסוף הישיבה, שהיתה הישיבה

המרכזית בנושא, נכנס כקונספט, נדמה לי שאת הקביעה של מטר אחד הכניס היועץ

המשפטי לועדה בתיאומים בדקה האחרונה לפני החוברת הכהולה.

הקביעה של מטר אחד היא במיוחד שרירותית. ככל שחשבתי בדבר השתכנעתי שלא

צריך להגדיר בחוק. מה יקרה בפועל? בעל דירה בקומת קרקע לא ירצה לשלם, הוא

יצביע נגד. צריך ליצור איזה מנגנון שדיירים בקומות העליונות יבינו, שגם אם

הוא תומך בהם הוא לא חייב לשלם. שיהיה במה להיאחז. אם גובה הדירה מטר או מטר

וחצי, כל בית יחליט לעצמו.

אותו דייר בקומת קרקע שעליו כאילו באים להגן, הוא יכול ממילא להגן על

עצמו בהצבעה נגד. אנחנו רוצים לאפשר לרוב שרוצים במעלית ליצור רוב של שני

שלישים באמצעות תמיכה של דייר בקומת קרקע. לשם כך הם ימלחו לו על התשלום גם אם

גובה הדירה שלו שני מטרים מעל המפלס.

אני מציע לקבוע את העקרון ולהסתלק מההגדרה של גובה דירת קרקע מעל מפלס

הכניסה.

ש' אלון;

אני אפילו מרחיק לכת. מרגע שהגדרת בחקיקה הזאת דירת קרקע בגובה מטר אחד

ממפלס הכניסה, זה יגרור דברים אחרים. אני מציע למחוק את ההגדרה לחלוטין. אין

לה שום יסוד.

אנחנו מאשרים את סעיף קטן (ב) בלי ההגדרה של קומת קרקע.

אני רוצה להבין את החלטת הועדה. קומת קרקע היא קומה שלא עולים אליה

במדרגות?

ר' אלכסנדר;

ומה אם יש ארבע מדרגות? כל בית יחליט לעצמו מהי קומת הקרקע.

א' דויטש;

אם יש ארבע מדרגות זו קומת קרקע?

המעלית לא עושה לו שום שירות.

היו"ר ד' צוקר;



בהנחה שאנחנו לא יכולים להגדיר הנדסית מהי קומת קרקע, אבל אפשר להגדיר

בקונספציה מהי קומת קרקע, נמחק בסעיף קטן (ב) את הסיפה שלאחר "המחליטים

להתקינה".

ההנחה היא שברוב המקרים אנחנו יודעים מה זה דירת קרקע. הדיירים והשכנים

ומי שמכירים את הבית מכנים אותה דירת קרקע. החוק לא יחזה מקרים גבוליים, ואני

מניח שיהיה הסדר בין הדיירים. תזכרו שהם תמיד יכולים להצביע נגד התקנת מעלית.

ר' אלכסנדר;

בעקבות הערה נכונה של גבי הלברייך וגב' יעקב בשלב מוקדם יותר, אני מבקש

שהסעיף הזה יהיה (ג).

היו"ר ד' צוקר;

זה ענין למנסחים. אתם תקבעו את סדר הסעיפים, אתם בעלי המלאכה בענין הזה.

אנחנו עוברים לסעיף קטן (ג).

אם יורשה לי, אני מציעה לדון קודם בענין ההוצאות - סעיפים קטנים (ד)

ו-(ה}.

היו"ר ד' צוקר;

(קורא סעיף קטן (ד))

אושר סעיף קטן (ד).

(קורא סעיף קטן (ה))

מה כולל שטח הריצפה?

שטח ריצפה מוגדר בדרך כלל בתסריט ובכל מקום. יש הגדרה של התקן הישראלי

לשטח ריצפה. שטח ריצפה לא כולל הצמדות.

היו"ר ד' צוקר;

כלומר, ההגדרה ברורה וברור מה חלקו היחסי של בעל דירה בבית. האם ההגדרה

הזאת מאפשרת הגדרה של החלק היחסי בהוצאות ללא ויכוחים מיותרים?

א' יעקב;

כן. זו הגדרה שקיימת בחוק.

מי וגנר;

הייתי מציע להשאיר אופציה לדיירים לשנות. פעמים יש דירות ששטח הריצפה

שלהן שווה אבל מספר המשתמשים גדול יותר, ולכן בעלי הדירות מעדיפים שהוצאות

האחזקה של מעלית יחולקו בהתחשב במספר המשתמשים בה. לכן הייתי מציע להשאיר

אופציה.

נאמר לי שהסעיף האחרון בהצעת החוק מאפשר גמישות לאסיפת הדיירים, בין השאר

בסוגיה הזאת.

אושר סעיף קטן (ה).

(קורא סעיף קטן (ג))

בענין זה יש לנו נוסח הרבה יותר רחב, שהוא הרחבה של הנוסח שהציע האגף

לרישום והסדר מקרקעין בכחול. העקרון הוא לתת סמכויות רחבות ומפורטות למפקחים.

"בעל דירה הסבור שהתקנת מעלית עלולה לגרום פגיעה מהותית

בזכויותיו, רשאי לפנות למפקח בתביעה; ראה המפקח כי נפגעה זכותו של בעל דירה

פגיעה מהותית, רשאי הוא להורות על ביטול החלטה שנתקבלה, לשנותה או להתנותה

בתנאים, לרבות תנאי לפיו יפצו בעלי הדירות שמבקשים את התקנת המעלית את בעלי

הדירות שייפגעו מכך פגיעה מהותית - הכל כפי שימצא המפקח לנכון."

המצבים האפשריים בבתים הם ללא סוף, יכולים להיות מקרים שצריך לבטל את

ההתקנה, יכולים להיות מקרים שאפשר לפתור את הבעיה בדרך תשלומי איזון, יכולים

להיות מקרים שצריך לקבוע תנאי, לדוגמה להפעיל או להפעיל את המעלית בשבת, צריך

לתת למפקח את מירב שיקול הדעת ואת מירב הסמכויות. שלא תהיה שום אי בהירות אם

הוא מוסמך או שאינו מוסמך. ההצעה הזאת היא שיפור של הצעה שבעיקרה באה מהאגף.

יש סעיפים אחרים בחוק שנותנים למפקחים סמכויות מסוג זה?

כן. הסעיף הדומה לזה הוא בתיקון מס' 18. אבל לפי הניסיון שיש לנו עד כה

בתיקון מס' 18, יש בעיה עם הנוסח הזה. אני מבקשת להציע נוסח יותר מצומצם

ויותר בהיר, פחות מסובך.

תיקון מס' 18 קבע שמי שנפגע פגיעה מהותית רשאי לפנות למפקח. אחת השאלות

שנשאלתי מספר רב של פעמים, האם מי שמבקש שהמפקח יתן פסק הצהרתי יכול לעשות את

זה. הוא לא יכול לפנות מפני שיש כאילו לאקונה. בתיקון מסי 18 כתוב: מי שנפגע

פגיעה מהותית.

כדי שלא יהיו שאלות, שינינו את הנוסח ועשינו אותו מאד מצומצם וברור:

הוראות סימן די לפרק וי יחולו על הדיון בפני המפקח לפי סעיף זה, בשינויים

המחוייבים. הוראות סימן די עוסקות בכל הנושא של סכסוכים בין שכנים. אלה

סמכותיות המפקח, הן קובעות מי רשאי לבוא לפניו וכו'.

כלומר, אנחנו מכניסים ענין זה בגדר הסכסוך וסמכויות. הפיקוח.

נכון. אבל הרחבנו כאן את סמכות המפקח בדומה למה שנעשה בתיקון מסי 18,

המפקח רשאי להורות על ביטול החלטה שנתקבלה, על שינויה או התנייתה

בתנאים, לרבות בפיצוי - הכל כפי שימצא לנכון,

מי וגנר;

אני חושב שצריך לקבוע לתביעות מסוג זה תקופת התיישנות קצרה. ראשית,

בתקופת ההתיישנות הקיימת של שבע שנים יכולים להיות שינויים בבעלות, ויבואו

תביעות של בעלים חדשים. שנית, הדבר הזה יכביד מאד משום שאנשים המחליטים על

התקנת מעלית לא יידעו מה צפוי להם.

אני חושב שצריך לקבוע תקופה קצרה להגשת התנגדויות, הן לגבי ההחלטה והן

לגבי הפיצויים. אחרת יהיה מצב בלתי אפשרי. מכיוון שהאנשים המחליטים על ההתקנה

הם גם נושאים בפיצוי, אדם שרכש דירה בבית לאחר ארבע או חמש שנים עלול לבוא

מה עשיתם פה, אני לא מסכים, זה פגע פגיעה מהותית בדירה. לפני שהולכים

להוצאה כל כך גדולה, אנשים צריכים לדעת שהם עברו את כל המכשולים. לכן צריך

לקבוע תקופת התיישנות קצרה יותר. אני מציע תקופה של שלושה עד שישה חודשים.

יכול להיות שהנזק יתגלה רק אחרי שנה.

למה תשמש התקופה של שישה חודשים?

בתקופה זו אפשר יהיה להגיש תביעות, ולאחר מכן יגשו לביצוע.

ובתום התקופה הזאת לא תהיה כל אפשרות להגיש תובענה?

בתום תקופת ההתיישנות לא תהיה אפשרות להגיש תובענה במסגרת חוק המקרקעין,

אלא תובענה על פי חוק הנזיקין.

אנשים המחליטים על הוצאה כה גדולה צריכים לדעת מה צפוי להם. הואיל ופיצוי

על נזק מהותי שנגרם לדירה מוטל על המחליטים על התקנת המעלית, הם צריכים לדעת

בפני מה הם עומדים. אחרת הם יוציאו את ההוצאה הזאת ולאחר תקופה ארוכה תבוא

תביעה, שהם לא צפו אותה. כאשר הם מחליטים ומבצעים את ההתקנה, השטח צריך להיות

נקי מבחינה זאת.

בדיני נזיקין אין מניעה. אם אחרי עשר שנים יתגלה שבניית הפיר גרמה נזק

לדירה מסוימת, יש מסלול לתביעה. אני לא חושב שצריך כאן לשנות את תקופה

ההתיישנות.

אני מציעה לא להגביל כאן את תקופת ההתיישנות.

זו פגיעה גדולה מדי בזכות הקנין.

אני חושש כך. אני לא רוצה לדבר נחרצות בנושא שלא בדקתי, אבל הייתי אומר

שבלי שיקול דעת במשרד המשפטים אני לא יכול לתמוך בהצעה. ואני לא חושב שעכשיו

יש די זמן לשיקול דעת נוסף.

אם הקבלן בנה את המעלית לא נכון וכתוצאה מכך נגרם נזק שלא נראה לעין תוך

תקופה קצרה אלא רק כעבור שנים רבות, האם יש מניעה שבעל דירה יגיש תביעה גם נגד

הקבלן וגם נגד המתקין? לא. המסלול העסקי פתוח לפניו. לכן אין צורך לשנות כאן

את תקופת ההתיישנות.

אני נוטה להתנגד להצעה בעיקר בגלל סיבה אחת. אנחנו מדברים על הגנה על

זכות הקנין של מי שלא הסכים ושל מי שנפגע. זו הגנה חוקתית ואני מציע לא לפגוע

בח יותר מדי, ולא לומר שאחרי שלושה או שישה חודשים תימנע מאדם הזכות לתביעה

בהליך יותר קצר ויותר זול של פניה למפקח, לא לבית משפט. חשובה גם הדרך שניתנת

לאדם לתבוע את זכויותיו, והנגישות של המפקח גדולה משל בית המשפט.

אם אדם קונה דירה בבית שכבר יש בו מעלית, לפי החוק הזה יש לו זכות לטעון

כלפי בעלי הדירות האחרות. אולי אפשר לסייג את זה לבעלי הדירות בעת ההחלטה. אם

משאירים את הנוסח הזה, בעצם פוגעים באנשים שהם בעלי הדירות בעת ההחלטה ונותנים

זכות למי שקנה דירה בבית שכבר הותקנה בו מעלית לתבוע על מה שנעשה בתקופה שהוא

לא היה בעלים. נראה לי שלא זאת היתה הכוונה.

יש היגיון בדברים, אבל אני חושש מסייגים על סייגים. הם בסך הכל מכבידים

ויוצרים בעיות. לפתרון בעיות מסוג זה קיים המפקח. לכן אני ממליץ למעט

בסייגים ולאשר את הנוסח הקיים.

לא נגביל את הזכות לתביעה או לבירור כלשהו אם יש חשש לפגיעה משמעותית

בנכס.

לפי הנוסח שהציעה גבי הלברייך לסעיף קטן (ג), הסכסוך בין שכנים בענין

התקנת מעלית יהיה בגדר שאר הסכסוכים או ההתדיינויות בין שכנים שבהם עוסק

המפקח.