הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 459

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום רביעי. כ"ד בשבט התשנ"ו (14 בפברואר 1996). שעה; 9:00

נכחו; חברי הוועדה; די צוקי- - היו"ר

י' לוי

ד' מרידור

מוזמנים; שי בר-סלע - השמת מאגרי מידע משרד המשפטים

די דרור - משרד המשפטים

י י אלי - משרד ראש הממשלה

אריה רוטר- עורך דין משרד ראש הממשלה

י' אשר - ראש תחום אח"ק מענ"א במשרד לבטחון פנים

א' בן-ארצי- קצין ממ"ן במשרד לבטחון פנים

ש' מינקוס - יועצת משפטית במשרד לבטחון פנים

ר' קדמי - עוזרת ליועץ המשפטי במשרד לבטחון פנים

טי שוורץ- עוזרת בכירה ליועץ המשפטי בשירות בתי הסוהר

עי יעקבי - עוזרת היועץ המשפטי בשירות בתי הסוהר

י' קליינברג - רמייה מערכות מידע בשירות בתי הסוהר

יי רודיקוב- אחראי על הבטחת מידע במשרד הבריאות

די אלכסנדר- עורכת דין האגודה לזכויות האזרח

ו' הרצברג - עורך דין לשכת עורכי הדין

א' יובל - ארגון ישראלי לעיבוד אינפורמציה

שי פרלי - רשות הדואר

י' בונן - מתמחה בוועדה

שי שוהם

מנהלת הוועדה; די ואג

קצרנית; אי עצידה

סדר-היום; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מסי 2) (מאגרי מידע),

התשנ"ד-1993



הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 2) (מאגרי מידע), התשנ"ד-1993

אני פותח את ישיבת הוועדה. על סדר היום הגנת הפרטיות (תיקון מסי 2)

מאגרי מידע).

סדר העבודה הוא כזה. דבר ראשון דלית מודיעה לנו על ארבעה ניסוחים שהוסכם

עליהם בפעם הקודמת והיא רק מודיעה עליהם.

דרור;

בסעיף 8 (א) עידכנתי את הנוסה שהוא יתאים ויהיה קוהרנטי למה שכבר הוחלט

"לא ינהל אדם ולא יחזיק מאגר מידע", קודם

"אלא על פי הוראות חוק זה" עכשיו כתבתי "מאגר מידע החייב ברישום לפי

סעיף זה", זה מתחייב מזה שאנחנו הפחתנו את היקף הרישום. כל הסעיף הוא נוסח

מחדש וזה לא דברים מהותיים חדשים. "לא ינהל אדם ולא יחזיק מאגר מידע החייב

ברישום לפי סעיף זה אלא אם התקיים אחד מאלה: (1) המאגר נרשם בפנקס" ואז אין

בעיות או ש"הוגשה בקשה לרישום והתקיימו הוראות סעיף 10 (ב1}" שזו הסיטואציה של

תשעים ימים שהרשם לא מגיב ואז אמרנו שאנחנו נראה את זה כהסכמה, אז גם כן למרות

שזה לא רשום זה בסדר מבחינת הניהול. האפשרות השלישית היא "המאגר חייב ברישום

לפי סעיף קטן (ה) והוראת הרשם כללה הרשאה לניהול והחזקת המאגר עד רישומו".

ב-(ה) מדובר על מצב שבו הרשם, לפי טעמים מיוחדים שירשמו, יורה על חובת רישום

גם על מאגר שאנחנו עקרונית פטרנו אותו מרישום. אבל אני חשבתי שאם יש מצב כזה

יוצא דופן שהחוק פטר והרשם בכל זאת משיקולים מיוחדים רוצה להורות על רישום, אז

הוא צריך להמציא לבעל המאגר איזשהי הודעה ולפרט בה איך ועד כמה אותו אדם צריך

-שום, מכיוון שזה מצב מיוחד שבו ככלל אין רישום ורק כתוצאה מהוראת הרשם יש

שום. זה הוכנס לסעיפים 8 (א) ו-8 (ה).

10 (א) (1) שזו סמכות הרשם לרשום, זולת אם היה לו יסוד סביר להניח כי

/אגר משמש, פה הוספתי "או עלול לשמש" בלשון עתיד, כי יכול להיות שהמאגר לא

קיים.

סעיף 13 לחוק העיקרי בסעיף קטן (ב) במקום "מחזיק" יבוא "בעל", זה היה גם

דם ואתם ביקשתם במקום "יציג מידע" יהיה "יאפשר עיון במידע".

17א. רבתי זה הסעיף שבא להחליף את הסימן על לשכות שירות. אתם ביקשתם שזה

לא יהיה סימן ולא נתחיל לקרוא לזה לשכת שירות ונסתבך בהגדרה, אלא נדבר על

מישהו שמחזיק במספר מאגרים, אז לגבי כל אחד שמחזיק בכמה מאגרים של אחר הכנסנו

נ הנושא של מורשי גישה שהוא צריך להבטיח שאפשרות הגישה תהיה נתונה רק למי

שהורשו לכך בהסכם בינו לבין בעליו של אותו מאגר וכל (ב) זה מה שחל רק על מי

שברשותו חמישה מאגרים ומעלה, אז הוא צריך למנות ממונה על אבטחה והוא צריך

למסור לרשם מידי שנה את רשימת המאגרים ואת רשימת הבעלים של המאגרים.

בעצם זה הסיכום של מה שעשינו ברוב הישיבה הקודמת.

כן. לשרה יש מחלוקת על הסיכום של השבוע שעבר.

לגבי מה שנאמו- פה בסעיף (2) "ימסור לרשם מידי שנה", אני חושב שהמצב צריך

להיות הפוך. המחזיק או הבעלים רושמים באופן מתמשך, הבדיקה היחידה שיכול לעשות

המחזיק אם כל מה שקיים בידיו רשום הוא אם הרשם מוסר לידיו את הרשימה הרשומה

נכון לרגע זה, כי חרישום נמצא אצל רשם לא אצלו עצמו. לדוגמא, אני מחזיק 50

מאג.רים, 50 המאגרים האלה נפתחו במשך שנה, בינואר פתחתי 3 ואחר כך רשמתי ורשמתי

ורשמתי. אינוונטר הרישום לא נמצא אצלי, הוא נמצא אצל הרשם. הצורה הנוחה ביותר

כדי לוודא האם כל מה שהיה חייב רישום, נרשם באמת, הוא לקבל רישום מהרשם. ככה

אנחנו נוהגים אצלנו וזה עובד דרך קבע, כי זו הדרך היחידה של גוף שבבעלותו הרבה

מאגרים לברר האם הוא באמת ביצע את הכל כנדרש, לברר מול מי שהוא רשם האם הוא

רשם את הכל, האינוונטר לא נמצא אצלי.

היו"ר די צוקר;

יאיר, לא נראה לי סביר.

די דרור;

אני רוצה להסב תשומת לב שמדובר על חמישה מאגרים החייבים ברישום, זאת

אומרת כל אחד מהם ולא בהצטברותם.

היו"ר ד' צוקר;

מה עם אחריות קפידה על עבירות טכניות?

סעיף 31א. (ב) "עבירה על סעיף זה אינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או

רשלנות". אנחנו אישרנו את הסעיף הזה ולפי בקשת שלמה שוהם המשרד היה צריך לעיין

עיון נוסף, מהי עמדתכם?

עברנו מחדש ועומדים אצלנו על העניין של האחריות הקפידה. אנחנו הוצאנו את

סעיף 16 מאחריות הקפידה שהוכנס לשם באמת בטעות ולגבי סעיף 16 אין צורך במחשבה

פלילית.

ש' שוהם;

נכון ש-16 הוצא וחלק מהבעייה נפתר, בזה אין ספק. עדיין יש פה שורה של

סעיפים שלא טעונים הוכחת רשלנות. אני חושב שמבחינת תחושת הצדק, מהבחינה שאתה

הולך להרשיע אדם שהוא לא ידע שהוא עובר עבירה, יש בזה בעייה. אני אישית חושב

שהנושא אחריות הקפידה לא צריך להיות היום בחוק הפלילי, אלא ממש במקרים מאוד

מאוד מיוחדים.

היו"ר די צוקר;

אני רוצה לאשר שוב את העמדת של הוועדה בפעם הקודמת ואת העמדה המשרד על

פיה המבחן הוא גם מבחן תוצאות ובסוג עבירות כזה אני מציע - למרות שזה קשה -

לקבל את מבחן התוצאות ואם נגרם עוול או נזק גם אם לא היתה מחשבה פלילית או

רשלנות, אני מציע ללכת בקו הזה ולאשר את הסעיף.

*



ד' דרור;

ומימלא לפי חוק העונשין החלק הכללי החדש אם זה לא לפחות רשלנות, אין

מאסר.

לאור העניין הזה, סעיף 31א (2} אולי בכל זאת גם אותו להוציא משם. מדובר

על מסירת פרטים לא נכונים ונדמה לי שזה ממש מצב שמישהו מוסר פרט שהוא מאמין

שהוא נכון, לומר עכשיו שהוא יורשע בפלילים יש בזה בעייה. זה מצב שאתה לא יודע

שהפרט הוא לא נכון, כי אחרת זה לפחות התרשלות. אתה משוכנע שהפרט הוא נכון, אתה

מוסר אותו.

על איזה פרטים יהיה מדובר?

פרטים הקשורים ברישום מאגר מידע, למשל. אני אומר שהמאגר הוא ברמת-גן והוא

בתל-אביב.

לא, הוא אומר שהמאגר בנושא אי ובכלל מדובר בנושא הרבה יותר גדול מאי.

אבל לא ידעתי מזה ולא הייתי צריך לדעת מזה. כי אם הייתי צריך לדעת, זה לא

אחריות קפידה. אם הייתי צריך לדעת, זה התרשלות.

כידידים אני אסרב לך.

אנחנו חזרנו לפי דרישה מאוד חד-משמעית של המחלקה הפלילית אצלנו לנוסח של

העבירות שיהיה כתוב בדיוק מהי העבירה ולא העושה אחד מאלה, או המפר את הוראת.

הם מתעקשים על זה?

כן.

אתם ביקשתם ממני לבדוק לגבי העבירות בתקנות האם אין צורך בהסמכה מפורשת

בחוק. ובכן, אין צורך, זה כתוב בחלק הכללי של חוק העונשין בסעיף 2: הסמכות

להתקין תקנות לביצוע חוק כוללת אף את הסמכות לקבוע עבירות על התקנות, כך

שאנחנו לא צריכים לקבוע פה העובר על הוראה מהוראת התקנות. לא חייבים להטיל

מאסר ואם כן, אז המאסר הוא עד חצי שנה.

דלית, ובלבד שהתקנות באישור ועדת חוקה.

ד' דרור;

סמכויות הרשם אלה סמכויות שאתם ביקשתם להגדיר אותן ולצורך זה אפילו

כתבנו של אגרות מיועדות בניגוד לעמדת הממשלה. בסעיף 10 (ד) לחוק העיקרי קבענו

את המינוי של המפקח ובסעיף 10 (ה) את סמכויות המפקח. לגבי מינוי המפקח, "לא

יתמנה מפקח אלא אם כן קיבל הכשרה מקצועית מתאימה בתחום אבטחת מידע והפעלת

סמכויות לפי חוק זה", זה מקובל עלינו גם בהוקים כמו: חוק גנים לאומיים שמורות

טבע שמקים את הסיירת הירוקה ובחוקים האחרים של פיקוח. פקחים צריכים לקבל

הכשרה, גם הכשרה בתחום הפרוצדורה הפלילית וגם הכשרה בתהום הספציפי שבמקרה הזה

הוא אבטחת מידע. "ומשטרת ישראל לא הביעה התנגדות למינויו מטעמים של שמירה על

בטחון הציבור", הם בודקים את ה-ר"פ שלו וזה מקובל בכל סעיפי הפיקוה.

אני חושב שצריך להוסיף פה לא רק בתחום אבטחת מידע, אלא בתחום המיחשוב,

מכיוון שעיקר הבעיה פה זה ידע במחשבים.

יאיר, מה דעתך?

זה נראה לי מובן מאליו.

דלית, תוסיפי את זה.

" (ה) לצורך ביצוע תפקידיו רשאי מפקח להיכנס", צריך למחוק להיכנס.

[ קראה את סעיף 10 לחוק העיקרי (ה) (1) ו- (2) ]

בפיסקה (2) יש בעייה במילה חפץ ובמילה מסמך. מדייה מגנטית היא לא חפץ.

לא, זה מוגדר בחוק המחשבים. עכשיו הפץ כולל את כל מה שצריך לנו בחוק

המחשבים. אנחנו מתייחסים פה לפקודת סדר הדין הפלילי מעצר וחיפוש. הפקודה הזאת

תוקנה בתיקון עקיף בחוק המחשבים, כך שבהגדרת חפץ שם נאמר חומר מחשב.

[ קראה את סעיף 10 לחוק העיקרי (ה) (3) ]

לגבי פיסקה (3), האם אפשר להפליל גם מתקני שב"ס? כי גם כן צריך לעשות

לגביו תיאום.



די דרור;

האם יש איזשהי בעייה של סיווג כמו כל מיני מחנות מיוחדים של הצבא או

מתקנים של השב"כ?

כמו של המשטרה.

היו"ר די צוקר;

למה הממשלה לא קיבלה את זה?

טי שוורץ;

משום העיתוי של הבקשה.

היו"ר ד' צוקר;

כלומר, מתקן כלא הקל ביותר יהיה מסווג כמו הבסיס של סיירת מטכ"ל?

טי שוורץ;

לא, כמו תחנת משטרה. כתוב, מתקן של רשות בטחון כמשמעותה בסעיף 19 (ג).

די דרור;

הבעייה לא היתה עם המשטרה, אלא עם מתקנים של חשב"כ ועם בסיסי מודיעין

מסוימים. שלא רצו שלרשם שלרשם תהיה סמכות להיכנס בצורה לא מתואמת ולבדוק להם

במחשבים. הסמכות להיכנס קיימת כיום בלי שום סייג.

היו"ר די צוקר;

אם אתם תרצו אני מאשר לממשלה הסתייגות בעניין הזה ואז בהידברות אחרי

שנגמור להכין את החוק ואז במידה ואנחנו נסכים עם המשטרה, אני אבקש מהמליאה

להצביע בעד ההסתייגות של הממשלה בעניין הזה ואז זה יעבור.

די דרור;

בכל אופן הרציונל היה פה הסיווג, לא משהו אחר.

היו"ר די צוקר;

זכות העיון. אנחנו ביקשנו מדלית להביא לנו את העקרונות על פי הם מה מותר

יהיה ומה אסור יהיה לעובד בכלל לראות מתוך התיק האישי.



די דרור;

13ה הוא הסעיף שאומר שעל אף זכות העיון, הוראות הסעיף לא יחולו על מאגר

של רשות בטחון, רשות מס. אנחנו הוספנו שב"ס והוספנו רשות אחרת המוסמכת לחקור

על פי דין באישור ועדת חוקה ובצו של שר המשפטים. ואז אתם ביקשתם שני דברים:

ראשית, העניין של עובדים. זה התחיל מסוהרים, אבל אותה בעייה קיימת גם לגבי

שוטרים או לגבי עובדים בשירות הבטחון הכללי או עובדים בגופים אחרים שתהיה להם

זכות עיון ואני הצעתי סעיף (4): "על אף האמור בסעיף קטן זה תהיה לעובד של רשות

או גוף הנימנים בסעיף קטן זה זכות עיון בתיקו האישי ככל שאין הדבר פוגע בעבודת

הרשות או הגוף". שר המשפטים באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנקת רשאי

להתקין תקנות לעניין זה. "עובדיי - לרבות שוטר או סוהר. "תיק אישי" - מסמכים

הנוגעים לשרותו של העובד לרבות מסמכים רפואיים." זה מה שאנחנו הצענו לא כהצעה

ממשלתית, אלא לענות על מה שאתם ביקשתם.

למה נאמר עובד, לרבות שוטר או סוהר?

די דרור;

כי הוא לא במעמד של עובד.

היו"ר ד' צוקר;

אני רוצה לשמוע עמדה של שב"ס משטרה ושל שירות.

טי שוורץ;

אין לי הסתייגות. שוטר נחשב עובד של שב"ס.

ר' קדמי;

זה נראה לי סביר.

אי רוטר;

זה נראה לי לא סביר. קודם כל נתחיל משאלת הקונספט של הסעיף הזה שלא כל כך

ברורה לי. אתם דרך חוק הגנת הפרטיות שהוא חוק שעוסק במאגרי מידע הולכים

וקובעים כאן נורמה שהיא בעצם נורמה כללית. אצלנו כרגע חלק מועט יחסית ממוחשב.

רוב החומר על העובד מוחזק במאגרים פיזיים. בשנים האחרונות יש מגמה שההזנה תהיה

במחשב, אבל לא חשבו במשקפיים של החוק הזה. לא עשו הפרדה בין החוזה האישי שלו

לבין חוות הדעת הרפואית שלו והכל מחובר. אתה בעצם בא ואומר אני מסדיר מכוח

ההוק רק את התחום הממוחשב, את התחום של התיק הפיזי אתה לא מסדיר, אתת כנראה

מחכה לחוק חופש המידע שכנראה יעבור.

היוייר די צוקר;

אני מחכה למשהו אחר. ההנחה היא שמרבית המאגרים הפיזיים ברבות הזמן יהיו

ממוחשבים. מצב שבו זה מוחזק בתיק קרטון, הוא מצב זמני. בישיבה הקודמת נציגי

השבייס דיברו הרבה על הקושי בהפרדה וזה נכון לגבי כל אחד. אין הפרדה, אתה לא

עושה הבחנה בין חוות הדעת לחומר מודיעיני לפרטים טכניים והכל נמצא במיש-מש.

מאחר וידענו שלא נוכל למצוא פתרון להגדיר בחוק מה טכני ומה לא, ביקשנו מדלית

לקבוע אמת מידה את מה מוסרים ואת מה לא מוסרים ואיך אנחנו יוצרים איזון בין

הצורך להראות את המידע לבין הצורך של הארגון לתפקד.



אי רוטר;

אמת המידה היחידה שקיימת כאן פוגעת בעבודת הרשות. זאת אמת מידה מאוד

מצומצמת. אני לא יודע מה זה פוגע בעבודת הרשות? יכול להיות שבהיערכות נכונה זה

לא יפגע בעבודת השירות. חלק ניכר מהקריטריונים שבחוק חופש המידע לא קיים. כרגע

יש לנו מצב שהמאגרים מוזנים במצב קיים.

היו"ר ד' צוקר;

בהנחה שאנחנו רוצים בכל מקרה לחשוף חלק מהמידע לעובד גם אם הוא עובד

בשירות, איזה אמת מידה היית מציע?

קודם כל הייתי מעתיק כמה דברים מרכזיים מהצעת חוק חופש המידע. למשל,

פגיעה בבטחון המדינה. בהצעת חוק חופש המידע כתוב ככה: מידע שפרסומו עלול לפגוע

בבטחון המדינה, יחסי החוץ שלה, או בטחון הציבור. מידע שגילויו עלול לפגוע

בתפקוד התקין של הרשות הציבורית למילוי תפקידה על פין דין, זה ניסוח יותר טוב.

אריה לפני שאתה הולך קדימה, אני מציע לך לשקול את האפשרות שדווקא הנוסח

הזה מגן עליך י ותר.

ברמת המגבלה הזאת של פוגע בעבודת השירות צריך למצא ניסוח שיותר תואם את

הצעת חוק חופש המידע. שנית, בהגדרת תיק אישי, ההגדרה כמו שהיא זה כאילו לא תיק

פיזי. בשום מקום לא כתוב כאן שאתם מתייחסים רק למידע ממוחשב.

זה הכל בתוך הקונטקסט של סעיף 13. זה סייג לסייג של סעיף 13.

ההגדרה כאן של תיק אישי היא מאוד רחבה. אתם מדברים על מסמכים שנוגעים

לשירותו של העובד, אני לא יודע מה זה. בהגדרת תיק אישי אתם מתייחסים לכל

המסמכים. אנחנו מוכנים שזה יהיה מסמכים מינהליים, שזה יהיה מסמכים שנוגעים

לתנאי השירות.

אריה, הנוסח שהציעה דלית לפי טעמי רחב מדיי. תנסה להציע לנו עד סוף

הישיבה נוסח שאתה תהיה מוכן לקבל אותו.

הבעייה בעיניי היא לא כל כך בניסוח של הסייג לסייג שהציעה דלית. הבעייה

היא איך המכניקה של העבודה. אני למשל הייתי שמה מאוד אם היינו קובעים היום

בחוק מי יקבע בשאלה הזאת.



די דרור;

אני הצעתי בישיבה הקודמת שאנחנו נאמר על אף האמור שאין זכות עיון, יהיה

רשאי שר המשפטים בתקנות לקבוע מתי ניתן יהיה,

די מרידיר;

נוצר פה מצב שמי שמחליט הוא האיש שיש לו אינטרס שלא תהיה זכות עיון. לו

היינו קובעים מנגנון שבו יש איש אחר יקבע, למשל, נציב שירות המדינה. נלך

למישהו שהוא יורשה לראות את החומר והוא יכריע. אני אהיה יותר רגוע אם האיש הזה

לא יהיה כפוף לגוף, אלא יהיה גורם חיצוני.

די דרור;

יש הוראות של התקשיייר בנושא. מה שנעשה שם או שיש עילות חסיון מפורטות,

בטחון המדינה, תפקוד התקין- של הרשות הציבורית, לפחות אותם דברים שבהצעת חוק

חופש המידע והמכניזם הוא שכשנדחתה בקשה לעיון בתיק אישי כולה או מקצתה, רשאי

העביד להגיש תוך שלושים יום ערר לנציב, או למי שהנציב הסמיך.

אי רוטר;

ההסדר של הנציבות הוחל עלינו. אנחנו הבענו הסתייגות בנקודות מסוימות

וכרגע אנחנו במשא ומתן כדי להסיר את המכשולים האחרונים.

כרגע מפריעים לי שני דברים. ראשית, שבחוק אתם כתבתם עיקרון כללי, היתר

כללי. אני רוצה לסייג את ההיתר בתקנות של שר המשפטים, או בתקנות של הנציבות.

שלא יהיה היתר כללי. אתם קבעתם כבר את העיקרון של חובת הגלוי המלאה ואני לא

יודע אם אנחנו נעמוד בכך. אני לא יודע מה זה פוגע בעבודת הרשות?

היו"ר די צוקר;

היא לא חובת גילוי מלאה.

א' רוטר;

היא חובת גילוי כמעט מלאה. בבדיקות התאמה פסיכוטכניות שאנו מממנים

לעובדים יש אין ספור מסמכים ולא תמיד אני רוצה להראות אותם.

היו"ר ד' צוקר;

אריה, אתה מוכן שאנחנו בצורה כזו או אחרת נעגן את העיקרון שקבוע היום

בתקשי"ר במקרה של ערעור?

א' רוטר;

בתקשי"ר הערעור הוא בפני פורום של הנציבות, מקובל עלינו.

הגדרת "תיק אישי" כאן היא לא טובה מכיוון שהיא רחבה. היא רומזת לתיק פיזי

והיא רומזת למסמכים שמעבר למסמכים מינהליים. יש פה בעייה גם אירגוונית.



היו"ר די צוקר;

אני רוצה לסכם את העניין הזה. אנחנו לא מתייחסים להגדרה תיק אישי. אנחנו

קובעים את העיקרון שינוסח על ידיכם על פיו תהיה סמכות ערר או תביעה נוספת לגוף

חיצוני שהוא נציבות שירות במידה ויהיה ויכוח על מסמך כלשהו האם הוא אכן פוגע

בעבודת הרשות או לא פוגע ואם יכול העובד לראות אותו או לא.

אני מתלבטת לגבי האפשרות שנציב שירות המדינה יוכל לעיין בתיקים או

במסמכים שהמפכ"ל או שיחידת בטחון שדה או שאנשים חושבים שהם מסמכים סודיים. אני

רוצה לחשוב על כך.

היו"ר די צוקר;

זה יהיה או נציב שירות המדינה, או נציג היועץ המשפטי לממשלה.

די דרור;

זאת אומרת, היועץ המשפטי לממשלה או נציגו לגבי שרטר או סוהר ולגבי כל

השאר נציב שירות המדינה או מי שהוא הסמיך?

כן, זה הרעיון.

די מרידור;

הנציב פחות מעורה בשאלות הבטחוניות והמודיעיניות.

האם החיסיון על פי דין הקיים בדיני ראיות חל כאן? שהרי איננו

רוצים שאדם יוכל, על פי חוק זה, לקבל מידע שאינו יכול לקבלו דרך בית משפט.

תבדקי אם אנחנו צריכים לאזכר את החיסיון לפי דין.

הנקודה האחרונה בעניין הזכות העיון עניינה זכותם של אסירים לעיין במידע

אודות עצמם ואנחנו ביקשנו מהשב"ס להעביר לנו נוסח. השב"ס העביר לנו את הנוסח

הבא: "אסיר זכאי לעיין במידע שעליו, המתייחס לאחת מאלרז: עבירות משמעת שנרשמו

לחובתו. מידע רפואי, למעט מידע שגילוי תוכנו עלול להזיק לאסיר. החלטות שנתקבלו

בעניינו של האסיר ואשר יש בהן כדי לשנות מתנאי מאסרו, למעט מידע אשר גילויו

לפגוע בתפקודו התקין של שירות בתי הסוהר."

פה הניסוח הפוך, אתה מגדיר מראש את הזכות המצומצמת, אתה לא קובע סייג

לזכות.

הנוסח חזה מקובל עלינו, כפוף לעניין הבא שאנחנו את הכל כופפים, לא רק את

הסעיף השלישי, למעט מידע אשר גילויו עלול לפגוע בתפקודו התקין של שירות בתי

הסוהר.

אני חושב שהניסוח "מידע שעליו" הוא לא טוב. צריך לכתוב אודותיו.

די דרור;

זה כך מנוסח בסעיף 13, מידע שעליו.

היו"ר די צוקר;

אז גם את סעיף 13 אפשר לשנות.

ד' אלכסנדר;

בסעיף 13 (ג) המוצע קובע; "בעל המאגר רשאי שלא למסור למבקש מידע המתייחס

למצבו הרפואי או הנפשי אם לדעתו עלול המידע לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית

או הנפשית של המבקש או לסכן את חייו; במקרה זה ימסור בעל המאגר את המידע לרופא

או פסיכולוג מטעמו של המבקש". אני מציעה שהנוסח יהיה זהה.

היו"ר די צוקר;

נציגי השב"ס, אין לכם בעייה עם זה?

טי שוורץ;

לי יש בעייה עם כל הסעיף הזה.

היו"ר ד' צוקר;

דלית, אני מציע להשאיר לך ולשלמה את הנוסח הסופי.

ד' דרור;

אני מבינה שמקבלים את ההצעה של שירות בתי הסוהר בכפוף לתיקון שהציעה

האגודה שמידע רפואי יהיה כמו המבחנים שעשינו, המבחנים הכלליים.

היו"ר די צוקר;

נכון, כמו ב-13 המקורי.

די אלכסנדר;

בהגדרה של תיק אישי נאמר; מסמכים הנוגעים לשרותו של עובד. זה נראה לי קצת

מצומצם. האם מבדקים פסיכומטרים נכללים? מדוע לא לכתוב; מסמכים הנוגעים לעובד?

היו"ר די צוקר;

מבדקים פסיכומטרים נוגעים לשירותו של העובד. זה גם לא חוק חופש המידע

ואני לא רוצה לחרוג מהמנדט שלנו.



ר' קדמי;

האם הפרשנות לגבי עבודת הרשות תכלול גם פגיעה באינטרס של אדם אחר? נניח

ובאותו חומר יש התייחסות לשני שוטרים וחשיפת המידע עלולה לגלות מידע על שוטר

אחר.

די דרור;

אני חושבת שהיא מעירה הערה נכונה. ככל שאין הדבר פוגע בעבודת הרשות או

הגוף או זכויותיו של צד גי.

עדיף של אחר.

סעיף העונשין. אני רוצה לחזור לסעיף 5 כי היה פה ערעור של חבר הכנסת

מרידור. העונש הקבוע בחוק היום הוא שנה על עבירה מהמעשים המנויים בחוק. בישיבת

הוועדה החליטה הוועדה שמאחר ואופי העבירות מאוד דומה - לעיתים זהה, לעיתים אף

חמור יותר, לעיתים אף קל יותר - לאופי העבירות שמצויות בחוק האזנות סתר, חשבנו

שיש להשוות את רמת הענישה ולהביא אותה לעונש של חמש שנים. דן ערער על העניין

הזה והציע לתקן תיקון עקיף בחוק האזנות סתר ולהוריד אותו לשלוש שנים. גם

המחלקה הפלילית כלומר, יהודית קרפ שהיא לא מה"גרזינאים" מצדדת בהבאה של העונש

לרמה של חמש שנים.

אנחנו מדברים על איזה סוגי פגיעה יכולים להיות כאן: בילוש או התחקות אחרי

אדם. האזנה האסורה על פי חוק. צילום אדם כשהוא ברשות יחיד. פרסום תצלומו של

אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו. העתקת תוכן של מכתב או

כתב אחר שלא נועד לפרסום. שימוש בשמו של אדם, בכינויו, לשם ריווח. חפרת חובת

הסודיות. שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה

שלשמה נמסרה. פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות

(1) עד (7). פרסום של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב

בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.

די מרידור;

הדברים שלי נוגעים לתפיסה כללית לגבי המדיניות והענישה בכלל. אני חושב

שהתופעה שאנחנו מגיעים אליה שכולם עבריינים והשאלה היא מידת העונש. אני חושב

שאדם שהוא עבריין צריך להיות אדם שהחברה מנדה אותו. אני לא חושב שצריך להפוך

את העבריינות לדבר פשוט. אומר פרופסור פלר שאנחנו מהמדינות מהחמירות ביותר

בענישה בחוק, לא בפועל. לדעתי היה צריך לקצץ את הענישה ב-80%. התוצאה היא בין

היתר ששופטים נראים כמי שלא מקיימים את החוק כי זה אידיוטי לשלוח אדם למאסר של

20 שנה בגלל גניבת רכב. לכן, אני חושב שאנחנו צריכים להקל בענישה בחקיקה.

שנית, לעניין הספציפי שמדובר פה. קודם כל, שני החוקים לא שווים בעיניי. לצערי,

אחרי 92 משרד המשפטים חשב אחרת בנושא דומה והשווה את חוק האזנות הסתר עם חוק

הגנת הפרטיות. לדעתי חוק האזנות הסתר חמור יותר. כי לגבי חוק הגנת הפרטיות

מדובר על איזון אינטרסים בין חופש הביטוי והמחקר לבין הגנת הפרטיות וכבוד

האדם. אני לא רוצה להחמיר בענישה. תראו היום איזה עונשים מקבלים אנשים בפועל

על עבירות הרבה יותר חמורות כגון פגיעה בגוף.

שי שוהם;

"המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים". הניסיון שלי אומר שלפעמים

הפגיעה בפרטיות היא הרבה יותר חמורה.



ד' מרידור;

אם רוצים להשוות, בחוק איסור לשון הרע הפלילי יש שנה מאסר.

היו"ר ד' צוקר;

יש עדיין הבדל בין לומר דבר רע על אדם לבין לפרסם תמונה שלו ברבים.

ד' מרידור;

אני חושב שאין שום הצדקה להעלאת רמת הענישה ואני רואה את זה כמגמה

כללית. שנה זה מספיק בעיניי. אף אחד לא עומד לדין בגלל עבירות כאלה. אנחנו

מחפשים פתרונות קלים שאין בהם אמת, הם לא הגונים. החוק הזה לא הגיע למצב שבו

הענישה מיצתה את עצמה וצריך להעלות את החומרה שלה. אנו מרמים את עצמינו, עוד

לא הגענו להעמדה לדין. מה עשיתם פה? שום דבר רק הצגה בשביל העיתונות.

זה לא מופיע בהצעה הממשלתית, זה נושא חדש. באתי למחלקה הפלילית והם

הסכימו שצריך לעלות. הם מוכנים להשוות את זה להאזנת סתר ואין הבדל לדעתם בין

האזנה באמצעות מכשיר לבין צילום ברשות היחיד, מצלמה נסתרת. האמת שהתפלאתי קצת

על העמדה, אבל זו היתה עקביות ויהודית חזרה לפה ואמרה אותו הדבר, שצריך ליישר

את הרף לפי האזנות סתר ושזה מסר גם למשטרה. פה אין לנו טענה לשופטים כמו שיש

לנו באלימות במשפחה ובנושאים אחרים, כי הם לא התנסו פה והסתבר שהם נותנים

עונשים קלים, אלא בכלל לא הייתה התנסות, כמעט לא מעמידים לדין. יהודית אומרת

זה גם מסר למשטרה לגבי סדרי עדיפויות. אני חושבת שצריך להעלות את הענישה גם פה

וגט באיסור לשון הרע ולהעמידה לשלוש שנים, אבל זו דעתי. המחלקה הפלילית מסכימה

לחמש שנים. יש פה חילוקי דעות. סעיף 16 צריך שתהיה בו אותה ענישה כמו בסעיף 5.

ד' מרידור;

אני רוצה להקריא לכם מכתב שנשלח לאגודה לזכויות האזרח מלשכת מבקר משרד

הרינו להודיעך על דעת ראש אגף החקירות במשטרה, המשטרה לא חוקרת

בעבירות איסור לשון הרע, הגנת הפרטיות ועבירות סוביודיצה. יש החלטה מפורשת לא

לחקור.

היו"ר די צוקר;

יכול להיות שכשנחמיר בענישה המצב הזה ישתנה. עובדה שהמשטרה איננה פועלת

לפי רוח החוק איננה סיבה לא לתקן את החוק.

יי רודיקוב;

ביום עיון שהיה קם נציג המשטרה ואחרי שהוא שעה שלימה נאם עד כמה המשטרה

פועלת בנושא אכיפה, מציאת ותפיסת עברייני מחשב שאלתי באופן אישי את השאלה, מה

אתם עושים בנושא אכיפת חוק הגנת הפרטיות? ונאמר לי חדש משמעית, אין כוח אדם

לנושא הזה.

ו' הרצברג;

אני רוצה להוסיף ולתמוך בהעלאת רף הענישה. אנחנו עכשיו עונים על תופעות

חדשות של ההתפתחות הטכנולוגית. אנחנו מכניסים רפים שמיועדים לאנשים שהם לא

עבריינים קלאסיים. אנחנו מאיימים דרך העלאת רף הענישה על אנשים שמא לא יחרגו

מהחוק. עצם שימת עונש כבד יותר בחוק מרתיע או אמור להרתיע אנשים מהשורה מלעבור



או להתפתות לעבור על החוק. יש הזנחה - וכנגדה צריך להילחם - מטעם המשטרה

בטיפול בעבירות כאלה, זה דבר חמור מאוד וזה איתות אנטי דמוקרטי. כי המשטרה

שצריכה לשמור ולהגן על זכויות הפרט לא יכולה לומר שהיא מזלזלת בזכויות הפרט

בעניינים האלה.

אני מסכים להשוואה לחמש שנים.

היו"ר די צוקר;

אני רוצה לומר כמה מילים מדוע אני מסכים להשוואה. לי אין רקורד של

"גרזינאי" בענישה. בשני דברים שהם התגלמויות של תרבות מערבית, אני בעד החמרת

הענישה והם בפן הטכנולוגי ובפן התרבותי. בעבירות מין אני הייתי בשורה של דברים

בעד החמרה, משום שזה אחד הגילויים הכי בעייתים של החברה המערבית. הפאן

הטכנולוגי של החברה המערבית הוא האפשרויות האין סופיות לפגוע ביחיד ובפרטיות

שלו ואני רוצה איומים הכי חזקים עליהם. חופש הביטוי הוא אחת החירויות הכי

בעיתיות שזקוקות להכי הרבה ריסון היום. בוודאי שאם אני רוצה ליצור הרמוניה עם

סנקציות דומות שנעשו בפגיעות דומות שנעשו בחוק האזנה הפרטיות שאני תמכתי בהם

וודאי שצריך כאן להשוות. והעובדה שהמשטרה איננה פועלת על פי רוח המחוקק, צריך

לטפל בזה ברוח אחרת, אבל ודאי לא על ידי הנמכת הענישה.

שי שוהם;

כתוב, "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". אומרים שהוא ראה שפתחי

אוהליהם לא מכוונים זה לזה. המדף של PRIVACY במשפט האמריקאי הוא מדף עצום, כל

כך הרבה נעשה ונכתב על זה. מאז דו"ח קהאן הנושא הזה לא עלה ולדעתי גם העובדה

שהמשטרה לא אוכפת זה חלק מתפיסה בסיסית שרואים בכך משהו פחות חשוב. אני מכיר

מספר מקרים בהם אנשים מוכנים לשבת בבית הסוהר ובלבד שפירסום דבר עליהם או

פירסום דבר בצנעתם לא יפורסם. זאת אומרת, הפגיעה בעיניי גם בבסיס היא חמורה לא

פעם הרבה יותר מאשר עבירת אלימות ולא סתם נאמר "כאילו שופך דמים", זה משהו

בסיסי. פה לא צריך להתחיל בלא להעלות את רמת הענישה.

די מרידור;

אתם מחפשים את הפתרון במקום שהוא לא קיים.

היו"ר די צוקר;

מי בעד העלאת הרף לחמש כפי שסיכמנו בפעם הקודמת? מי נגד?

הצבעה

בעד - 2

נגד - 1

היו"ר די צוקר;

דן, תרשם הסתייגות.

ד' מרידור;

ירשמו שתי הסתייגויות חלופיות. אחד, נגד כל העלאה ולחלופין לשלוש שנים.

אני רואה את המכתב הזה עכשיו לראשונה. בשיחות שהיו לי עם אגף חקירות נאמר

לי שהמדיניות היא אחרת ואנשי השטח הונחו לטפל בתלונות. בעקבות הדיון שחיה פה

הוצאה הנחייה לגבי חקירה בעבירות של הגנת הפרטיות שנוגעות למאגרי מידע

ממוחשבים. אני אפנה לאגף החקירות, אצביע על המכתב הזה שהוא תמוה בעיניי ואבקש

מהם הסברים.

היו"ר ד' צוקר;

אם תוכלי לשלוח לנו את התשובה נודה לך.

די מרידור;

אני מציע להעביר גם למבקרת המדינה לבדוק איך קורה שהמשטרה לך מוסרת דבר

אחד ולה דבר אחר.

די דרור;

סעיף 14 לתיקון בעמוד 6 בנוסח של ה-5.2.96 מתקן את סעיף 16 לחוק העיקרי

ושוב מדובר על רמת הענישה. הסעיף הוא הפרת חובת הסודיות כלומר, אם אתה עובד,

מנהל או מחזיק של מאגר מידע, אסור לך לגלות את המידע. מה הענישה שאתם סבורים

שצריכה להיות פה? עמדת המחלקה הפלילית שזה אותה חומרה כמו בעבירות אחרות.

היו"ר ד' צוקר;

אז אנחנו מאשרים את זה.

א' רוטר;

יש לנו הסתייגות אחת לגבי נושא שכנראה נחתך כאן לפני כמה ישיבות. אני

חוזר לסעיף 6 בעמוד 3, אתם הוספתם את פיסקה (3} שאומר: "את סוגי המידע שיכללו

במאגר". על פי סעיף 12 המאגר פתוח לעיון הציבור. זה נתון שיש לנו בעייה לכן

אני חושב שאת הסייג בסוף סעיף 4 "הוראות פסקה זו" הכוונה כנראה לסעיף 4 "לא

יחולו על רשות בטחון כמשמעותה בסעיף 19 (ג)" אני הייתי מבקש שזה יחול גם על 3,

זה עניין של שיטת עבודה.

אריה, אנחנו מאשרים את זה. אנחנו מקבלים את הבקשה של השירות שהוראות פסקה

(3) לא יחולו על רשות בטחון כמשמעותה בסעיף 19 (ג). המהות שאריה מבקש שאנחנו

מאשרים אותה שלא תהיה פומביות על סוגי המידע שנכללים במאגר של שירות. אין

פומביות על סוגי מידע הנמצאים ברשות בטחון.

אי רוטר;

אני עדיין לא שקט עם הנושא הקודם. אתם נכנסתם לפינה שהיא ממש בעייתית

ליישום.



היו"ר ד' צוקר;

אריה, אתם תשבו על הניסוח. אם תהיה לך בעייה איומה ונוראה, תחזור אליי.

דיוור ישיר.

ד' דרור;

מדובר על התופעה שנקראת DIRECT MAILING שהיא עוסקת בפנייה לאדם לצורך

הפצה ולא משנה כרגע האם אתה רוצה להפיץ מוצר, שירות, אמונה דתית או תעמולה

מפלגתית, אלא כל פנייה שהיא שיווקית באופייה וגם בכל אמצעי, יכול להיות בדואר,

בפקסימליה. מדובר על פנייה ישירה לפי רשימות תפוצה מסוימות שבהם עושים חתך

לדוגמא, לפי גיל ורמת הכנסה, פילוח שמבקשים ופונים רק לפילוח הזה. זאת דרך

שיווק יעילה וטובה, היא לגטימית, אנחנו לא יוצאים נגדה ויש לאפשר לה לפעול.

אנחנו מבקשים לאפשר לאנשים להימחק מרשימות התפוצה, שהם יוכלו לעקוב איך מתגלגל

המידע אודותיהם, שהם ידעו מי מסר למי, כשהם יפנו אליך אתה תדע מאין התקבל השם

שלך ושתהיה לך זכות לפנות גם למוסר השם וגם למי שפנה אליך בהתאם לאותה מסירה

ותוכל לבקש להימחק מהרשימה. לדוגמא, אם אדם מנוי לתיזמורת הפילהרמונית ומסתבר

שהתיזמורת הפילהרמונית מכרה את רשימת המנויים שלה לתיאטרון ה"בימהיי משום

ש"הבימה" חושב שזה אותו פילוח של אנשים והוא לא רוצה לבזבז ולפנות לכל מרשם

האוכלוסין, אותו אדם יוכל לפנות ל"הבימה" והם יהיו חייבים להגיד לאותו אדם

שהמידע הזה נמסר מהתיזמורת הפילהרמונית ואותו אדם יוכל לפנות גם לתיזמורת

הפילהרמונית ולומר לה אל תמסרי מידע אודותי, או תמסרי רק לגופים מסוימים.

כלומר, גם מותנה וגם בכלל לא למסור והוא יוכל לפנות גם ל"הבימהיי ולומר, נא

למחוק אותי מהרשימה. אבל, מה שחשוב פה שברירת המחדל היא כן לקבל את הדואר הזה.

זאת אומרת, צריך לקבל אקט פוזיטיבי בכתב כדי למנוע את זה.

אפשר להתייחס גם לכל התופעה הזאת בצורה אחרת, לבקש רשות מוקדמת ונדמה לי

שזה מה שנוהג בפרקטיקה בארצות הברית. אם אדם מבקש כרטיס אשראי, שואלים אותו אם

אפשר או אי אפשר למסור ורוב האנשים מעוני ינים בדואר הזה, זה לא דבר שלילי

לכשעצמו. אבל אנחנו הלכנו במתכונת האירופית שגובשה בדירקטיבה שאושרה בסוף 95

שלפיה צריך להודיע לאדם מאיפה התקבל עליו המידע ויש לאפשר לו כשהוא פונה

להימחק מהרשימות ולהימנע מקבלת המידע הזה.

מבחינת החוק כיום אסור לחברה כמו התיזמורת הפילהרמונית למכור למשל

רשימות של מנויים. הם עושים את זה בפועל ואסור להם משום שהמידע הזה לא נמסר

למטרה הזאת, אלא אם כאשר אדם נרשם כמנוי אמרו לו במפורש שהמידע הזה ימסר, אלא

אם הוא דורש שהוא לא ימסר. כיום לא עושים את זה.

גם אני הייתי מפרשת את החוק כמו שאת אומרת, אבל זה לא נקי מספקות וכמובן

שהכל חל על עינייניו הפרטיים של אדם, כך שאם אדם מנוי בחנות ארוס בוודאי יגידו

זה ענייניו הפרטיים, ואם הוא מנוי לפילהרמונית בטח יפרשו זאת שזה לא ענייניו

הפרטיים למרות שאפשר גם כן.

מה העיקרון הבסיסי על פי החוק?



שי בר-סלע;

העיקרון הבסיסי בחוק הוא שכן צריך לקבל אישור מראש מאדם. במציאות המצב

הוא כזה שיש לנו הרבה מאוד רשימות, הן נחתכות בצורות שונות, הן מועברות בין

גופים גדולים ואי אפשר להתגבר על זה ברגע זה ולבוא ולומר תמחקו את הכל הרשימות

האלה, תתהילו מהתחלה. אנחנו באנו ואמרנו בואו נסדיר את הדבר הזה. יש לנו היום

פסיקה מפורשת של בית משפט שאומרת שאתה נותן את הפרטים על גבי צ'ק ובכרטיס

אשראי בכדי שיוכלו לפדות אותו, זה לא פתוח לגמרי.

מה יקרה במדינת ישראל אם אנחנו נקבע עכשיו באופן מפורש וחד משמעי שאינו

משתמע לשתי פנים שיש צורך באישור של האדם על הכללתו במאגר מידע וזה דורש אישור

מוקדם ולא כפי שהפרקטיקה נוהגת היום?

קודם כל אני תומך בהצעה הזאת. יקרה דבר אהד, שאותן חברות שהיום מחזיקות

רשימות כאלה נצטרך לתת להם במסגרת החוק תקופת מעבר להתארגנות לקבלת האישור. כל

המאגרים האלה הם על בסיס מסחרי אדם שרוצה את שמי במאגר, יואיל בטובו לפתות

אותי למסור את שמי, בהנחות או בתנאים מיוחדים, אחרת אני לא רוצה להיות חשוף

לדואר הזה.

גם את הפרק הצנוע שלנו אנחנו קבענו תחילת תוקף הרבה יותר מאוחרת.

אני חושב שמה שנאמר פה הוא מאוד חשוב, זה מגן על הפרטיות באופן ישיר וזה

באמת יאפשר אולי לפרט להיעזר בחוק הזה יותר משהוא יכול להיעזר בו היום, למרות

שלכאורה הוא יכול להיעזר.

יהיה דיוור של הדיוור. על מנת לעמוד בחוק נצטרך לעשות שירותי דיוור

שעליהם עדיין החוק לא יחול.

אני אומר מה אני רוצה לעשות ותגיבו על זה. כל מאגר שנעשה איתו שימוש

בדיוור ישיר ידרוש הסכמה מוקדמת של מי שכלול בו.

אני אישית מסכימה לזה אבל אני קצת מודאגת מהקונצנזוס. יש הרבה עוסקים

פרטיים בתחום, חלקם פנו אליך וביקשו להישמע. הם מתנגדים לכל הסדר חקיקתי בנושא

הזה ויש להם הערות ספציפיות נגד סעיף שכתבנו פה בקשר לקטינים, אני אומרת זאת

פשוט בשביל ההגינות. יש לי פה מכתב של חברת A.B.DATA שהיא החברה הגדולה

בתחום.



שי פרלי;

אנחנו מעודדים את משלוח הדואר וחברות הדיוור הישיר שולחות דואר. זאת

פרנסתינו וזה תפקידנו. אנחנו לא מעבירים ולא מבצעים דיוור ישיר. אנחנו צינור

ההעברה של הדואר.

די דרור;

אתם לא מבצעים פילוחים עבור אנשים שמעוני ינים בכך?

אנחנו בעתיד יתכן ונקים מאגר לצורכי תיקון הכתובות והעברת הדואר, אבל זה

לא מה שמתכוונים כאן.

היו"ר די צוקר;

אם תחליטו לעשות שירותי דיוור ישיר תצטרכו לקבל עליכם את הכללים שאנחנו

נקבע כאן. הלוואי שתיכנסו לשוק הזה, אין לי שום בעייה עם זה שהממשלה תתחרה עם

גורמים אחרים ולהיפך.

יש פה משהו קונספטואלי בעיניי. אנחנו היום חשופים מאוד לפירסומים בכל

צורה שהיא ויש להם השפעה הולכת וגוברת והתוצאה היא שבגלל נימוקים כלכליים

משתמשים בכל מיני דרכים כדי להפציץ אותנו באינפורמציה שלא כולנו מעוניינים בה.

בעיניי השמירה על ניקיון דעתינו זה חלק מהעניין של לשמור על ניקיון דעתינו

מפני הפצצה של כל מיני דברים. אחד הדברים החזקים מאוד שבם נתקלתי בהיותי שופט

היא התופעה שבה שכינות שלימות שבה גרו משפחות ממוצעות היו מגיעות ל"אוברדראפטיי

ולמצב שבו ציקים חוזרים בגלל הפצצה גדולה מאוד בנושא של צרכנות מופרזת. נכון

שאני לא יכול להיות פטרניסליט, אדם הוא חופשי והוא חופשי לצרוך את מה שהוא

רוצה לצרוך. אני לא הולך עכשיו לשים את הגבול, אני רק אומר לפחות לתת איזשהו

איזון סביר שאדם לא יקום בבוקר ויראה בתיבת הדואר שלו מספר פרסומים ושבנו בן

העשר יגיד אבא אני רוצה את זה וזה. בעיניי צריך לתת מרחב שיהיה כמה שיותר נקי,

אז אני לא יכול למנוע דברים בטלוויזיה, אבל איזשהו מרחב צריך להיות. לכן, אני

תומך בדעת היושב ראש שלאדם תהיה לפחות שליטה על תיבת הדואר שלו ושהוא יוכל

לקבל דברים X ולא דברים Y.

די אלכסנדר;

אני בהחלט מסכימה להצעה, אני חושבת שהיא צריכה להיות רחבה יותר. משום

שכאן רק מדובר בדיוור ישיר שהוא דבר שמאוד מטריד ומאוד מעצבן, אבל מבחינת

הפגיעה בפרטיות ישנם שימושים אחרים שיכולים לעשות במאגרים מלבד דיוור ישיר

ושהם יותר פוגעים בפרטיות. למשל, העברת המידע במאגר לגורמים נוספים כמו חוקרים

פרטי ים.

היו"ר ד' צוקר;

אנחנו עוסקים עכשיו רק בדיוור ישיר.



ד' אלכסנדר;

אבל הרציונל של הדרישה הזאת תקף אפילו בצורה יותר חזקה לגבי בכלל

היכללות במאגרים שנעשה בהם שימוש מסחרי שדיוור ישיר זה אחד השימושים מסחרים.

יש שימושים אחרים שיכולים לפגוע הרבה יותר בפרטיות ולדעתי אין שום סיבה

שהרציונל הזה שאדם ידע כאשר הוא נכלל במאגר ויתן הסכמתו או לא, זה רציונל שחל

בכלל לפחות במאגרים של המיגזר הפרטי.

שי בר-סלע;

אמרתי קודם שיש הוראה בחוק ומה שאתם אומרים זה שלא נוציא את הדיוור הישיר

מכלל ההוראה הקיימת בחוק. אני חושבת שזאת היא דרך נפלאה ונכונה לפעול לפיה,

אבל יש כאן שתי בעיות. האחת, המצב הקיים היום בשוק. מאגרים רבים מאוד, עצומים

מאוד, בעלי כוח השפעה רב מאוד, כוח מסחרי גדול מאוד שקיימים היום ושעוסקים

בדיוור ישיר.

שנית, האפשרות לפקח על זה. בין אם ניתן תקופת ביניים שעליה הדבר יחול

בצורה חלקית או בצורה מליאה, זה מעמסה נוספת וגדולה מאוד על העבודה.

היו"ר די צוקר;

אנחנו לא ממציאים את אמריקה עכשיו. כלומר, אמריקה המציאה את הדבר הזה.

אנחנו לא קובעים פה כלל שהעולם לא מכיר ואנחנו ממש עכשיו מכים בשוק את העולם

המסחרי והתרבותי.

ד' דרור;

לפי המכתב של A.B.DATA בפסיקה שהם הביאו מארצות הברית אומרת ההיפך. אני

חושבת שהם לא צודקים.

נחשוב על בנק שמעוניין להציע משכנתאות לזוגות צעירים והם מאוד מעוניינים

לקבל את המידע הזה. הבנק קיבל את הפרטים מהרבנות, הוא צריך לעשות קודם כל

פנייה ראשונה האם אתה רוצה להיכלל או לא וזה יעשה גם בדרך של דיוור ישיר, כי

אין לו שיטות אחרות לעשות את זה.

הבנקים לא אמורים לקבל את המאגר של זוגות נשואים מהרבנות הראשית.

הרבנות לא מעבירה את המאגר הזה, זה מפורסם בעיתון.

אולי הזוגות מעוניינים לקבל את המידע הזה, אנחנו חוסמים את הקהל מלקבל

מידע.

מר הרצברג ומר רודיקוב, האם אתם יכולים להגיד לי מה המצב בצפון אמריקה

ובאירופה?



י' רודיקוב;

אני לא מתמצא.

ו' הרצברג;

הידע שלי הוא מהחומר שמצוי פה בתיק הוועדה.

די דרור;

בהחלטה של מועצת אירופה שמחייבת את המדינות שבמועצת אירופה והן צריכות

להתאים את החקיקה הפנימית שלהם לזה תוך שלוש שנים, עד 98, נכתב שיש להבטיח את

זכות ההתנגדות של האדם למסירת המידע אודותיו אם הרשם סבור שזה נועד לדיוור

ישיר וזכות אדם שיודיעו לו לפני שמידע אודותיו מועבר- לראשונה לצד שלישי, זאת

אומרת לפני, או למישהו שעושה זאת עבור הצד השלישי וצריך להודיע לו במפורש שיש

לו זכות להתנגד בחינם. צריך להבטיח לו בחקיקה הפנימית זכות להתנגד ללא תשלום

לגילוי או לשימוש במידע. הסעיף הזה מיוחד לצורך של DIRECT MARKETING.

היו"ר ד' צוקר;

האם אנחנו מבינים מזה שזה בדיעבד או לפני?

די דרור;

פה זה לא חייב להיות לפני. אנחנו עשינו במתכונת האירופית.

אי בן-ארצי;

יותר הגיוני שזה יהיה בדיעבד ואז זה יחסוך את הדיוור על הדיוור.

היו"ר ד' צוקר;

אבל בדיעבד זה המצב שקיים היום גם בארץ, אז מה עשינו בזה?

ד' דרור;

השינוי העיקרי הוא בשקיפות שהם יגידו מי העביר להם את השם.

ר' קדמי;

אני לא ראיתי הוראה שאוסרת על אדם לכלול במאגרי המידע שם של אדם. כשמדובר

על סעיף 11 כשאתה פונה לאדם לקבל מידע לשם החזקתו אז אתה צריך לומר לו אם חלה

חובה חוקית, מה המטרה, ולכן אני מבינה את הספק שבעטיו רוצים עכשיו להסדיר את

זה בתיקון החדש. אני מכירה ממסמכים מאנגליה שכאשר חברה רוצה לעשות דיוור ישיר,

בפירסום שלה נאמר אנחנו מבקשים שאתה תסמן לנו אם אתה רוצה שאנחנו נשלח לך דואר

PROMONTIONAL. אומרים לו, תדע לך שאנחנו נעביר אם אתה לא תתנגד.

די אלכסנדר;

יש שני סוגים של מאגרים לדיוור ישיר שאני חושבת שיש חובה להבחין בינהם.

יש מאגר דיוור ישיר שבו למשל בנק קיבל מידע על לקוח שלו מהלקוח עצמו, הלקוח

הזה כלול במאגר שלו והוא אחר כך שולח כל מיני פרסומית ללקוח. כלומר, הבנק לא

קיבל מידע מגורם אחר לצורך שימוש בדיוור ישיר. אני מניחה שרוב המאגרים לדיוור

ישיר הם לא מהסוג הזה אלא הם מאגרים שהמטרה העיקרית שלהם היא לשמש לדיוור ישיר



ושמות האנשים מגיעים אליהם מגורמים אחרים. לפי הסעיף של מועצת אירופה צריך

לקבל את האישור לעצם העברת שמי ממאגר שידעתי שמסרתי לו את שמי למאגר אחר

שמנוהל לדיוור ישיר והגיע לכל מיני גורמים אחרים ובשלב הזה עוד לפני הדיוור

הישיר עצם היותי במאגר צריך את האישור. אני חושבת שזה הסדר שהוא מאוד ראוי.

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע את העיקרון, כל אדם זכאי לפרטיות זאת

אומרת זה מתחיל מהאדם.

היו"ר ד' צוקר;

באיזה שלב אנחנו נותנים לאדם אפשרות לסרב ולעצור את מסירת המידע אודותיו?

די אלכסנדר;

עצם המסירה הזאת כיום היא בלתי חוקית כל עוד זה לא נכלל במטרה של המאגר

הראשוני, אבל בפועל זה נעשה ולכן לדעתי יש צורך במנגנון נוסף שיאפשר את

האכיפה.

היו"ר ד' צוקר;

את מציעה שהנקודה תהיה במעבר מנקודה אי שבה היה מאגר לגיטימי לבי שעושה

את השימוש שאיננו ידוע בשעה שמסרת אינפורמציה על עצמך באי, נכון?

די אלכנסדר;

כן.

גם לפי הדירקטיבה של מועצת אירופה ברירת המחדל היא כן לקבל את זה. בשביל

להתנגד צריך לעשות אקט פוזיטיבי, אבל ההבדל הוא שנקודת הזמן לא תהיה כשכבר

הבימה פנתה אליך אלא הפילהרמונית צריכה להודיע שהיא מעבירה "THE RIGHT TO BE

INFORMED BEFORE THE DATE" ואז יש לך THE RIGHT TO OBJECT"". בדעתי להעביר

לרשותך 30 יום להתנגד לכך.

שי שוהם;

זה לא הגיוני שזה יהיה כך.

די דרור;

למה? אנחנו מחמירים לעומת ההצעה הממשלתית.

יש לזכור שרוב העוסקים בתחום אינם נמצאים כאן ושאנחנו הולכים ומחמירים

יותר ממועצת אירופה.

היו"ר די צוקר;

אני מבקש לנסח לנו לפעם הבאה את העיקרון שאומר שבמעבר שממאגר מידע

לגיטימי, ידוע שאדם מסר עליו את פרטיו ביודעין, ביודעו את המטרה למאגר אחר

שעליו לא היה ידוע לאותו אדם והמטרות הן שונות, המעבר הזה יחיה צורך בהסכמה

מראש של כל מי שכלול במאגר.



די אלכסנדר;

ברשות הדואר עושים את זה כשמודיעים על שינוי כתובת אפשר לסמן שהם מסכימים

שזה יועבר לגורמים אחרים.

אנהנו עוברים עכשיו להגדרות של דיוור ישיר.

"דיוור ישיר - פנייה אישית לאדם בהתבסס על השתייכותו לקבוצת אוכלוסין,

שנקבעה על פי אפיון או אפיונים של בני אדם ששמותיהם כלולים במאגר מידע".

צריך להיות גם בהתבסס. זאת אומרת, גם אם אדם מחליט לקחת ספר טלפונים

ולשלוח.

לא. אם חברת פיצה שמה דואר בתיבות זה לא דיוור ישיר. האפיון הוא מרכז

הכובד.

"פנייה - לרבות בכתב, בדפוס, בטלפון, בפקסימיליה, בדרך ממוחשבת או באמצעי

אחר. "

שירותי דיוור ישיר - מתן שירותי דיוור ישיר לאחרים, לרבות בדרך של העברת

רשימות, מדבקות או נתונים בכל אמצעי שהוא."

מה זה נתונים בכל אמצעי שהוא?

יש שתי שיטות. אפשר שנניח A.B.DATA תגיד לתיזמורת הפילהרמונית שרוצה

לעשות מבצע, הנה הרשימה של הפילוח שאתם ביקשתם, אתם תשלחו בדואר. יש אפשרות

אחרת ש A.B.DATA תעשה בשבילם את הפנייה לאנשים, היא תכניס את המכתב למעטפות

ותדביק את המדבקות.

ויש מקרה שלישי שנותן שירותים על מאגר שלי.

זה לא שירות דיוור ישיר.



שי פרלי;

אני כרשות הדואר רוצה להבין מה היתה כוונת המחוקק כאן, כי כאשר אנחנו רק

מעבירים את הדואר, אני חושבת שההוראות פה לא צריכות לחול עלינו וטוב שיש סייג

בסוף הפרק שאומר שההוראות לא יחולו על גופים ציבוריים בתוקף תפקידם על פי דין.

כלומר, כאשר תפקיד רשות הדואר על פי דין הוא להעביר דואר, צריך להיזהר ולא

להחיל כאן את כל ההוראות העונשיות על רשות הדואר כאשר היא מעבירה את הדואר.

היו"ר ד' צוקר;

מדובר על העברת רשימות, מדבקות או נתונים אחרים.

ר' קדמי;

מדבקות זה יכול להיות כל מיני דברים שכלולים במדבקות וזה לאו דווקא

הנתון. אני חושבת שהרעיון שצריך להיות פה הוא שאותה חברה מוסרת הנתונים האלה

לצורך הדיוור הישיר.

היו"ר ד' צוקר;

נתונים, רשימות ומדבקות זה אותו דבר. זה המשאב שיש לו, יש לו אינפורמציה

על אנשים שהם בקטגוריות כלשהן.

ר' קדמי;

צריך להבהיר שמדובר על האינפורמציה ולא על עצם המשלוח.

שי שוהם;

לדעתי צריך להוריד את המילה לרבות.

ד' דרור;

אתה אומר, בדרך של העברת רשימות, מדבקות או נתונים בכל אמצעי שהוא.

די אלכסנדר;

לפי ההגדרת של מידע, רוב חמאגרים של דיוור ישיר הפרק הזה ובכלל כל הפרק

על מאגרי מידע בכלל לא יחול עליתם משום שלפי הגדרת מידע הנוכחית מדובר לא על

כל מידע על אדם, אלא מידע מסוגים מאוד מוגדרים וזה לא כולל הרבה סוגים של מידע

כמו; הרגלי צריכה, התקשרויות טלפוניות של אדם, תנועות של אדם; כניסה לארץ

ויציאה. הרבה סוגי מידע שכלולים במאגרי מידע של דיוור ישיר ובמאגרי מידע אחרים

לא כלולים בהגדרה של מידע ולכן תחוק הזה לא יחול עליהם ואנחנו צריכים לתת על

זה את הדעת.

אגב, ההגדרה למידע שמצויה בחוק שלנו היא הגדרה יהודית. בדקתי 10 מדינות

וראיתי שיש הגדרה אחת שמופיעה בכל החוקים האלה והיא מידע אישי שנוגע לאדם

שניתן לזהותו. אין אח ורע לתגדרה של מידע שקובעת סוגים שונים של מידע שרק

עליהם חל החוק של מאגרי מידע. התוק של מאגרי מידע אמור לחול על כל מידע שנוגע

לאדם פרטי.

המגמה של דנה היא יותר כללית והיא לבטל את הגדרת המידע בסעיף 7 ולהגיד

שכל הכללים על מאגרי מידע יהולו על כל מה שנקרא ענייניו הפרטיים של אדם ולא רק

מידע כהגדרתו בסעיף 7.

די אלכסנדר;

העובדה שאדם מנוי לפילהרמונית זה לא נופל להגדרה של מידע.

היו"ר ד' צוקר;

מה את מציעה כדי לפתור את זה?

די אלכסנדר;

אני מציעה לאמץ את ההגדרה שמקובלת בכל העולם.

די דרור;

את מציעה לתקן את סעיף 7. אני לא מסכימה לתקן את זה לפני שאנחנו בודקים

את כל השלכות הרוחב של ההגדרה של מידע.

היו"ר די צוקר;

דנה, אני לא אגע בזה עכשיו. את מחזירה אותי כל הזמן אחורה ואני מסרב. אני

לא יכול לעבוד ככה.

אז עבודת החקיקה שנעשית כאן, התהולה שלה תהיה מאוד מאוד מצומצמת.

היו"ר ד' צוקר;

לא. השאלה אם אפשר את ההגדרה שלך להחיל על הדיוור הישיר.

ההצעה שלי לצורכי הדיוור הישיר בלבד, לכתוב בסעיף 17ז. מידע כהגדרתו שם,

לרבות מה שאני רוצה להוסיף פה.

שי בר-סלע;

זה מאוד מסרבל.

"מידע - נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישותו, מצב

בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו". מה לא יפול לתוך

הגדרת מידע?

לדוגמא המאגר שמצוי ברשות בזק.



היו"ר די צוקר;

ודאי ובוודאי שזה נכלל.

די אלכסנדר;

אם אתם מפרשים את זה בצורה כל כך כללית, מדוע לא לאמץ הגדרה שמקובלת בכל

נתונים על אדם. יש כאן קטגוריות מאוד לא ברורות ונציג של איל"א לפני

מספר ישיבות אמר שאנשים לא מבינים מה המשמעות של ההגדרות האלה.

ר' קדמי;

סעיף 23א לחוק העיקרי שמתייחס למסירת מידע או ידיעות לגופים ציבוריים

אומר: הוראות פרק זה יחולו על ידיעות על ענייניו הפרטיים של אדם אף שאינן בגדר

מידע כשם שהן חלות על מידע, כלומר, הוא מרחיב. צריך לקחת את זה ולהתאים זאת

לפרק הזה.

אני מבקש לעשות דבר דומה לגבי הדיוור הישיר בלבד, לא משנים את הגדרת מידע

כפי שהיא בבסיס.

"17ח. לא ינהל אדם ולא יחזיק מאגר מידע המשמש לשירותי דיוור ישיר, אלא אם

כן הוא רשום בפנקס ואחת ממטרותיו הרשומות היא שירותי דיוור". פה חובת הרישום

תחול על מי שעוסק בדיוור ישיר והוא צריך להירשם שאחת ממטרותיו היא אותו דיוור

ישיר.

"17ט. במאגר מידע המשמש לשירותי דיוור ישיר לא יכלל מידע אודות מי שלא

מלאו לו 12 שנים". אנחנו מעוניינים להגביל לגבי קטינים. הסעיף הזה הוא סעיף

קונטרוברסלי אליבא A.B.DATA עורכי הדין של A.B.DATA טוענים שאין מקום

להבחנה הזו. הקטינים מוגנים על ידי הוריהם שהם האפוטרופסים וההורים יכולים

למנוע מילדיהם פגיעות בדיוור ישיר. הם אומרים באשר לאופן הפירסומת מאחר ויש

תקנות מכוח חוק הגנת הצרכן לגבי פרסומת המכוונת לקטינים ויש שם כל מיני מגבלות

שמונעות ניצול התמימות והוסר הניסיון, אותן הגבלות חלות בכל דרך של פנייה

פרסומית כולל בדרך של דיוור ישיר, לכן אין צורך בהסדר נוסף.

אנחנו בהחלט יכולים להוסיף: לא יכלל מידע אודות מי שלא מלאו לו 12 שנים,

אלא בהסכמת הוריו או אופטרופוסיו.

"17י. לא ינהל אדם ולא יחזיק מאגר מידע המשמש לשירותי דיוור ישיר, אלא

אם כן יש בידו רישום ממי קיבל" פה אני רוצה לומר במקום ממי, מאיזה מקור קיבל

כל אוסף נתונים. "כל אוסף נתונים המשמש לצורך מאגר המידע. ומועד קבלתו וכן למי

מסר כל אוסף נתונים כאמור." זה כמובן מכביד על אלה שעוסקים בתחום אבל זה כלי

הכרחי כדי ליישם את ההמשך.



היו"ר די צוקר;

נאמר, הוא צריך לדעת מהו המקור לנתונים, מתי הוא קיבל ולמי הוא מסר. מדוע

הוא צריך לדעת למי הוא מסר?

די דרור;

כדי ליישם את החובה הקבועה אחר כך להודיע לאיש ממי קיבלו עליו את המידע.

הם טוענים שזה מכביד עליהם על ניהול המאגר. אני לא חושבת שבעידן המחשב -זה

מכביד מאוד. הם טוענים שהם לא שומרים ושתהיה להם בעייה גדולה מאוד לגבי כל

הרשימות הישנות שיש להם.

היו"ר די צוקר;

יתכן ויהיה פה צורך בהוראת מעבר.

אנחנו מאשרים את 17י. אנחנו אישרנו את ד1ז. 17ח. 17ט. ו17י. כפוף

לתיקונים שבפרוטוקול.

די דרור;

"17יא. (א) כל פנייה בדיוור ישיר תכיל את שמו של בעל מאגר המידע שבו מצוי

המידע שעל פיו בוצעה הפנייה."

"(ב) כל אדם זכאי לדרוש, בכתב, מבעל מאגר מידע המשמש לשירותי דיוור ישיר,

שמידע המתייחס אליו יימחק ממאגר המידע." רונה הסבה את תשומת ליבי שצריך לכתוב

לא המשמש לשירותי דיוור ישיר, אלא המשמש לדיוור ישיר. אני תיקנתי לא רק אפשרות

פנייה רק למי שעושה את שירותי הדיוור הישיר, אלא מי שעושה את הדיוור הישיר כדי

שזה יכלול גם מצב שבו בעל המאגר עושה את הדיוור הישיר בעצמו.

"(ג) כל אדם זכאי לדרוש, בכתב מבעל מאגר מידע המשמש לשירותי דיוור ישיר

או מבעל מאגר המידע שבו מצוי המידע שעל פיו בוצעה הפנייה, כי מידע המתייחס

אליו לא יימסר לאדם או לסוג בני אדם או לאנשים מסויימים לפרק זמן מוגבל או

קבוע." זאת אומרת, אנחנו משאירים לאיש את כל האפשרויות.

היו"ר די צוקר;

למה בכתב?

די דרור;

התגבשה הסכמה קצת שונה ממה שאנחנו כתבנו פה. אם אתם סבורים כמו שאמרתם

לפני חצי שעה, אז זה לא נכון לכתוב מה שכתבנו פה. אם יש צורך באישור מראש, אז

אין בזה צורך.

היו"ר די צוקר;

אין צורך ב- (ג). אנחנו לא מתייחסים ל-(ג} ולא מאשרים.



די דרור;

"(ד) הודיע אדם לבעל מאגר המידע על דרישתו כאמור בסעיפים קטנים (ב) או

(ג), יפעל בעל המאגר בהתאם לדרישה ויודיע לאדם, בכתב, כי פעל על פיה."

"(ה) לא הודיע בעל מאגר המידע כאמור בסעיף קטן (ד) תוך 30 ימים מיום קבלת

הדרישה, רשאי האדם שהמידע מתייחס אליו לפנות לבית משפט השלום בדרך שנקבעה

בתקנות, כדי שיורה לבעל מאגר המידע לפעול כאמור".

שוב, מדוע אנחנו צריכים את (ד) ו (ה) עכשיו? אני מציע שלא ניגע בסעיפים

האלה, אלא רק אחרי שנכתוב את העיקרון שקבענו לפני מחצית השעה. אם הם יכתבו ,

הם יכתבו אחרת. דלית, נכון?

כן.

" (ו) הזכויות לפי סעיף זה של מי שרשום במאגר מידע נתונות גם לבן זוגו של

אדם שנפטר ילדו או הורהו."

היו"ר ד' צוקר;

את (ו) אנחנו מאשרים.

די דרור;

יי 17יב. הוראות סימן זה באות להוסיף על הוראות כל דין."

שי שוהם;

אנחנו אישרנו את 17יב.

די דרור;

"17יג. סימן זה לא יחול על גוף ציבור כמשמעותי בסעיף 23(1) במילויו

תפקידיו על פי דין." 23(1) זה לא גוף ששר המשפטים קבע אותו בצו באישור הוועדה

כגוף ציבורי, אלא גוף ציבורי טבעי, משרדי ממשלה, מוסדות מדינה, רשות מקומית

וגוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין. למשל, המוסד לביטוח לאומי, אם הוא מוסר

מידע למשרד הרישוי, הדברים האלה מוסדרים בפרק ד.

היו"ר די צוקר;

מה קורה אם הגוף הציבורי מעביר את המידע לגוף פרטי שעושה שירותי קבלנות?

די דרור;

הוא לא רשאי להעביר.

שי פרלי;

אלא אם כן זה מוסדר בחוק.



ד' דרור;

לגבי התחילה מופיע בנוסח הכחול ב20 (ב) שתחילתם של סעיפים 17ח עד 17יד

שנה מיום פרסומו של חוק זה.

אני חושב ששנה זה מספיק.

בואו נשאל את המומחים. כמה זמן צריך לתת להתארגנות ולהיערכות עד שיכנס

לתוקף החלק הזה של הדיוור הישיר?

אי יובל;

שנתיים, זה סביר.

היו"ר ד' צוקר;

שנתיים נראית לי תקופה שעד אז אפשר לבטל את ההוק הזה שלוש פעמים.

שנה זה סביר לחלוטין, אנחנו בדור הפנטיום.

היו"ר ד' צוקר;

אנחנו נקבע שהתחילה תהיה שנה מיום פירסום ברשומות.

אנחנו צריכים לדבר על הוראות מעבר, כי על ידי זה שהעברנו את מרכז הכובד

דווקא להעברת המידע, אז אנחנו תופסים אותו רק בשלב הראשוני של העברת המידע,

אבל לגבי כל אלה שכבר העבירו ל-A.B.DATA למשל, אנחנו צריכים לעשות הוראת

מעבר.

היו"ר ד' צוקר;

מה קורה עם מאגרים שכבר מצויים כבר עכשיו? צריך הוראת מעבר שמה?

שתוך שנה יתאימו את עצמם להוראות החוק.

היו"ר ד' צוקר;

בעוד שנה, שירותי דיוור ישיר יתאימו את עצמם להוראות שקבענו בתחילת

הישיבה.



ד' דרור;

חבל שהדיון מנותק מאלה שעוסקים בנושא וחבל שאני צריכה להיות לפה, כי אני

לא עושה את זה מתוך שכנוע פנימי, כי אני בדעתכם. אבל, הם יגידו לך פה שזה

לגמרי לא מעשי ושהם צריכים לפנות לכל אזרחי המדינה.

היו"ר די צוקר;

זה לא הם יעשו את זה, זה אותם מאגרים שמהם הם קיבלו את האינפורמציה.

הם יגידו לך, אנחנו לא מחזיקים רישום מאיפה קיבלנו.

באמת, גוף רציני לא יודע מאיפה הוא קיבל את המאגרים שלו?

מה דעתכם על הרעיון הבא? רשימות חדשות והעברה של מידע צריך הסכמה, אבל

לגבי מידע שהועבר בעבר ולא דרשו את ההסכמה, פנייה שמסתמכת עליו תצטרך ללכת

בדרך שאנחנו היצענו, זאת אומרת, שכשיעשו בזה שימוש ויפנו לאנשים יצטרכו לאפשר

להם לבקש להוציא את השם שלהם.

זה יותר מסובך ויותר קשה. יש גבול עד כמה אפשר להקשות.

אני לא בטוחה שזה יותר קשה להם.

יש לנו שנה, אז מישהו חושב שיפסיקו להקים מאגרים במשך שנה? אין שום סכנה

כזאת. זאת אומרת, ימשיכו להקים מאגרים וימשיכו לעשות חתכים ולבנות רשימות של

לקוחות. אני חושבת שכשאנחנו אומרים הוראת מעבר של שנה, זאת אומרת, שכאילו במשך

השנה הזו ימשיכו לפעול לפי מה? לפי זה שהם לא ישאלו את האנשים או שהם יתחילו

לפעול מיידית לפי מה שאנחנו קובעים.

לגבי שימוש חדש, כניסה לתוקף מייידית. כלומר, שישים יום אחרי הפירסום

ברשומות תהיה חובת אישור בנקודת המעבר על פי הקונספציה החדשה שגיבשנו. לגבי

מאגרים שנעשה כבר בהם שימוש, הם יוכלו לפעול בשנה הקרובה כפי שפעלו קודם לכן

ואנחנו נותנים להם זמן של שנה להתאים את עצמם להוראות החדשות.

גם לגבי מסירה חדשה ממאגר קיים למאגר קיים אחר יש להחיל את החוק מיידית.



היו"ר ד' צוקר;

זאת הכוונה במילים שימוש חדש.

די דרור;

מה לגבי פנייה לאדם המתבססת על מידע שנצבר במשך השנים?

היו"ר ד' צוקר;

בעוד שנה הם יוכלו לעשות שימוש במאגר הזה שאיתו הם עובדים כבר 10 שנים.

רק אם הם עשו את כל ההכנות שהופכות אותו לכשר מעוד שנה. מזה נגזר שבמשך השנה

עליהם לפנות לאנשים לקבל מהם אישור להיכלל במאגר.

מה תהיה ברירת המהדל לגבי אלה שלא יענו על הבקשה לאישור?

היו"ר ד' צוקר;

על כך אענה לאחר שאראה את הניסוח.

האם יש אפשרות שיהיה ניסוח לקראת יום רביעי הבא?

ד' דרור;

אני מקווה.

שונות; אני מבקשת רשות בסעיף 8 המפורסם על היקף חובת הרישום, למחוק את

הסוגריים המרובעים ב-8 (ד) (1} שפירושו שמאגר של גוף ציבורי יהיה חייב ברישום

גם אם מספר האנשים בו הוא פחות מ-10,000, בגלל שהוא גוף ציבורי. אני חושבת

שדווקא מאלה צפוייה הבעייתיות של ה"אח הגדול".

היו"ר ד' צוקר;

חברים, קיימנו בזה כבר דיון. זה סעיף מאוד הגיוני, בלתי מעשי לחלוטין

וקיימנו על זה את הדיון. הלוואי ויכולתי לאשר את הבקשה שלך, אני יכול אבל זה

יצא מאוד בלתי רציני.

י י רודיקוב;

אצלנו לא השתנה שום דבר מאחר ו-99% של מאגרי המידע של כל מערכת הבריאות

זה מידע רגיש, כך שמבחינתנו לא השתנה שום דבר, מימלא אנחנו עם אותה בעייה

שהיתה קודם.

היו"ר ד' צוקר;

ברמה המעשית אנחנו לא משנים כלום אם אנחנו כותבים את הסעיף, או לא כותבים

את הסעיף.



שי פרלי;

אני מתנצלת שאני חוזרת אחורה, אבל העניין עלה כרגע בדעתי, ההרחבה של

הגדרת מידע לעניין פרק הדיוור הישיר, כך שזה יחול על ענייניו הפרטיים של אדם,

אני רואה שגם ב-23א הקיים אין שום הגדרה, נכון?

ד' דרור;

אין הגדרה.

מה קורה לגבי כתובת של אדם שמפורסמת בספר טלפונים, זה לא ענייניו הפרטיים

של אדם?

ד' דרור;

לגבי כתובת, אנחנו בכל אופן במשרד המשפטים מפרשים שזה לא ענייניו

הפרטיים של אדם, מה גם שיש כאלה שאומרים שזה מצביע על מעמדו הכלכלי. אבל, מאחר

וזה במילא פתוח לפי חוק מרשם האוכלוסין, אנחנו חושבים שעדיף לרכז את המאמצים

במקום אחר.

יש לנו בקשה לקראת הישיבה הבאה והיא שנוכל לקבל בפקס את החומר כולו,

לפחות יום לפני.

היו"ר די צוקר;

יעשה מאמץ.

חברים, יום רביעי הבא ב-9:00. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40.