הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני, ט"ו בשבט התשנ"ו (5 בפברואר 1996). שעה 12:00

נכחו: חברי הועדה;

דוד צוקר - יו"ר

אליעזר זנדברג

חגי מירום

אברהם פורז

אברהם רביץ

משה ינון - משרד המשפטים

דוידה לחמן-מסר - " "

יהושע שופמן - " " משנה ליועץ המשפטי לממשלה

תמר אדרי - ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-14, מנכ"ל

אילת ויטנברג - משרד הפנים

עמית שכטר - רשות השידור, יועץ משפטי

עמוס ויסמן - הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, יועץ משפטי

יאיר עשהאל - " " " "

משה שלונסקי - גלי צה"ל, מפקד

טינה מלמד - " " קצינת ארגון

דבורה קמחי - הטלוויזיה הלימודית, יועצת משפטית

מיכל רפאלי - המועצה לשידורי כבלים, יו"ר

פרופ' ירון אזרחי- המכון הישראלי לדמוקרטיה

גבי דאוס - מרצ

מוחמד כנעאן - מד"ע

אמנון לורך - העבודה, יועץ משפטי

עזרא ניסני - ש"ס

צבי ענבר - הכנסת, היועץ המשפטי

יורם בונן - " לשכה משפטית

שלמה שהם

מנהלת הוועדה; דורית ואג

אלה אשמן

א. דרכי תעמולה בתקופת בחירות - דיון כללי

ב. הצעת חוק הבחירות (סיקור אירועים בהשתתפות מועמדים לכנסת),

התשנ"ג-1993 - של חה"כ א' זנדברג

ג. הצעת חוק הבחירות לכנסת (דרכי תעמולה}(תיקון - ביטול הגבלה לגבי

מועמדים לכנסת בעת אירועים), התשנ"ה-1995 - של חה"כ ח' מירום



א. דרכי תעמולה בתקופת בחירות - דיון כללי

ב. הצעת חוק הבחירות (סיקור אירועים בהשתתפות מועמדים לכנסת), התשנ"ג-1993 -

של חה"כ א' זנדברג

ג. הצעת חוק הבחירות לכנסת (דרכי תעמולה)(תיקון - ביטול הגבלה לגבי

מועמדים לכנסת בעת אירועים). התשנ"ה-1995 - של חה"כ ח' מירום

חברים, בוקר טוב. אני פותח את ישיבת הועדה. על סדר היום: דרכי תעמולה בתקופת

בחירות - דיון כללי, ושתי הצעות חוק פרטיות שענינו סיקור אירועים בהשתתפות

מועמדים לכנסת.

אני רוצה לשרטט בקצרה את הכוונה שלנו בדיון הזה, ואיור כך אבקש מפרופסור ירון

אזרחי להציג את הדילמות, נשמע את גב' דוידה לחמן-מסר, ואחר כך אבקש מכל אחד

מנציגי הערוצים האלקטרוניים להציג את עמדתו בשאלות שאתווה כאן.

אנחנו דנים היום בחוקים שנחקקו לפני ארבעים שנה ויותר, אמנם תוקנו במהלך

השנים, אבל ההגיון שביסודם הוא בן ארבעים שנה ויותר. כאשר נחקקו החוקים האלה היתה

רשות שידור אחת, שנשלטה במידה רבה על ידי הממשלה, ערוץ מונופולי, תחילה ברדיו

ואחר כך גם בטלוויזיה. המצב היום שונה לחלוטין. אין מונופול, מעמדה של הממשלה

בתחום הזח חלש הרבה יותר, תודה לאל, היוזמה הפרטית בתחום הזה דומיננטית, ריבוי

ערוצים של רדיו וטלוויזיה. אני לא מכיר היום ולו איש אחד שמאמין שאפשר להשתלט או

ליצור הגמוניה באיזה שהוא מדיום טלוויזיוני או רדיופוני, הכוזבת ממשלתית כזאת או

אחרת.

יש כמה מקורות לאיסור או להגבלה של תעמולה מפלגתית. בחוק הבחירות יש איסור

תעמולת בחירות במשך 60 ימים לפני בחירות, והוא חל על רשות השידור ועל הרשות

השניה. אין הגדרה של תעמולת בחירות. יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, שהוא שופט של

בית המשפט העליון, נאלץ היה מדי פעם להגדיר מהי תעמולת בחירות.

הגבלה שניה גם היא מכוח הבחירות לכנסת, 30 ימים לפני הבחירות אסור להציג

ולהשמיע מועמדים לכנסת. האיסור הזה גורם מצב מביך, לפעמים מצב אידיוטי לחלוטין.

נשיא של מדינה מסוימת נפגש עם ראש ממשלת ישראל, ובטלוויזיה יראו רק את קצה

בהונותיו של ראש ממשלת ישראל, כי הפגישה נערכה בתקופה שלפני הבחירות לכנסת, לא

יראו את פניו ולא ישמיעו את קולו. הדוגמה שזכורה לנו היא הפגישה של סאדאת ובגין

בסיני, את בגין אי אפשר היה להראות כי הדבר היה בתוך 30 הימים. בטלוויזיה ראינו

רק את ברכיו של בגין.

הגבלה שלישית יש בחוק הבזק, איסור תעמולה מפלגתית בשידורים בכבלים. גם שם אין

הגדרה מהי תעמולת בחירות ומהי תעמולה מפלגתית.

אני מבקש להעמיד היום לדיון את השאלות דלקמן. האחת, אם גם בעידן החדש של

ריבוי ערוצים, כשאי אפשר ליצור מונופול ואין מונופול, נמשיך להעדיף את עקרון

השוויון בהבטחת זכות בחירה וסיכוי שווה לכל, לכאורה החוק מבטיח שוויון לכל וזכות

לכל, או שנעדיף את האינטלגנציה של המאזין ושל הצופה ואת האינטלגנציה של העורך

ברדיו או בטלוויזיה, ונאמין שהם יכולים לערוך חדשות מאוזנות, הוגנות ונקיות גם

בזמן מערכת בחירות.

שאלה שניה. האם נציגי הערוצים שנמצאים כאן הושבים שיש עדיין סכנה של השפעה של

השלטון, האם השלטון אמנם מכתיב או שמא יש היום צופים ומאזינים בוגרים יותר,

שמסוגלים לבחור בערוץ הרצוי להם, והגיוון הוא היום מכשיר בידי המאזין שמסכל כל

כוונה של הגמוניה, כל כוונה של מונופול. ריבוי הערוצים הוא היום הנשק העיקרי של

האזרח האינטלגנטי בפני ניסיון להשפיע עליו.

השאלה היא לא אם השלטון מכתיב, השאלה היא אם התקשורת משפיעה ומכתיבה.

היו"ר ד' צוקר;

יש שלוש לאקונות בחוק, והצגתי שתים מהם. האחת - מהי תעמולת בחירות, מהי

תעמולה מפלגתית? שאלה שניה - תעמולת בחירות בערוץ השני. אני לא מתעלם מהדיון

שמקיימת הועדה לערוץ רגשני, בראשותו של חבר-הכנסת פורז. אבל אני מציג את השאלה מהי

תעמולת הבחירות בערוץ השני, זו אותה תעמולה שבערוץ הראשון, אותם תשדירי בחירות,

באותו זמן או בזמן אחר. גם הדברים הללו מחייבים הכרעה. שאלה שלישית שלא הוכרעה

עדיין בחוק - תעמולה לבחירות הישירות לראש ממשלה. החוק כפי שהוא היום לא הותאם

לבחירות הישירות לראש ממשלה, בוודאי לא לסיבוב השני שבו יש בחירות רק לראש ממשלה.

האם מקצים זמן נפרד לבחירות לראש ממשלח? האם הקצאת זמן נפרד לבחירות לראש ממשלח

נותנת יתרון למפלגה שמציגה מועמד לראש ממשלה והיא מגרעת למפלגה שאין לה מועמד

לראש ממשלה?

אינני יודע אם בזמן הקצר שעומד לרשותנו, קצר מאד אם הבחירות יוקדמו, אם נוכל

לענות על כל השאלות. יתכן שאחרי הדיון התיאורטי החשוב שאנחנו צריכים לקיים כאן,

אני אבקש מגוף חיצוני לעשות עבודח לקראת הכנסת הבאה. אבל אני רוצה שננסה להכריע

היום בשאלה אם אנחנו מבקשים למחוק מן החוק את ההגבלה על הצגת תמונה והשמעת קול של

מועמדים לכנסת במשך שלושים הימים שלפני הבחירות. בשאלה הקונקרטית הזאת אני מבקש

שנכריע עוד היום.

גב' דידי לחמן-מסר ביקשה להקדים את דבריה, כי היא צריכה ללכת. בבקשה.

כשבאנו לבחון את המפה שלעינינו, ראינו שהבעיה מורכבת בעוד שתי נקודות שאני

רוצה להבהיר אותן. גם בחוק הרשות השניה וגם בחוק הבזק לגבי טלוויזיה בכבלים יש

איסור כללי לעשות תעמולה מפלגתית, לא רק לפני בחירות. האיסור הזה נתקל בבעיות

פרשנות רבות מצד זכיינים פרטיים. בעידן של פריימריס, האינטרס של מועמד בפריימריס

איננו מוגבל לתקופה זו או אחרת, ועולה שאלה פרשנית נוספת אם האיסור של תעמולה

מפלגתית כולל גם איסור על תעמולת בחירות לפריימריס, ומהי תעמולה בחירות

לפריימריס. למיטב ידיעתי ולפי שירדו עם מנכ"ל ועדת הבחירות המרכזית גבי אדרי,

השופט לא נתן הנחיות בסוגיה זאת. כך שהסוגיה של תעמולת בחירות בפריימריס פתוחה

לגמרי.

אפשר להסיק שניתן יהיה ללמוד מן המודל שהתהווה בהעדר איסור מפורש על תעמולת

בחירות בפריימריס התנהגות של התקשורת ושל המועמדים בפריימריס בעת שהאיסורים לא

ברורים.

היו"ר ד' צוקר;

יש איסור בחוק, אבל לא בפועל.

ד' לחמן-מסר;

בפועל אין כלום, אין פיקוח. יש איסור בחוק על תעמולה מפלגתית. אנחנו לא

יודעים אם הוא כולל גם תעמולה לפריימריס.

היו"ר די צוקר;

האם לרשות השידור יש הנחיות מיוחדות לענין הפריימריס?

כן. מכיוון שאין חוק, הוצאנו קובץ הנחיות לעורכים לקראת הפריימריס.

היו"ר ד' צוקר;

ברשתות האחרות יש הנחיות?

עי ויסמן;

אנחנו מגבשים עכשיו הנחיות בשיתוף פעולה עם הזכיינים. הנושא לא ברור מבחינה

משפטית. החוק מדבר על תעמולה מפלגתית. בכללים מדובר על נושא שנוי במחלוקת, ולא

ברור אם זה חל על פרסומת לפריימריס. בהבדל מהטלוויזיה הכללית, אצלנו יש גם

תוכניות וגם פרסומת.

אנחנו נוהגים לפי רשות השידור.

ד' לחמן-מסר;

יש שאלה מענינת איך מתמודדים כלי התקשורת עם סיטואציה של פריימריס, שהיא

סיטואציה דומה לבחירות לכנסת כי יש מתמודדים שונים, מצעים וכו', כאשר יש לנו

איסור חוקי מפורש, שלא ברור אם הוא חל על הסיטואציה הזאת, ואם הוא חל - מה אסור

ומה מותר בנושא הזה. אין לנו ועדת הבחירות המרכזית שתייעץ בנושא זה. כשכל אחד

מעצב את הכללים שלו, הדבר מעמיד קושי גדול בפני גופי הפיקוח.

אני רוצה בהקשר זה להצביע על סוגיה נוספת, באיזה מודל של תעמולת בחירות

לבחור. האיסור על תעמולת בחירות מתייחס לא רק לשידורי רדיו וטלוויזיה. חוק

הבחירות (דרכי תעמולה) הוא חוק מקיף, הוא כולל גם איסורים נוספים שנחקקו ב-1959

ויש שאלה אם הם מתאימים וראויים להיות הכללים שעל פיהם פועלת מדינה דמוקרטית,

רב-מפלגתית, רב-ערוצית, בעידן של תחרות, שמים פתוחים וגישה של כלי תקשורת זרים אל

המערכת הפוליטית בישראל, שמענינת רבות ממדינות העולם ושידוריהן ניתנים לקליטה

בישראל.

המפה היא מורכבת, ואני חושבת שהיא ראויה לבחינה מחדש.

כללית אני מקבל את הדברים של היושב ראש על המעבר, שאני מתייחס אליו באופן

חיובי, ממצב של שליטה של המדינה למצב של פתיחות ותחרות. הסיבות לתחרות חופשית הן

לא רק נורמטיביות אלא גם פרקטיות - יהיה יותר ויותר קשה לפקח על דברים כאלה.

מישהו חושב שזה בכלל אפשרי? אפשר לפקח על כל התחנות המקומיות?

זה נעשה כמעט בלתי אפשרי, אם כי במדינה כמו ישראל הדבר אפשרי יותר מאשר

במדי נות גדולות.

האזרחים נעשים יותר ספקנים משום שהם נחשפים לערוצים רבים. יש לפניהם יותר

מנוסחה אחת של העולם ושל האמת, הם יכולים להקביל את הדברים. מבחינה זאת המצב נעשה

יותר דמוקרטי .



יש שאלה רצינית בנושא זה - האם מבנה אמצעי התקשורת בישראל הרלוונטיים לענין

התחרות והשיווין אמנם מבטיח שלא יהיו הטיות? אני רוצה לטעון כאן טענה כללית,

שבמערכת העתונות בישראל, לאחר שהוכרז מונופול בעתונות העברית הכתובה, כאשר יש

בעלות צולבת ובעלי עתונים יכולים להיות זכיינים בערוץ 2, וכאשר יש זיקה חזקה,

אני מקווה שהיא לא עומדת להתחזק, בין חשידור הציבורי ובין הממשלה, אם במצב זה

משליכים את כל המערכת הפוליטית של תעמולת הבחירות לשוק החופשי של התקשורת - קשה

לומר שאנחנו יכולים להסיר כל דאגה מלבנו. במצב זה יש אפשרות להטיות הנובעות

מהמבנה הצנטרליסטי של מערכת התקשורת בארץ. יש קשר הדוק בין ההתפתחות של המערכת

הזאת ובין היכולת של הדמוקרטיה הישראלית לתפקד בצורה דמוקרטית בתקופות של בחירות

עכשיו ובעתיד.

עכשיו אני רוצה להתייחס לשני נושאים שעומדים על הפרק באופן פרקטי. אין הסכמה

בין מומחים בעולם בתחומי מדע המדינה וקומוניקציה בענין השפעת תעמולת הבחירות על

התנהגות הבוחרים. יש פרדוכס, מצד אחד מרגישים שיש השפעה, מצד שני אף גורם לא

הצליח לתת הסבר מה כיוון ההשפעה.

היו"ר ד' צוקר;

כלומר, לא בטוח שיתר חשיפה מבטיחה תוצאות יותר טובות.

נכון. בהעדר הסבר יש קושי בהגדרה ובמתן הנחיות, כי הקשר הסיבתי בין תעמולת

בחירות ובין התנהגות הבוחרים לא נהיר לעולם המדע.

אני סבור שיש כל הסיבות לבטל את האיסור להראות את המועמדים ולשדר אירועים

שבהם הם נראים במשך 30 ימים שלפני בחירות. זה באמת נראה כלל אבסורדי, שנותן

עדיפות מוחלטת כביכול לשוויון על פני ערכים עתונאיים, שהם לא פחות חשובים בתקופת

בחירות מאשר בכל תקופה אחרת.

באנגליה יש מסורת ויש אתוס של הבי.בי.סי., שיש לו רקורד חזק מאד של שירות

ציבורי אחראי בנושאים אלה, למרות תקלות פה ושם. האתוס של הבי .בי .סי. מאפשר לציבור

האנגלי להרגיש טוב ביחס לתיפקוד, לשיקולים העתונאיים ולהגינות של הטלוויזיה.

אני חושב שגס בישראל מתפתח אתוס כזה, ואני חושב שאפשר בהחלט לעודד את

העתונאים ואת העורכים בכלים האלקטרוניים לקבל על עצמם את האחריות ושיקול הדעת

בתחום זה, במקום להתייחס בצורה פטרונית כלפי הציבור ולהעלים מעיניו דמויות של

פוליטיקאים.

יש שיקולים בעד ונגד שידורים בזמנים ובתכנים זהים בשני ערוצי הטלוויזיה. טובת

הבוחר הפרט, לפי מיטב הבנתי, מחייבת לקבוע זמנים שונים ותכנים שונים כי בדרך זה

מרחיבים את יריעת האפשרויות שלפניו. לעומת זאת יש שיקולים אחרים שנראים לי כבדים

יותר לתמיכה בשידורים בזמנים ובתכנים זהים. א. זמנים ותכנים זהים מתאימים לערך

ההגבלה על ההוצאות לתעמולה פוליטית, ובדרך זו גם מגבירים את השוויונות. ב. אנחנו

יודעים שבארץ ובבמדינות אחרות בעולם יש איחוד רשתות טלוויזיח בימי חירום, בנושאים

בעלי ערך לאומי. אני חושב שיש משמעות סמלית ופסיכולוגית ממדרגה ראשונה לאיחוד

רשתות הטלוויזיה בנושא תעמולת הבחירות. זה מעלה את הסטטוס של הצגת המפלגות לפני

הבוחרים. אין כאן כוונה לרקום בפני דוברי עברית את הבריחה מתעמולת הבחירות, זה

שיקול פסול, אלא להעלות את הסטטוס של האקט של התמודדות, ואולי תהיה לזה גם השפעה

עקיפה על תעמולני המפלגות ליצור תעמולת בחירות יותר אחראית, פחות אמוציונלית

ויותר מתייחסת לסוגיות שעומדות על הפרק.

לסוגיה של הקצאת זמן מיוחד למועמדים בבחירות לראש הממשלה, אני חושב שבעקבות

השינוי בחוק יש בהחלט מקום להקצות זמן מיוחד להתמודדות על תפקיד ראש הממשלה.

בצרפת הקצו שעתיים.



היו"ר ד' צוקר;

אתה מציע להקצות זמן גם בסיבוב הראשון וגם בסיבוב השני?

פרופ' י' אזרחי;

לא נתתי דעתי לענין הסיבוב השני. אין לי ספק שצריך להקצות זמן בסיבוב

הראשון. יכול להיות שצריך להקצות זמן גם בסיבוב השני, אני לא רואה סיבה לא לעשות

זאת.

בסיבוב השני אין בעיה. הבעיה היא בסיבוב הראשון.

פותחים ערוץ נפרד מן הערוץ מן העם לכנסת, ערוץ ישיר מן העם אל ראש

האכסקוטיבה, ואין שום קיבה שלא יוקצה זמן נפרד. החוק קבע את ההפרדה בין המועמד

לראש הממשלה ובין המפלגה, וצריך להיות ריאליים, להביא את הדבר בחשבון ולומר שיש

בהחלט מקום להקצות זמן מיוחד. אפשר אולי לקבוע שיהיה ויכוח בין שני המועמדים

לראשות הממשלה, וכל צד יתרום לויכוח הזה מהזמן המוקצב לו.

אני רוצה להביא לפניכם את הדוגמה האוסטרלית. אני לא יודע אם הדבר ריאלי

בתנאים של ישראל, אבל אני חושב שהוא משקף ערך מאד חיובי. האוסטרלים מפסיקים את

תעמולת הבחירות 48 שעות לפני יום הבחירות, כאקט המסמל מתן כבוד לאוטונומיה של

הבוחר לחשוב ולעכל את כל החומר, ולא להפציץ אותו באמצעי האלקטרוניקה עד הרגע

האחרון. זה אקט שמשקף הערכה וכבוד לאזרח כמחליט ולא רק כאובייקט להשפעה. אני

חושב שאילו היתה תמיכה ברעיון כזה בתנאים שלנו, זה היה מבורך. תודה רבה.

היו"ר ד' צוקר;

תודה.

גב' תמי אדרי, אני מבקש לשמוע על הניסיון שהצטבר בועדת הבחירות המרכזית

בקשר להגבלות על תעמולת בבחירות בתקופת 60 הימים וההגבלות בתקופת 30 הימים.

אין הגדרה של תעמולת בחירות. בדרך כלל לפני תקופת ההגבלות יו"ר ועדת הבחירות

המרכזית נפגש עם נציגי רשויות השידור השונות ומסביר להם איך הוא רואה את הדברים.

במשך השנים הצטברו כבר הנחיות שונות של שופטים שונים. בדרך כלל מאמצים פחות או

יותר את ההמלצות הקודמות ולפעמים יש תוספות. השופט תמיד מניח שלמרות ההנחיות

עשויות להתעורר שאלות, והוא מאפשר למנכ"לים או ליועצים המשפטים של הרשויות השונות

לפנות אליו בשאלה ספציפית אם לשדר דבר מסוים אם לא לשדר.

בזמנו רצו לשדר תוכנית "חיים שכאלה" על גולדה מאיר, והיו מי שטענו שהזמן לא

מתאים לשידור תוכנית כזאת. השופט בא לאולפן הטלוויזיה, צפה בתוכנית, ואם אינני

טועה, החליט שאפשר לשדר את התוכנית. בכל מקרה השופט מחליט לענין עצמו, אין הגדרה

כללית. אני לא חושבת שבפסיקה יש הגדרה כללית מהי תעמולת בחירות, כי קשה להגדיר

תעמולת בחירות.

בנושא הפריימריס השופט לא התבקש ולא צריך היה לתת שום חוות דעת, משום

שהפריימריס מתקיימים לפני תקופת 60 הימים שבה יש לו סמכות. הנושא הוא לא בתחום

הסמכות של ועדת הבחירות המרכזית. אילו היו הפריימריס בתקופת 60 הימים, המצב היה

שונה.



פעם היו בחירות להסתדרות ביחד עם בחירות לכנסת. על הבחירות להסתדרות לא חלות

ההגבלות של חוק הבחירות לכנסת, אבל התעוררו בעיות בקשר לבחירות לכנסת כי אנשים

שהיו מועמדים גם להססתדרות וגם לכנסת, ולכן השופט כן צריך היה לתת חוות דעת כי זה

נכנס במסגרת תקופת הבחירות. פעם תקופת הבחירות לעניו ההגבלות היתה 150 או 90

ימים.

אני לא חושבת שיש קושי לבטל את ההגבלה על שידור תמונה של מועמד בתקופת 30

הימים שלפני בחירות. נוצרים מצבים מצחיקים, כמו שתיאר היושב ראש. היה גם מצב לא

מצחיק אלא עצוב. בזמנו חבר-הכנסת מיכה רייסר נפגע קשה בתאונת דרכים רצו לפרסם את

התמונה שלו, פנו לשופט והשופט לא אישר. הוא היה מאושפז יום אחד, ובאותו לילה אי

אפשר היה לשדר. רק לאחר שנפטר אפשר היה לשדר את התמונה.

באחת הכנסות היה מועמד שרקו כדורגל, משה סיני הופיע בסוף רשימת המועמדים.

רצו לשדר משחק כדורגל, ומכיוון שמשה סיני השתתף במשחק צריך היה לבטל את השידור.

הבעיה נפתרה כשהוא התפטר מהמועמדות. לא איכפת היה לו להתפטר כי ממילא היה במקום

לא ריאלי. אני לא יודעת מה היה קורה אילו הופיע במקום ריאלי. יש דברים מצחיקים

בעניו הזה.

היו"ר ד' צוקר;

האם היתה אי פעם בקשה אל השופט לבטל או שהכנסת ביטלה את ההגבלה של 30 הימים?

לפני הבחירות הקודמות חתמו על אמנת ירושלים והעלו את השאלה בקשר לארוע הזה,

אבל השופט חלימה לא התיר. למארגנים היתה בעיה, הם היו צריכים לדאוג שמי שיישבו

בקידמת הבמה לא יהיו מועמדים לכנסת. אבל זה ענין לשיקול דעת של השופט. יכול להיות

ששופט אחר היה מחליט אחרת. בטקס החתימה על אמנת ירושלים קראו בשמות אנשים שיתמו

על האמנה, אילו קראו לי לחתום - הכל בסדר, אבל אילו קראו לך - היו מראים רק את

היד שלך חותמת.

בפעם שעברה לא היתה הצעה של חיים רמון שבעקבותיה ביטלו את המגבלה של 30

הימים?

ת' אדרי;

לא. גם אם תבוא פניה מהסגנים, יש הוראת חוק.

היו"ר די צוקר;

חבר-הכנסת פורז, מה העמדה של הועדה לערוץ השני בעניו תשדירי הבחירות?

אי פורז;

התוצאה הסופית היא שבערוץ השני יהיו שידורים במכסת זמו מלאה כמו בערוץ

הראשון, אבל תינתו סמכות מלאה לשופט יו"ר ועדת הבחירות לקבוע אם השידורים יהיו בו

בזמו או בזמנים ארורים, ואם התשדירים צריכים להיות זהים. חברי הועדה במודע בחרו לא

להכריע בדבר הזה.

אני חשבתי מלכתחילה שצריך בכלל להוריד את הענין הזה מהערוץ השני. עם כל

החשיבות שפרופ' אזרחי ייחס לאתוס, לאיחוד הרשתות לענין לאומי כללי, אני חושב

שאחרי שמופיע המועמד הקיקיוני הראשוו כל העניו הזה מתפוצץ ומגיע לגבול הפארסה.

הדבר נבדק, מצאו שביום הראשוו של תשדירי בחירות יש צפיה לא רעה וכך גם ביום

האחרון, באמצע יש בריחה מאסיבית. אם יאחדו את שתי הרשתות, תהיה בריחה מאסיבית

לכבלים, להום-ווידאו, אפשר גם גם לקרוא ספר. יש כל מיני אלטרנטיבות.



תחנות הרדיו האזוריות יהיו פטורות לחלוטין מהחובה לשדר תעמולת בחירות. הם לא

יוכלו לשדר בתשלום ולא יחוייבו לשדר שלא בתשלום. הם יהיו מחוץ לסיפור.

אשר להופעת מועמדים בשידורים בתקופת 30 הימים, מה שיוחלט כאן יחול גם על

התחנות.

בענין זה אני מבקש להוסיף כמה מלים, כדי לא לבקש שוב רשות הדיבור. אני חושב

שההגבלה על הופעת מועמדים בתקופת 30 הימים היא מגוחכת, ממש על גבול הפארסה. אין

לזה שום השפעה אמיתית על תוצאות הבחירות. אנחנו צריכים לסמוך על העורכים של כלי

התקשורת האלקטרונית שיסקרו גם את התקופה הזאת בהגינות. רשות השידור, הטלוויזיה

הממלכתית וגם ערוץ 2 לא יהפכו בתקופה הזאת לשופר של מפלגה מסוימת, שיראו את

המועמדים שלה נושאים נאומים נוסח ברית-המועצות. זה פשוט עוול לצופים בישראל

ועלבון לאינטלגנציה להאמין שאם מראים מישהו זה מיד משפיע על הבוחרים. זה דבר

אנאכרוניסטי, הוא נולד בתקופה של יומני כרמל ויומני גבע, אז היו מראים את אנשי

מפא"י חונכים כל הזמן תהנות כוח, מים לנגב, ייבוש החולה, והאופוזיציה חשבה שזה לא

פייר שלא נותנים למנחם בגין לחנוך כלום. מאז חלפו ימים רבים.

אם יהיה אירוע חדשותי אמיתי, ממילא ב-CNN וב-BBC וב-SKY וברשתות אחרות יראו

את המועמדים. זה יהיה מגוחך שרק בטלוויזיח הישראלית לא יראו. אם פרס ייפגש עם

אסאד בתקופת 30 הימים, זה יהיה מגוחך שכל צופי הטלוויזיה בישראל יצטרכו לראות את

זה מירדן, לבנון, BBC או רשת אחרת. צריך לבטל את האיסור הזה.

היו"ר ד' צוקר;

אני מבקש עכשיו מנציגי הערוצים השונים להתייחס בעיקר לסוגית 30 הימים ולסוגית

תעמולת הבחירות - א. לתאר מה נעשה אצלם פרקטית בעבר; ב. מה עמדתם; ג. אם הם לא

חרדים שמא אופוזיציה, היום זה באופוזיציה ומחר אחר עלול להיות באופוזיציה, אם

אופוזיציה, על פי הגדרה, לא מקופחת אם אנחנו מסירים את מגבלת 30 הימים.

עי ניסני;

לא רק אופוזיציה, גם מפלגות קטנות.

מ' רפאלי;

כל עוד קיים איסור בתקופה של 30 ימים, כמובן שהוא חל גם חברות הכבלים. הן

משדרות 14 מהדורות הדשות אזוריות, ויש בהחלט בעיה. ככל שמתרחקים מן המרכז אל

הפריפריה הלחץ לא יותר חלש, אולי אפילו יותר חזק. מה שנאמר על שיקול דעת של

עורכים צריך להיות נכון שם כמו בכל מקום אחר, הוא חייב להיות ולהיות מופנם גם שם.

אם יוחלט לבטל את האיסור בתקופת 30 הימים, ואני חושבת שנכון לבטל אותו, זה בוודאי

יחול גם על הכבלים.

יש סוגיה אחרת שאני רוצה להעלות בהקשר זה, אם כי הדבר לא מיידי לבחירות האלה.

היום אין כמעט טיפול בנושא של בחירות מוניציפליות, אם כי לחברות הכבלים כולן יש

ערוצים מקומיים. יכול להיות שצריך למסד ברקיקה תשדירי בחירות, לדעתי לא בתשלום,

בערוצים המקומיים כדי לתת ביטוי לתהליך הבחירות המוניציפליות. אני חושבת שזה דבר

נכון, דמוקרטי ודרוש. צריך למצוא דרך לקבוע את זה ברקיקה.

ענין הפריימריס יוצר בעיותיות בחדשות חמקומיות כמו בערוצים חארציים. אני

חושבת שצריך להיות אותו עקרון - צריכים להיות כללים, הפנמה של כללים.

את סומכת על שיקול הדעת של העורך בפריפריה?



מ' רפאלי;

אני לא רואה דרך אחרת. אני חייבת לסמוך. אני חייבת להבהיר לו את הכללים. הדבר

הראשון שאנחנו עשינו במועצה לשידורי כבלים, כדי שלא יגיעו קלטות של עיריות וראשי

עיריות ושל גופים שמתמודדים, קלטות שלחברות הכבלים אין בכלל שיקול דעת לגבי התוכן

שלהן, הבהרנו לחברות הכבלים שהם יכולים לשדר רק קלטות של גופים שאושרו על ידי

המועצה, ואלה לא יכולות להיות רשויות מקומיות. זה נכון לכל תקופה ולא רק לתקופת

בחירות. נכון שיש נזילות במקום שמתנ"סים מוחזקים על ידי עיריות וזה קצת בעייתי.

ע' שכטר;

אני חושב שיש בפסיקה הגדרה לתעמולת בחירות, בפסקי הדין בענין זווילי ובענין

שמאי. נדמה לי שהשופט ברק היה הראשון שהגדיר את זה כשאמר, שתעמולה היא שידור

שמטרתו העיקרית היא התעמולה. זה ההבדל בין שידור תעמולה ובין שידור שמטרתו בידור,

תרבות וכו'.

אי ויטנברג;

תעמולה היא תעמולה...

ע' שכטר;

שידור שמטרתו תעמולה. אפשר להגיש שאם מראים את ראש הממשלה בחדשות יש לזה

אפקט תעמולתי, אבל המטרה היא חדשות ולא תעמולה.

אחת הבעיות היא שבפסק דין מאוחר יותר בענין שמאי גם המלים תעמולה מפלגתית וגם

המלים ענין שנוי במחלוקת בציבור אוחדו ביחד באותה הגדרה. אם דבר נעשה למען מפלגה,

זה דבר שנוי במחלוקת בציבור. כשמדברים על פריימריס עולה בעיה, כי בפריימריס הדיון

הוא לא על ענין שנוי במחלוקת בציבור אלא על אנשים שיש ביניהם מחלוקת. אם אדם רוצה

לשדר תשדיר ברדיו כדי לקדם את בחירתו בפריימריס, אפשר להגיד שזאת לא תעמולה

מפלגתית אסורה על פי כללי הפרסומת שלנו, כי התעמולה היא לא מפלגתית על נושא שנוי

במחלוקת בציבור אלא האדם עצמו הוא שעומד לבחירה. היינו צריכים לקבל החלטה בנושא

הזה.

הבסיס החוקי שלנו לדיון בנושא הזה הוא סעיף 4 לחוק רשות השידור, שמחייב לשדר

את מיגוון הדעות הרווחות בציבור, ולפי זה ברור שאין לתת עדיפות לדעה אחת על פני

דעה אחרת.

אנחנו משדרים פרסומת רק ברדיו, ועל פי כללי רשות השידור אסורה תעמולה מפלגתית

בנושא שנוי מחלוקת בציבור. בטלוויזיה אנחנו משדרים תשדירי שירות, ועל פי כללי

רשות השידור בתשדירים אלה אסור שידור דבר שמצוי בפולמוס. יש חוות דעת של היועץ

המשפטי לממשלה מהו דבר שמצוי בפולמוס. זה הבסיס החוקי לסיטואציה של תעמולת

בחירות אצלנו ועל פי זה אנחנו מפרשים.

דוגמה. לפני הבחירות להסתדרות, שלגביהן אין חוקים, לפני שנתיים התבקשנו לשדר

תשדיר של הנוער-העובד, שכביכול היה תשדיר תמים, אלא שבאמצע אפריל התחילו לעשות

תעמולה לקראת מפעלי הקיץ, ואמרו שם שהנוער-העובד הוא הדור הצעיר הוא עתיד

ההסתדרות. אמרנו, הכל בסדר, אבל נשדר את זה אחרי 11 במאי. הם לא הסכימו. הם

ביקשו להריץ את התשדיר מאפריל עד 11 במאי. ברור היה שהאפקט העיקרי של התשדיר הזה

הוא האפקט התעמולתי, ולכן פסלנו אותו לשידור. לשמחתנו, הענין לא נבחן בבית משפט,

אבל זו דוגמה לפסילה של תשדיר בגלל שהוא תשדיר תעמולתי. למרות שאין איסור חוקי,

יש איסור פנימי שלנו.



קבענו לעצמנו כללים לקראת הבחירות המקדימות. אם יבוטל האיסור החוקי לגבי

תקופת 30 הימים, הכללים יחולו גם על הבחירות לכנסת. העקרון הוא, כפי שעולה גם

מהמסמך האתי של רשות השידור, שאנחנו משדרים דברים על פי ערכם החדשותי, ועל כן

אנחנו לא מגבילים צילום של מועמדים, אנחנו לא עושים שום הגבלות מהסוג הזה, אבל

אנחנו משדרים חדשות,

היו"ר ד' צוקר;

תוכל להעמיד את המסמך הזה לרשות הועדה?

ע' שכטר;

ברצון. זו החלטה של הועד המנהל לפני חודשיים, ואשמח להעביר אותה לועדה.

זה נובע מהמסמך הכללי שלנו שקובע את מבחן הערך החדשותי, ועל פי זה אנחנו

מקבלים את ההחלטות. קבענו גם מספר כללים אחרים. בין היתר, מועמדים לבחירות שיש

להם פינות קבועות אצלנו או שמשדרים אצלנו תוכניות קבועות, 40 או 45 יום לפני

הבחירות צריכים לוותר על הפינות הקבועות שלהם בשידור גם ברדיו וגם בטלוויזיה. זה

נקבע מתוך הנחה שבעצם החשיפה יש משום קידום ענינו של המועמד, בגלל החשיפה האישית.

גם אם הויכוח הוא לא אידאולוגי, כשאדם הולך להצביע יש עדיפות למי שהוא מכיר

ולמי שהוא שומע אותו תכופות. חשבנו שאסור להקנות יתרון כזה. אלה הכללים שקבענו

ואנחנו עובדים על פיהם.

בסוגיה של ההגבלה בתקופת 30 הימים אנחנו תומכים בדברים שנאמרו כאן עד עכשיו.

זה חוק פטרנליסטי, מיותר. במהלך הקדנציה הזאת יזמנו כמה פעמים פניות לחברי כנסת

במגמה לבטל את החוק הזה.

היו"ר ד' צוקר;

לא לחברי כנסת. לשר הממונה עליכם.

באמצעות אנשי יחסי הציבור שלנו פנינו לאנשים, ועד עכשיו לא נענינו. אנחנו

שמחים לשמוע שהועדה דנה בנושא הזה.

היו"ר ד' צוקר;

מה בדבר אופוזיציה ומפלגות קטנות?

ע' שכטר;

אני חוזר ואומר, המבחן הוא הערך החדשותי. בשידורי החדשות שלנו נשדר כל דבר

שיש לו ערך חדשותי. בכל מקום בעולם יש יתרון למי שבתפקיד, כי הוא במרכז החדשות,

הוא עושה דברים. עם זאת, גם על פי ההחלטה לענין הפריימריס, נתנו הנחייה לגוון את

המוזמנים לתוכניות - אני מדבר עכשיו על תוכניות, לא על החדשות - לא לחזור ולהביא

אורזם אנשים, כדי שהציבור יוכל לראות פנים רבות ככל האפשר ולא רק אותן פנים.

אי רביץ;

כשאתם מביאים היום דעה או אמירה של מי שנמצא בשלטון אתם משתדלים מאד להביא

דעה נוגדת, כדי לשמור על האיזון הקדוש. אם אכן נבטל את ההגבלה בתקופת 30 הימים,

כיצד אתם מתכוונים לנהוג בתקופת 30 הימים? האם אכן תדאגו להקפיד על האיזון?



ע' שכטר;

אני חושב שזה אינטרס שלנו לדאוג לאיזון, כי זה עושה את השידור שלנו מעניו. זה

חשוב בעיקר בעידן התהרות.

היו"ר ד' צוקר;

אני אציג את השאלה ביתר חריפות: אפשר לאזן לפני בחירות?

אין איזון מוחלט, אבל אפשר לאזן. גרתי מספר שנים בארצות בהן מותר לשדר

מועמדים עד לרגע הבחירות, ואני לא חושב שאי אפשר להראות את כל המועמדים

שמתמודדים.

השאלה אם תקבעו את זה ככלל ברזל.

בוודאי. אין איזון מוחלט, אבל יכולים להיות כללים. אביא לדוגמה את ענין

הפריימריס. האיזון אצלנו נמדד באורך זמן, לא כל דקה של שידור צריכה להיות

מאוזנת. אמרנו שתקופת ההתמודדות לפריימריס היא קצרה, צריך להקפיד שהאיזון יהיה

בטווח זמן קצר יותר. ב-30 הימים צריך להקפיד על איזון, וזה מחייב הערכות מיוחדת.

אני בטוח שאנחנו מסוגלים לעשות את זה.

אדוני היושב ראש, כדאי שהדוברים יתייחסו גם לסוגיה של בחירות לראש ממשלה.

אני מסכים לרוב הדברים שנאמרו. כל מערכת רוצה לשמור על האמינות שלה, ואני לא

מניח שבתקופת בחירות תעשה חריגות כי זו תהיה פגיעה בעבודה המקצועית שלה.

למען ההגינות אני מוכרח לומר, יש יתרון גדול לקואליציה ולמפלגה השלטת. את

הצומת בכפר-שמריהו לא יחנוך חבר-הכנסת רביץ אלא השר בן-אליעזר, ולא נאזן בדבר זה.

אין מה לעשות, יש יתרון גדול.

ועם כל זאת אני אומר שהאיסור בתקופה של 30 ימים הוא מגוחך. אני חושב שכלי

התקשורת האלקטרוניים במדינת ישראל, גם הפרטיים וגם הממלכתיים, הוכיחו את עצמם

בשנים האחרונות בעבודה החדשותית, שהם חסרי פניות ככל שאפשר. ואם יש להם בעיה, יש

להם בעיה לאורך כל השנה.

אני מודה שלא חשבתי קודם על ענין הבחירות לראש ממשלה, אבל נראה לי שלא צריך

בכלל לתת כיסוי נוסף.

הסיבוב השני הוא החלק הקל, כי בסיבוב השני אין כבר השפעה על הרשימות. הבעיה

היא בסיבוב הראשון. אם אתה עושה סיקור נפרד לבחירות לראש הממשלה, גם לחבר-הכנסת

אברהם רביץ יהיה מועמד לראש ממשלה כדי לקבל זמן נוסף.

עניו המחלף יכול להיות דוגמה לכללים שלנו. אם חונכים את מחלף כפר-שמריהו, זה

חדשות; אבל הנאום של יגשר הוא לא בהכרח חדשות. זה ההבדל. מראים תמונות מחנוכת

המחלף, ובזה מסתיים הענין. אם באותה הזדמנות אומרים "בנינו, עשינו, יצרנו", אין

צורך לשדר את זה.

י' עשהאל;

במה שקשור לערוץ השני, הדברים של חבר-הכנסת פורז מקובלים עלינו.

צריך להיות ברור שבמסגרת פרסומת איו בכלל שום אפשרות לשדר תעמולה, כי מעבר

לחוק יש כללי אתיקה לפרסומת בערוץ השני והם אוסרים שידור תעמולה בכל ימות השנה.

החוק אוסר תעמולה מפלגתית, אפשר היה לא לקבוע שום דבר בכללים ולומר, לפי פסק דיו

שמאי, שעצם היישום של המונח תעמולה מפלגתית הוא כשלעצמו יעשה את הפעולה. אפילו אם

יראו בפרסומת אותו דבר שמראים בשידור, על פי ההגדרה זה ייחשב תעמולה מפלגתית, כי

פרסומת היא תעמולה ותעמולה היא פרסומת. אבל למעו הסר ספק, יש כלל ספציפי בכללי

האתיקה בפרסומת, מעבר למה שכתוב בחוק, כלל רחב שאוסר כל העברה של מסרים פוליטיים

במסגרת פרסומת. לכו מנקודת הראות של הרשות השניה הנושא של פרסומת מכוסה.

אשר לשידורים, לפי פסק דיו שמאי, שאמר שתעמולה מפלגתית היא תעמולה בנושא

ששנוי במחלוקת בין מפלגות בישראל, אפשר לומר שזה לא מכסה את נושא הפריימריס. אבל

מעבר לכך בכללי האתיקה בשידורים יש די כללים, שלדעתנו, מכסים את חובתם של בעלי

הזיכיון לנהוג בשוויוו, בהגינות, באיזוו, תוך מתו זכות תגובה וכו'. כמובו שיישום

הכללים האלה בתקופת בחירות צריך להיות עוד יותר מדוקדק, ואנחנו חושבים שהם מכסים

את הנושא.

אני רוצה להוסיף, כמו שכבר רמזו כאן, שהאיזוו בפריימריס הוא מורכב כי יש

איזון אופקי ואיזון אנכי - איזון בתוך המפלגה ביו מועמדים שונים, ואיזון בין

המפלגות. אם אתה סוקר פריימריס של מפלגה אחת ואיזה לא סוקר פריימריס של מפלגה

אחרת, פגעת בשוויוו ביו המפלגות. זה נושא רגיש.

לאור ההגדרה של המונח תעמולה מפלגתית בפסק דין זווילי, שאמר שמדובר בשידור

שהאפקט הדומיננטי שלו הוא תעמולה מפלגתית, אנחנו חושבים שאין מנוס אלא לסמוך הרבה

על שיקול חדעת של העורכים. לא תיתכו שיטה אחרת.

היו"ר ד' צוקר;

כדי להסביר שההגדרה של בית המשפט היא לא טאוטולוגיה, אני רוצה לקרוא את

ההגדרה, שמר שלמה שהם בטובו נתו לי: תעמולת בחירות היא "שידור אשר פועלו הוא

בשכנוע ובהשפעה על הכרעת הבוחר" - לא היתה שם טאוטולוגיה. הוא לא אמר שתעמולה היא

תעמולה - "ולא בשידור שהאפקט שלו הוא אחר (כגוו אמנותי, חדשותי, דתי)",

הוא מדבר על האפקט הדומיננטי. אני חושב שאין מנוס, לא רק מפני שיש גבול

להתערבות בחופש הביטוי וכוי, גם אילו היו מתעלמים מהנושא הזה והכנסת היתה רוצה

לחוקק את ההוראה עד לפרטי הפרטים, אנחנו לא יודעים אם זה בכלל ניתו לביצוע, כי

בסופו של דבר איו מנוס מהצורך לסמוך במידה רבה על שיקול הדעת של העורכים.

בעניו הרשות השניה, כיווו שיש רשות שמפקחת על בעלי הזיכיונות, צריך לפקח

עליהם בזמו אמת ולראות אם הם נסחפים לכיוון מסוים, וכמובו שלרשות יש כלים להתערב.



בענין האיזון בין המפלגות בדברים החדשותיים, הסכנה אצל זכייני הרשות השניה

אולי קטנה יותר מאשר בכלי הוקשורת האחרים. אם כי גם רשות השידור, גם גלי צה"ל, גם

גופים ממלכתיים והצי ממלכתיים פועלים בצורה הוגנת מאד ואוביקטיבית, אבל אם מדברים

על סכנות הרי הסכנה שזכיין, שפועל על פי הגיון מסחרי, ירצה דווקא להיות כלי שרת

בידי מפלגת השלטון ולהראות כל יום שר גוזר סרט ועל ידי כך להבריח את הצופים

בתקופת הבחירות, נראית לי סכנה נמוכה יחסית. זה לא בדיוק הגוף שירצה להיות כלי

שרת בידי המפלגות.

מ' שלונסקי;

אני חושב שיש לנו הערכות נכונה במערכת האלקטרונית לענין הפריימריס, כי אנחנו

פשוט לא מכירים מועמדים לפריימריס. אנחנו מכירים רק את מי שאנחנו מכירים. בגלי

צה"ל עשינו איזה גימיק של טלמסר, מי שרוצה להתקשר יכול לפנות ובתוכנית מסוימת

מעלים אותו. אבל באמת-באמת, אנחנו לא מתמודדים נכון עם הפריימריס, אין הזדמנות

שווה למועמדים. בתחום הזה יש ממש עיוות גדול.

מ' רפאלי;

ברשות השידור בעבר היה איסור לפרסם סקרים. זה עדיין קיים?

ההנחייה הקיימת בתקופת הפריימריס היא שפרסום סקר צריך את אישור המנכ"ל,

ובתקופת הבחירות יהיה אותו כלל. צריך אישור, אבל אין איסור לפרסם סקרים. גם

האיסור הזה נראה לנו אנאכרוניסטי.

יש מדינות באירופה, לדוגמה צרפת, שאוסרות פרסום תוצאות של סקרים. בצרפת

האיסור הזל שבועיים או שלושה שבועות לפני הבחירות.

מ' רפאלי;

מה המצב ברשות השניה?

עי ויסמן;

עדיין לא גובשה הנחייה.

אבל שם לא היה איסור בעבר.

גם אני בעד ביטול ההגבלות ב-30 הימים. היום יש לחברי כנסת כל כך הרבה אופציות

ולמתמודדים להגיע למסך בדרד זו או אחרת, אם למסך ארצי ואם למסך מקומי, עד שנראה

לי שבחצי השנה שלפני בחירות כולם עוברים בדרך זו או אחרת את הטוק-שואוס, את

תוכניות האירוח השונות, את המגזינים, את החדשות.

אי רביץ;

את רוצה לומר שאפשר יהיה שמועמד ישתתף בטוק-שואו בתוך 30 הימים?

היו"ר די צוקר;

אם יבוטל האיסור, כן. ואז האחריות עוברת לעורך, שההרכב בטוק-שואו יהיה מאוזן.



פרופ' י' אזרחי;

ראשית לנושא האיזון. דווקא משום שיש סתירה אפשרית בין סוגים שונים של

שוויון, שוויון בין מועמדים, שוויון בין מפלגות, שוויון בתוך מפלגות וכדומה, אין

שום אפשרות לצפות שהבעיות הקשורות בכך ייפתרו מיד לפני שתתפתח פרקטיקה. פרקטיקה,

זאת אומרת שעורכים יקבלו החלטות, יקבלו תגובות וילמדו מן הניסיון. בתקופה הראשונה

של הכניסה לזירה הזאת יתגבשו נורמות, כך אנהנו מקווים.

לענין סקרים, יש דרך ביניים בין איסור פרסום לבין פרסום סקרים, וזו הדרך

שמקובלת בכמה מקומות בעולם, בעיקר בעולם האנגלוסכסי - יחד עם המימצאים של הסקרים

להציג את המגבלות של הסקרים. הדבר חשוב מאד כדי שהציבור לא יקבל את הדברים כתורה

מסיני.

יש כאן ויכוח גדול בשאלה מהי תעמולת בחירות ומהם דברים בעלי ערך חדשותי

וכדומה. אני רוצה לומר שמבחינת הציבור יש כאן פרדוכס אחד גדול. כשיש תעמולת

בחירות, הציבור יכול להתגונן יותר בפניה, כי הוא מודע שהוא חשוף לתעמולת בחירות.

כאשר האפקט הפוליטי בא באמצעות ערך חדשותי, הציבור חשוף לתעמולת בחירות הרבה יותר

אפקטיבית. ובכל זאת אנחנו אומרים שאי אפשר לוותר על ערך חדשותי במדינה דמוקרטית.

עם הפרדוכס הזה נצטרך ללמוד לחיות.

ע' שכטר;

ביקשו ממני בפתק להתייחס לסוגית הערוץ השלישי של רשות השידור, שמועבר בכבלים.

אגיד רק זאת, כמובן שאין לנו שום שליטה על נוכחות של חברי הכנסת על המסך באותן

שעות שמשודרת הכנסת. מי שתופס, תופס. וממילא הכנסת לא תשב בתקופה שלפני הבחירות.

היו"ר די צוקר;

יכול להיות שכן תשב. הכנסת יכולה לקיים ישיבות מיוחדות, ואז האחריות היא על

חברי הכנסת. מי שיהיה נוכח, יהיה נוכח.

ד' קמחי;

לא אחזור על דברי חבריי, אומר רק שעמדת הטלוויזיה הלימדו ית היא כעמדת

הקונסנסוס כאן.

בענין המפלגות הקטנות, אני חושבת שדווקא התרת השידור ב-30 הימים ויתר הקפדה

של ארגוני התקשורת על האיזון, על זכות התגובה ועל משך הזמן, יכולים להביא למסך

דווקא את אלה שחוששים שהם לא יגיעו. זה מה שקורה בפועל. אם בימים כתיקונם יש

נושאים שלא מקפידים בהם בזכות התגובה, אני חושבת שבתקופה הזאת יקפידו יותר ואמנם

מקפידים יותר.

כמובן שאנחנו בעד הסרת ההגבלה של 30 הימים.

ת' אדרי;

נדמה לי שאם מוחקים רק את הסעיף האוסר שידור תמונה במשך 30 יום זה לא מאפשר

תעמולת בחירות, זה יאפשר רק להראות צילום של מועמד.

היו"ר די צוקר;

לא זו הכוונה.

אנחנו מבקשים שהמחוקק יביע את דעתו במפורש בענין זהות השידורים בערוץ

הראשון ובערוץ השני, אם צריכה להיות זהות במועדים ובתכנים ואם לאו. כמובן שאם

השופט יצטרך להכריע הוא יכריע בענין, הוא לא בורח מאחריות, אבל עדיף שהמחוקק

יאמר דבר ברור. הוא הדין גם בענין הבחירות לראש הממשלה, מה כן ומה לא.

י י עשהאל;

מעבר למה שכבר נאמר קודם, שלא צריך לכפות על הצופים את הצפיה בשידורי

התעמולה ושצריך להשאיר להם את הבחירה, ממילא אם הם רוצים הם יכולים לברוח,

ואין הגיון שערוץ 1 וערוץ 2 נטרלו זה את זה בנושא הזה.

יש גם הסתבכות של הזכיינים, שלענין הזה יש משמעות כספית לגביהם. ההכנסה

היחידה שלהם היא מפרסומת, הם לא ממומנים משום מקור של המדינה. הייתי מאד ממליץ

להשאיר את מצב ההסתבכות כפי שהיה כשהם קיבלו את הזיכיון, אז ידעו שהנושא הזה

יוכרע על ידי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית. כתוב במפורש בסעיף 15א(ב) לחוק

הבהירות (דרכי תעמולה), שיושב ראש ועדת הבחירות יכריע בענין הזה. היות שהנושא

רגיש מאד, הייתי מציע להשאיר את ההסתבכות כפי שהיתה באותו זמן ולא לשנות.

יש כאן קונסנסוס לביטול הגבלות 30 הימים, אבל לצד זה להשאיר את ההגבלות

על תעמולת בחירות ב-60 הימים. יכול להיות שמותר יהיה לארח בטוק-שואו מישהו

שידבר בעניני משרדו, אבל אסור יהיה לארח מועמד חדש שהסיבה היחידה להזמין אותו

היא שהוא רץ לבחירות.

היו"ר די צוקר;

האם המסקנה מהדברים שלך היא לבטל גם את הגבלת 60 הימים?

לא. אבל אנהנו צריכים להיות מודעים לכך שזאת בעיה, וצריך יהיה להקפיד

עוד יותר בתוכניות אירוח להבדיל מחדשות וכדומה.

היו"ר די צוקר;

זה מטיל עוד יותר אחריות על העורכים.

אני חושב שההגבלה של 60 הימים מיותרת, כי איסור תעמולה מפלגתית קיים כל

השנה.

אין איסור. נכון שצריך לאזן, אבל אין מניעה שבתוכנית אקטואליה אדם יסביר

למה הוא רץ לבחירות וינסה לשכנע.

לפי הוק הבזק וחוק הרשות השניה, סעיף 46, תעמולה אסורה כל השנה. לא רק

בפרסומת.



היו"ר ד' צוקר;

רק ברשות השידור אין איסור כזה.

ע' שכטר;

רק בגללנו להשאיר את האיסור - - -

מחיקה של האיסור הזה לגבי הערוץ השני משמעותה שמתירים תעמולה. אתה מציע

לבטל את האיסור בחוק הבזק?

ע' שכטר;

לא. אני מציע לבטל את האיסור בחוק הבחירות, כי יש איסור כפול.

לא דיברנו די על הבחירות לראש ממשלה, שהן מעוררות כמה בעיות. שאלה

ראשונה, אם צריך להוסיף זמן שידור למועמד לראש ממשלה. כיוון שמועמד לראש

ממשלה הוא ממילא ראש רשימה, נדמה לי שיימצא פתרון ולא צריך להוסיף זמן. שאלה

נוספת היא מה קורה בסיבוב השני, אס בכלל צריך אה. שידורי החינם. שאלה שלישית,

אם משאירים את הגבלת 60 הימים, לשם עקביות צריך גם לקבוע שההגבלה הזאת חלה גם

בשלושת השבועות שבין הסיבוב הראשון ובין הסיבוב השני, כי אם אנחנו לא רוצים

תעמולת בחירות לפני הבחירות לכנסת אנחנו גם לא רוצים תעמולת בחירות לפני

הסיבוב השני בבחירות לראש הממשלה. החוק הקיים לא מתייחס לחלוטין לסוגיה הזאת,

הוא מדבר על 60 ימים לפני הבחירות לכנסת.

נכון. החוק הנוכחי מתייחס לשיטת הבחירות הקודמת, שעברה מן העולם.

עשויה להיות בעתיד בעיה לגבי בחירות לראש ממשלה שמנותקות לחלוטין מבחינות

לכנסת - בחירות מיוחדות. לענין זה עוד יש לנו זמן. אבל אם להחיל את ההגבלות על

תעמולת בחירות ב-60 הימים שלפני הבחירות גם לענין הסיבוב השני בבחירות לראש

הממשלה, בדבר הזה צריך להכריע עכשיו. קורה שבתקופה שלפני הבחירות, במסווה של

חדשות או תוכנית אחרת, מנסים להחדיר תעמולת בחירות, ואז יושב ראש ועדת הבחירות

המרכזית מתערב. יושב ראש ועדת הבחירות מאבד את סמכותו לאחר יום הבחירות לכנסת.

אני לא רוצה לקבוע עמדה, אבל אם אתם אומרים שלא צריך להוסיף זמן לבחירות

לראש ממשלה, לפחות לא לסיבוב הראשון, אני רוצה רק להסב את תשומת לבכם לבעיה.

אם מדובר במפלגה גדולה שיש לה סיעה בכנסת הקיימת, אין בעיה כי יש לה המון זמן.

אבל אם יש מועמד חדש שכל מה שיש לו זה 50 אלף חותמים, או אפילו מועמד כמו חבר-

הכנסת בא-גד, כל מה שיש לו זה בסך הכל 10 דקות שיידור לכל הרשימה.



א' זנדברג;

מר שכטר אמר שהיו פניות לחברי כנסת. הצעת החוק שלי היא משנת 1993,

והגשתי אותה ללא כל קשר ליוזמות ופניות של רשות השידור.

ע' שכטר;

לא אני פניתי.

אי זנדברג;

אני חושב שיש הבנה כללית להצעות החוק של חבר-הכנסת חגי מירום ושלי, וברור

לכל מדוע צריך לבטל את האיסור של 30 הימים.

אני רוצה להתייחס לנקודות ספציפיות שעלו כאן במסגרת הדיון. בענין

האיזונים וההשש מהשפעות, אני מאמין שאם תקשורת רוצה לגרום נזק הרי הנזק הוא

מצטבר, ואם יש לה מגמה הרי המגמה מצטברת לאורך זמן. אני לא חושב שהדברים ישתנו

חודש לפני הבחירות.

אני לא בטוח שהתקשורת היום יודעת איך לסקר פריימריס, ואני אומר זאת כמי

שעבר, אמנם לא פריימריס, אבל הליך בחירות בצומת. ערב לפני הבחירות ובבוקר יום

הבחירות שנים או שלושה מועמדים התראיינו בכל כלי תקשורת, הציגו אותם כבעלי

הסיכויים הטובים ביותר וכו'. העובדה היא שזה לא השפיע על הבוחר האינטלגנטי,

אבל אולי יש בזה בכל זאת טעם לפגם אם אתה חושב על מפלגות אחרות שבהן עלולה

להיות השפעה. כדאי לקחת את הדבר לתשומת לב.

אשר לבחירה של ראש ממשלה, לדעתי בסיבוב השני אין בעיה וטוב נעשה אם נקצה

זמן מסוים לשידור תעמולה.

אחת הלאקונות בשיטה החדשה היא בענין תעמולה וכסף לסיבוב השני.

ת' אדרי;

יש לנו תקציב, מבחינה זו אין בעיה. עדיין אין קביעה בענין זמן תעמולה.

אי זנדברג;

צריך לקבוע דברים ברורים בחוק, אני לא יודע אם בחוק זה או בחוק הבחירות

(דרכי תעמולה). צריך להיות ברור שבסיבוב השני בבחירת ראש ממשלה, כשההכרעה היא

בין שנים שזכו במירב הקולות, יהיה להם זמן שידור. אני מציע שיהיה זמן שידור

שווה לכל אחד משני המועמדים, לא לפי אחוז התמיכה שקיבלו בסיבוב הראשון.

אשר לסיבוב הראשון, אני חושב שנעשה טעות אם נאפשר לכל מועמד לראשות ממשלה

לקבל זמן נוסף. את הסיבות כבר ציינו. אני לא פוסל אפשרות להוסיף דקה או שתים

לכל המפלגות שיש להן רק היחידה הבסיסית, על מנת לאפשר איזה שהוא איזון בין כל

מי שבחר להתמודד לראשות הממשלה.

אני בעד קיצור כל מערכת הבחירות לכנסת. אני חושב שאת התקופה של 60 ימים

שקבועה היום בחוק ניתן לקצר ל-45 ימים, ולעשות זאת כבר עכשיו, כי נצטרך להוסיף

תקופה נוספת אם יהיה סיבוב שני. אני חושב שבתקופה שלפני הסיבוב השני צריכים

לחול אותם כללים שחלים לפני הבחירות לכנסת, ואני לא חושב שצריך למחוק את הסעיף

גם אם יש סעיפים אחרים שיוצרים את האיזון.

אני רואה שהקונסנסוס הוא בניגוד לדעתי, או יותר נכון בניגוד לחששותי.

ע' ניסני;

הקונסנסוס הוא של כלי התקשורת, לא שלנו.

אי רביץ;

נכון. אנחנו הולכים למעשה חקיקה בענין הזה. כשנדון בנוסחאות חשונות, אני

אציע בכל זאת לא כל כך לסמוך על ימות המשיח ועל הניקיון, על הסטריליות ועל

היושר האינטלקטואלי והצמידות לאמת כפי שהדברים הוצגו כאן. יכול להיות שיש

כוונות טובות כאלה, אני בטוח שיש כוונות טובות, אבל בכל אופן אנחנו חיים

בתקופה מסוימת ואנחנו רואים שכלי התקשורת עלולים להיות לפעמים חד-צדדיים, אולי

בניגוד לרצונם האידאולוגי אבל זה קורה בשטח. אני חושב שאם נעשה מעשה חקיקה

שיימחק את הביזיון הזה, שאי אפשר לשדר פנים לדקה במאורע שהוא חדשותי בעיקרו,

ומכאן נעבור לקביעה גורפת שאפשר להזמין אנשים לטוק-שואוס וכדומה, זו דרך ארוכה

מדי. אני לא הייתי סומך במאה אחוזים על היושר המקצועי. אני לא רוצה לומר שאין

יושר מקצועי, אבל יש היסחפות, אי אפשר להתעלם מזה. כולנו בני אדם, לכל אחד

מאתנו יש עמדות פוליטיות, אידאולוגיות, ואנחנו נותנים לזה ביטוי. אני מאזין

לכלי התקשורת, וכאדם דתי אני מרגיש שאין איזון נכון.

בתקופת בחירות?

בכלל, אבל בתקופת בחירות הדבר חשוב יותר. זה כואב לי כל השנה שדברים

נעשים כפי שהם נעשים, אבל בבחירות יש לזה השפעה מעשית.

לכן גם אם נלך לתיקון, אני אציע בחקיקה לומר דבר הרבה יותר מפורש בענין

האיזון והשיטה. אני אציע בחקיקה לומר דבר יותר מפורש ומחייב, ולא להעמיד את

כלי התקשורת בניסיון.

באשר לתעמולה לבחירת ראש ממשלה, אני חושב שצודק חבר-הכנסת זנדברג, בסיבוב

שני, אם יהיה, אני חושב שצריך להקצות זמן שידור, זמן שווה לכל אחד משני

המועמדים. ואין לזה שום השפעה על המפלגות האחרות, כי הרי זה כבר אחרי השלב של

בחירות לכנסת. בסיבוב הראשון צריכה כל מפלגה להקצות מזמנה למועמד שלה לראשות

הממשלה.

חי מירום;

אני הגשתי את הצעת החוק שלי, שמשמעותה ביטול מלא ומוחלט של מגבלת 30

הימים שלפני הבחירות, מתוך מחשבה שזה דבר שיש להעבירו מן העולם, הוא כבר לא

רלוונטי, הוא גם לא דמוקרטי. אינני שותף לחששות שמדי פעם מעלים, שמא אם נבטל

את מגבלת 30 הימים כאילו יופרו איזונים. הזדעזעתי כאשר ארועים חדשותיים

לחלוטין, ארועים לאומיים לא סוקרו. אני חושב שהצעת החוק נותנת ביטוי קודם כל

לזכות הציבור לדעת בעידן של תקשורת. זו אמת מידה דמוקרטית, שאי אפשר לערער

עליה בתקופה מסוימת לפני בחירות.



אני חושב שארועים חדשותיים מכל סוג שהוא יכול שייעשו על ידי הממשלה, יכול

שייעשו על קואליציה או אופוזיציה. אין חדשותיות מיוחדת בדבר שהוא לא חדשותי,

ואין דבר לא חדשותי בדבר שמושך את העין ומושך את הלב, והציבור צריך לדעת עליו.

אני חושב שהאיסור הוא אנאכרוניסטי לחלוטין, צריך למחוק את ההוראה הזאת מן

החוק. אנחנו חיים בעידן שבו ממילא במשך חודשים רבים אנחנו סומכים על

האוביקטיביות של התקשורת ועל הגישה הרצינית בסיקור החדשותי שלה, ולכן אין מקום

להמשיך בהגבלות הקיימות.

אני שמח מאד שאנחנו מוצאים הסכמה די נרחבת לדבר הזה. אני חושב שצריך

לחוקק את התיקון מהר, כי הכנסת עומדת להתפזר. חבל על הזמן. בתקופה שלפני

הבחירות שיהיו בסוף מאי 1996 צריך שניתן לסקר כל ארוע חדשותי שמענין את

הציבור.

אי לורך;

תסמכו עלינו, אנחנו שומרים על האיזונים;

לא שאין מגבלות, אבל המגבלות שאנחנו מטילים על עצמנו הן המגבלות הנכונות,

אנחנו נפרש אותן, היועץ המשפטי יפרש אותן, אחרים יפרשו אותן. הם לא אומרים

שמבטלים את המגבלות ואנחנו דמוקרטים, כמו שחבר-הכנסת מירום רוצה. יש להם

מגבלות שלהם, והם אומרים שהם לא זקוקים לחוק כדי להחיל את המגבלות האלה על

עצמם, כל אחד על פי טעמו וכל אחד על פי תפיסת עולמו.

היו"ר ד' צוקר;

אני לא שנגעתי דבר כזה היום, אבל זאת פרשנות לגיטימית.

אי לורך;

סמוך על העורך.

חבר-הכנסת מירום, בענין החדשותי אתה צודק, בענין הטוק-שואו אתה לא צודק.

אני לא חושב שבענין הטוק-שואו צריך להשאיר להם שיקול דעת. אני חושב שהמגבלה

לגבי החדשות היא אוילית, עברה זמנה. לא כן בתוכניות אחרות.

מי שחושב שאין השפעה של הפוליטיקאים על בעלי הערוץ השני, כנראה לא קרא

לאחרונה "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" ולא עמד על ההשפעה הפוליטית שיש לבעלי

הממון על התכנים של העתונים שלהם. צריך לחשוב אם רוצים להכניס את זה גם

בערוצים נוספים.

כשדנים בשאלה אם בערוץ השני ישדרו אותם תשדירים שישדרו בערוץ הראשון,

צריך לזכור שהכנת התשדירים עולה הון עתק למפלגות, ומיד חוזרים לבקש עוד מימון

מפלגות. אם מרוליטים שתהיה תעמולת בחירות בערוץ השני, צריך לקבוע שישדרו רק

אותם תשדירים שישודרו בערוץ הראשון, כדי שלא נחזור לכנסת בעוד יומיים ונגיד

שבגלל ההחלטה על תשדירים מיוחדים לערוץ השני המפלגות צריכות עוד 10 או 20

מיליון דולר, זה סדר גודל ההוצאה שתידרש.

אני חושב שרצוי לאמץ את ההחלטה שבתקופה שלפני בחירות לא יפרסמו סקרים

בשום אמצעי תקשורת.

צריך לעשות שורה של תיקונים בחוק הבחירות (דרכי תעמולה). החוק הזה נולד

על מנת להגביל את היקף ההוצאה של המפלגות בתעמולה שלהן, ובשוליים היה החשש

מפני שימוש לרעה בכוח שלטוני. לכן אמרו שאין לעשות מצעד לפידים ועוד דברים

שאולי היו חשובים בשנות החמישים. בבחירות הקודמות התברר לכל המפלגות, שאם

מייצרים קלטת בשני שקלים זה דבר אסור. דרושים עוד כמה וכמה תיקונים.

צריך לשקול גם תיקון לסעיף 16א לחוק הבחירות (דרכי תעמולה) - שידורי

הסברים והדרכה, לועדת הבחירות המרכזית יש אפשרות לפרסם סרטי הדרכה לציבור

והודעות שונות לציבור. בשידורי הרדיו והטלוויזיה מוקצבת לכך שעה. מדובר על

הסיבוב הראשון. אני חושבת שבדיון הבא צריך להביא בחשבון שדרוש זמן מסוים גם

להדרכה לסיבוב השני.

עי ניסני;

עמדתי בנושא התקשורת לא רחוקה מהעמדה של מר לורך ושל חבר-הכנסת רביץ.

אני רואה שמסתמן כאן קונסנסוס לביטול הסעיף בחוק, אבל צריך לפחות לעגן בחוק את

זכויות הרשימות הקטנות. לא לסמוך על שיקול דעתו של העורך אלא לעגן את זה בחוק,

שלא דראושה ולא האשם מחאמיד ולא אחרים יצטרכו לרוץ ולעשות כל מיני מניפולציות

כדי לקבל דקות או שניות של שידור. הזמנים צריכים להיקבע בצורה מאוזנת בחקיקה,

ולא לתת שיקול דעת נרחב מדי לעורכים ולאנשי התקשורת.

צי ענבר;

דובר כאן על הבחירות החוזרות. כל הוראה שתהיה צריכה לחול גם על בחירות

מיוחדות לראש ממשלה, בחירות שאינן קשורות לבחירות לכנסת.

ש' שהם;

הערה בענין טוק-שואוס. אני לא בטוח, לפי ההגדרה של תעמולת בהירות, שהיום

היא אסורה, אם טוק-שואו שהאפקט הדומיננטי שלו הוא תעמולה, ואין בו אלמנט

אמנותי או דתי או חברתי, כפי שאמר בית המשפט העליון, יתכן מאד שאם הדבר מאד

בוטה הוא נופל בגדר תעמולת בחירות. אם ייעשה באמצעי הזה שימוש מאד מאד חורג,

בית המשפט העליון יכול לאסור.

הערה שניה בקשר לתחולת החוק על הבחירות לראש ממשלה. צריך לזכור שבחוק

יסוד; הממשלה החלנו את הגדרת בוחר גם על חוק הבחירות לכנסת. זה לא הוחל באופן

ברור על חוק הבחירות (דרכי תעמולה), שבו נאמר "חוק זה יחול על הבחירות לכנסת".

השאלה היא מה עושים. אפשרות אחת היא לשתוק. אם אנחנו שותקים, אני לא בטוח

שהדברים די ברורים. יכולה להיות שאלה, לאחר שתיקנו את חוק הבחירות מה המשמעות

של הבחירות לכנסת לענין זה, אם כולל גם את הבחירות לראש ממשלה. אם אנחנו

מוסיפים פה בחירות לראש הממשלה, צריך לשקול איזה הוראות רוצים להחיל. אנחנו לא

רוצים להחיל על בחירות לראש ממשלה את כל ההגבלות על הבחירות לכנסת, אני חושב

שעל זה אין מחלוקת. בוודאי לא לאחר הבחירות לכנסת ולפני הסיבוב שני, אבל גם

לגבי התקופה שלפני הבחירות יש הרבה הגבלות ארכאיות, שאני לא בטוח שצריך היום

להחיל אותן.

היו"ר ד' צוקר;

חברים, אני רוצה לסכם כדלקמן. נקודת המוצא שלי, נדמה לי שכמו של מרבית

המשתתפים כאן, שאנחנו עוסקים בהגבלות שתחילתן לפני כחמישים שנה ואינן מתייחסות

לשינויים שחלו מאז בנוף, גם השינויים בשיטת הבחירות, בחירות ישירות לראש

ממשלה, וגם שינויים בתקשורת, שהיום היא לא רק רב-ערוצים אלא כמעט מגה-ערוצית.

כשעוצב החוק הזה היה כמעט רק ערוץ אחד של תקשורת, שבו היתה דומיננטיות של

הקואליציה, של הממשלה, לעתים של איש אחד. בעקבות השינויים הללו, צודק מי שאומר

שכל הסוגיה של דרכי תעמולה צריכה להשתנות לחלוטין.



יש דבר שאנחנו יכולים לעשות עכשיו ויש דבר שאנחנו לא יכולים לעשות עכשיו

אלא מאוחר יותר. עלו כאן שורה של סוגיות, החל בהגדרה של תעמולת בחירות ועד

השאלה מה עושים בבחירות מוניציפליות ומה עושים בפריימריס. בסוגיות אלה לא

נוכל לדון ולהחליט עכשיו ולא בעוד חודשיים. בשם הועדה, אפנה במכתב למכון

לדמוקרטיה ואבקש להכין עבורנו עבודה - לקראת הכנסת הבאה.

אני מבקש שהיום נתמקד בכמה שאלות, שאותן אנחנו כן מסוגלים לפתור. שוב,

מתוך אותה נקודת מוצא שאנחנו לא יכולים לדבוק באותו הגיון שהנחילו לנו שנות

הארבעים והחמישים אלא צריכים לסגל לעצמנו הגיון חדש. אם לנסח את זה אחרת, אני

מציע לבחור בין האינטלגנציה של הצופה והמאזין ושיקול הדעת של העורך ובין תפיסה

מונופולסיטית ישנה מאד, או איסור ישן שהיום הוא ממש נלעג, לשדר תמונה בלי פניו

של אדם העומד במרכז אירוע חדשותי. מאחר שרוב האנשים כאן הצביעו בעד

האינטלגנציה של הצופה ובעד שיקול הדעת של העורך, אני מציע את השינויים הבאים.

א. בענין ערוץ 2, איזה תשדירים משדרים ומתי, אני לא רוצה לפלוש, ואני לא

חושב שאנחנו יכולים מבחינה תקנונית לפלוש לסמכויות של ועדת הכנסת לענין שידורי

ערוץ 2. זו ועדה סטטוטורית, ומה שהחליטה - החליטה. אבל כן אבקש מהמכון

לדמוקרטיה, לקראת תיקוני חקיקה בכנסת הבאה, להתייחס לסוגיה הזאת.

ב. אני מציע להביא לקריאה ראשונה את ההצעה לתיקון סעיף 5 בחוק הבחירות

(דרכי תעמולה), באופן שהאיסור שחל ב-30 הימים יעבור מן העולם.

ג. את תקופת איסור תעמולת בחירות מאריכים עד גמר הסיבוב השני בבחירות

לראש ממשלה.

ד. אם יש צורך בתיקון חקיקה בענין הזמן המוקצב להדרכה מטעם ועדת הבחירות

המרכזית, אני מבקש מהי ועצים המשפטיים לבדוק מה צריך להכניס עכשיו לתיקון החוק.

אם כי אנחנו מאשרים עכשיו באופן עקרוני תיקון בענין זה, אני מבקש לראות

הנוסח שתכינו ולהראות אותו גם לחברי הכנסת המציעים, אליעזר זנדבר וחגי מירום,

לפני שנדפיס אותו בנייר כחול.

ענין תעמולת הבחירות לסיבוב שני בבחירות לראש ממשלה או לבחירות מיוחדות

איננו מוסדר. אפשר לעשות תיקון עקיף בחוק שאנחנו דנים בו. גב' אדרי מבקשת זאת

מאתנו כבר הרבה זמן.

ח' מירום;

השאלה היא מה האכסניה המתאימה לענין זה.

היועצים המשפטיים יציעו את האכסניה.

גבי אדרי, יש לכם הצעה בענין הקצאת זמן לתעמולה לסיבוב שני?

הפוליטיקאים צריכים להחליט.

אני מציע להקצות זמן שווה לכל אחד משני המועמדים בסיבוב השני.



היו"ר ד' צוקר;

ואת מכסת הזמן יקבע השופט?

חי מירום;

כן.

אי לורך;

אני מציע שהכנסת תקבע.

חי מירום;

אני לא חושב שאנחנו ערוכים עכשיו לקבוע כמה זמן יינתן.

היו"ר די צוקר;

זאת ההצעה לקריאה ראשונה. אחרי הקריאה הראשונה עוד יהיה לנו זמן לחשוב.

אני רוצה להביא את העקרון לקריאה הראשונה.

אי לורך;

אני מבקש שתיתן לי 24 שעות כדי לבוא בדברים עם יושבי ראש שתי הסיעות

הגדולות.

לא. נקבע עכשיו רק עקרון כללי, ואם יתקבל בקריאה הראשונה - נקיים מגעים

עם המפלגות. לקריאה הראשונה נביא הצעה להקצות זמן שווה לשני המתמודדים בסיבוב

השני של הבחירות לראש הממשלה. איך וכמה זמן, נדון באופן יותר מסודר לקראת

הקריאה השניה. אבל אני רוצה להכניס סעיף כזה בהצעה לקריאה ראשונה, כדי שלא

יטענו אחר כך שזה נושא חדש.

אנחנו מאחדים את שתי הצעות החוק, ומאשרים את ההצעה לקריאה ראשונה.

ת' אדרי;

אני חוששת שהחלטה של הועדה לענין הערוץ השני לבטל את הסעיף בענין הרדיו -

היו"ר די צוקר;

אני לא יכול להכנס לענין זה.

ת' אדרי;

זה היה תיקון עקיף לחוק הבחירות בזמן שחוקקו את חוק הערוץ השני. הסעיף

הזה נמצא בחוק הבחירות.

יש ועדה סטטוטורית. אני מציע לך לפנות ליו"ר הועדה חבר-הכנסת אברהם פורז.

ת' אדרי;

הועדה לענין הערוץ השני החליטה שתשדירי התעמולה בטלוויזיה יהיו גם בערוץ

הראשון וגם בערוץ השני, אבל לבטל את השידורים של הערוץ השני ברדיו, כלומר בכל

הרשתות של הרדיו המקומי. אני הוששת שהענין יפול בין הכסאות.

אני מבקש שתסבירי את הבעיה לצבי ענבר ולשלמה שהם, אבל מה שיותר השוב הוא

ששנינו צריכים לדבר עם חבר-הכנסת פורז על הענין הזה ונראה מה לעשות לקראת

הקריאה השניה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:40)