פרוטוקול מס' 451

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום רביעי. י' בשבט התשנ"ו (31 בינואר 1996). שעת; 9:00

נכחו; חברי הוועדה; די צוקר - היו"ר

ד' מרידור

מוזמנים; ש' בר-סלע - רשמת מאגרי מידע משרד המשפטים

די דרור - משרד המשפטים

י' אשר - ראש תחום אח"ק מענ"א במשרד לבטחון פנים

אי בן-ארצי- קצין ממ"ן במשרד לבטחון פנים

שי מינקוס - יועצת משפטית במשרד לבטחון פנים

שי מר-חיים- ראש מדור פיקוח ובקרה במשרד לבטחון פנים

עי יעקבי - עוזרת היועץ המשפטי בשירות בתי הסוהר

טי שוורץ - עוזרת בכירה ליועץ המשפטי בשירות בתי הסוהר

י' קליינברג - רמייה מערכות מידע בשירות בתי הסוחר

ר' שווה - מנהל אוכלוסין במשרד הפנים

י י רודיקוב- אחראי על הבטחת מידע במשרד הבריאות

די אלכסנדר- עורכת דין האגודה לזכויות האזרח

ו' הרצברג - עורך דין לשכת עורכי הדין

י י בונן - מתמחה בוועדה

שי שוהם

מנהלת הוועדה; די ואג

קצרנית; אי עצידה

סדר-היום; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מסי 2) (מאגרי מידע),

התשנייד-1993



הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 2) (מאגרי מידע). התשנ"ד-1993

היו"ר די צוקר;

אני פותח את ישיבת הוועדה. על סדר היום הגנת הפרטיות (תיקון מסי 2)

(מאגרי מידע).

ראשית, יש לנו מספר ניסוחים על דברים שהיכרענו בהם בישיבה הקודמת ואחר כך

נדון בלשכות השירות.

ראשית הערה טכנית, הנוסח של ה-30 לינואר שיש לנו פה עותקים ממנו הוא שונה

מהנוסחים הקודמים בכך שהוא כולל את כל הסעיפים, לא רק את הסעיפים שאותם

שינינו לעומת הכחול, עד לנקודה שאליה הגענו.

היו"ר די צוקר;

עכשיו דברים שסיכמנו עליהם פעם קודמת וניסוחם.

די דרור;

ראשית, הגדרת מאגר מידע, במקום אוטומטי יהיה ממוחשב. זה סיכמנו גם לגבי

הגדרת מאגר מידע וגם זה מופיע בלשכת שירות על עיבוד הנתונים. במקום עיבוד

נתונים אוטומטי, זה עיבוד נתונים ממוחשב.

היו"ר די צוקר;

האם ביקשנו מכם לעשות תיקון עקיף למקומות אחרים בהם זה מופיע כך?

די דרור;

לא ביקשתם.

דבר שני, הערתו של יורם לעניין מתן זכות השמיעה לידי הרשם - עמי 3 סעיף

10 (א) (3); "הרשם לא יסרב לרשום את מאגר המידע לפי פיסקה (1) ולא יפעיל

סמכויותיו לפי פיסקה (2), אלא לאחר שניתן למבקש להביא את טענותיו". קודם היה

רק לפי פיסקה (1) ועכשיו כתבנו גם לפי פיסקה (2).

בסעיפים העונשיים ואני לא מדברת על הענישה בסעיף 5, אלא בסעיף ההגנות

שאתם ביקשתם ואני מודה על ההערה. עמי 7 סעיף 31א. רבתי (ב). סעיף (א) נשאר

כמות שהוא, לפני כן היה בי שאומר; "העובר על הוראת מהוראות התקנון, דינו חצי

שנה" ומסתבר שהיום אין כותבים את זה יותר בחוקים, אלא בתקנות.

היו"ר די צוקר;

אפשר לקבוע עונש בתקנות, לא בחוק ראשי?

כן.



טי שוורץ;

אני חושבת שהעבירה צריכה להיות קבועה בהוק.

היו"ר די צוקר;

לי -זח נראה לא לגמרי תקין, אני מבקש שתשאלי שוב את יהודית לגבי זח.

די דרור;

"(ב) עבירה לפי סעיף זה אינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות". בעבר

חיה כתוב פח סעיף של הגנה ואתם הסבתם את תשומת ליבי שלא נכון יהיה לדרוש דרישה

מצטברת של חחגנה שגם הוא לא נקט באמצעים וגם זה נעשה שלא בידיעתו ולא היה עליו

לדעת. חזרתי שוב למחלקה הפלילית אצלנו ואכן חחגנה חזו שנוסחח על דעתם, נוסחה

בעבר לפני החלק חפלילי של חוק חעונשין. חיום אנחנו מדברים על אחריות קפידח כפי

שנוסחח בחלק חכללי של חוק העונשין ומדובר על כך כדי שזה לא יפורש שהעבירות

דורשות מחשבח פלילית, צריך לומר את זח במפורש, אבל אז חלות אוטומטית חחגנות

בחוק חעונשין חחלק חכללי באחריות קפידח סימן גי; "אדם נושא באחריות קפידח בשל

עבירה אם נקבע בחיקוק שחעבירח אינה טעו נח חוכחת מחשבח פלילית או רשלנות, ואולם

אין בחוראת סעיף קטן זח כדי לבטל את חאחריות בשל עבירות שחוקקו לפני כניסתו

לתוקף של חוק זח ונקבע בדין שאינן טעונות חוכחת מחשבח פלילית או רשלנות". בבי

כבר קבועה חחגנה ולכן לא צריך בחוק הספציפי לקבוע אותה שוב; "לא ישא אדם

באחריות לפי סעיף זח אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע

את העבירה".

שי שוהם;

למעשה שינתם את הבסיס. אם הוא הוכיח שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים, זאת

אומרת, אם הוא הוכיח שהוא לא יתרשל הוא יצא זכאי. היום את משנה את המצב, את

אומרת, גם אם אתה תוכיח שהעבירה היא לא בידיעתך וגם אם תוכיח באמצעים סבירים

שלא חתרשלת, עדיין אתח מורשע, אלא אם כן נקטת בכל חאמצעים. עשח כל מה שניתן,

זח לא אמצעים סבירים, זה בדיוק ההבדל. באחריות קפידה יש דרגות מתחת לרשלנות.

זאת אומרת, זה סוג של דרישה אחרת שגם אם לא התרשלת, אתה תורשע. אני מציע לחזור

להתרשלות, זאת אומרת, אם התרשלת ואם לא התרשלת לא להרשיע.

מה יהיה אם אנחנו משנים את זה לרשלנות?

די דרור;

אני חוששת מהחדיינויות חאלה שראשית כל זה יתגלגל ממנהל חמאגר לבעלים

ומהבעלים למחזיק וכל אחד יתחיל לטעון לסנטדרט חסביר של ניהול חמאגר כמנהל.

סטנדרט סביר של ביקורת שבעלים צריך לעשות. סטנדרט סביר של ביקורת שמחזיק צריך

לעשות, בעוד שאני רוצה שאת הסטנדרטים חאלח אנחנו נקבע בתקנות בחוק ובתקנות מכח

החוק ומי שלא נקט לפי חפעולות חאלה, אז הוא ימצא עבריין.

טי שוורץ;

בשבוע שעבר נטען נהפוך הוא שההגנה הפלילית בשני הסעיפים במצטבר זה חמור

מדיי, כלומר להוכיח את שני חסעיפים חאלה זח חמור מדיי והיום אנחנו רואים שזח

חוחמר עוד יותר.



די דרור;

זה לא הוחמר עוד יותר כי מה הוא צריך להוכיח? הוא צריך להוכיח שהוא לא

התרשל, שהוא לא נהג במחשבה פלילית ושהוא עשה כל שניתן כדי למנוע ואם הוא מוכיח

את שלושת אלה הוא יוצא זכאי. אבל יש עוד אפשרויות ביניים זאת אומרת, אם הוא לא

הצליח להוכיח את שלוש התנאים שהוא נקט בכל האמצעים שניתן, אז הוא אחראי, אבל

אי אפשר לשלוח אותו לבית סוהר.

שי שוהם;

יווצר מצב שמספיק שמידע דלף, בעצם אם נהיה פרקטים, כדי להרשיע.

היו"ר ד' צוקר;

אנחנו מדברים רק על עבירות טכניות.

י' רודיקוב;

מהי בדיוק עבירה טכנית?

היו"ר די צוקר;

זה קשה לי לנסח. אם כך יאיר מהי עמדתך?

יי רודיקוב;

עמדתי היא שנושא הרישום יכול להיחשב כעבירה טכנית אם באמת הוכח שננקטו

אמצעי אבטחת מידע סבירים למרות שלא היה רישום. זה שלא היה רישום בלבד, זה לא

יכול להיחשב סתם כעבירה טכנית. אם לא היה רישום ולעומת זאת ננקטים אמצעי אבטחה

מידע סבירים שמוגדרים גם בתקנון, אזי אפשר לומר שאי הרישום היה עבירה טכנית

ותו לא.

היו"ר די צוקר;

אני השתכנעתי לעניין הקפידה, אני לא רואה איך אנחנו מצליחים לצאת

מההוכחות שאכן בוצעה פה עבירה ברשלנות. קשורים בזה כמה דרגות וכל אחד עשה

כמיטב יכולתו ולא ימצא פה אף אחראי. מאחר והסוגייה הזאת קשורה בסוגייה של הגנה

על הפרטיות, אני מעדיף את הקפידה.

אני מבקש מדלית ומשלמה למיין את הסעיפים השונים לקטגוריות. כל מה שקרוב

יותר ל"טכני" אנחנו נרשה לעצמינו שזה יהיה בכיוון של אחריות קפידה, וכל מה

שהוא יותר בתחום המהותי, להתרשלות.

די דרור;

סעיף 16 לחוק העיקרי שהוא עבירה אחרת ושונה, לא פגיעה בפרטיות ולא

העבירות הטכניות או לא טכניות איך שיתייחסו אליהם; "לא יגלה אדם מידע שהגיע

אליו מתוקף תפקידו כעובד, כמנהל או כמחזיק של מאגר מידע, אלא לצורך ביצוע

עבודתו או לביצוע חוק זה, או על פי צו בית המשפט בקשר להליך משפטי. אם הוגשה

הבקשה לפני תחילת ההליך..." זה סעיף שבוודאי לא מוצדק שתהיה אחריות קפידה.

אני חושבת שנשאיר אותו כמו שהוא.



לגבי סעיף האגרות, סעיף 36א. רבתי, "כספי אגרות שנגבו לפי סעיף זה יזקפו

לחשבון או ייועדו ל..." - תחליטו מה אתם רוצים לכתוב.

היו"ר ד' צוקר;

אני משאיר לכם את הניסוח.

די דרור;

ב-22 (א) סעיף 10א אותו סעיף שמדבר על הדו"ח השנתי של הרשם, צריך להתחיל

את תוקפו מהראשון לאפריל 97, כדי שיחול רק על שנת 96.

זכות עיון לשב"ס הוא נושא נוסף שהשארנו פתוח כי חיכינו לאריה רוטר. אתמול

הוא צילצל אליי והוא אמר שהוא לא בטוח שהוא יבוא, כי הוא חולה.

ט' שוורץ;

היה נושא נוסף שלא קשור לשב"כ לגבי השוואת נושא של עיון בתיקי סוהרים.

נקבע שיעשה עיון בהוראות הפנימיות של משטרת ישראל לגבי שוטרים שאנחנו אמרנו

שאנחנו מתחייבים לקחת על עצמנו את אותן הוראות על מנת שלא נסויג ממסגרת החוק.

אתמול בהקשר אחר - אם כי בהחלט דומה - אישרנו לגבי סוהרים בשירות בתי

הסוהר מעמד דומה לזה של המשטרה בעיון במירשם הפלילי.

די אלכסנדר;

אני מבינה שהיסכמתם שזכות העיון תהיה מעוגנת בחוק ושזה לא ישאר בגדר

הנחיות פנימיות. כרגע היא לא מעוגנת בחוק. זכות העיון במאגרי מידע של המשטרה

כיום למשטרה יש פטור כללי. אני הסתכלתי על ההנחיות הקיימות כרגע של המשטרה

ואני חושבת שהן בעיקרן מקובלות. השאלה איך תוסדר זכות העיון של שוטרים וסוהרים

בחוק?

היו"ר די צוקר;

האם אתם מוכנים להעביר לנו לפעם הבאה הצעה לניסוח בחוק הראשי שאיננה

יורדת לפרטים?

די דרור;

השב"כ לא מעוניינים בכלל והם נגד להכניס כזה סייג שהם חייבים לתת לעיין

בתיק האישי. אתמול אמר לי אריה רוטר שהם עושים אצלם עבודת מטה למימוש אותה

הוראה של הנציבות לתת לאדם לעיין בתיקו האישי עם כל מיני סייגים. הם עשו עבודת

מטה והם הציעו נוהל פנימי והם שלחו אותו לנציבות, הוא עוד לא אושר. זאת אומרת,

הם בתוך תהליך. אבל בנוהל הזה הם מצביעים על כל מיני חריגים שאי אפשר לעיין,

מתוך מה שמקשה על תיפקודו של אותו הגוף. למשל, חוות דעת על עובד. כשיש ועדה

לעניין קידומו, מי אמר מה, פרוטוקולים שלא רוצים לתת לעובד. אצלם זה גם משולב

עם כל מיני נושאים מבצעיים שמעורבים בעניין הזה. הם רוצים להפריד בין תנאי שכר

של העובד וחופשות שלו לבין חוות דעת עליו. אריה ביקש שוועדת החוקה תסתפק בזה

שהיא תקבע בפרוטוקול הדיון שכשיבוא חוק חופש המידע לאישור כאן יהיה איזשהו

תיקון עקיף לחוק הגנת הפרטיות.



סעיף 13 קובע את זכות העיון. סעיף 13ה אומר "הוראות זה לא יחולו על מאגר

מידע של רשויות ביטחון, רשויות מס, גופים אחרים ששר המשפטים יקבע בצו" ואגב

הוא קבע תעשייה צבאית ורפא"ל, אני מציעה לומר בסופו: על אף האמור בסעיף קטן

זה רשאי שר המשפטים לקבוע בתקנות הוראות לעניין עיון של עובד של רשות או גוף

הנימנים בסעיף קטן זה בתיקו האישי. לעניין סעיף זה, עובד לרבות שוטר או סוהר.

תיק אישי, מסמכים הנוגעים לשירותו של העובד, לרבות מסמכים רפואיים.

היו"ר די צוקר;

זה יכול להיות פתרון אם זה בא לאישור עוד לכאן ואז יש לזה גם פומביות.

ד' דרור;

לא כתוב באישור ועדת חוקה.

היו"ר די צוקר;

זה יכתב.

די מרידור;

זה יכול להיות פתרון. השאלה היא אם לא צריך לקבוע משהו שונה כולל בעיקרון

אפשרות לחרוג ממנו. אני לא בטוח אם ההוצאה צריכה להיות כללית, יכול להיות בשלב

זה שהוא לא יחול אלא אם, או אלא במידה. במגבלות שיקבע שר המשפטים.

חשוב מאוד שזה יהיה שר המשפטים, לא ראש הממשלה, לא שר הבטחון ולא שר המשטרה.

יש הבדל בין מה שאמרתי לדברים שאמר חבר הכנסת מרידור כי הוא קבע פה את

העיקרון של זכות עיון, אני עשיתי סייג לסייג שעל אף האמור. הבעייה בקביעת

העיקרון שבעצם אנחנו פה עושים חוק חופש המידע בדלת האחורית בסעיף 13.

אני מבקש לסכם כך. אני מבקש שלקראת הישיבה הבאה תעשו ביניכם עם שירות

הבטחון עבודת מטה, כאשר המגמה שלה להביא לנו נוסח שימלא את רצוננו הבא. אנחנו

רוצים שיקבע שלגבי כל העובדים, כולל עובדים בשירותים הכי בעייתים ומסובכים, יש

זכויות ששמורות להם שעניינם עיון בתיקים בפרטים שאינם מכשילים את עבודת הגוף

הזה, הם נוגעים ישירות להם, הם צריכים להיות ידועים להם מבלי שהם מכשילים את

עבודת הגוף שבו הם עובדים. פירטי העניין יובאו בידי שר המשפטים בכללים ובתקנות

לאישור ועדת החוקה. אריה צריך ללכת על הניסוח הפוזיטיבי הזה של כל עובד יש

זכות לעיין גם אם הוא עובד בשירות הכי חשאי, בגוף ששומר על השירות הכי חשאי.

על הזכות הזאת אין כוונה לוותר.

אבל יש הסכמה שגבולותיה יהיו יותר מצומצמים מאשר במקומות אחרים מראש.

אז לכתוב כעין מיני חוק מידע כזה?



היו"ר ד' צוקר;

לא, אל תרחיקי לכת. עובדים של מוסדות כמו שב"ס, כמו שירות הבטחון, כמו

המוסד, זכותם לעיין במידע שנוגע להם עצמם ושאיננו פוגע בעבודה השוטפת של אותו

אירגון. אנחנו לא רוצים לדעת את חוות הדעת של קצין הבטחון עליו. אנחנו מבקשים

לגבי העניין הזה לקראת הישיבה הבאה שאתם תקיימי את עבודת המטה עם השב"כ ותביאו

נוסח במגמה הזאת. תאמרו גם לאריה, אנחנו לא נסתפק בדברים בתקנון ובדברי הסבר

במליאה. אני רוצה איזשהי קביעה פוזטיבית לגבי הזכות שלו וגם במקום הרגיש ביותר

יש כמה דברים שהוא זכאי לדעת אותם.

חברים, נשארה לנו שאלת האסירים, אנחנו לא הכרענו בה.

די אלכסנדר;

אנחנו נתבקשנו לחשוב על אותן קטגוריות של מידע שלמרות ההבנה על הבעייתיות

בכך שלאסירים נותנים לעיין בחומר מודיעיני והדברים שאמר השב"ס על הקושי להפריד

בין חומר מודיעיני לבין חומר שאינו כזה, אז ביקשתם מאיתנו שנחשוב על אותן

קטגוריות של מידע שבכל זאת צריך לנטות להגדיר אותם. אנחנו חשבנו על מספר

קטגוריות של מידע שאסיר כן יהיה רשאי לעיין בהם אם אפשר יהיה להפריד אותן

מאותם מאגרים מודיעי נים סודיים. קודם כל, רישום של עבירות המשמעת - שאסיר יהיה

רשאי לקבל את הרישום של עבירות המשמעת שלו. החלטות של ועדות שהתקבלו בעיניינו,

מדובר על ועדות שיקום ובוועדות הפרדה בתוך הכלא.

היו"ר די צוקר;

גם של ועדות פנימיות בתוך הכלא? והאם הכוונה להחלטה בלבד או גם לנימוקים?

יש בעייה בלתת החלטה מנומקת אם בסיס ההחלטה סודי.

היו"ר ד' צוקר;

דנה לא מציעה עכשיו שכל המאגר המודיעיני על האסיר יהיה ידוע לו בגלל

זכויות האדם.

ד' אלכסנדר;

אפשר למצוא פתרונות לחלקים הסודיים כמו שנעשה לדוגמא בהחלטות על מעצר

מינהלי שגם הן מסתמכות על חומר סודי.

הפתרונות צריכים להיות בחוק, הם לא יכולים להיות טכניים.

היו"ר די צוקר;

לא, העיקרון צריך להיות בחוק. אף אחד לא מציע לתת את ההנמקה.

די אלכסנדר;

ההחלטה צריכה להיות מפורטת. זה לא כן או לא.



די מרידור;

החלטה איננה בקשה נדחית. ההחלטה בדרך כלל מסבירה, היא כוללת הנמקות. יש

מיקרים לא מעטים שההנמקה לא יכולה להימסר בגלל שאי אפשר למסור נתונים בגלל

סיכון מקורות מידע, לכן צריך לקבוע שהחלטה מנומקת תימסר לאסיר, פרט לאותם

מיקרים שהוועדה מחליטה שהנמקה מסוימת לא תימסר לו מטעמי מודיעין, מטעמי הגנה

על מקורות או מטעמים אחרים. צריך לדעת שההחלטה צריכה להיות מנומקת, אלא שיש

מקרים שבהם אי אפשר למסור את כל ההנמקות.

די אלכסנדר;

הדבר האחרון הוא התיק הרפואי.

עי יעקבי;

אלא אם כן יש החלטות של רופא שאומרות שזה לא ימסר כמו במקרים של בדיקה

פסיכיאטרית שהפסיכיאטר אומר שחוות הדעת הזאת לא תימסר.

די אלכסנדר;

למה דינו של אסיר בעניין הזה צריך להיות שונה מדינו של אדם אחר? אותם

סייגים שחלים על אנשים רגילים יחולו על האסיר.

היו"ר די צוקר;

חברים, במשרדים שאתם עובדים בהם חוות דעת פסיכיאטרית על עובד פתוחה

לעיונו?

שי מר-חיים;

אני לא יודעת אצלנו.

בסמכותו של הרופא למנוע העברת מידע מטעמים רפואיים בלבד.

טי שוורץ;

כשאנחנו מוציאים ממאגר מידע החלטה לא ניתן במסגרת המאגר להוציא פלט שמדבר

רק על ההחלטה, אלא יוצאת כל ההנמקה. לא כל מי שמוסר את זה יכול לשבת עם טיפקס

ולמחוק את אותם דברים שאי אפשר למסור. זאת מיקשה אחת ואי אפשר לעשות הפרדה

במאגר.

חיו"ר ד' צוקר;

האם בגלל הבעייה הטכנית את מציעה שלא ימסר לו מידע? בהחלטה של הוועדה

הפנימית יאמר מה פתוח לעיונו של חאסיר ומה לא וכתוצאה מחוות הדעת תמיינו את

האינפורמציה במחשב. אפשר להכניס למחשב הוראה, זה פתוח לעיון וזה לא פתוח לעיון

בעקבות החלטה של אותה ועדה.



די מרידור;

יש לנו דברים כאלה בפסקי דין בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון ההליט

בפסקי דין בנושאים רגישים איזה הלקים לפרסם ואיזה לא. בכל החלטה יש שני

אהד, הדברים הפומביים ואהד הדברים החסויים. מי שיכתוב יביא בחשבון

כשהוא כותב שלמסמכים חסויים יש סטטוס 8 ולא בסטטוס A ואז זה לא יצא החוצה. זה

לא מסובך לעשות את זה מבחינת התיכנות.

טי שוורץ;

אני עדיין לא רואה שום סיבה שלא להשוות את מעמדנו לחלוטין עם משטרת ישראל

מבחינת עצורים ונחקרים. אנחנו כפופים להחלטות של בית משפט ותאמינו לי שאסירים

מחפשים על מה לעתור ולאן ללכת ואנחנו כפופים כל הזמן לביקורת מתמדת של בית

משפט. אנחנו נותנים מידע לאסירים שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לתת אותו. ההגנה

הזאת שנזעקים לתת סייגים בחוק, אנחנו מבצעים אותם ואנחנו כפופים לביקורת

משפטית מתמדת. אני חושבת שלא ראוי להתחיל להכניס את זה למסגרת החוק הזה,

אנחנו רק נסתבך.

היו"ר די צוקר;

אם באמת המצב הפרקטי הוא כן סביר כפי שאת אומרת ואין לנו סיבה להניח

שלא, מדוע את המצב הזה לא להעתיק לנוסחא כללית בחוק?

כי אני חושבת שזה רק יסבך אותנו במקרים ספציפים.

אתם מקיימים מימלא את ההליך הזה של לתת מידע כל עוד זה לא פוגע בעבודת

השירות. למה לא לצלם את זה בניסוח כללי בחוק? אני מבקש שתעשו מאמץ לנסח את זה

לפעם הבאה.

אנשים שמייצגים אסירים אומרים שזה מאוד קשה לקבל מידע.

גם טל וגם אני לא רוצים ניסוח שיאפשר לטלטל את המערכת מעבר למה שמטלטלים

אותה ואנחנו יודעים שמטלטלים אותה. תנסו להציג ניסוח פוזיטיבי שלא שולל לכם את

שיקול הדעת, אבל שהוא קובע עיקרון שמצלם מצב נתון.

הבנתי שאי אפשר לתת לאסיר זכות לעיין בחוות הדעת הסוציאליות. אבל, כיום

המצב הוא שכן מאפשרים לעורכי הדין של אסירים לפני ועדת שיהרורים כן לעיין

בחוות הדעת הסוציאלית, זה פשוט חיוני. מה שחשוב הוא שכשמסייגים את זכותו של

האסיר לעיין למשל בחוות הדעת הסוציאליות, חשוב להבהיר שאין בסייג זה כדי לסייג

את זכותו של בא כוחו לעיין. אני לא רוצה שהשוואת מעמדו של שירות הסוהר יערער

את המצב שקיים היום בעניין הזה.



ש' שוהם;

אני מציעה לך לא ליגוע בנושא הזה, כי נוצרה פרקטיקה שמאפשרת לעורך דין

לעיין בחומר שאסור לעיון האסיר, למרות שלכאורה מה שאסור לאסיר אסור לשלוחו.

כל תיקון שאנחנו נעשה כאן הוא תיקון כלפי העתיד. אין לנו שום אפשרות

לשנות מידע שקיים אצלנו אחורנית ואנחנו לא נוכל לעשות הבחנה בין מה מותר ומה

אסור.

ש' שוהם;

לחוק יש תחולה.

היו"ר די צוקר;

תקחו את זה בחשבון.

טי שוורץ;

יש לנו 10 אלפים אסירים ואם אנחנו צריכים עכשיו כל מאגר שאנחנו מכניסים

לתוך המחשב להתחיל מראש לחשוב לגבי כל החלטה לגבי כל אסירים מה כן ניתן ומה לא

ניתן, אין לזה סוף כי מדובר בעשרת אלפים אסירים, זה לא הגיוני. ישנם מקרים

שבהם לאסיר יש טענה נגד העברה מכאן לכאן ואז אנחנו צריכים לשקול ואז באמת

שוקלים לגופו של עניין. נכון שהיום המצב פרוץ אבל אנחנו רוצים לתקן אותו. אם

אנחנו מראש נכניס לנו סייגים שלדעתי ברגע שאנחנו כותבים באופן ברור חוק, זה

בהחלט יכול להעלות רעיונות אצל אנשים אחרים בשעה שהם יראו את הסייגים ואז

אנחנו צריכים לדאוג שלא יהיה מצב שהוא פרוץ לכל עבר כמו שהוא היום.

די מרידור;

אסיר שונה מאדם רגיל. כל חייו בכלא הוא תלוי בהחלטות שמחליטים עליו כל

הזמן.

אבל עדיין כמה זכויות שמורות לו.

די מרידור;

אנחנו חיים על הבסיס הזה. יש החלטות רבות על דברים שהם לא כל כך

משמעותיים ואז צריך להשאיר להם שיקול דעת שלא נשגע אותם לגמרי.

אנחנו דנים עכשיו בלשכת שירות.

בהגדרות עשינו את 17א. ואת 17ב. ואנחנו צריכים לעשות עכשיו את 17ג. שעוסק

ברישום לשכת שירות.

[ את סעיף 17ג. (א) ]

האם כל לשכת שירות?



די דרור;

אני אמרתי שלשכת שירות כן צריכה להירשם תמיד יהא אשר יהא מספר הרשומות

שלה או טיבו של המידע שנמצא בה. מכיוון שההנהה היא שלשכת שירות יש לה פוטנציאל

לגרום נזק הרבה יותר גדול בגלל שהיא מחזיקה כמה וכמה מאגרים.

הי ו"ר די' צוקר;

אבל כל התנאים שמתמלאים לגבי הרישום לגבי מאגר יחיד צריכים להתקיים בה,

נכון?

די דרור;

כן. זה מה שקובע שהיא צריכה להירשם והיא נרשמת כמחזיקה של המאגרים שבהם

היא מטפלת.

היו"ר די צוקר;

נ קרא את סעיף 17ג. (ב) ]

די דרור;

זה לא פותר את אותם מאגרים מרישום אם הם חייבים ברישום לפי 9, אבל הלישכה

צריכה לרשום איזה מאגרים יש לה והיא נרשמת כמחזיקה.

די מרידור;

מה המצב כיום לגבי לשכת שירות. כמה לשכות שירות יש? כמה נרשמות?

שי בר-סלע;

אני חושבת שיש בקושי עשרות לשכות שירות, אני אפילו לא חושבת שזה בעשרות.

השאלה אם רואה חשבון שעושה עבודה של לשכת שירות זאת אומרת כשהוא עושה עבודה של

שכר של עובדים בגופים קטנים, האם הוא באמת לשכת שירות? אם כן, אז יהיה בעשרות.

די מרידור;

אם הכוונה למשל לרואה חשבון שמבצע חישובי משכורות למספר גופים, אז צריך

להיות אלפים.

שי שוהם;

הסיפא אומר שמשרד עורך הדין למשל צריך להיות בשליטה של לשכת השירות, שהוא

לא מספק שירותים עצמאיים.

ד' מרידור;

הוא עושה את זה בשביל צרכיי.

די דרור;

באמת לא לזה התכוונו.



ד' מרידור;

אבל 1ה מה שכתוב, א1 צריך להוציא את זה, ההגדרה פה היא מאוד רהבה.

די דרור;

צריך להוציא.

שי בר-סלע;

רואה חשבון שכזה אכן עושה עבודה של לשכת שירות.

היו "ר די צוקר;

דלית, מה אנחנו צריכים לכתוב בניסוח כדי שנקלע למה שבאמת התכוונו אליו.

די דרור;

אני רואה פה חילוקי דיעות ששרה סברה שיש להכליל את רואי החשבון.

די מרידור;

יש היבט אחד והוא מה אנחנו רוצים לרשום כלשכת רישום. היבט שני שבעיניי

הוא מלווה אותנו בחוק הזה מתחילתו, נכוגוב הגדרה רחבה מאוד, לא נבצע אותה ושוב

נהיה במצב לא טוב. אם ההגדרה היא כל כך רחבה ולדעתי יש בתוכה אלפים ואין רישום

כזה, צריך לעשות משהו מעשי כדי שניתן יתיה לעקוב אחריהם.

שי בר-סלע;

אנחנו יכולנו לצמצם את חובת הרישום הפרטנית בסך הכל משום שחלק מהם נכנסים

לתוך המסגרת של לשכות שירות. הרבה מאוד מאגרים של שכר והנהלת חשבונות נעשים

בסופו של דבר במה שנקרא לשכות שירות. אם אנחנו לא יודעים על הדברים האלה בכלל,

אנחנו לא יודעים איפה זה נמצא, אנחנו גם לא יכולים לדווח על אבטחת מידע. לכן

רצינו לעשות רישום מרוכז.

אנחנו צריכים להחליט מה זה לשכת שירות? דבר שני, המגמה פה היתה גם מבחינת

הרישום לצמצם. לא רצינו לצאת בניסוה עם חובה על כולם להירשם, כדי שנוכל לעמוד

בזה. לאור זה האם אנהנו צריכים לבצע איזשהו שינוי בניסוח? נדמה לי שכן.

מי זאת לשכת שירות?

ש י בר-סלע;

אותה לשכה שעוסקת בעיבוד נתונים בנושא מסויים עבור גופים שונים.

היו"ר די צוקר;

בלי מגבלה של היקף, בלי מגבלה של כ:מה מספרים אצלה.

בלי מגבלה.

היו"ר די צוקר;

זה אומר שאין עשרות לשכות שירות, יש מאות רבות אם לא יותר.

יש אלפים.

ש' בר-סלע;

אנחנו לא מדברים על מי שעושה את השכר של עובדיו. אנחנו מדברים על גוף

שמתמחה בעשיית השכר.

מה זה מתמחה? יש תוכנות מחשב כמו חשבשבת, בשביל מה צריך להתמחות?

כל הגופים הגדולים שיש להם מחשבים לצורך עשיית ביזנס, עושים דברים כאלה.

הבעייה שלנו היא לא כל כך הגדרת לשכת השירות.

לדעתי הדיון הזה מיותר מכיוון שבסעיף 17ג. (א) ו(ב) מתי יש לשכת שירות?

כשהיא מחזיקה מאגרי מידע. אם אין מאגר מידע שמוגדר אצלנו ככזה, היא אינה לשכת

שירות.

די דרור;

חובת הרישום היא לא נמצאת בתוך הגדרת מאגר המידע.

שי שוהם;

אז זה לא טוב.

היו"ר די צוקר;

באיזה מידה אנחנו צריכים הוראות נפרדות ללשכת שירות לעומת מאגר מידע?

מכיוון שהמטרה של החוק הזה היא להקיף את כל מאגרי המידע בהם מנוהל מידע

על אנשים, בחוק הזה היה צריך להגדיר שכל מי שמחזיק ברשותו מאגר מידע, עליו

תחול חובת הרישום ועליו תחול חובת האבטחה וכו' ולא משנה אם המאגר הזה משמש

גורם אחר, או את עצמו. עצם זה שהוא מחזיק, מכאן נובעת האחריות שלו.

ו' הרצברג;

האיחסון קובע והעיבוד קובע ולא למען מי.

ההגדרה לא מתייחסת בכלל לאורך התקופה שבה נעשה השירות.

היו"ר די צוקר;

[ קרא את סעיף 17ג' (ג) ]

די דרור;

לגבי הממונה, מדובר בממונה הבטחה שזה חובה שלא קיימת במאגר רגיל, אבל כן

קיימת בלשכת שירות. לשכת שירות חייבת למנות אדם בעל הכשרה מתאימה כממונה, זה

כתוב ב17ו. היא צריכה לומר לרשם שיש לה ממונה ומי הממונה והיא צריכה להבטיח

שיהיו מורשי גישה שונים למאגרים השונים שהיא מחזיקה.

היו"ר די צוקר;

דלית, אם אנחנו הולכים לפי ההגדרה הקודמת, את מבינה כמה ממונים על אבטחה

יהיו לנו עכשיו?

י י רודיקוב;

לעניין הממונה על אבטחת מידע, מדוע על לשכת שירות כן ועל אותם הגופים

הגדולים לא? שעליהם אנחנו דנים כל הזמן בחוק העיקרי.

אני רוצה להקריא כמה משפטים מדו"ח הוועדה של איל"א שאני הייתי חבר בה;

"רצוי לכלול בחוק דרישה למינוי ממונה על אבטחת המידע באירגונים המנהלים

ומחזיקים מידע רגיש. על הממונה להיות בעל הכשרה מקצועית מתאימה ובדרג בכיר

באירגון". הכוונה היא לא ללשכת שירות, אלא התפקיד שאני ממלא אותו במשרד

הבריאות כאחראי על נושא אבטחת מידע זה בעצם הבסיס לכך שאבטחת המידע נמצאת

במקום הרלוונטי בהתייחסות בטכנולוגיות המידע. ללא מינויו של פונקציונר כזה

במשרדי הממשלה ובגופים הגדולים, נושא אבטחת המידע לא יכול לבוא באופן משמעותי

לידי ביטוי.

היו"ר די צוקר;

אנחנו במאגרים לא קבענו חובה של מינוי ממונה אבטחה?

לא. רק בלשכת שירות.

שי בר-סלע;

הממונה בלשכת שירות בא במקום מנהל המאגר בכל מאגר אחר. החובה שיהיה מנהל

מאגר מופיעה בחוק. מנהל המאגר אהראי על אבטחת המידע ועל נקיטת האמצעים הנחוצים

לצורך כך.

יי רודיקוב;

אני מבקש להפנות את תשומת לב הוועדת לדוחות מבקרת המדינה בשש השנים

האחרונות שמתייחסות לאבטחת מידע ובדיוק אומרות שלמרות כל המינויים ולמרות כל

החוק אין אבטחת מידע ראויה. זאת אומרת, צריך לבצע שינוי דרסטי בנושא.



לא מדובר על מנהל המאגר, מנהל המאגר הוא דמות אדמינסטרטיבית שיש לה

אחריות כלפי החוק, אין לה שום ידע מקצועי. אני לא אומר שזה במקום מנהל המאגר,

אני אומר שמינוי של פונקציונר מקצועי הוא הדרך להשיג אבטחת מידע ראוייה. צריך

את שתי הפונקציות.

שי בר-סלע;

השאלה היא מי יהיה מנהל המאגר? האם מנהל המאגר יהיה מי שצריך את המאגר

ויודע מה הוא רוצה שיהיה במאגר? או האם מנהל המאגר צריך להיות איש אבטחת מידע

בלבד? משום שאיש אבטחת מידע לא יודע מה צריך להיות. זאת בעייה שאינני רואה

שהפתרון שלה הוא במינוי אדם נוסף.

ו' הרצברג;

נדמה לי שכל הפרק של לשכת שירות הוא מיותר. לשכת שירות לפי הגדרתה זהה

למאגר מידע.

יש שני אלמנטים. יש אלמנט של צבירת מידע, איכסונו ויש אלמנט של עיבודו.

זאת אומרת, זה כאילו מחסן שלשם שמים פרטים ואחר כך מכונה שמעבדת אותם. שני

האלמנטים האלה מופיעים בשתי ההגדרות.

גם בעולם רושמים את לשכות השירות בצורה דומה למה שאנחנו הצענו. זאת לא

המצאה שלנו.

היו"ר די צוקר;

בעולם יש כמעט את כל המודלים שאותם רוצים.

אני רוצה להציע את הדבר הבא. אנחנו בעצם ניצור שלוש קטגוריות של מאגרי

מידע: אחת זה אלו שאינם חייבים ברישום על פי ההגדרות שעשינו קודם לכן. ההגדרה

השנייה זה מאגר מידע המקובל והידוע לנו, זה שעונה להגדרות מארבעה התנאים

המצטברים והוא חייב ברישום. ליצור קטגוריה נוספת שסביר להניח שחלק גדול מלשכות

השירות יפלו עליהם, זה מאגר מידע שהוא גדול יותר. מאחר ויש לו פוטנציאל יותר

בעייתי בגלל היכולות להצליב אינפורמציה ולהפיק ממנה דברים שאיש לא התכוון

מלכתחילה, אנחנו לגבי מאגר מידע גדול או לגבי מגה-מאגר מידע כזה, אנחנו ניצור

עוד כמה תנאים מגבילים, עוד כמה אחריויות. למשל, בתחום הגישה הנפרדת. מאחר ויש

לו שלושה, ארבעה מאגרי מידע, שבעה מאגרי מידע, מה מייחד אותם לעומת מאגרי מידע

רגיל? לא הצורך בממונה על אבטחה, עניין הגישה השונה למאגרים שונים זה מה

שמייחד אותו. לא כל אחד יכול לראות את כל המאגרים. נקרא לזה מידור.

המידור קיים גם במאגר הרגיל. אבל ההבדל כאן יכול להיות שיש לנו תחת אותה

מערכת פיזית ריבוי בעלים.

היו"ר די צוקר;

לבעלים אחד לא יכול להיות גישה למאגר של בעלים אחרים ונדמה לי שזה בעצם

היחוד היחידי שאנחנו רוצים להבטיח.



די דרור;

אם נלקח את המאגרים יש כאלה שכפופים רק לפיקוח, יש כאלה שכפופים גם

לרישום וגם לפיקוח, זה הבחנות שעשינו בסעיף 8. יש לנו גם קטגוריה של מאגר גדול

ומאגר גדול יש לו חובות מיוחדות למשל, הממונה על אבטחה. מחזיק שמחזיק בכמה

מאגרים הוא יצטרך להקפיד על נושא של גישה נפרדת לכל מאגר ומאגר לפי הסכם בינו

לבין בעל המאגר. לנו חשוב שהמילים מורשי גישה יוגדרו בחוק, שיוגדרו מורשי גישה

שונים לכל מאגר ומאגר.

מורשי הגישה צריכים להיות מודעים או בתיאום בין לשכת השירות לבין בעל

המאגר. זאת אומרת, לא שבעל המאגר יאמר; "אני לא יודע מכלום, אני נתתי את כל

הדברים והם בטיפול לשכת השירות והם אחראים על זה". זה לא כך. לכן הוא צריך

לדעת מי הם מורשי הגישה. לשכת השירות קובעת את מורשי הגישה בתיאום עם בעל

המאגר.

היו"ר די צוקר;

מה זה מגה-מאגר?

י' רודיקוב;

אני לא יודע. אני אומר חד משמעית, למספרים אין משמעות.

שי מר-חיים;

אם אני מרכזת חומר של כמה יחידות זה לא משנה אם לי יש חמישה אנשים בכל

משרד, או 555. למה המספרים חשובים לנו? אני יכולה להחזיק 20 או 30 מאגרים יותר

קטנים ואני גם כן ארצה להיות רשומה כמחזיקת כל כך הרבה מאגרים וזה לא חשוב אם

הם מאגרים קטנים.

י' קליינברג;

מה שחשוב פה הוא חומרת הנזק שיכולה להיגרם לפרט.

שי מר-חיים;

אני חושבת שלא צריך לקבוע כמויות של אנשים אלא כמה מאגרים.

ו' הרצברג;

מכיוון שאם זה נתון במסגרת של מחשב אחד אין בעצם דרך אמיתית למנוע מעבר

מתא אחד לתא שני, אלא בפיקוח משטרתי שעומדים מעל למתכנת ומסתכלים בדיוק מה הוא

עשה. ברגע שזה נמצא במוח אחד, אין שום מניעה לכן אין הבדל לפי גישתו של מר

צוקר בין שיש שם מאגר אחד של עשרת אלפים או חמישה כאלה ואפשרות להצליב. ברגע

שכולם מונחים במה שאתם קראתם לשכת שירות במחשב אחד, אין שום בעייה טכנית לאיש

מחשבים לדלג מאחד לשני ולהצליב מידע. לכן אני אומר אין הבדל במספר המאגרים אם

מדובר באחד או בחמישה או ב-13.



היו"ר ד' צוקר;

כשם שאנחנו החלטנו על עשרת אלפים באופן באמת שרירותי, אין שום הוכחה

מדעית שזו אמת המידה הנכונה, אני מציע ללכת באותה גישה והשרירות פה יוצרת

הבחנה מסוימת, היא לא נעדרת היגיון. יש בה היגיון של היקף, של גודל וכתוצאה

מזה מידת הנזק שעלולה להיגרם ואנחנו מעמידים את זה מול היכולות הממשיות של

מדינה לפקח בכלל על המאגרים האלה.

חברים עכשיו השאלה היא כמה מאגרים?

מעל חמישה זה נשמע סביר שזה כבר מכל מיני גורמים מכל מיני מקומות.

מר רודיקוב?

יי רודיקוב;

אין לי רעיון יותר טוב. אני לא יודע למה חמישה ולא שלושה ולא ארבעה.

אני אומר לכם שהמספר הזה הוא סתמי באותה מידה שעשרת אלפים הוא מספר סתמי.

רי שווה;

ואם זה שני מאגרים גדולים, לשכת שירות מעסיקה שני מאגרים והם גדולים

מאוד, זה לא יכנס לקטגוריה הזאת?

לא. הפתרון המושלם הוא כזה שכל המאגרים, שכל ה-P.C כולם ירשמו, יפוקחו

. וימסרו אחת לחודש את השינוי במאגרים שלהם, זה האופטימום. מאחר וזה בלתי אפשרי

אנחנו קובעים לנו דרגות על פי שיקול דעת באמת פשטני, אבל אין טוב ממנו. אף אחד

לא הציע פה במהלך הדיונים אמת מידה טובה יותר, בכל הכבוד גם לא ראיתי בעולם

אמת מידה טובה יותר ולכן אמת המידה הזאת טובה כמו אמות המידה של העולם שתמיד

אנחנו מתקנאים בו.

חברים, אנחנו מדברים על חמישה מאגרים ומעלה.

ואז מה?

זה הופך לקטגוריה השלישית ואז אנחנו צריכים מורשי גישה ואבטחה.



ד' דרור;

אני מציעה שיהיה כתוב שמי שמחזיק יותר ממאגר אחד אז הוא יקפיד שיהיו לו

מורשי גישה שונים בתיאום עם הבעלים של המאגר לגבי כל מאגר ומאגר, בין אם זה רק

שניים.

היו"ר די צוקר;

בסדר.

חברים, זה הסיכום עד כאן. במועצה להגנת הפרטיות יהיה הרבה הערות על זה,

כולן יהיו יותר מלומדות ממה שנעשה כאן. אף אחת לא תציע אלטרנטיבה אחרת יותר

טובה.

דלית, אני מבקש שתנסו לנסח את זה עד לפעם הבאה באופן שלא יקשה עלינו

ותנסו לא לעורר מחדש את השאלות כי יכול להיות שבדיון הבא יהיו לנו תשובות

אחרות וזה כבר לא כל כך משנה.

ו י הרצברג;

צריך לקרא לזה אגד מאגרים או מקבץ מאגרים.

ד' דרור;

מה לגבי היקף חובת הרישום של מי שמחזיק מספר מאגרים. אמרנו ממונה על

אבטחה ואמרנו מורשי גישה. לגבי הרישום חאם מי שמחזיק מספר מאגרים יש לו איזה

חובת רישום משלו? או שהוא פשוט נרשם, כל פעם בעל המאגר רושם אז הוא רושם גם

אותו?

שי בר-סלע;

לא, בל נשכח שהמאגרים הקטנים האלה לא ירשמו היום.

נכון, הם לא ירשמו והם לא מטרידים אותנו. עוד לא יודעים על העשרות ואת

רוצה לדעת על האלפים. אנחנו יודעים שיש בעבודה הזאת המון טרה. החלטנו שהטרה לא

מעניינת אותנו. אנחנו מנסים להתרכז במגבלות כוח האדם והאמצעים בעיקר הבעייה,

לא בכל הבעייה.

מי שמחזיק את החמישה מאגרים גם חייב לוודא שהמאגרים הללו רשומים. שהמאגר

שנמצא בשכנות ובסמיכות לעוד ארבעה מאגרים, חייב ברישום, אחרת לא מקבלים אותו.

ש' בר-סלע;

זה יותר עבודה ממה שאנחנו ביקשנו. הרבה יותר ופחות טוב.

די דרור;

מי שמחזיק כמה מאגרי מידע אצלו, אם הצטברותם של המאגרים מעביר אותנו מעבר

לסף של חובת הרישום, אז הוא יצטרך להירשם.

זה מוגזם.

אני לא רוצה לקבל את זה.

הברים, רק מה שסיכמתי עד עכשיו. המישה מאגרים וזה רק אותם מאגרים שעונים

להגדרה של מאגר מידע. אנהנו יודעים שהזזנו הרבה הצידה, הרבה לא בלולים. אני

מקווה שהקריטים יותר אלה כלולים. הלוואי ונוכל לעקוב אהרי הלק מהקריטים.

די דרור;

מי שיש לו יותר מהמישה מאגרים יצטרך ממונה על אבטחה, אבל האם הוא גם צריך

להירשם כלשכת שירות?

לא.

די דרור;

האם הוא חייב לדווח לרשם על מורשי- גישה שונים לכל המאגרים?

היו"ר די צוקר;

מהמישה הוא מדווח.

ו' הרצברג;

דלית צודקת בזה שאם אני מה שקראנו קודם לשכת שירות ובאים אליי חמישה

מאגרים, אני כבר עולה מדרגה, אני צריך להירשם כבעל קובץ מאגרים, אני צריך

להירשם שידעו עליי ואז אני צריך למלא תנאים של אבטהת מידע.

היו"ר די צוקר;

צריך לקיים רק שני תנאים; מורשי גישה ואבטהה.

ו י הרצברג;

אבל איך ידעו עליו אם הוא לא נרשם? הוא צריך להרשם, הוא צריך להזדהות

בפני הרשם ברגע שהוא מגיע לחמישה.

היו"ר די צוקר;

הוא יודיע לרשם, אם יש לו חמישה מאגרים החייבים ברישום כל אחד בפני עצמו.

די דרור;

אנהנו הגשנו הצעה קוהרנטית שהיא קיצונית לדעתכם מבחינת היקף הרישום.

הגשתם הצעה קוהרנטית אך היה בה פגם שהיא לא היתה מעשית. אנחנו הגשנו הצעה

שהיא מבוזרת אך משהו לטובת האזרח יהיה ניתן לעשות בה. הדבר היחידי החשוב פה

הוא לא סדר וניקיון של המאגרים, אלא רק שאלת ההגנה על הפרטיות של האזרח. לפי

דעתי בהצעה הזאת יש מעט יותר סיכוי שחלק מהעבריינים ההסתברות שניתפוס אותם

תעלה.

אנחנו הגשנו את ההצעה בגישה כוללת מבחינת חובת הרישום. לגישה כזו עשינו

משהו קוהרנטי עם לשכת שרות. עכשיו, אם מצמצמים עד כדי כך את חובת הרישום,

נוצרים סתירות שאנחנו מנסים ליישב אותם. אנחנו עשינו המרה ואני מקווה שאנחנו

נוציא מתחת ידינו משהו הגיוני גם מבחינת היקף חובת הרישום וגם מבחינת החובות

של מי שמחזיק מספר מאגרים. אני לא כל כך שקיטה מכיוון שזה לא הוגש בצורה מספיק

מסודרת.

את האנרגיה נשקיע במקומות היותר רציניים ויתכן מאוד שבקצוות יהיה משהו

שיברח, אבל אז אנחנו לא נשקיע באלף מאגרים מינימום אנרגיה שלא נשיג כלום.

אני מניח שמה שנוציא מתחת ידינו יהיה עם מעט פחות פגמים בהתמודדות עם

המציאות, עדיין יהיו בה פגמים בהתמודדות מול המציאות מכיוון שזו מציאות שמי

שמצפה שהחוק יתמודד איתה באופן מלא חי באשליח. אם תהיה מודעות של האזרחים ואם

יהיה תשתית חינוכית ותודעה לעניין זה לאין שיעור יעיל יותר מכל החקיקות כאן.

את החוק הזה חייבים ללמד ילדים. אם לא ילמדו אותו, אנשים בכלל לא ידעו

במה מדובר.

אנו לא חיים בחברה נשלטת על ידי פוליטיקאים ואידאולוגיות. הדרך היחידה בה

ניתן להתמודד בבעיות מסוג הזה הם לא ברמה של חקיקה, הם לא ברמה של שילטון, הם

רק בכיכר השוק האתונאית של אזרח מול טכנולוגיה הטכנוקרטיה וזה נורא קשה לעשות

את זה.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00