הכנסת השלוש עשרה

מושג חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 441

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום רביעי. כה' בטבת תשנ"ו. 17.01.95. שעה 09:00

נכחו: חברי הוועדה: ד' צוקר - היו"ר

י' לוי

די מרידור

אי פורז

מוזמנים! עו"ד ש' בר-סלע; - רשמת מאגרי מידע - משרד המשפטים

עו"ד די דרור - משרד המשפטים

סנ"צ א' יוסף - ראש תחום לוגילסטיקה במענ"א -

המשרד לבטחון פנים

סנ"צ ר' קדמי - עוזרח ליועמ"ש - המשרד לבטחון פנים

י' רודיקוב - אחראי על רבטחת מידע -

משרד הבריאות

עו"ד די אלכסנדר - האגודה לזכויות האזרח

עו"ד ו' הרצברג - לשכת עורכי הדין

ש' שוהם

ד' ואג

הי לוי

סדר-היום! הגנת הפרטיות (תיקון מס' 2) (מאגרי מידע), התשנ"ד-1993



הגנת הפרטיות (תיקון מס' 2) (מאגרי מידע), התשנ"ד-1993

היו"ר ד' צוקר;

בוקר טוב, אני פותח את ישיבת הוועדה; הנושא על סדר היום הוא הגנת

הפרטיות, תיקון מס' 2, מאגרי מידע. בישיבה לקודמת הגענו עד אמצע סעיף 13.

שלמה, בבקשה.

מיום הפרוטוקול התבקשתי לשני דברים; הראשון שבהם הוא מכתב לממשלה

המדבר על הקמת יחידה שתיתן שירותים ברמה שתענה על הצרכים במשק.

אני אחתום על המכתב עוד היום ועד סוף החקיקה, במידה ואין הסכמה של

הממשלה, נכניס את הסעיף הזה לחוק.

די מרידורנ

לממשלה אין בעיה אס תכניס סעיף כזה.

הדבר הנוסף שהבקשתי הוא הסעיף שיוכנס אלא אם כן הממשלה תתמוך בבקשה.

עו"ד די דרור!

אני מבקשת לראות את הסעיף ולביא אותו למשרד להתייעצות.

דלית, את רצית להעיר?

עו"ד די דרור;

כן, התבקשתי לעדכן מה קורה בנושא ררדיט רייטינג; דיברתי עם המשנה

ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים אזרחיים שמסרה לי שמכינים תזכיר חוק הנמצא

בשלבים אחרונים של הכנה, וצריך לקבל את אישור השר. ההסדר מבוסס על רישוי של

העוסקים בקרדיט רייטינג ועיקרון נוסף הוא שמדובר על איסוף מידע "שחור", לא

מידע על יכולתו הכלכלית של אדם באופן כללי, אלא מידע על כישלי אשראי שהיו לו -

ציקים שחזרו, פשיטות רגל וכוי, מידע נגטיבי. מי שלא היו לו כישלי אשראי כלשהם

בעשר השנים האחרונות, לא מופיע עליו כל מידע; לא שהוא עשיר או עני או כמה

נכסים יש על שמו וכו'. ומידע הנגטיבי אינו כולל יכולת כלכלית אלא עמידה

בתשלומים, הסטוריית הקרדיט שלו. זה תזכיר מוכן וצריך את אישור השר לפני הפצתו.

ד' מרידור;

גם אם השר יאשר את זה, ואפילו אם זה יקרה השבוע, עד שזה ירוץ לממשלה

וחזרה, אני חושש שזה לא יהיה בכנסת הזאת.

עו"ד ד' דרור;

הניסוח מוכן.



היו"ר ד' צוקר;

אושר סעיף 7.

ד' דרור;

סעיף 10 להצעת החוק, בסעיף 13 לחוק העיקרי אחרי סעיף קטן (ג) יבוא (ג1). כדי

שזכות העיון לא תתפרש כגורעת מחסיונות, דובר על כך שדין כולל גם פסיקה וביקשתם

ללכת לפי המתכונת של חוק המחשבים, כתבנו "דין - לרבות הלכה פסוקה".

היו"ר ד' צוקר;

אושר סעיף 10.

די דרור;

התיקון האחרון הוא בסעיף העונשין, סעיף 18 להצעת החוק, בקטע של העבירות

הטכניות של ניהול מאגר שלא בהתאם לכללים, ביקשתם לא לפרט את ההתנהגות אלא להפנות

לסעיפים. כתבתי את מספרי הסעיפים.

היו"ר ד' צוקר;

אנחנו מאשרים את סעיף 18 להצעת החוק.

ד' דרור;

מה לא עשיתי? דובר על התייעצות בנושא הענישה הפלילית ובנושא ההתיישנות. היום

תקופת ההתיישנות היא שנתיים, ואתם הצעתם לשקול הסדר שונה של התיישנות. אני מבקשת

שהות להתייעץ במשרד כדי שהחוק הזה יהיה קוהרנטי עם חוקים אחרים. מר שהם הציע סעיף

בענין פיקוח, וככל הנראה הדבר לא מקובל על המחלקה הפלילית במשרד. אני מבקשת שהות

לשוחח בענין עם גבי לבנת משיח.

אנחנו נקבע בחוק את היחידה לרישום מאגרי מידע והיקף הפעולה שלה, ולא נשאיר את

הענין בידי האוצר.

די דרור;

אני לא מדברת עכשיו בשם הממשלה. ברור שזה לא מקובל על הממשלה, זה לא מקובל על

האוצר. אני מדברת עכשיו על הניסוח. גבי לבנת משיח מציעה ללכת בכיוון אחר. אביא

לועדה הצעה.

היו"ר ד' צוקר;

אנחנו רוצים שיהיה בחוק סעיף בדבר הקמת יחידה.



ד' דרור;

בוודאי. זו היתה החלטה של הועדה.

בנושא זכות העיון, אתם ביקשתם סייג שאדם יהיה רשאי תמיד לעיין בתיקו האישי.

זה עלה בעקבות הנושא של שירות בתי הסוהר, אמרתם שזה לא בא לגרוע מכך שסוהרים

יוכלו לעיין במאגר כוח אדם של עצמם, וביקשתם לנסח כך שזה יחול על כל מי שיוצאים

בסייג של 13(ה) והם ייכנסו הזרה בסייג לסייג לגבי עיון בתיק האישי.

ד' אלכסנדר;

הסייג הראשון בא לא רק לאפשר לעובדים לעיין בתיק האישי, אלא גם לאפשר לאסיר

לעיין, לדוגמה, בתיק הרפואי שלו. הרעיון היה שהסייג על זכות עיון יחול רק על

מאגרים מודיעיניים.

די דרור;

יכול להיות שהכוונה היתה רחבה יותר. בעצם כל מה שרציתי להגיד בהקשר זה הוא

שהשב"כ מבקש שהענין יידון בישיבה אחרת בהשתתפות נציגיו.

באותה הזדמנות צריך להתייחס גם לסוגי המידע שנמצאים בתיקים האישיים, ולקבוע

סייג לסייג לסייג. יכול להיות שאם יש מידע סודי בתוך תיק אישי, מידע שנוגע

לחקירה נגד אותו אדם, והעיון עלול לחבל בחקירה, אי אפשר לגלות.

די דרור;

השב"כ מבקש להציג את. עמדתו בענין הסייג לסייג בענין זכות העיון, שתגבר על כל

הסייגים של רשות בטחון ועול השב"ס.

היו"ר ד' צוקר;

לשב"ס יש כבר עמדה בנושא זה?

גנ"מ י' קלינברג;

בהקשר של זכות עיון בתיקים אישיים, אני חושב שצריך לעשות הבהנה ברורה בין

מידע שקשור בבטחון שדה, שיתוף פעולה בין סוהרים ואסירים וכוי, גם מידע כזה מצטבר

בתיקים אישיים, ובין מידע שנוגע לפרטים אחרים שצריך להיות פתוח.

היו"ר ד' צוקר;

אני לא מניח שמישהו תתכוון שמידע מודיעיני ייחשף באמצעות זכות העיון.

די דרור;

כל הרעיון בתיקון הזה היה לאפשר לשב"ס לא לתת לעיון מידע מודיעיני. זאת היתה

הכוונה.

סנ"צ ר' קדמי;

אם נכניס סייג שיתיר עיון בתיקים אישיים בלי לדבר על סוגי מידע שנאגרים

בתיקים אישיים, דברים סודיים - - -



היו"ר ד' צוקר;

אני מניח שלשב"כ תהיה עמדה דומה. אני מציע לדחות את הדיון בנושא הזה לישיבה

שישתתפו בה נציגי השב"כ, ואז נסכם עמדה. אבל אם אנשי שב"ס באו לנושא זה, נשמע

אורזם. אני מבקש שתסבירו לנו מדוע איום מבקשים להחשב כשירות בטחון לענין זכות

העיון.

רב-כלאי ט' שורץ;

סעיף 13 לחוק ההוק מעניק זכות עיון במידע במאגר ממוחשב, ומוציא מזכות העיון

מאגר של רשות בטחון כמוגדר בסעיף 19(ג)י הבקשה המקורית שלנו היתה לכלול את השב"ס

בסעיף 19(ג), אבל אנחנו לא מנסים אפילו לטעון לזה, נסתפק בתיקון הזה אם יתקבל.

רשויות הבטחון הן משטרת ישראל, שב"כ, המוסד וכו'. אנחנו סבורים שמעמדנו אינו

שונה מזה של משטרת ישראל וזה צריך לבוא לידי ביטוי גם במסגרת החוק.

יש בשב"ס מספר מאגרים שהמידע שלהם סודי ורגיש. אנחנו סבורים שמתן זכות עיון

בהם עלול להיות סכנה לבטחון השירות, לבטחון בתי הסוהר, לבטחון המדינה בכלל. גנ"מ

יהודה קלינברג יפרט מדוע אנחנו לא יכולים להפריד בין מידע שניתן לעיין בו ובין

מידע שלא ניתן לעיין בו. אחד המאגרים בשירות בתי הסוהר הוא מאגר מודיעין, שהוא

סודי ורגיש ביותר. המאגר הזה כולל ידיעות מודיעיניות באשר לכלל האסירים והעצירים

הבטחונ"ם, הפליליים, המינהל"ם, עצורים עד תום ההליכים, כל סוגי האסירים

והעצירים בשב"ס. הוא כולל ידיעות מודיעיניות, מקורות מודיעין, לרבות הלשנות,

קשרים בין אסירים, יריבויות, מנהיגים בקרב האסירים, חובות בין אסירים, מקורות

לסכסוכים, צריכת סמים, שמות אסירים שמשתפים פעולה עם והשלטונות, שלטונות שב"ס

ורשויות המדינה בכלל, שב"כ, משטרה, דו"חות פגישה בין קציני מודיעין ובין המקורות

השונים וכיוצא באלה.

באותו מאגר יש כמות לא מבוטלת של מידע שמקורו במשטרה, בצה"ל, בשב"כ, אותו

מידע שלא ניתן לעיון על פי סעיף 19 (ג). אם לא נחסה אותו גם במאגר של שב"ס, אותו

מידע שאמור היה לא להגיע לעיון, יגיע דרך מאגר המידע של שב"ס.

די מרידור;

למה אי אפשר לעשות הבחנה בין מאגרים שונים בתוך שב"ס? אני יודע שיש מידע רגיש

מאד בשב"ס, וחשוב שיהיה שם. אני זוכר אותו מענין ההמלצות על חנינה, אל תיתנו

לאסיר פלוני חנינה מפני שאנחנו יודעים שהוא כך וכך. זה לא רישום פלילי, זה מידע

מודיעיני וחשוב שיהיה בשב"ס. השאלה היא אם כל המידע הוא כזה או אפשר לחלק את

המידע לסוגים שונים.

בסיום דברי אבקש ממר יהודה קלינברג להסביר, כי הוא המוסמך מבחינה מקצועית.

לדעתנו, רק בחלק מזערי מהמידע בשירות בתי הסוהר ניתן לעיין. יש מידע בדבר

טוהר מידות של סוהרי שב"ס, לרבות סוהרים שחשודים בשיתוף פעולה עם אסירים, שמות

המקורות שמסרו מידע. שירות בתי הסוהר עושה רבות לגילוי סוהרים שסרחו, וחלק מהמידע

מקורו באסירים. אם נחשוף מידע כזה, אנחנו עלולים לסכן חייהם של בני אדם ולהרתיע

אסירים מלמסור לנו ידיעות. אסיר שיידע שאם הוא מלשין ומספר לנו סיפורים, מחר

יוכל אדם שהדבר נוגע אליו לעיין במידע ולראות מי דיבר עליו, הוא לא יתן לנו יותר

מידע, עלולים גם לפגוע בו ואפילו לרצוח אותו. אני חושבת שהשב"ס בלי מערך

המודיעין שלו פשוט יקרוס.

על כך אין כאן חולק. זה מוסכם.



רב-כלאי ט' שורץ;

כך גם בענין סמים. שב"ס משתדל להלחם ככל יכולתו בנגע הסמים, והוא מתבסס המון

על ידיעות מודיעין. חשיפת המידע הזה תסכל את כל הפעולה ותמוטט את כל מערך

המודיעין.

בשב"ס יש מערכת ניהול אסירים. זה מאגר מידע על כל האסירים והעצירים שנתונים

במשמורת שב"ס, והוא מכיל בין היתר חוות דעת על כל אסיר שניתנות על ידי מנהלי בית

הסוהר, חוות דעת רפואיות, חוות דעת של עובדים סוציאליים, קציני בטחון וכו'. אלה

הוות דעת פנימיות, וההנחיות הפנימיות של שבייס מורות לא לינת לאסירים את חוות הדעת

האלה, משום שיש סכנה של סחיטה. אם אסיר יודע מה היתה חוות הדעת של עובדת

סוציאלית, היא נתונה בסכנת חיים. חשיפת מידע כזה עלולה לגרום פגיעה בחייהם של

נותני חוות הדעת וסחיטה ואיומים וכו'. במידע הזה יש גם שיקולים להפרדת אסירים,

סיווגם כאסירים טעוני הגנה, סיכון גבוה לבריחה וכו'. זה מידע דומה במהותו למידע

מודיעיני. יש גם רשימה של אסירי התרעה, כלומר אסירים בעייתיים או מסוכנים

במיוחד, שמהווים יעד מודיעיני ארצי. המאגר של ניהול אסירים משיק למערך המודיעין

של שבייס.

היו"ר ד' צוקר;

חלק כן וחלק לא.

הדברים משולבים. בתוך אותו מאגר מודיעיני יש העתק של מערכת ניהול האסירים.

היו"ר ד' צוקר;

אומר לכם מראש, העקרון הוא שאי אפשר להשתמש בכותרת מודיעין כדי להצפין מידע

מפני אנשים שבסיטואציה אחרת כן יקבלו את המידע. המודיעין לא ישמש כסות שמאחוריה

אפשר לעשות הכל. בשום פנים ואופן לא. מה שמודיעין הוא מודיעין, ואני מניח שתקבלו

על זה חסיון.

רב-כלאי ט' שורץ;

אנחנו לא מבינים מה פשר השוני בין שירות בתי הסוהר ובין משטרת ישראל בכל

הנוגע לנושא זה. אם למשטרת ישראל יש הגנה במסגרת החוק, אני לא רואה סיבה להבדל

בינינו ובין המשטרה. אנחנו מבקשים להשוות את מעמד השב"ס למעמד המשטרה.

היו"ר ד' צוקר;

המסקנה מהדברים היא שאי אפשר לפתוח את מאגר המידע לפני אף סוהר ואף אסיר.

זאת העמדה שלכם.

רב-כלאי ט' שורץ;

כן. אני מבקשת שוב להדגיש, בענין זה אנחנו לא רואים הבדל בינינו ובין משטרת

ישראל, אנחנו שתי זרועות של אותו משרד. אני לא רואה מקום להבחנה בינינו.

גנ"מ י' קלינברג;

חלק גדול ממאגר המודיעין בנוי על אגירת מידע במלל חופשי. כאשר מתקבלת ידיעה,

קודם כל מכניסים למערכת את הידיעה כולה כפי שהיא. הידיעה יכולה לעסוק בנושאים

מסוימים ובאנשים מסוימים. לאחר מכן עושים גם אינדקסציה לדברים האלה וקושרים בין

כל האנשים שנוגעים לאותה ידיעה ובין שאר הידיעות שיש עליהם. אם אתה מנסה לסנן את

הדברים, אתה צריך לקחת כל ידיעה וידיעה ולנסות למחוק מה שאתה לא יכול לתת. המיושב

לא מסוגל לעשות זאת.



כשאנחנו מחפשים מידע במאגרים, אנחנו פונים לפי עניו, לפי תחום התענינות, לפי

נושא, עם שם של אדם או כמה אנשים. לדוגמה, שמו של אסיר קשור בהברחת אמל"ח או

בהברחת סמים, ואז מקבלים במענה אוסף גדול של ידיעות. חלקן בכלל לא רלוונטיות, אבל

הקישור קיים. לא ניתן לעשות ניפוי כזה באופן אוטומטי. צריך לעשות ניפוי ידני

בצורה מאד סלקטיבית, לעבור ידיעה ידיעה, משפט משפט, ולבדוק מה אנחנו יכולים ומה

אנחנו לא יכולים לתת. זה דבר בלתי אפשרי.

חוות הדעת במערכת של ניהול אסירים הן לא מודיעין, אבל גם בתוך חוות הדעת יש

הרבה מאד מלל. אלה חוות דעת מקצועיות של גורמים שונים שעוסקים בטיפול באסיר,

עובדת סוציאלית, קמ"ן, רופא, מנהל וכו'. כל אחד מאלה נותן את חוות דעתו על בסיס

מידע והערכות, על בסיס ידיעות שונות שזורמות אליו בתוך בית הסוהר. יש בעיה בהפרדה

של מידע שניתן לצורך חוות דעת לצורך חופשה או לצורך שיבוץ וכיוצא באלה מתוך סך

הכל המידע שאנחנו מחזיקים במערכת. אי אפשר לעשות באופן אוטומטי הפרדה כזאת

וניפוי.

היו"ר ד' צוקר;

בעצם מה שאתה אומר, אי אפשר להפריד שום דבר משום דבר. אי אפשר להפריד בין

מידע שאפשר לחשוף ובין מידע שאי אפשר לחשוף.

ג נ"מ י' קלינברג;

אם אסיר יפנה לקבל את המידע, הוא יבקש מה שארנה מידרת, מה שהסתרת. הוא יגיד:

כאן חסר חלק, אני לא יודע מח יש שם, אני מבקש שתשלים את התמונה.

היו"ר ד' צוקר;

אם נציין דברים ספציפיים שמותר לרושוף, אפשר יהיה לעשות זאת? לדוגמה, נקבע

שחוות דעת של בעלי מקצוע מסוימים כן ניתנת לחשיפה. ממילא יעלה שדברים אחרים אינם

מותרים לחשיפה.

יכולה להיות בעיה בטחונית, כי אותם גורמים שנותנים חוות דעת עלולים להיות

חשופים ללחצים ולאיומים.

גם רופא?

גם רופא. חוות דעת רפואית היא בכל מקרה מוסתרת.

חוות דעת של מנהל?

מנהל חשוף ללחצים. ברגע שהוא קובע היכן ישובץ האסיר - -



היו"ר ד' צוקר;

מטפל מסוג כלשהו, מטפל בגמילה או עובדת סוציאלית?

קל וחומר.

ד' דרור;

אבל מה בענין הסוחרים? לא מודיעין על סוחרים. סוחרים הם סגל כוח אדם כמו סגל

אדם של המשטרה או גוף אחר.

די מרידור;

אני לא רואה הבדל ביו סוהר וביו שוטר לעניו זה.

די דרור;

אין הבדל.

היו"ר ד' צוקר;

יש הבדל בין האסירים ובין הסוהרים. אני מציע שנתחיל בענין האסירים.

די מרידור;

אסירים והחשודים זאת אוכלוסיה אחת. השאלה היא לגבי סוהרים שאינם חושודים.

היו"ר ד' צוקר;

גבי דנה אלכסנדר, יש לך והשגות בעניו האסירים שאי אפשר לחשוף שום מידע

בפניהם?

די אלכסנדר;

זה מאד בעייתי. אני לא הושבת שאפשר להגיד שלאסיר לא תהיה זכות לראות חוות דעת

רפואית שניתנה בענינה. אני מבינה שבעניו חוות דעת של עובד סוציאלי יש יותר

בעיות. אבל אפשר שעובדים סוציאליים יהיו מודעים לכך שהוות הדעת שלהם גלויות לפני

האסירים, ואם יש דבר סודי שהם לא יכולים לכתוב בחוות הדעת, יעירו הערה שדבר זה

איו לגלות לאסיר, לדוגמה, את המקור למידע אין לגלות לאסיר. אבל החסיון המוחלט

נראה לי בלתי סביר.

יש הבדל בין המשטרה וביו השב"ס. השב"ס פועל לא רק כרשות חוקרת. אם מדברים על

אוכלוסית היעד, אסירים או חשודים, המשטרה היא רשות חוקרת ולכן הצורך בחוסיון הוא

מאד ברור. היחס בין השב"כ ובין האסירים הוא לא רק יחס כזה. אני מבינה את הצורך של

השב"ס לערוך חקירות וכו', אבל השב"ס הוא גם אותו גורם שמחזיק את האסירים, שמנהל

את חייהם, נותו להם זכויות ומטיל עליהם חובות. היחס בין כל אחת מהרשויות האלה

וביו ,אוכלוסית היעד הוא יחס שונה. בכל התחום שבו השב"ס פועל כמי שמעניק זכויות

וחובות ולא רק כרשות חוקרת, אני לא חושבת שאפשר להטיל חסיון מוחלט על אותו חומר

שמהווה בסיס למתו זכויות והטלת הובות, להבחנה ביו אסירים שונים וכדומה. אני

מבינה את הקושי, אבל צריך למצוא דרך להבחין.



ד' מרידור;

אנחנו לא דנים עכשיו בפקודות הראיות ובחסיונות. אנחנו דנים בזכות הגישה למידע

במאגר. אם אסיר רשאי לראות חוות דעת שנתנה לגביו ועדה רפואית לשרורור, או לפי

סעיף זה וזה לפקודת בתי הסוהר, זאת שאלה אחרת. אנחנו לא דנים בה עכשיו. יכול

להיות שצריך לקבוע בחוק או בפסיקה מכוח הדיונים האלה, שכאשר דנים בענינו של אדם

בועדת שחרורים או בועדת שליש או בועדת שחרורים מטעם רפואי, תהיה לו זכות לראות

חומר מסוים ולא תהיה לו זכות לראות חומר אחר, לפי קריטריונים של חסיון, של

אינטרסים מנוגדים.

היו"ר ד' צוקר;

לועדות האלה יש כללים כתובים מה מותר ומה אסור?

כן.

ד' מרידור;

אני רוצה להפריד בין השאלות. כאן אנחנו לא דנים בשאלת החסיון וזכותו של אדם

לראות חומר מסוים. הזכות לראות הומר בקשר להליך שיפוטי קבועה בפרוצדורות של אותו

הליך שיפוטי וגם להליך מינהלי. אם פועלים נגדי בענין מסוים, השאלה מה מותר ומה

אסור לי לבקש ולראות, זו שאלה נפרדת. אנחנו דנים בשאלה אחרת, אם אדם רשאי לראות

את החומר שיש במאגר אודותי גם בלי קשר לפגיעה כלשהי בזכות שלו.

היו"ר ד' צוקר;

יש פוטנציאל של פגיעה בזכות.

ד' מרידור;

יש פגיעה בזכות ספציפית, אדם לא יקבל חופשה וכו', ואז יש מערכת אחת של כללים.

יש ענין ארור, שבעבר לא היה, שנוגע למאגרים, אמרנו שלאנשים יש זכות לראות מה שרשום

עליהם במאגרים. השאלה אם לגבי אסירים סך הכל השיקולים צריכים להסיר את הזכות

הזאת, שיש לכל אזרח אחר, לעיין במידע שבמאגר. אם לאסיר יש זכות לראות חומר מסוים,

ייקבע הדבר לפי ההליך שמדובר בו, מינהלי או שיפוטי.

לא נוחה לי הקביעה ששמעתי מאנשי השב"ס, אבל אני לא רואה דרך לפתור את הבעיה.

הם אמרו שאדם לא רשאי לראות שום דבר, גם לאחר שהוא כבר לא ניקר. אדם רצח את אשתו,

הוא לא עבריין ידוע עם רקורד עצום שממשיך לעבור עבירות מתוך הכלא, הוא לא איש

כנופיה כזאת או אחרת. לא נוחה לי הקביעה שלאנשים כאלה אין שום זכות לראות מידע

שנוגע לניהול עניניהם הרגילים, אף כי הם לא יעד מודיעיני, הם לא סוחרי סמים, הם

לא מהווים שום סיכון מיוחד, הם בבית סוהר. נשללו זכויותיהם לחירות, אבל זכויותיהם

הארחות לא נשללו. אני לא יודע איך למתוח את הקו, עד לכאן מותר ומכאן אסור.

לא טוב ליצור שתי רמות של חוות דעת, אחת שמתאימה לאסיר ושניה שאומרת את

האמת. את זה מותר לו לדעת, פה אין סיכון לחייו או לבריאותו או לרכושו של נותן

חוות הדעת או מנהל בית הסוהר או מנהל היחידה, פה יהיו הדברים הקלים. אבל בעצם יש

חוות דעת אחרת, שבנויה על מידע אמיתי. זה לא טוב. לא טוב ליצור שתי נורמות.

מעבר לזה, הבעיה איננה שאסור לאדם לראות הומר. מותר לו, אם יש סיבה לכך, אם

פוגעים בזכויותיו. מניעת גישה למאגר זה ענין אחר. הזכות לגשת למאגר היא זכות

ששהחוק העניק, שלא היתה קיימת אלמלא העניק אותה החוק, כי זו פגיעה בבעל המאגר,

בזכות קניינית. אני אומר שלצורך אינטרסים חברתיים אחרים אני נותן זכות לעיין

במאגר, למרות שאין זכות טבעית כזאת.



היו"ר ד' צוקר;

מה אתה מציע, על פי איזו אמת מידה הוא יקבל חומר?

ד' מרידור;

אין לי הצעה טובה לפתור את הבעיה של השב"ס. אפשר להציע להוציא הלק מהנתונים,

אבל הנתונים האלה כמעט כולם ממילא ידועים לאסיר. לפי הדברים שהציגו אנשי שב"ס,

אני לא רואה דרך לתת לאסיר את הנתונים שהוא באמת מעונין בהם.

היו"ר ד' צוקר;

גבי אלכסנדר, אתה יכולה להציע לנו קריטריון לחומר שכו ייהשף לפני האסיר?

צריך להשוב על סוגי המידע שנכללים במאגרים בצורה יותר מפורטת, ולקבוע כללים

לסוגים מסוימים. למשל מידע רפואי, אני עדייו לא השתכנעתי שמידע כזה לא צריך

לגלות. אשר לגילוי הוות דעת של עובדים סוציאליים, אני מסכימה שיש בעיה, אבל צריך

לחשוב על דרך לעשות את הדבר.

היו"ר ד' צוקר;

אני מציע שלא נמצה היום את הדיוו בסוגיה הזאת. אם יש לך הצעה בעניו אסירים,

שתתחשב במה שמקובל על הועדה, שמידע מודיעיני צריך להיות חסוי ואנחנו לא נפגע

באינטרס ההברתי להחזיק מידע מודיעיני שמאפשר לשב"ס להיות יעיל ככל האפשר, אבל

להציע איזה מידע כו אפשר לגלות, מידע אישי שחשיפתו אינה פוגעת באינטרס מודיעיני,

ובמקומות ארורים מקובל להשוף מידע כזה, במקומות דומים מקובל להשוף אותו.

ד' מרידור;

יש עוד שאלה ששאלה היא אם היא לגיטימית, אבל היא הועלתה כאן והיא מעשית מאד.

מידע שהוא לא מודיעיני אבל זה מידע שגילוי עלול לסכו חייו של המוסר אותו, בגלל

האוכלוסיה הנדונה.

די דרור;

זה בוודאי שאיו למסור.

רב-כלאי ט' שורץ;

קודם כל, אני מסכימה להבהנה. בכל ההליכים השליליים של כביכול שלילת זכויות של

אסירים או אי מתו זכויות שהם הושבים שמגיעות להם, עדיין אנחנו נתונים תחת בקורת

של בתי משפט, ובמקרה זה הם רואים אותו הומר. השאלה היא בדבר נגישות יומיומית לכל

מידע על אותו אסיר.

בעניו מידע רפואי אני מבקשת לעשות הבחנה. יש תיק רפואי של אסיר, שגביו יש

פקודות. כמובן שבעקבות ריתור על סודיות הוא יכול או בא-כוחו יכול לעיין בתיק. ויש

חוות דעת רפואיות לצורך הליך מסוים, למשל איתור סיכון להתאבדות. אני לא חושבת

שאסיר צריך לדעת שאותר כסיכוו התאבדות. יש הוות דעת לצרכים מסוימים, אני לא

מדברת על התיק הרפואי שאליו יש לו זכות לגשת.

היו"ר ד' צוקר;

גב' אלכסנדר, אחרי ששמעת את העמדות, אני מבקש שלישיבה הבאה תביאי לנו הצעה

בעניו זה.



עכשיו אנחנו עוברים לענין הסוהרים. יש אנלוגיה בין סוהרים ושוטרים. מה מקובל

במשטרה לענין שוטרים?

סנ"צ ר' קדמי;

למרות הפטור בחוק, המשטרה לא ראתה עצמה אף פעם כרשות שמחסה את החומר שבתיקים

האישיים בפני השוטרים שלה, למעט חומר שגילויו עלול לסכל, לדוגמה, אם מתנהלת חקירה

נגד שוטר ויש אינדיקציות שנכנסות לתיק האישי.

די מרידור;

אם מתנהלת נגדו חקירה, הוא כבר בגדר חשוד או נחקר ולא בגדר עובד. זה ענין

אחר.

סנ"צ ר' קדמי;

נכון. כל מה שנוגע לשוטר כעובד מבחינת הזכויות שלו - -

די מרידור;

חוות דעת עליו?

בוודאי. הוא רואה את חוות הדעת, את ההערכות התקופתיות, והוא חותם עליהן. אני

יכולה להראות לכם את ההנחיה בעניו זה, שמתייחסת לסוגי המידע שנמצאים בתיק אישי.

לגבי חומר רפואי נאמר שהעיון יהיה בהסכמת רופא, שיגיד במה האיש יוכל לעיין ובמה

לא, כדי שלא ייגרם לו נזק או סיכון לחייו.

די צוקר;

ואת זה אתם עושים למרות שאתם מוגדרים כרשות בטחון ולכאורה לא צריכים הייתם

לעשות את זה.

סנ"צ ר' קדמי;

כו. יש הנחיות בעניו עיוו בתיק אישי. אני מוכנח למסור אותו לועדה.

רב-כלאי ט' שורץ;

אני מוכנה להתחייב בשם שב"ס, שאנחנו נאמץ אותו אמות מידה, בשינויים

המחוייבים.

סנ"צ ר' קדמי;

אני לא חושבת שהמחוקק התכווו לרוסות מידע שנוגע לעניניו האישיים של עובד.

היו"ר ד' צוקר;

אני מבקש מגבי דלית דרור לשבת עם סנ"צ רונה קדמי, לעבור על ההוראות של המשטרה

בענין המותר בחשיפה לגבי שוטרים, ותחשבו איך אפשר לגבש את זה לנוסח כללי בחוק,

שבוודאי לא יהיה מפורט כאותן הוראות מינהליות. אני מניח שזאת תהיה המגמה שלנו גם

בקביעה לעניו סוהרים.



ד' מרידור;

להבהרת הדברים שאמרתי קודם, שאין זכות טבעית או אין זכות ללא קביעה בחוק

לעיין במידע, זה לא היה מכוון לגופים ציבוריים, שעליהם יש הובות אחרות של נאמנות

וכו' . אני מדבר על אדם פרטי שאוסף מידע על אחר, ויש שאלה אם יש לאדם זכות לעיין

במידע שיש בביתו של אחר, שבכלל לא רוצה שזה יכנס לביתו. הוא לא עושה במידע שום

שימוש נגדו. רק הסדר חוקי יכול להתיר את זה. אני מוסיף את הדבר רק כדי להבדיל

אותו מגופים ציבוריים שעליהן כן חלה חובה.

היו"ר ד' צוקר;

סיימנו בנושא זה. אנחנו ממשיכים לפי הנוסח ליום 21 בינואר.

י' בונן;

בסעיף 7 להצעת החוק, סעיף 10 לחוק העיקרי, בסעיף קטן (א) פיסקה (1) בסיפא

נאמר "הרשם לא יסרב לרשום את מאגר המידע לפי פיסקה זו אלא לאחר שניתן למבקש להביא

את טענותיו".

לדעתי, הוראה זו בענין זכות הטיעון צריכה לחול גם גם על פיסקה (2).

די דרור;

מקובל עלינו. הוספנו את הסיפה לפי בקשת הועדה. אנחנו שאלנו את עצמנו אם בכלל

זה נחוץ. אבל הועדה ביקשה להוסיף את הדבר למען הסר ספק.



היו"ר ד' צוקר;

אנחנו קובעים שבסעיף 10 לחוק העיקרי, סעיף קטן (א), ההוראה בדבר זכות הטיעון

תחול גם על פיסקה (1) וגם על פיסקה (2).

אנחנו חוזרים עכשיו לחוברת הכחולה. בגלל לוח הזמנים, בישיבה הקודמת דילגנו על

הפרקים בענין לשכת שירות ודיוור ישיר, ועברנו לסעיפים שחלקם סעיפים טכניים.

אישרנו סעיפים 14, 15. 16. בסעיף 17 להצעת החוק, בהוספת 31א לחוק העיקרי אישרנו

סעיף קטן (א), אבל ביקשנו שבסעיף זה יהיה אותו מודל שקבענו קודם - לא פירוט אלא

רק מספרי סעיפים.

די דרור;

הדיון נסב לא על הפרטים אלא על רמת הענישה, חזרה לסעיף 5. הפרופורציה לענישה

לפי חוק האזנות סתר. ביקשתם לכתוב את הסעיף מחדש לא בפירוט אלא רק בציון מספרי

ר!סעיפים.

ש' בר-סלע;

בישיבה קודמת דיברנו על גובה העונש, והיתה נטיה להעלות את העונש ולהשוות אותו

לעונש על האזנות סחר.

היו"ר ד' צוקר;

לא לגבי העבירות המינהליות בסעיף 31א.

די מרידור;

לא הייתי בישיבה הקודמת. אני בדרך כלל בעד הורדת הענישה ולא הגדלתה.

היו"ר ד' צוקר;

נוצר פער עצום בין עבירות על פי החוק הזה ובין עבירות על פי חוק האזנות סתר,

שבמהותן הן דומות מאד. בחוק הזה העונש היה מאסר שנה ושם חמש שנים, שעת שתוצאות

העבירה על החוק הזה ועל החוק ההוא דומות מאד מבחינת הפגיעה בפרטיות ובצנעתו של

היחיד. לכן הושבנו לאחד את הענישה. אבל לא בעבירות המינהליות, כלומר בענין הרישום,

אלא בעבירות המהותיות. עד חמש שנות מאסר. גב' דלית דרור הציעה להסתפק בשלוש שנים.

בחוברת הכחולה לא היתה הצעה להעלות את הענישה. ההצעה עלתה בועדה. כשהציעו

לקבוע חמש שנים, הצעתי להסתפק בשלוש.

היו"ר ד' צוקר;

מאחר שזה לא סופי, משום שגב' דרור רוצה עוד להתייעץ עם המחלקה הפלילית, עוד

נחזור לשאלה אם העונש יהיה חמש או שלוש שנים. חבר-הכנסת מרידור, אני מניח שאותה

תהיה בעד מאסר שלוש שנים.

די מרידור;

אני לא בטוח. אולי אציע להשאיר את המצב הקיים. אם רוצים להשוות, אולי צריך

להוריד את הענישה הגבוהה שנקבעה בחוק האזנות סתר. אני לא רוצה לחזור על הדברים

הכלליים שלי על הענישה המטורפת בארץ, שכולה בתיקרה. בשום מדינה בעולם אין עונשים



חמורים כאלה בספר החוקים. אני חושב שצריך להזהר בהפללה של כל מעשה וגם בענישה

החמורה על כך מעשה. העונשים גבוהים מאד ובפועל לא מטילים אותם. אחר כך מאשימים את

השופטים שהם לא מכבדים את המחוקק. איזה שופט נורמלי יגזור מאסר חמש שנים על מי

שעשה מעשה כזה?

היו"ר ד' צוקר;

מצאנו שאין הבדל מהותי בין בילוש והתחקות אחרי אדם, צילום אדם ברשות היחיד,

פרסום תצלומו על מנת להשפילו ולבזותו ובין האזנת סתר. אין הבדל מהותי מבחינת

הפגיעה על ידי הרודירה לפרטיות. זאת היועץ הגישה.

ד' מרידור;

בכל זאת יש הבדלים מסוימים. בדרך כלל אדם לא יודע שנעשית האזנת סתר.

גם כאן יש כמה דברים שאדם לא יודע, בילוש, התחקות, צילום ברשות היחיד.

די מרידור;

נכון. אני חושב שגם בחוק האזנת סתר הפרזנו בגלל היסטריה ציבורית. השאלה היא

אם בגלל הטעות שעשינו באותו חוק להגדיל את העונשים גם כאן.

היו"ר ד' צוקר;

לאחר ההתייעצות במשרד המשפטים, נחזור לנושא ואז נחליט.

די מרידור;

אחת העבירות שמוצע להגדיל את העונש עליהן היא פרסום תצלומו של אדם ברבים

בצורה שעלולה לבזותו. זה דומה לאיסור בחוק לשון הרע, ושם העונש הוא מאסר חמש

שנים. כאן קבעו שנה, ואני חושב שזה באמת מתאים. אם עתונאי מצלם את יגאל עמיר

בצורה שמבזה אותו, אתה רוצה להטיל עליו מאסר חמש שנים? אני לא רוצה. מאסר חמש

שנים זה עונש כבד מאד. אנחנו מקילים ראש בענין הזה, חמש שנים, שלוש שנים...

היו"ר ד' צוקר;

אנחנו עוברים לסעיף 31א{ב) לחוק העיקרי.

די דרור;

(קוראת סעיף קטן (ב))

לפני התיקון, היה עונש מאסר שנה על העובר על הוראות חוק זה והתקנות על פיו.

לא מקובל עונש מאסר של יותר מחצי שנה על עבירה על תקנות.

די מרידור;

נדמה לי שבחוק העונשין (חלק מיקדמי וכללי) קבענו שלגבי תקנות לא יהיה עונש של

יותר מששה חודשים מאסר. אני מבקש לבדוק את זה. בחוק יסוד; החקיקה המוצע יש הוראה

מפורשת בענין זה.



ד' דרור;

נכון לקבוע שעל עבירה שיוצר שר בחקיקת משנה, ולא המחוקק הראשי, לא יהיה עונש

יותר ממאסר ששה חודשים.

היו"ר ד' צוקר;

בסעיף 17 להצעת החוק, אושר סעיף קטן (ב) בסעיף 31א לחוק העיקרי.

אני מבקש ממר יורם בונן לבדוק אם יש הוראה בענין גם בחוק העונשין.

אנחנו עוברים לסעיף קטן (ג).

די דרור;

(קוראת את הסעיף)

זאת הגנה מקובלת.

כשמדובר בהגנה הזאת אני תמיד שואל, לכנה לדרוש את שני האלמנטים של ההגנה

במצטבר ולא כל אחד בנפרד. אתן את הדוגמה שנתתי כשהדבר עלה בעניני מכס, מס הכנסה

ועוד. זה מופיע בהרבה חוקים.

אני יודע שעומדת להתבצע עבירה, אבל אני עושה כל מה שאני יכול כדי למנוע את

ביצוע העבירה. לא מתקיים התנאי הראשון אבל מתקיים התנאי השני. אני יודע שעומדים

לבצע עבירה, ואף כי אני עושה כל מה שאני יכול כדי למנוע, בכל זאת מבצעים את

העבירה. למה אני צריך להיות אשם? אדם אומר לי שהוא עומד לחדור למאגר מידע, אני

עומד לידו ואומר לו לא לעשות זאת. המעשה הוא לא פשע, אני לא יכול לעצור בעדו. אני

אומר לו לא לחדור, אני קורא לשוטר, אני עושה כל מה שאפשר והוא בכל זאת חודר. אני

אשם בזה? אם נקטתי בכל האמצעים הסבירים אני צריך להיות חופשי מאשמה או זכאי

מהעבירה גם אם ידעתי שעומדים לבצע עבירה.

ו' הרצברג;

יש הגיון בדבר.

די דרור;

זו נוסחה שחוזרת בהרבה חוקים. לפני שכתבתי אווזה כאן, התייעצתי עם גבי גלוריה

וייסמן. זה מקובל בהרבה חוקים. נכון מה שאמר חבר-הכנסת מרידור, שהתנאי החשוב הוא

(2), שהאיש נקט בכל האמצעים. ואם נקט בכל האמצעים, בין שידע ובין שלא ידע, ראוי

שייצא ידי חובתו.

די מרידור;

גם תנאי (1) חשוב, אבל הוא צריך להיות לחלופין. אם לא ידעתי כלל שעומדים לבצע

עבירה, אני לא צריך לנקוט אמצעים. הרי אין חובה לנקוט אמצעים כדי למנוע עבירות.

די דרור;

יש חובה כזאת על מנהל מאגר, מחזיק, בעלים של מאגר או משתמש במאגר, כל אחד

בתחומו.



היו"ר ד' צוקר;

בסעיף הזה מדובר בעבירות הטכניות, מסירה או אי מסירה של פרט רישום כזה או אחר

וכו', לא בפגיעה בפרטיות. לכן פיסקה (1) כן חשובה. צריך למסור פרטים מסוימים

לרשם מאגרי מידע. המנהל צריך לדעת אם מסרו או לא מסרו את כל הפרטים, ואם לא ידע

זה מחדל. הוא לא יוכל להסתדר אחרי הטענה "לא ידעתי", כי ההנחה היא שהוא צריך

לדעת.

די מרידור;

מי ש"מוסר פרטים לא נכונים בבקשה לרישום מאגר" הוא לא המנהל. נניח שאני עורך

דיו שלוח של מי שביקש למסור את הפרטים. האיש השולח לא יודע שאני והשמטתי משהו, או

שבדרך הלך משהו לאיבוד.

יגיד את זה בבית משפט. יגיד שהוא נקט בכל האמצעים. אם אנחנו משמיטים את הסעיף

הזה, אנחנו פוטרים מנהלים מאהריות.

די מרידור;

אם אדם חייב לדעת עובדה מסוימת והוא לא יודע אותה, אי הידיעה היא עבירה. אבל

אם אין עליו הובה לדעת - - -

אני חושש שאתה פוטר מנהלים מאחריות.

ד' מרידור;

אם אני חייב לנקוט אמצעים סבירים, איו בעיה. אם אני לא חייב לנקוט אמצעים

סבירים, למה אני חייב לדעת את כל הדברים? אנחנו מדברים לא רק על מנהלים, וגם

מנהל לא חייב לדעת הכל.

י' הצרברג;

אני חושב שהתנאים (1) ו-(2) לא צריכים להיות מצטברים. הדוגמה שאתה חושב עליה

היא עבירה במחדל. אם אדם חייב למסור פרטים והוא לא מוסר אותם, הוא ביצע עבירה. אם

יש רשימת פרטים שמנהל חייב למסור כשבאים לרשום מאגר והוא לא מסר אותם, הוא ביצע

עבירה. המלים "שלא בידיעתו" לא יעזרו לו. המלים "שלא בידיעתו" מתייחסות לאקטוס

ראוס. אם הוא לא ידע שלא מסרו פרטים שצריך היה למסור על פי החוק, הוא ביצע עבירה.

לכו פיסקה (1) לא תפטור אותו.

די מרידור;

דוגמה. כתוב "...משתמש במאגר מידע בניגוד להוראות סעיף 8". סעיף 8 קובע

חובת רישום. אני משתמש במאגר, אני אחד ממאות העובדים בחברה ואני משתמש במאגר.

אני לא יודע שהמאגר לא רשום. צריכה להיות לי הגנה אם אני לא יודע, א.י אפשר לדרוש

מעובד לנקוט אמצעים.

היו"ר ד' צוקר;

על מי חלה חובת הרישום?

רוב החובות הן על מנהל ומחזיק. נכון שיש בעיה בענין המשתמש.

היו"ר ד' צוקר;

נפטור את המשתמש. את המנהל והמחזיק לא צריך לפטור מסעיף קטן (1).

נתחיל: בענין האסירים



ד' דרור;

רוב החובות הן על מנהל ומחזיק. נכון שיש בעיה בענין המשתמש.

נפטור את המשתמש. את המנהל והמחזיק לא צריך לפטור מפיסקה (1).

העבירות הן לא רק בתחום הרישום. נכון שהרישום חשוב אבל הוא טפל בנושא זה.

ההוראות מתייחסות גם להבטחת מידע, וזה נושא שהמשתמש נוגע בו יום יום וזה לא

דבר שהוא לא יודע עליו. זה לא שהוא נכנס למערכת בלי סיסמה והוא לא מרגיש שהוא

נכנס בלי סיסמה.

ד' מרידור;

נדמה לי שאנחנו מערבבים כאן שני דברים. אם אדם לא יודע שהוא עשה את

העבירה, יש לו טעות בעובדה וההגנה שלו היא מכוח טעות בעובדה, לא מכוח ההגנה

בסעיף קטן (ג). הביטוי "שהעבירה נעברה שלא בידיעתו" לא מתייחס לדוגמה שאני

נתתי. הכוונה היא שלאדם יש אחריות שלא הוא מבצע אלא מישהו אחר מבצע והוא לא

יודע שעבר עבירה. כנראה שהכוונה למנהל.

די דרור;

כשכתבנו את זה חשבנו שיש בעלים, יש מחזיק ויש מנהל. המאגר מתנהל לא בסדר,

יש דליפות, יש פריצות למאגר, וכל אחד מגלגל על השני ואומר; אני לא ידעתי.

די מרידור;

אם כך אפשר בכלל לותר על פיסקה (1) ולהסתפק בפיסקה (2).

י' בונן;

אם המנהל יודע שנעברה עבירה, הוא יכול להיות מואשם ולהיות בר אחריות מכוח

דיני השותפות, למשל.

היו"ר ד' צוקר;

אני ראיתי לעיני את המנהל, את המחזיק. מה יקרה אם נמחוק את פיסקה (1)?

די מרידור;

אני רואה כאן כפילות מיותרת. אני לא חושב שאי הידיעה צריכה להיות תנאי

הכרחי לפטור אדם מאחריות פלילית. אם ידע ועשה כל מה שאפשר כדי למנוע, הוא

צריך להיות נקי. אדם לא יכול לעשות יותר מכל מה שאפשר לעשות. אם יש (2) אין

צורך ב-(1}.

אני מציע שהדבר ייבדק שוב במשרד המשפטים, כי הנוסחה הזאת חוזרת בהרבה

חוקים והשינוי שלה צריך להיות כללי, לא בענין ספציפי.

חיפשתי ומצאתי בחוק העונשין (חלק מקדמי וחלק כללי), בסעיף בענין אחריות

"לא ישא אדם באחריות לפי סעיף זח, אם נחג ללא מחשבח פלילית וללא

רשלנות ועשח כל שניתן למנוע את חעבירה; הטוען טענה כאמור - עליו הראיה."

ד' מרידור;

זה דבר אחר. שם מדובר על מה שהיה פעם אחריות מוחלטת. ביטלנו את האחריות

המוחלטת וקבענו במקומה אחריות קפידה, ששינתה את מהות הענין. אין כבר אחריות

מוחלטת, אבל מעבירים את נטל הראיה. אומרים, אם תוכיח שעשית כל מה שאפשר - תצא

נקי.

ד' דרור;

אתה משכנע אותי שמה שכתבנו בהצעה זה טוב, כי הכוונה היתה לעבירות טכניות

עם אחריות מוחלטת. צריך לנהל מאגר לפי הכללים, לפי התקנות, המאגר צריך להיות

רשום.

אם כך, תקבעו לו עונש מאסר חצי שנה ולא שנה. באחריות מוחלטת אנחנו לא

מאפשרים יותר מחצי שנה מאסר. שנית, אני לא חושב שיש כאן אחריות מוחלטת.

היו"ר ד' צוקר;

אנחנו לא מסכמים עכשיו את סעיף קטן (ג) בסעיף 31א לחוק. נסכם אותו בישיבה

הבאה.

מה גבול עונש המאסר על הפרת הוראה בתקנות?

י' בונן;

חוק העונשין (חלק מקדמי וחלק כללי) קבע בסעיף 2; "עונש מאסר שנקבע בתקנה

תקופתו לא תעלה על שישה חודשים".

היו"ר ד' צוקר;

אישרנו את סעיף קטן (ב) בנוסחו. את סעיף קטן (ג) לא סיכמנו.

אנחנו עוברים לסעיף 31ב לחוק העיקרי - עוולה בנזיקין. (קורא את הסעיף)

מהם הפרקים שצוינו בסעיף זה?

ד' דרור;

פרק בי- מאגרי מידע. פרק די - מסירת מידע בין גופים ציבוריים.

די מרידור;

אנחנו אומרים כאן שמה שחם עושים זו הפרת חובה חקוקה או שקובעים עבירה

נפרדת?

אין צורך בסעיף הזה כדי להגיד שזאת הפרת חובה חקוקה. אם קובעים שאם אדם

פועל בניגוד לכללי החוק הרי זו כבר עוולה, זה מקל על התובע. בהפרת חובה חקוקה

צריך להוכיח שהחיקוק נועד לטובתו של אדם ולהגן עליו.

די מרידור;

לא עברתי על פרקים בי ו-די, אבל האם נכון לקבוע שכל עבירה על ההוראות

האלה תהיה גם עוולה נזיקית? הרעיון בקביעה של הפרת חובה חקוקה הוא שלא כל

איסור בחוק מהווה עוולה אלא אם האיסור נועד לאפשר את התביעה.

די דרור;

האיסורים האלה נועדו להגן על הפרטיות. אנחנו רוצים להקל את התביעה על אדם

שפרטיותו נפגעה ונגרם לו נזק. זה מקל עליו אם הוא לא צריך לשכנע את השופט

ולהוכיח שההוראה נועדה לטובתו, אם כי ברור שנועדה לטובתו.

די מרידור;

אני לא מתנגד, אבל כדאי לבדוק את ההוראות של שני הפרקים.

היו"ר ד' צוקר;

אני מבקש ממר יורם בונן לבדוק את ההוראות בפרקים בי ו-די.

אושר סעיף 31ב.

אנחנו עוברים לסעיף 18 להצעת החוק - תיקון סעיף 36. (קורא את הסעיף)

די דרור;

לפי סעיף 36, שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה, להתקין תקנות ובין

השאר... התוספת המוצעת היא בסך הכל במעמד של "בין השאר".

בנוסח ליום 21 בינואר הוספנו כמה דברים, בעצה אחת עם המועצה לשמירת

הפרטיות. ההוראה בענין ביעור מידע היתה גם בחוברת הכחולה.

אני מציעה לכתוב בפיסקה (2); "תנאים להעברה של מידע אל מאגרי מידע שמחוץ

לגבולות המדינה או מהם". זה פועל לשני הכיוונים, מידע מהמדינה לחו"ל ומידע

מחו"ל למדינה. הנוסח הקיים לא כל כך מוצלח.

בפיסקה (3), כללי התנהגות ואתיקה למחזיקי מאגרי מידע, במקום "למחזיקי

מאגרי מידע ולעובדיהם", אני מציעה לכתוב; "לבעלים, למחזיקים ולמנהלים של

מאגרי מידע ולעובדיהם."

זו רק הסמכה של השר להתקין תקנות באישור הועדה בנושאים אלה.

בפיסקה (4) מדובר על ביעור מידע. יש שמאגרים חדלים להתקיים, החברה חדלה

להתקיים, התפרקה, ונשאר מאגר שאולי יש בו פרטים פוגעניים. אף אחד לא טורח

להשמיד את המידע, לא לשמור אותו כראוי באמצעי הבטחה מתאימים, אין כבר עם מי

לדבר ואין גם את מי להעמיד לדין. צריך לקבוע כללים בענין ביעור מידע עם הפסקת

פעולתו של מאגר.



ו' הרצברג;

הערה אחת בענין היחסים בינינו ובין מדינות חוץ. האינטרנט שי נח את פני

הדברים. מאגר שאסור לקיים במדינת ישראל, מאגר שלא נרשם, יכול להיות פיסית בחוץ

לארץ, בקפריסין או בניו-יורק, ואדם יכול לחשתמש במאגר הזח דרך המחשב שלו.

חמאגר עצמו מונח שם, במובן זה לא נעברת בארץ שום עבירה, אדם בארץ רק נזקק

לאינפורמציה, שואב משם אינפורמציה, מעבד עיבודים ועושה שימוש באינפורמציה. זאת

ההערה כללית לכל ההגדרות של מאגר מידע. הטכניקה היום מאפשרת שימוש כזה. זה דבר

קל ופשוט ביותר. קשה מאד לדעת היכן נמצא המאגר פיסית.

היו"ר ד' צוקר;

אתה רוצה להזכיר לנו שבעצם אנחנו מדדים בעקבות המציאות. ראוי שיזכירו לנו

מדי פעם.

ו' הרצברג;

העבירה צריכה להיות שימוש. אנחנו לא יכולים לקבוע עבירות על אנשים

שמחזיקים מאגר במדינות אחרות, ואולי שם מאגר כזה הוא חוקי, שמענו שיש מדינות

שאין בהן איסור להחזיק מאגרים. במדינה כלשהי באפריקה יהיה מאגר, אין שם שום

מגבלה.

היו"ר ד' צוקר;

ברמאללה.

ו' הרצברג;

אם אנחנו באים בחוק הזה להגן על פרטיות של אזרחי המדינה, אנחנו צריכים

לשים את הדגש על המשתמש ולא על מקום הימצאו של המאגר.

ההערה שלי היא כללית לחקיקה כולה והיא גם ספציפית לענין הנדון. אני מציע

שהשר יתקין תקנות בענין המשתמש יותר מאשר המחזיק, כי המחזיק יכול להיות מחוץ

לישראל.

זאת סוגיה קשח מאד. אנחנו כבר כמה שנים מנסים, אמנם לא באינטנסיביות

גדולה, אבל אנחנו מנסים כבר כמה שנים להתמודד עם הבעיה, לנסח תקנות

בנושא זה.

יש חברות בינלאומיות, לדוגמה יבמ, שיש להן סניפים במדינות שונות ומעבירים

מידע על עובדים ישראלים, על בוגרי טכניון מצטיינים בישראל, והפרטים עליהם

מופיעים במדינות אחרות.

נלד לפתרון בכיוון של דירקטיבה של מועצת אירופה, שאושרה ב-1995, שמחייבת

מדינה למסור - שאלה אחרת היא איך יאכפו - למסור מידע על אנשיה רק אם היא

מבטיחה שבמדינה שלה מוסרים יש אותה מידה של הגנה על הפרטיות. מועצת אירופה

החליטה, כדי להקל על מסירת מידע בתוך מועצת אירופה, ואחת מתוצאות הלווי תהיה

איסור מסירת מידע לארצות-הברית, כי שם מידת הפגיעה בפרטית הרבה יותר גדולה,

ההגנה על הפרטיות הרבה יותר מצומצמת, בשם חופש הביטוי. כתוצאה מהדירקטיבה

הזאת, הם לא יוכלו למסור מידע שהיו מוסרים עד עכשיו לארצות-הברית.



היו"ר ד' צוקר;

אנחנו מאשרים את סעיף 18 להצעת החוק בנוסח שהציעה הממשלה. כלומר, מסמיכים

את השר להתקין תקנות בשני נושאים נוספים, כפי שהציעה גבי דלית דרור.

י' נוי;

האם בסיכום של הועדה היתה התייחסות לעמדה של איל"א בענין חובת הרישום?

היו"ר ד' צוקר;

אתה מאחר הרבה. סיכמנו כבר את הסוגיה הזאת, לאחר הישיבה תוכל לקבל את

הנוסח. היתה לנו חוות דעת גם של האגודה וגם שלכם, קיבלתם הרבה תודות ומחמאות

על איכות העבודה שלכם ושל האגודה. הקטע הזה סוכם. אם תרגיש שיש שם דבר שממש

מערער את אמות הסיפים, אתן לך אפשרות לחזור לענין.

די דרור;

סעיף 19 להצעת החוק - החלפת סעיף 36א. (קוראת את הסעיף).

היום אין אגרות. הסעיף הזה בא במגמה להגדיל את פעילות הרשם. זו לא אגרה

מיועדת, אבל יהיה לנו דיון עם האוצר בענין זה.

די מרידור;

הסעיף כפי שהוא לא נראה לי נכון. קודם כל, הוא לא מבטיח למשרד המשפטים

אפילו אגורה אחת. שנית, מדובר על מאגרים פרטיים, של אנשים פרטיים, שרוצים

להטיל עליהם אגרות. אגרה תקופתית על אנשים שמחזיקים מאגר פרטי בבית שלהם. אני

לא יכול להחזיק בבית מאגר בלי לשלם כסף למדינה.

שי בר-סלע;

לא זאת הכוונה. מדי פעם יש חידוש רישום. במקום לבקש כל הזמן עידכונים

ובירורים אם הרישום הוא נכון, תהיה אגרה תקופתית.

היו"ר ד' צוקר;

אני מציע שנהיה מציאותיים. אנחנו יכולים לדבר רק על מי שמגיע לרשם בשער

הכניסה.

די מרידור;

אפשר לדבר גם על מי שבא לבקש אינפורמציה, לעיין ברישומים אצל הרשם.

היו"ר די צוקר;

גם זה בכניסה, מי שבא אל רשם המאגרים. אנחנו לא מדברים על אגרה תקופתית.

ש' בר-סלע;

השאלה היא אם הרישום הוא מהיום ולעולם, ללא הגבלה, או שאנחנו מבקשים

לבדוק אחת לשלוש שנים או תקופה אחרת.



היו"ר ד' צוקר;

אני מציע שקודם נטפל ברישום של מאגרי מידע, אחרי כן נמשיך הלאה. נהיה

מציאותיים.

ש' בר-סלע;

אנחנו עוסקים הרבה מאד בתיקוני הרישומים, משום שיש בהם שינויים. זאת

עבודה רבה. אם שולחים לי הודעה, על פי החוק, שהחליפו את מנהל המאגר, ואני

צריכה לעשות רישום מחודש, אני חושבת שצריכה להיות אגרה. אמנם בסכום הרבה יותר

נמוך, אבל צריכה להיות אגרה.

למרות דבריה של גבי בר-סלע, אני לא בעד אגרה תקופתית. אני רוצה לשאול

שאלה אחרת. ההגיון של האגרה הוא שבסופו של דבר משרד המשפטים יוכל להיבנות

ממנה, אחרת אין לנו ענין סתם להטיל אגרות. יש מס הכנסה. היום יש 2.5 משרות

במשרד המשפטים לנושא מאגרי המידע. לפי חשבון גם, עלות עובד למדינה היא כ-70

אלף שקל לשנה, נניח שההוצאה הכללית לנושא הזה היא 200 אלף שקל לשנה. אני רוצה

שיהיו פי שלושה אנשים, הוצאה של 600 אלף שקל לשנה. היום יש עשרות אלפים מאגרים

במדינה, כדי שהחשבון יהיה פשוט נניח שיש 40 - 50 אלף מאגרים, זאת אומרת

שהאגרה תהיה 6-5 שקלים. כמעט לא מרוויחים כסף אבל יוצרים בירוקרטיה שהעלות

שלה תהיה גבוהה. יהיה עוד תמריץ לא לרשום מאגרים.

אני חושב שמשרד האוצר צריך לתת כסף לרשם המאגרים, שיהיו להם עשרה תקנים

ולא שנים, אבל דרך אגרה.

יש בארץ איזה שהוא חוק שאין בו אגרת רישום? בחוץ לארץ בוודאי יש. בדקתי

ומצאתי שכמעט בכל החוקים ובכל הפעולות יש אגרות רישום. אין דבר שהממשלה עושה

והיא לא גובה אגרה.

די מרידור;

יש. יש פעולות של בית משפט בחינם. למה לא להביא לכאן את משרד האוצר

ולהכריח אותם - - -

אני לא רוצה להביא את משרד האוצר. אני רוצה להעביר את החוק בקריאה שניה

ובקריאה שלישית. כדי שיעבור הסעיף בדבר הקמת יחידה ממשית ומשמעותית, אני מציע

כן לכלול בחוק סעיף בדבר אגרות. לא אגרות תקופתיות, אגרות רק על רישום ועיון,

כמו שמקובל לגבי חברות, טאבו וכוי. זה יתן לנו מעמד הרבה יותר נוח מול האוצר.

תהיה הכנסה, ונקבע שההכנסה תהיה EAR MARKED. עשינו את זה בהנהלת בתי המשפט.

אני לא אצביע נגד, אבל אמנע. לא מפני שאני מתנגד להרחבה של פעילות הרשם

אלא מפני שבאופן עקרוני אני נגד הכנסות מיועדות. הממשלה צריכה לקבוע את סדרי

העדיפויות ולא צריך לקבוע הכנסות מיועדות. זאת דרך לא נכונה.



היו"ר ד' צוקר;

גם אני נגד הכנסות מיועדות ובכל זאת אביא את ההצעה. ואם בסוף הממשלה

תסכים לסעיף בענין היחידה, נוריד את ה-EAR MARKING.

אנחנו מוחקים את האגרה התקופתית. יהיה תשלום אגרה ברישום אצל רשם

המאגרים, לא רק רישום המאגר אלא כל רישום, ובעיון.

המדינה תהיה פטורה מהאגרה?

די דרור;

הוראות החוק חלות על המדינה.

היו"ר ד' צוקר;

לדעתי, רוב ההכנסות יהיו מהמדינה.

יי רודיאקוב;

אחת הבעיות היום היא מיעוט הרישום. היום יוצרים מכשלה נוספת לרישום. לא

רק שיהיה מיעוט רישום אלא יהיה אפס רישום. כל משרד ממשלתי וכל מוסד ציבורי

גדול יבואו לרשם ויגידו; רגע אחד, לא רק שעולה לי כסף רב לקנות את המחשבים, לא

רק שטכנולוגית המידע מכריחה אותי לייצר את כל זה, עכשיו אני עוד צריך לשלם על

לא עוול בכפי, הרי אין לי ברירה אלא להכניס מיחשוב.

היו"ר ד' צוקר;

ירוצו בגלל מאה שקלים של אגרה? יש להניח שמוסד שיש לו מאגרי מידע יש לו

גם היקף כספי כזה שיוכל לשאת בתשלום אגרה.

סנ"צ ר' קדמי;

אם אומרים שיהיה תשלום עבור כל שינוי, צריך להגיד איזה שינוי. שינוי של

מילה, שינוי מטרה?

היו"ר די צוקר;

שינוי שמחייב רישום.

סנ"צ ר' קדמי;

שינוי מנהל מחייב רישום. מעכשיו המנהל הוא לא ראובן אלא שמעון - צריך

לשלם אגרה.

היו"ר די צוקר;

אני לא יכול לענות לך. נראה את התקנות. התקנות יבואו לאישור הועדה.

אני הייתי נוקט דרך אחרת. זאת הצעת חוק ממשלתית. אנחנו צריכים לומר

לממשלה שאנחנו לא מעבירים את הצעת החוק הזאת למליאה עד שמשרד האוצר לא יתחייב

להעביר למשרד המשפטים די כסף לטיפול בנושא. רוצים שנעביר את ההצעה, שהאוצר יתן

עוד חמישה תקנים. זאת הדרך הנכונה. האגרה היא מערכת בירוקרטית עצומה במקום

עלות קטנה מאד לאוצר. זאת דעתי, אבל היא דעת מיעוט, למרות שאנחנו כאן רק שני

חברי הועדה.

היו"ר ד' צוקר;

אנחנו מאשרים את סעיף 19 בתיקון שהוסכם.

סעיף 20 להצעת החוק - תחילה. (קורא את הסעיף)

די דרור;

אני מציעה שנדון בסעיף זה לאהר שנדון בלשכת שירות ובדיוור ישיר. תחילת

החוק תהיה מיד עם פרסומו, אבל לגבי לשכת שירות ביקשנו שהות שישה חודשים, ולגבי

דיוור ישיר - שנה. לאחר שנדון בשני הנושאים האלה, תוכל הועדה להחליט אם לאשת

תקופות אלה.

היו"ר די צוקר;

אנחנו עוברים לסימן בי בחוברת הכחולה: לשכת שירות.

די דרור;

סעיף 13 להצעת החוק. הוספת סעיף 17א לחוק העיקרי - הגדרות. (קוראת סעיף

17א)

לשכת שירות היא עסק שעושה עיבוד נתונים אוטומטי, אבל לא לצורך עצמו. אם

גוף מקים בתוכו יחידה, יחידת סמך או יחידה פנימית שלו לעיבוד הנתונים שלו, זאת

לא לשכת שירות.

היו"ר די צוקר;

ומה אם כור או בתי החולים מקימים יחידות לעיבוד נתונים?

די דרור;

תאגיד גדול שיש לו שליטה על יחידה לעיבוד נתונים, היחידה היא חלק ממנו,

זה לא גוף חיצוני.

היו"ר ד' צוקר;

זאת לא לשכת שירות?



ד' מרידור;

לא לענין זה. אנחנו רוצים לדון לא במת שמוסד עושה בתוכו, מדובר על מי

שמספק שירותים לאחרים. נניח שקופת חולים היא הברה ובמקום לעשות את העיבוד

בעצמה היא מקימה חברה-בת שעושה את זה. אם חברה-בת עושה את זה בשביל הגוף

המזמין העיקרי והיא בשליטתו, רואים אותה כאילו היא בתוך אותו גוף והיא לא לשכת

שירות לענין החוק הזה.

קריאה;

ואם הפעילות שלה מעורבת?

היו"ר ד' צוקר;

אז היא לשכת שירות.

אנחנו רוצים כאן להגביל ולהסדיר את הפעולה של לשכות השירות האם ההוראות

של החוק הזה לא צריכות להול גם על לשכה מסוג זה, לשכה שהיא בבעלות התאגיד והיא

משרתת רק אותו?

ש' בר-סלע;

המטרה המרכזית היא הבטחת מידע. אם היחידה היא בבעלות אותו גוף, יכול

להיות שהבעיה לא ונתעורר, בהבדל מהעברה לגוף היצוני. לדוגמה, עיבוד נתוני שכר

וכוח אדם בלשכת שירות חיצונית.

היו"ר ד' צוקר;

ואם את השכר של עובדי קופת-חולים מכינים בלשכת שירות בבעלות קופת-חולים?

שי בר-סלע;

זה כאילו אותו מאגר והיא עושה את העיבודים בתוכה, וממילא חלה עליה אהריות

של מנהל מאגר.

י' הרצברג;

יש לי הערה להגדרה, ואומר מראש שההערה הזאת חוזרת אל ההגדרות שבראש החוק.

לפי דעתי, הביטוי "עיבוד נתונים אוטומטי" מיושן. הביטוי "אוטומטי" בכלל לא

מתאים. במקום זה צריך להגיד; ממוחשב.

מחשבים לא עובדים אוטומטית אלא אם כן אתה נותן למחשב פקודה לעבוד בצורה

אוטומטית. בחוק המחשבים כתבו; עיבוד אריתמטי לוגי.

ד' דרור;

ההגדרה של מהשב בחוק המחשבים; מכשיר הפועל באמצעות תוכנה לעיבוד אריתמטי

או לוגי של נתונים.



ו' הרצברג;

זאת הגדרה נכונה. המילה "אוטומטי" נובעת מתרגום לא נכון מלועזית. בחוק

האנגלי כתוב שזה פועל באופן אוטומטי לאחר מתן הפקודה. הכוונה היא, כתגובה למתן

פקודה. אתה נותן פקודה והמחשב מבצע את הפקודה. זה לא אוטומטי. צריך לאמץ את

ההגדרה שמופיעה בחוק המחשבים.

היו"ר ד' צוקר;

תודה רבה על התיקון.

מוסכם שהמילה "אוטומטי" לא מתאימה. גם המילה "מידע" לא נכונה לענין זה.

יש הגדרה של מידע בחוק המחשבים, וההתיחסות שם היא לענין אחר מזה שאנחנו עוסקים

בו. בעצם אנחנו לא עוסקים במידע אלא במה שנקרא באנגלית DATA BASIS - מאגרי

נתונים שמהם מפיקים מידע. מעבדים את הנתונים ומפיקים מהם מידע.

לדוגמה, אם דובר קודם על שירות בתי הסוהר, אנחנו מדברים על צירופם של

נתונים מסוימים שבמצב מסוים הם לא מידע או לא מידע מסווג, ואם תוסיף נתון אחד

והוא הופך את כל המידע למסווג או למודיעין. השם הפרטי של אדם, שם המשפחה,

תעודת הזהות ושנת הלידה, זה כלום. תוסיף לכל אלה עוד נתון אחד, שהאיש משתמש

בסמים או שהוא מלשין, מרגע שהוספת נתון אחד לשרשרת הנתונים הפכת את הנתונים

הניטרליים לחלוטין למידע או או למידע רגיש.

לכן אני חושב שצריך לתקן את ההגדרה, וקודם כל את השם. אנחנו לא עוסקים

במאגרי מידע, אנחנו עוסקים במאגרי נתונים. שם הפרק צריך להיות מאגרי נתונים,

דאטה-בסיס.

אם להתייחס לנושא כמשתמש, אני חושב שזאת התפלספות-יתר. אם במקום "שירותים

של עיבוד נתונים אוטומטי" כותבים שירותי מידע ממוחשבים, זה מבטא את הכל. אני

לא חושב שהביטוי עיבוד לוגי או אריתמטי קולע יותר ומובן יותר מאשר שירותי

מידע ממוחשבים.

זה חשוב, כי יש כאן עבירות ויכול לבוא עורך דינו של נאשם ולומר: אני בכלל

לא עושה שום דבר אוטומטי, ובהגדרה שלכם מדובר על עיבוד אוטומטי.

במקום אוטומטי, נאמר: עיבוד נתונים ממוחשב. זה מקובל. ענין המידע הוא

בעייתי.

אני רוצה לומר מה הכוונה בענין מידע. מר הרצברג, אתה נתת לנו את ההיבט

הטכני הצר של המושג מידע. נדמה לי שכאן צריך להתייחס למהות עצמה. אנחנו מנסים

להגדיר את הגופים הנוגעים בדבר, אלה הגופים שבאמצעות מחשבים מייצרים מידע

ואוגרים מידע. נראה לי שהמושג מידע חשוב לענין זה.

לפי ההגדרה של מידע בחוק הקיים, בסעיף 7, זה רק נתונים. לא רצוי להשתמש

בשני חוקים באותו ביטוי במשמעויות שונות, בעיקר כשמדברים במאטריה דומה. אנחנו

מדברים במאגרי מידע, שכולם ממוחשבים. חוקקנו את חוק המחשבים שמגן על אותו

ענין בהיבטים אחרים, והביטוי מידע מופיע בשתי משמעויות שונות בשני חוקים.

שם הוא טכני ופה הוא תוכני.

די מרידור;

גם אם נכון ששם המושג הוא טכני וכאן מהותי, אולי ראוי להשתמש בשתי מילים

שונות ולא באותה מילה. אני לא אומר שחייבים לעשות כך, יש שביטוי אחד מקבל

משמעויות שונות בחוקים שונים. אבל כשהנושאים קרובים ודומים מאד, בשני החוקים

מדובר במאגרים ממוחשבים, רצוי לא להשתמש באותו מונח במשמעויות שונות. אין לי

הצעה טובה לפתרון, אבל אני חושב שיש טעם בהערה של מר הרצברג.

ו' הרצברג;

העבודה על החוק שאנחנו עוסקים בו התחילה לפני חוק המחשבים. חוק המחשבים

נכנס כבר לתוקפו עם הגדרה. אם הענין יגיע לבית משפט, זה יכניס את המערכת

לבעיה פרשנית מאד מורכבת.

נשנה את נוסח ההגדרה של לשכת שירות. ההגדרה תהיה: אדם המספק שירותים של

עיבוד נתונים ממוחשב של מידע וגוי.

די להגיד: עיבוד ממוחשב של נתונים. אין צורך במילה מידע. אם נותנים את

הנתונים, מי שמקבל אותם יוציא מהם את המידע.

המושג מידע הוא חלק ממהות החוק להגנת הפרטיות. אסור להשמיט את המילה

מידע. כל החוק הזה הוא הגנה על מי שמוסרים עליו מידע.

לפי ההגדרה של מידע בסעיף 7 לחוק, ההגנה על הפרטיות חזקה יותר אם לא

כותבים מידע אלא נתונים. בצבירה של נתונים, ברגע מסוים הכמות הופכת לאיכות.

המילה מידע אוצרת בתוכה כמעט את כל המהות של החוק ה-זה.

לא עושים עיבוד של המידע. עושים עיבוד של הנתונים.



ד' דרור;

מידע מוגדר כנתונים על...

דוגמה. בטכניון יש מידע על שם הסטודנט והכתובת שלו. הנתונים האלה הם

לכאורה גלויים. אבל אם הנתונים האלה מגיעים מהטכניון זה חושף עוד פרט, וזה מה

שהופך את כל הנתונים האלה למידע.

די דרור;

ברור שהאיפיון של הרשימה הוא מידע נוסף.

היו"ר ד' צוקר;

אנחנו רוצים להגן על מידע. מידע מורכב מנתונים מסוימים שמוגדרים כאן.

י' נוי;

ההגדרה של מידע היא נתונים מעובדים.

היו"ר ד' צוקר;

אושרה ההגדרה של לשכת שירות בנוסח המתוקן: אדם המספק שירותים של עיבוד

נתונים ממוחשב של מידע וגו'.

די דרור;

בסעיף 2 לחצעת החוק, סעיף 7 לחוק העיקרי, ההגדרה של מאגר מידע היא; "אוסף

נתוני מידע, המוחזק באמצעי מגנטי או אופטי והמיועד לעיבוד אוטומטי". גם כאן

צריך לכתוב; לעיבוד ממוחשב.

ו' הרצברג;

בוודאי.

נכניס את התיקון גם בסעיף 2.

אנחנו עוברים להגדרה של שליטה.

די דרור;

יש הגדרות של שליטה בכמה חוקים, בחוק ניירות ערך ועוד. ההגדרה החדשה

והנכונה ביותר, לדעת אנשי המחלקה האזרחית במשרד המשפטים, היא בחוק ההגבלים

העסקיים.

היו"ר ד' צוקר;

אושרח ההגדרה של שליטה.

סעיף 17ב לחוק: לשכת שירות - מחזיק. (קוראת את הסעיף}

על לשכת שירות חלות החובות שחלות על מחזיק. האמת היא שהלשכה היא ממילא

מחזיק, גם אם לא נכתוב את זה. אבל למען הסר כל ספק, כתבנו.

לא כבעלים?

לא. המדינה מעבדת את משכורות עובדי המדינה במל"ם, המדינה היא בעלת המאגר,

המאגר שייך לה, מל"ם היא מחזיקה, היא עושה את שירותי העיבוד, היא מפיקה את

תלושי המשכורת, היא מחזיקה את המידע. לשכת השירות היא לא בעלים, היא לא יכולה

להחליט על דעת עצמה למסור פרטים.

אושר סעיף 17ב.

בנקודה זו אנחנו מפסיקים את הדיון. בישיבה הבאה נעבור לסעיף 17ג.

תודה רבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:55)