הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 433

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי. י' בטבת התשנ"ו (2 בינואר 1996). שעה 10:15

נכחו;

חברי הוועדה; די צוקר - היו"ר

י' לוי

מוזמנים; דליה איש שלום - משרד המשפטים

רפ"ק מלכה סופר - קצינת קורבנות במדור עבריינות נוער,

המשרד לבטחון פנים

דייר מאיר חובב - מנהל האגף לשירותי תיקון, משרד העבודה

והרו ורזה

שלמה מדינה - מנהל המחלקה לרווחת הפרט והמשפחה, משרד

העבודה והרווחה

נילי מימון - יועצת משפטית, משרד העבודה והרווחה

יעל הרמל - פקידת סעד ראשית, " " "

אביבה פלאי - שירות המבחן לנוער, משרד העבודה והרווחה

עדה פליאל טרוסמן - ממונה על הטיפול בנשים מוכות, משרד

העבודה והרווחה

סגן אסף חמדני - קצין שיפוט, משרד הבטחון

יועץ משפטי; ש' שהם

מזכירת הוועדה; ד' ואג

קצרנית; אי זכאי

סדר-היום; 1. הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון - אמצעים נוספים),

התשנ"ה-1994 - חה"כ י' לוי.

2. הצעת חוק לתיקון החוק למניעת אלימות במשפרוה (תיקון - חיוב

בערובה למי שהוצא נגדו צו הגנה), התשנ"ד-1994 - חה"כ ני בלומנטל.

3. הצעת חוק העונשין (תיקון - תקיפת בן משפחה), התשנ"ג-1992 -

חה"כ חי אורון.

4. הצעת חוק למניעת אלימות במשפחת (תיקון - איסור החזקת כלי יריה

על-ידי אדם שהוצא נגדו צו הגנה), התשנ"ה-1995 - חה"כ ני בלומנטל,

אישור הנוסח כפי שהכינה ועדת המשנה.



1. הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון - אמצעים נוספים),

התשנ"ה-1994 - חה"כ י' לוי.

2. הצעת חוק לתיקון החוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון - חיוב

בערובה למי שהוצא נגדו צו הגנה), התשנ"ד-1994 - חה"כ נ' בלומנטל.

3. הצעת חוק העונשין (תיקון - תקיפת בן משפחה), התשנ"ג-1992 -

חה"כ ח' אורון.

4. הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון - איסור החזקת כלי יריה

על-ידי אדם שהוצא נגדו צו הגנה), התשנ"ה-1995- חה"כ נ' בלומנטל,

אישור הנוסח כפי שהכינה ועדת המשנה.

אני פותח את הישיבה. הערה פרוצדורלית ליועץ המשפטי של הוועדה.

ש' שהם;

אנחנו מבקשים מהוועדה ראשי, לפצל את הצעתו של חבר-הכנסת יצחק לוי לשני חלקים

- חללן אחד לחוק למניעת אלימות במשפחה וחלק אחר לחוק העונשין; שנית, חלק אחד לאחד

עם הצעתו של חבר-הכנסת חיים אורון שהיא בנושא דומה, ואת חחלק חאחר לאחד עם שתי

הצעות חוק של חברת-הכנסת נעמי בלומנטל כשאנחנו מאחדים גם את שתי ההצעות שלה.

היו"ר די צוקר;

אנחנו מאשרים את הפרוצדורה של הפיצול והאיחוד בפי שחוצגח על-ידי היועץ המשפטי

לוועדה.

אחרי שאישרנו את האיחוד והפיצול של הצעות החוק יציג חבר-חכנסת יציק לוי את

ההצעה. אחרי זה נעביר זאת לאישור הוועדה לקראת הבנתה לקריאה ראשונה. בבקשה.

י' לוי;

אתחיל עם הצעת החוק המשותפת לחברת-הכנסת נעמי בלומנטל ולשלי: חצעת חוק

למניעת אלימות במשפחה (תיקונים שונים), התשנ"ו-1996- בהצגת הדברים אעזר כמובן

במשרד המשפטים וביועץ המשפטי.

הסעיף הראשון בא לשנות בהגדרת "בן משפחה" כאשר חוספנו את חורי בן הזוג מכיוון

שנכון להרחיב את ההגדרה של קרובי משפרוח. החוק חזה עוסק בהגנה בתוך המשפחה, בסעיף

הראשון בחוק הראשי יש הגדרה מהו "בן משפחה" ובאשר אנחנו מרחיבים את חחגדרח זח

אומר שגם חמיו וחמותו של אדם, או חמיה וחמותה של אשח כלולים בהגדרה הזאת והם

יכולים להיות מוגנים או מורחקים על-פי סעיפי החוק השונים. זה דבר מצוי שהורים של

הבעל גרים אצל זוג וכן להיפך, הורים של האשת וחייבת להיות התייחסות שווה להורים

של שני בני הזוג.

היו"ר ד' צ וקר;

ההרחבה של ההגדרה של "בן משפר!-!" רלוונטית למציאות שאינם מכירים?

קיבלנו מידע שקיימת תופעה של אלימות וחכאח על-ידי חם או חמות וזח מצריך הכללה

שלהם בחוק.



י' לוי;

בסעיף 2 יש כמה תיקונים מהותיים. קודם אני רוצה לעסוק בעניו איסור נשיאת

נשק. פה אנחנו מרחיבים את החוק ומבקשים שתהיה בו התייחסות מפורשת לגבי נשק שניתן

מטעם צה"ל. על-פי החוק הנוכחי, רשאי שופט לכלול בצו איסור נשיאת נשק. מתוך

המקרים שהובאו בפנינו, שבהם נרצחו נשים על-ידי בעליהן היו מקרים שבהם נעשה שימוש

בנשק צבאי כשאדם היה במילואים.

היו"ר ד' צוקר;

זה כולל גם נשק של תושבי ספר והתנחלויות?

י' לוי;

זה כולל את הנשק שניתן על-ידי צה"ל. בבירור עם הצבא שהיה כאן, אנשי אכ"א,

מצ"ח וכדומה, קיבלנו מהם הסכמה לסעיפים האלה מתוך כך שאדם שיש לו צו הרחקה הם

אינם מעוניינים בו למילואים. כלומר, הצו של איסור נשיאת נשק של צה"ל משמעותו

פסלות זמנית של שירות מילואים. התלבטנו בזה יחד עם הצבא והוא מוכן לקחת על עצמו

את המגבלה שאדם שהוא תחת צו הרחקה מן המשפחה לא יגוייס למילואים.

די איש-שלום;

אין פה קביעה שבכל צו הגנה יהיה צו לנושא של נשק צה"לי או אחר אלא הפניית

תשומת לבו של בית-המשפט שכאשר הוא נותן צו שלא להחזיק נשק הוא יתייחס גם לענין

המילואים. אין פה אוטומטיות כי יש צווי הגנה שמבחינה עניינית לא קשורים לאחזקת

נשק כמו במקרה של גילוי עריות.

מכיוון שסעיף 2(1) ו-2(4) קשורים אחד בשני אני עובר לסעיף (4) המדבר על חובת

ההודעה. ניסינו לבדוק איך ההודעה לגבי נתינת צו הרחקה לאדם עוברת לכל הרשויות.

חשבנו שנכון לציין בחוק שתהיה חובת הודעה גם לצבא-הגנה-לישראל על אף שיש לו

צינורות של משיכת מידע ממשרד הפנים או ממשרד המשפטים. הנהלת בתי-המשפט תצטרך

להודיע לצבא או לגורמי הבטחון.

די איש-שלום;

רק על צו איסור אחזקת נשק.

בוודאי, רק בענין הרלוונטי.

י י הרמל;

פה מדובר רק על הצבא. אולי כדאי להוסיף גם את שירותי הבטחון האחרים, המשטרה

והשב"ס.

י' לוי;

אין לנו בעיה לגבי המשטרה כי יש לה מידע מבתי-המשפט. לא הייחסנו לכוחות

הבטחון האחרים.



היו"ר ד' צוקר;

ההוראה הספציפית לגבי חובת ההודעה לצה"ל חלה על רשויות בטחון אחרות או לא?

האם נושאי נשק אחרים כמו שב"כ, שב"ס, משטרה חלה חובת עליהם חובת הודעה?

די איש-שלום;

כן, זה מופיע בסעיף קטן (ה) בחוק הקיים.

י' לוי;

לא רק זה. שב"ס והמשטרה היו פה ואמרו שהם לא זקוקים לשום תיקון וכי הם

מקבלים את המידע ומטפלים בזה. לא הרחבנו את התיקונים מעבר לצורך.

סגן א' חמדני;

הבעיה התעוררה לגבי אנשי מילואים שהם לא בשירות. לגבי אנשי קבע, לפי המקרים

שקרו בעבר כן מקבלים הודעה לפי החוק הנוכחי.

היו"ר ד' צוקר;

אני מבין שאין בעיה עם כוחות הבטחון השוטף, משטרה וצבא שהם קבע, מקבלים

הודעה. 10-/ עם שירות הבטחון הכללי?

רפ"ק מ' סופר;

זה גם כן מפורט בסעיף (ה).

י' לוי;

גם סעיף קטן (5) בסעיף 2 נוגע לנושא הנשק. ביקשנו שבית-המשפט יפרש מדוע הוא

לא אוסר נשיאת נשק. רצינו לשים דגש שלא תהיה נתינת צו באופן כללי ואז נצטרך

לחכוך בדעתנו ולחזור אל והשופט בנושא הנשק אלא שבכל צו שיינתן תהיה התייחסות לנושא

של הנשק, התייחסות חיובית בהקשר של נטילת הנשק, או שאין צורך ליטול את הנשק

כשההתייחסות היא בתוך הצו. זה מחייב את השופט להתייחס לנשיאת הנשק בצורה מיוחדת,

לחקור ולברר אם יש נשק בבית וכן הלאה.

היו"ר די צוקר;

אין זה משנה אם הוא מחזיק נשק מטעם הצבא או נשק אחר?

י' לוי;

לא, זה לא משנה.

ש' שהם;

התוצאה עלולה להיות שבמקרים שבהם יש סכנה בתי-המשפט יאסרו נשיאת נשק וזה עלול

לפגוע גם בכוחות המילואים. לפי המספרים ששמענו עליהם אמרנו שאנחנו מוכנים לקחת

סיכון ולומר שאנחנו לא רוצים שאשה אחת תיהרג כתוצאה מהנשק.

י' לוי;

הצבא מוכן לקחת את הסיכון והדברים ייבחנו אחר-כך.



היו"ר די צוקר;

בכמה מקרים בשנה-שנתיים האהרונות השתמשו אנשי מילואים בנשק שלהם?

ש' מדינה;

למיטב זכרוני, כרבע מכלל מקרי הרצה באו מכוהות הבטחון לסוגיהם, גם בשב"ס.

זה אומר שמצאי הנשק מעודד את השימוש בו.

י' לוי;

אני עובר לסעיף 2(2). מדובר כאן בסעיף הדש שיש בו שני דברים הדשים שאיו בצו:

1. שיתוף פעולה עם גורמים טיפוליים; 2. דרישה לערובה להתנהגות טובה. בהתהלה

פקפקנו בהכללת הסעיף הזה בהוק מכיוון שאנהנו מדברים על הוק שמטבעו הוא עזרה

ראשונה והשאלה היא האם בשלב של הרחקת אלים מהמשפחה אנהנו חייבים לערב התניות

אחרות, לכן התלבטנו.

היו"ר ד' צוקר;

מר מדינה, אתם בעד זה?

ש' מדי נה;

כן.

זה ישתלב עם הצעות נוספות.

י' לוי ;

אני רוצה לקשור את זה לסעיף קטן (3) שבו יש הרהבה של הערובה לשישה הודשים.

ניצלנו את התיקונים האלה כדי לבחון מה תועלת החוק. התברר לנו שפעמים ההליכים

האחרים לא מתחילים עד שהצווים והערובות האלה נגמרים.

היו"ר די צוקר;

כמה זמן היה הצו עד עכשיו?

שישה חודשים מכסימום.

נ' מימון;

אם מאריכים זאת זה יכול להגיע ל-12 חודשים.

היו"ר ד' צוקר;

יספיקו לכם 12 הודשים? זה פרק הזמן הסביר עד שיתחילו ההליכים האחרים? גבי

איש-שלום אומרת שמראש הממשלה רצתה תקופה ארוכה יותר, בתיאום אתכם. לא כדאי לחזור

בכל פעם אל הכנסת עם תיקונים לעוד שלושה הודשים או פהות ארבעה חודשים. אני מציע

שתחשבו מהו פרק הזמן שנחוץ לכם, תבחנו את עצמכם ותבואו עם זה לקראת הקריאה השניה

והשלישית.

בתוך פיסקה (2) יש הפניה לסעיף 6(ב), הסעיף האחרון להצעה, וברוח הוועדה

בישיבות הקודמות אני מציעה להוסיף קישור בין הסעיף של הטיפול לבין הסעיף שמדבר על

תסקיר של פקיד סעד כדי שההוראה לטיפול לא תהיה רק מלים בעלמא.

י' לוי;

באופו כזה אנחנו הופכים את החוק הזה לחוק של תיקונים מרכזיים. אני לא יודע

איזו עמדה לנקוט, האם להשאיר זאת לדיון בקריאה ראשונה בלי לכלול את זה, או להשאיר

ולכלול את זה. אנחנו מתחילים להפוך את זה מחוק של עזרה ראשונה לחוק עזרה עיקרית.

אם יש צורך בתסקיר של פקידת סעד, זה לא יום אחד.

התסקיר קי ים.

י' לוי;

אבל התסקיר הוא אחר אם מדובר בתקופות כאלה, זה תסקיר מסוג אחר.

היו"ר ד' צוקר;

תיכנס לשיתוף פעולה עם גורם טיפולי רק אחרי שיוכן

אנחנו רוצים חוק של עזרה ראשונה דחופה ובהולה ואל

תהפכו את זה לנתיב הטיפולי העיקרי שהבסיס החוקי שלו נמצא במקומות אחרים.

זה תיקון לחוק קיים והאופי של החוק הקיים הוא עזרה ראשונה. אקרא מה אומר

סעיף 6 בחוק הקיים: "לצורך הליך על-פי סעיף 4(ב)" - כלומר, צו הגנה במעמד שני

הצדדים - "רשאי בית-המשפט לצוות על פקיד סעד להכין תסקיר בכתב בכל דבר הקשור למתן

צו הגנה...".

זה ההבדל בין "רשאי" לבין חיוב.

לפני שאדם מתחייב לטיפול ובית-משפט שולח אותו למקום מסוים, צריך לדעת אם זה

מתאים לו, אחרת זו תהיה אות מתה.

כמה זמן בממוצע לוקח לכם להכין את התסקיר?

בנושא של אלימות במשפחה בסביבות חודש, 30 יום.

איפה, בתל-אביב או בנתיבות? אתם יודעים שכבר שנה אין פקיד סעד בנתיבות? יש

עיריות שבהן זה מסודר, פקיד סעד נכנס לענין ועושה את הדברים.



שי מדינה;

לא נתיישר לפי נתיבות, אנחנו מנסים ללכת על-פי מרבית אזורי הארץ. פקידת הסעד

הראשית אומרת שהממוצע הוא 30 יום.

היו"ר די צוקר;

ההיגיון של החוק הוא שונה ממה שאתם מציעים עכשיו. ההיגיון של החוק אומר:

רוצו מהר לבית-המשפט, תקבלו את הצווים הללו, תבודדו את האנשים על-ידי הריקה או

כל אמצעי, תעשו את זה מהר, אל תמתינו אלא תפעלו על-פי שיקול דעתו של השופט.

בואו נערבב את שני השלבים.

י י הרמל;

בפועל זה קיים. במציאות, בדרך כלל בית-המשפט מחליט במעמד צד אחד.

בחוק החדש כאן הכנסנו את הגורם הטיפולי. עד עכשיו היתה ערובה, היה תסקיר,

הכל היה בסדר כי העזרה הראשונה חולקה לחלקים. כלומר, יש עזרה ראשונה מיידית, יש

עזרה ראשונה אחרי שבעה ימים ואחרי חודש. מה שעמד מאחורי הענין הוא שאנחנו כל

הזמן מחזיקים את האלים על אש קטנה מכיוון שעומד להיפתח משפט אחר. פה לא מתבררים

הדברים, פה לא מתבררת הענישה על המכות. אמרנו: אפשר מייד להרחיק לשבעה ימים,

אולי גם לשלושים יום, ועוד ערובה לעוד חצי שנה, היושב-ראש מציע שזה יהיה שנה.

אנחנו מדברים על ערובות שמחזיקות את האלים ברספקט כלפי משפחתו עד שיתברר הענין

ויפתח המשפט הראשי ושם, במשפט הראשי, צריך להתברר ענין הטיפולים. בא חבר-הכנסת

נכניס פה גורם טיפולי. בעיני זה לא היה כל כך נכון ולא שמחתי על זה

אבל ראיתי שיש פה הסכמה של כולם ולכן לא התנגדתי. עכשיו אתם אומרים שזו תהיה

מערכת טיפולית מרכזית.

תנסו לשכנע את חבר-הכנסת לוי ואותי במובן המהותי של הדרך הזאת.

במובן המהותי אני לא רוצה להגיע למצב שבית-המשפט יחליט על טיפול כפי שמציע

חבר-הכנסת יצחק לוי בלי שהוא בדק האם האדם הזה מתאים לטיפול והאם יש מסגרת שיכולה

לקבל אותו, אחרת אלה מלים בעלמא. זו התוספת שאנחנו מבקשים להכניס. אם נגיד

שבית-המשפט רשאי לחייב אותו בטיפול בלי שהדברים נבדקו, זה יהיה חסר אחריות.

האם היום יש בסיס או אין בסיס לבקש את חוות-הדעת המקצועית הזאת?

יש בסיס בסעיף 6.

אבל ההיגיון של החוק שונה לגמרי.



ד' איש-שלום;

במידה מסוימת, הרעיון של טיפול מנוגד לחוק. החוק מדבר על הרחקת האדם האלים

ולכו זה מסוכן להכניס טיפול בלי להכפיף אותו לתסקיר.

י' לוי;

נכון.

ד' איש-שלום;

בהצעה הזאת אנחנו לא מגבילים את בית-המשפט להרחיק מיידית את הגורם הזה, בשביל

זה הוא לא צריך תסקיר ולא דבר אחר.

בית-המשפט יכול להגיד: לא מרחיקים אדם בלי תסקיר ואין זה משנה אם בינתיים

יהיו בבית עוד כמה מכות.

די איש-שלום;

לא זה מה שמוצע. בית-המשפט יעשה את הפעולות הדחופות בלי צורך בתסקיר, יש לו

שיקול-דעת בעניו. לעומת זאת, אם הוא רוצה לקצר את תקופת ההרחקה בעקבות טיפול,

הוא יצטרך נתונים יותר רציניים.

שיעשה את זה במשפט הפלילי כאשר מונחת על צווארו החרב של ארבע שנות מאסר. לא

פה נפתור לו את כל הבעיות וכך הוא יתחמק מכל הענין. זה מה שאנחנו עושים פה, פחות

או יותר.

ש' שהם;

לדעתי, גם בלי סעיף 6(ב) אנהנו עדיין הולכים בקונספציה למרות שהכנסנו טיפול,

משום שלבית-המשפט יש כוח של דחיפות על הרשויות המטפלות. איך הדבר נעשה? השופט

מזמין לדיון הזה מי שמטפל בסדנאות לגברים אלימים והוא אומר: יש אפשרות לטפל

בענין במשך שבוע ימים ואז יש הליך מקוצר שלא עובר גם תסקיר ודברים אחרים אלא מטפל

מייד בכיבוי השריפה. ההרחקה משמשת חרב פיפיות בענין הזה. אם נכניס את זה לכאן

במסלול הראשי זה יקח זמן מה גם שאנחנו מכירים את הבעיות של כוח אדם ודברים אחרים

ואז אנחנו לא משיגים את המיידיות.

לענין הטיפול. דווקא מייד אחרי הבאת האדם למתן צו הגנה הוא יהיה נתון לרצון

לקבל טיפול. זה ההלם הראשוני ואז אפשר להשפיע עליו להיכנס לטיפול. אנחנו לא

יודעים מתי ייפתח התיק הפלילי וכמה זמו יעבור, עד אז הוא יירגע, האשה תסלח לו

והוא יחזור הביתה ושוב תהיה אלימות. ההצעה לקבל את הטיפול מייד עם קרות ההתרחשות

היא הרלוונטית ולכו לא כדאי לדחות את זה.

לעתים אני בעד מתן אפשרות לשופט לתת צו באופן שאיננו מבוסס על אדני המקצועיות

הטהורה אלא מתוך תחושת דחיפות ובהילות, עם אינטואיציה והניסיון שנצבר אצלו בלי

להתלות את זה בחוות-דעת מסודרת ומקצועית. יש ערך לאינטואיציה ולניסיון של שופט,

תאפשרו לו לעבוד לעתים לא במסלולים המקצועיים הטהורים, זה יותר טוב למי שמוכה

בבית. אני בעד זה שניתו לאינסטינקט שלו לעבוד, יש לזה ערך עצום. הוא לא מנותק

מהחברה, זה לא המקרה הראשון שלו, אתם, המדינה, יושבים מולו.

מאיפה הוא ידע לאן לשלוח את האיש? על בסיס מה הוא יעשה את זה? אפשר לקבוע

בחוק שהשופט יכול לחייב אותו לקבל טיפול תוך זמן מסוים, אם הוא לא יקבל את הטיפול

תוך שבועיים הוא יכול לתת צו ללא תסקיר.

היו"ר ד' צוקר;

אני יושב עכשיו בדין ואתם באים ומבקשים הריקה. מה הבסיס הממוסמך לזה?

באה אשה ומעידה, או בא השכן עם ראיות, ורופא, ויש הוכחות לפגיעה קשה. זו לא

אינטואיציה, זו הוכחה עובדתית שהיתה אלימות קשה.

היו"ר ד' צוקר;

אינם נמצאים בחדר כשהיא משוחחת?

נ' מימון;

לא.

היו"ר ד' צוקר;

אין שם אף אחד? היא יושבת לבדה?

נמצא שם התובע או המבקש, או העורך דין שלה, היא גם יכולה לבוא לבדה.

ש' שהם;

רוב המקרים האלה יידונו בבית-המשפט למשפחה.

גם בבית-משפט השלום.

היו"ר ד' צוקר;

שיעור ניכר יהיה בבית-המשפט למשפחה, בשביל זה הקמנו אותו. אם זה לא יהיה

בלילה ואם באופקים עוד לא הקימו בית-משפט למשפחה, זה לא יהיה שם. אם זו שעה

סבירה ביום וזה במרכז הארץ - שם נמצאים מחצית מן התיקים - זה יהיה בית-המשפט

למשפחה מרז גם שזה יורחב לנצרת, לחיפה ולבאר-שבע. זה הרוב המוחץ של התיקים.

רצינו בית-משפט מיוחד, עם שופטים מיוחדים ועם הכשרה מיוחדת בדיוק בשביל זה.

הכנסנו שם גם צוות מטפל ייעוצי אז תנו לשופט לפעול.

נ' מימון;

להיפך, אז הוא יוכל לקבל את התסקיר במהירות.



י' לוי ;

נדבר על זה אחרי הקריאה הראשונה.

היו"ר ד' צוקר;

אנחנו מכריעים כאן הכרעה לא מקצועית. אם אתם מתקוממים נגדה תבואו לכאן בין

הקריאה הראשונה לשניה כשחבר-הכנסת יצחק לוי ינהל את הדיונים.

י' לוי ;

אני עובר לסעיף 3 .זו היתה החלטת הוועדה בניגוד לעמדת המשטרה והיא שגם התובע

המשטרתי יסייע בהגשת התביעה. נכון שאשה יכולה להגיש תביעה בעצמה אבל בדרך כלל

נשים מבקשות עזרה מעורך דין או מתובע אחר. מכיוון שברוב המקומות הכתובת הראשונה

היא המשטרה, אנחנו לא רוצים שהמשטרה תגיד שהיא לא מטפלת בתביעה.

רפ"ק מי סופר;

התנגדנו לזה הן מסיבה מעשית והן מסיבה מהותית.

י' לוי;

המשטרה התנגדה לזה כי זה איפשר לה להתחמק מזה.

רפ"ק מי סופר;

אין כוונה להתחמק. הרעיון היה שלמשטרה יש כלים אחרים לבצע הרחקות. החוק הזה

ממהותו נועד לתת לנפגעים מאלימות כלי שאיננו כרוך במשטרה. לא תמיד כאשר מוצא צו

מוגשת תלונה.

י' לוי;

זה נכון אבל הניסיון מורה שבהרבה מקומות הכתובת היא המשטרה ואז היא אומרת

תלכו לבית-המשפט. התיקון הזה לא גורע, הוא מחייב את המשטרה להתייחס

לענין.

בזה אנחנו מסיימים למעשה את הצעת החוק הראשונה.

ד' איש-שלום;

אני מזכירה שכמה נושאים פה כפופים להיערכות תקציבית. גם הדיווח לצה"ל כאשר

יהיה גורם שיצטרך לאסוף את הדיווחים האלה ולהעבירם; גם בענין הטיפולי, דבר שיחייב

קשר עם גורמים טיפוליים ופריסת ארצית שלהם כדי שבית-המשפט יוכל להפעיל זאת.

היו"ר ד' צוקר;

זו הפניה לגורם טיפולי ברשות המקומית.

די איש-שלום;

יותר נכון שיקום גורם שיטפל בדברים האלה. גם הענין של התובע המשטרתי יחייב

היערכות תקציבית של המשטרה כדי למלא את הפונקציה הזאת.



י' לוי;

אנחנו עוברים להצעה השניה של חבר-הכנסת חיים אורון ושלי הקשורה להצעת חוק

העונשין ואני מבקש מהיועץ המשפטי לוועדה להציג זאת.

ש' שהם;

הבסיס להצעה הוא סעיף 3.

(קורא את סעיף 3).

ש' שהם;

בעקבות הדיון בוועדה הגענו למסקנה שבבל עבירה שבה אדם הורשע וכתוצאה מההליך

השיפוטי בית-המשפט יכול לקבוע ממצא עובדתי שיש אלימות במשפחה, יהיה בית-המשפט

רשאי להטיל עליו צו מבחן - זה מקביל לצו מבחן בסמים - וחלק מן הצו כולל טיפול

בקהילה, טיפול לגברים אלימים וכו'. זה נותן לבית-המשפט חופש להשתמש בצו הזה

לפעמים כשוט, לפעמים כחלק מדחיית גזר-דין. אם הוא לא יעמוד בצו הוא יצטרך לעמוד

לדין.

סעיף 1 משנה כותרת. סעיף 2 נוגע לענין טכני.

די איש-שלום;

יש פה שני דברים שלא נדונו בשתי הישיבות הקודמות שצריך ללבן אותם. נושא אחד

נוגע לשאלה האם אנחנו רוצים שהטיפול יהיה רק כאשר אדם הורשע, או גם ללא הרשעה כפי

שזה נעשה לגבי סמים. מוועדה בין-משרדית שעסקה בזה הבנתי שלעתים קרובות ההרשעה

היא מאוד חיונית לטיפול ומקדמת אותו. זאת, בניגוד לסמים כאשר אין כל כך קשר בין

ההרשעה לבין היכולת של אדם להיגמל מסמים. הנוסח המופיע פה לא כולל אפשרות

שבית-המשפט כלל לא ירשיע אבל יתן טיפול.

הנושא השני נוגע להגדרה של בן-משפחה. דנו בזה בקשר לעבירות אבל לא בקשר

לטיפול. נדמה לי שבן-משפחה שרלוונטי לטיפול הוא מי שמתגורר עם אדם ולאו-דווקא

גרושים שלא חיים יחד, אלא אם כן מדובר על ילד כאשר להורה יש זכויות ביקור ואז

לטיפול יש משמעות.

אנחנו משתמשים בהרשעה ככלי במיוחד כשמדובר באנשים שאין להם עבר פלילי וזו

עבירה ראשונה בתוך המשפחה. אומרים לו; אם תהיה בסדר ותעבור את תהליך הטיפול,

ייתכן שתוכל להימנע מהרשעה ואז נשמור על מקום העבודה שלך ולא תהיה עם סטיגמה של

בעל מכה. אני בעד זה שנשאיר את שיקול-הדעת לבית-המשפט.

דייר מי חובב;

אני ממליץ לא לחייב הרשעה, כלומר, לאפשר לבית-המשפט הרשעה וגם אי-הרשעה.

היו"ר ד' צוקר;

כלומר, לאפשר לו לקבוע טיפול בלי קשר להרשעה?



ד"ר מ' חובב;

נכון.

א' פלאי;

יש נקודה לא ברורה. בית-המשפט מוצא אותו אשם ואחר-כך הוא יכול להחליט אם הוא

מרשיע אותו או לא. כלומר, האישום הוכח ומבחינה טיפולית זו נקודה חשובה.

ד' איש-שלום;

מאנשי טיפול שעוסקים בתחום הספציפי של אלימות במשפחה הבנתי שהענין של ההרשעה

הוא חיוני. לכן, ההצעה שלנו היא לא לאפשר אי-הרשעה. יש כאן עמדה הפוכה של משרד

העבודה והרו ויוה.

י' לוי;

זה כבר נושא חדש.

התנאי הראשון הוא שבהכרעת הדין הוא נמצא אשם. אחרי שהוכח שהוא אשם אנחנו

מציעים לאפשר לשופט להרשיע אותו או לא והאם לתת לו טיפול או לא.

היו"ר ד' צוקר;

אני לא רוצה לסיים את זה עכשיו. בסמים נטינו למגמה שמאפשרת גמישות יותר

גדולה לשופט. אני מציע שנעסוק בסוגיה הזאת בין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השניה

אחרי שנשמע את המומחים לענין.

עם כל הכבוד, המומחים יושבים עכשיו כאן.

די איש-שלום;

נדמה לי שלא הוזמנו לוועדה שלנו אנשים שמטפלים בענין הזה בצורה יומיומית.

נקיים אצלנו דיון מוקדם.

אמרתי שזה יידון אחרי הקריאה הראשונה לא כדי לדחות את הנושא. בשלב שאחרי

הקריאה הראשונה, תוך שמיעת כל המומחים, תכריע בזה ועדת המשנה. כרגע אנחנו

משאירים את הנוסח המופיע בפנינו, עם ההרשעה.

לענין בן-משפחה. א. לא מוגדר פה מהו בן-משפחה. ב. האם בן-משפחה צריך

להתגורר אתו או רק בני-משפחה מסוימים מתגוררים אתו.



היו"ר ד' צוקר;

למה אין הגדרה רחבה שכוללת את החם והחמות?

י' לוי;

בחוק פשיטת רגל ההגדרה היא אהרת ובחוק למניעת אלימות במשפחה ההגדרה היא אהרת.

למשל לגבי תקיפה מינית של בן-משפחה זה לא משנה אם הוא מתגורר או לא מתגורר בדירה.

אם הוא ידוע בציבור?

זה נכנס בכל מקרה.

היו"ר ד' צוקר;

ואם ההם מכה?

י' לוי;

השאלה העיקרית היא אם הוא מתגורר או לא מתגורר והאם אתה יכול לעשות טיפול

משפהתי עם אנשים שלא גרים יהד.

דייר מי הובב;

אם אנחנו נקל ברישא ונכתוב שזה יהיה ללא הרשעה, נוכל למנוע את הסיפא. כלומר,

לא נהיה כל כך המורים ברישא ולא נגביל את בית-המשפט ואז לא נהיה כל כך מצומצמים

בסיפא. גם אם מדובר בהם, אם בית-המשפט לא הייב להרשיע, נפתח כאן פתה. זו הצעתי.

מדובר פה בענישה כדרך טיפול. אם המומחים יגידו לי שאפשר לטפל בגרושים שחיים

בנפרד, זה מרהיב את ההגדרה של הוק למניעת אלימות במשפרוה אבל אין לזה שום קשר

לענין ההרשעה. השאלה היא מי הם האנשים שרלוונטי לטפל בהם באמצעות צו בית-משפט.

היו"ר ד' צוקר;

אני הולק על היוהרה שאנשי משפט יכולים להגדיר את הנסיבות הספציפיות בהגדרות

חדות כאלה.

א פלאי;

האם הניסוח כמו שהוא בלי להגדיר מספיק לבית-המשפט? יכולה להיות סיטואציה

שחמותו לא גרה אתו אבל היא רלוונטית לענין; יכול להיות מצב הפוך שהחמות גרה בבית

והיא לא רלוונטית לענין. לכן אני מציעה לומר את הדברים בסעיף הזה כמו שנאמר לגבי

וזסמים. הסיטואציות של החיים הן כל כך מורכבות ואנחנו לא יכולים לענות על כל

הנסיבות המשתנות. לכן אני מציעה לכלול אי-הרשעה, אחרת זה יכול לקרות חמש שנים

אחרי האירוע.

די איש-שלום;

ההצעה של עורכת דין נילי מימון להרחיב את ההגדרה של בן-משפחה לצורך חוק

למניעת אלימות במשפחה מקובלת עלי מתוך תרושש שלא יכללו, למשל, ידוע בציבור.

תנו הגדרה מספיק רחבה שמאפשרת לבית-המשפט שיקול-דעת.

אני מציע לקחת את ההגדרה של חוק למניעת אלימות במשפחה לחוק הזה.

היו"ר ד' צוקר;

בסדר. קחו את ההגדרה של החוק למניעת אלימות במשפחה שהיא הרחבה ביותר. אם

מישהו רוצה לצמצם את ההגדרה שיבוא וינמק. לדעתי, לא צריך להביא את ההגדרה

ההרחבה, תנו שיקול-דעת לבית-המשפט. אל תרושבו שבכל סיטואציה ספציפית, לפלילי לחוד

ולאלימות במשפחה, יש הגדרות אחרות. אין הגדרות אחרות, אלה נסיבות של משפחה עם

תופעות פתולוגיות.

די איש-שלום;

סעיף 4 מדבר על כפל העונש. הרעיון הוא להכפיל את העונש המירבי הצפוי למי

שפצע בן-משפחה שלו, כשהכוונה פה היא לבן זוג, לרבות ידוע בציבור וגרוש, ולקטין

ולחסר-ישע שהוא אחראי עליו. יש פה אלמנט של החמרה. יש לשים לב שמבחינת חובת

הדיווח יש לכך השלכה על פציעה של קטין או חסר-ישע.

מדובר פה בעבירה של פציעה ואם מדובר בבן-משפחה אנחנו רוצים להכפיל את העונש

המכסימלי.

ולשלול מהשופט את שיקול הדעת?

לא, אין עונש מינימום. איזה אומר שבמקום שלוש שנים הוא יכול לינת שש שנים.

סעיף 5 . הכפלה של העונש בשתי עבירות: בעבירה של תקיפה סתם, ובעבירה של

תקיפה שגורמת חבלה ממשית כאשר יש הבחנה בין שתי העבירות לענין בני המשפחה מבחינה

זו שלגבי קטין וחסר-ישע אין צורך בהכפלת העונש משום שכבר היום העונש הוא שבע שנות

מאסר. לעומת זאת, לגבי בן זוג, אנחנו מחמירים את העונש משלוש שנים לשש שנים.

סעיף 379 זו תקיפה?

תקיפה סתם.

וסעיף 380 זו תקיפה עם חבלה של ממש?



ד' איש-שלום;

כן.

היו"ר ד' צוקר;

מה זה "תקיפה סתם"? יש לנו בקשה. תודיעו לשר שבקריאה השניה אנחנו מציעים

למחוק את המלה "סתם".

אני מסכם. אנחנו מאשרים לקריאה ראשונה את שתי הצעות החוק שדנו בהן היום.

מציעי החוק יביאו אותן למליאה בקריאה ראשונה. חבר-הכנסת יציק לוי יקבע מי יציג

אותן במליאה.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 00;11