הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 419

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום רביעי, יג' בכסלו תשנ"ה, 06.12.95 ,שעה 09:00

נכחו: חברי הוועדה: מ"מ היו"ר די מרידור

א' זנדברג

מוזמנים; עו"ד ל' משיח - משרד המשפטים

נצ"מ ר' גוטליב -סגנית היועץ המשפטי - משרד המשטרה

סנ"צ טי מיכאלי - ראש מדור חקירות ותנועה-

משרד המשטרה

רפ"ק ג' קפילוטו - מענ"א - משרד המשטרה

רפ"ק שי שמעון - מחלקת תנועה - משרד המשטרה

ש' סיסו - ראש עיריית קרית-ים - מרכז השלטון המקומי

ש' שוהם

ד' ואג

ה' לוי

א. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 21), התשנ"ה-1995

ב. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון - ביטול כפל קנס בבקשות לבטול

הודעת תשלום קנס), התשנ"ד-1994, של חה"כ אליעזר זנדברג (א'תתנד).



א. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 21). התשנ"ה-1995.

בוקר טוב, אני פותח את הישיבה. אני מתנצל על האיחור. הוא נבע

מהשתתפותי בוועדת האתיקה. אנתנו דנים היום בהצעת תיקון מס' 21 לתוק סדר הדין

הפלילי שהוגשה ע"י הממשלה. בנוסף לכך ישנה הצעה של חבר הכנסת זנדברג - ביטול

כפל קנס בבקשות לביטול הודעת תשלום, ואנחנו דנים בשני הדברים הקשורים אחד

בשני.

בשנת 1990 תוקן חוק סדר הדין והפלילי בנושא ברירות משפט, וניתנה

הסמכות לתובע לבטל דו"חות משפט וכן תוספות פיגור. בשנים שחלפו התנסינו בהפעלת

התיקון הזה ונוכחנו לדעת שיש מספר מקרים שמן הראוי לתקן אותם. ההצעה המוצעת

לפניכם באה לתקן אותם המקרים.

הסעיף הראשון הינו סעיף הבהרה; סעיף 225א רבתי לחוק סדר הדין הפלילי

הוא סעיף שהתווסף באותו תיקון וקבע ש"עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש

עליה כתב אישום ולא יומצא בעניינה הזמנה לפי סעיף 222 או הודעת תשלום קנס לפי

סעיף 228(ב)". אנחנו מבקשים לרובהיר נקודה מסוימת, למרות שלא היו תקלות אבל

העירו לנו עליה; מהנוסח שקיים היום בחוק ישנה אולי אפשרות לרובין שרשות שניתנה

לה שנה כדי לנקוט בהליך הראשוני, כאשר נעברת עבירת קנס, ייתכן ולפי הנוסח

הקיים כאן, שלא תהיה אפשרות של הגשת אישום בהמשך.

אני רוצה להרחיב: לפי הרישה של סעיף 225 יש שלוש אפשרויות של נקיטת

או שמחליטים שהמקרה חמור ומגישים כתב אישום, או

ששולחים הזמנה למשפט לפי סעיף 222 כי מדובר בברירת קנס, או ששולחים הודעת

תשלום קנס כאשר מדובר בעבירת קנס שהיא עבירת ברירת משפט. כל הפעולות הללו

צריכות להיעשות תוך שנה מביצוע העבירה. כאשר שולחים הודעת תשלום קנס לפי סעיף

228 קיימת לאדם אפשרות שלא לשלם את הקנס אלא לבקש להישפט. ההודעה נשלחה תוך

שנה וייתכן שנשלחה לקראת תום השנה הנוכחית, ולמעשה עברה שנה להגשת כתב אישום.

כדי שלא יובן שבמקרה שאדם שביקש להישפט בנסיבות אלה, לא תהיה אפשרות הגשת כתב

אישום נגדו, אנחנו מציעים לכתוב אחרי המילים "לפי סעיף 228(ב)" את המילים:

"לפי העניין". כך נבהיר שכל אחת מן הפעולות האלה צריכה להיעשות לראשונה תוך

שנה, לפי העניין, ע"י כך לא נמנע הגשת כוזב אישום אם עברה שנה מיום ביצוע

העבירה.

תודה. למישהו יש ד1ערה?

אני חושבת שסעיף 230(ב) מונע את הבעיה שהועלתה.

זה נתון לפרשנות ולא רצינו שזה יעלה. כאשר נשאלנו לעניין ופרשנות

אמרנו שניתן להגיש כוזב אישום גם בתום ר!שנה. אנחנו לא רוצים להתווכח על זה.

מה כתוב בסעיף 230?

סעיף זה דן באפשרות של הארכת מועדים: "הו

להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו;"

אני לא רואה כאן בעיה.

אנחנו נבהיר לפי העניין. למה להתווכח על זה?

המילים "לפי רועניין" פותרות את זה.

כל אחת מהפעולות האלה תיעשה ראשונה לפי העניין.

פירוש המילים הוא שאי אפשר, נניח, לשלוח הודעת תשלום קנס כעבור שנה.

אם שלחו את ההודעה בחודש ה-11 והיא הגיעה לאדם בסוף החודש ה-12, ולפני סופו

הוא ביקש להישפט, אם צריך עכשיו להגיש כתב אישום, איך המילים "לפי העניין"

פותרות את זה? את מגישה כתב אישום אחרי יותר משנה.

"לפי רועניין" מצביע על כך שקודם שלחתי את הודעת תשלום הקנס במשך

השנה.

זה בסדר, אבל אם הוא אומר - אני לא רוצה לשלם את הקנס, אי אפשר להגיש

בחב אישום נגדו?

אפשר.

אפשר לפי סעיף 230, אבל המילים "לפי רועניין" אינן פותרות את זה.

אתה לא יכול להגיש כתב אישום כי סעיף 228(ד) אומר:"קביעת עבירת קנס

כעבירה של ברירת משפט, אין בה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשל אותה עבירה

כתב אישום, אם הוא סבור שנסיבות רועבירה מחייבות את בירור המשפט, ובלבד שטרם

נמסרה הודעת תשלום קנס לפי סעיף קטן (ב)."

אדם לא יכול להגיש כתב אישום נגד עצמו והוא מבקש -

מבקש להגיש כתב אישום נגדו בעבירת גניבה, לדוגמה, אחרי שעבדה התיישנות, אפשר

להגיש? אי אפשר.

לא מדובר על התיישנות. מלכתחילה הכוונה היתה להליך הראשוני. אם ההליך

הראשוני מוצה - מילית את חובתך.

אני חושב שהבעיה היום פתורה אבל אני שואל את עצמי שאלה אחרת; נניח

שהבעיה לא פתורה, האם הביטוי "לפי העניין" פותר אותה? אני חושב שהשאלה חוזרת

למקומה. נניח שאדס קיבל הודעת קנס והוא מבקש להישפט; הוא לא חייב לשלם את הקנס

כי הוא ביקש להישפט, ובחודש ה-13 התובע מגיש נגדו כתב אישום. יבוא האדם ויאמר

- האישום הוגש במאוחר. מכיוון שעברה שנה אין אפשרות להגיש כתב אישום והתשובה

על כך תהיה בסעיף 230. התשובה קיימת בין כה וכה והמילים "לפי המעניין" אינן

פותרות את זה. ברור שכאשר כתוב "מיום ביצוע עבירת הקנס לא יוגש כתב אישום, או

הודעת תשלום קנס או הזמנה". מה זה "לפי העניין"? ממילא הכוונה ל"מיום ביצוע

העבירה".

עו"ד לי משיח;

הכוונה היא להליך הראשוני שאתה נוקט בו.

מ"מ היו"ר די מרידור;

אבל כולם מתחילים באותו יום, ביום ביצוע העבירה. "לפי העניין" מתייחס

לדבר אחר, כאשר לכל עניין יש מועד אחר או כאשר לכל עניין יש תנאי אחר. כאן

כולם מדברים על אותו תנאי.

עו"ד לי משיח;

לפי העניין אני בוחרת בהליך שבו אני רוצה לנקוט.

מ"מ היו"ר די מרידור;

אני לא רואה את הצורך במילים האלה. אני חושב שהפירוש הראשון שלך היה

מספיק. אני לא רואה שאם יש בעיה היא נפתרת בעזרת הביטוי הזה. אם מישהו חושב

אחרת אני מוכן לשמוע.

מה שרצית לפתור זאת סתירה אפשרית בין סעיף 225 לסעיף 230, ובעיה

פרשנית, מה גובר על מה. הביטוי נועד להבהרה.

עו"ד לי משיח;

אין בכך כדי למנוע את הגשת כוזב אישום אם אדם ביקש

להישפט, לפי סעיף 228.



מ"מ היו"ר די מרידור;

זה אפשרי וזה בסדר. אפשר לכתוב כך - ביקש אדם להישפט על פי סעיף 230,

לא יהיה באמור לעיל כדי למנוע הגשת כתב אישום. אני מבקש שתקראי את הנוסח

לפרוטוקול.

אחרי המילים "קנס לפי 228(ב)," נוסיף "לא יהיה באמור בסעיף זה כדי

למנוע הגשת אישום במקרה שאדם ביקש להישפט לפי סעיף 230".

מ"מ היו"ר ד' מרידור;

צריך לכתוב - לא תהיה מניעה כאשר אדם ביקש להישפט.

אני צריכה לציין מתי הוא מבקש להישפט.

הוא מבקש כאשר מותר לו.

סעיף 229 נותן את והאפשרות לבחור לבקש להישפט.

אבל סעיף 230 נותן את המועד.

נקבע לפי סעיף 229. אנחנו עוברים לנושא השני.



ב, הצעת חוק לסדר הדין הפלילי (תיקון - ביטול כפל קנס בבקשות לביטול הודעת

תשלום קנס) , התשנ"ד-1994 ,של חה"כ אליעזר זנדברג וא'תחנד).

חה"כ זנדברג, האם הצעת החוק שלך "מתחברת" לאחד הסעיפים בנושא רוראשון?

היא קשורה לעיקרון. הרעיון שלי משתלב בשני הסעיפים גם יחד, כי הוא בא

לפתור את הבעיה המרכזית והיא תיקון המופיע בסעיף 2, והתיקון הוא בבעיה שנוצרה.

כפי שכתוב בדברי ההסבר, היתה לאנשים דילמה האם לשלם את הקנס או לבקש את ביטולו

ולשאת בסיכון שבסופו של המרולך, מכיוון שהתשובה תתקבל לאחר תום מועד התשלום, רגו

יצטרכו לשלם כפל קנס. הצעתי לקבוע שמניין הימים לצורך כפל הקנס והתשלום יחל

לאחר מסירת התשובה על בקשתם לבטל את הדו "ח. אני מבין שכאן מוצע הסדר אחד, ויש

לי כמה שאלות לגביו.

מ"מ היו"ר ד' מרידור;

זאת בעיה שעלתה גם כאשר חוקקנו את החוק הזה. נשמע את ההסבר של לבנת.

יש לנו שתי הוראות שגורמות לתקלות; ההוראה הראשונה היא ההוראה שהזכיר

חבר הכנסת זנדברג, שקבועה בסעיף 229(ד), ואשר קובעת שאדם שמגיש ערר לתובע,

חלוף הזמן איננו נחשב לעניין כפל הקנס. הוראה נוספת שגורמת לנו לתקלות היא

רחזקה שקובעת שאדם ששילם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט.

בשעתו התנגדתי להוראה הזאת. והיה ויכוח גדול. הסעיף הזה מופיע גם בחוק

ובעבירות המינהליות.

לדעתינו שתי ההוראות האלה הן הוראות חיוניות ואנחנו צריכים לסייג

אותן כדי להתמודד עם הבעיות שנוצרו. ישנה אפשרות להתגבר על הבעיה והיא האפשרות

שיציע חבר הכנסת זנדברג, כלומר - ברגע שאדם מבקש להישפט, מניין הימים להגשת

רובקשה להישפט לאחר מכן, יתחיל רק כאשר הוא מקבל את התשובה של התובע, ובתקופה

זו לא יהיה כפל קנס. אני אסביר: התקופה החולפת מהגשת הערר עד קבלת הבקשה

מהתובע לא תיחשב לעניין כפל הקנס.

זה יביא לכך שכולם יגישו בקשות כאלה.

להערכתי התוצאה של הצעה זו היא הצפה המזונית של הערכת ושיתוקה. גם כך

היום אנחנו במצב די קשה מבחינת הגשת הבקשות.

מישהו יכול לתת לנו נתונים?

המשטרה יכולה להציג את הדברים.

מ"מ היו"ר די מרידור;

בשנת 1994, מתוך 901 אלף דו "חות גרירת משפט, היו 182 אלף פניות של

נהגים, מתוכם 56 אלף פניות שהתקבלו.

הבעיה קיימת גם ברשויות המקומיות.

כשליש מהמבקשים נענים בחיוב.

הפשרה שאנחנו מציעים לבעיה שעלתה היא להאריך את המועדים לתשלום הקנס;

נקבע שישים יום, ובו זמנית נקבע את המועדים האלה גם בבקשה להישפט. המצב היום

הוא שתוך שלושים יום אדם צריך לשלם את הקנס או להגיש בקשה להישפט. אם הוא רוצה

להגיש ערר, שיעשה את זה תוך שלושים יום, ע"י כך נאפשר למשטרה לערוך בדיקה

ולהשיב במועד לפני שכפל הקנס נכנס לתוקפו. אנחנו נותנים למשטרה לפחות שלושים

יום נוספים לבצע את הבדיקה ולהשיב לאדם.

ואם המשטרה לא עונה לו תוך שלושים יום?

אם המשטרה לא עונה תוך שלושים יום אנחנו מתקנים סעיף נוסף ומאפשרים

להחזיר לאדם את הקנס ששולם. עשינו שילוב של הדברים כדי שאדם לא יהיה במצב שבו

ביטלו לו את הקנס, הוא שילם ואי אפשר לרחזיר לו. זהו דבר בלתי נסבל לדעתנו.

אני מביך שההחזר יהיה צמוד למדד.

יש לנו תקנות.

אני רוצה להעיר לגבי דינו של אדם שלאחר שהוא שילם והודיעו לו, הוא

דורש להישפט. אנחנו עדיין נשארים בתחום הדילמה של אלה שאומרים - אני עדשה את

כל הצעדים לפני שאני מגיע לבית המשפט על מנת להוכיח את צדקתי. הוא פונה לתובע

ומבקש ביטול הדו"ח. המשטרה לא משיבה לו במועד והוא משלם. הבעיה נותרת בעינה.

אין מצב בו אדם משלם ואחר כך רוצה להישפט.

אדם פונה אליכם ואומר - אני מבקש לבטל את הדו"ח. חולפים שישים יום

והוא לא נענה. עליו לשלם, אחרת הוא ישא בכפל הקנס.

עו"ד ל' משיח;

הוא יקבל ארכה להגיש בקשה להישפט.

ואז מה דין התשלום שהוא שילם?

אני רוצה לדעת אם יש מקרים כאלה במציאות.

בדרך כלל כשאדם פונה הוא מדוכה לתשובה. במידה והוא פנה בתוך שלושים

הימים הוא מקבל יחד עם התשובה ספח בקשה להישפט. גם בדו"ח עצמו רשומות לו

האפשרויות שעומדות בפניו וחמום שם שאם פנייתו תידחה, תוחזר לו האפשרות לבקש

להישפט. לא זכור לי אפילו מקרה אחד כזה שבו אדם שילם וביקש להישפט.

אי זנדברג;

אני מבין שהיום לא ניתן לעשות את המהלך הזה כי עצם התשלום הוא הודאה,

אבל אנחנו עתידים לשנות את זה.

מ"מ היו"ר ד' מרידור;

אולי אדם משלם רק כדל לא לשלם את הכפל. הוא לא רוצה לשלם אבל אין לו

בדירה.

אי זנדברג;

אני מציע שאדם, שעה שהוא פונה למשטרה ומבקש לבטל את הדו"ח, צריך כבר

אז לציין שבמידה והדו "ח לא יבוטל, הוא מעוניין לגשת לבית המשפט. אם אדם לא

מעוניין בזה אפשר לראות אותו בחזקת "חצי מודה", או מנסה נסיון ביניים. אבל אם

נצליח להתגבר על הבעיה הזאת האדם הודיע מראש והוא פטור מלשלם, אבל הוא יודע

שהתשובה שתתקבל מהמשטרה היא או ביטול הדו"ח או זימון לבית משפט. לא כל ארח-

ירצה להגיע לבית משפט.

מ"מ היו"ר ד' מרידור;

ולמעשה אין ברירת קנס.

א' זנדברג; נכון.

אם אדם מבקש ביטול או מבקש להישפט אנחנו מטפלים קודם בביטול. את

עניין הבקשה להישפט אנחנו שוקלים אחר כך לאור החלטת התובע. אולי תשובת התובע

תשכנע אותי שאין מקום.

את עדיין משאירה אותו בסד, הוא שילם כפליים. יש לי כאן נתונים שמראים

שטיפול ממוצע אורך 4-3 חודשים. סביר להניח שגם אחרי תיקון החוק, המשטרה לא

תעמוד בממוצע במגבלות וכך לא תיקנו דבר. רוב האנשים יהיו במצב שבו, כעבור

שישים יום, כאשר הם יווכחו לדעת שהם לא קיבלו תשובה מהמשטרה, הם יצטרכו להחליט

האם לשלם את הקנס או לא.

מ"מ היו"ר ד' מרידור;

הוא ישלם את הקנס המקורי ולא את הכפל ויחכה לתשובת המשטרה.

והתשובה תהיה - דחינו את בקשתך. הוא רוצה ללכת לבית המשפט ולהוכיח את

צדקתו, מה קורה אז? מה עם התשלום ששולם?

יש לו סכנה אחת והיא שבבית המשפט הוא צפוי קנס גבוה יותר מאשר הכפל.

את זה הוא צריך לקחת בחשבון בין כל שאר השיקולים.

הפתרון יכול להיות שבית המשפט יורה להשיב לו את התשלום ששולם.

בסופו של המשפט אם הוא יזוכה - יוחזר לו כספו.

אם הוא שילם, נחסם בפניו המסלול של בית משפט, בגלל החזקה. הרעיון הוא

- שילמת, כאילו עמדת לדין, אחרת אני לא מבינה את הקונספציה של ברירת משפט.

והקונספציה היא פשוטה; אומרים לי שעברתי עבירת מהירות ולדעתי לא

עברתי. אני יכול ללכת לבית המשפט אבל אין לי כוח ואיך לי זמן. משתלם לי יותר

לשלם את הקנס. זאת לא עבירה שיש עימה קלון וחבל לי על הזמן. לכן לדעתי לא צריך

לראות את זה כהרשעה. אני רוצה לומר יותר מזה - יש אנשים שבגלל ההודאה ינהלו

משפט שאחרת לא היו מנהלים אותו, וחבל על המשפטים. כשנגיע לסעיף הרלבנטי נדון

בזה.

אנחנו לוקחים אכסיומה כמובנת מאליה והיא שהמשטרה לא יכולה לענות

תשובה תוך זמן סביר. אם אני אקבע בחוק שהמשטרה חייבת לענות תוך זמן מסוים -

רובעיה תיפתר. אפשר להחליט שזמן הגשת הערר יהיה שלושים יום ותשובת המשטרה צריכה

להינתן תוך תשעים יום.

ואם לא - נראה את התשובה כחיובית.

אני הייתי מקצר את זמן הגשת הערר לשבועיים. אם באמת זח מטריד אותו יש

לו שבועיים ימים כדי לפנות ולבקש, וכך יש למשטרה שבועיים נוספים לתת לו תשובה.

זאת הצעה שמאד נראית לי והיא עלתה גם בשעתה, בדיונים על החוק. אמרו

לי במשטרה, בהגינותם כי רבה, כי לא יהיה שיקול דעת והתשובה תהיה שלילית. אם

אני אכתוב שבהיעדר תשובה יראו כאילו קיבלתי תשובה חיובית או כמענה לבקשתי

המשטרה תענה. רובעיה היא שבהיעדר כלח אדם ביחידות האלה התשובה תהיה בסטנסיל

שאומר - דחינו את בקשתך, וכך לא נרוויח דבר. לכן אני חושש מההצעה הזאת.

כפל הקנס אומר בעצם - ישנה סנקציה חמורה על כך שהדו"ח לא שולם בזמן,

וזאת באמת סנקציה חמורה. צריך להפעיל אותה בסוף הדרך.

נושא הכפל עלה בוועדת השרים. כפל הקנס הוא הגורם המניע העיקרי לאנשים

לשלם. אנחנו מדברים על מקרים שבדיעבד נמצאו מוצדקים וראוי להחזיר לאותם אנשים

את הקנס ששולם, או שראוי לא להטיל עליהם כפל קנס. היום אין לתובע סמכות להורות

על ביטול כפל הקנס, בגלל איזושהי בעיה בחוק. זהו אחד התיקונים שאנחנו מתקנים

כאן - נותנים לתובע סמכות לבטל חיוב בכפל קנס אם אחת מן העילות לביטול הכפל

היא סיבה שעניינה בתקלה ברשויות המדינה. המקרה שבו המשטרה לא עמדה בלוח הזמנים

ולא השיבה בזמן ובגלל זה אדם שילם כפל קנס - זהו בדיוק המקרה הזה.

אני מאד בעד צימצום שיקול הדעת במקרים בהם עלולה להיווצר תחושה לא

נעימה, שלאחד ביטלו ולשני לא, והדבר איננו חד משמעי. אפשר לכתוב שכל עוד לא

הגיעה תשובה לא מתחיל לחול רוכפל. הכפל יחול תוך שבוע או שבועיים מיום מתן

התשובה.

כולם יגישו בקשות כדי לדחות את התשלום.

הדילמה שלו, כדי להימנע מתשלום הכפל, מצטמצם

הוא יודע שאם לא יקבל במועד, ואפילו התשובה תהיה שלילית, התובע יבטל לו את

הכפל. היום זה נמצא בסמכותו של התובע.

אבל אם הוא יודע שהתובע יבטל לו, קיימת אותה הבעיה של הצפה. אפשר

ללכת לדרך של הארכת המועדים, כפי שמציעה לבנת. השאלה היא האם ההארכה מספיקה.

מה יקרה אם הקנס יידחה? במקום לשלם תוך חודש ישלמו תוך תשעים יום. הפחד מפני

כפל הקנס קיים וישלמו יותר מאוחר. מצד שני ימעט מספר המקרים בהם אנשים עוד לא

קיבלו תשובה ויצטרכו להכריע.

אני מצטרף לדברים של היושב ראש. אני בכנות חושב שאם אדם באמת רוצה

שצדקתו תיבדק פעם נוספת ע"י המשטרה, שבועיים ימים הם מספיק זמן כדי לערער על

הדו"ח. אם נעלה לתשעים יום את מועד התשובה ונגביל לשבועיים את מועד הפניה

למשטרה, אנחנו למעשה נותנים למשטרה חודשיים וחצי כדי לענות. אני עדיין בדיעה

שלאחר כל המהלך הזה מנין הכפל יהיה רק מן הרגע שבו התקבלה התשובה, אבל אז אין

חובה שהכפל יהיה תוך תשעים יום אלא הוא יכול להיות תוך שבועיים מיום קבלת

התשובה.

הבעיה שרועלתה לבנת היא בעיה אמיתית; אם אני אומר כך אני נותן לאנשים

תמריץ להגיש בקשרת כי דוחים להם את מועד התשלום. אין טעם בבקשות סרק. אדם יהיה

"פראייר" אם הוא לא יגיש בקשה והמערכת תוצף בבקשות.

אם אנחנו רוצים למנוע את זה הפתרון הוא בדמות סעיף שיקבע שבית המשפט

יחזיר לאדם את כספו במידה ובקשתו מתקבלת.

את זה אנחנו נכתוב.

ברגע שאדם שילם נחסמה דרכו לבית המשפט. זה הרעיון.

אנחנו שוכחים את שמו של החוק והוא ברירת משפט - או שאתה משלם או שאתה

הולך לבית משפט. אי אפשר לבחור בכל האפשרויות.

את לא יכולה להתעלם מהמציאות. המציאות אומרת שאדם ינסה ללכת בדרך

שמתאימה לו וקלה לו.

הבקשה לערעור היא הליך נוסף כמו בקשה לעיכוב הליכים, אבל הרעיון

הראשון הוא הברירה בין לשלם לבין להישפט.

מ"מ היו"ר ד' מרידור;

אין ספק שהרעיון הוא או משפט או קנס, והברירה ניתנת לאדם עצמו. ישנו

מסלול נוסף שהוא לא שולי, 180 אלף איש פונים ומבקשים אותו, וזהו מסלול קודם.

לו המשטרה היתה עונה מיד - לא היתה בעיה. האדם היה חוזר למצבו הקודם ויש לו

שישים ירם לשלם או להישפט. רובעיה נובעת מבעיית הזמן. האדם משלם כי הוא מניח

שהתוצאה של בקשתו תהיה בסדר. בסופו של דבר יוצא שהוא משלם כפול או שנמנע ממנו

ללכת למשפט. אין לנו מנוס כי אני לא רואה פתרון לעניין, חוץ מאשר להאריך את

המועדים ולצמצם את מסמר והאנשים שנמצאים בדילמה הזאת. אני מקווה שהמשטרה לא

תתחיל לטפל בתיקים יותר מאוחר כי אנחנו נותנים לה יותר זמן. רובעיה היסודית או

לשלם או ללכת לבית משפט היא הבעיה שקיימת בפני כל אחד.

זאת הברירה.

מתוך מה שאני קורא אני מניח שרוב רובן של הפניות נענה אחרי 3 חודשים.

אנחנו במצב שבו, לפי הכתוב בחוק, ניתנת תשובה תוך פרק זמן זה, וכך הבעיה

נפתרת.

לא. הנתונים האלה אומרים איך זה צריך להיות. ישנו דו"ח שזמן בדיקתו

לוקח 3 חודשים. כתבנו קבצים שאפשר לתת עליהם תשובה מיידית.

את יכולה לומר לי איזה אחוז מן הפניות נענה תוך 3 חודשים? לפי מה

שכתוב פה, מדובר ב- 90% מהן.

לא לקחתי בחשבון את כל תקופת ההמתנה עד שאנחנו מגיעים לטיפול בבקשה

הזאת. זה נתון שאומר כמה זמן תיקח הבדיקה אם כל יום הייתי מקבלת את הפניות וכל

יום הייתי מסיימת את הפניות של אותו היום. אנחנו יודעים מה המצב; אנחנו בפיגור

כי כל הזמן יש לנו יותר ויותר פניות.

אני רוצה לסיים את הפרק הזה ולברר את הנקודה הזאת; נניח שהיום מגיעה

בקשה לביטול דו"ח, ובאותה יחידה אין פיגורים. כמה זמן בממוצע לוקח לתת תשובה

לאזרח אם מטפלים בזה מיד.

בדיוק מה שרשום: בין 45 יום ל- 3 חודשים.

הפיגור הוא חד פעמי; אם הפיגורים נשארים קבועים צריך להתגבר עליהם

ואחר כך נמצאים בטווח הזמן הקבוע. אני לא בא אליכם בטענות אבל צריך לעשות מאמץ

ולחסל את הפיגור. אם אני קצין משטרה ובא אלי אדם ואומר כך - קיבלתי דו"ח על אי

שמירת מרחק או על עקיפה לא זהירה, אני נוהג כבר עשר שנים ובזמך זה היתה לי רק

תאונה אחת לא רצינית. אני לא עבריין ואני נוהג 20 אלף ק"מ בשנה ולכן אני מבקש

שתמחלו לי הפעם. אני חושב שלא צריך לכך 45 יום כדי להחליט אלא מספיקות שתי

דקות.

אני לא יכולה למיין את הבקשות לפי כל נושא.

המיון אורך יום-יומיים, אבל למה 45 יום?

סנ"צ טי מיכאלי;

הנתון של היום הוא שלמרות כל המאמץ, והוכנסה לכך חוליה נוספת, היא

מטפלת היום בבקשות של חודש אוקטובר, וזה מצויין.

אם בחודש ינואר יטפלו בבקשות חודש דצמבר, ואם בחודש פברואר יטפלו

בבקשות חודש ינואר, זה אומר שלוקח יום אחד לענות ולא 45 יום. אם כל הזמן יש

פיגור של 45 יום זה אומר שמדובר רק בפיגור. הטיפול בתלונה עצמה לא לוקח יותר

מכמה דקות, אלא אם צריך לבדוק משהו. אלא מה? יש עומס גדול שאנחנו לא מצליחים

להיפטר ממנו אף פעם. אם נפטרים ממנו פעם אחת לא מגדילים את הפיגור.

סנ"צ טי מיכאלי;

הפיגור לא נשאר אותו דבר כל הזמן. עכשיו, אחרי שנעשה כל המאמץ

והוספנו יחידה, הפיגור הוא של חודש וחצי.

הוספתם יחידה באופן קבוע?

סנ"צ טי מיכאלי;

כן.

מ"מ היו"ר די מרידור;

אם כך הפיגור ירד לחודש ואולי לפחות מזה.

סנ"צ טי מיכאלי;

זה המצב כרגע. הכמויות מאד גדולות.



א' זנדברג;

מה יקרה אם ישלמו את הכפל רק אחרי חצי שנה? האינפלציה בארץ נמוכה.

ההצעה שלי היא לקבוע 3 חודשים.

א' זנדברג;

מדוע לא נשאיר מסלול פניה לבית המשפט למי שחפץ בזה?

זה ישאר בכל מקרה.

רפ"ק ש' שמעון;

אני רוצה להעיד; להבדיל מחוקים אחדים החוק הזה מוסבר לאזרח במילים

פשוטות, על גבי כל דו "ח שהוא מקבל. מוסבד לו שיש לו אפשרות לבקש להישפט או

לשלם את הקנס. אם אחרי כל ההסברים הוא עדיין בוחר לשלם את הקנס, הוא נושא

באחריות כלפי הכל.

אני רוצה להתקדם. אם תהיינה שתי גרסאות, נביא את שתיהן.

החוק שלי עבר בקריאה טרומית ואולי אפשר לעשות שילוב בין הדבדים.

אנחנו נתקדם ונראה.

כאן מדובר בשני מסלולים נפרדים; מסלול ברירת הקנס אמור להיות מסלול

יותר קל; אתה משלם פחות, אתה לא הולך לבית משפט ולכן אתה צריך ללכת עם המסלול

הזה עד הסוף. הנושא של הערר שייך למסלול הזה. אם אתה בוחר במסלול השני, והוא

המסלול הרגיל של הגשת כתב אישום, הוא כולל בתוכו את כל מה שכרוך בבית משפט -

הזמן שאתה מבזבז והקנס שאתה צפוי לו.

אנחנו נעבור על הסעיפים אחד אחד. לבנת, בבקשה.

בסעיף 229 אנחנו מחליפים את (א). סעיף זה מציע תשלום "תוך שישים יום

את הקנס הנקוב בהודעה, זולת אם פעל מארות מדרכים אלה:

(1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור

בסעיף קטן (ג);



(2) הודיע תוך שישים יום מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש

ברצונו להישפט על העבירה;"

כאן אנחנו מעלים את שתי ההצעות באופן ברור; אם לא בחרת לשלם אתה יכול

להגיש תוך שלושים יום בקשה לביטול, או תוך שישים יום בקשה להישפט על העבירה.

אתם מציעים להחליף את השישים יום לשלושה חודשים?

כן. בסעיף (א). אני חושב לקבוע כאן תשעים יום, ואם חה"כ זנדברג רוצה

מאה ועשרים יום תהיינה שתי גרסאות ונחליט עליהן.

א' זנדברג;

מי שלא שוכח בתשעים יום לא ישכח גם במאה ושמונים יום.

אני בעד לשלם באותו החודש אבל הבעיה היא שהמשטרה לא מסוגלת, ואני לא

מאשים אותה, בגלל העומס. החקוק מחייב תשובה תוך זמן סביר, ובמקרה זה זמן סביר

הוא תוך ימים ספורים, כדי שאני אוכל להחליט בזמן.

יש גם עניין של אפקטיביות, הרי אפשר להפנות את כולם לבתי המשפט.

אני מציע תשעים יום ואני מבקש שאם נחליט על פרק זמן זה, שתבוא המשטרה

לוועדה, ותמסור לנר תוך כמה זמן עונים. אם יתברר שלא עומדים בפרק זמן זה אני

אציע להאריך את זה כל אני חושב שזאת חובת המשטרה, לפי החוק, לתת לאזרח תשובה

בזמן כדי שלא יפסיד כסף. זאת אפשרות, אני מודיע אותה מראש לממשלה, ונעשה מאמץ

להעלות את זה שוב. אם בין כה וכה לא עומדים בלוח הזמנים, מדוע לאפשר שישים

יום? או שמאריכים עד לאותו מועד שבו המשטרה יכולה להשיב, ויש לאזרח כמה ימים

לרושוב ולהחליט, ואם המשטרה לא מסוגלת, מה ההגיון להאריך? זה מחייב את המשטרה

להשיב תוך שבעים-שמונים יום.

מה מטריד אתכם בעניין מאה ועשרים יום? הרי לא יווצר שום שינוי, לא

מבחינת הטיפול, אלא אנשים ישלמו את הדו"ח כחלוף ארבעה חודשים ולא כעבור חודש.

יש בעיה והיא שצריך להיות איזשהו קשר זמנים בין הדו"ח לבין הקנס, א'

- כדי שיהיה לו אפקט, ב' - אנשים באמת עלולים לשכוח את זה. אנשים מקבלים היום

דו"חות שבעה-שמונה חודשים אחרי שרגן עברו את העבירה, וזהו דבר חמור מאד מסיבה

אחרת - אדם יכול לזכור איפה הוא היה לפני למעלה מחצי שנה?

זה היה בעבר.

לפני חודשיים בא אלי אדם וסיפד לי שהוא קיבל דו"ח על עבירה שנעשתה

לפני כשמונה חודשים. לפעמים בני זוג נוהגים, איך ניתך לזכור האם האשה נהגה או

בעלה?

פתרנו את רובעיה הזאת. אם אין לי מועד משפט אני לא יכולה להוציא דו"ח

ולכן זה נדחה כל הזמן. היום, אם אני רואה שאין לי מועד משפט, אני מייד שולחת

לאדם הודעה עם האישור, ואומרת לו שעל מועד המשפט תבוא הודעה.

מ"מ היו"ר ד' מרידור;

תוך כמה זמן זה נעשה?

סנ"צ ט' מיכאלי;

תוך חודשיים-שלושה.

מ"מ היו"ר די מרידור;

אני מציע לתקן את החוק. במקום שנה לכתוב חצי שנה בסעיף 225(א). אם

אתם מסוגלים תוך חודשי ים-שלושה, נכתוב תוך חצי שנה.

סנ"צ ט' מיכאלי;

על פי החוק אני יכולה תוך שנה אבל אנחנו משתדלים לבצע מיידית.

מ"מ היו"ר די מרידור;

אני בא אליכם בברכות, לא בטענות. הרי לא מדובר על תאונת דרכים שאותה

כולם זוכרים; 95% מן העבירות הן עבירות בלי תאונות דרכים. אם היתה מצלמה ואחרי

חצי שנה האדם מקבל הודעה שאומרת - ב- 25.02 נסעת בכביש ירושלים-תל-אביב

במהירות מופרזת, אני יכול לזכור ולדעת אם זה נכון או לא נכון? אני מציע לכם

לשקול את זה ואני לא רוצה לעשות מחטף. בישיבה הבאה אני רוצה לחזור לזה. אנחנו

מתקדמים.

עו"ד לי משיח;

"מי שהגיש בקשה לביטול כאמור בפסקה (1) לא יהיה רשאי להודיע על רצו נו

להישפט כאמור בפסקה (2), אלא תוך שלושים ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת

התובע בענין הביטול".

מ"מ היו"ר די מרידור;

החלטנו על תשעים יום בסעיף (א). אתה מציע לכתוב מאה ועשרים?

א' זנדברג;

אני הצעתי מאה ועשרים יום כהצעת פשרה למאה ושמונים.

אם כך גרסה שניה תהיה מאה ושמונים.בישיבה הבאה אולי יהיה רוב לכאן

או לכאן, אחה מציע הצעה נוספת?

כן, רציתי להקל על המשטרה מצד אחד ולהחמיר מצד שני, אבל אין סיבה

להחמיר אם לא נגיע להקלה מהצד האחר.

זה מאד יקל עלינו, ובשאלה היא אם זה הגיוני מצד האזרח.

מ"מ היו"ר ד' מרידור;

אם תבואו בישיבה הבאה עם הסכמה למאה ועשרים יום ותרצו לצמצם לשבועיים

- נשקול מחדש. צמצום מסוים יכול לעזור בהפחתת תלונות הסרק.

אנחנו בעד זה. גם הבקשה שלך, המוצדקת, שנבוא עם נתונים תוך חצי שנה,

היא הצעה טובה ואני מניחה שייעשה מאמץ לבוא עם נתונים חיוביים. שבועיים רגו פרק

זמן טוב כי כך תנתן לנו אפשרות לעמוד בזה.

אנחנו עוברים לסעיף (2). מדוע אדם צריך שישים יום כדי להודיע על

רצונו להישפט?

זה צריך להיות אותו מועד כמו יום התשלום. זאת הברירה בין המסלולים.

אס אדם לא משלם אלא מגיש בקשה...

הוא לא צריך לשלם. אלה שני צדדים של אותה מטבע. אם נקבע תשעים יום זה

יחול גם כאן.

קיבלתי. סעיף (1)(א)(2) יהיה תשעים ירם.

כדי שלא תהיינה בקשות קונקורנטיות נכתב - "מי שהגיש בקשה לביטול

על התלטת התובע בענין הביטול".



ש' שוהם;

אולי כאן נכונה הצעתו של חה"כ זנדברג שאומרת, שבאותו רגע אדם צריך

לומר אם בסופו של דבר ירצה להישפט או לא,

זה המצב היום. אנחנו צריכים ללכת לפניות ההיסטוריות וחוץ מזה יכול

להיות שתשובת התובע. תשכנע אותו ואז יש בידינו בקשה להישפט.

מ"מ היו"ר ד' מרידור;

אם קיבלתי דו"ח ואני טוען שהעבירה לא בוצעה על-ידי. התובע מראה לי

תמונה שבה רואים את פניי, אני אומר - אין לי טענות. אלה מסוג הדברים שאדם יכול

להשתכנע בהם, מדוע שנאמר לו - אתה חייב בכל מקרה להישפט כי היגשת בקשה להישפט?

ההצעה שלי נועדה להתגבר על מי שצריך לשלם את כפל הקנס.

הבנתי אבל אתה יוצר בעיה לאחרים ולמערכת.

אי זנדברג;

מה לגבי האפשרות לתשלום תחת מחאה, כאופציה שבה הוא יוכל לגשת לבית

המשפט.

אתה מבטל את ר1ברירה. אם אתה רוצה - השלם. אם לא - אל תשלם.

מ"מ היו"ר ד' מרידור;

מתי תדע אם אתה הולך לבית משפט או לא?

אי זנדברג;

ברגע שאני אקבל את תשובת התובע. אם עברו תשעים ימים אני צריך לשלם את

הקנס, תשובת ותובע כבר לא תועיל לי.

סנ"צ ט' מיכאלי;

אם אתה רוצה ללכת למסלול של בית המשפט - אל תשלם.

אי זנדברג;

כל העיכוב נובע ממחסור בכוח אדם.



סנ"צ ט' מיכאלי;

זה לא קשור לזה בכלל.

א' זנדברג;

אם אני פונה ותוך יום אני מקבל תשובה לביטול הדו"ח, יש לי אפשרות

להחליט תוך שלושים יום אם ללכת לבית משפט או לא. הסיבה שבגללה אני לא יכול

להחליט היום היא בגלל שהמשטרה לא יכולה לתת תשובה במועד.

אם אני נותנת לך תשובה שלילית, אפילו בעוד חצי שנה, עדיין יש לך

האפשרות ללכת לבית המשפט.

רובעי ה איננה אם אתה רוצה ללכת לבית המשפט. רובעיה היא מה קורה אם

אחרי שקיבלת תשובה שלילית אתה לא רוצה לשלם את הקנס. אתה אומר - למה לשלם כפול

ולא קנס רגיל, הרי המשטרה היא שעיכבה את תשובתה, אם אדם הגיש בקשה ומקבל תשובה

אחרי הזמן שבו הוא יכול לשלם את הקנס הרגיל. לכן אמרתי שאם יתברר לנו שהמשטרה

לא עומדת בזה, נזכל להאריך את המועד עד שהמשטרה תעמוד בזה.

עו"ד לי משיח;

בנוסף לזה, במקרים חריגים בהם אדם ישלם כדי לא להתחייב בכפל, תהיה

אפשרות של החזרה.

מה שמטריד אותי הוא שנזדקק לשלושה דיונים במליאה כדי להאריך את

המועד; אולי יכולה להיות סמכות לוועדה לשנות. עד שמגבשים ודנים עובר המון זמן

ואם על כל תיקון נצטרך לקיים דיון עקרוני, שוב יעבור זמן רב.

אני מבקש שתבדקי את האפשרות לשנות את המועדים. החלטנו על תשעים יום

כפי שכתוב כאן. לבנת תבדוק את האפשרות שהמועד הזה יוכל בהמשך להיקבע או

להשתנות ע"י שר המשפטים, באישור הוועדה. האמת היא שלא כל כך מקובל לשנות

מועדים להגשת כתבי אישום בבתי המשפט לערעורים, בהחלטת יושר, במשפט פלילי. לצערי

זה מקובל במשפט האזרחי. במשפט הפלילי מקובל שהמועדים קבועים בחוק ולא משתנים

בהחלטות הוועדה, אבל אנחנו נבדוק את זה.

אנחנו עוברים לפסקה (2). לבנת, בבקשה.

(2) בסעיף קטן (ד), המילים "ומנין שלושים הימים להגשת בקשה להישפט

יחל ביום ההמצאה" יימחקו;" אלה הן המילים שהופכות למיותרות אחרי שלמענו את

הדברים בסוף פסקה 2.

בסדר, מחקנו. פסקה (3).



עו"ד ל' משיח;

סעיף קטן (ו) דן בסמכות התובע בנושא ביטול תוספות פיגור. באותו סעיף

יש התייחסות רק לתוספת פיגור ואין התייחסות לאפשרות של ביטול כפל קנס. אנחנו

מציעים להרחיב את האפשרות הזאת ולהוסיף את אפשרות ביטול כפל הקנס, כי מבחינת

המהות כפל הקנס דומה לתוספת פיגורים. מאותם נימוקים אפשר לתת גם כפל קנס וגם

תוספת פיגורים. עובדה שעד היום אין לנו אפשרות לביטול כפל קנס גרמה לנו להרבה

בעיות כי היו הרבה תלונות מוצדקות. לכן אנחנו מציעים בסעיף קטן (ו):

"(א) ברישה, אחרי "מתשלום" יבוא "כפל הקנס או" ובמקום "כולה או

מקצתה" יבוא "כולם או מקצתם";

(ב) פסקה (1) - תימחק;

מ"מ היו"ר ד' מרידור;

מה היא פסקה זו?

עו"ד ל' משיח;

אנחנו מדברים על רועילות לביטול תוספת הפיגור וכפל הקנס. אם המבקש לא

קיבל את הודעת תשלום הקנס, אי אפשר לחייב אותו בתשלום הקנס.

ברגע האחרון היה תיקון של שר המשפטים ליבאי וזה לא עבר דיון בוועדה.

זה היה במליאה וכך זה הוכנס.

עו"ד לי משיח;

זאת תקנה ואני מציעה למחוק את זה.

פסקה (2): "המבקש היה בחו"ל או שהיה בשירות חובה בצה"ל, או בשירות

מילואים פעיל ובשל כך נמנע ממנו לשלם במועד". אנחנו מציעים להוסיף; "או שנבצר

ממנו לשלם את הקנס בשל סיבה אחרת שאיננה תלויה בו". יש לנו עוד מגוון אפשרויות

נוספות.

א' זנדברג;

אפשר למחוק את הסעיף כפי שהוא ולהוסיף רק את התוספת המוצעת כי סיבה

שאינה תלויה בו כוללת הכל.

עו"ד לי משיח;

אז רצו רק להבהיר את המצבים.

יש כאן שינוי קונספטואלי; אם רוצים לתת סמכות כללית, כאשר המבחן

היחיד הוא סיבה שאינה תלויה בו, לא צריך לפרט. כאשר חוקקנו את החוק לא רצינו

לתת שיקול דעת רתב, אלא הצגנו דברים מאד מוגדרים - לא מספיק שאדם אומר שהוא

היה במילואים אלא צריך להשתכנע שבגלל היותו במילואים נבצר ממנו לשלם את הקנס.

היום אנחנו אומרים שמספיקה סיבה אשר בגללה לא שולם הקנס במועד, ואם כך לשם מה

צריך לכתוב "מילואים"?

אם נסע לחו"ל זאת סיבה שתלויה בו; יכול היה לנסוע ויכול היה שלא

לנסוע.

מ"מ היו"ר ד' מרידור;

לא. אם היה בחו"ל, היה בחו"ל, אבל אם בשל כך נמנע ממנו לשלם - כאן זה

תלוי בו. עס כל הכבוד, לא צריך למנוע ממנו לנסוע לחו"ל כדי לשלס קנסות. אם

קיבל דו"ח ונסע לחו"ל בלי לשלם אותו - זה לא בסדר. יכול היה לשלס אותו ואחר כך

לנסוע. למה צריך להיכנס לפרטים?

אם נסע לחו"ל והגיע לו דואר רשום, איך חזקת מסירה. אם אדם נסע לחו"ל

ונשלחה לו הודעת תשלום קנס מקורי בדואר רשום, אין לו חזקת מסירה.

ואם בתו בת ה- 15 קיבלה בשמו את החרו "ח?

זה בדיוק מה שהוסבר לנו. אם הארם לא נמצא בארץ איך חזקת מסירה.

מ"מ היו"ר די מרידור;

זה לטובת האזרחים אבל לא בדיוק לפי החוק. נכון, לדעתי, שאם הוא יאמר

- לא הייתי בארץ, לא ייחשב למסירה. הוא יכול לטעון את זה אבל אתם לא יכולים

לדעת את זה מראש. חזקת מסירה יש, אבל איך מסירה. עד שהוא יטען כך - החזקה היא

שנמסר לו.

הוא ממציא לי אישורים ודרכון.

מ"מ היו"ר די מרידור;

כשהוא חוזר מחו "ל הוא פונה אלייך ואת מקבלת את זה, ובצדק, לא כי אין

חזקת מסירה אלא כי החזקה נסתרה.

השאלה היא אם לכתוב את הנימוקים המפורטים או אם לא.

מה שאמרת משכנע אותי כן להשאיר אותם.

מ"מ היו"ר די מרידור;

אם כך מה זה "מכל סיבה אחרת"? בית חולים כן או לא?

בוודאי שכן. אם היה בבית חולים לא יכול היה לשלם.

נניח שהוא לא בבית חולים ולא בשירות מילואים, אלא נמא באי

עבודה בנגב במשך שבועיים וזה זמן התשלום. אם זוג הסתכסך, הוא עזב את הבית ולא

היה לו קשר עם הבית למשך שלושה שבועות; יש הרבה אפשרויות. אנחנו משאירים כאן

שלוש סיבות מאד מסוימות - שירות צבאי וחו"ל. מדוע הן כל כך מיוחדות? למה לכתוב

חו"ל ולא לכתוב בית חולים?

כשאתה מרחיב את הקנס לכניסה לכפל קנס לתשעים יום, אתה מרחיב את המועד

עצמו.

מ"מ היו"ר די מרידור;

אבל מדוע כאשר אנחנו חושבים מראש על סיבות מסוימות ולא כותבים אותך,

למה לציין סיבות אחרות?

מספיק שבהתחלה קבענו שנבצר ממנו לשלם.

אם כך אנחנו מתקנים. בסעיף 229(ו)(2), אנחנו כותבים: " נבצר מהמבקש

לשלם את הקנס במועד בשל סיבה שאינה תלויה בו".

סעיף (ד) "בפסקה (3) אחרי המילים "הסיבה לחיוב" יבוא "בכפל הקנס או",

והפסקה תסומן (2)." כאן אנחנו חוזרים למה שאמרנו קודם ואנחנו מאשרים אותה.

בסעיף קטן (ח) כתוב: "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה

בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו", ואתם מציעים לכתוב: "אולם הוראות סעיף

קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי

סעיף קטן (ג)".

אנחנו לא רוצים לבטל את החזקה משום שאנחנו זקוקים לה לשם יציבות

המשפט. יש רישום במרשם הפלילי.

מדובר בחמישים ש"ח, לדוגמה, שהם קנס, שהם הודאה בעבירה. אתה בוחר

להודות בעבירה בדיד הקצרה.

יש לי דרך אחרת והשאלה היא האם אנחנו רוצים לפתוח את הדיון כי הוא

נוגע גם לעבירות המינהליות. השאלה היא איך רואים את ברירת הקנס או את ברירת

המשפט, או את העבירה המינהלית. אם רואים אותה כדרך מקוצרת להודאה באשמה - אין

בעיה. אם רואים אותה כדרך להימנע מבירור העניין, כי העבירה היא לא רצינית -

כאן ישנה בעיה. אני חושב שהרבה אנשים יהיו מוכנים לשלם אבל לא ירצו להודות

בעבירה; להיפך, הרבה אנשים לא ילכו לבית משפט בכלל ורועומס יקטן אם אדם יודע

שהוא לא נכנס למסגרת העבירה.



הבעיה בעבירות התנועה היא שהרבה אנשים שכן עברו את העבירה, לא רק שלא

יורשעו, אלא שהם לא יכנסו לניקור.

עו"ד לי משיח;

עבירות התעבורה הן עבירות הקנס היהירות שיש עליהן רישום.

שי שוהם

בקונספט, הדבר הנורא ביותר בעיני במערכת הוא ליצור סיטואציה שבה

אנשים מודים בסיטונות בעבירות שיש חשש שרגז למעשה לא מורים בהן. יש כאן אלמנט

של כפיה.

פיתוי.

לשלטון נוח לומר-הוא הורה ואני רואה אותו כמודה. הרי אין כאן למעשה

הודאה ממשית.

היית בבית משפט לתעבורה? ראית איך שם מודים?

הייתי וזה חמור מאד בעיניי, הבסיס לא נכון. אלפי אנשים במדינה מודים

למרות שבסתר ליבם רגז לא הודו. אם אני רוצה להיות שלם עם עצמי אני לא רואה בזה

הודאה. מכיוון שאני המחוקק מותר לי ליצור יצירה חדשה. אני בעצם נמנע מבירור

העניין ער סופו.

איזה הצדקה מוסרית יש לך בתור מדינה, להגיד למישהו - אני אומר לך

לשלם חמישים ש"ח כנגר זה שאני לא אברר את ר1עניין עד סופו? ר!אם אתה לא רואה בזה

אקט מקוצר של ארם בביתו? הוא לא מופיע בפני הפורום המביש, לפעמים, בבית המשפט

לתעבורה.

מ"מ היו"ר די מרידוד;

ואיך נראה לך כופר למס הכנסה? מה ההבדל? אדם משלם כופר ואין נגדו כתב

אישום. זה אותו תדבר. מה הסיבה לעשות עסקאות טיעון? בארץ אין, יחסית, הרבה

עסקאות כאלה. בתעבורה מדובר ב-80%-70%, ובניו יורק מדובר בכ- 98%. כשבאים

בטענות לתובע של ניו יורק הוא אומר - תנו לי עוד תקנים ואני לא אעשה עסקאות

טיעון. עסקאות עושים לא כי זה צדק אלא כי היעילות מכריחה אותנו ואין ברירה

אחרת. נמצה כל משפט תעבורה ער סופו? בעבירות תעבורה שהן לא עבירות תנועה אלא

עבירות חניה, אין אתן קלון.

מנקודת מבטו של האזרח אין ספק שאתה צודק, אבל השאלה היא האם מנקודת

מבט של המערכת יש לזה הצדקה רעיונית.



שי שוהם;

השלטון עומד על דעתו ומאשים אותך אבל הוא לא דורש ממך שתודה.

נכון, קנס ללא הרשעה.

אנחנו דנים בעבירות תעבורה. במצב שבו אנו נמצאים היום ובעקבות רפורמה

שהונהגה בזמנך, של העברת הרבה מאד עבירות לברירות משפט, זה הקו. דווקא בעבירות

האלה, האם אנחנו יכולים להפחית מערכה של הפעולה שעושה אדם?

אני אדם מעשי גם בהקשר הזה ואני יודע שאין סיכוי להעביר את זה.

מכיוון שדברים השתנו היום במשרד המשפטים, אולי השר הנוכחי יהיה בדעתו של השר

הקודם ואני מבקש לבדוק את זה.

אני מבקש להבהיר שמדובר בקנס ללא ההרשעה כאשר הנקודות תישארנה ויהיה

לזה רישום.

נקודות לא מפריעות לי. אם אדם רוצה, שיילך ויילחם על זה.

אותו אדם שחושב שהוא צודק והולך לבית משפט, אבל בית המשפט מו-שיע אותו

כי הוא לא צודק, הוא כן ייכנס כי בית המשפט הרשיע אותו. אתר שלא היה "עושה

צרות", והיה באותה מידה לא צודק, אנחנו מענישים את מי שבית המשפט ירשיע. אם

אנחנו אומרים - זאת ברירה שתוצאתה שווה...

את צודקת, רק ישנו הבדל אחד; נכון שבמקרה שבית משפט ירשיע אותו הוא

יורשע וזה לא נעים, אבל יש אדם שאומר - אני מוכן לקבל את העונש הזה, אבל אני

לא רוצה להודות בעונש שלא ביצעתי. אני מסתכל מכיוון אחר, לא רק מהצד התעבורתי

אלא מהזילות של העבריינות. היום זאת לא בושה להיות עבריין וזה נורא. כולנו

עבריינים למרות שלא רצחנו, לא גנבנו ולא אנסנו. כולנו נסענו במהירות, אבל אין

בושה ואין סטיגמה חברתית להיות עבריין. איפה בדיוק עובר הקו? זה כבר נוגע

למהות העבירה אם יש בה קלון או אם לא. פעם אדם מכובד בעיני עצמו היה אומר ~

אני לא עבריין. היום זה לא קיים יותר. היום זאת לא בושה להיות עבריין ולדעתי

אדם צריך להתבייש בכך. בעיקר עבירות התעבורה הפכו את רועבריינות לדבר קל, ואני

חושב שעצם העבריינות היא קלון.

אחרי ששר המשפטים יביע את דעתו נקיים דיון בנושא ואולי נצליח לעשות

מהפכה.

אנחנו עוברים לסעיף (5).

"בוטלה הודעת תשלום קנס לאחר שהקנס שולם, יוחזר סכום הקנס ששולם".

מ"מ היו"ר ד' מרידור;

האם יש לנו הוראה שמכילה תנאי החזרה הגונים? מה שנקרא בחוק האזרחי

תנאי השבה. נכון שהיום אין אינפלציה אבל אין לדעת מה יהיה בעתיד.

יש תקנות בתי המשפט והוצאה לפועל להחזרת פקדונות וקנסות, וכפי שהן

מנוסחות היום הן לא יחולו על זה. התכוונו, אחרי קבלת החוק, לתקן את התקנות כדי

לכלול את הקנסות האלה.

מ"מ היו"ר ד' מרידור;

אני רושם לפני שאת התקנות תתקנו כך שההחזרה תהיה צמודה.

נצ"מ ר' גוטליב;

אנחנו לוקחים על עצמנו, עד שיותקנו התקנות, ללכת לפי התקנות האלה גם

אם זה לא חל עליהן.

אגב, אתם יכולים להגיד לי תוך כמה זמן מחזירים בדרך כלל, כשיש

החזרות?

היו מעט מאד לכן קשה לי לדעת.

אם מדובר בחודש או בחודש וחצי זה לא נורא, כי מדובר במדד אחד.

אתה הצגת את הדברים כך שכפל הקנס שהוא בעצם הקנס, והתשלום מראש הוא

ההנחה.

האמת היא שלא ראוי לעשות דבדים כאלה. אדם צריך לשלם מה שמגיע ממנו

ולא צריך לתת לו כפליים. אנחנו עושים את הדברים מתוך אילוץ כי קשה מאד לגבות

ואי אפשר להפעיל את ההוצאה לפועל שתרדוף אחרי אנשים. זה פשוט יעיל אבל להגיד

שבקונספט זה בסדר? לא, זה לא בסדר. זה לא נכון להטיל קנסות על קנסות אלא צריך

לגבות את מה שמגיע. האמת היא שאין לנו ברירה כי אחרת לא ישלמו את הכסף ואין

דרך אחרת.

הנושא נדון בוועדת שדים והבאנו נתונים שלפיהם כ-66% מן האנשים

משלמים את הקנס המקורי. זה מה שמלמד שהאיום של ספל הקנס עוזר.

אנחנו לא יודעים. אולי היו משלמים גם ללא כפל הקנס?

אנחנו ממשיכים לסעיף 3.

הוראות סעיף 229(ו), (ח) ו-(ח1) לחוק העיקרי יחולו גם על בקשות

שהוגשו לפני תחילתו של חוק זה ובלבד שהתובע טרם נתן החלטה בהן". המדובר

בשיקולים לביטול תוספת פיגור וכפל קנס. מכיוון שאנחנו מרחיבים את העילות אנחנו

מציעים שזה יחול מיד כדי שכאשר תתקבלנה בקשות, התובע יוכל מיד להפעיל את

השיקולים האלה.

ואם התובע נתן החלטה?

אנחנו לא נפתח מחדש את ההחלטות.

ומה אם אדם שעוד לא שילם וקיבל הודעה הביתה שאומרת - דחיתי את בקשתך

לבטל את כפל הקנס כי אין לי סמכות כזאת, יש לי סמכות רק לגבי הפיגור.

סעיף 4 אומר: "תחילתו של סעיף 229(א) לחוק ר1עיקרי כנוסחו בחוק זה,

שלושה חודשים מיום פרסום חוק זה".

אנחנו צריכים להתארגן מחדש ולהכין טפסים חדשים.

אני מציע לאשר את החוק של חבר הכנסת זנדברג לקריאה ראשונה אבל אני

רוצה לקשר אותו להצעת החוק הזאת.

אני מודע לכך שההצעה היא לא ההצעה שלכם.

אתה מוכן להתחבר להצעת הממשלה?

כן, בכפוף לכמה הערות ומעלו כאן ואני מניח שעוד לא החלטנו לא לגביהן.

מ"מ היו"ר די מרידור;

יש לי הצעה אליך; אני מאשר את הצעת הממשלה. אני מציע שתיקח את הצעת

הממשלה ותחזור על הניסוח יחד עם שלמה שוהם. אני רוצה שבקריאה ראשונה ההצעה

תעלה בנוסח הממשלה עם הווריאציות שלך.

אני רוצה לסכם; אישרנו את התיקון בכפוף לכך שבישיבה הבאה תבוא לבנת

ותתן לנו את תשובת הממשלה. אם תשובת רגזמשלה היא שלילית לחלוטין - אישרנו את

התיקון מעכשיו. אם אתם מוכנים לדון בזה ברצינות אני מבקש שתודיעי לנו עד

הישיבה הבאה. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00