הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 402

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי, ז' בחשון התשנ"ו (31 באוקטובר 1995). שעה 00;10

נכחו;

חברי הוועדה; די צוקר - היו"ר

י' לוי

ד' מרידור

אי רביץ

מוזמנים; יהודית קרפ - משנה ליועץ המשפטי לממשלה

לבנת משיח - משרד המשפטים

דייר ראובן גולדשמידט - קצין רפואה ראשי, משרד המשטרה

תג "ד חיים שמואלביא - יועץ משפטי, שב"ס

נצ"מ רחל גוטליב - סגנית היועץ המשפטי, משרד המשטרה

רב-כלאי חגי הכהן - סגן מפקד יחידת דרור, משרד המשטרה

נצ"מ אמירה כוכבא-שבתאי - ראש מחלקת חקירות, משרד המשטרה

סנ"צ אלינוער מזוז - עוזר ליועץ המשפטי, " "

ד"ר יצחק סבר - משרד הבריאות

מירה היבנר-הראל - הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

סרן רועי גינות - יו"ר מחלקת בטיחות, משרד הבטחון

רינת קיטאי - האגודה לזכויות האזרח

שמואל סף - לשכת עורכי הדין

יהודה לב - הרשות למלחמה בסמים

יועץ משפטי; ש י שהם

מזכירת הוועדה; די ואג

קצרנית; אי זכאי

סדר-היום; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף האדם),

התשנ"ה-1995.



הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף האדם), התשנ"ה-1995

היו"ר ד' צוקר;

אני פותח את הישיבה. אנחנו ממשיכים בדיון בהצעת חוק סדר הדין הפלילי

(סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף האדם), התשנ"ה-1995 .בפעם הקודמת היה ויכוח על

הסנקציה העונשית של מי שמסרב לבצע את החיפוש הפנימי. הבענו את דעתנו שקשה לנו

לקבל את הענין של המאסר וביקשנו מהממשלה לחשוב בענין. בינתיים גבי קרפ עיינה

עיון נוסף, היועץ המשפטי שלמה שהם בדק חומר זר ויושר ביקש זמן לחשוב. ההתלבטות

היא לא קלה. אנחנו לא נמשיך את הדיון בסוגיה הזאת, נחכה עד שנקבל את עמדתו של שר

המשפטים ואני מקווה שנגמור את הדיון הזה בשבוע הבא.

סנ"צ אי מזוז;

יש לנו חוב קודם בסעיף 3(ב) באשר לתלישת שיער מהאיברים המוצנעים בגוף ושימוש

בכוח. דיברתי עם סגן ראש המז"פ, שמסייע לנו בענין הזה, והוא אמר שלצורך בדיקת

D.N.A. הוא זקוק לשיער עם שורשים, לצורך בדיקות השוואתיות אחרות אין צורך בשיער

עם שורשים. לכן אין סיבה ששיער עם שורשים יילקח מכל מקום אחר בגוף ומהאיברים

המוצנעים. הוא הסביר שנטילת השיער לצורך בדיקת D.N.A. נעשית על-ידי סירוק של

שיער הראש והשערות שנשארות על המסרק נלקחות לבדיקה.

לי משיח;

לפי זה נתקן את סעיף 3(ב): ...רשאי שוטר לערוך חיפוש חיצוני כהגדרתו

שבפסקאות (1) עד (3) ו-(6), למעט תלישת שיער".

המונח "תלישה" איננו מופיע בהצעה אלא מדובר על לקיחת שיער. אפשר לכתוב:

למעט לקיחת שיער על שורשיו מן חאיברים המוצנעים.

היו"ר די צוקר;

בנוסח אנחנו רוצים להבהיר שאנחנו מוציאים מן הכלל את האפשרות לקחת שיער

באמצעי כלשהו מן האיברים המוצנעים.

סנ"צ א' מזוז;

אמרתי שללקיחת שיער על שורשיו לצורך בדיקת D.N.A. איננו זקוקים ללקיחת שיער

מן האיברים המוצנעים; לעומת זאת, להשוואה של צורת השיער, הצבע ודברים נוספים, יש

צורך בגזירת השיער - לא בתלישתו. הוועדה צריכה לינת את הדעת על השאלה: האם גזירת

שיער מן האיברים המוצנעים, שאיננה נטילת שיער על שורשיו, אפשרית בכוח.

היו"ר ד' צוקר;

מת עמדת האגודה לזכויות האזרח?

ר' קיטאי;

בארצות-הברית ובאנגליה לא מתירים שימוש בכוח ללקיחת שיער מן האיברים

המוצנעים, גם לא גזירת שיער. מתירים חיפוש בכוח רק במקרים של סמים.

ד"ר ר' גולדשמידט;

הבנתי שהביצוע של לקיחת השיער לא ייעשה על-ידי שוטר אלא על-ידי חובש. אני

מבהיר שאין לנו חובשות ותהיה לנו בעיה לגבי נשים.



ד' מרידוד;

אם מדובר על כך שרופא יעשה את זה הרי זה לא ייעשה בכוח.

בהקשר של לקיחת שיער, פיסקה (6) בחיפוש החיצו ני , סעיף 3(ב) מדבר על כך ששוטר

רשאי לבצע את הבדיקה , סעיף 3(י) מדבר על תנאי מרפאה. אפשר להגיע כך להרבה

פרשנויות.

י' קרפ;

סעיף 5 העוסק במבצעי הבדיקה אומר בפיסקה (2): "חיפוש חיצוני כהגדרתו בפסקאות

(4). (5) יכן (6), אם לקיחת השיער היא מהחלקים המוצנעים של הגוף, וחיפוש פנימי

כהגדרתו שבפסקה (1) - חובש."

הי ו "ר ד' צוקר;

אם כך, צריך לתקן בסעיף 3(ו) ולומר שזה ייערך על-ידי חובש.

שי סף;

עמדת הלשכה היא שלקיחת שיער מאזור מוצנע לא תיעשה בכוח בגלל החשד שמישהו

ישתמש בזה לרעה. אם בסעיף 3(ב) כתוב שיעשה את זה שוטר, ובסעיף 3(ו) כתוב שזה

ייעשה בתנאי מרפאה, ובסעיף 5(2} כתוב שזה ייעשה על-ידי חובש, לכאורה אי-אפשר

לעשות זאת בבית-חולים כי רק מי שמתאים לשלוש ההגדרות האלה יכול לבצע את הבדיקה.

לכאורה, מי שאיננו שוטר איננו יכול לעשות זאת במרפאת חוץ, זו טעות כי נאמר פה שיש

בעיה עם נשים.

היו"ר ד' צוקר;

אם כך, צריך לשנות את סעיף 3(ב}.

י' קרפ;

נאמר: אפשר לעשות חיפוש חיצוני כהגדרתו תוך שימוש סביר בכוח ולא נזכיר

"שוטר".

היו"ר די צוקר;

בסדר. מה באשר לשאלה של שימוש בכוח לצורך לקיחת שיער מחלקים מוצנעים בגוף?

שי סף;

העמדה שלנו היא לא לאפשר זאת.

ש' שהם;

אחרי שראיתי מה קורה בארצות-הברית אני חושב שניתן להתיר זאת.

אי רביץ;

מתי צריך לעשות את זה?



ש' שהם;

במקרה של אונס יש השוואה של השיער, אם אדם יגיד: אינני מוכן לתת שיער מאיברי

המין שלי, במקום לתת לו שנתיים מאסר יגידו לו: לא נתלוש לך שיער אלא נגזור לד

שיער מאיברי המין שלך.

ההעדפה של מר שוהם היא של שימוש בכוח על פני סנקציה עונשית.

על שתי ההלופות של שימוש בכוח ושל הסנקציה העונשית יש חלופה שלישית. באונס

מגיעים למצב כזה שיש ראיה שקושרת את זה לאונס ואם יש ראיה אין צורך בשימוש בכוח,

האיום הראייתי הוא חריף.

אי-אפשר להשוות את העוצמה של הראיה ההשוואתית של השיער לראיה שנובעת מתוך

סירוב להיבדק.

עדיין לא הכרענו בשאלת ההעדפה של שימוש בכוח על פני הסנקציה העונשית, או

להיפך, לכן אני מבקש להשאיר את הנקודה הזאת להכרעה בישיבה הבאה שבה יביא לנו

משרד המשפטים את עמדתו ומזה נגזור את הבעיה של גזירת שיער מן האיברים המוצנעים.

הקושי מתחזק משום שבמדינות שונות מצאו פתרונות שונים.

מה קורה כאשר מישהו אוסף ראיות בניגוד לחוק.

זו שאלה כללית.

בתחילת הדיון היתה הבטחה שיהיה דיון כולל בשאלת פירות העץ המורעל. עמדתי,

שהצגתי אותה במפורש, היא בניגוד לכיוון שהממשלה הלכה ולצערי גם הכנסת, לאחרונה,

בחוק האזנת סתר, עמדתי הפוכה והיא להחמיר ולא להקל. צריך לעשות בזה דיון כולל.

אנחנו עוברים לסעיף 13. אני קורא את הסעיף מהנוסח לוועדה מ-22 באוקטובר

1995 .(קורא את סעיף 13).

מכיוון שהחוק דן בחיפוש בחשודים, כל ההוראות מתיירוסות רק לחיפוש בחשודים אבל

אנחנו רוצים להשאיר פתה מצומצם לאפשרות של חיפוש בגופו של אדם שאיננו חשוד, עד או

קורבן, אם הוא הסכים לאותו חיפוש וזה ייעשה בתנאים האמורים בחוק זה.



שי סף;

דובר על כך שמאחר שהוא איננו חשוד ההסכמה צריכה להיות בכתב אחרי שהוא ידע

והבין.

סנ"צ אי מזוז;

מבחינת המשטרה דווקא לגבי מי שאיננו חשוד יש לנו פחות רושש בעניו ההסכמה

החופשית שלו ולכן אין בעיה בקשר להסכמה בכתב.

אין לכם התנגדות לזה?

לא.

לי משיח;

בתנאים כתוב שההסכמה היא בכתב, זה אחד מהתנאים.

היו "ר די צוקר;

אם כך, ההסכמה הנהיה בכתב.

אם אדם איננו חשוד, ולצורך חקירת העבירה שהוא התלונן עליה הוא מוכן שתיעשה

בדיקה שאיננה מנויה כאן, זה דבר אסור, אסרנו את זה.

ש' שהם;

מותר רק אם החיפוש הוא "מסוג החיפושים שבחוק זה".

די מרידור;

מה הסוג שכתוב פה? האם זו בדיקת דם, הדמייה, שיקוף, בדיקה גינקולוגית?

בדיקת רקטום היא מאותו סוג?

הי ו "ר די צוקר;

האם התכוונתם לבדיקות הללו? אם אלה הבדיקות המפורטות והמנויות בחוק - נכתוב

את זה.

י' לוי;

האם ברור מהסעיף שהוא יכול לחזור בו בכל שלב? זו שאלה גם לגבי החשוד וגם

לגבי מי שאיננו חשוד. לגבי מי שאיננו חשוד בוודאי שצריך לוודא את זה. נניח שאדם

הסכים לשלוש בדיקות ואחרי בדיקה אחת הוא רוצה לחזור בו?

י י קרפ;

בכל רגע הוא יכול לסגת בו מההסכמה כי אם מבצעים בו בדיקה בניגוד לרצונו

מבצעים כלפיו עבירה כי תוקפים אותו.



ד' מרידור;

השאלה היא לא רק לגבי מי שאיננו חשוד אלא גם לגבי מי שחשוד. אדם חתם בשלב

מסוים שהוא מסכים וכשמגיע הזמן לבדיקה הוא אומר לרופא: אני לא רוצה. האם הוא

רשאי לחזור בו? אני חושב שכן. לכן צריך לכתוב בכל החוק שההסכמה צריכה להיות עד

גמר הבדיקה ואם מישהו מתנגד - דינו כדין מי שסירב.

צריכה להיות הוראה כללית שמותר לו לבטל את הסכמתו ולא הוראה שתחייב את המשטרה

לשאול אותו בכל חמש דקות אם הוא מסכים.

זה צריך להיות בטרם הוחל בחיפוש.

י' קרפ;

למה אנחנו צריכים להיכנס לנושא של ההסכמה ולכתוב שהוא יכול לחזור בו? או

שאדם מסכים, או שהוא איננו מסכים.

י' לוי;

אם ההסכמה היתה בעל-פה - את צודקת, כאן אנחנו מדברים על הסכמה כתובה שנמצאת

כרגע במקום אחר.

באמירה אתה יכול לסגת מההסכמה.

י' לוי;

השאלה היא אם אחר-כך יאמינו לו בבית-המשפט. הוא יגיד: סירבתי, אז יבוא

השוטר ויביא את ההסכמה שלו בכתב.

י' קרפ;

זה יסוב סביב השאלה האם אפשר היה להשתמש נגדו בכוח, או האם להסיק מסקנות

מהסירוב שלו. השאלה אם היתה הסכמה או אם לא היתה הסכמה צריכה להתברר לפי

העובדות, החוק לא צריך להצהיר על זה שאדם יכול לשנות את ההסכמה שלו. אם אפשר

להפעיל כלפיו כוח, ההסכמה איננה משנה.

כאן מדובר על אדם שאיננו חשוד.

אם הוא איננו חשוד - על אחת כמה וכמה. אני לא רואה מהו מישור הפעולה שבו

המשטרה יכלה לפעול נגדו בכוח.

אי רביץ;

למה בכלל צריך את הסעיף הזה? אם אדם מסכים - הוא מסכים.

נניח שמדובר על קוהבן של עבירת אונס, אם מסדירים את נושא החיפוש הייתי רוצה

שזה ייעשה בתנאים מסוימים ובפרטיות מסוימת.

אי רביץ;

זו יכולה להיות מכשלה. אם היתה הסכמה, מישהו יכול לפרש זאת כאילו אתה לא

יכול לחזור בך. יש פעמים שברגע של חולשה אדם אומר: אני מסכים, אבל אחר-כך כשהוא

אני לא מסכים. צריך לכתוב את הדברים האלה.

זה סעיף דקלרטיבי וצריך להיות ברור לכל שוטר שבכל שלב אפשר לעצור ולהפסיק את

העניו, לא צריך לנמק. שוטר לוקח אותו לבית-חולים ואומר לאיש: עכשיו אתה לא יכול

לחזור בך.

הייתי אומר: הוא הביע הסכמה בסמוך לביצוע החיפוש.

לשם מה צריך את המכשלה הזאת? אם אדם מסכים, לא נפתח לו פתח לטרטר אותנו הלוך

ושוב כשפעם הוא יגיד אני מסכים, אחר-כך הוא יגיד אני לא מסכים וחוזר חלילה.

הדגש בסעיף הוא על התנאים.

אם יגידו לאיש: הסכמת כבר ואסור לך לחזור בך אז בוודאי שיש צורך בסעיף הזה.

אסביר למה היה צורך בסעיף הזה. אנחנו מדברים בשוטר שצריך סמכות על-מנת לבצע

חיפוש. אם זה לא כתוב - לכאורה הוא לא רשאי לעשות זאת. תבוא הנאנסת ותגיד: אני

רוצה שתיערך בדיקה, הוא יגיד לה: אני מצטער, אין לי סמכות לבצע.

אני מביו שמטרת הסעיף איננה להסדיר את האפשרות של הבדיקה אלא להבטיח שאם

תיערך בדיקה היא תיערך בתנאים מסוימים. אני מבקש שתנסחו את הסעיף לא כסעיף

הסמכה אלא שהדגש יהיה על התנאים.

אם הצעתי שהוא יכול לחזור בו בכל עת איננה מתקבלת, אני מגיש אותה כהסתייגות.

אני מדבר על מי שאיננו חשוד.

כולנו מסכימים אתך.



היו"ר ד' צוקר;

אני מציע שתוותר כרגע על ההסתייגות, נחכה עד לישיבה הבאה כשהנוסח יובא לפנינו

ואני לוקח על עצמי להזכיר לך שתעלה את העניו.

אנחנו עוברים לסעיף 14 ואני מביו שאין סוגריים. (קורא את הסעיף). הניסוח

מקובל עליכם?

י י לב;

מקובל.

מתו ההיתר מחייב אותי?

י' לוי;

נניח שצריך לעשות בדיקה שצריכה להיעשות על-ידי רופא. איפה תמצא רופא? חשבתי

שיש אפשרות לחייב רופא.

מ' היבנר-הראל;

לא ניתו לחייב רופא.

ד"ר ר' גולדשמידט;

בסיטואציה מסוימת תהיה בעיה למצוא רופאים. רציתי להיכנס להגדרה. האם חובש

הוא בעל מקצוע רפואי?

בסעיף ההגדרות כתוב שחובש הוא בעל מקצוע רפואי.

היו"ר ד' צוקר;

שאלת תם; אם אף רופא ואף חובש לא ביצעו את הבדיקה - איפה אנחנו עומדים?

ש' סף;

אמרנו שיש מקרים שגם אם יש בהם רשות להשתמש בכוח לא ישתמשו בכוח. למרות

שלשוטר יש סמכות אם האיש לא יסכים, הרופא לא יפעיל כוח.

היו"ר ד' צוקר;

אנחנו חוזרים לשאלה האם אנחנו מפעילים סנקציה עונשית או שזה ייחשב כראיה.

ש' שהם;

ארנה כותב בחוק שיש סיטואציות בהו נבקש בדיקות ללא הסכמה. או שנוותר על זה,

או שנמצא פיגרו ו פרקטי איך עושים את זה.



מ' היבנר-הראל;

מטרתו של הרופא היא לרפא חולים, בבללי האתיקה איו לו הוראה לסייע למשטרה

לתפוס עבריינים. למרות ההסתייגות שלנו, עצמנו עין ואמרנו שניתן לחוק לעבור אבל

תשאירו דבר מינימלי מבחינת כבוד הרופא וכבוד המקצוע כי אדם יכול להגיד לרופא:

דוקטור, אני מסרב לבצע את הבדיקה.

י' לוי;

אז הוא לא יבדוק אותו. לא צריך את הסעיף הזה.

א' רביץ;

אני שואל את נציגי הרופאים: מה אתם אומרים מבחינת האתיקה המקצועית לרופא שכן

מסכים - תעבוד ותעשה את הבדיקה, או שאתם אומרים לו שכרופא הוא לא בסדר?

אני לא נכנס לעצמותיו של הרופא, אני מניח שהוא שקל את שיקוליו הרפואיים

הטהורים וביצע את הדבר על סמך האתיקה שמנרוה אותו.

יש מתן היתר רק בסיטואציה של חיפוש פנימי שבכל מקרה לא נעשה בלא הסכמה. לכן

זה מי ותר.

לא צריך ללכת לבית-המשפט ולבקש היתר אם ממילא יש הסכמה. בשביל מה הוא נותן

היתר?

אם משרד המשפטים יבוא בשבוע הבא עם העמדה שגם אם אין הסכמה מבצעים בדיקה - אז

יש מקום לסעיף, בינתיים אין עמדה כזאת.

אם נכתוב את הסעיף, כל מי שיעשה את הבדיקה יעבור עבירה.

בסעיף 4(ז) בחוק שלפנינו כתוב: "לא נתן החשוד את הסכמתו לחיפוש פנימי, רשאי

קצין משטרה להגיש בקשה לבית המשפט...". אם יש הסכמה, בשביל מה ללכת לבית-המשפט?

בשביל שיהיה לכך היבט ראייתי.

אולי בית-המשפט יעשה את האיזון הנכון ויגיד שכלל אין פה מקום לבדיקה.



י' לוי;

בהמשך סעיף 4(ז) כתוב: "...כאמור בסעיף 7 לקבלת היתר לעריכת חיפוש כאמור".

ההיתר של בית-המשפט הוא לא רק לצורך הראייתי אלא לעשות את החיפוש.

ש' שהם;

השופט לא יכול לתת היתר בניגוד להסכמה. הוא יכול לתת היתר אבל לא יבצעו את

זה.

היו"ר ד' צוקר;

עמדת הוועדה היא שבלי כל קשר להיתר אם אין הסכמה - אין בדיקה,

י' לוי;

צריך לנסח אחרת את סעיף 4(ז).

היו"ר די צוקר;

בשלב זה אין סעיף 14.

אנחנו עוברים לסעיף 14א. (קורא את הסעיף).

די מרידור;

מה ענין שר המשטרה כאו?

ש' סף;

בעניו הביצוע.

היו"ר די צוקר;

אני חושב שיש צורך בהסכמת שר המשטרה.

אנחנו עוברים לתיקוו פקודת סדר הדיו הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש),

תשכ"ט-1969. אנחנו צריכים להקפיד כאו על כך שזה תואם מבחינת הניסוח את כל נגה

שסיכמנו עד עכשיו.

(קורא את סעיף 15(1)22(א)).

מה זה "שאינו חיפוש חיצוני"?

די מרידור;

יש שלוש רמות; חיפוש על הגוף, חיפוש חיצוני וחיפוש פנימי. אני שואל: האם

יש הגדרה אחרת ל"חיפוש על גוף" או שזח רק בא להדגיש שזה איננו חיפוש חיצוני?

אין הגדרה אחרת.



היו"ר די צוקר;

מה ההבדל בין הסעיף הזה לבין סעיף 22 הישן?

כתוב: "בכליו או בגופו" כשהכוונה היא כמובן "על גופו".

די מרידור;

כאן ריק גרענו מההגדרה מה זה היפוש חיצוני, אמרנו משהו כללי כי מותר להפש אבל

להוציא את זה וזה.

ש' שהם;

אנהנו לא נוגעים במקרים כמו של גואטה. תסלחו לי, אבל בין ישבניו איננו מוגדה

כהיפוש חיצוני, אבל אם בולט שם משהו האם מותר להוציא את זה או לא?

די מרידור;

השאלה היא אם להזדקק לשאלה הזאת או לא כי השאלה של החיפושים עלתה במקרים של

גואטה וועקנין. אולי אפשר לגבש הגדרה חיובית מה מותר, אם לא - נשאיר את זה כך.

היו"ר די צוקר;

אני מציע שלא נזדקק לזה אלא נשאיר זאת למשטרה כדי שהשוטר יוכל לעבוד. אני

שואל את האגודה לזכויות האזרח אם יש לכם עם זה בעיה או שההגדרה סבירה?

ר' קיטאי;

ההגדרה סבירה, אין לנו בעיה עם זה.

היו"ר די צוקר;

נשאיר את זה כך.

נצ"מ ר' גוטליב;

השאלה היא האם בוועדת לוין התיקון המיועד לחיפוש על פני הגרף לא ידון בשאלות

האלה?

ל' משיח;

אנחנו מאמצים את הנוסח הזה.

די מרידור;

"בכליו" זה מעבר ל"בגדיו"?

נצ"מ ר' גוטליב;

אם הוא מחזיק את התיק שלו.



היו "ר ד' צוקר;

זה התיק או החבילה.

סנ"צ א' מזוז;

זה כפוף לכותרת "היפוש על גופו".

שי סף;

אנהנו קצת מסתבכים. הפקודה עוסקת בכל שיטות החיפוש הקיימות. הסעיף הזה

אומר: אם ההגדרה כללה את מה שאנחנו קוראים היום "חיפוש בגוף אדם", תורידו את זה.

היו"ר די צוקר;

בסדר.

אנחנו עוברים לסעיף 22(ב}. (קורא את הסעיף).

ל' משיח;

זה בא כדי לאפשר את תחולת החוק שאנחנו עושים.

שי שהם;

זה תיקון של הפקודה שבא לומר כי אין הוא בא לגרוע מן החוק הזה.

י' קרפ;

אנחנו מתארים את החיפוש שמותר לעשות ואומרים שמותר לעשות בו חיפוש על גופו

למעט מה שהגדרנו כחיפוש חיצוני אבל במקרה שיש עילה של חיפוש חיצוני בגוף אגב מעצר

עדיין אנחנו צריכים לשמור שהסמכות הזאת של השוטר לא תילקח ממנו עקב זאת שהוצאנו

מכלל סמכויות החיפוש בעצור את החיפוש החיצוני. השארנו את זה על עילותיו ועל

הסדרי ו כפי שהוא בפרק על החיפוש החיצוני.

י' לוי;

ב-22(א) כללתם; "אדם, או המקבל עצור או אסיר למשמורתויי. ב-22(ב} כללוזם רק

"עצור או אסיר". כלומר, ב"אדם" שאיננו עצור או אסיר את מסתפקת ב-22(א}, ואילו כל

החוק מדבר על חשוד שהוא לאו-דווקא עצור.

די מרידור;

למה לדבר רק על "עצור או אסיריי? אפשר לכתוב ב-22(ב); אין בהוראות סעיף קטן

(א) לפגוע בסמכות חיפוש על-פי כל חוק אחר, ואז אין הגבלה.

שי סף;

פקודת סדר הדין הפלילי, סימן ד', עוסק רק בעצורים וסעיף 22 נכלל בטיפול

בעצורים. לכן התיקון אומר; כאשר אתם מטפלים רק בעצורים - לא במישהו אחר - דעו

לכם שזה לא כולל מה שהחוק הזה או חוק אחר אומר. אין כאן בעיה.

די מרידור;

הפקודה לא עוסקת ב"אסורים"?



שי סף;

גם ב"אסורים" אבל לא בחשודים.

צריך להשאיר את הניסוח עם שינוי קל. הכוונה המרכזית נדרשת והיא: בסעיף 22

שעוסק בפעולות אגב מעצר אין בו כדי לגרוע מהסמכות האחרת כדי לבצע את החיפוש

החיצוני או הפנימי ולכן יש פה סייג כלפי עצורים ואסירים.

היו"ר ד' צוקר;

בסדר.

אנחנו עוברים לסעיף 22(ג). (קורא את הסעיף).

י' קרפ;

במקום להגיד "בגופו", אנחנו אומרים "על גופו".

די מרידור;

הנוסח של 22(ג) הוא די עקום. החובה הראשונה היא לערוך רשימה, אחרי-כן יש

חובה להחזיק במשמורת. למה זה כתוב הפוך? זה צריך להיות לפי הסדר ההגיוני, מי

שחיפש חייב לערוך רשימה, ואחרי שהוא ערך רשימה הוא חייב לחתום עליה ולהחזיק אותה

במשמורת. זה סדר הדברים. אני לא מתייחס לתוכן אלא לניסוח.

י י לב;

אם כי יכולה להיות בעיה בשטח שמרגע התפיסה צריכה להיות משמורת. אם תפסת

חמישה גרם חשיש והאדם בולע את זה?

די מרידור;

לא מדובר רק על הסדר. משמורת זו בעיה של המשטרה אבל אני רוצה לחייב כל שוטר

לערוך רשימה. זה כתוב לא טוב.

נצ"מ א' כוכבא-שבתאי;

מחייבים גם היום.

היו"ר ד' צוקר;

אנחנו משאירים את סעיפים 22(ב) ו-(ג).

שי סף;

אני רוצה להתייחס לסעיף 24 בפקודה. הפקודה עסקה בכל מיני אנשים ונתנה

הסדרים. התיקון של סעיף 22 היום עוסק רק בחיפושים בחשודים ואילו סעיף 24 "מעצר

וחיפוש" עוסק באנשים שאינם רושודים ונעצרים על עבירות עתידיות. סעיף 24(א)(2)

מקנה סמכות מעצר גם לגבי מי שאיננו חשוד. נוצר מצב שההסדר הקיים בחוק שלנו לא

כולל אותם אנשים שאינם חשודים, למשל כאלה שנמצאים בזירת העבירה.

כתוב שהוא מוחזק כמי שמעורב בעבירה.

ש' סף;

או שהוא מתכוון לעבור עבירה אבל הוא לא חשוד בביצוע עבירה. ההסדר שלנו בחוק

הרודש מטפל בחשוד. נניח ששוטר רוצה לעשות חיפוש בגוף באדם שנעצר לפי סעיף

24(א)(2}, אחת מן השתיים: או שאיו הסדר והם יעשו מה שהם רוצים - זה הסדר לא טוב;

או שיחול ההסדר הקודם.

די מרידור;

צריך לבטל את הסיפא כי אי-אפשר לעצור אדם שיש לו כוונה.

י' קרפ;

הפקודה היא בנושא של סמכויות מעצר ואנחנו לא חוזרים על הסמכות לעצור כדי

למנוע עבירה.

שי סף;

סעיף 22 המקורי עוסק היום בכל המצבים ובכל העצורים מכל הסוגים. התיקון שלנו

עכשיו משנה את סעיף 22 ומוציא מכלל התיקון את אלה שאינם חשודים ואז יש אוכלוסיה

שעדיין נעצרת ואין לגביה הסדר. לכן אני מבקש לא להשאיר את הענין הזה פתוח, או

שתבטלו את זכות המעצר, או שתיתנו יוסדר.

די מרידור;

צריך לבטל את זכות המעצר לגבי מי שמתכוון לעשות עבירה ואין לו ניסיון לעשותה.

י' קרפ;

אפשר לחפש על גופו אבל אי-אפשר לחפש בגופו מפני שהחוק לא מכיר בסמכות חיפוש

בגוף. אנחנו לא מתכוונים לתת סמכות כזאת.

היו"ר ד' צוקר;

האם מי שמתכוון לעבור עבירה הוא חשוד?

שי סף;

לא.

היו"ר ד' צוקר;

אם כך, כל התיקון לא חל עליו ואי-אפשר לקחת שערה משערות ראשו.

שי סף;

לא נכון, כי עכשיו תיקנת את סעיף 22 ולגבי מי שאינו חשוד אין חוק.

י' לוי;

יש איסור חיפוש על אדם שהוא לא חשוד ולא עצור?

לא כתוב סלים על מי שלא חשוד.

היו"ר ד' צוקר;

אין היתר להפש.

די מרידור;

בחוק שאנחנו מעבירים עכשיו אין ענין של מעצר, כתוב "חשוד", מותר לחפש ולא

צריך לעצור אותו כדי לחפש.

היו"ר ד' צוקר;

אבל הוא צריך להיות חשוד,

די מרידור;

נכון. לעומת זה, בפקודת מעצר וחיפוש לכאורה אין סמכות לחפש אם לא עוצרים. זה

דבר עקום. אם אני רואה אדם ברחוב אני רוצה לחפש עליו אבל אני לא רוצה לעצור

אותו. כשאנחנו מתקנים את סעיף 22 לא צריד לכתוב "עצור" בשביל לחפש על אדם ברחוב.

י' קרפ;

יש הסדר סמכויות החיפוש באופן כללי, על זה ישבה ועדת לוין ואנחנו עומדים

להביא בפניה פרק על חיפושים. למיטב זכרוני, נתנו במסגרת הזאת סמכות חיפוש אגב

עיכוב ולאו-דווקא אגב מעצר. זה נותן תשובה לכן אני מציעה שלא ננהל את הדיון

במסגרת החוק של חיפוש בגוף.

נשאלת השאלה שעורר אותה עורך-דין סף; האם החוק הזה עדיין מתיר אפשרות של

חיפוש בגוף של אנשים שהם עצורים אבל לא חשודים. המשטרה יכולה לפעול רק על סמך

סמכויות שמוקנות לה, היא יכולה להפעיל את סמכות החיפוש שלה בעצור על גופו, או

להפעיל סמכות חיפוש בגוף שהחוק מקנה לה רק כשהוא חשוד.

אי רביץ;

במעוכב אפשר לעשות חיפוש בגוף?

י' קרפ;

לא.

ש' שהם;

לדעתי, זו הזדמנות למחוק את זה כי פרקטית, במדינת ישראל אין היום שימוש

במעצרי מנע.

נצ"מ ר' גוטליב;

יש פרק שלם על מעצרים שעוד לא דנו בו.

ד' מרידור;

האם אי-אפשר לטעון שהסמכות לערוך חיפוש גם בהעדר הסדר ספציפי נובעת מהסמכות

הכללית של המשטרה? היא רוצה למנוע את העבירה והיא עושה חיפוש.



נצ"מ ר' גוטליב;

עוד ב-1950 נאמר שאין לשוטר אלא סמכות שהוענקה לו בחוק, המקום היחיד בפסיקה

בו נתנו סמכות שאיננה מכוח החוק היא במיטרן הקופטי, שמירה על הסדר הציבורי, מכוח

הפרשנות של בית-המשפט העליון על-ידי בג"צ, זו לא היתה פרשנות של המשטרה.

די מרידור;

אני מבקש מגב' קרפ לוודא שבוועדת לוין יאפשרו לעשות חיפוש לא במי שחשוד אלא

בכל אדם.

היו"ר די צוקר;

אנחנו עוברים לסעיף 25א(א}. (קורא את הסעיף).

סעיף 25 עוסק ב"חיפוש בבית משפט והפקדת חפצים" והוא אומר - 25א(א): "שוטר,

או מי שהוסמך לכך מאת שר המשטרה, יהיה רשאי, בלא צו, לערוך חיפוש בגופם ובכליהם

של באי בית-משפט, בית דין...". פה אנחנו עושים את ההתאמה.

היו"ר ד' צוקר;

כאן אנחנו משנים וכותבים "חיפוש על גופם" במקום "חיפוש בגופם".

די מרידור;

למה בבית-משפט מותר לערוך חיפוש, כדי להגן על הבטחון?

ל' משיח;

כן.

די מרידור;

אני חושב שזו טעות, לא צריך להגן יותר מדי על בית-המשפט, יש עוד משרדים, משרד

הבטחון, משרד ראש הממשלה.

היו"ר ד' צוקר;

אנחנו עוברים לסעיף 25א(ב). (קורא את הסעיף). אנחנו מאשרים אותו.

אנחנו עוברים לסעיף 22(3). (קורא את הסעיף).

ד' מרידור;

מה אומר סעיף 29?

הי ו "ר ד' צוקר;

בסעיף 29 נאמר; "נמצא אדם בבית או במקום שמחפשים בו או בקרבתו, ויש יסוד

סביר לחשוד שהוא מסתיר אצלו חפץ שמחפשים, או שרשאים לחפש אחריו - מותר לו לחפש בכליו

או בגופו מיד; רשימת החפצים שנמצאו ונתפסו תיערך ותיחתם. ..". סעיף 22(3) מאושר.

אנחנו עוברים לפקודת בתי-הסוהר.

היתה מחשבה לכתוב שוטר-סוחר ולכתוב את כל חסמכויות, או לחוריד סמכות שאיננח

נדרשת. לאחר מחשבח נוספת הוחלט לחפריד ולייחד כל מה שקשור לסוהר בתוך פקודת

בתי-הסוהר ובכך אנחנו מכניסים חלק ניכר מסמכויות השוטרים שמופיעות בחוק המרכזי

לסעיפים נפרדים בתוך פקודת בתי-הסוהר בפרק שלם שעוסק בסמכויות עיכוב, מעצר וחיפוש

של סוהר. עד היום הסמכויות היו פזורות בחוק, בפקודת בתי-הסוהר, בתקנות, בפקודת

הסמים המסוכנים. חלק מהסמכויות היו בהסמכות שנתן שר המשטרה לפי סעיף 4 לפקודת סדר

הדיו הפלילי מעצר וחיפוש. עכשיו לוקחים את סעיף 5(40), וסעיף 5(50) שעסקו בחלק

מהסמכויות האלה, מבטלים אותם ומשאירים אותם רק לגבי החלק שלא קשור לחיפוש. בסעיף

5 היה כתוב: "בשעת קבלת אסיר ייערך בו חיפוש וחפצים אסורים יילקחו", במקום זה

"סוהר המקבל אסיר למשמורתו יערוך בו חיפוש כאמור בסימן ז'1 לפרק גי,

ויקח ממנו חפצים אסורים." יש הגדרה מה הם החפצים חמותרים וכל חפץ שאיננו מוגדר

במפורש הוא אסור בכניסה לבית-הסוהר.

סעיף 40 אומר: "חיפוש ייערך אצל כל אסיר במועדים שנקבעו וחפצים אסורים יילקחו

ממנו; סוהר רשאי לבדוק כל דבר המובא...". התיקון מוריד את סעיף (א) שיוסדר

אחר-כך בפרק נפרד שמדבר על חיפוש באסיר, ומשאיר את מה שהיה מוגדר מראש בסימן בי

ואז הסוהר רשאי לבדוק כל דבר שמובא לבית-הסוהר או הוצא ממנו.

כל התיקונים האלה אינם שייכים לפקודה שלנו, הם רק לוקחים עליו טרמפ.

ברגע שאנחנו עושים פרק מיוחד בנושא של חיפושים בתוך הגוף, צריך להסדיר גם

דברים אחרים.

כתוב: "לבדוק כל דבר המובא לבית הסוהר", זה לא נוגע לחיפושים על הגוף.

בסעיף 40 היו שני תתי-סעיפים (א) ו-(ב). סעיף (א) דיבר על חיפוש בגופו של

אסיר, סעיף (ב) דיבר על החלק הזה. לכן תיקנו, הורדנו את החיפוש בגוף והשארנו רק

את סעיף (ב). זה רק שינוי נוסח. אותו הדבר עשינו עם סעיף 50. הורדנו את סעיפים

(ב) ו-(ג) שמוסדרים עכשיו בפרק החדש ונשאר רק סעיף (א). נשאר סימן ז'1 שהוא הפרק

הכללי המדבר על סמכויות עיכוב, מעצר וחיפוש של סוהר.

בסדר. הכותרת של הפרק לא מנוסחת נכון, יוצא כאילו המעצר הוא של הסוהר.

אתה צודק, נשנה ונכתוב: סמכויות סוהר - עיכוב, מעצר וחיפוש.

בסדר.

בסעיף 95א יש הגדרות. ההגדרה של "כלי יריה" היא על-פי ההרק.

ההגדרה "חיפוש על גופו של אדם" קשורה לסעיף 22 בפקודת סדר הדין הפלילי שדנו

בו לפני כמה דקות. נוספה לו "בחינה חזותית" שמופיעה בפקודה הרגילה בחיפוש

חיצוני.

אני קורא את ההגדרה של "חיפוש על גופו של אדם". (קורא את ההגדרה).

די מרידור;

צריך להיות "ושאינו".

שי סף;

למה אי-אפשר לעצור ב"חיצוני" ולהשמיט את היתר?

כי ההגדרה של חיפוש חיצוני שהכניסו לפקודת בתי-הסוהר קצת שונה מההגדרה לפי

ההוק הרגיל.

אי-אפשר לכתוב אווזה הגדרה?

במקומות שונים ייחדנו את הבדיקה החזותית ובמקומות אחרים לא ייחדנו אותה, זה

איננו אותו דין.

מבחינת שירות בתי-הסוהר יכולנו להשאיר את ההגדרה כמות שהיא אבל מכיוון שחלק

מהדברים הכלולים בהגדרה של חיפוש חיצוני לא נדרשים היום לשירות בתי-הסוהר לצורך

עבודתו, הוחלט להשמיט את זה ולא התנגדנו לעמדה הזאת. על חלק מההגדרות היתה

מחלוקת והוסכם שזה יבוא לפני הוועדה.

בשירות בתי-הסוהר יש גם אסירים, גם עצורים, גם סוהרים וגם מבקרים. קורה

שעצור עדיין לא נבדק ונלקח לבית-הסוהר ורק אחרי יומיים לוקחים אותו לבדיקה. מי

בודק אותו - השוטר או הסוהר? האם סוהר עורך בדיקות לצורך חקירה?

תג"ד ח' שמואלביץ;

כן. אם מדובר על עבירות שנעשות בתוך כותלי בית-הסוהר או בקרבת בית-הסוהר

הסוהר עורך בדיקות גם לצורך יקירה.

עצור עבר עבירה מחוץ לכותלי בית-הסוהר ונעצר, לאחר מכן הוא עבר עבירה בתוך

כותלי בית-הסוהר. על העבירה הראשונה יגזור לו את הציפורניים שוטר, ועל העבירה

השניה יגזור לו את הציפורני ים סוהר?

אם העבירה בתוך בית-הסוהר - כן.

אתה חושב שזה נכון?

מי שעצור לחקירה לא נמצא בבית-הסוהר, מי שנמצא בבית-הסוהר הוא מי שנמצא שם עד

תום ההליכים וכבר נגמרו שלבי חחקירה שלו.

זה לא נכון. נתגלתה עבירה והאיש עצור, בינתיים הוא יהיה שם עד שיביאו אותו

לאבו-כביר.

שירות בתי-הסוהר מהזיק במשמורתו עצורים שפוטים, או עצורים עד תום ההליכים.

לפי נוסח ההגדרה של פקודת בתי-הסוהר אין מניעה שהוא יחזיק עצורים לימים, אבל

הפרקטיקה היא שאין עצורים לחקירה.

למשל, לא כל שוטר תנועה אוסף ראיות, יש במשטרה חוקרים שמתמחים בזה. יש

סוהרים שמסוגלים לערוך חקירה וכשירים לאסוף ראיות? אני מבין שצריך כשירות מיוחדת.

השאלה היא אם בין הסוהרים יש מי שמי ומנים לזה?

כן, יש בתוך בית-הסוהר יחידה ללוחמה בסמים שתפקידה למנוע עבירות, לתפוס

עבריינים ולחקור. יושב כאן לידי ראש היחידה הזאת.

אם מדובר על אותו סוג יקירה, לפעמים על אותן עבירות, למה ההגדרות אין תואמות

במדויק?

שירות בתי-הסוהר נותן לך הגדרה מצמצמת יותר, למה אתה נלחם על הגדרה יותר

רחבה?

אם זה מספק את בתי-הסוהר, למה שלא נצמצם אצל השוטרים? מדוע צריך שני חוקים

שעוסקים בחיפוש וחקירה ואילו ההגדרות שונות?

נניח שבתוך בית-הסוהר יש עבירת רצח ורוצים לערוך בדיקת D.N.A. של השיער, את

זה שירות בתי-הסוהר איננו הוקר בעצמו. לפי ההגדרות היום, על-פי שר המשטרה, שירות

בתי-הסוהר עוסק באיסוף ראיות רק לגבי עבירות של סמים וכלי נשק.

אם יש מקרה רצח בתוך בית-הכלא?

המשטרה תעשה את -זה.

אם אתה מכניס הסדרים פנימיים בתוך החוק, תגדיר את זה ותכתוב בסימן -ז'1: פה

מדובר רק על עבירות סמים, אז נדע שההגדרות שונות. מי שקורא עכשיו את החוק מתרשם

שבבית-הסוהר אפשר לחקור גם רצח, אונס ודברים אחרים. זה ששר המשטרה מצמצם את

סמכות הסוהרים ואומר להם שהם לא יעסקו ברצח - זה עניינו, יכול להיות שמחר יבוא שר

תחקרו גם ברצח. לכן ההגדרות צריכות להיות אותן הגדרות.

לשאלה של חבר-הכנסת לוי בענין סוגי העצורים אצלנו ואצל שירות בתי-הסוהר.

קיימות כל הקבוצות כאשר מכל מיני סיבות שוהים במשטרה גם אנשים שאמורים לשהות

בשב"ס. קורה גם מצב הפוך, כשמסיבות רפואיות אנחנו מעבירים אנשים למרכז הרפואי של

שב"ס ואז הם בסטטוס של עצירים בשלבי החקירה, מה שנקרא עצירים לימים.

אני מציעה שנדון בשאלה שעורר חבר-הכנסת לוי כאשר נדון בסעיפים גופא. בתוך

הסעיפים נעשה ניסיון להגדיר את סמכויות המעצר והעיכוב של הסוהר שהן מוגבלות ואינן

כמו של השוטר, הן נועדו רק לצורך תפקידו ושמירתם הבטוחה של האסירים בתוך

בית-הסוהר ולמניעה וגילוי עבירות בתוך בית-הסוהר, רק לעזרה ראשונה בחקירה. לכן

ההגדרות יותר מצומצמות.

בסדר, נכחן את הנחיצות של כל מה שהוצג.

שי סף;

התפקיד של כל הסוהרים הוא בעיקר שמירה ומניעה, חלק מן הסוהרים גם מוסמכים

לעשות פעולות איתור, שהן יותר מיוחדות. לכן לא לכל סוהר נותנים את כל הסמכויות

ופה יהיה פירוט.

לכן, ב"בחינה חזותית של גופו העירום" לא כללתם צילומו כי אינכם זקוקים

לצילום.

לגבי ההגדרה של "בחינה חזותית" יש הסדר נפרד ולכן אין צורך בו בתוך ההגדרה.

לגבי "טביעה של כל חלק מהגוף". בסעיף 2(ד) (3) של החוק המרכזי שעשיתם, כשמדובר על

חיפוש בידי בן-מינו, כתוב; "החיפוש הוא לקיחת טביעת אצבעות וכף היד". משרד

המשפטים נתן הסבר שלפיו אין מדובר בסעיף הזה בלקיחת טביעות אצבע כי טביעות כאלה

מוסדרות בתוך תקנות הפרוצדורה הפלילית (זיהוי). אם לא זאת הכוונה, ואם הסעיף הזה

הוא שיסדיר מכאן ולהבא את הבדיקה של טביעות אצבע, גם שירות בתי-הסוהר צריך לקחת

טביעות אצבע אלה כי זה חלק מהזיהוי.

החוק המרכזי שעסקנו בו עד עכשיו נוגע לחשודים בביצוע עבירה והם אנשים

שמסתובבים בציבור. פה אנחנו מדברים על מי שבתוך בתי-הסוהר. ראשית, אתה לא צריך

טביעת אצבע כי מי שנכנס לבית-הסוהר נותן טביעת אצבע. אנחנו מדברים על אנשים

החשודים בעבירות חדשות ולא על אדם שנכנס לבית-הסוהר. שנית, רוב הסמכויות של סוהר

לא ניתנות לו לצורך חקירת עבירות. אנחנו דנים בשתי מאטריות שונות לגמרי ומנסים

לחבר אותן ולכן אנחנו נתקלים בבעיות.

בעמוד 13 להצעת החוק, בסעיף 95ב(א) בפיסקה השניה מוזכר "מילוי תפקידו של

לרבות גילוי ומניעת עבירות המבוצעות בתחומי בית-הסוהר או

במתקני שירות בתי-הסוהר וכן גילוי ומניעת עבירות המבוצעות בסביבתם הקרובה...".

פה אנחנו מדברים על החשוד ועל חיפוש על החשוד, זה דבר יותר מצומצם.

לא, זה גם לגבי סוהרים, כתוב: חיפוש אצל חשודים.

השאלה היא אם סוהרים צריכים להיות מוסמכים בחוק לגלות עבירות. אני לא בטוח

בזה.

יש לי הרבה מה להגיד אבל אתייחס רק לנקודה הזאת. העובדה היא שמשטרת ישראל

נעצרת בחומות. למשל, אם נתפס סם שלא בידי אדם, היינו, אין חשוד מיידי לקשור אליו

את הסם, הסם הזה מוכרז כמציאה ולא נפתח תיק פ"א, כשבחוץ מתייחסים לזה אחרת.

אנחנו מוכרחים לנסות לקשור את הסמים לחשודים.

הושאלה היא מי עושה את זה.

אנחנו, לא המשטרה.

ואם אלה לא עבירות סמים אלא עבירות אחרות כמו רצח, גניבה?

המשטרה חוקרת.

אם זו תקיפה בין אסירים?

אם זו עבירה של תקיפה וחבלה בתוך בית-הסוהר, יש ועדת חקירה סטטוטורית מכוח

סעיף 131א לפקודת בתי-הסוהר והענין נחקר בתוך שירות בתי-הסוהר.

אם רותכו לו את הפנים?

תג"ד חי שמואלביץ;

בעבירה מסוג כזה מזמינים את המשטרה. יש הסדר של חלוקת עבודה בין שירות

בתי-הסוהר לבין אגף החקירות שקובע מתי מזמינים את המשטרה, לרוב במקרים חמורים.

זאת אומרת, החוק מוכתב מהסדרים פנימיים.

אתה רוצה לקבוע איזה עבירות המשטרה חוקרת ואיזה עבירות שירות בתי-הסוהר חוקר?

לא, צריך לתת לסוהרים סמכויות הזקירה בכל העבירות.

לא מספיק שקשה לו להיות סוהר אתה רוצה שהוא יהיה גם חוקר?

אז אל תיתן לו סמכויות.

שי סף;

לאף סוהר אין הסמכה ספציפית להיות חוקר במובן שבו החוק מדבר על חוקר. יש

בעיה אחרת בשירות בתי-הסוהר. מתבצעת עבירה ועד שמגיעה המשטרה יכולות לעבור שעות.

יש הסמכה של שר המשטרה לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית.

שי סף;

אין סמכות, אם יש - היא בלתי חוקית. למשל, סוהר לא יכול לגבות עדות תחת

אזהרה, היא לא תופסת בבית המשפט.

אם שר המשטרה מסמיך אותו לפי פקודת הפרוצדורה הפלילית, יש לו סמכות גם לגבות

עדויות. שר המשטרה מסמיך לא רק סוהרים אלא גם אנשי מכס, אנשי רשות הגנים

הלאומיים ואנשי חקלאות, הוא מסמיך אותם לערוך חקירות לפי פקודת הפרוצדורה הפלילית

(עדות) והוקירה שלהם זהה משפטית לחקירתו של שוטר. גם שר המשפטים מוסמך לעשות

זאת.

צריך שלסוהרים יהיו סמכויות לאו-דווקא בקשה לדקירה, צריך שתהיה להם סמכות

ראשונית. מכיוון שאנחנו קובעים כללים איד ייערכו חיפושים בגוף אדם לגבי כלל

מדינת ישראל, יש היגיון בכך שאותם כללים יחולו גם בשב"ס למרות שהוא מקום סגור.

תקנו את הפקודה במסגרת אותו התיקון כדי שההגבלות וזהי י נה אותן הגבלות

ויהיה לי מותר לעשות מה שמותר לאדם רגיל. לכן זה מוכנס פה.

זה בסדר שזה מוכנס פה, אותם כללים ואותו כבוד אדם צריכים לחול אבל ההגדרות

משתנות.

כי בתוך שב"ס עצמו לא לכולם יש אותן סמכויות.

זו לא התשובה שנמסרה פה כרגע, התשובה שנמסר פה היא שזו הסמכה של שר המשטרה,

זה לא כתוב כאן בחוק.

כל הדיון פה נסוב על מה שתשנו בכל מקרה, ההתאמות לגבי החיפוש הפנימי והחיפוש

החיצוני.

ההערה של היועץ המשפטי של הוועדה נכונה. אותם שינויים שנעשו בחוק המרכזי

בהגדרות, צריכים להיעשות במקביל לחוק הזה. יכול להיות שנכון להתחיל קודם מסעיף

95ב רבתי ואחר-כך לחזור אל ההגדרות בנוסח שיותאם.

אם כך, לישיבה הבאה תתאימו את ההגדרות למה שעשינו ולכן לא נדון בזה עכשיו.

נמשיך בסעיף 95ב; סמכויות עיכוב ומעצר בלא צו.

אני קורא את סעיף 95ב(א). (קורא את הסעיף).

למה לא כל מה שכתוב בקטע הראשון של הסעיף מופיע בקטע השני?

הקטע השני מדבר על מילוי התפקיד וזה כולל גילוי ומניעת עבירות. נכון שזה

צריך לכלול גם ביצוע עבירה בעת ליווי אסיר או בעת רדיפה אחרי אסיר נמלט.

צמצמנו את גילוי העבירות ומניעתן רק לעבירות שנעשו בסביבה הקרובה של

בית-הסוהר, לא בליווי, את זה המשטרה תעשה.

כדי לא לחזור על הדברים אפשר לכתוב קטע אחד שבו יחיה כתוב: "...יהיו נתונות

גם לסוחר בעת מילוי תפקידו ולצורך מילוי תפקידו בתחום בית-הסוחר. לעניו סעיף קטן

זה, מילוי תפקידו של סוהר - לרבות גילוי ומניעת עבירות המבוצעות בתחומי

בית-הסוהר.. ." וכן הלאח.

אם עבירה מבוצעת בזמן הליווי על-ידי הסוהר, אותו סוהר צריך לפעול.

נניח שמעבירים לו סמים ואז מתחילה החקירה, אם נשמיט את הסיפא לא יהיה למשטרה

מה לחקור.

הסעיף הזה לא עוסק בחקירה, הוא עוסק בעיכוב ומעצר בלא צו. למה בהגדרה לא

"לעניו סעיף קטו זה, מילוי תפקידו של סוהר - לרבות גילוי ומניעת

עבירות." נקודה?

בצורה כזאת אתה מרחיב.

כל הצמצומים הם בקטע הראשון למעלה.

יכול להיות שבעת רדיפה אחרי האסיר הוא רואה עבירה אחרת שלא קשורה לאסיר, האם

אנחנו רוצים לתת לו סמכות?

אפשר לכתוב כך: גילוי ומניעת עבירות בנסיבות כמפורט בסעיף אי והנוגעות

לבית-הסוהר או לאסירים.

רצינו לצמצם את זה ברישא גם לגבי התכלית וגם לגבי המקום. המקום הוא רק בתחום

בית-הסוהר, במתקני שירות בתי-הסוהר ובסביבתם הקרובה, וכו בעת ליווי אסיר או בעת

רדיפה. זה לגבי המקום. "מילוי תפקידו של הסוהר" זו התכלית של המעצר.

מדובר פה על אפשרות לעצור בלי צו. תארו לכם שהוא מלווה אותו לבית-הסוהר והוא

בורח - הוא לא יכול לעצור אותו? התכלית צריכה להיות במסגרת תנאי קומולטיבי,

מצטבר, וזה לא קיים. בשביל מה הוא מלווה אותו? - כדי שאם הוא יברח הוא יוכל

לעצור אותו.

נוסיף את זה לקטע השני.

נוסיף בהמשך לקטע השני: וכן בעת ליווי אסיר- מחוץ לבית-הסוהר או בעת רדיפה

אחרי אסיר נמלט.

תכתבו את הכל בקטע אחד, למה לחזור פעמיים?

הדגש בקטע השני הוא על אדם אחר, לא על העצור שכבר נמצא בתוך בית-הסוהר.

די מרידור;

גבי מזוז מעלה שאלה אחרת. כנראה לא מדובר במעצר העציר, המלווה רואה שהעציר

לוקח סמים ממישהו והסוהר רוצה לעצור את השני ולא את העציר.

בסוף הקטע רגשני של פיסקה (א) כתוב: "והנוגעות לבית הסוהר או לאסירים". אם

הוא נמצא בעת ליווי ומגיע אזרח ומוסר לעציר חבילת השיש, הוא יגיד לאזרח: לך,

אסור לי לגעת בך? הרי הוא צריך לעצור אותו.

לעצור אדם שעבר עבירה לנגד עיני יכול גם אזרח סתם.

רק אם זו עבירה של פשע.

בסדר, אבל אם זה לא פשע למה צריך לתת סמכות לסוהר לעצור אנשים שהם לא אסירים?

לא נותנים לו סתם סמכויות, נותנים לו סמכויות שיש לשוטר לפי סעיפים (2)

ו-(3), באותו המגבלות ומתי מותר לו לעצור בלי צו.

מזה חששתי. בחוק החדש של מעצר וחיפוש, התאום של החוק הזה, יש הסדרים שונים

שאני משוכנע שהסוהרים לא צריכים אותם ולא מבקשים אותם. נצטרך לחזור פעם נוספת

למאטריה הזאת אחרי שנשנה שם את החוק. שימו לב שסעיף 95ב כלל לא עוסק בחיפוש אלא

רק במעצר וזה לא התחום הזה. כשנגיע לעניו המעצרים, נכניס את זה בתיקון של חוק

המעצר. אגב אורחא אנחנו עוסקים בענין אחר. עם כל הכבוד, אני לא בטוח שכדאי ורצוי

לתת לסוהר לעצור מה שנראה בעיניו עבירה, הוא לא חוקר, זה איננו תפקידו, ל-%95

מהסוהרים המלווים איו מושג מה זאת יקירה.

האם סמכויות עיכוב ומעצר על-ידי סוהרים בלא צו מופיעות בחוק התאום?

הן לא מופיעות שם כי הן מופיעות פה.

האם אפשר להתהיל לדון בסעיף 95ג בלי שנדון בסעיף 95ב?

אי-אפשר, זו התשתית מתי אתה מוסמך לערוך חיפוש. זה לא הגיוני.

אני מבין שאספתם הכל בחוק אחד. יכול להיות שיותר נכון להתייחס לכל מקרה

לגופו.

למה המשטרה לא באה ואמרה; לפני שאנחנו עוסקים בהיפוש נטפל קודם בתשתית,

במעצר, איך עוצרים ומתי עוצרים, ואחרי כן נמשיך?

הסמכות של המשטרה כתובה בהוק. לגבי הסוהרים, במשך כל השנים פועלים על-פי

הסמכה שניתנה על-ידי שר המשטרה מכוח סעיף 4 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר

וחיפוש). היום יש הסמכה של שר המשטרה האומרת כי לכל סוהר באשר הוא - כן קיבל

הכשרה או לא קיבל הכשרה - יש כל הסמכויות של שוטר לפי סעיפים (2) ו-(3) לפקודת

הפרוצדורה הפלילית. כאן אין שום חידוש אלא העתקה של הסמכות הקיימת. היום הסמכות

קיימת בהסמכה ואילו אנהנו רוצים שההסמכה תהיה בחוק כדי שלא תתעורר בעיה לאור הוק

יסוד; כבוד האדם וחירותו כשיתקפו את הענין ויגידו שאין סמכות לשלול חירות מכוח

הסמכה. אנחנו לא מחדשים כאן דבר.

די מרידור;

צריך לברך על המגמה להגדיר בחוק את הענין של ההסמכה אבל יש לכך משמעות. היום

מישהו יכול לתקוף בבג"צ הסמכה שניתנה לאנשים שלא הוכשרו לעשות דברים כאלה בגלל

חוק יסוד; כבוד האדם וחירותו ועוד כמה דברים, לכן צריך לתת להסמכה הזאת תוקף.

כשהיום אנחנו מחוקקים בחוק ראשי חקיקה שמסמיכה הפרה כלשהי, צריך לבדוק באיזה

תנאים היא נעשית. האם מי שמקבל סמכות לעצור אנשים, לחפש אנשים ולחקור אותם יש לו

הכשרה לכך. עסקנו פה הרבה בשאלה איך לערוך חיפוש, האם זה יהיה חובש, או שוטר

ובאיזה תנאים, לכן אותו הדבר חל גם פה. זו שאלה רחבה שנוגעת לסמכות המעצר של

סוהרים, להבדיל משוטרים, ואולי מקומה יכירנה דווקא בחוק שמדבר על המעצר ולא על

החיפוש. שאלה נוספת; נגה ההכשרה של הסוהרים.

זאת יחידה מיוחדת של אנשים שהוסמכו על-ידי השר.

לגבי חיפוש, לא לגבי מעצר. כל סוהר יכול לעצור.

הכוונה שלכם להעביר את הוזסמכה לחוק ראויה. אתה אומר שאתה לא יכול להמשיך

לעבוד מסעיף 95ג ואילך ללא הבסיס של 95ב. אני מניח שהגיונית אתה לא חולק עלינו

שעניו המעצרים צריך להיות נדון כשיעלה על השולחן ענין חמעצרים. אתה אומר שזאת

העתקה וממילא בפועל לא יקרה כלום, אף אחד לא עתר לבג"צ. אני שואל: נגה יקרה אם

נדון עכשיו רק בסעיף 95ג ואילך עד שנגיע לענין המעצרים שזה ענין של שבועות?

אם הכוונה שהדיון בהצעה הזאת יידחה עד שוועדת לוין תגמור לדון שם, זה ענין

אחד; אם הכוונה להוציא את זה מגדר החוק - זו בעיה.

הצעתי היא שאנחנו לא עוסקים עכשיו בסעיף 95ב אלא מתחילים לדון בסעיף 95ג,

סעיף 95ב יידון בעוד מספר שבועות.

זה לא אומר שזה לא יהיה בפקודת בתי-הסוהר.

בוודאי שזה יהיה. נניח לזה עכשיו כדי שנוכל לעסוק בשאלת המעצרים באופן רחב

כחלק מהדיון הכללי. מבחינת העבודה שלך לא יקרה דבר, ההסמכה תישאר בתוקף עוד כמה

שבועות או חודשים.

הכוונה היא שהחוק הזה לא יעלה לקריאה שניה ושלישית עד שבוועדת לוין יגמרו

לדון בענין הסוהר ורק אז אפשר יהיה להעלות זאת לקריאה שניה ושלישית?

כל מה שנסיים כאן יעלה לקריאה שניה ושלישית, כולל הדברים שלך. בינתיים יידחה

הדיון בכל שאלת התשתית המדברת על הסמכה שאיננה בחוק. גב' גוטליב, לדעתי, אין

בעיה.

יש הסמכה כללית של שר המשטרה שהיא בתחום בית-הסוהר ובסביבתו ובעת ליווי אסיר.

חוץ מזה יש הסמכה בסעיף 28 בפקודת הסמים שהיא ספציפית ונתונה רק ליחידה הזאת, שם

זה מעצר וחיפוש. אולי זה יגרום קצת בעיה ולכן אני מציעה שבפעם הבאה נבוא לכאן עם

נוסח תיקון.

להערכתי לא יקרה דבר, בינתיים תעבדו על בסיס ההסמכה הקיימת. נדון בסעיף 93ב

כאשר נדון בכל שאלת המעצרים אחרי שנגמור את הדיון בחוק שלפנינו, זה לא יידחה יותר

מזה.

יש יחידות חדשות בשירות בתי-הסוהר שצריכות לעבוד.

איו בכוונת מישהו מאתנו לפגוע בעבודה ולגרום לזה שמישהו לא יוכל להילחם

בסמים. אף אחד לא יפגע ביכולת היחידה לפעול.

אם יתקפו את זה בבית-המשפט בבג"צ?

נרוץ ונחוקק את סעיף 95ב.

די מרידור;

על איזה אדם מדובר, יכול להיות שמדובר באדם שהוא אסיר והוא מלווה אותו - לא

כל כך ברור לי אם הוא צריך לעצור אדם שכבר עצור - יכול להיות שמדובר באדם שאיננו

כזה והוא זרק את החבילה. אני מחזיר את הקושיה לדוכתא: למה הוא צריך לעצור אותו

בשביל לחפש עליו?

גבי קרפ אמרה שבפרק החדש הנוגע לחיפושים ועומד בפני הוועדה יש גם סמכות לגבי

עיכוב.

זה מה שכתוב בסעיף 95ב(ג): "סוהר המעכב אדם שאינו אסיר או העוצר אותו...".

בסעיף 95ט(א) כתוב: "סוהר רשאי לערוך חיפוש על גופו של אדם בעת שהוא מבקר

בבית סוהר...".

אני לא מדבר על ביקור בבית-הסוהר, הוא רק הגיע לבית-המשפט העליון בירושלים

ונפגש עם אחיו ורוצים לחפש עליו, לנגה צריך לעצור אותו בשביל זה?

בחיפוש על פני הגוף השארנו את המצב הקיים עד שיבוא הפרק הנוסף לכן אין מקום

לשנות את זה לגבי סוהר. לשוטר יש סמכות לחפש על פני הגוף לפי סעיף 22 רק כאשר

הוא עצר את האדם. אין סמכות אחרת.

בסעיף 95ב(ג} כתוב: "סוהר המעכב אדם שאינו אסיר או העוצר אותו יעבירו ללא

דיחוי לשוטר או לתחנת המשטרה הקרובה", כלומר, מדובר על האקט המיידי כדי שהאיש לא

יברח ויימלט מאימת הדין. רק על זה מדובר. סעיף 2 לפקודת סדר הדין הפלילי מדבר

על עיכוב, וסעיף 3 לפקודה מדבר על מעצר. היום, לפני החוק החדש, אין סמכות לבצע



חיפוש כשיש עיכוב, לכן 95ב הוא צילום המצב הקיים בחוק. אם היינו דנים היום

בתיקון הזה ומכניסים את המצב הקיים בחקיקה במקום בהסמכה, כשבחוק החדש זה משתנה

לגבי שוטרים כך -זה משתנה גם לגבי סוהרים. לכן גם אינני מבין את ההגיון מאחורי

דחיית הדיון בסעיף 95ב.

95ב עוסק באדם שנעצר. אנחנו לא שואלים אם הוא נעצר אלא האם אחרי שהוא נעצר

מותר לחפש עליו.

נוצר מצב שאדם נעצר רק כדי לחפש עליו.

ב-95ב יש דוגמה שלא עוצרים אבל מחפשים, העקרון הוא שאפשר לחפש בלי לעצור. פה

מדובר על אדם שנעצר בגלל עילה אחרת. אם ב-95ט איזה רוצה להוסיף שלא מדובר רק על

אדם שמבקר בבית-סוהר אלא גם תוך כדי ליווי לבית-משפט אתה יכול לחפש - זה משהו

אחר. לא נקבע כאן שכדי לחפש צריך לעצור, הראיה - סעיף 95ט.

די מרידור;

מזה אני מסיק את ההיפך. אם זה ייהפך לחוק, מחר תישאל השאלה: מכוח מה איזה

רשאי לחפש? - אוזה לא רשאי לחפש עלי אלא אם אני עצור או מבקר.

אני גם כן חושב שזה חסר לכן נתקן שם.

התיקון צריך להיות יחד.

חבר-הכנסת מרידור מציע שלא יצטרכו לעצור כדי לחפש, נתקן במסגרת החוק החדש ואז

אותו תיקון שיחול לגבי שוטר יחול גם לגבי סוהר. סעיף 95ב(ג) הוא תמונת ראי של

סעיף 22 לפקודת סדר הדין הפלילי מעצר וחיפוש ושם כתוב: "שוטר העוצר אדם..." אם

זה ישתנה שם זה ישתנה כאן. ההערה של חבר-הכנסת מרידור חשובה כדי שיהיה ברור

שהכוונה היא לעוצר לפי סעיף 95ב ולא לכל עוצר.

אנחנו עוברים לסעיף 95ג(א). הסעיף הזה יורד.

אנחנו עוברים לסעיף 95ג (ב). (קורא את הסעיף).

כתוב פה: "העוצר אדם בבית סוהר". האם מדובר במקרה של אסיר, או עצור, או

שמדובר במבקר? _

הכוונה למי שמביא את -זה, מבקר ואולי גם סוהר.

ולגבי העצור עצמו?

מדבר על כך הסעיף הבא איוריו, סעיף 95ד.

היחידה הזאת מוגדרת בחוק? כאן אנחנו נותנים סמכויות לאנשים שאנחנו לא יודעים

מה הכשרתם.

עד היום היחידה הזאת מתוקננת על-ידי משרד האוצר ומשרד המשטרה.

מה הכישורים של אנשי היחידה?

בפועל אלה אנשי הקירות במשטרה שהועברו לבתי-הסוהר.

לא כל אנשי היחידה הם שוטרים. כל ההסמכה המקצועית, לרבות ההכשרה, נעשים

במשטרת ישראל ובמסגרתה, גם תעודות ההסמכה הן של משטרת ישראל.

י י לב;

אנשים העוסקים בנושאים טכניים מסוימים עוברים הכשרה מיוחדת. גם הרשות למלחמה

בסמים מממנת את הנושאים האלה.

די מרידור;

מה ההכשרה שעובר אדם מוסמך? האם הוא יודע מה אסור, מה מותר, מה זה כוח סביר?

מה י ודע אדם כזה?

מר חגי הכהן, האם האנשים האלה עברו בפועל את ההכשרה המתאימה לענין המעצר?

רב כלאי חי הכהן?

בוודאי.

לא יפריע לכם שייאמר פה דבר שמובן ממנו שיש לו הכשרה לכך?

אנחנו ממליצים על כך.

לכן אני מבקש שייאמר פה שאותו אדם רכש אותן מיומנויות שיש לשוטר כדי לעצור,

לחפש ולחקור.

אני חושב שהסמכות רחבה מדי. כאשר החיפוש נעשה באדם שכרגע הוא שפוט או עצור,

הנזק לא גדול וסעיף 95ג(ב) עוסק בכל אדם, עורך-דין, או אדם שבא לבקר. בבית סוהר

ניתנת לסוהר יד יותר חופשית לבצע דברים שלא היתה ניתנת לו מחוץ לבית הסוהר. נניח

שיש לו חשד לגבי אשתו של עצור שהיא מעבירה לו סמים והוא רוצה לעשות חיפוש בגופה.

זה נראה לי מוגזם.

לשוטר מותר?

שי סף;

שוטר הוא איש חקירות. למרות ההכשרה שהאנשים האלה עוברים פעולות רבות שלהם הן

למניעה כמו ביקורות בתאים, ביקורות פתע ודברים מסוג זה והחקירה היא אחד מהדברים

בעוד שאצל שוטר זו רק וקירה. המיומנות של האנשים האלה היא יותר קטנה בענין

החקירה ואין לנו ממש ביקורת על כך שהם לא ישתמשו בזה לרעה.

די מרידור;

שאלה אחת נוגעת להכשרה שלהם ושאלה אחרת נוגעת למהות הגוף הזה. למשל, אני לא

רוצה, למשל, שמצ"ח יעצור אזרחים למרות שיש להם הכשרה מצוינת. איש שירות בתי

הסוהר עוסק באסירים לא באזרחים.

איש שירות בתי-הסוהר עוסק במה שקורה בבית הסוהר, לא רק באסירים.

די מרידור;

בסדר, אבל הוא עוסק גם בליווי לבית-המשפט לכן צריך לצמצם את הסמכות שלו לעשות

משהו. אני לא חושב שראוי שפתאום יחפשו אצל עורך-דין או אצל רופא.

נדרוש שאותו אדם שעבר הכשרה של שוטר יהיה לו היסוד הסביר לחשד שיש ראיה

להוכחת ביצועה של עבירת סמים בלבד ואז חוא רשאי לחפש על גוף וכן לערוך בחינה

חזותית של גופו העירום.

אם האזרח נעצר בין כותלי בית הסוהר, אין בעיה לבודד אותו בחדר עד שיגיע השוטר

ויחפש עליו, אני לא חושב שבצורה כזאת תיעלם ראיה כלשהי.

ואם הוא יבלע את הראיה?

אני רואה מאה אפשרויות שבהן הוא יעלים את הסם עד שיגיע השוטר. אני מציע

שנסתפק בהכשרה מבהינת המיומנויות.

מה זה "לאחר שנתבקשה הסכמתו לכך"?

זו העתקה של הכתוב בחוק המרכזי, כמו שעושה שוטר שמבקש את הסכמתו. בסעיף 95ו

כתוב מה קורה בהעדר הסכמתו.

אני רוצה שזה יהיה בתנאים הנדרשים: ישתמשו בכוח סביר, שזה יהיה בן מינו וכן

הלאה.

אלה אותם תנאים.

איפה זה כתוב?

בסעיף 95ו המדבר על העדר הסכמה כתוב; "...לביצוע פעולות החיפוש המפורטות

בסעיפים 59ג(ב), 95ד, 95ה(ב) ו-(ג), ו-95ח(א)", אלה אורנם תנאים. כל חיפוש חיצוני

ופנימי שנעשה בגוף בחוק אחר, יחולו עליו התנאים של החוק העיקרי. בחוק העיקרי יש

סעיף האומר שכל חיפוש בחוק אחר חל לפי הכללים האלה לכן לא צריך לחזור על זה שוב.

מאחר ואנחנו דנים עכשיו בחוק אחר, האם אפשר שכל התנאים הללו יופיעו כאן?

אין שום מניעה, זה יכול להופיע.

אין צורך בזה.

לי משיח;

בשביל זה כתבנו את סעיף 2 בחוק העיקרי.

כתוב שבפקודת בתי הסוהר זה יחול לפי ההסדד העיקרי אלא אם יש שוני, אבל אין פה

שוני.

זה לא אותו הדבד כי החוק העיקדי מדבד דק על חשוד ופה לא מדובד דק על חשוד.

אולי זה לא כל כך מקצועי לאזכד פה את התנאים אבל זה הגיוני.

אז הפדשנות תהיה שזה לא חל בחוק אחד שבו לא כתבת את הדבדים במפודש.

ש' סף;

בסעיף 2 כתוב שהסדד אחד הן עילות חיפוש, תנאיו ותוצאותיו. לפי ההודאות

הקיימות היום בפקודת שב"ס מישהו עשוי לדאות בזה הסדד אחד ואז לא יחול כל החוק

הזה.

אם זה לא יאוזכד זה יפגע בחוקים אחדים כמו פקודת המכס ופקודת התעבודה ואולי

חש"צ.

י י קדפ;

לכן ניסחנו את זה כך, זה בעייתי להסדיד זאת מחדש.

הייתי שקט יותד אם היינו מוחקים את הסיפא של סעיף 2(א) מהמלים "לעניו סעיף

זה, יהסדד"י ועד הסוף. אני פוחד שבגלל שפירטנו "עילות החיפוש, תנאיו והתוצאות

המשפטיות" ייתפסו לזה ויגידו שכאן זה שונה.

מאחד שהענין בדוד, נקבל את חוות הדעת שלכם ולא נציין כאן במפודש שהחיפוש הזה

יתבצע בכל התנאים שנקבעו בחוק העיקדי.

אנחנו עובדים לסעיף 95ד. (קודא את הסעיף).

הסעיף הזה מדבד על קיבוע המצב הקיים. היום, לפי סעיף 5 לפקודת בתי הסוהד

ולפי פקודות נציבות שידות בתי הסוהד עושים חיפוש על כל אחד ברגע שהוא מגיע וכדי

למנוע הכנסת חפץ אסוד עושים חיפוש גם במי שאין חושדים בו.

בגלל שלא מדובד על חשוד, ומוזכדת פה בדיקה חזותית, אולי צדיך לומד משהו בדומה

למוזכד בחש"צ כי חלות כל ההודאות ובמקום "חשוד" יהיה כתוב "חי יל".

צריכה להיות הפניה לסעיף 2 בחוק העיקרי.

אני מבין שלא עושים את זה בכל מי שבא לבית הסוהר אלא רק באסירים. צריך להתיר

לחפש בכל מי שנכנס לבית הסוהר.

מאחר שפה לא דנים בעניינו של חשוד יהיה סעיף כללי או סעיף בהמשך לסעיף הזה

שימנה את כל התנאים החיצוניים והפיזיים לחיפוש כפי שהם צוינו בסעיף 2 לחוק הכללי.

כל חיפוש בין בחשוד ובין בשאינו חשוד.

בסדר.

אני מודה לכם. הישיבה תמה.