הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 390

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני די באב התשנ"ה (31 ביולי 1995). שעה 13:30

(ישיבה פתוחה)

נכחו; חברי הועדה;

ד' צוקר - יו"ר

י י דיין

י לוי

ד' מרידוד

אי רביץ

דללה איש-שלום - משרד המשפטים

גלוריה ויסמן - " "

יהודית קרפ - " " משנה ליועץ המשפטי לממשלה

מירה היבנר - משרד הבריאות, לשכה משפטית

דייר יעקב מרגולין - " " פסיכיאטר אזורי, ת"א

סנ"צ אלינוער מזוז - משרד המשטרה, עוזר ליועץ המשפטי

ירון דוד - לשכת עורכי הדין

עירית יער - " " "

שמואל סף - " " "

ש' שהם

מזכירת הוועדה; ד' ואג

קצרנית; א' אשמן

0דר-היום; א. הצעת הוק העונשין (תיקון מסי 41) (אחריות מופחתת), התשנ"ה-1995

ב. החלטה לגבי חידוש הדיון בהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 43)

(התאמת דיני עונשין לחלק המקדמי ולחלק הכללי), התשנ"ה-1995



א. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 41)(אחריות מופחתת), התשנ"ה-1995

ב. החלטה לגבי חידוש הדיון בהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 43)

(התאמת דיני עונשין לחלק המקדמי ולחלק הכללי). התשנ"ה-1995

חברים, אני פותח את ישיבת הועדה. על סדר היום: הצעת חוק העונשין (תיקון

מסי 41)(אחריות מופחתת). אנחנו חוזרים לסוגיה המוכרת לנו היטב. לפנינו נוסח

ליום 26 ביולי 1995. נשמע הסבר להצעה, נאתר על מה אנחנו מסכימים ונראה מה נותר

לנו לדיון.

גי ויסמן;

ההסבר הקצר הוא ההסבר שניתן בישיבה האחרונה. נראה לנו שאי אפשר שחוק

העונשין יכנס לתוקף עם הסעיף הכללי הקיים של ביטול עונש חובה על רצח. כיוון

שהחוק עומד להיכנס לתוקף ב-23 באוגוסט, צריך לעשות תיקון או לדחות את כניסתו

לתוקף, ואנחנו לא ממליצים על דחיה.

אי רביץ;

אני לא הבנתי למה אי אפשר שהחוק יכנס לתוקף במועד ואנחנו נשנה אותו בבוא

העת. הרי מדי פעם בפעם אנחנו עושים תיקונים לחוקים.

הכנסת מקבלת חוק, ואם אחרי ניסיון בישום החוק במשך שנה או שנתיים או שלוש

שנים רואים שיש צורך בתיקון, משנים אותו. כאן אנחנו יודעים מראש שזה לא בדיוק

מה שהמחוקק רוצה, כלומר יודעים מראש שהמחוקק ישנה את החוק. אנחנו מדברים על

דבר מהותי מאד בקונספציה הפלילית - קביעת חובה של עונשים מסוימים, ובמיוחד

עונש מאסר עולם שהוא הקשה ביותר. יהיו אנשים שיידונו בתקופה שבית המשפט יכול

להחליט כל דבר, כמובן בהנמקה וכו', אבל הוא יוכל להטיל כל עונש, ואחרי ששה

לא, אנחנו עושים רוורס, רק בעילות מצומצמות מאד נאפשר לא

להטיל עונש חובה בעבירת רצח. נראה לנו שזה יהיה דבר לא נכון לעשותו.

אין לכם ענין לבדוק את השופטים ולראות איך ינהגו לפי החוק החדש?

לא.

אני מבקשת רק להוסיף על הדברים שאמרה גבי גלוריה ויסמן. אנחנו מדברים

באנשים חיים, אנשים שעומדים בפני בית המשפט. אנחנו חושבים שתחושת הצדק תיפגם

אם יידעו שהעונש הוא ממש מקרי, שבמקרה הובאו בתקופה מסוימת בפני בית משפט ולכן

כך נגזר עונשם.

אני עוד לא רוצה להיכנס למהות, אני מבקש הסבר להצעה שהבאתם לנו.



גי ויסמן;

אנחנו מציעים לקבוע אחריות מופחתת בשתי עילות בלבד: 1. כמעט אי שפיות;

2. חריגה מן הסביר בהגנה עצמית.

היו"ר די צוקר;

האם מקובלת הגישה העקרונית, ששני הסעיפים הללו בלבד ייכנסו בגדר אחריות

מופחתת?

י י קרפ;

לפני שאתה מציג את השאלה הזאת, אני רוצה לציין שהבאנו הצעה נוספת והיא

מייחסת לענישה המופחתת את כל ארבעת המקרים. אנחנו מציעים לועדה לשקול ולבחור

בין שתי האלטרנטיבות.

היו"ר די צוקר;

אם כך, רק עכשיו אני יכול להציג את השאלה שלי.

אני מציעה לבקש פיצול החוק, לגמור דיון בחלק אחד ולהביא אותו לאישור עוד

במושב הזה של הכנסת. לאחר מכן נמשיך בדיון על אותו חלק שאין עליו הסכמה.

אני תומך בהצעה.

ההצעה הזאת כבר מונחת לפני בכתב והיא ומוסכמת על כולם.

אבל לפני הקביעה הפרוצדורלית, אני שואל שאלה מיקדמית. אנחנו צריכים

לההליט על המגמה, אם אנחנו קובעים בכל העילות עונש מופחת - זאת גירסה שניה

בהצעת משרד המשפטים; או גירסה ראשונה - אחריות מופחתת בעילות (1) ו-(2),

ובעילות (3) ו-(4).או פיצול בין (3) ו-(4), עונש מופחת. אלה שתי

האלטרנטיבות שלפנינו. אחרי שנבחר במגמה זו או זו, נצטרך להתייחס לעילה (4)

לשם הקיצור נקרא לזה עכשיו המתת-חסד, אם דוחים את הנושא אם לא, ואחרי כן

להיכנס לגופו של ענין. מקובל שזה יהיה סדר הדברים?

אני מציע שנצביע על שני הסעיפים הראשונים. דנו בזה כבר חמש ישיבות.

מיד. אני מבקש שכל אחד מהחברים יאמר אם הוא תומך באלטרנטיבה ראשונה או

שניה. אין צורך לנמק. האם אנחנו מציעים להוריד הכל לעונש מופחת, כלומר

האלטרנטיבה השניה, או האלטרנטיבה הראשונה - להבחין בין שני הסעיפים הראשונים

ושני סעיפים שבאים אחריהם..

אני בעד ההפרדה בין שנים ושנים.

יי לוי;

שנים ושנים. שני הסעיפים הראשונים הם בפירוש עילות של אחריות מופחתת.

י' דיין;

אני מבקשת להבין. אנחנו מדברים על שני סעיפים שבהם יש אחריות מופחתת,

ובשני הסעיפים הבאים - ענישה מופחתת?

היו"ר די צוקר;

נכון. זאת האלטרנטיבה הראשונה.

י' דיין;

אם הבנתי נכון, השאלה שתישאר היא אם לפצל ולהפריד בין שני הסעיפים שבהם

מדובר על ענישה מופחתת. אם יהיה פיצול, יהיו לנו שני סעיפים של אחריות מופחתת

וסעיף אחד של ענישה מופחתת. הסעיף הרביעי יעמוד בנפרד לדיון מעמיק במועד אחר.

אני תומכת בהפרדה בין שנים ושנים בשלב ראשון, ואחר כך פיצול.

די מרידור;

אני לא מוכן להיהרג על אף אחד מן הדברים האלה, אין לי החלטה נחרצת לכאן

או לכאן. אני נוטה לא ללכת לאחריות מופחתת אלא להשאר בענישה מופחתת גם בשני

הסעיפים הראשונים.

אנחנו במיעוט.

בהצעה מדובר על מצב שהוא על גבול הסבירות. לפי החוק הקיים, יש רק ענישה

מופחתת, לא אחריות מופחתת. המוציא מחברו עליו הראיה, בעצם מי שרוצה לשנות צריך

להסביר למה לשנות מהמצב הקיים היום. אני חושב שהקטגוריה הזאת לא לגמרי ברורה.

הקטגוריה של אי-שפיות מוגדרת בסייגים שכתבנו בחיק. הקטגוריה של הגנה עצמית, של

כורח ושל צורך, אלה קטגוריות מוגדרות. יש ויכוח על פירושן, אבל הן מוגדרות

בחוק. אני לא יודע עוד מקום שכתוב ייעל גבול". אנחנו רוצים להקל בענישה, אבל

זאת לא קטגוריה חדשה שמורידה את האחריות. אם אדם נמצא בתוך הגבול, הוא בכלל לא

יישב בבית סוהר. אם יש לו הגנה עצמית מלאה או כורח מלא או צורך מלא, הוא ייצא

זכאי. לקבוע קטגוריה משפטית חדשה של ייעל גבול" זה דבר מוזר מאד. ואם כן, אני

מעדיף שהדבר המוזר הזה ישפיע על הענישה ולא על קביעת נורמה פלילית חדשה.

לכן נראה לי שעדיף להכניס הכל בגדר ענישה מופחתת. אבל כפי שאמרתי, זה לא

דבר שעליו אני מוכן להיהרג.



היו"ר די צוקר;

אני מצרף דעתי לדעת המיעוט, אם כי לא מהטעמים המשפטיים שציין הבר-הכנסת

מרידור אלא מהטעמים הציבוריים. אני רואה קושי במושג אחריות מופחתת כאשר מדובר

בנטילת חיי אדם. אני לא רוצה לחזור על כל מה שאמרנו. אני מצרף דעתי לדעתו של

חבר-הכנסת מרידור.

אני מבקש לשמוע את עמדת הממשלה, בלי נימוקים או עם הנמקה קצרה.

ההבחנה שלנו היא מהותית, גם מבחינת הסכנה לציבור וגם מבחינת המעמד המוסרי

של העושה. ההבחנה בין שני הסעיפים הראשונים ובין שני הסעיפים שאחריהם נראית

לנו מלאכותית.

מבחינת הטרמינולוגיה המקובלת בעולם, אהריות מופחתת מיוחדת רק למצב על

גבול אי-שפיות ולא למצב על גבול הגנה עצמית.

י י קרפ;

אני רוצה להוסיף עוד נימוק, שהוא נימוק של התביעה. אם אנחנו משאירים את

הביטוי לא ייאשם אלא בהריגה, -זה מטיל על התביעה מלכתחילה לקבוע את קוי הגבול;

ואילו אם אנחנו משאירים את הקביעה לשלב של ענישה, בסופו של חשבון, אחרי שהמשפט

התברר אפשר יהיה לדעת בראיה של המכלול אם יש מקום להפחית מהענישה אם לא, אבל

לא להתגדר מלכתחילה בהריגה. אם כתוב "לא יואשם בעבירה חמורה מעבירת הריגה",

התביעה תצטרך להחליט מלכתחילה.

די מרידור;

מדובר בעבירה של נטילת חיי אדם, אין דבר חמור מזה. אנחנו מוכנים לפטור

אדם מהסטיגמה וגם מהענישה על נטילת חיי אדם בהתקיים תנאים מוגדרים מאד. מהם

התנאים? בחקיקה ובפסיקה הוגדרו ההגנות השונות. פה יוצרים מצב ביניים

בסטיגמה - מי שנטל חיי אדם הוא לא בלתי-כשיר, הוא לא היה שיכור, הוא לא היה

במצב של הגנה עצמית, כורח או צורך, ובכל זאת הוא לא רוצח. הוא כן רוצח, אלא

שיש נסיבות מיוחדות ולכן אנחנו אומרים שעל הרצח הזה לא ניתן לו מאסר עולם אלא

פחות מזה. אני רואה בו רוצח, ולכן אני חושב שההפחתה צריכה להיות ברמת הענישה.

כולנו מסכימים שרצח הוא רצח. זאת נקודת המוצא. בדבר זה אנחנו לא רוצים

לוותר. אבל אנחנו אומרים שיש מקרים שהם על גבול השפיות או על גבול "הבא להורגך

השכם להורגו".

די מרידור;

הבעיה מתעוררת כשאדם נמצא בצד החיצוני של הגבול. אם הוא בצד הפנימי של

הגבול יש לו הגנה.

אני שואל את עצמי, מדוע אני רוצה להקל עם האיש הזה עם הרוצח הזה.

בגלל שהאהריות שלו היתה מופהתת. 1( נקודת המוצא. אחרת אני

לא רוצה להקל על רוצח. אם האחריות היתה מופחתת, -זאת אומרת שהוא שוטה, כפי

שזה נקרא בלשוננו, או בלתי כשיר לפי הטרמינולוגיה המודרנית, ויש אדם שהוא על

גבול השוטה. יש דרגות. אני אומר שלאדם כ-זה לא היתה אחריות מלאה, והפועל היוצא

הוא שמפחיתים בענישה. לא שהמעשה איננו רצח, אבל על רצח במצב כזה העונש מופחת.

היו"ר ד' צוקר;

כולנו מסכימים שעל רצח כזה יהיה עונש מופחת, השאלה היא אם גם מעבירים

אותו לעמדה מוסרית אחרת.

התוצאה היא אותה תוצאה. אני חושב שצריך לקבוע אחריות מופחתת.

היו"ר די צוקר;

אתה נשאר בדעתך.

יי לוי;

אני לא נשאר בדעתי. לאחר ששמעתי את הדברים, אני חושב שיש הבדל בין (א)

ובין (ב) בסעיף 301א, אי אפשר לכרוך אותם ביחד. אני חושב שהקביעה של הפרעה

נפשית חמורה או ליקוי בכושר השכלי וכדומה זה דבר שמתברר תוך כדי המשפט. אי

אפשר לבקש מהתביעה מראש שתיקבע קביעות כאלה. כלומר, במקרה כזה ההפחתה צריכה

להיות בענישה. במצב כזה צריך להיות שיקול דעת של השופט, לאחר ששמע עדויות

ולאחר שהתרשם, האם הנאשם שלפניו בריא בשכלו, לא בריא בשכלו, או שהוא על גבול

השפיות. אני רוצה לאפשר לשופט, אם התרשם שאדם נמצא על הגבול השפיות אבל הוא

לא רוצה לפטור אותו לגמרי מאחריות פלילית, יוכל להקל עליו. התביעה תתבע אותו

על רצח, והעונש יהיה על פי מה שיתברר בבית המשפט.

לכן אני מוכן בסעיף קטן (א) להצטרף לדעה שיהיה עונש מופחת, ולא אחריות

מופחוגת. ואילו בסעיף קטן (ב) לא כך, שם מדובר בפירוש באחריות מופחתת - מדובר ב

הגנה עצמית, בכורח או בצורך.

היו"ר די צוקר;

חבר-הכנסת יצחק לוי, זו פעם ראשונה לאחר שלוש שנים שאתה נוקט עמדה

פוליטית בענין הזה.

יי לוי;

לא נכון.

היו"ר די צוקר;

אני טועה?

אתה טועה לגמרי. אבל רק בגלל שאמרת את זה, אצטרף לדעתך ולא אתווכח.

היו"ר די צוקר;

אם אתה אומר שזאת לא עמדה פוליטית, אני חוזר בי מדברי. אני מאמין לך.

יי לוי;

אתה יודע מה, אני מסכים עם מה שאתה אומר. עכשיו אני רוצה רק לנמק את

ההווא אמינא. אחריות מופחתת פירושה שלאדם היה כורח או צורך מסוים, והוא טעה

בשיקול הסבירות. מבחינת ההגיון זו אחריות מופחתת.

אני מסכים ששני המקרים יהיו בגדר עונש מופחת. אני אצביע אתכם.

לפי דעתי, יש לנו קושי עם הקביעה בסעיף 301א "לא יורשע בעבירה חמורה

מעבירת הריגה", כי בזה מגדירים מראש ומעבירים את המעשה מרצח להריגה. האם אי

"על אף הוראות... גרם אדם למות זולתו, בהיותו במצב

של אחריות מופחתת", ואז לעבור לנוסח "ניתן להטיל עליו עונש קל ממנו..."

כלומר, לעשות שילוב ולא לחייב אישום בהריגה במקום ברצח, ובכל זאת לכלול את

המלים אחריות מופחתת כסיבה לשינוי בעונש ולא כסיבה לשינוי העבירה. העבירה

נשארת אותה עבירה - רצח.

אנחנו צריכים להסביר כדי שהדבר יהיה ברור גם ציבורית מדוע מקילים בעונש,

והסיבה להקלה היא אחריות מופחתת. העבירה תהיה רצח, אבל נגיד שאם אדם פעל במצב

של אחריות מופחתת רשאי בית המשפט להקל בעונש.

במשפט הפלילי משתמשים במונח אחריות בדרך כלל לגבי יסודות העבירה, כלומר

זה רלוונטי לשאלה אם נעברה עבירה כזאת אם לא. לכן אני חושבת שהשימוש בביטוי

אחריות מופחתת כשהמסקנה תהיה לא שינוי של העבירה אלא רק שינוי בענישה עלול

אולי להטעות. יכול להיות שצריך למצוא מילה אחרת שתסביר למה העונש יהיה מופחת,

אבל נראה לי שהמונח אחריות מופחתת מרמז על שינוי מעבירה אחת לעבירה אחרת או

מעבירה לפטור. לכן הקומבינציה הזאת נראית לי קצת בעייתית.

אני רוצה רק לחזק את הנקודה הזאת. יש לנו סעיף בחוק העונשין החדש שמדבר

אם שונתה העבירה לענין האחריות או לענין

העונש. זאת אומרת, אלה שני ביטויים במישורים שונים.

ולא רק זה. כל הסייגים, מה שנקרא הגנות, מתחילים בביטוי: לא ישא אדם

באחריות פלילית בשל מעשה... האחריות הולכת עם הגדרת העבירה עצמה ולא לענין

העונש. האחריות מתייחסת לעבירה.

לכן אמרתי שלענין ההגנות מתאים המונח אחריות.

אני רוצה לומר דבר שאמנם כבר אמרתי אותו, אבל הוא לא עלה עכשיו בדיון. אם

נדבר כאן על אחריות מופחתת במובן המהותי, זאת אומרת שינוי בעבירה, נשארה הבעיה

של נטל הראיה. -זה לא מנוסח כהגנה, וכפי שאני מבינה זאת לא הגנה. בהגנה יש

הוראה שאומרת שחזקה שהמעשה התבצע לא במצב של הגנה. אם אדם טוען אי שפיות, הוא

צריך להראות שהיה במצב של אי שפיות, והחזקה היא שהיה שפוי. לעומת זאת כאן,

מכיוון שזאת לא הגנה, אין חזקה כזאת. המשמעות היא שאם נאשים אדם ברצח, לאחר

שנגיע למסקנה שלא היה במצב שמצדיק אישום בעבירה אחרת, וגם לא במצב שמצדיק

אחריות מופחתת, הוא לא יצטרך להוכיח שהיה במצב גבולי של כמעט שפיות אלא התביעה

תצטרך בכל מקרה של רצח להוכיה שהאיש לא היה במצב גבולי. לדעתי, זה נטל שאי

אפשר לעמוד בו. כלומר, ההסדר המשפטי הזה, אם יתקבל, צריך להיות כמו בהגנה.

ש' שהם;

תודה לסנ"צ אלינוער מזוז, שאמרה בדיוק את הדברים שרציתי לומר בענין

הפרקטי. אני רוצה עוד לחזק את הדברים הללו בשני אלמנטים. אני אמרתי מלכתחילה

שצריך להשאר בתחום העונש. נראה לרגע את הגישה הקונספטואלית הפלילית ומתוך זה

נלך גם לגישה הפרקטית. בגישה הקונספטואלית הפלילית אלה שני עולמות שונים

לחלוטין. המשפט למעשה נגמר ברגע שיש הכרעה אם יש אהריות או אין אחריות, ואז

מתחיל פרק חדש - השיקול איזה עונש מטילים.

כשעוסקים בשאלת האחריות, נראה על מה מדברים. יש שני סוגי מקרים שעל פי

טבעם אי אפשר להגדיר אותם ברור, הם בשטח האפור. על זה אנחנו מדברים, אנחנו

רוצים לפתור סיטואציות בשטח האפור. בכל ענין במשפט מותחים איזה שהוא גבול

שרירותי, לדוגמה כללי מקנוטן, ומי שמעבר לגבול יורשע. אילו היתה לי בעיה

פרקטית מוסרית, הייתי מרגיש שאת פלוני לא צריך להרשיע ברצח ובכל זאת אני צריך

לגזור עליו מאסר עולם, הייתי אומר שאין לנו ברירה ואנחנו חייבים להגיע לנושא

הקונספטואלי. אבל אם אין בעיה פרקטית, לדעתי אנחנו רק נסבך את המשפט, גם ברמה

התיאורטית. הפתרון הפרקטי הפשוט הוא לעסוק בענין העונש. נקודה. אם חוזרים

לענין התיאורטי, תראו לאן נגיע - נצטרך לומר מה הגבול, מהו גבול ליד גבול,

ואחר כך מהו גבול ליד גבול שליד גבול...

אי פעם צריך להגיד את זה, או בפרקליטות או בבית המשפט. מי יכריע לאיזה

קטגוריה אדם שייך, אם הוא רוצח רגיל או שהוא שייך לקטגוריה אחרת?

בית משפט מכריע לאחר שמתבררות העובדות. לא התביעה.

אי רביץ;

נאמר שהפרקליטות תאשים בהריגה, השופט יצטרך לשאול: על סמך אתם מבקשים

שאני אדון אותו לפי סעיף זה.

השופט יגיד: על סמך הראיות שבפני, זה רצח. השופט ירשיע את הנאשם ברצח.

נכון שהאיש רצח, נכון שהורשע ברצח, אבל כיוון

שהיה על גבול אי שפיות, אני מבקש להקל בעונש.

הקושי שלנו הוא שאנחנו עוסקים בחריגים ופוגעים בכלל. קודם כל צריך להיות

ברור שהעונש על רצח הוא מאסר עולם. זה הכלל ובו אסור לפגוע. אם אתה מעביר את

כל המערכת לענין העונש, שברת את הכלל. כאילו אומרים: נקבע רצת, רגע, עכשיו

נתחיל להילחם על העונש. זה פוגע בעקרון הברור.

את הענישה המופחתת צריך לצמצם ככל האפשר למקרים מוגדרים ככל שניתן. אסור

להרחיב.

ברוב המקרים שאדם הוא משוגע, אבל לא משוגע על פי כללי מקנוטן, זה ברור

לפרקליטות. זה לא מתגלה לראשונה במשפט כהפתעה מוחלטת שהסניגור פתאום שולף

מהכובע. זה ידוע לפרקליטות משלבי המעצר, זה מופיע במעצר עד תום ההליכים. כבר

בשלב זה המצב ברור לפרקליטות והיא לא רוצה להאשים את האיש ברצח, כבר בשלב זה

היא רוצה להגיש כתב אישום בהריגה. ברוב המקרים שעל סף אי שפיות או אי סבירות

הדברים ברורים לפרקליטות בשלבים מוקדמים. המקרים שלא ברורים מראש לפרקליטות

והסניגוריה מפתיעה אותה הם מיעוט שבמיעוט, אלה החריגים שבחריגים. לא הייתי

רוצה בגלל החריגים האלה להפוך את הכלל.

יש מקרים מעטים שהפרקליטות לא עמדה על המצב, או לא השתכנעה שהוא אמיתי,

והסניגור מעלה את הנושא לראשונה בבית המשפט ומביא שורת מומחים המוכיהים שאכן

אותו אדם הוא משוגע, אמנם לא עד כדי פטור מלא, חצי משוגע. בית משפט כל הזמן

מתמודד עם בעיות כאלה. הפרקליטות מגישה כתב אישום על שוד בנסיבות מחמירות, על

אונס בנסיבות מחמירות, על חבלה בנסיבות מחמירות, כי כך הפרקליטות חושבת,

איזה נסיבות מהמירות, הנה מה שאמרו ארבעה אנשים... זה מהלך

רגיל של משפט, בית המשפט בעצם משחק בין הסעיפים על פי מה שהצדדים מצליחים

לשכנע אותו. כלומר, לא צריך לחשוש מזה שלפני בית המשפט יהיו שני סעיפים בדבר

אחריות ושני סעיפים בדבר ענישה. זה התפקיד של בית המשפט להכריע והוא יודע

לעשות זאת.

חשוב מאד שהמשמעות תהיה ברורה לבית המשפט. כלומר, שלא יהיה מצב שבית משפט

קבע שהמעשה הוא רצח, למרות שלגמרי ברור לו שהנאשם הוא חצי משוגע, ואחרי שקבע

רצח יתחילו להילחם על העונש. אם בית המשפט משתכנע בשלב מוקדם, או הפרקליטות,

שהאיש חצי משוגע, לא צריך להמשיך לדבר על רצח, נעצור בהריגה.

אני בהחלט מסכימה עם העמדה של הלשכה בנושא זה.

זו עמדת הפרקליטות שהם יקבעו במקומנו, מי ייצג את הלשכה?

מר סף הציע סטטוס קוו, להשאיר הכל לפרקליטות.

לא הכל. רק חצי - שני סעיפים.

אם הבנתי נכון את העמדת, הכוונה היא שלגבי גבול האי-שפיות וגבול הסבירות

של כורח וצורך תהיה אהריות מופחתת. נאמר כאן שהקונספט של אחריות מופחתת,

שנוגע למחשבה הפלילית, קיים בארצות-הברית הרבה זמן. זאת אומרת שעל הרצף בין

אי-שפיות ופטור מוחלט ובין אחריות מלאה - - -

ש' שהם;

יש שם נטיה להעביר את זה לענין העונש.

ע' יער;

לא. זה נטען כהגנה, לפחות במקום שאני מכירה. אמנם פרוצדורלית הנטל הוא על

ההגנה, אחריות מופחתת. ומדובר במקומות שהקביעה של אי שפיות היא הרבה יותר

ליברלית מאש אצלנו. כלומר, לא כללי מקנוטן, יש מקומות שמרחיבים וכוללים כמעט

כל מה שאנחנו רוצים לכלול פה, הגבול של הגבול של הגבול.

י י קרפ;

אבל זה קיים רק לגבי אי שפיות.

היו"ר די צוקר;

לכל גבול של גבול של גבול אי-שפיות יש סעיף נפרד או שהכל יורד לענין

העונש?

עי יער;

זה לא לענין העונש אלא לענין האחריות. אי-שפיות שלמה תהיה פטור. על גבול

האי-שפיות תהיה אחריות מופחתת שמורידה את העבירה מרצח בדרגה ראשונה להריגה.

בהתחשב בכל שבארץ כללי האי-שפיות הם צרים שבצרים, נוצר הלל לגבי אדם שהוא

לא חולה רוח במובן המלא, שכמעט לא קיים, אבל בנסיבות מסוימות נוצר לחץ שגרם לו

אובדן שליטה זמני. לכן סעיף קטן (ב) בהצעה יכנס לסעיף קטן (א), לפהות במקומות

שאני מכירה, זאת אומרת שמצב של סבירות של כורח וצורך יכנס לגבול של אי-שפיות.

י י קרפ;

אמר שר המשפטים בישיבה הקודמת שהוא מלכתחילה היה בדעה שאנחנו צריכים לדבר

בהפחתת ענישה, ושכנעו אותו במשרד לקבוע אחרת. אני מודה שאולי אני הייתי

המשכנעת, משום שראיתי מכנה משותף לארבעת המצבים, שהם מצבי מצוקה לא רגילים

לפועל ולכן האחריות שלו מופחתת. אבל אם נטית הועדה היא לפצל, לפי דעתי אנחנו

עלולים לגרום עוול לרעיון, משום שאנחנו משדרים לציבור שהשנים הראשונים פועלים

במצב של אחריות מופחתת משום שאנחנו מבינים את המצוקה שלהם, אבל מי שפועל

במצב של התעללות ממושכת הוא רוצח ודינו שונה.

יו"ר ד' צוקר;

אנחנו עושים עוד הבחנה.



יי קרפ;

אני לא בטיחה שיש מקום להבחנה נוספת, משום שהרקע לקבוע אחריות מופחתת הוא

אחד. לכן אם חושבים על פיצול

היו"ר די צוקר;

לפי דעתך, אם אנחנו יורדים מהגדרת האחריות המופחתת בכל, עדיף לרדת בכל

לענישה מופחתת.

די מרידור;

מלאכתי נעשתה בידי גבי יהודית קרפ, מבלי שאני צדיק, שהסבירה שאין לעשות

קטגוריזציה נוספת. זה דבר אחד. דבר שני, אני מסכים עם מר שמואל סף שהציע גם

הצעה. כיוון שעלתה השאלה שמא ביטלנו את עונש החובה ובזה, שלא במודע ולא מרצון,

הפכנו את הרצח לעבירה שעונשה מאסר עשרים שנה ומטה, ואני חושב שאנחנו לא

התכוונו לזה, אני מציע שנכתוב דברים מפורשים. דווקא אם הולכים להקלה בענישה,

כפי שאני מציע, ולא באחריות, יכול להיות שצריך לכתוב באופן ברור שהעונש על רצח

אינו הופך להיות מאסר עשרים שנה ומטה. בזה צדק מר סף, כי אם אומרים שהעונש על

רצח איננו אחיד - - -

י י קרפ;

אם קובעים ארבע קטגוריות - - -

די מרידור;

אם ההקלה היא רק בענישה ולא באחריות, צריך לומר דבר ברור.

ש' שהם;

יי... ניתן להטיל עונש קל מהקבוע...".

די מרידור;

אם זה כתוב, בסדר.

אני מבקש עוד להעיר לצורך הפרוטוקול, הדבר לא נאמר פה, אנחנו צמצמנו את

ההגנה שניתנה בזמנה, מה שקראו כאן בטעות "פוליטית", שניתנה בסעיף 22ג הקיים.

היום זה מצומצם ומדובר על גבול הסבירות, מה שלא היה קודם. אני תומך מאד בצמצום

הזה.

י י קרפ;

שם דובר על מי שחרג מהסבירות.

די מרידור;

גבול הסבירות זה יותר מצומצם. בחקיקה שהיתה בשנת 1991 או 1992 נקבע שמי

שעשה את המעשה וחרג מן הסבירות, הוא כבר לא היה בשלב של הגנה עצמית, התוקף כבר

נפגע אבל הוא המשיך ודקר אותו עוד ועוד, הוא חרג מהסבירות, אם בתחילה היתה



הגנה עצמית אפשר להטיל עליו עונש פהות המור. לא תהמנו מהי ההריגה. כאן תהמנו

ואמרנו גבול הסבירות, זה הרבה יותר מצומצם. אם אדם עושה דברים מטורפים

ונוראים, זה כבר לא ייכנס כאן. קודם זה היה נכנס, ולא בדין. אני מאד שמה על

התיקון.

אני פונה בעיקר להברי הכנסת יצחק לוי ויעל דיין, האם אתם מוכנים להסכים

לעונש מופהת לארבע הקטגוריות?

רק לשלוש.

י' דיין;

אני נגד פיצול, אבל אני מעדיפה אחריות מופחתת לארבע הקטגוריות על עונש

מופהת.

אני בעד ענישה מופחתת.

אנהנו מחליטים ברוב דעות שבכל הקטגוריות תהיה הפחתת ענישה. בזה קבענו את

הנתיב שאנחנו הולכים בו וקבענו את הנתיב שאנחנו לא הולכים בו.

אלך בעקבות ההצעה של הברת-הכנסת יעל דיין, אם כי אני לא לגמרי מאושר.

אנהנו מפצלים את הצעת החוק ולא נדון עכשיו בסעיף קטן (4), מה שנקרא המתת חסד.

אבל אני רוצה לומר דבר ברור לחבר-הכנסת לוי, פיצול אין משמעו שהסעיף הזה נמחק.

הנושא נשאר על שולחן הועדה ונקיים עליו דיון לא בלחץ שבו אנחנו נתונים עכשיו.

אני אומר מראש, למען ההגינות, שאני רוצה לחזור לנושא הזה ואעלה אותו לסדר

היום.

אני מבקש, למען ההגינות, שכאשר תעלה את הנושא הזה לסדר היום תביא לדיון

גם את הצעת החוק הפרטית שלי, כי זה אותו נושא.

כל מה שיש באותו נושא יבוא לפני הועדה.

נשארו לנו שלושה ענינים, והדיון העיקרי הוא בעצם על אחד מהם. נעבור על

שני הדברים הקלים יותר, ואולי נספיק לסכם אותם היום.

הביטוי גבול הסבירות, שאני תמכתי בו כי הוא מצמצם, מטבע ברייתו לגבול יש

שני צדדים. אם הוא בתוך גבול הסבירות, הוא פטור. צריך להגיד באופן מפורש: מעבר

לגבול הסבירות...



היו"ר די צוקר;

אנחנו מאשרים את סעיף 1 לתיקון, בנוסח ליום 26 ביולי. התיקון לא יתייחס

לעבירות לפי חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.

בסעיף 2, אנחנו עובדים לפי הגירסה השניה לסעיף 300א.

אני קורא את סעיף 300א לחוק: "על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל

מהקבוע בו, אם נעברה העבירה באחד מאלה:" וכאן אנחנו עוברים לסעיף קטן (א):

"במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה במידה

ניכרת יכולתו של הנאשם - (1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או

(2) להימנע מעשיית המעשה".

יש הערות? אין. אושר סעיף קטן (א) לפי הגירסה השניה.

סליחה, האם ברור שזה לא נכנס בגדר כללי אי שפיות?

בוודאי. כאן נאמר "הוגבלה במידה ניכרת".

ואילו הנוסח בסעיף 34 הוא: היה חסר יכולת של ממש...

יכול להיות שאחרי מה שכתבנו כאן "..בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי

שאינם מגיעים עד כדי חוסר יכולת של ממש.

אם הוא מגיע עד כדי חוסר יכולת של ממש, הוא נמצא בגדר הסעיף שעוסק באי-

שפיות. אם הוא לא שפוי, יש לו פטור.

אין לי שום ויכוח עם התוכן. אני רוצה שהניסוח יהיה סגור.

אפשר להבהיר את הדבר אם מזכירים תחילה את הסעיף וכותבים: במצב שבו איננו

זוכה בהגנה של סעיף 34 (יה).

אבל הוא קרוב מאד לזה. אם נציין רפרנס זה יבהיר למה אנחנו מתכוונים.

אני מבקש שתכינו ניסוח סופי לסעיף קטן (א) ותוסיפו רפרנס לסעיף הקודם.

כפוף לזה אנחנו מאשרים את סעיף קטן (א).



סעיף קטן (ב): " במצב שבו מעשהו של הנאשם היה על גבול הסבירות הנדרשת לפי

סעיף 34ז לשם תחולת הסייג של הגנה עצמית, צורך או כורח, לפי סעיפים 34י, 34יא

או 34יב."

די מרידור;

אמרתי קודם שבסעיף הזה יש צמצום. קודם דובר על מי שחרג מהסבירות, ולא

חשוב עד כמה חרג מהסבירות. אני בעד הצמצום, כי אחרת אפשר לפרש פירוש רחב מדי.

אני מדבר עכשיו על הניסוח, לא על התוכן. הביטוי גבול הוא מטאפורה גיאוגרפית או

גיאומטרית למצב נפשי. כשאדם נמצא על הגבול, הוא יכול להיות מצד ימין או מצד

שמאל לגבול, בפנים או בחוץ.

היו"ר ד' צוקר;

כשנאמר "על הגבול" אני מבין שזה על הגבול ממש, לא מימינו ולא משמאלו.

יי לוי;

אני מקבל שייעל הגבול" זה על הגבול. מימינו הוא פטור, משמאלו - חייב.

די מרידור;

קו גבול הוא מושג גיאומטרי ואין לו שום רוחב. יש מה שבתוך מיתחם הסבירות

ויש מה שמחוץ למיתחם הסבירות. אם האיש בתוך מיתחם הסבירות, הוא פטור לגמרי. עד

היום אם היה בחוץ, הוא היה חייב לגמרי. אנחנו מדברים עכשיו על מי שנמצא מחוץ

לגבול אבל קרוב מאד אליו, ולא על הגבול.

די איש-שלום;

בהצעה הכחולה היו עוד כמה מילים שלא מופיעות בהצעה הזאת; על גבול אך לא

בגדר... אם רוצים, אפשר להוסיף כאן את המילים האלה.

די מרידור;

מיתחם הסבירות הוא לא גבול, לגבול אין רוחב. אני חושב שהכוונה היא למי

שחרג מהסבירות אך במידה מזערית.

היו"ר די צוקר;

בסעיף קטן (א) היתה הגדרה כמותית - "הוגבלה במידה ניכרת". בסעיף קטן (ב)

אין מידה.

שי שהם;

גם כאן יש מידה. מיתחם הסבירות הוא לא גבול של קו עפרון. למיתחם הסבירות

יש גבול תחתון וגבול עליון. אנחנו רוצים לדבר על מה שמחוץ לגבול הסבירות וקרוב

אליו.

די מרידור;

במשפט פלילי, מי שנמצא על גבול הסבירות צריך לצאת לגמרי זכאי, כי הפירוש

בפלילים צריך לחיות לטובת הנאשם. אם יש ספק, הוא ייצא זכאי לגמרי. לכן מה

שעל הגבול הוא בתוך הגבול.



ש' שהם;

זה לא ענין של ספק סביר. אני קובע כרגע את המיקום המדוייק, נאמר שני

מטרים מהקו התחתון. אני הושב שהכוונה היא שגם מה שמהוץ לגבול התהתון של

הסבירות אבל בקרבתו, זה ענין כמותי שאני רוצה להגדיר אותו, ניתן לו להיכנס

פנימה.

ד' מרידור;

מאיזה צד של הגבול?

ש' שהם;

זה פהות סביר אבל עדיין קרוב מאד לגבול הסבירות.

שי סף;

אני מבין שהכוונה היא להרהיב ולא לצמצם. במצב העובדתי היום זה הרבה יותר

רחב, ובהגדרה הזאת אתם מצמצמים מה שקיים. והרי לא לזה אתם מתכוונים.

די מרידור;

אמרתי שאני בעד הצמצום.

שי סף;

אם הכוונה היא לצמצם,. ונהיה לנו הסתייגות. אני מפנה את תשומת לבכם לסעיף

22ג הקיים; עבר אדם עבירה שדינה עונש חובה, רשאי בית המשפט להטיל עליו עונש קל

ממנו אם נהג כפי שנהג בתנאים האמורים בסעיפים 22 ו-22א, אולם חרג מן הסביר

בנסיבות הענין לשם מניעת הפגיעה..

י י לוי;

סעיף 22ג יישאר בתוקף גם לאהר 23 באוגוסט?

שי סף;

לא. הוא מתבטל.

י י לוי;

אם כן, מ-23 באוגוסט הצמצום כבר יהיה בתוקף. אנחנו עכשיו פותהים פתח, לא

פתח רחב כפי שהיה, אלא פתה קצת יותר קטן.

שי סף;

סעיף 35א, לפי ההסתייגות של חברי הכנסת, שייכנס לתוקף ב-23 באוגוסט, נותן

שיקול דעת רחב מאד לבית המשפט. אין סייגים. עכשיו באים ואומרים; רגע אחד,

אנחנו מבוהלים, נתנו יותר מדי שיקול דעת. תיקון מסי 39 לא בא לצמצם מה שיש

במצב הקיים אלא להיפך, רצו להרחיב ונתנו שיקול דעת לבית המשפט. בדיון היום

מדברים רק על מיגזר הסבירות, ואני מקווה שלא רוצים לצמצם את ההגנות שהיו לפני

כן.



די מרידוד;

דוצים. הלשכה לא דוצה, אנחנו דוצים.

יי לוי;

אל תדבד על סעיף 22ג, כי הוא לא קיים. דבר על סעיף 35א.

שי סף;

סעיף 35א במתכונת הקודמת נתן שיקול דעת רחב לבית המשפט, ואז יש הגיון

לבטל את סעיף- 22ג כי הוא כבר כלול. היום רוצים לצמצם את סעיף 35א, ואחד

הצמצומים הוא הסעיף שדנים בו עכשיו. בתיקון מסי 39 לחוק לא צמצמתם. בהצעה הזאת

אתם מצמצמים את סעיף 22ג. אני חושב שמשרד המשפטים לא התכוון לזה, כי גם בחוברת

הכחולה לא צמצמתם את ההגדרה.

גי ויסמן;

יש צמצום - על גבול אבל לא בגדר... הכוונה היתה ממש קרוב לגבול.

היו"ר די צוקר;

בסעיף קטן (א) אנחנו מאפשרים חריגה מסוימת, כדי שאפשר יהיה להפחית בעונשו

של אדם. בסעיף קטן (ב) כמעט לא מאפשרים לחרוג מהרשעה ברצח, הוא הרבה יותר קרוב

וצמוד לעבירת רצח, הוא ייעל גבול", בשעה שבסעיף (א) משאירים איזה שהוא מירווח.

נוצרה אי-סימטריה בין שני הסעיפים.

אם רוצים שבשני הסעיפים יהיה מירווח מסוים, איך צריך לנסח את סעיף קטן

(ב)?

די מרידור;

יש הבדל בין שני הדברים. אני חושב שסעיף קטן (ב) צריך להיות יותר מצומצם.

אדם היה במצב של הגנה עצמית, עברה הסכנה והוא מתחיל לתקוף ולהרוג את מי שתקף

אותו. אי אפשר להסכים לזה. אני לא רוצה לפתוח פתח רחב מדי.

י י קרפ;

אפשר לכתוב; חרג מן הסבירות הנדרשת לפי סעיף... אך לא חריגה של ממש.

שי סף;

זאת לא הגנה.

שי שהם;

חריגה מועטה, או חריגה זעירה.

סנ"צ אי מזוז;

חרג במידה שאינה ניכרת.



יי דוד;

חרג מעט מעבר לגבול הסבירות הנדרשת.

די איש-שלום;

מצד שני, אנחנו לא רוצים להקטין את תחום ההגנה העצמית. אדם נמצא במצב קשה

מאד, השתמשנו במונח גבול כי לא רצינו להיכנס לענין המידות.

"על גבול"-זו מידה עוד יותר מצומצמת

היו"ר די צוקר;

במצב שבו מעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה מתחום הסבירות הנדרשת.

ד' מרידור;

חרג במידה מועטה בנסיבות הענין. גם החריגה היא מועטת לפי נסיבות הענין.

היו"ר די צוקר;

מקובל. בסעיף קטן (ב) נאמר; חרג במידה מועטה, בנסיבות הענין, מתחום

הסבירות הנדרשת...

סעיף קטן (ב) אושר בנוסח המתוקן.

את הנוסח של סעיף קטן (ג) שיפרנו בהתחשב בהערות ששמענו כאן. אנחנו מציעים

נוסח י ותר ברור.

היו"ר די צוקר;

אני מקריא סעיף קטן (ג) בגירסה השניה לסעיף 300א המוצע; " כשהנאשם היה

נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב יחסים מתמשכים של התעללות חמורה בנאשם, בבן

משפחתו או באדם אחר היקר לו והקרוב אליו קירבה מיוחדת, בידי מי שהנאשם גרם

למותו".

שי סף;

לפי הסעיף הזה, כרמלה בוחבוט תואשם ברצח ותקבל עונש מופחת. זאת התוצאה.

היו"ר די צוקר;

נכון. מצד אחד אנחנו לא רוצים להשתמש במקרה אומלל כמו כרמלה בוחבוט כדי

לעשות קטילה של אדם לענין של מה בכך, ומצד שני במקרה הספציפי אנחנו רוצים

שיהיה עונש מופחת.

שי סף;

נשארת הסטיגמה של רצח.

יש משהו מיסודות הרצח שלא התקיים במעשה של כרמלה בוחבוט?

עי יער;

המנס-ראה שלה לא מגיעה כדי רצח.

י י קרפ;

עדיין יש שיקול דעת לתביעה. אם יסתבר לתביעה שחסר יסוד של מנס-ראה, היא

תועמד לדין על הריגה.

היו"ר די צוקר;

אנחנו מאשרים את סעיף קטן (ג) כפוף לכך שמישהו מאנשי משרד המשפטים יישב

עם חברי הכנסת יצחק לוי ואברהם רביץ, שנאלצו לעזוב את הישיבה, ולהסביר להם את

הסעיף. אם מי מהם יבקש לחזור אחורה, אני אכבד את רצונו כי בכל העבודה הזאת

עושים חמישה חברי ועדה והם היו שותפים מלאים.

י' דיין;

שאלה לניסוח. למה ייעקב יחסים מתמשכים של התעללות חמורהיי?

היו"ר די צוקר;

למה לא לומר התעללות ממושכת?

י י קרפ;

תיקנו וכתבנו כך בעקבות הערה של חבר-הכנסת מרידור שאמר, היתה התעללות

ממושכת, עברו חמש שנים ועכשיו נאשם מתנקם במי שהתעלל בו בעבר. בנוסח שלנו

ביקשנו להבהיר שהמצב מתמשך.

י' דיין;

אין "יחסים מתמשכים של התעללות". יש התעללות מתמשכת.

גי ויסמן;

נכתוב; עקב התעללות חמורה ומתמשכת בנאשם.

היו"ר די צוקר;

במקום מילה אחת הנרצח, יש כאן ארבע מילים; "מי שהנאשם גרם למותו".

סנייצ אי מזוז;

לא רוצים לקרוא לו הקורבן.



די מרידור;

אני חשבתי שההצדקה להקלה לאדם שרצח היא לא שהתעללו בו בעבר, אלא שאם לא

יעשה את המעשה - ימשיכו להתעלל בו. אם בעבר התעללו בו, ההתעללות נפסקה, הוא לא

עומד בסכנה, הוא לא צריך לרצוח. לענין זה יש משטרה, יש בית משפט.

היו"ר די צוהר;

התעללות מתמשכת. אדם עושה את המעשה כשהוא נתון בעיצומה של התעללות.

די מרידור;

הכוונה היא שאם לא יפסיק את ההתעללות, היא תימשך.

י' דיין;

הוא עשה את המעשה במצב של מצוקה נפשית קשה, וזה מאפיין את החשש שההתעללות

תימשך אם לא יעשה את המעשה.

די מרידור;

ההתמשכות של ההתעללות החמורה זו סיבה למצוקה. לא כתוב שהמצוקה היא בו

זמנית. יכול להיות שהמצוקה הנפשית היא תוצאה של התעללות מתמשכת בעבר.

דוגמה. אדם התעלל באשתו עשר שנים, האשה הדחיקה את זה. אחרי חמש עשרה שנים

של טיפול פסיכולוגי, התגלתה המצוקה.

היו"ר די צוקר;

זאת התעללות ממושכת ולא מתמשכת. המשמעות של מתמשכת היא שזח קורה עכשיו.

יש בהתמשכות גם יסוד של עבר וגם יסוד של הווה, ON GOING, זה לא הסתיים.

אולי זה נכון, אבל זה לא כתוב. זו היתה המשמעות אילו היה כתוב שהמצוקה

הנפשית היא מתמשכת. מה שכתוב הוא שהיום יש מצוקה נפשית שהיא תוצאה של התעללות

מתמשכת.

אני חושב שאתה טועה, אבל לאחר שעלתה השאלה ואם יש איזה שהוא ספק בדבר,

אעמוד על הדבר בדברי ההסבר במליאה.

אישרנו סעיף קטן (ג) עם התיקון: עקב התעללות חמורה ומתמשכת.

לסעיף קטן (ד), שפוצל, יש שתי גירסאות.

סעיף קטן (ה) מתקשר ל-(ד}.



היו"ר די צוקר;

אנחנו לא מפצלים נוסח חדש אלא רק את חנוסח שהופיע בחוברת חכחולח. לכן

מפצלים רק את (ד).

די מרידור;

בסעיף קטן (ג) כתוב "באדם אחר היקר לו והקרוב אליו קירבח מיוחדת". האם

הביטוי "וחקרוב אליו קירבה מיוחדת" הוא תנאי נוסף על "באדם אחר היקר לו" או גם

על "בבן משפחתו"?

.

רק על "באדם אחר היקר לו" ולא על "בבן משפחתו". חלופה אחת היא התעללות

בנאשם, חלופה שניה - בבן משפחתו, חלופה שלישית- באדם אחר היקר לו וקרוב

אליו.

גי ויסמן;

כדי להבהיר זאת, אפשר להוסיף פסיק אחרי "בבן משפחתו".

היו"ר די צוקר;

סעיף 4 להצעת החוק - ביטול סעיף 3 בחוק העונשין (תיקון מסי 39)(חלק מקדמי

וחלק כללי).

גי ויסמן;

סעיף 3 הוא ההסתייגות, סעיף 35א.

היו"ר די צוקר;

זה פרק הזמן הקצר ביותר שחיה הסתייגות של חברי כנסת שהתקבלה במליאה. הוא

התקבלה לפני שנה ולא חיתה בתוקף אפילו יום אחד.

סעיף 4 אושר.

סעיף 5 - תחילה.

סעיף 5 אושר.

אנחנו צריכים להכניס כאן תיקון, שמשום מה הושמט בחוק ההתאמות. זה יהיה

תיקון עקיף לחוק שעדיין לא התקבל, הוא יתקבל רק הערב.

גי ויסמן;

אני מבקשת להבהיר שאנחנו עושים את זה כדי להבהיר את הדין הקיים, לא כדי

לשנותו. סעיף 1 לחוק העונשין החדש קובע כי אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם

כן נקבעו בחוק או על פיו. חוק חפרשנות מגדיר חוק כחוק של הכנסת או פקודה

שהתקבלה לפני הקמת המדינה או במועצה הזמנית. ההגדרה של חוק בחוק הפרשנות איננה

כוללת אקט של הפרלמנט הבריטי ולא את דבר המלך במועצתו. יש חוקים, לדוגמה חוק

הטיס, שהוא דבר מלך, יש חוק זכויות יוצרים, ויש גם תקנות ההגנה (שעת חירום).



אנחנו מבקשים להוסיף לחוק העונשין הגדרה של חוק שתכלול אקט של הפרלמנט

הבריטי ואת דבר המלך במועצתו.

היו"ר די צוקר;

למה לא מתקנים את פקודת הפרשנות?

כדי לתקן את פקודת הפרשנות אנחנו צריכים לבדוק בדיוק לאיזה דברים אנחנו

רוצים לתת מעמד של חוק. כאן אנחנו יודעים בדיוק שבתקנות ההגנה 1945 ובחוק הטיס

יש עבירות, ואנחנו לא יכולים לחכות עד שהדבר יגיע לבית המשפט העליון כדי שהוא

יקבע שאכן לתקנות יש מעמד של חוק במדינת ישראל, אם כי אנחנו חושבים שזה המצב.

לכן אנחנו מבקשים להבהיר את הענין ולהוסיף את הסעיף המוצע.

היו"ר די צוקר;

יש שאלות? אין. אנחנו מאשרים את התיקון לחוק העונשין (תיקון מס' 43).

גי ויסמן;

אין צורך בתיקון מיוחד. סעיף 4 לחצעת החוק שלפני הועדה הוא תיקון לחוק

העונשין (תיקון מסי 39). עכשיו יהיו שני תיקונים בסעיף 4: האחד - ביטול סעיף

3; והשני הוא התיקון שהצגתי עכשיו.

היו"ר די צוקר;

אנחנו כוללים את התיקון הנוסף בסעיף 4.

די מרידור;

למה לקרוא לזה אקט ולא חוק?

גי ויסמן;

כך כתוב בחוק הפרשנות.

היו"ר די צוקר;

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 05;15)