הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתיקו



פרוטוקול מסי 372

ועדת החוקה הוק ומשפט

יום שני, י"ט בתמוז התשנ"ה (17 ביולי 1995). שעה 12:00

(ישיבה פתוחה)

נכחו; חברי הועדה;

ד' צוקר - י ו "ר

א' גולדשמידט

י' דיין

צ' הנגבי

י' לוי

ד' מרידור

ר' נחמן

א' פורז

א' רביץ

סי טריף

די מנע

סי שלום

נשיא בית המשפט העליון השופט מאיר שמגר

יו"ר הכנסת שי וייס

שר המשפטים ד' ליבאי

היועץ המשפטי לממשלה מי בן-יאיר

השופט י י רביבי - מנהל בתי המשפט

י י קרפ - משנה ליועץ המשפטי לממשלה

די חוטר-ישי - ראש לשכת עורכי הדין

יועץ משפטי; ש' שהם

מזכירת הוועדה; די ואג

אי אשמן

סדר-היום; פרידה מנשיא בית המשפט העליון השופט מאיר שמגר



פרידה מנשיא בית המשפט העליון השופט מאיר שמגר

היו"ר ד' צוקר;

חברים, באופן נדיר אנחנו נפגשים עם נשיא בית המשפט העליון. מכיוון שבעוד

כחודש, ב-13 באוגוסט, מסיים כבוד השופט שמגר את תפקידו כנשיא בית המשפט העליון,

ראיתי לנכון לקיים את הפגישה הזאת, ושמחתי שכבוד הנשיא נענה לבקשתנו להיפגש עמו,

גם אם זה דבר נדיר, כדי לאפשר לחברי הכנסת לומר דברי פרידה קצרים, לאפשר ליועץ

המשפטי לממשלה ולראש לשכת עורכי הדין, שנבחר מחדש, לומר את דברם, ובעיקר כדי

לאפשר לנשיא להיפרד מאתנו.

הפגישה הזאת היא פרידה לא רק משופט בית המשפט העליון אלא בראש ובראשונה מן

הקברניט של מערכת בתי המשפט. חלק מן התפקיד הזה סמוי מן העין הציבורית, ניתן לו

פחות דגש מכפי שהיה ראוי, אבל מדובר לא רק במי שעומד בראש הערכאה העליונה אלא גם

במי שמשמש קברניט, מנהיג של מערכת בתי המשפט כולה. נדמה לי שעל כך, כאשר תיכתב

ההיסטוריה של המשפט הישראלי, יקבל מאיר שמגר ציון לשבח על האופן שבו עמד בראש

מערכת בתי המשפט ועל המעלה ועל הדרגה ועל החשיבות שאליה הביא את המערכת הזאת.

הנשיא כמובן יאמר את דבריו, אני אשמה אם תהיה גם התייחסות למערכת היחסים

המורכבת, המסועפת, המסובכת, הבריאה והדמוקרטית שבינינו, בין הכנסת ובין בית המשפט

העליון. אנחנו הבענו דעתנו פעמים רבות בענין הזה, פחות מדי שמענו את בית המשפט.

נוכל לשמוע היום.

רציתי לומר עוד דבר אישי, ואני מציע שכולנו נחשוב עליו. הפרישה של הנשיא שמגר

צריכה שוב לעורר מחשבה שניה מהו גיל הפנסיה הרצוי. כלומר, עד מתי אדם מניב, יוצר,

מייצר, ומתי הוא מפסיק. נראה לי שכבוד הנשיא שמגר הוא הוכחה מובהקת לכך שכמה

חוקים חברתיים, בין השאר חוקי פנסיה, צריכים אולי לעבור רוויזיה. נכון שזה יפגע

קצת בצעירים, אבל נדמה לי שאתה הוכחה לכך שיצירתיות לא מסתיימת פתאום כך בגיל

שבעים. אם מישהו רוצה להגיש הצעות חוק בענין חוקי פנסיה למיניהם - - -

נשיא בית-המשפט העליון השופט מי שמגר;

אפשר לבחור אדם בן שבעים בתור צעיר.

היו"ר די צוקר;

ביורת באופציה הזאת.

די מרידור;

אני רואה שאתה משנה את דעותיך.

היו"ר די צוקר;

אני הופך להיות בעל ענין. דיברתי עכשיו כבעל ענין וכמי שמייצג את כל חברי

הכנסת היושבים כאן מסביב לשולחן.

חברים, סדר הדברים יהיה כדלקמן. אני מזכיר, מרכז האירוע הוא נשיא בית המשפט

העליון, זה מחייב את כולנו בקיצור ובתימצות הדברים. נשמע קודם שנים מן האורחים,

היועץ המשפטי לממשלה וראש לשכת עורכי הדין, וארור כך נשמע את חברי הכנסת, אחד מצד

זה של השולחן ואחד מן הצד השני, ולאחר מכן נשמע את כבוד הנשיא.

אדוני היועץ המשפטי לממשלה, בבקשה.

אדוני יושב ראש הועדה הנכבד, כבוד הנשיא שמגר, כבוד הנשיא רביבי, עו"ד דרור

חוטר-ישי, חברי כנסת נכבדים, זו זכות גדולה להשתתף בישיבה כזו. אני חייב לומר

שלפני זמן מה השתתפתי במסיבה של שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שהוקדשה כל

כולה לדרכו מבורכת השנים של כבוד הנשיא שמגר, במתכונת של "חיים שכאלה", והמסיבה

היתה מרתקת ובלתי רגילה, מרגשת ביותר. זו חוויה בלתי רגילה לסקור בצורה כזו את

פועלו ואת הישגיו המרשימים של כבוד הנשיא שמגר.

אני בחרתי להביא לפני כבוד הנשיא ולפניכם, חברי הכנסת, כמה דברים ולו אף

בכתב, משום שאני חושב שזו הזדמנות ממש בלתי רגילה לכנסת בראש ובראשונה להביא את

דבר תודתה ואת דברי ברכינה לכבודו של כבוד הנשיא שמגר.

ובכן אדוני כבוד הנשיא, דרכך מבורכת השנים היא בעיני מזיגה של נחישות,

ליברליזם וחדשנות. ואם נשאל ואם נחפש את המקור שממנו נובע מעיין דבריך ופסיקותיד,

דומני שנמצא אותו בראש ובראשונה באנושיות, שלדעתי מבטאת יותר מכל דבר אחר את

אישיותך. כך למשל אם תידרש, כדבריך - הדברים מצוטטים ממאמר שזה אתה דיברנו עליו,

"סוגיות בנושא הפליה במידע", שפורסם ב"הפרקליט" - ובכן, אם תידרש, כדבריך,

לסוגיות המעוררות רגישות יתר, כי הן נוגעות במישרין לעצב החשוף של ההוויה, אתה,

אדוני הנשיא, לא תמשוך ידך מהעמק הקור בהן בנסיונך לפתור את הרגישות שבבעיות

שבאות בשערי אולם המשפט.

הרצון לחדור ולתור אחר פתרונות נובע מאמונתך העמוקה, כבוד הנשיא, שהגנה על

זכויותיו של הפרט עולה מעקרונות יסוד חוקתיים, אשר מהווים חלק מהותי מן המשפט החל

בישראל ואשר הם משולבים בתוכו. ואותו להט ואותה אמונה בזכויות יסוד הם נכסי צאן

ברזל של חברתנו הדמוקרטית עוד בטרם חקיקתם של שני חוקי היסוד המוכרים, ומצאו את

ביטויים כבר בראשית כהונתך כשופט של בית המשפט העליון, עת התייצבת בנחישות בשמירה

על חופש הביטוי כזכות יסוד. המדובר הוא במשפט המפורסם של עתון "הארץ" נגד חברת

החשמל. שם אמרת, ואני אביא מדבריך: אמת המידה על פיה יש להציב את השמירה על חופש

הביטוי כראש וראשון בשיקולים, כאשר זכות זו מתנגשת עם רעותה, מן הראוי שתבוא לידי

ביטוי מלא לא רק עת מתווה המחוקק הוראותיו של החוק אלא גם בפרשנותו של החוק

וביישום הוראותיו של הדין לנסיבות בהן נבחנת מהותו וחלותו הלכה למעשה. ומני אז

ועד היום לא חדלה נחישות זו מפסקיך.

דומני כי הבנין המפואר שנבנה בעמל שנותיך, אדוני הנשיא, מבטא את אמונתך ואת

נחישותך ואת דבקותך בעיקרים האלה. עם זאת, לא פרצת, אדוני הנשיא, פרץ ושטפון שאין

עומדים בו. תמיד השכלת לנווט את הדברים כך שיושמע גם המאידך גיסא. כך לגבי מידת

הפרשנות לאור חוקי היסוד, ובמיוחד בתחום המשפט הפלילי. ואכן בפסיקתך ניכר דגש

המיוחד לך, שאולי מאפיין אותך יותר מכל כשופט הקשור למצוקותיהם של שני בעלי הדין

העומדים לפניך, ולא רק מצוקת הנאשם בדין אלא גם מצוקת הקורבן ומצבו נלקחים

כמרכיבים מהותיים בהכרעת הדין. כך בערעור הפלילי בענין שומרת, וכך לאחרונה בענין

אורן ראובן נגד מדינת ישראל, שענינו מעצר עד תום ההליכים. ושם אמרת בהקשר של

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אינו פורש כנפיו רק על החשיד

והעבריין אלא לא פחות מכך על קורבנותיהם בפועל; כל יחוד של זכות האדם להגנה על

כבודו ועל שלמות גופו לסוגי אנשים מוגדרים בלבד הוא יוסר יסוד.

כך בפסיקותיך, אדוני הנשיא, וכך בפועלך העצום בבנית משכנו של בית המשפט

העליון. דומה שמשכן זה מבטא באורח מושלם את המזיגה הראויה של בית המשפט העליון

בישראל, פתיחותו לעם -שזו הרגישות וזו האנושיות שמאפיינות אותך; ורמתו

האינטלקטואלית - שזה עושרך הרוחני הרב.



ולסיום ברצוני להוסיף כמה מילים אישיות. בתפקידי הנוכחי אני בא במגע יום יומי

עם פרקליטי המדינה שמופיעים תדירות בבית המשפט העליון, והללו רק שבחים בפיהם

אודות דרך ניהול הדיון בידיך, אדוני הנשיא, שמהווה היא דוגמה ומופת. אישיותך

כשופט משרה הדרת כבוד על בית המשפט. סובלנותך וסבלנותך לשמוע את טענות הצדדים,

אדיבותך ואורך רוחך, כל אלה מרוממים את הדיון לדרגתו העילאית - ועל כך הם ואנוכי

מבקשים להודות לך.

ולסיום, אין ספק, אדוני הנשיא, שדבריך ופסיקותיך יהוו אבן מסד מפוארת למשפט

הישראלי עוד לשנים ארוכות ורבות. ועוד - אין עמי ספק שאישי ותך, כבוד הנשיא,

אצילותך, עושרך הרוחני, יכולותיך ורגישויותיך יעמדו לשירות הציבור והחברה בישראל

לשנים רבות מאד.

תודה רבה, אדוני.

מר דרור חוטר-ישי, בבקשה.

אדוני נשיא בית המשפט העליון, מכובדי י יושב ראש הכנסת, שר המשפטים, היועץ

המשפטי לממשלה, יושב ראש הועדה, חברי הכנסת, זכה הנשיא שמגר ותקופת כהונתו בראש

בית המשפט העליון התאפיינה בשני תחומים בחיי המשפט שהם חשובים מאד לכולנו: בתחום

הבניה ובתחום התכנים החדשים שהוכנסו למערכת המשפט.

אבל הרשו לי ראשית לציין נקודה אישית, שגם לה יש מקום וחשיבות, שכן באישיותו

של הנשיא שמגר התמזגו אופי פעולה ותכונה אנושית של יכולת להשכין תחושה של כבוד

בין הבריות. תחושה שהיא חשובה לכולנו דווקא בימים אלה. אנחנו צריכים לזכור,

רבותי, שבגלל ריב אחים בזמנו חרבה ירושלים. כל בעיה וכל נושא שעולה על סדר חיינו

הציבוריים, אנחנו חייבים לטפל בו ברגישות ובזהירות. והנשיא שמגר ניחן בתכונות

הללו.

ומכאן להערה האישית. שמעתי מאבי בשעתו, כאשר כיהן כפרקליט צבאי ראשי ראשון,

זה היה בראשית שנות המדינה, שבא אליו אדם, רטוריקן מכובד מאד ובעל מעמד בתנועה

הרבזיוניסטית, מר בונפלד, אם אני עדיין זוכר את השם, ואמר: יש לי אחיין שהוא

משפטן, אבל לדאבוננו הוא היה אסיר באריתריאה, ובימים כאלה יש להניח שיקשה לקבל

אותו במערכת המשפט הצבאית. האחיין היה מאיר שטרנברג. דעתו של אבא בתחומים הללו

כבתחומים אחרים היתה רחוקה מכל נושא מפלגתי, ותגובתו היתה: אם הוא ראוי, נשמח

לקבלו. הוא התקבל, עלה והתקדם, ולמעשה הנהיג את המערכת המשפטית במשך עשרות שנים.

כשאני אומר שהוא הנהיג את המערכת המשפטית במשך עשרות שנים, לזכותו של הנשיא

שמגר חייבים לזקוף את העובדה, שותיקים שבינינו אולי זוכרים, שבמלחמת 1967.

שכולנו לא צפינו, מצאו היחידות בארגזי הפק"ל שלהן את קודקס ההתנהגות המשפטית

האתית הנכונה באזורים כבושים. וכך יכול היה צבא הגנה לישראל, למרות שהמערכה לא

היתה צפויה לפחות מהבחינה המשפטית, לכלכל את צעדיו נכונה בתחומים הללו.

אין ספק שהנשיא שמגר, אשר בתקופתו ניתנה זכות עמידה - אבל במידה, ובתקופתו

נקבעו הלכות שאמנם לא הכל שפיט, דרך המצע במשפט היא הרושובה, ואין מקום

לאימפריאליזם שיפוטי בגישה שיפוטית, הצליח לקדם את המערכת השיפוטית בצורה בלתי

רגילה בכל התחומים שציינתי, ועל כך נתונה לו תודת כולנו וברכתנו.



היו"ר ד' צוקר;

תודה רבה.

אדוני יושב ראש הכנסת, בבקשה.

יו"ר הכנסת ש' וייס;

אדוני הנשיא, יושב ראש הועדה, שר המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, חברי הועדה,

מכובדי י, אנחנו היושבים כאן מייצגים את שלוש הזרועות הקלאסיות, "השילוש הקדוש" של

הזרוע המבצעת, הזרוע השופטת והזרוע המחוקקת. ובענין הזה אני רוצה,

בהזדמנות חגיגית ומכובדת זאת, להעיר הערה.

במדינה שבה טרם הושלם תהליך החוקה, השמירה על האיזון הנכון בין שלוש הרשויות

נתונה במידה רבה מאד בידי כל זרוע בנפרד ובמערכת היחסים שמתפתחת בין הזרועות.

אנחנו מתקיימים בדרך זו כבר שני דורות, כמעט חמישים שנה, ובכבוד רב. הצלחנו ליצור

ביחד אוירה חוקתית, משטר חוקתי, מבלי שהשלמנו את התהליך הפורמלי, במידה רבה מאד

בזכותו של בית המשפט העליון, שהוא שותף מרכזי שלנו גם בחקיקת החוקה וגם ביצירת

האוירה החוקתית בארץ.

אני הכרתי את הנשיא שמגר כמורה שלי בפקולטה למשפטים, משפט צבאי . אחר כך היתה

לי הזדמנות נפלאה לארח אותו מדי פעם בפעם כשהייתי ראש החוג למדע המדינה

באוניברסיטת חיפה והוא היה אורחנו הרצוי. כאשר היה היועץ המשפטי לממשלה, הוא היה

בא אלינו מדי פעם בפעם ונושא הרצאה חשובה ומרתקת ומאלפת לפני מאות תלמידים. ואחר

כך נפגשנו כאן בירושלים. ובענין זה משפט אחד.

אני אישית נמנה עם מי שסבורים שבית המשפט העליון ביושבו כבית משפט גבוה לצדק

יש לו עמדה בענינים שנוגעים לכנסת, בעיקר כמי שמייצג את חוקתיות המשטר.

עמדה או מעמד?

עמדה ומעמד.

ובקטע זה, אם אני יכול לסכם את עשרות העתירות שהוגשו ואת התשובות של בית

המשפט, מבלי להתייחס לזו שהתשובה עליה עדיין לא ניתנה, בוודאי תינתן בימים

הקרובים, אתם נהגתם מנהג נכון, במידה רבה מאד בהשראתך - ריסון ממדרגה ראשונה שלא

להתערב בעניניה המובהקים והפנימיים של הזרוע המחוקקת ודרך ארץ כלפי הזרוע

המחוקקת, באותה מידה שיש לנו דרך ארץ רב כלפיכם, אבל כל אימת שלושתם שנרמסים

חלילה, שלא מרצון, כללי האקוויטי, ושאנחנו כמחוקקים מתנהגים לא נכון מול החוק

שחוקקנו, נקטתם עמדה. ותבורכו על כך.

דבר אחרון, שאותו אמרתי בפתיחת בית המשפט. אנחנו נוהגים לומר: סוף הצדק

לנצח. אמרתי, אבל בואו נעשה משהו כדי שהסוף לא יהיה כל כך רחוק, שהדרך אל הצדק

ונהיה קצרה יותר. אני הושב שאתה התחלת בכמה מהלכים, ביחד עם שר המשפטים, עם

העובדים הבכירים של שתי המערכות, אתה מקדם אותנו לקיצור מה שקרוי עינויי דין.

יש לנו כבוד רב כלפיך, מידה רבה של אהדה אישית, הערכה עמוקה. אני רוצה לברך

אותך בשם הכנסת בברכה של בריאות טובה ופעילות ציבורית, חברתית, אקדימית, מדעית,

פילוסופית ומשפטית ענפה מאד. אולי דווקא לאחר פרישתך יהיה לך זמן לעשות את הדברים

הנפלאים האלה. אני מברך אותך בשם הכנסת.



היו"ר די צוקר;

תודה רבה.

נשמע עכשיו ברכות קצרות של חברי הכנסת. כפי שאמרתי, סדר הדוברים יהיה זיגזג

משני צידי השולחן. חבר-הכנסת דן מרידור, בבקשה.

די מרידור;

זכיתי לעבוד יחד עם הנשיא שמגר בקדנציה הקודמת של הכנסת, ואנחנו מכירים עוד

מלפני כן וגם לאחר מכן. אני חושב שבאישיותו ובדרך עבודתו של הנשיא שמגר אפשר היה

לראות שיתכן השילוב, שרבים חולקים על יתכנותו, של ליברליזם אמיתי וגישה לאומית.

בדרך כלל נוטים להציג את הדברים זה מול זה. בפסקי הדין, במאמרים של הנשיא שמגר לא

היתה אף פעם פריצה לקיצוניות לא זו ולא זו. גם ליברליזם עם לאומיות, גם תיאוריה

מצד אחד ומעשה מצד שני, עשיה גדולה ורבה במערכת השפיטה וגם היכולת להאזין יחד עם

הנכונות והיכולת להחליט.

יש מיגוון רחב של נושאים שהנשיא שמגר עסק בהם, כמעט לא השאיר נושא אחד בתחום

המשפט שהוא לא נגע בו, מפלילי ועד אזרחי, מסדר דיו ועד דין מהותי, מעמד אישי ועד

זכויות יוצרים. אין רבים במערכת המשפט שעוסקים במיגוון כל כך רחב ובעומק כזה כמו

הנשיא שמגר.

גם מעורבותו הידועה מעבר למערכת השיפוט עצמה היתה חסרת תקדים. נדמה לי שעוד

לא היה נשיא שכל כך עסק בצד הניהולי והמינהלי של המערכת. אנחנו לפעמים מזלזלים

בזה, למה שאנחנו האינטלקטואלים נעסוק בקטנות כאלה, אבל זהו המסד ואלה הטפחות של

בנין המערכת המשפטית. הנשיא שמגר עסק בזה, בהכרה מלאה של כמעט כל והשופטים

והמזכירים ופקידי העזר, בבנין הפיסי ובבנין האנושי של מערכת בתי המשפט.

אני רוצה לציין גם את מעורבותו, לא רק הלגיטימית אלא גם הרצויה מאד, בנושאים

שונים שהכנסת עוסקת בהם, ואפילו עצותיו בנושאי חקיקה שונים. אני יכול היום לגלות

זכויות היסוד של האדם, שממנו צמחו אחר כך שני חוקי היסוד

שהתקבלו ב-1992 - אם היו רבולוציה אם לא, זו שאלה שאינני רוצה לעסוק בה עכשיו -

גם ברקיקה הזאת התייעצתי עם הנשיא שמגר לא פעם ולא פעמיים, ועצותיו נשמעו, לפחות

אצלי, מה שעשתה הכנסת זאת שאלה אחרת.

נדמה לי שהשילוב הזה איפיין את הנשיא שמגר לכל אורך פעולתו, גם כאיש הצבא,

כפרקליט הצבאי הראשי, גם כיועץ המשפטי לממשלה, גם כשופט וכנשיא בית המשפט העליון.

אם מר דרור חוטר-ישי הזכיר את הדרך שבה הנשיא שמגר התקבל להיות קצין

בפרקליטות הצבאית הראשית, אומר שגם אני מהיותי ילד זוכר בפליאה מאבי המנוח את

השמות המעטים של אנשים שהיו באצ"ל ואפילו ישבו ביחד עם אבי המנוח באפריקה, והגיעו

אחר כך להיות קצינים בצבא. לא היו רבים כאלה, ואחד מהם היה מאיר שטרנברג. שילוב

מופלא של איש הארגון הצבאי הלאומי שבחדרו יש תמונה של דוד בן-גוריון, את זה ראיתי

אצל מאיר שמגר.

כל הברכות על מה שכבר היה ועוד איחולים להמשך הדרך. מה שאמר חבר-הכנסת דדי

צוקר בענין הגיל הוא כנראה דבר נכון מאד.

היו"ר די צוקר;

תודה רבה.

חבר-הכנסת יצחק לוי, בבקשה.



י' לוי;

ברשות כל המכובדים שבנשיאות, אדוני הנשיא, בניגוד לכל אלה שדיברו עד עכשיו

אני לא מכיר את הנשיא שמגר לא מהתנועה ולא מבית המשפט ולא מהאוניברסיטה.

היו"ר די צוקר;

אבל אני חושב שגם אבא שלך הכיר אותו. למי שלא יודעים, גם אביו של חבר הכנסת

יצחק לוי היה חבר כנסת.

ההכרות שלנו היא קצרת ימים. זו זכות גדולה בשבילי, אני חושב שלא כל חבר כנסת

זוכה בשתי קדנציות שהוא מכהן בועדת החוקה חוק ומשפט להיפגש עם נשיא בית המשפט

ולקיים גם דיון בנושאים מסוימים. הצרה בענין הזה היא שכאשר מכירים את הנשיא שמגר

כנשיא כמעט אי אפשר לדבר אתו, כי כמעט כל דבר אסור וצריך לנהוג בזהירות, וכאשר

אפשר כבר לדבר אתו - הוא כבר לא נשיא. אבל אני מקווה שגם לאחר שהשופט שמגר יחדל

להיות נשיא, השפעתו בבית המשפט תהיה גדולה וחשובה. אני בטוח שכך יהיה. השפעתך היא

לא רק בגלל היותך נשיא אלא בגלל התרומה הגדולה שלך והיכולת שלך לתרום.

אני רוצה לציין שתי נקודות, ובכך אסיים. אנחנו צריכים מאד מאד לשמור על כך

שבית המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט יהיה בית משפט של כל העם. זה דבר חשוב

מאד. הדבר הזה נעשה לא רק בפסקי דין ולא רק בכתיבה אלא גם - -

היו"ר ד' צוקר;

בהרכב האישי.

י' לוי;

גם בהרכבו האישי, אני לא רוצה לדבר על זה. אני מדבר על רגישות, אני מדבר על

זהירות ואני מדבר על איזונים, כל הדברים שהנשיא שמגר ידע לשמור ברוב או בכל שנות

כהונתו. אני מקווה מאד שנשמור על כך, שלא יבוא חלילה רגע שקבוצה מסוימת תגיד:

אני לא רואה בבית המשפט הזה בית משפט שלי. זה יהיה רגע חמור מאד וקשה כנאד, אולי

קשה גם מרגעים שאנחנו מדברים עליהם היום. זו נקודה אחת.

נקודה שניה. אני חושב שהנשיא שמגר כמו הנשיאים הקודמים עיצבו מערכת משפט

מחודשת במדינת ישראל המחודשת, ביחד עם הכנסת, מערכת חוקים, מערכת תקדימים ומערכת

פסיקות. אבל תמיד כדאי לזכור שאנחנו לא באים מן הג'ונגל, שיש לנו מערכת משפט

משלנו, ותמיד להכיר בה ולשלב אורנה, לראות אותה לפחות כחלק ממערכת המשפט הכללית של

מדי נת ישראל.

אני לא יודע, פשוט בגלל בורותי, עד כמה הנשיא שמגר תרם לכך. אני בטוח שתרם

לכך, אבל אני לא יודע במה וכמה ובאילו פסקים. אבל אני מרשה לעצמי לומר מילה

כללית, שתשפיע ככל שתוכל להשפיע שמערכות המשפט יהיו משולבות גם במערכות המשפט

המקוריות שלנו.

היו"ר ד' צוקר;

תודה רבה.

מר שלמה שהם, בבקשה.



ש' שהם;

אני חייב להודות שבמהלך הישיבה שקדמה לישיבה זו מעלתי בתפקידי וכתבתי משהו

בחרוזים. אקרא.

נשיאי, אלופי, מורי ומיודעי/ נאספנו היום לברכך כדבעי/ כמנהג גוברין

מיודעיו מיני אז/ לקלס קילוסין להוציא מתוק מעז. שהרי ישיבתך עלי כס שנות דור

במלוא האון/ טבולה בעוז, מנהיגות וחזון/ וסיומה באחת באבהת השנים/ משולה לסערה

- לשינוי איתנים. ובאנו היום, אכן, להוציא מעז מתוק/ לשים עלי עוקץ - דבש וצוף

בגדר החוק. וראוי בזה המעמד להודות לנשיא ולברכך בברכת האל/ על היותך כנשר

הגדול לכל שופטי ישראל/ כנשר יעיר יעיר קי נו על גוזליו ירחף/ ואתה בדאגה כנה

במסירות אין גבול כנשר מעופף, דאגת לכל פרט, ניהלת בגאון/ ביעילות בחריצות

בעוצמה ובאון/ הנחלת לכולנו זו הדרך והדבקות במשימה/ ועם זאת לשבת עלי כס - עם

כל הנשמה.

אלא שגם בי נשתנו העיתים - ויד השינוי חזקה/ והריני מברכך היום כיועצה של

ועדת החוקה/ שהלכה הולכת ותלך לאור פסיקתך בהשקט ובבטחה/ ורוחך השורה עליה -

ברוכה. ומן המקום הזה אבטיחך/ שיכול אתה לראות ברכה בעמלך/ וברור חלקך בפסיקה

ובהיר/ ובנתיבתך נלך - בצעד ברור ונהיר.

בימים שכאלה - המתעלים משגרת הימים נפלאים מתמיד/ יש מקום להשקיף על עבר

ועתיד/ ולראות את דרך ועברך מקצה מזה/ ואת דרכך החדשה וחזונך מקצה מזה. ואתה

נשיאי בתווך בינותם -/ כבר לא משתומם ולא תם/ יודע שיש עוד ליצור ולאן ללכת/

אפילו אם יש להחליף מדרכת במדרכת. שהרי בכל סוף טמונה התרולה חדשה/ ובכל התחלה

יש גם מעקבות הפרישה/ ובסופו של אתמול מצוי המחר/ מעגל שאיננו נגמר.

ולסיום אברכך בברכת אדם ושמים/ ונרים הכוסות ונשתה לחיים.

היו"ר די צוקר;

עוד מעט. אני אגיד מתי שותים לחיים. תודה רבה.

חבר-הכנסת אלי גולדשמידט, בבקשה.

א' גולדשמידט;

כשאני נפגש עם תלמידים בבית הזה, אני צריך להסביר מדוע אנחנו בבית הזה נראים

כפי שאנחנו נראים ובגבעה לידנו יש משכן שבו הכבוד שורר, ושם היחסים נראים ואולי

אכן הם אחרים. אני צריך להסביר לתלמידים מה מהות הדמוקרטיה, על פי מיטב השקפתי,

ולמה קצת שונה מה שנעשה בבית הנבחרים, בפרלמנט, ממה שנעשה בבית המשפט העליון.

אבל אני בכל זאת מתקנא בכך שהמוסד השיפוטי העליון שלנו, המערכת השיפוטית בכלל אבל

בראש ובראשונה בית המשפט העליון ובית המשפט הגבוה לצדק בהנהגתך הם בעצם אחד

המוסדות היחידים, אני נזהר לא לומר היחיד, שנותר בחברה הישראלית כמוסד שכל הציבור

מקטן ועד גדול מבטאים המון הערכה, הרבה מאד אמון כלפיו. אני שואל את עצמי כיצד זה

מחזיק מעמד כל כך הרבה שנים ובצורה כל כך מופלאה, בעוד שמוסדות אחרים, או מה

שאנחנו קוראים בז'רגון שלנו פרות קדושות אחרות נשחטות לעינינו כמעט בכל תחומי

החיים. אני מצר על כך שזה קורה לנו בתחומים אחרים בחיים, אבל זה רק מחזק את

הפליאה ואת ההערכה הרבה לכך שבמערכת כזאת, שכל כך שורקת ערכים ומבקרת ערכי יסוד,

המוסד הזה של בית המשפט העליון והמערכת השיפוטית בכלל נשאר עומד איתן.

אומרים שבבית המשפט העליון יש אסכולות. בדרך כלל הדברים מתבטאים, היום אולי

יותר מתמיד, בשאלת האקטיביזם השיפוטי ובהתמודדות בין התפיסות בענין חוקי היסוד.

הייתי רוצה שנאמץ לנו את רמת הויכוח בין תפיסות שונות בבית המשפט העליון גם

לניהול החיים שלנו בבית הזה. זה יקר אצלנו.



ובסוף מילה אישית. אני לא מבית רבזיוניסטי - - -

היו"ר ד' צוקה;

אף אחד לא מושלם...

די מרידור;

חבר-הכנסת דדי צוקר כן מבית רבזיוניסטי.

אי גולדשמידט;

בעניו הזה תמיד הרגשתי מיעוט בועדה הזאת, למרות שיש לנו רוב קואליציוני

בכנסת.

זכיתי לכהן במשך שנתיים ימים כאחד משני נציגי הכנסת בועדה למינוי שופטים,

בראשות שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון, ואחד הדברים שלמדתי בתקופה הזו הוא

שאם אנחנו יכולים להתפאר במערכת כל כך מבורכת הרי זה בין היתר בזכות שיטת הבחירה,

שאם כי אפשר למצוא בה ליקויים ולומר שצריך לתקן כך או אחרת, הרי אם השיטה נמדדת

על פי תוצאותיה, בסך הכל השיטה מוכיחה את עצמה. אין לי שום ספק שהעובדה שבין

תשעת חברי הועדה יושבים שלושה שופטים של בית המשפט העליון בראשות הנשיא, ואני

זכיתי לכהן בתקופה שאתה היית נשיא, תרמה ותורמת במידה רבה להצלחה. אני מוכרח

להצטרף לדברים שנאמרו כאן גם גם על ידי היועץ המשפטי לממשלה ולומר שבתקופה שישבתי

בועדה גיליתי מידה גדולה של אנושיות, חוש הומור והיבטים אישיים יפים מאד.

היו"ר ד' צוקר;

תודה רבה.

חבר-הכנסת סילבן שלום, בבקשה.

סי שלום;

אני חושב שאחד הנכסים הגדולים ביותר שאתה משאיר אחריך הוא האמון הגדול שיש

בקרב הציבור לבית המשפט העליון. זה אולי נראה ענין של מה בכך, אבל אני לא חושב

כך. אני חושב שאם רוב אזרחי ישראל מביעים אמון רחב בי והגר כלפי בית המשפט העליון

הרי זה קודם כל בזכותך. זה נובע לא רק מהפסיקות ומהרוח שהשרית, אלא מתוך הרגשה

שאתה לא מורם מעם. אני חושב שהתחושה הזאת מגיעה לשדרות רחבות בציבור, שאתה יושב

בתוך עמך. אני אומר את זאת כאדם שאינו מכיר אותך באופן אישי אלא כמי שבמשך כל

השנים הסתכל על הדברים מן הצד. אני חושב שזה אחד הדברים החשובים ביותר שבית

המשפט העליון הנחיל לציבור במדינת ישראל.

יש מחלוקת מה יהיה בעתיד בבית המשפט העליון. בתקופתך זכות העמידה התרחבה ללא

הכר, גם השפיטות התרחבה לנושאים רבים. אבל עדיין תמיד צריך לשמור על האיזון. אני

חושב שאתה ידעת לשמור על האיזון בצורה הנכונה, מתי להרחיב, עד כמה להרחיב, באיזה

נושאים להרחיב, כולל דברים שבסופו של דבר תרמו להגברת האמון בבית המשפט העליון.

גם בכך שצה"ל יכול היה להמשיך לפעול אחרי 1967 רואים את טביעות אצבעותיך בכל

מקום. פתיחת שערי בג"צ לפני מי שנקראים תושבי האזור, אני חושב שאין לה אח ורע

בעולם, והיא נתנה אפשרות לחיים משותפים, עד כמה שהדבר ניתן, לפחות מבחינה משפטית,

כדי שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה. יכול להיות שבצד השני חושבים שזה לא נעשה

במידה מספקת, אבל אני חושב שבשנים ההן זה היה הרבה יותר קשה מאשר היום, כאשר

הפתיחות היא הרבה יותר גדולה. אם עשית את זה באותן שנים, אני חושב שמגיעות לך

מחמאות רבות.



עוד דבר אחד לסיום. בדבר אחד דעתי לא היתה כדעתך, אבל אני חושב שבדבר חזה

נעשח שיפור. אני מתכוון לאופן מינוי חשופטים, בעיקר לבית המשפט חעליון. אני תמיד

חשבתי שבבית המשפט העליון צריך להיות ייצוג רחב יותר לשכבות שונות בציבור, קרי

יותר ייצוג לנשים, לבני עדות מזרח, לדתיים וגם לערבים. אני יודע שבסוף תקופתך חל

שינוי בתחום הזה. יש היום יותר נשים, יותר בני עדות מזרח, לא יותר דתיים ועדיין

אין ערבי. אבל בשנה - שנתיים האחרונות היינה התקדמות, ורואים כיוון שבעיני הוא

חיובי. אני מאד מקווה שגם בהמשך תהיה התקדמות באותו כיוון, ונגיע ליתר ייצוג

לשכבות האוכלוסיה במדינת ישראל.

היו"ר ד' צוקר;

תודה רבה.

חבר-הכנסת סלאח טריף, בבקשה.

ס' טריף;

אדוני היושב ראש, אני מודה לך שאיפשרת לי לדבר. אינני חבר הועדה, אבל כחבר

בנשיאות הכנסת וכמעריץ של הנשיא שמגר רציתי לומר כמה דברים. כמי שהיה שותף בועדת

הכספים להעלאת שכר השופטים, אדוני הנהיג את המאבק הזה ביחד עם שר המשפטים, אני

רוצה לומר שלפי דעתי השופטים היו ראויים לכך.

אני רוצה לומר כמה דברים על תחום שחברים כאן לא התייחסו אליו. מדינתנו בשנות

חייה הלא רבות נמצאת במאבק על קיומה, והמיעוט במדינה צריך היה מקום לפנות אליו.

אני יכול לומר בוודאות, בשנים האחרונות בית המשפט העליון בהנהגתך היה לא רק מפלט

ומשענת לרבים מקרב בני המיעוטים שפנו לבג"צ, לפעמים אפילו יותר מדי, משום שהיתה

אמונה גדולה בבית הזה.

אם אמר חברי חבר-הכנסת יציק לוי שזה בית משפט עליון של כל העם, בית משפט

עליון של כל המדינה, ואם אכן יש אמון גדול בבית המשפט העליון ופסיקותיו, שהם

מנוטרלות מכל השפעה פוליטית, זה בהחלט הודות לאישיותו של הנשיא שמגר והקוים שהוא

קבע.

לא אשכח את הירק המיוחד שהיה לדודי המנוח שייך אמין טריף לכבודו. זכינו לארח

אותך בבית, והיה יחס מיוחד, יחס של כבוד הערכה והערצה, ואנחנו ינקנו את ההערצה

הזאת.

אמנם קשה לאחל שעל סף פרישתך יהיה לנו ייצוג בבית המשפט העליון, אבל אני רוצה

לקוות שזה אכן יתממש בזמן לא רחוק.

היו"ר ד' צוקר;

תודה רבה.

חבר-הכנסת דוד מנע, בבקשה.

אדוני הנשיא, דווקא לעת פרישתך מהתפקיד אני רוצה לומר מספר מילים גם כמשפטן

וגם כחבר כנסת. הכבוד שרוחשים בעם לשופטים ולבתי המשפט הוא בהרבה הודות לאישיותך.

אני חושב שהקרנת לא רק כבוד והדר וסמכותיות אלא גם מוטו מסוים לנושא השפיטה

במדינת ישראל. אם יחסי בג"צ - כנסת, שדנו בהם בחודשים האחרונים בכנסת, לא

התדרדרו ולא התפרצו, אני חושב שזה הרבה הרבה הודות לעמדתך ולריסון שאתה הנהגת.



אנחנו עומדים בפיתחה של תקופה אחרת. יש אומרים שהם עידן של אסכולה אחת

ומתחילה אסכולה חדשה, שאנחנו לא יודעים לאן תוביל אותנו - אסכולה של אקטיביזם

שיפוטי, הגדירו אותה כאסכולה של אימפריאליזם שיפוטי, ליברליזם וכדומה. אני לא

יודע לאיזו תקופה אנחנו הולכים ביחסים של בג"צ - כנסת. אני רק מאחל שנשיא בית

המשפט הבא ידע לנווט ולהוביל את בית המשפט כפי שארגה הובלת אותו.

אתה יוצא לפנסיה, אבל אנחנו מכירים שופטת אחרת שיצאה לפנסיה והתחילה דווקא

לפרוח - מבקרת המדינה. אני מאחל לך, אדוני הנשיא, שתרומתך לעם ולמדינה תחיה עוד

רבה. הדרך עוד ארוכה, ואני חושב שרבים מאד כאן יזדקקו לשירותיך, לניסיונך,

למתינות שלך, לדברים שהקרנת על בית המשפט ומבית המשפט לכלל הציבור.

אני מאחל לך הצלחה, ואני בטוח שמדינת ישראל תזדקק הרבה לשירותיך. תודה.

היו "ר ד' צוקר;

תודה רבה.

חברת-הכנסת יעל דיין, בבקשה.

אני לא אכנס לענין הרביזיוניסטי, ברשותך. נדמה לי שאני במיעוט כאן, ביחד עם

חבר-הכנסת אלי גולדשמידט. אחד היתרונות להיות בין הדוברים האחרונים הוא שכל

הדברים כבר נאמרו, ולכן אין לי מה להוסיף על כל מה שנאמר כאן ביחס למונחים שאנחנו

חיים בהם, והנשיא שמגר השכיל לפתור אותם, בין הליברליות והלאומיות, שהזכיר

חבר-הכנסת מרידור, ירקי כנסת ובית המשפט, היחס בין החוקים וחוקי היסוד. נראה לי

שרק עכשיו כך הם הדברים, אולי משום שלא הייתי קודם בכנסת, אבל נדמה לי שהצטברו

בתקופה אחת הרבה מאד סוגי מתחים שצריך לפתור אותם. יש ביטוי בלשון, שלא מתאים

לנשיא שמגר, על המשכיל ללכת על חבל דק. אני לא חושבת שהוא מהלך על חבל דק ולא על

גשר צר. אני חושבת שהוא בנה בין הניגודים ובין הסתירות גשר יציב מאד, וחלילה לנו

שזה יהיה חבל דק.

בפגישה קודמת עם הועדה בלשכתו של הנשיא שמגר, קיבלתי נזיפה. אינני חוזרת בי

מהסיבה שהביאה את הנזיפה, אני רוצה ברגעים הנרגשים האלה דווקא לחזור לאותו נושא.

דובר אז במחאה בלתי פוסקת, שאני הובלתי עם ארגוני נשים, נגד קולת העונשים שמטילים

כל בתי המשפט בעבירות מין ובעבירות אלימות במשפחה. הנשיא שמגר הרגיע אותי ואמר,

שהשופטים של בית המשפט העליון לא כל כך זקוקים להשתלמויות, אבל לאחרים הוא ידאג.

אני רוצה לומר לך כבוד הנשיא, והמעורבות התשובה שלך בענין שומרת רק מדגישה את

הדבר, לא פותרת אלא רק מדגישה אותו, כי עד שהגענו לכך עברנו "נסים ונפלאות".

אני רוצה לומר שהענין הזה עדיין בראש סדר היום. אני לא עושה כאן הכללות, שופט

כזה או שופט אחר, ערכאה כזאת או ערכאה אחרת, אבל קולת העונש היא עדיין בלתי

נסבלת. עד כדי כך שאנחנו חוזרים למחשבה, כבוד הנשיא, על דבר שהוא לא רצוי, ושר

המשפטים מתנגד לו - עונש מינימום בעבירות אלה, משום שהבעיה לא נפתרה. יש

השתלמויות או אין והשתלמויות, הבעיה לא נפתרה. די לקרוא עתון כל יום, ואני קוראת

וגוזרת את הקטעים האלה. אני לא יודעת אם כשתהיה בפנסיה תוכל עדיין לתת דעתך על

הדברים האלה, אבל אני רוצה לומר שהתלונה שהלנת עלי אני לא מקבלת, אני עדיין

בדעתי, אני עדיין מרגישה שאנחנו חייבים בכל צורה שהיא לעשות משהו כדי לשנות את

המצב.

הבעיה בקשר לגיל הפנסיה התעוררה לא ביחס לשופטים, הבעיה התעוררה ביחס

ילדים רכים בני שנתיים, שלוש שנים, מן הראוי שהגננת שלהם לא תהיה

בת 65 או 70, ואולי אפילו לא בת 60. כמובן שהיפוכו של דבר ניתן לומר על גיל

הפנסיה של שופטים.



היו"ר ד' צוקר;

תודה רבה.

חבר-הכנסת אברהם פורז, בבקשה.

אי פורז;

אני לא יכול לדבר על אבא שלי, כי בזמן שהשופט שמגר היה באריתריאה, אנחנו

היינו ברומניה. ההכרות הראשונה שלי עם השופט שמגר היתה בשנת 1964, כשגמרתי קורס

חוקרים של מצ"ח. בסוף הקורס חיכינו מאד לתעודה, כתב הסמכה של הפרקליט הצבאי הראשי

לערוך בדיקה דרך כלל. ואכן קיבלתי מסמך שנושא את החותמת - מאיר שטרנברג, אלוף

משנה, פרקליט צבאי ראשי.

לימים התחלתי לעסוק הרבה בעניני תכנון ובניה. אני לא יודע אם אתם יודעים,

השופט שמגר הוציא שלוש חוברות, שלדעתי הן מלאכה יוצאת דופן בחשיבותה בתחום

התכנון והבניה. לצערי הרב, הן הופצו במספר קטן מאד של עותקים. אני נותן רק

צילומים של החוברות האלה, שהן כמעט כמו תמונות מקור במוזיאון. החוברות האלה

שימשו כלי חשוב ממדרגה ראשונה לעיצוב הלכות בתחום התכנון והבניה. השתמשנו בזה

בתחומים חשובים מאד גם כשלא היתה פסיקה של בית המשפט, ונעשה בחוברות האלה שימוש

גדול מאד גס מאוחר יותר.

לימים כשהתגלגלתי לכנסת, הועדה הזאת גם היא היתה נושא לבג"צ מענין, ואפילו

מזכירת הועדה היוגה נושא לבג"צ המענין, בג"צ של יושב ראש הכנסת ושלי בענין

הפרוצדורה באיזו שהיא חקיקה. הנושא הגיע בסופו של דבר לדיון אצל השופט שמגר,

ולדעתי זה היה אחד הדיונים המענינים, מענין גם מבחינת האוירה. העותרים היו

מיוצגים ובכל זאת דיברו גם בעצמם, וכל הענין היה מענין מאד.

אני רוצה לציין לשבח את השופט שמגר על המעורבות שלו בנושא שכר השופטים. קל

מאד לעמוד בראש מערכת ולא ללכלך את הידים בדברים הפחות נעימים. לא קל לעסוק בנושא

שנתון לבקורת, כשממילא טוענים ששכר השופטים גבוה ולמה הם עוד מבקשים העלאה. אני

חושב שהנשיא שמגר נהג נכון, משום שהוא האמין שהדבר צודק ונכון ונלחם מלחמה נכונה.

אני יכול לומר דבר אחד לנשיא שמגר, אם אתה חושב שאתה הולך עכשיו לנוח, אתה

טועה. בכל החוקים אנחנו מטילים תפקידים על שופט בדימוס, אני כבר הצעתי שנמנה

שופטים ישר לדימוס. יהיה לנו מחסור עצום בממלאי תפקידים כאלה. אם רק תרצה, תוכל

להיות מועסק מערגה במשך הרבה מאד שנים.

יו"ר הכנסת ש' ו י יס;

או ועדות הוקירה. מדינה שחוקרת את עצמה לדעת.

א' פורז;

תוכל לעסוק בהרבה מאד נושאים רושובים, שפעמים חשיבותם עולה אפילו על נושאים

שנדונים בבית המשפט העליון.

הועדה לבחירת שופטים זה קטע אחר, ושם אומר דברים אחרים.

היו"ר ד' צוקר;

תודה רבה.

חבר-הכנסת רון נחמן, בבקשה.



ר' נחמן;

אדוני הנשיא, שמעת כאן מכולם תשבחות. הייתי מגדיר את המעמד שלך, גם כסטודנט

למשפטים וגם כחבר כנסת, כמגדלור. כשאוניה עומדת להיכנס לנמל היא מחפשת את השער

לנמל, ואם אורו של המגדלור כבה, האוניה תאבד את דרכה.

י' לוי;

לכן קוראים לו מאיר. על זה לא יושבת.

על זה לא חשבתי, אבל זו תוספת טובה.

כבוד הנשיא, זו שאלה של מנהיגות שיורדת מלמעלה עד למטה, עד אחרון האנשים

שעובדים באותה מערכת. אם היחס של הציבור למערכת המשפט הוא כמו התחושה שקיבלת מכל

הדוברים כאן, זה מתחיל מלמעלה, לא מלמטה. אני מאחל למי שיבוא בעקבותיך, שיהיו לו

התבונה והכריזמה להמשיך אווזה רמה של מנהיגות שאתה הקרנת.

זה לא פלא שההיסטוריה שלך מתחילה ברביזיוניזם, בזכויות הפרט, בדאגה לזכויות

הפרט. אפילו יושב ראש הועדה הזאת, חבר-הכנסת דדי צוקר, גם מקורותיו שם, ולכן הוא

לפחות נותן לנו כאן לדבר - - -

הוא חזר בתשובה...

ר' נחמן;

אדוני הנשיא, הבג"צ הוא המשענת האחרונה של האזרח. הוא לא בא לבג"צ כי הוא

אוהב את השופטים, הוא לא בא לבג"צ כי הוא מבקש לחלוק להם כבוד. הוא בא לבג"צ משום

שבכל מקום אחר במערכת במדינת ישראל הוא נתקל בחומות שהוא לא יכול להתגבר

עליהן.כאשר הוא בא לבג"צ ומבקש צדק, במקרים מסוימים הוא בא על סיפוקו, במקרים

אוזרים איננו בא על סיפוקו.

אני רוצה לומר כאן דברים לא קלים. בסיטואציה הפוליטית שאנחנו עומדים היום

בפניה, כאשר לחלק גדול מהציבור אין זכויות של אזרחים ישראלים, כאשר המגדלור היחיד

שמאיר להם הוא בית המשפט הגבוה לצדק, אותם אנשים מצפים לקבל בבג"צ את הזכויות

שמגיעות להם כאזרחי מדינת ישראל. במאבק על שמירת הקו הדק בין הרשות השופטת ובין

הרשות המבצעת, הייתי מצפה שבג"צ יכנס לעומקו של ענין בריסונה של הרשות המבצעת.

אינני מדבר בסכסוך בין אדם לאדם, שם הדברים נחתכים בפסיקה של בגי'צ לפי כל הדינים,

אני מדבר כאן בענין שנוגע היום למאות אלפי יהודים. הבג"צ יצטרך להיכנס לעומק

הדברים.

אתה תחסר לנו כמגדלור. עם הפרישה לגימלאות, אני מאחל לכבוד הנשיא אריכות

ימים, בריאות ונחת, ושתיהנה בכל אשר תעשה לא פחות מאשר בכל שעשית עד היום.

היו"ר ד' צוקר;

תודה רבה.

אחרון הדוברים מחברי הכנסת - חבר-הכנסת אברהם רביץ. בבקשה.



א' רביץ;

אדוני היושב ראש, אדוני הנשיא, כבוד יושב ראש הכנסת, שר המשפטים הנכבד, היועץ

המשפטי לממשלה, חברי הכנסת, אני רוצה לומר כמה מילים כהבר כנסת חרד וזרתי משמע. יש

אנשים ויש תקופות שנמדדים לאור תקופות שלאחריהם, רק אז אפשר לקבל את המבט הנכון.

אני בטוח, לפי החרדות שלי ושל חברי כנסת אחרים, שאנחנו נתגעגע אליך מאד מאד.

משפט אחרון בנימה קצת אישית, אבל לא פרטית שלי אלא של הקבוצה שאני חי בתוכה.

אנחנו לא כל כך שייכים לאותה הסכמה לאומית שבאה לידי ביטוי בדבריהם של חבריי

חברי הכנסת, שאכו בית המשפט העליון הוא מקום שבהיזלט אפשר לסמוך עליו. אנחנו לא

שייכים למאמינים, לכת המאמינים.

אבל אולי יהיה נכון לומר לך ברגעים חשובים אלה דבר מאד אישי. במחוזותינו, לא

כאשר יש משפט של הפרט אלא כאשר היו דיונים שיש להם נימה ציבורית ואידאולוגית, היו

שואלים אצלנו מי יישב בדין. אולי נוח יהיה לך לשמוע, שכאשר אמרו שהשופט שמגר יישב

בהרכב, נחה דעתם גם של הבלתי מאמינים. היתה לנו הרגשה שאתה אינך מערב את

האידאולוגיה הפרטית שלך בפרשנות ובפסיקה, ואם אתה כן מערב - הרי יש לך אידאולוגיה

טובה.

אני מאחל לך: "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו".

ד' מרידור;

ובהמשך - "להגיד כי ישר ה' צורי ולא עלתה בו."

לא רציתי לערב דברים דתיים...

היו"ר ד' צוקר;

תודה רבה.

אדוני הנשיא שמגר, רשות הדיבור לך. אתה יכול, רשאי וכדאי שתיקח ברצינות את כל

המחמאות שנשמעו כאן, ויש עוד מחמאה אחת שלא נאמרה. היו פה ארבעה עשר חברי כנסת

שבמשך קרוב לשעה לא עזבו את החדר, רצו לשמוע אותך. זו מחמאה שמעטים זוכים לה, אם

בכלל.

נשיא בית המשפט העליון השופט מי שמגר;

תודה רבה.

אני מודה מאד לכל חברי הועדה ולנושאי התפקידים הנכבדים שבאו להיות כאן יחד

עמי בועדה. אני מודה שאני נרגש, כי הועדה הזאת, לאו דווקא בשנים האחרונות, היתה

במשך שנים רבות מקום שבו ביקרתי הרבה. השתתפתי כאן בעיצוב החקיקה, יש לי זכרונות

נעימים מאז והם נותרו עמי.

תפקיד של ראש מערכת שיפוט הוא תפקיד מורכב מאד, לטעמי. הוא חייב להקדיש את

עיקר זמנו לפסיקה, לכתיבה השיפוטית, אבל אסור לו לזנוח את הקידום והטיפוח של

המסגרת שבה הוא פועל. הוא חייב לראות את ההקשר הכללי של הנושאים אליהם מפליג בית

המשפט.



אנחנו איננו חיים בתוך בועה, אני רואה את בית המשפט לא רק כנושא תפקיד חברתי

מן המדרגה הראשונה, אלא כרשות אשר חייבת לפעול מול ולצד רשויות אחרות. דווקא באחד

מן המקרים שבהם דנו בנושא של הכנסת, אחד מחברי הכנסת שביקשו להסיר את חסינותו,

כתבתי שהנושא של הפרדת רשויות הוא לפעמים בלתי מובן, מכיוון שסבורים שהפרדת

רשויות היא סגירה הרמטית של רשות אחת בפני רעותה. ולא כו הדבר. הפרדת רשויות

פירושה שכל אחת משלוש הרשויות פועלת באופן עצמאי, ללא שליטה של רשות אחרת, ויש

איזון המתבטא בכך שיש גם סמכויות מסוימות לרשות אחת כלפי רעותה - פיקוח, האזנה,

הכרעה אחרונה. זוהי השיטה הבריאה, שאיננה יוצרת בלעדיות. כי הרעיון המונח ביסודה

של הפרדת הרשויות הוא שלא יהיה גורם אחד שתהיה לו שליטה בלעדית והוא יכניע את

רצון הרשויות האחרות. האיזון נוצר לא בהפרדה אלא, אני חושב שהביטוי הנכון הוא

הביטוי הלועזי, ב- BALANCE OF POWERS , באיזון בין הכוהות.

כך הסתכלתי גם על היחסים בין בית המשפט ובין הכנסת. אינני סבור שאפשר להצר

צעדיו של בית המשפט כאשר הגא נמצא בתוך פעולתו המשפטית, אבל אין ספק שהמילה

האחרונה היא בידי הכנסת. הכנסת היא רשות המחוקקת ויא הרשות הריבונית המבטאת את

רצונו של העם. בידיה כל הכוהות, לרבות הכוח לחוקק רקיקה קונסטיטוציונית, והיא

האבן השואבת שקובעת את ההנחיות הלובשות לבוש של חקיקה חוקתית או חקיקה רגילה.

אגב, כאשר מדברים על המידרג הנורמטיבי הזה, אסור לשכוח שהכנסת מחוקקת גם

חקיקת משנה. נגעו כאן בכך כשדיברו על שכר השופטים, אלה תקנות שגם הן יוצאות מן

הכנסת.

אם ערים לכך שכל רשות חייבת לפעול בתחומה, ממילא יש לכך השלכות. לכן לא ניתן

להצר צעדיה של רשות אחת על ידי כניסה לפרטי הפרטים של הפעולה היום יומית, אבל בית

המשפט חייב בהחלט להידרש לענין כאשר הוא סבור שיש פגיעה בעקרון ההוקתיות, כי

כולנו מונחים על ידי הרצון לפעול בדרך חוקית. זהו שלטון החוק, לא במובן הפורמלי

אלא במובן המהותי.

אני מאמין אמונה שלמה גם במערכת השיפוטית שלנו וגם בכוחן של יתר הרשויות,

ואינני מוטרד ממערכת יחסים מתמשכת. אני בטוח שכל איות מן הרשויות וכל אחד מן

המוסדות יצור בתפיסות היסוד שלו,בדרך הטבע, בלית ברירה, את יחסי הכוחות

והאיזונים, שהם הכרח המציאות והמבנה השלטוני שלנו. כי ביסודו של דבר גם השופט, גם

בית המשפט יוצר את הפסיקה שלנו לא רק על ידי אפליקציה, על ידי יישום של הוראה

ספציפית של החוק שהוא דן בו, אלא גם על יסוד התפיסות העקרוניות שלו, על יסוד

המושגים בדבר זכויות יסוד של הפרט, בדבר ירקי הכוחות בין הרשויות. בכך כולנו

שותפים. לכן אני מאמין שבסופו של דבר מגיעים כדרך הטבע לתוצאה הרצויה, כל עוד אנו

מקיימים את המשטר הפוליטי והחברתי שאנו חיים בו מאז קום המדינה.

שמעתי את הדברים הטובים שנאמרו כאן. אויל יהיה מי שלא יהיה ער לכך שיש גם

דברים שאפשר לחלוק עליהם. לכל מי שפועל במסגרת כלשהי, בוודאי בתפקיד ציבורי, יש

מעלות ויש מגרעות, יש הישגים ויש כשלונות, יש מעשים ויש מחדלים, אולם לא מונים

אותם לכבודו של אדם כאשר הוא בא להיפרד מחברים בכנסת או בכל מקום אחר. אבל אסור

לשכוח את הדברים האלה. אסור לשכוח אותם לא מכיוון שהפרט זקוק לאיזון ברגשותיו.

אדם שעיניו בראשו רואה את התמונה בשלמותה. אסור לשכוח אותם מכיוון שצריך גם לדעת

מה צריך להשלים ולהוסיף לעשות. מי שיראה את התמונה כמושלמת, כאילו הגיעו ליעד

שבסוף הדרך ואין לעשות עוד, הוא ישגה. כפי שאמרתי באחת השיחות שהיו לי, הוא

בהכרח יסוג אחורה. מי ששוקט על שמריו בהכרח נסוג ואיננו מתקדם.

צריך לעשות הרבה, גם בטיפוח התפיסות, גם בהמשך העיבוד של חוקי היסוד כדי

שנשלים את מערכת מגילת הזכויות ונגיע לקיום החלטת הררי משנת 1950 בדבר איחוד

הפרקים לחוקה שלמה אחת. צריך גם לתקן עיוותים. אני בהחלט מאמץ כל מה שנאמר כאן

בדבר אמונתי השלמה והבלתי מעורערת, שמתינות וסובלנות וסבלנות לעולם יביאו תוצאה

רצויה, בין ביחסים בבית המשפט בין שופט ובין פרקליט שמופיע בפניו, בין ביחסים

בין הפרקליט ובין בית המשפט, ובין ביחסים בין הרשות המחוקקת, השופטת והרשות

המבצעת. בתחומים אלה צריך לחפש את נקודות התורפה, צריך לראות מה יש לתקן.



לא התכוונתי לנזוף בך, חברת הכנסת יעל דיין, חס וחלילה, אבל אני מקבל את

העקרון שצריך לראות מה ניתן לעשות כדי שהתמונה בכללותה תהיה חיובית. אבל צריך

לזכור דבר אחד, אנחנו מדברים כאן בזכויות יסוד, ואני מאמין בהן בכל לבי. צריך גם

לזכור שלזכויות היסוד יש ביטוי בתהליך השפיטה. ביטויין בכך ששיקול הדעת של השופט

בלתי מוגבל, שאיו מכתיבים לו תוצאות. השופט חייב להביא בחשבון גם נקודות אישיות

אינדיווידואליות שנוגעות לכל פרט המופיע לפניו. אנחנו לא עובדים לפי שבלונות. לא

תמיד אפשר לאמץ כל תוצאה לכל נסיבות. מערכת השיפוט בנויה רבדים רבדים, בנויה

ערכאות ערכאות. מי שאיננו שבע רצון מפסק דין, יש לו אפשרות לערער לאינסטנציה

גבוהה יותר. והיו דברים מעולם.

תמיד צריך לשמור על כך שהשופט יוכל לפעול ולהפעיל את סמכויותיו כשהוא מחליט

בלי כפיה, מתוך שיקול דעת חופשי בכל תחום שהוא עוסק בו, לאו דווקא בתחום הפלילי

בלבד אלא בכל תחום. ואז נוכל לומר שהגענו גם במערכת השיפוט, בביצוע השפיטה, לאותה

שלמות שאנחנו רוצים בה ביתר השטחים: חופש ביטוי, חירות הדעת, חופש המחקר, חופש

ההפגנה. כל הדברים האלה יוכלו להתקיים כאשר השופט היושב על מדין יכול לההליט על

פי מיטב מצפונו תוך יישום נכון של החוק, תוך מתן משקל גם לדברים שטוען גם צד אחר

שמופיע בפניו, לשמוע את כולם. זוהי ההאזנה. הסובלנות איננה בשקט, הסובלנות היא

בפתיחות שאותה מבטא אדם כשהוא מאזין לדברים שמובאים לפניו.

אני שב ומודה לכם. אני מאחל לכנסת ולועדה הזאת בפרט הצלחה רבה, המשך השלמת

החקיקה, שהיא מלאכה מתמדת שאין לה סוף, תוך שימת דגש, אם אוכל לתת ולחזור על עצה,

תוך שימת דגש על מתן ביטוי בחוק החרות, ברקיקה קונסטיטוציונית, לזכויות הפרט

והשלמה של מה שחסר עדיין, כדי שהחירות שלנו תהיה קיימת לא רק כחלק מהמשפט

הפוזיטיבי באופו כללי אלא גם בחוק החרות באופן מוחשי, והתאפשר הפנייה במידת הצורך

אל ערכאות השיפוט אם פרט סבור שזכויותיו נפגעו.

הפרט עומד במרכז חיינו. אנחנו צריכים לטפח אותו, להעניק לו זכויות, להגן

עליו. ואחת מן השיטות היא הרקיקה הנותנת ביטוי להגנה על זכויות הפרט.

אני מודה לכם מאד.

היו"ר ד' צוקר;

חברים, נרים כוס לברכה ולהמשך היצירה של הפנסיונר הצעיר, הקברניט הגדול של

מערכת השפיטה הישראלית. ונוסף למילה "לחיים", יש עוד מילה קטנה שלא אמרנו היום,

נרים כוס לצדק.

תודה רבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:15)