הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 361

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני, ה' בתמוז התשנ"ה (3 ביולי 1995). שעה 10:00

(ישיבה כתוהה)

נכחו; חברי הועדה;

ד' צוקר - יו"ר

ד' מרידור

גלוריה ויסמן - משרד המשפטים, ראש התחום למשפט פלילי

טנה שפניץ - " " משנה ליועץ המשפטי לממשלה

נצ"מ רחל גוטליב - משרד המשטרה, סגנית היועץ המשפטי

סנ"צ אלינוער מזוז - " " עוזרת היועץ המשפטי

נצ"מ אמירה שבתאי - " " ראש מח"ק

גדי אופנהיימר -ארגון ישראלי לעיבוד אינפורמציה

ד"ר מיגל דויטש

ש' שהם

מזכירת הוועדה; די ואג

קצרנית; אי אשמן

סדר-היום; הצעת חוק המיושבים, התשנ"ד- 1994



הצעת חוק המחשבים. התשנ"ד-1994

היו"ר ד' צוקר;

חברים, בוקר טוב. אני פותח את ישיבת הועדה. אנחנו מתבקשים היום לאשר את הצעת

חוק המחשבים, התשנ"ה-1995. הצעת חוק ממשלתית שועדת משנה בראשותו של חבר-הכנסת דן

מרידור הכינה אותה לקריאה שניה ולקריאה שלישית. לפנינו נוסח לועדה מיום 7 ביוני

1995.

אני מציע שחבר-הכנסת מרידור יציג לפנינו את הצעת החוק. אני מבין שאיו

הסתייגויות לנוסח ואין גירסה שניה לסעיף כלשהו בהצעה. כמובן שאם למי מהנוכחים יש

שאלות, יוכל לשאול.

די מרידור;

אני מביא בשם ועדת המשנה הצעת חוק המיושבים, התשנ"ה-1995 .הצעת החוק הזאת

הוכנה במשרד המשפטים במשך כמה שנים, עזרו בהכנה גם אנשי משרד המשטרה וגם אנשים

שלא מתוך המערכת, מר אופנהיימר הוא אחד מהם. שמענו את כולם, התייעצנו בכולם. אבל

קודם כל אני רוצה לברך את ד"ר מיגל דויטש שבא למשרד המשפטים פחות או יותר לצורך

זה, ועשה עבודה יושובה שתוצאתה מונחת לפני הועדה.

הצורך בחוק הזה קם כי העולם מתפתח במהירות ועולם המיושבים יותר מהר מהרבה

תחומים אחרים, והחוק הקיים איננו מתאים עוד לעולם המתפתח. חוק המחשבים איננו חוק

שישראל המציאה אותו, יש מדינות אהרות שכבר נזקקו לסוגיה הזאת וחוקקו חוקים בעניני

מחשב.

החוק שלפנינו עוסק בשלושה ענינים עיקריים. אחד מהם הוא ההיבט הפלילי, עבירות

מיוחדות שנובעות מהייחוד של המחשב ושדיני העונשין אינם מסדירים אותן או שאינם

מסדירים אותן היטב. החלק השני נוגע לנזיקין, עוולה מיוחדת שקבענו כאן, שפקודת

הנזיקין הקיימת וחוקים אחרים אינם מסדירים אותן בכלל או שאינם מסדירים אווזה היטב.

החלק השלישי נוגע לדיני הראיות, ובתחום הזה השינוי המוצע בחוק הזה חורג מקרבה

מעניו המחשבים. אם כי הכותרת היא חוק המחשבים יש כאן שינוי משמעותי בדיני הראיות,

בסוגיה של עדות שמיעה לגבי סוג מסוים של מסמכים שנוגעים לרשומה שנעשתה במוסד. יש

עוד דבר שולי, שאני לא מכניס אותו באותה קטגוריה של שינויים גדולים, והוא נוגע

להתאמה של דיני חיפוש ותפיסה לענין מחשבים.

אלה עיקרי הדברים. אעבור עליהם אחר כך ביתר פירוט. כל הנוכחים פרט ליושב ראש

השתתפו בישיבות של ועדת המשנה, כך שאני לא מניח שלהם יהיו שאלות. אולי ליושב ראש

יהיו שאלות.

פרק אי - הגדרות. לא אעבור על כל ההגדרות. אנחנו מגדירים חומר מחשב שהוא

"תוכנה או מידע". מחשב מוגדר בדרך מקצועית-טכנית. מחשב-עזר הוא מה שאנחנו קוראים

קלקיולטור, מחשבון שנושאים בכיס. אנחנו לא רוצים להחיל את דיני המחשב, חלק גדול

מהם, על מחשב-עזר, כי הוא עושה בעיקר פעולת קלקולציה ולא פעולה לוגית, פעולת

חשיבה. מידע מוגדר. תוכנה מוגדרת. פלט מוגדר. הגדרנו שפה קריאת מחשב - זאת

אומרת שניתנת להיקרא על ידי מחשב.

פרק בי - עבירות מחשב. קבענו כמה עבירות פליליות. עבירה אחת היא שיבוש או

הפרעה למחשב או לחומר מחשב. מי שמשבש פעולת תקינה של מחשב, מפריע לשימוש בו, מוחק

או גורם לשינוי חומר מחשב, דינו - מאסר שלוש שנים. כתבנו שהעבירה היא של "העושה

שלא כדין", כי אחרת כל אדם שמוחק מידע במחשב ברשות ובהסכמה גם הוא עובר עבירה.

הביטוי "שלא כדין" בא לומר שהוא עשה את הפעולה לא בדרך מותרת אלא בדרך אסורה. מהו

בדיוק "שלא כדין" יצטרכו בוודאי לפרש במקרים המסובכים, אבל המקרה הפשוט הוא העדר

הסכמה.



לעבירה השניה קבענו מאסר חמש שנים. כאן לא כתבנו "שלא כדין", אבל מי שיקרא את

תוכו הסעיף יראה שההיבט השלילי מופיע בתוכן העבירה. המעשים האסורים הם להעביר

לאחר או לאחסן במחשב מידע כוזב, או לעשות פעולה שתוצאתה תהיה מידע כוזב או פלט

כוזב; לעשות, להעביר לארור או לאחסן במרושב תוכנה "כדי שתוצאת השימוש בה תהיה מידע

כוזב או פלט כוזב, או מפעיל מיושב תוך שימוש בתוכנה כאמור." מידע כוזב ופלט כוזב

מוגדרים כ"מידע או פלט שיש בהם כדי להטעות, בהתאם למטרות השימוש בהם." מדובר

בניצול המיושב כדי להכניס בו מידע כוזב כדי שהמשתמש בכלי או מי שרואה אחר כך את

הפלט, את תוצאות השימוש, יניח בתמימות שהאינפורמציה נכונה. נעשה כאן שיבוש נסתר

מן העין, כעין גניבה במחתרת, השינוי נעשה מבלי שאפשר לראות ולזהות ולכן ההרומרה

המוצעת בענישה.

עבירה שלישית היא "חדירה שלא כדין לחומר הנמצא במרושב". החדירה יכולה להיות

"באמצעות התקשרות או התחברות עם מחשב, או על ידי הפעלתו, אך למעט חדירה לחומר

מחשב שהיא האזנה לפי חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979." אדם חודר למחשב שלא כדין ועצם

החדירה מאפשרת לו סידרה של פעולות מסוכנות. יש אינטרס ציבורי להגן בפני החדירה

עצמה, גם אם לא יוכיחו את הפעולות האחרות. העונש על עבירה זו הוא מאסר שלוש שנים.

עונש מאסר חמש שנים יהיה המבצע עבירה של חדירה למחשב כדי לעבור עבירה על פי

חוק ארור. אדם חודר למחשב כדי לגנוב, כדי להשיג דבר במירמה, לזייף מסמך, בעיקר

עבירות רכוש, גניבה, עבירות צווארון-לבן, או לשבש חומר ראיות.

העבירה האחרונה בפרק זה היא בענין נגיף-מחשב. הוירוסים הם בעיה מיוחדת,

הסיכון הוא מיוחד במינו, הנזק עלול להיות עצום ורב. גם בענין זה אנחנו הולכים

בעקבות הצעות חוק שיש במקומות אחרים בעולם.

ד"ר מי דויטש;

באנגליה קבעו את זה במסגרת העבירה של חדירה למחשב.

די מרידור;

אלה העבירות שהוגדרו כאן. דנו הרבה בכל העבירות האלה. הנוסח שמובא לאישור הוא

תוצאה של הרבה מאד דיונים. אפשר לשאול למה לא די בחוק הפלילי הקיים. החוק

הפלילי הקיים בעבירה של גניבה מדבר על דבר שניתן להיגנב. בחלק גדול מהעבירות בחוק

הפלילי יש דבר מוחשי, כאן אנחנו מדברים בדבר שהוא לא מוחשי, לדוגמה שינוי של

צייפים אלקטרוניים, סמלים אלקטרוניים, והחוק הפלילי לא יודע לעסוק בהם או לא עוסק

בהם היטב. יכול להיות שהדברים נכנסים בפסיקה, אבל חשבנו שמכיוון שזו מאטריה

מיוחדת כדאי להגדיר אותה בנפרד.

גי אופנהיימר;

בפלילים יש דברים שהפסיקה לא היתה יכולה בשום אופן לפתור אותם.

ג' ויסמן;

בנזיקין אולי כן, בפלילים - לא.

ד"ר מי דויטש;

אני מבקש להוסיף הערה כללית לחלק הפלילי. טענה שהושמעה לא אחת ובוודאי עוד

תישמע היא שהחוק רחב מדי, לפי ההגדרות שבחוק יותר מדי מעשים יהפכו להיות מעשי

עבירה. התשובה העקרונית לטענה הזו היא סייג DE MINIMIS שקיים בחוק העונשין החדש,

והנזק שהיה נגרם מגבלות נוספות שהיינו נאלצים להכניס כאן היה הרבה יותר גדול

מהנזק עקב רוחב תחולת החוק אם זוכרים את סייג DE MINIMIS . זאת טענת ההגנה הבסיסית

כנגד ההתקפה שבוודאי תבוא.



ד' מרידור;

פרק גי - נזיקין. להבדיל מיסודות אחרים של המשפט, בנזיקין נדרשת ת עוולה.

באין עוולה -אין עילת נזיקין. פקודת הנזיקין בנויה על עוולות המוגדרות אחת איות.

דולק גדול מהמעשים שנעשים דרך מחשב נופלים גם היום במסגרת עוולות הנזיקין הקיימות,

אבל הדרך המיוחדת שבה אפשר לגרום נזק דרך מהשב איננה מופיעה שם. מצאנו לנכון

להגדיר פה את העוולה בנזיקין. דרך החקיקה היא כאילו הוספנו עוולה נוספת לפקודת

הנזיקין.

ד"ר מ' דויטש;

גם זה נוגע לאובייקט המופשט. בדיני הנזיקין היום אין הגנה לאובייקטים מופשטים

שנגרם להם נזק.

די מרידור;

בגלל המהות המיוחדת בענין המיושבים קבענו עוולה מיוחדת. כתבנו בסעיף 7: "מעשה

מן המעשים המנויים להלן הוא עוולה על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) והוראותיה של

פקודה זו יחולו עליה". לא כתבנו כאן מחדש את כל דיני הנזיקין, הם הוהלו על ידי

כך שקבענו שהעוולה הזאת כאילו נכתבה בפקודת הנזיקין.

בסעיף 8 קבענו בענין נטל ההוכחה, אם אדם עושה מעשה כזה במחשב מניחים שזה לא

כדין, התובע איננו צריך להוכיח את זה, נטל ההוכחה עובר לנתבע. הנתבע יכול להגיד

שאמנם מיק או שינה חומר מחשב אבל זה מחשב שלו, או שקיבל רשות לעשות מה שעשה.

ד"ר מ' דויטש;

זה ברוח העוולות הרכושיות שקיימות. העוולות הרכושיות מעבירות את הנטל, בגזל

וכיוצא באלה, לנתבע שיוכיח שמה שעשה עשה כדין, כלומר היתה לו רשות לעשות את זה.

היו"ר ד' צוקר;

אתם לא רואים בזה חריגה?

די מרידור;

לא. זה קיים בהרבה עוולות בפקודת הנזיקין. לא בכולן, כי אז לא היינו צריכים

לכתוב את זה כאן. אילו היתה בפקודת הנזיקין קביעה שזה הדין תמיד, לא היתה בעיה.

ברוב עוולות הרכוש הדין הזה קיים, אדם צריך להוכיח שהיתה לו זכות לעשות את הנזק

שעשה ולא מישהו אחר יצטרך להוכיח שלא היתה לו זכות.

סעיף 9 - פיצויים: "לא יינתן פיצוי בתובענה שעילתה בפרק זה אלא אם כן הוכח כי

הנזק נגרם עקב התרשלותו של הנתבע."

בנזיקין יש עוולה וצריך להוכיח את קיומה. גם אחרי שהוכח קיומה של העוולה,

כפי שנאמר בסעיף 7. עדיין לא מגיע פיצוי אלא אם הוכח אלמנט נוסף, שהנזק נגרם עקב

התרשלות הנתבע. כלומר, יש שלושה אלמנטים: עוולה, נזק, התרשלות. פעמים יש עוולה

שלא גורמת נזק, ואז פקודת הנזיקין לא מתפקדת לצורך פיצויים. כאן צריך להוכיח לא

רק נזק אלא גם התרשלות. מעשה שלא היתה בו התרשלות, לדוגמה טעות, לא יזכה את הנפגע

בפיצוי.



ד"ר מ' דויטש;

אני רוצה להזכיר הבחנה חשובה בין ההוראה הזאת ובין הדין הכללי לגבי רכוש. אם

אדם מזיק לרכוש מוחשי, לא צריך להוכיח אשמה או התרשלות על מנת לקבל פיצויים.

התפיסה היא שאסור לאף אחד לגעת ברכוש שלי, ולא משנה אם התרשל או לא התרשל. חשבנו

שלגבי רכוש מופשט כמו חומר ממוחשב הגנה כל כך רחבה שמקנה פיצויים אפילו ללא אשמה

תהיה חידוש מרחיק לכת. אם אני יודע שמישהו עומד לשבש, אני יכול להוציא צו מניעה

בלי קשר לשאלת האשמה שלו. לעומת זאת לגבי פיצוי על נזק שכבר נגרם אנחנו חוזרים

למסגרת המסורתית של אשמה.

גי אופנהיימר;

אני לא מומחה בנזיקין, אבל בקריאה נוספת של ההצעה התעוררה אצלי השאלה אם

בדרישה להוכיח התרשלות אנחנו לא אומרים שהפגיעה בחומר מחשב היא לא עוולה בפני

עצמה ודרושות כאן שתי עוולות, גם עוולת הרשלנות שנובעת מחובת הזהירות.

ד"ר מ' דויטש;

לא. המושג התרשלות שונה מהמושג רשלנות. יש לזה תשתית ענפה בפסיקה. התרשלות

היא עצם ההתנהגות הסוטה מן הנורמה.

די מרידור;

היה דיון בועדת המשנה בשאלה מה הדין אם מעשה נעשה לא בהתרשלות אלא במזיד.

הכוונה היא שאפשר יהיה לקבל פיצויים אם מעשה נעשה במזיד, זה כמעט עולה מקל וחומר.

אחרי דיון ארוך והשוואה לטקסטים אחרים בפקודת הנזיקין, אישרנו את הנוסח המוצע.

אני הייתי מעדיף נוסח אחו-, אבל אז צריך היה לשנות בכל פקודת הנזיקין. לדעתי,

התרשלות ומעשה במזיד חם לא קל וחומר אלא אחד מוציא את השני. מי שעשה במזיד לא

התרשל, מי שהתרשל לא עשה מעשה בזדון. אבל פקודת הנזיקין נוקטת בנוסח ארור, מי

שהתרשל חייב בפיצויים וקל וחומר אם עשה במזיד. אבל לא נעשה את התיקון הכולל דרך

חוק המחשבים. התווכחנו על הדבר ובסוף קיבלתי דעת חברי בועדה, ולא כתבנו התרשלות

לפחות או נוסח דומה, שמא יפרשו במקרים אחרים שהתרשלות עומדת לבדה בלי זדון.

היו"ר ד' צוקר;

גבי שפניץ, את ההבחנה העקרונית הזאת אתם מקבלים? אני לא מדבר על דיני מחשב

אלא על נזיקין בכלל.

טי שפניץ;

זה מקובל. יש פסיקה.

היו"ר ד' צוקר;

למה לא לתקן בחקיקה?

טי שפניץ;

אנחנו עומדים לתקן את פקודת הנזיקין, אבל אני לא בטוחה שיהיה תיקון בדבר הזה.

ש' שהם;

המתמחה שלי הסב את תשומת לבי, שלפי הלכה של בג"צ עוולה היא עוולה שנעשתה

בישראל ולא היתה התייחסות לאפשרות שנכנסים למחשב בחוץ לארץ כדי להזיק למחשב

בישראל. נדמה לי שהבעיה הזאת נשמטה מאתנו.

על זה חלים הדינים של החלק הכללי של חוק העונשין.

ש' שהם;

מדובר בנזיקין.

די מרידוד;

בנזיקין יש מערכת הלכות, יש תקדים ליבהר. אדם עושה מעשה במדינה ארזת והנזק

נגרם במדינה אחרת. יש סדרה של פסקי דין.

ש' שהם;

יש פסק דין נובל-אסכלוסיב נגד מזרחי. אני לא ראיתי אותו, אבל המתמחה שלי הסב

את תשומת לבי ששם קבעו שלא די שהנזק ארע בישראל. פקודת הנזיקין מגדירה

עוולה כמעשה שנעשה בישראל והנזק נגרם בישראל.

די מרידור;

השאלה היא אם צריך לקבוע דין מיוחד מעבר לדין הכללי בנזיקין. במה שונה מחשב

מכל דבר ארור?

ש' שהם;

המחשב יותר חשוף. יכול להיות שמחר ימצאו פטנט באמצעות האינטרנט להכנס למכשיר

שלי בבית.

ד"ר מ' דויטש;

מכונה מיוצרת בחוץ לארץ, מובאת לארץ וגורמת כאן נזק. מה ההבדל?

די מרידור;

במקרה של ליבהר נגד גזית ושעם היה מנוף או עגורן שנבנה לא נכון בחו"ל, וגרם

נזק בארץ, ונפסק מה שנפסק.

ד"ר מ' דויטש;

בעניו זה יש כללים סבוכים במידה בלתי רגילה עם הבחנות והבחנות-משנה.

ש' שהם;

אולי צריך להוסיף ולכתוב לענין זה שהעוולה יכולה להעשות גם מחוץ לישראל.

ד"ר מ' דויטש;

אני חושש שזה יהיה חובבני מדי אם נשלוף דבר מתוף גוף הדינים העצום הזה. יש

המון פסיקה בשאלות מה היחס בין מעשה שנעשה בחו"ל ונזק שנגרם כאן, מהו נזק שנגרם

כאן והתחיל שם.

ג' ויסמן;

אני חושבת שדווקא בעניו המחשבים, להבדיל מדברים אחרים, גם אם החדירה מתחילה

בפינלנד בסופו של דבר נכנסים לתוך מחשב בישראל. זאת אומרת, המשך העוולה הוא

בישראל, בהבדל ממכשיר שנבנה כולו בחו"ל.



ד' מרידור;

אני רוצה לברך את מר יורם בונן על שהעיר את תשומת לבו של מר שהם לעניו הזה.

טוב שיש לנו תשומה כזאת. לפעמים מתמחים מינמצאים בפסיקה יותר מאתנו, כי לא תמיד

אנחנו עוקבים איורי הדברים באותו קצב, וחבל. אני מודה על ההערה.

התשובה היא שאנחנו לא רוצים להכניס בו חלק מדיני המשפט הבינלאומי הפרטי

העוסקים בשאלה הזאת, שהם מאד מסובכים ואינם מיוחדים לעניו זח. ואם יש ייחוד

לעניו זה לעומת עבירות אחרות שנעשות בחוץ לארץ ונזקו בארץ, הרי זה דווקא בכיוון

הנוח לנו. אם אדם יושב מול המסך שלו בניו-יורק ומשנה באותו רגע מה שיש על המסך

שלי בירושלים, יתכו שאפילו המעשה עצמו מוגדר כמעשה שנעשה בארץ. כמו אדם שיורה

בחוץ לארץ ופוגע בארץ, לא בהיבט הפלילי אלא בהיבט של נזיקין, הוא גרם נזק בארץ

והוא אחראי בנזיקין לפצות על הפגיעה. במחשב זה נכוו לפחות באותה מידה, אם לא

יותר מאשר בנזק רגיל. נניח שעשו נזק בפיסיקה של המחשב, לא על ידי חדירה לתוכנה,

למחרת מכרו אותו בארץ ויש נזק. אפילו לזה יש דינים מיוחדים. מקל וחומר, אם עושים

את זה באינטרנט או בקשר ביו מחשבים כשיעוד המעשה הוא להשפיע בארץ.

לפי מיטב ידיעתי, אין בחקיקה אזרחית נוספת הוראות בעניו משפט בינלאומי פרטי.

זה גוף דינים שנקבע בפסיקה, עם הבחנות מסובכות שבמסובכות.

די מרידור;

יש הצעה גדולה בחוברת שכתב פרופ' לבונטין כתב, משרד המשפטים דו בה, ומסיבות

שונות,לדעתי שלא מגוף העניו אי מניסוח הדברים, לא הגיעה אף פעם לחקיקה ממש, אם כי

ראוי בהחלט לחוקק את המשפט הבינלאומי הפרטי, שכמעט כולו פסיקה, יש מעט מאד

ברקיקה. המשפט הבינלאומי הפרטי כמעט כולו COMMON LAW ופסיקה בעקבותיו, ואין לנו

רקיקה בתחום הזה. אבל לא הייתי מציע להכניס כאו גוף דינים שלם של עשרות סעיפים.

אני עובר לפרק די - תיקוני רקיקה. סימו אי - דיני ראיות. אנחנו עושים כאו

התאמה של דיני ראיות לעניני מחשבים, אבל בעצם גם מעבר לזה.

עולם העסקים לא יכול לעבוד היום בלי מחשב. המוני עוסקים, מאות אלפי בתי עסק,

מחנות המכולת ועד חברות הענק, כולם עובדים באמצעות מיושבים. יש מעט מאד עסקים שבהם

אדם אחד מנהל את העניו כולו, הוא מראה לך, הוא מוכר לך את המוצר, הוא רושם, הוא

נותן קבלה, והוא גם בא להעיד. בדרך כלל יש שרשרת ארוכה, מישהו קבע את המחיר

למוצר, המחירים עוברו דרך מחשב, אולי גם סומנו באופו אוטומטי על מוצרים, אחרים

מוכרים בחנות. מי יעיד על הדברים? אנחנו מקבלים בסוף פלט של מחשב, האם זאת ראיה?

דיני הראיות" הרגילים נוצרו בעולם אחר בימים אחרים, וצריך היה תמיד להביא את

האדם שראה במו עיניו את הדבר שהוא מעיד עליו. עכשיו הגענו למצב די מוזר, אנשים

היו באים להעיד על דברים שהם לא יודעים אותם. איך יכולה מוכרת שיש לה מאה קונים

ביום להעיד על מה שהיה לפני שלוש מאות ימים? מאז עברו כבר עשרות אלפי קונים. איך

היא יכולה להעיד שהיא זוכרת שפלוני קנה את הדבר הזה, שילם מחיר מסוים וקיבל קבלה?

זה כמעט פיקטיבי. ההסתמכות שלה, וגם של השופט לאחר מכן, אם הוא אומר לעצמו את

האמת, היא בעיקר על המסמכים, יש הוכחה כזאת וכזאת שהאיש שילם וקיבל, או שלא שילם

ולא קיבל. חיינו צריכים להתאים את דיני הראיות לדבר הזה.

אבל ההתאמה היא מעבר לזה. יש כאו הליכה לכיוון של הקלת ההגבלות על הקבילות.

זאת גם המגמה בפסיקה וגם בחקיקה במדינות שונות. באנגליה גם במישור הפלילי וגם

במישור האזרחי, וגם במדינות אחרות יש נטיה להתיר יותר קבילות מסמכים ולאפשר לשופט

שיקול דעת גם אם יש חריגה מהכלל האוסר עדות שמיעה. אנחנו הרחבנו כאו את תיקון

דיני הראיות מעבר לעניו המחשב למוסדות שמנהלים רישומים.



אם מתירים קבלת ראיות כאלה, שהן לא ראיות ישירות על ידי אדם שהיה מעורב

בענין, צריך לקבוע כמה מנגנוני הגנה, כדי שלא נתיר כל מסמך שמישהו כתב באיזה

מקום, אחר יעיד עליו והכל יהיה קביל והכל שריר וברי וקיים. יש מנגנוני הגנה,

מנגנון הבטחה שבאים לאזן קצת את המהפך שעשינו כאן.

אני רוצה לעבור על הסעיפים ביתר פירוט. הגדרנו הליך משפטי: "הליך אזרהי או

פלילי בפני בית משפט, שניתן להביא בו ראיות". שימו לב שאמרנו הליך אזרחי או

פלילי, לא הליך משמעתי; אמרנו הליך בפני בית משפט ולא דבר אחר.

"המדינה, רשות מקומית, עסק או כל מי שמספק שירות לציבור".

הרחבנו את ההגדרה לכל עסק. עסק - "לרבות משלח יד", לדוגמה עורך-דין, רופא.

בסעיף 1 יש הגדרה של פלט לענין חוק המיושבים. כיוון שהסעיף הזה הוא תיקון

"פלט - כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995."

"מסמך, לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה

של המוסד". שימו לב, "לרבות פלט", לא רק פלט. כלומר, גם מסמך שהוא לא תוצאה של

מחשב".

בסעיף 36 החדש לפקודת הראיות כתבנו: "(א) רשומה מוסדית ההא ראיה קבילה להוכחת

אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה..." אני מדגיש את המילים

"להוכחות אמיתות תוכנה", כי גם קודם היתה קבילה להוכחת ענינים אחרים - עצם

רישומה, עצם קיומה. המהפכה היא בכך שזו תהיה ראיה קבילה להוכחת אמיתות התוכן,

זאת החריגה מהכלל של איסור עדות שמיעה.

התנאים לסעיף קטן (א) - "(1) המוסד נוהג במהלך ניהולו הרגיל לערוך את אישום

האירוע נשוא הרשומה בסמוך להתרחשותו". זאת אומרת, הקופאית רושמת מיד עם האירוע.

על כך שזה הנוהג במוסד צריך לבוא מישהו להעיד, אחרת לא נתקיימו התנאים. "(2) דרך

איסוף הנתונים נשוא הרשומה ודרך עריכתן של הרשומות יש בהן כדי להעיד על אמיתות

תוכנן של הרשומות". אלה מילים חשובות מאד, שהפסיקה בוודאי תיתן להן משמעות מפורטת

שתתפתה עם הזמן. לא די להעיד שהמוסד עורך את הרשומות, צריך למסור עדות על הדרך,

וגם דרך איסוף הנתונים וגם דרך עריכתן צריכות להעיד על אמיתות תוכנן של הרשומות.

למשל, קירבת זמן ומקום, לא שרשרת ארוכה מדי של אנשים, אם יש מעקב, אם יש בקורת.

הנושא של מהימנות הרישום כמבחן בפני עצמו מופיע גם בכללי הראיות

בארצות-הברית, 803.

אלה אינדיקציות ראשוניות למהימנות הרישום. שני התנאים האלה צריכים לחול גם

ברשומה שאיננה פלט מחשב. השלישי הוא תנאי נוסף מצטבר שחל אם רשומה היא פלט, ואז

צריך להוכיח בנוסף לשני הדברים האלה גם את שני התנאים הבאים.

כלומר, בסך הכל ארבעה תנאים.

כן. שני התנאים הנוספים בפיסקה (3): "(א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד

על אמינותה" - איך מפיקים אותה, לא איך רושמים אווזה מראש. "(ב) המוסד נוקט באורח

סדיר אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב".

"אמצעי הגנה סבירים" זה ביטוי כללי. מה כוללים אמצעים כאלה - הגנה פיסית, הגנה



לוגית, בקרה, בדיקות שוטפות? השאלות הללו נידונו בועדת המשנה, ולא מצאנו לנכון

לפרט את כל הדברים הספציפיים, למרות שהיו הצעות כאלה, כי חשבנו שבסוף נימצא

מקלקלים, כי האמצעים האלה משתנים עם הזמן. אבל בתי המשפט יצטרכו לבדוק שכל

התנאים האתה מתקיימים כדי להכשיר את הרשומה כראיה.

סעיף קטן (ב) - "היתה הרשומה פלט, יראו לענין סעיף קטן (א}(1} את מועד עריכת

הנתונים אשר משמשים יסוד לפלט, כמועד עריכתה של הרשימה." אני רוצה להזכיר, בסעיף

קטן (א)(1) צריך להוכיה שהתקיים התנאי ש"המוסד נוהג במהלך ניהולו הרגיל לערוך את

רישום האירוע נשוא הרשומה בסמוך להתרחשותו".

סעיף קטן (ג). ההגדרה של רשומה שעצם הגשתה יכולה להעיד על תוכנה היתה כל כך

רהבה, שהתעוררה השאלה הבאה. יושב שוטר ורושם מסמך חקירה, אירוע, חיפוש. לפי

הגדרתנו, זאת רשומה מוסדית, כי זה מסמך "אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו

הרגילה של המוסד". לכאורה אפשר להגיש את המסמך הזה לבית משפט והוא קביל לתוכנו.

כלומר, התוכן יהיה קביל גם בלי שהשוטר מעיד. ועל פי המסמך הזה אפשר יהיה להסיק

מסקנות, להרשיע. אמרנו, לא לזה התכוונו. כדי לא להקל עם המדינה, החלטנו להוציא

מן הרשומות המוגשות בדרך הזאת את הרשומות הנעשות על ידי רשויות החקירה או התביעה

הפלילית בהליך פלילי.

"(ג) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על רשומה אשר נערכה על ידי רשות מרשויות

החקירה או התביעה הפליליתוהמוגשת בהליך פלילי על ידי רשות כאמור. למען הסר ספק,

אין באמור בסעיף קטן זה כדי לפסול או להגביל הגשת רשומה כאמור, אם ניתן להגישה

בהתאם לאמור בסעיף 39ב, מחמת כשרותה לפי הכללים הדנים בעדות שמיעה או לפי כל דין

אחר." אם יש דין אחר שלפיו אפשר להגיש את הרשומה, בסדר. אנחנו כאן לא התכוונו

להתיר הגשת הרשומה כעדות לתוכן הרישום.

הי ו "ר די צוקר;

הסעיף הזה מקובל על המשטרה?

די מרידור;

כן. המשטרה מראש לא התכוונה לעשות שימוש כזה.

גם לא היה בסיס לחשוב כך. פקידה שמקבלת 500 שקל, מכניסה את הכסף לקופה

ומאשרת, היא מאשרת פעולה שהיא עשתה. אם שוטר רושם עדות, הוא יכול לאשר שהוא רשם

את הדברים, אבל זה לא אישור שפלוני אמנם אמר את הדברים הנכונים.

ד' מרידור;

תארי לך ששוטר עורך חיפוש ורושם: מצאתי אצל פלוני 200 גרם חשיש. היום צריך

השוטר לבוא להעיד, עם הרשומה או בלי הרשומה, והעדות שלו היא עדות לתוכן. אישור

הכתב הוא עדות בעל פה. יכול לבוא שוטר ולמסור 55 עותקים ובין היתר גם העותק הזה,

ואני לא מסכים שהוא ישמש עדות. לכן הוצאנו את עניני החקירה מן הכלל.

ובסעיף קטן (ד) הוספנו ואמרנו; "התקבלה ראיה מכוח סעיף זה" - לא במשפט פלילי

על ידי התביעה, כי הדבר אסור, אלא במשפט אחר. לדוגמה ענין שבין עובד ומעביד.

למעביד יש הרבה עובדים, הוא מביא רישום שמישהו כתב שביום זה וזה העובד יצא

לחופשה. לא בא להעיד אדם שיודע באופן אישי שאותו עובד יצא לחופשה, בא להעיד מי

שרושם את כל הדברים האלה. אמרנו; "התקבלה ראיה מכוח סעיף זה, יהיה הצד שכנגד זכאי

לחקור יקירה נגדית עדים שזומנו על ידו לעדות, לשם הזמת הראיה, אם עדים אלה קשורים

עם מגיש הראיה."



המעביד מביא עדות שהעובד יצא לחופשה ביום מסוים. העובד אומר: לא נכון. מה הוא

יכול לעשות? הוא צריך להביא עדים להוכיה שזה לא נכון, כי לכאורה יש עדות. את מי

הוא יכול להביא? את האיש שרשם. ולא היא, כי אם הוא מביא אותו האיש הופך להיות עד

שלו, והוא לא יכול לחקור אותו בחקירה נגדית כי הוא עד שלו. אמרנו, אם האיש שהוא

צריך להביא אותו קשור עם מגיש הראיה, למשל, מנהל החשבונות, מנהל העבודה, הוא יכול

להביא אותו כעד ולחקור אותו בהקירה נגדית, כדי להקל עליו להזים את הראיה שהוא

טוען שאיננה נכונה.

לענין בנק היה הסדר מיוחד בפקודת הראיות, רשומות בנקאיות אפשר היה להגיש בדרך

מי ורודת, מפני שבנקים עברו כבר קודם למחשבים וגם קודם לכן עבדו בקנה מידה גדול,

אלפי פקידים, מאות אלפי מסמכים, וגם שם דרוש היה שינוי והוא כבר קיים. עכשיו

שעשינו שינוי כללי, הכנסנו הכל במסגרת אחת. התיקונים בסעיפים 37. 38 י-39 הם

התאמה לדין הקיים וביטול הדין המיוחד לרשומות בנקאיות.

היו"ר ד' צוקר;

מבחינת הבנקים לא חל שום שינוי?

ד"ר מ' דויטש;

יכולה להיות פרשנות של הבנק שחל שינוי, כי כתוב היה "ראיה לכאורה" וכאן אנחנו

קביל.

זאת שאלה נוספת. אם אומרים שדבר מהווה ראיה לכאורה, מה המשמעות? המשמעות היא

שבאין עדות לסתור, הראיה מתקבלת. מה פירוש הביטוי שהדבר קביל כראיה? לדעתי,

הפירוש די דומה. הוא קביל כראיה, ואם אין עדות לסתור, נפסק מה שנפסק. אפשר לטעון

שראיה לכאורה היא גם ראיה מספקת לכאורה, אבל לא כך כתוב וזה פתוח לפרשנות. דייר

מיגל דויטש אומר שאולי יש פה איזה שינוי . אם ארגה דואג לבנקים, הבנקים לא ניזוקים

מזה. גם קודם יכלו הבנקים להגיש מסמכים בחתימה שההעתק מתאים למקור.

יש גם חוזה חשבונות, ושם כתוב שזה יהיה קביל.

לבנק יש חוזה עם מי שפותח חשבון בבנק, והוא מסכים שמה שהבנק מגיש כראיה קביל

עליו אלא אם יודיע תוך שבוע או שבועיים שהוא מתנגד, וכל מיני תנאים אחרים שכנראה

עברו את המועצה לחוזים אחידים, ואם לא עברו - צריכים לעבור.

לא עברו.

אם לא עברו, בכל מקרה צריך לדון לגוף הענין ולבדוק אם יש תנאי מגביל או תנאי

לא וזקף מסיבות ארורות.

אחרי שקבענו מה שקבענו לגבי התוכן, רצינו להדגיש דבר שאנחנו לא רוצים להכניס

באותה מסגרת והוא חוות דעת מומחה. בסעיף 39א המוצע כתבנו: היה הפלט חיווי דעה

בענין שבמדע, מחקר, אמנות, ידיעה מקצועית או ענין שברפואה, לא יהיה הפלט קביל

כראיה, אלא אם כן הוגש בהתאם להוראות כל דין הקובע את אופן הגשתה של עדות בענינים



אלה." לא רצינו שגם חוות דעת אפשר יהיה להגיש בלי שיבוא אדם שיעיד ויוכל להחקר

עליה. הדבר היה קל לנו, כי לעניו זה יש תקנות או חוקים מיוחדים שקובעים איך

מגישים חוות דעת של מומחה. אמרנו שבאלה ימשיך לחול הדין הקיים לגבי דרך הגשת חוות

דעת,

סעיף 39ב המוצע הוא סעיף בטחון. "הוראות סימן זה לא יהיה בהן כדי להכשיר ראיה

שאינה קבילה מחמת טעם אחר, שאיננו הכלל האוסר עדות שמיעה, ולא יהיה בהן כדי לפסול

או להגביל הגשת ראיה שהיא כשרה לפי הכללים האמורים או לפי כל דין אחר." במילים

ארורות, אנחנו לא עושים יותר מאשר אמרנו כאן. אם הראיה אסורה מטעם כלשהו, למשל

חיסיון, היא תהיה אסורה גם היא מוגשת בדרך הזאת. אי אפשר להתגבר על ההגבלות

האחרות, פרט להגבלה של איסור עדות שמיעה.

סעיף 41א המוצע: "ניתן להוכיח תוכנה של רשומה מוסדית על ידי העתק צילומי של

הרשומה." כתוב איך מוכיחים העתק צילומי , אני לא נכנס לזה עכשיו.

ובסעיף 42ב המוצע: "לענין סימן זה לא "יושב פלט שהוא רשומה מוסדית כהעתק

המסמך שעל בסיסו הופק, אלא כמקור." אני רוצה להסביר. אין פלט מקורי ופלט משני.

במחשב יש כל מיני סימנים אלקטרוניים. מה שמפיקים מהמחשב הוא המקור. אין הבדל אם

זה פלט ראשון, שלישי או חמישי, הכל אותו דבר. לכן אמרנו שאין דין מקור והעתק

בפלט.

החשש היה שיראו את הפלט כהעתק של מסמכי היסוד שהוזנו למחשב, ואז יאמרו: בעצם

אינם מגישים העתק, ואסור להגיש העתקים.

אמרנו שכל מה שיוצא מהמחשב הוא מקור, וגם העתק שלו כפלט, לא כצילום של פלט,

הוא מקור.

דיני חיפוש ותפיסה - תיקון פקודת סדרי הדין הפלילי (מעצר וחיפוש}.

אני רוצה להפנות תשומת הלב לסעיף 23א המוצע - חדירה לחומר מיושב. מכיוון

שחיפוש יכול להביא גם לדרישה לחפש לחפש בתוך מחשב כדי למצוא נתונים, עושים את זה

"(א) חדירה לחומר מיושב וכן הפקת פלט תוך חדירה כאמור, יראו

אותן כחיפוש וייעשו על ידי בעל תפקיד המיומן לביצוע פעולות כאמור." מי שעורך

חיפוש כזה צריך להיות מיומן, כי אדם שאינו מיומן עלול לגרום נזק.

ובסעיף קטן (ב) אמרנו: ייעל אף האמור בפרק זה" - לא הפרק בחוק זה אלא הפרק

הרלוונטי בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) - "לא ייערך חיפוש כאמור בסעיף

קטן (א), אלא על פי צו של שופט לפי סעיף 23" - השוטר לא יכול לערוך חיפוש מיד

במקום בלי צו של שופט - החיפוש יהיה על פי צו של שופט "אשר מציין במפורש את ההיתר

לחדור לחומר מחשב או להפיק פלט, לפי הענין, ואת תנאי החיפוש ומטרותיו."

אפשר לתפוס את המחשב ואף אחד לא יוכל כבר לשנות שום דבר, ואין דחיפות לחפש

בתוך המחשב בלי צו של שופט. אין בזה דחיפות כמו כשתופסים עבריין שזה עוזה ביצע

עבירה והוא בורח. אפשר לסגור את חדר המחשב או את הבנין, ולא לחדור למחשב בלי צו

של שופט.

בצו השופט צריך לציין במפורש את ההיתר לחדור לחומר מחשב, את תנאי החיפוש

ומטרותיו. זה מטיל על השופטים ועל המשטרה והתביעה שמבקשות חיפוש חובה לעשות עבודה

רצינית, לציין מה בדיוק רוצים, איך מחפשים. הייתי גם מציע, אני מניח שכך יעשו,

לפנות למומחה שיאמר שזה מה שצריך לעשות, אלה התנאים של החיפוש, מוכרחים לחדור

לחלק זה, בדרך זאת. השופט לא יוכל לקבוע אם לא תהיה לפניו חוות דעת של מומחה. לא

כתבנו שתהיה הוות דעת של מומחה, אבל זאת הדרך הנכונה לבצע את החובה שאנחנו מטילים

בסעיף הזה.



סעיף קטן (ג): "קבלת מידע מתקשורת בין מחשבים אגב חיפוש לפי סעיף זה לא תחשב

כהאזנת סתר לפי חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979-" אם יש תקשורת בין מחשבים, העיקר הוא

לא המחשב אלא התקשורת. יש בעיה שלא עמדתי עליה במפורט, אבל היא קיימת לכל אורך

הדרך ואגיד עליה כמה מילים אגב הסעיף הזה.

בסעיף ההגדרות הגדרנו מיושב וכללנו "וציודו ההיקפי". אם יש מחשב שמחובר

למקורות אחרים של מידע, השאלה היא איפה הגבול. כלי תקשורת מכוסה בחוקים ארורים

שמגינים על תקשורת - בזק, האזנת סיגר, הגנת הפרטיות. לא רצינו להגן במיוחד על

תקשורת שנעשית על ידי מחשב. השאלה היא מה עיקר השימוש. אם העיקר הוא המחשב - יש

הגנה של החוק הזה; ואם העיקר היא התקשורת - ההגנה היא לפי דיני ההגנה על תקשורת.

לכן אמרנו שאם אגב חיפוש במחשב יש האזנה לתקשורת בין מחשבים, היא לא תחשב כהאזנת

סתר לפי חוק האזנת סתר.

היו"ר ד' צוקר;

האם אין בכך הרחבה גדולה?

סנ"צ א' מזוז;

אם המשטרה רוצה להאזין לתקשורת בין מחשבים, היא תפעל על פי חוק האזנת סתר. אם

היא רוצה לערוך חיפוש במחשב - היא תפעל על פי החוק הזה. יכול להיות שרצינו לערוך

חיפוש, לא רצינו לעשות האזנת סתר, אבל המחשב מחובר לרשת. אנחנו בכלל לא מעונינים

בתקשורת, אבל אגב החיפוש המחשב ממשיך לעבוד והוא קולט שדרים שמגיעים אליו באופן

אקראי, שאין לנו ענין בהם. כדי שלא יגידו, הנה עכשיו האזנתם לתקשורת, באה ההוראה

הזאת שאומרת שמה שמתקבל אגב חיפוש, חיפוש שבית המשפט יתיר לנו רק אם שיכנענו אותו

שהחיפוש דרוש, מה שמתקבל אגב חיפוש, שלא במתכוון קלטנו מידע שנכנס, לא יחול עליו

חוק האזנת סתר.

אני רוצה עוד להפנות תשומת לב לסעיף 32(ב} המוצע: "על אף האמור בפרק זה, לא

ייתפס מחשב או דבר המגלם חומר מחשב, אם הוא נמצא בשימושו של מוסד כהגדרתו בסעיף

35 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971. אלא על פי צו של בית משפט; צו שניתן

שלא במעמד המחזיק במחשב או בדבר בדבר המגלם חומר מחשב, יינתן לתקופה שאינה עולה

על 48 שעות; בית משפט רשאי להאריך את הצו לאחר שניתנה למחזיק הזדמנות להשמיע

טענותיו; לענין זה לא יובאו שבתות ומועדים במנין השעות."

אני חוזר להבחנה שהזכרתי קודם. כשרוצים לתפוס משהו לפי פקודת מעצר וחיפוש,

תופסים אותו בדרך רגילה. כאן אנחנו אומרים "לא ייתפס מחשב... אלא על פי צו של

בית משפטיי. לא יכולה להיות תפיסה ללא צו של בית משפט. אם מוכרחים לתפוס את המחשב

כשהמחזיק איננו, המחזיק נמצא בחוץ לארץ או שהוא מתחבא, מקבלים צו ל-48 שעות בלבד,

ואפשר להאריך אותו "לאחר שניתנה למחזיק הזדמנות להשמיע את טענותיו". אם אדם מסרב

לבוא, אפשר להאריך את הצו.

פרק הי - תקנות. שר המשפטים, באישור הועדה הזאת, רשאי להתקין תקנות.

תחילה - "תחילתו של החוק כעבור שלושה חודשים מיום פרסומו."

היו"ר ד' צוקר;

שלושה חודשים זה זמן מספיק להתארגנות של המערכת?



ד' מרידור;

המשטרה הסכימה לקביעה הזאת. אני הושב שזה זמן מספיק.

אני מבקש להעיר הערה ניסוהית. סעיף 13 לא שייך לפרק הי שכותרתו: תקנות. זה

סעיף תחילה, לא תקנות.

אפשר לכתוב: פרק ה' - שונות.

אני מבקשת להעיר כמה הערות כלליות. בפרק דיני הראיות, סעיף 36(א)(3)(ב), יש

שימוש במונה "הדירה להומר מיושב" בלי הפניה להגדרה. כאשר השתמשנו באותו מונה בפרק

דיני היפוש ותפיסה הפנינו לסעיף 4. אולי צריך גם בפרק דיני הראיות להפנות לסעיף

4, כי המונה לא מוגדר.

לדעתי, זה מיותר. המבהן של ההדירה כאן הוא יותר מבחן של מהימנות כללית של

התהליכים הננקטים, ואילו שם מדברים על עבירה קונקרטית וצריך להגדיר אורנה באופן

מדוייק. אבל אפשר להגדיר גם בפרק דיני ראיות.

נראה לי שצריך להגדיר.

בסעיף 36 המוצע בפקודת הראיות, סעיף קטן (ד), כתוב "אם עדים אלה קשורים עם

מגיש הראיה." נראה לי שזה מיותר. צריך לסיים את הסעיף במלים "לשם הזמת הראיה".

נקודה.

אם הצד מביא עד שלו, נניח שהוא מביא את רואה החשבון שלו, למה לאפשר לו לחקור

אותו חקירה נגדית? יחקור אותו יוקירה ראשית.

אם התכלית היא הזמת הראיה, זו האפשרות שרצינו לתת לו.

לא. התכלית היא מניעת הנזק שנגרם לאדם כתוצאה מכללי הקבילות.

לדעתי, המבחן "עדים אלה קשורים עם מגיש הראיה" הוא מבחן עמום, לא ברור. מה זה

נותן?

נכון שהמבחן עמום. אני הייתי מוותר עליו, אבל התוצאה יכולה להיות שאדם יזכה

מן ההפקר, יזכה במה שלא מגיע לו. יכול להיות שהרשימה היא אמת, הוא רוצה לשבש

אווזה, יביא עדים ויתחיל לחקור הקירה נגדית, יביך אותם בחקירה, אף כי לעדים האלה

איד שום קשר למעביד שלו. "קשורים" - אנשים שקשורים למעביד, רואה יושבו ו, מנהל

עבודה, האיש שעשה בשבילו את הרישום הזה. עד היום אותו אדם היה בא להעיד. מעכשיו

לא יבוא להעיד, אבל אני רוצה שמי שמביא אותו להעיד יוכל להקור אותו כאילו הביאו

אותו להעיד אלמלא התיקו ו.

נצ"מ א' שבתאי;

האם מגיש הראיה הוא התובע?

די מרידור;

שאלה טובה. לפי דיני הראיות, מי שמגיש ראיות הוא לא תובע ולא נתבע, הוא עד

שמגיש ראיה. אני לא בטוח שכאו מגיש הראיה הוא עד. אולי צריך לכתוב: הצד הדין

שמטעמו הוגשה הראיה.

גי ויסמן;

בעל הדין שמטעמו הוגשה הראיה.

הערה לשם החוק. יש שני נושאים מרכזיים בתחום המחשבים שמטופלים בהוקים אהרים,

אהד הוא העתקות תוכנה שמטופל במסגרת זכויות יוצרים, והשני הוא הגנת הפרטיות

במאגרי מידע במסגרת הוק הגנת הפרטיות. שם החוק החדש מרמז כאילו באים לתת פתרון

לכל נושא המחשבים. אני רק מעלה את השאלה, אני לא מציע פתרון. אולי אפשר לקרוא

להוק הזה הוק המיושבים (עבירות וראיות) או (עונשין).

ההוק הזה מטפל ברוב רובם של התחומים שיש להם נגיעה מיוהדת למחשבים. נכון שהוא

לא מטפל בזכויות יוצרים.

עיקר הסוגיות שכרוכות במהשבים מטופלות בחוק הזה. יש כאן יומרה לכלליות, ואני

מבין שיש לה בסיס.

בלי להסתיר את העובדה שיש גם נושאים שהטיפול בהם הוא במסגרת חוקים אחרים.



היו"ר ד' צוקר;

אנחנו משאירים את שם החוק כפי שחוא.

בסיום הדיון אני מבקש להודות לד"ר מיגל דויטש ולמר גדי אופנהיימר, שחיו לעזר

רב בעבודח של ועדת המשנח. אני מודה לעובדי חועדח, לאנשי משרד חמשפטים ולאנשי משרד

המשטרח. אני בטוח שחבר-הכנסת מרידור יתן לזה ביטוי כשיציג את הצעת החוק במליאה.

די מרידור;

אני מודה לגבי גלוריה ויסמן, שליוותה את החוק מתחילתו ועד סופו.

היו"ר ד' צוקר;

אני מודה לחבר-הכנסת דן מרידור, שנאות לקחת על עצמו את ההכנה של הצעת החוק

הממשלתית.

טי שפניץ;

אנחנו מצטרפים לתודה.

היו"ר ד' צוקר;

אנחנו מאשרים את הצעת החוק בנוסח שהציג לפנינו חבר-הכנסת דן מרידור עם שני

התיקונים שהתקבלו, ומעבירים את הצעת החוק לקריאה שניה ולקריאה שלישית.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:30)