הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקז



פרוטוקול מס' 218

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

מיום רביעי. כ"ו באב התשנ"ד (3 באוגוסט 1994). שעה 09:00

נכחו;

חברי הוועדה; די צוקר - היו-ר

אי זנדברג

יי כץ

מוזמניס; טו"ד חוה הלברייד - מנהלת האגף לרישום והסדר מקרקעין,

משרד המשפטים

ז'אן-קלוד נידם - רשם החברות, משרד המשפטים

טנה שפניץ - משרד המשפטים

עו"ד ישראל קנטור - לשכת עורכי הדיו

ורדה לוסטהויז - עוזרת היועץ המשפטי, בנק ישראל

עו"ד אבי איגל - איגוד הבנקים

ד"ר יחיאל בהט - איגוד הבנקים

עו"ד משה בוגט - איגוד הבנקים

עו"ד טל נדב - יועץ משפטי, איגוד הבנקים

גיא טייבר - איגוד הבנקים

פרופ' יהושע ויסמן - האוניברסיטה העברית

אסתר ברק - המועצה לצרכנות

עו"ד בתיה מילר - הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות

עו"ד רונית פישל - התאחדות הקבלנים

היועצת המשפטית; ד' לחמו

מים מזכירת הוועדה; עי לוי

רשמה: אי שלהבת

1א. הצעת חוק המקרקעין (תיקון מסי 17), התשנייד-1994.

1ב. הצעת חוק המקרקעין (תיקון - תוקף הערת אזהרה), התשנייד-1994 (של

חבר הכנסת אליעזר זנדברג).

1ג. הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (נוסח חדש) (הוראת שעה - רישום

הערת אזהרה לגבי חברה), התשנ"ד-1994 (של חבר הכנסת יצחק לוי).



הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 17), התשנ"ד-1994

הצעת חוק המקרקעין (תיקון - תוקף הערת אזהרה) התשנ"ד-1994 (חה"כ א' זנדברג)

הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (נוסח חדש) (הוראת שעה - רישום הערת אזהרה

לגבי חברה) התשנ"ד-1994 (חה"כ י' לוי)

היו"ר די צוקר;

אני פותח את ישיבת הוועדה. על סדר היוס יש לנו 3 הצעות חוק הנמצאות

בדרגה שונה זו מזו, הצעות החוק הפרטיות עברו קריאה טרומית והצעת החוק

הממשלתית עברה קריאה ראשונה, אני מבקש לא להתייחס לבך עכשיו. המגמה היא

להביא את ההצעות לכלל נוסח אחד משותף.

אבקש מגברת שפניץ להציג את הצעת החוק הממשלתית

ולאחריה י יציגו המציעיס הפרטייס את הצעותיהס. אחר כך נעבור לשמוע את עמדות

הצדדים השוניס. אפשר לשאול שאלות במהלך הדבריס שלהס אס הס לא יהיו מובניס.

טי שפניץ!

באופן כללי הצעת החוק נוגעת להערת אזהרה שמעוגנת בחוק המקרקעין ומשמשת

אמצעי להבטיח את קיוס ההתחייבויות להקנות 7כות במקרקעין: מצד אחד כאשר משוס

מה לא ניתן לרשוס הערה סותרת, ומצד שני היא גס משריינת את זכותו של בעל

ההערה מפני פגיעה.

בפסיקה ובספרות יש שאלות מה מהותה של הערת האזהרה, האס היא קניינית או

לא. אנחנו לא דניס בנושא הזה במסגרת התיקון הזה. זאת שאלה מאוד נכבדה

שאנחנו צריכיס לבדוק אותה ולהחליט אס יש צורך לתקן את החקיקה או לא.

פה אנחנו באיס עס איזשהי פעולת חירוס, לא מעבר לזה. אנחנו מבקשיס לקבע

מצב שהיה לפני פסיקת בית הדין. אילו היינו נוכחיס בבית המשפט בעת הפסיקה

היינו מבקשיס לתת לנו חצי שנה כדי שנראה במי הקביעה עלולה לפגוע, והיינו

מבקשיס לתת לרשס החברות ולרשס המקרקעין זמר להתארגן משוס שהדבריס פוגעיס גס

בנושאיס ארגונייס. לכן חשבנו שצריך לעשות איזשהו תיקון דחוף כדי לשמור את

המצב הקייס, מבלי שעשינו בדיקות מאוד מקיפות.

נושא אחד כללי והנושא השני הדן בהערות

אנכיות.

ההצעה קובעת שהערת האזר.רה כשלעצמה לא תהיה השיעבוד. שקלנו גס פתרונות

אחריס. קיימנו דיונים אצל היועץ המשפטי לממשלה שמאוד מצוי בסוגייה הזאת

ומצאנו יתרונות וחסרונות. אני מבינה שיש הערות בנושא הזה, חלק קיבלנו מראש,

חלק נשמע עכשיו. אס נמצא פתרונות יותר טוביס אנחנו מאוד נשמח.

פסק הדין קובע שהערת אזהרה, שהיוס נרשמת ברשם המקרקעין, תהיה תקפה רק אם

תירשם גס ברשות החברות, מה שלפחות לגבי חלק מההערות לא היה נהוג לעשות עד

היוס. אנחנו מוטרדיס בעיקר מרוכשי הדירות. מי שרוכש דירה ורוצה להבטיח

שהדירה תגיע לבעלותו יכול לקבל הערת אזהרה להבטחת הזכויות. היוס רוכשי

הדירות, עד כמה שהבנו, רושמיס ברשם מקרקעין בלבד. קיים החשש בעינינו שאם

פסק הדין ייכנס לתוקף ההערות הללו יהיו בסיכון.

פסק הדין מטיל חובה על רשס החברות לרשוס הרבה מאוד הערות נוספות. זו

באמת בעייה טכנית שאני לא חושבת שצריכה להשפיע על הפתרון המשפטי. צריך רק

לזכור שיש הרבה מאוד הערות ושצריך להתארגן, אס זה הפתרון הנכון. יכול להיות

שאס נבדוק את הסוגייה לעומק נגיע למסקנה שבאמת לפחות לחלק מההערות צריך

לרשוס בשני המקומות ואז ניערך ונעשה את זה.

אנחנו עריס גס להצעות החוק הפרטיות כמובן. היינו מאוחדיס עס הפתרונות

שלהס בכמה סוגיות, שבוודאי אפשר להתייחס אליהן יותר מאוחר. אחת ההצעות

אומרת - בואו נתקן את פקודת החברות כך שלא צריך לרשוס הערת אזהרה. מה

שהטריד אותנו בפתרון הזה הוא השאלה האס הראציו של פסק הדין חל רק על רישוס



ברשם החברות או אולי הוא חל גם על רשם המשכונות. כפי שאני הבנתי, הראציו של

פסק הדיו במידה רבה יותר רחב, או לפחות אפשר לטעון שהוא יותר רחב. הסוגייה

הזאת היא הראשונה שהטרידה אותנו.

האם תיקון כזה, וזה חל גם על התיקון של חבר

הכנסת זנדברג במידה רבה, הוא לא גורף מידי. אם אנחנו אומרים שדי לך לרשום

כל דבר רק ברשם המקרקעין, האם בכך אנחנו לא פוטרים את הערות האזהרה, שהן

בעצם כן הערות, הן שיעבוד שלפחות מחייב יותר. אני לא יודעת אם זה מוצדק.

היתה לנו גם בעייה; כשמדובר על הגדרה של משכנתא היום איך זה מסתדר אם

ההערה עצמה היא שיעבוד?

אלה הספקות. סברנו שמה שאנחנו עושים בתיקון זה המינימום ההכרחי. בהצעתנו

אנחנו אומרים שהערת אזהרה היא בנושא כזה או בנושא אחר. אם אתה רושם הערת

אזהרה ותוכנה שיעבוד אז תתנהג באילו שזה שיעבוד, ואם תוכנה רכישה אז בעצם

לא צריך לרשום הערה, זאת היתה התפיסה שלנו. יכול להיות שמישהו רואה בה

השלכות אחרות. על כל פנים, זאת חקיקה לתקופת חירום, עד שנוכל לבדוק

ולהיערך, סוגייה מאוד מאוד כבדה.

הסוגייה השניה שמעוררת בעיות מאוד רציניות הן הערות האזהרה האנכיות וכאן

אבקש מעו"ד חוה הלברייך לפרט.

חי הלברייר;

הערת אזהרה היא סוגייה מאוד נרחבת ואני אפרט רק מעט. כפי שהגברת שפניץ

אמרה בתחילת דבריה, הצעת התיקון הממשלתית בעצם באה לשמר את המצב הקיים כפי

שהיה עד לפסק הדין. פסק הדין התייחס למצב שהיה בעבר וביקש לשנותו. עד לפסק

הדין לפי סעיף 126 יכול היה לרשום הערת אזהרה בעל המקרקעין או בעל זכות

במקרקעין או מי שהתחייבו כלפיו. בסעיף 126 נאמר: יבעל מקרקעין, או בעל זכות

במקרקעין, התחייב בכתב לעשות בהם עיסקה, או להימנע מעשות בהס עיסקה, יירשום

הרשם, על פי בקשת מי שהתחייב או מי שזכאי לפי ההתחייבות (להלן - הזכאי),

הערה על כך". זכות במקרקעין איננה מוגדרת אמנם ישירות בסעיף הזה אבל בהמשך

הדבריס, כפי שאנחנו רואים בחוק המקרקעין, בסעיפים שונים - 6, 10 ועוד ועוד

- אפשר לומר בוודאות שהמדובר בזכות רשומה במקרקעין. מי שי יכול להתחייב הוא

בעל המקרקעין או בעל זכות אחרת רשומה במקרקעין, כגון הזכויות שמפורטות בחוק

בעלות, שכירות, משכנתא. משהתחייב אותו בעל רשום רשמי-המקרקעין

היו רושמים אם הוגשה להם בקשה לרישום יחד עם ההתחייבות עצמה. זה קל, זה

פשוט, זה נותן תגובה מהירה למי שרכש מקרקעין וזה חשוב למי שרוצה לבדוק את

הנרשם, מפני שיש לך את בעל המקרקעין ואת הרוכש בדרך כלל, וזה חשוב גם

מבחינת הזכויות העתידיות שעומדים לרכוש. נהגנו לבקש הסכמה לעניין רישום

הערת אזהרה, ולא הסתפקנו בהתחייבות שבין בעל הזכות הרשומה לבין הרוכש, כאשר

היתה התחייבות בין הרוכש מבעל הזכות הרשומה לבין אדם נוסף. מאחר וסעיף 126

לחוק קובע מפורשות שרק בעל הזכות הרשומה רשאי להתחייב יש צורך בהסכמה נוספת

של בעל הזכות הרשומה על מנת שגם הרוכש השלישי יוכל לרשום את זכאותו על פי

התחייבות של השני.

אתן לכם דוגמא, עיסקת קומבינציה. הבעלים של המקרקעין עושה הסכם עם הקבלן

שהקבלן ייעלה על הקרקע ובתום הבנייה או בתאריך אחר שייקבע ייקבל בעל

המקרקעין חלק מהמבנה ובידי הקבלן יישאר החלק האחר. אבל הקבלן לצורך המימון

של בניית המבנה הזה צריך הרי למכור דירות, לכן בעל המקרקעין נותן לו אפשרות

ללכת ולמכור את דירותיו. כלומר יש הסכמה של בעל המקרקעין שהוא מסכים שהקבלן

י ימכור את דירותיו לרוכשים. הרוכשים יוכלו אז מכוח ההסכמה של בעל המקרקעין

לרשום הערות אזהרה כי בלי הבטוחה הזאת קשה להניח שהם יירצו לרכוש את

הדירות. משהתחייב בעל המקרקעין באופן ישיר גם כלפי רוכשי הדירות גם אם

ההסכם בין בעל המקרקעין לבין הקבלן נופל רוכש הדירה עדיין מובטח.

פסק הדין אומר בעצם שיש שני סוגים של הערות אזהרה, דבר שהחוק לא אומר,

החוק מתייחס לסוג אחד של הערת אזהרה ותו לא. פסק הדין קובע הערת אזהרה

נוספת שהיא לפי דעתי יציר כפיו של בית המשפט בלבד, הוא קורא לה הערת אזהרה

אנכית. לפי בית המשפט קיימות הערת אזהרה אופקית והערת אזהרה אנכית. במישור



האופקי יש הערות אזהרה שנרשמו בגין התחייבויות שעליהן דיברתי קודם. בע7

הזכות הרשומה מתחייב כלפי רוכש ונרשמת הערת אזהרה. אותו רוכש מוגן ישירות

כלפי בעל הזכות הרשומה והתוצאות של הרישום של הערת האזהרה הו התוצאות

שקבועות בחוק. בית המשפט אומר מוסיף גם הערת אזהרה אנכית ומרחיב את הגדרת

זכות במקרקעין, שדיברתי עליה קודם, שעד כה חשבנו שהיא רק זכות רשות ומאפשר

גם לבעל הערת אזהרה להתחייב כלפי צד נוסף. משהתחייב ההתחייבות הזאת תופסת

לעניין סעיף 126 והרוכש מבעל הערת האזהרה יובל לרשום ישירות, בלי שום צורך

בבעלים הראשונים או בבעל הזכות האחרת הרשומה, הערת אזהרה על שמו. זאת כבר

הערת אזהרה מסוג אחר, שנותנת הרבה פחות בטחון לרוכש הדירה. זאת הערת אזהרה

שבעצם נרשמת על הערת האזהרה. ואז אומר פסק הדין: משבוטל ההסכם ומשנמחקת

הערת האזהרה הראשונה מתבטלת גם ההתחייבות השניה, שהיא בעצם נסמכת על

הראשונה. הבטחון לרוכשים הוא מינימלי. כאשר יש הסכמה ישירה בין בעל הזכות

הרשומה והרוכש השלישי והערת אזהרה נרשמת מכוח אותה הסכמה, הערת האזהרה הזאת

לא נופלת בנפול הערת האזהרה הראשונה או ההתחייבות הראשונה מפני שיש קשר

ישיר בין הרוכש השלישי לבין בעל המקרקעין. בפועל מנסיוני זה מה שנעשה, יש

מעט מאוד אנשים שייכנסו לעיסקאות בלי לקבל את הסכמת הבעלים הרשום. יושבים

כאן נציגי בנקים, וכאשר הם נותנים משכנתא לרוכש ראשון או לרוכש שני הם תמיד

מקבלים הסכמה של הבעלים הרשום. לעומת זאת אם תירשמנה הערות לגבי משכנתאות,

ויכול להיות שתירשמנה (על אף שלדעתי זה רע מאוד לבנקים למשכנתאות, כי זה

נותן להם כאמור בטחון קטן מאוד), בגלל האחריות הגדולה הם ייחפשו בטוחות

אחרות שתעלינה הרבה יותר כסף וגם הדירה ממילא תעלה יותר, וזה דבר לא רצוי

כשלעצמו. לכן תירשמנה גם הערות על הערות על אף שהבטחון לגבי הערה אנכית

כזאת הוא פחות כפי שאמרתי מאשר הערה אופקית. בדרך כלל בעיסקאות שבהן יש

משולש יש הסכמה של בעל הזכות הרשומה, כי אחרת אין בטחון בעניין המהותי.

יש בעייה רצינית מאוד במירשם המקרקעין ולכן התיקון הזה בא כדי לשמר את

המצב. אם אכן תירשמנה הערות אזהרה אנכיות בעצם אנחנו רושמים בכוח הערת

אזהרה. אם תשימו לב להגדרה של הערת אזהרה בסעיף 126 ניתן לרשום הערת אזהרה

גם על התחייבות מותנית וגם על התחייבות מפורשת וגם על התחייבות משתמעת וגם

במסמך זה ובמסמך אחר. הערת אזהרה נרשמת בדרך כלל כשהעיסקה היא רק בתחילתה

ועדיין לא שולמו הכספים, עדיין לא נגמרו כל ההתחייבויות בין הצדדים. אין

הרבה בטחון בעניין הזה בסיום העיסקה. אבל הערת אזהרה נרשמת כי זאת ההגנה

הראשונית שנותנים לרוכש דירה לפני שנרשמה זכותו במקרקעין. אם אנחנו נרשום

על גבי הערת האזהרה הזאת הערות אזהרה נוספות בעצם אותו בעל זכות ראשונית

יוכל להתחייב לא רק כלפי אדם אחד אלא כלפי רוכש והרוכש יוכל להתחייב כלפי

רוכש אחר, וכלפי בנק למשכנתאות וכלפי רוכש של חלק מהזכויות, וכלפי רוכשים

נוספים, והשרשרת כאן היא בעצם אינסופית, אין הגבלה. זה לא רק רוכש שלישי

כמו שדיברתי עד עכשיו אלא זה רוכש מרוכש מרוכש, רוכש את חלק מהמקרקעין,

בנקים למשכנתאות. תארו לעצמכם שרשרת כזאת של הערות אזהרה. כשאחת מהן נופלת

בעצם כל המגדל ייפול.

זכותו של בעל המקרקעין לבטל את העיסקה עם הרוכש הראשון ואז הערת האזהרה

הראשונה צריכה להתבטל. לכאורה גם הערת אזהרה שניה צריכה להתבטל אבל אני

משוכנעת שאין רוכש אחד שיישב בשקט על העניין הזה. הוא יירוץ לבתי המשפט,

בתי המשפט יהיו מלאים ולא ייפסיקו לדון ולשפוט בנושאים כאלו. עד כאן יש לנו

פרשנות על גבי פרשנות לגבי הערות אזהרה ועוד פרשנויות ייתווספו.

גם אם נעשה במירשם איזשהו קוד לעניין הערות אזהרה אנכיות ואופקיות,

השרשרת יכולה להיות ארוכה מאוד ויהיה קשה מאוד לברר את הזכויות. זה פשוט לא

ישים. רשם מקרקעין שאיננו משפטן בהשכלתו ייחוייב לפי סעיף 126 לבדוק האם יש

כאן התחייבות לעשות עיסקה שעל פיה הוא צריך לרשום הערת אזהרה. יש בעלים

רשומים ויש בעל שכירות רשומה, יש בעלים רשומים של כל אחת מן הזכויות. על

מנת להיווכח את זכותו של המתחייב כלפי צד נוסף הוא חייב לבדוק את המסמכים.

זה בלתי נסבל לחלוטין וייגרום לעצירת הרישום. תהיינה התחייבויות על גבי

התחייבויות וכל התחייבות כזאת זה תיק וצריך ללכת ולבדוק התחייבויות של שנים

שנמצאות כבר בגינזך.

היו"ר די צוקר;

תנסי להסביר לי מדוע ההצעה שלכם פותרת את העניין הזה.

ההצעה הזאת פותרת מכיוון שבמקום -זכות במקרקעין" נאמר במפורש מהן

הזכויות שלגביהן אדם יכול להתחייב. היום סעיף 126 מנוסח בלשון של "בעל

המקרקעין או בעל זכות במקרקעין" ואילו אנו נגדיר במפורש לגבי איזו התחייבות

ניתן לרשום הערת אזהרה. הצעתנו היא להגדיר במפורש את הזכויות הרשומות

במקרקעין, שניתן לגביהן להתחייב ולרשום הערת אזהרה.

די לחמו;

האם מבעל זיקת הנאה יימנע אז משהו, כאשר י יתווספו זיקת הנאה על זיקת

הנאה על הזיקת הנאה? האם תישמר אחידות מבחינת הזכויות?

חי הלברייר;

כאשר נרשמת הערת אזהרה אי אפשר לעשות עיסקה שסותרת. עיסקת הנאה זו לא

הדוגמא הטובה ביותר. נלך לעיסקות הרגילות בזכות השכירות למשל. אם אדם רוצה

להתחייב כלפייך, עשיתם הסכם להעביר את השכירות, אין כאן הגדרה כללית שבתוכה

יכולים להיכנס כל מיני בעלי זכויות אחרות שיוכלו להתחייב.

די לחמו;

אז זה ייעלה את המחיר. בואי ניקח דוגמא של שלושה; בעל המקרקעין, הסוחר

הראשון שלזכותו נרשם הערת אזהרה ראשונה ושלישי שבא לשכור ושם הערת אזהרה על

השני. אנחנו שומרים על מצב של הערות אזהרה אנכיות, על פי הסכמתו. את רשמת

הגברת אזהרה ראשונה על הדירה להבטחת זכות השכירות שלך ואחר כך את הסכמת שאני

ארשום הערת אזהרה לגבי שכירות על זכות השכירות שלך.

חי הלברייך;

זו גם הערת אזהרה אופקית, בגלל ההסכמה.

די לחמו;

אם הערת האזהרה הראשונה נופלת תיווצר בעייה מסויימת. נחזור לזה אחר כך.

היו"ר די צוקר;

לפני שנעבור לדוברים, חבר הכנסת זנדברג, תציג את הצעתך בבקשה.

אי זנדברג;

הצעת החוק שלי באה בעקבות הבקורת והצעקות שעלו בעקבות פסק הדין. המטרה

שלי בהצעת החוק היתה להחזיר את המצב לקדמותו, לנוהג שהיינו רגילים לו לפני

פסק הדין שפירש את החוק אחרת. שמעתי גם את הדברים לגבי התיקון האחר. התיקון

בהצעת החוק של הממשלה של סעיף 126 מקובל עלי. אני חושב שבמקרקעין הי יציבות

והוודאות חשובים מאוד. עורכי דין שקראו על הצעת החוק שלי התקשרו אלי ושאלו

מה לעשות כי כולם דואגים. בתיקון סעיף 127 במקרים בהם יש חוזים שבהם חברה

מכרה הם שואלים האם הם צריכים לרוץ עכשיו לרשם החברות או לא. א) זה עולה

כסף ב) הרשם עובד לאט ג) יש שם לחץ ותור. אנשים לא יודעים מה לעשות ויש להם

אחריות מקצועית כלפי הקליינט. ברגע שניתן פסק הדין זה הדין הקיים במדינת

ישראל. אני חושב שלמען היציבות אנחנו צריכים, לא אומר להחזיר את המצב

לקדמותו, אבל לפחות להבהיר מה הדין הרצוי מבחינת המחוקק. זאת הסיבה שייזמתי

את הצעת החוק שלי. אני חושב שהצעת החוק של הממשלה עולה בקנה אחד בעניין

הזה. אני רוצה להודות גם למשרד המשפטים. הגענו לכלל הבנה שנמזג את הצעות

החוק כולו כי המטרה היא מטרה זהה. אני גם לא עומד על הנוסח כפי שמובא בהצעת

החוק שלי. המטרה היא להחזיר את המצב לקדמותו ולעגן את ההסדר שהיה קיים

בהסדר מפורש וברור.



היו"ר די צוקר;

תודה. אנחנו פותחים את הדיון עכשיו. פרופי ויסמן ייפתח.

י' ויסמן;

פסק הדין איטונג שניתן בבית המשפט העליון בהרכב מורחב של 5 שופטיס חולל

תפנית רצינית בקניין מקרקעין בארץ. יש לו השלכות מרחיקות לכת. הצעת החוק

הממשלתית שלפנינו לא התיימרה לטפל בכל ההשלכות החשובות של פסק הדין אלא

לטפל רק באופן נקודתי בשני נושאים. אין בכוונתי כאן לבוא ולהציע מה נדרש

לעשות בעקבות פסק הדין איטונג. אני אהיה מאוד מצומצם, הערותי יהיו מאוד

קצרות ובאתי לכאן כדי להגיד מה לא לעשות בעקבות פסק הדין איטונג.

סעיף 2 של הצעת החוק אומר: "בסעיף 127 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ב)

"(ב1) מבלי לפגוע בתוצאות הנובעות מסעיפים קטנים (א) ו-(ב) הערת אזהרה,

כשלעצמה, אינה מהווה שעבוד". "

אין דבר כזה ששמו "הערת אזהרה כשלעצמהי". להערת אזהרה

כשלעצמה אין ישות, אין קיום. הדבר דומה למשכנתא, אין משכנתא לעצמה, משכנתא

באה להבטיח חיוב. פלוני חב כסף ומשעבד נכס למשכנתא להבטחת החיוב. אין

למשכנתא קיום בלי החיוב. אדם לא יכול למכור משכנתא או להעביר משכנתא או

לעשות שום עיסקה במשכנתא כשהיא לעצמה. היא אינה אלא סרח עודף, דבר הנלווה

לחיוב המובטח היום. הוא הדין בהערת אזהרה, אין הערת אזהרה כשלעצמה. כל מה

שהערת אזהרה יכולה לעשות הוא כשיש התחייבות ורוצים לחזק את תוקפה של

ההתחייבות מוסיפים לה הערת אזהרה, היינו הערת אזהרה באה כנדבך שני על הנדבך

הראשון שהוא ההתחייבות. היא כלשעצמה אין לה קיום ואין לה ישות עצמאית ולכן

אי אפשר להתייחס אליה -כשלעצמהיי. בחוק הקיים היום בסעיף 127 (ב) מדובר על

כך ש"בהערה לא יהיה כדי לפגוע בזכויות הזכאי, הנובעות מההתחייבות, נשוא

ההערה". לא מדובר על זכויות הזכאי מכוח ההערה כי אין זכויות כאלה. יש פה

זכויות מכוח התחייבות שבקשר אליה נרשמה הערת אזהרה. זו הערה משפטנית טכנית

אבל בכל זאת מן הראוי שייהיה כתוב כהלכה.

הייתי רוצה לפתוח אותה במשל היפוטתי. נניח שמדינת ישראל

רוצה למסור למצרים את העתיקות שנתגלו בחצי האי סיני, כשהמקום היה בידי

ישראל. מסירת העתיקות שנתגלו בחצי האי סיני במצרים יוצרת בעייה בגלל חוק

העתיקות כי חוק העתיקות מגביל את האפשרות למסור עתיקות במדינת ישראל. אז

נדרש תיקון בחוק. התיקון בחוק יכול להיעשות באחת משתי הדרכיס הבאות: 1)

לומר שהאיסורים וההגבלות בחוק העתיקות לא ייחולו על עתיקות שנתגלו בחצי האי

סיני. 2) החוק יאמר שהעתיקות שנתגלו בחצי האי סיני אינן עתיקות ואז ממילא

חוק העתיקות לא חל עליהן. בהצעת החוק שלנו ניסו לתקן את נושא הערת אזהרה על

פי החלופה השניה, "אלה לא עתיקותיי. ישב בית המשפט העליון על המדוכה האס

הערת אזהרה שנרשמה בקשר להתחייבות היא זכות קניינית או לא קניינית, היא

שיעבוד או לא שיעבוד ואחרי שהוא בדק את תוכנה הגיע למסקנה שזהו שיעבוד.

אפשר ללכת בדרך אחת ולומר שכל מיני הגבלות שמצויות בחוקים שונים שמתייחסות

לשיעבודיס לא ייחולו על הערת אזהרה. אבל העדיפו משוס מה את הדרך השניה, על

פי דוגמת העתיקות, באו ואמרו שזה לא שיעבוד. אני חושב שההצעה חוטאת בשניים:

היא חוטאת לגופו של דבר, משום שזה כן שיעבוד; ויחד עם זאת בוודאי בלי

להתכוון לכך יש כאן יסוד מסויים של התייחסות לא נאותה לפסק הדין של בית

המשפט העליון. בית המשפט העליון בודק זכות מסויימת, מוצא שמבחינה אנליטית

היא שיעבוד, איך אפשר לחוקק שזה לא שיעבוד? זה דבר שלא ייעשה מבחינת הטעם

הטוב. זו הערה של טעם טוב.

וכדי לסיים במילת שבח, איני בא לומר אם הערות אזהרה אופקיות, כאמור

בסעיף 1 להצעה, זה רעיון טוב או לא רעיון טוב כי יש שיקולים לכאו ולכאן.

הצעת החוק מונה את החסרונות שבהערות אזהרה אנכיות. הצטערתי על כך שהצעת

החוק לא מפרטת גם את הי יתרונות. כל מה שנאמר לנו בהצעת החוק הוא "לאור

האמור, למרות קיום יתרונות מסויימים לרישום הערות אנכיות", אבל לא נאמר כלל

מהם אותם היתרונות. יכול להיות שהמסקנה הסופית היא נכונה אבל הייתי מרגיש



זאת אם רוצים למנוע הערות אזהרה אנכיות אני חושב שבסעיף 1 עשו זאת בדרך

מאוד אלגנטית ויפה ומגיע שבח לאלה שניסחו אותו כך.

וי לוסטהויז;

באיזה מובן לדעתך הערת אזהרה היא שיעבוד? איזה דינים אחרים, למעט רישוי,

חלים על שיעבוד מהסוג הזה? אני מתכוונת להוראות לחוק המשכון, איך אתה מיישב

את זה עם הוראות המשכנתא? איך אתה מיישב את זה עם ההוראות של פקודת החברות

לגבי שיעבוד?

נדמה לי שבמשל שנתת על העתיקות לא אמר המחוקק שהעתיקה אינה עתיקה בניגוד

לבית המשפט שאמר שהדבר הזה הוא עתיקה. בתחילת דבריך אמרת שלהערת אזהרה אין

חיים מעצמה, היא כלי שרת למשהו אחר. היא אפשר ליצור איזה שיעבוד ואז לקרוא

לזה פתאום נכס. אני מניחה שקביעת בית המשפט נבעה מאיזשהו מהלך לוגי מסויים

אבל התוצאה נדמה לי לא נכונה. אז צריך לבוא ולהגיד פשוט שזה לא שיעבוד. חבל

להגיד "שלא ייחולו דיני הרישוי ולא ייחולו דינים אחרים על השעבוד ועוד בהנה

וכהנה", מאחר שתמיד שוכחים בדרך משהו. אנחנו לא רוצים שזה ייראה כשיעבוד.

יי ויסמו;

השאלה הראשונה מדוע הערת אזהרה היא שעבוד. אני לא אכנס לשאלה הזאת. כל

מה שצריך זה לקרוא את פסק הדין. פסק הדין מפרט על פני 60-50 עמודים מדוע זה

נחשב כשעבוד. יש ניתוח מפורט מאוד, מרשים מאוד, בפסק הדין הזה, כל מה שצריך

לעשות זה לקרוא את פסק הדין.

אני לא חושב שזה עניינו של המחוקק לעסוק באנליטיקה משפטית, מה זו בעלות,

מה זה שיעבוד. צריך לקחת זכות מסויימת, לבדוק מהן ההוראות שהחוק קבע בייחס

לזכות הזאת, ואז לומר שזוהי בעלות, זהו שיעבוד, זוהי זכות. למה הדבר דומה?

אם י יתקיים דיון בקורס למדע המדינה האם המשטר בסין הוא משטר דמוקרטי או לא,

האם זאת תהיה תשובה רלוונטית אם נענה כיצד החוקה בסין קובעת אם זאת מדינה

דמוקרטית? השאלה אם מדינה היא דמוקרטית תלוייה בתכנים מסויימים. אם אתה

מוצא את המאפיינים של שלטון דמוקרטי במדינה אז אתה אומר שזאת מדינה

דמוקרטית. המחוקק לא עונה על שאלה כזאת וגם אם הוא אומר משהו אין לזה שום

מה זה שיעבוד? זה עניין של תורת המשפט ולא

עניין של המחוקק. המחוקק קובע את ההסדרים שחלים על הזכות המסויימת הזאת.

בכנסת אנחנו קובעים כללים שמחייבים התנהגויות. לא אנליזות ופילוסופיות של

המשפט.

די לחמו;

האם נכון יהיה לומר שפסק הדין למעשה יצר את הבעייה בעיקר לגבי תאגידים?

האם נכון שבעיית הרישום הכפול נוצרה וקיימת, אם בכלל, לגבי תאגידים?

יי ויסמן;

תשובתי היא - לא. פסק הדין איטונג מחייב טיפול רציני מאוד מטעם משרד

המשפטים בנושא הזה כי יש לו השלכות מרחיקות לכת, כפי שגם אמרה גברת שפניץ.

היוייר די צוקר;

מרחיקות לכת יותר מאשר לגבי תאגידים בלבד?

יי ויסמו;

הרבה מעבר לכך. הם משפיטים על כל דיני המקרקעין בצורה קיצונית. זה מחייב

חשיבה וטיפול מסודרים. זאת לא הכוונה בהצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת באה

לכבות שריפות ואת השריפות האלה היא תכבה. בסוגריים הייתי אומר, הדאגה של

חוק המשכון היא לא דאגה.



די לחמו;

עדיין השריפה שנוצרה היא הצורך ברישום כפול. ההצעה של משרד המשפטים לא

מונעת את הרישום הכפול כשעיסקת הייסוד היא עיסקת שיעכוד.

יי ויסמן;

לכן הטיפול הוא כל כך חלקי ולא מניח את הדעת. למשל הנושא הנכון לטיפול

בתוצאות איטונג דך האם יש צורך ברישום כפול של עיסקאות, גם בלשכת רישום

המקרקעין וגם אצל רשם החברות. זוהי השאלה הנכונה לטיפול בה וכל ההמשך נובע

כמובן מאליו. לצערי טיפלו בסימפטום ולא במחלה.

טי שפניץ;

אנחנו חשבנו להיפך, הרישום הוא סימפטום למשהו שאתה חושב שאתה צריך לרשום

אותו משום שהוא שיעבוד. עכשיו בא פסק הדין ואומר "הערת אזהרה" ולא חשוב מה

היא משקפת. אם מישהו רכש דירה ולצורך זה בעל הקרקע נתן לו התחייבות לרשום

את הדירה בבוא-העת, האם לדעתך הוא צריך לרשום ברשם החברות שמדובר במקרקעין?

יי ויסמן;

אני אציג את זה בצורה בוטה, אני לא חושב שבית המשפט בפרשת איטונג טעה.

אסור לנו לפגוע בכבוד בית המשפט, הם לא טועים. בית המשפט השיב לשאלה שלך

וכל מה שאני מציע הוא, שהמחוקק יאמר ש"ההגבלות שבחוק העתיקות לא חלות על

העתיקות שמצאו בחצי האי סיני'', במקום לומר ''אלה לא עתיקות".

היוייר די צוקר;

אתה יכול לתרגם את זה למקרקעין?

י' ויסמן;

הוראות אי בי גי, לכל מיני חוקים שקובעים דינים מסויימים בדבר שיעבודים

לא י יחולו על הערת אזהרה.

די לחמן;

דינים בדבר חובת רישום שיעבודים או דינים בדבר שיעבודים?

יי ויסמו;

הייתי שואל את השאלה הזאת ללא כל הגבלה, מהן ההשלכות הנובעות מפסק הדין

איטונג לגבי הערת אזהרה בכל מיני הקשרים, לא רק בהקשר של הרישום. אבל

מכיוון שיש צורך דוחק לפתור מהר את הבעייה של הרישום אז הייתי קובע את זה

לעניין חובת הרישום.

די לחמן;

נציגי הממשלה הסבירו שהם מאוד חוששים - בין אם זאת עיסקת הייסוד ובין אם

זאת הערת האזהרה עצמה - מהתוצאות שעלולות לנבוע כתוצאה מכך שלא יירשמו

שיעבודים לגבי אותן עיסקאות, או הערות אזהרה שהן אכן שיעבוד ברישומים

הרלוונטיים.

י' ויסמן;

זה יהיה יתרון שולי מצויין אם זאת תהיה התוצאה. בשביל מה אנחנו צריכים

לרוץ לשני המקומות? למה אנחנו מטרטרים את אזרחי מדינת ישראל? מספיק שרושמים

בטאבו.



די לחמו!

אנחנו תיכף נגיע לסוגיה של מעמדם של הנושים. האם נראה לך שיש מספיק הגנה

גם כלפי מעמדם של הנושים? האם לעניות דעתכם אף אחד לא ייפגע כתוצאה מכר שלא

יהיה רישום כמירשם המיוחד לאותו גוף, כגון מירשם רשם התאגידים או רשם

משכונות?

אי זנדברג;

למה לא נרשום את זה כפי שאני ציינתי, שאין פגם או ליקוי ברישום גם אם

הוא לא נרשם ברישום אחר המתנהל על פי דין? שיהיה לו תוקף גם אם הוא לא נרשם

באותו שטח.

די לחמן!

משרד המשפטים הסביר שאם היו אומרים בריש גלי שלא צריך רישום כפול ודי

רישום ברשם המקרקעין עשויות לצמוח מכר תקלות. אבל יש איזשהו מצב של חוסר

ודאות כתוצאה מביטול הצורך ברישום כפול כאשר העיסקה היא באמת עיסקת שיעבוד

והערת האזהרה היא שיעבוד לצורך העניין.

יי ויסמו;

אני לא רואה זאת כך.

פסק הדין אמר זאת. אתה לא רואה חששות כאלה?

מאוד לא רצוי לעשות משהו ביניים, בין טיפול נקודתי לבין הטיפול בשורש

העניין, ולכאן מושכות אותי השאלות של גברת לחמן, לאיזשהו מקום בתווך. אני

חושב שגישת משרד המשפטים מצויינת בכפוף לשתי ההערות: לא לדבר על הערת אזהרה

כשלעצמה, כי אין דבר בזה; ולא לומר שזה לא שיעבוד, אי אפשר לומר דבר כזה.

ומה אתה מציע כאלטרנטיבה?

על העניין הטכני הראשון: לא לדבר על הערת אזהרה בשלעצמה, אלא לדבר על

ההוראות של רישום אצל רשם החברות החלות על

שיעבוד לא יחולו על הערת אזהרה.

לא איכפת לך שעיסקת שיעבוד ממש שבגינה נרשמת הערת אזהרה לא תירשם ברשם

החברות?

לא שלא איכפת לי. זאת תוצאה מבוצעת ודרושה.

אנחנו מברבים על הכיוון הכללי של שלושת ההצעות. אתייחס אולי בהמשך

להבדלים מסייימים אבל כל שילוב בין שלושת ההצעות יהיה מבורך.

י-כול ל-היות שבפסק הדין יש באמת פרשנות לגיטימית של החוקים כפי שהם



רשומים היום, ומבחינה זאת פרופי ויסמן, שתמיד דגל בגישה הקניינית של הערות

האזהרה, יותר מסכים לזה. פסק הדיו הוא בהחלט לגיטימי כי הוא מפרש חוקים.

אבל האם בית המשפט שאל את עצמו, כמו שהוא היה צריך לשאול מהותית, מה התועלת

בפרשנות שהוא נתן? כי היתה אפשרית גם פרשנות אחרת.

אנחנו לא רואים תועלת ברישום הכפול של הערות האזהרה. בפסק הדין יש תשובה

קצרה שאומרת שהרישום אצל רשם החברות, בניגוד לרישום אצל רשם המקרקעין, נותן

תמונה כללית. אבל הרישום אצל רשם החברות לא נותן תמונה כללית על מצב הנכסים

של החייב. בשום מקום לא רשום אילו נכסים יש לחברה, כך שאתה לא יכול ללמוד

על מצב נכסי החברה מעצם זה שרשומות כל מיני הערות אזהרה רבות ומקריות. כמו

כן יכול להיות שהחברה עשתה כל מיני עיסקאות, כמו למשל חפירות שיכולות להיות

חפירות לטווח ארוך, שאולי רשומות אצל רשם המקרקעין אבל הן לא רשומות אצל

רשם החברות. רישום הערות אזהרה לא יועיל כלום לעניין זה ולא תהיה שום תמונה

כללית אצל רשם החברות ויהיה צורר לבדוק בלאו הכי בכל מיני מקומות, לקבל

פרטים מהחברה על הנכסים שלה ולבדוק מה קורה בהם, כולל בדיקה אצל רשם

המקרקעין לכל הנכסים, כי גם צורת הרישום היא היום לקונית ולא ברורה. רישום

הערה לטובת בנק כך וכך לא אומר שום דבר כי לא יודעים איזה שיעבוד זה, האם

זה מכר, האם זו הלוואה. אותו בנק יכול היה לקנות למשל נכס או לתת הלוואה

לנכס והרישום של ההערה יהיה זהה, כך שאין שום תמונה כללית. לכן אני כופר

בתועלת של הרישום הכפול של ההערות. לעומת זאת, באופן מעשי יכול להיגרם נזק

רב, שמשרד המשפטים הצביע עליו. הרישום הבפול י יחייב את האנשים שעושים

עיסקאות להעסיק יותר את עורכי הדין שלהם ולהוציא כל מיני הוצאות. כמו כן

צריך גם להתייחס לעיסקאות שנעשו לפני הרבה שנים. רוב האנשים כלל לא ערים

לפסק הדין ואחריו לא יילכו ויירשמו. אנחנו יודעים שכבר בית משפט אמר שעורכי

דין הם בסדר אם עד היום לא עשו כלום כי לא יכלו לצפות מהם לעשות, זה נאמר

כבר בתביעת נזיקין נגד עורך דין. המון אנשים יישארו חשופים לתוצאות

השליליות של פסק הדין, שקודם הראיתי שהוא לא הביא תועלת אבל לעומת זאת הוא

יכול להכיא נזק לאותם אנשים שלא ערים שהם צריכים לרוץ ולעשות רישומים. כל

מיני אנשים שעשו עיסקאות קטנות פרטניות צריכים להתחיל להעסיק עורכי דין

ולפתור את הבעיות, והם לא בהכרח מודעים שהם צריכים לעשות את זה. לכן חשוב

שמשרד המשפטים הציע לתקן גם רטרואקטיבית.

שלושת ההצעות מנסות לענות על הבעייה הזאת. ההצעה שקצת מפריעה לי יותר זו

הצעתו של חבר הכנסת לוי, שמנסה לעבור מעבר לזה. היא למשל קובעת ש"אין

באי-רישום של הערת אזהרה ... כדי לפגוע בתוקפה הקנייני". כבר קבעה שיש לה

תוקף קנייני. אפילו פסק הדין הזה לא קבע בהכרח שיש לה תוקף קנייני לכל דבר,

אלא אמר שתלוי מה הנושא שבודקים. ולכן ההנחה שיש לה תוקף קנייני לדעתי היא

לא נכונה. דבר שני, הוא כותב שאין בזה לפגוע במעמד כשיעבוד. אני שותף

לדיעות שנרמזו על ידי משרד המשפטים, בניגוד אולי לפרופי ויסמן שלא ענה על

השאלה הזאת. אני חושב שיש פה בהחלט תקלה. אני מבין שלפרופי ויסמן מפריע

לכתוב סעיף שאומר שזה לא שיעבוד. אולי שיהיה סעיף שאומר ש"לא ייחולו תוצאות

של שיעבוד", אם זה מה שמפריע לו. אבל אם י יתייחסו רק להערת האזהרה אז זה

פותח פתח לכל מיני שאלות לגבי הוראות אחרות, כמו הוראות חוק המשכון, ולגבי

אנשים יחידים, כי הראציו של פסק הדין יכול לחול גם עליהם. ולכן נראה לי שכן

צריך לשלול לגמרי את פסק הדין בנקודה הזאת בצורה ברורה.

די לחמו;

להפוך אותו לגמרי?

יי בהט!

לדעתי צריך לתקן את ההגדרה של שיעבוד, או לכתוב בפירוש שהערת אזהרה גם

אם היא נחשבת לשיעבוד לא יהיו לה כל השלכות אחרות של שיעבוד (שזה נראה לי

מורכב יותר ולכן אני מציע את הנוסח של משרד המשפטים). אני מסכים למה שנאמר

פה קודם גם על ידי פרופי ויסמן, שהעיסקה היא החשובה ולא ההערה. הצרה היא

שפסק הדין הפך את הדברים וקבע שההערה חשובה. בתור בנק כשאני מקבל שיעבוד עד

היום הלכתי ורשמתי אותו אצל רשם החברות עוד לפני שיש משכנתא על ידי רישום

על הזכויות החוזיות. ולכן לדידי מה שמפריע זה שפסק הדין עשה פתאום מהפיכה

לגבי קונה הדירה, שלא נהג לרשום שיעבוד כי העיסקה שלו היא בפירוש לא



שיעבוד. היות שהזכות שלי במידה רבה נסמכת על הזכות של קונה הדירה אז אני

פוחד שהוא ייאבד לפי פסק הדיו את זכותו לדירה ואז אני - שאני נגרר אחרי

זכותו כי קיבלתי שיעבוד על הזכות שלו - מאבד את הזכות שלי בעקיפיו בגלל

שהוא איבד את זכותו, למרות שהוא לא חשב בכלל לעשות שיעבוד. פסק הדיו הזה

יצר מצב שהערת האזהרה כשלעצמה היא שיעבוד, למרות מה שאמר פרופי ויסמו, ואת

זה צריך למנוע. לעומת זאת אס העיסקה היא שיעבוד בוודאי שצריך לרשום אותה,

אבל בזה לא נגענו.

די לחמו;

למה לא להגיד שלא צריך לרשום?

אני חושש שצודקים החוששים מזה שיש עוד כמה תוצאות לפסק הדיו שאנחנו לא

רואים אותן לגמרי עכשיו - למשל לגבי רישום של יחיד, למשל על עוד סעיפים של

חוק המשכון שיכולים לחול על זה - ואני לא חושב שכדאי להסתכו בזה. אני מסכים

לגמרי למה שאמר פרופ' ויסמן, שיש מקום אולי להיכנס לבדיקה מקיפה, לא בהצעה

הזאת, של כל נושא הזכויות במקרקעין בשלב הזה של ההתחייבויות. בדיקה כזו לא

תוכל להיות מהירה וצריכה לקום איזשהי ועדה של מומחים שתדון בכל הנושאים.

פרופי ויסמן היה רק צד אחד של המיתרס במשך השנים, פרופי רייכמן למשל הביע

דיעה הפוכה. יש את הבעייה של סעיף 9 לחוק המקרקעין. איך מיישבים את כל

הדברים האלה יחד? אלה תיקונים שמדברים עליהם כבר שנים וייקח הרבה יותר זמן

לעשות אותם. הבעייה הגדולה במדינת ישראל בקשר למקרקעין איזה דווקא זו של

עיסקאות חוזיות לטווח קצר אלא הבעייה של המוני בית ישראל שיש להם עיסקאות

לא רשומות במקרקעין מוסדרים ושיש להם בסך הכל רק זכויות ואנחנו לא מקדמים

את הנושא של הרישום של זכויות ומתן איזשהו תוקף יותר קנייני לזכויות כאלה.

זה נושא שלא הייתי רוצה שייעכב את ההצעה הזאת ואני בהחלט חושב שכדאי לבדוק

אותו.

אני מסכים גם להצעת משרד המשפטים לגבי ביטול של ההערות האנכיות, שיכול

באמת לגרום לתקלות. אני רוצה להצביע על עוד תקלה אחת, מלבד מה שנאמר, שזה

יכול לגרום. אני חושב שיש חשיבות להגבלות שבעל מקרקעין מטיל על השימוש

בנכסיו. ככל שבעל המקרקעין יותר קרוב לעניין יותר קל לכבד את המגבלות שלו.

אם כבעל מקרקעין נתתי הסכמה, או אפשר לפרש את אי-ההתנגדות שלי כהסכמה,

ואפשר על זה לרשום הערה, אז זה בסדר. אבל אם רושמים הערה לא מכוח התחייבות

שבעל המקרקעין כתב אלא מכוח זכות לצד אחר, זה יכול להיות זכות על גבי זכות,

ואחר כך אני צריך לרוץ לבתי משפט ולהוכיח שבעצם כבר ביטלתי את העיסקה שלי

והיתה לי זכות לבטל אותה. יהיה לי קשה מאוד לרוץ ולבטל הגבלות שהיו קיימות

אצלי ככל שהעניינים מטשטשטים, ככל שיש מרחק יותר גדול בין ההתחייבות שלי

לבין מה שנרשם. אם ההערות נרשמות לא מתוך התחייבות שלי אלא על כל מיני

זכויות של צדדים שלישיים אז לדעתי יווצר טשטוש המצב ויכול לתת כל מיני

טענות הגנה לצדדים שלישיים שהם לא רצויים. אני חושב שזה לא בריא.

לסיכום, אני ממליץ על שתי ההצעות של משרד המשפטים, יכול להיות בשילוב עם

הצעת חבר הכנסת זנדברג. אבל אני חושב שזה לא פוסל בדיקה יותר מרחיקת לכת על

ידי ועדת מומחים לעניין הזה שתוקם, אף שאיני בטוח שהמשפטנים ייסכימו לגבי

המצב הרצוי. אבל זה לא צריך לעצור את החוק הזה.

טי שפניץ;

מה אתה מציע להצעת האס.או.אס?

יי בהט!

האס.או.אס הכי מצומצס זה אותו סעיף שלכם לגבי הערת אזהרה. אני גם בעד

הסעיף שלכם לגבי ההערות האנכיות. ולכו, למרות שאיגוד הבנקיס הציע הצעה אחרת

דומה, שתי ההצעות שלכם נראות בעיני ואני חושב שהן הכרחיות.



די לחמו;

אמרת על שילוב בין ההצעות של משרד המשפטים והצעתו של חבר הכנסת זנדברג.

יש סתירה בין השתיים. לפי הצעת משרד המשפטים אם ההתחייבות בגינה נרשמה הערת

האזהרה היא שיעבוד אז בן צריך לרשום את הרישום הכפול. לפי הצעת זנדברג

מטפלים בסוגיית הרישום הכפול. אז תבחין בבקשה, מהי הצעתך, האם אתה מוכן

לקבל את המצב הנובע מהצעת משרד המשפטים, לפיו אם עיסקת היסוד שבגינה נרשמה

הערת האזהרה היא עיסקת שיעבוד הרי העיסקה עצמה כן טעונה רישום ברשם החברות?

יי בהט;

לפני פסק הדין שיעבוד חייב רישום של שיעבוד אצל רשם החברות. ולכו איו לי

שום בעי יה עם אף אחת משתי ההצעות כי היום כל מורשה זעיר צריך לרשום שיעבוד.

אני חושב שזה ברור שצריך לרשום שיעבודים אצל רשם החברות. אף פעם לא

התייחסתי להערת אזהרה כשלעצמה, בלי שיש שיעבוד, כאיזשהי זכות בדרגה גבוהה

ומי שמסתמך עליה כבטחון לדעתי שם את כספו על קרן הצבי. אני הבנתי את הצעת

משרד המשפטים וגם את הצעתו של חבר הכנסת זנדברג באותה צורה. הבנתי שבשתיהו

הערת האזהרה כשלעצמה לא מהווה שיעבוד. הערת האזהרה זו גם הערה על מכר וגם

הערה על שיעבוד. בדברי ההסבר של משרד המשפטיס הכוונה היתה ששיעבוד כשלעצמו

מחייב רישום, ואני מסכים לכך. גם אם נכתוב שהערת האזהרה לא מחייבת רישום

יישאר המצב כפי שהוא לפי חוק המשכו ו או לפי פקודת החברות. כאשר מדובר

בשיעבוד של ממש צריך לרשום אותו ויש את פסק הדיו של בית המשפט העליון (למשל

פסק דין בנק טפחות), שקבעו בפירוש שיש דרך לטפל בזה, לרשום את השיעבוד אצל

רשם החברות או אצל רשם משכונות, ועושים את זה. לכו אני לא רואה סתירה ביו

ההצעות.

אמר פרופי ויסמן שהתוצאה של פסק דיו איטונג היא שכהערת אזהרה יש אלמנטים

של זכות קניין ולכן יש בה גם אלמנטים של שיעבוד וצריך לרשום את זה ברשם

החברות. אומרים פרופי ויסמן ואחרים, תטפלו בהצעה הזאת ותגידו שלא צריך

לרשום, לא את הערת האזהרה ולא את העיסקה בגינה נרשמה הערת האזהרה, ברשם

החברות.

יי בהט;

השאלה הגדולה בעיני היא איזה עוד תוצאות יכולות להיות לעניין הזה? אנו

לא נתנו את הדעת עד הסוף לתוצאות. פסק הדין התייחס לכך שלא בודקים כללית אם

יש זכות קניין או איו זכות קנייו אלא לצורך ענייו מסויים. פסק הדיו נתו

תוצאה לעניין מסויים, תוצאה שהיא לדעתי מסוכנת, אבל הקביעה הסופית שלו נתנה

תוצאה שהיא יותר גורפת. אם אנחנו עכשיו נכיר בכך שזה כו שיעבוד, כמו שנכתב

בסוף פסק הדיו, ולא נטפל כללית בענייו הזה אלא רק נגיד שלא צריך רישום, מחר

ייבוא פסק דיו נוסף, שוב פרשני, שלא בודק את התמונה הכללית, אלא בודק

סעיפים שונים, וייראה עוד סעיף של חוק המשכו ו שמשפיע על העניין הזה וכל

מיני בעיות נוספות. לכן לדעתי צריך לסלק את אותו משפט שאומר שזה שיעבוד. אם

זה מפריע לפרופי ויסמן אז אפשר לכתוב "שלא יהיו לזה תוצאות של שיעבוד".

מי בוגט;

אני רוצה רק להבהיר משהו בייחס לעיסקה הי יסודית. במשכנתאות אנחנו הרי

נתקלים בנושא הזה שעה, שעה. כאשר בעל המקרקעין רוצה לשעבד מקרקעי ו יש לו

דרך אחת ויחידה לעשות זאת וזה ברישום משכנתא, כי כך כתוב בחוק. התחייבות

לרישום משכנתא איננה שיעבוד כי איו אפשרות לשעבד מקרקעי ו אלא במשכנתא. אם

אני רושם הערת אזהרה בגיו התחייבות לרשום משכנתא אז פסק הדיו אומר שאת זה

אני צריך לרשום כי הערת האזהרה יוצרת שיעבוד, או רישום הערת האזהרה, או

התוצאות הנובעות מרישום הערת אזהרה. הן בגדר שיעבוד. אני רוצה להסביר למה

אני מצטרף למה שאמר דייר בהט ולמה שאמר פרופי ויסמן. נאמר שהערת האזהרה

איננה שיעבוד ושלא מדאיג שלא יירשמו את עיסקת הייסוד (כי עיסקת הייסוד כאן

זה לא שיעבוד, עיסקת הייסוד פה זו התחייבות והתחייבות כשלעצמה אף פעם איננה

שיעבוד, אלא אם. יש בתוכה הסכם משכון). ועכשיו אומר דייר בהט, כל פעם שיש לנו.



בבנקים מסמך שכשלעצמו יוצר משכון - כמו הסכם משכון על זכויות לא רשומות או

דברים כאלה - רושמים אותם כל הזמן. אם זה יחיד אנחנו רושמים אותו ברשם

המשכונות ואם זן חברה אנחנו רושמים אותה ברשם החברות. לכן אני רוצה להצטרף

כי אני חושב שהנושא הזה, כאילו יש משהו בעיסקת הייסוד שאולי הוא כשלעצמו

שיעבוד, אני חושב שזה פשוט לא רלוונטי לדיון. אם הוא באמת יוצר שיעבוד בלי

רישום הערת אזהרה, בוודאי צריך לרשום אותו. ואם לא, אז לא צריך לרשום אותו

ולא צריך לראות את הערת האזהרה כיוצרת מהעיסקה האובליגטורית הזאת שיעבוד.

יי קנטור;

אנו מסכימים במאה אחוז להצעת משרד המשפטים ולהצעת חברי הכנסת זנדברג

ולוי, על הבהילות ועל המכשלה שיכולה להיות מפסק הדין איטונג שטעונה תיקון

מיידי.

השאלה היא מהי האכסנייה שבה התיקון הזה צריך למצוא את ביטויו. אני חושב

שהבעייה והפתרון הופכים להיות הרבה יותר פשוטים כשנגיע להגדרות נכונות. אין

קשר, לא מיידי ולא הכרחי, בין הגדרת הערת האזהרה וסיווגה המשפטי - אם היא

זכות קניינית או לא, אם יש לה רק אלמנטים מזהירים או גם אלמנטים קנייניים -

לבין טיבו והגדרתו של שיעבוד, הן לגבי המקרקעין והן לגבי זכות המקרקעין או

זכות בייתס למקרקעין. באותו רגע שנסיר את המכשלה הזאת, י יתבהר מה המכשלה של

פסק הדין וגם מהו הפתרון הראוי.

עיקרו של פסק הדין בהגדרת הערת אזהרה כשיעבוד, ולעניות דעתי ההגדרה זו

מוטעית. הערת אזהרה היא הערה שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין, על התחייבות

שעשה בעל המקרקעין, או בעל זכות בהם, לעשות, או להימנע מלעשות, עיסקה

במקרקעין. שיעבוד מקרקעין יכול להיעשות רק בדרך של משכנתא, כך אומר חוק

המקרקעין וזה הקשר שבין חוק המקרקעין לחוק המשכון. דהיינו, משכנתא היא

מישכון של מקרקעין ויחולו עליה בהתאמה הוראות חוק המקרקעין וחוק המשכון,

אולם אין למשכן מקרקעין אלא בדרך של משכנתא. לכן אין קשר להערת אזהרה כאשר

צריך לרשום משכנתא כי משכנתא היא זכות במקרקעין ועיסקה במקרקעין טעונה

רישום וכל עוד שלא נרשמה היא התחייבות לעשות עיסקת מקרקעין.

לא ניתן לפתור את בעיית הילכת איטונג בפתרון לא נכון של חוק המקרקעין,

כי התחייבות לעשות עיסקה נשארת התחייבות לעשות עיסקה והיא איננה יוצרת

שיעבוד כשלעצמה. לכן ההצעה של משרד המשפטים נכונה בתיקון סעיף 127 (ב1).

אני מסכים להערה של פרופי ויסמן על הצורה הלשונית שטעונה טיפה תיקון. לעומת

זאת שיעבוד זכות במקרקעין או זכות בייחס למקרקעין (לא זכות רשומה במקרקעין,

כי זכות רשומה במקרקעין גם היא טעונה מישכון ורישום ברשם המקרקעין וברשם

החברות וזו הוראה של פקודת החברות. כל עוד שההוראה של סעיף 179 לפקודת

החברות לא תבוטל יש חובה לרשום שיעבוד על המקרקעין, דהיינו את המשכנתא,

ברשם המקרקעין או ברשם החברות) נשאר במיתחם של פסק הדין איטונג. זאת אומרת

בין שיעבוד זכות רשומה - שעדיין אין לגביה מישכון אלא רק התחייבות לעשיית

משכנתא ולגביה נרשמה הערת אזהרה - לבין שיעבוד ממש של הזכות במקרקעין,

מדובר על כ-400,000 יחידות דיור שלא נרשמו ושלגביהן בנקים קיבלו מישכונים

לגבי אותן זכויות. אין שום צל של ספק, בלי הילכת איטונג ועם הילכת איטונג,

ששיעבוד הזכויות האלה טעון רישום ברשם החברות או ברשם המשכונות, ולכן

איטונג משפיע גם על זכויות של אדם פרטי, אם הערת האזהרה תוגדר כשיעבוד.

מישכון, כהגדרתו בחוק המשכון, הוא שיעבוד נכס כארוכה לחיוב, הנכס פה הוא

הזכות. מששועבדה זכות, דהיינו הזכות הפכה להיות נכס שמושכן, דהיינו ששועבד

כארוכה לחיוב, שיעבודו טעון רישום ברשם החברות וברשם המשכונות לפי הוראת

סעיף 4 לחוק המשכון. תוקפו של המשכון, כלפי נושים אחרים ונכסים שיש לגביהם

הוראה מיוחדת לפי הדין במקרקעין, הוא במשכנתא, שבה אין לך בכלל את הילכת

איטונג. כל עוד הופקדו נכסים וניירות ערך בידי הנושה, או בידי שומר מטעם

הנושה שאיננו החייב, כאמור זה לא נוגע לנו. כשהדין בנכסים או בניירות ערך

שלא הופקדו יהיה לשיעבוד תוקף רק אם הוא נרשם על פי הוראות הדין; לגבי

תאגידים זו פקודת החברות ופקודת האגודות השיתופיות; ולגבי פרטיים זה חוק

המשכון. שיעבוד הזכות, כשהזכות היא הנכס, טעון רישום רשם החברות. הילכת

איטונג באה ואמרה שהערת אזהרה היא שיעבוד. מדוע? יש לה אלמנטים קנייניים

כאלה ואחרים ומי שנתן הערת אזהרה על פי מצוות סעיף 127 שאומר: משנרשמה הערת

אזהרה ובעל המקרקעין או בעל הזכות בהם נכנס לכינוס... נ.כסים או לפירוק או



לפשיטת רגל או הוטל עיקול, לא יהיה בכל אלה בכדי לפגוע בזכויות הזכאי

הנובעות מההערה. דהיינו, בא סעיף 127 ואומר - יש להיזהר מאוד, אם נרשמה

הערת אזהרה והוא נכנס לפירוק לא יהיה בפירוק כדי לפגוע בהערה. התחבטו

המלומדים בבתי המשפט ואמרו, מה זאת אומרת "אין בזה כדי לפגוע בזכות"? השאלה

אם זה קנייני או לא קנייני. אבל אין בזה מאומה כדי להפוך את זה לשיעבוד.

נכון שהתיקון המוצע כאן הוא נגד הלכה שנפסקה על ידי בית המשפט העליון

אבל עם כל הכבוד, בית המשפט העליון נתפס לשגיאה שאי אפשר לוותר עליה,

משהגדיר את הערת האזהרה כשיעבוד ולא את העיסקה של פיה שועבדה הזכות שהיא

נשוא הערת האזהרה, שהיא תמיד טעונה רישום. הערת אזהרה כשלעצמה לא יכולה

להיות רישום כי היא כשלעצמה לא עונה להגדרת מישכון. מישכון הוא שיעבוד נכס

כערובה לחיוב.

לשיעבוד בחוק המקרקעין למרבה הצער יש משמעויות

שונות. זיקת הנאה היא שיעבוד מקרקעין להנאה ללא זכות להחזיק בהם; ומישכון

הוא שיעבוד מקרקעין להנאה. לכן הביטוי שיעבוד הוא לא לגמרי מדוייק. הביטוי

המדוייק הוא "מישכון" כי הוראות חוק המישכון הן גורפות וחלות על כל עיסקה

שכוונתה שיעבוד נכס. ולכן שיעבוד כמשמעותו בחוק המישכון, זאת אומרת יצירת

בטוחה, הוא שיעבוד של הזכות נשוא ההערה. ההערה עצמה אין לה יותר תוקף מאשר

הערה מזהירה ומשנרשמה לא תירשם עיסקה אחרת. נכון שהפסיקה התלבטה בשאלה האם

הערת אזהרה שנרשמה, ונכנס הגוף לפשיטת רגל או לכינוס, יש לה תוקף כלפי

נושאים אחרים של החייב. בשום מקום לא נאמר ואין שום פסק דין שאומר שהערת

אזהרה על פי סעיף 127 (ב) היא שיעבוד של הזכות הזאת.

ולכן התיקון צריך להיות בשתי אכסניות שונות: אכסניה אחת של חוק המקרקעין

ואכסניה שניה של חוק פקודת החברות.

חוק המקרקעין כפוף לשתי הערות קטנות שיש לי. אין ברירה אלא להסתפק

בתיקון הקצר הזה שאכן יש בו כמה אי-נעימויות. אני מסכים להערתו של פרופי

ויסמן שאין לרשום "כשלעצמה". לכן הייתי אומר: "מבלי לפגוע בתוצאות הנובעות

מסעיפים קטנים (אן ו-(ב), רישום הערת אזהרה כשלעצמו איננו מהווה מישכון

המקרקעין או הזכות בהם.". ואז פתרנו את המכשלה הראשונה, לא "הערת אזהרה

"רישום הערת האזהרה כשלעצמו אינו מהווה מישכון המקרקעין".

וכדי שיהיה ברור שזה הילכת איטונג הייתי אומר: "או שיעבודם".

אם אני כבר נוגע בהצעת משרד המשפטים: בסעיף 3 (ב): "אין בחוק זה כדי

לפגוע בפסק דין סופי שניתן לפני יום פרסומו". פה הייתי אומר "אין בחוק זה

כדי לפגוע בזכויות הצדדים הנובעות מפסק דין שניתן לפני יום פרסומו", כי לפי

חוק בתי משפט פסק דין של בית המשפט העליון מחייב את בתי המשפט הנמוכים ואז

בעצם החוק לא פתר שום דבר, כי הילכת איטונג תמשיך לחייב את בתי המשפט

מלמטה. לא זו הכוונה, הכוונה היא שהצדדים שזכויותיהם נקבעו לא ייפגעו לכן:

-אין בחוק זה בכדי לפגוע בזכויות צדדים שנקבעו בפסק דין סופי שניתן לפני

יום פרסומו".

האכסניה השניה שלדעתי טעונה תיקון קל היא פקודת החברות ובה הייתי מציע

שני תיקונים קטנים.

אחד הוא התיקון של הטעות שבעצם נבעה גם מפסקי הדין של בית המשפט המחוזי

ב-4 החלטות שאיטונג מ-88 מתייחס אליהן וזה חדר לפסיקה של בית המשפט העליון.

זה סעיף 178 האומר: "שיעבוד מקרקעין בכל מקום שהוא או עניין בנכס כאמור".

הביטוי "או עניין בנכס כאמור" בתרגום של הנוסח החדש כבר היה שגוי, כי

התרגום הראשון מהפקודה של 29 אמר "או טובת הנאה במקרקעין" והכוונה היתה

לתרגום של הביטוי האנגלי inferesfing iane ולכן עניין בנכס זה לא הערת

אזהרה. בפסקי הדין המחוזיים נאמר שהערת אזהרה יוצרת עניין לגבי הנכס. אך לא

זו הכוונה. זה Inferesf וזו זכות קניינית במקרקעין. אבל נניח רגע לדבר

הזה. צריך להחזיר את זה לתחום המשפטי שלנו, דהיינו "שיעבוד מקרקעין בכל

מקום שהוא" או "שיעבוד זכות במקרקעין או זכות ביחס למקרקעין". משאמרנו את

הדבר הזה אין יותר בעייה של פסק דין איטונג כיוון שאין יותר הערת אזהרה

בהגדרה של עניין בנכס. יש חוק המקרקעין ויש או זכות על מקרקעין או זכות

בייחס למקרקעין. אם אמרנו שיעבוד, כי הביטוי "שיעבוד" חסר ב-178 (א2), זאת



אומרת "שיעבוד מקרקעין בכל מקום שהוא" וגם בנוסח הקיים "או שיעבוד ענייו

"שיעבוד מקרקעין בכל מקום שהוא או שיעבוד

זכות במקרקעין או זכות בייחס למקרקעין".

דבר שני שגס הוא נובע מהילכת איטונג: בסעיף 1 לפקודת החברות נוסח ההגדרה

של "שיעבוד" ממש מצחיקה. כתוב שם: "שיעבוד, משכנתא או כל דרך אחרת של מתן

נכסים בערובה". לא זו הכוונה. צריך לחבר שני חוקים ביחד ולומר "שיעבוד -

מישכון כהגדרתו בחוק המשכון תשכ"ז-1967". ברגע שאמרנו שההגדרה של שיעבוד

בפקודת החברות היא מישכון כהגדרתו בחוק המשכון, שתכולתו גורפת, פתרנו את

הבעייה של הילכת איטונג. ואז נשאר לנו התיקון לחוק המקרקעין, שני תיקונים

קלים בפקודת החברות.

האינטרס שלנו הוא להגן על רוכשי הדירות ומבחינה זאת כמובן שאנחנו בעד כל

החלטה שתיתן מה שיותר תוקף להערת אזהרה כי זו בעצם הבטוחה שלהם. מאחר ופסק

הדין בעצם לא משנה מהותית את זכויותיהם של אלה שרשמו לטובתם הערת אזהרה -

כי כבר בפסיקה הקודמת נקבע מה התוקף של הערת אזהרה ומה הזכויות - אלא באה

לגרום לבעייה שהיא בעייה רצינית, אנחנו כמובן תומכים בהצעת משרד המשפטים

שנראית לנו פתרון נאות.

הערה ראשונה לגבי בעל עניין בנכס. בעמוד 63 בפסק הדין חשבתי לתומי שבית

המשפט העליון לפחות קרא את השיעבוד בכל עניין ונכס. הוא תיקן את הטעות של

פסק בית המשפט מלמטה. זו פשוט טכניקה של חקיקה, בדרך כלל אם בית המשפט כבר

מתקו בתי משפט למטה אז בדרך כלל לא מרבים לתקן את החקיקה בעקבות זאת. אני

מסכימה שאם היו עושים היום רביזיה של כל פקודת החברות מן הסתם זה בכלל היה

משחכה לחלוטין. כל העניין הזה של עניין בנכס הוא מינוח מאוד עתיק ואז זה לא

היה מתעורר. אני מתחבטת אס אמנם חייבים לעשות את התיקון לאור העובדה שבית

המשפט כבר אמר.

האם רוצים עכשין להתחיל לשפץ ולעדכן כל

מיני הוראות, שנכון שחלקן הוזכרו בפסק הדין? משכנתא למשל בהגדרה הזאת איננה

משככתא של חוק המקרקעין, זה מינוח של החוק האנגלי היישן, וצריך היה לתקן את

זה כבר מזמן, אבל אני לא בטוחה שזאת המסגרת. הפחד הגדול הוא שכשמזיזיס טיפה

בפקודת החברות גורמים לכל מיני דברים שאתה לא צופה אותם משוס שמלכתחילה

הקשר בין חוק המשכון מ-1967 לפקודת החברות האנגלית הוא לא מוצלח, וכל מה

שאחה מזיז יוצר חריקות בדברים אחרים.

יש לי תשובה. לגבי השאלה הראשונה. ההערה עונה גם לבעייה הכללית שפרופי

ויסמן העלה, וזה הנושא של רישום המקרקעין. ברגע שנאמר בסעיף 178, שהוא

הסעיף המחייב רישוס ברשם החברות, של שיעבוד זכות במקרקעין, וזה וודאי הולך

למשכנתא, או במה עוד מתחייב רישום, שיעבוד של זכות במקרקעין או זכות בייחס

אליה ואז אתה מוסיף את המלה "שיעבוד". המלה "עניין בנכס" זו מלה שאין לה

"או שיעבוד זכות במקרקעין או בייחס למקרקעין".

התיקון בסעיף 1 לגבי הנושא של שירות לא גורם לשום בעייה כי לאורך כל פקודת

החברות בכל מקום שנזכר הביטוי "שיעבוד" חייב להתפרש כמשמעותו בחוק המשכון.

איו שום מכשלה שנובעת מאישור של הוראות של יכולות להיפגע. לכן צריך להיות

ברור ש"שיעבוד" זה "מישכון" כהגדרתו בחוק המשכון. חובת הרישום לגבי רשם

החברות היא רק לגבי שיעבוד הזכות, ואת זה הבנקים עושים בפרקטיקה גם היום.

אין כל ספק שכשיש זכות שהיא הנכס ומשעבדים אותה, רושמים את זה ברשם החברות.

כל דבר שהוא פחות מזה, כולל הערת אזהרה, שכבודה במקומה, לא נוגעת לשירות,

לא מחייבת רישום ברשם החברות. זה פותר את הבעייה של המכר, פותר את הבעייה

של המישכון, פותר את הבעייה של הערה האזהרה לרישום משכנתאות. כל זה נפתר

כשהערת האזהרה נשארת הערת אזהרה.



ו' לוסטהויז;

איו מחלוקת שפסק הדין אומר שצריך לעשות רישום כפול. הוא הגיע למסקנה

הזאת משום שהוא אמר שהערת אזהרה היא שיעבוד. הבעייה הגדולה היא שאם הולכים

היום ומתקנים רק לעניין הרישומים בכך המחוקק בעצם מסכים לכך שהערת אזהרה

היא שיעבוד. התשש היה שאתה מכניס את זה לאיזה מערכת דינים שאתה לא יודע את

התוצאות. ועם כל הכבוד לפרופי ויחמו, נכוו שיכולים לשבת באקדמיה, הבעייה

היא שכשאתה מחוקק משהו אתה צריך לדעת, לפחות לנסות להעריך, את התוצאות

שנגזרות ולא לחכות לעוד פסק דיו שייבוא מחר. לדעתי מי שהיום מפר חוזה מכר

ולקונה יש הערת אזהרה פשוט הולך בצו אכיפה לבית משפט וגמרנו. אני לא יודעת

מה קורה אחרי זה. זה לא מתאים לחוק המשכו ו שיש לו הוראות מאוד ספציפיות.

למה אני צריכה עכשיו להכניס את המערכת לאיזשהו שאלות שי ישאלו, ואפשר לעשות

סימפוזיונים שלמים על כל הוראות חוק משכוו. נניח שיש שם 8 נושאים שאני לא

יודעת איך הם ייחולו עליהם. יש גם הוראות מיוחדות דרך אגב למשכנתא. המחיר

להיכנס לוויכוח הזה לעומת הנזק, שאני עוד לא הבנתי בכלל מהו הנזק, חוץ מנזק

האלגנציה. אני לא רואה את הנזק האמיתי שעלול להיגרם. בהערות של השופט

אוריאל פרוקצייה הוא כתב שהוא לא חושב שצריך לעשות את התיקוו חזיתית לגבי

השיעבוד משום שהוא פוחד שייפגעו בעלי זכויות אחרים. אני לא מבינה מי עלול

להיפגע כי התוצאות של הערת האזהרה נשארות ב-ל12.

יי קנטור;

איו ולא יכולה להיות בחקיקה הישראלית משמעות אחרת לביטוי "שיעבוד", שהוא

רווי בחקיקה במשמעויות אחדות, אלא "מישכון". כיוון שחוק המשכו ו אומר:

"הוראות חוק זה ייחולו על כל עיסקה שכוונתה שיעבוד נכס כערובה לחיוב, יהא

כינוייה אשר יהא". המשמעות היחידה שיכולה להיות לביטוי ''שיעבוד" למשמעות

שלנו היא ''מישכוו". ולכו תיקוו בפקודת החברות: "שיעבוד מישכוו כמשמעותו

בחוק המשכו ו'', פותר את הבעייה.

אני רוצה להישעו על הצעתו של חבר הכנסת זנדברג. הכוונה של פרופי גלזמו

ושל כל מי שכתב לנו ודיבר איתנו, לרבות פרופ' רייכמו, היתה לא להתעסק בשאלה

האם זה שיעבוד או לא. אמר פסק דיו איטונג מה שאמר, נכוו. יש כעייה של רישום

כפול? תגידו שאיו צורך ברישום כפול. אם אני אגיד שאיו צורך ברישום כפול

י ישתנה שזה כו שיעבוד? לא משתנה כלום. רבים סבורים שהלכת בית המשפט היא כו

נכונה לגבי החלק הראשון של פסק הדיו, אם לא לגבי החלק השני של פסק הדיו.

אני מבקש לסכם את הדיון.

אמרתי בתחילת הדיון שאנחנו בשלב מסויים נאחד את הצעות החוק הפרטיות

והממשלתית והמגמה שלי תאפשר לנו להתקדם בדרך הבאה בלי להכריע עדייו. אני

מציע שאנחנו נאשר לקריאה ראשונה מרכיבים מתוך הצעות חוק זנדברג ולוי. זה

י יאפשר לכם עכשיו שהות לבחון גם את ההערות ששמעתם כאן, גם של "האקדמיה

התלושה הזאת שאיננה יודעת דבריי. ובעצם אנחנו בשלב הזה מתקדמים בשני מסלולים

שונים זה מזה, שמטרתם להגיע לאותה תוצאה. ענייו הזמו פה הוא מרכיב מאוד

מרכזי ולמרות שיש פגרה אנחנו נטפל בזה. הקצב בעצם ייקבע עכשיו על ידכם. אני

עכשיו אאשר לקריאה ראשונה את ההצעות הפרטיות פשוט כדי לאחד אותו, כדי לפסוע

במקביל. אני עכשיו מדבר על טכניקה חקיקתית שהיא לחלוטי ו לא נוגעת למהות.

אנחנו לא מכריעים במהות של הוויכוח שהיה פה ביו שתי הצעות החוק הפרטיות

(ששלושה פרופסורים מהאקדמיה - ויסמו, פרוקצי יה ואוריאל - תמכו בהו) לביו

הגישה שלכם.

איו לי שום דבר נגד הצעות החוק הפרטיות. אני חושבת שבינתיים איו איזו

תמיכה גורפת באחת ההצעות, לפחות מבחינת הנוסח שלהו.

שני חברי הכנסת שנמצאים כאן חושבים שזאת מגמה שבשלב הזה ראוי להשאיר.

טי שפניץ;

אין לי בעייה, אני רק אומרת שלא נחבר איתם את האקדמיה כבה בצורה גורפת.

היו"ר די צוקר!

גם שוחחתי איתם והם כתבו, כך שנדמה לי שיש לי על מה להישען.

אני מציע שבהצעות החוק הפרטיות אנחנו נפסע בנתיב שחבר הכנסת זנדברג קובע

פה ב-(ב1) אצלו. בהצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת יצחק לוי יישאר רק הרישא

של סעיף 2, רק המשפט הראשון, וכל מה שמופיע מ: "ואין באי רישומה" ועד:

"פקודה זו", יימחק. תבדקי בבקשה שאלמנט הרטרואקטיביות, שמקובל עלינו בכל

הניסוחים, יישמר בשתיהן. אני לא מדבר בשלב הזה על ניסוח. אני מבקש שמשרד

המשפטים יודיע לי מתי אתם מוכנים לדיון. תבחנו האם אנחנו נשארים במגמה של

תקיפה ישירה של כל סוגיית השיעבוד או נטפל רק בתוצאות, כפי שהציעו הצעות

החוק הפרטיות.

יי קנטור;

אנחנו פשוט לא הגבנו להצעה הזו לגופה.

היוייר די צוקר;

אין צורך עכשיו. אני נותן עכשיו פרק זמן נוסף לממשלה לחזור ולעיין בכל

ההערות הללו ובינתיים אני מקדם מגמה אחת ומיישר קו עם הצעת החוק הממשלתית,

פשוט כדי שהצעות החוק הפרטיות י ידביקו את השלב שבו נמצאת הצעת החוק

הממשלתית. אין פה הכרעה עכשיו אם אנחנו הולכים לנתיב שהם מציעים או לנתיב

שהממשלה מציעה. אין פה אולי גם את כל החברים שצריכים לדון בשאלה הזאת.

בכינוס הבא של הכנסת, אני לא יודע מתי יהיה, אני אבקש. אני מבקש ממשרד

המשפטים לקחת עכשיו את הפרוטוקול, קחו את ההערות שקיבלנו מהאקדמיה, ותבחנו

האם באמת אתם נשארים במגמה שלכם. אם אתם נשארים במגמה, האם זה באותו ניסוח

או בתקיפה יותר אלגנטית של פסיקת בית המשפט העליון? האם אתם מתקנים גם

חוקים אחרים (לפי הצעת עו"ד קנטור)? תבחנו את כל השאלות הללו ותבואו עם

נוסח שיהיה מוכן לדיון הבא.

יי קנטור;

אנחנו מאוד מעוניינים להיות בתוך תהליך הביניים שאמרת, כי לעניות דעתנו

מקריאת שלושת ההצעות האלה, שילוב לא נכון י יאפיל על פסיקת איטונג.

היוייר די צוקר;

קריאתך זו מופנית אל עבר הממשלה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:40