הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 211

מישיבת ועדת החוקה, חרק ומשפט

יום שלישי. ד' באב התשנ"ד (12 בירלי 1994). שעה 10:00

נכתו;

אי פורז - מ"מ היו"ר

ד' מרידור

מ' איתן

י' דיין

מוזמנים; מ' ישראלי - משרד המשפטים

ד' ואג

ד י לתמן -מסר

קצרנית; ת' צנעני

הצעת תוק איסור פרסום מודעות ברכה מטעם גופים,

ציבוריים, התשנ"ג-1992 (של תה"כ אי פורז ומי אירגן ).



הצעת חוק איסור פרסום מודעות ברכה מטעם

גופים ציבוריים. התשנ"ג-1992

אני פותת את ישיבת הו ועזה. על סדר יומנו הצעת חוק של חברי-הכנסת

תוק איסור פירסום מועדות ברכה מטעם גופים

ציבוריים, התשנ"א-1992. לאחרונה ומדי פעם אנו נתקלים בתופעה,

שהעיתונות מתמלאת במודעות ברכה לתברי ממשלה ולחברי-כנסת מטעם רשויות

מקומיות ואופים ציבורים אתרים. יש כאן טעם לפגם כפול. המודעות הללו

ממומנות בכספי הציבור, שאיך לו כל ענין בפרסום, ומטרת המודעה היא

להעלות את קרנו של המברך בעיני המבורך, ובכך יש לא רק משום שימוש

לרעה בכספי הציבור אלא אף חנופה לבעלי השררה. תנופה זו נתפשת בעיני

הציבור למיועדת להשפיע על בעל השררה ועל התלטותיו שלא בדרך עניינית.

לפעמים, קורה אירוע כלשהו ואז מתמלאת העיתונות במודעות אבל, שכל כולן

תנועה. אינני פוסל את האפשרות, שכל אדם יפרסם מודעת ברכה למי שהוא

רוצה, אך לא על חשבוני. לרשות המקומית אין שום עניין בפרסום מודעות

ברכה לשרים ולחברי-כנסת למשל. הצעח החוק הזו עברה בכנסת בקריאה

מוקדמת בתמיכת הממשלה.

ניסינו להזמין לדיון את נציגי משרד האוצר, אך היום הם נמצאים

בטיול שנתי ולכן לא באו. בשל קוצר הזמן בין מרעד ההודעה לבין מועד

הישיבה לא יכול היה מרכז השלטון המקומי להתארגן ולשלות מישהו. במועצת

העיתונות הודיעו, שאין זה מעניינם והפנו אותנו לאיגוד מנהלי

העיתונים. את איגוד מנהלי העיתונים לא הצלחתי למצוא עד עתה.

ממילא, אנו מדברים על הצעת תוק שעברה בקריאה מוקדמת. אם היא

תאושר על-ידי הכנסת בקריאה ראשונה, היא תשוב לוועדה, ואז נעשה מאמץ

לקראת הקריאה שניה ושלישית לזמן את כולם עם התראה מוקדמת מספקת, על

מנת שכל מי שתושב שיש לו מה לומר בעניין יוכל להישמע על-ידי הוועדה.

מ' ישראלי;

עקרונית, אנו תומכים בתוק. ניסינו לחשוב האם אכן צריך חוק או

שאפשר לשלב זאת בכל מיני מקומות אחרים. ישנה בעיה אם אתם רוצים לכלול

למשל גם אוף אחר שלפחות 75% מתקציבו מקורו בממשלה, כפי שנאמר בהאדרת

"אוף ציבורי" בהצעת החוק. לא את כל האופים האלה נוכל לכלול באיזו

שהיא הוראה אתרת.

היו"ר א' פורז;

אולי כדאי, שבשלב זה ניגש לקריאה מוקדמת, ונעביר זאת כך.

בסדר.

היו"ר א' פורזף

לאחר הקריאה הראשונה נעסוק בפרטים ובניואנסים.

הייתי רוצה להוסיף משהו להצעת החוק, לתיקון ולא כהסתייגות,

ואינני יודעת באיזה שלב יש לומר זאת.

בשלב זה עדיין אין הסתייגיות.

אני מדברת גם על הקריאות הבאות. ברצוני להוסיף לא הק פירסום

באמצעי תקשורת הניתן בעבור תשלום, אלא אם משלוח תמורת תשלום. אני

מתייחסת, בעיקר, לגלויות שנה טובה, שנשלחות בתפוצה עולמית, ממזכירה

למזכירה, בעלות גבוהה ובהדפסה מפוארת. ככל שהרשות, ופעמים רבות אלה

הן רשויות מקומיות, היא עניה ומסכנה יותר, כך תפוצתן גדולה יותר.

אישית, וישנם צרר רבים כמוני, אני מקבלת 400-100 גלויות מגופים

ציבוריים, ואין מדובר רק בביול אלא אם בו-ודפסה, בצבעים וכו'. זה

מיותר. זה נזרק לפח, ואינני יודעת מה להשיב על זה. זה ודאי כולל גם

משרדים ממשלתיים, רשויות ואופים אחרים.

הי ו "ר א' פורז;

אני, בהחלט, תומך ברעיון שלך, אך זה לא היה בקריאה המוקדמת. יכול

להיות, שלרשות הדואר דבר כזה יכול להיות מקור הכנסה אדול מאד. לא

הזמנו אותם לכאן , ואולי יש להם מה לומר בעניין . לכן , אני מציע,

בהסכמתך, שנעביר לקריאה ראשונה את הצעת החוק כפי שהיא, ונרשום לפנינו

את העני ין הזה.

די ואא;

להיפך. אני חושבת, שאם אתה כן רוצה בזה, הכנס זאת לקריאה

הראשונה, ואז יש יותר סיכוי שכל מי שיש לו עניין בזה יראה את זה.

ד' לחמו -מסר;

אפשר לעשות חלופות.

היו"ר א' פורז;

אם כך, אני מציע שאת, דוידה לחמן-מסר, תנסחי למעננו חלופה נוספת,

שתדבר אם על מודעות ואיגרות ברכה, כלומר שזה יהיה לא רק באמצעות

העיתון אלא אם באמצעות הדיוור הישיר.

י' דיין ;

בנוסף, רבים פותרים בזה, על חשבון הרשות, את המשלות האישי שלהם.

האדם שולח לכל מיני מחותנים, שלא יראו זאת אף פעם, ובהזדמנות זו הוא

שולח לעוד 600 בני דודים בארץ ובאולה, כי הוא חתום אישית.

האמת היא, שזה לא בני דודים. לדעתי, בהזדמנות זו, הוא שולח זאת

על חשבון הרשות המקומית, כדי לקדם את בחירתו, למשל בפריימריס. כמה

בני דודיט כבר יש לו? הוא עושה פריימריס, ואת בהחלט צודקת.

זה ודאי לא יעבור את הקריאה השלישית עד ראש השנה הקרב ובא, ולכן



אולי כדאי שאנו ניתן לזה פירסום שאולי ירתיע כבר לגבי ראש השנה

הקרוב,

הי ו"ר א' פורז;

זה מקובל עלי. אני מציע, שתנסחי זאת, כלומר תנסחי, כאלטרנטיבה

וכחלופה, גם נוסח לגבי איגרות ברכה שנשלחות באמצעות הדואר. כלומר,

תהיה חלופה א' וחלופה ב' ואנו נביא זאת להצבעה במליאה.

האם זה כולל את ההסתדרות? אתמול ראיתי דפים שלמים בעיתונים עם

מודעות ברכה לחיים רמון .

זה כולל את קופת-חולים, ולא את ההסתדרות.

הי ו "ר א' פורז;

מדובר על כל גוף שהמדינה משותפת במימונו, ואין לנו אפשרות לאבי

אופים אחרים.

ד' לחמן -מסר;

הצעה - יש איסור על תעמולת בחירות, אם אנו סבורים שזוהי תעמולת

בחירות שמתבצעת עבור המועמד ע"י אחר. ישנם כאן שני היבטים. היבט אחד

הוא ההיבט שאת העלית, שבו הנבחר הפוטנציאלי שולח איארות ברכת.

היו"ר א' פורז;

איו זו תעמולת בחירות, אלא סתם תנופה.

זה לא רלוונטי כאן .

אומר מהר הקושי. למעשה, את באה ומרחיבה את המשמעות. חבר-הכנסת

אברהם פורז ואת, כל אחד מטעמו הוא, בעד איסור זה, כי אתם רואים בזה,

למעשה, שימוש בכספי ציבור שלא כדין , משום שזה מקדם את האיש ולא את

הגוף שבראשו הוא עומד.

י' דייו ;

אם אם זה מקדם את האוף, שבראשו הוא עומד, זה עדיין לא מצדיק את

ההוצאה.

כאן , יש לי בעיה עם דפוסי תרבות ודפוסי חברח. נניח, שזה אכן דבר

שמקדם נטו את העניין . למשל, רשות הדואר שולחת איארות ברכה עם בולים.

אני אכן חושבת, שזוהי הוצאה כספית יקרה, אך הם רוצים לעשות לעצמם

יחסי ציבור. עוזה, בעידן של תחרות, את אומרת, למעשה, לסקטורים שלמים:

אינם, בכלל, אל תעשו לעצמכם יחסי ציבור. לדעתי, זה לא כל כך פשוט. אנו

רואים אם את הזכות הזו.

בעקרון, אני חושב שחברת-הכנסת יעל דיין צודקת. רשות הדואר היא

דבר חריג, אך ברוב המקרים מדובר בסתם איגרות ברכה. גם אני מקבל עשרות

ומאות איגרות. בדרכך כלל, אני פותח את כולן וזורק לפח. לחלק מהשולחים

אני מרים טלפון ומודה כי לא נ/נים. גם חלק מחברי-הכנסת שוכחים. בכל

מקרה, אין זו תופעה חיובית. מאתר ומדובר עתה בקריאה מוקדמת, עשי זאת

לחלופה.

כלומר, לא לעשות נוסח לגבי תעמולת בחירות.

הניחילזה. אינני רוצה להסתבך עם תעמולת בחירות. אינני יודע אם

זה כן תעמולה או לא. אפשר לומר: לא ישכח גוף ציבורי איגרת ברכה

המברכת בעל תפקיד ציבורי---

ד י לחמו -מסר ;

-לקראת החגים. - זה לא נשמע טוב.

י' דיין ;

כל פרסום באמצעי התקשורת, הניתן בעב7ר תשלום. זה

כולל איגרת ברכה על חשבון הרשות.

כיצד ננסח זאת?

מה קורה למי שעשה זאת? היכן הסנקציה כאן? מי יאכוף זאת? יש לי

כאן כמה בעיות.

האם נעשה זאת עבירה פלילית?

יש סעיף בחוק העונשין , שאומר שכל הפרת חוק שנוגעת לציבור היא

עבירה.

אם היינו משלבים זאת בתעמולת בחירות, היה לזה את כל...

זו לא תעמולת בחירות, אלא סתם חנופה.

נניח, שזוהי הקדנציה האחרונה של מישהו. האם מותר לו לשלוח זאת?

אי אפשר להכניס זאת לתעמולת הבחירות.

ד' לחמו -מסר;

תעמולת בחירות מוגדרת, בחוק איסור תעמולת בחירות, בצוו-ה רחבה

מאד.

מ' איתן ;

כיצד הגעתם לעניין הבחירוונ?

הצעתי לשקול זאת. למעשה, הרציו, שעומד מאחורי ההצעה הזו, הוא

שהגופים האלה, שמפרסמים את מודעות התמיכה, למעשה עושים זאת, פלוס

מינוס, לגקשתו של הנבחר או כדי להתחנף אליו. מבחינתי, בעקיפין , הם

עושים סוג של תעמולת בחירות עבורו; יכולה להיות תעמולת בחירות שאני

מבצעת, ויכולה להיות תעמולת בחירות שאתה מבצע למעני. לכן , נדמה כי,

שבהשקפה מסויימת, ניתן היה למקם את כל התפישה הזו של איסור ביצוע

תעמולת בחירות ע"י צד שלישי עבור נבחר בפועל או עתידי במסגרת חוק

תעמולת הבחירות.

זה לא שייך בכלל. אומר מהו הרציו, שעמד מאחורי העניין , לפחות

מבחינתי ומבתינת חבר-הכנסת אברהם פורז, כפי שאנו הבנו. לפעמים, לא

מבינים את כוונת המשורר, ואתר כך נותנים אינטרפרטציה שונה ממנה. הרי

האינטרפרטציה היא תופשית, וגם בבית המשפט עושים את זה. אנו עדיין

בשלב החקיקה ואנו יכולים לנסות ולהתאים את לשון הדברים לאינטרפרטציה.

כאב לנו, שאדם, אפילו לגבי עובד משרדו, לא מוכן להוציא מכספו למען

ברכה בעתון , אך מכספי הציבור זה במהירות ללא בעיה. וכך, זה מברך את

זה. ליבם גס בכספי ציבור - זוהי הבעיה המרכזית. מעניין זה ישנן

מדוע אתה מברך אותי ב"ידיעות

אחרונות"? תברך אותי בעתון של המפלגה, ואז יהיה גם כסף וגם קוראים

זאת כל אלה שאני מעוניין שיקראו. ואז, מגיע גם כל העניין של

הפריימריס וכו'. בנוסף, מצידי, זה יכול לכלול גם מודעות אבל או ברכה

לא פוליטיות, כלומר לא על רקע מפלגתי אלא על רקע רצון ראש רשות

להיראות טוב בעיני העובד שלו. אם הוא רוצה בכך, שיתנו לו תקציב אישי

פעם בשנה ושיפרסם מכספו. אבל, יש מודעות ענק שממלאות עתונים שלמים,

למשל, לאחרונה היו כאלה לגבי חברת החשמל. זה היה גועל נפש. לגבי

עסקים פרטיים, זה עניינם, אך לגבי משרדי ממשלה אנו צריכים להגביל.

היו"ר א' פורז;

חברת-הכנסת יעל דיין הציעה להגביל גם את איגרות הברכה, כמו

איגרות שנה טובה וכל מיני איחולים.

ד י לחמו -מסר;

אם ברצוננו להיות הגונים, יש לציין שזה לא רק איגרות ברכה אלא

גם, למשל, כל אותם יומנים שאנו מקבלים. ישנם גופים ציבוריים ששולחים

זאת. למשל, כולם כאן מסתובבים עם יומן נפלא של רשות הנמלים.

נסתי משהו האומר כך: לא ישכח גוף ציבורי איגרות ברכה, אלא אם כן

זה במסגרת קידום משהו עיסקי של הגוף. למשל, אם רשות הדואר היא לכאורה



גוף ציבורי והיא שולחת מעטפות או משהו כזה כחלק מתהליך עיסקי , זה

בסדר, או אם רשות הנמלים תיתן יומנים.

כלומר, נאמר: אלא אט כן היא קשורה במישרין לקידום-

---עסקיה, לקידום ענייניה או לקידום מטרות שלה. אנו כבר נמצא את

הנוסח.

יש שאלה נוספת לאבי חברות מממשלתיות.

מ' איתן ;

כאן אנו 'עולים', לפתע, על הגוש הדתי, ואנו הולכים לפגוע במנהגי

החג. עשויים להגיד, שאנו עוכרי החג. אנו מתנגדים, למשל, שראש רשות

ישלח לכל תושבי הציר איגרת ברכה. השאלה היא האם אנו מתנגדים לכך שהוא

ישלח זאת לעובדיו.

הבה ננסח זאת אחרת ונאמר, שזה לגבי איגרות שהן בגדר תעמולת

בחירות. הבה נצמצם את הנושא של איגרות הברכה, ולא נסתבך עם הציבור

הדתי. כלומר, נאמר שזה לגבי איגרות ברכה שהן בגדר תעמולת בחירות. הרי

חלק גדול מהאיגרות הן כן תעמולת בחירות.

עלינו לדבר על ההיקפים.

כאמור, נסחי זאת לגבי איגרות שהן בגדר תעמולת בחירות.

כיצד נגדיר זאת?

מי איתו ;

ממילא, זה אסור, אז מה זה משנה? אם אתה עושה זאת, זה כמו האמירה

"דברים זזים בחיפהיי. הוא צריך לשלם זאת מכיסו.

י' דייו ;

נניח שאתבע את רוני מילוא, ששולח כי איגרת שנה טוב, ואומר שזוהי

כיצד את יודעת זאת? הרי אינני רץ בשנה

הבאה לבחירות.

היו"ר א' פורז;

הוא יכול לומר, שהוא, כראש עירית תל-אביב, מגיע לכאן לועדות

שונות בכנט11, וחשוב לו שחברי-הכנסת יגלו אהדה לעיריה ולא לו אישית. -

זה במסגרת הלגיטימית.

חברת-הכנסת יעל דיין , מה ההבדל בין מכתב שהוא ישלח לכל התושבים

ויכתוב להם על פעולותיו לבין מכתב אחר שבו הוא לא יכתוב את זה אלא רק

יישנה טובה" או שבסוף הוא יכתוב יישנה טובה"?

הוא לא יכול לכתוב על פעולותיו, שכן זה כמו "דברים זזים בחיפה".

הוא עשה זאת ערב הבחירות, וזה היה בולט. מה קורה אם הוא עושה זאת

בשנה שאיננה שנת בחירות כלל? במקרה כזה, ישאלו: מה זה אכפת לך? במקום

לשלוח 10,000 מכתבים, הוא עשה תעמולה בעתון וזה יותר זול. - במילים

אלה, אני, כרגע, תוקף את עצמי.

אינני הושבת, שהציבור הדתי רלוונטי כאן .

מ' איתן ;

אני קצת האזמתי בעניין זה.

למשל, אני מקבלת איגרות מראש עירית יקנעם ומראש מועצת פלמחים,

ששולחים לא רק לחברי-הכנסת אלא לעוד אנשים.

יעל דיין , נניח, שאני מצטרף לדעתך, ואני אומר זאת לא כדי לפסול

את דעתך אלא כדי להקשות את עצמי. נניח, שאני הרלך לפי העקרון שאת

מדברת עליו. אני אשאל את עצמי: עם כל הכבוד, אם אסור לשלרח איגרות

ברכה, מדוע מותר לפרסם מודעה גדולה בעתון? הרי, למעשה, זה אותו דבר.

אז, גם את זה אסור - נכון?

י' דיין ;

האם זה נכלל בחוק או לא?

זה מה שאני שואל, ואני קצת מתלבט כאן , כי אנו בבעיה קשה בעניין

הגדרת הדברים. בסופו של דבר, יכול לבוא ראש עיר ולומר: עם כל הכבוד

לכם, נבחרתי ע"י אנשי עירי, יש לי תקציב כלשהו שהמועצה אישרה לי

ליחסי ציבור ולפירסום ואני משתמש בו כאות נפשי. אם אגזים, לא יבחרו

בי שוב.

י' דייו ;

אתה לא יכול למנוע ממנו לפרסם מודעה.

על זה אני מקשה וזה מה שאני שואל את עצמי.

אם כך , אין הבדל.

כשאני מסתכל אחורנית, אני שואל את עצמי האם איננו מגזימים.

אני חושב, שיש לנו סיבוך עם האיגרות.

יש סיבוך גם עם נושא המודעה. זה אותו דבך.

פרסום במודעה הוא יותר קל.

מי איתו ;

מדוע לשלוח 100 אלף איגרות לכל תושבי תל אביב כשזה עולה 100 אלף

ש"ח זה יותר בסדר מאשר לשים מודעה בעתון שתעלה 10,000 ש"ח או 20 אלף

ש"ח? בשניהם יהיה אותו נוסח, כמו: "ברכות לתושבי תל-אביב לשנה החדשה,

בברכה רוני מילוא, ראש העיר". אז, כאשר זה יבוא בעתון "העיר", למשל,

במודעה שעולה 20-15 אלף ש"ח יגידו שזה לא בסדר, אבל באיגרות - זה

בסדר.

ד י לחמו -מסר;

אם כך, אולי תסכים לדבריי, ואנסה לשכלל את הצעתי. אני באה

ומפרשת, מבחינתי, תעמולת בחירות, בצורה רחבה מאד. אפשר להכנס לחוק

איסור תעמולת בחירות, להגדיר "תעמולה" לצורך הסעיף הזה ולהגדיר

"לרבות תעמולה המתבצעת ע"י אחר עבור המועמד או עבור הנבחר'י.

מ' איתו ;

יש לי רעיון אחר לפתרון הבעיה. הבה נגביל ונאמר, שהאיסור חל על

נושאים מסויימים, למשל על איחולים אישיים.

למעשה, זה מה שמופיע בחוק.

זו ההגדרה, שהגדרנו שנינו, והיא מופיעה בהצעת החוק: "מודעה

המברכת בעל תפקיד ציבורי". הברכה היא לבעל תפקיד ציבורי, וזהו דבר

אישי.

ד י לחמו -מסר 1

אם כך, מדוע שלא נגדיר זאת לעניין תעמולת בחירות, כלומר שבחוק

לעניין סעיף זה - תעמולת בחירות

לרבות פירסום.

לדוגמא: רפי פלד נבחר למנכ"ל חברת החשמל. מדוע שהחברה להגנת

הטבע, ואני אומר זאת סתם ואינני יודע אם היא עשתה זאת, בלחץ חברתי

ומאחר וכל הגופים מפרסמים, לא תיקח מתקציבה ותפרסם מודעה לברך את רפי

פלד?

אבל, אני אכניס זאת לתעמולת בחיו-ות. אני אגדיר את זה.

מ' איתן ;

אבל, זה לא תעמולת בחיו ות, כי רפי פלד איננו מועמד והוא לא איש

מפלגתי בכלל.

ד' לחמר -מסר;

לדעתי, תעמולת בחירות זה לא רק איש מפלגתי.

זה לא קשור למפלגות. זה קשור רק לכך, שהם רוצים שבמקרה שמחר הם

יצלצלו אליו, הוא יעשה להם יותר מהר חשמל. הם בכלל לא מדברים צל

בחירות.

האבחנה היא בין ברכה אישית, שלמעשה האיש היה צריך לשכוח אותה

מכספו אם יש לו ענין אישי, לבין עניינים ציבוריים. מותר לפרסם מודעת

ברכה לתושבי העיר. מה שלא טוב הוא, כשזה עניין שהוא לחלוטין אישי.

"מודעה המברכת בעל תפקיד ציבורי".

מ' ישראלי;

בתקשי"ר ישנה הוראה שאוסרת על זה. בעניין פרסום מודעות ברכה

נאמר: "אין לפרסם בעיתונות, על חשבון אוצר המדינה, מודעות ברכה מטעם

משרד לרגע מאורע חגיגי של עובד המשרד או של מי שאיננו עובד המשרד" -

שזה יותר- רחב מ"בעל תפקיד ציבורי" - " או של בן משפחתם".

אם כך, אולי נשתמש בהאדרה בחלקה לפחות, כך שלאחר "לא יפרסם אוף

ציבורי מודעה המברכת..." נוסיף את הנוסח שהקראת.

כלומר: מודעות ברכה מטעם.

מ' ישראלי;

"מודעת ברכה מטעם משרד... של עובד המשרד או של מי

שאיננו עובד המשרד...".

מ' איתן ;

מהי האדרת "לפרסם" לצורך זה?

בתקשי"ו- זרו פירסום בעיתונות.

במודעה - יש כל פרסום, ו ייפרסוט'י יהיה פרסום באמצעי התקשורת.

מ' איתן ;

האם בטלויזיה מותר לו לפרסם?

הי ו "ר א' פורז;

לא. כתבנו "כל מודעה באמצעי התקשורת בעבור תשלום". למעשה, אנו

אומרים, שאסור לפרסם מודעת ברכה אישית על חשבון הציבור.

אם יש דבר כזה בתקשי"ר, לפיו כך אומרים לו , מדוע צריך את החוק

שלנו?

מ' ישראלי ;

התקשי"ר חל רק על עובדי מדינה.

זה לא חל על רשויות מקומיות.

ד י לתמו -מסר;

דרך אגב, לגבי "גוף ציבורי", אם תרצו, תוכלו לשקול האם להרחיב

זאת גם על חברות ממשלתיות.

מי איתו ;

בהחלט.

בודאי.

זה צריך לחול, למשל, על תאגידים ממשלתיים וחברות ממשלתיות.

ד י לחמו -מסר;

תאגיד לפי דין .

כן .

היו"ר א' פורז;

גב' לחמן-מסר תמצא את ההגדרה. למעשה, ההג-דרה מיועדת לאסור בכל

אמצעי התקשורת פרסום מודעת ברכה אישית במימון הציבור. ניקח את הנוסח



מהתקשי"ר ונשלב אותר כאן .

אין מדובר רק בברכה, אלא גם באבל.

ד' לחמו -מסר;

זה לא נראה לי.

מה ההבדל?

ד י לחמר -מסר;

בתקשי"ר מוונר לפרסם מודעות אבל.

מ' איתן ;

מדוע צריך זאת? אם אנשים מצטערים מאד על מותו של מישהו, שיוציאו

50 ש"ח או שיאספו כסף מקרב עובדי המשרד, וכל אחד יתן את חלקו למען

פרסום המודעה.

אני חושבת, שאם נפטר על עובד במשרד ממשלתי קרוב משפחה, והמשרד

מפרסם מודעת אבל, זהו מצב אחר.

לא אכפת לי, שהמשרד יפרסם מודעת אבל. היא אומרת, שהמשרד ישתתף.

אינני רוצה שיעשו בדברים האלה שימוש ציני.

ד' לחמו -מסר;

מה עם פירסום ע"י אוף אחר? זה לא שימוש ציני. אבל, אדם נמצא ברגע

צער מסויים, והחברה משתתפת. למשל, אני עובדת במשרד ממשלתי ואני עובדת

עם חברה ממשלתית מסויימת. קרה לי אסון במשפחה, ואותה חברה ממשלתית

מפרסמת מודעת השתתפות באבלי. האם זה דבר נורא? אולי כדאי, שנתחיל

בנושא של מודעות ברכה.

מי איתן ;

לדעתי, זה לא בסדר. הלואי ונחזור לימים, שבהם תהיה פחות ציניות,

ואנשים יהיו מוכנים, אם זה כל כך חשוב להם, לתת מכספם, כל אחד את

חלקו, ולפרסם מודעות ברכה. הן תהיינה קטנות יותר, אך הן תהיינה יותר

אמיתיות והציבור יידע שזה לא ציני.

ד' מרידור;

לאחרונה, ראיוני בעתון נוהג חדש, כשמדובר על אנשים שנהרגו או

נפטרו. אחד הגופים שראיתי, משטרת ישראל או נציבות בתי הסוהר, מפרסם

מודעת אבל כשנפטר הורה או בן משפחה של מישהו מהעובדים. אני באמת

חושב, שאם נפטר מישהו במשרד שאני עובד בו ולי זה כואב, אני אשלם את

הכסף שמאיע להם. אינני חושב, שהמשרד צריך, על חשבון תקציב הציבור,

וזהו תקציב ציבורי, להוציא כסף לעניין הפרטי הזה. עם כל הכבוד,

המדינה לא מצטערת, אלא אנשים מצטערים. היא לא יודעת מה זה צער בכלל.

היא יודעת מה זה לעשות כסף. מי שיודע להצטער הם בני אדם. אם זה צער



אמיתי, זה לא עולה הרבה. אם בחברה גדולה ישנם אלף עובדים, אז כל אחד

ישלם שני ש"ח ויפרסמו מודעה.

לא הייתי מרחיק לכח כמו חבר-הכנסת דן מרידור.

כמה מודעות אבל, משרד המשפטים פירסם, בהם אומרים שמשרד המשפטים,

היועץ המשפטי לממשלה, המנהל הכללי משתתפים באבלו של העובד על אחיו,

אביו וכיוצב"ז?

לדעתי זה מיותר.

לדעתי, אנו לא נעמוד בזה. האם המשטרה תחקור ותעמיד לדין על כל

פירסום של מודעת אבל?

לא. מי שיהיה אחראי לעניין , ישלם מכספו. אני חושב, שחבר-הכנסת דן

מרידור מגזים קצת. יש עקרון כלשהו, ואנו עדיין נמצאים בעידן בו רוצים

שמקום עבודה יהיה בו, בכל אופן , דבר אנושי.

מה תעשה עם מודעות אבל, שהכנסת מפרסמת כשנפטר חבר-כנסת לשעבר?

הבה נגיד, שלא הייתי מתנגד, שיהיה כתוב למעלה: משתתפים בצער

המשפחה וכו'. אני רוצה לעשות אבחנה בין מקרה שבו יהיה כתוב "משרד

התעשיה והמסחר - עובדי המשרד מצטערים" או נוסח כלשהו כזה לבין משהו

אחר.

הסבו כאן את תשומת לבי לכך, שבתקשי"ר כתוב, בענין פירסום מודעות

אבל: "נפטר עובד (לרבות מי שעבד ופרש לגמלאות), בן זוגו, הורהו,

ילדו, או אחיו, רשאי האחראי של המשרד שבו מועסק העובד לפרסם, על

חשבון אוצר המדינה, מודעת אבל המודיעה על הפטירה והכוללת דברי

תנחומים למשפחה בשם שר המשרד, הנהלת המשרד או הנהלת היחידה".

די מרידור;

בינינו לבין עצמנו, הבעיה איננה מודעות אבל.

הבה נניח עתה לעניין מודעות האבל.

ו1פשת מרובה - לא תפשת. הבה נאמר, שמודעות ברכה אישיות הן על

חשבון המברך. למשל, אם אתה שמח שפלוני התמנה לתפקיד, שלח מודעה על



חשבונך ולא על חשבון הציבור. לא אכפת לי שגם בעניין כרטיסי הברכה זה

יהיה אותו דבר , אם מדובר בברכה אישית.

אני מציצה לכתוב: "לא יפרסם אוף ציבורי ולא ישלח איגרות ברכה

אישיות במימון ציבורי". מה שקורה הוא, שלא רק ראש המועצה שולח, אלא

אף מזכירתו בשמה. למשל, המזכירה של קיסר שלחה בראש השנה שעבר הרבה

איגרות ברכה, והיא לא הוציאה גרוש על זה. כל סגן של סגן שלח למשפחה

ולחברים.

האם אפשר לכתוב: י'לא יפרסם אוף ציבורי מודעה המברכת בעל תפקיד

ציבורי או ישלח איגרות ברכה בחתימה אישית"?

יש לומר, שלא ישכח איגרות ברכה אישיות במימון ציבורי.

המלה "אישיות" מראה על משהו פרסונלי.

השאלה היא האם כשאומרים "אישית" זה לא כשכותבים, למשל: בשם המשרד

וצורת הלשכה, מיכאל איתן .

האמן לי, שכאשר הוא שולח לבן דודו, לא מופיע שם הלשכה. כשבן דודו

גר בארגנטינה, זה חוסך קניית בולים.

הוא לא שולח ל1ן דודו. בן דודו לא מעניין אותו. האמיני לי, שזו

לא הבעיה שלנו. הבעיה שלנו היא 10,000 איש בארץ, להם הוא שולח, אם

הוא רוצה לרוץ לפריימריס למשל.

היו"ר א' פורז;

אני מציע, שנעבור שוב על ההגדרות, לאחר קריאה ראשונה, ואז נבדוק

אותן ונשמע את הערות החברים.

בסדר, אך אני מבקש לאמץ את הגדרת התקשי"ר לחוק זה גם בנושא אבל.

אל תשאירו את נושא האבל בחוץ.

אני חושש ממצב שט "תפשת מרובה - לא תפשת".

מ' איתן ;

תלך על-פי התקשי"ר.

צלי פי התקשי"ר, זה מותר.

אבל, תרחיב זאת גם על עיריות ואופים ציבוריים אחרים ותאמר את

הסייג לגבי מודעות אבל.

כלומר, אתה מציע לומר זאת בצורה פוזיטיבית.

הי ו "ר א' פורז;

בסזר. דוידה לחמן-מסר, הכיני את הנוסח. לגבי מודעת אבל, כיתבי

שמה שמותר במדינה זה גם בגופים ציבוריים אחרים.

למשל, לאבי גמלאי, חשוב מאד למשפחה שהמשרד זוכר אותו.

הוא יכול לשלוח לו מכתב. האמיני לי, שאם המנכ"ל יבוא אליו

לביקור...

זה ממש לא נכון .

חבר-הכנסת מיכאל איתן , אני מבין , שמקובל עליכם, שמה שנהוג במדינה

ניישם גם בכל הגופים הציבוריים האחרים. כלומר, מה שהמדינה מתירה זה

אם על החברות הממשלתיות.

השאלה האם ראוי להכניס מה שיש בתקשי"ר לחוק.

היו"ר א' פורז;

נמצא נוסח. נחיל את ההוראה הזו בשלטון המקומי.

אני מבקשת רשות להראות את הנוסח למי שיהיה מעוניין בכך.

היו"ר אי פורז;

זוהי קריאה ראשונה בלבד.

אם משנים ומוסיפים את עניין האבל, יש לשנות את שם החוק. בשם החוק

נאמר "מודעות ברכה", ואי אפשר לומר "ברכה" על אבל.

אפשר לומר: מודעות אישיות.

כלומר, אפשר לומר: איסור פירסום מודעות אישיות.

לא מדובר רק במודעות אישיות. אינני רוצה גם איגרות ברכה לא

אישיות. למשל אם משרד ראש הממשלה מפרסם ברכות כמי שנבחר במועצה

כלשהי, בלי שמות השרים, גם זה לא טוב.

למשרד אין עניין בברכה. רק למברך יש עניין בברכה.

לא נכון . האם אינך יודע כיצד מוצג? האם זה עניין אישי?

למבורך יש עניין .

אני מציעה להשמיט את המלה "אישיות" ולומר: חוק איסור פירסום

מודעות מטעם גופים ציבוריים.

כתבי: חוק הגבלה.

האם אפשר לומר: הגבלת פירסום ומשלוח מודעות?

אנו כבר נמצא את הנוסח המתאים.

אולי נעשה זאת לאחר קריאה ראשונה, אך אני כבר רוצה שבקשתי הבאה

תירשם כדי שלא אשכח את הרעיון הזה. אני מציע, שבמקום שאנו מתירים את

מודעות האבל, נגביל זאת בגודל המודעות.

עד היום, יש גודל סטנדרטי קבוע. האם אתה מסכים שזה יהיה בתקנות?

לא אכפת לי.



מי ישראלי;

מי הממונה על החרק?

שר המשפטים.

ד' מרידור;

אני מציע, שזו תהיה מודעת פירסום לא "בעבור תשלום" אלא "בתמורה".

למשל, בדרך כלל, התמורה לפירסום כתבה עולה פחות.

רבותי, אנו מאשרים פה אחד את החוק לה1אתו לקריאה ראשונה,

בתיקונים שסוכם עליהם. לאחר הקריאה הראשונה, אם החוק יעבור בקריאה

ראשונה, נחזור ונתכנס ונלווה אותו עד תום. אני מניח, שדוידה לחמן-מסר

תסיים לנסח זאת עוד היום.

אני נועל את ישיבת הוועדה.

תודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 45;10.