הכנסת השלוש--עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 30

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני. י"ט בכסלו התשנ"ג (14 בדצמבר 1992), שעה 11:00

נכחו; חברי הוועדה;

ד' צוקר - יו"ר

א' דיין

י' כץ

י' לוי

ר' נחמן

ע' פרץ

אי פורז

אי רביץ

מוזמנים;

מיכאל אטלן - משרד המשפטים

עודד בלום - משרד האוצר, עוזר החשב הכללי

ציפי גל-ים - " " יועצת כלכלית

דרורה ליפשיץ - יי " הלשכה המשפטית

אלי בורכוב - רשות החברות הממשלתיות

מיכל בלייך - " " "

יחזקאל גוטמן - התאחדות התעשיינים, ראש אגף כלכלה וסחר חוץ

חזקיה ישראל - " "

יוסי לוי - " " היועץ המשפטי

יצחק שריר - " "

גבריאל גולומב - הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי

יעקב גניזי - משרד הבטחון, סגן ראש מינהל הרכש

ליאורה צברי - " " הלשכה המשפטית

שמואל הולנדר - משרד ראש הממשלה

יורם טורבוביץ - משרד התעשיה והמסחר, הלשכה המשפטית

חנה מרגליות - " " "

עודד ערן - משרד החוץ, סמנכ"ל כלכלה

ס' שילה - מרכז השלטון המקומי

מזכירת הוועדה; ד' ואג

ר' מלחי

קצרנית; אי אשמן

חוק חובת המכרזים (תיקון - העדפת תוצרת הארץ), התשנ"ג-1992 -

הצעת חה"כ א' דיין



חוק חובת המכרזים (תיקון - העדפת תוצרת הארץ). התשנ"ג-1992 - הצעת חה"כ א' דיין

היו"ר ד' צוקר;

אני פותח את ישיבת הועדה. על סדר היום הצעת חוק של חבר-הכנסת אלי דיין,

שאושרה בקריאה טרומית לפני כשבועיים. מאיור שאנחנו עומדים בשלב של הכנה לקריאה

ראשונה, נצמצם מאד את נושאי הדיון היום. יש כאן היום הרבה מוזמנים שכל אחד

מסיבותיו ומהענינים שהוא מייצג עלו להיות מודאג או מעונין מהרבה מאד דברים, ואני

רוצה לומר להם שאין מקום לחשש, לא יהיה ענין או אינטרס שלא יבואו לידי ביטוי

וליבון בשלבים מאוחרים יותר של הדיון. נקדיש לכך כל זמו שיידרש. לכו אבקש שנהיה

היום דבקים בנושאים לדיוו היום, שאגדיר אותם ארור כך.

אני מבקש מחבר-הכנסת דייו להציג את הצעת החוק. בבקשה.

א' דיין;

אדוני היושב ראש, התיקון המוצע הוא פשוט. בחוק חובת מכרזים, בסעיף 2 נקבע:

"המדינה וכל תאגיד ממשלתי לא יתקשרו בחוזה לביצוע עיסקה בטובי ו או במקרקעי ו, או

לביצוע עבודה, או לרכישת שירותים, אלא על פי מכרז פומבי הנותו לכל אדם הזדמנות

שווה להשתתף בו". ועוד נקבעה בחוק סמכות לשר האוצר, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט

של הכנסת, לקבוע בתקנות ענינים שונים הנוגעים לביצוע החוק, וביניהם סוגי עסקאות

ונהלים לסיווג העסקאות שלגביהם לא תהיה חובה לערוך מכרז, או שניתו יהיה לערוך

מכרז סגור, או לקבוע תנאים, או לנהל משא ומתו עם מציעים.

אני סברתי שכדי לתת עדיפות לתוצרת הארץ או כדי להעדיף תוצרת אזורי פיתוה לא

די בסעיף שבחוק, כי העדפה כזאת עלולה להחשב חריגה מסמכות. אם שר האוצר, באישור

הועדה, יתקין תקנות שאפשר לקבל הצעה של מפעל באזור פיתוח כהצעה הזולה ביותר

שהוגשה למכרז אם המחיר שחציע גבוה יותר בשעור שעד 15%. אי במכרז בינלאומי, לדוגמה

מכרז של חברת חשמל, להעדיף תוצרת הארץ גם אם המחיר גבוה עד 10% ממחיר של תוצרת

חוץ, עלולים לפנות לבג"צ ולטעון שזו חריגה מסמכות. התיקון בא להסיר ספק

"אין בהוראת סעיף 2 כדי לגרוע מסמכות הממשלה לקבוע כללים בדבר

העדפת תוצרת הארץ והעדפת אזורי פיתוח בהתקשרויות כאמור בסעיף 2". ההגדרה של

"ישובים, אזורים או מפעלים שקבעה הממשלה כזכאים להעדפה מטעמים

כלכליים, חברתיים או בטחוניים".

אנחנו יודעים שכיום, לפני שחוק חובת המכרזים נכנס לתוקף, כשצה"ל קונה ציוד

ממפעלים באזורי פיתוח, לפי הוראות מנה"ר נותנים העדפה עד 15%. אמרו לי שאם חוק

חובת המכרזים יכנס לתוקפו בלי התיקון המוצע, לא יוכלו לקנות ממרח שוקולד שמיוצר

בנצרת עילית או בצפת.

בשדרות יש מפעל לייצור מטפים לכיבוי אש שמקבל עדיפות.

יש מפעלים באזורי פיתוח שרוצים להעדיף אותם משיקולים של תעסוקה. במכרזים

בינלאומיים מדובר לפעמים במאות מיליונים, ויצטרכו לקנות את הסחורה מחוץ לארץ.

מדינות שונות מוכרות לעתים במחירי היצף, יש כל מיני תרגילים כלכליים. יש היום

מדינות דמוקרטיות שכופות עלינו רכישות גומלין, דבר שאנחנו לא עשינו.

לפי בדיקות ראשוניות שעשיתי, החוק הזה לא יפגע בהסכמים בינלאומיים שמדינת

ישראל חתמה עליהם.



אני שמח שועדת השרים לעניני חקיקה, ששקלה את הנושא בכובד ראש מכל האספקטים

הבינלאומיים והמקומיים, אישרה את הצעת החוק ומליאת הכנסת אישרה אותה בקריאה

טרומית, אני מבקש שהועדה תדון בנושא בדחיפות כדי שהצעת החוק תבוא בהקדם לקריאה

ראשונה ותתקבל בקריאה שניה ובקריאה שלישית לפני שחוק חובת המכרזים יכנס לתוקפו.

ע' פרץ;

גם מהבחינה של מי שחתמו אתנו על הסכמים בינלאומיים, לא יאה שיתקבל רושם

שהממשלה עושה מעשה שלא כמקובל. הצעת החוק שלפנינו היא הצעה שמשום מה הממשלה לא

יזמה אווזה בעצמה, ובעצם זה חוק שמוזמן על ידי הממשלה. ברור שבעת שיש אבטלה קשה

הממשלה לא מוכנה שהחוק יגביל אותה אם החליט לתת עדיפות לאזור זה או למפעל זה.

הדוגמה הכי בולטת שהיתה לאחרונה היא המכרז של חברת חשמל לרכישת כבלים. כבלים

זה מוצר פשוט. המכרז היה בהיקף של 50 מיליון שקלים. יש שלושה מפעלים באזורים שבהם

שעור האבטלה גבוה, והם מייצרים כבלים ברמה טובה מאד, אבל חברת החשמל מצאה עצמה

מחוייבת להגיע להסכם עם חברה מצרפת שזכתה במכרז.

א' פורז;

מה בענין המחיר?

ע' פרץ;

אין בעיה במחיר, מנהלים משא ומתן . השאלה היא מה האיכות, מה בענין ההיצף, מה

בענין כוח העבודה. אפשר גם להביא עורכי דין ממוזמביק בשכר של מאה דולר. למה אתם

כל הזמן חושבים שהבעיה היא רק המחיר. ותחשבו אם אתם רוצים שהבנים שלכם ירוויחו מאה

דולר במפעל לכבלים.

א' פורז;

ד!שכר בצרפת הוא לא מאה דולר.

ע' פרץ;

אני לא יודע מאין החברה הצרפתית מביאה את הכבלים, אני לא יודע איפה מייצרים

את הכבל, אני לא יודע מאין חומרי הגלם.

המחיר הוא דבר חשוב, לכן צריך לקבוע מראש לאיזה פער מחירים אפשר לחייב חברה

ממשלתית כדי להלחם באבטלה. אני לא מציע שאם חברה צרפתית מציעה חצי מחיר אנחנו

נאלץ את המדינה לקנות תוצרת הארץ. אבל אם יש הפרש של 10%, זה סביר. לא תהיה כאן

הפקרות וכל אחד יחשוב לעצמו שהוא יכול להיות בלתי יעיל ולחגוג במפעל שלו, ולאלץ

ארורים לקנות את תוצרתו. בשום פנים ואופן לא. הרי בסופו של דבר כל אזרחי ישראל

ישלמו עבור זה במחיר החשמל. אבל לטבוע העדפה בשעור סביר, שמקובל על כולנו, כדי

להגן על מוצרים ישראלים, להגן על עבודה ישראלית, אני חושב שזכותה של מדינה לעשות

זאת.

היו"ר ד' צוקר;

ועדת המשנה לענין תקנות חובת מכרזים, בראשותו של חבר-הכנסת פורז, דנה עכשיו

באישור התקנות. לפי מסגרת הזמן שנקבעה לועדת המשנה ועקב האיחור שהיה בעבודת

הממשלה, יש עכשיו יוזמה של הממשלה ושל הועדה לדחות בחצי שנה את תחולת חוק חובת

המכרזים. זה צריך להרגיע גם את מי שדרוכים לענין הזה, כי לא נסיים את חקיקת

התיקון הזה עד 1 בינואר 1993. אם יתקבל התיקון שמציע חבר-הכנסת דיין, הוא יעבור

לדיון בועדת המשנה, שדנה בנושא כבר- הרבה זמן ותצטרך עוד להקדיש הרבה מאד שעות.



אני מבקש שנשמע היום על המעמד של הההתחייבויות הבינלאומיות שישראל נטלה על

עצמה ועל היחס ביניהן וביו הצעת ההוק שלפנינו. הכנסת יכולה לפעול על פי שיקולים

שהציע חבר-הכנסת דיין, אבל הכל להתיישב גם עם התחייבויות בינלאומיות ועם אמנות

והסכמים בינלאומיים שישראל חתמה עליהם. זה צריך להיות תנאי הכרחי.

עי ערו;

אקדים ואומר שעל פני הדברים אינני רואה בעיה בנוסח ההצעה של חבר-הכנסת אלי

דייו. הצעת החוק נותנת לממשלה סמכות, היא לא נותנת לממשלה הוראה להפעיל את

הסמכות, ואולי גם איננה יכולה לעשות את זה.

מזה שש שנים נערך משא ומתן במה שנקרא סיבוב אורגוואי, במסגרת גאא"ט. אחד

הנושאים בסיבוב הזה הוא קוד רכישות ממשלתיות, שמדבר בכל הרכישות שעושה ממשלה בכל

התחומים. יש סף, שבשנת 1990-1991 היה 176 אלף דולר, שמעליו צריך לערוך מכרז. עד

להיקף הזה יכולה כל ממשלה לרכוש בלי מכרז בינלאומי. הסיבוב הזה עדייו לא נגמר.

יש המון בעיות בעיקר בנושא החקלאי ביו צרפת וארצות הברית, וכרגע יש איזו שהיא

שביתת נשק. ההחלטות של סיבוב אורוואי עדייו לא הגיעו למיצוי, ומי יודע מתי

יגיעו.

יום לפני הבחירות, ב-22 ביוני 1992, היתה ישיבה של המנכ"לים במשרדים הנוגעים

בענין, להוציא משרד הבטחון, והוחלט שנהיה מוכנים לבטל את ההגנה בשעור 15% קיימת

היום במסגרת הקוד הנוכחי. המצב היום הוא שישראל יכולה לבחור בהצעה שיקרה עד 15%

מעל ההצעה הזולה מחוץ לארץ. הוחלט שנהיה מוכנים לבטל את ההגנה לתוצרת הארץ,

להוציא תחומים מסוימים בעיקר במיגזר הבטחוני של הרכישות הבטחוניות, לא המיגזר

האזרחי.

הנימוק הכלכלי הוא פשוט ביותר, לדעתי. אנחנו מצטרפים לקוד שאמור לפתוח את

הסחר ולפתוח לפנינו שוקים. אני מסכים לדברים שאמרו חברי הכנסת, שצריך לדאוג

לעבודה ולפתרון בעיות אבטלה בארץ, אבל אם פותחים שוקים נותנים תעסוקה לעובדים

בייצור ובייצוא.

הקוד החדש עדיין לא נכנס לתוקף, הוא בגדר טיוטה בלבד, מפני שעדיין יש בעיות

בינלאומיות, כפי שאמרתי, שאינו קשורות לישראל. אבל בטיוטה לקוד החדש יש סעיפים

שמתייחסים במפורש לאיסור אמצעים מפלים לטובה תוצרת מקומית לעומת תוצרת חוץ בכל

הקשור ברכישות ממשלתיות.

לסיכום, היתה החלטה, שהיתה מקובלת על כל הנוכחים באותה ישיבה, שכאשר הקוד

החדש יכנס לתוקף תוסר ההגנה בשעור 15%.הגשנו הצעה ברוח זו.

ההצעה הזאת עומדת בניגוד להצעת החוק?

עי ערו;

לא. ההצעה של חבר-הכנסת דיין מאפשרת לממשלה להעדיף תוצרת הארץ. הממשלה עדיין

לא החליטה שום הרולטה שעומדת בניגוד להצעה בסיבוב אורגוואי. כל זמו שלא ננקטו שום

אמצעים מפלים, אי אפשר לבוא אלינו בטענה שעשינו צעד בניגוד להתחייבות שנהיה

מוכנים לקבל על עצמנו.

ההערה של חבר-הכנסת דיין בענין רכישות גומלין לא היתה נכונה. אנחנו כו עומדים

על רכישות גומלין. גם במסגרת סיבוב אורגוואי הגשנו הסתייגות בענין רכישות גומלין

ועמדנו על זכותנו בעניו זה.



י' טורבוביץ;

אין לי הרבה להוסיף לדברי חברי. בעקרון אינני רואה סתירה בין הסעיף הכללי

שהציע חבר-הכנסת דיין ובין ההתחייבויות הבינלאומיות של ישראל. ברור שאין כוונה,

כמו שאמר היושב ראש, שהממשלה תפר את ההתחייבויות הבינלאומיות. לכן אנחנו מציעים

אין בהוראת סעיף 2 כדי לגרוע מסמכות הממשלה, בכפוף

להתחייבויותיה הבינלאומיות, לקבוע כללים וגומר.

בדרך זו תבטיח הכנסת שהממשלה לא תשתמש בכוחה על מנת להפר הסכמים, ובדרך הזו

תהיה גם הפנייה ניידת, במובן זה שסיבוב אורגוואי, שמן הסתם יביא שינויים גדולים

בתחום הרכש הממשלתי, יוכל להקלט על ידי המדינה בדרך של אישרור אמנות, מאחר

שהכוונה היתה, כפי שציין מר ערן, שישראל תצטרף לקוד החדש לרכישות ממשלתיות. אם

תאבי חיים אנחנו, אנחנו צריכים להיות תאבי ייצוא. אם הקוד הזה יופעל היטב, נוכל

להגדיל את הייצוא במידה ניכרת. במסגרת המשא ומתן ננסה להגיע להסכמה בדבר הדרגה,

כדי שתהיה תקופת מעבר והתאמה לתעשיה המקומית עד ביטול ההגנה בשעור 15%, וננסה

לקבוע תקופה ארוכה יותר- שתאפשר רכש גומלין.

התשובה שלי לשאלת היושב ראש היא שאין ניגוד בין הוראות החוק המוצע ובין

ההתחייבויות הבינלאומיות של ישראל. אבל יש הבדלים בין הוראות בהסכמים שונים, הסף

במסגרת הקוד הוא 176 אלף דולר, באותו זמן ההסכם עם ארצות ברית קובע סף של 50 אלף

דולר. יש הרבה מאד ואריאנטים. ואם ייראה לועדה, כדאי מאד להכפיף את הכל

להתחייבויות הבינלאומית של ישראל.

א' פורז;

אבל זה מאפשר תקיפה של התקנות בטענה של אולטרה וירס בהסתמך על אמנות. איזה

מעונין בזה? מאן דהוא יוכל לתקוף את הטענת בטענת אולטרה וירס, ויתחיל להוכיח

באותות ובמופתים שתקנה מסוימת עומדת בניגוד לאמנה. אולי כדאי להשאיר את הדברים

במישור הבינלאומי. אם מדינת ישראל התקינה תקנות שפוגעות בהסכם, זה יהיה ענין של

המדינה כמדינה, אבל זה לא יהפוך לחלק מהמשפט הפנימי.

י' טורבוביץ;

לדעתי, כדאי שזה יהיה חלק מהמשפט הפנימי.

י' גניזי;

בדצמבר 1987 חתם שר הבטחון דאז יצחק רבין הסכם עם שר ההגנה האמריקאי, הסכם

שאנחנו מכנים M.O.U.. במסגרת ההסכם הזה הובטח שרכש הדדי של התעשיה הישראל

והמימשל האמריקאי ושל התעשיה האמריקאית ומשרד הבטחון הישראלי, יעשה ללא העדפות

לאומיות. דהיינו, האמריקאים ויתרו על ה-BUY AMERICAN ACT, ואנחנו ויתרנו על העדפה

ב-15%. וכן הוסכם שלא ישלמו מכסים. כלומר, התעשיה שלנו לא משלמת מכס

בארצות-הברית, והתעשיה האמריקאית לא משלמת מכס על ציוד שמביאים לישראל.

במסגרת ההסכם הזה מכרה התעשיה הישראלית עד היום ב-1.6 מיליארד דולר למימשל

האמריקאי, אנחנו קנינו מהאמריקאים בכ-7 מיליון שקלים. האמריקאים אמנם דורשים

הדדיות, אבל בצורה כזאת אנחנו מקיימים את ההסכם.

אם נגרום איזו שהיא חבלה בהסכם הזה, נסכן ייצוא בכ-400 מיליון דולר לשנה

למימשל האמריקאי.

ג' גולומב;

אני רוצה קודם כל לציין שהפעילות להעדפת תוצרת הארץ ורכש גומלין מבוססת על

החלטת ממשלה משנת 1984, החלטה כל/67, והחלטה נוספת כל/224 משנת 1986. יש הוראות

החשב הכללי בתכ"מ שמפרטות את הביצוע. לממשלה היום יש מגמה לחזק את הפעילות הזאת,

ככל הידוע זו העמדה של ראש הממשלה ושל שר האוצר ושר התעשיה והמסחר.



מאחר שמדובר גם בהעדפת תוצרת הארץ וגם ברכש גומלין, אנחנו מבקשים להוסיף

רכש גומלין.

חשוב לדעת שקוד הרכישות הממשלתיות חל רק על 14 גופים ממשלתיים וציבוריים

בישראל, ובשבעה מהם אין לו בעצם משמעות אופרטיבית. הגוף היחיד הבולט ברשימת 14

הגופים הוא רשות הנמלים והרכבות. עד היום אין לקוד הזה השפעה ממשית בשאר

הגופים.

עי ערן;

אנחנו הסכמנו להחיל את קוד הרכישות על 13 גופים, אחד מהם הוא רשות הנמלים

והרכבות. אבל גם רשות שדות התעופה יכולה להיות קניין גדול, גם מספנות ישראל.

אני מדבר מתוך הניסיון שלנו.

למעשה הקוד לא מגביל התנייה ברכש גומלין. יש כמה התניות מוקדמות בענין

הזה, אבל המדיניות שלנו עומדת בהן. מכיוון שישראל מוכרת כמדינה מתפתחת הרי גם

לפי הקוד הקיים מותר להתנות ייבוא ברכישות גומלין, מה עוש שאנחנו עושים את זה

בצורה סלקטיבית, רק ברכישות גדולות ובשעור מוגבל.

בענין העדפה של תוצרת הארץ יש תוספת להחלטת הממשלה שהזכרתי. התוספת היא

משנת 1985 והיא קובעת שעל הגופים עליהם חל קוד הרכישות הממשלתיות תחול ההחלטה

בשינויים המחוייבים. כלומר, ברכישות של אותם גופים מעל הסף המחייב פרסום מכרז

בינלאומי פועלים לפי הקוד ובאותם גופים לא ניתנת העדפה בשעור 15% כמו בגופים

ממשלתיים אחרים.

מהניסיון שלנו מאז הצטרפות ישראל לקוד בשנת 1983, עד כמה שידוע לנו

התעישה שלנו לא נהנתה במאומה מהקוד במכירה בייצוא. כלומר, לא הצליחה למכור

לרשויות במדינות אחרות שהרכישות שלהן פתוחות לכל. אני לא מדבר על הייצוא

הבטחוני לארצות-הברית שהוא מעוגן בהסכם נפרד עם משרד ההגנה האמריקאי. במדינות

רבות קיימות עדיין מגבלות שמונעות מהתעשיה הישראלית לחדור לשוקים הממשלתיים

והציבוריים שלהן.

יש כמה דוגמאות בולטות. בשוק המשותף יש דירקטיבה שנקראת EXCLUDED SECTORS,

שחלה על כל הרכישות בתחומ תחבורה, טלקומוניקציה, מים ואנרגיה, והיא חלה לא רק

על גורמים ממשלתיים אלא גם על גורמים ציבוריים. לדוגמה, באנגליה יש חברות

שהופרטו והגבלה הזאת חלה גם עליהן. היא קובעת, בין השאר, שניתן לדחות כל הצעה

שאין בה לפחות 50% תכולה מהקהיליה האירופאית, ונוסף לכך גם להעדיף הצעות

מהקהיליה בשעור 3% על פני הצעות ייבוא. שני הדברים האלה למעשה מונעים תחרות.

כדי שחברה זרה תוכל להתחרות בשוק המשותף היא צריכה להשיג ערך מוסף בשעור 50%

בקהיליה, ובשביל י יצואנים ישראלים זו משימה כמעט בלתי אפשרית.

בארצות-הברית קיים BUY AMERICAN ACT, שמטיל מכס מגן על ייבוא לארצות-

הברית לגורמים ממשלתיים, גם בממשלה הפדרלית וגם במדינות השונות, שנע בין 6%

ל-50% על מחיר הייבוא. בדרך כלל ברכישות ממשלתיות אזרחיות השעור הוא 6% - 12%,

וברכישות בטחוניות 50%. מזכר ההסכמה שנחתם בזמנו בין שר הבטחון של ישראל ובין

שר ההגנה של ארצות-הברית, למעשה הסיר את ה- BUY AMERICAN ACT על חלק מרכישות

ציוד צבאי. כלומר, הוא מאפשר לייצואנים ישראלים להתחרות על חלק מהמכרזים

שמוציא הצבא האמריקאי, ומצד שני הוא מכניס גם רשויות אמריקאיות מסוימות לקוד

הרכישות הממשלתיות. אבל מעבר לזה יש עוד הרבה גופים אמריקאיים שהקוד לא חל

עליהם, ויש הרבה מדינות שלגביהן הקוד עוד יותר מחמיר, שם מותר לקנות רק מתוצרת



אותה מדינה. שאת אומרת שגס מדינה שכנה לארצות הברית לא יכולה להתחרות. יש שם

עוד חוקים כמו JURISDICITION ACT, SMALL BUSINESS , NATIONAL INTEREST, מספר

חוקים שקובעים מי שנכנסים במסגרת החוקים האלה ירכשו אך ורק מתוצרת ארצות

הברית. יש גם מגבלות לפי הגדרת סוג, לדוגמה בטקסטיל יש מגבלות קשות מאד.

אלה הדברים שרציתי להגיד על העדפת תוצרת מקומית. יש לנו הרבה ספרות

שיכולה להוכיח ולתעד את הדברים האלה. שלא לדבר על מגבלות בלתי-מכסיות שמוטלות

על ידי מדינות רבות בעולם על ייבוא, בין שזה במסגרת רישוי ייבוא ובין בדרכים

אחרות.

הנושא השני הוא רכש גומלין. גם זו איננה המצאה ישראלית, זה דבר מקובל בכל

העולם. אני יכול להמציא לועדה תאור של פעילות שנעשית על ידי מדינות רבות

בעולם בתחום הזה.

מבחינת התוצאות, בשנת 1990 הרשות השיגה התחייבויות בהיקף של כ-682 מיליון

דולר, ומימושים, דהיינו הזמנות לתעשיה הישראלית בסכום של 1,130 מיליון דולר.

בשנת 1991 השגנו התחייבויות בסכום 830 מיליון דולר ומימושים בהיקף 725 מיליון

דולר. זה נותן איזו שהיא תמונה על היקף התוצאות.

בתחום של העדפת תוצרת הארץ אין לנו נתונים מדוייקים משום שחלק מהדברים

נעשים באופן אוטומטי על ידי הגורמים הממשלתיים, אבל אנחנו מעריכים את היקף

ההזמנות לתעשיה הישראלית כתוצאה מהעדפת תוצרת הארץ בהיקף שבין חצי מיליארד

למיליארד דולר בשנה.

עי ערן;

אני מבקש רק להעיר הערה בענין המגבלות של 50% ו-3% בקהיליה. הנושא הזה

מוכר לנו. אנחנו עומדים עכשיו בתהילתו של משא ומתן עם הקהיליה על שיפור ההסכם

של ישראל עם הקהיליה. מטרת ההסכם היא להשוות את התנאים לישראל לתנאים שיש

לחברות הקהיליה בכל הקשור לנושא הזה.

מי בלי יד;

כשבוחנים את הצעתו של חבר-הכנסת אלי דיין באופן אנאליטי, למעשה ההצעה באה

לתפוס רק סקטור אחד - החברות הממשלתיות. אם בכלל יש התנגשות בין הוראות חוק

חובת מכרזים ובין הוראות חוק אחר הרי החוק הוא חוק חברות ממשלתיות, סעיף 4א.

בענין זה קיבלה הממשלה עד כה מספר החלטות, שאחת מהן מתייחסת לתוצרת הארץ.

אי פורז;

אינני חושב שהפרשנות שלך נכונה. מדובר בקניות של רשויות המדינה. הצעת

החוק באה להסיר ספק. ברי ושמא - ברי עדיף.

י י טורבוביץ;

זה לא משנה את סעיף 4א בחוק חברות ממשלתיות.

זה מכניס את סעיף 4א למסגרת חוק, להבדיל ממתן גמישות לממשלה. לא סוד הוא

שהחברות הממשלתיות לא אהבו את סעיף 4(א) כי יש בו התערבות בשיקולים העסקיים.

בהצעת החוק כתוב שאין בהוראות סעיף 2 להוק הובת מכרזים כדי לגרוע מסמכות

הממשלה. זה לא מחייב את הממשלה לפעול.

זה מאפשר צתן הנחיות לחברות הממשלתיות על פי דרישת המחוקק.

אי פורז;

חוק חובת מכרזים כבר עשה זאת.

חבר-הכנסת דיין בא להסיר ספק של חריגה מסמכות. נדמה לי, ואני אומרת זאת

במלוא הזהירות, שהשאלה של מסמכות נבחנת בין חוק מסמיך ובין תקנות מכוחו. אם יש

התנגשות בין שני חוקים, השאלה שעומדת היא למה התכוון המחוקק, איזה חוק עדיף.

סמכות הממשלה לקבוע כללים בדבר העדפת תוצרת הארץ באה מכוח חוק חברות ממשלתיות.

די ליפשיץ;

חוק המכרזים קובע חובה למתן הזדמנות שווה וזה חל על התקשרויות של חברות

ממשלתיות ועל התקשרויות של המדינה. היועץ המשפטי כתב חוות דעת שאם תקנות

יכללו העדפה לתוצרת הארץ לא תהיה זו חריגה מסמכות. אבל השאלה מתעוררת בהקשר של

סעיף 2 לחוק חובת מכרזים ולא של סעיף 4א לחוק חברות ממשלתיות.

מי בלייד;

ככל שבוחנים את סמכות הממשלה לקבוע כללים בדבר העדפת תוצרת הארץ

באספקלריה של חברות ממשלתיות, הסמכות - אם בכלל - נולדת מכוח חוק חברות

ממשלתיות ולא מכוח חוק חובת מכרזים. יש הבדל בין שתי תפיסות או שתי אסכולות

בשאלה אם אפשר לתת לחברות הממשלתיות חופש פעולה כדי שיהיו עסקיות.

אנחנו עדיין לא נכנסים לנושא הזה. אנחנו מדברים עכשיו רק באספקט

הבינלאומי.

מי בלייד;

כשידונו בנושא הזה בהקשר של ההברות הממשלתיות, אבקש לומר את דברי.

אף אחד כאן לא העלה את השאלה אם חוק חובת מכרזים מתאים לחוק יסוד; חופש

העיסוק או מתנגש אתו. אני מזמינה את הועדה לשקול את הדבר חזה.

אי פורז;

זו שאלה רצינית מאד. כדי לברר אותה צריך לדחות את החחלטה לא לששה חודשים

אלא לשש שנים.

אני אתייחס רק לאספקט הבינלאומי של הנושא. בהזדמנות אחרת אתייחס לדבריה

של גבי מיכל בלייך. אני רוצה לנסות להבהיר את הסוגיה שאנחנו עוסקים בה, מכיוון

שנדמה לי שנקלענו לחוסר בהירות בעקבות הדברים שאמר מר ערן. יש לנו היום שני

מכשירים בינלאומיים שיכולים לכאורה להתנגש בהעדפה שניתנת לתוצרת הארץ בשעור

%15. האחד הוא מזכר ההבנה בין משרד ההגנה האמריקאי ובין משרד הבטחון הישראלי

MEMORANDUM OF ANDERSTANDIND , או בכינויו הקודם MEMORANDUM OF AGREEMENT.

המזכר הזה חל רק בין שני המשרדים ולעקרון ההדדיות יש ביטוי מלא. החלטות הממשלה

לא מאפשרות למשרד הבטחון לתת לתוצרת הארץ העדפה בשעור 15% אם מול תוצרת הארץ

מתמודד מוצר אמריקאי.

קוד הרכישות הממשלתיות הוא מכשיר די מורכב ומוגבל. רוב המדינות בעולם לא

קיבלו עליהן את הקוד הזה, התמו עליו כ-25 מדינות.

אבל אלה המדינות החשובות מבחינת יחסי המסחר של ישראל.

הקוד קובע שני תנאים מגבילים. קודם כל הוא חל רק על רשויות ממשלתיות

שהמדינה הכפיפה לקוד. אם ישראל הסכימה שרשות הנמלים תהיה כפופה לקוד, אסור

יהיה לרשות הנמלים להפלות יצרנים ממדינות חברות בקוד. אבל אם מדינת ישראל לא

הסכימה שחברת החשמל תהיה כפופה לקוד, חברת החשמל רשאית להעלות ככל העולה

בדעתה.

האמריקאים אסרו, בחוק הסהר משנת 1979, אסרו בכלל לרכוש מוצרים מתוצרת

מדינות שאינן חברות בקוד. אסרו רכישה בכלל, בלי קשר למחיר, כדי להפעיל לחץ על

מדינות להצטרף לקוד. זו הסיבה להצטרפותה של ישראל לקוד בשנת 1983.

גם בתחום הזה אין לנו בעיה, כי יש החלטת הממשלה שקובעת בפרוש שהחלטת

הממשלה כל/67 לא תחול על רשויות שכפופות לקוד הרכישות הממשלתיות.

זאת אומרת שבענין שני המכשירים המרכזיים שהצעת החוק עלולה היתה להתנגש

בהם, יש החלטות ממשלה ספציפיות שקובעות שהחלטת הממשלה כל\67 לא תחול.

ההגדרה המדוייקת היא שהוראות החלטה זו לא יחולו על עסקאות של גופים עליהם

חל ההסכם הבינלאומי.

י' לוי;

נכון. דיברו על עסקאות מפני שגם קוד הרכישות הממשלתיות חל לא על כל

העסקאות של הגופים הכפופים. הוא חל רק עסקאות מעל 150 אלף R.D.S, שהם מעל 170

אלף דולר. במערכת היחסים בינינו ובין ארצות הברית הסף הורד ל-50 אלף דולר

ואולי גם נמוך מזה.

יש לנו החלטת ממשלה כל\67 שקובעת באופן עקרוני העדפת תוצרת הארץ בשעור

15%, ויש החלטות ממשלה שקובעות כי החלטת ההעדפה לא תהול לענין מזכר ההבנה עם

ארצות-הברית ולענין קוד הרכישות הממשלתיות - וכל זה מתיישב עם התיקון של חבר-

הכנסת אלי דיין.



בהעדפה יש שני אלמנטים חשובים. האחד הוא העדפה במהיר, בישראל %15, בארצות

הברית זה נע בין 6% ל-50%, כמו שאמר מר גולומב. האלמנט השני הוא הרבה יותר

המור - איסור התמודדות במכרז, זאת אומרת שלגורם חיצוני אין רישיון להתמודד

במכרז, בלי קשר למחיר. זוהי ההעדפה הנהוגה בקהיליה האירופית בסקטורים נרחבים.

בין שיצרנים ישראלים יציעו מחיר גבוה ובין שיציעו מחיר נמוך, זה לא רלוונטי כי

בכלל אין להם זכות להשתתף במכרז. מבחינה זו החלטת הממשלה שלנו לא משקפת את

ההגבלות הקיימות ביחסים עם שותפות הסחר המרכזיות שלנו. העדפה כזאת קיימת גם

בארצות-הברית במסגרת ה-BUY AMERICAN ACT לגבי עסקאות טקסטיל.

יש עוד ענין חשוב מאד שבו אנחנו נחותים משותפות הסחר שלנו, ולכן בחוק

המוצע אין שום פגיעה בהסכמים הבינלאומיים שלנו. ישראל קבעה את העדפה בהחלטת

ממשלה. כל המדינות שעליהן אנחנו מדברים קבעו את ההעדפה או את ההפליה בחקיקה

ראשית, שניתן לתקוף אותה בבתי המשפט. אני לא שמעתי עדיין על ניסיון כלשהו

לתקוף את החלטת הממשלה כל\67 בבית משפט, מפני שהעקרון המרכזי שלה הוא עקרון

הגבינה הצהובה - יש הרבה חורים...

אם יש חוק חרות קשה יותר לתקוף בבית משפט.

אבל כאשר רשות לא מקיימת את כל\67 קשה לאכוף עליה את הדבר. זו הבעיה

המרכזית. יש החלטה של השופט ברק שקדמה להחלטה כל\67, שעקרון העדפת תוצרת הארץ

הוא לגיטימי.

אי פורז;

זאת אומרת שאתה כתעשיין היית מעדיף שאפשר יהיה לתבוע לדין רשות מרשויות

המדינה על אי קיום חוק ולא על אי קיום החלטה של הממשלה.

יי לוי;

בוודאי. אני מקבל בצער את התיקון של חבר-הכנסת אלי דיין שבא רק להסיר

ספק. הוא לא תורם שום דבר להעדפת תוצרת הארץ.

י י טורבוביץ;

אם התיקון מסיר ספק, הרי זו כבר תרומה.

החשיבות הגדולה של הצעת החוק הזאת שהיא משמרת את החלטת הממשלה כל\67

והחלטות ממשלה נוספות, ואת הנחיות החשב הכללי מד\61 - - -

אי פורז;

וכל מה שיבוא במקומן.

כן. זו החשיבות הגדולה של הצעת החוק הזאת, שהיא טובה בעינינו. המוסיקה

שאני שומע מצד גב' מיכל בלייך היא זו שממנה אני ירא. חשבנו שהצעת החוק הזאת

חשובה לאחר שבא חוק חובת מכרזים, ובלי לשקול יתר על המידה אם יש ואם אין צורך

בהעדפת תוצרת הארץ, והחלטת הממשלה כל\67 תימחק ללא דיון רציני.

דייר טרובוביץ אמר שאם אנחנו תאבי ייצוא וכדומה. אני רוצח לומר בענין זה

רק מדבר, שבעצם הוא לקוח מסקר של הקהיליה לקראת האיחוד השלם בשנת 1992. קוד

הרכישות הממשלתיות לא השיג את יעדיו. לא הצליחו באמצעות הקוד הזה לגרום לפתיחת

המכרזים הממשלתיים אפילו לא ברשויות הכפופות לקוד. באמצעים פורמליים ובלתי

פורמליים הצליחו לעקוף את ההתחייבויות שבמסגרת הקוד. היחידה שנשמעת לקוד בצורה

יוצאת מן הכלל היא ארצות-חברית, לא מדינות הקהיליה. גם את זה צריך להביא

בחשבון.

ועדת המנכ"לים קבעח מה שקבעה, היא נתנה רק מנדט להכנס למשא ומתן במסגרת

קוד הרכישות הממשלתיות כדי שיחול כך או אחרת. אבל כל עוד קוד הרכישות

הממשלתיות לא נחתם באופן המשביע את רצוננו, ראוי לחזק את החלטת הממשלה כל\67

כי היא גם קלף למשא ומתן.

אני רוצה לברך על התיקון בחוק, שבא להסיר ספק לגבי משמעות החוק וקביעת

התקנות. נראה לי שאין בהצעת התיקון משום פגיעה באף אחד מההסכמים הבינלאומיים

הקיימים.

נדמה לי שאנחנו במדינת ישראל טיפה מתחסדים, לא רק שלא נפגע באף אחד

מההסכמים הבינלאומיים, אלא שלמיטב ידיעתי מי שהיום נפגע מתקנות ומחקיקה הרבה

יותר חמורות היא מדינת ישראל ביחסים שלה עם הרבה מדינות בעולם המערבי, מן

המפוארות ביותר, וביניהן גם ארצות הברית וגם ארצות הקהיליה.

אני רוצה להביא לפני הועדה שני מקרים קונקרטיים שימחישו את הפגיעה היחסית

ברמה של היחסים הבינלאומיים. שום יצרן במדינת ישראל לא יכול להשתתף במכרז של

מערכת החשמל בצרפתית. ולא חשוב אם ההצעה שלו זולה או יקרה יותר, ולא חשוב אם

מדובר בכבלים או במוצר אחר, הוא פשוט לא יכול לגשת למכרז.

דוגמה שניה לקוחה מעולם הבטחון, ובענין הזח אני מתפלא על מה שאמר נציג

משרד הבטחון. יצרנים ישראלים לא רשאים להשתתף בהרבה מאד תחומים בהצטיידות

ורכישות של משרד ההגנה האמריקאי. נכון שאם רואים את מזכר ההבנה בין משרדי

הבטחון מול ????, יש הקלה. אבל ידידי מר גניזי יודע היטב שיש

עוד הרבה תקינה ועוד הרבה חקיקה שמונעים מהרבה יצרנים ישראלים את האפשרות בכלל

לגשת למכרז. יצרן טקסטיל ישראלי לא יכול לגשת למכרז הצטיידות של הצבא

האמריקאי. זאת בכלל לא שאלה של מחיר. יש חקיקה שלא מאפשרת להשתתף במכרזים.

עי ערן;

לא לטקסטיל במיוחד.

י י שריר;

זו תקנה שנקבעה לטקסטיל, אבל הורחבה והיא מקיפה דברים נוספים. אני יכול

להרחיב ולהביא דוגמאות.



אני רוצה לומר שלא רק שאין בהצעת התיקון לחוק פגיעה בהסכמים בינלאומיים,

אלא שמדינת ישראל נמצאת היום במצב נחות בתחום הזה, וכך יהיה גם לאחר שיתקבל

התיקון לחוק. אנחנו מברכים על הצעת התיקון, אבל אל נשכח שבמדינות אחרות החקיקה

הרבה יותר הריפה, היא קובעת בצורה מפורשת העדפה של תוצרת אותה מדינה ומניעה של

ייבוא והתחרות חופשית מצד מדינות אחרות.

הערה קצרה בעקבות הדברים של מר לוי ומר שריר. הקושי הוא שההוראות אינן

חלות במידה שווה על חברות. יש לנו חברה כמו טבע, שהיא חברה ציבורית אבל הבעלות

בידים פרטיות, לעומת חברת ההשמל שהיא חברה ממשלתית. הברת החשמל מחוייבת לרכוש

תוצרת הארץ, החובה הזאת לא חלה על טבע. לאחר שמר שריר דיבר על התהסדות, אני

שואלת אם התאחדות התעשיינים תהיה מוכנה להחיל את הדרישה הזאת על כל החברות, גם

אלה שאינן ממשלתיות. אני חושבת שצריך לנהוג במידה שווה בכל החברות.

אי פירז;

זה בלתי אפשרי.

מי בלייך;

אני מסכימה שזה בלתי אפשרי, לכן לא צריך להחיל את זה על החברות

הממשלתיות.

די ליפשיץ;

על מנת לפתור את הבעיה שעלולה להתעורר בין העדפות לתוצרת הארץ ולאזורי

פיתוח ורכישות גומלין ובין אמנות בינלאומיות, בתקנות שר האוצר, שהוגשו לועדה,

הצענו לקבוע סעיף שמכפיף את העסקאות שיבוצעו על פי התקנות לאמנות הבינלאומיות.

התקשרויות של המדינה שחלה עליהן אמנה

בינלאומית, תערכנה בהתאם לתקנות אלה בכפוף להוראות האמנה.

אם העדפות לתוצרת הארץ ולאזורי פיתוח יקבלו מעמד בחקיקה ראשית ולא ייאמר

שהן כפופות לאמנות בינלאומיות, עלולה להתעורר בעיה בקשר לסמכות מתקין התקנות

להכפיף עצמו לאמנות בינלאומיות בניגוד להוראות החוק, למרות שבהוראות החוק יש

רשות הרי במקרים רבים רשות יכולה להתפרש כחובה.

לא נראית לי ההצעה של מר יורם טורבוביץ להוסיף בחקיקה הראשית את הכפיפות

לאמנות בינלאומית, כי אני לא חושבת שצריך להכנס במשתמע לשאלת הסמכויות של

הממשלה לעומת אמנות בינלאומיות שקיבלו אישור בחוק או לא קיבלו אישור בחוק. לכן

כדאי לברר קודם את השאלה העקרונית אם בכלל יש ספק משפטי אם אפשר לקבוע בתקנות

העדפות כאלה. אם השאלה הזאת תתעורר בבתי המשפט, גם דברי הכנסת וגם הפרוטוקולים

של הועדות ישמשו ראיה, ואם כולם סוברים שאפשר לקבוע בתקנות וכוונת המחוקק היא

לתת העדפות לתוצרת הארץ, גם הספק יתבהר.

אני רוצה לציין כמה דברים בהקשר של הספק המשפטי. בתקנות העיריות לענין

מכרזים יש היום העדפה לתוצרת הארץ, ולא נטען שהתקנות האלה הן אולטרה וירס.

נכון שיש הבדל בין נוסח סעיף 2 לחוק הובת מכרזים לבין הסעיף בפקודת העיריות.

הסעיף בפקודת העיריות קובע שחובה מדבר על הובת העיריות להתקשר במכרזים, וסעיף

2 מדבר על התקשרות במכרז שנותן הזדמנות שווה. עד היום הפסיקה כולה קבעה שמכרז

הוא מתן הזדמנות שווה. מתן הזדמנות שווה זה חלק אינהרנטי בהגדרה של מכרז גם אם



הדבר לא נאמר במפורש. הא ראיה, תקנות העיריות קיימות כבר הרבה שנים ולא טענו

נגדן שהן אולטרה וירס.

יתרה מזו, הפסיקה לאורך כל השנים קבעה שהשיקול של העדפת תוצרת הארץ הוא

שיקול לגיטימי של השלטון, קבעו שהמדינה יכולה, גם אם הדבר לא נאמר במפורש, לתת

העדפות לתוצרת הארץ, לאזורי פיתוה וגם לרכישות גומלין.

כדי שלא תתעורר הבעית של חקיקה ראשית לעומת חקיקת משנה דווקא בענין

העדפות לעומת אמנות בינלאומיות, כדאי שהסמכות תהיה בתקנות ולא בחקיקה ראשית.

י י כץ;

אני תומך בהצעת החוק. הייתי מעדיף לכתוב בחצעת התיקון: למרות האמור

בסעיף 2, הממשלה תיקבע בתקנות, באישור הועדה, כללים בדבר העדפת תוצרת הארץ

והעדפת אזורי פיתוח.

השאלה שהתעוררה כאן בענין החברות הממשלתיות כמעט לא רלוונטית, משום

שמרבית החברות הממשלתיות בדרך כלל אינן מתחרות בתעשיינים. אם הביאו כאן לדוגמה

את חברת החשמל, להברה זי אין מתחרה, לפחות לא בשלב הזה.

אני מעדיף שהעדפת של תוצרת הארץ תהיה מעוגנת בתקנות, ולא בהחלטת ממשלה.

הממשלה תיקבע בתקנות...

בועדת המשנה התקיים דיון די מענין על העדפת תוצרת הארץ. חבר-הכנסת מרידור

אמר שמדינה שנותנת העדפה לתוצרת המקומית שלה - פוגעת בעצמה. מהי העדפה של

תוצרת הארץ? אתה מסכים במודע לשלם מחיר גבוה יותר תמורת מוצר שיכולת לקבל

במחיר זול יותר. אם מדובר בחברת חשמל או חברת טלפון או חברה אהרת, כלל הצרכנים

משלמים יותר עבור מפעל ישראלי לא רווחי, שאולי צריך היה להיסגר או להתייעל.

היה כאן דייר אבי בן-בסט מבנק-ישראל ומסר לנו את עמדת בנק-ישראל, שהוא גם יועץ

כלכלי לממשלה, שלא טוב להעדיף תוצרת הארץ, צריך ליישר את הקו וכו'.

מאחר שהסוגיה הזאת היא מורכבת ופרובלמטית, לפעמים צריך לנהוג כך ולפעמים

אחרת, אני רואה דבר טיב בהצעת החוק של חבר-הכנסת אלי דיין, שהיא נותנת הסמכה

לקבוע בתקנות את האפשרות להעדיף תוצרת הארץ, אפשרות לרכישות גומלין ואולי גם

דברים נוספים.

הדברים אמנם כלולים בתקנות שהציעה לנו הממשלה, אבל כמשפטן יש לי חשש שמא

חופש העיסוק, שהוזכר כאן, ולאור העובדה שבדרך כלל ההסמכה

לחקיקת משנה צריכה להיית מפורשת בחקיקה הראשית, ןבתי המשפט נוטים לומר שבהעדר

הסמכה מפורשת בחקיקה ראשית אי אפשר לחוקק בחקיקת משנה, צריך להבהיר את הדברים.

נניח שועדת המשנה והועדה כולה ישתכנעו שהתקנות טובות וצריך לתת עדיפות לתוצרת

הארץ, אבל יום אחד יתחכם איזה עורך דין שמייצג חברה, יפנה לבג"צ ויפיל את

התקנות האלה בטענה שהן מנוגדות לחוק יסוד: חופש העיסוק או בגלל העדר חקיקה

ראשית. אני חושב שצריכה להיות הסמכה בחוק הראשי.

מעבר לזה, תקנות זה דבר גמיש. הממשלה לא מחוייבת להעדיף. תקנות אפשר

לשנות וגם צריך לשנות אותן מעת לעת לפי התפתחות הענינים, הסכמים, הדדיות

וכדומה.



אני מציע לאשר את הצעת החוק של חבר-הכנסת אלי דיין ככתבת וכלשונה ולהעביר

אותה לקריאה ראשונה. הדיון בכנסת בקריאה הראשונה יצביע אם מליאת הכנסת רואה

לנכון להעדיף את תוצרת הארץ במכרזים ציבוריים ממשלתיים שחוק חובת מכרזים חל

עליהם. אם הצעת החוק תתקבל בקריאה הראשונה, אני מציע שלקראת הקריאה השניה נשלב

את הנושא במסגרת הטיפול שלנו בתקנות, אבל אני חושב שההסמכה בחוק הראשי היא

חיונית.

צריך להוסיף רכישות גומלין.

צי גל-ים;

העקרון הכלכלי הנכון לאורך זמן הוא אי העדפת תוצרת הארץ. כפי שאמר חבר-

הכנסת פורז, מדינה שמגינה על התוצרת שלה פוגעת לא במדינות מהן היא מונעת ייצוא

אלא בראש ובראשונה היא פוגעת בעצמה. כל משק בית יודע שאם הוא אוסר על עצמו

לקנות במקום הזול ביותר הוא לא מעניש את החנות הזולה אלא את עצמו. במובן הזה

אין הבדל בין משק לבין משק בית. זה העקרון שעומד בבסיס מדיניות החשיפה של

הממשלה ובבסיס ההתנהגות הכלכלית הנכונה לאורך זמן.

עם זאת צריך לציין שגם מעבר לעקרונות כלכליים נכונים צריך לעשות בשום

שכל, בעיתוי נכון ובהדרגה הראויה. זו הדרך שהולכים בה במדיניות החשיפח וזו

הדרך שצריך ללכת בה גם בנושא הנידון.

העדפה בשעור %15 יכולה להראות כהגנה בשעור נמוך. אבל צריך לדעת שבמקרים

מסוימים ההגנה היא בשעור גדול מאד אם בוחנים את הערך המוסף. קבלן מקומי קונה

חומרי גלם בחו"ל שערכם עד 70% מהפרוייקט, ואם המחיר שלו גבוה ממחיר חברה

חיצונית ב-%15 פרוש הדבר שהוא מקבל %15 על %30 - זאת הגנה של %50 ולא של %15.

צריך להיות ברור שהגנה בשעור 15% זה לא מעט.

אם רוצים להוריד את שעור ההעדפה, צריך לעשות את זה בשום שכל, לאורך זמן

בהדרגה, לא במכה אחת, כי מדיניות כלכלית שגורמת זכזועים איננה בריאה.

קשה לחברות ישראליות להשתתף במכרזים בינלאומיים, על זה אין חולקים. קשה

להן גם באירופה וגם בארצות הברית. יכול להיות שכדאי לתת בידי הממשלה את סמכות

ההחלטה גם כקלף מיקוח. ברור שצריך להגן על האפשרות להגיע להסכם עם מדינות

נוספות, ואז להרשות לממשלה שלא להעדיף את תוצרת הארץ. צריך להיות חופש פעולה

לממשלה להפעיל את העדפת תוצרת הארץ גם כקלף מיקוח.

אני רוצה להגיד לפרוטוקול, דייר בן-בסט אמר שהוא מתנגד להעדפה חד צדדית,

אבל הוא בעד העדפה על בסיס של הדדיות. זאת אומרת שכל זמן שיש הפליה מעבר לים,

מותר להמשיך את ההפליה בארץ. זה הבסיס להחלטות הממשלה. בעצם הוא תמך בהצעה של

חבר-הכנסת אלי דיין.

עי ערן;

הוא לא התייחס להצעת החוק.

מר לוי, דייה בן-בסט הסמיך אותך לומר שהוא תומך בהצעה? אתה הושב שהוא

צריך היה לומר שהוא מסכים עם הצעת ההוק של הבר-הכנסת אלי דיין.

יי לוי;

התפתה דיון על הענין הזה והוא לא התנגד קטגורית להעדפת תוצרת הארץ. דברים

כאלה הופיעו משום מה בעתון, והם לא נכונים. השוב להבין את עמדתה הכלכלית של

מדינת ישראל בענין הזה.

אין קשר בין העדפת תוצרת הארץ ובין מדיניות ההשיפה. מדיניות החשיפה הלה

על מדינות שלישיות. כל ענין העדפת תוצרת הארץ מכוון בראש ובראשונה כלפי

המדינות שיש לנו אתן הסכמי סהר, אירופה וארצות-הברית ואולי אפילו אפט"א, במגמה

שזה יהיה קלף מיקוה כדי להגיע להסכם מולטיליטרלי או ביליטרלי.

דבר נוסף בענין שעור ההעדפה. ההלטת הממשלה לא אומרת שההעדפה תהיה בשעור

%15, היא אומרת שההעדפה תהיה עד %15.

לי צברי;

הערה קצרה בעקבות הצעתו של הבר-הכנסת פורז לאשר העברת הצעת ההוק לקריאה

ראשונה. אני מבקשת להפנות את תשומת הלב לדבר אהד שאיננו בהצעת ההוק. ההלטת

הממשלה משנת 1984, ההלטה כל\67 בעני ן העדפת תוצרת הארץ, פטרה מהעדפת תוצרת

הארץ את נושא הרכש הממשלתי בכספי סיוע. אני מציעה שהדבר הזה יקבל ביטוי.

י י טורבוביץ;

זה כתוב.

צריך להיות ברור שהצעת ההוק אינה באה להייב את הממשלה לעשות דבר והצי

דבר. היא בסך הכל באה להתיר איזה סבך משפטי, שנוצר שלא מדעת. יכול להיות שבית

המשפט יגיד שהכל בסדר, אבל ליתר בטחון וכדי לא להטריח את שופטי בית המשפט

אנהנו עושים את התיקון הזה.

העירו לי כאן שיוצא שעמדת הממשלה איננה אהידה ויש נציגי ממשלה שמתנגדים

לההלטת ועדת השרים לעניני חקיקה. יש פרזומציה חלוטה שאנחנו תומכים בהצעה הזאת

כי כך קבעה הממשלה ואנו שלי היה הנאמנים.

די ליפשיץ;

אולי כדאי כאן לתקן ולומר שעמדת הממשלה, כפי שהיתה בועדת השרים לעניני

חקיקה, היתה שדווקא מפני שיש פלונטר צריך להעביר את הנושא לועדת ההוקה הוק

ומשפט שתלבן את הדברים ותחליט אם התיקון נהוץ.

י י טורבוביץ;

שר המשפטים הביע דעתו ואמר בועדה שהדבר נחוץ.

אי פורז;

נדמה לי שהצעת החוק עברה בקריאה טרומית בתמיכה של הממשלה.

היא וגברה בתמיכת הממשלה לצורך בירור בועדה.

שי הולנדר;

עמדת הממשלה היא חד-משמעית - תמיכה בהצעת החוק הזאת.

בישיבה של ועדת השרים לעניני הקיקה הובעה גם הדעה שהדבר אפשרי גם היום

והוזכרה גם הוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה. אבל באותה ישיבה, שהשתתפו בה

כמה משפטנים גדולים וביניהם השר פרופסור רובינשטיין, הם עצמם אמרו שדעתם לא

נוהה והם רווששים שההסדר הקיים לא יעמוד במבהן.

גי גולומב;

בהחלטת הממשלה כל\67 כתוב במפורש שההעדפה לא חלה על רכישות בכספי סיוע.

בענין זה אין בעיה.

אשר להסתייגויות של כלכלנים מהעדפת תוצרת הארץ ורכישות גומלין, השוב

להבין שאלמלא ההסדרים האלה הברות ישראליות לא היו מייצרות מוצרים מסוימים

עשי ות הצבאיות לא היו מקבלות את הטכנולוגיות האלה ולא היו יכולות

לייצר לא לשוק המקומי ולא לייצוא.

מאהר שיש ספק, מוטב לא להצהיר הצהרה כללית שעל אף האמור בסעיף 2 לחוק

חובת מכרזים, שמהייב לתת הזדמנות שווה, ניתן יהיה לקבוע העדפות. מוטב במסגרת

אחת החלופות של סעיף 4, המסמיך את שר האוצר לקבוע בתקנות, ואת שר הבטחון

בתקנות לענין מערכת הבטחון, ולהוסיף סעיף קטן (8): שר האוצר רשאי לקבוע בתקנות

העדפות לאזורי פיתוח וכוי, על פי ההלטות הממשלה.

י י טורבוביץ;

אני מציע לא להכנס לענין הזה, כי יש בזה העברה של סמכות משר התעשיה

והמסחר לשר האוצר, ואני מניח ששר התעשיה והמסחר יתנגד לזה.

אי פורז;

בכל מקרה הניסוה אינו מעלה שאלה של נושא חדש שיכולה להיות מכשול לתיקונים

בשלב של הכנה לקריאה השניה.

אני מבקש לסכם את הדיון, ובתום דברי אבקש לאשר את העברת הצעת החוק כלשונה

לקריאה הראשונה, כפוף לדברים הבאים, שנדמה לי שהם מבטאים את דעת חברי הועדה.

א. הנטיה שלנו תהיה לקבוע בתקנות, כמו שאמר חבר-הכנסת כץ, את תנאי ההעדפה

ולא להשאיה אותם אך ורק להוראות של הממשלה ללא כל בקורת שלנו.

אי פורז;

על פי חוק חובת מכרזים זה חייב להיות כך.

ב. אני מבקש לקבל בכתב מהיועץ המשפטי לממשלה את הדברים ששמענו כאן מנציגי

המשרדים השונים בדבר העדר סתירה בין הצעת החוק ובין הסכמים ואמנות שישראל חתמה

עליהם. אני מציע שלפחות אנחנו כמוסד מחוקק נקפיד בדברים האלה בקלה כבחמורה.

ג. לאחר שהצעת חחוק תאושר בקריאה הראשונה, ואני מעריך שאכן תאושר, אני

מבקש לקבל ממשרד הבטחון את ההצעות בענין כספי הסיוע, שהזכירה אותן גבי צברי,

ואת ההצעות של משרד האוצר, ונדון בהן בהכנה לקראת הקריאה השניה.

אני לא מציע שבשלב הזה לשנות מאומה מהכתוב בהצעת החוק. הצעת החוק עברה רק

קריאה טרומית.

גם לא ההצעה של חבר-הכנסת כץ?

לא. אמרתי את הדברים בסיכום והם נרשמו. כאשר נדון בהצעת החוק לאחר

הקריאה הראשונה, נעשה את התיקונים הדרושים.

דחית התחילה של חוק חובת המכרזים תכנס במסגרת החוק הזה?

זה לא שייך מבחינה פורמלית, אבל אמרתי כבר בתחילת הישיבה שבמקביל ובו

זמנית גם חבר-הכנסת פורז עשה מה שצריך וגם שר האוצר עשה מה שצריך, ואנחנו

מבקשים דחיה לחצי שנה.

די ליפשיץ;

הממשלה אישרה אתמול הצעת חוק לדחית התחילה של חוק חובת מכרזים. השאלה היא

אם כדאי לפרסם היום הצעת חוק ממשלתית או לצרף את הענין להצעת החוק חזאת.

לא. סוכם עם שר האוצר להגיש את הצעת החוק ולעשות מה שצריך.

אפשר יהיה אחר כך לאחד את שתי ההצעות ולקריאה שלישית להביא הצעה אחת.

אבל לא בשלב זה.

אני רוצה רק לחדד מה שאמר דייר טרובוביץ, שקבלת ההצעה של חבר-הכנסת כץ

מעבירה את הסמכות משר התעשיה והמסחר לשר האוצר, בעוד שהצעת חחוק של חבר-חכנסת

אלי דיין משאירה את המתכונת הנוכחית - החלטת ממשלה.



היו"ר די צוקר;

כל מה שאמרתי הוא שנדון במגמה שהצביע עליה הבר-הכנסת כץ בעת ההכנה לקריאה

השניה.

אני מעמיד להצבעה את העברת הצעת ההוק כלשונה לקריאה ראשונה.

הצבעה

הוחלט להעביר לקריאה ראשונה את הצעת הוק חובת מכרזים (תיקון-העדפת תוצרת הארץ)

בתמיסה של כל חברי הועדה וללא מתנגדים הוחלט להעביר את הצעת החוק של

חבר-הכנסת אלי דיין לקריאה ראשונה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30)