ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 19/07/1995

הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 10) (ערר), התשנ"ח-1995

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 444

מישיבת הועדה לענייני ביקורת המדינה

יום רביעי. כ"א בתמוז התשנ"ה (19 ביולי 1995). שעה 10:55

נכחו;
חברי הועדה
די מגן - היו"ר

ר' זאבי

י' שפי
מוזמנים
דייר מי מרק - מנהל המחלקה לבריאות הנפש, משרד

הבריאות

ח' וולברג - עוזרת המבקר, משרד הבריאות

מי פופר - עוזרת במחלקה לבריאות הנפש, משרד

הבריאות

י' קרנות - סגנית בכירה ליועץ המשפטי, משרד

הבריאות

נצ"מ ר' גוטליב - סגן היועמ"ש, משרד המשטרה

סנ"צ ר' קדמי - עוזרת ליועמ"ש המשטרה, משרד

המשטרה

שי לביא - משרד מבקר המדינה

ב' צרפתי - משרד מבקר המדינה

אי רביד - נציבות תלונות הציבור

מי במברגר - נציבות תלונות הציבור
מזכיר הוועדה
בי פרידנר
יועצת משפטית
א' שניידר
קצרנית
חי צנעני
סדר-היום
הצעת חוק כלי היריה (תיקון מסי 10} (ערר), התשנ"ה-

1995 - חה"כ אי הירשזון, רענן כהן, שי עמור, יי

שפי ו- ד' מגן



הצעת חוק כלי היריה (תיקון מסי 10)

(ערר). התשנ"ח-1995
היו"ר די מגן
אני מתכבד לפתוח את ישיבת הועדת. אני שמח להיווכח, שהישיבה תהיה קצרה, משום

שהצעת ההוק, המונחת על שולחננו להכנה לקריאה שניה, הצעת חוק כלי היריה (תיקון

מס' 10) (ערר), עברה הרבה מאד גלגולים בשלב ההכנה לקראת הקריאה המוקדמת, כאשר

חברי-הכנסת יעקב שפי, רענן כהן ואנוכי ניהלנו משא ומתן הן עם שר המשפטים והן עם

שר המשטרה. ברצוני להביע תודה לאנשי משרד המשטרה, שהקדישו עבודה רבה ליעוץ

המשפטי ועבודה רבן? בזמן ההכנה לקריאה הראשונה. אני חושב, יודע ומעיד, מתוך נסיון

מסויים, שההצעה, כפי שאושרה בקריאה ראשונה, היא הצעה מושלמת, למעט טעות דפוק

אחת, שחבר-הכנסת יעקב שפי הצביע עליה בזמן הדיון במליאה: בסעיף (ג1)(3) כתוב

"המונה" במקום "הממונה", ואנו כמובן מתקנים זאת. כדי להיות בטוח, שאנו מוציאים

מתחת ידינו עבודה מושלמת, אני קורא את הצעת החוק בנוסחה, שצריך להיות לקריאה

שניה. אם ישנה עוד הערה כלשהי לשיפוץ, צריך שהיא תיאמר לפני כן. אם לא, אני מבקש

לעקוב אחרי.
ר' גוטליב
בניסוח של סעיף (ג1)(2), בשני מקומות, לבקשתנו, כתבנו "להחלטתו של קצין

משטרה". לאחר התייעצות עם מני מזוז, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ברצוננו לשנות

זאת. בסעיף 11 לחוק הסמכות מסורה לפקיד הרישוי, וקצין המשטרה ומשרד הבריאות הם

בבחינת גורמים ממליצים. מני מזוז אומר, שלא יתכן שבשלב הערר, גם אם אנו מקבלים

את זה, אנו משנים את סדרי הדברים, והממונה הוא בעל שיקול הדעת וגורמים אחרים הם

גם גורמים מחליטים. יש בזה הרבה הגיון, ולכן אנו רוצים לחזור לניסוח הראשוני של
אנה שניידר, שהועבר אלינו
במקום "להחלטתו" לומר "לתגובתו".
הי ו"ר די מגן
האם המלה "להחלטתו" מופיעה פעמיים? מדוע לומר "לתגובתו"? אפשר לומר

"להתיחסותו" - נכון, אביגדור?
אי רביד
"החלטה" זה יותר חד משמעי.
היו"ר די מגן
ההתלבטות בינינו היא האם לומר את המלה "להתיחסותו" או את המלה "לתגובתו".
ר' גוטליב
לדעתי, המלה "תגובתו" עדיפה.
היו"ר די מגן
טוב.
ר' גוטליב
כנ"ל לגבי מה שייאמר לפני המלים "של המנהל הכללי של משרד הבריאות". כלומר,

לומר: "תגובתו של המנהל הכללי של משרד הבריאות".



היו"ר די מגן;

לעומת זאת, בסעיף (3) נשארת המלה "החלטתו".
ר' גוטליב
כן.

היו"ר די מגן;

טוב.
ר' קדמי
האם התיקון הוא גם לגבי משרד הבריאות?

ר' גוטליב;

כן.

היו"ר די מגן;

זה ברור - לא?

עתה, אקרא את הצעת חוק כלי היריה (תיקון מסי 10) (ערר), התשנ"ה-1995;

"1. בסעיף 21 בחוק כלי היריה, התש"ט-1949- (להלן - החוק העיקרי),

אחרי סעיף קטן (ג) יבוא;

'(ג1)(1) הרואה עצמו נפגע מהחלטת רשות מוסמכת כהגדרתה בסעיף

11(2)(ב) (להלן- ההחלטה), רשאי להגיש עליה ערר בכתב,

תוך 45 ימים ממועד קבלתה, בפני מי ששר הפנים ימנה

לענין זה (להלן - הממונה);

(2) התקבלה החלטה על פי המלצת קצין משטרה, יעביר הממונה

הערר לתגובתו...'. "

אנה שניידר, חזרנו לנוסח שלך; "לתגובתו" במקום "להחלטתו". בהמשך נאמר;

"לתגובתו של קצין משטרה בכיר שימונה לענין זה על ידי המפקח הכללי של משטרת

ישראל; התקבלה החלטה על פי הודעת המנהל הכללי של משרד הבריאות, כאמור בסעיפים

11א או 11ב יעביר הממונה את הערר לתגובתו של המנהל הכללי של משרד הבריאות או למי

שהוא הסמיך לכך. (3) "המונה..." - וכאן היתה טעות הדפוס ויש לומר "הממונה" -

"הממונה או מי שהחליט בערר לפי פסקה (2) יעביר את החלטתו... ".

אי שניידר;

זה כבר לא טוב. זה רק הממונה.

ר' קדמי;

עכשיו, זה לא מי שהחליט בערר.

מ' מרק;

תוריד את "או מי שהחליט". זה רק הממונה.



י' שפי;

כלומר, הממונה יעביר את ההלטתו.
היו"ר די מגן
כן. ודאי. טוב, שקוראים זאת בקול. כלומר, נאמר: "הממונה יעביר...".

א' שניידר;
לא. צריך לומר
"יחליט בערר". עכשיו, אנו חוזרים לזה שהממונה מחליט.
היו"ר די מגן
כלומר: "הממונה יחליט בערר-
א' שניידר
- ויעביר את החלטתו תוך 45---
היו"ר די מגן
-ימים.
מ' מרק
כאן יש בעיה עכשיו. טכנית, האקט מתבצע ברשות הממליצה, וכאן הממונה מעביר את

החלטתו חזרה למשרד הפנים. 45 יום, אם כן, הם פסק זמן לא סביר לתהליך.
אי שניידר
בסדר. תגיד כאן: 60 יום.
היו"ר די מגן
אנו לא רוצים לסתור את הרוח החדשה בחוק סדרי המינהל (החלטות והנמקות). אני

מזכיר לכולנו, שאנו בעידן טכנולוגי מפותח, בעידן ממוחשב, ועדיין עובדים חמישה

ימים בשבוע ולא ירדנו לארבעה או לשלושה ימים כמו שעובדים בכנסת. אני חושב, ש-45

ימים הם, בהחלט, זמן סביר.
מי מרק
בתהליך, שבסיסו הרעיוני, למעשה, הוא בחוק ההנמקות, יש גם למשטרה וגם למשרד

הבריאות, מפני שלום הציבור או שלום המודיע, תהליך של קבלת ההנמקה המקורית של

המודיע. זה לא האיש שנמצא אצלנו. זה מאד לא פשטני. אנו צריכים למחוק את השם.
היו"ר די מגן
אין לך סיכוי לשכנע אותנו, אם מותר לי לדבר בשם חברי-כנסת שפי וזאבי. יחד עם

זאת, אני מציע שתחשוב היטב, ואם תרצה, עד יום ראשון תעביר לאנה שניידר הסתייגות

של שר הבריאות שבמקום "45" ייאמר "60". אני מציע, שלא תגישו הסתייגות, כי כאן

אין לכם סיכוי לשכנע. אולי במליאה.



יי קרנות;

תוך כמה זמן הממונה יעביר את הערר?

מי מרק;

יש כאן בעיה.

אי שניידר;

הממונה צריך להעביר את זה למי שרלוונטי לאור הההלטה, ועד שהוא מעביר לו זה

יכול לקהת כמה ימים; עד שאתה בודק את זה ועד שזה הולך לדואר.

היו"ר די מגן;

נניה, שזה לוקה שבוע.

אי שניידר;

נניח, שזה לוקח שבוע במקרה הטוב. לאחר מכן, צריך לתת לפחות שבוע לאותו אדם,

שצריך להגיב, להגיב. כלומר, זה כבר 15 יום. צריך לתת עוד שבוע לאותו ממונה,

שיקלוט את התגובה הזו ויחזיר לעורר, וכן אם יש לו עוד משהו לבדוק באמצע וכו'.

אני לא רואה אסון בזה, שזה יהיה 60 יום.

מי מרק;

הבר-הכנסת דוד מגן, אולי אגיד משהו שיקל. אפשר, שישאר כאן; 45 יום מרגע שזה

הגיע לגורם הממליץ. אחרת, כאן אנו משנים.

היו"ר די מגן;

צריכים להסתכל על הענין בעיניו של העורר.

אי שניידר;

תיתן כאן פרק זמן לממונה. תגביל את הממונה, שהוא צריך להעביר את הערר

לתגובתו של קצין משטרה תוך שבעה ימים, נניח, עשרה ימים או תוך ארבעה-עשר יום.

ואז, ל פחות יודעים שהוא חייבך לעשות זאת תוך כך וכך זמן.

מ' מרק;

זה מקצר את כל התהליך.

ר' גוטליב;

אנה שניידר, השאלה היא האם לכתוב זאת בחוק.

מי מרק;

אגיד לך מהי הבעיה כאן.

ר' גוטליב;

הרי האחריות היא אחריות של הממונה. אם תהיה ביקורת, היא תהיה עליו.



א' שניידר;

האם על זה אתם הסכמתם עכשיו?

ר' גוטליב;

כשלא היית, אמרנו שאנו חוזרים לניסוח שאת הצעת, בגלל הערה של מני מזוז

וקיבלנו את זה. וזאת, מתוך הנחה שמדובר בגורם צנטרליסטי ויותר בקיא מאשר פקיד

הרישוי. את זה קיבלנו.

אי שניידר;

טוב.

ר' גוטליב;

אבל, נראה לי לא לענין להתחיל, בחוק ראשי, לכתוב שבין משרדי ממשלה יעבירו

תוך שבעה ימים.

אי שניידר;

אם כך, אפשר לומר; "הממונה יחליט בערר תוך 45 יום מהמועד שבו הגיע הערר

לידיו" וזהו.
היו"ר די מגן
טוב.

ר' זאבי;

אני מקבל, שחוק צריך להביא מה הן הזכויות שיש לאזרח מבחינת הגדרת זמן והגבלת

זמן. אבל, עבודת המטה בין משרדי הממשלה היא נושא לנהלים, וזה יכול להשתנות.

ר' קדמי;

יש עוד טעות קטנה, שיש לשים אליה לב - בשורה הראשונה, בסעיף (ג1)(1), צריך

לומר: "רשות מוסמכת כהגדרתה בסעיף 11(2)(א) ו-(ב)". זו רשות מוסמכת שלא בשעת

חירום ורשות מוסמכת בשעת חירום.

אי שניידר;

בסדר.

ר' גוטליב;

זה רק (א). את (ב) תשאירי.

אי שניידר;

זה היה (א), ואמרתם לי שאתם רוצים (ב).

י' שפי;

עכשיו זה (ב).

ר' זאבי;

היא רוצה; (א) ו-(ב).



רי גוטליב;

זה רק (א).

אי שניידר;

אין לי כאן את החוק.

ר' זאבי;
כיתבו
11(2) בלי (א) ובלי (ב). - זה יותר פשוט.
ר' קדמי
זה (א) ו-(ב).
אי שניידר
אם כך, אם אתם רוצים את שני הסעיפים, זה יהיה 11(2).
ר' קדמי
כלומר-, לומר: "כהגדרתה בסעיף 11(2)".

ר' זאבי;

זה, בדיוק, מה שהצעתי - לכתוב "11(2)", בלי לציין את ה-(א) וה-(ב).

א' שניידר;

בדיוק. אם אתם רוצים את שניהם, אזי זה 11(2).

היו"ר די מגן;

האם סוכם לומר; 11(2)?

ר' זאבי;

וזאת, בלי (א) ובלי (ב).
אי שניידר
האם אתם מוכנים לקרוא את הסעיף בהוק?

ר' קדמי;

"רשות מוסמכת לענין רשיונות לפי הוק זה היא: (1) לצורך סעיף 2.." - זה לא מה

שאנו מתכוונים אליו - "(2) לצורך סעיפים 3 עד 10ד; (א) שלא בשעת חירום כך וכך.

(ב) בשעת חירום...". פקיד רישוי העביר לקצין משטרה בכיר.

ר' גוטליב;

אנו כגדברים על סיטואציה שלא בשעת חירום. לכן, מה שאמרנו הוא; סעיף 11(2)(א).

- זו הסיטואציה.
אי שניידר
בסדר. זה מה שיהיה; 11(2)(א).
מי מרק
אני מבקש להסביר את הענין מהיכרות בשטח עם פקידי הרישוי. יש כאן אולי בעיה.
היו"ר די מגן
האם אתה חוזר לענין תוספת הימים?



מי מרק;

מאחר והאיש עצמו שלוקח את שיקול הדעת לא נמצא כאן ואני מכיר מסדנאות את

הבעיה שלהם בתחומים האלה, ברצוני לומר שפרק הזמן, שמדובר עליו בחוק, אמנם

רלוונטי מבחינת זכויות הציבור - 45יום. פורמלית, ההחלטה היא של אותו פקיד משרד

הרישוי. פרט לתהליך של העברת הדואר, הם לא שוקלים בכלל, והם ביקשו שלא יטילו את

זה עליהם. למעשה, נוצר כאן מצב ששבעה ימים הולכים לתהליך של עמידה בניסוח החוק,

שעושה את זה משרד הפנים ולא המשטרה ולא משרד הבריאות. אלה שבעה ימים, שהולכים

לאיבוד. המנין של 45יום הוא לשים מכשול בפני עיוור. זו גזירה, שהציבור לא יעמוד

בה. השאלה היא ממתי סופרים את 45 היום.

היו"ר די מגן;

מיום הגשת הערר.

מי מרק;

וזאת, אצל פקיד הרישוי.

היו"ר די מגן;

כן. זו נשמת החוק. החוק אומר כאן, שאתם, המערכות הממשלתיות, תגבירו - וכל

הענין התחיל בזה - את התיאום ביניכם. תקבעו נהלים. דרך אגב, ישנם שם נהלים. משרד

המשטרה העביר לנו לקראת ה-15 במאי וגם אתם העברתם על רקע תיקון אחר.

מי מרק;

אבל, צנעת הפרט אוסרת להעביר חומר כזה בפאקס. אנו חייבים להעביר זאת בדואר

רגיל.

היו"ר די מגן;

תשקול את הענין ותתיעץ עם שר הבריאות. אם שר הבריאות ירצה להגיש הסתייגות,

אנו לא ניהרג על זה, ומליאת הכנסת תחליט על הענין. אבל, אם יש הסתייגות, תגישו

זאת עד יום ראשון.

רבותי, אנו ניגשים להצבעה. מי בעד אישור החוק לקריאה שניה ושלישית?

הצבעה

הצעת החוק אושרה לקריאה שניה ושלישית.

היו"ר די מגן;

זה אושר פה אחד. אנו מבקשים מהיועצת המשפטית הנמרצת לעמוד בלוח הזמנים

הנדרש. ברצוני לדבר על זה ביום שני במליאה.

אני נועל את ישיבת הוועדה.

תודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 10;11.

קוד המקור של הנתונים